פוסטים

בחירות 2019 מועד ב': עודה, ליברמן וליצמן הם ראשי המפלגה היחידים שחושפים את הונם

| תומר אביטל |

רגע לפני הבחירות, פנינו לכל ראשי המפלגות וביקשנו שיחשפו את הונם המלא, או חלקי – את הנכסים שלהם, המורכבים מאחזקות (תיקי מניות למשל) ונדל"ן בבעלותם. 

חשוב להדגיש שאין בעיה עם ח״כ עשיר. יש בעיה עם ח"כ מסתיר. לא מעניין אותנו כמה יש להם בעו"ש, אלא מהי מפת האינטרסים שלהם. מניות, נכסים, זכויות בניה, חובות וכדומה – כל אלה אינם בגדר רכילות, אלא מידע חיוני שחייב להיות נגיש לכל.

זכותנו לדעת את מפת האינטרסים המלאה של מי שמשפיע על החיים של כולנו באופן גורף.

עודה – הכי שקוף

ראש המפלגה היחיד שנענה לבקשת "שקוף" במלואה הוא יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה, שהעביר הצעת הון מפורטת מהיום בו נכנס לכנסת. עודה מחזיק דירה בשכונת בכבאביר בחיפה, שרכש בספטמבר 2009 בכ-350 אלף שקל ושיפץ במאה אלף. הוא גר בשכירות במרכז הכרמל בחיפה.

איימן עודה. צילום: יוסי זמיר

 

כשהושבע ב-2015 היה במינוס 154,853 שקל לאחר שלקח הלוואה של 180 אלף שקל. מאז סגר את רוב ההלוואה, וכיום הוא במינוס 38 אלף ש״ח בחשבון הבנק. לעודה חסכונות בגובה של 10,000 שקל, והוא אינו מנהל חשבונות, ניירות ערך או פקדונות בחו"ל.

בנוסף, מחזיק עודה במיצובישי שעלתה 66 אלף שקל ונמצאת בשימוש הוריו. "אני פעיל חברתי מאז שאני בתיכון ולכך הקדשתי את חיי", מסר עודה. לדבריו, "אזרחי המדינה התרגלו למצב בו הנציגים שלהם בעלי הון וחברים של טייקונים. אני מבין מה זה להיות אבא לשלושה ילדים ולעשות הכל כדי שיהיה להם עתיד טוב יותר, בדיוק בגלל זה אני נלחם למען צדק חברתי לכולם – ערבים ויהודים כאחד".

ליצמן וליברמן – הצהירו על הונם, ללא מסמכים

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, מחזיק בדירה בשכונת עזרת תורה בירושלים בשווי של כ-2 מיליון שקל, ודירה נוספת ברוממה בבעלות משפחתה של אשתו. ליצמן התעקש שמלבד זאת אין לו שום חיסכון, השקעה או הלוואה – אך הוא סירב להעביר את הצהרת הונו הרשמית.

יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, מחזיק לדבריו בנכס ביישוב נוקדים בשווי של כ-2.2 מיליון שקל עם משכנתא, וברכב בבעלותה של אשתו. בנוסף יש לו כ-430 אלף שקל בחשבונות, פקדונות וחסכונות. ליברמן סירב להעביר מסמך רשמי. גם נזכיר שבעבר הגיעו ראיות לידי הפרקליטות על פיהן ליברמן ניהל לכאורה רשת של חברות קש, דרכן מימנו אנשי עסקים מחו"ל את הוצאותיו הפרטיות והפוליטיות. תיק זה נסגר לאחר שליברמן הטריד עד, עד אחר נעלם, עד נוסף התאבד ועדת המפתח, אזרחית קפריסאית, חזרה בה מעדותה לאחר שהופעל עליה מכבש לחצים כבד מצד מעסיקה: חברת הייעוץ שלכאורה ניהלה בעבור ליברמן את נכסיו הלא מוצהרים. בחשבון הבנק של בתו, בת 21 דאז, נמצאו 7 מיליון שקל ממקור לא ידוע.

ומי נשאר באפלה?

רה"מ בנימין נתניהו מסרב באופן עקבי לחשוף את הונו, לא רק בפני הציבור, אפילו בפני ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה. 

ומה לגבי יו"ר "ימינה", שרת המשפטים לשעבר איילת שקד? גם היא סירבה לחשוף את הונה בפני הציבור,  ולו רק את נכסיה. כך גם העומדים בראשות "כחול לבן", חברי הכנסת בני גנץ ויאיר לפיד (אף שהאחרון חשף את הונו בעבר).

איילת שקד

ראש המחנה הדמוקרטי ניצן הורוביץ, ועמיר פרץ שעומד בראשות "העבודה" הבטיחו להעביר הצהרה – אולם חרף פניות חוזרות ונשנות החליטו לבסוף להסתירה.

חשוב להדגיש: כולנו מושפעים מאלף ואחד אינטרסים אישיים. אבל בתור נבחר ציבור האינטרסים הכלכליים שלך חייבים להיות שקופים לכל. 

למה? כדי שנוודא שהם פועלים למען האינטרס הציבורי הרחב ולא עבור אינטרס צר . נבחרי הציבור שלנו אמונים על קבלת החלטות קריטיות עבור החיים של כולנו – הסדרת שוק השכירות, הפחתת עמלות הבנקים, למשל, וקידום שלל רפורמות. זכותנו לדעת האם הם מושפעים אישית מההחלטות שיקבלו, וחובתם לספר לנו. ועד שיהיה חוק בנושא- נקדם זאת בעצמנו.

הצהרות ההון כיום נעולות בכספת

נכון, נבחרי הציבור מגישים לכנסת הצהרות ההון – אך הן נותרות חסויות בכספת. למעשה אף אחד – גם לא יו"ר הכנסת – אינו יכול לעיין בהן. 

רק על פי "בקשתו או הסכמתו של הח"כ המצהיר" תיחשף ההצהרה. סמכות לחשיפה מוקנית רק לבית המשפט שיכול לדרוש את גילויה, אך לשם כך דרוש אקדח מעשן כמו חשד לפלילים, ובמקרה זה ההצהרה תשמש רק לבדיקת חשדות, וגם זאת בהנחה שהח"כ כתב בה דברי אמת. 

לכך יש להוסיף את העובדה שבכל זאת קיימת אפשרות להכנסה נוספת. התקנון, שעיצבו הח"כים עצמם, מאפשר להם להשקיע במניות, כמעט ללא הגבלה. אין מי שיוודא כי הם לא מקדמים מהלכים שיניבו להם תגמול או מטרפדים מהלכים שימנעו מהם כזה. 

כפי שראינו, הצ'ופר הזה שיחק תפקיד מרכזי בסיפור של ח"כ חיים כץ שהיה נמנע אילו הייתה שקיפות.

הפתרון המיטבי הוא, כאמור, לחשוף את האינטרסים הכלכליים בפני העין הציבורית. במידה ומדובר בקפיצה מחשבתית גדולה מדי, ניתן בשלב ראשוני להעביר את הצהרות ההון לקריאה בידי גוף נייטרלי כמו מבקר המדינה שיוכל לבקר ולשקלל את האינטרסים השונים ולהתריע בפני בציבור במקרה של ניגוד עניינים.

 

בדיקת המועמדים לראשות מפלגת העבודה: שפיר, פרץ ושמולי – מי הכי שקוף ואיך השתמשו במנדט שקיבלו מהציבור בכנסת ה-20

לקראת הבחירות לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, ריכזנו עבורכם את המידע על השקיפות של שלושת המועמדים ועל עבודתם כחברי כנסת. שמולי הצליח לרתום את הממשלה פעם אחר פעם בחקיקה, שפיר היחידה שמסרה לנו דיווח (חלקי) על הוצאות פריימריז, ופרץ? לא ברור מה עשה בכנסת ה-20. כל הנתונים לפניכם

| עידן בנימין |

בבחירות ליו"ר מפלגת העבודה שיתקיימו בשבוע הבא יתמודדו שלושה חברי כנסת מכהנים: איציק שמולי, סתיו שפיר ועמיר פרץ. בעקבות בקשות רבות מכם, התומכות והקוראים, החלטנו לשלוח לשלושה שאלות בנושאי שקיפות, לבדוק את השקיפות שלהם בכנסת ה-20 וכיצד השתמשו במנדט שקיבלו (כלומר איזו עבודה עשו בפועל למען הציבור). אלא שאף אחד מהם לא ענה לשאלות שלנו! יצאנו לבדוק בעצמנו – מה הם עשו למען הציבור.

עבודתם של חברי הכנסת מורכבת, קשה ובנויה מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות ועוד. אנחנו מאמינים שכדי לשפוט את פועלם יש צורך בבחינה רחבה של שלל מדדים – ולכן משתדלים להביא לכם בשקוף ניתוחים מכל הזוויות. בכתבה שלפניכם ננסה לסקור את עבודתם של המועמדים לראשות מפלגת העבודה עם מירב הנתונים שיכולנו לסקור בזמן קצר. 

אז עזבו דיבורים, בואו נראה מה הם עשו. למטה תראו ניתוח לפי הפרמטרים הבאים. תמצית:

עבודה פרלמנטרית

בחלק זה נסקור את עבודתם בכנסת: בהצבעות ובחקיקה – שמולי מוביל בראש ובוועדות – שפיר קיימה 134 דיוני עומק בוועדת השקיפות בראשותה

בימי הצבעות – שמולי מצטיין ופרץ בתחתית הרשימה

מתוך מדד ההצבעות שלנו ניתן ללמוד כי איציק שמולי הגיע להכי הרבה ימי הצבעה – 91%. לא רק בין המועמדים, אלא בכנסת העשרים בכלל. סתיו שפיר נמצאת במקום טוב באמצע עם 74% נוכחות בימי ההצבעה. עמיר פרץ? בתחתית הרשימה עם 44% ימי הצבעה, כאשר אפילו כמות נכבדת של שרי ממשלה הגיעו ליותר ימי הצבעה ממנו (פרץ הגיע ל-163 מתוך 369 ימי הצבעה). עם זאת, חשוב לציין בהקשר זה כי פרץ חשף כי היה חולה במחלת הסרטן במהלך 2018 ולכן נוכחתו בתקופה זו נפגעה.

גם בהצלבה נוספת שעשינו עם הוצאות האש"ל של הח"כים למדנו ששמולי דאג להגיע ולהצביע במשכן כל פעם ששהה בו.

הרחבה על מדד ההצבעות

חרף העובדה שמליאת הכנסת מתפקדת לא אחת כהצגה מכורה מראש, אחד התפקידים של כל ח"כ הוא עדיין להצביע בעד או נגד הצעות שונות במליאת הכנסת. בשביל זה אנחנו משלמים להם. אפשר להיפגש עם השטח, לנהל קמפיינים פוליטיים, לשבת שעות ארוכות בוועדות – אך אם לא הגעת בסופו של יום להצביע – פישלת.

ב"מדד ההצבעות" שהרכבנו בעזרת המתנדב טל נורני, בדקנו את כלל ההצבעות האלקטרוניות בכנסת ה-20. הניתוח כלל בדיקה של למעלה מ-7,500 הצבעות שנפרשו על-פני 369 ימים שונים, בהם נדרשו הח"כים ללחוץ על כפתור במליאה ולהכריע בסוגיות שונות. הצבעות שמיות (אירוע נדיר בפני עצמו) לא נספרו מכוון שאינן כלולות במידע המפורסם בידי הכנסת.

כדי להציג תמונה מדויקת, בדקנו את כמות ימי ההצבעה אליהם הגיעו הח"כים, ולא רק את מספר ההצבעות בהן השתתפו (בשביל לנטרל ימים מרוכזים עם כמות גבוהה של הצבעות). חשוב להדגיש כי לא בדקנו (הפעם) כיצד חברי הכנסת הצביעו בכל אחת מההצבעות השונות (ברמת התוכן) – אלא רק האם הם עשו את המינימום הנדרש מהם ובכלל הגיעו להצבעה.

שמולי מוביל גם בשאילתות

שאילתות הן מהכלים החזקים ביותר שעומדים לרשות ח"כים לפיקוח על הממשלה. לצערנו, משום שהנושא לא סקסי, זהו גם אחד הנושאים הפחות מסוקרים בעבודת הח"כים. בזכות "מדד השאילתות" שיצרנו, בדקנו מי מחברי הכנסת משקיע את זמנו למען הציבור בפיקוח על הממשלה  – ומי מזניח פונקציה יעילה זו.

גם במדד השאילתות נראה ששמולי מוביל בכל הפרמטרים והגיש 396 שאילתות סה"כ. מתוכן 344 שאילתות ישירות למשרדי הממשלה, שהן השאילתות המהוות את כלי העבודה המשמעותי לפיקוח הכנסת על הממשלה. אלו לא מוקראות במליאה ולכן לא נועדו להביך את הממשלה באופן הצהרתי – אלא להביא מידע בפועל. פרץ, גם כאן נמצא בתחתית. 

חקיקה – פרץ לא טרח לקדם שום הצעת חוק, שפיר קידמה 3 ושמולי 12

בישראל מגישים חברי הכנסת הצעות חוק פרטיות רבות. בכנסת ה-20 הוגשו 6,018 הצעות כאלו. בכנסת ה-21, שהתפזרה עוד לפני שהחלה לעבוד, הוגשו 554 הצעות חוק פרטיות! מתוך כלל ההצעות הפרטיות בקדנציה הקודמת, התקבלו כחוקים 246 הצעות, 4% בלבד.

ולכן כאן אין "תחרות חקיקה". תשומת הלב צריכה להיות מוקדשת לרצינות הח"כ בקידום ההצעה, ולא רק בהגשתה. לבדיקה האם נעשתה עבודת שטח מוקדמת לוודא שהחוק לא יישאר בגדר "הצהרת חוק"'. בנוסף, החקיקה שופכת אור על האג'נדה וליבת העשייה של נבחרי הציבור.

שפיר הגישה 36 הצעות חוק בכנסת העשרים בתוכן התקבלו שלוש בחקיקה:

  • חוק הפקסים – חיוב משרדי הממשלה לתקשר עם הציבור באמצעים אלקטרוניים (אימייל). 
  • תיקון לחוק פיקדון חיילים משוחררים – מחייב את הקרן להכוונת חיילים משוחררים להעביר באופן יזום את יתרת הפיקדון לחשבון הבנק של החייל המשוחרר או לאתר אותו כדי להודיע לו על זכותו. החוק נועד למנוע איבוד של הכסף ואי מיצוי זכויות.
  • חוק שכירות הוגנת – חוק שנועד לאזן את יחסי הכוחות בין שוכר למשכיר דירה וקובע בין היתר מהי דירה ראויה למגורים. הצעת החוק מוזגה עם הצעות חוק פרטיות נוספות לחקיקה ממשלתית.

שמולי הגיש 198 הצעות חוק. 12 מתוכן התקבלו כחקיקה, לרוב על ידי הממשלה:

פרץ הגיש 22 הצעות חוק, אף אחת מהן לא קודמה מעבר לקריאה טרומית

בוועדות

שפיר – יו"ר ועדת השקיפות

במהלך הכנסת ה-20 שפיר הייתה יו"ר הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי (הידועה כ"ועדת השקיפות"), שקיימה 134 דיונים. מכוון שמדובר בוועדה שאינה מטפלת בנושאים שוטפים (בניגוד לוועדת הכספים, לדוגמא), שפיר כיושבת הראש הייתה אחראית ליזום דיונים. להתרשמותנו, אכן עשתה עבודה מעמיקה: החל מבירור תקציב חגיגות ה-70 למדינת ישראל, הטיפול במפוני גוש קטיף, פעילות המשרד לעניינים אסטרטגיים, הוצאות ממשלתיות ועוד. שפיר אף נהגה להגיע לעתים לדיונים בוועדת הכספים – בה לא הייתה חברה.

פרץ – חבר בוועדת החוץ והביטחון

במהלך הכנסת ה-20 הגיע פרץ ל-49 דיונים מתוך 255 דיונים של מליאת ועדת חוץ וביטחון (כ-19%). כיו"ר תת-הוועדה למוכנות העורף קיים 44 ישיבות ונכח כמעט בכולן (43). בוועדת המשנה לכוח האדם בצה"ל, שם התקיימו 35 ישיבות, פרץ נכח ב-7 בלבד.
בנוסף פרץ כיהן כחבר בוועדה לקידום מעמד האישה, שם נוכחותו הייתה מועטה (מצאנו את שמו באחד מתוך 60 פרוטוקולים שבדקנו). לסיכום, פרץ השתתף ב-99 דיונים של ועדת חו"ב ועוד אחד בוועדה לקידום מעמד האישה, כלומר 100 לערך בסה"כ.
בהקשר זה נזכיר שני דברים: ראשית, כי נתוני הנוכחות בוועדות חוץ וביטחון לא היו שקופים עד שמאבק ארוך שלנו הוביל לחשיפתם. עתה הם מועברים אלינו אחת לשנה. שנית, פרץ חשף כי היה חולה במחלת הסרטן במהלך 2018 ולכן נוכחתו בתקופה זו פחתה.

שמולי – חבר בשלוש ועדות: החינוך התרבות והספורט, העבודה והרווחה ולתקופה קצרה גם ועדת הכספים

  • בוועדת העבודה כיהן שמולי כל הקדנציה והגיע ל- 188 מתוך 1026 ישיבות (18.3%).
  • בוועדת החינוך כיהן כשנתיים וחצי (יוני 2015 עד ינואר 2018) והגיע ל-132 דיונים מתוך 567 (23% מהישיבות).
  • בוועדת הכספים, מהחשובות בוועדות בכנסת, שמולי היה חבר ממאי 2018 ועד אפריל 2019, ובתקופה זו הגיע ל-27 מתוך 215 דיונים (12.5% מהישיבות).

לסיכום, שמולי נכח ב-19.2% מ-1,808 הישיבות בהן יכול היה להשתתף בוועדות בהן היה חבר. מדובר ב-347 ישיבות בארבע שנים – היקף עבודה משמעותי (למרות שהאחוזים כביכול נמוכים) – אך נדמה כי שמולי לקח על עצמו (או קיבל) יותר ממה שיכול היה לספק.

טיסות על חשבון גורמים פרטיים 

שפיר שהתה יותר ימים בחו"ל על חשבון מליאה 

חברי כנסת זוכים מתוקף תפקידם למעמד רם בעיניי הציבור בארץ ובעולם – מה שמוביל לקבלת הזמנות רבות לביקורים בחו"ל (שם לא אחת רבה ההנאה על העבודה). במרבית המקרים, הטיסות ממומנות במלואן בידי גורמים זרים: מדינות ועמותות. כך לדוגמא, רוב הטיסות לחו"ל של ח"כים בכנסת העשרים, מומנו על-ידי גורמים לא ממשלתיים – ואין שקיפות לגבי מה קורה באותן משלחות בפועל.

בשקוף יצרנו ממשק אינטראקטיבי בו תוכלו גם אתם לראות לאן טסו הח"כים שלכם, לכמה זמן ועל חשבון מי. בהשוואה בין שמולי, פרץ ושפיר מצאנו כי:

  • שמולי – שהה 38 ימים בחו"ל ופיספס שבעה ימי מליאה.
  • שפיר – שהתה 60 יום בחו"ל ונעדרה מ-14 ימי  מליאה.
  • פרץ – שבעה ימים בחו"ל, מתוכם נעדר מהמליאה רק בשלושה.

פירוט על השוואת הטיסות

מקור נתוני הטיסות בדיווח הרשמי של ועדת האתיקה של הכנסת. במהלך התחקיר, הצלבנו ובדקנו את התאריכים ונאלצנו לנקות לא מעט טעויות.

נדגיש כי הנתונים הם בעבור טיסות שבוצעו על חשבון גורמים זרים, כלומר: לא מדובר בטיסות רשמיות מטעם המדינה או הכנסת, אלא טיסות במימון עמותות, קרנות וכדומה. חברי הכנסת מחויבים לדווח ולקבל אישור מוועדת האתיקה בעבור כל טיסה מסוג זה, וכך מתאפשר לנו לנתח את המידע.

שקיפות

בחלק זה נסקור את תפיסת השקיפות של המועמדים: החל משקיפות עצמית ועד להצבעות במליאת הכנסת. אף שכולם פרסמו את הצהרת ההון שלהם אף לא אחד פירסם את יומנו, שפיר מסרה פירוט חלקי להוצאות הפריימריז.

פרסום יומן

שלושת הח"כים סירבו לפרסם יומן עד כה. שאלנו אותם מדוע. כולם סירבו להשיב.

פרסום הוצאות הפריימריז במירוץ על מקום ברשימה לכנסת ה-21

בכנסת ה-20 קידם דוד אמסלם (הליכוד) חוק שנתן המון כסף ציבורי לחברי הכנסת המתמודדים בבחירות מקדימות (פריימריז) במפלגתם. החוק העניק לכל חבר כנסת במפלגת העבודה 222 אלף שקל להתמודדות. כסף שאיננו שקוף ולא מותנה בזכייה. אפס סיכון עבור הח"כ המכהן במיצוי הכסף עד תום – מקסימום סיכון לציבור בתוספת חוסם עורקים סביב הדמוקרטיה שלנו, שימנע מדם חדש לזרום אליה.

תקציב הפריימריז החדש של הח"כים מבוקר על ידי מבקר המדינה, אך משולם על ידי הכנסת. בעיקרון, אין שום אפשרות לדעת לאן הלך הכסף – אך לאחר מאבק הצלחנו ב"שקוף" לקבל את הנתונים לידינו. במסגרת כתבה שהכנו בנושא פנינו לכל הח"כים המכהנים וביקשנו שיחשפו את פירוט הוצאות הפריימריז שלהם. כל הח"כים מהעבודה סירבו.

פנינו אליהם שוב עבור כתבה זו. פרץ ושמולי סרבו, שפיר מסרה לנו סוג של פירוט, ממנו ניתן ללמוד כי שכרה אולם בגני התערוכה בארבעת אלפים שקל, הוציאה קרוב לאלפיים שקל על שימוש במייל צ'ימפ ושמונת אלפים שקל על חולצות. יחד עם זאת, חלק גדול מהסעיפים הם רק כותרות כמו: "תפעול" או "התקשרות" מהם לא ניתן להבין דבר. 

נכחנו פעמים רבות בדיון בוועדת השקיפות של שפיר. אין סיכוי שהיא הייתה מוותרת למשרד ממשלתי שהיה מגיש לה פירוט באופן שכזה – אך לפחות הגישה משהו (כאמור היא היחידה מבין השלושה שטרחו לדווח).

על הדרך נזכיר שארבעה ח"כים דווקא פרסמו את הוצאותיהם באופן שקוף: זאב אלקין, שרן השכל ומיקי זוהר מהליכוד ומוסי רז ממרצ.

שלושתם חשפו הצהרת הון בכנסת ה-20

שקיפות הצהרות הון מציגה באופן גלוי את האינטרסים הכלכליים של חברי נבחרי הציבור. כך במידה וחבר הכנסת מחזיק בכמות נכבדת של נכסי נדל"ן בשכונה מסוימת ומקדם באופן נחוש את הפיתוח האזור התקשורת והציבור יכולים לדעת ולנסות למנוע ממנו לעשות זאת. בנוסף, ניתן לראות חריגות בלתי סבירות בנכסיו או התחייבויותיו כמו הלוואות שקיבל מחברים

שפיר – חסכונות בגובה כ–340 אלף שקל.

שמולי – חסכונות בגובה 60 אלף שקל.

פרץ – מחזיק בבית מגוריו בשדרות ובדירה נוספת בבית ים. הלוואות בגובה כחצי מיליון שקל וחסכונות של 200 אלף שקל.

(הנתונים נכונים ל-2015 – ראשית הכנסת ה-20)

חוקי שקיפות – פרץ ושמולי ממשיכים להגן על האגודות העות'מאניות, שפיר שינתה את דעתה ופעלה למען שקיפות בהסתדרות

ניתחנו את הדרך בה הצביעו שלושתם על חוקי שקיפות במהלך הכנסת ה-20:

שקיפות במפלגה

מאות מיליוני השקלים שהמפלגות מוציאות מכספינו על קמפיינים – אינם שקופים. כבר תקופה ארוכה שאנחנו מנסים להשקיף את הוצאות המפלגות (לא אמרנו נואש). ההחלטה לפרסם את הוצאות המפלגה באופן שקוף תלוי ברצון הטוב של היו"ר. פנינו לשלושת המועמדים ושאלנו האם יפרסמו את הוצאות המפלגה באופן שקוף אחת לרבעון – בדומה למשרדי הממשלה. כל המועמדים סירבו להשיב חרף פניות חוזרות ונשנות.

מימון המירוץ לראשות המפלגה: שפיר גייסה תרומות קטנות מאזרחים, פרץ ושמולי משלושה תורמים גדולים בלבד

חוק מימון הפריימריז החדש (ראו לעיל) תקף רק לבחירות ברשימה לכנסת, ולא לראשות מפלגה (מה גם שמדובר במירוץ שהוא פוטנציאלית יקר בהרבה). לכן שלושת המועמדים עובדים בימים אלו על גיוס תרומות – והן, על-פי חוק, מדווחות למבקר המדינה ושקופות לציבור. אז בדקנו, נכון לרביעי בבוקר, מה מצבם:

שמולי גייס עד כה 39 אלף שקל משלושה תורמים: יעקב כהן, רפאל אוחיון ורון תומר – והביא עוד 6,000 שקל מהבית. בנוסף, פתח השבוע בקמפיין מימון המונים. נכון לעכשיו נדמה שהסכום הזה איננו ממש הגיוני – שכן שמולי מעסיק שורת יועצים שבוודאי דורשים תשלום גבוה. פנינו לדוברת שלו בשאלה בנושא – אך היא לא הגיבה.

פרץ גייס עד כה כ-38 אלף שקל משלושה תורמים: נדב בלילה, יעקב נגרין ודורון שורר.

שפיר גייסה עד כה כ-89 אלף שקל מ-360 תורמים, בסכומים שנעים בין 50 ל-1000 שקל.

איפה היית מקצץ, איחודים ונבחר ציבור תחת כתב אישום

ראשית נציין שאף אחד מהמועמדים לא השיב לשאלותינו, למרות תזכורת שקיבלו. את השאלות שלחנו ביום ראשון, כאשר הלשכה של פרץ התעלמה והלשכות של שפיר ושמולי אמנם תיקשרו איתנו, אך לא סיפקו תשובה. 

אלו השאלות ששלחנו וכאמור לא קיבלנו עליהן תשובות:

  1. נניח שהיום היית יושב בממשלה וזו הייתה חורגת מהגירעון, כאשר האפשרות היחידה הייתה לבצע קיצוץ בתקציב השנה הבאה  – מה שלושת המקומות הראשונים שהיית מקצץ בהם?
  2. האם לדעתך נבחר ציבור יכול לכהן תחת כתב אישום?  
  3. האם תסכים שהעבודה תתאחד עם מפלגה אחרת? במידה וכן, עם מי?

הסקירה נבנתה בעזרת שלל כתבות על עבודת הח"כים (מצויינות בכתבה) שנכתבו על ידי צוות שקוף: ניר בן-צבי, תומר אביטל ואסף נתיב. 

מוזמנים ללמוד עוד על חברי הכנסת ה-20 דרך מפת הח"כים.

*

רוצים לשתף אותנו במידע נוסף או להביע את דעתכם? פנו לכתב: [email protected] 

יום בחייו של ח"כ עמיר פרץ (מעקב)

ממשיכים לפרסם מעקבים אחר נבחרי ציבור שלא מפרסמים את היומן שלהם! כזכור, ביקשנו מהתומכים במיזם לדרג אחרי מי הם היו רוצים שנעקוב – וח"כ עמיר פרץ (העבודה) הגיע למקום השמיני.
אז יצאנו למעקב! אבל קצת מביך: במהלכו, רכבו של פרץ חצה את ה-180 קמ"ש ואיבדנו את עקבותיו. צפו:
מה שכן, בלשכתו של ח"כ פרץ הסכימו בתגובה לחשוף את היומן המלא לאותו היום: "ח”כ עמיר פרץ מברך פועלם של כל העוסקים בפעילות ביוזמת 100 ימים של שקיפות. באשר ללוח הזמנים של חה”כ ביום חמישי 10 במאי 2018:
יומו של חה”כ נפתח בראיון ברשת ב’ בנושא פעילותו בועדת המשנה למוכנות העורף שבראשותו למציאת חלופות למיכל האמוניה בחיפה, אותו ערך מביתו. משם המשיך ח”כ פרץ לראיון נוסף באולפני רדיוס 100 FM בראש העין, שהתחיל בשעה 12:00 ולראיון נוסף (טלפוני) בתחנת הרדיו החרדי ״קול חי״.
 
המשך הלו”ז כלל נסיעה לכנסת לדיוני ועדת משנה חשאית של ועדת החו”ב, מפגש פעילים בראשות נפתלי רז ב”צוותא” בתל-אביב נגד פסקת ההתגברות ואירוע לציון 70 שנים לשירות הביטחון הכללי בראשל”צ במעמד ראש הממשלה ונשיא המדינה. טענתכם כי נהגו של חה”כ חרג מהמהירות המותרת תיבדק".
אנו שמחים ואף מפרגנים שבעקבות הכתבה נחשף הלו"ז המלא באותו יום של פרץ – ומקווים כי יחליט לפרסמו בקביעות בעתיד. 
כל עוד חברי הכנסת מסרבים לחוקק חוקי שקיפות: נמשיך בשקיפות הכפויה.