פוסטים

לקראת כיפור: יצאנו לחפש נבחרי ציבור שמוכנים לקחת אחריות

פנינו ל-12 נבחרי ציבור שנתפסו על חם כשהם מפרים את הנחיות הקורונה הצענו להם לקחת אחריות ולהעביר מסר לציבור לכבוד יום הכיפורים רק אחד הרים את הכפפה מהאחרים קיבלנו תירוצים במקום סליחות בלי דוגמא אישית של נבחרי ציבור ומובילי דעת קהל אין לנו שום סיכוי לנצח את הקורונה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

״לא עשינו מספיק כהנהגה כדי להיות ראויים לתשומת לבכם. סמכתם עלינו, ואנחנו, אכזבנו״, התנצל הנשיא רובי ריבלין בנאום מיוחד לקראת ערב ראש השנה. הנשיא העשירי של ישראל החליט לקחת אחריות ולהתנצל. צעד שכבר מזמן לא נראה במחוזותינו, גם אם זו הדרגה הנמוכה ביותר של לקיחת אחריות. 

"ברמה האישית אני מבקש את סליחתכם על התנהלותי כאן בבית הנשיא במהלך הסגר של ימי הפסח. התנצלתי על כך בעבר, כן, ואני עושה זאת שוב היום. הבדידות שלי אינה כואבת יותר מהבדידות של רבים מכם שהקפדתם על ההנחיות", כך הוא אמר. ריבלין, כזכור, הפר את ההנחיות כשאירח בבית הנשיא את ביתו ומשפחתה ובניגוד להנחיות שהיו בתוקף בערב החג. 

מראה נדיר במחוזותינו: איש ציבור שלוקח אחריות. הנשיא ראובן ריבלין. (צילום: ויקימדיה)

אנחנו עוברים תקופה של דאגה ושל חשש מפני הבאות. רבים חווים תחושה של בדידות, חוסר בטחון, חוסר יציבות. לצד הפחד להידבק, ישנה החרדה לעתיד הכלכלי. על אלו מתווספות ההנחיות הקשות שמטילה הממשלה על הציבור חדשות לבקרים. הן כוללות פגיעה בחופש התנועה ובחופש בכלל, מצופפות משפחות שלמות בתוך בתים סגורים, מעמיקות את הבידוד, ופוגעות גם בבריאות. לפעמים הן מרגישות שרירותיות ולא מובנות. אבל רובנו מבינים שאם אנחנו רוצים לעצור את ההתפרצות אנחנו צריכים לשתף פעולה. ביחד. 

היינו מצפים מנבחרי הציבור – הם אלו שמחליטים על ההנחיות האלו, לטובת כולנו כמובן – להיות הראשונים שנותנים דוגמא אישית ואפילו להחמיר עם עצמם. אלו שמקפידים יותר מכולם, שמנדנדים לאנשים שעובדים איתם לשים את המסכות טוב טוב גם על האף. 

מאז פרצה מגפת הקורונה לחיינו נחשפו יותר מדי מקרים בהם קרה בדיוק ההיפך. נבחרי ציבור רבים מידי – גם הבכירים ביותר שהחליטו בימים האחרונים על החרפת הסגר, וגם כאלו שמאשימים את האזרחים בחוסר ציות להנחיות שהוביל להתפרצות המחודשת – פשוט זלזלו בהחלטות של עצמם.

עוד בשקוף:

לפעמים זה מרגיש שנבחרי הציבור שלנו חושבים שהם חסינים מפני הנגיף. זה לא רק לוחץ היטב על כפתור ה״פראיירים״ הישראלי, אלא ממש מבלבל. כי יש מי שיראו בזה סימן לכך שאולי אם הנבחרים לא ממלאים אחר ההנחיות בכלל אין נגיף. אולי זו רק קונספירציה? למען הסר ספק, יש נגיף והוא מסוכן.

סגן שר החינוך, מאיר פרוש, נתפס בחתונה המונית בחיפה ואלי כהן, שר המודיעין בחתונה של חבר ובשניהם לא שמרו על הכללים; כחול לבן קיימו אירוע גיבוש בלי להקפיד על עטיית מסכות ושמירה על ריחוק.

סגן השר לביטחון הפנים גדי יברקן הפר חובת בידוד (ולאחר מכן התגלה כי באמת חלה) וכך גם רה"מ נתניהו שבנוסף השתתף בטקס החתימה בוושינגטון, שם התנהלו כולם כאילו הקורונה זו רק בירה שלוקחים מהבר בטקס.

שרת התחבורה מירי רגב נאמה לרגל חניכת מחלף חדש, באירוע שגרם להתקהלות אסורה; חברי הכנסת אביגדור ליברמן, ניר ברקת, יואב גלנט וגם הנשיא ריבלין אירחו את ילדיהם בערב חג הפסח, ושני שרי הבריאות האחרונים: יעקב ליצמן וגם יולי אדלשטיין נתפסו בחוסר דוגמא אישית. אלו רק חלק מהאירועים. 

אלו הם רק חלק מהמקרים הבולטים בחודשים האחרונים, בהם נבחרי ציבור נתפסו על חם כשהפרו הנחיות או התחכמו. לכבוד יום הכיפורים ובפתחו של החמרת הסגר השני, פנינו אליהם. רצינו להציע להם לקחת אחריות, לפתוח דף חדש, לנצל את הבמה כדי להעביר מסר לציבור ואולי אפילו ממש להתנצל. כמו הנשיא. הבהרנו שכוונותינו טובות. 

זה היה אמור להיות פרויקט חיובי. אחרי הזעם הציבורי ביקשנו דווקא לסלוח. לקראת הסגר המוחלט השני חשבנו שלציבור חשוב שהם יפגינו מנהיגות. 

אנחנו לא תמימים. ידענו שעד כה עיתונאים וגם גולשים ברשתות החברתיות ביקשו מהם לא פעם להסביר מה קרה ולקחת אחריות. ושזה לא קרה. אז לא באמת ציפינו להתנצלות אלא לדעת שהם מבינים שהנראות חשובה. שהציבור נושא אליהם עיניים ויש משמעות למה שהם עושים. ולמרות זאת, התאכזבנו. 

טעינו. ואנחנו מתנצלים בפניכם קוראי שקוף היקרים והיקרות. ערב יום הכיפורים, ובמקום סליחות מצאנו בעיקר תירוצים והכחשות. רק אחד מנבחרי הציבור אליהם פנינו גילה שביב של לקיחת אחריות. השאר התפתלו, דקדקו איתנו על חודו של קוץ מה בדיוק היו ההנחיות באותה שניה ספציפית, התווכחו אם היו 48 משתתפים או 51, חלקם ביקשו להסביר ״שלא לציטוט״ את מה שהתרחש מאחורי הקלעים, והיו מי שהסבירו לנו למה דווקא אנחנו אלו שלא בסדר. זה בהנחה שבכלל קיבלנו תשובה.

כשכבר נואשנו התקבלה תגובה מלשכתו של שר המודיעין, אלי כהן. זיק קטן של לקיחת אחריות: "עטיית מסכה היא חיונית במלחמה בקורונה. במסגרת אירוע בו השתתפתי הורדתי מסכה לטובת צילום עם בעל השמחה, וקיבלתי וכיבדתי את הביקורת גם על עצם הצילום ואקפיד להבא כמובן קלה כבחמורה. ביחד ננצח את נגיף הקורונה".

בימים אלו אנחנו מסתפקים במועט. וזה בדיוק מה שצריך. לא יותר ולא פחות. 

גם נבחרי ציבור הם בני אדם. יכול להיות שטעו או נקלעו לסיטואציה שלא התכוונו אליה. אולי הדברים לא נעשו מתוך רוע או בזדון. אבל אנחנו לא נפסיק לצפות מהם לתת דוגמה אישית, ולדרוש מהם לתת לנו, הציבור, דין וחשבון.

המאבק במגפה דורש ערבות הדדית, סולידריות ושיתוף פעולה של כולם, מקטן עד גדול, מהבן של השכנים ועד לראש הממשלה. אבל אנחנו חיים במדינה שהספורט האולימפי שלה הוא ״לא לצאת פראייר״. מדינה שבה אמון הציבור במערכת נשחק עד דק. חצי שנה לתוך הקורונה הגיע הזמן כבר להתעורר ולהבין שאם חבר כנסת לא מכסה את האף, אז גם הציבור לא יכסה את האף. ואם השר משתתף בטרנד של מסכת-סנטר, אז לכולם מותר ללכת עם מסכה על הסנטר. בלי דוגמא אישית ולקיחת אחריות של נבחרי ציבור ושל מובילי דעת קהל אין לנו סיכוי לנצח את הקורונה.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

ניר ברקת מכוון למשרד האוצר – מה יש לו להציע? / טור דעה אורח

ראש עיריית ירושלים לשעבר, ניר ברקת, שואף לשבת במשרד ברחוב קפלן 1 שבירושלים. חזרתי אחורה לבדוק כיצד התבטא בנושאים כלכליים, הבעיות בטענותיו ומה אפשר ללמוד על התוכניות שלו לעתיד של כולנו. שאלנו אותו שאלות בנושא, אך הוא סרב להשיב / טור דעה אורח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| טור דעה אורח: טום קרגנבילד, כלכלה קלה |

לפני כשבועיים פורסם בגלובס שחבר הכנסת מהליכוד וראש עיריית ירושלים לשעבר, ניר ברקת, רוצה להחליף את משה כחלון בתפקיד שר האוצר. ואכן, הפרישה של משה כחלון פותחת חלון הזדמנויות לאחד התפקידים החשובים והרגישים במשק הישראלי. לכן חשוב לראות מה מציעים האנשים שרוצים להחזיק בו.

עצות מפרופסור מהרווארד

"האג'נדה שברקת מכין מבוססת על רעיונותיו של פרופ' מייקל פורטר, כלכלן בעל שם מאוניברסיטת הרווארד. פורטר מאמין שפיתוח כלכלי צריך להיות מבוסס על יתרונותיו היחסיים של האזור. על-בסיס התיאוריה שלו התמקד ניר ברקת בתקופתו כראש עיריית ירושלים בפיתוח תיירות והייטק – ולדבריו בשני התחומים ירושלים הפכה למובילה עולמית. הדגש של ברקת לקראת הבחירות הוא על פיתוח הפריפריה, והאמצעים: השקעה במנועי צמיחה (תיירות ותעשיות קלות בצפון, דזרט-טק בנגב ותיירות תנ"כית ביהודה ושומרון) ותקצוב דיפרנציאלי".

קשה לדעת מה בדיוק מתכנן ברקת על בסיס הכתבה הזו של עמירם ברקת, אך בהנחה שרוח הדברים נכונה, הכיוון של ברקת מעניין. 

ניר ברקת

הרעיון בפשטות: יש לנו תעשיות מוצלחות בתחומים שאנחנו טובים בהם, אז למה שלא נתמקד ספציפית בשווקים האלה? הבעיה בתוכנית הזאת קשורה בדרך שבה אנחנו הופכים לטובים ומובילים באותן תעשיות. סבסוד ממשלתי, רגולציה מקלה ותקציבים שמופנים לתעשיות מסוימות לעתים הופכים את העסקים בהן לעסקים "עצלנים" שעלולים להפוך לתלויים בתמיכה ממשלתית במקום להצליח בזכות עצמם בשוק התחרותי. 

הדבר דומה לכך שהוועד האולימפי יחליט להעניק לאצן יוסיין בולט תמיכה, תקציבים וחוקים מקלים שיהיו תקפים רק אליו, מפני שהוא אלוף העולם הנוכחי.

תעשיות עתידיות זה עניין אחר

כיוון נוסף, מורכב ומעניין יותר קשור לתמיכה בתעשיות צעירות בעלות פוטנציאל עתידי גדול, כאלה שיכולות לעזור למשק הישראלי להתפתח ולהתחזק. איתור התעשייה הנכונה היא משימה קשה. זה כרוך בהימור על כספי המיסים כדי לבנות תעשיות חדשות שאף אחד, מלבד ניר ברקת, לא חושב עדיין ששווה להשקיע בהן. נדגיש: מדובר בזיהוי תעשיות שאפילו קרנות הון סיכון לא מוכנות להמר עליהן. 

אנחנו יודעים שמדובר במשימה מורכבת כי הרעיון קיים ומיושם על ידי רשות החדשנות, ולכן לא ברור מה החידוש מעבר לכך שברקת מציע. הרי רשות החדשנות משקיעה לא רק בהייטק, אלא מנסה גם לזהות תעשיות בעלות תרומה עתידית גדולה, תוך הקפדה על הפניית תקציבים לפריפריה. ההצלחה של הרשות עומדת על כ-50 אחוזים ובהתחשב בסיכונים, הדבר נחשב להצלחה

אולי הדבר הבעייתי ביותר בהצעה של ברקת קשור בעובדה שישראל טובה בהייטק אבל מתקשה בשאר התעשיות במשק. הכלכלה הישראלית היא דואלית: מחד סובלת מפריון נמוך בהשוואה בינלאומית, מגד תחום ההייטק ותחומים מצומצמים נוספים משגשגים. השקעה של תקציבים נוספים לחיזוק התחומים שבהם ישראל כבר טובה, משמעותה עוד תקציבים בהייטק. 

ההייטק לא זקוק לתמיכה 

כי הוא כבר טוב במה שהוא עושה. דווקא תעשיות אחרות, אלו שהממשלה מגנה עליהן מפני תחרות בינלאומית ושולטת בהן ביד רמה על ידי רגולציה בלתי נגמרת – הן אלו שצריכות להשתפר. כמו שניתן לראות בגרף המצורף, תחום הבניה,הביטוח והמלונאות מדורגים בתחתית הפריון הישראלי וזאת למרות אין סוף חקיקה ותמיכה ממשלתית. 

לא ברור איך לשים את כל הביצים בסל אחד – שכולל בעיקר הייטק – יהיה צעד שיחזק את הכלכלה הישראלית.

ברקת שומר על סודיות – וזה רע

הייתי שמח פשוט לשמוע תוכנית מפורטת מפיו של ברקת עצמו. מדובר באדם שרבים מתושבי ירושלים מעריכים. רבים אף מהללים את הרפורמה שעשה בתחום החינוך בירושלים כשפתח את אזורי הרישום בעיר. הייתי שמח לשמוע איך הוא מתכנן להתנהל בתחום חסמי היבוא, וועדי העובדים, הפריון הנמוך, הרגולציה, התשתיות, הדיור והאיזון התקציבי הנדרש בין צמיחה כלכלית, דאגה לחלשים וגירעון שדורש תוכנית פעולה לא פשוטה. האוצר הוא תפקיד חשוב ורגיש מכדי שנפקיד אותו בידי אדם שמסרב לחשוף מראש בצורה מסודרת את השקפת עולמו ותכנית הפעולה שלו.

שלחנו לברקת שורת שאלות אך מטעמו נמסר: אין תגובה.

*

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.

פריטי פורטפוליו