"הגיע הזמן שח"כים ייסעו באוטובוס" – כתבה רביעית על פגרת הכנסת האינסופית

אין ועדות ואין מליאה. גם חקיקה אין – וחברי הכנסת בעצם חופשיים בפגרה. בכתבות קודמות ניתחנו את עלויות הפגרה, פנינו לנבחרי הציבור ושאלנו אותם מה הם עושים עבורנו בפגרה האינסופית, וראיינו את ח"כ מקלב – ממצטייני העשייה של הכנסת ה-21. כעת לכתבת בונוס: מה אתם חושבים שהח"כים צריכים לעשות בפגרה. לתשומת לב הח"כים: הנה מיטב ההצעות

| תומר אביטל |

הכנסת לא עבדה ולו יום אחד עבורנו מאז דצמבר 2018, וגם לא תחזור לעבוד (אלא אם יבוטלו הבחירות) עד נובמבר 2019. 

בכתבה רביעית ואחרונה (בשלב זה) ביקשנו לפתוח קצת את הצ'אקרות של היצירתיות, והתייעצנו אתכם. פנינו ברשתות החברתיות ושאלנו כיצד ח"כ אידאלי יכול לשרת הציבור בימים בהם אין כנסת. תהינו בקול רם: מלבד להתכונן לבחירות, מה אתם מצפים מהנבחרים כעת?

בין ההצעות: מסע של מאה ימים בהם יתורו הח"כים את הארץ מדרום ועד צפון ופיגשו עם מגוון ציבורים. הכנת רשימת חוקים טובים שצריך להעביר – וכן רשימה של חוקים לביטול (כהכנה לכנסת הבאה). התחברות למחאות אזרחיות וביקורים במחלקות בבתי החולים. ישיבה בצמתים אדומים בהם יש כמות גדולה של הרוגים בתאונות. להתנדב בהוספיסים. להקים ממשלת צללים. וגם הצעה שחזרה שוב ושוב: שבתקופה הזו ייסעו נבחרי הציבור בתחבורה ציבורית. 

לתשומת לב חברי כנסת עם זמן פנוי – הנה מיטב ההצעות

אייל נוקד:

  1. לעשות קורסי מבוא לכלכלה.
  2. ללכת ולבחון את הצעות החוק שלו עצמו לעומק, לבחון את המודלים והחלופות, מה עובד ומה נכשל במדינות אחרות.
  3. להיפגש עם ח"כים אחרים ולבחון איך הם מתאגדים נגד קרטלים וקבוצות לחץ שונות כמו ההסתדרות, מועצות המזון ושאר מרעין בישין.

דנאל בן נמר: 

להעשיר את הידע שלו (של הח"כ) בסוגיות המרכזיות שבהם הוא לא הספיק להעמיק במהלך הכהונה ולהכיר את הרפורמות הגדולות שעומדות על שולחן הממשלה. לחזק את הקשר עם ארגוני החברה האזרחית גם למען שיתוף פעולה טוב יותר במהלך הקדנציה וגם לטובת העמקה בסוגיות.

חיים טייב: 

הכי פשוט! להקדיש חלק מזמנו לקבלת קהל וטיפול בבעיות של אזרחים.

ג'רמי ליבן: 

נתחיל בלהסתובב בארץ בלי מצלמות כדי להכיר באמת את יושבי הארץ ואת בעיותיהם ולא לסמוך על יועצים שאומרים להם מה להגיד או לעשות.

דניאל ויינברג: 

לנסח חוקה.

מרינה איזמיילוב: 

  1. לפנות לכל הציבור, ולא להסתמך על הפייסבוק (להגיע לפריפריה, לשמוע את האזרחים).
  2. להציב מטרות שעליהם הוא ילחם בכנסת, תוך שיקוף כל התהליך (מטרה מרכזית. דרכי ביצוע משוערים, במידה ויש בעיות לשקף אותם).
  3. להיות מסוגלים להגיד את האמת ולא את מה שהציבור רוצה לשמוע, נניח: ״יש לעלות את קצבאות האמהות החד הוריות, אך בעקבות הגרעון אין אפשרות לכך״. על מנת לפתור את הסוגיה הנ״ל, נצטרך להגיע לצימצום הגרעון ב-x, ולאחר מכן נוכל.
  4. פרסום רבעוני/שנתי של העשייה: הוצבו מטרות לשנה הנוכחית: סטטוס של כל מטרה והסבר.
  5. לתת לאזרחים אפשרות לעלות שאלות ואחת לכמה זמן לענות עליהם, שנרגיש שיש עם מי לדבר.
  6. פחות סטטוסים על מי אשם, יותר סטטוסים על מה הולכים לעשות במצב הנתון. 
  7. שקיפות של הפגישות שלהם, נוכחות בכנסת, הצבעות.
  8. הנגשת המידע לציבור, בנושא בו אתה מתחייב להילחם. לצורך העניין, נניח נושא הקצבאות. להנגיש את דוחות ביטוח לאומי וכו, בצורה כזאת שגם האזרח הקטן יוכל להבין, חלוקת הכסף. באם יש קשיים בביטוח לאומי או נפתחו תוכניות חדשות-לעדכן.לעודד את האזרחים ללמוד לבד, לדאוג לכך שיהיה גוף שיהיה ניתן להפנות שאלות, אפילו ברמת הניהול פורום שבו אנשים יכולו לעלות שאלות ואנשי מקצוע יענו.ושיהיה פעיל כל הזמן ולא רק לפני בחירות.

ח"כ טל רוסו – היחיד שוויתר על ההטבות

עומר רוזנצוויג: 

הדהוד ותגבור של מחאות ותנועות אזרחיות.

רוני בריל: 

"מסע של 100 ימים" – שכל ח"כ יכריז על הנושא שהכי חשוב לו (או כמה נושאים) וממש ילך לפגוש את הארגונים והאנשים שעוסקים בתחומים האלה. 

סביבה? יאללה, לכל התארגנות אזרחית / מקומית מצפון עד דרום.

תחבורה? לכל צמת אדומה, לכל כביש מסוכן, לכל רשות עם ריכוז תאונות חריג, בעיות, מחאות.

חינוך? תבררו איפה יש בתי ספר עם הישגים מעולים ואיפה פחות, שבו עם הורים, מנהלים ותלמידים לקבוצות עבודה ולימוד. 

שחיתות? שבו עם האזרחים בגורן ובהבימה (איך אף ח"כ לא היה היום איתם מחוץ למשטרת פתח תקווה?), שבו עם חושפי שחיתויות, שבו עם כל מי שיכול לתת מידע.

אלדד דהן: 

להתנדב במקומות בהם החמלה והעזרה נדרשים. הוספיסים, בתי קשיש, בתי מכסה לכאלו שמזלם לא שפר עליהם, מעון לנשים מוכות. מקומות שבהן הם יכולים להתחבר חזרה לאידיאל של להיות נבחר ציבור. לשרת.

מילטון כהן: 

לנסוע בתחבורה ציבורית.

איציק עמיאל: 

שיכנס/תיכנס לפייסבוק וימצא אחד ממאות החלשים הנדרסים ע"י המערכת, שזועקים לעזרה וצדק, ויהפוך אותו לפרויקט אישי לעזרה עם כל הכלים והקשרים והעוזרים שיש לו בארסנל. ואם מדובר בח"כ מההארד קור הישן שלא מתעסק יותר מידי ברשת ומעדיף את הרחוב, יכול למצוא מספיק מקרים במרכז חלוקת מזון לנזקקים הקרוב לאיזור מגוריו. יש הרבה לצערי ולא מספיק לצערי.

אלעד אדלר: 

לחיות את חייו כאחד העם, לנסות לעלות בבוקר ב-7 וחצי לרכבת, ויום אחד לנסוע מפ"ת לת"א ב-8 בבוקר. לחיות חודש ממשכורת של נכה. בעיקר לזכור שהוא עובד אצלנו ולא אנחנו אצלו.

אילנה הריס: 

סוג של משאלי עם מחודדים, בשאלות בוערות, במהלך הכהונה. שאלות שאת ניסוחן יסכמו אנשים שזכו לקונצזוס.

ניר מזרחי: 

ניקיון חופים – הגיע הזמן שיעשו משהו שתואם את הכישורים.

ליעד אהרוני: 

לארגן רשימה של לפחות עשר חוקים שיש לבטל.

שמואל שוורץ: 

עבודה בין המחלקות בבתי החולים.

עודד רהב: 

להצביע על עוולות שקורות בשגרה, כמו למשל זיהום האוויר במפרץ חיפה, ולהציע איך הן יטופלו.

ברק צורי:

  1. שאילתות – לנצל את סיומו המוקדם של המושב כדי להפציץ את ממשלת המעבר בשאילתות ענייניות.
  2. הקמת ממשלת צללים – בכל מפלגה יחלקו את משרדי הממשלה (על יחידות הסמך שלהם) בין הח"כים, כך שלכל ח"כ או קבוצה של ח"כים יוקצה משרד משרד ממשלתי. הח"כים לומדים את המשרד שלהם מאפס, עוברים על פיסת נייר רלוונטית מהשנים האחרונות (נהלים, תכניות עבודה, דוחות מבקר מדינה, מאמרים אקדמיים, פרסומים בתקשורת), מדברים עם אנשי מקצוע רלוונטיים בממשלה ומחוצה לה. בתוך כך, עוברים על כל תכנית עבודה של המשרד שמיושמת כרגע או עתידה להיות מיושמת, ומגבשים הערות (שימור/שיפור). כך, אפשר יהיה להציע חלופות מדיניות ראויות.
  3. בתוך ממשלת הצללים, "קבינט אזרחי", המורכב ממומחים רלוונטיים מהאקדמיה, מהתקשורת ומהמגזר השלישי שידעו לייעץ לממשלת הצללים בנושאי מדיניות מקצועיים. 
  4. חתירה למגע עם "חוליות חלשות" במפלגות השלטון, כדי לנסות להתחזק וגם ליצור תחושת פרנויה בקרב המנהיגים שלהן שיקשה עליהן לתפקד באופן אפקטיבי. 
  5. קמפיינים בלתי פוסקים – הגעה לכל שכבת אוכלוסיה אפשרית בחברה, לתור את הארץ מדרום לצפון. ערבים, בדואים, חרדים, דתיים, חילוניים, מתנחלים, עשירים, ענייים – עם דגש על פריפריות ועל פנייה למנהיגים קהילתיים ובלתי פורמליים.
  6. קיום ראיונות לכלי תקשורת פחות "מסורתיים", בדגש על תקשורת דתית וחרדית ועל כלי תקשורת אלטרנטיבית ואף על פלפטורומות רשת (מידה, 0404, "חדשות בזמן", "שקוף" ועוד). גם אם לא מצליחים לשכנע, חותרים למגע ויוצרים מודעות לקיומך בקרב הציבורים המנויים. 
  7. עימותים פומביים עם יריבים פוליטיים – בלי לפחד, להתעמת עם כל מי שרק ירצה. 
  8. קיום שיחות צ'אט בפייסבוק ובפלטפורמות חברתיות נוספות. להראות שלא מפחדים מביקורת הציבור. 
  9. השקפת השימוש שנעשה בסכומי המשכורת שמקבלים לתקופה זו. גם אם מחליטים לשמור חלק גדול ממנה לשימוש אישי (ואם יעשו את כל שאר המהלכים שהצעתי, זה לגיטימי לקחת משכורת) להראות לציבור. כל סכום שנותר, לגייס למיזמים אזרחיים תוך שיתוף הציבור.

נופר סוזן רומי: 

שמליאת הכנסת תהפוך לבית ספר של הקיץ עבור הח"כים. בכל יום לו"ז מובנה בעניינים שרלוונטיים: עבודה פרלמנטרית, אזרחות, יחסי פנים וחוץ, הרשויות השונות, היסטוריה של מדינת ישראל והיד נטויה. 

הרצאות פתוחות של אזרחים- מה"פשוטים" שבהם שנתקלים באטימות המערכת ועד ה"נחשבים" ביוצר שזוכים לחוסר פרגון והערמת קשיים. המטרה היא לא לבייש את החכים בטיפשותם אלא להשכיל אותם לטובתינו.

עידו גרנות: 

לנצל את החסינות שלהם ולבקר במקומות המופעלים או ממומנים על ידי מוסדות השלטון, כגון הוסטלים לאנשים עם מוגבלות, בתי חולים לחולי נפש, בתי חולים כלליים, בתי סוהר ועוד.

שני דליות: 

ללמוד. לבקר במוסדות שקשורים לרשויות אחרות (מל"ל, בימ"ש, פרקליטות, מגזר שלישי). להתנדב.

יניב בן דוד:

  1. להתמקצע בתחומים שהוא מתכוון להתעסק בהם.
  2. לגבש עד 5 הצעות חוק שהוא רוצה להעביר, אז לבדוק אם הן כבר קיימות בצורה כזו או אחרת במערכת. 
  3. להפעיל לשכה חוץ פרלמנטרית נודדת.
  4. לקרוא את התקנון.

מיכל בית הלחמי: 

ללמוד את ההתנהלות בוועדות לפי פרוטוקולים, לקרוא ולמפות תקציבים כדי להבין חלוקות, לבקר במגזרים שונים כדי לדבר עם ראשי עיריות ומועצות, לבדוק ישומי החלטות ממשלה בנושאים שקריטיים להם, לעשות מיפוי של החלטות ממשלה שמת עכבות או לא יושמו כפי שנקבעו ואת סיבותיהן, לשם התחלה. לעשות מעגלי ציבור בערים וישובים שונים בהם יש תלונות ציבור.

שתפו את הכתבה
0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *