פוסטים

תובע, חוסם ומחובר למוקדי הכוח: האינטרסים של עמית סגל

הוא משתיק אנשים פרטיים באמצעות תביעות דיבה. הוא חסם כבר יותר מ-4,200 צייצנים בטוויטר. הוא מסונכרן לעתים עם ראש הממשלה נתניהו וגם עם הטייקונים החזקים במדינה. עמית סגל, העיתונאי הפוליטי המשפיע בישראל לא אוהב שמבקרים אותו. זו זכותו, אבל תומר אביטל לא מוכן לשתוק. הטור המלא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

הפעם אני לא רוצה לדבר על פוליטיקאי, אלא על פרשן פוליטי. על עמית סגל.

על כך שהוא מרבה לתבוע דיבה, לחסום ביקורת, ואיך זה קשור לחיבור שלו למוקדי הכוח החזקים במדינה.

קודם כל בואו נדבר על סגל התובע.

בחודש יולי כתב איש התקשורת מוטי אקסמיט בפייסבוק פוסט שהכפיש את סגל. מה הוא עשה? הגיש בתגובה תביעה בדרישה לפיצוי בסך 140 אלף שקל. לדברי סגל, הפוסט גרם לו ל"עוגמת נפש מרובה" והיה לפוסט "תוצאה הרסנית" לשמו הטוב. אני רק שאלה: שמעתם על הפוסט הזה משהו? לא? כי דיברתי עם אקסמיט ולדבריו הפוסט לא קיבל ולו לייק אחד, ותגובה אחת, כועסת, שבעקבותיה הוא הוריד את הפוסט, כמעט מייד לאחר שהוא עלה. אז איך זה הרסני?

הלאה. באוגוסט הצייצן ערן צ'רפק טען שסגל הצדיק רוצחים מימין. כשסגל ראה זאת, הוא צירף צילום מסך וצייץ: "אם לא תמחק בתוך שעה – תביעה בדרך". 

הציוץ נמחק שבע דקות מהרגע שסגל ביקש. אבל הוא הגיש נגד צ'רפק תביעה בכל זאת, שוב על סך 140 אלף שקל. למה להגיש תביעה אם הציוץ נמחק? סגל טען, שוב, להשפלה ועוגמת נפש. קצת מוזר לאור העובדה שסגל הפיץ את הציוץ ה'דיבתי' הזה בעצמו למאות אלפי עוקביו וכך הגביר את התהודה שלו. 

לאחרונה סגל העלה את התעריף ותבע 400 אלף שקל מיועץ פרלמנטארי שכינה אותו בין היתר גזען וטען שהוא "מנסה לסתום לכל מי שלא חושב כמוהו את הפה". 400 אלף שקל לאדם צעיר – זה סכום מחרב חיים.

אדגיש: זכותו המלאה של סגל לתבוע אם כותבים עליו הכפשות ושקרים. חד משמעית

אבל מכפישים שלל עיתונאים מדי יום. למשל משקרים עלינו, על "שקוף" ברשת, שאנחנו ממומנים על ידי כל מיני גורמים עלומים ומטנפים. אנחנו מגיבים כשצריך, אבל לתבוע אנשים מהשורה?

תביעת דיבה לא נועדה להשתיק את החלשים. להיפך. היא נועדה לספק להם צדק. ולנו, העיתונאים, יש במות בהן אנחנו יכולים להגיב. וסגל? הוא העיתונאי המשפיע בישראל. יש לו מיקרופונים פתוחים כמעט בכל תחנת רדיו, ובמהדורה הנצפית ביותר בטלוויזיה. יש לו כפולה בידיעות אחרונות בגיליון סופ"ש. טוויטר עם למעלה מחצי מיליון עוקבים. הציוצים שלו הופכים בעצמם לכתבות. בקיצור, יש לסגל שלל במות לסתור את כל מה שנכתב עליו מבלי להגיע לבית משפט – ועדיין, הוא תובע.

אבהיר שוב, זו זכותו המלאה, אבל זו גם זכותי למתוח על זה ביקורת.

וסגל לא רק תובע, הוא גם חוסם ביקורת מכל הסוגים. היה אשכרה חשבון בטוויטר בשם 'עמית סגל לחסומים'

כדי לדייק את הטור הזה, אחרי הכל הבחור חובב תביעות – ניסיתי להשיג הערכה של היקף החסימות דרך שאלה בטוויטר. החשבון שלי קרס. אבל אז קרה משהו מעניין: סגל החליט לחשוף בעצמו את המספר – 4,209. כמות מטורפת של חסומים.

סגל טען שהוא חוסם רק את מי שמקלל, מטריל או מערב הורים. אמנם לא חסמתי איש מימיי – אבל אני במאה אחוז תומך בגישה הזו. מאה אחוז. אלא שזה פשוט שקר. יש בידי כעת אינספור סיפורים של אנשים שפעם אחת צייצו נגדו ביקורת מנומסת, או שרק עשו לייק למישהו שביקר אותו – ונחסמו. 

גם אני נחסמתי מבלי לקלל, להטריל או לערב הורים.

אבל סגל לא הסתפק בזה. הוא טען שאני במסע נגדו – אף שצייצתי לגביו פעם אחת בלבד. בנוסף הוא העליב אותי בפומבי, טען שאני אובססיבי, נרקיסיסט, ובציוץ נפרד ניסה להקטין אותי. 

האמת? נפגעתי. באמת. הביטחון העצמי שלי גם ככה רעוע עוד מהתקופה שהייתי לא מקובל בתיכון. רק שזה גרוע מהתיכון. חצי מיליון ישראלים נחשפו לעלבונות השקריים שהטיח בי. תוסיפו לזה שאני כאמור חסום אצלו מלהגיב – אז לא יכולתי לנמק את הצד שלי. לא יכולתי לכתוב למשל שביקרתי בחריפות גם את יאיר לפיד על מדיניות החסימות שלו, וספרתי לו אותן.

מה שאני מנסה לומר זה שיכולתי בקלות לעשות 'סגל'. כלומר, לתבוע אותו על ההכפשות האלו דיבה. החוק לצידי. המצפון שלי גם יהיה נקי: סגל יכול בקלות לשלם – בניגוד לאזרחים שהוא תובע.

אבל אני מעדיף לא לתבוע, אני מעדיף לעשות עיתונות. וב-2020, לדבר על חסימות זה לדבר על חופש ביטוי. הרשתות הן כיכר העיר החדשה. אזרח שנבעט ממנה מרגיש ברגע החסימה כמי שלשונו נעקרה. במיוחד אם החוסם הוא דמות ציבורית, והוא לא גידף או שיקר.

שוב אדגיש, זו זכותו המלאה. סגל לא חייב לי ולאחרים דבר. אבל חשוב לדעת שדווקא העיתונאי החזק בישראל לא מוכן לשמוע ביקורת בדף שלו או בשום מקום אחר. 

ויש פה גם פגיעה: סגל הפך לערוץ חדשות מרכזי בישראל. איך אפשר לקבל את החדשות שלו אם אתה חסום אצלו? זה עונש משמעותי למי שהעז לדבר.

או, פה יש פתרון. לא חייבים לעקוב אחרי סגל כדי לראות מה הוא מצייץ. אפשר לעקוב אחרי בנימין נתניהו, ולעתים לקבל את המידע – דרך המנהיג שלנו.

למה אני מתכוון? בדקתי ומצאתי סנכרון יוצא דופן בין סגל לבין ראש הממשלה, מעבר לסיקור שלו. 

למשל בספטמבר סגל פרסם תמונה של מפגינים לעומת הכותל הריק. שעתיים לאחר מכן – נתניהו מפרסם את אותה תמונה בדיוק. או באוגוסט סגל כותב שמעכשיו הרף הוא "שלום תמורת שלום", נתניהו מאמץ זאת עשרים דקות מאוחר יותר. זה קרה בשלל מקרים נוספים.

לשניהם, שמתי לב, יש גם טעם דומה. למשל, באוגוסט נתניהו שיתף כתבה על כך שאמצעי התקשורת לא מסקרים את ההפגנות, אלא משתתפים בהן. סגל העלה אותה 17 דקות מאוחר יותר.

וכשסגל מפגיז בחשיפה שעוזרת לנתניהו, אז ראש הממשלה מפיץ אותה לכל עבר. 'עמית סגל חושף' ו'עמית סגל מטיל הערב פצצת אטום' הם לא משהו שיונית אמרה, אלא משפטים בפייסבוק של ביבי.

ולעתים ראש הממשלה הוא מחולל החשיפה בעצמו. במרץ, רגע לפני בחירות דרמטיות, נתניהו עודד רב להקליט שיחה עם יועצו של גנץ כדי להוציא אותו רע. הרב הקליט, סגל שידר ונתניהו חגג.

עוד בשקוף:

אגב, זה לא רק נתניהו. סגל גם הסתנכרן לעתים עם המסרים של טייקון הגז יצחק תשובה, מבעלי קשת – מקום עבודתו העיקרי. 

למרות שהוא בכלל כתב פוליטי, סגל שוב ושוב תקף פעילים חברתיים ועיתונאים שביקרו את מתווה הגז. המתווה שנתניהו קידם בכל הכוח, וסידר לתשובה, כאמור אחד מהבעלים של קשת, הון עתק. במוסף לשבת של "ידיעות" הקדיש סגל טור להפרכת טענות שמתנגדי מתווה הגז – מעולם לא טענו. 

אגב "ידיעות" שם גם עובד סגל, שייך לנוני מוזס. וזה מעניין כי למוזס יש התלכדות אינטרסים עם תשובה. השניים שותפים עסקיים שמנסים לשמור על כך בסוד. חשפנו שמוזס ותשובה ניהלו חשבון משותף. ידיעות גם תמך לא מעט בעסקים של תשובה ובקושי סיקר את המאבק במתווה הגז. אתם עדיין איתי? כי האינטרס של מוזס מצטלב גם היום באינטרס של נתניהו. איך? מוזס עומד לדין יחד עם ראש הממשלה, ואם המשפט של ביבי יבוטל, ובכן, גם המשפט של נוני יבוטל. למעשה, סגל הוא העיתונאי המצוטט ביותר על ידי נאשמי משפט המו"לים ונתניהו. פרסומיו הטוענים למחדלים בחקירה הפלילית שהובילה לכתבי האישום, מוזכרים בבקשות ועתירות שהגישו הנאשמים נתניהו, מוזס ושאול אלוביץ'.

אז במרכז המשולש הזה של תשובה-נתניהו-ומוזס, אנחנו מוצאים, לעתים, את המגפון: עמית סגל.

המגפון שבמרכז. עמית סגל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

מילים אחרונות: סגל הוא חד וחרוץ. בנוסף, להקלטות שהוא משדר יש ערך עיתונאי רב. צריך ניקוי אורוות במשטרה, בפרקליטות ובמערכת המשפט.

אבל שימו לב – כל הלכלוך הזה מוצף מתי? בשעה שיש לנו ראש ממשלה שמואשם בשוחד ונאחז בקרנות המזבח. והכתב הפוליטי מספר אחד? במקום לבקר את הפוליטיקאי מספר אחד, הוא בעיקר מבקר את שומרי הסף שלו. וזה מבאס אותי כאזרח. כי עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה. ולהשתמש בכוח כדי לעזור בעיקר למסרים של בעלי השררה להתפשט לכל עבר – זה, לדעתי, לא אחראי.

אגב, אני לא חושב שהוא בשליחות נתניהו, מוזס, תשובה או מישהו אחר. ממש לא. הוא משרת את עמית סגל. ולעזור לבעלי הכוח לשמור על הכוח – זה מאוד משתלם. תראו לאן זה הוביל אותו. ובכלל, מי עוד יקבל הקלטות מטלטלות כשבתפקיד המפיק – ראש הממשלה בכבודו ובעצמו? 

לסיכום, מה יש לנו פה? האיש החזק בתקשורת הישראלית מתנהג כקורבן, מעיף את מי שמותח עליו ביקורת, משתיק אנשים פרטיים ברחבי הרשת, ובד בבד מרים לפוליטיקאי ולטייקון החזקים בישראל. וכשהוא מרים להם, אז עוקביו הרבים נחשפים לכך בתוך תיבת התהודה של ממנה נחסמו לא מעט אנשים שהיה להם ביקורת. 

המציאות הזאת מפחידה אותי. גם מפחיד אותי שעמית יתבע איתי על הסרטון הזה, אבל זה בסדר, אתמודד. בינתיים, בכל מקרה, שלחתי את הטור לסגל שלא מסר תגובה. 

*

תשמעו, קשה להתחמק מהחדשות שסגל מפיץ, במיוחד כשמפלגת השלטון מהדהדת אותן. לכן לכולנו יש אחריות. אחריות להכיר את האינטרסים ואת המציאות המעוותת הזו שבה חזקים נוהגים כחלשים. 

אז אני רוצה לבקש שני דברים.  אלף, תפיצו את הסרטון – כדי שכולם יכירו את סגל התובע, החוסם והמחובר. בית, כשאתם נחשפים לפרסום שלו, אם עדיין לא נחסמתם, אל תבטלו את הממצאים. אבל במקביל תשאלו את עצמכם: מה האינטרס לפרסם דווקא את זה? ודווקא עכשיו? את מי זה משרת?

***

  • תודה למתנדב שקוף עמר קמפלר שסייע בתחקיר
  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

בדף הרשמי של עיריית קרית גת תוקפים באופן אישי תושב שזכה בתביעת לשון הרע נגד ראש העיר

לאחר שראש עיריית קרית גת, אבירם דהרי, חויב בתשלום פיצויים בגין לשון הרע לתושב לשעבר, החלה העירייה להעלות פוסטים אישיים בפייסבוק העוסקים בו ובבני משפחתו. פנינו בשאלות לעירייה שבתגובה פרסמה פוסט נוסף – הפעם עלינו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הנה פוסט מוזר במיוחד שעלה בדף הפייסבוק הרשמי של עיריית קרית גת בשבוע שעבר: "מה ההבדל בין לדרמן 2008 (המרוצה מעיריית קריית גת ומצביע אבירם דהרי בקלפי) לבין לדרמן 2011? כן, עכשיו כולם כבר מבינים: נסיבות סיום עבודתו של אביו בעיריית קריית גת בשלהי 2009. ומה היא באמת סיבת חזרתו לישראל? האם אהבתו את העיר קרית גת? האם דאגתו לה? נכון שוב צדקתם: פשוט, סירובה של משטרת ישראל להאריך את החל"ת של אשתו התובעת המשטרתית הבכירה".

"לדרמן" המוזכר בפוסט הוא אדם בשם דרור לדרמן – אזרח, תושב קרית גת לשעבר, שזכה לאחרונה בתביעת לשון הרע נגד ראש העיר, אבירם דהרי – שאף חויב לשלם לו מכיסו 380 אלף שקל. 

דהרי הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי שנדחה ב-3 ביולי. מאז נפתחו ארובות השמיים ושטף פרסומים רשמיים מטעם עיריית קרית גת עצמה (!) החלו לצאת בפייסבוק בעניינו של לדרמן. העירייה פרסמה לא פחות מ-16 פוסטים דומים בשבועיים האחרונים (מה-9 ועד ה-24 ליולי) – כולם נחזים כמתקפה אישית כנגד אדם בודד.

לדרמן – אפריל 2011 – פוסט שנעלם (בנסיבות מסתוריות כמובן) לפני הגשת התביעה המפורסמת !?!?1. מה ההבדל בין לדרמן 2008…

Posted by ‎עיריית קרית גת – העמוד הרשמי‎ on Monday, July 15, 2019

חלק מהפוסטים אף כוללים התייחסות אישית להעיר דהרי, שהפסיד כאמור ללדרמן בבית המשפט. כך לדוגמא בפוסט שעלה ב-15 ביולי חתכה העירייה קטע וידאו מראיון שנתן לדרמן וכתבה בין היתר: "אז מה דעתך להתנצל בפומבי ולפצות את העיר קריית גת והעומד בראשה?"

שורה של נורות אדומות ואין גורם רשמי שעוצר זאת

דרור לדרמן היה פעיל חברתי בקרית גת שטען לאי-סדרים בעירייה. לפי דה מרקר :"לדרמן סבר כי קיימים ניגודי עניינים לכאורה בפעילותם של חלק מחברי המועצה – הקצאת קרקעות ותמיכות לכאורה בעמותות שנוהלו לטענתו בשעתו על ידי חלק מחברי מועצה או קרובי משפחתם וגם מינויים פוליטיים. לדרמן פנה למשרדי המשפטים והפנים, למבקר המדינה ולתנועה לאיכות השלטון, ואף עתר בעניין לבתי המשפט". 

בהמשך, שלח ראש העיר דהרי מכתבים לאוניברסיטה בארה"ב בה לימד לדרמן והכפיש אותו. בתגובה תבע אותו לדרמן בגין לשון הרע, וזכה. 

השימוש שעושה עתה עיריית קרית גת בכוחה ובערוצי ההפצה שלה עבור מה שנחזה כנסיון להכפשת אדם פרטי מדאיגה לא רק כמקרה פרטי, אלא מהחשש שתיצור תקדים מסוכן. ההשתלחות הפומבית באמצעות כלים ממלכתיים אמורה לעבור שורה של בעלי מקצוע בעירייה, שתפקידם לעצור את ההתרחשות – החל מהיועץ המשפטי וכלה בדוברות.

במקרה זה קשה גם להתעלם מכך כי צרור הפוסטים פורסמו בסמיכות להחלטה של בית המשפט המחוזי לדחות את ערעורו של דהרי על הפיצוי שנדרש לשלם ללדרמן. האם ייתכן כי לאחר שמיצה את החזית המשפטית, מגייס עתה ראש העיר את מערכת התעמולה העירונית לעניין?

בקרית גת מתגוררים למעלה מ-50 אלף תושבים. ההחלטה להיטפל לתושב בודד (שבמקרה כבר עזב את העיר, אבל זה שולי לעניין) – מעלה סוגייה מדאיגה של סדר עדיפויות בעיר. אולי היה עדיף שבעירייה היו עסוקים, למשל, בצעדים לצמצום הגירעון התקציבי בו שרויה העיר?

ראש העיר תובע כדי "להעביר מסר"

לראש העיר אבירם דהרי יש עבר בעייתי, בלשון המעטה, של התנהלות מול תושבים ותקשורת. אורן פרסיקו מ"העין השביעית" בדק ומצא כי דהרי פתח בלא פחות מ-25 הליכים משפטיים נגד עיתונאים ותושבים שמתחו עליו ביקורת – כאשר רובם הסתיימו בלא כלום או אף בהפסד.

אז למה דהרי ממשיך לתבוע? לכתבתו של יוסי מזרחי בקשת אמר דהרי כי המטרה היא "להעביר מסר".

אבירם דהרי – תובע כדי להעביר מסר

בעירייה בחרו שלא לענות לשאלות ופרסמו בתגובה פוסט נוסף – הפעם גם עלינו

פנינו לעירייה בשורה של שאלות על הפרסומים בדף הפייסבוק הרשמי. העירייה (במכתב שאינו חתום) שלחה לנו שורה של טענות נגד לדרמן – ללא מענה לשאלותינו, שהיו כלליות ונגעו לשימוש בבמה ציבורית למתקפה על אדם פרטי. מיד עם שליחת התגובה – היא גם פורסמה בשלמותה בעמוד הפייסבוק של העירייה.

בצעד חריג לא נביא כאן את התגובה המלאה שכן היא ברובה אינה רלוונטיות לתוכן הכתבה ואין אנו במה להכפשת אדם פרטי. כן נביא לכם את הטענות שיש לעירייה דווקא כלפינו, כולל המענה שלנו לשאלות שנשלחו.

תגובת עיריית קרית גת (ההדגשות במקור)

עידן בוקר טוב,

הואיל ופנייתך אלינו הינה לדבריך במסגרת גוף תקשורת עצמאי במימון הציבור בשם "שקוף",

והואיל ועקרונות היסוד שלכם (על פי הפרסומים באתר שלכם) כוללים מלחמה בשחיתות, חיזוק הדמוקרטיה וקידום השקיפות במרחב הציבורי,

והואיל ואתם מצהירים כי תחקיריכם העיתונאים הינם מעמיקים ונקיים מאינטרסים כלשהם,

הרינו להשיבכם כדלקמן: 

כאן מתחילה שורה של טענות  כלפי האזרח לדרמן, שלא ניתן להם במה מהסיבות שציינו לעיל. בהמשך חוזרת התגובה לשקוף:

"עיריית קריית גת תשמח להביא לידיעת הציבור את תוכנה של הכתבה המעמיקה והרצינית שתכתוב… שהרי סוף סוף יוכל לזכות הציבור בכתבה הוגנת נטולת אינטרסים זולת חקר האמת וטובת הציבור… עיריית קריית גת שותפה מלאה להצהרתכם באתר שלכם 'מכאיב ומעציב לראות עיתונאים מצוינים העובדים במערכות הטובעות מאינטרסים'.  למתן הבהרות נוספות תשמח עיריית קריית גת בכל עת לעמוד לשירותך ולשירות ציבור התושבים אוהבי האמת ורודפיה".

למכתב צורפו גם שורה של שאלות, להלן (כולל התשובה ששלחנו בחזרה):

"הואיל וחרטתם על דגלכם את דגל השקיפות, ובוודאי דגל הגילוי הנאות, מבקשת עיריית קריית גת לדעת מי הם כל אותם הגורמים יוזמי הכתבה? האם יש ביניהם מו"לים בשקוף? מי עומד מאחורי ניסוח השאלות? והאם שמותיהם של אותם גורמים והאינטרסים שלהם ישולבו בכתבה עצמה?"

  • תשובה: "הגורם היוזם את הכתבה הוא אני – עידן בנימין, לאחר שתושב העיר נכנס לעמוד הפייסבוק של העירייה, חש אי נוחות, והפנה את תשומת ליבנו לנושא. אינני יודע אם מי שפנה אלינו הוא מו"ל או לא. אני אף פעם לא שואל – אלא בודק כל נושא לגופו. אני ניסחתי את השאלות. כמו תמיד, שמי יופיע בראש הכתבה ואדאג להסביר מדוע אני מוצא בכתבה אינטרס ציבורי חשוב".

בס"דעידן בוקר טובהואיל ופנית אלינו בעניינו של מר לדרמן (מצ"ב פנייתך ככתבה וכלשונה),והואיל ופנייתך אלינו הינה לדבריך…

Posted by ‎עיריית קרית גת – העמוד הרשמי‎ on Monday, July 22, 2019

לאחר שלא זכינו למענה בפנייה הראשונה, פנינו שוב לעירייה עם אותן השאלות. גם הפעם הגיבה העירייה בפוסט בפייסבוק – גם הוא הוקדש ברובו ללדרמן, ושוב מבלי לענות על אף אחת מהשאלות ששלחנו.

בס"דעידן צהריים טוביםבהמשך לפנייתך, תגובתנו, ופנייתך הנוספת הרינו להבהירך כדלקמן:תוכן פנייתך הנוספת (המצ"ב) מעיד כי…

Posted by ‎עיריית קרית גת – העמוד הרשמי‎ on Wednesday, July 24, 2019

אגב, אנחנו לא גוף התקשורת הראשון כלפיו דהרי (או מי שמתפעל את הפייסבוק של העירייה) מגיב באופן הזה. בחודש שעבר, גם הכתב שי לוי מ"ידיעות הדרום" זכה לפוסט אישי בעקבות כתבה שפרסם. 

אגב, כנראה שאין טעם לענות על הפוסטים של העירייה – שכן תגובות ביקורתיות נמחקות מהעמוד באופן שגרתי. ראש העיר אף הודה במחיקת תגובות בעמוד – וזאת בניגוד להוראת מבקר המדינה.

*

פנינו למשרד הפנים לשאול את דעתו בעניין. נפרסם את תגובת המשרד ברגע שתתקבל.