פוסטים

בלעדי ל״שקוף״: תשעה ח"כים ושרים חושפים לראשונה את האינטרסים הכלכליים שלהם

במיזם ראשון מסוגו פנינו לכל חברי הכנסת והשרים וביקשנו מהם לחשוף לציבור את מפת האינטרסים הכלכליים שלהם ● שלושה שרים וששה ח״כים נענו ● כעת הם חושפים את המידע לציבור ● כך נוכל לוודא שנבחרי הציבור פועלים עבורנו – ללא שיקולים זרים 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

לאחרונה פנינו ב"שקוף" לכל חברי הכנסת והשרים בבקשה להשקיף לציבור את המידע לגבי האינטרסים הכלכליים שלהם. הרעיון פשוט, ואנחנו מקדמים אותו כבר שנים: ככל שנגרום לנבחרי הציבור להיות שקופים יותר, כך הם יהיו מושחתים פחות.

לשמחתנו, לראשונה אי פעם, שלוש שרות ושישה ח״כים נענו לבקשה לפעול בשקיפות, והחליטו לענות על שאלון שעוסק באינטרסים הכלכליים שלהם ובזיקות של קרובי משפחתם לחברות גדולות. הרשימה כוללת את השרות מירב כהן, פנינה תמנו שטה (כחול לבן) והשר יעקב אביטן (ש״ס), ואת הח״כים בצלאל סמוטריץ' (ימינה), אלכס קושניר ויבגני סובה (ישראל ביתנו), היבא יזבק ועופר כסיף (הרשימה המשותפת) ותהלה פרידמן (יש עתיד).

אנחנו שמחים להציג את האינטרסים שהסכימו לחשוף בפני הציבור, ולפרגן להם על שהסכימו לפעול בשקיפות באופן וולנטרי. אנחנו מקווים כי זו יריית הפתיחה לעתיד בו כלל חברי הכנסת והשרות יפרסמו את האינטרסים שלהם לציבור – ונמשיך לפעול שכך יקרה.

מה ביקשנו מחברי הכנסת והשרים לעשות?

כל אחת ואחד מ-120 הח"כים, וכן השרים שאינם ח"כים, קיבלו שאלון בו התבקשו לספק תמונת מצב מקיפה על על הנכסים שלהם והזיקות שלהם לגופים עסקיים.

ביקשנו מהם להשקיף מידע לגבי נכסי נדל"ן שברשותם, מניות, חובות, הלוואות, ועוד. השאלון עסק בעיקר בפן הכלכלי של האינטרסים של נבחרי הציבור, אך גם כלל שאלות בנוגע לזיקות של קרובי משפחה ומקורבים אחרים לחברות גדולות. המטרה בשאלון היא לקבל מידע כמה שיותר מקיף לגבי מפת האינטרסים שלהם.

חשוב להדגיש: האינטרסים של נבחרי הציבור משתנים במהלך הזמן. זאת ועוד, לעיתים קשה לדייק מתי מידע מסוים הוא רלוונטי לציבור ומתי לא. לכן נתנו לנבחרי הציבור לבחור לעצמם את רמת השקיפות בה הם רוצים לפעול: השאלות היו כלליות, והם לא היו מחוייבים לענות על כולן. בעתיד, מי מהם שירצו להוסיף מידע לגבי האינטרסים יוכלו לעשות זאת, ובכל מקרה "שקוף" יפנה אליהם לעדכון מצב האינטרסים בעוד שנה.

למה צריך להשקיף אינטרסים כלכליים?

"אינטרסים כלכליים" אולי נשמע כמו מושג משעמם, אך מדובר במידע קריטי שיכול למנוע משחיתות להיוולד, או לפחות להוות "באמפר" בדרכם של נבחרי ציבור עייפים שעלולים לסטות מדרך הישר. ככל שהמידע שקוף יותר, הציבור יכול לעקוב ולוודא שהאינטרסים הפרטיים של הפוליטיקאים, לא משפיעים על שיקול דעתם בקבלת החלטות שמשפיעות עלינו.

מה לא ביקשנו מחברות הכנסת והשרות להשקיף?

לא ביקשנו מהם להשקיף את סכום הכסף שיש להם בעו"ש או בחיסכון. אין זה משנה אם נבחרי הציבור הם עניים או עשירים, זו רכילות. מה שכן משנה הם הנכסים והזיקות שלהם: בכנסת ובממשלה אפשר להשפיע על ערכם של נכסים, או לקבל החלטות שישפיעו על עסקים של מקורבים

עוד בשקוף:

בשגרה, חברי הכנסת מחוייבים להגיש את הצהרת ההון שלהם ליו"ר הכנסת. אך, למרבה הצער, אין מי שבודק אותן. הן נשארות סגורות במעטפה בתוך כספת וניתן לעיין בהן רק במקרים חריגים. 

אצל שרים לעומת זאת, מוגשת הצהרת ההון אחת לשנה למבקר המדינה, שם הם חייבים לחשוף את כל המידע לגבי ההון שלהם, כולל כמה כסף יש להם בבנק. מבקר המדינה יכול להשוות בין הצהרות ההון השונות, וכך לגלות אם שרה מסויימת התעשרה באופן חריג שאינו תואם את נכסיה אשר מצריך בדיקה מעמיקה. ב"שקוף" אנחנו בודקים באופן קבוע מי מהשרים לא מגישים את הצהרת ההון בזמן, ודואגים שזה יקרה.

הנחת הבסיס: אמון

אין לנו דרך לבדוק אם חברי הכנסת והשרים שהשיבו לשאלון ענו אמת או שבחרו במכוון להסתיר מהציבור מידע. לכן יש לסמוך על חברי הכנסת שפעלו מתוך רצון לפעול בשקיפות.

גם אם מי מחברי או חברות הכנסת בחרו שלא לחשוף בפנינו את כל המידע לגביהם, רק עצם המענה על השאלון עושה שירות לציבור: הוא פותח פתח לבקר את נבחרי הציבור באופן שעד היום לא היה אפשרי, ומאפשר שיח פתוח לגבי אינטרסים.

אלו האינטרסים הכלכליים של השרים וחברי הכנסת, כפי שנמסרו לנו על ידם:

  • ח"כ בצלאל סמוטריץ' (ימינה):

ח"כ בצלאל סמוטריץ'. צילום: אתר הכנסת

לח״כ בצלאל סמוטריץ' יש דירה בקדומים בה הוא מתגורר, עבורה הוא לקח משכנתא מבנק מזרחי טפחות. בנוסף הוא לקח הלוואה מול קרן השתלמות הלמן אלדובי והלוואה מהוריו עבור שיפוץ ביתו.

טרם היבחרו לכנסת ניהל את עמותת "רגבים" ואת הישיבה הגבוהה בקדומים.

"אני מאמין בשקיפות בכלל, ובשקיפות של אינטרסים כלכליים כדי לחזק את אמון הציבור במערכת הפוליטית". הסביר ח"כ לנו סמוטריץ' מדוע החליט לענות על השאלון של שקוף. "במפגש שלי בעשור האחרון עם מאות נבחרי ציבור אני יודע שרובם המכריע פועלים בניקיון כפיים למען אזרחי ישראל. אציין כי אני מאוד מתנגד לרדיפה פופוליסטית אחרי נבחרי ציבור ולניסיון להציג אותם כעברניים בפוטנציה והגבול בעניין הזה דק מאוד".

  • שר הדתות, יעקב אביטן (ש"ס):

לשר הדתות יעקב אביטן יש דירה באשקלון בה הוא מתגורר, עליה הוא משלם משכנתא. הוא מכהן כרב במועצה אזורית חוף אשקלון משנות התשעים. ב-2018 נבחר לכהן כסגן ראש עיריית אשקלון. בחודש מאי השנה החל לכהן כשר הדתות. 

שאלנו את השר אביטן מדוע החליט להשקיף את האינטרסים הכלכליים שלו. "מה יש להחביא?" הוא מסר.

  • ח"כ אלכס קושניר (ישראל ביתנו):

ח"כ אלכס קושניר. צילום: אתר הכנסת

לחבר הכנסת קושניר יש דירה באשקלון, עליה הוא משלם משכנתא. בנוסף לקח הלוואה מהבנק. 

בין השנים 2016 ל-2019 כיהן קושניר כמנכ"ל משרד הקליטה ובמקביל כיהן כראש ארגון "נתיב" – שהוא זרוע של ממשלת ישראל ברוסיה. בין השנים 2010-2014 היה סמנכ"ל קמעונאות ותפעול ברשת תחנות הדלק "Gulf" בגיאורגיה. בין השנים 2015-2016 כיהן כמנכ"ל בחברת המימון "Swiss Capital MFO" שפעלה ברחבי מזרח אירופה. בשנים 2014-2015 כיהן כראש נציגות הג'וינט בבלרוס.

"אני חושב שחובתו של נבחר ציבור להיות שקוף בפני בוחריו. כך ניתן להגדיל את האמון של הציבור בנבחריו. על חברי הכנסת להוות דוגמא אישית ליושרה. יש בכך חשיבות עליונה", מסר ח"כ קושניר. "הציבור חייב להיות בטוח שנבחריו אינם מפעילים שיקולים אישיים בקבלת החלטות כלכליות שלהן השפעה על הציבור".

ח"כ קושניר התחייב לפרסם את היומן שלו באופן יזום אחת לרבעון. כל הכבוד!

  • ח"כ תהלה פרידמן (כחול-לבן):

ח"כ תהלה פרידמן. צילום: אתר הכנסת

יש שתי דירות בבעלות חברת הכנסת תהלה פרידמן: דירת מגוריה בירושלים, ודירה נוספת להשקעה בדימונה. על הדירה בירושלים היא לקחה משכנתא. לכהן-פרידמן קרוב משפחה שעובד בבנק לאומי. 

ח"כ פרידמן עבדה בין השנים 2003-2005 כיועצת לשר נתן שרנסקי כאשר כיהן כשר לענייני תפוצות. בין השנים 2006 עד 2012 היא ניהלה את הפדרציה היהודית של מרכז ניו ג'רזי. בין השנים 2015-2017 היא ניהלה את בית המדרש "קולות". מ-2015 ועד שנבחרה לכנסת הייתה חוקרת במכון הרטמן בתחומי יהדות וחברה.

שאלנו את ח"כ פרידמן מדוע בחרה לחשוף את האינטרסים הכלכליים שלה: "נבחרי ציבור כשמם כן הם. נבחרו על ידי הציבור לשמש להם פה במוקדי קבלת ההחלטות ולייצג את האינטרס הציבורי. לכן מבחינתי אין כל שאלה לגבי שיתוף הציבור ושקיפות הפעילות שלי. אי אפשר לייצג אחרת ציבור. זה מובן מאליו".

"באופן כללי אני חושבת שככל שהציבור יחשף לפעילותם של חברי הכנסת, ככה אמונו במוסד הכנסת יגבר. ומהצד השני נדמה לי שככל שחבר כנסת יודע שעליו לפעול בשקיפות, כך הנטיה לתחומים ׳אפורים׳ וצפונה, תקטן. שקיפות כלכלית מציגה את מפת האינטרסים לציבור. מי שמניותיו חשופות לעיני כל ויש לו מניות בחברה גדולה מסוימת, לא יקבע בעניינה וכן הלאה".

ח"כ פרידמן התחייבה לפרסם את היומן שלה באופן יזום אחת לרבעון. כל הכבוד!

  • ח"כ עופר כסיף (הרשימה המשותפת):

ח"כ עופר כסיף. צילום: אתר הכנסת

לחבר הכנסת עופר כסיף יש דירה בראשון לציון, עבורה לקח משכנתא מבנק אגוד. טרם היבחרו לכנסת עבד כמרצה באוניברסיטה העברית ובמכללת ספיר.

"אנחנו נבחרי ציבורי ונציגי ציבור ואנחנו מחוייבים לשקיפות. חלק מהחובות שלנו, כמו שאני רואה את זה, זה לחשוף את האינטרסים הכלכליים שלנו כדי שהציבור ישפוט", סיפר ח"כ כסיף. "האינטרסים הכלכליים צריכים להיות שקופים כדי שידעו שאנחנו לא פועלים למען עצמנו. בתור נבחר ציבור ונציג אני חושב שזו חובתי. אין לי מה להסתיר".

ח"כ כסיף התחייב לפרסם את היומן שלו אחת לרבעון באופן יזום. כל הכבוד!

  • שרת העלייה הקליטה, פנינה תמנו שטה (כחול-לבן):

השרה פנינה תמנו-שטה. צילום: חיים צח, לע"מ

לשרה פנינה תמנו-שטה דירה בפתח תקווה, עבורה לקחה משכנתא בגובה 900 אלף שקל ומתוכם שילמה 200 אלף שקל. השרה גם לקחה הלוואה בגובה 15 אלף שקל.

בן זוגה של תמנו-שטה עובד כמנהל עבודות שטח בחברת "מקורות", חברה ממשלתית למים הפועלת תחת משרד משאבי המים ומשרד האוצר. תמנו-שטה עבדה בין השנים 2008-2012 בערוץ הראשון ככתבת משפטים. 

שאלנו את השרה מדוע בחרה לחשוף את האינטרסים הכלכליים שלה. היא ענתה: "אני מאמינה בקידום השקיפות לציבור ובמניעת ניגוד אינטרסים של מקבלי ההחלטות ופעילות מתוך ניקיון כפיים ויושרה מלאה".

השרה תמנו-שטה התחייבה לפרסם את היומן שלה באופן יזום אחת לרבעון. כל הכבוד!

  • ח"כ יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ח"כ יבגני סובה. צילום: אתר הכנסת

לחבר הכנסת יבגני סובה דירת ארבעה חדרים בבאר יעקב בה זכה במסגרת תוכנית למשתכן ב-2017. סיום בניית הדירה צפוי להיות ביולי 2022.

ב-2005 החל סובה לעבוד ככתב בעיתון "וסטי" ובחדשות 2. ב-2007 עבד כפרשן פוליטי בערוץ 9. בין 2014-2019 עבד ככתב ומגיש בערוץ RTVI. ב-2017 הגיש תכנית רדיו בתאגיד השידור הציבורי.

"מיד עם היבחרי לכנסת בחרתי לפעול בשקיפות ולהשקיף את המידע אודותיי לציבור. אני רואה בשקיפות ערך עליון ומהותי לנבחרי ציבור ולעובדי ציבור", סיפר ח"כ סובה. "חשוב לשתף את הציבור בהשקפת האינטרסים הכלכליים של חברי הכנסת בעיקר כאשר הדבר נוגע לדיונים בוועדות השונות, בהן עלולות להתעורר שאלות ועלולים לצוף ניגודי עניינים".

  • ח"כ הבא יזבק (הרשימה המשותפת):

ח"כ היבא יזבק. צילום: אתר הכנסת

לחברת הכנסת היבא יזבק דירה בה היא מתגוררת בנצרת. טרם היבחרה לכנסת עבדה כמרצה באוניברסיטה הפתוחה.

שאלנו את ח"כ יזבק מדוע חשפה את האינטרסים הכלכליים שלה: "כנבחרת ציבור אני כאן כדי לדאוג קודם כל לאינטרסים של ציבור בוחריי, זה העיקרון המנחה אותי בעבודתי. אני מאמינה שכל חבר כנסת צריך להיות גלוי ככל האפשר לגבי אינטרסים כלכליים וניגודי עניינים, כדי לבסס אמון בינו ובין הציבור. באווירה הפוליטית היום, שקיפות היא כלי הכרחי למניעת שחיתות.״

ח"כ יזבק התחייבה לפרסם את היומן שלה באופן יזום אחת לרבעון. כל הכבוד!

  • השרה לשוויון חברתי, מירב כהן (כחול-לבן):

השרה מירב כהן. צילום: אתר הכנסת

לשרה מירב כהן יש דירת שלושה חדרים בירושלים עבורה היא לקחה משכנתא. לשרה היו שתי חברות, אחת כבר נסגרה והשנייה נמצאת בתהליך סגירה. בן זוגה של השרה כהן, יובל אדמון, עובד כסגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה.

לאחר שחרורה מצה"ל עבדה כהן ככתבת כלכלית ב-Ynet. בין 2006-2004 שימשה כדוברת הכלכלית של משרד ראש הממשלה. בהמשך שימשה כמנכ"לית ארגון הצרכנים "אמון הציבור".

"כמו כל עובד, עליי לדווח על הפעילות שלי לממונים עליי", מסרה השרה כהן. "אני שליחת ציבור והמנדט שלי לפעול הגיע מהציבור. השקפת מידע של חברי הכנסת מסייעת בהגדלת אמון הציבור בנבחריו, ומחזקת את הקשר ביניהם".

השרה כהן התחייבה לפרסם יומן באופן יזום אחת לחודשיים – כל הכבוד!

***

סייע רבות בהכנת הכתבה: גל עופר, המתנדב החרוץ של שקוף, שפנה לכל חברי הכנסת וביקש מהם להשקיף את האינטרסים הכלכליים שלהם. תודה רבה וכל הכבוד!

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

החדשות הטובות: הממשלה מציעה לקצץ בשכר השרים והח״כים. הרעות: מי שמחליט הם הח״כים

הממשלה קיבלה את הצעתו של שר האוצר ישראל כ״ץ לקצץ עשרה אחוז בשכר נבחרי הציבור ● מדובר בדוגמא אישית ויש לברך עליה ● אבל השרים לא קובעים את שכרם אלא הח״כים בוועדת הכספים, והבעיה היא המנגנון שמאפשר לח״כים לקבוע את שכרם 

 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לפני שנפזר קצת מלח, צריך להגיד קודם כל הכבוד לשר האוצר ישראל כ״ץ. אמנם היינו צריכים מגפה עולמית ומשבר כלכלי חריף כדי להגיע לזמן הזה, אבל אנחנו ב״שקוף״, דרשנו כבר בשנה שעברה לעצור את עליית שכר חברי הכנסת בגלל שבמשך שנה שלמה הכנסת לא עבדה. וסופסוף, אתמול (ב׳) הממשלה החליטה לקבל את ההצעה של כ״ץ לקצץ עשרה אחוז בשכר השרים והח״כים ואפילו לבטל תוספת שכר של 6,000 שקלים שצפויה לינואר. 

כל הכבוד, אבל זה לא מספיק. שר האוצר ישראל כ"ץ (פלאש 90)

אין ספק שגם ברמת ההצהרה מדובר בצעד חשוב. סופסוף השלטון שלנו מבין שחלק מהתפקיד שלו הוא לתת דוגמא אישית. גם אם זו כרגע הצהרה בלבד. ואין אלא לברך את השר כ״ץ שנתן את יריית הפתיחה .

אבל, 

למרות שהצהרת השרים היא מחווה יפה, הם לא באמת מחליטים. מי שמחליט על שכרם הם חברי הכנסת החברים בוועדת הכספים של הכנסת. לגבי חברי הכנסת – ובכן, הם אלו שמחליטים לגבי עצמם. וחשוב מכך – ויתור על שכר זה רק הטיפול בסימפטום ולא במחלה. הסיפור האמיתי הוא מנגנון קביעת השכר וההטבות ולא הקיצוץ הנקודתי.

כך עובד המנגנון:

הח"כים פונים לוועדה הציבורית לקביעת שכר הח״כים בבקשה להטבה. אבל הסמכות היחידה שיש לוועדה הזו היא לייעץ. הוועדה לא ממליצה רק על שכרם של הח"כים אלא על כל הטבה שהם מבקשים: החל מעוזר פרלמנטרי נוסף, נסיעה בנתיב המהיר, סידורי לינה ועוד. 

על פי הנוהל, הח״כים פונים לוועדה. הוועדה בוחנת ומוסרת לוועדת הכנסת חוות דעת. ועדת הכנסת, בה יושבים ח״כים, יכולה לקבל את חוות הדעת או לדחות אותה. אם דחתה, הבקשה חוזרת שוב לוועדה הציבורית שמנפיקה חוות דעת חדשה. חוות הדעת חוזרת לוועדת הכנסת (לח״כים עצמם) שעושה בסוף מה שבא לה. 

כיום הוועדה אינה קיימת בדקנו, ומצאנו שגם בכנסת ה-20, כשהוועדה עוד הייתה קיימת, הח"כים עשו בכל מקרה ככל העולה על רוחם.

בשורה התחתונה: באמת כפיים לכ״ץ, אבל הבעיה היא לא גובה השכר של נבחרי הציבור, אלא שהם ממשיכים לקבוע אותו לעצמם.

לא פראיירים

תזכורת: בשנת 2015 הח״כים העלו לעצמם את השכר. הם עשו זאת, בניגוד להחלטת הוועדה הציבורית שקבעה כי שכר הח"כים אומנם גבוה באופן יחסי בהשוואה בין לאומית, אך עדיין סביר. לכן, המליצה הוועדה כי יש לתקן רק את מנגנון עליית השכר ולא להעלות קודם את השכר שממנו מתחילים לחשב. הוועדה המליצה גם שהשכר של הח״כים יהיה מעתה והלאה צמוד למדד.  

חתול שומר על השמנת. יו״ר ועדת הכנסתֿ, חבר הכנסת איתן גינזבורג

ועדת הכנסת, בראשה עמד אז ח״כ דוד ביטן (הליכוד), לא אהבה את ההמלצות של הוועדה. היא החליטה לדחות את ההמלצות, וקיבלה החלטה עצמאית חלופית: להצמיד את שכר הח״כים לשכר הממוצע במשק. 

עוד בנושא:

שלוש שנים אחר כך, ב-2018, כמה שרים פנו בשקט ליו"ר ועדת הכספים, משה גפני, ודרשו להצמיד את שכרם לשכר הממוצע במשק – כדי שחלילה הם לא יקבלו שכר נמוך משל הח״כים. כך הם הצליחו להקפיץ את שכרם ביותר מחמשת אלפים שקלים בחודש. 

ההחלטה להעלות את שכר השרים התקבלה בחטף, ובתוך שעות בודדות. ללא נתונים וללא הבנה של השלכות הרוחב שלה. עד כדי כך ששבוע אחר כך נאלצה ועדת הכספים להתכנס שוב כדי לתקן את ההחלטה שלה. לצערנו, התיקון לא חל על כולם – ב-2019 שכר ראשי הרשויות  וסגניהם עלה בהתאם להחלטה המקורית

שעת מבחן למנהיגות

כעתֿ, דווקא על רקע המשבר הבריאותי-כלכלי העמוק, העובדה ששכר הח"כים צמוד לשכר הממוצע במשק יצרה מצב ייחודי: הסגירה של המשק הובילה לעליה בכמות המובטלים. אלו נגרעים מחישוב השכר הממוצע במשק. מאחר וחלק גדול מהמובטלים בצל משבר הקורונה הם במדרגות שכר נמוכות יוצא שהשכר הממוצע דווקא מזנק. בעקבותיו אמור לעלות גם שכר הח"כים והשרים. 

נכון לעכשיו השכר הממוצע במשק זינק ביותר מ-14 אחוזים, ולכן שכר הח"כים והשרים יזנק ביותר מ-6,000 שקלים בינואר הקרוב, אלא אם חברי הכנסת והמנגנונים השונים יחליטו לעשות את הדבר הנכון ולאמץ את החלטת הממשלה לקצץ בשכר בעת הזאת.

אבל החלטת הממשלה לקצץ את שכר הממשלה והח״כים, מכובדת ככל שתהיה, היא רק זמנית ולא תרפא את הבעיה האמיתית: החתול שומר על השמנת. השכר והתנאים של נבחרי הציבור צריכים להיות גבוהים ומספקים. אבל אלו לא הח"כים שאמורים לעסוק בשכר ובהטבות האישיות שלהם. בגלל זה קיימת הוועדה הציבורית לקביעת שכר הח״כים. ולוועדה הזו חייבים לתת עצמאות כדי שהחלטותיה יהיו סופיות. 

כ״ץ ושאר שרי הממשלה צריכים לא לעצור בקיצוץ הנוכחי, אלא לפעול עכשיו לשינוי המנגנון. להוציא סופית את השמנת מהידיים של החתול ולאפשר לוועדה הציבורית שהם עצמם ממנים את המילה האחרונה בקביעת השכר. 

***

 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

 

כך חומק ח"כ חיים כץ ממשפט: בחירות, עתירות לבג"ץ וחסינות

העתירות שהוגשו לבג"ץ נגד החסינות שקיבל חיים כץ מחבריו לכנסת התגלו דווקא כדרך ייחודית שמסייעת לו לחמוק ממשפט. הכירו עוד שיטה שבה נבחרי הציבור יכולים להרוויח מן המשבר הפוליטי 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בדיון שהתקיים לפני כשבועיים בבג"ץ בעתירות שהוגשו נגד הכנסת שהעניקה חסינות לח"כ חיים כץ (הליכוד) התגלה דווקא שכרגע, העתירות הן אלו שעוזרות לכץ לחמוק ממשפט. בג"ץ החליט לדחות את העתירות מאחר והן תיאורטיות. הסיבה: החסינות שהוקנתה לכץ בכנסת ה-22 תקפה רק לאותה כנסת והכנסת ה-23 היא כנסת חדשה, וריבונית בהחלטותיה. לכן בכנסת הנוכחית למעשה כץ עדיין לא קיבל חסינות. 

יודע להתחמק. ח״כ חיים כץ (צילום: אבי אוחיון / לע״מ)

היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, יכול היה להגיש שוב כתב אישום נגד כץ, בכנסת הנוכחית. אבל מאחר והוגשה עתירה לבג"ץ נגד החלטת הכנסת להעניק לו חסינות, העדיף מנדלבליט לחכות ולראות מה יקבעו השופטים. 

כל האירוע המתגלגל הזה הביא לכך שעכשיו יצטרך מנדלבליט להחליט האם להגיש שוב כתב אישום נגד כץ בכנסת ה-23, וזאת כאשר כל העת חרב הבחירות מתנופפת מעל ראשה. אם כץ יבקש שוב חסינות הוא עתיד לקבל אותה מחבריו, מה שעשוי להניע שוב עותרים לבג"ץ. ואז אם יהיו בחירות? המעגל האין סופי הזה עלול שלא להיפסק לעולם. 

וכל זאת כשבדרך מחכות ליועמ״ש החלטות גם בנוגע לעוד נבחרי ציבור: דוד ביטן, אריה דרעי ויעקב ליצמן.

גלגלי הצדק טוחנים מים

בפברואר 2018 פורסם כי נמצאה תשתית ראייתית להעמדתו לדין של שר הרווחה חיים כץ. התיק עבר לפרקליטות וב- 21/10/2018 התקיים שימוע לשר כץ. באוגוסט 2019, כמעט שנה אחרי החליט היועץ המשפטי לממשלה להגיש נגד כץ כתב אישום ולהאשימו בעבירות של מרמה והפרת אמונים. כץ חשוד בכך שעזר לחברו – איש שוק ההון מוטי בן ארי – בקידום חקיקה בכנסת בניגוד עניינים חריף. 

כץ קידם עם חברו הקרוב בן ארי חקיקה שהייתה עשויה להיטיב עמו בזמן שישב במשרדו וסחר איתו בבורסה. בפברואר השנה הוא זכה לחסינות מחברי הכנסת. כבר באותו היום הגישו שורה של ארגונים אזרחיים: משמר הדמוקרטיה, התנועה לטוהר המידות והתנועה לאיכות השלטון עתירות לבג"ץ. 

חודש אחר כך כבר נבחרה כנסת חדשה ועל פי חוק פגה החסינות של כץ. מאותו הרגע נצבה בפני היועמ"ש ההחלטה האם להגיש כתב אישום חדש ולחזור לדיוני החסינות או לחכות לראות מה קורה בבית המשפט. מנדלבליט העדיף לחכות. 

להגיש כתב אישום או להמתיך לבג״ץ? היועמ"ש אביחי מנדלבליט. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

בדיון שהתקיים לפני כשבועיים בבג"ץ, בעתירות שהוגשו נגד החסינות, אמרה נציגת היועמ״ש כי היא מבקשת שבית המשפט יקבל בכל מקרה החלטה, גם אם היא תיאורטית, וזאת בכדי למנוע חזרה שוב פעם על אותו המסלול בדיוק. השופטים סירבו. לטענתם יש עוד שלוש תחנות בדרך שבהן היועמ"ש, כץ והכנסת יכולים לקבל החלטות שונות: היועמ"ש צריך להחליט אם להגיש כתב אישום, כץ צריך להחליט אם לבקש חסינות והכנסת ה-23 צריכה להחליט אם בכלל להיענות לבקשה.

כל זה לקח זמן. לאחר שנקבע הדיון בעתירה ב-15 ביוני החל מו"מ שטיבו עדיין לא ידוע בין נציגי היועמ"ש לבין עורכי הדין של כץ והדיון נדחה שוב ושוב: תחילה ל-16.7 מבלי לפרט מדוע; לאחר מכן ל-12.8 בגלל טענתו של חיים כץ לבעיה רפואית; לאחר מכן נדחה הדיון שוב ל-26.8 בטענה כי מתקיים מו"מ בין הצדדים; ואז שוב ל-2.9 בגלל בעיה של אחד הפרקליטות הבכירות המעורבות במו"מ. 

מה היה בין הצדדים? לא ברור. בבית המשפט הם לא התייחסו לסוגיה, וכשהעותרים ביקשו לדעת מה פשר המו"מ, נפנפו השופטים את הבקשה בטענה כי אם היו מעוניינים, הצדדים היו מעלים את הנושא.

שווים יותר ופחות

לכאורה, אם המערכת הפוליטית הייתה יציבה וכולם היו שווים בפני החוק היה מוגש כתב אישום חדש נגד כץ יום לאחר בחירת הכנסת החדשה. ליועמ״ש יש חובה להעביר מסר כי מי שאמור להכריע כשיש חשדות ואישומים במעשים פליליים הוא בית המשפט, ולא החברים לעבודה. 

אבל בתוך חוסר היציבות הפוליטית אם מנדלבליט יגיש עכשיו את כתב האישום, כץ יוכל לבקש חסינות תוך חודש. ואז ועדת הכנסת תאלץ לדון בבקשתו לפי חוק בהקדם האפשרי.

עוד בשקוף:

בנוסף, לכנסת אין יועץ משפטי קבוע כבר מאפריל. אז סיים עו״ד איל ינון את תפקידו ומאז ממלאת את מקומו המשנה שלו, שאולי רואה את עצמה כמועמדת לתפקיד יועמ״ש הכנסת באופן קבוע, ולכן אולי לא תרצה להרגיז אף אחד שעלול להשפיע על המינוי שלה. בלי יועץ קבוע ועצמאי, אין גם מי שידחוק את הח״כים, כמו בפעם הקודמת. אז הוציא איל ינון חוות דעת משפטית שקבעה כי הכנסת חייבת לדון בבקשת החסינות. 

הדיונים בבקשת החסינות, יכולים להימשך זמן רב, ויש סכנה, שאם לקראת סוף 2020 נחזור לאי יציבות פוליטית נעמוד שוב בפני איום בפיזור הכנסת ומערכת בחירות לכנסת ה-24. 

אם בינתיים כץ יקבל חסינות מחודשת, ואז מישהו, כנראה, יעתור לבג"ץ, אולי אפילו מישהו שדווקא חפץ בטובתו של כץ – מה יעשה אז היועמ"ש? האם יחכה שוב להחלטה או שיגיש כתב אישום חדש בפעם השלישית.

ולפני סיום נזכיר שוב: כפי שציינו, הפרקליטות אמורה להכריע בעניינם של עוד שלושה נבחרי ציבור שמכהנים בכנסת: דרעי, ליצמן וביטן – נותר להם רק לרשום הערות בצד למקרה שיוחלט להגיש גם נגדם כתב אישום.

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע): במדינה דמוקרטית כולם שווים בפני החוק. המקרה של השר כץ, הוא עוד דוגמא לכך שנבחרי הציבור הם כבר לא ״כמו כולם״ במדינה שלנו. המצב הזה גורם לפגיעה חמורה באמון של הציבור כלפי מערכת החוק והצדק. אם אין בינינו הסכמה ואנחנו לא נותנים אמון במערכת הזאת, אנחנו עלולים להתפרק חברתית. 

מה אפשר לעשות (מעש")י: אם היועמ"ש מנדלבליט מאמין שח״כ חיים כץ צריך לעמוד לדין, טוב יעשה אם הוא ינתק עצמו מהגלגל הפוליטי ויקבל החלטות אמיצות – בהקדם. לא רק בנוגע לכץ, אלא גם בנוגע לדרעי ליצמן ודוד ביטן.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מקרי האלימות במשפחה צפויים לזנק בסגר, ושוב הממשלה לא מוכנה

בגל הראשון הייתה עליה של עשרות אחוזים בפניות לקווי הסיוע לאלימות מינית ואלימות במשפחה שר הרווחה הבטיח תקציב לכל מקלט חירום, אבל הכסף לא הגיע מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית קיבלו פחות מ-25% מהתקציב השנתי עמותות הסיוע קורסות תחת העומס ויש צורך בפתרונות נוספים משרד הרווחה: תקציב של עשרה מיליון שקלים יועבר בימים הקרובים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

בתקופת הגל הראשון, בשלושת החודשים שבין מרץ למאי, עלה מספר הפניות לקווי החירום של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בעשרות אחוזים. הסגירה בבתים, הבדידות והחרדה הבריאותית והכלכלית גרמו לקושי נפשי לנשים רבות, וחלקן נאלצו להישאר סגורות בבית עם הפוגע שלהן. בחודש ינואר הגיעו לקו החירום של משרד הרווחה 472 פניות בנושא אלימות. במאי המספר כבר הגיע לפי ארבע – 1,870 פניות.

אולם למרות שהנתונים ידועים, זה חודשים ארוכים שהמקלטים לנשים נפגעות אלימות ומרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מחכים לתקציבים מהממשלה. בסוף אוגוסט הכריז שר הרווחה, איציק שמולי (העבודה), כי הממשלה אישרה העברה של עשרה מיליון ש"ח לתחום האלימות כלפי נשים וילדים, בהם פיצוי של 300 אלף ש"ח לכל מקלט על תקופת הגל הראשון. היום אמר נציג משרד הרווחה ל"שקוף" כי הכסף אושר סוף סוף באגף התקציבים באוצר – אך נכון לרגע פרסום הכתבה הכסף לא הועבר, ולא ברור מתי יעבור

מפגינה נגד רצח נשים (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

נשים נפגעות ואין להן לאן ללכת

"היתה עליה של 73 אחוזים בפניות לקו החירום בוואטסאפ. הסגר עורר טריגר של טראומה והרבה נשים קרסו נפשית עד כדי הגעה לאשפוזים", סיפרה השבוע מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו. "יש תורי המתנה של חודשים בקבלת טיפול נפשי מהמדינה, ובסגר הראשון הרבה מהטיפולים פסקו. הפעם אנחנו דורשות שיהיו טיפולים מרחוק, ושכל העובדים יוגדרו כחיוניים. שחס וחלילה לא יוציאו עובדים לחל"ת". 

יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, סיפרה ל"שקוף": "נהלי הזכאות לטיפול רפואי אונליין למי שנפגעה מינית מעורפלים מאוד. הזכאות היא ב'מקרים חריגים' – אבל אין קריטריונים ברורים. יש אונס חריג ואונס לא חריג?". לדבריה, לא ברור למי מאושר טיפול כזה. "בינתיים לא ידוע לי על מקרה אחד שבו הוחלט שהנפגעת זכאית", אומרת שרר. "אנחנו לא יודעות מה המקרה החריג שבו זה יאושר, ולמשרד הבריאות הפתרון".

יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית

לדברי שרר, יש צורך דחוף במקלט חירום לנשים שנפגעו וצריכות מענה בזמן שבו המדינה תחת סגר ובידוד. "הכי דחוף זה מקום להעביר אליו נשים נפגעות אלימות מינית. אם בחורה נפגעת על ידי השותף שלה, אין לה לאן ללכת – אם יהיה סגר אנחנו שוב נוצף במקרים האלה. חייב להיות בידוד לנשים ומענה לנשים שעוברות פגיעה מינית בבית". 

"המסה הקריטית של הפגיעות היא של אנשים מוכרים בתוך מערכות יחסים", מסבירה אורית סוליציאנו. "למרכזי הסיוע מגיעות 50 אלף פניות בשנה. אין ספק שבתקופה של סגר צריך למצוא פתרונות לנשים שחיות בבתים פוגעניים. הרבה צעירות שאיבדו את עבודתן ואין להן לאן ללכת, חוזרות לבית פוגעני".

חצי שנה של הבטחות

כבר בחודש מרץ ביקשה ח"כ עאידה תומא סלימאן ממשרד הרווחה, כשזיהתה את הצורך האקוטי שעולה מן השטח, כי יעביר פיצוי למקלטים שעבודתם צפויה לגדול משמעותית בעקבות המגיפה.

ח"כ עאידה תומא סלימאן. דרשה תקציב למקלטים עוד במרץ

אבל רק בסוף אוגוסט הודיע שר הרווחה שמולי כי אושר תקציב של 10 מיליון שקלים למקלטים, בהם פיצוי מיידי של 300 אלף ש"ח לכל מקלט. היום הודיע לנו משרד הרווחה, כאמור, כי הכסף צפוי לעבור בימים הקרובים לאחר ש״ניתן אור ירוק״ מהאוצר, אולם גורמים עימם שוחחנו טוענים כי התקציב עדיין לא עבר. ובינתיים, ערב ראש השנה, הכסף לא הגיע למקלטים – שקורסים תחת העומס.

ח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת) אמרה היום ל"שקוף": "כשאומרים לאנשים שהם נכנסים לסגר, מבקשים מהם להיות במקום הכי בטוח עבורם – הבית. אבל במקרה הזה אנחנו מדברות על נשים שמבקשים מהן להיכנס לגיהנום האישי שלהן – להיות בבית עם האדם האלים".

למרות שעברה חצי שנה מאז העליה במקרי האלימות בגל הראשון, הרבה דרישות נותרו ללא מענה. "בתחילת הגל הקודם אולי לא ידעו איך להתכונן. אבל אחרי שאנחנו למודי ניסיון אני עדיין לא רואה שהמשרדים מתייחסים כמו שצריך", אמרה ח"כ תומא סלימאן. "המקלטים שילמו המון כסף שלא היה חלק מסל השירותים שלהם ועדיין לא פוצו על זה. מדברים כבר חודשים על קמפיין – ביקשתי שהוא יתחיל לקראת הסגר, כדי שהנשים ידעו שגם אם הממשלה אומרת להן להישאר בבית, יש להן גם את הזכות לצאת מהבית ולבקש עזרה. שלא יחמירו עם עצמן כי אסור לצאת".

בישראל פעילים אחד עשר מרכזי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. בגלל שלא אושר תקציב מדינה, התמיכה הממשלתית במרכזים לא הגיעה – ועד יולי הם עבדו ללא סיוע ממשלתי. במשרד הרווחה מדברים על צורך בתקציב של תשעה מיליון שקלים בשנה לכל המקלטים, אבל בגלל שאין תקציב מדינה, אושרו רק 5.8 מיליון ש"ח – מהתקציב של 2019. בפועל, המרכזים קיבלו פחות מרבע מהתקציב המקוצץ. "כמרכז סיוע לא קיבלנו סיוע מהמדינה עד יולי. ביולי קיבלנו פחות מ-25% מהסכום שאושר בתקציב 2019", מספרת נאילה עואד-ראשד, מנכ"לית עמותת נשים נגד אלימות.

"למקלט לנשים נפגעות אלימות הבטיחו 300 אלף ש"ח אבל זה עוד לא אושר", הוסיפה עואד-ראשד. "שאלו אותנו אם נוכל לפתוח עוד מקלט לנשים. ביוני אמרו שנקבל את כל האישורים כי המקלט מאוד נחוץ – היום אנחנו עדיין מחכות לאישור. נשים משלמות בחיים שלהן, הן באמת צריכות מקום מוגן. למה צריך כל כך הרבה זמן ובירוקרטיה עד שיהיה עוד מקום שיגן על חיים של נשים?".

חדר מיון לנשים שנפגעו

בישראל מפוזרים 14 מקלטים לנשים נפגעות אלימות. בעקבות הקורונה הוקם מקלט נוסף, שמאפשר בידוד של המשפחות לפני הכניסה למקלט הבא. רבקה נוימן, מנהלת האגף למעמד האישה ב"ויצו", סיפרה ל"שקוף" כי "בגל הראשון ביקשנו ממשרד הרווחה להקים מקלט חירום, הוא פועל עד היום באופן מלא כל הזמן. קיבלנו עד היום 85 משפחות. רק בשביל להבין זאת כמות המשפחות ששוהה בשניים וחצי מקלטים במשך שנה שלמה". 

הפגנה נגד אלימות כלפי נשים בתל אביב

"המקלט מתפקד כחדר מיון: משפחות מגיעות, שוהות את השבועיים שנדרשים כדי לוודא שהן לא חיוביות לקורונה, ואז כשברור שהמשפחה בריאה היא עוברת הלאה", אמרה נוימן.

לדברי אחת ממנהלות המקלטים שביקשה שלא לציין את שמה בכתבה, יש צורך במקלט בידוד נוסף, אליו יהיה ניתן להפנות משפחות. "יש כמה וכמה מקלטים שהיה בהם מקרה של קורונה והיה צורך לעשות בידוד של נשים וילדים בחדרים. צריך לפתוח עוד מסגרת למקלט בידוד. אם המגמה תמשיך ותהיה עליה במספר ההפניות למקלטים אז צפוי שלא יהיה מקום. ברגע שמקלט הבידוד יתמלא והמקלטים האחרים גם יהיו מלאים, זה מה שעלול לקרות".

ומה עם היום שאחרי?

"המקלט הוא לא מסגרת לכל החיים אלא לחצי שנה או שנה", מספרת נוימן. "המציאות החיצונית יצרה סוג של פקק: ממרץ ועד סוף הסגר אי אפשר היה להוציא משפחות. על כך נוספה המציאות הכלכלית הקשה שבחוץ, וגם הליכים משפטיים לא עבדו כבשגרה. הרבה דברים בשגרת המקלטים השתבשו".

מיצג נגד אלימות נגד נשים בכיכר הבימה בתל אביב (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

עוד הוסיפה כי "חלק מסיכוי ההישרדות של משפחה בקהילה הוא הכנסה שמספיקה לממן את החיים בחוץ, וגם זה הסתבך – כמו שלכולנו זה הסתבך. פנינו בעבר למנכ"ל משרד הרווחה עם מחשבה שאולי נקים מסגרות מעבר שיאפשרו נחיתה רכה של משפחות יוצאות מקלט בחוץ. זה לא הולך לקרות".

נוימן סיפרה כי "בזמן הקורונה עשינו כאן גיוס משאבים ותמכנו בצרכים הבסיסיים של למעלה מ-80 משפחות יוצאות מקלט. המשפחות האלה חוו את המשבר אבל לא היו מספיק זמן באותו מקום עבודה כדי שתהיה להן הכנסה. ברגע שסיפקנו להן את הצרכים הבסיסיים והן לא היו בסכנה של חרפת רעב, הוצאה מדירה, ניתוק חשמל – כולן החזיקו מעמד ולא חזרו לבית האלים. זה חיזק את התחושה שלנו שהסיוע שנדרש הוא ממש בצרכים הבסיסיים".

***

במידה ונפגעתן/ם או הייתן עדות לאלימות, התקשרו למשטרה (100) או לקו הסיוע של משרד הרווחה (118).

קו חירום ארצי לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית: 1202

מוקד נעמת לאלימות במשפחה: 9201*

הקו החם של עמותת בת מלך לנשים דתיות וחרדיות שסובלות מהתעללות: 1-800-292-333

קו בערבית 24/7 – מרכז הסיוע של נשים נגד אלימות: 04-6566813, או בפניה שקטה דרך האתר

מרכזי משרד הרווחה לטיפול ומניעת אלימות במשפחה ברחבי הארץ – רשימת הטלפונים כאן

קו החירום של עמותת לא לאלימות נגד נשים: *6724

ייעוץ משפטי של ויצו בדיני משפחה 03-6923791

קו של ויצו לנשים בעבודה 03-6923825

קו של ויצו לגברים במעגל האלימות 1-800-393-904

אתר סה"ר – סיוע רגשי לאנשים במצוקה נפשית במצבי משבר

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

זה הכסף שלנו, אבל קרנות פנסיה לא חייבות לחשוף מידע על הלוואות פרטיות לטייקונים

עשרות מיליארדי שקלים מתגלגלים בשוק ההלוואות הפרטיות על בסיס כספי הפנסיה של הציבור ● אבל הציבור אינו יודע מי קיבל הלוואה, האם הוסתרו ניגודי עניינים, האם טייקון זכה להסדר חוב על חשבוננו? היחיד שמפקח על הנושא הוא הממונה על שוק ההון, אבל ב-22 שנים חמישה מתוך שישה מהממונים עברו לעבוד אצל קרנות פנסיה ● אז מי שומר על הכסף שחסכנו להמשך החיים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| דרור גורני |

הרחק מעיני הציבור, במחשכים, מתגלגלים להם מיליארדי שקלים בשוק של הלוואות עתק לטייקונים. מדובר בשוק הפרוץ של "הלוואות פרטיות" שמציעים הגופים שמנהלים את קרנות הפנסיה והחסכונות שלנו לתאגידים ובעלי הון שזקוקים לאשראי. ההלוואות, בתנאים מותאמים אישית ללקוח, בסכומי גדולים מאוד בדרך כלל, מניבות רווחים מוגדלים גם לקרנות הפנסיה ודרכן לציבור. אולם במקביל לנו הציבור אין דרך לפקח עליהן. 

שוק ה"הלוואות הפרטיות", שמגלגל כיום 86 מליארד שקלים, מתנהל בחוסר שקיפות – זהות התאגיד או בעל ההון שלווה את הכסף מקרן הפנסיה לא חשופה לציבור, כך שהציבור לא יכול לברר האם יש ניגוד עניינים בין הגוף הלווה למלווה. הציבור גם לא ידע האם הטייקון נקלע לקשיים שפוגעים ביכולת שלו להחזיר את ההלוואה שהוא לקח מהכסף שלנו. אין לנו גם דרך לדעת האם הקרן, שבה בחרנו כדי לנהל את כספי הפנסיה שלו ואת עתידנו הכלכלי, החליטה לעשות לטייקון ״תספורת״ ובאיזה היקף. 

כמה טייקונים זכו עד היום ל"תספורת" כי לא עמדו בהחזרת תשלומי ההלוואות הפרטיות שלקחו? כמה מיליארדים קוצצו מהחוב שלהם על חשבוננו? – המידע הזה אינו נגיש דווקא לעיניים שלנו, הציבור, למרות שמדובר בכסף שלנו. 

האיש שיכול לשנות את המצב: ד״ר משה ברקת, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון (צילום: אתר הכנסת)

מי שאמור לפקח על ניגודי העניינים ועל החזרי החוב הוא המפקח על שוק ההון, אבל לאורך השנים התברר כי לרבים מאלו שנשאו בעבר בתפקיד זה יש נטיה לעבור לעבוד אצל הטייקונים עליהם פיקחו, לאחר שסיימו את עבודתם הציבורית. ארגון "לובי 99" יפנה בימים הקרובים לד״ר משה ברקת, הממונה הנוכחי על שוק ההון, בדרישה להפוך את המידע לשקוף לכלל הציבור. 

פרופ' ירון זליכה, החשב הכללי באוצר לשעבר, מחבר הספר "המאקרו-כלכלה של השחיתות", ואחד הקולות המרכזיים בארץ בכל הקשור לכשלים בהתנהלות הכלכלית-חברתית בישראל, אמר השבוע ל"שקוף" כי "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור הפנס הוא החוקר הטוב ביותר״. עוד הוא הוסיף כי ״חוסר השקיפות של מתן הלוואות על ידי גורם אחד גורם לכך שקבלת ההחלטות עשויה להיות לא מספיק יעילה".

מה זה בכלל "הלוואת פרטיות"?

בנקים וחברות אשראי הם לא הגופים היחידים שיכולים להעמיד הלוואות בישראל. גם "הגופים המוסדיים" – חברות ביטוח ובתי השקעות שמנהלים את קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות של הציבור – נותנים הלוואות. את ההלוואות "המוסדיים" מבססים על החסכונות של הציבור, והם עושים את זה בדיוק כמו הבנקים כדי להגדיל רווחים. 

הגופים המוסדיים מציעים הלוואות בתנאים נוחים גם לציבור הרחב, אבל מדובר בחלק קטן מאוד מכלל ההלוואות שהם נותנים. מרבית ההלוואות ניתנות לגופים עסקיים גדולים, תאגידים וטייקונים. לצד מסלול של הלוואות "אג"ח סחיר" עליהן יש פיקוח ציבורי, מוצע גם מסלול שאינו מבוסס אג"ח, ואינו מפוקח באופן ציבורי – "הלוואות פרטיות". 

עוד בשקוף:

שני הצדדים בעסקה מרוויחים מהיתרונות של "הלוואות פרטיות". בין היתר, ההלוואות הללו נעשות במו"מ ישיר בין בעל העסקים לבין קרן הפנסיה, כך שניתן להתאים תנאים נוחים שמותאמים אישית ללווה. מצד שני – תמורת התנאים המשופרים ישלם הטייקון ריבית גבוהה יותר. לכן, גם אנחנו האזרחים מרוויחים תשואות גבוהות יותר כאשר גופים עסקיים לווים כסף מקרנות הפנסיה שלנו בשיטת ״הלוואות פרטיות".

בגלל שמדובר בכספי ציבור בהיקפים עצומים קרנות הפנסיה והחסכון (״המוסדיים״) כפופות לחוקים ורגולציה ממשלתית. אבל מדובר בפיקוח חלקי, ובעיקר – שאינו חשוף ואינו שקוף לעיני הציבור, שהוא בעל הכסף. 

בעיה נוספת, שבה לא נעסוק בכתבה זו ומוצגת היטב בגרף הבא, נוגעת לכמעט שוויון שיש בין כמות הכסף שגופים עסקיים לוו ב"אג"ח סחיר" וב"הלוואות פרטיות" מקרנות הפנסיה. כסף שגופים עסקיים לווים בהלוואות "אג"ח סחיר" מקרן הפנסיה – הוא כסף שיש עליו פיקוח ציבורי. כסף שגופים עסקיים לווים ב"הלוואות פרטיות" מקרן הפנסיה – הוא כסף שאין עליו פיקוח ציבורי. המשמעות היא שכמות הכסף שאין עליו פיקוח ציבורי, כמעט שווה לכמות הכסף שיש עליו פיקוח ציבורי.

הגענו לכמעט שיוויון בין כמות הכסף בהלוואות של אג״ח סחירבפיקוח ציבורי, לעומת הלוואת פרטיות ללא פיקוח. מקור: בנק ישראל, החטיבה למידע ולסטטיסטיקה, יחידת שוק ההון, בנקאות וביטוח.

דברים שקל יותר לעשות הרחק מעיני הציבור

באפריל 2014 פורסם הדו״ח של "ועדת גולדשמידט", שהוקמה על מנת להסדיר את תחום ההלוואות הפרטיות בקרנות הפנסיה, ולהקטין את הסיכונים הכרוכים בהלוואות אלו. לרוב, ההלוואות שנותנות קרנות הפנסיה הן לטווח ארוך. לכן, אם הגוף העסקי שלווה את הכסף מקרן הפנסיה מתקשה להחזיר את הכסף שהוא לווה, הדבר נוטה להתגלות בסמוך למועד שבו צריך להחזיר את הכסף. מטרת הדו״ח היתה לעשות סדר בשוק הפרוץ.

בין ההמלצות, היו גם סעיפים שנגעו בשקיפות המידע. אולם הוועדה החליטה לחייב את חברות הפנסיה להעביר מידע ולדווח רק לממונה על שוק ההון את שמות הלווים ואת שמות הלווים שנקלעים לבעיות בהחזר ההלוואה. הן לא נדרשות כלל לדווח את המידע הזה לציבור, למרות שמדובר בכסף שלנו. וכך נכתב בדו"ח ועדת גולדשמידט: "גוף מוסדי יעביר לממונה על שוק ההון מידע רבעוני על הלוואות, לרבות שמות הלווים, בדומה למידע הקיים כיום לגבי אג"ח".

אמנם מדובר בשיפור לעומת המצב הקודם, אבל המידע הזה נותר חסוי מפני הציבור שאינו יכול לקבל החלטה מושכלת בנוגע לניהול כספי החיסכון שלו, וגם בפני חוקרים, עיתונאים וכל מי שיכולים ומעוניינים לפקח על הנושא. (ראו לדוגמא את קובץ ה"הלוואת הפרטיות" של קרן הפנסיה "מגדל"; לשונית "הלוואות", משבצות B17-351. במקום שמות של מי שלווה את הכסף – תמצאו שפשוט מאוד קוראים להם: "גורם").

"נגיד ואני תאגיד עסקי שלווה עכשיו כסף מקרן הפנסיה. אם יש ניגוד עניינים ביני ובין הגוף המנהל, מישהו יודע? לא. אם אני נכנס לבעיות עם החזר ההלוואה ועושים לי תספורת של 90% – מישהו יודע? לא. אם זה מכניס את הקרן עצמה ניגודי עניינים עם אחזקה אחרת שלה – מישהו יודע? גם לא", אמר ל"שקוף" משה קאשי, הלוביסט הפיננסי של לובי 99, וראש פרויקט "פנסיה פתוחה" של "הסדנא לידע ציבורי".

מצב כזה מהווה קרקע פוריה לעריכת הסכמים על הסדרי חוב במחשכים ללא ידיעת הציבור. כשאין פיקוח ציבורי, לבעל החוב קל יותר להתנהל מאחר והוא צריך להתמודד רק עם קרן הפנסיה שנתנה לו הלוואה ולא עם צורך לתת דין וחשבון לציבור או לתקשורת. כאשר הלווה יודע שהוא חסין מפני ביקורת ציבורית, הוא אולי ירגיש יותר נוח לא להחזיר את כל הסכום שלווה.

פרופסור זליכה ממקד את השאלה הערכית: "באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות? חברה שבה זו נורמה שמותר להפסיד כסף ששייך לציבור, בלי שהוא בכלל ידע כי זה ׳כסף של מישהו אחר׳?".

לא חסרים מקרים בהם בהיעדר פיקוח ציבורי, בנקים וקרנות פנסיה הלוו את הכסף של הציבור עליו היו מופקדים בצורה קלה מידי, בלי לבדוק אם הטייקון שלווה את הכסף באמת מסוגל להחזיר את ההלוואה.

כך למשל, במקרה של דני דנקנר שלווה מיליוני דולרים בלי שבנק הפועלים בדק אם הוא באמת יכול להחזיר את הכסף ( דנקנר היה יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים. הוא זייף נתונים בנוגע למצבו הכלכלי כשביקש את ההלוואה. מי שאישר לו את ההלוואה היה מקורבו ציון קינן. ניתן להעמיק בסיפור ב״דו"ח רולניק״). דוגמא נוספת היא הסדר החוב לו זכה אליעזר פישמן שהפסיד כשני מיליארד שקל מכספי הפנסיות שלנו. 

בשנים האחרונות נחתמו פעם אחר פעם הסדרי חוב עם טייקונים שנקלעו לקשיים. שלא כמו האזרח הקטן, שאפילו חוב מזערי של כמה מאות או אלפי שקלים עלול לגרור קנסות ולהביא אליו את ההוצאה לפועל, פעמים רבות הטייקונים זוכים ל״תספורת״. מדובר בהנחות שניתנות על חוב, המגיעות לעיתים לכדי מיליארדי שקלים. כמה טייקונים בולטים שזכו לתספורות של מיליארדים על חשבון הציבור במסגרת הסדרי חוב הם לדוגמא לב לבייב ב-2009, דלק נדל״ן שבשליטת יצחק תשובה ב-2012, וההסדר של אלביט הדמיה, שהייתה בשליטת מוטי זיסר ב-2014. בשיטת ההלוואות הפרטיות כיום, הציבור לא ידע על קיומם של הסדרי חוב נוספים על חשבוננו.

בדיוק מהסיבה הזאת שקיפות של "הלוואות הפרטיות" היא קריטית – כדי למנוע מצב שבו טייקונים מרגישים בנוח להפסיד את הכסף ששייך לנו.

דלתות מסתובבות

האם אנחנו יכולים להיות רגועים כאשר הממונה על שוק ההון הוא הגורם היחידי המפקח על הלוואות בעשרות מיליארדי שקלים שמתבצעות בכסף שלנו?

הממונה על שוק ההון, תפקיד בכיר במשרד האוצר, אחראי על התנהלות שוק ההון בישראל (כולל הבורסה לניירות ערך) וכן על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, אשר מופקדת על השירותים הפיננסיים בשווקי הביטוח, הפנסיה והגמל. באתר משרד האוצר נכתב כי: "תפקיד הרשות לשמור על יציבות וחוסן המוסדות המפוקחים על ידה ועל ניהולם התקין, כדי שיוכלו לעמוד בפירעון התחייבויותיהם לציבור. כמו כן על הרשות לשמור על ההוגנות והמקצועיות של השירות הניתן ללקוחות, כדי להבטיח שהמוצרים המוצעים לציבור יהיו ראויים ומתאימים״. הממונה הנוכחי על שוק ההון הוא ד״ר משה ברקת.

ב-22 השנים האחרונות, מ-1998, חמישה מתוך שישה מהמפקחים על שוק ההון עברו לאחר סיום תפקידם לעבוד אצל קרנות פנסיה עליהן הם פיקחו. רו"ח דורון שורר שהתמנה ליו"ר קרן הפנסיה "מבטחים", ובהמשך כיהן כיו"ר חברת הביטוח "הפניקס", ציפי סמט שהפכה לדיקרטורית בחברות כמו בנק דיסקונט, מנורה-מבטחים וחברת אפריקה ישראל, אייל בן שלוש שהפך לדירקטור בחברת מגדל, ידין ענתבי מונה למנכ״ל ד״ש ניירות ערך ועודד שריג שמונה ליו"ר מגדל אחזקות. 

הדלתות המסתובבות האלו בהן המפקח עובר לעבוד אצל המפוקח, אינן מעוררות אמון ציבורי רב באינטרס של מי שמונו לתפקידי שומרי סף. קשה לפעול נגד האינטרס של הגופים שהולכים להעסיק אותך בשכר של מאות אלפי שקלים, או אפילו מיליוני שקלים, כשתסיים את כהונתך כמפקח.

פרופ׳ ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר: ״ברור שפקיד רגולטור, שעושה את עבודתו כמו שצריך – הסיכויים שלו לקבל עבודה אצל המפוקחים שלו שואפים לאפס. אז מה הוא עושה? הוא לא עושה״ (צילום: פלאש 90)

בנוסף, אם נוברים קצת בעבר של חברי ועדת גולדשמידט, מגלים ששלושה מהם מחזיקים בקשרים קרובים מאוד עם קרנות הפנסיה שהמלצות הוועדה השפיעו עליהן בצורה ישירה. כך למשל – אמיר הסל שימש כמנהל ההשקעות הראשי של קרן הפנסיה "הראל", בזמן דיוני ועדת גולדשמידט. יעקב רוזן היה דירקטור בקרן הפנסיה "הפניקס", ועו"ד אברהם וול הוא פרקליט בכיר של בעלי שליטה ושל חברות גדולות הנוטלות הלוואות מהמוסדיים.

"יש כאן עניין בעייתי", אומר לנו פרופ' זליכה, ומוסיף: "אנחנו המדינה הכי לא תחרותית בעולם המערבי, וגם אחת עם רמות השחיתות הכי גבוהות, וקשרי הון-שלטון הכי גבוהים. ויש קשר ישיר בין שתי הסיטואציות האלו. לא היינו המדינה הכי לא תחרותית בעולם המערבי, אם הפקידים לא היו חוברים עם השלטון. כמובן שזה לא כולם ויש טובים. אבל את התופעה של הדלת המסתובבת אנחנו מכירים היטב. ברור שפקיד רגולטור, שעושה את עבודתו כמו שצריך – הסיכויים שלו לקבל עבודה אצל המפוקחים שלו שואפים לאפס. אז מה הוא עושה? הוא לא עושה״.

פרופ' זליכה נוגע גם במושג שנקרא "שחיתות כלכלית": "שחיתות כלכלית היא לא בהכרח פלילית. ההגדרה של שחיתות בעיני כלכלנים היא כאשר אדם קיבל לידיו סמכויות, והוא מפעיל את סמכויותיו, או בוחר שלא להפעיל את סמכויותיו, כתוצאה משיקולים זרים. עכשיו זה לא חייב להיות 100 אחוז שיקולים זרים, אבל זה יכול להיות שיקולים זרים שהתערבו בקבלת ההחלטות שלך באופן מהותי. הסמכויות הרי לא הופקדו בידי הרגולטור כדי שיגיד: רגע רגע, אם אני אפעיל סמכויות, כשאני אסיים את התפקיד – אולי לא יתנו לי עבודה? אלו שיקולים זרים״.

בהמשך השבוע, כאמור, צפוי ארגון "לובי 99" לפנות לברקת, הממונה הנוכחי על שוק ההון, בדרישה להפוך את המידע לשקוף לכלל הציבור. 

מהצד השני

אחד הטיעונים שמצדיקים את המצב הנוכחי בו לא חלה חובה לפרסם לציבור את זהות לווי הכספים, נוגע לתחרות שבין קרנות הפנסיה לבנקים. מי שלוקח הלוואה מהבנק אינו חשוף לסכנה כי פרטיו יתגלו לציבור. (כאשר אנחנו מגלים על הסדרי חוב שבנקים עשו לטייקונים, המידע הזה מתגלה בדרך כלל בגלל הדלפה לתקשורת, ולא בגלל יוזמה של הבנק לפרסם את שם בעל החוב). 

החשש הוא שמהלך של שקיפות מוחלטת לגבי זהות מקבלי ההלוואות הפרטיות מקרנות פנסיה, גמל ונאמנות יתן יתרון לבנקים שכן הלוואה שפרטיה יפורסמו לציבור תהיה פחות אטרקטיבית לגופים עסקיים.

אך טיעון זה לא לוקח בחשבון עובדה חשובה: בניגוד להלוואות שנותנים הבנקים, אם קרן הפנסיה המוסדית מפסידה כסף בגלל טייקון שלא הצליח להחזיר לה חוב – החוב יתגלגל אלינו הציבור, מאחר והגופים המוסדיים אינם מחויבים להחזיר את הכסף לציבור. 

גם הדו"ח של ועדת גולדשמידט עסק בהבדלים בין שתי ההלוואות: "גוף מוסדי (קרי – קרנות פנסיה, ד"ג) שואף להשיא את התשואה לחוסכים, אך אינו מבטיח תשואה חיובית. לעומת זאת, בנק מתחייב להשיב לכל מפקיד את סכום ההפקדה בצירוף ריבית".

הטייקון יצחק תשובה. זכה להסדר חוב (צילום: ויקימדיה)

ניתן דוגמה פשוטה שתמחיש את ההבדל:

רינת מחזיקה חשבון בבנק. הבנק נותן לבעל הון הלוואה של שלושה מיליארדי שקלים. הטייקון מפסיד את הונו ולא יכול להחזיר את ההלוואה. בהסדר חוב הוא זוכה לתספורת של מיליארד שקלים. במקרה הזה, למרות ההפסד הגדול לבנק – רינת לא תפסיד, שכן כפי שנכתב בדו"ח גולדשמידט – "בנק מתחייב להשיב לכל מפקיד את סכום ההפקדה". אם הבנק ירצה לגלגל את ההפסד אל הציבור, הדבר יעשה בצורה עקיפה, למשל, באמצעות העלאת ריביות על הלוואות שלוקחים מהבנק.

לעומתה זהבה מחזיקה חשבון בקרן פנסיה. הקרן נתנה לטייקון הלוואה פרטית של שלושה מיליארד שקלים. הטייקון מפסיד את הונו ולא יכול להחזיר את ההלוואה. בהסדר חוב הוא זוכה לתספורת של מיליארד שקלים. במקרה הזה מי שתיפגע באופן ישיר תהיה זהבה, שכן קרן הפנסיה לא מחויבת להשיב לה את הכסף שהטייקון הפסיד. 

ופה טמון ההבדל בין סוגי ההלוואות. ולכן גם הדרישה לשקיפות מוחלטת בפני הציבור מקבלת משנה תוקף.

אך פרופ' זליכה טוען שהשקיפות צריכה לחול גם על הבנקים, למרות ההבדל הקיים בין השניים: "גם בבנקים ההפסד מגולגל עלינו, רק בצורה עקיפה. יעלו לך למשל ריביות על הלוואות שאתה תיקח מהבנק כדי לכסות על הכסף שהטייקון הפסיד". לדעתו של זליכה: "אם תחייב רק את המוסדיים בשקיפות, אתה עלול לדחוף את העסקים לבנקים, שהם מאוד לא תחרותיים, ואנחנו רוצים לעודד תחרות ולא למנוע אותה. לכן אתה צריך להיות זהיר – מה שמחייבים את בתי ההשקעות צריך לחייב גם את הבנקים. לא רק צד אחד".

אם אחד מנגיש מידע – אז כולם יכולים

למרות שהרגולטור אינו דורש זאת, בפועל, חלק מתוך תשע הגופים הגדולים שאמונים על ניהול קרנות הפנסיה/גמל/נאמנות שלנו מפרסמים באופן וולונטרי מידע על ההלוואות הפרטיות. חלק מהקרנות מפרסמות במלואם את שמות הגופים שקיבלו הלוואה ואחרות מפרסמות את מספרי החברות כפי שהוא מופיע בבורסה.

קרנות הפנסיה מיטב דש, אלטשולר-שחם, הלמן-אלדובי, כלל, מנורה מבטחים, פסגות מפרסמות מידע בשקיפות חלקית (יש מספר חברה/שם של הלווה, אך לא באופן גורף בכל ההלוואות). הפניקס, הראל, מגדל נוהגות בחוסר שקיפות מוחלט (אינן מפרסמות מספר חברה, או את שמו של הלווה).

כך למשל, בדו"ח נכס בודד של "הלמן-אלדובי", מצויינות ההלוואות שנותן בית ההשקעות לחברה בשם "גורם א". אולם בדו״ח מופיע מספר החברה של אותו "גורם א" (משבצת E36 בקובץ אקסל). מי שיערוך חיפוש של המספר באתר הבורסה יוכל להבין שמדובר ב"חברה לישראל" של עידן עופר.

אולם מאחר ומדובר במהלך וולונטרי, גם אם מוערך, הציבור נאלץ להסתמך על רצונן הטוב של החברות ולתת בהן אמון שהן אכן מפרסמות את כל המידע הרלוונטי ואינן מסתירות חברות שקיבלו הלוואה פרטית.

כסף שהקרנות מפסידות על הלוואת זה כסף שאחר כך לא יהיה לנו כשנגיע לגיל שבו נזדקק לכספי הפנסיה. אילוסטרציה

"אם יש קרנות פנסיה שהחליטו שהן מפרסמות את השמות, סימן שבמהות אין באמת בעיה לפרסם את המידע הזה. אחרת זה לא היה קורה", אמר לנו משה קאשי, הלוביסט הפיננסי של "לובי 99".

קאשי מסכים כי יש הגיון ברצון לשמור על תחרותיות מול הבנקים שלא מפרסמים פרטים על הלוואות, אולם הוא מציע כי ״הבעיה יכולה להיפתר בכך ששמות הלווים יפורסמו ללא תנאי ההלוואה, ורק במקרים חריגים בהם יש הסדר חוב – תנאי ההלוואה הספציפיים יפורסמו לציבור". השאלה שצריך לשאול היא איפה הפגיעה תהיה יותר קשה. קאשי תוהה, ״האם האפשרות לפגיעה בתחרות של קרנות הפנסיה מול הבנקים מצדיקה את המצב הנוכחי בו השקיפות כלפי הציבור היא אפסית?״.

גורמים עימם דיברנו מציעים כי המידע יפורסם בדוחות הכספיים הקבועים של קרנות הפנסיה והגמל, וכך יוכלו עיתונאים וחוקרים לגשת למידע ולהנגיש אותו לציבור.

"זה פיתרון לא רע" אומר פרופ' זליכה, ומציע פתרונות נוספים: "השאלה היא מה הם מנגנוני הבקרה הפנימיים. כל הלוואה צריכה להיות מאושרת בצורה של ׳כפל חתימות׳, כלומר – שני מנהלים בלתי תלויים, שלא כפופים אחד לשני שצריכים לאשר אותה. מעבר לזה, האם אגף הפיקוח ברשות שוק ההון הולך ובודק תיקים שכשלו? האם יש לו סמכויות שמאפשרות לו לנקות בצעדים אישיים כנגד מנהלים ודירקטורים במידת הצורך, עד כדי הדחה?
הסמכות של המפקח על הבנקים למשל מאפשרת לו את כל אלו, והן נקבעו בתיקון ה-13 לחוק הבנקאות (סעיף 17), שהיה לי הכבוד באופן אישי להעביר אותו."

אך האם אגף הפיקוח ברשות שוק ההון באמת בודק תיקים שכשלו? האם הוא באמת מפעיל את סמכויותיו כנגד מנהלים ודירקטורים במידת הצורך, כפי שטוען פרופ' זליכה שצריך לקרות?

לפי המלצות "וועדת הטייקונים", בראשת איתן כבל, שדנה בנושא הסדרי החוב של הבנקים וקרנות הפנסיה לטייקונים, ופרסמה ב-2019 את ההמלצות שלה (עמוד 18): "מסקנת הוועדה היא כי תפקוד רשות שוק ההון בכל הנוגע לפיקוח ובקרה על מתן אשראי אינו מספק בעליל", וכן כי "ביקורות רשות שוק ההון הן בהיקף מצומצם ביותר". עוד נכתב בדו״ח כי "רשות שוק ההון אינה עוקבת כראוי אחר השווקים שבפיקוחה" וכי "יש הכרח בקיומה של מערכת גילוי וחקירה שבאפשרותה לחשוף התנהלות אסורה. מערכת זו אינה קיימת כיום". בנוסף, הדובדבן שבקצפת, מצאו כותבי הדו״ח: "תת-אכיפה בתחום הכשלים במתן אשראי על ידי הגופים המוסדיים".

תגובות

פנינו לקרן הפנסיה ״הלמן-אלדובי״ ושאלנו מדוע אינם מפרסמים את שמות הלווים בדוחות הכספיים שלהם, ומסתפקים בפרסום מספר החברה בלבד. ביקשנו לראיין את נציג הקרן אולם למרות פניות חוזרות לא קיבלנו מענה לפנייתנו. 

פנינו גם לקרן הפנסיה ״מגדל״ ושאלנו מדוע אינם מפרסמים את שמות הלווים בדוחות הכספיים שלהם. בדוברות "מגדל" אמנם סירבו לבקשתנו לערוך ראיון עם נציג מטעמם, אך מסרו לנו את התגובה הבאה: "כשנותנים אשראי (בדיוק כמו בנק), חלק מהעניין הוא אי חשיפת מידע בנושא. זה בדיוק ההבדל בין שוק סחיר ללא סחיר. זהו בסיס מערכת יחסים בין נותן האשראי לבין מקבל האשראי”. עוד הסבירה כי למרות שבאופן עקרוני למגדל כחברה אין בעיה עם חשיפת המידע "כיוון שהבנקים לא חושפים את המידע על לקוחות שלהם, זה בעייתי שמגדל תחשוף".

פנינו גם למשרדו של הממונה על שוק ההון, ד״ר משה ברקת, וביקשנו את התייחסותו לסוגיה. אולם לא נענינו עד לרגע פרסום הכתבה.

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע):

כשטייקון לווה כסף מקרן פנסיה – הוא לווה את הכסף ששייך לך ולי, כסף שהפקדת במשך עשרות שנים של עבודה קשה. כל שקל כזה שמפסידים טייקונים (ראה ערך אליעזר פישמן ויצחק תשובה), זה שקל שלא יהיה לך כשתרצה/י להגיע למנוחה אחרי עשורים של עבודה קשה בגיל 62 או 67.

אבל אם יהיה בידינו מידע, כמו למשל, האם קרן הפנסיה שאנחנו משלמים לה כדי לשמור על הכסף שלנו עושה הסדרי חוב לטייקונים – נוכל להחליט אם אנחנו נשארים בקרן הזאת או עוברים לקרן פנסיה אחרת. 

מה אפשר לעשות (מעש"י):

איש המפתח שיכול לשנות את המציאות המעודדת ניגודי עניינים שקיימת כיום בנושא, הוא כאמור הממונה על שוק ההון – ד"ר משה ברקת. ברקת יכול להחליט לחייב את כל קרנות הפנסיה בשקיפות כלפי הציבור: לפרסם את שמות הלווים והאם נעשו הסדרי חוב. מהלך כזה יאפשר לנו הציבור לפקוח עין ולהביע ביקורת על מי שנותן ולוקח את הכסף ששייך לנו, ולוודא שהם מתנהלים בצורה אחראית.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לכתבנו דרור גורני – [email protected]

משפט המו"לים: הנאשמים דורשים מהפרקליטות מאות מסמכים נוספים

הזוג אלוביץ', לשעבר בעלי השליטה ב"בזק" וב"וואלה", דורשים ניירות עבודה של הפרקליטות, המשטרה והרשות לניירות ערך, מסמכים הקשורים לעדי המדינה בתיק ועוד • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |

בני-הזוג איריס ושאול אלוביץ', הנאשמים בשוחד לראש הממשלה נתניהו, דרשו ביום ראשון מביהמ"ש כי הפרקליטות תספק להם מאות מסמכים נוספים, שהפרקליטות מגדירה "חומרים פנימיים" ואילו הם מגדירים "חומרי חקירה" של הפרשה. עוד באותו יום הזהירה הפרקליטות, בקשר לדרישה דומה קודמת של הנאשמים, כי היענות לדרישות אלו תביא ל"התמשכות ההליכים המשפטיים" ואולי אף לבקשות לדחיית מועדי ההוכחות בתיק (להרחבה בנוגע לטענות הפרקליטות).

בני-הזוג אלוביץ' נאשמים במתן שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו במסגרת הפרשה המכונה "תיק 4000", כשלצידם נאשמים נתניהו עצמו והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. בדיון הראשון במשפט, שהתקיים לפני חודשיים, הדגישו באי-כוח בני-הזוג אלוביץ, עורכי-הדין ז'ק חן ומיכל רוזן-עוזר, כי היקף החומר בתיק מחייב דחייה במועד תחילת שלב הראיות. השופטת הסכימה לדחות את המועד במעט, אך קבעה כי שלב ההוכחות יחל בחודש ינואר הקרוב. במקביל הגישו בני-הזוג אלוביץ' עתירה לבג"ץ בדרישה לחייב את היועץ המשפטי לממשלה לחקור הדלפות לתקשורת.

בשבועות האחרונים התמקדו חילופי הטענות בין בני-הזוג אלוביץ' לפרקליטות המדינה, בשיחה שהתקיימה בין חוקרת משטרה לבין אור אלוביץ', בנם של בני הזוג. פערים שהתגלו בין התמליל שמתעד את השיחה לבין מה שנאמר בהקלטה שתיעדה את הפגישה הובילו את באי-כוחם של בני-הזוג אלוביץ' לדרוש כי הפרקליטות תעביר להם תמליל מתוקן של השיחה ותערוך תמלולים חדשים ומדויקים לכל החקירות שבהן קיימים פערים בין חומר הגלם לתמלול. משמעות הדבר: תמלול עשרות ואף מאות הקלטות, זאת למרות שאין חובה חוקית לספק תמלולים לנאשמים.

התמלילים ממילא אינם אלא כלי עזר לעיון בראיה עצמה, שהיא הקלטת החקירות והפגישות עם המעורבים בתיק, הדגישה הפרקליטות באמצעות עורכות-הדין יהודית תירוש וניצן וולקן, ואין כל חובה להעביר לעיון ההגנה "הגיגים, הערות, עיבוד ועריכה, שנעשו על ידה בחומר הגלם המהווה את 'חומר החקירה'". בנוסף טוענת הפרקליטות כי "התייחסות לניירות העבודה שלה כ'חומר חקירה' שהעברתו נדרשת באופן שוטף, תביא באופן הכרחי להתמשכות ההליכים המשפטיים. זאת, משום שהיא תגרור בקשות נוספות של ההגנה לעוד ועוד דיוקים, שאליהן אף עלולות להתווסף בקשות לדחיית מועדי ההוכחות".

זמן קצר לפני שהוגשה תגובת הפרקליטות הגישו בני הזוג בקשה נוספת במסגרתה הם מבקשים מבית-המשפט להורות לפרקליטות להעביר לעיונם עוד מאות מסמכים. הבקשה החדשה נוגעת למסמכים הקשורים לעדי המדינה ניר חפץ ושלמה פילבר, לעד אילן ישועה ולנאשם אלוביץ'.

"ישנן אינדיקציות לכך שאין בחומר החקירה תיעוד מלא ומסודר של כל הפגישות והמגעים שהתקיימו בין נציגי המדינה לבין עדי המדינה, נציגיהם ובני משפחתם (חפץ ופילבר), ועם עדים אחרים, כמו במקרה של אילן ישועה שהוא עד תביעה מרכזי בתיק", נטען בבקשה. לפיכך דורשים בני-הזוג אלוביץ' לקבל גם חומרים שיש להם תיעוד ואינם בידי הפרקליטות אלא בידי רשויות החקירה.

עוד מציינים באי-כוח בני-הזוג שלושה מסמכים שעשויים לכלול תיעוד לטובת הנאה שנמסרה לעדי מדינה. המסמכים הם מזכר בדבר "שחרור הפקדה ניר חפץ"; מזכר בדבר "בקשות שלמה פילבר להפחתה בערבות"; ומכתב בדבר "בקשת עד המדינה שלמה פילבר להקלה בתנאי ערבותו". "ככל שמסמכים אלה אכן מתעדים טובות הנאה שונות שנתנו לעדי מדינה, מדובר בחומר חקירה שצריך להימסר בשלמותו למבקשים", נטען בבקשה. "לפיכך יתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיבה להעביר כל מסמך המתעד טובת הנאה, גדולה כקטנה, שנתנה על ידה למי מעדי המדינה".

כדי להדגיש את חשיבות העברת החומר מזכירים באי-כוח בני-הזוג אלוביץ' "תרגיל חקירה פסול ואכזרי", לדבריהם, שננקט כלפי ניר חפץ, ערב הסכמתו להפוך לעד מדינה בתיק: "עיכובה לחקירה של מקורבת אליו ובִּיום מפגש ביניהם במסדרונות חדרי החקירות". פרקליטי חפץ ביקשו שהודעת המקורבת לא תועבר להגנה והפרקליטות הסכימה, אולם בשל טעות אנוש הועברה ההודעה. בית-המשפט, בדיון בבקשת "גלובס" להסיר את צו איסור הפרסום על הפרשה, קבע כי הדיון הציבורי באירוע זה "בלתי נמנע ואף לגיטימי וחיוני במשטר דמוקרטי". לפי בני-הזוג אדלשטיין, "את אשר מצא בית המשפט כמידע שצריך לעמוד לרשות הציבור, ודאי שהיה צריך להעמיד לרשות המבקשים לצורך ניהול הגנתם".

בהקשר זה מזכירים בני-הזוג אלוביץ' פרסום מהימים האחרונים של הפרשן הפוליטי בחדשות 12 עמית סגל, שדיווח ב-8.9 במהדורת החדשות על גורם משטרתי שפנה לחוקרי מח"ש בזמן אמת וסיפר להם על הלחצים שהופעלו על ניר חפץ. לפי הדיווח של סגל, ראש מח"ש קרן בר-מנחם סירבה לקבל את התלונה שכן המקור ביקש חיסיון על שמו. לבני-הזוג אלוביץ' רשימה של עשר דרישות מהפרקליטות בעניין זה, החל בהעברת המסמכים שצוינו לעיל, עבור בהצהרות בדבר הטבות נוספות או בקשות להטבות נוספות וכלה במסירת עוד שלל מסמכים הקשורים למגעים עם עדי המדינה.

ניר חפץ. (צילום: פלאש90)

דרישה נפרדת נוגעת לחומרים שנאספו על-ידי רשות ניירות הערך, במסגרת החקירה שהקדימה את החקירה המשטרתית. חקירת רשות ניירות הערך זו כללה עיון בטלפון ובמחשב של אילן ישועה, שלמה פילבר וניר חפץ. לטענת בני-הזוג אלוביץ' בפרקליטות הסתמכו באופן מוחלט על ממצאי חקירה זו בלי כל ביקורת או פיקוח.

"לא ניתן לשלול שחומר מסוים שלא נראה היה לחוקרים כחומר רלבנטי בשלב החקירה, הוא חומר רלבנטי ביותר בשים לב לזירת המחלוקת שגובשה עם הגשת כתב האישום", טוענים בני-הזוג אלוביץ' ודורשים מהפרקליטות לערוך בעצמה את החיפוש בחומר המחשבים והטלפונים ולהגדיר בעצמה מהו "חומר חקירה" ומה אינו כזה. לחלופין, על הפרקליטות להעביר לידי בני-הזוג אלוביץ' את כל החומר הגולמי שנאסף בחקירה זו, נטען.

שאול אלוביץ׳ בדיון בבית המשפט (הדס פרוש / פלאש 90)

בני-הזוג אלוביץ' דורשים בנוסף גם עשרה מסמכים הקשורים לעד המדינה ניר חפץ, כולל מסמך העוסק ב"נקודות למשא ומתן" עם חפץ; מזכר המסכם האזנה לשיחות של חפץ; ומסמכים רפואיים ואישיים של העד. "בהתחקות אחר האמת יידרש בית המשפט לעמוד על מהימנותו של עד המדינה ומהימנות ומשקל הדברים שמסר. אחד הכלים לעשות כן הוא בחינה של כלל הנסיבות הנוגעות למתן גרסתו", טוענים בני-הזוג אלוביץ'.

"למבקשים אין עניין לפגוע בפרטיותו של ניר חפץ", הם מבהירים ביחס לבקשתם לקבל מסמכים רפואיים ואישיים. "יחד עם זאת, מדובר במסמכים שנאספו על ידי הרשות החוקרת ויש בהם לשפוך אור על אופיו ועל הלחצים בהם עמד עובר לחתימתו על הסכם עד מדינה. ככאלה, מדובר בחומר חקירה מובהק".

עוד דורשים בני-הזוג מהפרקליטות להעביר לידם מסמכים הנוגעים לשלמה פילבר, כולל "אישר הלנה לעצור". "לא מדובר בעניין טכני או פורמלי", הם מסבירים. "מדובר במסמך שקשור לתרגיל חקירה פסול של הכבדה על העד בדרך של כליאתו בתנאי מעצר קשים וטרטורו בין בתי מעצר. מדובר בהפעלת אמצעי לחץ על נחקרים על מנת לגרום להם לשתף פעולה או בקשר לטובות הנאה שקיבל העד בניסיון לגייסו לעד מדינה".

שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר ועד המדינה בתיק 4000

בנוסף דורשים בני-הזוג אלוביץ' לקבל מסמכים הקשורים לעד אילן ישועה. הם מציינים כי ישועה לא נחקר תחת אזהרה ולא הפך לעד מדינה, על אף היותו עד תביעה מרכזי. "קל להתרשם שערפל כבד מאוד רובץ על שאלת מעמדו של העד", הם טוענים. "לא ניתן להתחמק מהרושם שמדובר בערפול מכוון. על מנת לרדת לחקר האמת ולברך את הדברים שאין להפריז בחשיבותם, נדרש גילוי מלא ומקיף של כל הדברים שהוחלפו בין אילן ישועה ובאי כוחו לבין חוקרי המשטרה ונציגי המשיבה".

108 תיקים ומסמכים נוספים שדורשים בני-הזוג אלוביץ' נוגעים לכלל החומר שנאסף במסגרת שלב מעצר החשודים ותפיסת רכושם. "אין כל סיבה שמכוחה ראוי למנוע היום את גילוי החומר שהוגש במעמד צד אחד לבית המשפט בשלבי המעצר והתפיסה", הם טוענים. לדברי בני-הזוג אלוביץ', הדבר נכון במיוחד על רקע החשש ל"ניצול הליכים לרעה במטרה לשבור את רוחם של הנחקרים ולהפעיל עליהם לחץ פסול ואסור".

איריס אלוביץ' (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

עוד מבקשים בני-הזוג אלוביץ' לקבל לידם כמה עשרות מסמכים ודו"חות הנוגעים ל"תרגילים ופעולות חקירה". "תרגילי חקירה הם חומר חקירה", נטען בבקשה. "אלמלא היו כאלה לעולם לא היינו יודעים האם עמדה היחידה החוקרת בחובתה לנקוט בתרגילים שאינם פסולים, ואם לא פעלה כך מדוע ומה היו ההשלכות של אותם תרגילים פסולים בהם נקטה".

בהקשר זה דורשים בני-הזוג אלוביץ' מסמכים הקשורים לתמלול החלקי של השיחה בין חוקרת המשטרה לבנם אור אלוביץ', כולל "כל טיוטות ההתכתבות שלה [של הפרקליטות] ושל המשטרה עם חברת התמלול החיצונית בקשר עם התמלול החסר וכן את הקבצים הדיגיטליים כולם של תמלול השיחה המקדימה כפי שנמסרו למשטרה".

מעבר לכל האמור לעיל דורשים בני-הזוג אלוביץ' לקבל קלסרים הכוללים ריכוז תלונות שנוגעות לתיק, כולל תלונה כנגד נוחי דנקנר ותכתובות ביחס לפניית איתי לשם; קלסר הכולל חומרי השלמת חקירה ומסמכים נוספים כגון "מעטפה המכילה קובץ מסמכים שעוסקים בחומרים רגישים בפרשייה".

***

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

האיחוד בעיתונות העצמאית יוצא לדרך, ואנחנו צריכים אותך איתנו

״שׁקוף״ ו״העין השביעית״ יחלו לפעול יחדיו תחת מודל המו"לים של "שקוף" המטרה: ביסוס מודל פעולה אפקטיבי המשלב עצמאות עיתונאית עם יציבות כלכלית היעד הראשון: גיוס 2,000 מו"לים חדשים ● אתם איתנו?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

קוראים וקוראות יקרים,

אחרי חודשים ארוכים של בדיקות ותכנון מדוקדק והצבעת אמון של 4,000 המו״לים של ״שקוף״ ושל ועד עמותת ״העין השביעית״ – אנחנו גאים ומתרגשים להודיע על ההחלטה לקדם איחוד בין שני כלי התקשורת, תחת מודל מימון שנשען על תמיכת הציבור מהשקל הראשון ועד האחרון.

אנחנו עושים את זה מתוך תחושת מחויבות עמוקה, אחריות, הכרת תודה לכל מי שצעד איתנו עד הלום, ואנחנו מבקשים את תמיכתן ותמיכתכם האקטיבית במהלך

היום יש לנו הזדמנות להתחיל ביחד מהפכה בתקשורת העצמאית בישראל. מודל העיתונות שממומנת רק על ידי הציבור, על ידי מו״לים – אזרחים ואזרחיות שמתחייבים לתמיכות חודשיות עם תקרה מוגבלת – עושה צעד עצום קדימה. האיחוד הגדול בתקשורת העצמאית יוצא לדרך.

אנחנו מאמינים שרק תקשורת שהיא חופשית באמת יכולה לזכות באמון מלא של הציבור. רק עיתונות שמאחוריה עומדים אלפי אנשים שתומכים מדי חודש, בלי אג׳נדות נסתרות, יכולה לספר את הסיפור האמיתי. ושהדרך היחידה לעשות כיום עיתונות נקייה היא בתמיכה ציבורית מלאה. כספית וערכית. 

לנו אין טייקון מאחורי הקלעים ואינטרסים חשאיים, ואנחנו נותנים דין וחשבון רק לציבור. הגב שלכן ושלכם הוא זה שנותן לנו את הכוח להמשיך לחקור, לחשוף – ולשנות מציאות. המודל שלנו לא מאפשר לנו להצליח ללא תמיכת הציבור. בלעדיכם זה וגם הפעם – נמשיך לקדם את המהלך רק אחרי שנדע שהציבור עומד איתנו. 

לכן, אנחנו חייבים לגייס בשבועות הקרובים עוד לפחות 2,000 מו״ליות ומו״לים חדשים, שיתמכו באופן קבוע בעיתונות החופשית של ״העין השביעית״ ו״שקוף״. 

כל אחת ואחד יכולים להיות מו״ל. כל מה שצריך זה לתמוך בסכום חודשי של בין שקל אחד לאלף שקלים מקסימום. לפי היכולת. כל מו״ל קובע, וכל הקולות שווים בלי קשר לגודל התמיכה. הצטרפו עכשיו. ואם כבר הצטרפתם – זה הזמן להזמין גם את החברים והמשפחה שיקרים לכם להיות חלק מהשינוי. מתנה לדמוקרטיה שלנו לקראת השנה החדשה.

דווקא בזמן משבר צריך תקשורת חופשית

המהלך הזה לא סתם קורה עכשיו, בעיצומו של אחד המשברים הכי חמורים בהיסטוריה העולמית, של כאוס פוליטי וחוסר יציבות פנימיים, ושל משבר אמון חריף בין הציבור לבין הממסד והתקשורת הישנה. דווקא בתקופה הקשה שעוברת על החברה שלנו, זה הופך להיות ברור יותר ויותר: אנחנו חייבים להצליח לתת פייט אמיתי לחיבור בין ההון לשלטון ולעיתון, לפעול בנחישות למען הדמוקרטיה, למען חופש העיתונות והביטוי. למען העתיד של כולנו. 

לכן, אחרי שנים בהן אנחנו לוקחים חלק בקהילה הולכת, גדלה ומשפיעה של כלי תקשורת עצמאיים קטנים, הבנו שהגיע הזמן לאחד כוחות. דווקא מול מול הטלטלות הקשות, מול השינויים הטקטוניים והאיומים איתם מתמודד העולם, ובתוך עידן הצפת המידע וחוסר הוודאות – אנחנו חייבים להתחבר. אנחנו מאמינים שכך יהיה קל יותר לצמוח, לפעול מתוך יציבות, באופן חופשי ובשקיפות.

בחודשים האחרונים ביצעו הצוותים המקצועיים של ״שקוף״ ושל ״העין השביעית״ בדיקת היתכנות מעמיקה בכל הרמות – הערכית, המקצועית, הבינאישית והכלכלית – לאיחוד אפשרי של שני האתרים. לאחר שבחנו את כל ההיבטים והגענו להסכמות, המלצנו למו״לים של ״שקוף״ וכן לוועד המנהל של ״העין השביעית״ לאשר מיזוג של שני האתרים, שיחלו לפעול תחת המודל הכלכלי והניהול של ״שקוף״. ֿ

לשמחתנו הרבה, לפני מספר ימים, בסיומו של תהליך שיתוף ציבור ייחודי, אישרו כמעט 4,000 המו״לים של ״שקוף״ ברוב של 90 אחוזים את האיחוד עם ״העין השביעית״. במקביל עברה עמותת העין השביעית תהליך פנימי בסיומו החליט הוועד המנהל לאשר פה אחד את האיחוד. התמיכה הגורפת הזאת רק מוכיחה עד כמה גם בעיני הציבור המהלך הזה משמעותי ונחוץ.

אבל התנאי לאיחוד הוא גיוס של 2,000 מו״לים ומו״ליות חדשים. אנשים מן השורה שחופש העיתונות חשוב להם, שרוצים לקבל תוכן אמין, מעניין ומקצועי, שחשוב לחיים שלהם. שרוצים להבין איך עובדת המערכת, מה עומד מאחורי הסיסמא ״הון-שלטון-עיתון״, איך זה משפיע על החיים שלנו ואיך אפשר לשנות. ללא תמיכת הציבור, לא נוכל לבצע את האיחוד. 

על פי ההסכם, אם נצליח לגייס את תמיכת הציבור, ״העין השביעית״ תעבור לפעול תחת המטריה הניהולית של ״שקוף״, אך כל אחת מהמערכות העיתונאיות תמשיך לפעול בנפרד ותשמור על עצמאות מלאה, כולל שמירה על נכסים דיגיטליים נפרדים. 

במקביל, כל אחד מהגופים יביא לאיחוד את התכנים הייחודיים שלו, את המקצוענות שלו, את המקורות שלו, את הקהלים והחוזקות שלו. את הכוחות האלו אנחנו שואפים לנצל לטובת פרויקטים משותפים, יותר תחקירים, יותר חשיפות, יותר דיווחים בזמן אמת וסיקורי עומק, התנסות במגוון של כלים, פלטפורמות ומדיומים חדשים כמו וידאו ופודקאסטים. אנחנו לא חוששים לנסות דברים חדשים, לא חוששים להשתנות, ואנחנו יודעים להתאים את עצמנו למציאות המאתגרת, להתחדש ולחדש.

שוקי טאוסיג, עורך ״העין השביעית״, ניר בן-צבי מנכ״ל ״שקוף״

היום אנחנו נותנים תשובה מהדהדת לעיתונאים מטעם, לסיקור השטחי, לקליקבייטים, לשיתופי פעולה פסולים מתחת לשולחן. יחד איתכם, במימון ציבורי מהשקל הראשון ועד האחרון, נקדם נורמות של שקיפות, של מעורבות ציבורית, ושל עיתונות ביקורתית ואחראית. 

רק ביחד נחשוף את המושחתים שמושכים בחוטים

כדי שהאיחוד הזה יצא לפועל, ויהפוך למציאות שתאפשר לשני האתרים לפעול באופן חופשי, ללא תלות בקרנות ותרומות גדולות, אנחנו זקוקים לתמיכה שלכן ושלכם. הצטרפו אלינו והיפכו לבעלים של כלי תקשורת עצמאיים

היעד שלנו הוא לגייס, בשלב הראשון, 60 אלף שקלים נוספים בתמיכות חודשיות קבועות. בתקופה האחרונה הצלחנו, במאמץ משותף של שני האתרים, לגייס כבר כשליש מהיעד הזה. אנחנו חייבים גב של עוד לפחות 2,000 מו״לים ומו״לית בשלב הזה, לפני שנוכל להמשיך לטפס ליעד הבא. להם יש את אלוביץ׳ ונוני, לנו יש רק אתכם

הצטרפתן כבר? בקשו מהמשפחה, מחברות ומחברים לעשות אותו דבר. שתפו את התכנים שלנו ברשתות החברתיות ובאפליקציות

עוד כמה ימים כולנו עשויים להיכנס לסגר. חוסר האמון גובר בין המדינה לאזרחיה, והתקשורת הממסדית רק מגבירה אותו. אנחנו מבטיחים לכם לעשות הכל כדי להביא לכן סיקור הוגן, מידע שאתם יכולים לסמוך עליו, ולפקוח עין על מקבלי ההחלטות והתקשורת. ללא מורא וללא משוא פנים. 

שלכן ושלכם,

צוות שקוף

נעים להכיר: ״העין השביעית״

העין השביעית הוא כלי התקשורת העצמאי הוותיק ביותר במדינה. הוא יצא לאור לראשונה ב-1996 ככתב עת מודפס. ב-2008 העין השביעית החלה לפרסם באינטרנט, ולמעשה היא כלי התקשורת העצמאי הראשון שפעל אונליין בישראל. "העין השביעית" היא הזירה היחידה בישראל המוקדשת לביקורת ומעקב על התקשורת. ביקורת תקשורת היא הרבה מעבר לסקירת התכנים בעיתונות. לעיתונות יש אחריות משמעותית מאוד על יציבותה של הדמוקרטיה. התפקיד של העין השביעית הוא לבחון את קשרי הון-שלטון-עיתון, להצביע על כשלים ועיוותים ולדרוש תיקון. בשנים האחרונות הפכה העין השביעית לעמותה עצמאית ומאז היא מתבססת על מודל של תרומות מקרנות ומקוראים. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

נציג חברת הטבק "פיליפ מוריס" הוזמן לדבר בדיון על נזקי העישון בוועדת הבריאות

בניגוד לאמנה הבינלאומית עליה חתומה ישראל: רופא שחברת הטבק שכרה את שירותיו נכח בדיון בוועדת הבריאות של הכנסת וייצג את האינטרסים של החברה חלק מחברי הוועדה עזבו את הדיון במחאה ● כך יועצי חברות ולוביסטים משפיעים על קביעת מדיניות שעשויה לפגוע בבריאות של כולנו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

אורח מפתיע נכח השבוע בדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת: פרופ' יוסף ריבק, רופא שהגיע כדי לייצג את האינטרסים של חברת הסיגריות "פיליפ מוריס". בדיון, שעסק בנזקים הבריאותיים של מוצרי טבק, נכחו חברות וחברי כנסת וכן מומחים לבריאות הציבור. ח"כ תמר זנדברג (מרצ) ופרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, עזבו את חדר הוועדה במחאה כשהחל ריבק לדבר.

כבר בתחילת הדיון הבהירה ממלאת מקום יו"ר הוועדה, ח"כ טלי פלוסקוב (הליכוד), כי תיתן זכות דיבור למגוון דוברים: "אנחנו צריכים לקחת בחשבון את כל הגורמים ואת כל השותפים בדיון. אני יודעת שבדיון הזה יש אנשים עם אינטרסים מצד אחד, ואנשים שדואגים לבריאותם של אנשים מצד אחר. נראה איך אנחנו משלבים אותם ואיך אנחנו עושים צעדים כדי לשמור על בריאותם של אזרחי מדינת ישראל".

ח"כ טלי פלוסקוב. (צילום: פלאש90)

לקראת סוף הדיון חזרה פלוסקוב והזכירה: "כמו שהבטחתי, נשמע את שני הצדדים", והפתיעה את חברות וחברי הוועדה כשהזמינה את פרופ' יוסף ריבק, היועץ של חברת "פיליפ מוריס", לדבר בשיחת זום. "לזה אין צד שני", אמרה ח"כ זנדברג לפני שיצאה מהחדר. "יש אמנה שמדינת ישראל חתומה עליה, הנגישות של חברות הטבק למקבלי ההחלטות ולגופי הרגולציה אסורה באמנה".

לפי האמנה, יש צורך להגן על הציבור מפני האינטרסים והכוח של חברות הטבק. "הסיבה לסעיף הזה היא שידוע כבר הרבה שנים שהדרכים של תאגידי הטבק הן נכלוליות ומתוחכמות", הוסיפה זנדברג בשיחה עם "שקוף". "לכן האמנה עשתה צעד חריג לאיסור השפעה של נציגי החברות על קובעי המדיניות".  לפי דו"ח מבקר המדינה משנת 2018, על נבחרי הציבור גם לדווח על כל פגישה עם נציגי החברה.

ח"כ תמר זנדברג. (צילום" יונתן זינדל, פלאש90)

ריבק הציג את עצמו כמומחה לבריאות הציבור ורפואה תעסוקתית, והגדיר את עבודתו כ"מייעץ לחברה בנושא הפחתת סיכון". הוא לא הוגדר כלוביסט ואינו רשום במאגר הלוביסטים של הכנסת. בדבריו טען שמטרת החברה היא בכלל הפסקת עישון. "אני נגד עישון והלוואי שהייתה הפסקת עישון," אמר. "אבל אתם מזניחים מגזר באוכלוסייה שעם כל המאמצים לא מפסיק לעשן. אנחנו יודעים שהרבה אנשים פונים להפסקת עישון אבל לצערי רק חלק קטן באמת נגמל. האנשים האלה היום חשופים לכל הסיכונים של סיגריות בוערות, אבל יש היום פתרונות שבהם אפשר להקטין באופן משמעותי את רוב הכימיקלים המרעילים והמזיקים שנמצאים בסיגריה בוערת באמצעות חימום טבק ולא שריפה שלו". בטענה כי לחברה פתרונות יעילים התכוון ככל הנראה לסיגריות אלקטרוניות, מוצר הדגל של החברה – בהן יש שימוש בחימום הטבק.

עוד בנושא

פנינו לפרופ' ריבק ושאלנו איך הגיע לדבר בוועדה. תשובתו לשאלת ״שקוף״ היתה קצרה: "ביקשתי להגיע".

לשאלה האם לדעתו סיגריות אלקטרוניות אכן משמשות תחליף בריא יותר לסיגריות – מה שלא נכון לפי מחקרים – אמר: "אין בריא. שום סיגריה לא בריאה". אז למה, למרות הסתירה בין ערכי הרפואה ובין האינטרסים של חברת הסיגריות, בחר להגיע ולייצג אותה בוועדת הבריאות? על כך סרב לענות, וסיכם: "אני לא עובד בפיליפ מוריס, אני מייעץ. נכון, משלמים לי – כשאני עובד משלמים לי".

"תמונה שקרית"

חבר הכנסת לשעבר יהודה גליק, ממובילי המאבק בסיגריות בכנסת ה-20, השתתף גם הוא בדיון בוועדה, ותיקן במהלכה את דברי יועץ החברה. 

"כלפי חוץ הם מספרים שמבחינתם הם רוצים לגרום לאנשים להפסיק לעשן. זה לא אמין שאותה חברה שמשווקת את הסיגריות לא תרצה שאנשים יקנו אותן. מעבר לזה, זה לא אמין מכיוון ש-99% מהפעילות השיווקית שלהם נעשית לאוכלוסיה שלא מעשנת", אמר גליק ל"שקוף". "אם אתם רוצים לשווק את המוצר כדי לגרום לאנשים להפסיק לעשן, אל תשווקו אותו באמצעות כוכבי נוער, אל תשווקו אותו בשפה וטעמים שמעניינים צעירים". 

ח"כ יהודה גליק. (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

גליק הוסיף: "לצערי לכל הגורמים שעוסקים בתעשייה הזאת, שבעיניי היא תעשיית רצח, מותר לפעול על פי חוק. מותר להם גם להתבטא. לכן אני מאלה שחושב שאפשר – בצער רב – לתת להם לדבר. יחד עם זאת אני חושב שלא ניתן לתת להם למכור תמונה שקרית". 

לדעתו של גליק יש לשקול להיפגש עם נציגי החברות רק לאחר הבנה מעמיקה של הנושא ותוך הטלת ספק. "דמוקרטיה זה גם להיפגש עם אנשים שאתה חולק עליהם במאת האחוזים. שמעתי את טענותיהם, אבל בעיניים ביקורתיות. לא נפגשתי עם כל אדם בכל תחום. אני יוצא מתוך הנחה שח"כים שיפגשו איתם זה ח"כים שבחרו לעסוק בנושא. אם ח"כ בוחר לעסוק בנושא ועושה אותו באופן רדוד זה יהיה חבל מאוד. למערכות האלה יש הרבה כסף, במערכת שלנו עד שאתה מצליח לקדם דברים, אם אין מישהו נחוש, זה מאוד מאוד קשה".

אינטרסים מנוגדים לאינטרס הציבורי

לוביסטים (שדלנים) מייצגים את האינטרסים של חברות וארגונים מול נבחרות ונבחרי הציבור. אף שקיימים חוקים שמגבילים את עבודתם, כמו החובה לענוד סרט כתום והחובה לגילוי נאות של החברות אותן הם מייצגים בכניסה לדיונים בוועדות, הפיקוח עליהם עדיין לא מספיק: במצב הקיים מתאפשרת למשל הגעה של נציג החברה לוועדה, ללא זיהוי מיוחד, כל עוד אינו רשום במאגר השדלנים של הכנסת ומגדיר עצמו כ"יועץ". 

ללוביסטים כוח עצום להשפיע על קבלת ההחלטות וגישה נרחבת לחברות וחברי הכנסת – הרבה יותר מזו של הציבור הרחב. בידם להוביל למהלכים שבבסיסם נוגדים את האינטרס הציבורי, וכל זה בחוסר שקיפות וכמעט אפס אכיפה.

יו"ר הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול, ח״כ מיכל קוטלר-וונש (כחול לבן), מתנגדת לנוכחות של נציגי חברות הטבק בוועדות, כולל בזו שהיא עומדת בראשה. "הסיבה היחידה שאפשר להגיד שטוב שהוא הגיע זה שהובהר כמה אין לו שם מקום. בטח שלא בדיון על דו"ח של שר הבריאות על העישון", אמרה ל"שקוף". "החובה שלנו היא להגן על הציבור מהאינטרסים של חברות הטבק. לדעתי צריך להיות איסור שהם יגיעו באופן כללי לוועדות – אלא אם יש איזשהו מקרה חריג, רגולציה שנוגעת ישירות אליהם, ואז אפשר לזמן אותם. אני לא אפגש איתם, ואם כן אני אעדכן על זה בצורה פומבית". 

ח"כ מיכל קוטלר-וונש. "צריך להיות איסור על נציגי החברות להגיע לוועדה"

ראוי לציין כי ח"כ תמר זנדברג, היו"ר היוצאת של הוועדה, אסרה על כניסת נציגי החברות לדיונים.

זו לא הפעם הראשונה בה עושות חברות הטבק את השימוש בשיטה הזאת – בעבר כבר שלחו חברות הסיגריות רופאים כנציגי החברה לדיונים בוועדות. זה מסוכן: דברים שאומר רופא מומחה עשויים להישמע משכנעים, ועלולים לערער אפילו את חבר הכנסת המיומן ביותר.

מח"כ טלי פלוסקוב נמסר בתגובה כי "ועדות הכנסת הן פלטפורמה לקיום דיונים ציבוריים מקיפים ומעמיקים בכל נושא שנמצא על סדר היום הציבורי. כחלק מהדיון חברי הכנסת שומעים את כל חלקי החברה הישראלית בהם נציגי המשק, המגזר הציבורי והחברה האזרחית. 

"במהלך הדיון אתמול הוועדה שבה והדגישה כי הפחתה ומניעת עישון הינה מטרה מרכזית וחשובה בעבודתה. חברת פיליפ מוריס ביקשה להציג בפני הוועדה את פעילותה להפחתת הפגיעה והנזק מעישון מוצרי טבק. השתתפות נציג החברה בדיון נעשתה בשקיפות מלאה ואינה סותרת את האמור באמנה".

ח"כ פלוסקוב הדגישה כי היא "רואה חשיבות בקיום שיח רחב ושמיעת כלל הקולות והבהירה ללא כל ספק בדיון כי שיקול הדעת של חברי הוועדה מתבצע על פי נתוני ושיקולי משרד הבריאות בלבד. החברה ביקשה לקחת חלק בדיון במטרה להתייחס לאזכור של אחד ממוצריה בדו"ח העישון שנידון".

עוד נמסר מטעמה של פלוסקוב כי היא "רואה חשיבות בקיום שיח רחב ושמיעת כלל הקולות תוך מתן אפשרות לתגובה וביקורת של גורמי המקצוע. דעתם של משתתפי הדיון על הדברים הוצגה מיד באופן ברור ושקוף, בתוכם הבהירה ח"כ פלוסקוב כי שיקול הדעת של חברי הוועדה מתבצע על פי נתוני ושיקולי משרד הבריאות בלבד".

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): 

כאשר נציגים של חברות הטבק יכולים להשמיע את טיעוניהם באופן חופשי בוועדות הכנסת, טענות שהן לעתים מטעות ולא מדוייקות, זה עשוי להשפיע על ההחלטות נבחרות ונבחרי הציבור. במקרה הזה רופא הוא אוטוריטה, שעלולה להשפיע ולהוביל לקביעת מדיניות שמקלה עם חברות שהוכח שוב ושוב, לאורך שנים, כי המוצרים שלהן פוגעים בבריאות הציבור. 

נוכחות של שדלנים מטעם תאגידים בינלאומיים עם כוח ותקציבי ענק מקשה על הח"כים להוביל מהלכים שנועדו להגביל כוחן מתוך רצון להגן על הבריאות של האזרחים, ועשויה להוביל לקביעת מדיניות שמזיקה לכולנו.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): 

יש צורך בהגברת האכיפה על לוביסטים ויועצים של חברות: להפסיק את השימוש במונח "יועץ חיצוני" ולחייב גם את מי שמגדירים עצמם ככאלה להירשם כלוביסטים. יש לחייב את כל חברות וחברי הכנסת לפרסם את הפגישות שערכו עם לוביסטים ונציגי חברות, ועל יו"ר כל ועדה לזכור את האחריות הגדולה שמוטלת עליו או עליה ולא לאפשר לבעלי האינטרס לדבר בדיון. 

***

תגובת חברת פיליפ מוריס:

"בדיון שנערך בכנסת אודות ממצאי דוח העישון, השתתפו נציגי פיליפ מוריס בע״מ וביניהם פרופ' יוסף ריבק, מומחה לבריאות הציבור ויועץ בהפחתת סיכונים. נציגי החברה לקחו חלק במטרה להציג את הצורך בקיום דיאלוג מדעי בדבר אלטרנטיבות לעישון סיגריות בוערות.

רק לאחרונה קבע ה-FDA לגבי אלטרנטיבה המבוססת על חימום טבק כי היא מצמצמת משמעותית את החשיפה לכימיקלים מזיקים ואיפשר להציג עובדה זו ל40 מיליון המעשנים בארה"ב. פרופ' ריבק טען כי גם למעשנים הבגירים בישראל יש זכות לדעת על קיומם של מוצרים חלופיים להמשך עישון סיגריות בוערות.

פיליפ מוריס בע״מ קוראת למשרד הבריאות בישראל לקיים דיון מדעי מעמיק, כפי שערך ה-FDA, ללא שיקולים זרים ולמען בריאות הציבור, ולהתאים את הרגולציה באופן שיאפשר להנגיש לציבור המעשנים הבגירים מידע חשוב זה".

מכופפי החוקים: גם כחול לבן מובילה מהלכים שמפוררים את הדמוקרטיה

למרות ההצהרות וההבטחה להוות אלטרנטיבה, גנץ וחבריו שותפים ואף מובילים חקיקה הפוגעת אנושות בשלטון החוק: החל מהמצאת המושג ראש ממשלה חליפי, דרך חוק נורבגי שנתפר לצרכיה של כחול לבן ועד התקציב שלא עבר ● שלטון החוק זה לא רק מינויים תקינים אלא קודם כל לכבד את ספר החוקים, גם כשזה לא נוח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"לעולם לא אאפשר למישהו לפורר את הדמוקרטיה, לא אתן שמישהו ימנה בובות לתפקידים ציבוריים. אמשיך לשמור על בטחון המדינה מבחוץ ומבפנים – אף אחד, לא ירים יד על שלטון החוק", אמר השבוע ראש הממשלה החליפי ושר הבטחון, בני גנץ, שעות ספורות לפני מועד פיזור הכנסת – מהלך שנדחה, נכון לעכשיו. 

גנץ, חזר על מסר זה אינספור פעמים מיום כניסתו לפוליטיקה. ואכן, לזכותו יאמר כי יתכן שמנע את מעורבותו של ראש הממשלה, שעומד למשפט בגין שוחד מרמה והפרת אמונים, במינויים מטעמו לתפקידי פרקליט המדינה והמפכ״ל. 

המשמעות של הגנה על שלטון החוק היא קודם כל לקיים את החוק, גם כשהוא לא נוח לך. יו״ר כחול לבן, שר הבטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ. (צילום: יוסי זמיר)

אך למרות ההצהרות, ויתכן שגם הכוונות הטובות, גנץ שותף ולעיתים מוביל מהלכים שגורמים לפגיעה אנושה בשלטון החוק ולהמשך התפוררות הדמוקרטיה. ולכן כדאי להזכיר לראש המפלגה הטריה: שלטון החוק לא מורכב רק מהליכי מינוי תקינים ומהגנה על שומרי הסף, אלא בראש ובראשונה מכיבוד החוקים הקיימים. גם, ובעיקר, כשהם לא נוחים לך אישית.

חבלה בשלטון החוק

שלטון החוק הוא ערך יסוד במשטר דמוקרטי. משמעותו שכולם נדרשים לפעול במסגרת החוק. כולל כולם. וזה לא משנה מי אתה: שר, חברת כנסת או רה"מ. הבעיה מתחילה כשפתאום יש לך את הכח לשנות את החוק כשהוא לא מתאים לך, פריבלגיה שאין לאף אזרח או אזרחית אחרים במדינה אלא לנבחרי ציבור. 

אם עליתם על כביש שהמהירות המותרת בו היא 90 קמ"ש אתם לא יכולים לשנות את המהירות המותרת ל-110 כדי שתוכלו לנסוע יותר מהר. אבל, וזה מה שעושים בכנסת ה-23 ללא הרף, לעיתים לאחר שכבר נתפסו וקיבלו דו"ח הח"כים מבטלים את הדו"ח על ידי שינוי החוק. 

דוגמה לכך ראינו רק השבוע, כשהכנסת חיבלה נמרצות ב"חוק יסוד משק המדינה" שקובע לוח זמנים להגשת תקציב מדינה (תוך מאה ימים מיום הקמת הממשלה), וקובע גם מה קורה אם הממשלה לא מצליחה להעביר תקציב (הכנסת מתפזרת). 

בשנה האחרונה התרגלנו לכך שהפוליטיקאים מכופפים חוקים לצרכים אישיים. הנה כמה דוגמאות בהובלה או השתתפות פעילה דווקא של המפלגה שהבטיחה ניקיון כפיים ולהוות אלטרנטיבה שלטונית, כחול לבן בראשות בני גנץ:

קומבינות שמשנות את מבנה המשטר

 הח״כים הגדילו לעצמם את תקציב הבחירות

לפני הבחירות לכנסת ה-23 גילו המפלגות שאחרי שתי מערכות בחירות אינטנסיביות, חסר להן כסף בקופה. אז מה עושים? משנים (שוב) את חוק מימון מפלגות. חברי הכנסת עקפו את שומרי הסף וקימבנו לעצמם במחטף הגדלת תקציב למימון הקמפיינים שלהם. זה עלה לציבור 63 מיליון שקלים נוספים. 

עוד בנושא:

את הדיון בנושא הוביל אבי ניסנקורן מכחול לבן, ששימש אז כיו״ר הוועדה המסדרת הזמנית של הכנסת, וכיום מכהן כשר המשפטים שממצב את עצמו כמגן שלטון החוק. אולם כל מפלגות הבית היו שותפות למהלך, ובראשן סיעת הליכוד שאף דחפה אותו. המפלגה היחידה שהתנגדה היתה ישראל ביתנו. 

התאמת החוק להסכמים קואליציונים

עוד בזמן המגעים הקואליציונים, וכתנאי להקמת הממשלה, כחול לבן בשיתוף עם הליכוד קידמה שורה של חוקים ששינו את מבנה המשטר בישראל: 

    • המצאת המושג ״ראש ממשלה חלופי״ שיאפשר לראש הממשלה נתניהו להישאר בממשלה גם לאחר שיאלץ לפנות את כסא רה"מ (שהרי על פי החוק שר שמואשם בעבירות פליליות חייב להתפטר).
    • קיצור ימיה של הכנסת לשלוש שנים מיום כינון הממשלה למרות שלפי חוק יסוד הכנסת היא אמורה לכהן במשך ארבע שנים, וזאת במטרה להתאים את החוק להסכם הרוטציה בין נתניהו לגנץ.
    • שינוי של כללי הצבעת האי אמון בממשלה, כך שאם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ – השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה.
    • הגדלת את מספר השרים בממשלה באופן שמסרס את כוחה של הכנסת
    • ואם זה לא מספיק על הדרך גם סידרו באופן רטרואקטיבי ופרסונלי לח״כים צביקה האוזר ויועז הנדל מפלט מהסנקציות שהחוק מטיל על ח״כים שמתפצלים ממפלגתם – קומבינה שעלותה לציבור עומדת על שלושה מיליוני שקלים בשנה. 

החוקים האלו, שעברו עם היוולדה של הכנסת ה-23, נועדו כדי לשריין בחוק חלק מההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן ולהתאים את החוק לצרכי השעה. את הדיונים הוביל חבר הכנסת איתן גינזבורג מכחול לבן, יו"ר הוועדה המיוחדת לחוק.

חקיקה שתפורה למידותיה של המפלגה. חברי הכנסת איתן גינזבורג ורם שפע, כחול לבן (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

חוק נורבגי עקום

בהמשך קידמו בזריזות "חוק נורבגי" – מתוצרת כחול לבן, שנתפר למידותיה של מפלגת כחול לבן. החוק איפשר לח"כים ממפלגתו של גנץ שמונו לשרים להתפטר מהכנסת ובמקומם להכניס לכנסת ח"כים חדשים. וכך, באמצעות נוסחה עקומה למדי התאפשר למפלגה שמונה 15 ח"כים להכניס חמישה ח״כים חדשים לכנסת כדי למלא את הריק שנוצר לאחר שכמעט כל חברי הרשימה מונו לתפקידי שרים. וזה בזמן שמפלגת הליכוד, המונה 36 ח"כים יכולה הייתה להכניס לכנסת רק שני ח"כים חדשים.

גם החוק הזה נתפר והותאם לצורכי השעה וכחול לבן. גם כאן הוביל את הדיונים חבר הכנסת איתן גינזבורג (כחול לבן), שמכהן יו"ר ועדת הכנסת.

(וזה עוד טוב, בדרך שקלו להעביר ״חוק נורבגי מדלג״ – חוק בלתי חוקי בעליל שהיה מאפשר את שינוי תוצאות הבחירות לאחר שהתקיימו והוצע כדי להיפטר מח״כים לא נאמנים).

תקציב ללא תקציב

השבוע נשבר שיא נוסף. לאחר שנתניהו לא הסכים להעביר תקציב בהתאם להסכם הקואליציוני עם כחול לבן, לא עבר תקציב בכלל – לפחות לא כחוק. במקום זאת דחו את מועד הגשת התקציב ב-120 יום נוספים, האריכו את תקציב 2019 ואישרו תוספת של 11 מיליארד שקל, שנועדה לטובת גורמים שהממשלה התחייבה לתקצב (כמו תנועות הנוער והישיבות התיכוניות). לשבוע האחרון של השנה לא אושר תקציב. 

החוק החדש, שחלקו נקבע בהוראת שעה זמנית באופן שהותאם לצרכי מפלגות הקואליציה ובראשן הליכוד וכחול לבן, מנוגד לכל הגיון (עדיין יצטרכו להעביר תקציב לשבוע האחרון של שנת 2020) ומתנגש עם הריסון התקציבי שקובע חוק יסוד משק המדינה לפיו עד שהממשלה תחליט על סדר עדיפויות לאומי ינהלו במשרד האוצר תקציב מרוסן שנגזר מתקציב השנה הקודמת. את הדיונים בנוגע לתקציב הוביל ח״כ יצחק פינדרוס (יהדות התורה), ממלא מקום יו"ר ועדת הכספים.

מי האלטרנטיבה? ראש הממשלה נתניהו והחליפי גנץ במליאת הכנסת (צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת)

חוקי פלסטלינה

נכון, תפקידה של הכנסת היא לחוקק ולקבוע מתוקף תפקידה את סדרי הממשל בישראל. ונכון, שעל החקיקה משפיעים באופן טבעי גם שיקולים הפוליטיים (כל אחד והשיקולים שלו). אך מצופה מנבחרי הציבור שלא לחוקק חוקים מתוך אינטרס אישי נקודתי, לעיתים רטרואקטיבי, אלא מתוך חשיבה עמוקה על עתיד המדינה ואזרחיה. בחודשים האחרונים נראה שהכנסת מכופפת, מעוותת ומשעבדת את החוק, לצרכים נקודתיים ופעמים רבות גם לדרישת כחול לבן. בדרך שוכחים לבצע תיקוני חקיקה הקשורים לבחירות, בסוגיות שעלו במהלך הבחירות שהסתיימו. 

ההתנהלות הזו יוצרת חוסר ודאות מוחלט. כך למשל, אנחנו לא יודעים האם ב-23 לדצמבר, במידה ולא יעבור תקציב, הכנסת תתפזר. כי יכול להיות ששוב ישנו את החוק, ידחו את מועד הפיזור או ישנו חוק אחר. 

כשחקיקה קיימת, שחלקה התגבשה במשך עשרות שנים, הופכת לעיסת פלסטלינה רכה בידי רוב קואליציוני שמשנה אותה בהתאם לצרכים שלו – מדובר בכרסום יסודות הדמוקרטיה. לפני שהצדדים מתעסקים בהסכמים הקואליציונים שלהם, שיואילו לכבד את ההסכם שלהם עם החברה הישראלית כולה – ספר החוקים שלנו.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בשורות טובות: מרבית עותרי חופש מידע ניצחו השנה בבתי המשפט

62 אחוז מעתירות חופש המידע שהוגשו בשנה האחרונה התקבלו רק 5.7 אחוז מהעתירות נדחו. כשליש נמחקו 62 אחוז מהעתירות הוגשו נגד רשויות מקומיות הרשויות מזלזלות בחוק, והעותרים מנצחים בבתי המשפט

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| רבקי דב״ש |

משרדי הממשלה ורשויות השלטון – המקומיות והארציות – מחזיקים בידיהם מידע שנוגע לחיים של כולנו. על פי חוק חופש המידע, הרשויות חייבות לענות לפניות ושאלות של אזרחים המבקשים מידע. אולם פעמים רבות אזרחים וארגונים נתקלים בסירוב לענות לפניות שמבקשות מידע. מנתונים שאספתי על החלטות בתיקי חופש המידע בבתי המשפט בשנה האחרונה עולה כי במרבית המקרים בהם המבקש התעקש לעתור לבית המשפט נגד רשות שלא השיבה לו או סירבה לתת לו מידע – היה לו סיכוי גבוה לנצח ולגרום לרשות לשחרר את המידע כתוצאה מהגשת העתירה. 

חוק חופש המידע קובע כי כל אזרח או תושב יכול לפנות כדי לקבל מידע מרשויות ציבוריות. הרשויות מחויבות לספק את המידע אלא במקרים חריגים כגון פגיעה בבטחון, פגיעה בפרטיות, הצורך להשקיע משאבים רבים באיתור המידע ועוד. החוק קובע מסגרת זמנים ברורה. מלכתחילה הרשות נדרשת להשיב תוך 30 יום, אולם יכולה להאריך את המועד בתנאים מסוימים – ובתנאי שהודיעה למבקש בכתב ובאופן מנומק – עד ל-120 יום. 

כאשר הרשות אינה משיבה (אי מתן מענה) או מסרבת למסור את המידע שלא על פי הוראות החוק, המבקש יכול לפנות ולהגיש עתירה לבית המשפט. העתירה נדונה בבית המשפט המחוזי, בשבתו כבת משפט לעניינים מינהליים. 

יותר ממחצית ההחלטות אינן גלויות

ב-1 ביולי 2019, התחלתי לעקוב אחר פרסום החלטות בתי המשפט בעתירות חופש מידע המפורסמים במערכת נט המשפט של הנהלת בתי המשפט. בחלוף שנה מתחילת איסוף ההחלטות, בחנתי את הנתונים. 

במהלך התקופה הצלחתי לאסוף מידע בנוגע ל-210 החלטות מסיימות הליך (פסק דין או החלטה אחרת). מכיוון שבשנה האחרונה לתפקידי כראש היחידה הממשלתית לחופש המידע (שנת 2018) ניתנו 308 החלטות מסוג זה, הנחתי כי ישנם נתונים שאינם נגישים לי. לשם השלמת הנתונים נעזרתי בגיא זומר ובאנדי וורמס, היוזמים של פרויקט "תולעת המשפט" – מיזם להנגשת תיקי בתי המשפט – אשר איתרו מעל ל-400 תיקים שסווגו על ידי המערכת כתיקי "חופש מידע". לאחר הצלבות נוספות, והשלמת מידע מעמותות שהן העותרות העיקריות בתיקי חופש מידע (עמותת עורכי דין לקידום מינהל תקין, התנועה למען איכות השלטון, התנועה לחופש המידע ועמותת הצלחה), הגעתי לבסיס נתונים של 474 החלטות ב-466 תיקים, וזאת מכיוון שבשמונה תיקים התקבלה יותר מהחלטה אחת (לדוגמא החלטות שונות כנגד רשויות שונות באותה עתירה). 

כל הנתונים במאמר מתייחסים לתקופה שבין ה-1 ביולי 2019 ל-1 ביוני 2020. 

כאמור, מתוך 474 החלטות בעתירות שסווגו כעוסקות בחופש המידע, רק 44.4 אחוז (210 החלטות) פורסמו במערכת הנהלת בתי המשפט הגלויה לעיון הציבור. הסיבות לכך, בין היתר: חלק מההחלטות נכתבו על פתקית (אפשרות הקיימת במערכת), ואחרות נכתבו כחלק מפרוטוקול הדיון. שני סוגי מסמכים אלו אינם מפורסמים, כברירת מחדל, במערכת בתי המשפט. התוצאה: יותר ממחצית מההחלטות בעתירות חופש המידע, אינן גלויות לעיני הציבור. עובדה זו מטרידה היות והיא אינה מאפשרת לקבל תמונה מלאה על היקף העתירות לבית המשפט כמו גם לגבי ההחלטה בהן.

מרבית הרשויות אליהן הופנו העתירות היו רשויות מקומיות (62 אחוז), ולאחריהן משרדי הממשלה (כ-32 אחוז). מרבית העתירות בשנה האחרונה הוגשו על ידי עמותות (כ-67%) וכרבע מהעתירות (25%) הוגשו על ידי אנשים פרטיים.

בין העמותות שהרבו להגיש עתירות נמצאת ״עורכי דין לקידום מנהל תקין״, הפועלת להגביר את המנהל התקין בשלטון המקומי, בעיקר ברשויות ערביות, ועושה שימוש בחוק חופש המידע על מנת לחשוף ליקויים בפעולתן. עמותה זו הגישה במהלך השנה שנבחנה כ-48 אחוז מסך עתירות חופש המידע. היות וכמעט כל העתירות שהגישה (למעט ארבעה) היו נגד רשויות מקומיות, עמותה זו משפיעה באופן ניכר על אופי העתירות בתחום חופש המידע במיוחד ביחס לתמונת המצב בשלטון המקומי.

הרשויות נכשלות – העותרים מנצחים

בחינה של תוצאות ההליך השיפוטי חושפת את הצלחת העותרים בתחום זה – כתמונת מראה לכשל של הרשויות, במיוחד בשלטון המקומי, ביישום הוראות חוק חופש המידע: כמעט שני שליש מהעתירות התקבלו על ידי בית המשפט באופן מלא או חלקי. 

עוד ב"שקוף":

תוצאות ההליך השיפוטי נחלקות לשלוש קטגוריות: העתירה התקבלה באופן חלקי או מלא (ביהמ״ש קיבל את עמדת העותרים נגד הרשות הציבורית באופן מלא או חלקי), העתירה נדחתה (ביהמ״ש קיבל את עמדת הרשות הציבורית), העתירה נמחקה (בשל טעמים טכניים, או בגלל שעצם הגשת העתירה הובילה למענה מצד הרשות. אם המידע גלוי ובית המשפט פסק הוצאות לטובת העותרים, נדע כי העתירה היא שהובילה לטיפול ראוי יותר בבקשת חופש המידע).

בעתירות שהיו פתוחות בפני סיווגתי את תוצאות ההליך בעצמי. בתיקים שלא פורסמו, ונאספו על ידי "תולעת המשפט", התוצאה לקוחה מהאופן בו הנהלת בתי המשפט סיווגה את תוצאות ההליך.

מן הנתונים עולה כי 62 אחוז מהעתירות התקבלו על ידי בתי המשפט ורק 5.7 אחוז מהעתירות נדחו. אולם, כשליש מהעתירות, 32.3 אחוז, נמחקו ויש לנו לגביהן מידע מועט. ההחלטות במרבית העתירות שנמחקו (145 מתוך 153) לא פורסמו. הדבר מקשה לנתח את תוצאות ההליך השיפוטי, ומטריד במיוחד לאור היקף העתירות שנמחקו.

עם זאת נדמה כי גם בחלק לא מבוטל מן העתירות שנמחקו הפנייה לבית המשפט התקבלה לטובתו של העותר. לאחר השלמת מידע ביחס ל-50 החלטות מסוג זה, עלה כי ב-31 מהן הוטלו הוצאות לטובת העותרים, כלומר שהעתירה היתה מוצדקת בעיני בתי המשפט. כמו כן, מצאתי עוד 17 תיקים שבהם ההחלטות היו בעד העותרת, אולם הוחלט שלא לפסוק הוצאות. בשתי החלטות בלבד מתוך העתירות שנמחקו והמידע לגביהן הגיע לידי, בית המשפט התבטא או פסק כנגד העותרת.

ככל שהתמונה הזו משקפת את המציאות גם לגבי יתר 103 העתירות שנמחקו, היקף ההצלחות של עותרים בבתי המשפט כנגד רשויות על אי קיום הוראות חוק חופש המידע, גבוה במיוחד.

היקף פרסום ההחלטות (מספר ההחלטות מסיימות הליך מתוך 466 תיקים)

ניתן לבחון את הצלחת העתירות בתחום חופש המידע גם על בסיס פסיקת ההוצאות בהליך. בשל בעיית הנגישות למידע, יש בידי נתונים אודות 339 החלטות, שהן 71.5% מכלל ההחלטות בשנה שנבחנה. על פי הנתונים, ב-269 מקרים (79 אחוז מהמקרים בהם נפסקו הוצאות) ההוצאות נפסקו לטובת העותרים. רק ב-11 מקרים, כ-3 אחוז מכלל ההחלטות בהן נפסקו הוצאות, הן נפסקו כנגד העותרים. ב-59 מקרים (כ-17 אחוז) הוחלט שלא לפסוק הוצאות, אולם מקריאת ההחלטות עולה כי למעט במקרה אחד, העתירות הסתיימו לטובתם של העותרים.

בשורה התחתונה: מניתוח נתוני פסיקת ההוצאות בעתירות ניתן להסיק כי בעתירות לגביהן יש לנו מידע, מרבית ההחלטות, באופן מובהק (כ-96 אחוז), נפסקו לטובת העותר.

למה צריך להגיע לבית משפט?

על אופי עתירות חופש המידע, ניתן גם ללמוד מהיקף העתירות שנדרש לקיים בהם דיון בפני השופט. בהליך מינהלי ניתן לקבל הכרעה שיפוטית בתיק גם ללא קיום דיון בפני השופט. 

כאמור, חוסר השקיפות ופרסום המידע האחיד לגבי תיקי בתי המשפט ותיקי חופש המידע בפרט, מקשים עלינו לקבל מידע מספק. אולם, ניתן להתרשם מהנתונים שהשגנו, במקרה זה בנוגע ל-199 החלטות, על האופי הייחודי של עתירות חופש מידע.

מהנתונים עולה כי רק ב-29 מקרים (כ-15%), נדרש דיון אצל השופט.

נתון זה מעלה ספק האם המחלוקת בין העותר לבין הרשות הציבורית היתה צריכה להפתר בבית המשפט או שישנן דרכים אחרות, יעילות וזולות יותר הן לעותר והן לרשות, להגביר את הציות של הרשויות הציבוריות להוראות החוק.

בנוסף, בחנתי גם את העילה הראשונית לפניה לבית המשפט. מתוך 180 החלטות לגביהן היה לי מידע בנושא, ב-83 אחוז מהעתירות הפניה לבית המשפט נעשתה מכיוון שהרשות כלל לא השיבה למבקש המידע. בעתירות אלו אחוזי ההצלחה של העותרים גבוהים ביותר, והם משתקפים הן בתוצאות ההליך והן בפסיקת ההוצאות. מהנתונים (החלקיים) שבידי עולה כי 98.7 אחוז מעתירות על אי מתן מענה התקבלו על ידי בתי המשפט.

בין הממשלה לרשות המקומית

בניגוד לממשלה, בה קיימת היחידה הממשלתית לחופש המידע המסדירה את פעילות הרשויות בתחום וניתן לפנות אליה בהגשת תלונה על אי מתן מענה, אזרחים שמבקשים מידע מהשלטון המקומי ולא נענים, יכולים לקבל סעד רק מבית המשפט. 

הדבר ניכר גם כאשר משווים את תוצאות ההליכים נגד הממשלה אל מול אלו המתנהלים נגד רשויות מקומיות. כ-96 אחוז מהעתירות שהוגשו נגד רשות מקומית – התקבלו. רק 1.6 אחוז נדחו. לעומת זאת, בעתירות נגד הממשלה, רק כ-23 אחוז מהעתירות התקבלו וכ-12 אחוז – נדחו. החלק הארי של העתירות נגד הממשלה – 72.3 אחוז – נמחק.

מחיקת עתירה מעידה לא פעם על כך שהעותר קיבל את מבוקשו בעקבות הפנייה לבית המשפט. מהנתונים ניתן ללמוד כי, לפחות על פניו, הממשלה משתדלת לקדם הבנה או תיקון בעתירות חופש מידע עוד בטרם הן מגיעות למיצוי ההליך השיפוטי ומתקבלת החלטה – מה שאינו מתקיים ברשויות המקומיות.

מהנתונים עולה כי הרשויות המקומיות נוטות להפריותר אתהחוק ולא לענות כלל על בקשות חופש מידע בהיקפים גדולים יותר מאשר משרדי הממשלה. כ-96 אחוז מהעתירות הוגשו במהלך השנה נגד רשויות מקומיות מסיבה של אי מענה לפניה לבקשת מידע, וזאת לעומת כ-39 אחוז מהעתירות שהוגשו נגד משרדי ממשלה. ניתן להסביר את הפער בין הארצי למקומי גם בכך שלרשות אזרח או תושב המבקש לטפל באי מתן מענה על ידי הממשלה עומדת האפשרות לפנות ליחידה הממשלתית, דבר שפעמים רבות מייתר את הצורך בפנייה לבית המשפט ואינו קיים כלל כשמדובר ברשויות מקומיות

להשקיף את החלטות בית המשפט

קיים כשל באופן פרסום הנתונים על ידי בתי המשפט בהחלטות בעתירות חופש המידע. קשה ללמוד, לקבוע מסקנות ולהפיק לקחים כאשר מידע רב אינו מפורסם ונגיש לציבור ורמת השקיפות כל כך נמוכה. 

הנהלת בתי המשפט, והשופטים היושבים בדין צריכים לפעול על מנת להנגיש את נתוני עתירות חופש המידע כדי שניתן יהיה לשפר את תחום השקיפות השלטונית, החשוב לשמירה על מנהל תקין. בלי מידע קשה מאוד להפיק מסקנות ולהתקדם.

* * *

רבקי דב"ש היא יועצת ומרצה בתחום הממשל והטכנולוגיה, שהקימה ועמדה בראש היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף