פוסטים

בתוככי משרד האוצר: השר מסרב לחשוף יומן, ומסתיר פגישות מאנשי המקצוע

מקורות במשרד האוצר: השר ישראל כ"ץ לא חושף את יומנו לאנשי המשרד, מרחיק אותם מישיבות, היחס משפיל והאווירה קשה. ההחלטה על דמי אבטלה התקבלה עם ח״כ אופיר כץ. את מתווה התשלום על ימי בידוד כ"ץ שינה בעקבות פגישות עם ח״כ קרן ברק. אף אחד לא יודע מה היה בפגישה עם נגיד בנק ישראל. אילו עוד פגישות התרחשו ללא תיעוד?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

לראשונה בתולדות משרד האוצר, יומנו של השר אינו חשוף לפקידי המשרד. 

ממידע שהגיע ל"שקוף" עולה כי פקידי משרד האוצר כלל לא מקבלים זימונים לישיבות אצל שר האוצר ישראל כ"ץ – אלא נקראים בטלפון לעתים להצטרף, מעכשיו לעכשיו. לדברי כמה מקורות, אין לאנשי המשרד מושג מתי בדיוק מתקיימות ישיבות, במה הן עוסקות, אילו חומרים להכין ומי עוד מגיע אליהן.

בנוסף, לראשונה בתולדות המשרד ניתנה למאבטח היושב בכניסה ללשכת השר רשימה שמית מצומצמת מאוד של אנשים המורשים להיכנס למסדרון בו יושבים השר וכל יועציו. כתוצאה, עובדי משרד האוצר שאמורים להצטרף לישיבות עם הממונים עליהם, לעיתים קרובות מוצאים עצמם מחוץ לדיון. 

"מתייחס אלינו כאל אויבים". שר האוצר ישראל כ"ץ במסיבת עיתונאים (צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90)

במקרים רבים העובדים לא זוכים לעבור את הדלת למסדרון השר – אף שדנים שם, בלשכות השר ויועציו, בסוגיות שהם אחראיים עליהן מקצועית. לדברי הגורמים ששוחחו עם "שקוף" הם מודרים מפגישות וישיבות גם אם כמות המשתתפים נמוכה ממגבלות הקורונה. "אנחנו מרגישים שהוא מתייחס אלינו כאל אויבים ולא מבינים מה מהות ההשפלה ולמה", אמר אחד העובדים ל"שקוף". "מאז ומתמיד דלתו של כל שר אוצר היתה פתוחה בפני עובדי המשרד. האווירה כאן קשה ואי אפשר לעבוד ככה".

מפגשים ללא תיעוד, ללא הכנה

איך זה נראה בפועל כשאנשי המשרד לא מעורבים בדיונים ובהליכי קבלת ההחלטות? הנה כמה דוגמאות מהעת האחרונה שנודעו ל"שקוף":

  • תוכנית מענק לכל אזרח ומענקים שונים שניתנו למובטלים (ללא תמריצי חזרה לעבודה) נסגרו בין השר כ"ץ לבין יועצו של רה"מ נתניהו, אבי שמחון. אנשי המקצוע לא היו מעורבים, וההשלכות הכלכליות לא נבדקו. אנשי המשרד גילו על היוזמה רק כשמידע עליה התפרסם בטוויטר, והתחילו לנסות ולהבין מה הייתה כוונת המשורר.
  • באופן דומה, ישב השר עם שלל בכירים במערכת הכלכלית, בין היתר עם נגיד בנק ישראל אמיר ירון – ללא ידיעת הצוות המקצועי במשרד, ומבלי שהוצאו סיכומי פגישות.
  • הסיפור חזר גם עם ח"כ אופיר כץ (ליכוד): שר האוצר נפגש איתו ללא אנשי מקצוע – והחליט על דעת עצמו להעניק דמי "חלף אבטלה" גם לבני 67 ומעלה – וזאת מבלי שנערכה בדיקה מקצועית והצגת חלופות.
  • כ"ץ התעלם מעבודת מטה שהתקיימה לגבי מתווה התשלום על ימי הבידוד: גורמי המקצוע הגיעו להסכמות על חלוקת העלויות בין המדינה, העובדים והמעסיקים. אבל לאחר שהמתווה כבר פורסם, שר האוצר סגר עם ח"כ קרן ברק (ליכוד) על כך שהמדינה תגדיל את שיעור ההשתתפות שלה על חשבון המעסיקים. כ"ץ עשה זאת מבלי לברר את השלכות המהלך מבחינה תקציבית. גם הפעם גורמי מקצוע למדו על השינוי במתווה מהודעות לעיתונות. 
  • כ"ץ מרבה להיפגש עם ראשי רשויות, ובמיוחד עם שי חג'ג', יו"ר מרכז המועצות האזוריות בישראל וחבר ליכוד. עובדי המשרד לא תמיד יודעים מה היה בישיבות האלו. חלקן אכן מתקיימות בנוכחות גורמי המקצוע, אבל אחרות מתקיימות בארבע עיניים, ללא הכנה מוקדמת עם הצוות המקצועי. במקרים אלו – לאנשי המשרד מושג מה סוגר שר האוצר עם אותם ראשי רשויות, לא מעט מהם חברי הליכוד.

פגישות ללא סיכום עם בכירים במערכת הכלכלית. נגיד בנק ישראל, אמיר ירון (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

החלטות מתקבלות ללא עבודת מטה

נדגיש, אין פה שום קשר ל"משילות" – אלא לאופן קבלת ההחלטות הנוגעות לכסף של כולנו, תוך אי-הסתמכות על עבודת מטה מסודרת. שרשרת קבלת ההחלטות והניהול ברורה. השר מתווה מדיניות, היועצים מייעצים ואנשי המשרד מבצעים את עבודת המטה המקצועית ואחראים על ההוצאה לפועל של ההחלטות. אבל כיצד ניתן לקבל החלטות בלי לקבל נתונים או להתייעץ עם אנשי המקצוע, עובדי ציבור שזו מהות תפקידם?

גם שרי אוצר קודמים נפגשו בארבע עיניים, אולם הדבר היה ידוע מראש להנהלת המשרד. הפגישות התקיימו לאחר שהשר התייעץ עם אנשי המקצוע, והתייחס ברצינות לעבודת המטה. שר האוצר הוא שר של כולם, ולא רק של מי שהצביע למפלגתו. 

עוד בשקוף:

לדברי גורמים במשרד, שר האוצר הקודם, משה כחלון מ"כולנו", היה יו"ר מפלגה, ועדיין מיעט לקיים פגישות בנושאים הקשורים לאוצר עם אנשי מפלגתו – ללא הכנה עם אנשי מקצוע. לאחר הפגישות, הנושאים שנידונו הועברו לטיפול גורמי המקצוע, על מנת לבצע עבודת מטה סדורה טרם קבלת החלטה של השר.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): במשרד האוצר מתקבלות בכל יום במשרד החלטות בעלות משמעות כלכלית מרחיקת לכת לכלל המשק. קחו למשל את חלוקת המענק לכל אזרח בימי הקורונה, שעלתה למשלמי המיסים מיליארדי שקלים. היא לא ייצרה שום תועלת למשק ולא עזרה אפילו במעט להוציא את הכלכלה הישראלית מהמשבר בה היא נתונה – וזאת אומרים שורה של כלכלנים בכירים, ולא פקידי האוצר.

שר האוצר פיזר את הכסף שלנו, לכאורה, על מנת להרגיע את הזעם הציבורי – בחוסר יעילות משוועת. לו הייתה נעשית עבודת מטה מסודרת בעניין, אפשר היה לחסוך כספי ציבור, או לכל הפחות לחלקו בצורה שתביא תועלת למשק. ניתן היה להשתמש באותו תקציב שהוקצה למענק, למשל, כדי לחלק את מערכת החינוך לקפסולות, ולוודא שילדי ישראל לא יישארו חודשים ארוכים בבית.

*

מלשכתו של ישראל כ"ץ נמסר בתגובה: "במשרד האוצר מקפידים לפעול על פי ההגבלות שנקבעו על ידי משרד הבריאות ובהם התקהלות של עד עשרה אנשים בתוך חדר ישיבות. 

"נציין כי בדיונים שבהם יש למעלה מעשרה משתתפים – היתר עולים לדיון דרך הזום. כמו כן, נבקש להבהיר כי שר האוצר אינו מתעסק בסידורי הישיבה בדיון שמתקיימים בראשותו וכל טענה אחרת משוללת כל יסוד. בתוך כך, לשכתו של שר האוצר פתוחה בפני כלל עובדי משרד האוצר, ללא קשר לתפקידם או לבכירותם. באשר לטענתך על זימונים לישיבות, נציין כי לא נתייחס לרכילות זולה".

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

כך העברת תקציב 2020 תאפשר לנתניהו לצאת לבחירות במרץ 2021

שר האוצר וראש הממשלה טוענים שהם עובדים על תקציב ל-2021 למעשה הם מחזיקים את התקציב כבן ערובה שיאפשר לנתניהו לצאת לבחירות במועד שהכי מתאים לו, לפני שבני גנץ יספיק להיות ראש ממשלה כשכ"ץ אינו מעביר תקציב מדינה הוא מועל בתפקידו כשר האוצר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"בקרוב נתחיל לעבוד על תוכנית תקציב 2021" אמר שר האוצר, ישראל כ"ץ בתחילת החודש. שבוע אחר כך הוא התבטא שוב בנושא ואמר כי תקציב 2021 יוצג בפני הממשלה עוד חודשיים. כ"ץ גם צייץ על הנושא יותר מפעם אחת וכתב בין היתר: "משרד האוצר בהנחייתי כבר פועל לקדם את תקציב 2021, בהתאם לחוק וכל הקריטריונים המקצועיים". 

גם רה"מ נתניהו אמר כי: "במקביל להעברת תקציב 2020 כבר מכינים את תקציב 2021". בישראל היום שאלו אם "הלחץ עובד?" ועדכנו שכ"ץ מקדם את העברת התקציב. מי שקורא את העיתון של שלדון אדלסון יכול להבין שמשאת נפשם של חברי כחול לבן היא תקציב מדינה לשבעת הימים האחרונים של דצמבר. שם כתבו על כוונתו של כ"ץ להעביר את תקציב 2020, והודיעו כי "המהלך יאפשר קידום העברת תקציב ל-2021, כפי שדורש גנץ". 

מחזיק בתקציב כבן ערובה לצרכיו הפוליטיים. ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

בשבועות האחרונות אנו עדים לבליץ תקשורתי של בכירי הליכוד שמנסים להסביר עד כמה חשוב להעביר תקציב, אבל רק לשנת 2020. בכחול לבן, מצד שני, מתעקשים שהם דורשים להעביר כבר עכשיו גם את תקציב 2021. 

לפעמים יש פער בין המסרים שמתפרסמים בתקשורת, לבין המציאות בפועל. לכן, החלטנו לפרש עבורכם חלק מהמידע, לברור את העובדות מתוך התעמולה, ולהסביר מה המשמעות שלהן.

עוד בשקוף:

כל התרגילים בדרך לבחירות לפני הרוטציה

  • במאי, בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן הוסכם על העברת תקציב לשנתיים. למה שנותר מ-2020 ולכל שנת 2021. אבל בניגוד להסכם, בליכוד טענו שנכון להעביר תקציב רק לשנת 2020. ורק אחר כך ל-2021. 

  • חוק יסוד הממשלה קבע שאם הממשלה לא מעבירה תקציב תוך 100 יום מרגע הקמתה – הכנסת מתפזרת. תאריך היעד המקורי להעברת התקציב של ממשלת נתניהו-גנץ היה ה-25 באוגוסט. אבל הממשלה לא עמדה בו. לכן, כדי שהכנסת לא תתפזר וכדי למנוע מאזרחי ישראל בחירות רביעיות תוך שנה וחצי בעיצומו של משבר הקורונה – העבירו בכנסת חוק לדחיית מועד הגשת התקציב ב-120 יום נוספים. הכנסת לא פוזרה באוגוסט, והאיום נדחה באופן זמני. כבר בדצמבר עלולה הכנסת להתפזר ואנחנו נמצא את עצמנו בבחירות במרץ 2021. 
  • ב-23 בדצמבר 2020 תגיע לקיצה תוספת 120 הימים והממשלה תהיה חייבת להעביר תקציב לשבוע האחרון של 2020. אם לא כן – הכנסת תתפזר ונלך לבחירות. שימו לב: מבחינה חוקית, תקציב 2021 לא חייב לעבור עד לאותו מועד. למעשה, תקציב 2021 חייב לעבור בכנסת עד ה-31 במרץ – שלושה חודשים לתוך השנה התקציבית. עד אז תתבסס עבודת הממשלה על תקציב 2020, אם יאושר. כלומר: התקציב שיאושר לשמונה הימים האחרונים של דצמבר יהפוך בפועל לתקציב 2021.

כשל בתפקידו. שר האוצר ישראל כ"ץ (צילום: עמוס בן גרשום דוברות הכנסת)

  • ה-23 בדצמבר הוא לא התאריך האחרון בו נדע אם יעבור תקציב 2021. למעשה ההחלטה של כ"ץ שלא להציג את תקציב 2021 עד מועד כתיבת שורות אלו מצביעה על כך שהוא מעדיף שלא לאשר אותו. לפי החוק את תקציב 2021 יש להגיש לכנסת בתחילת חודש נובמבר. אחר כך צריך לעבור הליך חקיקה בכנסת בתוך פחות מחודשיים. וכל זה אחרי שעבר אישור בממשלה – מה שעד כה לא קרה, וגם לא נראה באופק. 
  • עד עכשיו דיברנו על צורה ולא מהות – תקציב לשנה ושבוע או תקציב לשנה. אבל הריבים הקשים על התקציב אמורים בכלל לעסוק בתוכן התקציב עצמו. כלומר – כמה כסף הולך לאן. אבל נכון להיום אף אחד לא יודע מה יגיש שר האוצר לממשלה. במצב כזה, אם ירצו כ"ץ ונתניהו לסחוט את כחול לבן עד תום הם יציגו בממשלה, ברגע האחרון, תקציב שהאחרונים לא יכולים לחיות איתו. לדוגמא: קיצוץ רק במשרדים של כחול לבן. במצב כזה לכחול לבן כבר לא יהיה שום מנוף לחץ. הם יוכלו לאכול את התקציב שמגישים להם או להיות אלו שחתומים על פיזור הכנסת והליכה לבחירות. לכן, הצעת פשרה שאולי תונח אז על השולחן תציע לאשר קודם רק את תקציב 2020, ואז לנהל מו"מ מתמשך עד מתי שירצה רה"מ נתניהו.
  • במקביל, שר האוצר מבקש לאשר רק את תקציב 2020 בהקדם האפשרי. שימו לב, זו לא סתירה. זו בעצם המטרה של הליכוד: להעביר את תקציב 2020 במהרה ולמסמס את הדיון על תקציב 2021. נתניהו וכ"ץ מבקשים לעבור את משוכת ה-23 בדצמבר כדי לאפשר את פיזור הכנסת במרץ. עד אז אפשר יהיה להכניס לתקציב 2021 מספיק נושאים שנויים במחלוקת כדי שהאופוזיציה, כחול לבן, ומי יודע אולי גם ש"ס ויהדות התורה, לא ירצו לאשר אותו. כך בסוף חודש מרץ נצא לבחירות שיתקיימו ביוני. זהו מועד שלפחות על הנייר כרגע נראה נוח יותר לנתניהו. הוא עדיין יהיה ראש הממשלה כשנגיע לבחירות, עוד לפני הרוטציה.

ספינים ותרגילים כדי לצאת לבחירות לפני שהוא יספיק להיות ראש ממשלה בפועל. שר הבטחון וראש הממשלה החלופי בני גנץ (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

הספין של שר האוצר 

בשורה התחתונה: התקציב מוחזק כבן ערובה על ידי רה"מ בנימין נתניהו. כוונתו ברורה: לצאת לבחירות בנקודת הזמן שהכי מתאימה לו, לפני העברת המנדט לבני גנץ בחודש נובמבר 2021. באופן עקרוני, ככל שמועד פיזור הכנסת יהיה מאוחר יותר, כך יהיה יותר טוב לנתניהו, שרוצה להישאר בכסא רה"מ כמה שיותר זמן, גם בזמן שהוא עומד למשפט, ולצאת לבחירות נוספות בזמן המאוחר ביותר האפשרי מבלי להגיע למועד מימוש הרוטציה. 

אבל זה לא הסוף. נתניהו יכול להחליט שיש לו נקודות יציאה טובות יותר לבחירות. כמו שהכנסת הצליחה למצוא לנתניהו פתרונות ודחתה את מועד העברת חוק התקציב של שנת 2020 בפעם הקודמת ככה יוכלו, אולי, לדחות את מועד הגשת התקציב של 2021.

מה שברור זה שכל הטיעונים של כ"ץ על "תהליכי עבודה" במשרד האוצר הם רק ספין להסית את תשומת הלב מהתוכנית להפר את ההסכם הקואליציוני. כשנכנס לתפקיד במאי השנה שר האוצר ידע שהתפקיד המרכזי שלו הוא להעביר תקציב וכי ההסכם הקואליציוני קובע שמדובר בתקציב דו-שנתי. אבל למרות שקיבל תוספת זמן של 120 ימים – הוא לא ניסה לנצל אותה כדי לקדם תקציב. 

נראה שכ"ץ מועל בתפקידו כשר האוצר. במשימה המרכזית שעליה הוא אחראי – תקציב מדינה – הוא כשל. כעת יש סיכוי סביר שכ"ץ יזכר כשר האוצר שלא העביר אפילו תקציב אחד. לא כי התנגדו לו בכנסת – אלא כי הוא פשוט בחר שלא.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

הסערה באוצר: מי באמת אשם ולאן אנחנו הולכים מכאן?

ראש אגף התקציבים במשרד האוצר התפטר והאשים את השר בחוסר אחריות ● למרות שנראה שהגענו לשיא עדיין אין עדיין תקציב מדינה וספק אם יהיה ● כמה דברים שאתם צריכים לדעת על מה שקורה מסביב לטענה שנקראת "שלטון הפקידים" ● וגם: למה לצפות בחודשים הקרובים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"השרים מחליטים והפקידים מבצעים ונראה כי מרידור שכח את זה", אמר שר האוצר ישראל כ"ץ לאחר התפטרותו הרועמת של שאול מרידור, ראש אגף התקציבים במשרד האוצר. מדובר באגף קריטי לניהול כל משרדי הממשלה: תפקידו הוא גיבוש מדיניות כלכלית והכנת תקציב המדינה. 

כ"ץ צודק. אך את האצבע המאשימה הוא צריך להחזיר לעצמו: התפקידים התבלבלו כי הוא ושאר השרים לא עשו את תפקידם ולא החליטו על תקציב המדינה. לפי החוק כשפוליטיקאים מסרבים למשול האחריות עוברת לידי הפקידות. 

ראש אגב התקציבים שאול מרידור ושר האוצר ישראל כ"ץ.

הדרמה כביכול הסתיימה, אבל למרות השקט היחסי והסרת איום הבחירות בינתיים, אנחנו עדיין בשיאו של הבלאגן שנקרא "תקציב המדינה". הנה כמה דברים שחשוב לדעת על התקציב המשמש ככלי פוליטי נוח לאיום בחירות תמידי על חשבון אזרחי ישראל.

עוד באותו נושא:

לאחר שניסה, שר האוצר, בדיון על דחיית התקציב לרכז את כל הכח אצלו ונכשל עכשיו הוא לוחץ על הדרג המקצועי. אנחנו לא יודעים בדיוק מה קורה במשרד האוצר אבל אנחנו עדים לסימפטומים: היועץ המשפטי, אסי מסינג, ממודר מפגישות המשרד; שאול מרידור, ראש אגף התקציבים התפטר תוך האשמות חריפות לאחר שסגנו אריאל יוצר, כבר עזב; מנכ"לית המשרד מושפלת על ידי השר; והחשב הכללי, רוני חזקיהו, האיש שמנהל את התקציב, הודיע על התפטרותו וסיום תפקידו באוקטובר.

מתי צריך להעביר תקציב?

כשממשלה מוקמת בישראל היא נדרשת להציג תקציב תוך 100 יום ממועד השבעתה (מועד שפקע ב-25 באוגוסט). הממשלה כשלה בכך והכנסת הסכימה לתת לה דחייה עד ל-23 בדצמבר כדי להעביר את תקציב 2020 – מגוחך? נכון. מדובר בהשקעה של מאמץ גדול מאוד כדי להעביר תקציב מדינה לשבוע. 

במקביל לכך, הממשלה נדרשת להניח תקציב לשנת 2021 על שולחן הכנסת עד תחילת חודש נובמבר. במקרה זה, אם זה לא קורה לממשלה יש זמן לאשר תקציב בכנסת עד סוף חודש מרץ. במידה שהיא לא מצליחה – הכנסת מתפזרת.

נתניהו וגנץ. הממשלה לא הצליחה להסכים על תקציב (צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת)

אבל לא בטוח בכלל שזה יקרה, הכנסת הזו הוכיחה שהיא יודעת לכופף כל חוק ולשלוף כל טריק מהשרוול. ככל הנראה נדע מה מצבנו רק ב-23 בדצמבר בשעות הערב המאוחרות, בתעמולת העיתונאים של רה"מ הרגיל או החליפי – כי את החוק הקיים כבר לא מכבדים.

שלטון הפקידים? הפוליטיקאים לא מסוגלים לקבל החלטות

כשהממשלה נכשלת בהעברת תקציב, האחריות עוברת לפקידי משרד האוצר ובראשם החשב הכללי, שהודיע גם הוא על התפטרות מתפקידו. החשב מנהל את התקציב, תוך הפעלת שיקול דעת ומקצה לכל חודש 1/12 מהתקציב של השנה הקודמת. כלומר, אם הממשלה לא תצליח לאשר תקציב לשנת 2021 לפני סוף 2020 ינהל החשב את התקציב לפי המודל הזה – כמו שקורה היום. 

ותקציב 2020? מנוהל עדיין לפי תקציב 2019 שנקבע בכלל במרץ 2018. כלומר, שנתיים וחצי לא קיבלה הממשלה החלטות על מדיניות חלוקת התקציב. כששנת 2021 תתחיל, החשב (יהיה מי שיהיה) ינהל את התקציב לפי שנת 2020 שנוהל לפי שנת 2019. 

זו ככל הנראה הסיבה שהכנסת לא ויתרה, עדיין, על תקציב 2020, שבו תוכל לקבוע נקודת מוצא חדשה לתקציב 2021. כלומר, העברת תקציב לשנת 2020 לשבוע היא מהלך הגיוני רק אם לא מתכוונים להעביר תקציב לשנת 2021 ורוצים להקטין את הנזק.

תקציב מדינה עוקף ממשלה וכנסת

בתקציב המדינה יש שיקולים פוליטיים לא מעטים. ככה זה גם אמור להיות – שר האוצר ומשרדו (אגף תקציבים) מכינים תקציב לפי סדר העדיפויות של הממשלה ומבקשים מהכנסת לאשר אותו. בתהליך יש שינויים, תיקונים ולחצים שמשפיעים עליו, אך מנוהלים במו"מ, שחלקו שקוף לציבור ולנבחריהם בכנסת. 

אישור דחיית התקציב בוועדת הכספים. השאירו פתח להעברת תקציב לשבוע (עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

כלומר, הליך סדור עם איזונים ובלמים – ולא אדם אחד מחליט לפי הצורך הפוליטי שלו. אבל כל זה קורה כשמעבירים, או לפחות מנסים להעביר תקציב. עכשיו יש תקציב המשכי שכאמור מנוהל על ידי פקידי האוצר מאחר שהממשלה לא החליטה. 

כשדחו את מועד אישור תקציב המדינה אישרו גם תוספת של 11 מיליארד שקלים נוספים עד סוף 2020. התוספת הזו היא "הקרם על העוגה" – כלומר, היא מאפשרת לחשב הכללי לחלק תקציבים על בסיס סיכומים פוליטיים מחוץ למסגרת הרשמית של העברת התקציב. על החלק הזה בדיוק שר האוצר כ"ץ רוצה לשלוט לבד. 

"חשב כללי זמני"

רוני חזקיהו, החשב הכללי, הודיע כאמור על רצונו לסיים את התפקיד באוקטובר. כלומר עוד חודש לא יהיה במדינת ישראל חשב כללי – האיש שמנהל את תקציב המדינה. נכון לעכשיו הממשלה ושר האוצר לא ממהרים למצוא לו מחליף. זה לא חדש – מחלת ממלאי המקום מוכרת היטב בהתנהלות הממשלה. אם השנתיים האחרונות יכולות ללמד אותנו משהו, אז נראה שהממשלה בכלל לא צפויה למנות חשב בהחלטה רשמית.

רוני חזקיהו, החשב הכללי שהתפטר. האם ימונה לו מחליף? כנראה שלא (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

סביר להניח ששר האוצר ימנה – ניחשתן נכון – ממלא מקום זמני. כזה שיהיה נתון ללחץ כל העת מצידו, כי מחר הוא יכול לעוף או לא לקבל את התפקיד במינוי קבוע, מינוי שאינו צריך לעבור בדיקה של ועדת המינויים. גם אם אותו אדם, מוכשר ככל שיהיה, ינסה לבצע את תפקידו נאמנה תרחף עליו עננה לפיה הוא פועל לפי לחצים ומכופף את החוק לפי שיקולים פוליטיים.

הקופסאות

בתוך כל זה הממשלה מנהלת "קופה קטנה" חיצונית למגיפת הקורונה – "קופסאות". מדובר בכסף שאינו נכלל בתקציב השנתי, אך הממשלה הוציאה במסגרת הזו כ-100 מילארד שקל (שווה ערך לרבע מהתקציב השוטף). 

הקופסאות יכולות לשרת רק את הטיפול במשבר. לדוגמה, לשלם על מענקים חד פעמיים, פיצויים ורכישה של חיסונים – אבל לא לסלילת כביש או תוספת שכר למורים. עוד דבר שחשוב לדעת עליהן הוא שאנחנו והילדים והנכדים שלנו נשלם על זה, אולי ביוקר בעשרות השנים הבאות. הכסף מגיע מהלוואות שנלקחות ממשקיעים ובנקים ופרוסות עד למאה שנה.
מול ביקורת שנשמעה על המהלך, חשוב להזכיר שאנחנו אכן במשבר חסר תקדים. כך או כך הבעיה המרכזית היא שנראה שהממשלה מתחילה להתמכר לקופסת ההפתעות ויש אינטרס ליהנות מאותו ברז פתוח: עד שידרשו לשלם על ההוצאות, רוב חבריה כבר לא יידרשו לקחת אחריות. 

המכתב: מה עומד מאחורי ההאשמות של מרידור?

במכתב ההתפטרות של שאול מרידור, ראש אגף התקציבים מוטחות לא מעט האשמות כלפי השר ישראל כ"ץ שטוען בתגובה כי מרידור מונע ממניעים פוליטיים ומשנאת נתניהו. מאחר שהמכתב מנוסח יחסית בלשון מאופקת הרשנו לעצמנו לתרגם כמה מההאשמות לשפה עממית יותר:

  • "מושכלות היסוד בקבלת החלטות מורכבות של ממשלה הן כי קבלת החלטות כזו נסמכת על עבודת מטה מקצועית של דרגי המקצוע, הנסמכים על ידע רב, על נתונים ועל ניתוח ההשלכות של לצעדי מדיניות שונים" – מרידור טוען כי כ"ץ שולף החלטות מהשרוול.
  • "עד רגע זה לא התקבלה החלטה על גיבוש והגשת תקציב לשנים 2020-2021, על מנת לעמוד בהוראות החוק שתוקן לאחרונה" – אין לכם אפילו כוונה להעביר תקציב.
  • "המסר למגזר העסקי, לאזרחי המדינה ולעולם הוא של פריצת כל העקרונות" – מרידור מאותת לכ"ץ שההתנהגות השכונתית שלו תביא לפגיעה במדינת ישראל ולהורדת דירוג האשראי. זה יביא לעליית הריבית שבה אפשר לגייס כסף, ואז בשנים הבאות קיצוץ בשירותים לאזרחי או העלאת מיסים דרמטית.
  • "הדרת אגף התקציבים וגורמים נוספים כגון היועץ המשפטי של המשרד מעבודת המטה הנדרשת – כפי שאתה בוחר לעשות בעת הזו" – מרידור אומר שמסגרת החוק לא מעניינת את שר האוצר.
  • "מדי שבוע אני נחרד לגלות כי מסגרת התקציב משתנה ללא כל דיון" – אתה עושה מה שבא לך בלי לקחת אחריות ומבלי בכלל להבין את ההשלכות. בקיצור, מפזר כסף ללא מחשבה וללא תוכנית.
  • "ניסיונות לשנות אומדנים תקציביים על מנת לייצר מקורות פיקטיביים" – אולי ההאשמה החמורה ביותר: מרידור טוען שכ"ץ דורש "לשחק עם המספרים" כדי שיוכל  לפזר עוד כסף. 

בחברה עסקית אם סמנכ"ל הכספים היה מוציא מכתב כזה על ההנהלה, לא הייתם מוצאים פראייר אחד שהיה קונה את המניה שלה. היא הייתה מתרסקת, המנכ"ל היה מתפטר והייתה נפתחת חקירה פלילית. 

מה כ"ץ אומר על ההתפטרות בראיונות השונים? משהו כמו "אבא שלך": "הוא חזר לשורשים המשפחתיים של שנאה לנתניהו, ניסה להפיל את ראש הממשלה"

השלבים הבאים

האירוע של תקציב המדינה רחוק מלהסתיים. כ"ץ רוצה שליטה מלאה על חלוקת הכסף בדרך עוקפת מנגנון, כנסת וממשלה. הנה כמה נקודות זמן שאנחנו ממש לא ששים לקראתן, כל אחת מהם תעסיק ימים את הפרשנים הפוליטיים:

  1. דיון בוועדה לביקורת המדינה – כבר בשבוע הבא, ביום שני, זימנה הוועדה לביקורת המדינה את בכירי משרד האוצר, כדי לברר את טענותיו של מרידור. 
  2. ישיבת הממשלה הקרובה – למרות שניסה לדלג עליהן, שר האוצר חייב להביא את אישור התקציב לממשלה ואז לוועדת הכספים בכנסת. מאחר שבחודש האחרון הממשלה התקשתה לקבוע ישיבות (שלוש מתוך ארבע בוטלו), ייתכן מאוד שכ"ץ יניח את ההצעה ברגע האחרון וללא דיון ממשלתי או ציבורי. במצב כזה השותפה לממשלה כחול לבן עשויה להתנגד לתקציב שלא הייתה שותפה לו, מה שעשוי לגרור האשמה מצד השר כ"ץ או ראש הממשלה הנוכחי שהם "מונעים כסף מהאזרחים".
  3. אמצע אוקטובר – אם הממשלה לא תביא לאישור הממשלה והכנסת את תקציב המדינה לשנת 2020-2021 נראה שאין שום כוונה לאשר תקציב. במצב כזה נתחיל לשמוע שוב על איומי הבחירות מכל הצדדים. נזכיר כי עד כה המחלוקת בין כחול לבן לליכוד הייתה רק על תקופת התקציב ולא על תוכנו. תוכן התקציב וסדר העדיפויות הלאומי עשוי להיות כר פורה לחיכוך בקואליציה בערך 3-4 פעמים ביום.
  4. אוקטובר – בחודש זה החשב, רוני חזקיהו, יסיים את תפקידו, אנו צפויים לראות מלחמה על הדמות שתחליף אותו. לפי ההתנהלות של השנתיים האחרונות, אל תופתעו אם זו לא תאושר בממשלה וכ"ץ ימנה ממלא מקום מקום נוח מתוך המשרד.
  5. 23 בדצמבר – המועד הנוכחי לפיזור הכנסת כשזו לא תצליח לאשר את התקציב. אם היא באמת תפוזר? אנחנו לא יודעים. כאמור, הכנסת ה-23 יודעת לעקם כל חוק. מה שבטוח, נשמע על כך המון.
  6. 31 במרץ – קצת אופטימי, אבל זה המאני טיים של ראש הממשלה. הנקודה שבה נתניהו יחליט אם הוא מתכוון להעביר את המושכות לגנץ בנובמבר או לריב על כמה סעיפים בתקציב ולפזר את הכנסת. כל זאת, כשברקע מתנהל משפטו הפלילי.

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): השיקולים שהובילו אותך לבחור במפלגה זו או אחרת לא באים לידי ביטוי. הממשלה החליטה שלא להחליט, לא קבעה סדר עדיפויות לאומי ולא מימשה את חובתה למשול. בתקופה שבה המדינה מצויה במשבר כלכלי עמוק, הממשלה ויתרה על חובתה לקבל החלטות משמעותיות שישפיעו על כולנו בטווח הקצר והארוך.

בנוסף, הסיפור הזה לא נראה טוב בעיניי השווקים וסוכנויות הדירוג, שקובעות באיזו ריבית מדינת ישראל תוכל ללוות כסף. ככל שהסיכון עולה, הדירוג של סוכנויות הדירוג עלול לרדת ולהעלות את גובה הריבית, מה שמגדיל את ההוצאה הממשלתית על חוב שנשלם בשנים הבאות – על חשבון שירותים לאזרח. וכך הבריאות שלנו תפגע, החינוך והרווחה, אולי לא השנה – אבל החל מעוד שנתיים או שלוש ולאורך זמן רב.

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): או שיעבירו תקציב עד ה-23 לדצמבר או שיקימו ממשלה חדשה בראשה לא יעמוד נתניהו או גנץ – או שנלך בחירות. מדינת ישראל לא יכולה להמשיך להיות משותקת.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

התרגילים של כחלון: כך נוצר הגירעון שעלול להוביל לאסון / טור דעה אורח

כדי להעביר את הרפורמות החברתיות שתכנן, שר האוצר עקף את החוק הכי חשוב: זה שמכריח אותו להסביר מאיפה יגיע הכסף. החוק שנועד להציל אותנו מחובות עתידיים. מבקר המדינה, באיחור ובזמן שערוצי החדשות עסוקים בקורונה, פרסם דו"ח חמור בו מתגלות השיטות של כחלון לשחק עם המספרים / טור דעה אורח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| טור דעה אורח: טום קרגנבילד, כלכלה קלה |

בשנת 2018 שר האוצר משה כחלון, סיפר מעל כל במה אפשרית שבישראל אין בעיה של גירעון. הוא הסביר שכל ההוצאות שביצע מבוססות על הכנסות שחופפות לתקציב הממשלה הקיים והבטיח שלא נחרוג מיעד הגירעון בצורה משמעותית.

שר האוצר לשעבר, משה כחלון. הבטיח שלא יגדיל את הגירעון

בראיון שנתן ב-29 בנובמבר, כשנשאל על ההוצאות הגדולות והחשש מהגירעון, שר האוצר אמר בצורה נחרצת כי: "המומחים מטעם עצמם יתבדו: 2019 תהיה שנה נפלאה". אנחנו כבר יודעים שהמציאות התגלתה כשונה לחלוטין. ליתר דיוק כבר בתחילת ינואר 2019 גילינו שחרגנו מיעד הגירעון ב9.8 מיליארד ש"ח ושהגיע הזמן להתחיל לשלם על החגיגה "החברתית" של שר האוצר.

מבקר המדינה, לאחר דחיה ארוכה של פרסום הדוחות ובזמן שכולנו עסוקים בקורונה, פרסם דו"ח מקיף על ההתנהלות שהובילה אותנו למצב הנוכחי. למרות שחלק מהביקורת נכתבה בדו"ח בצורה מתונה, עולות שאלות קשות על התנהלות הממשלה ומשרד האוצר.

מתמרנים כדי לדלג על החוק

הדבר הראשון שעולה מהדו"ח הוא ההתנהלות של משה כחלון כלפי אחד החוקים החשובים שהממשלה חוקקה בשנים האחרונות – "חוק הנומרטור". החוק קובע שעבור כל הוצאה ממשלתית חדשה הממשלה חייבת לספק מקור תקציבי ברור, כדי שנמנע מהפתעות לא נעימות כמו גירעון לא צפוי. 

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. פרסם דוח חמור על משרד האוצר

לפי המבקר, כחלון נקט בסדרה של צעדים חשבונאיים שכל מטרתם הייתה להסתיר את ההוצאות הגדולות שביצע ולעקוף את חוק הנומרטור. אמנם מדובר בפרצות שכבר קיימות בחוק, כך שמעשיו חוקיים, אך ברור שהצעדים פועלים בניגוד למהות ולאחריות שהחוק מטיל על הממשלה.

על חוק הנומרטור

חוק הנומרטור מגביל צבירת התחייבויות עתידיות של הממשלה שאינן תואמות את הכללים החלים על כלל ההוצאה והגירעון (הכללים הפיסקליים). הוא חוק עוקב לחוק התקציב: בעוד שהראשון מגביל את הממשלה בהגדלת הוצאות בשנת התקציב, השני, הנומרטור, מגביל את החלטות הממשלה המגדילות את ההתחייבויות שלה בשנים העוקבות לשנת התקציב. כלומר, החוק מוודא שפוליטיקאים לא ייצרו חוב על חשבון השנים הבאות בלי לתת את הדין.

לפי הכלל החדש כל חוק בעל השלכות תקציביות מחויב בעת אישורו לעמוד בתקרת ההוצאה לשלוש השנים הקרובות שעבורן אין תקציב. אם הצעת החוק מעלה את ההוצאה מעבר לכך יש לבצע צעדי התאמה בעת אישורו על ידי קיצוץ בהוצאה אחרת. הממשלה חייבת לפרסם פעמיים בשנה את התוכנית התקציבית התלת-שנתית שלה (הנומרטור), שכוללת כמה מדדים ובהם סכום ההוצאה הממשלתית הצפויה, מגבלת ההוצאה המותרת והגירעון המותר.

(מתוך ויקיפדיה)

השיטות של כחלון

  • קבלת החלטות באמצעות "הוראות שעה": כדי להתחמק מהצורך לפרט את מקור התקציב לשלוש השנים הקרובות, הממשלה הגדירה החלטות בעלות אופי קבוע כהוראת שעה. וכך רפורמות כמו סבסוד צהרונים או קיצור חופשות בכיתות א-ג עברו בלי שמשרד האוצר יסביר איך ימומנו גם ב-2021.
  • התבססות חשבונאית על קיצוצים רוחביים עתידיים
  • הנפקות אגרות חוב (אג"ח) על בסיס תשלומים ממשלתיים עתידיים
  • הוצאות חוץ-תקציביות שאינן נכללות במסגרת המגבלות הפיסקליות – כמו תכניות בתחום הבינוי והשיכון, הנחות במסגרת מחיר למשתכן ועוד

לא מדובר בצעדים אקראיים, אלא במדיניות מכוונת. כחלון הבין את המשמעות של חוק הנומרטור ונקט בצעדים מדויקים ומכוונים כדי לחרוג ממנו. הוא הימר על כך שהבחירות מתקרבות ונקט בכלכלת בחירות קלאסית שתאפשר לו להסתיר את ההוצאות, לקחת את הקרדיט על צעדים חברתיים, לקבל מנדטים ולעבור לתפקיד אחר.

תמרור אזהרה: חוק הנומרטור הוא קריטי 

ההתנהלות של כחלון צריכה להיות סימן אזהרה לכל אותם חברי כנסת פופוליסטיים מכל המפה הפוליטית שטענו כי יש לבטל את חוק הנומרטור כדי ליישם מדיניות חברתית ללא שום ביסוס תקציבי. גם אם הממשלה חושבת שעליה להוציא יותר כסף ולהיכנס לגירעון גדול, מתוך כוונה לייצר צמיחה על בסיס השקעות חברתיות, ראוי שתסביר מאיפה יגיע הכסף ותדגיש שהדברים יתבצעו על בסיס חובות שכולנו – כולל ילדינו – נצטרך לשלם בשנים הבאות.

מבקר המדינה בוועדת הכספים. כולנו נצטרך לכסות את הוצאות בשנים הבאות

כשרואים את המצב הכלכלי שהממשלה מתמודדת איתו היום, מבינים שיש לנו מזל גדול שקיבלנו שר אוצר חסר אחריות שכזה רק לקדנציה אחת. במידה וההתנהלות הזאת הייתה ממשיכה עוד מספר ממשלות, יש סיכוי טוב שהיינו מגיעים להתמודדות עם משבר הקורונה במצב גרוע בהרבה.

לדעתי, בשלב הזה על הממשלה לסגור את הפרצות שניצל כחלון ולהדק את חוק הנומרטור אפילו יותר. ממשלה שלא יכולה להסביר מאיפה יגיע הכסף היא ממשלה שעלולה לדרדר אותנו למשבר כלכלי חמור ואף למוות של רבים במשבר הבריאותי הבא. בתור מדינה מוקפת אויבים אין לנו את הפריווילגיות שיש לאזרחי יוון.

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.

הפוליאמוריה הפוליטית של ניסנקורן

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הודיע לאחרונה על הצטרפותו למפלגת "חוסן לישראל", עובדה שלא מנעה מנע ממנו לבחוש בפריימריז גם במפלגות הליכוד והעבודה, וכל זאת לאחר שנים שבכלל נחשב מקורב ליו"ר "כולנו", שר האוצר משה כחלון. את מחיר הפוליאמוריה הפוליטית של ניסנקורן – כולנו משלמים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| טור דעה: אלון תובל מארגון "תחרות", אסף נתיב |

דמיינו כי היה מתגלה שאיש עסקים ישראלי מנהל התפקדות רחבת היקף של אלפי אנשים בכל המפלגות הדמוקרטיות בישראל – ושלצד זאת הוא גם חבר חבר קרוב ושותף של ראשי מפלגות נוספים, ואף מתמודד בעצמו לכנסת במקום גבוה ברשימה אחרת. האם הדבר היה מקובל בעיניכם? ושאלו את עצמכם: במקרה היפותטי שכזה, האם ייתכן שמניעיו של אותו איש עסקים הם ציבוריים גרידא, או שמטרתו לקדם אג'נדה שעוזרת לקבוצות כוח צרות בחברה הישראלית?

בהקבלה לא ישירה, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן בוחש במפלגות הגדולות בישראל ללא הרף: השפעתו הפוליטית מורגשת היטב ברשימות הליכוד והעבודה. לצד זאת, בשנים האחרונות הוא ניהל גם יחסים קרובים עם שר האוצר משה כחלון ומפלגת כולנו. לאחרונה הודיע ניסנקורן על הצטרפותו למפלגת "חוסן לישראל". לדעתנו (אלון ואסף), השפעתו והשפעת ההסתדרות במוקדי הכוח הפוליטיים צריכה להטריד את כולנו. למה? כי המשק הישראלי זקוק לרפורמות מבניות, שאת חלקן הגדול ההסתדרות מעכבת באופן קבוע – מה שגורם לכולנו לסבול מפריון נמוך במגזר הציבורי ויוקר מחיה גבוה.

האם השלוחות השונות של ההסתדרות בפוליטיקה, באמצעות ניסנקורן, מקדמות אידאולוגיה ואת ועדי העובדים (מטרה לגיטימית וראויה), או שמא הן מחפשות להרחיב את כוחם ולמנוע שקיפות בנעשה בכספי העובדים?

בואו נצא לדרך ונמפה את נקודות ההשקה של ההסתדרות וניסנקורן בפוליטיקה הישראלית.

רומן 1: ניסנקורן וכחלון

החיבור בין שר האוצר ליו"ר ההסתדרות אינו, על פניו, חיבור טבעי. ההסתדרות מייצגת עובדים שלעתים הם בעלי אינטרסים שונים מאלה של משרדי הממשלה השונים. ואכן ההסתדרות תקעה לא אחת מקלות בגלגלי רפורמות בשירות הציבור.

כך לדוגמא ניתן לראות את סכסוך העבודה ברכבת ישראל, כשהחברה ביקשה להעסיק עובדים במיקור חוץ כדי להתקדם מהר יותר בעבודות תשתית באחריותה. או כשרשות מקרקעי ישראל הורתה לעובדים, להיערך לקבלת קהל במשך שלושה ימים בשבוע במקום יומיים – ובעקבות כך העובדים הכריזו על סכסוך עבודה.

גם כשחברת מקורות תיכננה להפריט חברת בת שלה הכריזו העובדים על שביתה, והתעקשו על קבלת פיצויים מוגזמים לעובדים המופרשים במסגרת הרפורמה: כדי לסבר את האוזן, עלות פרישה של עובד בחברה ממשלתית נעה בדרך כלל בין 1-1.3 מיליון שקל. ההסתדרות דרשה שעובדי מקורות המופרשים יקבלו פיצוי מיוחד של 2-2.5 מיליון שקל. ויש עוד שלל דוגמאות לסכסוכי עבודה בנמלים, בחברת החשמל ועוד.

ולמרות כל זאת, אנו עדים בקדנציה החולפת לחיבור יוצא דופן בין שר האוצר משה כחלון ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. למה? אולי כי לכחלון וניסנקורן יש אינטרס בשותפות שכוללת מאבק על אש נמוכה לצרכי יחסי ציבור, כמו בסוגיית עובדי הקבלן, ושיתוף פעולה מאידך כמו במקרה הרפורמה בשוק החשמל – שם שיתוף הפעולה אפשר לעובדי חברת החשמל ליהנות מהטבות מרחיקות לכת מצד אחד, ולשר האוצר להציג הישג היסטורי של קידום רפורמה במשק החשמל מצד שני. מדובר בעסקה טובה לשני הצדדים משום ששניהם נהנים מתדמית חיובית ומישהו אחר – הציבור – משלם את המחיר. 

להרחבה על עובדי הקבלן ורפורמת החשמל

סוגיית עובדי הקבלן

ההסכם בין כחלון לניסנקורן לקליטת עובדי קבלן בשירות המדינה הוא תופעה מעניינת. מדובר בהסכם שמצטלם טוב שבו כחלון וניסנקורן נתפשים כחברתיים – כאלה שדואגים לאנשים החלשים. במציאות, המצב פחות יפה.

המדינה היא המעסיקה הגדולה ביותר במשק של עובדי קבלן. עובדי קבלן ממלאים לעתים פונקציות שגרתיות בשירותים שמעניקים משרדי הממשלה ולא מעניקים שירותים ייחודיים שבהם יש יתרון מובנה להעסקה קבלנית. לכאורה, המדינה היא העבריינית, אלא שצריך להבין את הרקע לכך. מודל ההעסקה הקשיח, שהוא תולדה ישירה של ההסכמים הנוקשים וההתנהגות הכוחנית של ההסתדרות בשירות המדינה, הופכים העסקה של עובדים בשירות המדינה לאירוע הרה גורל שמוטב להימנע ממנו. עובד שיכנס לא יצא עד גיל פרישה כנראה ולכן התפתחו מודלים חלופיים להעסקה באמצעות קבלנים. שיעור היציאה מהשירות הציבורי בישראל (יציאה = פיטורים, התפטרות, פרישה, מעבר עבודה או מוות) הוא הרבה פחות מ-1% בשנה וחריג מאוד ביחס למערב. לפיכך מצד כחלון ההסכם אינו אלא צביעות. מצד ההסתדרות המצב חמור אף יותר – הם האחראיים ליצירת הבעיה ועכשיו מקבלים קרדיט על פתרונה.

הרפורמה בשוק החשמל

הרפורמה המקורית עסקה בהפרדה של פונקציות שונות בין ייצור החשמל עד להגעתו לשקע של הצרכן. הייצור היה צריך לצאת לתחרות מלאה, וכך גם החלוקה לבתים ו"מנהל המערכת" – שאמור להחליט מתי להזרים חשמל מכל יצרן ולאפשר לו למכור אותו לרשת. הרפורמה של כחלון למעשה קיצצה ברפורמה המקורית שנחקקה ב-1996 ומעולם לא יושמה במלואה לאור התנגדות חברת החשמל.

אם ברפורמה המקורית חברת החשמל הייתה אמורה להפוך אחראית להולכה בלבד (בין ערים), הרי שהרפורמה של כחלון השאירה את חלוקת החשמל לבתים ולעסקים בידי חברת החשמל, כמו גם חלק משמעותי מהייצור ואת ההולכה. הפונקציה היחידה שהופרדה מחברת חשמל היא מנהל המערכת, כשלמעשה ההסכם הקיבוצי של עובדי חברת החשמל ימשיך לחול גם עליהם. החברה אמורה לצמצם את מצבת כוח האדם שלה בשיעור נמוך מהמתוכנן ובתמורה לכך חולקו הטבות לעובדים (מענק, שכר ופנסיה) בסך 7 מיליארד שקל שישולמו מהעלאת תעריף החשמל וישולמו על ידינו.

למען ההגינות חשוב לציין שכחלון כן הוביל רפורמות מול קבוצת כוח חזקה – הבנקים, וכן הוביל יחד עם שר הכלכלה ממפלגתו, אלי כהן, רפורמה חשובה במכון התקנים שתאפשר כניסה של מכוני בדיקה עצמאיים, שיתחרו במכון התקנים. ועדיין, יותר מדי פעמים שר האוצר שיתף פעולה עם ההסתדרות – בניגוד לאינטרס הציבורי.

שר האוצר משה כחלון

למה? אולי כי לשר אוצר שלא מעוניין בטיפול ברפורמות הדורשות חיכוך עם ועדים – שיתוף פעולה עם ההסתדרות יכול לספק שקט תעשייתי חשוב. לשני שרי האוצר האחרונים, כחלון ולפיד, הסוגיה העיקרית בה ביקשו לטפל הייתה מחירי הדיור. עבור שר אוצר יכול להשתלם "לאבטח חזית" באמצעות שיתוף פעולה עם ההסתדרות והימנעות מרפורמות יסודיות הנוגעות לתעסוקה – בתמורה לשקט וחופש פעולה בתחום אחר – הדיור. לדוגמא, הרפורמה בכוח אדם בשירות המדינה יושמה באופן חלקי בלבד. בנוסף, כחלון בלם את האפשרות ל"בוררות חובה" שניסה לקדם רה"מ בנימין נתניהו (). ההצעה ביקשה לצמצם את כוחם של ועדים בענפים חיוניים כמו נמלים וחשמל – כדי שאלו לא ישתמשו בכוחם המיוחד "לכבות את השאלטר" בשביל לסחוט הטבות. נתניהו העלה את הסוגיה כמה פעמים לאורך הקדנציה. כחלון – התנגד והחוק חזר למגירה. 

לאחר שסקרנו בקצרה את האינטרסים הפוליטיים, אולי כדאי לנסות ולהסביר עוד מוטיבציה לקשר החם: כסף. לפוליטיקאים בישראל קשה לגייס כספים. לפי החוק קיים איסור תרומה של תאגידים (חברות, עמותות וכו') למפלגות ולמועמדים, וכן קיימת מגבלה על הסכום שיכול אדם פרטי לתרום לפוליטיקאים ומפלגות. כספים אלה אף כפופים לביקורת של מבקר המדינה. כסף למימון בחירות הוא משאב יקר עבור פוליטיקאים, וכסף סמוי מן העין אפילו יקר יותר. במאה הקודמת נהגו פוליטיקאים לתגמל את אנשי המנגנון הקרובים להם במשרות (ג'ובים) בשירות המדינה בגופים הכפופים להם. כיום, לאור הפיקוח ההדוק, הטבה עם מקורבים הפכה קשה יותר (ולעתים לא חוקית). זוהי עובדה שחשוב לזכור לקראת ההמשך.

מה יוצא מזה לכחלון? הכירו את מפלגת כולנו בהסתדרות

שיתוף פעולה האדוק בין השניים לא מסתכם בקידום/טרפוד חוקים. הוא  כולל תיאום תקשורתי והקצאת פעילי שטח של ההסתדרות לטובת כחלון.

אבל זו רק ההתחלה. ההסכם הזועק ביותר שנצפה לאחרונה במימון המפלגות בהסתדרות הוא ההסכם של מפלגת כולנו עם סיעת "עוגנים" בהסתדרות, בראשות אבי ניסנקורן. כמפלגה חדשה שהוקמה רק לפני הבחירות האחרונות (2015), כולנו מן הסתם לא זכתה לנציגות בהסתדרות משום שלא היו לה פעילי שטח ומוסדות ותיקים כמו למפלגות האחרות. אלא שהפלא ופלא, בבחירות להסתדרות במאי 2019 נולדה מפלגת כולנו בהסתדרות.

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן

על מנת להקים מפלגה בהסתדרות יש לאסוף 5,000 חתימות של חברי הסתדרות. אתגר לא פשוט למפלגה חדשה שטרם גיבשה מערך שטח אפקטיבי בקרב חברי הסתדרות. על פי פרסום בגלובס, מערך כזה לא בדיוק הוקם – הוא הושאל. לכאורה, ניסנקורן דאג שמצדדיו בהסתדרות יירתמו לטובת כחלון.

אם לסכם, בין שר האוצר משה כחלון לאבי ניסנקורן נוצר קשר משמעותי. נראה שהקשר הזה לא מבוסס רק על שותפות אידאולוגית ופוליטית אלא גם על אינטרסים צרים. לכאורה סייע ניסנקורן לכחלון להקים מפלגה בעזרת פעילי שטח שלו. לפי הפרסום של מורן אזולאי מ-ynet מפלגת כולנו קיבלה גם כמה משרות בהסתדרות ובארגונים המסונפים אליה.

רומן 2: ההסתדרות והליכוד

בואו נבחן כיצד שלח יו"ר ההסתדרות במקביל שלוחות במפלגת השלטון. הנציג הבכיר של ההסתדרות בליכוד הוא השר חיים כץ. במשך שנים עמד כץ בראשות ועד העובדים של התעשייה האווירית במקביל לכהונתו כחבר כנסת, עד שמונה לתפקיד שר הרווחה ופרש. בנו, יאיר כץ, נבחר לעמוד ברשות הוועד. לחיים כץ כוח כפול: מצד אחד הוא עומד בראשות קבוצת כח גדולה בתוך מפלגת השלטון ומצד שני עומד בראש סיעת עוז בהסתדרות. סיעת עוז היא השותפה הבכירה של סיעתו של ניסנקורן בהסתדרות, ובהסכמים הקואליציוניים שנחתמו לפני הבחירות להסתדרות סיעת עוז קיבלה 19.18% ממספר המושבים של עוגנים. מפלגת הליכוד, לעומת זאת,  קיבלה רק 10% ממספר המושבים של סיעת עוגנים.

חיים כץ וניסנקורן הם שותפים פוליטית. ניסנקורן מבטיח לעצמו אלפי קולות ממושמעים בבחירות בהסתדרות ושותפות עם שר בכיר בליכוד, המכהן גם כיו"ר מרכז הליכוד, דבר שמעניק לו כוח עצום על מנגנון המפלגה ועל שאר השרים וחברי הכנסת מהמפלגה.

השר חיים כץ עם יו"ר ההסתדרות לשעבר, ח"כ עמיר פרץ

בפריימריז של הליכוד נבחרו גם פנחס עידן (במקום ה-19), המכהן כיו"ר ועד העובדים של רשות התעופה. ניסנקורן היה מעורב גם בתרגיל מפוקפק שנועד לסייע לעידן להתמודד, על אף שהחזיק בתפקיד ציבורי (הפתרון היה להוריד את עידן בארבע דרגות – וכך הפך לעובד זוטר). עידן נאלץ לבסוף לפרוש מרשימת הליכוד לכנסת. מועמדת נוספת שנבחרה במקום ריאלי (23) היא אתי עטיה, שכיהנה כ-17 שנים כראש לשכתו של חיים כץ.

בפועל, יהיו לפחות 3 חברי כנסת ממפלגת השלטון שיקדמו את האינטרסים של ההסתדרות ויבלמו מהלכים שיפגעו בה – גם אם המהלכים הללו לטובת הציבור הרחב.

רומן 3: ההסתדרות והעבודה

ואם זה לא מספיק, הבחישה של ניסנקורן הגיעה אף ליריבה המרה של הליכוד: מפלגת העבודה. יו"ר ההסתדרות פרסם לפני הפריימריז במפלגה רשימת מומלצים (בתמונה). ניתן לראות כי בעשירייה הראשונה של מפלגת העבודה נמצאים ארבעה מהמומלצים של ניסנקורן (שמולי, מיכאלי, סויד ופרץ) ושלושה נוספים בעשירייה השנייה (סעאד, בירן ופדידה). לולא השריונים ברשימה, מצבם של המומלצים של ניסנקורן היה טוב יותר.

דחה את הפריימריז, יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי

במפת הח"כים תוכלו לראות שחלק לא מבוטל מחברי הכנסת מהמחנה הציוני הצביעו נגד / נעדרו מהצבעות לגבי שקיפות באגודות עות'מאניות (לבני, יחימוביץ', נחמיאס-ורבין, שמולי, ברלב ועוד). זה לא הכל. יוסר ורטר פרסם בהארץ שאבי גבאי אף דחה את הפריימריז במפלגת העבודה כדי שיתאים ללו"ז של ניסנקורן. מסתבר, שהפריימריז תוכננו ליום בו ניסנקורן שהה באילת עם ראשי המרחבים בהסתדרות ועסקנים נוספים.

קידום ח"כים בפריימריז משתלמת עבור ניסנקורן. כך הוא דואג שיהיו ח"כים שיצביעו נגד החלת שקיפות באגודות העות'מאניות (בין היתר, ההסתדרות). מיקי רוזנטל סיפר איך זה עובד: "ניסנקורן הוציא רשימה של מומלצים בפריימריז האחרונים של מפלגת העבודה, שנכללו בה כל חברי הכנסת המכהנים של העבודה – מלבד מיקי רוזנטל". הסיבה: "בגלל שאני תמכתי בחוק האגודות העות'מאניות שמבקש להחיל שקיפות גם על הפעילות של ההסתדרות".

רומן 4: ההסתדרות וכחול-לבן

ועכשיו לדובדבן: אחרי שניסנקורן וההסתדרות הצליחו לבסס השפעה פנימית בכל המפלגות האלו, ב-16.02.19 התבשרנו שניסנקורן מצטרף בעצמו לרשימת "חוסן ישראל-תל"ם" בראשות הרטמכ"לי לשעבר בני גנץ ובוגי יעלון, שלאחר מכן התאחדו עם "יש עתיד" בראשות לפיד. לא פחות. תבינו את האבסורד – אחרי כל הבחישות של יו"ר ההסתדרות בשאר המפלגות, הוא הצטרף לאחרת ואף עשוי למצוא עצמו, כך סיכם עם גנץ, בסוף מעל כולם – כשר אוצר או שר הכלכלה. בנוסף, יו"ר המטה שלו בהסתדרות עו"ד עינב קאבלה שובצה במקום ה-37 ברשימת כחול-לבן.

אם יש מקרה שעשוי להוות טעימה עבורנו להתנהגותו כפוליטיקאי של ניסנקורן הוא השקיפות בהסתדרות. השרה שקד פרסמה לאחרונה תקנות לשקיפות באגודות העות'מאניות (וביניהן ההסתדרות). ניסנקורן בחר להגיב בפנייה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיעצור את פרסום התקנות (וסורב). מדוע מנהיג פוליטי מתנגד לשקיפות בתקציב עתק של גוף ציבורי? האם מאות אלפי חברי ההסתדרות לא זכאים לדעת לאן הולך הכסף שלהם?

היד הארוכה של ההסתדרות ברוב המפלגות המרכזיות לא נובעת ממניעים אידאולוגיים – אלא מהרצון להגן על האינטרסים של הארגון העוצמתי, הנהנה מפיקוח עות'מאני – שקיים חלקית בעידן הנוכחי – על תקציבו האדיר. כתוצאה, בכנסת ה-21 ניתן להניח שנראה רפורמות מבניות רחבות, הכוללות התייעלות ושיפור פריון במגזר הציבורי, מתקשות להתקדם. הסיבה: ההסתדרות דואגת לח"כים מכל הגוונים, מאבטחת לעצמה חיילים בכל קואליציה שתקום, כדי לוודא שלא יזיזו להם את הגבינה.

*

כל הגורמים המוזכרים, כאיש אחד, סירבו להגיב לדברים.

*

אלון תובל הוא מנכ"ל עמותת תחרות – התנועה לחירות בתעסוקה – גוף א-מפלגתי המצהיר על עצמו כי פועל "לקידום שוק תעסוקה גמיש המאפשר חופש מהתאגדות לצד החופש להתאגד באופן וולנטרי" ומבקש לשנות את תפקידם של ארגוני עובדים בישראל מגופים הבולמים שינוי לכאלה המסייעים לעובדים להסתגל לשינויים. המשמעות היא, בין היתר, התנגדות לפעילותה של הסתדרות העובדים (בראשות ניסנקורן), ויש לקחת זאת בחשבון בעת קריאת הטור.