פוסטים

מכבי שירותי מעקבים: קופת החולים מנסה להשתיק ביקורת בפייסבוק

כתבת שקוף התבקשה על ידי קופת חולים מכבי להסיר פוסט שפרסמה בקבוצת פייסבוק פרטית ובו ביקורת על רופא אצלו ביקרה ● מכבי לא לבד: גופים רבים משתמשים בחברות שמרגלות אחר משתמשים בפייסבוק ואוספות מידע ● "אין פרטיות ברשתות החברתיות", הודו באחת החברות, "לכל קבוצה סגורה ניתן להיכנס" 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

לפני כחודש פרסמתי פוסט בקבוצת הפייסבוק הסגורה "המלצות ואזהרות על גניקולוגים", בעקבות מקרה מצער שחוויתי בביקור אצל גניקולוג בירושלים. כנהוג בקבוצה, ציינתי את שמו של הרופא, פירטתי מה קרה בשני ביקוריי אצלו והסברתי מדוע אני לא ממליצה להגיע אליו. 

כמה ימים לאחר מכן צלצל הטלפון שלי. על הקו רבקה משירות לקוחות של קופת החולים מכבי, שעדכנה אותי על כך שהתקבלה אצלם תלונה שהגשתי על הגניקולוג. "אני ממליצה לך להסיר את הפוסט", אמרה לי, "הגניקולוג יכול לתבוע אותך".

"גם בקבוצות פייסבוק סגורות יושבים שתולים" (צילום: אילוסטרציה)

 

חשבתי שלא שמעתי טוב. איך רבקה משירות לקוחות של מכבי יודעת מה כתבתי בקבוצת פייסבוק סגורה? האם כל מה שאני כותבת בכל קבוצה פרטית הוא למעשה פרוץ? ולמה שאהיה חשופה לתביעה בגלל ביקורת על רופא? 

הכול פרוץ

ההסבר הרשמי של מכבי למקרה הוא כי לעיתים "מגיעים אליהם" פוסטים מהרשתות החברתיות, למשל צילומי מסך מתוך פייסבוק. אך במענה לבקשת חופש מידע לקופת החולים, התגלה כי היא שוכרת את שירותיה של חברה בשם "מכ"מ", שמנטרת עבורה את הרשתות החברתיות באופן קבוע ושולחת את כל הפרסומים הנוגעים אליה.

עוד בשקוף:

מכבי היא לא חלוצה בתחום: חברות וארגונים רבים, ממשלתיים ופרטיים, משתמשים בשירותיהן של חברות שמנטרות מידע לפי מילות מפתח מהרשתות החברתיות ומרחבי האינטרנט ומעבירות את המידע ללקוחותיהן בזמן אמת. כך מקבלים הארגונים תמונה רחבה הכוללת את כלל הפרסומים לגביהם באותו היום, מתי פורסמו ועל ידי מי – בין היתר כדי למנוע שיימינג שקרי והוצאת דיבה. 

"כולם אוספים מידע על אנשים באמצעות הרשתות", מסבירה ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, מומחית למשפט תקשורת וטכנולוגיה מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. "אם מישהו מתלונן על מכבי – מותר לה להשתמש באמצעי ניטור כדי לדעת את זה. השאלה האם מכבי נכנסת לתוך קבוצות סגורות, ומה היא עושה אחר כך עם המידע".

"מכבי ניצלו לרעה את הכוח שלהם". ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר

ביחס לשאלה זו, מנכ"ל חברת מכ"מ טוען כי החברה שלו לא נכנסה לקבוצה הפרטית בה פרסמתי את הפוסט ולא היא זו שהעבירה למכבי את המידע. פייסבוק אישרה את גרסתו ומכבי סירבה לתת הסבר כיצד הגיע הפוסט לידיה. "אנחנו לא נכנסים לכאלה קבוצות", הבהיר המנכ"ל, צבירה ונדר, "אלו קבוצות עם רגישות גבוהה מאוד מול פייסבוק".

אז איך קופת חולים מכבי הגיעה לפוסט שפורסם בקבוצה סגורה?

"לכל קבוצה סגורה ניתן להיכנס. אין לנו פרטיות ברשתות החברתיות, כל המקומות האלה פרוצים. זה גם יכול להיות עובד של קופת החולים. את מדברת איתי, אבל אני בסך הכל מעודדת במגרש בייסבול. יש גופים גדולים וחזקים ממני בהרבה שמנטרים את הרשתות החברתיות". 

ונדר לא הסכים לחשוף אילו עוד סוגים של מידע הוא יכול לספק ללקוחותיו, אך בכתבה קנויה ב"דה מרקר", ניתן ללמוד כי הניטור משמש גם לצורך מודיעין עסקי – כלומר ריגול של חברות אחר המתחרות שלהן. "במידה שהלקוח לא בטוח בדיוק אחרי מה לעקוב", נכתב בתוכן השיווקי, "מכ"ם שמחה לשבת איתו, להבין את צרכיו ולהגדיר את סוג המידע שיוגש לו".

לא המלצה – השתקה

מיד אחרי שיחת הטלפון שלי עם רבקה משירות הלקוחות במכבי, הסרתי את שם הרופא מן הפוסט שפרסמתי בקבוצה הסגורה. היא הצליחה להפחיד אותי שמא הרופא שלי או מכבי יתבעו אותי תביעת דיבה. הבעיה היא ששמותיהם של הרופאים הם הסיבה המקורית לקיומה של הקבוצה, "המלצות ואזהרות על גניקולוגים.ות", שנועדה לסייע לנשים לבחור רופא או רופאה הגונים, ולהיזהר מאחרים. 

"מותר ללקוחות וצרכנים לפרסם חוות דעת על נותני שירותים, ולמטופלים לפרסם חוות דעת על רופא כל עוד מדובר בחוויה אישית, ובחוות דעת כנה", מבהירה עו"ד ליעד ורצהיזר, שמתמחה בין היתר בתחום תביעות לשון הרע. 

"בדומה לביקורת על מסעדות: אם האוכל לא היה לנו טעים, או השירות לא היה לרוחנו – מותר לנו לכתוב כך. חוק איסור לשון הרע לא נועד למנוע פרסום התרשמות המבוססת על חוויה אישית אותנטית. סייג חשוב לעניין הזה הוא הסגנון והשפה של חוות הדעת: גם אם החוויה הייתה לא טובה, שימוש בתיאורים מוגזמים והשתלחות שלא לצורך אינם עולים בקנה אחד עם תום לב".

"פרסום חוות דעת על רופא בפייסבוק הוא לא דיבה" עו"ד ליעד ורצהיזר (צילום: לירון ויסמן)

גם ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר טוענת כי ה"המלצה" להסיר פוסט מפייסבוק היא צעד בעייתי מצד קופת החולים, מפני שמדובר ביחסי כוחות לא שווים בין הקופה לבין הלקוחה. "אין דבר כזה שגוף חזק כמו קופת חולים, שאת תלויה בו כדי לקבל שירותים, ממליץ לך להוריד פוסט״, התרעמה. "חושבים שיש לכם עילת תביעה? תתבעו. לרופא יש עילת תביעה? שילך לתבוע. אתם לא יכולים להמליץ לאף אחד להוריד פוסטים מפייסבוק. זאת השתקה, ניצול לרעה של הכוח שלהם".

אשליה של אינטימיות

כתיבה בקבוצות סגורות בפייסבוק, במיוחד בנושאים רגישים כמו פרטים רפואיים, אינה דומה לכתיבת חוות דעת פומבית על מסעדה. לא בכדי פייסבוק מעודדת שימוש בהן ורגישה לגבי פרטיותן: גולשים וגולשות רבים חשים את הצורך למצוא קבוצת אנשים ונשים שחולקים חוויות דומות ומעוניינים לשוחח בפרטיות. 

"אני חושבת שיש ציפייה ותקווה שהקבוצה הזאת או הפייסבוק יהיה המקום המקבל והמכיל לשתף בתחושות", הסכימה הדר ברזילי, מנהלת קבוצת "המלצות ואזהרות על גניקולוגים.יות". "נשים מרגישות שליחות לספר את הסיפורים שלהן, הן מרגישות שהקבוצה עושה מהפכה, ושמישהי יושבת בבית וקוראת את זה וזה עוזר לה להתמודד עם החוויה שלה".

אך תחושת האינטימיות מתגלה כאשליה. "אדם סביר צריך לדעת שגם בקבוצות פייסבוק סגורות יושבים שתולים. שתולים מטעם המשטרה, מטעם חברות פרסום", מסבירה ד"ר שוורץ-אלטשולר. "מצד שני, פרסום בקבוצות כאלה לא מהווה הסכמה לשיתוף המידע כמו פוסט שפתוח לקהל הרחב. כל התפיסה של קבוצות פייסבוק סגורה היא לאפשר לך לקחת חלק בשיח סגור יותר. מדהים שדווקא מכבי, שהיא קופת חולים שאמורה להיות אמונה על החיסיון הרפואי של הלקוחות שלה, עושה פה מהלך בעייתי מבחינת פרטיות". 

הקבוצה הפרטית שנועדה להזהיר מפני גניקולוגים – התגלתה כפרוצה (צילום: חן לאופולד, פלאש 90)

 

עו"ד ליעד ורצהיזר טוענת כי מבחינה משפטית, לא בטוח שהפרטיות שלי הופרה. "מדובר באלפי משתתפים שאינך מכירה, את לא עברת פרופיל פרופיל כדי לבדוק מי בקבוצה, את אפילו לא יודעת שכולן נשים או שמדובר בפרופילים אמיתיים. לכן קשה להגיד שיש פה ציפייה לפרטיות", הסבירה. "אני מניחה שכך היה קובע בית המשפט, ובצדק. לכן כשאנחנו מפרסמות פוסטים באותן קבוצות פייסבוק, גם אם הן 'פרטיות', יש להתייחס לפלטפורמה הזאת כפומבית, ולקחת זאת בחשבון".

ברזילי הסכימה והודתה כי "סיפור הזה די הפתיע אותי. לא תיארתי לעצמי שישנן השלכות משפטיות למה שכותבים בקבוצה. חשוב לזכור: כל דבר שאת הופכת לפומבי, הוא כבר לא רק שלך. אם מישהי הייתה רואה את 7000 הפרופילים הזרים עומדים מולה, היא כנראה הייתה כותבת אחרת".

לאחר המקרה שלי, ברזילי כתבה תקנון לקבוצה והוסיפה שאלון שמתנה את אישור המשתתפות כדי לסנן מעט משתמשים לא רצויים ולנסות לצמצם דליפה של פוסטים החוצה ממנה. בעיניה, הפתרון הוא שיתוף זהיר: "אני רוצה לבקש מהנשים בקבוצה: תמשיכו לכתוב. תמשיכו להמליץ ולהזהיר מפני רופאים, יש לכך חשיבות עצומה. אבל תשמרו על הפרטיות שלכן".

לאחר כתיבת כתבה זו, החזרתי (מאיה הכתבת) את השם של הגניקולוג לפוסט בפייסבוק.

*

תגובת מכבי, שהתייחסה לניטור ברשת אך לא לכניסה לקבוצה הסגורה:

"מכבי איננה מבצעת מעקב אחר אנשים פרטיים ברשתות החברתיות. לעתים, כאשר מובא לידיעתנו פוסט הכולל ביקורת על מכבי, אנחנו פונים ישירות לכותב/ת על מנת לטפל בתלונתו/ה, לסייע לו/ה וללמוד ממנה. כאשר מוזכר שמו של איש צוות, אנחנו מיידעים את כותב/ת הפוסט, בין היתר ובמסגרת הטיפול בפנייה, כי הוא עלול להיות חשוף לתביעה מצד איש הצוות בהתאם לדין. בעבר היו מקרים בהם רופאים או מטפלים אחרים הגישו תביעות נגד מטופלים אשר מתחו עליהם בקורת ברשתות חברתיות. זכותו/ה של מפרסם/מת הפוסט לפעול בכל דרך שיבחר בהתאם לדין".

מהרשות להגנת הפרטיות:
"מתיאור העובדות, כפי שהוצגו בפניה שהתקבלה ברשות להגנת הפרטיות, לא ניתן להצביע כי אירעה הפרה של הוראות חוק הגנת הפרטיות".

פנינו לפייסבוק ושאלנו אותם האם חברת מכ"ם אוספת מידע על הגולשים שמתפרסם בקבוצות פייסבוק סגורות, למרות שפייסבוק אוסרת לעשות זאת. מפייסבוק נמסר בתגובה כי:

״פרקטיקת 'סקרייפינג' = (ניטור תוכן בפייסבוק) בקבוצות פייסבוק סגורות מנוגדת לכללי הקהילה שלנו, ואנחנו רואים זאת בחומרה רבה. הצוותים הגלובליים שלנו ערכו בדיקה מקיפה בקבוצה המדוברת ולא מצאו עדויות לפיהן נעשה סקרייפינג בקבוצה. יחד עם זאת, אנחנו כל הזמן פועלים כדי למנוע שימוש לרעה בפלטפורמה שלנו ומתייחסים לנושאים כמו אלו במלוא הרצינות״.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

בדרך לבג"ץ, שקוף פנה ליועמ"שים: קבעו כללים לפוליטיקאים לחסימת גולשים ברשתות חברתיות

נבחרי ציבור רבים חוסמים גולשים ברשתות החברתיות, רק כי מתחו עליהם ביקורת. זה קורה אף שמדובר בעמודים ציבוריים, שפועלים במימון ציבורי. אז פנינו יחד עם עו"ד ליעד ורצהיזר ליועצים המשפטיים לכנסת ולממשלה בדרישה לשים סוף לתופעה ולקבוע כללים שישמרו על חופש הביטוי והמידע של האזרחים. בואו להצטרף למאבק

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

בשנים האחרונות יותר ויותר נבחרי ציבור "חוסמים" גולשים – רק בגלל שמתחו עליהם ביקורת, מנומסת יותר או פחות. מדובר בתופעה רווחת, אשר אינה ייחודית לנבחר ציבור כזה או אחר או למחנה פוליטי. אני עצמי נחסמתי ללא סיבה מוצדקת הן על ידי יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, והן על ידי יו"ר הקואליציה מיקי זוהר. מדובר בפגיעה בחופש הביטוי ובזכות של אזרחים לקבל מידע, והגיע הזמן לשים לזה סוף.

בשבוע שעבר פנינו, באמצעות עו"ד ליעד ורצהיזר, לד"ר אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה ולעו"ד שגית אפיק, מ"מ היועץ המשפטי לכנסת – בדרישה כי יקבעו הנחיות לחסימת גולשים ברשתות חברתיות על ידי נבחרי ציבור.

פגיעה בחופש הביטוי

טרם שליחת המכתב תיעדנו ב"שקוף" מאות פניות של גולשים שנחסמו. על פי המידע שאספנו נראה כי המניע העיקרי לחסימתם, הוא רצונם של נבחרי הציבור להימנע מתוכן ביקורתי המופנה כלפיהם – ולצמצם חשיפה של תוכן ביקורתי לגולשים נוספים. 

"חסימת גולשים ממעקב אחר חשבונותיהם של נבחרי ציבור ברשתות החברתיות מונעת מאותם גולשים את האפשרות להיחשף לשיח הציבורי המתנהל בהם, ולקחת בו חלק. דהיינו, מדובר באקט הפוגע – באופן מובהק – בחופש הביטוי של אותם גולשים. הן במובנה הפשוט של הזכות, שכן 'חסימת' גולש כמוה כהשתקתו, והן מצדו השני של המטבע, היא הזכות לקבלת מידע", כתבה עו"ד ורצהיזר ליועצים המשפטיים, ואף ציטטה פסקי דין לפיהם "ביחסים שבין הפרט לבין רשויות השלטון יש להגשמת זכות הציבור לדעת חשיבות ראשונה במעלה. בכך תלוי עצם קיומה של ביקורת ציבורית על פעולת הרשויות, ובקיומה של ביקורת זו מותנה אמון הציבור ברשויות עצמן". 

עוד בנושא:

עו"ד ורצהיזר הדגישה, כי זו אף עמדתו המפורשת של מבקר המדינה שכתב בדוח השנתי שלו לשנת 2016, בין היתר, כי: "חסימת הגישה לדף המונעת מראש הבעת כל ביטוי שהוא היא אמצעי חריף, כיוון שהוא חל על כל ביטוי עתידי. לעומתה, ניתן לעתים לנקוט אמצעים שפגיעתם בחופש הביטוי פחותה, כמו מתן אזהרה למגיב לפני מחיקת התגובה; מחיקת התגובה; מתן אזהרה לפני חסימה או חסימה מוגבלת בזמן". 

המבקר קבע כי על גוף ציבורי או איש ציבור המפעיל דף פייסבוק ציבורי לפרסם מדיניות בדבר השימוש בדף ולקבוע נהלים שיסדירו שימוש סביר וראוי בתגובות הציבור. על נהלי השימוש לעלות בקנה אחד עם הזכות לחופש הביטוי ולכלול אמצעי תגובה מידתיים שיינקטו נגד המפרים את מדיניות השימוש בדף, כגון אזהרה קודם מחיקה או חסימה לזמן מוגבל בתגובה על ההפרות הראשונות.

פניה-ליועמשים-17122020א

בעקבות דוח המבקר, פנינו בשקוף לחברי הכנסת והצענו להם להתקין כללים ברוח המבקר, אך מעטים הסכימו.

לפיכך, ביקשה עו"ד ורצהיזר מהיועצים המשפטיים "לקבוע קריטריונים אחידים וברורים להתנהלותם של חברי הכנסת והשרים ברשתות החברתיות, ובפרט לחסימת גולשים, אשר יעלו בקנה אחד עם כללי המשפט הציבורי ועמדת מבקר המדינה". 

"הרשתות החברתיות מהוות את הפלטפורמה המרכזית בעידן הנוכחי שנותנת ביטוי מעשי לחופש הביטוי. נבחרי ציבור משתמשים בחשבונותיהם ברשתות החברתיות בין היתר על מנת "לתווך" את פעולותיהם ועמדותיהם לציבור, ולנהל "שיח" עמו", מסרה עו"ד ורצהיזר ל"שקוף". לדבריה, "מדובר בנושא חשוב, שבתקופת בחירות הופך חשוב עוד יותר, ולא ברור מדוע חרף הוראות מפורשות שנתן מבקר המדינה בעניין כבר לפני מספר שנים, נמנעים היועצים המשפטיים לכנסת ולממשלה ממתן הנחיות ברורות בעניין, ונבחרי הציבור ממשיכים לחסום אזרחים כאוות נפשם. אני שמחה ללוות את 'שקוף' במאבק מוצדק זה".

עו"ד ליעד ורצהיזר. צילום: ללירון ויסמן

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): חברי הכנסת ושרים אינם אזרחים פרטיים אלא אישי ציבור. בדפים שלהם לא תמצאו מחשבות פילוסופיות על החיים לאחר המוות וגם לא התלבטויות על עיצוב הסלון. 99% מהפוסטים שלהם עוסקים בפוליטיקה. את הדפים מְתָפעלים לרוב צוותים מקצועיים שאנחנו מממנים, והקידומים שלהם משולמים מכיסנו. 

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): הגיע הזמן לעדכן את המציאות לעידן בו כיכר העיר – דיגיטלית. אם הפנייה הרשמית לא תזכה למענה ולסעד – אנחנו מתכננים לגשת לבית המשפט וזקוקים לכמה שיותר דוגמאות מהציבור הרחב. אולי אף נצרף אתכם – בהסכמתכם – לבג"צ עצמו. מוזמנים לדווח לנו על חסימות לא מוצדקות – כאן.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

פגיעה בפרטיות, צנזורה ואפליה: עמודי הפייסבוק של הרשויות המקומיות הפכו לשטח הפקר

בעמוד הפייסבוק של עיריית טבריה אסור לכתוב "מושחתים" ● מועצת עמק יזרעאל העבירה לחברה פרטית מידע אישי על תושביה – בלי להגן עליהם ● בחיפה החליטו שתושבים מעל גיל 43 זקנים מדי להופעות שוות ● דו"ח מבקר המדינה על התנהלות הרשויות המקומיות ברשתות החברתיות מעלה היעדר פיקוח ורגולציהמשרדי הפנים והמשפטים מתנערים מאחריות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

עיריית קרית גת הודיעה בעמוד הפייסבוק שלה על ההחלטה לפטר 320 עובדים, בשיטת "אחרון נכנס – ראשון יוצא" (קודם מפוטרים העובדים החדשים יותר). העובדים המפוטרים למדו על כך באופן רשמי מעמוד הפייסבוק של העירייה.

הודעת הפיטורים שפרסמה עירית קרית גת בפייסבוק (צילום מסך)

המועצה האזורית אלבטוף פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה מכתב שהפנה ראש המועצה למהנדס המועצה וכלל טענות הנוגעות לתפקודו של המהנדס. ראש המועצה האשים את המהנדס בחוסר מקצועיות, וכן בביצוע של עבירות משמעת חמורות בגינן הוא עלול להיות מואשם בפלילים. זו היתה הפעם הראשונה שבה ראה המהנדס את המכתב, שלא נשלח אליו בטרם פורסם לציבור ברשת החברתית. 

הדוגמאות הללו הן רק חלק מהתלונות שהגישו גולשים ברשתות החברתיות למבקר המדינה במהלך שנת 2019 נגד עיריות, מועצות וראשי רשויות. בשנים האחרונות העבירו הרשויות המקומיות חלק ניכר מהתקשורת שלהם עם האזרחים לרשתות החברתיות. אולם לא פעם הן עושות בכלי הזה גם שימוש פוגעני, שמפר את זכויות התושבים. 

תלונות על שימוש לא ראוי ברשתות החברתיות

מיליוני ישראלים מחזיקים חשבונות פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם פעילים. בשל כך, הרשויות החברתיות הפכו לכלי מועדף על הרשויות ועל נבחרי ציבור בניהול קשר עם הציבור: 94% מהרשויות המקומיות (מתוך סה״כ 257 רשויות) מפעילות חשבון ברשת חברתית אחת לפחות. 

למרביתן חשבון ברשת פייסבוק שהיא הפופולרית ביותר בקרב קהלי היעד שלהן. גם ל-85% מראשי הרשויות יש חשבון ברשת חברתית אחת לפחות. במהלך 2018 הוציאו הרשויות המקומיות בישראל כ-3 מיליון שקל על קידומים ממומנים (כ-60% מהסכום הוציאו הרשויות הגדולות: ירושלים, תל אביב וחיפה). 

דו״ח מבקר המדינה בנושא "שימוש הרשויות המקומיות ונבחריהן ברשתות החברתיות" מצא כי חלקן עשו בהן שימוש לא ראוי – החל מניהול לא מקצועי ועד לפגיעה בזכויות אדם. ממצאים נוספים כללו: פגיעה בפרטיות, השתקה, צנזורה ואפליה כלפי קבוצות באוכלוסיה. 

מתוך 134 תלונות שהתקבלו בנושא בשנים 2019-2017 במשרד מבקר המדינה, 89 הופנו כלפי הרשויות המקומיות. מצבור תלונות זה שלח את מבקר המדינה לבדוק את ההתנהלות בשטח

במסגרת הבדיקה, נבחנו 12 רשויות: בית שמש, חיפה, טבריה, ירושלים, עראבה, קרית גת, רמת גן, תל אביב-יפו, פרדס חנה-כרכור, קצרין ומועצה אזורית עמק יזרעאל. בנוסף נשלחו שאלונים לכל הרשויות המקומיות בארץ. 189 רשויות מתוך 257 ענו על השאלונים. 

לקריאת הדו"ח המלא

אפליה כלפי ערבים בתל אביב-יפו, הדרה של קשישים בחיפה

על פי דו״ח המבקר 55% מהרשויות שנבדקו השתמשו בקידום ממומן בשנים 2019-2017, כאשר קצב השימוש בקידום ממומן רק עולה עם השנים. 

הרשתות החברתיות מאפשרות למי שמשלם להן לפלח קהל יעד מדויק שייחשף למודעה (טירגוט – targeting). קהל היעד יכול להיות מאופיין לפי גיל, מגדר, מקום מגורים, וגם לפי תחומי עניין כמו למשל – אוהבי חתולים, או על פי אמונות, העדפות ודעות.

בניית קהל היעד נעשית על בסיס מידע אישי שאספו ועיבדו הרשתות על הגולשים. בנוסף, רשויות מקומיות מחזיקות אצלן גם מאגרים שכוללים מידע אישי על התושבים, כמו מצב כלכלי, מצב משפחתי (נשואים, רווקים, גרושים או אחר), נתונים על ילדים במסגרות חינוכיות, ועוד. הצלבה של המידע שאוגרות הרשתות החברתיות לבין המידע שמחזיקות הרשויות מאפשר להן ״לטרגט״ באופן מדויק יותר את המודעות שלהם ברשתות החברתיות. 

היתרון: הרשויות יכולת למקד את הפרסום ולהגיע באופן מדויק לאוכלוסיית היעד באופן אפקטיבי שמנצל ביעילות משאבים תקציביים ציבוריים. החיסרון, כך מסביר דו״ח המבקר: "אפשרויות הטרגוט הספציפי עלולות לשמש עבור המפרסמים פרצה קלה ונוחה לביצוע העדפה בפרסום ופעולה הנגועה באפליה".

כך לדוגמה, בעיריית תל אביב-יפו הדירו את האוכלוסיה הערבית כשהגדירו כי מודעה שקודמה בתשלום לא תוצג לקהל שמתעניין בעולם הערבי וכן בכלי תקשורת שמשדרים בשפה הערבית. כגון: אל-ערבייה, סקיי ניוז בערבית, BBC בערבית, ערב איידול, ועוד. ראוי לציין כי בתל אביב-יפו חיים עשרות אלפי תושבים ערבים ששפת אימם היא ערבית. 

בעיריית תל אביב-יפו הדירו ערבים ממודעה, על ידי כך שהגדירו כי לא תופיע לגולשים שמתעניינים בעולם הערבי (צילום מסך מתוך דו״ח מבקר המדינה)

דוגמה נוספת שמציין דו״ח המבקר נוגעת לעיריית חיפה. ביולי 2019 קידמו שם פוסט המפרסם הופעה של להקה בעלות של 20 ש"ח לכרטיס. מחיר זול לכל הדעות. אולם המודעה הממומנת כוונה רק לגילאים 43-16. בתשובה לפניית המבקר טענה העירייה כי מדובר בלהקה שפונה לקהל צעיר. אולם בניגוד לפרסום של עסקים פרטיים, לרשות ציבורית אסור להפלות על בסיס גיל או אחר.

מידע על תושבים עובר לחברות פרטיות

מנהלי עמודי פייסבוק חשופים למידע אישי רב אודות קהל הגולשים, כגון: מין, גיל, שפה, מקום מגורים, תחומי עניין, העדפות מיניות ופוליטיות). מדובר במידע פרטי, והוא יקר ערך למפרסמים ולבעלי עניין שונים, כגון פוליטיקאים. המידע הזה מעניק כוח רב למי שאוחזים בו, והוא יכול לאפשר להניע קהלים על ידי התאמת מסרים מדויקת לכל אדם כמעט. 

חלק מהרשויות שנבדקו על ידי מבקר המדינה העידו כי הן משתמשות בחברות חיצוניות שמסייעות להן לנהל את העמוד. חברות פרטיות אלו חשופות לכל המידע על התושבים שעוקבים אחר העמוד או שפרטיהם מוזנים אליו. 

עמוד הפייסבוק של עירית תל אביב – יפו. אילוסטרציה. (יעל מרום)

דו״ח המבקר ציין לדוגמה את עירייות ירושלים וחיפה ש״טירגטו״ מודעות מסויימות בפייסבוק לקהלים ספציפיים, בעזרת מידע שמסרו תושבים לרשויות. עיריית ירושלים מסרה לחברה שמנהלת את עמוד הפייסבוק שלה מידע שמסרו לה מרצונם רצי מרתון בעיר, לצורך התאמה ספציפית של מודעות עתידיות באותו נושא. עיריית חיפה השתמשה במידע על הורים שנרשמו ב״מינהלת הורים״ כדי לכוון אליהם מודעות שמיועדות להורים. המידע על התושבים הועבר לחברות פרטיות.

צריך לזכור שפעמים רבות העירייות אינן הלקוח היחיד של חברות הפרסום. לכן, הסכנה במקרה זה שחברות השיווק ישמרו את המידע על הקהלים הללו, יעתיקו אותו ויציעו אותו למכירה ללקוחות אחרים. 

מתוך 8 הרשויות שנבדקו, מצא המבקר כי 5 לא שמרו על פרטיות התושבים כשחתמו על ההסכם עם החברות – וזה במקרה שבו בכלל חתמו על חוזה. במענה לפניית המבקר התחייבו בקרית גת, עמק יזרעאל ופרדס חנה-כרכור כי הנושא יתוקן וכי הן יחתמו על הסכם הכולל התייחסות לפרטיות. המבקר ציין לחיוב את עירייות חיפה, ירושלים ותל אביב שכן חתמו על הסכם מסודר הכולל התייחסות לשמירה על הפרטיות, לאבטחת מידע ולמניעת ניגוד עניינים.

יש תקנון – יש חסימות

בשנת 2017, פנה ״שקוף״ למבקר המדינה עם תוצאות של ״סקר החסימות הגדול״, בו אספנו מידע על פוליטיקאים שחוסמים אזרחים בעמודי הפייסבוק שלהם, ללא אזהרה מראש וללא סיבה מוצדקת. אז קבע משרד המבקר בדו״ח רשמי כי על כל חשבון ציבורי חלה החובה לפרסם מדיניות למחיקת פוסטים, ולתעד כל החלטה לחסום או למחוק תגובה. 

על פי דו״ח המבקר החדש, נראה כי התקנון לא משנה את התנהלותן של הרשויות ונבחרי הציבור, ואולי אף להיפך – דווקא במקומות שבהם נוסח תקנון, הרשות נוטה לחסום יותר משתמשים ולמחוק יותר תגובות.

מהתשובות לשאלון ששלח המבקר לרשויות עולה כי ל-77 רשויות מתוך 152 שענו על השאלון יש מדיניות בנוגע למחיקת תגובות וחסימת משתמשים. 59 (כ-76%) מאותן רשויות ציינו כי הן חוסמות משתמשים ומוחקות תגובות. 

לעומת זאת, רק 16 (כ-21%) מתוך 75 הרשויות שהשיבו כי אין להן מדיניות חסימות ענו כי הן נוהגות לחסום משתמשים. האם הסיבה היא שיח אלים יותר ברשויות אלו מלכתחילה או שמדובר בכלי לא יעיל? – דו״ח המבקר לא עונה על השאלה. כך או כך זו המסקנה: אם לרשות שלכם יש תקנון לחסימת משתמשים ותגובות – הסיכוי שלכם להיחסם עולה.

עם או בלי מדיניות – רשויות שחוסמות משתתפים מעמוד הפייסבוק שלהן. מתוך דו״ח מבקר המדינה

השתקה במקום מחיקה

כלי מתוחכם במיוחד שבו נוהגות להשתמש הרשויות הוא הסתרת תגובות: מנהל העמוד מסתיר את התגובה במקום למחוק אותה לחלוטין כך שרק אתה וחברייך בפייסבוק תוכלו לראות אותה, בעוד עבור שאר העולם היא בכלל לא קיימת. המשתמש שתגובתו הוסתרה לא מקבל על כך הודעה, ובכלל לא מודע לכך שקולו הושתק. השימוש בכלי הזה לא גורר ביקורת ציבורית מכיוון שהנפגעים ממנו כלל לא יודעים שהם נפגעו. 

במענה לפניית המבקר הסבירו חלק מהרשויות כי: "הואיל והסתרת תגובה היא כלי המעורר פחות התנגדות מצד הציבור – שכאמור במרבית המקרים אינו מודע להסתרה כלל – הן עושות בו שימוש נרחב יותר מאשר במחיקת תגובות".

צנזורה על מילים

לפייסבוק יש כלי המאפשר סינון של ביטויים שהוגדרו מראש. כאשר הוא מופעל, כל תגובה המכילה אחד מביטויים אלו לא תפורסם כלל. בביקורת נמצא כי ארבע מבין הרשויות שנבדקו – תל אביב-יפו, קצרין, עמק יזרעאל וטבריה – מצנזרות תגובות ופרסומים מראש ובאופן אוטומטי לפי מילות מפתח וללא הסבר. 

כך למשל, בעמוד של עיריית טבריה אסור לכתוב "מושחתים" ו״אוכלי חינם״, בעמק יזרעאל אסור לכתוב את המילים "ציונות", "פלשתין", "ישראל", "ערבים"; ובקצרין אסור לכתוב "דיקטטור", "גנב" או "שמן".

אם הייתם רוצים לפרגן לעיריית טבריה ולכתוב ״במדינה שבה לא מעט אוכלי חינם, טוב לדעת שיש מי שבאמת עובד למעננו״, ההודעה שלכם לא הייתה מתפרסמת כלל. מנגנון הסינון היה מזהה את הביטוי ״אוכלי חינם״ ומסתיר את התגובה.

מסננת מושחתים. רשימת המילים האסורות בשימוש בעמוד הפייסבוק של עירית טבריה. (מתוך דו״ח מבקר המדינה)

בעמוד הפייסבוק של עמק יזרעאל לא תוכלו לכתוב ביטויים פוליטיים ולנהל דיון על "ציונות", לדבר על שוויון זכויות ל"ערבים" או להתבטא בנושא יחסי ישראל ו"הרשות הפלשתינאית". 

בלי ויכוחים פוליטיים. מילים שאסור לכתוב בעמוד הפייסבוק של מועצת עמק יזרעאל (צילום מסך מדו״ח מבקר המדינה)

בקצרין לא תוכלו לדבר על "מהפיכה" שצריך לעשות בעירייה, אסור לכם להתרעם על כך שמישהו הוא ״סותם פיות״, ולא תוכלו לדווח על ״גניבה״, על ״אלימות״ ואפילו אל על כתם "שמן" על הכביש (כן, אנחנו מניחים שמדובר שהכוונה היתה לחסום הערות על מידותיו של אדם אבל ספק אם לפייסבוק זה משנה). 

בעמוד הפייסבוק של קצרין אסור להגיד מהפכה או דיקטטור (צילום מסך מדו״ח מבקר המדינה)

בתגובה לפניית המבקר, בעמק יזרעאל ותל אביב-יפו התחייבו להסיר את את מסנני התגובות, בקצרין החליטו כי הערה על מידת האינטליגנציה של אדם (לכנותו טיפש) דורשת צנזורה. לטענת עיריית קצרין התגובות לא נמחקות אלא רק מוסתרות באופן אוטומטי – כאמור, אקט אלים אף יותר. 

שטח הפקר: משרד הפנים לא מעוניין להפעיל רגולציה

מהדו"ח ניתן ללמוד כי מבקר המדינה ניסה למצוא את הגורם האחראי לפתרון הבעיות שהועלו אך ללא הצלחה. משרד הפנים מסר למבקר כי הוא "אינו פועל במישור ההסדרתי (רגולטורי, ע.ב) בהקשר של שימוש הרשויות וראשי הרשויות ברשתות החברתיות". כשפנה המבקר למרכז השלטון המקומי מסרו לו שהם אינם גוף סטטוטורי ולכן אין ביכולתם לקבוע נהלים.

המבקר מציין כי כבר באוקטובר 2018 פנו ״שורה של גורמים מהאקדמיה ומארגונים בחברה האזרחית ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיסדיר בהנחיות את כל נושא השימוש של אנשי ציבור ברשתות החברתיות, לרבות בנושא מחיקה, הסתרה והסרה של תגובות משתמשים". 

על פי הדו״ח, היועץ המשפטי לממשלה התנער מאחריות ואמר שאינו יכול להנחות את ראשי הרשויות בתחום זה אך יבחן את הסוגיה באופן עקרוני. תהליך הבחינה המובטח לא הסתיים עד היום אך לטענת משרד המשפטים הוא נמצא בתוכנית העבודה. 

למבקר המדינה לא נותר אלא להתחנן למשרדי הממשלה להסדיר את הנושא: "משרד מבקר המדינה ממליץ למשרד המשפטים לפעול בנושא השימוש ברשתות החברתיות, ולקבוע גבולות המותר והאסור בעניין. כן מומלץ לבחון, בשיתוף משרדי הממשלה הרלוונטיים וגורמים אחרים, ובכללם משרד הפנים והמרכז לשלטון מקומי, פרסום כללים מנחים בתחום השימוש ברשתות החברתיות בכלל, ובשלטון המקומי בפרט". 

עוד הוא מוסיף כי "על ראשי הרשויות לנהוג בחשבונות הציבוריים שלהם ברשתות החברתיות על פי כללי המשפט הציבורי, בהגינות, בתום לב, ובאופן מושכל ומידתי".

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע): הושתקת ללא ידיעתך כי כתבת את המילה הלא נכונה, נחסמת מדף של רשות מקומית או של העומד בראשה בלי לדעת מה הסיבה, או שלא קיבלת מודעה מסויימת כי מנהל הדף החליט שאינך בקבוצת היעד המתאימה – הזכויות שלך נפגעות. רשויות מקומיות רבות העבירו את מרכז הדיאלוג שלהן עם האזרח לרשתות החברתיות. הן משקיעות בכך משאבים כספיים וכוח אדם רב. אולם עד עכשיו לא נמצא אף גורם שיפקח על כך שהן לא מפלות או פוגעות באזרח. 

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): פנו לרשות שלכם ודירשו שקיפות, בקשו שחוזה ההתקשרות יפורסם לציבור ודירשו כי יהיו בו סעיפים ברורים שמטרתם לשמור על המידע הפרטי שלכם. אנחנו נפנה בינתיים לוועדה לביקורת המדינה ונדרוש להחיל כללים ולהסדיר רגולציה בתחום: החל משמירה על פרטיות ואבטחת מידע, דרך מגבלות על שימוש של אישיי ציבור ברשתות החברתיות, וניטור של חסימות משתמשים ותגובות באופן שלא יפגע בזכויות שלהם. 

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

משרדי הממשלה התמכרו לפרסום בפייסבוק – אלו הסכנות

כל משרד ממשלתי מתפעל דפים ברשתות החברתיות. המציאות הזו טומנת בחובה הזדמנויות לתקשורת ישירה עם הציבור, אך גם יוצרת בעיות לא מעטות. חלק מאתרי הממשלה נשארים מאחור, טירגוט אזרחים ואזרחיות פוגע באמון הציבור ופרסום סרטונים בא על חשבון תוכן מעמיק. אך יש גם פתרונות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| גל יעבץ // טור אורח |

פוליטיקאים, מפלגות ומשרדי ממשלה משתמשים כבר תקופה ארוכה ברשתות חברתיות, כחלק מעבודתם היומיומית. פוליטיקאים גילו שדפי הפייסבוק שלהם הם ערוץ ציבורי שבו רק הם מכתיבים את השיח, המסגור והמסרים. ראש הממשלה בנימין נתניהו הגדיל לעשות זאת ומחזיק את דף הפייסבוק הפוליטי הגדול בישראל

הפייסבוק הפך לכלי עבודה עבור משרדי הממשלה (צילום: אילוסטרציה)

עם זאת, משרדי הממשלה עצמם משתמשים ברשתות החברתיות בצורה שונה מהפוליטיקאים. המשרדים נדרשים לספק מענה לאזרחים באופן קבוע ולספק מידע במגוון תחומים. בתור גופים מבצעים הם פועלים באופן סדור ומהוקצע ברשתות החברתיות. באקדמיה כבר פורסמו עשרות רבות של מחקרים שבחנו את שיטות האימוץ וההטמעה של אמצעי המדיה החדשים בקרב משרדי הממשלה.

במחקר האחרון שערכנו באוניברסיטת בר אילן, ביקשנו לבדוק איך משרדי הממשלה בישראל משתמשים בפועל ברשתות החברתיות. האם המשרדים הגדירו לעצמם יעדים ומטרות? האם הם מצליחים לעמוד בהם? 

תחילה מיפינו את כלל משרדי הממשלה הפועלים באופן עצמאי ברשתות. לאחר מכן ראיינו 15 מקבלי החלטות בדרגים ובתפקידים שונים: דוברים, מנהלי דיגיטל והסברה, מנהלות שיווק ויחסי ציבור ועוד. כל המרואיינים עובדים במשרדים ממשלתיים וכולם אחראיים על אסטרטגיית הרשת של המשרד בו הם עובדים.

התבססות מוגזמת על פייסבוק

באופן כמעט לא מפתיע, כל משרדי הממשלה עימם דיברנו פועלים בעיקר בפייסבוק בתור במה עיקרית שדרכה הם משתפים תכנים במקומות נוספים ואליה הם מפנים לרוב. עם זאת, מצאנו כי קיים טשטוש גבולות בין השימוש בפלטפורמה מסחרית (פייסבוק) לבין השימוש באתרים הרשמיים שמצויים בבעלות ובניהולם של גופים ממשלתיים. 

יצירת קהלי יעד (טרגוט) לפרסומות מעוררת חוסר אמון בקרב אזרחים

מרבית המנהלים איתם דיברנו, התייחסו לעמוד הפייסבוק של המשרד בתור "כלי עבודה" כבכל יתר הכלים התקשורתיים העומדים לרשותם, ללא הבחנה בין האתר לעמוד בפייסבוק. כלומר, במידה מסוימת עמודי הפייסבוק זוכים לעיתים לבולטות גבוהה יותר מצד המשרדים בשל החשיפה שלהם ברשת. המשמעות היא שמידת התוכן והזמינות באתרים המסורתיים עלולה להיפגע מכך באופן שוטף.

בנוסף,  כדי לענות על המגבלות המוכרות לנו בשימוש בפייסבוק (תחרות על תשומת הלב בפיד, ירידה בחשיפה האורגנית וכדומה), המשרדים רוכשים מודעות ממומנות. המטרה הינה העברת המסרים שלהם לקהלים רחבים ככל הניתן. 

פרקטיקה זו, על אף שהיא מקובלת על ידי כל מותג, חברה או ארגון הפועלים ברשתות החברתיות, צריכה להישקל בשנית כשהפרסום מגיע מצד משרדים ממשלתיים. במחקרים קודמים בעולם נמצא כי אזרחים חשים חשש לפגיעה בפרטיותם כאשר משרד ממשלתי או פוליטי "מטרגט" אותם במודעות ברשת החברתית, בשל טשטוש הגבולות בין הספירה הפרטית לציבורית. 

פעולת הטרגוט היא למעשה יצירת קהלי יעד מדויקים לשיווק המודעה, אותם מנטרים המפרסמים לפי מאפיינים כמו סטטוס משפחתי, גיל או מקום מגורים. אך השתכללות הטכנולוגיה הובילה לדיוק הגדרת הקהל, על ידי שימוש בכתובות מייל או כל רשימת תפוצה אשר בידי המפרסם. בנוסף, התעניינות במודעות, צפיות בסרטונים או מעקב מדוקדק אחר כניסות לאתר המפרסם (פיקסל), יוצרת גם היא מדד שמאפיין קהל יעד.

בעיה נוספת שעולה משימוש ברשתות החברתיות היא ההתמקדות של משרדי הממשלה במידע ויזואלי כמו תמונות או סרטונים בכדי לשפר את אחוזי החשיפה והמעורבות לתכנים שלהם. לעיתים קרובות, זה בא על חשבון פשרות רבות בעומק והיקף המסר. 

מתי משרד ממשלתי מחליט לחסום מגיבים?

על אף שמבקר המדינה פרסם כבר ב-2017 הוראות לדפים ציבוריים לפרסם מדיניות בדבר השימוש בדף והחסימה בדף. מצאנו כי רק חלק קטן מהמשרדים מקפידים גם על הבלטה ויצירה של הנגשת המדיניות באמצעות תקנון וכללי שימוש למשתמשים בפלטפורמה. זאת על אף שמרבית המשרדים פועלים במדיניות קבועה הכוללת שימוש מועט עד לא קיים בחסימת משתמשים, תוך שמירה על כללי שיח מסוימים.

לסיום הנה כמה המלצות לכל מנהלי ומנהלות הדפים הציבוריים:

  • הנגישו באופן ברור, בהיר (וקצר!) את תקנון תנאי השימוש הרלוונטיים לאותה פלטפורמה, כולל כללי החסימה.
  • אל תתפשרו על איכות: הציבור זקוק למידע ממשלתי באופן קבוע. אל תפחדו לכתוב טקסטים ארוכים, מי שיצטרך ויזדקק למידע הזה, יקרא ויעריך אותו.
  • השקיפו את הקמפיינים ברשתות החברתיות: הסבירו לציבור איך ומדוע אתם מקדמים כל פוסט וסרטון כדי להגביר את האמון הציבורי.
  • אל תזניחו את האתר הראשי – אסור לשכוח שהמידע של משרדי הממשלה הוא ציבורי ועליו להיות נגיש בחיפוש באינטרנט ובאתר המשרד, גם לאנשים ללא חשבון פייסבוק. 
  • עיסוק הליבה של המשרד זהה, אך צורת ההצגה והעברת המסר צריך להיות מותאם לפלטפורמה ולקהל.

המחקר נערך בין השנים 2017-2019 כחלק מעבודת דוקטורט בהנחייתה של פרופ' נועה אהרוני במחלקה למדעי המידע באוניברסיטת בר אילן ופורסם לאחרונה בכתב העת Aslib Journal of Information Management.

גל יעבץ הוא דוקטורנט ומרצה במחלקה למדעי המידע באוניברסיטת בר-אילן

חשיפה: אלו המקרים בהם ממשלת ישראל ביקשה מפייסבוק למחוק פוסטים

פרקליטות המדינה בוחנת מדי שנה אלפי בקשות לדרישות להסיר תוכן מפייסבוק, טוויטר ויוטיוב. עתירת "שקוף" חושפת לראשונה: משטרת ישראל ניסתה לדרוש מחיקת תיעוד מעצרים אלימים – אך הפרקליטות בלמה את המהלך. מתי הרשתות הסכימו להסיר תוכן ומתי סירבו?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל, ניר בן-צבי |

פייסבוק, טוויטר ויוטיוב הסירו עשרות אלפי פוסטים בשנים 2017-2018 לבקשת ממשלת ישראל. עתירת "שקוף" הובילה לחשיפת מידע מדגמי ובו מתגלה כי פרט לטעמים ביטחוניים, הוגשו בקשות מטעם משטרת ישראל, במקרים של תיעוד מעצרים כוחניים, כמו גם בקשות להסיר תוכן שגורם להשפלתם קטינים בבית הספר.

הבקשות למחיקה עוברות דרך מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, שבוחנת את טיבן ומחליטה האם לבקש מהרשת החברתית להסיר תוכן, או שאין הצדקה לכך. 

באחד המקרים, מסתבר, בקשת משטרת ישראל הובילה למחיקתה של תמונה מהפייסבוק, בפוסט שבו נרמז שכדי להתקדם במשטרה, על שוטרת לקיים יחסי מין עם שוטרים. השוטרת נראתה בפוסט בפנים גלויות, ולפי משרד המשפטים בקשת ההסרה נבעה מטעמי חוק ההגנה על הפרטיות.

בשני מקרים אחרים בחודש שנדגם, משטרת ישראל ביקשה להסיר סרטונים המתעדים מעצרים "תוך הפעלת כוח על-ידי שוטרים". אלא שבמקרים אלו הפרקליטות סירבה לבקשות, וכלל לא העבירה לרשתות דרישה להסיר את התוכן.

אלימות משטרתית. המשטרה מעדיפה שלא תראו סרטונים כאלה

מקרה שלישי מלמד שגם אם הפרקליטות מאשרת בקשה כזו, בכוחן של הרשתות החברתיות גם לסרב לדרישת מדינת ישראל להסיר תוכן מהאינטרנט. התנגשויות אלה בין רצונות של גופים ממשלתיים לבין חוות הדעת מהפרקליטות, ואף התנגשות בין ישראל למעצמות האינטרנט, יכולה ללמד רבות על הגורמים העוצמתיים שלוקחים חלק במשיכת החבל של חופש הביטוי.

מרבית הבקשות מהרשתות: מניע ביטחוני

במהלך השנים 2017-2018 בקשות מטעם ישראל הובילו למחיקת 27 אלף פוסטים מפייסבוק, טוויטר וגוגל. הדיאלוג עם בכירי הרשתות החברתיות לטובת מחיקות אלו מתנהל במחשכים, באפס פיקוח ציבורי. לאזרח ולאזרחית אין יכולת לדעת מהם הפרסומים שהוסרו, מדוע הוסרו, ומהם הפוסטים שמחיקתם לא אושרה. כשביקשנו מהממשלה את פרטי הפוסטים – סורבנו. 

לכן חברנו לעו"ד יהונתן קלינגר, המתמחה בתחום המידע, ויחד עתרנו לבית המשפט בדרישה לחשוף את הפרטים. בהמשך לעתירה, כעת אנו חושפים דגימת מידע שקיבלנו עבור פוסטים שהוסרו בחודש אחד: מאי 2019.

מרבית החומרים שהוסרו מפייסבוק הכילו תוכן מסווג ביטחונית (צילום: באסל עווידאת, פלאש 90)

באותו חודש הועברו למחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה 1,222 בקשות להסרת תוכן. 1,212 מהבקשות נובעות מנסיבות ביטחוניות. לפי תשובת משרד המשפטים, פוסטים אלו מאיימים "לחשוף שיטות ודרכי פעולה של גורמי ביטחון, לרבות אינטרסים ביטחוניים מהותיים של גורמי הביטחון ולכן לא יימסר".

ככלל, מתוך סך הבקשות, 1,072 פרסומים הוסרו או הוסרו חלקית, ו-140 פרסומים לא הוסרו. הפירוט המלא בקובץ בתגובות. בקרוב נקבל נתונים נוספים.

המשטרה מעוניינת לצנזר מעצרים כוחניים

בחודש מאי היו רק 10 בקשות להסרה שאינן נוגעות לחשיפת תוכן שעלול לפגוע בביטחון המדינה (מתוך 1,222).

שש מתוכן נמצאו כלא מוצדקות על ידי מחלקת הסייבר של הפרקליטות ועל כן לא הוגשה לרשתות החברתיות בקשה להסיר את התוכן. כך למשל קרה בפרסום של שני סרטוני מעצר כוחניים. לצדם, עוד ארבעה היו של קטינים שטוענים שהפרסום נועד לבזותם בבית הספר.

בחודש מאי הוגשו לפרקליטות 4 בקשות להסרת תוכן שנועד להשפיל ילדים בבית הספר

פוסט נוסף הוסר על ידי המפרסם טרם בחינתה של הפרקליטות. אך בשלושת הפוסטים האחרים מבין העשרה, משרד המשפטים החליט שכן להעביר לרשתות בקשה להסיר את הפוסט. 

אחד מהם, שהוסר לבסוף, הוא כאמור סרטון שחשף שוטרת באמירה מינית שקושרת בין קיום יחסים לבין התקדמות בצמרת המשטרה. בפוסט שני, שפייסבוק הסכימה להסיר גם אותו, "קרא המפרסם לפגיעה פיזית בשוטר, בצירוף תמונתו, שמו ומספר הטלפון שלו", כך לפי משרד המשפטים. 

שוחחנו עם המשטרה שם מבהירים כי 'קצין שיימינג ארצי' מנטר התבטאויות אזרחים ברשת בגנות שוטרים – ופועל להסרתן. "אנחנו מעבירים לפרקליטות בקשות להסרה אבל הם אלו שקובעים", הסבירו במשטרה. "כך למשל הם סרבו להסיר את סרטון המעצר שבפנייתך".

הכוח הזה של המשטרה, גם אם מרוסן על ידי הפרקליטות, עלול להקטין את הביקורת הציבורית על המשטרה.

פייסבוק יודעת גם לסרב

הפוסט האחרון מבין העשרה, הוא כנראה המעניין מכולם: סרטון שפרקליטות המדינה ביקשה מאינסטגרם להסיר – אך נענתה בשלילה. בפוסט שהוסר נטען כי "קטינה, אשר מזוהה בסרטון, הביאה למותו של קטין אחר בכך שניהלה עמו קשר". הפרקליטות הגישה בקשה בהתאם לחוק הנוער הישראלי – אך "הבקשה סורבה והתוכן לא הוסר".

פייסבוק הודיעה שתקים ועדה בלתי תלויה שתבחן בקשות ממשלתיות להסרות פוסטים

המקרה הזה חשוב כי הוא מדגים את הכוח של פייסבוק: בצד אחד ניצב משרד המשפטים של ישראל, שסבור כי הסרטון עובר על חוקי המדינה – ומהעבר השני תאגיד אמריקאי, שמסרב לבקשה ומותיר את התוכן זמין באינטרנט. 

לאחרונה הודיעה פייסבוק כי תקים בעצמה ועדה מיוחדת ובלתי תלויה שתחליט איזה תוכן להשאיר ואיזה להסיר.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): הרשתות החברתיות הפכו לזירה עוצמתית מאוד, שבה כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לחשוף את האמת שלהם בצורה חופשית. מנגד, זו גם זירה שבה ניתן לפגוע בשמם הטוב של אחרים שלא בצדק, או לחשוף סודות מדינה. 

מעל ראש האזרחים פועלים כוחות חזקים שמנהלים מאבק על פרסום תוכן אינטרנטי. כאשר לא חלה שקיפות על נסיבות בהן מדינת ישראל מבקשת מהרשתות להסיר תוכן, אין לנו דרך לבחון את שיקול דעתה ולמתוח ביקורת. כיצד נוכל לוודא שהסרת הפוסטים לא נועדה להשתיק את האזרחים, כפי שקורה במשטרים שאינם דמוקרטיים?

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): פתרון לבעיה זו יהיה לדוגמה הקמת מוסד שיהווה גורם שלישי מתווך, למשל ועדה ציבורית בראשות שופט בדימוס. או ועדת משנה של ועדת חוץ וביטחון בה חברים חברי כנסת מהאופוזיציה והקואליציה. 

גורם זה בלבד יהיה חשוף לתוכן המלא של הפוסטים אותם המדינה מבקשת להסיר – כדי להבטיח שאכן מדובר במחיקה לגיטימית, ולא בהשתקה של דברי ביקורת במסווה של ביטחון המדינה. 

זו רק אפשרות אחת. 

עד שתהיה ביקורת פרלמנטרית כזו או אחרת, שקיפות נוספת, דוגמת ביקורת עיתונאית, תעזור לוודא שהממשלה לא עושה שימוש שרירותי ורחב מדי בכוחה במרחב הדיגיטלי.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

עתרנו לחשוף את הפוסטים שהממשלה דרשה שיימחקו – השופט הציע מתווה ביניים

הממשלה מסירה אלפי פוסטים מהרשתות החברתיות מדי שנה. עתרנו בשקוף לבית המשפט בבקשה לחשוף את הפוסטים המוסרים – בכפוף לצנזורה. בית המשפט ביקש מהצדדים להגיע לפשרה, והמאבק ממשיך

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

הממשלה הובילה למחיקת 27 אלף פוסטים מפייסבוק, טוויטר וגוגל במהלך השנים 2017-2018. הדיאלוג עם החברות האלו מתנהל במחשכים, באפס פיקוח ציבורי. לאזרח אין יכולת לדעת מהם הפרסומים שהוסרו, מדוע הוסרו, ומהם הפוסטים שמחיקתם  לא אושרה. כשביקשנו מהממשלה אשתקד את פרטי הפוסטים – סורבנו. אז חברנו לעו"ד יונתן קלינגר, המתמחה בתחום המידע, ויחד עתרנו לבית המשפט בדרישה לחשוף את הפרטים. 

ביקשנו לקבל את התוכן שהוסר, בכפוף לצנזורה – על מנת לוודא שהממשלה משתמשת בכוחה למען ביטחון המדינה, ולא כדי להשתיק ביקורת.

מתווה לחשיפה חלקית

מה קרה בדיון? קודם כל, השופט הסכים איתנו כי הנושא ראוי לדיון ציבורי ולפיקוח. לאחר מכן, הוא עודד את שני הצדדים להגיע למתווה שיאפשר חשיפה חלקית של פוסטים שהוסרו, שלא קשורים לביטחון המדינה. 

במכתב התשובה לעתירה, ציין משרד המשפטים כי מתוך 27 אלף פוסטים, ישנן כ-200 פוסטים אזרחיים. השופט ביקש כי משרד המשפטים יוציא לנו דרישת אגרה בנושא. לפי משרד המשפטים, הזמן לאיתור המידע והפקת עיבוד ('פרפרזה') – הינו בין 15 ל-20 דקות לפוסט, ולכן סך הכל של כ-60 שעות עבודה. בימים הקרובים אנו אמורים לקבל הודעה ממשרד המשפטים לגבי העלות הסופית.

לגבי הפוסטים הביטחוניים: בעצת השופט נגיש בקרוב בקשת חופש מידע חדשה ומצומצמת, לאור הכמות האדירה של פוסטים שהוסרו מטיעונים הקשורים לביטחון המדינה. 

בנוסף, הכריע השופט שנקבל חזרה את האגרה ששילמנו לבית המשפט עבור העתירה.

Image may contain: text

לחצו על התמונה כדי לקרוא את העתירה

"בית המשפט נתן לנו הכוונה", מסר עו"ד קלינגר, "הוא הבהיר למדינה שאי אפשר להעלות טענות עלומות של בטחון המדינה וביקש שהם ישקלו מחדש. בהתאם, אנחנו נכין בקשת חופש מידע חדשה וממוקדת. עצוב לי שבית המשפט לא נתן למדינה עוד הכוונה בנוגע לאגרות המוגזמות שהמדינה מבקשת כדי לקבל מידע פשוט".

יונתן קלינגר

עו"ד יונתן קלינגר. קרדיט צילום: גלעד אילוז

חייבים פיקוח ציבורי

חשוב להדגיש, כי החלטנו להילחם בחזית זו בלית ברירה, לאחר שראינו כי אף אחד לא בודק את הממשלה ואת השימוש שלה בכוח.

פתרון מיטבי לפתרון בעיה זו יהיה ייסוד של גורם שלישי, למשל ועדה ציבורית, בראשות שופט בדימוס. או ועדת משנה של ועדת חוץ וביטחון בה חברים חברי כנסת מהאופוזיציה והקואליציה. אותו גורם יהיה חשוף לתוכן המלא של הפוסטים אותם המדינה מבקשת להסיר – כדי להבטיח שאכן מדובר במחיקה לגיטימית, ולא בהשתקה של דברי ביקורת במסווה של ביטחון המדינה. 

עד שזה יקרה, שקיפות נוספת – דוגמת ביקורת עיתונאית – תעזור לוודא כי הממשלה לא עושה שימוש שרירותי ורחב מדי בכוחה במרחב הדיגיטלי.

לקבצים המלאים:

בדיקת "שקוף": פרופילים החשודים כמזויפים מעודדים חזרה לישראל בקבוצת הפייסבוק של רשות החדשנות

בקבוצת פייסבוק סגורה שמפעילה רשות החדשנות, המיועדת לישראלים החיים בחו"ל, פועלים חשבונות הנראים פיקטיביים. המשתמשים המפעילים את אותם חשבונות מעודדים חזרה לישראל, באמצעות פרסום פוסטים על הקושי שבשהות בחו"ל והרצון לחזור לחיות בארץ – תוך התחזות לישראלים. רשות החדשנות: "כל התראה על פרופיל מזויף, ניסיון למכירת מוצרים או שיח לא הולם נבדקים ומטופלים באופן מידי"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

בקבוצת הפייסבוק של רשות החדשנות, "חוזרים לישראל – שאלות, תשובות והתייעצויות", חברים כ-7,700 משתמשים ומשתמשות, והיא מיועדת לשאלות, התלבטויות והכוונות בנושא החזרה לישראל.

לקבוצה הסגורה ניתן להצטרף רק באמצעות הזמנה של חברים קיימים, או באישור מנהלי הקבוצה. בדיקת "שקוף" מגלה כי למרות דרישות אלה, בקבוצה פעילים פרופילים עם תמונות לא מקוריות, שמות מזוייפים ופוסטים עם שגיאות בעברית.

כיצד הגיעו הפרופילים האלה לקבוצה, ומה מטרת הפעילות שלהם בה?

קבוצת הפייסבוק של רשות החדשנות. תמונה: צילום מסך, פייסבוק

 

"מקנאה במי שחזר"

לחשבונות החשודים כמזויפים שמצאנו יש מכנה משותף: כולם מתבטאים בעד חזרה לישראל. 

חשבון בשם "אורטל" למשל, שתמונת הפרופיל בו לקוחה מאתר שמציג עיצובי שיער, וששם המשתמש שלה בפייסבוק הוא בכלל "שירן", כתבה בקבוצה את הפוסט הבא: "כשאת יושבת בבית או עובדת כול הזמן ואז רואה את המשפחה בארץ יוצאים מבלים נהנים ואז שואלת את עצמך Why I’m here?". 

לצד שם כל פרופיל בקבוצה, כתוב אם הצטרף אליה דרך חברים או לא. לצד פרופיל זה לא מופיעה הצטרפות דרך חברים – מה שמעלה את החשד כי הצטרף לקבוצה באישור ההנהלה.

בהזדמנות אחרת כתבה: "אז מה הסיבה שגרמה לכם לחזור? אני באמת רוצה לדעת אם מישהו פה נהנה קצת מהחיים? כי חוץ מעבודה בית אני לא רואה כלום או אולי זה רק אני". הפוסטים עוררו כל אחד כ-100 תגובות רגשיות של ישראלים, מזדהים יותר ופחות.

הרשתות החברתיות מלאות בחשבונות פיקטיביים. אביעד אלישר, דוקטורנט במחלקה להנדסת מערכות תוכנה ומידע וחוקר במעבדות הסייבר באוניברסיטת בן גוריון, הסביר לנו על הסכנה שבתופעה – ועל החלק שלנו בה. "חשבונות מזויפים מאפשרים לשנות את השיח ברשת, ולגרום לאנשים לאבד את האמון בידיעות שהם צורכים: אחרי ששמעו משהו בתקשורת, הם מגיעים לרשתות החברתיות ורואים שם דברים אחרים, ואז הם כבר לא ידעו במה להאמין. בעזרת החשבונות האלה אפשר להפיץ 'פייק ניוז' בקלות, אבל בסוף צריך לזכור שבני האדם הם אלה שאשמים בפייק ניוז – הם אלה שלא בודקים את המידע ומפיצים אותו, גם בלי עזרת החשבונות הפיקטיביים".

פוסט אחר נכתב על ידי פרופיל בשם "דניאלה" – שתמונתה לקוחה מהאתר פינטרסט – ובו מספרת הכותבת על הבדידות שבחיים בארצות הברית, ומסכמת: "מקנאה במי שחזר". לאחר תגובות לפוסט שטענו כי מדובר בזיוף – הפוסט נמחק.

בתגובות לחלק מפוסטים נוספים של אותם חשבונות, העלו חברי הקבוצה את החשד כי לא מדובר במשתמשים אמיתיים. כמה מהם אף פנו להנהלת הקבוצה, ותהו מדוע מתאפשרת פעילות של פרופילים כאלה – אך לטענת הפונים לא התקבלה תשובה. מאז תחילת כתיבת כתבה זו הצטרף לפחות פרופיל אחד שנראה מזויף לקבוצה, גם הוא באישור ההנהלה.

בשלב זה לא ברור מי עומד מאחורי אותם פרופילים פיקטיביים.

 פנינו לרשות החדשנות ושאלנו מדוע מאושרת פעילות של חשבונות מזויפים בקבוצה.

מרשות החדשנות נמסר: 

"אנחנו מודים לכם על הפנייה. מהימנות משתתפי הקבוצה ואיכות השיח שמתנהל בה חשובים לנו.
כל התראה על פרופיל מזויף, ניסיון למכירת מוצרים או שיח לא הולם נבדקים ומטופלים באופן מידי. במידת הצורך, וכפי שנהגנו במספר מקרים בעבר, אנו גם מסירים את המשתמשים וחוסמים אותם מפעילות עתידית.
בקבוצה מתנהל שיח פורה שמסייע בהכוונה הנדרשת לישראלים בחו"ל מענף ההיי טק, וכמדיניות אנחנו ממעטים להתערב ועושים זאת רק במקרים חריגים או במענה לתלונות".

איך פרסום פוליטי ברשתות החברתיות פוגע בך ולמה פייסבוק חייבת לחשב מסלול מחדש

פייסבוק מאפשרת פרסום מודעות פוליטיות שקריות. השילוב של פרסום ממוקד, פוליטיקה ושקרים – עלול לשבש את הבחירות במדינות דמוקרטיות. מה המשמעות של זה ואיך אפשר להילחם בהחלטה המקוממת של פייסבוק גם בישראל

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

אליזבת וורן, הסנאטורית המתמודדת על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב, יזמה תרגיל מחוכם: היא יצרה מודעה שקרית, הטוענת שמייסד פייסבוק מארק צוקרברג הודיע שיתמוך בנשיא טארמפ בבחירות לנשיאות של 2020. כלי תקשורת אחרים היו כנראה מסרבים לפרסם מודעות המכילות שקר כה בוטה.

אבל פייסבוק? אישרה את המודעה והחלה להפגיז את הגולשים.

Image may contain: 1 person

המודעה של וורן

 

כן, פייסבוק כיום מאפשרת לפוליטיקאים להגדיר קהלים ולפרסם מודעות ממומנות שיצוצו להם שוב ושוב בפיד. אבל מסתבר שפייסבוק מאשרת תוכן של מודעות גם אם המידע שמופיע בהן הוא המצאה מוחלטת, גם אם מדובר בשקר גמור. 

מדוע פייסבוק מסכימה להדהד מידע שקרי?

ההסבר הרשמי: מדובר בפלטפורמה שאינה כלי תקשורת. אה, והם גם לא רוצים לצנזר נבחרי ציבור. מנכ"ל פייסבוק מרק צוקרברג, וסמנכ"לית התפעול שלו, שריל סנדברג, הסבירו לאחרונה ש"זה המחיר של חופש הביטוי" וצוקרברג אף המשיך להגן על התפיסה הזו גם בצליבה שעשו לו לאחרונה בקונגרס האמריקאי.

חבל שפייסבוק מתאמצת כל כך לטאטא מתחת לשטיח את ההסבר לדעתי האמיתי (ולמען האמת ההגיוני): הם פשוט רוצים את הכסף.

זה טבעי, ואפילו מחויב המציאות – חברה רוצה למקסם את הכנסותיה. זו ההצדקה שלה בעולם, וכל עוד היא שומרת חוק – לא אמורה להתעורר בעיה.

 

האם הרשתות החברתיות הן כמו כל חברה אחרת?

בשביל זה נולדו רגולטורים:  הם אמורים לכפות על חברות מסחריות אמות מידה שיגנו על הציבור. פרלמנטים ופקידים אמורים לצפות ממעוף הציפור על מארג השיקולים, וכך לאזן בין צרכי חברות להרוויח כסף, לבין האינטרסים של הציבור הרחב. אז כל עוד החוק נשמר – פייסבוק בסך הכל פועלים כמו ככל חברה אחרת.

אלא ששיקרתי בפסקה האחרונה, ולמרות שאם הייתי מפרסם זאת כמודעה פוליטית בפייסבוק איש לא היה מרים גבה, אערוך לעצמי בדיקת עובדות קצרה: 

מארק צוקרברג

פייסבוק דואגת שהמגרש יישאר עקום

  1. לבחון את הסוגיה הזו רק דרך ההגדרה המוגבלת של 'אי עבירה על החוק', משולה לעריכת ביקורת לבניין רב קומות אחרי ביקור בקומה הראשונה בלבד. 

מי שיעלה קומה, יגלה שפייסבוק והקולגות שלה בעמק הסיליקון מוציאות עשרות מיליוני דולרים על תרומות לפוליטיקאים ועל לוביסטים מקצוענים. האחרונים פועלים ללא הרף מול נבחרי ציבור ולוחשים באוזניהם במטרה להשאיר את המגרש עקום ולשמר את המצב הקיים והמיושן לפיו רשתות חברתיות יכולות להתנער מאחריות לתוכן המופיע אצלן, אפילו אם דוחפים אותו בכסף רב.

במילים אחרות, סכומי העתק הזורמים ללובי ולכיסי הפוליטיקאים מספק לחברות יתרון משמעותי אל מול הציבור הרחב והחסר אמצעים וחיבורים.

אז נכון, פייסבוק שומרת חוק – אך היא גם דואגת שהוא לא ישתנה לרעתה.

  1. אפילו אם אתם קפיטליסטים טהורים יותר מאדם סמית', גם בהסתכלות ארוכת טווח, טועה פייסבוק בכך שהיא מסרבת לקחת אחריות על המודעות המתפרסמות בפלטפורמה שלה.

נכון, בטווח הקצר היא גורפת הון; טראמפ מוציא, לפי וורן, כמיליון דולר בשבוע על מודעות. בישראל, גרפה פייסבוק עשרה מיליון שקלים מפרסום פוליטי בחודש שלפני הבחירות. 

אלא שבטווח הארוך, המוניטין של פייסבוק נפגע. אקטיביסטים וחוקרים מציפים את הנושא ומבקרים את ההתנהלות המסוכנת הזו. בסופו של יום, סביר להניח שיעלו פוליטיקאים שיירקחו פתרונות הרבה יותר קיצוניים מבדיקת עובדות טרם אישור מודעות (לוורן, למשל תוכנית לפירוק פייסבוק, גוגל ואמזון).

במילים אחרות, בטווח הרחוק דיו – גם פייסבוק עשויה כנראה להפגע מההתנהלות האנטי דמוקרטית הזו.

הפינות הקבועות: איך זה משפיע עליך ומה צריך לשנות?

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): פייסבוק כיום מאפשרת לפוליטיקאים להגדיר קהלים ולפרסם מודעות ממומנות שיצוצו להם שוב ושוב בפיד. מדובר בכלי שיווקי מהיעילים בעולם המודרני, שכנראה לא מעט מנהיגים חבים לו את ניצחונם בבחירות – ומושלים בזכותו עליך ועלייך. אבל כל עוד מתאפשר לקדם תוכן ממוקד גם הוא עשיר בשקרים ומניפוליציות – אז זה עלול לשבש בחירות ולהעלות לשלטון רק את שלו שטובים במניפולציות.

מעש"י (מה צריך לעשות כדי שיתוקן): כל אחד מאיתנו יכול לדרבן פוליטיקאים ישראלים לעסוק בנושא. הם אמנם מגיעים לטפל בסוגיות בדרך כלל בעשרים שנות איחור, אך אם נלחץ מספיק, הם יתעוררו. חשוב להדגיש: בישראל אפשר לתבוע מפייסבוק דין וחשבון ושינוי הכללים המקומיים, ללא תלות והמתנה לראות מה יקרה קודם בארה"ב או במדינות אחרות. אסור לשכוח זאת – המדינה, כל מדינה, בשטחה היא הריבון.

עד אז מומלץ שתפעילו קריאה ביקורתית במהלך הגלילה בפיד. כי, כפי שהבנתם, מה שכולנו רואים ברשתות חברתיות – זה בדרך כלל לא חדשות, אלא פרסומות מוסוות שמישהו רצה שתראו.

טוויטר הוכיחו שזה אפשרי

בצעד אמיץ מנכ"ל טוויטר כבר אסר על מודעות פוליטיות משום ש"הדמוקרטיה אינה מוכנה לטפל בהן". אנשי טראמפ הודיעו שזו החלטה טיפשית שתעלה לטוויטר מיליונים רבים, אך טוויטר מסרה כי מדובר בטיפה בים (המודעות הפוליטיות לבחירות האמצע בארה"ב ב-2018 ייצרו לטוויטר הכנסות של פחות מ-3 מיליון דולר, מתוך הכנסות של 3 מיליארד דולר ב-2018).

הגיע הזמן שהפוליטיקאים הישראלים יתעוררו ויחלו לדון בנושא – כן, גם בפגרה.

הליכוד הוציא כמעט 3 מיליון שקל על פרסום בפייסבוק בחודש שקדם לבחירות הקודמות – ועכשיו שוב בחירות

הוצאות המפלגות על פרסום בפייסבוק נחשפות: בחודש שקדם לבחירות לכנסת ה-21, הושקעו בישראל כ-9 מיליון שקל על פרסום בסוגיות פוליטיות. תקציבי המפלגות מקורם בכסף ציבורי והם אינם שקופים – ועתה אנו עומדים בפני מערכת בחירות נוספת שרק תחריף את החובות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ניר בן-צבי |

ערב הבחירות, הפרסום הפוליטי ברשתות חברתיות הפך את כיכר העיר הדיגיטלית לזירת מניפולציות. התעמולה החדשה המאפשרת כיוון המודעות לקהלים ספציפיים ברמת דיוק כירורגית, לא מאפשרת לנו להצביע חכם יותר אלא אולי להיפך – היא מחזירה אותנו להצביע מהבטן – ודווקא בעידן שבו המידע זמין לכל. מהנתונים שאנחנו מפרסמים היום עולה עוד זווית בעייתית לתופעה: כסף ציבורי קונה כוח חדש וכמעט בלתי מוגבל.

באמצע מרץ, השיקה פייסבוק את מערכת "Ad Archive" בישראל. מאותה נקודה, כל אדם או עמוד המעוניינים לקדם בתשלום פוסטים עם תוכן פוליטי, חייבים לעבור הליך הזדהות והרשמה אל מול פייסבוק שחושפים את זהות המממן. המודעות מסוג זה מרוכזות וחשופות לציבור באתר ייעודי. המערכת אמנם אינה חפה מבעיות – אך היא יצקה מעט שקיפות לתוך החושך הגדול של פרסום אנונימי ברשת החברתית הגדולה מכולן.

לאחרונה פרסמה פייסבוק דו"ח המסכם את הפרסום הפוליטי בישראל בחודשים מרץ-אפריל (בפועל, עד ה-9 באפריל, יום הבחירות לכנסת ה-21) – ממנו עולה כי בתקופה האמורה הועלו כ-10,000 מודעות תוכן ממומן בהשקעה של כמעט 9 מיליון שקל. למעלה מ-80% מהפרסום הגיע ישירות מהמפלגות שהתמודדו בבחירות (את העיבוד שלנו לנתונים תוכלו לראות פה).

המפלגות הוציאו מיליונים, חלקן הפסידו בגדול

בראש הרשימה, עם הוצאה הגבוה פי 2.5 מהמפלגה הבאה אחריה, ניצבת הליכוד: 700 מודעות בסכום כולל של כ-2.8 מיליון שקל. ההשקעה התחלקה בין כמה עמודי פייסבוק, בהם: העמוד הרשמי של המפלגה בעברית, עמוד ייעודי בשפה הרוסית (תחום שבו המפלגה צפויה להשקיע משמעותית יותר בבחירות הקרובות, במטרה לפגוע באביגדור ליברמן), העמודים של השרים גלעד ארדן וישראל כ"ץ, וכן "זזים ימינה" – פרויקט שהחל כאנונימי והתגלה לבסוף ככזה השייך לליכוד. עם זאת, עיקר הסכום (כ-2.1 מיליון שקל) הושקע בעמוד של ראש הממשלה נתניהו.

הגופים המובילים בפרסום פוליטי סביב הבחירות באפריל – לחצו על התמונה לרשימה המעובדת שהכנו

בשולי הדברים יש להוסיף כי ייתכן והוצאות קמפיין המפלגה בפייסבוק היו גבוהות אף יותר, זאת בשל השימוש הנרחב והמתוחכם שנעשה בכלים דיגיטליים, דוגמת צ'אט-בוט לניהול שיחות טלפון למצביעים מתלבטים. על כך יש להוסיף כי התקציב של המפלגה עצמה, בדומה לתקציבן של יתר המפלגות, איננו שקוף (ראו הרחבה בהמשך). הניתוח שביצענו עקיף, ולכן לא מן הנמנע כי הסכומים גדולים עוד יותר.

כחול לבן והעבודה הן הבאות בתור, עם השקעה של כ-1.2 מיליון ו-900 אלף שקל (בהתאמה). מעניין לראות את הפער באסטרטגיית הפרסום בין המפלגות: בעוד כחול לבן והעבודה העלו כמות גבוהה של מודעות אך השקיעו פחות כסף בכל מודעה (834 שקל בממוצע למודעה אצל כחול לבן, 554 שקל בעבודה) – בליכוד השיווק היה הרבה יותר ממוקד (3976 שקל למודעה, בממוצע). הדבר מעיד ככל הנראה על הידע הנרחב שצברו בליכוד בשיווק דיגיטלי – הן בבניית קהל יעד מדויק והן ברמת התוכן של הפוסטים – באופן המאפשר ניסוי וטעייה מינימליים.

המפסידות הגדולות, באופן לא מפתיע, הן זהות והימין החדש – שהשקיעו 420 ו-390 אלף שקל (בהתאמה) על מאות מודעות שונות בפייסבוק – אך לא נכנסו לכנסת ועל כן יסתפקו במימון מפלגות נמוך משמעותית מזה שיכלו לקוות לו. זהות כבר פתחה בקמפיין מימון המונים לכיסוי חוב של מיליון וחצי שקל שנותר מהקמפיין, אך גייסה רק כ-10% מהסכום בשבועות האחרונים.

תצלום מסך מקמפיין גיוס הכספים של מפלגת זהות. חוב של מיליון וחצי שקל מהקמפיין.

הבעיה האמיתית: הכסף ציבורי אבל התקציב לא שקוף

חשב הכנסת, חיים אבידור, אמר בשבוע שעבר כי החובות של המפלגות מהבחירות האחרונות עומדות על 62 מיליון שקל. סכום זה, להערכתו, צפוי לעלות לכ-200 מיליון בשל מערכת הבחירות הנוספת.

כמה חייבת כל מפלגה בעקבות הבחירות לכנסת ה-21? אנחנו לא יודעים. התקציבים אינם שקופים ואנו תלויים בדו"ח של מבקר המדינה על התנהלותן בשביל להיחשף לנתונים. עשויים לחלוף עוד חודשים רבים עד פרסום דו"ח זה.

המצב שנוצר עתה חריג במיוחד, שכן המפלגות רגילות בשגרה להיכנס לחובות כבדים בתקופת הבחירות – אותן הן מכסות באופן הדרגתי באמצעות מימון מפלגות שוטף המגיע להן על-פי חוק, בהתאם להישגים בבחירות. בשל ההחלטה לפיזור הכנסת, המפלגות לא יהנו מהמימון החודשי, ויש להניח כי ישקיעו שוב סכומים משמעותיים בקמפיינים חדשים.

האם ינהגו באחריות? ניתן לנחש בזהירות כי גם בסבב הזה, ישפכו המפלגות מיליונים רבים על הקמפיינים, בין היתר עבור מודעות בפייסבוק.

מה המצב מעבר לים? הנשיא טראמפ השקיע כמעט 5 מיליון דולר ב-2019 לבדה

דו"ח הוצאות הפרסום הפוליטי של פייסבוק מתפרסם במספר הולך ומתרחב של מדינות, ביניהן ארה"ב (שהייתה המדינה הראשונה בה השיקה פייסבוק את המערכת).

כתבה נרחבת של הניו-יורק טיימס ניתחה את הוצאות הפוליטיקאים האמריקאים על פרסום בפייסבוק לקראת הבחירות לנשיאות ב-2020, וגילתה כי הנשיא המכהן טראמפ (מטעם המפלגה הרפובליקנית) השקיע במהלך 2019 משמעותית יותר מכל מועמד דמוקרטי בודד – כמעט 5 מיליון דולר – וזאת למרות שטראמפ כנראה לא יאלץ להתמודד בבחירות פנימיות במפלגתו לפני הבחירות.

ג'ו ביידן, סגן הנשיא לשעבר ואחד המועמדים המובילים מטעם הדמוקרטים, היה היחיד שהצליח להתחרות בטראמפ, כאשר בחודש שלפני הבדיקה של הטיימס (אפריל 2019), מיד לאחר שהכריז על התמודדותו במירוץ, הוציא כמיליון דולר על פרסום בפייסבוק (יותר מההוצאה של טראמפ בתקופה המקבילה).

פרסומות פוליטיות – לא רק מטעם מפלגות

לא רק מפלגות העלו מודעות עם תוכן פוליטי בתקופת הבחירות – ברשימה נמצאים גם גופים עצמאיים עם אג'נדה פוליטית דוגמת "מפקדים למען ביטחון ישראל", "אם תרצו" ו-"Make Israel Great Again" – לצד גופים ממשלתיים, בראשות ועדת הבחירות המרכזית ומשרד הפנים, שפרסמו בעיקר מידע טכני על אופן ההצבעה, פריסת הקלפיות וכדומה.

גוף אזרחי אחד ששווה להתעכב עליו הוא "הברית הישראלית" – הממוקם במקום הרביעי ברשימת המפרסמים, עם השקעה של כ-750 אלף שקל. הברית הישראלית אינו גוף פוליטי באופן מוצהר, אך רוב פרסומיו עסקו במסרים המרמזים להחלפת השלטון הנוכחי ("שמים סוף ליוקר המחייה – מצביעים לממשלה שעובדת בשבילנו", "מצביעים למפלגות שילחמו בעד תחבורה ציבורית בשבת" ועוד).

מודעת פייסבוק של ארגון הברית הישראלית מראשית חודש אפריל 2019

חוק V15 קובע כי גם ארגונים פוליטיים חוץ-מפלגתיים מחויבים בדיווח למבקר המדינה ולעמוד לביקורת על פעילותם בתקופת בחירות. בהיקף הפעילות של הברית הישראלית (למעלה מ-600 אלף שקל) מביא איתו החוק הגבלות נוספות, הקשורות גם לגובה התרומה הבודדת המותרת וכן לקבלת תרומות מחו"ל. בעקבות החוק נאלץ להפסיק ארגון "דרכנו" את פעילותו במהלך הבחירות, זאת לאחר החלטת ועדת הבחירות המרכזית לסמנו כ"גוף פעיל פוליטית".

שי כהן, מנכ"ל הברית הישראלית, מסר כי הארגון פעל תוך היכרות עם חוק V15, כולל ייעוץ משפטי צמוד, ולא עבר על הנאמר בו.

מי הח"כים שהזכירו זה את זה הכי הרבה בפייסבוק?

ניתוח שקוף – האזכורים ההדדיים של חברי הכנסת ברשת החברתית: מי הח"כ שמזכיר הכי הרבה את ראש הממשלה נתניהו? את מי נתניהו עצמו מזכיר הכי הרבה? האם יש הבדל בכתיבה בין מפלגות דמוקרטיות לאלה שאינן דמוקרטיות? וכתמיד – כל המידע הגולמי עומד לעיונכם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| דרור מרקוס, אסף נתיב |

בפוסטים שלהם בפייסבוק, חברי הכנסת מדברים בעיקר על עצמם. אבל בלא מעט מקרים, הם כותבים גם על חבריהם למשכן. בניתוח שערכנו בשיתוף עם דרור מרקוס, דוקטורנט במדעי המדינה באוניברסיטה העברית (המתמחה בכריית טקסט), בחנו את כל הפוסטים של חברי הכנסת בתקופת הכהונה של הכנסת ה-20 – ובדקנו מי הזכיר את מי, וכמה פעמים.

איוב קרא (הליכוד), הוא "שיאן המזכירים": ראש הממשלה נתניהו מככב ב-89 פוסטים שהעלה שר התקשורת בתקופה של פחות מארבע שנים. קרא מוביל בהפרש ניכר מהשנייה אחריו, קסניה סבלטובה (התנועה), שמרבית אזכוריה, 65 במספר, היו גם הם של נתניהו.

הנתונים שנותחו נאספים במסגרת פרויקט "כיכר המדינה" של "הסדנא לידע ציבורי".

למה זה מעניין?

ניתוח האזכורים בפייסבוק מאפשר לנו לראות, בצורה הבסיסית ביותר, את מפת הקשרים של הכנסת. ניתן לזהות למי ראש הממשלה נותן תשומת לב ומי תופס מקום גדול בתשומת הלב של האופוזיציה. בנוסף, האזכורים בפייסבוק מאפשרים לזהות דפוסים, לדוגמא: מידת המרכזיות של היו"ר בהשוואה בין מפלגות דמוקרטיות ללא-דמוקרטיות.

הניתוח הנוכחי אינו כולל אבחנה בין אזכורים שליליים לחיוביים ("סנטימנט"), בשל המורכבות הטכנית הגדולה שמעורבת בבדיקה זו, בעיקר בשפה העברית (עבדנו עם מספר מומחים על הנושא, ולבסוף החלטנו לבצע את הפרסום הראשוני בלעדיו).

השלב הבא בפרויקט יהיה ניתוח נושאי הפוסטים – כך שנוכל להראות במה מתעסקים נבחרי הציבור שלנו (לפחות כלפי חוץ). בעלי כישורים ורוצים לעזור בשלבים הבאים של הפרויקט? נשמח לשמוע!

איך ביצענו את הבדיקה?
  • השתמשנו בנתונים הנאספים במסגרת פרויקט "כיכר המדינה" של "הסדנא לידע ציבורי".
  • מתוכם שלפנו את הפוסטים שפרסם כל ח"כ החל מתחילת הכנסת ה-20 (31/3/2015) ועד פיזורה (24/12/2018).
  • לאחר מכן חיפשנו את השמות המלאים של הפוליטיקאים וכן תיוג של הדפים הרשמיים שלהם, ובדקנו מי הזכיר את מי וכמה. חשוב לציין: פוסטים שנעשה בהם שימוש בשם חלקי או בכינוי (לדוגמא "ביבי" או "נתניהו") לא נכללו בניתוח מסיבות טכניות.
  • הניתוח כולל רק במקרה וההצלבה (ח"כ מזכיר – ח"כ מוזכר) התבצעה לפחות 3 פעמים מתחילת המדידה. לא ניתן לכלול את כל המידע, מפאת הגודל.
  • כמו כן, בדקנו פוסטים בעברית בלבד.

כאן תוכלו לעיין באקסל הגולמי ולבצע חיתוכי מידע באופן עצמאי. גיליתם משהו מעניין? ספרו לנו!

מוזמנים ומוזמנות לעיין בקוד שלנו, להציע תיקונים ושיפורים.

הפוליטיקאים המובילים באזכור אחרים

בראש מצעד הפוליטיקאים המזכירים את עמיתיהם נמצא שר התקשורת איוב קרא, שהזכיר את ראש הממשלה נתניהו ב-89 מהפוסטים שלו. במקום השני נמצאת קסניה סבלטובה (התנועה), שהזכירה את נתניהו לא פחות מ-65 פעמים. את המקום השלישי כבש סגן שר הבינוי והשיכון לשעבר, ז'קי לוי (הליכוד), שאזכר 59 פעמים את השר של משרדו, יואב גלנט (בעבר במפלגת כולנו, וכיום בליכוד).

בדיקה של מספר האזכורים ביחס לכמות הכללית של הפוסטים, מעלה את ז'קי לוי לראש: ב-11% מהפוסטים שלו הוא הזכיר את גלנט (59 מתוך 537). המקרה של לוי וגלנט הוא ייחודי, מפני שלאורך הכנסת ה-20 גלנט השניים לא השתייכו לאותה מפלגה – מה שהופך את ז'קי לוי, באופן יחסי, למי שהזכיר הכי הרבה פוליטיקאי שאינו ממפלגתו. במקום השני נמצאת טלי פלוסקוב (כולנו), שהזכירה את יו"ר המפלגה, משה כחלון, ב-10.6% מהפוסטים שלה (47 מתוך 441). במקום השלישי נמצא עפר שלח (יש עתיד), שהזכיר את ראש הממשלה נתניהו ב-8.4% מהפוסטים שלו (41 מתוך 485).

את מי נתניהו מזכיר הכי הרבה?

מתוך עשרת הפוליטיקאים שנתניהו מזכיר הכי הרבה – רק חמישה ממפלגתו. בראש האזכורים של נתניהו נמצא יאיר לפיד (יש עתיד), עם 14 אזכורים. אחריו אריה דרעי (ש"ס) עם 13 אזכורים, ובמקום השלישי יריב לוין (הליכוד) עם 11 אזכורים – בכך מוכתר לוין לפוליטיקאי מהליכוד שנתניהו מזכיר הכי הרבה.

מעניין לציין כי אמיר אוחנה (הליכוד) זוכה למספר זהה של אזכורים לאלה של ציפי לבני (התנועה, 8 אזכורים לכל אחד), בעוד השרים גלעד ארדן ומירי רגב, מסיעתו של נתניהו, זוכים למעט פחות תשומת לב (7 ו-6 אזכורים, בהתאמה). סגנית השר של נתניהו במשרד החוץ, ציפי חוטובלי, לא זכתה להיכנס להיות מבין 14 חברי הליכוד שנתניהו הזכיר יותר משלוש פעמים במהלך הכנסת ה-20.

מי הסיעה החנפנית ביותר ליו"ר?

בישראל ישנן כיום ארבע מפלגות דמוקרטיות בלבד (עם פריימריז לבחירת מרבית הרשימה לכנסת): הליכוד, העבודה, הבית היהודי ומרצ. בשלוש הראשונות, האזכורים ההדדיים של יו"ר המפלגה הם הנמוכים ביותר בהשוואה לכלל המפלגות (בהקשר זה ראוי לציין כי מרצ עברה לשיטת פריימריז פתוחים רק בראשית שנת 2018).

מהצד השני, עולה מהנתונים כי במפלגות לא-דמוקרטיות מזכירים הרבה יותר את ראש המפלגה: כולנו וישראל ביתנו נמצאות בראש במדד הזה – עם ממוצע האזכורים הגבוה ביותר (5.33 ו-2.17 אזכורים לכל ח"כ, בהתאמה).

נתון מעניין נוסף הוא ההבדל בין קואליציה לאופוזיציה בהקשר הזה: בעוד שרמת אזכור היו"ר בקרב מפלגות הקואליציה עומד על 2.47 בממוצע, במפלגות האופוזיציה הממוצע נמוך ועומד על 1.44 בלבד. ההבדל המהותי הזה מוסבר בעיקר בגלל השיאניות שזה עתה הזכרנו: כולנו וישראל ביתנו.

להלן הניתוחים המפלגתיים של אזכור היו"ר – מי מה"חכים הזכיר אותו/אותה הכי הרבה, ואת מי היו"ר עצמו הזכיר הכי הרבה:

הליכוד

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

הבית היהודי

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

כולנו

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

 

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

ישראל ביתנו

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

העבודה

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

יש עתיד

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

מרצ

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

התנועה

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

הרשימה המשותפת

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה: