פוסטים

תובע, חוסם ומחובר למוקדי הכוח: האינטרסים של עמית סגל

הוא משתיק אנשים פרטיים באמצעות תביעות דיבה. הוא חסם כבר יותר מ-4,200 צייצנים בטוויטר. הוא מסונכרן לעתים עם ראש הממשלה נתניהו וגם עם הטייקונים החזקים במדינה. עמית סגל, העיתונאי הפוליטי המשפיע בישראל לא אוהב שמבקרים אותו. זו זכותו, אבל תומר אביטל לא מוכן לשתוק. הטור המלא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

הפעם אני לא רוצה לדבר על פוליטיקאי, אלא על פרשן פוליטי. על עמית סגל.

על כך שהוא מרבה לתבוע דיבה, לחסום ביקורת, ואיך זה קשור לחיבור שלו למוקדי הכוח החזקים במדינה.

קודם כל בואו נדבר על סגל התובע.

בחודש יולי כתב איש התקשורת מוטי אקסמיט בפייסבוק פוסט שהכפיש את סגל. מה הוא עשה? הגיש בתגובה תביעה בדרישה לפיצוי בסך 140 אלף שקל. לדברי סגל, הפוסט גרם לו ל"עוגמת נפש מרובה" והיה לפוסט "תוצאה הרסנית" לשמו הטוב. אני רק שאלה: שמעתם על הפוסט הזה משהו? לא? כי דיברתי עם אקסמיט ולדבריו הפוסט לא קיבל ולו לייק אחד, ותגובה אחת, כועסת, שבעקבותיה הוא הוריד את הפוסט, כמעט מייד לאחר שהוא עלה. אז איך זה הרסני?

הלאה. באוגוסט הצייצן ערן צ'רפק טען שסגל הצדיק רוצחים מימין. כשסגל ראה זאת, הוא צירף צילום מסך וצייץ: "אם לא תמחק בתוך שעה – תביעה בדרך". 

הציוץ נמחק שבע דקות מהרגע שסגל ביקש. אבל הוא הגיש נגד צ'רפק תביעה בכל זאת, שוב על סך 140 אלף שקל. למה להגיש תביעה אם הציוץ נמחק? סגל טען, שוב, להשפלה ועוגמת נפש. קצת מוזר לאור העובדה שסגל הפיץ את הציוץ ה'דיבתי' הזה בעצמו למאות אלפי עוקביו וכך הגביר את התהודה שלו. 

לאחרונה סגל העלה את התעריף ותבע 400 אלף שקל מיועץ פרלמנטארי שכינה אותו בין היתר גזען וטען שהוא "מנסה לסתום לכל מי שלא חושב כמוהו את הפה". 400 אלף שקל לאדם צעיר – זה סכום מחרב חיים.

אדגיש: זכותו המלאה של סגל לתבוע אם כותבים עליו הכפשות ושקרים. חד משמעית

אבל מכפישים שלל עיתונאים מדי יום. למשל משקרים עלינו, על "שקוף" ברשת, שאנחנו ממומנים על ידי כל מיני גורמים עלומים ומטנפים. אנחנו מגיבים כשצריך, אבל לתבוע אנשים מהשורה?

תביעת דיבה לא נועדה להשתיק את החלשים. להיפך. היא נועדה לספק להם צדק. ולנו, העיתונאים, יש במות בהן אנחנו יכולים להגיב. וסגל? הוא העיתונאי המשפיע בישראל. יש לו מיקרופונים פתוחים כמעט בכל תחנת רדיו, ובמהדורה הנצפית ביותר בטלוויזיה. יש לו כפולה בידיעות אחרונות בגיליון סופ"ש. טוויטר עם למעלה מחצי מיליון עוקבים. הציוצים שלו הופכים בעצמם לכתבות. בקיצור, יש לסגל שלל במות לסתור את כל מה שנכתב עליו מבלי להגיע לבית משפט – ועדיין, הוא תובע.

אבהיר שוב, זו זכותו המלאה, אבל זו גם זכותי למתוח על זה ביקורת.

וסגל לא רק תובע, הוא גם חוסם ביקורת מכל הסוגים. היה אשכרה חשבון בטוויטר בשם 'עמית סגל לחסומים'

כדי לדייק את הטור הזה, אחרי הכל הבחור חובב תביעות – ניסיתי להשיג הערכה של היקף החסימות דרך שאלה בטוויטר. החשבון שלי קרס. אבל אז קרה משהו מעניין: סגל החליט לחשוף בעצמו את המספר – 4,209. כמות מטורפת של חסומים.

סגל טען שהוא חוסם רק את מי שמקלל, מטריל או מערב הורים. אמנם לא חסמתי איש מימיי – אבל אני במאה אחוז תומך בגישה הזו. מאה אחוז. אלא שזה פשוט שקר. יש בידי כעת אינספור סיפורים של אנשים שפעם אחת צייצו נגדו ביקורת מנומסת, או שרק עשו לייק למישהו שביקר אותו – ונחסמו. 

גם אני נחסמתי מבלי לקלל, להטריל או לערב הורים.

אבל סגל לא הסתפק בזה. הוא טען שאני במסע נגדו – אף שצייצתי לגביו פעם אחת בלבד. בנוסף הוא העליב אותי בפומבי, טען שאני אובססיבי, נרקיסיסט, ובציוץ נפרד ניסה להקטין אותי. 

האמת? נפגעתי. באמת. הביטחון העצמי שלי גם ככה רעוע עוד מהתקופה שהייתי לא מקובל בתיכון. רק שזה גרוע מהתיכון. חצי מיליון ישראלים נחשפו לעלבונות השקריים שהטיח בי. תוסיפו לזה שאני כאמור חסום אצלו מלהגיב – אז לא יכולתי לנמק את הצד שלי. לא יכולתי לכתוב למשל שביקרתי בחריפות גם את יאיר לפיד על מדיניות החסימות שלו, וספרתי לו אותן.

מה שאני מנסה לומר זה שיכולתי בקלות לעשות 'סגל'. כלומר, לתבוע אותו על ההכפשות האלו דיבה. החוק לצידי. המצפון שלי גם יהיה נקי: סגל יכול בקלות לשלם – בניגוד לאזרחים שהוא תובע.

אבל אני מעדיף לא לתבוע, אני מעדיף לעשות עיתונות. וב-2020, לדבר על חסימות זה לדבר על חופש ביטוי. הרשתות הן כיכר העיר החדשה. אזרח שנבעט ממנה מרגיש ברגע החסימה כמי שלשונו נעקרה. במיוחד אם החוסם הוא דמות ציבורית, והוא לא גידף או שיקר.

שוב אדגיש, זו זכותו המלאה. סגל לא חייב לי ולאחרים דבר. אבל חשוב לדעת שדווקא העיתונאי החזק בישראל לא מוכן לשמוע ביקורת בדף שלו או בשום מקום אחר. 

ויש פה גם פגיעה: סגל הפך לערוץ חדשות מרכזי בישראל. איך אפשר לקבל את החדשות שלו אם אתה חסום אצלו? זה עונש משמעותי למי שהעז לדבר.

או, פה יש פתרון. לא חייבים לעקוב אחרי סגל כדי לראות מה הוא מצייץ. אפשר לעקוב אחרי בנימין נתניהו, ולעתים לקבל את המידע – דרך המנהיג שלנו.

למה אני מתכוון? בדקתי ומצאתי סנכרון יוצא דופן בין סגל לבין ראש הממשלה, מעבר לסיקור שלו. 

למשל בספטמבר סגל פרסם תמונה של מפגינים לעומת הכותל הריק. שעתיים לאחר מכן – נתניהו מפרסם את אותה תמונה בדיוק. או באוגוסט סגל כותב שמעכשיו הרף הוא "שלום תמורת שלום", נתניהו מאמץ זאת עשרים דקות מאוחר יותר. זה קרה בשלל מקרים נוספים.

לשניהם, שמתי לב, יש גם טעם דומה. למשל, באוגוסט נתניהו שיתף כתבה על כך שאמצעי התקשורת לא מסקרים את ההפגנות, אלא משתתפים בהן. סגל העלה אותה 17 דקות מאוחר יותר.

וכשסגל מפגיז בחשיפה שעוזרת לנתניהו, אז ראש הממשלה מפיץ אותה לכל עבר. 'עמית סגל חושף' ו'עמית סגל מטיל הערב פצצת אטום' הם לא משהו שיונית אמרה, אלא משפטים בפייסבוק של ביבי.

ולעתים ראש הממשלה הוא מחולל החשיפה בעצמו. במרץ, רגע לפני בחירות דרמטיות, נתניהו עודד רב להקליט שיחה עם יועצו של גנץ כדי להוציא אותו רע. הרב הקליט, סגל שידר ונתניהו חגג.

עוד בשקוף:

אגב, זה לא רק נתניהו. סגל גם הסתנכרן לעתים עם המסרים של טייקון הגז יצחק תשובה, מבעלי קשת – מקום עבודתו העיקרי. 

למרות שהוא בכלל כתב פוליטי, סגל שוב ושוב תקף פעילים חברתיים ועיתונאים שביקרו את מתווה הגז. המתווה שנתניהו קידם בכל הכוח, וסידר לתשובה, כאמור אחד מהבעלים של קשת, הון עתק. במוסף לשבת של "ידיעות" הקדיש סגל טור להפרכת טענות שמתנגדי מתווה הגז – מעולם לא טענו. 

אגב "ידיעות" שם גם עובד סגל, שייך לנוני מוזס. וזה מעניין כי למוזס יש התלכדות אינטרסים עם תשובה. השניים שותפים עסקיים שמנסים לשמור על כך בסוד. חשפנו שמוזס ותשובה ניהלו חשבון משותף. ידיעות גם תמך לא מעט בעסקים של תשובה ובקושי סיקר את המאבק במתווה הגז. אתם עדיין איתי? כי האינטרס של מוזס מצטלב גם היום באינטרס של נתניהו. איך? מוזס עומד לדין יחד עם ראש הממשלה, ואם המשפט של ביבי יבוטל, ובכן, גם המשפט של נוני יבוטל. למעשה, סגל הוא העיתונאי המצוטט ביותר על ידי נאשמי משפט המו"לים ונתניהו. פרסומיו הטוענים למחדלים בחקירה הפלילית שהובילה לכתבי האישום, מוזכרים בבקשות ועתירות שהגישו הנאשמים נתניהו, מוזס ושאול אלוביץ'.

אז במרכז המשולש הזה של תשובה-נתניהו-ומוזס, אנחנו מוצאים, לעתים, את המגפון: עמית סגל.

המגפון שבמרכז. עמית סגל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

מילים אחרונות: סגל הוא חד וחרוץ. בנוסף, להקלטות שהוא משדר יש ערך עיתונאי רב. צריך ניקוי אורוות במשטרה, בפרקליטות ובמערכת המשפט.

אבל שימו לב – כל הלכלוך הזה מוצף מתי? בשעה שיש לנו ראש ממשלה שמואשם בשוחד ונאחז בקרנות המזבח. והכתב הפוליטי מספר אחד? במקום לבקר את הפוליטיקאי מספר אחד, הוא בעיקר מבקר את שומרי הסף שלו. וזה מבאס אותי כאזרח. כי עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה. ולהשתמש בכוח כדי לעזור בעיקר למסרים של בעלי השררה להתפשט לכל עבר – זה, לדעתי, לא אחראי.

אגב, אני לא חושב שהוא בשליחות נתניהו, מוזס, תשובה או מישהו אחר. ממש לא. הוא משרת את עמית סגל. ולעזור לבעלי הכוח לשמור על הכוח – זה מאוד משתלם. תראו לאן זה הוביל אותו. ובכלל, מי עוד יקבל הקלטות מטלטלות כשבתפקיד המפיק – ראש הממשלה בכבודו ובעצמו? 

לסיכום, מה יש לנו פה? האיש החזק בתקשורת הישראלית מתנהג כקורבן, מעיף את מי שמותח עליו ביקורת, משתיק אנשים פרטיים ברחבי הרשת, ובד בבד מרים לפוליטיקאי ולטייקון החזקים בישראל. וכשהוא מרים להם, אז עוקביו הרבים נחשפים לכך בתוך תיבת התהודה של ממנה נחסמו לא מעט אנשים שהיה להם ביקורת. 

המציאות הזאת מפחידה אותי. גם מפחיד אותי שעמית יתבע איתי על הסרטון הזה, אבל זה בסדר, אתמודד. בינתיים, בכל מקרה, שלחתי את הטור לסגל שלא מסר תגובה. 

*

תשמעו, קשה להתחמק מהחדשות שסגל מפיץ, במיוחד כשמפלגת השלטון מהדהדת אותן. לכן לכולנו יש אחריות. אחריות להכיר את האינטרסים ואת המציאות המעוותת הזו שבה חזקים נוהגים כחלשים. 

אז אני רוצה לבקש שני דברים.  אלף, תפיצו את הסרטון – כדי שכולם יכירו את סגל התובע, החוסם והמחובר. בית, כשאתם נחשפים לפרסום שלו, אם עדיין לא נחסמתם, אל תבטלו את הממצאים. אבל במקביל תשאלו את עצמכם: מה האינטרס לפרסם דווקא את זה? ודווקא עכשיו? את מי זה משרת?

***

  • תודה למתנדב שקוף עמר קמפלר שסייע בתחקיר
  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

פגיעה בפרטיות, צנזורה ואפליה: עמודי הפייסבוק של הרשויות המקומיות הפכו לשטח הפקר

בעמוד הפייסבוק של עיריית טבריה אסור לכתוב "מושחתים" ● מועצת עמק יזרעאל העבירה לחברה פרטית מידע אישי על תושביה – בלי להגן עליהם ● בחיפה החליטו שתושבים מעל גיל 43 זקנים מדי להופעות שוות ● דו"ח מבקר המדינה על התנהלות הרשויות המקומיות ברשתות החברתיות מעלה היעדר פיקוח ורגולציהמשרדי הפנים והמשפטים מתנערים מאחריות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

עיריית קרית גת הודיעה בעמוד הפייסבוק שלה על ההחלטה לפטר 320 עובדים, בשיטת "אחרון נכנס – ראשון יוצא" (קודם מפוטרים העובדים החדשים יותר). העובדים המפוטרים למדו על כך באופן רשמי מעמוד הפייסבוק של העירייה.

הודעת הפיטורים שפרסמה עירית קרית גת בפייסבוק (צילום מסך)

המועצה האזורית אלבטוף פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה מכתב שהפנה ראש המועצה למהנדס המועצה וכלל טענות הנוגעות לתפקודו של המהנדס. ראש המועצה האשים את המהנדס בחוסר מקצועיות, וכן בביצוע של עבירות משמעת חמורות בגינן הוא עלול להיות מואשם בפלילים. זו היתה הפעם הראשונה שבה ראה המהנדס את המכתב, שלא נשלח אליו בטרם פורסם לציבור ברשת החברתית. 

הדוגמאות הללו הן רק חלק מהתלונות שהגישו גולשים ברשתות החברתיות למבקר המדינה במהלך שנת 2019 נגד עיריות, מועצות וראשי רשויות. בשנים האחרונות העבירו הרשויות המקומיות חלק ניכר מהתקשורת שלהם עם האזרחים לרשתות החברתיות. אולם לא פעם הן עושות בכלי הזה גם שימוש פוגעני, שמפר את זכויות התושבים. 

תלונות על שימוש לא ראוי ברשתות החברתיות

מיליוני ישראלים מחזיקים חשבונות פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם פעילים. בשל כך, הרשויות החברתיות הפכו לכלי מועדף על הרשויות ועל נבחרי ציבור בניהול קשר עם הציבור: 94% מהרשויות המקומיות (מתוך סה״כ 257 רשויות) מפעילות חשבון ברשת חברתית אחת לפחות. 

למרביתן חשבון ברשת פייסבוק שהיא הפופולרית ביותר בקרב קהלי היעד שלהן. גם ל-85% מראשי הרשויות יש חשבון ברשת חברתית אחת לפחות. במהלך 2018 הוציאו הרשויות המקומיות בישראל כ-3 מיליון שקל על קידומים ממומנים (כ-60% מהסכום הוציאו הרשויות הגדולות: ירושלים, תל אביב וחיפה). 

דו״ח מבקר המדינה בנושא "שימוש הרשויות המקומיות ונבחריהן ברשתות החברתיות" מצא כי חלקן עשו בהן שימוש לא ראוי – החל מניהול לא מקצועי ועד לפגיעה בזכויות אדם. ממצאים נוספים כללו: פגיעה בפרטיות, השתקה, צנזורה ואפליה כלפי קבוצות באוכלוסיה. 

מתוך 134 תלונות שהתקבלו בנושא בשנים 2019-2017 במשרד מבקר המדינה, 89 הופנו כלפי הרשויות המקומיות. מצבור תלונות זה שלח את מבקר המדינה לבדוק את ההתנהלות בשטח

במסגרת הבדיקה, נבחנו 12 רשויות: בית שמש, חיפה, טבריה, ירושלים, עראבה, קרית גת, רמת גן, תל אביב-יפו, פרדס חנה-כרכור, קצרין ומועצה אזורית עמק יזרעאל. בנוסף נשלחו שאלונים לכל הרשויות המקומיות בארץ. 189 רשויות מתוך 257 ענו על השאלונים. 

לקריאת הדו"ח המלא

אפליה כלפי ערבים בתל אביב-יפו, הדרה של קשישים בחיפה

על פי דו״ח המבקר 55% מהרשויות שנבדקו השתמשו בקידום ממומן בשנים 2019-2017, כאשר קצב השימוש בקידום ממומן רק עולה עם השנים. 

הרשתות החברתיות מאפשרות למי שמשלם להן לפלח קהל יעד מדויק שייחשף למודעה (טירגוט – targeting). קהל היעד יכול להיות מאופיין לפי גיל, מגדר, מקום מגורים, וגם לפי תחומי עניין כמו למשל – אוהבי חתולים, או על פי אמונות, העדפות ודעות.

בניית קהל היעד נעשית על בסיס מידע אישי שאספו ועיבדו הרשתות על הגולשים. בנוסף, רשויות מקומיות מחזיקות אצלן גם מאגרים שכוללים מידע אישי על התושבים, כמו מצב כלכלי, מצב משפחתי (נשואים, רווקים, גרושים או אחר), נתונים על ילדים במסגרות חינוכיות, ועוד. הצלבה של המידע שאוגרות הרשתות החברתיות לבין המידע שמחזיקות הרשויות מאפשר להן ״לטרגט״ באופן מדויק יותר את המודעות שלהם ברשתות החברתיות. 

היתרון: הרשויות יכולת למקד את הפרסום ולהגיע באופן מדויק לאוכלוסיית היעד באופן אפקטיבי שמנצל ביעילות משאבים תקציביים ציבוריים. החיסרון, כך מסביר דו״ח המבקר: "אפשרויות הטרגוט הספציפי עלולות לשמש עבור המפרסמים פרצה קלה ונוחה לביצוע העדפה בפרסום ופעולה הנגועה באפליה".

כך לדוגמה, בעיריית תל אביב-יפו הדירו את האוכלוסיה הערבית כשהגדירו כי מודעה שקודמה בתשלום לא תוצג לקהל שמתעניין בעולם הערבי וכן בכלי תקשורת שמשדרים בשפה הערבית. כגון: אל-ערבייה, סקיי ניוז בערבית, BBC בערבית, ערב איידול, ועוד. ראוי לציין כי בתל אביב-יפו חיים עשרות אלפי תושבים ערבים ששפת אימם היא ערבית. 

בעיריית תל אביב-יפו הדירו ערבים ממודעה, על ידי כך שהגדירו כי לא תופיע לגולשים שמתעניינים בעולם הערבי (צילום מסך מתוך דו״ח מבקר המדינה)

דוגמה נוספת שמציין דו״ח המבקר נוגעת לעיריית חיפה. ביולי 2019 קידמו שם פוסט המפרסם הופעה של להקה בעלות של 20 ש"ח לכרטיס. מחיר זול לכל הדעות. אולם המודעה הממומנת כוונה רק לגילאים 43-16. בתשובה לפניית המבקר טענה העירייה כי מדובר בלהקה שפונה לקהל צעיר. אולם בניגוד לפרסום של עסקים פרטיים, לרשות ציבורית אסור להפלות על בסיס גיל או אחר.

מידע על תושבים עובר לחברות פרטיות

מנהלי עמודי פייסבוק חשופים למידע אישי רב אודות קהל הגולשים, כגון: מין, גיל, שפה, מקום מגורים, תחומי עניין, העדפות מיניות ופוליטיות). מדובר במידע פרטי, והוא יקר ערך למפרסמים ולבעלי עניין שונים, כגון פוליטיקאים. המידע הזה מעניק כוח רב למי שאוחזים בו, והוא יכול לאפשר להניע קהלים על ידי התאמת מסרים מדויקת לכל אדם כמעט. 

חלק מהרשויות שנבדקו על ידי מבקר המדינה העידו כי הן משתמשות בחברות חיצוניות שמסייעות להן לנהל את העמוד. חברות פרטיות אלו חשופות לכל המידע על התושבים שעוקבים אחר העמוד או שפרטיהם מוזנים אליו. 

עמוד הפייסבוק של עירית תל אביב – יפו. אילוסטרציה. (יעל מרום)

דו״ח המבקר ציין לדוגמה את עירייות ירושלים וחיפה ש״טירגטו״ מודעות מסויימות בפייסבוק לקהלים ספציפיים, בעזרת מידע שמסרו תושבים לרשויות. עיריית ירושלים מסרה לחברה שמנהלת את עמוד הפייסבוק שלה מידע שמסרו לה מרצונם רצי מרתון בעיר, לצורך התאמה ספציפית של מודעות עתידיות באותו נושא. עיריית חיפה השתמשה במידע על הורים שנרשמו ב״מינהלת הורים״ כדי לכוון אליהם מודעות שמיועדות להורים. המידע על התושבים הועבר לחברות פרטיות.

צריך לזכור שפעמים רבות העירייות אינן הלקוח היחיד של חברות הפרסום. לכן, הסכנה במקרה זה שחברות השיווק ישמרו את המידע על הקהלים הללו, יעתיקו אותו ויציעו אותו למכירה ללקוחות אחרים. 

מתוך 8 הרשויות שנבדקו, מצא המבקר כי 5 לא שמרו על פרטיות התושבים כשחתמו על ההסכם עם החברות – וזה במקרה שבו בכלל חתמו על חוזה. במענה לפניית המבקר התחייבו בקרית גת, עמק יזרעאל ופרדס חנה-כרכור כי הנושא יתוקן וכי הן יחתמו על הסכם הכולל התייחסות לפרטיות. המבקר ציין לחיוב את עירייות חיפה, ירושלים ותל אביב שכן חתמו על הסכם מסודר הכולל התייחסות לשמירה על הפרטיות, לאבטחת מידע ולמניעת ניגוד עניינים.

יש תקנון – יש חסימות

בשנת 2017, פנה ״שקוף״ למבקר המדינה עם תוצאות של ״סקר החסימות הגדול״, בו אספנו מידע על פוליטיקאים שחוסמים אזרחים בעמודי הפייסבוק שלהם, ללא אזהרה מראש וללא סיבה מוצדקת. אז קבע משרד המבקר בדו״ח רשמי כי על כל חשבון ציבורי חלה החובה לפרסם מדיניות למחיקת פוסטים, ולתעד כל החלטה לחסום או למחוק תגובה. 

על פי דו״ח המבקר החדש, נראה כי התקנון לא משנה את התנהלותן של הרשויות ונבחרי הציבור, ואולי אף להיפך – דווקא במקומות שבהם נוסח תקנון, הרשות נוטה לחסום יותר משתמשים ולמחוק יותר תגובות.

מהתשובות לשאלון ששלח המבקר לרשויות עולה כי ל-77 רשויות מתוך 152 שענו על השאלון יש מדיניות בנוגע למחיקת תגובות וחסימת משתמשים. 59 (כ-76%) מאותן רשויות ציינו כי הן חוסמות משתמשים ומוחקות תגובות. 

לעומת זאת, רק 16 (כ-21%) מתוך 75 הרשויות שהשיבו כי אין להן מדיניות חסימות ענו כי הן נוהגות לחסום משתמשים. האם הסיבה היא שיח אלים יותר ברשויות אלו מלכתחילה או שמדובר בכלי לא יעיל? – דו״ח המבקר לא עונה על השאלה. כך או כך זו המסקנה: אם לרשות שלכם יש תקנון לחסימת משתמשים ותגובות – הסיכוי שלכם להיחסם עולה.

עם או בלי מדיניות – רשויות שחוסמות משתתפים מעמוד הפייסבוק שלהן. מתוך דו״ח מבקר המדינה

השתקה במקום מחיקה

כלי מתוחכם במיוחד שבו נוהגות להשתמש הרשויות הוא הסתרת תגובות: מנהל העמוד מסתיר את התגובה במקום למחוק אותה לחלוטין כך שרק אתה וחברייך בפייסבוק תוכלו לראות אותה, בעוד עבור שאר העולם היא בכלל לא קיימת. המשתמש שתגובתו הוסתרה לא מקבל על כך הודעה, ובכלל לא מודע לכך שקולו הושתק. השימוש בכלי הזה לא גורר ביקורת ציבורית מכיוון שהנפגעים ממנו כלל לא יודעים שהם נפגעו. 

במענה לפניית המבקר הסבירו חלק מהרשויות כי: "הואיל והסתרת תגובה היא כלי המעורר פחות התנגדות מצד הציבור – שכאמור במרבית המקרים אינו מודע להסתרה כלל – הן עושות בו שימוש נרחב יותר מאשר במחיקת תגובות".

צנזורה על מילים

לפייסבוק יש כלי המאפשר סינון של ביטויים שהוגדרו מראש. כאשר הוא מופעל, כל תגובה המכילה אחד מביטויים אלו לא תפורסם כלל. בביקורת נמצא כי ארבע מבין הרשויות שנבדקו – תל אביב-יפו, קצרין, עמק יזרעאל וטבריה – מצנזרות תגובות ופרסומים מראש ובאופן אוטומטי לפי מילות מפתח וללא הסבר. 

כך למשל, בעמוד של עיריית טבריה אסור לכתוב "מושחתים" ו״אוכלי חינם״, בעמק יזרעאל אסור לכתוב את המילים "ציונות", "פלשתין", "ישראל", "ערבים"; ובקצרין אסור לכתוב "דיקטטור", "גנב" או "שמן".

אם הייתם רוצים לפרגן לעיריית טבריה ולכתוב ״במדינה שבה לא מעט אוכלי חינם, טוב לדעת שיש מי שבאמת עובד למעננו״, ההודעה שלכם לא הייתה מתפרסמת כלל. מנגנון הסינון היה מזהה את הביטוי ״אוכלי חינם״ ומסתיר את התגובה.

מסננת מושחתים. רשימת המילים האסורות בשימוש בעמוד הפייסבוק של עירית טבריה. (מתוך דו״ח מבקר המדינה)

בעמוד הפייסבוק של עמק יזרעאל לא תוכלו לכתוב ביטויים פוליטיים ולנהל דיון על "ציונות", לדבר על שוויון זכויות ל"ערבים" או להתבטא בנושא יחסי ישראל ו"הרשות הפלשתינאית". 

בלי ויכוחים פוליטיים. מילים שאסור לכתוב בעמוד הפייסבוק של מועצת עמק יזרעאל (צילום מסך מדו״ח מבקר המדינה)

בקצרין לא תוכלו לדבר על "מהפיכה" שצריך לעשות בעירייה, אסור לכם להתרעם על כך שמישהו הוא ״סותם פיות״, ולא תוכלו לדווח על ״גניבה״, על ״אלימות״ ואפילו אל על כתם "שמן" על הכביש (כן, אנחנו מניחים שמדובר שהכוונה היתה לחסום הערות על מידותיו של אדם אבל ספק אם לפייסבוק זה משנה). 

בעמוד הפייסבוק של קצרין אסור להגיד מהפכה או דיקטטור (צילום מסך מדו״ח מבקר המדינה)

בתגובה לפניית המבקר, בעמק יזרעאל ותל אביב-יפו התחייבו להסיר את את מסנני התגובות, בקצרין החליטו כי הערה על מידת האינטליגנציה של אדם (לכנותו טיפש) דורשת צנזורה. לטענת עיריית קצרין התגובות לא נמחקות אלא רק מוסתרות באופן אוטומטי – כאמור, אקט אלים אף יותר. 

שטח הפקר: משרד הפנים לא מעוניין להפעיל רגולציה

מהדו"ח ניתן ללמוד כי מבקר המדינה ניסה למצוא את הגורם האחראי לפתרון הבעיות שהועלו אך ללא הצלחה. משרד הפנים מסר למבקר כי הוא "אינו פועל במישור ההסדרתי (רגולטורי, ע.ב) בהקשר של שימוש הרשויות וראשי הרשויות ברשתות החברתיות". כשפנה המבקר למרכז השלטון המקומי מסרו לו שהם אינם גוף סטטוטורי ולכן אין ביכולתם לקבוע נהלים.

המבקר מציין כי כבר באוקטובר 2018 פנו ״שורה של גורמים מהאקדמיה ומארגונים בחברה האזרחית ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיסדיר בהנחיות את כל נושא השימוש של אנשי ציבור ברשתות החברתיות, לרבות בנושא מחיקה, הסתרה והסרה של תגובות משתמשים". 

על פי הדו״ח, היועץ המשפטי לממשלה התנער מאחריות ואמר שאינו יכול להנחות את ראשי הרשויות בתחום זה אך יבחן את הסוגיה באופן עקרוני. תהליך הבחינה המובטח לא הסתיים עד היום אך לטענת משרד המשפטים הוא נמצא בתוכנית העבודה. 

למבקר המדינה לא נותר אלא להתחנן למשרדי הממשלה להסדיר את הנושא: "משרד מבקר המדינה ממליץ למשרד המשפטים לפעול בנושא השימוש ברשתות החברתיות, ולקבוע גבולות המותר והאסור בעניין. כן מומלץ לבחון, בשיתוף משרדי הממשלה הרלוונטיים וגורמים אחרים, ובכללם משרד הפנים והמרכז לשלטון מקומי, פרסום כללים מנחים בתחום השימוש ברשתות החברתיות בכלל, ובשלטון המקומי בפרט". 

עוד הוא מוסיף כי "על ראשי הרשויות לנהוג בחשבונות הציבוריים שלהם ברשתות החברתיות על פי כללי המשפט הציבורי, בהגינות, בתום לב, ובאופן מושכל ומידתי".

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע): הושתקת ללא ידיעתך כי כתבת את המילה הלא נכונה, נחסמת מדף של רשות מקומית או של העומד בראשה בלי לדעת מה הסיבה, או שלא קיבלת מודעה מסויימת כי מנהל הדף החליט שאינך בקבוצת היעד המתאימה – הזכויות שלך נפגעות. רשויות מקומיות רבות העבירו את מרכז הדיאלוג שלהן עם האזרח לרשתות החברתיות. הן משקיעות בכך משאבים כספיים וכוח אדם רב. אולם עד עכשיו לא נמצא אף גורם שיפקח על כך שהן לא מפלות או פוגעות באזרח. 

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): פנו לרשות שלכם ודירשו שקיפות, בקשו שחוזה ההתקשרות יפורסם לציבור ודירשו כי יהיו בו סעיפים ברורים שמטרתם לשמור על המידע הפרטי שלכם. אנחנו נפנה בינתיים לוועדה לביקורת המדינה ונדרוש להחיל כללים ולהסדיר רגולציה בתחום: החל משמירה על פרטיות ואבטחת מידע, דרך מגבלות על שימוש של אישיי ציבור ברשתות החברתיות, וניטור של חסימות משתמשים ותגובות באופן שלא יפגע בזכויות שלהם. 

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

משרדי הממשלה התמכרו לפרסום בפייסבוק – אלו הסכנות

כל משרד ממשלתי מתפעל דפים ברשתות החברתיות. המציאות הזו טומנת בחובה הזדמנויות לתקשורת ישירה עם הציבור, אך גם יוצרת בעיות לא מעטות. חלק מאתרי הממשלה נשארים מאחור, טירגוט אזרחים ואזרחיות פוגע באמון הציבור ופרסום סרטונים בא על חשבון תוכן מעמיק. אך יש גם פתרונות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| גל יעבץ // טור אורח |

פוליטיקאים, מפלגות ומשרדי ממשלה משתמשים כבר תקופה ארוכה ברשתות חברתיות, כחלק מעבודתם היומיומית. פוליטיקאים גילו שדפי הפייסבוק שלהם הם ערוץ ציבורי שבו רק הם מכתיבים את השיח, המסגור והמסרים. ראש הממשלה בנימין נתניהו הגדיל לעשות זאת ומחזיק את דף הפייסבוק הפוליטי הגדול בישראל

הפייסבוק הפך לכלי עבודה עבור משרדי הממשלה (צילום: אילוסטרציה)

עם זאת, משרדי הממשלה עצמם משתמשים ברשתות החברתיות בצורה שונה מהפוליטיקאים. המשרדים נדרשים לספק מענה לאזרחים באופן קבוע ולספק מידע במגוון תחומים. בתור גופים מבצעים הם פועלים באופן סדור ומהוקצע ברשתות החברתיות. באקדמיה כבר פורסמו עשרות רבות של מחקרים שבחנו את שיטות האימוץ וההטמעה של אמצעי המדיה החדשים בקרב משרדי הממשלה.

במחקר האחרון שערכנו באוניברסיטת בר אילן, ביקשנו לבדוק איך משרדי הממשלה בישראל משתמשים בפועל ברשתות החברתיות. האם המשרדים הגדירו לעצמם יעדים ומטרות? האם הם מצליחים לעמוד בהם? 

תחילה מיפינו את כלל משרדי הממשלה הפועלים באופן עצמאי ברשתות. לאחר מכן ראיינו 15 מקבלי החלטות בדרגים ובתפקידים שונים: דוברים, מנהלי דיגיטל והסברה, מנהלות שיווק ויחסי ציבור ועוד. כל המרואיינים עובדים במשרדים ממשלתיים וכולם אחראיים על אסטרטגיית הרשת של המשרד בו הם עובדים.

התבססות מוגזמת על פייסבוק

באופן כמעט לא מפתיע, כל משרדי הממשלה עימם דיברנו פועלים בעיקר בפייסבוק בתור במה עיקרית שדרכה הם משתפים תכנים במקומות נוספים ואליה הם מפנים לרוב. עם זאת, מצאנו כי קיים טשטוש גבולות בין השימוש בפלטפורמה מסחרית (פייסבוק) לבין השימוש באתרים הרשמיים שמצויים בבעלות ובניהולם של גופים ממשלתיים. 

יצירת קהלי יעד (טרגוט) לפרסומות מעוררת חוסר אמון בקרב אזרחים

מרבית המנהלים איתם דיברנו, התייחסו לעמוד הפייסבוק של המשרד בתור "כלי עבודה" כבכל יתר הכלים התקשורתיים העומדים לרשותם, ללא הבחנה בין האתר לעמוד בפייסבוק. כלומר, במידה מסוימת עמודי הפייסבוק זוכים לעיתים לבולטות גבוהה יותר מצד המשרדים בשל החשיפה שלהם ברשת. המשמעות היא שמידת התוכן והזמינות באתרים המסורתיים עלולה להיפגע מכך באופן שוטף.

בנוסף,  כדי לענות על המגבלות המוכרות לנו בשימוש בפייסבוק (תחרות על תשומת הלב בפיד, ירידה בחשיפה האורגנית וכדומה), המשרדים רוכשים מודעות ממומנות. המטרה הינה העברת המסרים שלהם לקהלים רחבים ככל הניתן. 

פרקטיקה זו, על אף שהיא מקובלת על ידי כל מותג, חברה או ארגון הפועלים ברשתות החברתיות, צריכה להישקל בשנית כשהפרסום מגיע מצד משרדים ממשלתיים. במחקרים קודמים בעולם נמצא כי אזרחים חשים חשש לפגיעה בפרטיותם כאשר משרד ממשלתי או פוליטי "מטרגט" אותם במודעות ברשת החברתית, בשל טשטוש הגבולות בין הספירה הפרטית לציבורית. 

פעולת הטרגוט היא למעשה יצירת קהלי יעד מדויקים לשיווק המודעה, אותם מנטרים המפרסמים לפי מאפיינים כמו סטטוס משפחתי, גיל או מקום מגורים. אך השתכללות הטכנולוגיה הובילה לדיוק הגדרת הקהל, על ידי שימוש בכתובות מייל או כל רשימת תפוצה אשר בידי המפרסם. בנוסף, התעניינות במודעות, צפיות בסרטונים או מעקב מדוקדק אחר כניסות לאתר המפרסם (פיקסל), יוצרת גם היא מדד שמאפיין קהל יעד.

בעיה נוספת שעולה משימוש ברשתות החברתיות היא ההתמקדות של משרדי הממשלה במידע ויזואלי כמו תמונות או סרטונים בכדי לשפר את אחוזי החשיפה והמעורבות לתכנים שלהם. לעיתים קרובות, זה בא על חשבון פשרות רבות בעומק והיקף המסר. 

מתי משרד ממשלתי מחליט לחסום מגיבים?

על אף שמבקר המדינה פרסם כבר ב-2017 הוראות לדפים ציבוריים לפרסם מדיניות בדבר השימוש בדף והחסימה בדף. מצאנו כי רק חלק קטן מהמשרדים מקפידים גם על הבלטה ויצירה של הנגשת המדיניות באמצעות תקנון וכללי שימוש למשתמשים בפלטפורמה. זאת על אף שמרבית המשרדים פועלים במדיניות קבועה הכוללת שימוש מועט עד לא קיים בחסימת משתמשים, תוך שמירה על כללי שיח מסוימים.

לסיום הנה כמה המלצות לכל מנהלי ומנהלות הדפים הציבוריים:

  • הנגישו באופן ברור, בהיר (וקצר!) את תקנון תנאי השימוש הרלוונטיים לאותה פלטפורמה, כולל כללי החסימה.
  • אל תתפשרו על איכות: הציבור זקוק למידע ממשלתי באופן קבוע. אל תפחדו לכתוב טקסטים ארוכים, מי שיצטרך ויזדקק למידע הזה, יקרא ויעריך אותו.
  • השקיפו את הקמפיינים ברשתות החברתיות: הסבירו לציבור איך ומדוע אתם מקדמים כל פוסט וסרטון כדי להגביר את האמון הציבורי.
  • אל תזניחו את האתר הראשי – אסור לשכוח שהמידע של משרדי הממשלה הוא ציבורי ועליו להיות נגיש בחיפוש באינטרנט ובאתר המשרד, גם לאנשים ללא חשבון פייסבוק. 
  • עיסוק הליבה של המשרד זהה, אך צורת ההצגה והעברת המסר צריך להיות מותאם לפלטפורמה ולקהל.

המחקר נערך בין השנים 2017-2019 כחלק מעבודת דוקטורט בהנחייתה של פרופ' נועה אהרוני במחלקה למדעי המידע באוניברסיטת בר אילן ופורסם לאחרונה בכתב העת Aslib Journal of Information Management.

גל יעבץ הוא דוקטורנט ומרצה במחלקה למדעי המידע באוניברסיטת בר-אילן

חשיפה: אלו המקרים בהם ממשלת ישראל ביקשה מפייסבוק למחוק פוסטים

פרקליטות המדינה בוחנת מדי שנה אלפי בקשות לדרישות להסיר תוכן מפייסבוק, טוויטר ויוטיוב. עתירת "שקוף" חושפת לראשונה: משטרת ישראל ניסתה לדרוש מחיקת תיעוד מעצרים אלימים – אך הפרקליטות בלמה את המהלך. מתי הרשתות הסכימו להסיר תוכן ומתי סירבו?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל, ניר בן-צבי |

פייסבוק, טוויטר ויוטיוב הסירו עשרות אלפי פוסטים בשנים 2017-2018 לבקשת ממשלת ישראל. עתירת "שקוף" הובילה לחשיפת מידע מדגמי ובו מתגלה כי פרט לטעמים ביטחוניים, הוגשו בקשות מטעם משטרת ישראל, במקרים של תיעוד מעצרים כוחניים, כמו גם בקשות להסיר תוכן שגורם להשפלתם קטינים בבית הספר.

הבקשות למחיקה עוברות דרך מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, שבוחנת את טיבן ומחליטה האם לבקש מהרשת החברתית להסיר תוכן, או שאין הצדקה לכך. 

באחד המקרים, מסתבר, בקשת משטרת ישראל הובילה למחיקתה של תמונה מהפייסבוק, בפוסט שבו נרמז שכדי להתקדם במשטרה, על שוטרת לקיים יחסי מין עם שוטרים. השוטרת נראתה בפוסט בפנים גלויות, ולפי משרד המשפטים בקשת ההסרה נבעה מטעמי חוק ההגנה על הפרטיות.

בשני מקרים אחרים בחודש שנדגם, משטרת ישראל ביקשה להסיר סרטונים המתעדים מעצרים "תוך הפעלת כוח על-ידי שוטרים". אלא שבמקרים אלו הפרקליטות סירבה לבקשות, וכלל לא העבירה לרשתות דרישה להסיר את התוכן.

אלימות משטרתית. המשטרה מעדיפה שלא תראו סרטונים כאלה

מקרה שלישי מלמד שגם אם הפרקליטות מאשרת בקשה כזו, בכוחן של הרשתות החברתיות גם לסרב לדרישת מדינת ישראל להסיר תוכן מהאינטרנט. התנגשויות אלה בין רצונות של גופים ממשלתיים לבין חוות הדעת מהפרקליטות, ואף התנגשות בין ישראל למעצמות האינטרנט, יכולה ללמד רבות על הגורמים העוצמתיים שלוקחים חלק במשיכת החבל של חופש הביטוי.

מרבית הבקשות מהרשתות: מניע ביטחוני

במהלך השנים 2017-2018 בקשות מטעם ישראל הובילו למחיקת 27 אלף פוסטים מפייסבוק, טוויטר וגוגל. הדיאלוג עם בכירי הרשתות החברתיות לטובת מחיקות אלו מתנהל במחשכים, באפס פיקוח ציבורי. לאזרח ולאזרחית אין יכולת לדעת מהם הפרסומים שהוסרו, מדוע הוסרו, ומהם הפוסטים שמחיקתם לא אושרה. כשביקשנו מהממשלה את פרטי הפוסטים – סורבנו. 

לכן חברנו לעו"ד יהונתן קלינגר, המתמחה בתחום המידע, ויחד עתרנו לבית המשפט בדרישה לחשוף את הפרטים. בהמשך לעתירה, כעת אנו חושפים דגימת מידע שקיבלנו עבור פוסטים שהוסרו בחודש אחד: מאי 2019.

מרבית החומרים שהוסרו מפייסבוק הכילו תוכן מסווג ביטחונית (צילום: באסל עווידאת, פלאש 90)

באותו חודש הועברו למחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה 1,222 בקשות להסרת תוכן. 1,212 מהבקשות נובעות מנסיבות ביטחוניות. לפי תשובת משרד המשפטים, פוסטים אלו מאיימים "לחשוף שיטות ודרכי פעולה של גורמי ביטחון, לרבות אינטרסים ביטחוניים מהותיים של גורמי הביטחון ולכן לא יימסר".

ככלל, מתוך סך הבקשות, 1,072 פרסומים הוסרו או הוסרו חלקית, ו-140 פרסומים לא הוסרו. הפירוט המלא בקובץ בתגובות. בקרוב נקבל נתונים נוספים.

המשטרה מעוניינת לצנזר מעצרים כוחניים

בחודש מאי היו רק 10 בקשות להסרה שאינן נוגעות לחשיפת תוכן שעלול לפגוע בביטחון המדינה (מתוך 1,222).

שש מתוכן נמצאו כלא מוצדקות על ידי מחלקת הסייבר של הפרקליטות ועל כן לא הוגשה לרשתות החברתיות בקשה להסיר את התוכן. כך למשל קרה בפרסום של שני סרטוני מעצר כוחניים. לצדם, עוד ארבעה היו של קטינים שטוענים שהפרסום נועד לבזותם בבית הספר.

בחודש מאי הוגשו לפרקליטות 4 בקשות להסרת תוכן שנועד להשפיל ילדים בבית הספר

פוסט נוסף הוסר על ידי המפרסם טרם בחינתה של הפרקליטות. אך בשלושת הפוסטים האחרים מבין העשרה, משרד המשפטים החליט שכן להעביר לרשתות בקשה להסיר את הפוסט. 

אחד מהם, שהוסר לבסוף, הוא כאמור סרטון שחשף שוטרת באמירה מינית שקושרת בין קיום יחסים לבין התקדמות בצמרת המשטרה. בפוסט שני, שפייסבוק הסכימה להסיר גם אותו, "קרא המפרסם לפגיעה פיזית בשוטר, בצירוף תמונתו, שמו ומספר הטלפון שלו", כך לפי משרד המשפטים. 

שוחחנו עם המשטרה שם מבהירים כי 'קצין שיימינג ארצי' מנטר התבטאויות אזרחים ברשת בגנות שוטרים – ופועל להסרתן. "אנחנו מעבירים לפרקליטות בקשות להסרה אבל הם אלו שקובעים", הסבירו במשטרה. "כך למשל הם סרבו להסיר את סרטון המעצר שבפנייתך".

הכוח הזה של המשטרה, גם אם מרוסן על ידי הפרקליטות, עלול להקטין את הביקורת הציבורית על המשטרה.

פייסבוק יודעת גם לסרב

הפוסט האחרון מבין העשרה, הוא כנראה המעניין מכולם: סרטון שפרקליטות המדינה ביקשה מאינסטגרם להסיר – אך נענתה בשלילה. בפוסט שהוסר נטען כי "קטינה, אשר מזוהה בסרטון, הביאה למותו של קטין אחר בכך שניהלה עמו קשר". הפרקליטות הגישה בקשה בהתאם לחוק הנוער הישראלי – אך "הבקשה סורבה והתוכן לא הוסר".

פייסבוק הודיעה שתקים ועדה בלתי תלויה שתבחן בקשות ממשלתיות להסרות פוסטים

המקרה הזה חשוב כי הוא מדגים את הכוח של פייסבוק: בצד אחד ניצב משרד המשפטים של ישראל, שסבור כי הסרטון עובר על חוקי המדינה – ומהעבר השני תאגיד אמריקאי, שמסרב לבקשה ומותיר את התוכן זמין באינטרנט. 

לאחרונה הודיעה פייסבוק כי תקים בעצמה ועדה מיוחדת ובלתי תלויה שתחליט איזה תוכן להשאיר ואיזה להסיר.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): הרשתות החברתיות הפכו לזירה עוצמתית מאוד, שבה כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לחשוף את האמת שלהם בצורה חופשית. מנגד, זו גם זירה שבה ניתן לפגוע בשמם הטוב של אחרים שלא בצדק, או לחשוף סודות מדינה. 

מעל ראש האזרחים פועלים כוחות חזקים שמנהלים מאבק על פרסום תוכן אינטרנטי. כאשר לא חלה שקיפות על נסיבות בהן מדינת ישראל מבקשת מהרשתות להסיר תוכן, אין לנו דרך לבחון את שיקול דעתה ולמתוח ביקורת. כיצד נוכל לוודא שהסרת הפוסטים לא נועדה להשתיק את האזרחים, כפי שקורה במשטרים שאינם דמוקרטיים?

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): פתרון לבעיה זו יהיה לדוגמה הקמת מוסד שיהווה גורם שלישי מתווך, למשל ועדה ציבורית בראשות שופט בדימוס. או ועדת משנה של ועדת חוץ וביטחון בה חברים חברי כנסת מהאופוזיציה והקואליציה. 

גורם זה בלבד יהיה חשוף לתוכן המלא של הפוסטים אותם המדינה מבקשת להסיר – כדי להבטיח שאכן מדובר במחיקה לגיטימית, ולא בהשתקה של דברי ביקורת במסווה של ביטחון המדינה. 

זו רק אפשרות אחת. 

עד שתהיה ביקורת פרלמנטרית כזו או אחרת, שקיפות נוספת, דוגמת ביקורת עיתונאית, תעזור לוודא שהממשלה לא עושה שימוש שרירותי ורחב מדי בכוחה במרחב הדיגיטלי.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

איך פרסום פוליטי ברשתות החברתיות פוגע בך ולמה פייסבוק חייבת לחשב מסלול מחדש

פייסבוק מאפשרת פרסום מודעות פוליטיות שקריות. השילוב של פרסום ממוקד, פוליטיקה ושקרים – עלול לשבש את הבחירות במדינות דמוקרטיות. מה המשמעות של זה ואיך אפשר להילחם בהחלטה המקוממת של פייסבוק גם בישראל

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

אליזבת וורן, הסנאטורית המתמודדת על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב, יזמה תרגיל מחוכם: היא יצרה מודעה שקרית, הטוענת שמייסד פייסבוק מארק צוקרברג הודיע שיתמוך בנשיא טארמפ בבחירות לנשיאות של 2020. כלי תקשורת אחרים היו כנראה מסרבים לפרסם מודעות המכילות שקר כה בוטה.

אבל פייסבוק? אישרה את המודעה והחלה להפגיז את הגולשים.

Image may contain: 1 person

המודעה של וורן

 

כן, פייסבוק כיום מאפשרת לפוליטיקאים להגדיר קהלים ולפרסם מודעות ממומנות שיצוצו להם שוב ושוב בפיד. אבל מסתבר שפייסבוק מאשרת תוכן של מודעות גם אם המידע שמופיע בהן הוא המצאה מוחלטת, גם אם מדובר בשקר גמור. 

מדוע פייסבוק מסכימה להדהד מידע שקרי?

ההסבר הרשמי: מדובר בפלטפורמה שאינה כלי תקשורת. אה, והם גם לא רוצים לצנזר נבחרי ציבור. מנכ"ל פייסבוק מרק צוקרברג, וסמנכ"לית התפעול שלו, שריל סנדברג, הסבירו לאחרונה ש"זה המחיר של חופש הביטוי" וצוקרברג אף המשיך להגן על התפיסה הזו גם בצליבה שעשו לו לאחרונה בקונגרס האמריקאי.

חבל שפייסבוק מתאמצת כל כך לטאטא מתחת לשטיח את ההסבר לדעתי האמיתי (ולמען האמת ההגיוני): הם פשוט רוצים את הכסף.

זה טבעי, ואפילו מחויב המציאות – חברה רוצה למקסם את הכנסותיה. זו ההצדקה שלה בעולם, וכל עוד היא שומרת חוק – לא אמורה להתעורר בעיה.

 

האם הרשתות החברתיות הן כמו כל חברה אחרת?

בשביל זה נולדו רגולטורים:  הם אמורים לכפות על חברות מסחריות אמות מידה שיגנו על הציבור. פרלמנטים ופקידים אמורים לצפות ממעוף הציפור על מארג השיקולים, וכך לאזן בין צרכי חברות להרוויח כסף, לבין האינטרסים של הציבור הרחב. אז כל עוד החוק נשמר – פייסבוק בסך הכל פועלים כמו ככל חברה אחרת.

אלא ששיקרתי בפסקה האחרונה, ולמרות שאם הייתי מפרסם זאת כמודעה פוליטית בפייסבוק איש לא היה מרים גבה, אערוך לעצמי בדיקת עובדות קצרה: 

מארק צוקרברג

פייסבוק דואגת שהמגרש יישאר עקום

  1. לבחון את הסוגיה הזו רק דרך ההגדרה המוגבלת של 'אי עבירה על החוק', משולה לעריכת ביקורת לבניין רב קומות אחרי ביקור בקומה הראשונה בלבד. 

מי שיעלה קומה, יגלה שפייסבוק והקולגות שלה בעמק הסיליקון מוציאות עשרות מיליוני דולרים על תרומות לפוליטיקאים ועל לוביסטים מקצוענים. האחרונים פועלים ללא הרף מול נבחרי ציבור ולוחשים באוזניהם במטרה להשאיר את המגרש עקום ולשמר את המצב הקיים והמיושן לפיו רשתות חברתיות יכולות להתנער מאחריות לתוכן המופיע אצלן, אפילו אם דוחפים אותו בכסף רב.

במילים אחרות, סכומי העתק הזורמים ללובי ולכיסי הפוליטיקאים מספק לחברות יתרון משמעותי אל מול הציבור הרחב והחסר אמצעים וחיבורים.

אז נכון, פייסבוק שומרת חוק – אך היא גם דואגת שהוא לא ישתנה לרעתה.

  1. אפילו אם אתם קפיטליסטים טהורים יותר מאדם סמית', גם בהסתכלות ארוכת טווח, טועה פייסבוק בכך שהיא מסרבת לקחת אחריות על המודעות המתפרסמות בפלטפורמה שלה.

נכון, בטווח הקצר היא גורפת הון; טראמפ מוציא, לפי וורן, כמיליון דולר בשבוע על מודעות. בישראל, גרפה פייסבוק עשרה מיליון שקלים מפרסום פוליטי בחודש שלפני הבחירות. 

אלא שבטווח הארוך, המוניטין של פייסבוק נפגע. אקטיביסטים וחוקרים מציפים את הנושא ומבקרים את ההתנהלות המסוכנת הזו. בסופו של יום, סביר להניח שיעלו פוליטיקאים שיירקחו פתרונות הרבה יותר קיצוניים מבדיקת עובדות טרם אישור מודעות (לוורן, למשל תוכנית לפירוק פייסבוק, גוגל ואמזון).

במילים אחרות, בטווח הרחוק דיו – גם פייסבוק עשויה כנראה להפגע מההתנהלות האנטי דמוקרטית הזו.

הפינות הקבועות: איך זה משפיע עליך ומה צריך לשנות?

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): פייסבוק כיום מאפשרת לפוליטיקאים להגדיר קהלים ולפרסם מודעות ממומנות שיצוצו להם שוב ושוב בפיד. מדובר בכלי שיווקי מהיעילים בעולם המודרני, שכנראה לא מעט מנהיגים חבים לו את ניצחונם בבחירות – ומושלים בזכותו עליך ועלייך. אבל כל עוד מתאפשר לקדם תוכן ממוקד גם הוא עשיר בשקרים ומניפוליציות – אז זה עלול לשבש בחירות ולהעלות לשלטון רק את שלו שטובים במניפולציות.

מעש"י (מה צריך לעשות כדי שיתוקן): כל אחד מאיתנו יכול לדרבן פוליטיקאים ישראלים לעסוק בנושא. הם אמנם מגיעים לטפל בסוגיות בדרך כלל בעשרים שנות איחור, אך אם נלחץ מספיק, הם יתעוררו. חשוב להדגיש: בישראל אפשר לתבוע מפייסבוק דין וחשבון ושינוי הכללים המקומיים, ללא תלות והמתנה לראות מה יקרה קודם בארה"ב או במדינות אחרות. אסור לשכוח זאת – המדינה, כל מדינה, בשטחה היא הריבון.

עד אז מומלץ שתפעילו קריאה ביקורתית במהלך הגלילה בפיד. כי, כפי שהבנתם, מה שכולנו רואים ברשתות חברתיות – זה בדרך כלל לא חדשות, אלא פרסומות מוסוות שמישהו רצה שתראו.

טוויטר הוכיחו שזה אפשרי

בצעד אמיץ מנכ"ל טוויטר כבר אסר על מודעות פוליטיות משום ש"הדמוקרטיה אינה מוכנה לטפל בהן". אנשי טראמפ הודיעו שזו החלטה טיפשית שתעלה לטוויטר מיליונים רבים, אך טוויטר מסרה כי מדובר בטיפה בים (המודעות הפוליטיות לבחירות האמצע בארה"ב ב-2018 ייצרו לטוויטר הכנסות של פחות מ-3 מיליון דולר, מתוך הכנסות של 3 מיליארד דולר ב-2018).

הגיע הזמן שהפוליטיקאים הישראלים יתעוררו ויחלו לדון בנושא – כן, גם בפגרה.

לעידן ארץ נמאס שפוליטיקאים חוסמים אותו בפייסבוק – אז הוא החליט לתבוע אותם

הרשתות החברתיות הן כיכר העיר החדשה – אך לצד היתרונות של הרשת הפתוחה, ישנם פוליטיקאים שמנצלים את הכוח ומרימים גדרות סביב הכיכר. כך נחסמים מלהגיב בדפי הפוליטיקאים אזרחים שמביעים ביקורת עניינית. לעידן ארץ נמאס מזה – והוא יוצא לתבוע את נתניהו, לפיד, כחלון ואלי כהן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן ארץ |

לפני עשור, חשבו שהרשתות החברתיות יובילו לשינוי ניכר במדינות דיקטטוריות. היום, אנחנו רואים שהשינוי הדרמטי ביותר הוא דווקא במדינות דמוקרטיות. התקשורת, שבעבר שימשה המתווך הבלעדי בין הפוליטיקאים לציבור, זוכה עתה לתחרות בלתי צפויה מצד פייסבוק וטוויטר. הרשתות החברתיות הפכו לזירה סוערת של דיונים פוליטיים, בה יותר אנשים יכולים להיות שותפים בשיח הציבורי. הפוליטיקאים מצידם נכנסו מהר לעניין, וכיום הם מעבירים את המסרים שלהם ללא מתווכים, ומנתחים באופן ישיר את התגובות אליהם. בנוסף, אנשים יכולים להגיע ישירות לפוליטיקאים, לבקר אותם ולהסביר בצורה פומבית מדוע הם צודקים או טועים.

אליה וקוץ בה

אלא שכל הצד החיובי בשינוי הזה נשבר כשחלק מהפוליטיקאים מחליטים להפוך את השיח הישיר הזה מדו-צדדי – לחד-צדדי, וחוסמים מגיבים כדי להשתיק ביקורת. בצורה זו הם חושבים שהם מייצרים סביבה "סטרילית" בה כולם תומכים בהם ומסכימים איתם, ותומכיהם אינם חשופים לביקורת מבחוץ. בנוסף, כשפוליטיקאים חוסמים בפייסבוק, הם מונעים מהחסומים לעקוב אחריהם וכך מסתירים מהם את התוכן הישיר שלעיתים אינו מועבר באמצעים אחרים. 

אני ליברל, וככזה, מאמין שיש להגביל את השלטון. אני חושב שפוליטיקאים, שהם בעלי כוח כפייה על החיים שלנו, צריכים להיות נתונים למשטר של בחינה וביקורת מתמדת. לכן, למשל, יש לנו בדמוקרטיה זכות הצבעה – כדי שאם מפלגה מסוימת לא עושה עבודה מספיק טובה בעיני הציבור, אפשר יהיה להעיף אותה. לכן פוליטיקאים נדרשים לתת הצהרות הון ולהימנע מניגודי עניינים. לכן מדינות עם מסורת ליברלית כמו בריטניה מכריחות את הפוליטיקאים שלהן לעמוד בפני שאלות הציבור באופן קבוע, אם באמצעות "שאלות ראש הממשלה" בכל יום רביעי או זימון השרים לענות על שאלות דחופות של חברי הפרלמנט

התביעה להוצאת הקוץ

בעיניי, הפורמט בו פוליטיקאים יכולים להביע את מסריהם ברשתות החברתיות בלי הפרעה מצד אחד, והציבור יכול לבקר אותם בלי הפרעה מצד שני, הוא משהו שצריך לשמר בחברה ששואפת לחירות. לכן, החלטתי לתבוע את הפוליטיקאים הבאים: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר משה כחלון, שר הכלכלה אלי כהן וחבר הכנסת יאיר לפידאצל כל אחד ואחד מהם, בנסיבות שונות, הגבתי ביקורת לגיטימית לחלוטין. בלי קללות, בלי השתלחויות, בלי התלהמויות – טיעונים פשוטים וברורים המפריכים דבר שהם אמרו או מעלים כלפיהם ביקורת אחרת. למשל, נתניהו (או סביר יותר, איש הניו מדיה שלו) היה רגיש במיוחד וחסם אותי כי הגבתי "בוקר טוב, איפה היית עד עכשיו?" – כשהוא נזכר לדבר על נזקי ההסתדרות. במקום להגיב חזרה או לתת לביקורת להישאר – ראש הממשלה בחר לטאטא אותה מתחת לשטיח על ידי חסימה שלי מהעמוד.

אחרי שכתבתי על כך שנחסמתי מהעמוד של השר כחלון, פנו אלי מ"קליניקת הסייבר" של המרכז לחינוך משפטי קליני באוניברסיטה העברית – שם עורכת הדין דנה יפה מובילה קבוצה של סטודנטים הלומדים לנהל תהליך משפטי הלכה למעשה, ועל הדרך פועלים לביסוס הזכויות שלנו באינטרנט. בעזרתם, שלחתי לארבעת הפוליטיקאים שחסמו אותי מכתב המפרט בנימוס ובנימוק מדוע החסימה בפייסבוק היא פסולה ומפירה את זכויות הפרט שלי, כפי שהן מוגנות במשפט הישראלי. אם הם לא יסכימו להסיר את החסימה, נעתור נגדם בבית המשפט. שם אני רוצה להשיג תקדים ראוי, או לפחות להביא להסרת החסימה שלי. נמשיך לעדכן בשקוף בכל התקדמות. 

שימו לב שאין כאן דרישה ישירה מפייסבוק עצמה. יש לי לא מעט ביקורת על פייסבוק ועל החלטות שהיא כחברה מקבלת, אבל עד כמה שאני רואה, בית המשפט הוא לא המקום להכריע בכך. הדרישה שלי היא קודם כל מפוליטיקאים, שלא ידרסו כלי חשוב לשמירת הקשר עם הבוחרים וביקורת על השלטון. 

בהקשר הזה, ראוי לציין לחיוב דווקא את שלי יחימוביץ', שלמרות תגובות חוזרות ונשנות שלי אצלה, מעולם לא חסמה אותי. אנחנו לא מסכימים על הרבה נושאים, אבל כאידיאולוגית אני מקווה שהיא מבינה את החשיבות שיש לשיח פוליטי חופשי ופתוח. 

יחימוביץ', לא חוסמת ביקורת

אני ממליץ לכל מי שנחסם בידי פוליטיקאים (כולל ראשי רשויות) ברשתות החברתיות, לשלוח את המכתב הזה ולדרוש שיסירו את החסימה. אם הם מסרבים, פנו גם אתם לקליניקת הסייבר של האוניברסיטה העברית, והצטרפו אליי בתביעה.