פוסטים

למה אנחנו ב"שקוף" מתעסקים גם ב"כסף קטן"?

מתקציב הגלידה של נתניהו, דרך הבלוג הלא קיים של ישראל ביתנו וכלה בדיוקנאות של שופטי העליון. לפעמים דווקא הכסף הקטן יכול ללמד אותנו דברים גדולים. למשל על אופיים של נבחרי ציבור, על תרבות של בזבוזים והוצאות לא מבוקרות, וחוסר יעילות בשירות הציבורי. החדשות הטובות: אפשר לעצור את הבזבוזים הגדולים – דרך הבזבוזים הקטנים

תומר אביטל |

לעתים מגיעות אלינו ב"שקוף" תגובות בסגנון "אתם מתעסקים בכסף הקטן, חבל!"

אבקש לענות בטקסט מטרחן ועשיר בדוגמאות, שמסביר למה אני רואה חשיבות גדולה בפיקוח ובקרה גם על הבזבוזים הקטנים, וגם איך הם משפיעים עליך ועלייך? 

שקל לשקל לשקל, ואנחנו מגיעים לסכומי עתק שנגרעים מתשתיות, חינוך, בריאות ושירות לאזרח. ראש הממשלה בנימין נתניהו. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

כי לפעמים כסף קטן חושף שחיתות גדולה יותר

בשנת 2015 שעברתי על הוצאות הח״כים גיליתי שפאינה קירשנבאום, הח"כ לשעבר החשודה בשחיתות, שילמה 5,782 שקל מכספנו על אחזקת בלוג.

רק שלא הצלחתי לאתר שום בלוג.

לכאורה מדובר בכסף קטן. חמשת אלפים שקל על בלוג לא קיים. אלא שאז בדקתי את הקבלה וגיליתי שהספק שעומד מאחורי "הבלוג" קשור לפרשת השחיתות הגדולה של ישראל ביתנו שכללה גזירת קופונים על חשבון הציבור. איך? "החברה לפיתוח השומרון" לכאורה שילמה לאותו ספק של פאינה כרבע מיליון שקל. על מה? על פרויקט אינטרנטי ברוסית – שגם, לכאורה, לא קיים. הודענו זאת למשטרה – למקרה שהיתה חסרה להם הוכחה לזיקה בין אנשי ישראל ביתנו לבין אותו ספק. כסף קטן שעזר לחשוף שחיתות גדולה.

בהמשך לפרסום ההוצאות האינטרנטיות הח״כים (בפוסט מתחת): פאינה קירשנבאום שילמה 5,782 שקל מכספינו על אחזקת בלוג – אותו לא…

Posted by ‎שקוף – גוף התקשורת של הציבור‎ on Sunday, September 27, 2015

כי לעתים השלטון עצמו לא יודע שהוא מבזבז כסף 

חשפתי את תקציב גלידת הפיסטוק של נתניהו שעמד על כ-10,000 שקל בשנה. כביכול מדובר בכסף קטן, אבל בשביל גלידה למשפחה אחת מדובר בהוצאה גדולה. לא רק אני חשבתי כך. גם היועצת של רה"מ שצלצלה אלי בערב הפרסום. היא אמרה לי שנתניהו בעצמו לא ידע מהי העלות, נדהם – וביטל את ההתקשרות עם הגלידריה.

כי זלזול בכסף קטן יכול לשקף תרבות שלמה של בזבוזים

נישאר לרגע עם הגלידרייה. בהמשך גיליתי שהיא גבתה מנתניהו תעריף גבוה יותר לקילו מזה שהיא גובה מכל לקוח רגיל. הסתבר שבמעון ראש הממשלה לא טרחו לבדוק ולקבל הצעות מחיר. זה משקף תרבות בעייתית של עובדי ציבור שלא מוודאים שהם משלמים את המחיר הזול ביותר האפשרי – למרות שמדובר בכספי ציבור. אז איך אפשר לסמוך עליהם בהוצאות גדולות יותר?

כי זה שופך אור על חוסר יעילות

ב-2013 משרד הבריאות הקצה 120 אלף שקל לפיתוח אפליקציה לאיתור טיפות חלב. מתנדבי הסדנא לידע ציבורי טענו שהעלות חריגה, ופיתחו בקלות אפליקציה זהה (וטובה יותר) בחינם. כסף קטן, אך התשובה המוחצת של 'הסדנא' יכולה לעזור למנכ"ל משרד ממשלתי, למשל, להבין שיש לו בעיה. שעליו לבדוק מחדש הוצאות נוספות, גם כשמדובר, למשל בפרויקט בעלות של מאות מיליוני שקלים.

כי הפוליטיקאים הם אלו שמתעסקים בכספים הקטנים, בעצמם! 

קשה להאמין, אבל הח"כים מתעסקים אלפי שעות בשנה בתנאים שלהם. החל מניסיון להשיג כיסוי הוצאות לסנדוויצ'ון מתקציב הקשר עם הבוחר, וכלה בשדרוג שכרם באלפי שקלים לצד מתן הטבות לעצמם. זה הם, לא אנחנו.

כי זה משקף למשלם המסים מה מעניין את המנהיגים שלנו

אגב חוקים שחלים על הח"כים בלבד, ב-2018 מיקי זוהר העביר חוק לפיו הוצאות רה"מ יהיו פטורות ממס גם לאחר שיפרוש, ללא הגבלת זמן. החוק יחול אפילו על שאיריו (ילדיו ובת זוגו). כלומר, יאיר נתניהו ימשיך לשכשך רגליים בבריכה בקיסריה לנצח על חשבון הציבור. 

החוק יעלה לנו לפי הערכה של רשות המסים בין 100 ל-200 אלף שקל בשנה. סכום מזערי בהיבט של תקציב המדינה (מאות מיליארדי שקלים). אלא שהכסף הקטן הזה מצביע על ניתוק של המנהיג מהציבור. בנוסף, סליחה על הנאיביות – אין בחוק הזה אפילו מראית עין של צדק. אבל הוא בהחלט מלמד את הציבור מה מעניין חלק מהפוליטיקאים שמבקשים את אמוננו.

עוד בשקוף: 

כי זה משקף למשלם המסים איזה מין אישים מובילים אותנו 

נשיאי בית המשפט העליון בדימוס זוכים לציור של דיוקן בדמותם. הציור נתלה בסמוך לפרישתם בקיר המיועד לכך בקומת לשכות השופטים בבית המשפט העליון. 

הציבור לא יכול לצפות בדיוקנאות. הם תלויים בקומה שאינה פתוחה לציבור הרחב, ורק שופטים ועוזריהם רשאים להיכנס אליה. 

בדקנו מה עלות הציורים. כך לדוגמה, הדיוקן של מרים נאור עלה, כ-44 אלף שקל וזה של אשר גרוניס, כ-35 אלף שקל. אלא שהשופטת בדימוס דורית בייניש בחרה בצילום במקום בדיוקן מצוייר. לכן הדיוקן שלה עלה כ-5,000 שקל בלבד. בייניש הייתה מודעת לעלויות הגבוהות של האיורים, ולכן בחרה בחלופה הזולה. היא היחידה.

הנשיאה התשיעית, דורית ביניש. צילום באדיבות יהודה יפרח

כי זה מצטבר לכסף גדול

השרים סידרו לעצמם סעיף שמאפשר להם לקבל שכר חודשי שלם – גם אם פרשו בתחילת החודש. זה אכן כסף קטן, אלא שלאורך השנים זה הגיע בסך הכל לכשני מיליון שקלים שכולנו הפרשנו לשרים הפורשים, ללא שום סיבה.

אני יכול להמשיך עם עוד ועוד דוגמאות, אבל בשורה התחתונה: שקל לשקל לשקל, ואנחנו מגיעים לסכומי עתק שנגרעים מתשתיות, חינוך, בריאות ושירות לאזרח.

ובכלל לא דיברתי על הצד השני: שבגלל החלטות מושחתות או פשוט גרועות – אנחנו משלמים פה כמה שקלים עודפים על חשבונות החשמל והאינטרנט ושם כמה אגורות יותר בסופר, או בארנונה, ובום – קיבלנו יוקר מחיה.

כי זה לא הדבר היחידי שאנחנו עושים בשקוף

למעשה אנחנו מתעסקים כל הזמן בכסף הגדול. בפנסיות תקציביות, רפורמות שיכולות להוזיל את יוקר המחיה ובמי שתוקע אותן. בתקציב המדינה, התעמולה והמפלגות וכן הלאה.

בגלל החלטות גרועות אנחנו משלמים יותר. שר האוצר ישראל כ"ץ. (צילום: עמוס בן גרשום, דוברות הכנסת)

דמיינו שהח"כים היו צריכים להודות למשלמי המסים

אקנח בפנטזיה שלדעתי הייתה עוזרת למנוע מהליקויים האלו בכלל להיוולד: שהחבר'ה בממשלה יחויבו להודות, מדי פעם, למשלמי המסים – בצורה אישית. 

דמיינו שהפקידים והפוליטיקאים היו פה ושם נחשפים ישירות לאנשים שהעבירו את הכספים לאוצר המדינה, ומחויבים להקדיש שעה סמלית בשבוע להודיה טלפונים ל"תורמים" (משלמי המסים).

אולי ככה – לפני שהיו מאשרים עוד מאה אלף שקל לגחמה של השר ההוא, או מקציבים מיליון לפרויקט המיותר התורן – היו חושבים בשנית.
למעשה אני בטוח שהיו חושבים בשנית.
איך אני יודע? משום שזה מה שקורה בשקוף.

נפגשתי לאורך השנים עם אינספור מו"לים, והתכתבתי עם רבים מכם. זה הפך עבורי את התקציב שלנו ממסמך אמורפי – למשהו מרגש שצמודים אליו פרצופים של אלפי אנשים נהדרים – שרק בזכותם אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו עושים. זה גורם לנו להיזהר בכל הוצאה, ולבדוק אותה שבעתיים!

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): אין פתרון קסם – צריך לפתור את הבזבוזים והמחדלים אחד אחרי השני, דרך פיקוח, סיקור ואקטיביזם. זה בדיוק מה שאנו עושים, ואנו רוצים לעשות יותר. הצטרפת כבר?

נ.ב אני מחפש מתנדב/ת תותח/ית שירצה לעבור על הוצאות ממשלתיות בקביעות. יש לנו את האקסלים, אך חסר כוח האדם. זו עבודה שחורה אך, כפי שעינכם רואות, חשובה.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

15 סימנים לכך שהח״כים מוותרים על עצמאות הכנסת

כיפוף חוקים, ממשלה מנופחת, שינוי מסורות, ביטול החקיקה הפרטית, התעלמות משאילתות, עיקור האפשרות לאי אמון בממשלה, בחירת ועדות כנסת בניגוד לנורמות ● הממשלה מובילה מהלכים כוחניים נגד הכנסת והח״כים ויתרו על כוחם מרצון ● ללא הפרדת רשויות זו כבר לא תהיה אותה הדמוקרטיה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשבוע שעבר הפסידה הקואליציה בהצבעה בכנסת על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת עסקת הצוללות. במהלך חריג ביותר ביטל יו"ר הכנסת, יריב לוין, את ההצבעה וקיים אחת חדשה במקומה. גם אם היה היגיון במעשיו, לוין פעל בבריונות כשהוריד מכסא היו"ר את סגן יו"ר הכנסת, מנסור עבאס, שניהל את הישיבה וללא התייעצות ובחינת המקרה קיים מיד הצבעה חוזרת.

המעשה עצמו הוכשר בדיעבד על ידי ממלאת מקום היועצת המשפטית, עו"ד שגית אפיק, שעתידה המקצועי תלוי בלוין עצמו. גם אם אתם חושבים שהמהלך הנקודתי של לוין היה סביר קשה יהיה להתעלם מהתמונה שהולכת ומצטיירת – חברי הכנסת ה-23 מועלים בתפקידם.

האופוזיציה זועמת על המחטף של יו״ר הכנסת יריב לוין שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

מצד אחד ניצבת הממשלה ה-35 שמובילה מהלכים שמרוקנים את הכנסת מכל תוכן. מצד שני חברי וחברות הכנסת שלא נאבקים על מעמדה של הכנסת, מתבטלים בפני הממשלה, ומאפשרים לה להשתלט על הפרלמנט צעד אחר צעד. בראשם: הח״כים של הקואליציה. 

התשתית לפגיעה חמורה בדמוקרטיה שלנו כבר הונחה. עקרון הפרדת הרשויות נמצא בסכנה מוחשית. אם חברי הכנסת מהקואליציה לא יתעוררו ויבינו שהם הנציגים שהציבור בחר (ולא הממשלה), שיש להם עדיין כוח, שיש להם תפקיד וחובה חוקתית לשמור על עצמאותם מול הממשלה – אנחנו צפויים לראות עוד מקרים כמו יו״ר הכנסת שמחליט על דעת עצמו לבטל הצבעה שלא מתאימה לראש הממשלה, ואף חמורים מכך. 

הכנסת ה-23 הפסיקה לתפקד

אלו הם הסימנים לכך שהממשלה מנסה להשתלט על הכנסת, והח״כים מוותרים מרצון על תפקידם כמייצגי האזרחים מול הרשות המבצעת:

1. ממשלה מנופחת על חשבון הכנסת:

הממשלה ה-35 היא ממשלה יקרה ומסורבלת. היא מתקשה לתפקד, בין היתר גם בגלל גודלה: שני ראשי ממשלה, 34 שרים ושמונה סגני שרים. גודלה מחליש גם את הכנסת כי חברי הממשלה הם גם ח״כים. כלומר, למרות שעל הנייר רשומים 120 חברי כנסת, בפועל יש רק 87 מאחר ו-33 שרים וסגני שרים הם גם חברי כנסת. שר שהוא חבר כנסת לא יכול לפקח על הממשלה, הוא לא יכול להיות חבר בוועדת, להגיש שאילתות או לחוקק חקיקה פרטית. הוא חבר ממשלה, משמעותי פחות או יותר, שיש לו גם זכות הצבעה בפרלמנט וחובה להצביע עם הממשלה.

2. בניגוד למסורת, לאופוזיציה אין נציגות בוועדה למינוי שופטים:

בוועדה למינוי שופטים חברים שני נציגים של הכנסת. באופן מסורתי, אחד מהם הוא חבר האופוזיציה. בממשלה ה-35 החליטו לוותר על נציגות לאופוזיציה בוועדה, ולבחור רק שני נציגים מהקואליציה – אסנת הילה מארק (ליכוד) וצביקה האוזר (דרך ארץ). הסוגיה הגיעה גם לבג"ץ שקבע שלמרות שאכן נהוג למנות חבר אופוזיציה, הנוהג אינו מחייב.

3. אין אפילו ועדה קבועה אחת בכנסת שבראשה עומד נציג האופוזיציה:

למעט הוועדה לביקורת המדינה, באופן מסורתי, האופוזיציה מקבלת לפחות ועדה קבועה משמעותית אחת, למעט חלק מהשנים בהן הייתה ממשלת אחדות רחבה. 

לפי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת: "במרבית הממשלות לאורך השנים, עמדו בראשות רוב הוועדות הקבועות נציגי סיעות המשתייכות לקואליציה (5–10 ועדות), ובראשן של 2–4 ועדות עמדו נציגי סיעות האופוזיציה. עם זאת, בחמש ממשלות (ממשלות 14 ,15 ,21 ,22 ,23) עמדו בראשות כל הוועדות נציגי סיעות הקואליציה. המשותף לממשלות אלה הוא שהן הוקמו כממשלות אחדות. בממשלה נוספת שהוקמה כממשלת אחדות, הממשלה ה-29, היו שלוש ועדות שבהן כיהנו יושבי-ראש מסיעות האופוזיציה". 

הממשלה ה-35 היא לא ממשלה רגילה אבל גם לא ממשלת אחדות. היא ממשלה שוויונית שלה שני ראשים, וחבריה החליטו שלאופוזיציה לא מגיעה אפילו ועדה אחת קבועה משמעותית אחת, למעט הוועדה למעמד האישה שאינה מפקחת באופן ישיר על אף משרד ממשלתי.

יו״ר הכנסת מחזיר לעצמו את השליטה בכנסת, לאחר שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

4. מינוי מבקר מדינה שלא מעוניין להעביר ביקורת:

אחד הכלים המשמעותיים שיש לכנסת כדי לפקח על הממשלה הוא מבקר המדינה. מוסד המבקר הוא עתיר משאבים וסמכויות וביקורת של מבקר עצמאי וביקורתי יכולה להוביל אפילו לפתיחה של חקירת משטרה. על הכוח הזה ויתר מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שקודם כמועמד של רה"מ נתניהו לתפקיד. אנגלמן הצהיר כבר עם מינויו כי הוא תומך ב"ביקורת בונה" שאינה ניתנת בזמן אמת.

בנאום הבכורה שלו הוא בחר להודות בפה מלא לפטרון שדאג למנותו, רה"מ נתניהו: "אפתח בתודה והערכה לראש הממשלה וחבר הכנסת מר בנימין נתניהו על התמיכה במועמדותי". מאז הוא מרכך וממסמס ממצאי ביקורת, גם אם הם חמורים.

אם תנסו לקרוא את הדוחות האחרונים שפירסם אנגלמן תוכלו לראות שהביקורת אמנם נעשתה מונגשת יותר ויזואלית אך חלק גדול ממנה חסר ערך כי היא אינה מצביעה על האחראים ועל מה שצריך לתקן. 

עוד בשקוף:

5. החלשת מנגנון האי אמון קונסטרוקטיבי:

עם הקמת הממשלה ה-35 העבירו ח״כים מהקואליציה חבילת חקיקה ששינתה למעשה את חוקי היסוד של מדינת ישראל. המהלך הזה החליש את מוסד האי אמון בממשלה, וזאת במטרה למנוע מנתניהו וגנץ לנסות להקים ממשלה בראשותם כחלופה לממשלה הדו-ראשית. 

על פי לשון החוק החדש: "החליטה הכנסת להביע אי אמון בממשלת חילופים ולהביע אמון בממשלה אחרת […] ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי בממשלת החילופים שבה הובע אי האמון לא יהיו רשאים לעמוד בראשות הממשלה האחרת". כלומר, אם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ, האדם השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה. 

התיקון הזה צמצמם באופן דרסטי את האפשרות להקים ממשלה חדשה בראשות שתיים מהדמויות המרכזיות שיכולות לגבש מאחוריהן קונצנזוס בכנסת.

במשמרת שלו נעצרה החקיקה הפרטית. שר המשפטים אבי ניסנקורן.

6. נעצרה החקיקה הפרטית:

ועדת השרים לענייני חקיקה, בראשות שר המשפטים ניסנקורן, אינה מתכנסת כלל מזה שלושה חודשים והחקיקה הפרטית נעצרה. הדיון האחרון בהצעת חוק פרטית שמצאנו התקיים בשלהי יולי 2020. הצעות החוק הפרטיות לא עולות בכלל לסדר היום, משרדי הממשלה לא מביעים את דעתם עליהן, והחקיקה הפרטית לא עולה אפילו לקריאה טרומית. הסיבה: השר דוד אמסלם הוא בעל זכות וטו בוועדה ומונע ממנה להתכנס. 

עד שנעצרה החקיקה הפרטית לפני שלושה חודשים, נחקקו רק 11 הצעות חוק פרטיות בכנסת ה-23: ארבע מהן עסקו בשינויי חקיקה שאפשרו את הקמת הממשלה, אחת עסקה בהעברת סמכויות בין ועדות, ואחת נועדה לדחות לממשלה את הגשת תקציב המדינה. כך שרק חמש הצעות חוק פרטיות, שעוסקות בבעיות של הציבור אושרו עד כה בכנסת הנוכחית. ביניהן, למשל, תיקון טכני שנועד להקל על הציבור: לחייב מוסדות להחזיק גם מכשיר פקס לטובת פניות הציבור.

7. הממשלה אינה עונה לשאילתות:

נכון לשבוע שעבר יש כ-400 שאילתות שהגישו חברי הכנסת והשרים מצפצפים עליהן ולא עונים. חלקן מחכות ארבעה ואפילו חמישה חודשים למענה. לחברי הכנסת אין כוח להעביר חקיקה, וכעת גם המשימה לחלץ תשובות מהממשלה בפרק זמן אפשרי הפכה לבלתי אפשרית, וכך שגם את תפקידם כמפקחים על הממשלה הם אינם יכולים למלא. שאילתות בסיסיות שכולנו היינו רוצים לדעת את התשובה עליהן, כמו: האם שר האוצר יפעל לביטול תשלומי ביטוח לאומי למעסיקים שעובדיהם נמצאים בחל"ת – לא זוכות להתייחסות. 

8. חוקי הקורונה הפכו את הוועדות לחותמת גומי:

חוקי הקורונה שעברו בכנסת בחודשים האחרונים הם חוקי מסגרת. הם מאפשרים לממשלה להגביל תנועה, לסגור בתי עסק, למנוע השכלה מכלל התלמידים במדינה ולהשתמש בסוכנות הביון כדי לעקוב אחר אזרחים. 
הבעיה שהחוקים הללו שהם סגורים והכנסת לא יכולה להשפיע עליהם, אלא רק להאריך אותם או לא להאריך. הכל או כלום. הוועדה הרלוונטית יכולה לדרוש, להתקומם ולנסות לנהל מו"מ ומתן עם הממשלה, אבל היא לא יכולה לתקן את החוקים כשהם מגיעים אליה.

קחו לדוגמה את חוק השימוש בכלי השב"כ כדי לעקוב אחרי אזרחים. בוועדת החוץ והביטחון העלו לא מעט הצעות לשיפור מנגנון הערעור על האיכונים, לקידום חלופות ולקיצור תקופת הבידוד. אבל בסופו של יום היא מתנהלת כחותמת גומי. אם תרצה הוועדה לחייב את הממשלה לקצר את תקופת הבידוד או לקבוע שאם לא התקבל מענה לערעור תוך 12 שעות המבודד ישוחרר – היא חייבת לעשות זאת בחקיקה חדשה ואינה יכולה להכניס תיקונים לחוקים שמגיעים אליה להארכה.

ולמה חברי הוועדה לא מגישים תיקונים לחוקי הקורונה? ובכן, בהצלחה עם להעביר אותם בוועדת השרים לחקיקה, שכאמור לא מתכנסת.

אם היו״ר לא משתף פעולה עם הממשלה – הממשלה עוקפת אותו. יו״ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון במהלך דיון (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

9. אם יו"ר ועדה לא משתף פעולה עם הממשלה – מעבירים את הנושא לוועדה אחרת:

בכנסת ה-23 הוקמה ועדת הקורונה, שתפקידה לפקח על עבודת הממשלה בהתאם לתקנות וחוקי הקורונה. יו"ר הוועדה, יפעת שאשא ביטון (שארית של מפלגת כולנו ששובצה בליכוד), ביקשה לקבל נתונים כשהוועדה בראשותה החלה לדון בתקנות הקורונה.

אז במקום שמשרד הבריאות ינהל איתה דיאלוג או יספק את הנתונים שביקשה, החליטה הממשלה לעקוף את הוועדה ופשוט לנתב את דיוני החקיקה בנושא לוועדת החוקה. היו"ר שלה, יעקב אשר (יהדות התורה), כנראה נתפס בממשלה כנוח יותר. הממשלה רוקנה מתוכן ועדה בכנסת, בגלל יו"ר שהעזה להפגין עצמאות.

10. ניסיון לבטל את הפיקוח של הכנסת ולהפעיל תקנות לשעת חירום (תקש״ח).

במהלך דיוני הממשלה על חוקי קורונה מחמירים שהגבילו את ההפגנות, ניסה הליכוד להוביל מהלך שיעקוף את הכנסת לחלוטין ולאשר את הגבלת ההפגנות בתקנות לשעת חירום. תקנות לשעת חירום היו מאפשרות לרה"מ להחליט לבדו לאשר או להגביל את ההפגנות נגדו. 

הניסיון נכשל אך אם נצא שוב לבחירות וועדות הכנסת שוב יחדלו מלתפקד הממשלה עשויה להמשיך לנסות לקבוע חוקים בתקש"ח.

החרים דיון בוועדת החינוך ולא מרגיש שהוא באמת צריך לתת דין וחשבון לציבור. שר החינוך יואב גלנט (צילום: מרק ישראל סלם, פלאש 90)

11. הכנסת לא יכולה לפקח על הממשלה אם שרים ופקידי ציבור מסרבים להתייצב לדיונים.

בתחילת אוגוסט ביקשה ועדת החינוך לקיים דיון בהשתתפות שר החינוך ובכירי המשרד על המוכנות לפתיחת שנת הלימודים. שר החינוך, יואב גלנט, סירב להתייצב ומנע גם מבכירי המשרד להגיע. לאחרונה התקיים דיון של ועדת הפנים והוועדה לביקורת המדינה ובכירי משטרת ישראל סירבו להתייצב למרות שהוזמנו.

כפי שרמז ח"כ עופר שלח בפתיחת הדיון על אלימות משטרתית: "ברור לי לחלוטין שזה (אי התייצבות) נובע מעוצמת הלחץ הפוליטי שמרגישה צמרת המשטרה, שאי אפשר לנתק אותו מכך שאין כבר שנתיים מפכ"ל משטרה". 

12. פיליבסטר? רק כשנוח לממשלה

מנגנון הפיליבסטר מאפשר לאופוזיציה, לנסות לעכב חקיקה בבית הנבחרים, ואולי אפילו לעצור אותה. אבל בתקנון הכנסת קיים סעיף (98) שמאפשר לממשלה, דרך הקואליציה, לרמוס גם את המנגנון הזה. והממשלה הנוכחית בהחלט מנצלת אותו. ועדת הכנסת יכולה לקבוע כי אופוזיציה תקבל רק שעות בודדות במקום ימים לעכב חקיקה. 

עד כה, זה קרה לרוב במקרים חריגים במיוחד שבהם האופוזיציה עיכבה את העברת התקציב בניסיון להפיל את הממשלה או בנושאים מעוררי מחלוקת כמו יישום הסכמי אוסלו או החוק להסדרת ההתיישבות ביו"ש (חוק ההסדרה). 

במחקר של מרכז המידע והמחקר (מממ) של הכנסת שפורסם בחודש יולי השנה נמצא כי השימוש שעושה הקואליציה, כשליחת הממשלה, בסעיף זה בכנסת ה-23 הוא חסר תקדים. למעשה חצי מהפעמים שהופעל הסעיף מאז 1968 היו בכנסת ה-23, שהחלה לתפקד לפני פחות חצי שנה. נציין כי המחקר מציין גם את כמות ההסתייגויות חסרת התקדים שהגישה האופוזיציה במהלך אותה תקופה – אולי גם כי יש יותר נושאים שנויים במחלוקת. 

13. יו״ר הכנסת ביטל הצבעה בכנסת בהינף יד

יו"ר הכנסת, יריב לוין, ביטל החלטה של הכנסת שלא מצאה חן בעיני רה"מ – להקים ועדת חקירה לפרשת עסקת הצוללות. הדרך הפזיזה שבה התנהל לוין הייתה בעייתית – גם אם יש ממש בטענות שההצבעה שהוא ביטל היתה לא תקינה. 

סגן יו״ר הכנסת, ח״כ מנסור עבאס (הרשימה המשותפת) מנהל את דיון ועדת החקירה לפרשת הצוללות, רגע לפני שיריב לוין משתלט על הכיסא (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

יו"ר הכנסת הסיר מכסא היו"ר את סגנו, ח״כ מנסור עבאס, שניהל את הישיבה באותה העת, הכריז כי ההצבעה בטלה, והודיע על הצבעה שמית חוזרת. וזאת למרות שהיו דרכים פחות כוחניות לתקן את הטעות שהתגלתה לדעתו. למשל, עבאס היה יכול להוסיף להצבעה את מי שנכחו באולם אולם טענו שהצבעתם לא נקלטה – מה שקרה בכנסת כבר פעמים רבות וגם סביר על פי התקנון. בנוסף, היה יכול להקפיא את המצב, לכנס ישיבה עם סגני יו״ר הכנסת, לבצע בירור ולקבל החלטה משותפת.

הרי פרלמנטר מנוסה כמו לוין יודע שגם אם ההצבעה הראשונית היתה מתקבלת ככשרה למהדרין היה ניתן למסמס את הקמת ועדת החקירה במאה דרכים פרלמנטריות אחרות. לוין, באופן דורסני, קיצר דרך למען רה"מ ובכך סלל את הדרך לפעם הבאה שבה יחליט על דעת עצמו לבטל הצבעה של הכנסת.

המהלך של לוין הוכשר לאחר מעשה על ידי ממלאת מקום היועץ המשפטי לכנסת, שגית אפיק. מה שמוביל אותנו לבעיה הבאה.

14. על כסא היועץ המשפטי לכנסת יושבת ממלאת מקום

מאז אפריל 2020 יושבת על כסא היועץ המשפטי של הכנסת ממלאת מקום, עו״ד שגית אפיק. במשך חודשים ארוכים נמנע יו"ר הכנסת מלהקים את ועדת האיתור שתמליץ בפניו על מועמדים קבועים לתפקיד. לא משנה עד גם אפיק מוכשרת, עתידה המקצועי תלוי ביו"ר הכנסת. הוא זה שבוחר את היועץ המשפטי הבא, ואפק ממלאת המקום היא מועמדת לתפקיד קבע.

פארסת ביטול ההצבעה על ועדת החקירה לצוללות היו"ר יכולה להיות רק הפתיח למה שאנו עשויים לראות בעתיד כאשר ממלאת המקום תאלץ להתמודד עם שאלות קשות, כמו אם יו"ר הכנסת שוב יבזה את בג"ץ. 

נזכיר, רק לפני כמה חודשים יצא יו"ר הכנסת כנגד החלטת בג"ץ שחייב את יו״ר הכנסת הקודם יולי אדלשטיין לכנס את מליאת הכנסת כדי להחליפו, וכתב על נשיאת העליון חיות כי: "אם היא רוצה לשים עצמה מעל הכנסת, היא מוזמנת להגיע לבניין עם משמר בתי המשפט, ולפתוח את ישיבת המליאה בעצמה".

יריב לוין תקף את נשיאת בימה"ש העליון, אסתר חיות. (צילום מסך טוויטר)

15. המדינה מתנהלת בזמן המשבר בלי תקציב מדינה.

העברת תקציב מדינה הוא הליך סדור שבו הממשלה מגישה לכנסת סדר עדיפויות לאומי, והכנסת, כקולו של הציבור, דנה בו, שואלת שאלות באופן פומבי ושקוף ומנהלת מו"מ עם הממשלה. בשנת 2020 לא עבר תקציב מדינה שמותאם למציאות הנוכחית, וגם נראה שלא יעבור. למעשה הממשלה ה-35 לא קיבלה החלטות על סדר העדיפויות שלה והיא מתנהלת בלי לקיים דין ודברים בינה לבין עצמה ובטח שלא מול הכנסת. התוספת של 11 מיליארד השקלים לתקציב, שגם עליה לא רצה שר האוצר שהכנסת תפקח, היא רק פלסטר שהונח הגסות על תקציב 2019 – שמשקף את סדר עדיפויות שאושר בתחילת שנת 2018.

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע):

תפקידה של הכנסת היא לחוקק חוקים ולפקח על עבודת הממשלה. היא מהווה אחת מהרגליים עליהן נשענת כל השיטה הדמוקרטית בישראל. אם הכנסת חלשה וחסרת כוח וסמכויות – היא לא יכולה למלא את תפקידה ולייצג את העם מול הרשות המבצעת. כעת לרשות המבצעת יש כוח עצום ביד, ונראה שחברי הכנסת ויתרו על הקרב, וחלקם אפילו טוענים ש״השטח חשוב יותר״. בטווח הרחוק אנחנו מתמודדים עם איום על השיטה הדמוקרטית הישראלית, ובטווח הקצר – אנחנו משלמים את המחיר הכלכלי, חברתי ובריאותי – במתים ובכסף – על חוסר היכולת של הרשויות להתמודד עם האתגרים האימתניים שמזמן לנו משבר הקורונה. 

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)?

חברי הקואליציה חייבים להתעשת. כשהאופוזיציה כל כך מוחלשת, האחריות מוטלת עליהם. נכון להיום חברי הכנסת הפכו לחסרי משמעות במנגנון קבלת ההחלטות. הם נכשלים בתפקידם החשוב – לייצג את אזרחי המדינה שבחרו בהם. עליהם להשיב מאבק – להתעקש שלכנסת יהיה ייעוץ משפטי קבוע ויציב (יועמ״ש כנסת), ליצור שותפויות עם האופוזיציה ולהמשיך לנסות לקדם חקיקה פרטית גם אם הממשלה מתעקשת להפיל אותה. הם יכולים, למשל, להתנות חקיקה ממשלתית וקידום נושאים שחשובים לממשל – בקידום חקיקה פרטית.

חושבים שזה מופרך? ממש עם סגירת הכתבה התפרסם ב״כאן חדשות״ כי הליכוד בלם ניסיון של חברי הכנסת מהליכוד וש"ס להתחיל להעלות חוקים להצבעה על דעת עצמם.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מדינה ללא תקציב בזמן משבר: איך זה משפיע עליך?

בהיעדר תקציב מותאם למצב, אין למשרדי הממשלה כסף כדי להוציא לפועל תוכניות חדשות ולטפל בצרכים שעולים כתוצאה ממשבר הקורונה אם הקואליציה לא תצליח להגיע להסכמה על תקציב – הכנסת עלולה להתפזר ואנחנו נלך לבחירות, שוב

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

תקציב המדינה משקף את סדר העדיפויות של הממשלה: הכסף הולך למקומות שחשובים לה, ובכך מבטא השלטון את האג'נדה שלו במציאות. בתקופת משבר חמורה כמו זאת, נצפה שהממשלה תשקיע את מיטב כספנו בדברים שבוערים כרגע: למשל בריאות, הסברת הקורונה, עזרה לעסקים הקטנים או התאמת מערכת החינוך למשבר. 

אבל הממשלה הנוכחית, שנקראה "ממשלת הקורונה", לא הצליחה להגיע להסכמה על הדבר הבסיסי והחשוב ביותר – חלוקת הכסף בדרך שתוציא אותנו במהירות מהמשבר.

לא מסכימים על התקציב. נתניהו וגנץ במליאת הכנסת (צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת)

הוויכוח על התקציב מגביר את התחושה שההחלטות החשובות ביותר במדינה מתקבלות על בסיס שיקולים אישיים ופוליטיים, ולא כשטובת הציבור ניצבת בראש סדר העדיפויות. 

התקציב משקף את צרכי העולם הישן שלפני הקורונה

אין ספק ששנת 2020 שונה מקודמותיה: משבר הקורונה שינה את החיים של כולנו, ואילץ אותנו לשנות הרגלים ודברים שהיו קודם מובנים מאליהם – כמו מגע, מפגשים חברתיים וכל יציאה רגילה מהבית. גם השיקולים הכלכליים שלנו השתנו: אם את סטודנטית, אולי הפסקת לשלם שכר דירה ליד האוניברסיטה ועברת ללמוד מהבית של ההורים בזום, או שאולי אתם משפחה שנאלצה לקצץ בהוצאות בגלל יציאה לחל"ת של אחד מבני המשפחה.

חנויות סגורות בתל אביב (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

ההוצאות של כולנו השתנו – וניתן היה לצפות שכך גם יקרה בממשלה, שצריכה להשקיע ביציאה ממשבר כלכלי, בריאותי וחברתי שלא היה כמוהו. אז זהו, שלא: תקציב המדינה לא הותאם עם פרוץ המשבר למצב החירום שנקלענו אליו. למרות שהממשלה שהוקמה במרץ האחרון הוגדרה כ"ממשלת קורונה", היא לא הצליחה להסכים על תקציב חדש עד היום. 

מיליארדי השקלים שחלוקתם מסמלת יותר מכל דבר אחר את סדר העדיפויות של הממשלה, מחולקים באותו אופן שהוסכם בכנסת ה-20, לקראת תקציב 2019. מה הסיכוי שהחלוקה שנקבעה אז, בימים היפים שלפני המסיכות והריחוק החברתי, מתאימה לצרכים של מדינת ישראל היום?

למשרדי הממשלה אין תקציב לתוכניות חדשות מותאמות למצב

גם אם רצו השרות והשרים החדשים לקדם תכניות לפי תפיסת עולמם, קשה מאוד לעשות זאת כי עד שלא יהיה תקציב מדינה חדש – התקציבים לפרויקטים חדשים לא קיימים. כך, למשל, הצהירו במשרד הרווחה כי התמיכה הכספית במרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית תעלה לתשעה מיליון ש"ח, כמיליון שקלים יותר מהתקציב הקודם. אבל כל עוד הממשלה מסתמכת על תקציב 2019, בו התמיכה עומדת על סכום של כשמונה מיליון ש"ח – התוספת הזאת לא מתאפשרת. כל הצהרות השרים על תוכניות חדשות ותקציבים נוספים שנשמעו בחודשים האחרונים – אלא אם הצליחו להיכנס לתוספות החד פעמיות שאושרו בממשלה – ידחו ליום בו תושג הסכמה על תקציב חדש.

הציבור מרגיש שההחלטות הכלכליות מתקבלות בפזיזות

במקום לקבוע מראש את חלוקת התקציב כך שתכלול בתוכה את כל מה שצריך להתמודדות עם משבר הקורונה, תוך התייעצות עם גורמי המקצוע והתחשבות בשיקולים נרחבים, הממשלה בוחרת להתבסס על הוצאות חד פעמיות של מיליארדי שקלים – שאינם חלק מהתקציב.

מפגינה מוחה על היעדר התקציב בבלפור (תמונה: רחלי גרסר)

 כך למשל הוחלט על הענקת מענק של 750 שקלים לכל אזרח ואזרחית, הוצאה שעלתה לציבור כמעט שבעה מיליארד שקל. הוצאות כאלה גורמות להתנהלות להיראות פזיזה ולא מתוכננת, ופוגעות באמון של רבים בשלטון.

בלי תקציב הכנסת תתפזר

על פי חוק, על הממשלה להעביר תקציב תוך מאה ימים מיום הקמתה – אחרת הכנסת מתפזרת והולכים לבחירות. בהסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד וכחול לבן בעת הקמת הממשלה במאי האחרון, הוסכם כי הממשלה תעביר תוך תשעים יום תקציב דו שנתי – עד סוף 2021. זה לא קרה בגלל מאבקי כוח פוליטיים בין הסיעות, וצרכים פוליטיים של ראש הממשלה. 

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני

בעקבות המשבר הכנסת העבירה החלטה לדחות ב-120 ימים נוספים את המועד האחרון להעברת התקציב ל-23 בדצמבר. וכעת מדברים על העברת תקציב "שנתי" רק לשבוע האחרון של דצמבר. תקציב שנתי – לשבוע אחד! כל זאת כדי להתחמק מהעברת תקציב ל"שנתיים" (תרגום: לשנת 2021 + השבוע האחרון של 2020). 

העברת תקציב לשנתיים, לפי ההסכם, תקשה על פירוק הממשלה לפני השלב בו גנץ אמור להחליף את נתניהו בראשות הממשלה. ולכן כעת נראה שראש הממשלה והליכוד מנצלים את הפרצה בהסכם הקואליציוני, על מנת לשמור לעצמם את אפשרות היציאה לבחירות לפני הרוטציה – ולאפשר לנתניהו להישאר בתפקיד זמן רב יותר. על רקע האישומים הפליליים נגדו, נראה שהמטרה היא שנתניהו ישאר ראש ממשלת המעבר ויגיע לבחירות הבאות בעמדה נוחה יותר.

ההתנהלות הזאת יוצרת חוסר יציבות פוליטית כאשר מעל הראש של כולנו מרחף כל הזמן איום ביציאה לבחירות נוספות. כל רגע שבו למדינה אין תקציב, מרחיק את היציאה שלנו ממשבר הקורונה וגורם לציבור לסמוך עוד פחות על הממשלה.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

את משרד הממשלה החשוב במדינה מנהל ממלא מקום, ומחר תפקע כהונתו

ביום רביעי תפקע כהונתו של רונן פרץ, שמונה ביוני 2019 כממלא מקום מנכ״ל משרד ראש הממשלה, באופן זמני ● מאז לא טרח נתניהו למנות מנכ״ל קבוע ● לאחרונה הוארכה כהונתו ביוני ● במשרד היועמ״ש עדיין לא התקבלה בקשה להאריך שוב את כהונתו הזמנית של פרץ

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

מאז יוני 2019 עומד בראש המשרד של האיש החשוב במדינה ממלא מקום. כעת מסתיימת על פי החוק גם כהונתו של רונן פרץ, שמונה כממלא מקום מנכ״ל משרד ראש הממשלה באופן זמני. אולם, עד לרגע פרסום הכתבה, לממשלה לא נמסרה עדיין הודעה על הארכת כהונתו או על מינוי של מנכ״ל קבוע, וזאת למרות שביום רביעי יפקע המינוי הזמני של פרץ. 

לא רוצה למנות מנכ״ל. ראש הממשלה נתניהו (צילום: עמוס בן גרשום, לע״מ)

שורה של מינויים בכירים חסרים בשירות המדינה. מדובר במצב חמור, שבו אין מנהלים קבועים לכמה מן הגופים החשובים ביותר לתפקוד התקין של המדינה. אחד מהם חריג במיוחד – מנכ"ל משרד רה"מ. בשונה מאשר מינויים לתפקידים בכירים אחרים כמו מפכ"ל, נציב שב"ס או ראש הרשות להגנת הפרטיות שדורשים הליך בחינה של ועדה כלשהי, תפקיד מנכ"ל הוא משרת אמון. כלומר: כמו כל שר, גם ראש הממשלה יכול לבחור איזה מנכ״ל שהוא רוצה באופן חופשי. הוא רק נדרש להביא אותו לאישור הממשלה. 

לראייה, במשרדי המשלה האחרים עוד בטרם מצאו השרים את הכסא שלהם במשרד, הם מינו מנכ"לים. השר זאב אלקין, שר המים וההשכלה הגבוהה, לא חסך ומינה אפילו שניים. ולמרות זאת, נתניהו לא ביקש עדיין למנות מנכ"ל קבוע, אפילו לא ביקש למנות שוב, באופן זמני כמובן, את ממלא המקום.

תירוץ לא מספיק טוב

ביוני 2019 עזב מנכ״ל ראש הממשלה הקודם יואב הורוביץ את תפקידו. במקומו מינה נתניהו את רונן פרץ כממלא מקום. מאז הוא מנהל את המשרד החשוב במדינה. 

אפשר למנות מנכ״ל למשרד ממשלתי כממלא מקום זמני, אך לתקופה קצובה ובתירוץ טוב. לעיתים נדרש ממלא מקום: יכול להיות שהמנכ"ל בחר לעזוב לפתע, כי נמאס לו, או שהוא חלה או חס וחלילה הסתבך בשערוריה כלשהי ופוטר. המחוקק חשב על מקרים כאלו וקבע פתרון בחוק: "נתפנתה משרתו של נושא משרה או נבצר ממנו להשתמש בסמכותו או למלא את תפקידו, רשאי השר שעם משרדו נמנית המשרה, בהתייעצות עם נציב השירות, להטיל על עובד מדינה אחר למלא את התפקיד, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים".

עוד בשקוף:

על פי החוק ניתן להאריך את שלושת החודשים הללו, בהתייעצות עם נציב שירות המדינה, בעוד שלושה חודשים. התקופה הזאת הסתיימה עבור פרץ כבר באמצע דצמבר 2019. אבל מה קורה במצב חריג? גם על זה חשב המחוקק שקבע כי: "רשאי השר, בהסכמת נציב השירות והיועץ המשפטי לממשלה, להודיע לממשלה על הארכת תקופת הטלת התפקיד באופן זמני מעבר לשישה חודשים כאמור, בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, וכל עוד מתקיימות נסיבות מיוחדות כאמור (הדגשה ע.ב)". משבר הקורונה ושרשרת מערכות הבחירות יכולים להיחשב כ״נסיבות מיוחדות״. 

מ״מ מנכ״ל משרד רה״מ רונן פרץ (צילום: אתר הכנסת)

בתשעת החודשים שחלפו מאז דצמבר 2019, למיטב ידיעתנו, לא נמסרה הודעה על הארכת הכהונה לממשלה, כפי שדורש החוק. עם זאת, אכן ניתן לראש הממשלה אישור מיוחד מהיועמ"ש להאריך את כהונתו של רונן פרץ כממלא מקום מנכ״ל משרדו. 

במענה לפנייה של 'התנועה לטוהר המידות' כתב היועמ"ש מנדלבליט כי: "הארכת המינוי האחרונה של מר פרץ אושרה ביום 16.6.2020 והיא ניתנה למשך תקופה של שלושה חודשים״. באשר לנסיבות המיוחדות שהצדיקו את מתן האישור על פי היועמ״ש נכתב כי ״ההארכה האחרונה אושרה הן לנוכח העובדה כי למשך תקופה ארוכה כיהנה ממשלת מעבר וכי הממשלה הנוכחית הוקמה רק לאחרונה והן לנוכח מצב החירום הלאומי שנגרם כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה. על כן ראש הממשלה ומשרדו טרם הספיקו להידרש לנושא של מינוי מנכ"ל קבוע למשרד". 

על פי המכתב, כהונתו של פרץ פוקעת ב-16 בספטמבר – מחר (רביעי). אולם עד לרגע זה לא הובא מינוי קבוע לישיבת הממשלה ואפילו לא התקבלה פנייה אצל היועמ"ש לבקשת הארכה של מינויו של ממלא המקום.

"נוח לנתניהו ומשפחתו כי יכהן בתפקיד ממלא מקום"

צריך לזכור שבתקופה שמאז הוקמה הממשלה ותחת משבר הקורונה שרים עברו תפקידים, צמרת משרד הבריאות התחלפה, כולל מנכ"ל דומיננטי, משה בר סימן טוב, שהוביל את ניהול הגל הראשון של משבר הקורונה. אפילו מונה פרויקטור קורונה חדש. לכן, קצת קשה להבין מדוע דווקא המשרד הבכיר במדינה לא הצליח למנות מנכ״ל בגלל המשבר. 

ראש הממשלה נתניהו ורעייתו עולים למטוס בפמלייה בדרך לחתימה על הסכמי שלום בוושינגטון. (צילום: אבי אוחיון, לע״מ)

"לתפקיד מנכ"ל משרד רה"מ יש גם השפעה על אישור הוצאות מעון ראש הממשלה ומשפחתו, ולראיה רונן פרץ הוא שהביא לוועדת הכספים את הצעת ההחלטה לשלם לראש הממשלה את חבות המס, וכן לממן לו גם דברים נוספים, החלטה שחלקה הוקפא בינתיים לאור הלחץ הציבורי", אמר לנו עו"ד עומר מקייס, מנכ"ל התנועה לטוהר המידות שהגישה עתירה נגד רה"מ והיועמ"ש בגין ההארכות החוזרות ונשנות של מינויו של פרץ כממלא מקום.

"כמובן שבמצב כזה, נוח לנתניהו ומשפחתו כי יכהן בתפקיד ממלא מקום", הוסיף. "למרות שמנכ"ל זו משרת אמון, עדיין יש הבדל בין ממלא מקום לבין מנכ"ל קבוע. ברגע שאדם ממלא מקום התלות שלו בשר, במקרה זה, רה"מ, גדולה הרבה יותר, כי אפשר לסיים את כהונתו בקלות, דרך מינוי של אדם אחר ובלי הרבה רעש תקשורתי. זה שונה מהמצב בו צריך להכריז על פיטורים של מנכ"ל מכהן".

נזכיר כי בנוסף על כך, רק בשבוע שעבר אישר ממלא המקום פרץ לשכור מטוס פרטי למשפחתו של נתניהו לנסיעה לחתימה על הסכם השלום בוושינגטון, וזאת בנוסף על המטוס ששכרו. לבסוף, לאחר ביקורת ציבורית, בוטלה ההחלטה ללא הסבר ברור ולמרות שבלשכת רה"מ טענו שששכירת מטוס נוסף דווקא תוזיל את העלויות.

פנינו למשרד רה"מ ושאלנו מתי עתיד להיתמנות מנכ"ל קבוע, אולם לא התקבלה תגובה. 

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה לפניית ״שקוף״ כי נכון לזמן כתיבת שורות אלו לא התקבלה ממשרד רה״מ בקשה להארכת מינוי של פרץ. 

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע)

בעיצומו של משבר הקורונה, יד ימינו של ראש הממשלה היא זמנית. ארגון שאין לו ניהול קבוע, יתקשה מאוד לפתח תוכניות, לעמוד ביעדים, לקחת אחריות ולבסס תחושת יציבות. ובנוסף, האיש שאמור להפעיל את המשרד החשוב ביותר, שמניע את כל המערכת, יודע שבן רגע הוא עלול להפסיד את תפקידו. עכשיו גם המינוי שלו לא מוארך, לפחות לא באופן חוקי. וזאת, לפחות בינתיים, ללא כל הסבר. האם באופן הזה ללא מינוי רשמי הוא יוכל לחתום על מסמכים רשמיים? לנהל עובדים אחרים? לשכור עובדים, לפטר, לחלק הוראות? 

* * * 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

הפרקליטות: אלוביץ' מנסה לעכב את המשפט בתואנות שווא

הפרקליטות השיבה לדרישת המו"לים הנאשמים ב"תיק 4000" • טענות בקשר למסמך אחד הפכו לדרישה לתמלול וגילוי של מאות רבות של מסמכים • זאת למרות שאין כל חובה לספק ניירות עבודה פנימיים או לתמלל הקלטות • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו, העין השביעית |

נמשכים העימותים בין הזוג אלוביץ', המו"לים לשעבר של אתר "וואלה", לבין הפרקליטות, בנוגע למעמדם של חומרי החקירה במשפט השוחד של "תיק 4000". דרישה של הנאשמים הנוגעת למסמך אחד צמחה כעת לדרישה מהפרקליטות לתמלל מאות מסמכים. בנוסף, האלוביצ'ים ביקשו להתייחס לניירות עבודה פנימיים שנאספו במסגרת הכנת כתב האישום נגדם כאל "חומר חקירה" שיש להעביר אליהם.

הפרקליטות מסרה אתמול (13.9) לבית-המשפט המחוזי בירושלים, שם מתנהל משפטם של רה"מ נתניהו והמו"לים אלוביץ' ומוזס, כי היענות לדרישות אלו תביא לדחייה משמעותית של המשפט, שאין לה כל הצדקה. זאת משום שלפי החוק, אין כלל חובה על הפרקליטות לספק לנאשמים תמלילים של חומרי חקירה אלא רק את ההקלטות עצמן, ואלו הועברו לנאשמים כבר לפני למעלה משנה.

עוד מוסרת הפרקליטות לביהמ"ש כי אין גם שום חובה להעביר לנאשמים ניירות עבודה פנימיים, וכי היענות לדרישה מעין זו תגרור אחריה עוד ועוד דרישות, על מנת לעכב עוד ועוד את הדיונים בתיק. היענות לדרישת בני-הזוג איריס ושאול אלוביץ' תביא ל"התמשכות ההליכים המשפטיים" ואולי אף לבקשות לדחיית מועדי ההוכחות בתיק, לשון תשובת הפרקליטות לביהמ"ש.

אתמול, זמן קצר לפני שההודעה של פרקליטות המדינה התקבלה בבית-המשפט, חזרו וביקשו בני-הזוג אלוביץ כי השופטים יורו לפרקליטות להעביר אליהם עוד מאות מסמכים נוספים שהפרקליטות מגדירה "חומרים פנימיים" ואילו הם מגדירים "חומרי חקירה" של הפרשה.

עוד בנושא:

בני-הזוג אלוביץ' נאשמים במתן שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו במסגרת הפרשה המכונה "תיק 4000", כשלצידם נאשמים נתניהו עצמו והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. כבר בדיון הראשון במשפט, שהתקיים לפני חודשיים, הדגישו באי-כוח בני-הזוג אלוביץ, עורכי-הדין ז'ק חן ומיכל רוזן-עוזר, כי היקף החומר בתיק מחייב דחייה במועד תחילת שלב הראיות. השופטת הסכימה לדחות את המועד במעט, אך קבעה כי שלב ההוכחות יחל בחודש ינואר הקרוב. במקביל הגישו בני-הזוג אלוביץ' עתירה לבג"ץ בדרישה לחייב את היועץ המשפטי לממשלה לחקור הדלפות לתקשורת.

שאול אלוביץ׳ בדיון בבית המשפט (הדס פרוש / פלאש 90)

בשבועות האחרונים התמקדו חילופי הטענות בין בני-הזוג אלוביץ' לפרקליטות המדינה בתמליל בודד. תמליל שיחה שהתקיימה בין חוקרת משטרה לבין אור אלוביץ', בנם של בני הזוג. פערים שהתגלו בין התמליל שמתעד את השיחה לבין מה שנאמר בהקלטה שתיעדה את הפגישה הובילו את באי-כוחם של בני-הזוג אלוביץ' לדרוש כי הפרקליטות תעביר להם תמליל מתוקן של השיחה – אך גם לדרישה שתערוך תמלולים חדשים ומדויקים לכל החקירות שבהן קיימים פערים בין חומר הגלם לתמלול.

כאמור, בפרקליטות השיבו אתמול, באמצעות עורכות-הדין יהודית תירוש וניצן וולקן, כי אין לקבל דרישה זו, שכן התמלילים ממילא אינם אלא כלי עזר לעיון בראיה עצמה, שהיא הקלטת החקירות והפגישות עם המעורבים בתיק. הפרקליטות הדגישה כי אין כל חובה להעביר לעיון ההגנה "הגיגים, הערות, עיבוד ועריכה, שנעשו על ידה בחומר הגלם המהווה את 'חומר החקירה'".

בנוסף טוענת הפרקליטות כי "התייחסות לניירות העבודה שלה כ'חומר חקירה' שהעברתו נדרשת באופן שוטף, תביא באופן הכרחי להתמשכות ההליכים המשפטיים. זאת, משום שהיא תגרור בקשות נוספות של ההגנה לעוד ועוד דיוקים, שאליהן אף עלולות להתווסף בקשות לדחיית מועדי ההוכחות".

דרישת בני הזוג אלוביץ' לחייב את הפרקליטות להעביר אליהם עוד ועוד מסמכים נועדה לדחות את הדיונים בתיק, טוענת הפרקליטות, מסתמכת כולה על טענות בנוגע למסמך אחד ויחיד ומגיעה בשיהוי חריג ומעורר תהיה מאחר שחומרי הגלם בחקירה מצויים בידם מזה זמן רב.

איריס אלוביץ' (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

"בסופו של דבר, טענות הנאשמים בבקשות שלפנינו נועדו לבסס את עמדתם, כי לא יוכלו להיערך למועדי ההוכחות שנקבעו בתיק", לשון תשובת הפרקליטות. "עמדה זו של הנאשמים מבוססת על תמליל חקירה אחד, בודד, מתוך כלל חומר החקירה בתיק. בנוסף, טענה זו נטענת רק עתה, על אף שהתיעוד החזותי והתמלילים של חקירות הנאשמים ועדי המדינה הועברו אליהם עוד קודם לשימוע, לפני למעלה משנה, ועל אף שאפשרות קיומם של פערים בין ראיות המקור לתמלילים היא אינה בגדר הפתעה או חידוש".

כאמור, מעבר לדרישה לתמלל מחדש מסמכים רבים, בני הזוג אלוביץ' הגישו בקשה נפרדת לקבל מאות מסמכים הנוגעים לעדי המדינה בתיק, חומרים שנאספו על-ידי רשות ניירות הערך, מסמכים שנאספו במסגרת מעצר החשודים ותפיסת רכושם, דו"חות הנוגעים ל"תרגילים ופעולות חקירה", קלסרים הכוללים ריכוז תלונות שנוגעות לתיק, חומרי השלמת חקירה ומסמכים נוספים כגון "מעטפה המכילה קובץ מסמכים שעוסקים בחומרים רגישים בפרשייה". קיראו כאן להרחבה בקשר לבקשת הזוג אלוביץ'.

* * *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

הליכודניקים החדשים לא הצליחו להשפיע מבפנים, והתפצלו

מאז 2011 צברו ״הליכודניקים החדשים״ הצלחות ואויבים ● הם דרכו על הזנב של בכירים בליכוד, ולאחרונה התמודדו עם משברים פנימיים ופיצול כעת הם נאבקים נגד החלטת מנכ״ל המפלגה לדרוש ממתפקדי ליכוד להצהיר נאמנות, וטוענים: הדרישה לא חוקית אולם האם הם עומדים במטרה לשמה הוקמו – ליצור לובי דמוקרטי ליברלי בליכוד?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| כרמל שטרן |

מה עלה בגורלם של הליכודניקים החדשים? הקבוצה שפרצה בעשור האחרון לתודעה, הצליחה לאתגר את מרכז הליכוד, והספיקה לייצר הרים של כותרות והבטחות. הם נתקלו בלא מעט קשיים לאורך הדרך: החל מניסיונות חוזרים להדיח אותם מתוך מפלגת הליכוד, דרך מניעת התמודדות של מנהיגי הקבוצה בפריימריז ועד לקרע בהנהגה. 

בשבועות האחרונים חזרנו אל הקבוצה, שבינתיים התפצלה, כדי להבין איפה הם עומדים עכשיו ומה התוכניות שלהם לעתיד? קיימנו שיחות עם דמויות מובילות בשני המחנות שנוצרו כדי להבין מה קרה בדרך. ניסינו גם להבין האם הם עדיין מאמינים שהתיאוריה לפיה ניתן להשפיע על מפלגות גדולות ״מבפנים״ על ידי התפקדות המונית ויצירת מנופי לחץ מאורגנים – יכולה להתממש במציאות. 

ליכודניקים חוגגים ניצחון בבחירות 2020 (גילי יערי / פלאש 90)

סוסים טרויאנים

"הליכודניקים החדשים" הייתה אחת ההבטחות הגדולות שיצאו מהמחאה של קיץ 2011. "לא הבנתי איך חצי מיליון איש ברחוב לא מצליחים לשנות שום דבר", מעיד ליאור מאירי, מקים הקבוצה. "ואז התוודעתי לראשונה לשיטת הפריימריז. כשגיליתי את המספרים שאיתם נבחרו אז אנשים לכנסת, התפוצץ לי הראש. באמת לא האמנתי. יריב לוין נכנס לכנסת עם 1,900 קולות, דני דנון עם 2,000 קולות, אופיר אקוניס עם 2,400 קולות.

"הטריף אותי שזה לא משהו שכולם יודעים. זה היה אחד הסודות הגלויים הכי שמורים בישראל. החלטתי שאם אלה המספרים אז אין שום סיבה שאנחנו כאנשים דמוקרטיים ליברליים לא נתארגן ונכניס אנשים לכנסת".

המטרה על פי מאירי, הייתה "לפקוד עשרות אלפי אנשים לתוך המפלגות וכך להקטין את הכוח של קבוצות הלחץ המושחתות שבוחרות אנשים גרועים". 

בתחילה, קבוצה בשם "מתפקדים" ניסתה לפקוד אנשים לשלושת המפלגות הגדולות באותה עת – העבודה, קדימה והליכוד. 

כשהם הבינו שהם לא עומדים במשימתם החליטו חברי הקבוצה להתפצל איש איש למפלגה שאיתה הוא מזדהה, ולנסות להקים בה לובי דמוקרטי ליברלי. כך נכנס מאירי למפלגת הליכוד והקים את "הליכודניקים החדשים". 

פעילי ״הליכודניקים החדשים. במרכז ליאור מאירי (צילום באדיבות ליאור מאירי)

ב-2017 הם כבר היו כוח משמעותי של אלפי מתפקדים בתוך הליכוד. על המספרים המדויקים יש חילוקי דעות, אבל לראשונה התעוררה סביבם סערה כאשר היו מי שחשבו שצריך לבלום את ההתחזקות שלהם. כך למשל שרת התרבות מירי רגב שטענה כי מדובר ב״סוסים טרויאנים״. בכירים במפלגה עמדו מאחורי ניסיונות לעצור את ההתפקדות דרך הקבוצה, פעלו לביטול חברות של מתפקדים והעימות הגיע גם לאפיקים משפטיים.

"עד לפריימריז של פברואר 2019 בנינו את הכוח, עסקנו בעיקר בלפקוד. לא הייתה לנו יותר מדי השפעה על מה הנבחרים, הח"כים והשרים עושים", משתף איתי בר-יוסף, שהיה מחברי המטה של הקבוצה המקורית, וכיום הוא אחד ממובילי "הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית" שהתפצלה ממנה.

עוד בשקוף:

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 (שהתקיימו בפברואר 2019) במטה הליכודניקים החדשים התקבלה החלטה: להריץ בבחירות הפנימיות המוקדמות בליכוד שישה מועמדים מטעמם לרשימה. עד הרגע האחרון היה נדמה שזה יצליח – אך יומיים לפני הפריימריז פסלו בית הדין של הליכוד ויו"ר ועדת הבחירות של הליכוד חמישה מתוך ששת המתמודדים, בטענה שהם מסתננים מהשמאל. 

"הם כולם אנשים של ביבי עם ניגודי עניינים מאוד קשים״, אומר ליאור מאירי על חברי בית הדין. ״ערערנו למחוזי, שהשאיר את ההחלטה המושחתת על כנה, וגם העליון. זה היה היום הנורא ביותר שהיה לי בעשר שנות אקטיביזם", הוא משתף.

על התקופה הזאת מספר גם איתי בר-יוסף. "פתאום מצאנו את עצמנו מבלים בבית הדין של הליכוד, מגנים על הקבוצה וגם על פרטים בודדים שהתחילו להדיח. הטענה בגדול הייתה שאנחנו קבוצת שמאל, גיס חמישי, סוס טרויאני. האמת היא שפשוט באנו מאוד לא טוב לקבוצה מסוימת של חברי כנסת, שרים וח"כים בליכוד", הוא אומר. 

״ברגע שתקפנו באופן ישיר ובוטה את ראש הממשלה זה הוביל ישירות לזה. מה שלא צפינו זה את העוצמה שבה זה יגיע״. בנימין נתניהו. (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

אבל בקבוצה לא הופתעו מהמלחמה שהתעוררה, הוא מציין. "צפינו שכאשר נגיע לגודל מסוים יתחיל עלינו עליהום. ברגע שתקפנו באופן ישיר ובוטה את ראש הממשלה זה הוביל ישירות לזה. מה שלא צפינו זה את העוצמה שבה זה יגיע". 

ולמרות זאת, אנשי הקבוצה לא אמרו נואש ופרסמו רשימת מומלצי הצבעה בפריימריז. "הבאנו בסופו של דבר לקלפי 5,640 איש. זאת כמות שאף קבוצה אחרת בליכוד לא הביאה בפריימריז האלה", מתגאה בר-יוסף. "עד לאותו רגע אף אחד לא האמין למספרים שאנחנו אומרים. זה היה חסר תקדים". 

במסגרת המלחמה הפנימית בליכוד יש מי שיחלקו על כך, אולם חברי הקבוצה עצמם מתגאים בכך שהעלו את שר הבריאות יולי אדלשטיין ושר האוצר ישראל כ"ץ למקומות הראשון והשני ברשימה לכנסת. כמו כן, הם לוקחים אחריות על הדחת הח"כ לשעבר איוב קרא, על הכנסת חברת הכנסת שרן השכל למקום ריאלי ברשימה ועל העלאתו של יובל שטייניץ בכ-13 מקומות.

משקעים, אג'נדות ומאבקי כוח

כאמור, הבחירות לרשימת הליכוד בתחילת 2019 היו הניסיון הראשון של הקבוצה להכניס חברים משל עצמה אל תוך רשימת המפלגה. ניסיון שלא צלח. זו גם הנקודה שעבור רבים מהם מסמלת את תחילת המשבר הפנימי שהסתיים בפיצול באוקטובר 2019. "ההכנות לפריימריז החלו ושם הדברים התחילו להתפרק", ממפה חבר מטה "הליכודניקים החדשים", שפרש מהקבוצה בעקבות המשבר. 

אז מה קרה שם? בקצרה: 

לקראת הפריימריז של 2019 ליאור מאירי החליט לרוץ מטעם הקבוצה. מתנגדיו טענו כי הוא יתפס כ"סדין אדום" בליכוד. הם חששו כי ההתמודדות של מאירי תחבל בניסיונות הכוללים של הקבוצה להצליח בפריימריז. מי שלעתיד ייקראו "הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית" טוענים כי זו הייתה הנקודה בה התחילו המשקעים לחלחל. 

כמה חודשים אחר כך, לאחר הבחירות, אחד מחברי המטה – שהיה מהמתנגדים להתמודדותו של מאירי – התקשר לפוליטיקאי בכיר במפלגה והתייעץ איתו בנוגע לנושא אישי-משפחתי שאינו קשור לקבוצה. על אף ששתי הקבוצות מסכימות היום כי זו הייתה פעולה שגויה מצד חבר המטה, הדעות היו חלוקות באשר למה עושים הלאה. 

בשביל מאירי, היה מדובר בקו אדום והוא החליט להדיח אותו מהמטה, שעד לאותו רגע התנהל בצורה לא היררכית. "ניסיתי להדיח אותו בדרך דמוקרטית אבל אנשים סירבו להשתכנע, וכשבסופו של דבר הדחתי אותו הם מאוד נעלבו ממה שהם תפסו כמעשה כוחני והם עזבו איתו", מסביר מאירי. "זו זכותם, ואני מאחל להם הצלחה ככל שהם לא משתמשים בנכסים של הליכודניקים החדשים שהוקמו בדם יזע ודמעות הרבה לפני שרובם עוד הצטרפו. הם קבוצה קטנה, לא משפיעה ולא חשובה".

עינב אשכול ואיתי בר-יוסף, ממובילי ״הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית״ בכניסה לכנסת (צילום: איתי בר-יוסף)

מנגד, מסביר חבר אחר שפרש מהקבוצה: ״היינו קבוצה של חברים שרצו ביחד שנים. כשהתחיל המשבר הכול היה גם מאוד רגשי. זאת בסופו של דבר פלטפורמה להשגת כוח פוליטי. ברגע שיש כוח פוליטי על הכף אז הטבע האנושי נכנס לתמונה ואנשים מנסים להשיג כוח עבור עצמם. בתור מי שאין לו שאיפות פוליטיות או רצון להשגת כוח, לא התחברתי למה שקורה בקבוצה ולמה שהיא הפכה להיות".

לדבריו, "נהיה מחנה של 'מאיריסטים' (ע"ש ליאור מאירי, מקים הקבוצה, כ.ש.) ומחנה של כל השאר. הקבוצה של מאירי תגיד שהפיצול היה על רקע אידיאליסטי אבל ברור שזה מגיע מפוזיציה, מישהו ניסה להזיז לו את הגבינה ולקחת לו חלק מהכוח והוא לא היה מוכן לזה".

"לדעתי, החטא הקדמון הוא שלא כוננו מראש תקנון, מנגנון מסודר של קבלת החלטות, שקיפות ועדת ביקורת. בגלל שהמטה לא השכיל להכין מראש מנגנונים אז ברגע שהתגלעו ויכוחים לא היה שום מנגנון שיכריע. מי שהיה לו יותר כוח קיבל את ההחלטות, זה נהיה מן ג'ונגל שבו החזק שולט", הוא מוסיף. 

"יש לי דעה ברורה מאוד לגבי משבר המנהיגות הזה. אני חושב שיש קבוצה אחת שהגיעה לסוף הדרך ויש רק קבוצה אחת שהיא בעצם רלוונטית היום שזו הקבוצה הדמוקרטית. כשהייתי במטה, הייתי מאוד פעיל ואז האמנתי בכל כולי שזה ישיג את מטרתו. הדברים שקרו הפחיתו לי את האמונה אבל אם יש איזשהו סיכוי שזה ישיג את המטרה אז זה דרך הקבוצה הדמוקרטית. הקבוצה של מאירי היא מת מהלך".

שני מטות, מטרה דומה

למרות כל הקשיים שחוו בדרך, שתי קבוצות ממשיכות לפעול לאחר שכשליש מחברי המטה המקורי פרשו. לצד ״הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית״ רבים מחברי המטה המקורי עדיין ממשיכים לפעול כקבוצה תחת השם ״הליכודניקים החדשים״. גם ליאור מאירי הודיע על פרישה מהקבוצה. לא בפעם הראשונה. והוא רומז על ההמשך: "המאבק עוד לא נגמר, אנחנו בינתיים מפסידים. אני חושב שכרגע בזירה הארצית יש צורך באנשים שיודעים להניע תהליכים גדולים ויכול להיות שמה שאני יודע לתת כרגע נחוץ יותר במקום אחר". 

מפגש מתפקדים עם יו״ר הכנסת וכיום השר יולי אדלשטיין (צילום: איתי בר יוסף)

שני המטות טוענים כיום להנהגה על אותה קבוצת מתפקדים ואוחזים בגישות שונות: הגישה של הקבוצה המקורית ״הליכודניקים החדשים״, היא להמשיך ולאגור כוח עד שיצליחו להכניס חברים משלהם אל תוך הרשימה, מתוך מיאוס בעבודה עם פוליטיקאים שלא משלהם. 

הקבוצה שהתפצלה, "הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית", מאמינה כי יש לה הרבה עבודה פנימית לעשות. לטענת עינב אשכול, חברת מטה של "הקבוצה הדמוקרטית", "ההבדל העיקרי בין הקבוצות זה שאנחנו ממשיכים לעבוד בתפיסה שאי אפשר רק להגדיל את כוחנו כל הזמן מבלי לעבוד גם מבפנים. הם עובדים על להמשיך לפקוד. גם אנחנו מנסים לפקוד אבל אנחנו מאמינים שזה לא מספיק. אנחנו ממשיכים לעבוד עם חברי הכנסת ועם השטח. צריך גם להתחיל להביא קבלות על העשייה שלנו, לא מספיק שאנחנו נהיה גדולים אלא צריך גם להוכיח את הכוח הזה בעשייה".

בר-יוסף, חבר גם הוא ב"דמוקרטית", מסביר כי "הבנו שאנחנו צריכים לעבור לשלב של הפעלת הכוח. זה אומר להשתמש בזה שחברי הכנסת יודעים שיש לנו המון כוח כדי לקדם את האג'נדה שלנו. בעצם לעשות את מה שהמתפקדים שלנו התפקדו לשמו ואנחנו מרגישים מחוייבים לעשות״.

כך למשל, אחת המחלוקות העיקריות בין הקבוצות היא שאלת ראש הממשלה. עמדתם של ליאור מאירי והקבוצה המקורית היא שאסור לתמוך במועמדים שלא תואמים את סט הערכים שלהם. על כן, הם לא היו מוכנים לתמוך בגדעון סער בפריימריז לראשות הליכוד בסוף שנת 2019, מפני שלא היה מוכן לצאת בגלוי נגד פרשות השחיתות בהם נחשד נתניהו. לעומתם, "הקבוצה הדמוקרטית" הייתה מוכנה לתמוך באלטרנטיבה שהציב הליכוד נגד נתניהו – במקרה הזה סער. "היה לנו ברור לחלוטין – עם כל זה שיש לנו חילוקי דעות עם גדעון סער על לא מעט נושאים – שבבחירה בין גדעון סער לנתניהו ברור שנבחר בסער", מדגיש בר-יוסף.

דוכן התפקדות לליכודניקים החדשים במצעד הגאווה בירושלים, אוגוסט 2018 (צילום: איתי בר-יוסף)

בין ההישגים ש״הקבוצה הדמוקרטית״ רושמת לזכותה בשנה האחרונה הם מונים את אישור הצעת החוק שהגישה ח״כ שרן השכל נגד אי-הפללה של צרכני קנאביס בקריאה טרומית בחודש יוני האחרון. בנוסף לכך, הם נלחמו על הגנת ניוד המספרים הסלולריים, אשר נעשה ניסיון לבטלו בצל הקורונה. כמו כן, מספרים אנשי המטה, כי הקבוצה מקיימת דרך קבע מפגשי מתפקדים עם שרים וח"כים דרך שיחות וידאו.

הצהרת נאמנות 

בשבועות האחרונים מטה "הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית" שוב רועש וגועש. לפני קצת יותר מחודש קיבלו אלפים ממתפקדי הליכוד מכתב רשמי ממנכ"ל המפלגה צורי סיסו, בדרישה שיצהירו על נאמנותם לתנועת הליכוד ויתחייבו כי יצביעו למפלגה בבחירות הכלליות הקרובות. מטרת המהלך: לנפות מתפקדים שלטענת סיסו אינם מצביעי ליכוד. 

"בליכוד הצטברו ראיות משמעותיות, שמעידות על כך ש׳הליכודניקים החדשים׳ מנהלים מזה כמה שנים התפקדות לליכוד של אזרחים, שאינם מזדהים עם מטרות הליכוד ושאינם מתכוונים להצביע לליכוד בבחירות לכנסת, שהתפקדו לליכוד רק כדי ליהנות מהזכות לבחור ולהיבחר למוסדות הליכוד ולרשימת מועמדי הליכוד לכנסת וכך לסכל את יכולתו של הליכוד לממש את מטרותיו ולפגוע בו", כך נוסח המכתב. 

בהמשך מדגיש צורי כי על החברים שקיבלו את המכתב להשיב לו בתוך 45 ימים על מנת שישארו חברי מפלגה. למכתב הוא צירף את נוסח ההצהרה שעליה נדרשים החברים לחתום: "אני מצהיר/ה בזאת, כי אני מזדהה עם מטרות תנועת הליכוד, כפי שהן מפורטות בסעיף 1 לחוקת הליכוד ועם דרכו הרעיונית של הליכוד וכי בכוונתי להצביע לליכוד בבחירות לכנסת".

הליכודניקים החדשים בלאומיאדה 2019 (צילום: איתי בר-יוסף)

"הדרישה להצהיר שאתה מתכוון להצביע ליכוד בבחירות הבאות היא דרישה בלתי חוקית לחלוטין", אמר לנו בר-יוסף מ״הקבוצה הדמוקרטית״ על המהלך. "זו אפילו עבירה פלילית, זה לאיים על אנשים". 

בתגובה, הגישה ״הקבוצה הדמוקרטית״ עתירה לבית הדין של הליכוד כנגד המכתבים וכל ההליכים הנלווים אליהם וביקשו צו מניעה עד לדיון והחלטה של בית הדין בנושא. כמו כן, הגישו חברי הקבוצה הדמוקרטית בשבוע שעבר קרוב ל-30 תלונות במשטרה כנגד מנכ"ל הליכוד, בטענה כי הוא כבר מחק אלפים מספר המתפקדים של הליכוד, מבלי לחכות לתשובתם על המכתב. היועץ המשפטי של הליכוד ביקש לדחות את העתירה וכיום הצדדים מחכים לקביעת מועד לדיון.

"אנחנו בכל מקרה נלך עם הדבר הזה עד הסוף. במידה ובית הדין לא יקבל את העתירה אז אנחנו ניגש עם זה לבית משפט מחוזי ובית משפט עליון וכל מה שצריך", נמסר מן הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית. "מבחינתנו זה מלחמה עד הסוף".

הליברליות עברה למושב האחורי

אבל למרות הסערות והאיומים על עצם קיומם, לפעילי ״הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית״, יש גם אג׳נדה מובהקת שהם מבקשים לקדם. 

איתי בר-יוסף מסביר כי "התפקיד המרכזי שלנו הוא לחזק את הרגל הליברלית הדמוקרטית בליכוד. 'ליברלית' גם במובן של ליברליזם אזרחי וגם במובן של ליברליזם כלכלי. אנחנו מאמינים באי-הפללה. גם כל נושא ההדתה במערכת החינוך הוא נושא שמבחינתנו הוא קריטי: אחת הבעיות הגדולות במערכת החינוך היא שיש יד כמעט חופשית לעמותות להיכנס ולהעביר שיעורים במקום המורים, וזה דבר שאנחנו מאוד רוצים להפסיק אותו. אנחנו תומכים בחיזוק התחבורה הציבורית האיכותית, ברכבות ובמטרו גוש דן. בפתרון לענייני פקקים – תומכים באגרות גודש ונתיבי תחבורה ציבורית".

הקבוצה הדמוקרטית רושמת לזכותה בשנה האחרונה הישג: אישור בקריאה טרומית של הצעת החוק שהגישה ח״כ שרן השכל נגד אי-הפללה של צרכני קנאביס (צילום: אתר הכנסת)

בניגוד לתדמית המסורתית של מרבית מצביעי הליכוד, "הקבוצה הדמוקרטית" מעוניינת להוביל מאבקים חילוניים מובהקים – כמו הדתה במערכת החינוך ותחבורה ציבורית בשבת. 

כשהם נשאלים על ההבדלים ביניהם לבין קבוצות ליברליות אחרות בליכוד, דוגמת "הליברלים בליכוד", עיקר ההבדלים שהם מונים בין הקבוצות הם בתחומי דת ומדינה.

"בנושאים כלכליים אני מסכים איתם, הם מאוד ליברליים. אבל בנושאים ליברליים שקשורים לדת ומדינה הם פתאום מאבדים את כל הליברליות שלהם. פתאום זה בסדר שהרבנות שולטת פה בנישואים ובגירושים, זה בסדר שיש שליטה על כשרות", מסביר יריב לנצ'נר, חבר מטה הקבוצה הדמוקרטית. "בהרבה נושאים שהם אמורים להיות ליברליים הליברליות עוברת למושב האחורי והאופי השמרני הדתי הוא זה שמכתיב את העניינים". 

לצד זאת, חברת המטה עינב אשכול מוסיפה שורת תחומים אחרים הקשורים בכלכלה ליברלית ודמוקרטיה: "אנחנו פועלים לפירוק הוועדים הגדולים וקבוצות לחץ. בנוסף, אנחנו מתנגדים לכל פגיעה שהיא בהפרדת רשויות, במערכת המשפט, בשומרי הסף, כולל כל הצעות החוק ההזויות שהיו עכשיו לחקירת שופטים.

"זה לא שאנחנו אומרים שאי אפשר לעשות שום שינויים במערכת המשפט אבל לא בצורה הזאת. חשוב לנו גם לחזק את מעמד הכנסת, הכנסת הפכה להיות איזשהו גוף מוציא לפועל של הממשלה במקום הפוך". 

ומה הסיכוי לאיחוד של הקבוצות? "אני לא יודע מה יהיה בהמשך", מסכם בר-יוסף. "ביום שיהיו פריימריז ונצטרך לגבש רשימות מומלצים אני מניח שיהיה דיאלוג בצורה כזו או אחרת בין הקבוצות, ובסופו של דבר הרשימה תהיה דומה כי אנחנו מתבססים על אותה אג'נדה. אם הם מוכנים לחזור לעבוד כמו שעבדנו לפני כן, במטה דמוקרטי, אז ברור שיש מקום לאיחוד".

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

טעיתי, עם נתניהו אי אפשר לנצח את השחיתות

שנים טענתי שהבעיה היא לא נתניהו, אלא התשתית הרקובה שמאפשרת לכל ראשי הממשלות להיות מושחתים. זו היתה טעות. כל עוד נתניהו עומד בראש המערכת, לא ניתן לתקן אותה ● אבל יש תקווה: המחאה יכולה להוביל ליצירת מנגנונים לשקיפות שלטונית ● טור אישי

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

דמיינו שאתם צופים הערב במהדורת החדשות. הכל מתנהל כרגיל. לפתע המנחה קוטע כתבה בדרמטיות. הוא אומר שיש מסיבת עיתונאים בהולה ומיד מעביר את השידור.

תארו לכם עולם שבו ראשי הממשלה עוצרים הכל כי התגלתה שחיתות. בנימין נתניהו ובני גנץ. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

על המסך מופיע אולם בקריה. ראש הממשלה נעמד מאחורי פודיום ומוריד את המסכה. הצלם מסדר את הפוקוס, ורואים שעיניו טרוטות. "ערב טוב אזרחי ישראל", הוא אומר, ומסביר שראש עיר הורשע בעבירת שחיתות. "זה אירוע חמור", הוא מדגיש, "לא נעבור עליו לסדר היום. ממשלת ישראל מתביישת באיש הזה. נפעל לסכל כל העברת כספי ציבור למקורבים. כל מושחת ישלם מחיר כבד". הוא מוסיף שהנחה לסתום את הפרצה שאפשרה את העבירה הזו, ושבהקדם יחוקק חוק לשקיפות תקציבית מלאה ברשויות המקומיות. 

אחריו עולה רה"מ החלופי. "מדינת ישראל תפעל בכל מקום שבו תידרש נגד השחיתות – קרוב או רחוק", הוא מאיים בקול חמור סבר, "כל פעולה של נבחר או פקיד – נגד הציבור, תביא לתגובה עוצמתית, חדה וכואבת".

*

הנהגת המדינה עוצרת הכל כשיש אירועים ביטחוניים (בצדק), אבל לא אכפת לה כשהשחיתות חוגגת ברשויות המקומיות, בלשכת עורכי הדין, בהסתדרות ובעוד אלף מקומות אחרים. אני לא מגזים. שוב ושוב נחשפו פרשות בעשור האחרון שהראו כי כספנו הפקר. שראשי עיר, מקורבים, לוביסטים וחברי מרכז זכו להטבות – על חשבוננו. ומה ראש הממשלה עשה בתגובה? פיזר מסכי עשן של שמאל-ימין. ואנחנו? לקוחות שבויים של מערכת רקובה.

וגם אני אשם בזה.

*

מזה שנים שאני טוען שזה לא רק נתניהו הבעיה, אלא התשתית המחוררת שאפשרה גם לראשי הממשלה הקודמים להיות מושחתים ושגם הבאים יהיו בקצב הזה. קראתי שוב ושוב לחוקק חוקי שקיפות ואנטי-שחיתות. טענתי שלא החלפת נתניהו אלא החוקים האלו יהיו הרמזורים, פסי ההאטה, התמרורים שיקשו על תאונות הדרכים השלטוניות מלקרות. 

אני עדיין מאמין בזה, אבל הצטבר מספיק חומר כדי שאבין: התשתית לא תתוקן לעולם כל עוד נתניהו ממשיך לשמש האדריכל הראשי. לעולם.

איך אני בטוח?

קחו את ועדת השרים לחקיקה שמסרסת את הכנסת ומבטלת הפרדת רשויות. הצלחנו ב"שקוף" לשכנע את יושבי הראש שלה – מציפי לבני ועד איילת שקד – להשקיף ולשנות את נהלי הוועדה. נתניהו? בלם בעצמו כל שינוי. תשאלו את שתיהן.

או קחו את הצוללות. לאחר שנחשף שהיועץ הצמוד ביותר של נתניהו וקרוב משפחתו – שימש במקביל כלוביסט של החברה ממנה רכשה המדינה צוללות במיליארדים, נתניהו הסתפק בלומר "לא ידעתי" ו…זהו.

איך, איך הוא לא סגר את הפרצה הזו שמאפשרת ליועצי ראש הממשלה להסתיר ניגודי עניינים וללוביסטים לגזור קופונים ביטחוניים בסתר? 

למעשה, קחו כל פרשיית שחיתות שעלתה בשנים האחרונות. את רובן היה אפשר למנוע, או לכל הפחות לנסות לוודא שלא יקרו שוב. אלא שנתניהו טרפד חוקים שביקשו לעשות זאת – בזה אחר זה. תציצו באתר שקוף, ותראו. טייקונים, מאעכרים, מושחתים ולוביסטים הלכו והשתכללו – והמערכת השלטונית? לא עברה ולו עדכון גרסה אחד.

עוד בנושא:

אני לא נכנס למה שאתם חושבים על פרשה כזו או אחרת. אני רק מסביר שנתניהו השאיר אחריה את המערכת רקובה ופרוצה.

וגם היה לו, לביבי, את כל הזמן שבעולם. הוא ראש ממשלה ברציפות עוד מהתקופה בה טיילתי בדרום אמריקה (וזה היה מזמן), ועדיין – הוא משאיר אותנו חשופים בצריח. למעשה הוא הלך רוורס:

הליכוד הטיל איפול על החלטות לסגירת תיק של נבחרי ציבור ועל המלצות המשטרה. נתניהו גם דרש לצמצם את השקיפות השלטונית, לצמצם את חוק חופש המידע ולגרום לכך שהציבור עוד יותר לא יידע מה הפוליטיקאים עושים בכסף שלנו וכיצד החלטות מתקבלות. 

את זה אנחנו בכל המרץ מונעים, כבר שנים. אבל זה לא מספיק. נתניהו מתעקש להשאיר בורות פעורים כך שגם היורשים שלו עלולים ליפול לתוכם.

זו לא רק התשתית שפגומה. זה גם מי שעומד בראשה.

*

עכשיו, הקורונה הוכיחה יותר מכל עד כמה חשוב שתהיה הנהגה שלא מפחדת מביקורת. הנהגה עם אומץ ומקצועיות. הנהגה שפועלת בשביל כלל האזרחים ולא בשביל החברים עם הכסף.

וזה אפשרי. שורה של מהלכים שנתניהו הכניס לבוידעם – כמו שקיפות בישיבות ממשלה, פרסום פגישות עם לוביסטים, ומלחמת חורמה בניגודי העניינים שהורגים תחרות וגורמים לכך שהכל יקר פה – כל זה יכול לקרות. זה מחכה על המדף.

ונכון, גם ראשי הממשלה הבאים עלולים להיות אנטי-שקיפות. יש מצב. אני לא נביא. אבל אחרי כל כך הרבה שנים עם נתניהו, זה ברור – איתו זה לא יקרה. איתו קורה ההיפך. 

*

כמה מילים על ההפגנות:

נתניהו נבחר בהתאם לשיטה שנהוגה פה, ולא מעט רוצים אותו בשלטון. אסור להתעלם מזה. אבל דמוקרטיה זה לא רק להצביע. זה גם לשכנע בדרכים לגיטימיות בין סבב בחירות אחד לשני.

עשרות אלפים בהפגנה בכיכר פריז נגד השחיתות ונגד נתניהו (צילום: יעל מרום)

עכשיו, אנשים מגיעים למחאה מכל מיני כיוונים. אבל מה שמאחד את רובם זה המיאוס מהנהגה מנותקת, והדרישה למנהל תקין שקשוב ומכבד אותנו. נכון, אנחנו לקוחות שבויים, אבל גם יודעים סוף סוף להתלכד. וזה נפלא. זה מעורר תקווה. והתקווה שלי היא שהמחאה תוביל לבניית תשתית מהסוג שמקשה על שחיתות בכלל להיוולד.

אני לא מתיימר לומר שזה מה שכל המפגינים רוצים. אין למחאה הזו בכלל מנהיגים, לכן, אגב, אי אפשר לחסל אותה. אבל הנה הדבר שבעיני הכי חשוב להילחם עליו עכשיו, שמאלנים וימניות ביחד: חיסול קשרי הון-שלטון-עיתון, התנערות מפוליטיקאים שרודפים כוח וכסף, וקריאה לשקיפות שלטונית.

והחדשות הטובות הן שאני מאמין שזה הכיוון. לא ראיתי שם הסתה למלחמת אחים – אלא קריאות לסיים אותה. וראיתי אצל המון מוחים חלומות לעתיד ורוד יותר. חלומות להנהגה מחוברת, שקופה ונקיית אינטרס. חלומות למציאות שבה ראש ממשלה יעצור הכל ברגע שתתגלה שחיתות ויכריז על צעדים למגר אותה. כל מיני חלומות במקום חזון הבלהות שבו אנחנו חיים: שבראש הפירמידה עומד איש שנגדו תלויים כתבי אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים.

לא מאמינים לי? זה בסדר. זו החוויה האישית שלי. לכו להפגנות לבדוק בעצמכם. מה שבטוח זה שאל תסתמכו על סיקור של עיתונאים שמעניקים לו רשת ביטחון תמידית וגם לא על אלו שמבקרים את נתניהו בעיוורון תמידי.

מילה אחרונה. השחיתות הורסת את חיינו – חילונים, ערבים, דתיים, אזרחים. ואנחנו בשקוף עושים הכל כדי לעזור בהסברה ובהנגשת חומרים לתיקון התשתית השלטונית עצמה. כי כדי להילחם בשחיתות – חייבים לדעת אילו פרצות בשיטה תכלס חייבים לתקן. לכן אנו מפיצים עוד ועוד חומרים שמסבירים בצורה פשוטה וברורה מה לעשות. אתם מוזמנים ללמוד ולשתף. זה חשוב. הנהגה בונה על בורות וייאוש כי אז קל לפלג ביננו. לא ניתן להם. בזכות אזרחים אכפתיים כמוכם, נוביל לתיקון המציאות. תודה רבה שהקשבתם לחפירה הזו.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

בדיקה: האם התקשורת התגייסה לטובת נתניהו, או לטובת המפגינים נגדו?

נתניהו טוען כי התקשורת הפכה לזרוע תעמולה של המפגינים נגדו ● המפגינים טוענים כי התקשורת מתעלמת מהם במשך שנים ונזכרה לסקר אותם רק כשהמשטרה נקטה באלימות ומספר המפגינים עלה בצורה דרמטית • אז מה מספרים המספרים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו ושוקי טאוסיג, העין השביעית |

"התקשורת מתגייסת למען הפגנות השמאל", התלונן ראש הממשלה בנימין נתניהו בתחילת אוגוסט. עוד לפני כן, ב-25 ליולי, טען כי "ערוץ 12 הפך לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה". לפי נתניהו, ודובריו השונים, היקף הסיקור של ההפגנות נגדו, כמו גם נימת הדיווחים, חריגים ומעידים על הטיה תקשורתית מובהקת לרעתו.

הפגנה נגד שחיתות שלטונית, כיכר פריז, ירושלים (צילום: יוסי זמיר)

אל מול טענה זו של ראש הממשלה עומדת טענה הפוכה, של המפגינים עצמם. הפגנות המחאה נגד נתניהו מתקיימות כבר כארבע שנים, תחילה על רקע החשדות נגדו לשחיתות שלטונית פלילית ואחר-כך על רקע כתבי האישום והמלחמה שהכריז על מערכת המשפט, ולאחרונה גם בשל הביקורת על ניהול משבר הקורונה. לאורך השנים טענו המפגינים כי התקשורת מתעלמת מהם, וכי הם זוכים לסיקור רק כשמתחוללות פרובוקציות או מופעלת כנגדם אלימות.

נימת הדיווחים ומידת ההזדהות של חלק מהעיתונאים עם המפגינים, וההתמכרות של התקשורת לגימיקים ופרובוקציות – הם נושאים מעניינים לדיון. כך גם השימוש החוזר ונשנה של נתניהו בתקשורת כשעיר לעזאזל, בדומה למנהיגים פופוליסטיים במדינות שונות ובזמנים שונים, או האופן שבו הוא מתייג הפגנות אזרחיות במדינה דמוקרטיות כניסיון הפיכה.

אך את טענותיהם של נתניהו ושל המפגינים ניתן גם לנסות ולבדוק באופן מספרי. האם התקשורת בישראל מתמסרת באופן מובהק לסיקור ההפגנות נגד נתניהו, או דווקא מתעלמת מהן באופן מופגן?

התקשורת מתגייסת למען הפגנות השמאל ששוברות מדי יום שיאים חדשים של אלימות והסתה לרצח

התקשורת מתגייסת למען הפגנות השמאל ששוברות מדי יום שיאים חדשים של אלימות והסתה לרצח. אני מבקש שתשמעו את הדברים הברורים שאמרתי על כך בפתח ישיבת הממשלה:אני מגנה אלימות כלשהיא. אין לה שום מקום, משום צד, ויש לנו אפס סובלנות כלפי כל גילוי של אלימות או כל איום באלימות. מצד כלשהוא, כלפי כל אדם. אבל כאן בשם הדמוקרטיה אני רואה ניסיון לרמוס את הדמוקרטיה. בהפגנות הללו יש עיוות של כל הכללים. קודם כל, אף אחד לא מגביל את ההפגנות. להיפך, הולכים לקראתם. זה מדגרות של קורונה, יש כללים שלא נאכפים, אף אחד לא מגביל את זה ואף אחד גם לא ניסה להגביל את זה.אני אומר, הפוך: מתדלקים את ההפגנות האלה, במיוחד בהתגייסות תקשורתית שאני לא זוכר כמוה. מעודדים אותן. מאפשרים לשתק שכונות, מאפשרים לחסום כבישים, בניגוד מוחלט לכל מה שהיה מקובל בעבר. אני מזכיר לכם את מה שאמר נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, ביחס למפגינים נגד תוכנית ההתנתקות כשהוא התבטא בחריפות נגד חסימת כבישים: ״חופש הביטוי אינו היתר להתפרעות. חופש הביטוי אינו מגן על החופש לשתק את המנגנונים לאכיפת החוק ולהביא לקריסתם. חופש ההפגנה אינו מגן על החופש לעצור את המדינה ולסכן את ביטחונם של הפרט והכלל״. זה היה כשהיה מדובר במפגינים שיצאו נגד התוכנית של ההתנתקות. מפגינים מהימין. אבל כאן כשמדובר במפגינים של השמאל – הכל נעלם. פשוט נעלם.אני מוקיע את החד צדדיות של רוב אמצעי התקשורת. הם לא מדווחים על ההפגנות, הם משתתפים בהן. הם מתדלקים. זה לא רק תקשורת מגוייסת, זה תקשורת מגייסת. הם מתדלקים הפגנות שהן הפגנות אלימות שאף אחד לא אומר עליהם כלום.לא שמעתי גינוי אחד בתקשורת לאלימות קשה שהופנתה כלפי שוטר בהפגנות השמאל בירושלים. הוא סיפר שהוא עבר לינץ׳ על ידי המפגינים. הוא נזקק לניתוח. לא רק שהתקשורת לא גינתה זאת, היא אומרת שהשוטר אשם! ואם לא השוטר אשם, אז אולי אני אשם – כי אני כביכול שולח את השוטרים – מה שלא היה ולא נברא.כשאוהדים משתי קבוצות כדורגל נכנסים לקטטה בתל אביב, התקשורת מעלילה עליהם שמדובר בפעילי ימין שהפעילו אלימות כלפי מפגיני השמאל. שוב, גם כאן, עבדכם אשם – כי אני כביכול שלחתי את האוהדים הללו. כשמפגינים מגיעים עם לפידים ומאיימים לזרוק בקבוקי תבערה על מעון ראש הממשלה – גם כאן עבדכם אשם. הם אומרים: ״אם הוא לא היה בבלפור לא היינו צריכים להפגין״. וכשיש הסתה פרועה, חסרת מעצורים, כולל קריאות יומיומיות לרצוח את ראש הממשלה ובני משפחתו – התקשורת מתעלמת, מטייחת, והפוליטיקאים שותקים.אני הערכתי את העובדה שנשיא המדינה התבטא בעניין הזה שלשום, ואני רוצה לדמיין מה היה קורה אם יום יום היו קוראים לרציחתו של נשיא המדינה ובני משפחתו. איזו זעקה הייתה קמה ואיזו התעוררות הייתה קמה. כמה משדרים היו קמים. כמה שדרים ופרשנים היו מדברים. מעולם לא הייתה התגייסות כזאת כל כך מעוותת. רציתי להגיד סובייטית, אבל זה כבר במונחים צפון קוריאניים, של התקשורת בעד ההפגנות.איך קלמן ליבסקינד כתב בסוף השבוע האחרון? ״אני מתקשה לזכור מקרה דומה, שבו מפגינים מעטים כל כך, קיבלו חיבוק וליווי עיתונאי רחב כל כך. כותרות ראשיות על בסיס כמעט יומיומי. מעקב צמוד. שידורים בלתי נגמרים, כבר מהרגע הראשון. אתרי החדשות והמהדורות הפכו ללוח המודעות של המחאה. כתבים ופרשנים התנדבו לתפקד כמו אנשי יחסי הציבור שלה. אי אפשר לפספס את ההתלהבות שלהם. אי אפשר לפספס את ההזדהות שלהם עם כל מי שהם מראיינים. פעם הם בתפקיד המדווח, פעם בתפקיד המפגין. אם לא תעקבו אחריהם בדקדקנות, לא תבחינו איזה מהכובעים הם חובשים בכל רגע נתון״. וליבסקינד אומר: ״אנחנו נמצאים בימים שבהם כל אמצעי התקשורת עסוקים במאמץ גלוי וניכר לעין להגביר את הלהבות. יש להם עניין בלתי מוסווה לחמם את האווירה, ולא לתת למחאה הזו לדעוך. הכאוס הזה משרת אותם. הם מגויסים להפלת נתניהו, לא חשוב איך… אין להם עניין בעובדות. אין להם עניין בסיקור הוגן. אין להם עניין בעיתונות. יודעים מה? ארהיב עוז ואומר שלחלק נכבד מהם יש גם עניין שתהיה פה אלימות. האלימות הזו תבטיח את המשך הבלגן ואת המשך האש. האלימות הזו משרתת את הנרטיב. האלימות הזו מקדמת את השגת המטרה״. רבותיי, זה לא עיתונאי הזוי, זה לא עיתונאי שולי, זה עיתונאי מרכזי ומכובד שחושף את האמת שכולכם מודעים לה. עוד לא מאוחר להתעשת. לתקשורת יש אחריות, לנבחרי הציבור יש אחריות, אני מצפה מכולם לגנות את האלימות וההסתה מכל צד שהוא.הכתובת על הקיר בפייסבוק, הכתובת על הקיר בהפגנות. אף אחד לא יוכל להגיד: לא ידעתי.

Posted by ‎Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו‎ on Sunday, August 2, 2020

המספרים מספרים סיפור חד-משמעי: מאז נובמבר 2016 ההפגנות התקיימו שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה. ובכל זאת, עד הקיץ הנוכחי, כלי התקשורת המרכזיים כמעט והתעלמו מהן לחלוטין, למעט בנקודות זמן ספציפיות סביב מערכות בחירות.

נקודת הזמן היחידה במהלך השנים בה זכתה המחאה לסיקור בהיקף משמעותי הייתה ביולי האחרון, "חודש ההפגנות" בציבוריות הישראלית. בשבועות אלה אכן זינק הסיקור של ההפגנות – אולם בניגוד לטענת נתניהו, הדבר קרה באופן תואם לזינוק בהיקף ההפגנות עצמן.

בנוסף, למרות הזינוק בסיקור, ולמרות ההיקף יוצא הדופן של המחאה, הן מבחינת כמות המפגינים והן מבחינת הפיזור הגיאוגרפי – המחאה נגד נתניהו קיבלה סיקור פחות מזה של מחאות אחרות.

חוסר עניין, התעניינות מוגבלת ודעיכה

לפי בדיקה שערכה חברת יפעת מחקרי מדיה לבקשת "העין השביעית", מאז יולי 2018 ועד פרוץ מגפת הקורונה לא היה חודש אחד שבו שודרו בשלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים יותר מעשרה אייטמים על המחאה השבועית.

יוצאי דופן היו החודשים אוקטובר ונובמבר 2019, אז נערכו במקביל גם הפגנות תמיכה בנתניהו ונרשמו עימותים בין קבוצות המפגינים. הבדיקה כללה את הערוצים כאן 11, קשת 12 ורשת 13 (וכן את ערוץ 10 עד שהתמזג עם רשת בתחילת 2019). גם אז, מדובר היה במספר נמוך מאוד של אייטמים: 19 באוקטובר ו-15 בנובמבר.

מספר האייטמים בערוצי הטלוויזיה המרכזיים על ההפגנות נגד נתניהו, יולי 2018-2020 (מקור נתונים: יפעת מחקרי מדיה)

(מקור נתונים: יפעת מחקרי מדיה)

במרץ האחרון, עם פרוץ מגיפת הקורונה במלוא עוזה ותחילת מחאת "הדגלים השחורים", התעורר עניין תקשורתי בהפגנות, אך גם הוא נותר מינורי באופן יחסי: 18 אייטמים בכל מרץ, 30 באפריל ו-23 במאי. ביוני דעך גם העניין המוגבל הזה שגילו ערוצי הטלוויזיה ושודרו שבעה אייטמים בלבד שעסקו במחאה בכל שלושת הערוצים במהלך כל החודש. 

רק בחודש יולי, כשאלפי מפגינים החלו להגיע באופן קבוע למחאה קולנית מול ביתו של ראש הממשלה בירושלים ואלפים נוספים הפגינו במאות נקודות ברחבי הארץ, ערוצי הטלוויזיה החלו לסקר את המחאה נגד שחיתות נתניהו בהיקפים נרחבים.

מספר האייטמים במדיה המרכזית על ההפגנות נגד שחיתות נתניהו, יולי 2018-2020 (מקור נתונים: יפעת מחקרי מדיה)

בדיקה רחבה יותר, שבחנה את היקף האייטמים על המחאות בכל כלי התקשורת המרכזיים (טלוויזיה, רדיו, אינטרנט ועיתונות מודפסת), מגלה מגמה דומה. סיקור מינורי לאורך מרבית התקופה, התעניינות תקשורתית גוברת בחודשים אוקטובר ונובמבר 2019 עם התארגנות של מחאה נגדית מטעם תומכי נתניהו – שדועכת במהרה. 

רק בחודש מרץ האחרון, עם תחילת מחאת "הדגלים השחורים", החלה התעניינות מחודשת בהפגנות. אך הן הפכו לנושא מרכזי רק בחודש יולי. בשונה מהסיקור בערוצי הטלוויזיה, הסיקור בכלל התקשורת לא דעך לגמרי ביוני, אולם הבדיקה כללה כל אזכור שהיה למחאה, כולל למשל במבזק באתר חדשות.

היסטוריה קצרה של ההפגנות נגד נתניהו

במוקד המחאה לאורך השנים עמד דווקא היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, שלדעת המפגינים נמנע מלפעול כראוי בהעמדתו לדין של ראש הממשלה. ההפגנות הראשונות התחילו בפתח-תקווה ליד ביתו של היועמ"ש בנובמבר 2016, בעקבות תחקיר שפרסם רביב דרוקר בחדשות ערוץ 10 על פרשת הצוללות. המפגינים דרשו ממנדלבליט לפתוח בחקירה פלילית נגד נתניהו בפרשה זו. מנדלבליט פעל להיפך, והודיע מראש כי נתניהו כלל אינו חשוד.

כשנה לאחר מכן עברו ההפגנות לתל-אביב ובהמשך פוצלו בין שתי קבוצות, כל אחת בעיר אחרת, זאת לצד הפגנות נוספות בהיקף מידה קטן יותר בערים מרכזיות ברחבי הארץ. הדמות שזוהתה עם ההפגנות בתחילת הדרך הייתה מני נפתלי, מי שהיה אב הבית במעון ראש הממשלה לשעבר, חשף את ההתעמרות מצידה של שרה נתניהו כלפי עובדי המעון ואף זכה בתביעה שהגיש נגד משרד רה"מ. בהמשך הצטרף להפגנות אלדד יניב, פעיל פוליטי ולשעבר ממקורבי אהוד ברק. בשלב מסוים הסתכסך יניב עם נפתלי והמחאה התפצלה למוקד בכיכר גורן בפתח-תקווה ומוקד בכיכר הבימה בתל-אביב.

שנים של הפגנות, שנים של התעלמות תקשורתית. ‎⁨הפגנה נגד שחיתות, 1 בינואר 2017. (צילום: יוסי זמיר)

לאורך השנים פינתה פרשת הצוללות את מקומה בסדר היום של המפגינים לפרשות פליליות אחרות של נתניהו:

"תיק 1000", במסגרתו נחשד נתניהו בקבלת טובות הנאה בשווי מאות אלפי שקלים משני מיליארדרים זרים, ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר;

"תיק 2000", במסגרתו נחשד נתניהו במו"מ מושחת עם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס: חקיקת חוק שיפגע ב"ישראל היום", מתחרהו של "ידיעות אחרונות", תמורת הטיית הסיקור בקבוצת "ידיעות אחרונות" לטובת נתניהו ולרעת יריביו הפוליטיים;

"תיק 4000", במסגרתו נחשד נתניהו בעסקת שוחד עם שאול ואיריס אלוביץ', בעלי השליטה ב"בזק" וב"וואלה": שינויים רגולטוריים שיכניסו מאות מיליוני שקלים לאלוביצ'ים תמורת רתימת אתר "וואלה" לקידום הקריירה הפוליטית של נתניהו וגחמותיהם של בני משפחתו; ותיק המעונות, במסגרתו הואשמה שרה נתניהו ואף הורשעה.

עוד בנושא:

המוחים דרשו מהיועמ"ש להעמיד את נתניהו לדין בפרשות אלה, מה שבסופו של דבר אכן התרחש, אולם רק בינואר 2020. ההכרזה על כתב האישום נגד נתניהו הובילה להתמוססות של המחאה, שכונתה בידי חלק מחבריה "מחאת גורן". קבוצת מפגינים אחרת, שמיתגה עצמה באמצעות כרזת הענק "Crime Minister", המשיכה בפעילות כנגד המתקפה הגוברת של נתניהו על מערכת המשפט.

המאבק הפוליטי סביב מערכת הבחירות הצית את המחאה מחדש, כשפעולותיהם של שר המשפטים אמיר אוחנה ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בתקופת ממשלת המעבר נגד בית המשפט מוסיפות לה דלק. במרץ מצטרפת לארגונים השונים מחאת "הדגלים השחורים" ועם החרפת המשבר הכלכלי שנגרם בשל מגפת הקורונה והטיפול הלקוי בגל השני של המגפה, התפתחה המחאה לסדרת ההפגנות הקבועה נגד נתניהו ליד המעון הרשמי בירושלים ובהמשך על גשרים ברחבי הארץ ומול ביתו של נתניהו בקיסריה.

מריחים דם. התרחבות ההפגנות והאלימות המשטרתית נגד המפגינים, הובילו את התקשורת להגביר את הסיקור. הפגנת יום הבסטיליה מול בית ראש הממשלה בירושלים, 14 ביולי 2020. (צילום: יעל מרום)

בתחילת הדרך, לפני כארבע שנים, אמנם מנו המפגינים רק כמה עשרות בני-אדם אולם בתוך שבועות אחדים החלו להגיע להפגנות כמה מאות איש בכל פעם, ולא רק אל פתח-תקווה: החל משלב מסוים היו הפגנות קבועות גם בכיכר הבימה תל-אביב ובכיכר פריז בירושלים, ומדי פעם גם בערים אחרות כמו חיפה ועפולה. מספר המפגינים נותר יציב על מאות בודדות לאורך כל התקופה, ובשבועות שיא הגיע לאלפים, כמו לאחר המעצר האלים של מני נפתלי אז הגיעו כאלפיים איש להפגנה בפתח תקווה בלבד.

במקביל נעשו כל העת ניסיונות לקיים הפגנות נגד, של תומכי נתניהו. ניסיונות אלו הניבו לרוב נוכחות זעומה של עשרות מפגינים, חוץ מבמספר מועדים מצומצם, בעיקר סביב הליכי השימוע לנתניהו לפני הגשת כתב האישום, בספטמבר-אוקטובר 2019, אז הגיעו מאות מפגינים תומכי נתניהו לכיכר גורן בפתח-תקווה ולכיכר מוזיאון תל-אביב. תאריכים אלו מתאימים לגל ההתעניינות התקשורתית במחאות נגד נתניהו באותה תקופה.

יולי, חודש ההפגנות

האם הסיקור המצומצם פגע בפופולריות של המחאה, או שאולי מיעוט המפגינים הוא שהוביל לסיקור מצומצם יחסית? קשה מאוד להכריע בשאלה כזו. אולם מהנתונים שאספה חברת יפעת מחקרי מדיה נראה כי לאורך השנים התקשורת לא העניקה סיקור מופרז להפגנות. הסיקור נראה הולם ואולי אף מצומצם ביחס להפגנה קבועה שמונה כמה מאות איש מדי שבוע בכמה מוקדים ברחבי המדינה.

על מנת לסבר את האוזן, ניתן להשוות את הנתונים על סיקור ההפגנות נגד נתניהו לסיקורם של נושאים חדשותיים אחרים. כך לפי נתוני יפעת, ההפגנות נגד נתניהו סוקרו ב-997 אייטמים בתקשורת במהלך 2019. באותה שנה זכה האירווויזיון לסיקור ב-8,143 אייטמים, והברקזיט ל-4,734 אייטמים. כמות של כאלף אייטמים היא חלק קטן מאוד מסיקור הבחירות (שאירעו פעמיים באותה שנה), וזכו ל-65,376 אייטמים. למעשה, מדובר גם בחלק קטן מסיקור חקירות נתניהו באותה שנה: 8,122 אייטמים.

עשרות אלפי מפגינים נגד השחיתות של נתניהו בכיכר פריז. 15 באוגוסט 2020. (צילום: יעל מרום)

ומה באשר לסיקור הענף של ההפגנות ביולי השנה? עד כה זכו ההפגנות נגד נתניהו ל-1,714 אייטמים במהלך 2020, יותר ממחצית מהם ביולי לבדו (792 אייטמים במחצית השנה הראשונה ו-922 אייטמים ביולי). האם הזינוק בסיקור המחאה ביולי מאשש את טענתו של נתניהו לכך שהתקשורת מעניקה לו יחס לא הוגן?

ובכן, ההיקף הגדול של הסיקור ביולי לא נוצר מאליו, קדמה לו הסלמה שיטתית של היחס המשטרתי והעירוני למחאה, שהגיעה לשיא במעצרו של אמיר השכל ואחריו במספר מקרים של פינויים אלימים ואלימות משטרתית. נסיבות חיצוניות נוספות פעלו לגידול במספר המפגינים באופן בלתי תלוי בתקשורת, ביניהן עלייה מדאיגה בתחלואת הקורונה (שנבלמה בחודש הבא) והחרפת ההגבלות. 

אולי משמעותית מכך, היא העובדה שיולי הוא חודש מסורתי להפגנות (בין השאר משום שמדובר בתקופת החופש הגדול). המחאה החברתית המפורסמת של 2011 החלה ביולי. גם ההפגנות הגדולות של יוצאי אתיופיה בשנה שעברה, בעקבות הריגתו של סלומון טקה, אירעו ביולי.

אם כן, את הזינוק בסיקור המחאה ביולי אפשר לתלות במאורעות עצמם, שהצדיקו את תשומת הלב התקשורתית. אולם מעבר לכך, גם בדיקה השוואתית מעלה כי אי אפשר לטעון שמדובר בסיקור "מוגזם". בדיקת יפעת השוותה בין הסיקור שזכתה לו מחאת יוצאי אתיופיה ביולי שנה שעברה מול זה שזכתה לו המחאה נגד נתניהו ביולי האחרון. גם כאן, המספרים חד-משמעיים: מול 922 אייטמים של המחאה נגד נתניהו, עומדים 1,770 אייטמים שהקדישה התקשורת הישראלית למחאת יוצאי אתיופיה ביולי שעבר, כמעט פי שניים.

אגב, נתניהו לא תמיד חשב שהפגנות הן נושא שאינו ראוי לסיקור תקשורתי. בנובמבר 2019, בתקופה בה התקיימו מספר הפגנות של תמיכה בנתניהו, התלונן נתניהו על כך שהתקשורת אינה מסקרת אותן.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

עדיין אין תקציב: מה נותר לממשלה לעשות?

מרגע שמוקמת ממשלה בישראל יש לה 100 ימים לאשר תקציב בכנסת עד לכתיבת שורות אלו התהליך אפילו לא התחיל המשמעות: בחירות, או אחת מארבע אפשרויות אחרות לא מוצלחות בהרבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

נתחיל בתרגיל מוכר: קבוצה של תלמידים מקבלת רשימה של פרויקטים שכולם נראים חשובים וכולם עולים כסף. הקבוצה נדרשת לתעדף אותם לפי סדר החשיבות ולוותר על חלקם. מה יותר חשוב רכישת רכבים ממוגנים לכוחות צה"ל או הגדלת מיטות האשפוז בבתי החולים? מאחר שאין פתרון נכון אחד, מתנגש עולם הערכים של חברי הקבוצה, כשכל אחד מנסה לקדם את מה שקרוב לליבו או נראה לו יותר חשוב. 

ישראל כ"ץ. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

כך גם בממשלה שחבריה נדרשים לנהל משא ומתן אחד עם השני ולקבוע סדרי עדיפויות. התקציב השנתי הוא למעשה הכלי המרכזי בו הממשלה מממשת את המדיניות שלה, לא דרך ספינים ומילים ריקות אלא בחלוקת משאבים ממשית. 

אז איפה הוא, בימים כה סוערים של ניהול משבר הקורונה? עדיין רחוק מדיונים. איך זה אפשרי? זה לא. 

נסביר. כשממשלה מוקמת בישראל היא נדרשת להציג תקציב תוך 100 יום ממועד השבעתה (במקרה זה 17 במאי). לכן, המועד האחרון לאישור התקציב הוא ה-25 באוגוסט. התקציב לא מונחת כמו לוחות הברית מהשמים, אלא דורש הליך חקיקה סדור. למעשה התקציב הוא חוק בפני עצמו שהכנסת נדרשת לאשר.

רה"מ ורה"מ החלופי. מבקשים לשנות את יחסי הכוחות בין הכנסת לממשלה (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

"קל מאוד לאלתר מחודש לחודש ולשלוף תוכניות אקראיות, קל גם לנצל את התוכניות כדי ליישם פתרונות פופוליסטיים שנשמעים טוב בתקשורת אבל יוצרים נזק ארוך טווח", הסביר טום קרגנבילד כלכלן ומייסד כלכלה קלה. "בדיוק כדי למנוע את מערכת התמריצים הלא מוצלחת הזאת, קיימת מערכת חוקים שמחייבת את הממשלה לנהל את סדרי העדיפויות שלה באמצעות מנגנון התקציב – ואם היא לא מסוגלת לעשות זאת היא חייבת להתפרק".

נכון לכתיבת שורות אלו ממשיך הויכוח הפוליטי בין בני גנץ לבנימין נתניהו. הראשון דורש תקציב לשארית שנת 2020 ושנת 2021, בהתאם להסכם שנחתם להרכבת הקואליציה בין כחול לבן ולליכוד. השני דורש להעביר תקציב רק לשארית שנת 2020, יש שיגידו על מנת לאפשר לעצמו נקודת יציאה נוספת לבחירות בתחילת שנת 2021. חשוב לציין כי תהליך הכנת התקציב לשנת 2021 היה אמור כבר להתחיל ולהגיע לאישור הממשלה – לכן אין היגיון רב באישור תקציב לשנת 2020 בלבד.

לכן, מדינת ישראל עלולה לסיים שנה תקציבית מלאה ללא תקציב מותאם קורונה (כפי שהתחייבה הממשלה) ואולי אפילו להיכנס לשנת 2021 באותו המצב. מנהל התקציב בפועל הוא החשב הכללי רוני חזקיהו, שהודיע על התפטרותו מתוך "תחושת מיצוי". התפטרות שעשויה להעיד, אולי, על תחושת מיאוס. 

האם הסוף הידוע מראש הוא בחירות? אילו עוד אפשרויות יש לממשלה בשלב הזה? הנה סקירה קצרה של כל אחת מהן:

1. בחירות

האופציה הראשונה והמדוברת ביותר, שקופצת לראש כשמדברים על אי-אישור התקציב בזמן היא סבב בחירות נוסף. זה התרחיש שהפוליטיקאים מפמפמים בתקשורת. ואכן, מאחר שהממשלה עצמה קיימת מכוח אמון הכנסת – אם הכנסת לא מאשרת לממשלה את התקציב, יוצאים לבחירות. כאמור, המצב שהממשלה ה-35 הביאה אותנו אליו הוא שטרם הוחלט בכלל אם יובא תקציב לשנת 2021 או רק לשארית שנת 2020. 

בחירות. התגעגתם? (צילום: יוסי זמיר)

המשמעות: חוסר יציבות שלטונית, ממשלת מעבר שלא יכולה לקדם שום מדיניות (אין תקציב), חוסר אמון בממשלה ו-34 שרים ושני ראשי ממשלה שנכשלו בתפקידם אך נהנים ממנעמי השלטון. וכמובן עלות מערכת בחירות נוספת שכל כך הזהירו אותנו ממנה. 

2. העברת תקציב בדחק ודריסת הכנסת

בתרחיש זה, הממשלה תביא בדחק את התקציב לכנסת ותלחץ עליה לאשר אותו בזמן – אחרת נלך בחירות. כל ח"כ שישאל שאלה וכל הסתייגות מהתקציב יזכו להתקפה מצד הממשלה, שתטען כי השאלות והביקורות הן אלו שגוררות אותנו לבחירות. 

בסד לחצים שכזה כל אחד יחשוש להיות זה שיאשימו אותו בבחירות והכול בגלל התנהלות רשלנית של הממשלה. כך, הציבור הישראלי לא יוכל להשפיע על חלוקת התקציב דרך נבחריו הח"כים. הכנסת תהיה שוב כאסקופה נדרסת. 

נכון, התקציב תמיד מועבר בדחק, בלוח זמנים של כחודשיים לפני תום השנה הקלנדרית (למעט 2019 שהייתה חריגה והתקציב הועבר מראש), אבל גם אם לא עומדים בזמן הקצוב יש לממשלה עוד שלושה חודשים לסיים את העברת התקציב. במקרה הנוכחי, הליכה לבחירות לאחר שלושה סבבים עשויה להיות סיפור אחר לגמרי.

3. דחיית מועד התקציב בחוק 

מאחר שמועד העברת התקציב כבר מעבר לפינה, הכנסת יכולה לתת ארכה לממשלה על ידי שינוי החוק: במקום 100 ימים יתנו לה אולי 200. ח"כ צבי האוזר כבר הגיש הצעת חוק לדחיית מועד הגשתו בשלושה חודשים. הצעה זו מייתרת מלכתחילה את הדיון על תקציב לשנה זו, שתכף מסתיימת, אך נותנת עוד שלושה חודשים לממשלה. 

"הממשלה הנוכחית קיבלה לגיטימציה סביב הטיפול במשבר הקורונה. מאחר שברור לנו שהמשבר הנוכחי ילווה אותנו בשנה הקרובה וידוע לנו שיש לא מעט סיכונים בניהול התקציב, יש צורך אמיתי בתקציב מסודר לשנה הקרובה", הסביר קרגנבילד. "תקציב כזה ידרוש חשיבה ארוכת טווח, התמודדות עם מגבלות תקציביות, קביעת סדרי עדיפויות ובניית תוכנית מסודרת". 

ביקורת נוספת על מהלך כזה היא הבעייתיות בשינוי חוק לצורכי השעה. הממשלה הנוכחית כבר חטאה בכך בימיה הקצרים: כשהעבירו את חוק הממשלה הפריטטית ששינה את סדרי הממשל ואת החוק הנורבגי שנתפר למידות של מפלגת כחול לבן. 

4. הרכבת ממשלה חדשה

הכנסת יכולה להצביע אי אמון ולאחר מכן להביע אמון בממשלה חדשה, שמי שעומד בראשה הוא לא בנימין גנץ ולא בנימין נתניהו. במקרה כזה תתחיל מחדש ספירת 100 הימים מהקמת הממשלה החדשה ועד העברת התקציב. 

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני

מאחר שכחול לבן והליכוד שינו את חוקי היסוד, בני גנץ לא יוכל לעמוד בראשות הממשלה הזו. מהצד השני נתניהו לא יכול לפטר אף אחד משרי הממשלה של גנץ. נזכיר כי ניתן לשנות את החוק הזה – אך בתנאי שמשיגים רוב של 70 חברי כנסת, תרחיש בלתי סביר במציאות הנוכחית (אבל גם ההחלטה של הכנסת ה-21 להתפזר לא נראתה סבירה, אז לכו תדעו).

5. התפטרות נתניהו לאור ההסכם הקואליציוני

בסעיף 30 להסכם כתוב כי הממשלה תעביר תקציב לשנת 2021-2020 ואם יהיה צורך יבצעו בו עדכון בשנת 2021. לפי ההסכם, אם התקציב לא עבר בתוך 90 יום – נתניהו נדרש להעביר את ראשות הממשלה לגנץ. 

ראש הממשלה נתניהו – לא מעוניין לקיים את ההסכם (צילום: דוברות הכנסת)

כלומר, על הנייר נתניהו נדרש לוותר על מקומו. עם זאת, מכיוון שנתניהו לא קיים את ההסכם ולא העביר תקציב, לא סביר שיקבל עליו לפתע את תנאי ההסכם שקובעים את הסנקציה הזו. זהו כשל לוגי מובנה בהסכם. לכן, חוזרים שוב חלילה לתרחיש הראשון: בחירות.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): כשאין תקציב הוא מחולק לפי השנה הקודמת ב-1/12. כיוון שהאוכלוסיה בישראל ממשיכה לגדול, המשמעות בפועל היא קיצוץ מתמשך. כך האזרחים מקבלים פחות השקעה ציבורית – פגיעה בשירותי רווחה, תחבורה ובריאות.

גם אם הממשלה מחלקת מענקים כדי לענות על צורכי השעה – זה נעשה על חשבון הלוואות עתידיות שהיא נוטלת על חשבון הציבור, ללא מדיניות סדורה שמסתכלת קדימה ליום שנצטרך להחזיר אותן. 

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): במאמר שפרסם יוחנן פלסנר, הוא ציין שתי אפשרויות משלימות: הראשונה הטלת הרכבת הממשלה על ראש המפלגה הגדולה ביותר, מה שמאפשר את צמצום הסחיטה הכספית של מפלגות קטנות. בנוסף, ניתוק תקציב המדינה מפיזור הכנסת ופיטורי הממשלה. כלומר, אם הממשלה לא מצליחה להעביר תקציב, היא אולי לא תמשול, האזרחים יחוו קיצוץ תקציבי אבל הכנסת לא תתפזר בגלל לחץ זמנים. הציבור מצידו יצטרך לשאול את עצמו ביום הבוחר אם המפלגה שבחר הצליחה לממש את הבטחותיה.

להפריד את ההון מהעיתון: איך אפשר למנוע את תיק 4000 הבא?

תיקי נתניהו והתקשורת פגעו וממשיכים לפגוע בציבור עד היום ● אלא שלמרות הסערה שעוררו הפרשות – מערכת התמריצים הבעייתית שהובילה אליהן נשארה זהה ● המשמעות: פרשת שחיתות חדשה שתערב הון-שלטון-עיתון עלולה לצוץ בכל רגע ● מה צריך לעשות כדי למנוע את תיק 4000 הבא? ● "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

קודם ניישר קו: ההתנהלות של ראש הממשלה בנימין נתניהו והמו"לים של "ידיעות אחרונות" ו"וואלה" שנחשפה בתיקים 2000 ו-4000 פגעה בכולנו.

איך? הנה סקירה קצרה: באתרי החדשות "ידיעות אחרונות" ו"וואלה" פורסמו, לכאורה, כתבות שאינן משקפות את המציאות, אלא נכתבו כדי להתאים לאינטרסים כלכליים של בעלי השליטה. התודעה של כולנו עוותה תמורת בצע כסף. לפי החשדות, בגלל השוחד שנתן נתניהו לבעלי "בזק" כולנו משלמים יותר על חשבון האינטרנט והטלפון הביתי, והפסדנו 1.8 מיליארד ש"ח, שהיו יכולים להגיע לתקציב המדינה ולשפר את חיי היומיום שלנו. ואם זה לא מספיק אז אמון הציבור בשלטון – מטבע יקר ערך בדמוקרטיה – הידרדר משמעותית.

ארנון מוזס בדיון בבית המשפט (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

עוד בפרויקט סיקור "משפט המו"לים":

אבל זה רק חצי מהסיפור. אף שעלילות רה"מ נתניהו, האלוביצ'ים ונוני מוזס כבר ידועות לכל – לא נעשה עדיין שום שינוי במערכות שימנע מעוד תיק 4000 להיוולד. מערכת התמריצים הבעייתית בין ההון, השלטון והעיתון שהובילה לתיקים הללו – מתקיימת גם עכשיו. המשמעות: ייתכן שברגע זה נרקמת מערכת יחסים אפלה שפוגעת בחיים של כולנו.

שאול אלוביץ', בדיון בבית המשפט. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

לא מאמינים? הנה דוגמה למה שיכול להפוך לתיק הבא: שרים וחברי ועדת הכספים היו צריכים להחליט לאחרונה האם להטיל מס מיוחד על מלט מיובא, מה שעתיד לייקר את מחירי המלט בישראל. למי יש אינטרס שיוטל המס על יבוא מלט? למונופול המלט "נשר": במידה שיוטל מס על הייבוא, "נשר" תרוויח הרבה כסף. הבעלים של מונופול המלט הוא מיליארדר אמריקאי בשם לן בלווטניק. לן בלווטניק הוא גם בעל השליטה בערוץ 13.

לן בלווטניק, הבעלים של "נשר" וערוץ 13

כך בדיוק התחיל תיק 4000: בעל השליטה בגוף התקשורת נזקק להטבה מהמדינה עבור עסק אחר, גדול יותר. אז מה אפשר לעשות כדי לתקן את מערכת התמריצים שמניעה בעלי הון ופוליטיקאים לעבוד אחד עבור השני מאחורי הגב של הציבור? איך למנוע את תיק 4000 הבא? לפניכם הצעות לצעדים שיגנו על תקשורת החופשית, וכך – על הציבור.

1. רשות תקשורת: להפוך את משרד התקשורת, הרשות השנייה ומועצת הכבלים לרשות עצמאית

מה הבעיה? ישנה השפעה פוליטית על שומרי הסף של התקשורת שמעוותת את החלטותיהם, וריבוי גופים המסדירים את התקשורת שגורמים לבירוקרטיה ואי-סדר.

יש שלושה גופים שונים שמסדירים את תחום התקשורת בישראל:
1. משרד התקשורת, האחראי על תחום התשתיות (אינטרנט, טלפוניה קווית וסלולר).
2. הרשות השנייה, האחראית על השידורים המסחריים כדוגמת ערוצים 12 ו-13.
3. מועצת הכבלים והלוויין, האחראית על השידורים הרב-ערוציים אותם מספקות חברות yes ו-HOT. 

לפי דו"ח מבקר המדינה האחרון בנושא, ריבוי הגופים המסדירים את התקשורת גורם לפרסום חוקים וכללים סותרים או לא ברורים, לעודף בירוקרטיה ולבזבוז כסף. זאת ועוד, כיום כל אחד מהגופים נתון במידה רבה להשפעות פוליטיות: המינויים של שלושת ראשי הרשויות הללו מושפעים משר התקשורת.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

את המנכ"ל ממנה השר ישירות. על זהות יו"ר וחברי מועצת הרשות השנייה ממליץ השר לממשלה לאחר חובת התייעצות עם מומחים בתחום. גם  מועצת הכבלים תלויה מבחינת משאבים במשרד התקשורת. כתוצאה, הרשות השנייה ומועצת הכבלים אינן עצמאיות לחלוטין אלא נתונות ללחצים ואינטרסים זרים.

הפתרון: לאחד את שלושת הגופים לגוף מפקח אחד ועצמאי. המטרה היא לא רק חיסכון במשאבים אלא גם ראייה רחבה של שוק התקשורת ויצירה של נתק בין הפוליטיקאים לבין הפיקוח המקצועי על התקשורת. 

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: לפי כתב האישום, כשנתניהו כיהן כשר התקשורת הוא מינה את שלמה פילבר למנכ"ל המשרד משום שידע שיסכים לקדם את האינטרסים של "בזק" ומשפחת אלוביץ' – לא משנה מה יהיו ההמלצות המקצועיות. אם תקום רשות תקשורת עצמאית, מינוי העומד או העומדת בראש הרשות יהיה נתון בידי ועדת איתור ייעודית ולא רק בידי פוליטיקאים. כך יפחת הסיכוי שראש הראשות ייכנע או תיכנע ללחצים פוליטיים, ומנגד יגברו הסיכויים שהרשות תפעל לטובת האינטרס הציבורי.

שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר ועד המדינה בתיק 4000. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

איפה זה עומד?: על פי דו"ח מבקר המדינה, לא פחות מתשע ועדות ממשלתיות הגיעו למסקנה שיש להקים רשות תקשורת עצמאית, במקום משרד התקשורת, הרשות השניה ומועצת הרדיו והלווין. 

הממשלות אימצו את ההמלצה להקים רשות תקשורת עצמאית בשבע החלטות ממשלה שונות. למרות זאת – אין רשות תקשורת. מדוע? נראה כי קשה לפוליטיקאים לוותר על משרד בעל עוצמה כה רבה. באוגוסט 2018 מסר משרד התקשורת למבקר כי החל בעבודת מטה לבחינת המבנה הארגוני של המשרד.

נציין כי החלק המעמיק בדו"ח המבקר, שעסק בנושא אי-הקמת רשות תקשורת ואף כינה זאת "מחדל של ממש" – נגנז, לפי דה מרקר, ע"י מבקר המדינה אנגלמן.

2. פרסום האינטרסים הכלכליים של בעלי השליטה בכלי התקשורת

מה הבעיה? בעלי השליטה בתקשורת משנים תוכן כדי להיטיב עם העסקים האחרים שלהם. 

כמעט כל בעלי כלי התקשורת בישראל (המו"לים) מחזיקים בעסקים נוספים או נמצאים בקשר עסקי עם בעלי הון אחרים. לאחרונה נחשף, למשל, כי נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות, ניהל חשבון השקעות משותף עם חברה ששייכת לבעלי קבוצת "דלק" יצחק תשובה. לפי הטענות, הסיקור בידיעות  מוסגר שוב ושוב בצורה שמעדיפה את הצד של טייקון הגז.

תשובה גם מחזיק ב-20% ממניות קשת. למרות ההתרסקות השנה של קבוצת דלק שבבעלות תשובה, שמו הופיע בתקופה הרלוונטית בשידורי חדשות "קשת"-12 פעם אחת בלבד. הערוץ המתחרה "רשת" הזכיר את שמו של תשובה לפחות 18 פעמים, כך לפי בדיקת "העין השביעית".

יצחק תשובה, מבעלי קשת 12

הבעיה היא שרוב הציבור כלל אינו מודע לכך שלבעלי כלי התקשורת אינטרס נוסף, מובהק אך סמוי. כך, בעלי כלי התקשורת ממשיכים לפעול לטובת האינטרסים ומעוותים את התודעה שלנו, כשלציבור אין את היכולת לעשות "אחד ועוד אחד" ולהתייחס לדברים בעירבון מוגבל. 

הפתרון: לקבוע בחוק כי בכל כלי תקשורת יפורסמו אחת לרבעון כל האינטרסים העסקיים הנוספים של המו"ל או של בעלי השליטה, לדוגמה שמות החברות האחרות שבבעלות המו"לים, קשרים עסקיים עם תאגידים ובעלי הון אחרים. אם המו"לים או בעלי השליטה יעלימו את החברות המקושרות שלהם, ניתן יהיה להגיש נגדם תביעה יצוגית. 

חשיפת האינטרסים הכלכליים תאפשר לציבור להבין מהם השיקולים הכלכליים מהם מושפע הסיקור או התוכן בכלי התקשורת. נכון, העובדה שהזוג שאול ואיריס אלוביץ' החזיקו ב"וואלה" ו"בזק" הייתה ידועה לכול. אבל לא תמיד מו"לים מחזיקים בחברות ענק שכולנו מכירים. מוזס, למשל, החזיק בחברה עלומה שדרכה ביצע עסקאות עם יצחק תשובה.

אך יש מי שמתנגד לפתרון הזה, בטענה שלפרסום האינטרסים הכלכליים עלולות להיות השלכות שליליות על התקשורת. "בעולם מושלם – ודאי שפרסום האינרטסים הכלכליים של המו"לים היה רצוי", אומרת ענת סרגוסטי, מנהלת תחום חופש העיתונות בארגון העיתונאים, "אבל אני חושבת שיש בדרישה לפרסם את האינטרסים הכלכליים אפקט מצנן ושרגולציה כזו עלולה להרחיק בעלי הון מלהחזיק בכלי תקשורת".

לדבריה, "המציאות היא שהמודל הכלכלי של התקשורת הוא בעייתי, ושצריך את בעלי ההון בעסק הזה. אנחנו צריכים להבין באיזה עולם אנחנו חיים ולהיות ריאליים. רגולציה מהסוג הזה עלולה לגרום לכך שבסוף בעלי הון לא ירצו להחזיק ערוצים ואנחנו נישאר רק עם הערוץ הציבורי, תקשורת עצמאית ואולי עוד ערוץ אחד שאליו יתנקזו כל המפרסמים".

ארנון (נוני) מוזס ויצחק תשובה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: כשבעלי השליטה בכלי התקשורת יידעו שהציבור חשוף לאינטרסים הכלכליים שלהם – הם יחשבו פעמיים לפני שירקמו עסקאות בעייתיות עם בעלי הון. בנוסף, הציבור יוכל לזהות ביתר קלות סיקור מוטה לטובת אותם אינטרסים. לכן גם הפעם – שקיפות מונעת שחיתות. 

איפה זה עומד?: בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות כבר מופיע סעיף הדורש לפרסם אינטרסים כלכליים ועסקיים אחת לחצי שנה, אך הוא לא נאכף ולמפריו אין סנקציות. יש להפוך את הכלל הזה לחוק.

גילוי נאות מתוך כתבה ב"גלובס"

עד אז, כלי תקשורת יכולים לבצע זאת מרצונם החופשי. בעיתון גלובס, למשל, מופיע גילוי נאות לגבי האינטרסים הכלכליים של בעלי השליטה בעיתון בכתבות רלוונטיות (אך העין השביעית חשפו כי הגילוי הזה לא תמיד מלא ומספק).

3. איסור על בעלויות אלכסוניות בין תקשורת למונופולים


מה הבעיה? לעתים בעל הון מחזיק במקביל תאגיד רב עוצמה לצד כלי תקשורת, אלא שהאינטרס שלו כבעל עסק נוגד את האינטרס של גופי התקשורת; מי ירצה שVתקשורת תמתח ביקורת על עסקיו? אז מה יקרה אם הוא הבעלים של כלי התקשורת?

הדבר חמור שבעתיים כשבידך מונופול. בעלי מונופול זקוקים להגנה מתחרות ולהטבות שונות מהמדינה. כלי התקשורת שברשותם הוא נשק לכל דבר ועניין ויכול להשפיע על מקבלי ההחלטות בנושא. למעשה, האינטרס של בעלי ההון עלול למנוע מהתקשורת לעשות את עבודתה – לספק מידע מדויק ואמין לציבור בכל תחומי החיים.

בעלי מונופולים מגוונים שולטים בתקשורת הישראלית: איש העסקים לן בלווטניק מחזיק במונופול המלט "נשר" ובערוץ 13. דודי ודרורית ורטהיים שולטים בחברה למשקאות (קוקה קולה ועוד) וגם ב"קשת". 

בתיק 4000, לדוגמה, נחשף כי הזוג אלוביץ ששלטו אז גם בבזק וגם ב"וואלה", דרשו לשנות את התכנים של הכתבות ב"וואלה" לטובת משפחת נתניהו כדי לקבל הטבות משמעותיות עבור "בזק" ממשרד התקשורת. 

הפתרון: לאסור בחוק על החזקת גוף תקשורת ומונפול בו-זמנית. כך אפשר יהיה לנתק במידת מה את קשרי ההון-שלטון-עיתון, ולאפשר לכלי התקשורת לבצע את עבודתם העיתונאית באופן נאמן יותר, תוך צמצום השפעת האינטרסים המסחריים של בעלי השליטה.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: "אם היה לך רק ערוץ ולא עסק, אז תשתין בקשת כי אתה לא מעניין אף אחד", נשמעה איריס אלוביץ אומרת: "אבל כשאתה צריך אותו (את נתניהו) שיחתום לך .. זאת בעיה". במידה ולא ניתן יהיה להחזיק במונופול ובכלי תקשורת – ה"בעיה" עליה מדברת אלוביץ' תיעלם וגופי התקשורת יוכלו לעבוד באופן חופשי ללא התערבות פוליטית. 

איפה זה עומד?: הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, עו"ד דרור שטרום, הציע זאת ב-2002. לאחר מכן ההצעה חזרה בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת על ריכוזיות בכלי התקשורת בישראל. בנוסף נערך דיון בנושא ב-2013 כחלק מדיונים על "חוק הריכוזיות". אלא שמאז הנושא לא התקדם.

עו"ד אלעד מן (צילום: יובל טובול)

"היום יש איסור על החזקה של מספר כלי תקשורת בו -זמנית, ולכן יהיה קשה לאסור גם בעלויות אלכסוניות – מונופול וכלי תקשורת", מדגיש עו"ד אלעד מן מעמותת "הצלחה", מומחה לרגולציה בתקשורת. "זה מצמצם את יכולת ההשקעה בגופי תקשורת וגם את האיתנות של גוף התקשורת. אנחנו רוצים שבעלי השליטה יוכלו לתת גב לכלי התקשורת שלהם, ולכן צריך שיהיה להם כסף".

4. לחייב פוליטיקאים להשקיף ביומן פגישות עם מו"לים

מה הבעיה? מו"לים ובעלי שליטה בגופי תקשורת נפגשים עם פוליטיקאים כדי לנסות ולקדם את האינטרסים של כלי התקשורת שלהם ואת עסקיהם בכנסת – ללא שקיפות. המידע לא חשוף לציבור, ובלתי אפשרי לדעת האם נרקמות בפגישות אלה עסקאות "תן וקח" שמעוותות את הסיקור העיתונאי. נוני מוזס, למשל, הציע לנתניהו סיקור חיובי תמורת קידום חוק שיטיב עם "ידיעות אחרונות".

הפתרון: תפורסם פגישה של חבר כנסת או שר עם מו"ל או בעל שליטה בכלי תקשורת. טוב אם גם ייכתב מה הייתה מטרת הפגישה וסיכום מסקנותיה. בסיוע השקיפות, פוליטיקאים ובעלי שליטה בכלי תקשורת ייזהרו לקדם עסקאות מלוכלכות כי יידעו שעיני הציבור בוחנות את פגישותיהם. 

חשוב להדגיש: מו"לים ובעלי שליטה לא זקוקים למקורות עיתונאיים או סיפורים. זו עבודתם של הכתבים. לכן טוב שפגישה של פוליטיקאי עם כתב תישאר חסויה. פגישה עם מו"ל, לעומת פגישה עם עיתונאי, נועדה לרוב לקידום אינטרסים כלכליים ולכן טוב שתיחשף.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא? שקיפות בפגישות בין פוליטיקאים למו"לים ובעלי שליטה היא עוד דרך לפקח על התנהלות נבחרי הציבור ולוודא כי הנבחרים עובדים בשבילנו ולא עבור בעלי ההון, כפי שקרה בתיק 4000. עצם פרסום הפגישות יכול למנוע את רובן וכך לסייע לציבור לפקח על שאריתן.

איפה זה עומד? לפי "אמנת המסגרת לפיקוח על הטבק" של ארגון הבריאות העולמי באו"ם, עליו חתומה גם ישראל, על כל פוליטיקאי לחשוף את פגישותיו עם נציגי חברות הטבק. לפי האמנה, כל המסתיר מידע זה מסייע בפועל לפגיעה בבריאות הציבור – גם אם לא הייתה לו כוונת תחילה לעשות זאת.

השר גלעד ארדן, נפגש עם העורך הראשי של "ישראל היום", בועז ביסמוט (משמאל)

אותו הדין צריך לחול גם על פגישות של פוליטיקאים עם מו"לים או בעלי שליטה בתקשורת, שכן הם מסכנים את הציבור בעיוות המידע אותו הוא צורך. לכן גם במקרה זה – יש לחוקק חוק הולם. עד שזה יקרה אנחנו ב"שקוף" פונים בצורה שוטפת לנבחרי הציבור ומבקשים מהם לחשוף את יומניהם.

5. לאייש את כל התפקידים בדירקטוריונים של חדשות 13 ומועצת הרשות השנייה 

מה הבעיה? תחזיקו חזק, מדובר בשתי מיני-בעיות דומות. 

הרשות השנייה לא מאויישת ולכן חלשה: הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה היא הגוף המפקח על שידורי הטלוויזיה בערוצים 12 ו-13. יש לה הכוח להטיל קנסות ועונשים על הערוצים ועל חברות החדשות, ואף לפסול שידור תכניות טלוויזיה של מי שעובר על חוקיה. אלא שמועצת הרשות לא מונתה מחדש כבר שנתיים, ועל יו"ר המועצה הנוכחית נמתחה ביקורת עזה.

המשמעות: החלשת הרשות והפיכתה לגוף לא יעיל, חסר שיניים, שלא מצליח לשמור על השידורים בערוצים ובחדשות נקיים מאינטרס של בעלי הערוצים. הנה כל הליקויים במועצה כיום:

  • עקב תלונה של ארגון העיתונאים נכתב ב-2018 דו"ח חמור על התנהלותה של יו"ר המועצה הנוכחית יוליה שמאלוב-ברקוביץ', ונקבע שלא תוכל להמשיך לכהן גם במועצה הבאה, חרף זאת היא ממשיכה לכהן כיו"ר עד היום. תלונות על התנהלותה נשמעות גם היום, למשל כשלא עמדה לצד עיתונאי ערוץ 13 כשנודע להם שלא יוכלו לשדר את משפט נתניהו עד להתערבות בג"ץ.

    יו"ר הרשות השנייה, יוליה שמאלוב ברקוביץ'. מתוך פייסבוק

  • אין מנכ"ל קבוע לרשות השנייה מאז ינואר 2015 ומאז מכהן מנכ"ל זמני ניר שוויקי. לטענת מבקר המדינה, מצב זה "עלול לפגוע ביכולתו לקבל החלטות משמעותיות וארוכות טווח ולהחליש את הרשות, החשופה לפגיעה בעצמאותה".
  • אין יועץ משפטי קבוע למועצה מאז התפטרה היועצת המשפטית ב-2018.
  • למרות שכבר אותרו חברי מועצה ויו"ר חדשים, מועצת הרשות שסיימה את תפקידה ב-2018 ממשיכה לכהן גם היום. תוקפה מוארך כל פעם מחדש. הממשלה צריכה לאשר מינוי מועצה חדשה, אך הדיון בממשלה נדחה עקב סבבי הבחירות המרובים.
  • כיום המועצה מונה 10 חברים, ההרכב המינימלי של חברי מועצת הרשות. הרשות יכולה למנות עד 15 חברים.

בדירקטוריון חדשות 13 חסרים נציגי ציבור: דירקטוריון חדשות 13 מונה נציגת ציבור אחת בלבד במקום ארבעה, לעומת שישה נציגים של בעל השליטה לן בלווטניק. זאת, על אף שהחוק קבע שארבעים אחוזים מהמכהנים בדירקטוריון חברת חדשות יהיו נציגי ציבור שתמנה הרשות השניה.

החוק הגיוני: יש לשמור על עיתונות עצמאית ועל האינטרס הציבורי מול הנציגים של בעל השליטה בחברה. חרף זאת, היום יושבת בדירקטוריון חדשות 13 נציגת ציבור אחת בלבד בעלת ארבעה קולות. נציגי ציבור חדשים – לא מונו כבר שנתיים. מי שאמור למנות את נציגי הציבור לחדשות 13 היא מועצת הרשות השנייה.

התוצאה של שתי המיני-בעיות: אין מי שימנע מבעל שליטה לפגוע באינטרס הציבורי לעיתונות חופשית, נקייה וישרה.

ראו מה קורה בערוץ 13 המשברי בינתיים – הערוץ נקלע למשבר כלכלי קשה מזה תקופה ארוכה. לן בלווטניק, בעל השליטה בערוץ, נמצא במלחמה מול עובדיו, והחליט לא להזרים כספים ולקצץ במשרות. לפי פרסומים, בלווטניק פעל באופן הזה לאחר שגילה כי עיתונאי 13 פנו לרשות השנייה ודיווחו כי הערוץ משלב פרסומות סמויות בשידורי החדשות, בניגוד לחוק.

בד בבד, ניסו למנוע מכתבי הערוץ לשדר את משפט נתניהו. ארגון העיתונאים וחדשות 13 התלוננו על כך, אלא שהרשות השנייה מיאנה לעזור ולא התערבה בנושא,עד שבסוף בג"ץ ביטל את ההחלטה.

הפתרון: 

  1. על שר התקשורת והממשלה לאייש את כל התפקידים החסרים במועצת הרשות השנייה וברשות השנייה כדי לרענן אותה ולהפוך אותה ליציבה וחזקה. התירוץ של 'אנחנו בבחירות' פג תוקף. ניתן למנותם. 
  2. על מועצת הרשות השנייה למנות עוד ארבעה נציגי ציבור לדירקטוריון חברת חדשות 13, כדי שיהיה מי שיעמוד מול לחצי הבעלים.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: פרשת בזק-וואלה פרצה משום שלא היה מי שיעמוד בלחצים שהפעילו בני הזוג אלוביץ על "וואלה". לכן הם הצליחו לשנות את הכתבות באתר החדשות כדי שיהלמו אינטרס עיסקי. הרשות השנייה ונציגי הציבור בדירקטוריון חדשות 13 יכולים לתפקד כשומרי הסף של חופש העיתונות בערוצי הטלוויזיה ולהגן על הציבור מפני אינטרסים כלכליים זרים של בעלי השליטה. 

איפה זה עומד?: הממשלה הוקמה אך טרם מונו דירקטורים חדשים לחדשות 13 וטרם מונתה מועצת הרשות השנייה החדשה. כעת זה בידיים של שר התקשורת יועז הנדל (דרך ארץ) ועליו למנות את המועצה החדשה. על הרשות השנייה הנוכחית למנות בהקדם האפשרי נציגי ציבור דירקטוריון חדשות 13.

יועז הנדל, שר התקשורת (צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90)

6. לתמוך בתקשורת עצמאית נטולת אינטרסים כלכליים אחרים מהציבור

מה הבעיה? התקשורת הממוסדת מתבססת על מודל כלכלי בעייתי במיוחד: בעלי הון מחזיקים בכלי התקשורת ומשתמשים בהם, כפי שראינו למעלה, כפלוגה מסייעת לעסקיהם האחרים. כל זה קורה על חשבונכם, הקוראות והצופים. הציבור לרוב לא מודע לאינטרסים שעומדים מאחורי כלי התקשורת ואין לו דרך להתגונן מפני סיקור מוטה. 

הפתרון: לתמוך בתקשורת עצמאית ונטולת אינטרסים. כזו שממומנת על ידי ציבור הקוראים שלה בלבד. כך נוכל להיות בטוחים שהכתבות אינן מושפעות מאינטרסים זרים ומטרתן היא אחת: לשרת את הציבור.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: פרשה בה בעלי הון משפיעים על הסיקור – לא יכולה לקרות בגוף תקשורת עצמאי ולא מסחרי. כשאין בעלי הון שמעורבים בתמונה – הציבור נמצא במרכז הבמה.

איפה זה עומד?: יותר ויותר אנשים מחליטים לתמוך בגופי תקשורת עצמאיים. הצטרפו גם אתם לשקוף או לכלי תקשורת עצמאי אחר כדי לשנות את הדרך בה הציבור צורך חדשות.

***

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול