פוסטים

מחאת האפודים הזוהרים – על מה ההפגנה ומה זכויות המפגינים?

בהפגנה על יוקר המחיה שנערכה בחודש שעבר בתל אביב נעצרו עשרה מפגינים. שניים מהם, הפעילים החברתיים דוד מזרחי ועו"ד גונן בן יצחק (שראיינו יום לפני שנעצר), הוחזקו מיום שישי ועד מוצאי שבת (!) במעצר. הזכות להפגין היא זכות בסיסית במדינה דמוקרטית – זאת הדרך שלנו, האזרחים, לבקר את השלטון ולהוביל לשינוי מדיניות. בעקבות המעצרים, הלכנו לבדוק אחת ולתמיד: מה הזכויות שלנו כמפגינים? המשך קריאה…

המשקיעים בביטחון

שיאני הנוכחות בוועדת החוץ והביטחון: אבי דיכטר, מוטי יוגב, ענת ברקו, עמר בר-לב, ועפר שלח. כתבה רביעית ואחרונה בסדרה המנתחת את עבודת הח"כים בוועדות חוץ וביטחון המשך קריאה…

במפלגת העבודה הבטיחו זכות הצבעה בפריימריז – על סמך שינוי שעוד לא אושר

| יעל פינקלשטיין |

"יש לכם 24 שעות להתפקד למפלגת העבודה" – קראו הח"כים סתיו שפיר, שלי יחימוביץ', מרב מיכאלי, עמר בר-לב ואיציק שמולי ביום פיזור הכנסת (רביעי) – והזמינו אנשים להתפקד ולהשפיע מבפנים. התרגשנו. התפקדות למפלגה היא דרך מדהימה להשפיע ולבחור מי יהיו הח"כים שייצגו אותנו בכנסת הבאה. אנו מעודדים כל הזמן התפקדות לכל המפלגות. המשך קריאה…

מסתבר כי ועדת החוץ והביטחון לא מתכנסת בסין

לא רק מטייל בחו"ל – חיליק בר גם נעדר כליל מהוועדות בהן הוא חבר. כתבה שנייה בסדרה המנתחת את עבודת הח"כים בוועדות חוץ וביטחון

המשך קריאה…

תחקיר שקוף: "ללא סמכות, בניגוד לדין, בניגוד למנהל" – מאבקו של סמוטריץ' לבנייה בלתי מפוקחת בשטחים

סיקור צל סמוטריץ' – שבוע 9: פעולות הבנייה והפיתוח של החטיבה להתיישבות מתבצעות ברובן דרך ארגון בודד בשם "אמנה", בראשו עומד זאב חבר (זמביש) • עתירה שהוגשה לאחרונה לבג"ץ פועלת לביטול הבלעדיות של החטיבה להתיישבות ואמנה בפיתוח יהודה ושומרון • במקביל, קידם בחודשים האחרונים בצלאל סמוטריץ' חוק שיעביר רשמית את הסמכויות לניהול הקרקעות ביו"ש לידי החטיבה להתיישבות • הצעת החוק מעוררת התנגדות הן בקרב גורמים משפטיים והן מחשש לפגיעה ביחסים הבינלאומיים של ישראל • אמנה היא מהתורמים הבולטים לעמותת "רגבים", אותה ייסד וניהל סמוטריץ' עד שנבחר לכנסת

| עידן בנימין |

"ללא סמכות, בניגוד לדין, בניגוד למנהל" – אלו דבריו של מנכ"ל משרד החקלאות, שלמה בן אליהו, בתיאורו את האופן שבו מתנהלת הבנייה ביהודה ושומרון כיום. בן אליהו מבקש, לצד בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי), להכשיר בחוק בדיוק את ההתנהלות הבעייתית הזו – בניהולה של החטיבה להתיישבות.

התחקיר היום מגיע כחלק מסיקור הצל של סמוטריץ'. בישורת האחרונה, נקדיש את שתי הכתבות הקרובות לתחקירי עומק שנולדו מהסיקור המתמשך – ולא היו מתאפשרים ללא הגב של התומכים שלנו. המטרה: להביא תמונה כוללת ורחבה שמסבירה את פעילותו הענפה בכנסת, ומעבר לה.

תזכורת: מדוע יצאנו לסיקור צמוד של בצלאל סמוטריץ?

את סיקורי הצל של שקוף בוחרים למעלה מ- 1600 המוציאים לאור שלנו – בהצבעה דמוקרטית. שמו של סמוטריץ' הועלה להצבעה, בין היתר, במטרה לבחון אם האידיאולוגיה שלו (כפי שהיא מתבטאת בהופעותיו בתקשורת), אכן באה לידי ביטוי בעבודתו הפרלמנטרית.

סמוטריץ' הוא חבר כנסת חדש, אך בולט ומשפיע (זה מכבר הוא פרסם סרטון משעשע שמדגים כיצד חלק מחברי הכנסת תופסים אותו). הוא החל לכהן לראשונה בכנסת הנוכחית – לאחר שמפלגתו, האיחוד הלאומי–תקומה, התמודדה בבחירות ברשימה משולבת עם הבית היהודי. הוא משמש כסגן יושב-ראש הכנסת, חבר בוועדת הכספים, בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בוועדה לביקורת המדינה וגם בוועדה שדנה בחוק הגיוס.

הלוואי שהיה ביכולתנו להעמיד כתב צל לכל חבר וחברת כנסת, כל שבוע ולאורך כל הקדנציה. ייקח זמן להגיע לשם – אבל בזכות התומכים הקבועים של שקוף (המוציאים לאור, מו"לים) – אנחנו מצמצמים את הפער. לאחר סיקורי הצל של מיקי זוהר (הליכוד) וציפי לבני (המחנה הציוני), סיקרנו בחודשיים האחרונים את ח"כ סמוטריץ' – ובחנו אותו באותם פרמטרים בדיוק בהם בדקנו את עבודת חברי הכנסת בעבר.

מהמעקב אחריו בשבועות האחרונים למדנו כי סמוטריץ' הוא אולי חבר הכנסת הכי יעיל, שיטתי וממוקד בכנסת הנוכחית. שיחות רבות עם מקורות שונים, הראו לנו כי לא רק אנחנו חושבים כך.

החקיקה היא הכלי המרכזי בו סמוטריץ' משתמש לקידום האידיאולוגיה שלו; חקיקה מסובכת, עם השלכות נרחבות וחסרות תקדים, שלעיתים רק הוא ומועדון מצומצם של משפטנים באמת מבינים. השבוע נתמקד בהליך הפטור ממכרזים של החטיבה להתיישבות, והאופן שבו כספי משלם המיסים הישראלי זורמים לעמותות שונות – ללא בקרה ומבלי כל דאגה למנהל תקין.

*

כרוניקה של פטור ממכרזים – פרקי התחקיר:

*

פרק 1: מי היא החטיבה להתיישבות?

בוודאי כבר התרגלתם לשמוע על "החטיבה להתיישבות" כחלק בלתי נפרד מכל דיון בכנסת על ניהול הקרקעות ביהודה ושומרון ובעיקר הקשר להעברות תקציביות שונות. אך מהו בעצם הגוף הזה?

החטיבה להתיישבות – בזכות השתייכותה להסתדרות הציונית – היא ישות משפטית חריגה הנהנית מחוק מיוחד, שמעניק לה (וגם לסוכנות היהודית, אגב) פטור מתשלום מיסים ופטור מהצורך להתמודד במכרזים בעת מתן שירותים לממשלה. במילים אחרות: ההסתדרות הציונית, והחטיבה להתיישבות שבתוכה, הם גופים שאינם ממשלתיים – אך מהווים זרוע ביצועית של הממשלה הפטורה מהשתתפות במכרזים (נקודה בעייתית שמבקר המדינה העיר עליה בדו"ח לפני שנתיים).

מאחר והחטיבה אינה כפופה לנציבות שירות המדינה (בניגוד למשרדי הממשלה) – היא בפועל גוף פוליטי בו מחולקים התפקידים הבכירים בין המפלגות השולטות, ולא בהכרח לפי שיקולים מקצועיים גרידא.

כיום, מתוקף החלטות ממשלה, החטיבה להתיישבות מפוקחת בידי שר החקלאות ופיתוח הכפר, אורי אריאל, חבר מפלגתו היחידי של סמוטריץ' בכנסת (האיחוד הלאומי-תקומה).

רקע חשוב: כיצד עוברות הקרקעות מהמדינה לחטיבה להתיישבות?

הגוף הממשלתי האחראי על ניהול ההתיישבות ביהודה ושומרון הוא המנהל האזרחי (גוף צבאי בתוך משרד הביטחון). באופן רשמי, המנהל גם אחראי על ניהול הרכוש הנטוש ביו"ש, כולל אדמות נפקדים (כלומר תושבי האזור הערבים שנטשו ב- 1967) – והוא שומר על נכסים אלו, לכאורה עד אשר יחזרו אותם פליטים אל רכושם.

עד שזה יקרה, יכול המנהל – ובתוכו הממונה על הרכוש הממשלתי – להשכיר או להשאיל באופן זמני את השטחים (חוזה בר רשות), לשימושים שונים.

מתוך 5.6 מיליון דונם ביו"ש,  כ- 60% הם שטחי C (נמצאים בשליטה מלאה של ישראל) ומתוכם, כ- 1.4 מיליון דונם נמצאים בבעלות פרטית. השטח נחשב עד היום שטח כבוש (מבחינת ישראל), והדרך בה המדינה מנהלת את ענייני האזרחים (יהודים וערבים כאחד) היא באמצעות שלטון צבאי שמתאם מתן שירותים אזרחיים.

המנהל האזרחי אמנם אחראי גם על ההתיישבות באזור, אך בפועל איננו עובד ישירות על הקצאת הקרקעות לתושבים (יהודים וערבים כאחד). במקום זאת, את הקרקעות הוא מקצה לשני גופים: למשרד השיכון (במקרה של בניית ערים, כמו אריאל או בית"ר עלית) או לחטיבה להתיישבות (בעבור בהתיישבות "כפרית").

אפליה בין המתיישבים בחלוקת קרקעות המדינה

דו"ח מבקר המדינה משנת 2013 עסק רבות בסוגיית ניהול הקרקעות ביהודה ושומרון – והעלה עובדה מעניינת: החטיבה להתיישבות לא טרחה לגבות מהמתיישבים דמי חכירה על קרקעות שבניהולה. אף לא שקל אחד. למה הדבר דומה? לכך שרשות מקרקעי ישראל הייתה מעניקה לכם קרקע לבניית בית ביישוב שלכם – בחינם.

החטיבה טענה כי נושא גביית התשלומים נמצא בדיונים עוד משנת 2000 (כלומר 13 שנים, נכון לזמנו) – והאשימה את המנהל האזרחי במחדל. המבקר עצמו נזף גם בממונה על הרכוש הממשלתי, שגרם הפסדים של מאות מיליוני שקלים בשל אי-הגבייה – ויצר מצב של חוסר פיקוח על אדמות המדינה.

המבקר מסכם: "מצב זה יוצר אפליה בין מתיישבים אלה ובין תושבי איו"ש האחרים, כיוון שהממונה גובה דמי חכירה בגין השימוש בקרקע רק מתושבי יישובים שהקים משרד הבינוי והשיכון. בנוסף לכך, מצב זה יוצר אפליה בין תושבי היישובים שהקימה החטיבה להתיישבות באיו"ש ובין תושבי מדינת ישראל המשלמים דמי חכירה בגין השימוש שהם עושים בקרקע".

בשורה אחת: קניתם דירה בעיר אריאל – נדפקתם. גרתם בישוב כפרי שהקימה החטיבה להתיישבות – זכיתם ולא גבו מכם תשלום על הקרקע.

הדו"ח של המבקר אמנם נכתב לפני 5 שנים – אך דבר לא השתנה מאז. גם היום, אף אחד לא מעביר תשלום לקופת המדינה עבור הקרקעות שבניהול החטיבה. בדיון בכנסת שנערך לאחרונה, נציגת משרד האוצר אף כינתה את המצב הקיים "סדום ועמורה" (ראו בסרטון פה למטה).

אז למה אנחנו מספרים לכם את כל זה? מכוון שנדמה כי מטרתו של חבר הכנסת סמוטריץ' היא לממש בחוק את המצב הקיים – ובעצם לדאוג לכך כי הקרקעות ביו"ש בהתיישבות הכפרית ימשיכו להיות מחולקות ללא פיקוח, ללא יד מדינית-ממשלתית מכוונת – וללא תשלום. כפי שמספר מנכ"ל משרד החקלאות, שלמה בן אליהו, המצב הזה לא חדש ונמשך כבר עשרות שנים:

מה שמוביל אותנו לפרק הבא – שכן את הקרקעות שמקבלת החטיבה להתיישבות היא מעבירה ישירות לתושבים או לשותפות עסקית בשם "אמנה". וזה כבר מסבך את העניינים שבעתיים.

פרק 2: מי היא אמנה ואיך היא קשור לחטיבה להתיישבות?

כאמור, החטיבה להתיישבות מעבירה חלק מהקרקעות המוקצות לה לשותפות עסקית בשם "אמנה". מזכ"ל השותפות והאיש הדומיננטי בה הוא זאב חבר (זמביש), מראשי מועצת יש"ע. 

אמנה יוזמת ובונה ישובים ביו"ש – ולמרות שהיא מקבלת את הקרקעות בחינם, אין ביכולתנו לדעת את היקף העסקים שלה מאחר ומדובר בשותפות עסקית פרטית.

לאמנה חברת בת בשם "בנייני בר-אמנה" – המבצעת את הבנייה בהתנחלויות בפועל – ושני הדירקטורים היחידים שלה הם אותו זאב חבר ואדם בשם משה יוגב (שבין שלל תפקידיו הוא גם הגזבר של אמנה ודירקטור בקק"ל – וכן נחקר במסגרת פרשת "ישראל ביתנו").  

בעתירה שהוגשה לאחרונה לבג"ץ נגד בנייני בר-אמנה (עוד על כך בפרק הבא), נטען כי את הבתים אותם היא בונה על שטחים שקיבלה בחינם – היא משווקת למתיישבים כאשר השווי ה"וירטואלי" של הקרקע כלול בתוכו, לפי אזורי ביקוש. כלומר: אמנה לא משלמת על הקרקע, אבל כן מגלמת את שוויה בעת מכירת הבתים לתושבים – ועושה על כך רווח נוסף.

פרק 3: תחרות ושוק חופשי עוצרים בקו הירוק – העתירות לבג"ץ נגד אמנה

שחם נדל"ן היא חברה בנייה פרטית, שניסתה ליזום בשנת 2008 פרוייקט בנה-ביתך בישוב ברקן שבשומרון. הגבלות הבנייה באזור הכניסו את הפרויקט לקשיים, והובילו לסכסוך עסקי בין החברה ליישוב – שסופו בתביעה משפטית – שהתקבלה – וחייבה את היישוב להשתתף בעלויות הפיתוח של הפרויקט.

בעקבות הניסיון בברקן, הגישה שחם עתירה לבג"ץ בו דרשה לפתוח למכרז פרויקטים של ייזום בנייה ביהודה ושומרון. החברה לא מתעניינת בפוליטיקה – אלא בעסקים: היא רוצה לבנות בתים, למכור אותם ולהרוויח כסף. לטענת שחם נדל"ן, במצב הקיים בנייני בר-אמנה מתנהלת כמונופול, בחסות החטיבה להתיישבות – ולא מתאפשרת תחרות.

הדיון בבג"ץ על העתירה נדחה פעמים רבות. ביולי 2018 התפרסמה כתבה של משה ליכטמן בגלובס לקראת הדיון בעתירה – שלא התקיים לבסוף. גם אנחנו הלכנו לדיון שנקבע לראשית חודש דצמבר – וגם הוא נדחה ברגע האחרון (השופטים הסבירו את הדחייה ב"עניינים שלהם" והמליצו לנוכחים "להנות מיום בירושלים").

הדיון הבא נקבע לעוד כחצי שנה. אם בסופו של דבר תתקבל העתירה, אז הרי החטיבה להתיישבות לפתע תהיה מחויבות במכרזים על כל קרקע שתשווק – בדיוק כמו שנהוג בתוך תחומי הקו הירוק – על כל המשתמע מכך (כולל הרבה בירוקרטיה וזמן). את זה סמוטריץ' לא רוצה.

פרק 4: סמוטריץ' מקדים תרופה למכה

בשבועות האחרונים, כחלק מסיקור עבודתו היומיומית של סמוטריץ', כתבנו כמה פעמים על אחד הנושאים שמעסיקים אותו יותר מכל – תיקון להצעת חוק החטיבה להתיישבות, שמטרתו להעניק לחטיבה באופן רשמי זכויות בלעדיות בניהול הקרקעות בהתיישבות הכפרית ביהודה ושומרון.

ולא זאת בלבד, אחד מסעיפי הליבה של החוק המוצע הוא קיבוע הפטור ממכרזי קרקעות ביו"ש. אם הפטור יקדים בחקיקה את הפסיקה – אז הרי שבג"ץ עשוי להיאלץ לפסוק לפיו. נכון להיום, לאור התפזרות הכנסת, החוק תקוע.

התיקון לחוק שמקדם סמוטריץ' מעורר בעיות משפטיות חסרות תקדים, ובליבן הענקת זכויות קניין על קרקעות המדינה לגוף לא ממשלתי. צפינו וקראנו את כל הדיונים שהתקיימו בנושא – ולא מצאנו כמעט יועץ משפטי או משרד ממשלתי שתמכו בהצעת החוק – כולל היועמ"ש מנדלבליט, שקבע כי החוק פשוט אינו חוקתי. היחיד שלא התנגד, אגב, היה מנכ"ל משרד החקלאות. פטור ממכרזים יוצר עיוות וחוסר תחרות בשוק ובאופן טבעי עוזר למי שקרוב למקבלי ההחלטות.

החשש שמעלה החוק רחב משאלות חוקתיות מקומיות – היו שאף דאגו כי הוא עלול לסבך את ישראל בזירה הבינלאומית, מה שהוביל לקיום דיון בנושא בוועדת החוץ והביטחון.  

פנינו למשרד ראש הממשלה בשאלה האם מתקיים הליך כלשהו בנושא. מהמשרד לא נמסרה תגובה.

כיצד סמוטריץ הציל את החטיבה להתיישבות מהתייבשות בפעם הקודמת?

בפברואר 2015, בעקבות דו"ח מבקר המדינה (שהוזכר לעיל) וחוות דעת משפטית שהוציאה סגנית היועמ"ש, דינה זילבר, נדרשה המדינה להחזיר לעצמה את סמכויות ניהול הקרקעות ביהודה ושומרון. עיקר הטענה הייתה כי אם המדינה רוצה לנהל את העניינים ביו"ש – עליה לעשות זאת בעצמה, מבלי להעביר סמכויות לגוף חיצוני שאינו כפוף לאותם מגבלות וכללים להם כפופה המדינה.

אחת מטענות היועמ"ש בנוגע למצב הקיים הייתה החשש של יצירת "חצר אחורית" – בה הממשלה יכולה לבצע את פעולותיה שלא במסגרת הדין והפיקוח. כך נכתב בחוות הדעת: "עצמאות בעיצוב המדיניות על ידי גורם שאינו שלטוני; דרך העברות כספים בלתי מפוקחות; דרך פעולה שלא בהתאם לסטנדרטים המאפיינים שלטון בפעולתו […] קיומו של 'אזור דמדומים' ממשלי אליו מנוקזות סמכויות שלטוניות רחבות ומשמעותיות, לצד תקציבי עתק, המחולקים בהתאם לפרמטרים פנימיים המוחלים בחלקם באופן וולנטרי בלבד וללא בקרה אפקטיבית".

ואכן, בעקבות ההנחיה, תקציבי החטיבה מתחילים להתייבש. סמוטריץ' לא אוהב זאת – ומקדם תיקון לחוק החטיבה להתיישבות (אותו חוק שהוא מנסה בחודשים האחרים לתקן שוב, למטרת הפטור ממכרזים) באופן שיעגן את זכות המדינה לתקצב את החטיבה. זו לא תהיה הפעם הראשונה או האחרונה שסמוטריץ' ילך ראש בראש עם היועצת המשפטית זילבר.

במליאה, הקואליציה הצביעה בעד והאופוזיציה נגד (פרט לאיתן ברושי שנמנע וכל סיעת "ישראל ביתנו" שנעדרה), התיקון של סמוטריץ' עובר בהצלחה – והכסף חוזר לזרום ולמעשה מציל את החטיבה להתיישבות. התיקון משנת 2015 נוגע כאמור רק לתקציבי הממשלה – ולא להקצאת קרקעות או פטור ממכרזים – וזו הסיבה שסמוטריץ' פעל במרץ, עד פיזור הכנסת, כדי לקדם את התיקון הנוסף.

פרק 5: אמנה היא תורמת מאוד גדולה לרגבים

העמותה שמזוהה יותר מכל עם בצלאל סמוטריץ' היא "רגבים". עד להיבחרו לכנסת, היה סמוטריץ' מורשה חתימה בעמותה ורכז פעילות בה – ולפני כן אף החזיק בתפקיד המנכ"ל. סמוטריץ' אוהב להזכיר את העמותה על דוכן הכנסת, להיפגש עם אנשיה ואף להדריך חברי כנסת אחרים במסגרת סיורים שרגבים מארגנת.

חאן אל אחמר – כל האמת בפנים!(חשוב מאוד להקשיב להכל ולהעביר הלאה את הפרטים האמיתיים)^^במהלך היום הזה סיירנו בשטח עם סגנית שר החוץ ח"כ Tzipi Hotovely – ציפי חוטובלי וח"כ יהודה גליק – Yehudah Glickשהגיעו ללמוד את המציאות בשטח, החל מתוכנית פיאד, דרך המימון האירופי והמשמעויות הגאו-אסטרטגיות הכרוכות בסוגיה, ולמה לממשלת ישראל פשוט אסור להתקפל.ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהשתתף בחלק מהיום הזה, מסכם את הסיפור של 'חאן אל אחמר' מההתחלה ועד הסוף – מומלץ לצפות, להקשיב טוב וכמובן – לשתף.^^רגבים,מחזירים את הריבונות למדינה

Posted by ‎תנועת רגבים‎ on Monday, October 22, 2018

כחלק מפעילותה, רגבים מפעילה לוביסטים בכנסת ( "ריפבליק יועצים"), וחלק גדול מהוצאות העמותה הן עבור הגשת תביעות לבג"ץ נגד מדינת ישראל. ב- 2017 לבדה הוציאה העמותה למעלה ממיליון שקל על ייעוץ משפטי.

עמותת רגבים - שינוי מטרות, שם והתנהלות תקינה

מטרתה הנוכחית של עמותת רגבים: "עידוד ופיתוח התיישבות תוך חיזוק מוסדות השלטון המדינה וקיום מעקב ובקרה על יישומן של כללי מנהל תקין ועל טוהר המידות בשירות הציבורי וכן שמירה על איכות הסביבה בכל הנוגע למדיניות הקרקעית של ישראל. הגנה על זכויות האזרח בישראל, ובכלל זה הזכויות בישראל ובכלל זה הזכות לדיור, לשמירה על הקניין ולחלוקה שיוויונית וצודקת של המשאבים הציבוריים. לפעול להשגת המטרות הנ"ל תוך שימוש בכל הכלים הקיימים בחוק ובכלל זה בכלים משפטיים".

ניסוח המטרות עבר שינויים ותיקונים לאורך השנים. כך לדוגמא כאשר הוקמה בשנת 2006, מטרתה הוגדרה כך: "שמירה על אדמות ונכסי הלאום ופיתוח התיישבות בכל מרחבי ארץ ישראל תוך שימוש בכל הכלים הקיימים במסגרת החוק ובכלל זה בכלים משפטיים".

ולא רק מטרות העמותה השתנו – אלא גם השם. ב- 2009 שינה סמוטריץ' את שמה מ"התנועה לשמירת אדמות הלאום" ל"רגבים". בקשת השינוי נדחתה בתחילה בידי רשם העמותות בטענה כי השם עשוי לבלבל את הציבור. סמוטריץ' התעקש והחזיר במכתב בו הוא מסביר את החשיבות: "שינוי שמה של העמותה נעשה כדי למנוע 'לזות שפתיים' ולהסיר חשש כי המונח 'אדמות הלאום' המצוי בשמה הנוכחי של העמותה עלול לרמז על פעילות השנויה במחלוקת ציבורית ו/או פוליטית בחברה הישראלית". שם העמותה משתנה בהצלחה.

משהו שחשוב לומר: העמותה מתנהלת באופן תקין ובהתאם לכל הנהלים. בשנת 2014 בוצעה בעמותה ביקורת עומק מטעם משרד המשפטים – ביקורת שהניבה לא יותר מכמה ממצאים (לדוגמא, היעדר בקרה שוטפת על תקציב העמותה וניהול ראוי לנוכחות העובדים). ליקויים פעוטים בהשוואה לביקורות עומק של עמותות אחרות שבדקנו בעבר.

עוד נוסיף כי גם בדו"ח מבקר המדינה שעסק במועצת מטה בנימין – עליו כתבנו בסיקור הצל השישי – אוזכרה העמותה, אך לא הואשמה בפעילות שאינה תקינה. עם זאת, הדו"ח איים על המשך התמיכה שרגבים יכולה לקבל מהמועצה בשיטת "תפירת התמיכות" שהונהגה עד אז (כך לפי הדו"ח).

הכסף שמגיע מבניין בר-אמנה לרגבים

תקציב עמותת רגבים לשנת 2017 (האחרון שדווח) נבנה מתמיכות ממשלתיות בגובה 500 אלף שקל, תרומות ישירות של 3.8 מיליון שקל ועוד כ- 900 אלף שקל ממתן שירותים.

לעמותה מגוון תורמים, הגדולים שבהם הם מחו"ל ונותנים מאות אלפי שקלים כל אחד: "הקרן לנחלת עצמאות", Gates of Mercy" ולאחרונה גם "Central Fund of Israel". נוסף לכך ישנם עוד מספר תורמים פרטיים, המוכר שבהם הוא איש העסקים רמי לוי – שתרם לעמותה 200 אלף שקל בשנה החולפת.

תורמת בולטת נוספת היא לא אחרת מחברת "בניין בר-אמנה", שמעבירה מאז 2012 מאות אלפי שקלים בשנה לעמותת רגבים. 2.1 מיליון שקל במצטבר בשש שנים:

שנה תרומה (באלפים)
2012 500
2013 300
2014 200
2015 400
2016 500
2017 200

אם בניין בר אמנה הייתה חברה שמתחרה בשוק חופשי לא היינו אפילו טורחים לציין את "רגבים" (אליהם אין לנו טענה). הבעיה טמונה בכך שהחברה מקבלת את אמצעי הייצור היקר ביותר שלה – הקרקע – חינם. הרווח שהחברה עושה מכך מחולק מחדש לעמותות על פי שיקול דעתה הפרטי, למרות שמקורו ציבורי, וכך עוברים כספים ללא מכרזים ומחולקים ללא תקנות וללא שוויון.

השאלות שהפננו להתייחסות הגורמים הרלוונטים וטרם זכו למענה

החטיבה להתיישבות:

  • מה נוהל הקצאת הקרקעות לאמנה?
  • האם החטיבה להתיישבות תומכת במכרז לקרקעות שזו מקבלת מהמנהל האזרחי? אם לא מדוע?
  • האם ישנן חברות נוספות שזוכות לפטור ממכרזים, כדוגמת אמנה?

אמנה ובנייני בר-אמנה:

  • מהו נוהל הקצאת הקרקעות בין אמנה לבנייני בר-אמנה?
  • מה אחוז העמלה שמרוויחה אמנה ממכירת בתים של בנייני בר-אמנה, אם בכלל?
  • לאילו עמותות תרמה בנייני בר-אמנה כספים בשלוש השנים האחרונות ומה גובה התרומות השנתי?

הוועדה שלא מתכנסת

ועדת המשנה ללוחמה משפטית בראשות ציפי לבני מתכנסת רק פעם בשנה. כתבה שלישית בסדרה המנתחת את עבודת הח"כים בוועדות חוץ וביטחון

המשך קריאה…

האם יאיר לפיד החל להופיע לעבודתו בוועדת חוץ וביטחון?

נתוני הנוכחות המעודכנים של ועדת החוץ והביטחון נחשפים לראשונה: בזמן שיאיר לפיד ממשיך לטעון כי פעילותו הפרלמנטרית נעשית בעיקר בוועדה – הנתונים מראים (שוב) כי אין זה המקרה. כתבה ראשונה בסדרה המנתחת את עבודת הח"כים בוועדות חוץ וביטחון

המשך קריאה…

מה תפקידם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה?

זמן רב שאנו בשקוף מתלבטים כיצד לסקר את סוגיית היועצים המשפטיים – האם הם שומרי סף חשובים או פועלים באקטיביסטיות מוגזמת וללא הצדקה? יצאנו לחקור ולהביא לכם את תשתית הידע שעומדת מאחורי כל אחת מהדעות. כך נוכל, בתקווה, להבין את שני צידי המטבע – ולהתווכח בצורה חכמה בקדנציה הבאה

המשך קריאה…

למה יש יותר רבני ערים בפריפריה?

לכל עיר בישראל יכול שיהיה רב עיר משלה, ואפילו שניים: ספרדי ואשכנזי. אז איך זה שדווקא בערים החלשות בפריפריה ישנו איוש נרחב יותר של תקני רב? רמז: אריה דרעי הוא גם שר הפנים וגם השר לשירותי דת

| טור אורח: תני פרנק, נאמני תורה ועבודה |

רוב האנשים חושבים שרב עיר הוא תפקיד ייצוגי בלבד, אך זה ממש לא המצב. לרב העיר יש המון סמכויות – ויכולת להשפיע לכל אחד ואחת מכם על החיים. איך? פשוט – רב העיר הוא זה שחותם על תעודות הכשרות לכל עסק שמעוניין בכך בעיר. בנוסף, רב העיר הוא רשם הנישואין וחותם על תעודות הנישואין שמנפיקה המועצה הדתית ברשות. רב העיר ממונה הלכתית גם על נושא המקוואות, העירובין ועוד.

איך רב עיר נבחר?

רב העיר נבחר על ידי גוף ייעודי שמורכב לצורך ההליך ונקרא "אסיפה בוחרת". באסיפה יש בין 16 ל- 48 חברים, בהתאם לגודל העיר. 50% מהחברים בגוף הבוחר מיוצגים על ידי מועצת העיר (דהיינו ייצוג להרכב האוכלוסייה של הרשות, כפי שהוא מתבטא בתוצאות הבחירות למועצה). 25% נוספים ממונים מבין תושבי העיר על-פי בחירתו של השר לשירותי דת (שהוא כיום אריה דרעי מש"ס), ו- 25% הם נציגי בתי הכנסת בעיר.

הליך הבחירות מורכב ומסורבל אך בסופו מתמנה רב העיר לכהונה שנמשכת עד גיל 70 – וישנה גם אפשרות הארכה לגיל 75. רבני הערים הוותיקים יכולים אפילו לקבל הארכת כהונה נוספת עד גיל 80, והוותיקים ביותר (אלה שמונו לפני שנת 1974) פשוט מכהנים לכל החיים.

כהונתם של רבני ערים איננה קצובה כמו של נבחרי ציבור אחרים ובפועל הם יכולים לכהן בתפקיד אפילו מגיל 30 ועד גיל 75. רק בנסיבות חריגות במיוחד הם מודחים מתפקידם.

דו"ח מבקר המדינה האחרון מצא שישנן בעיות רבות בתפקודם של רבני הערים ובהליך המינוי שלהם. בפועל, ישנו מצב משונה שדווקא בחלק מהערים בפריפריה מכהנים שני רבנים (אשכנזי וספרדי), בעוד שבמרבית הערים בארץ אין רב עיר בכלל – כולל בערים גדולות כמו חיפה ותל-אביב. בירושלים לא כיהן רב עיר מ- 2003 ועד 2014.

הכוח של משרד הפנים, המשרות של רבני הערים

כיצד הגענו למצב זה? המינוי של רבני ערים תלוי, כאמור, בהחלטת מועצת הרשות המקומית והמשרד לשירותי דת. לשר לשירותי דת בדרך כלל יש תמריץ להביא למינוי של כמה שיותר רבני ערים, בעיקר אם הם מזוהים עם המפלגה ממנה הוא מגיע. כך הבית היהודי עשו כאשר נפתלי בנט עמד בראש המשרד לשירותי דת (אז הוא חתר להביא למינוי רבנים ראשיים בירושלים, אשכנזי וספרדי) וכך עושים היום בש"ס – בפועלם להביא למינוי רבני עיר ספרדים.

ההבדל הגדול כיום הוא שבמקביל לשליטה במשרד לשירותי דת, ש"ס שולטת גם במשרד הפנים. המצב הזה מגדיל מאוד את האינטרס של כל ראש רשות לשמור על "רוח טובה" עם יו"ר ש"ס, אריה דרעי, המכהן בשני תפקידי השר.

האמת הזו נכונה בעיקר לרשויות מוחלשות: בניגוד לפורום ה- 15 – שמאגד את הרשויות המקומיות החזקות בישראל – מרבית הרשויות האחרות תלויות מאוד בהחלטות משרד הפנים בחישובי ארנונה, מענקי איזון, תיקוני גבולות מוניציפליים, ועוד. על כן, ראשי רשויות אלו יהיו בעלי אינטרס גדול יותר לשתף פעולה עם השר גם כאשר מדובר במינוי רבני ערים – בכובע השני שלו כשר לשירותי דת.

המינויים וניסיונות המינוי האחרונים של רבני ערים התקיימו ב- 2017 (ב- 2018 הם הוקפאו בגלל שנת הבחירות המקומיות). מבט מהיר על רשימת המינויים מראה שכולם מינויים של ש"ס: הרב יצחק לוי, שנבחר כרב העיר נשר, הוא תלמידו המובהק של הראשון לציון, הרב יצחק יוסף; הרב אליהו בר-שלום נבחר לרבה הראשי של בת-ים במקום אחיו הרב יוסף בר-שלום שנפטר (משפחת בר-שלום מחותנת עם משפחת יוסף); הרב משה צבי בוחבוט, רב כולל בבני-ברק, נבחר לרב העיר טבריה כמועמדו הבולט של נשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס, חכם שלום כהן. הבחירות לרבנות העיר לוד, בית שמש וחדרה הוקפאו בהוראת בג"ץ בשל אי-סדרים – אך גם בהם הרבנים המובילים היו רבנים מטעם מפלגת ש"ס.

שר הפנים והשר לשירותי דת, אריה דרעי

הרב הירושלמי ברחובות וסכסוך רבנים בקרית אתא

ברחובות מכהן משנת 1972 הרב שמחה הכהן קוק. הרב קוק מבוגר וכבר לא כל-כך מתפקד – אך כאמור זה לא מונע ממנו מלהמשיך להחזיק במשרתו. ראש עיריית רחובות, רחמים מלול, הוא איש ש"ס לשעבר ואף כיהן כח"כ מטעמה. כך קרה האבסורד שביום אחד מועצת העיר ברחובות אישרה מינוי של רב עיר שני – ועוד מועמד שמתגורר בכלל בשכונת הר נוף בירושלים (בה מתגורר,אגב, גם אריה דרעי) – במקום להחליף את רב העיר הנוכחי.

התושבים ברחובות גילו שאין באמת צורך ברב עיר נוסף, שנושא באותן סמכויות של רב העיר הנוכחי ושעלות שכרו תעמוד על כחצי מליון שקל בשנה. הליך המינוי החל באופן רשמי, אך מחאה נחרצת של פעילים מקומיים, בסיוע התנועה שלנו ("נאמני תורה ועבודה"), הביאה לעצירת ההליך והקפאת המינוי.

בקריית אתא התושבים כבר "נהנים" משני רבני עיר שמסוכסכים זה עם זה. הרב מימון, הרב הספרדי, ממומן מקופת המועצה הדתית – והרב דיסקין, האשכנזי, מקופת העירייה. הרב דיסקין הוצנח על ידי ראש העיר ואנשי ש"ס לפני מספר שנים, כדי לחלוש על מערך הכשרות המקומי מפני שהרב מימון היה עצמאי מדי. הדבר גרר מלחמה בין שני הרבנים, כאשר אחד ביטל את תעודות הכשרות של השני, וכל זאת על גבם של בעלי המסעדות וצרכני הכשרות בעיר.

*

לדעתי, אף פעם אין צורך בשני רבני ערים. בטח כאשר אין חלוקת סמכויות ברורה בין השניים באופן שמביא פעמים רבות לסכסוכים ולפגיעה בשירותי הדת המקומיים. על אחת כמה וכמה אין הצדקה למינוי שני רבנים דווקא בפריפריה, ברשויות בהן יש פחות כסף מלכתחילה. הרי איך מסתדרים בתל אביב ובחיפה ללא רב עיר כלל? מסתדרים. וכל זאת נכון בוודאי כאשר רב העיר ברוב המקרים לא מחובר לציבור אותו הוא נבחר לשרת.

יש כמאה רבני ערים בארץ, אתם מוזמנים לבדוק ברשימה המלאה שהכנו אם בעירכם יש רב עיר, אחד או יותר. אם אין לכם רב עיר – בקרוב יכול להיות שתתחדשו באחד.

*

הכותב הוא תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה.

קצת אור: היזם שמעביר עובדי ניקיון להעסקה ישירה

מיזם חדש – "נקי כפיים", מתמודד ביצירתיות עם ההשלכות של מודל העסקת עובדי קבלן בתחום הניקיון. מקים המיזם מלמד עובדים כיצד להקים עסק בעצמם – וכך מעביר אותם להעסקה ישירה. בשלוש השנים האחרונות הוא פועל להכפיל את השכר של עובדי ניקיון

המשך קריאה…