הדמוקרטיה המפלגתית בצניחה – והציבור משלם את המחיר

בישראל יש רק ארבע מפלגות דמוקרטיות – ובשלוש מהן הדמוקרטיה בנסיגה מתמדת. התופעה המדאיגה מעבירה את הכוח וההשפעה מהציבור לקבוצות כוח, בעלי אינטרסים צרים ומנהיגי מפלגות יחידנים

| אסף נתיב |

בשנת 1996 מספר הפקודים במפלגות הליכוד והעבודה עמד על כ-440 אלף אזרחים ואזרחיות. כיום, מפלגות הליכוד והעבודה מונות יחד רק כ- 155 אלף פקודים. זה מטורף. ואם זה לא מספיק, אז גם היכולת של המתפקדים לקבוע מה קורה בתוך אותן מפלגות – הולך ומצטמצם.

התוצאה מעוררת חשש: ירידה ביכולת הציבור להשפיע על זהות הרשימה המתמודדת לכנסת, וכפועל יוצא להשפיע על המדיניות של המפלגה.

מי נהנה מהמצב הזה? ראשי מפלגות וקבוצות כוח שממליכים חברי כנסת לפי אינטרסים צרים. מי מפסיד? כל השאר.

כיום קיימות ארבע מפלגות דמוקרטיות בסך הכל (הליכוד, המחנה הציוני, הבית היהודי, מרצ). משנות ה- 90 אנו רואים ירידה תלולה במספר האנשים המתפקדים למפלגות (במפלגת העבודה "איבדו" כ-200,000 חברים, בליכוד "רק" כ- 70,000) – וזאת חרף הגידול באוכלוסייה בישראל. כרגע רק כ- 3% מאזרחי ישראל פקודים למפלגות דמוקרטיות – ומהם רק כמחצית מגיעים להצביע בפריימריז.

אז בסקירה ראשונה מסוגה שקוף בודק את הנסיגה של הדמוקרטיה המפלגתית בישראל (לחצו על לוגו המפלגה כדי לקפוץ ישירות לחלק אודותיה). למטה תמצאו גם פתרונות שיאפשרו לכל אחד ואחת מכם להגדיל את הכוח הפוליטי שלו בלא פחות מפי 40!

הבית היהודי

 מספר מתפקדים מוערך: 25,000  

חגיגת שיריונים וריכוז סמכויות אצל היו"ר

שריונים: הבית היהודי הוקמה ב- 2008 מתוך תנועת המפד"ל, במטרה לאחד שורה של סיעות ימין דתיות. אחת מהסיעות היא "תקומה – האיחוד הלאומי", בראשות אורי אריאל. משוריינים לה 2 מעשרת המקומות הראשונים ברשימת הבית היהודי.

תקומה היא מפלגה לא דמוקרטית (הרשימה שלה נבחרת על ידי חברי מרכז המפלגה). כך יוצא שהמקום השני והתשיעי ברשימת הבית היהודי לכנסת כלל לא נבחרו על ידי מתפקדי המפלגה. בבחירות האחרונות אלה היו אורי אריאל ובצלאל סמוטריץ', בהתאמה.

מהו שריון?

שריון הוא הבטחת מקום קבוע וידוע מראש ברשימה של מפלגה לכנסת. המטרה של השריונים היא להגביר את הייצוגיות ברשימה, כאשר כל מפלגה מחליטה על סוגי השריונים שלה ועל מקומם ברשימה. מקובל לחלק את השריונים לשלושה סוגים: שריון לפי אזור גיאוגרפי, שריון סקטוריאלי (נשים, בני מיעוטים, עולים חדשים וצעירים) ושריון ליו"ר המפלגה.

ואכן לא כל השריונים נולדו שווים – בעוד הגברת ייצוג של נשים, לדוגמא, יכולה להיות מנומקת בחסמים חברתיים והיסטוריים העומדים בפניהן בעת ההתמודדות – שריונים אישיים של יו"ר המפלגה הם לחלוטין פוליטיים. יתרה מזאת, הנשים שיבחרו בשריונים עדיין יצטרכו להתמודד בפריימריז – בעוד נציגי יו"ר המפלגה ידלגו על השלב הזה.

שריונים מסייעים למפלגה לפנות לציבור רחב כי הם מאפשרות למועמדים מחלקים שונים באוכלוסייה להתייצב במקומות ריאליים לכנסת. עם זאת, מכיוון שפחות אנשים מתמודדים על כל משבצת, לעיתים נבחרים חברי כנסת האלו על-ידי מיעוט מעורר תמיהה. כך לדוגמה נבחר מיקי זוהר, בשריון של מחוז נגב, במקום ה- 22 ברשימת הליכוד בבחירות האחרונות – ועשה זאת עם 1,906 קולות בלבד. אבי דיכטר לעומתו, זכה ב- 20,892 קולות אך הוצב במקום ה-26 בלבד, שכן לא התמודד על אף שריון.

באוקטובר האחרון יזם יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, הצבעה בקרב חברי המרכז במטרה לשנות את הרכב רשימת המפלגה לכנסת. בהצבעה עצמה בנט לא הצליח להשיג את הרוב הדרוש (65% מחברי המרכז), אז הוא מצא דרך מפוקפקת לעקוף את תוצאות ההצבעה: המפלגה קיימה משאל טלפוני אישי חוזר, בטענה שלא הצליחו לספור כראוי את הקולות בכינוס המרכז. לאחר המשאל הטלפוני, ההחלטה התקבלה ברוב יציב של מעל 65% מהקולות.

הפגיעה בדמוקרטיה הפנימית אינה רק באופן בו התקיימה ההצבעה, אלא בעיקר בעצם השינוי שהוביל בנט: הוספת שריונים כך שמעתה והלאה יהיו רק 5 מקומות שיבחרו בהצבעה בקרב פקודי הבית היהודי.

חלק משינויי החוקה שהעביר בנט, מעניקים לו גם סמכויות גדולות יותר כעת על פני המרכז (הסבר מפורט על מהו "מרכז המפלגה" בקופסא בהמשך). לדוגמא, עד שינוי החוקה 20% מחברי המרכז יכלו לבקש כינוס מיוחד של מרכז המפלגה. כעת נדרשים 25% מחברי המרכז לשם כך. השינויים שבוצעו אף מאפשרים ליו"ר המפלגה להחליט על דעתו בלבד אם להישאר או לפרוש מהממשלה, לקבוע אם ליישם את החוק הנורבגי (לחייב שרים לא לכהן במקביל כחברי כנסת) ועוד.

בשורה התחתונה:

כוחם של המתפקדים בבית היהודי ירד משמעותית בעוד כוחו של היו"ר עלה. לאחר שינוי התקנון, יכולים מתפקדי הבית היהודי לבחור בצורה דמוקרטית ישירה, ללא שריונים, חלק מוגבל מחברי הכנסת העתידיים שלהם (תלוי מספר מנדטים שיכניסו לכנסת). יתרה מכך – דברים שבעבר היו"ר נזקק לאישור הסיעה, כיום הוא יכול להחליט לבד (כמו ההחלטה לפרוש מהממשלה) ולחברי המרכז יידרש רוב גדול יותר בשביל למנוע את המהלך.

הליכוד

 מספר מתפקדים מוערך: 105,000 

 מספר מתפקדים בשנת 1996: 178,852 

צמצום כוחם של עשרות אלפי מתפקדים לטובת אלפי חברי מרכז בודדים

מפלגת הליכוד אימצה את שיטת הפריימריז ב- 1996. לאחר ניסיון בודד עם השיטה, המפלגה זנחה את הפריימריז וחזרה אליהם שוב רק ב- 2009. אגב, לאחר הבחירות ב- 2013 ניסה נתניהו להדק את שליטתו במפלגה ולבטל את הפריימריז, אך לא צלח בכך.

הליכוד עדיין משמרת רמה גבוהה יחסית של דמוקרטיה בבחירת המועמדים לכנסת, אך בתקופה האחרונה חלו שתי נסיגות משמעותיות בדמוקרטיה המפלגתית:

  • העברת בחירת נציגי המחוזות לחברי מרכז המפלגה: בין המקומות 16-30 ברשימת הליכוד לכנסת ישנם שבעה שריונים לנציגי מחוזות גיאוגרפיים שונים. לאחר הפריימריז האחרונים, הוביל יו"ר הליכוד, נתניהו, בשיתוף עם השרים ישראל כ"ץ וחיים כץ שינוי בתקנון המפלגה: במקום שנציגי המחוזות יבחרו על ידי כלל המתפקדים (כל מתפקד מצביע רק במחוז שלו), הם יבחרו בידי חברי המרכז בלבד. כלומר: במקום לתת ללמעלה מ- 100,000 פקודי הליכוד לקבל את ההחלטה, יהיו אלה 3,700 איש בלבד שיחליטו.

מה זה פקוד למפלגה ומה זה מרכז המפלגה?

התפקדות היא הצטרפותו של אזרח לשורות מפלגה, באמצעות תשלום דמי חבר והבעת הסכמה עם החוקה שלה. על פי חוק, כל אזרח מעל גיל 17 יכול להתפקד למפלגה אחת בלבד (התפקדות לשתי מפלגות היא עבירה פלילית).

בכל מפלגה ישנו מוסד הקרוי "מרכז המפלגה". סמכויותיו, אופן הבחירה אליו וגודל המרכז משתנה בין מפלגה למפלגה (במפלגת העבודה ישנם עד 1,801 חברי מרכז ובליכוד ישנם למעלה מ- 3,700 כאלה). המרכז מוסמך לקבל החלטות עקרוניות ושוטפות: לשנות את חוקת המפלגה, לקבוע את מיקום השריונים ולהעביר סמכויות בין גופים ומוסדות שונים בתוך המפלגה.

  • גורמים בכירים במפלגה פעלו להדחת פעילים מקבוצת ה"ליכודניקים החדשים" משורות המפלגה, בטענה שהם אינם מזדהים עם מטרות הליכוד וכי בעת התפקדותם הם מסרו הצהרות כוזבות – מנהלת הליכוד קיבלה את הטענות והרחיקה 12 פעילים משורות המפלגה. ביולי האחרון, בית הדין של התנועה הורה על השבת המורחקים לליכוד מפני שלא בוצע להם שימוע כנדרש (אותו שימוע מדובר לא נערך עד היום לאף אחד מהפעילים הללו).

*גילוי נאות: מחבר הכתבה הוא חבר הליכודניקים החדשים.

בשורה התחתונה:

למרות גידול האוכלוסייה הכללית – מספר המתפקדים בליכוד קטן. בנוסף, לאור היות הליכוד מפלגת השלטון, היא מושכת אליה קבוצות לחץ רבות בעלות אינטרסים שונים – החל מקבוצות כמו איגוד נהגי המוניות ודרך ארגון כמו קבלה לעם. מי נפגע מההתארגוניות האלה? בעיקר האזרח הקטן שמתעניין במגוון רחב של נושאים ולא בסוגיה צרה ובודדת.

העבודה (המחנה הציוני)

 מספר מתפקדים מוערך: 49,000 

 מספר מתפקדים בשנת 1996: 261,169 

סמכויות נרחבות ושריונים ליו"ר ואיחוד עם מפלגה לא דמוקרטית

כבר ב- 1992 התקיימו פריימריז מלאים במפלגת העבודה והיא הראשונה מבין המפלגות הקיימות שאימצה שיטה זו במלואה.

מה זה פריימריז?

פריימריז = בחירות מקדימות. מדובר באפשרות המוקנית לכל חברי המפלגה (הפקודים) לקבוע בהצבעה את זהות היו"ר (מספר 1) ואת הרכב הרשימה לכנסת (מספר 2 ומטה). הבחירות ליו"ר ולרשימה מתבצעות בנפרד.

היתרונות של פריימריז נפלאים: כל אדם יכול להתפקד למפלגה איתה הוא מזדהה ולבחור את זהות האנשים שייצגו אותו בכנסת. זו חגיגה דמוקרטית.

עם זאת, בשנים האחרונות אנו עדים לחיסרון משמעותי בשיטת הפריימריז: כמות החברים צונחת, ובעקבות כך ההשפעה של קבוצות קטנות בתוך המפלגות השונות עצומה. במפלגת העבודה, לדוגמא, בשנת 1992  הצביעו בפריימריז 111,515 בני אדם – כ-68% מכלל מתפקדי המפלגה באותה שנה. בשנת 2015 לעומת זאת, הצביעו רק 28,367 אנשים שהם כ- 59% מכלל המתפקדים לשנה זו.

כלומר: מיעוט המתפקדים מוביל לעליית כוחו של כל מתפקד, ובוודאי של קבוצה שהתפקדה יחד לקידום מטרה משותפת. כך לדוגמה מודה יו"ר ועד עובדי תעשייה אווירית, יאיר כץ (בנו של השר החשוד בפלילים, חיים כץ) כי בזכות כוחם הפוליטי של העובדים, מדינת ישראל רכשה לווין בעלות של 200 מיליון שקלים מהתעשייה האווירית במקום לרכוש אותו מחברת לוראל ב- 112 מיליון ש"ח. תבינו – כולנו שילמנו 88 מיליון שקלים יותר כי לעובדי תע"א יש כוח פוליטי בליכוד.

במהלך הפריימריז נסגרים "דילים" בין הקבוצות השונות, על מנת למקסם את כוחן. הדבר מוביל את חברי המפלגות הדמוקרטיות לפעול בעיקר לטובת פקודיהן – לפני שיפעלו לטובת הציבור. אז תעשו הפסקה, פתחו לשונית חדשה והתפקדו למפלגה הדמוקרטית המועדפת עליהם. למה? כי כדאי לכם למקסם את כוחכם הדמוקרטי.

להתפקדות:

בדומה למצב שתואר בבית היהודי, גם במפלגת העבודה מתקיים איחוד סיעות ("התנועה" של ציפי לבני, בה לא מתקיימים פריימריז + העבודה = המחנה הציוני), המוביל לשריון מספר מקומות בכירים ברשימת המפלגה להחלטתו של גוף שאינו דמוקרטי.

בנוסף, שינויים שביצע בחוקת המפלגה היו"ר החדש, אבי גבאי, הגדילו את מספר האנשים שבכוחו לשריין בשתי העשיריות הראשונות.

אבי גבאי

להלן רשימת השריונים ב- 20 המקומות הראשונים: 3 לנציגי התנועה (ציפי לבני ועוד שניים), 3 שריונים לבחירת אבי גבאי (יו"ר), שריון למזכ"ל המפלגה, ועוד: 4 שריונים לנשים, 2 להתיישבות העובדת (קיבוצים ומושבים) ואחד לבן מיעוטים. במילים אחרות, ב- 20 המקומות הראשונים של המחנה הציוני, מלבד היו"ר, יהיו רק 5 נציגים שייבחרו – לא במשבצת משוריינת –  בצורה דמוקרטית ישירה על-ידי כלל מתפקדי מפלגת העבודה.

בשורה התחתונה:

גם במפלגת העבודה כוחם של המתפקדים ירד משמעותית לאור האיחוד עם "התנועה" והענקת סמכויות ושריונים נוספים ליו"ר. בפריימריז הקרובים אפשר לצפות לקרב מר בין חברי הכנסת ומועמדים חדשים על מקום בין 25 הראשונים. עם כמות השריונים הקיימת – הדבר יהיה מסובך ורבים יישארו בחוץ. מבחינת המתפקדים – יהיה להם קשה יותר להציב את האנשים בהם הם תומכים בראש, או בכנסת בכלל.

מרצ

 מספר מתפקדים מוערך: 30,000 

 מספר מתפקדים בשנות ה- 90: לא הצלחנו למצוא, אם אתם יודעים – נשמח שתשתפו אותנו 

אפשר גם אחרת – חגיגה דמוקרטית במרצ

המפלגה היחידה שעברה תהליך הפוך – שבו דווקא התחזקה הדמוקרטיה – היא מרצ. זהבה גלאון, במאבקה האחרון כיו"ר המפלגה, פתחה את בחירת רשימת המפלגה לכנסת להצבעה של כלל המתפקדים, על חשבון הבחירות בוועידת המפלגה (שמונה כ- 1,000 חברים).

בשורה התחתונה:

מפלגת מרצ עברה תהליך שונה משאר המפלגות בו היא החליטה להעניק השפעה גדולה יותר למתפקדיה. הדבר הוביל לעלייה משמעותית במספר המתפקדים לקראת הבחירות ליו"ר התנועה: מ- 18,000 ל- 31,000 מתפקדים.

המפלגות הלא דמוקרטיות בישראל

בנקודה זו חשוב לציין – מרבית המפלגות בישראל אינן דמוקרטיות בכלל, וזה הרבה יותר גרוע. יש עתיד, כולנו, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה – בכולן ציבור המתפקדים אינו זכאי לבחור את יושב הראש ואת רשימת המפלגה לכנסת.

המפלגות הלא דמוקרטיות

אז מי קובע? תלוי במפלגה. אצל חלקן מדובר בוועדה מסדרת המונה מעל לא יותר מכמה מאות אנשים (תקומה של אורי אריאל). אצל אחרות היו"ר מחליט הכל (יש עתיד, כולנו, ישראל ביתנו) ובמפלגות החרדיות ההחלטה מתקבלת בידי המנהיגים הרוחניים (ש"ס, יהדות התורה).

בשורה התחתונה: רק המפלגות הדמוקרטיות נותנות במה, גם אם מצטמצמת, לציבור כלשהו להביע את דעותיו ועמדותיו.

הרשימה המשותפת

הרשימה המשותפת היא בפועל אוסף של מפלגות שונות – בל"ד, חד"ש ורע"מ-תע"ל – המייצגות כולן את המגזר הערבי בישראל, והתמודדו בסיעה אחת בבחירות לכנסת ה- 20. כל מפלגה שונה זו מזו באופיה ובאידיאולוגיה שלה – וכך גם המוסדות הפנימיים מגוונים. בכתבת המשך, שתוקדש אך ורק לרשימה המשותפת, נפרט בין היתר אודות המנגנונים הדמוקרטיים של המפלגות הללו.

אז למה חשוב להתפקד למפלגות דמוקרטיות?

  • הכוח הדמוקרטי הישיר של כל אזרח, נכון לבחירות האחרונות, הוא 1 חלקי 4,200,000 (קול אחד חלקי מספר הקולות הכשרים שהצביעו בבחירות האחרונות לכנסת). אם אדם מתפקד למפלגת העבודה כוחו הוא 1 חלקי 49,000 (סך המתפקדים), במפלגת הליכוד כוחו יהיה 1 חלקי 105,000. בקיצור, התפקדות תגדיל, בממוצע, את כוחכם הפוליטי פי 40.
  • גם אם המפלגות לא מושלמות בעיניכם – כדאי להתפקד. מדוע? כי כל מפלגה היא סך פקודיה. אם בחרתם להפקיר את הזירה המפלגתית, אל תתפלאו שקבוצות אינטרס צרות שולטות בחברי הכנסת שאמורים לייצג אתכן.
  • במילים אחרות: כדי שיהיו אנשים טובים בפוליטיקה, צריך שאנשים טובים יבחרו אותם. בבחירות הכלליות אנו בוחרים כמה מושבים כל מפלגה תקבל בכנסת. בפריימריז אנו בוחרים מי יישב על אותם הכסאות. המחויבות האישית שנוצרת בין מתפקדי המפלגות לחברי הכנסת היא עצומה.
  • ואין טעם להתפקד למפלגות לא-דמוקרטיות. הן לוקחים את הכסף שלכם ולא מעניקים יכולת אמיתית להשפיע על הנעשה במפלגה.

אז קדימה, לחיצה על הקישורים למטה תוביל אתכם להתפקדות בקליק:

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה