פוסטים

בניגוד לחוק: משרד הבריאות מתעכב בפרסום התרומות למוסדות רפואיים

משרד הבריאות נדרש לפרסם לציבור את כל דוחות התרומות לבתי חולים, להסתדרות הרפואית ולקופות – עד האחד במאי. זה לא קרה. לטענת המשרד: העיכוב נובע ממשבר הקורונה. אך מסתבר שהפרסום מתעכב כל שנה גם כשאין מגיפה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

משרד הבריאות לא פרסם את רשימת התורמים למוסדות הרפואיים ולהסתדרות הרפואית במועד שנקבע על פי חוק. בשנים האחרונות פרסום רשימת התרומות מתעכב שוב ושוב, אך במשרד מסבירים כי העיכוב נגרם בשל מגיפת הקורונה.

החוק מחייב שקיפות

התרומות במערכת הבריאות כפופת לפיקוח. על פי סעיף 40 בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, כל גוף שקיבל תרומות מחוייב לדווח על כך לממשלה עד לתאריך האחד במרץ. 

שר הבריאות החדש, יולי אדלשטיין. יגרום למשרדו להגביר שקיפות?

לפי החוק, "גוף העוסק בתחום הבריאות שקיבל מתורם תרומה בסכום כלשהו, ימסור לשר הבריאות, בכל שנה, עד האחד במרץ, רשימה של התרומות שקיבל כאמור בשנה הקודמת".

על רשימת התרומות לכלול את זהות התורמים, הסכום והשווי, כמו גם ייעוד השימוש בכסף שהתקבל. החוק תקף גם בכיוון השני, התורמים חייבים גם הם בדיווח. לאחר מכן משרד הבריאות מחויב, על פי חוק, לפרסם את הדוחות על התרומות עד האחד במאי, בכל שנה.

עוד כתבות בנושא:

מטרת החוק היא להשקיף ניגודי עניינים ולפקח על הכסף שעובר במערכת מחברות עסקיות למוסדות רפואיים כדי לדאוג שהטיפול שניתן לאזרחים יהיה הראוי ביותר, ולא יקבע לפי מדד הרווחיות שלו למוסד המטפל. 

התירוץ: קורונה

בפניית "שקוף" למשרד הבריאות בשאלה מדוע הפרסום מתעכב על אף שהתאריך מופיע באופן מפורש בחוק, נמסר: "לאחרונה הסבנו את עיקר המאמצים לטיפול במשבר הקורונה. הטיפול בנתוני התרומות נמצא כרגע בעשייה והדו״ח יתפרסם בזמן הקרוב".

הפננו את תשומת לב המשרד כי הפרסום מתעכב כל שנה מאז 2014. כך למשל, הדו"ח לשנת 2018 פורסם בנובמבר (עיכוב של חצי שנה); הדו"ח לשנת 2017 פורסם בספטמבר; דו"ח 2016 פורסם באוקטובר; 2015 ביוני ורק בשנת 2014 פורסם הדו"ח בזמן בפעם האחרונה. הסבנו את תשומת הלב של המשרד לכך וטרם קיבלנו תשובה.

ההסתדרות הרפואית לא מדווחת על תרומות

מאז התחלנו לסקר את ההסתדרות הרפואית (הר"י) אנו בודקים מדי שנה את התרומות שזו מקבלת מחברות התרופות. מצאנו בדוחות כי על אף שהר"י מחויבת בדיווח היא לא עושה זאת – בניגוד לחוק, ולמרות שהיא מקבלת תרומות במיליוני שקלים. 

דיווח על תרומות מסייע במניעת שיקולים זרים בטיפול הרפואי  (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

כך למשל, בשנת 2018 היא קיבלה תרומות בסך של 6.5 מיליון שקל ובשנת 2017 2.8 מיליון שקל. הר"י לא מדווחת מאחר ולטענתה "מדובר בחסויות ולא בתרומות". במשרד הבריאות אומרים לנו: "יש מחלוקת".

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): פרסום תרומות למוסדות רפואיים נועד להגן עלינו מפני מצב שבו נקבל טיפול רווחי למוסד הרפואי – אבל לא בהכרח הטוב ביותר עבורנו. עיכוב הפרסום מונע מאיתנו לברר האם ההסתדרות הרפואית ממשיכה לפעול בניגוד לחוק ולא מדווחת על תרומות – או שהדבר תוקן.

בנוסף, כשגוף ממשלתי לא עומד במה שנדרש ממנו על פי הזמנים שנקבעו על פי חוק, זה עלול לקבע זלזול כללי של הממשלה בחוקים.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן?): מי שתפקידו לפקח על הנושא היא קודם כל הכנסת. היא יכולה לדרוש תשובות ממשרד הבריאות ולחייב אותו לעמוד בחוקים שקבעה. בנוסף, גם פרסומים בתקשורת, כמו זה, מחייבים את הממשלה לתת דין וחשבון.

ככלל, השקיפות שמחיל כיום משרד הבריאות על תרומות אינה מספקת ונראה שאפילו לא מפוקחת. כדי לשפר את המצב, על משרד הבריאות להקים מערכת בה כל תרומה מדווחת וגם לאכוף את הדיווח. כך קורה בארה"ב למשל: אתר ממשלתי בו תוכלו לדעת בפירוט רב אם הרופא שלכם (לפי שם) קיבל מתנות, החל מפחית קולה ועד תשלום של מיליון דולר לייעוץ. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

באוצר מתגאים בהלוואה ל-100 שנה אבל מסתירים את המחיר העצום שלה

ישראל לוותה כ-10 מיליארד דולר כדי לממן את משבר הקורונה האחרון, מתוכם מיליארד אחד לתקופה של 100 שנה. הסכום שהדורות הבאים יאלצו להחזיר יגיע לעד פי 4 מסכום ההלוואה שקיבלנו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ערן הילדסהיים // כתב אורח |

מדינת ישראל נקלעה לאחד המשברים הכלכליים מהחמורים שידעה. אבל מה זה בעצם אומר עבורנו ועבור הילדים שלנו?

אז זה עובד ככה: על מנת לממן את ההוצאות האדירות של הממשלה לצורך פיצוי על נזקי הקורונה נאלצה המדינה ללוות כסף ממשקיעים. יחידה מיוחדת לניהול החוב הממשלתי באגף החשב הכללי באוצר, מגייסת הלוואות באמצעות תהליך הנקרא "הנפקת אג"ח ממשלתי". 

רה"מ בנימין נתניהו ושר האוצר לשעבר משה כחלון

אג"ח, כלומר אגרת חוב, מאפשרת לממשלה לגייס כסף מהציבור בצורת הלוואה. הממשלה מנפיקה את איגרת החוב לציבור המשקיעים. המשקיעים שרוכשים את האיגרת מלווים בעצם כסף למדינה, ומקבלים  בחזרה את ההלוואה עם ריבית לפי התנאים שנקבעים מראש בתנאי האיגרת. 

במקרה שלנו החשב הכללי רוני חזקיהו פונה בשם מדינת ישראל למשקיעים, בדרך כלל גופים מוסדיים ופיננסים גדולים. הוא מציע להם לרכוש אגרות חוב לתקופות שונות בתמורה לריבית שהוא מתחייב בשם המדינה, ובשם כולנו, לשלם להם שנים קדימה. 

חשוב לציין, הנפקת אגח היא כלי גיוס כספים יחסית שכיח במדינות בעולם גם בשגרה, ומשמשת כדרך מקובלת כדי לממן את פעולות הממשלה. העניין הוא שלהנפקות האלה יש מחיר שמורכב להסביר אותו לציבור: הריבית שהמדינה צריכה לשלם עליהן מידי שנה, דורות קדימה. 

ישראל הייתה זקוקה להמון כסף, ומהר. הנכדים ישלמו את המחיר (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

למעשה כל שנה, עוד לפני הקורונה, כולנו משלמים כ-39 מיליארד שקלים, ריביות על כספים שמשרד האוצר כבר גייס בעבר כדי לממן את ההוצאות החורגות מההכנסות. הריביות האלו הם סעיף ההוצאה החמישי בגודלו בתקציב המדינה, מתחת למשרד הביטחון, החינוך, הבריאות וביטוח לאומי.

משקיעים מחו"ל כיסו את חובות הקורונה

אז מה חדש? בניגוד לעבר, ישראל זקוקה הפעם להמון המון כסף, ומהר. חבילות הסיוע לעסקים לצד הירידה בהכנסות הכניסו אותנו לבור תקציבי עמוק. 

למעשה מדובר בסכום כסף כה גדול שהחשב הכללי באוצר אפילו לא ניסה לפנות לשוק המקומי כדי לנסות ולגייס אותו משם. חזקיהו החליט באופן שנוי במחלוקת לפנות ישירות למשקיעים בחו"ל.  

כך יצא שהאוצר לווה בסוף אפריל, באמצעות הנפקת אג"חים בטאיפיי שבטייוואן ובלונדון שבאנגליה, חמישה מיליארד דולר. מדובר בסכום השיא שמדינת ישראל לוותה אי פעם ביום אחד. על פי הודעת האוצר בהנפקה נרשמו ביקושים גבוהים של כ-300 משקיעים מלמעלה מ- 30 מדינות, על אף שההנפקה יועדה בעיקר לשווקים האסיאתיים. 

החשב הכללי, רוני חזקיהו

ועכשיו לשאלת מיליון הדולר: כמה זה יעלה לנו?

אז ככה: האוצר התחייב בפני המשקיעים לשלם להם עבור הכסף ריבית שנתית של 3.8% למשך לא פחות מ-40 שנה עבור ההלוואה. הפעם הראשונה שבה גויס סכום עצום כזה היה חודש קודם לכן, אז גייסה המדינה 5 מיליארד דולר בהנפקה שביצעה בלונדון

בהנפקה לקחו חלק למעלה מ- 400 משקיעים שונים מכ- 40 מדינות. האוצר הנפיק אז אג"ח בשווי 2 מיליארד דולר לטווח של 10 שנים בריבית של 2.75% לשנה, עוד שני מיליארד נוספים ל-30 שנה בריבית 3.875%, וגולת הכותרת – אג"ח בשווי מיליארד דולר ל-100 שנה בריבית 4.5%. 

כל הכסף הזה אמור לסייע למשק ולממן את הגירעון הצפוי לפי תחזית האוצר להגיע לעד 150 מיליארד שקל עד סוף השנה.

הכנסנו את ניני הנינים שלנו לחובות עד יום העצמאות ה-172

ישראל היא מהמדינות הבודדות בעולם שהנפיקו אג"ח לתקופת זמן של 100 שנה. נתניהו והאוצר ראו במהלך זה הצלחה גדולה שמביעה הבעת אמון גדולה של השווקים בחו"ל בעובדה שנשרוד כדי לשלם את החובות. 

הם הצניעו את המשמעות השנייה והפחות סימפטית של גיוס כזה: משמעות המהלך היא שהנכדים והנכדות של הנכדים שלנו ישלמו עד יום העצמאות ה-172 של מדינת ישראל 45 מיליוני דולר כל שנה, רק כריבית למשקיעים זרים, כדי לממן את משבר הקורונה שמתרחש כעת. 

עשיתי את החישוב הכולל. על ההלוואה הזו המדינה תחזיר למשקיעים סכום של כ-4.5 מיליארד דולר. פי 4.5 מהקרן, כלומר מגובה ההלוואה שקיבלה המדינה. הקרן עצמה תוחזר בשלמותה בפעם אחת בתשלום האחרון בעוד 100 שנה. 

פה יש לציין למי שרץ לרכוש את הא"גח הזה, כדאי שידע שהערך הראלי שהמדינה תחזיר במהלך 100 שנה, יהיה נמוך משמעותית מערכם של 4.5 מיליארד דולרים היום. הסיבה היא שכוח הקנייה של הדולר בעוד 100 שנה יהיה ככל הנראה נמוך משמעותית מכוח הקנייה שלו היום.

הנכדות של הנכדים שלה כנראה ישלמו את המחיר (צילום: חן ליאופולד, פלאש 90)

כך או אחרת, מאז תחילת המשבר שיעבדה המדינה את הדורות הבאים לחובות בגובה 10 מיליארד דולר, עליהן תחזיר כ-15 מיליארד דולר – פי 1.5 מהקרן. 

מתחילת השנה גייס האוצר 13 מיליארד דולרים בשווי שקלי של כמעט 50 מיליארד ש"ח. מדובר בסכום חסר תקדים ומדאיג בתקופה כל כך קצרה של כ-4 חודשים. 

לשם השוואה, בחודש אחד לבדו במרץ-אפריל, האוצר גייס חוב ממשלתי בסכום שקרוב לסך כל עליית החובות בכל 2018, אז גדל החוב בכ-5.5% ועמד על 788 מיליארד ש"ח, לעומת 747 מיליארד ש"ח שנה קודם לכן. 

מה שבטוח שלא לירושה הזו מצפים כל הדורות הבאים שיהיו אחרינו.

חשיפה: חרף צמצום טקס המשואות- עלותו חרגה ב-850 אלף שקל

בחגיגות יום העצמאות לא היו תרגילי סדר, לא השתתף קהל, ולא היה מקום למופע רב משתתפים. אך משרד התרבות מצא את הדרך לחרוג מהתקציב בעשרה אחוזים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

עלות טקס המשואות לחגיגות יום העצמאות ה-72 של ישראל חרגה מהתקציב שיועד לה ב-850 אלף שקל. זאת, חרף צמצומו המשמעותי של הטקס, בשל מגבלות משרד הבריאות למניעת התפשטות הקורונה.

בהתראה של יותר מחודש מראש, משרד התרבות נדרש להיערך השנה לטקס מסוג אחר: ללא דגלנים, ללא קהל, ללא מופע מהסוג המוכר לנו. אך במקום היערכות תקציבית מראש וחסכון של מיליונים מקופת המדינה – במשרד התרבות חישבו את התקציב בדיעבד. כעת מתגלה שלא רק שלא הצליחו לחסוך אלא חרגו מהתקציב המיוחד ב-10 אחוזים.

"נדרשו שינויים והתאמות שונות בשירותים המבוקשים, לרבות צילומים מראש והפיכת טקס הדלקת המשואות למשדר טלוויזיוני", השיבו במשרד ללבקשת חופש מידע של "שקוף" שהוגשה יום לאחר הטקס. "לפיכך, נדרשה תוספת תקציב בסך של 450,000 ש"ח כולל מע"מ". 

עוד הוסיפו במכתב התשובה, כי "התקציב המקורי לניהול בימוי והפקת שני הטקסים עמד על סך של 8.4 מיליון ש"ח". כלומר, עלות טקס המשואות המצומצם הינה 8,850,000 שקל. 

אך מעיון במסמכי המכרז של הפקת הטקס, שכולל גם את הטקס לפעולות האיבה, ניתן ללמוד כי תקציב ההתקשרות הוא 8 מיליון שקל ולא 8.4. 400 אלף השקלים הנוספים מוקצים לטובת "אירועים בלתי צפויים". שינוי אופיו של הטקס נוכח הסגר יכול היה לענות על הגדרה זו ולפיכך משרד התרבות יכול היה לעשות שימוש בסכום האמור. לכן, החריגה בפועל מהתקציב המקורי עומדת על 850 אלף שקל – כעשרה אחוזים.

שידור הטקס הוא לא דבר חדש

טקס המשואות משודר למיליוני אזרחים בכל שנה. אמנם הפעם שידורו היה הבמה המרכזית והיחידה, אך ההפקה המסורתית מנוסה בשימוש במדיה הטלווזיונית עוד טרם עידן ה-ZOOM. מדוע אם כן ההיבט הצילומי דרש חריגה משמעותית, חרף חסכון כל יתר האלמנטים שבוטלו?

בדיקת "שקוף" טרם קיום הטקס, מלמדת שמשרד התרבות ניגש לנושא בעיניים מכוסות. "העלות הסופית של הטקס ביחס לתקציב המקורי תתגבש רק בתום האירוע", השיבו במשרד לאחר פניות חוזרות ונשנות. 

טקס הדלקת המשואות. בוטלו הדגלנים אך במקום לחסוך שילמנו יותר

כלומר, חוסר היערכות מתאימה, יחד עם היעדר דרישה ברורה ממשרד האוצר לחסוך באופן משמעותי – הובילה את המשרד להתנהלות בזבזנית. זאת, בתקופה שבה המדינה חווה משבר תקציבי, התמודדות עם מעל מיליון מובטלים וקריסה של עסקים קטנים.

כיוון שחברת ההפקות דואגת לכל פרטי הטרס מראשיתו ועד סופו, וההסכם של חברת התרבות הוא מולה בלבד, לא ניתן לדעת בדיוק כיצד הכסף חולק. החברה הפרטית היא זו שמתקשרת בחוזה מול הספקים השונים, ולא המשרד. משרד התרבות, אם רצה יכול היה לפקח ולבקש את ההסכמים עם הצד השלישי. 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

שקד הקלה על טייקונים להשתמש בעמותות כדי להסתיר כספים – והיא לא מתחרטת

כדי לחזק את הקשרים שלהם בממשלה, טייקונים יכולים לתרום לעמותות שמקורבות לפוליטיקאים. עד השנה, התקשורת והציבור יכלו למתוח ביקורת על כך ולזהות את מפת האינטרסים. אך איילת שקד דאגה להוריד מסך של אפלה על זהות התורמים, לתרומות בגובה של עד 100 אלף שקל. "היא עדיין מחזיקה בדעה זו", נמסר מלשכתה 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

מאכערים וטייקונים יכולים כעת להשתמש בעמותות כדי להסתיר כספים, לעצב תודעה, לממן עסקנים – והכל בחשאיות, ובהתאם לחוק. איך זה קרה?

נתחיל בסיפור. ממשלת ישראל הרשתה לענקית הריהוט איקאה לפתוח את שעריה מוקדם יחסית במהלך תקופת הקורונה. מאוחר יותר התברר כי בעלי איקאה תרמו תרם בעבר סכומי עתק לעמותות של חסידות גור אליה משתייך שר הבריאות יעקב ליצמן. 

העובדה שאנחנו יכולים לדעת על התרומות האלו ולכתוב עליהן, מתאפשרת תודות לחובת שקיפות בתרומת סכומים גדולים לעמותת, שחלה עד לא מזמן. אלא שיש מי שדאגה לסלק את הגורם המעכב הזה מדרכם של בעלי אינטרסים.

שרת המשפטים לשעבר איילת שקד העבירה בכנסת הקודמת (2018) תקנות המאפשרות לתרום אנונימית לעמותות, גם פוליטיות, עד סכום של 100 אלף שקל בשנה – זאת לעומת תקרה של 20 אלף שקל בעבר. ב"שקוף" נלחמנו בזמן אמת נגד המהלך, בהצלחה חלקית: התקרה המקורית הייתה 150 אלף שקל, והצלחנו להוריד אותה ל-100 אלף. 

מחאה על פתיחת איקאה אל מול סגירת בתי העלמין ביום הזיכרון. (צילום: קדיה לוי, פלאש 90)

אלא שזה עדיין סכום גבוה לכל הדעות. משמעות התיקון היא שהציבור לא יהיה חשוף יותר תרומות שמנות ו"משונות" שניתנו מ-2019 ואיילך. השנה, לא נוכל יותר לדעת על טייקון שהחליט להזרים 100 אלף שקל לעמותה המקורבת לשר כלשהו. במילים אחרות, אם הקורונה הייתה תוקפת אותנו ב-2030, לא היינו יכולים לדעת על הזיקה בין ליצמן לאיקאה, גם עם התרומות היו ממשיכות לזרום שנה אחר שנה.

כשטייקונים תורמים לעמותה של יפה דרעי

זה לא רק איקאה. שטראוס, סנו, נטו ושלל חברות ציבוריות נוספות תרמו בשנים האחרונות מיליונים לצדקה. כל הכבוד! רק מה? התרומות נתרמו עבור עמותת הצדקה של חסידות גור, כאשר אחד מבכיריה, ליצמן, קידם במקביל סימון מוצרי מזון מזיקים, אגרות רישוי לתמרוקים, ומהלכים נוספים להם השפעה ישירה על רווחי החברות האלה. 

התרומות נחשפו הודות לכללי השקיפות שחלו עד 2018. בשנים הבאות כל התרומות הללו יוסתרו.

חסידות גור היא כמובן רק דוגמה אחת. גופים המקושרים ליצחק תשובה, אלפרד אקירוב, שרי אריסון, היהלומן בני שטיינמץ, משפחת מירלשווילי, מרטין שלאף ונוחי דנקנר ניתבו לאורך השנים תרומות גדולות לעמותה שהוקמה ומנוהלת על ידי יפה דרעי, אשתו של אריה דרעי. האם בעשור הבא נוכל לחשוף זיקות דומות עם הדרעי הבא? לא. שקד דאגה כאמור שאותן תרומות יישארו בעלטה.

אריה דרעי (מימין). טייקונים תורמים לעמותה שמנהלת אשתו יפה דרעי. (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

רוצים עוד דוגמה? בבקשה. ב-2015 וב-2016 העבירה "יוניון מוטורס", משווקת רכבי טויוטה בישראל, תרומה בגובה 100 אלף שקל לתמיכה בפעילות התנועה לאיכות השלטון. ב-2017 העבירה לה החברה תרומה נוספת בגובה 80 אלף שקל.
מה לגבי 2018? אנחנו כבר לא יכולים לדעת. בעוד הדו"חות המילוליים בשנים 2015-2017 (לפני השינוי בתקנות) כוללים פירוט של בין 12 ל-16 תורמים "גדולים", הדו"ח של 2018 כולל רק שניים כאלה. מרבית התורמים "נעלמו" מהדו"ח פשוט כי לא היה צורך לדווח עליהם יותר. 

במילים אחרות, כבר היום ניתן לראות את המחיר הכבד של החלטתה של שקד: תרומות של אנשי עסקים לעמותות – גם במטרה לייצר רווח פוליטי – יתכנסו תחת גלימת האפלה.

"להקל את הנטל הרגולציוני"

פניתי לשרת המשפטים לשעבר שקד ושאלתי אותה אם כיום, אחרי שהתברר שהתיקון הזה גורע מהשקיפות הנדרשת, היא שינתה את דעתה. ספוילר: היא לא.

"ביוזמת רשות התאגידים ורשם העמותות, וכדי להוריד את נטל הבירוקרטיה והרגולציה שרבץ על העמותות בעבודתן השוטפת, קידמה מחלקת ייעוץ וחקיקה את העלאת הרף האנונימי לתרומה לעמותה מ-20 אלף שקל למאה אלף שקל", נמסר מלשכתה. 

חברות ענק תרמו לחסידות גור, בזמן שליצמן מקדם חוקים בעניינן. שר הבריאות, יעקב ליצמן

"כשרת משפטים, ח"כ איילת שקד תמכה בעמדת גורמי המקצוע לאחר שמיעת כלל הנוגעים לעניין, מתוך מטרה להקל את הנטל הרגולציוני הרובץ על העמותות וארגוני החברה האזרחית; והיא עדיין מחזיקה בדעה זו".

להבדיל בתי תמחוי מעמותות פוליטיות

עמותות מחויבות בשקיפות יותר מדוכן הפלאפל ליד הבית שלך. הסיבה? אלו גופים ללא מטרות רווח, שנשענים על תרומות (ממך ומהמדינה). הם פועלים למען מטרות ציבוריות, לכן ראוי שהמידע הפיננסי שלהן יהיה פומבי. כך היה, עד ששקד הגיעה.

חשוב להדגיש: עוד לפני התיקון ניתן היה להסתיר שם של תורם שמעוניין בכך, באמצעות הליך מסודר מול רשם העמותות. חשאיות יכולה להתקבל על הדעת במקרים מסוימים, למשל תרומה לעמותת רווחה על ידי נדבן צנוע. אלא שבעידודה של שרת המשפטים לשעבר שקד הוחלט לאפשר לכלל העמותות, לרבות הפוליטיות – לעבות את תקציבן מתחת לרדאר.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?):

  1. בשנים האחרונות נחשפו פרשות של עמותות קש דרכן הוסתרו כספים מושחתים. בכל פינה צצו סיפורים על עמותות שפועלות לבצע שינויים פוליטיים בישראל ולא תמיד ברור מי מממן אותן. הצמצום בשקיפות פוגעת ביכולת לסקר את הארגונים הללו ובהבנת האינטרסים שעומדים מאחוריהם.
  2. במקביל, חברות ציבוריות שכולנו מושקעים בהן דרך הפנסיות שלנו, תורמות כספים בסתר לעמותות שעל פניו אין להם שום קשר ליעדים שלהם. 
  3. ואם זה לא מספיק, נבחרי הציבור עלולים לקבל החלטות נגד האינטרס הציבורי, נגד כולנו, תמורת אותן תרומות.

מעש"י (מה עושים (כדי) שיתוקן)

  1. תורמות/ים לעמותה או חל"צ? התנו את התמיכה בדרישה מהארגון להנהיג בשקיפות יתרה על התורמים הגדולים בלבד (תרומות קטנות לא מצדיקות פגיעה בפרטיות).
  2. נמשיך להציף את הנושא, ולדחוף לשינוי עם חזרת הכנסת לפעילות.
  3. לא שוכחים מי הם חברי הכנסת (גם בדימוס) שאישרו את התיקון שקידמה שקד והחזיר אותנו שנים אחורה: ניסן סלומינסקי, יהודה גליק, שולי מועלם-רפאלי, נורית קורן, בני בגין, טלי פלוסקוב, אורי מקלב ועודד פורר – כל אלו אישרו את פרשת השחיתות הבאה. הם הצביעו בעד התקנה האומללה לפיה ניתן יהיה לתרום בסתר לעמותה עד 100 אלף שקל.

  1. בד בבד, תקנות בורסאיות כיום מחייבות חברות דיווח כללי בנוגע למדיניות התרומות, אבל לא דורשות רישום זהות הגופים המקבלים את התרומות. פתרון אחד הגיע מעמותת לובי 99 (שאני אחד מבעלי מניותיה, גילוי נאות ת.א), אשר פנתה לענת גואטה, יו"ר הרשות לניירות ערך, בדרישה פשוטה: לחייב חברות ציבוריות בשקיפות התרומות שלהן. כך יתאפשר לציבור לדעת לאן החברות תורמות ועל איזה פוליטיקאים הן מנסות להשפיע – כלומר מהי מפת האינטרסים והלחצים.
  2. לפי הצעת הלובי, ישונו כללי הדיווח כך שחברות ציבוריות התורמות לגופים ועמותות יכללו בדוח השנתי "תרומה מהותית". הכוונה היא לתרומה של מעל ל-10,000 שקל או שהיקפה 5% מסך התרומות השנתיות של אותה החברה, על פי הנמוך מבין השניים, כאשר הדיווח יכלול את זהות הגורמים הנתרמים.

ומה קורה ב"שקוף"?

זו הזדמנות להזכיר שהמימון של "שקוף" מתבסס כולו, מהשקל הראשון ועד האחרון, על תמיכה קבועה בסכומים קטנים של אזרחים מהשורה (3139 איש ואישה, נכון להיום). הלכנו אפילו צעד נוסף והגבלנו את סכום התמיכה החודשית ל-1000 שקל לחודש, כדי שלא נפתח תלות כלכלית באף אדם בודד. כמו כן, אנחנו מתחייבים לדווח על זהות תורמים חד-פעמיים בסכום העולה על 2,500 שקל.

בנוסף, התקציב המלא שלנו פתוח באינטרנט ומתעדכן בזמן אמת אחת לחודש.

חוזי "חופשי חודשי" הפכו מיותרים בקורונה: הנוסעים יקבלו פיצוי

מאות אלפי אזרחים לא מימשו את הטבת "חופשי חודשי" עליה שילמו. לאחר מאבק – משרד התחבורה והאוצר יעניק להם פיצוי עבור נסיעות עתידיות ברב קו. אך סטודנטים שרכשו חוזה שנתי, וחזרו ללמוד מעמדת המחשב בבית הוריהם, אינם מסופקים מהפתרון: "הכסף הפך להיות כלוא ברב קו". 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

לאחר מאבק מתוקשר ושתי תביעות ייצוגיות, משרד התחבורה גיבש פתרון לנוסעי רב קו שרכשו "חופשי חודשי" בתקופת הקורונה. "רוכשי רב קו בחודש מרץ שלא השתמשו בשירות יוכלו לבחור בין שלוש חלופות: חופשי חצי חודשי בחינם, חופשי חודשי ב 50% הנחה, ‏או 50% משווי הפיצוי בערך צבור לכל מטרה", נמסר ממשרד התחבורה. "הפיצוי משקף את החצי השני של חודש מרץ שבו התקיימה תחבורה ציבורית חלקית בלבד".

סטודנטים, שרכשו חופשי שנתי או סמסטריאלי, נלחמו אף הם בחודשים האחרונים לקבל פיצוי. לפי המתווה שפורסם כעת, הם יקבלו הארכה של חודשיים בתוקף המנוי שברשותם או 50% מהשווי הזה בערך הצבור לכל מטרה.

מאות אלפי חוזי נסיעה שלא מומשו

החל מאמצע חודש מרץ צומצמה פעילות התחבורה הציבורית והוגבלה תנועת האזרחים למאות מטרים בודדים. בעקבות כך, כל מי שרכשו חוזה רב-קו תקופתי (כמו "חופשי-חודשי") הכולל את החודשים מרץ ואפריל הפסידו כסף, שכן לא היה באפשרותם להם לנצל את חוזה הנסיעה כמעט בכלל. 

300 אלף רוכשי חופשי חודשי בחודשי מרץ-אפריל – איבדו מיליוני שקלים (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

לדברי הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, מדובר ביותר מ-300 אלף חוזי נסיעה "חופשי-חודשי" הנרכשים בכל חודש, והמשמעות היא מיליוני שקלים שעומדים על הפרק.

המשבר הכלכלי שהביא איתו וירוס הקורונה הותיר אזרחים רבים ללא עבודה או צמצם את הכנסתם. לכן מציאת הפתרון מצד משרד התחבורה, שהתעכבה מספר חודשים, הפכה דחופה ביותר. לאחרונה אף הוגשו מספר בקשות לתובענות ייצוגיות נגד רכבת ישראל ונגד חברות האוטובוסים בנושא מתן החזר על חוזי הרב-קו הרלוונטיים.

סטודנטים איבדו את כספם – "הפתרון לא מספק"

אוכלוסייה שנפגעה מהמשבר באופן ייחודי הם סטודנטים שרכשו חוזי נסיעה שנתיים או סמסטריאלים. צעירים וצעירות רבים איבדו את עבודתם ועזבו את דירותיהם השכורות עקב המשבר הכלכלי. "כל שקל יעזור", הם מספרים.

בימים רגילים נוסעים הסטודנטים באופן תדיר למוסד הלימודים ולכן רוכשים חוזה רב-קו מיוחד עבור כל שנת הלימודים או הסמסטר. לדברי התאחדות הסטודנטים, מדובר בכ-70 אלף סטודנטים שרוכשים חוזה מסוג זה. 

שמרית נוטמן, מנכ"לית 15 דקות

עקב הקורונה נסגרו כל האוניברסיטאות והמכללות, והן יחזרו לפעול רק בעוד מספר חודשים. בינתיים, הסטודנטים לומדים מהבית. "הוציאו אותי לחל"ת מהעבודה ככה שאני צריך את הכסף", מספר ת', סטודנט בן 24. "עם המצב הכלכלי היום כל שקל יעזור לי להחזיק את הראש מעל המים. זה אבסורד שאיבדתי חלק מההכנסה, אבל הכסף שלי שוכב ברב קו שאני לא משתמש בו".

שמרית נוטמן, מנכ"לית ארגון "15 דקות" לצרכני התחבורה הציבורית, ניהלה קשר צמוד עם שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ' על מתווה הפתרון. "אני שמחה שמשרד התחבורה מכיר בצורך לפצות את הנוסעים שקנו חוזים תקופתיים אך לא יכלו להשתמש בהם בעת משבר הקורונה", אומרת  "לגבי מתווה הפתרון, הוא נראה הוגן בנוגע להארכות וההנחות בקניית חוזה חלופי".

יחד עם זאת, הפתרון המוצע לסטודנטים אינו מספק לדעתה. "הכסף הופך להיות ׳כסף כלוא׳, והוא יכול לשמש רק לקניית כרטיס בכיוון אחד בתחבורה ציבורית, אך לא על מנת לרכוש חוזים תקופתיים (יומי/ שבועי/ חודשי)", היא טוענת. "אנחנו סבורים כי יש לשלם את הכסף הזה ישירות לחשבון הבנק של הנוסעים באם הם מבקשים זאת".

בנוסף, היא מסבירה כי "משרד התחבורה צריך לפרסם איפה וכיצד מקבלים את הזכאות הנ״ל ועד מתי ניתן לממש את הזיכוי. מעבר לכך יש לעדכן את עמדות הרב קו להארכת פרופיל לסטודנטים עם סמסטריאלי/שנתי למורחב, שכן באם זה לא יקרה החוזה שלה יחסם ולא תתאפשר הארכה שלו"

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתוב לעיתונאית מאיה קרול

8 הרגלים שצריכים להישאר איתנו אחרי הקורונה

יש שינויים שרק מגיפה אגרסיבית יכולה להכריח אותנו לעבור. התרגלנו לעבוד מהבית, לעמוד בתור כמו בני אדם ולהתעטש נכון. כולנו מחכים שהווירוס יעלם – אבל יש כמה הרגלים שהעיתונאי עידן בנימין מקווה שיישארו איתנו. טור אישי

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין // דעה |

נראה שתקופת הסגר שהביאה מחלת הקורונה תהפוך במוקדם או במאוחר לזיכרון רחוק. אך אם להודות על האמת, יש כמה שינויים שההתמודדות עם המחלה כפתה עלינו, ואני מאחל שיישארו. לפני שנשכח את ימי העבודה מהבית, הנה רשימת התמורות שהשפיעו עלי לטובה. 

1. הגיע הזמן להחליף את מפלצות המשרדים

מה שנראה חריג למנהלות ולמנהלים של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 מתחיל להתגבש מחדש. צריך להודות: משרדים ובתים הם נדל"ן מבוזבז לחצי מהזמן. כשאנחנו נוסעים לעבודה הבית שלנו ריק. משרדים מאויישים לרוב בין תשע לחמש. שעתיים נוספות אנחנו נבלה בבית המתכת הנייד שלנו על הכביש ונשרוף חיות מתות לאוויר העולם ולדרכי הנשימה שלנו. 

למה לשרוף זמן ברכב אם אפשר לעבוד מהבית?

רוב הנסיעות האלו מיותרות. אני מקווה שעסקים שדגלו לדחוף את העובדים למרחב רועש יחיד (open space) מבינים שאפשר אחרת. יש דרך זולה ויעילה יותר. עם קצת שיפור והדרכה העבודה מהבית יכולה להביא תועלת רבה יותר לחברה.
ייתכן שנהיה עדים למהפכה בעשור השלישי של המאה ה-21: נסיגת מפלצות המשרדים. במקומן נזכה, אולי, לראות מרחבי עבודה משותפים בבנייני המגורים עצמם. אם אפליג בדמיון, אולי ה-Airbnb הבא יתגלה כשכירות שעתית מוזלת לעובדים מהבית. תחשבו – אם אני חייב לצאת לעבוד במשרד או במפעל, אוכל להשכיר לשכן את הסלון שלי עם שולחן העבודה. זה יכניס לי כסף וגם יכריח אותי להשאיר את הבית מסודר. עכשיו זה נשמע מוזר, אבל לפני עשור גם לא היינו מאמינים שאנשים יתנו לזרים לישון להם במיטה מבלי להכיר אותם.

2. מצוננת? תישארי בבית

החשדנות כלפי אנשים חולים צריכה לטעמי להישאר איתנו. חולה? אל תגיעי לעבודה. לילד יש חום? תישאר איתו בבית. גם חוקי העבודה חייבים להשתנות כתוצאה מכך. עלינו לעבור למודל של יום מחלה בתשלום מהיום הראשון. יכול להיות שנכון להוריד לעובד יום וחצי או שניים על כל מחלה בימים הראשונים, אבל ככלל, אני מקווה שהמשק יפעל לעודד עובדים שלא להגיע חולים לעבודה, ולא להפך.

מעסיקים ילמדו לשחרר עובדים לימי מחלה ביתר קלות. (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

3. נעזוב את השמיים בשקט

הלוואי ונטוס פחות. לא באופן סגפני אידיאולוגי, אלא שנוכל לחסוך בטיסות, בייחוד לצרכי עבודה. הטיסות שיתאפשרו לנו יהיו רק כדי לטייל בעולם ולבקר קרובי משפחה, באופן מבוקר. 

צריך להגביל קודם כל את הטיסות העסקיות

הטיסות אחראיות ל-2.5 אחוז מפליטות הפחמן הדו חמצני בעולם. מעסיקים צריכים להבין שיש דרך אחרת. זה יחסוך להם כסף, לנו עוגמת נפש ולדורות הבאים נשאיר עולם נקי יותר. עם התפתחות טכנולוגית זה יתאפשר בקלות יותר.

רוצים לבקר בתערוכה עסקית בסין? כנסו לתערוכה מהסלון, במציאות מדומה. אהבתם מוצר שניתן לקנות רק בחו"ל? הדפיסו מודל של המוצר בבית או בחנות הדפוס הקרובה אליכם.

4. חיזוק הכפר הגלובלי 

על אף שהטיסות פסקו, העולם דווקא מרגיש קטן יותר. פתאום מפגש עם חבר מהבניין ממול דומה למפגש עם קרוב משפחה מעבר לים. נכון, אין תחליף למפגש אנושי, אבל הגבלות התנועה והסגר דחפו אותנו לנהל שיחות באופן תדיר עם קרובים וחברים רחוקים מעבר לים. 

5. למידה מרחוק 

הלמידה מהבית בזום עשויה, אם נהיה חכמים, לשפר את תהליך הלמידה ולהתאים אותו לעידן המודרני. אולי אנחנו עומדים בפני עידן בו יכולת למידה וסקרנות חשובים משינון החומר. 

נכון, לבית הספר יש ערך לרכישת כישורים חברתיים ויכולת עבודה בקבוצה. עם זאת, עבור חלק מהילדים התפוקה הלימודית שלו מוטלת בספק. ישנם כאלו, כמו עבדכם הנאמן, שזקוקים לשקט, דממה אמיתית, כדי שמשהו יכנס לקופסה. עבור אחרים, רעש דווקא מחדד את החושים. 

אולי יתחיל סוף סוף עידן טכנולוגי במשרד החינוך? (צילום: חן ליאופולד, פלאש 90)

בניית מערך המשלב למידה בבית הספר יחד עם למידה עצמאית מהבית עם "מנטור/ית למידה" (מורה מלווה), יכול לעודד את הסקרנות של הדור הבא. מהלך כזה עשוי לאפשר לנו לראות את בית הספר כיותר מאשר שירות שמרטפות במימון המדינה. 

נכון, זה לא מתאים לכל שכבות הגיל וכדי ליישם זאת יש צורך בתכנון ובמחקר. אבל אי אפשר להתעלם מכך שכורח הנסיבות יצר פיילוט טבעי, שכבר עכשיו נוכל ללמוד ממנו.

6. אל תרוצו למיון

לא כולם צריכים להגיע למיון. בשגרה אם תגיעו למיון בשעות מסוימות תבלו שם בין שש לשבע שעות עד הבדיקה הראשונית. בדרך תשבו, במקרה טוב, על כסא פלסטיק רעוע עם חולים אחרים. בזמן הזה תהיו חשופים למחלות ווירוסים חדשים. 

מעכשיו נחשוב פעמיים אם ללכת למיון. הגיע הזמן לטפל בתוך הקהילה (צילום: חן ליאופולד, פלאש 90)

שיפור מערך קופות החולים והכוונתו למתן טיפול מוקדם בקהילה, ימנע עוגמת נפש רבה לאזרחים. השירותים הללו יכולים לכלול רופא משפחה תורן בשכונה, שירותי רפואה ניידים ולא דחופים שיכולים להעניק לכם בדיקה – ושירות עד הבית בזמן קצר, כשאתם נחים במיטה.

7. היגיינה אישית

כן, צריך לדבר גם על זה. רובנו חטאנו בכך, מודה, גם אני. לא רחצנו ידיים כשחזרנו מהעבודה. לעיתים פסחנו על הפעולה החשובה להחריד גם טרם הארוחה. לחצנו ידיים כאילו אין מחר לפני שהתיישבנו לשולחן המסעדה. 

עכשיו כשמגיפה משתוללת בחוץ, שינינו את ההרגלים שלנו. מכונת התעמולה הממשלתית כוונה כדי ללמד אותנו לרחוץ ידיים נכון, לא לגעת בפנים ולהתעטש בלי לפזר את החיידקים כל עבר. 

לאחר הקורונה, אסור לנו לשכוח את זה. יכול להיות שבטווח הרחוק החינוך לשמירת ההיגיינה שלנו יציל יותר חיים וגם יחסוך כסף רב במגיפות הבאות. יכול להיות שבזכות החינוך להיגיינה אישית, אפילו מגיפת השפעת הבאה תעבור לנו בקלות.

8. לחכות בתור בנחת

התורים לביצים ובכניסה לסופר מוכיחים: גם אנחנו הישראלים יודעים לעמוד בתור. אנחנו מסוגלים לא להידחף ולא להיצמד אחד לשני, גם כשאנחנו יודעים שלא כולם יזכו לקבל את מה שרצו. הלוואי שנדע לשמור על כך גם ללא האיום להידבק במחלה קטלנית מאדם שעומד לפנינו.

*

  • אז מה אתם הייתם מבקשים שישאר איתנו לאחר המגיפה? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

עמיר פרץ נעדר מהדיון על המשך ריגול השב"כ – והגיח בסוף כדי להצביע עם הממשלה

ממשלת ישראל ביקשה הארכה של שישה שבועות באפשרות השב"כ לרגל אחרי אזרחי ישראל כדי למגר את מגיפת הקורונה. חברי הכנסת דנו בצורך, התמקחו על משך ההארכה והעלו שאלות חשובות – אך ח"כ עמיר פרץ בחר להגיע רק להצבעה – ולתמוך בעמדת הממשלה ללא סייג. וגם: משרד הבריאות עדיין מגמגם בתשובה לשאלה הבסיסית: כמה מכונות הנשמה יש בישראל?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הבוקר (שלישי) התקיים דיון בוועדת המשנה למודיעין בכנסת אודות המשך ריגול השב"כ אחרי אזרחי ישראל כדי להתמודד עם מגפת הקורונה. הדיון נערך לאחר שהממשלה אישרה אמש את התקנות שיאפשרו זאת.

הפיקוח הצמוד של הכנסת אחר כל צעד בהחלטות אודות הריגול, התהדק לאחר לאחר הנחיית בג"ץ. ההנחיה קבעה כי בשל חשש מפגיעה בזכויות האזרח, כל החלטה בנושא צריכה להתקבל תוך פיקוח חקיקה מסודרת בכנסת.

 

חרף החשיבות היתרה של הנושא, ההד הציבורי והתערבות בג"ץ – נראה שח"כ עמיר פרץ, חבר הוועדה, מתקשה להפנים את תפקיד המפתח שניתן לו. הח"כ הוותיק נעדר ממרבית הדיון, הגיח בדקות האחרונות כדי להצביע יחד עם עמדת הממשלה והמשיך בענייניו.

יחד עם פרץ, מרבית חברי הוועדה בחרו להעניק לממשלה אורכה בהמשך הריגול למשך שלושה שבועות, לאחר שביקשה שישה. 

כמה זמן יימשך הריגול אחרי האזרחים? את פרץ זה פחות מעניין

הפעלת כלי השב"כ לריגול אחר אזרחים פוגעת משמעותית בזכות לפרטיות של אזרחי ישראל, אך השיקול שמנגד הוא הצלת חיי אדם לאור מגפת הקורונה. מדובר החלטה לא פשוטה. נראה שגם הוועדה, בראשות ח"כ גבי אשכנזי, מתייחסת אליה בכובד ראש.

בדיון השתתפו ראש המועצה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת; פרופ' סיגל סדצקי ראש שירותי הבריאות; ושני משנים ליועץ המשפטי לממשלה: דינה זילבר ורז נזרי. השתתפות של שני משנים ליועץ המשפטי היא חריגה בדיוני הכנסת. במקרים של דיונים משמעותיים בכנסת, מתייצב לרוב משנה אחד. 

יו"ר הוועדה גבי אשכנזי. לוקח ברצינות את הנושא (צילום: אתר הכנסת)

יו"ר הוועדה גבי אשכנזי ניהל דיון ענייני ואפשר לכל חברי הוועדה לקבל מענה לשאלות, למרות סד הזמנים הלחוץ של שעתיים, מאחר ומליאת הכנסת נפתחה בשעה 10:00 כדי לדון בשינוי חוקי היסוד

ניכר היה שהדעות חלוקות כשחברי הכנסת: יואב בן צור (ש"ס), גדעון סער ויואב קיש (הליכוד), איילת שקד (ימינה) וגבי אשכנזי (כחול לבן) היו בעד לאשר לממשלה את האורכה, כשהמחלוקת הייתה בעיקר על מסגרת הזמן. מצד שני: אלי אבידר (ישראל ביתנו), משה יעלון ויאיר לפיד (יש עתיד-תלם) חשבו שבמציאות הנוכחית בה המגיפה דועכת הצעד אינו הכרחי. 

ח"כ אחד, עמיר פרץ, שנלחם בעבר להיות בוועדה לא נכח בדיון, לא שאל שאלות ולא נימק את דעתו. שתי דקות לפני ההצבעה הסתנן לחדר בעודו עוסק במכשיר הטלפון הנייד שלו – והצביע. פנינו ללשכתו של פרץ כדי לדעת איפה היה. מלשכתו טרם נמסרה תגובה.

משרד הבריאות עדיין מגמגם ביחס למספר מכונות ההנשמה

בדיון ביום חמישי שעבר שבו האריכה הממשלה את תוקף הריגול להיום, היא ביקשה שיציגו לה חלופות. אך למרות הבקשה בדיון הבוקר הן לא הוצגו. הממשלה הגיעה רק עם בקשתה היחידה – להמשיך את האיכון על ידי השב"כ.
החלופות הוצגו רק באופן תיאורטי צופה פני עתיד, אך לא כפתרונות שניתן ליישם. "אנחנו עובדים על אפליקציה", הבטיחו. יו"ר הוועדה, ח"כ אשכנזי, קבע כי בשבוע הבא יקבעו דיון נוסף לדיון בחלופות. 

שאלה מטרידה לא פחות העלתה ח"כ איילת שקד שביקשה לדעת כמה מכונות הנשמה יש היום במדינת ישראל. כשפרופ' סדצקי ממשרד הבריאות ענתה שברשות בתי החולים בארץ 3,500 מכונות הנשמה, עימתה אותה שקד עם העובדה שאלו הנתונים שהוצגו כנתוני פתיחה בפרוץ המגיפה.

מדובר באחד הנתונים הקריטיים ביותר להתמודדות עם המגיפה. על פי מספר מכונות ההנשמה מעריכה הממשלה את עמידותם של בתי החולים בפני גל חולים חדש, ולפיכך קובעת את הנחיות הסגר. אחרי דבריה של ח"כ שקד, סדצקי טענה שאולי אינה בקיאה במספר.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): כיום יש בוועדה תשעה חברים, כולל היו"ר. התפקיד שלהם הוא לשמור על הזכויות שלנו בשעת משבר כזאת, כדי שהממשלה תוכל להשתמש בכך כדי להציל חיי אדם, אך תדאג שהשימוש יהיה מידתי. זה המקום היחידי שבו הנציגים שלנו מקבלים תשובות לשאלות הקשות, שאלות שחלק גדול מהתשובות עליהן סודיות. העובדה שפרץ לא ממלא את תפקידו גם בהחלטה כה רגישה מטרידה מאוד.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): המשך פרסום, ולו חלקי של דיוני הוועדה יאפשר לנו לדאוג, בזמן אמת, שהח"כים הבודדים בוועדה יבצעו את העבודה שלהם. ואם קשה לפרץ, שיפנה את מקומו. נמשיך לעקוב.

משבר הקורונה: הנזק האמיתי לכלכלה נובע מהזנחת המערכות האזרחיות / טור דעה אורח

משבר הקורונה חושף את מחיר ההזנחה של המערכות האזרחיות ואת החשיבות של חגורת בטיחות חברתית. חוזק החברה נקבע לפי הגורמים החלשים ביותר בה, ועלינו להתחיל למדוד את את כלכלת ישראל לא רק לפי המדדים המסורתיים. טור דעה אורח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יסמין גרא / טור דעה אורח |

משבר הקורונה אינו כלכלי במהותו. הוא לא נובע ממחסור קלאסי בביקוש, היצע, או התפוצצות בועה כלשהי. המציאות שעלינו לכפות על עצמנו כדי להתמודד עם הקורונה היא התבודדות. משמע, אנחנו משביתים באופן יזום חלק ניכר מהפעילות הכלכלית כדי להכיל את המגפה ולשוב לפעילות כלכלית תקינה. 

נכנסנו למשבר הקורונה בלי חגורת בטיחות, והתוצאות בהתאם

עד שנצליח, מספר המובטלים צפוי לתפוח, חייבים יתקשו לעמוד בחובותיהם, עסקים יינזקו או יקרסו וכן הלאה. כתוצאה מכך אנשים יוציאו פחות כסף, הפעילות הכלכלית תיפגע עוד יותר והכלכלה תתכווץ עוד יותר. בארה"ב למשל, צופים גופים מובילים דוגמת גולדמן סאקס התכווצות כלכלית של עד 34% מהתוצר הריאלי. 

מבחינת התאוששות? על פי ההערכות עד סוף השנה רק מחצית מהנזק שנגרם לצמיחה יתוקן. בישראל, נכון לכתיבת שורות אלה, שיעור אבטלה של 25%. במצב כזה, טוענים כלכלנים כמו פול קרוגמן, נדרשת התערבות של הממשלות בסיוע הדומה לזה של אסון טבע.

האמצעים הנדרשים למיגור המגיפה ברורים

ייקח עוד זמן עד שהנתונים הסופיים לגבי אחוזי הדבקה ומוות יתבהרו ונוכל להגיע להשוואה ברורה לגבי הצלחתן של מדינות שונות למגר במהירות וביעילות את הנגיף. עם זאת, נראה שיש הסכמה רחבה על מספר צעדים שמסייעים להשתלטות יעילה על המגיפה, שתאפשר לאחר מכן פתיחה הדרגתית של המשק.

מדינות שמצליחות להביא לבידוד מהיר ואפקטיבי של האזרחים ובמקביל ערוכות להעניק טיפול רפואי מציל חיים לכמה שיותר חולים, ככל הנראה תצלחנה לסיים את המשבר מהר יותר וכלכלתן תיפגע ותתכווץ פחות. דוגמאות מבטיחות לכך הן דרום קוריאה, שהגיבה למשבר במהירות וביצעה עד כה מעל 559,000 בדיקות ומזה מעל חודש שומרת בעקביות על מספר נדבקים חדשים ליום נמוך במיוחד, או גרמניה, שפונה במקביל להקלות על הסגר לעריכת בדיקות נרחבות לאיתור החלקים באוכלוסייה שפיתחו נוגדנים לווירוס. 

כדי להצליח לעמוד ביעדים הללו המדינות הללו נדרשות לתשתית שתאפשר ביצוע של בדיקות רבות במרווח זמן קצר לאיתור ובידוד חולים, זמינות גבוהה של צוות וציוד רפואי (כולל מיטות, ציוד הנשמה ומיגון) ויכולת לבודד חלקים לא מבוטלים מהאוכלוסייה בצורה אפקטיבית.

מעבר למערכת רפואית חזקה ומפותחת, המשבר מוכיח לנו שיש צורך במערכות אזרחיות חזקות. מערכות המסוגלות להעביר מידע מהימן לאוכלוסייה במהירות ולאפשר את התנאים לעמידה בהנחיות. אנחנו זקוקים למערכת חינוך מתקדמת וטכנולוגית שיכולה לתת מענה לכל שכבות האוכלוסייה, למעונות יום לחינוך המיוחד, שיכולים לתת מענה לצרכים המיוחדים של המשפחות. אנחנו מוכרחים לדאוג למקלטים לנשים מוכות, שהישארותן בהסגר עם בני משפחה מכים מהווה סכנת נפשות. כל אלה מהווים "חגורת בטיחות" שמאפשרת לצמצם את נזקי המשבר.

המשבר הכלכלי הכי חריף שידענו

במיוחד במצב של משבר בריאות, חוזקה של החברה נמדד לפי הגורם החלש ביותר בה. אוכלוסיות שאינן מסוגלות כלכלית לעמוד בתנאי ההסגר, או שאינן מודעות לסכנות המגיפה מחוסר גישה למידע, משפיעות על ציבור שלם. הנגיף לא בורר בין אוכלוסיה ענייה או עשירה, משכילה או נחשלת. מיטות החולים שיתפסו אזרחים אלו, יצמצמו את המשאבים הזמינים לשאר האוכלוסייה, ומחיר חיי האדם שישולם במערכת שכבר כורעת תחת נטל חוליה הקיימים בשגרה – יהיה גבוה.

המשבר הבהיר את הצורך במקלטים לנשים מוכות. צילום: מתוך הפגנה נגד אלימות נגד נשים בת"א

מדינות בעלות חוסן רפואי וחברתי נמוך יותר, צפויות להיזקק לצעדים קיצוניים ומתמשכים על מנת להתמודד עם משברים כמו זה הנוכחי. כתוצאה מכך, הכלכלות של אותן המדינות יספגו נזקים עמוקים ומשמעותיים. 

אם מטרות כמו פיקוח נפש, איכות חיים ואושר לא נתפסו עד כה כסיבה מספקת להשקיע בצורה רצינית וארוכת טווח בתשתיות הבריאות והחברה האזרחית, כעת ברור כי הזנחה מסוג זה עולה ביוקר, גם בשקלים ובתמ"ג (תוצר מקומי גולמי). לא נוכל יותר להתעלם מהאמת הזו ולהמשיך למדוד את כלכלתנו לפי מספר הטיסות הממוצע של האזרחים לחו"ל בשנה או במחיר שבו נמכר הסטארט-אפ הישראלי האחרון.

המשבר הרפואי הנוכחי, שגורר אחריו משבר כלכלי חריף שעשוי להיות עמוק מהמשבר הגדול ב-1929, מראה שחוסנה החברתי והבריאותי של מדינה כרוך באופן הדוק וקונקרטי בחוסנה הכלכלי. הלקח הזה חייב להדהד בראשינו ובראשן של ממשלות גם אחרי סופו של המשבר הנוכחי.

יסמין גרא היא כלכלנית ומומחית למשא ומתן, זוכת פרס על מחקר כלכלי מצטיין ממכון פאלק לחקר הכלכלה באוניברסיטה העברית. בעלת תואר ראשון בכלכלה ויחסים בינלאומיים, ושני בחקר סכסוכים. מייסדת היוזמה "Women the Workshop".

בשורות טובות: מבקרי הפנים ברשויות המקומיות הושבו לעבודתם

בחסות המגיפה משרד הפנים אפשר לשלוח את מבקרי הפנים לחופשה, הזדמנות שנוצלה על ידי כ-20 אחוז מהרשויות המקומיות. אך משרד הפנים תיקן את ההנחיה וכעת נקבע שכל המבקרים ישובו לעבודתם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הממשלה החליטה במוצ"ש לבטל את ההנחיה שמאפשרת לרשויות מקומיות לשלוח את מבקר הפנים לחל"ת. כפי שפורסם ב"שקוף", לפני כשבועיים משרד הפנים הוציא הנחיה שהרשויות יכולות לצמצם כח אדם – בעקבות זאת כ-30 מהן בחרו להוציא דווקא את המבקר לחופשה. כעת, יחזרו המבקרים לעבודתם.

שר הפנים, אריה דרעי. המשרד אפשר לרשויות מקומיות קיצוץ תפקידים סטטוטוריים – והתחרט

ראשי הערים ששלחו את המבקר לחופשה צמצמו באופן משמעותי את הביקורת הפנימית על התנהלות העיריה בזמן המשבר. הם נתלו באפשרות שנתן להם משרד הפנים לבחור לצמצם משרה אחת מתוך שבע המשרות הבאות: מנכ"ל, גזבר, יועץ משפטי, מנהל יחידת חינוך, מהנדס, מבקר, וטרינר. 

בין הרשויות שוויתרו על המבקר: גדרה, להבים, עומר, מיתר, גדרות, ירוחם, כוכב יאיר, קרני שומרון, קצרין, חצור, מזכרת בתיה, עמק חפר, כפר תבור, יבנאל, מרחבים, אזור, טורעאן, נחל שורק וקרית עקרון.

כעת, בהנחיה חדשה במסגרת ההסכם הקיבוצי עם הרשויות נקבע שכל שבעת המשרות חייבות באיוש. "בשל החרגת חלק מהמשרות בשלטון המקומי", נמסר ממשרד הפנים, "הוחלט לחייב את הכללתם של כלל בעלי התפקידים הסטטורים ברשימת העובדים החיונים והמבקרים כמו גם גזברים, יועצים משפטים ובעלי תפקידים אחרים בתוכם".

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): כולנו זקוקים לעיריה מתפקדת והגונה, עכשיו יותר מתמיד. רשויות הרווחה, אכיפת הסדר העירוני, וניהול בתי הספר והגנים – כל אלו מקבלים החלטות חדשות ומהירות עכשיו. בלי ביקורת – הם עלולים לעשות טעויות חמורות ופזיזות. חוץ מזה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו ביום שאחרי עם איזה פרויקט בניה בקידומו של בעל הון מקושר, או שינוי הזוי בתחבורה – משהו שבחיים לא היה עובר בשגרה תחת עין המבקר.

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן): שר הפנים היה צריך לבטל את ההנחיה ואנו שמחים שכך עשה. ביקורת, בייחוד בזמן כזה, היא חיונית – נקודה. עם זאת אנו מאמינים שהחלטות דומות עשויות להתקבל גם בהמשך, ובחסות המשבר. ספרו לנו אם נתקלתם באחת כזו.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין: [email protected]

25 ח"כים ויתרו על תוספת השכר

בינואר קיבלו חברות וחברי הכנסת העלאה בשכר, עליה ניתן לוותר תוך דקה בחתימה על טופס. מאז 25 ח"כים עשו זאת, ובכך חסכו לקופה הציבורית מעל לרבע מיליון שקל. המצטיינים: סיעת ישראל ביתנו, שכל חבריה חתמו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

חדשות טובות: 25 חברי וחברות כנסת ויתרו על תוספת שכר של כ-1,255 שניתנה להם בחודש ינואר, ובכך חסכו לקופה הציבורית כ-320 אלף ש"ח. אם שאר הח"כים ילכו בעקבותיהם, עוד 95 שיסכימו לוותר על התוספת, הם יוכלו לחסוך כ-2 מיליון שקלים שיחזרו לציבור.

ח"כ קטי שטרית חותמת על וויתור על העלאת השכר

 

את התוספת הזאת קיבלו הח"כים לאחר שנה שלמה בה הכנסת כמעט ולא פעלה, וחברי הכנסת התעסקו בעיקר בקמפיינים ומערכות בחירות. לאחר ההעלאה עומד שכר הח"כים על כ-45 אלף ש"ח, שכר השרים על כ-50 אלף ש"ח ושכר ראש הממשלה – כ-56 אלף ש"ח.

רשימת חברות וחברי הכנסת שוויתרו על תוספת השכר לשנת 2020

מצטייני הוויתור הם הח"כים והח"כיות מישראל ביתנו – שחתמו כולם כסיעה אחת על הוויתור: אלי אבידר, יבגני סובה, אביגדור ליברמן, חמד עמאר, עודד פורר, אלכס קושניר ויוליה מלינובסקי. מסיעת הליכוד ויתרו אופיר כץ, גדעון סער, שרן השכל, קטי שטרית, עוזי דיין וטלי פלוסקוב, מכחול לבן בני גנץ, יזהר שי, מיקי חיימוביץ', חילי טרופר ומיכאל ביטון, מדרך ארץ חתם יועז הנדל, מיש עתיד-תל"ם ויתרו על התוספת יואב סגלוביץ', מיקי לוי ואורנה ברביבאי, מסיעת העבודה חתמו עמיר פרץ ומרב מיכאלי ומימינה ויתר מתן כהנא.

הסיעות מהן איש מהח"כים עדיין לא ויתר על התוספת: הרשימה המשותפת, ש"ס, יהדות התורה, מרצ וגשר. 

אל מול ההעלאה בשכר ממנה נהנים מרבית הח"כים בישראל, ממשלות של ניו זילנד, גרמניה ומדינות נוספות הודיעו לאחרונה על קיצוץ בשכר נבחרות ונבחרי הציבור, כדוגמא אישית והזדהות עם נפגעי משבר הקורונה. בישראל לא הוחלט על קיצוץ כזה, וראש הממשלה, השרים וחברי הכנסת ממשיכים לקבל שכר מלא – שאף עלה בינואר האחרון בכ-3%.

מעבר לרשימה זו, יש גם ח"כים שהודיעו כי יתרמו חלק מהשכר. למה לא הוזכרו כאן? זה כמובן יפה לתרום לעמותות וארגונים, אבל התרומה לא שקופה לציבור – בניגוד לכסף שחוזר לתקציב המדינה. יותר מזה: הח"כים הם היחידים שבכוחם לקבוע את התקציב בעצמם. אם הם לא מרוצים מהחלוקה של הקופה הציבורית – שישנו אותה. 

אחרים הודיעו כי דרשו לקצץ ב-10% או 20% משכרם, וגרפו לייקים ברשתות החברתיות. בדקנו: כרגע, על פי חוק, לא ניתן לוותר על סכום גבוה יותר מהתוספת, והבקשות האלה לא אושרו. ח"כ ניר ברקת (הליכוד) למשל, מתגאה כי אינו מקבל שכר כלל. כשבדקנו התברר כי גם בקשה זו לא אושרה, והוא פשוט סירב למסור את פרטי חשבון הבנק שלו לכנסת, כך שהכסף לא חזר לקופה הציבורית – ומחכה שברקת יקח אותו. כל ההצהרות האלה הן תיאורטיות בלבד, ויש להתייחס אליהן ככאלה. באופן משונה, חלק מחברי וחברות הכנסת שדרשו קיצוץ כזה עדיין לא ויתרו על החלק היחיד שמותר לקצץ על פי חוק – התוספת.