פוסטים

בלחיצת כפתור: תושבי פיטסבורג יכולים להשפיע על תקציב העירייה

מיזם מקוון של עיריית פיטסבורג שבארה״ב מאפשר לתושבים להציע פידבק ותיקונים לתקציב בהתאם לסדרי העדיפויות שלהם. סדרת הכתבות ״הדשא של השכן שקוף יותר״ מציגה יוזמות של שקיפות ממקומות אחרים בעולם

| יובל יעיש |

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תארו לכם שהייתם יכולים להשפיע על התקציב של הרשות המקומית בה אתם מתגוררים. שהייתם יכולים להמליץ להעביר כסף מסעיף פיתוח תשתיות למחלקת חינוך, או לוודא שיש תקציב מספק לטובת תאורה ברחובות העיר? זה בדיוק מה שמאפשרת עיריית פיטסבורג בארה״ב לתושביה – להציע פידבק ותיקונים בתקציב באמצעות לחיצת כפתור מהבית. 

התושבים הפעילו לחץ, והעירייה הגבירה שקיפות. יוזמה מעוררת השראה בפיטסבורג

בכל שבוע נספר כאן על יוזמה מעוררת השראה מרחבי העולם, ואיך אנחנו יכולים ללמוד ממנה. והפעם: התושבים שיכולים להשפיע על תקציב הרשות המקומית שלהם

***

מיזם של עיריית פיטסבורג, (במדינת פנסלבניה), שנקרא "באלאנסיג אקט" (באנגלית: Balancing Act ובתרגום ישיר לעברית: פעולה מאזנת), מאפשר לכל תושב ותושבת בעיר לתת פידבק על התקציב העירוני.

אין צורך בטפסים מסובכים או בביורוקרטיה אימתנית, וגם לא באלפיים פקידים ואלף ישיבות מועצה. זה קורה ממש בלחיצת כפתור מהמחשב הביתי או מהטלפון הנייד. המיזם המקוון מאפשר לתושבים להשתמש בסימולציות תקציבים ולהציע לעירייה תיקוני תקציב.  

באתר יש שני סוגי סימולציות אפשריות:

הראשונה מאפשרת לתושבים לעשות שינויים בתקציב הכולל, לקבוע סדרי עדיפויות ובהתאם להוסיף או להחסיר כסף ממחלקות, מוסדות ופעילויות עירוניות שונות. למשל – להעביר תקציבים גדולים יותר לאירועים עירוניים על חשבון מחלקת גינון.

הסימולציה השניה מאפשרת להמליץ על שינויים תקציביים בתוך המשרדים הציבוריים. למשל – להמליץ למחלקת תשתיות להשקיע יותר כסף בתאורה ומדרכות להולכי רגל מאשר בשיפוץ של כבישים. בנוסף התושבים יכולים לעשות שימוש בכלי שמבצע הערכה של תרומת התושבים בתשלומי מיסים לעירייה.

עוד באתר שקוף:

מיזם האיזון התקציבי הוא רק דוגמא לפעולות נרחבות יותר ויותר של רשויות בארה״ב, בעיקר בחוף המערבי, להגברת השקיפות שלהן בפני הציבור, ולשיתוף תושבים בפעילויות העירוניות.

זה היה לחץ של פעילים בעיר פיטסבורג, שבמדינת פנסלבניה בארה״ב, שהוביל למיזם. וזו התוצאה כאשר פעילות ופעילים נחושים ֿמעודדים את הרשויות העירוניות להגביר את מעורבות ושיתוף הציבור, להנגיש מידע ולמען שקיפות. 

(תודה ליוגב שרביט על הסיוע).

* * * 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

בשורות טובות: מרבית עותרי חופש מידע ניצחו השנה בבתי המשפט

62 אחוז מעתירות חופש המידע שהוגשו בשנה האחרונה התקבלו רק 5.7 אחוז מהעתירות נדחו. כשליש נמחקו 62 אחוז מהעתירות הוגשו נגד רשויות מקומיות הרשויות מזלזלות בחוק, והעותרים מנצחים בבתי המשפט

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| רבקי דב״ש |

משרדי הממשלה ורשויות השלטון – המקומיות והארציות – מחזיקים בידיהם מידע שנוגע לחיים של כולנו. על פי חוק חופש המידע, הרשויות חייבות לענות לפניות ושאלות של אזרחים המבקשים מידע. אולם פעמים רבות אזרחים וארגונים נתקלים בסירוב לענות לפניות שמבקשות מידע. מנתונים שאספתי על החלטות בתיקי חופש המידע בבתי המשפט בשנה האחרונה עולה כי במרבית המקרים בהם המבקש התעקש לעתור לבית המשפט נגד רשות שלא השיבה לו או סירבה לתת לו מידע – היה לו סיכוי גבוה לנצח ולגרום לרשות לשחרר את המידע כתוצאה מהגשת העתירה. 

חוק חופש המידע קובע כי כל אזרח או תושב יכול לפנות כדי לקבל מידע מרשויות ציבוריות. הרשויות מחויבות לספק את המידע אלא במקרים חריגים כגון פגיעה בבטחון, פגיעה בפרטיות, הצורך להשקיע משאבים רבים באיתור המידע ועוד. החוק קובע מסגרת זמנים ברורה. מלכתחילה הרשות נדרשת להשיב תוך 30 יום, אולם יכולה להאריך את המועד בתנאים מסוימים – ובתנאי שהודיעה למבקש בכתב ובאופן מנומק – עד ל-120 יום. 

כאשר הרשות אינה משיבה (אי מתן מענה) או מסרבת למסור את המידע שלא על פי הוראות החוק, המבקש יכול לפנות ולהגיש עתירה לבית המשפט. העתירה נדונה בבית המשפט המחוזי, בשבתו כבת משפט לעניינים מינהליים. 

יותר ממחצית ההחלטות אינן גלויות

ב-1 ביולי 2019, התחלתי לעקוב אחר פרסום החלטות בתי המשפט בעתירות חופש מידע המפורסמים במערכת נט המשפט של הנהלת בתי המשפט. בחלוף שנה מתחילת איסוף ההחלטות, בחנתי את הנתונים. 

במהלך התקופה הצלחתי לאסוף מידע בנוגע ל-210 החלטות מסיימות הליך (פסק דין או החלטה אחרת). מכיוון שבשנה האחרונה לתפקידי כראש היחידה הממשלתית לחופש המידע (שנת 2018) ניתנו 308 החלטות מסוג זה, הנחתי כי ישנם נתונים שאינם נגישים לי. לשם השלמת הנתונים נעזרתי בגיא זומר ובאנדי וורמס, היוזמים של פרויקט "תולעת המשפט" – מיזם להנגשת תיקי בתי המשפט – אשר איתרו מעל ל-400 תיקים שסווגו על ידי המערכת כתיקי "חופש מידע". לאחר הצלבות נוספות, והשלמת מידע מעמותות שהן העותרות העיקריות בתיקי חופש מידע (עמותת עורכי דין לקידום מינהל תקין, התנועה למען איכות השלטון, התנועה לחופש המידע ועמותת הצלחה), הגעתי לבסיס נתונים של 474 החלטות ב-466 תיקים, וזאת מכיוון שבשמונה תיקים התקבלה יותר מהחלטה אחת (לדוגמא החלטות שונות כנגד רשויות שונות באותה עתירה). 

כל הנתונים במאמר מתייחסים לתקופה שבין ה-1 ביולי 2019 ל-1 ביוני 2020. 

כאמור, מתוך 474 החלטות בעתירות שסווגו כעוסקות בחופש המידע, רק 44.4 אחוז (210 החלטות) פורסמו במערכת הנהלת בתי המשפט הגלויה לעיון הציבור. הסיבות לכך, בין היתר: חלק מההחלטות נכתבו על פתקית (אפשרות הקיימת במערכת), ואחרות נכתבו כחלק מפרוטוקול הדיון. שני סוגי מסמכים אלו אינם מפורסמים, כברירת מחדל, במערכת בתי המשפט. התוצאה: יותר ממחצית מההחלטות בעתירות חופש המידע, אינן גלויות לעיני הציבור. עובדה זו מטרידה היות והיא אינה מאפשרת לקבל תמונה מלאה על היקף העתירות לבית המשפט כמו גם לגבי ההחלטה בהן.

מרבית הרשויות אליהן הופנו העתירות היו רשויות מקומיות (62 אחוז), ולאחריהן משרדי הממשלה (כ-32 אחוז). מרבית העתירות בשנה האחרונה הוגשו על ידי עמותות (כ-67%) וכרבע מהעתירות (25%) הוגשו על ידי אנשים פרטיים.

בין העמותות שהרבו להגיש עתירות נמצאת ״עורכי דין לקידום מנהל תקין״, הפועלת להגביר את המנהל התקין בשלטון המקומי, בעיקר ברשויות ערביות, ועושה שימוש בחוק חופש המידע על מנת לחשוף ליקויים בפעולתן. עמותה זו הגישה במהלך השנה שנבחנה כ-48 אחוז מסך עתירות חופש המידע. היות וכמעט כל העתירות שהגישה (למעט ארבעה) היו נגד רשויות מקומיות, עמותה זו משפיעה באופן ניכר על אופי העתירות בתחום חופש המידע במיוחד ביחס לתמונת המצב בשלטון המקומי.

הרשויות נכשלות – העותרים מנצחים

בחינה של תוצאות ההליך השיפוטי חושפת את הצלחת העותרים בתחום זה – כתמונת מראה לכשל של הרשויות, במיוחד בשלטון המקומי, ביישום הוראות חוק חופש המידע: כמעט שני שליש מהעתירות התקבלו על ידי בית המשפט באופן מלא או חלקי. 

עוד ב"שקוף":

תוצאות ההליך השיפוטי נחלקות לשלוש קטגוריות: העתירה התקבלה באופן חלקי או מלא (ביהמ״ש קיבל את עמדת העותרים נגד הרשות הציבורית באופן מלא או חלקי), העתירה נדחתה (ביהמ״ש קיבל את עמדת הרשות הציבורית), העתירה נמחקה (בשל טעמים טכניים, או בגלל שעצם הגשת העתירה הובילה למענה מצד הרשות. אם המידע גלוי ובית המשפט פסק הוצאות לטובת העותרים, נדע כי העתירה היא שהובילה לטיפול ראוי יותר בבקשת חופש המידע).

בעתירות שהיו פתוחות בפני סיווגתי את תוצאות ההליך בעצמי. בתיקים שלא פורסמו, ונאספו על ידי "תולעת המשפט", התוצאה לקוחה מהאופן בו הנהלת בתי המשפט סיווגה את תוצאות ההליך.

מן הנתונים עולה כי 62 אחוז מהעתירות התקבלו על ידי בתי המשפט ורק 5.7 אחוז מהעתירות נדחו. אולם, כשליש מהעתירות, 32.3 אחוז, נמחקו ויש לנו לגביהן מידע מועט. ההחלטות במרבית העתירות שנמחקו (145 מתוך 153) לא פורסמו. הדבר מקשה לנתח את תוצאות ההליך השיפוטי, ומטריד במיוחד לאור היקף העתירות שנמחקו.

עם זאת נדמה כי גם בחלק לא מבוטל מן העתירות שנמחקו הפנייה לבית המשפט התקבלה לטובתו של העותר. לאחר השלמת מידע ביחס ל-50 החלטות מסוג זה, עלה כי ב-31 מהן הוטלו הוצאות לטובת העותרים, כלומר שהעתירה היתה מוצדקת בעיני בתי המשפט. כמו כן, מצאתי עוד 17 תיקים שבהם ההחלטות היו בעד העותרת, אולם הוחלט שלא לפסוק הוצאות. בשתי החלטות בלבד מתוך העתירות שנמחקו והמידע לגביהן הגיע לידי, בית המשפט התבטא או פסק כנגד העותרת.

ככל שהתמונה הזו משקפת את המציאות גם לגבי יתר 103 העתירות שנמחקו, היקף ההצלחות של עותרים בבתי המשפט כנגד רשויות על אי קיום הוראות חוק חופש המידע, גבוה במיוחד.

היקף פרסום ההחלטות (מספר ההחלטות מסיימות הליך מתוך 466 תיקים)

ניתן לבחון את הצלחת העתירות בתחום חופש המידע גם על בסיס פסיקת ההוצאות בהליך. בשל בעיית הנגישות למידע, יש בידי נתונים אודות 339 החלטות, שהן 71.5% מכלל ההחלטות בשנה שנבחנה. על פי הנתונים, ב-269 מקרים (79 אחוז מהמקרים בהם נפסקו הוצאות) ההוצאות נפסקו לטובת העותרים. רק ב-11 מקרים, כ-3 אחוז מכלל ההחלטות בהן נפסקו הוצאות, הן נפסקו כנגד העותרים. ב-59 מקרים (כ-17 אחוז) הוחלט שלא לפסוק הוצאות, אולם מקריאת ההחלטות עולה כי למעט במקרה אחד, העתירות הסתיימו לטובתם של העותרים.

בשורה התחתונה: מניתוח נתוני פסיקת ההוצאות בעתירות ניתן להסיק כי בעתירות לגביהן יש לנו מידע, מרבית ההחלטות, באופן מובהק (כ-96 אחוז), נפסקו לטובת העותר.

למה צריך להגיע לבית משפט?

על אופי עתירות חופש המידע, ניתן גם ללמוד מהיקף העתירות שנדרש לקיים בהם דיון בפני השופט. בהליך מינהלי ניתן לקבל הכרעה שיפוטית בתיק גם ללא קיום דיון בפני השופט. 

כאמור, חוסר השקיפות ופרסום המידע האחיד לגבי תיקי בתי המשפט ותיקי חופש המידע בפרט, מקשים עלינו לקבל מידע מספק. אולם, ניתן להתרשם מהנתונים שהשגנו, במקרה זה בנוגע ל-199 החלטות, על האופי הייחודי של עתירות חופש מידע.

מהנתונים עולה כי רק ב-29 מקרים (כ-15%), נדרש דיון אצל השופט.

נתון זה מעלה ספק האם המחלוקת בין העותר לבין הרשות הציבורית היתה צריכה להפתר בבית המשפט או שישנן דרכים אחרות, יעילות וזולות יותר הן לעותר והן לרשות, להגביר את הציות של הרשויות הציבוריות להוראות החוק.

בנוסף, בחנתי גם את העילה הראשונית לפניה לבית המשפט. מתוך 180 החלטות לגביהן היה לי מידע בנושא, ב-83 אחוז מהעתירות הפניה לבית המשפט נעשתה מכיוון שהרשות כלל לא השיבה למבקש המידע. בעתירות אלו אחוזי ההצלחה של העותרים גבוהים ביותר, והם משתקפים הן בתוצאות ההליך והן בפסיקת ההוצאות. מהנתונים (החלקיים) שבידי עולה כי 98.7 אחוז מעתירות על אי מתן מענה התקבלו על ידי בתי המשפט.

בין הממשלה לרשות המקומית

בניגוד לממשלה, בה קיימת היחידה הממשלתית לחופש המידע המסדירה את פעילות הרשויות בתחום וניתן לפנות אליה בהגשת תלונה על אי מתן מענה, אזרחים שמבקשים מידע מהשלטון המקומי ולא נענים, יכולים לקבל סעד רק מבית המשפט. 

הדבר ניכר גם כאשר משווים את תוצאות ההליכים נגד הממשלה אל מול אלו המתנהלים נגד רשויות מקומיות. כ-96 אחוז מהעתירות שהוגשו נגד רשות מקומית – התקבלו. רק 1.6 אחוז נדחו. לעומת זאת, בעתירות נגד הממשלה, רק כ-23 אחוז מהעתירות התקבלו וכ-12 אחוז – נדחו. החלק הארי של העתירות נגד הממשלה – 72.3 אחוז – נמחק.

מחיקת עתירה מעידה לא פעם על כך שהעותר קיבל את מבוקשו בעקבות הפנייה לבית המשפט. מהנתונים ניתן ללמוד כי, לפחות על פניו, הממשלה משתדלת לקדם הבנה או תיקון בעתירות חופש מידע עוד בטרם הן מגיעות למיצוי ההליך השיפוטי ומתקבלת החלטה – מה שאינו מתקיים ברשויות המקומיות.

מהנתונים עולה כי הרשויות המקומיות נוטות להפריותר אתהחוק ולא לענות כלל על בקשות חופש מידע בהיקפים גדולים יותר מאשר משרדי הממשלה. כ-96 אחוז מהעתירות הוגשו במהלך השנה נגד רשויות מקומיות מסיבה של אי מענה לפניה לבקשת מידע, וזאת לעומת כ-39 אחוז מהעתירות שהוגשו נגד משרדי ממשלה. ניתן להסביר את הפער בין הארצי למקומי גם בכך שלרשות אזרח או תושב המבקש לטפל באי מתן מענה על ידי הממשלה עומדת האפשרות לפנות ליחידה הממשלתית, דבר שפעמים רבות מייתר את הצורך בפנייה לבית המשפט ואינו קיים כלל כשמדובר ברשויות מקומיות

להשקיף את החלטות בית המשפט

קיים כשל באופן פרסום הנתונים על ידי בתי המשפט בהחלטות בעתירות חופש המידע. קשה ללמוד, לקבוע מסקנות ולהפיק לקחים כאשר מידע רב אינו מפורסם ונגיש לציבור ורמת השקיפות כל כך נמוכה. 

הנהלת בתי המשפט, והשופטים היושבים בדין צריכים לפעול על מנת להנגיש את נתוני עתירות חופש המידע כדי שניתן יהיה לשפר את תחום השקיפות השלטונית, החשוב לשמירה על מנהל תקין. בלי מידע קשה מאוד להפיק מסקנות ולהתקדם.

* * *

רבקי דב"ש היא יועצת ומרצה בתחום הממשל והטכנולוגיה, שהקימה ועמדה בראש היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

 

בניגוד לחוק: 14 רשויות פועלות מעל לשנה ללא מבקר פנים

במבשרת ציון ובבית שאן לא איישו את תקן המבקר כבר יותר משנתיים. בקרית ים קו הטלפון במשרד המבקר מנותק מאז אוקטובר 2018. כפר מנדא שבגליל שברה את השיא : 8 וחצי שנים ללא מבקר. התנועה לאיכות השלטון גילתה שמשרד הפנים כלל לא עוקב אחר הנושא, אך נציגיו טוענים: "הנושא מוכר"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

כ-14 רשויות פועלות בישראל ללא מבקר או מבקרת פנים, בניגוד לחוק. לפי מחקר של התנועה לאיכות השלטון, ישנן רשויות שלא איישו את המשרה שנים רבות, ולצדן כאלה שאין לדעת כמה זמן הן פועלות ללא ביקורת פנימית.

מבשרת ציון. פועלת יותר משנתיים ללא מבקר

השיאניות: כפר מנדא שבגליל, שהגיעה לשמונה וחצי שנים ללא מבקר, ואחריה מבשרת ציון ובית שאן, שלא איישו את המשרה כבר למעלה משנתיים.

משרד הפנים יכול למנות מבקר בעצמו

משרת מבקר הרשות המקומית חייבת, על פי חוק, להיות מאוישת כל העת. במידה ומועצת הרשות מתמהמהת במינוי, משרד הפנים יכול להתערב ולמנות מבקרת או מבקר בעצמו. אך שתי עובדות בתנועה לאיכות השלטון גילו כי המשרד מזניח את הנושא לחלוטין. 

"האבסורד הגדול שגילינו הוא שלמשרד הפנים אין מעקב ברור ומדויק אחר הרשויות שבהן אין מבקר פנים, אפילו שזו חובה הקבועה בחוק ומחייבת את הרשויות", סיפרה עו"ד גילי גוטוירט, שמובילה את הנושא יחד עם ענבר גיל.

אריה דרעי שר הפנים. "למשרד הפנים אין מערב ברור" (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

בתנועה לאיכות החליטו לבצע בירור רוחבי לגבי עיריות חסרות במבקר. מהבדיקה עלה כי היו 19 רשויות שעונות להגדרה, 14 מתוכן בפער חמור. רובן מצויות בפער של כמה חודשים בלבד ממינוי עתידי, חלקן נקלעו לעיכוב, רובן בגלל משבר הקורונה. 

"מטרידה במיוחד העובדה שארגון אזרחי הוא הגורם שנדרש לביצוע מעקב אחר הסוגיה הזו", הוסיפה גוטוירט. "מנכ"ל משרד הפנים הגיב לפניותנו וציין כי בכוונתם לוודא כי ימונו מבקרים בכלל הרשויות. אנחנו נמשיך לעקוב אחר הנושא, ובמידת הצורך – נגיע גם להליכים משפטיים".

נוסף על בית שאן, מבשרת ציון, קרית ים, אלו הרשויות שבהן הבעיה חמורה במיוחד: כפר מנדא שבגליל מתפקדת שמונה וחצי שנים ללא מבקר או מבקרת ברשות. ברשויות באקה אל גרביה, ביר אלמכסור, יסוד המעלה, ירכא ורמא, התפקיד לא מאוייש מאז ינואר 2019.

בפסוטה לא מינו מבקרת או מבקר מספטמבר 2019. בכפר קרע אין מבקר מיוני 2019. בג'וליס, בדיר חנא ובמבואות החרמון אין מבקר ואף לא ידוע כמה זמן הוא נעדר. 

גילי גוטוירט, התנועה לאיכות השלטון. "במידת הצורך נגיע להליכים משפטיים"

לפי משרד הפנים, "מבדיקה עולה כי ב-14 רשויות כולל מבשרת ובית שאן טרם מונו מבקרים, חלקם בשל הליך משפטי, ו/או ממתינים לאישור ועדת שירות וחלקם נמצאים בהליך מכרז מתקדם, עם הפעלת סמכות הממונה למינוי מבקר כגון בביר אל מכסור ובכפר ורדים".

בפניה חוזרת למשרד הפנים עם נתוני התנועה המעודכנים, השיבו כי "מאחר ובקשתך כרוכה בתהליך של איסוף מידע, אתה מוזמן לפנות לקבלת הנתונים הפרטניים במסגרת חוק חופש המידע".

בקרית ים ממשיכים לפעול ללא מבקר

רועי לוי, מבקר הפנים של עיריית קרית ים, נבחר באוקטובר 2018 לראשות עיריית נשר. מאז, שנה ושמונה חודשים אחרי, לא מונה מבקר חדש לעירייה. כיצד יתכן שקרית ים פועלת כל כך הרבה זמן ללא מבקר פנים, בניגוד לחוק? 

באתר עיריית קרית ים נמצאים את פרטי הקשר של המבקר הישן, שהפך מזמן לראש עיר אחרת. טלפון ללשכתו מגלה שהקו מנותק. תשובת קרית ים על התעלומה: "המבקר הקודם סיים את תפקידו ואנחנו בעיצומו של תהליך לאיתור מבקר חדש. המועמדים זומנו כבר לראיונות אבל אז באה הקורונה ובימים אלה קיבלו המועמדים זימון מחדש".

מתוך אתר קרית ים. לא מעודכנים

במהלך השנה האחרונה התנועה לאיכות השלטון פנתה כמה פעמים למשרד הפנים כדי לטפל בנושא קרית ים. באפריל 2019, חצי שנה לאחר שעיריית קרית ים תפקדה ללא מבקר, שיגרה התנועה מכתב למשרד בדרישה למינוי מבקר. 

משרד הפנים הודיע כי יצא מכרז והמועד האחרון להגשת מועמדות הוא 23.6.2019. כפי ששמתם לב עברה שנה, ושום דבר לא זז. לאחר שעדיין לא נבחר מבקר פנתה התנועה לאיכות השלטון שוב למשרד הפנים בחודש דצמבר 2019 ואז שוב בפברואר 2020, ומבקר עדיין אין. העירייה ומשרד הפנים גוררים רגליים.

גם הפעיל החברתי, אמיר ווסקו, פנה לרשויות ואף למבקר המדינה. "ברצוני להתריע בפניכם על התנהלות שאינה חוקית בעליל ואינה ראויה לכאורה, הנעשית תוך מעשים אסורים מצד הנהלת העיר קריית ים ונבחרי הציבור שלה", כתב ווסקו במכתבו. 

"כל זה מתרחש בהיעדר איוש של תפקיד מבקר לעירייה, מאז עזיבתו של מבקר העירייה האחרון. כמו כן, אין איש יודע מה עשתה עד כה ועדת הביקורת, כמה פעמים התכנסה עד למועד כתיבת שורות אלו, אילו נושאים העלתה לביקורת (אם בכלל) וכדומה". 

ווסקו. "אני המום שעד עכשיו אין שומר סף" (צילום: ליחן שיינפלד)

עברו שמונה חודשים, אך במשרד הפנים התעלמו מפנייתו. "אני המום כי עד עתה אין איש נוקף אצבע לתיקון המחדל, ועד עכשיו אין בעיר שומר סף בדמותו של מבקר עירייה".

שנתיים אחרי: "הנושא מוכר"

פנינו למשרד הפנים בבקשה לקבל עדכון בכמה רשויות חסר מבקר פנים מעל לשנה ומדוע לא פעלו עד כה למנות מבקרי פנים בשלושת העיריות.

ביחס לקרית ים ציינו במשרד כי "הנושא מוכר וידוע לגורמים הרלוונטיים במשרד הפנים. למכרז ניגשו 43 מועמדים שעמדו בתנאי הסף והוזמנו לוועדת המכרזים, אך בשל משבר הקורונה זו בוטלה ובימים הקרובים תחודש פעילותה. בנוסף, המשרד הנחה את הרשות המקומית לתקן את המידע באתר האינטרנט שלה" .

על מבשרת ציון מסרו כי "לא מונה מבקר מעל שנתיים, הנושא נמצא בהליך מינוי כאשר במכרז הקודם נפל פגם, לא תאם להנחיות יצאו במכרז נוסף מעודכן ועל פי ההנחיות ובשל הקורונה – הוקפא הנושא וההליך יחל שוב בימים הקרובים. הנושא מוכר וידוע למשרד אשר נמצא בטיפול ישיר מול הרשות המקומית".

ועל בית שאן: "לא מונה מבקר מעל שנתיים, הנושא מוכר וידוע למשרד ונמצא בטיפול, לאחרונה אף ניתנה הנחיה נוספת לפרסם מכרז בהקדם".

ניסיון המינוי המפוקפק של עפרה ברכה

הממונה על הביקורת ברשויות במשרד הפנים היא עפרה ברכה. ברכה קודמה בעבר לתפקיד נציבת שירות המדינה על ידי רה"מ בנימין נתניהו לכאורה, על בסיס היכרות אישית (בתה ואחותה של ברכה עבדו בלשכת רה"מ). בתהליך המינוי נפלו שורה של פגמים שהביאו את בג"ץ לפסול את הוועדה ובכך את מועמדותה של ברכה. 

עפרה ברכה. מינויה לנציבת שירות המדינה נפסל בבג"ץ – כעת היא בעיריית ירושלים

לפי פרסומים שונים, ברכה קודמה תוך רמיסת ועדת האיתור למשרה בזמן שלא אחזה באותה העת בכשירות המתאימה. בנוסף לחוסר התאמתה מצא המבקר גם שורת ליקויים בתפקודה כממונה על מבקרי הפנים ברשויות המקומיות, ביניהם עקיפת תקני כוח אדם במשרד על ידי העסקת יועצים חיצוניים.

ברכה רק לאחרונה מונתה לתפקיד מבקרת עיריית ירושלים ותעזוב בקרוב את המשרה במשרד הפנים. 

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע):

מבקר הפנים הוא אחד משומרי הסף, הבודדים ברשות המקומית. דוחות הביקורת מאפשרים למקבלי ההחלטות ברשות להשתפר כל העת את השירות לתושבים. רשויות שבהן אין מבקר מעל שנתיים הן מחדל של ראש הרשות, המועצה, וגם של משרד הפנים. ביקורת היא לא רשות אלא חובה. 

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): אם משרד הפנים מתקשה לנהל רישום מצידו, הוא יכול לדרוש מהרשויות שידווחו לו באופן קבוע איוש בעלי תפקידים חיוניים ברשות. בסמכותו לקבוע הנחיות ברורות לצעדים שינקוט במידה ולא ימונה מבקר פנים בזמן סביר שיקבע. בנוסף, על פי החוק משרד הפנים יכול מנות מבקר בעצמו, כך שכל הפתרונות מונחים לפתחו.

דוגמה לפעולה אזרחית שאפשר לעשות היא הפרויקט בהובלת התנועה לאיכות השלטון, שערך מחקר בנושא ופנה באופן יזום לגורמים הרלוונטיים. גם תושבים מגלים אזרחות פעילה – כך במקרה של אמיר ווסקו מקרית ים, ששלח מכתבים נוקבים לעירייה ולמשרד הפנים. נמשיך ללוות את הנושא ולכתוב עליו. נמשיך לבדוק מה משתנה ברשויות השונות.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

חשיפה: שכר ראשי הרשויות וסגניהם התנפח בצל הקורונה

בתחילת חודש מרץ, רגע לפני פרוץ משבר הקורונה, שכר ראשי הרשויות המקומיות וסגניהם קפץ באלפי שקלים. איך זה קרה? החלטה חפוזה שקיבלה ועדת הכספים של הכנסת לפני שנתיים ממשיכה לנפח את שכר הנבחרים ברשויות המקומיות עד היום. 

| מאיה קרול |

אפקט הפרפר: חשיפת "שקוף" מגלה כי בתחילת מרץ האחרון, שכר ראשי הרשויות המקומיות וסגניהם עלה באופן משמעותי ורטרואקטיבית. שכרו של ראש עיריית תל אביב, לדוגמה, קפץ ב-3,042 ש"ח ומגיע היום ל-47,265 ש"ח בחודש. מדוע שכרם עולה מהר כל כך? בגלל שרשרת של החלטות לא מקצועיות שקיבלו חברי הכנסת על השכר של עצמם, שמאפשרת זאת.

הכל מתחיל משכר הח"כים

הסיפור מתחיל באופן שבו נקבע שכר הח"כים. חישובו נקבע על פי השכר הממוצע במשק, ומשתנה בהתאם לתנודותיו. ב-2016 המליצה הוועדה הציבורית לקביעת שכר הח"כים כי שכרם יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן, ולא לשכר הממוצע במשק, מפני שהאחרון יגרום לעלייה מהירה יותר בשכרם. 

יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני. טוען שלא ידע ששכר ראשי הרשויות צמוד לשכר הח"כים

על אף שהוועדה הציבורית דנה בסוגיה רגישה זו במשך חודשים רבים, ההחלטה נדחתה על ידי ועדת הכנסת. זאת, מפני שבכך שכר הח"כים היה מפסיק לזנק מדי שנה, גזירה שחברי הכנסת ניסו למנוע.

בחלוף שנתיים, העלייה המהירה בשכר הח"כים הובילה לעיוות: שכרם כמעט ועקף את שכר השרים. כדי לתקן את העיוות, הועלה גם שכר השרים. 

עוד בנושא שכר הח"כים והשרים:

ב-2018 התקבלה החלטה בוועדת הכספים של הכנסת להעלות את שכר השרים ב-5,000 ש"ח ולהצמידו החל מ- 2019 גם כן לשכר הממוצע ולא למדד המחירים לצרכן. ההצמדה של השרים הייתה רטרואקטיבית לחמש שנים.

למרבה הצער, ההחלטה התקבלה בחיפזון, תוך שעה אחת. זאת מבלי שלחברי הוועדה בכנסת ניתן חומר רקע או חוות דעת מקצועית בנושא. בדיעבד, התברר כי ההחלטה הרשלנית שקיבלו בוועדת הכספים בניסיון לשנות את שכר השרים – כמעט והובילה לתוספות שכר ופנסיה של עוד 1,203 איש הנגזרות משכר השרים. 

בהמשך, ועדת הכספים תיקנה את המחדל והבהירה שההעלאה ניתנה אך ורק עבור השרים והשרות. אמנם, כעת מתברר שהעלאת שכר השרים הובילה לעלייה בשכרם של 257 ראשי רשויות מקומיות ו-294 סגניהם, ששכרם נגזר משכר השרים.

חשוב לציין כי יו"ר ועדת הכספים הקודם ח"כ משה גפני (יהדות התורה), שניהל את הדיון בנושא ב-2018, הודה בהמשך כי לא ידע ששכר ראשי הרשויות וסגניהם צמוד לשכר השרים. הוא אמר זאת בראיון ל"ממון" לפני כשנתיים, והוסיף כי גם אם היה מודע לעניין, החלטת הוועדה לא היתה מושפעת מכך.

"אני לא אחראי על ראשי הרשויות ועל השכר שלהם", ציין אז. "התפקיד שלי זה שכר השרים והשופטים. נציג האוצר היה צריך להגיד 'תדע שיש לזה השלכה לכל מיני דברים'. מנכ"ל משרד הפנים יכול לעשות דרגה אחרת. הוא לא חייב להצמיד את שכר ראשי הרשויות לשכר השרים, זה לא חוק".

האם גפני צודק? האחריות לאשר את ההעלאה אכן מוטלת על מנכ"ל משרד הפנים. אך נוהל הצמדת שכרם לשכר השרים נהוג ב-50 השנים האחרונות, ואילו ההחלטה על העלאת שכר השרים רטרואקטיבית הייתה נתונה בידיו כיו"ר ועדת הכספים.

שתי העלאות שכר בבת אחת

מאז ההחלטה בוועדת הכספים, שכר השרים מתעדכן בכל שנה בינואר באופן אוטומטי בהתאם לשכר הממוצע במשק. לעומת זאת, עדכון השכר של ראשי הרשויות וסגניהם אינו אוטומטי – אלא כרוך באישור מנכ"ל משרד הפנים, מרדכי כהן, שלא אישר את ההעלאה עבור 2019. 

לדברי גורם במשרד הפנים, השר אריה דרעי הוא שמנע את ההעלאה בשכר ראשי הרשויות וסגניהם, כיוון שחשש שהעלאה כזו תצטייר כאתנן פוליטי עבור תמיכה בו בתקופת הבחירות. 

אריה דרעי, שר הפנים לשעבר. הקפיא את עליית השכר ב-2019 בגלל הבחירות

לכן, בתחילת חודש מרץ האחרון, רגע לפני פרוץ משבר הקורונה, החליט מנכ"ל משרד הפנים מרדכי כהן לעדכן בדיעבד את שכר ראשי הרשויות וסגניהם. ההעלאה בשכר עבור 2019 ניתנה להם באופן רטרואקטיבי ועוד העלאה ניתנה להם עבור 2020, בהתאם לעליית השכר הממוצע במשק.

כך, גובה השכר של ארבעת ראשי הרשויות הגדולות למשל (ירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע) קפץ מ-44,223 שקל בחודש ב-2018, ל-47,265 שקל. במילים אחרות: שכרם קפץ ב-3,042 שקל בחודש במכה. 

בנוסף על ההעלאה, כל אחד מראשי הרשויות וסגניהם קיבל במכה את התוספת הכוללת שהפסיד או הפסידה על היעדר ההעלאה ב-2019. סכום זה מסתכם בכמה אלפי עד עשרות אלפי שקלים לכל אחד או אחת.

משה לאון ראש עיריית ירושלים. מרוויח כעת 47,265 בחודש (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

נציין כי ראשי הרשויות וסגניהם יכולים לוותר על ההעלאה בשכרם אם ירצו בכך. יחד עם זאת חשוב לזכור כי בניגוד לחברי הכנסת, שלא עבדו בזמן הפגרה ועל כן הוויתור על העלאה הוא מתבקש, ראשי הערים וסגניהם עבדו כרגיל. 

זאת ועוד, האחראים לעליה זו הם חברי הכנסת, שקבעו לעצמם את השכר ואת ההצמדה הבעייתית לשכר הממוצע שגורמת לשכרם לטפס במהירות. ראשי הרשויות וסגניהם לעומת זאת, לא קובעים לעצמם את השכר.

מקרה בוחן: כמה עלתה הקפיצה בשכר ראשת העירייה לתושבי נתניה?

כדי להמחיש כמה מהר עולה שכר הנבחרים בימים אלה, ניקח לדוגמה את השינויים בשכר בעיריית נתניה. כשנבחרה ראשת העיר מרים פיירברג לראשות העיר ב-2018, עמד מספר התושבים על פחות מ-250 אלף. 

על כן משכורתה מהווה 97% משכר יסוד של שר. ב-2018 עמד שכרה על 42,896 ש"ח. בחישוב מהיר, מרים פיירברג עלתה לתושבי נתניה 514,752 ש"ח בשנה, לפני תוספות יוקר, פנסיה, ושאר עלויות נוספות.

בנתניה, המונה פחות מ-400 אלף תושבים, עד ארבעה סגני ראש עיר יכולים לקבל שכר ע"פ חוק. שכר סגן ראש עיר בנתניה נכון ל-2018 מהווה 77.6% משכר שר, ועמד על 34,317 ש"ח. ארבעת סגניה של פיירברג, עלו לתושבי נתניה 1,647,216 ש"ח.

נציין כי גובה השכר מתעדכן בהתאם לגודל האוכלוסיה רק לאחר הבחירות הבאות בעיר, כך שגם אם האוכלוסיה גדלה תוך כדי קדנציה – ראש העיר וסגניו לא ישודרגו לשכר גבוה יותר.

ב-2020 המשכורות עלו משמעותית עקב עליית השכר הממוצע ב-2019 וב-2020. לכן, ב-2020 משכורתה של פיירברג קפצה ל-45,847 ש"ח בחודש. בסך הכל משכורתה תעלה לתושבי נתניה (לפני תוספות) 550,164 ש"ח בשנה – 35 אלף שקל יותר משנתיים קודם לכן. 

שכרם של ארבעת סגניה של פיירברג התנפח גם הוא, וב-2020 הוא עומד על 36,678 ש"ח בחודש. לכן ב-2020 שכרם יעלה לתושבי העיר 1,760,544 ש"ח, 113 אלף ש"ח יותר מבשנתיים הקודמות. 

בסך הכל שני עדכוני השכר עלו לתושבי נתניה משלמי הארנונה עוד 150 אלף שקל בשנה. בשנה הבאה, אם לא יהיה שינוי בשכר השרים, שכר ראשי הערים וסגניהם ימשיך לטפס מעלה מעלה – ואנחנו נמשיך לשלם.

שכר הנבחרים ברשויות המקומיות לא היה צריך לעלות 

ניתן להניח שחברי הכנסת שדחו את המלצת הוועדה הציבורית לפני חמש שנים, כלל לא תיארו לעצמם מה יהיו ההשלכות של החלטתם בעתיד על שאר המשק. אם חברי הכנסת היו מקשיבים להמלצת הוועדה הציבורית, שכר הנבחרים ברשויות המקומיות לא היה עולה בקצב מסחרר כפי שהוא עולה היום כשהוא צמוד לשכר הממוצע במשק. 

פרופ' חיים לוי, יו"ר הוועדה הציבורית לקביעת שכר הח"כים, מתח בעבר ביקורת חריפה על העלאת שכר השרים. לטענתו, אילו הח"כים היו מיישמים את המלצת הוועדה שלא להצמיד את שכר חברי הכנסת לשכר הממוצע – כלל לא היה צורך בהעלאת שכר השרים. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): העלאת שכרם 257 ראשי רשויות מקומיות ו-294 סגניהם, משולמת מכספי הארנונה שכולנו משלמים כל חודש. התוספת מגיעה בעקבות תהליך עקום בקבלת החלטת הח"כים להצמיד את שכרם למדד, שבעקבותיה קפצו שכרם של השרים ושל ראשי הרשויות בהתאמה. 

במקום לתקן את המנגנון ולקבוע החלטות בהתאם להמלצת הוועדה הציבורית, חברי הכנסת בוחרים לא פעם לקבוע החלטות שמיטיבות עמם ופוגעות בנו. 

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן?): להפוך את הוועדה המקצועית לתחום שכר הח"כים וההטבות שהם זכאים להן – לוועדה קובעת במקום מייעצת. המילה האחרונה לא יכולה להיות של הח"כים, אחרת נוצר מצב שבו החתול שומר על השמנת.

בפועל, חברי הכנסת התעלמו באופן שיטתי מהמלצות ועדה זו, מה שהוביל בסופו של דבר לצורך בהעלאת שכר השרים. לאחרונה חשפנו כי הוועדה פוזרה במהלך 2019 ללא ידיעת חבריה וללא ידוע הציבור.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

בשורות טובות: מבקרי הפנים ברשויות המקומיות הושבו לעבודתם

בחסות המגיפה משרד הפנים אפשר לשלוח את מבקרי הפנים לחופשה, הזדמנות שנוצלה על ידי כ-20 אחוז מהרשויות המקומיות. אך משרד הפנים תיקן את ההנחיה וכעת נקבע שכל המבקרים ישובו לעבודתם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הממשלה החליטה במוצ"ש לבטל את ההנחיה שמאפשרת לרשויות מקומיות לשלוח את מבקר הפנים לחל"ת. כפי שפורסם ב"שקוף", לפני כשבועיים משרד הפנים הוציא הנחיה שהרשויות יכולות לצמצם כח אדם – בעקבות זאת כ-30 מהן בחרו להוציא דווקא את המבקר לחופשה. כעת, יחזרו המבקרים לעבודתם.

שר הפנים, אריה דרעי. המשרד אפשר לרשויות מקומיות קיצוץ תפקידים סטטוטוריים – והתחרט

ראשי הערים ששלחו את המבקר לחופשה צמצמו באופן משמעותי את הביקורת הפנימית על התנהלות העיריה בזמן המשבר. הם נתלו באפשרות שנתן להם משרד הפנים לבחור לצמצם משרה אחת מתוך שבע המשרות הבאות: מנכ"ל, גזבר, יועץ משפטי, מנהל יחידת חינוך, מהנדס, מבקר, וטרינר. 

בין הרשויות שוויתרו על המבקר: גדרה, להבים, עומר, מיתר, גדרות, ירוחם, כוכב יאיר, קרני שומרון, קצרין, חצור, מזכרת בתיה, עמק חפר, כפר תבור, יבנאל, מרחבים, אזור, טורעאן, נחל שורק וקרית עקרון.

כעת, בהנחיה חדשה במסגרת ההסכם הקיבוצי עם הרשויות נקבע שכל שבעת המשרות חייבות באיוש. "בשל החרגת חלק מהמשרות בשלטון המקומי", נמסר ממשרד הפנים, "הוחלט לחייב את הכללתם של כלל בעלי התפקידים הסטטורים ברשימת העובדים החיונים והמבקרים כמו גם גזברים, יועצים משפטים ובעלי תפקידים אחרים בתוכם".

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): כולנו זקוקים לעיריה מתפקדת והגונה, עכשיו יותר מתמיד. רשויות הרווחה, אכיפת הסדר העירוני, וניהול בתי הספר והגנים – כל אלו מקבלים החלטות חדשות ומהירות עכשיו. בלי ביקורת – הם עלולים לעשות טעויות חמורות ופזיזות. חוץ מזה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו ביום שאחרי עם איזה פרויקט בניה בקידומו של בעל הון מקושר, או שינוי הזוי בתחבורה – משהו שבחיים לא היה עובר בשגרה תחת עין המבקר.

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן): שר הפנים היה צריך לבטל את ההנחיה ואנו שמחים שכך עשה. ביקורת, בייחוד בזמן כזה, היא חיונית – נקודה. עם זאת אנו מאמינים שהחלטות דומות עשויות להתקבל גם בהמשך, ובחסות המשבר. ספרו לנו אם נתקלתם באחת כזו.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין: [email protected]

משרד הכלכלה הדיח את ראש עיריית כפר סבא מאחד מתפקידיו – משום שפעל בחוסר שקיפות

ראש עיריית כפר סבא, רפי סער, עמד בראש מפעל המים העירוני – אך במשרד הכלכלה והתעשייה החליטו להדיחו מהתפקיד לאחר שסירב למסור מידע לתושבים. סיפור מקומי על החשיבות שבשקיפות ועל הכוח של אקטיביזם אזרחי בימים כתיקונם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

הכל התחיל כשתושבי העיר כפר סבא ביקשו לקבל פרוטוקולים של ישיבות הנהלת מפעל המים – הארגון שאחראי על אספקת המים בעיר"בעירייה השתמשו במשך שנים במפעל המים כמו קופה ב'. לקחו תקציב של מיליון וחצי ש"ח בשנה לעמותות, אגודות ספורט ופעילויות של העירייה, בלי שקיפות", אמר לנו ערן ורנר, תושב העיר שהתניע את מאבק השקיפות במפעל המים. "כתושב העיר יש לי זכות לעיין בפרוטוקולים. אז פניתי למפעל המים וביקשתי לראות אותם", הוא מספר.

אלא שרפי סער, ראש העיר כפר סבא ומי שעמד בראש הוועד שמנהל את מפעל המים, התעלם מהבקשה.

לאחר שמפקח מטעם רשם האגודות השיתופיות – הגוף במשרד הכלכלה שאחראי על ארגונים כמו מפעל המים – דרש את מסירת המידע, סוף סוף הועברו לתושבים פרוטוקולים. אך אלו היו מושחרים בחלקים רבים. אף שהמפקח קבע כי השחרת הפרוטוקולים לא מוצדקת, דבק הוועד, בראשות סער, בסירובו למסור מידע מלא לתושבים – גם לאחר בקשות חוזרות ונשנות לקבלת המידע.

ראש העיר כפר סבא, רפי סער

"הוועד לא יכול למנוע מ"בעלי הבית" האמיתיים של האגודה להסתובב בביתם ולתור אחר מידע אותו הם מבקשים".

בעקבות הסירוב, משרד הכלכלה החליט להדיח את ראש העיר סער מתפקידו כיו"ר ועד מפעל המים העירוני, לא פחות. ואם זה לא מספיק, גם הוחלפו כלל חברי הוועד ובמקומם מונתה הנהלה חדשה. כל זה קרה בגלל סירוב לפעול בשקיפות.

"כשיצאתי לדרך ידעתי שיש הרבה דברים לא תקינים שקורים שם מבחינת שקיפות, אבל לא תיארתי לעצמי שזה יגיע למצב הזה", סיפר ורנר. "האגודה מושתתת על עקרונות הדמוקרטיה", נכתב במסמך שפרסם רשם האגודות השיתופיות במשרד הכלכלה, "חברי הוועד אינם אלא שלוחים של התושבים ובעלי העסקים בעיר, החבים כלפיהם בחובת נאמנות, המבוססת על שקיפות מוחלטת". 

בנוסף הופיע במסמך הסבר בהיר ומקסים על החובה לפעול בשקיפות: "כשם שאיש אינו יכול למנוע מאדם להיכנס לכל מקום שיחפוץ בביתו הוא, כך לא יכול הוועד למנוע מ"בעלי הבית" האמיתיים של האגודה – החברים – להסתובב בביתם ולתור אחר מידע אותו הם מבקשים".

טענות אלה נכונות לא רק למידע הקיים בארגונים עירוניים, אלא לכל גוף ציבורי. המידע שבידי השלטון שייך לציבור. אסור שהנציגים שלנו ישכחו שעבודתם לייצג אותנו ולעבוד עבורנו – ובמשרד הכלכלה עשו צעד חשוב על מנת לוודא את זה.

ההנהלה החדשה, אגב, הסכימה למסור את המידע לתושבים.  ראו כמה חשוב אקטיביזם אזרחי: בקשה למידע של תושבים שוחרי שקיפות ומאבק נחוש הוביל להדחת ראש העיר מאחד מתפקידיו, ולהדגשת החובה של גוף ציבורי לפעול בשקיפות.

למה הרשויות המקומיות צובעות מעברי חצייה בצבע מחליק יותר וגם יקר יותר?

מבדיקה שערכה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עולה כי רוב הרשויות המקומיות משתמשות בצבע סימון כביש לא איכותי ויקר. כבר ב-2010 הוגשה הצעת חוק לטיפול בנושא, וב-2017 מבקר המדינה דרש ממשרד התחבורה לעבור לחלופה האיכותית יותר. אך רשויות ממשיכות להשתמש בצבע כביש ובזבזני, ועל הדרך גם הורג? תחקיר בסדרה של כתבת הפולו-אפ של שקוף שבודקת בקביעות: #מה_נשתנה?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

הגורמים המקצועיים בנתיבי ישראל ומשרד התחבורה מכירים כבר שנים את הבעיה. רשויות מקומיות משתמשות לסימוני כביש – למשל לצביעת מעברי חצייה –  בצבע יקר יותר מהחלופות אבל דווקא כזה שנשחק מהר יותר.

מכירים רוכב/ת אופנוע שהחליקו בכביש? יש סיכוי שזה בכלל לא אשמתם – אלא תוצאה של בחירת הצבע הזה ע"י רשויות מקומיות.

צבע סימון כביש מוזנח ולא איכותי עלול לגרום להחלקת רכב דו-גלגלי

כבר ב-2010 עלתה הצעת חוק של חברת הכנסת לשעבר יוליה שמאלוב שביקשה לחייב את הרשויות המקומיות לעבור לצבוע את סימוני הכבישים בחומר איכותי יותר. הצעת החוק לוותה במחקר של מרכז המידע והמחקר של הכנסת. המחקר מצא כי מעבר לשימוש בצבע איכותי אף יוזיל עלויות לרשויות ויחסוך להן כ-100 מיליון ש"ח. ומה קרה? כמעט כלום. הצעת החוק של שמאלוב נפלה והנושא ירד מהשיח הציבורי.

שבע שנים מאוחר יותר, ב-2017 כתב מבקר המדינה דו"ח בו עלה עניין צבע הכביש הבעייתי והיקר. המבקר דרש ממשרד התחבורה והרשויות המקומיות שוב לעבור להשתמש בסוג צבע אחר, איכותי יותר. 

בדקנו: לפי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, למרות דו"ח המבקר ותוצאות המחקר – גם היום רוב הרשויות המקומיות ממשיכות להשתמש בצבע היקר והלא איכותי.

חברת הכנסת לשעבר יוליה שמאלוב. מתוך פייסבוק

למה הרשויות המקומיות לא מיישמות את המלצות המבקר והמחקר?

בקצרה: הרשויות רוצות לחסוך כסף בטווח הקצר, ולכן מעדיפות להשתמש בחומר הלא-איכותי ובטווח הרחוק היקר יותר.
נסביר: החומר הלא-איכותי לסימון כביש נקרא בשפה המקצועית "קיים קצר". החומר האיכותי נקרא "קיים ארוך". שני סוגי החומרים מאושרים ע"י משרד התחבורה. אנחנו ב"שקוף" ערכנו בדיקה עם חברה שמוכרת את הצבעים, ואלו המחירים (התעריף משתנה בהתאם להיקף העבודה):

חומר "קיים קצר": 13-15 ש"ח למ"ר.
חומר "קיים ארוך": 120-150 שח למ"ר.

הרשויות רוצות לחסוך כסף בטווח הקצר, ולכן מעדיפות להשתמש בחומר הלא-איכותי ובטווח הרחוק היקר יותר

צבע "קיים ארוך" עלול להיות יקר פי 10 מצבע "קיים קצר". זו הסיבה שהרשויות המקומיות מעדיפות להשתמש בצבע הלא איכותי, פשוט כדי לחסוך בעלויות. הרשויות המקומיות מסתכלות על חיסכון בטווח הקצר, בשנה הקרובה, ולא על חיסכון בטווח הארוך: ע"פ משרד התחבורה, אין הבדל משמעותי במחיר בין הצבעים בטווח הארוך, בגלל עלויות האחזקה של הצבע.

למה? סימון כביש שנצבע בצבע "קיים קצר", צריך לחדש בממוצע כל חצי שנה. לעומת זאת, סימון כביש בצבע "קיים ארוך" צריך לחדש רק כל חמש שנים. בטווח של 10 שנים יחדשו את הצבע "קיים קצר" 20 פעמים, ואת קיים ארוך פעמיים, וההוצאה של הרשות בטווח הארוך תהיה דומה. אם מחשבים גם את עלות הצביעה עצמה – הצבע האיכותי אפילו זול יותר.

גם במסמך הנחיות מ-2014 לבחירה והשמה של חומרים תקניים לסימון דרכים של משרד התחבורה נכתב: "חומרי הסימון בעלי תוחלת החיים הארוכה הינם מטבע הדברים בעלי עלות ראשונית גבוהה יחסית. עם זאת, בחישוב לאורך זמן נחסכות העלויות החוזרות ונשנות של סימונים חוזרים (לרבות עלויות אבטחה ועיכוב תנועה) ומובטחים ערכי תפקוד יציבים יותר
לאורך זמן".

הרשויות ומשרד התחבורה לא חושבים לטווח הארוך – ופוגעים בכולנו

צביעת סימון כביש מחדש לא מסתכם רק ברכישת דלי צבע ומכונה שתסיר את הסימון הישן. אל עלויות אלה מצטרפות כאמור גם עלויות שוליות: במהלך חידוש סימון הכביש, העירייה צריכה לסגור את הכביש ולייצר הסדר תנועה זמני חדש, מה שעלול לגרום לפקקים ולבעיות תנועה. עליה גם להציב על הכביש אמצעי אזהרה שונים כמו חרוטים או תמרורים, ואולי גם פקח/ית. כל זה עולה כסף, וככל שמחדשים את צבע הכביש בתכיפות גבוהה – עלויות מצטברות.
זאת ועוד, אחת התכונות החשובות של צבע "קיים ארוך" היא החזרת אור. הוא מחזיר אור בלילה בצורה טובה יותר מ מ"קיים קצר" ומשפר את בטיחות הנסיעה.
לכן, חסכוני יותר שהרשויות המקומיות יעברו להשתמש בצבע "קיים ארוך", אותו צריך לחדש אחת לחמש שנים והוא מחזיר אור בצורה מיטבית. 

בעת צביעת סימון מחדש, העירייה צריכה לסגור את הכביש ולייצר הסדר תנועה זמני חדש

בדו"ח מבקר המדינה מ-2017 נכתב בנושא: "מאפיינים אלה (איכות ירודה של "קיים קצר") מאלצים את החברה לבצע תחזוקה מוגברת: צביעה מחודשת בצמתים אחת לחצי שנה, צביעה סטנדרטית בכבישים אחת לשנה, ובכבישים עמוסים אף בתדירות גבוהה יותר. פעולות אלה מלוות בסגירת כבישים, המפריעה לתנועה השוטפת, והפרעות אלה יוצרות גם נזקים כלכליים נוספים וכן הפרעה לציבור הנהגים".

כך מודגש כי "יוצא כי חומרי הסימון הישנים מחייבים עבודות תחזוקה בתדירות גבוהה מאוד, דבר המגדיל את העלויות הכספיות ופוגע בתנועה השוטפת בכבישים עקב הפרעות בזמן עבודות הצביעה".

מבקר המדינה הקודם, יוסף שפירא: "חומרי הסימון הישנים מחייבים עבודות תחזוקה בתדירות גבוהה מאוד"

צובעים בשכבות על חשבון חיי רוכבי הדו-גלגלי

המחדל לא נגמר שם. את הצבע מסוג "קיים קצר" יש לחדש אחת לחצי שנה. כדי לחדש את הצבע יש להסירו מהכביש, אך תהליך ההסרה הוא יקר וארוך, מפני שההסרה מתבצעת ע"י מכונה שמזרימה מים בלחץ גבוה על הסימון, ומסירה את הצבע במהירות של מטר בחמש דקות. כדי לחסוך בעלויות ההסרה הגבוהות, הרשויות מצאו "פתרון": במקום להסיר את הצבע, הן פשוט צובעות שכבה נוספת מעל הצבע הקיים.

ה"פתרון" הזה מסכן אותנו מאוד מפני שהוא גורם להחלקה: את הצבע "קיים קצר" צריך לצבוע בשכבה דקה על פני הכביש, על האספלט. הצבע איתו נצבע את הסימון מקבל את הטקסטורה של האספלט המחוספס, וכך מונע החלקה לנוסעים עליו.

הסרת צבע כביש. מתוך אתר חברת "נתיבי זהב"

כשצובעים שכבה על גבי שכבה, הטקסטורה של האספלט נעלמת תחת הצבע, וסימון הכביש הופך למחליק. לעיתים, הרשויות צובעות שכבות צבע כל כך הרבה פעמים, שסימון הכביש מגיע לעובי של כמה מילימטרים. צביעה של שכבה מעל שכבה מקצרת עוד יותר את חיי חומר "קיים קצר", ומקדימה את הצורך לצבוע סימון כביש שוב.

בואו נראה המחשה לאיך נראה סימון כביש "קיים קצר" שנצבע שוב ושוב – ונשחק. התמונה מתוך דו"ח ביקורת על רשות התמרור המקומית ברחובות:

סימון כביש מוזנח בעיריית רחובות

הנפגעים העיקריים מסימוני כביש מחליקים הם רוכבי הדו-גלגלי, המתרבים בשנים האחרונות. רוכבי הקורקינטים והאופניים החשמליים, האופנוענים, ועוד – כולם נוסעים על סימוני הכביש, ובעת עצירה עלולים להחליק על סימון שלא נצבע כמו שצריך. התאונות של רוכבי הדו-גלגלי הן עוד סיבה שהשימוש בחומר "קיים קצר" אינו חסכוני או יעיל. בטווח הארוך, לתאונות רוכבי הדו-גלגלי יש גם עלויות גבוהות.

רוכבי דו גלגלי הם הנפגעים העיקריים מסימוני כביש מחליקים

ראויות לשבח: הרשויות שעברו להשתמש ב"קיים ארוך" מרוצות

מוקי דור, מנהל מטה הבטיחות בעיריית ערד, החליט לעבור להשתמש בצבע "קיים ארוך" לסימון כבישים בצמתים מרכזיים בעיר: "עם פתיחת שנת הלימודים, נהוג לצבוע מחדש את סימוני הכביש", אומר דור, "הפעם, בגלל שהשתמשנו בחומר "דו-רכיבי" (סוג של "קיים ארוך") הסימונים עברו שטיפה, הסרנו את הלכלוך שהצטבר עליהם, והם נראים כמו חדש. המטרה שלי היא לצבוע את כל מעברי החציה בערד בצבע הזה, אם יהיה לנו מספיק תקציב". דור העביר לנו תמונות של הסימון לפני ואחרי השטיפה:

מעבר חציה בערד, שנצבע ב"קיים ארוך" צילום: מוקי דור

אדם מתחום צביעת הכבישים עמו שוחחנו מספר: "לפני 10 שנים עשיתי פרויקט צביעת נתיב לתחבורה ציבורית בראשון לציון, ברחוב משה דיין, עם צבע "קיים ארוך". מדובר בשני פסים צהובים, ועד היום הם קיימים שם. רק חבל שבהמשך העירייה חידשה אותו עם "קיים קצר", מטעמי חיסכון, מה שמחליש את אפקט החזרת האור".

יש רשויות נוספות שעברו להשתמש בצבע "קיים ארוך" לפחות בחלקים מסוימים בעיר, בהן: רמת השרון, תל אביב, ראשון לציון, חולון, ורמת גן. כל הכבוד!

קוראים למשרד התחבורה להקצות תקציב לנושא ולרשויות לעבור להשתמש בצבע "קיים ארוך"

אזמ"ע? (איך זה משפיע עליך?): שימוש בסימוני כביש "קיים קצר" משפיע על כולנו: החידוש התכוף שלהם גורם לשיבושי תנועה ולהוצאה כספית מוגדלת ומיותרת של הרשויות המקומיות – כסף שמגיע מהכיס שלנו, הציבור. רוכבי הדו-גלגלי עלולים להחליק על סימונים שלא מתוחזקים כראוי, וכך עולה הסיכון שיפגעו בעצמם ואף יגרמו לתאונה עם רכבים אחרים או הולכי רגל.

מעש"י? (מה עושים כדי שיתוקן?): אין שום סיבה שכל המדינה כולה לא תעבור להשתמש בצבע לא מחליק וחסכוני. למעשה זה טירוף שאנחנו לא משתמשים בצבע הזה כבר עכשיו. שימוש בצבע "קיים ארוך" דורש תחזוק מועט, חוסך עלויות, מצמצם את הצורך לסגור כבישים לעיתים תכופות.

בינתיים, אנו מבקשים מכם: בדקו כשאתם הולכים ברחוב מה מצב סימוני הכביש בעיר שלכם, ושלחו מייל לאחראי/ת התמרור ברשות שלכם, ושאלו: האם העירייה משתמשת בצבע "קיים ארוך"?

איך שולחים מייל? חפשו באתר העירייה את בעל/ת התפקיד הרלוונטי (ראש מחלקת תנועה/רשות תמרור), או את צמד המילים "רשות תמרור" ומצאו את האחראי. באתרים של רשויות שקופות, המייל והטלפון של בעל/ת התפקיד יופיעו. אם לא מצאתם – פנו לראש העיר.

גילית שהעירייה לא משתמשת כלל בצבע "קיים ארוך"? תייגו את ראש העיר בפייסבוק, ושלחו אליהם ישירות את הכתבה הזו לצד בקשה לעבור להשתמש בחומר האיכותי. אפשר לשלוח גם אלינו מייל בנושא: [email protected]
מבטיחים לעקוב ולעדכן מי הן הרשויות שעברו להשתמש בצבע החסכוני והבטוח יותר – ולפרגן גם להן!

ממשרד התחבורה נמסר:

"סימון והתקנת התקנים בתשתית מערכת הדרכים הינם באחריות הרשויות המקומיות. משרד התחבורה מסייע לרשויות המקומיות, באמצעות תקצוב לסימון והתקני בטיחות הניתן, בין השאר, לטובת סימון כבישים- מעברי חצייה וסימון לבן על הכביש עצמו בלבד.

הרשויות המקומיות מחויבות לתחזק את הסדרי התנועה שבתחום אחריותן, בהתאם לדרישות התקן והמפרטים המאושרים על ידי הוועדה הבין משרדית לבחינה ואישור התקני תנועה ובטיחות.

משרד התחבורה והועדה להתקני תנועה ובטיחות הנחו את רשויות התמרור המקומיות לעבור לשימוש בצבע תקני כמקובל במדינות המערביות. כל חומרי הסימון על פני הדרך, העומדים בתקינה הישראלית החדשה, הינם בעלי מקדם חיכוך גבוה ונראות טובה ביום ובלילה".

מבקר המדינה מתעכב בפרסום דוח על הבחירות ברשויות המקומיות בישראל

שנה וחודשיים לאחר הבחירות לרשויות המקומיות ומבקר המדינה עדיין לא פרסם את הדו"ח עליהן. גם אנשים שמתמודדים בבחירות לכנסת אמורים לככב בו. מי אמורה לפקח על המבקר? הוועדה לביקורת המדינה בכנסת. אלא שזו לא מתפקדת מאז דצמבר 2018. אז החלפנו אותה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הדיון האחרון בוועדה לביקורת המדינה התקיים ב-31 בדצמבר 2018 ועסק בתופעת המאכערים בשירות המדינה. מאז הכנסת התפזרה שלוש פעמים, הוגש דו"ח מבקר לכל שנת 2018, ואפילו מונה מבקר מדינה חדש, מתניהו אנגלמן. אבל ועדה לביקורת המדינה – אין. לכן אין מי שיפקח על עבודת המבקר ויפעל לתיקון הליקויים – מלבד התקשורת.

מעבר לשלל דוחות מעוכבים (על מעורבות נתניהו בתקשורת, וטיוח הגירעון למשל), ציפינו בכיליון עיניים לפרסום הדו"ח על הבחירות לרשויות המקומיות. אלו התקיימו באוקטובר 2018, והדו"ח למעשה כבר הוגש ליו"ר הכנסת באוגוסט כחוק, אך טרם פורסם לציבור. שאלנו במשרד המבקר בחודשים האחרונים שוב ושוב מתי הם צפויים לפרסמו לציבור. בתגובה האחרונה נמסר: "הדוח נמצא בשלבי עבודה מתקדמים והוא צפוי להתפרסם בקרוב". 

האם אלקין יככב בדו"ח?

מדובר בדו"ח משמעותי. מתחקירי שקוף עולה שלפחות שניים מהמתמודדים בבחירות המקומיות עשויים לקבל הערות ואולי אף קנסות ממבקר המדינה: ראש עיריית ירושלים, משה ליאון וגם יריבו השר זאב אלקין. שניהם מתקשים בהשלמת גיוס הכסף בדיעבד לבחירות שהתקיימו. נוכל לדעת בוודאות על טיב התנהלותם – רק לאחר פרסום הדו"ח של מבקר המדינה בו יפרט איך התנהלו. 

המסקנות לגבי אלקין, למשל, רלוונטיות במיוחד לפני הבחירות הארציות בעוד כשלושה שבועות. לציבור מגיע לדעת כמה שיותר מידע מאומת לגבי ההתנהלות של המתמודדים למרכז העצבים של המדינה – כנסת ישראל. רק בשבוע שעבר נטען בעיתון הארץ שאלקין יקבל קנס זעום.

מתניהו אנגלמן

בפעם הקודמת  – הדו"ח פורסם לציבור חודשיים לאחר שהוגש ליו"ר הכנסת

בחוק מימון הבחירות לרשויות המקומיות מצויין מועד הגשת הדו"ח ליו"ר הכנסת ולשר הפנים אך אין בו חובה למועד פרסומו לציבור. הדו"ח על בחירות 2013 פורסם לציבור באוגוסט 2014. כלומר עשרה חודשים לאחר הבחירות, וחודשיים לאחר שהוגש ליו"ר. אך כששאלנו בדצמבר את המבקר מתי הוא צפוי להתפרסם קיבלנו תשובה כי "טרם נקבע מועד". מתוך הבנה כי המבקר התחלף במהלך אותה שנה האמנו שחודשיים הם איחור עדיין בגדר הסביר. אבל עכשיו אנחנו כבר בחודש פברואר 2020 – בשעה שהבחירות היו בחודש אוקטובר 2018. זה לא הגיוני.

מעל לשנה שהכנסת לא מתפקדת ואין פיקוח על הממשלה ועל מבקר המדינה

העיכוב בפרסום הדו"ח על הרשויות הוא כאמור רק אחד מרבים. אם הוועדה לביקורת המדינה, "הבוס" של מבקר המדינה, הייתה מתפקדת – היא הייתה יכולה לשאול את השאלות האלו בעצמה, לזמן דיון, ולקבל תשובה מהמבקר עצמו. אנחנו? תלויים בדובריו שמתעקשים שהפרסום הוא ממש מעבר לפינה.

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע): התנהלות נבחרי ציבור בתקציבי בחירות חשובה בכמה רמות. זה מאפשר ללמוד כיצד הם מתייחסים לכספי ציבור, והאם קיבלו תרומות אסורות ובכך חשפו עצמם להשפעה של בעלי הון? המסקנות לגבי אלקין, למשל, רלוונטיות במיוחד לפני הבחירות הארציות בעוד כשלושה שבועות. לציבור מגיע לדעת כמה שיותר מידע מאומת לגבי ההתנהלות של המתמודדים לנהל את מרכז העצבים של המדינה – כנסת ישראל.

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): על חברי הכנסת להקים בהקדם האפשרי את הוועדה לביקורת המדינה, עם ממשלה או בלי ממשלה. זו דרך המלך לפקח על המבקר. 

בהמשך לבדיקת "שקוף": משרד הפנים קורא לצמצום תשלומי עתק לאמנים ביום העצמאות

לפני שבועיים, חזרנו לבדוק #מה_נשתנה עם הבטחתו של שר הפנים, אריה דרעי, להגביל את ההוצאות ברשויות המקומיות בחגיגות יום העצמאות. גילינו שהעניין עוכב, בין היתר בגלל הבחירות החוזרות. פנינו ללשכת השר בנושא, שם הבטיחו לנו שהנושא יטופל, ואכן, לפני יומיים הוציא המשרד מכתב הקורא לרשויות המקומיות לצמצם בעלויות יום העצמאות! מנכ"ל משרד הפנים, מרדכי כהן: "על רשות לדאוג לאיכות חיי תושביה, אך נדמה כי במופעי יום העצמאות נקבעו סטנדרטים החורגים מגבולות הטעם הטוב"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

לאחר סערה ציבורית בנושא הוצאות הרשויות המקומיות ביום העצמאות, מינה השר אריה דרעי ועדה שתבדוק את הנושא. הוועדה המליצה על שורת צעדים, והשר דרעי הבטיח שיגביל את הסכומים שיותרו לרשויות להוציא על הופעות, כבר ביום העצמאות 2020: "התשלומים המופקעים האלה באים על חשבון שירותים חיוניים אחרים, שאין סיבה שיפגעו", הכריז השר בעבר. 

שר הפנים, אריה דרעי

השר דרעי אמנם נהנה מפירגון נרחב בתקשורת עקב היוזמה – אך כשחזרנו לבדוק האם קידם את הבטחתו, גילינו כי העניין נשאר על השולחן, ומשרד הפנים כלל לא הוציא הוראות ונהלים מחייבים לרשויות המקומיות בנושא.

פנינו ללשכת השר דרעי, שם נמסר לנו כי משרד הפנים "ייצא בקרוב בקריאה לראשי הרשויות להגביל את הסכומים המשולמים לאמנים ביום העצמאות" – והם אכן עשו זאת.

בתחילת השבוע הוציא משרד הפנים מכתב לרשויות המקומיות, בו הוא ממליץ להן לאמץ את מסקנות הוועדה שעסקה בנושא. בין ההמלצות, בהן תומך גם המרכז לשלטון מקומי: קביעת רף שכר לאמן/ית – עד 70 אלף ש"ח להופעה של שעה, הנגשת המופעים לבעלי מוגבלויות, שילוב אמנים ותיקים במופעי יום העצמאות, תיאום ציפיות עם האמן/ית בנוגע לרשימת השירים ועוד.

מכתב ממשרד הפנים אל הרשויות המקומיות

אחת הבעיות המרכזיות הינה שרשויות שנקלעו לגירעון עמוק, מוציאות הון על מופעי יום העצמאות. משרד הפנים החליט לטפל גם בעניין זה: חשבים מלווים מטעם המשרד, המוצבים ברשויות הנמצאות במשבר הנובע מניהול כספי וארגוני כושל, ינהלו מעקב אחר הוצאות יום העצמאות ברשויות אלה. הם יעדכנו את משרד הפנים אם תהיה חריגה מהמלצות הוועדה.

מנכ"ל משרד הפנים מרדכי כהן מסר: "אני קורא לכלל הרשויות לאמץ את מסקנות הוועדה לעניין מופעים המוניים, אשר בחנה את הנושא על כלל הבטיו. אין  ספק, כי על כל רשות לדאוג לאיכות חייהם של תושביה לרבות תרבות, אך נדמה כי במופעי יום העצמאות נקבעו סטנדרטים החורגים מגבולות הטעם הטוב".

לדבריו, "כללי האתיקה שניסחה הוועדה בראשות עדי אלדר, עושים סדר בסוגיית המופעים תוך שמירה על כספי ציבור, ולא פחות חשוב, הכללים מקדמים את השוויון בין רשויות עשירות לחלשות יותר, אשר אין בקופתן עודפים תקציביים. אני מבקש להודות למרכז השלטון המקומי אשר היה שותף לעבודת הוועדה".

מנכ"ל משרד הפנים, מרדכי כהן. "במופעי יום העצמאות נקבעו סטנדרטים החורגים מגבולות הטעם הטוב"

נציין כי המלצות הוועדה אינן מחייבות – אך סביר להניח כי בכוחה של קריאה ממלכתית מצד משרד הפנים – הרגולטור הראשי של הרשויות המקומיות – להביא לשינוי.
*

הנה הרשויות שעוד לפני שנשלחו אליהן המלצות הוועדה של משרד הפנים, כבר החליטו להגביל את הסכומים שהן משלמות לאמנים ל-70 אלף שקל: 

עיריית רמת גן, עיריית תל אביב-יפו, עיריית ראשון לציון ועיריית גבעתיים. 

דרעי מתעכב וגם השנה נשלם מיליוני שקלים על מופעי יום העצמאות

בשנה שעברה, הודיע שר הפנים אריה דרעי כי סוף סוף יפעל להגבלת התשלומים המופרזים לאמנים ביום העצמאות. ההגבלה באה לשרת מטרה חשובה: צמצום בזבוז כספים של הרשויות המקומיות. אז מאיה קרול בדקה #מה_נשתנה? בקצרה: כלום. השר דרעי אמנם מינה ועדה – אך השאיר את המלצותיה בבוידם. במשרד הפנים סירבו להגיב. מלשכתו נמסר: "אנו נמצאים בתקופת ממשלת מעבר המונעת קביעת כללים מחייבים". 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

רשויות מקומיות מוציאות מאות אלפי שקלים ואף מיליונים על מופעי יום העצמאות. סערה ציבורית שהתעוררה בעניין הגיעה עד לאוזניו של שר הפנים אריה דרעי, שהחליט להטיל מגבלה: מקסימום 70 אלף שקל לאמן כבר ביום העצמאות 2020. 

במסגרת תחום הסיקור החדש "פולו-אפ" שבחרו המו"לים של "שקוף", אנו בודקים מה נשתנה עם הבטחות ומחדלי עבר. אז בדקנו: האם השר דרעי קידם את ההחלטה על הגבלת סכום התשלום למופעים, כך שתיושם כבר ביום העצמאות הקרוב? 

התשובה: לא. שר הפנים אמנם מיהר לגזור סרטים ולזכות לפרגון על היוזמה – אך כלל לא פעל בנושא. למרבה המזל, חלק מהרשויות המקומיות כבר מגדילות ראש ובוחרות להגביל את סכום ההוצאה בעצמן. 

שר הפנים, אריה דרעי

שר הפנים, אריה דרעי

הרשויות המקומיות נדיבות במופעים – על חשבון כספי הציבור

שיאן השכר ביום העצמאות בשנה שעברה הוא הזמר המצליח עומר אדם, שגובה לא פחות מ-300 אלף שקל עבור הופעה. שלוש רשויות שונות היו מוכנות לשלם לאדם את המחיר: לוד, רמלה, ואור יהודה

הוא ממש לא לבד. עדן בן זקן, למשל, הופיעה גם היא בשלוש רשויות נדיבות: שדרות, אשדוד ואשקלון, עבור מחיר שנע סביב 220 אלף שקל. חשוב להבין – התשלום על ההופעה הוא בהחלט חלק מרכזי מסך ההוצאות על יום העצמאות, אך לא בכך מסתכם הסיפור. בדרך כלל הרשויות לא מסתפקות במופע אחד אלא במספר מופעים, שמתקיימים בכמה במות, מה שמקפיץ את סכום ההוצאה על ערב החג עוד יותר. ידוע שגם עיריות חלשות שנמצאות בגירעון תקציבי, מתפתות להזמין מופעים יקרים. אלו כספים שיכלו לחזור לציבור.

עדן בן זקן בהופעה ביום העצמאות באשדוד. מתוך יוטיוב

עדן בן זקן בהופעה ביום העצמאות 2019 באשדוד. מתוך יוטיוב

ההוצאות המופרזות על יום העצמאות מרגיזות ופופוליסטיות – רשויות שונות מתרצות את ההוצאות המוגזמות על מופעי יום העצמאות בטענה שזו דרכן "לפנק" את התושבים, אולי כדי לחפות על התנהלות בעייתית בשגרה. 

דוגמה לכך היא תגובתו של חובב צברי, ראש מועצת קרית עקרון, לביקורת שנמתחה עליו לאחר שפורסם כי יוציא 650 אלף שקל על חגיגות יום העצמאות. במחיר הזה צברי קבע בין היתר הופעה של שרית חדד, שעלותה נעה סביב 190 אלף שקלים (!) לצד מתנפחים ומתקנים: "תושבי קרית עקרון זכאים לחגוג כראוי (…) זה גם שם את קרית עקרון במקום הראוי לה".

נדגיש: כל שקל מופרז שיוצא עבור הופעה אחת של עומר אדם – יכול היה לשמש עבור שירותים יומיומיים חיוניים עבור התושבים.

מודעה לאירוע ערב יום העצמאות בקרית עקרון. "זכאים לחגוג כראוי"

מודעה לאירוע ערב יום העצמאות בקרית עקרון. "תושבי קרית עקרון זכאים לחגוג כראוי"

נהנה מהפרגון בתקשורת, אך לא עשה דבר בפועל

לאחר שיח סוער בתקשורת וברשתות החברתיות בעניין ההוצאות המופרזות על מופעי יום העצמאות, החליט שר הפנים אריה דרעי להקים ועדה ציבורית שתבחן את הנושא. מבורך. באפריל האחרון הכריז השר כי הוא מאמץ את המלצת הוועדה, לפיה כל רשות תוכל להזמין מופע של שעה בסכום של 70 אלף שקלים לכל היותר. השר אף התבטא בנושא: "התשלומים המופקעים האלה באים על חשבון שירותים חיוניים אחרים, שאין סיבה שיפגעו".

לאחר ההכרזה על היוזמה, נהנה דרעי מפירגון נרחב בתקשורת, ומפרסומים שמיהרו להודיע על "סוף החגיגה" ועל קץ בזבוז הכספים ביום העצמאות –  אך בפועל נראה כי כל העניין נשכח. 

"סוגר את הברז": דרעי לא עשה כלום בפועל, אך קיבל שבחים בתקשורת

"סוגר את הברז": דרעי לא עשה דבר בפועל, אך קיבל שבחים בתקשורת

למרבה האכזבה, עד היום משרד הפנים לא הוציא כלל הוראות ונהלים מחייבים לרשויות המקומיות בנושא. במשרד הפנים סרבו להגיב. מטעם השר דרעי נמסר: "בשל העבודה שמאז החליט על כך שר הפנים, אריה דרעי, בחודש אפריל 2019, אנו נמצאים בתקופת ממשלת מעבר המונעת קביעת כללים מחייבים. למרות זאת, משרד הפנים, ייצא בקרוב בקריאה לראשי הרשויות להגביל את הסכומים המשולמים לאמנים ביום העצמאות". 

דרעי מאשים את ממשלת המעבר, אך האם היועמ"ש היה עוצר אותו מלהוציא הנחיה כה בסיסית לרשויות? קשה להאמין. הדבר לא מצריך חקיקה, לא מדובר בנושא שבמחלוקת, וקשה לראות אמן עותר לבית המשפט בנושא. כך או אחרת – דרעי אפילו לא ניסה. 

גם מבקר המדינה גם התייחס לנושא האירועים הבזבזניים בדו"ח ביקורת על השלטון המקומי מ-2014: "הביקורת העלתה כי הרשויות המקומיות שנבדקו לא פעלו בצורה המיטבית לשמירת כספי הציבור שהופקדו בנאמנות בידיהן. הביקורת העלתה כשל רב-מערכתי בנושאים שנבדקו, החל מתקצוב האירועים, דרך אופן תכנונם וכלה בהתקשרויות עם ספקים ונותני שירותים".

אפשר לחגוג את יום העצמאות באופן מכובד גם אם לא יופיעו האמנים הגדולים ביותר בישראל – מה גם בעקבות הצבת תקרה בכל ישראל – סביר שהאמנים יורידו בלית ברירה את המחירים.

עומר אדם ביום העצמאות באור יהודה. מתוך יוטיוב

עומר אדם ביום העצמאות באור יהודה. מתוך יוטיוב

חלק מהרשויות בחרו להגביל את עצמן ללא התערבות הממשלה

אף שמשרד הפנים לא מטפל בנושא, יש רשויות מקומיות שבחרו להגדיל ראש, ולהגיד "לא" מיוזמתן למופעים בסכומי עתק בערב יום העצמאות:
ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, פרסם לאחרונה בעמוד הפייסבוק שלו כי מעתה והלאה תשלם רמת גן סכום ממוצע של 40,000 ש"ח לאמן ביום העצמאות. אתם מוזמנים לפרגן לו בפוסט שכתבנו בנושא בסרגל. 

ראש עריית רמת גן, כרמל שאמה-הכהן, קבע תקרה להוצאות על מופעי יום העצמאות

ראש עריית רמת גן, כרמל שאמה-הכהן, קבע תקרה להוצאות על מופעי יום העצמאות

עיריית ראשון לציון הגבילה בשנה שעברה את סכום ההוצאה על מופעים ביום העצמאות, וגם על מופעים באופן כללי: לא יותר מ-70-80 אלף שקל. 

עריית גבעתיים דואגת גם היא להזמין הופעות ליום העצמאות במחירים נמוכים יחסית, עד 70-80 אלף שקל. מעיריית רמת גן נמסר: "ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, מוביל מזה כמה שנים קו של "אומנים במחיר שפוי" למופעי עצמאות – מופעים בסדרי גודל של עד 70-80 אלף שקל. העירייה במכוון אינה בוחרת להביא את האמנים הגובים מחירים גבוהים יותר ומצליחה עדיין לארגן ארועים ומופעים מוצלחים מאד, אליהם מגיעים עשרות אלפי אנשים, גם במחירים שפויים".

עיריית תל אביב-יפו הגבילה את הסכום עבור מופע ל-70 אלף שקל. מעיריית תל אביב נמסר: "מזה שנים רבות שעיריית תל אביב-יפו לא משלמת סכומי עתק מכספי הציבור עבור הופעה בודדת של אמנ/ית, ומעדיפה לארח אמנים ואמניות שהתשלום עבור הופעתם הוגן שאינו עולה על 70 אלף".

לקינוח אנו ממליצים: תייגו את ראש הרשות שלכם בתגובות לפוסט של הכתבה בפייסבוק, ודרשו כי השנה הרשות תחסוך בהוצאות על מופעי יום העצמאות.