פוסטים

נורבגי-כחול-לבן: החוק שיכניס ח"כים "חופשיים" במקום שרים

לאחר שהושבעה הממשלה המנופחת בתולדות ישראל – חוק נורבגי בגרסת ישראל ינסה לתת חיזוק לכנסת. שרים יוכלו להתפטר מתפקידם כח"כים ולפנות מקום לח"כים חדשים. הבעיה: האם ומתי להתפטר – זו כבר החלטה שלהם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

אמש עברה בקריאה שניה ושלישית הצעת חוק "הפסקת חברות בכנסת של ח"כ המכהן כשר או סגן שר", שמכונה "החוק הנורבגי". המטרה היא לתקן את העיוות שנוצר עם הממשלה המנופחת, לפיו נותרו מעט מדי "ח"כים חופשיים", כלומר כאלה אשר אינם שרים וסגני שרים, ויהיו פנויים לעשות את עבודת הכנסת הבסיסית והחשובה: חקיקה בוועדות השונות ופיקוח על הממשלה.

בני גנץ. החוק החצי נורבגי נתפר למידותיה של מפלגתו (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

הדרך לאזן את הכוח של הממשלה היא לאפשר לשרים להתפטר מתפקידם כח"כים ולפנות מקום לח"כים חדשים שיכנסו במקומם. אך בניגוד לנורבגי הקלאסי, הגרסה הישראלית יוצרת נורבגי עם פרצות שעלולות להתברר בעייתיות: השר או השרה בוחרים בעצמם האם ומתי להתפטר, וכשהם יודעים בדיוק מי נכנס לכנסת אם יעשו זאת. 

הבעיה: 80% מ"כחול לבן" הפכו לשרים 

הבעיה העיקרית שהחוק מבקש לפתור, מצויה ב"כחול לבן". הסיעה בראשות בני גנץ אומנם הצליחה ליצור ממשלה שוויונית ומנופחת עם הליכוד, אך השאירה את הכנסת יתומה. 12 שרים מונו במפלגה שמונה 15 נבחרי ציבור סך הכל, כלומר נשארו שלושה ח"כים בלבד לעבודת הכנסת.

עוד על הממשלה המנופחת:

גם לשלושה הללו ניתנו תפקידים: איתן גינזבורג מונה ליו"ר ועדת הכנסת, מיקי חיימוביץ' ליו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה ורם שפע ליו"ר ועדת החינוך. לכן, לא נותרו "ח"כים חופשיים" לכחול לבן. ועדת הפנים וועדת החינוך הן בין הוועדות העמוסות בכנסת, היחיד שיכול להתרוצץ בין הוועדות הוא יו"ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג אם יגלה יעילות בתפקידו. 

לסיעת "דרך ארץ" שהתפצלה מ"כחול לבן" המקורית, אין בכלל רשימה ולא יהיו לה ח"כים מן השורה גם אם השרים יתפטרו. יושבים בה יועז הנדל, שמונה לשר התקשורת וצבי האוזר שמונה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון – ועדה עמוסה גם היא. 

עוד בקואליציה, אפשר למצוא את מפלגת העבודה, לה שלושה ח"כים מכהנים ששניים מהם מונו לשרים – איציק שמולי ועמיר פרץ. האחרונה, מרב מיכאלי, בחרה לעבור לאופוזיציה. 

בשורה התחתונה – יש לכחול לבן רבתי (העבודה ודרך ארץ) חצי ח"כ להתרוצץ בכנסת ולכן הם חייבים חוק שיאפשר להם להכניס ח"כים נוספים למשכן. על פי ההצעה, הם יוכלו "לייצר" חמישה ח"כים נוספים.

בכלל לא נורבגי

"החוק הנורבגי" שעבר אמש הוא לא בדיוק חוק נורבגי. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, קיים גם בשבדיה, הולנד, צרפת, בלגיה, פורטוגל. 

תהלה נעמה פרידמן. האם תעבור מיש עתיד כדי להיכנס כח"כית בקואליציה? (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

החוק המקורי מבוסס על ניתוק בין הרשות המבצעת למחוקקת ומחייב את מי שהתמנה לשר בממשלה להתפטר מחברותו בפרלמנט. בכך יפנה השר את מקומו לבא בתור ברשימת המועמדים. 

"ההיגיון העומד בבסיס החוק הוא לחזק את הרשות המחוקקת על-ידי הגדלת מספר החברים הפנויים לעבודה פרלמנטרית, למנוע ניגוד עניינים בין חברות בממשלה לחברות בפרלמנט, ולאפשר לשרים להתרכז אך ורק בעבודתם המיניסטריאלית", נכתב במסמך המכון. לדעה זו שותפים בתנועה למשילות ודמוקרטיה.

בישראל אימצו את המודל לטובת פתרון הבעיה בכחול לבן, עם שינויים בנוסח הכנסת הישראלית. אך ברשימה מצויים כידוע גם ח"כים מ"יש עתיד", שכניסתם במקום שר מתפטר עתידה לתת כוח דווקא לאופוזיציה. לכן שקלו בעבר להעביר חוק "נורבגי מדלג" שיאפשר למפלגה להכניס לכנסת רק את מי ששייך או מוכן לעבור לכחול לבן. הצעה זו נפלה לאור הלחץ הציבורי וביקורת בג"ץ.

יוראי להב-הרצנו. עשוי להיכנס לכנסת בזכות הנורבגי, אבל יישאר עם יש עתיד באופוזיציה

כרגע רק שתי ח"כיות אישרו בוודאות כי ייכנסו בזיקה לכחול לבן: מיכל קוטלר-וונש (תל"ם) ועינב קאבלה (חוסן לישראל). הילה שי וזאן (חוסן לישראל) תיכנס ככל הנראה גם היא. יוראי להב הרצנו (יש עתיד), הראשון ברשימה להיכנס, דווקא אישר שיישאר ביש עתיד ותהלה נעמה פרידמן (יש עתיד) עדיין מתנדנדת.

מפלגת העבודה תתקשה להשתמש בחוק מאחר והבא בתור ברשימה הוא אילן גילאון ממרצ, שיישאר באופוזיציה.

החשש: שימוש פרסונלי בהחלטה להתפטר

המטרות המקוריות של החוק חשובות, אך בגישה הישראלית הוסיפו התניות שהופכות את המנגנון החוקתי לכלי פוליטי שעונה לצורכי השעה. כך, תחת מעטה הקונצנזוס של חיזוק הכנסת והגדלת מספר הח"כים בכחול לבן, תפרו חוק למידותיהם. כשבפעם הבאה החוק לא יתאים – ישנו אותו שוב. 

העיוות המשמעותי הראשון הוא מתן רשות לשרים להתפטר, במקום לחייבם לעשות זאת – כמו בנורבגי המקורי. המשמעות היא שניתן לעשות שימוש פרסונאלי באפשרות להתפטר: ברגע שההחלטה לפנות מקום נתונה בידי ח"כית שמונתה לשרה, היא יודעת בדיוק את איזה ח"כית היא יכולה להכניס ולאן זו מתחייבת להשתייך ואז להחליט סופית אם תתפטר.

כך למשל, כיוון שתהלה נעמה פרידמן לא הודיעה אם תיכנס לקואליציה עם כחול לבן או תישאר באופוזיציה עם יש עתיד, השר יזהר שי יכול להחליט אם להתפטר או לא בהתאם להחלטתה.

"חייבים להתקדם". מחיר החוקים הפרסונליים יתברר בהמשך (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

בנוסף, החוק אינו עקבי ומאפשר באופן מלאכותי ליותר שרים של כחול לבן להתפטר מאשר שרים של הליכוד. הדבר נעשה על ידי "תפירת" האפשרות להתפטר לפי מספר המנדטים שיש למפלגה בכנסת. כלומר, אם יש למפלגה מספיק ח"כים "חופשיים" שאינם שרים, אפשרותם של שרים חדשים לפנות מקום לח"כים חדשים מוגבלת. כך לליכוד יש אפשרות שרק ששני שרים יתפטרו.

חשש מח"כים "על תנאי"

בחוק המקורי, בחלק מהמדינות (דוגמת נורווגיה ושבדיה) רשאים השרים שהתפטרו מהממשלה לחזור ולכהן בפרלמנט במקום אלו שהחליפו אותם, ובחלקן (כדוגמת הולנד וצרפת) האפשרות הזאת איננה קיימת. כלומר, מרגע שהתפטרת מהפרלמנט לא תוכל לשוב אליו באותה הקדנציה.

במקרה הישראלי ניתן לשר שהתפטר לחזור לתפקד כח"כ פעם אחת בלבד ולא להתנהל כדלת מסתובבת. הסעיף הזה בחוק נועד למנוע סירוס של ח"כים מהקואליציה, שמאויימים בחזרת שר ששולחת אותם הביתה, החוק מגביל את השרים שרוצים לחזור לסיבות הללו בלבד: התפטרות או פיטורין מהממשלה. כלומר, לא ניתן לחזור לכנסת סתם כך.

מליאת הכנסת בעת אישור החוק החצי-נורבגי (צילום עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

מאחר והתפטרות השרים היא בגדר רשות, נוצרת תלות בין השר או סגן השר הפורש לבין הח"כ שנכנס במקומו. אחד השמות שעלו בדיון הוא של אסנת הילה מארק, ששמה נכתב בהסכם הקואליציוני כחברה עתידה מוסכמת בוועדה למינוי שופטים (שתתבצע על ידי הצבעה חשאית בכנסת). 

הסעיף שמגביל את חזרתם של השרים נועד למנוע מצב שבו מארק, או כל ח"כ אחר, יהיו נתון לסנקציה באם לא יתיישר לדעת יו"ר המפלגה.

עוד ועוד סיבוכים

הוספת הסעיפים בעייתית גם משום היא מסבכת את המנגנון. בהצעת החוק בנו חישוב מסובך שמקורו לצורכי השעה של כחול לבן:

    • לא יתפטרו יותר מחמישה חברי כנסת ולא יותר משליש (תפור למידת כחול לבן בה יש 15 ח"כים ולכן הם מנצלים את המקסימום).
    • אם יש 10-12 ח"כים, יתאפשר לארבה מהם להתפטר מתפקיד ח"כ.
    • 7-9 ח"כים – יתאפשר לשלושה להתפטר מהכנסת.
    •  4-6 ח"כים – שניים יוכלו להתפטר.
    • מתחת לשלושה ח"כים – רק אחד או אחת יוכלו להתפטר.

הצליחו להפחית עוד מתפקיד סגני השרים

הצעת החוק נוגעת גם לסגני השרים. מדובר באבסורד כיוון שתפקידם לא הוגדר מעולם בספר החוקים. הסגנים הם בעלי תפקיד מוגבל מאוד בממשלה ולא נושאים באחריות או סמכות אלא מהווים שולייה בלבד כדי לעזור לשר עמוס בייצוג בכנסת. 

על פי הצעת החוק החדשה, סגני שרים יוכלו גם הם להתפטר וכך ישוחחרו גם מההצבעות במליאה. בכנסת הם גם ככה ח"כים צולעים, שאינם יכולים להצביע בוועדות ולפקח על הממשלה. כעת באופן סופי הם יהוו כקישוט בלשכת השר הממונה, עם לשכה נוספת בכנסת.

סגני השרים החדשים. יכולים להתפטר מתפקידם בכנסת כדי לא להצביע במליאה (צילומים: אתר הכנסת)

עוד פירוטכניקה שהמציאו בחוק היא חילופי התפטרות בין שרים. לפי ההצעה, שני שרים מאותה סיעה יוכלו במהלך הקנדציה להעביר את ההתפטרות מהכנסת ביניהם, במידה ואחד מהם רוצה, מסיבות שונות, לחזור לכנסת. המטרה היא למנוע פיטורי ח"כ מהכנסת שלא לצורך. כך שהח"כ לא יוצא מהכנסת בגלל ששר רצה (מסיבותיו שלו) לחזור לכנסת.

כך למשל, השר זאב אלקין יכול לבקש מהשרה גילה גמליאל להתחלף על כסא הח"כ ואוסנת הילה מארק לא תאלץ להתפטר ולחזור שוב. גם זאת ניתן לבצע פעם אחת. 

המצאה חדשה נוספת במשטר של ישראל, שהחלה להתנסח כבר בחקיקה שקיבעה את ההסכם הקואליציוני האחרון, היא ה"זיקה". לפי הנורבגי הישראלי, ח"כ חדש שיכנס במקום שר או שרה שהתפטרו יצטרך להצהיר בכתב ליו"ר הכנסת על הזיקה שלו למפלגה אליה ישתייך. 

כלומר, ח"כים ברשימת יש עתיד יוכלו לעבור לכחול לבן אם ירצו, אך יהיו חייבים להודיע מראש, כך שלשר המתפטר תהיה הזכות למשוך את ההתפטרות שלו.

שינוי חוקי יסוד – רק לצורך המיידי

בדיוק כמו שינוי החוק שנועד לעגן את ההסכם בין כחול לבן לליכוד, גם במקרה זה החוק נועד לשרת צורכי שעה וללא הסתכלות ציבורית רחבה על מה טוב או לא טוב למערכת המוסדות בישראל. כפי שאמר גם גור בליי, היועץ המשפטי של הוועדה: "לא טוב שחוקי יסוד יחוקקו עם תוחלת מיידית, אלא רק לכנסת הבאה".

לפי גישה זו, יש לחוקק חוקים דווקא כשהמחוקק אינו יודע איך יושפע מהם. רק כך המחוקק יכול להתבונן באינטרס הציבורי הרחב ולא להסתכל על האינטרס האישי שלו. וזה לא מה שנעשה פה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): חקיקה שמשנה את היחסים בין הרשויות לצורך הסדרים פוליטיים, פוגעת בנו כאזרחים, כיוון שהיא לא נעשית מתוך שיקולים רחבים. המטרה כיום היא לתקן נזק שנוצר בעקבות ממשלה מנופחת עם שרים וסגני שרים מיותרים. החשש הוא שבפעם הבאה, כשהחוק לא יתאים, ישנו אותו שוב ושוב ללא יציבות חוקתית.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): לזכור ולהזכיר שבשעת החירום הקשה הזו שעוברת על אזרחי ישראל נבחרי הציבור שלנו ממשיכים לעסוק בעצמם. למנות עוד תפקידים ועוד משרדים ללא צורך. בכל הנוגע להפרדה בין הממשלה לכנסת יש טעם בחוק נורבגי פשוט, צופה פני עתיד, אולי אפילו הגדלת מספר הח"כים. אבל כל זאת שיחול החל מהכנסת ה-24 ולא מהכנסת הנוכחית.

 

חודשיים מאז סיים את תפקידו: בכנסת לא ממהרים למנות יועץ משפטי

הוועדה שאמורה לאתר ולמיין מועמדים ומעומדות לתפקיד היועץ המשפטי של הכנסת לא קרובה להתכנס. מי שאמון על התהליך, יו"ר הכנסת יריב לוין, לא פנה לנשיאת בית המשפט העליון כדי למנות יו"ר לוועדה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

יותר מחודשיים לאחר שאיל ינון היועץ המשפטי של הכנסת סיים את תפקידו, הכנסת עדיין לא מקדמת מינוי יועץ חדש. בדיקת "שקוף" מגלה כי יו"ר הכנסת, ח"כ יריב לוין, אינו ממהר למנות יועץ משפטי. בינתיים מכהנת  בתפקיד ממלאת המקום, עו"ד שגית אפיק, אותה מינה יו"ר הכנסת הקודם יולי אדלשטיין ימים ספורים לפני שהתפטר.

יו"ר הכנסת, יריב לוין. לא ממהר למנות יועץ משפטי קבוע (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

עד לפני חודש, התהליך התעכב לאור ההמתנה לקביעת ועדות הכנסת החדשות. כעת הכנסת חזרה לעבוד, הוועדות נקבעו, אך נראה שאיש לא ממהר למנות יועץ משפטי קבוע. מתברר שאפילו לא נערכה פנייה לנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, כדי למנות יו"ר לוועדה שתפקידה למיין את המועמדים.

העיכוב במינוי לא היה הפתעה: בינואר האחרון חשפנו כי הכנסת לא תצליח למצוא מחליף ליועץ המשפטי בזמן. אך מה שהחל בפער זמנים צפוי מראש, ממשיך כעת בגרירת רגליים ללא סיבה נראית לעין.

"אין כל הצדקה לעיכוב"

תפקיד היועץ המשפטי לכנסת הוא תפקיד מפתח במשכן הכנסת בפרט ובמנגנון הדמוקרטי בכלל. הוא יכול למנוע תהליכי חקיקה חפוזים ואנטי דמוקרטיים, או לחילופין להעלים עין מהם. דוגמה לכוחו היא פרשת פסילת חוק מס על דירה שלישית, שבה נדרש היועץ להצדיק מול בג"ץ את הליכי החקיקה החפוזים.

החוק קובע כי ועדה מיוחדת תמנה יועץ משפטי לכנסת בחלון שבין תשעים יום לשלושים יום טרם סיום תפקידו, "ככל האפשר". מאחר שהיה ידוע שינון יסיים את תפקידו באפריל 2020, התהליך היה יכול להתחיל בינואר השנה. 

איל ינון. עזב את תפקיד היועץ המשפטי של הכנסת וטרם הוחלף (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

נכון  שהיינו בשנה מסוחררת, ועדות הכנסת לא הוקמו והתהליך לא זז. יולי אדלשטיין יו"ר הכנסת הקודם מינה ישירות ממלאת מקום זמנית סמוך לסיום הקדנציה שלו, לאחר שדחה את ההחלטה שוב ושוב. ממלאת המקום היא עו"ד שגית אפיק, שהייתה היועצת המשפטית של ועדת הכספים. על אף שכל אחד מיושבי הראש של הכנסת בתקופה הזו היה יכול לבקש, כבר מזמן, מינוי יו"ר לוועדה לבחירת יועץ חדש, איש לא עשה זאת.

"אין כל הצדקה לעכב את הליכי מינויו של יועץ משפטי חדש", טוען עו"ד אילן יונש, מומחה למשפט חוקתי (והיועץ המשפטי של שקוף). "העיכובים שנגרמו עקב מערכות הבחירות החוזרות ונשנות מאחורינו. הכנסת מתפקדת, נבחר יו"ר כנסת קבוע וכל הוועדות פועלות. כעת על יו"ר הכנסת לממש את סמכותו, שהיא בגדר חובה ולסיים את המצב הבלתי ראוי, שבו תפקיד רגיש וחשוב כמו זה של היועץ המשפטי לכנסת נמצא בידיה של ממלאת מקום".

לא התקדמו אפילו צעד

מי שאחראי על הליך מינוי יועץ משפטי הוא יו"ר הכנסת, כיום ח"כ יריב לוין. המינוי אפשרי רק לאחר שהמועמד או המועמדת עברו סינון של ועדה ציבורית המונה שבעה חברים ביניהם, שופט עליון בדימוס שישמש כיו"ר הוועדה וממונה על ידי נשיאת בית המשפט העליון, נציב שירות המדינה או מי מטעמו, יו"ר לשכת עו"ד או מי מטעמו וחבר סגל אקדמי. 

שגית אפיק, ממלאת מקום היועץ המשפטי (צילום: דוברות הכנסת)

נכון לשעות אלו הוועדה הזו כלל לא הוקמה. אפילו לא נערכה פנייה לאסתר חיות נשיאת ביה"מש העליון, למנות יו"ר לוועדה. לשכתה מסרה כי: "נכון להיום, הנשיאה לא קיבלה פנייה למינוי יו"ר לוועדה ולא מונה שופט בדימוס". 

ישנם חברים נוספים בוועדה: יו"ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג; יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, יעקב אשר ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה, עפר שלח. כולם ח"כים בתפקידים שכבר אוישו. האם קיבלו פנייה הנוגעת לוועדה? מח"כ שלח נמסר שלא קיבלו פנייה, מח"כ אשר נמסר שאין חדש ומח"כ גינזבורג לא התקבלה תשובה.

אסתר חיות. "לא קיבלה פניה להקמת הוועדה לבחירת היועץ" (צילום: אורן בן חקון, פלאש 90)

 

בהמשך התהליך, הוועדה בוחרת בין שניים לארבעה מועמדים, כשלכל אחד מהם נדרש רוב מינימלי של ארבעה מתוך שבעה חברי הוועדה. יריב לוין יו"ר הכנסת יכול לבחור מבין הפיינליסטים את המועמד שלו. לבסוף, בחירתו מובאת לאישור ועדת הכנסת, כיום בראשות איתן גינזבורג. 

הסכנה בתפקוד עם ממלאת מקום

כפי שמתואר, מדובר בתהליך מאוזן שדורש הסכמה של כל חלקי הבית. החשיבות שמייחסים לתהליך נובעת מכך שהיועץ המשפטי של הכנסת אמון מתוקף תפקידו, על ייעוץ משפטי ליו"ר הכנסת ולמוסדות הכנסת, על שמירת ההליך התקין במשכן, על ייעוץ לחברי הכנסת בכל הנוגע לעבודתם, ועל ייצוג הכנסת בערכאות שיפוטיות שונות. 

יו"ר הכנסת הקודם, יולי אדלשטיין. מינה ממלאת מקום ליועץ, ימים ספורים לפני התפטרותו

ממלאת המקום, עו"ד אפיק מונתה, כאמור, בתהליך עקיף וכתוצאה מחוסר ברירה. אם אפיק תחפוץ להגיש מועמדות לתפקיד, היא עשויה לנסות להוכיח את עצמה כל העת אל מול הפוליטיקאים שיקבעו את עתידה בעשור הקרוב.

יועץ משפטי קבוע, שנבחר בהליך סדור, מבטיח את מקומו לחמש שנים לפחות, עם אפשרות להארכה לחמש שנים נוספות. קשה להזיז אותו מתפקידו. לעומת זאת, ממלא מקום תמיד אפשר להחליף. מכאן שנחת הזרוע של הפוליטיקאים מונחת כל העת מעל ראשה של היועצת המחליפה.

מלשכתו של יו"ר הכנסת יריב לוין טרם התקבלה תשובה לשאלת "שקוף" היכן מצוי התהליך.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): מי שמחזיקה בתפקיד היועץ המשפטי כיום, היא ממלאת מקום שנבחרה בדרך שעוקפת את החוק ומונתה ישירות על ידי יו"ר הכנסת לשעבר, יולי אדלשטיין. היא לא נבחרה לתפקיד בדרך המלך. 

חוסר יציבות מתמשך במוסדות הכנסת ובאיוש בעלי תפקידים רשמיים עשוי להחליש עם הזמן את הממסד ולחזק את הפוליטיקאים. אם תתפרק הממשלה טרם זמנה, נהיה שוב במשבר פוליטי שבו יהיה קשה, אולי בלתי אפשרי, למנות יועץ משפטי קבוע לתקופה ארוכה.

התנהלות עם ממלאת מקום לתפקיד כה רגיש היא מסוכנת, משום שחוסר היציבות מאפשר לחברי כנסת להשפיע על עצמאותה. היא עלולה לתפקד תחת לחצים פוליטיים שאינם נוגעים לתפקידה המקצועי.

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י)אם בשבוע הקרוב לא יפעלו בכנסת למינוי יועץ משפטי קבוע, נמשיך להתריע על כך בפניות ובמכתבים ליו"ר הכנסת, לחברי הוועדה ולממלאת המקום של היועץ המשפטי. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

חוק הקורונה "המרוכך" עדיין יקל על הממשלה להגביל את אזרחיה

בתקשורת מיהרו לחגוג, אך מעבר מדוקדק על תזכיר החוק מגלה שדווקא התיקונים עצמם רוככו. התזכיר בנוסחו החדש עדיין עוזר בעיקר לממשלה, לא לציבור. רה"מ יהיה בעל הסמכות היחיד לקביעת תקנות לשעת חירום. משל העז – גרסת חוק הקורונה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| רבקי דב"ש // טור אורחת |

חצי שעה לפני כניסתו של חג השבועות, ותחילתו של סופשבוע ארוך, פורסמה טיוטה להצעת חוק ממשלתית (תזכיר חוק) אשר מטרתה להסדיר את סמכויות הממשלה למאבק בקורונה. לתזכיר הוקצו ארבעה ימים לתגובת הציבור, במקום 21 הנהוגים על פי הנחיית היועמ"ש.

15 אלף אזרחים הגיבו לחוק הקורונה – אך הוא לא באמת רוכך (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

התזכיר נועד להחליף מספר תקנות לשעת חירום אשר עיגנו את המגבלות שהוטלו על הציבור מתחילת המשבר. אזכיר שהשימוש בתקנות חירום זכה לביקורת מבית המשפט העליון ומהיועץ המשפטי לממשלה, שקראו לממשלה להסדיר סמכויותיה בחקיקה רגילה.

עוד באותו נושא:

אלא שגם התזכיר המוצע זכה לביקורת ציבורית חריפה, והוביל לכחמש עשרה אלף הערות מאנשים שנדמה שאינם נוטים לעסוק בחקיקה. לא מעט מהם חברי סיירת השקיפות. מרשים. ואכן, שר המשפטים, אבי ניסנקורן, מיהר להגיב והתחייב לתקן את הנוסח, וכן הודיע על הארכת המועד לתגובה בשלושה ימים נוספים.

מתוך הפרסום בכלכליסט. התקשורת טוענת שהחוק רוכך – אבל הוא בעצם מקל על הממשלה

אתמול הממשלה דנה בטיוטת התזכיר, ואישרה אותו עקרונית בכפוף לשינויים בוועדת השרים לענייני חקיקה. בניגוד לנהוג, נוסח רשמי לא פורסם באתר מזכירות הממשלה, אולם התגלגל למספר כתבים. ההודעה לתקשורת שיצאה טענה לריכוך ולשינוי משמעותי שהתזכיר עבר. ההודעה אף לוותה בגרף המונה עשרה הישגים.

האם הנוסח עבר שינוי משמעותי? בקצרה – כן, ולא.

התיקונים עצמם – הם שרוככו

קודם כול, רשימת הישגי הריכוכים שפורסמה על ידי כחול לבן כוללת חמש נקודות שהיו קיימות כבר בגרסה הקודמת: עצמאות בתי המשפט והכנסת, הגנה על הזכות להפגין (אם כי הנוסח לא היה מיטבי), סמכות הכנסת לבטל הכרזה על מצב חירום, והגבלת ההכרזה על אזור מוגבל ל-7 ימים. 

הפגנה נגד חוק הקורונה בכיכר רבין. הזכות להפגין נשמרה, אך הנוסח לא מיטבי (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

נכון, בהשוואה בין המסמכים עולה כי אכן ישנם שינויי נוסח רבים, אך רובם ככולם נוגעים להגהות נוסח שמקורן, יש להניח, במחלקת "נוסח החוק" המדייקת את השפה המשפטית.

כן הוכנסו ארבעה תיקונים: הגבלת כניסת שוטר לבית מגורים ללא צו; צמצום ההכרזה על מצב חירום מ-45 יום ל-30 יום; אישור של הכנסת לתקנות; והמחויבות לצרכים של אנשים עם מוגבלות. 

לעומת זאת, הטענה כי בנוסח החדש הממשלה מחוייבת להתחשב בהשלכות כלכליות, איננו חד משמעי. ישנה התייחסות לכך בתקנות, אך הנוסח ערטילאי.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו. לפי החקיקה, רה"מ הוא בעל הסמכות היחיד לקביעת התקנות

בנוסף, הסמכות לקביעת התקנות נמצאת גם בנוסח החדש בידי ראש הממשלה. אפילו בקביעת תקנות להגבלה בתחומי משרדים אחרים, כגון מוסדות חינוך או רווחה, אין חובת היוועצות עם השרים הממונים על התחום. 

הסמכות היחידה המוקנית למספר שרים ולא נשארת בידי רה"מ בלבד, היא הסמכות להכריז על אזור מוגבל. את ההחלטה הזו רשאית לקבל רק ועדת שרים ייעודית, שהרכבה לא נקבע בחוק.

איך זה נראה במדינות אחרות?

התחושה המרכזית לגבי הצעת החוק דומה לאותה משפחה שביתה היה צר עליה, והרב המקומי הציע להם להכניס עז לבית. כעבור שבוע כשהם נאנקו מהצפיפות והריח, הרב הורה להוציא את העז. "נכון שכעת רווח לכם?"

כך אצלנו. תיקונים קוסמטיים כאלו ואחרים, גורמים לנו לאבד את נקודת המבט המרכזית: מה נועדה החקיקה להשיג? 

תלמידה בבידוד. אין בחוק היערכות רחבה לגל השני (צילום: חן ליאופולד, פלאש 90)

אבהיר – חשוב להסמיך את הממשלה לנקוט במהירות וביעילות לטיפול בהתפשטות נגיף הקורונה. מדינות רבות יצרו חקיקה ייעודית ובהן – אנגליה, קנדה, אירלנד, ניו זילנד, סינגפור. חלקן יצרו יותר מתיקון חקיקה אחד. 

מעיון בחוקים זרים עולה שהנושאים שהוסדרו רחבים הרבה יותר מאשר סמכות הממשלה להגביל את אזרחיה. הם נוגעים להטבות פיננסיות, הטבות מס, תחולת הסכמים בתקופת הקורונה, החובה לפרסם מידע ועוד. כל אלו, אינם קיימים – נכון למועד זה – בחקיקה המוצעת בישראל.

כשל נוסף בחקיקה הישראלית, הוא שיקול הדעת הרחב של הממשלה להכריז על מצב חירום. למעט הצורך לשמוע את עמדת שר הבריאות, אין מדדים לקביעת קיומו של מצב חירום, ואין מדרג בין רמות סיכון שונות. החוק מסתמך על נוסח משפטי עמום – "דרישה לסיכון ממשי" ו"פגיעה בבריאות". 

עוזר לממשלה, לא לציבור

התיקון שהממשלה מקדמת, מסמיך את ראש הממשלה לקבוע תקנות. מה יהיו תקנות אלו? האם הפעם, בהינתן שמדובר כבר ב"גל השני" יינתן לנו זמן מספק להיערך לתקנות ולהוראות החדשות? את הדרישה המינימלית הזו, של ודאות והכנה מראש, החקיקה אינה מקיימת.

בהחלטת הממשלה הוחלט על אישור עקרוני של הנוסח, אולם הוחלט להסמיך את ועדת השרים לענייני חקיקה להכניס בו שינויים. בכך הוא למעשה דווקא יקל על הממשלה להגביל את אזרחיה, ולא יחייב אותה להציע הסדר כולל וסעד לקראת "הגל השני". בכך התהפכו היוצרות בצורה חריפה, ולא משנה כמה עזים יוציאו לנו מהבית.


***

עו"ד רבקי דב"ש היא מומחית בתחום משפט וטכנולוגיה ולשעבר ראשת היחידה הממשלתית לחופש המידע

איך עבירות המו"לים ונתניהו לכאורה פגעו ישירות בך?

כתב האישום נגד בנימין נתניהו, ארנון (נוני) מוזס ושאול אלוביץ' חשף כיצד התנהל משא ומתן אפל מאחורי הגב שלך. אבל התקשורת כמעט ולא עסקה בהשלכותיו. עברתי תיק-תיק ובדקתי איך העבירות שמיוחסות לשלושת הנאשמים פגמו בחיי היום-יום שלך

| תומר אביטל |

תיק 4000

היועץ המשפטי והמשטרה: רה"מ בנימין נתניהו העניק הטבות שלטוניות לשאול אלוביץ' בתמורה למעורבות בלתי פוסקת בניהול אתר וואלה.

איך זה פוגע בך?

  1. לפי כתב האישום, נתניהו בלם רפורמה שהייתה מאפשרת להוזלת מחיר האינטרנט והטלפון בביתך וצ'יפר ללא צורך את בזק. לפי דו"ח שיצר משרד התקשורת עצמו – בזק מרוויחה, בזכות ניצול לרעה של היותה מונופול, פי 4.3 מהרווח הנורמטיבי.

בזק הרוויחה בחמש השנים שבדקו מחבר הדוח, 8.8 מיליארד שקל (!) לעומת 2 מיליארד שהייתה אמורה להרוויח אילו הייתה תחרות. מדובר בכספים שיכלו להישאר בכיס שלך.

שאול אלוביץ', בדיון בבית המשפט. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

בחדשות 2 חישבו וגילו שהצרכנים משלמים מכיסם במצטבר אלפי שקלים מיותרים לבזק כתוצאה מעיכוב הרפורמה. אילולא הפרשה, הייתם חוסכים אלפי שקלים.

2. נתניהו העניק לבזק הטבת מס שהפחיתה את התגמולים שהמדינה הייתה יכולה לקבל. בכתב החשדות, הפרקליטות הגיעה לסכומי עתק הנאמדים בלפחות 1.8 מיליארד שקל. הסכום הזה נחסך ממערך התחבורה הציבורית ומחדרי המיון בישראל, למשל, ובמקום זאת ריפדו כיסיהם של קומץ. במילים אחרות – חיי היום-יום שלך היו יכולים להשתדרג.

3. העובדה החדשות שקראת באתר "וואלה" היו מצונזרות. מכרו אותך כקוראת, כדי להועיל לבעל השליטה בוואלה, לכאורה, בעסקיו האחרים.

תיק 2000

היועץ המשפטי והמשטרה: רה"מ קידם עסקה לצמצום מספר העותקים של ישראל היום בתמורה לסיקור חיובי בידיעות אחרונות.

איך זה פוגע בך?

1. גילית ש"ידיעות אחרונות" לא פועל בשליחות עיתונאית לתיווך מציאות ללא-מורא – אלא כדי להגדיל את הכנסות בעליו, בכל מחיר. במקביל הסתבר שלמען סיקור חיובי ב"ידיעות" נתניהו מוכן לפגוע בקוראי ישראל היום דרך הפחתת תפוצתו.

ארנון מוזס בפתיחת משפטו. המידע שקיבלנו מ"ידיעות אחרונות" התעוות (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

במקביל, נתניהו אישר את קידום חוק "ישראל היום", שהוביל עיתונים להחמיא ולבקר פוליטיקאים לפי תמיכתם או התנגדותם לו. בקצרה, מה שקראת בשני העיתונים בשנים האחרונות היה מושפע לא מעט מאינטרסים כלכליים שאין להם שום קשר למציאת האמת, ומתן חדשות חשובות לציבור. כצרכני תקשורת, המידע שכולנו קיבלנו התעוות.

2. נתניהו הכריז שהקדים את הבחירות כדי למנוע מ"חוק ישראל היום" לעבור. אלא שמכתב האישום עולה שנתניהו הוא זה שבכלל אפשר את המעבר בקריאה טרומית של החוק.

כך, העסקה הזו עם מוזס הובילה להקדמת הבחירות ב-2015, שלבדן עלו כ-2.5 מיליארד שקל ותקעו אינספור דיונים בשלל רפורמות וחוקים. אנחנו היינו שחקנים בהצגה שלא שילמנו עליה. בעצם כן שילמנו עליה, 2.5 מיליארד שקל.

3. אנחנו פחות סומכים על השלטון: לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה האמון בשלטון מצטמצם לכל אורך העשור. הפרשות האלו שבמרכזן יחסים פסולים בין מו"לים לשלטון – מדרדרים את מעט אמון הציבור הנותר בו.

מדד הדמוקרטיה 2019

אמון זה הדבר החשוב ביותר בדמוקרטיה. מה קורה כשמאבדים אותו? זה אומר שיותר ויותר אנשים יגידו "כולם מושחתים" אף שאין זה כך. זה מנמיך את הציפיות שלנו מהשלטון לגובה שלולית. זה מעניק לפוליטיקאים ולעיתונאים פטור מלעשות את עבודתם – לשרת את הציבור. זה יוצר מעגל מרושע של ח"כים וכלי תקשורת גרועים, וסף בושה נמוך יותר.

תיק 1000

היועץ המשפטי והמשטרה: רה"מ קיבל "קו אספקה" של סיגרים ושמפניות מאנשי עסקים במשך חמש שנים, בשווי שהסתכם לכ-700 אלף שקל. נתניהו בתמורה ביצע פעולות שלטוניות למען אחד מרוכשי המתנות, ארנון מילצ'ן. נתניהו לא דיווח כדרוש בחוק על זיקותיו לאותם אנשי עסקים.

איך זה פוגע בך?

  1. ניהול המדינה בה כולנו גרים נפגע. רה"מ הקדיש לא מעט מזמנו לסייע לצרכי רוכשי המתנות – על חשבון זמן לניהול ענייני המדינה.
  2. הסתבר שמי ש"מפנק" את רה"מ זוכה לגישה מיוחדת למקבלי ההחלטות, לרבות הרמת טלפונים אישית למענו לבכירים בארה"ב. נתניהו אפילו דאג להטיס את מילצ'ן במסוק צבאי לירדן כדי לסייע לו במיזם עסקי.

ראש הממשלה נתניהו. מנסה להגדיר מחדש מהו ניגוד עניינים (צילום: דוברות הכנסת)

בנוסף, מעמד ישראל נפגע: פקידים בכירים מעבר לים (מזכיר המדינה בארה"ב ושגריר ארה"ב) קיבלו פניות לסיוע אישי לטייקונים – מראש ממשלת ישראל. במילים אחרות, מוסד ראשות ממשלת ישראל הוצע למכירה.

3. רה"מ קידם הטבות מס לטובת אחד ממרעיפי המתנות (ארנון מילצ'ן) – הטבות שהיו גורעות מקופת המדינה סכומי עתק. מהלך זה נכשל. אך תקציב המדינה שמשמש את כולנו – יכול היה להינזק.

4. הכשרת שחיתויות עתידיות. רה"מ נמנע מלדווח, בניגוד לחוק, על הקשרים עם רוכשי ההטבות. כדי לחמוק מהמשפט, נתניהו מנסה כעת להגדיר מחדש נורמות חדשות שמבטלות את המושג "ניגוד עניינים". איך? לחצו פה למטה:

מה זה ניגוד עניינים ואיך זה פוגע בך?

ניגוד עניינים זה כשיש לך אינטרס נוסף, סותר, אשר עלול להשפיע על החלטותיך. זה קורה לכולם, אבל זו בעיה חמורה כאשר מדובר בדמות שלטונית. למה? משום שהאינטרס היחיד שאמור לעמוד לנגד עיניך כמשרת הציבור הוא האינטרס שלנו, הציבור.

לדוגמא, אם חבר שלי היננו טייקון שמרעיף עלי מתנות – אולי אחשוק לפנקו ולסדר לו תשלום מס מופחת. אלא שהציבור הרחב כולו ייפגע מכך שאותו טייקון ישלם פחות מס. קופת המדינה תינזק.

לכן במקרה זה אהיה בניגוד עניינים – ואהיה אמור לדווח על זיקתי אליו ולא אגע בנושאים שעלולים לסייע לו.

אף אדם איננו אל. לכולנו יש ניגודי עניינים. הפתרון הוא לחשוף אותם לאור השמש (שקיפות), כך שלא נוכל להתפתות לעסוק באותם מקרים כשאנו משרתי ציבור. אך בעקבות הפרשה הזו וכדי להיחלץ ממנה ללא פגע – נתניהו, שלא דיווח על ניגוד העניינים שלו עם אנשי עסקים, פועל לריכוך הגדרת "ניגוד עניינים" ולביטולה כעבירה כדי לבטל את כתב האישום.

אלא שמדי יום בעיריות, רשויות, ובממשלה פועלים אנשים שנמצאים בניגודי עניינים.

בעקבות ההתנהלות של נתניהו, הם עלולים לא להתרחק מניגודי עניינים, אף שהם מסוכנים לציבור יותר מאש. הם רואים בעיניהם המשתאות את משפחת ראש הממשלה, שאמורה לסמל יותר מכל את טוהר השלטון – מקבלת מתנות מאנשי עסקים בשווי אדיר. את רה"מ מקיף עצמו במנגדי עניינים. את הצמרת מלגלגת על תחקירים והמלצות משטר בנושא. יש ביקורת? נתקוף את המבקרים ונתייגם כבוגדים. המלצות לכתבי אישום? נפקפק במניעי המשטרה, נשסע ונחלוב מזה מנדטים. אז מדוע שאחרים – ברחבי השלטון – לא ינהגו בצורה דומה? למה לא?

מה שכן, בתיקים האלו גם התגלתה אמת שלא הייתה נחשפת אחרת. וזה טוב לעם ישראל

איך זה עוזר לך?

בתיקים האלו טמונה הזדמנות אדירה לתיקון עבור כולנו. לשינוי סדרים ישנים והחלפתם בחדשים. בדיוק כפי שגירעון אדיר בתקציב המדינה הוא נקודת מוצא לרפורמות כלכליות נועזות, כך משבר אמון חסר תקדים בפוליטיקה ובתקשורת הוא נקודת פתיחה נהדרת לשינוי. זו הזדמנות לאתחול מחודש של אמון הציבור והגברת השקיפות של מו"לים ופוליטיקאים.

מה שצריך לקרות כעת:

  • רפורמה שתעגן שקיפות באינטרסים הכלכליים של הפוליטיקאים והמו"לים, ובפגישות ביניהם.
  • על כולנו להיות לאזרחים ביקורתיים יותר כלפי השלטון והתקשורת.
  • שיפור בדין וחשבון של פוליטיקאים ומו"לים. אם יתנהל משפט צדק – אלו שבמוקדי הכוח יבינו שיש מחיר כבד למכירת הציבור.

כתב אישום מלא בנימין נתניהו

משפט המו"לים נפתח: התקשורת עומדת לדין והעיתונאים נשארים בחוץ

נפתח משפטם של המו"לים ארנון מוזס ושאול אלוביץ' • באולם נכח עיתונאי אחד שאמר מילה אחת: כן • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |

מגפת הקורונה הביאה עימה שינויים רבים, גדולים וקטנים. אחד מהם בלט בדיון שהתקיים אתמול (ראשון) בבית-המשפט המחוזי בירושלים: הנאשמים המתוקשרים לא נאלצו להתבזות בכיסוי פניהם בפריטי לבוש או בהסתרת פניהם בכפות ידיהם, ויכלו להתחבא מאחורי החובה לחבוש מסיכות רפואיות. ארנון (נוני) מוזס, שבמשך שנים רבות קשה היה למצוא תמונה עדכנית שלו בארכיוני הצילומים, עלה חפוי ראש ועטוי מסיכה במדרגות אל אולם בית-המשפט. על שאלתי האם שקל להתפטר מתפקידו כעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" מוזס בחר שלא להשיב.

היום, אחרי שנים של חקירה, עיכובים, דחיות, קמפיין תעמולה חסר תקדים נגד מערכת המשפט ומגפה עולמית אחת, נפתח משפטם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל המו"לים נוני מוזס ושאול ואיריס אלוביץ'. השלושה נאשמים כי קיימו או זממו לקיים ביניהם עסקאות שוחד: נתניהו סיפק או הבטיח לספק שימוש בכוחו השלטוני לטובת בזק שבשליטת אלוביץ' ו"ידיעות אחרונות" שבבעלות מוזס. אלוביץ' ומוזס, מנגד, הבטיחו להטות את הסיקור בכלי התקשורת שלהם כך שישרת את נתניהו, יציגו אותו ואת משפחתו באור חיובי, יצנזרו סיקור ביקורתי ולעומת זאת יסקרו באופן שלילי את יריביו הפוליטיים.

הדיון, שארך כשעה, הוקדש בעיקר לנסיונות של באי כוח הנאשמים לדחות ככל הניתן את המשך המשפט, אולם עסק גם בהופעתם בתקשורת של עדי תביעה, בעקבות שידור פרק בתוכנית "המקור" ביום חמישי, מעין משפט דמה ב"תיק 4000". מדובר בתיק שבו נתניהו נאשם כי סידר לבזק של אלוביץ' הטבות רגולטוריות בשווי מאות מיליוני שקלים כדי שירתום למענו את "וואלה", אחד מאתרי החדשות הנפוצים בישראל.

שאול אלוביץ', בדיון בבית המשפט (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

עו"ד ז'ק חן, המייצג את אלוביץ', התרעם על כך מול השופטים וכינה את המשדר "קרקס": "ביום חמישי התראיינו ארבעה-חמישה עדי תביעה מרכזיים בתיק בתוכנית טלוויזיה. זאת עוד לא היה. […] אנו מבקשים שהמשפט יתנהל דרך בית-המשפט הזה. איננו יכולים, ובוודאי בית-המשפט לא ירשה שיעשו איתו תחרות מחוץ לכותלי בית-המשפט. […] אנו מבקשים מבית-המשפט שיורה לתביעה להורות לעדיה אחד-אחד שאסור להם להתראיין, ואת דברו יאמר בדוכן העדים כאשר ייחקר בחקירה ראשית ונגדית על-ידי נציגי התביעה ועל-ידינו".

משפט המו"לים: למה בחרנו להתמקד במוזס ואלוביץ'?

עו"ד חן סיפר כי עם שידור הקדימון לתוכנית "המקור" פנה לפרקליטות בבקשה לעצור את השידור, אולם היועץ המשפטי לממשלה השיב במשפט אחד: "אין בכוונתי להתערב". כעת, הוסיף, "בלית ברירה אנו עותרים לבית-המשפט מכוח תפקידו להבטיח את התנאים שיתקיים כאן משפט צדק והליך הוגן לנאשמים, ושהאמת תצא לאור. אני בטוח שבעניין זה התביעה שותפה לעמדתנו שכך צריך לעשות לעדים ולא טוב שעדים יתראיינו".

עו"ד ליאת בן-ארי, המנהלת את התביעה מטעם הפרקליטות, הבטיחה שהתביעה תזכיר כבר היום או מחר לכל העדים מטעמה שאסור להם להתראיין. "אני לא חושבת שצריך החלטה של בית-משפט על זה", אמרה. למרות זאת, סמוך לאחר תום הדיון יצאה החלטה מטעם השופטים שלפיה הם "רשמו לפניהם" את הודעת בן-ארי על כך ש"בימים הקרובים" יובהר לכל עדי התביעה כי "נאסר עליהם להתראיין בתקשורת".

ושמו ייקרא נוני

גם נתניהו תקף את "המקור" בדברים שאמר לפני שנכנס לאולם. שלא כמו עורכי-הדין, הוא נקב בשם המפורש. התקשורת נכחה באולם ברוחה – בכתב האישום כמו גם בטענות הסניגורים, אולם נעדרה ממנו בגופה. למעשה, העיתונאי היחיד שנכח באולם היה מוזס, שמכהן כעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" (השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, בבדיקת הנוכחות שערכה בתחילת הדיון, הכריעה בשאלת שמו של מוזס כשבחרה להשתמש בכינוי "נוני" ולא בשמו המלא). עיתונאי אחד, שאמר מילה אחת במהלך כל הדיון – "כן" – כשנשאל האם הוא מבין את האישומים נגדו.

ארנון (נוני) מוזס בדיון הפתיחה. העיתונאי היחיד בדיון (צילום: יונתן שינדל פלאש 90)

מלבדו היה האולם נטול עיתונאים. נציגי התקשורת נאלצו להתקבץ בשלושה חדרים נפרדים בקומה מתחת לאולם שבו התקיים המשפט ולצפות בדיון בטלוויזיה במעגל סגור שכוונה אל השופטים.

מבחינה עיתונאית מדובר היה בפארסה. אף אחד מהנוכחים באולם לא ישב על ספסל הנאשמים שלצד השופטים; לכן כיכבו בשידור עורפו של מוזס ועורפו של נתניהו. מאלוביץ' לא נראה אפילו עורף, אם כי לפני תחילת הדיון ניתן היה להבחין ברעמת שיער. לא ניתן היה לראות את פרצופיהם של הנאשמים ולבחון את תגובותיהם, לא ניתן היה לשמוע אמירות אגב מהספסלים, ובקיצור – לא ניתן היה לסקר את הדיון באופן מקצועי וראוי. מבחינה זו, לפחות, תאם המעמד את הטענות שמופיעות בכתב האישום לגבי איכויותיה של העיתונות הישראלית.

תיק שרירי מאוד

בדיונים הבאים ייתכן שהאולם לא יהיה רק נטול עיתונאים, אלא גם נטול נאשמים. השופטת פרידמן-פלדמן היא שהעלתה לקראת סוף הדיון את האפשרות לפטור את נתניהו, מוזס ובני הזוג אלוביץ' מהגעה לדיונים, שיהיו טכניים בעיקרם עד פתיחת שלב ההוכחות. מיותר לציין שהסניגורים הסכימו כולם. "ראש הממשלה אמר שיעשה מה שהדין מחייב אותו, ולכן הוא כאן", אמר בשם נתניהו עו"ד מיכה פטמן, "בישיבות האלה אם הם [הנאשמים] לא יגיעו, נצמצם את הקרקס התקשורתי". עו"ד בן-ארי הסכימה.

עו"ד ליאת בן ארי, התובעת במשפט המו"לים (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

מלבד הנאשמים נכחו באולם עו"ד ליאת בן-ארי מטעם התביעה, ומולה ארבעה סניגורים: פטמן, חן, מיכל רוזן-עוזר ונוית נגב. מגפת הקורונה צימצמה את סוללות עורכי-הדין לארבעה נציגים אלו, אחד לכל נאשם.

במהלך המשפט ביקש עו"ד פטמן, המייצג את נתניהו, לאפשר לעו"ד עמית חדד להיכנס לאולם במקומו ולשאת דברים, משום שהוא "מכיר את התיק יותר זמן". עו"ד נגב, המייצגת את מוזס, הציעה לצאת כדי לאפשר לחדד להיכנס. "את הסנגורית היחידה של מוזס באולם", הגיבה השופטת פרידמן-פלדמן, "אי-אפשר להשאיר אותו לבד".

כאמור, עיקר הדיון הוקדש לנסיונות הסניגורים למתוח עד כמה שאפשר את משך המשפט, בטענה כי הם זקוקים לזמן רב כדי ללמוד את חומרי החקירה, שמסתכמים ב"230 קלסרים" בתיק 4000 ו"כ-300 קלסרים" בשני התיקים האחרים.

כדי לתמוך בטענותיהם אלה הכבירו הסניגורים טענות שנראה היה כאילו יצאו מכיוונה של התביעה. כך, כדי לשכנע את בית-המשפט כי על עורכי-הדין לעבור על כל מסמך ומסמך מחומרי החקירה, אמרו הסניגורים כי מדובר ב"תיק שרירי מאוד" ש"אין בו שומנים", ושכל פריט מידע בו חשוב. בנוסף הצהירו הסניגורים כי הפרשיות השונות קשורות זו לזו: "לפרשות יש רצף מסוים", נטען, והן בנויות כ"מקשה אחת".

בן-ארי, מצדה, אחרי שהעירה שבפרקליטות לא מדברים על "קלסרים" אלא על "קרגלים", הציבה את טענות הסניגוריה בפני סולם פרופורציות שונה: "תיק 4000" כולל לדבריה 68 קרגלים, "תיק 1000" ו"תיק 2000" כוללים יחד כ-40. לעומתם, תיק הולילנד, שגם בו ייצגה בן-ארי, כלל 1,200 קרגלים.

מחכים לסנגורים

התובעת סברה כי כדי ללמוד את חומרי החקירה "צריך שלושה-ארבעה חודשים", והזכירה כי ההחלטה על הגשת כתב האישום (בכפוף לשימוע) ניתנה כבר בפברואר 2019 – הנאשמים הם אלה שהחליטו לא לקחת את חומרי החקירה ולחכות עד אפריל-מאי 2019. במועד זה נטלו את החומרים שהם "ליבת החקירה".

גם לאחר הגשת כתב האישום בחרו הנאשמים לא לקחת את חומרי החקירה, אלא לחכות לסיום הליך הסריקה שנעשה בידי הפרקליטות, מעשה שעיכב את המסירה בעוד כמה חודשים. כך או כך, אמרה בן-ארי, הנאשמים והפרקליטים מכירים את טענות התביעה כבר שנה וחודשיים.

כשבן-ארי קבעה שמספיקים "שלושה-ארבעה חודשים" ללימוד התיק מאפס נשמעו המהומי תרעומת מצדו של עו"ד פטמן. עו"ד ז'ק חן אמר שנחוצים פרקי זמן "משולשים ומרובעים" מאלו שבהם נקבה בן-ארי, כלומר כשנה. בשלב מסוים נקבה השופטת במועד של "חצי שנה", כששאלה אם גם לטענות המקדמיות יש צורך בחצי שנה. ייתכן שבכך רמזה לשיהוי שתיתן בפועל לסניגוריה.

הדיון הבא, שבו יודיעו הסנגורים על התקדמותם בלימוד התיק, יתקיים ב-19.7.

הדיון נערך בפני השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם. את המדינה ייצגה פרקליטות מחוז תל-אביב. את מוזס ייצגו עורכי-הדין נוית נגב, איריס ניב-סבאג, יאנה פוגל-סלוצניק ואריאל אילוז. את שאול אלוביץ' ייצגו עורכי-הדין ז'ק חן, שי אילון ותאיר בן-שושן. את רעייתו ייצגו עורכי-הדין מיכל רוזן-עוזר ונעה פירר. את נתניהו ייצגו עורכי-הדין מיכה פטמן ועמית חדד.

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

תכנית "שקוף" לממשלה ה-35: כך נילחם בשחיתות

סוף סוף קמה ממשלה חדשה. איך לוודא שלא נתעורר מחר עם תיקי שחיתות חדשים? הנה כל הפרצות שצריך לסגור, שלא יעלו אגורה ושאינן קשורות לסוגיות שמאל-ימין. בין הפתרונות: לחשוף לוביסטים שמשפיעים בחשאי על השרים, לתקן את ועדת השרים לחקיקה ולאפשר לציבור להעלות מהבית נושאים לדיון במליאה. הרשימה המלאה – שתישלח לכלל הח"כים – לפניכם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

שלום לממשלה ה-35 של ישראל, "ממשלת חירום לאומית". נכון, בקווי היסוד של הממשלה החדשה אין אף לא סעיף אחד לקידום חקיקה למלחמה בשחיתות – מה שהיה הדגל המרכזי של כחול לבן, אך בשביל זה אנחנו פה.

הכנו תוכנית עבודה מסודרת לשנים הקרובות, עם כל הפרצות שצריך לסגור והחוקים שנפעל לחוקק כדי לשנות את המצב. החוקים האלו לא יעלו אגורה ואינם קשורים לסוגיות שמאל-ימין. ועדיין, הם ישנו לא רק את התפאורה, אלא את ההצגה כולה. זה קריטי משום שלא משנה מי יישב בכסא רה"מ או בכסא רה"מ החלופי – במצב הנוכחי נבחרי ציבור עלולים לשרת את עצמם, את המקורבים שלהם הלוביסטים והטייקונים – ולשכוח את הציבור שמממן את שכרם.

מה אנחנו רוצים מהממשלה? 

  • שקיפות בדיונים

יש לפרסם את הפרוטוקולים ותיעודי ההצבעות מכל הפורומים הלא מסווגים, לרבות ישיבות הממשלה וועדת השרים לענייני חקיקה. כיום אנחנו תלויים בהדלפות של גורמים אינטרסנטיים ומקבלים חלקיקי מידע שיצאו החוצה רק מתי שלמישהו היה אינטרס בכך.

הגיע הזמן ששרי הממשלה יפסיקו להסתיר את הצבעותיהם (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

אין סיבה שישיבות הדירקטוריון של מדינת ישראל בהן מתקבלות החלטות שנוגעות לכולנו – יתנהלו באפלה.

מה צריך בתכלס לעשות כדי שזה יקרה? לשנות את תקנון הממשלה ולחייב פרסום ושקיפות של הישיבות. השינוי הזה יכול להתבצע בהצבעה בודדת בישיבת ממשלה.

  • שקיפות בלו"ז השרים 

הגיע הזמן לפרסום יזום של יומני השרים, ללא פגישות אישיות או רגישות (פירוט בקישור). פרסום כזה ישקף את קשרי השרים ומידת השקעתם בתחומים שונים, כך שנוכל לנתח ולבקר את פעילותם הציבורית. שקיפות כזו גם תאפשר לשרים להשוויץ בפועלם ואף תגביר את אמון הציבור.

מה צריך בתכלס לעשות כדי שזה יקרה? לאשר בתקנון הממשלה פרסום רבעוני של יומני השרים באתר רשמי. על היומנים להיות מפורסמים בפורמט ניתן לחיפוש.

  • שקיפות חלקית בהון השרים 

הגיע הזמן גם לפרסום קבוע באתר מבקר המדינה של סטטוס ותאריך הגשת הצהרות ההון של השרים. זאת, לצד פרסום ההפרש בין כל הצהרה לזו המוגשת בשנים שלפניה (בניגוד לתוכן הצהרת ההון עצמה). 

מסרב להגיש הצהרת הון כבר שנה וחצי. השר להגנת הסביבה זאב אלקין (צילום: גיל יערי, פלאש 90)

השרים מרכזים בידיהם כח עצום: הם חולשים על תקציבי עתק ומשאבים אדירים השייכים לציבור. ככל שמידע על עבודתם והשפעתו על נכסיהם מוסתר, האפשרות לפעול באופן מושחת או בניגוד עניינים מפתה יותר. 

מה צריך בתכלס לעשות כדי שזה יקרה? מבקר המדינה יכול לקדם את השינוי הזה. אם המבקר יסרב, אפשר לשנות זאת בחקיקה.

  • שקיפות באגודות העות'מאניות 

הסתדרות העובדים ואיגודים נוספים פועלים בשקיפות מינימלית. זה מתאפשר בשל פרצה בחוק שמגדירה אותם כ"אגודות עותמאניות" בחוק העמותות. המצב הנוכחי מוביל לסיאוב ובזבוז כספי העובדים. 

שרת המשפטים הקודמת, איילת שקד, גיבשה תקנות שביקשו לחייב את האיגודים להתנהל בשקיפות. אלא שבעקבות סבבי הבחירות התקנות הועברו לבוידעם.

מה צריך בתכלס לעשות כדי שזה יקרה? לחתום על התקנות. זה הכול. הן כבר מוכנות וממתינות לשר החדש.

  • שקיפות של לוביסטים שעובדים מול הממשלה 

בניגוד לכנסת, הממשלה לא דורשת מהלוביסטים שעובדים מולה רישום בשום מאגר מידע. אין לנו מושג על פגישותיהם במשרדי הממשלה, על לקוחותיהם באותה זירה ועל המידע שהם מעבירים לפקידים ולשרים. מצב זה מאפשר לבעלי אינטרסים להסתובב במסדרונות הממשלה ולהשפיע על החלטות הרות גורל – ללא כל יכולת פיקוח מצד הציבור.

מה צריך בתכלס לעשות כדי שזה יקרה? במשרד האוצר כבר החלו בגיבוש נוהל להסדרת פגישות אנשי המשרד מול הלוביסטים. הסיכוי שזה יקרה עצמאית בכל משרד – אפסי. לכן על הממשלה לאשר "נוהל לוביסטים" שיקבע כללי שקיפות לכולם.

  • חיסול ניגודי העניינים בלשכת ראש הממשלה

אולי הספקת לשכוח אך עו"ד דוד שמרון ייעץ במקביל לרה"מ שהחליט לרכוש צוללות ולתאגיד הגרמני ממנו הממשלה רכשה צוללות. נתניהו טען כי לא ידע זאת. כדי למנוע פערי מידע, יש לפרסם את רשימת הלקוחות של כל יועץ פרטי שעובד עם מנהיגי המדינה. 

דוד שמרון, ייעץ לנתניהו לרכוש צוללות – במקביל לייעוץ לחברת הצוללות. חייבים ללמוד לקח (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

מה צריך בתכלס לעשות כדי שזה יקרה? לעגן סעיף מול יועצים חיצוניים שעובדים במשרד רה"מ שיחייב פרסום של לקוחותיהם באתר המשרד. המפתח לשינוי נמצא בידי מנכ"ל משרד רה"מ. ואם יועץ לא רוצה ששמות לקוחותיו יפורסמו? שלא יעבוד במרכז העצבים השלטוני.

  • להשקיף תרומות לעמותות

שרת המשפטים לשעבר איילת שקד שינתה את החוק כך שניתן לתרום באנונימיות לעמותות סכום שמגיע עד 100 אלף שקל. השינוי פגע משמעותית בשקיפות במגזר השלישי, ומאפשר לטייקונים לשחק לנו בתודעה – מבלי שנדע.

איילת שקד, שרת המשפטים לשעבר. אפשרה תרומות אנונימיות לעמותות (צילום: פלאש 90)

במקביל, חברות ציבוריות נהנות מפרצה בחוק המאפשרת להן לתרום בסתר סכומי עתק לגופים הקשורים לפוליטיקאים ברי השפעה. כתוצאה, חברות שכולנו מושקעים בהן דרך הפנסיות שלנו, תורמות כספים בסתר לעמותות שעל פניו אין להן שום קשר ליעדי החברה. אם זה לא מספיק, נבחרי הציבור עלולים לקבל החלטות נגד האינטרס הציבורי תמורת אותן תרומות.

מה צריך בתכלס לעשות כדי שזה יקרה? משרד המשפטים יכול להפחית את הרף של תרומה אנונימית לעמותה, לכל הפחות לעמותות פוליטיות. זה דורש משר המשפטים החדש לקדם תקנה ולאשררה בוועדת חוק, חוקה ומשפט בכנסת. במקביל, בסמכות הרשות לניירות ערך לחייב חברות ציבוריות בשקיפות התרומות שלהן. כך הציבור יוכל לדעת לאן החברות תורמות ועל איזה פוליטיקאים הן מנסות להשפיע. כבר פנינו לרשות, ששוקלת את המדיניות שלה בסוגיה זו.

  • הקמת ועדת חקירה ממלכתית לקורונה 

מחסור במכונות הנשמה, מצב מחסני החירום, התפשטות הנגיף בבני ברק – יש שלל מחדלים שצריכים להיחקר ודין וחשבון שצריך להיעשות. 

ראש הממשלה נתניהו לא אוהב להקים ועדות חקירה – במקרה של הקורונה זה הכרחי (צילום: דוברות הכנסת)

היינו מסתפקים בבדיקת מבקר המדינה. אלא שהמבקר כבר ריכך שלל דוחות, ויש סיבה טובה להאמין שזה יקרה גם כאן. לכן, יש להקים ועדת בדיקה בלתי תלויה כדי לתקן את מה שלא עובד ולשפר את המוכנות של מדינת ישראל לאסונות עתידיים.

מה צריך בתכלס לעשות כדי שזה יקרה? בשנות שלטון נתניהו לא קמה אף לא ועדת חקירה ממלכתית אחת. לחץ ציבורי מסיבי יכול לשנות את התמונה.

מה אנחנו רוצים מהכנסת? 

  • השקפת השאילתות 

יש להנגיש באתר הכנסת את כלל השאילתות שמגישים חברי הכנסת ואת התשובות שהם מקבלים – לרווחת הציבור הרחב. כך נוכל לעקוב אחר חריצותם, וגם לנהל ארכיון ומעקב אחרי נושאים שעלו בעבר.

מה צריך בתכלס לעשות כדי שזה יקרה? השינוי הזה טכני במהותו ונמצא בידי יו"ר ומנכ"ל הכנסת. נמשיך לפעול יחד עם סיירת השקיפות לשכנעם בנושא.

  • שינוי שיטת העדכון של שכר הח"כים 

צריך להפריד את החתולים מהשמנת ולסתום את הפרצות בהן מתחבאת עוד שמנת. כלומר, לשנות את המצב הקיים, בו הח"כים הם אלה שמחליטים בפועל על השכר וההטבות שלהם.

מה צריך בתכלס לעשות כדי שזה יקרה? להקים מחדש את הוועדה הציבורית לעניין תנאי הח"כים. זה בידי ועדת הכנסת. בנוסף, יש לתת לה סמכות לקבוע סופית בכל החלטה בנושאים אלו, ולא רק להמליץ כמו שקרה עד כה. לשם כך צריך חוק חדש. אנחנו עובדים על כך. יו"ר הוועדה הציבורית היוצא הסכים עמנו בראיון שערך ברשת ב'.

  • הקמת ועדת השקיפות

הוועדה, שייסדה בזמנו ח"כ סתיו שפיר מהעבודה, לא עוגנה בתקנון הכנסת כוועדה קבועה. מתסמן כי בכנסת הקרובה היא לא תחודש. אלו חדשות רעות לכלל אזרחי ישראל. בוועדה נחשפו בזבוזי כספים, דנו בשקיפות עבודת הלוביסטים מול הממשלה (כאמור, תחום פרוץ לגמרי) ובשלל סוגיות שביומיום נקברות מתחת לפני השטח.

ועדת השקיפות. חברי הכנסת צריכים לדרוש את הקמתה המחודשת (צילום: יוסי זמיר)

מה צריך בתכלס לעשות כדי שזה יקרה? מסה של חברי הכנסת יכולים לדרוש את הקמתה מחדש. אם זה לא יקרה, ניתן ליישם הצעה שעלתה בקואליצית השקיפות: להוסיף סעיף בתקנון הכנסת, לפיו כל ועדה חייבת להקצות דיונים לנושא השקיפות ותהיה אחראית כל רבעון להגיש דוח למליאה על מצב השקיפות בתחומים שבאחריותה. 

  • חיסול ניגודי עניינים בוועדות הכלכליות בכנסת 

כדי למנוע את ה"חיים כץ" הבא, יש לוודא שח"כים לא יהיו מונעים ממניעים כלכליים. לכן, על חברי ועדות הכספים והכלכלה לחשוף את המניות שהם מחזיקים (ללא ערך, רק רת שם המניה), לצד אחזקות נוספות (דוגמת קרקעות) ושמות מקורביהם שעובדים בתאגידים. 

מתן חסינות לחיים כץ. חברים בוועדות כלכליות לא יכולים להסתיר את המניות שהן משקיעים בהן (צילום: אוליבר פיטורסי, פלאש 90)

מה צריך בתכלס לעשות כדי שזה יקרה? חוקים שהעלנו בנושא – נפלו. לא נורא. אנחנו רצים למרחקים ארוכים. בקדנציה הקרובה נקדם חוק חדש – עד שנצליח.

  • חיזוק ועדת האתיקה 

זו הוועדה היחידה שעוסקת בשפיטה אתית של חברי כנסת שפעלו בניגודי עניינים או הפרו כללים. אלא שלרוב היא מסתפקת בנזיפות חסרות משמעות ומתנהלת כמועדון חברים.

מה צריך בתכלס לעשות כדי שזה יקרה? ועדת הכנסת צריכה להחליט על שיניים נוספות שאפשר להתקין לוועדה. לכל הפחות יש לשקול אמצעים להרחבת ההרתעה. בנוסף, דווקא בגלל שהעונשים לרוב מסתכמים בנזיפות, ראוי שהוועדה תנגיש לציבור מדי מושב טבלה מסכמת שעוקבת אחר מספר הנזיפות לכל ח"כ.

  • שקיפות מפלגתית 

יש להכפיף את המפלגות לחוק חופש המידע – כך שכל אזרח יוכל לדרוש מידע לגבי התנהלותן. זה יאפשר מעקב אחר כספים שהמפלגות מוציאות מכיסנו. כיום הוא מוסתר לגמרי, ולא אחת התגלו בחסות העלטה בזבוזי כספים שזרמו לכיסי מקורבים.

מה צריך בתכלס לעשות כדי שזה יקרה? להכניס בחוק חופש המידע את המפלגות כגורם נוסף הכפוף לחוק.

  • הח"כ ה-121

הגיעה העת לעדכון עבודת המליאה והכנסת באמצעים טכנולוגיים מעודכנים ובכך לאפשר לציבור להיות מעורב ולומר את דברו. אידאלית, הציבור יהפוך לחבר הכנסת ה־121. הנה כמה דוגמאות לעדכונים טכנולוגיים נחוצים:

  • חתימה רחבת היקף של הציבור על עצומה דיגיטלית באתר הכנסת, תכפה קיום דיון פרלמנטרי.
  • באופן דומה, תמיכה של עשרות אלפי אזרחים תאפשר הגשת שאילתה רשמית למשרד ממשלתי. השר הרלוונטי יחויב להגיב במליאה (כמו בשאילתות ישירות המוגשות בידי חברי הכנסת עצמם).
  • לקדם השתתפות הציבור בדיונים במליאה ובוועדות דרך מתן אפשרות שאילת שאלות מהבית בזמן דיון בכנסת. דובר הוועדה/המליאה יוכל להעלות לדיון שאלות שיזכו לתמיכה הרחבה ביותר ולפי אמות מידה שייקבעו מראש

מה אנחנו רוצים מהיחסים בין הממשלה לכנסת?

  • תיקון ועדת השרים לחקיקה

יש להחזיר את האיזון בין הרשויות על ידי שינוי אופי עבודת ועדת השרים לחקיקה: לקבוע שהוועדה תכריע רק סביב חוקים בעלי עלות תקציבית, וחוקים שקשורים להסכמים הקואליציוניים. כל חוק אחר צריך לעבור תהליך שאינו תלוי בממשלה וב"משמעת קואליציונית".

במקביל יש לשנות את מיקומה של ועדת השרים לחקיקה בתהליך ולבטל את השלב לפני הקריאה הטרומית:

מה הפתרון המוצע יעשה? ח"כ שירצה לקדם הצעת חוק יהיה חייב לכתת רגליים בכנסת ולגייס רוב מקרב הח"כים. קידום חוקים לא יתחיל מתוך הממשלה – אלא מהכנסת. התהליך יגרום להאטת קצב הצעות החוק המקודמות בכנסת. הח"כים לא יבזבזו זמן יקר על הצעות שאין להן סיכוי להתקדם מעבר לכנסת. 

מהלך כזה גם יחליש את כוחם של הלוביסטים. כדי לטרפד חקיקה נגד פרסום עישון, למשל, חברת הטבק במצב הנוכחי צריכה ללחוץ רק על יו"ר ועדת השרים לחקיקה או מקסימום על שר או שניים בממשלה. תארו לכם שאותה חברה תיאלץ להגיע ל-120 חברי הכנסת. 

גם דיונים במליאה ובכנסת יחזרו להיות רלוונטיים ואמיתיים. הח"כים שירצו להגיש הצעות יהיו חייבים להגיע להסכמות עם הממשלה.

מה צריך בתכלס לעשות כדי שזה יקרה? לשנות את תקנון הממשלה בישיבת ממשלה אחת ויחידה.

אפשר בכלל לשנות?

בטח! קראו את הפרויקט הטרי שלנו של "איך אפשר להזיז פה משהו, למרות הכל". עדיין מפקפקים? הנה רשימה הישגים חלקית בהחלט אליהם הגענו בשנים האחרונות:

  • יותר מחצי מנבחרי הציבור חשפו את מצבת נכסיהם.
  • רבע מהנבחרים בכנסת ו-12 ראשי ערים פרסמו יומן ציבורי.
  • שלושה שרים פרסמו את הצבעותיהם בוועדת השרים לחקיקה.
  • חוקק חוק להגברת שקיפות הלוביסטים וקביעת תקופת צינון ליועצים פרלמנטריים שרוצים לחצות את הקווים ולעבוד כלוביסטים.

  • הצלחנו להשקיף את אתר "המעטפה", האתר הסודי של ראש הממשלה והשרים ששימש לקבלת החלטות מאחורי גבנו וגבם של חברי הכנסת.
  • הממשלה מחלקת "פרס שקיפות".
  • פורסמו הכספים הקואליציוניים.
  • הכנסת הסכימה לפרסם את הפירוט המלא של הוצאות הקשר עם הבוחר של הח"כים.
  • פורסמו מאגרי החוקים והשאילתות. אנו מובילים כאמור מהלך שבסופו יפורסמו גם השאילתות הישירות שמגישים ח"כים לשרים.
  • הממשלה השקיפה את רוב הוצאות המשרדים, ופירטה בפרסומים לאן מגיעה כל אגורה, כולל שם הספק.

זה תמיד נראה בלתי אפשרי – עד שזה אפשרי. במיוחד אם מטרחנים על זה ללא הפסקה – וזה מה שאנחנו עושים. וכאן אתם נכנסים לתמונה. אל תהיו אזרחים שבויים. הנה מה שאתם יכולים לעשות יחד איתנו:

  1. הצטרפו לשקוף או לאחד הגופים הנוספים והנהדרים שקמו פה ונלחמים עבור כולנו.
  2. התפקדו למפלגה דמוקרטית.
  3. התגייסו לסיירת השקיפות מהכורסא – אצלנו אקטיביזם מקלדת זו לא מילה גסה . תוכלו להצטרף גם לקומנדו ההפצות של שקוף. הצטרפו בקלות בלחיצה כאן.
  4. השחיתות נבנית על הבורות שלנו – הפיצו את המידע ולמדו את חבריכם. תוכלו גם להצטרף לרשימת הדיוור שלנו.
  5. יחד איתכם נוכל לגדול, לגייס כתבים וכתבות חדשים, ולהמשיך לשבת לחברי הכנסת והממשלה על הווריד כל השנה.

החוק שפיספסתם: כך סידרו לעצמם הנדל והאוזר 6 מיליון שקלים

הח"כים שנבחרו על תקן שומרי הסף של הדמוקרטיה תפרו לעצמם חוק כדי שסיעתם לא תאבד 6 מיליון שקלים. התרגיל: תיקון רטרואקטיבי לחוק שמטיל סנקציות על ח"כים שפרשו מסיעתם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

אולי פספסתם בבלגן הפוליטי את הסיפור הבא: יועז הנדל וצביקה האוזר יקבלו מתנה בשווי שישה מיליון שקלים מהכיס שלכם. נכון, זה נשמע מורכב. אבל על זה בדיוק הם בונים. אז הנה הסיפור שחברי הכנסת הנדל והאוזר מקווים שהוא מורכב מדי, ולכן אף אחד לא יתעניין בו.

 רגע, זה לא מה שבחרנו בקלפי

שיטת הבחירות בישראל היא מפלגתית. כלומר אנחנו לא בוחרים ח"כים אלא משלשלים בקלפי פתק למפלגה, ומקווים שהיא וחבריה יישארו נאמנים למה שהם הבטיחו לנו לפני הבחירות.

בסופו של יום כל ח"כ יכול לקדם מהלכים כאוות נפשו, ולהצביע כפי שחפץ ליבו וקובע מצפונו. וזה מעולה. זה מאפשר עצמאות פרלמנטרית חשובה. לעומת זאת, אם ח"כ רוצה לקדם מהלך גדול של התפצלות ממפלגתם זה עלול לערער את יציבות בית המחוקקים ולפגוע באמון הבוחרים.

אז כדי לאזן בין הצורך לעצמאות פעולה לבין השיטה המפלגתית – נקבעו סנקציות לח"כים "מורדים". חברי כנסת יכולים להתפצל מהמפלגה בה רצו, אך כעונש על "גניבת קולות", המפוצלים לא יזכו לקבל בשנתיים הראשונות, כספי מימון מפלגות.

מעטפות כפולות קולות פתק

התפצלות ממפלגה לאחר הבחירות מערערת את אמון הבוחרים (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

אל תירדמו כי בדיוק הגענו לקטע החשוב: כל סיעה זכאית לקבל מהמדינה עשרות אלפי שקלים בחודש עבור כל ח"כ מכהן. הכסף הזה אמור לממן את המנגנון המפלגתי ואת התעמולה לקראת הבחירות הבאות. הנדל והאוזר היו זכאים, אם לא היו מתפצלים מסיעתם, לקבל יחד מיליוני שקלים בשנה.

אך המחוקקים החליטו בעבר למנוע מח"כים שפורשים מסיעתם את התקציב הזה לשנתיים. הסנקציה ההגיונית הזו אמורה לגרום להם לחשוב פעמיים לפני שיעשו מהלך כה קיצוני ויתפצלו מהמפלגה שבזכותה נכנסו לכנסת. 

אלא שהנדל והאוזר, שכידוע התפצלו מתל"ם של משה (בוגי) יעלון, לא אוהבים את החוק הקיים. הרי הוא מפריד מהם תקציב של שישה מיליון שקל. העיתונאי חיים לוינסון חשף שהם ביקשו לתקן את החוק – באופן רטרואקטיבי וספציפי עבורם. השניים רוצים שלא תהיה שום סנקציה כלכלית על התפצלות, גם אחורה.

ממש במקרה: החקיקה עלתה בצמוד להסכם הקואליציוני

הליכוד וכחול לבן הסכימו לדרישתם (אחרי הכל, זה לא מהכיס של גנץ או נתניהו, אלא משלך). אלא שאז התעוררה בעיה: אסור לכלול תמורה כספית עבור הצטרפות לקואליציה. זה הרי משול לשוחד.

לכן ביטול העונש הזה לא נמצא בהסכם הקואליציוני. אבל אל תמהרו לפתוח שמפניות. ממש "במקרה", בצמוד לחקיקה שתאפשר את הקמת הממשלה עלה גם החוק שמאפשר להנדל והאוזר לקבל את המימון הזה, והוא אושר ביום חמישי.

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני. החוק של האוזר והנדל לא נכלל בו, אבל חוקק בצמוד

האוזר והנדל טענו שהם בסך הכל רצו לתקן את האפליה הקיימת ולהשתוות לשאר הסיעות. זו היתממות. הפגיעה במימון המפוצלים נולדה כאמצעי לגיטימי לעכב ח"כים מפיצולים ואיחודים חפוזים, שמשנים הלכה למעשה את תוצאות הבחירות. ואגב, לרשות הח"כים המפוצלים עומד גם ככה תקציב של "קשר עם הציבור" שעומד על כ-200 אלף שקל בשנה והוא לא נפגע.

לבסוף, אם השניים באמת חושבים שהמצב עקום – שיתקנו אותו קדימה. אלא שהם העדיפו חוק רטרואקטיבי שתפור ספציפית לחליפות שלהם בהליך חקיקת בזק. הם בעצם קידמו מהלך עקום, ואז דאגו לעקם בדיעבד את הסרגל. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): החוק שהשניים חוקקו גורם לכך שהקול שלך בקלפי יהיה שווה פחות. ח"כים יוכלו לצפצף על המסגרת המפלגתית באמצעותה נבחרו ביתר קלות. 

מעש"י (מה לעשות כדי לתקן?): הכנסת חייבת לבטל את התיקון השערורייתי הזה. במקביל, יש להפיץ את המידע בכיכר העיר כדי שהציבור ידע על המהלך הבעייתי שהנדל והאוזר קידמו, בחסות ממשלת נתניהו וגנץ. 

חקיקה חפוזה ומלאה בחורים – כך משנים את מבנה המשטר שלנו

בדיון שנמשך עד לשעה 2:30 לפנות בוקר ביום שישי, דנו בכנסת בשינויי החקיקה שיבטיחו את ההסכם בין כחול לבן לליכוד. בינג' צפייה באתר הכנסת מגלה שהדמוקרטיה הישראלית משתנה בתהליך רשלני, ללא דיון, ללא תשובות. החשש: הכחדת האיזונים והבלמים לטובת כוחם הבלעדי של שני ראשי הממשלה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

איך משנים מבנה משטרי של מדינה דמוקרטית בכמה שבועות? לאחר צפייה אדוקה בדיוני הכנסת בהם העבירו את החקיקה החפוזה והדרמטית בשבוע שעבר, בבינג' שנמשך לתוך השעות הקטנות של הלילה, התמונה מתבהרת; היועץ המשפטי לא מרוצה אבל אין לו ברירה, ליו"ר הוועדה אין תשובות וייתכן שאינו מבין בעצמו את החוק, לציבור אין דרך לדעת מראש על מועדי הדיונים וחברי האופוזיציה זכו להתעלמות עד שהתייאשו. 

או במילים אחרות: כללי המשחק שעיצבו את הדמוקרטיה בישראל משתנים בהליך חפוז, המנוהל באופן רשלני, ללא דיון ומובא לקריאה שניה ושלישית ללא מענה לשאלות מהותיות. הסיבה לחיפזון היא שכחול לבן רוצים לאשר את החוק לפני סוף השבוע, שבו צפוי פילבסטר ארוך וחסר תקדים מבחינת המתנגדים. 

המטרה היא לעגן את ההסכם על הרכבת הקואליציה בחקיקה טרם התקופה בה הכנסת יכולה לאסוף 61 חתימות כדי להמליץ על ח"כ לראשות הממשלה. בנוסף, הדיון בבג"ץ היום (שני) עשוי לאותת להם כי שינויי של חלק מהסעיפים לטובת חוקי היסוד עשוי להיות לא חוקתי.

פרק 2: דיון למראית עין – כך זה נראה, צעד אחר צעד

  • הכל קרה בשבוע אחד

לאחר שהונח החוק על שולחן הכנסת ב-23 באפריל, הוא אושר בקריאה הטרומית עוד באותו היום. זה קרה מבלי לאפשר לח"כים ולציבור לדון בסעיפי החוק ובהשלכותיו. לאור העובדה שוועדת החוקה טרם הוקמה, הקימו בכנסת ועדה מיוחדת לדיון בהצעת החוק לפני קריאה ראשונה.

ח"כ גינזבורג במעמד אישור הצעת חוק בקריאה טרומית. "הוא לא מבין את החוק" (צילום: מתוך אתר הכנסת)

ביום ראשון בשבוע שעבר החוק כבר הגיע לדיוני הוועדה בשעה 9:00 בבוקר. הדיון ערך 17 שעות, המשיך למחרת ועבר מיד להצבעה במליאה לקריאה ראשונה. ההצבעה אושרה במליאה ביום חמישי בסוף אותו השבוע. 

  • היועץ המשפטי: החקיקה בעייתית, אבל אפשרית

הדיון התנהל כך: היועץ המשפטי של הוועדה, גור בליי, מקריא חלק מהחוק ויו"ר הוועדה איתן גינזבורג מאפשר לח"כים להביע את דעתם ולשאול שאלות. השאלות לא זוכות למענה וסבב ההערות מסתיים לאחר שעתיים-שלוש. לאחר מכן היועץ המשפטי חוזר עם מענה לחלק מהשאלות – לפחות אלו שנוגעות למישור המשפטי. לדבריו, רובן מבהירות כי אכן יש בעיה, אך לא נחצה קו אדום. 

  • "יו"ר הוועדה לא מבין את החוק"

הדיון ממשיך באותה הדרך. יוזם החוק ויו"ר הוועדה איתן גינזבורג ממלא פיו מים, השאלות מופנות לייעוץ המשפטי וכך הלאה. במהלך הדיון הפניתי שאלה לאחד הח"כים המשתתפים ושאלתי: מדוע אתה לא מפנה את השאלות ליוזם החוק, גינזבורג? "הוא לא מבין אותו", השיב לי. 

ואכן, גינזבורג לא היה מסוגל להבהיר ולענות לשאלות – אפילו לא לשאלה: מה סדר היום של הוועדה?

מדי פעם ח"כ אבי ניסנקורן (כחול לבן) נותן תשובות כלליות: "ממשלת חירום", "כורח הנסיבות", "פריטטי". אלו אמירות שבהמשך החל לחזור עליהן גם ח"כ גינזבורג. 

  • אין תשובות, ממשיכים לדהור

לאחר הדיון במליאה חזר החוק לוועדה להכנה לקריאה שניה ושלישית. היו"ר גינזבורג שנראה נחוש לסיים עוד באותו היום דיון שהחל בשעה 16:15 סירב לומר לח"כים מה צפי הסיום. הפעם ניכר כי היה יותר סבלני, אך השאיר שאלות רבות ללא מענה. 

תהליך הדיון היה דומה לקודמו: גם הפעם יו"ר הוועדה פתח את הדיון להתייחסויות לאחר קריאת החוק, אך לא ענה לשאלותיהם המהותיות של הח"כים. היועץ המשפטי בליי המשיך להבהיר, שוב, כמו בפעם הקודמת, שנשארו שאלות רבות ללא מענה. 

  • לציבור אין דרך לעקוב

הדיון לא פורסם לציבור מראש – הוא לא הופיע באתר הכנסת עד שהחל. בדרך כלל דיוני מליאה וועדות כנסת מפורסמים באתר כדי שהציבור יוכל לעקוב ואם ירצה אפילו ישתתף לבקשתו. דרך התנהלות זו מעקרת את יכולתו של הציבור לעקוב אחרי שינוי המשטר של שמתרחש בימים אלו. מהתנהלות הוועדה ניתן לדמיין שמדובר פה בהליך פנימי ושולי.

מפלצת דו ראשית: איך מנהלים משרד עם שני שרים?

הליך החקיקה של הוועדה לא גמור. יו"ר הוועדה השאיר פתח עצום לפרשנות שעשויה להוביל לקטסטרופה חוקתית וניהולית בממשלה שתקום. זו החלטה שתפגע בהמשך במדינת ישראל. הנה כמה מהבעיות שלא זכו למענה:

  • שני שרים: החוק יאפשר למנות שני שרים במשרד, שני שרי חינוך, שני שרי אוצר ועוד. מי יהיה השר האחראי, איך ימנו מנכ"ל? כשמבקר המדינה ידפוק בדלת ויבקש התייחסויות לפעולות המשרד – מי יענה עליהן? שאלות שלא זכו למענה.

  • פיטורי שרים: תארו לכם ששר הביטחון פועל כנגד עמדת ראש הממשלה. מעשה שלא יעלה על הדעת במצב רגיל – אבל בממשלה שתקום הוא הופך להיות לגיטימי לפי החקיקה החדשה. זאת, מאחר וראש הממשלה לא ממנה את השרים וגם לא יכול לפטר אותם. רצה רה"מ בנימין נתניהו להעביר מתפקידו שר שורר? הוא פשוט לא יכול.
  • זיקות: בחקיקה החפוזה נולד מונח יצירתי שיוצר מבנה חוקתי חדש בישראל. כל שר בממשלה צריך להצהיר עם מינויו על "זיקה" לאחד משני הראשים: בני גנץ או בנימין נתניהו. מה משמעותה של הזיקה? איך היא עובדת? מה קורה כששר רוצה לשנות זיקה? שאלות פתוחות שלא קיבלו מענה.
  • אחריות מיניסטריאלית: בוטלה בפועל האחריות המשותפת של השרים, כלומר אחריותם להצלחות או לכשלים של הממשלה. במצב החוקתי הנורמלי, שרים אחראים למעשי הממשלה, גם אם הם לא מסכימים עם ההחלטות. במבנה שיוצרים נתניהו וגנץ האחריות הזו בטלה. 

בנימין נתניהו ובני גנץ. החקיקה החדשה מעניקה לשניהם כוח בלתי מרוסן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

  • קיזוזים: בממשלה רוצים ליצור מנגנון "קיזוז" להצבעות. לדוגמה, אם נתניהו ימנה 10 שרים וגנץ 20 – כל שר מהצד של נתניהו יהיה שווה בהצבעה לשני שרים מהצד של גנץ. איך כל זה יעבוד? התשובה של ח"כ גינזבורג היא שזה "ייקבע בתקנון הממשלה". כלומר, יו"ר הועדה מתעלם מכל השינויים הדרמטיים שהוא מבצע במו ידיו ואומר – את הפרטים נסגור אחר כך.
  • ביטול עקרון הרוב: החדשות הרעות מכולן הן שתיקון החקיקה הופך למשימה בלתי אפשרית. הוועדה מבקשת לעגן את החוק ברוב של 75 ח"כים, כלומר אם הממשלה הבאה תרצה לשנות אותו כי זה יקשה על הרציפות התפקודית שלה, או מהרבה מאוד סיבות שקשה לחזות עכשיו – היא תזדקק לרוב זהה, של 75 ח"כים. 

ייתכן שגם מי שעכשיו מעודדים את החקיקה, ירצו בכל זאת לערוך שינויים מאוחר יותר – מה שלא יתאפשר עוד. עוד תרחיש אפשרי הוא פנייה לבג"ץ כדי שיוציא את הערמונים מהאש. ברגע הזה, כפי שמזהיר ח"כ עופר שלח מ"יש עתיד", כשכולם יעמדו על הגדרות, נחווה התנגשות מוסדית בין הרשויות: הכנסת, הממשלה ובג"ץ.

ואז הגיע יועז הנדל, ולקח לנו 6 מיליון שקל

לאחר ששאר חברי הכנסת פרשו במחאה על כך שיו"ר הוועדה איתן גינזבורג לא מעדכן מהו סדר היום של הוועדה ומה צפי הסיום, הוא נשאר יחד עם הייעוץ המשפטי, ח"כ אבי ניסנקורן (שבעיקר בא לוודא שגינזבורג מזדרז) וח"כ שלמה קרעי מהליכוד. 

ואז נכנס אל החדר ח"כ יועז הנדל שפרש ממפלגת תלם, יחד עם שותפו ח"כ צביקה האוזר. במהלך שאינו נוגע בהקמת ממשלה פריטטית והבטחת הרוטציה, הכניסו הנדל והאוזר תיקון חקיקה שיאפשר להם לזכות במימון מפלגות: כשלושה מיליון שקלים בשנה.

שומרי הסף – של הארנק שלהם. חברי הכנסת צבי האוזר ויועז הנדל (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

השניים מבקשים לחמוק מסנקציה שמונעת מח"כים להתפלג בשנתיים הראשונות של הכנסת מהמפלגה שנבחרו באמצעותה. בטווח הקצר מדובר ברווח כספי – בטווח הרחוק המשמעויות מרחיקות לכת: ביטול הסנקציות יבטל את הסכנה המרחפת על ח"כים שרוצים להתפלג ממפלגתם, וכך לא רק שהם לא יקנסו, אלא גם יקבלו צ'ופר. 

הנדל התיישב ביום שישי בשעה 1:30 לפנות בוקר והסביר שהאוזר והוא מבקשים את המימון לטובת ייצוג ועבודת המפלגה. קרעי מהליכוד שאל מדוע מפלגת תלם ממשיכה לקבל מימון בגינם? כלומר, למה גם מפלגת תלם מקבלת מימון וגם מפלגת "דרך ארץ", שבה יושבים השניים לאחר שהתפלגו? הרי הדבר ההוגן, לשיטתם, הוא שהמימון יעבור לסיעתם בלבד.

אולי סיבה טובה לכך היא שלהנדל והאוזר עומדים בתלם חובות בסך קרוב ל-2 מיליון שקלים. אם יקחו את הזכויות מתלם יאלצו לקבל על עצמם גם את החובות. מדובר בחוב שיגזול להם בשנה הקרובה חצי מהמימון השוטף. אם יהיו בחירות נוספות בקרוב, הנדל והאוזר יאלצו קודם להשיב את החוב – מה שכנראה פחות קוסם להם.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלי?): תיקוני החקיקה מאיימים להפוך את שיטת המשטר לישראל לריכוז כוח בידי שני אנשים: ראש הממשלה הראשון וראש הממשלה השני. הקואליציה מאבדת מכוחה בכנסת וגם השרים עשויים להפוך לחברים בממשלת בובות. כל זה קורה תוך ימים אחדים, כשיו"ר הוועדה מתעלם מהחורים החמורים בחקיקה ורואים לנגד עיניהם רק את המירוץ לראשות הממשלה ה-35.

כשאין פיקוח מצד הכנסת והקואליציה הופכת יותר ויותר צייתנית, נעלמים האיזונים שמרסנים את כוחו של המנהיג. במקרה הזה – שני מנהיגים. 

מעש"י" (מה לעשות כדי לתקן?): הדבר הראשון הוא להבין ולדעת. המהלך הזה נעשה תוך ידיעה שמרבית הציבור לא מבין את השלכות החוק. הפיצו את המידע לכל מי שאתם מכירים. תוכלו להצטרף להפגנה הדיגיטלית שלנו "אומרים לא לדו-קטטורה!", שבה פרסמנו רשימת דרישות לנבחרי הציבור.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? פנה/י לעיתונאי עידן בנימין

בינג' לסגר-פסח: תחקירים, סרטונים ופודקאסטים של שקוף

לרגל הזמן שהתפנה, ריכזנו לך חומר קריאה – כמה מהכתבות של שקוף שעומדות במבחן הזמן. את רוב התחקירים ברשימה יצאנו לבצע בשליחות המו"לים שלנו – ואנחנו שמחים שבחרתן נושאים שנוגעים בלב הבעיות בישראל ושומרים על רלוונטיות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| צוות שקוף |

תחקיר: איך משפיעים הלוביסטים על פעילות הכנסת והממשלה, ואיך אפשר לתקן את השיטה

"דמיין את הכנסת כחניון תת-קרקעי עם המון מפלסים שיורדים מתחת לאדמה. אם אתה מבקר בכנסת, אתה רואה רק את קומת הקרקע שלה. העניין הוא כזה: בפועל בחניון הזה יש 20 קומות מתחת לקרקע, אבל אף אחד לא חשוף לנעשה שם". כך תיאר גורם בכיר בכנסת את המציאות על עולם הלובינג. רוצים להבין למה בדיוק התכוון? התשובות בתחקיר הלובינג הגדול.

פרויקט: קריאה ביקורתית – איך לצרוך תקשורת מבלי שיעבדו עליכם

כולנו נחשפים לחדשות כמעט כל שעה, אך אף אחד מעולם לא לימד אותנו איך לקרוא אותן בצורה ביקורתית. הגיע הזמן לשנות את זה. פרויקט הקריאה הביקורתית שואף ללמד אותך לנווט במבוך האינטרסים התקשורתי. מהקישור אפשר להגיע לכל שאר הכתבות בסדרה. אל תפספסו את המניפולציות שעושים עלינו.

המדריך למשקיף המתחיל – כל הדרכים להשקיף את רשויות השלטון מהכורסא בבית

האנציקלופדיה המלאה לאיך פועלת הכנסת האמיתית של מדינת ישראל

בשיעורי אזרחות לא סיפרו לנו את האמת, בלשון המעטה. גורלו של חוק לא תלוי בדעותיהם ואמונותיהם האישיות של הח"כים ואפילו לא בהסכמים הקואליציוניים. עתידם של חוקים נקבע בחדר ועדת השרים לענייני חקיקה – והח"כים מתיישרים. הדיון מוסתר מעיני הציבור, הוועדה עמוסה בלחצים פוליטיים והתחשבנויות והפוליטיקאים חופשיים מדין וחשבון לציבור. הדלקנו פנס במקום האפל בממשלה – איך באמת מתקבלות פה החלטות?

כל מה שצריך לדעת על אסדת הגז לווייתן

"לווייתן" הוא מאגר הגז הגדול ביותר שהתגלה בישראל. אסדת המאגר החלה לפעולה בדצמבר 2019 במרחק 10 ק"מ בעומק הים, מול חוף הכרמל. טרם הקמתה התנהל מאבק ציבורי אדיר מימדים בהובלת ארגון "שומרי הבית", שממשיך לטעון שמיקום האסדה הנוכחי עלול להיות הרסני. מה עומד בלב המחלוקת לגבי האסדה ומה האלטרנטיבות שחשוב שנכיר? לחצו כדי להבין על מה המהומה.

תחקיר: מבקר המדינה – מדוע אסור לוותר על המשקיף מספר 1

יצאנו לבדוק את מהות וחשיבות מוסד מבקר המדינה, וגילינו שהכל תלוי בזהות המבקר עצמו: אם ירצה זה יהיה מוסד נשכני, חושף שחיתויות ומכלבי השמירה החזקים במדינה. ואם לא? כציפור על אדן החלון במשרדי הממשלה. אם תהית מי הבוס של מבקר המדינה, על איזה גופים הוא אחראי, ומדוע מסקנותיו לעתים קרובות לא מיושמות – התחקיר הזה בשבילך.

הדלתות מסתובבות במשרד להגנת הסביבה

בעלי תפקידים בכירים במשרד להגנת הסביבה מסיימים את עבודתם הציבורית – ועוברים לעבוד עבור התעשייה המזהמת עליה פיקחו. הידע והקשרים שצברו בשירות המדינה משמשים כנשק במאבק ברגולציה ובביקורת הציבורית. 13 מנכ”לים היו למשרד להגנת הסביבה מאז הקמתו, לא פחות משמונה (!) מהם עברו לצד השני של המתרס עם סיום עבודתם הציבורית. כל הסיפורים המטורפים בתחקיר.

שקוף גם אצלכם באוזניות – חפשו "שקוף" בכל אפליקציות הפודקאסטים

איך העבירות לכאורה של ראש הממשלה נתניהו פגעו בך?

איך שלושת התיקים בהם חשוד ראש הממשלה פוגמים בחיי היום-יום שלך? עברנו תיק-תיק ובדקנו כמה כסף יכולנו לחסוך אילו נתניהו לא היה מבצע את העבירות שהיועץ המשפטי לממשלה ומשטרת ישראל מייחסים לו. איך התיקים מכשירים שחיתויות עתידיות, כיצד ניהול המדינה נפגע, וגם על איזה תיק כולנו צריכים להגיד תודה? לפירוט המקומם.

פרויקט: איך אפשר למדוד את חברי הכנסת שלנו?

עבודתם של הח"כים מורכבת מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות, טיסות לחו"ל, קשר עם הציבור ועוד. כדי שנוכל להבין מי מהח"כים באמת עובד, פירקנו את המרכיבים למדדים אובייקטיבים. מדובר במשימה מורכבת, אך קריטית. זו האחריות של כולנו יחד לבחור את חברי כנסת, לפקח עליהם – ולהחליפם במידת הצורך. קראו את המדדים השונים ותבדקו גם נתונים במפת הח"כים של הקדנציה הקודמת. 

פרויקט: עיר מקלט – למה חיים כץ קיבל פטור מבית משפט?

"יש לי רושם שאנו מחפשים כל מיני דרכים כדי לתת חסינות לחבר כנסת שעבר עבירה, וזה, במקום לומר בפשטות, שחבר כנסת חייב להתגבר על היצר הרע ולא לעבור עבירה", אמרה ח"כ עדה מימון כבר בשנת 1951. כמעט 70 שנים לאחר מכן החליטו הח"כים שלנו לפטור את ח"כ חיים כץ ממשפט ולהפוך את הכנסת לעיר מקלט לעבריינים. איך זה קרה, מה עקום במנגנון ואיך לתקן? סדרת הכתבות "עיר מקלט".

שקיפות באגודות עות'מאניות

אולי (לא) תופתעו, אך בישראל 2020 קיימים שלל גופים ציבוריים, חלקם מגלגלים מאות מיליוני שקלים, הפטורים מכל סוג של ביקורת, בחסות החוק. מדובר בעיקר בארגוני עובדים, החל בהסתדרות החדשה וכלה בהסתדרות הרפואית. באמצעות לובי חזק הצליחו האגודות העות'מאניות להתקמבן על פרצה בחוק העמותות, כך שהם ממשיכים להתנהל כמו במאה ה-19. התוצאה: אפילה כמעט מוחלטת שמובילה שוב ושוב לשחיתויות – על חשבון הציבור. לנייר מדיניות.

המדריך לח"כ המושחת

הכנסת חזרה לעבוד אחרי פגרה אינסופית, ועשרות נבחרי ציבור יוכלו סוף סוף לעבוד. המדריכים לחברי הכנסת החדשים מורכבים מקלישאות. אז ריכזנו מגוון טיפים ברוח העידן הנוכחי – איך להשתמש בתקנון ובחוקים כדי לשרת בעיקר את עצמך ולחמוק ממאסר ומדין וחשבון? למדריך המלא לח"כ המושחת.

פודקאסט – המדריך לדמוקרטיה

עוד פודקאסט, אבל הפעם כזה שמתרכז במנגנון קבלת ההחלטות במדינת ישראל ובכל מה שהסתירו מכם בשיעורי האזרחות. הוקלט יחד עם 'כאן'. להאזנה

הסקר השקוף – ניתוח לב פתוח לסקרים פוליטיים 

פוליטיקאים וכלי תקשורת משתמשים בסקרים באופן שוטף, וביתר שאת בתקופות בחירות. אבל תעשיית הסקרים עובדת בשיטות יצירתיות, שמאפשרות לעשות מניפולציות אדירות בתוצאות, לשביעות רצון מזמין הסקר. לקראת בחירות 2019 מועד א' ביצענו ניתוח לב פתוח, שמסביר איך אפשר "לשחק" עם סקרים ולקבל תוצאות שונות. להסבר המרתק על תעשיית הסקרים.

סדרת כתבות על מערך הכבאות

יחסי עבודה תקינים במערך הכבאות הם קריטיים לחיים של כולנו. גילינו שהמלחמה בין הנציבות לוועד הכבאים לא יודעת גבול: ניסיונות הכפשה של בכירים בכבאות, רכישת תחקירים מזויפים מכספי הוועד וביקורים קבועים בבית המשפט הם רק חלק קטן מהסיפור הגדול

איך הפנסיה התקציבית מרוקנת את הכיס שלך מדי חודש ומה צריך לעשות בנושא

במאה הקודמת החליטו ממשלות ישראל לחלק פנסיות מנותקות מהמציאות למגזרים מצומצמים. מאיפה הכסף? מהכיס שלנו. כמה? כמיליארד וחצי שקלים בכל חודש. מדובר בסוגיה קריטית שמעולם לא עסקנו בה לעומק. לאור המיתון מתקרב, הגיע הזמן לדבר על זה: איך הפנסיה התקציבית מרוששת אותנו, ומה אפשר לעשות?

פרויקט: יורדים לשורשים – מפרקים את הדמוקרטיה הישראלית

במקום להסתפק בזריקת ביטויים ועקרונות דמוקרטיים לאוויר, בחרנו לנבור, לפרק ולהבין איך בנויות מערכות השלטון במדינה. גילינו מוסדות מורכבים, שנבנו בצורה לא מסודרת, טלאי על טלאי. למי שרוצה להבין מאיפה נובעים המתחים הפוליטיים בישראל, בואו לצלול לדמוקרטיה הישראלית.

תחקיר הון-שלטון-עיתון: מיפוי הזיקות בין הפוליטיקאים לתקשורת

יחסים בין התקשורת לנבחרי ציבור לא מתחילים וגם לא נגמרים בתיקי האלפים של ראש הממשלה. מצאנו 22 זיקות בין פוליטיקאים מכל המפלגות למו"לים בכלי תקשורת מרכזיים. בואו לקרוא למה אנו מקבלים תמונת מציאות מדומיינת. למפת הקשרים המלאה.

בחסות המגיפה: 30 ראשי רשויות שלחו את המבקר הביתה

משרד הפנים הוציא הנחיה שהרשויות יכולות לצמצם כח אדם – בעקבות זאת כ-30 מהן בחרו להוציא דווקא את המבקר לחופשה. ומי ממשיך לבחוש בקלחת העירונית בצל המגיפה? לוביסטים ובעלי אינטרסים כלכליים. משרד הפנים בתגובה: "80% מהמבקרים עדיין מועסקים – עדות לחשיבות לנושא גם בשעת חירום"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין | 

כ-30 רשויות מקומיות בחרו להוציא את מבקר הרשות לחופשה השבוע, ובכך לחסל את הביקורת הפנימית על התנהלות העיריה בזמן המשבר. ראשי הרשויות נתלו באפשרות שנתן להם משרד הפנים לבחור לצמצם משרה אחת מתוך שבע המשרות הבאות: מנכ"ל, גזבר, יועץ משפטי, מנהל יחידת חינוך, מהנדס, מבקר, וטרינר. 

בין הרשויות שוויתרו על המבקר: גדרה, להבים, עומר, מיתר, גדרות, ירוחם, כוכב יאיר, קרני שומרון, קצרין, חצור, מזכרת בתיה, עמק חפר, כפר תבור, יבנאל, מרחבים, אזור, טורעאן, נחל שורק וקרית עקרון.

שר הפנים אריה דרעי. "הגורם האחראי הוא ראש הרשות"

להיפטר מהמבקר ומהר

זמן משבר היא שעת כושר לאלו שחומדים את הקופה הציבורית. זו הזדמנות מצויינת להעביר החלטות שבשגרה היו נראות מאד חריגות, כמו הקמת קו גז למצרים במימון ממשלתי וללא החלטה מסודרת. תהיו בטוחים שגם בשעת משבר, כשאתם ספונים בביתכם החברות החזקות ובעלי אינטרסים מקושרים ממשיכים להפעיל לוביסטים וללחוץ על נבחרי ציבור כדי לדאוג לשורת הרווח שלהם.

אירועים כאלו יכולים להתרחש, בממדים קטנים יותר, גם בשלטון המקומי. היתר בניה חריג, העסקת קבלן ללא מכרז בגלל "צורך השעה" ועוד. אלו החלטות שעשויות להיות מוצדקות, אך עכשיו – ללא ביקורת. ולא רק בכסף. לאחרונה נחשפנו להחלטה שהתקבלה במחטף לפני כשבועיים על ידי הממשלה. החלטה בה אושרו תקנות, ללא דיון וללא פיקוח, שאפשרו ריגול אחרי אזרחי ישראל.

"המשכיות עבודת הביקורת מחוייבת בכל עת. משום כך גם החוק אינו מבחין בין שעת משבר לשעת שגרה, ובצדק", קובעת יו"ר איגוד מבקרי הרשויות המקומיות, רו"ח עינב פרץ. "כמובן שבעת הזאת לא מצופה מהמבקר שימשיך לעשות את עבודת הביקורת השוטפת, אך כמתבונן מהצד הוא יכול להתריע ולמנוע החלטות שגויות שנעשות בתום לב".

רו"ח עינב פרץ

"עדות לחשיבות שמייחסים לנושא"

ממשרד הפנים נמסר: "על פי התקנות, הגורם האחראי על קביעת המשרות החיוניות ברשות המקומית הינו ראש הרשות או המנכ"ל. משרד הפנים הגדיר רשימת משרות הנדרשות לצורך שמירה על הרציפות התפקודית החיונית של הרשות המקומית ובהן גם המשרות הסטטוטוריות ברשויות המקומיות.

במסגרת מכסה זו, מבין ששת התפקידים שיש לבחור מתוך שבעת התפקידים שיש חובה להגדירם כחיוניים ברשויות המקומיות, נמנה גם תפקיד מבקר הרשות. מנתונים שעולים מסקר איגוד המבקרים עולה כי למרות הפחתה של למעלה מ-70% מכוח האדם ברשויות המקומיות, עדיין מועסקים 80% מהמבקרים בעת הזו. זוהי עדות לחשיבות שמייחסים לנושא בשעת חירום זו".

תגובת המשרד תמוהה, כיוון שכל המשרות שציינו במשרד הפנים הן קריטיות לחיי התושבים. ביקורת פנימית חשובה תמיד, אך הופכת להיות קריטית בזמן משבר. אנו קוראים לשר הפנים לבטל את ההנחה המסוכנת לראשי הרשויות ולנתק את התלות בין המבקר לראש הרשות.

איך זה משפיע עליך? כולנו זקוקים לעיריה מתפקדת והגונה עכשיו יותר מתמיד. רשויות הרווחה, אכיפת הסדר העירוני, וניהול בתי הספר והגנים – כל אלו מוציאים מקבלים החלטות חדשות ומהירות עכשיו. בלי ביקורת – הם עלולים לעשות טעויות חמורות ופזיזות. חוץ מזה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו ביום שאחרי עם איזה פרויקט בניה בקידומו של בעל הון מקושר, או שינוי הזוי בתחבורה – משהו שבחיים לא היה עובר בשגרה תחת עין המבקר.

מה עוד צריך לעשות? שר הפנים צריך לבטל את ההנחיה ולסייע לרשויות מקומיות למצוא את הדרך לקצץ במקומות לא חיוניים אחרים. ביקורת, בייחוד בזמן כזה, היא חיונית – נקודה.

מכירים מקומות שבו ויתר ראש הרשות על הביקורת? כתבו לנו.