פוסטים

הסכנה שקיימת להייטק הישראלי ממשברים כלכליים בארצות הברית

35% מסכום ההשקעות בסטארטאפים ישראליים מגיע מקרנות הון-סיכון אמריקאיות, בעוד שרק 30% מההשקעות מגיעות מתוך ישראל. תלותו של שוק ההייטק הישראלי בהשקעות מארצות-הברית עשויה להפוך למסוכנת בעתו של משבר כלכלי מעבר לאוקיינוס האטלנטי. מה עושים עם זה? / טור דעה אורח

 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| טור דעה אורח: טום קרגנבילד, כלכלה קלה |

ישראל מדורגת במקום העשירי בעולם ברמת החדשנות של השוק ובמקום השני בעולם באחוז ההשקעה במחקר ופיתוח – צמודה לדרום קוריאה שנמצאת במקום הראשון. מצד אחד, חברות ההייטק הישראליות מתמודדות מול תחרות בינלאומית גדולה, ומצד שני דווקא התחרות הגדולה מאלצת את התעשייה להישאר יעילה ולייצר מוצרים חדשניים ואיכותיים על מנת להוביל בשוק. 

לפני כשבועיים, אגף הכלכלנית הראשית באוצר פרסם סקירה מרתקת על גיוסי ההון בתעשיית הסטארטאפים הישראלית. הדו"ח חשף עד כמה תלויה תעשיית ההיי-טק הישראלית בשווקי חוץ, דבר שעלול להוביל למצב שבו משבר בצד השני של העולם, עלול יהיה לפגוע בתעשייה המקומית הישראלית ובעובדים המקומיים אשר לוקחים בה חלק. 

כפי שמסבירה הסקירה, חברות סטארטאפ מאופיינות בתחילת דרכן במעט נכסים פיזיים, בחוסר רווחיות ובפערי מידע גדולים בין החברות הצעירות למשקיעים, ולכן לא פעם מתקשות לגייס כספים מגופים ממוסדים כמו בנקים. 

כדי לתת מענה לצורך הזה, ההשקעות בסטארטאפים מתבצעות בעיקר על ידי קרנות הון-סיכון שמגייסות כסף ממספר רב של משקיעים. קרנות ההון-סיכון מחפשות חברות בעלות פוטנציאל צמיחה ומשקיעות בהן למשך מספר שנים (לפי משרד האוצר: 7 שנים בממוצע), בהתאם לצרכים וליכולות החברות לגדול, עד לאקזיט המיוחל או ההנפקה בבורסה. בשלב הזה, הקרן מחזירה את השקעותיה בתוספת רווחים גדולים.

35% מההשקעות – מארה"ב

במקביל לפעילות קרנות ההון-סיכון הפרטיות, מדינת ישראל מפעילה את רשות החדשנות, המספקת גם היא הון לחברות סטארטאפ ישראליות. המטרה של רשות החדשנות היא לתמוך בפעילות של סטארטאפים שלא יכולים לקבל מימון בשוק הפרטי, אך עוסקים בתחומים בעלי פוטנציאל עתידי משמעותי. המדינה לא עושה זאת בחינם – הכסף חוזר אל הממשלה בצורת תמלוגים – מספר אחוזים קטן מהמכירות עד שההשקעה הראשונית חוזרת אל תקציב המדינה. במידה והחברה נמכרת לחו"ל, הסטראטאפ צריך להחזיר את הכסף בסכום של פי 3 עד 5 מסכום ההשקעה הראשונית, בהתאם לאם שמר על בסיס פעילות מקומי. הרעיון הוא ליצור תמריץ של שימור פעילות החברה בישראל.

חלק מעניין בסקירה של משרד האוצר עוסק בקשר שקיים בין הגיוסים מול קרנות ההון-סיכון לבין הגיוסים מול רשות החדשנות. כפי שמוסבר בסקירה, בשנת 2018 כ-35 אחוזים מכל ההשקעות בישראל בוצעו על ידי משקיעי הון-סיכון מארצות הברית. לשם השוואה, החלק של המשקיעים הישראלים עמד על 30 אחוזים. 

המשמעות של הנתון היא שנוצרת תלות בין תעשיית ההייטק הישראלית והשוק האמריקאי. כפי שניתן לראות בגרף המצורף, קיים קשר הדוק מאוד בין הביצועים של השוק האמריקאי לכמות ההון הזמינה לחברות הסטארטאפ הישראליות. אם השוק האמריקאי צומח, החברות בישראל יגייסו כסף, אך אם השוק האמריקאי במשבר, החברות ימצאו עצמן בבעיה. 

מניתוח נתוני גיוס (בסקירה של האוצר) ההון בזמן פיצוץ בועת הדוט קום והנתונים בזמן משבר הסאב פריים בשנת 2008, עולה כי כשחברות מוצאות את עצמן בקשיים, הן פונות עם בקשות לגיוס הון דווקא מרשות החדשנות. 

הממשלה – לא לוקחת בחשבון את הסיכונים

מאחר שקיימת תלות חזקה בין ההייטק הישראלי לבין השוק האמריקאי, משרד האוצר ממליץ לרשות החדשנות לחשוב על ניהול סיכונים טוב יותר עבור ההייטק הישראלי ולפעול בצורה אנטי מחזורית. הרעיון הוא שהממשלה תנצל את הרווחים משנים של צמיחה כלכלית על מנת לשמור בצד הון שיאפשר לה להגדיל את ההשקעות דרך רשות החדשנות, ולספק תזרים כספי לחברות הסטארטאפ הישראליות בתקופות בהן ארצות הברית מתמודדת עם משבר כלכלי.

כיום, על פי הדו"ח, הממשלה לא לוקחת בחשבון את הסיכונים המחזוריים שקיימים מול הכלכלה האמריקאית. בשנים הקודמות, כשהיו משברים בארצות הברית, הרשות לא החזיקה במספיק הון על מנת לתת מענה לגידול במספר הבקשות ולדרישה לכמות ההון הגדולה שהחברות היו זקוקות לו. חשוב לציין שתקציב הרשות תלוי במשרד האוצר, וההכנסות מתמלוגים מועברות בחזרה לתקציב האוצר.

לדעתי, מדובר בזווית מעניינת לניהול סיכונים בשוק ההייטק הישראלי אך גם זווית שדורשת חשיבה על הדרך ליישום המדיניות בפועל. מחד – רוב הזמן אין משברים כלכליים ולכן שמירה על כספי רווחים, ללא כל שימוש, היא בזבוז הפוטנציאל הגלום ברווחים. מנגד, בזמן משבר כלכלי, רשות החדשנות תהיה זקוקה להון בצורה מהירה ונגישה, וירידות בשווקים יכולות לגרום לכך שהכסף לא יהיה זמין דווקא כשהיא הכי תזדקק לו. 

ייתכן והפתרון הוא שמשרד האוצר ישקיע את הרווחים באג"ח קצר טווח בשוק ההון, וזאת במטרה שהחיסכון העודף לזמנים של משבר כלכלי לא יאבד בגלל אינפלציה. בכל מקרה מדובר בשאלה מעניינת שכדאי לחשוב עליה לעומק. משמח לראות שמשרד האוצר מקדיש מחשבה מעמיקה לניתוח הסיכונים באחד השווקים החשובים במשק הישראלי.

*

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.

איך ימין-כלכלי יכול לתמוך בהתערבות הממשלה בשוק ההון

| אסף נתיב |

מאז שהתחלתי לעבוד כעיתונאי בשקוף, חברים מאתגרים אותי עם שאלות בעמדתי לגבי נושאים שעל סדר היום: גיוס חרדים, פיצול במפלגות, קיצוצי תקציב רוחביים ועוד. תכל'ס אני נהנה מזה – אבל מרגיש צורך לקרוא ולהבין לעומק לפני שאני מביע את דעתי.

אחד הנושאים שעלה לאחרונה לדיון הוא "ועדת פישמן", או בשמה המלא: ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים (קליט!). חבריי, שיודעים שאני מאמין בשוק חופשי ותחרות, הופתעו מתמיכתי בוועדה. כיצד, תהו, איש שמגדיר עצמו "ימין כלכלי" יכול לתמוך בהתערבות שכזו?

אז הלכתי ללמוד יותר לעומק. הבנתי שבפרספקטיבה היסטורית, התהליכים שאיפשרו הקמתו של שוק הון ישראלי מתפקד – הם שורה של ועדות ציבוריות והתערבות ממשלתית מקצועית.

אז בואו נצא למסע קצר כדי שתבינו מדוע (לדעתי) הוועדה הזו היא אחד הדברים הכי טובים שכנסת ישראל עשתה בקדנציה האחרונה:

ועדת ברודט (1995)

כבר בשנת 1995 הוקמה ועדת ברודט, על רקע "הריכוזיות הגבוהה, היחסית והמוחלטת" שאפיינו את המשק הישראלי. באותן שנים כוח הבנקים היה עצום. לצד הפעילות הבנקאית שאנחנו מכירים היום, גם קרנות הנאמנות, קופות הגמל, אחזקות בתאגידים ריאליים ועוד – רוכזו בידי הבנקים. רוכזו בידי מעטים. התחרות? מהם והלאה.

המצב הזה בעצם הוביל לניגוד עניינים מובנה: אם בנק מחזיק בחברה גדולה, משתלם לו להעמיד לרשותה הון ולמנוע כניסת מתחרים.

הוועדה (כלומר ההתערבות הממשלתית) החליטה לטפל בעניין והמליצה שבנקים לא יוכלו לשלוט בתאגידים ריאליים (לדוגמא: חברות מזון, מפעלים). כמו כן, המליצה הוועדה להפחית באופן הדרגתי את אחזקות הבנקים בתאגידים מסוג זה, כך שעד שנת 1998 – לא יהיה בנק שיחזיק יותר מ-20% באף תאגיד ריאלי.

בדו"ח הוועדה מדהים בדיעבד לקרוא איך שמות הטייקונים השתנו – אך הפירמות נשארו זהות: "מומלץ שבנק הפועלים יחויב למכור את מלוא אחזקותיו באחד משני הקונצרנים הגדולים – 'כור' או 'כלל' […] וכי המכירה לא תהיה לאחד התאגידים הגדולים במשק […] IDB, החברה לישראל".

לסיכום: עד הוצאת התאגידים הגדולים מידי הבנקים, רוב המשק נשלט על-ידי מספר קטן של אנשים ושום מהלך כלכלי משמעותי לא יכול היה להתקיים בלעדיהם. לדוגמה: אם פלוני היה מעוניין להקים חברת גז בשנות ה- 90, סביר שהיה מתקשה לקבל אשראי. מדוע? כי מספר הגופים מהם היה יכול לקבל אשראי היה מצומצם ובעלי ניגוד אינטרסים: בנק הפועלים החזיק בתאגיד כלל, שהחזיק במקביל בחברת סופרגז.

חשוב להדגיש: אפשר להתווכח ברמה התיאורטית איך השוק היה מתפתח אילולא היו חוקים והגבלות מלכתחילה, אבל במציאות אי-אפשר לדעת. גם בשוק חופשי טהור חברות ענק עלולות לבלוע מתחרים ולהקים חסמי כניסה. בסוף, רווחת הציבור נפגעת אם התחרות נפגעת – בין אם בגלל התערבות ממשלתית ובין אם בגלל דחיקת תחרות על ידי גופים עסקיים.

ועדת בכר (2004)

הוועדה הבאה ששווה לציין היא ועדת בכר, שפרסמה את מסקנותיה בשנת 2004. מטרת הוועדה "להביא תוך שנים ספורות להפחתת הריכוזיות בשוק ההון ולצמצום ניגודי העניינים המובנים בפעילותם של המתווכים הפיננסיים. להערכתנו, מדובר בשלב ראשון בפתיחת שוק ההון לתחרות, שתתרום ליעילות בפעילות המשקית הריאלית".

הדבר המרכזי ביותר שעשתה הוועדה, להבנתי, הוא הוצאת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מידי הבנקים. כלומר: אף שהוציאו משליטת הבנקים תאגידים ריאליים (מפעלים, חנויות וכו') – הם עדיין שלטו ברוב הכסף שמסתובב במשק. הפועלים, לאומי ודיסקונט שלטו בבנקאות, בקרנות הנאמנות ובקופות הגמל. הוועדה חייבה גם על הדרך את בנק הפועלים למכור את בנק אוצר החייל.

מתוך ועדת בכר, 2004

בנוסף, הוועדה הפרידה בין הרישיון לייעץ לגבי מוצרים פנסיונים ופיננסיים לבין הרישיון לשווק אותם. עד אותו רגע, אדם היה הולך לבנק ופוגש פקיד שמנסה למכור לו מניות או קרן נאמנות. בפועל, הפקיד התאמץ למכור מוצרים של הבנק שבו הוא עובד – באופן שעשוי להיטיב עם המעסיק שלו במקום עם הלקוח. "במקרים רבים העדיפו הבנקים את האינטרס שלהם על פני חובתם כלפי הלקוחות והרכוש שעליו הופקדו בנאמנות" (לשון הוועדה).

הוועדה המליצה שגופים בנקאים יצטרכו לבחור בין שיווק מוצרים פיננסיים לבין ייעוץ ללקוחות בתחומים הללו.

את הוועדה הזו מינה שר האוצר דאז בנימין נתניהו, ומגיע לו שאת הנקודה הזו נזכור לטובתו.

ועדת הריכוזיות (2012)

נמשיך עם ועדת הריכוזיות, שפרסמה המלצותיה ב- 2012 בעקבות המחאה החברתית הגדולה של קיץ 2011. הוועדה עסקה בכמה נושאים, בין היתר בבחינת מבנה האחזקה בין תאגידים ריאליים לפיננסיים – אותו נושא שעסקה בו ועדת ברודט כבר בשנת 1995. הפעם הדיון היה בנושא מורכב יותר: פירמידות. אדם אחד החזיק בחברה ציבורית אחת, שהחזיקה באחרת, שהחזיקה בחברה נוספת. באופן הזה, בעל שליטה בודד (טייקון לצורך העניין) יכול גם לשלוט בתאגיד פיננסי במקביל לתאגיד ריאלי, למרות השינויים שהוועדות הקודמות הכניסו (ראו לעיל).

המצב הזה הוביל לאותן הבעיות המוכרות: הקצאת מקורות אשראי לא יעילה, ניגודי עניינים (שימוש במידע פנים) ומניעת אשראי ממתחרים. הדבר הזה משפיע על כולנו – בין אם אנחנו יזמים ואנשי עסקים המתקשים להשיג אשראי ולהקים עסקים ובין אם אנו לקוחות קצה הסובלים מהיצע קטן ומחירים גבוהים.

מתוך מצגת של משרד האוצר, 2012

הוועדה המליצה על קיפולי הפרמידות העסקיות כדי למנוע מצבים של בעלות צולבת ומינוף מוגזם, תוך סיכון ציבור המשקיעים (שזה כולנו, דרך הפנסיות, קופות הגמל ובנקים). הפירמידות אכן פורקו – מלבד IDB שמצאה דרך לנצל פרצה בחוק הריכוזיות. אגב, באופן אישי, הייתי שמח אם המחוקקים היו מתקנים את הפרצה הזו.

בהקשר הזה חייבים להזכיר את עיתון דה מרקר ואת גיא רולניק שהובילו את הסיקור על הריכוזיות במשק הישראלי ונתנו רוח גבית לפוליטיקאים שניסו להילחם בה.

שר האוצר בזמן הגשת המלצות ועדת הריכוזיות היה יובל שטייניץ וחשוב שאת הנקודה הזו נזכור לטובתו.

מעבר לוועדות – מה המשמעות?

ההתערבות של הממשלה לא הגיעה מתוך גחמה של שר האוצר. בנק ישראל פרסם ב- 2003 דו"ח שהזהיר מהסיכון למשק הישראלי כולו בעקבות הריכוזיות בבנקים: "דומיננטיות זו, יחד עם שליטתן של שתי הקבוצות הבנקאיות הגדולות בפעילות הפיננסית, מגבירה את התלות ההדדית בין המק לבנקים, פוגמות בשכלול השווקים (תחרות, א"נ), ובכך פוגמת בעמידותה של המערכת הפיננסית".

המצב הזה לא רק מסוכן – הוא גם לא תחרותי. נשמעו טענות שישראל היא משק קטן, ולכן יש יתרון לבנקים גדולים. זה פשוט לא נכון – מחקרים הראו כי הגודל היעיל לבנק במשק הישראלי הוא כזה ששולט בכ- 10% מהשוק. על-פי הממצאים הללו, "מערכת הבנקאות בישראל רחוקה ממבנה אופטימלי שיוביל למיצוי מלא של תועלת הצרכנים בתנאי תחרות חופשית" (דו"ח הצוות הבין משרדי לעניין שליטת הבנקים בקופות הגמל).

כוח השוק של הבנקים מעוות את חלוקת המקורות (אשראי, כסף) במשק – ופוגעות בכולנו. כדי שיותר אנשים יוכלו ליזום, להקים עסקים, לקבל אשראי זול – צריך לדאוג שבמערכת הפיננסית תהיה תחרות וגם לוודא שאין ניגודי עניינים בין הגורמים שנותנים את האשראי – לבין אלה שמבקשים אותו.

אגב, נתניהו – בעל האידיאולוגיה הכלכלית-ימנית מובהקת, הוא שמינה את ועדת בכר. עם סיום המלצות הוועדה, הגענו למצב שבו "רק" עשרות בודדות של אנשים שולטים בכסף הקיים במשק, במקום קבוצה מצומצמת הרבה יותר קודם לכן.

סיכום ומסקנות אישיות

סדרת ההתערבויות של המדינה לאורך השנים הן ששיפרו וחיזקו את המשק בישראל – לכיוון שוק חופשי. לטעמי, עדיין לא הגענו למנוחה ולנחלה – אבל החשוב הוא להמשיך בפתיחת השווקים לתחרות – ואם נדרשת התערבות ממשלתית לשם השגת היעד הזה – אז דיינו.

חשוב להדגיש: במקרים אחרים התערבות המדינה מובילה ליותר נזק מתועלת. לכן, חשוב לבחון כל מקרה לגופו – את מטרות ההתערבות, האמצעים וכמובן את התוצאות. באופן אישי, אני סבור שיש מקום לעוד התערבות בשוק ההון הישראלי (בצורה ממוקדת).

בוועדת פישמן לקחו חלק חברי כנסת מכל המפלגות – מבצלאל סמוטריץ' ועד דב חנין. הוועדה הביאה את בכירי הבנקאים ושאלו אותם שאלות קשות.

מנכ"לי הבנקים בחרו לשתוק מטעמי סודיות בנקאית כאשר הם אומרים. את ההסבר המחודד ביותר על כמה הטיעון הזה אינו הגיוני מצאתי בטור הדעה שפרסמו אצלנו ברק גונן וד"ר הראל פרימק:

"שמירה על סודיות בנקאית היא מאבני היסוד של הבנקים. אף אחד לא מצפה שחשבונות הבנק שלו יהיו חשופים לעיני כל אזרח סקרן. חברי הכנסת שלנו אינם סתם אזרחים סקרנים, והלקוחות בהם הם מתעניינים אינם אזרחים אקראיים מן המניין. פישמן הבריח מאות מיליוני שקלים לחו"ל, דנקנר יושב בכלא על הרצת מניות ולבייב נחקר על הברחת יהלומים והונאת רשות המיסים. כל אלה הם אנשים שבאופן שיטתי ניהלו מערכת שהוציאה כסף מאזרחי המדינה והעבירה אותו לידיהם. נשאלת השאלה: האם הזכות שלהם לסודיות גוברת על האינטרס הציבורי לחשוף את הקשר המושחת בינם לבין המערכת הפיננסית שלנו?"

ולכן, למרות ש "ועדת פישמן" היא מטעם הכנסת ואיננה ועדה מקצועית – רצונם של נציגי הציבור לעסוק בנושא ולהביאו לסדר היום הציבורי הוא דבר מבורך, שמקדם את השיח בנושא המורכב והחשוב הזה.

מה אתם חושבים?