ממשלת ישראל חוסמת אותנו מקבלת מידע

תקשיבו קטע: יש בישראל חוק יפיפה. חוק חופש המידע. הוא עיגן את זכותו של האזרח למידע הציבורי, אותו מידע המוחזק בנאמנות בידיהם של הרשויות הציבוריות. כולנו יכולים בזכותו לדרוש תקציבים, פרוטוקולים ומה לא (סרטון שמראה דוגמאות).

אל תירדמו כי החוק גם מאפשר לרשויות לגבות תשלום עבור הטיפול והפקת המידע שתבקשו – בסך של 30 שקלים לשעה. במקרים חריגים, ניתן אפילו לדחות כליל את בקשת המידע רק בשל הקצאת המשאבים הרבה שנדרשת.

הטרחנות הפעם קריטית כי גילינו שכשרשויות לא רוצות להעביר מידע מכל סיבה שהיא, הן פשוט מצמידות תג מחיר גבוה ומטריף למידע שהתבקש. זה מחיר שיש בו כדי להניא את מבקש המידע, אותנו, ודאי כאשר מדובר באזרח פרטי ללא גב כלכלי שיתמוך בפעילות.

בתמונה: תג מחיר גבוה

הבאנו לכם כמה דוגמאות יחד עם גיא זומר, פעיל שקיפות תותח ומעמיק שמסייע לנו מההתחלה, שאתם חייבים לקרוא:

במקרה אחד ביקשתי (גיא) מכנסת ישראל למסור לי את הסכמי השכירות של לשכות חברי הכנסת – על רקע מידע כוזב ומטעה שהיא נוהגת לפרסם באתר הכנסת אודות הסכמים אלה. (כפי שפרסמנו בעבר).

בכנסת התעקשו להשחיר חלק מהמידע בצורה ידנית, כך שנדרש מהם לגבי כל הסכם, לצלם אותו ואז להשחיר. וואלה, מדובר בחוזים אחידים, ושדות אלמנטרים וקבועים להשחרה, ואתם טוענים שהפעולה תיקח לא פחות מ-10 דקות שלמות לכל חוזה?!

תבינו, היו יותר מ-100 חוזים. אז מה עשיתי? הכנתי סרטון שמראה כיצד ניתן להשחיר באופן דיגיטלי את ההסכמים, לחסוך את הצילום (והדפים המיותרים) ולבצע את המלאכה הזאת בפחות מדקה! בסופו של התחשיב, דרשו בכנסת כמעט 700 שקלים.

במקרה נוסף ביקשתי משלל רשויות את נתוני החשיפה של עמודי הפייסבוק שלהם. משרד התיירות בתגובה טען שהפקת המידע לכל עמוד פייסבוק תארך כשעתיים, כשהמשרד מפעיל כ-20 עמודי פייסבוק שונים (בשלל שפות וקהלים). דרשו ממני 30 שקל לשעת עבודה (בהתאם לתקנות חופש המידע) ובסך הכל כ-750 שקל!

בתגובה, שלחתי למשרד את הסרטון שמראה כי הפקת המידע אורכת פחות מ-5 דקות לכל עמוד. בתגובה נמסר מהמשרד כי חלה טעות ומאז כבר הספיקו למסור את המידע שהתבקש בצורה מסודרת ללא גביית אגרה. למה זה חשוב? המשרד שילם לחברת פייסבוק מעל 10 מיליון שקל בשנה רק עבור קידום עמודי הפייסבוק שלו (את התמורה למחיר הזה, אפשר כמובן למדוד בנתוני החשיפה).

במקרה אחר, במסגרת פעילות עמותת הצלחה, התבקשו מאות רשויות ציבוריות למסור את התשובות שמסרו לבקשות מידע, בהתאם לנוהל.

אחרי מאות תשובות מעולות, עיריית נשר החליטה שדווקא היא שונה. לטענתם, כל תשובה, בטרם תימסר, מחייבת בדיקה אישית של סגנית יועמ"ש הרשות במשך קרוב לשעה וחצי וזמן זהה של עבודה, שתעשה ע"י הממונה על העמדת מידע לציבור כדי לארגן את החומר, לצלם אותו ולהשחיר את שנדרש. בפועל, מדובר על עבודה שמשכה הריאלי עומד על דקה לכל היותר, אך היא הגיעה עם תג מחיר של יותר מ-1,500 שקל ובוודאי מרתיעה את מבקש המידע מלשלם.

גיל הוא הדוגמה האחרונה שלנו. גיל נאלץ לגייס 1185 שקל במימון המונים כדי לחלץ את היומן של ציפי לבני מטלפי משרד המשפטים. למה? כי במשרד טענו כי מדובר בעבודה שתיארך 42.5 שעות. איך בדיוק? לא ברור.

אז מה אפשר לעשות?

  1. קודם כל תגישו בקשות. זה סך הכל כן עובד. למעלה מ-80% מהבקשות כן נענות במלואן!
  2. נוחת במייל שלכם תג מחיר? להתעקש על הנמקה לתחשיב השעות, ממש לדרוש פירוט כמה שעות יידרש מכל בעל תפקיד, מה בדיוק הוא נדרש לעשות וכו'. לפעמים די להוכיח שניתן לעשות את אותה עבודה בדרך יותר יעילה כדי לחסוך ולצמצם את העלות.
  3. אם מדובר על משרד ממשלתי או יחידת סמך, ליחידה הממשלתית לחופש המידע יש סמכות לטפל בתלונות אודות חישוב אגרת הטיפול וההפקה ומומלץ לפנות אליהם בתלונה במייל.
  4. במקרה חמור ניתן לערער לבית המשפט השלום. בהקשר הזה חשוב להיוועץ עם עו"ד שמבין בתחום כמו רחלי אדרי או התנועה לחופש המידע או היחידה הממשלתית לחופש המידע. חשוב: הדבר חייב להיעשות בתוך 30 ימים בלבד מרגע שניתנה החלטת הרשות.
  5. ספרו לנו בתגובות סיפורים שלכם – ונשתדל להפעיל את סיירת שקיפות להחמיא לממוני שקיפות טובים, ולהציק לרעים.

הכתבה היא חלק מפינת "טרחנות לשבת" השבועית בפייסבוק. לפינות קודמות –

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה