פוסטים

הכתובת היתה על הקיר: ממשלת נתניהו-גנץ נולדה מנוטרלת

חצי שנה לאחר שהוקמה, הממשלה עדיין לא אישרה תקנון שיסדיר את עבודתה. היא נשענת על תקנון הממשלה הקודמת, שלא מותאם לממשלה הדו-ראשית. השרים הוחלשו, הכנסת לא מתפקדת, והכוח נותר בידיים של המרוויח הגדול מהיעדר תקנון: בנימין נתניהו 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בין אם נצא לבחירות בדצמבר או שהממשלה תגרור את עצמה לעוד כמה חודשים של שיתוק אל תצפו שמשהו ישתנה. כשלון עבודת ממשלת נתניהו-גנץ היה ברור כבר שבועיים לאחר שהתכנסה לישיבתה הראשונה. אז התברר מעבר לכל ספק כי הליכוד וכחול לבן לא הצליחו לעמוד בלוח הזמנים ולאשר תקנון לעבודת הממשלה. כך, עוד לפני שהחלה לפעול, נסתם הגולל על יכולתה של הממשלה ה-35 לתפקד. 

הכתובת היתה על הקיר

תקנון עבודת הממשלה נקבע לאור סעיף בחוק יסוד הממשלה הקובע כי: "הממשלה תקבע את סדרי ישיבותיה ועבודתה, דרכי דיוניה ואופן קבלת החלטותיה אם דרך קבע ואם לעניין מסוים". במילים פשוטות: איך קובעים את סדר היום, עובדים ומקבלים החלטות. זה חשוב לכל ארגון ומוסד דמוקרטי, ולכל ממשלה. זה בוודאי חשוב לתפקודה התקין של הממשלה ה-35, ממשלה דו ראשית, "פריטטית", שכדי לאפשר את הקמתה היה צורך לעקם ולסובב את חוקי היסוד של מדינת ישראל. 

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני

אבל כששינו את חוקי היסוד כחול לבן והליכוד לא התעכבו על הפרטים הקטנים. לכן, הקואליציה נשענה על התקנון העתידי כשנתקלה, לעיתים, בדילמה. כך למשל, במהלך דיונים בוועדה המיוחדת לקידום החקיקה שאפשרה את הקמת הממשלה, העלו חברי כנסת מהאופוזיציה טענות לגבי אופן ההצבעה בישיבת הממשלה. יו״ר הוועדה, ח"כ איתן גינזבורג, השיב כי "הנושא יקבע בתקנון עבודת הממשלה".

במקרה אחר, ח״כ מאיר כהן (יש עתיד) היה מוטרד מכללי ההצבעה בישיבות הממשלה. מאחר והממשלה נועדה להיות שוויונית, הוא תהה, איך אפשר יהיה לאזן בין הצדדים אם בזמן של נתון יהיו יותר שרים מצד אחד? היועץ המשפטי של הוועדה הודה גם הוא כי החקיקה עמומה ובעצמו אינו יודע כיצד כל העסק יתנהל. ויו״ר הוועדה גינזבורג ניסה להרגיע והבטיח כי "הדברים האלה יקבעו גם בתקנון עבודת הממשלה, שיקבע בימיה הראשונים של הממשלה, בישיבת הממשלה הראשונה. הרי דבר ראשון מביאים את התקנון לממשלה, הסיפור הפריטטי, לרבות זיקה, ושם זה יעלה".

ההסתייגות המשתקת

ואכן, בישיבת העבודה הראשונה שלה, ב-24 במאי, קבעה הממשלה שהשרים אבי ניסנקורן (כחול לבן) וזאב אלקין (הליכוד) יביאו בתוך שבועיים את תקנון הממשלה לאישור הממשלה. עד אז, הוחלט, יעשה שימוש בתקנון הממשלה ה-34 אליו הכניסו הסתייגות אחת ויחידה שמתאימה לממשלה הפריטטית: "קביעת סדר היום לעבודת הממשלה ודיוניה תיעשה בהסכמה מראש של ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי". 

ההסתייגות הזאת יתרה בפועל את עבודת שרי הממשלה והותירה את הכוח בעיקר בידיים של שני הראשים נתניהו וגנץ. כך למשל, שניהם צריכים להסכים לפני שנושא כלשהו עולה בכלל להצבעה בישיבה. ואז כל אחד מהם יכול למנוע מהשני לקיים דיון והצבעה בנושא שהוא מתנגד לו, גם אם לראשון אין רוב בקרב חברי הממשלה. 

זוהי דרך "פנטסטית" לתקוע כל החלטה של הצד השני – כמו למשל מינויים לתפקידים שונים. זה גם מה שעצר את נתניהו שרצה להגביל את ההפגנות בתקנות לשעת חירום, ואפילו מנע את אישור תקנון הממשלה כשרצו להביא אותו לדיון.

ח״כ איתן גינזבורג. נאחז בתקנון שמעולם לא אושר

אבל מרבית הכוח נותר בידיים של נתניהו. סעיף אחד בתקנון של הממשלה הקודמת (ובפועל התקנון של הממשלה הנוכחית) קובע כי ראש הממשלה הוא זה שבסמכותו להכריע כאשר יש מחלוקת בין שרים. סעיף אחר מאפשר לראש הממשלה לעקוף את הנוהל שקובע כי על ראש הממשלה לעדכן את השרים בסדר היום של ישיבות הממשלה. סעיף נוסף מאפשר לראש הממשלה להזמין לישיבת ממשלה מומחים מטעמו. ראש הממשלה הוא נתניהו. בתקנון הממשלה הקודמת, מטבע הדברים, לא מוזכר בכלל ראש ממשלה חלופי, וכך, בהיעדר תקנון חדש, גנץ נותר מנושל מסמכויות רבות. 

גרגר של אורז

חצי שנה חלפה, התקנון עדיין לא אושר, והממשלה עדיין מנוטרלת על יד התקנון שאימצה מהממשלה הקודמת. אין תקציב, ולא ניתן להוציא לפועל פרויקטים ותוכניות להתמודדות עם משבר הקורונה. שורה של מינויים בכירים חסרים במשרדי הממשלה, והממשלה לא מצליחה לקבל החלטות גורליות למאבק במגפה.

עוד בשקוף:

כבר ביוני התרענו כי בהעדר תקנון הממשלה תתקשה לפעול: "כחול לבן והליכוד אמנם תפרו חליפה ייחודית ומסורבלת לממשלת ישראל ה-35, אך השאירו קצוות פתוחים. בשעת משבר הם עלולים להיפרם ולהוביל את ישראל שוב לבחירות".

אז מסר לנו השר זאב אלקין כי: "עבודת ההכנה שלנו עם ניסנקורן הסתיימה. מעריך שבקרוב התוצר יובא לאישור הממשלה". ומלשכתו של השר אבי ניסנקורן לא נמסרה תגובה.

הבטחות על הקרח. זאב אלקין, שר משאבי המים וההשכלה הגבוהה (צילום: גיל יערי, פלאש 90)

ב-12 ביולי, נכשל ניסיון להעלות את התקנון החדש לאישור הממשלה. התקנון החדש ביקש לתת כוח שווה לשני הגושים בממשלה. כך שגם אם לגנץ יהיו פחות שרים בממשלה ידרש יתרון של קול נוסף על ההפרש בין הגושים. 

כלומר: כיום לגנץ יש 15 חברים בממשלה ולנתניהו 18 ולכן יש לו רוב קבוע בישיבות ממשלה. ולכן, כדי להעביר החלטה, יהיה צורך בהסכמה של לפחות 22 ח"כים כדי שזה יחשב כרוב. 

בהעדר תקנון, גנץ יכול רק להטיל וטו על הבאת נושאים בישיבות ממשלה, ולמנוע מראש דיון והצבעה. בחדר הישיבות לנתניהו יש רוב לטובתו בכל רגע נתון. לכן הוא הנהנה מהיעדר התקנון. וכך נולדה בחטא ממשלה משותקת שמראש לא היה לה שום סיכוי לתפקד.

ואיפה הכנסת שאמורה לפקח על כל הכאוס הזה? גם היא כבר כמעט ולא מתפקדת והתפרקה מכוחה וסמכויותיה. היא רק עושה המון רעש, כמו גרגר אורז יבש בתוך פחית שימורים. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

ים של ג׳ובים והזדמנות לשפר את שירותי הדיגיטל לאזרח: הכירו את המשרד החדש של השר אמסלם

הוא דאג להעלאת שכר לדובר האישי שלו, ועדיין אין לו ממונה חופש המידע את הבמה בכנסת הוא מנצל להשתלחות ביועמ"ש וביחד עם ח"כ מארק הוא מקדם חוק שיאפשר למקורבים לשרים לקבל תפקידים בחברות ממשלתיות "שקוף" במעקב צל אחרי משרד הדיגיטל, החדש והאקלקטי, והשר העומד בראשו, דוד אמסלם. כתבה ראשונה בסדרה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

עברו שישה חודשים מאז הוקם משרד הדיגיטל הלאומי בראשו עומד השר דוד אמסלם. המשרד הוקם מתוך צורך פוליטי, כחלק מההסכם הקואליציוני להקמת ממשלת נתניהו-גנץ. מאחר והוקמה ממשלה שיוויונית (פריטטית) היה צורך שיהיו מספיק ג'ובים כדי לחלק למפלגות הקואליציה. כך באו לעולם כמה משרדים חדשים, ובהם גם המשרד האקלקטי של אמסלם. אבל מה בכלל עושה המשרד הזה? מה הסמכויות שלו? וכיצד הוא משפיע על חיינו? 

המו״לים של שקוף החליטו לשלוח אותנו למעקב צל אחר משרד הדיגיטל והעומד בראשו. ואנחנו יוצאים לדרך עם כתבה ראשונה בסדרה.

שר הדיגיטל, דוד אמסלם (צילום: אתר משרד הדיגיטל)

גירדו תחומי אחריות ממשרדים אחרים

משרד הדיגיטל, כאמור, לא היה קיים עד שעלה הצורך הפוליטי הנוכחי. עם ההחלטה על הקמתו היה צורך ליצוק לתוכו תוכן. לכן, ב-7 ביולי החליטה הממשלה על העברת סמכויות למשרדו של אמסלם משלושה משרדי ממשלה שונים:

  1. רשות התקשוב הממשלתית הועברה ממשרד רה"מ.
  2. מיזם "ישראל דיגיטלית" הועבר מהמשרד לשוויון חברתי.
  3. האחריות על חוק החברות הממשלתיות שכוללת הפרטת חברות ומינוי דירקטורים הועברה ממשרד האוצר.

שבוע אחר כך, אמסלם קיבל לידיו את הסמכויות משלושת המשרדים באופן רשמי מתוקף החוק. שני תחומי אחריות שהובטחו לאמסלם וטרם הועברו תחת משרדו הם נציבות שירות המדינה ומטה הסייבר.

ומה הקשר בין כל הנושאים האלו? ובכן, אין קשר. היה צריך לתת לשר החדש אמסלם, מקורבו של רה"מ נתניהו, כמה תחומי אחריות, ולהצדיק את הקמתו של משרד ממשלתי נוסף. וכדי לשים את הכל בפרופורציות: העלות הבסיסית של הקמת לשכת שר עומדת על שישה מיליון שקלים בשנה.

עובדים ומינויים

יומיים אחרי העברת הסמכויות לאמסלם, התכנסה ועדת המינויים בנציבות שירות המדינה ואישרה את בחירתו של אשר ביטון לתפקיד מנכ"ל משרד הדיגיטל. שבוע אחר כך הוא מונה לתפקיד באופן רשמי. ביטון שימש בשנים האחרונות כמנהל אגף במשרד התקשורת וכיו״ר המועצה לכבלים ולוויין (כחלק מעבודתו במשרד התקשורת). 

הליך הקצאת תקני העובדים למשרד היה כבר קצת יותר מורכב. בגלל שהממשלה עדיין לא אישרה תקציב מדינה, אי אפשר היה להעביר תקציב למשרד החדש בצורה רגילה. לכן העבירו תקני עובדים ממשרדים קיימים למשרד הדיגיטל. זה כבר לא לקח שבוע.

בשבוע השני של אוגוסט אושר לאמסלם ולמנכ"ל ביטון לשכור צוות למטה המשרד. לפי נציב שירות המדינה לשר אמסלם אושרו 13.5 משרות (יועצות, עוזרים, מנהלת לשכה, מזכירים ונהג) ועוד תשע משרות אושרו ללשכת המנכ"ל.

סרב לבקשתנו להתראיין לכתבה. מנכ"ל משרד הדיגיטל, אשר ביטון (צילום: אתר משרד הדיגיטל)

בנוסף, מסרו לנו מנציבות שירות המדינה כי: "בשונה מכלל משרדי הממשלה הקטנים אשר מקבלים את שירותי המטה ממשרד רה"מ או ממשרדים אחרים, במשרד הדיגיטל הלאומי בשל גודלו (היקף עובדים והיקף תקציבים), יוקם מטה עצמאי בהתאם להנחיות נציבות שירות המדינה. נושא הקמת מטה משרד הדיגיטל ומבנה המטה נמצא עדיין בבחינה מקצועית ובשיח עם המשרד, וטרם אושר סופית". 

כלומר, משרד הדיגיטל עומד לגזול משאבים נוספים לבניית מטה, אבל כל אחד מהתחומים הללו היה יכול לשבת באותה המידה במשרדים שזו כבר עבודתם. רשות החברות שנלקחה ממשרד האוצר, ישראל דיגיטלית יכולה להצטרף למשרד התקשורת (יועז הנדל) או משרד המדע (יזהר שי). ומשרד המדע בכלל יכול היה בתורו לשבת במשרד ההשכלה הגבוהה (זאב אלקין) שיכול היה להיות חלק ממשרד החינוך (גלנט). ממש בבושקה אינסופית של משרדים ממשלתיים שהוקמו כדי שניתן יהיה לחלק ג'ובים פוליטיים. 

תוספת מיוחדת לדובר

מעבר לתקנים שאושרו ביקש אמסלם להעניק לדובר הפוליטי שלו נמרוד אלירן סבח תוספת שכר ולהגדיל את היקף העסקתו. סבח, הדובר של אמסלם עוד מהכנסת ה-20, המשיך איתו למשרד החדש. הוא אושר כספק חיצוני שאושרה לו חריגה, בהליך שקוף שיש לברך עליו. בנוסף על הדובר הפוליטי האישי של השר, למשרד הדיגיטל מונתה גם דוברת, קרן קציר שטיבל. 

עוד בשקוף:

בפרוטוקול הוועדה שאישרה את ההתקשרות עם סבח נכתב כי: "ראוי לציין כי היועץ מקדיש שעות רבות לפעילות השר החורגות באופן מוחלט מהשעות המוקצבות לו, דבר המתבטא בדוחות החודשיים. כמו כן, היועץ הציג בפני סגנית החשב אישור מרואה חשבון המעיד על היקף פעילותו העסקית העומדת על מעל 80% מסך פעילותו לטובת השר אמסלם". תוספת השכר שקיבל סבח היא של 2,382 ש"ח כולל מע"מ לחודש. סה"כ 20,122 שקלים לחודש כולל מע"מ. בפרוטוקול צויין גם כי סבח הוא, כרגע, היועץ הפוליטי היחיד של אמסלם. 

למשרד רה״מ יש נטיה לא לענות על בקשות חופש מידע או לענות באיחור רב. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

אמסלם הוא לא היחיד שמקבל שירותים מסבח, שכן זו אינה עבודתו היחידה. פנינו לסבח ושאלנו לאילו גורמים נוספים הוא מספק שירותים. סבח לא הגיב לפנייתנו עד לזמן פרסום הכתבה. 

בבחירות האחרונות הוביל סבח עבור הליכוד וראש הממשלה נתניהו את ״מטה אלקטור״ – שפעל בתוך הליכוד עם אפליקצית אלקטור לאיסוף מידע על הבוחרים. השימוש באפליקציה עורר סערה כשנתגלו בה גם ליקויי אבטחה ופרטיות ביניהם: תיוג מצביעים לפי עמדתם הפוליטית וחשש לדליפה של ספר הבוחרים המלא של אזרחי ישראל

המרדף אחר חופש המידע

כשביקשנו לקבל מידע על משרד הדיגיטל גילינו שלמרות שאמסלם קיבל הקצאת תקנים ולמרות שמשרדי ממשלה חייבים למנות ממונה חופש מידע – התפקיד עדיין לא אויש. אבל מה עושים אם בכל זאת רוצים להגיש בקשת חופש מידע ולקבל מידע, כפי שמאפשר החוק? אז אחרי שטורטרנו בין משרד המשפטים, לדוברות משרד הדיגיטל הופננו למשרד רה״מ והצלחנו להגיש בקשה.  

ביקשנו לקבל מידע פשוט, שניתן לצפות כי יפורסם לציבור באופן וולונטרי או לפחות ימסר לכל דורש ללא בירוקרטיה: את הסדר ניגוד העניינים ואת היומן של המנכ"ל ושל השר. בינתיים חלפו כבר שלושה חודשים, קיבלנו ממשרד רה״מ אישור כי הבקשה התקבלה, אבל תשובה עדיין אין. לא נעצור את נשימתנו עד שתגיע – משרד רה"מ ידוע בנטיה לעיכובים ממושכים במענה לבקשות חופש מידע, וזה אם הם בכלל עונים. 

עניין של זמן

אמסלם משקיע זמן רב יחסית בפרלמנט, אבל הנתון הזה נגזר גם מתוקף תפקידו כשר המקשר בין הממשלה לכנסת. התפקיד, שקיים עוד משנת 2002, מוצמד בדרך כלל לאחד השרים כמטלה נוספת על המשרד הראשי עליו הוא אחראי. באחריותו השר המקשר לעדכן את הכנסת בהודעות הממשלה ולענות בשם הממשלה ולעיתים בשם שרים לשאילתות של חברי הכנסת. התפקיד דורש להגיע לכנסת לעיתים תכופות. 

עד כה, אמסלם לא השתתף בדיונים בוועדות הכנסת בנושאים שנגעו לפעילות משרד הדיגיטל. הוא נכח בישיבה אחת, בדיון שעסק ביהדות מרוקו, בוועדת העלייה והקליטה. 

בנוסף, בדיקה בפרוטוקולים של מליאת הכנסת מעלה כי אמסלם מקפיד להגיע לדבר במליאה כמעט מדי שני ורביעי. 

מאז שהושבע כחבר בממשלה ב-17 במאי, אז הודיע על מינוים של תשעה סגני שרים נוספים לממשלה, נראה שהנאומים של אמסלם עוסקים בעיקר בפוליטיקה. שר הדיגיטל נוהג להעלות לעמוד הפייסבוק הרשמי שלו את כל הנאומים שלו במליאה. 

ניתחנו גם את כל 106 הפוסטים שפרסם אמסלם בעמוד הפייסבוק שלו מה-24 ביולי ועד ה-4 בנובמבר. סיווגנו אותם לארבעה תחומים: פוליטי, אישי, מקצועי בנושאי משרדו, מדיני. 

גילינו כי 61 מתוך הפוסטים (57%) עסקו בנושאים פוליטיים מובהקים. השר נוטה להשמיץ ולתקוף בעיקר את מערכת המשפט. כך, לדוגמה, התבטא לאחר פרסום הקלטות הסתר של היועמ״ש מנדלבליט שכינה, בשיחה פרטית, את פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן "מניאק": "אז איזה מניאק שי ניצן, מר מנדלבליט? מהותי או תפקודי? והאם הוא יודע שהוא מניאק, או רק אתם יודעים את זה עליו?". 

24 מהפוסטים (23%) עסקו בנושאים אישיים כמו מסרים לקראת שבת, ברכות למילואימניקים, הודעה על כניסה לבידוד ועוד. 16 מהפוסטים (15%) עסקו בנושאים מקצועיים הקושורים למשרד הדיגיטל כמו דיווחים על פגישות עם ראשי ישובים בעוטף עזה כדי לקדם פרויקטים דיגטליים, או קידום מסרים של המשרד. חמישה פוסטים (קצת פחות מ-5%) עסקו בנושאים מדיניים. 

חוק הג'ובים של אמסלם חוזר?

לא רק דיגיטל. תחת המשרד האקלקטי שנתפר לו, אמסלם קיבל לידיו גם את הסמכות על רשות החברות הממשלתיות. מדובר בגוף שפעל עד עכשיו כיחידה בתוך משרד האוצר, והוא אמון על פיקוח ובקרה על פעילותן של 62 חברות ממשלתיות, עסקיות ולא עסקיות. בנוסף הרשות אחראית על חברות-בנות וחברות בבעלות מעורבת של הממשלה וגופים אחרים. 

על פי אתר הרשות: "בחברות אלה מועסקים כ-60 אלף עובדים, שווי כלל נכסיהן נאמד ב-178 מיליארד שקל ושווי כלל הכנסותיהן עומד על כ-67 מיליארד שקל". מדובר בחברות מהגדולות במשק, ביניהן: חברת החשמל, דואר ישראל, התעשייה האווירית, מקורות, רכבת ישראל, תשתיות נפט, נתיבי ישראל, קרנות ההשתלמות, החברות המשכנות, החברה למתנ"סים ועוד.

הרבה חברות ממשלתיות, זה פוטנציאל להרבה ג׳ובים אפשריים, ונראה כי אמסלם וחבריו לא מבזבזים זמן. לאחרונה הניחה ח"כ הילה אסנת מארק (הליכוד) הצעת חוק שהונחה שמבקשת לבטל את ההגבלה על מינויים בעלי זיקה פוליטית לתפקיד מנכ"ל או דירקטור של חברה ממשלתית. הצעת החוק מבקשת לבטל את החובה המוטלת כיום על מועמדים לתפקידים אלו להצהיר שאין להם כל זיקה אישית, עסקית או פוליטית לאחד משרי הממשלה. לטענת מארק הצעת החוק הונחה בתמיכת השר אמסלם, והוגשה בעבר על ידו בכנסת ה-20. 

עם הנחת הצעת החוק הסבירה מארק לכלכליסט: "הצעת החוק שיזמנו השר דודי אמסלם ואני תתקן את המצב לפיו חברי מפלגה נפסלים על הסף בבואם להגיש מועמדות לתפקידים הללו. החוק הקיים מפלה לרעה 150,000 חברי ליכוד ועוד אלפים נוספים המשתייכים למפלגות על כל הקשת הפוליטית. למעט יש עתיד וישראל ביתנו כמובן שהן מפלגות של איש אחד. החברות הממשלתיות צריכות לשקף את כל המנעד של הציבור בישראל ולתת ביטוי לכל חלקי האוכלוסייה. ימין, שמאל מרכז ופריפריה".

שר הדיגיטל אמסלם וחברת הכנסת אוסנת מארק (צילום: אתר הכנסת)

אורי יוגב, שהיה מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות אמר לאחרונה בנושא לאתר "זמן ישראל" כי: "כל עוד הרשות היתה באוצר, מנכ"ל הרשות נהנה מעצמאות גדולה, כמו הממונה על שוק ההון והביטוח. אבל כאשר הרשות היא אחד מתחומי האחריות היחידים של השר, יש 'סכנה' של עודף עיסוק בה מצד הדרג הפוליטי – ולא ברפורמות אלא בחלוקת השלל". יוגב הקים יחד עם שר האוצר בזמנו, יאיר לפיד, את "נבחרת הדירקטורים" – מאגר של מועמדים ומועמדות מתאימות לתפקיד ממנו יכול לבחור השר הממנה. המהלך הרחיק את הפוליטיקאים ממאגר המינויים במטרה להעניק הזדמנויות לכל אזרח על בסיס כישורים ולא קשרים. 

אמסלם ומארק אולי צודקים, יתכן שיש צורך למצוא פתרון לכך שמועמדים ראויים עלולים להיפסל מראש לתפקידי דירקטור ומנכ"ל רק בגלל שיש להם קרבה כלשהי לאחד השרים. אבל הצעת החוק שלהם לא מאפשרת רק התמודדות של מקורבים לתפקידים בכירים אלא גם מאפשרת להם, באופן חוקי, להסתיר זאת. וזה הופך את הקערה על פיה, כך שהקרבה לשרים תהפוך ליתרון שהציבור לא ידע עליו, ופותח פתח לשחיתות. כיום, מקורב לשר הממנה יכול לזכות במשרה ממשלתית אם הוא מציג כישורים ייחודיים שנותנים לו יתרון משמעותי. לצערנו, הצעת החוק של מארק ואמסלם עשויה להביא להעדפת מקורבים.

עם זאת, הצעת החוק הזאת רחוקה מלעבור בכנסת מאחר ולכחול לבן יש זכות וטו על כל הצעת חוק. נכון להיום כמעט כל החקיקה הפרטית בכנסת תקועה.

האם נזכה לראות בקרוב הקלה בנטל הבירוקרטי?

הנושא המשמעותי ביותר שהעבירה הממשלה תחת אחריות משרד הדיגיטל הוא תוכנית "ישראל דיגיטלית". משבר הקורונה הפך את הצורך בקבלת שירותים מרחוק ממש לעניין של חיים ומוות: החל מנגישות לשירותי בריאות דרך למידה מרחוק ועד בירוקרטיה ממשלתית.

מטרת המיזם, שהוקם על ידי הממשלה כבר ב-2014, היא להתאים את השירותים והתהליכים הממשלתיים לעידן הדיגיטלי. על פי אתר משרד הדיגיטל, המיזם שואף: "לרתום ולמנף את ההזדמנות הטמונה במהפכה הדיגיטלית ובהתקדמות טכנולוגיות המידע והתקשורת לטובת צמיחה כלכלית מואצת, צמצום פערים והפיכת הממשל לחכם, מהיר, ידידותי לאזרחים ומוביל עולמי בתחום הדיגיטלי".

מיזם "ישראל דיגיטלית" הוא המבחן הגדול של אמסלם: האם יצליח להקל על הבירוקרטיה? (צילום: אתר הכנסת)

ביולי האחרון, על רקע המשבר, אישרה הממשלה תוכנית להאצת השירותים הדיגיטליים שמציעה הממשלה לציבור הרחב ולעסקים. המטרה: לחסל את התורים, לצמצם את הנטל הבירוקרטי ולשדרג באופן משמעותי את השירות שנותנים משרדי הממשלה לאזרח. העלות המוערכת של האצת התוכנית, מרביתה בשנה הקרובה, עומדת על 281 מיליון שקלים. 

החלק הארי של החלטת הממשלה נוגע ליישום עיקרון : "שאל פעם אחת". כלומר: האזרח לא יצטרך לספק בכל פעם מחדש את המידע לכל רשות בנפרד. תספיק לו פעם אחת.

כך למשל: 

  • אם הודעת על יציאה לחל"ת אתה צריך להודיע למדינה רק פעם אחת ולא לשתי רשויות. 
  • פתחת עסק חדש? במקום להתרוצץ בין מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי ולמלא בכל משרד טפסים מהתחלה – תתבקשי להודיע רק פעם אחת.
  • עברת דירה? תעדכן פעם אחת וחשבון המים והחשמל שלך יעבור איתך.
  • נקלעת למצב סיעודי? במקום להתרוצץ בין ביטוח לאומי, קופת חולים ועוד – תתבקשי לתת מידע רק פעם אחת וכל הרשויות הרלוונטיות יעודכנו במידת הצורך. 
  • וכך גם במצבים של נכות, לידה, פטירה, ייבוא, מעבר בין דירות ועוד. 

בנוסף לכך, התוכנית כוללת גם הטמעה של קורסים להסבה מקצועית דרך קמפוס IL וחיבור תשתיות המידע של הרשויות המקומיות למערכת הממשלתית. 

כן כן, אני יודע על מה אתם חושבים. אני כבר שם. לטובת המעקב נכנסתי לאתר השירותים הממשלתיים, נרשמתי ומצאתי כי חלק מהמידע שלי כבר מרוכז שם: רישיון רכב, דרכון, אפשרות להודיע על מעבר דירה ואפילו אפשרות לבדוק אם יש לי צו עיכוב יציאה מהארץ (אין, אל דאגה). נראה שהתשתית כבר הונחה, ולכן יבחן המשרד בהוספת השירותים שציינה הממשלה לאתר.

בלילה פוליטית

אמסלם קיבל "בלילת משרדים" ותחומים שאינם קשורים בהכרח אחד לשני. כשמסתכלים על זה במבט מלמעלה נראה שהצורך הפוליטי גבר על השכל הישר. בסוף נפגעים השירותים לאזרח. כשרה"מ מתלונן על סרבול ועל סחבת בירוקרטית כדאי לו להסתכל על משרד הדיגיטל כמשל. 

ההחלטה להעביר ממקומם במשרד רה״מ דווקא את האחריות על שירותי הדיגיטל, שהפכו כל כך קריטיים לאזרח בתקופת הקורונה – יצרה סרבול בירוקרטי, ובזבזה זמן יקר. הסמכות על רשות החברות נתנה לאמסלם אפשרות לחלוש על מנגנון ג'ובים עצום. כעת, בסיועה של ח״כ מארק הוא מנסה להקל על מינוי מקורבים. את מעמדו כשר המקשר בין הכנסת לממשלה הוא מנצל בעיקר כדי לנסות לקעקע את שלטון החוק ולתקוף את היועמ"ש, אביחי מנדלבליט באופן שקרי ובריוני. אבל יש לו גם הזדמנות אמיתית להיטיב בזמן קריטי עם האזרח הקטן: אם יצליח להאיץ את יישום "ישראל דיגיטלית" ולהנגיש לכל מכשיר טלפון ומחשב את השירותים הממשלתיים בקליק אחד – זה יהיה הישג של ממש. 

*

פנינו למשרד הדיגיטל ולדובר האישי של השר אמסלם וביקשנו את תגובתם לכתבה, אולם הם בחרו לא להתייחס לשאלותינו עד למועד הפרסום. ביקשנו גם לראיין את מנכ"ל המשרד לקראת הכנת הכתבה לגבי תוכנית העבודה של המשרד אך במשרד סירבו לבקשתנו.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בגלל המשבר בענף התעופה: המדינה תמשיך לממן 97.5 אחוז מעלויות האבטחה של אל על

ההסכם לפיו המדינה מממנת את מרבית עלויות האבטחה של "אל על" הוארך בפעם השלישית, ללא בחינה מחודשת. ב-2021 צפויה האבטחה לעלות כ-650 מיליון שקל למשלם המיסים. סידורי האבטחה מבוססים על הנחות יסוד משנות ה-70

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הממשלה החליטה להאריך את ההסכם עם חברת התעופה "אל על" לפיו כספי המיסים שלנו ממנים 97.5% מעלות האבטחה של החברה. ההחלטה התקבלה ללא בחינה מחודשת של התנאים, בשל המשבר בענף התעופה. 

על פי משרד האוצר, בשנת 2020 עומד אומדן עלות אבטחת חברת התעופה אל על עומד על כ-400 מיליון שקל. בשנת 2019 עמדה עלות האבטחה על 946 מיליון שקל, ובשנת 2021 ההערכה היא שהעלות צפויה להגיע לכ-650 מיליון שקל. 

הרווחים שלהם, האבטחה על חשבוננו. מטוס של אל על

למעשה ההסכם בין המדינה לבין "אל על" תם כבר בסוף 2019, אז היתה אמורה המדינה לבחון מחדש את ההחלטה שהתקבלה כשהסכם "שמיים פתוחים" נכנס לתוקף ב-2013. אולם כשהנושא הגיע בפעמים הקודמות לדיון זה היה בזמן ממשלת המעבר שהחליטה, ובצדק, שלא לדון בנושא, והדיון נדחה עד לכינונה של ממשלה נבחרת. 

כעת ישנה ממשלה נבחרת, ובכל זאת, ללא בחינה מחודשת, אתמול (ראשון) החליטה הממשלה להאריך בפעם השלישית את ההסכם – הפעם עד ל-31 ביולי 2021. בנוסף, הוחלט לתת לשר האוצר סמכות להאריך פעם נוספת את ההסכם בעוד חמישה חודשים. בינתיים אנחנו האזרחים נמשיך לשלם מאות מיליונים על החלטה שהתקבלה בתקופה אחרת, ושאולי אינה מותאמת למציאות הנוכחית כבר זמן רב. 

בהחלטת הממשלה נכתב כי: "לאור אי הוודאות בענף התעופה בשל נגיף הקורונה אין טעם לקיים שיח על הסכם חדש כיוון שטרם ברור מהו היקף התעופה ומהן המשימות המוטלות על מערך אבטחת התעופה". 

תקציב האבטחה עולה בלי קשר למספר הטיסות

ענף התעופה העולמי הוא אחד התחומים שנפגעו באופן הקשה ביותר ממשבר הקורונה – וחברת התעופה הישראלית "אל על" לא חריגה בכך. לא רק זאת, למרות שרק לאחרונה, בעקבות המשבר, גרעין השליטה בחברה החליף ידיים היא ממשיכה להתקשות בגיוס הלוואות מהבנקים

אבל סיפור ההסכם האבטחה בין החברה למדינה הולך שנים רבות אחורה. ב-2008 החליטה הממשלה לעבות את השתתפותה בתקציב האבטחה של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות. מימון האבטחה ניתן כפיצוי על ההפסדים שצפו בחברות התעופה הישראליות כתוצאה מרפורמת "שמיים פתוחים" שהחלה להתבסס מול האיחוד האירופי באותם הימים. 

עוד בשקוף:

הרפורמה הסירה את מגבלות המכסה על מספר החברות שיכולות להפעיל טיסות בין ישראל ומחוצה לה, ועל תדירות הטיסות, ופתחה את השוק הישראלי לתחרות. מאחר וחברות התעופה הישראליות נדרשות לסידורי אבטחה הדוקים באופן חריג ובהתאם דרישת המדינה – הוחלט מאז כי המדינה תסבסד את עלויות האבטחה. 

בידוק בטחוני בנתב״ג (צילום: משה שי, פלאש 90)

עד 2013 השתתפה המדינה בכ-65% מהוצאות האבטחה. אבל עם כניסתה של הרפורמה לתוקף באופן רשמי, באפריל 2013, החליט שר האוצר דאז יאיר לפיד להעלות את השתתפות המדינה בהוצאות האבטחה של "אל על" ל-97.5 אחוז. וראו איזה פלא: מאז נוסק תקציב האבטחה מדי שנה, וזה בלי קשר לכמות הנוסעים ולמספר הטיסות.

כך לדוגמה, לפי הדו"חות הכספיים של החברה, בשנת 2016 וגם בשנת 2017 טסו עם "אל על" כ-5.5 מיליון נוסעים, וב-2018 כ-5.6 מיליון נוסעים. כלומר, בין 2016 ל-2018 ישנה עלייה של קרוב לשני אחוזים בלבד במספר הטסים. למרות זאת הוצאות האבטחה עלו ביותר מ-22 אחוז, מ-616 מיליון שקל ל-756 מיליון שקל. בדיקה שערך "שקוף" לפני כשנה מוכיחה כי לאורך השנים התקציב גדל בצורה שאינה קשורה לכמות הנוסעים או הטיסות. 

נהלי האבטחה עליהם מתבססות חברות התעופה הישראליות נכתבו לפני עשורים רבים כבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת. אבל נראה שהמדינה לא מעוניינת לבחון אם הם עדיין רלוונטיים גם בשנת 2021. במקום לנצל את ההזדמנות כדי לבחון הנחות יסוד מיושנות, ולרענן תפיסות שאנחנו משלמים עליהן מהקופה הציבורית, שוב קיבלה הממשלה החלטה שלא להחליט, בלי לקיים שום דיון. ההסכם הוארך בשנתיים נוספות, והציבור ימשיך לשלם מאות מיליוני שקלים, אולי שלא לצורך.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בתוככי משרד האוצר: השר מסרב לחשוף יומן, ומסתיר פגישות מאנשי המקצוע

מקורות במשרד האוצר: השר ישראל כ"ץ לא חושף את יומנו לאנשי המשרד, מרחיק אותם מישיבות, היחס משפיל והאווירה קשה. ההחלטה על דמי אבטלה התקבלה עם ח״כ אופיר כץ. את מתווה התשלום על ימי בידוד כ"ץ שינה בעקבות פגישות עם ח״כ קרן ברק. אף אחד לא יודע מה היה בפגישה עם נגיד בנק ישראל. אילו עוד פגישות התרחשו ללא תיעוד?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

לראשונה בתולדות משרד האוצר, יומנו של השר אינו חשוף לפקידי המשרד. 

ממידע שהגיע ל"שקוף" עולה כי פקידי משרד האוצר כלל לא מקבלים זימונים לישיבות אצל שר האוצר ישראל כ"ץ – אלא נקראים בטלפון לעתים להצטרף, מעכשיו לעכשיו. לדברי כמה מקורות, אין לאנשי המשרד מושג מתי בדיוק מתקיימות ישיבות, במה הן עוסקות, אילו חומרים להכין ומי עוד מגיע אליהן.

"מתייחס אלינו כאל אויבים". שר האוצר ישראל כ"ץ במסיבת עיתונאים (צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90)

בנוסף, לראשונה בתולדות המשרד ניתנה למאבטח היושב בכניסה ללשכת השר רשימה שמית מצומצמת מאוד של אנשים המורשים להיכנס למסדרון בו יושבים השר וכל יועציו. כתוצאה, עובדי משרד האוצר שאמורים להצטרף לישיבות עם הממונים עליהם, לעיתים קרובות מוצאים עצמם מחוץ לדיון. 

במקרים רבים העובדים לא זוכים לעבור את הדלת למסדרון השר – אף שדנים שם, בלשכות השר ויועציו, בסוגיות שהם אחראיים עליהן מקצועית. לדברי הגורמים ששוחחו עם "שקוף" הם מודרים מפגישות וישיבות גם אם כמות המשתתפים נמוכה ממגבלות הקורונה. "אנחנו מרגישים שהוא מתייחס אלינו כאל אויבים ולא מבינים מה מהות ההשפלה ולמה", אמר אחד העובדים ל"שקוף". "מאז ומתמיד דלתו של כל שר אוצר היתה פתוחה בפני עובדי המשרד. האווירה כאן קשה ואי אפשר לעבוד ככה".

מפגשים ללא תיעוד, ללא הכנה

איך זה נראה בפועל כשאנשי המשרד לא מעורבים בדיונים ובהליכי קבלת ההחלטות? הנה כמה דוגמאות מהעת האחרונה שנודעו ל"שקוף":

  • תוכנית מענק לכל אזרח ומענקים שונים שניתנו למובטלים (ללא תמריצי חזרה לעבודה) נסגרו בין השר כ"ץ לבין יועצו של רה"מ נתניהו, אבי שמחון. אנשי המקצוע לא היו מעורבים, וההשלכות הכלכליות לא נבדקו. אנשי המשרד גילו על היוזמה רק כשמידע עליה התפרסם בטוויטר, והתחילו לנסות ולהבין מה הייתה כוונת המשורר.
  • באופן דומה, ישב השר עם שלל בכירים במערכת הכלכלית, בין היתר עם נגיד בנק ישראל אמיר ירון – ללא ידיעת הצוות המקצועי במשרד, ומבלי שהוצאו סיכומי פגישות.
  • הסיפור חזר גם עם ח"כ אופיר כץ (ליכוד): שר האוצר נפגש איתו ללא אנשי מקצוע – והחליט על דעת עצמו להעניק דמי "חלף אבטלה" גם לבני 67 ומעלה – וזאת מבלי שנערכה בדיקה מקצועית והצגת חלופות.
  • כ"ץ התעלם מעבודת מטה שהתקיימה לגבי מתווה התשלום על ימי הבידוד: גורמי המקצוע הגיעו להסכמות על חלוקת העלויות בין המדינה, העובדים והמעסיקים. אבל לאחר שהמתווה כבר פורסם, שר האוצר סגר עם ח"כ קרן ברק (ליכוד) על כך שהמדינה תגדיל את שיעור ההשתתפות שלה על חשבון המעסיקים. כ"ץ עשה זאת מבלי לברר את השלכות המהלך מבחינה תקציבית. גם הפעם גורמי מקצוע למדו על השינוי במתווה מהודעות לעיתונות. 
  • כ"ץ מרבה להיפגש עם ראשי רשויות, ובמיוחד עם שי חג'ג', יו"ר מרכז המועצות האזוריות בישראל וחבר ליכוד. עובדי המשרד לא תמיד יודעים מה היה בישיבות האלו. חלקן אכן מתקיימות בנוכחות גורמי המקצוע, אבל אחרות מתקיימות בארבע עיניים, ללא הכנה מוקדמת עם הצוות המקצועי. במקרים אלו – לאנשי המשרד מושג מה סוגר שר האוצר עם אותם ראשי רשויות, לא מעט מהם חברי הליכוד.

פגישות ללא סיכום עם בכירים במערכת הכלכלית. נגיד בנק ישראל, אמיר ירון (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

החלטות מתקבלות ללא עבודת מטה

נדגיש, אין פה שום קשר ל"משילות" – אלא לאופן קבלת ההחלטות הנוגעות לכסף של כולנו, תוך אי-הסתמכות על עבודת מטה מסודרת. שרשרת קבלת ההחלטות והניהול ברורה. השר מתווה מדיניות, היועצים מייעצים ואנשי המשרד מבצעים את עבודת המטה המקצועית ואחראים על ההוצאה לפועל של ההחלטות. אבל כיצד ניתן לקבל החלטות בלי לקבל נתונים או להתייעץ עם אנשי המקצוע, עובדי ציבור שזו מהות תפקידם?

גם שרי אוצר קודמים נפגשו בארבע עיניים, אולם הדבר היה ידוע מראש להנהלת המשרד. הפגישות התקיימו לאחר שהשר התייעץ עם אנשי המקצוע, והתייחס ברצינות לעבודת המטה. שר האוצר הוא שר של כולם, ולא רק של מי שהצביע למפלגתו. 

עוד בשקוף:

לדברי גורמים במשרד, שר האוצר הקודם, משה כחלון מ"כולנו", היה יו"ר מפלגה, ועדיין מיעט לקיים פגישות בנושאים הקשורים לאוצר עם אנשי מפלגתו – ללא הכנה עם אנשי מקצוע. לאחר הפגישות, הנושאים שנידונו הועברו לטיפול גורמי המקצוע, על מנת לבצע עבודת מטה סדורה טרם קבלת החלטה של השר.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): במשרד האוצר מתקבלות בכל יום במשרד החלטות בעלות משמעות כלכלית מרחיקת לכת לכלל המשק. קחו למשל את חלוקת המענק לכל אזרח בימי הקורונה, שעלתה למשלמי המיסים מיליארדי שקלים. היא לא ייצרה שום תועלת למשק ולא עזרה אפילו במעט להוציא את הכלכלה הישראלית מהמשבר בה היא נתונה – וזאת אומרים שורה של כלכלנים בכירים, ולא פקידי האוצר.

שר האוצר פיזר את הכסף שלנו, לכאורה, על מנת להרגיע את הזעם הציבורי – בחוסר יעילות משוועת. לו הייתה נעשית עבודת מטה מסודרת בעניין, אפשר היה לחסוך כספי ציבור, או לכל הפחות לחלקו בצורה שתביא תועלת למשק. ניתן היה להשתמש באותו תקציב שהוקצה למענק, למשל, כדי לחלק את מערכת החינוך לקפסולות, ולוודא שילדי ישראל לא יישארו חודשים ארוכים בבית.

*

מלשכתו של ישראל כ"ץ נמסר בתגובה: "במשרד האוצר מקפידים לפעול על פי ההגבלות שנקבעו על ידי משרד הבריאות ובהם התקהלות של עד עשרה אנשים בתוך חדר ישיבות. 

"נציין כי בדיונים שבהם יש למעלה מעשרה משתתפים – היתר עולים לדיון דרך הזום. כמו כן, נבקש להבהיר כי שר האוצר אינו מתעסק בסידורי הישיבה בדיון שמתקיימים בראשותו וכל טענה אחרת משוללת כל יסוד. בתוך כך, לשכתו של שר האוצר פתוחה בפני כלל עובדי משרד האוצר, ללא קשר לתפקידם או לבכירותם. באשר לטענתך על זימונים לישיבות, נציין כי לא נתייחס לרכילות זולה".

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

האם לח"כים מהאופוזיציה יש עדיין כוח להשפיע?

זהבה גלאון חושבת ש"הכנסת מרוסקת" ומעדיפה לפעול מתוך החברה האזרחית. דב חנין פרש מהכנסת "כדי להקים מחנה". שלל נבחרים נוספים העדיפו להתפטר מהמשכן ולחזור לעיסוקם הקודם. האם תפקיד חבר הכנסת כבר לא נחשב לג'וב חלומות? וכשברקע ממשלה דורסנית, האם עוד אפשר בכלל להשפיע מהאופוזיציה?  תומר אביטל יצא לבדוק 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

פרסום ראשון: 3/11/2020. עדכון אחרון: 26/11/2020

| תומר אביטל |

התחלתי לסקר את הכנסת לפני כעשור. בינתיים, רוב חבריה התחלפו. ספרתי. 91 ח"כים נאלצו מאז להיפרד מכיסא עור הצבי. רק 29 ח"כים שמכהנים כיום כיהנו גם אז (ולמעשה מאז בחירות 2013).

חוסר יציבות תעסוקתית 

אם אתה ח"כ ליכודניק (14 מהם עדיין מכהנים מאז) או חרדי יש לך את הסיכוי הכי גדול לשמור על הכסא. מחנה השמאל? התאייד כמעט כולו. מאז 2013 רק שני ח"כים יהודים עדיין מכהנים – עמיר פרץ (שכיום בקוא') וניצן הורוביץ (שעזב וחזר), וח"כ ערבי אחד – אחמד טיבי. 

לא כל חברי הכנסת מהשמאל נבעטו מהמשכן על ידי בוחריהם. חרף התנאים הנהדרים ועמדת ההשפעה, חלקם בחרו לעזוב מרצון. יצחק הרצוג פרש מהכנסת כדי לנהל את הסוכנות היהודית. דני עטר ברח מהכנסת לאחר כהונה בת שמונה חודשים מטעם המחנה הציוני – כדי לנהל את קק"ל. שלי יחימוביץ' שכיהנה שלוש פעמים כראש האופוזיציה – חזרה להיות עיתונאית (יחימוביץ' אמרה ש"אין לה כוח להתראיין" לכתבה הזו, ואני מבין אותה).

פרופ' מנואל טרכטנברג, שהיה ח"כ לזמן קצר, העדיף לחזור ללמד ולחקור. אראל מרגלית, דב חנין וזהבה גלאון – חזרו לעיסוקיהם הקודמים. מרגלית לניהול קרן הון סיכון ולפעילות חברתית, וחנין וגלאון חזרו לפעילות חוץ פרלמנטרית.

אופוזיציה קטנה ומפולגת שראשיה בכלל לא טורחים להגיע לפרלמנט. חברי הכנסת יאיר לפיד ונפתלי בנט. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

האופוזיציה הישראלית קטנה ומפולגת. היא מתקשה לפעול מול קואליציה חזקה. האם התחלופה הגבוהה לא מאפשרת לחבריה להתמקצע? האם צריך לשנות את השיטה? או שבכלל עדיף לאופוזיציה לפעול מחוץ לכנסת בחברה האזרחית? יצאתי לבדוק עם חברי כנסת לשעבר ומומחים.

האם הכנסת כבר איננה ג'וב חלומות?

"הכנסת מרוסקת בעקבות כל מערכות הבחירות. היכולת של האופוזיציה היום להשפיע, חוץ מפרץ שגנב את המנדט שלו – היא כמעט בלתי אפשרית", אומרת לי זהבה גלאון. את הקריירה שלה התחילה גלאון בחברה האזרחית – היא הייתה ממקימי ארגון בצלם והמנכ"לית הראשונה שלו לפני כשלושים שנה. היא שירתה כח"כית סך הכל כ-18 שנה, והתפטרה בשלהי 2017. גלאון ויתרה מרצונה על כסא במרכז העצבים של הדמוקרטיה הישראלית. 

שאלתי אותה אם יש טעם היום למי שרוצה להשפיע – לכהן כח"כ באופוזיציה. "כן", ענתה, "אפשר להמשיך להציף ולדון בנושאים, אבל זה מחייב חברה אזרחית חזקה – שעושה פעולות ברחוב. כך נושאים מהודהדים לתוך הכנסת ולא להיפך".

חברה אזרחית יכולה להחליף אופוזיציה?

"לא. זה לא בתחרות. אבל יש לחברה האזרחית אפשרות לייצר סדר יום ציבורי שכרגע לא מתאפשר לייצר אותו בכנסת בגלל עריצות הרוב הקואליציוני. ויש תקווה כי יש ציבור שמצטרף לפעולות ונאבק".

שיתפתי את גלאון בכך שרק שני ח"כים מהשמאל שרדו את העשור האחרון בכנסת.  "כשרואים את המספרים שלך זה בוקס לבטן – השמאל במיעוט זוהר, בודד ומבודד. לכן יש צורך בחברה אזרחית חזקה. במיוחד כשלקחו את סמכויות הכנסת דרך הקורונה ולא מאפשרים לבצע פיקוח פרלמנטרי".

לאחר שפרשה הקימה גלאון את זולת, מכון מחקר אקטיביסטי לזכויות אדם. "על אחד הדו"חות שפרסמנו היה דיון היום בכנסת. מיצבנו עצמנו כגשר בין אזרחים לפוליטיקה". 

חברת הכנסת לשעבר זהזה גלאון (צילום: המכללה האקדמית ספיר, ויקימדיה)

את מחזיקה לדעתך את אותו כוח שהיה לך לפני שלוש שנים?

"כשהייתי בכנסת, השתמשתי בוועדות, בשאילתות ובהצעות לסדר – כדי להכתיב סדר יום. היום אני משתמשת במאמרים בהארץ, בראיונות וכיוצא בזה. זו דרך אחרת להשפיע". לדבריה, כיום היא "מפרשנת, מצייצת ומלמדת. מישהו כתב 'עובדה לא חשובה ביום – זהבה עזבה לפני שלוש שנים את הכנסת'. נכון, זה לא חשוב. אבל אני משפיעה כעת מהחברה האזרחית דך ראיונות, כתיבה וציוצים – לא פחות".

את מתגעגעת לכנסת?

"אני רואה את השכונה שהולכת שם, אז ממש לא". 

האם זה בגלל שהאופוזיציה איבדה משמעות?

מלכתחילה, בשיטה הפרלמנטרית בישראל חברי האופוזיציה צריכים להילחם כדי להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות. אלא שנתונים שפרסמנו ב"שקוף" משקפים את מעמדה המידרדר של הכנסת. אם זה בגלל דורסנות ממשלתית, ואם זה בגלל רפיסות חברי האופוזיציה עצמם, שנראה שחלקם ויתרו מראש על שימוש בכלים פרלמנטריים.

כך למשל, בבדיקה שערכנו לאחרונה  גילינו שהשרים בקושי ענו השנה לשאילתות שמגישים הח"כים. וזאת למרות ששאילתה היא מהכלים המשמעותיים שיש לח״כים כדי  לפקח על הממשלה. 

חלק מהשאילתות שמחכות כיום למענה הוגשו לפני חמישה חודשים. זמן האיחור הממוצע עומד על 53 יום. השר לביטחון פנים אמיר אוחנה מאחר במענה ל-86 שאילתות. איך הח״כים יכולים  לפקח ככה? 

ואם זה לא מספיק, אז כלי נהדר לפיקוח שהיה בידי האופוזיציה – נעלם. מדובר בתיקון תקנוני שחייב את ראש הממשלה והשרים להשיב לשאלות הח"כים לעיני העם. התיקון יושם בעידודנו ובהובלת ח"כ מירב מיכאלי, פעל בשנים 2016-2019 וקבע שמדי מושב תערוך הכנסת 10 פעמים "שעת שאלות". בכל פעם יגיע שר – לפי בחירת חברי האופוזיציה וישיב לשאלות הח״כים. פעם במושב, יחוייב להגיע ראש הממשלה עצמו, ולא יקבל את השאלות מראש.

אלא שהסעיף לא חודש בקדנציה הנוכחית. ח"כ מיכאלי עסוקה בענייני מפלגתה, ולא השיבה לשאלתי מדוע איננה מקדמת מחדש את הכלי החשוב הזה.

"הבעיה היא שאין לנו מחנה. ואת המחנה הזה צריך לבנות – מבחוץ"

דב חנין הפתיע את כולם כשפרש אשתקד מהכנסת לאחר 13 שנה של פעילות נמרצת, כולה מהאופוזיציה. כיום הוא מרצה בפקולטה למשפטים, פעיל במאבק האקלים ופועל "לחבר את כל המאבקים", בלשונו.

ח״כ לשעבר דב חנין (צילום: ויקימדיה)

זה חשוב יותר מלהיות ח"כ באופוזיציה? 

"ברור שרמת ההשפעה שלי כח"כ הייתה הרבה יותר גבוהה. העברתי חוקים ששינו מציאות ועצרתי, יחד עם אחרים, מהלכים מסוכנים. אם לא הייתי שם, הדברים האלו לא היו קורים".

אז מה קרה?

"הבעיה היא שאין לנו מחנה. ואת המחנה הזה צריך לבנות. זו משימה מורכבת ולדעתי המשימה הכי חשובה. ובגלל שהיא חשובה, אני לא אומר 'תומר לך טפל בה', אלא אני מטפל בה ובונה מחנה מלמטה".

ואתה מצליח לבנות אותו? 

"לאור משברי הקורונה והשחיתות אני רואה אלפים רבים ומאות רבות של מוקדי הפגנות. את הצעד הראשון עשינו: אנשים מבינים שלא מספיק להצביע אלא צריך לצאת. אבל צריך להרחיב את המחנה ולהגיע לעוד ציבורים שנפגעים ולחבר את האג'נדות. יש אתגר אך, מבחינת השטח, אנו במחנה בריא יותר מבתחילת 2019".

שאלתי אותו מה הוא מצפה מח"כ שמשרת כיום באופוזיציה. חנין מסביר שיש להם כלים, אך הם צריכים להיאבק עליהם. "אני מתוסכל לראות חלק מחבריי שעדיין בכנסת ולא משתמשים בכלים שעומדים לרשותם".

יש לך עצה מבחוץ לחברי האופוזיציה?

"בהחלט. אני בקשר איתם ומייעץ להם. זה ביננו. בעיקר איך לעבוד בכנסת באפקטיביות עם התקנון".

הקואליציה מסרבת להעניק לאופוזיציה אפילו ממתקים חסרי משמעות

הקואליציה הנוכחית אף לקחה מהאופוזיציה את המושב בוועדה למינוי שופטים ואת ניהול ועדת הכלכלה – המקום המרכזי דרכו היא היתה יכולה להשפיע. שלא לדבר על כך שרה"מ בנימין נתניהו פיזר את הכנסת שוב ושוב ושוב, כשמשהו לא הסתדר לו.

ממש לאחרונה, באקט שנוי במחלוקת, הקואליציה גם ביטלה הצבעה – לאחר שהאופוזיציה השיגה רוב להקמת ועדת חקירה בפרשת עסקת הצוללות. 

מאידך, ח"כים רבים באופוזיציה אפילו לא מנסים להילחם. באותה הצבעה שעברה, להקמת ועדת חקירה – נכחו רק 25 חברי אופוזיציה (מול 23 חברי קואליציה). איפה היו השאר?

הסבר אפשרי לכך אולי נעוץ בעובדה שבתחתית דירוג הנוכחות שלנו בכנסת השנה 'מככבים' שני ראשי מפלגות אופוזיציה: נפתלי בנט (ימינה) ואפילו יו״ר האופוזיציה עצמו יאיר לפיד (יש עתיד). אם הקברניטים עצמם נעדרים מהפרלמנט, איזה מסר זה משדר לשאר הח"כים ברשימה?

״עדיין אפשר להשפיע״. ח״כ לשעבר מוסי רז

חזרה לצוללות. חשוב להבהיר כי גם אם ההצבעה הייתה מאושרת – לא הייתה מוקמת ועדת חקירה. ההצעה היתה עוברת להצבעה בוועדת הכנסת, שם לקואליציה יש רוב. העובדה שהקואליציה סירבה להעניק לאופוזיציה אפילו את ה"ממתק" חסר המשמעות הזה של הצבעה סימבולית ראשונית במליאה, משקף היטב את יחסי הכוחות.

הח"כים מתחלפים והמקצועיות והניסיון נעלמים יחד איתם

"צריך לזכור – אנו במשטר פרלמנטרי. בדגם משטר זה יש לממשלה רוב מובנה ועדיפות בפרלמנט, וברור שכל ממשלה, באשר היא, תשאף ליותר משילות ולפחות פיקוח. הגיוני – ברמה העקרונית – שהאופוזיציה חלשה מהממשלה בדגם זה", מבהירה ד"ר חן פרידברג, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה באונ' אריאל. 

"נכון הוא גם שהכנסת והאופוזיציה הלכו ונחלשו עם השנים – אבל לא בתחום החקיקה, אלא בעיקר בתחום הפיקוח", היא מוסיפה. "כשבדקנו לפני שנתיים את תפקוד האופוזיציה בכנסת, מצאנו אופוזיציה מפולגת שלא עושה שימוש מלא בכלים שעומדים לרשותה כדי לפקח על הממשלה. למשל, היא לא ניצלה את מלוא המכסה של דיון 40 חתימות (באמצעותו מחייבים את רה״מ להגיע למליאה ולענות לח״כים ת.א.), וח"כים לא ניצלו את מלוא מכסת השאילתות שלהם".

לדבריה, גם התחלופה הגבוהה של חברי הכנסת בקדנציות האחרונות פוגעת משמעותית בתפקוד הכנסת. "רבים מהם אנשים שרק מקרוב באו, ואין להם מושג איך מנסחים הצעת חוק, איך מגישים שאילתה או מה עושים בועדות, ואין להם שום היכרות עם התקנון. ח"כ זה אחד התפקידים החשובים בישראל – בכל הרמת אצבע מקבלים החלטות דרמטיות המשפיעות על חיי האזרחים, במיוחד עכשיו, בתקופת הקורונה". 

"אם היית אומר לי שאני יכול להיכנס עכשיו בלי כל הבלגן – הייתי נכנס מיד"

למרות המציאות הזאת, רבים ממשיכים לחלום להיכנס בכנסת, גם אם זה אומר כהונה באופוזיציה מוחלשת. אחד מהם הוא מוסי רז שכיהן בעבר כח"כ במרצ במצטבר ארבע שנים וחצי. 

רז מודה שהכוח של הפרלמנטר הולך ודועך מכנסת לכנסת. "זה לא שפעם היה קל באופוזיציה, אבל עכשיו, עם התחלפות הכנסות וזה שוועדת השרים לחקיקה לא מתכנסת, זה עוד יותר כואב. בכנסת ה-15 (שלהי שנות התשעים, ת.א) העברתי בחצי קדנציה שלוש הצעות חוק מהאופוזיציה, ויש כאלו שחוקקו יותר ממני. זה השתנה. כבר שנתיים לא עברה אף הצעת חוק של האופוזיציה. אפילו כשעוברת הצעה – כמו ועדת חקירה לצוללות, מבטלים אותה".

ועדיין – רז מעוניין לחזור. "אם היית אומר לי שאני יכול להיכנס עכשיו בלי כל הבלגן – הייתי נכנס מיד".

חזרה לעיתונות. חברת הכנסת לשעבר שלי יחימוביץ׳ (צילום: המכללה האקדמית ספיר, ויקימדיה)

למה – אם תפקיד הח"כ האופוזיציוני ריק מתוכן?

"הוא לא ריק, אלא מתרוקן – אבל עדיין אפשר להשפיע. למשל נסעתי כח"כ ב-2018 עם מיכל רוזין לאוגנדה ורואנדה בגלל שהייתה כוונה לגרש לשם מבקשי מקלט. 11 יום לאחר נסיעתנו הממשלות האלו הודיעו שאינן מוכנות לקלוט אותם. הקשר הנסיבתי נותן לי הרגשה שהשפעתי פה". 

רז מזכיר גם שדיבר במשכן הכנסת כבר לפני 20 כשנה על לגליזציה, כשהנושא היה מוקצה. "ההשפעה שלך מתוך הכנסת היא הרבה פעמים לטווח ארוך, לא רק בהעברת חוק. בוועדת הכספים הצלחתי לדוגמא לדאוג שיעברו שני מיליון וחצי שקל לתכנית ללימוד נשים מבוגרות במגזר הבדואי לבגרות. זה דבר קטן, אבל ענק. איפה בחוץ אתה מצליח לעשות את זה? אתה לא מצליח".

לדבריו, חוסר ההשפעה אמנם מוביל פוליטיקאים לחפש השפעה מבחוץ, "אבל אם אראל מרגלית היה נהיה שר אוצר – הוא לא היה עוזב. יחימוביץ' וטרכנטברג לא היו פורשים אילו היו מקבלים תפקיד משמעותי".

אני מראה לרז את המספרים מתחילת הכתבה והוא מוסיף הסבר מעניין: "הסיבה העיקרית לכך שנשארו מהשמאל רק פרץ והורוביץ היא התרסקות השמאל, אבל גם השיטה בה מתחלפים בשמאל", הוא מנתח. "בליכוד היו ארבעה ראשי מפלגה – וכולם נהיו ראשי ממשלה. הולכים אחריהם עד שהם מנצחים. בשמאל? ברגע שמישהו יורד במספר המנדטים – הוא הולך הביתה".

אם ה"רוב' לא עובד, אולי צריך לשנות את המושג הזה?

כיום רז מלמד זכויות אדם בבית ספר למחוננים, מרצה למדרשות ומייעץ לעמותת "המרכז ליוזמות שלום". אחד הרעיונות שהוא מקדם, "דמוקרטיה הסדרית", מתכתב במדויק עם הסוגיה שעל שולחננו – חוסר ההשפעה של ציבורים שלמים על קבלת החלטות במדינה. 

"דמוקרטיה הסדרית" אומרת שהרוב אמנם קובע, אבל דרוש רוב מכמה סקטורים. למשל בשיטה שיושמה בדרום טירול קבעה שכדי להעביר החלטה צריך רוב גם בקרב דוברי האיטלקית וגם בקרב דוברי הגרמנית. זה רק מודל אחד. אפשר באותה מידה להחליט, למשל שכדי לחוקק חוקים מסוימים יידרש, למשל, רוב גם של חברות כנסת וגם חברי כנסת. או גם רוב של יהודים וגם רוב מקרב הערבים. או רוב של צעירים ושל מבוגרים.

יו״ר הכנסת יריב לוין מהליכוד מחזיר לעצמו את השליטה בכנסת, לאחר שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

מחלות הרקע של הדמוקרטיה הישראלית

מעבר לבעיות הנוכחיות, ישנן מחלות רקע יותר ותיקות שמרוקנות את האופוזיציה ממשמעות. במכון לדמוקרטיה ערכו השוואה בין אופוזיציות בלא פחות מ-21 מדינות. הם מצאו שני סוגים: באחד האופוזיציה גדולה ומלוכדת, אך אין לה השפעה על הממשלה; בסוג השני האופוזיציה מפולגת וקטנה, אך כפיצוי יש לה האפשרות להיות שותפה בקבלת ההחלטות ובחקיקה. 

ובישראל? החוקרים הוכיחו שהאופוזיציה הישראלית גם קטנה וגם מפוצלת, למעשה כמעט החלשה ביותר מבחינה מבנית מכל הדמוקרטיות הפרלמנטריות שנבדקו וגם הכלים העומדים לרשותה דלים. כל זה היה עוד לפני הקורונה, וסבבי הבחירות המרובים.

ואם להיות הוגנים, יש גם בעייה שורשית שתהיה תקפה לכל אופוזיציה, לא משנה מה תעשה הממשלה – שונות גדולה בין המפלגות שמרכיבות אותה. "על מנת שאופוזיציה תתאחד עליה לחצות את המשוכה האידיאולוגית, כי אין לה את המלט של השלטון", סיפר לי בעבר פרופסור אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטה העברית פנחס מדינג. 

עוד בשקוף:

אלא שכפי שראינו, היעדר מלט שמחבר בין המפלגות איננו הבעיה היחידה. האופוזיציה מוחלשת ללא הרף – ואלו חדשות רעות לכולנו, בין השאר משום שמי שבשלטון נוטה – במוקדם או במאוחר – להתחלף.

*

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע): האופוזיציה בישראל הולכת ונשחקת, ואלו חדשות גרועות למי שלא בשלטון, וגם למי שכן. “בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה", אמר מנחם בגין ב-1959, "בלעדיה – עצם חירות האדם נתונה בסכנה”. 

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)? פרידברג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מזכירה שכיום אין קורס הכשרה לח״כים חדשים, וכל מה שהם מקבלים אלו יומיים של תדריכים מרוכזים על עבודתם, זכויותיהם וחובותיהם, עם השבעת הכנסת. לדבריה יש גם צורך חיוני ודחוף בשיפור כלי הפיקוח השונים של חברי האופוזיציה והפיכתם לעדכניים ואפקטיביים. "ולמרות זאת", היא מדגישה, "גם בתוך מציאות בעייתית של אופוזיציה חלשה וממשלה חזקה ודורסנית, ח״כים מהאופוזיציה יכולים לעשות שימוש טוב יותר בכלים העומדים לרשותם. אבל בשביל זה צריך מקצועיות וניסיון". 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

"הסמטוכה בהסברה": למה אנחנו עדיין לא מבינים את הנחיות הקורונה?

תשעה חודשים לתוך משבר הקורונה ולישראל עדיין אין מערך הסברה שמצליח להנגיש לציבור מידע באופן יעיל ● שורה של גופים ומשרדי ממשלה פועלים ללא תיאום ומתחרים זה בזה במקום לשתף פעולה. לאגו ולשיקולים פוליטיים יש תפקיד חשוב ● מומחים וגם בכירים מתוך המערכת מכירים בכך שמדובר במחדל שפוגע קשות במאבק במגפה ● ועדת חקירה עוד תצטרך להקדיש פרק נרחב לכשלון ההסברה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

גננת בגן ילדים נכנסה לבידוד לאחר שבאה במגע עם חולה מאומת. במהלך הבידוד, עברה הגננת בדיקת קורונה. התשובה השלילית לבדיקה הגיעה מהר, מה שגרם לה להחליט לסיים את תקופת הבידוד לפני שעברו 14 ימים – בניגוד להנחיות – ולחזור לגן. היא גם הסבירה להורי הילדים שאין בעיה לחזור לגן מיד אחרי קבלת תוצאת בדיקה שלילית, ואמרה להם שיפעלו באופן דומה גם עם הבידוד של ילדיהם. היא לא התכוונה, אבל סיכנה הגננת את כל ילדי הגן בהדבקה בקורונה. לא מכוונה רעה, אלא כי לא הבינה את ההנחיות.

הסיפור הזה הוא לא סיפור מתחילת המשבר – מדובר במקרה שהגיע בשבועות האחרונים אל אחת מקבוצות הפייסבוק של עמותת "מדעת", עמותה לבריאות הציבור. לפי מנכ"לית "מדעת", אדוה לוטן, לא מדובר במקרה חריג: לטענתה רוב הציבור מתקשה להבין עד היום את ההנחיות הבסיסיות של הקורונה. מדובר במחדל. "ישראל מתמודדת עם מורכבות כפולה: כמו בכל העולם אנחנו כבר עייפים מהנחיות, אבל לנו גם אין מערך הסברה מתפקד", הסבירה לוטן.

ראש הממשלה נתניהו במסיבת עיתונאים בנושא הקורונה, מנסה להסביר למה ישראל מובילה במאבק בקורונה. (צילום: עמוס בן גרשום, לע״מ)

"הרובד הבסיסי הראשון לפני כל דבר אחר בניהול המשבר, היה צריך להיות הסברה. אין דרך אחרת, אין דרכים עוקפות", היא טוענת. "שיתוף הפעולה של הציבור הוא אבן יסוד להצלחה בהתמודדות עם המשבר, כך שגם אם כל המערכות הלוגיסטיות יתפקדו, התחלואה לא תפסיק בלי הסברה".

מפלצת רב-ראשית

למרות החשיבות העצומה של ההסברה במשבר הקורונה, עד היום אין בישראל אף גוף אחד או אדם אחד שלקח על עצמו את התחום. אין מי שמסביר לציבור באופן קבוע מה הן ההנחיות ומדוע נקבעו, וכל אחד מהגופים שרואים עצמם אחראים במידת מה על הסברה פועלים בחוסר תיאום ובאופן לא איכותי. 

"יש פה קצת 'סמטוכה' בהסברה, שאני לא הצלחתי לחלוטין לסדר אותה", הודה פרופ' רוני גמזו, בראיון מיוחד ל"שקוף" לפני כחודש. "הבעיה היא שיש לא מעט ראשי הסברה וכל אחד מהם מושך לצד שלו – משרד הבריאות, משרד רה"מ, פיקוד העורף. נושא ההסברה יכול להיות טוב יותר וראוי יותר".

גמזו צודק – יש בלאגן בתחום. נראה כי משרדי הממשלה האחראים על הסברה, עובדים ללא תיאום ודורכים אחד על האצבעות של השני. ישנה תחרות רבה בין מערכי ההסברה של המשרדים השונים וקשה מאוד להתנהל מול מפלצת רב ראשית כזאת. נראה היה שגמזו הרים ידיים בנושא. 

פרויקטור הקורונה, פרופסור רוני גמזו (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

יש האומרים כי עניין נוסף שמקשה על ניהול תחום ההסברה הוא הפוליטיקה בין המשרדים האחראים על ניהול המשבר. משרד ראש הממשלה ומשרד הבריאות מנוהלים על ידי אותה מפלגה – הליכוד. פיקוד העורף, שנמצא תחת משרד הביטחון – מנוהל על ידי כחול לבן, השותפה-יריבה של הליכוד. יכול להיות שלנסות לייצר הבנות בין הליכוד לכחול לבן בתחום ההסברה זו משימה פוליטית כבדה מידי.

מחדל מתמשך

את ההשלכות ניתן לראות בשטח: חדשות לבקרים אנחנו שומעים על שוטרים שאינם מעודכנים בהנחיות החדשות, נבחרי ציבור שמפרים את ההנחיות, אזרחים שהולכים בלי מסכה ברחובות, התקהלויות בניגוד להנחיות. לאזרחים קשה להבין היכן ניתן למצוא את ההנחיות הכי מעודכנות, את ההסברים הנכונים ביותר, וכו'.

עוד בשקוף:

בדיון בקבינט לקראת היציאה מהסגר, אמר מ"מ מפכ"ל המשטרה, מוטי כהן: "אנחנו עם תקנות מאד קשות ליישום ועוד יותר לאכיפה. משטרת ישראל נתקלת בסיטואציות מאד מורכבות. אני מבקש שההחלטות שיתקבלו יהיו ניתנות לאכיפה (…) אין ספק שככל שיהיו הקלות עלינו לעשות יותר הסברה". 

אדוה לוטן לא מופתעת שזה המצב. "ההנחיות לא מובנות לציבור ולהרבה מאוד מהגורמים שאמורים לתווך אותן לציבור החל מהגופים כמו המוקד של משרד הבריאות, קופ"ח, חולים, רופאים בקהילה. יש לנו דוגמאות אינספור של אנשים שמתקשרים למוקד משרד הבריאות ומקבלים הנחיה אחת, מתקשרים שוב ומקבלים הנחיה אחרת, וכשמדברים עם רופאת המשפחה – היא נותנת הנחיות סותרות. מדובר על נושאים בסיסיים: כמו כניסה לבידוד, האם צריך ללכת להיבדק, מה ההנחיות היום, ועוד".

"ישראל מתמודדת עם מורכבות כפולה: כמו בכל העולם אנחנו כבר עייפים מהנחיות, אבל לנו גם אין מערך הסברה מתפקד". אדוה לוטן, מנכ״לית עמותת מדעת. (התמונה באדיבות המצולמת)

"כל עקרונות הבסיס להסברה היו ידועים לנו לפני חודשים רבים, ועליהם היה צריך לבנות את מערך ההסברה בישראל", הסבירה אדוה לוטן. "בניגוד לדברים שהיינו צריכים ללמוד תוך כדי תנועה, את העקרונות של הסברה באירוע כזה לא היה צריך ללמוד. אין פה הפתעות. העובדה הזו הופכת את אי הקמת מערך ההסברה למחדל גדול עוד יותר". 

לוטן מדייקת: החשיבות של הסברה לציבור בזמן התפשטות של מגיפה איננה דבר חדש. כבר ב-2007 הוציא משרד הבריאות מסמך שנקרא "תוכנית מוכנות מערכת הבריאות לשפעת פנדמית". המסמך חזה כבר אז את הצורך בהסברה אפקטיבית ומותאמת, ואף הכין תכנית כדי ליישמה. 

מי אחראי בהיעדר מסביר לאומי?

כשמנסים להבין מי היו יכולים להיות האחראים הבלעדיים על ההסברה, מגלים כי ישנם גופים רבים שהיו יכולים לבצע את המשימה או מבצעים אותה באופן חלקי. אך אף אחד מהם לא קיבל את האחריות המלאה לעשות זאת ואין משנה סדורה לפעולה בתחום.

משרד הבריאות: זהו כנראה הגוף שפועל במידה הניכרת ביותר בתחום ההסברה, אך ההסברה שהוא מספק אינה מלאה ואינה עומדת בסטנדרטים שהציבה מדינת ישראל לעצמה בתוכנית מ-2007. היום אין מסביר רשמי מטעם משרד הבריאות או בכלל שמעדכן את הציבור לגבי הקורונה באופן קבוע. זאת ועוד, ההסברה בדמות משרדי טלוויזיה או רדיו של משרד הבריאות מתמקדת לא פעם בהפחדה ולא בהסברים של ההנחיות החדשות והמסובכות.

פרויקטור הקורונה ומערך "מגן ישראל": עם כניסתו לתפקיד של הפרויקטור גמזו היה נראה שאולי הוא זה שיקח על עצמו את הנושא, אך זה לא קרה בסופו של דבר. לדברי גמזו עצמו, הוא שקל להיות מעין "מסביר לאומי" אך החליט לוותר על הרעיון לאחר שמומחי דוברות שונים טענו שהוא שוחק את עצמו בהופעות רבות מידי בתקשורת. כעת נכנס לנעליו הפרויקטור החדש, פרופ׳ נחמן אש, ונצטרך להמתין כדי לגלות כיצד הוא רואה את תפקידו בממלכת ההסברה.

פרויקטור הקורונה החדש, פרופ׳ נחמן אש. (צילום: דו״צ, ויקימדיה)

"צריך להודות על האמת: מערך ההסברה הישראלי לא תפקד טוב ולא מתפקד מספיק טוב בעיני", אמר ל"שקוף" תומר לוטן, ראש מטה "מגן ישראל". לוטן ניסה להסביר מדוע "מגן לישראל" לא לקחה על עצמה את ההסברה במשבר הקורונה. "כשהגענו לפה לפני חודשיים, ראינו שההסברה לא עובדת מספיק טוב. ניסינו לעשות סדר בעיקר במערכת יחסים שבין ההסברה של משרד הבריאות לבין פיקוד העורף, בעיקר על רקע תכנית הרמזור, אבל ככל שנכנסנו לעולם הסגר מאמצע ספטמבר, זה שיבש לכולנו את התכניות, וגם את אלמנט ההסברה".

פיקוד העורף: פיקוד העורף מטפל בנושא באופן חלקי. חיילי פיקוד העורף מסתובבים ברחבי הארץ, מחלקים מסכות ומסבירים לציבור את ההנחיות. בנוסף, אתר פיקוד העורף הפך ל"פורטל חירום לאומי" וניתן למצוא בו מידע בנוגע להנחיות הקורונה. המידע שמופיע גם באתר משרד הבריאות.

בהקשר היחסים בין משרד הבריאות לפיקוד העורף, נראה כי שני הגופים פועלים ללא תיאום. הוכחה לכך נמצאת בישיבת קבינט הקורונה מהחודש שעבר, במהלכה גנץ דרש להעביר את האחריות להסברה לציבור בנוגע לקורונה ממשרד הבריאות לפיקוד העורף. ראש הממשלה נתניהו, כך התברר, כלל לא ידע שסוגיית ההסברה נמצאת בידי משרד הבריאות, ואמר שחשב שפיקוד העורף מטפל בנושא.

ראש הממשלה נתניהו בסיור בחמ״ל קורונה בבי״ח רמב״ם בחיפה. (צילום: קובי גדעון, לע״מ)

מערך ההסברה במשרד רה"מ: ב-2007 התקבלה החלטת ממשלה לפיה יקום מערך הסברה במשרד ראש הממשלה, ש"יתאם את כלל גורמי ההסברה במדינת ישראל" ותחתיו יקומו גופים נוספים שיעסקו בהסברה בעת חירום. מערך ההסברה אכן הוקם, אך כבר שנתיים שלא מונה אף אדם לעמוד בראשו. 

רק בחודש שעבר, הרבה יותר מחצי שנה לתוך המשבר, הודיע ראש הממשלה על מינויו של "אחראי על ניהול ההסברה הלאומית של משבר הקורונה" – אדם בשם ירדן ותיקאי, יועץ תקשורת מוכר שבעבר היה ראש מטה ההסברה הלאומי. כמה שעות לאחר ההודעה על המינוי, הבהירו במשרד ראש הממשלה כי ותיקאי מונה כ"יועץ מקצועי חיצוני לענייני הסברה" ולא לאחראי ניהול ההסברה הלאומית של משבר הקורונה. 

בסופו של דבר המינוי של ותיקאי התמסמס ולא יצא לפועל – לדברי מקורבים, כנראה מפני שהבין שאין לו מה לתרום כשמערך ההסברה לא קם, וכשמשרד הבריאות ופיקוד העורף מתגוששים ביניהם בנושא.

*

לא חסרים בישראל אנשים מקצוע שיודעים לעשות את העבודה וגופים שהיו מוכנים לקחת על עצמם טיפול בלעדי בנושא. אך בנושא ההסברה, כמו בנושאים אחרים במשבר הקורונה, נדרשים הפוליטיקאים להתעלות מעל היריבויות והקשיים הפוליטיים ולקבל החלטות קשות שאינן תמיד מיטיבות עם האינטרסים שלהם. עד שהם לא יחליטו לעשות זאת, ה"סמטוכה" בהסברה לא תיפתר. 

איך זה משפיע עליך? (אזמ״ע)

כל עוד אין מערך הסברה מתפקד בישראל, המלחמה במגיפת הקורונה תמשיך להיות קשה והרסנית. הכשלון ההסברתי משפיע לרעה על הנכונות של הציבור לציית להנחיות שמונעות הדבקה. ככל שהמגיפה תמשיך, כך יחמיר המשבר הכלכלי, החברתי והנפשי שחווים אזרחי ישראל. 

תומר לוטן, ראש מטה מגן לישראל, ניסח זאת כך: "אין שאלה: ככל שההסברה פחות אפקטיבית ומוצלחת, אנחנו רואים קושי יותר גדול ביכולת לעצב ולסייע לציבור להתנהג נכון, רואים שחיקה באמון הציבורי. חוסר בהסברה פוגע בתפקוד האזרחי מול הקורונה".

מה עושים כדי לתקן את המצב? (מעש״י)

  1. ממשלת ישראל צריכה להחליט איך צריך להיראות מערך ההסברה בישראל: מי מנהל אותו, מאיפה יגיע התקציב שלו, מה הם יעדיו, וכו. הממשלה חייבת להשקיע משאבים בהסברה ולדאוג שהיא נעשית בשקיפות, אמינות, באופן קבוע ורציף ובהתאם לסטנדרטים העולמיים בתחום. הדבר דורש עבודה יומיומית עם אנשי מקצוע שעוסקים רק בנושא ההסברה.
  2. אדוה לוטן, מנכל"ית מדעת, מציעה פתרון פרקטי אחד שאפשר ליישם במהרה ובעלות מינימלית כבר עכשיו. זה לא מאוחר: "הייתי מייצרת לכל הפחות תדריך יומי פתוח מול התקשורת והציבור אותו מנהל אדם אחד קבוע, מקצועי ואמין. בתדריך אומרים מה המצב, מדברים על החלטות ושיקולים ועונים על שאלות".

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

בדיקת שקוף: מיהם הח"כים שלא הגישו אפילו שאילתה אחת מתחילת הקדנציה

רוב הח"כים זנחו את הכלי הפרלמנטרי הזה וכמעט ולא מגישים שאילתות למשרדי ממשלה ● מתחילת הקדנציה 18 ח"כים לא הגישו אפילו שאילתה, ו-39 ח"כים הגישו פחות מחמש שאילתות ● הלוחמים הפרלמנטרים מיקי לוי, יוסף ג'בארין, אוסאמה סעדי, סעיד אלחרומי, אחמד טיבי, משה ארבל, עופר כסיף וסונדוס סאלח הגישו יחד 783 מתוך 1251 שאילתות 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל ועידן בנימין |

"איך מטפלים בשכירים שהם גם עצמאיים ופוטרו מעבודתם?", ח"כ מיקי לוי (יש עתיד) ביקש לברר את הסוגיה הזו מול שר האוצר והגיש שאילתה בנושא. "האם יש הבדל בין תמותת תינוקות ערבים לבין תמותת תינוקות יהודים וכיצד מתכוון משרד הבריאות לטפל בנושא?", כך שאל ח"כ יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת) את שר הבריאות. ו"מה התוכנית של השרה להגנת הסביבה לקדם מיחזור פסולת אלקטרונית?", שאלה ח"כ סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת). 

אלו הן רק שלוש דוגמאות מתוך 1,251 שאילתות שהגישו השנה חברי הכנסת למשרדי הממשלה – שמדגימות היטב את חשיבות הכלי הזה שמאפשר לח"כים לפקח על השלטון – לטובת הציבור.

אלא שבמענה לבקשת חופש מידע שהגשנו, מצאנו כי רוב הח״כים לא ממש מחבבים את כלי השאילתות. למעשה, רובם כלל לא משתמשים בו. מתחילת הקדנציה הנוכחית ועד אמצע חודש אוקטובר, 39 ח"כים הגישו פחות מ-5 שאילתות. 18 נבחרי ציבור לא הגישו אפילו אחת. קבוצה מצומצמת של חברי כנסת אחראית על הגשת רוב השאילתות למשרדי הממשלה, כמעט כולם – מהרשימה המשותפת.

הפרלמנטר המצטיין בהגשת שאילתות, ח״כ מיקי לוי (צילום: אתר הכנסת)

שאילתה היא אחד הכלים המשמעותיים העומדים לרשות נבחרי הציבור בכנסת כדי לפקח על עבודת הממשלה. חברי הכנסת יכולים להגיש שאילתות לשרים על נושאים בהם עוסק משרדם. השרים חייבים לענות להן, בזמן מוגדר.

שלושה סוגי שאילתות: ישירה, רגילה ודחופה

  • שאילתה רגילה: מוגשת בכתב. התשובה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת על ידי השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד שלושים שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתה רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • שאילתה דחופה: מוגשת בעל-פה. השר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד, בעל פה ובמליאה. ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד ארבע שאילתות דחופות במושב.
  • שאילתה ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני. גם המענה נמסר אלקטרונית, בכתב, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד שמונים שאילתות ישירות במושב.

מצטייני השאילתות

לרוב אלו חברי האופוזיציה שעושים שימוש מוגבר בכלי הפרלמנטרי הזה – שכן הוא מיועד לפיקוח על הממשלה. את הרשימה שלנו מוביל מיקי לוי (יש עתיד) שהוא הח"כ שהגיש הכי הרבה שאילתות מאז הוקמה הכנסת ה-23: 83 שאילתות ישירות, 39 רגילות, ו-2 דחופות (סה"כ 124). אחריו ממוקמים חברי הרשימה המשותפת: יוסף ג'אברין שהגיש סה"כ 115 שאילתות; אוסאמה סעדי הגיש סה"כ 114, סעיד אלחרומי הגיש סה"כ 112 ואחמד טיבי 109. אחריהם ברשימה משה ארבל (ש"ס) שהגיש סה"כ 76 שאילתות ואז חוזרים שוב לרשימה המשותפת: עופר כסיף הגיש 69 וסונדוס סאלח הגישה 64. כל הנתונים מתייחסים לתקופה שבין יום השבעת הכנסת ה-23 ועד ה-14 באוקטובר.

"שאילתות הן כלי מצויין כדי לקבל תשובות במגוון נושאים מקצועיים משרים בענייני משרדיהם. לעיתים ישנם נושאים קטנים רבים שנופלים בין הכיסאות וזו דרך מצויינת לשים עליהם זרקור כדי לפתור אותם", מסר לנו ח"כ מיקי לוי. "מנסיוני פעמים רבות השאילתה עצמה מביאה נושא לידיעת השר או מעודדת את הפקידות לפעול בייתר מרץ וניתן באמצעותה לפתור בעיות שנוגעות לאזרחים ולאוכלוסיות שונות. בעיות שלפעמים לא היו נפתרות בצורה אחרת". 

לשאלתנו אם יש לו דוגמה למקרה שבו באמצעות שאילתה שהגיש הצליח להשפיע באופן ישיר על שר, קיבלנו את מלשכתו של לוי את קטע הוידאו הבא בו הוא שואל את מיכאל ביטון (כחול לבן), שר במשרד הביטחון על הזכאות לדמי אבטלה של עתודאים. ביטון, מספר כיצד השאלה של לוי דחפה אותו לפתור את הנושא ואף חייבה אותו למסגרת זמן לטיפול בבעיה. 

"בעיני שאילתא היא כלי פיקוח פרלמנטרי מרכזי שלנו כחברי כנסת על השרים ועבודת הממשלה. למשל במקרה של תכנית היל"ה, או במקרה של יישום החלטת ממשלה על הקמת פארקי תעשיית הייטק בחברה הערבית, השאילתא תרמה להעלאת הנושא למודעות השר לפני פגישות עבודה שבסוף מביאות להישגים או לקידום הנושא", אמר לנו ח"כ יוסף ג'בארין

"שאילתות הן גם כלי פרלמנטרי שדרכו השר מודע למצוקות שנגרמות לאזרח ומביא לפתרונן התלוי בעבודה שאינה מורכבת בהכרח מול גורמי המקצוע. כך למשל במקרה של עבודות בכביש בכפר פורדייס שגרמו לפקקי תנועה אדירים, ונפתרו בזכות שאילתה ששלחתי שגרמה לגורמי המקצוע לזרז את הפתרונות עבור התושבים", הוסיף. לדבריו, "שאילתא היא גם כלי חשוב לקבלת מידע ונתונים אשר מסייעים לנו לקדם נושאים או להוכיח את צדקת טענותינו. כך היה כאשר חשפתי את הנתונים השערורייתיים על המספר השולי של כתבי אישום המוגשים על רקע האלימות הפנימית ביישובים הערבים. הנתונים קיבלו חשיפה תקשורתית רחבה, והנושא במגמת שיפור מאז".

במקום השני ברשימת מצטייני השאילתות: ח״כ יוסף ג׳בארין (צילום: אתר הכנסת)

עוד בנושא:

שאלנו גם את ח"כ טיבי מוותיקי המשכן (21 שנה בכנסת) מדוע הוא ממשיך להשתמש בכלי הזה ואיזו השפעה יש לו על הממשלה. "אנחנו לא יכולים להפוך גישה כללית של שר, וכמובן לא כיוון אידיאולוגי, אבל במקרים רבים משיגים מענה בעל חשיבות מעשית. למשל למועצות שתוקעים להם תוכניות וגם לאנשים מן השורה", נמסר מלשכתו של טיבי. עוד הוסיפו כי: "מה שחשוב בכלי הזה הוא שהשר נותן את המענה לשאילתה במקום שהח"כ והציבור ירדפו אחרי הפקידים. כך הפקידים יתאמצו יותר כדי להחזיר תשובה מדוייקת, כוללת ורשמית לשר, והשר אלינו".

טיבי נתן כדוגמה נקודתית מקרה שבו טיפל בקידום העבודות בכביש 444. העבודות הוכרזו אך התעכבו, וטיבי לחץ לקדם אותן: "זה התחיל עם שאילתה פלוס מעקב ופגישות ועוד מספר שאילתות המשך… מה שגרם לשר להגיד – 'אנחנו נקרא לו כביש טיבי'".

דוגמה נוספת שחלק הצוות של טיבי: "המקרה של הסטודנט נסאסרה שהותקף באכזריות בחוף בראשל״צ. הוא שכב ארבעה ימים בבית חולים, עבר ניתוחים ומאות תפרים וזה נראה קרוב לניסיון רצח בלי שהמשטרה תיגש אליו (למרות שהיו במקום) או להורים שלו עד שח"כ טיבי חשף את העניין. היתה שאילתה ועוד שאילתות מעקב עד שנתפסו הפושעים".

ח"כ סונדוס סאלח אף הגדילה לעשות והזמינה את הציבור להגיש דרכה שאילתות שהיא תגיש למשרדי הממשלה. "במושב הקודם, והראשון שלי כחברת כנסת, הזמנתי את הציבור להעביר ללשכה שלי בקשות והצעות לשאילתות למשרדי ממשלה", היא מסרה ל"שקוף". "קיבלנו עשרות שאלות, את הרוב המוחלט העברנו".

טבלת מגישי השאילתות המצטיינים

ומי שכחו מהכלי הפרלמנטרי הזה?

לא מעט. חלקם יו"ר ועדות קבועות, להם יש כלים נוספים לקבל מידע מהמשרדים, אבל רובם ח"כים מן המניין. צבי האוזר (דרך ארץ) שמכהן גם כיו"ר ועדת החוץ והביטחון ; מיקי זוהר, חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה והרווחה), גדעון סער, דוד ביטן (יו"ר ועדת העליה והקליטה), ניר ברקת, אבי דיכטר, יפעת שאשא ביטון (הליכוד); נפתלי בנט (ימינה); יאיר לפיד, יואל רזבוזוב, עופר שלח ומשה יעלון (יש עתיד-תל"ם); אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו); רם שפע (כחול לבן), יו"ר ועדת החינוך. כל אלו לא הגישו עדיין שאילתא, ולו אחת, למשרדי הממשלה. מיכל קוטלר-וונש, עינב קאבלה (כחול לבן) וגם אוסנת הילה מארק (הליכוד) לא הגישו שאילתות עד אמצע חודש אוקטובר. אך נכנסו לכנסת רק בסוף חודש יוני בזכות החוק הנורבגי (ולא במרץ). 

פנינו ללשכתה של ח"כ קוטלר-וונש שמסרה לנו: "מאז כניסתה לתפקיד, הגישה ח"כ קוטלר-וונש שש שאילתות, חמש מהן דחופות ואחת רגילה (השאילתות הוגשו בתקופה האחרונה ולכן לא נמצאות בנתונים, בכל מקרה מדובר בנתונים נמוכים, ע.ב, ת.א). מתוך אלה שהוגשו, התקבלה אחת בנושא 'אלפי עולים לא ראו את משפחותיהם מאז תחילת המשבר'. לאחר קבלת התשובה מסגן שר הפנים, ח"כ קוטלר-וונש קידמה דיון דחוף בנושא בוועדת העלייה והקליטה. הנושא נמצא בטיפול הגורמים הרלוונטיים, ותשובה על שינוי מדיניות עתידה להגיע בימים הקרובים".

לא הגיש אפילו שאילתה אחת, כי הוא עסוק במאבק בקורונה. ח״כ נפתלי בנט, יו״ר ימינה (צילום: TIP, ויקימדיה)

ח"כ נפתלי בנט שמצאנו בעבר שממעט להגיע למשכן הכנסת נמנע גם מעבודת הפיקוח על הממשלה דרך הגשת שאילתות. מלשכתו של בנט, שלא הגיש אפילו שאילתא אחת למשרדי הממשלה, נמסר לנו כי: "אמת. מפרוץ מגיפת הקורונה, כשר ביטחון, ואח״כ כחבר כנסת, ח״כ נפתלי בנט מקדיש את כל מאודו וזמנו להשתלטות על משבר הקורונה ולשיקום פרנסתם של מאות אלפי עסקים שקרסו".

מטעמו של ח״כ ניר ברקת נמסר: "במסגרת תפקידו ח״כ ברקת חבר בוועדות שונות בהן ועדת הכספים, חוץ ובטחון, מדע וטכנולוגיה ועוד. כחלק מההכנה לוועדות והדיונים עצמם, הוא מעלה שאלות ומבקש הבהרות ישירות מבעלי התפקידים שמגיעים אל הוועדות מידי שבוע. בנוסף, חבר הכנסת ברקת מגבש תכניות עבודה שיסייעו לצמיחת המשק ומתוקף כך הוא נמצא בשיח תמידי עם הדרג הנבחר והדרג המקצועי במשרדים השונים, שמולם הוא עובד קרוב לשני עשורים מכח תפקידיו הציבוריים. במקרים בהם לא מצליח חבר הכנסת ברקת לקבל תשובות מספקות הוא משתמש בכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותו. כך למשל, הגיש השבוע שתי שאילתות למשרד ראש הממשלה ולמשרד הביטחון". 

מלשכתו של גדעון סער נמסר: "הגשנו שאילתא ישירה בתאריך 9.11.20 בנושא: טיפול בפרצות בגדר הביטחון למניעת כניסת פלסטינים לשטח ישראל". עוד הוסיפו: "בד״כ אנו מקבלים המידע שאנחנו צריכים ממשרדי הממשלה באמצעות פניה ישירה גם בלי להגיש שאילתות ובדרך מהירה ויעילה יותר. במקרים מתאימים אנו משתמשים בכלים פרלמנטריים אחרים (הצעות לסדר, למשל)".

פנינו גם לח"כ רם שפע (כחול לבן) ויאיר לפיד (יש עתיד) שלא הגיבו עד לרגע פרסום הכתבה.

מה קורה במשמרת שלו? יו״ר הכנסת יריב לוין (צילום: דוברות הכנסת)

וזה לא הכל. יש עוד 39 חברי כנסת (מתוך מי שאינו חבר ממשלה) שהגישו חמש שאילתות או פחות. כלומר, כמחצית מחברי הכנסת שאינם חברי ממשלה (סך הכל ישנם 87) כלל לא משתמשים בכלי הזה.

פנינו ליו"ר הכנסת יריב לוין ושאלנו מה לדעתו קורה. מלשכתו לא נמסרה תגובה.

גם מי ששואל – לא תמיד מקבל תשובה

רק לפני חודש חשפנו כאן כי גם כשחברי הכנסת מגישים שאילתות משרדי הממשלה לא ממהרים לענות. מצאנו כי כ-400 שאילתות ישירות ורגילות שהגישו חברי וחברות הכנסת לשרים המתינו במשך זמן ארוך למענה. זאת למרות שבניגוד לתקנון הכנסת, עברו כבר לפחות 21 ימים מאז הוגשו השאילתות. 

בין השרים המאחרים ביותר במענה לשאילתות היו: השר לביטחון פנים אמיר אוחנה שמאחר במענה ל-86 שאילתות; שר האוצר ישראל כ"ץ עדיין לא הגיב ל-54 שאילתות; שרת התחבורה מירי רגב שלא ענתה ל-36 שאילתות; ושר המשפטים אבי ניסנקורן שמאחר במענה ל-29 שאילתות. זמן האיחור הממוצע (מעבר ל-21 הימים) של כלל משרדי הממשלה עומד על 53 ימים. כמעט חודשיים. 

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע): 

הנה עוד כמה דוגמאות לשאילתות שהעלו חברי כנסת בפני השרים רק מתחילת החודש הנוכחי:

ח״כ מיקי לוי פנה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים וביקש לברר נתונים על אובדנות בתקופת הקורונה, הוא ביקש לדעת מה עושה המשרד במטרה להתמודד עם התופעה ומה המצב התקציבי; ח״כ סונדוס סאלח פנתה לשרה להגנת הסביבה בניסיון לברר מה מדיניות המשרד בנוגע לפחי המיחזור הכתומים בערים שונות שכרגע נראית שרירותית ומתנהלת ללא פיקוח; ח״כ אלכס קושניר מישראל ביתנו פנה לשר הבטחון וביקש לברר בנוגע להטבה שניתנת לחיילים בודדים ברכישת ציוד בסיסי לריהוט בית. הוא עדכן את השר בדבר פניות שהגיעו אליו מחיילים בודדים שלא קיבלו את ההטבה ״כי התקציב נגמר".

השאילתות נועדו לעזור לאזרח. הן נותנות לו פה ויכולות להביא את המצוקה שלו ישירות לשר האחראי. שאילתות יכולות להיות ממוקדות בנושא קטן או רחבות ועקרוניות, הן מאירות תופעות בפני השרים, שמות זרקור על מחדלים ודורשות מהממשלה לתת דין וחשבון לציבור. 

כשח״כים לא מגישים שאילתות זה אומר שהם שוכחים את אחד מתפקידיהם הבסיסיים ביותר: פיקוח על הממשלה – לטובת הציבור הרחב.

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)?

אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב מקרוב אחר התנהלות חברי הכנסת. כך גם הציבור וגם הפוליטיקאים יבינו שזה מעניין וחשוב – מה עשית ולא רק מה אמרת.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

ועדת הכספים אישרה: המפלגות ימשיכו להסתיר איך הן בזבזו את כספי הציבור בבחירות

כצפוי, ועדת הכספים של הכנסת אישרה למפלגות הארכה נוספת במועד הגשת הדוחות על שימוש בכספים שקיבלו לבחירות בשנתיים האחרונות. ח"כ מיקי לוי התייחס להודעות שקיבלו חברי הוועדה מסיירת השקיפות של "שקוף" והתחייב: "אין כאן שום הסתרה"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

זה לקח רבע שעה עם חדר כמעט ריק ותוצאה ידועה מראש. ואם עו"ד הידי נגב, מהתנועה לאיכות השלטון, לא היה מציג עמדה מנוגדת זה גם היה לוקח פחות מדקה. ועדת הכספים אישרה היום (ב') את בקשתן של המפלגות לקבל דחייה נוספת בהגשת הדוחות על פעולתן במערכות הבחירות האחרונות למבקר המדינה. 

מדובר אמנם בדחייה בחודש בלבד, אבל זו כבר הפעם השלישית שהמפלגות מבקשות ומקבלות דחיה במועד הגשת אותם הדוחות, ואם נצא למערכת בחירות נוספת נוכל רק לחלום עוד זמן רב על לדעת מה קרה עם הכסף שלנו. 

יו״ר ועדת הכספים ח״כ משה גפני (צילום: דוברות הכנסת)

הח״כים מאשרים לעצמם להסתיר מידע מהציבור

"אני מגיע בשם 11 מפלגות שחתמו והגישו את הבקשה", אמר מאור חמו, רואה החשבון של הליכוד. "מלבד הבקשה אנו נמצאים כרגע בסיום הביקורת הכספית של שנת 2018, ולכן ביקשנו את הבקשה, גם בגלל הגל השני של הקורונה. לא יכולנו לעבוד על הדוחות הכספיים של הכנסות ה-21 וה-22", הוא הוסיף וביקש דחייה של חודש נוסף במועד הגשת הדוחות.

עוד בנושא:

במהלך הדיון התייחס חבר ועדת הכספים, ח״כ מיקי לוי מיש עתיד, ישירות להודעות ששלחו חברי "סיירת השקיפות" – המתנדבים האקטיביסטים של "שקוף". הם פנו ישירות אליו ולשאר חברי הוועדה וביקשו שלא לאשר דחיה נוספת למפלגות. 

"אני אומר לפרוטוקול, לכל אלו ששלחו (הודעות, ע.ב) לכל חברי הכנסת", אמר לוי. "לא היה כדבר הזה. לא היה תקופה של בחירות אחר השניה. אין כאן שום הסתרה, הכל ברור והכל ידוע".

"חוק מימון מפלגות מעניק מאות מיליונים למפלגות, כספים ציבוריים. ומאז הכנסת ה-21, הכנסת משמשת גם כבנק הלוואות למפלגות", אמר במהלך הדיון הקצרצר עו"ד הידי נגב מהתנועה לאיכות השלטון. "הרציונל של החוק קובע כי המפלגות צריכות להגיש את הדוחות תוך 16 שבועות למבקר. ולמבקר המדינה יש עוד 22 שבועות לסיים את העבודה על הדוח". עו״ד נגב הזכיר כי "בוועדה הזו התקיימו כבר שלושה דיונים מאז הכנסת ה-21 לדחיית הדוחות". אם לא היו מקבלים את הדחיות עד כה, "הבוחרים היו יכולים לדעת כיצד התנהלו המפלגות עוד בינואר 2020, לפני הבחירות לכנסת ה-23". 

מאות מיליוני שקלים בשנה לא שקופים

במסגרת חוק מימון מפלגות מקבלות המפלגות סכומי עתק: הן מקבלות מימון של כמיליון שקלים בשנה לכל ח"כ, כ-1.4 מיליון שקל למנדט בכל מערכת בחירות, ובנוסף מותר להן גם לצבור חובות במערכת הבחירות. 

בשנתיים וחצי האחרונות התקיימו שלוש מערכות בחירות ארציות וכן בחירות לרשויות המקומיות שנערכו באוקטובר 2018. חישוב פשוט מביא אותנו להערכה של כמיליארד שקלים שהוציאו המפלגות על תעמולת בחירות בתקופה זו (הדוח לשנת 2018 ולרשויות המקומיות צפוי להתפרסם בחודשים הקרובים).

ההוצאות עצמן לא שקופות ולא כפופות לשום רגולציה כמו החובה לקיים מכרזים. המפלגות יכולות לעשות עם הכסף מה שהן רוצות: להעסיק מקורבים, לשלם איזה סכום שהם רוצים למי שהם רוצים, להטריד עדי מדינה ולא להיות חייבות בדין וחשבון, על הכסף, לאף אחד. המפלגות אפילו לא כפופות לחוק חופש המידע ולא מספקות לציבור מידע או נתונים על הכסף שהוציאו.

עו"ד נגב והתנועה לאיכות השלטון פנו לוועדה ודרשו שלא להאריך שוב את מועד הגשת הדוחות בטענה שלציבור יש את הזכות לדעת מה עשו עם כספו. במכתב נטען כי: "אי-פרסום הדוחות זמן כל כך רב לאחר התקיימותן, יחד עם דחיית המועדים להגשת הדוחות הכספיים שאושרה כאמור בוועדת הכספים של הכנסת, מעלים את החשש שמא הסיעות השונות מבקשות לדחות גם את פרסום דו"ח המבקר בעניינן".

עמדתו של נגב הייתה צפויה ליפול וכך היה. וכפי שאמר יו"ר הוועדה ח״כ גפני במהלך הדיון: "לא ראיתי שום מכתב ואני לא חושב שמכתב היה משנה פה משהו".

 

בסופו של הדיון אושרה ההצעה פה אחד. בוועדה אמנם נכחו רק ארבעה חברי כנסת: ינון אזולאי (ש"ס), אופיר סופר (הליכוד), מיקי לוי (יש עתיד) ויו"ר הוועדה משה גפני (יהדות התורה). אבל גם חברי הוועדה שמצאו לנכון להיעדר מהדיון ומההצבעה אחראיים גם הם על על עוד החלטה של ח״כים לאשר לעצמם הנחות שהאזרח הפשוט לעולם לא היה מקבל, ולהמשיך להסתיר מהציבור מידע על האופן שבו משתמשים בכסף שלו. ואלו הם: רם בן ברק, קרן ברק, ניר ברקת, אחמד טיבי, בצלאל סמוטריץ', אלכס קושניר, שלמה קרעי, אנטאנס שחאדה, קטי קטרין שטרית, הילה שי וזאן, מיכל שיר סגמן, רם שפע, עאידה תומא סלימאן.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע):

בשנתיים האחרונות בזבזו הפוליטיקאים כמיליארד שקל על תעמולה. כסף שהיה יכול להגיע לבריאות או לחינוך נעלם בתוך מנגנון המפלגות. המפלגות עצמן לא כפופות לחוקי שקיפות בסיסיים ורק מבקר המדינה יכול לבקר את הוצאותיהן. דחיית הגשת הדוחות מאפשרת למפלגות לדחות את הצגת המחדלים שלהן וכך גם את הביקורת הציבורית לצד המשך בזבוז הכסף שלנו ללא דין וחשבון.

הגשת כל הדוחות במועד אחד – במקום במועדים שנקבעו בחוק: כל שנה ולאחר מערכת בחירות – מביאה לפרסום כל המידע בנקודת זמן אחת במקום הצגה שוטפת של ההתנהלות השערורייתית. כפי שגם ציין עו"ד הידי נגב הבוחר לא יכול לבוא בדין וחשבון עם יו"ר המפלגה שלו על התנהלותו בכסף הציבורי.

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש"י):

בעקבות הפניה של סיירת השקיפות לחברי הוועדה, הגיע ח״כ מיקי לוי לוועדה כדי לנמק מדוע הוא יצביע בעד. גם אם אנחנו לא מסכימים איתו – זה ראוי להערכה. נבחרי ציבור צריכים להסביר מדוע קיבלו את החלטותיהם. בקרוב יגיע שוב מועד הגשת הדוחות, אנחנו נמשיך לעקוב ולפעול כדי שהפעם המפלגות לא יתחמקו.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

ארגוני סביבה דורשים מקרנות הפנסיה להפסיק להשקיע בחברות שמשתמשות באנרגיה מזהמת

עשרות ארגוני סביבה הקימו את "פורום כסף נקי" שדורש מקרנות פנסיה לקחת אחריות על עתיד כדור הארץ ולהסיט השקעות לחברות שאינן משתמשות בדלקים מזהמים. הקרנות משקיעות את הכסף שכל אזרח במדינה נדרש להפריש מדי חודש. בינתיים מי שהרימה את הכפפה היא הבורסה לניירות ערך שתשיק לראשונה מדד ישראלי נקי מדלקים פוסיליים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| דרור גורני |

בתחילת השבוע שעבר הודיעה הבורסה לניירות ערך בתל אביב כי בתחילת דצמבר יושק לראשונה מדד שיצרה הבורסה ביחד עם פורום של ארגוני סביבה, והמשקיעים יוכלו מעתה לבחור שלא להשקיע בחברות שעושות שימוש או מעורבות בייצור של דלקים פוסיליים. 

המדד, גרסה ירוקה למדד ת"א-125, שיקרא: "מדד ת"א-125 אקלים נקי מדלקים פוסיליים", הוא מדד Fossil Free ישראלי שמטרתו לאפשר למשקיעים אפיק שפוגע פחות בסביבה. זוהי דרך לדרוש מחברות עסקיות לקחת אחריות על מעורבותן במשבר האקלים. דלקים פוסילים הם חומרים שמקורם בדלק מאובנים, כגון: נפט, פחם וגז "טבעי', וידוע כי שימוש נרחב בהם מהווה גורם מרכזי לפליטת גזי חממה ולהתחממות הגלובלית. 

מצטרפת למגמה העולמית. הבורסה לניירות ערך בתל אביב (צילום: יניב מורוזובסקי, ויקימדיה)

המהלך הזה הוא אחד ההישגים המשמעותיים ביותר של "פורום כסף נקי": קואליציה של 28 ארגונים סביבתיים שחברו בחודשים האחרונים במטרה להפעיל לחץ על קרנות הפנסיה בישראל כדי שיסיטו השקעות של כספי ציבור מתעשיות הדלקים הפוסיליים. הארגונים טוענים כי מדובר לא רק במהלך שיעזור לעצור את משבר האקלים, אלא גם במהלך נכון כלכלית לקרנות הפנסיה, שכבר מיושם בעולם. קרנות הפנסיה בינתיים לא ממהרות לשתף פעולה, אבל מבחינת הארגונים, ההחלטה של הבורסה להיענות לאתגר מהווה צעד חשוב שמאותת לקרנות הפנסיה שכדאי גם להן לפעול בנושא.

גם וגם: השקעות נקיות וכדאיות כלכלית

"פורום כסף נקי", שפועל במסגרת עמותת "חיים וסביבה", עוסק בהיבטים הפיננסיים של משבר האקלים. הוא מבקש מקרנות הפנסיה לקחת אחריות על ההשקעות שהן עושות בכסף שלנו, האזרחים. לנהל את הכספים שהציבור נדרש להפקיד כל חודש לפנסיה לא רק מתוך הסתכלות על שורת רווח קצרת מועד אלא גם עם מחשבה על העתיד. "לא בכסף שלנו", מבהירה סיסמת הקמפיין שבחרו הארגונים. בחודשים האחרונים נתן הפורום ל"שקוף" גישה לפעילות שלהם מבפנים. 

עוד בשקוף:

"כל קרנות הפנסיה בישראל, ללא יוצא מן הכלל, לוקחות את הכסף ששייך לנו, הציבור, ומשקיעות אותו בתעשיות הדלקים הפוסילים." מסבירה מאיה יעקבס, מנכ"לית "צלול" ואחת מהיוזמות והמובילות של הפורום בשיחה עם "שקוף". "אנחנו, הארגונים הירוקים, הבנו שמה שיגרום לגופים המוסדיים להתחיל להקשיב לנו זה כסף. ומשם זה התחיל בעצם. צריך להבין: אנחנו, אזרחי ישראל, מחוייבים לתת את הכסף שלנו לקרנות הפנסיה, והן משקיעות אותו בתעשיות שמחסלות את העתיד שלנו ושל הילדים שלנו".

קרנות הפנסיה משקיעות כספים שלנו בתעשיות שמחסלות את העתיד שלנו ושל הילדים שלנו. מנכ״לית צלול מאיה יעקבס. (צילום: דור מלכה)

לפי החישוב שערך הפורום, שבחן את הדוחות של הגופים המוסדיים, כל הגופים המוסדיים (קרנות פנסיה, ביטוח, וגמל) בארץ משקיעים ביחד סכום של כ-13 מיליארד ש"ח בתעשיות הדלקים הפוסילים. את השלישייה הראשונה של קרנות הפנסיה מובילות "מנורה", "מגדל", ו"כלל" שמשקיעות ביחד כ-3 מיליארד ש"ח בתעשיות המזהמות. קרן הפנסיה שמשקיעה את הסכום הקטן ביותר בתעשיות הדלקים הפוסילים היא קרן הפנסיה של "אלטשולר שחם" עם השקעה של כ-42 מיליון ש"ח בתעשיות אלו.

"פורום כסף נקי" לא מנסה להתנגח עם קרנות הפנסיה, אלא קורא להן לשתף פעולה ביחד למען העתיד של כולנו על פני כדור הארץ. בחודשים האחרונים שלחו הארגונים מכתב רשמי לכלל קרנות הפנסיה בישראל, ובו לצד קריאה להסיט את ההשקעות שלהן מתעשיות הדלקים הפוסילים גם התחייבות של הארגונים שהמהלך הזה יהיה כדאי לא רק ערכית ואקלימית אלא גם כלכלית: "אנו מתחייבים לפעול לעידוד העברת חסכונות הציבור למוסדות פיננסיים אשר יפעלו בהתאם (להסטת ההשקעות, ד.ג)". מדובר בהצעה עם ערך אמיתי לקרנות הפנסיה, שאסור לזלזל בה. ארגוני הפורום טוענים כי מאחוריהם עומד פוטנציאל של מאות אלפי אנשים שמהווים כוח כלכלי משמעותי. 

בנוסף, טוענים הארגונים, מדובר במהלך שהרווחיות שלו הוכחה כבר בעולם. במכתב לקרנות הפנסיה הם מציגים שורה של מחקרים ודוגמאות לכך, ומציינים כי "גופים פיננסיים רבים הפועלים להפחתת או להסטת השקעות מחברות המבוססות על דלקים פוסילים וביניהם: 130 בנקים המנהלים במצטבר 47 טריליון דולר, הבנק האירופי להשקעות, קרן רוקפלר, קרן הפנסיה הגדולה בבריטניה (Nest), קרן הגידור הרווחית בעולם TCI, חברות ביטוח בינלאומיות, וסטורברנד – קרן הנכסים הפרטיים הגדולה ביותר בנורווגיה".

הלבניות, בתי הזיקוק לנפט של בז״ן בחיפה. (צילום: ויקימדיה, [email protected])

על פי הארגונים מדובר ב"אינטרס כלכלי מובהק שלא ניתן להתעלם ממנו", שכן "משבר האקלים מציב "סיכון מערכתי" לכלכלה. דווקא אם לא נערך בזמן, מזהירים הארגונים, "יגרמו נזקים כלכליים כבדים, המעמידים בסכנה את היציבות הכלכלית של מוסדות פיננסיים וכלכלות בעולם". באתר ייעודי שהקימו, מציגי הפורום דוגמאות מהעולם לקרנות פנסיה ובתי השקעות ענק שכבר מציעים ללקוחותיהם מסלולי השקעה נקיים מדלקים פוסילים.

הבעיה של עוגת ההשקעות

בית ההשקעות "אלטשולר-שחם" הוא אחד מהגופים המוסדיים הגדולים במדינה, שמנהל קרנות פנסיה, קופות גמל, נאמנות ועוד, בהיקף כספי של כ-182 מיליארד ש"ח בשנה.

"יש מגמה בעולם של הסטת כספים של מוצרים פיננסים (קרנות פנסיה, גידור, נאמנות וכו') מתעשיות הדלקים הפוסילים" אומרת ל"שקוף" חן אלטשולר, מנהלת מחלקת אסטרטגיית חדשנות ב"אלטשולר-שחם". "הרבה מנהלים מסתכלים על הטווח הקצר, על הרבעון הבא. גם בישראל. אבל מנהלים שמסתכלים לטווח הארוך הם מנהלים טובים יותר, ובגלל זה גם אנחנו רוצים להשקיע במניות כאלו (של אנרגיות מתחדשות ו-ESG, ד.ג). ברור שבחמש השנים הקרובות אנחנו הולכים לפתוח מסלול פנסיה נקי, זה חייב לקרות". 

אלטשולר ממשיכה: "הגשנו בקשה למשרד האוצר לפתוח מסלול פנסיה ESG, ורציתי להיות ראשונה עם זה, אבל קיבלנו תשובה שלילית. בחוק קבעו שמותר לעשות עשרה מסלולים יעודיים, והם אמרו: 'מה כל אחד יבוא ויגיד שהוא רוצה מסלול אחר?'. אבל הסיפור הזה כל כך מהותי. היום אחת מכל ארבע השקעות חדשות שנעשות הן ESG, וזה רק עולה".

״הרבה מנהלים מסתכלים על הטווח הקצר, על הרבעון הבא. גם בישראל. אבל מנהלים שמסתכלים לטווח הארוך הם מנהלים טובים יותר״. חן אלטשולר, מנהלת מחלקת אסטרטגיית חדשנות ב"אלטשולר-שחם". (צילום: סם יצחקוב)

אלטשולר מסכימה שהצעד של הסטת השקעות הוא הכרחי: "ההשקעה בתעשיות הדלקים תצטמצם בכל מקרה, הכלכלה לוקחת לשם, ותהיה עלייה של תעשיות חדשות. זה One Way, הטוב צריך בסוף לנצח, וזה הטוב". אבל היא גם מסייגת את הדברים שלה: "כשאתה מתחיל לשים פילטרים בהשקעות שלך, כלומר לא דלקים ולא כימיקלים וכו', אתה מקטין את העוגה של ההשקעות שלך. כשהעוגה שלך מצטמצמת, אתה נשאר עם פחות מניות להשקיע בהן. ואז אתה כמנהל השקעות שרוצה לייצר תיק השקעות מאוזן – לא בטוח שאתה מצליח לייצור אותו. אתה תראה שגם בתי השקעות גדולים בעולם משקיעים לפי דירוג ESG, זה לא אומר שהם הסיטו לגמרי".

אלטשולר מתארת את אחת הבעיות המרכזיות איתן מתמודדות קרנות הפנסיה של בתי ההשקעות: הדרישה של ארגונים ירוקים להוציא את האפשרות להשקיע בחברות הדלקים הפוסילים, מקטינה את "עוגת ההשקעות" הקיימת, ומקשה על מנהלי השקעות ליצור תיקים "מאוזנים". 

חידוש: ארגוני סביבה קובעים את המדד

כאמור, אחד ההישגים המשמעותיים ביותר של "פורום כסף נקי" הוא שיתוף הפעולה עם הבורסה לניירות ערך. בתום מגעים בני כמה חודשים בין ראשי קואליציית הארגונים ובכירים בבורסה, החליטה הבורסה לישראל להציג מדד Fossil Free (מדד ללא חברות הקשורות לתעשיות הדלקים הפוסילים) ראשון מסוגו בישראל. 

״שקיפות היא בסיס גם לאמון הציבור וגם לשיפור בהמשך״. רוני ניימן, ראש תחום "כסף נקי" ב"שומרי הבית" וחבר פורום כסף נקי (התמונה באדיבות המצולם)

זה לא פטנט ישראלי. מדדים שכאלו כבר קיימים בעולם, ואף מניבים תשואות גבוהות יותר ממדדים לא ירוקים הכוללים חברות פוסיליות. כך למשל מדד S&P500 Fossil Free בארה"ב שמאגד 500 תאגידים אמריקאים, הניב תשואה גבוה יותר בחמש שנים האחרונות ביחס למדד S&P500 הרגיל הכולל חברות פוסיליות.

אנשי הפורום מבהירים כי לא מדובר במדד "מעלה", שכביכול מדרג חברות על פי מדדים של איכות סביבה, אתיקה, תרומה לקהילה ואפילו שקיפות, אבל זוכה לביקורת קשה. למעשה, הפורום שפועל במסגרת "חיים וסביבה" הוא זה שעורך עבור הבורסה רשימה של תאגידים שעושים שימוש בדלקים פוסיליים ומניותיהם נסחרות בבורסה, וזאת על פי קווים מנחים קבועים. 

"בהתאם להסכם עם הבורסה – האחריות לקביעת החברות הפוסיליות היא שלנו, של פורום 'כסף נקי' של הארגונים הסביבתיים", מסביר רוני ניימן, ראש תחום "כסף נקי" בארגון "שומרי הבית" וחבר בפורום. "בניגוד לחברות דירוג, החברות הנסחרות בבורסה הן לא לקוחות שלנו ולא משלמות לנו דבר. בדומה לשומרי הבית, הפעילות של כלכלנים, מומחי סביבה, אנשי שוק ההון, ייעוץ משפטי ועוד – הכל מתבצע על ידי מתנדבים שמשקיעים אינספור שעות עבודה על חשבון זמנם הפרטי. אנו מקפידים לפרסם את הקריטריונים על פיהם אנו בוחנים חברות וגם את ההסבר לכל חברה שנמצאת ברשימה שלנו". 

לניימן חשוב להבהיר כי "שקיפות היא בסיס גם לאמון הציבור וגם לשיפור בהמשך. לא כל החוכמה אצלנו. כאשר אנו פותחים הכל לביקורת, אנו פותחים את הדלת לתיקונים, מודלים ורעיונות חדשים. כל פידבק יתקבל בברכה, ובתנאי שהמטרה היא לשפר. חשוב לי גם להודות לאנשים הטובים והאכפתיים בבורסה, אנשים שעבדנו מולם במשך חודשים. לו רק ניתן היה לשכפל אותם לכמה משרדי ממשלה ורגולטורים, היינו במצב הרבה יותר טוב".

אצל מי נמצא המצפן?

בניגוד לבורסה שמשתפת פעולה עם המגמה העולמית, מאשים ניימן, "הגופים המוסדיים פשוט מפגרים מאחור בהשוואה לגופים מקבילים ברחבי העולם. משרד האנרגיה כורך בספינים שלו גז ואנרגיה מתחדשת באותו הקשר, בשילוב עם הפרסומים בטלוויזיה של חברות הגז, והדבר משפיע גם על הציבור וגם על המוסדיים".

ניימן מספר כי היה בפגישה עם מנהלים של אחד מהגופים הגדולים במדינה, ונחרד לגלות כי הם מתגאים בהשקעות ב"גז נקי". הבעיה היא שאם זה גז אז הוא לא "נקי". "כנראה שזה מה שקורה כאשר יש לנו שר אנרגיה שלא מתבייש בכינוי 'שר הגז'", הוא אומר בציניות. "אני מצפה מאנשים המנהלים עשרות ולעיתים גם מאות מיליארדים של כספי ציבור להבין במה הם משקיעים ואיך הם מסכנים לא רק את הסביבה אלא גם את הפנסיות של כולנו. איך הם מרשים לעצמם להתעלם מפרסומים של המשרד להגנת הסביבה ולהמשיך לממן פרויקטים מזהמים ומסוכנים באמצעות כספי חסכונות, כסף שאמור לעבוד לטובת הציבור, ולא נגדו?".

"הכלכלה הולכת לכיוון של אנרגיות מתחדשות כי זה יותר כלכלי". אלה אלקלעי, יו"ר IBI קרנות נאמנות, וסמנכ"לית פיתוח עסקי בבית ההשקעות של IBI. (צילום: אילן בשור)

למרות הביקורת, ניימן אופטימי ומאמין שבאמצעות הסברה והגברת מודעות, הגופים הפיננסיים בישראל יתעוררו וילמדו, בין היתר ממה שקרה לאחרונה באוסטרליה. "הבנקים הגדולים באוסטרליה לקחו על עצמם את תפקיד המבוגר האחראי והחליטו להפסיק לממן את תעשיית הפחם, בניגוד למדינות הממשלתית. הם לא גופים סביבתיים, הם פשוט מבינים לאן העולם הולך והם לא מוכנים לסכן את כספם. 130 בנקים ואינספור קרנות, חברות ביטוח וגופים פיננסיים נוספים ברחבי העולם כבר כוללים סיכוני אקלים בתהליך מתן האשראי וביצוע השקעות. מי שטומן את ראשו בחול וממשיך להשקיע בגז, פחם ונפט, מבלי לנהל סיכוני אקלים – מסכן את הכסף שהוא מנהל, וככל שמדובר בכספי ציבור זה חייב להשתנות".

אלה אלקלעי, יו"ר IBI קרנות נאמנות, וסמנכ"לית פיתוח עסקי בבית ההשקעות של IBI מתייחסת לשינויים ביחס בין הסיכון שבהשקעה מסויימת לרווחיות שהוא יכול להניב בהקשר הסביבתי. "הסיכון-סיכוי בעולם של דלקים פוסילים שינה הילוך. בצורה דיי דרמטית. זה היה תהליך מתמשך גם לפני הקורונה, אפשר להגיד שהקורונה האיצה את זה", היא אומרת ל"שקוף". "הכלכלה הולכת לכיוון הזה, של האנרגיות מתחדשות, כי זה יותר כלכלי בטכנולוגיות הקיימות. וכיוון שזה גם יותר כלכלי, וגם בגלל משבר האקלים, השקעתית זה מאוד הגיוני". 

אבל אלקלעי מתייחסת גם לצד השני של המטבע. "האם זה אומר שדלקים פוסילים הולכים לאפס? כנראה שלא, אלו תהליכים שגם לוקחים זמן. כל עוד אנחנו צורכים דלק, טסים, נוסעים ברכב, וכו' – אם לא נשקיע בזה בשום בצורה ברמה העקרונית, זה פשוט לא יהיה". 

אלקלעי חושבת שלהלך הרוח בקרב הציבור יש משמעות גדולה מאוד. "הדרישה מהמוסדיים לא להשקיע ולהיות המצפון של היקום היא דרישה בעייתית. צריך לראות אם הציבור בארץ רוצה את זה בכלל. אם הציבור יראה שאכפת לו, זה יאיץ את השינוי".

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לכתב דרור גורני [email protected]
יו״ר ועדת הכספים, ח״כ משה גפני מיהדות התורה. (צילום: יוסי זמיר)

תוך שנתיים בזבזו המפלגות כמיליארד שקל על תעמולת בחירות. הן עדיין לא רוצות לדווח לציבור

מבקר המדינה ממליץ לדחות שוב למפלגות את מועד הדיווח על השימוש בכספים שקיבלו לבחירות. הערכות: מאז 2018 המפלגות הוציאו כמיליארד שקל על תעמולה. ביום שלישי יצביעו חברי ועדת הכספים,  ובידיהם הכוח לדרוש מהמפלגות לתת לציבור דין וחשבון

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

ביום שלישי הקרוב הח״כים יצביעו על דחיית של מועד הגשת הדו"חות הכספיים של ההוצאות של כספי מימון המפלגות שקיבלו מהמדינה בסבבי הבחירות האחרונים מאז 2019. תחת הכותרת הכביכול משמימה "הצעת בקשת הארכת מועדים לפי חוק מימון מפלגות, התשל"ג- 1973", ועדת הכספים תדון בהצעת הח״כים לאשר לעצמם להמשיך להסתיר הוצאות בסך של כמיליארד שקלים שהם קיבלו מהקופה הציבורית. 

בזמן שחברי הכנסת מתחרים ביחסי ציבור שיוכיחו לציבור שהם אלו שפעלו כדי לעצור את עליית שכר הבכירים בינואר, הם ממשיכים להסתיר מידע על האופן שבו בזבזו את כספי הציבור בשנתיים האחרונות. 

ח"כ משה גפני, מתוך אתר הכנסת

מיליארד שקלים ללא שקיפות

במסגרת חוק מימון מפלגות מקבלות המפלגות סכומי עתק: הן מקבלות מימון של כמיליון שקלים בשנה לכל ח"כ, כ-1.4 מיליון שקל למנדט בכל מערכת בחירות, ובנוסף מותר להן גם לצבור חובות במערכת הבחירות. 

בשנתיים וחצי האחרונות התקיימו שלוש מערכות בחירות ארציות וכן בחירות לרשויות המקומיות שנערכו באוקטובר 2018. חישוב פשוט מביא אותנו להערכה של כמיליארד שקלים שהוציאו המפלגות על תעמולת בחירות בתקופה זו. 

ההוצאות עצמן לא שקופות ולא כפופות לשום רגולציה כמו החובה לקיים מכרזים. המפלגות יכולות לעשות עם הכסף מה שהן רוצות: להעסיק מקורבים, לשלם איזה סכום שהם רוצים למי שהם רוצים, להטריד עדי מדינה ולא להיות חייבות בדין וחשבון, על הכסף, לאף אחד. המפלגות אפילו לא כפופות לחוק חופש המידע ולא מספקות לציבור מידע או נתונים על הכסף שהוציאו.

מי שכן אמור לבקר את התנהלות המפלגות ביחס למימון הציבורי, בדיעבד, בתום כל שנת כספים ולאחר כל מערכת בחירות הוא מבקר המדינה. תפקידו לקבל דו״חות ונתונים, לעבד את ההוצאות, לבקר אותן ובסופו של דבר לקבוע רק האם המפלגות עמדו במגבלת החוק. כיום גם זה לא קורה. אבל אם תסתכלו על הדוחות שפורסמו עד 2018 תראו שתמיד הפוליטיקאים עברו על החוק: החל מהתרומות שקיבל הליכוד דרך הליכודיאדה, נפתלי בנט ש״איבד חשבוניות״ ועוד. אתם הייתם יושבים על זה בכלא – אבל דווקא נבחרי הציבור שאמורים לשמש דוגמה אישית יכולים לעשות מה שהם רוצים.

שלט בחירות של מפלגת הליכוד (צילום: יוסי זמיר)

אבל מבקר המדינה אנגלמן ממשיך לוותר לפוליטיקאים. לפני כשבוע כתב אנגלמן ליו״ר ועדת הכספים ח״כ משה גפני כי קיבל פניה מ-11 מפלגות (אגודת ישראל, הליכוד, מפלגת העבודה, ש"ס, ישראל ביתנו, דגל התורה, יש עתיד, כולנו, חוסן לישראל, מרצ וימינה), שביקשו לקבל דחיה נוספת במועד הגשת הדוחות ״נוכח ריבוי מערכות הבחירות וסמיכות הזמנים ביניהן ובשל מגפת הקורונה״. 

אנגלמן כתב לגפני כי ממליץ לקבל את הבקשה: "נוכח הנסיבות המיוחדות שפורטו במכתבי הסיעות לרבות נסיבות הנובעות ממגפת הקורונה, אני סבור כי ניתן להיענות לבקשת הסיעות וממליץ כי תינתן ארכה נוספת כמבוקש להגשת הדוחות הכספיים של כלל הסיעות לתקופת הבחירות לכנסת ה-21 ולכנסת ה-22…". 

עוד בשקוף:

ביום שלישי הקרוב תעלה, כאמור, ההצעה להצבעה בוועדת הכספים. אם יצביעו בעד ההצעה, תהיה זו הפעם השלישית שהח״כים יאשרו לעצמם לדחות את הגשת הדו״חות, וכנראה שלא האחרונה. ביוני 2019, בכנסת הראשונה, אישרו לעצמם הח"כים את הדחייה הראשונה. ביוני השנה הם אישרו את הדחייה בפעם השניה, וכעת המפלגות אמורות להגיש את הדו״חות של הבחירות לכנסת ה-21 בסוף דצמבר 2020. כעת הדחיה המבוקשת היא עד סוף ינואר 2021.  נכון לעכשיו, חברי הכנסת צפויים לאשר אותה. 

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90).

בסך הכל עד כה קיבלו המפלגות ארכות מצטברות של 17 חודשים, וזאת בזמן שהחוק מחייב את הגשת הדו״חות ארבעה חודשים לאחר הבחירות. אם יאריכו את מועד ההגשה פעם נוספת והמבקר יקבל את הנתונים בינואר 2021, הציבור יקבל את המידע לאחר עיבוד ֿ רק בסוף 2021. 

פנינו למשרד מבקר המדינה ושאלנו מדוע הוא מסכים לדחייה נוספת בהגשת הדו"חות והאם הוא לא חושב שנכון שהציבור ידע כיצד חברי הכנסת התנהלו בכספו לפני מערכת בחירות נוספת. ממשרד המבקר נמסר: "בעקבות פנייתן של 12 מפלגות (מפלגה נוספת כנראה התווספה מאז הפניה המקורית, ע.ב) למבקר המדינה לבקשת ארכה נוספת של מספר שבועות עבור הגשת הדוחות הכספיים, ובהתחשב בנימוקים ובריבוי מערכות הבחירות, כמו גם באילוצים שנגרמו כתוצאה ממשבר הקורונה (סגרים, בידוד וכיוצא באלו), הוחלט להמליץ לוועדת הכספים לאשר ארכה נוספת.יצוין, כי בקשת הדחיה הינה לפרק זמן סביר ומידתי".

עוד הוסיף המבקר כי "באשר לדוח אודות שנת 2018, הרי שלפי אישור ועדת הכספים העבודה עליו נעשית בימים אלו. עם השלמת הביקורת והגשת הדוח – הדוח יפורסם לציבור. יצוין, כי בינתיים ניתן לעיין בדוחות הכספיים שהגישו המפלגות לשנת 2018 באתר האינטרנט של רשם המפלגות".

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): בשנתיים האחרונות בזבזו הפוליטיקאים כמיליארד שקל על תעמולה. כסף שהיה יכול להגיע לבריאות או לחינוך נעלם בתוך מנגנון המפלגות. המפלגות עצמן לא כפופות לחוקי שקיפות בסיסיים ורק מבקר המדינה יכול לבקר את הוצאותיהן. דחיית הגשת הדוחות מאפשרת למפלגות לדחות את הצגת המחדלים שלהן וכך גם את הביקורת הציבורית לצד המשך בזבוז הכסף שלנו ללא דין וחשבון.

הגשת כל הדוחות במועד אחד – במקום במועדים שנקבעו בחוק: כל שנה ולאחר מערכת בחירות – מביאה לפרסום כל המידע בנקודת זמן אחת במקום הצגה שוטפת של ההתנהלות השערורייתית.

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): חברי ועדת הכספים: משה גפני (יו"ר) ינון אזולאי, רם בן ברק, קרן ברק, ניר ברקת, אחמד טיבי, אופיר כץ, מיקי לוי, בצלאל סמוטריץ', אלכס קושניר, שלמה קרעי, אמטאנס שחאדה, קטי קטרין שטרית, הילה שי וזאן, מיכל שיר סגמן, רם שפע ,ועאידה תומא סלימאן יכולים שלא לאשר את הדחייה הנוספת בהגשת הדו״חות. אם מאות אלפי עסקים ועמותות יכולים להגיש דוחות בזמן, גם המפלגות יכולות.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין