פוסטים

לחץ על נבחרי ציבור וחשדות לזיוף: מה קורה בדיונים על חוק הפיקדון על בקבוקים?

לקראת דיון בנושא חוק הפיקדון על בקבוקים גדולים בוועדת הכלכלה, קיבלו ח"כים מסמך שנושא את סמל משרד הכלכלה. אולם במשרד הכלכלה טוענים: המסמך הופץ על ידי לוביסטים. השרה גמליאל סיפרה בדיון כי הופעלו עליה לחצים כבדים לדחות את החוק. הלחצים הצליחו, החוק נדחה. ח"כ פינדרוס פנה למבקר המדינה בדרישה לבדוק "חשש להתנהלות לא תקינה"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

ח"כ יצחק פינדרוס (יהדות התורה) פנה למבקר המדינה בדרישה שיפתח בבדיקה בעקבות ההתרחשויות המוזרות בדיון שהתקיים בשבוע שעבר בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא חוק הפיקדון על בקבוקים גדולים. 

כפי שדיווחנו לראשונה ב"שקוף", במהלך הדיון הציג יו"ר הוועדה יעקב מרגי מסמך שנשא את סמל משרד הכלכלה ובו מובעת עמדה, כביכול בשם המשרד, שתומכת בדחיית החלת החוק – בדיוק כפי שדורשות חברות המחזור ורשתות המזון והמשקאות. אולם לטענת משרד הכלכלה המכתב זוייף, ולא הועבר על ידם אלא הגיע לחברי הוועדה דרך לוביסטים בעלי עניין. בנוסף, השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, חזרה וסיפרה במהלך הדיון כי היא נתונה ללחצים כבדים מצד בעלי אינטרסים.

דורש לברר מי הפעיל לחצים על השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל לקראת הדיונים על הרחבת חוק הפיקדון על בקבוקים גדולים. ח"כ יצחק פינדרוס. (צילום: אתר הכנסת)

במכתבו, פינדרוס מעלה בפני המבקר, מתניהו אנגלמן, "חשש להתנהלות לא תקינה בהליך החלת חוק הפיקדון על מכלי משקה גדולים". הוא מבקש מאנגלמן לפתוח בבירור במטרה לגלות את מקורו של המסמך וכן לבחון את התנהלותם של גמליאל ומשרד הסביבה בהקשר להצעת החוק, לברר מיהם הגורמים שהפעילו לחצים על השרה ומהם המחירים שנאלצה לשלם, כפי שטענה בדיון. 

מכתב מזויף או לא – בסיום הדיון נקבע כי החלתו של צו הפיקדון על בקבוקים גדולים תדחה בשנה. בקבוקי פלסטיק גדולים ימשיכו להציף את המדינה בכל פינה ויער, ולשלל בעלי האינטרסים שמתנגדים לחוק יהיה יותר זמן להיערך למאבק לביטולו. 

הלחצים עבדו, החוק נדחה

כזכור, בשבוע שעבר בוועדת הכלכלה של הכנסת דיון בנושא חוק הפיקדון על בקבוקים גדולים. הדיון עסק בבקשתה של השרה להגנת הסביבה גמליאל לדחות את החלת הצו שקבע כי חוק הפיקדון יחול גם על בקבוקים גדולים, לצורך היערכות. על פי החוק, כיום, יצרניות ויבואניות של משקאות מחויבות לגבות פיקדון על בקבוקים בנפח של עד 1.5 ליטר, ולהחזיר אותו לאזרחים שמחזירים בקבוקים. כעת, באיחור של כמעט עשרים שנה (החוק נכנס לתוקף ב-2001), החוק יורחב גם על בקבוקים גדולים. 

אולם כעת מבקש משרדה של גמליאל לדחות את החלת החוק בשנה, בניגוד לעמדת ארגוני הסביבה שקבעו כי אין צורך ביותר ממספר חודשים ספורים כדי להחיל את החוק. מי שמתנגדים לחוק, ומבקשים לדחות את החלתו, הם בעלי העניין – חברות המיחזור, המשקאות והמזון. ונראה כי הלוביסטים שלהם עושים עבודה נמרצת בחודשים האחרונים. 

"אני מבינה את הלחצים שעוברים עליכם, מי כמוני עברה אותם״. השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל.

בפתח הדיון נשאה גמליאל דברים, ורמזה כי הופעלו עליה ועל חברי ועדת הכלכלה לחצים פסולים. "אני מבינה את הלחצים שעוברים עליכם, מי כמוני עברה אותם בשיא הדרם, במיוחד בזמן שהייתי חולה", אמרה גמליאל. "יחד עם זאת, אני רוצה לומר לכם כנבחרי ציבור ונבחרות ציבור, אתם צריכים לעשות את מה שטוב לציבור, עם כל הלחצים שמופעלים עליכם. מי שחושב שהתכנסנו כאן היום לדון בשאלה מהותית, האם להחיל את החוק. הוא טועה ומטעה. זו לא שאלה שיש בה את הפריבילגיה לאף אחד. זה לא שאלה של האם, אלא של מתי. הפיקדון על בקבוקים גדולים הוא עובדה מוגמרת". 

גמליאל חזרה על דברים דומים מספר פעמים במהלך הדיון. היא אף הסבירה כי ההחלטה לדחות את החלת החוק "לפנים משורת הדין ולאור הנסיבות ולאור הלחצים שמופעלים פה גם על חברי הכנסת נאפשר את השנה באופן מקסימלי. במידה ואבין שהשיח כאן נגוע ביותר מידי לחצים שהופעלו על הגורמים, אמשוך את הצו". 

עוד בשקוף:

תכתובת פנימית הפכה למסמך רשמי מזויף

במהלך הדיון הציג יו"ר הוועדה, ח"כ יעקב מרגי (ש"ס) מסמך שהגיע, לדבריו, ממשרד הכלכלה. "עמדת משרד הכלכלה נשלחה בכתב ונאסר עליהם להגיע לדיוני הוועדה. יועצת השר נמצאת כאן להגיד את עמדת השר", הוא הסביר. 

כותרות של המסמך, שהגיע לפני הדיון למספר חברי בוועדת הכלכלה וכן לשרה גמליאל, היתה "עמדת משרד הכלכלה והתעשייה", ובראשו התנוסס סמל המדינה וסמליל "משרד הכלכלה – מנהל תעשיות". במכתב מביע משרד הכלכלה תמיכה בדחיית החלת החוק עד לבחינה מסודרת של העלויות והתועלת שלו, וכן מוצע לשקול את החלופות לחוק שהציעו התאחדות התעשיינים, איגוד לשכות המסחר ותאגיד המחזור "תמיר" – שלושה ארגונים שמתנגדים לחוק ויפסידו מאכיפתו.

אולם באופן מפתיע, אנה נמקוב, יועצתו של שר הכלכלה פרץ, שנכחה בדיון כנציגת משרד הכלכלה, טענה כי המסמך לא הוגש מטעם המשרד – אלא נכתב על ידי לוביסטים. דבריה בדיון היו חריפים: "העמדה הכתובה שהגיעה אליכם לא יצאה מהמשרד בשום צורה. אני הבנתי שהיא הגיעה אליכם מלוביסטים אז אני מבקשת שלא להתייחס אליה. עמדת השר היא חד משמעית בעד, יש קשיים במהפכות סביבתיות אבל זה מסלול בלתי נמנע, זה מדובר כבר שנים והגיע הזמן להחיל את זה. הוא בעד ההצעה של המשרד להגנת הסביבה במאה אחוז".

לאחר שהתברר כי המסמך לא הגיע ממשרד הכלכלה, התרעמו חברות וחברי הוועדה על הזיוף ואמרו כי מדובר ב"ביזוי הכנסת". היו"ר מרגי אמר: "אני מציע לשר להגיש תלונה, או לנציבות שירות המדינה אם זה עובד שלו, ואם לא אז למשטרה".

פינדרוס עצמו חושב שמדובר במכתב שיצא ממשרד הכלכלה. הוא מפקפק בכך שלוביסטים מעורבים במקרה. הוא מלין על כך שלא נתנו לאנשי המקצוע לדבר בוועדה, ועל כך שבמשרד להגנת הסביבה מסתמכים על חוות דעת מוזמנת שידעו מראש מה הדעה של החברה שכתבה אותה. 

עדיין לא ברור מי העביר את המסמך לידיהם של חברי הכנסת והשרה, אולם מבירור שערך דה-מרקר עולה כי ככל הנראה מדובר בתכתובת פנימית בין בכירי משרד הכלכלה, שנערכה לפני כחודשיים, במסגרתה הביע אחד הבכירים את עמדתו – המנוגדת לעמדה הרשמית של המשרד. לא מדובר בעמדה שהיתה אמורה להיות מופצת לח"כים, ועדיין לא ברור מי קיבל את התכתובת הפנימית הזאת לידיו, בחר להדפיס אותה על נייר מכתבים רשמי של משרד הכלכלה ולהפיץ לח"כים.

כפי שהוזכר בעיתון דה מרקר, העמדה המזויפת הזו הועברה, בין היתר, לח"כים ממפלגות חרדיות, שהחברות מהן הם מגיעים נעשה שימוש נפוץ בבקבוקי משקאות גדולים, ומגלים רגישות גבוהה לעלייה ביוקר המחיה.

הפצתו של המסמך המזויף, וכן דבריה של השרה גמליאל על לחצים שהופעלו עליה ועל אחרים סביב החלת החוק, מעלים חשש כבד למעורבות בוטה של לוביסטים ובעלי עניין בקביעת המדיניות – מתוך כוונה לקדם אינטרסים שעשויים להיות מנוגדים לאינטרס הציבורי.

ללא גילוי נאות

בפנייתו למבקר המדינה, מעלה פינדרוס גם חשש לגבי הפערים הגדולים בין ההערכות הכלכליות שמציגים דוחות שונים שהזמין משרד הכלכלה כדי לבחון את החוק. מצד אחד דוחות שמציגים עלויות גבוהות, ומצד שני דוחות שמציגים חיסכון פוטנציאלי. יתכן שהפער נעוץ בכך שכל אחת מהחברות הציגה דוח שתואם את האינטרס של מי שהזמין ושילם עליו. פינדרוס מבקש ממבקר המדינה לבדוק כיצד ייתכנו פערים כאלה בין הערכות הכלכליות שהוצגו בפני חברי הוועדה. 

טען כי החלת החוק תגרום לעליה במחירי המשקאות. רמי לוי (מרים אלסטר, פלאש 90)

במהלך הדיון נשמעו, בין היתר, עמדת תאגיד המחזור תמיר, איגוד רשתות המזון וכן דיבר רמי לוי שהציג את עמדת רשתות השיווק הגדולות, שעתרו נגד החלק החוק על בקבוקים גדולים. כל אלה התנגדו לקידום המהלך. מעבר לנוכחות שלהן בוועדה, חברות המזון ותאגידי המחזור מפעילים מספר רב של לוביסטים, מחברות הלובי הגדולות שלהם יש גישה לח"כים.

רמי לוי, הבעלים של רשת המזון "שיווק השקמה", טען במהלך הדיון כי החלת החוק תגרום לעליה במחירי המשקאות: "אני בעד לשמור על הסביבה, אבל להוציא את המחזוריות זה אומר שהבקבוקים יזרקו לפח האשפה. זה יקשה על איסוף הזבל ונראה אנשים אוספים בקבוקים מהזבל. צריך לפחות שנתיים או שלוש לעשות את זה בצורה מסודרת. זה גם הולך לייקר את מחירי המשקאות בעשרים אחוז".

"רמי לוי דיבר ולא נתן גילוי נאות שרשתות השיווק הגישו בג"ץ נגד השרה", אמרה בהמשך הדיון ח״כ תמר זנדברג. זנדברג ביקשה לחשוף את האינטרסים שעומדים מאחורי חלק מהדוברים בוועדה: "תאגיד המחזור אלה הוא בבעלות יצרניות חברות המשקאות. היא כביכול חברת מחזור, אבל היא מדברת נגד מחזור. שמענו את תמיר שהוא תאגיד בעל אינטרס – הוא רוצה להכניס את הבקבוקים לחוק האריזות שהוא אמון עליו. על רשתות השיווק יוטל עול במסגרת החוק. אבל אנחנו לא ממציאים את הגלגל. זה קורה בעולם. אם אפשר לקנות בקבוקים אפשר גם להחזיר אותם. כל פעם שרוצים לעשות בכנסת משהו טוב, יש הפחדות ואיומים. הדבר הזה היה צריך לקרות כבר לפני 20 שנה".

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

האם לוביסטים מסרו ליו"ר ועדת הכלכלה מכתב מזויף לקראת דיון על חוק פיקדון בקבוקים?

נציגת משרד הכלכלה שנכחה בדיון טענה כי מסמך שקיבל היו״ר מרגי, ובו משרד הכלכלה מביע כביכול התנגדות לחוק הפקדון על בקבוקים גדולים – מזויף. במשרד הכלכלה טוענים: לוביסטים של חברות שמתנגדות לחוק חיברו את המסמך. עדיין לא ברור כיצד הגיע המסמך לידיהם של ח"כ מרגי והשרה להגנת הסביבה גילה גמליאל

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

האם יו"ר ועדת הכלכלה, יעקב מרגי, קיבל מסמך מזויף לקראת דיון בנושא חוק הפיקדון על בקבוקי משקה גדולים? כך לפחות טוענים אנשי משרד הכלכלה. במהלך דיון בוועדה בראשותו הציג מרגי מסמך רשמי כביכול של משרד הכלכלה, לפיו המשרד מתנגד לחוק, ואמר גם כי נאסר על אנשיו להגיע לדיון. במשרד הכלכלה טוענים כי המסמך, שנשא את סמל המשרד, נכתב על ידי לוביסטים של הארגונים שמתנגדים להחלת החוק. 

ממידע שהגיע ל"שקוף" עולה כי ח"כ מרגי והשרה להגנת הסביבה גילה גמליאל קיבלו את המסמך לפני הדיון – אולם שקוף לא הצליח לאמת מאין הגיע המסמך לידיהם, מי עומד מאחוריו והאם זה חלק מניסיון להטעות אותם. 

יו"ר ועדת הכלכלה, חבר הכנסת יעקב מרגי (אתר הכנסת)

לחצים של לוביסטים

ביום שלישי השבוע נערך דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא מועד תחילת חוק הפיקדון על בקבוקים גדולים, שמוציא לפועל המשרד להגנת הסביבה. החוק מבקש לאפשר החזרת פיקדון על בקבוקי משקה גדולים, בדומה לפיקדון שקיים היום לבקבוקים קטנים. לצורך החלת החוק מתכנן המשרד להגנת הסביבה פריסה ארצית של מכונות לאיסוף הבקבוקים שיוצבו בסמוך לסופרמרקטים. מטרת הדיון היתה להצביע על בקשת המשרד להגנת הסביבה לקבל ארכה לכניסת החוק לתוקף, כך שיחל בעוד שנה – ולא בעוד כחודש כפי שכתוב בחוק.

במהלך הדיון הציג יו"ר הוועדה, ח"כ יעקב מרגי (ש"ס) מסמך שהגיע, לדבריו, ממשרד הכלכלה. "עמדת משרד הכלכלה נשלחה בכתב ונאסר עליהם להגיע לדיוני הוועדה. יועצת השר נמצאת כאן להגיד את עמדת השר". במסמך, שכותרתו "עמדת משרד הכלכלה והתעשייה" ובראשו סמל המדינה וסמל "משרד הכלכלה – מנהל תעשיות", מתוארת התנגדות משרד הכלכלה למהלך, וכן מוצע לשקול את החלופות לחוק שהציעו התאחדות התעשיינים, איגוד לשכות המסחר ותאגיד המחזור "תמיר" – שלושה ארגונים שמתנגדים לחוק ויפסידו מאכיפתו.

אולם באופן מפתיע, נציגת משרד הכלכלה בדיון, יועצת השר עמיר פרץ, אנה נמקוב, טענה כי המסמך לא הוגש מטעם המשרד – אלא נכתב על ידי לוביסטים. דבריה בדיון היו חריפים: "העמדה הכתובה שהגיעה אליכם לא יצאה מהמשרד בשום צורה. אני הבנתי שהיא הגיעה אליכם מלוביסטים אז אני מבקשת שלא להתייחס אליה. עמדת השר היא חד משמעית בעד, יש קשיים במהפכות סביבתיות אבל זה מסלול בלתי נמנע, זה מדובר כבר שנים והגיע הזמן להחיל את זה. הוא בעד ההצעה של המשרד להגנת הסביבה במאה אחוז".

פנינו למשרד הכלכלה כדי לברר את הסוגיה. שם הבהירו לנו כי המשרד לא נתן מסמכים לוועדה ולא הציג אף מסמך בוועדה. בנוגע לאיסור על עובדי המשרד להגיע לדיון אמרו במשרד כי "מעולם לא נאסר על נציגי המשרד להגיע". בלשכת השר פרץ מתעקשים בצורה חד משמעית כי "לא הוצאנו את המסמך והוא לא מטעמנו. עמדת שר הכלכלה ועמדת משרד הכלכלה היא כן לאשר את המהלך". 

לאחר שהתברר כי המסמך לא הגיע ממשרד הכלכלה, התרעמו חברות וחברי הוועדה על הזיוף ואמרו כי מדובר ב"ביזוי הכנסת". היו"ר מרגי אמר: "אני מציע לשר להגיש תלונה, או לנציבות שירות המדינה אם זה עובד שלו, ואם לא אז למשטרה".

ח"כ יצחק פינדרוס (יהדות התורה) אמר ל"שקוף" כי הוא מתכוון לשלוח מכתב למבקר המדינה בנושא.

עוד בשקוף:

שוחחנו גם עם ח"כ מרגי, שניסה להבהיר מה קרה: "המסמך הגיע ללשכה שלי מלשכת מנכ"ל משרד הכלכלה, אבל הם מיד הודיעו שהעמדה הרשמית היא עמדת השר – לכן גם לא השתמשתי במסמך בדיון. כנראה מישהו שם לא אהב את העמדה של הגורמים המקצועיים", הסביר והוסיף כי גם לדעתו היתה מעורבות של לוביסטים. "כנראה היה מעורב גם לוביסט שהניח את המסמך בלשכה שלי. אבל בכל מקרה לא הייתי מסתמך על לוביסט אם הוא היה מביא לי עמדה של משרד ממשלתי במקום המשרד. בגלל שקיבלתי את זה ממשרד המנכ"ל הבנתי שזה מסמך רשמי. לעתים עמדת הגורמים המקצועיים לא זהה לעמדת השר, זה מה שקרה להערכתי. זה לא שמישהו זייף מסמך".

לאורך הדיון הזכירו השרה גמליאל וחברי הוועדה את הלחצים שהופעלו עליהם מטעם חברות המחזור ורשתות המזון והמשקאות, להן יש עניין רב בביטול החוק, שיגרום להן להפסדים כספיים. "אני מבינה את הלחצים שעוברים עליכם, מי כמוני עברה אותם. כנבחרי ונבחרות ציבור אתם צריכים לעשות מה שטוב לציבור, עם כל הלחצים המופעלים עליהם בהקשר הזה", אמרה השרה גמליאל בפתיחת דבריה, וקראה לחברי הוועדה: "אם אתם דואגים לציבור, תפסיקו לייצג את חברות המשקאות ותתחילו לייצג את הציבור. היצרנים הם המזהמים והם צריכים גם לשלם".

"השרה הגיעה לדיון עם עמדה נעולה", אמר מרגי ל"שקוף". "היא חשבה שהשפיעו עלינו – אני אישית לא דיברתי עם אף אחד, כל מי שרוצה לדבר איתי אני אומר לו להגיע לוועדה ולהציג מול חברי הוועדה".

חברת הוועדה ח"כ הילה שי וזאן (כחול לבן) סיפרה גם היא על הלחצים: "היו הרבה פניות על ידי לא מעט גורמים, למשל תאגידי המחזור – בין אם זה הם בעצמם או לוביסטים שלהם. אבל האינטרס הציבורי הוא שיהיה פה מחזור כמה שיותר מהר. תמוהה לי הטענה של השרה שחברות המחזור השפיעו עלינו".

סיפרה שהיא נתונה ללחצים של מתנגדי החוק. השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל.

האינטרסים הסמויים של חלק מהדוברים בוועדה

במקור, חוק הפיקדון למיכלי משקה נועד לחול רק על הבקבוקים הקטנים. החוק תוקן בשנת 2010 ונוסף אליו הפיקדון גם על הבקבוקים הגדולים. השינוי עורר התנגדות, בין היתר של המפלגות החרדיות – שחוששות לעליה ביוקר המחיה של משפחות שקונות הרבה בקבוקי שתיה גדולים, וגם של יצרניות המשקאות. הוסכם כי החוק לא יופעל באופן מידי, ויחול רק אם תאגידי המחזור ויצרניות המשקאות לא יצליחו להגיע לאיסוף של 55 אחוזים מהבקבוקים. הם לא הגיעו לכמות שנקבעה בחוק, אבל הגיעו לכמות קרובה שאפשרה שיקול דעת של השרה. לאחר שהוגשה עתירה לבג"ץ על ידי ארגוני סביבה, הוחלט שעל השרה להחיל את החוק בתוך חודשיים או לבקש הארכה מוועדת הכלכלה. הדיון שנערך השבוע דן בהארכה שביקשה השרה גמליאל עד ל-1.12.21.

במהלך הדיון נשמעו בין היתר עמדת תאגיד המחזור תמיר, איגוד רשתות המזון וכן דיבר רמי לוי שהציג את עמדת רשתות השיווק הגדולות. כל אלה התנגדו לקידום המהלך. מעבר לנוכחות שלהן בוועדה, לחברות המזון ותאגידי המחזור מספר רב של לוביסטים מחברות הלובי הגדולות, להם גישה לח"כים.

רמי לוי, הבעלים של רשת המזון "שיווק השקמה", טען כי החלת החוק תגרום לעליה במחירי המשקאות: "אני בעד לשמור על הסביבה, אבל להוציא את המחזוריות זה אומר שהבקבוקים יזרקו לפח האשפה. זה יקשה על איסוף הזבל ונראה אנשים אוספים בקבוקים מהזבל. צריך לפחות שנתיים או שלוש לעשות את זה בצורה מסודרת. זה גם הולך לייקר את מחירי המשקאות בעשרים אחוז".

טען כי החלת חוק הפקדונות על בקבוקים גדולים תגרום לעליה במחירי המשקאות. רמי לוי (מרים אלסטר, פלאש 90)

לפי לימור גורליק, רכזת תחום זיהום פלסטיק מעמותת "צלול", החוק לא ישפיע בצורה משמעותית על יוקר המחיה. "כנראה שחברות המשקאות לא יעלו את המחיר בצורה משמעותית והן יספגו את זה. זה המחיר שהן צריכות לספוג על זה שהן מזהמות. גם ההעלאה הקטנה הזו, מי שיפריע לו יוכל להחזיר אותה ברגע שיובהר שזו לא פסולת אלא משהו בעל ערך. במדינות שהטילו חוק פיקדון, איסוף הבקבוקים מגיע ל-80 ו-90 אחוזים, ואצלנו יש בקושי 20. כשמצמידים ערך כלכלי למשהו שאם אין לו ערך משליכים אותו לפח, מישהו יעשה מאמץ לאסוף את הכסף. זה לא ייקר את יוקר המחיה בבקבוקים הקטנים וזה לא ייקר עכשיו".

"רמי לוי דיבר ולא נתן גילוי נאות שרשתות השיווק הגישו בג"ץ נגד השרה", אמרה במהלך הדיון ח״כ תמר זנדברג, והציגה את האינטרסים שעומדים מאחורי חלק מהדוברים בוועדה: "תאגיד המחזור אלה הוא בבעלות יצרניות חברות המשקאות. היא כביכול חברת מחזור, אבל היא מדברת נגד מחזור. שמענו את תמיר שהוא תאגיד בעל אינטרס – הוא רוצה להכניס את הבקבוקים לחוק האריזות שהוא אמון עליו. על רשתות השיווק יוטל עול במסגרת החוק. אבל אנחנו לא ממציאים את הגלגל. זה קורה בעולם. אם אפשר לקנות בקבוקים אפשר גם להחזיר אותם. כל פעם שרוצים לעשות בכנסת משהו טוב, יש הפחדות ואיומים. הדבר הזה היה צריך לקרות כבר לפני 20 שנה".

לפי ארגוני הסביבה, יש צורך דחוף בהחלת החוק. "שנה זה יותר מדי זמן. חצי שנה זה זמן סביר להיערך – יש גם לאלה וגם לתמיר מערך איסוף, צריך לשפר את המערך הקיים אבל זה אפשרי. אפשר להשתמש בכסף שהצטבר בקרן הניקיון שאוספת את התשלומים על שקיות הפלסטיק מאז שהוחל חוק השקיות", אומרת גורליק. לדבריה, "מדינות מתוקנות בעולם תומכות ומסבסדות מפעלי מחזור כדי שלא יצטרכו לשלוח פסולת לחו"ל. המדינה לא משקיעה בכך שהפסולת תהיה נקיה מספיק, לא מפעילה רגולציה, כל הדברים האלה יחד גורמים לכך שהתעשייה הזאת מאוד בעייתית בארץ באופן שבו היא מתנהלת היום".

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

יומני השרים: מי נפגשה עם נובל אנרג׳י, מי עם בכירים בתקשורת ומי לא נפגש עם ארגוני סביבה?

שטייניץ הקדיש לא מעט מזמנו לפגישות עם נציגי חברות אנרגיה ● באותו היום בו נפגשה השרה ינקלביץ׳ עם העורך הראשי של ישראל היום היא זכתה לכתבה חיובית בעיתון חוסר התאמה בין יומני השרים פרץ ושמולי ● בעקבות בקשת חופש מידע של עמותת ״הצלחה״, חלק משרי הממשלה פרסמו יומנים הנה כמה עובדות שלמדנו עליהם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

בסוף יוני נפגשה השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל (הליכוד), עם חברת "נובל אנרג'י" – חברת האנרגיה שהחזיקה אז באסדות הגז "לוויתן" ו"תמר". הפגישה נערכה בבוקר היום בו נערך הדיון הראשון בוועדה המיוחדת שעוסקת בנושא הכנסות המדינה מרווחי הגז (קרן העושר). השרה גמליאל לא השתתפה בדיון – שעסק במשרד האנרגיה ולא במשרד להגנת הסביבה. 

גמליאל אחראית על המשרד היחיד בממשלה שתפקידו לשמור על איכות הסביבה. מדוע בחרה להיפגש עם נציגי חברת אנרגיה, ועל מה שוחחו בפגישה? פנינו לגמליאל ושאלנו מה היתה מטרת הפגישה ומי היו הנוכחים, אולם מלשכתה לא התקבלה תשובה. 

השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל. לפי היומן נפגשה עם חברת נובל אנרג'י

גם שר האנרגיה יובל שטייניץ ומנכ"ל משרדו נפגשו במהלך החודשים אפריל עד יוני מספר פעמים עם חברות האנרגיה שמחזיקות באסדות הגז – נובל אנרג'י ודלק. בחודש יוני נפגש שטייניץ עם אנשי חברת דלק, ויומיים לאחר מכן הגיע לסיור באסדת לוויתן. הוא קיים פגישות גם עם אנשי נובל אנרג׳י (שבינתיים הספיקה להימכר לחברת האנרגיה ״שברון״). 

בסוף יוני התקיימה פגישה של הוועדה המיוחדת לפיקוח על הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל הגז והנפט. שטייניץ ומנכ״ל משרדו לקחו בה חלק, ובהמשך אותו היום נפגש המנכ״ל גם עם נציגי חברת נובל אנרג׳י – זאת בנוסף לשתי פגישות שקיים השר עם נציגי נובל כשבועיים קודם לכן. פגישה נוספת קיים מנכ״ל משרד האנרגיה עם מנכ"ל חברת דלק של תשובה ועם סמנכ"ל רגולציה וקשרי חוץ של החברה, העיתונאי לשעבר נדב פרי

מטעם השר שטייניץ נמסר: "בחציה הראשון של שנת 2020 נרשמו תקלות מרובות באסדת לווייתן שבבעלות נובל אנרג'י ודלק. שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ ומנכ"ל המשרד אודי אדירי נפגשו מספר פעמים עם נציגי החברות בחודשים מאי ויוני על מנת לקבל הבהרות על התקלות החוזרות ונשנות, שגרמו בין היתר, להפסקות בהפקת הגז הטבעי מהמאגר".

שר האנרגיה יובל שטייניץ

לפי היומן השר שטייניץ לא נפגש עם ארגוני סביבה במהלך אותה תקופה. תיעוד הפגישות מספק לנו הבנה של סדר העדיפויות של השר, שבזמן משבר אקלימי עולמי חסר תקדים בוחר להקדיש זמן רב לשיח עם חברות אנרגיה מזהמות, ללא התייעצות נראית לעין עם אנשי מקצוע בתחום איכות הסביבה. לטענת השר, הסיבה לכך שלא נפגש עם הארגונים היא הקורונה. מלשכתו נמסר כי "בשל מגיפת הקורונה וההגבלות שהביאה עמה, נמנע השר מקיום פגישות רבות, על כן לא נפגש בחודשים אפריל-יוני פגישות עם גורמים מארגוני הסביבה". תגובתו המלאה מופיעה בסוף הכתבה.

על דבר קיומן של הפגישות האלה גילינו מקריאת יומני הפגישות של השרים גמליאל ושטייניץ לחודשים אפריל-יוני (הרבעון השני של שנת 2020). יומניהם של חלק משרי הממשלה ומנכ״לי המשרדים שלהם פורסמו בעקבות בקשות חופש מידע שהוגשו על ידי עמותת "הצלחה". עוד פורסמו היומנים של השרות והשרים אורלי לוי אבקסיס, רפי פרץ, מיכאל ביטון וחילי טרופר.

עוד בנושא:

השקפת יומני הפגישות מספקת לנו אפשרות לפקח על האופן שבו מנהלים השרים והשרות את זמן העבודה שלהם. האם נפגשו עם אנשי מקצוע, או שהעדיפו פעילי מפלגות ומקורבים? מתי הגיעו כל בוקר למשרד וכיצד ניצלו את שעות העבודה? כמה שעות הקדישו לראיונות בתקשורת? אלה רק חלק מהדברים שניתן ללמוד מקריאת היומנים. כך למשל לפי יומנו של שר החקלאות אלון שוסטר, בין החודשים יולי לספטמבר הוא נפגש עם שגרירים של לא פחות מעשר מדינות שונות – לדבריו כדי לחזק את הקשרים הדיפלומטיים בין המדינות ולשוחח על חקלאות.

הפגישות הנעלמות של פרץ ושמולי

קריאה ביומנים של שר הכלכלה עמיר פרץ ושר הרווחה איציק שמולי (העבודה), מלמד שהשניים שומרים על קשר הדוק. או שאולי לא: לפי היומן של פרץ, השניים נפגשים באופן קבוע בכל יום שני בסביבות השעה ארבע אחה״צ, לחצי שעה לפחות בכל פעם. אבל לפי היומן של שמולי הם נפגשו רק פעם אחת במהלך החודש, ב-1 ליוני. בשאר הימים בהם ביומן של פרץ מופיעות פגישות משותפות, ביומן של שמולי הפגישות לא קיימות ובמקומן מופיע זמן פנוי או "דיון במליאה".

חוסר התאמה ביומנים. השרים עמיר פרץ ואיציק שמולי

פנינו לשני השרים כדי להבין. יצאנו עוד יותר מבולבלים. בלשכתו של פרץ טענו שנפגש עם שמולי מידי יום שני פרט לפגישה אחת שבוטלה, ואילו בלשכתו של שמולי טענו כי השניים כלל לא נפגשו בתאריכים המדוברים. 

אין לנו דרך לדעת מה האמת. אבל הצלבה פשוטה של היומנים הצליחה לחשוף דוגמה לחוסר התאמה, שמעלה חשש: האם יש פגישות אחרות שהוסתרו? האם ישנם גם אי דיוקים אחרים בדיווחי השרים ביומנים שפרסמו לציבור? 

פגישות שקופות עם בכירים בעיתונות

לפי יומן הפגישות שלה, שרת התפוצות עומר ינקלביץ' (כחול לבן) נפגשה במהלך חודש יוני עם העורך הראשי של העיתון "ישראל היום", בועז ביסמוט. למחרת נפגשה עם מנכ"ל ערוץ 20 אבי שמידט. פניתי ללשכתה של ינקלביץ', שם הסבירו לי כי מטרת הפגישות היתה לדחוף למינוי כתבי תפוצות בגופי התקשורת: "חלק מהאג'נדה של השרה הוא לקדם שיח בארץ על תפוצות ולחבר את הציבור הישראלי לנושא. על כן השרה פוגשת אנשי מפתח ועיתונאים מכל גופי התקשורת הישראלית, מספרת להם על פעילות המשרד וקוראת להם למנות כתבי תפוצות, כפי שכבר קיים בחלק מגופי התקשורת".

שרת התפוצות עומר ינקלביץ'

שקיפות יומנים חשובה בדיוק בשביל אירועים כאלה: כעת כשהמידע על הפגישות של ינקלביץ׳ שקוף לציבור, נוכל לעקוב אחר הפרסומים ב"ישראל היום" ובערוץ 20 ולנסות לראות אם יש קשר בין הסיקור שמקבל משרד התפוצות לקשר של כלי התקשורת עם השרה. ביום הפגישה, למשל, פורסמה ב"ישראל היום" כתבה מחמיאה על קבלת שבת שנערכה בהשתתפות השרה. בלשכת השרה מסרו כי אין קשר בין האירועים.

נדגיש: אין שום בעיה בפגישות שמקיימים שרים ונבחרי ציבור אחרים עם עיתונאים לצורך ראיונות או שיחות רקע. להיפך. אבל יש חשיבות עצומה לחשיפת פגישות עם דרג בכיר דוגמת הפגישות שקיימה ינקלביץ׳. תארו לכם שנתניהו היה יודע שהוא יצטרך לחשוף את יומנו ובו מתועדות הפגישות שקיים עם נוני מוזס?

יומנים: דרך לבקר את נבחרי הציבור

המקרים שתיארנו הם רק דוגמה קטנה למידע שניתן למצוא ביומנים שפורסמו. אבל לפרסום היומנים באופן עקבי יש ערך הרבה מעבר לזה: הם מאפשרים לחוקרים, פעילים ועיתונאים לבחון ולעקוב אחר אירועים לאורך שנים, והם משמשים מאגר מידע שיוכל לשמש גם לחקירה עתידית. 

היומנים מאפשרים לנו לגבש תמונה ברורה יותר על ההתנהלות השוטפת של השרות והשרים. למשל בעזרת ניתוח היומן של השרה לשוויון חברתי, מירב כהן (כחול לבן), גילינו שבחודשים יולי ואוגוסט היא הקדישה יותר מחצי מהפגישות שלה לשלושה נושאים: אזרחים ותיקים (21%), פגישות עם צוות הלשכה (20%) וראיונות לתקשורת (13%).

השרה לשוויון חברתי מירב כהן. מפרסמת את יומנה באופן קבוע

מהיומן של השר לשעבר גלעד ארדן (הליכוד) משנת 2019, למדנו שכ-40% מהפגישות היו קשורות לנושאי המשרדים שעמד בראשם, ביטחון פנים ונושאים אסטרטגיים. חלק גדול מהפגישות ביומן, 20%, הוסתרו והוגדרו כ"פרטיות" או "פוליטיות". עוד כ-14% מהאירועים ביומן היו ראיונות לתקשורת.

רוב יומני הפגישות נחשפים רק לאחר הגשת בקשות חופש מידע – ולא מתוך רצון ויוזמה של השרות והשרים. אבל לאחרונה פרסמו מיומתם השרה מירב כהן והשר יועז הנדל חלקים מיומניהם. הם הראשונים בממשלה ה-35 שעושים זאת ביוזמתם – והתחייבו להמשיך לעשות זאת בקביעות באתר המשרד. זה צעד מעולה לקידום השקיפות ולהגברת אמון הציבור בממשלה, והגיע הזמן ששאר השרים והשרות יצטרפו למהלך. 

פרסם את היומן ביוזמתו. יועז הנדל, שר התקשורת

תגובת שר האנרגיה, יובל שטייניץ:

בחציה הראשון של שנת 2020 נרשמו תקלות מרובות באסדת לווייתן שבבעלות נובל אנרג'י ודלק. שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ ומנכ"ל המשרד אודי אדירי נפגשו מספר פעמים עם נציגי החברות בחודשים מאי ויוני על מנת לקבל הבהרות על התקלות החוזרות ונשנות, שגרמו בין היתר, להפסקות בהפקת הגז הטבעי מהמאגר. במסגרת הפגישות בחודש מאי, עדכן השר שטייניץ את בעלי נובל אנרג'י ודלק על החלטת משרד האנרגיה להפעיל חברת בקרה חיצונית – חברת הייעוץ הבינלאומית RPS – במטרה שזו תערוך בחינה יסודית ומקיפה של אופן תפעול האסדה ומערכותיה. בנוסף, בתאריך 11.06.2020, הגיע השר לביקור באסדת לווייתן על מנת לפקח מקרוב על תפעול האסדה ולבחון בעצמו את פעילותה באותם ימים.

בשל מגיפת הקורונה וההגבלות שהביאה עמה, נמנע השר מקיום פגישות רבות, על כן לא נפגש בחודשים אפריל-יוני פגישות עם גורמים מארגוני הסביבה. כפי שניתן לראות מהיומן, השר צמצם מאוד את פגישות פוליטיות ותקשורת, ונתן עדיפות לפגישות מקצועיות הקשורות לענייני פיקוח ותפעול בתחום האנרגיה. לצד זאת, מנכ"ל המשרד אודי אדירי מקיים קשר רציף עם אותם ארגונים.

*

אם בא לכם לנסות לדוג עוד מידע מעניין – תוכלו להיכנס בעצמכם לקבצי היומני שפורסמו ולהתרשם מהפגישות שמופיעות בהם. אם תמצאו משהו ששווה שנבדוק – כתבו לנו.

השר פרץ יכריע: האם לבלום את התחרות בשוק המלט?

מונופול המלט "נשר" חטף מכה השבוע, כשוועדה במשרד הכלכלה סירבה לבקשתו להטיל מס על יבואנים מטורקיה ומיוון. עכשיו ההחלטה עוברת לידי השר החדש, עמיר פרץ. על הפרק: טענת "נשר" לקריסה כלכלית ופגיעה בתעשייה המקומית. וגם: איך תשפיע ההחלטה הגורלית על סיקור ערוץ 13, שבעליו מחזיק גם ב"נשר"?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

שר הכלכלה החדש עמיר פרץ צפוי להכריע בשבועיים הקרובים האם להטיל מס כבד על ייבוא מלט כדי להגן על חברת "נשר". ההחלטה מועברת אליו לאחר ש"ועדת ההיטלים" במשרדו הכריעה בנושא, ופסקה שאין צורך בהטלת המס ובצמצום התחרות. אחרי פרץ יגיע תורם של שר האוצר וועדת הכספים להכריע סופית.

מלט. עלייה במחירו עלול להוביל לייקור מחירי הדיור (צילום: עבד רחים, פלאש 90)

בעקבות בקשתה של "נשר", משרד הכלכלה בחן האם להטיל מס בגובה 30% על ייבוא מלט. זאת, לאור חשש של "נשר" כי חברות ישראליות לייבוא מלט מטורקיה ומיוון עלולות להציף את השוק ולהביא לסגירתה. על פי בדיקה שערך הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה דני טל, נשר אכן מצויה בסכנת סגירה של חלק ממפעליה וסבלה מהפסדים בתקופה האחרונה עקב יבוא זול. 

לאחר מאבק ציבורי ודיונים חוזרים, ועדת ההיטלים החליטה שאין צורך להטיל מס חריג על ייבוא המלט. התחנה הבאה בתור: החלטתו של שר הכלכלה הנכנס, עמיר פרץ.

איך משפיעה ההחלטה על יוקר המחיה? המס המיוחד, שנקרא בשם המרדים "היטל היצף", יכול ללמד לא מעט על איך המערכת הכלכלית שלנו פועלת. הטלתו עלולה לגרום לייקור מחירי הדיור והתשתיות. לפי רשות התחרות, אם הממשלה תחליט להטילו, נשלם כולנו 350 מיליון שקלים בכל שנה על מלט יקר יותר. 

מנגד, במצב הנוכחי חברת "נשר" טוענת שסגירת מפעליה בעקבות הפסדים תותיר את מדינת ישראל ללא ייצור מקומי של מלט. מצב זה עלול לפגוע בביטחון המדינה, ואף להוביל לעליית מחירי המלט, כך לפי בדיקת הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה. 

עמיר פרץ שר הכלכלה. ההחלטה על הטלת המס עוברת אליו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ברקע הדברים, ההחלטה הרגישה מהבהבת באור אזהרה מסוג שונה: השפעה על הסיקור בערוץ 13, שבעליו, לן בלווטניק, שולט גם בחברת המלט "נשר".

הכתבה הנוכחית היא חלק מסיקור תחום "יוקר המחיה", אותו בחרו יותר מ-3,000 המו"לים והמו"ליות שמממנים את שקוף. הצטרפו וקבעו את תחום הסיקור הבא.

מונופול ותיק וכוחני

חברת נשר היא מונופול ותיק בשוק המלט בישראל. היא החברה היחידה שמייצרת מלט בארץ, למעט מפעל הר-טוב הקטן ממנה בהרבה. לנשר היסטוריה כמונופול בעייתי וכוחני: בדו"ח של הכנסת, הסוקר את שוק המלט בישראל מ-2006, נכתב כי החברה פעלה אז בדרכים כוחניות כדי לבסס את מעמדה כמונופול. 

"נשר נלחמה ביבוא על אף התחייבותה במרס 1992 שלא להפריע לניסיונות פתיחת השוק לתחרות", נכתב בדו"ח. "הכוחניות של נשר התבטאה באיומים על לקוחות לבל יעזו לרכוש מלט מיבואנים קטנים; לקוחות שרכשו מלט מיבואנים נתקלו בקשיים ובעיכובים מצד נשר".

אחת המסקנות של דו"ח הכנסת מ-2006 היא שיש "לשכלל" את שוק המלט ולהפוך אותו לתחרותי יותר, שכן מונופול נשר הביא אז למחירי מלט גבוהים בישראל בהשוואה לשאר מדינות העולם. 

היום המצב שונה: נשר היא אמנם היצרנית היחידה של מלט בישראל, אך לאחר שינוי מדיניות הממשלה בנושא נתח השוק שלה ירד. ע"פ דוח הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה, עד 2014 נשר חלשה על לא פחות מ-70-90% משוק המלט הישראלי, אך היום היא עומדת על נתח שוק של 45-50%. 

לצד נשר מתנהלות מספר חברות ישראליות לייבוא של מלט, המייבאות אותו מיוון ומטורקיה. לדברי רשות התחרות מחירי המלט ירדו ב-20% מאז 2014, השנה בה שוק המלט נפתח לתחרות. 

המתנגדים לייבוא מלט טוענים שהוא ייפגע בתעשייה ובביטחון (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הטענה של חברת נשר ומפעל "הר-טוב" היא שיבואניות המלט מייבאות אותו במחיר זול מדי, שלא יאפשר להן לשרוד. לכן הגישו תלונה לממונה על הסחר במשרד הכלכלה. הממונה על הסחר דני טל בדק אותה לפני שנתיים ומצא כי יש להטיל את מס "היטל היצף" גם אז. אך שר הכלכלה דאז, אלי כהן, החליט להקפיא החלטה זו ולהטיל מס מינימלי בגובה 0.25% על המלט המיובא. הוא הורה לממונה לחזור לבדוק את מהי השפעת ההיטל על שוק המלט ואת הצורך בהיטל גבוה יותר בהמשך.

כך עשה טל. הוא ערך בדיקה נוספת, והגיע שוב למסקנה שהמחירים של המלט המיובא אכן זולים מידי, "מחירי היצף", שגורמים להצפה בסחורה ומכאן לנזק לתעשיית המלט המקומית. לכן החליט להמליץ להטיל "היטל היצף" בגובה 30% על המלט המיובא, כדי לייקר אותו באופן מלאכותי וכך לעזור לתעשייה המקומית לשרוד.

מה זה היצף ומה זה היטל היצף?

היצף מתקיים כאשר חברה מחו"ל מייצאת מוצר למדינה כלשהי במחיר נמוך מאוד, לעיתים אף נמוך ממחיר הייצור. זאת, כדי לנסות לחדור לשוק או כדי להשתלט על השוק. 

היצף עלול לגרום לכך שהייצור המקומי של המוצר במדינה לא מצליח לעמוד בתחרות מול היבוא הזול, ומתמוטט. כך היצואן מצליח להשתלט על השוק המקומי, וכשהוא הופך לשחק היחיד בשוק – ביכולתו למכור את המוצר באיזה מחיר שירצה, ללא תחרות.

היצף נתפס כתחרות לא הוגנת, ולכן ארגון הסחר הבינלאומי קבע דרכים להתמודד איתו. אחת מהן, היא להטיל "היטל היצף", מס גבוה באופן חריג שנועד לחסום את הייבוא. נציין כי יבוא במחירי היצף הוא חוקי ואין חובה להטיל את המס הגבוה. 

בעזרת ההיטל המדינה מייצרת מצב שבו עלות המוצר המיובא עולה והתחרות בשוק פוחתת. על פי "חוק היטלי סחר ואמצעי הגנה, תשנ"א-1991", יצרנים מקומיים שחולשים על אחוז גבוה מהשוק (למעלה מ-25%), רשאים להגיש לממונה על היטלי סחר במשרד הכלכלה תלונה נגד יבואנים זרים בשל יבוא מוצר ב"מחירי היצף", הגורמים נזק לתעשייה מקומית.​

בהתאם לחוק היטלי סחר, זה התהליך מרגע הגשת התלונה ועד להטלת ההיטל:

    1. הגשת תלונה
    2. חקירה ובדיקה של הממונה על הסחר מצד משרד הכלכלה: האם יש היצף? האם נגרם נזק לעשייה המקומית? (לוקח בין שנה לשנתיים)
    3. הגשת הממצאים לוועדה המייעצת
    4. המלצת הוועדה המייעצת לשר הכלכלה
    5. החלטת שר הכלכלה – עליו להחליט האם להטיל היטל היצף ואם כן, באיזה שיעור ובאילו תנאים
    6. אישור של שר האוצר
    7. אישור של ועדת הכספים של הכנסת

מדוע למדינה יש אינטרס להגן על חברת נשר מפני סגירה? 

מלט נחשב בישראל למוצר חיוני, לכן למדינה יש אינטרס לייצרו באופן עצמאי ולא לסמוך רק על מלט מיובא, זאת משיקולי ביטחון. לדוגמה, אם ישראל לא תייצר מלט בעצמה ותסמוך רק על מלט המיובא למשל מטורקיה, ולפתע היחסים בין טורקיה לישראל יהפכו בעייתיים – ישראל עלולה להישאר ללא מלט, המשמש לבנייה של בניינים, כבישים, ועוד.

בנוסף, לדברי הממונה על הסחר דני טל, אם לא יהיו לישראל מפעלי מלט משלה – היא תיאלץ להסתמך רק על מחירי היבוא מחו"ל. היבואניות עלולות להשתלט על שוק המלט בישראל, מה שיביא לעליית מחירים.

"יש להגן על התעשייה ועל המשק לטווח ארוך מפני התמוטטות התעשייה המקומית ועליית מחירים במשק בטווח הארוך, שעלול להיוותר ללא תעשיית עוגן ובתלות במחירי יבוא", כתב הממונה על התחרות דני טל בממצאי הבחינה שלו.

לפי רשות התחרות, הטלת מס תייקר את ההוצאה על מלט ב-350 מיליון שקלים לשנה

אך יש מחלוקת בנושא: רשות התחרות טוענת כי המס יהיה הרסני לשוק, יעלה את יוקר המחיה וייקר את ההוצאה על מלט בכל שנה בכ-350 מיליון שקלים.

לדברי הרשות, הגנה על נשר בעזרת המס החריג תחזק את המעמד שלה כמונופול ותביא לעליית מחירים, שתחזיר את מחירי המלט לשיעורם לפני פתיחת השוק לתחרות: יקרים יותר ב-20%. הרשות גם טוענת שיבואני המלט יפסיקו לייבא עקב ההיטל, או שלחילופין יתחילו לייבא במחיר יקר יותר – שיתגלגל לצרכנים. 

  • לקריאת חוות הדעת המלאה של רשות התחרות: לחצו כאן
  • לקריאת חוות הדעת של דני טל, הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה: לחצו כאן

ברשות התחרות גם טענו כי ישנו "ספק ממשי אם הטלת ההיטל תועיל למשק המקומי". כלומר, הם לא מקבלים את החשש הביטחוני והחשש לנפילתו של המונופול נשר.

יש לציין כי הייחוד של חברת נשר הוא הייצור העצמי. אחד ממרכיבי היסוד של המלט הוא החומר "קלינקר", אותו חברת נשר מייצרת בעצמה. לדברי רשות התחרות, ייתכן שיהיה לה יותר משתלם לייבא את הקלינקר ולא תרצה להמשיך לייצרו בישראל. לכן, יכול להיות שהטלת המס, שמטרתה להגן על נשר כיצרנית מקומית – תתגלה כחסרת משמעות, ורק תפגע בתחרות.

האם נשר בכלל עומדת בפני סגירה? לא בטוח

לפי בדיקתו של הממונה על הסחר במשרד הכלכלה, דני טל, בשנה האחרונה מצבה הכלכלי של "נשר" מדרדר והחברה נקלעה להפסדים. הוא אף הזהיר מפני אפשרות שהחברה תסגור את מפעל המלט ברמלה, שהוא מתקן הייצור היחיד למלט מקומי. 

מיכל הלפרין הממונה על רשות התחרות. "בעלי השליטה עצמם חושבים שנשר רווחית"

אך יש מי שטוענים שנשר כלל לא עומדת בפני סגירה, ושהנתונים שהציגה החברה לממונה טל אינם אובייקטיבים. טענה זו מסתמכת על העובדה שחברת "כלל תעשיות", הבעלים של נשר, גייסה אג"ח לאחרונה. המשמעות היא שהחברה הציגה למשקיעים פוטנציאלים תמונה אחרת, יפה יותר, על מצבה הכלכלי של חברת "נשר". "דומה כי בעלי השליטה בנשר עצמם סבורים כי נשר רווחית וצפויה להישאר כזו גם בשנים הקרובות", כך לפי רשות התחרות.

פרסום של דה מרקר מהעת האחרונה אישר את הדברים. נכתב כי על פי נתונים שהוצגו למשקיעים, חברת "משאב" – חברת בת של "כלל תעשיות", המחזיקה ב"נשר" – הרוויחה בשנה שעברה מעל ל-100 מיליון שקל, והרווחיות שלה צפויה להשתפר בשנים הקרובות.

 

הרווח התפעולי של משאב במחצית הראשונה של 2019 הסתכם ב-152 מיליון שקל – יותר מהרווח התפעולי בכל שנת 2018, שהסתכם ב-133 מיליון שקל בלבד.

לטענת משרד הכלכלה, גם סגירת חברת נשר תוביל לעליית מחירי הדיור והבנייה (צילום שי יחזקאל)

זאת ועוד, לפי עמותת "צדק פיננסי", הממונה דני טל הסתפק רק בנתונים שסיפקה "נשר", והיה עליו לבקש לעיין במסמכים בלתי תלויים. "במהלך תקופת הבדיקה של הממונה, נשר הפסיקה לדווח לבורסה ולכן לציבור אין דרך לאמת את הנתונים שהיא מסרה לממונה", טען אמיר זלאייט, רכז רגולציה בעמותה.

"במקביל, היא גייסה 650 מיליון שקל מהגופים המוסדיים, אותם היא אמורה להחזיר באמצעות הרווחים מהפעילות שלה. צירוף הגורמים הללו מחייב שלא להסתפק בנתונים שנשר מסרה לצורך קבלת הטבה מהמדינה, אלא בנתונים אובייקטיביים שנמסרו באותו פרק זמן למטרות אחרות".

מחברת נשר טרם החליט לגבי הצורך בהיטל היצף. לדבריהם אסור היה לו לסמוך על הנתונים שהוגשו לו מחברת נשר. "צדק פיננסי" דורשים לחשוף את הנתונים שהציגה חברת "משאב" למתעניינים בהשקעה באיגרות החוב שלה.

"צדק פיננסי" מפנים בחוות הדעת להחלטת ממשלה מ-2013 בנושא היטלי סחר שמחזקת את טענתם, ובה נכתב כי: "אם ניתן להרחיב את היריעה אין להסתפק אך ורק במידע שסיפק המתלונן".

צוות "צדק פיננסי"

הון-שלטון-עיתון

הסיפור על נשר והיטל ההיצף הופך להיות מעניין במיוחד כשמסתכלים עליו מנקודת המבט של הון-שלטון-עיתון: לן בלווטניק, הבעלים של ערוץ 13, שולט גם ב"כלל תעשיות". חברת הבת של כלל תעשיות היא "משאב", ולה חברת בת נוספת: "נשר". 

בלוונטיק מרכז בידיו כח עצום: הוא מחזיק ביד אחת במונופול נשר המייצר מוצר חיוני למדינת ישראל, וגם את אחד מערוצי השידור הנצפים ביותר במדינה. לאחר פרשות 2000 ו-4000, לא ניתן שלא לתהות: האם בלווטניק מנסה להטות את הסיקור בערוץ 13 לכיוון מסוים כדי לנסות לקבל הטבות מהמדינה עבור חברת המלט שלו?

לן בלווטניק, בעל השליטה בערוץ 13 ובנשר. האם האינטרס ישפיע על אופן הסיקור?

לאחרונה מתחוללת מלחמה בין עיתונאי רשת 13 להנהלת הערוץ, שנמצא בבעיה כלכלית. הסכסוך הגיע לשיא כאשר לאחרונה רשת 13 ניסתה למנוע מעיתונאי הערוץ לסקר בהרחבה את פתיחת משפט נתניהו. הרשת דרשה מהאולפנים שהמשפט ישודר ללא כל פרשנות עיתונאים. עיתונאי 13 התרעמו על כך, עתרו לבג"ץ, וההחלטה בוטלה בסופו של דבר.

נציין כי ב-2017 נחקר בלווטניק בלונדון בקשר לתיק 1000. לפי עדות בלווטניק, רכישת ערוץ 10 נעשתה לבקשת נתניהו. על פי החשד, קבלת הצעת המחיר הגבוהה של בלווטניק אפשרה העברת סכומי כסף לבעלי המניות בערוץ – בניהם ארנון מילצ'ן, שזה היה תגמולו על המתנות לרה"מ נתניהו. חשד זה נותר ללא ביסוס וכתב האישום בפרשת 1000 אינו מזכיר חשד זה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?)

  1. עליית מחירים. במידה ויוחלט להטיל מס כבד בשם "היטל היצף" על ייבוא מלט, התחרות בשוק המלט והשווקים הנלווים כמו בטון – תצטמצם, מה שיובל לעליית מחירים. מלט ובטון משמשים לבניית בניינים ולכן צופה רשות התחרות עלייה במחירי הדיור. בנוסף, מדינת ישראל היא צרכנית מלט בעצמה מפני שהוא משמש לבניית תשתיות, כמו כבישים, ולכן חלק ההוצאה הציבורית על מלט עתידה לעלות גם כן. זאת אומרת – יותר כסף מכספי המיסים שלך יגיע לחברת "נשר" אם המדינה תבחר להגן עליה.
  2. פגיעה בתעשייה המקומית. במידה ויוחלט לא להטיל היטל היצף (כפי שהמליצה ועדת ההיטלים), אין לדעת מה יהיה עתידה של חברת "נשר" ושל הייצור המקומי של מלט. החשש הוא שבמידה וחברת "נשר" לא תוכל לעמוד בתחרות מול היבואניות, היא תיאלץ להפסיק לייצר מלט בעצמה ותתחיל לייבא אותו או אף להפסיק לפעול.
  3. יש הטוענים שהסתמכות על יבוא מלט בלבד מהווה סכנה לישראל מבחינה ביטחונית, שכן המלט מיבוא למשל מטורקיה, שהיא מדינה שהיחסים של ישראל איתה אינם יציבים. כלומר, המדינה עלולה להשאר במצב חירום כלשהו ללא מלט כלל וללא אפשרות לבנות או לתקן תשתיות ודירות שבהן כולנו משתמשים באופן יומיומי. טענה נוספת שהעלה הממונה על הסחר דני טל בהקשר זה היא שבמידה ולא יהיה יצור מקומי של מלט – ישראל תישאר תלויה במחירי היבוא של המלט. הדבר עלול לגרום למדינות המייצאות לישראל להעלות את מחירי המלט, מה שיוביל לעלייה במחירי הדיור.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן?): אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בנושא היטל ההיצף על המלט.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

חשיפה ראשונה: הח"כים שהגיעו ואלו שנעדרו מוועדת החוץ והביטחון בכנסת ה-22

בדיקת "שקוף" מגלה כי למועדון הנעדרים, שבו אפשר להמשיך למצוא את יאיר לפיד, מתווספים שמות חדשים ומפתיעים: מיקי זוהר ושרן השכל. ח"כים חדשים לעומת זאת, נחשפים כחרוצים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

רוב דיוני ועדת החוץ והביטחון אמנם אינה משודרים, כיוון שתכניהם לרוב חסויים – אך נתוני הגעתם של ח"כים יכולים ללמד על הנעשה בה. מי נעדר בהכרעות על הביטחון השוטף ומי הגיעה בקביעות לדיונים?

ועדת חו"ב. צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת

בין היתר, גילינו שחברי הכנסת שרן השכל ומיקי זוהר מהליכוד וח"כ יאיר לפיד מיש עתיד, נעדרו בקביעות ממליאת הוועדה ולרוב גם מוועדות המשנה. לעומתם, חברי כנסת חדשים יחסית, כמו אלי אבידר מישראל ביתנו ואורנה ברביבאי מיש עתיד, הקפידו להגיע.

לאן נעלמו יאיר לפיד ושרן השכל?

הכנסת ה-22 בדומה לקודמתה, ה-21, הייתה קצרה להחריד. בסך הכל, כיהנה כחצי שנה, ולא הספיקה לעשות הרבה. עם זאת, ישנן שתי ועדות מרכזיות שדווקא כן הוקמו: ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון (חו"ב). 

בזמן שעבודת הח"כים בוועדת הכספים גלויה לכל, ועדת החוץ והביטחון היא ועדה חשאית, שבה רוב הפרוטוקולים נשמרים חסויים. כדי בכל זאת לדעת מי הגיע לוועדות, בשנים האחרונות אנו מגישים בקשת חופש מידע, ועל סמך הנתונים בודקים את נוכחות הח"כים בוועדה. 

הנתון המרכזי נוגע למליאת הוועדה, בה יושבים 17 חברים. בניגוד לוועדות משנה, היא פתוחה גם לחברי הכנסת האחרים. בכנסת ה-22 היא התכנסה תשע פעמים, כאשר שיאני הנוכחות, למעט יו"ר הוועדה גבי אשכנזי (כחול לבן) הם חברי הכנסת אלי אבידר (ישראל ביתנו), שהגיע לשמונה ישיבות, אורנה ברביבאי (יש עתיד) וגדעון סער (ליכוד), שהגיעו כל אחד לשבע ישיבות. 

לעומתם, מי שבקושי נראו היו יו"ר יש עתיד ח"כ יאיר לפיד וח"כ שרן השכל (הליכוד), שהגיעו לישיבה אחת בלבד וח"כ מיקי זוהר (הליכוד) שהגיע לשני דיונים.

מיקי זוהר ממשיך להיעדר

זוהר והשכל היו עקביים בהיעדרויותיהם, ולא ניתן היה למצוא אותם גם בוועדת המשנה לחוץ והסברה. התקיימו בה חמש ישיבות בלבד. אל מול הנעדרים, רוב חברי הוועדה הגיעו לכולן או פספסו אחת בלבד: גדעון סער, יו"ר הוועדה (הליכוד), יאיר גולן (מרצ), אורנה ברביבאי ואלעזר שטרן (יש עתיד) וישראל אייכלר (יהדות התורה). 

ח"כ שרן השכל. הגיעה פעם אחת למליאה שהתכנסה 11 פעמים, ונעדרה לחלוטין מוועדת המשנה לחוץ והסברה

בוועדת המשנה למודיעין מתקבלות החלטות חשאיות, על ידי שישה חברי ועדה בלבד. רבים מייחסים לה חשיבות יתרה בשל הסיווג הגבוה של החומרים הנדונים בה. כך למשל,  זו הוועדה שמפקחת כיום על מעקבי השב"כ אחר אזרחי ישראל. 

בכנסת ה-22 התקיימו 11 ישיבות בוועדת המשנה, כשרוב החברים בה הקפידו להתמיד. למעט היו"ר ח"כ גבי אשכנזי שניהל את כל הישיבות, גם חברי הכנסת יואב בן צור (ש"ס) ויואב קיש (ליכוד) נכחו בעשר מתוכן וח"כ משה (בוגי) יעלון בתשע. 

ח"כ גדעון סער, שמקפיד בדרך כלל על נוכחות ואף שימש כיו"ר של חוץ והסברה – הגיע כאן רק לשש ישיבות. ח"כ יאיר לפיד נשאר עם המקום האחרון, כשנכח רק בחמש ישיבות.

לא התעניינו בביטחון שוטף ומוכנות לחירום: עמיר פרץ וישראל אייכלר

בוועדת המשנה למוכנות וביטחון שוטף נערכו שש ישיבות בראשות ח"כ יואב קיש (הליכוד). אלי אבידר (ישראל ביתנו), אורנה ברביבאי (יש עתיד) ויאיר גולן (מרצ) הגיעו לארבע מתוכן. אלעזר שטרן (יש עתיד) לשלוש. 

לעומתם, שרן השכל נכחה רק בישיבה אחת. שני ח"כים, עמיר פרץ וישראל אייכלר, נעדרו מכל הישיבות. נציין שפרץ שימש יו"ר הוועדה למוכנות העורף, שם התקיימו שתי ישיבות. אייכלר חבר בעוד ועדות משנה, אליהן דווקא כן הגיע.

ח"כ אורנה ברביבאי. גילתה חריצות

ועדות משנה נוספות, כמעט ולא התכנסו, עקב אורך חייה הקצר של הכנסת: כך לדוגמה, הוועדה שעוסקת בתקציב הביטחון התכנסה שלוש פעמים וכך גם ועדת משנה לתקציב השירותים החשאיים. הוועדה למוכנות העורף התכנסה כאמור פעמיים. 

קשה ללמוד משהו מנוכחות בוועדה שהתכנסה מעט באופן יחסי, לכן העדפנו שלא לנתח את הנוכחות במקרים אלו. הסרנו מראש ועדות שהיו בהן פחות מחמש ישיבות והורדנו ח"כים שהיו חברים רק חלק מהתקופה.

ממיקי זוהר נמסר: "המינוי היה ברירת מחדל ולמיטב ידיעתי היו בדיונים חלק מחברי בסיעה כמחליפים שלי".

מיאיר לפיד, ישראל אייכלר, עמיר פרץ ושרן השכל לא נמסרה תגובה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): נושאים כמו מעקב השב"כ אחרי האזרחים, תקציב הביטחון או שירות נשים בצה"ל – הם רק חלק מרשימה ארוכה של סוגיות שעולות בדיוני הוועדה ומשפיעות על חיינו. דווקא משום שמדובר בנושאים ביטחוניים, שלרוב חסויים, חשיבות הוועדה גוברת: זהו הגוף המפקח היחיד שמייצג את הציבור וחשוף לחומרים הסודיים. גם דיוני הוועדה חסויים – לכן כל מה שנותר לנו זה לקוות שהם אכן מגיעים, שואלים שאלות קשות ומשפיעים על החלטות הרות גורל.

מעש"י (מה אפשר לעשות כדי שיותקן?): אנחנו נמשיך לעקוב ולדווח אם נציגי הציבור ממשיכים להגיע לדיונים, מה שמשנה את התנהגותם, כפי שראינו רק לאחרונה כשיאיר לפיד החל להגיע לדיוני הוועדה. טוב יהיה אם הכנסת תפרסם את הנוכחות באופן יזום וגם פרוטוקולים של דיונים שאינם רגישים יפורסמו, לפחות, לאחר שהתקיימו.

עמיר פרץ נעדר מהדיון על המשך ריגול השב"כ – והגיח בסוף כדי להצביע עם הממשלה

ממשלת ישראל ביקשה הארכה של שישה שבועות באפשרות השב"כ לרגל אחרי אזרחי ישראל כדי למגר את מגיפת הקורונה. חברי הכנסת דנו בצורך, התמקחו על משך ההארכה והעלו שאלות חשובות – אך ח"כ עמיר פרץ בחר להגיע רק להצבעה – ולתמוך בעמדת הממשלה ללא סייג. וגם: משרד הבריאות עדיין מגמגם בתשובה לשאלה הבסיסית: כמה מכונות הנשמה יש בישראל?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הבוקר (שלישי) התקיים דיון בוועדת המשנה למודיעין בכנסת אודות המשך ריגול השב"כ אחרי אזרחי ישראל כדי להתמודד עם מגפת הקורונה. הדיון נערך לאחר שהממשלה אישרה אמש את התקנות שיאפשרו זאת.

הפיקוח הצמוד של הכנסת אחר כל צעד בהחלטות אודות הריגול, התהדק לאחר לאחר הנחיית בג"ץ. ההנחיה קבעה כי בשל חשש מפגיעה בזכויות האזרח, כל החלטה בנושא צריכה להתקבל תוך פיקוח חקיקה מסודרת בכנסת.

 

חרף החשיבות היתרה של הנושא, ההד הציבורי והתערבות בג"ץ – נראה שח"כ עמיר פרץ, חבר הוועדה, מתקשה להפנים את תפקיד המפתח שניתן לו. הח"כ הוותיק נעדר ממרבית הדיון, הגיח בדקות האחרונות כדי להצביע יחד עם עמדת הממשלה והמשיך בענייניו.

יחד עם פרץ, מרבית חברי הוועדה בחרו להעניק לממשלה אורכה בהמשך הריגול למשך שלושה שבועות, לאחר שביקשה שישה. 

כמה זמן יימשך הריגול אחרי האזרחים? את פרץ זה פחות מעניין

הפעלת כלי השב"כ לריגול אחר אזרחים פוגעת משמעותית בזכות לפרטיות של אזרחי ישראל, אך השיקול שמנגד הוא הצלת חיי אדם לאור מגפת הקורונה. מדובר החלטה לא פשוטה. נראה שגם הוועדה, בראשות ח"כ גבי אשכנזי, מתייחסת אליה בכובד ראש.

בדיון השתתפו ראש המועצה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת; פרופ' סיגל סדצקי ראש שירותי הבריאות; ושני משנים ליועץ המשפטי לממשלה: דינה זילבר ורז נזרי. השתתפות של שני משנים ליועץ המשפטי היא חריגה בדיוני הכנסת. במקרים של דיונים משמעותיים בכנסת, מתייצב לרוב משנה אחד. 

יו"ר הוועדה גבי אשכנזי. לוקח ברצינות את הנושא (צילום: אתר הכנסת)

יו"ר הוועדה גבי אשכנזי ניהל דיון ענייני ואפשר לכל חברי הוועדה לקבל מענה לשאלות, למרות סד הזמנים הלחוץ של שעתיים, מאחר ומליאת הכנסת נפתחה בשעה 10:00 כדי לדון בשינוי חוקי היסוד

ניכר היה שהדעות חלוקות כשחברי הכנסת: יואב בן צור (ש"ס), גדעון סער ויואב קיש (הליכוד), איילת שקד (ימינה) וגבי אשכנזי (כחול לבן) היו בעד לאשר לממשלה את האורכה, כשהמחלוקת הייתה בעיקר על מסגרת הזמן. מצד שני: אלי אבידר (ישראל ביתנו), משה יעלון ויאיר לפיד (יש עתיד-תלם) חשבו שבמציאות הנוכחית בה המגיפה דועכת הצעד אינו הכרחי. 

ח"כ אחד, עמיר פרץ, שנלחם בעבר להיות בוועדה לא נכח בדיון, לא שאל שאלות ולא נימק את דעתו. שתי דקות לפני ההצבעה הסתנן לחדר בעודו עוסק במכשיר הטלפון הנייד שלו – והצביע. פנינו ללשכתו של פרץ כדי לדעת איפה היה. מלשכתו טרם נמסרה תגובה.

משרד הבריאות עדיין מגמגם ביחס למספר מכונות ההנשמה

בדיון ביום חמישי שעבר שבו האריכה הממשלה את תוקף הריגול להיום, היא ביקשה שיציגו לה חלופות. אך למרות הבקשה בדיון הבוקר הן לא הוצגו. הממשלה הגיעה רק עם בקשתה היחידה – להמשיך את האיכון על ידי השב"כ.
החלופות הוצגו רק באופן תיאורטי צופה פני עתיד, אך לא כפתרונות שניתן ליישם. "אנחנו עובדים על אפליקציה", הבטיחו. יו"ר הוועדה, ח"כ אשכנזי, קבע כי בשבוע הבא יקבעו דיון נוסף לדיון בחלופות. 

שאלה מטרידה לא פחות העלתה ח"כ איילת שקד שביקשה לדעת כמה מכונות הנשמה יש היום במדינת ישראל. כשפרופ' סדצקי ממשרד הבריאות ענתה שברשות בתי החולים בארץ 3,500 מכונות הנשמה, עימתה אותה שקד עם העובדה שאלו הנתונים שהוצגו כנתוני פתיחה בפרוץ המגיפה.

מדובר באחד הנתונים הקריטיים ביותר להתמודדות עם המגיפה. על פי מספר מכונות ההנשמה מעריכה הממשלה את עמידותם של בתי החולים בפני גל חולים חדש, ולפיכך קובעת את הנחיות הסגר. אחרי דבריה של ח"כ שקד, סדצקי טענה שאולי אינה בקיאה במספר.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): כיום יש בוועדה תשעה חברים, כולל היו"ר. התפקיד שלהם הוא לשמור על הזכויות שלנו בשעת משבר כזאת, כדי שהממשלה תוכל להשתמש בכך כדי להציל חיי אדם, אך תדאג שהשימוש יהיה מידתי. זה המקום היחידי שבו הנציגים שלנו מקבלים תשובות לשאלות הקשות, שאלות שחלק גדול מהתשובות עליהן סודיות. העובדה שפרץ לא ממלא את תפקידו גם בהחלטה כה רגישה מטרידה מאוד.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): המשך פרסום, ולו חלקי של דיוני הוועדה יאפשר לנו לדאוג, בזמן אמת, שהח"כים הבודדים בוועדה יבצעו את העבודה שלהם. ואם קשה לפרץ, שיפנה את מקומו. נמשיך לעקוב.

פרוייקט יום העצמאות: איך שכנעתי ח"כים לוותר על התוספת לשכרם

בזכותכם אנחנו יכולים לרוץ למרחקים ארוכים ולתקן את המציאות, צעד אחר צעד. אז לכבוד יום העצמאות החלטנו לספר לכם איך הצלחנו לתקן חוקים, לסתום פרצות ולהגביר את השקיפות. והפעם: יעל מספרת איך התחיל ונגמר הסיפור שלה עם ח"כ מתן כהנא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

הסיפור שהפך לאובססיה אישית עבורי הוא המאבק בעליית שכר חברות וחברי הכנסת. במשך שנה, הח"כים בקושי עבדו בכנסת, שבקושי פעלה בגלל כל סבבי הבחירות. עוד בנובמבר דרשנו מנבחרי הציבור שלנו לוותר על התוספת הצפויה לשכרם, ויתור שדורש צעד פשוט: חתימה על טופס אחד בחשבות הכנסת. לא צריך חוק, רק חתימה.

בכל מקום שבו פגשתי חברי כנסת, ניסיתי לשכנע אותם לוותר על ההעלאה. כששאלתי את ח"כ עמיר פרץ (העבודה) על כך באירוע "שבתרבות", הוא הסכים מיד ושלח לנו טופס חתום תוך כמה ימים. את ח"כ קטי שטרית (הליכוד), פגשנו הכתבת מאיה קרול ואני באירוע הלאומיאדה שנערך בפברואר, וגם היא הסכימה לבקשתנו וחתמה על הטופס לפני כשבוע. 

אבל סיפור השכנוע המפרך מכולם, שלאחרונה סגר מעגל סוף סוף, נוגע לח"כ מתן כהנא מסיעת ימינה.

לייקים על הצהרות ללא כיסוי

כהנא הרבה להתבטא נגד ועדי עובדים חזקים ונגד שכר גבוה במגזר הציבורי – ברשתות החברתיות, בכנסת ובפאנלים לקראת הבחירות, מאז נבחר לכנסת בספטמבר 2019. דברים שאמר על ועדי העובדים, כמו "אסור שהשכר יקבע על פי גודל הפטיש", או ביקורת שהעביר על עלייה בשכר חברי אחד הוועדים, הראו כי לכאורה יהיה הראשון לקפוץ על ההזדמנות לוותר על חלק משכרו (חלק שלא ראוי, לדעתנו, שהח"כים יקבלו אחרי שכמעט ולא עבדו עבור הציבור במשך שנה שלמה).

בכל פעם שהתבטא בנושא בטוויטר, שאלתי אם יסכים לוותר על התוספת. שיגע אותי שהוא מרוויח לייקים ואהבה מהציבור על בסיס הצהרות תיאורטיות לקיצוץ בשכר – כשלא הסכים אפילו לקצץ במעט משכרו במציאות. אז כתבתי לו שוב, ושוב, ושוב (דמיינתי אותו קורא את התגובה ה-8,000 וחושב: "שתעזוב אותי כבר"). בהתחלה התעלם, אחר כך התחיל לענות, אך גם לאחר התכתבויות חוזרות ונשנות בטוויטר – כהנא לא חתם על הטופס.

מה זה פאנל בחירות בלי שאלות מהקהל?

השנה האחרונה הייתה סיוט פוליטי לכולנו, אבל משהו אחד טוב היה בה: פאנלים וחוגי בית לקראת הבחירות. אני מאוד אוהבת ללכת לכאלה – בעיקר כי הם מאפשרים לדבר עם הח"כים בגובה העיניים ולשאול שאלות – ולאורך השנה השתדלתי להגיע לכמה שיותר אירועי בחירות ליד הבית שלי בירושלים. 

יום אחד, לקראת הבחירות השלישיות, ראיתי שח"כ כהנא מתכוון להגיע לפאנל באוניברסיטה העברית. סוף סוף ניפגש במציאות ונדבר על שקיפות ועל תוספת השכר.

לאורך כל הפאנל חיכיתי לחלק של השאלות מהקהל. המנחה אמרה שעוד רגע הוא יגיע – ואז הודיע כהנא כי הוא חייב ללכת. יש לו התחייבויות אחרות. הוא לא ידע כמובן שאני מחכה למפגש שלנו כבר שבועות. אז השתמשתי בחוק מספר 1 לפאנלים עם פוליטיקאים: לא נתנו לך לשאול? תשאלי בכל זאת (זה נשמע קצת לא מנומס. נכון. אבל הרבה יותר לא מנומס לייצג את הציבור בכנסת, לקבל מהציבור משכורת, ולא לענות לציבור על שאלות).

כהנא עמד והקשיב לשאלה שלי עד סופה אבל גם הפעם בחר להתחמק מלתת תשובה.

אם כולם יוותרו – נחסוך 2 מיליון שקל

לאור משבר הקורונה, המשיך כהנא להציע קיצוצים במשכורות של עובדי המגזר הציבורי, אבל במקביל דבק בסירובו לוותר על החלק בשכרו שיש בידיו לחסוך לציבור. כמעט מיואשת, המשכתי להציק. יש שיגידו – אלה רק 1,255 שקלים בחודש. עזבי. 

אבל זה מעבר לכך: אם כל הח"כים יוותרו על התוספת, יחסכו לציבור כ-2 מיליון ש"ח – כסף שיכול להגיע לעצמאים, לבתי החולים, לקשישים, או לכל צורך חשוב אחר של הציבור הרחב. יותר מזה, הוויתור על ההעלאה הוא צעד בדרך לשינוי המנגנון כולו (אנחנו נקדם עם המוותרים על התוספת שינוי חקיקה נרחב בנושא הטבות הח"כים). 

ח"כ קתי שטרית (הליכוד) מוותרת על התוספת. טוב שתפסנו אותה לשיחה בלאומיאדה

ומעל הכל: זה הדבר הנכון לעשות. לא הגיוני שנבחרי הציבור יקנו את אהבתנו עם הצהרות גדולות, ובינתיים יעלו לעצמם שכר (אגב תוך התעלמות מוועדה ציבורית שהם מינו וטענה שעליהם בכלל לקצץ אותו).

לבסוף, לאחר אינספור בקשות – הודיע כהנא בשבוע שעבר כי ויתר על תוספת השכר. הטרחנות השתלמה.

כיף לדעת שלכל אחת יש אפשרות להשפיע על החלטות – גם אם קטנות – של נבחרי הציבור. הם יודעים שזה הדבר הנכון לעשות. רק צריך לבקש מספיק פעמים.

כהנא ממש לא היחיד. הצלחנו כבר להגיע כמעט לרבע מהכנסת. 22 ח"כים ויתרו עד כה על התוספת וחסכו לנו יחד יותר מ-300 אלף ש"ח.

איך לחסוך כספי ציבור גם, או לקדם כל נושא אחר? זה אפשרי:

  1. לחצו על הח"כים ברשתות החברתיות – המשכורת והכוח שלהם מגיעים מהציבור. זכותנו לדרוש מהם שיעבדו עבורנו
  2. נפגשתם ברחוב או בחוג בית? זמן מצוין לשאול! זכרו – חוגי בית לא נועדו להיות פרסומת לנבחרים
  3. הצטרפו לסיירת השקיפות ושנו את המציאות מהבית

גם אתם יכולים

אנשים מתלוננים שהמצב הולך ונהיה גרוע יותר. שהשלטון זוועה. שרע להם לחיות פה. אבל למרות המציאות העקומה, הרבה משתנה פה כל הזמן, כל עוד לא מוותרים.

לא רק זאת. יש לנו, הציבור הרחב, יותר כוח מאי-פעם.

רוצים להיכנס בח"כים גרועים? הצטרפו לסיירת השקיפות שלנו. להעיף ח"כים גרועים? התפקדו למפלגה או תתנדבו בה. חפצים שהתקשורת תבצע תחקיר מסוים? הצטרפו לשקוף – גוף תקשורת ששייך לציבור. רוצים לבקר את התקשורת או אותנו? כתבו טור בעין השביעית. מעוניינים שהכנסת תקדם מהלך מסוים? בואו ללובי 99.

חושבים שאף אחד מהגופים האלה לא יעילים? תקימו אחד משלכם! תעשו שיירים, תתרמו, תתנדבו, הזמינו את אחד מאלו לחוג בית, לסדנת קריאה ביקורתית או אקטיביזם לעצלנים (אנחנו מעבירים כאלו). להילחם להנגשת מידע? הגישו בקשת חופש מידע, סייעו לתנועה לחופש המידע, או לסדנא לידע ציבורי. משתוקקים להשפיע על מבנה הכנסת? בואו למשמר החברתי.

רוצים למגר עוולה שלטונית? התנועה לאיכות השלטון והתנועה לטוהר המידות ישמחו לשירותכם. רוצים להגביר את התחרותיות של הבנקים? התחברו למדיה של צדק פיננסי. לתמוך במאבקים חברתיים? בואו לאנו. לקדם שיתופי פעולה בנושאי שקיפות? התחברו לקואליציית השקיפות.

כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להוביל לשינוי. זה דורש התמדה, נחישות וחפירה, אבל בסוף, במוקדם או במאוחר, אם הצדק איתך: מצליחים.

אנחנו יודעים שגם לכם יש המון סיפורים כאלה, ורוצים לפרסם מאגר הצלחות. יש לך סיפור טוב? כתבו לנו.

פרץ ולפיד הבריזו מהדיונים על מערכת הריגול של השב"כ

יש רק מקום אחד שבו הציבור יכול לפקח על מערכת הריגול שמופעלת על האזרחים בימי הקורונה – הוועדה לעניינים חשאיים בכנסת. אבל שניים מחבריה נעדרו: ח"כ עמיר פרץ, שנלחם להיות חבר בוועדה וח"כ יאיר לפיד, שהיעדרותו מדיונים כבר לא מפתיעה אף אחד

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

חברי הכנסת יאיר לפיד (כחול לבן) ועמיר פרץ (העבודה) נעדרו כמעט מכל מישיבות ועדת הכנסת המפקחת על שימוש במערכת הריגול של השב"כ, המופעלת בימים אלה על כל אזרחי ישראל. לפיד הגיע רק לישיבה הראשונה מתוך חמש ופרץ הגיע היום (ראשון) בפעם הראשונה לוועדה, לאחר שעימתנו אותו עם הדברים.

היעדרותם חמורה במיוחד לאור העובדה שזה הפתח היחיד של הציבור ונציגיו לדרוש תשובות, וכך לוודא שהשימוש במערכת החשאית לא חורג מהצורך. עוד סיבה לחשיבות הגעתם היא הרכבה המצומצם של הוועדה. בוועדת המשנה לעניינים חשאיים (בתוך חוץ וביטחון) בראשות ח"כ גבי אשכנזי חברים עוד ארבעה ח"כים בלבד: בוגי יעלון, יאיר לפיד (כחול לבן), אלי אבידר (ישראל ביתנו) ועמיר פרץ (העבודה). 

פרץ נלחם להיכנס ואז לא הגיע

בימים אלו מתנהל מאבק משפטי על שימוש הממשלה בסמכויות לשעת חירום, שבמרכזו עומדת סוגיית הריגול של השב"כ אחרי אזרחים ישראלים. העותרים דורשים שכל הליכי החקיקה והפיקוח יעברו דרך הכנסת ולא בתקנות לשעת חירום. הוועדה הוקמה לאחר ניסיון התנגדות של הממשלה להקמת ועדות ולמניעת פיקוח על עבודתה. 

היעדרותו של פרץ מכל דיוני הוועדה פרט לאחרון מפתיעה לאור העובדה שנלחם כדי להיות חבר בה. "אני חושב שהתרומה שלי – כיושב-ראש מפלגה, כיושב-ראש רשימה משותפת וגם כשר הביטחון לשעבר – היא תרומה מאוד משמעותית, בעיקר בימים האלה", התעקש בדיון מה-24 במרץ בו החליטו על הקמת ועדת המשנה ועל החברים בה. 

גבי אשכנזי, יו"ר ועדת חוץ וביטחון. חצי מחברי וועדת המשנה נעדרו (צילום: אתר הכנסת)

"לכן אני עומד על כך שאצורף לוועדה הזאת. מבחינתי אני לא בא כדי לבזבז זמן, גם לשמחתי הוועדה הזאת לא חשודה בצבירת קרדיטים כי ממילא אסור להוציא משם כלום וממילא אתה לא יכול לדווח שעשית משהו, רק מי שמרגיש אחריות – ואני מרגיש אחריות כזאת". 

מדוע שר הביטחון לשעבר ויו"ר מפלגת העבודה לא הגיע לוועדה? מלשכתו נמסר: "ח״כ עמיר פרץ הינו שותף מלא לכל המתרחש בועדת החוץ והביטחון, וגם כשנדרש לעסוק בנושאים אחרים באותו זמן, נמצא בקשר עם כל הצוותים המקצועיים בוועדה".

יאיר לפיד – משוואה עם נעלם אחד

מבדיקת הפרוטוקולים שהתפרסמו, לפיד הגיע רק לדיון הראשון של הוועדה בנושא. בישיבה השלישית והרביעית והאחרונה שפורסמו הוא כבר לא הופיע. מבדיקה של שקוף מסתבר שגם לשתי ישיבות פנימיות נוספות לפיד לא הגיע. 

זו לא פעם ראשונה שלפיד מבריז מדיוני ועדות בכנסת. הוכחנו ב"שקוף", שוב ושוב, לאורך השנים והכנסות האחרונות כי לפיד משתבץ לוועדות חסויות שרוב הפרוטוקולים שלהן אינם פתוחים לעיון הציבור – ופשוט לא מגיע באופן עקבי. פנינו ללפיד בבקשה לתגובה. מלשכתו נמסר: "אנחנו לא מתייחסים לפעילות בוועדות משנה חשאיות". 

הנחמה היחידה בנושא, היא שעל פי דברי נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בדיון בבג"ץ ביום חמישי – נראה ששאר חברי הוועדה עושים עבודה מצוינת.

עדכון (22/4/2020): פרץ ולפיד המשיכו להיעדר גם מדיוני החקיקה בוועדת החוץ והבטחון (הפורום הרחב של הוועדה) שהתקיימו במהלך השבוע.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): בוועדה יש רק חמישה חברים קבועים, כולל היו"ר. התפקיד שלהם הוא לשמור על הזכויות שלנו בשעת משבר כזאת, כדי שהממשלה תוכל להשתמש בכך כדי להציל חיי אדם, אך תדאג שהשימוש יהיה מידתי. זה המקום היחידי שבו הנציגים שלנו מקבלים תשובות לשאלות הקשות, שאלות שחלק גדול מהתשובות עליהן סודיות. העובדה ששניים מתוך החמישה לא ממלאים את תפקידם מטרידה מאוד.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): המשך פרסום, ולו חלקי של דיוני הוועדה יאפשר לנו לדאוג, בזמן אמת, שהח"כים הבודדים בוועדה יבצעו את העבודה שלהם. ואם קשה להם, שיפנו את המקום למישהי אחרת. נמשיך לעקוב ואם ההברזות ימשיכו – לא נהסס להפעיל גם את סיירת השקיפות.

בחירות 2019 מועד ב': עודה, ליברמן וליצמן הם ראשי המפלגה היחידים שחושפים את הונם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

רגע לפני הבחירות, פנינו לכל ראשי המפלגות וביקשנו שיחשפו את הונם המלא, או חלקי – את הנכסים שלהם, המורכבים מאחזקות (תיקי מניות למשל) ונדל"ן בבעלותם. 

חשוב להדגיש שאין בעיה עם ח״כ עשיר. יש בעיה עם ח"כ מסתיר. לא מעניין אותנו כמה יש להם בעו"ש, אלא מהי מפת האינטרסים שלהם. מניות, נכסים, זכויות בניה, חובות וכדומה – כל אלה אינם בגדר רכילות, אלא מידע חיוני שחייב להיות נגיש לכל.

זכותנו לדעת את מפת האינטרסים המלאה של מי שמשפיע על החיים של כולנו באופן גורף.

עודה – הכי שקוף

ראש המפלגה היחיד שנענה לבקשת "שקוף" במלואה הוא יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה, שהעביר הצעת הון מפורטת מהיום בו נכנס לכנסת. עודה מחזיק דירה בשכונת בכבאביר בחיפה, שרכש בספטמבר 2009 בכ-350 אלף שקל ושיפץ במאה אלף. הוא גר בשכירות במרכז הכרמל בחיפה.

איימן עודה. צילום: יוסי זמיר

 

כשהושבע ב-2015 היה במינוס 154,853 שקל לאחר שלקח הלוואה של 180 אלף שקל. מאז סגר את רוב ההלוואה, וכיום הוא במינוס 38 אלף ש״ח בחשבון הבנק. לעודה חסכונות בגובה של 10,000 שקל, והוא אינו מנהל חשבונות, ניירות ערך או פקדונות בחו"ל.

בנוסף, מחזיק עודה במיצובישי שעלתה 66 אלף שקל ונמצאת בשימוש הוריו. "אני פעיל חברתי מאז שאני בתיכון ולכך הקדשתי את חיי", מסר עודה. לדבריו, "אזרחי המדינה התרגלו למצב בו הנציגים שלהם בעלי הון וחברים של טייקונים. אני מבין מה זה להיות אבא לשלושה ילדים ולעשות הכל כדי שיהיה להם עתיד טוב יותר, בדיוק בגלל זה אני נלחם למען צדק חברתי לכולם – ערבים ויהודים כאחד".

ליצמן וליברמן – הצהירו על הונם, ללא מסמכים

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, מחזיק בדירה בשכונת עזרת תורה בירושלים בשווי של כ-2 מיליון שקל, ודירה נוספת ברוממה בבעלות משפחתה של אשתו. ליצמן התעקש שמלבד זאת אין לו שום חיסכון, השקעה או הלוואה – אך הוא סירב להעביר את הצהרת הונו הרשמית.

יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, מחזיק לדבריו בנכס ביישוב נוקדים בשווי של כ-2.2 מיליון שקל עם משכנתא, וברכב בבעלותה של אשתו. בנוסף יש לו כ-430 אלף שקל בחשבונות, פקדונות וחסכונות. ליברמן סירב להעביר מסמך רשמי. גם נזכיר שבעבר הגיעו ראיות לידי הפרקליטות על פיהן ליברמן ניהל לכאורה רשת של חברות קש, דרכן מימנו אנשי עסקים מחו"ל את הוצאותיו הפרטיות והפוליטיות. תיק זה נסגר לאחר שליברמן הטריד עד, עד אחר נעלם, עד נוסף התאבד ועדת המפתח, אזרחית קפריסאית, חזרה בה מעדותה לאחר שהופעל עליה מכבש לחצים כבד מצד מעסיקה: חברת הייעוץ שלכאורה ניהלה בעבור ליברמן את נכסיו הלא מוצהרים. בחשבון הבנק של בתו, בת 21 דאז, נמצאו 7 מיליון שקל ממקור לא ידוע.

ומי נשאר באפלה?

רה"מ בנימין נתניהו מסרב באופן עקבי לחשוף את הונו, לא רק בפני הציבור, אפילו בפני ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה. 

ומה לגבי יו"ר "ימינה", שרת המשפטים לשעבר איילת שקד? גם היא סירבה לחשוף את הונה בפני הציבור,  ולו רק את נכסיה. כך גם העומדים בראשות "כחול לבן", חברי הכנסת בני גנץ ויאיר לפיד (אף שהאחרון חשף את הונו בעבר).

איילת שקד

ראש המחנה הדמוקרטי ניצן הורוביץ, ועמיר פרץ שעומד בראשות "העבודה" הבטיחו להעביר הצהרה – אולם חרף פניות חוזרות ונשנות החליטו לבסוף להסתירה.

חשוב להדגיש: כולנו מושפעים מאלף ואחד אינטרסים אישיים. אבל בתור נבחר ציבור האינטרסים הכלכליים שלך חייבים להיות שקופים לכל. 

למה? כדי שנוודא שהם פועלים למען האינטרס הציבורי הרחב ולא עבור אינטרס צר . נבחרי הציבור שלנו אמונים על קבלת החלטות קריטיות עבור החיים של כולנו – הסדרת שוק השכירות, הפחתת עמלות הבנקים, למשל, וקידום שלל רפורמות. זכותנו לדעת האם הם מושפעים אישית מההחלטות שיקבלו, וחובתם לספר לנו. ועד שיהיה חוק בנושא- נקדם זאת בעצמנו.

הצהרות ההון כיום נעולות בכספת

נכון, נבחרי הציבור מגישים לכנסת הצהרות ההון – אך הן נותרות חסויות בכספת. למעשה אף אחד – גם לא יו"ר הכנסת – אינו יכול לעיין בהן. 

רק על פי "בקשתו או הסכמתו של הח"כ המצהיר" תיחשף ההצהרה. סמכות לחשיפה מוקנית רק לבית המשפט שיכול לדרוש את גילויה, אך לשם כך דרוש אקדח מעשן כמו חשד לפלילים, ובמקרה זה ההצהרה תשמש רק לבדיקת חשדות, וגם זאת בהנחה שהח"כ כתב בה דברי אמת. 

לכך יש להוסיף את העובדה שבכל זאת קיימת אפשרות להכנסה נוספת. התקנון, שעיצבו הח"כים עצמם, מאפשר להם להשקיע במניות, כמעט ללא הגבלה. אין מי שיוודא כי הם לא מקדמים מהלכים שיניבו להם תגמול או מטרפדים מהלכים שימנעו מהם כזה. 

כפי שראינו, הצ'ופר הזה שיחק תפקיד מרכזי בסיפור של ח"כ חיים כץ שהיה נמנע אילו הייתה שקיפות.

הפתרון המיטבי הוא, כאמור, לחשוף את האינטרסים הכלכליים בפני העין הציבורית. במידה ומדובר בקפיצה מחשבתית גדולה מדי, ניתן בשלב ראשוני להעביר את הצהרות ההון לקריאה בידי גוף נייטרלי כמו מבקר המדינה שיוכל לבקר ולשקלל את האינטרסים השונים ולהתריע בפני בציבור במקרה של ניגוד עניינים.

 

בדיקת המועמדים לראשות מפלגת העבודה: שפיר, פרץ ושמולי – מי הכי שקוף ואיך השתמשו במנדט שקיבלו מהציבור בכנסת ה-20

לקראת הבחירות לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, ריכזנו עבורכם את המידע על השקיפות של שלושת המועמדים ועל עבודתם כחברי כנסת. שמולי הצליח לרתום את הממשלה פעם אחר פעם בחקיקה, שפיר היחידה שמסרה לנו דיווח (חלקי) על הוצאות פריימריז, ופרץ? לא ברור מה עשה בכנסת ה-20. כל הנתונים לפניכם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בבחירות ליו"ר מפלגת העבודה שיתקיימו בשבוע הבא יתמודדו שלושה חברי כנסת מכהנים: איציק שמולי, סתיו שפיר ועמיר פרץ. בעקבות בקשות רבות מכם, התומכות והקוראים, החלטנו לשלוח לשלושה שאלות בנושאי שקיפות, לבדוק את השקיפות שלהם בכנסת ה-20 וכיצד השתמשו במנדט שקיבלו (כלומר איזו עבודה עשו בפועל למען הציבור). אלא שאף אחד מהם לא ענה לשאלות שלנו! יצאנו לבדוק בעצמנו – מה הם עשו למען הציבור.

עבודתם של חברי הכנסת מורכבת, קשה ובנויה מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות ועוד. אנחנו מאמינים שכדי לשפוט את פועלם יש צורך בבחינה רחבה של שלל מדדים – ולכן משתדלים להביא לכם בשקוף ניתוחים מכל הזוויות. בכתבה שלפניכם ננסה לסקור את עבודתם של המועמדים לראשות מפלגת העבודה עם מירב הנתונים שיכולנו לסקור בזמן קצר. 

אז עזבו דיבורים, בואו נראה מה הם עשו. למטה תראו ניתוח לפי הפרמטרים הבאים. תמצית:

עבודה פרלמנטרית

בחלק זה נסקור את עבודתם בכנסת: בהצבעות ובחקיקה – שמולי מוביל בראש ובוועדות – שפיר קיימה 134 דיוני עומק בוועדת השקיפות בראשותה

בימי הצבעות – שמולי מצטיין ופרץ בתחתית הרשימה

מתוך מדד ההצבעות שלנו ניתן ללמוד כי איציק שמולי הגיע להכי הרבה ימי הצבעה – 91%. לא רק בין המועמדים, אלא בכנסת העשרים בכלל. סתיו שפיר נמצאת במקום טוב באמצע עם 74% נוכחות בימי ההצבעה. עמיר פרץ? בתחתית הרשימה עם 44% ימי הצבעה, כאשר אפילו כמות נכבדת של שרי ממשלה הגיעו ליותר ימי הצבעה ממנו (פרץ הגיע ל-163 מתוך 369 ימי הצבעה). עם זאת, חשוב לציין בהקשר זה כי פרץ חשף כי היה חולה במחלת הסרטן במהלך 2018 ולכן נוכחתו בתקופה זו נפגעה.

גם בהצלבה נוספת שעשינו עם הוצאות האש"ל של הח"כים למדנו ששמולי דאג להגיע ולהצביע במשכן כל פעם ששהה בו.

הרחבה על מדד ההצבעות

חרף העובדה שמליאת הכנסת מתפקדת לא אחת כהצגה מכורה מראש, אחד התפקידים של כל ח"כ הוא עדיין להצביע בעד או נגד הצעות שונות במליאת הכנסת. בשביל זה אנחנו משלמים להם. אפשר להיפגש עם השטח, לנהל קמפיינים פוליטיים, לשבת שעות ארוכות בוועדות – אך אם לא הגעת בסופו של יום להצביע – פישלת.

ב"מדד ההצבעות" שהרכבנו בעזרת המתנדב טל נורני, בדקנו את כלל ההצבעות האלקטרוניות בכנסת ה-20. הניתוח כלל בדיקה של למעלה מ-7,500 הצבעות שנפרשו על-פני 369 ימים שונים, בהם נדרשו הח"כים ללחוץ על כפתור במליאה ולהכריע בסוגיות שונות. הצבעות שמיות (אירוע נדיר בפני עצמו) לא נספרו מכוון שאינן כלולות במידע המפורסם בידי הכנסת.

כדי להציג תמונה מדויקת, בדקנו את כמות ימי ההצבעה אליהם הגיעו הח"כים, ולא רק את מספר ההצבעות בהן השתתפו (בשביל לנטרל ימים מרוכזים עם כמות גבוהה של הצבעות). חשוב להדגיש כי לא בדקנו (הפעם) כיצד חברי הכנסת הצביעו בכל אחת מההצבעות השונות (ברמת התוכן) – אלא רק האם הם עשו את המינימום הנדרש מהם ובכלל הגיעו להצבעה.

שמולי מוביל גם בשאילתות

שאילתות הן מהכלים החזקים ביותר שעומדים לרשות ח"כים לפיקוח על הממשלה. לצערנו, משום שהנושא לא סקסי, זהו גם אחד הנושאים הפחות מסוקרים בעבודת הח"כים. בזכות "מדד השאילתות" שיצרנו, בדקנו מי מחברי הכנסת משקיע את זמנו למען הציבור בפיקוח על הממשלה  – ומי מזניח פונקציה יעילה זו.

גם במדד השאילתות נראה ששמולי מוביל בכל הפרמטרים והגיש 396 שאילתות סה"כ. מתוכן 344 שאילתות ישירות למשרדי הממשלה, שהן השאילתות המהוות את כלי העבודה המשמעותי לפיקוח הכנסת על הממשלה. אלו לא מוקראות במליאה ולכן לא נועדו להביך את הממשלה באופן הצהרתי – אלא להביא מידע בפועל. פרץ, גם כאן נמצא בתחתית. 

חקיקה – פרץ לא טרח לקדם שום הצעת חוק, שפיר קידמה 3 ושמולי 12

בישראל מגישים חברי הכנסת הצעות חוק פרטיות רבות. בכנסת ה-20 הוגשו 6,018 הצעות כאלו. בכנסת ה-21, שהתפזרה עוד לפני שהחלה לעבוד, הוגשו 554 הצעות חוק פרטיות! מתוך כלל ההצעות הפרטיות בקדנציה הקודמת, התקבלו כחוקים 246 הצעות, 4% בלבד.

ולכן כאן אין "תחרות חקיקה". תשומת הלב צריכה להיות מוקדשת לרצינות הח"כ בקידום ההצעה, ולא רק בהגשתה. לבדיקה האם נעשתה עבודת שטח מוקדמת לוודא שהחוק לא יישאר בגדר "הצהרת חוק"'. בנוסף, החקיקה שופכת אור על האג'נדה וליבת העשייה של נבחרי הציבור.

שפיר הגישה 36 הצעות חוק בכנסת העשרים בתוכן התקבלו שלוש בחקיקה:

  • חוק הפקסים – חיוב משרדי הממשלה לתקשר עם הציבור באמצעים אלקטרוניים (אימייל). 
  • תיקון לחוק פיקדון חיילים משוחררים – מחייב את הקרן להכוונת חיילים משוחררים להעביר באופן יזום את יתרת הפיקדון לחשבון הבנק של החייל המשוחרר או לאתר אותו כדי להודיע לו על זכותו. החוק נועד למנוע איבוד של הכסף ואי מיצוי זכויות.
  • חוק שכירות הוגנת – חוק שנועד לאזן את יחסי הכוחות בין שוכר למשכיר דירה וקובע בין היתר מהי דירה ראויה למגורים. הצעת החוק מוזגה עם הצעות חוק פרטיות נוספות לחקיקה ממשלתית.

שמולי הגיש 198 הצעות חוק. 12 מתוכן התקבלו כחקיקה, לרוב על ידי הממשלה:

פרץ הגיש 22 הצעות חוק, אף אחת מהן לא קודמה מעבר לקריאה טרומית

בוועדות

שפיר – יו"ר ועדת השקיפות

במהלך הכנסת ה-20 שפיר הייתה יו"ר הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי (הידועה כ"ועדת השקיפות"), שקיימה 134 דיונים. מכוון שמדובר בוועדה שאינה מטפלת בנושאים שוטפים (בניגוד לוועדת הכספים, לדוגמא), שפיר כיושבת הראש הייתה אחראית ליזום דיונים. להתרשמותנו, אכן עשתה עבודה מעמיקה: החל מבירור תקציב חגיגות ה-70 למדינת ישראל, הטיפול במפוני גוש קטיף, פעילות המשרד לעניינים אסטרטגיים, הוצאות ממשלתיות ועוד. שפיר אף נהגה להגיע לעתים לדיונים בוועדת הכספים – בה לא הייתה חברה.

פרץ – חבר בוועדת החוץ והביטחון

במהלך הכנסת ה-20 הגיע פרץ ל-49 דיונים מתוך 255 דיונים של מליאת ועדת חוץ וביטחון (כ-19%). כיו"ר תת-הוועדה למוכנות העורף קיים 44 ישיבות ונכח כמעט בכולן (43). בוועדת המשנה לכוח האדם בצה"ל, שם התקיימו 35 ישיבות, פרץ נכח ב-7 בלבד.
בנוסף פרץ כיהן כחבר בוועדה לקידום מעמד האישה, שם נוכחותו הייתה מועטה (מצאנו את שמו באחד מתוך 60 פרוטוקולים שבדקנו). לסיכום, פרץ השתתף ב-99 דיונים של ועדת חו"ב ועוד אחד בוועדה לקידום מעמד האישה, כלומר 100 לערך בסה"כ.
בהקשר זה נזכיר שני דברים: ראשית, כי נתוני הנוכחות בוועדות חוץ וביטחון לא היו שקופים עד שמאבק ארוך שלנו הוביל לחשיפתם. עתה הם מועברים אלינו אחת לשנה. שנית, פרץ חשף כי היה חולה במחלת הסרטן במהלך 2018 ולכן נוכחתו בתקופה זו פחתה.

שמולי – חבר בשלוש ועדות: החינוך התרבות והספורט, העבודה והרווחה ולתקופה קצרה גם ועדת הכספים

  • בוועדת העבודה כיהן שמולי כל הקדנציה והגיע ל- 188 מתוך 1026 ישיבות (18.3%).
  • בוועדת החינוך כיהן כשנתיים וחצי (יוני 2015 עד ינואר 2018) והגיע ל-132 דיונים מתוך 567 (23% מהישיבות).
  • בוועדת הכספים, מהחשובות בוועדות בכנסת, שמולי היה חבר ממאי 2018 ועד אפריל 2019, ובתקופה זו הגיע ל-27 מתוך 215 דיונים (12.5% מהישיבות).

לסיכום, שמולי נכח ב-19.2% מ-1,808 הישיבות בהן יכול היה להשתתף בוועדות בהן היה חבר. מדובר ב-347 ישיבות בארבע שנים – היקף עבודה משמעותי (למרות שהאחוזים כביכול נמוכים) – אך נדמה כי שמולי לקח על עצמו (או קיבל) יותר ממה שיכול היה לספק.

טיסות על חשבון גורמים פרטיים 

שפיר שהתה יותר ימים בחו"ל על חשבון מליאה 

חברי כנסת זוכים מתוקף תפקידם למעמד רם בעיניי הציבור בארץ ובעולם – מה שמוביל לקבלת הזמנות רבות לביקורים בחו"ל (שם לא אחת רבה ההנאה על העבודה). במרבית המקרים, הטיסות ממומנות במלואן בידי גורמים זרים: מדינות ועמותות. כך לדוגמא, רוב הטיסות לחו"ל של ח"כים בכנסת העשרים, מומנו על-ידי גורמים לא ממשלתיים – ואין שקיפות לגבי מה קורה באותן משלחות בפועל.

בשקוף יצרנו ממשק אינטראקטיבי בו תוכלו גם אתם לראות לאן טסו הח"כים שלכם, לכמה זמן ועל חשבון מי. בהשוואה בין שמולי, פרץ ושפיר מצאנו כי:

  • שמולי – שהה 38 ימים בחו"ל ופיספס שבעה ימי מליאה.
  • שפיר – שהתה 60 יום בחו"ל ונעדרה מ-14 ימי  מליאה.
  • פרץ – שבעה ימים בחו"ל, מתוכם נעדר מהמליאה רק בשלושה.

פירוט על השוואת הטיסות

מקור נתוני הטיסות בדיווח הרשמי של ועדת האתיקה של הכנסת. במהלך התחקיר, הצלבנו ובדקנו את התאריכים ונאלצנו לנקות לא מעט טעויות.

נדגיש כי הנתונים הם בעבור טיסות שבוצעו על חשבון גורמים זרים, כלומר: לא מדובר בטיסות רשמיות מטעם המדינה או הכנסת, אלא טיסות במימון עמותות, קרנות וכדומה. חברי הכנסת מחויבים לדווח ולקבל אישור מוועדת האתיקה בעבור כל טיסה מסוג זה, וכך מתאפשר לנו לנתח את המידע.

שקיפות

בחלק זה נסקור את תפיסת השקיפות של המועמדים: החל משקיפות עצמית ועד להצבעות במליאת הכנסת. אף שכולם פרסמו את הצהרת ההון שלהם אף לא אחד פירסם את יומנו, שפיר מסרה פירוט חלקי להוצאות הפריימריז.

פרסום יומן

שלושת הח"כים סירבו לפרסם יומן עד כה. שאלנו אותם מדוע. כולם סירבו להשיב.

פרסום הוצאות הפריימריז במירוץ על מקום ברשימה לכנסת ה-21

בכנסת ה-20 קידם דוד אמסלם (הליכוד) חוק שנתן המון כסף ציבורי לחברי הכנסת המתמודדים בבחירות מקדימות (פריימריז) במפלגתם. החוק העניק לכל חבר כנסת במפלגת העבודה 222 אלף שקל להתמודדות. כסף שאיננו שקוף ולא מותנה בזכייה. אפס סיכון עבור הח"כ המכהן במיצוי הכסף עד תום – מקסימום סיכון לציבור בתוספת חוסם עורקים סביב הדמוקרטיה שלנו, שימנע מדם חדש לזרום אליה.

תקציב הפריימריז החדש של הח"כים מבוקר על ידי מבקר המדינה, אך משולם על ידי הכנסת. בעיקרון, אין שום אפשרות לדעת לאן הלך הכסף – אך לאחר מאבק הצלחנו ב"שקוף" לקבל את הנתונים לידינו. במסגרת כתבה שהכנו בנושא פנינו לכל הח"כים המכהנים וביקשנו שיחשפו את פירוט הוצאות הפריימריז שלהם. כל הח"כים מהעבודה סירבו.

פנינו אליהם שוב עבור כתבה זו. פרץ ושמולי סרבו, שפיר מסרה לנו סוג של פירוט, ממנו ניתן ללמוד כי שכרה אולם בגני התערוכה בארבעת אלפים שקל, הוציאה קרוב לאלפיים שקל על שימוש במייל צ'ימפ ושמונת אלפים שקל על חולצות. יחד עם זאת, חלק גדול מהסעיפים הם רק כותרות כמו: "תפעול" או "התקשרות" מהם לא ניתן להבין דבר. 

נכחנו פעמים רבות בדיון בוועדת השקיפות של שפיר. אין סיכוי שהיא הייתה מוותרת למשרד ממשלתי שהיה מגיש לה פירוט באופן שכזה – אך לפחות הגישה משהו (כאמור היא היחידה מבין השלושה שטרחו לדווח).

על הדרך נזכיר שארבעה ח"כים דווקא פרסמו את הוצאותיהם באופן שקוף: זאב אלקין, שרן השכל ומיקי זוהר מהליכוד ומוסי רז ממרצ.

שלושתם חשפו הצהרת הון בכנסת ה-20

שקיפות הצהרות הון מציגה באופן גלוי את האינטרסים הכלכליים של חברי נבחרי הציבור. כך במידה וחבר הכנסת מחזיק בכמות נכבדת של נכסי נדל"ן בשכונה מסוימת ומקדם באופן נחוש את הפיתוח האזור התקשורת והציבור יכולים לדעת ולנסות למנוע ממנו לעשות זאת. בנוסף, ניתן לראות חריגות בלתי סבירות בנכסיו או התחייבויותיו כמו הלוואות שקיבל מחברים

שפיר – חסכונות בגובה כ–340 אלף שקל.

שמולי – חסכונות בגובה 60 אלף שקל.

פרץ – מחזיק בבית מגוריו בשדרות ובדירה נוספת בבית ים. הלוואות בגובה כחצי מיליון שקל וחסכונות של 200 אלף שקל.

(הנתונים נכונים ל-2015 – ראשית הכנסת ה-20)

חוקי שקיפות – פרץ ושמולי ממשיכים להגן על האגודות העות'מאניות, שפיר שינתה את דעתה ופעלה למען שקיפות בהסתדרות

ניתחנו את הדרך בה הצביעו שלושתם על חוקי שקיפות במהלך הכנסת ה-20:

שקיפות במפלגה

מאות מיליוני השקלים שהמפלגות מוציאות מכספינו על קמפיינים – אינם שקופים. כבר תקופה ארוכה שאנחנו מנסים להשקיף את הוצאות המפלגות (לא אמרנו נואש). ההחלטה לפרסם את הוצאות המפלגה באופן שקוף תלוי ברצון הטוב של היו"ר. פנינו לשלושת המועמדים ושאלנו האם יפרסמו את הוצאות המפלגה באופן שקוף אחת לרבעון – בדומה למשרדי הממשלה. כל המועמדים סירבו להשיב חרף פניות חוזרות ונשנות.

מימון המירוץ לראשות המפלגה: שפיר גייסה תרומות קטנות מאזרחים, פרץ ושמולי משלושה תורמים גדולים בלבד

חוק מימון הפריימריז החדש (ראו לעיל) תקף רק לבחירות ברשימה לכנסת, ולא לראשות מפלגה (מה גם שמדובר במירוץ שהוא פוטנציאלית יקר בהרבה). לכן שלושת המועמדים עובדים בימים אלו על גיוס תרומות – והן, על-פי חוק, מדווחות למבקר המדינה ושקופות לציבור. אז בדקנו, נכון לרביעי בבוקר, מה מצבם:

שמולי גייס עד כה 39 אלף שקל משלושה תורמים: יעקב כהן, רפאל אוחיון ורון תומר – והביא עוד 6,000 שקל מהבית. בנוסף, פתח השבוע בקמפיין מימון המונים. נכון לעכשיו נדמה שהסכום הזה איננו ממש הגיוני – שכן שמולי מעסיק שורת יועצים שבוודאי דורשים תשלום גבוה. פנינו לדוברת שלו בשאלה בנושא – אך היא לא הגיבה.

פרץ גייס עד כה כ-38 אלף שקל משלושה תורמים: נדב בלילה, יעקב נגרין ודורון שורר.

שפיר גייסה עד כה כ-89 אלף שקל מ-360 תורמים, בסכומים שנעים בין 50 ל-1000 שקל.

איפה היית מקצץ, איחודים ונבחר ציבור תחת כתב אישום

ראשית נציין שאף אחד מהמועמדים לא השיב לשאלותינו, למרות תזכורת שקיבלו. את השאלות שלחנו ביום ראשון, כאשר הלשכה של פרץ התעלמה והלשכות של שפיר ושמולי אמנם תיקשרו איתנו, אך לא סיפקו תשובה. 

אלו השאלות ששלחנו וכאמור לא קיבלנו עליהן תשובות:

  1. נניח שהיום היית יושב בממשלה וזו הייתה חורגת מהגירעון, כאשר האפשרות היחידה הייתה לבצע קיצוץ בתקציב השנה הבאה  – מה שלושת המקומות הראשונים שהיית מקצץ בהם?
  2. האם לדעתך נבחר ציבור יכול לכהן תחת כתב אישום?  
  3. האם תסכים שהעבודה תתאחד עם מפלגה אחרת? במידה וכן, עם מי?

הסקירה נבנתה בעזרת שלל כתבות על עבודת הח"כים (מצויינות בכתבה) שנכתבו על ידי צוות שקוף: ניר בן-צבי, תומר אביטל ואסף נתיב. 

מוזמנים ללמוד עוד על חברי הכנסת ה-20 דרך מפת הח"כים.

*

רוצים לשתף אותנו במידע נוסף או להביע את דעתכם? פנו לכתב: [email protected]