פוסטים

כתבה מתגלגלת: חברי כנסת חשודים – תמונת מצב

בכנסת ובממשלה לבדם ישנם כיום חמישה נבחרים מכהנים שעומדות נגדם חקירות גלויות וידועות. בשביל להדגיש כמה המצב הזה לא נורמלי, החלטנו לפתוח בפינה חדשה וקבועה: סטטוס חקירות הח"כים. עדכון אחרון: 22/4/2019

המשך קריאה…

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע שמיני

השבוע: סמוטריץ' מנצל את חולשת הממשלה ומקדם חקיקה בקצב חסר תקדים, נלחם נגד מנהל תקין כאשר זה נוגע לחטיבה להתיישבות, קורא לעצירת ערבים על כביש 60 – ופולו-אפ על סיקור קודם: אנחנו מגלים כי חוק האגודות השיתופיות דווקא כן רלוונטי ליהודה ושומרון

המשך קריאה…

זוכי פרס אביר השחתת השלטון לשנת 2018

רגולטורים ופקידים בכירים משפיעים עמוקות על חיינו. כאשר אחד מהם מתרשל, עוצם עיניים או מטייח – הוא עלול לתרום לשחיתות אפילו יותר מעבריינים אמתיים. "אביר השחתת השלטון" הוא מיזם שבוחן שומרי הסף וממלאי תפקידים ציבוריים שהשפעתם הרוחבית על הציבור עצומה – ומאפשר לכם הציבור, באמצעות באתר המיוחד, לקרוא על פעולותיהם השנויות במחלוקת ואף להצביע ולקבוע את הזוכים בפרס המפוקפק.

התקווה היא שמיזם זה יגרום לשומרי הסף הנוכחיים והעתידיים לחשוב היטב לפני כל פעולה בידיעה שהציבור מביט, בודק ובוחן. שהציבור לא שוכח, ובניגוד לקלישאה – יש לו זיכרון ארוך. גם עצם התחרות מגדילה את ההרתעה ומעודדת רגולטורים לנהוג למען האינטרס הציבורי הרחב ביותר, ולא להתקפל.

מי הם הזוכים בפרס אביר השחתת השלטון לשנת 2018? צפו בקטע מתוכנית "הצנרת" בו הכרזנו על התוצאות:

בטקס המלא תוכלו לצפות פה:

תגובות ה"זוכים":

  • תגובת עו"ד אביחי מנדלבליט ויהודה וינשטיין באמצעות דובר משרד המשפטים: "היועץ המשפטי לממשלה פועל במגוון הנושאים המשפטיים המגיעים לפתחו- הן בתחום היעוץ המשפטי והן בתחום התביעה הכללית, במקצועיות באופן ענייני ובהתאם לאינטרס הציבורי, במטרה לקדם את שלטון החוק במדינה ולבצרו. כך נהג גם עו"ד יהודה וינשטיין".
  • תגובה שלמה פילבר: בתגובה מסר פרקליטו של פילבר, עו"ד דרור ארד-אילון, שהוא מנוע להתייחס למידע באופן מפורט בשל צו איסור פרסום על החקירות, אך תיאור העובדות אודות מר פילבר מטעה ומוטה, ורחוק מאד מן האמת.

רוצים להתנדב ולסייע בארגון התחרות של 2019? מלאו הטופס וציינו זאת בפנים.

האם הח"כ שאתם מעריכים מקדם שחיתות או שקיפות?

ח"כ אילן גילאון פרש בזמנו מהמירוץ לראשות מרצ עקב נסיבות בריאותיות. ועדיין, גילאון החזיר את כל התרומות שקיבל – כמאה אלף שקל מ200 איש, עד השקל האחרון. אף שכבר הוציא חלק מהכסף, הוא התעקש שהכל יוצא בדיעבד מכיסו והחזיר 'בכוח' אחד-אחד גם למי שסירב. גילאון גם חושף את הצהרת ההון המלאה שלו. בנימין נתניהו ונפתלי בנט, לעומתו, רצו נגד מועמדי קש כדי לצבור תרומות, וגם סירבו לחשוף את הונם או נכסיהם.
*
יאיר לפיד הצביע נגד שלל חוקי שקיפות, ואף שיקר לגבי העדרויותיו מהכנסת. ח"כ מיכאל מלכיאלי הצביע בעד החוק שאמור היה למנוע שחיתות בשלטון המקומי, על אף שיו"ר הועדה יואב קיש הצביע נגד. והידעתם שהמשטרה המליצה להעמיד לדין חברי כנסת מבל"ד על זיוף מסמכים כדי להסוות כספי תרומות למפלגה?
*
אלו רק כמה "צל"שים" ו"צל"גים" אקראיים ממיזם חדש: מיפוי הח"כים בראי שקיפות ושחיתות.

המשך קריאה…

כיצד הגיעה חתימתו של חבר כנסת לדו"ח השנתי של ישיבת "תורת החיים"? יהודה גליק: "אי-הבנה בהוצאת הפרוטוקול"

| עידן בנימין |

לפני מעט יותר משנה עבדנו על כתבה שעסקה במנהלת "תנופה" – הגוף שטיפל בצורה כושלת למדי במפוני גוש קטיף. מצאנו כי אם פשוט היו מחלקים את כל הכסף שהוקצה לתנופה ישירות למפונים – 13 מיליארד שקל בסה"כ – אז כל משפחה הייתה מקבלת כ- 6.5 מיליון שקל. המשך קריאה…

מי ממשרדי הממשלה מסרב לפרסם את חומרי הארכיון שלו לציבור?

| תומר אביטל |

הפעם אנחנו לוקחים אתכם אל תוככי המקום בו נאצרים ומחכים לאור היום המסמכים הכי סודיים בישראל: ארכיון המדינה. זה מקום קריטי. מסמכי העבר של מדינתנו שמורים בארכיון הזה, שהולך ומתעשר, ואמור לאפשר לכל אזרח ללמוד בשקיפות מלאה על ההיסטוריה. פעילים חברתיים החלו להיעזר בו יותר ויותר – למשל כדי לגשת למסמכים העוסקים בבעלות על רכוש בגבעת עמל או בחטיפת ילדי תימן. אלא שבשנה האחרונה נשקפת סכנת חיסיון למיליוני תיקים שנוצרו על-ידי עובדי המדינה לדורותיהם. למרבה הצער מסמכים שמשקפים את פעילות הממשלה והרשויות, התכתבויות עם אזרחים, ועוד הרבה נושאים קריטיים – נגנזים ומאבדים פומביות.

יחד אתכם כבר פעלנו ב"שקוף" לאפשר את המשך הנגשת ההיסטוריה של מדינת ישראל באמצעות פתרון ביניים: "הגופים המפקידים" (משרדי הממשלה) החליטו לא לחכות לכנסת, והסמיכו בעצמם את גנז המדינה לבצע את חשיפת החומר הארכיוני הלא-מסווג. בדקנו וגילינו שכמעט כל המשרדים הסמיכו את הגנז, ובזכות כך עבודת החשיפה נמשכת. זה מצוין! אבל כמה עדיין מעדיפים שהמסמכים יצברו אבק.

אלו משרדים מצנזרים חומרים?

מסתבר שמלבד משרד הרווחה (שם באמת מדובר בתיקי פרט בעייתיים), רק שלוש יחידות ממשלתיות מסרבות לשתף פעולה ולחשוף חומרים לציבור: משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, משרד המשפטים ומשטרת ישראל. שלושה גופים מהותיים.

אז הפעם עשינו משהו חדש: פנינו לתגובות כדרכנו בקודש, אבל כדי באמת להביא לכם את התמונה המלאה – הראנו את התגובות למומחה לנושא – גנז המדינה בדימוס ד"ר יעקב לזוביק.

להלן התגובות, לצד פרשנותו.

מבקר המדינה:
משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, המנוהל על-ידי יוסף שפירא, מסר כי: "למסמכי המשרד דרושה התייחסות ייחודית, היות ורובם המכריע הינם מסמכים שהתקבלו מגופים מבוקרים לצרכי ביקורת, חלקם מכילים מידע רגיש, חסוי או סודי וחשיפתם מצריכה גם את אישור הגופים אשר יצרו את המסמכים. לאחרונה גיבש המשרד נוהל פנימי ובו קריטריונים סדורים ועדכניים לביצוע החשיפה והוא פועל בימים אלו לטיפול בבקשות חשיפה שהוגשו. הסדרת עבודת החשיפה מול ארכיון המדינה נמצאת בטיפול". עוד הוסיפו כי בקרוב יתמנו אנשים לתפקיד זה.

ד"ר לזוביק: "ייתכן שיש כאן אי-הבנה מסוימת את התפקידים של הארכיון בחברה דמוקרטית. אחד התפקידים החשובים הוא לאפשר לאזרחים לראות מה עשו הפקידים באמת. אחת הסיבות העיקריות שחומר ארכיוני ממתין שנים לפני פתיחתו לציבור היא לאפשר לו "להתקרר". אך משעברה התקופה, הוא ייפתח במלואו והאזרחים יוכלו לראות את מלוא התמונה. לא מה שהפקידים היו רוצים שיראו, אלא מה הפקידים עשו. זה לא תמיד אותו הדבר. ונכון שהפקידים יעשו את עבודתם בידיעה שבעתיד הציבור יראה את הגירסה הבלתי-מצונזרת של פעילותם".

עוד הוסיף: "אין לך דוגמא טובה יותר לזה מאשר תיקי משרד מבקר המדינה. המבקר אוסף מידע רב, ותגובות רבות על המידע, ולבסוף מחליט בעצמו מה הגירסה הנכונה להציג לציבור. חשוב שהציבור יוכל לבדוק את החומר בעצמו – כעבור זמן, כמובן – ולהחליט בעצמו. מכיוון שכל החומר מצוי בתיקים, אין למבוקרים ממה לחשוש יותר מאשר מן הדו"ח עצמו, שפורסם כבר מזמן".

המשטרה:
משטרת ישראל, המנוהלת על ידי רוני אלשיך, מסרה כי: "המשטרה מפקידה חומרים ותיקים ישנים ולא פעילים בארכיון מדינת ישראל, בהתאם להוראות חוק הארכיונים. המשטרה חושפת לציבור מידע רב בשקיפות מלאה ובהתאם לחוק, ובתנאי שאין בו משום פגיעה בביטחון המדינה, שלום הציבור, טוהר החקירה, צנעת הפרט, חשיפת שיטות ואמצעים וכיו״ב, בדומה לכל גוף ביטחוני אחר בישראל".

גנז המדינה בדימוס, ד"ר לזוביק: "אם לשפוט לפי תגובתה, ייתכן שהמשטרה רואה את הדברים באותה צורה כמו מבקר המדינה. אם היו חקירות לא טהורות, לדוגמא, מן הראוי שהדבר ייוודע לציבור לפחות בעת פתיחת החומר הארכיוני, שנים לאחר תום החקירה. אם לא אז, מתי?"
לדבריו, "אשר לאמירה שהמשטרה "חושפת מידע רב", היה עוזר לו הדובר היה מאיר את עינינו במספרים: כמה תיקים ממתינים לחשיפה, כמה הוזמנו, כמה כבר נפתחו, מה משך הזמן הצפוי מהזמנה ועד פתיחה, וכו'. אם המשטרה נוהגת כשורה, הצגת המספרים תעמיד אותה באור חיובי".
אנחנו מסכימים!

משרד המשפטים:
מהמשרד, אותו מנהלת אמי פלמור, נמסר כי: "בראש ובראשונה מונתה השנה (למיטב ידיעתנו בין הראשונות במשרדי הממשלה) ממונה על העמדת מידע לציבור במשרה מלאה. אחד מתפקידיה (נוסף על הטיפול במאות בקשות חופש המידע) הוא הטיפול בחשיפת חומר ארכיוני. לשם כך החל המשרד בהקמת צוות מקצועי של גימלאי המשרד הבקיאים בחומרים ההיסטוריים (בדומה לקיים בארכיון המדינה – בו מועסקים גמלאים מארגונים אחרים) שמטפל בבקשות לחשיפת חומר ארכיוני. עד כה טופלו מאות בקשות. במידת הצורך אנו נותנים עדיפות לטיפול בבקשות דחופות של חוקרים ואנשי אקדמיה שמגלים עניין בחומר בעיקר לצרכי מחקר.

על כן, אין בסיס לטענה שתיקי הארכיון של משרד המשפטים נשארים בעלטה. עד כה חשפנו מאות תיקים ואנחנו בתהליך של חשיפת מאות תיקים נוספים לבקשת הציבור. בנוסף בכוונתנו להתחיל בקרוב בחשיפה יזומה של תיקים היסטוריים בעלי עניין ציבורי.

הסיבה שלא העברנו את האחריות והסמכות בעניין לארכיון המדינה היא משום שמדובר בחובה שחלה על המשרד המפקיד בהתייעצות עם ארכיון המדינה. אחריותנו החוקית לחומר ההיסטורי של משרד המשפטים שנמצא בארכיון המדינה והעובדה כי נוכח תפקידו של המשרד כמשרד המטה המשפטי של הממשלה כולה מדובר בחומר משפטי רב ומגוון מאד שקשה לאפיינו מראש, הביאה להעדפה מקצועית במשרד, בשלב זה, להשאיר את הטיפול בחשיפה במשרד ואנו בונים את המערך הארגוני המתאים לשם כך".

ד"ר לזוביק: "תיאור הדברים סביר וחיובי, אם הוא מדויק. בהתחשב בכמויות החומר הארכיוני של משרד המשפטים, יש הצדקה מלאה להקמת צוות שלם של חושפים (גם במשרדים האחרים יש לכך הצדקה אגב). משרד המשפטים אכן עוסק במגוון רחב של נושאים, ולכן חומריו מעניינים אזרחים רבים. מה שקצת מדאיג בתשובת הדובר הוא השימוש בלשון עתיד. הוא איננו מדווח על מצב קיים, אלא על כוונות מצויינות".

עוד מוסיף הגנז בדימוס: "תשובת המשרד היתה מרגיעה יותר לו היו בה לוח זמנים וקבלת עול של מטרות מדידות: האם יהיה על הצוות להשיב לפניות אזרחים בלו"ז ידוע? האם תהיה כוונה לקיים את החוק ולפתוח את החומרים במועד שנקבע בתקנות, מבלי להמתין לבקשות מן הציבור? האם "מאות התיקים שכבר נפתחו" הם אחוז גדול או קטן ממספר התיקים שהוזמנו? אם התשובות שבידי הדובר הן טובות, חבל שלא הציג אותן".

נמשיך לעקוב!

הח"כים רבים על הברזות מהצבעות – וכולנו מפסידים

רואים את שני הח"כים בתמונה? אלו חיים ילין ועליזה לביא מיש עתיד במזנון הח"כים בשעת ההצבעה על תחבורה ציבורית בשבת.
זו מפלגה שחרטה על דגלה, בין השאר, לייצג את הציבור החילוני.

אך לביא וילין העדיפו לברוח למזנון הכנסת בשעה שהתקיימה הצבעה במליאה למען תחבורה ציבורית מצומצמת בשכונות חילוניות בסופ"שים. הם ברחו כמו כמעט כל חברי הכנסת של יש עתיד. גם יאיר לפיד התקזז. למעשה רק שלושה מיש עתיד נשארו להצביע בעד. השאר? התאיידו.

איפה האופוזיציה? מלבד מרצ, רק המחנה הציוני עשו את המינימום והתייצבו (או לפחות תשעה עשר מהם). בנוסף ידוע לנו על שלושה ח"כים עם הסבר: עמיר פרץ ויוסי יונה שטסו למשלחת של הכנסת, ורוברט טיבייב שחולה.

מהרשימה המשותפת הבריזו עשרה ח"כים(!).

פירוט ההצבעות לפי סיעות – בתמונה:

זה מטורף. החוק נפל 30-43. נבחרי "ציבור" העניקו לקואליציה פרס ונעדרו בהסכמה משותפת כדי שכולם יוכלו לזלזל בחופש התנועה שנשלל מתושבי ישראל שאין ברשותם רכב פרטי.

בתגובה של יש עתיד הם הדגישו כי "חברי הכנסת היו מקוזזים כנהוג בכנסת". אלא ש"קיזוז" הוא הנוהג הכי מרתיח שיש. הנוהג שהפך את המליאה להצגה (שאף אחד לא מגיע לראותה).

העובדה שיש עתיד, מפלגה עם עקרונות ברורים העדיפה להבריז – בלתי נסלחת. אנו משלמים להם בשביל להילחם. לא בשביל לשבת במזנון ולצחוק על על מי שאין לו רכב, או בשביל להבריז ממעט ימי המליאה שבכלל מתקיימים.

כל מי שהצביע בעד ונגד:

חשבו על זה בפעם הבאה שתיתקעו איפהשהו ותחכה שתצא השבת.
ואיפה היו מרצ?
זה ממש לא הכל. תמר זנדברג, יוזמת החוק, גם ביקרה את חברי סיעת יש עתיד על כך שלא הגיעו להצביע (בתמונה).
אבל מה מסתבר?
שגם זנדברג עצמה לא ייצגה את בוחריה בזמן אמת:
ב- 21 פברואר 2018, בשעה 13:28, עלתה הצעת חוק של "יש עתיד" לתחבורה ציבורית בשבת. והפעם זנדברג היא זו שהבריזה, לפי הרשומות.
מזה שבוע אנו מבקשים ממנה לבדוק ביומן ולספר מדוע התקזזה/נעלמה. לבסוף מסרה תמר זנדברג בתגובה: "מרצ לא מתקזזת בזמן שהח"כים נמצאים במשכן הכנסת, בטח לא כדי לשבת במזנון ולחזור מדושנים מיד בתום ההצבעה. האירוע המדובר היה לפני שנה בעיצומה של מערכת בחירות במרצ, מושג זר ליש עתיד״. אבל פה זה נהיה מעניין:
(1) נזכיר לכם שזנדברג לא חושפת יומנה – מה שהיה יכול לחסוך ביקורת, אם זו אכן היעדרות מוצדקת.
(2) נברנו בהצבעות ומצאנו שזנדברג נכחה בכנסת, לכאורה בניגוד לתגובתה, לפני ואחרי ההצבעה (בתמונה). לזה היא כבר בחרה שלא להגיב.
(3) לסיכום – האופוזיציה בישראל לא מתפקדת. אזרחים מממנים אנשים שלא יודעים לשים בצד אגו ולעשות עבודתם
(רוצים לשמוע עוד? מוזמנים להקשיב לפודקאסט שלנו בנושא!).
הנה תיעוד ההצבעות של ח"כ זנדברג מיום ההצבעה:
לקוראת תמר זנדברג: שימי לב לשורה השניה והשלישית. בטוחה שלא היית בסביבה?
אז מה היה לנו?
שתי הצבעות למען תחבורה ציבורית בשבת. חוק כזה יכל לעזור לכל מי שלא נוהג – בני נוער, קשישים או סתם אנשים בלי רכב או רשיון – להגיע לים או לנסוע לבקר את סבתא.
הרבה ח"כים שהנושא קרוב לליבם – אבל לא מספיק כדי להצביע בעדו כשהוא של סיעה אחרת.
ובסוף… כולנו מפסידים.
אז אולי כדאי שבמקום לריב הח"כים פשוט יעשו את העבודה שלשמה נבחרו?

האם חברי הבית היהודי באמת אוהבים את ארץ ישראל? טור דעה סביבתי

| טור אורח: מטר ולך |

הסכנה הכי גדולה לארץ שלנו איננה טרור.
האמת העגומה, המצערת, היא שממשלת ישראל ממיטה הרס על האדמה עליה אנו דורכים יותר מכל אחד אחר. אנו מחוללים נזק סביבתי וגורמים לנזקים שלא ניתן יהיה לבטל, בשעה שאנו מדברים גבוהה-גבוהה על ארץ הקודש.

ראו את הצביעות: ההצדקה לנוכחות שלנו בישראל היא כי זו אדמה קדושה – ועדיין, שוב ושוב נזנחים שיקולים סביבתיים בעת בנייה חדשה על גביה. שוב ושוב נמכרים הנכסים הכי יקרים ויפים שלה לטובת בצע כסף, כשאין ולא תהיה דרך חזרה.

שום הסכם שלום או חיסול ממוקד לא יוכלו לתקן רטרואקטיבית נזק סביבתי. הדורות הבאים לא יבינו על איזו "ארץ ישראל היפה" אנחנו מדברים.

ומה שהכי לא מובן הוא: איפה מפלגת הבית היהודי בכל הסיפור הזה? הציונות הדתית הרי פועלת לקדם את מדיניותה תחת הטיעון של "אדמת אבותינו". אז מדוע השמירה על הסביבה בתחתית סדר העדיפויות שלה?

הבית היהודי ושותפיה לקואליציה לא עושים מספיק למען האדמה שאנחנו מקריבים את ילדינו למענה, מתים ונלחמים למענה כבר מאה שנה. המפלגה הזו יושבת בשקט בשעה שהורסים את הארץ המובטחת ומוכרים את משאביה בנזיד עדשים.

דוגמאות? נתחיל מלמטה, מהמקום הנמוך בעולם.

איך ייתכן שים המלח לא מוכרז כשמורת טבע? הפלא העולמי הזה מוטל להפקר של שאיבת מלח מצד אחד, וחסימת זרימת המים מהירדן מהצד שני. ההליך הזה מייבש את מורדות המקום בו הביטה אשת לוט לאחור, ויוצר בולענים – סמל פיוטי לשחיתות העצומה שמתרחשת סביבו, שכשמם כן הם: האדמה פוערת את פיה ולוקחת איתה את מי שעליה.

זיהום נחל אשלים (צילום: רועי טלבי)

נעבור לעמק האלה ופצלי השמן: ממשלת ישראל שאפה להפוך את מקום מלחמתם של דוד וגוליית לאתר שאיבת שמן מהאדמה עבור חברת "נובל אנרג'י". אילולא מאבק סביבתי של תושבים ופעילים, המהלך כנראה היה יוצא לפועל ושורף את הצמחיה ובעלי החיים ופולט רעלים שהיו חונקים גם את בני האדם.

וכמו בים המלח, גם הפגיעה בים התיכון במסגרת מתווה הגז, מתובלת באינטרסים כספיים אדירים. הנזק שייגרם לרצועת החוף של הארץ המובטחת במידה והאסדות ימוקמו כפי שהממשלה מקדמת, קילומטרים בודדים מהחוף, עלול להיות בקנה מידה עצום יותר מכל איום איראני.

אלו רק כמה דוגמאות מני רבות. כולנו יודעים שהממשלה העלימה עין מזיהום נחל אשלים. כולנו רואים את הבנייה המסיבית במעטפות הירוקות של ערי ישראל ובשומרון. הרשימה ממשיכה לאין קץ.

עבור אנשים שטוענים כי הם אוהבים את הארץ, המאבק הירוק חייב להיות לכל הפחות בשלישיה הפותחת של סוגיות המפתח. אבל הוא לא. אף אחד לא נלחם על התיק להגנת הסביבה ומעולם לא שמענו לא את נפתלי בנט, איילת שקד, אורי אריאל או כל שר אחר יוצא למאבק אמיתי למען הארץ שלנו שהם כה אוהבים לקדש.

בבית היהודי סירבו להגיב. גם יו"ר המפלגה נפתלי בנט סירב להגיב.

הכותבת היא מורה ובמאית תיאטרון, פעילה סביבתית וחברתית.

עריכה: תומר אביטל

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע שביעי

השבוע: סמוטריץ מקדם חוק להרחבת ועדות הקבלה בישובים, מציין את יום זכויות האדם ומתארגן לקראת סיום שלב א' בתכנית ההכרעה

המשך קריאה…

המיזמים המיוחדים של שקוף – מרוכזים במקום אחד!

לצד עיתונות קלאסית ותחקירים, אנו משתדלים לייצר עיתונות חדשנית, אקטיביסטית ודמוקרטית. אנו מקפידים לשלב קריאות אפקטיביות לפעולה, כדי שהציבור לא יהיה "צופה מהצד", אלא שחקן פעיל בדמוקרטיה שלנו. הנה כמה מהמיזמים המיוחדים שיצרנו, בשיתוף ובהכוונת הציבור:

המשך קריאה…