פוסטים

1.86 מיליארד שקל בעשור: לאן הולך הכסף של העמותה שמתכננת את התחבורה בירושלים?

את התחבורה בעיר הבירה מתכננת "צוות אב לתחבורה" – עמותה שאינה מחויבת לכללי שקיפות ופיקוח ● בשנים האחרונות היא קיבלה מהמדינה כמעט 300 מיליון שקל בשנה ● לאן הולך הכסף? אין לדעת ● בעמותה חבר גם ראש עיריית ירושלים, ולעיתים היא מציגה עצמה בכלל כחברה ממשלתית ● למרות ההשקעה עד כה נבנה בעיר רק חלק מהקו הראשון של הרכבת הקלה ● פרק חדש בתחקיר העמותות של שקוף

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

באוגוסט 2011 נחנך הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים, בקול תרועה וששון, והבטיח לשנות את פני התחבורה הציבורית בעיר. אבל כמעט עשור אחרי שהושק, העבודות על הקו עדיין לא הסתיימו. למרות שהקו היה אמור להתחיל בשכונת נווה יעקב מצפון ולהסתיים בבית החולים הדסה עין כרם מדרום, כרגע הוא נע רק בין פסגת זאב להר הרצל. מסלול קצר בהרבה. העבודה על שני הקווים הנוספים שכבר אושרו – הירוק והכחול – החלה באיחור ניכר רק ב-2019. 

בכל הזמן הזה ממשיך משרד התחבורה להשקיע, מידי שנה, מאות מיליוני שקלים רק בתכנון התחבורה בעיר הבירה. מהנתונים אותם אספנו, לאורך העשור האחרון צמח התקציב השנתי שמקבלת העמותה ממשרד התחבורה מ-119 מיליון שקל ב-2011 ועד ל-291 מיליון שקל בכל אחת מהשנים 2018-2020. בסך הכל בעשור האחרון תוקצבה העמותה על חשבון המדינה בסכום כולל של יותר מ-1.86 מיליארד שקל.

הרכבת הקלה בירושלים (צילום: אדיר בנימיני, ויקימדיה)

על קצב התקדמות הפרויקטים עוד ניתן להתווכח. מה שמטריד הוא שבמשך שנים המדינה מעבירה סכומי עתק לטובת תכנון התחבורה בירושלים דרך עמותה שלא חייבת דין וחשבון לציבור, לא כפופה לחוק חופש המידע או לכללי שקיפות וזאת למרות שהיא עמותה עירונית. לאן מגיע כל הכסף הזה? מדובר בתעלומה.  

הכירו את "העמותה לתכנון, פיתוח ושימור אורבני – ירושלים" או בשמה המוכר יותר "תוכנית/צוות אב לתחבורה". 

פרויקט התחקירים של שקוף על עמותות בשירות המדינה

שקוף מפרק את תופעת העמותות שמקבלות את מרבית תקציבן מהמדינה, כדי לבצע פעולות שהמדינה היתה אמורה לבצע בעצמה. שורה של עמותות שפועלות ללא שקיפות, ללא פיקוח, ולעיתים אף הוקמו בסמיכות למיזם ממשלתי וקיבלו פטור ממכרז. 

בפרקים הקודמים: עמותת "קרן מעגלים" שאמורה לסייע לעובדים להתמודד עם שחיקה מקצועית ומתוקצבת מקופת המדינה ב-60 מיליוני שקלים מידי שנה אך לא מבצעת את עבודתה; עמותת "מוזאיק יונייטד" שהוקמה בידי משרד התפוצות, ומתוקצבת בעשרות מיליונים מידי שנה, במטרה לחזק את הקשר עם היהודים בעולם אך משמשת בפועל כצינור להעברת כספים לשלושה ארגונים ללא מכרז; ו"קונצרט" (לשעבר "קלע שלמה") שלכאורה נלחמת בתנועת החרם על ישראל (BDS), וגם היא תוקצבה במאות מיליוני שקלים על ידי המדינה, שהעבירה לה כספים דרך גורם שלישי. 

מדוע מעדיפה הממשלה לפעול דרך עמותות? בניגוד למשרד ממשלתי וגופים רשמיים אחרים של המדינה, על עמותות יש פחות בקרה ציבורית. הן גם כמעט ולא צריכות לתת דין וחשבון על הוצאות, על עמידה במטרות, על מינויים ועוד שורה של נושאים אחרים בעלי עניין לציבור. הן לא כפופות לחוק חופש המידע, לא מוטלת עליהן חובה לפרסם מכרזים ולא צריך לבדוק אם העובדים שהן מעסיקות עומדים ברף של נציבות שירות המדינה. 

"אולמרט רצה לעקוף את העיריה"

"העמותה לתכנון, פיתוח ושימור אורבני – ירושלים" נוסדה בשנת 1988. טדי קולק עדיין היה ראש העיר, ומטרותיה העיקריות הוגדרו תחילה: "תכנון, עיצוב, התחדשות עירונית, פיתוח ושימור בערים היסטוריות בכלל ובירושלים בפרט". מדו״ח מבקר המדינה עולה כי בפועל עד שנת 1994 כללה פעילות העמותה בעיקר את תחזוקו של דגם מוקטן של העיר ירושלים שיושב במרתף העירייה ונקרא "בית המודל". 

במהלך שנותיו של אהוד אולמרט כראש העיר (1993-2003) קיבלה העמותה סמכויות נוספות. יחד עם הסמכויות קיבלה גם תקציבים גדולים יותר, שהלכו ותפחו עם השנים. כיום העמותה אחראית על תכנון מערך התחבורה העירוני בירושלים בסכום לא מבוטל שהגיע בשנים 2018-2019 ל-291 מיליון שקלים מידי שנה. גם מטרתה העיקרית של העמותה שונתה וכיום היא כוללת תכנון ופיתוח פרויקט הסעת המונים בירושלים.

"בשנות ה-90 אהוד אולמרט שכנע את הממשלה להקים בירושלים מערכת הסעת המונים", מספר ל"שקוף" יוסי סעידוב, פעיל ירושלמי וממייסדי ארגון צרכני התחבורה הציבורית, "15 דקות". סעידוב נזכר כי "אולמרט מאוד אהב חברות חיצוניות והרחיב באופן משמעותי את העמותה והפך אותה למה שנקרא היום 'צוות אב לתחבורה'. אולמרט אהב את זה כדי לעקוף את הסרבול בתוך העירייה, כמו מכרזים וועדי עובדים. המטרה הייתה לעשות את העבודה בצורה יותר מהירה". 

כדי לעקוף את הסרבול בתוך העיריה. אהוד אולמרט (צילום: עמוס בן גרשום, לע״מ)

מאות מיליוני שקלים בשנה ללא פיקוח

"הרעיון עצמו של גוף שחושב תחבורה בירושלים ומקדם אותה, הוא רעיון מבורך. יש דברים שהעמותה הזו טובה בהם ויש דברים שלא. לדוגמה, אוטובוסים לא מעניינים אותה והיא משקיעה מיליונים בקווי רכבת שספק אם יבואו לעולם אי פעם", אומר סעידוב. "הפרויקט המרכזי שלהם הוא רשת רכבות קלות. הם התחילו בשנות ה-90 והם התחייבו שב-2020 יהיו שמונה קווי רכבת פעילים בירושלים. נכון להיום הם אפילו לא סיימו את הקו הראשון", הוא מוסיף. 

בשונה מרשות ציבורית שכפופה לחוק חופש המידע, עמותה לא מחוייבת לפרסם מידע על ההתקשרויות וההוצאות שלה. למרות זאת, פנינו לעמותה וביקשנו לבדוק האם נקבל את רשימת ההתקשרויות שלה. זכינו להתעלמות גמורה. אז פנינו למשרד התחבורה, משם מגיע התקציב לעמותה, בניסיון לברר לאן הולך הכסף. אולם במשרד התחבורה הסבירו כי מאחר שהעמותה אינה חלק ממשרד התחבורה הם אינם יכולים לספק את המידע. 

עוד בנושא:

משם המשכנו לעיריית ירושלים. ראש העירייה הוא יו"ר העמותה וכך גם הסגן שלו ולעיתים גם מי שמחזיקים בתיקים בכירים אחרים בעיריה. בנוסף העיריה מהווה צינור להעברת הכסף ממשרד התחבורה לעמותה. אולם גם בעירייה טענו כי אין להם מידע בנושא. 

בשורה התחתונה – אין לציבור דרך לדעת כיצד הוציאה העמותה את כמעט שני מיליארד השקלים שקיבלה מהמדינה בעשור האחרון.

אך בכל זאת, עמותות נדרשות למידה מסוימת של שקיפות: מדי פרק זמן הן מעבירות לרשם העמותות דוחות כספיים שמתפרסמים לציבור. חילצנו מהדוחות את נתוני ההוצאות בעשור האחרון וניתחנו אותם במטרה להבין כיצד הם מתחלקים. 

מהמידע עולה כי בשנת 2011, עם השקת החלק הראשון של המסילה הראשונה בעיר, עמד תקציב העמותה על 119 מיליון שקל. שבע שנים אחר כך, בשנת 2018 עמד התקציב כבר על 291 מיליון שקל, ותקציב זהה העביר משרד התחבורה לעמותה גם ב-2019. 

בסך הכל בעשור האחרון בין השנים 2010-2019 תוקצבה העמותה על חשבון המדינה בסכום כולל של יותר מ-1.86 מיליארד שקל.

עוד עולה מן הדוחות כי בשנים 2019-2016 הוציאה העמותה כ-276 מיליון שקלים על תכנון הקו הירוק, וכ-166 מיליון שקל על תכנון הקו הכחול, ובסך הכל 442 מיליון שקל לתכנון של שני קווים שאף אחד לא יודע אם ומתי נוכל לנסוע בהם. כל זה בנוסף על כ-64 מיליון שהוציאה העמותה על תכנון תחבורה ציבורית באותן שנים. 

מהנתונים ניתן ללמוד גם כי העמותה מוציאה את רוב הכסף לספקים חיצוניים, וזאת מאחר ועל פי הדוחות הוצאות שכר העובדים של העמותה עומדות בממוצע על כ-12 מיליון שקל לשנה בשנים 2016-2018. בשנת 2019 עמדו ההוצאות על כ-15 מיליון שקל. מי הספקים שקיבלו תשלומים מהעמותה? על אילו עבודות? את כל זה לא ניתן לדעת. וכל זה יכול היה להיות אחרת אם הייתה זו רשות ממשלתית שנתונה לפיקוח. 

העבודות על הרכבת הקלה בירושלים, 2009 (צילום: אדם ישי אמוראי, ויקימדיה)

כדי לקבל פרופורציות שוחחנו עם גורם מקצועי בענף תשתיות התחבורה שמתמחה בתמחור של עבודות בהיקפים דומים. המומחה הסביר כי עלות של תכנון ופיקוח עליון על פרויקטים עומדת בדרך כלל על 6-10 אחוזים מהפרויקט, תלוי בהיקף הפרויקט. עלויות התכנון יכולות להאמיר כשמדובר בתכנון מורכב בשל תוואי שטח או תנאים אחרים שדורשים פתרונות מיוחדים. 

המשמעות: כדי להצדיק עלויות תכנון שנתיות של כ-300 מיליון שקלים, בכל שנה ירושלים צריכה לבנות פרויקטים בסכומים של לפחות 3 מיליארד שקלים. 

לשם השוואה, עלות פרויקט כביש 431 מראשון לציון עד תל אביב, בשלב המכרז,  עמדה על כשני מיליארד שקל, כולל תכנון פיקוח וביצוע. מתוך הסכום הזה, עלות התכנון והפיקוח העליון של כל הפרויקט לאורך שנותיו עמדה על כחמישה אחוזים מהפרויקט: כ-100 מיליון שקל. עלות הביצוע של הקטע הדרומי בכביש חוצה ישראל, קטע של 25 קילומטרים שנבנה בטכניקה חדשנית, עמדה על כ-300 מיליון שקל לא כולל עלויות תכנון ופיקוח, עבודות עפר  וגשרים. 

למה עמותה?

בשנת 2013 פורסם דו״ח של מבקר המדינה שבחן את פעילות העמותה. "משרד התחבורה והעירייה העבירו את תכנון הפרויקט ואת ביצועו לעמותה ללא מכרז. בכך מנעו מגופים אחרים העוסקים בתחומים אלה להתחרות במכרז על התפקיד באופן שוויוני", נכתב אז בדו״ח. המבקר גם ציין כי מכרז שכזה היה יכול לחסוך כסף ציבורי רב. 

ארבע שנים קודם לכן, בשנת 2009 ערך גם משרד המשפטים ביקורת על העמותה בה נכתב כי: "לא ברור לנו מדוע החליטה העירייה החליטה לפצל את פעילות תכנון התחבורה הציבורית לעמותה נפרדת". 

האבסורד? העירייה תכננה לטפל בנושא כבר עשור לפני דו״ח המבקר. כבר בשנת 2003, לאחר ביקורת של מבקרת העירייה, הוחלט להפוך את העמותה לרשות ממשלתית. עשר שנים אחר כך, במענה לדו"ח המבקר משנת 2013, הסכימה שוב העירייה שיש להפוך את הפעילות של העמותה לממשלתית ומשרד התחבורה טען שהוא יקים רשות מטרופולינית שתטפל בתכנון העיר. אבל גם כיום, בשלהי 2020, העמותה לא העבירה את פעילות הליבה העירונית שלה לידי העירייה.

גם ראש העיריה, וגם חבר ועד העמותה. הפעם זה משה ליאון (צילום: יוסי זמיר)

באופן כללי, העברת הפעילות שנמצאת בליבת השירות לאזרח לעמותה מעוררות שאלות לא מעטות. גם המבקר קבע כי למרות שהתאגידים הם כלי חשוב "עם השנים נהפך השימוש בכלי זה, במקרים מסוימים, גם אמצעי לעקיפת כללי מינהל תקין, ובכלל זאת להימנעות מכללי חובת מכרזים, למינוי מקורבים למשרות, להרחקת פעילויות של הרשות המקומית מפיקוח ובקרה יעילה". 

"כל הדבר הזה שנקרא תאגידים עירוניים הוא לרוב עמותות, וצריך לשאול את עצמנו למה עמותות. לצערי התשובה היא פעמים רבות: בשביל להעסיק אנשים במשכורות רעב או בשביל שחיתות". מאשים קובי אייזן, יו"ר העמותה הקהילתית בשכונת גבעת מרדכי שמנהלת מאבקי תחבורה בירושלים על הבחירה של עיריות לפעול דרך עמותות. בהתייחס לצוות אב לתחבורה אומר אייזן ל"שקוף" כי "הבעיה הגדולה היא שהם לא כפופים לחופש המידע. וזה מה שהם יכולים גם לעשות בעצמם. אם הם יוזמים שקיפות הם היו מצמצמים שבעים אחוז מהביקורת". 

עוד בשקוף:

"אחת הבעיות העיקריות הוא חוסר שקיפות בנתונים", מסכים גם דרור פייטלסון, פרופ' למדעי המחשב באוניברסיטה העברית וחוקר נתונים. "אנשי תכנית אב לתחבורה מחזיקים את כל המידע על תנועה בירושלים. אני מניח שזה כולל ספירות תנועה ונתוני אמת, אבל מה שיותר חשוב לתכניות זה המודלים שחוזים את נפחי התנועה ואיכות השירות עבור תרחישים שונים. ככל הידוע לי, רק להם יש גישה למידע הזה ואין עליו ביקורת. מה ההנחות של המודלים, איך הם מחושבים, וכו'. כשיש תכניות של העיריה, הם משחררים תחזיות לפי ראות עיניהם. למי שרוצה להציע חלופה קשה להתמודד עם זה". 

אלמנט נוסף הוא "עבודה בשיטת הסלאמי", אומר פייטלסון. הוא מתכוון לכך שבכל פעם עובדים על חלק אחר בתוכנית, ללא ראיה כוללת. פייטלסון מסביר כי למרות השם של העמותה, במובן של תוכנית סטטוטורית "אין תכנית אב לתחבורה מוכרת ומאושר וכוללת. מפעם לפעם מופיעה באיזו מצגת איזושהי תפיסה כללית, אבל זה לא משהו שעבר ביקורת ציבורית ואושר". 

איתמר שחר. צילום: רועי אלמן

אחד המאבקים העיקשים שמתנהלים בירושלים בשנים האחרונות מתמקד בסוגיית מעבר תוואי הרכבת הקלה ברחוב עמק רפאים בעיר. תושבי האזור גייסו כסף וניהלו מאבק מתמשך כדי לשנות את תוואי הרכבת, כך שלא יעבור ברחוב שלהם. בתחקיר שעשינו לאחר הבחירות לרשויות המקומיות מצאנו כי אלו אפילו הלוו כסף למועמדת לראשות העיר, רחל עזריה, חובות שלא הושבו. אחד מנקודת ההצלחה של המאבק הייתה בחינת חלופות נוספות לתוואי הרכבת. 

"יש לי איתם כל מני ממשקים", מספר העו"ד ומתכנן הערים איתמר שחר על ההתנהלות מול צוות אב לתחבורה. "הייתי בין המובילים, של המאבק שתמך דווקא בעמדתם והיא להעביר את הרכבת בעמק רפאים".

שחר מדגים את אחת הבעיות הקשות בכך שמדובר בעמותה: "רציתי לבדוק את נושא בחינת החלופות ואמרו לי תגיש חופש מידע – אבל אין להם חופש מידע. אז הגשתי למשרד התחבורה, משם הם מקבלים את הכסף, ועשו לי את המוות. הייתי צריך להגיש עתירה עד שבסוף קיבלתי תשובה שבה הם גם התחמקו ואמרו שהמידע לא ברשותם והם ביקשו אותו במיוחד ולפנים משורת הדין מצוות אב לתחבורה".

"הכסף מגיע ממקורות ציבוריים ומן הראוי שתהיה פה שקיפות", הוא מסכם.

לאחר עתירה. במשרד התחבורה עושים לשחר טובה

מתחפשת לחברה ממשלתית לפי הצורך

אז מצד אחד מדובר בעמותה שלא כפופה לכללי שקיפות, ומצד שני, כשמתאים לה, מציגה את עצמה העמותה כחברה ממשלתית. כך למשל, במסמך הבא, שהגיע לידי שקוף ועוסק בתוכנית המשך לכביש 16, מוגזר "היזם"- "תוכנית אב לתחבורה ירושלים" כ"חברה ממשלתית".

במסמך רשמי מוצגת העמותה כחברה ממשלתית

גם קובי אייזן, יו"ר העמותה הקהילתית בגבעת מרדכי, אומר ל"שקוף" כי "עד לא מזמן הם היו מציגים את עצמם גם כחברה ממשלתית, למרות שהם בכלל עמותה. רק אחרי שהערנו על כך הם שינו את דרכם".

ואכן, אם תחפשו באתר שמפעילה העמותה אזכור של שמה האמיתי של העמותה כפי שהוא מופיע ברשם העמותות (העמותה לתכנון, פיתוח ושימור אורבני – ירושלים) לא תמצאו לו זכר, וגם המילה "עמותה" לא מופיעה באתר. כלומר – לא תוכלו להבין באיזו מין ישות משפטית עסקינן. זה מטעה כי הציבור יכול לחשוב שמדובר בגוף ממשלתי, וכי אפילו מי שרוצים לאתר את מסמכי העמותה צריכים לבצע תחקיר כדי לגלות שהשם "צוות אב לתחבורה״ בו היא משתמשת כדי להציג את עצמה הוא לא השם הרשמי.

בינואר 2019, במהלך ישיבה בוועדה המחוזית לתכנון ובניה, למורת רוחם של הנוכחים בחדר, הפעיל הירושלמי עו"ד ינון מלמד העלה את סוגיית השם ויישות העמותה. "מי היזם של התכנית? האם צוות אב לתחבורה הוא חברה ממשלתית?" שאל מלמד. "אנחנו רוצים לומר שמדובר במצג שווא. והוא לא גורם שולי הוא יזם התכנית. הוא לא חברה ממשלתית. אתם צריכים לדעת את הנקודה הזו כי אולי אתם יכולים לחשוב שהוא מתחרה עם ההמלצות של התת"ל (תוכנית תשתיות לאומיות, ע.ב)", הוא הוסיף. 

מה הבעיה עם זה? גוף ממשלתי מייצג את מוסדות את המדינה באופן ממלכתי ומשקף את האינטרס הציבורי, כמו למשל מהנדס העיר. יש לו אחריותיות בפני הציבור והוא כפוף לנהלים נוקשים שאמורים לשמור על כך. עמותה מאידך לא כפופה לנהלים כאלו מתוקף החוק ולכן יכולה לבחור אילו כללים לאמץ ואילו לא. לדוגמה, חוק חופש המידע לא חל על עמותה, אבל כן חל על אגף מהנדס העיר בעירייה.

נכשל במבחן התוצאה

"יש פה את החטא הקדמון: כל שנה בתקציב מפילים את חוק המטרופולינים שיאפשר הקמת רשות מטרופולינית בעיר", אומר לנו מיכאל זיו קנת, יו"ר ועדת תכנון בשכונת יובלים בירושלים. קנת מחמיא להתנהלות של צוות אב לתחבורה. "הם מצליחים לגשר על פער שקיים בעירייה של שיתוף ציבור ולומדים מהר כיצד לקדם תוכניות במינימום התנגדות של התושבים", הוסיף. 

לדעה הזו שותפים עוד כמה גורמים עימם שוחחנו במהלך הכנת הכתבה, ושלהם ממשקי עבודה מקצועיים עם העמותה. "בסך הכל קיבלתי מה שביקשתי, והם ענו לנו לכל השאלות ודחפו קדימה", אומרת ל"שקוף״ עובדת קהילתית שעבדה מול העמותה וביקשה לא להזדהות. "לא צריך לסמוך על אף אחד בתכנון, אבל מול כל הגורמים האינטרסנטים בעיר והקבלנים שמציפים אותה, העמותה מציגה הערכות מאוזנות יחסית, גם אם הן לא תמיד מתגשמות", אמר לנו אחד מחברי ועדת התכנון והבניה בעיר. 

יוסי סעידוב

אבל לא כולם מרוצים. וגם במבחן התוצאה, העמותה לא מצליחה לקדם את התחבורה הציבורית בעיר לפי הקצב המובטח. יוסי סעידוב מ-15 דקות, מזכיר כי צוות אב לתחבורה מתכנן לא רק את המסילות עצמן אלא גם את המערכת ההיקפית של הקווים, כולל מחלפים, כבישים וחניונים. אבל, אומר לנו סעידוב. "במבחן התוצאה, בכל הנוגע לרכבת הניחו פה ב-25 שנה האחרונות 12.5 קילומטר של מסילה – בלבד!". 

"מבחינת תוכנית אב, חשוב שיאמרו איפה תעבור הרכבת. אבל תכנון מפורט ומכרזים, כשהם מזניחים את מערכת התחבורה הציבורית הקיימת – זה מיותר". סעידוב מסביר כי במקביל לתחבורה ציבורית העמותה גם מתכננת כבישים בעיר. "מנסיוני בתחום", הוא אומר "כשעושים גם וגם בסוף מקדמים את הרכב הפרטי על חשבון התחבורה הציבורית". דו"ח מבקר המדינה על התחבורה הציבורית שפורסם לפני כשנה מצביע בדיוק על כך. "העשור האבוד של התחבורה הציבורית, בראשות ישראל כ"ץ", הוא מסכם.

לא מפיקים לקחים

בדו"ח המקיף שפרסם מבקר המדינה בשנת 2019 על התחבורה הציבורית בישראל, מצא המבקר, יוסף שפירא, שורה של תקלות בתכנון וקידום מערך התחבורה הציבורית בישראל. בין היתר הוא הקדיש פרק מיוחד לרכבת הקלה בירושלים, ועסק גם בכשלי התכנון של של העמותה. 

כך למשל, הוא בחן המבקר את לוחות הזמנים של הרכבת ומצא פער של 9.2 דקות (23 אחוז) לרעה, בין תכנון לוחות הזמנים לביצוע. בנוסף מצא המבקר תדירות נמוכה בשעות העומס, הקלות וכן ויתורים על קנסות שהיה הזכיין אמור לשלם על איחורים, הסכם אי תחרות עם הרכבת שמנע מהעירייה להעמיד קווי אוטובוסים במקטעים בעייתיים של הרכבת ועוד. 

לא בטוח שנראה שיפור משמעותי בעקבות הביקורת. המבקר העיר על כך שלא תועד הליך הפקת הלקחים מפרויקט הקו הראשון שטרם הסתיים, בייחוד לנוכח העובדה שהוא הראשון מסוגו שהוקם בישראל. העמותה לפיתוח ושימור אורבני אחראית לכשלים. יחד איתה גם משרד התחבורה.

מפת הרכבת הקלה בירושלים (ויקימדיה)

הפתרון: רשות מטרופולינית

בדוח המבקר הוא גם מצביע, שוב, על הפתרון שכולם מכירים: רשות מטרופולינית. "אחד הקשיים ביישום פרויקטים מרחביים בתחום התח"צ הוא הקושי בתיאום בין הרשויות במטרופולין ובקיום שיתוף פעולה ביניהן […] נוסף על כך, על מנת לספק שירותי תחבורה ציבורית טובים ויעילים יש צורך להתאים את השירות לצרכים ולמאפיינים המקומיים בכל יישוב ובכל שכונה", כתב המבקר. עוד מוסיף המבקר שכבר בשנת 1996 "המליצה ועדה לבחינה ולגיבוש של המלצות בעניין פתיחת ענף התח"צ לתחרות להקים לצד הרשות הארצית רשויות מטרופוליניות אשר יהיו אחראיות להפעלת התח"צ בתחום שיפוטן, זאת בין היתר לצורך פתרון בעיות תכנון, תיאום וביצוע הנוגעות לשירותי תח"צ במטרופולינים". עוד כתב כי "למרות ההכרה בצורך להקים רשויות תחבורה מטרופוליניות, ולמרות שמבקר המדינה העיר על כך בעבר, הניסיונות החוזרים ונשנים לפעול להקמתן ולעיגונן בחקיקה לא צלחו".

סעידוב, מארגון התחבורה "15 דקות", תומך ברעיון. "תוכנית אב לתחבורה היא שלד לא רע [ממנו ניתן] להתקדם לרשות מטרופולינית. יש מקומות שהם עושים עבודה יפה", הוא אומר. "לדוגמה קידום נתיבי תחבורה ציבורית בכניסה לעיר. הם בהחלט פלטפורמה טובה להקמת רשות מטרופולינית ממשלתית. אבל לא מאשרים אותה בכנסת".

הרכבת הקלה בתנועה. האם היא תגיע ליעד? (צילום: laude villetaneuse, ויקימדיה)

בחוק ההסדרים לשנת 2018 ניסתה הממשלה לאשר את "חוק המטרופולינים" שיוביל להקמת רשויות מטרופוליניות בירושלים ובאר שבע. החוק היה אמור להעביר את האחריות והסמכות על התחבורה הציבורית לרשויות המקומיות שמכירות טוב יותר את צרכי התושבים, אבל הרפורמה הופרדה מחוק ההסדרים ונקברה. בשיחה עם העיתון גלובס אמר אז חכ"ל איתן כבל (העבודה) כי זו "קבורת חמור לרפורמה חשובה". הרפורמה ירדה מסדר היום בגלל התנגדות הסיעות החרדיות. לכן מלכתחילה לא דובר על רשות מטרופולינית גם בגוש דן: הסיעות החרדיות חששו מפריצה של הסטטוס קוו על ידי ראשי הערים במרכז ומהפעלת תחבורה ציבורית בשבת. 

*

שלושים שנה אחרי שפעילות התכנון התחבורתי בירושלים עברה לניהולה של העמותה, סימני השאלה רק מתרבים. עמותה שקיבלה במשך עשור כמעט שני מיליארד שקל מהמדינה וממשיכה לקבל מידי שנה תקציב של מאות מיליוני שקלים – מתנהלת ללא פיקוח ובמחשכים. מה עושה העמותה עם סכומי העתק שהיא מקבלת מהציבור? מדוע, למרות הקונצנזוס, פעילות העמותה לא הועברה תחת עיריית ירושלים או כחלק מגוף ממשלתי שמחויב בפיקוח? ומתי תזכה עיר הבירה שלנו למערכת רכבות יעילות, כפי שתוכנן והובטח?

תגובות 

העמותה לתכנון, פיתוח ושימור אורבני – ירושלים / צוות אב לתחבורה:

בחודשים האחרונים השקענו מאמץ עיקש בניסיון לקבל תשובות מן העמותה. פנינו לשורה של גורמים בעמותה וסביב לה, וביניהם לדוברות וגם ישירות למנכ״ל. ביקשנו מידע ותשובת לשאלות המטרידות שעולות מן התחקיר. הצענו גם לראיין את המנכ"ל או נציג של העמותה. אולם עד לרגע פרסום הכתבה העמותה המשיכה לשלוח אותנו לגורמים כמו עיריית ירושלים ומשרד התחבורה, וסירבה להתייחס לשאלות. נביא כאן את תגובת העמותה גם אם תתקבל באיחור. 

עיריית ירושלים:

"חזון ראש עיריית ירושלים, מר משה ליאון הינו יזום, תכנון ופיתוח של התחבורה הציבורית בירושלים, ובכלל זה בתכניות אב תחבורתיות, הפעלה ויזום של תחבורה ציבורית, הסעת המונים, מדיניות חניה, מערכות הולכי רגל וכל נושאים תחבורתיים נוספים. בעיר ירושלים נסללים כבישים שימתנו בעתיד את התנועה בכניסה לעיר, מסלולים ייעודיים לתחבורה ציבורית (נת"צ), שדרוג הרחובות, הכבישים הקיימים ירובדו, ישופרו ויהפכו נוחים ובטוחים יותר לנסיעה, שבילי אופניים יסללו ועוד. גולת הכותרת של כל אלה היא רשת קווי הרכבת הקלה: האדום, הירוק והכחול, שתפעל במלואה בעוד מספר שנים. כל אלה יבצרו את מעמדה של ירושלים כמובילה לאומית בתחום התחבורה בישראל.

"עיריית ירושלים החליטה על הקמת צוות תכנית אב לתחבורה בשנת 1967, ואין המדובר בעמותה פרטית. ראה לעניין גם באתר צוות תכנית אב לתחבורה". (נציין שמהאתר לא ניתן ללמוד דבר על יישות העמותה, ע.ב)

"יובהר כי צוות תוכנית אב לתחבורה פועל בשיתוף פעולה הדוק ומתמשך עם קשת רחבה של גופים: משרדי ממשלה ובפרט משרד התחבורה ומשרד האוצר, עיריית ירושלים, חברות עירוניות, מוסדות אקדמיה ומחקר, גופי תכנון וביצוע ועוד. יחד הם פועלים לקידום מערך התחבורה ולפיתוח מקיף של מטרופולין ירושלים והסביבה.

"נדגיש כי עיריית ירושלים, ככל שאר הרשויות המקומיות בארץ מפעילה ומגשימה את מטרותיה גם באמצעות תאגידים עירוניים, מסוגים שונים, וזאת בהתאם לפקודת העיריות ובכפוף להוראות כל דין. התכנון בעיר ירושלים בכלל והתכנון התחבורתי בפרט מובל ומבוצע בפועל על ידי הדרגים המקצועיים השונים במינהל תכנון והעומד בראשם – מהנדס העיר.

"עוד נציין, כי בהתאם לתקנון העמותה, נציגי עיריית ירושלים המקצועיים בתחום התכנון והתחבורה הינם שותפים מלאים בפעילות העמותה. עיריית ירושלים פועלת בהתאם למדיניות ראש העיר והנהלת העירייה, כך שכל שינוי בתאגיד עירוני מתקבל רק לאחר בחינה ובדיקה מדוקדקת של כל ההיבטים הצריכים והנדרשים לעניין.

משרד התחבורה:

פנינו למשרד התחבורה וביקשנו התייחסות לטענות העולות בכתבה. ביקשנו לדעת כיצד מפקח משרד התחבורה על הנעשה בעמותה ועל השימוש בכספי שימוש בהיקפים כה גבוהים, מדוע מעביר המשרד תקציב כל כך גבוה לעמותה שאינה מחוייבת לכללי שקיפות מינימליים, ומדוע בניגוד להמלצות לאורך השנים של מבקר המדינה, לא עברה פעילות העמותה להתנהל תחת עיריית ירושלים או תחת משרד התחבורה כגוף ממשלתי / ציבורי? לאחר שלא הגיבו, ורק יום לאחר פרסום הכתבה החליטו במשרד התחבורה להתייחס לשאלות העולות מן התחקיר. להלן התגובה המלאה:

"צוות תכנית אב לתחבורה הפועל במסגרת העמותה לתכנון, שימור ופיתוח אורבני ירושלים, הינו גוף מקצועי האחראי על תכנון וקידום פרויקטים תחבורתיים במטרופולין ירושלים. בנוסף לכך, הצוות מספק שירותי תכנון, ניהול ובקרה על הזכיינים הפרטיים של הרכבת הקלה, עבור משרד התחבורה ועיריית ירושלים. תחום הפעילות המרכזי של הצוות הינו מיזם הרכבת הקלה בירושלים הנקרא JNET אותו מלווה הצוות מיומו הראשון, הפרויקט מנוהל באמצעות ועדת המכרזים של החשב הכללי במשרד האוצר. הרחבת הפרויקט לקווים נוספים אושרה בממשלה במסגרת החלטת ממשלה. 

פעילות הצוות מבוקרת באופן צמוד ומתמשך על ידי שבעה גופי ביקורת שונים; בהם וועדת הביקורת ומבקר הפנים של העמותה, מבקרת העיריה, מבקר המדינה, רשם העמותות, וחברות הבקרה של משרד התחבורה, הבודקות בין היתר עמידה בלוח זמנים, תכולות ותקציב. "אין כל שחר לטענה כי לא ניתן לדעת כיצד מנוצל התקציב שהצוות מקבל מהמדינה. יודגש כי רוב התקציב המועבר לצוות הינו בגין עלות הפרויקט עצמו, המשולם על ידי הצוות לגורמים וספקים שונים. בנוסף, יובהר כי כל חשבון שמשולם לצוות על ידי המדינה נבדק באופן מדוקדק על ידי חברת בקרת התשלומים ועל ידי משרד התחבורה. 

מעבר לכך, הטענות על עיכוב משמעותי כביכול בבניית קווי הרכבת הקלה בירושלים משוללות כל יסוד. מיזם ה- JNET המוקם בימים אלה בבירה, כולל הארכות ושלוחות לקו האדום הקיים והקמה של קו חדש לחלוטין. לפני מספר שנים המדינה בחנה את האפשרות לקדם את הקמת ההארכות של הקו הקיים על ידי זכיין הקו האדום, אך בשל פערים מסחריים ולאור התקדמות מכרז פרויקט ה- JNET, הוחלט להעביר את הקמת ההארכות והשלוחות של הקו הקיים לזכיין החדש. הזכיין החדש נבחר והעבודות בפרויקט ה-JNET, נמצאות בעיצומן ומתקדמות בהתאם ללוחות הזמנים שנקבעו. יצוין, כי מדוחות חברות הבקרה שהוגשו למשרדנו, קיבל הצוות בשנה האחרונה ציון גבוה, המעיד על מקצועיותו בניהול הפרויקטים והצלחתו במשימה שנקבעה לו". 

*

משרד התחבורה טוען כעת כי שורה של גופים מבקרים ומפקחים באופן צמוד אחר פעילות העמותה והאופן שבו היא מוציאה את כספי הציבור. אולם הדברים אינם עולים בקנה אחד עם תגובת אותו המשרד לבקשתנו לקבל את פירוט ההוצאות של העמותה, במסגרת חוק חופש המידע. אז טען משרד התחבורה כי המידע לא מצוי ברשותו. גם כאשר עורך הדין איתמר שחר ניהל מאבק משפטי כדי לקבל מידע על פעילות העמותה, משרד התחבורה טען כי המידע לא נמצא ברשותו. 

בנוסף, עולה שוב התהיה, מדוע בוחרת המדינה לפעול דרך עמותה, גם כאשר מדובר בפרויקט תכנוני גדול כל כך, ולא להקים רשות מטרופולינית ממשלתית, כפי שהחליטה בעבר העירייה עצמה וכפי שהמליץ מבקר המדינה. 

בשאלת העיכוב בפרויקט נציין את העובדה שבמשך עשור שבו המשיכה המדינה להשקיע בתכנון סכומי כסף נכבדים לא הונח מטר אחד של הרכבת הקלה בירושלים. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

עכשיו זה סופי: התיקון של איילת שקד מאפשר להסתיר תרומות בסכומי עתק

לפני כשנתיים העביר משרד המשפטים שינוי בחוק המאפשר תרומות אנונימיות לעמותות עד סכום של 100 אלף שקל. היום ניתן לראות איך השינוי פגע בצורה משמעותית בשקיפות במגזר השלישי. התרומות לתנועה לאיכות השלטון כמקרה מבחן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ניר בן-צבי |

ב-2015 וגם ב-2016 העבירה "יוניון מוטורס", משווקת רכבי טויוטה בישראל, תרומה בגובה 100 אלף שקל לתמיכה בפעילות התנועה לאיכות השלטון. ב-2017 העבירה לה החברה תרומה נוספת בגובה 80 אלף שקל. ומה לגבי 2018? אנחנו כבר לא יכולים לדעת.

המצב הזה נוצר לאחר שבכנסת ה-20 הובילה שרת המשפטים דאז, איילת שקד, שינוי המאפשר לתרום אנונימית לעמותות, גם פוליטיות, עד סכום של 100 אלף שקל בשנה – זאת לעומת תקרה של 20 אלף שקל בעבר. ב"שקוף" נלחמנו בזמן אמת נגד המהלך, בהצלחה חלקית: התקרה המקורית הייתה 150 אלף שקל, והצלחנו להוריד אותה ל-100 אלף. כעת ניתן לראות את המחיר הכבד של החלטתה של שקד.

יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה בישראל – תרמה לתנועה לאיכות השלטון 100 אלף שקל ב-2015 ו-2016

התנועה לאיכות השלטון כמקרה מבחן

למה נזכרנו בזה עכשיו? ראשית, כי אנחנו לא שוכחים מפגמים שנחשפים וממשיכים לחזור אליהם שוב ושוב עד שיתוקנו. מחדלים מתוקנים – רק כשחופרים עליהם ללא הרף. 

שנית, בדקנו לאחרונה טענה שהעלה העיתונאי אלי ציפורי לפיה לתנועה לאיכות השלטון ישנו תורם אנונימי במיליוני שקלים (אמ;לק: זה לא נכון). על הדרך שמנו לב למשהו מעניין במפת התורמים הגדולים של העמותה:

בעוד הדו"חות המילוליים בשנים 2015-2017 (לפני השינוי בתקנות) כוללים פירוט של בין 12 ל-16 תורמים "גדולים", הדו"ח של 2018 כולל רק שניים כאלה.

חלק מרשימת התורמים לתנועה לאיכות השלטון ב-2017 (מתוך הדו"ח המילולי הפומבי)

מרבית התורמים "נעלמו" מהדו"ח פשוט כי לא היה צורך לדווח עליהם יותר. כך לדוגמא ב-2017, מתוך 16 תורמים בלמעלה מ-20 אלף שקל, רק 3 תרמו באותה שנה בלמעלה מ-100 אלף שקל. כלומר: הכללים החדשים היו מעלימים מהדו"ח הזה את פרטיהם של 13 תורמים (ביניהם חברת הפרסום "מקאן", חברת הפלסטיק "כתר", ויו"ר בנק הפועלים לשעבר שלמה נחמה). 

דיווחי התנועה לאיכות השלטון – ארגון שלא ניתן לחשוד כי הוא שואף באופן מכוון להתנהל בחוסר שקיפות – מדגימים איך השינוי בתקנות פגע באופן משמעותי ביכולת של הציבור לבחון את המתרחש בעמותות. מרבית המלכ"רים בישראל ינהגו בדיוק ברמת השקיפות שהחוק ידרוש מהם.כאשר חובה זו מצומצמת, הם לא ינהיגו שקיפות יתרה על דעת עצמם.

מהצד השני, יש להניח כי גם החברות ובעלי ההון שרוצים להסתיר את התרומות שלהם, ידאגו לרדת בדיוק מתחת לרף, כדי ששמם יושמט מהדו"חות. זו לדעתי כנראה גם הסיבה שלא מעט עמותות דווקא תמכו בהעלאת התקרה – מתוך הבנה שזה יקל עליהן גיוס תרומות בסכומים גבוהים.

להבדיל בתי תמחוי מעמותות פוליטיות

נדגיש כי עוד לפני התיקון ניתן היה להסתיר שם של תורם שמעוניין בכך, באמצעות הליך מסודר מול רשם העמותות. חשאיות במקרים מסוימים היא הגיונית, למשל תרומה לעמותת רווחה על ידי נדבן צנוע. אלא שבעידודה של שרת המשפטים לשעבר שקד הוחלט לאפשר לכלל העמותות, לרבות הפוליטיות – לעבות את תקציבן מתחת לרדאר.

במילים אחרות, מאכערים וטייקונים יוכלו להשתמש בעמותות להסתרת כספים, לעצב תודעה, לממן עסקנים – והכל בחשאיות, ובהתאם לחוק.

ומה קורה ב"שקוף"?

זו הזדמנות להזכיר שהמימון של "שקוף" מתבסס כולו, מהשקל הראשון ועד האחרון, על תמיכה קבועה בסכומים קטנים של אזרחים מהשורה (2,989 איש ואישה, נכון להבוקר). הלכנו אפילו צעד נוסף, והגבלנו את סכום התמיכה החודשית ב-1000 שקל, כדי שלא נפתח תלות כלכלית באף אדם בודד. כמו כן, אנחנו מתחייבים לדווח על זהות תורמים חד-פעמיים בסכום העולה על 2,500 שקל.

התקציב המלא שלנו פתוח באינטרנט ומתעדכן בזמן אמת אחת לחודש. נאה דורש, נאה מקיים. הצטרפו אלינו!

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך)

בשנים האחרונות נחשפו אינספור פרשות של עמותות קש דרכן הסתירו כספים מושחתים. בכל פינה צצו סיפורים על עמותות שפועלות לבצע שינויים פוליטיים בישראל ולא תמיד ברור מי מממן אותן. הצמצום בשקיפות פוגעת ביכולת לדווח על פעילות הארגונים הללו ובהבנת האינטרסים שעומדים מאחוריה.

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן)

  1. הכוח אצלכן בידיים: תורמות לעמותה או חל"צ? התנו את התמיכה בדרישה מהארגון להנהיג בשקיפות יתרה על התורמים הגדולים בלבד (תרומות קטנות לא מצדיקות פגיעה בפרטיות).
  2. אנחנו לא נוותר: נמשיך להציף את הנושא, ולדחוף לשינוי עם חזרת הכנסת לפעילות.
  3. לא שוכחים מי הם חברי הכנסת (גם בדימוס) שאישרו את התיקון שהציעה שקד והחזיר אותנו שנים אחורה: ניסן סלומינסקי, יהודה גליק, שולי מועלם-רפאלי, נורית קורן, בני בגין, טלי פלוסקוב, אורי מקלב ועודד פורר – כל אלו אישרו את פרשת השחיתות הבאה. הם הצביעו בעד התקנה האומללה לפיה ניתן יהיה לתרום בסתר לעמותה עד 100 אלף שקל. 

תחקיר שקוף: "ללא סמכות, בניגוד לדין, בניגוד למנהל" – מאבקו של סמוטריץ' לבנייה בלתי מפוקחת בשטחים

סיקור צל סמוטריץ' – שבוע 9: פעולות הבנייה והפיתוח של החטיבה להתיישבות מתבצעות ברובן דרך ארגון בודד בשם "אמנה", בראשו עומד זאב חבר (זמביש) • עתירה שהוגשה לאחרונה לבג"ץ פועלת לביטול הבלעדיות של החטיבה להתיישבות ואמנה בפיתוח יהודה ושומרון • במקביל, קידם בחודשים האחרונים בצלאל סמוטריץ' חוק שיעביר רשמית את הסמכויות לניהול הקרקעות ביו"ש לידי החטיבה להתיישבות • הצעת החוק מעוררת התנגדות הן בקרב גורמים משפטיים והן מחשש לפגיעה ביחסים הבינלאומיים של ישראל • אמנה היא מהתורמים הבולטים לעמותת "רגבים", אותה ייסד וניהל סמוטריץ' עד שנבחר לכנסת

| עידן בנימין |

"ללא סמכות, בניגוד לדין, בניגוד למנהל" – אלו דבריו של מנכ"ל משרד החקלאות, שלמה בן אליהו, בתיאורו את האופן שבו מתנהלת הבנייה ביהודה ושומרון כיום. בן אליהו מבקש, לצד בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי), להכשיר בחוק בדיוק את ההתנהלות הבעייתית הזו – בניהולה של החטיבה להתיישבות.

התחקיר היום מגיע כחלק מסיקור הצל של סמוטריץ'. בישורת האחרונה, נקדיש את שתי הכתבות הקרובות לתחקירי עומק שנולדו מהסיקור המתמשך – ולא היו מתאפשרים ללא הגב של התומכים שלנו. המטרה: להביא תמונה כוללת ורחבה שמסבירה את פעילותו הענפה בכנסת, ומעבר לה.

תזכורת: מדוע יצאנו לסיקור צמוד של בצלאל סמוטריץ?

את סיקורי הצל של שקוף בוחרים למעלה מ- 1600 המוציאים לאור שלנו – בהצבעה דמוקרטית. שמו של סמוטריץ' הועלה להצבעה, בין היתר, במטרה לבחון אם האידיאולוגיה שלו (כפי שהיא מתבטאת בהופעותיו בתקשורת), אכן באה לידי ביטוי בעבודתו הפרלמנטרית.

סמוטריץ' הוא חבר כנסת חדש, אך בולט ומשפיע (זה מכבר הוא פרסם סרטון משעשע שמדגים כיצד חלק מחברי הכנסת תופסים אותו). הוא החל לכהן לראשונה בכנסת הנוכחית – לאחר שמפלגתו, האיחוד הלאומי–תקומה, התמודדה בבחירות ברשימה משולבת עם הבית היהודי. הוא משמש כסגן יושב-ראש הכנסת, חבר בוועדת הכספים, בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בוועדה לביקורת המדינה וגם בוועדה שדנה בחוק הגיוס.

הלוואי שהיה ביכולתנו להעמיד כתב צל לכל חבר וחברת כנסת, כל שבוע ולאורך כל הקדנציה. ייקח זמן להגיע לשם – אבל בזכות התומכים הקבועים של שקוף (המוציאים לאור, מו"לים) – אנחנו מצמצמים את הפער. לאחר סיקורי הצל של מיקי זוהר (הליכוד) וציפי לבני (המחנה הציוני), סיקרנו בחודשיים האחרונים את ח"כ סמוטריץ' – ובחנו אותו באותם פרמטרים בדיוק בהם בדקנו את עבודת חברי הכנסת בעבר.

מהמעקב אחריו בשבועות האחרונים למדנו כי סמוטריץ' הוא אולי חבר הכנסת הכי יעיל, שיטתי וממוקד בכנסת הנוכחית. שיחות רבות עם מקורות שונים, הראו לנו כי לא רק אנחנו חושבים כך.

החקיקה היא הכלי המרכזי בו סמוטריץ' משתמש לקידום האידיאולוגיה שלו; חקיקה מסובכת, עם השלכות נרחבות וחסרות תקדים, שלעיתים רק הוא ומועדון מצומצם של משפטנים באמת מבינים. השבוע נתמקד בהליך הפטור ממכרזים של החטיבה להתיישבות, והאופן שבו כספי משלם המיסים הישראלי זורמים לעמותות שונות – ללא בקרה ומבלי כל דאגה למנהל תקין.

*

כרוניקה של פטור ממכרזים – פרקי התחקיר:

*

פרק 1: מי היא החטיבה להתיישבות?

בוודאי כבר התרגלתם לשמוע על "החטיבה להתיישבות" כחלק בלתי נפרד מכל דיון בכנסת על ניהול הקרקעות ביהודה ושומרון ובעיקר הקשר להעברות תקציביות שונות. אך מהו בעצם הגוף הזה?

החטיבה להתיישבות – בזכות השתייכותה להסתדרות הציונית – היא ישות משפטית חריגה הנהנית מחוק מיוחד, שמעניק לה (וגם לסוכנות היהודית, אגב) פטור מתשלום מיסים ופטור מהצורך להתמודד במכרזים בעת מתן שירותים לממשלה. במילים אחרות: ההסתדרות הציונית, והחטיבה להתיישבות שבתוכה, הם גופים שאינם ממשלתיים – אך מהווים זרוע ביצועית של הממשלה הפטורה מהשתתפות במכרזים (נקודה בעייתית שמבקר המדינה העיר עליה בדו"ח לפני שנתיים).

מאחר והחטיבה אינה כפופה לנציבות שירות המדינה (בניגוד למשרדי הממשלה) – היא בפועל גוף פוליטי בו מחולקים התפקידים הבכירים בין המפלגות השולטות, ולא בהכרח לפי שיקולים מקצועיים גרידא.

כיום, מתוקף החלטות ממשלה, החטיבה להתיישבות מפוקחת בידי שר החקלאות ופיתוח הכפר, אורי אריאל, חבר מפלגתו היחידי של סמוטריץ' בכנסת (האיחוד הלאומי-תקומה).

רקע חשוב: כיצד עוברות הקרקעות מהמדינה לחטיבה להתיישבות?

הגוף הממשלתי האחראי על ניהול ההתיישבות ביהודה ושומרון הוא המנהל האזרחי (גוף צבאי בתוך משרד הביטחון). באופן רשמי, המנהל גם אחראי על ניהול הרכוש הנטוש ביו"ש, כולל אדמות נפקדים (כלומר תושבי האזור הערבים שנטשו ב- 1967) – והוא שומר על נכסים אלו, לכאורה עד אשר יחזרו אותם פליטים אל רכושם.

עד שזה יקרה, יכול המנהל – ובתוכו הממונה על הרכוש הממשלתי – להשכיר או להשאיל באופן זמני את השטחים (חוזה בר רשות), לשימושים שונים.

מתוך 5.6 מיליון דונם ביו"ש,  כ- 60% הם שטחי C (נמצאים בשליטה מלאה של ישראל) ומתוכם, כ- 1.4 מיליון דונם נמצאים בבעלות פרטית. השטח נחשב עד היום שטח כבוש (מבחינת ישראל), והדרך בה המדינה מנהלת את ענייני האזרחים (יהודים וערבים כאחד) היא באמצעות שלטון צבאי שמתאם מתן שירותים אזרחיים.

המנהל האזרחי אמנם אחראי גם על ההתיישבות באזור, אך בפועל איננו עובד ישירות על הקצאת הקרקעות לתושבים (יהודים וערבים כאחד). במקום זאת, את הקרקעות הוא מקצה לשני גופים: למשרד השיכון (במקרה של בניית ערים, כמו אריאל או בית"ר עלית) או לחטיבה להתיישבות (בעבור בהתיישבות "כפרית").

אפליה בין המתיישבים בחלוקת קרקעות המדינה

דו"ח מבקר המדינה משנת 2013 עסק רבות בסוגיית ניהול הקרקעות ביהודה ושומרון – והעלה עובדה מעניינת: החטיבה להתיישבות לא טרחה לגבות מהמתיישבים דמי חכירה על קרקעות שבניהולה. אף לא שקל אחד. למה הדבר דומה? לכך שרשות מקרקעי ישראל הייתה מעניקה לכם קרקע לבניית בית ביישוב שלכם – בחינם.

החטיבה טענה כי נושא גביית התשלומים נמצא בדיונים עוד משנת 2000 (כלומר 13 שנים, נכון לזמנו) – והאשימה את המנהל האזרחי במחדל. המבקר עצמו נזף גם בממונה על הרכוש הממשלתי, שגרם הפסדים של מאות מיליוני שקלים בשל אי-הגבייה – ויצר מצב של חוסר פיקוח על אדמות המדינה.

המבקר מסכם: "מצב זה יוצר אפליה בין מתיישבים אלה ובין תושבי איו"ש האחרים, כיוון שהממונה גובה דמי חכירה בגין השימוש בקרקע רק מתושבי יישובים שהקים משרד הבינוי והשיכון. בנוסף לכך, מצב זה יוצר אפליה בין תושבי היישובים שהקימה החטיבה להתיישבות באיו"ש ובין תושבי מדינת ישראל המשלמים דמי חכירה בגין השימוש שהם עושים בקרקע".

בשורה אחת: קניתם דירה בעיר אריאל – נדפקתם. גרתם בישוב כפרי שהקימה החטיבה להתיישבות – זכיתם ולא גבו מכם תשלום על הקרקע.

הדו"ח של המבקר אמנם נכתב לפני 5 שנים – אך דבר לא השתנה מאז. גם היום, אף אחד לא מעביר תשלום לקופת המדינה עבור הקרקעות שבניהול החטיבה. בדיון בכנסת שנערך לאחרונה, נציגת משרד האוצר אף כינתה את המצב הקיים "סדום ועמורה" (ראו בסרטון פה למטה).

אז למה אנחנו מספרים לכם את כל זה? מכוון שנדמה כי מטרתו של חבר הכנסת סמוטריץ' היא לממש בחוק את המצב הקיים – ובעצם לדאוג לכך כי הקרקעות ביו"ש בהתיישבות הכפרית ימשיכו להיות מחולקות ללא פיקוח, ללא יד מדינית-ממשלתית מכוונת – וללא תשלום. כפי שמספר מנכ"ל משרד החקלאות, שלמה בן אליהו, המצב הזה לא חדש ונמשך כבר עשרות שנים:

מה שמוביל אותנו לפרק הבא – שכן את הקרקעות שמקבלת החטיבה להתיישבות היא מעבירה ישירות לתושבים או לשותפות עסקית בשם "אמנה". וזה כבר מסבך את העניינים שבעתיים.

פרק 2: מי היא אמנה ואיך היא קשור לחטיבה להתיישבות?

כאמור, החטיבה להתיישבות מעבירה חלק מהקרקעות המוקצות לה לשותפות עסקית בשם "אמנה". מזכ"ל השותפות והאיש הדומיננטי בה הוא זאב חבר (זמביש), מראשי מועצת יש"ע. 

אמנה יוזמת ובונה ישובים ביו"ש – ולמרות שהיא מקבלת את הקרקעות בחינם, אין ביכולתנו לדעת את היקף העסקים שלה מאחר ומדובר בשותפות עסקית פרטית.

לאמנה חברת בת בשם "בנייני בר-אמנה" – המבצעת את הבנייה בהתנחלויות בפועל – ושני הדירקטורים היחידים שלה הם אותו זאב חבר ואדם בשם משה יוגב (שבין שלל תפקידיו הוא גם הגזבר של אמנה ודירקטור בקק"ל – וכן נחקר במסגרת פרשת "ישראל ביתנו").  

בעתירה שהוגשה לאחרונה לבג"ץ נגד בנייני בר-אמנה (עוד על כך בפרק הבא), נטען כי את הבתים אותם היא בונה על שטחים שקיבלה בחינם – היא משווקת למתיישבים כאשר השווי ה"וירטואלי" של הקרקע כלול בתוכו, לפי אזורי ביקוש. כלומר: אמנה לא משלמת על הקרקע, אבל כן מגלמת את שוויה בעת מכירת הבתים לתושבים – ועושה על כך רווח נוסף.

פרק 3: תחרות ושוק חופשי עוצרים בקו הירוק – העתירות לבג"ץ נגד אמנה

שחם נדל"ן היא חברה בנייה פרטית, שניסתה ליזום בשנת 2008 פרוייקט בנה-ביתך בישוב ברקן שבשומרון. הגבלות הבנייה באזור הכניסו את הפרויקט לקשיים, והובילו לסכסוך עסקי בין החברה ליישוב – שסופו בתביעה משפטית – שהתקבלה – וחייבה את היישוב להשתתף בעלויות הפיתוח של הפרויקט.

בעקבות הניסיון בברקן, הגישה שחם עתירה לבג"ץ בו דרשה לפתוח למכרז פרויקטים של ייזום בנייה ביהודה ושומרון. החברה לא מתעניינת בפוליטיקה – אלא בעסקים: היא רוצה לבנות בתים, למכור אותם ולהרוויח כסף. לטענת שחם נדל"ן, במצב הקיים בנייני בר-אמנה מתנהלת כמונופול, בחסות החטיבה להתיישבות – ולא מתאפשרת תחרות.

הדיון בבג"ץ על העתירה נדחה פעמים רבות. ביולי 2018 התפרסמה כתבה של משה ליכטמן בגלובס לקראת הדיון בעתירה – שלא התקיים לבסוף. גם אנחנו הלכנו לדיון שנקבע לראשית חודש דצמבר – וגם הוא נדחה ברגע האחרון (השופטים הסבירו את הדחייה ב"עניינים שלהם" והמליצו לנוכחים "להנות מיום בירושלים").

הדיון הבא נקבע לעוד כחצי שנה. אם בסופו של דבר תתקבל העתירה, אז הרי החטיבה להתיישבות לפתע תהיה מחויבות במכרזים על כל קרקע שתשווק – בדיוק כמו שנהוג בתוך תחומי הקו הירוק – על כל המשתמע מכך (כולל הרבה בירוקרטיה וזמן). את זה סמוטריץ' לא רוצה.

פרק 4: סמוטריץ' מקדים תרופה למכה

בשבועות האחרונים, כחלק מסיקור עבודתו היומיומית של סמוטריץ', כתבנו כמה פעמים על אחד הנושאים שמעסיקים אותו יותר מכל – תיקון להצעת חוק החטיבה להתיישבות, שמטרתו להעניק לחטיבה באופן רשמי זכויות בלעדיות בניהול הקרקעות בהתיישבות הכפרית ביהודה ושומרון.

ולא זאת בלבד, אחד מסעיפי הליבה של החוק המוצע הוא קיבוע הפטור ממכרזי קרקעות ביו"ש. אם הפטור יקדים בחקיקה את הפסיקה – אז הרי שבג"ץ עשוי להיאלץ לפסוק לפיו. נכון להיום, לאור התפזרות הכנסת, החוק תקוע.

התיקון לחוק שמקדם סמוטריץ' מעורר בעיות משפטיות חסרות תקדים, ובליבן הענקת זכויות קניין על קרקעות המדינה לגוף לא ממשלתי. צפינו וקראנו את כל הדיונים שהתקיימו בנושא – ולא מצאנו כמעט יועץ משפטי או משרד ממשלתי שתמכו בהצעת החוק – כולל היועמ"ש מנדלבליט, שקבע כי החוק פשוט אינו חוקתי. היחיד שלא התנגד, אגב, היה מנכ"ל משרד החקלאות. פטור ממכרזים יוצר עיוות וחוסר תחרות בשוק ובאופן טבעי עוזר למי שקרוב למקבלי ההחלטות.

החשש שמעלה החוק רחב משאלות חוקתיות מקומיות – היו שאף דאגו כי הוא עלול לסבך את ישראל בזירה הבינלאומית, מה שהוביל לקיום דיון בנושא בוועדת החוץ והביטחון.  

פנינו למשרד ראש הממשלה בשאלה האם מתקיים הליך כלשהו בנושא. מהמשרד לא נמסרה תגובה.

כיצד סמוטריץ הציל את החטיבה להתיישבות מהתייבשות בפעם הקודמת?

בפברואר 2015, בעקבות דו"ח מבקר המדינה (שהוזכר לעיל) וחוות דעת משפטית שהוציאה סגנית היועמ"ש, דינה זילבר, נדרשה המדינה להחזיר לעצמה את סמכויות ניהול הקרקעות ביהודה ושומרון. עיקר הטענה הייתה כי אם המדינה רוצה לנהל את העניינים ביו"ש – עליה לעשות זאת בעצמה, מבלי להעביר סמכויות לגוף חיצוני שאינו כפוף לאותם מגבלות וכללים להם כפופה המדינה.

אחת מטענות היועמ"ש בנוגע למצב הקיים הייתה החשש של יצירת "חצר אחורית" – בה הממשלה יכולה לבצע את פעולותיה שלא במסגרת הדין והפיקוח. כך נכתב בחוות הדעת: "עצמאות בעיצוב המדיניות על ידי גורם שאינו שלטוני; דרך העברות כספים בלתי מפוקחות; דרך פעולה שלא בהתאם לסטנדרטים המאפיינים שלטון בפעולתו […] קיומו של 'אזור דמדומים' ממשלי אליו מנוקזות סמכויות שלטוניות רחבות ומשמעותיות, לצד תקציבי עתק, המחולקים בהתאם לפרמטרים פנימיים המוחלים בחלקם באופן וולנטרי בלבד וללא בקרה אפקטיבית".

ואכן, בעקבות ההנחיה, תקציבי החטיבה מתחילים להתייבש. סמוטריץ' לא אוהב זאת – ומקדם תיקון לחוק החטיבה להתיישבות (אותו חוק שהוא מנסה בחודשים האחרים לתקן שוב, למטרת הפטור ממכרזים) באופן שיעגן את זכות המדינה לתקצב את החטיבה. זו לא תהיה הפעם הראשונה או האחרונה שסמוטריץ' ילך ראש בראש עם היועצת המשפטית זילבר.

במליאה, הקואליציה הצביעה בעד והאופוזיציה נגד (פרט לאיתן ברושי שנמנע וכל סיעת "ישראל ביתנו" שנעדרה), התיקון של סמוטריץ' עובר בהצלחה – והכסף חוזר לזרום ולמעשה מציל את החטיבה להתיישבות. התיקון משנת 2015 נוגע כאמור רק לתקציבי הממשלה – ולא להקצאת קרקעות או פטור ממכרזים – וזו הסיבה שסמוטריץ' פעל במרץ, עד פיזור הכנסת, כדי לקדם את התיקון הנוסף.

פרק 5: אמנה היא תורמת מאוד גדולה לרגבים

העמותה שמזוהה יותר מכל עם בצלאל סמוטריץ' היא "רגבים". עד להיבחרו לכנסת, היה סמוטריץ' מורשה חתימה בעמותה ורכז פעילות בה – ולפני כן אף החזיק בתפקיד המנכ"ל. סמוטריץ' אוהב להזכיר את העמותה על דוכן הכנסת, להיפגש עם אנשיה ואף להדריך חברי כנסת אחרים במסגרת סיורים שרגבים מארגנת.

חאן אל אחמר – כל האמת בפנים!(חשוב מאוד להקשיב להכל ולהעביר הלאה את הפרטים האמיתיים)^^במהלך היום הזה סיירנו בשטח עם סגנית שר החוץ ח"כ Tzipi Hotovely – ציפי חוטובלי וח"כ יהודה גליק – Yehudah Glickשהגיעו ללמוד את המציאות בשטח, החל מתוכנית פיאד, דרך המימון האירופי והמשמעויות הגאו-אסטרטגיות הכרוכות בסוגיה, ולמה לממשלת ישראל פשוט אסור להתקפל.ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהשתתף בחלק מהיום הזה, מסכם את הסיפור של 'חאן אל אחמר' מההתחלה ועד הסוף – מומלץ לצפות, להקשיב טוב וכמובן – לשתף.^^רגבים,מחזירים את הריבונות למדינה

Posted by ‎תנועת רגבים‎ on Monday, October 22, 2018

כחלק מפעילותה, רגבים מפעילה לוביסטים בכנסת ( "ריפבליק יועצים"), וחלק גדול מהוצאות העמותה הן עבור הגשת תביעות לבג"ץ נגד מדינת ישראל. ב- 2017 לבדה הוציאה העמותה למעלה ממיליון שקל על ייעוץ משפטי.

עמותת רגבים - שינוי מטרות, שם והתנהלות תקינה

מטרתה הנוכחית של עמותת רגבים: "עידוד ופיתוח התיישבות תוך חיזוק מוסדות השלטון המדינה וקיום מעקב ובקרה על יישומן של כללי מנהל תקין ועל טוהר המידות בשירות הציבורי וכן שמירה על איכות הסביבה בכל הנוגע למדיניות הקרקעית של ישראל. הגנה על זכויות האזרח בישראל, ובכלל זה הזכויות בישראל ובכלל זה הזכות לדיור, לשמירה על הקניין ולחלוקה שיוויונית וצודקת של המשאבים הציבוריים. לפעול להשגת המטרות הנ"ל תוך שימוש בכל הכלים הקיימים בחוק ובכלל זה בכלים משפטיים".

ניסוח המטרות עבר שינויים ותיקונים לאורך השנים. כך לדוגמא כאשר הוקמה בשנת 2006, מטרתה הוגדרה כך: "שמירה על אדמות ונכסי הלאום ופיתוח התיישבות בכל מרחבי ארץ ישראל תוך שימוש בכל הכלים הקיימים במסגרת החוק ובכלל זה בכלים משפטיים".

ולא רק מטרות העמותה השתנו – אלא גם השם. ב- 2009 שינה סמוטריץ' את שמה מ"התנועה לשמירת אדמות הלאום" ל"רגבים". בקשת השינוי נדחתה בתחילה בידי רשם העמותות בטענה כי השם עשוי לבלבל את הציבור. סמוטריץ' התעקש והחזיר במכתב בו הוא מסביר את החשיבות: "שינוי שמה של העמותה נעשה כדי למנוע 'לזות שפתיים' ולהסיר חשש כי המונח 'אדמות הלאום' המצוי בשמה הנוכחי של העמותה עלול לרמז על פעילות השנויה במחלוקת ציבורית ו/או פוליטית בחברה הישראלית". שם העמותה משתנה בהצלחה.

משהו שחשוב לומר: העמותה מתנהלת באופן תקין ובהתאם לכל הנהלים. בשנת 2014 בוצעה בעמותה ביקורת עומק מטעם משרד המשפטים – ביקורת שהניבה לא יותר מכמה ממצאים (לדוגמא, היעדר בקרה שוטפת על תקציב העמותה וניהול ראוי לנוכחות העובדים). ליקויים פעוטים בהשוואה לביקורות עומק של עמותות אחרות שבדקנו בעבר.

עוד נוסיף כי גם בדו"ח מבקר המדינה שעסק במועצת מטה בנימין – עליו כתבנו בסיקור הצל השישי – אוזכרה העמותה, אך לא הואשמה בפעילות שאינה תקינה. עם זאת, הדו"ח איים על המשך התמיכה שרגבים יכולה לקבל מהמועצה בשיטת "תפירת התמיכות" שהונהגה עד אז (כך לפי הדו"ח).

הכסף שמגיע מבניין בר-אמנה לרגבים

תקציב עמותת רגבים לשנת 2017 (האחרון שדווח) נבנה מתמיכות ממשלתיות בגובה 500 אלף שקל, תרומות ישירות של 3.8 מיליון שקל ועוד כ- 900 אלף שקל ממתן שירותים.

לעמותה מגוון תורמים, הגדולים שבהם הם מחו"ל ונותנים מאות אלפי שקלים כל אחד: "הקרן לנחלת עצמאות", Gates of Mercy" ולאחרונה גם "Central Fund of Israel". נוסף לכך ישנם עוד מספר תורמים פרטיים, המוכר שבהם הוא איש העסקים רמי לוי – שתרם לעמותה 200 אלף שקל בשנה החולפת.

תורמת בולטת נוספת היא לא אחרת מחברת "בניין בר-אמנה", שמעבירה מאז 2012 מאות אלפי שקלים בשנה לעמותת רגבים. 2.1 מיליון שקל במצטבר בשש שנים:

שנה תרומה (באלפים)
2012 500
2013 300
2014 200
2015 400
2016 500
2017 200

אם בניין בר אמנה הייתה חברה שמתחרה בשוק חופשי לא היינו אפילו טורחים לציין את "רגבים" (אליהם אין לנו טענה). הבעיה טמונה בכך שהחברה מקבלת את אמצעי הייצור היקר ביותר שלה – הקרקע – חינם. הרווח שהחברה עושה מכך מחולק מחדש לעמותות על פי שיקול דעתה הפרטי, למרות שמקורו ציבורי, וכך עוברים כספים ללא מכרזים ומחולקים ללא תקנות וללא שוויון.

השאלות שהפננו להתייחסות הגורמים הרלוונטים וטרם זכו למענה

החטיבה להתיישבות:

  • מה נוהל הקצאת הקרקעות לאמנה?
  • האם החטיבה להתיישבות תומכת במכרז לקרקעות שזו מקבלת מהמנהל האזרחי? אם לא מדוע?
  • האם ישנן חברות נוספות שזוכות לפטור ממכרזים, כדוגמת אמנה?

אמנה ובנייני בר-אמנה:

  • מהו נוהל הקצאת הקרקעות בין אמנה לבנייני בר-אמנה?
  • מה אחוז העמלה שמרוויחה אמנה ממכירת בתים של בנייני בר-אמנה, אם בכלל?
  • לאילו עמותות תרמה בנייני בר-אמנה כספים בשלוש השנים האחרונות ומה גובה התרומות השנתי?

סיפור קטן על שכר של מיליון שקל ומידע שמגיע בדיסקים

"מוזיאיק יונייטד" הוקמה בידי משרד התפוצות לחיזוק הקשר עם יהודי העולם. החברה משמשת בפועל צינור להעברת כספים – עשרות מיליוני שקלים ציבוריים בשנה – לשלושה ארגונים, ללא מכרז. המנכ"לית הקודמת של הארגון השתכרה 1.1 מיליון שקל בשנה. וגם: הדיסק ששלחו לנו ממשרד המשפטים עם המידע בנושא

המשך קריאה…

ייצוג ללא ייצוג, תשלום ללא כיסוי – סיפור כשלונה של אגודת הסטודנטים בר-אילן

מדווחים לעומק על ביקורות העומק של העמותות. אתם בחרתם ואנחנו יוצאים לחקור.  מתחילים עם אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן.

המשך קריאה…

רשם העמותות חווה דעתו על קרן מעגלים

בקרן מעגלים, שמתוקצבת ב- 60 מיליון ש"ח בשנה מהכסף של כולנו – מינו חמישה (!) מנכ"לים לא ראויים ברצף (את זה הם אומרים) – ומתהדרים בקשרים על פני כישורים

ל"קרן מעגלים" הקדשנו כתבה כחלק מסיקור הצל של ההסתדרות, בה בדקנו את התנהלות הקרן והדיונים שנערכו עליה בוועדה לביקורת המדינה בכנסת. המשך קריאה…

בחרו את העמותות שנבדוק לעומק!

באופן תקדימי, קיבלנו ממשרד המשפטים לבקשתנו את רשימת כל העמותות והחברות לתועלת הציבור (חל"צ) שעברו תהליך של "ביקורת עומק" בידי המשרד. בשנים 2017-2018 לבדן מדובר ב- 177 ארגונים (כל הכבוד לרשם העמותות על המאמצים המושקעים בתחום!). תוכלו לראות את הרשימה המלאה פה. המשך קריאה…