הון-שלטון-עיתון: מיפוי הזיקות בין הפוליטיקאים לתקשורת

יחסים בין התקשורת לנבחרי ציבור לא מתחילים וגם לא נגמרים בתיקי ראש הממשלה. הנה 22 זיקות בין מועמדים לכנסת ה-21 לבעלי כלי התקשורת שאתם חייבים להכיר

29/4/2019

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

עוד רגע רבים מחברי הכנסת יתחלפו. למרות זאת, בכל הקשור ליחסי הון-שלטון-עיתון, לא בטוח שהכנסת החדשה תביא עימה בשורה רעננה. לבקשת המו"לים שלנו, מיפינו בתחקיר מיוחד לקראת הבחירות מי קשור למי, ואת הזיקות בין מועמדים לכנסת הבאה לבין כלי תקשורת מגוונים.

קודם כל: מה הבעיה בזיקה בין ח"כ לבין למו"ל?

רבים בציבור רואים בקשר בין עיתונאי לבין נבחרי ציבור כמערכת יחסים תקינה, ואף הכרחית לדמוקרטיה. הם צודקים.

אבל מוציא לאור – מו"ל – איננו עיתונאי. המו"ל, הבעלים של כלי התקשורת, הוא איש עסקים. המטרה שלו היא לעשות כסף. וזה בסדר גמור. כך כלי התקשורת לא פושט רגל. הבעיה היא שלפעמים המודל הכלכלי מתנגש בייעודה המקורי של התקשורת: לחשוף משהו שמישהו רוצה להסתיר. לתווך לכם את המציאות ללא מורא וניגודי עניינים.

למרבה הצער, ההתנגשויות האלו מתרחשות בקביעות. למה? כיוון שכמעט כל המו"לים בישראל מחזיקים לצד כלי התקשורת גם באינטרסים עסקיים. רובם מעורבים בבעלויות צולבות של עסקים מתחומים אחרים לגמרי.

כפי שהתבהר בתיקי 2000 ו-4000 – בהם מעורבים רה"מ נתניהו ומו"לים משלל כלי תקשורת – כאשר פוליטיקאי מבקש ממו"ל סיקור מסוים, זה עלול לעלות לנו ביוקר (לפירוט המלא של כמה זה לכאורה עלה לנו במקרה של בנימין נתניהו). לכן קשר שכזה שמתנהל במחשכים הוא מחוץ למגרש הסבירות.

חשוב לציין שהזיקות המפורטות מטה – שונות מאלו שהובילו לכתבי אישום נגד רה"מ. הסיבה: אין "אקדחים מעשנים". אין הקלטות, או מסרונים שמעידים כי מדובר בתן וקח פלילי כפי שהתברר בתיקיו של בנימין נתניהו, ובהחלט ייתכן שכלל לא נוצר קשר בין הצדדים. איננו יודעים.

מה כן מופיע בתחקיר זה? עובדות לגבי פעילות בתחום התקשורת של מועמדים לכנסת, והדרך בה סוקרו. אין שום הוכחה לקשר בין הדברים (אחרת זה היה פלילי) ואיננו רומזים לכך.

יש מרווח רחב בין פעילות אידיאולוגית לגיטימית, לבין תיקים 2000/4000, בהם מעורב רה"מ.

גם חשוב לומר: כאשר פוליטיקאי, למשל, מדליף לעיתונאי מידע ומצפה שאותו כתב יפרגן לו בהמשך – מדובר במהלך לגיטימי. אולם כאשר פוליטיקאי נפגש עם מו"ל, האחרון לא מחפש סקופים (את זה הוא משאיר לכתבים). מה הוא כן רוצה? אולי אותו מו"ל מחפש הטבות מהשלטון, ייתכן שעבור עסקיו האחרים. זה מסוכן מכיוון שאותו מו"ל עלול לתת בתמורה את היכולת להשפיע על הסיקור.

זה מסוכן משום שכל זה קורה מאחורי גבו של הציבור, אף שאנו מושפעים מכך פעמיים – גם כצרכני תקשורת, וגם כאלו שיצטרכו לשלם את החשבון של אותן הטבות.

יש פתרון: שקיפות

כמובן שלא כל המו"לים ולא כל הפוליטיקאים רוקמים ביניהם מערכות יחסים מסואבות של תן-וקח. ממש לא. יכולים להיות שלל מניעים נוספים למערכות יחסים בין הצדדים, ולכן אין צורך לאסור על קיומן.

אבל הנה דרך המלך לקיימן: החלת שקיפות על הקשרים והפגישות בינם לבין המו"לים, בדיוק אותה שקיפות שאמורה לחול על פגישות עם שדלנים ואנשי עסקים אחרים.

נדגיש: בעוד שלעמדתנו אין בעיה שפוליטיקאי לא יחשוף פגישות עם עיתונאים ואזרחים פרטיים, ברגע שמדובר במו"ל – השקיפות מחויבת המציאות. על הציבור להיחשף למועדי פגישות ביניהם, לניירות שהם מחליפים, לתוכן פגישותיהם וסיכומיהם. רק כך יימנעו דילים אפלים דוגמת אלו שעולים מכתב החשדות נגד בנימין נתניהו, ושכולנו משלמים את מחירם. למעשה, אנו לא יכולים לחשוב על סיבה אחת לשמור על זיקה שכזאת בסוד.

איך בדקנו?

הנתונים כאן מתבססים על בדיקת מאגרי מידע, סריקה של כתבנו אסף נתיב בארכיון "ידיעות אחרונות" לתקופה של שלושה חודשים (מהיום בו הוקדמו הבחירות, 26 בדצמבר 2018), התקשרויות ממשלתיות, תחקירי "העין השביעית" ו"מי נגד מי" (אביב הורביץ), ומקורות נוספים.

מ"ידיעות אחרונות" לא נמסרה תגובה.

בואו נצא לדרך ונשקיף מה שאנחנו יודעים עד כה

מפת הזיקות בין הפוליטיקאים לתקשורת – קרדיט: נתון בראש, natunbarosh.co.il

הזיקות

(לפי סדר א-ב)