פוסטים

בית קברות: בני גנץ קיבל את לשכת יו"ר האופוזיציה אבל לא טרח לתבוע את זכויותיו

 

בשבוע שעבר חשפנו כי אין כיום יו"ר אופוזיציה רשמי בישראל, וכי הפיקוח על עבודת ראש הממשלה בסוגיות ביטחוניות אסטרטגיות אינו מתקיים. עתה מסתבר כי אל לשכת יו"ר האופוזיציה בכנסת בני גנץ דווקא נכנס. הכנסת: הקצנו לו רק חלק מהלשכה

| עידן בנימין |

בשבוע שעבר חשפנו כאן כי אין היום יו"ר לאופוזיציה בכנסת. היו"ר הקודם, שלי יחימוביץ', סיימה את תפקידה מתוקף החוק עם פתיחת הכנסת ה-21 ואף ח"כ אחר לא דרש את התפקיד לעצמו, בכלל זה יו"ר מפלגת כחול לבן בני גנץ.

תפקיד היו"ר אינו רק טקסי – חובתו של רה"מ וגורמי הביטחון השונים לתדרך את יו"ר האופוזיציה ב"ענייני המדינה" – שהם בפועל סוגיות ביטחוניות רגישות. כך לדוגמא במקרה תקיפת הכור הגרעיני בסוריה ב-2007, היה שותף יו"ר האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו, בתהליך קבלת ההחלטות. 

בשבוע שעבר בעת התראיינתי ברשת ב' על הנושא, הועלתה לשידור גם יחימוביץ' וסיפרה כי לאחר הבחירות פינתה את לשכת היו"ר בכנסת – וגנץ נכנס אליה במקומה (דקה 41). 

פנינו לגנץ ושאלנו האם הדברים נכונים, והאם קיבל הטבות נוספות שמוקנות ליו"ר האופוזיציה: העלאה בשכר (דרגת שר), רכב משודרג ואבטחה אישית. בלשכתו הפנו אותנו לדובר הסיעה (מהלך מקובל בכחול לבן) – שסירב להגיב. אז פנינו לכנסת שם ענו כי אכן הקצו לו את הלשכה אבל עם היתר להשתמש רק בחלקה. ומלבד זה לא קיבל הטבות נוספות:

1. "ח"כ בני גנץ קיבל חדר ח"כ בתוך המתחם המיועד ליו"ר האופוזיציה, קרי חדר ח"כ רגיל עם מקום לעוזרים. הובהר לו, כי כל עוד הוא לא מתמנה באופן רשמי ליו"ר אופוזיציה, הוא לא מקבל את כל המתחם, שיש בו חדרים נוספים ומבואה לקבלות פנים.

ככלל, המדיניות בכנסת היא להקצות חדרים לח"כים כמה שיותר מהר מרגע השבעת הכנסת, על-מנת לאפשר להם להתחיל לעבוד. זאת למרות שמלכתחילה ברור שיהיו שינויים בהקצאת החדרים בהתאם לתפקידים לאחר הרכבת הקואליציה, כשחלק מהח"כים ימונו לראשי ועדות ואז יעברו לחדרים הסמוכים אליהן, חלקם יהפכו לשרים ויעברו ללשכות שרים וכד'.

יחד עם זאת, ככל שניתן להעריך בשלב מוקדם שח"כ מסוים יתמנה לתפקיד ספציפי, השאיפה היא להקצות עבורו את החדר הרלוונטי ובכך לחסוך מעברים וביורוקרטיות מאוחר יותר. לגבי ח"כ גנץ, ניתן לו חדר כמו של ח"כ רגיל בתוך מתחם יו"ר האופוזיציה, בהנחה שהוא צפוי היה להתמנות לתפקיד ואז ממילא היה נשאר במקומו עם הרחבת השימוש לכל המתחם. הדבר כאמור לא קרה והוא נותר עם חדר ח"כ רגיל, אף שהוא ממוקם בתוך המתחם המדובר".

2. "ח"כ בני גנץ הוא חבר כנסת מן המניין. היות ובכנסת ה- 21 אין קואליציה ואין אופוזיציה אז גם אין יו"ר ואין זכויות מעבר לחבר כנסת רגיל".

(צילום תמונה ראשית: יוסי זמיר)

לעידן ארץ נמאס שפוליטיקאים חוסמים אותו בפייסבוק – אז הוא החליט לתבוע אותם

הרשתות החברתיות הן כיכר העיר החדשה – אך לצד היתרונות של הרשת הפתוחה, ישנם פוליטיקאים שמנצלים את הכוח ומרימים גדרות סביב הכיכר. כך נחסמים מלהגיב בדפי הפוליטיקאים אזרחים שמביעים ביקורת עניינית. לעידן ארץ נמאס מזה – והוא יוצא לתבוע את נתניהו, לפיד, כחלון ואלי כהן

| עידן ארץ |

לפני עשור, חשבו שהרשתות החברתיות יובילו לשינוי ניכר במדינות דיקטטוריות. היום, אנחנו רואים שהשינוי הדרמטי ביותר הוא דווקא במדינות דמוקרטיות. התקשורת, שבעבר שימשה המתווך הבלעדי בין הפוליטיקאים לציבור, זוכה עתה לתחרות בלתי צפויה מצד פייסבוק וטוויטר. הרשתות החברתיות הפכו לזירה סוערת של דיונים פוליטיים, בה יותר אנשים יכולים להיות שותפים בשיח הציבורי. הפוליטיקאים מצידם נכנסו מהר לעניין, וכיום הם מעבירים את המסרים שלהם ללא מתווכים, ומנתחים באופן ישיר את התגובות אליהם. בנוסף, אנשים יכולים להגיע ישירות לפוליטיקאים, לבקר אותם ולהסביר בצורה פומבית מדוע הם צודקים או טועים.

אליה וקוץ בה

אלא שכל הצד החיובי בשינוי הזה נשבר כשחלק מהפוליטיקאים מחליטים להפוך את השיח הישיר הזה מדו-צדדי – לחד-צדדי, וחוסמים מגיבים כדי להשתיק ביקורת. בצורה זו הם חושבים שהם מייצרים סביבה "סטרילית" בה כולם תומכים בהם ומסכימים איתם, ותומכיהם אינם חשופים לביקורת מבחוץ. בנוסף, כשפוליטיקאים חוסמים בפייסבוק, הם מונעים מהחסומים לעקוב אחריהם וכך מסתירים מהם את התוכן הישיר שלעיתים אינו מועבר באמצעים אחרים. 

אני ליברל, וככזה, מאמין שיש להגביל את השלטון. אני חושב שפוליטיקאים, שהם בעלי כוח כפייה על החיים שלנו, צריכים להיות נתונים למשטר של בחינה וביקורת מתמדת. לכן, למשל, יש לנו בדמוקרטיה זכות הצבעה – כדי שאם מפלגה מסוימת לא עושה עבודה מספיק טובה בעיני הציבור, אפשר יהיה להעיף אותה. לכן פוליטיקאים נדרשים לתת הצהרות הון ולהימנע מניגודי עניינים. לכן מדינות עם מסורת ליברלית כמו בריטניה מכריחות את הפוליטיקאים שלהן לעמוד בפני שאלות הציבור באופן קבוע, אם באמצעות "שאלות ראש הממשלה" בכל יום רביעי או זימון השרים לענות על שאלות דחופות של חברי הפרלמנט

התביעה להוצאת הקוץ

בעיניי, הפורמט בו פוליטיקאים יכולים להביע את מסריהם ברשתות החברתיות בלי הפרעה מצד אחד, והציבור יכול לבקר אותם בלי הפרעה מצד שני, הוא משהו שצריך לשמר בחברה ששואפת לחירות. לכן, החלטתי לתבוע את הפוליטיקאים הבאים: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר משה כחלון, שר הכלכלה אלי כהן וחבר הכנסת יאיר לפידאצל כל אחד ואחד מהם, בנסיבות שונות, הגבתי ביקורת לגיטימית לחלוטין. בלי קללות, בלי השתלחויות, בלי התלהמויות – טיעונים פשוטים וברורים המפריכים דבר שהם אמרו או מעלים כלפיהם ביקורת אחרת. למשל, נתניהו (או סביר יותר, איש הניו מדיה שלו) היה רגיש במיוחד וחסם אותי כי הגבתי "בוקר טוב, איפה היית עד עכשיו?" – כשהוא נזכר לדבר על נזקי ההסתדרות. במקום להגיב חזרה או לתת לביקורת להישאר – ראש הממשלה בחר לטאטא אותה מתחת לשטיח על ידי חסימה שלי מהעמוד.

אחרי שכתבתי על כך שנחסמתי מהעמוד של השר כחלון, פנו אלי מ"קליניקת הסייבר" של המרכז לחינוך משפטי קליני באוניברסיטה העברית – שם עורכת הדין דנה יפה מובילה קבוצה של סטודנטים הלומדים לנהל תהליך משפטי הלכה למעשה, ועל הדרך פועלים לביסוס הזכויות שלנו באינטרנט. בעזרתם, שלחתי לארבעת הפוליטיקאים שחסמו אותי מכתב המפרט בנימוס ובנימוק מדוע החסימה בפייסבוק היא פסולה ומפירה את זכויות הפרט שלי, כפי שהן מוגנות במשפט הישראלי. אם הם לא יסכימו להסיר את החסימה, נעתור נגדם בבית המשפט. שם אני רוצה להשיג תקדים ראוי, או לפחות להביא להסרת החסימה שלי. נמשיך לעדכן בשקוף בכל התקדמות. 

שימו לב שאין כאן דרישה ישירה מפייסבוק עצמה. יש לי לא מעט ביקורת על פייסבוק ועל החלטות שהיא כחברה מקבלת, אבל עד כמה שאני רואה, בית המשפט הוא לא המקום להכריע בכך. הדרישה שלי היא קודם כל מפוליטיקאים, שלא ידרסו כלי חשוב לשמירת הקשר עם הבוחרים וביקורת על השלטון. 

בהקשר הזה, ראוי לציין לחיוב דווקא את שלי יחימוביץ', שלמרות תגובות חוזרות ונשנות שלי אצלה, מעולם לא חסמה אותי. אנחנו לא מסכימים על הרבה נושאים, אבל כאידיאולוגית אני מקווה שהיא מבינה את החשיבות שיש לשיח פוליטי חופשי ופתוח. 

יחימוביץ', לא חוסמת ביקורת

אני ממליץ לכל מי שנחסם בידי פוליטיקאים (כולל ראשי רשויות) ברשתות החברתיות, לשלוח את המכתב הזה ולדרוש שיסירו את החסימה. אם הם מסרבים, פנו גם אתם לקליניקת הסייבר של האוניברסיטה העברית, והצטרפו אליי בתביעה.

קשר השתיקה: ניסינו לשכנע את יחימוביץ' ושפיר לקיים דיון על תקציבי המפלגות – נכשלנו

תקציבי המפלגות ישארו בחושך עד שיקום חבר כנסת אמיץ שיצא נגד חבריו למשכן. בשנה האחרונה פנינו ליושבות הראש של שתי ועדות בכנסת שהיה ראוי שיקיימו דיון על מאות מיליונים השקלים שהולכים למפלגות – הן נפנפו אותנו בעדינות

| עידן בנימין |

"אין לנו זמן על סדר היום" ו"בקרוב" הן שתי התשובות שקיבלנו כאשר ניסינו ליזום במשך שנה דיון בכנסת על תקציבי המפלגות. ולא מדובר בכסף קטן: להערכתנו, מאז הבחירות הקודמות ב- 2015, קיבלו המפלגות מהקופה הציבורית כ- 670 מיליון שקל. בכל חודש שעובר מקבלות המפלגות עוד כ- 11 מיליון שקל נוספים לכיסוי ההוצאות שלהן.

בקופת האוצר כבר הכינו למפלגות קרוב לחצי מילארד שקל לשנת 2019 – סכום גבוה במיוחד מאחר ואנחנו בשנת בחירות. רוב הכסף ילך כנראה לתעמולה.

וחשוב להדגיש: אין לנו טענה לגבי השימוש בכסף ציבורי למימון המפלגות (זה עדיף מהאלטרנטיבה – כסף פרטי באופן שפותח דלת לשחיתות). הבעיה היא שהמפלגות לא מוכנות לספר לנו כיצד הן מוציאות את הכסף.

מנסים להשקיף את כספי המפלגות

כבר תקופה ארוכה שאנחנו מנסים להשקיף את הוצאות המפלגות, ללא הצלחה. בחודש מרץ של השנה החולפת החלטנו לנסות משהו חדש: פנינו לוועדה לביקורת המדינה, בראשות שלי יחימוביץ' (העבודה), וביקשנו להכניס את הנושא לסדר היום.

תפקיד ועדה זו לעסוק בדו"חות מבקר המדינה – ומכוון שהגורם שעוקב אחר פעילות המפלגות באופן קבוע הוא המבקר עצמו, הרי שהגיוני כי הוועדה תעסוק גם בביקורת על המפלגות. לצערנו, לא מצאנו דיון בנושא בדברי הימים של הוועדה. עברנו על כל הפרוטוקולים באתר הכנסת משנת 1999 ולא מצאנו ולו דיון אחד.

לכן פנינו ליחימוביץ' וביקשנו שתהיה הראשונה ליזום דיון כזה. התשובה שקיבלנו? הלו"ז עמוס והנושא ייבדק. הדיון מעולם לא התקיים.

לאחר שהבנו שהגאולה לא תגיע מהוועדה לביקורת המדינה, פנינו בחודש יוני לוועדת השקיפות, בראשות סתיו שפיר (העבודה). בלשכה של שפיר משכו אותנו, הביעו עניין, אבל שום דבר לא זז והדיון לא התקיים בסוף.

אלו שתי ועדות שכל אחת מהן הייתה יכולה וצריכה לטעמנו ליזום דיון על מאות מיליוני השקלים הללו – השייכים לכולנו. הסתרת הכסף במחשכים מהווה כר פורה לשחיתות ופוגעת משמעותית מחוסר האמון של הציבור במפלגות.

שלי יחמימוביץ' וסתיו שפיר – לא מצאו זמן בסדר היום

היסטוריה של שימוש לא ראוי בכספים

אם קיוויתם כי הפוליטיקאים מתנהלים באחריות בכספי מימון מפלגות – אתם טועים. להלן המחדלים עליהם הצביע מבקר המדינה בשנת 2017 לבדה:

  1. בל"ד: לא הקפידו לשמור קבלות על הוצאות, השתמשו בכסף לארגן קייטנות לילדים, שילמו 45 אלף שקל לאדם שכיהן בעבר כח"כ מטעם הסיעה וכן ולקרובת משפחתו – ללא  תיעוד מספק ומבלי שניתן לאמת בגין אילו שירותים שולם הכסף.
  2. הבית היהודי: נמצאה אי-התאמה בדוחות הכספיים. גם כאן המפלגה לא שמרה קבלות וכך ישנם 1.2 מיליון שקל שלא ניתן לדעת לשם מה הוצאו.
  3. הליכוד:  צפצפו על הערות קודמות של מבקר המדינה על כך שאירוע "הליכודיאדה" הינו תרומה אסורה, כאשר כלל הח"כים של המפלגה המשיכו לנסוע שוב ושוב לאירוע באילת.

נפתלי בנט – איפה הקבלות?

העלמת קבלות וצפצוף על הנחיות על רשויות המדינה היה עולה לכל אחד מאיתנו בקנס אישי כבד או אפילו במאסר. המפלגות מצידן פשוט מקבלות קנסות ממבקר המדינה, ללא הטלת אחריות אישית לחתומים על התנהלותן (יו"ר, מנכ"ל וגזבר). המצב הזה גם מאפשר להן להיכנס לגירעונות הזויים של עשרות מיליוני שקלים.

אז עד שלא יקום ח"כ אמיץ ויפתח את הנושא לדיון, למורת רוחו של יו"ר מפלגתו וחבריו לספסל, ישמר קשר השתיקה.

תגובות

שפיר ויחימוביץ' בחרו שלא להגיב.

החשכה ההזויה ביותר- תקציבי המפלגות

אנחנו רגילים לחפור ולהדגיש כמה דברים ציבוריים לא שקופים, אבל יש נושא אחד שהוא סופר מקומם- תקציבי המפלגות. מכל הדברים הכי הזויים שאינם שקופים- זו כנראה ההזייה הגדולה ביותר.

המשך קריאה…