פוסטים

תחקיר שקוף: "ללא סמכות, בניגוד לדין, בניגוד למנהל" – מאבקו של סמוטריץ' לבנייה בלתי מפוקחת בשטחים

סיקור צל סמוטריץ' – שבוע 9: פעולות הבנייה והפיתוח של החטיבה להתיישבות מתבצעות ברובן דרך ארגון בודד בשם "אמנה", בראשו עומד זאב חבר (זמביש) • עתירה שהוגשה לאחרונה לבג"ץ פועלת לביטול הבלעדיות של החטיבה להתיישבות ואמנה בפיתוח יהודה ושומרון • במקביל, קידם בחודשים האחרונים בצלאל סמוטריץ' חוק שיעביר רשמית את הסמכויות לניהול הקרקעות ביו"ש לידי החטיבה להתיישבות • הצעת החוק מעוררת התנגדות הן בקרב גורמים משפטיים והן מחשש לפגיעה ביחסים הבינלאומיים של ישראל • אמנה היא מהתורמים הבולטים לעמותת "רגבים", אותה ייסד וניהל סמוטריץ' עד שנבחר לכנסת

| עידן בנימין |

"ללא סמכות, בניגוד לדין, בניגוד למנהל" – אלו דבריו של מנכ"ל משרד החקלאות, שלמה בן אליהו, בתיאורו את האופן שבו מתנהלת הבנייה ביהודה ושומרון כיום. בן אליהו מבקש, לצד בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי), להכשיר בחוק בדיוק את ההתנהלות הבעייתית הזו – בניהולה של החטיבה להתיישבות.

התחקיר היום מגיע כחלק מסיקור הצל של סמוטריץ'. בישורת האחרונה, נקדיש את שתי הכתבות הקרובות לתחקירי עומק שנולדו מהסיקור המתמשך – ולא היו מתאפשרים ללא הגב של התומכים שלנו. המטרה: להביא תמונה כוללת ורחבה שמסבירה את פעילותו הענפה בכנסת, ומעבר לה.

תזכורת: מדוע יצאנו לסיקור צמוד של בצלאל סמוטריץ?

את סיקורי הצל של שקוף בוחרים למעלה מ- 1600 המוציאים לאור שלנו – בהצבעה דמוקרטית. שמו של סמוטריץ' הועלה להצבעה, בין היתר, במטרה לבחון אם האידיאולוגיה שלו (כפי שהיא מתבטאת בהופעותיו בתקשורת), אכן באה לידי ביטוי בעבודתו הפרלמנטרית.

סמוטריץ' הוא חבר כנסת חדש, אך בולט ומשפיע (זה מכבר הוא פרסם סרטון משעשע שמדגים כיצד חלק מחברי הכנסת תופסים אותו). הוא החל לכהן לראשונה בכנסת הנוכחית – לאחר שמפלגתו, האיחוד הלאומי–תקומה, התמודדה בבחירות ברשימה משולבת עם הבית היהודי. הוא משמש כסגן יושב-ראש הכנסת, חבר בוועדת הכספים, בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בוועדה לביקורת המדינה וגם בוועדה שדנה בחוק הגיוס.

הלוואי שהיה ביכולתנו להעמיד כתב צל לכל חבר וחברת כנסת, כל שבוע ולאורך כל הקדנציה. ייקח זמן להגיע לשם – אבל בזכות התומכים הקבועים של שקוף (המוציאים לאור, מו"לים) – אנחנו מצמצמים את הפער. לאחר סיקורי הצל של מיקי זוהר (הליכוד) וציפי לבני (המחנה הציוני), סיקרנו בחודשיים האחרונים את ח"כ סמוטריץ' – ובחנו אותו באותם פרמטרים בדיוק בהם בדקנו את עבודת חברי הכנסת בעבר.

מהמעקב אחריו בשבועות האחרונים למדנו כי סמוטריץ' הוא אולי חבר הכנסת הכי יעיל, שיטתי וממוקד בכנסת הנוכחית. שיחות רבות עם מקורות שונים, הראו לנו כי לא רק אנחנו חושבים כך.

החקיקה היא הכלי המרכזי בו סמוטריץ' משתמש לקידום האידיאולוגיה שלו; חקיקה מסובכת, עם השלכות נרחבות וחסרות תקדים, שלעיתים רק הוא ומועדון מצומצם של משפטנים באמת מבינים. השבוע נתמקד בהליך הפטור ממכרזים של החטיבה להתיישבות, והאופן שבו כספי משלם המיסים הישראלי זורמים לעמותות שונות – ללא בקרה ומבלי כל דאגה למנהל תקין.

*

כרוניקה של פטור ממכרזים – פרקי התחקיר:

*

פרק 1: מי היא החטיבה להתיישבות?

בוודאי כבר התרגלתם לשמוע על "החטיבה להתיישבות" כחלק בלתי נפרד מכל דיון בכנסת על ניהול הקרקעות ביהודה ושומרון ובעיקר הקשר להעברות תקציביות שונות. אך מהו בעצם הגוף הזה?

החטיבה להתיישבות – בזכות השתייכותה להסתדרות הציונית – היא ישות משפטית חריגה הנהנית מחוק מיוחד, שמעניק לה (וגם לסוכנות היהודית, אגב) פטור מתשלום מיסים ופטור מהצורך להתמודד במכרזים בעת מתן שירותים לממשלה. במילים אחרות: ההסתדרות הציונית, והחטיבה להתיישבות שבתוכה, הם גופים שאינם ממשלתיים – אך מהווים זרוע ביצועית של הממשלה הפטורה מהשתתפות במכרזים (נקודה בעייתית שמבקר המדינה העיר עליה בדו"ח לפני שנתיים).

מאחר והחטיבה אינה כפופה לנציבות שירות המדינה (בניגוד למשרדי הממשלה) – היא בפועל גוף פוליטי בו מחולקים התפקידים הבכירים בין המפלגות השולטות, ולא בהכרח לפי שיקולים מקצועיים גרידא.

כיום, מתוקף החלטות ממשלה, החטיבה להתיישבות מפוקחת בידי שר החקלאות ופיתוח הכפר, אורי אריאל, חבר מפלגתו היחידי של סמוטריץ' בכנסת (האיחוד הלאומי-תקומה).

רקע חשוב: כיצד עוברות הקרקעות מהמדינה לחטיבה להתיישבות?

הגוף הממשלתי האחראי על ניהול ההתיישבות ביהודה ושומרון הוא המנהל האזרחי (גוף צבאי בתוך משרד הביטחון). באופן רשמי, המנהל גם אחראי על ניהול הרכוש הנטוש ביו"ש, כולל אדמות נפקדים (כלומר תושבי האזור הערבים שנטשו ב- 1967) – והוא שומר על נכסים אלו, לכאורה עד אשר יחזרו אותם פליטים אל רכושם.

עד שזה יקרה, יכול המנהל – ובתוכו הממונה על הרכוש הממשלתי – להשכיר או להשאיל באופן זמני את השטחים (חוזה בר רשות), לשימושים שונים.

מתוך 5.6 מיליון דונם ביו"ש,  כ- 60% הם שטחי C (נמצאים בשליטה מלאה של ישראל) ומתוכם, כ- 1.4 מיליון דונם נמצאים בבעלות פרטית. השטח נחשב עד היום שטח כבוש (מבחינת ישראל), והדרך בה המדינה מנהלת את ענייני האזרחים (יהודים וערבים כאחד) היא באמצעות שלטון צבאי שמתאם מתן שירותים אזרחיים.

המנהל האזרחי אמנם אחראי גם על ההתיישבות באזור, אך בפועל איננו עובד ישירות על הקצאת הקרקעות לתושבים (יהודים וערבים כאחד). במקום זאת, את הקרקעות הוא מקצה לשני גופים: למשרד השיכון (במקרה של בניית ערים, כמו אריאל או בית"ר עלית) או לחטיבה להתיישבות (בעבור בהתיישבות "כפרית").

אפליה בין המתיישבים בחלוקת קרקעות המדינה

דו"ח מבקר המדינה משנת 2013 עסק רבות בסוגיית ניהול הקרקעות ביהודה ושומרון – והעלה עובדה מעניינת: החטיבה להתיישבות לא טרחה לגבות מהמתיישבים דמי חכירה על קרקעות שבניהולה. אף לא שקל אחד. למה הדבר דומה? לכך שרשות מקרקעי ישראל הייתה מעניקה לכם קרקע לבניית בית ביישוב שלכם – בחינם.

החטיבה טענה כי נושא גביית התשלומים נמצא בדיונים עוד משנת 2000 (כלומר 13 שנים, נכון לזמנו) – והאשימה את המנהל האזרחי במחדל. המבקר עצמו נזף גם בממונה על הרכוש הממשלתי, שגרם הפסדים של מאות מיליוני שקלים בשל אי-הגבייה – ויצר מצב של חוסר פיקוח על אדמות המדינה.

המבקר מסכם: "מצב זה יוצר אפליה בין מתיישבים אלה ובין תושבי איו"ש האחרים, כיוון שהממונה גובה דמי חכירה בגין השימוש בקרקע רק מתושבי יישובים שהקים משרד הבינוי והשיכון. בנוסף לכך, מצב זה יוצר אפליה בין תושבי היישובים שהקימה החטיבה להתיישבות באיו"ש ובין תושבי מדינת ישראל המשלמים דמי חכירה בגין השימוש שהם עושים בקרקע".

בשורה אחת: קניתם דירה בעיר אריאל – נדפקתם. גרתם בישוב כפרי שהקימה החטיבה להתיישבות – זכיתם ולא גבו מכם תשלום על הקרקע.

הדו"ח של המבקר אמנם נכתב לפני 5 שנים – אך דבר לא השתנה מאז. גם היום, אף אחד לא מעביר תשלום לקופת המדינה עבור הקרקעות שבניהול החטיבה. בדיון בכנסת שנערך לאחרונה, נציגת משרד האוצר אף כינתה את המצב הקיים "סדום ועמורה" (ראו בסרטון פה למטה).

אז למה אנחנו מספרים לכם את כל זה? מכוון שנדמה כי מטרתו של חבר הכנסת סמוטריץ' היא לממש בחוק את המצב הקיים – ובעצם לדאוג לכך כי הקרקעות ביו"ש בהתיישבות הכפרית ימשיכו להיות מחולקות ללא פיקוח, ללא יד מדינית-ממשלתית מכוונת – וללא תשלום. כפי שמספר מנכ"ל משרד החקלאות, שלמה בן אליהו, המצב הזה לא חדש ונמשך כבר עשרות שנים:

מה שמוביל אותנו לפרק הבא – שכן את הקרקעות שמקבלת החטיבה להתיישבות היא מעבירה ישירות לתושבים או לשותפות עסקית בשם "אמנה". וזה כבר מסבך את העניינים שבעתיים.

פרק 2: מי היא אמנה ואיך היא קשור לחטיבה להתיישבות?

כאמור, החטיבה להתיישבות מעבירה חלק מהקרקעות המוקצות לה לשותפות עסקית בשם "אמנה". מזכ"ל השותפות והאיש הדומיננטי בה הוא זאב חבר (זמביש), מראשי מועצת יש"ע. 

אמנה יוזמת ובונה ישובים ביו"ש – ולמרות שהיא מקבלת את הקרקעות בחינם, אין ביכולתנו לדעת את היקף העסקים שלה מאחר ומדובר בשותפות עסקית פרטית.

לאמנה חברת בת בשם "בנייני בר-אמנה" – המבצעת את הבנייה בהתנחלויות בפועל – ושני הדירקטורים היחידים שלה הם אותו זאב חבר ואדם בשם משה יוגב (שבין שלל תפקידיו הוא גם הגזבר של אמנה ודירקטור בקק"ל – וכן נחקר במסגרת פרשת "ישראל ביתנו").  

בעתירה שהוגשה לאחרונה לבג"ץ נגד בנייני בר-אמנה (עוד על כך בפרק הבא), נטען כי את הבתים אותם היא בונה על שטחים שקיבלה בחינם – היא משווקת למתיישבים כאשר השווי ה"וירטואלי" של הקרקע כלול בתוכו, לפי אזורי ביקוש. כלומר: אמנה לא משלמת על הקרקע, אבל כן מגלמת את שוויה בעת מכירת הבתים לתושבים – ועושה על כך רווח נוסף.

פרק 3: תחרות ושוק חופשי עוצרים בקו הירוק – העתירות לבג"ץ נגד אמנה

שחם נדל"ן היא חברה בנייה פרטית, שניסתה ליזום בשנת 2008 פרוייקט בנה-ביתך בישוב ברקן שבשומרון. הגבלות הבנייה באזור הכניסו את הפרויקט לקשיים, והובילו לסכסוך עסקי בין החברה ליישוב – שסופו בתביעה משפטית – שהתקבלה – וחייבה את היישוב להשתתף בעלויות הפיתוח של הפרויקט.

בעקבות הניסיון בברקן, הגישה שחם עתירה לבג"ץ בו דרשה לפתוח למכרז פרויקטים של ייזום בנייה ביהודה ושומרון. החברה לא מתעניינת בפוליטיקה – אלא בעסקים: היא רוצה לבנות בתים, למכור אותם ולהרוויח כסף. לטענת שחם נדל"ן, במצב הקיים בנייני בר-אמנה מתנהלת כמונופול, בחסות החטיבה להתיישבות – ולא מתאפשרת תחרות.

הדיון בבג"ץ על העתירה נדחה פעמים רבות. ביולי 2018 התפרסמה כתבה של משה ליכטמן בגלובס לקראת הדיון בעתירה – שלא התקיים לבסוף. גם אנחנו הלכנו לדיון שנקבע לראשית חודש דצמבר – וגם הוא נדחה ברגע האחרון (השופטים הסבירו את הדחייה ב"עניינים שלהם" והמליצו לנוכחים "להנות מיום בירושלים").

הדיון הבא נקבע לעוד כחצי שנה. אם בסופו של דבר תתקבל העתירה, אז הרי החטיבה להתיישבות לפתע תהיה מחויבות במכרזים על כל קרקע שתשווק – בדיוק כמו שנהוג בתוך תחומי הקו הירוק – על כל המשתמע מכך (כולל הרבה בירוקרטיה וזמן). את זה סמוטריץ' לא רוצה.

פרק 4: סמוטריץ' מקדים תרופה למכה

בשבועות האחרונים, כחלק מסיקור עבודתו היומיומית של סמוטריץ', כתבנו כמה פעמים על אחד הנושאים שמעסיקים אותו יותר מכל – תיקון להצעת חוק החטיבה להתיישבות, שמטרתו להעניק לחטיבה באופן רשמי זכויות בלעדיות בניהול הקרקעות בהתיישבות הכפרית ביהודה ושומרון.

ולא זאת בלבד, אחד מסעיפי הליבה של החוק המוצע הוא קיבוע הפטור ממכרזי קרקעות ביו"ש. אם הפטור יקדים בחקיקה את הפסיקה – אז הרי שבג"ץ עשוי להיאלץ לפסוק לפיו. נכון להיום, לאור התפזרות הכנסת, החוק תקוע.

התיקון לחוק שמקדם סמוטריץ' מעורר בעיות משפטיות חסרות תקדים, ובליבן הענקת זכויות קניין על קרקעות המדינה לגוף לא ממשלתי. צפינו וקראנו את כל הדיונים שהתקיימו בנושא – ולא מצאנו כמעט יועץ משפטי או משרד ממשלתי שתמכו בהצעת החוק – כולל היועמ"ש מנדלבליט, שקבע כי החוק פשוט אינו חוקתי. היחיד שלא התנגד, אגב, היה מנכ"ל משרד החקלאות. פטור ממכרזים יוצר עיוות וחוסר תחרות בשוק ובאופן טבעי עוזר למי שקרוב למקבלי ההחלטות.

החשש שמעלה החוק רחב משאלות חוקתיות מקומיות – היו שאף דאגו כי הוא עלול לסבך את ישראל בזירה הבינלאומית, מה שהוביל לקיום דיון בנושא בוועדת החוץ והביטחון.  

פנינו למשרד ראש הממשלה בשאלה האם מתקיים הליך כלשהו בנושא. מהמשרד לא נמסרה תגובה.

כיצד סמוטריץ הציל את החטיבה להתיישבות מהתייבשות בפעם הקודמת?

בפברואר 2015, בעקבות דו"ח מבקר המדינה (שהוזכר לעיל) וחוות דעת משפטית שהוציאה סגנית היועמ"ש, דינה זילבר, נדרשה המדינה להחזיר לעצמה את סמכויות ניהול הקרקעות ביהודה ושומרון. עיקר הטענה הייתה כי אם המדינה רוצה לנהל את העניינים ביו"ש – עליה לעשות זאת בעצמה, מבלי להעביר סמכויות לגוף חיצוני שאינו כפוף לאותם מגבלות וכללים להם כפופה המדינה.

אחת מטענות היועמ"ש בנוגע למצב הקיים הייתה החשש של יצירת "חצר אחורית" – בה הממשלה יכולה לבצע את פעולותיה שלא במסגרת הדין והפיקוח. כך נכתב בחוות הדעת: "עצמאות בעיצוב המדיניות על ידי גורם שאינו שלטוני; דרך העברות כספים בלתי מפוקחות; דרך פעולה שלא בהתאם לסטנדרטים המאפיינים שלטון בפעולתו […] קיומו של 'אזור דמדומים' ממשלי אליו מנוקזות סמכויות שלטוניות רחבות ומשמעותיות, לצד תקציבי עתק, המחולקים בהתאם לפרמטרים פנימיים המוחלים בחלקם באופן וולנטרי בלבד וללא בקרה אפקטיבית".

ואכן, בעקבות ההנחיה, תקציבי החטיבה מתחילים להתייבש. סמוטריץ' לא אוהב זאת – ומקדם תיקון לחוק החטיבה להתיישבות (אותו חוק שהוא מנסה בחודשים האחרים לתקן שוב, למטרת הפטור ממכרזים) באופן שיעגן את זכות המדינה לתקצב את החטיבה. זו לא תהיה הפעם הראשונה או האחרונה שסמוטריץ' ילך ראש בראש עם היועצת המשפטית זילבר.

במליאה, הקואליציה הצביעה בעד והאופוזיציה נגד (פרט לאיתן ברושי שנמנע וכל סיעת "ישראל ביתנו" שנעדרה), התיקון של סמוטריץ' עובר בהצלחה – והכסף חוזר לזרום ולמעשה מציל את החטיבה להתיישבות. התיקון משנת 2015 נוגע כאמור רק לתקציבי הממשלה – ולא להקצאת קרקעות או פטור ממכרזים – וזו הסיבה שסמוטריץ' פעל במרץ, עד פיזור הכנסת, כדי לקדם את התיקון הנוסף.

פרק 5: אמנה היא תורמת מאוד גדולה לרגבים

העמותה שמזוהה יותר מכל עם בצלאל סמוטריץ' היא "רגבים". עד להיבחרו לכנסת, היה סמוטריץ' מורשה חתימה בעמותה ורכז פעילות בה – ולפני כן אף החזיק בתפקיד המנכ"ל. סמוטריץ' אוהב להזכיר את העמותה על דוכן הכנסת, להיפגש עם אנשיה ואף להדריך חברי כנסת אחרים במסגרת סיורים שרגבים מארגנת.

חאן אל אחמר – כל האמת בפנים!(חשוב מאוד להקשיב להכל ולהעביר הלאה את הפרטים האמיתיים)^^במהלך היום הזה סיירנו בשטח עם סגנית שר החוץ ח"כ Tzipi Hotovely – ציפי חוטובלי וח"כ יהודה גליק – Yehudah Glickשהגיעו ללמוד את המציאות בשטח, החל מתוכנית פיאד, דרך המימון האירופי והמשמעויות הגאו-אסטרטגיות הכרוכות בסוגיה, ולמה לממשלת ישראל פשוט אסור להתקפל.ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהשתתף בחלק מהיום הזה, מסכם את הסיפור של 'חאן אל אחמר' מההתחלה ועד הסוף – מומלץ לצפות, להקשיב טוב וכמובן – לשתף.^^רגבים,מחזירים את הריבונות למדינה

Posted by ‎תנועת רגבים‎ on Monday, October 22, 2018

כחלק מפעילותה, רגבים מפעילה לוביסטים בכנסת ( "ריפבליק יועצים"), וחלק גדול מהוצאות העמותה הן עבור הגשת תביעות לבג"ץ נגד מדינת ישראל. ב- 2017 לבדה הוציאה העמותה למעלה ממיליון שקל על ייעוץ משפטי.

עמותת רגבים - שינוי מטרות, שם והתנהלות תקינה

מטרתה הנוכחית של עמותת רגבים: "עידוד ופיתוח התיישבות תוך חיזוק מוסדות השלטון המדינה וקיום מעקב ובקרה על יישומן של כללי מנהל תקין ועל טוהר המידות בשירות הציבורי וכן שמירה על איכות הסביבה בכל הנוגע למדיניות הקרקעית של ישראל. הגנה על זכויות האזרח בישראל, ובכלל זה הזכויות בישראל ובכלל זה הזכות לדיור, לשמירה על הקניין ולחלוקה שיוויונית וצודקת של המשאבים הציבוריים. לפעול להשגת המטרות הנ"ל תוך שימוש בכל הכלים הקיימים בחוק ובכלל זה בכלים משפטיים".

ניסוח המטרות עבר שינויים ותיקונים לאורך השנים. כך לדוגמא כאשר הוקמה בשנת 2006, מטרתה הוגדרה כך: "שמירה על אדמות ונכסי הלאום ופיתוח התיישבות בכל מרחבי ארץ ישראל תוך שימוש בכל הכלים הקיימים במסגרת החוק ובכלל זה בכלים משפטיים".

ולא רק מטרות העמותה השתנו – אלא גם השם. ב- 2009 שינה סמוטריץ' את שמה מ"התנועה לשמירת אדמות הלאום" ל"רגבים". בקשת השינוי נדחתה בתחילה בידי רשם העמותות בטענה כי השם עשוי לבלבל את הציבור. סמוטריץ' התעקש והחזיר במכתב בו הוא מסביר את החשיבות: "שינוי שמה של העמותה נעשה כדי למנוע 'לזות שפתיים' ולהסיר חשש כי המונח 'אדמות הלאום' המצוי בשמה הנוכחי של העמותה עלול לרמז על פעילות השנויה במחלוקת ציבורית ו/או פוליטית בחברה הישראלית". שם העמותה משתנה בהצלחה.

משהו שחשוב לומר: העמותה מתנהלת באופן תקין ובהתאם לכל הנהלים. בשנת 2014 בוצעה בעמותה ביקורת עומק מטעם משרד המשפטים – ביקורת שהניבה לא יותר מכמה ממצאים (לדוגמא, היעדר בקרה שוטפת על תקציב העמותה וניהול ראוי לנוכחות העובדים). ליקויים פעוטים בהשוואה לביקורות עומק של עמותות אחרות שבדקנו בעבר.

עוד נוסיף כי גם בדו"ח מבקר המדינה שעסק במועצת מטה בנימין – עליו כתבנו בסיקור הצל השישי – אוזכרה העמותה, אך לא הואשמה בפעילות שאינה תקינה. עם זאת, הדו"ח איים על המשך התמיכה שרגבים יכולה לקבל מהמועצה בשיטת "תפירת התמיכות" שהונהגה עד אז (כך לפי הדו"ח).

הכסף שמגיע מבניין בר-אמנה לרגבים

תקציב עמותת רגבים לשנת 2017 (האחרון שדווח) נבנה מתמיכות ממשלתיות בגובה 500 אלף שקל, תרומות ישירות של 3.8 מיליון שקל ועוד כ- 900 אלף שקל ממתן שירותים.

לעמותה מגוון תורמים, הגדולים שבהם הם מחו"ל ונותנים מאות אלפי שקלים כל אחד: "הקרן לנחלת עצמאות", Gates of Mercy" ולאחרונה גם "Central Fund of Israel". נוסף לכך ישנם עוד מספר תורמים פרטיים, המוכר שבהם הוא איש העסקים רמי לוי – שתרם לעמותה 200 אלף שקל בשנה החולפת.

תורמת בולטת נוספת היא לא אחרת מחברת "בניין בר-אמנה", שמעבירה מאז 2012 מאות אלפי שקלים בשנה לעמותת רגבים. 2.1 מיליון שקל במצטבר בשש שנים:

שנה תרומה (באלפים)
2012 500
2013 300
2014 200
2015 400
2016 500
2017 200

אם בניין בר אמנה הייתה חברה שמתחרה בשוק חופשי לא היינו אפילו טורחים לציין את "רגבים" (אליהם אין לנו טענה). הבעיה טמונה בכך שהחברה מקבלת את אמצעי הייצור היקר ביותר שלה – הקרקע – חינם. הרווח שהחברה עושה מכך מחולק מחדש לעמותות על פי שיקול דעתה הפרטי, למרות שמקורו ציבורי, וכך עוברים כספים ללא מכרזים ומחולקים ללא תקנות וללא שוויון.

השאלות שהפננו להתייחסות הגורמים הרלוונטים וטרם זכו למענה

החטיבה להתיישבות:

  • מה נוהל הקצאת הקרקעות לאמנה?
  • האם החטיבה להתיישבות תומכת במכרז לקרקעות שזו מקבלת מהמנהל האזרחי? אם לא מדוע?
  • האם ישנן חברות נוספות שזוכות לפטור ממכרזים, כדוגמת אמנה?

אמנה ובנייני בר-אמנה:

  • מהו נוהל הקצאת הקרקעות בין אמנה לבנייני בר-אמנה?
  • מה אחוז העמלה שמרוויחה אמנה ממכירת בתים של בנייני בר-אמנה, אם בכלל?
  • לאילו עמותות תרמה בנייני בר-אמנה כספים בשלוש השנים האחרונות ומה גובה התרומות השנתי?

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע שמיני

השבוע: סמוטריץ' מנצל את חולשת הממשלה ומקדם חקיקה בקצב חסר תקדים, נלחם נגד מנהל תקין כאשר זה נוגע לחטיבה להתיישבות, קורא לעצירת ערבים על כביש 60 – ופולו-אפ על סיקור קודם: אנחנו מגלים כי חוק האגודות השיתופיות דווקא כן רלוונטי ליהודה ושומרון

המשך קריאה…

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע חמישי

השבוע: סמוטריץ' מתנצל בפני לאה פדידה על מעידת לשונו, אנחנו מביאים תקציר של "תוכנית ההכרעה" של סמוטריץ' לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני וגם מציגים את "מדד ההצבעות" החדש שלנו

המשך קריאה…

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע רביעי

השבוע: נמצא אתר האינטרנט של סמוטריץ' – והוא מקדם מדינה עם זכויות יתר ליהודים, סמוטריץ' הולך ראש בראש מול יו"ר האופוזיציה ציפי לבני, היועצת המשפטית דינה זילבר ממשיכה לקלקל את החגיגה, וגם עוקבים אחר חוסר הנוכחות של "הרשימה המשותפת" במליאה

המשך קריאה…

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע שלישי

בשבוע השלישי לסיקור: סמוטריץ' מנסה להעביר עוד כוח לחטיבה להתיישבות ונתקל ביועצת משפטית עיקשת, מגן על עובד ציבור שמכפיש את מוסדות המדינה וממשיך לעבוד בכל הכוח במליאה ובוועדות

המשך קריאה…

ועדת שרים לחקיקה – האנציקלופדיה המלאה לאיך פועלת הכנסת האמיתית של מדינת ישראל

כל מה שלימדו אתכם בשיעורי אזרחות – זה שקר. טוב, לא שקר, פשוט לא מדויק ברמה מחרידה. זוכרים את שרשרת החקיקה (טרומית, ראשונה וכו')? בינה לבין המציאות אין כמעט כלום. האם חוק יעבור – את זה לא מחליטים ח"כים לפי צו ליבם. אפילו לא לפי ההסכם הקואליציוני שנחתם אחרי הבחירות. המשך קריאה…

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע שני

שבוע שני לסיקור הצל של בצלאל סמוטריץ', והפעם: עוד חוק בדרכו לרשומות, 3,456 ש"ח על אתר אינטרנט נעלם וניסיון לעקוף את כל הגורמים המשפטיים. בפינת התגובות: התעלמות. וגם בונוס: חוקרים לעומק את הקומבינה שמאפשרת לכל חברי הכנסת להבריז מהכנסת בימי שלישי.

המשך קריאה…

ועדת השרים לחקיקה סיקור 10 – בדקנו 360 החלטות בחודשיים ותראו מה מצאנו

בסיקור הצל העשירי והמסכם של ועדת השרים לחקיקה תמצאו את הניתוח המלא של החלטות הוועדה, וגם: הצעה שתחזיר את האחריות לח"כים ובמקביל תאפשר לממשלה למנוע חקיקה פופוליסטית.

אמל"ק:

  • השרים אופיר אקוניס, משה כחלון, יואב גלנט דוד אזולאי ומירי רגב הם שיאני ההיעדרויות מהוועדה עם אפס אחוז נוכחות.
  • "יש עתיד" מקבלת יחס מועדף מהוועדה. ארבע מתוך שבע הצעות חוק של האופוזיציה שעברו הגיעו ממנה.
  • דו"ח מיוחד של משרד המשפטים חושף תמונת מצב עגומה על מצב החקיקה בישראל.
  • פתרון הזהב: איך שינוי פשוט, ישים וחסכוני בתהליך החקיקה ישים סוף לכל הטוב הזה.

לסיקור הצל הקודם

מדוע  ועדת השרים לחקיקה כל כך בעייתית ולמה אנו מסקרים אותה

מי מגיע, מי הלך לאיבוד בדרך ומי מסתיר

רוב השרים החברים בוועדה, להוציא את איילת שקד וגילה גמליאל, בוחרים שלא לשתף אותנו בהצבעותיהם בוועדה. אז פתחנו את כל מסמכי סדר היום של ועדת השרים לחקיקה ובדקנו בשברי הפרוטוקולים הקיימים מי בכלל נכח בישיבה. או לפחות בחלק ממנה. להזכירכם, כפי שפרסמנו לפני כחודש, ועדת השרים לחקיקה לא באמת קיימת. יו״ר הוועדה שרת המשפטים איילת שקד יושבת שם לרוב כמעט לבדה ומקבלת החלטות על דעת עצמה לפי מה שנסגר טרום ועדה. ואכן, מלבד שקד לא מצאנו אף שר שהגיע לישיבה והשתתף בה בישיבה מתחילתה ועד סופה, אלא רק בחלק מסדר היום (מלבד השר לוין שניהל אותה בשבוע שעבר).

מה זה אומר ״בדקנו בשברי פרוטוקולים״? ובכן, במסמך סדר היום של הוועדה מצויינת לעתים רשימת הנוכחים. עברנו על כלל השמות שברשימות האלה ושיבצנו אותם בטבלה. מתוך שמונה ישיבות שבדקנו בחודשיים האחרונים מצאנו כי ישנם שרים שלא הופיעו בפרוטוקול ולו פעם אחת: מירי רגב, אופיר אקוניס, משה כחלון, יואב גלנט ודוד אזולאי (לטבלת הנוכחות).

מה על סדר היום של הוועדה?

כפי שתוכלו לראות, הצעות החוק שהגישה האופוזיציה מקבלות ביטוי קטן יותר בוועדה מאשר אלו שהגישה הקואליציה, אם כי לא באופן משמעותי.

מתוך סך ההחלטות הסופיות שהתקבלו בוועדה בחודשיים האחרונים רק שתיים חוסלו מהקואליציה לעומת 37 מהאופוזיציה. האופוזיציה הצליחה לקדם בוועדה שבע הצעות חוק בלבד, לעומת הקואליציה, שקידמה 41 הצעות. כפי שתראו בגרף הבא, האופוזיציה העלתה יותר הצעות חוק חדשות מאשר הקואליציה. תמונה שלכאורה סותרת את הגרף הקודם בה הקואליציה "תפסה" יותר נושאים על סדר היום. זה קורה מכיוון שהוועדה לא מפילה הצעות חוק מהקואליציה אלא דוחה אותן למועד מאוחר יותר, כך מוצאים את אותה הצעה עולה שבוע אחר שבוע. הצעות שמסומנות כ'ועדה' הן הצעות שמוזגו. כלומר, מספר חברי כנסת הציעו הצעת חוק דומה מאד שאוחדו להצעת חוק אחת בוועדה שדנה בהן.

יש עתיד וישראל ביתנו עם יכולת הצלחה חריגה

באופוזיציה, המחנה הציוני הביא 49 הצעות חוק, לעומת יש עתיד שהצליחו להעלות 40 הצעות חוק, למרות שיש להם מחצית מהח״כים שיש למחנה הציוני. יותר מכך, יש עתיד הצליחה להעביר ארבע הצעות חוק מכל השבע שהצליחו להעביר באופוזיציה. כמות בלתי מידתית ביחס לגודל המפלגה. המחנה הציוני עם שתי הצעות, הרשימה המשותפת עם אחת ומרצ עם אפס. ח"כ אורלי לוי שמתפקדת כסיעת יחיד אומנם הביאה לוועדה שבע הצעות חוק, אך אף אחת מהן לא עברה בה (אחת מהן דווקא עברה בכנסת מבלי לעבור בוועדה). מתוך מאות הצעות החוק שעברנו עליהן לא זכור לנו כי דווקא ההצעות של יש עתיד מוצלחות יותר. אולי ההצלחה בוועדה מעידה על יכולת בין אישית חריגה של חברי סיעת יש עתיד ואולי מעידה על מנוף לחצים שיש לסיעה על הקואליציה.

הבית היהודי אינו מקבל בפועל יחס מיוחד למרות שהשרה שקד היא יו"ר הוועדה וחברת המפלגה

בקואליציה רואים כי הבית היהודי אומנם תופס חלק נכבד מסדר היום של ועדת השרים, בדומה לליכוד. למרות שלליכוד כמעט פי ארבע יותר מנדטים מהבית היהודי (שלושים מנדטים לעומת שמונה בהתאמה). ולמרות זאת הצעות מהבית היהודי לא מקודמות יותר משאר המפלגות. רק ארבע הצעות של הבית היהודי קודמו בוועדה אל מול 13 של הליכוד, 9 של כולנו ו-4 של ש"ס. ישראל ביתנו מתגלה כאפקטיבית במיוחד בחקיקה ולמרות שהביאה רק 12 הצעות חוק לסדר היום של הוועדה שבע מתוכן עברו(!). העובדה כי לישראל ביתנו 5 ח"כים בלבד הופכת את המספר הזה לחריג מאד ביחס לשאר שותפותיה לקואליציה.

ביצענו בדיקה מדגמית בהצעות החוק של הבית היהודי וחלקם הגדול נפיצות מבחינה מדינית. הצעות כמו יישוב מחדש של צפון השומרון של שולי מועלם או הכללת דרום השומרון כחלק מחוק פיתוח הנגב והגליל של בצלאל סמוטריץ'. חוק שיאפשר השקעת משאבים רבה יותר באזור זה. שקד נמנעת מלדרוך על מוקשים שמציבים לה חברי מפלגתה.

מיקי זוהר ובצלאל סמוטריץ' מטרילים את הוועדה 

בדקנו מי הח"כים שהעלו הכי הרבה נושאים על סדר היום. למדנו שח"כ מיקי זוהר הצליח להעלות 22 נושאים וח"כ בצלאל סמוטריץ' 20. אין זה מעיד בהכרח על אחוזי הצלחתם – סמוטריץ' העביר שני חוקים בלבד וזוהר רק שלושה. זה אומנם לא הרבה אך בהחלט הצלחה מבחינתם.

שיתוף פעולה בכנסת עוזר לאופוזיציה אך לא משפיע על הקואליציה

בדקנו גם האם שיתוף הפעולה בחקיקה בהצעות חוק פרטיות (כאלה שאינן מגיעות מהממשלה) נושא פרי. מתוך שבע הצעות חוק שהגיעו מהאופוזיציה ועברו – חמש התבססו על שיתוף פעולה חוצה מפלגות: כלומר, ח״כ מהאופוזיציה שיזמה את הצעת החוק הצליחה לגייס חברי קואליציה שחתמו על החוק. הצעות חוק פרטיות שלא יצרו שיתוף פעולה חוצה כנסת נדונות ככל הנראה לכישלון מראש. מבדיקה מדגמית נראה שאלו הצעות פופוליסטיות, כאלה שאין להן באמת סיכוי ריאלי לעבור מאחר והן יוצרות מתח קואליציוני, כמו גירושין אזרחיים, או הצעות בעלות תקציבית גבוהה, כמו תחבורה ציבורית חינם. מכאן ניתן ללמוד שחברי הכנסת מרשים לעצמם להגיש הצעות חוק פופוליסטיות מתוך ידיעה שהן לא יעברו.

ולקואליציה? לקואליציה זה לא מזיק. 17 הצעות חוק שצלחו את ועדת השרים לחקיקה היו חוצות כנסת וחתמו עליהן גם ח"כים מהאופוזיציה. ב-12 מהן הסתפקו בשיתוף פעולה בין מפלגות הקואליציה ובעשר מהן הייתה זו הצעה של ח"כ בודד מהקואליציה.

ההחלטות על הצעות חוק פרטיות מתקבלות בפעם הראשונה

כזכור, רוב הצעות החוק שעולות לוועדה בכלל לא נדונות בה ורק נדחות למועד מאוחר יותר. מתוך התמונה של כלל ההחלטות הסופיות שהתקבלו, נראה כי לאחר פעם או פעמיים שההצעה עולה אין לה כבר סיכוי להגיע לשלב ההחלטה הסופית. כלומר, ידחו את קבלת ההחלטה משבוע לשבוע עד שתגסוס במגירה וישכחו ממנה. הדבר נכון לקואליציה כמו לאופוזיציה (כאמור הוועדה לא נוהגת להפיל הצעות חוק מהקואליציה, אלא לדחות ולדחות ולדחות).

כן. נפרגן שוב לאיילת שקד ולגילה גמליאל

בסיום הסיקור ה-10 של ועדת השרים אנחנו רוצים לפרגן שוב לשרות איילת שקד וגילה גמליאל, שמפרסמות את הצבעותיהן באופן שוטף. אנו יכולים להסכים או להתנגד להחלטות שהן מקבלות אך בשונה משאר השרים – הן לא מתביישות בעמדותיהן ומשקפות אותן לציבור.

השרות גמליאל ושקד

לסיכום, הנה מה שלמדנו:

  1. ועדת השרים לחקיקה לא באמת קיימת. ברוב המקרים השרה איילת שקד יושבת לבדה בדיון ומחליטה עם הפקידות של המשרד  – אחרי שדברים נסגרו עוד לפני הדיון.
  2. השרים החברים בוועדה אומנם אינם משתפים את הציבור בהצבעותיהם. עם זאת, אין זה באמת משנה. ב-99% מהמקרים החלטת הוועדה על דעת השרה שקד ובתיאום מראש עמה.
  3. אין עקביות ביחס הקואליציה להחלטות ועדת השרים לחקיקה. כאשר הכנסת עוסקת בהטבות לעצמה – הח"כים יצביעו בעד מה שטוב להם. כאשר עוסקים בענייני ציבור תצביע כפי שהשרה שקד הורתה להם.
  4. השרה שקד אומנם מעניקה להצעות חברי מפלגתה נתח נכבד מסדר היום. עם זאת לא מקלה ראש בהצעותיהם.
  5. בכל התהליך לא מצאנו זכר למעורבות של רה"מ בתהליך החקיקה, למעט במקרים חריגים של הוראה מלמעלה להעביר חוק. למשל נגד משלוחים חיים של בעלי חיים.

בדו"ח שהתפרסם לאחרונה מעיד משרד המשפטים כי הכנסת והממשלה נמצאות בטרפת חקיקה וכי ועדת השרים לחקיקה מקבלת פחות החלטות (לטוב ולרע)

דו"ח חדש של משרד המשפטים מביא נתונים רבים אשר חלקם לא היה חשוף לציבור. כאן נדגיש מספר עיקרים. אך אנו ממליצים בחום לקרוא את הדו"ח המלא. דו"ח חובה לכל שר וח"כ בישראל.

על פי הדו"ח יש שינוי משמעותי מהכנסת הקודמת. כיום כאשר הצעת חוק מגיעה לוועדה הסיכוי שלה לעבור הוא קלוש.

אחוז תמיכת הממשלה דשדש בעבר בין 20 -27 אחוזים. בכנסת ה-19 בזמן שח"כ ציפי לבני הייתה יו"ר הוועדה הנתון קפץ ל-29% תמיכה ובכנסת הנוכחית צנח ל-16%. הדוח מעיד גם על עלייה בקבלת החלטות דחייה. כלומר, בחירה שלא לדון בהצעת חוק בוועדה ולדחות את הדיון בהצעה.

להרחבה

הממשלה מחוקקת יותר

בין הכנסות ה-14-17 עמד ממוצע הצעות החוק הממשלתיות על כ-70 הצ"ח ממשלתיות. המספר עלה לממוצע של כ-98 הצעות בשנה בכנסות ה-18-20 – עלייה של כ 40%. הנתונים משקוללים ע"ב ממוצע בשנה מאחר ואורך כל כנסת שונה.

הצעות חוק פרטיות

גם כאן מספר הצעות החוק הממוצע לשנה  על כ – 678 הצעות בכנסות ה-11-15 עד לממוצע של כ- 1,432 הצעות לשנה בכנסות ה-16-20 עליה של 111%!

וועדת השרים לחקיקה מקבלת פחות החלטות ולא עומדת בשצף החקיקה

מתוך הנתונים על מספר החוקים שעלו לסדר היום בוועדת השרים לחקיקה ניתן ללמוד על כי שיעור הצעות החוק הפרטיות שעלו לדיון בוועדה ירד מ 48% ל 35%. ירידה של כ- 27%. כלומר, למרות שיש יותר הצעות חוק ועדת השרים לא דנה ביותר הצעות.

אחרית דבר: הצעה לפתרון

יש פתרון. והוא ריאלי לגמרי. ברור שיש פתרונות רבים, אז בואו ננסה אחד. פתרון שישיב חלקית את עקרון הפרדת הרשויות ויחזיר את המנדט לנבחרי הציבור. הפתרון שאנחנו מציעים הוא לשנות את מיקומה של ועדת השרים בתהליך החקיקה ולבטל את השלב לפני הקריאה הטרומית. כלומר לקיים ועדת שרים לחקיקה, אך רק לפני שלב הקריאה הראשונה.

צריך לזכור, אין חוק שאומר שחברי הכנסת חייבים להתייחס לדבר הוועדה בהצבעותיהם. ובכל זאת, ועדת השרים לחקיקה יושבת על השאלטר של הכנסת כמו סלקטור אימתני וקובעת איזה חוק ייכנס ואיזה יישאר בחוץ, כאשר היא דנה בהצעות חוק עוד לפני שהן עולות לקריאה טרומית. ועדת השרים דורשת לקבל לעיון מחודש את הצעות החוק הפרטיות לאחר כל שלב בתהליך החקיקה ובכך חונקת את עצמאות הח"כים.

בחרנו 120 חברי כנסת, אך בסופו של דבר חברי הכנסת האלה אפילו לא זוכים להגן על הצעות החוק שהגישו בפני ועדה המורכבת (בשבוע טוב) משלושה-ארבעה שרים, שהם יחידי הסגולה שחורצים את גורלנו הלכה למעשה. גם הח"כים מהאופוזיציה נהנים מהמסלול ה״מהיר״ הזה, שעליו הם נדרשים לקדם חקיקה מול שר או שניים ולא מול חברי הכנסת של הקואליציה.

מה הפתרון המוצע יעשה? כמה דברים:

  1. ח"כ שירצה לקדם הצעת חוק יהיה חייב לכתת רגליים בכנסת ולגייס רוב מקרב הח"כים. לא מתוך הממשלה אלא מהכנסת. תהליך שיגרום להאטת קצב הצעות החוק המקודמות בכנסת. הח"כים לא יבזבזו זמן יקר על הצעות שאין להן סיכוי להתקדם מעבר לכנסת.
  2. נדרוש נוכחות גבוהה בהצבעות. הקיזוזים יופחתו מאחר וההצבעה לא תיפול למתכונת של גושי אופוזיציה וקואליציה, אלא של סיעות ויחידים. התוצאה: אחריות אישית ושיתופי פעולה.
  3. הציבור יקבל תמונת מצב אמיתית בנוגע לנבחריו, שיותר לא יוכלו להתחבא מאחורי משמעת קואליציונית או אופוזיציונית.
  4. החלשת כוחם של הלוביסטים. כדי לטרפד חקיקה נגד פרסום עישון צריכה חברת הטבק  ללחוץ רק על יו"ר ועדת השרים לחקיקה או מקסימום על שר או שניים בממשלה. תארו לכם שאותה חברת טבק הייתה צריכה להגיע ל-120 חברי הכנסת.
  5. דיונים במליאה ובכנסת יחזרו להיות רלוונטיים ואמיתיים. הח"כים שירצו להגיש הצעות יהיו חייבים להגיע להסכמות עם הממשלה.
  6. דיון שלפני הקריאה הראשונה בכנסת. בשלב זה יקבלו המשרדים והשרים הרלוונטיים תמונה אמיתית על החוק ויחליטו האם הם רוצים לתמוך בה.  ולא רק בדילים במחשכים.

בשורה התחתונה, המהלך יקל על עבודת הממשלה ויקשה על עבודת חברי הכנסת. הוא יגביר את מידת האחריות האישית של חברי הכנסת וייצור דיאלוג פתוח ואמיתי בין הכנסת לממשלה.

כתב: עידן בנימין

עריכה: שיר שטיין ותומר אביטל

ועדת שרים לענייני חקיקה סיקור צל 8 – ה״חבורה״ של אמסלם

בסיקור הצל נביא לכם השבוע עדויות לכך שהממשלה דוחה חוקים פשוטים וחשובים גם אם היוזמים שלהם חברי קואליציה וגם אם הממשלה בעצם בכלל תומכת בהם. מצד שני, אם אתה ב״חבורה״ של יו"ר הקואליציה דוד אמסלם  – אתה מקבל יחס אחר. המשך קריאה…

סודות שאבי ניסנקורן אוהב במיוחד: סקירת צל 4 להסתדרות החדשה

השבוע בסיקור הצל של ההסתדרות:

  • ביקורת פנים של ההסתדרות מרמזת על חוסרים בקופות ועדי עובדים.
  • למה מרמזת ולא אומרת במפורש? כי ההסתדרות מסתירה את דו״חות המבקר, אז לכו תדעו.
  • למה מסתירה? על פי ההיגיון של ההסתדרות, אם נחשוף את ממצאי הביקורת, מושחתי הוועדים יהיו חשופים לפגיעה ואז אף אחד לא ירצה להיות בוועד.
  • מה יש לנו להגיד על זה? אם דו״ח הביקורת יהיה שקוף – מי שלא ירצה להיפגע פשוט לא יגנוב.
  • ולקינוח: האם יו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן מסתיר את הדו״ח כדי לשמור את ועדי העובדים בכיס שלו?

לסיקור הצל הקודם של ההסתדרות

נתחיל:

"מה? לחשוף את דו״חות הביקורת?! אף אחד לא ירצה להיות יותר בוועד!"

זו הייתה נקודת השיא בדיון שהתקיים במוסד השיפוט של ההסתדרות לפני כשבוע בו נכח כתב הצל שלנו עידן בנימין. רגע לפני שנגיע לדיון, נסביר בקצרה מהו מוסד השיפוט.

מה זה מוסד השיפוט?

ההסתדרות, בהיותה גוף עצמאי וגדול, מחזיקה מוסד שיפוט פנימי משל עצמה. מוסד השיפוט הוא עצמאי והיו"ר שלו ממונה ברוב של שני שלישים מבינ"ה (הגוף שמשמש מעין "כנסת" של ההסתדרות). השיפוט מהווה ערכאה ראשונה ושנייה לפני שהעתירות מגיעות לבית משפט השלום.

כלומר, יש למצות את ההליכים בתוך ההסתדרות לפני שעותרים לבית המשפט. 'השופט' חייב להיות שופט בדימוס או משפטן חבר הסתדרות, ובסמכותו לקנוס או להשעות עובד הסתדרות ואף להורות על פיטוריו.

150 דו"חות "מתחת לשולחן"

בכתבה הקודמת סיפרנו לכם על הביקורות שכן קיימת בהסתדרות: ביקורת פנים וביקורת של מבקר המדינה. מבקר הפנים מבקר את התנהלות מרחבי ההסתדרות ולעיתים גם חברות נספחות, כמו החברה למרכזי תרבות וספורט.
מי שומר על כספי הוועדים המקומיים? בכל ארגון שבו יש ועד עובדים ישנה גם קופת ועד. מבקר הפנים של ההסתדרות יכול וצריך לבקר גם את התנהלות הוועדים המקומיים, הקטנים. והוא אכן עושה זאת. בערך. בעצם לא ממש. ולהלן הקומבינה: המבקר הפנימי ממנה קבלן משנה שיערוך את הביקורת ויגיש דו״ח בעניין.

למה קומבינה?

הדו"חות האלו חסויים מפני שבוצעו בידי קבלן משנה. היחידים שיראו אותם הם יו"ר ההסתדרות ויו"ר בינ"ה. איתמר אביטן, חבר בינ"ה שיושב באופוזיציה של ההסתדרות, גילה זאת לפני כשנה וביקש את הדו"חות המוסתרים. לא רק מתוקף היותו חבר בינ"ה, אלא מתוקף היותו חבר בוועדת המבקר.

מהי ועדת המבקר? ועדה של נציגי בינ"ה הדנה בדו"חות הביקורת, מזמנת את מושא הביקורת ועוקבת אחר ליקויים ותיקונם. יו"ר ועדת הביקורת בהסתדרות הוא חבר בקואליציה ולא באופוזיציה, בניגוד למה שקורה בכנסת (ובתכלס בניגוד להיגיון הבריא).

אז אביטן ביקש לקבל לידו את הדו"חות. ההסתדרות מצדה סירבה בטענה שהמבקר הוא לא זה שכתב את הדו״חות ומכאן שהיא אינה מחויבת להעביר אותם הלאה. עוד טענה ההסתדרות כי תלונתו של אביטן קנטרנית, שהוא אינו זכאי לקבל דו"חות רטרואקטיבית ושכלל אין לו סמכות לדון בנושא מכיוון שבעת מסירת הדו״ח לא כיהן כחבר ועדת המבקר.

חברי האופוזיציה של בינ"ה לפני הדיון

תארו לכם לרגע שהוועדה לביקורת המדינה של הכנסת לא הייתה יכולה לדון בנושאים שעלו לביקורת לפני שנתיים או שלוש, כי יו"ר הוועדה חבר בה רק חודשיים. התנהלות כזו הייתה מבטלת את כל מונח הביקורת, שכן לא ניתן לבצע כך מעקב והביקורת הופכת מעניין ממסדי לעניין אישי. זה, כמובן, מופרך – לא סביר שחבר בארגון כלשהו יתעלם ממה שהיה לפניו ויתייחס לארגון כאילו נולד כל שנה מחדש.אבל תראו את המענה של ההסתדרות לתביעותו של אביטן. שם חושבים אחרת:

ההסתדרות אף טוענת כי חשיפת הדו״חות תפגע בוועדי העובדים ובשיתוף הפעולה שלהם עם מעסיקיהם. לדעתנו, אם יש פגם בעבודת הוועד – צריך פשוט לפעול לתקנו. אם יש מעילה בכספים ואי סדרים – חייבים להגיש תלונה במשטרה. מי שאינו יודע לנהל קופת ועד – לא צריך לנהל קופה כזו. פשוט. בכספי ציבור יש לנהוג בזהירות יתרה.

אגב, כפי שתוכלו לראות מיד, מדובר בלא פחות מ-150 דו"חות שהוגשו בשלוש השנים האחרונות. כלומר, 150 ועדי עובדים מקומיים עברו ביקורת שתוצאותיה סוד הן. וגם בזה מודה ההסתדרות בכתב ההגנה שלה:

 

אם נשים שניה בצד את אביטן, מי שעוד צריכים לקבל את דו"חות הוועד לידיהם (אולי לפני כולם) – הם העובדים עצמם. כלומר, אם אתם עובדים במפעל שבו נערכה ביקורת – תוצאות הביקורת חייבות להיות בהישג ידכם. במענה לעתירתו של אביטן (ראו מטה) וגם בדיון שנערך במוסד השיפוט נאמר כי בדו"חות עצמם מצויין שיש להביאם לידיעת ציבור העובדים. ומי ימסור לכם את הדו"ח? האדם שמעל בכספכם? בהצלחה.

"אף אחד לא ירצה להיות חבר בוועד"

בזמן הדיון בבית הדין של ההסתדרות, כאשר השופט עו"ד וינבויים שאל את עו"ד מור חלד, המייצגת את ההסתדרות, למה כל כך חשוב להסתדרות לשמור על הדו״חות האלו בסוד, חלד הודתה כי חסר כסף בקופות של חלק מהוועדים. כלומר, יש חשש לכאורה של גניבה מקופות ועדי העובדים וההסתדרות לא רוצה לספר את זה לעובדים המשלמים מכספם לקופת הוועד המקומי.

החלק הזה בדיון בבית הדין הוא לא פחות ממחדל:

עו"ד חלד: "למה זה סוד? אנחנו רוצים לחשוף עכשיו 150 ועדים לאיזושהי גחמה שכל אחד שהוא במקרה חבר בינ"ה, שיבוא אחר כך ויגיד היה חסר לו 10 שקלים בקופה אז בוא חבר הוועד הזה וחבר ועד אחר. יש לנו עניין גם לשמור על פרטיותם של חברי ועד העובדים, אחרת אף אחד לא ירצה להיות חבר ועד עובדים".

השופט: "מנסיוני אין חשש כזה".

אביטן (התובע את הדו"חות): "שלא יגנוב".

או במילים שלנו: חוסר שקיפות מעודד שחיתות. עורכת הדין המייצגת את ההסתדרות מגמדת את התופעה ל-10 שקלים. אבל אם אתם חושבים שנפל ליו"ר הוועדה מטבע של 10 שקלים אתם טועים. קחו לדוגמא את הסיפור הבא.

לפני שנה התפרסם סיפור קטן במקומון רמת השרון. יו"ר ועד עובדים גנב מאות אלפי שקלים מקופת הוועד. "מכתב האישום עולה כי בין השנים 2013 – 2015, בעשרות הזדמנויות, בעודו מורשה מטעם עובדי החברה להיות אמון על קופות החיסכון שלהם, תוך תכנון, תחכום ולאורך זמן רב, זייף הנאשם שיקים מחשבונות קופות החיסכון", כותב העיתונאי מיכאל פרוסמושקין.

חברי הוועד רצו למשוך כסף מהקופה ופשוט גילו שהיא ריקה. איפה ועד העובדים האחראי על כספי העובדים? לא יודעים. האם נעשתה ביקורת קודמת לחשיפת המעילה? לכו תדעו, הדו״חות מוחבאים. והעובדים? נשארו בלי הכסף.

מוסד השיפוט של ההסתדרות

מדוע יו"ר ההסתדרות מסתיר את הדו״חות האלו? מדוע אינו מוכן להעביר אותם לוועדת הביקורת?

משיחות שקיימנו עם עובדים שונים וחברי אופוזיציה של בינ"ה בניסיון לענות על השאלה הזו מסתמן שליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן אין באמת מה להסתיר בדו״חות האלה בנוגע לעצמו. אז מה הערך של הדו״חות האלה בעצם? עבור הנהגת ההסתדרות ייתכן ומדובר במנגנון לחץ על העובדים. חישבו לרגע. רק יו"ר ההסתדרות ומספר עובדים מצומצם מכירים את דו"ח הביקורת. נגיד שהדו״ח חמור ומעיד על מעילה בכספי ציבור. עכשיו יו"ר הוועד המקומי נמצא בכיס של ניסנקורן. והרי ידע הוא כוח, בעיקר כשלא כולם יודעים שיש לך אותו.  

על מי מחפה יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן?

חזרה לדיון בבית הדין של ההסתדרות.

השופט וינבוים: אני רק לא מצליח להבין. אם יש ועד באיזשהו מקום מסוים. שם כן מפורסם?

עו"ד חלד: לעובדים.

השופט וינבוים: מה זה לעובדים? שם את לא מפחדת שזה יהיה לכלל הציבור?

עו"ד חלד: בוודאי שלא.

השופט וינבוים: למה, יש שם חבר אופוזיציה, ההוא חבר האופוזיציה שבאותו ועד בכלל לא קשור לשום סודיות. הוא (איתמר אביטן, ע.ב) עוד לפחות אומר שאם הוועדה תגביל אותו בסודיות הוא ישמור על סודיות. שם אף אחד לא קשור על שום סודיות, על איזה סודיות את שומרת פה? לא הבנתי. חברי הוועד שם מאותו אזור כולם יודעים שמישהו חס וחלילה גנב.

עו"ד חלד: אבל לא מדובר פה על גנב.

השופט וינבום: אז לא גנב, הכל בסדר.

עו"ד חלד: כל עובד זכאי לראות מה נעשה בכספים שהוא משלם לוועד העובדים. כי הוא עובד. לדוגמא, עובד בימ"ש השלום בראשון זכאי לראות מה נעשה בקופה של הוועד. לא כל אחד אחר זכאי לראות מה נעשה.

השופט: למה?

עו"ד חלד: כי הם צריכים לתת דין וחשבון לעובדים שלהם.

אך בשורה התחתונה העובדים לא רואים את דו"חות הביקורת. גם אנחנו ב׳שקוף׳ ביקשנו לראות את הדו״ח. התשובה הייתה לא.

בנק איגוד – התנהלות מעוררת דאגה בכספי עובדים

בפעם הקודמת הבאנו סקירה על ביקורת הפנים של ההסתדרות. מאז המשכנו לחקור ומצאנו כי מבקר הפנים כן ביקר ארגון עובדים אחד – ועד בנק איגוד. לפי הדו״ח, ועד העובדים של בנק איגוד ניהל את כספיו כמו ילד בן חמש עם שטר של 200 שקל בחנות ממתקים. מלבד הסעיפים ה"משעממים", כמו התחמקות מהקמה של ועדות ואישור תקציב, מצאה הביקורת שיקים פתוחים חתומים מראש, הזמנת ארוחות ללא הגבלה למזכירות הוועד, חלוקת שוברי רכישה ללא בקרה ותקציבים בלתי מאוזנים.

את הביקורת המלאה תוכלו למצוא בדו"ח בעמוד 385.

פתרון ההסתדרות לשחיתות

אנחנו מוזרים. חשבנו שלהסתדרות יש רצון לשפר את הפיקוח ואת השקיפות כדי למנוע שחיתות בעתיד. אבל היא עושה בדיוק ההיפך. במכתב שיצא בשבוע שעבר לוועדת החוקה של בינ"ה הוזמנו חברי הוועדה לישיבה שתתקיים ביום שני הקרוב. על סדר היום: ביטול חובת מינוי ועדת ביקורת בוועדי עובדים.

בכל ועד עובדים אמורה לכהן ועדת ביקורת של עובדים שמטרתה לפקח על עבודת היו"ר. אותה ועדה אמורה לקבל לידיה את אותם דו״חות ביקורת "חסויים". אותם דו״חות שלא מוכנים להעביר לדיון בוועדת המבקר של בינ"ה. האם קיימת ועדה כזו בכל ארגוני העובדים? לא.

השבוע, כשיבטלו את ועדת הביקורת הפנימית של הוועד שלכם – אף אחד לא יכול לראות את הדו״חות האלה יותר. ההסתדרות מבקשת בסעיף אחד לחייב הקמת ועדת ביקורת בארגון עובדים ובסעיף אחר מאפשרת לוועד לבטל את הוועדה בסיכום עם ההסתדרות (ארגון הגג). מבנה מושלם לשחיתות.

הרומן של טלי חירותי-סובר עם אגודות עותמאניות

אם יש משהו שאנו ב׳שקוף׳ אוהבים זה להיתפס לליקויים ולא לשחרר מהם עד שיתוקנו. לא להוציא כתבה ולדפדף הלאה לדבר הבא.

טלי חירותי-סובר כותבת זה שנים רבות על ההסתדרות בעיתון דה מרקר. פנינו אליה וניסינו להבין איך היא עדיין לא ויתרה. "ההסתדרות היא גורם מרכזי בשוק העבודה הישראלי שמשפיע על חיי כולנו, בין אם אנחנו מודעים לכך בין אם לא״, אומרת לנו חירותי-סובר. ״על אף זאת, ובחסות סטטוס האגודה העות׳מאנית, ההסתדרות נגועה בחוסר שקיפות קיצוני, שמאפשר הסתרה של שיטות ניהול תמוהות, נפוטיזם, מקורביזם ובעיקר בזבוז מקומם של  כספי החברים, המורכבים בין היתר מהחוליות החלשות בחברה".

טלי חירותי סובר. דה מרקר

אבי ניסנקורן משחיר את כלל ארגון העובדים בגלל כמה תפוחים רקובים

ההסתדרות נלחמת על הסתרה למען קומץ ועדים הגונבים כסף מציבור העובדים. טרם הבנו מה בדיוק היא מסתירה או למה, אבל אנחנו כן יודעים שהסתרה כזו פוגעת בעבודה השוטפת של ההסתדרות ובהסתדרות בכלל. במקום לבעוט בישבן לראשי ועדים שסרחו ולהגיש עליהם תלונה במשטרה, הנהגת ההסתדרות הופכת את עצמה לשותפה לדבר עבירה ומשחירה בכך את אלה מהוועדים שכן נוהגים בכספי העובדים בזהירות המתבקשת.

לצערנו ההסתדרות סרבה להגיב לכל השאלות שהצגנו בפניה.

ומה אתם יכולים לעשות?

אם אתם עובדים מאוגדים, בקשו מהוועד שלכם לדעת האם בוצעה בארגון שלכם ביקורת בשנתיים האחרונות. אם כן, בקשו לקבל את הדו״ח – זו זכותכם. שלחו לעידן את התשובות שקיבלתם. 

אנחנו לא תמימים. אנחנו יודעים שלבקשה כזו יכולות להיות השלכות כלפי המבקש. לכן, אם מסיבה כלשהי אתם חוששים לעשות זאת, ספרו לנו על זה בתיבת ההדלפות האנונימית והסופר מאובטחת שלנו. אנחנו נתכנן באופן דיסקרטי מהלך לחשיפת הדו״ח. נתראה שבוע הבא 😍

*

כתב: עידן בנימין

עריכה: שיר שטיין

עריכה והכוונה: תומר אביטל