פוסטים

בדקנו: איפה היו חברי הממשלה בזמן ישיבות הממשלה שבוטלו?

בחודש האחרון התבטלו ישיבות הממשלה שש פעמים ● לשרות ולשרים נוצר פתאום חלל ריק ביומן ● איך נדע מה הם בחרו לעשות עם הזמן שהתפנה? ● אם הם היו מפרסמים את היומנים שלהם היה קל לבדוק, אבל הם לא ● אז חיפשנו במקום שהכי דומה ליומן אישי: הסטורי באינסטגרם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

בכל יום ראשון אמורות להיערך ישיבות הממשלה. זהו הזמן השבועי בו כל השרות והשרים יושבים יחד כדי לדון ולקבל החלטות. אבל לפני כחודש בוטלה לראשונה הישיבה הקבועה, ובשבוע שלאחר מכן היא בוטלה שוב. בסך הכל, מאז ה-2 באוגוסט, בוטלו שש ישיבות ממשלה אחרי שנקבעו, והתקיימה רק ישיבת ממשלה אחת.

‎⁨כמעט לא ראינו ישיבות כאלה בחודש האחרון. ראש הממשלה נתניהו והחליפי גנץ בישיבת הממשלה 7 ביוני 2020 (צילום: מארק ישראל סלם)

העובדה שהממשלה לא מתכנסת היא חריגה, ומשפיעה על הציבור באופן ישיר: הממשלה לא מקבלת יחד החלטות, והן מתקבלות במקומות ופורומים אחרים. וכל זה קורה בזמן המשבר הבריאותי העולמי החמור שכולנו חווים. בגלל שחברי וחברות הממשלה לא מנהלים דיון, הם לא יכולים להביע את תפיסת העולם הייחודית שלהם, ואת הצרכים של הציבור אותו הם מייצגים. ללא פורום חשוב כזה, ההחלטות מתקבלות ללא שקיפות, ובהיעדר ישיבות ממשלה מסודרות, אין סדר יום והודעות לציבור. 

גם שגרת העבודה של השרות והשרים נפגעת. המשבצת הגדולה ששמרו ביומן שלהם לישיבה, פתאום נותרה ריקה בכל פעם שבוטלה הישיבה. אז מה הם עושים עם כל הזמן הזה?

איפה היומנים?

על פי החוק השרים חייבים לפרסם את היומנים שלהם לציבור. הם, כמו הח״כים, נבחרו על ידינו כדי לעבוד למעננו. לכן, אך הגיוני שנדע איך הם משתמשים בכוח שניתן להם ובזמן שלהם. אם זה באמת היה קורה, התשובה לשאלה מה הם עשו בזמן שבו היתה אמורה הישיבה להתקיים היתה אמורה להיות קלה לפתרון. 

אבל רוב השרים מפרסמים את היומנים שלהם רק לאחר סוף השנה (יש מי שנזקקו לתזכורות חוזרות ונשנות של ״שקוף״). את ימי הראשון שנותרו ריקים ביומן נוכל לראות, כנראה, רק בעוד כמה חודשים. זאת למרות שהדבר הנכון והראוי היה לפרסם את היומן באופן קבוע, בכל שבוע או חודש, באתר המשרד, כך שהציבור יכול להיות מעורב יותר.

עוד ״בשקוף״:

ביום ראשון האחרון שוב התבטלה הישיבה. אבל בעקבות לחץ ציבורי היא נקבעה מחדש ליום שלישי בצהריים. המתנו בציפייה למועד המיוחל, אבל יום שלישי הגיע ובאתר הממשלה עדיין לא פורסם סדר יום לישיבה. השעות חלפו והגיעה השעה שתיים בצהרים שבה הייתה אמורה הישיבה להתחיל, אבל כלום לא קרה. לא ישיבה ולא סדר יום. 

אז איפה השרים והשרות? מה הם עושים בזמן הזה ששוב התפנה?

בלית ברירה פנינו במקום השקוף היחיד שנותר לנו: הסטורי באינסטגרם של שרי הממשלה. זה כמובן רחוק מלהיות פתרון מושלם, אבל הסטורי מתעדכן בזמן אמת ונגיש בקלות לציבור הרחב. 

חומוס, ג׳ודו ועוטף עזה

בדקנו עבורכם בסטורי בזמן אמת: מה עשו השרים (הפעילים באינסטגרם) בזמן שבו היתה אמורה להתקיים ישיבת הממשלה ביום שלישי האחרון. קראו ושפטו בעצמכם: האם עסקו בנושאים הקשורים למשרד שבאחריותם? האם הם עסקו בפעילות שמועילה בתקופת חירום בריאותית וכלכלית? 

שר התקשורת יועז הנדל (דרך ארץ) יצא לסיור במועצה אזורית בנימין כבר ב-9:00 בבוקר. הוא טייל בטבע ואז בסביבות 15:00 – לאחר הזמן שנקבע לתחילת הישיבה – עדכן שהוא מקבל סקירה כשהוא מצולם על טרקטורון, עדיין בבנימין.

סיור במועצה אזורית בנימין. שר התקשורת יועז הנדל (צילום מסך מתוך אינסטגרם)

שר התיירות אסף זמיר (כחול לבן) נסע לסיור במועצה אזורית גזר. הוא נפגש עם ראש המועצה רותם ידלין, אכל איתה חומוס וביקר באתרים תיירותיים באזור – מרכז חקלאי אורגני ויקב.

שר התיירות אסף זמיר מסייר במועצה אזורית גזר. (צילום מסך מתוך אינסטגרם)

ראש הממשלה בנימין נתניהו העלה סרטון בו הוא מבקר בחנות פרחים ובחנות ספרי יד שניה בעיר רמלה.

פרחים לשרה, ספרים יד שניה. ראש הממשלה נתניהו בסיור ברמלה (צילום מסך מתוך אינסטגרם)

שרת התפוצות עומר ינקלביץ' (כחול לבן) ביקרה בשדרות, שם סיירה בישיבה ופגשה את ראש העיר אלון דוידי. היא גם ביקרה בחמ"ל הקורונה בעיר, פגשה בעלי עסקים וקנתה בחנות מקומית.

שרת התפוצות עומר ינקלביץ' ביקרה בשדרות (צילום מסך מתוך אינסטגרם)

שר התרבות והספורט חילי טרופר (כחול לבן) צפה בתחרות ג'ודו.

שר התרבות והספורט חילי טרופר בתחרות של איגוד הג׳ודו (צילום מסך מתוך אינסטגרם)

שר החוץ גבי אשכנזי (כחול לבן) ביקר בקרית ענבים ובבית שמש, שם פגש את ראש העיר עליזה בלוך.

שר החוץ גבי אשכנזי מסייר בקרית ענבים ובבית שמש (צילום מסך מתוך אינסטגרם)

שר החקלאות אלון שוסטר (כחול לבן) ושר הכלכלה עמיר פרץ (העבודה) ביקרו בעוטף עזה. הם סיירו בחממות של קיבוץ ארז שבעוטף עזה. כך כתב השר פרץ בעמוד האינסטגרם שלו: "הגענו לתמוך בתושבי שדרות ובחקלאים שעמידתם האיתנה ואמונתם בשלום הם התשובה הישראלית שזקוקה לחיזוק ותמיכת הממשלה. לכן אנחנו כאן לתת להם את כל הכלים להשתקם ולחזור להתפרנס".
השר שוסטר תיעד גם את ביקורו באירוע חניכה של מרכז קק"ל בשער הנגב.

שר החקלאות אלון שוסטר ושר הכלכלה עמיר פרץ בסיור בעוטף עזה (צילום מסך מתוך אינסטגרם)

השר לירושלים ומורשת רפי פרץ (הבית היהודי) סייר בירושלים. על פי האינסטגרם שלו הוא אכל תאנים בשוק מחנה יהודה, ביקר במלון בעיר ובעסק מקומי.

השר לירושלים ומורשת רפי פרץ מסייר בעיר הקודש (צילום מסך מתוך אינסטגרם)

ביקורות ופירגונים

כל הכבוד לשרים ולשרות ששיתפו עם הציבור את העשייה שלהם – באמת. זה עדיף על השרים שגם לא השתתפו בישיבה שהתבטלה, וגם לציבור אין שום דרך לדעת מה הם עשו עם הזמן הזה. 

עכשיו ברצינות: הסטורי עדיף על אפלה מוחלטת, אבל זה עדיין לא כלי שמטרתו שקיפות – אלא יחסי ציבור, והוא משמש את נבחרי ונבחרות הציבור שלנו כדי להפיץ רק את המידע שנוח להם ושהם יוצאים בו טוב (קצת כמו כולנו). לסטורי שלהם הם לא יעלו את הפגישה עם המקורב או הלוביסטית. אולי זה הגיוני – אבל לציבור מגיע לדעת הכל. אנחנו הבוסים, ואנחנו רוצים לפקח על העבודה שלהם. 

חישבו על זה. האם בזמן קריאת הכתבה עברה לך בראש המחשבה שאולי חלק מהשרים יכלו לנצל בצורה קצת יותר טובה את הזמן שלהם? לפתור בעיה שהיא יותר דחופה, לדעתך? 

אילו כל הפגישות של נבחרי הציבור היו שקופות לציבור, היינו אמנם מבקרים אותם, אבל גם מפרגנים להם ומעריכים אותם על העבודה הקשה שלהם. וזאת על בסיס מידע ולא רק על פי התעמולה שהם עשו או לא עשו. כשמוצגת לציבור רק תמונה חלקית, אין לנו ברירה אלא לחשוב שזה כ-ל מה שעשו עבורנו – וזה לא משרת לטובה אף אחד. לא את הציבור ולא את נבחריו.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

נורבגי-כחול-לבן: החוק שיכניס ח"כים "חופשיים" במקום שרים

לאחר שהושבעה הממשלה המנופחת בתולדות ישראל – חוק נורבגי בגרסת ישראל ינסה לתת חיזוק לכנסת. שרים יוכלו להתפטר מתפקידם כח"כים ולפנות מקום לח"כים חדשים. הבעיה: האם ומתי להתפטר – זו כבר החלטה שלהם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

אמש עברה בקריאה שניה ושלישית הצעת חוק "הפסקת חברות בכנסת של ח"כ המכהן כשר או סגן שר", שמכונה "החוק הנורבגי". המטרה היא לתקן את העיוות שנוצר עם הממשלה המנופחת, לפיו נותרו מעט מדי "ח"כים חופשיים", כלומר כאלה אשר אינם שרים וסגני שרים, ויהיו פנויים לעשות את עבודת הכנסת הבסיסית והחשובה: חקיקה בוועדות השונות ופיקוח על הממשלה.

בני גנץ. החוק החצי נורבגי נתפר למידותיה של מפלגתו (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

הדרך לאזן את הכוח של הממשלה היא לאפשר לשרים להתפטר מתפקידם כח"כים ולפנות מקום לח"כים חדשים שיכנסו במקומם. אך בניגוד לנורבגי הקלאסי, הגרסה הישראלית יוצרת נורבגי עם פרצות שעלולות להתברר בעייתיות: השר או השרה בוחרים בעצמם האם ומתי להתפטר, וכשהם יודעים בדיוק מי נכנס לכנסת אם יעשו זאת. 

הבעיה: 80% מ"כחול לבן" הפכו לשרים 

הבעיה העיקרית שהחוק מבקש לפתור, מצויה ב"כחול לבן". הסיעה בראשות בני גנץ אומנם הצליחה ליצור ממשלה שוויונית ומנופחת עם הליכוד, אך השאירה את הכנסת יתומה. 12 שרים מונו במפלגה שמונה 15 נבחרי ציבור סך הכל, כלומר נשארו שלושה ח"כים בלבד לעבודת הכנסת.

עוד על הממשלה המנופחת:

גם לשלושה הללו ניתנו תפקידים: איתן גינזבורג מונה ליו"ר ועדת הכנסת, מיקי חיימוביץ' ליו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה ורם שפע ליו"ר ועדת החינוך. לכן, לא נותרו "ח"כים חופשיים" לכחול לבן. ועדת הפנים וועדת החינוך הן בין הוועדות העמוסות בכנסת, היחיד שיכול להתרוצץ בין הוועדות הוא יו"ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג אם יגלה יעילות בתפקידו. 

לסיעת "דרך ארץ" שהתפצלה מ"כחול לבן" המקורית, אין בכלל רשימה ולא יהיו לה ח"כים מן השורה גם אם השרים יתפטרו. יושבים בה יועז הנדל, שמונה לשר התקשורת וצבי האוזר שמונה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון – ועדה עמוסה גם היא. 

עוד בקואליציה, אפשר למצוא את מפלגת העבודה, לה שלושה ח"כים מכהנים ששניים מהם מונו לשרים – איציק שמולי ועמיר פרץ. האחרונה, מרב מיכאלי, בחרה לעבור לאופוזיציה. 

בשורה התחתונה – יש לכחול לבן רבתי (העבודה ודרך ארץ) חצי ח"כ להתרוצץ בכנסת ולכן הם חייבים חוק שיאפשר להם להכניס ח"כים נוספים למשכן. על פי ההצעה, הם יוכלו "לייצר" חמישה ח"כים נוספים.

בכלל לא נורבגי

"החוק הנורבגי" שעבר אמש הוא לא בדיוק חוק נורבגי. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, קיים גם בשבדיה, הולנד, צרפת, בלגיה, פורטוגל. 

תהלה נעמה פרידמן. האם תעבור מיש עתיד כדי להיכנס כח"כית בקואליציה? (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

החוק המקורי מבוסס על ניתוק בין הרשות המבצעת למחוקקת ומחייב את מי שהתמנה לשר בממשלה להתפטר מחברותו בפרלמנט. בכך יפנה השר את מקומו לבא בתור ברשימת המועמדים. 

"ההיגיון העומד בבסיס החוק הוא לחזק את הרשות המחוקקת על-ידי הגדלת מספר החברים הפנויים לעבודה פרלמנטרית, למנוע ניגוד עניינים בין חברות בממשלה לחברות בפרלמנט, ולאפשר לשרים להתרכז אך ורק בעבודתם המיניסטריאלית", נכתב במסמך המכון. לדעה זו שותפים בתנועה למשילות ודמוקרטיה.

בישראל אימצו את המודל לטובת פתרון הבעיה בכחול לבן, עם שינויים בנוסח הכנסת הישראלית. אך ברשימה מצויים כידוע גם ח"כים מ"יש עתיד", שכניסתם במקום שר מתפטר עתידה לתת כוח דווקא לאופוזיציה. לכן שקלו בעבר להעביר חוק "נורבגי מדלג" שיאפשר למפלגה להכניס לכנסת רק את מי ששייך או מוכן לעבור לכחול לבן. הצעה זו נפלה לאור הלחץ הציבורי וביקורת בג"ץ.

יוראי להב-הרצנו. עשוי להיכנס לכנסת בזכות הנורבגי, אבל יישאר עם יש עתיד באופוזיציה

כרגע רק שתי ח"כיות אישרו בוודאות כי ייכנסו בזיקה לכחול לבן: מיכל קוטלר-וונש (תל"ם) ועינב קאבלה (חוסן לישראל). הילה שי וזאן (חוסן לישראל) תיכנס ככל הנראה גם היא. יוראי להב הרצנו (יש עתיד), הראשון ברשימה להיכנס, דווקא אישר שיישאר ביש עתיד ותהלה נעמה פרידמן (יש עתיד) עדיין מתנדנדת.

מפלגת העבודה תתקשה להשתמש בחוק מאחר והבא בתור ברשימה הוא אילן גילאון ממרצ, שיישאר באופוזיציה.

החשש: שימוש פרסונלי בהחלטה להתפטר

המטרות המקוריות של החוק חשובות, אך בגישה הישראלית הוסיפו התניות שהופכות את המנגנון החוקתי לכלי פוליטי שעונה לצורכי השעה. כך, תחת מעטה הקונצנזוס של חיזוק הכנסת והגדלת מספר הח"כים בכחול לבן, תפרו חוק למידותיהם. כשבפעם הבאה החוק לא יתאים – ישנו אותו שוב. 

העיוות המשמעותי הראשון הוא מתן רשות לשרים להתפטר, במקום לחייבם לעשות זאת – כמו בנורבגי המקורי. המשמעות היא שניתן לעשות שימוש פרסונאלי באפשרות להתפטר: ברגע שההחלטה לפנות מקום נתונה בידי ח"כית שמונתה לשרה, היא יודעת בדיוק את איזה ח"כית היא יכולה להכניס ולאן זו מתחייבת להשתייך ואז להחליט סופית אם תתפטר.

כך למשל, כיוון שתהלה נעמה פרידמן לא הודיעה אם תיכנס לקואליציה עם כחול לבן או תישאר באופוזיציה עם יש עתיד, השר יזהר שי יכול להחליט אם להתפטר או לא בהתאם להחלטתה.

"חייבים להתקדם". מחיר החוקים הפרסונליים יתברר בהמשך (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

בנוסף, החוק אינו עקבי ומאפשר באופן מלאכותי ליותר שרים של כחול לבן להתפטר מאשר שרים של הליכוד. הדבר נעשה על ידי "תפירת" האפשרות להתפטר לפי מספר המנדטים שיש למפלגה בכנסת. כלומר, אם יש למפלגה מספיק ח"כים "חופשיים" שאינם שרים, אפשרותם של שרים חדשים לפנות מקום לח"כים חדשים מוגבלת. כך לליכוד יש אפשרות שרק ששני שרים יתפטרו.

חשש מח"כים "על תנאי"

בחוק המקורי, בחלק מהמדינות (דוגמת נורווגיה ושבדיה) רשאים השרים שהתפטרו מהממשלה לחזור ולכהן בפרלמנט במקום אלו שהחליפו אותם, ובחלקן (כדוגמת הולנד וצרפת) האפשרות הזאת איננה קיימת. כלומר, מרגע שהתפטרת מהפרלמנט לא תוכל לשוב אליו באותה הקדנציה.

במקרה הישראלי ניתן לשר שהתפטר לחזור לתפקד כח"כ פעם אחת בלבד ולא להתנהל כדלת מסתובבת. הסעיף הזה בחוק נועד למנוע סירוס של ח"כים מהקואליציה, שמאויימים בחזרת שר ששולחת אותם הביתה, החוק מגביל את השרים שרוצים לחזור לסיבות הללו בלבד: התפטרות או פיטורין מהממשלה. כלומר, לא ניתן לחזור לכנסת סתם כך.

מליאת הכנסת בעת אישור החוק החצי-נורבגי (צילום עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

מאחר והתפטרות השרים היא בגדר רשות, נוצרת תלות בין השר או סגן השר הפורש לבין הח"כ שנכנס במקומו. אחד השמות שעלו בדיון הוא של אסנת הילה מארק, ששמה נכתב בהסכם הקואליציוני כחברה עתידה מוסכמת בוועדה למינוי שופטים (שתתבצע על ידי הצבעה חשאית בכנסת). 

הסעיף שמגביל את חזרתם של השרים נועד למנוע מצב שבו מארק, או כל ח"כ אחר, יהיו נתון לסנקציה באם לא יתיישר לדעת יו"ר המפלגה.

עוד ועוד סיבוכים

הוספת הסעיפים בעייתית גם משום היא מסבכת את המנגנון. בהצעת החוק בנו חישוב מסובך שמקורו לצורכי השעה של כחול לבן:

    • לא יתפטרו יותר מחמישה חברי כנסת ולא יותר משליש (תפור למידת כחול לבן בה יש 15 ח"כים ולכן הם מנצלים את המקסימום).
    • אם יש 10-12 ח"כים, יתאפשר לארבה מהם להתפטר מתפקיד ח"כ.
    • 7-9 ח"כים – יתאפשר לשלושה להתפטר מהכנסת.
    •  4-6 ח"כים – שניים יוכלו להתפטר.
    • מתחת לשלושה ח"כים – רק אחד או אחת יוכלו להתפטר.

הצליחו להפחית עוד מתפקיד סגני השרים

הצעת החוק נוגעת גם לסגני השרים. מדובר באבסורד כיוון שתפקידם לא הוגדר מעולם בספר החוקים. הסגנים הם בעלי תפקיד מוגבל מאוד בממשלה ולא נושאים באחריות או סמכות אלא מהווים שולייה בלבד כדי לעזור לשר עמוס בייצוג בכנסת. 

על פי הצעת החוק החדשה, סגני שרים יוכלו גם הם להתפטר וכך ישוחחרו גם מההצבעות במליאה. בכנסת הם גם ככה ח"כים צולעים, שאינם יכולים להצביע בוועדות ולפקח על הממשלה. כעת באופן סופי הם יהוו כקישוט בלשכת השר הממונה, עם לשכה נוספת בכנסת.

סגני השרים החדשים. יכולים להתפטר מתפקידם בכנסת כדי לא להצביע במליאה (צילומים: אתר הכנסת)

עוד פירוטכניקה שהמציאו בחוק היא חילופי התפטרות בין שרים. לפי ההצעה, שני שרים מאותה סיעה יוכלו במהלך הקנדציה להעביר את ההתפטרות מהכנסת ביניהם, במידה ואחד מהם רוצה, מסיבות שונות, לחזור לכנסת. המטרה היא למנוע פיטורי ח"כ מהכנסת שלא לצורך. כך שהח"כ לא יוצא מהכנסת בגלל ששר רצה (מסיבותיו שלו) לחזור לכנסת.

כך למשל, השר זאב אלקין יכול לבקש מהשרה גילה גמליאל להתחלף על כסא הח"כ ואוסנת הילה מארק לא תאלץ להתפטר ולחזור שוב. גם זאת ניתן לבצע פעם אחת. 

המצאה חדשה נוספת במשטר של ישראל, שהחלה להתנסח כבר בחקיקה שקיבעה את ההסכם הקואליציוני האחרון, היא ה"זיקה". לפי הנורבגי הישראלי, ח"כ חדש שיכנס במקום שר או שרה שהתפטרו יצטרך להצהיר בכתב ליו"ר הכנסת על הזיקה שלו למפלגה אליה ישתייך. 

כלומר, ח"כים ברשימת יש עתיד יוכלו לעבור לכחול לבן אם ירצו, אך יהיו חייבים להודיע מראש, כך שלשר המתפטר תהיה הזכות למשוך את ההתפטרות שלו.

שינוי חוקי יסוד – רק לצורך המיידי

בדיוק כמו שינוי החוק שנועד לעגן את ההסכם בין כחול לבן לליכוד, גם במקרה זה החוק נועד לשרת צורכי שעה וללא הסתכלות ציבורית רחבה על מה טוב או לא טוב למערכת המוסדות בישראל. כפי שאמר גם גור בליי, היועץ המשפטי של הוועדה: "לא טוב שחוקי יסוד יחוקקו עם תוחלת מיידית, אלא רק לכנסת הבאה".

לפי גישה זו, יש לחוקק חוקים דווקא כשהמחוקק אינו יודע איך יושפע מהם. רק כך המחוקק יכול להתבונן באינטרס הציבורי הרחב ולא להסתכל על האינטרס האישי שלו. וזה לא מה שנעשה פה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): חקיקה שמשנה את היחסים בין הרשויות לצורך הסדרים פוליטיים, פוגעת בנו כאזרחים, כיוון שהיא לא נעשית מתוך שיקולים רחבים. המטרה כיום היא לתקן נזק שנוצר בעקבות ממשלה מנופחת עם שרים וסגני שרים מיותרים. החשש הוא שבפעם הבאה, כשהחוק לא יתאים, ישנו אותו שוב ושוב ללא יציבות חוקתית.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): לזכור ולהזכיר שבשעת החירום הקשה הזו שעוברת על אזרחי ישראל נבחרי הציבור שלנו ממשיכים לעסוק בעצמם. למנות עוד תפקידים ועוד משרדים ללא צורך. בכל הנוגע להפרדה בין הממשלה לכנסת יש טעם בחוק נורבגי פשוט, צופה פני עתיד, אולי אפילו הגדלת מספר הח"כים. אבל כל זאת שיחול החל מהכנסת ה-24 ולא מהכנסת הנוכחית.

 

חלוקת הכיבודים על חשבוננו נמשכת: 8 סגני שרים חדשים

תחת מהומת משפטם של נתניהו, אלוביץ ומוזס – ראש הממשלה חילק עוד שמונה כסאות סגני שרים. תפקידם חסר כל סמכות, והעלות לציבור – 17.6 מיליון שקל בשנה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הממשלה אישרה היום בכנסת (שני) את החלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו למנות שמונה סגני שרים חדשים. הללו נוספים על 33 השרים, על רה"מ ורה"מ החלופי. כעת מספרם הכולל של חברי הממשלה הוא 43, מתוך 120 חברי כנסת, יחס של כ-1:3.

מהו תפקידו של סגן שר? הגדרה זו נעדרת מספר החוקים. על פי מסמך הנחיות היועמ"ש שעסק בנושא, מדובר בשוליה מנהלית, תפקיד חסר כל סמכות או אחריות, שתכליתו המקורית לסייע לשר בעומס העבודה. גם מתשובותיהם של כל אחד מהסגנים החדשים לשאלה זו – ניכר שלא מדובר בתפקיד בעל תוכן ברור.

עוד על הממשלה המנופחת:

למרות זאת מדובר בעלות לא מבוטלת לציבור, שכוללת את משכורת הסגן, שכר צוות המשרד ויועציו. לפי הצעת ההחלטה, העלות המשוערת של כל סגן שר עומדת על 2.2 מיליון שקל בשנה, כך ששמונה שרים מנפחים את עלות הממשלה בעוד 17.6 מיליון שקלים.

נכנסים לתפקיד שאינם יודעים את מהותו

חברי הכנסת שצפויים להיכנס לתפקידים הרשמיים בממשלת ישראל, עדיין לא יודעים להשיב על השאלה הפשוטה: "מה מהות תפקידך החדש?" לא מדובר בשאלת עומק על התפקיד שטרם נכנסו אליו, אלא רק על תחומי האחריות הבסיסיים ביותר של המשרה אותה הם עתידים למלא.

אורי מקלב במעמד ההשבעה לממשלה. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

הנה רשימת תשובותיהם המלאה:

  1. ח"כ יואב קיש, סגן שר במשרד הבריאות: "במשרד כמו משרד הבריאות לא חסרים תחומי אחריות, בטח לא בתקופה הזו. המינוי הרשמי טרם התקבל (אמור להתקבל היום) והשר ואני בלוז חפיפה אינטנסיבי ולכן אני מאמין שבימים הקרובים תבוצע חלוקת אחריות".
  2. ח"כ דסטה גדי יברקן, סגן שר במשרד לביטחון פנים: מלשכתו נמסר כי "במהלך הימים הקרובים הוא והשר יסגרו את תחומי האחריות".
  3. ח"כ יצחק כהן, סגן שר במשרד האוצר: טרם התקבלה תגובה.
  4. ח"כ יואב בן צור, סגן שר במשרד הפנים, ולסגן שר במשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל: טרם התקבלה תגובה.
  5. ח"כ אורי מקלב, סגן שר במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים: מלשכתו נמסר שהוא יהיה ממונה על הרשות לפיתוח כלכלי חברתי חרדי.
  6. ח"כ מאיר פרוש, סגן שר במשרד החינוך: אמר שטרם מונה (המינוי דורש אישור בכנסת).
  7. ח"כ משולם נהרי, סגן שר במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים: טרם התקבלה תגובה.
  8. ח"כ פטין מולא, סגן שר במשרד ראש הממשלה: "ממונה על המגזר בכל מובן המילה". בדף הפייסבוק שלו מצאנו טקסט מפורטיותר בו ציין "בין תפקידיי אהיה אחראי על המנהלת לפיתוח כלכלי-חברתי ביישובים הדרוזיים והצ'רקסיים שתועבר לאחריות משרד ראש הממשלה במקום המשרד לפיתוח איזורי בנוסף לעוד תפקידים רבים שיוטלו עליי מטעם הממשלה".

התשובה המשפטית: עזר כנגדו

גם בחקיקה אין הגדרת סמכות לסגן שר. הנחיות היועמ"ש משנת 2013 מסבירות כי מהות התפקיד היא לעזור לשר בעומס עבודתו ובעבודה מול הכנסת. כך לדוגמה, נהוג שסגני שרים עונים על שאילתות במליאת הכנסת

פטין מולא במעמד ההשבעה לממשלה. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

לפי הנחיות היועמ"ש, השר יכול למסור לסגנו "עניינים ציבוריים" ולא סמכויות חוקתיות כמו אישור תקנות. בהבהרה אחרת בהנחיות היועמ"ש נכתב: "היקף התפקידים שהשר רשאי להטיל על הסגן אינו מוגבל ובלבד שמתקיימים ונשמרים שני תנאים: האחד – שהאחריות לענייני המשרד, הן כלפי ראש הממשלה והן כלפי הכנסת, מוטלת היא על השר; והשני – שסגן השר פועל בשמו של השר, מכוחו ועל דעתו […]".

גם תחקיר העבר של "שקוף" אודות שגרת עבודתו של סגן שר, מעלה תמונה דומה. התחקיר כלל מעקב של חוקר פרטי אחר סגן השר להגנת הסביבה, ירון מזוז. התגלה כי הוא כלל אינו מגיע ללשכתו שבירושלים, מתחיל את יום העבודה מאוחר ומבלה אותו בקניות ובפגישות עם חבריו.

לצפייה בסרטון המעקב ב"צינור":

החלשה נוספת של הכנסת

למרות שאין לו סמכויות חוקתיות, סגן שר הוא חלק מהממשלה, מייצג אותה, ואינו יכול להצביע כנגדה בכנסת. הוא לא יכול להיות חבר בוועדות הכנסת וגם לא להגיש הצעות חוק או שאילתות. לכן, הוספה של שמונה סגני שרים נוספים אף מקטינה את מספר הח"כים הפעילים בקואליציה ל-30 סך הכל.

הקואליציה שולחת לוועדות ניצבים שמצביעים בלי לחשוב (צילום: יוסי זמיר)

כאמור, יחס חברי ממשלה – כנסת עומד כעת על שלושה ח"כים על כל חבר או חברת ממשלה. כך נוצר מצב שבו הקואליציה שולחת לוועדות רק ניצבים שרצים מחדר לחדר בשביל להצביע כפי שהורו להם, ולא מתאפשר דיון רציני ומעמיק.

חברי כנסת מהקואליציה שאינם יושבים בממשלה, הינם דמויות מפתח משמעותיות ביותר לקידום חקיקה. בשונה מחברי אופוזיציה, הם יכולים להשיג רוב בהצבעה, ושלא כמו חברי ממשלה, הם יכולים, גם אם לא תמיד עושים זאת, לפעול באופן עצמאי, ללחוץ על חברי מפלגתם ולבלום מהלכים על פי השקפת עולמם. כך למשל, בכנסת ה-20 בני בגין מהליכוד יחד עם חלק מחברי הכנסת מסיעת כולנו התנגדו לשורת חוקים, ביניהם "חוק ההמלצות".

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): 17.6 מיליון שקלים בשנה ישולמו למימון סגני השרים מהכיס של כולנו, בתקופת משבר כלכלי וגירעון חמור. מעבר לכך, סגני השרים מנוטרלים מעבודת הכנסת ומוותרים הלכה למעשה על יכולת ייצוג הבוחרים שלהם בעשייה משמעותית. בד בבד, כמות חברי הממשלה המנופחת מחלישה את עבודת הכנסת ומעקרת את כוחה.

מעש"י: (מה לעשות כדי שיתוקן?): להמשיך לעקוב ולחשוף את חוסר התועלת בתפקיד בתקווה שסגני השרים יוותרו על הכיבודים, אם לא עכשיו אז בהמשך הדרך. להיות ח"כ הוא תפקיד משמעותי יותר מאשר נציג השר בכנסת.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בדרך לממשלה מהגדולות בהיסטוריה: איך זה נראה במדינות אחרות בעולם?

המדינה היחידה עם שר מודיעין, יחס שרים-ח"כים שמתקרב לסנגל ושורה של משרדים שקיימים רק לצורך הפוליטי של הרגע: השוואה בינלאומית מעמיקה מראה עד כמה חריגה הממשלה המנופחת בישראל • וגם: באיזו השכלה מחזיקים שרי בריאות מחוץ לישראל?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ניר בן-צבי, נדיה פייבל |

אחרי כמעט שנה וחצי אולי תקום בקרוב ממשלה – ואם זה יקרה, היא כנראה תהיה הגדולה בתולדות המדינה, כאשר תכלול לכל הפחות 30 שרים. כולנו כבר יודעים שהמספר הזה חריג בהשוואה עולמית – אבל עד כמה הוא חריג באמת? ומהם המשרדים אותם צריך לאחד או אפילו לבטל? 

לשם כך ערכנו השוואה בינלאומית מול 14 מדינות: שבע מהן מעצמות עולמיות (ארה"ב, רוסיה, סין, יפן, גרמניה, צרפת, אנגליה), ושבע מדינות נוספות מרחבי הגלובוס הדומות בגודל האוכלוסייה לישראל (הולנד, טוניסיה, דנמרק, פינלנד, נורבגיה, סינגפור, סנגל).

לא הסתפקנו בבדיקה שטחית של מספר השרים, אלא צללנו לבדיקה של מהות המשרדים והאופן בו האחריות שלהן מתחלקת בין השרים והשרות במדינות שונות.

אם כולם שרים – מי יפקח על הממשלה?

ממוצע השרים במדינות שנבדקו עומד על 19. המדינות היחידות עם יותר שרים מישראל הן טוניסיה (30) וסנגל (32) – וגם מעליהן אנו עשויים "לדלג" אם חלק מן התרחישים המדוברים לממשלה החדשה יתממשו.

אך נתון משמעותי הרבה יותר (שמתעלמים ממנו לא פעם) הוא היחס בין מספר השרים למספר חברי הפרלמנט: בישראל הוא צפוי לעמוד על שר אחד לכל ארבעה חברי כנסת (לפני מימוש "חוק נורבגי" שיאפשר לחלק קטן מהשרים לפרוש מהכנסת). 

המדינות היחידות שמתקרבות אלינו הן סינגפור (1 ל-6) וסנגל (1 ל-5). במדינות סקנדינביה, הקטנות מאיתנו משמעותית במספר התושבים, ישנם בין תשעה ל-12 מחוקקים על כל שר. במדינות גדולות הפער אפילו משמעותי יותר. 

במצב בו רבע מחברי הכנסת הם גם שרים, נפגעת משמעותית עבודת הכנסת. כשמוסיפים לקלחת הממשלתית את סגני השרים, המצב אפילו מחמיר. כך נוצר מצב שבו הקואליציה שולחת לוועדות רק ניצבים שרצים מחדר לחדר בשביל לתת קולם בהצבעות כמו חיילים, ולא מתאפשר דיון רציני ומעמיק.

תוצרת הארץ: המשרדים שישראל המציאה

ישנם 12 משרדים הקיימים בכל המדינות כמשרדים ראשיים, לעיתים כאמור אף עם אחריות רחבה מזו הקיימת בישראל: אוצר, ביטחון, בריאות, חוץ, חינוך, כלכלה ותעשייה, משפטים, עבודה ורווחה, פנים, תחבורה, הגנת הסביבה (פרט לארה"ב, שם ישנה רשות עצמאית האחראית על הנושא), חקלאות (פרט לסינגפור, אך זאת מכוון שחלקה של החקלאות בתל"ג של המדינה הקטנטונת הוא הנמוך בעולם).

מתוך דו"ח של המכון הישראלי לדמוקרטיה

הסתכלות מעמיקה על מהות המשרדים חושפת היכן מסתתר עיקר הבזבוז בהשוואה למדינות אחרות:

  • משרד האחראי על מדע וטכנולוגיה קיים בעשר מ-14 המדינות שנבדקו, אך בתשעה מהמקרים הוא מאוחד בתוך משרד אחר, בד"כ משרד החינוך, בצמוד לאחריות על השכלה אקדמית.
  • אף יותר שערורייתי הוא הפיצול של הטיפול בנושאים אסטרטגיים ומודיעין למשרדים נפרדים, מחוץ למשרד הביטחון. זו תופעה שלא קיימת באף לא אחת מהמדינות שנבדקו.
  • כרגע, עם המשרד לנושאים אסטרטגיים מאוחד משרד ההסברה – שם מתמקדים בעיקר במאבק בתנועת החרם על ישראל (BDS). משרד ההסברה, שפעל בעבר בצמוד למשרד החוץ, נמצא במתכונתו הנוכחית במסלול התנגשות מתמדת איתו, בשל האחריות החופפת. 

השר לעניינים אסטרטגיים והסברה, גלעד ארדן. רק בישראל משרד המודיעין נפרד ממנו

  • דוגמה נוספת היא משרד התרבות והספורט – אשר במחצית המדינות מאוחד לתוך משרדים אחרים. ראוי לציין כי בניגוד למגמה זו, בצרפת ישנם דווקא שני משרדים נפרדים ועצמאים – אחד לתרבות, והשני לספורט.
  • גם קיומו של משרד תיירות נפוץ פחות מכפי שניתן היה לשער. במרבית המדינות שנבדקו אחריות כזו אינה קיימת כלל, וכאשר ישנו שר ממונה על התחום זה בד"כ בצמוד לתפקיד נוסף. כך למשל בישראל רפורמת "שמים פתוחים", שהיא אחת המשפיעות ביותר על תחום התיירות בשנים האחרונות, הובלה בכלל בידי משרד התחבורה. 
  • ישנם שלושה משרדים הקשורים זה לזה כבר שנים רבות ומדגימים היטב את חוסר הענייניות שבבסיס חלק ממשרדי הממשלה: הסברה, ירושלים ומורשת ותפוצות. המשרדים הללו מתאחדים ואז נפרדים, לעיתים מבוטלים ואז צצים מחדש – הכל לפי הצורך הפוליטי של הרגע. 

שרת התרבות והספורט, מירי רגב. במחצית מהמדינות המשרד מאוחר תחת אחרים (צילם: נעם ריבקין פנטון)

  • פיתוח הנגב והגליל – קיומו של שר שאחראי באופן ממוקד לפיתוח הפריפריה קיים באופן דומה ברוסיה וסנגל. עם זאת, מרבית הסמכויות בפועל של המשרד נמצאות במקומות אחרים (שיכון ובינוי, תרבות, חינוך) – ועל כן אין כמעט ערך במשרד עצמאי שכוחו כה מצומצם.
  • רק בשתי מדינות שנבדקו קיים משרד דתות: אחת היא דנמרק, שם התפקיד הוא חלק ממשרד התרבות, והשנייה היא טוניסיה (מדינה בה 98% מהתושבים מוסלמים). 

שני משרדים (לפחות) שפשוט צריך לבטל

קיומם של המשרדים שהוזכרו עד עתה נדמה הגיוני ברמה העקרונית ורק בזבזני באופן המימוש, כלומר נראה שיעיל יותר לאחד משרדים קיימים. אך לצד זאת ישנם משרדים שעצם קיומם חריג בהשוואה עולמית:

  • המקרה הראשון אולי יפתיע רבים, בשל החשיבות הרבה המיוחסת לתפקיד הזה בישראל: משרד התקשורת. רק בשתיים מהמדינות שנבדקו קיים המשרד כגוף עצמאי (רוסיה וסינגפור). בתשע מדינות תפקיד הרגולוציה התקשורתית כלל לא קיים כמשרד ממשלתי. לאורך השנים קודמו בישראל תוכניות שונות לפירוק משרד התקשורת והפיכתו לרשות תקשורת לאומית, דוגמת ה־FCC האמריקאית. האחרון לקדם תוכנית מסוג זה (ללא הצלחה) היה שר התקשורת דאז משה כחלון ב-2010. 

שר העלייה והקליטה, יואב גלנט. לא ברור מה הצורך במשרד נפרד לנושא

  • משרד העלייה והקליטה הוא תופעה ייחודית לישראל ועל כן אין זה מפתיע שלא קיים משרד מקביל באף מדינה אחרת (בדנמרק קיים משרד ייעודי לטיפול בפליטים ומהגרים – מיקוד שונה מזה הישראלי). המשרד הוקם ב-1968 לטיפול ממוקד בגלי העלייה לישראל אחרי מלחמת ששת-הימים. עם זאת, מאז העלייה הגדולה מברה"מ בשנות ה-90 פחתו משמעותית מספר העולים בכל שנה. לכן, האחריות על דיור, רווחה וחינוך של עולים יכולים להתפזר בין המשרדים השונים או להיות מועברים לרשות עצמאית שתרכז את הטיפול.

שר הבריאות היחיד בלי תואר 

בצל התפשטות הקורונה ומשבר מערכת הבריאות, בדקנו על הדרך גם את ההשכלה של שרי הבריאות ב-14 המדינות שנבחנו:

  • חמישה מהם בעלי השכלה אקדמית בתחום הרפואי: ארבעה רופאים (צרפת, רוסיה, סין, טוניסיה) ואחות מוסמכת אחת (פינלנד).
  • חמישה עם השכלה אקדמית בכלכלה (תואר שני בכלכלה בבריטניה, כלכלה עם התמחות בבריאות בהולנד).
  • שניים עם תואר שני בתחומי ידע אחרים, פחות רלוונטיים למקצוע (מדעי המדינה ומשפטים בגרמניה, הנדסת חשמל בסינגפור)
  • שניים עם תואר ראשון (בנורבגיה לשר תואר במשפטים, בדנמרק הוא עיתונאי עם לימודי תקשורת)

שר הבריאות בישראל, יעקב ליצמן, הוא היחיד ברשימה ללא תואר אקדמי. כאחד ממנהיגי חסידות גור, השכלתו היא תורנית. מבחינת הפער בין תחומי ההשכלה לתחום העיסוק של השרים בישראל, ליצמן לא שונה ממרביתם. בחירת השרים פוליטית רובה ככולה ופעמים רבות שרי משפטים אינם עורכי דין ושרי חינוך אינם אנשי חינוך.

שר הבריאות יעקב ליצמן. השכלה תורנית בלבד

לרוב, מנכ"לי או מנכ"ליות המשרדים הם אנשי או נשות המקצוע הבקיאים והמנוסים בתחום. בתחום הרפואה נוצר בשנים האחרונות מצב ייחודי, כאשר גם מנכ"ל המשרד, משה בר סימן טוב, מגיע מהתחום הכלכלי ואינו בעל השכלה רפואית.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלי?): גודל הממשלה משפיע קודם כל על התקציב – ממשלה מנופחת עולה כמובן הרבה יותר ממשלה מצומצמת. מעבר לכך, ההשוואה הבינלאומית לימדה אותנו שהרבה מהפיצולים מהמשרדים הן המצאות ישראליות שעלולות לפגוע באיכות העבודה, כאשר המשרדים השונים מתקשים לתקשר אחד עם השני. בקיצור – אנחנו מקבלים עבודה פחות טובה תמורת הרבה יותר כסף.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): במקום לנפח את הממשלה כדי לרצות את המפלגות השונות במשחק הפוליטי, צריכות להתקבל החלטות מקצועיות שיועילו לאיכות העבודה ויקלו על התקציב. ההשוואה הבינלאומית מלמדת שמשרד הקליטה והעליה למשל, כמו גם משרד התקשורת, יכולים להפוך לרשות לאומית במקום משרד.

השר סמוטריץ' מחייב אחרים להגיש הצהרת הון, אבל את הצהרת ההון שלו – לא הגיש

השר בצלאל סמוטריץ' העביר חוק שמחייב משרתי הציבור כמו שופטים ואנשי צבא בכירים להגיש הצהרת הון. נהדר! אלא מה? בדקנו: את הצהרת ההון שלו עצמו — סמוטריץ' כלל לא הגיש למבקר המדינה. למעשה הוא מאחר בהגשתה כבר בחצי שנה. מלשכתו נמסר: "הפניה והביקורת צודקות לחלוטין. הגשת ההצהרה תעשה באופן מיידי"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

ב-2016 עברה בקריאה שלישית הצעת החוק של השר סמוטריץ' (יחד עם הח"כ איציק שמולי והח"כ מוטי יוגב) המחייבת עובדי ציבור להגיש הצהרת הון, חוץ מחברי כנסת ושרים. בניהם: נושאי משרה שיפוטית, בכירים ברשות מקומית, במשטרה, בשירות בתי הסוהר ובצבא. החוק מחייב אותם להגיש הצהרת הון בתחילת התפקיד ובסיומו, ואחת ל-6 שנים במהלכו. 

"כשליחי ציבור, בין אם זה ברשות המחוקקת והמבצעת כמו גם ברשות השופטת אנו מחויבים לציבור", הטיב לנסח בזמנו השר והדגיש: "מנהל תקין ושקיפות הם לא רק זכותם של הציבור אלא הם חובה עבורנו, וחיזוק אמון הציבור ברשויות הוא הכרחי להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

  • מדוע סמוטריץ', אוחנה ואלקין מאחרים בהגשת הצהרות ההון שלהם? לחצו כאן

"מנהל תקין ושקיפות הם לא רק זכותם של הציבור אלא הם חובה עבורנו". השר סמוטריץ', מתוך אתר הכנסת.

"שקוף" פרגנו בזמן אמת וגם מפרגנים בדיעבד לשר סמוטריץ' על החוק החשוב שהצליח להעביר, אבל – נראה כי השר סמוטריץ' שכח שהחלק הכי חשוב בהצהרת הון הוא… להגיש אותה.

מבדיקה שערכנו בשבוע שעבר, מסתבר ששר התחבורה סמוטריץ' שדיבר בשבחי הצהרת ההון – לא הגיש את ההצהרה שלו עצמו למבקר המדינה. השר מאחר כבר בחצי שנה בהגשת הצהרת ההון, בלי שביקש הארכה במועד ההגשה ולמרות שהמבקר תיזכר אותו בנוגע לכך כבר ארבע פעמים. קראתם נכון. 4 פעמים.

לצערנו, השר סמוטריץ' אינו השר היחיד שטרם הגיש את הצהרת ההון שלו. גם השר להגנת הסביבה אלקין ושר המשפטים אוחנה מאחרים בהגשת הצהרות ההון שלהם, ולא הגישו אותן עד עכשיו. מה שכן – אלקין הודה לנו על התזכורת, ואמר שיגישה בהקדם ואף יחשוף עבורנו את כולה. אוחנה התעלם. וסמוטריץ'? מלשכתו נמסר: "ממלא את הצהרת ההון, קצת נתקע על טכני".

  • מדוע סמוטריץ', אוחנה ואלקין מאחרים בהגשת הצהרות ההון שלהם? לחצו כאן

מקומם ששרים מצפצפים על החוק. הרי חוקי שקיפות הם כמו רפואה מונעת – הם מקשים על שחיתות מבכלל להיוולד. חשוב להבין: כשהם לא מגישים הצהרת הון, הנפגעים המיידיים הם אנחנו, הציבור. כל עוד הצהרת ההון לא הוגשה – יש גורם אחד פחות שמגן עלינו (ועל נבחרי הציבור עצמם) מפני שחיתות. לפני כמה שנים, למשל, חשפנו שלחיים כץ יש אימפריית נדל"ן ממקורות הכנסה לא ברורים. כל זה אמור להימצא בהצהרת ההון שלו. פיקוח היה יכול להוביל לשאילת שאלות בזמן אמת על הונו הרב – עוד לפני הגשת כתב האישום.

אם לשר סמוטריץ' אכן חשובה השקיפות והמחוייבות לציבור, זה הזמן להוכיח זאת: עליו להגיש את הצהרת ההון למבקר המדינה בהקדם, וגם לפרסם את נכסיו והשקעותיו והאינטרסים הכלכליים שלו לציבור. 

מבטיחים לעקוב ולעדכן. וגם מבטיחים שזו לא קלישאה – תחום הסיקור שלי (מאיה) הוא בדיוק זה: פולו אפ. כפי שתומכי שקוף ביקשו, אני חוזרת לתחקירי עבר – שלנו ושל גופי תקשורת אחרים – ובודקת: מה נתקע ומה תוקן. כי דברים משתנים רק כשחופרים.

מלשכת השר סמוטריץ' נמסר: "הפניה והביקורת צודקות לחלוטין. העניין פשוט נשכח בתוך עומס העבודה במשרד ובבחירות החוזרות ונשנות. לשר כמעט ואין הון להצהיר עליו… ולכן בתוך ימים תוגש הצהרת ההון. בכל אופן חשוב לציין שהשר מסר הצהרת הון לכנסת מתוקף היותו גם חבר כנסת כך שברמה המהותית קיימת הצהרת הון שלו אצל הגורמים המוסמכים. עם זאת מובן שנדרשת הגשת ההצהרה גם למבקר המדינה וכך אכן ייעשה בע"ה באופן מידי. תודה על התזכורת".

סליחה על הטרחנות אך נדגיש שזה לא אותו דבר. בכנסת ההצהרה נעולה בכספת ואיש לא יכול לפתוח אותה למעט יו"ר הכנסת ובאישור בית משפט. לא רק זאת – אם כבר קיים אצלך הטופס – אז למה זה לוקח חצי שנה להגישו שוב לגורם אחר?