פוסטים

סיקור צל אופוזיציה שבוע רביעי: בנימין נתניהו

בשבוע הרביעי והאחרון לסיקור הצל של האופוזיציה: בנימין נתניהו חסם כל היתכנות לממשלה שהוא אינו עומד בראשה – ובכך התגלה כאופוזיציה האמיתית – לכל מי שהוא לא הוא. את המחיר ישלם הציבור כולו – בכיס ובלב. וגם: הכנסת תתקשה לבחור מבקר מדינה חדש

| עידן בנימין |

בסיקור הצל השבוע מצאנו אופוזיציה לוחמנית – אבל לא איפה שחשבנו.

בשבוע שעבר תיזז נתניהו את הכנסת כדי להגדיל את מספר השרים ולאפשר לו להרכיב ממשלה. השבוע, ברגע שהבין שאפסו הסיכויים לממשלה בראשותו, הפעיל את הכנסת כדי לחסום הקמה של ממשלה בכלל. בכך התגלה כאופוזיציה לכל מועמד שאינו הוא, מחוץ למפלגתו או בתוכה.

תשע מילים שאולי שינו את מסלול ההיסטוריה של מדינת ישראל

שיטת הבחירות בישראל ברורה: האזרחים בוחרים במפלגות הקרובות לעמדתם, אלו בוחרות את הח"כ שהכי מתאים להרכבת ממשלה ואז מתחיל המו"מ.

חוק יסוד הממשלה קובע כי במידה והח"כ עליו הוטלה הרכבת הממשלה נכשל, מעביר הנשיא את האחריות לח"כ אחר. אם גם אם הוא/היא לא צולחים במשימה אז תועבר האחריות לעוד מועמד (שיומלץ מקרב הח"כים) – ואם גם הניסיון השלישי נכשל, הרי שאז הולכים לבחירות נוספות.

את כל זה עצר ראש הממשלה נתניהו באמצעות סעיף 12 לחוק יסוד הממשלה: "נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה".

וכך מיום שני בבוקר, הונח האקדח הטעון על שולחן הכנסת וקידום החוק החל. המטרה: למנוע מכל מועמד אחר לנסות להרכיב ממשלה. לאחר ניסיונות אחרונים בהם הציע למפלגת העבודה להצטרף לממשלה בראשותו, הבין נתניהו שכשל – ודקות ספורות לפני פקיעת המועד (רביעי בלילה) החלה ההצבעה בקריאה שניה ושלישית.

מגייס את המפלגות הערביות

מאחר ולא יכול היה לסמוך בהצבעה על יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן לאור המחלוקת הקשה ויחסי חוסר האמון שהחמירו השבוע, החל נתניהו לקושש קולות בקרב המפלגות הערביות: בל"ד, רע"ם, תע"ל וחד"ש.

אלו תמכו פה אחד בפיזור הכנסת וחסמו כל אפשרות למועמד אחר להרכיב ממשלה. המפלגות שהתנגדו לפיזור: כחול לבן, העבודה, מרצ וח"כ רועי פולקמן (כולנו), שסירב להצביע.

גם זה לא הספיק. כדי לוודא שלא יתגלו כיסי התנגדות קיים נתניהו ישיבה עם חברי מפלגתו דקות לפני הצבעה וביקש הקראה שמית במליאה כדי למנוע הפתעות. בניגוד להצבעה רגילה, בבה כולם לוחצים על כפתור בו זמנית וכל אחד עושה את חשבון הנפש עם עצמו שניות לפני, בהצבעה שמית כל ח"כ נאלץ לומר בקולו מול חבריו את בחירתו. מעמד ולחץ אחר. ההצעה לפיזור הכנסת התקבלה ברוב של 74 תומכים ו-45 מתנגדים.

1.5 מיליארד שקל לשתי מערכות בחירות בשנה אחת

ההצבעה הקפריזית אמש תפגע בכיס הציבור. לפי תקציב המדינה, מימון מערכת הבחירות האחרונה (כולל תקציב המפלגות השוטף) לשנת 2019 עמד על 706 מיליון שקל. הערכות האוצר למערכת הבחירות הקרובה לבדה, כפי ששמענו השבוע בדיון בכנסת, עומדות על 475 מיליון שקל נוספים. עד כאן – 1.181 מיליארד שקל.

חובות המפלגות

נוסף על כך, המפלגות בחובות: חיים אבידור, חשב הכנסת, אמר השבוע כי החובות של המפלגות מהבחירות האחרונות עומדות על 62 מיליון שקל. סכום זה צפוי לעלות ל-200 מיליון בשל מערכת הבחירות הנוספת. כשישבתי (עידן) השבוע בכנסת ראיתי איך הח"כים מתפתלים ומנסים למצוא מוצא. עד כה 1.381 מיליארד שקל.

כמה חייבת כל מפלגה? אנחנו לא יודעים. התקציבים אינם שקופים – ואנו תלויים בדו"ח של מבקר המדינה על התנהלותן -ועשויים לחלוף עוד חודשים רבים עד פרסומו.

אנחנו בשקוף כבר עובדים על בקשה רשמית למבקר לבקש את זירוז פרסום הדו"ח, עוד טרם הבחירות.

מתוך הדיון השבוע בוועדת הכנסת

שנה של תשלומים שוטפים לעיסוק עצמי

הכנסת הקודמת פוזרה בסוף דצמבר 2018, והתרחיש הסביר הוא כי הממשלה הבאה לא תוקם לפני תחילת נובמבר. המשמעות – מערכת בחירות של כמעט שנה שלמה. מעבר לתקציב הבחירות ומימון המפלגות, ישנן גם העלויות של הח"כים, שעסוקים בבחירות ולא בציבור.

120 ח"כים שיגויסו למאמץ הבחירות המתמשך עולים כ-154 מיליון שקל בשנה (כ- 107 אלף ש"ח בחודש –  תקציב הכולל שכר, שלושה עוזרים, רכב צמוד ועוד). ועוד 7 שרים וסגני שרים כיום שאינם חברי כנסת אך ממשיכים לקבל שכר ולשכה בממשלת המעבר (נפתלי בנט, איילת שקד, אורי אריאל, יצחק וקנין, איוב קרא, ירון מזוז, מייקל אורן).

מחד אין ברירה – הכנסת צריכה תמיד מצבת מלאה. מנגד, לשלם שכר מלא וגבוה משמעותית מהנהוג בעולם לאורך חודשים של כלום ושום דבר – זו מעילה באמון הציבור. על אחת כמה וכמה כשמדובר בדבר שאינו מחויב המציאות. אם ח"כ אחר מהליכוד, למשל, היה מרכיב ממשלה – היינו חוסכים, אם כן, סכומי עתק.

לפירוט החישוב המלא לחבר כנסת

שכר ח"כ: כ-44 אלף שקל בחודש. בתוספת עלות שכר של 30% = 57 אלף שקל.

שכר יועץ לח"כ: כ- 10 אלף שקל בחודש (הערכה שמרנית), כפול 3 יועצים. בתוספת עלות שכר של 30% = 39 אלף שקל.

עלות רכב צמוד (מוערכת): כארבעת אלפים שקל בחודש.

הוצאות קשר עם הציבור: מקסימום כ- 93 אלף שקל בשנה.

כך העלויות הישירות בלבד לאובססיית הבחירות של הח"כים יעמדו על מעל 1.5 מיליארד שקל.

עלוית עקיפות שקשה להעריך

על כך תוכלו להוסיף (אם תרצו) עלויות עקיפות כמו: יום שבתון (עלות יום עבודה למשק מוערכת בכמיליארד שקל לכל הפחות), חוסר הפיקוח של הכנסת על התקציב (אין ועדות) וממשלה שלא יכולה לקדם רפורמות חדשות לטובת הציבור או לטפל בגירעון התופח, שעשוי לדרדר את היציבות הפיננסית של ישראל. כל אלו מגלמים מיליארדים נוספים אותם קשה להעריך.

אז נכון שדמוקרטיה עולה כסף, וזה בסדר גמור – אך ההחלטה של חברי הכנסת בקואליציה ומחוצה לה לשבת בבית או במסע בחירות עוד כחצי שנה במקום לשרת את בוחריהם היא פשוט חסרת אחריות. מעבר לחור בכיס, יפגע עוד יותר אי-האמון בפוליטיקאים ויגבר חוסר השקט בציבור בעקבות עוד מערכת בחירות משסעת.

הפארסה הבאה – חוסר יכולת לבחור מבקר?

ביום שני הקרוב (3/6) תתקיים בכנסת בשעה 14:00 ההצבעה לבחירת מבקר המדינה החדש. שני מועמדים עומדים על הפרק: מתניהו אנגלמן, מטעם הליכוד, וגיורא רום, מטעם כחול לבן.

במצב הנוכחי, הכנסת מחולקת 60:60. ההצבעה אמנם תהיה חשאית וכל זליגה תכריע את ההצבעה על חודו של קול, אך אם יתבצרו הח"כים מאחורי המועמד שלהם – אנו צפויים לגלות שלא ניתן יהיה לבחור מבקר. על פי החוק, ההצבעה תחזור על עצמה עד שימצא רוב.

***

לסיכום: בכנסת ה-20 שאלנו אם הייתה זו הכנסת שהתעסקה הכי הרבה בעצמה. לצערנו, הכנסת ה-21 תיזכר כזו שעסקה רק בעצמה.

סיקור צל אופוזיציה – שבוע שני: אם האופוזיציה רוצה "למרר לקואליציה את החיים" – גם חייה יהיו מרים

נוכחות, טרחנות ושליטה בפרטים הקטנים. שבוע שני לסיקור הצל של האופוזיציה – איך אפשר למרר לקואליציה את החיים בוועדות הכנסת ובמליאה

| עידן בנימין |

הממשלה האחרונה הייתה חזקה להחריד ושלטה ביד רמה בכנסת ה-20 ובכל ועדותיה. חברי הקואליציה העזו לעיתים רחוקות להרים את ידם בניגוד לעמדת הממשלה, מה שגרם לדיונים בכנסת האחרונה להיות עקרים למדי.

איך הצליחה הקואליציה לעשות זאת? באמצעות השעיה והרחקה של ח"כים סוררים מהוועדות בהן הם חברים. כך קרה עם בני בגין (הליכוד), שהתנגד לחוק ההמלצות והודח מוועדת הפנים והתנגדותו לחוק ההסדרה הובילה להשעיה של שלושה שבועות מוועדת החוקה. חברו לליכוד, אמיר אוחנה, הושעה מוועדת החוץ והביטחון לאחר שסירב להצביע על חוק הפונדקאות.

הממשלה הגיעה להסכמות על חוקים מאחורי הקלעים, ובעצם שלחה רובוטים קואליציונים להצביע לפקודתה. זה עצוב, אך לצערנו נכון ב-99 אחוז מהמקרים.

כל מי שהשתתף בדיון בכנסת ה-20 ראה את זה קורה: ח"כים, פקידי ממשל ואנשי החברה האזרחית יושבים בחדר הוועדה ימים שלמים לדיון בחוק, סעיף אחר סעיף. ואז, בדקה ה-90, נכנסים שורה של ח"כים שלא נכחו דקה בדיון ומצביעים כפי שקבעו להם. כך כנראה צפויה להתנהל גם הכנסת ה-21 – פשוט כי שום דבר במנגנון לא השתנה.

אלא שמול הכוחניות של הממשלה ורפיסות רוב חברי הקואליציה, ניתן להילחם באמצעות שליטה בחומר הדיון, התעקשות טרחנית על התנהלות תקינה של יושב הראש ונוכחות עיקשת בוועדות ובמליאה.

איך לרתק את הממשלה וחברי הקואליציה לכנסת?

הדרך למרר לקואליציה את החיים היא נוכחות מתמדת במשכן הכנסת – במיוחד בהינתן קואליציה צרה, בה מספר החברים צפוי לעמוד על פחות מ-70. תובנה זו תגיע כנראה לצערו של יאיר לפיד – עבורו נוכחות בכנסת, כפי שהוכחנו שובושוב, אינה הצד החזק.

את הפעילות האופזיציונית האפשרית במשכן נחלק לשניים: בוועדות ובמליאה.

למרר את החיים – בוועדות

מבחינה מספרית לחברי הקואליציה יש יתרון מספרי על הנייר בכל ועדה בפני עצמה. אבל אין לקואליציה בפועל יתרון מספרי בתמונה הכוללת במשכן הכנסת. איך זה יכול להיות? חלק ניכר מחברי הקואליציה הם גם חברי ממשלה – ההשערות הנוכחיות מדברות על לפחות 26 שרים ועוד 8 סגני שרים בממשלה הקרובה (מתוך קואליציה של 65) – ואלה לרוב לא נוכחים בשעות הדיונים בכנסת ולא חברים בוועדות. שרים בודדים יתפטרו הודות ל"חוק הנורבגי הקטן" וחברי כנסת אחרים ימונו במקומם – ועדיין, כל הצבעה בוועדות הכנסת יהיה מאבק לקואליציה. זאת כמובן בתנאי שבאופוזיציה יגיעו לעבודה.

אם חברי האופוזיציה רוצים לנסות ליישר את המגרש הפוליטי עליהם לדאוג למאה אחוז נוכחות בכל הצבעה בוועדה. כדי שזה יקרה, הם חייבים להיות במשכן בכל זמן דיוני הוועדות ולשמר יתרון מספרי מקסימלי.

במילים אחרות: אם לאופוזיציה יש חמישה ח"כים שחברים בוועדה מסוימת, עליהם לדאוג שבכל הצבעה בוועדה ינכחו כל החמישה. אם במשכן תמיד תהיה עליונות מספרית לחברי האופוזיציה, בכל שעות עבודת הוועדות, הקואליציה תתקשה לספק "אצבעות" בכל הוועדות – ולפעמים עשויות להתקבל המון החלטות בישיבה בודדת.

האופוזיציה יכולה לנקוט באסטרטגיות שיגיבו את הקושי אף יותר. כך לדוגמא אם יוגשו 100 הסתייגויות על הצעת חוק מסוימת, יכול לקחת שעה להפיל אותן – מה שידרוש נוכחות מלאה של חברי הקואליציה באותה ועדה. מצב זה עשוי עשוי להשבית דיון בוועדה אחרת.

אישור העברות כספים בין סעיפים בוועדת כספים דורש נוכחות קבועה בוועדה, מאחר וישנן כחמש דקות בין הצבעה להצבעה. ח"כ אחד מהאופוזיציה שיתעניין ויתחיל לשאול שאלות עשוי למוסס הצעת חוק שלמה. ובוועדות, בניגוד למליאה, יש לח"כים מרחב תמרון גדול יותר לעשות שרירים. הפעילות לא מסתכמת בלחיצה על כפתור.

יו"ר הוועדה מהקואליציה, ייאלץ למתוח ולמרוח דיון עד שידע בוודאות שיש לו רוב בהצבעה. כך האופוזיציה תצליח לעכב דיונים באופן בלתי נסבל ליו"ר הוועדה כאשר היא איננה מסכימה. מהלך כזה עשוי להביא את יו"ר הוועדה להגיע להסכמות עם האופוזיציה ולא רק לפעול באופן לעומתי.  

למרר את החיים – במליאה

גם במליאה על האופוזיציה לתחזק שאיפה לעליונות מספרית בכל רגע נתון. הממשלה אוהבת לקבוע סדר יום שמאפשר לה לשחרר ימים ושעות מסוימים. כך לדוגמא בימי שלישי המליאה בד"כ תהיה ריקה ותמצאו לא יותר מ-10 ח"כים בזמן הצבעה. הסיבה?הטענה הרווחת היא כי השרים זקוקים לזמן הזה כדי לבצע את עבודתם – וההסכמה השקטה היא כי הקואליציה מעלה ביום שלישי רק חוקים עליהם יש הסכמה רחבה. האופוזיציה יכולה לדאוג להכניס מראש גם לחוקים כאלו תיקונים בהם היא מעוניינת, ולהביא אותם במצב זה להצבעה במליאה. כך יוכלו לשמור את הקואליציה במתח מתמיד.

נכון שטרחנות כזו תזכה לביקורת מהקואליציה ואולי אף מהתקשורת וחלק מהמצביעים – אבל ככל שתגבר הביקורת – תהיה זו הוכחה ללחץ שעובד. ממשלה צרה שכזו תתקשה לשרוד – ובעיקר תתקשה יותר להעביר חוקים מושחתים כמו חסינות בפני משפט לנבחרי ציבור.

אגב, כך בדיוק פועלת כיום הממשלה: היא מחסלת חוקים ככה סתם – רק כי הם באים מהאופוזיציה. להוכחה, ועדת השרים לחקיקה חיסלה מאות חוקים ללא דיון אמיתי – אפילו אם השר הממונה תומך בהם. הממשלה מנהלת דיונים מאחורי הקלעים ומעל לראשה של הכנסת ובכך מייתרת אותה.

מה התכלית? להחזיר לכנסת את המשמעות שלה

להציק ולהפריע – גם במחיר הפלת חוקים טובים – היא לא מטרה כשלעצמה, אלא רק כלי להחזרת כבודה של הכנסת את ולהצלת הפרדת הרשויות בישראל. המטרה היא להגיע למצב בו מתנהלים דיוני אמת ולא דיוני סרק. כאשר יש התנגדות או אי-הסכמה – לנסות להגיע לקונצנזוס ולא לנהוג בדרך לעומתיות של מנצחים ומפסידים. רק כאשר הממשלה תבין שהיא לא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה בכנסת, אולי ישבו חבריה וינסו להגיע לפשרות והסכמות כפי שהדמוקרטיה הישראלית צריכה להיראות.

וכמובן: שקיפות

שקיפות היא עקב אכילס של הקואליציה והממשלה הקרובה. רק לאחרונה העביר מבקר המדינה חומרים ליועמ"ש בחשד כי ראש הממשלה שיקר בהצהרות ההון שלו מזה עשור. ועדת ההיתרים חשפה את העסקים של נתניהו עם בן דודו נתן מיליקובסקי, ממנו ביקש לגייס כסף להגנה משפטית.

חברי האופוזיציה יכולים להציג תמונת מראה הפוכה ולחשוף הכל: החל מפירוט הוצאות המפלגה ועד להצהרות ההון וניגודי העניינים והיומנים של חברי הכנסת שלה. דמיינו שלאחר הדוגמא האישית תעלה האופוזיציה כל יום שאילתות בנושא חוקי שקיפות והצהרות הון. כך יוצרים אלטרנטיבה שלטונית.

סיקור צל אופוזיציה – שבוע ראשון: דממה

התקשורת שמה זרקור על המגעים הקואליציוניים – אבל כמעט חצי מאזרחי ישראל הצביעו למפלגות שלא ברור מה הן עושות היום. בשבועות הקרובים נצא בסיקור צל מיוחד לבדיקת פעילות האופוזיציה בכנסת ישראל. בפרק ראשון: האופוזיציה בראשות "כחול לבן" הבטיחה למרר לממשלה החדשה את החיים – האם זה כבר קורה? באילו כלים יכולים חברי הכנסת הרבים של האופוזיציה להשתמש, עוד בימים שלפני הקמת הממשלה?

| עידן בנימין |

האם האופוזיציה נראית לכם קצת רדומה בימים אלה? תוהים מה עושה בני גנץ בכל בוקר כאשר הוא קם לעבודתו כחבר כנסת? אנחנו יוצאים לבדוק איך אופוזיציה לוחמנית הייתה יכולה לפעול אם הייתה מעוניינת בכך. הימים שלפני הרכבת הממשלה, כאשר מפלגות הקואליציה עסוקות במו"מ ולא בשיתוף פעולה ביניהן, יכולות אולי להיות הזדמנות עבור ראשי כחול לבן, המפלגה הגדולה בכנסת ה-21, לקדם מהלכים אותם הבטיחו לבוחרים.

אמנם לפי החוק ראש האופוזיציה מוכרז רק 14 ימים לאחר הקמת הממשלה – אך עם זאת, בכנסת הנוכחית מפת הגושים (אופוזיציה/קואליציה) כבר ברורה למדי. בזמן שהקואליציה עוד בהקמה, האופוזיציה כבר יציבה וקיימת.

סיקור צל ראשון, תוכן עניינים:

כיצד נבדוק את הפעילות בשטח?

ביום שלישי שעבר הושבעה הכנסת החדשה והתכנסה הוועדה המסדרת לבחירת ח"כים זמניים לוועדות חוץ וביטחון ולוועדת הכספים. מליאת הכנסת התכנסה שוב השבוע לדיון אחד ביום שני, ותחזור לעבודה רציפה שתתחיל בעיקר בנאומים, לאחר יום העצמאות.

הבדיקה שלנו תתבצע על הפעילות במליאה, בוועדות (הזמניות), על פרסומים באינטרנט וברשתות החברתיות (טוויטר ופייסבוק) של ראשי כחול לבן וכן באמצעות שאלות ישירות לראשי המפלגה.

"בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה" – שיחת המוטיבציה של נשיא המדינה

במהלך נאומו לפני השבעת הכנסת פנה ריבלין לאופוזיציה במילים אלו: "מכובדיי, מכובדותיי, בבחירות דמוקרטיות העם אף פעם איננו טועה. ההכרעה הדמוקרטית היא רצון העם, והעם הוא הריבון היחיד בדמוקרטיה. הזכות לשרת את העם מהאופוזיציה היא הוכחה נאמנה לדמוקרטיה, היא החובה לבקר ולפקח והיא האתגר והאחריות לשכנע. אנשי חרות יודעים וזוכרים: כדי ללכת במדבר האופוזיציה נדרשים מנהיגות ואורך רוח. צריך חזון, צריך שיהיה מה להציע, וצריך שיהיו שותפים ללכת איתם. כמי שישב באופוזיציה אני יודע: צריך לכבד את האתגר הטמון בתוצאות הבחירות, את החובה לשכנע ולהיות משכנעים; לא להתנשא, לא לפתור את זה בכך שהעם לא יודע מה הוא בוחר, שאין עם, או שהעם טיפש. לא, לא. העם החליט. הוא החליט אחרת.

אני מוטרד מהקולות שאני שומע, של אנשים שאומרים: אם איבדתי את המושכות, אין לי מה לחפש כאן. כאשר נמצאים באופוזיציה פירושו של דבר שהאחריות וחובת ההוכחה עליי. חובת ההוכחה היא על המשכנעים, מתוך כבוד עמוק לריבון שהוא העם, ועד שהעם, כמו שאמר בגין, יחליט אחרת. זהו האמון שניתן לכם מידי הציבור הגדול שתמך בכם, ועל כולנו, על כל היושבים כאן, לזכור: בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה".

מה הייתה יכולה האופוזיציה לעשות כבר היום בשביל להקשות על הממשלה?

לדחות את מינוי יו"ר הכנסת

עם פתיחת המושב הראשון של הכנסת ה-21, נבחר בשלישית יולי אדלשטיין (הליכוד) לכהן כיו"ר הכנסת. 110 ח"כים הצביעו בעדו, 4 נמנעו (חברי סיעת מרצ). מול אדלשטיין לא התמודד אף אחד.

אמנם נהוג כי המפלגה הגדולה זוכה לקבוע את תפקיד יו"ר הכנסת, אך לצד זאת, אין חובה לבחור יו"ר קבוע עד כינון הממשלה (שלב שנראה רחוק, נכון לרגע זה). אדלשטיין היה נשאר יו"ר זמני. אבל האופוזיציה סגרה את הדלת בפני מו"מ עתידי על תפקיד היו"ר. 

צריך לזכור – יש רק מפלגה אחת שנמצאת כרגע רשמית בקואליציה והיא הליכוד. כל השאר: נמצאות במו"מ איתה. זהו מצב שברירי והזדמנות לבקיעת סדקים במו"מ. תארו לכם שבמקום שיאיר לפיד, מראשי כחול לבן, יצהיר שמפלגתו תתמוך ביולי אדלשטיין – הוא היה מכריז על ניהול דיונים עם יתר הסיעות בכנסת על המועמד הטוב ביותר, ומציע לליכוד לחכות עם המינוי עד שתהיה לו ממשלה. הליכוד היה ניגש להצבעה במתח רב ואולי אף דוחה אותה.

נקודה רגישה במיוחד במו"מ הקואליציוני, כך נדמה, נוגעת לנושאים של דת ומדינה: אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו), תוקף את השותפות העתידיות שלו מהסיעות החרדיות – ובסיעת יהדות התורה מצידם מחרימים את המו"מ בגלל עבודות בשבת.

מרגע שאדלשטיין נבחר, נדרש רוב של 90 ח"כים כדי להדיח אותו – כך שקלף המיקוח הזה כבר "נשרף" (למפלגתו של היו"ר הותיק 35 מנדטים בכנסת הנוכחית).

זו אולי הייתה הזדמנות לבקש לפחות כמה דברים בתמורה. כנראה שלא מהפכות, אבל כן להשפיע על סדר היום של המליאה, להוציא הנחיות לשקיפות מנגנון הכנסת (לדוגמא: להפוך את השאילתות הישירות לשקופות) ואפילו פשוט לתת אוזן קשבת לאופוזיציה.

אבל האופוזיציה אפילו לא הכניסה את הליכוד למתח סביב הנושא – וההצהרה של לפיד מיתקה את חיי הליכוד. וכך הוכרע הקרב הראשון, ללא התנגדות.

לפעול לבחירת מבקר מדינה ראוי

מבקר המדינה יוסף שפירא מסיים את תפקידו בתחילת יולי, לאחר כהונה מלאה בת שבע שנים. רצה הגורל והליך בחירת המבקר נפל בדיוק על תחילת הכנסת ה-21, כאשר עדיין לא הורכבה קואליציה (על-פי חוק, יש לבחור מבקר חדש עד ה-3 ביוני).

בזמן שבליכוד מפריחים שמות לבדיקת היתכנות ציבורית, בשאר המפלגות, כולל בכחול לבן – דממה.

הצעות למבקר מדינה מוגשות בכתב ודורשות חתימה של 10 ח"כים לפחות. וההצבעה? אנונימית. זו הזדמנות של כחול לבן לאתגר את הקונצנזוס הקואליציוני ולהביא מועמד ראוי שעשוי להיות מקובל על ח"כים מכלל סיעות הבית, ואולי אף לסדוק את ניסיונות הליכי הרכבת הממשלה. האם תצליח כחול לבן להביא מועמד ראוי ו"למרר את חיי הליכוד"? נדע בקרוב.

להחזיר את ועדת השקיפות

נכון להיום גורלה של ועדת השקיפות להיגנז. אנחנו היינו עדים לחשיבות הוועדה בשנים האחרונות – וליחודיות שלה בכך שהיא עוסקת אך ורק בשקיפות של משרדי ממשלה. כדי לפקח על עבודת הממשלה חברי הכנסת חייבים לראות אותה, והוועדה השקיעה את זמנה בחשיפת מסמך אחר מסמך: החל מהכסף שהיה אמור להגיע למפוני גוש קטיף, תקציבי חגיגות שנות ה-70, עבודת לוביסטים בכנסת ובממשלה וכלה בפרויקטים עלומים של מלחמה ב-BDS שאף אחד לא מפקח עליהם.

לרוב – הוועדה מתעכבת על מידע שהממשלה רוצה להסתיר. וזה חשוב. לממשלה נוח שהוועדה לא תהיה, אז היא לא מתכוונת להקים אותה שוב. אבל בכנסת מי שאמור להחליט הם חברי הכנסת – לא הממשלה. ועל המאבק העקרוני וכבודה – הכנסת חייבת להיאבק. אנחנו מאמינים שיש ח"כים נוספים – גם מהקואליציה המתהווה – ששקיפות חשובה להם.

כרגע נראה שהדברים נעשים על מי מנוחות. בשיחה קצרה שקיימו יעל פינקלשטיין ותומר אביטל עם יו"ר כחול לבן, בני גנץ, הם שאלו אותו אם ילחם על ועדת השקיפות. גנץ אמר כי "שקיפות זה חשוב. ואנו נבחן את הדברים".

בני גנץ מדבר על שקיפות בססמאות

"שקיפות זה דבר חשוב ואני מקווה שהוועדה תישאר", במילים ריקות אלו ענה לנו ראש האופוזיציה בני גנץ כששאלנו אותו האם יילחם נגד ביטול ועדת השקיפות. גנץ לא הרחיב, ונראה שאין לו תכנית בנושא אף שחלפו שבועיים מאז.כאשר שאלנו אותו בהמשך כיצד יילחם בהצעות לאפשר לראשי ממשלות להיות מושחתים ולקבל חסינות – שוב ענה לנו תשובות מתחמקות וכלליות. דמיינו מה היה קורה אם התקשורת המסורתית הייתה גם שואלת שאלות כאלו כל הזמן. אם התקשורת הייתה שואלת שוב ושוב איך הם יעצרו את השחיתויות הבאות.זה היה מחרפן אותם. ואז משנה את ההתנהגות שלהם וגורם להם לפעול בנושא.הצטרפו אלינו. אנחנו זקוקים לכם בקדנציה הקרובה כדי לקבוע סדר יום חדש: https://shakuf.press/join

Posted by ‎שקוף – מאה ימים של שקיפות‎ on Wednesday, May 1, 2019

להקים ממשלת צללים

תומר אביטל הציע להקים ממשלת צללים. "מודל לפיו לכל שר מהממשלה 'מתמנה' בצורה לא רשמית שר צללים מהאופוזיציה. הוא מתמחה בענייני המשרד וכך יכול לבקר את השר 'שלו' עניינית, לבקר כל פעולה, ולהציע מדיניות חלופית דרך קבע. זה עובד מעולה בבריטניה. מזה שנים שסתיו שפיר (העבודה) דוחפת את הרעיון החינמי והכה חיוני הזה לאופוזיציה לוחמת".

אז למה לא הייתה בפעם הקודמת ממשלת צללים? כדי חברי הכנסת של המחנה הציוני "לא הצליחו להסכים על תיקים". כולם רוצים להיות שרי צללים, אבל רק בכירים (חוץ, ביטחון, אוצר), והמחלוקת משאירה את היוזמה במגירה.

מדובר בתפקידים דמיוניים, כן?

ומה הערך בכינון ממשלת צללים עוד לפני הקמת הממשלה האמיתית? זו יכולה הזדמנות פז לאופוזיציה להציג מדיניות אלטרנטיבית משלה במגוון תחומים (חינוך, בריאות, רווחה וכו'), עוד לפני שהממשלה תספיק לעשות זאת בעצמה.  

שורת הצעות של יוסי צרפתי

יוסי צרפתי, עד לאחרונה מנכ"ל הארגון האזרחי "המשמר החברתי", מציע עוד רעיונות בפוסט שהעלה בעמוד הפייסבוק שלו:

  • תקציב: כחול לבן צריכים לכתוב ולפרסם תקציב מדינה משלהם – מפורט, עם אקסלים וכל החומר הנלווה. רוצים להנהיג את המדינה? תראו לנו מה אתם מתכוונים לעשות עם הכסף שלנו.
  • דרשו לכנס מיד את ועדת החוקה של הכנסת: רשימה ארוכה של חברי כנסת ושרים עם אישומים פליליים יתחילו בקרוב קדנציה נוספות. דרשו דיון בוועדת החוקה עם והיועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי של הכנסת כדי לבקש מהם תשובות על הטירוף הזה.
  • הקמת ועדת האופוזיציה לחקיקה: כחול לבן צריכה להקים ועדה עם נציגי סיעות האופוזיציה. הוועדה הזאת צריכה להתכנס באופן קבוע, ולסנכרן את העבודה הפרלמנטרית של האופוזיציה.

ברשתות החברתיות

בני גנץ

ב-23 באפריל כתב בני גנץ בפייסבוק ובטוויטר: "הקמת ממשלה שכל מטרתה היא חסינות לנתניהו. העסקת נתן אשל בניגוד לכל נורמה, ניסיון לדחיית השימוע, מכירת ערכי היסוד של הדמוקרטיה. כמה עצוב וכמה לא מפתיע. כחול לבן תוביל את המאבק נגד הניסיון של ראש הממשלה לקנות לו קואליציה של מבצר משפטי. לא ניתן לזה לקרות".

כיצד כחול לבן "לא תיתן לזה לקרות"? שאלנו את המפלגה כיצד תוביל את המאבק נגד הניסיון של ראש הממשלה לקנות לו קואליציה של מבצר משפטי – ושם סירבו להגיב.

יאיר לפיד

יאיר לפיד היה קצת יותר שיטתי, וניסה להציג בפוסטים שונים את הבעיות בקואליציה המתגבשת: החל מהצורך בהגבלת מספר התיקים בממשלה, את ויתורו של נתניהו לאיחוד מפלגות הימין, את העיסוק של הליכוד בחסינות לרה"מ, ואף הציג שאלות לממשלה על סוגיות שמעסיקות את אזרחי ישראל: "מה אתם הולכים לעשות עם קצבאות הקשישים וקצבאות הנכים? מה אתם הולכים לעשות עם דמי מחלה ודמי אבטלה לעצמאים? מה אתם הולכים לעשות עם עזה? מה אתם הולכים לעשות עם חוקי דת? מה אתם הולכים לעשות עם הגירעון?"

בפוסט נוסף, הציג לפיד את דרישות כחול לבן (התיאורטיות בלבד, לטענתו) אם היו נכנסים לממשלה. בהמשך תקף לפיד גם את נתניהו בנאום לפני טקס השבעת הכנסת.

אבי ניסנקורן, מי שעתיד לרכז את עבודת האופוזיציה בכנסת לא כתב ולא שיתף אפילו לא הודעה אופוזיציונית אחת מאז הבחירות ב-9 באפריל, וכך גם גבי אשכנזי.

*

בשורה התחתונה: המאבק ההסברתי של המפלגה המובילה באופוזיציה מתמצה בכמה פוסטים וסרטון של יאיר לפיד.   

חייבים ללמוד את העבודה

אם הייתם מתקבלים לעבודה חדשה והיו מארגנים עבורכם יום אוריינטציה מיוחד – האם הייתם שוקלים להבריז ממנו? בני גנץ וגבי אשכנזי (כחול לבן) וכן אבי גבאי (העבודה) עשו בדיוק את זה – הבריזו מיום ההדרכות (שהתקיים בשני מועדים שונים) שאורגן עבור הח"כים שזו כהונתם הראשונה. שאלנו את השלושה מדוע לא הגיעו – ולא קיבלנו תגובה.

וחשוב להבין: העבודה של חברי כנסת היא מסובכת ביותר. יום חפיפה אחד אינו מספיק בכלל בשביל ללמוד את כל החוקים והכלים שעומדים לרשות נבחרי הציבור הבכירים שלנו – אך הוא נקודת התחלה שמראה על נכונות ללמוד. וזו בדיוק הנקודה: איך אופוזיציה "תמרר את החיים" לממשלה – אם היא לא יודעת באילו אמצעים תוכל לעשות זאת.

על הדרך, החלטנו לבדוק גם אם בכחול לבן ביקשו חפיפה לתפקיד מרכז האופוזיציה. פנינו ליואל חסון, שריכז את עבודתה בכנסת הקודמת, ושאלנו האם התקבלה בקשה כזו לחניכה/חפיפה בתפקיד. חסון מסר כי אכן אבי ניסנקורן (כחול לבן) פנה אליו – והם קיימו שיחת טלפון ופגישה בנושא. ישר כוח.

***

בכחול לבן סירבו להגיב לכל שאלותינו.

תחקיר שקוף: "ללא סמכות, בניגוד לדין, בניגוד למנהל" – מאבקו של סמוטריץ' לבנייה בלתי מפוקחת בשטחים

סיקור צל סמוטריץ' – שבוע 9: פעולות הבנייה והפיתוח של החטיבה להתיישבות מתבצעות ברובן דרך ארגון בודד בשם "אמנה", בראשו עומד זאב חבר (זמביש) • עתירה שהוגשה לאחרונה לבג"ץ פועלת לביטול הבלעדיות של החטיבה להתיישבות ואמנה בפיתוח יהודה ושומרון • במקביל, קידם בחודשים האחרונים בצלאל סמוטריץ' חוק שיעביר רשמית את הסמכויות לניהול הקרקעות ביו"ש לידי החטיבה להתיישבות • הצעת החוק מעוררת התנגדות הן בקרב גורמים משפטיים והן מחשש לפגיעה ביחסים הבינלאומיים של ישראל • אמנה היא מהתורמים הבולטים לעמותת "רגבים", אותה ייסד וניהל סמוטריץ' עד שנבחר לכנסת

| עידן בנימין |

"ללא סמכות, בניגוד לדין, בניגוד למנהל" – אלו דבריו של מנכ"ל משרד החקלאות, שלמה בן אליהו, בתיאורו את האופן שבו מתנהלת הבנייה ביהודה ושומרון כיום. בן אליהו מבקש, לצד בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי), להכשיר בחוק בדיוק את ההתנהלות הבעייתית הזו – בניהולה של החטיבה להתיישבות.

התחקיר היום מגיע כחלק מסיקור הצל של סמוטריץ'. בישורת האחרונה, נקדיש את שתי הכתבות הקרובות לתחקירי עומק שנולדו מהסיקור המתמשך – ולא היו מתאפשרים ללא הגב של התומכים שלנו. המטרה: להביא תמונה כוללת ורחבה שמסבירה את פעילותו הענפה בכנסת, ומעבר לה.

תזכורת: מדוע יצאנו לסיקור צמוד של בצלאל סמוטריץ?

את סיקורי הצל של שקוף בוחרים למעלה מ- 1600 המוציאים לאור שלנו – בהצבעה דמוקרטית. שמו של סמוטריץ' הועלה להצבעה, בין היתר, במטרה לבחון אם האידיאולוגיה שלו (כפי שהיא מתבטאת בהופעותיו בתקשורת), אכן באה לידי ביטוי בעבודתו הפרלמנטרית.

סמוטריץ' הוא חבר כנסת חדש, אך בולט ומשפיע (זה מכבר הוא פרסם סרטון משעשע שמדגים כיצד חלק מחברי הכנסת תופסים אותו). הוא החל לכהן לראשונה בכנסת הנוכחית – לאחר שמפלגתו, האיחוד הלאומי–תקומה, התמודדה בבחירות ברשימה משולבת עם הבית היהודי. הוא משמש כסגן יושב-ראש הכנסת, חבר בוועדת הכספים, בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בוועדה לביקורת המדינה וגם בוועדה שדנה בחוק הגיוס.

הלוואי שהיה ביכולתנו להעמיד כתב צל לכל חבר וחברת כנסת, כל שבוע ולאורך כל הקדנציה. ייקח זמן להגיע לשם – אבל בזכות התומכים הקבועים של שקוף (המוציאים לאור, מו"לים) – אנחנו מצמצמים את הפער. לאחר סיקורי הצל של מיקי זוהר (הליכוד) וציפי לבני (המחנה הציוני), סיקרנו בחודשיים האחרונים את ח"כ סמוטריץ' – ובחנו אותו באותם פרמטרים בדיוק בהם בדקנו את עבודת חברי הכנסת בעבר.

מהמעקב אחריו בשבועות האחרונים למדנו כי סמוטריץ' הוא אולי חבר הכנסת הכי יעיל, שיטתי וממוקד בכנסת הנוכחית. שיחות רבות עם מקורות שונים, הראו לנו כי לא רק אנחנו חושבים כך.

החקיקה היא הכלי המרכזי בו סמוטריץ' משתמש לקידום האידיאולוגיה שלו; חקיקה מסובכת, עם השלכות נרחבות וחסרות תקדים, שלעיתים רק הוא ומועדון מצומצם של משפטנים באמת מבינים. השבוע נתמקד בהליך הפטור ממכרזים של החטיבה להתיישבות, והאופן שבו כספי משלם המיסים הישראלי זורמים לעמותות שונות – ללא בקרה ומבלי כל דאגה למנהל תקין.

*

כרוניקה של פטור ממכרזים – פרקי התחקיר:

*

פרק 1: מי היא החטיבה להתיישבות?

בוודאי כבר התרגלתם לשמוע על "החטיבה להתיישבות" כחלק בלתי נפרד מכל דיון בכנסת על ניהול הקרקעות ביהודה ושומרון ובעיקר הקשר להעברות תקציביות שונות. אך מהו בעצם הגוף הזה?

החטיבה להתיישבות – בזכות השתייכותה להסתדרות הציונית – היא ישות משפטית חריגה הנהנית מחוק מיוחד, שמעניק לה (וגם לסוכנות היהודית, אגב) פטור מתשלום מיסים ופטור מהצורך להתמודד במכרזים בעת מתן שירותים לממשלה. במילים אחרות: ההסתדרות הציונית, והחטיבה להתיישבות שבתוכה, הם גופים שאינם ממשלתיים – אך מהווים זרוע ביצועית של הממשלה הפטורה מהשתתפות במכרזים (נקודה בעייתית שמבקר המדינה העיר עליה בדו"ח לפני שנתיים).

מאחר והחטיבה אינה כפופה לנציבות שירות המדינה (בניגוד למשרדי הממשלה) – היא בפועל גוף פוליטי בו מחולקים התפקידים הבכירים בין המפלגות השולטות, ולא בהכרח לפי שיקולים מקצועיים גרידא.

כיום, מתוקף החלטות ממשלה, החטיבה להתיישבות מפוקחת בידי שר החקלאות ופיתוח הכפר, אורי אריאל, חבר מפלגתו היחידי של סמוטריץ' בכנסת (האיחוד הלאומי-תקומה).

רקע חשוב: כיצד עוברות הקרקעות מהמדינה לחטיבה להתיישבות?

הגוף הממשלתי האחראי על ניהול ההתיישבות ביהודה ושומרון הוא המנהל האזרחי (גוף צבאי בתוך משרד הביטחון). באופן רשמי, המנהל גם אחראי על ניהול הרכוש הנטוש ביו"ש, כולל אדמות נפקדים (כלומר תושבי האזור הערבים שנטשו ב- 1967) – והוא שומר על נכסים אלו, לכאורה עד אשר יחזרו אותם פליטים אל רכושם.

עד שזה יקרה, יכול המנהל – ובתוכו הממונה על הרכוש הממשלתי – להשכיר או להשאיל באופן זמני את השטחים (חוזה בר רשות), לשימושים שונים.

מתוך 5.6 מיליון דונם ביו"ש,  כ- 60% הם שטחי C (נמצאים בשליטה מלאה של ישראל) ומתוכם, כ- 1.4 מיליון דונם נמצאים בבעלות פרטית. השטח נחשב עד היום שטח כבוש (מבחינת ישראל), והדרך בה המדינה מנהלת את ענייני האזרחים (יהודים וערבים כאחד) היא באמצעות שלטון צבאי שמתאם מתן שירותים אזרחיים.

המנהל האזרחי אמנם אחראי גם על ההתיישבות באזור, אך בפועל איננו עובד ישירות על הקצאת הקרקעות לתושבים (יהודים וערבים כאחד). במקום זאת, את הקרקעות הוא מקצה לשני גופים: למשרד השיכון (במקרה של בניית ערים, כמו אריאל או בית"ר עלית) או לחטיבה להתיישבות (בעבור בהתיישבות "כפרית").

אפליה בין המתיישבים בחלוקת קרקעות המדינה

דו"ח מבקר המדינה משנת 2013 עסק רבות בסוגיית ניהול הקרקעות ביהודה ושומרון – והעלה עובדה מעניינת: החטיבה להתיישבות לא טרחה לגבות מהמתיישבים דמי חכירה על קרקעות שבניהולה. אף לא שקל אחד. למה הדבר דומה? לכך שרשות מקרקעי ישראל הייתה מעניקה לכם קרקע לבניית בית ביישוב שלכם – בחינם.

החטיבה טענה כי נושא גביית התשלומים נמצא בדיונים עוד משנת 2000 (כלומר 13 שנים, נכון לזמנו) – והאשימה את המנהל האזרחי במחדל. המבקר עצמו נזף גם בממונה על הרכוש הממשלתי, שגרם הפסדים של מאות מיליוני שקלים בשל אי-הגבייה – ויצר מצב של חוסר פיקוח על אדמות המדינה.

המבקר מסכם: "מצב זה יוצר אפליה בין מתיישבים אלה ובין תושבי איו"ש האחרים, כיוון שהממונה גובה דמי חכירה בגין השימוש בקרקע רק מתושבי יישובים שהקים משרד הבינוי והשיכון. בנוסף לכך, מצב זה יוצר אפליה בין תושבי היישובים שהקימה החטיבה להתיישבות באיו"ש ובין תושבי מדינת ישראל המשלמים דמי חכירה בגין השימוש שהם עושים בקרקע".

בשורה אחת: קניתם דירה בעיר אריאל – נדפקתם. גרתם בישוב כפרי שהקימה החטיבה להתיישבות – זכיתם ולא גבו מכם תשלום על הקרקע.

הדו"ח של המבקר אמנם נכתב לפני 5 שנים – אך דבר לא השתנה מאז. גם היום, אף אחד לא מעביר תשלום לקופת המדינה עבור הקרקעות שבניהול החטיבה. בדיון בכנסת שנערך לאחרונה, נציגת משרד האוצר אף כינתה את המצב הקיים "סדום ועמורה" (ראו בסרטון פה למטה).

אז למה אנחנו מספרים לכם את כל זה? מכוון שנדמה כי מטרתו של חבר הכנסת סמוטריץ' היא לממש בחוק את המצב הקיים – ובעצם לדאוג לכך כי הקרקעות ביו"ש בהתיישבות הכפרית ימשיכו להיות מחולקות ללא פיקוח, ללא יד מדינית-ממשלתית מכוונת – וללא תשלום. כפי שמספר מנכ"ל משרד החקלאות, שלמה בן אליהו, המצב הזה לא חדש ונמשך כבר עשרות שנים:

מה שמוביל אותנו לפרק הבא – שכן את הקרקעות שמקבלת החטיבה להתיישבות היא מעבירה ישירות לתושבים או לשותפות עסקית בשם "אמנה". וזה כבר מסבך את העניינים שבעתיים.

פרק 2: מי היא אמנה ואיך היא קשור לחטיבה להתיישבות?

כאמור, החטיבה להתיישבות מעבירה חלק מהקרקעות המוקצות לה לשותפות עסקית בשם "אמנה". מזכ"ל השותפות והאיש הדומיננטי בה הוא זאב חבר (זמביש), מראשי מועצת יש"ע. 

אמנה יוזמת ובונה ישובים ביו"ש – ולמרות שהיא מקבלת את הקרקעות בחינם, אין ביכולתנו לדעת את היקף העסקים שלה מאחר ומדובר בשותפות עסקית פרטית.

לאמנה חברת בת בשם "בנייני בר-אמנה" – המבצעת את הבנייה בהתנחלויות בפועל – ושני הדירקטורים היחידים שלה הם אותו זאב חבר ואדם בשם משה יוגב (שבין שלל תפקידיו הוא גם הגזבר של אמנה ודירקטור בקק"ל – וכן נחקר במסגרת פרשת "ישראל ביתנו").  

בעתירה שהוגשה לאחרונה לבג"ץ נגד בנייני בר-אמנה (עוד על כך בפרק הבא), נטען כי את הבתים אותם היא בונה על שטחים שקיבלה בחינם – היא משווקת למתיישבים כאשר השווי ה"וירטואלי" של הקרקע כלול בתוכו, לפי אזורי ביקוש. כלומר: אמנה לא משלמת על הקרקע, אבל כן מגלמת את שוויה בעת מכירת הבתים לתושבים – ועושה על כך רווח נוסף.

פרק 3: תחרות ושוק חופשי עוצרים בקו הירוק – העתירות לבג"ץ נגד אמנה

שחם נדל"ן היא חברה בנייה פרטית, שניסתה ליזום בשנת 2008 פרוייקט בנה-ביתך בישוב ברקן שבשומרון. הגבלות הבנייה באזור הכניסו את הפרויקט לקשיים, והובילו לסכסוך עסקי בין החברה ליישוב – שסופו בתביעה משפטית – שהתקבלה – וחייבה את היישוב להשתתף בעלויות הפיתוח של הפרויקט.

בעקבות הניסיון בברקן, הגישה שחם עתירה לבג"ץ בו דרשה לפתוח למכרז פרויקטים של ייזום בנייה ביהודה ושומרון. החברה לא מתעניינת בפוליטיקה – אלא בעסקים: היא רוצה לבנות בתים, למכור אותם ולהרוויח כסף. לטענת שחם נדל"ן, במצב הקיים בנייני בר-אמנה מתנהלת כמונופול, בחסות החטיבה להתיישבות – ולא מתאפשרת תחרות.

הדיון בבג"ץ על העתירה נדחה פעמים רבות. ביולי 2018 התפרסמה כתבה של משה ליכטמן בגלובס לקראת הדיון בעתירה – שלא התקיים לבסוף. גם אנחנו הלכנו לדיון שנקבע לראשית חודש דצמבר – וגם הוא נדחה ברגע האחרון (השופטים הסבירו את הדחייה ב"עניינים שלהם" והמליצו לנוכחים "להנות מיום בירושלים").

הדיון הבא נקבע לעוד כחצי שנה. אם בסופו של דבר תתקבל העתירה, אז הרי החטיבה להתיישבות לפתע תהיה מחויבות במכרזים על כל קרקע שתשווק – בדיוק כמו שנהוג בתוך תחומי הקו הירוק – על כל המשתמע מכך (כולל הרבה בירוקרטיה וזמן). את זה סמוטריץ' לא רוצה.

פרק 4: סמוטריץ' מקדים תרופה למכה

בשבועות האחרונים, כחלק מסיקור עבודתו היומיומית של סמוטריץ', כתבנו כמה פעמים על אחד הנושאים שמעסיקים אותו יותר מכל – תיקון להצעת חוק החטיבה להתיישבות, שמטרתו להעניק לחטיבה באופן רשמי זכויות בלעדיות בניהול הקרקעות בהתיישבות הכפרית ביהודה ושומרון.

ולא זאת בלבד, אחד מסעיפי הליבה של החוק המוצע הוא קיבוע הפטור ממכרזי קרקעות ביו"ש. אם הפטור יקדים בחקיקה את הפסיקה – אז הרי שבג"ץ עשוי להיאלץ לפסוק לפיו. נכון להיום, לאור התפזרות הכנסת, החוק תקוע.

התיקון לחוק שמקדם סמוטריץ' מעורר בעיות משפטיות חסרות תקדים, ובליבן הענקת זכויות קניין על קרקעות המדינה לגוף לא ממשלתי. צפינו וקראנו את כל הדיונים שהתקיימו בנושא – ולא מצאנו כמעט יועץ משפטי או משרד ממשלתי שתמכו בהצעת החוק – כולל היועמ"ש מנדלבליט, שקבע כי החוק פשוט אינו חוקתי. היחיד שלא התנגד, אגב, היה מנכ"ל משרד החקלאות. פטור ממכרזים יוצר עיוות וחוסר תחרות בשוק ובאופן טבעי עוזר למי שקרוב למקבלי ההחלטות.

החשש שמעלה החוק רחב משאלות חוקתיות מקומיות – היו שאף דאגו כי הוא עלול לסבך את ישראל בזירה הבינלאומית, מה שהוביל לקיום דיון בנושא בוועדת החוץ והביטחון.  

פנינו למשרד ראש הממשלה בשאלה האם מתקיים הליך כלשהו בנושא. מהמשרד לא נמסרה תגובה.

כיצד סמוטריץ הציל את החטיבה להתיישבות מהתייבשות בפעם הקודמת?

בפברואר 2015, בעקבות דו"ח מבקר המדינה (שהוזכר לעיל) וחוות דעת משפטית שהוציאה סגנית היועמ"ש, דינה זילבר, נדרשה המדינה להחזיר לעצמה את סמכויות ניהול הקרקעות ביהודה ושומרון. עיקר הטענה הייתה כי אם המדינה רוצה לנהל את העניינים ביו"ש – עליה לעשות זאת בעצמה, מבלי להעביר סמכויות לגוף חיצוני שאינו כפוף לאותם מגבלות וכללים להם כפופה המדינה.

אחת מטענות היועמ"ש בנוגע למצב הקיים הייתה החשש של יצירת "חצר אחורית" – בה הממשלה יכולה לבצע את פעולותיה שלא במסגרת הדין והפיקוח. כך נכתב בחוות הדעת: "עצמאות בעיצוב המדיניות על ידי גורם שאינו שלטוני; דרך העברות כספים בלתי מפוקחות; דרך פעולה שלא בהתאם לסטנדרטים המאפיינים שלטון בפעולתו […] קיומו של 'אזור דמדומים' ממשלי אליו מנוקזות סמכויות שלטוניות רחבות ומשמעותיות, לצד תקציבי עתק, המחולקים בהתאם לפרמטרים פנימיים המוחלים בחלקם באופן וולנטרי בלבד וללא בקרה אפקטיבית".

ואכן, בעקבות ההנחיה, תקציבי החטיבה מתחילים להתייבש. סמוטריץ' לא אוהב זאת – ומקדם תיקון לחוק החטיבה להתיישבות (אותו חוק שהוא מנסה בחודשים האחרים לתקן שוב, למטרת הפטור ממכרזים) באופן שיעגן את זכות המדינה לתקצב את החטיבה. זו לא תהיה הפעם הראשונה או האחרונה שסמוטריץ' ילך ראש בראש עם היועצת המשפטית זילבר.

במליאה, הקואליציה הצביעה בעד והאופוזיציה נגד (פרט לאיתן ברושי שנמנע וכל סיעת "ישראל ביתנו" שנעדרה), התיקון של סמוטריץ' עובר בהצלחה – והכסף חוזר לזרום ולמעשה מציל את החטיבה להתיישבות. התיקון משנת 2015 נוגע כאמור רק לתקציבי הממשלה – ולא להקצאת קרקעות או פטור ממכרזים – וזו הסיבה שסמוטריץ' פעל במרץ, עד פיזור הכנסת, כדי לקדם את התיקון הנוסף.

פרק 5: אמנה היא תורמת מאוד גדולה לרגבים

העמותה שמזוהה יותר מכל עם בצלאל סמוטריץ' היא "רגבים". עד להיבחרו לכנסת, היה סמוטריץ' מורשה חתימה בעמותה ורכז פעילות בה – ולפני כן אף החזיק בתפקיד המנכ"ל. סמוטריץ' אוהב להזכיר את העמותה על דוכן הכנסת, להיפגש עם אנשיה ואף להדריך חברי כנסת אחרים במסגרת סיורים שרגבים מארגנת.

חאן אל אחמר – כל האמת בפנים!(חשוב מאוד להקשיב להכל ולהעביר הלאה את הפרטים האמיתיים)^^במהלך היום הזה סיירנו בשטח עם סגנית שר החוץ ח"כ Tzipi Hotovely – ציפי חוטובלי וח"כ יהודה גליק – Yehudah Glickשהגיעו ללמוד את המציאות בשטח, החל מתוכנית פיאד, דרך המימון האירופי והמשמעויות הגאו-אסטרטגיות הכרוכות בסוגיה, ולמה לממשלת ישראל פשוט אסור להתקפל.ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהשתתף בחלק מהיום הזה, מסכם את הסיפור של 'חאן אל אחמר' מההתחלה ועד הסוף – מומלץ לצפות, להקשיב טוב וכמובן – לשתף.^^רגבים,מחזירים את הריבונות למדינה

Posted by ‎תנועת רגבים‎ on Monday, October 22, 2018

כחלק מפעילותה, רגבים מפעילה לוביסטים בכנסת ( "ריפבליק יועצים"), וחלק גדול מהוצאות העמותה הן עבור הגשת תביעות לבג"ץ נגד מדינת ישראל. ב- 2017 לבדה הוציאה העמותה למעלה ממיליון שקל על ייעוץ משפטי.

עמותת רגבים - שינוי מטרות, שם והתנהלות תקינה

מטרתה הנוכחית של עמותת רגבים: "עידוד ופיתוח התיישבות תוך חיזוק מוסדות השלטון המדינה וקיום מעקב ובקרה על יישומן של כללי מנהל תקין ועל טוהר המידות בשירות הציבורי וכן שמירה על איכות הסביבה בכל הנוגע למדיניות הקרקעית של ישראל. הגנה על זכויות האזרח בישראל, ובכלל זה הזכויות בישראל ובכלל זה הזכות לדיור, לשמירה על הקניין ולחלוקה שיוויונית וצודקת של המשאבים הציבוריים. לפעול להשגת המטרות הנ"ל תוך שימוש בכל הכלים הקיימים בחוק ובכלל זה בכלים משפטיים".

ניסוח המטרות עבר שינויים ותיקונים לאורך השנים. כך לדוגמא כאשר הוקמה בשנת 2006, מטרתה הוגדרה כך: "שמירה על אדמות ונכסי הלאום ופיתוח התיישבות בכל מרחבי ארץ ישראל תוך שימוש בכל הכלים הקיימים במסגרת החוק ובכלל זה בכלים משפטיים".

ולא רק מטרות העמותה השתנו – אלא גם השם. ב- 2009 שינה סמוטריץ' את שמה מ"התנועה לשמירת אדמות הלאום" ל"רגבים". בקשת השינוי נדחתה בתחילה בידי רשם העמותות בטענה כי השם עשוי לבלבל את הציבור. סמוטריץ' התעקש והחזיר במכתב בו הוא מסביר את החשיבות: "שינוי שמה של העמותה נעשה כדי למנוע 'לזות שפתיים' ולהסיר חשש כי המונח 'אדמות הלאום' המצוי בשמה הנוכחי של העמותה עלול לרמז על פעילות השנויה במחלוקת ציבורית ו/או פוליטית בחברה הישראלית". שם העמותה משתנה בהצלחה.

משהו שחשוב לומר: העמותה מתנהלת באופן תקין ובהתאם לכל הנהלים. בשנת 2014 בוצעה בעמותה ביקורת עומק מטעם משרד המשפטים – ביקורת שהניבה לא יותר מכמה ממצאים (לדוגמא, היעדר בקרה שוטפת על תקציב העמותה וניהול ראוי לנוכחות העובדים). ליקויים פעוטים בהשוואה לביקורות עומק של עמותות אחרות שבדקנו בעבר.

עוד נוסיף כי גם בדו"ח מבקר המדינה שעסק במועצת מטה בנימין – עליו כתבנו בסיקור הצל השישי – אוזכרה העמותה, אך לא הואשמה בפעילות שאינה תקינה. עם זאת, הדו"ח איים על המשך התמיכה שרגבים יכולה לקבל מהמועצה בשיטת "תפירת התמיכות" שהונהגה עד אז (כך לפי הדו"ח).

הכסף שמגיע מבניין בר-אמנה לרגבים

תקציב עמותת רגבים לשנת 2017 (האחרון שדווח) נבנה מתמיכות ממשלתיות בגובה 500 אלף שקל, תרומות ישירות של 3.8 מיליון שקל ועוד כ- 900 אלף שקל ממתן שירותים.

לעמותה מגוון תורמים, הגדולים שבהם הם מחו"ל ונותנים מאות אלפי שקלים כל אחד: "הקרן לנחלת עצמאות", Gates of Mercy" ולאחרונה גם "Central Fund of Israel". נוסף לכך ישנם עוד מספר תורמים פרטיים, המוכר שבהם הוא איש העסקים רמי לוי – שתרם לעמותה 200 אלף שקל בשנה החולפת.

תורמת בולטת נוספת היא לא אחרת מחברת "בניין בר-אמנה", שמעבירה מאז 2012 מאות אלפי שקלים בשנה לעמותת רגבים. 2.1 מיליון שקל במצטבר בשש שנים:

שנה תרומה (באלפים)
2012 500
2013 300
2014 200
2015 400
2016 500
2017 200

אם בניין בר אמנה הייתה חברה שמתחרה בשוק חופשי לא היינו אפילו טורחים לציין את "רגבים" (אליהם אין לנו טענה). הבעיה טמונה בכך שהחברה מקבלת את אמצעי הייצור היקר ביותר שלה – הקרקע – חינם. הרווח שהחברה עושה מכך מחולק מחדש לעמותות על פי שיקול דעתה הפרטי, למרות שמקורו ציבורי, וכך עוברים כספים ללא מכרזים ומחולקים ללא תקנות וללא שוויון.

השאלות שהפננו להתייחסות הגורמים הרלוונטים וטרם זכו למענה

החטיבה להתיישבות:

  • מה נוהל הקצאת הקרקעות לאמנה?
  • האם החטיבה להתיישבות תומכת במכרז לקרקעות שזו מקבלת מהמנהל האזרחי? אם לא מדוע?
  • האם ישנן חברות נוספות שזוכות לפטור ממכרזים, כדוגמת אמנה?

אמנה ובנייני בר-אמנה:

  • מהו נוהל הקצאת הקרקעות בין אמנה לבנייני בר-אמנה?
  • מה אחוז העמלה שמרוויחה אמנה ממכירת בתים של בנייני בר-אמנה, אם בכלל?
  • לאילו עמותות תרמה בנייני בר-אמנה כספים בשלוש השנים האחרונות ומה גובה התרומות השנתי?

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע שמיני

השבוע: סמוטריץ' מנצל את חולשת הממשלה ומקדם חקיקה בקצב חסר תקדים, נלחם נגד מנהל תקין כאשר זה נוגע לחטיבה להתיישבות, קורא לעצירת ערבים על כביש 60 – ופולו-אפ על סיקור קודם: אנחנו מגלים כי חוק האגודות השיתופיות דווקא כן רלוונטי ליהודה ושומרון

המשך קריאה…

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע חמישי

השבוע: סמוטריץ' מתנצל בפני לאה פדידה על מעידת לשונו, אנחנו מביאים תקציר של "תוכנית ההכרעה" של סמוטריץ' לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני וגם מציגים את "מדד ההצבעות" החדש שלנו

המשך קריאה…

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע רביעי

השבוע: נמצא אתר האינטרנט של סמוטריץ' – והוא מקדם מדינה עם זכויות יתר ליהודים, סמוטריץ' הולך ראש בראש מול יו"ר האופוזיציה ציפי לבני, היועצת המשפטית דינה זילבר ממשיכה לקלקל את החגיגה, וגם עוקבים אחר חוסר הנוכחות של "הרשימה המשותפת" במליאה

המשך קריאה…

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע שלישי

בשבוע השלישי לסיקור: סמוטריץ' מנסה להעביר עוד כוח לחטיבה להתיישבות ונתקל ביועצת משפטית עיקשת, מגן על עובד ציבור שמכפיש את מוסדות המדינה וממשיך לעבוד בכל הכוח במליאה ובוועדות

המשך קריאה…

ועדת שרים לחקיקה – האנציקלופדיה המלאה לאיך פועלת הכנסת האמיתית של מדינת ישראל

כל מה שלימדו אתכם בשיעורי אזרחות – זה שקר. טוב, לא שקר, פשוט לא מדויק ברמה מחרידה. זוכרים את שרשרת החקיקה (טרומית, ראשונה וכו')? בינה לבין המציאות אין כמעט כלום. האם חוק יעבור – את זה לא מחליטים ח"כים לפי צו ליבם. אפילו לא לפי ההסכם הקואליציוני שנחתם אחרי הבחירות. המשך קריאה…

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע שני

שבוע שני לסיקור הצל של בצלאל סמוטריץ', והפעם: עוד חוק בדרכו לרשומות, 3,456 ש"ח על אתר אינטרנט נעלם וניסיון לעקוף את כל הגורמים המשפטיים. בפינת התגובות: התעלמות. וגם בונוס: חוקרים לעומק את הקומבינה שמאפשרת לכל חברי הכנסת להבריז מהכנסת בימי שלישי.

המשך קריאה…