פוסטים

שורת הקומבינות: כך שדדו חברי הכנסת את כספי הציבור פעם אחר פעם

ועדה ציבורית שהייתה אמורה למנוע מהמפלגות להגדיל את תקציבן זכתה להתעלמות מוחלטת יועצת משפטית אחת שניסתה להתריע הושתקה חברי כנסת נדרשו להתיישר וראשי המפלגות הגדילו את תקציבן בקומבינות חוזרות ונשנות 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין | 

"לפני שנתחיל רוצה להציג פה חבר הכנסת מקלב נושא…" כך פתח ח"כ יואב קיש, יו"ר ועדת הכנסת במרץ 2017, את הישיבה האחרונה בנושא תיקון מספר 35 לחוק מימון מפלגות ("חוק V15"). מאחורי האמירה הזו מסתתר סיפור חסר תקדים והוא לא יהיה האחרון. צעד אחר צעד, עקפו חברי הכנסת את שומרי הסף, פלשו לכיס שלנו ולקחו ממנו לא פחות מ-22 מיליון ש"ח נוספים, בכל שנה, לתקציבי המפלגות.

אורי מקלב (מימין) ויואב קיש. התעלמו מהביקורת והעלו לח"כים את מימון המפלגות – על חשבוננו

"

 שנועד להיאבק בארגוני השמאל ובדרכים עקיפות להעביר כספים למפלגותיהם, ביקש לכאורה לחייב ארגונים שפועלים בבחירות לפעול בשקיפות ולדווח על הכנסותיהם. יעילותו של החוק מוטלת בספק, לאור העובדה שעד היום אף לא ארגון אחד דיווח על הכנסותיו.

עוד כתבות בנושא:

בפועל החוק שימש כמסך עשן לתיקון אחר שבו באמת חפצו חברי הכנסת: הגדלת המימון הציבורי השוטף למפלגות. ההחלטה להשתמש בחוק כדי להגדיל את תקציב המפלגות התבצעה בדיון האחרון על החוק (מרץ 2017), בתחכום רב ובחטף תוך רמיסת ביקורת של היועצת המשפטית של הוועדה ועקיפת ועדה ציבורית שתפקידה היה לרסן זאת.

מהו תקציב מימון מפלגות?

התקציב ממנו מנהלות המפלגות את המימון השוטף שלהן הוא ציבורי, כלומר מכיסנו. הוא ניתן עבור קמפיין הבחירות ובנוסף באופן שוטף בזמן כהונת הכנסת. הסכום נקבע בחישוב מסובך: לפי כמות הח"כים ובצמידות למדד שנקרא "יחידת מימון", בשווי 1,388,600 שקלים. כל מפלגה זוכה בכל חודש לשישה אחוזים מיחידת המימון כפול מספר המנדטים שיש לה בתוספת עוד שישה אחוזים נוספים. למה? אין סיבה מפורשת, זה החישוב שקבעו הח"כים בחוק.

מעטפות כפולות קולות פתק

מימון הקמפיינים של המפלגות מגיע מכיסנו (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

עד לפני שלוש שנים עמד המימון השוטף על חמישה אחוזים ולא שישה. את האחוז הנוסף העניקו לעצמם הח"כים באותו תיקון לחוק, שהעלה את המספר מחמישה לשישה אחוזים, עלייה של 20%. הם עשו זאת מבלי לפנות לוועדה הציבורית שתפקידה לעסוק באופן בלתי תלוי בשינוי כגון זה. 

כיצד התחמקו מפניה לוועדה זו? בדרך יצירתית: הם לא שינו את יחידת המימון אלא שינו "רק" את האחוז שיקבלו ממנה.

כך השתיק ח"כ קיש את הביקורת

כדי להבין איך זה קרה, נחזור לסיפור שלנו מ-2017, שבו בחסות חוק השקיפות, ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) יחד עם יו"ר הוועדה יואב קיש (הליכוד) ובשיתוף כל הח"כים בוועדה, סובבו את גלגל הכספת והוציאו את השלל.

באותו דיון אחרון, לפני קריאה שניה ושלישית, הכניסו חברי הכנסת סעיף חדש לחוק שלא נדון עד לאותה עת. הח"כים ביקשו להעלות את התקציב ב-20% ללא היוועצות בוועדה הציבורית וחרף אזהרתה של היועצת המשפטית ארבל אסטרחן, שטענה שמתבצעת פה עבירה. 

ח"כ יואב קיש. עקף את ועדת המימון בדרך מתוחכמת כדי להגדיל את מימון המפלגות

"אני רוצה לומר עוד מילה אחת לגופו של עניין וחשוב לי לומר את זה", פתחה ואמרה. "צריך לזכור שכל נושא יחידת המימון מסור בידי ועדה ציבורית שהכנסת הקימה מכוח חוק מימון מפלגות.[…] הרעיון היה שהעלאת המימון תיעשה על-ידי הוועדה הציבורית ולא בתיקונים מסוג זה". 

היו"ר קיש: "זה שינוי חוק. זה תפקידה של הכנסת, עם כל הכבוד לוועדה הציבורית". (תרגום: זה לא ממש מעניין אותי).

אסטרחן: "בשביל זה הקימו אותה…" (תרגום: אז למה הקימו ועדה ציבורית?).

ח"כ מקלב: "אדוני, אני מציע. אני מקבל את ההסתייגות. תגיש אתה עוד משהו…" (תרגום: בוא נדלג על השטויות האלו של ייעוץ משפטי).

היו"ר קיש: "אני אגיד לכם מה נעשה. אנחנו – הקואליציה – נצביע בעד העניין הזה. אני מבקש להוסיף הסתייגות שלי לביטול הסעיף הזה, ואנחנו נצביע במליאה על ההסתייגות שלי במידת הצורך". (תרגום: צודק, משפטנים לא יעצרו אותנו).

אסטרחן: "בסדר, ויצוין ש…" (תרגום: רגע, יש לי מה להוסיף כי אנו בדמוקרטיה).

היו"ר קיש: "חברים, מי בעד קבלת ההסתייגות שהגדרנו אותה לתיקון סעיף 3 כפי שאמר חבר הכנסת אורי מקלב?" (תרגום: בואו נתקדם).

ח"כ מקלב: "כולם בעד, מה זה?" 

בהמשך, ההסתייגות של חבר הכנסת קיש הוסרה במליאת הכנסת עוד לפני שעלתה להצבעה. כלומר, קיש הגיש בעצמו בקשה למליאת הכנסת לקבוע את נושא העלאת המימון שנתון בידי ועדה ציבורית, אך כשהגיע מועד ההצבעה הסיר את האפשרות הזו והחוק עבר כמו שהוא, כולל העלאת המימון ובניגוד גמור לעקרון שלא נותנים לחתול לשמור על השמנת. במליאה עצמה, העזה חברת הכנסת לשעבר יעל גרמן (יש עתיד) להביע את התנגדותה למחטף אך נשלחה לבדוק את עצמה מול ראש המפלגה שלה. הנושא הושתק.

מי יושב בוועדת המימון הציבורית שנרמסה?

אז מי זו הוועדה הציבורית שאמורה הייתה לדון בהעלאת יחידת המימון ולשמור על הקופה הציבורית, אך נרמסה? כדי שהח"כים לא יכניסו יד לכיס שלנו בכל פעם שירצו, הכנסת קבעה בחוק ועדה ציבורית שתפקידה לקבוע את גובה יחידת המימון. זוהי ועדה דומה בתכליתה לוועדה הציבורית שקובעת את שכר חברי הכנסת.

הכנסת מינתה את הוועדה ב -1 בפברואר 2017, תוקף מינוי החברים בה הוא לארבע שנים. ואלו החברים:

  • שופטת בית המשפט העליון בדימוס אילה פרוקצ'יה (יו"ר הוועדה) – מונתה על ידי נשיאת בית המשפט העליון
  • חבר הכנסת לשעבר, רו"ח אהוד רצאבי – מונה על ידי יו"ר הכנסת
  • פרופ' אסף מידני – מונה על ידי יו"ר הכנסת

אך נראה כי הח"כים לא מתעניינים כל כך בקיומה של הוועדה. בקשת חופש מידע של "שקוף", גילתה כי מאז מרץ 2015 אף אחד לא פנה לוועדה. במקרה המתואר, הח"כים לא הזדקקו לפניה אליה כי לא שינו את יחידת המימון אלא את האחוזים שהם לוקחים לעצמם ממנה. ניסיונות לשוחח עם שלושת חברי הוועדה לא צלחו.

שורת הקומבינות

הדרך הפתלתלה בה העלו חברי הכנסת את מימון המפלגות שלהם, איננה סוף הסיפור. בסבבי הבחירות האחרונים הפגינו הח"כים תושיה רבה ויצירתיות כדי לעשות זאת שוב וכך המשיך הציבור לממן ולשמן את מכונות התעמולה של המפלגות.

מסתבר כי הן יכולות לחרוג מהסכומים המוגדרים מראש ולהיכנס לחובות. לכן, בשנה האחרונה שהייתה רווית בחירות, "השקיעו" אזרחי ישראל קרוב למיליארד שקלים בקמפיינים של חברי הכנסת. 

בשנה האחרונה השקענו מיליארד שקלים בבחירות – מכיסנו (צילום: יוסי זמיר)

מה בדיוק עשו עם הכסף? אנחנו לא יודעים, כיוון שהוא לא שקוף. בנוסף, מבקר המדינה – הגוף היחיד שמבקר את המפלגות טרם פרסם דוח אפילו לשנת 2018. הסיבה: ראשי המפלגות ביקשו וקיבלו דחייה מהמבקר

לפי הבדיקה האחרונה שלנו במרץ 2019 עמד החוב על כ-192 מיליוני שקלים. המפלגות מחזירות את החוב מהמימון השוטף (אותו העלו כזכור מ-5% ל-6%). איך מגדילים את החוב? בכנסת ה-21, שפיזרה את עצמה אחרי חודש, מצאו טריק פשוט. בגלל שהמפלגות היו בחובות והיו זקוקות למקור תקציבי לקראת הבחירות בסבב ב' (הכנסת ה-22), הן פרסו את החזר ההלוואה למספר גדול יותר של תשלומים.

הסיעה היחידה שהתנגדה לחוק: ישראל ביתנו. ח"כ עודד פורר

בכנסת ה-22 לאחר שכבר פנינו היו מועדות לבחירות שלישיות, הח"כים פעלו במהירות ובערפל הבחירות לבצע שורת קומבינות נוספות כדי לעקוף את הוועדה הציבורית ולהגדיל את המימון. הטריק שעבד בפעם הקודמת הצליח שוב: הם הגדילו את האחוז מתוך יחידת המימון ב-31%, תוספת של חצי יחידת מימון נוספת לכל מפלגה והגדלת ההוצאה שהחוק מתיר. 

בכל שלוש הפעמים הללו עקפו הח"כים את הוועדה הציבורית ואת העיקרון של יחידת המימון, באופן שנוגד את רוח החוק עצמו. ראוי לציין שהמפלגה היחידה שהצביעה נגד החוק הייתה "ישראל ביתנו".

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): שורת השינויים היצירתיים שביצעו הח"כים בחוקי המימון עלו לנו מאות מיליוני שקלים נוספים בשנים האחרונות. ישראל מצוייה בגירעון ובמשבר כלכלי חמור. אם הוועדה הציבורית הייתה מפקחת על הנושא ושומרת על הכסף, הממשלה הייתה יכולה עכשיו להשקיע אותו בשיפור מערכת הבריאות או בסיוע לעסקים קטנים.

כל עוד חברי הכנסת לא מעוניינים לפנות לוועדה הציבורית, זו לא תוכל לשמור על הכסף שלנו כדי שיגיע למקומות שחשובים לציבור. למפלגות יש די כסף למימון הפעילות שלהן אבל מאחר שהכסף לא שקוף הן מתנהלות בו כאילו מדובר בכסף הפרטי של ראש המפלגה. רק לאחרונה הודו בליכוד שרכשו פרסום ממומן מהכסף שלנו כדי להכפיש עיתונאים ברשתות החברתיות. 

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): בשנים האחרונות אנחנו מתריעים שוב ושוב ודורשים שקיפות של תקציבי המפלגות. המהלך יצמצם באופן משמעותי את בזבוז הכסף ויפנה אותו לשיפור השירות הממשלתי לאזרח במקום לכיסם של מקורבים.