פוסטים

עצומה: דורשים מגילה גמליאל להתפטר

השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל (הליכוד), בילתה את יום כיפור אצל הורי בעלה – 150 ק"מ ממקום מגוריה – וכנראה נדבקה בקורונה בזמן שהתפללה בבית כנסת. היא התחמקה ממשרד הבריאות במשך שעות ושיקרה לכאורה במהלך החקירה האפידימיולוגית שלה. השרה הפרה את הנחיות הסגר באופן בוטה – וצריכה להתפטר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

כאשר האנשים שאחראים על הנחיות הסגר לא שומרים על הכללים – הם צריכים לשלם על כך מחיר. הם חייבים לתת דוגמה אישית. ראש הממשלה נתניהו צריך לפטר את השרה גמליאל. עדיף שהשרה תתפטר בהקדם על דעת עצמה.
חתמו על העצומה!

עדכון (6/10): העצומה המקורית קראה גם להדחתו של מיקי לוי מוועדת הקורונה. מהלך זה אכן יצא אל הפועל ולכן העצומה עודכנה למיקוד בגמליאל בלבד.

דוגמה אישית? זה לגמרי אפשרי, הנה כמה דוגמאות מהעולם:

עוד בשקוף:

המלחמה על הגבלת ההפגנות חשפה: בליכוד היו מעדיפים לוותר על הרשות המחוקקת

השר אוחנה ניסה להציג לממשלה ייעוץ משפטי מטעם ״פורום קהלת״ השמרני כאלטרנטיבה ליועמ״ש. נציג היועמ״ש היה צריך להסביר לחברי הכנסת את תפקידם. ח״כים של הליכוד ניסו לקדם תקנות לשעת חירום שעוקפות את הכנסת. כך אושר התיקון לחוק הקורונה שמונע הפגנות נגד הממשלה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשלישי, באישון ליל, אושרה בקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת הצעת החוק שפוגעת בזכות המחאה והפולחן, ומעניקה לממשלה ולעומד בראשה סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש. 

מדובר בעוד שכבה לחוק הקורונה שנחקק רק לפני חודשיים ומאפשר, גם בלעדיה, לממשלה להטיל הגבלות מרחיקות לכת על אזרחי המדינה. הגבלות על חופש התנועה (איסור להתרחק מהבית), העיסוק (סגירת עסקים) והחינוך (סגירת בתי הספר). עד כה חוק הקורונה החריג במכוון הגבלות על חופש הדת והמחאה. 

השיח הציבורי הסוער מתמקד בימים האחרונים בהפגנות – אבל זהו רק חלק מהסיפור. תחת עשן הקרבות סביב חופש המחאה והדת, הליכוד נלחם כדי לעקוף את הכנסת ולאשר את ההגבלות בתקנות לשעת חירום בממשלה. סוג של קו שחצייה שלו הייתה מהווה תקדים מסוכן. 

ההפגנה הגדולה הראשונה מול בית ראש הממשלה בבלפור, ביום הבסטיליה, ה-14 ביולי 2020 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

מה קובע החוק?

ההחלטה של הכנסת לאשר את הגבלת ההפגנות במהלך סגר הקורונה עברה אתמול, למרות המחאה הציבורית הקולנית, ברוב של 46 בעד מול 38 מתנגדים. שני חברי כנסת מכחול לבן (מיקי חיימוביץ׳, רם שפע) הצביעו נגד וחברי קואליציה אחרים נעדרו מההצבעה. התוספת החדשה לחוק קובעת מהם התנאים המצטברים להתפרצות המגפה בהם יכולה הממשלה למנוע מהציבור להפגין במרחק מוגבל מהבית, נכון לעכשיו עד 1,000 מטר מהבית. עד עכשיו החוק החריג, במכוון, את היציאה מהבית להפגנה מן המגבלות, וזאת בתנאי שישמרו תנאים של ריחוק חברתי ומסכות. 

כעת קובע התיקון החדש שכאשר התקנות מגיעות לרף הכולל: הגבלת התקהלות ל-20 איש בשטח פתוח ו-10 בשטח סגור, סגירת כל מקומות העבודה למעט מקומות עבודה חיוניים, סגירת מוסדות חינוך וצמצום התחבורה הציבורית – ניתן יהיה למנוע יציאה מהבית גם לצורך השתתפות בהפגנות. תחת התנאים האלו נוכל לצאת מהבית להפגין במרחק של עד אלף מטרים (בהתאם למגבלה הכללית על מרחק היציאה מהבית נכון לעכשיו). כדי להפעיל את מצב החירום המיוחד שיאפשר את המגבלות החמורות, נדרשת חוות דעת מקצועית של משרד הבריאות. 

על פי התיקון לחוק, אותן מגבלות מרחק והתקהלות יחולו גם על יציאה מהבית לצורך השתתפות בתפילות שגם הוא לא נכלל בחוק הקורונה המקורי. אבל אם מסתכלים לרגע על המציאות – כמה אנשים מתרחקים יותר מקילומטר מהבית כדי להתפלל? 

תפילה תחת כללי הריחוק החברתי, ספטמבר 2020 (פלאש 90)

המגבלות של מצב החירום המיוחד יכנסו לתוקף מרגע שיאושרו התקנות בממשלה ולמשך שבוע ימים. הממשלה יכולה להאריך את מצב החירום מידי שבוע, ועד ל-21 ימים. בתום 21 הימים יכולה הכנסת לאשר את הארכות מצב החירום המיוחד ולאפשר את הגבלת ההפגנות לתקופה של 14 ימים בכל פעם וכל עוד מצב החירום המיוחד מתקיים. ניתן להאריך כך שוב ושוב את מצב החירום המיוחד אך רק כל עוד ההגבלות והסגר הם ברף החמור של סגירת המשק וכדומה.

החוק אומנם מציין כי אין בו כדי לאסור הפגנות, אבל כל צמצום של חופש התנועה והתקהלות באופן גורף כל כך מחסל בפועל את האפשרות להפגין. 

לנטרל את הכנסת

אבל מדובר רק בחלק מהפאזל. כי בזמן שכל המדינה עסקה בהגבלת ההפגנות, הליכוד ניסה לעשות מהלך מרחיק לכת, להכריז על מצב חירום שמאפשר לממשלה ולעומד בראשה לקבל החלטות בלי אישור הכנסת, וכך להפוך את בית הנבחרים שלנו לגוף חסר סמכויות. 

למה הכוונה? סעיף 39 לחוק יסוד הממשלה קובע כי כאשר יש מצב חירום, הממשלה יכולה להתקין תקנות לאותו צורך חירומי. בנוסף, אם ראש הממשלה לא יכול לכנס את הממשלה במצב החירום – הוא יכול לקבוע את התקנות לבדו. 

"תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים". כלומר, לבטל או לקבוע כל חוק. מרגע שהתקנות לשעת חירום (להלן: תקש"ח) נכנסות לתוקף הן תקפות למשך שלושה חודשים. הכנסת יכולה להאריך אותן או לבטל אותן, אבל רק ברוב של חברי הכנסת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. התקש״ח יכול לתת לו בידיים הרבה מאוד כוח. (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

וזה מה שביקשו בליכוד לעשות, ובכחול לבן ניסו למנוע בימים האחרונים: לתת לממשלה את הכוח והסמכות להגביל הפגנות לשלושה חודשים לפחות מתוקף תקנות חירום, עליהן החליטה הממשלה, ובלי לערב את הכנסת. 

עוד בשקוף:

מי שהתעקשו כל העת, בדיון ביום חמישי בשבוע שעבר בוועדת חוק חוקה ומשפט, על תקנות החירום הם חברי הכנסת עמית הלוי ושלמה קרעי מהליכוד.

"אם אנחנו במצב חירום מיוחד, די בכך שהכנסת תיקפה את ההחלטות של הממשלה בכך שהיא הודיעה שזה מצב חירום מיוחד", אמר הלוי במהלך הדיון. ״היא לא צריכה להיכנס להגבלות כאלו ואחרות. לא משנה אם זה הפגנות תפילות או ספורט. זה כמו במלחמה, הכנסת לא צריכה להתכנס פה בכנסת בשעה שלוש בלילה ותאמר לרמטכ"ל אם תוכל לירות בצרורות או בבודדת", הוסיף. "צריך להיות פה קו אחד מנחה ואחיד. הממשלה יכולה לתקן כל תקנה שהיא רוצה. אנחנו רואים שאנחנו באים לכנסת כל אחד מושך לכיוון שלו", אמר קרעי.

הבעיה היא שהממשלה ביקשה להחיל מצב חירום ולהחליט על תקנות שמשמעותן צמצום של מחאה שמופנית נגדה, ובמיוחד נגד הליכוד וראש הממשלה נתניהו. כלומר – למקדמי התקש״ח יש אינטרס פוליטי ואף אישי. 

בנוסף, כפי שטען היועמ״ש, חוק הקורונה החריג במפורש את ההפגנות והתפילות. לכן, החלטה על מסלול של תקנות לשעת חירום היתה עוקפות באופן בוטה, ספק אם בכלל חוקתי, את החלטת הפרלמנט שהתייחסה באופן ספציפי למצב החירום הנוכחי. 

זה אולי טבעי שהממשלה תשאף לרכז אצלה יותר כוח. אבל בדיוק לשם כך יש לנו פרלמנט שתפקידו לרסן את הממשלה. באחד הרגעים המדהימים במהלך הדיון שהתקיים בליל חמישי, היה צריך המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי להסביר לחברי הכנסת מהו תפקידם ולמה הוא חשוב: "תקש"ח מעביר את התפקיד של הרשות המחוקקת מהכנסת לממשלה. כחברי פרלמנט אתם צריכים לעמוד על כך. לשמור על סמכותה של הכנסת", הוא אמר. עוד הוסיף: "אתם רוצים לחזור לתקש"ח גם כשיש כנסת וגם שיש חוק מסגרת. אני תמהה על כך שחברי כנסת מבקשים את זה".

בתחילת המגפה, במרץ 2020, הממשלה אכן השתמשה בתקנות לשעת חירום. אבל זה נעשה מחוסר ברירה ובמצב שונה לגמרי: הכנסת לא תפקדה עדיין מאחר ולא הוקמו ועדות ולכן לא ניתן היה לחכות לסיום ההליך. לכן כל הגבלות התנועה וחוק מעקבי השב"כ נקבעו בתחילה המגיפה בתקנות לשעת חירום ולאחר מכן עברו הליך חקיקה רשמי בכנסת רק לאחר שזו נכנסה לתפקוד.

עכשיו יש כנסת שיכולה להתכנס, אם תרצה, ולקבל החלטות. אבל ממשלת ישראל ניסתה לנצל את ההזדמנות כדי לעקוף אותה ולרוקן אותה ממשמעות.

אוחנה מביא יועץ משפטי מהבית

ח״כ הלוי לא פעל בחלל ריק. רק ערב לפני כן, ביקש השר אוחנה להכניס לישיבת הממשלה עורכי דין מ״פורום קהלת״. אלו ביקשו להציג חוות דעת משפטית שונה משל היועץ המשפטי לממשלה. חוות הדעת של אנשי מכון המחקר השמרני קובעת כי בסמכות הממשלה ורה"מ לקבוע כי אפשר להגביל את ההפגנות תוך הישענות על אותן תקנות לשעת חירום. 

במענה לדרישתו של אוחנה לייעוץ משפטי של פורום קהלת כתב היועמ"ש למזכיר הממשלה: "לא יעלה על הדעת כי שר יביא עמו לישיבת הממשלה מומחה צבאי חיצוני, אשר יחליף את עמדת הרמטכ"ל או ראש השב"כ, או שיביא לישיבה מומחה משטרתי חיצוני שיחליף את עמדת המפכ"ל, או רואה חשבון חיצוני שיחליף את עמדת החשב הכללי".

אוחנה ניסה, למעשה, להביא בפני הממשל ייעוץ משפטי אלטרנטיבי ליועמ״ש מנדלבליט. שלא כמו בנציגי פורום קהלת, במנדלבליט בחרה הממשלה בעצמה באופן חוקי לאחר שנבחן כי הוא עומד ברף של כשירות לשיפוט בבית המשפט העליון. אוחנה אולי יקרא למה שהוא ניסה לעשות ״משילות״ אבל לא כך הוא – מדובר במהלך מסוכן שעושה פוליטיזציה לתפקיד החשוב. 

לא משילות אלא פוליטיזציה מסוכנת. השר לבטחון הפנים אמיר אוחנה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

תארו לכם שבכל פעם שאחד השרים או רה"מ עצמו לא יאהב את הנחיות היועמ״ש הוא פשוט יעקוף אותו ויביא חוות דעת פרטית. וחוץ מזה, אפילו חברי כנסת לא יכולים להשתתף בישיבות הממשלה, אז מדוע שגורמים פוליטיים המקורבים לשר או לרה"מ הממשלה יקבלו מעמד מיוחד? 

נזכיר כי רק לפני כשנתיים ביקש השר אוחנה (אז הוא היה חבר כנסת) להעביר תיקון חוק שיאפשר מינוי פוליטי של יועצים משפטיים למשרדי ממשלה, בדיוק כמו מנכ"ל. עכשיו עלה בידו רעיון חדש, בכלל לא להתחייב ליועץ משפטי אחד אלא להביא כל פעם חוות דעת שתשרת אותו ואת הצרכים הפוליטיים של הליכוד. 

ניסיון לרוקן את החוק מתוכן

במהלך הדיון הלילי בחמישי שעבר בוועדת הכנסת, התברר מהר מאוד כי הממשלה מנסה לבצע תרגיל: הם רצו שהכנסת קודם תעביר את התיקון לחוק ורק אחר כך יספרו לח״כים באילו תנאים הוא ייכנס לתוקף ומהן ההגדרות להחמרה שמחייבת הפעלה שלו. 

מי שהתעקשו לאורך כל הדיון ובטרם החקיקה להבהיר מראש מהן ההגבלות שמגדירות מצב מיוחד שמשמעותו הטלת איסורים גם על הפגנות ותפילות היו חברי ועדת החוקה של האופוזיציה ובראשם יואב סגלוביץ' וקארין אלהרר (יש עתיד), ועופר כסיף ואוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת). הם הבינו כי בלי התקנות שקובעות מה יהיה פתוח ומה יהיה סגור – החוק ריק מתוכן.

וכך במשך כל הלילה, מרחה הממשלה את הכנסת עד שרק בשעות הבוקר הועילו להודיע מהם מקומות העבודה שיוחרגו מהחוק. 

בשעה 1:00 לפנות בוקר, ביום שישי, החלה הממשלה בהצבעה טלפונית בין שרי הממשלה. ההצבעה הסתיימה רק בשעות הבוקר – אז פורסמו התקנות. עד שהסתיימה ההצבעה בממשלה ההליך הפרוצדורלי בכנסת כבר עמד בפני כניסת השבת ואז הופסקה החקיקה שחודשה רק ביום שלישי. הכנסת הייתה, אם היו רוצים בקואליציה,לסיים את הדיון גם במוצאי השבת ועד לכניסת החג.

למה לא ניסו לסיים את מלאכת החקיקה לפני כניסת החג? אולי בגלל שהמחלוקות בקואליציה עדיין היו עמוקות ואולי דווקא מתוך כוונת מכוון. אנחנו לא יודעים. מה שכן זה חסך עימות עם קהילות חרדיות שביקשו להתכנס ביום כיפור.

בכל הזמן הזה ניסו בליכוד להמשיך ולדחוף להרחבת משך הזמן על איסור ההפגנות, באמצעות הסתייגויות שונות שניסו להכניס לחוק. מדובר בהסתייגויות, שגם סיעת ימינה ביקשה להכניס, שיאפשרו את המשך הטלת המגבלות על הפגנות גם בעתיד, ובלי לקשור את המגבלות על ההפגנות בהחלטות על סגר כללי. כחול לבן דרשו להסיר את ההסתייגות ולהגיש אותה כחוק נפרד, כתנאי להצבעתם. 

השב"כ עדיין עוקב אחריכם

הוויכוח על הצורך בהידוק הסגר עד כדי איסור על הפגנות ופולחן דתי עמוק: יש מי שחושבים שמדובר במצב חירום רפואי שמחייב הטלת מגבלות קשות למען כלל הציבור, וכי הנראות של המפגינים פוגעת במאבק במגפה ואף נותנת לגיטימציה לקבוצות ויחידים אחרים בחברה שלא לעקוב אחר הנחיות הסגר. 

מצד שני, הכנסת עוצרת בחקיקה מחאה נגד הממשלה. היא לא מאפשרת הפגנות ומחאה של אזרחים מול מוסדות שלטון. מדובר במניעה של זכויות יסוד בדמוקרטיה. הכנסת, לדוגמא, שייכת לכולם. אני לא צריך לגור בפרברים של שכונת נחלאות בירושלים, ברדיוס של קילומטר ממנה, כדי שתהיה לי הזכות להפגין מולה. בנוסף, יכול להיות שהמגבלות על הפגנות יעצרו את המומנטום של המחאה נגד נתניהו שתפסה תאוצה בחודשים האחרונים. 

רדיוס של אלף מטרים מסביב לכנסת. (צילום מסך: קפלן ייעוץ קוד פתוח)

הבעיה במקרים כאלו בהם ממשלה מחליטה להשתמש בכלים דרקונים שנותנים בידיה כוח עצום – היא שאפשר מהר מאוד להתרגל לכוח הזה ולהשתכר ממנו. קשה מאוד לחזור אחורה אחרי שחוצים קווים אדומים. הם תמיד יהוו תקדים שיש לבחון, והכלי שפעם היה חריג יכול להפוך לשגרתי. אנשים מתרגלים מהר. 

רק לפני קצת יותר מחצי שנה, כשהממשלה העביר בתקש"ח את חוק איכוני השב"כ, כתבנו כאן עד כמה המהלך, גם אם חשבו שהוא נחוץ כדי לסייע בקטיעת שרשראות הדבקה, מהווה תקדים מסוכן – כי דרכם של מהלכים כאלו הוא להישאר. 

עובדה, נכון להיום, ולא משנה אם התחלואה עלתה, ירדה, התייצבה, היינו בסגר או יצאנו מסגר – הממשלה ממשיכה לאכן טלפונים של אזרחים ישראלים ולשלוח מאות אלפים מהם כל חודש לבידוד שמשמעותו מעצר בית. למרות זאת, רמת התחלואה בישראל היא מהגבוהות בעולם, ולכן כיום מרחף סימן שאלה ענקי מעל האפקטיביות של כלי המעקב הדיגיטלי של שב״כ.

לכן, אפשר להעריך בזהירות שהממשלה תמצה את כל הזמן שיש ברשותה כדי להגביל את ההפגנות, ובוודאי כל עוד הסגר קיים. לאחר מכן אנחנו עשויים לראות, בדיוק כמו שקרה באיכוני השב"כ, ולאחר שהציבור יסתגל לכך שאיבד עוד חירות עוד זכות יסוד – ניתן יהיה לנסות להמשיך את הגבלת ההפגנות. מהכנסת לא תגיע הישועה, שכן כפי שהיא ממשיכה לאשר, כמעט כמו חותמת גומי, את איכוני השב"כ היא עשויה לאשר, בדיוק עם אותו גומי את המשך ההגבלות על חופש המחאה בישראל. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

לקראת כיפור: יצאנו לחפש נבחרי ציבור שמוכנים לקחת אחריות

פנינו ל-12 נבחרי ציבור שנתפסו על חם כשהם מפרים את הנחיות הקורונה הצענו להם לקחת אחריות ולהעביר מסר לציבור לכבוד יום הכיפורים רק אחד הרים את הכפפה מהאחרים קיבלנו תירוצים במקום סליחות בלי דוגמא אישית של נבחרי ציבור ומובילי דעת קהל אין לנו שום סיכוי לנצח את הקורונה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

״לא עשינו מספיק כהנהגה כדי להיות ראויים לתשומת לבכם. סמכתם עלינו, ואנחנו, אכזבנו״, התנצל הנשיא רובי ריבלין בנאום מיוחד לקראת ערב ראש השנה. הנשיא העשירי של ישראל החליט לקחת אחריות ולהתנצל. צעד שכבר מזמן לא נראה במחוזותינו, גם אם זו הדרגה הנמוכה ביותר של לקיחת אחריות. 

"ברמה האישית אני מבקש את סליחתכם על התנהלותי כאן בבית הנשיא במהלך הסגר של ימי הפסח. התנצלתי על כך בעבר, כן, ואני עושה זאת שוב היום. הבדידות שלי אינה כואבת יותר מהבדידות של רבים מכם שהקפדתם על ההנחיות", כך הוא אמר. ריבלין, כזכור, הפר את ההנחיות כשאירח בבית הנשיא את ביתו ומשפחתה ובניגוד להנחיות שהיו בתוקף בערב החג. 

מראה נדיר במחוזותינו: איש ציבור שלוקח אחריות. הנשיא ראובן ריבלין. (צילום: ויקימדיה)

אנחנו עוברים תקופה של דאגה ושל חשש מפני הבאות. רבים חווים תחושה של בדידות, חוסר בטחון, חוסר יציבות. לצד הפחד להידבק, ישנה החרדה לעתיד הכלכלי. על אלו מתווספות ההנחיות הקשות שמטילה הממשלה על הציבור חדשות לבקרים. הן כוללות פגיעה בחופש התנועה ובחופש בכלל, מצופפות משפחות שלמות בתוך בתים סגורים, מעמיקות את הבידוד, ופוגעות גם בבריאות. לפעמים הן מרגישות שרירותיות ולא מובנות. אבל רובנו מבינים שאם אנחנו רוצים לעצור את ההתפרצות אנחנו צריכים לשתף פעולה. ביחד. 

היינו מצפים מנבחרי הציבור – הם אלו שמחליטים על ההנחיות האלו, לטובת כולנו כמובן – להיות הראשונים שנותנים דוגמא אישית ואפילו להחמיר עם עצמם. אלו שמקפידים יותר מכולם, שמנדנדים לאנשים שעובדים איתם לשים את המסכות טוב טוב גם על האף. 

מאז פרצה מגפת הקורונה לחיינו נחשפו יותר מדי מקרים בהם קרה בדיוק ההיפך. נבחרי ציבור רבים מידי – גם הבכירים ביותר שהחליטו בימים האחרונים על החרפת הסגר, וגם כאלו שמאשימים את האזרחים בחוסר ציות להנחיות שהוביל להתפרצות המחודשת – פשוט זלזלו בהחלטות של עצמם.

עוד בשקוף:

לפעמים זה מרגיש שנבחרי הציבור שלנו חושבים שהם חסינים מפני הנגיף. זה לא רק לוחץ היטב על כפתור ה״פראיירים״ הישראלי, אלא ממש מבלבל. כי יש מי שיראו בזה סימן לכך שאולי אם הנבחרים לא ממלאים אחר ההנחיות בכלל אין נגיף. אולי זו רק קונספירציה? למען הסר ספק, יש נגיף והוא מסוכן.

סגן שר החינוך, מאיר פרוש, נתפס בחתונה המונית בחיפה ואלי כהן, שר המודיעין בחתונה של חבר ובשניהם לא שמרו על הכללים; כחול לבן קיימו אירוע גיבוש בלי להקפיד על עטיית מסכות ושמירה על ריחוק.

סגן השר לביטחון הפנים גדי יברקן הפר חובת בידוד (ולאחר מכן התגלה כי באמת חלה) וכך גם רה"מ נתניהו שבנוסף השתתף בטקס החתימה בוושינגטון, שם התנהלו כולם כאילו הקורונה זו רק בירה שלוקחים מהבר בטקס.

שרת התחבורה מירי רגב נאמה לרגל חניכת מחלף חדש, באירוע שגרם להתקהלות אסורה; חברי הכנסת אביגדור ליברמן, ניר ברקת, יואב גלנט וגם הנשיא ריבלין אירחו את ילדיהם בערב חג הפסח, ושני שרי הבריאות האחרונים: יעקב ליצמן וגם יולי אדלשטיין נתפסו בחוסר דוגמא אישית. אלו רק חלק מהאירועים. 

אלו הם רק חלק מהמקרים הבולטים בחודשים האחרונים, בהם נבחרי ציבור נתפסו על חם כשהפרו הנחיות או התחכמו. לכבוד יום הכיפורים ובפתחו של החמרת הסגר השני, פנינו אליהם. רצינו להציע להם לקחת אחריות, לפתוח דף חדש, לנצל את הבמה כדי להעביר מסר לציבור ואולי אפילו ממש להתנצל. כמו הנשיא. הבהרנו שכוונותינו טובות. 

זה היה אמור להיות פרויקט חיובי. אחרי הזעם הציבורי ביקשנו דווקא לסלוח. לקראת הסגר המוחלט השני חשבנו שלציבור חשוב שהם יפגינו מנהיגות. 

אנחנו לא תמימים. ידענו שעד כה עיתונאים וגם גולשים ברשתות החברתיות ביקשו מהם לא פעם להסביר מה קרה ולקחת אחריות. ושזה לא קרה. אז לא באמת ציפינו להתנצלות אלא לדעת שהם מבינים שהנראות חשובה. שהציבור נושא אליהם עיניים ויש משמעות למה שהם עושים. ולמרות זאת, התאכזבנו. 

טעינו. ואנחנו מתנצלים בפניכם קוראי שקוף היקרים והיקרות. ערב יום הכיפורים, ובמקום סליחות מצאנו בעיקר תירוצים והכחשות. רק אחד מנבחרי הציבור אליהם פנינו גילה שביב של לקיחת אחריות. השאר התפתלו, דקדקו איתנו על חודו של קוץ מה בדיוק היו ההנחיות באותה שניה ספציפית, התווכחו אם היו 48 משתתפים או 51, חלקם ביקשו להסביר ״שלא לציטוט״ את מה שהתרחש מאחורי הקלעים, והיו מי שהסבירו לנו למה דווקא אנחנו אלו שלא בסדר. זה בהנחה שבכלל קיבלנו תשובה.

כשכבר נואשנו התקבלה תגובה מלשכתו של שר המודיעין, אלי כהן. זיק קטן של לקיחת אחריות: "עטיית מסכה היא חיונית במלחמה בקורונה. במסגרת אירוע בו השתתפתי הורדתי מסכה לטובת צילום עם בעל השמחה, וקיבלתי וכיבדתי את הביקורת גם על עצם הצילום ואקפיד להבא כמובן קלה כבחמורה. ביחד ננצח את נגיף הקורונה".

בימים אלו אנחנו מסתפקים במועט. וזה בדיוק מה שצריך. לא יותר ולא פחות. 

גם נבחרי ציבור הם בני אדם. יכול להיות שטעו או נקלעו לסיטואציה שלא התכוונו אליה. אולי הדברים לא נעשו מתוך רוע או בזדון. אבל אנחנו לא נפסיק לצפות מהם לתת דוגמה אישית, ולדרוש מהם לתת לנו, הציבור, דין וחשבון.

המאבק במגפה דורש ערבות הדדית, סולידריות ושיתוף פעולה של כולם, מקטן עד גדול, מהבן של השכנים ועד לראש הממשלה. אבל אנחנו חיים במדינה שהספורט האולימפי שלה הוא ״לא לצאת פראייר״. מדינה שבה אמון הציבור במערכת נשחק עד דק. חצי שנה לתוך הקורונה הגיע הזמן כבר להתעורר ולהבין שאם חבר כנסת לא מכסה את האף, אז גם הציבור לא יכסה את האף. ואם השר משתתף בטרנד של מסכת-סנטר, אז לכולם מותר ללכת עם מסכה על הסנטר. בלי דוגמא אישית ולקיחת אחריות של נבחרי ציבור ושל מובילי דעת קהל אין לנו סיכוי לנצח את הקורונה.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

הממשלה יכולה ללמוד: דו״ח אמ״ן מסביר איך הצליחה ממשלת גרמניה להתמודד עם המגפה

דו"ח מיוחד של אגף המודיעין מסביר איך הצליחה גרמניה לבלום את הקורונה: להתאים מדיניות לכל מחוז, לתת למחוזות אחריות על ניהול חקירות אפידמיולוגיות תוכנית סדורה להתמודדות עם מגפות מנעה מהממשלה להיכנע ללחצים פוליטיים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

גרמניה הצליחה עוד מפרוץ המגפה לקטוע את שרשראות ההדבקה של הקורונה באופן יעיל למדי. דו"ח המרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה של אמ"ן, שפורסם ב-25 באוגוסט, מסביר איך הם עשו זאת. החל מגישה אקטיבית של שמירת קשר עם מבודדים, דרך ביצוע חקירה מהירה לחולה מאומת ועד לשימוש בבסיס אפידימולוגי קיים שמתוגבר לפי צורך. 

בעולם מצטבר ידע וניסיון, ובישראל יש מי שמנתח אותו. אבל משהו בחיבור להחלטות הממשלה כנראה לא עובד. אולי עכשיו, כשחצינו את כל הקווים האדומים עד להטלת סגר, מישהו בממשלה יקשיב למידע מתוך דו״ח שהיא חיברה בעצמה? 

אולי כדאי שהם ינצלו את החג כדי לקרוא את הדו״ח? ראש הממשלה נתניהו, שר הבריאות אדלשטיין (צילומים: יונתן סינדל / פלאש 90, עמוס בן גרשום / לע״מ)

העקרונות של ההתנהלות הגרמנית פשוטים: הם נשענים על תוכנית עבודה סדורה שנכתבה מראש ואיפשרה לממשלה לעקוף חילוקי דעות. והם קבעו מדדים וגבולות גזרה אפשרו לה לנהל את המשבר. 

גם לישראל יש תוכנית דומה שנכתבה כבר בשנת 2007 אבל ברגע האמת אמת, לא עבדו איתה. כך למשל, בתוכנית נקבע כי האחריות לניהול המשבר תעבור ממשרד הבריאות למשרד הביטחון – מה שקרה מאוחר מדי. הממשלה עדיין לא הצליחה לקבוע מדדים מוסכמים שיגדירו מהי התפרצות ומתי נדרש טיפול מיוחד. כך, גם כאשר כבר מתקבלות החלטות, פעמים רבות לחצים ושיקולים פוליטיים מכופפים אותן.

עוד בשקוף:

אז מתוך דו"ח שלמעשה היא כתבה בעצמה – הנה כמה נקודות שרצוי שרצוי שהממשלה שלנו תכיר, רגע לפני הסגר:

  • להיצמד לתוכנית שנכתבה מראש: לפני מספר שנים גיבשה גרמניה תוכנית ממשלתית מפורטת להתמודדות עם מגפות. תוכנית שהופעלה ביום פקודה עם תחילת המאבק בקורונה בגרמניה. מלבד העובדה שההיצמדות לתוכנית אפשרה לממשל לפעול במהירות היא גם אפשרה לכל המעורבים לעקוף חילוקי דעות בין הגורמים השונים במדינה ובתוך הממשל עצמו. כלומר, התוכנית דחקה לצד פוליטיקה צרה ואינטרסנטית. 
  • ניהול ברמה מקומית: התוכנית אומצה על ידי כל המחוזות בגרמניה, מה שעזר בהתמודדות עם המגפה שחלק משמעותי ממנה נוהל בכלל ברמה המקומית.
  • עבודה על בסיס נתונים: "הלב הפועם" של קבלת ההחלטות בגרמניה הוא מכון "רוברט כוך". המכון מפרסם מידע, מבצע הערכות סיכונים ומסייע לממשלה בקבלת החלטות. 
  • עצמאות מקומית: עם תחילת ההקלות הוחלט להפסיק להנהיג מדיניות אחידה בכל שטח גרמניה. גרמניה מחולקת למדינות שונות, ולכן נקבע כי במקום זה "כל מדינה תתנהל באופן עצמאי בתוך קווים מנחים כלליים שהוסכמו בין המדינות. במסגרת זאת, הממשלה הפדרלית הגדירה (6 במאי) קו אדום אפידמיולוגי על בסיס נתון של 50 חולים חדשים בשבוע לכל 100 אלף איש. במידה והקו נחצה, על המחוז לפעול לריסון המחלה״.

אולי הוא? רוני גמזו, פרויקטור הקורונה (צילום: אוליבר פיטוסי פלאש 90)

  • במקום חל״ת – אפידמיולוגיה: עוד בפברואר הקצו המחוזות המקומיים כוח אדם ניכר משאר המערכות הציבוריות לטובת אגפי הבריאות שלהם. כן, במקום "לשלוח את העובדים לחל"ת" הפנו אותם לעבוד במערך החקירות האפידמיולוגיות. 
  • הממשל מגבה: הממשל המרכזי הציב למחוזות יעדים בנוגע למספר החוקרים האפידמיולוגים שצריך לגייס, ונתן להם לנהל את מערך החקירות בעצמם. הממשל מצידו בנה מערך גיבוי (עתודה) שיכול לסייע במוקדי התפרצות בהם המערך קורס. החוקרים האפידמיולוגים יכולים לעבוד גם מביתם.
  • האפליקציה עובדת: במערך החקירות נעשה שימוש גם באפליקציה (כזו שעובדת) שהושקה ב-16 ביוני תחת השם ״Corona Warn״ הפועלת באופן מבוזר על בסיס בלוטות' (בדומה לאפליקצית המגן 2). גרמניה לא חייבה את האזרחים להשתמש באפליקציה, ונכון ל-22 ביולי לאפליקציה היו כבר 16 מיליון הורדות – כרבע מבעלי הסמארטפונים במדינה.
  • מודלים שמותאמים לכל מחוז: בגלל שאין פרוטוקול עבודה אחיד לכל המחוזות בגרמניה, כל מחוז פיתח שיטות עבודה ייחודיות לו שמאפשרות לו, במגבלות שלו, לנהל מערך חקירות אפידימולוגי יעיל.
  • קשר עם המבודדים: בנוסף, מרגע שנשלחת לבידוד המחוז מתבקש להמשיך לנהל איתך קשר יומי. מאחר וזה דורש משאבי כח אדם רבים, חלק מהמחוזות נעזרים בטופס אלקטרוני שמאפשר לקבל מידע על מצבו הבריאותי של המבודד, על בסיס דיווח אישי. המבודדים גם נשלחים לבצע בדיקה, לעיתים שתיים.
  • הנחיות ברורות: הנחיית הממשלה היא לשלוח כל מי שבא במגע עם חולה מאומת לבדיקה ראשונה, בלי קשר להופעת סימפטומים. לאחר חמישה ימים הוא ישלח לבדיקה שניה כדי לוודא שהוא לא נדבק.

חשוב לציין שלא הכל ורוד. לפי הדו״ח של אמ"ן נקודת הכשל המרכזית בהתנהלות הגרמנית היא מערכות ניהול המידע. בתחילת המגפה חלק גדול מן הרישום התבצע ידנית. מאחר ובגרמניה יש חוקי פרטיות נוקשים לא היה ניתן לשתף מידע בין הרשויות השונות. ספק אם הנושא הזה נפתר עד היום. עם זאת, כותבים מחברי הדו״ח, המחוזות עצמם מצאו פתרונות מקומיים. 

בישראל: איכוני שב״כ, מערך חקירות כושל, ניהול ריכוזי ולא עקבי

בישראל, על כל יתרונותיה כ"אי" מבודד שלו יש שער כניסה אחד בנתב"ג, אפשר לומר שהממשלה כשלה. נראה כי החגיגות בתום הסגר הראשון היו מוקדמות מדי. יתכן שעוד ממשלות בעולם, כולל גרמניה, יחזרו בתקופה הקרובה יותר או פחות לסגר ויחוו גל שני קשה מהקודם, אבל ממשלת ישראל הצליחה לעשות זאת הכי מהר ומאוד יסודי. 

בדיקות קורונה במתחם דרייב אין בישראל. למרות שחלפה כבר חצי שנה מפרוץ מגפת הקורונה בישראל, מערך החקירות האפדימיולוגיותעדיין לא מוכן (צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90)

אפליקציה המגן 2 שהושקה נחלה כישלון עוד בשלב הפיתוח (אזרחים התקינו אותה ואז הסירו תוך זמן קצר). מערך החקירות האפידמיולוגיות משתפר אולם הקמתו צפויה להסתיים רק בנובמבר. הממשלה מקבלת החלטות עמוק לתוך הלילה ומנחיתה אותן על בעלי העסקים והרשויות המקומיות ומבלי לנהל עם הציבור שיח כלשהו. ומעל כל זה ניצבת ההתמכרות של הממשלה לשימוש בכלי ריגול של השב"כ כביכול כדי להתמודד עם המגפה. למרות הפצרות ראש השירות להפסיק את השימוש בו ממשיך לפעול. בינתיים, מאות אלפי ישראלים נשלחו על ידו למעצר בית באופן שגוי.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): בערב ראש השנה היהודי הטילה הממשלה סגר על המדינה למשך שבועות. אבל אף אחד לא יודע מה יקרה בצד השני של הסגר, ומתי נגיע אליו. האם יהיו מנגנוני לקטיעת שרשראות הדבקה, יותר חוקרים אפידמיולוגים, תוכנית הרמזור תחזור לפעולה?

בלי תוכנית סדורה ובלי מדדים ברורים (כמו למשל – איך נדע שאפשר לצאת מהסגר?) הממשלה צפויה לקבל שוב החלטות פזיזות תוך לחצים פוליטיים. זו נראית כמו דרך המלך לעוד כישלון בהתמודדות עם המגפה, שבסוף תשלח אותנו לסגר שלישי. אין צורך להרחיב בהפפעות המזיקות של הסגר על הבריאות הפיזית והנפשית שלנו, על החברה והכלכלה.

מה אפשר לעשות (מעש")י: ישראל צריכה להרים טלפון לעולם. לברר איך עשו את זה במקומות שהצליחו להתמודד הכי טוב עם המגפה. ואם אנשי אמ״ן כבר עשו את זה בשביל הממשלה ואפילו חיברו דו״ח, כדאי גם ללמוד. למשל מהדו״ח על ההתנהלות בגרמניה ניתן ללמוד שכדאי לבזר סמכויות: לאפשר לראשי ערים לנהל המשבר ברמה המקומית תוך יצירת עתודה וסיוע ארצי לרשויות שמתקשות או קורסות. זה יאפשר את מיקוד המשאבים במקומות שבהם באמת יש צורך.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מקרי האלימות במשפחה צפויים לזנק בסגר, ושוב הממשלה לא מוכנה

בגל הראשון הייתה עליה של עשרות אחוזים בפניות לקווי הסיוע לאלימות מינית ואלימות במשפחה שר הרווחה הבטיח תקציב לכל מקלט חירום, אבל הכסף לא הגיע מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית קיבלו פחות מ-25% מהתקציב השנתי עמותות הסיוע קורסות תחת העומס ויש צורך בפתרונות נוספים משרד הרווחה: תקציב של עשרה מיליון שקלים יועבר בימים הקרובים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

בתקופת הגל הראשון, בשלושת החודשים שבין מרץ למאי, עלה מספר הפניות לקווי החירום של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בעשרות אחוזים. הסגירה בבתים, הבדידות והחרדה הבריאותית והכלכלית גרמו לקושי נפשי לנשים רבות, וחלקן נאלצו להישאר סגורות בבית עם הפוגע שלהן. בחודש ינואר הגיעו לקו החירום של משרד הרווחה 472 פניות בנושא אלימות. במאי המספר כבר הגיע לפי ארבע – 1,870 פניות.

אולם למרות שהנתונים ידועים, זה חודשים ארוכים שהמקלטים לנשים נפגעות אלימות ומרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מחכים לתקציבים מהממשלה. בסוף אוגוסט הכריז שר הרווחה, איציק שמולי (העבודה), כי הממשלה אישרה העברה של עשרה מיליון ש"ח לתחום האלימות כלפי נשים וילדים, בהם פיצוי של 300 אלף ש"ח לכל מקלט על תקופת הגל הראשון. היום אמר נציג משרד הרווחה ל"שקוף" כי הכסף אושר סוף סוף באגף התקציבים באוצר – אך נכון לרגע פרסום הכתבה הכסף לא הועבר, ולא ברור מתי יעבור

מפגינה נגד רצח נשים (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

נשים נפגעות ואין להן לאן ללכת

"היתה עליה של 73 אחוזים בפניות לקו החירום בוואטסאפ. הסגר עורר טריגר של טראומה והרבה נשים קרסו נפשית עד כדי הגעה לאשפוזים", סיפרה השבוע מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו. "יש תורי המתנה של חודשים בקבלת טיפול נפשי מהמדינה, ובסגר הראשון הרבה מהטיפולים פסקו. הפעם אנחנו דורשות שיהיו טיפולים מרחוק, ושכל העובדים יוגדרו כחיוניים. שחס וחלילה לא יוציאו עובדים לחל"ת". 

יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, סיפרה ל"שקוף": "נהלי הזכאות לטיפול רפואי אונליין למי שנפגעה מינית מעורפלים מאוד. הזכאות היא ב'מקרים חריגים' – אבל אין קריטריונים ברורים. יש אונס חריג ואונס לא חריג?". לדבריה, לא ברור למי מאושר טיפול כזה. "בינתיים לא ידוע לי על מקרה אחד שבו הוחלט שהנפגעת זכאית", אומרת שרר. "אנחנו לא יודעות מה המקרה החריג שבו זה יאושר, ולמשרד הבריאות הפתרון".

יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית

לדברי שרר, יש צורך דחוף במקלט חירום לנשים שנפגעו וצריכות מענה בזמן שבו המדינה תחת סגר ובידוד. "הכי דחוף זה מקום להעביר אליו נשים נפגעות אלימות מינית. אם בחורה נפגעת על ידי השותף שלה, אין לה לאן ללכת – אם יהיה סגר אנחנו שוב נוצף במקרים האלה. חייב להיות בידוד לנשים ומענה לנשים שעוברות פגיעה מינית בבית". 

"המסה הקריטית של הפגיעות היא של אנשים מוכרים בתוך מערכות יחסים", מסבירה אורית סוליציאנו. "למרכזי הסיוע מגיעות 50 אלף פניות בשנה. אין ספק שבתקופה של סגר צריך למצוא פתרונות לנשים שחיות בבתים פוגעניים. הרבה צעירות שאיבדו את עבודתן ואין להן לאן ללכת, חוזרות לבית פוגעני".

חצי שנה של הבטחות

כבר בחודש מרץ ביקשה ח"כ עאידה תומא סלימאן ממשרד הרווחה, כשזיהתה את הצורך האקוטי שעולה מן השטח, כי יעביר פיצוי למקלטים שעבודתם צפויה לגדול משמעותית בעקבות המגיפה.

ח"כ עאידה תומא סלימאן. דרשה תקציב למקלטים עוד במרץ

אבל רק בסוף אוגוסט הודיע שר הרווחה שמולי כי אושר תקציב של 10 מיליון שקלים למקלטים, בהם פיצוי מיידי של 300 אלף ש"ח לכל מקלט. היום הודיע לנו משרד הרווחה, כאמור, כי הכסף צפוי לעבור בימים הקרובים לאחר ש״ניתן אור ירוק״ מהאוצר, אולם גורמים עימם שוחחנו טוענים כי התקציב עדיין לא עבר. ובינתיים, ערב ראש השנה, הכסף לא הגיע למקלטים – שקורסים תחת העומס.

ח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת) אמרה היום ל"שקוף": "כשאומרים לאנשים שהם נכנסים לסגר, מבקשים מהם להיות במקום הכי בטוח עבורם – הבית. אבל במקרה הזה אנחנו מדברות על נשים שמבקשים מהן להיכנס לגיהנום האישי שלהן – להיות בבית עם האדם האלים".

למרות שעברה חצי שנה מאז העליה במקרי האלימות בגל הראשון, הרבה דרישות נותרו ללא מענה. "בתחילת הגל הקודם אולי לא ידעו איך להתכונן. אבל אחרי שאנחנו למודי ניסיון אני עדיין לא רואה שהמשרדים מתייחסים כמו שצריך", אמרה ח"כ תומא סלימאן. "המקלטים שילמו המון כסף שלא היה חלק מסל השירותים שלהם ועדיין לא פוצו על זה. מדברים כבר חודשים על קמפיין – ביקשתי שהוא יתחיל לקראת הסגר, כדי שהנשים ידעו שגם אם הממשלה אומרת להן להישאר בבית, יש להן גם את הזכות לצאת מהבית ולבקש עזרה. שלא יחמירו עם עצמן כי אסור לצאת".

בישראל פעילים אחד עשר מרכזי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. בגלל שלא אושר תקציב מדינה, התמיכה הממשלתית במרכזים לא הגיעה – ועד יולי הם עבדו ללא סיוע ממשלתי. במשרד הרווחה מדברים על צורך בתקציב של תשעה מיליון שקלים בשנה לכל המקלטים, אבל בגלל שאין תקציב מדינה, אושרו רק 5.8 מיליון ש"ח – מהתקציב של 2019. בפועל, המרכזים קיבלו פחות מרבע מהתקציב המקוצץ. "כמרכז סיוע לא קיבלנו סיוע מהמדינה עד יולי. ביולי קיבלנו פחות מ-25% מהסכום שאושר בתקציב 2019", מספרת נאילה עואד-ראשד, מנכ"לית עמותת נשים נגד אלימות.

"למקלט לנשים נפגעות אלימות הבטיחו 300 אלף ש"ח אבל זה עוד לא אושר", הוסיפה עואד-ראשד. "שאלו אותנו אם נוכל לפתוח עוד מקלט לנשים. ביוני אמרו שנקבל את כל האישורים כי המקלט מאוד נחוץ – היום אנחנו עדיין מחכות לאישור. נשים משלמות בחיים שלהן, הן באמת צריכות מקום מוגן. למה צריך כל כך הרבה זמן ובירוקרטיה עד שיהיה עוד מקום שיגן על חיים של נשים?".

חדר מיון לנשים שנפגעו

בישראל מפוזרים 14 מקלטים לנשים נפגעות אלימות. בעקבות הקורונה הוקם מקלט נוסף, שמאפשר בידוד של המשפחות לפני הכניסה למקלט הבא. רבקה נוימן, מנהלת האגף למעמד האישה ב"ויצו", סיפרה ל"שקוף" כי "בגל הראשון ביקשנו ממשרד הרווחה להקים מקלט חירום, הוא פועל עד היום באופן מלא כל הזמן. קיבלנו עד היום 85 משפחות. רק בשביל להבין זאת כמות המשפחות ששוהה בשניים וחצי מקלטים במשך שנה שלמה". 

הפגנה נגד אלימות כלפי נשים בתל אביב

"המקלט מתפקד כחדר מיון: משפחות מגיעות, שוהות את השבועיים שנדרשים כדי לוודא שהן לא חיוביות לקורונה, ואז כשברור שהמשפחה בריאה היא עוברת הלאה", אמרה נוימן.

לדברי אחת ממנהלות המקלטים שביקשה שלא לציין את שמה בכתבה, יש צורך במקלט בידוד נוסף, אליו יהיה ניתן להפנות משפחות. "יש כמה וכמה מקלטים שהיה בהם מקרה של קורונה והיה צורך לעשות בידוד של נשים וילדים בחדרים. צריך לפתוח עוד מסגרת למקלט בידוד. אם המגמה תמשיך ותהיה עליה במספר ההפניות למקלטים אז צפוי שלא יהיה מקום. ברגע שמקלט הבידוד יתמלא והמקלטים האחרים גם יהיו מלאים, זה מה שעלול לקרות".

ומה עם היום שאחרי?

"המקלט הוא לא מסגרת לכל החיים אלא לחצי שנה או שנה", מספרת נוימן. "המציאות החיצונית יצרה סוג של פקק: ממרץ ועד סוף הסגר אי אפשר היה להוציא משפחות. על כך נוספה המציאות הכלכלית הקשה שבחוץ, וגם הליכים משפטיים לא עבדו כבשגרה. הרבה דברים בשגרת המקלטים השתבשו".

מיצג נגד אלימות נגד נשים בכיכר הבימה בתל אביב (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

עוד הוסיפה כי "חלק מסיכוי ההישרדות של משפחה בקהילה הוא הכנסה שמספיקה לממן את החיים בחוץ, וגם זה הסתבך – כמו שלכולנו זה הסתבך. פנינו בעבר למנכ"ל משרד הרווחה עם מחשבה שאולי נקים מסגרות מעבר שיאפשרו נחיתה רכה של משפחות יוצאות מקלט בחוץ. זה לא הולך לקרות".

נוימן סיפרה כי "בזמן הקורונה עשינו כאן גיוס משאבים ותמכנו בצרכים הבסיסיים של למעלה מ-80 משפחות יוצאות מקלט. המשפחות האלה חוו את המשבר אבל לא היו מספיק זמן באותו מקום עבודה כדי שתהיה להן הכנסה. ברגע שסיפקנו להן את הצרכים הבסיסיים והן לא היו בסכנה של חרפת רעב, הוצאה מדירה, ניתוק חשמל – כולן החזיקו מעמד ולא חזרו לבית האלים. זה חיזק את התחושה שלנו שהסיוע שנדרש הוא ממש בצרכים הבסיסיים".

***

במידה ונפגעתן/ם או הייתן עדות לאלימות, התקשרו למשטרה (100) או לקו הסיוע של משרד הרווחה (118).

קו חירום ארצי לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית: 1202

מוקד נעמת לאלימות במשפחה: 9201*

הקו החם של עמותת בת מלך לנשים דתיות וחרדיות שסובלות מהתעללות: 1-800-292-333

קו בערבית 24/7 – מרכז הסיוע של נשים נגד אלימות: 04-6566813, או בפניה שקטה דרך האתר

מרכזי משרד הרווחה לטיפול ומניעת אלימות במשפחה ברחבי הארץ – רשימת הטלפונים כאן

קו החירום של עמותת לא לאלימות נגד נשים: *6724

ייעוץ משפטי של ויצו בדיני משפחה 03-6923791

קו של ויצו לנשים בעבודה 03-6923825

קו של ויצו לגברים במעגל האלימות 1-800-393-904

אתר סה"ר – סיוע רגשי לאנשים במצוקה נפשית במצבי משבר

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

הממשלה יכולה לקצר לכם את תקופת הבידוד אך גוררת רגליים

דיון בוועדת החוץ והביטחון חושף כי אפשר לקצר את תקופת הבידוד, אבל מריחת זמן של הממשלה פוגעת בנו. וגם: רוב המערערים על איכון השב"כ שוחררו. חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור: "יותר נזק מתועלת"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"הסבירות שהמבודד ידביק ביום ה-12 לאחר בדיקה, דומה לסבירות שידביק ביום ה-14", כך, רק לאחר 40 דקות דיון שהתקיים השבוע בוועדת החוץ והביטחון בכנסת, ובעקבות לחץ מתמשך של יו"ר הוועדה צביקה האוזר וח"כ איילת שקד, הודה ד"ר בועז לב, ראש הצט"מ (צוות טיפול במגיפות) במשרד הבריאות, כי אפשר לשחרר את מי שנגזר עליו בידוד לאחר 12 יום, ולא לאחר 14 יום כנדרש כיום.

גם יומיים בלבד הם קיצור משמעותי כשמדובר בבידוד, שהוא למעשה מעצר בית, לעיתים בחדר קטן, תוך גרימת סבל למשפחת המבודד ואובדן פרנסה. במקרה שההודעה על המגע המאומת מגיעה בהפרש גדול מרגע המגע בפועל, קיצור של יומיים יכול אפילו לייתר את הבידוד כולו. אם ישנה הצדקה רפואית לקיצור, ע"י עריכת בדיקה ביום השמיני או התשיעי, מדוע הוא אינו מתבצע? הסיבה, כפי שהתברר בדיון, היא בעיקר סרבול ומריחה ממשלתית.

"השר ביקש כי עד ל-9 בחודש תוגש לו חוות דעת לגבי היכולת לספק בדיקות לכלל המבודדים ביום השמיני או התשיעי, והמשרד ממתין להתייחסות משרד הבריאות בנושא", אמרה מיכל כצנלסון, בהתייחסה לשאלה אם הממשלה והשר הממונה, אלי כהן נדרשו לסוגיה. אבל לשאלה מדוע דרושים תשעה ימים לקבל תשובה – לא ידעה לענות (אגב, כצנלסון היא בכלל לא עובדת משרד הבריאות אלא ראש אגף מדיניות במשרד המודיעין, שמרכז את עבודת צוות השרים בנושא איכוני שב"כ).

נציין שמספר הבדיקות הנדרש לצמצום ימי הבידוד קל למדי להערכה – משרד הבריאות יודע כמה אנשים נשלחים מדי יום לבידוד. מתוכם יש להוריד את מספר החולים המאומתים הממוצע מסך המבודדים וכך נגיע למספר שמשקף את מספר הבדיקות המקסימלי. המספר האמיתי יהיה כנראה נמוך יותר, מאחר וכנראה שלא כולם יממשו זכות זאת. 

עוד בדיון, האוזר שאל מדוע שוויץ ואוסטריה קיצרו את תקופה הבידוד ומה אפשר ללמוד מהם. התשובה שהוא קיבל מנציג משרד הבריאות היא כי "המחלקה הבינלאומית של משרד הבריאות פנתה בשאלות למדינות הללו, אך טרם קיבלה תשובות". לא הצלחנו ליצור איתם קשר, אמר הנציג, ד"ר לב. אמירה תמוהה מאחר ואם יכול היה מנכ"ל משרד הבריאות לטוס לדובאי – מדינה שרק עתה כוננו איתה יחסים דיפלומטים ולהיפגש עם מקבילו בנסיכות, הוא יכול להשיג את מספר הטלפון של שר הבריאות האוסטרי. 

"832 אלף איש הוכנסו לבידוד. יציאה מהבידוד ביום ה-12 לאחר בדיקה, פירושה חיסכון של מעל מיליון ושש מאות אלף ימי עבודה מבחינת המשק, וימים בהם לא נשלל חופש התנועה של אדם מבחינת זכויות הפרט והחברה", אמר האוזר. "זה חיסכון משוער של כ-150 מיליון שקל בחודש וכ-2 מיליארד שקל בשנה למשק הישראלי. אל מול זה, בהינתן כי נכנסים לבידוד כ-100 אלף אזרחים בשבוע, יידרשו 12 אלף בדיקות ביום למי שנמצא בבידוד בכדי לקצר את זמן הבידוד – אני בטוח שאם משרד האוצר ייתן דעתו לעלויות אלה מול אלה, גם הם ישתכנעו בהצדקה הכלכלית לכך".

יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ צבי האוזר, בדיון בוועדה. צילום: מוריה ברקוביץ, דוברות הכנסת

כזכור, חוק הסמכת השב"כ אושר בוועדה ובמליאת הכנסת בסוף חודש יולי, על מנת לסייע בצמצום התפשטות נגיף הקורונה ובמקביל לקדם את השימוש בטכנולוגיה אזרחית לאיתור מי שהיו במגע קרוב עם חולים. על פי החוק, בכל פעם רשאית הממשלה להכריז על הסמכת שב"כ לתקופה של עד 21 יום, אך הדבר נתון לאישור סופי של ועדת החוץ והביטחון.

הוועדה, כדי להביע את מורת רוחה מהתשובות הלא מספקות שקיבלה בקשר לסוגיית קיצור תקופת הבידוד, האריכה את ההסכמה רק עד ה-16.9 ולא עד ה-21 לחודש כפי שביקשה הממשלה. בזמן הזה על הממשלה יהיה לבחון את הגדלת מערך הבדיקות וקיצור תקופת הבידוד. 

ומה באשר להתקדמות במציאת פתרונות אזרחיים לקטיעת שרשרת ההדבקה, פתרונות אלטרנטיביים לשימוש בשב"כ? 

גם כשהגיעו בוועדה לדיון על אפליקציית המגן לא ניתן היה למצוא בשורות. במשרד סיפרו כי קיצרו את הליך ההרשמה לאפליקציה, אך שלל בעיות אחרות טרם נפתרו. משרד הבריאות השיק את האפליקציה לפני חודש, נתקל בקשיים והוריד את הקמפיין לאחר שבוע. מזה שלושה שבועות הקמפיין נתון בהקפאה עמוקה ורק בשבוע הבא יושק מחדש.

"הפסקנו את הקמפיין לאחר שראינו שהורידו אותו 100 אלף והסירו אותו 50 אלף. אם לא יצליחו לשפר בשבוע הקרוב עוד קצת את האפליקציה אנחנו נצא לניסיון נוסף, רק בדיגיטל, אם זה לא עובד אז נעצור שוב", סיפקה עינת שומרון, סמנכ"לית הסברה ויחסים בינ"ל במשרד הבריאות, הסבר קודר למדי.

"ברור שהאשליה שהשב"כ לבדו ימנע סגר התפוגגה כליל", אמר גיל גן-מור מהאגודה לזכוית האזרח. "החלופה האמיתית היא החקירות האנושיות והוועדה לא משקיעה זמן בשאלה מדוע אנחנו לא משפרים את היעד לשיפור החקירות האנושיות. לא באמצעות טלפונים אישיים וחקירות על נייר אלא באופן דיגיטלי יזום". 

"בדיוני הצוות של הצט"ם (צוות טיפול במגיפות) יש כאלו שמתנגדים לאיכוני השב"כ ועד עכשיו קולם לא הגיע אליכם", אמר פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, "למה שמקבלי ההחלטות לא ישמעו את חוות הדעת המקצועית? למה שלא נראה את הדיון ושההחלטה תתקבל בשקיפות מלאה? הכלי הזה גורם הרבה יותר נזק מאשר תועלת", סיכם.

832 אלף אנשים נשלחו לבידוד תוך חודשיים. שני שליש מהמערערים על האיכון שוחררו

מניתוח הנתונים שהכינה ועדת החו"ב ניתן ללמוד שהמדינה אכן ממשיכה לשפר את המערך האפידמיולוגי ויותר חולים מזוהים על ידי חקירה אפידמיולוגית, לעומת כלי השב"כ. כך אם באמצע יולי אותרו רק כ-27 אחוז מהחולים על ידי חקירה אפידימולוגית לבדה, כיום אנו עומדים על יותר מ-50 אחוזים.

מבחינת אפקטיביות הכלי נראה ש-5.2% מהמבודדים שמאותרים על ידי השב"כ בלבד מזוהים לבסוף כחולים. 

עם זאת בתמונה הכללית נראה שמרחב הטעות של השב"כ הוא רחב. 63% מההשגות שהוגשו על מגע עם חולה אושרו. כלל ההשגות עומד על 204 אלף.

מה הקשר בין פייק ניוז לשחיתות?

בשנים האחרונות הופך קשה יותר להבחין בין אמת ושקר. כמות המידע המופצת לציבור עצומה, והאמון בתקשורת ובמוסדות המדינה נמצא בירידה מתמדת מה משפיע על היכולת שלנו להתמודד עם פייק ניוז? ● מחקרים מגלים: במדינות בהן יש תקשורת חופשית ואחראית ורמת חינוך גבוהה, הציבור מגלה יכולת התמודדות טובה יותר מול מידע כזב ודיסאינפורמציה ● טור אורח בפרויקט הקריאה הביקורתית של "שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מירה פוירשטיין |

משבר הקורונה הביא לשיא את חוסר האמון בין האזרחים בישראל לבין הנהגת המדינה. זה קורה דווקא בתקופה שבה נדרשים האזרחים להישמע להנחיות, וכששיתוף הפעולה שלהם מכריע ליכולת של החברה בכללותה להתמודד עם המגפה. התחושה היא שלצד הקורונה מתפשט לו גם וירוס הדיס-אינפורמציה, ומשפיע על האופן שבו אנחנו תופסים את המציאות ופועלים בתוכה. 

כאשר מטשטשים ההבדלים בין עובדות לדעות, בין אמת לשקר, נחלשת היכולת שלנו לברר את המציאות ולפעול בה. אילוסטרציה. (מקור: קנבה)

אולם מה קובע את רמת האמון בין האזרח למדינה ולסוכני העברת המידע, כלומר – התקשורת? מה משפיע על יכולתה של חברה להתמודד עם מידע שקרי, הטעיות, טעויות ודיסאינפורמציה?

מציאות מטושטשת

פינלנד היא המדינה עם הפוטנציאל הכי גבוה לחוסן דמוקרטי בהתמודדות עם פייק ניוז (ידיעות כזב), מבין 35 מדינות באירופה. מיד אחריה: דנמרק, הולנד, שבדיה ואסטוניה. זאת הודות לכמה גורמים: איכות החינוך, רמה גבוהה של אוריינות מדיה, חופש המדיה ואמון בחברה. הרמה הכי נמוכה של חוסן חברתי נמצאה במדינות הבלקן. כך עולה ממדד אוריינות מדיה 2019 שהוצג בנובמבר 2019 על ידי מרין לסנסקי, מנהל תכנית המדיניות האירופית לחברה פתוחה בסופיה (EuPI), בכנס של המכון הישראלי למדיניות ציבורית.

חוסן חברתי הוא נושא בעל חשיבות בולטת בעידן פוסט אמת או "התפוררות האמת" (Truth Decay). מדובר באתגר משמעותי לעולם הדמוקרטי, כולל ישראל. הכוונה לרמת העמידות של החברה מול פייק ניוז ודיסאינפורמציה. כלומר, היכולת שלנו להתמודד עם הפצה מכוונת של טענות שקריות או שקריות למחצה על ידי פוליטיקאים ובעלי עניין.

כאשר מטשטשים ההבדלים בין עובדות לדעות, בין אמת לשקר, נחלשת היכולת שלנו לברר את המציאות ולפעול בה. בעולם הדיגיטלי והרשתי בו אנו חיים, אנשים נוטים להאמין פחות לעובדות ויותר לפוסט בפייסבוק או לתאוריה אלטרנטיבית המגבה את אמונותיהם. במקום להיות אזרחים מיודעים, הפכנו לצרכני פלטפורמות מדיה של מונופולים, ש"מאוהבים" בשיתופים ובלייקים, ומכורים לאשליית הדמוקרטיזציה של המידע. 

חינוך ופייק ניוז

אחת הדרכים להגברת החוסן החברתי הוא החינוך לאוריינות מדיה: הבנה ביקורתית של התקשורת, והערכה נכונה של מהימנות המידע ומקורותיו. אזרחים אורייני תקשורת הם בעלי כושר שיפוט היודעים לאתר פייק ניוז, ולהשתמש באופן מושכל בטכנולוגיות המידע ובסביבה התקשורתית ומסריה. 

בהיעדר אוריינות תקשורתית, גובר פוטנציאל הפגיעות של החברה האזרחית מול מניפולציות מידע, הטיות דעת הקהל ורידוד השיח הציבורי-תקשורתי. 

עוד מאמרים בסדרת הקריאה הביקורתית של "שקוף":

ההערכה נעשתה באמצעות מדד הבוחן את רמת הפיצול או ההתלכדות החברתית של 35 מדינות באירופה בקטגוריות: כלכלה, איכות חיים, דמוקרטיה וממשל. על בסיס זה, נבחרו ארבעה אינדיקטורים לניבוי רמת החוסן בכל מדינה, כאשר לכל אחד מהאינדיקטורים נקבע משקלו היחסי בהתאם למידת חשיבותו:

מעצבי "מדד אוריינות המדיה 2019 " הניחו, כי מדינות עם מדיה חופשית, רמת חינוך טובה ואמון הציבור יפגינו אוריינות מדיה גבוהה מול הפייק ניוז. 

התוצאות מראות שהם צדקו: התמודדות טובה עם פייק ניוז ודיס-אינפורמציה נמצאה במדינות שיש בהן חופש מדיה ורמה טובה של חינוך. פינלנד מדורגת במקום הראשון עם 78 נקודות ואחריה: דנמרק, הולנד, שבדיה ואסטוניה. בדירוג ביניים ממוקמות מדינות מרכז-מזרח אירופה: מאיסלנד שבמקום התשיעי, ועד צ'כיה שממוקמת במקום ה-21. דירוג נמוך יותר קיבלו מדינות דרום-מזרח אירופה: מסלובקיה במקום ה-22, ועד ליוון שבמקום ה-27. בתחתית הדירוג נמצאות ארבע מדינות בלקן, מדינות המאופיינות כבעייתיות באיכות החינוך ובחופש המדיה, ולכן נמצאו הכי רגישות ופגיעות להשפעתן של חדשות כוזבות.

דירוג 35 מדינות באירופה על-פי ציוני מדד אוריינות מדיה 2019. המדד מתוקנן בין 0 ל-100, מהנמוך לגבוה

ממצאי המדד מאמתים את המחקר שמראה כי יש קשר חיובי בין רמת החינוך לתפיסות ועמדות אישיות של אנשים ביחס לפייק ניוז. לבעלי השכלה גבוהה יש יכולת טובה יותר לנתח ולהעריך מידע על בסיס ידע ומיומנויות חשיבה ביקורתית מול מניפולציות וידיעות כוזבות בחדשות. בפינלנד, שדורגה במקום הראשון, החינוך לחשיבה ביקורתית הוא חלק בלתי נפרד מתוכניות מערכת החינוך, בחסות מדיניות מוסדרת של הממשלה מול תופעת הפייק ניוז.

המדד מצביע על קשר נוסף בין רמת החינוך לחופש המדיה: במדינות עם רמת חינוך טובה (בצפון-מערב אירופה) יש נטייה למדיה חופשית יותר, וההיפך. בחלק מהמדינות כמו פולין, יש רמה טובה של חינוך, אך רמה נמוכה של חופש המדיה, ובקפריסין, יש רמה נמוכה של חינוך ורמה גבוהה של חופש המדיה. אחת הסיבות לפערים היא תרבות פוליטית שונה. 

מעצבי המדד מתייחסים לתרבות הפוליטית של כל מדינה כגורם המסביר את מעמד המדיה ומידת החופש העיתונאי ואת מצב החינוך. הכוונה, לערכים, רגשות ותפיסות הרווחים בחברה, המשקפים את אופי ההתנהגות הפוליטית של המדינה. כך למשל, מדינות צפון-מערב אירופה מאופיינות בתרבות פוליטית פתוחה המאמינה בדמוקרטיה ובכוח העם, על בסיס השתתפות ומעורבות אזרחית וחופש עיתונאי. לעומתן, במדינות מזרח אירופה התרבות הפוליטית נוטה לשמר את מוסדות השלטון ולהגן על הנרטיב שלהם, פעמים רבות על ידי הגבלת ערוצי התקשורת, חופש העיתונות והגישה לאתרים שעלולים לערער על כך

כשהאמת מתערערת

בתחום החברתי-פוליטי, המדד משקף ירידה באמון שהציבור רוכש לאנשי מדע ועיתונאים. מדינות עם רמות גבוהות של אי אמון קבלו ציון נמוך באוריינות מדיה וההיפך.

בעולם שבו מתערער מעמדה של האמת, נוצרה קרקע פורייה לתאוריות חלופיות קונספירטיביות ולתעמולה. אילוסטרציה. (מקור: קנבה)

קשר ישיר נמצא גם בין מדד אוריינות המדיה למדד השחיתות 2018. במדינות עם רמת אוריינות תקשורת גבוהה נמצא כי השחיתות נמוכה (פינלנד, דנמרק שוודיה והולנד); במדינות עם רמת אוריינות נמוכה (צפון-מקדוניה, טורקיה, אלבניה, ובוסניה-הרצגובינה), השחיתות גבוהה. הסבר אפשרי: השחיתות משגשגת במדינות שיש בהן אי אמון אזרחי, ומוסדות וארגונים חברתיים מוחלשים. 

במובן הרחב, השחיתות נמדדת ביחס לתפקוד של המגזר הציבורי. הכוונה לשימוש בכוח למען רווח אישי, הכרעות דין המשקפות מערכת משפט חלשה, וירידה בלגיטימיות ובערכו של הציבור. בעידן הדיגיטלי, לשחיתות נוספו גם מימדים של מניפולציות מכוונות במידע, הטיה, והטעיות מכוונות של מילים וביטויים: סילוף, זיוף, מניפולציה, השתמטות, השפלה, קלקול, ניצול, חתרנות ומצג שווא. הגדרה רחבה זו עוצבה על ידי הארגון לשקיפות בינלאומית (TI), הפועל באמצעות מומחים ומכוני מחקר בתחומי משילות, חברה אזרחית, כלכלה ומנהל עסקים. על פי הגדרה זו, השחיתות נתפסת כמגמה המשבשת את האקולוגיה של מערכות המידע, שהחברה, התרבות המודרנית והאזרחים תלויים בה. 

האנושות, לדבריו של הפילוסוף דניאל דנט נמצאת בפתח עידן של אי-וודאות. הסכנה הגדולה היא אובדן הכבוד לאמת ולעובדות, והנטייה של האנשים לבחור בעובדות המאששות את דעותיהם ונקודת מבטם האישית.

בעולם שבו מתערער מעמדה של האמת, נוצרה קרקע פורייה לתאוריות חלופיות קונספירטיביות ולתעמולה. אלו מגבירות את השסעים החברתיים, המתחים הפנימיים וחיצוניים, הקיטוב הפוליטי, והשחיתות. הן מרופפות את האמון האזרחי בחברה ומוסדותיה. 

אמון נמוך עלול להפחית את ההשתתפות הפוליטית של האזרחים ולפגוע בתחושת השייכות שלהם, לערער את הלגיטימציה של השלטון, וליצור ניכור, ציניות ואדישות המסכנים את איכות יציבותה של הדמוקרטיה. 

ההקשר הישראלי: הקורונה כמקרה מבחן

מדד אוריינות מדיה 2019 לא כלל את ישראל, אך גם אצלנו שאלת החוסן החברתי רלוונטית מתמיד. על -פי מדד הדמוקרטיה הישראלית 2019, האזרחים חשים אי שביעות רצון לנוכח התפקוד הלקוי של המערכת הפוליטית, והם מודאגים מהפגיעה בחוסנה של הדמוקרטיה. על פי המדד, 55 אחוזים מהנשאלים חושבים שהדמוקרטיה בסכנה. הערכה בינונית ומטה נמצאה ביחס למערכות הציבוריות: 58 אחוזים סבורים שהשלטון בישראל מושחת, ורק 36 אחוזים מייחסים אמון לתקשורת.

מחקר: אנחנו משקיעים יותר זמן בקריאת טיעונים מנוגדים לדעותינו – כדי לסתור אותם (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

גם במדד השחיתות העולמי חלה הידרדרות בדירוג מעמדה של ישראל: מהמקום ה-28 ב-2016 למקום ה-35 ב-2019. נרשמה ירידה ביכולת של המדינה למגר את השחיתות, להגן על חופש העיתונות, לשמור על זכויות האזרח ועל מרחב הגישה של החברה האזרחית למידע במרחב הציבורי. "אנו נחשפים לרוחות רעות של פלגנות והקצנה, ולמגמות שליליות של יצירת חוסר אמון במוסדות שהם ביסוד קיומה של הדמוקרטיה בישראל, ובהן רשויות החקירה והתביעה, מערכת המשפט ואכיפת החוק, והעיתונות החופשית". כך טענה השופטת (בדימוס) נילי ארד, יו"ר עמותת השקיפות הבינלאומית ישראל (עמותת בת של ארגון TI העולמי).

על רקע דברים אלה, משבר הקורונה הוא מקרה מבחן, שחשף את הסדקים בחוסן החברתי של ישראל. סחרור המידע ופרשנויות סותרות בתקשורת וברשתות יצרו חוסר בטחון אזרחי, והתרופפות משמעותית באמון הציבור. כאשר אמון הוא גורם מכריע בציות להגבלות שנכפות על האזרחים, ובהתמודדות עם מגפה (כמו במשברים אחרים), גוברים חשיבותם של החופש העיתונאי, מהימנות העובדות ושקיפות המידע של מקבלי ההחלטות. 

סקר אינטרנט שערכה התנועה לחופש המידע באפריל, בעיצומו של אחד משיאי משבר הקורונה, מראה כי הן הממשלה והן התקשורת זכו מהציבור לרמת אמינות נמוכה (18.7 אחוז ו-19.1 אחוז בהתאמה). רמת אמון נמוכה (23.9 אחוז) נמצאה גם ביחס למנהלי המשבר. מרבית המשיבים (73.3 אחוז) סברו שהמידע ממשרד הבריאות אינו מספק ואמין. 44.2 אחוז מהמשיבים סבורים כי מידע רב וסותר עובר בערוצי התקשורת, אך הם אינם יודעים מיהו הגורם עליו ניתן להסתמך.

זהו מבחן עליון לדמוקרטיה ולאזרחות, לדבריו של ההיסטוריון הישראלי פרופ' יובל נח הררי. הדרך להגן על הבריאות שלנו היא לא על ידי הקמת מערכים ואפליקציות למעקב טוטליטרי אלא על ידי העצמת האזרחים. נח הררי מדגיש: "כשמספרים לאנשים את האמת המדעית, וכשאנשים בוטחים ברשויות הציבוריות הם יכולים לעשות את הדבר הנכון גם בלי שהאח הגדול מציץ".

בהתמודדות עם "וירוס" הדיס-אינפורמציה בעידן הפוסט אמת דרושה עיתונאות מקצועית, אתית ועצמאית. אילוסטרציה (מקור: קנבה)

חוסר אמון מוגבר, אי-וודאות ביחס לעובדות, וטשטוש הגבולות שבין דעות לעובדות הם חלק מסכנות עידן הפוסט-אמת. יש להם השלכות ארוכות טווח על דעת הקהל ועמדותיו. תופעת הדיס-אינפורמציה היא מאתגרי דור הרשתות החברתיות, כל שכן בימי קורונה.

במדד חופש העיתונות 2018 של ארגון עיתונאים ללא-גבולות (RSF) מוקמה ישראל במקום ה-88 מתוך 180 מדינות. על-פי הארגון, יש קשר מובהק בין דיכוי התקשורת החופשית בתגובה לפרוץ מגפת הקורונה למיקומה של המדינה במדד. 

בהתמודדות עם "וירוס" הדיס-אינפורמציה בעידן הפוסט אמת דרושה עיתונאות מקצועית, אתית ועצמאית הפועלת מתוך רגולציה ואחריות על מהימנות המידע ושקיפותו, כולל פלטפורמות המדיה החברתית. דרושים יותר דיווחים עובדתיים ותחקירים, ופחות סנסציות. דרושה תקשורת ביקורתית ואחראית שתציג עובדות למען הציבור. 

אך לא רק! דרושים גם אזרחים אורייני תקשורת, שומרי סף אקטיביים, היודעים לאתר את שיבושי המידע והטיות השיח הציבורי. אזרחיות ואזרחים המסוגלים להציב שאלות ספקניות ולהגיב באופן מושכל ויעיל לאתגרי עידן המידע והרשת והבטחת החוסן החברתי של הדמוקרטיה בישראל.

התרבות הפוליטית בישראל מושתתת על ערכים, נורמות והיסטוריה ייחודית ומורכבת, ועם שמשלב ביקורתיות כלפי השלטון עם נאמנות ונכונות לגיוס פוליטי, כך מגדירים החוקרים דודי סימן טוב ומור בוסקילה. חינוך הציבור לביקורתיות והטלת ספק במידע המתפרסם ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת הם צורך השעה לחיזוק החברה רוויית השסעים של ישראל, ולטיפוח תרבות פוליטית המעצימה את הדמוקרטיה והחברה האזרחית. 

ד"ר מירה פוירשטיין היא חוקרת ומומחית באוריינות מדיה דיגיטלית ובחינוך לחשיבה ביקורתית.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

שקיפות במקום איומים: כך צריך לנהל את המאבק בקורונה

מתחילת משבר הקורונה הממשלה זרעה פחד, הייתה לא עקבית והעלימה מהציבור נתונים ופרוטוקולים ● המומחים מזהירים: "אנשים מרגישים שאין משמעות להקרבה שלהם ומפסיקים להאמין בנגיף" ● אפשר אחרת: מדינות כמו סינגפור וניו זילנד הוכיחו שהשקיפות עוזרת לניהול המשבר ● רשימת הכשלים – והשינויים שהציבור זקוק להם כדי לפתוח דף חדש

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול | 

דמיינו שאתם נוסעים ברכב בדרך לעבודה. הבוקר יצאתם מהבית קצת מאוחר מידי, ככה שאתם ממהרים. אתם בלחץ ונוהגים בחיפזון כדי לנסות להקטין את האיחור הצפוי, אך מרחוק נגלה אליכם לאיטו הנורא מכל: טור בלתי-נגמר של מכוניות שבקושי זזות משתרך עד האינסוף, ואתם דוהרים לכיוונו. כבר מאוחר מידי לשנות מסלול אז אתם מתגלגלים בייאוש לתוך הפקק. ככל שהרכב מאט, הלחץ והעצבים מתגברים. כמה זמן תהיו כאן? בכמה זמן תאחרו? מה תודיעו בעבודה? 

(צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

רגע לפני התמוטטות, אפליקציית וויז מודיעה לכם לפתע: "זמן מוערך בפקק: 15 דקות". אתם מתבאסים, המתנה לא קצרה לפניכם, אבל באופן משונה חשים תחושת הקלה מסוימת. מה שהיה נראה עד לפני רגע כמו המתנה אינסופית – הפך עכשיו לספירה לאחור, עם גרף התקדמות מוחשי. אתם גם יודעים בדיוק כמה זמן תאחרו, אז אתם יכולים להתקשר להודיע. בינתיים גם אפשר להאזין לפודקאסט ולהוריד לחץ.

עוד ב"שקוף" על ניהול משבר הקורונה:

"אחד הצרכים הכי בסיסיים שיש לנו כבני אדם הוא הצורך בתחושת שליטה", מסביר הפסיכולוג ההתנהגותי אלכס שילמן. "הקורונה היא הפקק. ככל שהשלטון ומקבלי ההחלטות יספקו לנו יותר מידע לגביו ויצליחו לייצר אצלנו תחושת שליטה – כמו שאפליקציית וויז מייצרת למשתמשיה מידע לגבי הפקק – נצליח לעבור אותו רגועים ומרוצים יותר".

הפסיכולוג אלכס שילמן. "מדדים ברורים מייצרים תחושת משמעות להקרבה שלנו"

מאז תחילת משבר הקורונה תהליכי קבלת ההחלטות נראו כמו ההפך המוחלט מההודעה הכנה של וויז על הפקק המתארך. בחלק מהמקרים הממשלה כלל לא אוספת נתונים על "הפקק" ולכן גם אינה מתבססת עליהם בקבלת ההחלטות. שר הבריאות אדלשטיין אף אמר לאחרונה כי הדרישה לקבל נתונים מדויקים היא "ילדותית".

יותר ויותר מומחים מבהירים כעת – משבר הקורונה הוא התנהגותי. שילמן מסביר כי כשאנו מתנהלים בחוסר ודאות וללא תחושת שליטה אנו הופכים לאומללים והרווחה הכללית שלנו, או ה"well being" שלנו כפי שהוא מכנה זאת, פוחתת. יחד איתה פוחתת גם המוטיבציה שלנו להישמע להנחיות הקורונה וגם האמון בנבחרי הציבור. המשוואה פשוטה: אם מנווטי הדרך לא ינהגו בשקיפות מול הציבור, הם לא יקבלו את שיתוף הפעולה ההכרחי למאבק בנגיף. 

אבל יש תקווה: פרופ' גמזו, פרויקטור הקורונה החדש, הבטיח לפעול בשקיפות ומקצועיות מול הציבור, ובנאומיו הוא מדבר על השקיפות פעם אחר פעם. נציין כי כשהיה מנהל בית החולים איכילוב, פרופ' גמזו נהג לפרסם את יומנו לציבור, כך שניתן לקוות שימשיך לפעול בשקיפות עצמית גם כפרוייקטור הקורונה. 

לאחרונה אף הצטרפנו לחתימה על מכתב בשם ארגונים מכל קצוות הקשת הפוליטית, שפונים לגמזו בבקשה לפעול בשקיפות בניהול המשבר. אז מה אנחנו מצפים מההנהגה לעשות אחרת ואיך זה נראה במדינות אחרות בעולם?

1. יצירת תרחישים מוגדרים מראש בטווח הקצר

מה הבעיה?

תארו לכם שהייתם יכולים לצפות ברשימת תרחישים שמתארת את עתידכם: במידה שיהיו כך וכך חולים, המסעדה שלך לא תיפתח. במידה שקצב התחלואה יגדל, תחזרי לעבוד מהבית או תצאי לחל"ת. 

כיום, משרד הבריאות לא מגדיר לציבור באופן ברור אילו מקרים מובילים לאילו הגבלות, מה שמוביל לחוסר ודאות ותחושת כאוס. לא ברור מה גורם לממשלה להחליט על סגירת מקומות בילוי או צמצום התקהלויות, מדוע סוגרים בתי עסק ומתי יסגרו את חופי הים. בחודשים האחרונים ראינו שגם כשניתנו ההנחיות, הן השתנו או בוטלו עוד לפני שנכנסו לתוקף – מה שהוכיח שאין כללים מוגדרים לסגירה או פתיחה.

מתי למשל זה קרה?

לפני כחודש הוחלט לסגור את המסעדות. המסעדנים זעמו וחלקם איימו שלא ישמעו להנחיות, כי לא היה ברור להם מדוע הם צריכים לסגור את העסק בזמן שמקומות עם פוטנציאל הדבקה דומה ממשיכים לפעול. איומי המסעדנים עבדו ובאותו יום שבו סגירת המסעדות הייתה צריכה להיכנס לתוקף – היא בוטלה

גם קניות מוגזמות הן תוצאה של חוסר ידיעה ביחס למצב (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

"ברגע שיש זיגזגים בהנחיות ותחושה שהכול פוליטי, שמי שמושך חזק יותר מקבל יותר – אנשים מרגישים שאין משמעות להקרבה שלהם", מסביר הפסיכולוג שילמן. "למה שאני אקריב, למה שאני אסגור את העסק, אם זה לא משרת בעיה גדולה שכולנו שותפים לה?"

איך פותחים דף חדש? 

על הממשלה לייצר תרחישים עם הגבלות בהתאם למדדים מוגדרים מראש, ולפרסם אותה לציבור. התרחישים צריכים לאפשר היערכות מראש: אילו מצבים יובילו לאיזה צעדי מנע, ואילו התפתחויות חיוביות יובילו להסרתם. "מדדים ברורים הם כלי נהדר, כי הם יגרמו לי להרגיש טוב יותר ובטוח יותר", מסביר שילמן. "הם מייצרים תחושת אמון ושקיפות, ותחושת משמעות להקרבה שלנו".

רוחות של שינוי. רוני גמזו, פרויקטור הקורונה (צילום: אוליבר פיטוסי פלאש 90)

בנושא הזה חלה התקדמות: לאחרונה הכריז פרופ' גמזו על "תכנית הרמזור". גמזו אמנם לא ירד לפרטי התכנית, אך מהפרטים שניתנו עד כה נראה כי היא עונה על הצורך שלנו בתחושת שליטה ומאפשרת לציבור להתכונן מראש. על פי התכנית, ערים יהיו מחולקות לצבעים: אדום, כתום, צהוב וירוק, לפי רמת התחלואה בהן. ההגבלות יוטלו על כל עיר בהתאם לצבע שלה.

מה קורה בעולם?

בניו זילנד הציגה ראש הממשלה ג'סינדה ארדרן את אסטרטגיית היציאה ממשבר הקורונה עוד בחודש מרץ. מדובר על תכנית של ארבעה שלבים, והוסבר לציבור לגבי כל שלב מה תהיה תמונת המצב מבחינת התפרצות הנגיף, מה יהיה סגור, וההשלכות על הריחוק החברתי. 

2. פרסום נתונים לציבור

מה הבעיה?

 אחת הבעיות הגדולות ביותר בניהול משבר הקורונה בישראל הוא היעדר שקיפות ביחס למצבנו. המדינה נהגה שלא לפרסם את נתונים אודות ההדבקה בנגיף או מוכנות בתי החולים, ולעיתים אף התגלה שמשרדי הממשלה כלל אינם אוספים את הנתונים הללו. אבל זה לא נגמר כאן: דיוני הממשלה בנושא חסויים ונשלחים לארכיון לעשרות שנים. 

"כשאין נתונים לגבות בהם את ההחלטות, עלולה להתקבל תחושה קשה בציבור – של חובבנות מצד מקבלי ההחלטות", טוען מוטי שרף, מומחה לניהול משברים. "לאחרונה הייתה תחושה בציבור שההנחיות לא ניתנות מתוך העמקה, אלא מתוך שליטה. יותר מזה – הציבור הבין שאם סקטור הפעיל לחץ – הוא ישנה את ההקלות. כך נוצר חוסר אמון. למה מופעי תרבות לא ומסעדות כן?"

מתי למשל זה קרה?

לצערנו לא חסרות דוגמאות. בתחילת המשבר גילינו כי אין נתונים לגבי כמות מכונות ההנשמה בישראל. לאחר מכן נוכחנו לגלות כי משרד הבריאות העביר נתונים שונים לסגן שר הבריאות יואב קיש ולחברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון לגבי כמות הדבקה בבריכות. משרד הבריאות השיק אתר בו ניתן לקבל נתונים לגבי מצב הקורונה בישראל רק לפני חודשיים, אחרי שחלפו שלושה חודשים מתחילת המשבר.

יפעת שאשא ביטון. התעקשה לקבל נתונים (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

מנכ"לית עמותת "מדעת" לקידום בריאות הציבור אדוה לוטן, סיפרה כי כבר מתחילת המשבר עיתונאים התלוננו בפניה כי לא הייתה להם גישה למידע וכי הם לא מקבלים תשובות ממשרד הבריאות. "עיתונאים ביקשו ממני להעביר להם דוחות במקום שהמידע יהיה פתוח ויזרום", היא העידה. "זה גורם לחוסר אמון במשרד".

איך פותחים דף חדש?

על מקבלי ההחלטות לאסוף נתונים ולפרסם אותם לציבור ולעיתונאים באופן מסודר ובהיר. עליהם להתייחס ברצינות לדרישה לשקיפות בנתונים ובהליך קבלת ההחלטות ואף לשקול להגביר את השקיפות מעבר לרגיל בעת המשבר.

יחד עם זאת, לוטן הדגישה כי "במשבר הקורונה ההחלטות לא תמיד יכולות להתקבל על סמך נתונים קונקרטיים, כי בעת משבר לא תמיד אפשר לחכות עד שייאסף מספיק מידע. אין לנו זמן להרשות לעצמנו לעשות זאת".

שלטים עם מסר חיובי עובדים טוב יותר (צילום: אלכס פרפורי)

גם לכך יש פתרון: לייצר מצב בו הציבור יודע על סמך מה התקבלו ההחלטות, גם אם מדובר בהחלטות שהתקבלו על בסיס הערכות ולא על נתונים. "לפעמים צריך לקבל החלטות רק על בסיס שיקול דעת והסקת מסקנות", ממשיכה לוטן. "זה בסדר, וזה חלק מהעניין של קבלת החלטות בעת משבר – אבל אני חושבת שמשרד הבריאות כשל בהסברה בנושא הזה. ברגע שהשיקולים לא מוסברים בצורה מספיק טובה, אמון הציבור מתמסמס".

לדברי לוטן, משרד הבריאות מאוד השתפר בפרסום נתוני הקורונה ה"יבשים" לציבור. המשרד מפרסם תמונת מצב כללית מפורטת, בה ניתן לראות בבירור כמה נדבקים יש, היכן הם, ועוד.

מה קורה בעולם?

המכון הלאומי לבריאות הציבור בהולנד (RIVM) עורך מספר מחקרים בנוגע לקורונה. המחקרים עוסקים למשל בדרך בה תופס הציבור את משבר הקורונה, על המוטיבציה להשמע להנחיות, חיסונים, השפעת הנגיף על משפחות וצעירים, קורונה ומי הביוב, ועוד. 

כל המידע בנוגע למחקרים פתוח לציבור: מה מטרת המחקרים, מי החוקרים שעוסקים בכל נושא, על אילו מודלים הם מתבססים וכו'. המחקרים עודם מתנהלים, אך המכון מעדכן בכל כמה שבועות כיצד התקדם כל מחקר ומה תוצאותיו עד כה. את חלק מההסברים על המחקרים מלווה גם סרטון, באנגלית או הולנדית, שמסביר על המחקר ומטרתו. 

באתר של המכון גם מסבירים מדוע חשוב להתבסס על מודלים ועל מחקרים באופן כללי בהתמודדות עם נגיף הקורונה, וניתן לקבל מידע בנוגע לְמה מחשבים במכון באמצעות אילו מודלים ולמה.

3. תכנון לטווח ארוך 

מה הבעיה? 

נראה כי הקורונה הולכת ללוות את חיינו לתקופה של כמה שנים. עד שיימצא חיסון אפקטיבי, עלינו ללמוד לחיות לצד הנגיף. כרגע לא ברור האם ממשלת ישראל מכינה תכנית ארוכת טווח שתבטיח שגרת חיים נורמלית ויציבה לצד הקורונה. תכנית ארוכת טווח כזו כמובן לא תוכל לספק ודאות מלאה, אך היא תספק לציבור ביטחון ותחושת סדר ושליטה.

"אנחנו לא במשבר בריאותי, אלא במשבר של התנהגות אנושית", הדגיש שרף. "צריך להביא את הציבור למצב בו הוא מתרגל לשגרת הקורונה, הוא צריך לחיות איתה באושר ועושר. אם מקבלי ההחלטות לא יצליחו להביא את הציבור למצב בו הוא יכול לחיות וגם להתפרנס בזמן הקורונה – זה בוודאי לא יעבוד".

למידה מרחוק. כדי להתרגל לשגרה לצד הקורונה אנחנו זקוקים לתכנית לטווח ארוך (צילום: חן ליאופולד, פלאש 90)

הפסיכולוג שילמן מוסיף כי תכנון לטווח ארוך יעזור לגייס את הציבור להישמע להנחיות. "כולנו מסוגלים 'לסבול' קצת למען מטרות לטווח ארוך, אם אנחנו יודעים מה המטרה, לכמה זמן פחות או יותר אנחנו צריכים 'לסבול' עבורה ומה יהיו הפירות ממנה", הוא אומר.

איך פותחים דף חדש?

פרסום תכנית שתיתן לציבור ודאות לגבי החיים לצד הקורונה בחודשים הקרובים.

מה קורה בעולם?

סינגפור פרסמה תכנית של שלושה שלבים להתמודדות עם הנגיף. שלב מספר שלוש, כך נכתב באתר הממשלה, הוא "הנורמלי החדש" – זאת אומרת, החיים הנורמלים החדשים. הממשלה הצהירה שהיא רוצה להצליח להישאר בשלב השלישי עד שימצא חיסון לקורונה.

4. הסברה והנגשה חכמה – במקום הפחדה

מה הבעיה? 

ההבנה כי המשבר הוא התנהגותי מובילה לשאלה: מהי הדרך הטובה ביותר לייצר אמון בקרב הציבור כדי שישתף פעולה ויישמע להנחיות? בישראל נראה כי בחרו בטקטיקה של הפחדה: מאיימים על הציבור בסגר, מחלקים קנסות גבוהים ומאשימים את הציבור בחוסר ציות לכללים. 

אך לדברי מומחים, הפחדה אינה יעילה לטווח ארוך ולא מולידה שינוי התנהגות. "מקבלי ההחלטות שוכחים שהסכנה בקורונה היא לחלוטין לא מוחשית", מסבירה לוטן. "לכן, אנשים תופסים את הנגיף כפחות מסוכן: החולים לא נמצאים סביבנו, הכול קורה מאוד לאט, לוקח שבועיים שלושה עד שאנשים מתים. כל אלה מאוד משפיעים על איך שאנשים תופסים את רמת הסיכון. מה גם שהציבור הישראלי רגיל להתמודד עם מצבים מפחידים, אז הנגיף נתפס כאיום קטן יותר. 

חוסר הבנה של המצב גורם לאנשים להפסיק להאמין בנגיף (צילום: נתן רושנסקי)

"במקום להתמודד עם הבעיה הזו, הלכו על טקטיקה קלה יותר: הפחדה. אבל בתחום בריאות הציבור ידוע שהפחדה פחות אפקטיבית. כשבודקים איך אפשר לגרום לאנשים לא לשתות, לא לעשן, לחסן את הילדים שלהם – הניסיון מוכיח שהפחדה עובדת לטווח קצר ואז מפסיקה להשפיע".

חוסר שקיפות והיעדר הסברה תוך הפחדה מוגזמת – הופכים לקרקע פוריה לתיאוריות קונספירציה. "חוסר הבנה של ההנחיות עלול לגרום לי לייצר דרכים אלטרנטיביות לתחושת שליטה, כמו למשל להתחיל לא להאמין בנגיף", מתאר שילמן. "יש לי מכרה שאמנם מסתובבת עם מסכה על הפנים, אבל אומרת שהיא בכלל לא מאמינה בקורונה. זה מגיע כניסיון להשיג תחושת שליטה". 

איך פותחים דף חדש?

שקיפות בנתונים אינה מספיקה, יש להשקיע בהסברה חכמה וביצירת רגשות חיוביים בציבור בהתמודדות מול הנגיף. פרסום של טבלת אקסל עמוסת נתונים הוא נהדר – אך לרוב הציבור אין את הכלים לנתח אותו ולהסיק ממנו מסקנות. לכן על הממשלה להשקיע משאבים בהנגשת המידע לציבור באופן שכל אחד ואחת יכולים להבין.

משימת ההנגשה היא לא עניין של מה בכך – חשבו על כל המילים המסובכות שכולנו למדנו בחודשים האחרונים. "מדובר באירוע שמחייב שימוש באלמנטים מתחום תקשורת המדע. צריך להסביר לציבור מושגים מסובכים, כמו 'מקדם הדבקה' 'קצב הכפלה' ועוד", מדגישה לוטן, מנכל"ית "מדעת". "אנשים בתחום הזה יודעים לקחת את המושגים המקצועיים ולהוריד אותם לקרקע בלי לפספס את הנתונים החשובים – מה שעלול לקרות כשנעזרים באנשי מדיה שאינם אנשי מדע".

כך למשל, אנשי עמותת "מדעת" הצליחו להפוך הסבר מסורבל של משרד הבריאות לגבי הנחיות חדשות לחקירות אפידימיולוגיות, לתרשים זרימה ברור. לדברי לוטן, התרשים הפשוט והמקצועי הפך ויראלי, ואף שימש את משרד הבריאות בהמשך.

מה קורה בעולם? 

באתר הקורונה של ממשלת סינגפור, הממשלה יצרה דפי הסברה עם גרפיקות וסרטונים לגבי מצבים רבים ושאלות לגבי הקורונה. בחלק מהם נכתב בפירוט איך להתנהג בסיטואציות שונות לגבי ההנחיות החדשות. לדוגמה: "איך להישאר בטוחים כשאוכלים בחוץ", "איך להישאר בטוחים כשנפגשים עם חברים טובים", וגם "הבסיס המדעי שמאחורי עטיית מסכה". בתוך העמודים יש גרפיקות פשוטות וסרטונים עם הסברים לכל הנ"ל.

5. דוגמה אישית

מה הבעיה? נבחרי הציבור שלנו נתפסו שוב ושוב מפרים את הנחיות הקורונה שהם עצמם קבעו. ההתנהגות הזו של נבחרי הציבור מחלישה מאוד את האמון בהם ובהנחיות שהם נותנים ומעודדת אי-ציות. 

מתי למשל זה קרה?

בתקופת הסגר בפסח, בזמן שכולנו עשינו סדר פסח בזום ושלחנו פרחים לסבא וסבתא מרחוק – נבחרי ציבור בכירים סעדו עם בני משפחתם בניגוד להנחיות. ביניהם: ראש הממשלה נתניהו, נשיא המדינה רובי ריבלין ושר הבריאות דאז, יעקב ליצמן (יהדות התורה) – שגם הפר הנחיות נוספות של הקורונה. 

שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן. הפר בעצמו הנחיות בזמן הסגר

"כשראש הממשלה מצפצף על ההנחיות, הציבור כמו אומר 'רגע אנחנו צריכים לספוג את כל החרא הזה – והם עושים מה שהם רוצים?'" הסבירה אדוה לוטן. "זה פוגע ברצון שלנו לעמוד בהנחיות וכמובן פוגע באמון הציבור בנבחרים. הרי אם ראש הממשלה לא עומד בהחלטות שהוא מקבל – אז אולי הן לא באמת נחוצות?"

איך פותחים דף חדש? 

פשוט מאוד – נבחרי ונבחרות הציבור חייבים לעמוד בהנחיות כל הזמן. הם צריכים לשמש דוגמה מופתית להתנהגות של שמירה על ההנחיות, מפני שהם אלה שמנהיגים את הציבור ומובילים את המאבק בקורונה. הם הפנים של המאבק. אם הם לא יעמדו בהנחיות, המוטיבציה הציבורית לעמוד בהנחיות תיעלם. נבחרי ציבור שנתפסים באי-עמידה בהנחיות, כאילו נתפסו בשקר לציבור.

מה קורה בעולם?

ישראל היא לא המדינה היחידה שבה נבחרי הציבור פעלו כך, אך נראה שבמקומות אחרים בעולם אירועים כאלה לא עוברים לסדר היום. 

כך למשל, שר הבריאות של ניו זילנד התפטר לאחר שנתפס מפר את הסגר שהוטל על המדינה: השר לשעבר, דיוויד קלארק, נתפס כשהוא רוכב על אופניים בהרים וגם יצא לטיול בחוף עם בני משפחתו בזמן סגר שהוטל על המדינה. בסקוטלנד התפטרה ראש מערך הבריאות קתרין קלדרווד, לאחר שנסעה לבית הנופש שלה – למרות שהנחתה את הציבור לא לצאת מהבית למטרות בלתי-חיוניות. 

6. עקביות במסרים

מה הבעיה?

לא פעם אנו עדים לקבלת החלטות סותרות: הממשלה מקבלת החלטה ולאחר כמה ימים משנה אותה או מפרסמת הנחיה נוספת, שסותרת את ההנחיות הקודמות. גם שרים ופקידי ממשלה בכירים נמצאו סותרים אחד את השני לא פעם באופן פומבי. חוסר העקביות במסרים מוביל לבלבול ולחוסר הבנה של ההנחיות בקרב הציבור.

מה למשל קרה?

כשנפתחו בתי הספר מחדש יחד עם עוד מספר הקלות, הממשלה הקפידה לשמור על אווירה זהירה בציבור. חרף זאת, השר אדלשטיין הודיע כי בעקבות גל חום שפקד את ישראל בדיוק בימי פתיחת בתי הספר – ניתן לא לעטות מסכות במשך שלושה ימים.

שר הבריאות, יולי אדלשטיין. העביר הנחיה מבלבלת שסתרה הנחיות קודמות

"ברור שהנחייה כזו מנוגדת לכל חוות דעת המקצועיות", מסבירה אדוה לוטן. "המסר שעבר לציבור בהנחייה הזו הוא שאפשר להיות בלי מסכות למשך כמה ימים. ברור שזה לא נכון ופוגע בהתמודדות עם הקורונה. הבעיה היא שזה מסר שמאוד קשה להתאושש ממנו בהמשך".

איך פותחים דף חדש?

על מקבלי ההחלטות לייצר אחידות במסרים לגבי הקורונה, ולהקפיד כי כל הדוברים מול הציבור מקפידים ליישר קו. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

רבע ממבודדי קורונה שאותרו על ידי שב״כ שוחררו לאחר שהתברר כי האיכון היה שגוי

בחמישה שבועות שלח השב״כ לבידוד כ-281 אלף אזרחים באמצעון מסרון רק כ-4 אחוזים ממבודדי שב״כ אובחנו כחולים למרות הטענות כי אינו יעיל במאבק בקורונה, הממשלה ממשיכה להשתמש בכלי הדיגיטלי של שב״כ ולעקוב אחר כל אזרחי המדינה 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

רק כ-4.3 אחוז מהאזרחים שקיבלו הודעה על חובת בידוד לאחר שהטלפון שלהם אוכן על ידי השב״כ כמי שנחשפו לחולה מאומת – אובחנו כחולים בקוביד-19. רבע מהאנשים שאותרו באמצעות כלי המעקב שמפעיל השב״כ ונשלחו לבידוד, שוחררו לאחר שהתברר כי האיכון היה שגוי. למרות שהאפקטיביות שלו מוטלת בספק גדול, ולמרות שפותחה אפליקציה ייעודית מטעם משרד הבריאות – המגן – מתעקשת הממשלה להמשיך לעשות שימוש בכלי המעקב של שירות הבטחון הכללי. 

מחר זה יכול לקרות גם לך – הודעת אסמס אחת תשלח אותך לבידוד מלא, בטעות, ולכי תוכיחי שאין לך אחות. בידוד קורונה, אילוסטרציה.

מה שהיה נראה כצעד חסר תקדים במדינה דמוקרטית – לאשר לשירותי הבטחון שלה לעקוב אחר כל האזרחים באופן גורף ואיסוף מידע עליהם – הפך במרוצת החודשים האחרונים של התמודדות עם מגפת הקורונה לעובדה קיימת שהתרגלנו אליה. ישראל היא המדינה היחידה שמתגאה במשטר הדמוקרטי שלה, ומשתמשת באמצעי ריגול נגד אזרחיה באופן גורף. 

כמעט חצי מליון מבודדים בחמישה שבועות

בשבוע שעבר התקיים בוועדת החוץ והבטחון של הכנסת, בראשה עומד ח״כ צבי האוזר (דרך ארץ), דיון במהלכו נחשפו הנתונים על אזלת היד שמגלה המדינה בכל הקשור לאיתור ובידוד מגעים עם חולים מאומתים. 

במהלך הדיון נחשף כי בתוך חמישה שבועות, מאז ה-1 ביולי, נשלחו 483 אלף אזרחים לבידוד. כ-281 אלף מהם אותרו באמצעות כלי השב"כ. אחרים אותרו באמצעים אחרים (חקירות אפידמיולוגיות, ודיווח עצמי). 70 אלף, כרבע מתוך המבודדים בעקבות איתורים של השב"כ ערערו על נכונות המידע, ושוחררו מהבידוד הכפוי. 

עוד בנושא:

הסיבה המרכזית בגינה כינס ח״כ האוזר את הוועדה בראשה הוא עומד היתה ניסיון להוביל מהלך שיצמצם את תקופת הבידוד מ-14 יום ל-12. הטענה המרכזית של האוזר היא שאם משתמשים בכלי הדרקוני של שב"כ צריך לצמצם עד כמה שניתן את הנזק שנגרם לציבור. אולם המהלך לא זכה לשיתוף פעולה ממשרד הבריאות. 

במהלך הדיון חשף האוזר כי ניסה לקבל חוות דעת בנושא ממשרד הבריאות, אך ללא הצלחה. הוא סיפר כי פנה למנכ״ל משרד הבריאות, פרופ׳ חזי לוי, עוד ב-21 ביולי אולם עד לזמן הדיון לא קיבל ממנו תשובה. שבוע אחר כך, ב-28 ביולי פנה לפרויקטור הקורונה פרופ׳ רוני גמזו, אך לא קיבל התייחסות. האוזר, שמשוכנע שצריך לקצר את תקופת הבידוד אמר במהלך הדיון שאם משרד הבריאות לא ימסור לו את המידע הרלוונטי ואת חוות דעתו המקצועית הוא יבקש מוועדת החוץ והביטחון לעצור את איכוני השב"כ.

ניסה לצמצם את תקופת הבידוד. ח״כ צבי האוזר ועדת חוץ וביטחון (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

סגן שר הבריאות, ח״כ יואב קיש (הליכוד), שנכח בדיון, ענה להאוזר שהוא לא מכיר את הפניה והתנצל בשם המשרד, אך גם לא סיפק תשובה בעצמו. קיש טען בדיון כי הכלי של השב"כ הוא זה שהצליח להוריד את התחלואה. יכול להיות שח״כ קיש צודק, אבל אי אפשר באמת לדעת. לא בלי מידע. וגם קיש לא הציג נתונים שמגבים את הטענה שלו. היום (שני, 17/8) הודיע משרד הבריאות כי הוא מתנגד לקיצור ימי הבידוד. מלשכתו של האוזר נמסר בתגובה לפניית ״שקוף״ כי הוא: "יבקש ממשרד האוצר דו"ח האומד את היקף הפגיעה הכלכלית באשר למספר המבודדים".

המועד הבא שבו תידרש הוועדה לאשר את המשך איכוני השב״כ יהיה ב-3 בספטמבר. זו תהיה הזדמנות נוספת של הוועדה "לאיים" בהפסקת השימוש בכלי.

מדינה אדומה במעקב

קשה מאוד להפריד בין הפעולות השונות שננקטו, לטוב ולרע, ולהסיק מהן מה סייע למאבק במגפה, ומה דרדר את מצבנו. כך לדוגמא, לצד הפעלת הכלי ב-1 ביולי התבצעה פתיחה מהירה של המשק. בנוסף, מספר החקירות אפידמיולוגית עדין נמוך מהמצופה. לפי דו"ח של מרכז המחקר והידע הלאומי למערכה בקורונה (גוף של אגף המודיעין בצה״ל) ביחס למדינות מערביות אחרות, ישראל ממוקמת במקום נמוך במספר החוקרים האפידימיולוגים שהיא מפעילה. לאחר שיסתיים התגבור המובטח של מערך החקירות, יעמוד היחס על חוקר אפידימולוגי אחד על כל עשרת אלפים תושבים. לשם הפרופורציות, בגרמניה יש חוקר אחד לכל 4,000 נפש, ובאנגליה היחס הוא 1:2,200. המצב שלנו טוב יחסית לסינגפור שם היחס עומד על חוקר אחד לכל 40 אלף נפשות. 

ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שמשתמשת בכלי מעקב אחרי כל האזרחים שלה. למרות זאת אנחנו עדיין מדינה ״אדומה״. לשם השוואה, לפי אתר הסטטיסטיקה הבינלאומי worldometers, שמרכז נתונים בזמן אמת אודות המאבק העולמי בקורונה, ישראל נמצאת במקום 20 בעולם עם 9,083 מקרים מאומתים לכל מיליון תושבים, כאשר הממוצע העולמי עומד על 2,572 מקרים לכל מיליון תושבים. גרמניה, שממוקמת מעט מתחת לממוצע העולמי, אגב, לא משתמשת בכלי ריגול אחר אזרחיה.

מספר החוקרים האפידימיולוגים בישראל נמוך, ביחס למדינות מערביות אחרות. (צילום מסך מתוך דו"ח של מרכז המחקר והידע הלאומי למערכה בקורונה)

בנוסף, אם בכל שבוע מאה אלף איש נשלחים לבידוד ומנתקים אותם מהאוכלוסיה, לא משנה מי הם והאם הם חולים, זה עשוי להוריד את היקף התחלואה. 

הודעות שגויות ששלח השב״כ. יש אנשים שהצליחו להוכיח כי ההודעה שקיבלו שגויה, אבל מה עושה מי שאינו יכול להוכיח ונשלח ל-14 ימי בידוד בלי שום סיבה?

בדו"ח של הרשות להגנת הפרטיות, שהתפרסם לפני כשבועיים, נכתב כי: "גם בחלוף כחודש מאז חודש השימוש בו, מנגנון השב"כ עודנו גוזר על רבבות מתושבי מדינת ישראל הגבלה דרסטית על חופש התנועה לפרק זמן של שבועיים, מבלי שנחשפו כלל לחולה קורונה".

הדו"ח מציין כי: "הדוח האחרון שהועבר על ידי משרד הבריאות ליועץ המשפטי לממשלה מלמד כי כ-57% מההשגות שהוגשו על ידי מי שקיבל הודעה על חובת בידוד באמצעות מנגנון השב"כ, התקבלו והובילו לשחרור מבידוד". בנוסף, מציינים בדו"ח כי רק ״כ- 4.3% בלבד ממי שקיבלו הודעה על חובת בידוד באמצעות מנגנון השב"כ, אובחנו בסופו של יום כחולים".

למרות זאת, במהלך הדיון ח״כ קיש רמז שהממשלה הולכת להתעקש על המשך השימוש בכלי המעקב של שב״כ גם במספרים נמוכים יותר. "אני לא בטוח שהמדד של פחות ממאתיים חולים ביום הוא נכון", אמר קיש ביחס למגבלה בחוק שקובעת כי יש להפסיק את השימוש בכלי המעקב אם המגפה נבלמת ונגיע למצב שבו יתגלו ביום 200 חולים מאומתים ומטה. 

למרות אמצעי הריגול המשוכללים, ישראל לא מצליחה לקטוע את שרשרת ההדבקות. מאז התגאה נתניהו בכך שאנחנו משמשים דוגמא למדינות העולם בהתמודדות עם המגפה – ירדנו לתחתית הדירוגים והפכנו למדינה אדומה. סימן שאלה ענק מרחף מעל יעילות השימוש בכלי האיכון של השב״כ, ששולח עשרות אלפי אנשים לשבועיים של בידוד – שהוא כמו מעצר בית ללא משפט, לעיתים בחדר סגור ובניתוק מוחלט ממשפחה וחברים. וכל זאת – באבחת הודעת טקסט אוטומטית.

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע):
מהנתונים עולה כי כלי השב"כ שולח עשרות אלפי אזרחים לבידוד ללא כל צורך. מחר זה יכול לקרות גם לך – הודעת אסמס אחת תשלח אותך לבידוד מלא, ולך תוכיח שאין לך אחות. לצד אותם אנשים שהצליחו להוכיח את טענתם כי האיכון שלהם היה שגוי, רבים אחרים קיבלו את ההודעה על בידוד אך לא הצליחו להוכיח שמקורה בטעות. מדובר בפגיעה אנושה בזכויות אדם, בפרטיות, בחופש העיסוק והתנועה, ביכולת להשתכר, לקיים חיי משפחה וחברה. בידוד ארוך בחלל סגור עלול גם לפגוע בבריאות, הפיזית והנפשית, אם הוא נעשה מהמניעים הלא נכונים. 

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י):
לא רק שהיא פוגעת קשות בפרטיות שלנו, הממשלה ממשיכה להשתמש בכלי שהוכח שוב ושוב שאינו אפקטיבי ואינו מסייע בצמצום המגפה. בדרך הזאת היא מתחמקת מהצגת תוכניות פעולה אפקטיביות. חברי הכנסת חייבים לדרוש מהגופים המוסמכים להציג פתרונות יעילים שפגיעתם באזרחים חמורה פחות. 

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

 

הקורונה הפכה לתירוץ הטרנדי של מוסדות השלטון

למה לא הוצאתם מכרז אחרי 17 שנה? קורונה. איך לא מיניתם את מי שהייתם צריכים למנות? קורונה. מדוע לא דיווחתם על הוצאות בזמן? קורונה. בחודשים האחרונים קיבלנו כמה תגובות מביכות מאוד למחדלי השלטון. איך לא סיפרנו לכם עד עכשיו? קורונה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה כהן |

גם אתם חשבתם בתמימות שנגיף הקורונה הוא בסך הכל מחלה? טוב, גם אנחנו. אבל לפי משרדי הממשלה ונבחרי הציבור שלנו, הנגיף המסתורי לא רק מייצר אבטלה ועוני, אלא גם מסוגל לשבש רטרואקטיבית תהליכים שהיו צריכים לקרות הרבה לפני ש-covid 19 פרץ לחיינו. 

בשורת כתבות שפרסמנו בחודשים האחרונים על מחדלים ומריחות זמן מצד נבחרי הציבור, קיבלנו שוב ושוב את התשובה: "הקורונה עיכבה אותנו". אספנו עבורכם את כל התגובות שהשאירו אותנו פעורי פה.

כבר 17 שנה אין לנו מגנזיום במים – בגלל הקורונה?

המחדל הראשון הוא מחסור המגנזיום במים. בקצרה: בשנת 2003, הממשלה נחשפה לכך שהיעדר מגנזיום במים המותפלים פוגע בבריאות הציבור. עד כמה פוגע? לפי משרד הבריאות, הוספת מגנזיום יכולה למנוע כ-250 מקרי מוות בשנה. ב-2009 קבעה ועדה ייעודית כי יש להוסיף מגנזיום למי השתייה. חרף זאת, המים שלנו נטולי מגנזיום עד עצם היום הזה, תוכלו לקרוא את הכל בתחקיר המגנזיום של מאיה קרול.

עוד כתבות ב"שקוף":

הפיילוט של הוספת המגנזיום טרם יצא לפועל, על אף שחלפו שמונה שנים מאז שמשרד ראש הממשלה קבע כי יש לבצעו, ושמועדו כבר נדחה מספר פעמים. אבל מזל שפרץ לחיינו נגיף הקורונה, כי הוא תירוץ שמתאים בדיוק לדוברות משרד הבריאות כדי להסביר את המחדל.

"כידוע בוודאי, בחודשים האחרונים משרד הבריאות עסוק מאוד במשבר הקורונה, ורוב המשאבים של משרד הבריאות וממשלת ישראל מתועדפים לנושא זה", בחרו להסביר במשרד הבריאות. 

"מסיבות אלו קשה להעריך מתי יותנע הפיילוט, שרק על פי תוצאותיו יוחלט האם ומתי יוסף מגנזיום למים המותפלים. אנו כמובן מקווים שהנושא יתקדם בקרוב". 

ב-14 רשויות מקומיות אין מבקר פנים מעל לשנה – בגלל הנגיף, כמובן

מסתבר שמחלת הקורונה האכזרית לא פסחה גם על הרשויות המקומיות, ולכאורה מנעה מינויים של מבקרי פנים בשלל עיריות ומועצות. להזכירכם, נכון ליוני, ב-19 רשויות מקומיות אין מבקר פנים, כ-14 מתוכן בפער חמור, כך כתב עידן בנימין בכתבה על מבקרי הפנים. רק שהעובדות לא ממש מעניינות את הרשויות המקומיות. מבחינת קריית ים ומבשרת ציון לדוגמה, משבר הקורונה הוא תירוץ לגיטימי לעובדה שלא מינו מבקר פנים כשנתיים.

"בשל הקורונה – הוקפא הנושא וההליך יחל שוב בימים הקרובים", אמרו במבשרת ציון. "הנושא מוכר, אך ועדת המכרזים בוטלה בשל משבר הקורונה", הסבירו בקריית ים.

יואב קיש לא הגיש הצהרת הון למדינה – כי הוא עסוק בקורונה

כל שנה, כל שר בממשלה נדרש להגיש הצהרת הון למבקר המדינה. וכל שנה, אנחנו נתקלים בעשרות בקשות דחייה במקרה הטוב, והתעלמויות במקרה הרע, מחוק זה. מי שעוקב אחרינו באדיקות כבר מכיר את שלל התירוצים המגוונים שקיבלנו, כשבחרנו לא להרפות עד שכולם יגישו אותה. 

נרדמת בישיבה? אנחנו לא. מחכים להצהרת ההון שלך – אין תירוצים

השנה, סגן שר הבריאות יואב קיש מיהר להשתמש במילת הקסם החדשה. "סגן שר הבריאות, ח"כ יואב קיש, עסוק מבוקר עד ערב במשבר העולמי סביב נגיף הקורונה. נושא הצהרת ההון נמצא בטיפול ויוגש בקרוב", נמסר מלשכתו.

סגן השר, נראה לך סביר שכל האזרחים יאחרו בתשלומי ארנונה, מיסים ומשכורות – בגלל הקורונה? חוק אחד לך וחוק אחד לנו? אולי אין לנו את התרופה למחלה, אך יש לנו את התרופה לשחיתות: שקיפות. ואנחנו לא נרפה עד שתשמש בה. 

משרד הבריאות עובר על החוק כל שנה – אבל הפעם זה בגלל הקורונה

כל שנה משרד הבריאות מתבקש לפרסם את שמות התורמים למוסדות הרפואיים ולהסתדרות הרפואית עד האחד במאי. בכל שנה הוא מתעכב. כך, הדו"ח של שנת 2018 פורסם באיחור של חצי שנה, וכל דו"ח החל מ-2014 הגיע לעינינו באיחור מעצבן. אבל השנה, כשכתב שקוף, עידן בנימין, פנה למשרד הבריאות, הם זכו בתירוץ חדש להתהדר בו: משבר הקורונה כמובן. 

"לאחרונה הסבנו את עיקר המאמצים לטיפול במשבר הקורונה", הסבירו במשרד הבריאות. "הטיפול בנתוני התרומות נמצא כרגע בעשייה והדו״ח יתפרסם בזמן הקרוב". 

כבר שנה שאנחנו לא יודעים מה חברי הכנסת עשו עם 14 מיליון ש"ח 

יותר משנה חלפה מאז שנדרש מבקר המדינה לדווח לציבור כיצד התנהלו חברי הכנסת עם הכסף שקיבלו לטובת הפריימריז. אין לנו שום דרך לדעת אם עשו שימוש הגון בכסף שלנו. אבל לפי תשובת מבקר המדינה לכתב שלנו, עידן בנימין, הקורונה היא תירוץ סביר לכך.

משרד מבקר המדינה טען כי "בשל תקופת משבר הקורונה וריבוי מערכות הבחירות היו עיכובים בהגשת הדוחות הכספיים של המועמדים ותשובותיהם לביקורת. משרד מבקר המדינה עוסק בימים אלו בהשלמת הביקורת על כלל המועמדים בכל מערכות הבחירות שהתקיימו, ועם השלמתה היא תפורסם לציבור". 

בלי נאומים מר מבקר המדינה, פשוט תעשה את העבודה שלך (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

אין ספק שמשבר הקורונה משפיע כמעט על כל תחום בחיינו, וכן על עבודתו של כל משרד ממשלתי. אין ספק שהוא מייצר כאוס וחוסר וודאות, ותוקע תהליכים ותכניות. אבל הוא לא לגיטימציה לצפצף על הציבור. כבר באפריל סיפרנו לכם איך הטייקונים מכניסים לנו יד לכיס בחסות הקורונה, ומסתבר שהשיטה הזו מתפשטת ממש כמו המגיפה. אסור לנו לתת לקורונה להיות מילת קסם לטרפוד חובות אמיתיות לציבור. 

  • מכירים תשובות מביכות נוספות מכתבות במקומות אחרים? קיבלתן תשובה כזאת בעצמכן מרשות מקומית או גוף רשמי אחר? כתבו לנו לכתבת מאיה כהן