פוסטים

האם לח"כים מהאופוזיציה יש עדיין כוח להשפיע?

זהבה גלאון חושבת ש"הכנסת מרוסקת" ומעדיפה לפעול מתוך החברה האזרחית. דב חנין פרש מהכנסת "כדי להקים מחנה". שלל נבחרים נוספים העדיפו להתפטר מהמשכן ולחזור לעיסוקם הקודם. האם תפקיד חבר הכנסת כבר לא נחשב לג'וב חלומות? וכשברקע ממשלה דורסנית, האם עוד אפשר בכלל להשפיע מהאופוזיציה?  תומר אביטל יצא לבדוק 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

פרסום ראשון: 3/11/2020. עדכון אחרון: 26/11/2020

| תומר אביטל |

התחלתי לסקר את הכנסת לפני כעשור. בינתיים, רוב חבריה התחלפו. ספרתי. 91 ח"כים נאלצו מאז להיפרד מכיסא עור הצבי. רק 29 ח"כים שמכהנים כיום כיהנו גם אז (ולמעשה מאז בחירות 2013).

חוסר יציבות תעסוקתית 

אם אתה ח"כ ליכודניק (14 מהם עדיין מכהנים מאז) או חרדי יש לך את הסיכוי הכי גדול לשמור על הכסא. מחנה השמאל? התאייד כמעט כולו. מאז 2013 רק שני ח"כים יהודים עדיין מכהנים – עמיר פרץ (שכיום בקוא') וניצן הורוביץ (שעזב וחזר), וח"כ ערבי אחד – אחמד טיבי. 

לא כל חברי הכנסת מהשמאל נבעטו מהמשכן על ידי בוחריהם. חרף התנאים הנהדרים ועמדת ההשפעה, חלקם בחרו לעזוב מרצון. יצחק הרצוג פרש מהכנסת כדי לנהל את הסוכנות היהודית. דני עטר ברח מהכנסת לאחר כהונה בת שמונה חודשים מטעם המחנה הציוני – כדי לנהל את קק"ל. שלי יחימוביץ' שכיהנה שלוש פעמים כראש האופוזיציה – חזרה להיות עיתונאית (יחימוביץ' אמרה ש"אין לה כוח להתראיין" לכתבה הזו, ואני מבין אותה).

פרופ' מנואל טרכטנברג, שהיה ח"כ לזמן קצר, העדיף לחזור ללמד ולחקור. אראל מרגלית, דב חנין וזהבה גלאון – חזרו לעיסוקיהם הקודמים. מרגלית לניהול קרן הון סיכון ולפעילות חברתית, וחנין וגלאון חזרו לפעילות חוץ פרלמנטרית.

אופוזיציה קטנה ומפולגת שראשיה בכלל לא טורחים להגיע לפרלמנט. חברי הכנסת יאיר לפיד ונפתלי בנט. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

האופוזיציה הישראלית קטנה ומפולגת. היא מתקשה לפעול מול קואליציה חזקה. האם התחלופה הגבוהה לא מאפשרת לחבריה להתמקצע? האם צריך לשנות את השיטה? או שבכלל עדיף לאופוזיציה לפעול מחוץ לכנסת בחברה האזרחית? יצאתי לבדוק עם חברי כנסת לשעבר ומומחים.

האם הכנסת כבר איננה ג'וב חלומות?

"הכנסת מרוסקת בעקבות כל מערכות הבחירות. היכולת של האופוזיציה היום להשפיע, חוץ מפרץ שגנב את המנדט שלו – היא כמעט בלתי אפשרית", אומרת לי זהבה גלאון. את הקריירה שלה התחילה גלאון בחברה האזרחית – היא הייתה ממקימי ארגון בצלם והמנכ"לית הראשונה שלו לפני כשלושים שנה. היא שירתה כח"כית סך הכל כ-18 שנה, והתפטרה בשלהי 2017. גלאון ויתרה מרצונה על כסא במרכז העצבים של הדמוקרטיה הישראלית. 

שאלתי אותה אם יש טעם היום למי שרוצה להשפיע – לכהן כח"כ באופוזיציה. "כן", ענתה, "אפשר להמשיך להציף ולדון בנושאים, אבל זה מחייב חברה אזרחית חזקה – שעושה פעולות ברחוב. כך נושאים מהודהדים לתוך הכנסת ולא להיפך".

חברה אזרחית יכולה להחליף אופוזיציה?

"לא. זה לא בתחרות. אבל יש לחברה האזרחית אפשרות לייצר סדר יום ציבורי שכרגע לא מתאפשר לייצר אותו בכנסת בגלל עריצות הרוב הקואליציוני. ויש תקווה כי יש ציבור שמצטרף לפעולות ונאבק".

שיתפתי את גלאון בכך שרק שני ח"כים מהשמאל שרדו את העשור האחרון בכנסת.  "כשרואים את המספרים שלך זה בוקס לבטן – השמאל במיעוט זוהר, בודד ומבודד. לכן יש צורך בחברה אזרחית חזקה. במיוחד כשלקחו את סמכויות הכנסת דרך הקורונה ולא מאפשרים לבצע פיקוח פרלמנטרי".

לאחר שפרשה הקימה גלאון את זולת, מכון מחקר אקטיביסטי לזכויות אדם. "על אחד הדו"חות שפרסמנו היה דיון היום בכנסת. מיצבנו עצמנו כגשר בין אזרחים לפוליטיקה". 

חברת הכנסת לשעבר זהזה גלאון (צילום: המכללה האקדמית ספיר, ויקימדיה)

את מחזיקה לדעתך את אותו כוח שהיה לך לפני שלוש שנים?

"כשהייתי בכנסת, השתמשתי בוועדות, בשאילתות ובהצעות לסדר – כדי להכתיב סדר יום. היום אני משתמשת במאמרים בהארץ, בראיונות וכיוצא בזה. זו דרך אחרת להשפיע". לדבריה, כיום היא "מפרשנת, מצייצת ומלמדת. מישהו כתב 'עובדה לא חשובה ביום – זהבה עזבה לפני שלוש שנים את הכנסת'. נכון, זה לא חשוב. אבל אני משפיעה כעת מהחברה האזרחית דך ראיונות, כתיבה וציוצים – לא פחות".

את מתגעגעת לכנסת?

"אני רואה את השכונה שהולכת שם, אז ממש לא". 

האם זה בגלל שהאופוזיציה איבדה משמעות?

מלכתחילה, בשיטה הפרלמנטרית בישראל חברי האופוזיציה צריכים להילחם כדי להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות. אלא שנתונים שפרסמנו ב"שקוף" משקפים את מעמדה המידרדר של הכנסת. אם זה בגלל דורסנות ממשלתית, ואם זה בגלל רפיסות חברי האופוזיציה עצמם, שנראה שחלקם ויתרו מראש על שימוש בכלים פרלמנטריים.

כך למשל, בבדיקה שערכנו לאחרונה  גילינו שהשרים בקושי ענו השנה לשאילתות שמגישים הח"כים. וזאת למרות ששאילתה היא מהכלים המשמעותיים שיש לח״כים כדי  לפקח על הממשלה. 

חלק מהשאילתות שמחכות כיום למענה הוגשו לפני חמישה חודשים. זמן האיחור הממוצע עומד על 53 יום. השר לביטחון פנים אמיר אוחנה מאחר במענה ל-86 שאילתות. איך הח״כים יכולים  לפקח ככה? 

ואם זה לא מספיק, אז כלי נהדר לפיקוח שהיה בידי האופוזיציה – נעלם. מדובר בתיקון תקנוני שחייב את ראש הממשלה והשרים להשיב לשאלות הח"כים לעיני העם. התיקון יושם בעידודנו ובהובלת ח"כ מירב מיכאלי, פעל בשנים 2016-2019 וקבע שמדי מושב תערוך הכנסת 10 פעמים "שעת שאלות". בכל פעם יגיע שר – לפי בחירת חברי האופוזיציה וישיב לשאלות הח״כים. פעם במושב, יחוייב להגיע ראש הממשלה עצמו, ולא יקבל את השאלות מראש.

אלא שהסעיף לא חודש בקדנציה הנוכחית. ח"כ מיכאלי עסוקה בענייני מפלגתה, ולא השיבה לשאלתי מדוע איננה מקדמת מחדש את הכלי החשוב הזה.

"הבעיה היא שאין לנו מחנה. ואת המחנה הזה צריך לבנות – מבחוץ"

דב חנין הפתיע את כולם כשפרש אשתקד מהכנסת לאחר 13 שנה של פעילות נמרצת, כולה מהאופוזיציה. כיום הוא מרצה בפקולטה למשפטים, פעיל במאבק האקלים ופועל "לחבר את כל המאבקים", בלשונו.

ח״כ לשעבר דב חנין (צילום: ויקימדיה)

זה חשוב יותר מלהיות ח"כ באופוזיציה? 

"ברור שרמת ההשפעה שלי כח"כ הייתה הרבה יותר גבוהה. העברתי חוקים ששינו מציאות ועצרתי, יחד עם אחרים, מהלכים מסוכנים. אם לא הייתי שם, הדברים האלו לא היו קורים".

אז מה קרה?

"הבעיה היא שאין לנו מחנה. ואת המחנה הזה צריך לבנות. זו משימה מורכבת ולדעתי המשימה הכי חשובה. ובגלל שהיא חשובה, אני לא אומר 'תומר לך טפל בה', אלא אני מטפל בה ובונה מחנה מלמטה".

ואתה מצליח לבנות אותו? 

"לאור משברי הקורונה והשחיתות אני רואה אלפים רבים ומאות רבות של מוקדי הפגנות. את הצעד הראשון עשינו: אנשים מבינים שלא מספיק להצביע אלא צריך לצאת. אבל צריך להרחיב את המחנה ולהגיע לעוד ציבורים שנפגעים ולחבר את האג'נדות. יש אתגר אך, מבחינת השטח, אנו במחנה בריא יותר מבתחילת 2019".

שאלתי אותו מה הוא מצפה מח"כ שמשרת כיום באופוזיציה. חנין מסביר שיש להם כלים, אך הם צריכים להיאבק עליהם. "אני מתוסכל לראות חלק מחבריי שעדיין בכנסת ולא משתמשים בכלים שעומדים לרשותם".

יש לך עצה מבחוץ לחברי האופוזיציה?

"בהחלט. אני בקשר איתם ומייעץ להם. זה ביננו. בעיקר איך לעבוד בכנסת באפקטיביות עם התקנון".

הקואליציה מסרבת להעניק לאופוזיציה אפילו ממתקים חסרי משמעות

הקואליציה הנוכחית אף לקחה מהאופוזיציה את המושב בוועדה למינוי שופטים ואת ניהול ועדת הכלכלה – המקום המרכזי דרכו היא היתה יכולה להשפיע. שלא לדבר על כך שרה"מ בנימין נתניהו פיזר את הכנסת שוב ושוב ושוב, כשמשהו לא הסתדר לו.

ממש לאחרונה, באקט שנוי במחלוקת, הקואליציה גם ביטלה הצבעה – לאחר שהאופוזיציה השיגה רוב להקמת ועדת חקירה בפרשת עסקת הצוללות. 

מאידך, ח"כים רבים באופוזיציה אפילו לא מנסים להילחם. באותה הצבעה שעברה, להקמת ועדת חקירה – נכחו רק 25 חברי אופוזיציה (מול 23 חברי קואליציה). איפה היו השאר?

הסבר אפשרי לכך אולי נעוץ בעובדה שבתחתית דירוג הנוכחות שלנו בכנסת השנה 'מככבים' שני ראשי מפלגות אופוזיציה: נפתלי בנט (ימינה) ואפילו יו״ר האופוזיציה עצמו יאיר לפיד (יש עתיד). אם הקברניטים עצמם נעדרים מהפרלמנט, איזה מסר זה משדר לשאר הח"כים ברשימה?

״עדיין אפשר להשפיע״. ח״כ לשעבר מוסי רז

חזרה לצוללות. חשוב להבהיר כי גם אם ההצבעה הייתה מאושרת – לא הייתה מוקמת ועדת חקירה. ההצעה היתה עוברת להצבעה בוועדת הכנסת, שם לקואליציה יש רוב. העובדה שהקואליציה סירבה להעניק לאופוזיציה אפילו את ה"ממתק" חסר המשמעות הזה של הצבעה סימבולית ראשונית במליאה, משקף היטב את יחסי הכוחות.

הח"כים מתחלפים והמקצועיות והניסיון נעלמים יחד איתם

"צריך לזכור – אנו במשטר פרלמנטרי. בדגם משטר זה יש לממשלה רוב מובנה ועדיפות בפרלמנט, וברור שכל ממשלה, באשר היא, תשאף ליותר משילות ולפחות פיקוח. הגיוני – ברמה העקרונית – שהאופוזיציה חלשה מהממשלה בדגם זה", מבהירה ד"ר חן פרידברג, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה באונ' אריאל. 

"נכון הוא גם שהכנסת והאופוזיציה הלכו ונחלשו עם השנים – אבל לא בתחום החקיקה, אלא בעיקר בתחום הפיקוח", היא מוסיפה. "כשבדקנו לפני שנתיים את תפקוד האופוזיציה בכנסת, מצאנו אופוזיציה מפולגת שלא עושה שימוש מלא בכלים שעומדים לרשותה כדי לפקח על הממשלה. למשל, היא לא ניצלה את מלוא המכסה של דיון 40 חתימות (באמצעותו מחייבים את רה״מ להגיע למליאה ולענות לח״כים ת.א.), וח"כים לא ניצלו את מלוא מכסת השאילתות שלהם".

לדבריה, גם התחלופה הגבוהה של חברי הכנסת בקדנציות האחרונות פוגעת משמעותית בתפקוד הכנסת. "רבים מהם אנשים שרק מקרוב באו, ואין להם מושג איך מנסחים הצעת חוק, איך מגישים שאילתה או מה עושים בועדות, ואין להם שום היכרות עם התקנון. ח"כ זה אחד התפקידים החשובים בישראל – בכל הרמת אצבע מקבלים החלטות דרמטיות המשפיעות על חיי האזרחים, במיוחד עכשיו, בתקופת הקורונה". 

"אם היית אומר לי שאני יכול להיכנס עכשיו בלי כל הבלגן – הייתי נכנס מיד"

למרות המציאות הזאת, רבים ממשיכים לחלום להיכנס בכנסת, גם אם זה אומר כהונה באופוזיציה מוחלשת. אחד מהם הוא מוסי רז שכיהן בעבר כח"כ במרצ במצטבר ארבע שנים וחצי. 

רז מודה שהכוח של הפרלמנטר הולך ודועך מכנסת לכנסת. "זה לא שפעם היה קל באופוזיציה, אבל עכשיו, עם התחלפות הכנסות וזה שוועדת השרים לחקיקה לא מתכנסת, זה עוד יותר כואב. בכנסת ה-15 (שלהי שנות התשעים, ת.א) העברתי בחצי קדנציה שלוש הצעות חוק מהאופוזיציה, ויש כאלו שחוקקו יותר ממני. זה השתנה. כבר שנתיים לא עברה אף הצעת חוק של האופוזיציה. אפילו כשעוברת הצעה – כמו ועדת חקירה לצוללות, מבטלים אותה".

ועדיין – רז מעוניין לחזור. "אם היית אומר לי שאני יכול להיכנס עכשיו בלי כל הבלגן – הייתי נכנס מיד".

חזרה לעיתונות. חברת הכנסת לשעבר שלי יחימוביץ׳ (צילום: המכללה האקדמית ספיר, ויקימדיה)

למה – אם תפקיד הח"כ האופוזיציוני ריק מתוכן?

"הוא לא ריק, אלא מתרוקן – אבל עדיין אפשר להשפיע. למשל נסעתי כח"כ ב-2018 עם מיכל רוזין לאוגנדה ורואנדה בגלל שהייתה כוונה לגרש לשם מבקשי מקלט. 11 יום לאחר נסיעתנו הממשלות האלו הודיעו שאינן מוכנות לקלוט אותם. הקשר הנסיבתי נותן לי הרגשה שהשפעתי פה". 

רז מזכיר גם שדיבר במשכן הכנסת כבר לפני 20 כשנה על לגליזציה, כשהנושא היה מוקצה. "ההשפעה שלך מתוך הכנסת היא הרבה פעמים לטווח ארוך, לא רק בהעברת חוק. בוועדת הכספים הצלחתי לדוגמא לדאוג שיעברו שני מיליון וחצי שקל לתכנית ללימוד נשים מבוגרות במגזר הבדואי לבגרות. זה דבר קטן, אבל ענק. איפה בחוץ אתה מצליח לעשות את זה? אתה לא מצליח".

לדבריו, חוסר ההשפעה אמנם מוביל פוליטיקאים לחפש השפעה מבחוץ, "אבל אם אראל מרגלית היה נהיה שר אוצר – הוא לא היה עוזב. יחימוביץ' וטרכנטברג לא היו פורשים אילו היו מקבלים תפקיד משמעותי".

אני מראה לרז את המספרים מתחילת הכתבה והוא מוסיף הסבר מעניין: "הסיבה העיקרית לכך שנשארו מהשמאל רק פרץ והורוביץ היא התרסקות השמאל, אבל גם השיטה בה מתחלפים בשמאל", הוא מנתח. "בליכוד היו ארבעה ראשי מפלגה – וכולם נהיו ראשי ממשלה. הולכים אחריהם עד שהם מנצחים. בשמאל? ברגע שמישהו יורד במספר המנדטים – הוא הולך הביתה".

אם ה"רוב' לא עובד, אולי צריך לשנות את המושג הזה?

כיום רז מלמד זכויות אדם בבית ספר למחוננים, מרצה למדרשות ומייעץ לעמותת "המרכז ליוזמות שלום". אחד הרעיונות שהוא מקדם, "דמוקרטיה הסדרית", מתכתב במדויק עם הסוגיה שעל שולחננו – חוסר ההשפעה של ציבורים שלמים על קבלת החלטות במדינה. 

"דמוקרטיה הסדרית" אומרת שהרוב אמנם קובע, אבל דרוש רוב מכמה סקטורים. למשל בשיטה שיושמה בדרום טירול קבעה שכדי להעביר החלטה צריך רוב גם בקרב דוברי האיטלקית וגם בקרב דוברי הגרמנית. זה רק מודל אחד. אפשר באותה מידה להחליט, למשל שכדי לחוקק חוקים מסוימים יידרש, למשל, רוב גם של חברות כנסת וגם חברי כנסת. או גם רוב של יהודים וגם רוב מקרב הערבים. או רוב של צעירים ושל מבוגרים.

יו״ר הכנסת יריב לוין מהליכוד מחזיר לעצמו את השליטה בכנסת, לאחר שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

מחלות הרקע של הדמוקרטיה הישראלית

מעבר לבעיות הנוכחיות, ישנן מחלות רקע יותר ותיקות שמרוקנות את האופוזיציה ממשמעות. במכון לדמוקרטיה ערכו השוואה בין אופוזיציות בלא פחות מ-21 מדינות. הם מצאו שני סוגים: באחד האופוזיציה גדולה ומלוכדת, אך אין לה השפעה על הממשלה; בסוג השני האופוזיציה מפולגת וקטנה, אך כפיצוי יש לה האפשרות להיות שותפה בקבלת ההחלטות ובחקיקה. 

ובישראל? החוקרים הוכיחו שהאופוזיציה הישראלית גם קטנה וגם מפוצלת, למעשה כמעט החלשה ביותר מבחינה מבנית מכל הדמוקרטיות הפרלמנטריות שנבדקו וגם הכלים העומדים לרשותה דלים. כל זה היה עוד לפני הקורונה, וסבבי הבחירות המרובים.

ואם להיות הוגנים, יש גם בעייה שורשית שתהיה תקפה לכל אופוזיציה, לא משנה מה תעשה הממשלה – שונות גדולה בין המפלגות שמרכיבות אותה. "על מנת שאופוזיציה תתאחד עליה לחצות את המשוכה האידיאולוגית, כי אין לה את המלט של השלטון", סיפר לי בעבר פרופסור אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטה העברית פנחס מדינג. 

עוד בשקוף:

אלא שכפי שראינו, היעדר מלט שמחבר בין המפלגות איננו הבעיה היחידה. האופוזיציה מוחלשת ללא הרף – ואלו חדשות רעות לכולנו, בין השאר משום שמי שבשלטון נוטה – במוקדם או במאוחר – להתחלף.

*

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע): האופוזיציה בישראל הולכת ונשחקת, ואלו חדשות גרועות למי שלא בשלטון, וגם למי שכן. “בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה", אמר מנחם בגין ב-1959, "בלעדיה – עצם חירות האדם נתונה בסכנה”. 

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)? פרידברג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מזכירה שכיום אין קורס הכשרה לח״כים חדשים, וכל מה שהם מקבלים אלו יומיים של תדריכים מרוכזים על עבודתם, זכויותיהם וחובותיהם, עם השבעת הכנסת. לדבריה יש גם צורך חיוני ודחוף בשיפור כלי הפיקוח השונים של חברי האופוזיציה והפיכתם לעדכניים ואפקטיביים. "ולמרות זאת", היא מדגישה, "גם בתוך מציאות בעייתית של אופוזיציה חלשה וממשלה חזקה ודורסנית, ח״כים מהאופוזיציה יכולים לעשות שימוש טוב יותר בכלים העומדים לרשותם. אבל בשביל זה צריך מקצועיות וניסיון". 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

בדיקת שקוף: מיהם הח"כים שלא הגישו אפילו שאילתה אחת מתחילת הקדנציה

רוב הח"כים זנחו את הכלי הפרלמנטרי הזה וכמעט ולא מגישים שאילתות למשרדי ממשלה ● מתחילת הקדנציה 18 ח"כים לא הגישו אפילו שאילתה, ו-39 ח"כים הגישו פחות מחמש שאילתות ● הלוחמים הפרלמנטרים מיקי לוי, יוסף ג'בארין, אוסאמה סעדי, סעיד אלחרומי, אחמד טיבי, משה ארבל, עופר כסיף וסונדוס סאלח הגישו יחד 783 מתוך 1251 שאילתות 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל ועידן בנימין |

"איך מטפלים בשכירים שהם גם עצמאיים ופוטרו מעבודתם?", ח"כ מיקי לוי (יש עתיד) ביקש לברר את הסוגיה הזו מול שר האוצר והגיש שאילתה בנושא. "האם יש הבדל בין תמותת תינוקות ערבים לבין תמותת תינוקות יהודים וכיצד מתכוון משרד הבריאות לטפל בנושא?", כך שאל ח"כ יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת) את שר הבריאות. ו"מה התוכנית של השרה להגנת הסביבה לקדם מיחזור פסולת אלקטרונית?", שאלה ח"כ סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת). 

אלו הן רק שלוש דוגמאות מתוך 1,251 שאילתות שהגישו השנה חברי הכנסת למשרדי הממשלה – שמדגימות היטב את חשיבות הכלי הזה שמאפשר לח"כים לפקח על השלטון – לטובת הציבור.

אלא שבמענה לבקשת חופש מידע שהגשנו, מצאנו כי רוב הח״כים לא ממש מחבבים את כלי השאילתות. למעשה, רובם כלל לא משתמשים בו. מתחילת הקדנציה הנוכחית ועד אמצע חודש אוקטובר, 39 ח"כים הגישו פחות מ-5 שאילתות. 18 נבחרי ציבור לא הגישו אפילו אחת. קבוצה מצומצמת של חברי כנסת אחראית על הגשת רוב השאילתות למשרדי הממשלה, כמעט כולם – מהרשימה המשותפת.

הפרלמנטר המצטיין בהגשת שאילתות, ח״כ מיקי לוי (צילום: אתר הכנסת)

שאילתה היא אחד הכלים המשמעותיים העומדים לרשות נבחרי הציבור בכנסת כדי לפקח על עבודת הממשלה. חברי הכנסת יכולים להגיש שאילתות לשרים על נושאים בהם עוסק משרדם. השרים חייבים לענות להן, בזמן מוגדר.

שלושה סוגי שאילתות: ישירה, רגילה ודחופה

  • שאילתה רגילה: מוגשת בכתב. התשובה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת על ידי השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד שלושים שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתה רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • שאילתה דחופה: מוגשת בעל-פה. השר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד, בעל פה ובמליאה. ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד ארבע שאילתות דחופות במושב.
  • שאילתה ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני. גם המענה נמסר אלקטרונית, בכתב, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד שמונים שאילתות ישירות במושב.

מצטייני השאילתות

לרוב אלו חברי האופוזיציה שעושים שימוש מוגבר בכלי הפרלמנטרי הזה – שכן הוא מיועד לפיקוח על הממשלה. את הרשימה שלנו מוביל מיקי לוי (יש עתיד) שהוא הח"כ שהגיש הכי הרבה שאילתות מאז הוקמה הכנסת ה-23: 83 שאילתות ישירות, 39 רגילות, ו-2 דחופות (סה"כ 124). אחריו ממוקמים חברי הרשימה המשותפת: יוסף ג'אברין שהגיש סה"כ 115 שאילתות; אוסאמה סעדי הגיש סה"כ 114, סעיד אלחרומי הגיש סה"כ 112 ואחמד טיבי 109. אחריהם ברשימה משה ארבל (ש"ס) שהגיש סה"כ 76 שאילתות ואז חוזרים שוב לרשימה המשותפת: עופר כסיף הגיש 69 וסונדוס סאלח הגישה 64. כל הנתונים מתייחסים לתקופה שבין יום השבעת הכנסת ה-23 ועד ה-14 באוקטובר.

"שאילתות הן כלי מצויין כדי לקבל תשובות במגוון נושאים מקצועיים משרים בענייני משרדיהם. לעיתים ישנם נושאים קטנים רבים שנופלים בין הכיסאות וזו דרך מצויינת לשים עליהם זרקור כדי לפתור אותם", מסר לנו ח"כ מיקי לוי. "מנסיוני פעמים רבות השאילתה עצמה מביאה נושא לידיעת השר או מעודדת את הפקידות לפעול בייתר מרץ וניתן באמצעותה לפתור בעיות שנוגעות לאזרחים ולאוכלוסיות שונות. בעיות שלפעמים לא היו נפתרות בצורה אחרת". 

לשאלתנו אם יש לו דוגמה למקרה שבו באמצעות שאילתה שהגיש הצליח להשפיע באופן ישיר על שר, קיבלנו את מלשכתו של לוי את קטע הוידאו הבא בו הוא שואל את מיכאל ביטון (כחול לבן), שר במשרד הביטחון על הזכאות לדמי אבטלה של עתודאים. ביטון, מספר כיצד השאלה של לוי דחפה אותו לפתור את הנושא ואף חייבה אותו למסגרת זמן לטיפול בבעיה. 

"בעיני שאילתא היא כלי פיקוח פרלמנטרי מרכזי שלנו כחברי כנסת על השרים ועבודת הממשלה. למשל במקרה של תכנית היל"ה, או במקרה של יישום החלטת ממשלה על הקמת פארקי תעשיית הייטק בחברה הערבית, השאילתא תרמה להעלאת הנושא למודעות השר לפני פגישות עבודה שבסוף מביאות להישגים או לקידום הנושא", אמר לנו ח"כ יוסף ג'בארין

"שאילתות הן גם כלי פרלמנטרי שדרכו השר מודע למצוקות שנגרמות לאזרח ומביא לפתרונן התלוי בעבודה שאינה מורכבת בהכרח מול גורמי המקצוע. כך למשל במקרה של עבודות בכביש בכפר פורדייס שגרמו לפקקי תנועה אדירים, ונפתרו בזכות שאילתה ששלחתי שגרמה לגורמי המקצוע לזרז את הפתרונות עבור התושבים", הוסיף. לדבריו, "שאילתא היא גם כלי חשוב לקבלת מידע ונתונים אשר מסייעים לנו לקדם נושאים או להוכיח את צדקת טענותינו. כך היה כאשר חשפתי את הנתונים השערורייתיים על המספר השולי של כתבי אישום המוגשים על רקע האלימות הפנימית ביישובים הערבים. הנתונים קיבלו חשיפה תקשורתית רחבה, והנושא במגמת שיפור מאז".

במקום השני ברשימת מצטייני השאילתות: ח״כ יוסף ג׳בארין (צילום: אתר הכנסת)

עוד בנושא:

שאלנו גם את ח"כ טיבי מוותיקי המשכן (21 שנה בכנסת) מדוע הוא ממשיך להשתמש בכלי הזה ואיזו השפעה יש לו על הממשלה. "אנחנו לא יכולים להפוך גישה כללית של שר, וכמובן לא כיוון אידיאולוגי, אבל במקרים רבים משיגים מענה בעל חשיבות מעשית. למשל למועצות שתוקעים להם תוכניות וגם לאנשים מן השורה", נמסר מלשכתו של טיבי. עוד הוסיפו כי: "מה שחשוב בכלי הזה הוא שהשר נותן את המענה לשאילתה במקום שהח"כ והציבור ירדפו אחרי הפקידים. כך הפקידים יתאמצו יותר כדי להחזיר תשובה מדוייקת, כוללת ורשמית לשר, והשר אלינו".

טיבי נתן כדוגמה נקודתית מקרה שבו טיפל בקידום העבודות בכביש 444. העבודות הוכרזו אך התעכבו, וטיבי לחץ לקדם אותן: "זה התחיל עם שאילתה פלוס מעקב ופגישות ועוד מספר שאילתות המשך… מה שגרם לשר להגיד – 'אנחנו נקרא לו כביש טיבי'".

דוגמה נוספת שחלק הצוות של טיבי: "המקרה של הסטודנט נסאסרה שהותקף באכזריות בחוף בראשל״צ. הוא שכב ארבעה ימים בבית חולים, עבר ניתוחים ומאות תפרים וזה נראה קרוב לניסיון רצח בלי שהמשטרה תיגש אליו (למרות שהיו במקום) או להורים שלו עד שח"כ טיבי חשף את העניין. היתה שאילתה ועוד שאילתות מעקב עד שנתפסו הפושעים".

ח"כ סונדוס סאלח אף הגדילה לעשות והזמינה את הציבור להגיש דרכה שאילתות שהיא תגיש למשרדי הממשלה. "במושב הקודם, והראשון שלי כחברת כנסת, הזמנתי את הציבור להעביר ללשכה שלי בקשות והצעות לשאילתות למשרדי ממשלה", היא מסרה ל"שקוף". "קיבלנו עשרות שאלות, את הרוב המוחלט העברנו".

טבלת מגישי השאילתות המצטיינים

ומי שכחו מהכלי הפרלמנטרי הזה?

לא מעט. חלקם יו"ר ועדות קבועות, להם יש כלים נוספים לקבל מידע מהמשרדים, אבל רובם ח"כים מן המניין. צבי האוזר (דרך ארץ) שמכהן גם כיו"ר ועדת החוץ והביטחון ; מיקי זוהר, חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה והרווחה), גדעון סער, דוד ביטן (יו"ר ועדת העליה והקליטה), ניר ברקת, אבי דיכטר, יפעת שאשא ביטון (הליכוד); נפתלי בנט (ימינה); יאיר לפיד, יואל רזבוזוב, עופר שלח ומשה יעלון (יש עתיד-תל"ם); אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו); רם שפע (כחול לבן), יו"ר ועדת החינוך. כל אלו לא הגישו עדיין שאילתא, ולו אחת, למשרדי הממשלה. מיכל קוטלר-וונש, עינב קאבלה (כחול לבן) וגם אוסנת הילה מארק (הליכוד) לא הגישו שאילתות עד אמצע חודש אוקטובר. אך נכנסו לכנסת רק בסוף חודש יוני בזכות החוק הנורבגי (ולא במרץ). 

פנינו ללשכתה של ח"כ קוטלר-וונש שמסרה לנו: "מאז כניסתה לתפקיד, הגישה ח"כ קוטלר-וונש שש שאילתות, חמש מהן דחופות ואחת רגילה (השאילתות הוגשו בתקופה האחרונה ולכן לא נמצאות בנתונים, בכל מקרה מדובר בנתונים נמוכים, ע.ב, ת.א). מתוך אלה שהוגשו, התקבלה אחת בנושא 'אלפי עולים לא ראו את משפחותיהם מאז תחילת המשבר'. לאחר קבלת התשובה מסגן שר הפנים, ח"כ קוטלר-וונש קידמה דיון דחוף בנושא בוועדת העלייה והקליטה. הנושא נמצא בטיפול הגורמים הרלוונטיים, ותשובה על שינוי מדיניות עתידה להגיע בימים הקרובים".

לא הגיש אפילו שאילתה אחת, כי הוא עסוק במאבק בקורונה. ח״כ נפתלי בנט, יו״ר ימינה (צילום: TIP, ויקימדיה)

ח"כ נפתלי בנט שמצאנו בעבר שממעט להגיע למשכן הכנסת נמנע גם מעבודת הפיקוח על הממשלה דרך הגשת שאילתות. מלשכתו של בנט, שלא הגיש אפילו שאילתא אחת למשרדי הממשלה, נמסר לנו כי: "אמת. מפרוץ מגיפת הקורונה, כשר ביטחון, ואח״כ כחבר כנסת, ח״כ נפתלי בנט מקדיש את כל מאודו וזמנו להשתלטות על משבר הקורונה ולשיקום פרנסתם של מאות אלפי עסקים שקרסו".

מטעמו של ח״כ ניר ברקת נמסר: "במסגרת תפקידו ח״כ ברקת חבר בוועדות שונות בהן ועדת הכספים, חוץ ובטחון, מדע וטכנולוגיה ועוד. כחלק מההכנה לוועדות והדיונים עצמם, הוא מעלה שאלות ומבקש הבהרות ישירות מבעלי התפקידים שמגיעים אל הוועדות מידי שבוע. בנוסף, חבר הכנסת ברקת מגבש תכניות עבודה שיסייעו לצמיחת המשק ומתוקף כך הוא נמצא בשיח תמידי עם הדרג הנבחר והדרג המקצועי במשרדים השונים, שמולם הוא עובד קרוב לשני עשורים מכח תפקידיו הציבוריים. במקרים בהם לא מצליח חבר הכנסת ברקת לקבל תשובות מספקות הוא משתמש בכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותו. כך למשל, הגיש השבוע שתי שאילתות למשרד ראש הממשלה ולמשרד הביטחון". 

מלשכתו של גדעון סער נמסר: "הגשנו שאילתא ישירה בתאריך 9.11.20 בנושא: טיפול בפרצות בגדר הביטחון למניעת כניסת פלסטינים לשטח ישראל". עוד הוסיפו: "בד״כ אנו מקבלים המידע שאנחנו צריכים ממשרדי הממשלה באמצעות פניה ישירה גם בלי להגיש שאילתות ובדרך מהירה ויעילה יותר. במקרים מתאימים אנו משתמשים בכלים פרלמנטריים אחרים (הצעות לסדר, למשל)".

פנינו גם לח"כ רם שפע (כחול לבן) ויאיר לפיד (יש עתיד) שלא הגיבו עד לרגע פרסום הכתבה.

מה קורה במשמרת שלו? יו״ר הכנסת יריב לוין (צילום: דוברות הכנסת)

וזה לא הכל. יש עוד 39 חברי כנסת (מתוך מי שאינו חבר ממשלה) שהגישו חמש שאילתות או פחות. כלומר, כמחצית מחברי הכנסת שאינם חברי ממשלה (סך הכל ישנם 87) כלל לא משתמשים בכלי הזה.

פנינו ליו"ר הכנסת יריב לוין ושאלנו מה לדעתו קורה. מלשכתו לא נמסרה תגובה.

גם מי ששואל – לא תמיד מקבל תשובה

רק לפני חודש חשפנו כאן כי גם כשחברי הכנסת מגישים שאילתות משרדי הממשלה לא ממהרים לענות. מצאנו כי כ-400 שאילתות ישירות ורגילות שהגישו חברי וחברות הכנסת לשרים המתינו במשך זמן ארוך למענה. זאת למרות שבניגוד לתקנון הכנסת, עברו כבר לפחות 21 ימים מאז הוגשו השאילתות. 

בין השרים המאחרים ביותר במענה לשאילתות היו: השר לביטחון פנים אמיר אוחנה שמאחר במענה ל-86 שאילתות; שר האוצר ישראל כ"ץ עדיין לא הגיב ל-54 שאילתות; שרת התחבורה מירי רגב שלא ענתה ל-36 שאילתות; ושר המשפטים אבי ניסנקורן שמאחר במענה ל-29 שאילתות. זמן האיחור הממוצע (מעבר ל-21 הימים) של כלל משרדי הממשלה עומד על 53 ימים. כמעט חודשיים. 

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע): 

הנה עוד כמה דוגמאות לשאילתות שהעלו חברי כנסת בפני השרים רק מתחילת החודש הנוכחי:

ח״כ מיקי לוי פנה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים וביקש לברר נתונים על אובדנות בתקופת הקורונה, הוא ביקש לדעת מה עושה המשרד במטרה להתמודד עם התופעה ומה המצב התקציבי; ח״כ סונדוס סאלח פנתה לשרה להגנת הסביבה בניסיון לברר מה מדיניות המשרד בנוגע לפחי המיחזור הכתומים בערים שונות שכרגע נראית שרירותית ומתנהלת ללא פיקוח; ח״כ אלכס קושניר מישראל ביתנו פנה לשר הבטחון וביקש לברר בנוגע להטבה שניתנת לחיילים בודדים ברכישת ציוד בסיסי לריהוט בית. הוא עדכן את השר בדבר פניות שהגיעו אליו מחיילים בודדים שלא קיבלו את ההטבה ״כי התקציב נגמר".

השאילתות נועדו לעזור לאזרח. הן נותנות לו פה ויכולות להביא את המצוקה שלו ישירות לשר האחראי. שאילתות יכולות להיות ממוקדות בנושא קטן או רחבות ועקרוניות, הן מאירות תופעות בפני השרים, שמות זרקור על מחדלים ודורשות מהממשלה לתת דין וחשבון לציבור. 

כשח״כים לא מגישים שאילתות זה אומר שהם שוכחים את אחד מתפקידיהם הבסיסיים ביותר: פיקוח על הממשלה – לטובת הציבור הרחב.

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)?

אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב מקרוב אחר התנהלות חברי הכנסת. כך גם הציבור וגם הפוליטיקאים יבינו שזה מעניין וחשוב – מה עשית ולא רק מה אמרת.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

15 סימנים לכך שהח״כים מוותרים על עצמאות הכנסת

כיפוף חוקים, ממשלה מנופחת, שינוי מסורות, ביטול החקיקה הפרטית, התעלמות משאילתות, עיקור האפשרות לאי אמון בממשלה, בחירת ועדות כנסת בניגוד לנורמות ● הממשלה מובילה מהלכים כוחניים נגד הכנסת והח״כים ויתרו על כוחם מרצון ● ללא הפרדת רשויות זו כבר לא תהיה אותה הדמוקרטיה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשבוע שעבר הפסידה הקואליציה בהצבעה בכנסת על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת עסקת הצוללות. במהלך חריג ביותר ביטל יו"ר הכנסת, יריב לוין, את ההצבעה וקיים אחת חדשה במקומה. גם אם היה היגיון במעשיו, לוין פעל בבריונות כשהוריד מכסא היו"ר את סגן יו"ר הכנסת, מנסור עבאס, שניהל את הישיבה וללא התייעצות ובחינת המקרה קיים מיד הצבעה חוזרת.

המעשה עצמו הוכשר בדיעבד על ידי ממלאת מקום היועצת המשפטית, עו"ד שגית אפיק, שעתידה המקצועי תלוי בלוין עצמו. גם אם אתם חושבים שהמהלך הנקודתי של לוין היה סביר קשה יהיה להתעלם מהתמונה שהולכת ומצטיירת – חברי הכנסת ה-23 מועלים בתפקידם.

האופוזיציה זועמת על המחטף של יו״ר הכנסת יריב לוין שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

מצד אחד ניצבת הממשלה ה-35 שמובילה מהלכים שמרוקנים את הכנסת מכל תוכן. מצד שני חברי וחברות הכנסת שלא נאבקים על מעמדה של הכנסת, מתבטלים בפני הממשלה, ומאפשרים לה להשתלט על הפרלמנט צעד אחר צעד. בראשם: הח״כים של הקואליציה. 

התשתית לפגיעה חמורה בדמוקרטיה שלנו כבר הונחה. עקרון הפרדת הרשויות נמצא בסכנה מוחשית. אם חברי הכנסת מהקואליציה לא יתעוררו ויבינו שהם הנציגים שהציבור בחר (ולא הממשלה), שיש להם עדיין כוח, שיש להם תפקיד וחובה חוקתית לשמור על עצמאותם מול הממשלה – אנחנו צפויים לראות עוד מקרים כמו יו״ר הכנסת שמחליט על דעת עצמו לבטל הצבעה שלא מתאימה לראש הממשלה, ואף חמורים מכך. 

הכנסת ה-23 הפסיקה לתפקד

אלו הם הסימנים לכך שהממשלה מנסה להשתלט על הכנסת, והח״כים מוותרים מרצון על תפקידם כמייצגי האזרחים מול הרשות המבצעת:

1. ממשלה מנופחת על חשבון הכנסת:

הממשלה ה-35 היא ממשלה יקרה ומסורבלת. היא מתקשה לתפקד, בין היתר גם בגלל גודלה: שני ראשי ממשלה, 34 שרים ושמונה סגני שרים. גודלה מחליש גם את הכנסת כי חברי הממשלה הם גם ח״כים. כלומר, למרות שעל הנייר רשומים 120 חברי כנסת, בפועל יש רק 87 מאחר ו-33 שרים וסגני שרים הם גם חברי כנסת. שר שהוא חבר כנסת לא יכול לפקח על הממשלה, הוא לא יכול להיות חבר בוועדת, להגיש שאילתות או לחוקק חקיקה פרטית. הוא חבר ממשלה, משמעותי פחות או יותר, שיש לו גם זכות הצבעה בפרלמנט וחובה להצביע עם הממשלה.

2. בניגוד למסורת, לאופוזיציה אין נציגות בוועדה למינוי שופטים:

בוועדה למינוי שופטים חברים שני נציגים של הכנסת. באופן מסורתי, אחד מהם הוא חבר האופוזיציה. בממשלה ה-35 החליטו לוותר על נציגות לאופוזיציה בוועדה, ולבחור רק שני נציגים מהקואליציה – אסנת הילה מארק (ליכוד) וצביקה האוזר (דרך ארץ). הסוגיה הגיעה גם לבג"ץ שקבע שלמרות שאכן נהוג למנות חבר אופוזיציה, הנוהג אינו מחייב.

3. אין אפילו ועדה קבועה אחת בכנסת שבראשה עומד נציג האופוזיציה:

למעט הוועדה לביקורת המדינה, באופן מסורתי, האופוזיציה מקבלת לפחות ועדה קבועה משמעותית אחת, למעט חלק מהשנים בהן הייתה ממשלת אחדות רחבה. 

לפי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת: "במרבית הממשלות לאורך השנים, עמדו בראשות רוב הוועדות הקבועות נציגי סיעות המשתייכות לקואליציה (5–10 ועדות), ובראשן של 2–4 ועדות עמדו נציגי סיעות האופוזיציה. עם זאת, בחמש ממשלות (ממשלות 14 ,15 ,21 ,22 ,23) עמדו בראשות כל הוועדות נציגי סיעות הקואליציה. המשותף לממשלות אלה הוא שהן הוקמו כממשלות אחדות. בממשלה נוספת שהוקמה כממשלת אחדות, הממשלה ה-29, היו שלוש ועדות שבהן כיהנו יושבי-ראש מסיעות האופוזיציה". 

הממשלה ה-35 היא לא ממשלה רגילה אבל גם לא ממשלת אחדות. היא ממשלה שוויונית שלה שני ראשים, וחבריה החליטו שלאופוזיציה לא מגיעה אפילו ועדה אחת קבועה משמעותית אחת, למעט הוועדה למעמד האישה שאינה מפקחת באופן ישיר על אף משרד ממשלתי.

יו״ר הכנסת מחזיר לעצמו את השליטה בכנסת, לאחר שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

4. מינוי מבקר מדינה שלא מעוניין להעביר ביקורת:

אחד הכלים המשמעותיים שיש לכנסת כדי לפקח על הממשלה הוא מבקר המדינה. מוסד המבקר הוא עתיר משאבים וסמכויות וביקורת של מבקר עצמאי וביקורתי יכולה להוביל אפילו לפתיחה של חקירת משטרה. על הכוח הזה ויתר מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שקודם כמועמד של רה"מ נתניהו לתפקיד. אנגלמן הצהיר כבר עם מינויו כי הוא תומך ב"ביקורת בונה" שאינה ניתנת בזמן אמת.

בנאום הבכורה שלו הוא בחר להודות בפה מלא לפטרון שדאג למנותו, רה"מ נתניהו: "אפתח בתודה והערכה לראש הממשלה וחבר הכנסת מר בנימין נתניהו על התמיכה במועמדותי". מאז הוא מרכך וממסמס ממצאי ביקורת, גם אם הם חמורים.

אם תנסו לקרוא את הדוחות האחרונים שפירסם אנגלמן תוכלו לראות שהביקורת אמנם נעשתה מונגשת יותר ויזואלית אך חלק גדול ממנה חסר ערך כי היא אינה מצביעה על האחראים ועל מה שצריך לתקן. 

עוד בשקוף:

5. החלשת מנגנון האי אמון קונסטרוקטיבי:

עם הקמת הממשלה ה-35 העבירו ח״כים מהקואליציה חבילת חקיקה ששינתה למעשה את חוקי היסוד של מדינת ישראל. המהלך הזה החליש את מוסד האי אמון בממשלה, וזאת במטרה למנוע מנתניהו וגנץ לנסות להקים ממשלה בראשותם כחלופה לממשלה הדו-ראשית. 

על פי לשון החוק החדש: "החליטה הכנסת להביע אי אמון בממשלת חילופים ולהביע אמון בממשלה אחרת […] ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי בממשלת החילופים שבה הובע אי האמון לא יהיו רשאים לעמוד בראשות הממשלה האחרת". כלומר, אם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ, האדם השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה. 

התיקון הזה צמצמם באופן דרסטי את האפשרות להקים ממשלה חדשה בראשות שתיים מהדמויות המרכזיות שיכולות לגבש מאחוריהן קונצנזוס בכנסת.

במשמרת שלו נעצרה החקיקה הפרטית. שר המשפטים אבי ניסנקורן.

6. נעצרה החקיקה הפרטית:

ועדת השרים לענייני חקיקה, בראשות שר המשפטים ניסנקורן, אינה מתכנסת כלל מזה שלושה חודשים והחקיקה הפרטית נעצרה. הדיון האחרון בהצעת חוק פרטית שמצאנו התקיים בשלהי יולי 2020. הצעות החוק הפרטיות לא עולות בכלל לסדר היום, משרדי הממשלה לא מביעים את דעתם עליהן, והחקיקה הפרטית לא עולה אפילו לקריאה טרומית. הסיבה: השר דוד אמסלם הוא בעל זכות וטו בוועדה ומונע ממנה להתכנס. 

עד שנעצרה החקיקה הפרטית לפני שלושה חודשים, נחקקו רק 11 הצעות חוק פרטיות בכנסת ה-23: ארבע מהן עסקו בשינויי חקיקה שאפשרו את הקמת הממשלה, אחת עסקה בהעברת סמכויות בין ועדות, ואחת נועדה לדחות לממשלה את הגשת תקציב המדינה. כך שרק חמש הצעות חוק פרטיות, שעוסקות בבעיות של הציבור אושרו עד כה בכנסת הנוכחית. ביניהן, למשל, תיקון טכני שנועד להקל על הציבור: לחייב מוסדות להחזיק גם מכשיר פקס לטובת פניות הציבור.

7. הממשלה אינה עונה לשאילתות:

נכון לשבוע שעבר יש כ-400 שאילתות שהגישו חברי הכנסת והשרים מצפצפים עליהן ולא עונים. חלקן מחכות ארבעה ואפילו חמישה חודשים למענה. לחברי הכנסת אין כוח להעביר חקיקה, וכעת גם המשימה לחלץ תשובות מהממשלה בפרק זמן אפשרי הפכה לבלתי אפשרית, וכך שגם את תפקידם כמפקחים על הממשלה הם אינם יכולים למלא. שאילתות בסיסיות שכולנו היינו רוצים לדעת את התשובה עליהן, כמו: האם שר האוצר יפעל לביטול תשלומי ביטוח לאומי למעסיקים שעובדיהם נמצאים בחל"ת – לא זוכות להתייחסות. 

8. חוקי הקורונה הפכו את הוועדות לחותמת גומי:

חוקי הקורונה שעברו בכנסת בחודשים האחרונים הם חוקי מסגרת. הם מאפשרים לממשלה להגביל תנועה, לסגור בתי עסק, למנוע השכלה מכלל התלמידים במדינה ולהשתמש בסוכנות הביון כדי לעקוב אחר אזרחים. 
הבעיה שהחוקים הללו שהם סגורים והכנסת לא יכולה להשפיע עליהם, אלא רק להאריך אותם או לא להאריך. הכל או כלום. הוועדה הרלוונטית יכולה לדרוש, להתקומם ולנסות לנהל מו"מ ומתן עם הממשלה, אבל היא לא יכולה לתקן את החוקים כשהם מגיעים אליה.

קחו לדוגמה את חוק השימוש בכלי השב"כ כדי לעקוב אחרי אזרחים. בוועדת החוץ והביטחון העלו לא מעט הצעות לשיפור מנגנון הערעור על האיכונים, לקידום חלופות ולקיצור תקופת הבידוד. אבל בסופו של יום היא מתנהלת כחותמת גומי. אם תרצה הוועדה לחייב את הממשלה לקצר את תקופת הבידוד או לקבוע שאם לא התקבל מענה לערעור תוך 12 שעות המבודד ישוחרר – היא חייבת לעשות זאת בחקיקה חדשה ואינה יכולה להכניס תיקונים לחוקים שמגיעים אליה להארכה.

ולמה חברי הוועדה לא מגישים תיקונים לחוקי הקורונה? ובכן, בהצלחה עם להעביר אותם בוועדת השרים לחקיקה, שכאמור לא מתכנסת.

אם היו״ר לא משתף פעולה עם הממשלה – הממשלה עוקפת אותו. יו״ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון במהלך דיון (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

9. אם יו"ר ועדה לא משתף פעולה עם הממשלה – מעבירים את הנושא לוועדה אחרת:

בכנסת ה-23 הוקמה ועדת הקורונה, שתפקידה לפקח על עבודת הממשלה בהתאם לתקנות וחוקי הקורונה. יו"ר הוועדה, יפעת שאשא ביטון (שארית של מפלגת כולנו ששובצה בליכוד), ביקשה לקבל נתונים כשהוועדה בראשותה החלה לדון בתקנות הקורונה.

אז במקום שמשרד הבריאות ינהל איתה דיאלוג או יספק את הנתונים שביקשה, החליטה הממשלה לעקוף את הוועדה ופשוט לנתב את דיוני החקיקה בנושא לוועדת החוקה. היו"ר שלה, יעקב אשר (יהדות התורה), כנראה נתפס בממשלה כנוח יותר. הממשלה רוקנה מתוכן ועדה בכנסת, בגלל יו"ר שהעזה להפגין עצמאות.

10. ניסיון לבטל את הפיקוח של הכנסת ולהפעיל תקנות לשעת חירום (תקש״ח).

במהלך דיוני הממשלה על חוקי קורונה מחמירים שהגבילו את ההפגנות, ניסה הליכוד להוביל מהלך שיעקוף את הכנסת לחלוטין ולאשר את הגבלת ההפגנות בתקנות לשעת חירום. תקנות לשעת חירום היו מאפשרות לרה"מ להחליט לבדו לאשר או להגביל את ההפגנות נגדו. 

הניסיון נכשל אך אם נצא שוב לבחירות וועדות הכנסת שוב יחדלו מלתפקד הממשלה עשויה להמשיך לנסות לקבוע חוקים בתקש"ח.

החרים דיון בוועדת החינוך ולא מרגיש שהוא באמת צריך לתת דין וחשבון לציבור. שר החינוך יואב גלנט (צילום: מרק ישראל סלם, פלאש 90)

11. הכנסת לא יכולה לפקח על הממשלה אם שרים ופקידי ציבור מסרבים להתייצב לדיונים.

בתחילת אוגוסט ביקשה ועדת החינוך לקיים דיון בהשתתפות שר החינוך ובכירי המשרד על המוכנות לפתיחת שנת הלימודים. שר החינוך, יואב גלנט, סירב להתייצב ומנע גם מבכירי המשרד להגיע. לאחרונה התקיים דיון של ועדת הפנים והוועדה לביקורת המדינה ובכירי משטרת ישראל סירבו להתייצב למרות שהוזמנו.

כפי שרמז ח"כ עופר שלח בפתיחת הדיון על אלימות משטרתית: "ברור לי לחלוטין שזה (אי התייצבות) נובע מעוצמת הלחץ הפוליטי שמרגישה צמרת המשטרה, שאי אפשר לנתק אותו מכך שאין כבר שנתיים מפכ"ל משטרה". 

12. פיליבסטר? רק כשנוח לממשלה

מנגנון הפיליבסטר מאפשר לאופוזיציה, לנסות לעכב חקיקה בבית הנבחרים, ואולי אפילו לעצור אותה. אבל בתקנון הכנסת קיים סעיף (98) שמאפשר לממשלה, דרך הקואליציה, לרמוס גם את המנגנון הזה. והממשלה הנוכחית בהחלט מנצלת אותו. ועדת הכנסת יכולה לקבוע כי אופוזיציה תקבל רק שעות בודדות במקום ימים לעכב חקיקה. 

עד כה, זה קרה לרוב במקרים חריגים במיוחד שבהם האופוזיציה עיכבה את העברת התקציב בניסיון להפיל את הממשלה או בנושאים מעוררי מחלוקת כמו יישום הסכמי אוסלו או החוק להסדרת ההתיישבות ביו"ש (חוק ההסדרה). 

במחקר של מרכז המידע והמחקר (מממ) של הכנסת שפורסם בחודש יולי השנה נמצא כי השימוש שעושה הקואליציה, כשליחת הממשלה, בסעיף זה בכנסת ה-23 הוא חסר תקדים. למעשה חצי מהפעמים שהופעל הסעיף מאז 1968 היו בכנסת ה-23, שהחלה לתפקד לפני פחות חצי שנה. נציין כי המחקר מציין גם את כמות ההסתייגויות חסרת התקדים שהגישה האופוזיציה במהלך אותה תקופה – אולי גם כי יש יותר נושאים שנויים במחלוקת. 

13. יו״ר הכנסת ביטל הצבעה בכנסת בהינף יד

יו"ר הכנסת, יריב לוין, ביטל החלטה של הכנסת שלא מצאה חן בעיני רה"מ – להקים ועדת חקירה לפרשת עסקת הצוללות. הדרך הפזיזה שבה התנהל לוין הייתה בעייתית – גם אם יש ממש בטענות שההצבעה שהוא ביטל היתה לא תקינה. 

סגן יו״ר הכנסת, ח״כ מנסור עבאס (הרשימה המשותפת) מנהל את דיון ועדת החקירה לפרשת הצוללות, רגע לפני שיריב לוין משתלט על הכיסא (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

יו"ר הכנסת הסיר מכסא היו"ר את סגנו, ח״כ מנסור עבאס, שניהל את הישיבה באותה העת, הכריז כי ההצבעה בטלה, והודיע על הצבעה שמית חוזרת. וזאת למרות שהיו דרכים פחות כוחניות לתקן את הטעות שהתגלתה לדעתו. למשל, עבאס היה יכול להוסיף להצבעה את מי שנכחו באולם אולם טענו שהצבעתם לא נקלטה – מה שקרה בכנסת כבר פעמים רבות וגם סביר על פי התקנון. בנוסף, היה יכול להקפיא את המצב, לכנס ישיבה עם סגני יו״ר הכנסת, לבצע בירור ולקבל החלטה משותפת.

הרי פרלמנטר מנוסה כמו לוין יודע שגם אם ההצבעה הראשונית היתה מתקבלת ככשרה למהדרין היה ניתן למסמס את הקמת ועדת החקירה במאה דרכים פרלמנטריות אחרות. לוין, באופן דורסני, קיצר דרך למען רה"מ ובכך סלל את הדרך לפעם הבאה שבה יחליט על דעת עצמו לבטל הצבעה של הכנסת.

המהלך של לוין הוכשר לאחר מעשה על ידי ממלאת מקום היועץ המשפטי לכנסת, שגית אפיק. מה שמוביל אותנו לבעיה הבאה.

14. על כסא היועץ המשפטי לכנסת יושבת ממלאת מקום

מאז אפריל 2020 יושבת על כסא היועץ המשפטי של הכנסת ממלאת מקום, עו״ד שגית אפיק. במשך חודשים ארוכים נמנע יו"ר הכנסת מלהקים את ועדת האיתור שתמליץ בפניו על מועמדים קבועים לתפקיד. לא משנה עד גם אפיק מוכשרת, עתידה המקצועי תלוי ביו"ר הכנסת. הוא זה שבוחר את היועץ המשפטי הבא, ואפק ממלאת המקום היא מועמדת לתפקיד קבע.

פארסת ביטול ההצבעה על ועדת החקירה לצוללות היו"ר יכולה להיות רק הפתיח למה שאנו עשויים לראות בעתיד כאשר ממלאת המקום תאלץ להתמודד עם שאלות קשות, כמו אם יו"ר הכנסת שוב יבזה את בג"ץ. 

נזכיר, רק לפני כמה חודשים יצא יו"ר הכנסת כנגד החלטת בג"ץ שחייב את יו״ר הכנסת הקודם יולי אדלשטיין לכנס את מליאת הכנסת כדי להחליפו, וכתב על נשיאת העליון חיות כי: "אם היא רוצה לשים עצמה מעל הכנסת, היא מוזמנת להגיע לבניין עם משמר בתי המשפט, ולפתוח את ישיבת המליאה בעצמה".

יריב לוין תקף את נשיאת בימה"ש העליון, אסתר חיות. (צילום מסך טוויטר)

15. המדינה מתנהלת בזמן המשבר בלי תקציב מדינה.

העברת תקציב מדינה הוא הליך סדור שבו הממשלה מגישה לכנסת סדר עדיפויות לאומי, והכנסת, כקולו של הציבור, דנה בו, שואלת שאלות באופן פומבי ושקוף ומנהלת מו"מ עם הממשלה. בשנת 2020 לא עבר תקציב מדינה שמותאם למציאות הנוכחית, וגם נראה שלא יעבור. למעשה הממשלה ה-35 לא קיבלה החלטות על סדר העדיפויות שלה והיא מתנהלת בלי לקיים דין ודברים בינה לבין עצמה ובטח שלא מול הכנסת. התוספת של 11 מיליארד השקלים לתקציב, שגם עליה לא רצה שר האוצר שהכנסת תפקח, היא רק פלסטר שהונח הגסות על תקציב 2019 – שמשקף את סדר עדיפויות שאושר בתחילת שנת 2018.

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע):

תפקידה של הכנסת היא לחוקק חוקים ולפקח על עבודת הממשלה. היא מהווה אחת מהרגליים עליהן נשענת כל השיטה הדמוקרטית בישראל. אם הכנסת חלשה וחסרת כוח וסמכויות – היא לא יכולה למלא את תפקידה ולייצג את העם מול הרשות המבצעת. כעת לרשות המבצעת יש כוח עצום ביד, ונראה שחברי הכנסת ויתרו על הקרב, וחלקם אפילו טוענים ש״השטח חשוב יותר״. בטווח הרחוק אנחנו מתמודדים עם איום על השיטה הדמוקרטית הישראלית, ובטווח הקצר – אנחנו משלמים את המחיר הכלכלי, חברתי ובריאותי – במתים ובכסף – על חוסר היכולת של הרשויות להתמודד עם האתגרים האימתניים שמזמן לנו משבר הקורונה. 

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)?

חברי הקואליציה חייבים להתעשת. כשהאופוזיציה כל כך מוחלשת, האחריות מוטלת עליהם. נכון להיום חברי הכנסת הפכו לחסרי משמעות במנגנון קבלת ההחלטות. הם נכשלים בתפקידם החשוב – לייצג את אזרחי המדינה שבחרו בהם. עליהם להשיב מאבק – להתעקש שלכנסת יהיה ייעוץ משפטי קבוע ויציב (יועמ״ש כנסת), ליצור שותפויות עם האופוזיציה ולהמשיך לנסות לקדם חקיקה פרטית גם אם הממשלה מתעקשת להפיל אותה. הם יכולים, למשל, להתנות חקיקה ממשלתית וקידום נושאים שחשובים לממשל – בקידום חקיקה פרטית.

חושבים שזה מופרך? ממש עם סגירת הכתבה התפרסם ב״כאן חדשות״ כי הליכוד בלם ניסיון של חברי הכנסת מהליכוד וש"ס להתחיל להעלות חוקים להצבעה על דעת עצמם.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בלעדי: 400 שאילתות שהגישו ח״כים לשרים לא נענו, למרות שחלף הזמן הקבוע לתגובה

על פי התקנון השרים צריכים לענות לשאילתות רגילות או ישירות תוך 21 ימים. חלק מהשאילתות שלא נענו הוגשו לפני חמישה חודשים. זמן האיחור הממוצע עומד על 53 יום. בראש רשימת השרים המזלזלים בכנסת ומאחרים לענות: אמיר אוחנה וישראל כ״ץ. יו״ר הכנסת יריב לוין יכול לכפות על השרים להגיב לשאילתות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הח״כים שואלים, אבל ממשלת ישראל אינה עונה. כ-400 שאילתות ישירות ורגילות שהגישו חברי וחברות הכנסת לשרים עדיין מחכות למענה. זאת למרות שבניגוד לתקנון הכנסת, עברו כבר לפחות 21 ימים מאז הוגשו השאילתות. כך עולה ממידע בלעדי שהגיע לידי "שקוף".

בין השרים שמשרדיהם הם המאחרים ביותר במענה לשאילתות מן הכנסת: השר לביטחון פנים אמיר אוחנה שמאחר במענה ל-86 שאילתות; שר האוצר ישראל כ"ץ עדיין לא הגיב ל-54 שאילתות; שרת התחבורה מירי רגב שלא ענתה ל-36 שאילתות; ושר המשפטים אבי ניסנקורן שמאחר במענה ל-29 שאילתות. זמן האיחור הממוצע (מעבר ל-21 הימים) של כלל משרדי הממשלה עומד על 53 ימים. כמעט חודשיים. 

השרים אוחנה, כ״ץ, רגב וניסנקורן (צילומים: ששון תירם, קמפיין כחול לבן, בן חדד, יונתנו / ויקימדיה)

שאילתה היא אחד הכלים המשמעותיים שעומדים לרשות נבחרי הציבור בכנסת כדי לפקח על עבודת הממשלה. חברי הכנסת יכולים להגיש שאילתות לשרים על נושאים בהם עוסק משרדם. השרים חייבים לענות. על פי התקנון יש להם זמן מוגדר לענות. במקרה של שאילתה רגילה מדובר ב-21 יום לתגובה במליאת הכנסת, על שאילתא ישירה השרים נדרשים לענות בכתב באותו פרק זמן. יש גם שאילתות דחופות (מענה תוך יומיים). חשוב לציין – נראה כי תרבות האיחורים במענה לשאילתות אינה ייחודית לכנסת הזאת, אולם הגיע הזמן לעשות לזה סוף. 

שלושה סוגי שאילתות: ישירה, רגילה ודחופה

  • שאילתה רגילה: מוגשת בכתב. התשובה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת על ידי השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד שלושים שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתה רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • שאילתה דחופה: מוגשת בעל-פה. השר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד, בעל פה ובמליאה. ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד ארבע שאילתות דחופות במושב.
  • שאילתה ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני. גם המענה נמסר אלקטרונית, בכתב, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד שמונים שאילתות ישירות במושב.

הכוח בידיים של יו״ר הכנסת לוין

"אני רואה את זה מאוד בחומרה, את ההימענות במענה לשאילתות. בכנסת שמחוקקת מעט זה מאוד מצמצם את הכלים המעטים שניתנו לחברי הכנסת לפעול כשליחי הציבור", אמר לנו ח"כ לשעבר דב חנין שהיה שכיהן בכנסת ה-17 עד ה-20. "אני חושב שהח"כים חייבים לפעול בעניין ולא לשתוק. הם חייבים להגן על עצמם ולהגן על הזכויות שלהם שבסופו של דבר הן הזכויות של הציבור". "חנין הוסיף: "אני מצפה מיו"ר הכנסת שיעמוד מאחורי ההתחייבות שלו להגן על מעמד הכנסת. יש פה פגיעה קיצונית וישירה במעמדה של הכנסת וזו חובתו של יו"ר הכנסת, לא רק לדבר על מעמדה של הכנסת אלא אף לפעול. יש לו הרבה כלים לעשות את זה ביניהם לעכב חקיקה או תקנות של השרים הסוררים". 

ואכן, הכוח לגרום לשרי הממשלה לענות לשאילתות נמצא בידיים של יו״ר הכנסת יריב לוין (הליכוד). על פי תקנון הכנסת, יו״ר הכנסת הוא זה שגם יכול להפוך כל "שאילתא רגילה" שלא נענתה ל"שאילתה דחופה". על שאילתה דחופה חייב השר לענות תוך יומיים במליאה. פנינו ללשכתו של לוין ושאלנו כיצד היו"ר מתכוון לפעול מול השרים שלא עומדים בהוראות תקנון הכנסת. אולם עד לזמן פרסום הכתבה לא נתקבלה התייחסות. 

יכול לנקוט סנקציות כדי לחייב את השרים לענות. יו"ר הכנסת, יריב לוין. (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

"אין ספק שהתעלמות חלק מהשרים מלוחות הזמנים הקבועים לטיפול בשאילתות פוגע בעבודת הכנסת, ביכולתה לפקח כהלכה על עבודת הממשלה וביחסי העבודה התקינים בין הרשויות", נמסר לנו מלשכתו של ח"כ משה ארבל (ש"ס), שמרבה להשתמש בשאילתות. "בישיבת נשיאות הכנסת האחרונה העלה ח״כ ארבל בפני יו״ר הכנסת סוגיה זו. היו"ר ציין כי הנושא מטופל על ידי לשכתו באופן אישי ויחסית לכנסות קודמות המצב טוב יותר למרות שאינו משביע רצון. הקושי העיקרי הוא בתרבות הארגונית בחלק מהמשרדים אשר רואה בשאילתות טרחה, שלא מבינה את חשיבותן בשיטת הממשל הפרלמנטרית״. בלשכתו של ארבל גם הוסיפו כי ״אין ספק שמעקב ציבורי אחר נושא זה יעודד שינוי".

עוד בשקוף:

גם חברת הכנסת סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת) מרבה להגיש שאילתות. "במושב הקודם, והראשון שלי כחברת כנסת, הזמנתי את הציבור להעביר ללשכה שלי בקשות והצעות לשאילתות למשרדי ממשלה. קיבלנו עשרות שאלות, את הרוב המוחלט העברנו", היא מסרה לנו. אבל, היא מספרת, היא עדיין לא קיבלה מענה לרבות מהשאילתות שהגישה. "ההתעלמות היא גם תשובה, וגם סמלית, לזלזול של הממשלה בציבור״. סאלח מספרת כי השאילתות שהגישה נוגעות לבעיות של אנשים פרטיים, ושל ארגונים, שמבקשים לקבל תשובות ממשרדי הממשלה. ״אני מתכוונת להמשיך עם זה גם במושב הזה, ועד שנחליף את הממשלה הרעה הזאת", היא אמרה.

בלשכתו של מיקי לוי, ח"כ ותיק במשכן, דווקא מציינים שיפור: "זו בעיה שפחות נפוצה בכנסת ה-23 מהכנסת הקודמת, דווקא היו"ר, יריב לוין, פועל כדי לקבל מענה מהשרים, יותר מאשר נעשה בעבר. אנחנו פונים באופן תדיר למזכירות הכנסת בכל עת שיש חריגה במתן תשובה ובמזכירות הכנסת עושים מאמצים מול לשכות השרים". עם זאת, מציינים בלשכה, ״יש שרים כמו השרים גמליאל ישראל כ״ץ וגנץ שמובילים בהיעדר מענה לאורך חודשים רבים".

הח״כים חייבים להגן על זכויות הציבור. ח״כ לשעבר דב חנין (צילום: ויקימדיה)

גם ח״כ עופר כסיף (הרשימה המשותפת) סיפר לנו כי על איחורים במענה לשאילתות שהגיש. כסיף אף פנה בנושא ליו״ר הכנסת. "בעקבות פנייתי, הוציא היו"ר מכתב לשרי הממשלה בדרישה מהם להשיב לשאילתות במועד. יש להבין שהמענה המאוחר על שאילתות מונע פתרון בעיות הזקוקות לטיפול מיידי, כאשר לא אחת נענית שאילתה לאחר שהנושא הפך לא רלוונטי", הוא אמר ל"שקוף". כסיף הוסיף כי לדעתו "חמורה יותר החלטתם של מרבית השרים לענות לשאילתות באמירות כלליות ומתחמקות. לרוב התשובה מכילה אמירה כללית לפיה הכל נעשה על פי חוק וללא התייחסות לגופו של עניין. עובדה זו הופכת את כלי השאילתות לפחות אפקטיבי בפיקוח על משרד הממשלה. בשורה התחתונה, השילוב בין איחור במענה לשאילתות לתשובות המתחמקות הוא שלב נוסף במחיקת הכנסת והכפפתה באופן מלא לממשלה".

פנינו לשרים אמיר אוחנה, ישראל כ״ץ, מירי רגב, אבי ניסנקורן, יואב גלנט וגילה גמליאל – כולם עומדים בראש רשימת המשרדים שאינם עונים לשאילתות. אולם כולם בחרו שלא למסור תגובה. כאמור, אנחנו עדיין ממתינים גם לתגובתו של יו״ר הכנסת. אם היא תתקבל – היא תתפרסם כאן. 

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע)?: הציבור בוחר את נציגיו לכנסת. אלו חייבים לפקח בשמו על עבודת הרשות המבצעת (הממשלה). אם שרי הממשלה לא עונים לשאיתות הם לא מאפשרים לחברי הכנסת לבצע את עבודתם. 

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש״י): זה בידיים של יו"ר הכנסת. הוא יכול להחליט להפוך את כל 400 השאילתות למעמד של "דחופות", וכך לאלץ את השרים להתייצב במליאה, לענות ולהחזיר את הכוח לציבור. וכפי שאמר דב חנין, חברי הכנסת יכולים גם להעניש: לעכב תקנות וחקיקה ממשלתית של השרים הסוררים.

***

 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

 

עשרה חודשי פגרת הכנסת, והיד עוד נטויה: כמה זה עלה לנו?

בסוף דצמבר פוזרה הכנסת ה-20. מאז ועד היום עברו יותר מעשרה חודשי פגרה בהם המערכת השלטונית קפואה: אין כמעט ועדות ומליאה, אין חקיקה. בעיות לא פתורות נתקעו אי שם בסוף שנת 2018. המצב החריג הזה מרתיח. למה? כי בזמן שאנחנו נגררנו שוב ושוב לקלפיות, עבודת הכנסת פסקה, ואיתה קבלת ההחלטות על החיים של כולנו. אז כמה בכל זאת עלתה לנו התקופה הזו?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין, תומר אביטל |

האם הפגרה הארוכה תגיע לקיצה בקרוב? האם נלך לבחירות בפעם השלישית? במקום לשאול שאלות חסרות תשובה, החלטנו לכמת את מה שקרה בכנסת מאז פיזור הכנסת בסוף דצמבר 2018. לבדוק כמה עלו לנו חברות וחברי הכנסת? איזו עבודה פרלמנטרית הם עשו? כמה עלה משכן הכנסת הנטוש?

למטה תוכלו למצוא פירוט של כל הנתונים האלה ונוספים, ואיך חישבנו אותם. הסכומים המופיעים בכתבה הם התאמה של ביצוע התקציב לשנת 2018 לתקופה של תקופת הפגרה.

10 חודשי פגרה, שהם כ-315 ימים או 7,560 שעות (והספירה נמשכת) מאז 26.12
הכנסת ה-20 פוזרה בסוף דצמבר 2018. הכנסת ה-21 עזבה אותנו בטרם עת לאחר 5 חודשי קיום בלבד, ועד שתורכב ממשלה הפגרה ממשיכה להתארך. 

9 שאילתות הוגשו
השאילתות הן אחת הדרכים של חברי הכנסת לפקח על עבודת הממשלה. באפשרות הח"כים לפנות לשרים בכל שאלה, ואלה חייבים בתשובה בתוך זמן מוקצב. בכהונתה הקצרה בת חמשת החודשים של הכנסת ה-21 הוגשו חמש שאילתות, שלוש מהן על ידי ח"כ מיכאל ביטון (כחול לבן), ועוד אחת על ידי כל אחד מהח"כים יוראי להב הרצנו (כחול לבן) ואילן גילאון (מרצ). כלומר – שאילתה אחת בלבד בממוצע לחודש. לשם השוואה, בכנסת ה-20 הוגשו כ-6,021 שאילתות – כ-133 שאילתות בממוצע לחודש.

עדכון: ח"כ יעל גרמן הגישה גם כן שאילתה, ממש השבוע.

מיכאל ביטון – אתר הכנסת

מרב מיכאלי – אתר הכנסת

בכנסת ה-22 הוגשו בינתיים 4 שאילתות, שתיים מהן על ידי ח"כ מרב מיכאלי (העבודה), אחת על ידי ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) ואחת על ידי עופר כסיף (הרשימה המשותפת).
מפיזור הכנסת ה-20 ועד הבחירות שנערכו באפריל לא הוגשה ולו שאילתה אחת!

221 דיונים בוועדות
כלומר, כ-22 דיונים בחודש. בכנסת ה-20 למשל, התקיימו כ-10,450 דיונים, שהם כ-232 דיונים בחודש. יותר מפי עשר!

7 חוקים חוקקו
ביניהם חוק התפזרות הכנסת ה-20 וחוק התפזרות הכנסת ה-21, ועוד חמישה חוקים – ביניהם חוק איסור צריכת זנות. בשנה רגילה מחוקקים כ-150 חוקים.

איך בדקנו

סרקנו במאגר החקיקה של אתר הכנסת את החוקים שפורסמו מתאריך פיזור הכנסת ה-20 ועד היום. לפעמים החוקים מתפרסמים במאגר לאחר החקיקה, ולכן וידאנו את התאריך בו עברו החוקים קריאה שניה ושלישית במליאה. שבעה מהחוקים חוקקו לאחר פיזור הכנסת.

40 ישיבות במליאה
8 ישיבות מליאה נערכו בכנסת ה22, 28 ישיבות נערכו בכנסת ה-21 ו-4 ישיבות מאז פיזור הכנסת ה-20 ועד הבחירות באפריל.

100 מיליון ש"ח שלא הועברו לחיזוק חדרי המיון
תקציב זה, ועוד רבים נוספים, נתקע עם פיזור הכנסת ה-20. 

43 טיסות (רשמיות) לחו"ל
בכנסת ה-22 אושרה טיסה אחת לחו"ל: של ח"כ יעקב מרגי (ש"ס). בכנסת ה-21 אושרו 25 טיסות לחו"ל ל-19 ח"כים. שיאן הטיסות בתקופה הזאת בפגרה: ח"כ עוזי דיין (הליכוד).

מפיזור הכנסת ה-20 ועד הבחירות באפריל אושרו 21 טיסות של 13 ח"כים. שיאנית הטיסות בפגרה הזאת: ציפי לבני, עם 5 טיסות לחו"ל. כל אלה הן רק טיסות שאושרו באופן רשמי. מה עם הטיסות אליהן טסו נבחרי הציבור באופן פרטי? חוץ מלנסות להתעדכן דרך הרשתות החברתיות, אין לנו דרך לדעת לאן ולכמה זמן טסו הח"כים בפגרה. אפילו פנינו בבקשת חופש מידע לרשות האוכלוסין וההגירה בבקשה לקבל את מספר הטיסות, אך בקשתנו נדחתה (בטענת פגיעה בפרטיות). למה חשוב שנדע? כי למרות המצב הפוליטי החריג, חברות וחברי הכנסת עדיין אמונים על קבלת ההחלטות שנוגעות לחיים של כולנו, ועל טובת הציבור. הראנו קודם כמה כסף כולנו משקיעים בזה. זכותנו לדעת אם ניצלו את עשרת חודשי הפגרה כדי לעבוד, או כדי לטייל בעולם.

עלות המשכן שננטש כמעט לשנה

כ-14,166,666 ש"ח על הארנונה של משכן הכנסת
לפי חשב הכנסת (שסיפר על כך בפרק 6 של הפודקאסט "המדריך לדמוקרטיה") – הכנסת משלמת ארנונה בסך כ-17 מליון ש"ח בשנה, שהם כ-14,166,666 ש"ח ל-10 חודשי פגרה.

כ-64.5 מיליון ש"ח על ביטחון הכנסת
תקציב הביטחון של הכנסת כולל בתוכו, למשל, את שכר עובדי משמר הכנסת, ציוד בטחוני, הוצאות על רכבים וכן הוצאות על רווחה וספורט.

כ-173 מיליון ש"ח על הוצאות שקשורות בעובדי הכנסת
התקציב כולל בין היתר את שכרם, הכשרות מקצועיות, רווחה וספורט ותשלום לעובדים שאינם קבועים.

7,615,000 ש"ח, לפי הערכה, על קשר עם הבוחר
התקציב נועד לעזור לחברות וחברי הכנסת לשמור על קשר עם הציבור, לנהל את הלשכה ולשלם על דברים נוספים שדרושים למילוי תפקידם.

120 חברות וחברי כנסת
מתוכם 49 ח"כים חדשים שנבחרו לכנסת ה-21 והפכו לוותיקים במהרה, ועוד 8 ח"כים חדשים שהושבעו לפני חודש וחצי לכנסת ה-22.

כ-106,920,000 ש"ח – עלות הח"כים בפגרה
עלות ח"כ מלאה מדי חודש לקופת המדינה היא כ-108,000 שקל. בכנסת 99 ח"כים שאינם שרים, שעלו לנו בכל חודש כעשרה וחצי מליון ש"ח.

איך חישבנו?

ח"כ – שכר ברוטו: 44,000 ש"ח. עלות שכר למעסיק: 55,000 ש"ח.
יועץ צמוד – שכר ממוצע: 13,000 ש"ח. עלות שכר: 16,000 ש"ח
שלושה יועצים צמודים = 48,000 ש"ח
הוצאות ממוצעות לחודש מתקציב קשר עם הבוחר: 5,000 ש"ח
סך הכל כ-108,000 שקל בחודש עלות ח"כ (הערכה)

3.7 מיליון ש"ח: עלות 7 הח"כים שכיהנו רק בכנסת ה-21
עידן רול, יוראי להב הרצנו (כחול לבן), פוטין מולא, עוזי דיין, אריאל קלנר, מאי גולן (הליכוד) ועידית סילמן (הימין החדש) – נבחרו לכהן בכנסת ה-21, אך לא נבחרו בשנית בבחירות שנערכו בספטמבר. כל כהונתם – 5 חודשים של פגרה.

עלות 120 חברי הכנסת, כולל השרות והשרים: 129,600,000 ש"ח לפחות
למה לפחות? כי שכר השרים והעלות הכוללת שלהם מדי חודש גבוהה מזו של חברי הכנסת.

1320 ש"ח – העלאה בשכר הח"כים
אמנם מדובר בעלות עתידית, אך בראשון בינואר 2020 צפויים לקבל חברי הכנסת העלאה בשכר. קראתם נכון, העלאה עבור שנה שהם כמעט לא עבדו בה. עוד על המצב ההזוי שמאפשר את קבלת העלאות האלה בסרטון שבכתבה הזאת

נזכיר: 74 ח"כים הצביעו בעד פיזור הכנסת ה-21 וגרמו למצב הזה
74 חברות וחברי כנסת הצביעו בעד הצעת חוק פיזור הכנסת שהציע ח"כ מיקי זוהר (הליכוד), שעקפה את הנוהל לפיו הנשיא יכול להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מועמד אחר, לאחר שהמועמד הראשון לא הצליח בכך – והובילה אותנו לבחירות נוספות. למרות שהצביעו בעד, חלק מחברי הכנסת התבטאו נגד ההחלטה:

ח"כ יואב קיש אמר למשל כי "עברנו שתי מערכות בחירות קשות שגרמו לקרעים בעם. רצון הבוחר ותוצאות הבחירות הן ברורות- ממשלת אחדות".
לפי ח"כ יעקב מרגי, "הבחירות היו מיותרות, היינו באותה נקודה לפני מספר חודשים. אני רוצה להאמין שלא ייכפו עלינו בחירות בפעם השלישית".
וגם ח"כ רפי פרץ הסכים שזה לא היה רעיון טוב בהכרח, כשאמר "…החברה הישראלית פצועה מהבחירות האחרונות וצריכה להתאחד כדי להבריא את השסעים. אסור להביא לבחירות נוספות".

נזכיר: חברי הכנסת מהליכוד, כולנו (חוץ מרועי פולקמן שנעדר), ישראל ביתנו, איחוד הימין, ש"ס, יהדות התורה, חד"ש-תע"ל ורע"ם-בל"ד הצביעו בעד פיזור הכנסת ה-21. אם הבחירות הנוספות היו "מיותרות" או גרמו ל"קרעים בעם" – הם האחראים הבלעדיים.

הרשימה המלאה של האחראיים לפגרה המפלצתית:

  1. אלי אבידר (ישראל ביתנו)
  2. יולי אדלשטיין (ליכוד)
  3. אמיר אוחנה (ליכוד)
  4. ינון אזולאי (ש"ס)
  5. ישראל אייכלר (יהדות התורה)
  6. זאב אלקין (ליכוד)
  7. דוד אמסלם (ליכוד)
  8. אופיר אקוניס (ליכוד)
  9. משה ארבל (ש"ס)
  10. גלעד ארדן (ליכוד)
  11. יעקב אשר (יהדות התורה)
  12. דוד ביטן (ליכוד)
  13. אלי בן-דהן (ליכוד/איחוד הימין)
  14. יואב בן צור (ש"ס)
  15. קרן ברק (ליכוד)
  16. ניר ברקת (ליכוד)
  17. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת)
  18. מאי גולן (ליכוד)
  19. יואב גלנט (ליכוד)
  20. גילה גמליאל (ליכוד)
  21. משה גפני (יהדות התורה)
  22. עוזי דיין (הליכוד)
  23. אבי דיכטר (הליכוד)
  24. אריה מכלוף דרעי (ש"ס)
  25. צחי הנגבי (הליכוד)
  26. שרן השכל (הליכוד)
  27. מיקי זוהר (הליכוד)
  28. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת)
  29. ציפי חוטובלי (הליכוד)
  30. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת)
  31. יעקב טסלר (יהדות התורה)
  32. מרדכי יוגב (איחוד הימין)
  33. היבה יזבק (הרשימה המשותפת)
  34. אלי כהן (הליכוד)
  35. יצחק כהן (ש"ס)
  36. משה כחלון (הליכוד)
  37. עופר כסיף (הרשימה המשותפת)
  38. אופיר כץ (הליכוד)
  39. חיים כץ (הליכוד)
  40. ישראל כץ (הליכוד)
  41. יריב לוין (הליכוד)
  42. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו)
  43. יעקב ליצמן (יהדות התורה)
  44. אוסנת הילה מארק (הליכוד)
  45. פטין מולא (הליכוד)
  46. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו)
  47. מיכאל מלכיאלי (ש"ס)
  48. אורי מקלב (יהדות התורה)
  49. יעקב מרגי (ש"ס)
  50. משולם נהרי (ש"ס)
  51. בנימין נתניהו (הליכוד)
  52. יבגני סובה (ישראל ביתנו)
  53. אופיר סופר (איחוד הימין)
  54. עידית סילמן (איחוד הימין)
  55. בצלאל סמוטריץ' (איחוד הימין)
  56. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
  57. גדעון סער (הליכוד)
  58. מנסור עבאס (הרשימה המשותפת)
  59. איימן עודה (הרשימה המשותפת)
  60. אתי עטייה (הליכוד)
  61. עודד פורר (ישראל ביתנו)
  62. יצחק פינדרוס (יהדות התורה)
  63. מאיר פרוש (יהדות התורה)
  64. רפי פרץ (איחוד הימין)
  65. יואב קיש (הליכוד)
  66. אריאל קלנר (הליכוד)
  67. שלמה קרעי (הליכוד)
  68. מירי רגב (הליכוד)
  69. יפעת שאשא ביטון (הליכוד)
  70. אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת)
  71. יובל שטייניץ (הליכוד)
  72. קטי שטרית (הליכוד)
  73. מיכל שיר (הליכוד)
  74. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת)

כמה חזרות לשגרה?

2 וחצי נסיונות להרכיב ממשלה
נסיון ראשון של נתניהו לפני פיזור הכנסת ה-21, נסיון נוסף שלו לאחר הבחירות שנערכו בספטמבר והנסיון הנוכחי של בני גנץ, הנמשך בימים אלה. האם נבחרי הציבור שלנו יהיו אחראיים מספיק כדי לסיים את הפגרה האינסופית הזאת?

1 ציבור שמחכה לשגרה
נראה שהבחירות, הרכבת הממשלה והמהלכים הפוליטיים ממלאים את כותרות העיתונים ומהדורות החדשות. זה מעניין מאוד, אבל זה לא העיקר. זאת רק הדרך למטרה האמיתית: עבודה למען הציבור ושיפור החיים במדינת ישראל. עוד מעט תעבור שנה מאז שהמערכת השלטונית בישראל עבדה כרגיל – לא הגיע הזמן להניח את המחלוקות בצד ולחזור לשגרה?

מדד השאילתות של הכנסת ה-20

השאילתות, מהכלים היעילים לפיקוח על הממשלה, לא זוכות לסיקור תקשורתי נרחב. לאחר מאמץ ממושך הצלחנו להשיג את המידע מהכנסת – ועתה אנו מציגים בפניכם את "מדד השאילתות": מי המפלגה שעוסקת הכי הרבה בפיקוח על הממשלה? מי זנחה את תפקידה כמעט לחלוטין? ומי הם חברי הכנסת שלא הגישו אפילו שאילתא אחת בארבע שנים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| נתון בראש, אסף נתיב |

עבודתם של חברי הכנסת מורכבת, קשה ובנויה מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות, טיסות לחו"ל, קשר עם הציבור ועוד. אנחנו מאמינים בחשיבות כלל המדדים – ולכן מביאים לכם בשקוף ניתוחים מכל הזוויות.

בכתבה זו נסקור את פעילות חברי הכנסת והסיעות דרך השאילתות – אחד הכלים החזקים ביותר שעומדים לרשות חברי הכנסת בפיקוח על הממשלה – ולצערנו, בגלל שהנושא לא סקסי, גם אחד הנושאים הפחות מסוקרים בעבודת הח"כים. בזכות "מדד השאילתות", נוכל ללמוד מי מחברי הכנסת משקיע את זמנו למען הציבור בפיקוח על הממשלה  – ומי מזניח את התפקיד החשוב הזה.

אז מהי שאילתא? פנייה של חבר כנסת לשר עם שאלה בתחום משרדו. הטוויסט? השר מחויב לענות! הלוואי וכולנו היינו יכולים לשאול את השרים שאלות ישירות ואשכרה לקבל תשובה – אבל הזכות הנהדרת הזאת ניתנה רק לח"כים.

שלושה סוגים של שאילתות: רגילה, דחופה וישירה
  • רגילה: מוגשת בכתב והתשובה לה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת ע"י השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד 30 שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתא רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • דחופה: מוגשת בעל-פה והשר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד! ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד 4 שאילתות דחופות במושב.
  • ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני וגם המענה נמסר אלקטרונית, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד 80 שאילתות ישירות במושב.
  • לפרטים טכניים נוספים על השאילתות השונות, ניתן לבקר באתר הכנסת.

המפלגה המצטיינת

המפלגה המצטיינת (בניכוי שרים וסגני שרים) היא ש"ס – עם 165 שאילתות בממוצע לח"כ. זהו נתון מרשים במיוחד שכן ש"ס חברה בקואליציה – כלומר, היא עושה את עבודת הפיקוח גם "מבפנים". המפלגה הבאה בתור היא הרשימה המשותפת, עם ממוצע של 130 שאילתות לח"כ. פה ישנה הפתעה מסוימת, שכן חברי הרשימה המשותפת לא הצטיינו (בלשון המעטה) במדדים קודמים שנבדקו. בתחתית הטבלה נמצאות הליכוד וישראל ביתנו, עם כ-16 שאילתות בממוצע לח"כ.

ציון נכשל

ישנם חמישה חברי כנסת בלבד שכיהנו לאורך הכנסת ה-20 במלואה ולא הגישו אף לא שאילתא אחת: שני חברי אופוזיציה: ציפי לבני (המחנה הציוני) ויאיר לפיד (יש עתיד), ושלושה חברי קואליציה מהליכוד – אבי דיכטר, דוד אמסלם ובני בגין – מה שלא מנקה אותם מאחריות להגשת שאילתות (ראו הח"כים של ש"ס לעיל, לדוגמא).

כל הניתוחים

מתודולוגיה

ריכזנו את כלל הנתונים על מספר השאילתות וסוגן שהגישו כל חברי הכנסת. חשוב להדגיש: שרים וסגני שרים לא נכללו במדד, שכן הם-הם הממשלה אליה מגישים את השאילתות.

דגשים נוספים:

  • לגבי חברי כנסת שכיהנו חלק בתקופת הכהונה של הכנסת ה-20 (בדרך כלל בשל החוק הנורווגי), בדקנו את מספר השאילתות שהגישו בזמן היותם חברי כנסת בלבד – תוך השוואה לממוצע החודשי לח"כ.
  • אורלי לוי אבקסיס נכנסה לכנסת מטעם מפלגת ישראל ביתנו, אך פרשה מהמפלגה באוגוסט 2016 – אך המשיכה לכהן כח"כ. במדד הזה החשבנו אותה כסיעת יחיד לאורך כל הכנסת ה-20, והנתונים לגביה לא נכנסו תחת מפלגת ישראל ביתנו.
  • תאריכי השאילתות: בין ה-31/03/2015 ועד ה-26/12/2019 (מלוא כהונת הכנסת ה-20).
  • מוזמנים ומוזמנות לעיין בקובץ הנתונים הגולמיים.
  • גיליתם נקודה מעניינת שפספסו או טעות? ספרו לנו!

איפה המידע הזה היה עד היום?

אתר הכנסת מנגיש לציבור רק שניים מתוך שלושה סוגי שאילתות (ראו קופסה פה למטה) – ולכן היה זה בלתי אפשרי לבצע את הבדיקה הזו, עד היום.  בשביל לקבל את הנתונים נפגשנו עם נציגים מהנהלת הכנסת והגשנו שורה של בקשות חופש מידע – ובזכות כך הצלחנו להשלים את המידע החסר אודות השאילתות הישירות שהגיש כל ח"כ – ולבנות מדד שאילתות אמין.

השאילתות משמשות לדברים רבים – החל מקבלת מידע לצורך חקיקה, דרך בירור מקרים פרטניים ועד שאלות לצורך בקרת הנעשה במשרדי הממשלה השונים. לדוגמה, ניתן להגיש שאילתא מדוע קצבת הזקנה של פלוני לא הגיעה או לחילופין לשאול מהי פירוט תוכנית העבודה למיגון גדרות ההפרדה בכבישים לצמצום הפגיעה ברוכבי אופנוע.

בכנסת ה-20 הוגשו 6,643 הצעות חוק. שאילתות, לעומת זאת, הוגשו רק 6,021. זה מצב מטורף, שמעיד על כך שהכנסת לא משתמשת בכלי השאילתות מספיק. ישנם חוקים רבים שהועלו מבלי שהח"כ המגיש אפילו בירר אם מתקיימים כבר הליכי חקיקה מקבילים במשרד הממשלה הרלוונטי – שהיו כמובן מייתרים את ההצעה המקורית וחוסכים לכולם הרבה זמן.

*

"נתון בראש" הוא מיזם עצמאי המבקש לקדם עיתונות נתונים (דאטה ג'ורנליזם) בישראל.

83% אידיאולוגיה – אילו שאילתות הגיש בצלאל סמוטריץ' לממשלה?

במסגרת סיקור הצל של סמוטריץ' ביקשנו את רשימת השאילתות הישירות שהגיש – ולאחרונה קיבלנו את התשובה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לכנסת שני תפקידים מרכזיים – לחוקק ולפקח על הממשלה. אחד הכלים האפקטיביים בביצוע התפקיד השני, הפיקוח, נקרא שאילתות – חבר כנסת שפונה לשר עם שאלה בתחום משרדו, והשר מחויב להשיב לה.

כפי שדיווחנו לפני מספר חודשים, בעוד שאילתות "רגילות" ו"דחופות" מוקראות במליאה והשר הממונה משיב עליהן בקולו (כלומר: הן חשופות לציבור), השאילתות ה"ישירות" (אלה שנשלחות בידי הח"כים ישירות למשרדי הממשלה) אינן שקופות כלל. דווקא בגלל שהתכתובת בין המשרד הממשלתי למשרד הח"כ נעשית מאחורי הקלעים – ישנו סיכוי גבוה יותר שהיא תשקף את עיסוקו האמיתי והמרכזי של חבר הכנסת.

כאשר ערכנו סיקור צל מקיף לבצלאל סמוטריץ' (איחוד מפלגות הימין), הלה סירב לענות על כל שאלותינו – ועל כן, הגשנו בקשת חופש מידע לכנסת במטרה לקבל את רשימת השאילתות הישירות שהגיש – וכך ללמוד עוד על פעילותו הפרלמנטרית. הכנסת העבירה את הבקשה לאישורו של סמוטריץ', ובאופן מפתיע, ולמעט השחרה אחת מטעמי צנעת הפרט הכנסת, הוא אישר למסור לנו את רשימת השאילתות המלאה – ברמת הכותרת (ללא פירוט השאלה וללא התשובה שהתקבלה).

ומה גילינו? מתוך 54 שאילתות ישירות שהגיש סמוטריץ', לפחות 45 מהן עסקו בנושאי הליבה בהן הח"כ החרוץ מטפל: דת, ישובי יהודה ושומרון ועידוד אכיפה בקרב בדואים וערבים. נוסף על כך, שלוש שאילתות עסקו בנושאי פיקוח על הבנקים (סמוטריץ' חבר ב"ועדת פישמן") ואחת בחקירות ראש הממשלה.

התרשמו בעצמכם: רשימת כל השאילתות הישירות שהגיש סמוטריץ'.

 

משקיפים את השאילתות

שאילתות הן כלי שעומד לרשות חברי הכנסת במטרה לפקח על הממשלה ביעילות. האם חברי הכנסת משתמשים בכלי הזה כראוי? קשה לבדוק. אתר הכנסת לא מדווח על כל השאילתות – וכאן אתם נכנסים לתמונה. כתבה ראשונה בסדרת "עיתונות הפתרונות" של שקוף

| אסף נתיב |

כתבה זו היא ראשונה בסדרה, בהן הטקסטים שלנו ילוו במשימה פשוטה שתאפשר לכם, הקוראים, לשפר את המציאות. למה? כי אנחנו שואפים לייצר "עיתונות פתרונות" – כזו שלא רק מציפה בעיות, אלא גם נותנת את הכלים והדרך לפתרונן.

הכשל

כחלק מתחקיר שערכנו בעבור כתבה לפני מספר חודשים, בדקנו (באמצעות הנתונים באתר הכנסת) מי מחברי האופוזיציה משתמש בכלי השאילתות. כך לדוגמא, ראינו כי שלי יחימוביץ (המחנה הציוני) הגישה שתי שאילתות רגילות בלבד. המידע היה מפתיע, שכן יחימוביץ' ידועה כח"כית חרוצה – ואכן, במערכת "סנהדרין" הפנימית של הכנסת (אליה אין לנו גישה, אלא רק לח"כים ויועציהם), ניתן לראות שהיא הגישה בפועל לא פחות מ- 30 שאילתות.

נתונים על השאילתות של ח"כ יחימוביץ' מאתר הכנסת

נתונים על השאילתות של ח"כ יחימוביץ' ממערכת הסנהדרין של הכנסת

בדיקה קצרה העלתה כי אתר הכנסת פשוט לא מדווח כלל על שאילתות ישירות (ראו הסבר על סוגי שאילתות בתיבה למטה). זה מוזר במיוחד בהתחשב בכך שהשאילתות מהסוג "הישיר" הן דיגיטליות והיה מצופה שיהיה קל במיוחד להשקיף אותן.

המטרה עליה החלטנו: להשקיף את כלל השאילתות

יחד נפעל להנגיש באתר הכנסת את השאילתות שמגישים חברי הכנסת ואת התשובות שהם מקבלים – לרווחת הציבור הרחב.

מה זה שאילתא בכלל?

לכנסת שני תפקידים מרכזיים – לחוקק ולפקח על הממשלה. אחד הכלים האפקטיביים בביצוע התפקיד השני, הפיקוח, נקרא שאילתות – חבר כנסת שפונה לשר עם שאלה בתחום משרדו, והשר מחויב להשיב לה.

שלושה סוגים של שאילתות: רגילה, דחופה, ישירה
  • רגילה: מוגשת בכתב והתשובה לה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת ע"י השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד 30 שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתא רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • דחופה: מוגשת בעל-פה והשר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד! ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד 4 שאילתות דחופות במושב.
  • ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני וגם המענה נמסר אלקטרונית, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד 80 שאילתות ישירות במושב.
  • לפרטים טכניים נוספים על השאילתות השונות, ניתן לבקר באתר הכנסת.

שאילתות הן כלי מצוין לפיקוח על הממשלה שכן הן מאפשרות להבין את הנעשה במשרדים השונים ולקבל מידע מהימן וממוסמך לטובת הציבור (השרים חייבים לספק תשובות מפורטות ולעמוד מאחוריהן). הלוואי וכולנו היינו יכולים לשאול את השרים שאלות ישירות ואשכרה לקבל תשובה – אבל הזכות הנהדרת הזאת ניתנה רק לח"כים.

לפרק בפודקאסט "המדריך לדמוקרטיה" על שאילתות

איך המחדל פוגע בכולנו

  • אין יכולת לדעת מי מחברי הכנסת עובד ומשקיע זמן בתפקיד החשוב של פיקוח על הממשלה.
  • שרים שלא עונים לשאילתות – לא משלמים מחיר ציבורי על כך (כי אף אחד לא יודע שלא ענו).
  • עיתונאים, עמותות ואזרחים לא יכולים לקבל תמונת מציאות מלאה של הנעשה בממשלה.

בקיצור, אין שום סיבה בעולם שהשאילתות הישירות (וכמובן התשובות להן) יישארו בעלטה. המנגנון הנוכחי לא שקוף, ולכן לא מספק לנו תמונה אמיתית על הנעשה בכנסת.

חסרונות

  • לא הצלחנו למצוא חסרונות להשקפת השאילתות (או סיבה שהן לא שקופות היום).

אז מה עושים?

התכנית הייתה לבקש מכם, הציבור, לפנות למנכ"ל הכנסת בבקשה להורות על השקפת השאילתות הישירות באתר הייעודי – ככל שאילתא אחרת. אך דבר ראשון פנינו ישירות לגורמים האמורים ומבקשים שישפרו את המצב, עוד לפני שהלחץ הציבורי מופעל. ויש אור בקצה השאילתה. הנושאים בטיפול.

נמשיך לעקוב – ונעדכן אתכם.

  • בעקבות פרסום הכתבה, ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת) פנה ליו"ר הכנסת בבקשה לשינוי הנהלים וחשיפת השאילתות הישירות ותשובותיהן. הנימוקים המרכזיים של ח"כ חנין: חשיבות חשיפת השאילתות לאינטרס הציבורי ועקרון השקיפות. האמת? אנחנו מאוד מסכימים איתו. קראו את מכתבו המלא.

הצטרפו עכשיו לסיירת השקיפות, השתתפו במשימות הבאות בן נתקן כשל קטן בכל פעם. שווה להשקיע שתי דקות בשבוע כדי להשפיע על המציאות בקביעות!

יש לכם רעיון לשינוי קטן שיכול לשפר את חיינו? כתבו לנו!