פוסטים

15 סימנים לכך שהח״כים מוותרים על עצמאות הכנסת

כיפוף חוקים, ממשלה מנופחת, שינוי מסורות, ביטול החקיקה הפרטית, התעלמות משאילתות, עיקור האפשרות לאי אמון בממשלה, בחירת ועדות כנסת בניגוד לנורמות ● הממשלה מובילה מהלכים כוחניים נגד הכנסת והח״כים ויתרו על כוחם מרצון ● ללא הפרדת רשויות זו כבר לא תהיה אותה הדמוקרטיה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשבוע שעבר הפסידה הקואליציה בהצבעה בכנסת על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת עסקת הצוללות. במהלך חריג ביותר ביטל יו"ר הכנסת, יריב לוין, את ההצבעה וקיים אחת חדשה במקומה. גם אם היה היגיון במעשיו, לוין פעל בבריונות כשהוריד מכסא היו"ר את סגן יו"ר הכנסת, מנסור עבאס, שניהל את הישיבה וללא התייעצות ובחינת המקרה קיים מיד הצבעה חוזרת.

המעשה עצמו הוכשר בדיעבד על ידי ממלאת מקום היועצת המשפטית, עו"ד שגית אפיק, שעתידה המקצועי תלוי בלוין עצמו. גם אם אתם חושבים שהמהלך הנקודתי של לוין היה סביר קשה יהיה להתעלם מהתמונה שהולכת ומצטיירת – חברי הכנסת ה-23 מועלים בתפקידם.

האופוזיציה זועמת על המחטף של יו״ר הכנסת יריב לוין שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

מצד אחד ניצבת הממשלה ה-35 שמובילה מהלכים שמרוקנים את הכנסת מכל תוכן. מצד שני חברי וחברות הכנסת שלא נאבקים על מעמדה של הכנסת, מתבטלים בפני הממשלה, ומאפשרים לה להשתלט על הפרלמנט צעד אחר צעד. בראשם: הח״כים של הקואליציה. 

התשתית לפגיעה חמורה בדמוקרטיה שלנו כבר הונחה. עקרון הפרדת הרשויות נמצא בסכנה מוחשית. אם חברי הכנסת מהקואליציה לא יתעוררו ויבינו שהם הנציגים שהציבור בחר (ולא הממשלה), שיש להם עדיין כוח, שיש להם תפקיד וחובה חוקתית לשמור על עצמאותם מול הממשלה – אנחנו צפויים לראות עוד מקרים כמו יו״ר הכנסת שמחליט על דעת עצמו לבטל הצבעה שלא מתאימה לראש הממשלה, ואף חמורים מכך. 

הכנסת ה-23 הפסיקה לתפקד

אלו הם הסימנים לכך שהממשלה מנסה להשתלט על הכנסת, והח״כים מוותרים מרצון על תפקידם כמייצגי האזרחים מול הרשות המבצעת:

1. ממשלה מנופחת על חשבון הכנסת:

הממשלה ה-35 היא ממשלה יקרה ומסורבלת. היא מתקשה לתפקד, בין היתר גם בגלל גודלה: שני ראשי ממשלה, 34 שרים ושמונה סגני שרים. גודלה מחליש גם את הכנסת כי חברי הממשלה הם גם ח״כים. כלומר, למרות שעל הנייר רשומים 120 חברי כנסת, בפועל יש רק 87 מאחר ו-33 שרים וסגני שרים הם גם חברי כנסת. שר שהוא חבר כנסת לא יכול לפקח על הממשלה, הוא לא יכול להיות חבר בוועדת, להגיש שאילתות או לחוקק חקיקה פרטית. הוא חבר ממשלה, משמעותי פחות או יותר, שיש לו גם זכות הצבעה בפרלמנט וחובה להצביע עם הממשלה.

2. בניגוד למסורת, לאופוזיציה אין נציגות בוועדה למינוי שופטים:

בוועדה למינוי שופטים חברים שני נציגים של הכנסת. באופן מסורתי, אחד מהם הוא חבר האופוזיציה. בממשלה ה-35 החליטו לוותר על נציגות לאופוזיציה בוועדה, ולבחור רק שני נציגים מהקואליציה – אסנת הילה מארק (ליכוד) וצביקה האוזר (דרך ארץ). הסוגיה הגיעה גם לבג"ץ שקבע שלמרות שאכן נהוג למנות חבר אופוזיציה, הנוהג אינו מחייב.

3. אין אפילו ועדה קבועה אחת בכנסת שבראשה עומד נציג האופוזיציה:

למעט הוועדה לביקורת המדינה, באופן מסורתי, האופוזיציה מקבלת לפחות ועדה קבועה משמעותית אחת, למעט חלק מהשנים בהן הייתה ממשלת אחדות רחבה. 

לפי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת: "במרבית הממשלות לאורך השנים, עמדו בראשות רוב הוועדות הקבועות נציגי סיעות המשתייכות לקואליציה (5–10 ועדות), ובראשן של 2–4 ועדות עמדו נציגי סיעות האופוזיציה. עם זאת, בחמש ממשלות (ממשלות 14 ,15 ,21 ,22 ,23) עמדו בראשות כל הוועדות נציגי סיעות הקואליציה. המשותף לממשלות אלה הוא שהן הוקמו כממשלות אחדות. בממשלה נוספת שהוקמה כממשלת אחדות, הממשלה ה-29, היו שלוש ועדות שבהן כיהנו יושבי-ראש מסיעות האופוזיציה". 

הממשלה ה-35 היא לא ממשלה רגילה אבל גם לא ממשלת אחדות. היא ממשלה שוויונית שלה שני ראשים, וחבריה החליטו שלאופוזיציה לא מגיעה אפילו ועדה אחת קבועה משמעותית אחת, למעט הוועדה למעמד האישה שאינה מפקחת באופן ישיר על אף משרד ממשלתי.

יו״ר הכנסת מחזיר לעצמו את השליטה בכנסת, לאחר שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

4. מינוי מבקר מדינה שלא מעוניין להעביר ביקורת:

אחד הכלים המשמעותיים שיש לכנסת כדי לפקח על הממשלה הוא מבקר המדינה. מוסד המבקר הוא עתיר משאבים וסמכויות וביקורת של מבקר עצמאי וביקורתי יכולה להוביל אפילו לפתיחה של חקירת משטרה. על הכוח הזה ויתר מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שקודם כמועמד של רה"מ נתניהו לתפקיד. אנגלמן הצהיר כבר עם מינויו כי הוא תומך ב"ביקורת בונה" שאינה ניתנת בזמן אמת.

בנאום הבכורה שלו הוא בחר להודות בפה מלא לפטרון שדאג למנותו, רה"מ נתניהו: "אפתח בתודה והערכה לראש הממשלה וחבר הכנסת מר בנימין נתניהו על התמיכה במועמדותי". מאז הוא מרכך וממסמס ממצאי ביקורת, גם אם הם חמורים.

אם תנסו לקרוא את הדוחות האחרונים שפירסם אנגלמן תוכלו לראות שהביקורת אמנם נעשתה מונגשת יותר ויזואלית אך חלק גדול ממנה חסר ערך כי היא אינה מצביעה על האחראים ועל מה שצריך לתקן. 

עוד בשקוף:

5. החלשת מנגנון האי אמון קונסטרוקטיבי:

עם הקמת הממשלה ה-35 העבירו ח״כים מהקואליציה חבילת חקיקה ששינתה למעשה את חוקי היסוד של מדינת ישראל. המהלך הזה החליש את מוסד האי אמון בממשלה, וזאת במטרה למנוע מנתניהו וגנץ לנסות להקים ממשלה בראשותם כחלופה לממשלה הדו-ראשית. 

על פי לשון החוק החדש: "החליטה הכנסת להביע אי אמון בממשלת חילופים ולהביע אמון בממשלה אחרת […] ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי בממשלת החילופים שבה הובע אי האמון לא יהיו רשאים לעמוד בראשות הממשלה האחרת". כלומר, אם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ, האדם השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה. 

התיקון הזה צמצמם באופן דרסטי את האפשרות להקים ממשלה חדשה בראשות שתיים מהדמויות המרכזיות שיכולות לגבש מאחוריהן קונצנזוס בכנסת.

במשמרת שלו נעצרה החקיקה הפרטית. שר המשפטים אבי ניסנקורן.

6. נעצרה החקיקה הפרטית:

ועדת השרים לענייני חקיקה, בראשות שר המשפטים ניסנקורן, אינה מתכנסת כלל מזה שלושה חודשים והחקיקה הפרטית נעצרה. הדיון האחרון בהצעת חוק פרטית שמצאנו התקיים בשלהי יולי 2020. הצעות החוק הפרטיות לא עולות בכלל לסדר היום, משרדי הממשלה לא מביעים את דעתם עליהן, והחקיקה הפרטית לא עולה אפילו לקריאה טרומית. הסיבה: השר דוד אמסלם הוא בעל זכות וטו בוועדה ומונע ממנה להתכנס. 

עד שנעצרה החקיקה הפרטית לפני שלושה חודשים, נחקקו רק 11 הצעות חוק פרטיות בכנסת ה-23: ארבע מהן עסקו בשינויי חקיקה שאפשרו את הקמת הממשלה, אחת עסקה בהעברת סמכויות בין ועדות, ואחת נועדה לדחות לממשלה את הגשת תקציב המדינה. כך שרק חמש הצעות חוק פרטיות, שעוסקות בבעיות של הציבור אושרו עד כה בכנסת הנוכחית. ביניהן, למשל, תיקון טכני שנועד להקל על הציבור: לחייב מוסדות להחזיק גם מכשיר פקס לטובת פניות הציבור.

7. הממשלה אינה עונה לשאילתות:

נכון לשבוע שעבר יש כ-400 שאילתות שהגישו חברי הכנסת והשרים מצפצפים עליהן ולא עונים. חלקן מחכות ארבעה ואפילו חמישה חודשים למענה. לחברי הכנסת אין כוח להעביר חקיקה, וכעת גם המשימה לחלץ תשובות מהממשלה בפרק זמן אפשרי הפכה לבלתי אפשרית, וכך שגם את תפקידם כמפקחים על הממשלה הם אינם יכולים למלא. שאילתות בסיסיות שכולנו היינו רוצים לדעת את התשובה עליהן, כמו: האם שר האוצר יפעל לביטול תשלומי ביטוח לאומי למעסיקים שעובדיהם נמצאים בחל"ת – לא זוכות להתייחסות. 

8. חוקי הקורונה הפכו את הוועדות לחותמת גומי:

חוקי הקורונה שעברו בכנסת בחודשים האחרונים הם חוקי מסגרת. הם מאפשרים לממשלה להגביל תנועה, לסגור בתי עסק, למנוע השכלה מכלל התלמידים במדינה ולהשתמש בסוכנות הביון כדי לעקוב אחר אזרחים. 
הבעיה שהחוקים הללו שהם סגורים והכנסת לא יכולה להשפיע עליהם, אלא רק להאריך אותם או לא להאריך. הכל או כלום. הוועדה הרלוונטית יכולה לדרוש, להתקומם ולנסות לנהל מו"מ ומתן עם הממשלה, אבל היא לא יכולה לתקן את החוקים כשהם מגיעים אליה.

קחו לדוגמה את חוק השימוש בכלי השב"כ כדי לעקוב אחרי אזרחים. בוועדת החוץ והביטחון העלו לא מעט הצעות לשיפור מנגנון הערעור על האיכונים, לקידום חלופות ולקיצור תקופת הבידוד. אבל בסופו של יום היא מתנהלת כחותמת גומי. אם תרצה הוועדה לחייב את הממשלה לקצר את תקופת הבידוד או לקבוע שאם לא התקבל מענה לערעור תוך 12 שעות המבודד ישוחרר – היא חייבת לעשות זאת בחקיקה חדשה ואינה יכולה להכניס תיקונים לחוקים שמגיעים אליה להארכה.

ולמה חברי הוועדה לא מגישים תיקונים לחוקי הקורונה? ובכן, בהצלחה עם להעביר אותם בוועדת השרים לחקיקה, שכאמור לא מתכנסת.

אם היו״ר לא משתף פעולה עם הממשלה – הממשלה עוקפת אותו. יו״ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון במהלך דיון (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

9. אם יו"ר ועדה לא משתף פעולה עם הממשלה – מעבירים את הנושא לוועדה אחרת:

בכנסת ה-23 הוקמה ועדת הקורונה, שתפקידה לפקח על עבודת הממשלה בהתאם לתקנות וחוקי הקורונה. יו"ר הוועדה, יפעת שאשא ביטון (שארית של מפלגת כולנו ששובצה בליכוד), ביקשה לקבל נתונים כשהוועדה בראשותה החלה לדון בתקנות הקורונה.

אז במקום שמשרד הבריאות ינהל איתה דיאלוג או יספק את הנתונים שביקשה, החליטה הממשלה לעקוף את הוועדה ופשוט לנתב את דיוני החקיקה בנושא לוועדת החוקה. היו"ר שלה, יעקב אשר (יהדות התורה), כנראה נתפס בממשלה כנוח יותר. הממשלה רוקנה מתוכן ועדה בכנסת, בגלל יו"ר שהעזה להפגין עצמאות.

10. ניסיון לבטל את הפיקוח של הכנסת ולהפעיל תקנות לשעת חירום (תקש״ח).

במהלך דיוני הממשלה על חוקי קורונה מחמירים שהגבילו את ההפגנות, ניסה הליכוד להוביל מהלך שיעקוף את הכנסת לחלוטין ולאשר את הגבלת ההפגנות בתקנות לשעת חירום. תקנות לשעת חירום היו מאפשרות לרה"מ להחליט לבדו לאשר או להגביל את ההפגנות נגדו. 

הניסיון נכשל אך אם נצא שוב לבחירות וועדות הכנסת שוב יחדלו מלתפקד הממשלה עשויה להמשיך לנסות לקבוע חוקים בתקש"ח.

החרים דיון בוועדת החינוך ולא מרגיש שהוא באמת צריך לתת דין וחשבון לציבור. שר החינוך יואב גלנט (צילום: מרק ישראל סלם, פלאש 90)

11. הכנסת לא יכולה לפקח על הממשלה אם שרים ופקידי ציבור מסרבים להתייצב לדיונים.

בתחילת אוגוסט ביקשה ועדת החינוך לקיים דיון בהשתתפות שר החינוך ובכירי המשרד על המוכנות לפתיחת שנת הלימודים. שר החינוך, יואב גלנט, סירב להתייצב ומנע גם מבכירי המשרד להגיע. לאחרונה התקיים דיון של ועדת הפנים והוועדה לביקורת המדינה ובכירי משטרת ישראל סירבו להתייצב למרות שהוזמנו.

כפי שרמז ח"כ עופר שלח בפתיחת הדיון על אלימות משטרתית: "ברור לי לחלוטין שזה (אי התייצבות) נובע מעוצמת הלחץ הפוליטי שמרגישה צמרת המשטרה, שאי אפשר לנתק אותו מכך שאין כבר שנתיים מפכ"ל משטרה". 

12. פיליבסטר? רק כשנוח לממשלה

מנגנון הפיליבסטר מאפשר לאופוזיציה, לנסות לעכב חקיקה בבית הנבחרים, ואולי אפילו לעצור אותה. אבל בתקנון הכנסת קיים סעיף (98) שמאפשר לממשלה, דרך הקואליציה, לרמוס גם את המנגנון הזה. והממשלה הנוכחית בהחלט מנצלת אותו. ועדת הכנסת יכולה לקבוע כי אופוזיציה תקבל רק שעות בודדות במקום ימים לעכב חקיקה. 

עד כה, זה קרה לרוב במקרים חריגים במיוחד שבהם האופוזיציה עיכבה את העברת התקציב בניסיון להפיל את הממשלה או בנושאים מעוררי מחלוקת כמו יישום הסכמי אוסלו או החוק להסדרת ההתיישבות ביו"ש (חוק ההסדרה). 

במחקר של מרכז המידע והמחקר (מממ) של הכנסת שפורסם בחודש יולי השנה נמצא כי השימוש שעושה הקואליציה, כשליחת הממשלה, בסעיף זה בכנסת ה-23 הוא חסר תקדים. למעשה חצי מהפעמים שהופעל הסעיף מאז 1968 היו בכנסת ה-23, שהחלה לתפקד לפני פחות חצי שנה. נציין כי המחקר מציין גם את כמות ההסתייגויות חסרת התקדים שהגישה האופוזיציה במהלך אותה תקופה – אולי גם כי יש יותר נושאים שנויים במחלוקת. 

13. יו״ר הכנסת ביטל הצבעה בכנסת בהינף יד

יו"ר הכנסת, יריב לוין, ביטל החלטה של הכנסת שלא מצאה חן בעיני רה"מ – להקים ועדת חקירה לפרשת עסקת הצוללות. הדרך הפזיזה שבה התנהל לוין הייתה בעייתית – גם אם יש ממש בטענות שההצבעה שהוא ביטל היתה לא תקינה. 

סגן יו״ר הכנסת, ח״כ מנסור עבאס (הרשימה המשותפת) מנהל את דיון ועדת החקירה לפרשת הצוללות, רגע לפני שיריב לוין משתלט על הכיסא (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

יו"ר הכנסת הסיר מכסא היו"ר את סגנו, ח״כ מנסור עבאס, שניהל את הישיבה באותה העת, הכריז כי ההצבעה בטלה, והודיע על הצבעה שמית חוזרת. וזאת למרות שהיו דרכים פחות כוחניות לתקן את הטעות שהתגלתה לדעתו. למשל, עבאס היה יכול להוסיף להצבעה את מי שנכחו באולם אולם טענו שהצבעתם לא נקלטה – מה שקרה בכנסת כבר פעמים רבות וגם סביר על פי התקנון. בנוסף, היה יכול להקפיא את המצב, לכנס ישיבה עם סגני יו״ר הכנסת, לבצע בירור ולקבל החלטה משותפת.

הרי פרלמנטר מנוסה כמו לוין יודע שגם אם ההצבעה הראשונית היתה מתקבלת ככשרה למהדרין היה ניתן למסמס את הקמת ועדת החקירה במאה דרכים פרלמנטריות אחרות. לוין, באופן דורסני, קיצר דרך למען רה"מ ובכך סלל את הדרך לפעם הבאה שבה יחליט על דעת עצמו לבטל הצבעה של הכנסת.

המהלך של לוין הוכשר לאחר מעשה על ידי ממלאת מקום היועץ המשפטי לכנסת, שגית אפיק. מה שמוביל אותנו לבעיה הבאה.

14. על כסא היועץ המשפטי לכנסת יושבת ממלאת מקום

מאז אפריל 2020 יושבת על כסא היועץ המשפטי של הכנסת ממלאת מקום, עו״ד שגית אפיק. במשך חודשים ארוכים נמנע יו"ר הכנסת מלהקים את ועדת האיתור שתמליץ בפניו על מועמדים קבועים לתפקיד. לא משנה עד גם אפיק מוכשרת, עתידה המקצועי תלוי ביו"ר הכנסת. הוא זה שבוחר את היועץ המשפטי הבא, ואפק ממלאת המקום היא מועמדת לתפקיד קבע.

פארסת ביטול ההצבעה על ועדת החקירה לצוללות היו"ר יכולה להיות רק הפתיח למה שאנו עשויים לראות בעתיד כאשר ממלאת המקום תאלץ להתמודד עם שאלות קשות, כמו אם יו"ר הכנסת שוב יבזה את בג"ץ. 

נזכיר, רק לפני כמה חודשים יצא יו"ר הכנסת כנגד החלטת בג"ץ שחייב את יו״ר הכנסת הקודם יולי אדלשטיין לכנס את מליאת הכנסת כדי להחליפו, וכתב על נשיאת העליון חיות כי: "אם היא רוצה לשים עצמה מעל הכנסת, היא מוזמנת להגיע לבניין עם משמר בתי המשפט, ולפתוח את ישיבת המליאה בעצמה".

יריב לוין תקף את נשיאת בימה"ש העליון, אסתר חיות. (צילום מסך טוויטר)

15. המדינה מתנהלת בזמן המשבר בלי תקציב מדינה.

העברת תקציב מדינה הוא הליך סדור שבו הממשלה מגישה לכנסת סדר עדיפויות לאומי, והכנסת, כקולו של הציבור, דנה בו, שואלת שאלות באופן פומבי ושקוף ומנהלת מו"מ עם הממשלה. בשנת 2020 לא עבר תקציב מדינה שמותאם למציאות הנוכחית, וגם נראה שלא יעבור. למעשה הממשלה ה-35 לא קיבלה החלטות על סדר העדיפויות שלה והיא מתנהלת בלי לקיים דין ודברים בינה לבין עצמה ובטח שלא מול הכנסת. התוספת של 11 מיליארד השקלים לתקציב, שגם עליה לא רצה שר האוצר שהכנסת תפקח, היא רק פלסטר שהונח הגסות על תקציב 2019 – שמשקף את סדר עדיפויות שאושר בתחילת שנת 2018.

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע):

תפקידה של הכנסת היא לחוקק חוקים ולפקח על עבודת הממשלה. היא מהווה אחת מהרגליים עליהן נשענת כל השיטה הדמוקרטית בישראל. אם הכנסת חלשה וחסרת כוח וסמכויות – היא לא יכולה למלא את תפקידה ולייצג את העם מול הרשות המבצעת. כעת לרשות המבצעת יש כוח עצום ביד, ונראה שחברי הכנסת ויתרו על הקרב, וחלקם אפילו טוענים ש״השטח חשוב יותר״. בטווח הרחוק אנחנו מתמודדים עם איום על השיטה הדמוקרטית הישראלית, ובטווח הקצר – אנחנו משלמים את המחיר הכלכלי, חברתי ובריאותי – במתים ובכסף – על חוסר היכולת של הרשויות להתמודד עם האתגרים האימתניים שמזמן לנו משבר הקורונה. 

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)?

חברי הקואליציה חייבים להתעשת. כשהאופוזיציה כל כך מוחלשת, האחריות מוטלת עליהם. נכון להיום חברי הכנסת הפכו לחסרי משמעות במנגנון קבלת ההחלטות. הם נכשלים בתפקידם החשוב – לייצג את אזרחי המדינה שבחרו בהם. עליהם להשיב מאבק – להתעקש שלכנסת יהיה ייעוץ משפטי קבוע ויציב (יועמ״ש כנסת), ליצור שותפויות עם האופוזיציה ולהמשיך לנסות לקדם חקיקה פרטית גם אם הממשלה מתעקשת להפיל אותה. הם יכולים, למשל, להתנות חקיקה ממשלתית וקידום נושאים שחשובים לממשל – בקידום חקיקה פרטית.

חושבים שזה מופרך? ממש עם סגירת הכתבה התפרסם ב״כאן חדשות״ כי הליכוד בלם ניסיון של חברי הכנסת מהליכוד וש"ס להתחיל להעלות חוקים להצבעה על דעת עצמם.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מכופפי החוקים: גם כחול לבן מובילה מהלכים שמפוררים את הדמוקרטיה

למרות ההצהרות וההבטחה להוות אלטרנטיבה, גנץ וחבריו שותפים ואף מובילים חקיקה הפוגעת אנושות בשלטון החוק: החל מהמצאת המושג ראש ממשלה חליפי, דרך חוק נורבגי שנתפר לצרכיה של כחול לבן ועד התקציב שלא עבר ● שלטון החוק זה לא רק מינויים תקינים אלא קודם כל לכבד את ספר החוקים, גם כשזה לא נוח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"לעולם לא אאפשר למישהו לפורר את הדמוקרטיה, לא אתן שמישהו ימנה בובות לתפקידים ציבוריים. אמשיך לשמור על בטחון המדינה מבחוץ ומבפנים – אף אחד, לא ירים יד על שלטון החוק", אמר השבוע ראש הממשלה החליפי ושר הבטחון, בני גנץ, שעות ספורות לפני מועד פיזור הכנסת – מהלך שנדחה, נכון לעכשיו. 

גנץ, חזר על מסר זה אינספור פעמים מיום כניסתו לפוליטיקה. ואכן, לזכותו יאמר כי יתכן שמנע את מעורבותו של ראש הממשלה, שעומד למשפט בגין שוחד מרמה והפרת אמונים, במינויים מטעמו לתפקידי פרקליט המדינה והמפכ״ל. 

המשמעות של הגנה על שלטון החוק היא קודם כל לקיים את החוק, גם כשהוא לא נוח לך. יו״ר כחול לבן, שר הבטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ. (צילום: יוסי זמיר)

אך למרות ההצהרות, ויתכן שגם הכוונות הטובות, גנץ שותף ולעיתים מוביל מהלכים שגורמים לפגיעה אנושה בשלטון החוק ולהמשך התפוררות הדמוקרטיה. ולכן כדאי להזכיר לראש המפלגה הטריה: שלטון החוק לא מורכב רק מהליכי מינוי תקינים ומהגנה על שומרי הסף, אלא בראש ובראשונה מכיבוד החוקים הקיימים. גם, ובעיקר, כשהם לא נוחים לך אישית.

חבלה בשלטון החוק

שלטון החוק הוא ערך יסוד במשטר דמוקרטי. משמעותו שכולם נדרשים לפעול במסגרת החוק. כולל כולם. וזה לא משנה מי אתה: שר, חברת כנסת או רה"מ. הבעיה מתחילה כשפתאום יש לך את הכח לשנות את החוק כשהוא לא מתאים לך, פריבלגיה שאין לאף אזרח או אזרחית אחרים במדינה אלא לנבחרי ציבור. 

אם עליתם על כביש שהמהירות המותרת בו היא 90 קמ"ש אתם לא יכולים לשנות את המהירות המותרת ל-110 כדי שתוכלו לנסוע יותר מהר. אבל, וזה מה שעושים בכנסת ה-23 ללא הרף, לעיתים לאחר שכבר נתפסו וקיבלו דו"ח הח"כים מבטלים את הדו"ח על ידי שינוי החוק. 

דוגמה לכך ראינו רק השבוע, כשהכנסת חיבלה נמרצות ב"חוק יסוד משק המדינה" שקובע לוח זמנים להגשת תקציב מדינה (תוך מאה ימים מיום הקמת הממשלה), וקובע גם מה קורה אם הממשלה לא מצליחה להעביר תקציב (הכנסת מתפזרת). 

בשנה האחרונה התרגלנו לכך שהפוליטיקאים מכופפים חוקים לצרכים אישיים. הנה כמה דוגמאות בהובלה או השתתפות פעילה דווקא של המפלגה שהבטיחה ניקיון כפיים ולהוות אלטרנטיבה שלטונית, כחול לבן בראשות בני גנץ:

קומבינות שמשנות את מבנה המשטר

 הח״כים הגדילו לעצמם את תקציב הבחירות

לפני הבחירות לכנסת ה-23 גילו המפלגות שאחרי שתי מערכות בחירות אינטנסיביות, חסר להן כסף בקופה. אז מה עושים? משנים (שוב) את חוק מימון מפלגות. חברי הכנסת עקפו את שומרי הסף וקימבנו לעצמם במחטף הגדלת תקציב למימון הקמפיינים שלהם. זה עלה לציבור 63 מיליון שקלים נוספים. 

עוד בנושא:

את הדיון בנושא הוביל אבי ניסנקורן מכחול לבן, ששימש אז כיו״ר הוועדה המסדרת הזמנית של הכנסת, וכיום מכהן כשר המשפטים שממצב את עצמו כמגן שלטון החוק. אולם כל מפלגות הבית היו שותפות למהלך, ובראשן סיעת הליכוד שאף דחפה אותו. המפלגה היחידה שהתנגדה היתה ישראל ביתנו. 

התאמת החוק להסכמים קואליציונים

עוד בזמן המגעים הקואליציונים, וכתנאי להקמת הממשלה, כחול לבן בשיתוף עם הליכוד קידמה שורה של חוקים ששינו את מבנה המשטר בישראל: 

    • המצאת המושג ״ראש ממשלה חלופי״ שיאפשר לראש הממשלה נתניהו להישאר בממשלה גם לאחר שיאלץ לפנות את כסא רה"מ (שהרי על פי החוק שר שמואשם בעבירות פליליות חייב להתפטר).
    • קיצור ימיה של הכנסת לשלוש שנים מיום כינון הממשלה למרות שלפי חוק יסוד הכנסת היא אמורה לכהן במשך ארבע שנים, וזאת במטרה להתאים את החוק להסכם הרוטציה בין נתניהו לגנץ.
    • שינוי של כללי הצבעת האי אמון בממשלה, כך שאם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ – השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה.
    • הגדלת את מספר השרים בממשלה באופן שמסרס את כוחה של הכנסת
    • ואם זה לא מספיק על הדרך גם סידרו באופן רטרואקטיבי ופרסונלי לח״כים צביקה האוזר ויועז הנדל מפלט מהסנקציות שהחוק מטיל על ח״כים שמתפצלים ממפלגתם – קומבינה שעלותה לציבור עומדת על שלושה מיליוני שקלים בשנה. 

החוקים האלו, שעברו עם היוולדה של הכנסת ה-23, נועדו כדי לשריין בחוק חלק מההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן ולהתאים את החוק לצרכי השעה. את הדיונים הוביל חבר הכנסת איתן גינזבורג מכחול לבן, יו"ר הוועדה המיוחדת לחוק.

חקיקה שתפורה למידותיה של המפלגה. חברי הכנסת איתן גינזבורג ורם שפע, כחול לבן (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

חוק נורבגי עקום

בהמשך קידמו בזריזות "חוק נורבגי" – מתוצרת כחול לבן, שנתפר למידותיה של מפלגת כחול לבן. החוק איפשר לח"כים ממפלגתו של גנץ שמונו לשרים להתפטר מהכנסת ובמקומם להכניס לכנסת ח"כים חדשים. וכך, באמצעות נוסחה עקומה למדי התאפשר למפלגה שמונה 15 ח"כים להכניס חמישה ח״כים חדשים לכנסת כדי למלא את הריק שנוצר לאחר שכמעט כל חברי הרשימה מונו לתפקידי שרים. וזה בזמן שמפלגת הליכוד, המונה 36 ח"כים יכולה הייתה להכניס לכנסת רק שני ח"כים חדשים.

גם החוק הזה נתפר והותאם לצורכי השעה וכחול לבן. גם כאן הוביל את הדיונים חבר הכנסת איתן גינזבורג (כחול לבן), שמכהן יו"ר ועדת הכנסת.

(וזה עוד טוב, בדרך שקלו להעביר ״חוק נורבגי מדלג״ – חוק בלתי חוקי בעליל שהיה מאפשר את שינוי תוצאות הבחירות לאחר שהתקיימו והוצע כדי להיפטר מח״כים לא נאמנים).

תקציב ללא תקציב

השבוע נשבר שיא נוסף. לאחר שנתניהו לא הסכים להעביר תקציב בהתאם להסכם הקואליציוני עם כחול לבן, לא עבר תקציב בכלל – לפחות לא כחוק. במקום זאת דחו את מועד הגשת התקציב ב-120 יום נוספים, האריכו את תקציב 2019 ואישרו תוספת של 11 מיליארד שקל, שנועדה לטובת גורמים שהממשלה התחייבה לתקצב (כמו תנועות הנוער והישיבות התיכוניות). לשבוע האחרון של השנה לא אושר תקציב. 

החוק החדש, שחלקו נקבע בהוראת שעה זמנית באופן שהותאם לצרכי מפלגות הקואליציה ובראשן הליכוד וכחול לבן, מנוגד לכל הגיון (עדיין יצטרכו להעביר תקציב לשבוע האחרון של שנת 2020) ומתנגש עם הריסון התקציבי שקובע חוק יסוד משק המדינה לפיו עד שהממשלה תחליט על סדר עדיפויות לאומי ינהלו במשרד האוצר תקציב מרוסן שנגזר מתקציב השנה הקודמת. את הדיונים בנוגע לתקציב הוביל ח״כ יצחק פינדרוס (יהדות התורה), ממלא מקום יו"ר ועדת הכספים.

מי האלטרנטיבה? ראש הממשלה נתניהו והחליפי גנץ במליאת הכנסת (צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת)

חוקי פלסטלינה

נכון, תפקידה של הכנסת היא לחוקק ולקבוע מתוקף תפקידה את סדרי הממשל בישראל. ונכון, שעל החקיקה משפיעים באופן טבעי גם שיקולים הפוליטיים (כל אחד והשיקולים שלו). אך מצופה מנבחרי הציבור שלא לחוקק חוקים מתוך אינטרס אישי נקודתי, לעיתים רטרואקטיבי, אלא מתוך חשיבה עמוקה על עתיד המדינה ואזרחיה. בחודשים האחרונים נראה שהכנסת מכופפת, מעוותת ומשעבדת את החוק, לצרכים נקודתיים ופעמים רבות גם לדרישת כחול לבן. בדרך שוכחים לבצע תיקוני חקיקה הקשורים לבחירות, בסוגיות שעלו במהלך הבחירות שהסתיימו. 

ההתנהלות הזו יוצרת חוסר ודאות מוחלט. כך למשל, אנחנו לא יודעים האם ב-23 לדצמבר, במידה ולא יעבור תקציב, הכנסת תתפזר. כי יכול להיות ששוב ישנו את החוק, ידחו את מועד הפיזור או ישנו חוק אחר. 

כשחקיקה קיימת, שחלקה התגבשה במשך עשרות שנים, הופכת לעיסת פלסטלינה רכה בידי רוב קואליציוני שמשנה אותה בהתאם לצרכים שלו – מדובר בכרסום יסודות הדמוקרטיה. לפני שהצדדים מתעסקים בהסכמים הקואליציונים שלהם, שיואילו לכבד את ההסכם שלהם עם החברה הישראלית כולה – ספר החוקים שלנו.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

כשרגב צעקה על מסי, הקואליציה דחפה לכם יד לכיס

סאגות ארגנטינה והאירוויזיון חשובות – הן מראות לעם ישראל את המחיר שאנחנו נאלצים לשלם בגלל מנהיגות רדודה. אלא שממש באותו זמן מקדמת הקואליציה מהלכים יקרים להחריד שאף אחד כמעט לא מדבר עליהם. מהלכים מסואבים שעוברים מתחת לרדאר משום שהם פחות "סקסיים". המשך קריאה…