פוסטים

בלחיצת כפתור: תושבי פיטסבורג יכולים להשפיע על תקציב העירייה

מיזם מקוון של עיריית פיטסבורג שבארה״ב מאפשר לתושבים להציע פידבק ותיקונים לתקציב בהתאם לסדרי העדיפויות שלהם. סדרת הכתבות ״הדשא של השכן שקוף יותר״ מציגה יוזמות של שקיפות ממקומות אחרים בעולם

| יובל יעיש |

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תארו לכם שהייתם יכולים להשפיע על התקציב של הרשות המקומית בה אתם מתגוררים. שהייתם יכולים להמליץ להעביר כסף מסעיף פיתוח תשתיות למחלקת חינוך, או לוודא שיש תקציב מספק לטובת תאורה ברחובות העיר? זה בדיוק מה שמאפשרת עיריית פיטסבורג בארה״ב לתושביה – להציע פידבק ותיקונים בתקציב באמצעות לחיצת כפתור מהבית. 

התושבים הפעילו לחץ, והעירייה הגבירה שקיפות. יוזמה מעוררת השראה בפיטסבורג

בכל שבוע נספר כאן על יוזמה מעוררת השראה מרחבי העולם, ואיך אנחנו יכולים ללמוד ממנה. והפעם: התושבים שיכולים להשפיע על תקציב הרשות המקומית שלהם

***

מיזם של עיריית פיטסבורג, (במדינת פנסלבניה), שנקרא "באלאנסיג אקט" (באנגלית: Balancing Act ובתרגום ישיר לעברית: פעולה מאזנת), מאפשר לכל תושב ותושבת בעיר לתת פידבק על התקציב העירוני.

אין צורך בטפסים מסובכים או בביורוקרטיה אימתנית, וגם לא באלפיים פקידים ואלף ישיבות מועצה. זה קורה ממש בלחיצת כפתור מהמחשב הביתי או מהטלפון הנייד. המיזם המקוון מאפשר לתושבים להשתמש בסימולציות תקציבים ולהציע לעירייה תיקוני תקציב.  

באתר יש שני סוגי סימולציות אפשריות:

הראשונה מאפשרת לתושבים לעשות שינויים בתקציב הכולל, לקבוע סדרי עדיפויות ובהתאם להוסיף או להחסיר כסף ממחלקות, מוסדות ופעילויות עירוניות שונות. למשל – להעביר תקציבים גדולים יותר לאירועים עירוניים על חשבון מחלקת גינון.

הסימולציה השניה מאפשרת להמליץ על שינויים תקציביים בתוך המשרדים הציבוריים. למשל – להמליץ למחלקת תשתיות להשקיע יותר כסף בתאורה ומדרכות להולכי רגל מאשר בשיפוץ של כבישים. בנוסף התושבים יכולים לעשות שימוש בכלי שמבצע הערכה של תרומת התושבים בתשלומי מיסים לעירייה.

עוד באתר שקוף:

מיזם האיזון התקציבי הוא רק דוגמא לפעולות נרחבות יותר ויותר של רשויות בארה״ב, בעיקר בחוף המערבי, להגברת השקיפות שלהן בפני הציבור, ולשיתוף תושבים בפעילויות העירוניות.

זה היה לחץ של פעילים בעיר פיטסבורג, שבמדינת פנסלבניה בארה״ב, שהוביל למיזם. וזו התוצאה כאשר פעילות ופעילים נחושים ֿמעודדים את הרשויות העירוניות להגביר את מעורבות ושיתוף הציבור, להנגיש מידע ולמען שקיפות. 

(תודה ליוגב שרביט על הסיוע).

* * * 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

טעיתי, עם נתניהו אי אפשר לנצח את השחיתות

שנים טענתי שהבעיה היא לא נתניהו, אלא התשתית הרקובה שמאפשרת לכל ראשי הממשלות להיות מושחתים. זו היתה טעות. כל עוד נתניהו עומד בראש המערכת, לא ניתן לתקן אותה ● אבל יש תקווה: המחאה יכולה להוביל ליצירת מנגנונים לשקיפות שלטונית ● טור אישי

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

דמיינו שאתם צופים הערב במהדורת החדשות. הכל מתנהל כרגיל. לפתע המנחה קוטע כתבה בדרמטיות. הוא אומר שיש מסיבת עיתונאים בהולה ומיד מעביר את השידור.

תארו לכם עולם שבו ראשי הממשלה עוצרים הכל כי התגלתה שחיתות. בנימין נתניהו ובני גנץ. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

על המסך מופיע אולם בקריה. ראש הממשלה נעמד מאחורי פודיום ומוריד את המסכה. הצלם מסדר את הפוקוס, ורואים שעיניו טרוטות. "ערב טוב אזרחי ישראל", הוא אומר, ומסביר שראש עיר הורשע בעבירת שחיתות. "זה אירוע חמור", הוא מדגיש, "לא נעבור עליו לסדר היום. ממשלת ישראל מתביישת באיש הזה. נפעל לסכל כל העברת כספי ציבור למקורבים. כל מושחת ישלם מחיר כבד". הוא מוסיף שהנחה לסתום את הפרצה שאפשרה את העבירה הזו, ושבהקדם יחוקק חוק לשקיפות תקציבית מלאה ברשויות המקומיות. 

אחריו עולה רה"מ החלופי. "מדינת ישראל תפעל בכל מקום שבו תידרש נגד השחיתות – קרוב או רחוק", הוא מאיים בקול חמור סבר, "כל פעולה של נבחר או פקיד – נגד הציבור, תביא לתגובה עוצמתית, חדה וכואבת".

*

הנהגת המדינה עוצרת הכל כשיש אירועים ביטחוניים (בצדק), אבל לא אכפת לה כשהשחיתות חוגגת ברשויות המקומיות, בלשכת עורכי הדין, בהסתדרות ובעוד אלף מקומות אחרים. אני לא מגזים. שוב ושוב נחשפו פרשות בעשור האחרון שהראו כי כספנו הפקר. שראשי עיר, מקורבים, לוביסטים וחברי מרכז זכו להטבות – על חשבוננו. ומה ראש הממשלה עשה בתגובה? פיזר מסכי עשן של שמאל-ימין. ואנחנו? לקוחות שבויים של מערכת רקובה.

וגם אני אשם בזה.

*

מזה שנים שאני טוען שזה לא רק נתניהו הבעיה, אלא התשתית המחוררת שאפשרה גם לראשי הממשלה הקודמים להיות מושחתים ושגם הבאים יהיו בקצב הזה. קראתי שוב ושוב לחוקק חוקי שקיפות ואנטי-שחיתות. טענתי שלא החלפת נתניהו אלא החוקים האלו יהיו הרמזורים, פסי ההאטה, התמרורים שיקשו על תאונות הדרכים השלטוניות מלקרות. 

אני עדיין מאמין בזה, אבל הצטבר מספיק חומר כדי שאבין: התשתית לא תתוקן לעולם כל עוד נתניהו ממשיך לשמש האדריכל הראשי. לעולם.

איך אני בטוח?

קחו את ועדת השרים לחקיקה שמסרסת את הכנסת ומבטלת הפרדת רשויות. הצלחנו ב"שקוף" לשכנע את יושבי הראש שלה – מציפי לבני ועד איילת שקד – להשקיף ולשנות את נהלי הוועדה. נתניהו? בלם בעצמו כל שינוי. תשאלו את שתיהן.

או קחו את הצוללות. לאחר שנחשף שהיועץ הצמוד ביותר של נתניהו וקרוב משפחתו – שימש במקביל כלוביסט של החברה ממנה רכשה המדינה צוללות במיליארדים, נתניהו הסתפק בלומר "לא ידעתי" ו…זהו.

איך, איך הוא לא סגר את הפרצה הזו שמאפשרת ליועצי ראש הממשלה להסתיר ניגודי עניינים וללוביסטים לגזור קופונים ביטחוניים בסתר? 

למעשה, קחו כל פרשיית שחיתות שעלתה בשנים האחרונות. את רובן היה אפשר למנוע, או לכל הפחות לנסות לוודא שלא יקרו שוב. אלא שנתניהו טרפד חוקים שביקשו לעשות זאת – בזה אחר זה. תציצו באתר שקוף, ותראו. טייקונים, מאעכרים, מושחתים ולוביסטים הלכו והשתכללו – והמערכת השלטונית? לא עברה ולו עדכון גרסה אחד.

עוד בנושא:

אני לא נכנס למה שאתם חושבים על פרשה כזו או אחרת. אני רק מסביר שנתניהו השאיר אחריה את המערכת רקובה ופרוצה.

וגם היה לו, לביבי, את כל הזמן שבעולם. הוא ראש ממשלה ברציפות עוד מהתקופה בה טיילתי בדרום אמריקה (וזה היה מזמן), ועדיין – הוא משאיר אותנו חשופים בצריח. למעשה הוא הלך רוורס:

הליכוד הטיל איפול על החלטות לסגירת תיק של נבחרי ציבור ועל המלצות המשטרה. נתניהו גם דרש לצמצם את השקיפות השלטונית, לצמצם את חוק חופש המידע ולגרום לכך שהציבור עוד יותר לא יידע מה הפוליטיקאים עושים בכסף שלנו וכיצד החלטות מתקבלות. 

את זה אנחנו בכל המרץ מונעים, כבר שנים. אבל זה לא מספיק. נתניהו מתעקש להשאיר בורות פעורים כך שגם היורשים שלו עלולים ליפול לתוכם.

זו לא רק התשתית שפגומה. זה גם מי שעומד בראשה.

*

עכשיו, הקורונה הוכיחה יותר מכל עד כמה חשוב שתהיה הנהגה שלא מפחדת מביקורת. הנהגה עם אומץ ומקצועיות. הנהגה שפועלת בשביל כלל האזרחים ולא בשביל החברים עם הכסף.

וזה אפשרי. שורה של מהלכים שנתניהו הכניס לבוידעם – כמו שקיפות בישיבות ממשלה, פרסום פגישות עם לוביסטים, ומלחמת חורמה בניגודי העניינים שהורגים תחרות וגורמים לכך שהכל יקר פה – כל זה יכול לקרות. זה מחכה על המדף.

ונכון, גם ראשי הממשלה הבאים עלולים להיות אנטי-שקיפות. יש מצב. אני לא נביא. אבל אחרי כל כך הרבה שנים עם נתניהו, זה ברור – איתו זה לא יקרה. איתו קורה ההיפך. 

*

כמה מילים על ההפגנות:

נתניהו נבחר בהתאם לשיטה שנהוגה פה, ולא מעט רוצים אותו בשלטון. אסור להתעלם מזה. אבל דמוקרטיה זה לא רק להצביע. זה גם לשכנע בדרכים לגיטימיות בין סבב בחירות אחד לשני.

עשרות אלפים בהפגנה בכיכר פריז נגד השחיתות ונגד נתניהו (צילום: יעל מרום)

עכשיו, אנשים מגיעים למחאה מכל מיני כיוונים. אבל מה שמאחד את רובם זה המיאוס מהנהגה מנותקת, והדרישה למנהל תקין שקשוב ומכבד אותנו. נכון, אנחנו לקוחות שבויים, אבל גם יודעים סוף סוף להתלכד. וזה נפלא. זה מעורר תקווה. והתקווה שלי היא שהמחאה תוביל לבניית תשתית מהסוג שמקשה על שחיתות בכלל להיוולד.

אני לא מתיימר לומר שזה מה שכל המפגינים רוצים. אין למחאה הזו בכלל מנהיגים, לכן, אגב, אי אפשר לחסל אותה. אבל הנה הדבר שבעיני הכי חשוב להילחם עליו עכשיו, שמאלנים וימניות ביחד: חיסול קשרי הון-שלטון-עיתון, התנערות מפוליטיקאים שרודפים כוח וכסף, וקריאה לשקיפות שלטונית.

והחדשות הטובות הן שאני מאמין שזה הכיוון. לא ראיתי שם הסתה למלחמת אחים – אלא קריאות לסיים אותה. וראיתי אצל המון מוחים חלומות לעתיד ורוד יותר. חלומות להנהגה מחוברת, שקופה ונקיית אינטרס. חלומות למציאות שבה ראש ממשלה יעצור הכל ברגע שתתגלה שחיתות ויכריז על צעדים למגר אותה. כל מיני חלומות במקום חזון הבלהות שבו אנחנו חיים: שבראש הפירמידה עומד איש שנגדו תלויים כתבי אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים.

לא מאמינים לי? זה בסדר. זו החוויה האישית שלי. לכו להפגנות לבדוק בעצמכם. מה שבטוח זה שאל תסתמכו על סיקור של עיתונאים שמעניקים לו רשת ביטחון תמידית וגם לא על אלו שמבקרים את נתניהו בעיוורון תמידי.

מילה אחרונה. השחיתות הורסת את חיינו – חילונים, ערבים, דתיים, אזרחים. ואנחנו בשקוף עושים הכל כדי לעזור בהסברה ובהנגשת חומרים לתיקון התשתית השלטונית עצמה. כי כדי להילחם בשחיתות – חייבים לדעת אילו פרצות בשיטה תכלס חייבים לתקן. לכן אנו מפיצים עוד ועוד חומרים שמסבירים בצורה פשוטה וברורה מה לעשות. אתם מוזמנים ללמוד ולשתף. זה חשוב. הנהגה בונה על בורות וייאוש כי אז קל לפלג ביננו. לא ניתן להם. בזכות אזרחים אכפתיים כמוכם, נוביל לתיקון המציאות. תודה רבה שהקשבתם לחפירה הזו.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

שקיפות במקום איומים: כך צריך לנהל את המאבק בקורונה

מתחילת משבר הקורונה הממשלה זרעה פחד, הייתה לא עקבית והעלימה מהציבור נתונים ופרוטוקולים ● המומחים מזהירים: "אנשים מרגישים שאין משמעות להקרבה שלהם ומפסיקים להאמין בנגיף" ● אפשר אחרת: מדינות כמו סינגפור וניו זילנד הוכיחו שהשקיפות עוזרת לניהול המשבר ● רשימת הכשלים – והשינויים שהציבור זקוק להם כדי לפתוח דף חדש

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול | 

דמיינו שאתם נוסעים ברכב בדרך לעבודה. הבוקר יצאתם מהבית קצת מאוחר מידי, ככה שאתם ממהרים. אתם בלחץ ונוהגים בחיפזון כדי לנסות להקטין את האיחור הצפוי, אך מרחוק נגלה אליכם לאיטו הנורא מכל: טור בלתי-נגמר של מכוניות שבקושי זזות משתרך עד האינסוף, ואתם דוהרים לכיוונו. כבר מאוחר מידי לשנות מסלול אז אתם מתגלגלים בייאוש לתוך הפקק. ככל שהרכב מאט, הלחץ והעצבים מתגברים. כמה זמן תהיו כאן? בכמה זמן תאחרו? מה תודיעו בעבודה? 

(צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

רגע לפני התמוטטות, אפליקציית וויז מודיעה לכם לפתע: "זמן מוערך בפקק: 15 דקות". אתם מתבאסים, המתנה לא קצרה לפניכם, אבל באופן משונה חשים תחושת הקלה מסוימת. מה שהיה נראה עד לפני רגע כמו המתנה אינסופית – הפך עכשיו לספירה לאחור, עם גרף התקדמות מוחשי. אתם גם יודעים בדיוק כמה זמן תאחרו, אז אתם יכולים להתקשר להודיע. בינתיים גם אפשר להאזין לפודקאסט ולהוריד לחץ.

עוד ב"שקוף" על ניהול משבר הקורונה:

"אחד הצרכים הכי בסיסיים שיש לנו כבני אדם הוא הצורך בתחושת שליטה", מסביר הפסיכולוג ההתנהגותי אלכס שילמן. "הקורונה היא הפקק. ככל שהשלטון ומקבלי ההחלטות יספקו לנו יותר מידע לגביו ויצליחו לייצר אצלנו תחושת שליטה – כמו שאפליקציית וויז מייצרת למשתמשיה מידע לגבי הפקק – נצליח לעבור אותו רגועים ומרוצים יותר".

הפסיכולוג אלכס שילמן. "מדדים ברורים מייצרים תחושת משמעות להקרבה שלנו"

מאז תחילת משבר הקורונה תהליכי קבלת ההחלטות נראו כמו ההפך המוחלט מההודעה הכנה של וויז על הפקק המתארך. בחלק מהמקרים הממשלה כלל לא אוספת נתונים על "הפקק" ולכן גם אינה מתבססת עליהם בקבלת ההחלטות. שר הבריאות אדלשטיין אף אמר לאחרונה כי הדרישה לקבל נתונים מדויקים היא "ילדותית".

יותר ויותר מומחים מבהירים כעת – משבר הקורונה הוא התנהגותי. שילמן מסביר כי כשאנו מתנהלים בחוסר ודאות וללא תחושת שליטה אנו הופכים לאומללים והרווחה הכללית שלנו, או ה"well being" שלנו כפי שהוא מכנה זאת, פוחתת. יחד איתה פוחתת גם המוטיבציה שלנו להישמע להנחיות הקורונה וגם האמון בנבחרי הציבור. המשוואה פשוטה: אם מנווטי הדרך לא ינהגו בשקיפות מול הציבור, הם לא יקבלו את שיתוף הפעולה ההכרחי למאבק בנגיף. 

אבל יש תקווה: פרופ' גמזו, פרויקטור הקורונה החדש, הבטיח לפעול בשקיפות ומקצועיות מול הציבור, ובנאומיו הוא מדבר על השקיפות פעם אחר פעם. נציין כי כשהיה מנהל בית החולים איכילוב, פרופ' גמזו נהג לפרסם את יומנו לציבור, כך שניתן לקוות שימשיך לפעול בשקיפות עצמית גם כפרוייקטור הקורונה. 

לאחרונה אף הצטרפנו לחתימה על מכתב בשם ארגונים מכל קצוות הקשת הפוליטית, שפונים לגמזו בבקשה לפעול בשקיפות בניהול המשבר. אז מה אנחנו מצפים מההנהגה לעשות אחרת ואיך זה נראה במדינות אחרות בעולם?

1. יצירת תרחישים מוגדרים מראש בטווח הקצר

מה הבעיה?

תארו לכם שהייתם יכולים לצפות ברשימת תרחישים שמתארת את עתידכם: במידה שיהיו כך וכך חולים, המסעדה שלך לא תיפתח. במידה שקצב התחלואה יגדל, תחזרי לעבוד מהבית או תצאי לחל"ת. 

כיום, משרד הבריאות לא מגדיר לציבור באופן ברור אילו מקרים מובילים לאילו הגבלות, מה שמוביל לחוסר ודאות ותחושת כאוס. לא ברור מה גורם לממשלה להחליט על סגירת מקומות בילוי או צמצום התקהלויות, מדוע סוגרים בתי עסק ומתי יסגרו את חופי הים. בחודשים האחרונים ראינו שגם כשניתנו ההנחיות, הן השתנו או בוטלו עוד לפני שנכנסו לתוקף – מה שהוכיח שאין כללים מוגדרים לסגירה או פתיחה.

מתי למשל זה קרה?

לפני כחודש הוחלט לסגור את המסעדות. המסעדנים זעמו וחלקם איימו שלא ישמעו להנחיות, כי לא היה ברור להם מדוע הם צריכים לסגור את העסק בזמן שמקומות עם פוטנציאל הדבקה דומה ממשיכים לפעול. איומי המסעדנים עבדו ובאותו יום שבו סגירת המסעדות הייתה צריכה להיכנס לתוקף – היא בוטלה

גם קניות מוגזמות הן תוצאה של חוסר ידיעה ביחס למצב (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

"ברגע שיש זיגזגים בהנחיות ותחושה שהכול פוליטי, שמי שמושך חזק יותר מקבל יותר – אנשים מרגישים שאין משמעות להקרבה שלהם", מסביר הפסיכולוג שילמן. "למה שאני אקריב, למה שאני אסגור את העסק, אם זה לא משרת בעיה גדולה שכולנו שותפים לה?"

איך פותחים דף חדש? 

על הממשלה לייצר תרחישים עם הגבלות בהתאם למדדים מוגדרים מראש, ולפרסם אותה לציבור. התרחישים צריכים לאפשר היערכות מראש: אילו מצבים יובילו לאיזה צעדי מנע, ואילו התפתחויות חיוביות יובילו להסרתם. "מדדים ברורים הם כלי נהדר, כי הם יגרמו לי להרגיש טוב יותר ובטוח יותר", מסביר שילמן. "הם מייצרים תחושת אמון ושקיפות, ותחושת משמעות להקרבה שלנו".

רוחות של שינוי. רוני גמזו, פרויקטור הקורונה (צילום: אוליבר פיטוסי פלאש 90)

בנושא הזה חלה התקדמות: לאחרונה הכריז פרופ' גמזו על "תכנית הרמזור". גמזו אמנם לא ירד לפרטי התכנית, אך מהפרטים שניתנו עד כה נראה כי היא עונה על הצורך שלנו בתחושת שליטה ומאפשרת לציבור להתכונן מראש. על פי התכנית, ערים יהיו מחולקות לצבעים: אדום, כתום, צהוב וירוק, לפי רמת התחלואה בהן. ההגבלות יוטלו על כל עיר בהתאם לצבע שלה.

מה קורה בעולם?

בניו זילנד הציגה ראש הממשלה ג'סינדה ארדרן את אסטרטגיית היציאה ממשבר הקורונה עוד בחודש מרץ. מדובר על תכנית של ארבעה שלבים, והוסבר לציבור לגבי כל שלב מה תהיה תמונת המצב מבחינת התפרצות הנגיף, מה יהיה סגור, וההשלכות על הריחוק החברתי. 

2. פרסום נתונים לציבור

מה הבעיה?

 אחת הבעיות הגדולות ביותר בניהול משבר הקורונה בישראל הוא היעדר שקיפות ביחס למצבנו. המדינה נהגה שלא לפרסם את נתונים אודות ההדבקה בנגיף או מוכנות בתי החולים, ולעיתים אף התגלה שמשרדי הממשלה כלל אינם אוספים את הנתונים הללו. אבל זה לא נגמר כאן: דיוני הממשלה בנושא חסויים ונשלחים לארכיון לעשרות שנים. 

"כשאין נתונים לגבות בהם את ההחלטות, עלולה להתקבל תחושה קשה בציבור – של חובבנות מצד מקבלי ההחלטות", טוען מוטי שרף, מומחה לניהול משברים. "לאחרונה הייתה תחושה בציבור שההנחיות לא ניתנות מתוך העמקה, אלא מתוך שליטה. יותר מזה – הציבור הבין שאם סקטור הפעיל לחץ – הוא ישנה את ההקלות. כך נוצר חוסר אמון. למה מופעי תרבות לא ומסעדות כן?"

מתי למשל זה קרה?

לצערנו לא חסרות דוגמאות. בתחילת המשבר גילינו כי אין נתונים לגבי כמות מכונות ההנשמה בישראל. לאחר מכן נוכחנו לגלות כי משרד הבריאות העביר נתונים שונים לסגן שר הבריאות יואב קיש ולחברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון לגבי כמות הדבקה בבריכות. משרד הבריאות השיק אתר בו ניתן לקבל נתונים לגבי מצב הקורונה בישראל רק לפני חודשיים, אחרי שחלפו שלושה חודשים מתחילת המשבר.

יפעת שאשא ביטון. התעקשה לקבל נתונים (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

מנכ"לית עמותת "מדעת" לקידום בריאות הציבור אדוה לוטן, סיפרה כי כבר מתחילת המשבר עיתונאים התלוננו בפניה כי לא הייתה להם גישה למידע וכי הם לא מקבלים תשובות ממשרד הבריאות. "עיתונאים ביקשו ממני להעביר להם דוחות במקום שהמידע יהיה פתוח ויזרום", היא העידה. "זה גורם לחוסר אמון במשרד".

איך פותחים דף חדש?

על מקבלי ההחלטות לאסוף נתונים ולפרסם אותם לציבור ולעיתונאים באופן מסודר ובהיר. עליהם להתייחס ברצינות לדרישה לשקיפות בנתונים ובהליך קבלת ההחלטות ואף לשקול להגביר את השקיפות מעבר לרגיל בעת המשבר.

יחד עם זאת, לוטן הדגישה כי "במשבר הקורונה ההחלטות לא תמיד יכולות להתקבל על סמך נתונים קונקרטיים, כי בעת משבר לא תמיד אפשר לחכות עד שייאסף מספיק מידע. אין לנו זמן להרשות לעצמנו לעשות זאת".

שלטים עם מסר חיובי עובדים טוב יותר (צילום: אלכס פרפורי)

גם לכך יש פתרון: לייצר מצב בו הציבור יודע על סמך מה התקבלו ההחלטות, גם אם מדובר בהחלטות שהתקבלו על בסיס הערכות ולא על נתונים. "לפעמים צריך לקבל החלטות רק על בסיס שיקול דעת והסקת מסקנות", ממשיכה לוטן. "זה בסדר, וזה חלק מהעניין של קבלת החלטות בעת משבר – אבל אני חושבת שמשרד הבריאות כשל בהסברה בנושא הזה. ברגע שהשיקולים לא מוסברים בצורה מספיק טובה, אמון הציבור מתמסמס".

לדברי לוטן, משרד הבריאות מאוד השתפר בפרסום נתוני הקורונה ה"יבשים" לציבור. המשרד מפרסם תמונת מצב כללית מפורטת, בה ניתן לראות בבירור כמה נדבקים יש, היכן הם, ועוד.

מה קורה בעולם?

המכון הלאומי לבריאות הציבור בהולנד (RIVM) עורך מספר מחקרים בנוגע לקורונה. המחקרים עוסקים למשל בדרך בה תופס הציבור את משבר הקורונה, על המוטיבציה להשמע להנחיות, חיסונים, השפעת הנגיף על משפחות וצעירים, קורונה ומי הביוב, ועוד. 

כל המידע בנוגע למחקרים פתוח לציבור: מה מטרת המחקרים, מי החוקרים שעוסקים בכל נושא, על אילו מודלים הם מתבססים וכו'. המחקרים עודם מתנהלים, אך המכון מעדכן בכל כמה שבועות כיצד התקדם כל מחקר ומה תוצאותיו עד כה. את חלק מההסברים על המחקרים מלווה גם סרטון, באנגלית או הולנדית, שמסביר על המחקר ומטרתו. 

באתר של המכון גם מסבירים מדוע חשוב להתבסס על מודלים ועל מחקרים באופן כללי בהתמודדות עם נגיף הקורונה, וניתן לקבל מידע בנוגע לְמה מחשבים במכון באמצעות אילו מודלים ולמה.

3. תכנון לטווח ארוך 

מה הבעיה? 

נראה כי הקורונה הולכת ללוות את חיינו לתקופה של כמה שנים. עד שיימצא חיסון אפקטיבי, עלינו ללמוד לחיות לצד הנגיף. כרגע לא ברור האם ממשלת ישראל מכינה תכנית ארוכת טווח שתבטיח שגרת חיים נורמלית ויציבה לצד הקורונה. תכנית ארוכת טווח כזו כמובן לא תוכל לספק ודאות מלאה, אך היא תספק לציבור ביטחון ותחושת סדר ושליטה.

"אנחנו לא במשבר בריאותי, אלא במשבר של התנהגות אנושית", הדגיש שרף. "צריך להביא את הציבור למצב בו הוא מתרגל לשגרת הקורונה, הוא צריך לחיות איתה באושר ועושר. אם מקבלי ההחלטות לא יצליחו להביא את הציבור למצב בו הוא יכול לחיות וגם להתפרנס בזמן הקורונה – זה בוודאי לא יעבוד".

למידה מרחוק. כדי להתרגל לשגרה לצד הקורונה אנחנו זקוקים לתכנית לטווח ארוך (צילום: חן ליאופולד, פלאש 90)

הפסיכולוג שילמן מוסיף כי תכנון לטווח ארוך יעזור לגייס את הציבור להישמע להנחיות. "כולנו מסוגלים 'לסבול' קצת למען מטרות לטווח ארוך, אם אנחנו יודעים מה המטרה, לכמה זמן פחות או יותר אנחנו צריכים 'לסבול' עבורה ומה יהיו הפירות ממנה", הוא אומר.

איך פותחים דף חדש?

פרסום תכנית שתיתן לציבור ודאות לגבי החיים לצד הקורונה בחודשים הקרובים.

מה קורה בעולם?

סינגפור פרסמה תכנית של שלושה שלבים להתמודדות עם הנגיף. שלב מספר שלוש, כך נכתב באתר הממשלה, הוא "הנורמלי החדש" – זאת אומרת, החיים הנורמלים החדשים. הממשלה הצהירה שהיא רוצה להצליח להישאר בשלב השלישי עד שימצא חיסון לקורונה.

4. הסברה והנגשה חכמה – במקום הפחדה

מה הבעיה? 

ההבנה כי המשבר הוא התנהגותי מובילה לשאלה: מהי הדרך הטובה ביותר לייצר אמון בקרב הציבור כדי שישתף פעולה ויישמע להנחיות? בישראל נראה כי בחרו בטקטיקה של הפחדה: מאיימים על הציבור בסגר, מחלקים קנסות גבוהים ומאשימים את הציבור בחוסר ציות לכללים. 

אך לדברי מומחים, הפחדה אינה יעילה לטווח ארוך ולא מולידה שינוי התנהגות. "מקבלי ההחלטות שוכחים שהסכנה בקורונה היא לחלוטין לא מוחשית", מסבירה לוטן. "לכן, אנשים תופסים את הנגיף כפחות מסוכן: החולים לא נמצאים סביבנו, הכול קורה מאוד לאט, לוקח שבועיים שלושה עד שאנשים מתים. כל אלה מאוד משפיעים על איך שאנשים תופסים את רמת הסיכון. מה גם שהציבור הישראלי רגיל להתמודד עם מצבים מפחידים, אז הנגיף נתפס כאיום קטן יותר. 

חוסר הבנה של המצב גורם לאנשים להפסיק להאמין בנגיף (צילום: נתן רושנסקי)

"במקום להתמודד עם הבעיה הזו, הלכו על טקטיקה קלה יותר: הפחדה. אבל בתחום בריאות הציבור ידוע שהפחדה פחות אפקטיבית. כשבודקים איך אפשר לגרום לאנשים לא לשתות, לא לעשן, לחסן את הילדים שלהם – הניסיון מוכיח שהפחדה עובדת לטווח קצר ואז מפסיקה להשפיע".

חוסר שקיפות והיעדר הסברה תוך הפחדה מוגזמת – הופכים לקרקע פוריה לתיאוריות קונספירציה. "חוסר הבנה של ההנחיות עלול לגרום לי לייצר דרכים אלטרנטיביות לתחושת שליטה, כמו למשל להתחיל לא להאמין בנגיף", מתאר שילמן. "יש לי מכרה שאמנם מסתובבת עם מסכה על הפנים, אבל אומרת שהיא בכלל לא מאמינה בקורונה. זה מגיע כניסיון להשיג תחושת שליטה". 

איך פותחים דף חדש?

שקיפות בנתונים אינה מספיקה, יש להשקיע בהסברה חכמה וביצירת רגשות חיוביים בציבור בהתמודדות מול הנגיף. פרסום של טבלת אקסל עמוסת נתונים הוא נהדר – אך לרוב הציבור אין את הכלים לנתח אותו ולהסיק ממנו מסקנות. לכן על הממשלה להשקיע משאבים בהנגשת המידע לציבור באופן שכל אחד ואחת יכולים להבין.

משימת ההנגשה היא לא עניין של מה בכך – חשבו על כל המילים המסובכות שכולנו למדנו בחודשים האחרונים. "מדובר באירוע שמחייב שימוש באלמנטים מתחום תקשורת המדע. צריך להסביר לציבור מושגים מסובכים, כמו 'מקדם הדבקה' 'קצב הכפלה' ועוד", מדגישה לוטן, מנכל"ית "מדעת". "אנשים בתחום הזה יודעים לקחת את המושגים המקצועיים ולהוריד אותם לקרקע בלי לפספס את הנתונים החשובים – מה שעלול לקרות כשנעזרים באנשי מדיה שאינם אנשי מדע".

כך למשל, אנשי עמותת "מדעת" הצליחו להפוך הסבר מסורבל של משרד הבריאות לגבי הנחיות חדשות לחקירות אפידימיולוגיות, לתרשים זרימה ברור. לדברי לוטן, התרשים הפשוט והמקצועי הפך ויראלי, ואף שימש את משרד הבריאות בהמשך.

מה קורה בעולם? 

באתר הקורונה של ממשלת סינגפור, הממשלה יצרה דפי הסברה עם גרפיקות וסרטונים לגבי מצבים רבים ושאלות לגבי הקורונה. בחלק מהם נכתב בפירוט איך להתנהג בסיטואציות שונות לגבי ההנחיות החדשות. לדוגמה: "איך להישאר בטוחים כשאוכלים בחוץ", "איך להישאר בטוחים כשנפגשים עם חברים טובים", וגם "הבסיס המדעי שמאחורי עטיית מסכה". בתוך העמודים יש גרפיקות פשוטות וסרטונים עם הסברים לכל הנ"ל.

5. דוגמה אישית

מה הבעיה? נבחרי הציבור שלנו נתפסו שוב ושוב מפרים את הנחיות הקורונה שהם עצמם קבעו. ההתנהגות הזו של נבחרי הציבור מחלישה מאוד את האמון בהם ובהנחיות שהם נותנים ומעודדת אי-ציות. 

מתי למשל זה קרה?

בתקופת הסגר בפסח, בזמן שכולנו עשינו סדר פסח בזום ושלחנו פרחים לסבא וסבתא מרחוק – נבחרי ציבור בכירים סעדו עם בני משפחתם בניגוד להנחיות. ביניהם: ראש הממשלה נתניהו, נשיא המדינה רובי ריבלין ושר הבריאות דאז, יעקב ליצמן (יהדות התורה) – שגם הפר הנחיות נוספות של הקורונה. 

שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן. הפר בעצמו הנחיות בזמן הסגר

"כשראש הממשלה מצפצף על ההנחיות, הציבור כמו אומר 'רגע אנחנו צריכים לספוג את כל החרא הזה – והם עושים מה שהם רוצים?'" הסבירה אדוה לוטן. "זה פוגע ברצון שלנו לעמוד בהנחיות וכמובן פוגע באמון הציבור בנבחרים. הרי אם ראש הממשלה לא עומד בהחלטות שהוא מקבל – אז אולי הן לא באמת נחוצות?"

איך פותחים דף חדש? 

פשוט מאוד – נבחרי ונבחרות הציבור חייבים לעמוד בהנחיות כל הזמן. הם צריכים לשמש דוגמה מופתית להתנהגות של שמירה על ההנחיות, מפני שהם אלה שמנהיגים את הציבור ומובילים את המאבק בקורונה. הם הפנים של המאבק. אם הם לא יעמדו בהנחיות, המוטיבציה הציבורית לעמוד בהנחיות תיעלם. נבחרי ציבור שנתפסים באי-עמידה בהנחיות, כאילו נתפסו בשקר לציבור.

מה קורה בעולם?

ישראל היא לא המדינה היחידה שבה נבחרי הציבור פעלו כך, אך נראה שבמקומות אחרים בעולם אירועים כאלה לא עוברים לסדר היום. 

כך למשל, שר הבריאות של ניו זילנד התפטר לאחר שנתפס מפר את הסגר שהוטל על המדינה: השר לשעבר, דיוויד קלארק, נתפס כשהוא רוכב על אופניים בהרים וגם יצא לטיול בחוף עם בני משפחתו בזמן סגר שהוטל על המדינה. בסקוטלנד התפטרה ראש מערך הבריאות קתרין קלדרווד, לאחר שנסעה לבית הנופש שלה – למרות שהנחתה את הציבור לא לצאת מהבית למטרות בלתי-חיוניות. 

6. עקביות במסרים

מה הבעיה?

לא פעם אנו עדים לקבלת החלטות סותרות: הממשלה מקבלת החלטה ולאחר כמה ימים משנה אותה או מפרסמת הנחיה נוספת, שסותרת את ההנחיות הקודמות. גם שרים ופקידי ממשלה בכירים נמצאו סותרים אחד את השני לא פעם באופן פומבי. חוסר העקביות במסרים מוביל לבלבול ולחוסר הבנה של ההנחיות בקרב הציבור.

מה למשל קרה?

כשנפתחו בתי הספר מחדש יחד עם עוד מספר הקלות, הממשלה הקפידה לשמור על אווירה זהירה בציבור. חרף זאת, השר אדלשטיין הודיע כי בעקבות גל חום שפקד את ישראל בדיוק בימי פתיחת בתי הספר – ניתן לא לעטות מסכות במשך שלושה ימים.

שר הבריאות, יולי אדלשטיין. העביר הנחיה מבלבלת שסתרה הנחיות קודמות

"ברור שהנחייה כזו מנוגדת לכל חוות דעת המקצועיות", מסבירה אדוה לוטן. "המסר שעבר לציבור בהנחייה הזו הוא שאפשר להיות בלי מסכות למשך כמה ימים. ברור שזה לא נכון ופוגע בהתמודדות עם הקורונה. הבעיה היא שזה מסר שמאוד קשה להתאושש ממנו בהמשך".

איך פותחים דף חדש?

על מקבלי ההחלטות לייצר אחידות במסרים לגבי הקורונה, ולהקפיד כי כל הדוברים מול הציבור מקפידים ליישר קו. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

מבקר המדינה ידרוש ממועמדים בבחירות המקומיות לדווח על מימון מהונם הפרטי

חדשות טובות: מבקר המדינה הרחיב את כללי השקיפות החלים על מועמדים לבחירות ברשויות המקומיות ● מעתה הם יחויבו לחשוף בזמן אמת כמה כסף השקיעו גם מכיסם הפרטי למימון הקמפיין ● החדשות הרעות: לציבור עדיין אין דרך לדעת בזמן אמת כמה כסף השקיעו המפלגות במועמד ומועמדת

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות חייבים מעתה לדווח לציבור על מימון קמפיין בחירות – גם אם הוא מגיע מהונם הפרטי. זאת, לאור הבהרה של מבקר המדינה לפניית "שקוף" בנושא, שקודם לכן לא היה מוסדר. המשמעות: כעת נוכל להחליט האם אנחנו רוצים לבחור במועמדים שמסתמכים על תרומות קטנות, על ערבויות והלוואות שמגיעות מבעלי הון, או על הונם הפרטי. 

עוד באותו נושא:

אולם מועמדים שנהנים ממימון של מפלגות עדיין לא חייבים בדיווח שוטף בזמן אמת על המקור למימון הקמפיין שלהם. לטענת משרד מבקר המדינה, האחריות על פרסום המידע על מימון מפלגתי מצויה אצל משרד הפנים.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

במרץ השנה פרסם מבקר המדינה את הדו"ח על המועמדים לרשויות המקומיות והאיזוריות. עם פרסומו הודיע המבקר כי החל ממערכת הבחירות הבאה ואילך יפורסמו פרטי ההלוואות שמקבלות הסיעות, זאת בדומה לדרישה לפרסם פרטים על תרומות וערבויות שמקבלים המועמדים (הערבויות מאפשרות לקבל מקדמה למימון כנגד ערבות בנקאית של אדם פרטי בעוד הלוואות מתקבלות ישירות מן המלווה). 

לציבור יש זכות לדעת מי מממן את הפוליטיקאים שהוא בוחר בהם, עוד בזמן שהם מתמודדים ולא רק לאחר שנבחרו. בעבר קראנו שוב ושוב להפוך גם את ההלוואות שמקבלים המועמדים לשקופות. פנינו בנושא למבקר המדינה, שענה אז כי הנושא ייבחן. 

לאחרונה, כאמור, עם פרסום הדו"ח הודיע המבקר שגם ההלוואות שמקבלים המועמדים לטובת ניהול הקמפיין יהיו שקופות. שמחנו, וגם פרגנו על ההחלטה הזו, אבל חשבנו שניתן לעשות יותר. לכן, פנינו למשרד מבקר המדינה בדרישה להחיל שקיפות גם על מועמדים שהמימון לקמפיין שלהם מכיסם וגם על כאלו שזוכים למימון ממפלגה ארצית.

מועמדים עשירים יחויבו לתת דין וחשבון לבוחרים בזמן אמת

רוב המועמדים נדרשים לבקש תרומות והלוואות מציבור התומכים שלהם כדי לנהל קמפיין, שעלותו עשויה להגיע למיליונים רבים של שקלים בערים הגדולות. על מקורות המימון הללו הם כבר חייבים בדיווח שוטף בזמן אמת. אולם עד כה, מועמדים שהממון מצוי בכיסם לא נדרשו לאותה חובת דיווח.

כך לדוגמה, בזמן הבחירות לראשות עיריית ירושלים המועמד משה ליאון, שנבחר לכהן כראש העיר, לא דיווח על הכנסותיו לקמפיין בזמן אמת. הסיבה, ליאון הוא אדם עשיר שיכול היה לממן את כל הקמפיין מכיסו, ולכן עד כה לא נדרש לשקיפות.

משה ליאון. לא נדרש לדווח על מימון הקמפיין כי שילם מכיסו. (צילום יונתן זינדל, פלאש 90)

כעת, בעקבות פניית שקוף למשרד מבקר המדינה, הודיעה חנה רותם, ראש האגף לביקורת בחירות ומימון מפלגות במשרד, כי: ״לפי החוק והנחיות מבקר המדינה, מימון ממקורות עצמיים של נציגי הסיעה מהווה תרומה לסיעה או נחשב כהלוואה, בהתאם לנסיבות. על מימון עצמי כאמור חלים כל הכללים בנוגע לתרומות ובכלל זה חובת דיווח באופן שוטף למבקר המדינה על קבלת תרומות בקשר למערכת הבחירות״. 

בנוסף, הדגישה רותם כי ״אי דיווח למבקר המדינה על גיוס הון ממקורות עצמיים מהווה התנהלות שאינה תקינה, על כל המשתמע מכך״. על פי רותם, המידע מפורסם עם קבלתו באתר האינטרנט של מבקר המדינה ״ובכך תובטח שקיפות ובקרה ציבורית לגבי פרטי התורמים והמלווים וסכומי התרומות וההלוואות".

איזו מפלגה עומדת מאחורי ראש העיר שלך?

עוד סוג מימון בבחירות לרשויות המקומיות הוא כזה שמקבלים מועמדים ממפלגות אם (מפלגות ארציות). בזמן שחלק מהמועמדים נדרשים ללקט תרומות והלוואות מהציבור, מועמדים אחרים זוכים לתמיכה מפלגתית המאפשרת להם התנהלות שונה, יש שיאמרו נוחה יותר. 

אולם, הציבור לא תמיד יודע מי המפלגה העומדת מאחורי אותו המועמד או המועמדת ואינו מודע לכך שהיא זו שממנת את הקמפיין שלהם. בדרך זו יכולים מועמדים ליהנות מכל העולמות: להסתמך על מקור תקציבי מפלגתי רחב תוך התנערות מזיקה מפלגתית. 

כך למשל, עינת קליש-רותם שנבחרה לראשות עיריית חיפה, בחרה להסתיר בפרסומים שונים בקמפיין שניהלה את העובדה שרצה מטעם מפלגת ״העבודה״ וכי זכתה למימון מטעמה. 

אגב, המקרה של קליש-רותם חריג במיוחד מאחר שמפלגת העבודה שתמכה בה, תמכה במקביל בעוד רשימת מועמדים בעיר, מהלך שכמעט פסל את מועמדותה.

במקרה של מימון שמקבל מועמד ממפלגת אם, ההתנהלות החשבונאית מנוהלת במפלגה, מה שמקשה על דיווח בזמן אמת. לכן הצענו לפרסם רק את ההסכם בין המפלגה הארצית למועמד כך שלפחות מסגרת ההסכם והמחויבות המפלגתית למועמד יהיו ידועים בציבור.

חנה רותם, ראש האגף לביקורת בחירות ומימון מפלגות, הסכימה עם הטענה שלנו. היא השיבה כי המידע על הקשר בין מועמדים למפלגות הוא ״אכן מידע חשוב שיש עניין שיפורסם לציבור״. אולם היא הפנתה אותנו למשרד הפנים מאחר שהגשת רשימות מועמדים מטעם הסיעות נעשית מול מנהל הבחירות ומשרד הפנים. 

לדבריה, ״המידע בדבר מעמדה של סיעה או רשימת מועמדים מועבר למשרד מבקר המדינה בשלב מאוחר יחסית, ולעיתים אף לאחר מועד הבחירות״.

עד שהמבקר ומשרד הפנים יחילו שקיפות בנושא הזה, קיימת פרצה המאפשרת לזהות מועמדים הנתמכים על ידי מפלגות. מועמד או מועמדת לא יכולים לקבל תמיכה ממפלגה ארצית ובו זמנית לאסוף תרומות, הלוואות או ערבויות – שלוש צורות מימון מקובלות בקמפיין בחירות מקומי. בזכות כללי השקיפות המחמירים של המבקר, כעת ניתן יהיה לאתר מועמדים שככל הנראה נתמכים על ידי מפלגות – מי שאינם נעזרים בכספים מכל מקור אחר.

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): ראש הרשות שלך מחליט או מחליטה כמה ואיזה בתי ספר יפתחו בשכונה שלך, האם ואיפה יבנו, איך יתחלק הכסף שאתם משלמים לארנונה, איזה פרויקטי בניה ותשתיות חדשים ליזום ועוד. כדי שתוכלו לבחור את האדם המתאים – חשוב שתדעו למי הוא חייב דין וחשבון: האם מפלגה כלשהי מימנה את הקמפיין, טייקונים בעלי חברות עסקיות או שאולי המועמד עצמו הוא בעל הון עתק.

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): אנחנו ב״שקוף״ נפנה גם למשרד הפנים בבקשה לפרסם את ההסכמים של המועמדים עם המפלגות בזמן אמת, עוד בטרם התקיימו הבחירות.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

ועדת החינוך התרבות והספורט מזמינה את הציבור להשפיע על נושאי הדיונים

יו"ר הוועדה רם שפע פתח "אתר התייעצות" שבו כל אחד ואחת יכולים להציע נושאים לדיונים שפע מבטיח: הרעיונות שיעלו יעצבו את עבודת הוועדה ● כתבי "שקוף" יעקבו אחר יישום הפרויקט המבטיח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט בכנסת, ח"כ רם שפע (כחול לבן), קורא לציבור להציע רעיונות לדיונים בוועדה – ומבטיח להשתמש בהם. באתר ההתייעצויות החדש של הוועדה ניתן להעלות כל נושא שקשור לעבודתה, בין אם דחוף או ארוך טווח, וכך להשפיע על סדר היום שלה. 

יו"ר ויעדת החינוך, התרבות והספורט, ח"כ רם שפע (צילום: מתוך אתר הכנסת)

בלשכת ח"כ שפע הסבירו כי המטרה היא להגיע לאלפי משתמשות ומשתמשים שיציעו רעיונות. מערכת האתר תאסוף את הפניות ותסכם אותן לרשימה מצומצמת של הנושאים שעלו הכי הרבה פעמים. 

עוד באותו נושא:

"חשוב להנגיש את הכנסת לציבור, במובן הכי עמוק של המילה: לאפשר לכל אזרח ואזרחית להציע רעיונות לנושאים לדיון", הסביר ח"כ שפע. "המטרה שלנו היא שכמה שיותר אנשים ישתתפו. המערכת יודעת להגיד מה הנושאים שדוברו הכי הרבה, לפיהם נקיים דיונים".

האם יו"ר הוועדה באמת יעשה שימוש ברעיונות של הציבור? שפע הבטיח שהוועדה תשמור על קשר עם המגיבות והמגיבים באתר, ושחלקם יוזמנו לדיונים בהמשך. "המערכת יודעת להודיע למעלי הרעיונות אם עומד להתקיים דיון בנושא שהעלו, היא פונה אליהם ומזמינה אותם להגיב ואף להגיע לדיון". עוד הסביר כי בלשכה יש מעקב אחר ההערות. "יש לנו עובדת בלשכה שחלק ממה שהיא עושה זה לעבור על כל מה שנכתב שם. כבר עלו רעיונות מעניינים".

אתר ההתייעצויות החדש. צילום: מתוך האתר

לדברי הלשכה, בכל שבוע יעלו בוועדה נושאים שעלו באתר בשבוע הקודם. שיתוף כזה הוא מבורך: בעוד שהרבה פעמים למקורבים וללוביסטים קל הרבה יותר לבקש העלאה של נושאים ישירות מנבחרות ונבחרי הציבור, הפרויקט הזה מאפשר לציבור הרחב גישה ישירה למוקד קבלת ההחלטות. 

תוכלו לעשות בו שימוש בעצמכם: היכנסו לאתר וכתבו לוועדה באיזה נושא תרצו שתעסוק. כתבי "שקוף" יצפו בדיונים, שמשודרים באתר הכנסת, ויעקבו אחר יישום פרויקט שיתוף הציבור. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

מערבבים דוברות עם שקיפות: משרד הרווחה עובר על הנהלים

בדיקה טרחנית במיוחד מגלה שמי שמטפלת בבקשות חופש מידע במשרד הרווחה כפופה לאחראית על הדוברות המשרד. יחסים אלו מנוגדים לנהלים. כיצד יכולה נציגת השקיפות לדרוש מבכירי המשרד פרטים מביכים לפרסום, כשהבוסית שלה עוסקת ביח"צ ודוברות? משרד המשפטים: לא הוצגו נימוקים שיצדיקו מהלך זה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

טרחנות טרחנית מהרגיל. מוכנים? נצא לדרך. 

אני עובר על שלל תשובות ממשלתיות לבקשות מידע. יום אחד הסתבר לי שעל תשובה לבקשה ממשרד הרווחה הייתה חתומה עובדת ב"אגף קשרי חוץ ודוברות". זה הדליק לי נורה אדומה.

עוד באותו נושא:

דוברות ושקיפות הן כמו שמן ומים

קצת רקע: יש בישראל חוק יפיפה: חוק חופש המידע. הוא עיגן את זכותנו לשקיפות במידע המוחזק בידיהם של הרשויות הציבוריות. למה? כי כולו, בסוף, שייך לנו – האזרחים.

שר הרווחה הנכנס, איציק שמולי. האם יפריד סופית בין דוברות לשקיפות במשרד?

החוק מאפשר לעיתונאים ולאזרחים פרטיים לדרוש ובכן, מידע. לדוגמא פירוט של התקשרויות הממשלה עם ספקים, פרוטוקולים של ישיבות ועוד. כך למשל חשפנו את את סרטון הברכה שנתניהו צילם לשלדון אדלסון, גילינו שישראל כץ חוגג בשבת עם הרכב הממשלתי ועוד אינספור סיפורים.

כפי שאפשר לדמיין, לממונים על השקיפות (שנקראים 'ממונים על חופש מידע') במשרדים השונים יש חיים לא פשוטים. עליהם לחלץ מידע ומסמכים שלעתים מביכים את הקולגות שלהם, ולאפשר את פרסומם בפומבי.

לכן חוזר נהדר של נציב שירות המדינה הסדיר את מעמד הממונים על העמדת מידע לציבור במשרדי הממשלה. בין שלל הסעיפים שאמורים להקל עליהם לעשות את מלאכתם נקבע שדוברי ממשלה לא יהיו הממונים על המידע. 

גלעד ארדן מתראיין. לדוברי שרים אין אינטרס לפרסם מידע מביך על הבוס (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

תפקיד הדובר או הדוברת הוא להפיץ פרסום חיובי של המעסיק שלו בעיני הציבור ולהדוף או להגיב לפרסום שלילי. כיצד הוא יכול להיות האחראי על פרסום מידע לא מחמיא? 

החוזר מדגיש כי "במקרה בו הממונה הינו עובד ביחידת הדוברות –  יש להכפיפו מקצועית, בנושא חופש המידע (לבעל תפקיד אחר) כפי שתנחה היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים, בתיאום עם נציבות שירות המדינה". זה נועד לחסל ניגודי עניינים בין הדוברות ליחידת השקיפות.

משרד הרווחה עבר על הכללים

אז בחזרה לסיפור שלנו: מי שאמונה על השקיפות במשרד הרווחה עובדת, כך גיליתי, באגף הדוברות של המשרד. 

הממונים על השקיפות אמנם כפופים למשרד בו הם עובדים, אך במשרד המשפטים קיימת היחידה הממשלתית לחופש המידע. היא משמשת כמוקד ידע מקצועי עבור הממונים, בסמכותה לברר תלונות לגביהם. אמנם אין לה סמכות של ממש בנוגע לממונים (זה נושא ראוי לטרחנות אחרת), אך הכללים כן קובעים שמינוי של ממונה חופש מידע הקשור למחלקת הדוברות – צריך להיעשות בתיאום עימם.

אז פניתי אליהם כדי לבדוק האם אכן המינוי נעשה כפי שדורשים הכללים. טרחני, נכון, אך ככל שהאחראים על השקיפות בממשלה יוכלו לעבוד בצורה עצמאית – כולנו נרוויח ממידע, ובכן, חופשי.

במשרד המשפטים ענו כי "לא נעשתה פניה יזומה אל היחידה על מנת לקבל את עמדת היחידה, וממילא לא הוצגו כל נימוקים שיצדיקו מהלך זה. יצוין שגם אילו היחידה הייתה מאשרת את ההעברה, הדבר היה נעשה בכפוף להכפפת הממונה לגורם מקצועי שאינו הדובר, כפי שמחייב חוזר נציב שירות המדינה".

ביחידה הדגישו שהסיבה להפרדת הכוחות נעוצה בצורך לשמור על עצמאות הממונה ולהימנע מניגודי אינטרסים בין תפקיד הדובר לתפקיד הממונה. 

מי הבוסית?

מצוייד בתשובה זו פניתי לדוברות משרד העבודה והרווחה (בה לכאורה עובדת גם הממונה על חופש המידע) ותהיתי מדוע הם עוברים על הנהלים.

משרד הרווחה (צילום: יוסי זמיר)

אלא שבמשרד הרווחה התנערו לגמרי מהטענות. הם טענו שיחידת חופש המידע היא יחידה עצמאית בתוך אגף בכיר קשרי חוץ, אשר במסגרתו פועלות באופן נפרד שש יחידות שונות ביניהן גם דוברות המשרד. "אין ולא הייתה כפיפות ארגונית או מקצועית של יחידת חופש המידע ליחידת הדוברות". 

במילים אחרות, הם אומרים שהדוברות והשקיפות לא מאוחדים, אלא בסך הכל כפופים לאותו גורם, ולכן אין שום ניגוד עניינים.

אז נכנסתי לדף שכולל את העץ הארגוני של משרד הרווחה. אכן, נראה ש"אגף בכיר קשרי חוץ ודוברות" חולש על שש מחלקות. אחת הינה חופש המידע, אחרת הדוברות, ויש עוד ארבע מחלקות נוספות. 

וואלה. אז אולי הממונה על השקיפות באמת נפרדת לגמרי מהדוברות במשרד?

יש רק דרך אחת לבדוק: לברר האם מנהלת האגף כולו, ענת רז, עוסקת בעצמה בדוברות. אם לא, אז אין באמת מה לחשוש, משום שהממונה על השקיפות לא תיאלץ להתחשב בשיקולי דוברות כאשר תקבל בקשות חופש מידע, משום שהבוסית שלה גם לא עוסקת בכך. 

אז בדקתי. פניתי לעיתונאי רווחה (טרחנות או לא טרחנות?) ושאלתי אם יצא להם לעבוד מול רז, ראשת האגף. כמה כתבים השיבו בחיוב. 

"מצער לשמוע"

שאלתי את רבקי דבש, ראשת היחידה הממשלתית לחופש המידע בדימוס שהתעקשה בזמנו לאסור על זהות או כפיפות בין הממונה על השקיפות לדובר, מה דעתה. 

"תפקידו של הדובר הוא להציג את הרשות באור חיובי", אמרה לי, "בעוד תפקיד הממונה הוא להנגיש מידע לציבור, ללא קשר לתדמית שנוצרת לרשות מהמידע". לדבריה, הצורך באישור חריג למינוי ממונה על שקיפות עם זיקה לדוברות הוא לא סתם אישור. אלא כזה הנועד להבטיח את עצמאות הממונה כמי שמתפקד כ'שומר סף' ברשות ולהבטיח כי השיקולים שיעמדו בפניו לא יהיו מתחום הדוברות. "מצער לשמוע", הדגישה, "כי משרד משמעותי בקשריו עם הציבור, אינו מקפיד על הוראה מהותית זו".

רבקי דבש. צלם: סהר דמארי

אז חזרתי לדוברות הרווחה וציינתי את העובדות:

  1. מחלקת הדוברות וחופש המידע כפופות לאותה ראשת אגף שנמצאת למעשה בניגוד עניינים בין אינטרס הדוברות לאינטרס חופש המידע. במיוחד כשלאגף קוראים "אגף קשרי חוץ ודוברות".
  2. עיתונאי רווחה עבדו מול ראשת האגף. כלומר, היא עוסקת בדוברות.
  3. לא פניתם ולא קיבלתם את אישור משרד המשפטים.

לשאלות האלו כבר סירבו להגיב בדוברות משרד הרווחה. עצוב. ממוני יח"צ ושקיפות בממשלה הם כמו שמן ומים. הם חייבים להיפרד.

אבל חדשות טובות. העברתי את המידע לנציבות שירות המדינה שהודיעה לי כי הנושא ייבדק. בכל מקרה נמשיך לפעול בכל הדרכים, גם הטרחניות שבהן, לקידום השקיפות.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

בניגוד להוראת בית המשפט: השר זאב אלקין לא חושף את היומן שלו לציבור

השר להגנת הסביבה לשעבר זאב אלקין מתעלם מפסיקת בית המשפט ולא חושף את היומן שלו לציבור. זאת, לאחר 3 שנים בהן לא נענה לבקשות חופש מידע בנושא. עו"ד מן מעמותת "הצלחה": "נשקול האם יש צורך בהגשת בקשה בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול | 

רק לאחרונה פרסמנו כי השר זאב אלקין מסכן אותנו בשחיתות ומסרב לעמוד בכללי השקיפות, אבל אמש התברר כי אלקין חצה גבול אדום: הוא מתעלם מפסיקת בית המשפט שחייבה אותו לחשוף את היומן שלו לציבור ביום חמישי האחרון. הוא פשוט לא הגיש את היומן שלו. 

השר זאב אלקין. מסתיר את יומנו מהציבור גם בניגוד לדרישת בית המשפט (צילום: גיל יערי, פלאש 90)

בית המשפט פסק כי על המשרד לחשוף את יומן השר לשעבר אלקין ואת יומן סגנו ירון מזוז עבור השנים 2017-18 עד יום חמישי האחרון, 28.5.2020. מה קרה ביום חמישי האחרון? יומנו של הסגן מזוז הוגש. אבל היומן של השר אלקין – לא. 

עוד על המאבק לפרסום יומנים והצהרות הון:

"מדובר במקרה חריג. בעבר לאחר התחייבויות ומתן פסקי דין קוימו הוראות פסק הדין על ידי המשרדים ובעלי התפקיד שיומנם התבקש", טען עו"ד מן, שעתר לא פעם לבית המשפט נגד שרים שלא חשפו את יומנם. "אין עוד עתירות נגד שרים כרגע, אבל בקשות היומנים הן מחזוריות ובכל מחזור מתגלים מקרים של עיכוב במסירת המידע או סרבנות לחשוף אותו, אך בכל פעם זה קורה פחות ופחות". 

סרבן שקיפות 

השר אלקין משתין מהמקפצה: הוא מתעלם מכללי השקיפות ומסתיר מידע מהציבור על התנהלותו כבר שלוש שנים ברציפות. תוכן היומן של אלקין שייך לנו, הציבור, לפי חוק חופש המידע. לא הגיוני שלא יגיש אותו מלכתחילה, אך הפעם נראה שהשר מתעלם משלטון החוק ולא מוכן לעמוד בפסק הדין שחייב אותו לחשוף את יומנו. השר מהווה דוגמה בעייתית כאיש ציבור שאינו עומד בהוראות בית המשפט. 

עו"ד מן. "המקרה של אלקין חריג" (צילום: יובל טובול)

לדברי עו"ד מן, השר אלקין הוא השר היחיד בממשלה שלא חשף את היומן שלו במשך שלוש שנים רצופות. שר נוסף שלא חשף יומן, הוא שר הפנים אריה דרעי, שלא חשף את יומנו עבור השנים 2018-2019. "נדמה כי אין חולק גם בקרב אנשי הממשלה ברובם הגדול, כי יש ערך אמיתי בחשיפת היומנים. כך קבעו גם בתי המשפט בפסיקות שונות", חתם עו"ד מן. 

אם זה לא מספיק, נציין גם כי השר אלקין לא הגיש הצהרת הון למבקר המדינה כבר שנתיים. הוא השר היחיד בממשלה שנוהג כך, ובחודש יולי הקרוב "יחגוג" שלוש שנים רצופות מבלי שהגיש הצהרת הון. מבקר המדינה תזכר אותו בנושא לפחות ארבע פעמים. גם אנחנו ב"שקוף" שלחנו גם את חברי סיירת השקיפות לבקש ממנו שיגיש את ההצהרה – אך הוא התעלם ולא עשה זאת. 

עמותת "הצלחה" הודיעה כי היא: "שוקלת כעת האם יש צורך בהגשת בקשה בהתאם לפקודת בזיון בית משפט וקבלת סעדים וסנקציות מתאימים כלפי המשרד והשר באופן אישי".

עדכון: יום לאחר פרסום הכתבה, ב-2.6.2020, מסר אלקין את היומן שלו עבור 2017 לממונה על חופש המידע ופרסמו לציבור. את היומן עבור 2018 טרם מסר, ובכך ממשיך השר אלקין להתעלם מפסק הדין.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): שר שמסתיר מידע מהציבור מגביר את הסיכויים שלו להפוך למושחת ומונע מאיתנו ומהמוסדות הממשלתיים את היכולת לפקח על ההתנהלות שלו.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): אנחנו ב"שקוף" נמשיך ללחוץ על אלקין בשלל הכלים העומדים לרשותנו לחשוף את היומן שלו ולהגיש את הצהרת ההון שלו. בנוסף, אנחנו ממשיכים לפעול למען חוקי שקיפות בממשלה שיגבירו את מחויבות השרים וחברי הכנסת לעניין.

בניגוד לחוק: משרד הבריאות מתעכב בפרסום התרומות למוסדות רפואיים

משרד הבריאות נדרש לפרסם לציבור את כל דוחות התרומות לבתי חולים, להסתדרות הרפואית ולקופות – עד האחד במאי. זה לא קרה. לטענת המשרד: העיכוב נובע ממשבר הקורונה. אך מסתבר שהפרסום מתעכב כל שנה גם כשאין מגיפה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

משרד הבריאות לא פרסם את רשימת התורמים למוסדות הרפואיים ולהסתדרות הרפואית במועד שנקבע על פי חוק. בשנים האחרונות פרסום רשימת התרומות מתעכב שוב ושוב, אך במשרד מסבירים כי העיכוב נגרם בשל מגיפת הקורונה.

החוק מחייב שקיפות

התרומות במערכת הבריאות כפופת לפיקוח. על פי סעיף 40 בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, כל גוף שקיבל תרומות מחוייב לדווח על כך לממשלה עד לתאריך האחד במרץ. 

שר הבריאות החדש, יולי אדלשטיין. יגרום למשרדו להגביר שקיפות?

לפי החוק, "גוף העוסק בתחום הבריאות שקיבל מתורם תרומה בסכום כלשהו, ימסור לשר הבריאות, בכל שנה, עד האחד במרץ, רשימה של התרומות שקיבל כאמור בשנה הקודמת".

על רשימת התרומות לכלול את זהות התורמים, הסכום והשווי, כמו גם ייעוד השימוש בכסף שהתקבל. החוק תקף גם בכיוון השני, התורמים חייבים גם הם בדיווח. לאחר מכן משרד הבריאות מחויב, על פי חוק, לפרסם את הדוחות על התרומות עד האחד במאי, בכל שנה.

עוד כתבות בנושא:

מטרת החוק היא להשקיף ניגודי עניינים ולפקח על הכסף שעובר במערכת מחברות עסקיות למוסדות רפואיים כדי לדאוג שהטיפול שניתן לאזרחים יהיה הראוי ביותר, ולא יקבע לפי מדד הרווחיות שלו למוסד המטפל. 

התירוץ: קורונה

בפניית "שקוף" למשרד הבריאות בשאלה מדוע הפרסום מתעכב על אף שהתאריך מופיע באופן מפורש בחוק, נמסר: "לאחרונה הסבנו את עיקר המאמצים לטיפול במשבר הקורונה. הטיפול בנתוני התרומות נמצא כרגע בעשייה והדו״ח יתפרסם בזמן הקרוב".

הפננו את תשומת לב המשרד כי הפרסום מתעכב כל שנה מאז 2014. כך למשל, הדו"ח לשנת 2018 פורסם בנובמבר (עיכוב של חצי שנה); הדו"ח לשנת 2017 פורסם בספטמבר; דו"ח 2016 פורסם באוקטובר; 2015 ביוני ורק בשנת 2014 פורסם הדו"ח בזמן בפעם האחרונה. הסבנו את תשומת הלב של המשרד לכך וטרם קיבלנו תשובה.

ההסתדרות הרפואית לא מדווחת על תרומות

מאז התחלנו לסקר את ההסתדרות הרפואית (הר"י) אנו בודקים מדי שנה את התרומות שזו מקבלת מחברות התרופות. מצאנו בדוחות כי על אף שהר"י מחויבת בדיווח היא לא עושה זאת – בניגוד לחוק, ולמרות שהיא מקבלת תרומות במיליוני שקלים. 

דיווח על תרומות מסייע במניעת שיקולים זרים בטיפול הרפואי  (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

כך למשל, בשנת 2018 היא קיבלה תרומות בסך של 6.5 מיליון שקל ובשנת 2017 2.8 מיליון שקל. הר"י לא מדווחת מאחר ולטענתה "מדובר בחסויות ולא בתרומות". במשרד הבריאות אומרים לנו: "יש מחלוקת".

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): פרסום תרומות למוסדות רפואיים נועד להגן עלינו מפני מצב שבו נקבל טיפול רווחי למוסד הרפואי – אבל לא בהכרח הטוב ביותר עבורנו. עיכוב הפרסום מונע מאיתנו לברר האם ההסתדרות הרפואית ממשיכה לפעול בניגוד לחוק ולא מדווחת על תרומות – או שהדבר תוקן.

בנוסף, כשגוף ממשלתי לא עומד במה שנדרש ממנו על פי הזמנים שנקבעו על פי חוק, זה עלול לקבע זלזול כללי של הממשלה בחוקים.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן?): מי שתפקידו לפקח על הנושא היא קודם כל הכנסת. היא יכולה לדרוש תשובות ממשרד הבריאות ולחייב אותו לעמוד בחוקים שקבעה. בנוסף, גם פרסומים בתקשורת, כמו זה, מחייבים את הממשלה לתת דין וחשבון.

ככלל, השקיפות שמחיל כיום משרד הבריאות על תרומות אינה מספקת ונראה שאפילו לא מפוקחת. כדי לשפר את המצב, על משרד הבריאות להקים מערכת בה כל תרומה מדווחת וגם לאכוף את הדיווח. כך קורה בארה"ב למשל: אתר ממשלתי בו תוכלו לדעת בפירוט רב אם הרופא שלכם (לפי שם) קיבל מתנות, החל מפחית קולה ועד תשלום של מיליון דולר לייעוץ. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

הצעה: ח"כים ושרים יחוייבו להגיש הצהרת הון – אחרת ייקנסו

תוך 60 יום יגישו ח"כים ושרים הצהרת הון ליו"ר הכנסת – כך לפי הצעת החוק של ח"כ גדעון סער וח"כ שרן השכל. אם תעבור, הצעת החוק תסייע במלחמה בשחיתות, ובקידום אינטרסים אישיים דרך הכנסת והממשלה. קנס של 20 אלף שקלים לעוברים על החוק הופך אותו לאפקטיבי. החשש: פרסום סכום הכסף המצוי בעובר ושב עלול לשמש כרכילות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

היום הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק מרגשת במיוחד: חוק להשקפת הצהרות הון של חברי הכנסת והשרים. חברי הכנסת שרן השכל וגדעון סער (ליכוד) הם שהגישו את הצעת החוק.

ח"כ השכל וח"כ סער. "החוק יעודד שקיפות ויחזק את אמון הציבור במדינת ישראל" (צילום: פלאש 90)

 "החוק יעודד שקיפות, גילוי נאות ויחזק את אמון הציבור במדינת ישראל בנבחריו וכפועל יוצא מכך בהחלטותיהם", נכתב בדברי ההסבר לחוק. על פי הצעת החוק, את הצהרת ההון יהיה על השרים והחכים להגיש ליו"ר הכנסת תוך 60 יום מתחילת כהונתם. 

הצעה עם שיניים

על הצהרת ההון לכלול את מקורות ההכנסה של נבחר או נבחרת הציבור ובני משפחתם, את הנכסים, את החובות שלהם ועוד. בחוק מעוגן גם עונש למי שלא יעמדו בתנאים: קנס של 20 אלף שקלים. הכנסת סעיף מרתיע הינה משמעותית וביכולתה להפוך את החוק לאפקטיבי.

עוד בנושא שקיפות הצהרות ההון:

כך למשל, מבדיקת "שקוף" בחודשים האחרונים עולה כי שרים רבים לא מגישים את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה בזמן. חלקם, כמו השר זאב אלקין (ליכוד) אף לא מגישים אותן כלל. זאת מפני שאין כל סנקציה שניתן להטיל עליהם אם לא יעשו זאת.

דיון על חסינות חיים כץ (מימין). לכאורה קידם הצעת חוק לקידום ענייניו (צילום: אוליבר פיטורסי, פלאש 90)

נקודה שנויה במחלוקת בהצעת החוק, היא הדרישה לחשוף גם את ההון הנוכחי של נבחרת או נבחר הציבור, כלומר את סכום הכסף שמצוי ב"עובר ושב" של חשבון הבנק שלו או שלה. חשיפת נכסים או מקורות הכנסה, יכולה לחשוף ניגוד עניינים בעבודת נבחרי הציבור, כמו החלטות שמקדמות אינטרס אישי והגדלת רווחים. שקיפות כזו מהותית לשמירה על ניקיון כפיים ולמניעת שחיתות מבעוד מועד. לעומת זאת, סכום הכסף ששוכב בבנק אינו מעיד על נקיון כפיו של נבחר הציבור – ואף יש שיאמרו שזו רכילות גרידא.

על מנת להימנע מכך, יש לנו הצעה אלטרנטיבית: לפרסם את הדלתא של ההון. הכוונה היא לחשוף את השינוי בסכום הכסף בעובר ושב בין הצהרת ההון הנוכחית לזו הקודמת. כך ניתן לדעת כמה הרוויח/ה נבחר/ת הציבור, ולבדוק האם מדובר בסכום הגיוני ביחס למשכורתם ונכסיהם או שמא מדובר בסכום גבוה מידי שעלול להעיד על שחיתות.

חשיפת הדלתא היא בלם נוסף לשחיתות שביכולתו למנוע את השוחד הבא. חבר הכנסת לשעבר מיקי רוזנטל שהגיש בעבר הצעת חוק דומה, שילב בה את הסעיף לגבי חשיפת הדלתא. 

למה זה חשוב?

פרשות שחיתות כמו פרשת ח"כ חיים כץ, בה חבר הכנסת כץ קידם חוק שלכאורה מיטיב עם נכסיו, מוכיחות כי חשיפת הצהרות ההון של חברי הכנסת והשרים לציבור ביכולתה למנוע את השחיתות הבאה. כשכל האינטרסים חשופים, כולנו יכולים לפקח על חברי הכנסת והשרים שלא ימעדו.

הם מצדם, יחשבו פעמיים לפני שהם פועלים לטובת עצמם מפני שהם יודעים שעין הציבור פקוחה. כיום, חברי הכנסת מחוייבים להגיש את הצהרת ההון שלהם למבקר המדינה, אך לצערנו, אין כל חובה לפרסם את הצהרות ההון האלה לציבור.

אנחנו ב"שקוף" נלחמים כבר שנים להשקיף את הצהרות ההון של חברי הכנסת והשרים, ואנו מבקשים מהם באופן קבוע להשקיף את הצהרות ההון שלהם באופן וולנטרי. על כך ראוי לציין לטובה את חברי הכנסת סער והשכל, שכבר לפני שנה הסכימו להשקיף את הצהרות ההון שלהם לציבור (באופן חלקי). סער אף פרסם את הצהרת ההון שלו ב"שקוף". ח"כ סער וח"כ השכל לא היו מעוניינים להתראיין לכתבה זו.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

שקד הקלה על טייקונים להשתמש בעמותות כדי להסתיר כספים – והיא לא מתחרטת

כדי לחזק את הקשרים שלהם בממשלה, טייקונים יכולים לתרום לעמותות שמקורבות לפוליטיקאים. עד השנה, התקשורת והציבור יכלו למתוח ביקורת על כך ולזהות את מפת האינטרסים. אך איילת שקד דאגה להוריד מסך של אפלה על זהות התורמים, לתרומות בגובה של עד 100 אלף שקל. "היא עדיין מחזיקה בדעה זו", נמסר מלשכתה 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

מאכערים וטייקונים יכולים כעת להשתמש בעמותות כדי להסתיר כספים, לעצב תודעה, לממן עסקנים – והכל בחשאיות, ובהתאם לחוק. איך זה קרה?

נתחיל בסיפור. ממשלת ישראל הרשתה לענקית הריהוט איקאה לפתוח את שעריה מוקדם יחסית במהלך תקופת הקורונה. מאוחר יותר התברר כי בעלי איקאה תרמו תרם בעבר סכומי עתק לעמותות של חסידות גור אליה משתייך שר הבריאות יעקב ליצמן. 

העובדה שאנחנו יכולים לדעת על התרומות האלו ולכתוב עליהן, מתאפשרת תודות לחובת שקיפות בתרומת סכומים גדולים לעמותת, שחלה עד לא מזמן. אלא שיש מי שדאגה לסלק את הגורם המעכב הזה מדרכם של בעלי אינטרסים.

שרת המשפטים לשעבר איילת שקד העבירה בכנסת הקודמת (2018) תקנות המאפשרות לתרום אנונימית לעמותות, גם פוליטיות, עד סכום של 100 אלף שקל בשנה – זאת לעומת תקרה של 20 אלף שקל בעבר. ב"שקוף" נלחמנו בזמן אמת נגד המהלך, בהצלחה חלקית: התקרה המקורית הייתה 150 אלף שקל, והצלחנו להוריד אותה ל-100 אלף. 

מחאה על פתיחת איקאה אל מול סגירת בתי העלמין ביום הזיכרון. (צילום: קדיה לוי, פלאש 90)

אלא שזה עדיין סכום גבוה לכל הדעות. משמעות התיקון היא שהציבור לא יהיה חשוף יותר תרומות שמנות ו"משונות" שניתנו מ-2019 ואיילך. השנה, לא נוכל יותר לדעת על טייקון שהחליט להזרים 100 אלף שקל לעמותה המקורבת לשר כלשהו. במילים אחרות, אם הקורונה הייתה תוקפת אותנו ב-2030, לא היינו יכולים לדעת על הזיקה בין ליצמן לאיקאה, גם עם התרומות היו ממשיכות לזרום שנה אחר שנה.

כשטייקונים תורמים לעמותה של יפה דרעי

זה לא רק איקאה. שטראוס, סנו, נטו ושלל חברות ציבוריות נוספות תרמו בשנים האחרונות מיליונים לצדקה. כל הכבוד! רק מה? התרומות נתרמו עבור עמותת הצדקה של חסידות גור, כאשר אחד מבכיריה, ליצמן, קידם במקביל סימון מוצרי מזון מזיקים, אגרות רישוי לתמרוקים, ומהלכים נוספים להם השפעה ישירה על רווחי החברות האלה. 

התרומות נחשפו הודות לכללי השקיפות שחלו עד 2018. בשנים הבאות כל התרומות הללו יוסתרו.

חסידות גור היא כמובן רק דוגמה אחת. גופים המקושרים ליצחק תשובה, אלפרד אקירוב, שרי אריסון, היהלומן בני שטיינמץ, משפחת מירלשווילי, מרטין שלאף ונוחי דנקנר ניתבו לאורך השנים תרומות גדולות לעמותה שהוקמה ומנוהלת על ידי יפה דרעי, אשתו של אריה דרעי. האם בעשור הבא נוכל לחשוף זיקות דומות עם הדרעי הבא? לא. שקד דאגה כאמור שאותן תרומות יישארו בעלטה.

אריה דרעי (מימין). טייקונים תורמים לעמותה שמנהלת אשתו יפה דרעי. (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

רוצים עוד דוגמה? בבקשה. ב-2015 וב-2016 העבירה "יוניון מוטורס", משווקת רכבי טויוטה בישראל, תרומה בגובה 100 אלף שקל לתמיכה בפעילות התנועה לאיכות השלטון. ב-2017 העבירה לה החברה תרומה נוספת בגובה 80 אלף שקל.
מה לגבי 2018? אנחנו כבר לא יכולים לדעת. בעוד הדו"חות המילוליים בשנים 2015-2017 (לפני השינוי בתקנות) כוללים פירוט של בין 12 ל-16 תורמים "גדולים", הדו"ח של 2018 כולל רק שניים כאלה. מרבית התורמים "נעלמו" מהדו"ח פשוט כי לא היה צורך לדווח עליהם יותר. 

במילים אחרות, כבר היום ניתן לראות את המחיר הכבד של החלטתה של שקד: תרומות של אנשי עסקים לעמותות – גם במטרה לייצר רווח פוליטי – יתכנסו תחת גלימת האפלה.

"להקל את הנטל הרגולציוני"

פניתי לשרת המשפטים לשעבר שקד ושאלתי אותה אם כיום, אחרי שהתברר שהתיקון הזה גורע מהשקיפות הנדרשת, היא שינתה את דעתה. ספוילר: היא לא.

"ביוזמת רשות התאגידים ורשם העמותות, וכדי להוריד את נטל הבירוקרטיה והרגולציה שרבץ על העמותות בעבודתן השוטפת, קידמה מחלקת ייעוץ וחקיקה את העלאת הרף האנונימי לתרומה לעמותה מ-20 אלף שקל למאה אלף שקל", נמסר מלשכתה. 

חברות ענק תרמו לחסידות גור, בזמן שליצמן מקדם חוקים בעניינן. שר הבריאות, יעקב ליצמן

"כשרת משפטים, ח"כ איילת שקד תמכה בעמדת גורמי המקצוע לאחר שמיעת כלל הנוגעים לעניין, מתוך מטרה להקל את הנטל הרגולציוני הרובץ על העמותות וארגוני החברה האזרחית; והיא עדיין מחזיקה בדעה זו".

להבדיל בתי תמחוי מעמותות פוליטיות

עמותות מחויבות בשקיפות יותר מדוכן הפלאפל ליד הבית שלך. הסיבה? אלו גופים ללא מטרות רווח, שנשענים על תרומות (ממך ומהמדינה). הם פועלים למען מטרות ציבוריות, לכן ראוי שהמידע הפיננסי שלהן יהיה פומבי. כך היה, עד ששקד הגיעה.

חשוב להדגיש: עוד לפני התיקון ניתן היה להסתיר שם של תורם שמעוניין בכך, באמצעות הליך מסודר מול רשם העמותות. חשאיות יכולה להתקבל על הדעת במקרים מסוימים, למשל תרומה לעמותת רווחה על ידי נדבן צנוע. אלא שבעידודה של שרת המשפטים לשעבר שקד הוחלט לאפשר לכלל העמותות, לרבות הפוליטיות – לעבות את תקציבן מתחת לרדאר.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?):

  1. בשנים האחרונות נחשפו פרשות של עמותות קש דרכן הוסתרו כספים מושחתים. בכל פינה צצו סיפורים על עמותות שפועלות לבצע שינויים פוליטיים בישראל ולא תמיד ברור מי מממן אותן. הצמצום בשקיפות פוגעת ביכולת לסקר את הארגונים הללו ובהבנת האינטרסים שעומדים מאחוריהם.
  2. במקביל, חברות ציבוריות שכולנו מושקעים בהן דרך הפנסיות שלנו, תורמות כספים בסתר לעמותות שעל פניו אין להם שום קשר ליעדים שלהם. 
  3. ואם זה לא מספיק, נבחרי הציבור עלולים לקבל החלטות נגד האינטרס הציבורי, נגד כולנו, תמורת אותן תרומות.

מעש"י (מה עושים (כדי) שיתוקן)

  1. תורמות/ים לעמותה או חל"צ? התנו את התמיכה בדרישה מהארגון להנהיג בשקיפות יתרה על התורמים הגדולים בלבד (תרומות קטנות לא מצדיקות פגיעה בפרטיות).
  2. נמשיך להציף את הנושא, ולדחוף לשינוי עם חזרת הכנסת לפעילות.
  3. לא שוכחים מי הם חברי הכנסת (גם בדימוס) שאישרו את התיקון שקידמה שקד והחזיר אותנו שנים אחורה: ניסן סלומינסקי, יהודה גליק, שולי מועלם-רפאלי, נורית קורן, בני בגין, טלי פלוסקוב, אורי מקלב ועודד פורר – כל אלו אישרו את פרשת השחיתות הבאה. הם הצביעו בעד התקנה האומללה לפיה ניתן יהיה לתרום בסתר לעמותה עד 100 אלף שקל.

  1. בד בבד, תקנות בורסאיות כיום מחייבות חברות דיווח כללי בנוגע למדיניות התרומות, אבל לא דורשות רישום זהות הגופים המקבלים את התרומות. פתרון אחד הגיע מעמותת לובי 99 (שאני אחד מבעלי מניותיה, גילוי נאות ת.א), אשר פנתה לענת גואטה, יו"ר הרשות לניירות ערך, בדרישה פשוטה: לחייב חברות ציבוריות בשקיפות התרומות שלהן. כך יתאפשר לציבור לדעת לאן החברות תורמות ועל איזה פוליטיקאים הן מנסות להשפיע – כלומר מהי מפת האינטרסים והלחצים.
  2. לפי הצעת הלובי, ישונו כללי הדיווח כך שחברות ציבוריות התורמות לגופים ועמותות יכללו בדוח השנתי "תרומה מהותית". הכוונה היא לתרומה של מעל ל-10,000 שקל או שהיקפה 5% מסך התרומות השנתיות של אותה החברה, על פי הנמוך מבין השניים, כאשר הדיווח יכלול את זהות הגורמים הנתרמים.

ומה קורה ב"שקוף"?

זו הזדמנות להזכיר שהמימון של "שקוף" מתבסס כולו, מהשקל הראשון ועד האחרון, על תמיכה קבועה בסכומים קטנים של אזרחים מהשורה (3139 איש ואישה, נכון להיום). הלכנו אפילו צעד נוסף והגבלנו את סכום התמיכה החודשית ל-1000 שקל לחודש, כדי שלא נפתח תלות כלכלית באף אדם בודד. כמו כן, אנחנו מתחייבים לדווח על זהות תורמים חד-פעמיים בסכום העולה על 2,500 שקל.

בנוסף, התקציב המלא שלנו פתוח באינטרנט ומתעדכן בזמן אמת אחת לחודש.