פוסטים

הכירו את האיש שעושה מהפכה של שקיפות ברשויות המקומיות הערביות

האם יש הבדל בין שחיתות ברשויות יהודיות וערביות? איך שחיתות דוחקת נשים וצעירים מההנהגה? ואיך משנים נורמות של שנים? בשש השנים האחרונות הצליחו נדאל חאיק ועמותת "עורכי דין לקידום מנהל תקין", לבטל מאות מינויים לא תקינים ברשויות המקומיות הערביות, וגרמו להן להנגיש ולהשקיף מידע לציבור. ראיון מיוחד

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| כרמל שטרן |

"תמיד שואלים אותי איפה יש יותר שחיתות? ואני חושב שזו לא שאלה שהיא ברת מענה", אומר נדאל חאיק, מי שהקים ועומד בראש עמותת "עורכי דין לקידום מנהל תקין" שפועלת למען שקיפות ונגד שחיתות בחברה הערבית. "בשתי החברות, היהודית והערבית יש שחיתות – אבל זו שחיתות שונה. ברשויות הערביות השחיתות היא יותר פרימיטיבית, היא פחות 'הייטק'. זו שחיתות שמבוססת על הכוח של החמולה, אז אפשר לראות יותר מינויים לא חוקיים, יותר הטבות לא חוקיות בארנונה, יותר פלישה לשטחי ציבור ופחות התעסקות בענייני שקיפות". 

"זו שחיתות שפוגעת מאוד בשירותים שניתנים לתושבים מצד אחד, ומצד שני אף אחד לא התייחס לזה", מסביר חאיק. עד כה רוב הארגונים שעסקו בשחיתות ומנהל תקין התמקדו בעיקר ברמת המדינה – במשרדי ממשלה, בכנסת, בחברות ממשלתיות. ברשויות המקומיות הקטנות, בעיקר אלו הערביות הממוקמות בפריפריה, אומר חאיק, אף אחד לא התעניין. "זה לא מספיק סקסי כדי להגיע לכותרות העיתונים, וזה לא מספיק מעניין את המשטרה, את מבקר המדינה ואת משרד הפנים. לכן נוצרה סוג של אקס-טריטוריה, שרשויות רבות – יש 85 רשויות מקומיות ערביות – פועלות בדרך התנהלות שהיא מאוד רחוקה ממה שכתוב בחוק ובנהלים ואף אחד לא עוקב, אף אחד לא מפקח ואף אחד לא פונה לבית משפט".

המייסד והמוביל של עמותת "עורכי דין לקידום מנהל תקין", נדאל חאיק. (באדיבות עורכי דין לקידום מנהל תקין)

"מנגנון החשיבה של השחיתות הוא אחר"

חאיק הקים את עמותת "עורכי דין לקידום מנהל תקין" לפני שש שנים במטרה ליצור מציאות שקופה יותר ברשויות המקומיות הערביות, ולמגר את המינויים הלא חוקיים והשחיתות. ב-2018 הוענק לו אות אביר איכות השלטון על פעילותו. 

בפעילות עקבית ושיטתית חאיק משנה דרכי פעולה ונורמות שהשתרשו במשך עשורים, והוא מאמין שהשינוי כבר קורה מתחת לאף שלנו. לדברי חאיק, מיום הקמתה ועד היום העמותה ניהלה מעל אלף הליכים משפטים וזכתה ברובם. "יש לנו עתירות להקמת אתרי אינטרנט ולפרסום בהם, לביטול התקשרויות לא חוקיות עם קבלנים, להגשת הצהרות הון, להקמת מאגרי נתונים בתוך הרשויות", הוא מספר על כמה מההליכים למען שקיפות שהעמותה מובילה.

חאיק מספר כי אחד התיקים הראשונים בו טיפלה העמותה "עסק במינוי מנהל בית ספר בנצרת שלא הייתה לו תעודת הוראה, ואף אחד לא פצה פה". העמותה פנתה לבית המשפט והצליחה לבטל את המינוי. זה היה הראשון מתוך מאות מינויים לא תקינים שהעמותה הצליחה לבטל במהלך השנים. בחלק מהמקרים הספיק מכתב התראה ואחרים הגיעו עד לבית המשפט. "בכל המינויים האלה אנחנו רואים את האפקט המטורף של השחיתות", אומר חאיק. "כל מינוי של אדם שהוא לא מתאים למשרה מסוימת גורם נזק היקפי מטורף, למשרה שהוא עובד בה ולכל אלה שמקבלים שירותים מהמשרה או מהתפקיד שלו".

עוד בשקוף:

הוא גאה במיוחד בפעילות של העמותה בתחום מערכת החינוך. הוא מספר על "אימפקט ציבורי אדיר" כשהעמותה מצליחה לבטל מינוי לא חוקי במערכת החינוך, כמו מנהלים או מורים "זה לא רק שביטלת את המינוי של איזה מורה שהכין תלמידים למתמטיקה למרות שאין לו תואר במתמטיקה, אלא אתה באופן ישיר שיפרת את המצב של מערכת החינוך ושל התלמידים בבית הספר". לא רק זה, מדגיש חאיק, מדובר במקרים שמשפיעים על המערכת במשך שנים. "אם יש לך מנהל לא טוב שקיבל מינוי שלא כדין רק כי הוא בן דוד של מישהו אז הוא ייתן תפוקה גרועה במשך שנים. אם יש לך מנהל טוב אז הוא יהיה טוב במשך שנים".

מה האינטרס של הרשות המקומית לתת את התפקיד לאדם כזה? חאיק מסביר כי "המנוע של השחיתות הוא תמיד שיקולים זרים ולא ענייניים". בדוגמה של מינוי מנהל בית ספר, האינטרס שהרשות צריכה לשים לנגד עיניה הוא קודם כל האינטרס של התלמידים, ההורים, הקהילה. אז זה ברור שהיא צריכה למנות לתפקיד את "הבסט של הבסט". 

אבל, הוא ממשיך, "בשחיתות זה אחרת, מנגנון החשיבה הוא אחר, זה מנגנון חשיבה של איך אני זוכה בבחירות הבאות. כדי לזכות אני אצטרך למנות מישהו ששולט על בלוק קולות של מאות קולות וככה אני ממנה מישהו שהוא לא הכי מתאים אבל הוא מביא לי אינטרס אישי שזה תמיכה בבחירות או שקט תעשייתי".

ראשי רשויות ערביות עם דוח של העמותה. (באדיבות עורכי דין לקידום מנהל תקין)

"רצים למרחקים ארוכים, רואים אותות של שינוי"

המאבק נגד שחיתות הוא מערכה ארוכה. היא לא התחילה ביום אחד, אלא מחלחלת במשך שנים מהדרגים הגבוהים ביותר. המצב חמור אף יותר בחברה הערבית, שסבלה שנים רבות מאפליה בתקציבים – אך חאיק טוען כי זו לא הסיבה הבלעדית למצב כיום. "במשך הרבה מאוד שנים הרשויות המקומיות הערביות קיבלו פחות ממה שמגיע להן. זה יצר גיבנת כלכלית שהרשויות גררו במשך הרבה זמן, והיא משליכה על הפעילות שלהן עד היום", הוא מסביר. "עם זאת, המצב היום קשור בהרבה מובנים בעיקר להתנהלות הפנימית שלהן. בעבר לא היה תקצוב שוויוני, אבל היום בחלקים נרחבים של הפעילות בשלטון המקומי יש תקצוב שוויוני. וזה עדיין לא עוזר כל עוד הרשויות המקומיות לא מקפידות בעצמן על ההתנהלות הפנימית".

קיימות בעיות בחברה הערבית שלא קיימות בחברה היהודית?

"כל המבנה החברתי סוציולוגי הוא אחר. הייחוד המרכזי של רשויות מקומיות ערביות, והוא לא חיובי, הוא שברוב המוחץ של הרשויות המקומיות הערביות יש מנגנון ומערכת שמבוססת על החמולה – המשפחה המורחבת. בעצם החמולה מתפקדת כמעין יחידה פוליטית. זה גורם לכך שבמקום שהבחירות יתקיימו על בסיס הרעיון שבו הטובים ביותר זוכים לפי מצע ברור ושקוף לכולם הבחירות הופכות להיות מאבק בין חמולות. 

"במצב הזה כל המועמדים הטובים והראויים שאין להם משענת של בלוק קולות רחב נדחקים החוצה ואפילו לא מתמודדים בבחירות. זה מוביל למצב שקיים היום ברשויות המקומיות הערביות, שבו הרוב המוחץ של ראשי הרשויות הם גברים בגיל מבוגר יחסית, חסרי השכלה אקדמית שנבחרים מכוח המסורת. 

"זה גם גורם לכך שאין נשים כמעט בכלל, אין לנו נשים שהן ראשות רשויות וכמעט אין לנו נשים כנבחרות ציבור – מתוך כאלף נבחרי ציבור יש 13 נשים שזה קצת יותר מאחוז אחד, ואנחנו כמובן יודעים מה שיעורי הנשים מתוך כלל האוכלוסייה. וזה גם גורם לדחיקת הרגליים של צעירים. 

"המערכת החמולתית הזו לא מסתיימת בבחירות, גם נמשכת אחרי הבחירות. כשהמועמדים שנבחרו רוצים להחזיר את ההבטחות וטובות ההנאה שהבטיחו במהלך הבחירות. הם עושים את זה בהטבות מכל העולה על הדמיון, בין אם זה ג'ובים, הנחות בארנונה, השתלטות או העלמת עין מהשתלטות על שטחי ציבור, מכרזים לא חוקיים, ניפוח חוזים. כל אפשרות כדי להיטיב עם בלוק הקולות הזה, כי כל הטבה כזו משמרת את הלכידות לקראת הבחירות הבאות. כל זה לא קיים ברשויות המקומיות היהודיות, וזה מה שגורם לכך שהשחיתות היא אחרת, זה לא מתן הטבות בנייה באיזה מגדל שנותנים עבורן לראש הרשות מיליון שקל". 

תמונה

מול מי אתם נלחמים בעיקר? מי בולם את תהליכים של שינוי?

"כל הרשויות המקומיות, כל נבחרי הציבור, כל מי שנפגע מהפעילות של העמותה מנסה כמובן לבלום את זה. כל ה'אולד סקול' שחגגו בתוך הרשויות ועשו את מה שבא להם, ואנחנו באים ואומרים להם 'סטופ', בוודאי שהם יצאו מכליהם כדי לשמור על המערכת הישנה ועל האופן שהתנהלו הדברים בעבר. 

"אז אלה מנסים לפגוע בעמותה בין אם זה ברמה הציבורית, בהגשת תלונות לרשם העמותות וללשכת עורכי הדין וכמובן בניסיון להתנגד להליכים המשפטיים בבתי המשפט. אנחנו שמחים שבינתיים זה לא מצליח ואנחנו כן מצליחים בתמיכה של הציבור. 

"שוחרי רעתה של העמותה קיימים. ככל שהיא מגיעה ליותר מקומות שבהם יש שחיתות, וחושפת יותר מושחתים, מפרסמת עליהם יותר ונוקטת ביותר תהליכים של הנגשה ושקיפות לרשויות המקומיות – המושחתים מרימים את ראשם ויותר מתנגדים. בינתיים אנחנו עומדים בזה בהצלחה לשמחתי".

אתה מצליח לראות שינוי שקורה בפועל בעקבות הפעילות שלכם?

"ללא ספק. מי שציפה לפתרון קסם התבדה, אבל אנחנו לא ציפינו לפתרון קסם. ידענו שזאת לא ריצת ספרינט של מאה מטר. אנחנו רצים למרחקים ארוכים, אבל אנחנו רואים אותות של שינוי. אם אני מסתכל על המצב של הרשויות המקומיות לפני עשר שנים ואני משווה אותו למצב היום אז הפונקציה בהחלט במגמת עלייה. זו אמנם לא מגמת עליה שהיא מאוד תלולה אבל היא מובהקת ומשמעותית. 

"אנחנו מאמינים שכל שינוי שהוא בר קיימא, כלומר אם אתה רוצה לעשות שינוי שהוא יישאר ובאמת יופנם ויפעלו לפיו להרבה שנים אז שינויים כאלה עושים בהדרגתיות. הרשויות המקומיות הערביות פעלו במודול א׳ במשך חמישה-שישה עשורים. העמותה שלנו מגיעה ואומרת להם – 'תשמעו, יש אפשרות אחרת. יש מודל אחר, יש מנהל תקין, יש שקיפות, יש שיתוף ציבור, יש דמוקרטיה מקומית שצריכה לתפקד. זה לא מה שאתם עשיתם'. אז בוודאי שזה ייקח זמן. האם יש אותות? בוודאי". 

מחנך ולא מפקח

כדוגמא לשינוי משמעותי שנעשה בשטח, כתוצאה מהפעילות של העמותה מספר חאיק על העובדה שרשויות מקומיות ערביות מקימות כיום אתרי אינטרנט בעצמן. זה נשמע אולי מוזר, כי הזיכרון האנושי נוטה להיות קצר, אבל האינטרנט הזמין כמעט בכל מקום וכמעט לכל אדם הוא סיפור של העשור האחרון. לפני עשור, כשחאיק וחבריו דיברו על הקמת אתרי אינטרנט של הרשויות המקומיות הערביות, כאלו שינגישו לציבור מידע, "אנשים לא ידעו על מה אנחנו מדברים". 

כיום, הוא מספר בגאווה, יותר ויותר רשויות הבינו את החשיבות של הנגשת מידע לתושבים והן מקימות לעצמן אתרים באופן עצמאי ללא צורך במעורבות של העמותה. למה זה כל כך חשוב? חאיק מסביר כי "במאה ה-21 אתר אינטרנט זה הפלטפורמה המרכזית לממשק בין הרשות המקומית לציבור. אם הציבור רוצה לראות פרוטוקולים, רוצה לראות את החזון של הרשות, את תוכניות העבודה, את בעלי התפקידים, את הדוחות השנתיים. כל הפעילות של הרשות אמורה להיות באתר אינטרנט ולציבור אמורה להיות גישה חינמית ואפקטיבית למסמכים האלה". 

צילום מסך מתוך מוניטור השקיפות 2020 של עמותת עורכי דין לקידום מנהל תקין

מזה ארבע שנים מפרסמת "עורכי דין לקידום מנהל תקין" את "מוניטור השקיפות". מדובר בדו"ח שנתי שמטרתו לעקוב אחר מידת השקיפות המיושמת על-ידי 85 הרשויות המקומיות הערביות בישראל, באמצעות בחינת אתרי האינטרנט שלהן. במהלך השנים מציג הדו"ח גרף ברור של שיפור, ועדיין ישנו פער גדול ברמת השקיפות והנגישות של השירותים לעומת רשויות יהודיות. עד לשנה האחרונה היו מועצות ויישובים שכלל לא הפעילו אתר אינטרנט מתפקד לרווחת התושבים. 

בתחילת דצמבר השיקה העמותה את הדו"ח החדש שלה לשנת 2020. על פי הדו"ח, ארבעה אחוז מהרשויות כלל לא פרסמו את שמותיהם של בעלי תפקידים בכירים ברשות באתר שלהן. שמונה אחוז מהרשויות לא פרסמו דרכי התקשרות באתר ו-53 פרסמו מידע בנושא בצורה חלקית. רק 18 אחוז מהרשויות המקומיות פרסמו סקירה של עיקרי פעילותן בשנה החולפת, ו-86 אחוז מהרשויות לא פרסמו את תוכנית הפעילות שלהן לשנה הנוכחית. 84 אחוז לא פרסמו תקציב לציבור. 40 אחוז לא פרסמו את חוקי העזר שלהן ורק אחוז אחד פרסמו כנדרש את הדוחות הכספיים שלהן. 12 אחוז מהרשויות לא פרסמו פרוטוקולים לציבור בכלל.

לצד העובדה שאתר אינטרנט פעיל הוא צעד פרגמטי ויעל שחוסך הוצאות, כמו למשל האפשרות לשלם ארנונה דרך האתר, חאיק מדגיש כי שקיפות היא הבסיס לשיתוף ומעורבות ציבור. בלי שקיפות, הוא מזכיר, "הציבור לא יכול להביע את דעתו, להגיד מה הוא חושב, לא יכול להתנגד למשהו שהוא לא מכיר. אם הציבור לא יודע מה המנהיגים שלו רוצים, איזה החלטות הם מקבלים ומה תוכניות העבודה אז על מה הוא יביע דעתו? אתר האינטרנט לא מתפקד לצורכי שקיפות לשמה, אלא שקיפות כבסיס להשתתפות אזרחית".

הסיפור הזה מאפיין את התפיסה של חאיק. הוא לא רוצה להיות המפקח לנצח, הוא לא רוצה רק ענישה, הוא מנסה לחנך ולגרום לרשויות המקומיות לפעול לפי החוק מתוך הבנה שזה מה שטוב ונכון. 

"אנחנו מבינים שמה שאנחנו מנסים לשנות זה משהו שהשתרש, זה משהו שפעלו לפיו ולא דיברו עליו במשך 50-60 שנה. ולכן אנחנו מבינים שהדרך עוד ארוכה", הוא מסביר. אבל יש לו מטרה ברורה: "להפוך את הרשויות המקומיות מרשויות שמפרות את החוק, שצריכות שבתי משפט יגידו להן מה נכון ומה לא נכון – לרשויות שממלאות ומכבדות את הוראות החוק ושלטון החוק ללא צורך בפנייה לבתי משפט". המטרה שהציבו לעצמם חאיק וחבריו היא שאפתנית. "אנחנו רוצים לשנות את מודל הפעולה של הרשויות המקומיות הערביות", הוא מצהיר. "לעשות רה-ארגון בתוך הרשויות כך שכל אחת תוכל לתפקד בעצמה ולמלא אחר הוראות החוק והנהלים".

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

זמיר התפטר מהממשלה, אבל שכח שהוא נשאר חבר כנסת

הוא לא חבר בוועדות הכנסת, לא הגיש שאילתות, הפגין נוכחות מועטה במשכן ועוד פחות במליאה. בדיקת שקוף מגלה כי מאז התפטר ממשרד התיירות וחזר להיות חבר כנסת מן המניין, אסף זמיר מציג פעילות פרלמנטרית דלה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

כמעט חודשיים עברו מאז התפטר אסף זמיר (כחול לבן) משולחן הממשלה וחזר להיות חבר כנסת מן המניין, אבל רק בערך. מבדיקת "שקוף" עולה כי במהלך החודשיים האחרונים זמיר לא מונה לשום ועדה בכנסת, הוא לא הגיש אף הצעת חוק, והצטרף לשלוש הצעות חוק שיזמו אחרים בימים האחרונים (30 בנובמבר). זמיר לא הגיש שאילתות, עלה פעמיים בלבד על דוכן הנואמים במליאה ומתוך 14 ימי הצבעה במליאה השתתף רק בשישה (ולקח חלק רק ב-19 מתוך 160 הצבעות). 

נכון לרגע זה נראה שזמיר כמעט לא השתמש בכלים הפרלמנטריים שעומדים לרשותו. 

ח"כ אסף זמיר נואם במליאת הכנסת במאי 2020. (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

לא חבר

בבדיקה שערכנו בכלל הפרוטוקולים שמתעדים את דיוני ועדות הכנסת, מה-6 באוקטובר (אז חזר לכנסת בעקבות החוק הנורבגי) ועד ועד עד אמצע חודש נובמבר, מצאנו שזמיר נכח רק בשלוש ישיבות בלבד. את אחד הדיונים, שעסק בכוונה לגרש ילדים של עובדים זרים שנולדו בישראל, יזם בעצמו.

בנוסף, בדקנו באופן מדגמי את צילומי הוידאו המתעדים את דיוני הוועדות השונות בכנסת בשבועיים האחרונים, שהפרוטוקול שלהם לא פורסם, ולא מצאנו אזכור לנוכחות של זמיר באף אחד מהדיונים. נציין כי בדרך כלל אנחנו בודקים את עבודת הח״כ ביחס לוועדות בהן הוא חבר. במקרה של זמיר, החלטנו להרחיב את החיפושים ולחפש נקודות זכות לטובתו. 

מהבדיקה שערכנו עולה כי זמיר מגיע בממוצע לכמעט 11 שעות בשבוע לכנסת. השבוע הכי עמוס של זמיר בחודשיים האחרונים עמד על 16 שעות בלבד בכנסת. שבוע עבודה סטנדרטי בישראל עומד על 42 שעות. לעומתו, הח"כים שמובילים את רשימת הנוכחות בכנסת, חלקם הגדול דווקא ממפלגתו, מגיעים ליותר מ-30 שעות בכנסת, מידי שבוע בממוצע, לעיתים אפילו 40. 

יש להדגיש, חברות בוועדה היא לא עניין של יחסי ציבור נקודתיים אלא ריצה לטווח רחוק. מצופה מחברי הכנסת להתמקצע בוועדה בה הם חברים ולהכיר לעומק את תחומי העיסוק, את תהליכי העבודה, הסמכויות, הגורמים העוסקים בהם, ועמדות החברים בוועדה.

בראש דירוג הנוכחות בכנסת שפרסמנו לאחרונה, חבר מפלגתו של זמיר – יו״ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג

למרות כוחה בממשלה והשפעתה על סדר היום הפרלמנטרי כחול לבן מחזיקה רק ששה חברי כנסת פעילים. מתוכם שניים מכהנים כראשי ועדות מרכזיות: רם שפע, יו"ר ועדת החינוך, ומיקי חיימוביץ', יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה. שתיהן ועדות עם דיונים רבים ועומס עבודה. בנוסף, איתן גינזבורג משמש כיו"ר ועדת הכנסת החשובה (והפחות עמוסה מבחינת היקף העבודה),ובנוסף הוא חבר בעוד שלוש ועדות: ועדת החוץ והביטחון, ועדת הפנים וכן ועדת החוקה. 

עוד בשקוף:

חברת הכנסת הילה שי וזאן, ממפלגתו של זמיר, חברה בלא פחות משש ועדות. מיכל וונש מכהנת כיו"ר הוועדה המיוחדת למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול וחברה בנוסף בעוד שש ועדות. עינב קאבלה, משמשת כיו"ר ועדת הטכנולוגיה וחברה בעוד ארבע ועדות. ותהילה פרידמן חברה בחמש ועדות. 

אבל למרות העומס הכבד, כמעט חודשיים אחרי שהתפטר מתפקידו בממשלה, חברם לסיעה, אסף זמיר, עדיין לא השתבץ בשום ועדה.

יבול דל

בדקנו גם את הפעילות של זמיר במליאת הכנסת. מצאנו כי מאז עזב את משרד התיירות ועד סוף חודש נובמבר , עלה זמיר לדבר רק פעמיים מעל במת הכנסת: ב-19 באוקטובר נאם במהלך דיון על מחדלי ממשלת ישראל בטיפול בקורונה, ב-15 באוקטובר ברך במליאה על הסכמי אברהם.

חברי הכנסת של כחול לבן, אסף זמיר ומיקי חיימוביץ׳. (אתר הכנסת)

במהלך התקופה זמיר לא הגיש הצעות לסדר במליאה ואפילו לא שאילתא אחת לשרים. הוא נכח רק בשישה ימים מתוך 14 בהם התקיימו הצבעות בכנסת, ולקח חלק ב-19 מתוך 160 הצבעות שהתקיימו בימים אלו – פחות מ-12 אחוז. כלומר, הוא נכח במליאה באופן סימבולי בלבד. 

בשורה התחתונה: עבודתו של זמיר בחודשיים האחרונים בכנסת דלה עד לא קיימת. 

תגובה

העברנו ללשכתו של זמיר את הנתונים וביקשנו התייחסות. ביקשנו הבהרות ושאלנו מדוע ח"כ זמיר לא משתבץ כחבר בוועדות, ומדוע אינו משתמש בכלים הפרלמנטרים העומדים לרשותו?

מלשכתו של זמיר נמסר: "בחודש אוקטובר הגיש ח"כ זמיר את התפטרותו מהממשלה, בשל העובדה שהממשלה הנוכחית אינה מתפקדת ואינה פועלת למען אזרחי ישראל, משעה שהעומד בראשה מונע מתוך שיקולים אישיים, פוליטיים ומשפטיים בלבד. בשל כך, הצהיר ח"כ זמיר בעבר וממשיך להצהיר אף היום, כי יש להביא לפירוקה, לפיזורה של הכנסת ה-23 ולהליכה לבחירות ויפה שעה אחת קודם ומשקיע את מירב מרצו למען קידום מטרה זו, בכדי להביא לסיום השותפות עם מפלגת הליכוד".

לא קיבלנו התייחסות לנתונים ולא מענה לשאלות.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בדיקת שקוף: שנה וחצי אחרי, הפיקוח על הבנקים מצפצף על המלצות ועדת הטייקונים

ועדת הטייקונים הוקמה בעקבות "תספורות" על חשבון הציבור להן זכו טייקונים שצברו חובות עתק לבנקים הוועדה מתחה ביקורת חמורה על התנהלות הפיקוח על הבנקים בין המלצותיה: הגברת השקיפות והאכיפה של הפיקוח מתגובת הפיקוח לפניית "שקוף" עולה כי הוא אינו מכיר בסמכות הוועדה ולא פעל ליישם את ההמלצות  לאחרונה זכה הטייקון אליעזר פישמן להסדר חוב מפנק על חשבון הציבור

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| דרור גורני |

חלפה יותר משנה וחצי מאז פורסמו מסקנותיה של ועדת הטייקונים שקבעו כי הגופים שאמורים לפקח על הכסף שלנו אינם ממלאים את תפקידם כראוי. ביקורת חריפה נמתחה על אגף הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, והוועדה המליצה על שורה של שינויים בהתנהלותה ובראשם הגברת השקיפות ושימוש בסמכויותיה כדי לאכוף התנהלות תקינה של הבנקים. 

כבר כשפורסמו לראשונה המלצות הוועדה, הפיקוח על הבנקים ובנק ישראל כפרו במסקנותיה. שנה וחצי אחר כך חזרנו לפיקוח על הבנקים כדי לברר מה השתנה וגילינו שלא הרבה. אגף הפיקוח על הבנקים שפועל בתוך בנק ישראל ממשיך לא להכיר בסמכות הוועדה הפרלמנטרית, ולמעשה לא עשה כמעט דבר כדי ליישם את המלצותיה.

יו"ר ועדת הטייקונים, ח״כ לשעבר איתן כבל עם הדו"ח הסופי של הוועדה. (צילום: אתר הכנסת)

ועדת התספורות

"אין מדובר פה במקרה או שניים, אלא בדפוס פעולה שיטתי – משך שנים הבנקים מוחלים ומגלחים מהחובות של טייקונים מאות מיליוני ש"ח… ומי שמשלם את המחיר של ארוחות החינם לטייקונים הוא הציבור הרחב… השיטה הזו, שנהגה משך שנים – שבה חובות של עסקים גדולים זוכים לדין מיוחד ואילו חובות של האדם הפשוט נגבים ממנו עד האגורה האחרונה עם ריביות עונשיות בהוצאה לפועל – מובילה לבעיה חברתית ראשונה במעלה שבה חלק אחד של העם מממן באמצעות הבנקים חלק אחר ומיוחס של מעט גבירים".

על הביקורת החריפה הזו חתומים אנשי המקצוע של "ועדת הטייקונים" או בשמה הרשמי: "ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים". בראש הוועדה עמד חבר הכנסת דאז איתן כבל, והיא הוקמה ביולי 2017 במטרה לבדוק את התנהלותם של הבנקים והגופים המוסדיים שמנהלים את הפנסיות שלנו בעניין ההלוואות שהם נותנים מהכסף שלנו, הציבור, לטייקונים. 

הוועדה, בה היו חברים חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה וכן יועצים מקצועיים, הוקמה לאחר שהתגלה כי במהלך השנים זכו שורה של טייקונים, כמו אליעזר פישמן, נוחי דנקנר, יצחק תשובה לקבל "תספורות" והסדרי חוב על סך מיליארדי שקלים, על חשבון כספי הפנסיות של הציבור. הסדרים שאדם מן היישוב שמחזיק בחוב של כמה אלפי שקלים בלבד לעולם לא היה זוכה לקבל. 

רק באפריל 2019, לאחר שנתקלה בקשיים רבים ואף בחוסר שיתוף פעולה של הגורמים שנבדקו ובהם הבנקים וכן אנשי אגף הפיקוח על הבנקים, פרסמה הוועדה דו"ח שמתח ביקורת חריפה על הרגולטורים – בעלי התפקידים והרשויות האמונים על הפיקוח על המוסדות הפיננסיים שלנו כמו הבנקים ושוק ההון.

"רגולטור שבוי"

ועדת החקירה הפרלמנטרית גילתה כי שומרי הסף, מי שהיו אמורים לפקח מטעם הציבור על הכספים של כולנו – כשלו במילוי תפקידם. הדו"ח שפרסמה הוועדה הצביע על שורה של כשלים חמורים באגף הפיקוח על הבנקים. הכשל המרכזי שאיתרה הוועדה היה שהפיקוח לא עושה שימוש בשיניים שניתנו לו כדי לאכוף רגולציה על הבנקים. "הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל מתנהל מול המערכת הבנקאית כרגולטור שבוי – שלא פועל להרתעת מפוקחיו – וכך נפגע האינטרס הציבורי", נכתב.

מחאה מול בית המשפט המחוזי בתל אביב נגד אישור הסדר החוב של הבנקים ורשויות המס עם הטייקון אליעזר פישמן ומשפחתו. 22 ביולי 2020 (צילום: פלאש 90)

הדו"ח פירט שורה של המלצות בנוגע לעבודת אגף "הפיקוח על הבנקים" שפועל בתוך בנק ישראל. העיקריות שבהן: 

להגביל את השימוש באכיפה בלתי פורמלית מול הבנקים; לפרסם כל מהלך אכיפה פורמלי; לפרסם בפומבי מסמך מדיניות אכיפה; להקים מחלקת חקירות ייעודית כדי לשפר במידה ניכרת את האכיפה של הפיקוח על הבנקים וכדי ליצור הרתעה אפקטיבית מול הגורמים המבוקרים; לשנות את התנהלות "הוועדה המייעצת לנגיד בנק ישראל ולמפקח על הבנקים" שתפקידה לייעץ לנגיד בנק ישראל "בעניינים הנוגעים לעסקי בנקאות", ולקבוע כי נציגי הבנקים ואיגוד הבנקים לא יהיו חברים בה אלא יופיעו בפניה על סמך הזמנה אד הוק, וכי תפרסם את הפרוטוקולים של דיוניה. ובקיצור: לחדד את "השיניים" של הפיקוח על הבנקים לטובת אכיפה יעילה יותר.

ניגשנו לבדוק עם אגף הפיקוח על הבנקים מה נעשה מאז: אילו מהמלצות הדו"ח יושמו? האם בוצעו הליכי אכיפה? האם פורסמו לציבור? האם הוקמה מחלקת חקירות ייעודית? ביקשנו לקבל את מסמך מדיניות האכיפה שהתבקשו לפרסם לציבור ואת הפרוטוקולים של דיוני "הוועדה המייעצת לנגיד בנק ישראל ולמפקח על הבנקים" שהרכבה היה אמור להשתנות. 

עוד בשקוף:

בתגובה קיבלנו מבנק ישראל, בתוכו פועל אגף הפיקוח על הבנקים, תגובה ארוכה, שעיקריה: המסקנה המרכזית של "ועדת הטייקונים" כי הפיקוח עצמו על הבנקים לא אפקטיבי – אינה נכונה; הפיקוח טוען כי הוא פועל לבצע התאמות להגברת השקיפות והדיווחים לכנסת ולציבור, ואף "להרחבה מסוימת" וגיוון של השימוש בסמכויות אכיפה העומדים לרשות הפיקוח – וזאת למרות שאינו מסכים עם ההמלצות; בנק ישראל ממשיך לטעון שהוא הנגיש לחברי "ועדת הטייקונים" את כל החומר המקצועי שחברי הוועדה ביקשו לקבל, וכן העביר גם את תהליכי הביקורת שהוא מבצע על טייקונים; בנוגע לוועדה המייעצת, הפנו אותנו לקישור שבו מופיעים חברי הוועדה ובהם מנכ״לים ויו"רים של שמונה בנקים. הכיסא היחיד שאינו מאוייש בוועדה – נציג הציבור; לא קיבלנו מסמכים או פרוטוקולים; והפיקוח סירב להתייחס למקרים פרטניים שהצגנו בפניו בהם טייקונים זכו ל"הטבות טייקון".

התגובה המלאה של אגף הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל

בנק ישראל סבור כי המסקנה המרכזית בדוח בדבר אפקטיביות הפיקוח על הבנקים ותרומתו לתועלת הציבור אינה משקפת את המצב לאשורו, ואף אינה מתיישבת עם מסקנות שעלו בבדיקות חיצוניות שבוצעו בשנים האחרונות על-ידי צוותי מומחים בינלאומיים ולפיהן הפיקוח על הבנקים בישראל פועל באופן אפקטיבי לתועלת הציבור על-פי הסטנדרט הבינלאומי של המדינות המפותחות.

עם זאת, בנק ישראל קשוב לביקורת ציבורית, בוחן באופן שוטף את דרכי עבודתו אל מול ביקורת זו וביחס לעבודה של רגולטורים בעולם וסטנדרטים בינלאומיים, ומבצע הפקות לקחים ושינוי תהליכים ודגשים באופן שוטף, כמו גם, ככל שמתממשים אירועים וסיכונים. במסגרת זו הפיקוח על הבנקים גם הופיע וסייע ככל שנדרש לעבודת הוועדה הפרלמנטרית, כולל הנגשת כל החומר המקצועי האפשרי לוועדה (קישור) – הוראות ומגבלות למערכת הבנקאית, תהליכי ביקורת על לווים גדולים, איכות תיק האשראי הבנקאי, נהלי עבודה וכלי עבודה של הפיקוח, מחקרים רלוונטיים, ביקורות חיצוניות על עבודת הפיקוח ועוד.

בנק ישראל בחן את המלצות הוועדה לגופו של עניין, ופועל לקדם בהתאמות המתחייבות המלצות שיסייעו להגברת השקיפות והדיווחים לכנסת ולציבור, וכן להרחבה מסוימת של השימוש בסמכויות האכיפה בתחומים רלבנטיים ובפרט בהיבטים צרכניים:

כך למשל, פרסם הפיקוח על הבנקים בשנים האחרונות סקירות רוחב לציבור על פעולותיו ועל ממצאי ביקורת רוחביים, ובכוונתו להוסיף ולפעול בכיוון זה.

כמו כן, בכוונת הפיקוח לתמוך בהצעת חוק שתסדיר דיווח תקופתי על פעילותו לוועדת הכנסת, על בסיס מידע אגרגטיבי ובדגש על היבטים צרכניים.

בנוסף, הפיקוח בוחן הרחבה וגיוון השימוש בסמכויות האכיפה שלרשותו, באופן מידתי ובהתאם לסטנדרטים הבין-לאומיים ואף הטיל עיצומים כספיים שפורסמו לציבור הרחב.

עם זאת, בנק ישראל מתנגד ליישום המלצות שיפגעו בעצמאות הפיקוח על הבנקים וביכולתו לפעול על פי שיקולים מקצועיים, מתוך ראייה של טובת הציבור בטווח הארוך ובמנותק מלחצים פוליטיים. כמו כן בנק ישראל מתנגד להמלצות שיפגעו בעקרון הסודיות הבנקאית, או יגבילו את מגוון הכלים העומדים לרשותו ומאפשרים לו לפעול באופן אפקטיבי ויעיל כדי לשמור על יציבות המערכת הפיננסית ולמלא את תפקידיו בהתאם לחוק ולפיכך אינו פועל לקדמם.

בכל מקרה, חלק משמעותי מהמלצות הוועדה תלויות בתהליכי חקיקה ואישורי תקציב, ובנק ישראל יתייחס לגופו של עניין לכל הצעת חוק קונקרטית שתוגש, ויציג את עמדתו המקצועית המנומקת במסגרת הליך החקיקה המקובל בכנסת.

ככלל הלקחים מאירועי הלווים הגדולים וכשלי האשראי הוטמעו במערכת הבנקאית וטופלו על ידי הפיקוח על הבנקים, כפי שגם פירטה המפקחת דאז בהופעתה בוועדה, ואופן העמדת האשראי והטיפול בו שונה כיום בתכלית מזה שאפיין את המערכת הבנקאית לפני עשור ויותר. עם זאת, אין להסיק מכך שלא קיימים אירועים במערכת הבנקאית המטופלים ע"י הפיקוח במלוא הנחישות בכלים העומדים לרשותו. הפיקוח מנוע ע"פ חוק להתייחס למקרים פרטניים הקשורים ללווה ספציפי.

הטמעת הלקחים ממשבר 2008 וצמצום האשראי ללווים הגדולים במערכת הבנקאית, הביאה לחיזוק יציבותה של המערכת הבנקאית, ולראיה במשבר הנוכחי לא נרשמו הפסדי אשראי משמעותיים ללווים גדולים. יציבותה של המערכת הבנקאית היא נקודות חוזק שתסייע למשק לצלוח את המשבר הנוכחי.

לגבי הוועדה המייעצת – ראה פירוט בקישור.

הטייקונים ממשיכים לחגוג

ברק גונן, יו"ר משותף בעמותת צדק פיננסי, שמטרתה להגביר את משקלו ואת קולו של האינטרס הציבורי בנושאים פיננסיים וכלכליים במדינה, מזכיר שהזמן הרב שחלף מאז פורסמו מסקנות הוועדה מעיד על כך שהפיקוח לא באמת פעל כדי ליישם את ההמלצות. הרי כבר עם פרסומן טען בנק ישראל כי "דו"ח הוועדה מתעלם מעובדות מהותיות ומשינויים רבים שבוצעו זה מכבר, מגיע למסקנות שגויות ומבסס עליהן המלצות שיש בהן סיכון, מבלי שבחן וניתח את ההשלכות שעלולות להיות להמלצותיו בעתיד". 

הציבור משלם על ה"תספורות" של הטייקונים. משה תשובה, אליעזר פישמן דצמבר 2007 (צילום: משה שי, פלאש 90)

גונן מזכיר את הסדר החוב שעשו ממש לאחרונה הבנקים לטייקון אליעזר פישמן, שהיה חייב להם כשלושה מליארד שקלים. "הדבר הזה מאוד חמור מבחינה פיקוחית מכיוון שהנאמן מטעם הבנקים, עו"ד בנקל, אמר לביהמ"ש שהבנקים לא מיצו את המקסימום כדי לקבל את מה שהם היו יכולים. כלומר, אם הנאמן מטעם הבנקים אומר דבר כזה, שהבנקים לא מתאמצים, אז למה הפיקוח על הבנקים לא שם את הרגל בשום מקום בדלת ועצר את זה?"

נסביר: הטייקון פישמן חייב לבנקים כ-3 מיליארד שקלים. עו"ד בנקל הוא נציג הבנקים במו"מ שנפתח בין פישמן לבנקים. מטרתו של עו"ד בנקל היא שההסדר שיושג במו"מ יהיה שהבנקים יקבלו כמה שיותר כסף. אם עורך הדין שמייצג את הבנקים אומר שהבנקים לא מתאמצים להשיג לעצמם החזר חוב, ניתן להניח שהמצב חמור בהרבה יותר. אבל הפיקוח על הבנקים כלל לא התערב. 

גונן מזכיר מקרה נוסף שמעלה תהיות בנוגע ליישום המלצות הוועדה על ידי הפיקוח על הבנקים: מערכת הקשרים המסועפת שנחשפה בתחקיר של העין השביעית בין מו״ל ידיעות אחרונות נוני מוזס לבנק הפועלים. הבנק מחזיק במניות העיתון שנוני מוזס הוא הבעלים שלו, ובמקביל, על פי פרסומים, נתן לנוני מוזס אשראי בשווי של כמיליארד ש"ח, אותו הפסיד במשחקי מט"ח. כלומר, מוזס הימר והפסיד את הכסף של הציבור.

"הציפייה שלנו זה שיבוא הרגולטור – הפיקוח על הבנקים, ויגיד לבנק: 'חבר'ה, זה לא תקין. לא יכול להיות שיושב פה בנק שמחזיק מניות של כלי תקשורת, שנותן הלוואות פרטיות לבעל שליטה, ייתכן שבהיקף של מיליארד שקל', אבל הרגולטור אומר 'בסדר חבר'ה, תמשיכו, הכל בסדר".

מו"ל ידיעות אחרונות, ארנון נוני מוזס בכניסה לחקירה בלה״ב 433 בתיק 2000. ינואר 2017. (צילום: רועי אלימה, פלאש 90)

"הפיקוח מנוע ע"פ חוק להתייחס למקרים פרטניים הקשורים ללווה ספציפי״, נעננו על ידי הפיקוח בתגובה לשאלה כיצד ייתכן שהפיקוח על הבנקים לא התערב בזמן אמת במערכת הקשרים הקיימת בין נוני מוזס לבנק הפועלים, ועצר את האשראי המפוקפק שניתן לו.

המקרה של מוזס מעלה תהיות גם בנוגע לאמירתה של המפקחת על הבנקים הקודמת, חדוה בר. בר טענה בפני "ועדת הטייקונים" כי הכשלים הם נחלת העבר, וכי "הפיקוח על הבנקים הפיק לקחים מליקויים ומסיכונים שהתממשו וביצע תיקונים". כעת עולה חשש כי באותו הזמן בר ידעה כבר על הקשר בין מוזס לבנק הפועלים, שכן דו"ח ביקורת של בנק ישראל על מתן האשראי לנוני מוזס כבר נכתב באותה העת. גם בנוגע לסוגיה זו לא קיבלנו התייחסות מהפיקוח על הבנקים.

הדו"חות הסודיים של הפיקוח על הבנקים

הפיקוח טוען גם כי הוא "פועל לקדם בהתאמות המתחייבות המלצות שיסייעו להגברת השקיפות והדיווחים לכנסת ולציבור". אבל מדובר בטענה תמוהה ביותר, שכן לא קיבלנו מהפיקוח אף מסמך של מדיניות אכיפה בנושאי לווים גדולים (טייקונים); לא קיבלנו תשובה לשאלה האם הוקמה מחלקת חקירות ייעודית; ולא קיבלנו את הפרוטוקולים של דיוני הוועדה. מעבר לכל אלו – 47% מחברי הוועדה המייעצת הם מנכ"לים ויו"רים של בנקים, למרות דרישת "וועדת הטייקונים" כי הבנקים ואיגוד הבנקים לא יהיו חברים בה ורק תפקיד מציג הציבור אינו מאוייש. כל אלו אינם מוסיפים לאמון הציבורי.

בנוסף, טענה הדוברות כי "הפיקוח על הבנקים גם הופיע וסייע ככל שנדרש לעבודת הוועדה הפרלמנטרית, כולל הנגשת כל החומר המקצועי האפשרי לוועדה". אבל גם טענה זו עומדת בסתירה מוחלטת לדברי הגורמים המקצועיים של הוועדה שטענו כי "הבנקים בגיבוי של בנק ישראל, סירבו למסור לוועדת החקירה של הכנסת את המידע שהתבקשו לתת לה". 

דיוני ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים

דוברות בנק ישראל העבירה לנו קישור לעמוד באתר בו פורסמו מסמכים שהעביר הפיקוח לרשות ועדת הטייקונים. אמנם מצאנו מסמכים הנוגעים לטיפול בחלק מן הבעיות שעלו בדו"ח ועדת הטייקונים, אולם כבר לפני שנה וחצי הגורמים המקצועיים של "וועדת הטייקונים" לא מצאו אותם כמספקים. והפיקוח לא הציג לנו שום מסמך שמעיד על שינוי או התקדמות מאז. 

הפיקוח טען בתגובתו ל"שקוף" כי הוא העביר לוועדה גם חומרים בנושא "תהליכי ביקורת על לווים גדולים". אך הדבר עומד בסתירה לעמדת הגורמים המקצועיים של "וועדת הטייקונים" שטענו כי: "בשל חובת הסודיות לא קיבלה הוועדה את דו״חות הביקורת שכתב הפיקוח". 

חשוב להבין – יש כאן בעיה חמורה. הפיקוח על הבנקים מפיק דו"חות ביקורת על כשלים שהוא מוצא. הדו"חות מורכבים מממצאים ומהמלצות. אבל הפיקוח אינו מוכן לחשוף את דו"חות הביקורות הללו בטענה של סודיות בנקאית, ומוכן רק לחשוף את צעדי התיקון שננקטו בעקבות הביקורת. כלומר, ייתכן שיש כשלים רבים שהפיקוח על הבנקים חשף אך כלל לא טיפל בהם, ולא תהיה לנו דרך לדעת את זה.

"היית רוצה שתהיה דרך לעשות בקרה" אומר גונן. "לקחת את דו"חות הביקורת עם הלקחים שהופקו שם, ולבדוק שבאמת צעדי התיקון תואמים אותם. כרגע כל מה שיש לך זה רק צד אחד, רק את צעדי התיקון, אבל אנחנו לא יודעים את הבעיות. לכן כשהפיקוח אומר שהכשלים תוקנו, אתה יכול להסתכל על זה כ-Best effort, אבל אין שום מערכת שיכולה באמת לבדוק אותם. העובדה שכל הדו"חות של הפיקוח על הבנקים סודיים – לא מאפשרת לחברי הכנסת לעשות פיקוח פרלמנטרי אלמנטרי ולוודא שבאמת הרגולציה אפקטיבית".

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך)

כל עוד הבנקים, בגיבוי הפיקוח, מסתירים מידע על האופן שבו הם מנהלים את הכסף שלנו – אין לציבור את היכולת לפקח עליהם, והם ירגישו יותר בנוח להתנהל בצורה פחות אחראית עם הכסף שלנו. כאשר אין פיקוח ציבורי – גובר הסיכוי שעוד הסדרי חוב לטייקונים יסגרו במחשכים. 

כל הסדר חוב כזה פוגע בסופו של דבר בכיס של כל אחד ואחת מאיתנו. כך למשל, בגלל הפיקוח הרשלני, הסדר החוב של פישמן גרם לזה שלכל אזרחית ואזרח יקבלו פחות כסף למחיה לאחר שיפרשו לפנסיה אחרי עשרות שנות עבודה. 

אם הפיקוח על הבנקים ימשיך במדיניות ההסתרה, הסודיות, וחוסר השקיפות, הוא יתקשה לבצע את תפקידו ולהגן על כספי הציבור. 

מעש"י (מה צריך לעשות כדי שיתוקן)

הפתרון הוא שקיפות אצל הפיקוח על הבנקים. כדי שזה יקרה, צריכה לקום תת-ועדה בוועדת הכלכלה שעושה מעקב באופן שוטף על המוסדות הפיננסים והרגולטורים, בדיוק כפי שהמליצה "וועדת הטייקונים". עד שוועדה זו תקום – אין לנו סיבה לצפות לשינוי. הכוח נמצא בידיים של יו"ר וועדת הכלכלה – ח"כ יעקב מרגי, שיכול להעלות את הנושא לדיון בוועדה, ואז חברי הוועדה צריכים להצביע בעד ולמנות חברים לוועדה.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לכתב דרור גורני [email protected]

הכתובת היתה על הקיר: ממשלת נתניהו-גנץ נולדה מנוטרלת

חצי שנה לאחר שהוקמה, הממשלה עדיין לא אישרה תקנון שיסדיר את עבודתה. היא נשענת על תקנון הממשלה הקודמת, שלא מותאם לממשלה הדו-ראשית. השרים הוחלשו, הכנסת לא מתפקדת, והכוח נותר בידיים של המרוויח הגדול מהיעדר תקנון: בנימין נתניהו 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בין אם נצא לבחירות בדצמבר או שהממשלה תגרור את עצמה לעוד כמה חודשים של שיתוק אל תצפו שמשהו ישתנה. כשלון עבודת ממשלת נתניהו-גנץ היה ברור כבר שבועיים לאחר שהתכנסה לישיבתה הראשונה. אז התברר מעבר לכל ספק כי הליכוד וכחול לבן לא הצליחו לעמוד בלוח הזמנים ולאשר תקנון לעבודת הממשלה. כך, עוד לפני שהחלה לפעול, נסתם הגולל על יכולתה של הממשלה ה-35 לתפקד. 

הכתובת היתה על הקיר

תקנון עבודת הממשלה נקבע לאור סעיף בחוק יסוד הממשלה הקובע כי: "הממשלה תקבע את סדרי ישיבותיה ועבודתה, דרכי דיוניה ואופן קבלת החלטותיה אם דרך קבע ואם לעניין מסוים". במילים פשוטות: איך קובעים את סדר היום, עובדים ומקבלים החלטות. זה חשוב לכל ארגון ומוסד דמוקרטי, ולכל ממשלה. זה בוודאי חשוב לתפקודה התקין של הממשלה ה-35, ממשלה דו ראשית, "פריטטית", שכדי לאפשר את הקמתה היה צורך לעקם ולסובב את חוקי היסוד של מדינת ישראל. 

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני

אבל כששינו את חוקי היסוד כחול לבן והליכוד לא התעכבו על הפרטים הקטנים. לכן, הקואליציה נשענה על התקנון העתידי כשנתקלה, לעיתים, בדילמה. כך למשל, במהלך דיונים בוועדה המיוחדת לקידום החקיקה שאפשרה את הקמת הממשלה, העלו חברי כנסת מהאופוזיציה טענות לגבי אופן ההצבעה בישיבת הממשלה. יו״ר הוועדה, ח"כ איתן גינזבורג, השיב כי "הנושא יקבע בתקנון עבודת הממשלה".

במקרה אחר, ח״כ מאיר כהן (יש עתיד) היה מוטרד מכללי ההצבעה בישיבות הממשלה. מאחר והממשלה נועדה להיות שוויונית, הוא תהה, איך אפשר יהיה לאזן בין הצדדים אם בזמן של נתון יהיו יותר שרים מצד אחד? היועץ המשפטי של הוועדה הודה גם הוא כי החקיקה עמומה ובעצמו אינו יודע כיצד כל העסק יתנהל. ויו״ר הוועדה גינזבורג ניסה להרגיע והבטיח כי "הדברים האלה יקבעו גם בתקנון עבודת הממשלה, שיקבע בימיה הראשונים של הממשלה, בישיבת הממשלה הראשונה. הרי דבר ראשון מביאים את התקנון לממשלה, הסיפור הפריטטי, לרבות זיקה, ושם זה יעלה".

ההסתייגות המשתקת

ואכן, בישיבת העבודה הראשונה שלה, ב-24 במאי, קבעה הממשלה שהשרים אבי ניסנקורן (כחול לבן) וזאב אלקין (הליכוד) יביאו בתוך שבועיים את תקנון הממשלה לאישור הממשלה. עד אז, הוחלט, יעשה שימוש בתקנון הממשלה ה-34 אליו הכניסו הסתייגות אחת ויחידה שמתאימה לממשלה הפריטטית: "קביעת סדר היום לעבודת הממשלה ודיוניה תיעשה בהסכמה מראש של ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי". 

ההסתייגות הזאת יתרה בפועל את עבודת שרי הממשלה והותירה את הכוח בעיקר בידיים של שני הראשים נתניהו וגנץ. כך למשל, שניהם צריכים להסכים לפני שנושא כלשהו עולה בכלל להצבעה בישיבה. ואז כל אחד מהם יכול למנוע מהשני לקיים דיון והצבעה בנושא שהוא מתנגד לו, גם אם לראשון אין רוב בקרב חברי הממשלה. 

זוהי דרך "פנטסטית" לתקוע כל החלטה של הצד השני – כמו למשל מינויים לתפקידים שונים. זה גם מה שעצר את נתניהו שרצה להגביל את ההפגנות בתקנות לשעת חירום, ואפילו מנע את אישור תקנון הממשלה כשרצו להביא אותו לדיון.

ח״כ איתן גינזבורג. נאחז בתקנון שמעולם לא אושר

אבל מרבית הכוח נותר בידיים של נתניהו. סעיף אחד בתקנון של הממשלה הקודמת (ובפועל התקנון של הממשלה הנוכחית) קובע כי ראש הממשלה הוא זה שבסמכותו להכריע כאשר יש מחלוקת בין שרים. סעיף אחר מאפשר לראש הממשלה לעקוף את הנוהל שקובע כי על ראש הממשלה לעדכן את השרים בסדר היום של ישיבות הממשלה. סעיף נוסף מאפשר לראש הממשלה להזמין לישיבת ממשלה מומחים מטעמו. ראש הממשלה הוא נתניהו. בתקנון הממשלה הקודמת, מטבע הדברים, לא מוזכר בכלל ראש ממשלה חלופי, וכך, בהיעדר תקנון חדש, גנץ נותר מנושל מסמכויות רבות. 

גרגר של אורז

חצי שנה חלפה, התקנון עדיין לא אושר, והממשלה עדיין מנוטרלת על יד התקנון שאימצה מהממשלה הקודמת. אין תקציב, ולא ניתן להוציא לפועל פרויקטים ותוכניות להתמודדות עם משבר הקורונה. שורה של מינויים בכירים חסרים במשרדי הממשלה, והממשלה לא מצליחה לקבל החלטות גורליות למאבק במגפה.

עוד בשקוף:

כבר ביוני התרענו כי בהעדר תקנון הממשלה תתקשה לפעול: "כחול לבן והליכוד אמנם תפרו חליפה ייחודית ומסורבלת לממשלת ישראל ה-35, אך השאירו קצוות פתוחים. בשעת משבר הם עלולים להיפרם ולהוביל את ישראל שוב לבחירות".

אז מסר לנו השר זאב אלקין כי: "עבודת ההכנה שלנו עם ניסנקורן הסתיימה. מעריך שבקרוב התוצר יובא לאישור הממשלה". ומלשכתו של השר אבי ניסנקורן לא נמסרה תגובה.

הבטחות על הקרח. זאב אלקין, שר משאבי המים וההשכלה הגבוהה (צילום: גיל יערי, פלאש 90)

ב-12 ביולי, נכשל ניסיון להעלות את התקנון החדש לאישור הממשלה. התקנון החדש ביקש לתת כוח שווה לשני הגושים בממשלה. כך שגם אם לגנץ יהיו פחות שרים בממשלה ידרש יתרון של קול נוסף על ההפרש בין הגושים. 

כלומר: כיום לגנץ יש 15 חברים בממשלה ולנתניהו 18 ולכן יש לו רוב קבוע בישיבות ממשלה. ולכן, כדי להעביר החלטה, יהיה צורך בהסכמה של לפחות 22 ח"כים כדי שזה יחשב כרוב. 

בהעדר תקנון, גנץ יכול רק להטיל וטו על הבאת נושאים בישיבות ממשלה, ולמנוע מראש דיון והצבעה. בחדר הישיבות לנתניהו יש רוב לטובתו בכל רגע נתון. לכן הוא הנהנה מהיעדר התקנון. וכך נולדה בחטא ממשלה משותקת שמראש לא היה לה שום סיכוי לתפקד.

ואיפה הכנסת שאמורה לפקח על כל הכאוס הזה? גם היא כבר כמעט ולא מתפקדת והתפרקה מכוחה וסמכויותיה. היא רק עושה המון רעש, כמו גרגר אורז יבש בתוך פחית שימורים. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

ים של ג׳ובים והזדמנות לשפר את שירותי הדיגיטל לאזרח: הכירו את המשרד החדש של השר אמסלם

הוא דאג להעלאת שכר לדובר האישי שלו, ועדיין אין לו ממונה חופש המידע את הבמה בכנסת הוא מנצל להשתלחות ביועמ"ש וביחד עם ח"כ מארק הוא מקדם חוק שיאפשר למקורבים לשרים לקבל תפקידים בחברות ממשלתיות "שקוף" במעקב צל אחרי משרד הדיגיטל, החדש והאקלקטי, והשר העומד בראשו, דוד אמסלם. כתבה ראשונה בסדרה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

עברו שישה חודשים מאז הוקם משרד הדיגיטל הלאומי בראשו עומד השר דוד אמסלם. המשרד הוקם מתוך צורך פוליטי, כחלק מההסכם הקואליציוני להקמת ממשלת נתניהו-גנץ. מאחר והוקמה ממשלה שיוויונית (פריטטית) היה צורך שיהיו מספיק ג'ובים כדי לחלק למפלגות הקואליציה. כך באו לעולם כמה משרדים חדשים, ובהם גם המשרד האקלקטי של אמסלם. אבל מה בכלל עושה המשרד הזה? מה הסמכויות שלו? וכיצד הוא משפיע על חיינו? 

המו״לים של שקוף החליטו לשלוח אותנו למעקב צל אחר משרד הדיגיטל והעומד בראשו. ואנחנו יוצאים לדרך עם כתבה ראשונה בסדרה.

שר הדיגיטל, דוד אמסלם (צילום: אתר משרד הדיגיטל)

גירדו תחומי אחריות ממשרדים אחרים

משרד הדיגיטל, כאמור, לא היה קיים עד שעלה הצורך הפוליטי הנוכחי. עם ההחלטה על הקמתו היה צורך ליצוק לתוכו תוכן. לכן, ב-7 ביולי החליטה הממשלה על העברת סמכויות למשרדו של אמסלם משלושה משרדי ממשלה שונים:

  1. רשות התקשוב הממשלתית הועברה ממשרד רה"מ.
  2. מיזם "ישראל דיגיטלית" הועבר מהמשרד לשוויון חברתי.
  3. האחריות על חוק החברות הממשלתיות שכוללת הפרטת חברות ומינוי דירקטורים הועברה ממשרד האוצר.

שבוע אחר כך, אמסלם קיבל לידיו את הסמכויות משלושת המשרדים באופן רשמי מתוקף החוק. שני תחומי אחריות שהובטחו לאמסלם וטרם הועברו תחת משרדו הם נציבות שירות המדינה ומטה הסייבר.

ומה הקשר בין כל הנושאים האלו? ובכן, אין קשר. היה צריך לתת לשר החדש אמסלם, מקורבו של רה"מ נתניהו, כמה תחומי אחריות, ולהצדיק את הקמתו של משרד ממשלתי נוסף. וכדי לשים את הכל בפרופורציות: העלות הבסיסית של הקמת לשכת שר עומדת על שישה מיליון שקלים בשנה.

עובדים ומינויים

יומיים אחרי העברת הסמכויות לאמסלם, התכנסה ועדת המינויים בנציבות שירות המדינה ואישרה את בחירתו של אשר ביטון לתפקיד מנכ"ל משרד הדיגיטל. שבוע אחר כך הוא מונה לתפקיד באופן רשמי. ביטון שימש בשנים האחרונות כמנהל אגף במשרד התקשורת וכיו״ר המועצה לכבלים ולוויין (כחלק מעבודתו במשרד התקשורת). 

הליך הקצאת תקני העובדים למשרד היה כבר קצת יותר מורכב. בגלל שהממשלה עדיין לא אישרה תקציב מדינה, אי אפשר היה להעביר תקציב למשרד החדש בצורה רגילה. לכן העבירו תקני עובדים ממשרדים קיימים למשרד הדיגיטל. זה כבר לא לקח שבוע.

בשבוע השני של אוגוסט אושר לאמסלם ולמנכ"ל ביטון לשכור צוות למטה המשרד. לפי נציב שירות המדינה לשר אמסלם אושרו 13.5 משרות (יועצות, עוזרים, מנהלת לשכה, מזכירים ונהג) ועוד תשע משרות אושרו ללשכת המנכ"ל.

סרב לבקשתנו להתראיין לכתבה. מנכ"ל משרד הדיגיטל, אשר ביטון (צילום: אתר משרד הדיגיטל)

בנוסף, מסרו לנו מנציבות שירות המדינה כי: "בשונה מכלל משרדי הממשלה הקטנים אשר מקבלים את שירותי המטה ממשרד רה"מ או ממשרדים אחרים, במשרד הדיגיטל הלאומי בשל גודלו (היקף עובדים והיקף תקציבים), יוקם מטה עצמאי בהתאם להנחיות נציבות שירות המדינה. נושא הקמת מטה משרד הדיגיטל ומבנה המטה נמצא עדיין בבחינה מקצועית ובשיח עם המשרד, וטרם אושר סופית". 

כלומר, משרד הדיגיטל עומד לגזול משאבים נוספים לבניית מטה, אבל כל אחד מהתחומים הללו היה יכול לשבת באותה המידה במשרדים שזו כבר עבודתם. רשות החברות שנלקחה ממשרד האוצר, ישראל דיגיטלית יכולה להצטרף למשרד התקשורת (יועז הנדל) או משרד המדע (יזהר שי). ומשרד המדע בכלל יכול היה בתורו לשבת במשרד ההשכלה הגבוהה (זאב אלקין) שיכול היה להיות חלק ממשרד החינוך (גלנט). ממש בבושקה אינסופית של משרדים ממשלתיים שהוקמו כדי שניתן יהיה לחלק ג'ובים פוליטיים. 

תוספת מיוחדת לדובר

מעבר לתקנים שאושרו ביקש אמסלם להעניק לדובר הפוליטי שלו נמרוד אלירן סבח תוספת שכר ולהגדיל את היקף העסקתו. סבח, הדובר של אמסלם עוד מהכנסת ה-20, המשיך איתו למשרד החדש. הוא אושר כספק חיצוני שאושרה לו חריגה, בהליך שקוף שיש לברך עליו. בנוסף על הדובר הפוליטי האישי של השר, למשרד הדיגיטל מונתה גם דוברת, קרן קציר שטיבל. 

עוד בשקוף:

בפרוטוקול הוועדה שאישרה את ההתקשרות עם סבח נכתב כי: "ראוי לציין כי היועץ מקדיש שעות רבות לפעילות השר החורגות באופן מוחלט מהשעות המוקצבות לו, דבר המתבטא בדוחות החודשיים. כמו כן, היועץ הציג בפני סגנית החשב אישור מרואה חשבון המעיד על היקף פעילותו העסקית העומדת על מעל 80% מסך פעילותו לטובת השר אמסלם". תוספת השכר שקיבל סבח היא של 2,382 ש"ח כולל מע"מ לחודש. סה"כ 20,122 שקלים לחודש כולל מע"מ. בפרוטוקול צויין גם כי סבח הוא, כרגע, היועץ הפוליטי היחיד של אמסלם. 

למשרד רה״מ יש נטיה לא לענות על בקשות חופש מידע או לענות באיחור רב. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

אמסלם הוא לא היחיד שמקבל שירותים מסבח, שכן זו אינה עבודתו היחידה. פנינו לסבח ושאלנו לאילו גורמים נוספים הוא מספק שירותים. סבח לא הגיב לפנייתנו עד לזמן פרסום הכתבה. 

בבחירות האחרונות הוביל סבח עבור הליכוד וראש הממשלה נתניהו את ״מטה אלקטור״ – שפעל בתוך הליכוד עם אפליקצית אלקטור לאיסוף מידע על הבוחרים. השימוש באפליקציה עורר סערה כשנתגלו בה גם ליקויי אבטחה ופרטיות ביניהם: תיוג מצביעים לפי עמדתם הפוליטית וחשש לדליפה של ספר הבוחרים המלא של אזרחי ישראל

המרדף אחר חופש המידע

כשביקשנו לקבל מידע על משרד הדיגיטל גילינו שלמרות שאמסלם קיבל הקצאת תקנים ולמרות שמשרדי ממשלה חייבים למנות ממונה חופש מידע – התפקיד עדיין לא אויש. אבל מה עושים אם בכל זאת רוצים להגיש בקשת חופש מידע ולקבל מידע, כפי שמאפשר החוק? אז אחרי שטורטרנו בין משרד המשפטים, לדוברות משרד הדיגיטל הופננו למשרד רה״מ והצלחנו להגיש בקשה.  

ביקשנו לקבל מידע פשוט, שניתן לצפות כי יפורסם לציבור באופן וולונטרי או לפחות ימסר לכל דורש ללא בירוקרטיה: את הסדר ניגוד העניינים ואת היומן של המנכ"ל ושל השר. בינתיים חלפו כבר שלושה חודשים, קיבלנו ממשרד רה״מ אישור כי הבקשה התקבלה, אבל תשובה עדיין אין. לא נעצור את נשימתנו עד שתגיע – משרד רה"מ ידוע בנטיה לעיכובים ממושכים במענה לבקשות חופש מידע, וזה אם הם בכלל עונים. 

עניין של זמן

אמסלם משקיע זמן רב יחסית בפרלמנט, אבל הנתון הזה נגזר גם מתוקף תפקידו כשר המקשר בין הממשלה לכנסת. התפקיד, שקיים עוד משנת 2002, מוצמד בדרך כלל לאחד השרים כמטלה נוספת על המשרד הראשי עליו הוא אחראי. באחריותו השר המקשר לעדכן את הכנסת בהודעות הממשלה ולענות בשם הממשלה ולעיתים בשם שרים לשאילתות של חברי הכנסת. התפקיד דורש להגיע לכנסת לעיתים תכופות. 

עד כה, אמסלם לא השתתף בדיונים בוועדות הכנסת בנושאים שנגעו לפעילות משרד הדיגיטל. הוא נכח בישיבה אחת, בדיון שעסק ביהדות מרוקו, בוועדת העלייה והקליטה. 

בנוסף, בדיקה בפרוטוקולים של מליאת הכנסת מעלה כי אמסלם מקפיד להגיע לדבר במליאה כמעט מדי שני ורביעי. 

מאז שהושבע כחבר בממשלה ב-17 במאי, אז הודיע על מינוים של תשעה סגני שרים נוספים לממשלה, נראה שהנאומים של אמסלם עוסקים בעיקר בפוליטיקה. שר הדיגיטל נוהג להעלות לעמוד הפייסבוק הרשמי שלו את כל הנאומים שלו במליאה. 

ניתחנו גם את כל 106 הפוסטים שפרסם אמסלם בעמוד הפייסבוק שלו מה-24 ביולי ועד ה-4 בנובמבר. סיווגנו אותם לארבעה תחומים: פוליטי, אישי, מקצועי בנושאי משרדו, מדיני. 

גילינו כי 61 מתוך הפוסטים (57%) עסקו בנושאים פוליטיים מובהקים. השר נוטה להשמיץ ולתקוף בעיקר את מערכת המשפט. כך, לדוגמה, התבטא לאחר פרסום הקלטות הסתר של היועמ״ש מנדלבליט שכינה, בשיחה פרטית, את פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן "מניאק": "אז איזה מניאק שי ניצן, מר מנדלבליט? מהותי או תפקודי? והאם הוא יודע שהוא מניאק, או רק אתם יודעים את זה עליו?". 

24 מהפוסטים (23%) עסקו בנושאים אישיים כמו מסרים לקראת שבת, ברכות למילואימניקים, הודעה על כניסה לבידוד ועוד. 16 מהפוסטים (15%) עסקו בנושאים מקצועיים הקושורים למשרד הדיגיטל כמו דיווחים על פגישות עם ראשי ישובים בעוטף עזה כדי לקדם פרויקטים דיגטליים, או קידום מסרים של המשרד. חמישה פוסטים (קצת פחות מ-5%) עסקו בנושאים מדיניים. 

חוק הג'ובים של אמסלם חוזר?

לא רק דיגיטל. תחת המשרד האקלקטי שנתפר לו, אמסלם קיבל לידיו גם את הסמכות על רשות החברות הממשלתיות. מדובר בגוף שפעל עד עכשיו כיחידה בתוך משרד האוצר, והוא אמון על פיקוח ובקרה על פעילותן של 62 חברות ממשלתיות, עסקיות ולא עסקיות. בנוסף הרשות אחראית על חברות-בנות וחברות בבעלות מעורבת של הממשלה וגופים אחרים. 

על פי אתר הרשות: "בחברות אלה מועסקים כ-60 אלף עובדים, שווי כלל נכסיהן נאמד ב-178 מיליארד שקל ושווי כלל הכנסותיהן עומד על כ-67 מיליארד שקל". מדובר בחברות מהגדולות במשק, ביניהן: חברת החשמל, דואר ישראל, התעשייה האווירית, מקורות, רכבת ישראל, תשתיות נפט, נתיבי ישראל, קרנות ההשתלמות, החברות המשכנות, החברה למתנ"סים ועוד.

הרבה חברות ממשלתיות, זה פוטנציאל להרבה ג׳ובים אפשריים, ונראה כי אמסלם וחבריו לא מבזבזים זמן. לאחרונה הניחה ח"כ הילה אסנת מארק (הליכוד) הצעת חוק שהונחה שמבקשת לבטל את ההגבלה על מינויים בעלי זיקה פוליטית לתפקיד מנכ"ל או דירקטור של חברה ממשלתית. הצעת החוק מבקשת לבטל את החובה המוטלת כיום על מועמדים לתפקידים אלו להצהיר שאין להם כל זיקה אישית, עסקית או פוליטית לאחד משרי הממשלה. לטענת מארק הצעת החוק הונחה בתמיכת השר אמסלם, והוגשה בעבר על ידו בכנסת ה-20. 

עם הנחת הצעת החוק הסבירה מארק לכלכליסט: "הצעת החוק שיזמנו השר דודי אמסלם ואני תתקן את המצב לפיו חברי מפלגה נפסלים על הסף בבואם להגיש מועמדות לתפקידים הללו. החוק הקיים מפלה לרעה 150,000 חברי ליכוד ועוד אלפים נוספים המשתייכים למפלגות על כל הקשת הפוליטית. למעט יש עתיד וישראל ביתנו כמובן שהן מפלגות של איש אחד. החברות הממשלתיות צריכות לשקף את כל המנעד של הציבור בישראל ולתת ביטוי לכל חלקי האוכלוסייה. ימין, שמאל מרכז ופריפריה".

שר הדיגיטל אמסלם וחברת הכנסת אוסנת מארק (צילום: אתר הכנסת)

אורי יוגב, שהיה מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות אמר לאחרונה בנושא לאתר "זמן ישראל" כי: "כל עוד הרשות היתה באוצר, מנכ"ל הרשות נהנה מעצמאות גדולה, כמו הממונה על שוק ההון והביטוח. אבל כאשר הרשות היא אחד מתחומי האחריות היחידים של השר, יש 'סכנה' של עודף עיסוק בה מצד הדרג הפוליטי – ולא ברפורמות אלא בחלוקת השלל". יוגב הקים יחד עם שר האוצר בזמנו, יאיר לפיד, את "נבחרת הדירקטורים" – מאגר של מועמדים ומועמדות מתאימות לתפקיד ממנו יכול לבחור השר הממנה. המהלך הרחיק את הפוליטיקאים ממאגר המינויים במטרה להעניק הזדמנויות לכל אזרח על בסיס כישורים ולא קשרים. 

אמסלם ומארק אולי צודקים, יתכן שיש צורך למצוא פתרון לכך שמועמדים ראויים עלולים להיפסל מראש לתפקידי דירקטור ומנכ"ל רק בגלל שיש להם קרבה כלשהי לאחד השרים. אבל הצעת החוק שלהם לא מאפשרת רק התמודדות של מקורבים לתפקידים בכירים אלא גם מאפשרת להם, באופן חוקי, להסתיר זאת. וזה הופך את הקערה על פיה, כך שהקרבה לשרים תהפוך ליתרון שהציבור לא ידע עליו, ופותח פתח לשחיתות. כיום, מקורב לשר הממנה יכול לזכות במשרה ממשלתית אם הוא מציג כישורים ייחודיים שנותנים לו יתרון משמעותי. לצערנו, הצעת החוק של מארק ואמסלם עשויה להביא להעדפת מקורבים.

עם זאת, הצעת החוק הזאת רחוקה מלעבור בכנסת מאחר ולכחול לבן יש זכות וטו על כל הצעת חוק. נכון להיום כמעט כל החקיקה הפרטית בכנסת תקועה.

האם נזכה לראות בקרוב הקלה בנטל הבירוקרטי?

הנושא המשמעותי ביותר שהעבירה הממשלה תחת אחריות משרד הדיגיטל הוא תוכנית "ישראל דיגיטלית". משבר הקורונה הפך את הצורך בקבלת שירותים מרחוק ממש לעניין של חיים ומוות: החל מנגישות לשירותי בריאות דרך למידה מרחוק ועד בירוקרטיה ממשלתית.

מטרת המיזם, שהוקם על ידי הממשלה כבר ב-2014, היא להתאים את השירותים והתהליכים הממשלתיים לעידן הדיגיטלי. על פי אתר משרד הדיגיטל, המיזם שואף: "לרתום ולמנף את ההזדמנות הטמונה במהפכה הדיגיטלית ובהתקדמות טכנולוגיות המידע והתקשורת לטובת צמיחה כלכלית מואצת, צמצום פערים והפיכת הממשל לחכם, מהיר, ידידותי לאזרחים ומוביל עולמי בתחום הדיגיטלי".

מיזם "ישראל דיגיטלית" הוא המבחן הגדול של אמסלם: האם יצליח להקל על הבירוקרטיה? (צילום: אתר הכנסת)

ביולי האחרון, על רקע המשבר, אישרה הממשלה תוכנית להאצת השירותים הדיגיטליים שמציעה הממשלה לציבור הרחב ולעסקים. המטרה: לחסל את התורים, לצמצם את הנטל הבירוקרטי ולשדרג באופן משמעותי את השירות שנותנים משרדי הממשלה לאזרח. העלות המוערכת של האצת התוכנית, מרביתה בשנה הקרובה, עומדת על 281 מיליון שקלים. 

החלק הארי של החלטת הממשלה נוגע ליישום עיקרון : "שאל פעם אחת". כלומר: האזרח לא יצטרך לספק בכל פעם מחדש את המידע לכל רשות בנפרד. תספיק לו פעם אחת.

כך למשל: 

  • אם הודעת על יציאה לחל"ת אתה צריך להודיע למדינה רק פעם אחת ולא לשתי רשויות. 
  • פתחת עסק חדש? במקום להתרוצץ בין מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי ולמלא בכל משרד טפסים מהתחלה – תתבקשי להודיע רק פעם אחת.
  • עברת דירה? תעדכן פעם אחת וחשבון המים והחשמל שלך יעבור איתך.
  • נקלעת למצב סיעודי? במקום להתרוצץ בין ביטוח לאומי, קופת חולים ועוד – תתבקשי לתת מידע רק פעם אחת וכל הרשויות הרלוונטיות יעודכנו במידת הצורך. 
  • וכך גם במצבים של נכות, לידה, פטירה, ייבוא, מעבר בין דירות ועוד. 

בנוסף לכך, התוכנית כוללת גם הטמעה של קורסים להסבה מקצועית דרך קמפוס IL וחיבור תשתיות המידע של הרשויות המקומיות למערכת הממשלתית. 

כן כן, אני יודע על מה אתם חושבים. אני כבר שם. לטובת המעקב נכנסתי לאתר השירותים הממשלתיים, נרשמתי ומצאתי כי חלק מהמידע שלי כבר מרוכז שם: רישיון רכב, דרכון, אפשרות להודיע על מעבר דירה ואפילו אפשרות לבדוק אם יש לי צו עיכוב יציאה מהארץ (אין, אל דאגה). נראה שהתשתית כבר הונחה, ולכן יבחן המשרד בהוספת השירותים שציינה הממשלה לאתר.

בלילה פוליטית

אמסלם קיבל "בלילת משרדים" ותחומים שאינם קשורים בהכרח אחד לשני. כשמסתכלים על זה במבט מלמעלה נראה שהצורך הפוליטי גבר על השכל הישר. בסוף נפגעים השירותים לאזרח. כשרה"מ מתלונן על סרבול ועל סחבת בירוקרטית כדאי לו להסתכל על משרד הדיגיטל כמשל. 

ההחלטה להעביר ממקומם במשרד רה״מ דווקא את האחריות על שירותי הדיגיטל, שהפכו כל כך קריטיים לאזרח בתקופת הקורונה – יצרה סרבול בירוקרטי, ובזבזה זמן יקר. הסמכות על רשות החברות נתנה לאמסלם אפשרות לחלוש על מנגנון ג'ובים עצום. כעת, בסיועה של ח״כ מארק הוא מנסה להקל על מינוי מקורבים. את מעמדו כשר המקשר בין הכנסת לממשלה הוא מנצל בעיקר כדי לנסות לקעקע את שלטון החוק ולתקוף את היועמ"ש, אביחי מנדלבליט באופן שקרי ובריוני. אבל יש לו גם הזדמנות אמיתית להיטיב בזמן קריטי עם האזרח הקטן: אם יצליח להאיץ את יישום "ישראל דיגיטלית" ולהנגיש לכל מכשיר טלפון ומחשב את השירותים הממשלתיים בקליק אחד – זה יהיה הישג של ממש. 

*

פנינו למשרד הדיגיטל ולדובר האישי של השר אמסלם וביקשנו את תגובתם לכתבה, אולם הם בחרו לא להתייחס לשאלותינו עד למועד הפרסום. ביקשנו גם לראיין את מנכ"ל המשרד לקראת הכנת הכתבה לגבי תוכנית העבודה של המשרד אך במשרד סירבו לבקשתנו.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בגלל המשבר בענף התעופה: המדינה תמשיך לממן 97.5 אחוז מעלויות האבטחה של אל על

ההסכם לפיו המדינה מממנת את מרבית עלויות האבטחה של "אל על" הוארך בפעם השלישית, ללא בחינה מחודשת. ב-2021 צפויה האבטחה לעלות כ-650 מיליון שקל למשלם המיסים. סידורי האבטחה מבוססים על הנחות יסוד משנות ה-70

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הממשלה החליטה להאריך את ההסכם עם חברת התעופה "אל על" לפיו כספי המיסים שלנו ממנים 97.5% מעלות האבטחה של החברה. ההחלטה התקבלה ללא בחינה מחודשת של התנאים, בשל המשבר בענף התעופה. 

על פי משרד האוצר, בשנת 2020 עומד אומדן עלות אבטחת חברת התעופה אל על עומד על כ-400 מיליון שקל. בשנת 2019 עמדה עלות האבטחה על 946 מיליון שקל, ובשנת 2021 ההערכה היא שהעלות צפויה להגיע לכ-650 מיליון שקל. 

הרווחים שלהם, האבטחה על חשבוננו. מטוס של אל על

למעשה ההסכם בין המדינה לבין "אל על" תם כבר בסוף 2019, אז היתה אמורה המדינה לבחון מחדש את ההחלטה שהתקבלה כשהסכם "שמיים פתוחים" נכנס לתוקף ב-2013. אולם כשהנושא הגיע בפעמים הקודמות לדיון זה היה בזמן ממשלת המעבר שהחליטה, ובצדק, שלא לדון בנושא, והדיון נדחה עד לכינונה של ממשלה נבחרת. 

כעת ישנה ממשלה נבחרת, ובכל זאת, ללא בחינה מחודשת, אתמול (ראשון) החליטה הממשלה להאריך בפעם השלישית את ההסכם – הפעם עד ל-31 ביולי 2021. בנוסף, הוחלט לתת לשר האוצר סמכות להאריך פעם נוספת את ההסכם בעוד חמישה חודשים. בינתיים אנחנו האזרחים נמשיך לשלם מאות מיליונים על החלטה שהתקבלה בתקופה אחרת, ושאולי אינה מותאמת למציאות הנוכחית כבר זמן רב. 

בהחלטת הממשלה נכתב כי: "לאור אי הוודאות בענף התעופה בשל נגיף הקורונה אין טעם לקיים שיח על הסכם חדש כיוון שטרם ברור מהו היקף התעופה ומהן המשימות המוטלות על מערך אבטחת התעופה". 

תקציב האבטחה עולה בלי קשר למספר הטיסות

ענף התעופה העולמי הוא אחד התחומים שנפגעו באופן הקשה ביותר ממשבר הקורונה – וחברת התעופה הישראלית "אל על" לא חריגה בכך. לא רק זאת, למרות שרק לאחרונה, בעקבות המשבר, גרעין השליטה בחברה החליף ידיים היא ממשיכה להתקשות בגיוס הלוואות מהבנקים

אבל סיפור ההסכם האבטחה בין החברה למדינה הולך שנים רבות אחורה. ב-2008 החליטה הממשלה לעבות את השתתפותה בתקציב האבטחה של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות. מימון האבטחה ניתן כפיצוי על ההפסדים שצפו בחברות התעופה הישראליות כתוצאה מרפורמת "שמיים פתוחים" שהחלה להתבסס מול האיחוד האירופי באותם הימים. 

עוד בשקוף:

הרפורמה הסירה את מגבלות המכסה על מספר החברות שיכולות להפעיל טיסות בין ישראל ומחוצה לה, ועל תדירות הטיסות, ופתחה את השוק הישראלי לתחרות. מאחר וחברות התעופה הישראליות נדרשות לסידורי אבטחה הדוקים באופן חריג ובהתאם דרישת המדינה – הוחלט מאז כי המדינה תסבסד את עלויות האבטחה. 

בידוק בטחוני בנתב״ג (צילום: משה שי, פלאש 90)

עד 2013 השתתפה המדינה בכ-65% מהוצאות האבטחה. אבל עם כניסתה של הרפורמה לתוקף באופן רשמי, באפריל 2013, החליט שר האוצר דאז יאיר לפיד להעלות את השתתפות המדינה בהוצאות האבטחה של "אל על" ל-97.5 אחוז. וראו איזה פלא: מאז נוסק תקציב האבטחה מדי שנה, וזה בלי קשר לכמות הנוסעים ולמספר הטיסות.

כך לדוגמה, לפי הדו"חות הכספיים של החברה, בשנת 2016 וגם בשנת 2017 טסו עם "אל על" כ-5.5 מיליון נוסעים, וב-2018 כ-5.6 מיליון נוסעים. כלומר, בין 2016 ל-2018 ישנה עלייה של קרוב לשני אחוזים בלבד במספר הטסים. למרות זאת הוצאות האבטחה עלו ביותר מ-22 אחוז, מ-616 מיליון שקל ל-756 מיליון שקל. בדיקה שערך "שקוף" לפני כשנה מוכיחה כי לאורך השנים התקציב גדל בצורה שאינה קשורה לכמות הנוסעים או הטיסות. 

נהלי האבטחה עליהם מתבססות חברות התעופה הישראליות נכתבו לפני עשורים רבים כבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. אבל נראה שהמדינה לא מעוניינת לבחון אם הם עדיין רלוונטיים גם בשנת 2021. במקום לנצל את ההזדמנות כדי לבחון הנחות יסוד מיושנות, ולרענן תפיסות שאנחנו משלמים עליהן מהקופה הציבורית, שוב קיבלה הממשלה החלטה שלא להחליט, בלי לקיים שום דיון. ההסכם הוארך בשנתיים נוספות, והציבור ימשיך לשלם מאות מיליוני שקלים, אולי שלא לצורך.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בתוככי משרד האוצר: השר מסרב לחשוף יומן, ומסתיר פגישות מאנשי המקצוע

מקורות במשרד האוצר: השר ישראל כ"ץ לא חושף את יומנו לאנשי המשרד, מרחיק אותם מישיבות, היחס משפיל והאווירה קשה. ההחלטה על דמי אבטלה התקבלה עם ח״כ אופיר כץ. את מתווה התשלום על ימי בידוד כ"ץ שינה בעקבות פגישות עם ח״כ קרן ברק. אף אחד לא יודע מה היה בפגישה עם נגיד בנק ישראל. אילו עוד פגישות התרחשו ללא תיעוד?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

לראשונה בתולדות משרד האוצר, יומנו של השר אינו חשוף לפקידי המשרד. 

ממידע שהגיע ל"שקוף" עולה כי פקידי משרד האוצר כלל לא מקבלים זימונים לישיבות אצל שר האוצר ישראל כ"ץ – אלא נקראים בטלפון לעתים להצטרף, מעכשיו לעכשיו. לדברי כמה מקורות, אין לאנשי המשרד מושג מתי בדיוק מתקיימות ישיבות, במה הן עוסקות, אילו חומרים להכין ומי עוד מגיע אליהן.

בנוסף, לראשונה בתולדות המשרד ניתנה למאבטח היושב בכניסה ללשכת השר רשימה שמית מצומצמת מאוד של אנשים המורשים להיכנס למסדרון בו יושבים השר וכל יועציו. כתוצאה, עובדי משרד האוצר שאמורים להצטרף לישיבות עם הממונים עליהם, לעיתים קרובות מוצאים עצמם מחוץ לדיון. 

"מתייחס אלינו כאל אויבים". שר האוצר ישראל כ"ץ במסיבת עיתונאים (צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90)

במקרים רבים העובדים לא זוכים לעבור את הדלת למסדרון השר – אף שדנים שם, בלשכות השר ויועציו, בסוגיות שהם אחראיים עליהן מקצועית. לדברי הגורמים ששוחחו עם "שקוף" הם מודרים מפגישות וישיבות גם אם כמות המשתתפים נמוכה ממגבלות הקורונה. "אנחנו מרגישים שהוא מתייחס אלינו כאל אויבים ולא מבינים מה מהות ההשפלה ולמה", אמר אחד העובדים ל"שקוף". "מאז ומתמיד דלתו של כל שר אוצר היתה פתוחה בפני עובדי המשרד. האווירה כאן קשה ואי אפשר לעבוד ככה".

מפגשים ללא תיעוד, ללא הכנה

איך זה נראה בפועל כשאנשי המשרד לא מעורבים בדיונים ובהליכי קבלת ההחלטות? הנה כמה דוגמאות מהעת האחרונה שנודעו ל"שקוף":

  • תוכנית מענק לכל אזרח ומענקים שונים שניתנו למובטלים (ללא תמריצי חזרה לעבודה) נסגרו בין השר כ"ץ לבין יועצו של רה"מ נתניהו, אבי שמחון. אנשי המקצוע לא היו מעורבים, וההשלכות הכלכליות לא נבדקו. אנשי המשרד גילו על היוזמה רק כשמידע עליה התפרסם בטוויטר, והתחילו לנסות ולהבין מה הייתה כוונת המשורר.
  • באופן דומה, ישב השר עם שלל בכירים במערכת הכלכלית, בין היתר עם נגיד בנק ישראל אמיר ירון – ללא ידיעת הצוות המקצועי במשרד, ומבלי שהוצאו סיכומי פגישות.
  • הסיפור חזר גם עם ח"כ אופיר כץ (ליכוד): שר האוצר נפגש איתו ללא אנשי מקצוע – והחליט על דעת עצמו להעניק דמי "חלף אבטלה" גם לבני 67 ומעלה – וזאת מבלי שנערכה בדיקה מקצועית והצגת חלופות.
  • כ"ץ התעלם מעבודת מטה שהתקיימה לגבי מתווה התשלום על ימי הבידוד: גורמי המקצוע הגיעו להסכמות על חלוקת העלויות בין המדינה, העובדים והמעסיקים. אבל לאחר שהמתווה כבר פורסם, שר האוצר סגר עם ח"כ קרן ברק (ליכוד) על כך שהמדינה תגדיל את שיעור ההשתתפות שלה על חשבון המעסיקים. כ"ץ עשה זאת מבלי לברר את השלכות המהלך מבחינה תקציבית. גם הפעם גורמי מקצוע למדו על השינוי במתווה מהודעות לעיתונות. 
  • כ"ץ מרבה להיפגש עם ראשי רשויות, ובמיוחד עם שי חג'ג', יו"ר מרכז המועצות האזוריות בישראל וחבר ליכוד. עובדי המשרד לא תמיד יודעים מה היה בישיבות האלו. חלקן אכן מתקיימות בנוכחות גורמי המקצוע, אבל אחרות מתקיימות בארבע עיניים, ללא הכנה מוקדמת עם הצוות המקצועי. במקרים אלו – לאנשי המשרד מושג מה סוגר שר האוצר עם אותם ראשי רשויות, לא מעט מהם חברי הליכוד.

פגישות ללא סיכום עם בכירים במערכת הכלכלית. נגיד בנק ישראל, אמיר ירון (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

החלטות מתקבלות ללא עבודת מטה

נדגיש, אין פה שום קשר ל"משילות" – אלא לאופן קבלת ההחלטות הנוגעות לכסף של כולנו, תוך אי-הסתמכות על עבודת מטה מסודרת. שרשרת קבלת ההחלטות והניהול ברורה. השר מתווה מדיניות, היועצים מייעצים ואנשי המשרד מבצעים את עבודת המטה המקצועית ואחראים על ההוצאה לפועל של ההחלטות. אבל כיצד ניתן לקבל החלטות בלי לקבל נתונים או להתייעץ עם אנשי המקצוע, עובדי ציבור שזו מהות תפקידם?

גם שרי אוצר קודמים נפגשו בארבע עיניים, אולם הדבר היה ידוע מראש להנהלת המשרד. הפגישות התקיימו לאחר שהשר התייעץ עם אנשי המקצוע, והתייחס ברצינות לעבודת המטה. שר האוצר הוא שר של כולם, ולא רק של מי שהצביע למפלגתו. 

עוד בשקוף:

לדברי גורמים במשרד, שר האוצר הקודם, משה כחלון מ"כולנו", היה יו"ר מפלגה, ועדיין מיעט לקיים פגישות בנושאים הקשורים לאוצר עם אנשי מפלגתו – ללא הכנה עם אנשי מקצוע. לאחר הפגישות, הנושאים שנידונו הועברו לטיפול גורמי המקצוע, על מנת לבצע עבודת מטה סדורה טרם קבלת החלטה של השר.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): במשרד האוצר מתקבלות בכל יום במשרד החלטות בעלות משמעות כלכלית מרחיקת לכת לכלל המשק. קחו למשל את חלוקת המענק לכל אזרח בימי הקורונה, שעלתה למשלמי המיסים מיליארדי שקלים. היא לא ייצרה שום תועלת למשק ולא עזרה אפילו במעט להוציא את הכלכלה הישראלית מהמשבר בה היא נתונה – וזאת אומרים שורה של כלכלנים בכירים, ולא פקידי האוצר.

שר האוצר פיזר את הכסף שלנו, לכאורה, על מנת להרגיע את הזעם הציבורי – בחוסר יעילות משוועת. לו הייתה נעשית עבודת מטה מסודרת בעניין, אפשר היה לחסוך כספי ציבור, או לכל הפחות לחלקו בצורה שתביא תועלת למשק. ניתן היה להשתמש באותו תקציב שהוקצה למענק, למשל, כדי לחלק את מערכת החינוך לקפסולות, ולוודא שילדי ישראל לא יישארו חודשים ארוכים בבית.

*

מלשכתו של ישראל כ"ץ נמסר בתגובה: "במשרד האוצר מקפידים לפעול על פי ההגבלות שנקבעו על ידי משרד הבריאות ובהם התקהלות של עד עשרה אנשים בתוך חדר ישיבות. 

"נציין כי בדיונים שבהם יש למעלה מעשרה משתתפים – היתר עולים לדיון דרך הזום. כמו כן, נבקש להבהיר כי שר האוצר אינו מתעסק בסידורי הישיבה בדיון שמתקיימים בראשותו וכל טענה אחרת משוללת כל יסוד. בתוך כך, לשכתו של שר האוצר פתוחה בפני כלל עובדי משרד האוצר, ללא קשר לתפקידם או לבכירותם. באשר לטענתך על זימונים לישיבות, נציין כי לא נתייחס לרכילות זולה".

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

האם לח"כים מהאופוזיציה יש עדיין כוח להשפיע?

זהבה גלאון חושבת ש"הכנסת מרוסקת" ומעדיפה לפעול מתוך החברה האזרחית. דב חנין פרש מהכנסת "כדי להקים מחנה". שלל נבחרים נוספים העדיפו להתפטר מהמשכן ולחזור לעיסוקם הקודם. האם תפקיד חבר הכנסת כבר לא נחשב לג'וב חלומות? וכשברקע ממשלה דורסנית, האם עוד אפשר בכלל להשפיע מהאופוזיציה?  תומר אביטל יצא לבדוק 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

פרסום ראשון: 3/11/2020. עדכון אחרון: 26/11/2020

| תומר אביטל |

התחלתי לסקר את הכנסת לפני כעשור. בינתיים, רוב חבריה התחלפו. ספרתי. 91 ח"כים נאלצו מאז להיפרד מכיסא עור הצבי. רק 29 ח"כים שמכהנים כיום כיהנו גם אז (ולמעשה מאז בחירות 2013).

חוסר יציבות תעסוקתית 

אם אתה ח"כ ליכודניק (14 מהם עדיין מכהנים מאז) או חרדי יש לך את הסיכוי הכי גדול לשמור על הכסא. מחנה השמאל? התאייד כמעט כולו. מאז 2013 רק שני ח"כים יהודים עדיין מכהנים – עמיר פרץ (שכיום בקוא') וניצן הורוביץ (שעזב וחזר), וח"כ ערבי אחד – אחמד טיבי. 

לא כל חברי הכנסת מהשמאל נבעטו מהמשכן על ידי בוחריהם. חרף התנאים הנהדרים ועמדת ההשפעה, חלקם בחרו לעזוב מרצון. יצחק הרצוג פרש מהכנסת כדי לנהל את הסוכנות היהודית. דני עטר ברח מהכנסת לאחר כהונה בת שמונה חודשים מטעם המחנה הציוני – כדי לנהל את קק"ל. שלי יחימוביץ' שכיהנה שלוש פעמים כראש האופוזיציה – חזרה להיות עיתונאית (יחימוביץ' אמרה ש"אין לה כוח להתראיין" לכתבה הזו, ואני מבין אותה).

פרופ' מנואל טרכטנברג, שהיה ח"כ לזמן קצר, העדיף לחזור ללמד ולחקור. אראל מרגלית, דב חנין וזהבה גלאון – חזרו לעיסוקיהם הקודמים. מרגלית לניהול קרן הון סיכון ולפעילות חברתית, וחנין וגלאון חזרו לפעילות חוץ פרלמנטרית.

אופוזיציה קטנה ומפולגת שראשיה בכלל לא טורחים להגיע לפרלמנט. חברי הכנסת יאיר לפיד ונפתלי בנט. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

האופוזיציה הישראלית קטנה ומפולגת. היא מתקשה לפעול מול קואליציה חזקה. האם התחלופה הגבוהה לא מאפשרת לחבריה להתמקצע? האם צריך לשנות את השיטה? או שבכלל עדיף לאופוזיציה לפעול מחוץ לכנסת בחברה האזרחית? יצאתי לבדוק עם חברי כנסת לשעבר ומומחים.

האם הכנסת כבר איננה ג'וב חלומות?

"הכנסת מרוסקת בעקבות כל מערכות הבחירות. היכולת של האופוזיציה היום להשפיע, חוץ מפרץ שגנב את המנדט שלו – היא כמעט בלתי אפשרית", אומרת לי זהבה גלאון. את הקריירה שלה התחילה גלאון בחברה האזרחית – היא הייתה ממקימי ארגון בצלם והמנכ"לית הראשונה שלו לפני כשלושים שנה. היא שירתה כח"כית סך הכל כ-18 שנה, והתפטרה בשלהי 2017. גלאון ויתרה מרצונה על כסא במרכז העצבים של הדמוקרטיה הישראלית. 

שאלתי אותה אם יש טעם היום למי שרוצה להשפיע – לכהן כח"כ באופוזיציה. "כן", ענתה, "אפשר להמשיך להציף ולדון בנושאים, אבל זה מחייב חברה אזרחית חזקה – שעושה פעולות ברחוב. כך נושאים מהודהדים לתוך הכנסת ולא להיפך".

חברה אזרחית יכולה להחליף אופוזיציה?

"לא. זה לא בתחרות. אבל יש לחברה האזרחית אפשרות לייצר סדר יום ציבורי שכרגע לא מתאפשר לייצר אותו בכנסת בגלל עריצות הרוב הקואליציוני. ויש תקווה כי יש ציבור שמצטרף לפעולות ונאבק".

שיתפתי את גלאון בכך שרק שני ח"כים מהשמאל שרדו את העשור האחרון בכנסת.  "כשרואים את המספרים שלך זה בוקס לבטן – השמאל במיעוט זוהר, בודד ומבודד. לכן יש צורך בחברה אזרחית חזקה. במיוחד כשלקחו את סמכויות הכנסת דרך הקורונה ולא מאפשרים לבצע פיקוח פרלמנטרי".

לאחר שפרשה הקימה גלאון את זולת, מכון מחקר אקטיביסטי לזכויות אדם. "על אחד הדו"חות שפרסמנו היה דיון היום בכנסת. מיצבנו עצמנו כגשר בין אזרחים לפוליטיקה". 

חברת הכנסת לשעבר זהזה גלאון (צילום: המכללה האקדמית ספיר, ויקימדיה)

את מחזיקה לדעתך את אותו כוח שהיה לך לפני שלוש שנים?

"כשהייתי בכנסת, השתמשתי בוועדות, בשאילתות ובהצעות לסדר – כדי להכתיב סדר יום. היום אני משתמשת במאמרים בהארץ, בראיונות וכיוצא בזה. זו דרך אחרת להשפיע". לדבריה, כיום היא "מפרשנת, מצייצת ומלמדת. מישהו כתב 'עובדה לא חשובה ביום – זהבה עזבה לפני שלוש שנים את הכנסת'. נכון, זה לא חשוב. אבל אני משפיעה כעת מהחברה האזרחית דך ראיונות, כתיבה וציוצים – לא פחות".

את מתגעגעת לכנסת?

"אני רואה את השכונה שהולכת שם, אז ממש לא". 

האם זה בגלל שהאופוזיציה איבדה משמעות?

מלכתחילה, בשיטה הפרלמנטרית בישראל חברי האופוזיציה צריכים להילחם כדי להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות. אלא שנתונים שפרסמנו ב"שקוף" משקפים את מעמדה המידרדר של הכנסת. אם זה בגלל דורסנות ממשלתית, ואם זה בגלל רפיסות חברי האופוזיציה עצמם, שנראה שחלקם ויתרו מראש על שימוש בכלים פרלמנטריים.

כך למשל, בבדיקה שערכנו לאחרונה  גילינו שהשרים בקושי ענו השנה לשאילתות שמגישים הח"כים. וזאת למרות ששאילתה היא מהכלים המשמעותיים שיש לח״כים כדי  לפקח על הממשלה. 

חלק מהשאילתות שמחכות כיום למענה הוגשו לפני חמישה חודשים. זמן האיחור הממוצע עומד על 53 יום. השר לביטחון פנים אמיר אוחנה מאחר במענה ל-86 שאילתות. איך הח״כים יכולים  לפקח ככה? 

ואם זה לא מספיק, אז כלי נהדר לפיקוח שהיה בידי האופוזיציה – נעלם. מדובר בתיקון תקנוני שחייב את ראש הממשלה והשרים להשיב לשאלות הח"כים לעיני העם. התיקון יושם בעידודנו ובהובלת ח"כ מירב מיכאלי, פעל בשנים 2016-2019 וקבע שמדי מושב תערוך הכנסת 10 פעמים "שעת שאלות". בכל פעם יגיע שר – לפי בחירת חברי האופוזיציה וישיב לשאלות הח״כים. פעם במושב, יחוייב להגיע ראש הממשלה עצמו, ולא יקבל את השאלות מראש.

אלא שהסעיף לא חודש בקדנציה הנוכחית. ח"כ מיכאלי עסוקה בענייני מפלגתה, ולא השיבה לשאלתי מדוע איננה מקדמת מחדש את הכלי החשוב הזה.

"הבעיה היא שאין לנו מחנה. ואת המחנה הזה צריך לבנות – מבחוץ"

דב חנין הפתיע את כולם כשפרש אשתקד מהכנסת לאחר 13 שנה של פעילות נמרצת, כולה מהאופוזיציה. כיום הוא מרצה בפקולטה למשפטים, פעיל במאבק האקלים ופועל "לחבר את כל המאבקים", בלשונו.

ח״כ לשעבר דב חנין (צילום: ויקימדיה)

זה חשוב יותר מלהיות ח"כ באופוזיציה? 

"ברור שרמת ההשפעה שלי כח"כ הייתה הרבה יותר גבוהה. העברתי חוקים ששינו מציאות ועצרתי, יחד עם אחרים, מהלכים מסוכנים. אם לא הייתי שם, הדברים האלו לא היו קורים".

אז מה קרה?

"הבעיה היא שאין לנו מחנה. ואת המחנה הזה צריך לבנות. זו משימה מורכבת ולדעתי המשימה הכי חשובה. ובגלל שהיא חשובה, אני לא אומר 'תומר לך טפל בה', אלא אני מטפל בה ובונה מחנה מלמטה".

ואתה מצליח לבנות אותו? 

"לאור משברי הקורונה והשחיתות אני רואה אלפים רבים ומאות רבות של מוקדי הפגנות. את הצעד הראשון עשינו: אנשים מבינים שלא מספיק להצביע אלא צריך לצאת. אבל צריך להרחיב את המחנה ולהגיע לעוד ציבורים שנפגעים ולחבר את האג'נדות. יש אתגר אך, מבחינת השטח, אנו במחנה בריא יותר מבתחילת 2019".

שאלתי אותו מה הוא מצפה מח"כ שמשרת כיום באופוזיציה. חנין מסביר שיש להם כלים, אך הם צריכים להיאבק עליהם. "אני מתוסכל לראות חלק מחבריי שעדיין בכנסת ולא משתמשים בכלים שעומדים לרשותם".

יש לך עצה מבחוץ לחברי האופוזיציה?

"בהחלט. אני בקשר איתם ומייעץ להם. זה ביננו. בעיקר איך לעבוד בכנסת באפקטיביות עם התקנון".

הקואליציה מסרבת להעניק לאופוזיציה אפילו ממתקים חסרי משמעות

הקואליציה הנוכחית אף לקחה מהאופוזיציה את המושב בוועדה למינוי שופטים ואת ניהול ועדת הכלכלה – המקום המרכזי דרכו היא היתה יכולה להשפיע. שלא לדבר על כך שרה"מ בנימין נתניהו פיזר את הכנסת שוב ושוב ושוב, כשמשהו לא הסתדר לו.

ממש לאחרונה, באקט שנוי במחלוקת, הקואליציה גם ביטלה הצבעה – לאחר שהאופוזיציה השיגה רוב להקמת ועדת חקירה בפרשת עסקת הצוללות. 

מאידך, ח"כים רבים באופוזיציה אפילו לא מנסים להילחם. באותה הצבעה שעברה, להקמת ועדת חקירה – נכחו רק 25 חברי אופוזיציה (מול 23 חברי קואליציה). איפה היו השאר?

הסבר אפשרי לכך אולי נעוץ בעובדה שבתחתית דירוג הנוכחות שלנו בכנסת השנה 'מככבים' שני ראשי מפלגות אופוזיציה: נפתלי בנט (ימינה) ואפילו יו״ר האופוזיציה עצמו יאיר לפיד (יש עתיד). אם הקברניטים עצמם נעדרים מהפרלמנט, איזה מסר זה משדר לשאר הח"כים ברשימה?

״עדיין אפשר להשפיע״. ח״כ לשעבר מוסי רז

חזרה לצוללות. חשוב להבהיר כי גם אם ההצבעה הייתה מאושרת – לא הייתה מוקמת ועדת חקירה. ההצעה היתה עוברת להצבעה בוועדת הכנסת, שם לקואליציה יש רוב. העובדה שהקואליציה סירבה להעניק לאופוזיציה אפילו את ה"ממתק" חסר המשמעות הזה של הצבעה סימבולית ראשונית במליאה, משקף היטב את יחסי הכוחות.

הח"כים מתחלפים והמקצועיות והניסיון נעלמים יחד איתם

"צריך לזכור – אנו במשטר פרלמנטרי. בדגם משטר זה יש לממשלה רוב מובנה ועדיפות בפרלמנט, וברור שכל ממשלה, באשר היא, תשאף ליותר משילות ולפחות פיקוח. הגיוני – ברמה העקרונית – שהאופוזיציה חלשה מהממשלה בדגם זה", מבהירה ד"ר חן פרידברג, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה באונ' אריאל. 

"נכון הוא גם שהכנסת והאופוזיציה הלכו ונחלשו עם השנים – אבל לא בתחום החקיקה, אלא בעיקר בתחום הפיקוח", היא מוסיפה. "כשבדקנו לפני שנתיים את תפקוד האופוזיציה בכנסת, מצאנו אופוזיציה מפולגת שלא עושה שימוש מלא בכלים שעומדים לרשותה כדי לפקח על הממשלה. למשל, היא לא ניצלה את מלוא המכסה של דיון 40 חתימות (באמצעותו מחייבים את רה״מ להגיע למליאה ולענות לח״כים ת.א.), וח"כים לא ניצלו את מלוא מכסת השאילתות שלהם".

לדבריה, גם התחלופה הגבוהה של חברי הכנסת בקדנציות האחרונות פוגעת משמעותית בתפקוד הכנסת. "רבים מהם אנשים שרק מקרוב באו, ואין להם מושג איך מנסחים הצעת חוק, איך מגישים שאילתה או מה עושים בועדות, ואין להם שום היכרות עם התקנון. ח"כ זה אחד התפקידים החשובים בישראל – בכל הרמת אצבע מקבלים החלטות דרמטיות המשפיעות על חיי האזרחים, במיוחד עכשיו, בתקופת הקורונה". 

"אם היית אומר לי שאני יכול להיכנס עכשיו בלי כל הבלגן – הייתי נכנס מיד"

למרות המציאות הזאת, רבים ממשיכים לחלום להיכנס בכנסת, גם אם זה אומר כהונה באופוזיציה מוחלשת. אחד מהם הוא מוסי רז שכיהן בעבר כח"כ במרצ במצטבר ארבע שנים וחצי. 

רז מודה שהכוח של הפרלמנטר הולך ודועך מכנסת לכנסת. "זה לא שפעם היה קל באופוזיציה, אבל עכשיו, עם התחלפות הכנסות וזה שוועדת השרים לחקיקה לא מתכנסת, זה עוד יותר כואב. בכנסת ה-15 (שלהי שנות התשעים, ת.א) העברתי בחצי קדנציה שלוש הצעות חוק מהאופוזיציה, ויש כאלו שחוקקו יותר ממני. זה השתנה. כבר שנתיים לא עברה אף הצעת חוק של האופוזיציה. אפילו כשעוברת הצעה – כמו ועדת חקירה לצוללות, מבטלים אותה".

ועדיין – רז מעוניין לחזור. "אם היית אומר לי שאני יכול להיכנס עכשיו בלי כל הבלגן – הייתי נכנס מיד".

חזרה לעיתונות. חברת הכנסת לשעבר שלי יחימוביץ׳ (צילום: המכללה האקדמית ספיר, ויקימדיה)

למה – אם תפקיד הח"כ האופוזיציוני ריק מתוכן?

"הוא לא ריק, אלא מתרוקן – אבל עדיין אפשר להשפיע. למשל נסעתי כח"כ ב-2018 עם מיכל רוזין לאוגנדה ורואנדה בגלל שהייתה כוונה לגרש לשם מבקשי מקלט. 11 יום לאחר נסיעתנו הממשלות האלו הודיעו שאינן מוכנות לקלוט אותם. הקשר הנסיבתי נותן לי הרגשה שהשפעתי פה". 

רז מזכיר גם שדיבר במשכן הכנסת כבר לפני 20 כשנה על לגליזציה, כשהנושא היה מוקצה. "ההשפעה שלך מתוך הכנסת היא הרבה פעמים לטווח ארוך, לא רק בהעברת חוק. בוועדת הכספים הצלחתי לדוגמא לדאוג שיעברו שני מיליון וחצי שקל לתכנית ללימוד נשים מבוגרות במגזר הבדואי לבגרות. זה דבר קטן, אבל ענק. איפה בחוץ אתה מצליח לעשות את זה? אתה לא מצליח".

לדבריו, חוסר ההשפעה אמנם מוביל פוליטיקאים לחפש השפעה מבחוץ, "אבל אם אראל מרגלית היה נהיה שר אוצר – הוא לא היה עוזב. יחימוביץ' וטרכנטברג לא היו פורשים אילו היו מקבלים תפקיד משמעותי".

אני מראה לרז את המספרים מתחילת הכתבה והוא מוסיף הסבר מעניין: "הסיבה העיקרית לכך שנשארו מהשמאל רק פרץ והורוביץ היא התרסקות השמאל, אבל גם השיטה בה מתחלפים בשמאל", הוא מנתח. "בליכוד היו ארבעה ראשי מפלגה – וכולם נהיו ראשי ממשלה. הולכים אחריהם עד שהם מנצחים. בשמאל? ברגע שמישהו יורד במספר המנדטים – הוא הולך הביתה".

אם ה"רוב' לא עובד, אולי צריך לשנות את המושג הזה?

כיום רז מלמד זכויות אדם בבית ספר למחוננים, מרצה למדרשות ומייעץ לעמותת "המרכז ליוזמות שלום". אחד הרעיונות שהוא מקדם, "דמוקרטיה הסדרית", מתכתב במדויק עם הסוגיה שעל שולחננו – חוסר ההשפעה של ציבורים שלמים על קבלת החלטות במדינה. 

"דמוקרטיה הסדרית" אומרת שהרוב אמנם קובע, אבל דרוש רוב מכמה סקטורים. למשל בשיטה שיושמה בדרום טירול קבעה שכדי להעביר החלטה צריך רוב גם בקרב דוברי האיטלקית וגם בקרב דוברי הגרמנית. זה רק מודל אחד. אפשר באותה מידה להחליט, למשל שכדי לחוקק חוקים מסוימים יידרש, למשל, רוב גם של חברות כנסת וגם חברי כנסת. או גם רוב של יהודים וגם רוב מקרב הערבים. או רוב של צעירים ושל מבוגרים.

יו״ר הכנסת יריב לוין מהליכוד מחזיר לעצמו את השליטה בכנסת, לאחר שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

מחלות הרקע של הדמוקרטיה הישראלית

מעבר לבעיות הנוכחיות, ישנן מחלות רקע יותר ותיקות שמרוקנות את האופוזיציה ממשמעות. במכון לדמוקרטיה ערכו השוואה בין אופוזיציות בלא פחות מ-21 מדינות. הם מצאו שני סוגים: באחד האופוזיציה גדולה ומלוכדת, אך אין לה השפעה על הממשלה; בסוג השני האופוזיציה מפולגת וקטנה, אך כפיצוי יש לה האפשרות להיות שותפה בקבלת ההחלטות ובחקיקה. 

ובישראל? החוקרים הוכיחו שהאופוזיציה הישראלית גם קטנה וגם מפוצלת, למעשה כמעט החלשה ביותר מבחינה מבנית מכל הדמוקרטיות הפרלמנטריות שנבדקו וגם הכלים העומדים לרשותה דלים. כל זה היה עוד לפני הקורונה, וסבבי הבחירות המרובים.

ואם להיות הוגנים, יש גם בעייה שורשית שתהיה תקפה לכל אופוזיציה, לא משנה מה תעשה הממשלה – שונות גדולה בין המפלגות שמרכיבות אותה. "על מנת שאופוזיציה תתאחד עליה לחצות את המשוכה האידיאולוגית, כי אין לה את המלט של השלטון", סיפר לי בעבר פרופסור אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטה העברית פנחס מדינג. 

עוד בשקוף:

אלא שכפי שראינו, היעדר מלט שמחבר בין המפלגות איננו הבעיה היחידה. האופוזיציה מוחלשת ללא הרף – ואלו חדשות רעות לכולנו, בין השאר משום שמי שבשלטון נוטה – במוקדם או במאוחר – להתחלף.

*

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע): האופוזיציה בישראל הולכת ונשחקת, ואלו חדשות גרועות למי שלא בשלטון, וגם למי שכן. “בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה", אמר מנחם בגין ב-1959, "בלעדיה – עצם חירות האדם נתונה בסכנה”. 

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)? פרידברג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מזכירה שכיום אין קורס הכשרה לח״כים חדשים, וכל מה שהם מקבלים אלו יומיים של תדריכים מרוכזים על עבודתם, זכויותיהם וחובותיהם, עם השבעת הכנסת. לדבריה יש גם צורך חיוני ודחוף בשיפור כלי הפיקוח השונים של חברי האופוזיציה והפיכתם לעדכניים ואפקטיביים. "ולמרות זאת", היא מדגישה, "גם בתוך מציאות בעייתית של אופוזיציה חלשה וממשלה חזקה ודורסנית, ח״כים מהאופוזיציה יכולים לעשות שימוש טוב יותר בכלים העומדים לרשותם. אבל בשביל זה צריך מקצועיות וניסיון". 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

"הסמטוכה בהסברה": למה אנחנו עדיין לא מבינים את הנחיות הקורונה?

תשעה חודשים לתוך משבר הקורונה ולישראל עדיין אין מערך הסברה שמצליח להנגיש לציבור מידע באופן יעיל ● שורה של גופים ומשרדי ממשלה פועלים ללא תיאום ומתחרים זה בזה במקום לשתף פעולה. לאגו ולשיקולים פוליטיים יש תפקיד חשוב ● מומחים וגם בכירים מתוך המערכת מכירים בכך שמדובר במחדל שפוגע קשות במאבק במגפה ● ועדת חקירה עוד תצטרך להקדיש פרק נרחב לכשלון ההסברה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

גננת בגן ילדים נכנסה לבידוד לאחר שבאה במגע עם חולה מאומת. במהלך הבידוד, עברה הגננת בדיקת קורונה. התשובה השלילית לבדיקה הגיעה מהר, מה שגרם לה להחליט לסיים את תקופת הבידוד לפני שעברו 14 ימים – בניגוד להנחיות – ולחזור לגן. היא גם הסבירה להורי הילדים שאין בעיה לחזור לגן מיד אחרי קבלת תוצאת בדיקה שלילית, ואמרה להם שיפעלו באופן דומה גם עם הבידוד של ילדיהם. היא לא התכוונה, אבל סיכנה הגננת את כל ילדי הגן בהדבקה בקורונה. לא מכוונה רעה, אלא כי לא הבינה את ההנחיות.

הסיפור הזה הוא לא סיפור מתחילת המשבר – מדובר במקרה שהגיע בשבועות האחרונים אל אחת מקבוצות הפייסבוק של עמותת "מדעת", עמותה לבריאות הציבור. לפי מנכ"לית "מדעת", אדוה לוטן, לא מדובר במקרה חריג: לטענתה רוב הציבור מתקשה להבין עד היום את ההנחיות הבסיסיות של הקורונה. מדובר במחדל. "ישראל מתמודדת עם מורכבות כפולה: כמו בכל העולם אנחנו כבר עייפים מהנחיות, אבל לנו גם אין מערך הסברה מתפקד", הסבירה לוטן.

ראש הממשלה נתניהו במסיבת עיתונאים בנושא הקורונה, מנסה להסביר למה ישראל מובילה במאבק בקורונה. (צילום: עמוס בן גרשום, לע״מ)

"הרובד הבסיסי הראשון לפני כל דבר אחר בניהול המשבר, היה צריך להיות הסברה. אין דרך אחרת, אין דרכים עוקפות", היא טוענת. "שיתוף הפעולה של הציבור הוא אבן יסוד להצלחה בהתמודדות עם המשבר, כך שגם אם כל המערכות הלוגיסטיות יתפקדו, התחלואה לא תפסיק בלי הסברה".

מפלצת רב-ראשית

למרות החשיבות העצומה של ההסברה במשבר הקורונה, עד היום אין בישראל אף גוף אחד או אדם אחד שלקח על עצמו את התחום. אין מי שמסביר לציבור באופן קבוע מה הן ההנחיות ומדוע נקבעו, וכל אחד מהגופים שרואים עצמם אחראים במידת מה על הסברה פועלים בחוסר תיאום ובאופן לא איכותי. 

"יש פה קצת 'סמטוכה' בהסברה, שאני לא הצלחתי לחלוטין לסדר אותה", הודה פרופ' רוני גמזו, בראיון מיוחד ל"שקוף" לפני כחודש. "הבעיה היא שיש לא מעט ראשי הסברה וכל אחד מהם מושך לצד שלו – משרד הבריאות, משרד רה"מ, פיקוד העורף. נושא ההסברה יכול להיות טוב יותר וראוי יותר".

גמזו צודק – יש בלאגן בתחום. נראה כי משרדי הממשלה האחראים על הסברה, עובדים ללא תיאום ודורכים אחד על האצבעות של השני. ישנה תחרות רבה בין מערכי ההסברה של המשרדים השונים וקשה מאוד להתנהל מול מפלצת רב ראשית כזאת. נראה היה שגמזו הרים ידיים בנושא. 

פרויקטור הקורונה, פרופסור רוני גמזו (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

יש האומרים כי עניין נוסף שמקשה על ניהול תחום ההסברה הוא הפוליטיקה בין המשרדים האחראים על ניהול המשבר. משרד ראש הממשלה ומשרד הבריאות מנוהלים על ידי אותה מפלגה – הליכוד. פיקוד העורף, שנמצא תחת משרד הביטחון – מנוהל על ידי כחול לבן, השותפה-יריבה של הליכוד. יכול להיות שלנסות לייצר הבנות בין הליכוד לכחול לבן בתחום ההסברה זו משימה פוליטית כבדה מידי.

מחדל מתמשך

את ההשלכות ניתן לראות בשטח: חדשות לבקרים אנחנו שומעים על שוטרים שאינם מעודכנים בהנחיות החדשות, נבחרי ציבור שמפרים את ההנחיות, אזרחים שהולכים בלי מסכה ברחובות, התקהלויות בניגוד להנחיות. לאזרחים קשה להבין היכן ניתן למצוא את ההנחיות הכי מעודכנות, את ההסברים הנכונים ביותר, וכו'.

עוד בשקוף:

בדיון בקבינט לקראת היציאה מהסגר, אמר מ"מ מפכ"ל המשטרה, מוטי כהן: "אנחנו עם תקנות מאד קשות ליישום ועוד יותר לאכיפה. משטרת ישראל נתקלת בסיטואציות מאד מורכבות. אני מבקש שההחלטות שיתקבלו יהיו ניתנות לאכיפה (…) אין ספק שככל שיהיו הקלות עלינו לעשות יותר הסברה". 

אדוה לוטן לא מופתעת שזה המצב. "ההנחיות לא מובנות לציבור ולהרבה מאוד מהגורמים שאמורים לתווך אותן לציבור החל מהגופים כמו המוקד של משרד הבריאות, קופ"ח, חולים, רופאים בקהילה. יש לנו דוגמאות אינספור של אנשים שמתקשרים למוקד משרד הבריאות ומקבלים הנחיה אחת, מתקשרים שוב ומקבלים הנחיה אחרת, וכשמדברים עם רופאת המשפחה – היא נותנת הנחיות סותרות. מדובר על נושאים בסיסיים: כמו כניסה לבידוד, האם צריך ללכת להיבדק, מה ההנחיות היום, ועוד".

"ישראל מתמודדת עם מורכבות כפולה: כמו בכל העולם אנחנו כבר עייפים מהנחיות, אבל לנו גם אין מערך הסברה מתפקד". אדוה לוטן, מנכ״לית עמותת מדעת. (התמונה באדיבות המצולמת)

"כל עקרונות הבסיס להסברה היו ידועים לנו לפני חודשים רבים, ועליהם היה צריך לבנות את מערך ההסברה בישראל", הסבירה אדוה לוטן. "בניגוד לדברים שהיינו צריכים ללמוד תוך כדי תנועה, את העקרונות של הסברה באירוע כזה לא היה צריך ללמוד. אין פה הפתעות. העובדה הזו הופכת את אי הקמת מערך ההסברה למחדל גדול עוד יותר". 

לוטן מדייקת: החשיבות של הסברה לציבור בזמן התפשטות של מגיפה איננה דבר חדש. כבר ב-2007 הוציא משרד הבריאות מסמך שנקרא "תוכנית מוכנות מערכת הבריאות לשפעת פנדמית". המסמך חזה כבר אז את הצורך בהסברה אפקטיבית ומותאמת, ואף הכין תכנית כדי ליישמה. 

מי אחראי בהיעדר מסביר לאומי?

כשמנסים להבין מי היו יכולים להיות האחראים הבלעדיים על ההסברה, מגלים כי ישנם גופים רבים שהיו יכולים לבצע את המשימה או מבצעים אותה באופן חלקי. אך אף אחד מהם לא קיבל את האחריות המלאה לעשות זאת ואין משנה סדורה לפעולה בתחום.

משרד הבריאות: זהו כנראה הגוף שפועל במידה הניכרת ביותר בתחום ההסברה, אך ההסברה שהוא מספק אינה מלאה ואינה עומדת בסטנדרטים שהציבה מדינת ישראל לעצמה בתוכנית מ-2007. היום אין מסביר רשמי מטעם משרד הבריאות או בכלל שמעדכן את הציבור לגבי הקורונה באופן קבוע. זאת ועוד, ההסברה בדמות משרדי טלוויזיה או רדיו של משרד הבריאות מתמקדת לא פעם בהפחדה ולא בהסברים של ההנחיות החדשות והמסובכות.

פרויקטור הקורונה ומערך "מגן ישראל": עם כניסתו לתפקיד של הפרויקטור גמזו היה נראה שאולי הוא זה שיקח על עצמו את הנושא, אך זה לא קרה בסופו של דבר. לדברי גמזו עצמו, הוא שקל להיות מעין "מסביר לאומי" אך החליט לוותר על הרעיון לאחר שמומחי דוברות שונים טענו שהוא שוחק את עצמו בהופעות רבות מידי בתקשורת. כעת נכנס לנעליו הפרויקטור החדש, פרופ׳ נחמן אש, ונצטרך להמתין כדי לגלות כיצד הוא רואה את תפקידו בממלכת ההסברה.

פרויקטור הקורונה החדש, פרופ׳ נחמן אש. (צילום: דו״צ, ויקימדיה)

"צריך להודות על האמת: מערך ההסברה הישראלי לא תפקד טוב ולא מתפקד מספיק טוב בעיני", אמר ל"שקוף" תומר לוטן, ראש מטה "מגן ישראל". לוטן ניסה להסביר מדוע "מגן לישראל" לא לקחה על עצמה את ההסברה במשבר הקורונה. "כשהגענו לפה לפני חודשיים, ראינו שההסברה לא עובדת מספיק טוב. ניסינו לעשות סדר בעיקר במערכת יחסים שבין ההסברה של משרד הבריאות לבין פיקוד העורף, בעיקר על רקע תכנית הרמזור, אבל ככל שנכנסנו לעולם הסגר מאמצע ספטמבר, זה שיבש לכולנו את התכניות, וגם את אלמנט ההסברה".

פיקוד העורף: פיקוד העורף מטפל בנושא באופן חלקי. חיילי פיקוד העורף מסתובבים ברחבי הארץ, מחלקים מסכות ומסבירים לציבור את ההנחיות. בנוסף, אתר פיקוד העורף הפך ל"פורטל חירום לאומי" וניתן למצוא בו מידע בנוגע להנחיות הקורונה. המידע שמופיע גם באתר משרד הבריאות.

בהקשר היחסים בין משרד הבריאות לפיקוד העורף, נראה כי שני הגופים פועלים ללא תיאום. הוכחה לכך נמצאת בישיבת קבינט הקורונה מהחודש שעבר, במהלכה גנץ דרש להעביר את האחריות להסברה לציבור בנוגע לקורונה ממשרד הבריאות לפיקוד העורף. ראש הממשלה נתניהו, כך התברר, כלל לא ידע שסוגיית ההסברה נמצאת בידי משרד הבריאות, ואמר שחשב שפיקוד העורף מטפל בנושא.

ראש הממשלה נתניהו בסיור בחמ״ל קורונה בבי״ח רמב״ם בחיפה. (צילום: קובי גדעון, לע״מ)

מערך ההסברה במשרד רה"מ: ב-2007 התקבלה החלטת ממשלה לפיה יקום מערך הסברה במשרד ראש הממשלה, ש"יתאם את כלל גורמי ההסברה במדינת ישראל" ותחתיו יקומו גופים נוספים שיעסקו בהסברה בעת חירום. מערך ההסברה אכן הוקם, אך כבר שנתיים שלא מונה אף אדם לעמוד בראשו. 

רק בחודש שעבר, הרבה יותר מחצי שנה לתוך המשבר, הודיע ראש הממשלה על מינויו של "אחראי על ניהול ההסברה הלאומית של משבר הקורונה" – אדם בשם ירדן ותיקאי, יועץ תקשורת מוכר שבעבר היה ראש מטה ההסברה הלאומי. כמה שעות לאחר ההודעה על המינוי, הבהירו במשרד ראש הממשלה כי ותיקאי מונה כ"יועץ מקצועי חיצוני לענייני הסברה" ולא לאחראי ניהול ההסברה הלאומית של משבר הקורונה. 

בסופו של דבר המינוי של ותיקאי התמסמס ולא יצא לפועל – לדברי מקורבים, כנראה מפני שהבין שאין לו מה לתרום כשמערך ההסברה לא קם, וכשמשרד הבריאות ופיקוד העורף מתגוששים ביניהם בנושא.

*

לא חסרים בישראל אנשים מקצוע שיודעים לעשות את העבודה וגופים שהיו מוכנים לקחת על עצמם טיפול בלעדי בנושא. אך בנושא ההסברה, כמו בנושאים אחרים במשבר הקורונה, נדרשים הפוליטיקאים להתעלות מעל היריבויות והקשיים הפוליטיים ולקבל החלטות קשות שאינן תמיד מיטיבות עם האינטרסים שלהם. עד שהם לא יחליטו לעשות זאת, ה"סמטוכה" בהסברה לא תיפתר. 

איך זה משפיע עליך? (אזמ״ע)

כל עוד אין מערך הסברה מתפקד בישראל, המלחמה במגיפת הקורונה תמשיך להיות קשה והרסנית. הכשלון ההסברתי משפיע לרעה על הנכונות של הציבור לציית להנחיות שמונעות הדבקה. ככל שהמגיפה תמשיך, כך יחמיר המשבר הכלכלי, החברתי והנפשי שחווים אזרחי ישראל. 

תומר לוטן, ראש מטה מגן לישראל, ניסח זאת כך: "אין שאלה: ככל שההסברה פחות אפקטיבית ומוצלחת, אנחנו רואים קושי יותר גדול ביכולת לעצב ולסייע לציבור להתנהג נכון, רואים שחיקה באמון הציבורי. חוסר בהסברה פוגע בתפקוד האזרחי מול הקורונה".

מה עושים כדי לתקן את המצב? (מעש״י)

  1. ממשלת ישראל צריכה להחליט איך צריך להיראות מערך ההסברה בישראל: מי מנהל אותו, מאיפה יגיע התקציב שלו, מה הם יעדיו, וכו. הממשלה חייבת להשקיע משאבים בהסברה ולדאוג שהיא נעשית בשקיפות, אמינות, באופן קבוע ורציף ובהתאם לסטנדרטים העולמיים בתחום. הדבר דורש עבודה יומיומית עם אנשי מקצוע שעוסקים רק בנושא ההסברה.
  2. אדוה לוטן, מנכל"ית מדעת, מציעה פתרון פרקטי אחד שאפשר ליישם במהרה ובעלות מינימלית כבר עכשיו. זה לא מאוחר: "הייתי מייצרת לכל הפחות תדריך יומי פתוח מול התקשורת והציבור אותו מנהל אדם אחד קבוע, מקצועי ואמין. בתדריך אומרים מה המצב, מדברים על החלטות ושיקולים ועונים על שאלות".

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

בדיקת שקוף: מיהם הח"כים שלא הגישו אפילו שאילתה אחת מתחילת הקדנציה

רוב הח"כים זנחו את הכלי הפרלמנטרי הזה וכמעט ולא מגישים שאילתות למשרדי ממשלה ● מתחילת הקדנציה 18 ח"כים לא הגישו אפילו שאילתה, ו-39 ח"כים הגישו פחות מחמש שאילתות ● הלוחמים הפרלמנטרים מיקי לוי, יוסף ג'בארין, אוסאמה סעדי, סעיד אלחרומי, אחמד טיבי, משה ארבל, עופר כסיף וסונדוס סאלח הגישו יחד 783 מתוך 1251 שאילתות 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל ועידן בנימין |

"איך מטפלים בשכירים שהם גם עצמאיים ופוטרו מעבודתם?", ח"כ מיקי לוי (יש עתיד) ביקש לברר את הסוגיה הזו מול שר האוצר והגיש שאילתה בנושא. "האם יש הבדל בין תמותת תינוקות ערבים לבין תמותת תינוקות יהודים וכיצד מתכוון משרד הבריאות לטפל בנושא?", כך שאל ח"כ יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת) את שר הבריאות. ו"מה התוכנית של השרה להגנת הסביבה לקדם מיחזור פסולת אלקטרונית?", שאלה ח"כ סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת). 

אלו הן רק שלוש דוגמאות מתוך 1,251 שאילתות שהגישו השנה חברי הכנסת למשרדי הממשלה – שמדגימות היטב את חשיבות הכלי הזה שמאפשר לח"כים לפקח על השלטון – לטובת הציבור.

אלא שבמענה לבקשת חופש מידע שהגשנו, מצאנו כי רוב הח״כים לא ממש מחבבים את כלי השאילתות. למעשה, רובם כלל לא משתמשים בו. מתחילת הקדנציה הנוכחית ועד אמצע חודש אוקטובר, 39 ח"כים הגישו פחות מ-5 שאילתות. 18 נבחרי ציבור לא הגישו אפילו אחת. קבוצה מצומצמת של חברי כנסת אחראית על הגשת רוב השאילתות למשרדי הממשלה, כמעט כולם – מהרשימה המשותפת.

הפרלמנטר המצטיין בהגשת שאילתות, ח״כ מיקי לוי (צילום: אתר הכנסת)

שאילתה היא אחד הכלים המשמעותיים העומדים לרשות נבחרי הציבור בכנסת כדי לפקח על עבודת הממשלה. חברי הכנסת יכולים להגיש שאילתות לשרים על נושאים בהם עוסק משרדם. השרים חייבים לענות להן, בזמן מוגדר.

שלושה סוגי שאילתות: ישירה, רגילה ודחופה

  • שאילתה רגילה: מוגשת בכתב. התשובה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת על ידי השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד שלושים שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתה רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • שאילתה דחופה: מוגשת בעל-פה. השר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד, בעל פה ובמליאה. ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד ארבע שאילתות דחופות במושב.
  • שאילתה ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני. גם המענה נמסר אלקטרונית, בכתב, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד שמונים שאילתות ישירות במושב.

מצטייני השאילתות

לרוב אלו חברי האופוזיציה שעושים שימוש מוגבר בכלי הפרלמנטרי הזה – שכן הוא מיועד לפיקוח על הממשלה. את הרשימה שלנו מוביל מיקי לוי (יש עתיד) שהוא הח"כ שהגיש הכי הרבה שאילתות מאז הוקמה הכנסת ה-23: 83 שאילתות ישירות, 39 רגילות, ו-2 דחופות (סה"כ 124). אחריו ממוקמים חברי הרשימה המשותפת: יוסף ג'אברין שהגיש סה"כ 115 שאילתות; אוסאמה סעדי הגיש סה"כ 114, סעיד אלחרומי הגיש סה"כ 112 ואחמד טיבי 109. אחריהם ברשימה משה ארבל (ש"ס) שהגיש סה"כ 76 שאילתות ואז חוזרים שוב לרשימה המשותפת: עופר כסיף הגיש 69 וסונדוס סאלח הגישה 64. כל הנתונים מתייחסים לתקופה שבין יום השבעת הכנסת ה-23 ועד ה-14 באוקטובר.

"שאילתות הן כלי מצויין כדי לקבל תשובות במגוון נושאים מקצועיים משרים בענייני משרדיהם. לעיתים ישנם נושאים קטנים רבים שנופלים בין הכיסאות וזו דרך מצויינת לשים עליהם זרקור כדי לפתור אותם", מסר לנו ח"כ מיקי לוי. "מנסיוני פעמים רבות השאילתה עצמה מביאה נושא לידיעת השר או מעודדת את הפקידות לפעול בייתר מרץ וניתן באמצעותה לפתור בעיות שנוגעות לאזרחים ולאוכלוסיות שונות. בעיות שלפעמים לא היו נפתרות בצורה אחרת". 

לשאלתנו אם יש לו דוגמה למקרה שבו באמצעות שאילתה שהגיש הצליח להשפיע באופן ישיר על שר, קיבלנו את מלשכתו של לוי את קטע הוידאו הבא בו הוא שואל את מיכאל ביטון (כחול לבן), שר במשרד הביטחון על הזכאות לדמי אבטלה של עתודאים. ביטון, מספר כיצד השאלה של לוי דחפה אותו לפתור את הנושא ואף חייבה אותו למסגרת זמן לטיפול בבעיה. 

"בעיני שאילתא היא כלי פיקוח פרלמנטרי מרכזי שלנו כחברי כנסת על השרים ועבודת הממשלה. למשל במקרה של תכנית היל"ה, או במקרה של יישום החלטת ממשלה על הקמת פארקי תעשיית הייטק בחברה הערבית, השאילתא תרמה להעלאת הנושא למודעות השר לפני פגישות עבודה שבסוף מביאות להישגים או לקידום הנושא", אמר לנו ח"כ יוסף ג'בארין

"שאילתות הן גם כלי פרלמנטרי שדרכו השר מודע למצוקות שנגרמות לאזרח ומביא לפתרונן התלוי בעבודה שאינה מורכבת בהכרח מול גורמי המקצוע. כך למשל במקרה של עבודות בכביש בכפר פורדייס שגרמו לפקקי תנועה אדירים, ונפתרו בזכות שאילתה ששלחתי שגרמה לגורמי המקצוע לזרז את הפתרונות עבור התושבים", הוסיף. לדבריו, "שאילתא היא גם כלי חשוב לקבלת מידע ונתונים אשר מסייעים לנו לקדם נושאים או להוכיח את צדקת טענותינו. כך היה כאשר חשפתי את הנתונים השערורייתיים על המספר השולי של כתבי אישום המוגשים על רקע האלימות הפנימית ביישובים הערבים. הנתונים קיבלו חשיפה תקשורתית רחבה, והנושא במגמת שיפור מאז".

במקום השני ברשימת מצטייני השאילתות: ח״כ יוסף ג׳בארין (צילום: אתר הכנסת)

עוד בנושא:

שאלנו גם את ח"כ טיבי מוותיקי המשכן (21 שנה בכנסת) מדוע הוא ממשיך להשתמש בכלי הזה ואיזו השפעה יש לו על הממשלה. "אנחנו לא יכולים להפוך גישה כללית של שר, וכמובן לא כיוון אידיאולוגי, אבל במקרים רבים משיגים מענה בעל חשיבות מעשית. למשל למועצות שתוקעים להם תוכניות וגם לאנשים מן השורה", נמסר מלשכתו של טיבי. עוד הוסיפו כי: "מה שחשוב בכלי הזה הוא שהשר נותן את המענה לשאילתה במקום שהח"כ והציבור ירדפו אחרי הפקידים. כך הפקידים יתאמצו יותר כדי להחזיר תשובה מדוייקת, כוללת ורשמית לשר, והשר אלינו".

טיבי נתן כדוגמה נקודתית מקרה שבו טיפל בקידום העבודות בכביש 444. העבודות הוכרזו אך התעכבו, וטיבי לחץ לקדם אותן: "זה התחיל עם שאילתה פלוס מעקב ופגישות ועוד מספר שאילתות המשך… מה שגרם לשר להגיד – 'אנחנו נקרא לו כביש טיבי'".

דוגמה נוספת שחלק הצוות של טיבי: "המקרה של הסטודנט נסאסרה שהותקף באכזריות בחוף בראשל״צ. הוא שכב ארבעה ימים בבית חולים, עבר ניתוחים ומאות תפרים וזה נראה קרוב לניסיון רצח בלי שהמשטרה תיגש אליו (למרות שהיו במקום) או להורים שלו עד שח"כ טיבי חשף את העניין. היתה שאילתה ועוד שאילתות מעקב עד שנתפסו הפושעים".

ח"כ סונדוס סאלח אף הגדילה לעשות והזמינה את הציבור להגיש דרכה שאילתות שהיא תגיש למשרדי הממשלה. "במושב הקודם, והראשון שלי כחברת כנסת, הזמנתי את הציבור להעביר ללשכה שלי בקשות והצעות לשאילתות למשרדי ממשלה", היא מסרה ל"שקוף". "קיבלנו עשרות שאלות, את הרוב המוחלט העברנו".

טבלת מגישי השאילתות המצטיינים

ומי שכחו מהכלי הפרלמנטרי הזה?

לא מעט. חלקם יו"ר ועדות קבועות, להם יש כלים נוספים לקבל מידע מהמשרדים, אבל רובם ח"כים מן המניין. צבי האוזר (דרך ארץ) שמכהן גם כיו"ר ועדת החוץ והביטחון ; מיקי זוהר, חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה והרווחה), גדעון סער, דוד ביטן (יו"ר ועדת העליה והקליטה), ניר ברקת, אבי דיכטר, יפעת שאשא ביטון (הליכוד); נפתלי בנט (ימינה); יאיר לפיד, יואל רזבוזוב, עופר שלח ומשה יעלון (יש עתיד-תל"ם); אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו); רם שפע (כחול לבן), יו"ר ועדת החינוך. כל אלו לא הגישו עדיין שאילתא, ולו אחת, למשרדי הממשלה. מיכל קוטלר-וונש, עינב קאבלה (כחול לבן) וגם אוסנת הילה מארק (הליכוד) לא הגישו שאילתות עד אמצע חודש אוקטובר. אך נכנסו לכנסת רק בסוף חודש יוני בזכות החוק הנורבגי (ולא במרץ). 

פנינו ללשכתה של ח"כ קוטלר-וונש שמסרה לנו: "מאז כניסתה לתפקיד, הגישה ח"כ קוטלר-וונש שש שאילתות, חמש מהן דחופות ואחת רגילה (השאילתות הוגשו בתקופה האחרונה ולכן לא נמצאות בנתונים, בכל מקרה מדובר בנתונים נמוכים, ע.ב, ת.א). מתוך אלה שהוגשו, התקבלה אחת בנושא 'אלפי עולים לא ראו את משפחותיהם מאז תחילת המשבר'. לאחר קבלת התשובה מסגן שר הפנים, ח"כ קוטלר-וונש קידמה דיון דחוף בנושא בוועדת העלייה והקליטה. הנושא נמצא בטיפול הגורמים הרלוונטיים, ותשובה על שינוי מדיניות עתידה להגיע בימים הקרובים".

לא הגיש אפילו שאילתה אחת, כי הוא עסוק במאבק בקורונה. ח״כ נפתלי בנט, יו״ר ימינה (צילום: TIP, ויקימדיה)

ח"כ נפתלי בנט שמצאנו בעבר שממעט להגיע למשכן הכנסת נמנע גם מעבודת הפיקוח על הממשלה דרך הגשת שאילתות. מלשכתו של בנט, שלא הגיש אפילו שאילתא אחת למשרדי הממשלה, נמסר לנו כי: "אמת. מפרוץ מגיפת הקורונה, כשר ביטחון, ואח״כ כחבר כנסת, ח״כ נפתלי בנט מקדיש את כל מאודו וזמנו להשתלטות על משבר הקורונה ולשיקום פרנסתם של מאות אלפי עסקים שקרסו".

מטעמו של ח״כ ניר ברקת נמסר: "במסגרת תפקידו ח״כ ברקת חבר בוועדות שונות בהן ועדת הכספים, חוץ ובטחון, מדע וטכנולוגיה ועוד. כחלק מההכנה לוועדות והדיונים עצמם, הוא מעלה שאלות ומבקש הבהרות ישירות מבעלי התפקידים שמגיעים אל הוועדות מידי שבוע. בנוסף, חבר הכנסת ברקת מגבש תכניות עבודה שיסייעו לצמיחת המשק ומתוקף כך הוא נמצא בשיח תמידי עם הדרג הנבחר והדרג המקצועי במשרדים השונים, שמולם הוא עובד קרוב לשני עשורים מכח תפקידיו הציבוריים. במקרים בהם לא מצליח חבר הכנסת ברקת לקבל תשובות מספקות הוא משתמש בכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותו. כך למשל, הגיש השבוע שתי שאילתות למשרד ראש הממשלה ולמשרד הביטחון". 

מלשכתו של גדעון סער נמסר: "הגשנו שאילתא ישירה בתאריך 9.11.20 בנושא: טיפול בפרצות בגדר הביטחון למניעת כניסת פלסטינים לשטח ישראל". עוד הוסיפו: "בד״כ אנו מקבלים המידע שאנחנו צריכים ממשרדי הממשלה באמצעות פניה ישירה גם בלי להגיש שאילתות ובדרך מהירה ויעילה יותר. במקרים מתאימים אנו משתמשים בכלים פרלמנטריים אחרים (הצעות לסדר, למשל)".

פנינו גם לח"כ רם שפע (כחול לבן) ויאיר לפיד (יש עתיד) שלא הגיבו עד לרגע פרסום הכתבה.

מה קורה במשמרת שלו? יו״ר הכנסת יריב לוין (צילום: דוברות הכנסת)

וזה לא הכל. יש עוד 39 חברי כנסת (מתוך מי שאינו חבר ממשלה) שהגישו חמש שאילתות או פחות. כלומר, כמחצית מחברי הכנסת שאינם חברי ממשלה (סך הכל ישנם 87) כלל לא משתמשים בכלי הזה.

פנינו ליו"ר הכנסת יריב לוין ושאלנו מה לדעתו קורה. מלשכתו לא נמסרה תגובה.

גם מי ששואל – לא תמיד מקבל תשובה

רק לפני חודש חשפנו כאן כי גם כשחברי הכנסת מגישים שאילתות משרדי הממשלה לא ממהרים לענות. מצאנו כי כ-400 שאילתות ישירות ורגילות שהגישו חברי וחברות הכנסת לשרים המתינו במשך זמן ארוך למענה. זאת למרות שבניגוד לתקנון הכנסת, עברו כבר לפחות 21 ימים מאז הוגשו השאילתות. 

בין השרים המאחרים ביותר במענה לשאילתות היו: השר לביטחון פנים אמיר אוחנה שמאחר במענה ל-86 שאילתות; שר האוצר ישראל כ"ץ עדיין לא הגיב ל-54 שאילתות; שרת התחבורה מירי רגב שלא ענתה ל-36 שאילתות; ושר המשפטים אבי ניסנקורן שמאחר במענה ל-29 שאילתות. זמן האיחור הממוצע (מעבר ל-21 הימים) של כלל משרדי הממשלה עומד על 53 ימים. כמעט חודשיים. 

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע): 

הנה עוד כמה דוגמאות לשאילתות שהעלו חברי כנסת בפני השרים רק מתחילת החודש הנוכחי:

ח״כ מיקי לוי פנה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים וביקש לברר נתונים על אובדנות בתקופת הקורונה, הוא ביקש לדעת מה עושה המשרד במטרה להתמודד עם התופעה ומה המצב התקציבי; ח״כ סונדוס סאלח פנתה לשרה להגנת הסביבה בניסיון לברר מה מדיניות המשרד בנוגע לפחי המיחזור הכתומים בערים שונות שכרגע נראית שרירותית ומתנהלת ללא פיקוח; ח״כ אלכס קושניר מישראל ביתנו פנה לשר הבטחון וביקש לברר בנוגע להטבה שניתנת לחיילים בודדים ברכישת ציוד בסיסי לריהוט בית. הוא עדכן את השר בדבר פניות שהגיעו אליו מחיילים בודדים שלא קיבלו את ההטבה ״כי התקציב נגמר".

השאילתות נועדו לעזור לאזרח. הן נותנות לו פה ויכולות להביא את המצוקה שלו ישירות לשר האחראי. שאילתות יכולות להיות ממוקדות בנושא קטן או רחבות ועקרוניות, הן מאירות תופעות בפני השרים, שמות זרקור על מחדלים ודורשות מהממשלה לתת דין וחשבון לציבור. 

כשח״כים לא מגישים שאילתות זה אומר שהם שוכחים את אחד מתפקידיהם הבסיסיים ביותר: פיקוח על הממשלה – לטובת הציבור הרחב.

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)?

אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב מקרוב אחר התנהלות חברי הכנסת. כך גם הציבור וגם הפוליטיקאים יבינו שזה מעניין וחשוב – מה עשית ולא רק מה אמרת.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין