פוסטים

הנתון העצוב המראה כי רוב חברי הכנסת שכחו את הציבור

לרשות הח"כים עומד כלי פשוט להמשיך לשרת את הציבור בשגרה ובחירום, בפגרה ובשוטף – הגשת שאילתה ישירה. מדובר בכלי פרלמנטרי דיגיטלי פשוט, המאפשר לח"כים לפנות בצורה ישירה למשרדי הממשלה ועל אלה מוטלת החובה להשיב לפניה תוך זמן קצוב. בימים כתיקונם, הח"כים עושים בשאילתות ישירות שימוש תכוף. כמה בחרו הח"כים להגיש בפגרה האינסופית הנוכחית? בדקנו, וגילינו נתון עצוב 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

בחודשים האחרונים מחינו כאן שוב ושוב על הפגרה האימתנית. הפצרנו בח"כים להקים ועדות זמניות, לוותר על הטבות, לבקר בבתי חולים – ועוד. 

גולשים ועיתונאים מגוונים טענו שאנו מגזימים. שהפגרה הקיצונית נכפתה על הח"כים ואין להם ממש ברירה מלבד להתבטל בתקופה בה הכנסת כמעט ולא מתכנסת.

אלא שכעת אנו חושפים את אחד הנתונים המרתיחים ביותר, המראה כי כי רוב רובם של הח"כים מתעצל – אין מילה אחרת – מלשרת את הציבור אותו הוא מייצג ומממן את שכרו.

מדובר בכמות השאילתות הישירות שחברי הכנסת הגישו בשנה החולפת. 

איך שאילתה יכולה לשנות את העולם?

השאילתות הן אחת הדרכים היעילות ביותר של ח"כים לפקח על עבודת הממשלה. באפשרות נבחרינו לפנות למשרדי הממשלה בכל שאלה, ואלה חייבים להגיב בתוך זמן קצוב. דרך השאילתות ניתן לבדוק מדוע תקציבים לא מגיעים ליעדם, איך הממשלה נערכת למצב חירום, האם היא מטפלת במחדלים המשפיעים על כולנו ועוד.

ישנן שאילתות רגילות ודחופות עליהן השר הרלוונטי עונה במליאת הכנסת. בשנה האחרונה, בה אנו עדים  לפגרה הארוכה בתולדות המדינה, הוגשו כ-10 שאילתות בלבד לפיקוח על הממשלה – במקום 556 בתקופה מקבילה 'רגילה'. המספר מקומם, אך מכיוון שהכנסת כמעט ולא מתכנסת ניתן להבין מדוע יהיה נמוך מאשר בשגרה. אך מה לגבי השאילתות שנשאלות מחוץ למליאת הכנסת?

מליאת הכנסת – ריקה

אין שקיפות על השאילתות הישירות

כן, קיים מסלול נוסף: 'שאילתה ישירה'. היא מוגשת באופן אלקטרוני, וגם המענה נמסר אלקטרונית, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד 80 שאילתות ישירות במושב. בניגוד לשאילתות הפומביות, מדובר בהתכתבות רשמית ח"כ-ממשלה, שנשארת במסגרת הכתובה בלבד והשר לא נזקק להשיב עליה בע"פ במליאה.

למרבה הצער, הכנסת לא משקיפה כלל את השאילתות ישירות. הדבר מעלה תהיות במיוחד לנוכח העובדה שהשאילתות מהסוג "הישיר" הן דיגיטליות ממילא, וקל במיוחד להשקיף אותן. 

עשירית מהכמות הרגילה, מאית מהכמות המצופה

אנחנו כבר נלחמים להשקיפן. עד שננצח, פנינו לכנסת בבקשה ממוקדת – מספר השאילתות הישירות שהוגשו השנה. הגיעה תשובה: מדובר ב-  138 בלבד. 

כמה מוגשות בשנה רגילה? 1059.

העובדה שהח"כים הגישו רק עשירית מהכמות מעצבנת כפליים. ראשית, משום  שהמספר נמוך בצורה שערורייתית מאשר בשנה רגילה. שנית כי ניתן היה לצפות שדווקא בתקופה הנוכחית – בה שאילתות ישירות הוא מהכלים הבודדים שנשארו בידי חברי הכנסת ויכולים לסייע להם לדאוג לציבור – המספר דווקא יהיה כפול או משולש. 

חשוב להדגיש: קל (מאוד) להגיש שאילתה ישירה, ולא צריך בשביל זה את הכנסת, את המליאה, או משאבים אחרים. צריך רק ח"כ חרוץ ואכפתי. 

ומי הצדיקים שהגישו 138 שאילתות? 

אין לדעת. כאמור – אפילו המספר איננו פומבי. ביקשנו מהכנסת את פירוט שמות החרוצים, אולם לא נעננו. ברגע שנקבל את הרשימה – נשמח לפרגן להם. 

בינתיים,אם הנכם עובדים בלשכת ח"כ – מוזמנים לשלוח לנו את השאילתות הישירות שהגשתם והתשובות שקבלתם – כדי שנוכל לפרסם ולשבח.

הפינות הקבועות: איך זה משפיע עליך ומה צריך לשנות?

אזמ"ע- איך זה משפיע עליך?

מספר נמוך של שאילתות ישירות אומר שכולנו נפגעים. זה אומר שירות ממשלתי שיכול היה להשתפר, ובמקום זה ימשיך לפעול ללא דין וחשבון.

מנתונים שהשגנו בעבר היה אפשר לראות למשל כיצד ח"כ שלי יחימוביץ' פיקחה על הממשלה דרך שאילתות ישירות בשלל סוגיות. היא למשל תבעה דין וחשבון בנושאים כמו אלימות בכפרי נוער, שינויים בהוראת אזרחות והפרות חוק הנפט.

שאילתות ישירות שהגישה ח"כל יחימוביץ'

השר בצלאל סמוטריץ' למשל הגיש בכנסת הקודמת לפחות 54 שאילתות ישירות, ודרש תשובות על נושאים כמו חניונים ציבוריים לאורך מקורות הירדן, איחוד רשויות בת ים-ת"א, הצהרת דת למלש"ביות דתיות ועוד.

מעש"י – מה עושים (כדי) לשנות? 

  1. אתם – אזרחים אכפתיים שקוראים זאת – הכירו את הכלי הזה ועשו בו שימוש. אל תקבלו את התשובה 'יש פגרה' מח"כ שאתם פונים אליו. עודדו את נבחרי הציבור להגיש שאילתות ישירות סביב נושאים שחשובים לכם. 
  2. יש להשקיף את השאילתות הישירות באתר הכנסת. נפגשנו עם אנשי הכנסת בנושא, ואנחנו ממתינים לתשובה.

שר התחבורה בצלאל סמוטריץ'

לסיכום, נראה שהמספר הזה מסמל לא רק את הקיפאון הממשלתי הדקדנטי של השנה האחרונה, אלא גם את הקיפאון המחשבתי שחברי הכנסת נכנסו אליו.

ועדת סרק: הכנסת ה-20 אישרה לעצמה כל הטבה שרצתה

מהעלאת שכר ועד נסיעה בנתיב המהיר: לראשונה ביקשנו את כלל הפניות של חברי הכנסת ה-20 לוועדה הציבורית שאמורה לעסוק בעניינם. בדיקת "שקוף" מעלה כי חברי הכנסת הצליחו לקבל את כל ההטבות שרצו. יו"ר הוועדה חיים לוי: "זו ועדה ללא שיניים". הפירוט המלא בכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בחודש ינואר הקרוב יעלה שכר הח"כים ב1,320 שקלים. הסיבה? כך רצו הח"כים, והם דאגו שזה יקרה גם בניגוד לעמדה של ועדה ציבורית שהייתה אמורה לקבוע את שכרם. שכר השרים הוא רק חלק מהבקשות שדחתה אותה ועדה, שהתעלמו מהמלצותיה שוב ושוב. תכירו את "הוועדה הציבורית", הוועדה שהייתה אמורה להרחיק את החתולים מהשמנת והפכה לחסרת תועלת. יו"ר הוועדה פרופ' חיים לוי: "הדברים החשובים התקבלו, חלק בהסכמתי וחלק בניגוד לדעת חברי הוועדה. אנחנו רק ממליצים. זו ועדה ללא שיניים".

מבדיקת "שקוף" עולה: כל הבקשות התקבלו, קטנות כגדולות, שערוריתיות והגיוניות.

פרופ' חיים לוי – יו"ר הוועדה: זו ועדה ללא שיניים

הוועדה הציבורית 

בכנסת ישנה ועדה ציבורית, שהוקמה בשנת 2002 ועוסקת בשכר חברי הכנסת ותשלומים נוספים. הוועדה ממונה על ידי הכנסת, ולכאורה אינה תלויה בה מאותו הרגע. תפקידה? לדון בענייני שכר הח"כים והטבות נוספות. במסגרת חופש המידע, ביקשנו בסוף הכנסת ה-20 את כל הבקשות שהוגשו לוועדה, וגילינו שבשורה התחתונה כולן אושרו – אם בתמיכת הוועדה או בלעדיה. 

כוועדה ציבורית חיצונית, הייתם כנראה מצפים שהמילה האחרונה תהיה שלה. טעות. אם ועדת הכנסת לא מרוצה מהחלטה שהתקבלה על ידי הוועידה, היא מגישה ערעור, עליו צריכה הוועדה הציבורית לענות תוך 15 יום. אם הוועדה הציבורית דוחה את הערעור, ההחלטה חוזרת לוועדת הכנסת (לח"כים עצמם) שיכולים להחליט מה שירצו. ואם יוצא שהוועדה הציבורית מתעכבת במענה, פירוש הדבר שהבקשה כאילו אושרה. למה? ככה קבעו הח"כים בתחילת הכנסת ה-20. שירות ציבורי מצויין, אבל רק להם.

כך יוצא שבפועל, הח"כים עצמם הם אלה שמחליטים על ענייני השכר שלהם ועל תנאים נוספים שהם מקבלים. 

שואלים את הוועדה ועושים מה שהם רוצים

בעזרת מתנדבת "שקוף", מוריה סגל, עברנו על כל הבקשות שהופנו לוועדה בכנסת ה-20 ובדקנו את התוצאה הסופית שלהם. ישנן בקשות שהוועדה הסכימה לקבל, ישנן בקשות שהוועדה לא הסכימה לקבל, וישנם בקשות שהוגשו לאחר שהנזק כבר נעשה. המשותף לכל המקרים האלה הוא שהח"כים, בסופו של דבר, עשו מה שבא להם.

ריכזנו כאן את כל ההחלטות: חלקן סבירות ונדרשות, וחלקן תמוהות. החלטנו שלא לסנן אותן אלא להשאיר לשיפוטכן. בכל מקום שכתוב שהבקשה אושרה אין זה מעיד שהוועדה אישרה את הבקשה אלא שחברי הכנסת פעלו לבסוף כפי שרצו. לא נתקלנו בפעם אחת שהוועדה התנגדה והח"כים קיבלו את דעתה.

נציין כי יו"ר ועדת הכנסת בכנסת ה-20 היו דוד ביטן, יואב קיש ומיקי זוהר ולכן שמם חוזר ועולה בדוגמאות למרות שלא תמיד הבקשה מיועדת עבורם.

שכר הח"כים והטבות אישיות

דוד ביטן משיג תוספת שכר לחברי הכנסת

הוועדה הציבורית לבחינת שכר הח"כים דנה בסוגיה רגישה זו במשך חודשים רבים וקבעה כי על השכר להיות מוצמד למדד המחירים לצרכן (יוקר המחייה) ולא לשכר הממוצע במשק. כתוצאה מכך, שכר הח"כים היה אמור לרדת בכאלף שקלים, מהלך שחברי הכנסת לא היו מוכנים לסבול. אז מה עשו? ועדת הכנסת בראשות דוד ביטן פשוט דחתה את ההמלצה. במקום זאת, הח"כים קבעו כי השכר יוצמד לשכר הממוצע במשק. המשמעות הישירה: העלאת שכר של בין 700 – 1400 ש"ח בחודש. יש לציין כי חברי אופוזיציה מהמחנה הציוני, יש עתיד ומרצ נלחמו, ללא הצלחה, בניסיון לקבל את המלצות הוועדה הבלתי תלויה. הבקשה אושרה, למרות התנגדות הוועדה הציבורית.

שינוי תקציבי הוצאות חברי הכנסת

ח"כ דוד ביטן פנה לוועדת הכנסת בבקשה לאחד את התקציבים השונים הניתנים לח"כ אשר אינם תמיד מנוצלים במלואם (קשר עם הבוחר, תקשורת סלולרית, משלוח דואר) לידי תקציב אחד כללי המאפשר להוציא את הכסף בהתאם לצרכיו של אותו הח"כ. בתמורה, הוא מוכן להפחית את הסכום מ- 130,000 ל- 105,000 ש"ח. הבקשה אושרה. כמה חודשים קודם ביקש אורן חזן מהוועדה הציבורית לקצץ את הקצבה לחשבון הסלולר של הח"כים. הבקשה הפכה למיותרת בהמשך כתוצאה מהבקשה של ביטן. 

ח"כ דוד ביטן פנה לוועדה לאחר אישור שינוי התקציב הפרלמנטרי וצמצומו, כפי שביקש בעבר, ומבקש להגדיל את תקציב השרים וסגני השרים. הסכום שהוקצב להם, כ-34,500 ש"ח איננו מספיק להם לעריכת כנסים, אחזקת אתר אינטרנט, והדפסת מסמכים על פעילותם. הבקשה אושרה.

הנתיב המהיר

ח"כ מיקי לוי פונה בבקשה לאשר לח"כים לנסוע בנתיב המהיר בכניסה לתל אביב, על מנת להימנע מפקקים. הבקשה אושרה וכל ח"כ כנסת יכול לנסוע בנתיב המהיר בהשתתפות עצמית של 15 שקלים. עם זאת לא מצאנו בהתקשרויות הכנסת כי הוצא בפועל כסף על כך.

יועצים פרלמנטרים

אורלי לוי אבקסיס - העסקת עוזרת רביעית בגלל מחלה של אחת מהעוזרות

אחת היועצות הפרלמנטריות של ח"כ אורלי לוי אבקסיס חלתה במחלה קשה ומתמשכת. לוי ביקשה להעסיק במקומה עוזרת רביעית ולא לפטר אותה. לוי פנתה לוועדה, שסיכמה כי אכן מדובר באירוע חריג ויש מקום לאשר לה העסקה של יועצת רביעית באופן חריג וזמני. במקום לאשר את החריגה הזמנית, הח"כים הפכו את הבקשה לגורפת. הבקשה אושרה לצמיתות למרות אישור זמני מהוועדה ולכל ח"כ מותר להעסיק יועץ רביעי במקרה של מחלה ממושכת של אחד היועצים. 

אלי כהן מבקש עוזר שלישי לוועדה להתחדשות עירונית

השר אלי כהן בהיותו יו"ר הוועדה הזמנית לתכנון עירוני ביקש יועץ זמני נוסף לעבודת הוועדה. הבקשה אושרה.

שלי יחימוביץ' מבקשת מחליף לעוזר פרלמנטרי במילואים

ח"כ שלי יחימוביץ' ביקשה מהוועדה לאפשר לה ולחברי כנסת נוספים להעסיק עוזר פרלמנטרי נוסף, מכיוון ששני העוזרים נקראים באופן תכוף למילואים, דבר אשר משבש את עבודת הלשכה. יחימוביץ' טענה כי בשל ההחזר הכספי מביטוח לאומי בעד ימי המילואים אין בכך תוספת תקציב לכנסת עצמה. הבקשה אושרה.

ח"כ דוד ביטן מצטרף ומבקש להעסיק יועץ פרלמנטרי נוסף באם אחד מהם יוצא לשירות מילואים של מעל 7 ימים, ומוסיף בקשה לדון בהצעתה של ח"כ יחימוביץ' להחזיק רשימה של עוזרים מחליפים, שניתן יהיה להעסיק לתקופות קצרות יותר ולשלם להם במצטבר. הבקשה אושרה.

עוזר פרלמנטרי שלישי ואז רביעי ליושבי ראש ועדות

ח"כ דוד ביטן מבקש לשנות החלטה זמנית שהוארך תוקפה, בעניין עוזר פרלמנטרי שלישי לחברי הכנסת המכהנים כראשי ועדות, ולהפוך אותה להחלטה קבועה. אושרה למרות התנגדות הוועדה הציבורית

ארבעה חודשים לאחר מכן, פנה ח"כ דוד ביטן שוב לוועדת הכנסת וביקש לאפשר לחברי הכנסת להעסיק יועץ פרלמנטרי נוסף – בסה"כ שלושה עבור חבר כנסת וארבעה עבור ראשי ועדות. עלות ההחלטה, כ-20 מיליון ש"ח. לאחר דחייה של הוועדה הציבורית הוגשה בקשה נוספת, הכנסת אושרה למרות התנגדות הוועדה הציבורית.

עוזר נוסף גם לוועדות המיוחדות

את הבקשה לדיון בשוויון נהלי עבודת הוועדות המיוחדות הגישו חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, ישראל אייכלר, סתיו שפיר, אלי כהן ותמר זנדברג- כולם ראשי ועדות מיוחדות. הבקשה נגעה להגדלת צוות הוועדה בדומה לוועדות הקבועות ובעיקר עוזר פרלמנטרי נוסף ליו"ר הוועדה. הבקשה אושרה. 

עוזר רביעי למרכז האופוזיציה ויושב ראש הקואליציה

ח"כ מיקי זוהר פנה בבקשה לאשר עוזר פרלמנטרי רביעי עבור ח"כ אמסלם וחסון, המשמשים כיו"ר הקואליציה והאופוזיציה, בעלות של 432,000 ש"ח נוספים. אושרה למרות התנגדות ראשונית של הוועדה הציבורית.

מענק לעוזרים פרלמנטרים

ח"כ דוד ביטן פנה לוועדת הכנסת, בפניה לטובת עוזרים פרלמנטריים שהשתתפו בקורס להכשרת יועצים פרלמנטריים שבגינו הובטח להם מענק בגובה 5,000 שקלים. תוך כדי הקורס חלק מהח"כים קודמו להיות סגני שר, ולכן עוזריהם כבר לא זכאים לאותו מענק, אך הם המשיכו לבוא לקורס מכיוון שלא הודיעו להם על משמעות השינוי. לא הצלחנו להתחקות אחר האישור. 

נסיעות ולינה

פטור ממס על לינה

ח"כ דוד ביטן פנה לוועדה לביטול תשלום מס בעבור לינת הח"כים בבתי מלון כאשר הישיבות בכנסת נמשכות עד לשעה 22:00. לאחר שהוועדה דוחה את הבקשה, ביטן פונה לוועדה שוב ומעלה את הצעתו. ביטן מבקש שחברי הכנסת והעוזרים פרלמנטריים אשר גרים במרחק של יותר מ-50 ק"מ מירושלים ואשר נכחו בישיבה עד השעה 22:00 לא יחויבו בתשלום המס עבור לילה במלון. הבקשה אושרה.

ח"כ אלעזר שטרן ביקש אישור ללינה בבית מלון פעם-פעמיים בשבוע מכיוון שביתו נמצא כ-160 ק"מ מירושלים והוא נאלץ לנהוג במשך שעות רבות. הבקשה אושרה.

בקשות הלינה של יואב קיש

ח"כ קיש פנה לוועדה בבקשה לאשר שבאופן קבוע יוכלו חברי הכנסת ללון בירושלים במהלך השבוע ללא חובת תשלום מס, בלי להטריח עצמם בהגשת בקשות חריגות לעניין זה, בטענה שכתיבת הבקשות גוזלת מהם זמן עבודה. קיש טען שח"כ תמיד יעדיף ללון בביתו ולכן ברור שהלינה בבית מלון היא כבר הקרבה מצידו. 

קיש ביקש שהאישור הקבוע הניתן ליועצים פרלמנטרים ללון בבית מלון לאחר השעה 23:00, יוקדם לשעה 22:0, שסכום השתתפות הכנסת יעלה מ-330 ל-400 ש"ח, וכן שהשעה לפיה תקבע הזכאות תהיה שעת סיום המליאה ולא הנוכחות בה בפועל.  

בנוסף: עוזר פרלמנטרי אשר מתגורר בעיר המרוחקת כ-100 ק"מ מירושלים מקבל אש"ל לפי חישוב זה. קיש ביקש שהמרחק לחישוב העניין יעשה לפי כביש 6 (המגיע בדרך עקיפה), זאת בשל הפקקים.  הבקשות אושרו.

שתי פניות בעל פה על לינה מחנין זועבי וניסן סלומינסקי

פניה מח"כ חנין זועבי בעניין לינה בירושלים ליועצת פרלמנטרית שגרה באשקלון ונוסעת בתחבורה ציבורית, ופנייה מח"כ ניסן סלומינסקי בעניין גילום תשלומי לינה בבית מלון בירושלים ליושב ראש ועדה קבועה. 

לפי הבקשות של קיש שאושרו גם בקשות אלו אושרו

ניידות 

ניידות של חברי כנסת

ח"כ דוד ביטן פנה בשנית לוועדה לדון בדחיפות בעניין סמכות הגדרת ח"כ כבעל מוגבלות בניידות והעסקת נהג בשל כך. הבקשה התקבלה.

ח"כ יואב בן צור, בשל מוגבלות תנועה זמנית, ביקש להאריך את תקופת ההעסקה של הנהג שהוצמד לו. הבקשה התקבלה

אישור בדיעבד

קודם עושה ואז מתנצלת - השרה מירי רגב מבקשת אישור לאחר מעשה

ח"כ מירי רגב פונה לוועדה בבקשה לאשר הוצאה לא כדין ובדיעבד. השרה רגב שלחה לחברי מרכז הליכוד כיסויי טלפון מתוך תקציב קשר עם הציבור. השרה רגב ביקשה אישור בדיעבד, בטענה לחוסר הבנה בלשכתה. המכתב הופנה לחשב הכנסת שהעביר את המכתב לוועדה הציבורית. הבקשה אושרה בדיעבד.

*

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): גם אם לעיתים ההחלטות נראות שוליות יש להן משמעויות עמוקות יותר. לדוגמא, לאחר שהוצמד שכר הח"כים לשכר הממוצע במשק ועלה, נפתח תאבונם של השרים שדרשו (וקיבלו) העלאת של כ-5,000 שקל. העלאה שאושרה תוך שעתיים בלבד בוועדת הכספים. לשכר השרים מוצמד שכר הבכירים במגזר הציבורי ושכר הגימלאים (ראשי ערים, מנכ"לים בעבר ובהווה ששכרם נגזר משכר שר), כך שהמשמעות המקיפה יותר של העלאת השכר  לא הייתה ברורה מראש ועשויה הייתה להגיע אף למאה מיליון שקל בשנה. שבוע אחרי ההחלטה הראשונית, התכנסה שוב הוועדה כדי להבהיר שהשינוי נוגע רק לשרים. כלומר, הלחץ לכיס האישי שלהם הביא אותם לחקיקה חובבנית.

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י): הכנסת חייבת להחזיר לוועדה הציבורית את כוחה. יש מקום לתת לח"כים לערער, אך ההחלטה הסופית כשזה נוגע לכיס של נבחרי הציבור חייבת להיות החלטה בלתי תלויה, ללא ניגוד עניינים, ובידיה של הוועדה הציבורית. 

בית קברות: בני גנץ קיבל את לשכת יו"ר האופוזיציה אבל לא טרח לתבוע את זכויותיו

 

בשבוע שעבר חשפנו כי אין כיום יו"ר אופוזיציה רשמי בישראל, וכי הפיקוח על עבודת ראש הממשלה בסוגיות ביטחוניות אסטרטגיות אינו מתקיים. עתה מסתבר כי אל לשכת יו"ר האופוזיציה בכנסת בני גנץ דווקא נכנס. הכנסת: הקצנו לו רק חלק מהלשכה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

חשפנו כאן כי אין היום יו"ר לאופוזיציה בכנסת. היו"ר הקודם, שלי יחימוביץ', סיימה את תפקידה מתוקף החוק עם פתיחת הכנסת ה-21 ואף ח"כ אחר לא דרש את התפקיד לעצמו, בכלל זה יו"ר מפלגת כחול לבן בני גנץ.

תפקיד היו"ר אינו רק טקסי – חובתו של רה"מ וגורמי הביטחון השונים לתדרך את יו"ר האופוזיציה ב"ענייני המדינה" – שהם בפועל סוגיות ביטחוניות רגישות. כך לדוגמא במקרה תקיפת הכור הגרעיני בסוריה ב-2007, היה שותף יו"ר האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו, בתהליך קבלת ההחלטות. 

בשבוע שעבר כשהתראיינתי ברשת ב' על הנושא, הועלתה לשידור גם יחימוביץ'. היא סיפרה כי לאחר הבחירות פינתה את לשכת היו"ר בכנסת – וגנץ נכנס אליה במקומה (דקה 41). 

אז פנינו לגנץ ושאלנו האם הדברים נכונים, והאם קיבל הטבות נוספות שמוקנות ליו"ר האופוזיציה: העלאה בשכר (דרגת שר), רכב משודרג ואבטחה אישית. בלשכתו הפנו אותנו לדובר הסיעה (מהלך מקובל בכחול לבן) – שסירב להגיב. אז פנינו לכנסת שם ענו כי אכן הקצו לו את הלשכה אבל עם היתר להשתמש רק בחלקה. ומלבד זה לא קיבל הטבות נוספות:

1. "ח"כ בני גנץ קיבל חדר ח"כ בתוך המתחם המיועד ליו"ר האופוזיציה, קרי חדר ח"כ רגיל עם מקום לעוזרים. הובהר לו, כי כל עוד הוא לא מתמנה באופן רשמי ליו"ר אופוזיציה, הוא לא מקבל את כל המתחם, שיש בו חדרים נוספים ומבואה לקבלות פנים.

ככלל, המדיניות בכנסת היא להקצות חדרים לח"כים כמה שיותר מהר מרגע השבעת הכנסת, על-מנת לאפשר להם להתחיל לעבוד. זאת למרות שמלכתחילה ברור שיהיו שינויים בהקצאת החדרים בהתאם לתפקידים לאחר הרכבת הקואליציה, כשחלק מהח"כים ימונו לראשי ועדות ואז יעברו לחדרים הסמוכים אליהן, חלקם יהפכו לשרים ויעברו ללשכות שרים וכד'.

יחד עם זאת, ככל שניתן להעריך בשלב מוקדם שח"כ מסוים יתמנה לתפקיד ספציפי, השאיפה היא להקצות עבורו את החדר הרלוונטי ובכך לחסוך מעברים וביורוקרטיות מאוחר יותר. לגבי ח"כ גנץ, ניתן לו חדר כמו של ח"כ רגיל בתוך מתחם יו"ר האופוזיציה, בהנחה שהוא צפוי היה להתמנות לתפקיד ואז ממילא היה נשאר במקומו עם הרחבת השימוש לכל המתחם. הדבר כאמור לא קרה והוא נותר עם חדר ח"כ רגיל, אף שהוא ממוקם בתוך המתחם המדובר".

2. "ח"כ בני גנץ הוא חבר כנסת מן המניין. היות ובכנסת ה- 21 אין קואליציה ואין אופוזיציה אז גם אין יו"ר ואין זכויות מעבר לחבר כנסת רגיל".

(צילום תמונה ראשית: יוסי זמיר)

לעידן ארץ נמאס שפוליטיקאים חוסמים אותו בפייסבוק – אז הוא החליט לתבוע אותם

הרשתות החברתיות הן כיכר העיר החדשה – אך לצד היתרונות של הרשת הפתוחה, ישנם פוליטיקאים שמנצלים את הכוח ומרימים גדרות סביב הכיכר. כך נחסמים מלהגיב בדפי הפוליטיקאים אזרחים שמביעים ביקורת עניינית. לעידן ארץ נמאס מזה – והוא יוצא לתבוע את נתניהו, לפיד, כחלון ואלי כהן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן ארץ |

לפני עשור, חשבו שהרשתות החברתיות יובילו לשינוי ניכר במדינות דיקטטוריות. היום, אנחנו רואים שהשינוי הדרמטי ביותר הוא דווקא במדינות דמוקרטיות. התקשורת, שבעבר שימשה המתווך הבלעדי בין הפוליטיקאים לציבור, זוכה עתה לתחרות בלתי צפויה מצד פייסבוק וטוויטר. הרשתות החברתיות הפכו לזירה סוערת של דיונים פוליטיים, בה יותר אנשים יכולים להיות שותפים בשיח הציבורי. הפוליטיקאים מצידם נכנסו מהר לעניין, וכיום הם מעבירים את המסרים שלהם ללא מתווכים, ומנתחים באופן ישיר את התגובות אליהם. בנוסף, אנשים יכולים להגיע ישירות לפוליטיקאים, לבקר אותם ולהסביר בצורה פומבית מדוע הם צודקים או טועים.

אליה וקוץ בה

אלא שכל הצד החיובי בשינוי הזה נשבר כשחלק מהפוליטיקאים מחליטים להפוך את השיח הישיר הזה מדו-צדדי – לחד-צדדי, וחוסמים מגיבים כדי להשתיק ביקורת. בצורה זו הם חושבים שהם מייצרים סביבה "סטרילית" בה כולם תומכים בהם ומסכימים איתם, ותומכיהם אינם חשופים לביקורת מבחוץ. בנוסף, כשפוליטיקאים חוסמים בפייסבוק, הם מונעים מהחסומים לעקוב אחריהם וכך מסתירים מהם את התוכן הישיר שלעיתים אינו מועבר באמצעים אחרים. 

אני ליברל, וככזה, מאמין שיש להגביל את השלטון. אני חושב שפוליטיקאים, שהם בעלי כוח כפייה על החיים שלנו, צריכים להיות נתונים למשטר של בחינה וביקורת מתמדת. לכן, למשל, יש לנו בדמוקרטיה זכות הצבעה – כדי שאם מפלגה מסוימת לא עושה עבודה מספיק טובה בעיני הציבור, אפשר יהיה להעיף אותה. לכן פוליטיקאים נדרשים לתת הצהרות הון ולהימנע מניגודי עניינים. לכן מדינות עם מסורת ליברלית כמו בריטניה מכריחות את הפוליטיקאים שלהן לעמוד בפני שאלות הציבור באופן קבוע, אם באמצעות "שאלות ראש הממשלה" בכל יום רביעי או זימון השרים לענות על שאלות דחופות של חברי הפרלמנט

התביעה להוצאת הקוץ

בעיניי, הפורמט בו פוליטיקאים יכולים להביע את מסריהם ברשתות החברתיות בלי הפרעה מצד אחד, והציבור יכול לבקר אותם בלי הפרעה מצד שני, הוא משהו שצריך לשמר בחברה ששואפת לחירות. לכן, החלטתי לתבוע את הפוליטיקאים הבאים: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר משה כחלון, שר הכלכלה אלי כהן וחבר הכנסת יאיר לפידאצל כל אחד ואחד מהם, בנסיבות שונות, הגבתי ביקורת לגיטימית לחלוטין. בלי קללות, בלי השתלחויות, בלי התלהמויות – טיעונים פשוטים וברורים המפריכים דבר שהם אמרו או מעלים כלפיהם ביקורת אחרת. למשל, נתניהו (או סביר יותר, איש הניו מדיה שלו) היה רגיש במיוחד וחסם אותי כי הגבתי "בוקר טוב, איפה היית עד עכשיו?" – כשהוא נזכר לדבר על נזקי ההסתדרות. במקום להגיב חזרה או לתת לביקורת להישאר – ראש הממשלה בחר לטאטא אותה מתחת לשטיח על ידי חסימה שלי מהעמוד.

אחרי שכתבתי על כך שנחסמתי מהעמוד של השר כחלון, פנו אלי מ"קליניקת הסייבר" של המרכז לחינוך משפטי קליני באוניברסיטה העברית – שם עורכת הדין דנה יפה מובילה קבוצה של סטודנטים הלומדים לנהל תהליך משפטי הלכה למעשה, ועל הדרך פועלים לביסוס הזכויות שלנו באינטרנט. בעזרתם, שלחתי לארבעת הפוליטיקאים שחסמו אותי מכתב המפרט בנימוס ובנימוק מדוע החסימה בפייסבוק היא פסולה ומפירה את זכויות הפרט שלי, כפי שהן מוגנות במשפט הישראלי. אם הם לא יסכימו להסיר את החסימה, נעתור נגדם בבית המשפט. שם אני רוצה להשיג תקדים ראוי, או לפחות להביא להסרת החסימה שלי. נמשיך לעדכן בשקוף בכל התקדמות. 

שימו לב שאין כאן דרישה ישירה מפייסבוק עצמה. יש לי לא מעט ביקורת על פייסבוק ועל החלטות שהיא כחברה מקבלת, אבל עד כמה שאני רואה, בית המשפט הוא לא המקום להכריע בכך. הדרישה שלי היא קודם כל מפוליטיקאים, שלא ידרסו כלי חשוב לשמירת הקשר עם הבוחרים וביקורת על השלטון. 

בהקשר הזה, ראוי לציין לחיוב דווקא את שלי יחימוביץ', שלמרות תגובות חוזרות ונשנות שלי אצלה, מעולם לא חסמה אותי. אנחנו לא מסכימים על הרבה נושאים, אבל כאידיאולוגית אני מקווה שהיא מבינה את החשיבות שיש לשיח פוליטי חופשי ופתוח. 

יחימוביץ', לא חוסמת ביקורת

אני ממליץ לכל מי שנחסם בידי פוליטיקאים (כולל ראשי רשויות) ברשתות החברתיות, לשלוח את המכתב הזה ולדרוש שיסירו את החסימה. אם הם מסרבים, פנו גם אתם לקליניקת הסייבר של האוניברסיטה העברית, והצטרפו אליי בתביעה.

קשר השתיקה: ניסינו לשכנע את יחימוביץ' ושפיר לקיים דיון על תקציבי המפלגות – נכשלנו

תקציבי המפלגות ישארו בחושך עד שיקום חבר כנסת אמיץ שיצא נגד חבריו למשכן. בשנה האחרונה פנינו ליושבות הראש של שתי ועדות בכנסת שהיה ראוי שיקיימו דיון על מאות מיליונים השקלים שהולכים למפלגות – הן נפנפו אותנו בעדינות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"אין לנו זמן על סדר היום" ו"בקרוב" הן שתי התשובות שקיבלנו כאשר ניסינו ליזום במשך שנה דיון בכנסת על תקציבי המפלגות. ולא מדובר בכסף קטן: להערכתנו, מאז הבחירות הקודמות ב- 2015, קיבלו המפלגות מהקופה הציבורית כ- 670 מיליון שקל. בכל חודש שעובר מקבלות המפלגות עוד כ- 11 מיליון שקל נוספים לכיסוי ההוצאות שלהן.

בקופת האוצר כבר הכינו למפלגות קרוב לחצי מילארד שקל לשנת 2019 – סכום גבוה במיוחד מאחר ואנחנו בשנת בחירות. רוב הכסף ילך כנראה לתעמולה.

וחשוב להדגיש: אין לנו טענה לגבי השימוש בכסף ציבורי למימון המפלגות (זה עדיף מהאלטרנטיבה – כסף פרטי באופן שפותח דלת לשחיתות). הבעיה היא שהמפלגות לא מוכנות לספר לנו כיצד הן מוציאות את הכסף.

מנסים להשקיף את כספי המפלגות

כבר תקופה ארוכה שאנחנו מנסים להשקיף את הוצאות המפלגות, ללא הצלחה. בחודש מרץ של השנה החולפת החלטנו לנסות משהו חדש: פנינו לוועדה לביקורת המדינה, בראשות שלי יחימוביץ' (העבודה), וביקשנו להכניס את הנושא לסדר היום.

תפקיד ועדה זו לעסוק בדו"חות מבקר המדינה – ומכוון שהגורם שעוקב אחר פעילות המפלגות באופן קבוע הוא המבקר עצמו, הרי שהגיוני כי הוועדה תעסוק גם בביקורת על המפלגות. לצערנו, לא מצאנו דיון בנושא בדברי הימים של הוועדה. עברנו על כל הפרוטוקולים באתר הכנסת משנת 1999 ולא מצאנו ולו דיון אחד.

לכן פנינו ליחימוביץ' וביקשנו שתהיה הראשונה ליזום דיון כזה. התשובה שקיבלנו? הלו"ז עמוס והנושא ייבדק. הדיון מעולם לא התקיים.

לאחר שהבנו שהגאולה לא תגיע מהוועדה לביקורת המדינה, פנינו בחודש יוני לוועדת השקיפות, בראשות סתיו שפיר (העבודה). בלשכה של שפיר משכו אותנו, הביעו עניין, אבל שום דבר לא זז והדיון לא התקיים בסוף.

אלו שתי ועדות שכל אחת מהן הייתה יכולה וצריכה לטעמנו ליזום דיון על מאות מיליוני השקלים הללו – השייכים לכולנו. הסתרת הכסף במחשכים מהווה כר פורה לשחיתות ופוגעת משמעותית מחוסר האמון של הציבור במפלגות.

שלי יחמימוביץ' וסתיו שפיר – לא מצאו זמן בסדר היום

היסטוריה של שימוש לא ראוי בכספים

אם קיוויתם כי הפוליטיקאים מתנהלים באחריות בכספי מימון מפלגות – אתם טועים. להלן המחדלים עליהם הצביע מבקר המדינה בשנת 2017 לבדה:

  1. בל"ד: לא הקפידו לשמור קבלות על הוצאות, השתמשו בכסף לארגן קייטנות לילדים, שילמו 45 אלף שקל לאדם שכיהן בעבר כח"כ מטעם הסיעה וכן ולקרובת משפחתו – ללא  תיעוד מספק ומבלי שניתן לאמת בגין אילו שירותים שולם הכסף.
  2. הבית היהודי: נמצאה אי-התאמה בדוחות הכספיים. גם כאן המפלגה לא שמרה קבלות וכך ישנם 1.2 מיליון שקל שלא ניתן לדעת לשם מה הוצאו.
  3. הליכוד:  צפצפו על הערות קודמות של מבקר המדינה על כך שאירוע "הליכודיאדה" הינו תרומה אסורה, כאשר כלל הח"כים של המפלגה המשיכו לנסוע שוב ושוב לאירוע באילת.

נפתלי בנט – איפה הקבלות?

העלמת קבלות וצפצוף על הנחיות על רשויות המדינה היה עולה לכל אחד מאיתנו בקנס אישי כבד או אפילו במאסר. המפלגות מצידן פשוט מקבלות קנסות ממבקר המדינה, ללא הטלת אחריות אישית לחתומים על התנהלותן (יו"ר, מנכ"ל וגזבר). המצב הזה גם מאפשר להן להיכנס לגירעונות הזויים של עשרות מיליוני שקלים.

אז עד שלא יקום ח"כ אמיץ ויפתח את הנושא לדיון, למורת רוחו של יו"ר מפלגתו וחבריו לספסל, ישמר קשר השתיקה.

תגובות

שפיר ויחימוביץ' בחרו שלא להגיב.

החשכה ההזויה ביותר- תקציבי המפלגות

אנחנו רגילים לחפור ולהדגיש כמה דברים ציבוריים לא שקופים, אבל יש נושא אחד שהוא סופר מקומם- תקציבי המפלגות. מכל הדברים הכי הזויים שאינם שקופים- זו כנראה ההזייה הגדולה ביותר.

המשך קריאה…