פוסטים

מעקבים אחר נבחרי ציבור שמסרבים לחשוף את יומנם: פרץ, כהן ורגב

לאחר המעקב של סגן השר ירון מזוז, ומעקב נוסף אחר הלוביסט נדב פרי – יצאנו לפני כשנה לפרויקט "88 ימים של פגרה" בניסיון להרחיב את המעקבים אחרי נבחרי ציבור שלא מפרסמים את היומן שלהם. הנה הם:

מירי רגב

(שרת התרבות והספורט, הליכוד)

היכנסו גם לארוע ההיתולי שמטרתו לגלות מה מסתתר בסיר של רגב

עמיר פרץ

(חבר כנסת, העבודה)

בלשכתו של ח"כ פרץ הסכימו בתגובה לחשוף את היומן המלא לאותו היום:

"ח”כ עמיר פרץ מברך פועלם של כל העוסקים בפעילות ביוזמת 100 ימים של שקיפות. באשר ללוח הזמנים של חה”כ ביום חמישי 10 במאי 2018:

יומו של חה”כ נפתח בראיון ברשת ב’ בנושא פעילותו בועדת המשנה למוכנות העורף שבראשותו למציאת חלופות למיכל האמוניה בחיפה, אותו ערך מביתו. משם המשיך ח”כ פרץ לראיון נוסף באולפני רדיוס 100 FM בראש העין, שהתחיל בשעה 12:00 ולראיון נוסף (טלפוני) בתחנת הרדיו החרדי ״קול חי״.

המשך הלו”ז כלל נסיעה לכנסת לדיוני ועדת משנה חשאית של ועדת החו”ב, מפגש פעילים בראשות נפתלי רז ב”צוותא” בתל-אביב נגד פסקת ההתגברות ואירוע לציון 70 שנים לשירות הביטחון הכללי בראשל”צ במעמד ראש הממשלה ונשיא המדינה.

טענתכם כי נהגו של חה”כ חרג מהמהירות המותרת תיבדק".

אנו שמחים ואף מפרגנים שבעקבות הכתבה נחשף הלו"ז המלא באותו יום של פרץ – עתה נותר רק לחשוף את הלו"ז גם באופן שוטף.

מאיר כהן

(חבר כנסת, יש עתיד)

נציין שבלשכה של כהן שיתפו פעולה באופן יוצא מן הכלל, והסבירו כי באותו בוקר נתן טרמפ לרעייתו, ואסף את היועצת הפרלמנטרית שלו.  אחרי שעתיים ורבע בדרכים הגיע כהן לבית מפלגת "יש עתיד" בתל אביב וקיים שם פגישות עבודה בעניינים שונים. על-פי לו"ז אותו יום כפי שנמסר, כהן קיים פגישות בנושאי חינוך, בריאות ועבודת מטה השטח של יש עתיד. אחרי 4 שעות, יצא לחולון – שם פגש את ראש מטה יש עתיד בקריית גת. על הדרך טיפל בפטרייה כואבת בציפורן אצל פדיקוריסטית (חשוב להדגיש: מידע זה נמסר בידי כהן עצמו ולא היה מפורסם בידינו אחרת). לאחר מכן ניגש כהן ניגש לבניין העירייה וקיים פגישת עבודה עם ראש עיריית חולון. משם יצא חזרה לדימונה.

אנו שמחים שבעקבות הכתבה נחשף הלו"ז המלא באותו יום של ח"כ כהן – ומקווים כי יחליט לפרסמו בקביעות בעתיד.

ישראל כ"ץ

(שר התחבורה, הליכוד)

אין ממצאים חשובים. הלך להסתפר ואז בצהריים נכנס למשרדו ליתר שעות המעקב.

מעקבים אחר ח"כים נוספים יפורסמו בקרוב.

הערה כללית על "88 ימים של פגרה"

לדעתי (תומר) המיני-מיזם הזה לא מומש בצורה מיטבית – ואני לוקח את האשמה עליי.

  • בצד החיובי: העלנו שוב את נושא השקיפות ביומנים לדיון ציבורי, חשפנו עבירות תנועה, מימשנו את בחירת התומכים, והכי חשוב: המיזם מראה לח"כים שהציבור מסתכל. שעיניו פקוחות. שאין לדעת מתי אין חוקר שלנו מאחוריכם (עד שתשקיפו את היומן הציבורי שלכם).
  • בצד השלילי: היה עלי לסנן טוב יותר את הח"כים הראויים למעקב, ולעסוק יותר זמן בגיבוש מידע מוקדם, שהיה תורם לתעד חומרים חשובים יותר. אמנם עשינו בדיוק את מה שהבטחנו, אך זה יכול היה להיות יעיל יותר. כך או אחרת – יש לנו מחויבות להעניק לתומכים את התוצרים של התחקירים עליהם הם שילמו. אנחנו מפרסמים הכל – לטוב, ולרע, ובניגוד ללא מעט חלקים בתקשורת, אנו מנגישים לכם את המציאות כפי שהיא, מבלי להבליט רק את הליקויים. נמשיך לפרסם תוכן איכותי מדי יום. כפי שאתם רואים בדף שלנו בשנה האחרונה: העלינו הילוך בעיתונות אקטיביסטית, דמוקרטית ועצמאית. תודה ענקית לכל תומכינו שמאפשרים את כל זה.

עיתונות אזרחית חושפת בלבול מוח של יו"ר ארגון המורים

| ניר בן-צבי, נתן מייזלס |

איך ארגון המורים ממשיך להצדיק את העובדה שהוא מבזבז את כספי המורים בחוסר שקיפות?

בראיון טרי שנתן לכלכליסט רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים, נשאל בידי הכתב (שחר אילן) מדוע הארגון ממשיך לפעול כאגודה עות'מאנית.

להזכירכם: מדובר במסגרת שקיימת מימי שלטון טורקים בארץ ומאפשרת לשורה של ארגוני עובדים ענקיים בישראל לנהל כספי ציבור, בסכומי עתק, בלי כל שקיפות.

ארז ענה: "הארגון פנה בעבר לרשם העמותות, ביקש להירשם כעמותה וקיבל תשובה שארגוני עובדים שנרשמו לפני 1988 לא יכולים להפוך לעמותה".

הקורא הנהדר שלנו, נתן מייזלס, נתקל בתשובתו של ארז וחשד כי משהו לא מסתדר. אז הוא פנה על דעת עצמו בשאלה למשרד המשפטים – והתשובה שהוא קיבל פשוט מדהימה: "אגודה שנוסדה לפי החוק העות'מאני רשאית להגיש לרשם בקשה להירשם כעמותה […] לפיכך, הטענה לפיה אגודה עותמ'אנית שנוסדה לפני חקיקת חוק העמותות (וכמובן גם לפני 1988) אינה יכולה להפוך לעמותה, הינה שגויה".

חד וחלק. אם ארגון המורים, או ההסתדרות, או הר"י או כל אגודה עותמ'אנית אחרת הייתה רוצה להפוך לעמותה מן המניין – המסגרת המודרנית והשקופה, שבה פועלים ארגונים ללא מטרות רווח בישראל בכמעט 40 השנים האחרונות – אז הם יכולים לעשות זאת מאוד בקלות. רק צריך לפנות לרשם העמותות במשרד המשפטים.

ואם נחזור רגע לתשובה המאוד לא-מדויקת (בלשון המעטה) שנתן רן ארז בראיון – אז הרי שגילינו כי הפנייה אותה הזכיר התרחשה בשנת 1991 – לפני 28 שנים! אנחנו ממליצים לארגון המורים העל-יסודיים לפנות שוב. התשובה הפעם כנראה תהיה שונה.

רן ארז וארגון המורים העל-יסודיים בחרו לא להגיב לפנייתנו.

חוק חינוך חובה חינם בגני הילדים? אינספור עדויות ומסמכים מעידים ההפך

הרשויות והמפעילות הפרטיות לא מותירות ברירה, והורים מוציאים מהכיס סכומים גבוהים עבור תשלומי "רשות". כשנתיים לאחר החלת חוק חינוך חובה חינם בגני הילדים, הורים רבים סובלים מהיעדר השקיפות בתשלומים ומשיטות בריוניות לגביית כספים

| דניאל ברונשטיין |

בשנת 2016 הוחל חוק חינוך חובה בקרב ילדים בגילאי טרום יסודי (3-6). מנתוני משרד החינוך עולה כי מאז יושמה הרפורמה, למעלה מ- 90% מהילדים בגילאי 3-4 שולבו בגנים ונהנו מחינוך חינם. כשנה לפני יישום הרפורמה הכריז השר בנט: "אנו משקיעים כמעט חצי מיליארד שקל בילדים האלה כי אלה הן השנים הקריטיות […] אנחנו גם נשקיע יותר, ובמיוחד, בחלשים. ילד בן 3 בישראל יקבל את אותה הזדמנות אם הוא גר בהרצליה, בנהריה או ברהט. במדינת ישראל איכות החינוך של ילד לא תיקבע לפי תלוש המשכורת של הוריו".

אולם, מבדיקה של "שקוף" בשורה של גני ילדים בשש רשויות שונות, עולה כי לא רק שההורים אינם נהנים מחוק חינוך חובה חינם – אלא שמרביתם משלמים מכיסם הפרטי את הסכומים המרביים המוגדרים כ"תשלומי רשות". סכומי "הרשות" הללו משתנים מגן לגן, והורים שמסרבים לשלם, מסתכנים לרוב בסנקציות חברתיות לא פשוטות.  

כך לדוגמא בגן ילדים ברמת-גן נאמר להורים כי אפילו אם משפחה אחת לא תשלם את הסכום הנדרש (כ- 400 שקל) – יבוטלו לחלוטין חוגי ההעשרה שתוכננו. בגן נוסף, ציינה הגננת את שמותיהם של הילדים שהוריהם לא הסדירו את התשלום עבור חוגי העשרה, על מנת להפעיל לחץ על הוריהם להסדיר את התשלום. כל זה בניגוד להוראות החוק והנחיות משרד החינוך. השיטה יוצרת אפליה מבנית שבניגוד לכוונת התוכנית דווקא מחזקת את הפערים בין ההורים שידם משגת ובין אלו שלא.

חושפים שמות ברמת גן

להורים עומדת זכות לסרב לשלם – אבל בפועל זה כמעט בלתי אפשרי

בחודש מאי אישרה ועדת החינוך של הכנסת את טבלת תשלומי הורים לשנת הלימודים הנוכחית.  פרט לרכיב אחד אותו חייבים ההורים לשלם (ביטוח תאונות אישיות לכל ילד, בגובה 49 שקל), יתר השירותים הינם רשות ולהורים עומדת הזכות לסרב לשלם אותם:

המשך קריאה…

איך ימין-כלכלי יכול לתמוך בהתערבות הממשלה בשוק ההון

| אסף נתיב |

מאז שהתחלתי לעבוד כעיתונאי בשקוף, חברים מאתגרים אותי עם שאלות בעמדתי לגבי נושאים שעל סדר היום: גיוס חרדים, פיצול במפלגות, קיצוצי תקציב רוחביים ועוד. תכל'ס אני נהנה מזה – אבל מרגיש צורך לקרוא ולהבין לעומק לפני שאני מביע את דעתי.

אחד הנושאים שעלה לאחרונה לדיון הוא "ועדת פישמן", או בשמה המלא: ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים (קליט!). חבריי, שיודעים שאני מאמין בשוק חופשי ותחרות, הופתעו מתמיכתי בוועדה. כיצד, תהו, איש שמגדיר עצמו "ימין כלכלי" יכול לתמוך בהתערבות שכזו?

אז הלכתי ללמוד יותר לעומק. הבנתי שבפרספקטיבה היסטורית, התהליכים שאיפשרו הקמתו של שוק הון ישראלי מתפקד – הם שורה של ועדות ציבוריות והתערבות ממשלתית מקצועית.

אז בואו נצא למסע קצר כדי שתבינו מדוע (לדעתי) הוועדה הזו היא אחד הדברים הכי טובים שכנסת ישראל עשתה בקדנציה האחרונה:

ועדת ברודט (1995)

כבר בשנת 1995 הוקמה ועדת ברודט, על רקע "הריכוזיות הגבוהה, היחסית והמוחלטת" שאפיינו את המשק הישראלי. באותן שנים כוח הבנקים היה עצום. לצד הפעילות הבנקאית שאנחנו מכירים היום, גם קרנות הנאמנות, קופות הגמל, אחזקות בתאגידים ריאליים ועוד – רוכזו בידי הבנקים. רוכזו בידי מעטים. התחרות? מהם והלאה.

המצב הזה בעצם הוביל לניגוד עניינים מובנה: אם בנק מחזיק בחברה גדולה, משתלם לו להעמיד לרשותה הון ולמנוע כניסת מתחרים.

הוועדה (כלומר ההתערבות הממשלתית) החליטה לטפל בעניין והמליצה שבנקים לא יוכלו לשלוט בתאגידים ריאליים (לדוגמא: חברות מזון, מפעלים). כמו כן, המליצה הוועדה להפחית באופן הדרגתי את אחזקות הבנקים בתאגידים מסוג זה, כך שעד שנת 1998 – לא יהיה בנק שיחזיק יותר מ-20% באף תאגיד ריאלי.

בדו"ח הוועדה מדהים בדיעבד לקרוא איך שמות הטייקונים השתנו – אך הפירמות נשארו זהות: "מומלץ שבנק הפועלים יחויב למכור את מלוא אחזקותיו באחד משני הקונצרנים הגדולים – 'כור' או 'כלל' […] וכי המכירה לא תהיה לאחד התאגידים הגדולים במשק […] IDB, החברה לישראל".

לסיכום: עד הוצאת התאגידים הגדולים מידי הבנקים, רוב המשק נשלט על-ידי מספר קטן של אנשים ושום מהלך כלכלי משמעותי לא יכול היה להתקיים בלעדיהם. לדוגמה: אם פלוני היה מעוניין להקים חברת גז בשנות ה- 90, סביר שהיה מתקשה לקבל אשראי. מדוע? כי מספר הגופים מהם היה יכול לקבל אשראי היה מצומצם ובעלי ניגוד אינטרסים: בנק הפועלים החזיק בתאגיד כלל, שהחזיק במקביל בחברת סופרגז.

חשוב להדגיש: אפשר להתווכח ברמה התיאורטית איך השוק היה מתפתח אילולא היו חוקים והגבלות מלכתחילה, אבל במציאות אי-אפשר לדעת. גם בשוק חופשי טהור חברות ענק עלולות לבלוע מתחרים ולהקים חסמי כניסה. בסוף, רווחת הציבור נפגעת אם התחרות נפגעת – בין אם בגלל התערבות ממשלתית ובין אם בגלל דחיקת תחרות על ידי גופים עסקיים.

ועדת בכר (2004)

הוועדה הבאה ששווה לציין היא ועדת בכר, שפרסמה את מסקנותיה בשנת 2004. מטרת הוועדה "להביא תוך שנים ספורות להפחתת הריכוזיות בשוק ההון ולצמצום ניגודי העניינים המובנים בפעילותם של המתווכים הפיננסיים. להערכתנו, מדובר בשלב ראשון בפתיחת שוק ההון לתחרות, שתתרום ליעילות בפעילות המשקית הריאלית".

הדבר המרכזי ביותר שעשתה הוועדה, להבנתי, הוא הוצאת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מידי הבנקים. כלומר: אף שהוציאו משליטת הבנקים תאגידים ריאליים (מפעלים, חנויות וכו') – הם עדיין שלטו ברוב הכסף שמסתובב במשק. הפועלים, לאומי ודיסקונט שלטו בבנקאות, בקרנות הנאמנות ובקופות הגמל. הוועדה חייבה גם על הדרך את בנק הפועלים למכור את בנק אוצר החייל.

מתוך ועדת בכר, 2004

בנוסף, הוועדה הפרידה בין הרישיון לייעץ לגבי מוצרים פנסיונים ופיננסיים לבין הרישיון לשווק אותם. עד אותו רגע, אדם היה הולך לבנק ופוגש פקיד שמנסה למכור לו מניות או קרן נאמנות. בפועל, הפקיד התאמץ למכור מוצרים של הבנק שבו הוא עובד – באופן שעשוי להיטיב עם המעסיק שלו במקום עם הלקוח. "במקרים רבים העדיפו הבנקים את האינטרס שלהם על פני חובתם כלפי הלקוחות והרכוש שעליו הופקדו בנאמנות" (לשון הוועדה).

הוועדה המליצה שגופים בנקאים יצטרכו לבחור בין שיווק מוצרים פיננסיים לבין ייעוץ ללקוחות בתחומים הללו.

את הוועדה הזו מינה שר האוצר דאז בנימין נתניהו, ומגיע לו שאת הנקודה הזו נזכור לטובתו.

ועדת הריכוזיות (2012)

נמשיך עם ועדת הריכוזיות, שפרסמה המלצותיה ב- 2012 בעקבות המחאה החברתית הגדולה של קיץ 2011. הוועדה עסקה בכמה נושאים, בין היתר בבחינת מבנה האחזקה בין תאגידים ריאליים לפיננסיים – אותו נושא שעסקה בו ועדת ברודט כבר בשנת 1995. הפעם הדיון היה בנושא מורכב יותר: פירמידות. אדם אחד החזיק בחברה ציבורית אחת, שהחזיקה באחרת, שהחזיקה בחברה נוספת. באופן הזה, בעל שליטה בודד (טייקון לצורך העניין) יכול גם לשלוט בתאגיד פיננסי במקביל לתאגיד ריאלי, למרות השינויים שהוועדות הקודמות הכניסו (ראו לעיל).

המצב הזה הוביל לאותן הבעיות המוכרות: הקצאת מקורות אשראי לא יעילה, ניגודי עניינים (שימוש במידע פנים) ומניעת אשראי ממתחרים. הדבר הזה משפיע על כולנו – בין אם אנחנו יזמים ואנשי עסקים המתקשים להשיג אשראי ולהקים עסקים ובין אם אנו לקוחות קצה הסובלים מהיצע קטן ומחירים גבוהים.

מתוך מצגת של משרד האוצר, 2012

הוועדה המליצה על קיפולי הפרמידות העסקיות כדי למנוע מצבים של בעלות צולבת ומינוף מוגזם, תוך סיכון ציבור המשקיעים (שזה כולנו, דרך הפנסיות, קופות הגמל ובנקים). הפירמידות אכן פורקו – מלבד IDB שמצאה דרך לנצל פרצה בחוק הריכוזיות. אגב, באופן אישי, הייתי שמח אם המחוקקים היו מתקנים את הפרצה הזו.

בהקשר הזה חייבים להזכיר את עיתון דה מרקר ואת גיא רולניק שהובילו את הסיקור על הריכוזיות במשק הישראלי ונתנו רוח גבית לפוליטיקאים שניסו להילחם בה.

שר האוצר בזמן הגשת המלצות ועדת הריכוזיות היה יובל שטייניץ וחשוב שאת הנקודה הזו נזכור לטובתו.

מעבר לוועדות – מה המשמעות?

ההתערבות של הממשלה לא הגיעה מתוך גחמה של שר האוצר. בנק ישראל פרסם ב- 2003 דו"ח שהזהיר מהסיכון למשק הישראלי כולו בעקבות הריכוזיות בבנקים: "דומיננטיות זו, יחד עם שליטתן של שתי הקבוצות הבנקאיות הגדולות בפעילות הפיננסית, מגבירה את התלות ההדדית בין המק לבנקים, פוגמות בשכלול השווקים (תחרות, א"נ), ובכך פוגמת בעמידותה של המערכת הפיננסית".

המצב הזה לא רק מסוכן – הוא גם לא תחרותי. נשמעו טענות שישראל היא משק קטן, ולכן יש יתרון לבנקים גדולים. זה פשוט לא נכון – מחקרים הראו כי הגודל היעיל לבנק במשק הישראלי הוא כזה ששולט בכ- 10% מהשוק. על-פי הממצאים הללו, "מערכת הבנקאות בישראל רחוקה ממבנה אופטימלי שיוביל למיצוי מלא של תועלת הצרכנים בתנאי תחרות חופשית" (דו"ח הצוות הבין משרדי לעניין שליטת הבנקים בקופות הגמל).

כוח השוק של הבנקים מעוות את חלוקת המקורות (אשראי, כסף) במשק – ופוגעות בכולנו. כדי שיותר אנשים יוכלו ליזום, להקים עסקים, לקבל אשראי זול – צריך לדאוג שבמערכת הפיננסית תהיה תחרות וגם לוודא שאין ניגודי עניינים בין הגורמים שנותנים את האשראי – לבין אלה שמבקשים אותו.

אגב, נתניהו – בעל האידיאולוגיה הכלכלית-ימנית מובהקת, הוא שמינה את ועדת בכר. עם סיום המלצות הוועדה, הגענו למצב שבו "רק" עשרות בודדות של אנשים שולטים בכסף הקיים במשק, במקום קבוצה מצומצמת הרבה יותר קודם לכן.

סיכום ומסקנות אישיות

סדרת ההתערבויות של המדינה לאורך השנים הן ששיפרו וחיזקו את המשק בישראל – לכיוון שוק חופשי. לטעמי, עדיין לא הגענו למנוחה ולנחלה – אבל החשוב הוא להמשיך בפתיחת השווקים לתחרות – ואם נדרשת התערבות ממשלתית לשם השגת היעד הזה – אז דיינו.

חשוב להדגיש: במקרים אחרים התערבות המדינה מובילה ליותר נזק מתועלת. לכן, חשוב לבחון כל מקרה לגופו – את מטרות ההתערבות, האמצעים וכמובן את התוצאות. באופן אישי, אני סבור שיש מקום לעוד התערבות בשוק ההון הישראלי (בצורה ממוקדת).

בוועדת פישמן לקחו חלק חברי כנסת מכל המפלגות – מבצלאל סמוטריץ' ועד דב חנין. הוועדה הביאה את בכירי הבנקאים ושאלו אותם שאלות קשות.

מנכ"לי הבנקים בחרו לשתוק מטעמי סודיות בנקאית כאשר הם אומרים. את ההסבר המחודד ביותר על כמה הטיעון הזה אינו הגיוני מצאתי בטור הדעה שפרסמו אצלנו ברק גונן וד"ר הראל פרימק:

"שמירה על סודיות בנקאית היא מאבני היסוד של הבנקים. אף אחד לא מצפה שחשבונות הבנק שלו יהיו חשופים לעיני כל אזרח סקרן. חברי הכנסת שלנו אינם סתם אזרחים סקרנים, והלקוחות בהם הם מתעניינים אינם אזרחים אקראיים מן המניין. פישמן הבריח מאות מיליוני שקלים לחו"ל, דנקנר יושב בכלא על הרצת מניות ולבייב נחקר על הברחת יהלומים והונאת רשות המיסים. כל אלה הם אנשים שבאופן שיטתי ניהלו מערכת שהוציאה כסף מאזרחי המדינה והעבירה אותו לידיהם. נשאלת השאלה: האם הזכות שלהם לסודיות גוברת על האינטרס הציבורי לחשוף את הקשר המושחת בינם לבין המערכת הפיננסית שלנו?"

ולכן, למרות ש "ועדת פישמן" היא מטעם הכנסת ואיננה ועדה מקצועית – רצונם של נציגי הציבור לעסוק בנושא ולהביאו לסדר היום הציבורי הוא דבר מבורך, שמקדם את השיח בנושא המורכב והחשוב הזה.

מה אתם חושבים?

איך הצליחו רבני הערים לקבל העלאה בשכרם?

רבני הערים נבחרים לתקופות לא-קצובות, ללא שום צורך להיבחר מחדש. גם אם רב עיר לא מתפקד כראוי – כמעט בלתי אפשרי להדיח אותו. האוצר התנגד להעלאת שכרם מבלי הקמת נוהל להדחת רבני ערים שלא מתפקדים כראוי. המשרד לענייני דת אכן פרסמו תזכיר חוק בנושא, אך בלחץ הרבנים הראשיים הסוגיה הזו נדחתה ונשכחה. את משכורתם של רבני ערים שלא מחויבים לציבור – כולנו משלמים

המשך קריאה…

חבר הכנסת החדש שעולה לנו מאות אלפי שקלים וסירב לסייע לפניית ציבור

| תומר אביטל |

אשר פֵנְטַהוּן סיום, חבר כנסת חדש מטעם "כולנו", הושבע לכנסת בעקבות התפטרותו של השר יואב גלנט. סיום נכנס לתפקידו ב- 2 בינואר 2019 וידיו כבולות: הוא לא יוכל לשבת בוועדות ולא במליאה – מהסיבה הפשוטה שהכנסת פוזרה רשמית שבוע לפני שהפך לחבר כנסת. למרות זאת, סיום מקבל שכר מלא, רכב ודלקן, שלושה יועצים צמודים ושאר הטבות. העסקתו עד אפריל, ולאור העבודה שכבר שכר את היועצים הפרלמנטריים שמגיעים לו – תעלה לציבור מאות אלפי שקלים.

חשוב לומר שאין כאן הרבה ברירות: תמיד צריך מצבת מלאה של 120 ח"כים, גם בתקופות מעבר. אבל מצב בו מושבע חבר כנסת לכמה חודשים מבלי שהוא יכול לבצע את עבודתו, ועדיין מקבל תנאים מלאים – משדר לציבור כי כספי המסים שהוא משלם הם הפקר.

שכר חלקי לח"כ חלקי

הנה פתרון אפשרי: חבר כנסת שמושבע לתקופת פגרה בלבד – יקבל חצי מהשכר של ח"כ רגיל, ויועץ אחד בלבד. הפתרון הזה הגיוני במיוחד בהתחשב בכך שחברי כנסת טריים יכולים להמשיך בעבודתם הקודמת (לפי התקנון, לכל ח"כ עומדת תקופת מעבר בת שישה חודשים לסיום עסקיו הקודמים).

צלצלתי לח"כ סיום כדי לברר מה הוא חושב על הצעתי. סיום סירב בתוקף. בשיחה טעונה (את ההקלטה תוכלו לשמוע פה למטה), הוא גרס כי הוא עובד כמו חבר כנסת רגיל בימים אלו – ושממש ברגעים אלו הוא מטפל בפניות ציבור. לכן, לטענתו, אין שום סיבה שיוותר על שכרו. בתגובת המשך סיום מסר כי הוא אינו עובד בעבודה נוספת.

האם ח"כ סיום באמת מטפל בפניות ציבור?

לאחר שסיימתי לשוחח עם סיום, פנה אליי, בצירוף מקרים שלא ייאמן, הפעיל החברתי שי גליק. בפיו הייתה התלונה הבאה: הוא כתב לח"כ סיום פניית ציבור מנומקת, אך האחרון סירב לסייע לו. גליק ביקש מסיום להצטרף ליוזמה שלו להנגשת מערת המכפלה לנכים (גילוי נאות: גם אני, תומר, חתמתי בעבר על הפנייה). אלא שסיום טען שהוא לא מטפל כרגע בפניות ציבור, אלא עסוק בבחירות. ח"כים אחרים, אגב, כן הסכימו לסייע לגליק גם בתקופה זו. גליק פנה אליו גם במיילים – עליהם סיום לא הגיב.

ח"כ סיום מסר לי בתגובה: "לא יכולתי להתייחס לפניות בנושא הנגשה למערת המכפלה כי זה תחום שאני לא מכיר. עניתי שלאחר הבחירות אלמד את הנושא ואתייחס".

קצת מוזר, בהתחשב בכך שלסיום – שהיה במקום 14 ברשימת כולנו בכנסת היוצאת –  סיכוי נמוך להיבחר לכנסת הבאה. ובכל מקרה, עמדה לרשותו הזדמנות פז להראות שאיננו ניצב, אלא ח"כ פעיל.

הנה שיחת הטלפון המלאה שלי עם ח"כ סיום:

לבטל פגרה בשנה הראשונה של כנסת חדשה

מעבר למקרה של ח"כ סיום, ראוי להתעכב על עובדה נוספת: כל חברי הכנסת יצאו עכשיו לפגרה שתימשך כנראה עד אוקטובר 2019 (עם הפסקה בת חודשיים באמצע). בכל הזמן הזה יעמוד לרשותם שכר, יועצים, רכב, וכו'. השכר שלהם אף קפץ בראשון לינואר בעוד אלף שקל בחודש.

פתרון אפשרי למצב הזה הוא שבשנה הראשונה לאחר הבחירות – לא תהיה בכלל פגרה. הרי למה צריך אותה? הח"כים מגיעים מהשטח מצוידים בשלל תכניות, הלוחות הטקטוניים הפוליטיים עדיין לא רועדים – וניתן לקדם מהלכים יותר טוב מבכל שנה אחרת בכהונה. במועצה הלאומית לכלכלה אמרו לי בעבר שהשנה הראשונה של כנסת חדשה – היא השנה היעילה ביותר.

ולאלו שדואגים לתנאי השירות של נבחרי הציבור: גם ככה המליאה מתכנסת יומיים בשבוע, ולכל היותר שלושה. אין שום סיבה לצאת לארבעה חודשי פגרה נוספים במהלך השנה. לא יכול להיות שבזמן שאנו קורסים מיוקר המחיה, שנה שלמה נציגי הציבור ילגלגו על הציבור כל הדרך אל הבנק. לא הגיוני שאנחנו ואתם צועקים על הכנסת שוב ושוב – שחייבים לשנות את הדרך בה היא עובדת, שחייבים לחבר את המנגנון לציבור (בשלל דרכים כמו צמצום פגרות, לאפשר לציבור להגיש חוקים ושאילתות עם כמות חתימות מסוימת ועוד ועוד) – אך היא משתנה רק מעט. לא יכול להיות שהכנסת בקושי מתכנסת – אולם שלושת רבעים מחבריה ממשיכים בסירובם לחשוף יומן.

האשמים האמיתיים

חשוב להדגיש: בניגוד לנבחרי ציבור כמו זוהיר בהלול, שחיכה פגרה שלמה בשכר מלא לפני שהתפטר, אין לי ביקורת על כל כך שח"כ סיום לקח את התפקיד – זה מחויב המציאות וקורה מדי קדנציה לפני בחירות (בפעם שעברה היה זה יורם מרציאנו ממפלגת העבודה שעלה לנו מאות אלפי שקלים). אבל אני כן מבקר את ח"כ סיום על שאיננו מבצע אקט סמלי לוויתור על שכרו, או לפחות מסייע לפניות ציבור – מהלכים שיוכיחו לציבור שהכנסת איננה סידור עבודה על חשבוננו.

למעלה מכך, אני מאשים את קברניטי המדינה – ראש הממשלה, יו"ר הכנסת ויו"ר הקואליציה שלאורך כל הקדנציה האחרונה לא נגעו באף אחת מהחולות הרעות במנגנון השלטוני שמאפשרים את הביזיונות האלו ומדרדרים את אמון הציבור בשלטון. לא רק זה, הם הניחו לכנסת להגיע להישגים כבירים. אילו הישגים? שיא בהטבות לח"כים עצמם.

עבירות תנועה וסיר מסתורי – צפו במעקב שלנו אחרי השרה מירי רגב

כמה עבירות תנועה אפשר לבצע ביום אחד? תשאלו את מירי רגב. לאחר המעקב של סגן השר ירון מזוז, ומעקב נוסף אחר הלוביסט נדב פרי – יצאנו לפני כשנה (שוב בגיבוי הצנרת המדהימים) לפרויקט "88 ימים של פגרה" בניסיון להרחיב את המעקבים אחרי נבחרי ציבור שלא מפרסמים את היומן שלהם. המשך קריאה…

בואו לאינסטגרם של שקוף!

שתפו את הילדים, בני הדודים, האחים הקטנים והמורים: שקוף גם באינסטגרם!


אנחנו יודעים שעתיד המדינה לא נמצא בפייסבוק. הם עברו לאינסטגרם. הם מכורים לסטוריז. אם תמיד רציתן להסביר לאחיינים איך לשנות העולם ולא ידעתן איך – שלחו אותם לאינסטגרם שלנו

בסטורי שלנו עולים כל יום כתבות ועדכונים על הפעילות של שקוף – והכל בתמציתיות כיפית שמתורגמת לשפת בני נוער.

למה פתחנו אינסטגרם?

  1. כי אנחנו מגניבים 🙂
  2. יש לנו חלום שבו מורות לאזרחות והורים אכפתיים ישתמשו בפלטפורמות חדשות כדי ללמד ילדים על נושאים כמו שקיפות, במקום לבקש מהם לצטט ספרי לימוד לא רלוונטיים. וכן, אפשר להשתמש באינסטגרם כדי ללמוד איך לשפר את הדמוקרטיה שלנו.
  3. אנו מפנטזים שההאשטאג הכי נפוץ בארץ יהיה #שקיפות_זה_אליפות!

           

יאללה, עזרו לזה לקרות – עקבו אחרינו וספרו לכל בעלי ובעלות האינסטגרם.

שם החשבון שלנו: SHAKUF1, או לחצו כאן.

ניסינו הכל כדי לתקן את ועדת השרים לחקיקה – עכשיו תורכם

ועדת השרים מבטלת, לא פחות, את הפרדת הרשויות. הסכימו איתנו ח"כים מכל הקצוות, ארגונים מכל הסוגים, הגשנו בג"ץ והצגנו את העוולה בכל הדרכים האפשריות – וזה לא עוזר. הגיע הזמן להמשיך הלאה ולהשאיר את המשימה לציבור.

המשך קריאה…

הידעתם? חבר כנסת לא חייב להגיע לוועדות שהוא אינו חבר בהן

העיתון "מקור ראשון" פרסם ידיעה דרמטית: "סתיו שפיר נכחה רק ב- 22 ישיבות ועדת הכספים ב- 2018, מתוך כ־300 דיונים בסך הכול". הבעיה? שפיר בכלל איננה חברה בוועדה

המשך קריאה…