פוסטים

הכתובת היתה על הקיר: ממשלת נתניהו-גנץ נולדה מנוטרלת

חצי שנה לאחר שהוקמה, הממשלה עדיין לא אישרה תקנון שיסדיר את עבודתה. היא נשענת על תקנון הממשלה הקודמת, שלא מותאם לממשלה הדו-ראשית. השרים הוחלשו, הכנסת לא מתפקדת, והכוח נותר בידיים של המרוויח הגדול מהיעדר תקנון: בנימין נתניהו 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בין אם נצא לבחירות בדצמבר או שהממשלה תגרור את עצמה לעוד כמה חודשים של שיתוק אל תצפו שמשהו ישתנה. כשלון עבודת ממשלת נתניהו-גנץ היה ברור כבר שבועיים לאחר שהתכנסה לישיבתה הראשונה. אז התברר מעבר לכל ספק כי הליכוד וכחול לבן לא הצליחו לעמוד בלוח הזמנים ולאשר תקנון לעבודת הממשלה. כך, עוד לפני שהחלה לפעול, נסתם הגולל על יכולתה של הממשלה ה-35 לתפקד. 

הכתובת היתה על הקיר

תקנון עבודת הממשלה נקבע לאור סעיף בחוק יסוד הממשלה הקובע כי: "הממשלה תקבע את סדרי ישיבותיה ועבודתה, דרכי דיוניה ואופן קבלת החלטותיה אם דרך קבע ואם לעניין מסוים". במילים פשוטות: איך קובעים את סדר היום, עובדים ומקבלים החלטות. זה חשוב לכל ארגון ומוסד דמוקרטי, ולכל ממשלה. זה בוודאי חשוב לתפקודה התקין של הממשלה ה-35, ממשלה דו ראשית, "פריטטית", שכדי לאפשר את הקמתה היה צורך לעקם ולסובב את חוקי היסוד של מדינת ישראל. 

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני

אבל כששינו את חוקי היסוד כחול לבן והליכוד לא התעכבו על הפרטים הקטנים. לכן, הקואליציה נשענה על התקנון העתידי כשנתקלה, לעיתים, בדילמה. כך למשל, במהלך דיונים בוועדה המיוחדת לקידום החקיקה שאפשרה את הקמת הממשלה, העלו חברי כנסת מהאופוזיציה טענות לגבי אופן ההצבעה בישיבת הממשלה. יו״ר הוועדה, ח"כ איתן גינזבורג, השיב כי "הנושא יקבע בתקנון עבודת הממשלה".

במקרה אחר, ח״כ מאיר כהן (יש עתיד) היה מוטרד מכללי ההצבעה בישיבות הממשלה. מאחר והממשלה נועדה להיות שוויונית, הוא תהה, איך אפשר יהיה לאזן בין הצדדים אם בזמן של נתון יהיו יותר שרים מצד אחד? היועץ המשפטי של הוועדה הודה גם הוא כי החקיקה עמומה ובעצמו אינו יודע כיצד כל העסק יתנהל. ויו״ר הוועדה גינזבורג ניסה להרגיע והבטיח כי "הדברים האלה יקבעו גם בתקנון עבודת הממשלה, שיקבע בימיה הראשונים של הממשלה, בישיבת הממשלה הראשונה. הרי דבר ראשון מביאים את התקנון לממשלה, הסיפור הפריטטי, לרבות זיקה, ושם זה יעלה".

ההסתייגות המשתקת

ואכן, בישיבת העבודה הראשונה שלה, ב-24 במאי, קבעה הממשלה שהשרים אבי ניסנקורן (כחול לבן) וזאב אלקין (הליכוד) יביאו בתוך שבועיים את תקנון הממשלה לאישור הממשלה. עד אז, הוחלט, יעשה שימוש בתקנון הממשלה ה-34 אליו הכניסו הסתייגות אחת ויחידה שמתאימה לממשלה הפריטטית: "קביעת סדר היום לעבודת הממשלה ודיוניה תיעשה בהסכמה מראש של ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי". 

ההסתייגות הזאת יתרה בפועל את עבודת שרי הממשלה והותירה את הכוח בעיקר בידיים של שני הראשים נתניהו וגנץ. כך למשל, שניהם צריכים להסכים לפני שנושא כלשהו עולה בכלל להצבעה בישיבה. ואז כל אחד מהם יכול למנוע מהשני לקיים דיון והצבעה בנושא שהוא מתנגד לו, גם אם לראשון אין רוב בקרב חברי הממשלה. 

זוהי דרך "פנטסטית" לתקוע כל החלטה של הצד השני – כמו למשל מינויים לתפקידים שונים. זה גם מה שעצר את נתניהו שרצה להגביל את ההפגנות בתקנות לשעת חירום, ואפילו מנע את אישור תקנון הממשלה כשרצו להביא אותו לדיון.

ח״כ איתן גינזבורג. נאחז בתקנון שמעולם לא אושר

אבל מרבית הכוח נותר בידיים של נתניהו. סעיף אחד בתקנון של הממשלה הקודמת (ובפועל התקנון של הממשלה הנוכחית) קובע כי ראש הממשלה הוא זה שבסמכותו להכריע כאשר יש מחלוקת בין שרים. סעיף אחר מאפשר לראש הממשלה לעקוף את הנוהל שקובע כי על ראש הממשלה לעדכן את השרים בסדר היום של ישיבות הממשלה. סעיף נוסף מאפשר לראש הממשלה להזמין לישיבת ממשלה מומחים מטעמו. ראש הממשלה הוא נתניהו. בתקנון הממשלה הקודמת, מטבע הדברים, לא מוזכר בכלל ראש ממשלה חלופי, וכך, בהיעדר תקנון חדש, גנץ נותר מנושל מסמכויות רבות. 

גרגר של אורז

חצי שנה חלפה, התקנון עדיין לא אושר, והממשלה עדיין מנוטרלת על יד התקנון שאימצה מהממשלה הקודמת. אין תקציב, ולא ניתן להוציא לפועל פרויקטים ותוכניות להתמודדות עם משבר הקורונה. שורה של מינויים בכירים חסרים במשרדי הממשלה, והממשלה לא מצליחה לקבל החלטות גורליות למאבק במגפה.

עוד בשקוף:

כבר ביוני התרענו כי בהעדר תקנון הממשלה תתקשה לפעול: "כחול לבן והליכוד אמנם תפרו חליפה ייחודית ומסורבלת לממשלת ישראל ה-35, אך השאירו קצוות פתוחים. בשעת משבר הם עלולים להיפרם ולהוביל את ישראל שוב לבחירות".

אז מסר לנו השר זאב אלקין כי: "עבודת ההכנה שלנו עם ניסנקורן הסתיימה. מעריך שבקרוב התוצר יובא לאישור הממשלה". ומלשכתו של השר אבי ניסנקורן לא נמסרה תגובה.

הבטחות על הקרח. זאב אלקין, שר משאבי המים וההשכלה הגבוהה (צילום: גיל יערי, פלאש 90)

ב-12 ביולי, נכשל ניסיון להעלות את התקנון החדש לאישור הממשלה. התקנון החדש ביקש לתת כוח שווה לשני הגושים בממשלה. כך שגם אם לגנץ יהיו פחות שרים בממשלה ידרש יתרון של קול נוסף על ההפרש בין הגושים. 

כלומר: כיום לגנץ יש 15 חברים בממשלה ולנתניהו 18 ולכן יש לו רוב קבוע בישיבות ממשלה. ולכן, כדי להעביר החלטה, יהיה צורך בהסכמה של לפחות 22 ח"כים כדי שזה יחשב כרוב. 

בהעדר תקנון, גנץ יכול רק להטיל וטו על הבאת נושאים בישיבות ממשלה, ולמנוע מראש דיון והצבעה. בחדר הישיבות לנתניהו יש רוב לטובתו בכל רגע נתון. לכן הוא הנהנה מהיעדר התקנון. וכך נולדה בחטא ממשלה משותקת שמראש לא היה לה שום סיכוי לתפקד.

ואיפה הכנסת שאמורה לפקח על כל הכאוס הזה? גם היא כבר כמעט ולא מתפקדת והתפרקה מכוחה וסמכויותיה. היא רק עושה המון רעש, כמו גרגר אורז יבש בתוך פחית שימורים. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מדינה ללא תקציב בזמן משבר: איך זה משפיע עליך?

בהיעדר תקציב מותאם למצב, אין למשרדי הממשלה כסף כדי להוציא לפועל תוכניות חדשות ולטפל בצרכים שעולים כתוצאה ממשבר הקורונה אם הקואליציה לא תצליח להגיע להסכמה על תקציב – הכנסת עלולה להתפזר ואנחנו נלך לבחירות, שוב

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

תקציב המדינה משקף את סדר העדיפויות של הממשלה: הכסף הולך למקומות שחשובים לה, ובכך מבטא השלטון את האג'נדה שלו במציאות. בתקופת משבר חמורה כמו זאת, נצפה שהממשלה תשקיע את מיטב כספנו בדברים שבוערים כרגע: למשל בריאות, הסברת הקורונה, עזרה לעסקים הקטנים או התאמת מערכת החינוך למשבר. 

אבל הממשלה הנוכחית, שנקראה "ממשלת הקורונה", לא הצליחה להגיע להסכמה על הדבר הבסיסי והחשוב ביותר – חלוקת הכסף בדרך שתוציא אותנו במהירות מהמשבר.

לא מסכימים על התקציב. נתניהו וגנץ במליאת הכנסת (צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת)

הוויכוח על התקציב מגביר את התחושה שההחלטות החשובות ביותר במדינה מתקבלות על בסיס שיקולים אישיים ופוליטיים, ולא כשטובת הציבור ניצבת בראש סדר העדיפויות. 

התקציב משקף את צרכי העולם הישן שלפני הקורונה

אין ספק ששנת 2020 שונה מקודמותיה: משבר הקורונה שינה את החיים של כולנו, ואילץ אותנו לשנות הרגלים ודברים שהיו קודם מובנים מאליהם – כמו מגע, מפגשים חברתיים וכל יציאה רגילה מהבית. גם השיקולים הכלכליים שלנו השתנו: אם את סטודנטית, אולי הפסקת לשלם שכר דירה ליד האוניברסיטה ועברת ללמוד מהבית של ההורים בזום, או שאולי אתם משפחה שנאלצה לקצץ בהוצאות בגלל יציאה לחל"ת של אחד מבני המשפחה.

חנויות סגורות בתל אביב (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

ההוצאות של כולנו השתנו – וניתן היה לצפות שכך גם יקרה בממשלה, שצריכה להשקיע ביציאה ממשבר כלכלי, בריאותי וחברתי שלא היה כמוהו. אז זהו, שלא: תקציב המדינה לא הותאם עם פרוץ המשבר למצב החירום שנקלענו אליו. למרות שהממשלה שהוקמה במרץ האחרון הוגדרה כ"ממשלת קורונה", היא לא הצליחה להסכים על תקציב חדש עד היום. 

מיליארדי השקלים שחלוקתם מסמלת יותר מכל דבר אחר את סדר העדיפויות של הממשלה, מחולקים באותו אופן שהוסכם בכנסת ה-20, לקראת תקציב 2019. מה הסיכוי שהחלוקה שנקבעה אז, בימים היפים שלפני המסיכות והריחוק החברתי, מתאימה לצרכים של מדינת ישראל היום?

למשרדי הממשלה אין תקציב לתוכניות חדשות מותאמות למצב

גם אם רצו השרות והשרים החדשים לקדם תכניות לפי תפיסת עולמם, קשה מאוד לעשות זאת כי עד שלא יהיה תקציב מדינה חדש – התקציבים לפרויקטים חדשים לא קיימים. כך, למשל, הצהירו במשרד הרווחה כי התמיכה הכספית במרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית תעלה לתשעה מיליון ש"ח, כמיליון שקלים יותר מהתקציב הקודם. אבל כל עוד הממשלה מסתמכת על תקציב 2019, בו התמיכה עומדת על סכום של כשמונה מיליון ש"ח – התוספת הזאת לא מתאפשרת. כל הצהרות השרים על תוכניות חדשות ותקציבים נוספים שנשמעו בחודשים האחרונים – אלא אם הצליחו להיכנס לתוספות החד פעמיות שאושרו בממשלה – ידחו ליום בו תושג הסכמה על תקציב חדש.

הציבור מרגיש שההחלטות הכלכליות מתקבלות בפזיזות

במקום לקבוע מראש את חלוקת התקציב כך שתכלול בתוכה את כל מה שצריך להתמודדות עם משבר הקורונה, תוך התייעצות עם גורמי המקצוע והתחשבות בשיקולים נרחבים, הממשלה בוחרת להתבסס על הוצאות חד פעמיות של מיליארדי שקלים – שאינם חלק מהתקציב.

מפגינה מוחה על היעדר התקציב בבלפור (תמונה: רחלי גרסר)

 כך למשל הוחלט על הענקת מענק של 750 שקלים לכל אזרח ואזרחית, הוצאה שעלתה לציבור כמעט שבעה מיליארד שקל. הוצאות כאלה גורמות להתנהלות להיראות פזיזה ולא מתוכננת, ופוגעות באמון של רבים בשלטון.

בלי תקציב הכנסת תתפזר

על פי חוק, על הממשלה להעביר תקציב תוך מאה ימים מיום הקמתה – אחרת הכנסת מתפזרת והולכים לבחירות. בהסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד וכחול לבן בעת הקמת הממשלה במאי האחרון, הוסכם כי הממשלה תעביר תוך תשעים יום תקציב דו שנתי – עד סוף 2021. זה לא קרה בגלל מאבקי כוח פוליטיים בין הסיעות, וצרכים פוליטיים של ראש הממשלה. 

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני

בעקבות המשבר הכנסת העבירה החלטה לדחות ב-120 ימים נוספים את המועד האחרון להעברת התקציב ל-23 בדצמבר. וכעת מדברים על העברת תקציב "שנתי" רק לשבוע האחרון של דצמבר. תקציב שנתי – לשבוע אחד! כל זאת כדי להתחמק מהעברת תקציב ל"שנתיים" (תרגום: לשנת 2021 + השבוע האחרון של 2020). 

העברת תקציב לשנתיים, לפי ההסכם, תקשה על פירוק הממשלה לפני השלב בו גנץ אמור להחליף את נתניהו בראשות הממשלה. ולכן כעת נראה שראש הממשלה והליכוד מנצלים את הפרצה בהסכם הקואליציוני, על מנת לשמור לעצמם את אפשרות היציאה לבחירות לפני הרוטציה – ולאפשר לנתניהו להישאר בתפקיד זמן רב יותר. על רקע האישומים הפליליים נגדו, נראה שהמטרה היא שנתניהו ישאר ראש ממשלת המעבר ויגיע לבחירות הבאות בעמדה נוחה יותר.

ההתנהלות הזאת יוצרת חוסר יציבות פוליטית כאשר מעל הראש של כולנו מרחף כל הזמן איום ביציאה לבחירות נוספות. כל רגע שבו למדינה אין תקציב, מרחיק את היציאה שלנו ממשבר הקורונה וגורם לציבור לסמוך עוד פחות על הממשלה.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

הסערה באוצר: מי באמת אשם ולאן אנחנו הולכים מכאן?

ראש אגף התקציבים במשרד האוצר התפטר והאשים את השר בחוסר אחריות ● למרות שנראה שהגענו לשיא עדיין אין עדיין תקציב מדינה וספק אם יהיה ● כמה דברים שאתם צריכים לדעת על מה שקורה מסביב לטענה שנקראת "שלטון הפקידים" ● וגם: למה לצפות בחודשים הקרובים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"השרים מחליטים והפקידים מבצעים ונראה כי מרידור שכח את זה", אמר שר האוצר ישראל כ"ץ לאחר התפטרותו הרועמת של שאול מרידור, ראש אגף התקציבים במשרד האוצר. מדובר באגף קריטי לניהול כל משרדי הממשלה: תפקידו הוא גיבוש מדיניות כלכלית והכנת תקציב המדינה. 

כ"ץ צודק. אך את האצבע המאשימה הוא צריך להחזיר לעצמו: התפקידים התבלבלו כי הוא ושאר השרים לא עשו את תפקידם ולא החליטו על תקציב המדינה. לפי החוק כשפוליטיקאים מסרבים למשול האחריות עוברת לידי הפקידות. 

ראש אגב התקציבים שאול מרידור ושר האוצר ישראל כ"ץ.

הדרמה כביכול הסתיימה, אבל למרות השקט היחסי והסרת איום הבחירות בינתיים, אנחנו עדיין בשיאו של הבלאגן שנקרא "תקציב המדינה". הנה כמה דברים שחשוב לדעת על התקציב המשמש ככלי פוליטי נוח לאיום בחירות תמידי על חשבון אזרחי ישראל.

עוד באותו נושא:

לאחר שניסה, שר האוצר, בדיון על דחיית התקציב לרכז את כל הכח אצלו ונכשל עכשיו הוא לוחץ על הדרג המקצועי. אנחנו לא יודעים בדיוק מה קורה במשרד האוצר אבל אנחנו עדים לסימפטומים: היועץ המשפטי, אסי מסינג, ממודר מפגישות המשרד; שאול מרידור, ראש אגף התקציבים התפטר תוך האשמות חריפות לאחר שסגנו אריאל יוצר, כבר עזב; מנכ"לית המשרד מושפלת על ידי השר; והחשב הכללי, רוני חזקיהו, האיש שמנהל את התקציב, הודיע על התפטרותו וסיום תפקידו באוקטובר.

מתי צריך להעביר תקציב?

כשממשלה מוקמת בישראל היא נדרשת להציג תקציב תוך 100 יום ממועד השבעתה (מועד שפקע ב-25 באוגוסט). הממשלה כשלה בכך והכנסת הסכימה לתת לה דחייה עד ל-23 בדצמבר כדי להעביר את תקציב 2020 – מגוחך? נכון. מדובר בהשקעה של מאמץ גדול מאוד כדי להעביר תקציב מדינה לשבוע. 

במקביל לכך, הממשלה נדרשת להניח תקציב לשנת 2021 על שולחן הכנסת עד תחילת חודש נובמבר. במקרה זה, אם זה לא קורה לממשלה יש זמן לאשר תקציב בכנסת עד סוף חודש מרץ. במידה שהיא לא מצליחה – הכנסת מתפזרת.

נתניהו וגנץ. הממשלה לא הצליחה להסכים על תקציב (צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת)

אבל לא בטוח בכלל שזה יקרה, הכנסת הזו הוכיחה שהיא יודעת לכופף כל חוק ולשלוף כל טריק מהשרוול. ככל הנראה נדע מה מצבנו רק ב-23 בדצמבר בשעות הערב המאוחרות, בתעמולת העיתונאים של רה"מ הרגיל או החליפי – כי את החוק הקיים כבר לא מכבדים.

שלטון הפקידים? הפוליטיקאים לא מסוגלים לקבל החלטות

כשהממשלה נכשלת בהעברת תקציב, האחריות עוברת לפקידי משרד האוצר ובראשם החשב הכללי, שהודיע גם הוא על התפטרות מתפקידו. החשב מנהל את התקציב, תוך הפעלת שיקול דעת ומקצה לכל חודש 1/12 מהתקציב של השנה הקודמת. כלומר, אם הממשלה לא תצליח לאשר תקציב לשנת 2021 לפני סוף 2020 ינהל החשב את התקציב לפי המודל הזה – כמו שקורה היום. 

ותקציב 2020? מנוהל עדיין לפי תקציב 2019 שנקבע בכלל במרץ 2018. כלומר, שנתיים וחצי לא קיבלה הממשלה החלטות על מדיניות חלוקת התקציב. כששנת 2021 תתחיל, החשב (יהיה מי שיהיה) ינהל את התקציב לפי שנת 2020 שנוהל לפי שנת 2019. 

זו ככל הנראה הסיבה שהכנסת לא ויתרה, עדיין, על תקציב 2020, שבו תוכל לקבוע נקודת מוצא חדשה לתקציב 2021. כלומר, העברת תקציב לשנת 2020 לשבוע היא מהלך הגיוני רק אם לא מתכוונים להעביר תקציב לשנת 2021 ורוצים להקטין את הנזק.

תקציב מדינה עוקף ממשלה וכנסת

בתקציב המדינה יש שיקולים פוליטיים לא מעטים. ככה זה גם אמור להיות – שר האוצר ומשרדו (אגף תקציבים) מכינים תקציב לפי סדר העדיפויות של הממשלה ומבקשים מהכנסת לאשר אותו. בתהליך יש שינויים, תיקונים ולחצים שמשפיעים עליו, אך מנוהלים במו"מ, שחלקו שקוף לציבור ולנבחריהם בכנסת. 

אישור דחיית התקציב בוועדת הכספים. השאירו פתח להעברת תקציב לשבוע (עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

כלומר, הליך סדור עם איזונים ובלמים – ולא אדם אחד מחליט לפי הצורך הפוליטי שלו. אבל כל זה קורה כשמעבירים, או לפחות מנסים להעביר תקציב. עכשיו יש תקציב המשכי שכאמור מנוהל על ידי פקידי האוצר מאחר שהממשלה לא החליטה. 

כשדחו את מועד אישור תקציב המדינה אישרו גם תוספת של 11 מיליארד שקלים נוספים עד סוף 2020. התוספת הזו היא "הקרם על העוגה" – כלומר, היא מאפשרת לחשב הכללי לחלק תקציבים על בסיס סיכומים פוליטיים מחוץ למסגרת הרשמית של העברת התקציב. על החלק הזה בדיוק שר האוצר כ"ץ רוצה לשלוט לבד. 

"חשב כללי זמני"

רוני חזקיהו, החשב הכללי, הודיע כאמור על רצונו לסיים את התפקיד באוקטובר. כלומר עוד חודש לא יהיה במדינת ישראל חשב כללי – האיש שמנהל את תקציב המדינה. נכון לעכשיו הממשלה ושר האוצר לא ממהרים למצוא לו מחליף. זה לא חדש – מחלת ממלאי המקום מוכרת היטב בהתנהלות הממשלה. אם השנתיים האחרונות יכולות ללמד אותנו משהו, אז נראה שהממשלה בכלל לא צפויה למנות חשב בהחלטה רשמית.

רוני חזקיהו, החשב הכללי שהתפטר. האם ימונה לו מחליף? כנראה שלא (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

סביר להניח ששר האוצר ימנה – ניחשתן נכון – ממלא מקום זמני. כזה שיהיה נתון ללחץ כל העת מצידו, כי מחר הוא יכול לעוף או לא לקבל את התפקיד במינוי קבוע, מינוי שאינו צריך לעבור בדיקה של ועדת המינויים. גם אם אותו אדם, מוכשר ככל שיהיה, ינסה לבצע את תפקידו נאמנה תרחף עליו עננה לפיה הוא פועל לפי לחצים ומכופף את החוק לפי שיקולים פוליטיים.

הקופסאות

בתוך כל זה הממשלה מנהלת "קופה קטנה" חיצונית למגיפת הקורונה – "קופסאות". מדובר בכסף שאינו נכלל בתקציב השנתי, אך הממשלה הוציאה במסגרת הזו כ-100 מילארד שקל (שווה ערך לרבע מהתקציב השוטף). 

הקופסאות יכולות לשרת רק את הטיפול במשבר. לדוגמה, לשלם על מענקים חד פעמיים, פיצויים ורכישה של חיסונים – אבל לא לסלילת כביש או תוספת שכר למורים. עוד דבר שחשוב לדעת עליהן הוא שאנחנו והילדים והנכדים שלנו נשלם על זה, אולי ביוקר בעשרות השנים הבאות. הכסף מגיע מהלוואות שנלקחות ממשקיעים ובנקים ופרוסות עד למאה שנה.
מול ביקורת שנשמעה על המהלך, חשוב להזכיר שאנחנו אכן במשבר חסר תקדים. כך או כך הבעיה המרכזית היא שנראה שהממשלה מתחילה להתמכר לקופסת ההפתעות ויש אינטרס ליהנות מאותו ברז פתוח: עד שידרשו לשלם על ההוצאות, רוב חבריה כבר לא יידרשו לקחת אחריות. 

המכתב: מה עומד מאחורי ההאשמות של מרידור?

במכתב ההתפטרות של שאול מרידור, ראש אגף התקציבים מוטחות לא מעט האשמות כלפי השר ישראל כ"ץ שטוען בתגובה כי מרידור מונע ממניעים פוליטיים ומשנאת נתניהו. מאחר שהמכתב מנוסח יחסית בלשון מאופקת הרשנו לעצמנו לתרגם כמה מההאשמות לשפה עממית יותר:

  • "מושכלות היסוד בקבלת החלטות מורכבות של ממשלה הן כי קבלת החלטות כזו נסמכת על עבודת מטה מקצועית של דרגי המקצוע, הנסמכים על ידע רב, על נתונים ועל ניתוח ההשלכות של לצעדי מדיניות שונים" – מרידור טוען כי כ"ץ שולף החלטות מהשרוול.
  • "עד רגע זה לא התקבלה החלטה על גיבוש והגשת תקציב לשנים 2020-2021, על מנת לעמוד בהוראות החוק שתוקן לאחרונה" – אין לכם אפילו כוונה להעביר תקציב.
  • "המסר למגזר העסקי, לאזרחי המדינה ולעולם הוא של פריצת כל העקרונות" – מרידור מאותת לכ"ץ שההתנהגות השכונתית שלו תביא לפגיעה במדינת ישראל ולהורדת דירוג האשראי. זה יביא לעליית הריבית שבה אפשר לגייס כסף, ואז בשנים הבאות קיצוץ בשירותים לאזרחי או העלאת מיסים דרמטית.
  • "הדרת אגף התקציבים וגורמים נוספים כגון היועץ המשפטי של המשרד מעבודת המטה הנדרשת – כפי שאתה בוחר לעשות בעת הזו" – מרידור אומר שמסגרת החוק לא מעניינת את שר האוצר.
  • "מדי שבוע אני נחרד לגלות כי מסגרת התקציב משתנה ללא כל דיון" – אתה עושה מה שבא לך בלי לקחת אחריות ומבלי בכלל להבין את ההשלכות. בקיצור, מפזר כסף ללא מחשבה וללא תוכנית.
  • "ניסיונות לשנות אומדנים תקציביים על מנת לייצר מקורות פיקטיביים" – אולי ההאשמה החמורה ביותר: מרידור טוען שכ"ץ דורש "לשחק עם המספרים" כדי שיוכל  לפזר עוד כסף. 

בחברה עסקית אם סמנכ"ל הכספים היה מוציא מכתב כזה על ההנהלה, לא הייתם מוצאים פראייר אחד שהיה קונה את המניה שלה. היא הייתה מתרסקת, המנכ"ל היה מתפטר והייתה נפתחת חקירה פלילית. 

מה כ"ץ אומר על ההתפטרות בראיונות השונים? משהו כמו "אבא שלך": "הוא חזר לשורשים המשפחתיים של שנאה לנתניהו, ניסה להפיל את ראש הממשלה"

השלבים הבאים

האירוע של תקציב המדינה רחוק מלהסתיים. כ"ץ רוצה שליטה מלאה על חלוקת הכסף בדרך עוקפת מנגנון, כנסת וממשלה. הנה כמה נקודות זמן שאנחנו ממש לא ששים לקראתן, כל אחת מהם תעסיק ימים את הפרשנים הפוליטיים:

  1. דיון בוועדה לביקורת המדינה – כבר בשבוע הבא, ביום שני, זימנה הוועדה לביקורת המדינה את בכירי משרד האוצר, כדי לברר את טענותיו של מרידור. 
  2. ישיבת הממשלה הקרובה – למרות שניסה לדלג עליהן, שר האוצר חייב להביא את אישור התקציב לממשלה ואז לוועדת הכספים בכנסת. מאחר שבחודש האחרון הממשלה התקשתה לקבוע ישיבות (שלוש מתוך ארבע בוטלו), ייתכן מאוד שכ"ץ יניח את ההצעה ברגע האחרון וללא דיון ממשלתי או ציבורי. במצב כזה השותפה לממשלה כחול לבן עשויה להתנגד לתקציב שלא הייתה שותפה לו, מה שעשוי לגרור האשמה מצד השר כ"ץ או ראש הממשלה הנוכחי שהם "מונעים כסף מהאזרחים".
  3. אמצע אוקטובר – אם הממשלה לא תביא לאישור הממשלה והכנסת את תקציב המדינה לשנת 2020-2021 נראה שאין שום כוונה לאשר תקציב. במצב כזה נתחיל לשמוע שוב על איומי הבחירות מכל הצדדים. נזכיר כי עד כה המחלוקת בין כחול לבן לליכוד הייתה רק על תקופת התקציב ולא על תוכנו. תוכן התקציב וסדר העדיפויות הלאומי עשוי להיות כר פורה לחיכוך בקואליציה בערך 3-4 פעמים ביום.
  4. אוקטובר – בחודש זה החשב, רוני חזקיהו, יסיים את תפקידו, אנו צפויים לראות מלחמה על הדמות שתחליף אותו. לפי ההתנהלות של השנתיים האחרונות, אל תופתעו אם זו לא תאושר בממשלה וכ"ץ ימנה ממלא מקום מקום נוח מתוך המשרד.
  5. 23 בדצמבר – המועד הנוכחי לפיזור הכנסת כשזו לא תצליח לאשר את התקציב. אם היא באמת תפוזר? אנחנו לא יודעים. כאמור, הכנסת ה-23 יודעת לעקם כל חוק. מה שבטוח, נשמע על כך המון.
  6. 31 במרץ – קצת אופטימי, אבל זה המאני טיים של ראש הממשלה. הנקודה שבה נתניהו יחליט אם הוא מתכוון להעביר את המושכות לגנץ בנובמבר או לריב על כמה סעיפים בתקציב ולפזר את הכנסת. כל זאת, כשברקע מתנהל משפטו הפלילי.

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): השיקולים שהובילו אותך לבחור במפלגה זו או אחרת לא באים לידי ביטוי. הממשלה החליטה שלא להחליט, לא קבעה סדר עדיפויות לאומי ולא מימשה את חובתה למשול. בתקופה שבה המדינה מצויה במשבר כלכלי עמוק, הממשלה ויתרה על חובתה לקבל החלטות משמעותיות שישפיעו על כולנו בטווח הקצר והארוך.

בנוסף, הסיפור הזה לא נראה טוב בעיניי השווקים וסוכנויות הדירוג, שקובעות באיזו ריבית מדינת ישראל תוכל ללוות כסף. ככל שהסיכון עולה, הדירוג של סוכנויות הדירוג עלול לרדת ולהעלות את גובה הריבית, מה שמגדיל את ההוצאה הממשלתית על חוב שנשלם בשנים הבאות – על חשבון שירותים לאזרח. וכך הבריאות שלנו תפגע, החינוך והרווחה, אולי לא השנה – אבל החל מעוד שנתיים או שלוש ולאורך זמן רב.

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): או שיעבירו תקציב עד ה-23 לדצמבר או שיקימו ממשלה חדשה בראשה לא יעמוד נתניהו או גנץ – או שנלך בחירות. מדינת ישראל לא יכולה להמשיך להיות משותקת.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בלחיצת כפתור: תושבי פיטסבורג יכולים להשפיע על תקציב העירייה

מיזם מקוון של עיריית פיטסבורג שבארה״ב מאפשר לתושבים להציע פידבק ותיקונים לתקציב בהתאם לסדרי העדיפויות שלהם. סדרת הכתבות ״הדשא של השכן שקוף יותר״ מציגה יוזמות של שקיפות ממקומות אחרים בעולם

| יובל יעיש |

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תארו לכם שהייתם יכולים להשפיע על התקציב של הרשות המקומית בה אתם מתגוררים. שהייתם יכולים להמליץ להעביר כסף מסעיף פיתוח תשתיות למחלקת חינוך, או לוודא שיש תקציב מספק לטובת תאורה ברחובות העיר? זה בדיוק מה שמאפשרת עיריית פיטסבורג בארה״ב לתושביה – להציע פידבק ותיקונים בתקציב באמצעות לחיצת כפתור מהבית. 

התושבים הפעילו לחץ, והעירייה הגבירה שקיפות. יוזמה מעוררת השראה בפיטסבורג

בכל שבוע נספר כאן על יוזמה מעוררת השראה מרחבי העולם, ואיך אנחנו יכולים ללמוד ממנה. והפעם: התושבים שיכולים להשפיע על תקציב הרשות המקומית שלהם

***

מיזם של עיריית פיטסבורג, (במדינת פנסלבניה), שנקרא "באלאנסיג אקט" (באנגלית: Balancing Act ובתרגום ישיר לעברית: פעולה מאזנת), מאפשר לכל תושב ותושבת בעיר לתת פידבק על התקציב העירוני.

אין צורך בטפסים מסובכים או בביורוקרטיה אימתנית, וגם לא באלפיים פקידים ואלף ישיבות מועצה. זה קורה ממש בלחיצת כפתור מהמחשב הביתי או מהטלפון הנייד. המיזם המקוון מאפשר לתושבים להשתמש בסימולציות תקציבים ולהציע לעירייה תיקוני תקציב.  

באתר יש שני סוגי סימולציות אפשריות:

הראשונה מאפשרת לתושבים לעשות שינויים בתקציב הכולל, לקבוע סדרי עדיפויות ובהתאם להוסיף או להחסיר כסף ממחלקות, מוסדות ופעילויות עירוניות שונות. למשל – להעביר תקציבים גדולים יותר לאירועים עירוניים על חשבון מחלקת גינון.

הסימולציה השניה מאפשרת להמליץ על שינויים תקציביים בתוך המשרדים הציבוריים. למשל – להמליץ למחלקת תשתיות להשקיע יותר כסף בתאורה ומדרכות להולכי רגל מאשר בשיפוץ של כבישים. בנוסף התושבים יכולים לעשות שימוש בכלי שמבצע הערכה של תרומת התושבים בתשלומי מיסים לעירייה.

עוד באתר שקוף:

מיזם האיזון התקציבי הוא רק דוגמא לפעולות נרחבות יותר ויותר של רשויות בארה״ב, בעיקר בחוף המערבי, להגברת השקיפות שלהן בפני הציבור, ולשיתוף תושבים בפעילויות העירוניות.

זה היה לחץ של פעילים בעיר פיטסבורג, שבמדינת פנסלבניה בארה״ב, שהוביל למיזם. וזו התוצאה כאשר פעילות ופעילים נחושים ֿמעודדים את הרשויות העירוניות להגביר את מעורבות ושיתוף הציבור, להנגיש מידע ולמען שקיפות. 

(תודה ליוגב שרביט על הסיוע).

* * * 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

מכופפי החוקים: גם כחול לבן מובילה מהלכים שמפוררים את הדמוקרטיה

למרות ההצהרות וההבטחה להוות אלטרנטיבה, גנץ וחבריו שותפים ואף מובילים חקיקה הפוגעת אנושות בשלטון החוק: החל מהמצאת המושג ראש ממשלה חליפי, דרך חוק נורבגי שנתפר לצרכיה של כחול לבן ועד התקציב שלא עבר ● שלטון החוק זה לא רק מינויים תקינים אלא קודם כל לכבד את ספר החוקים, גם כשזה לא נוח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"לעולם לא אאפשר למישהו לפורר את הדמוקרטיה, לא אתן שמישהו ימנה בובות לתפקידים ציבוריים. אמשיך לשמור על בטחון המדינה מבחוץ ומבפנים – אף אחד, לא ירים יד על שלטון החוק", אמר השבוע ראש הממשלה החליפי ושר הבטחון, בני גנץ, שעות ספורות לפני מועד פיזור הכנסת – מהלך שנדחה, נכון לעכשיו. 

גנץ, חזר על מסר זה אינספור פעמים מיום כניסתו לפוליטיקה. ואכן, לזכותו יאמר כי יתכן שמנע את מעורבותו של ראש הממשלה, שעומד למשפט בגין שוחד מרמה והפרת אמונים, במינויים מטעמו לתפקידי פרקליט המדינה והמפכ״ל. 

המשמעות של הגנה על שלטון החוק היא קודם כל לקיים את החוק, גם כשהוא לא נוח לך. יו״ר כחול לבן, שר הבטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ. (צילום: יוסי זמיר)

אך למרות ההצהרות, ויתכן שגם הכוונות הטובות, גנץ שותף ולעיתים מוביל מהלכים שגורמים לפגיעה אנושה בשלטון החוק ולהמשך התפוררות הדמוקרטיה. ולכן כדאי להזכיר לראש המפלגה הטריה: שלטון החוק לא מורכב רק מהליכי מינוי תקינים ומהגנה על שומרי הסף, אלא בראש ובראשונה מכיבוד החוקים הקיימים. גם, ובעיקר, כשהם לא נוחים לך אישית.

חבלה בשלטון החוק

שלטון החוק הוא ערך יסוד במשטר דמוקרטי. משמעותו שכולם נדרשים לפעול במסגרת החוק. כולל כולם. וזה לא משנה מי אתה: שר, חברת כנסת או רה"מ. הבעיה מתחילה כשפתאום יש לך את הכח לשנות את החוק כשהוא לא מתאים לך, פריבלגיה שאין לאף אזרח או אזרחית אחרים במדינה אלא לנבחרי ציבור. 

אם עליתם על כביש שהמהירות המותרת בו היא 90 קמ"ש אתם לא יכולים לשנות את המהירות המותרת ל-110 כדי שתוכלו לנסוע יותר מהר. אבל, וזה מה שעושים בכנסת ה-23 ללא הרף, לעיתים לאחר שכבר נתפסו וקיבלו דו"ח הח"כים מבטלים את הדו"ח על ידי שינוי החוק. 

דוגמה לכך ראינו רק השבוע, כשהכנסת חיבלה נמרצות ב"חוק יסוד משק המדינה" שקובע לוח זמנים להגשת תקציב מדינה (תוך מאה ימים מיום הקמת הממשלה), וקובע גם מה קורה אם הממשלה לא מצליחה להעביר תקציב (הכנסת מתפזרת). 

בשנה האחרונה התרגלנו לכך שהפוליטיקאים מכופפים חוקים לצרכים אישיים. הנה כמה דוגמאות בהובלה או השתתפות פעילה דווקא של המפלגה שהבטיחה ניקיון כפיים ולהוות אלטרנטיבה שלטונית, כחול לבן בראשות בני גנץ:

קומבינות שמשנות את מבנה המשטר

 הח״כים הגדילו לעצמם את תקציב הבחירות

לפני הבחירות לכנסת ה-23 גילו המפלגות שאחרי שתי מערכות בחירות אינטנסיביות, חסר להן כסף בקופה. אז מה עושים? משנים (שוב) את חוק מימון מפלגות. חברי הכנסת עקפו את שומרי הסף וקימבנו לעצמם במחטף הגדלת תקציב למימון הקמפיינים שלהם. זה עלה לציבור 63 מיליון שקלים נוספים. 

עוד בנושא:

את הדיון בנושא הוביל אבי ניסנקורן מכחול לבן, ששימש אז כיו״ר הוועדה המסדרת הזמנית של הכנסת, וכיום מכהן כשר המשפטים שממצב את עצמו כמגן שלטון החוק. אולם כל מפלגות הבית היו שותפות למהלך, ובראשן סיעת הליכוד שאף דחפה אותו. המפלגה היחידה שהתנגדה היתה ישראל ביתנו. 

התאמת החוק להסכמים קואליציונים

עוד בזמן המגעים הקואליציונים, וכתנאי להקמת הממשלה, כחול לבן בשיתוף עם הליכוד קידמה שורה של חוקים ששינו את מבנה המשטר בישראל: 

    • המצאת המושג ״ראש ממשלה חלופי״ שיאפשר לראש הממשלה נתניהו להישאר בממשלה גם לאחר שיאלץ לפנות את כסא רה"מ (שהרי על פי החוק שר שמואשם בעבירות פליליות חייב להתפטר).
    • קיצור ימיה של הכנסת לשלוש שנים מיום כינון הממשלה למרות שלפי חוק יסוד הכנסת היא אמורה לכהן במשך ארבע שנים, וזאת במטרה להתאים את החוק להסכם הרוטציה בין נתניהו לגנץ.
    • שינוי של כללי הצבעת האי אמון בממשלה, כך שאם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ – השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה.
    • הגדלת את מספר השרים בממשלה באופן שמסרס את כוחה של הכנסת
    • ואם זה לא מספיק על הדרך גם סידרו באופן רטרואקטיבי ופרסונלי לח״כים צביקה האוזר ויועז הנדל מפלט מהסנקציות שהחוק מטיל על ח״כים שמתפצלים ממפלגתם – קומבינה שעלותה לציבור עומדת על שלושה מיליוני שקלים בשנה. 

החוקים האלו, שעברו עם היוולדה של הכנסת ה-23, נועדו כדי לשריין בחוק חלק מההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן ולהתאים את החוק לצרכי השעה. את הדיונים הוביל חבר הכנסת איתן גינזבורג מכחול לבן, יו"ר הוועדה המיוחדת לחוק.

חקיקה שתפורה למידותיה של המפלגה. חברי הכנסת איתן גינזבורג ורם שפע, כחול לבן (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

חוק נורבגי עקום

בהמשך קידמו בזריזות "חוק נורבגי" – מתוצרת כחול לבן, שנתפר למידותיה של מפלגת כחול לבן. החוק איפשר לח"כים ממפלגתו של גנץ שמונו לשרים להתפטר מהכנסת ובמקומם להכניס לכנסת ח"כים חדשים. וכך, באמצעות נוסחה עקומה למדי התאפשר למפלגה שמונה 15 ח"כים להכניס חמישה ח״כים חדשים לכנסת כדי למלא את הריק שנוצר לאחר שכמעט כל חברי הרשימה מונו לתפקידי שרים. וזה בזמן שמפלגת הליכוד, המונה 36 ח"כים יכולה הייתה להכניס לכנסת רק שני ח"כים חדשים.

גם החוק הזה נתפר והותאם לצורכי השעה וכחול לבן. גם כאן הוביל את הדיונים חבר הכנסת איתן גינזבורג (כחול לבן), שמכהן יו"ר ועדת הכנסת.

(וזה עוד טוב, בדרך שקלו להעביר ״חוק נורבגי מדלג״ – חוק בלתי חוקי בעליל שהיה מאפשר את שינוי תוצאות הבחירות לאחר שהתקיימו והוצע כדי להיפטר מח״כים לא נאמנים).

תקציב ללא תקציב

השבוע נשבר שיא נוסף. לאחר שנתניהו לא הסכים להעביר תקציב בהתאם להסכם הקואליציוני עם כחול לבן, לא עבר תקציב בכלל – לפחות לא כחוק. במקום זאת דחו את מועד הגשת התקציב ב-120 יום נוספים, האריכו את תקציב 2019 ואישרו תוספת של 11 מיליארד שקל, שנועדה לטובת גורמים שהממשלה התחייבה לתקצב (כמו תנועות הנוער והישיבות התיכוניות). לשבוע האחרון של השנה לא אושר תקציב. 

החוק החדש, שחלקו נקבע בהוראת שעה זמנית באופן שהותאם לצרכי מפלגות הקואליציה ובראשן הליכוד וכחול לבן, מנוגד לכל הגיון (עדיין יצטרכו להעביר תקציב לשבוע האחרון של שנת 2020) ומתנגש עם הריסון התקציבי שקובע חוק יסוד משק המדינה לפיו עד שהממשלה תחליט על סדר עדיפויות לאומי ינהלו במשרד האוצר תקציב מרוסן שנגזר מתקציב השנה הקודמת. את הדיונים בנוגע לתקציב הוביל ח״כ יצחק פינדרוס (יהדות התורה), ממלא מקום יו"ר ועדת הכספים.

מי האלטרנטיבה? ראש הממשלה נתניהו והחליפי גנץ במליאת הכנסת (צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת)

חוקי פלסטלינה

נכון, תפקידה של הכנסת היא לחוקק ולקבוע מתוקף תפקידה את סדרי הממשל בישראל. ונכון, שעל החקיקה משפיעים באופן טבעי גם שיקולים הפוליטיים (כל אחד והשיקולים שלו). אך מצופה מנבחרי הציבור שלא לחוקק חוקים מתוך אינטרס אישי נקודתי, לעיתים רטרואקטיבי, אלא מתוך חשיבה עמוקה על עתיד המדינה ואזרחיה. בחודשים האחרונים נראה שהכנסת מכופפת, מעוותת ומשעבדת את החוק, לצרכים נקודתיים ופעמים רבות גם לדרישת כחול לבן. בדרך שוכחים לבצע תיקוני חקיקה הקשורים לבחירות, בסוגיות שעלו במהלך הבחירות שהסתיימו. 

ההתנהלות הזו יוצרת חוסר ודאות מוחלט. כך למשל, אנחנו לא יודעים האם ב-23 לדצמבר, במידה ולא יעבור תקציב, הכנסת תתפזר. כי יכול להיות ששוב ישנו את החוק, ידחו את מועד הפיזור או ישנו חוק אחר. 

כשחקיקה קיימת, שחלקה התגבשה במשך עשרות שנים, הופכת לעיסת פלסטלינה רכה בידי רוב קואליציוני שמשנה אותה בהתאם לצרכים שלו – מדובר בכרסום יסודות הדמוקרטיה. לפני שהצדדים מתעסקים בהסכמים הקואליציונים שלהם, שיואילו לכבד את ההסכם שלהם עם החברה הישראלית כולה – ספר החוקים שלנו.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

באישון לילה: הממשלה העבירה תקציב בלי להעביר תקציב

לא רוצים לצאת בבהילות לבחירות אבל חייבים לעמוד בהסכמים הקואליציוניים? ● כדי לאחוז בחבל בשני קצותיו, חברי הכנסת עבדו עד השעות הקטנות של הלילה והעבירו תקציב על בסיס התקציב של 2019 – עם "תוספת" שתכסה את החורים ● המשמעות: הממשלה ה-35 הפכה את עצמה לחסרת משמעות לעוד ארבעה חודשים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין | 

ממשיכים לתפקד בלי לקבל החלטות: בדיון אמש (ראשון) בוועדת הכספים, חברי הכנסת הצליחו להתחמק מהמחלוקת בין הליכוד לכחול לבן והעבירו תקציב מדינה שמתבסס על תקציב 2019. לפי הדיונים הסוערים, שנמשכו עד ארבע לפנות בוקר, נראה כי שני עקרונות עמדו לנגד עיניהם: לאפשר יציאה נוחה לבחירות בדצמבר, ויחד עם זאת להצליח לעמוד בהסכם הקואליציוני של הממשלה הקודמת, שמחייב העברות כספים מתקציב שאינו קיים.

יצחק פינדרוס, ממלא מקום יו"ר ועדת הכספים בדיון על העברת התקציב (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

איך הם עשו את זה? מצד אחד, קבעו העברה של "תוספת" על סך 11 מיליארד שקל, שנועדה לטובת אותם גורמים שהממשלה התחייבה בפניהם שיקבלו תקציב, כמו תנועות הנוער והישיבות התיכוניות. מצד שני, מצד שני, האריכו לעצמם את הדד ליין ב-120 יום נוספים (במקום 100 ימים שהציע חבר הכנסת האוזר) והמשיכו את התקציב של 2019 – לא עד סוף השנה אלא עד ה-23 בדצמבר.

עוד על כיפופי החוקים של הממשלה:

כך, הממשלה מאפשרת לעצמה הזדמנות נוספת להתפרק. ב-23 בדצמבר, רגע לפני סוף השנה, חברי הכנסת יצטרכו שוב לעמוד בפני החלטה: העברת תקציב ל-2020, כלומר תקציב לשבוע, או יציאה לבחירות. כזכור, בנובמבר 2021 מגיעה הרוטציה ותורו של בני גנץ לכהן כראש ממשלה. התקציב-שאינו-תקציב מאפשר לראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, גמישות במועד היציאה לבחירות, תוך אפשרות לכהונה רצופה מבלי לממש את הרוטציה.

המשמעות עבור האזרחים היא שמדינת ישראל תמשיך להתנהל עוד חודשים רבים ללא תקציב וללא מדיניות. הממשלה ה-35 הפכה עצמה לחסרת משמעות, כשתקציבי המשרדים החדשים "מגרדים" כספים מהמשרדים הישנים. והוצאות הקורונה? מתבססות על הלוואות זרות לטווח ארוך, ונמצאות כרגע במה שנקרא "קופסה" – תקציב ייעודי להתמודדות עם המגיפה, שאסור להשתמש בו לצרכים אחרים.

הממשלה ישראל ה-35 ביטלה את עצמה

לפי חוק יסוד "משק המדינה", הממשלה נדרשת להניח על שולחן הכנסת הצעת תקציב עד ל-1 בנובמבר. במידה ולא עולה בידה, התקציב ינוהל על ידי החשב הכללי במשרד האוצר לפי מדיניות של 1/12 (חלוקת תקציב המדינה של השנה הקודמת ל 12 חודשים). 

מתוך הדיון על העברת התקציב. למרות הצעקות, הממשלה שוב כופפה את החוקים (עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

כלומר, הממשלה במצב כזה מוותרת על הכלי המרכזי שיש לה לממש את המדיניות שלה – קביעת סדר עדיפויות על ידי חלוקת כספים מסוימת ולא אחרת. הממשלה ה-35 בחרה להמשיך להישען על תקציב 2019, שבכלל נחקק בתחילת שנת 2018 ונשען על ההסכמות של הממשלה ה-34. 

התנהלות כזו פוגעת באזרחים: ראשית כיוון שהממשלה לא קובעת סדרי עדיפויות (זו התכלית המקורית לקיומה), ושנית כיוון שגידול האוכלוסייה הופך את שימור המצב לקיצוץ בפועל. בנוסף הוצאות שונות שהיו רלוונטיות בשנה אחת לא תקפות בשנה הבאה, כשמנגד יש הוצאות חדשות שאינן מתוקצבות ואותן הייתה הממשלה רוצה לאשר. את כל זה ניסו לפתור חברי הכנסת במה שנראה כחגיגת תפירת טלאי על טלאי לתוך הלילה. 

ואז הגיע מיקי זוהר וביקש לעקוף את הממשלה

הטלאי המרכזי היה "התוספת". כדי להצליח להתמודד עם ההבטחות הקואליציוניות, חברי הכנסת הגו כאמור את פתרון התוספת של 11 מיליארד השקלים. היא נועדה, בין היתר, כצינור החייאה לטובת יעדים כמו הספרייה הלאומית, הישיבות התיכוניות ותנועות הנוער.

אך משרד האוצר לא מיהר להיענות. היועץ המשפטי של המשרד אסי מסינג הסביר כי הסכום הזה ישמש גם לנושאים אחרים, בסדרי עדיפויות אחרים. כך למשל, עמידה בהסכמים בינלאומיים, שמחייבת העברת תקציב, קודמת מבחינתו להסכם הקואליציוני עם מפלגות שונות. 

במהלך כל הדיון התעקש שר האוצר לתת למשרד האוצר את הסמכות המלאה לנהל את התוספת התקציבית שאישרה הוועדה, אותם 11 מיליארד שקל. חברי ועדת הכספים ביקשו מנגנון פיקוח כלשהו שיאפשר להם לשלוט על הכסף. היועץ המשפטי אסי מסינג, הבהיר כי ככל שהממשלה תרצה להעביר את התוספת על סך 11 מיליארד שקל הוא יצטרך לקבל החלטת ממשלה. 

ואז לפתע בחצות, נכנס לחדר יו"ר הקואליציה מיקי זוהר (הליכוד) וביקש לדעת משהו מוזר. זוהר רצה לדעת האם זה אפשרי ששר האוצר לא יביא את אישור התוספת להחלטת ממשלה, אלא ישירות לכנסת. כלומר, הוא ביקש להכין תרחיש שבו הממשלה תהיה משותקת בחודשים הקרובים ושר האוצר יוכל לאשר את התקציב ישירות מול הכנסת מבלי להגיע בכלל להחלטת ממשלה. 

מדוע? כאן מתחילות הפרשנויות. ייתכן שראש הממשלה ושר האוצר מנסים לעקוף את הויכוחים הצפויים עם כחול לבן בישיבות הממשלה ולפנות בנתיב ישיר לוועדת הכספים של הכנסת יהיה יותר נוח. לראיה – בשבועיים האחרונים לא התקיימו כלל ישיבות ממשלה.

מיקי זוהר בדיון על העברת התקציב. ניסה לעקוף את הממשלה (עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

בינתיים, משרד האוצר לא מאפשר את ההעברה של 11 מיליארד שקל בלי החלטת ממשלה. אישור התוספת חייב להיעשות עד ה-7 בספטמבר. כדי להספיק, על הממשלה להתכנס לישיבה ביום ראשון הקרוב, ה-31 באוגוסט ולהעביר את התוספת התקציבית מייד לאישור ועדת הכספים.

תקציב ל-2021? מוטל בספק

רקימת שעטנז התקציב, אינה מבשרת טובות בנוגע לתקציב 2021. על פי החוק, שכפי הנראה ניתן לכופף אותו שוב ושוב, הממשלה צריכה להניח תקציב על שולחן הכנסת עד נובמבר הקרוב. האם זה יקרה? לפי תגובות חברי הכנסת בוועדה, יש סיבה טובה להטיל ספק.

 "אתם מגחיכים כל מה שאנחנו עושים פה", אמר ח"כ אלכס קושניר (ישראל ביתנו). ממלא מקום יו"ר הוועדה ח"כ יצחק פינדרוס (יהדות התורה), הבהיר לקושניר כי "זה כדי שיהיה לך על מה להתבסס ב-2021". כלומר, פינדרוס אומר את מה שכולם חוששים ממנו – שכנראה לא יהיה גם תקציב לשנת 2021.

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע):

השיקולים שהובילו אותך לבחור במפלגה זו או אחרת לא באים לידי ביטוי. הממשלה החליטה שלא להחליט, לא קבעה סדר עדיפויות לאומי ולא מימשה את חובתה למשול. בתקופה שבה המדינה מצויה במשבר כלכלי עמוק, הממשלה ויתרה על חובתה לקבל החלטות משמעותיות שישפיעו על כולנו בטווח הקצר והארוך.

בנוסף, חוסר היציבות הפוליטית וכיפוף חוקי התקציב לא נראים טוב בעיניי השווקים וסוכנויות הדירוג, שקובעות באיזו ריבית מדינת ישראל תוכל ללוות כסף. ככל שהסיכון עולה, הדירוג של סוכנויות הדירוג עלול לרדת ולהעלות את גובה הריבית, מה שמגדיל את ההוצאה הממשלתית על חוב שנשלם בשנים הבאות – על חשבון שירותים לאזרח. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

עדיין אין תקציב: מה נותר לממשלה לעשות?

מרגע שמוקמת ממשלה בישראל יש לה 100 ימים לאשר תקציב בכנסת עד לכתיבת שורות אלו התהליך אפילו לא התחיל המשמעות: בחירות, או אחת מארבע אפשרויות אחרות לא מוצלחות בהרבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

נתחיל בתרגיל מוכר: קבוצה של תלמידים מקבלת רשימה של פרויקטים שכולם נראים חשובים וכולם עולים כסף. הקבוצה נדרשת לתעדף אותם לפי סדר החשיבות ולוותר על חלקם. מה יותר חשוב רכישת רכבים ממוגנים לכוחות צה"ל או הגדלת מיטות האשפוז בבתי החולים? מאחר שאין פתרון נכון אחד, מתנגש עולם הערכים של חברי הקבוצה, כשכל אחד מנסה לקדם את מה שקרוב לליבו או נראה לו יותר חשוב. 

ישראל כ"ץ. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

כך גם בממשלה שחבריה נדרשים לנהל משא ומתן אחד עם השני ולקבוע סדרי עדיפויות. התקציב השנתי הוא למעשה הכלי המרכזי בו הממשלה מממשת את המדיניות שלה, לא דרך ספינים ומילים ריקות אלא בחלוקת משאבים ממשית. 

אז איפה הוא, בימים כה סוערים של ניהול משבר הקורונה? עדיין רחוק מדיונים. איך זה אפשרי? זה לא. 

נסביר. כשממשלה מוקמת בישראל היא נדרשת להציג תקציב תוך 100 יום ממועד השבעתה (במקרה זה 17 במאי). לכן, המועד האחרון לאישור התקציב הוא ה-25 באוגוסט. התקציב לא מונחת כמו לוחות הברית מהשמים, אלא דורש הליך חקיקה סדור. למעשה התקציב הוא חוק בפני עצמו שהכנסת נדרשת לאשר.

רה"מ ורה"מ החלופי. מבקשים לשנות את יחסי הכוחות בין הכנסת לממשלה (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

"קל מאוד לאלתר מחודש לחודש ולשלוף תוכניות אקראיות, קל גם לנצל את התוכניות כדי ליישם פתרונות פופוליסטיים שנשמעים טוב בתקשורת אבל יוצרים נזק ארוך טווח", הסביר טום קרגנבילד כלכלן ומייסד כלכלה קלה. "בדיוק כדי למנוע את מערכת התמריצים הלא מוצלחת הזאת, קיימת מערכת חוקים שמחייבת את הממשלה לנהל את סדרי העדיפויות שלה באמצעות מנגנון התקציב – ואם היא לא מסוגלת לעשות זאת היא חייבת להתפרק".

נכון לכתיבת שורות אלו ממשיך הויכוח הפוליטי בין בני גנץ לבנימין נתניהו. הראשון דורש תקציב לשארית שנת 2020 ושנת 2021, בהתאם להסכם שנחתם להרכבת הקואליציה בין כחול לבן ולליכוד. השני דורש להעביר תקציב רק לשארית שנת 2020, יש שיגידו על מנת לאפשר לעצמו נקודת יציאה נוספת לבחירות בתחילת שנת 2021. חשוב לציין כי תהליך הכנת התקציב לשנת 2021 היה אמור כבר להתחיל ולהגיע לאישור הממשלה – לכן אין היגיון רב באישור תקציב לשנת 2020 בלבד.

לכן, מדינת ישראל עלולה לסיים שנה תקציבית מלאה ללא תקציב מותאם קורונה (כפי שהתחייבה הממשלה) ואולי אפילו להיכנס לשנת 2021 באותו המצב. מנהל התקציב בפועל הוא החשב הכללי רוני חזקיהו, שהודיע על התפטרותו מתוך "תחושת מיצוי". התפטרות שעשויה להעיד, אולי, על תחושת מיאוס. 

האם הסוף הידוע מראש הוא בחירות? אילו עוד אפשרויות יש לממשלה בשלב הזה? הנה סקירה קצרה של כל אחת מהן:

1. בחירות

האופציה הראשונה והמדוברת ביותר, שקופצת לראש כשמדברים על אי-אישור התקציב בזמן היא סבב בחירות נוסף. זה התרחיש שהפוליטיקאים מפמפמים בתקשורת. ואכן, מאחר שהממשלה עצמה קיימת מכוח אמון הכנסת – אם הכנסת לא מאשרת לממשלה את התקציב, יוצאים לבחירות. כאמור, המצב שהממשלה ה-35 הביאה אותנו אליו הוא שטרם הוחלט בכלל אם יובא תקציב לשנת 2021 או רק לשארית שנת 2020. 

בחירות. התגעגתם? (צילום: יוסי זמיר)

המשמעות: חוסר יציבות שלטונית, ממשלת מעבר שלא יכולה לקדם שום מדיניות (אין תקציב), חוסר אמון בממשלה ו-34 שרים ושני ראשי ממשלה שנכשלו בתפקידם אך נהנים ממנעמי השלטון. וכמובן עלות מערכת בחירות נוספת שכל כך הזהירו אותנו ממנה. 

2. העברת תקציב בדחק ודריסת הכנסת

בתרחיש זה, הממשלה תביא בדחק את התקציב לכנסת ותלחץ עליה לאשר אותו בזמן – אחרת נלך בחירות. כל ח"כ שישאל שאלה וכל הסתייגות מהתקציב יזכו להתקפה מצד הממשלה, שתטען כי השאלות והביקורות הן אלו שגוררות אותנו לבחירות. 

בסד לחצים שכזה כל אחד יחשוש להיות זה שיאשימו אותו בבחירות והכול בגלל התנהלות רשלנית של הממשלה. כך, הציבור הישראלי לא יוכל להשפיע על חלוקת התקציב דרך נבחריו הח"כים. הכנסת תהיה שוב כאסקופה נדרסת. 

נכון, התקציב תמיד מועבר בדחק, בלוח זמנים של כחודשיים לפני תום השנה הקלנדרית (למעט 2019 שהייתה חריגה והתקציב הועבר מראש), אבל גם אם לא עומדים בזמן הקצוב יש לממשלה עוד שלושה חודשים לסיים את העברת התקציב. במקרה הנוכחי, הליכה לבחירות לאחר שלושה סבבים עשויה להיות סיפור אחר לגמרי.

3. דחיית מועד התקציב בחוק 

מאחר שמועד העברת התקציב כבר מעבר לפינה, הכנסת יכולה לתת ארכה לממשלה על ידי שינוי החוק: במקום 100 ימים יתנו לה אולי 200. ח"כ צבי האוזר כבר הגיש הצעת חוק לדחיית מועד הגשתו בשלושה חודשים. הצעה זו מייתרת מלכתחילה את הדיון על תקציב לשנה זו, שתכף מסתיימת, אך נותנת עוד שלושה חודשים לממשלה. 

"הממשלה הנוכחית קיבלה לגיטימציה סביב הטיפול במשבר הקורונה. מאחר שברור לנו שהמשבר הנוכחי ילווה אותנו בשנה הקרובה וידוע לנו שיש לא מעט סיכונים בניהול התקציב, יש צורך אמיתי בתקציב מסודר לשנה הקרובה", הסביר קרגנבילד. "תקציב כזה ידרוש חשיבה ארוכת טווח, התמודדות עם מגבלות תקציביות, קביעת סדרי עדיפויות ובניית תוכנית מסודרת". 

ביקורת נוספת על מהלך כזה היא הבעייתיות בשינוי חוק לצורכי השעה. הממשלה הנוכחית כבר חטאה בכך בימיה הקצרים: כשהעבירו את חוק הממשלה הפריטטית ששינה את סדרי הממשל ואת החוק הנורבגי שנתפר למידות של מפלגת כחול לבן. 

4. הרכבת ממשלה חדשה

הכנסת יכולה להצביע אי אמון ולאחר מכן להביע אמון בממשלה חדשה, שמי שעומד בראשה הוא לא בנימין גנץ ולא בנימין נתניהו. במקרה כזה תתחיל מחדש ספירת 100 הימים מהקמת הממשלה החדשה ועד העברת התקציב. 

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני

מאחר שכחול לבן והליכוד שינו את חוקי היסוד, בני גנץ לא יוכל לעמוד בראשות הממשלה הזו. מהצד השני נתניהו לא יכול לפטר אף אחד משרי הממשלה של גנץ. נזכיר כי ניתן לשנות את החוק הזה – אך בתנאי שמשיגים רוב של 70 חברי כנסת, תרחיש בלתי סביר במציאות הנוכחית (אבל גם ההחלטה של הכנסת ה-21 להתפזר לא נראתה סבירה, אז לכו תדעו).

5. התפטרות נתניהו לאור ההסכם הקואליציוני

בסעיף 30 להסכם כתוב כי הממשלה תעביר תקציב לשנת 2021-2020 ואם יהיה צורך יבצעו בו עדכון בשנת 2021. לפי ההסכם, אם התקציב לא עבר בתוך 90 יום – נתניהו נדרש להעביר את ראשות הממשלה לגנץ. 

ראש הממשלה נתניהו – לא מעוניין לקיים את ההסכם (צילום: דוברות הכנסת)

כלומר, על הנייר נתניהו נדרש לוותר על מקומו. עם זאת, מכיוון שנתניהו לא קיים את ההסכם ולא העביר תקציב, לא סביר שיקבל עליו לפתע את תנאי ההסכם שקובעים את הסנקציה הזו. זהו כשל לוגי מובנה בהסכם. לכן, חוזרים שוב חלילה לתרחיש הראשון: בחירות.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): כשאין תקציב הוא מחולק לפי השנה הקודמת ב-1/12. כיוון שהאוכלוסיה בישראל ממשיכה לגדול, המשמעות בפועל היא קיצוץ מתמשך. כך האזרחים מקבלים פחות השקעה ציבורית – פגיעה בשירותי רווחה, תחבורה ובריאות.

גם אם הממשלה מחלקת מענקים כדי לענות על צורכי השעה – זה נעשה על חשבון הלוואות עתידיות שהיא נוטלת על חשבון הציבור, ללא מדיניות סדורה שמסתכלת קדימה ליום שנצטרך להחזיר אותן. 

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): במאמר שפרסם יוחנן פלסנר, הוא ציין שתי אפשרויות משלימות: הראשונה הטלת הרכבת הממשלה על ראש המפלגה הגדולה ביותר, מה שמאפשר את צמצום הסחיטה הכספית של מפלגות קטנות. בנוסף, ניתוק תקציב המדינה מפיזור הכנסת ופיטורי הממשלה. כלומר, אם הממשלה לא מצליחה להעביר תקציב, היא אולי לא תמשול, האזרחים יחוו קיצוץ תקציבי אבל הכנסת לא תתפזר בגלל לחץ זמנים. הציבור מצידו יצטרך לשאול את עצמו ביום הבוחר אם המפלגה שבחר הצליחה לממש את הבטחותיה.

כסף ציבורי ללא פיקוח: חברת אל על מגדילה את תקציב האבטחה ללא קשר לכמות הנוסעים

תקציב האבטחה של אל על, ש-97% ממנו מגיע מהכיס שלנו, עולה משנה לשנה בעשרות מיליוני שקלים, בעוד מספר הנוסעים לא משתנה • ב-2018 לבדה שילמה המדינה (כלומר, אנחנו) לאל על כמעט מיליארד שקל על הוצאות אבטחה • אם זה לא מספיק, החברה ממשיכה לאבטח טיסות שלה המתבצעות על ידי מטוסים של חברות תעופה זרות, למרות שהשב"כ הביע בעבר ספקות לגבי נחיצות העניין.

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

תקציב האבטחה של אל על עולה משנה לשנה בעשרות מיליוני שקלים – אך בדיקת "שקוף" מגלה כי למרות העלייה בתקציב, מספר הנוסעים בחברה אינו עולה. 

לפי הדו"חות הכספיים של החברה, בשנת 2016 וגם בשנת 2017 טסו עם אל על כ-5.5 מיליון נוסעים, וב-2018 כ-5.6 מיליון נוסעים. כלומר, למרות שבין 2016 ל-2018 ישנה עלייה של קרוב לשני אחוזים בלבד במספר הטסים, עלות האבטחה עלתה ביותר מ-22 אחוז (!), מ-616 מיליון שקל ל-756 מיליון שקל. 

תקציב האבטחה של אל על – כמעט לגמרי במימון המדינה 

כזכור, ב-2008 החלה המדינה להעלות את השתתפותה בתקציב האבטחה של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות, כפיצוי על הרפורמה המבורכת של "שמיים פתוחים". רפורמה זו פתחה את שוק התעופה המקומי לתחרות והסירה את ההגבלות על מספר החברות שיכולות להפעיל טיסות בין ישראל ומחוצה לה, ועל התדירות של טיסות אלה. מאחר וחברות התעופה הישראליות נדרשות לסידורי ביטחון הדוקים יותר מהחברות הזרות שפתאום הציפו את השוק – המדינה מסבסדת מאז את עלויות האבטחה. 

טרם הרפורמה, השתתפה המדינה בכ-65% מהוצאות האבטחה. אלא שב-2013, שר האוצר דאז יאיר לפיד, אישר לחברות התעופה העלאה במימון האבטחה ל-97.5%. ומה קרה מאז? כפי שחשפנו, עלות האבטחה למדינה בכל שנה ממשיכה לטפס. 

* אל על כוללת את חברת סאן דור (מותג לואו קוסט).

פנינו לחברת אל על ושאלנו מדוע תקציב האבטחה עולה למרות הקיפאון בכמות הנוסעים. מטעם החברה נמסר לנו כי "תקציב אבטחת התעופה הינו עבור כלל חברות התעופה הישראליות ולא עבור אל על בלבד והוא מבטא גידול של חברות התעופה הישראליות. התקציב המדובר נקבע ומאושר על ידי גורמי הממשלה והגורמים הממלכתיים. החלטה לקיים בטחון נוסף בטיסות חברות התעופה הישראליות הינה מתוקף החלטת ממשלת ישראל. מאחר וחברות התעופה הזרות הטסות לישראל אינן מחויבות לקיים ביטחון דומה, החליטה המדינה על השתתפותה בהוצאות הביטחון, על מנת לשמור על שוויוניות והוגנות בתחרות בתעופה לישראל, במיוחד בעידן השמיים הפתוחים. היקף הביטחון המקוים מוכתב על ידי הגורמים הממלכתיים".

אל על ממשיכה לאבטח מטוסים זרים – למרות ספקות שב"כ בנושא

האתוס הביטחוני של אל על נשען על אבטחת מטוסי החברה.  אך מסתבר שהחברה מאבטחת גם חברות תעופה זרות כשהיא חוכרת מטוסים על צוותם, כלומר מטוס זר עם צוות זר, מה שנקרא – "חכירה רטובה". הדבר מתייחס לאופן בו אתם יכולים לרכוש כרטיס טיסה מאל על, ולמצוא את עצמכם במטוס של טורקיש אירליינס עם צוות וטייס טורקי.  

האם צריך לאבטח גם מטוסים שלא שייכים לצי של חברת התעופה הלאומית? לנו אין את הכלים לקבוע, אך מסתבר שכבר ב-2016, לקראת תקציב המדינה לשנים 2017-2018, הביע השב"כ הסתייגות מאבטחת מטוסים בחכירה רטובה מתוך הבנה כי למטוס זר אין סממנים ישראלים ומיותר לאבטח אותו. המהלך היה צפוי לחסוך כבר ב-2017 כ-40 מיליון שקל מתקציב המדינה. אם בשנת 2013 נרשמו כ-30 טיסות בחכירה רטובה, בשנת 2016 היו כבר כ-1200 טיסות כאלו. 

פנינו למשרד האוצר ושאלנו מדוע למרות המלצת השב"כ להוריד את האבטחה מטיסות אלו ממשיכים לאבטח אותן. מטעם המשרד נמסר: 

"1. האוצר מתקצב עלויות האבטחה של כלל הטיסות של חברות ישראליות מחו"ל לישראל לרבות טיסות המתבצעות בחכירה רטובה.

2. בהתאם להנחיות של הגורם המנחה (שב״כ) יש צורך לאבטח את כלל הטיסות. בעבר השב״כ המליץ להוריד את האבטחה מטיסות אלו אך ההחלטה בנושא לא עברה (הדגשה ע.ב)."

פנינו גם למשרד התחבורה משם נמסר: "נושא אבטחת טיסות בחכירה רטובה נמצא באחריות שירות הביטחון הכללי. יצוין כי לא מוכרת לנו עמדה של שב"כ שאומרת שאין צורך ביטחוני לאבטח מטוסים בחכירה רטובה (הדגשה ע.ב)".

סבסוד אבטחת הנוסעים על ידי המדינה? כפול ממה שחשבנו

ביוני האחרון חשפנו כיצד למרות השתתפות המדינה בעלויות האבטחה של חברות התעופה הישראליות, תקציב האבטחה שלהן ממשיך לגדול בקצר מסחרר. חישבנו ומצאנו שכל נוסע בחברת אל על מסובסד בכ-135 שקלים על ידי המדינה. את החישוב ביצענו על פי כמות הנוסעים בחברה, בהנחה שכמות הנוסעים מחושבת לפי שני כיוונים. בפועל מי שטס לטיול בתאילנד וחזר לארץ נספר פעמיים, כשני נוסעים. מתוך הבנה שהרוב המוחלט של הנוסעים טס בכרטיס דו כיווני הסכום הוא כפול, כך שלדוגמה בשנת 2018 כל נוסע באל על סובסד על ידי המדינה בכ-270 שקלים.

דו"ח של רשות התעופה האזרחית מהשנה האחרונה הצביע על סוגיית המימון מהמדינה ככזו שהורידה את ההוצאות התפעוליות של החברה: "הגדלת השיעור במימון המדינה הובילה להפחתת ההוצאות התפעוליות של החברה בסדר גודל משמעותי הנע בין 20 מיליון דולר במהלך שנת 2013 ל-46 מיליון דולר במהלך שנת 2018".

האם יכול להיות שהאיומים הביטחוניים על הטיסות גדלו ומצריכים מאל על מענה יקר יותר? קשה לקבוע. זו טענה שלא נשמעה מחברת התעופה ולא מהגורמים ששוחחנו איתם. מי שכן יכול לבדוק ולפקח על הנושא היא ועדת חוץ ובטחון בכנסת. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): המדינה הוציאה בשנת 2018 קרוב למיליארד שקל על אבטחת כלל חברות התעופה. הסבסוד המלא לאבטחה נמצא בפיקוח אל על, המפעילה אותו ומספקת שירותים לשאר חברות התעופה הישראליות ויוצרת בכך ניגוד עניינים בניהול התקציב ובכך מובילה לכאורה לבזבוז כספי ציבור שיכלו להגיע למקומות אחרים. 

מעש"י (מה עושים (כדי) שיתוקן): הסכם האבטחה של אל על אמור להיחתם מחדש לקראת 2020. הכנסת חייבת לקיים דיון מקיף בנושא, ולהתחיל בשאלה מדוע תקציב האבטחה עולה למרות שמספר הנוסעים לא.