פוסטים

יו״ר ועדת הכספים, ח״כ משה גפני מיהדות התורה. (צילום: יוסי זמיר)

תוך שנתיים בזבזו המפלגות כמיליארד שקל על תעמולת בחירות. הן עדיין לא רוצות לדווח לציבור

מבקר המדינה ממליץ לדחות שוב למפלגות את מועד הדיווח על השימוש בכספים שקיבלו לבחירות. הערכות: מאז 2018 המפלגות הוציאו כמיליארד שקל על תעמולה. ביום שלישי יצביעו חברי ועדת הכספים,  ובידיהם הכוח לדרוש מהמפלגות לתת לציבור דין וחשבון

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

ביום שלישי הקרוב הח״כים יצביעו על דחיית של מועד הגשת הדו"חות הכספיים של ההוצאות של כספי מימון המפלגות שקיבלו מהמדינה בסבבי הבחירות האחרונים מאז 2019. תחת הכותרת הכביכול משמימה "הצעת בקשת הארכת מועדים לפי חוק מימון מפלגות, התשל"ג- 1973", ועדת הכספים תדון בהצעת הח״כים לאשר לעצמם להמשיך להסתיר הוצאות בסך של כמיליארד שקלים שהם קיבלו מהקופה הציבורית. 

בזמן שחברי הכנסת מתחרים ביחסי ציבור שיוכיחו לציבור שהם אלו שפעלו כדי לעצור את עליית שכר הבכירים בינואר, הם ממשיכים להסתיר מידע על האופן שבו בזבזו את כספי הציבור בשנתיים האחרונות. 

ח"כ משה גפני, מתוך אתר הכנסת

מיליארד שקלים ללא שקיפות

במסגרת חוק מימון מפלגות מקבלות המפלגות סכומי עתק: הן מקבלות מימון של כמיליון שקלים בשנה לכל ח"כ, כ-1.4 מיליון שקל למנדט בכל מערכת בחירות, ובנוסף מותר להן גם לצבור חובות במערכת הבחירות. 

בשנתיים וחצי האחרונות התקיימו שלוש מערכות בחירות ארציות וכן בחירות לרשויות המקומיות שנערכו באוקטובר 2018. חישוב פשוט מביא אותנו להערכה של כמיליארד שקלים שהוציאו המפלגות על תעמולת בחירות בתקופה זו. 

ההוצאות עצמן לא שקופות ולא כפופות לשום רגולציה כמו החובה לקיים מכרזים. המפלגות יכולות לעשות עם הכסף מה שהן רוצות: להעסיק מקורבים, לשלם איזה סכום שהם רוצים למי שהם רוצים, להטריד עדי מדינה ולא להיות חייבות בדין וחשבון, על הכסף, לאף אחד. המפלגות אפילו לא כפופות לחוק חופש המידע ולא מספקות לציבור מידע או נתונים על הכסף שהוציאו.

מי שכן אמור לבקר את התנהלות המפלגות ביחס למימון הציבורי, בדיעבד, בתום כל שנת כספים ולאחר כל מערכת בחירות הוא מבקר המדינה. תפקידו לקבל דו״חות ונתונים, לעבד את ההוצאות, לבקר אותן ובסופו של דבר לקבוע רק האם המפלגות עמדו במגבלת החוק. כיום גם זה לא קורה. אבל אם תסתכלו על הדוחות שפורסמו עד 2018 תראו שתמיד הפוליטיקאים עברו על החוק: החל מהתרומות שקיבל הליכוד דרך הליכודיאדה, נפתלי בנט ש״איבד חשבוניות״ ועוד. אתם הייתם יושבים על זה בכלא – אבל דווקא נבחרי הציבור שאמורים לשמש דוגמה אישית יכולים לעשות מה שהם רוצים.

שלט בחירות של מפלגת הליכוד (צילום: יוסי זמיר)

אבל מבקר המדינה אנגלמן ממשיך לוותר לפוליטיקאים. לפני כשבוע כתב אנגלמן ליו״ר ועדת הכספים ח״כ משה גפני כי קיבל פניה מ-11 מפלגות (אגודת ישראל, הליכוד, מפלגת העבודה, ש"ס, ישראל ביתנו, דגל התורה, יש עתיד, כולנו, חוסן לישראל, מרצ וימינה), שביקשו לקבל דחיה נוספת במועד הגשת הדוחות ״נוכח ריבוי מערכות הבחירות וסמיכות הזמנים ביניהן ובשל מגפת הקורונה״. 

אנגלמן כתב לגפני כי ממליץ לקבל את הבקשה: "נוכח הנסיבות המיוחדות שפורטו במכתבי הסיעות לרבות נסיבות הנובעות ממגפת הקורונה, אני סבור כי ניתן להיענות לבקשת הסיעות וממליץ כי תינתן ארכה נוספת כמבוקש להגשת הדוחות הכספיים של כלל הסיעות לתקופת הבחירות לכנסת ה-21 ולכנסת ה-22…". 

עוד בשקוף:

ביום שלישי הקרוב תעלה, כאמור, ההצעה להצבעה בוועדת הכספים. אם יצביעו בעד ההצעה, תהיה זו הפעם השלישית שהח״כים יאשרו לעצמם לדחות את הגשת הדו״חות, וכנראה שלא האחרונה. ביוני 2019, בכנסת הראשונה, אישרו לעצמם הח"כים את הדחייה הראשונה. ביוני השנה הם אישרו את הדחייה בפעם השניה, וכעת המפלגות אמורות להגיש את הדו״חות של הבחירות לכנסת ה-21 בסוף דצמבר 2020. כעת הדחיה המבוקשת היא עד סוף ינואר 2021.  נכון לעכשיו, חברי הכנסת צפויים לאשר אותה. 

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90).

בסך הכל עד כה קיבלו המפלגות ארכות מצטברות של 17 חודשים, וזאת בזמן שהחוק מחייב את הגשת הדו״חות ארבעה חודשים לאחר הבחירות. אם יאריכו את מועד ההגשה פעם נוספת והמבקר יקבל את הנתונים בינואר 2021, הציבור יקבל את המידע לאחר עיבוד ֿ רק בסוף 2021. 

פנינו למשרד מבקר המדינה ושאלנו מדוע הוא מסכים לדחייה נוספת בהגשת הדו"חות והאם הוא לא חושב שנכון שהציבור ידע כיצד חברי הכנסת התנהלו בכספו לפני מערכת בחירות נוספת. ממשרד המבקר נמסר: "בעקבות פנייתן של 12 מפלגות (מפלגה נוספת כנראה התווספה מאז הפניה המקורית, ע.ב) למבקר המדינה לבקשת ארכה נוספת של מספר שבועות עבור הגשת הדוחות הכספיים, ובהתחשב בנימוקים ובריבוי מערכות הבחירות, כמו גם באילוצים שנגרמו כתוצאה ממשבר הקורונה (סגרים, בידוד וכיוצא באלו), הוחלט להמליץ לוועדת הכספים לאשר ארכה נוספת.יצוין, כי בקשת הדחיה הינה לפרק זמן סביר ומידתי".

עוד הוסיף המבקר כי "באשר לדוח אודות שנת 2018, הרי שלפי אישור ועדת הכספים העבודה עליו נעשית בימים אלו. עם השלמת הביקורת והגשת הדוח – הדוח יפורסם לציבור. יצוין, כי בינתיים ניתן לעיין בדוחות הכספיים שהגישו המפלגות לשנת 2018 באתר האינטרנט של רשם המפלגות".

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): בשנתיים האחרונות בזבזו הפוליטיקאים כמיליארד שקל על תעמולה. כסף שהיה יכול להגיע לבריאות או לחינוך נעלם בתוך מנגנון המפלגות. המפלגות עצמן לא כפופות לחוקי שקיפות בסיסיים ורק מבקר המדינה יכול לבקר את הוצאותיהן. דחיית הגשת הדוחות מאפשרת למפלגות לדחות את הצגת המחדלים שלהן וכך גם את הביקורת הציבורית לצד המשך בזבוז הכסף שלנו ללא דין וחשבון.

הגשת כל הדוחות במועד אחד – במקום במועדים שנקבעו בחוק: כל שנה ולאחר מערכת בחירות – מביאה לפרסום כל המידע בנקודת זמן אחת במקום הצגה שוטפת של ההתנהלות השערורייתית.

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): חברי ועדת הכספים: משה גפני (יו"ר) ינון אזולאי, רם בן ברק, קרן ברק, ניר ברקת, אחמד טיבי, אופיר כץ, מיקי לוי, בצלאל סמוטריץ', אלכס קושניר, שלמה קרעי, אמטאנס שחאדה, קטי קטרין שטרית, הילה שי וזאן, מיכל שיר סגמן, רם שפע ,ועאידה תומא סלימאן יכולים שלא לאשר את הדחייה הנוספת בהגשת הדו״חות. אם מאות אלפי עסקים ועמותות יכולים להגיש דוחות בזמן, גם המפלגות יכולות.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מענק הפריימריז יצא מהכיס שלנו – אך מבקר המדינה לא מגלה מה קרה עם הכסף 

לפני שנה וחצי זכו הח"כים לראשונה ב-324 אלף ש"ח למימון הבחירות המקדימות למפלגות היחיד שיכול לשמור על כספי הציבור ולבחון את ההוצאות הוא מבקר המדינה הוא נדרש לספר לציבור על כך עוד ביולי 2019 – אך עד עכשיו לא עשה זאת ● התירוץ: של תקופת משבר הקורונה וריבוי מערכות הבחירות היו עיכובים בהגשת הדוחות הכספיים של המועמדים ותשובותיהם לביקורת"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

יותר משנה חלפה מאז נדרש מבקר המדינה לדווח לציבור כיצד התנהלו חברי הכנסת עם הכסף שקיבלו לטובת הפריימריז. האם עשו שימוש הגון בכסף שלנו? אין לדעת. מדובר בתקציב שאינו שקוף – היחיד שחשוף למידע הוא המבקר מתניהו אנגלמן, שכאמור דוחה את המשימה החשובה.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

תזכורת: בשנה שעברה כולנו שילמנו לראשונה לחברי הכנסת עבור הוצאות לבחירות המקדימות במפלגות הדמוקרטיות: העבודה, הליכוד, מרצ. סך הכול שילמנו למועמדים מעל 14 מיליון שקל על ההתמודדות שלהם.

עוד על מבקר המדינה ב"שקוף":

מה התירוץ של המבקר? ניחשתם נכון: "בשל תקופת משבר הקורונה וריבוי מערכות הבחירות היו עיכובים בהגשת הדוחות הכספיים של המועמדים ותשובותיהם לביקורת", מסר המבקר לפניית "שקוף". "משרד מבקר המדינה עוסק בימים אלו בהשלמת הביקורת על כלל המועמדים בכל מערכות הבחירות שהתקיימו, ועם השלמתה היא תפורסם לציבור". 

יש לציין שעל פי החוק מבקר המדינה נדרש למסור את הדו"ח שלו עד יולי 2019 – הרבה לפני שהנגיף שיתק את המערכות.

מענק לכל ח"כ

בכנסת ה-20 העביר דוד אמסלם (הליכוד) חוק שמזרים הרבה מאוד כסף ציבורי לחברי הכנסת המתמודדים בבחירות מקדימות (פריימריז) במפלגתם. החוק העניק לכל חבר כנסת עד 324 אלף שקל (תלוי בגודל המפלגה) להתמודדות – סכום שאינו מותנה בזכייה של המועמד. 

הבעיה הראשונה בחוק היא שהמענק ניתן רק למי שמכהנים בכנסת – לכן הוא מייצר להם יתרון מובהק מול מתמודדים טריים בפריימריז. מדובר באפס סיכון עבור הח"כ המכהן ומקסימום סיכון לציבור בתוספת חוסם עורקים סביב הדמוקרטיה שלנו, שימנע מדם חדש לזרום אליה. 

בעיה משמעותית נוספת היא שהוצאות הח"כים אינן שקופות: תקציב הפריימריז החדש של הח"כים משולם על-ידי הכנסת, אך אין לנו כל דרך לדעת לאן הוא מגיע. בדיונים שנערכו בכנסת, נלחמה "שקוף" לשנות את המצב: ביקשנו שהציבור ידע כיצד הח"כים הוציאו את הכסף שלנו ולהחיל על הכסף חובת שקיפות. מי שקידם אז את החוק, דוד אמסלם, סירב. 

הפתרון הוא לחשוף את הנתונים בפני מבקר המדינה והוא יהיה אחראי לבחון את ההוצאות ולפרסם את חוות דעתו לציבור. הבעיה היא שבביקורת כזו רק מבקר המדינה חשוף להוצאות המלאות ומפרסם דו"ח כללי על התנהלות. הוא אולי יכול לדווח לציבור אם המועמד התנהל כראוי עם הכסף או לא, אבל לא מחויב לפרסם ולפרט אם היו בעיות בדרך ניהול הכסף, עבור מה הוציאו את הכסף ולמי. 

ח"כ שרן השכל (הליכוד). הסכימה לפרסם את הוצאות הפריימריז שלה

גם את המעט הזה אנחנו עדיין לא זכאים לקבל מכיוון שהמבקר, כאמור, מאחר בשנה שלמה בהגשת הדוחות. לפי החוק יש למבקר המדינה, לכל המאוחר, כחמישה חודשים למסור אותם ליו"ר הכנסת, לרשם המפלגות ולמפלגות עצמן.

חשוב לזכור, כי למרות ריבוי מערכות הבחירות, הבחירות המקדימות לרשימות המפלגות בהן יש פריימריז -העבודה, מרצ, הליכוד – התקיימו רק פעם אחת, (בבית היהודי לשעבר הן לא התקיימו). זה קרה לפני הבחירות לכנסת ה-21, בחודש פברואר 2019.

שקיפות מרצון

לאחר הדיונים בחוק, החלטנו לא להתייאש ולאחר מאבק שניהלנו הצלחנו ב"שקוף" לקבל את הנתונים לידינו. אפשר ללמוד מהם כי ככלל רוב הח"כים מיצו עד תום את הכסף שניתן להם. ח"כים בודדים מכל מפלגה הצליחו לחסוך לנו: מהליכוד יריב לוין ( 72 אלף שקל), חיים כץ (30 אלף שקל), יולי אדלשטיין (23 אלף שקל) וזאב אלקין (12 אלף שקל).

במפלגת העבודה, שם זכו למימון של עד 222 אלף שקל, מצאנו שרק משה מזרחי הצליח לחסוך ולהשיב לנו חלק משמעותי מהכסף (176 אלף שקל). במפלגת מרצ קיבלו 123 אלף שקל ומתוכם רק אילן גילאון חסך והשיב 43 אלף שקל. 

מוסי רז (מרצ). פרסם את הוצאותיו על הבחירות המוקדמות

לאחר הבחירות לכנסת ה-21 פנינו אישית לכל ח"כ או ח"כית שקיבלו מימון וביקשנו מהם לפרסם את ההוצאות עבור הבחירות המקדימות. רק יחידי סגולה עשו זאת: יהודה גליק, זאב אלקין, שרן השכל ומיקי זוהר מהליכוד, מיכל בירן מהעבודה ומוסי רז ממרצ. כל השאר סירבו.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): אנו מצפים מנבחרי ציבור להתייחס בכבוד לכסף שלנו וזה משפיע על הדרך בה אנו תופסים אותם. לשם השוואה סכום של 324 אלף שקל הוא שווה ערך למענק קורונה ל-108 משפחות בנות חמש נפשות, או שנתיים עבודה בשכר ממוצע. גם אם החליטו חברי הכנסת לממן לעצמם את הבחירות המקדימות הכסף חייב להיות שקוף למען יתנהלו בזהירות ובחיסכון כדי שיגיע למקומות שצריך אותו – וזה לצערנו לא המצב.

מה אפשר לעשות (מעש"י): מעבר למעקב אחר פרסום הדו"ח, נעדכן כשהדו"ח יתפרסם ונספר לכם מה חשב המבקר על התנהלות הפוליטיקאים בכסף של כולנו. וכמובן, נמשיך לדרוש שקיפות. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעידן בנימין

שלב אחרי שלב: המסע של נתניהו לקבלת תרומות מבעלי הון להגנה משפטית

כדי לקבל תרומות לניהול הגנתו המשפטית צריך רה״מ לקבל אישור מוועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה החלטות הוועדה אמורות להיות עצמאיות וסופיות, אולם נתניהו מנסה לשנותן שוב ושוב סיפור ב-25 צעדים 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

כבר שנתיים שאנחנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים של ראש הממשלה לקבל אישור חריג למימון הגנתו המשפטית בשלושת תיקי האלפים שמנהלת המדינה נגדו. נתניהו מבקש לקבל מימון של עשרה מיליון שקלים ממקורבים בעלי הון. ועדת ההיתרים כבר סרבה לבקשותיו פעם אחר פעם. אולם, למרות שההחלטות שהיא מקבלת אמורות להיות סופיות, נתניהו ממשיך לנסות ללחוץ עליה לאשר את בקשותיו בדרכים שונות. 

מבקש לקבל תרומות לניהול המשפט שלו. ראש הממשלה נתניהו (יונתן זינדל / פלאש 90)

מחר (ראשון) אמור נתניהו לעמוד בדרישת הוועדה להחזיר 30 אלף דולר שקיבל כתרומה מבן דודו נתן מיליקובסקי. האם יעשה זאת או שימצא שוב דרך לערער על החלטת הוועדה? את התשובה לשאלה הזאת נגלה ממש בקרוב. אבל בינתיים כדי שתוכלו לעקוב אחר המשך ההתפתחויות הכנו עבורכם את סיפור מערכת היחסים המורכבת בין נתניהו לוועדה, שלב אחרי שלב בסדר כרונולוגי.

האם ההחלטות של ועדת ההיתרים הן סופיות?

ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה הוקמה בהחלטת ממשלה בשנת 1977, במטרה למנוע ניגוד עניינים של שרים בממשלה. הוועדה רשאית לאפשר חריגה מכללי ניגוד עניינים של חברי ממשלה, כאשר מדובר במקרה חריג המצדיק זאת. שר, סגן שר או ראש ממשלה המעוניינים לבצע פעולה שעלולה לחרוג מהכללים – חייבים לפנות לוועדה ולקבל את אישורה. מבקר המדינה ממנה את הוועדה. הוועדה חייבת להיוועץ בו אך היא אינה כפופה לו. החלטותיה עצמאיות וסופיות, אלא אם כן לדעתה השתנו הנסיבות.

עוד ב״שקוף״:

כמו כל חבר ממשלה, גם ראש הממשלה מחוייב לקבל מהוועדה היתר לקבלת תרומות מבעלי הון, שכן ללא אישורה הדבר אסור בחוק. אולם, ראש הממשלה טען תחילה שלוועדה אין סמכות לדון בנושא. הוועדה לא קיבלה את עמדתו, ולכן הגיש בקשה לקבל מימון מבעלי הון. הוועדה דחתה את הבקשה לאחר שנתניהו סירב להופיע בפניה. החלטה זו הייתה אמורה להיות סופית. אבל לא אצל נתניהו. הוא החליט לפנות אליה שוב, אולם סרב לענות על בקשות הוועדה להבהרות, ובקשתו נדחתה בשנית. 

ניתן היה להניח שכאן, בנובמבר 2018, אחרי שהוועדה כבר קיימה דיון אחד יותר ממה שהיתה אמורה לקיים – הסאגה תסתיים. אבל נתניהו ממשיך מאז לדרוש אישור חריג למימון הגנתו המשפטית מבעלי הון. והוועדה – במקום לשים לזה סוף, פותחת את הדיון מחדש שוב ושוב. 

צעד אחר צעד: שנתיים של מריחות

18 במרץ 2018
נתניהו פונה לראשונה ליועצת המשפטית של משרדו בבקשה לגייס כסף מבעלי הון למימון הגנתו המשפטית. זו מעבירה את פנייתו ליועץ המשפטי אביחי מנדלבליט.

27 ביוני 2018
היועץ המשפטי לממשלה קובע כי על רה"מ לפנות לוועדת ההיתרים בנושא. באותו זמן מכהן כמבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא. 

מבקר המדינה הקודם השופט יוסף שפירא, והמבקר הנוכחי מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90).

19 ביולי 2018
עורכי דינו של נתניהו מופיעים בפני הוועדה וטוענים כי אין לה סמכות לדון בנושא המימון המשפטי.

18 באוקטובר 2018
הוועדה קובעת כי יש לה את הסמכות למנוע מראש הממשלה מימון משפטי ומזמינה אותו להופיע בפניה.

24 באוקטובר 2018
נתניהו מערער על סמכות הוועדה ודורש הוכחות לכך שהיא כבר דנה בעבר בסוגיות של מימון משפטי .

6 בנובמבר 2018
הוועדה מוסרת הוכחות. פרקליטי נתניהו מוותרים על הופעה מולה ומסרבים לענות לשאלות בסיסיות (לדוגמה כמה כסף מבקש לקבל ראש הממשלה מבן דודו נתן מיליקובסקי וממקורבו בעל ההון ספנסר פרטרידג')

29 בנובמבר 2018
לאחר היוועצות עם מבקר המדינה, הוועדה דוחה את בקשת נתניהו למימון. על פי הנוהל, לא ניתן לערער על החלטות הוועדה, ולכן כאן היה אמור להסתיים הדיון.

7 בינואר 2019
רה"מ לא מקבל את החלטת הוועדה. הוא מגיש בקשה נוספת לקבל מימון של עד 2 מיליון דולר מנתן מיליקובסקי ומספנסר פרטרידג', בטענה שלא הייתה לו הזדמנות לנמק את טענותיו – והפעם שוטח אותן בכתב.

20 בפברואר 2019
הוועדה מחליטה שוב לדחות את בקשת נתניהו וטוענת כנגד התנהלותו, כולל הסתרת קשרים עסקיים עם אחד התורמים (מיליקובסקי), ניגוד עניינים והעובדה שכבר גייס כסף בסתר – 300 אלף דולר, שתי חליפות וסיגרים (כסף שעליו להחזיר).

6 במרץ 2019
יו"ר הוועדה, השופט ד"ר עוני חבש, מתפטר בטענה שמופעלים עליו לחצים פוליטיים.

בג״ץ נתן לנתניהו עוד הזדמנות לפנות לועדת ההיתרים. השופטת אסתר חיות. (צילום: אורן בן חקון, פלאש 90)

11 במרץ 2019
נתניהו עותר לבג"ץ נגד ועדת ההיתרים בשל דחיית בקשתו.

18 במרץ 2019
פשרה בבג"ץ: נתניהו יקבל הזדמנות נוספת להופיע בפני הוועדה, בתנאי שיפעל בשקיפות וימסור את המסמכים שתבקש (בין היתר הצהרת הון ופירוט קשריו העסקיים).

6 באפריל 2019
בניגוד להתחייבותו בבג״ץ, נתניהו מסרב לחשוף את הונו ודורש להופיע בפני הוועדה ללא תנאים.

24 ביוני 2019
הוועדה קובעת בפעם השלישית שנתניהו לא רשאי לקבל מימון להגנתו המשפטית מאחר שלא עמד בהתחייבות שנתן לבג״ץ למסור פרטים על הונו האישי.

4 יוני 2019
השופט בדימוס יוסף שפירא מסיים את תפקידו כמבקר המדינה, ובמקומו מתמנה מתניהו אנגלמן (המבקר הראשון שאינו שופט בדימוס). 

8 באוגוסט 2019
שלושה חברים נוספים בוועדה מבקשים שלא להמשיך בתפקידם לאחר עימות עם מבקר המדינה החדש אנגלמן. הם טוענים כי המבקר מתערב בעבודתם בניגוד לסמכותו.

12 באוגוסט 2019
המבקר אנגלמן ממנה חברי ועדה חדשים.

קבע כי נתניהו לא יכול לקבל תרומה על סך עשרה מליון שקלים מבעל אינטרס. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. (יונתן זינדל / פלאש 90)

4 בספטמבר 2019
מבקר המדינה אנגלמן מאפשר לנתניהו לקבל הלוואה על סך שני מיליון שקלים מספנסר פרטרידג'. את ההלוואה ביקש נתניהו עוד ביוני והיא אושרה עקרונית על ידי המבקר הקודם יוסף שפירא. האישור ניתן בכפוף להסדר ניגוד עניינים ועדכון הצהרת ההון.

30 בינואר 2020
לאחר פניה מחודשת בטענה שהנסיבות השתנו, חברי הוועדה מסכימים לשמוע מחדש את בקשת המימון של נתניהו .

9 בפברואר 2020
עורכי דינו של נתניהו טוענים שדרוש לו סכום התחלתי של כ-10 מיליון שקלים לליווי משפטי, בנוסף להלוואה שאושרה מפרטרידג'. אחת הטענות – אם אושרה הלוואה אין סיבה שלא תאושר גם תרומה.

25 בפברואר 2020
הוועדה שמינה אנגלמן מחליטה שיש לדון מחדש בבקשתו של נתניהו לקבל תרומה מפרטרידג'.

21 במאי 2020
עורכי דינו של נתניהו מבקשים מהוועדה להבהיר: האם נתניהו באמת נדרש להחזיר את החליפות והכסף שכבר קיבל מבן דודו נתן מיליקובסקי. הם טוענים שרוב הכסף (270 אלף דולר) שימש לייצוג המשפטי של רעייתו שרה נתניהו. 

29 ביוני 2020
היועץ המשפטי משיב לפניית הוועדה מה-17 במאי שביקשה את חוות דעתו בשאלת ניגוד העניינים בין נתניהו לפרטרידג׳. הוא מסביר כי פרטרידג' ונתניהו מנהלים יחסים של בעל הון ובעל שררה ולא יחסי חברות מקדמת דנא. מאחר שמדובר בסכום חריג (עשרה מיליון שקל), קובע היועמ״ש, לא ניתן לאשר את התרומה שנתניהו מבקש.

2 ביולי 2020
הוועדה מאשרת לנתניהו שלא להשיב 270 אלף דולר שקיבל מבן דודו מיליקובסקי, אך מחייבת אותו להשיב את שווי החליפות שקיבל ו-30 אלף דולר עד ה-2 באוגוסט (מחר). 

26 ביולי 2020
היועץ המשפטי לממשלה משיב לעתירה לבג"ץ כי ההיתר שניתן לנתניהו לשמור 270 אלף שקל שקיבל מבן דודו מעלה קושי משפטי ועשוי להיות מתנה עקיפה לנתניהו.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

להפריד את ההון מהעיתון: איך אפשר למנוע את תיק 4000 הבא?

תיקי נתניהו והתקשורת פגעו וממשיכים לפגוע בציבור עד היום ● אלא שלמרות הסערה שעוררו הפרשות – מערכת התמריצים הבעייתית שהובילה אליהן נשארה זהה ● המשמעות: פרשת שחיתות חדשה שתערב הון-שלטון-עיתון עלולה לצוץ בכל רגע ● מה צריך לעשות כדי למנוע את תיק 4000 הבא? ● "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

קודם ניישר קו: ההתנהלות של ראש הממשלה בנימין נתניהו והמו"לים של "ידיעות אחרונות" ו"וואלה" שנחשפה בתיקים 2000 ו-4000 פגעה בכולנו.

איך? הנה סקירה קצרה: באתרי החדשות "ידיעות אחרונות" ו"וואלה" פורסמו, לכאורה, כתבות שאינן משקפות את המציאות, אלא נכתבו כדי להתאים לאינטרסים כלכליים של בעלי השליטה. התודעה של כולנו עוותה תמורת בצע כסף. לפי החשדות, בגלל השוחד שנתן נתניהו לבעלי "בזק" כולנו משלמים יותר על חשבון האינטרנט והטלפון הביתי, והפסדנו 1.8 מיליארד ש"ח, שהיו יכולים להגיע לתקציב המדינה ולשפר את חיי היומיום שלנו. ואם זה לא מספיק אז אמון הציבור בשלטון – מטבע יקר ערך בדמוקרטיה – הידרדר משמעותית.

ארנון מוזס בדיון בבית המשפט (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

עוד בפרויקט סיקור "משפט המו"לים":

אבל זה רק חצי מהסיפור. אף שעלילות רה"מ נתניהו, האלוביצ'ים ונוני מוזס כבר ידועות לכל – לא נעשה עדיין שום שינוי במערכות שימנע מעוד תיק 4000 להיוולד. מערכת התמריצים הבעייתית בין ההון, השלטון והעיתון שהובילה לתיקים הללו – מתקיימת גם עכשיו. המשמעות: ייתכן שברגע זה נרקמת מערכת יחסים אפלה שפוגעת בחיים של כולנו.

שאול אלוביץ', בדיון בבית המשפט. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

לא מאמינים? הנה דוגמה למה שיכול להפוך לתיק הבא: שרים וחברי ועדת הכספים היו צריכים להחליט לאחרונה האם להטיל מס מיוחד על מלט מיובא, מה שעתיד לייקר את מחירי המלט בישראל. למי יש אינטרס שיוטל המס על יבוא מלט? למונופול המלט "נשר": במידה שיוטל מס על הייבוא, "נשר" תרוויח הרבה כסף. הבעלים של מונופול המלט הוא מיליארדר אמריקאי בשם לן בלווטניק. לן בלווטניק הוא גם בעל השליטה בערוץ 13.

לן בלווטניק, הבעלים של "נשר" וערוץ 13

כך בדיוק התחיל תיק 4000: בעל השליטה בגוף התקשורת נזקק להטבה מהמדינה עבור עסק אחר, גדול יותר. אז מה אפשר לעשות כדי לתקן את מערכת התמריצים שמניעה בעלי הון ופוליטיקאים לעבוד אחד עבור השני מאחורי הגב של הציבור? איך למנוע את תיק 4000 הבא? לפניכם הצעות לצעדים שיגנו על תקשורת החופשית, וכך – על הציבור.

1. רשות תקשורת: להפוך את משרד התקשורת, הרשות השנייה ומועצת הכבלים לרשות עצמאית

מה הבעיה? ישנה השפעה פוליטית על שומרי הסף של התקשורת שמעוותת את החלטותיהם, וריבוי גופים המסדירים את התקשורת שגורמים לבירוקרטיה ואי-סדר.

יש שלושה גופים שונים שמסדירים את תחום התקשורת בישראל:
1. משרד התקשורת, האחראי על תחום התשתיות (אינטרנט, טלפוניה קווית וסלולר).
2. הרשות השנייה, האחראית על השידורים המסחריים כדוגמת ערוצים 12 ו-13.
3. מועצת הכבלים והלוויין, האחראית על השידורים הרב-ערוציים אותם מספקות חברות yes ו-HOT. 

לפי דו"ח מבקר המדינה האחרון בנושא, ריבוי הגופים המסדירים את התקשורת גורם לפרסום חוקים וכללים סותרים או לא ברורים, לעודף בירוקרטיה ולבזבוז כסף. זאת ועוד, כיום כל אחד מהגופים נתון במידה רבה להשפעות פוליטיות: המינויים של שלושת ראשי הרשויות הללו מושפעים משר התקשורת.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

את המנכ"ל ממנה השר ישירות. על זהות יו"ר וחברי מועצת הרשות השנייה ממליץ השר לממשלה לאחר חובת התייעצות עם מומחים בתחום. גם  מועצת הכבלים תלויה מבחינת משאבים במשרד התקשורת. כתוצאה, הרשות השנייה ומועצת הכבלים אינן עצמאיות לחלוטין אלא נתונות ללחצים ואינטרסים זרים.

הפתרון: לאחד את שלושת הגופים לגוף מפקח אחד ועצמאי. המטרה היא לא רק חיסכון במשאבים אלא גם ראייה רחבה של שוק התקשורת ויצירה של נתק בין הפוליטיקאים לבין הפיקוח המקצועי על התקשורת. 

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: לפי כתב האישום, כשנתניהו כיהן כשר התקשורת הוא מינה את שלמה פילבר למנכ"ל המשרד משום שידע שיסכים לקדם את האינטרסים של "בזק" ומשפחת אלוביץ' – לא משנה מה יהיו ההמלצות המקצועיות. אם תקום רשות תקשורת עצמאית, מינוי העומד או העומדת בראש הרשות יהיה נתון בידי ועדת איתור ייעודית ולא רק בידי פוליטיקאים. כך יפחת הסיכוי שראש הראשות ייכנע או תיכנע ללחצים פוליטיים, ומנגד יגברו הסיכויים שהרשות תפעל לטובת האינטרס הציבורי.

שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר ועד המדינה בתיק 4000. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

איפה זה עומד?: על פי דו"ח מבקר המדינה, לא פחות מתשע ועדות ממשלתיות הגיעו למסקנה שיש להקים רשות תקשורת עצמאית, במקום משרד התקשורת, הרשות השניה ומועצת הרדיו והלווין. 

הממשלות אימצו את ההמלצה להקים רשות תקשורת עצמאית בשבע החלטות ממשלה שונות. למרות זאת – אין רשות תקשורת. מדוע? נראה כי קשה לפוליטיקאים לוותר על משרד בעל עוצמה כה רבה. באוגוסט 2018 מסר משרד התקשורת למבקר כי החל בעבודת מטה לבחינת המבנה הארגוני של המשרד.

נציין כי החלק המעמיק בדו"ח המבקר, שעסק בנושא אי-הקמת רשות תקשורת ואף כינה זאת "מחדל של ממש" – נגנז, לפי דה מרקר, ע"י מבקר המדינה אנגלמן.

2. פרסום האינטרסים הכלכליים של בעלי השליטה בכלי התקשורת

מה הבעיה? בעלי השליטה בתקשורת משנים תוכן כדי להיטיב עם העסקים האחרים שלהם. 

כמעט כל בעלי כלי התקשורת בישראל (המו"לים) מחזיקים בעסקים נוספים או נמצאים בקשר עסקי עם בעלי הון אחרים. לאחרונה נחשף, למשל, כי נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות, ניהל חשבון השקעות משותף עם חברה ששייכת לבעלי קבוצת "דלק" יצחק תשובה. לפי הטענות, הסיקור בידיעות  מוסגר שוב ושוב בצורה שמעדיפה את הצד של טייקון הגז.

תשובה גם מחזיק ב-20% ממניות קשת. למרות ההתרסקות השנה של קבוצת דלק שבבעלות תשובה, שמו הופיע בתקופה הרלוונטית בשידורי חדשות "קשת"-12 פעם אחת בלבד. הערוץ המתחרה "רשת" הזכיר את שמו של תשובה לפחות 18 פעמים, כך לפי בדיקת "העין השביעית".

יצחק תשובה, מבעלי קשת 12

הבעיה היא שרוב הציבור כלל אינו מודע לכך שלבעלי כלי התקשורת אינטרס נוסף, מובהק אך סמוי. כך, בעלי כלי התקשורת ממשיכים לפעול לטובת האינטרסים ומעוותים את התודעה שלנו, כשלציבור אין את היכולת לעשות "אחד ועוד אחד" ולהתייחס לדברים בעירבון מוגבל. 

הפתרון: לקבוע בחוק כי בכל כלי תקשורת יפורסמו אחת לרבעון כל האינטרסים העסקיים הנוספים של המו"ל או של בעלי השליטה, לדוגמה שמות החברות האחרות שבבעלות המו"לים, קשרים עסקיים עם תאגידים ובעלי הון אחרים. אם המו"לים או בעלי השליטה יעלימו את החברות המקושרות שלהם, ניתן יהיה להגיש נגדם תביעה יצוגית. 

חשיפת האינטרסים הכלכליים תאפשר לציבור להבין מהם השיקולים הכלכליים מהם מושפע הסיקור או התוכן בכלי התקשורת. נכון, העובדה שהזוג שאול ואיריס אלוביץ' החזיקו ב"וואלה" ו"בזק" הייתה ידועה לכול. אבל לא תמיד מו"לים מחזיקים בחברות ענק שכולנו מכירים. מוזס, למשל, החזיק בחברה עלומה שדרכה ביצע עסקאות עם יצחק תשובה.

אך יש מי שמתנגד לפתרון הזה, בטענה שלפרסום האינטרסים הכלכליים עלולות להיות השלכות שליליות על התקשורת. "בעולם מושלם – ודאי שפרסום האינרטסים הכלכליים של המו"לים היה רצוי", אומרת ענת סרגוסטי, מנהלת תחום חופש העיתונות בארגון העיתונאים, "אבל אני חושבת שיש בדרישה לפרסם את האינטרסים הכלכליים אפקט מצנן ושרגולציה כזו עלולה להרחיק בעלי הון מלהחזיק בכלי תקשורת".

לדבריה, "המציאות היא שהמודל הכלכלי של התקשורת הוא בעייתי, ושצריך את בעלי ההון בעסק הזה. אנחנו צריכים להבין באיזה עולם אנחנו חיים ולהיות ריאליים. רגולציה מהסוג הזה עלולה לגרום לכך שבסוף בעלי הון לא ירצו להחזיק ערוצים ואנחנו נישאר רק עם הערוץ הציבורי, תקשורת עצמאית ואולי עוד ערוץ אחד שאליו יתנקזו כל המפרסמים".

ארנון (נוני) מוזס ויצחק תשובה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: כשבעלי השליטה בכלי התקשורת יידעו שהציבור חשוף לאינטרסים הכלכליים שלהם – הם יחשבו פעמיים לפני שירקמו עסקאות בעייתיות עם בעלי הון. בנוסף, הציבור יוכל לזהות ביתר קלות סיקור מוטה לטובת אותם אינטרסים. לכן גם הפעם – שקיפות מונעת שחיתות. 

איפה זה עומד?: בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות כבר מופיע סעיף הדורש לפרסם אינטרסים כלכליים ועסקיים אחת לחצי שנה, אך הוא לא נאכף ולמפריו אין סנקציות. יש להפוך את הכלל הזה לחוק.

גילוי נאות מתוך כתבה ב"גלובס"

עד אז, כלי תקשורת יכולים לבצע זאת מרצונם החופשי. בעיתון גלובס, למשל, מופיע גילוי נאות לגבי האינטרסים הכלכליים של בעלי השליטה בעיתון בכתבות רלוונטיות (אך העין השביעית חשפו כי הגילוי הזה לא תמיד מלא ומספק).

3. איסור על בעלויות אלכסוניות בין תקשורת למונופולים


מה הבעיה? לעתים בעל הון מחזיק במקביל תאגיד רב עוצמה לצד כלי תקשורת, אלא שהאינטרס שלו כבעל עסק נוגד את האינטרס של גופי התקשורת; מי ירצה שVתקשורת תמתח ביקורת על עסקיו? אז מה יקרה אם הוא הבעלים של כלי התקשורת?

הדבר חמור שבעתיים כשבידך מונופול. בעלי מונופול זקוקים להגנה מתחרות ולהטבות שונות מהמדינה. כלי התקשורת שברשותם הוא נשק לכל דבר ועניין ויכול להשפיע על מקבלי ההחלטות בנושא. למעשה, האינטרס של בעלי ההון עלול למנוע מהתקשורת לעשות את עבודתה – לספק מידע מדויק ואמין לציבור בכל תחומי החיים.

בעלי מונופולים מגוונים שולטים בתקשורת הישראלית: איש העסקים לן בלווטניק מחזיק במונופול המלט "נשר" ובערוץ 13. דודי ודרורית ורטהיים שולטים בחברה למשקאות (קוקה קולה ועוד) וגם ב"קשת". 

בתיק 4000, לדוגמה, נחשף כי הזוג אלוביץ ששלטו אז גם בבזק וגם ב"וואלה", דרשו לשנות את התכנים של הכתבות ב"וואלה" לטובת משפחת נתניהו כדי לקבל הטבות משמעותיות עבור "בזק" ממשרד התקשורת. 

הפתרון: לאסור בחוק על החזקת גוף תקשורת ומונפול בו-זמנית. כך אפשר יהיה לנתק במידת מה את קשרי ההון-שלטון-עיתון, ולאפשר לכלי התקשורת לבצע את עבודתם העיתונאית באופן נאמן יותר, תוך צמצום השפעת האינטרסים המסחריים של בעלי השליטה.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: "אם היה לך רק ערוץ ולא עסק, אז תשתין בקשת כי אתה לא מעניין אף אחד", נשמעה איריס אלוביץ אומרת: "אבל כשאתה צריך אותו (את נתניהו) שיחתום לך .. זאת בעיה". במידה ולא ניתן יהיה להחזיק במונופול ובכלי תקשורת – ה"בעיה" עליה מדברת אלוביץ' תיעלם וגופי התקשורת יוכלו לעבוד באופן חופשי ללא התערבות פוליטית. 

איפה זה עומד?: הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, עו"ד דרור שטרום, הציע זאת ב-2002. לאחר מכן ההצעה חזרה בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת על ריכוזיות בכלי התקשורת בישראל. בנוסף נערך דיון בנושא ב-2013 כחלק מדיונים על "חוק הריכוזיות". אלא שמאז הנושא לא התקדם.

עו"ד אלעד מן (צילום: יובל טובול)

"היום יש איסור על החזקה של מספר כלי תקשורת בו -זמנית, ולכן יהיה קשה לאסור גם בעלויות אלכסוניות – מונופול וכלי תקשורת", מדגיש עו"ד אלעד מן מעמותת "הצלחה", מומחה לרגולציה בתקשורת. "זה מצמצם את יכולת ההשקעה בגופי תקשורת וגם את האיתנות של גוף התקשורת. אנחנו רוצים שבעלי השליטה יוכלו לתת גב לכלי התקשורת שלהם, ולכן צריך שיהיה להם כסף".

4. לחייב פוליטיקאים להשקיף ביומן פגישות עם מו"לים

מה הבעיה? מו"לים ובעלי שליטה בגופי תקשורת נפגשים עם פוליטיקאים כדי לנסות ולקדם את האינטרסים של כלי התקשורת שלהם ואת עסקיהם בכנסת – ללא שקיפות. המידע לא חשוף לציבור, ובלתי אפשרי לדעת האם נרקמות בפגישות אלה עסקאות "תן וקח" שמעוותות את הסיקור העיתונאי. נוני מוזס, למשל, הציע לנתניהו סיקור חיובי תמורת קידום חוק שיטיב עם "ידיעות אחרונות".

הפתרון: תפורסם פגישה של חבר כנסת או שר עם מו"ל או בעל שליטה בכלי תקשורת. טוב אם גם ייכתב מה הייתה מטרת הפגישה וסיכום מסקנותיה. בסיוע השקיפות, פוליטיקאים ובעלי שליטה בכלי תקשורת ייזהרו לקדם עסקאות מלוכלכות כי יידעו שעיני הציבור בוחנות את פגישותיהם. 

חשוב להדגיש: מו"לים ובעלי שליטה לא זקוקים למקורות עיתונאיים או סיפורים. זו עבודתם של הכתבים. לכן טוב שפגישה של פוליטיקאי עם כתב תישאר חסויה. פגישה עם מו"ל, לעומת פגישה עם עיתונאי, נועדה לרוב לקידום אינטרסים כלכליים ולכן טוב שתיחשף.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא? שקיפות בפגישות בין פוליטיקאים למו"לים ובעלי שליטה היא עוד דרך לפקח על התנהלות נבחרי הציבור ולוודא כי הנבחרים עובדים בשבילנו ולא עבור בעלי ההון, כפי שקרה בתיק 4000. עצם פרסום הפגישות יכול למנוע את רובן וכך לסייע לציבור לפקח על שאריתן.

איפה זה עומד? לפי "אמנת המסגרת לפיקוח על הטבק" של ארגון הבריאות העולמי באו"ם, עליו חתומה גם ישראל, על כל פוליטיקאי לחשוף את פגישותיו עם נציגי חברות הטבק. לפי האמנה, כל המסתיר מידע זה מסייע בפועל לפגיעה בבריאות הציבור – גם אם לא הייתה לו כוונת תחילה לעשות זאת.

השר גלעד ארדן, נפגש עם העורך הראשי של "ישראל היום", בועז ביסמוט (משמאל)

אותו הדין צריך לחול גם על פגישות של פוליטיקאים עם מו"לים או בעלי שליטה בתקשורת, שכן הם מסכנים את הציבור בעיוות המידע אותו הוא צורך. לכן גם במקרה זה – יש לחוקק חוק הולם. עד שזה יקרה אנחנו ב"שקוף" פונים בצורה שוטפת לנבחרי הציבור ומבקשים מהם לחשוף את יומניהם.

5. לאייש את כל התפקידים בדירקטוריונים של חדשות 13 ומועצת הרשות השנייה 

מה הבעיה? תחזיקו חזק, מדובר בשתי מיני-בעיות דומות. 

הרשות השנייה לא מאויישת ולכן חלשה: הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה היא הגוף המפקח על שידורי הטלוויזיה בערוצים 12 ו-13. יש לה הכוח להטיל קנסות ועונשים על הערוצים ועל חברות החדשות, ואף לפסול שידור תכניות טלוויזיה של מי שעובר על חוקיה. אלא שמועצת הרשות לא מונתה מחדש כבר שנתיים, ועל יו"ר המועצה הנוכחית נמתחה ביקורת עזה.

המשמעות: החלשת הרשות והפיכתה לגוף לא יעיל, חסר שיניים, שלא מצליח לשמור על השידורים בערוצים ובחדשות נקיים מאינטרס של בעלי הערוצים. הנה כל הליקויים במועצה כיום:

  • עקב תלונה של ארגון העיתונאים נכתב ב-2018 דו"ח חמור על התנהלותה של יו"ר המועצה הנוכחית יוליה שמאלוב-ברקוביץ', ונקבע שלא תוכל להמשיך לכהן גם במועצה הבאה, חרף זאת היא ממשיכה לכהן כיו"ר עד היום. תלונות על התנהלותה נשמעות גם היום, למשל כשלא עמדה לצד עיתונאי ערוץ 13 כשנודע להם שלא יוכלו לשדר את משפט נתניהו עד להתערבות בג"ץ.

    יו"ר הרשות השנייה, יוליה שמאלוב ברקוביץ'. מתוך פייסבוק

  • אין מנכ"ל קבוע לרשות השנייה מאז ינואר 2015 ומאז מכהן מנכ"ל זמני ניר שוויקי. לטענת מבקר המדינה, מצב זה "עלול לפגוע ביכולתו לקבל החלטות משמעותיות וארוכות טווח ולהחליש את הרשות, החשופה לפגיעה בעצמאותה".
  • אין יועץ משפטי קבוע למועצה מאז התפטרה היועצת המשפטית ב-2018.
  • למרות שכבר אותרו חברי מועצה ויו"ר חדשים, מועצת הרשות שסיימה את תפקידה ב-2018 ממשיכה לכהן גם היום. תוקפה מוארך כל פעם מחדש. הממשלה צריכה לאשר מינוי מועצה חדשה, אך הדיון בממשלה נדחה עקב סבבי הבחירות המרובים.
  • כיום המועצה מונה 10 חברים, ההרכב המינימלי של חברי מועצת הרשות. הרשות יכולה למנות עד 15 חברים.

בדירקטוריון חדשות 13 חסרים נציגי ציבור: דירקטוריון חדשות 13 מונה נציגת ציבור אחת בלבד במקום ארבעה, לעומת שישה נציגים של בעל השליטה לן בלווטניק. זאת, על אף שהחוק קבע שארבעים אחוזים מהמכהנים בדירקטוריון חברת חדשות יהיו נציגי ציבור שתמנה הרשות השניה.

החוק הגיוני: יש לשמור על עיתונות עצמאית ועל האינטרס הציבורי מול הנציגים של בעל השליטה בחברה. חרף זאת, היום יושבת בדירקטוריון חדשות 13 נציגת ציבור אחת בלבד בעלת ארבעה קולות. נציגי ציבור חדשים – לא מונו כבר שנתיים. מי שאמור למנות את נציגי הציבור לחדשות 13 היא מועצת הרשות השנייה.

התוצאה של שתי המיני-בעיות: אין מי שימנע מבעל שליטה לפגוע באינטרס הציבורי לעיתונות חופשית, נקייה וישרה.

ראו מה קורה בערוץ 13 המשברי בינתיים – הערוץ נקלע למשבר כלכלי קשה מזה תקופה ארוכה. לן בלווטניק, בעל השליטה בערוץ, נמצא במלחמה מול עובדיו, והחליט לא להזרים כספים ולקצץ במשרות. לפי פרסומים, בלווטניק פעל באופן הזה לאחר שגילה כי עיתונאי 13 פנו לרשות השנייה ודיווחו כי הערוץ משלב פרסומות סמויות בשידורי החדשות, בניגוד לחוק.

בד בבד, ניסו למנוע מכתבי הערוץ לשדר את משפט נתניהו. ארגון העיתונאים וחדשות 13 התלוננו על כך, אלא שהרשות השנייה מיאנה לעזור ולא התערבה בנושא,עד שבסוף בג"ץ ביטל את ההחלטה.

הפתרון: 

  1. על שר התקשורת והממשלה לאייש את כל התפקידים החסרים במועצת הרשות השנייה וברשות השנייה כדי לרענן אותה ולהפוך אותה ליציבה וחזקה. התירוץ של 'אנחנו בבחירות' פג תוקף. ניתן למנותם. 
  2. על מועצת הרשות השנייה למנות עוד ארבעה נציגי ציבור לדירקטוריון חברת חדשות 13, כדי שיהיה מי שיעמוד מול לחצי הבעלים.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: פרשת בזק-וואלה פרצה משום שלא היה מי שיעמוד בלחצים שהפעילו בני הזוג אלוביץ על "וואלה". לכן הם הצליחו לשנות את הכתבות באתר החדשות כדי שיהלמו אינטרס עיסקי. הרשות השנייה ונציגי הציבור בדירקטוריון חדשות 13 יכולים לתפקד כשומרי הסף של חופש העיתונות בערוצי הטלוויזיה ולהגן על הציבור מפני אינטרסים כלכליים זרים של בעלי השליטה. 

איפה זה עומד?: הממשלה הוקמה אך טרם מונו דירקטורים חדשים לחדשות 13 וטרם מונתה מועצת הרשות השנייה החדשה. כעת זה בידיים של שר התקשורת יועז הנדל (דרך ארץ) ועליו למנות את המועצה החדשה. על הרשות השנייה הנוכחית למנות בהקדם האפשרי נציגי ציבור דירקטוריון חדשות 13.

יועז הנדל, שר התקשורת (צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90)

6. לתמוך בתקשורת עצמאית נטולת אינטרסים כלכליים אחרים מהציבור

מה הבעיה? התקשורת הממוסדת מתבססת על מודל כלכלי בעייתי במיוחד: בעלי הון מחזיקים בכלי התקשורת ומשתמשים בהם, כפי שראינו למעלה, כפלוגה מסייעת לעסקיהם האחרים. כל זה קורה על חשבונכם, הקוראות והצופים. הציבור לרוב לא מודע לאינטרסים שעומדים מאחורי כלי התקשורת ואין לו דרך להתגונן מפני סיקור מוטה. 

הפתרון: לתמוך בתקשורת עצמאית ונטולת אינטרסים. כזו שממומנת על ידי ציבור הקוראים שלה בלבד. כך נוכל להיות בטוחים שהכתבות אינן מושפעות מאינטרסים זרים ומטרתן היא אחת: לשרת את הציבור.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: פרשה בה בעלי הון משפיעים על הסיקור – לא יכולה לקרות בגוף תקשורת עצמאי ולא מסחרי. כשאין בעלי הון שמעורבים בתמונה – הציבור נמצא במרכז הבמה.

איפה זה עומד?: יותר ויותר אנשים מחליטים לתמוך בגופי תקשורת עצמאיים. הצטרפו גם אתם לשקוף או לכלי תקשורת עצמאי אחר כדי לשנות את הדרך בה הציבור צורך חדשות.

***

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

חשיפה ראשונה: הוצאות משרד מבקר המדינה

לאחר שנת עיכוב משרד מבקר המדינה מפרסם לראשונה, לבקשת שקוף, את דו"ח ההתקשרויות לשנת 2018: 314 אלף שקל על ביקורת פנים, 100 אלף להגנה על חושפי שחיתות. כ-43 אלף שקל על הפקת הפודקאסט 'בעין הביקורת' ו-11,301 שקלים על עטים כחולים. השלב הבא – פרסום יזום

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

אחת השאלות שמעניינות אותנו ב'שקוף' יותר מכל היא: האם משרד המבקר שקוף? במסגרת הבדיקה בתחקיר מבקר המדינה על השקיפות במשרד מצאנו שהוא מעולם לא פרסם את דו"ח ההתקשרויות שלו, בשונה משאר משרדי הממשלה. לכן, ביקשנו לפני כשנה את פירוט התקשרויות לשנת 2018. 

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

כעת, תהליך שהחל עוד בזמן כהונת המבקר הקודם, יוסף שפירא, מסתיים היום עם מתניהו אנגלמן. הבשורה האמיתית תגיע שהרכישות של המבקר יפורסמו באופן שוטף. ממשרד המבקר מסרו שהנושא יבחן. אנחנו בכל מקרה כבר הגשנו בקשת חופש מידע נוספת.

הכסף הגדול – שיפוצים של חברת 'סולל בונה'

ההוצאה הגבוהה ביותר לספק בשנת 2018 הייתה לחברת סולל בונה שמתחזקת את המבנה החדש של משרד מבקר המדינה בקריית הלאום בקצת יותר מארבעה מיליון שקלים. מלם מערכות סיפקה שירותי תוכנה בקצת פחות מארבעה מיליון שקל וחברת נס בכשלושה מיליון שקל. חברת מיקדן תחזקה את לשכת המבקר בת"א בעלות של כ-2.6 מיליון שקלים. 

עוד עולה מרשימת ההתקשרויות: עובדי מבקר המדינה קיבלו כרטיסי '10 ביס' בסכום מצטבר של כ-2 מיליון שקלים. בהתחשב בכך שבמשרד עבדו 558 עובדים באותה שנה מדובר בממוצע של 304 שקלים לעובד בחודש. הוצאות הדלק במשרד המבקר הגיעו כמעט לחצי מיליון שקלים באותה שנה.

משרד מבקר המדינה. יותר מ-4 מיליון שקלים לתחזוק המבנה (צילום: יוסי זמיר)

בזק, מדיה – וגם חושפי שחיתויות

בזק קיבלה 475 אלף שקל על אחזקת קווי תקשורת. משרד רואי חשבון רוזנבלום, הולצמן קיבל 314 אלף שקל על ביקורת הפנים שהתקציר שלה פורסם באתר; יפעת שירותי מדיה – 282 אלף שקל; וטאסק יעוץ ואסטרטגיה 240 אלף שקל על בניית מתודולוגית בקרה.

משרד רואי החשבון ע. בן דוד ושות ביקר את הדו"ח הכספי של המשרד בסכום של כ-135 אלף שקל. בנוסף,חברה שפרטיה הוסתרו סיפקה ייעוץ בסך של כ-100 אלף שקל לחושפי שחיתות.

הפקות משרד המבקר

בשנת 2018 הפיקה חברת איסתא 'יום לשוויון מגדרי' בסך של כ-92 אלף שקל. איסתא גם הפיקה את כנס יורסאי של דור העתיד של מבקרי המדינה בסך של יותר מ-780 אלף שקל. חברת אודיו, רדיו אונליין הפיקה למשרד את הפודקאסט, ב'עין הביקורת' בסך של 43 אלף שקל. 

בשולי התקציב: רכב ממוגן ירי ועטים כחולים 

עוד בהוצאות לשנת 2018: כ-15 אלף שקל להסעה ברכב ממוגן ירי; 11,301 שקל הוציאו במשרד על עטים כחולים. בהנחה שכל עט עלה שבעה שקלים מדובר בשלושה עטים בממוצע לשנה לעובדת או עובד.

לקובץ המלא: מוזמנים להוריד את קובץ ההתקשרויות המלא ולספר לנו מה מצאתן

נדגיש כי מטעמי חשאיות ואבטחת מידע הקובץ חלקי

הקובץ שנמסר לנו אינו שלם. במשרד מבקר המדינה הסירו כמה סעיפים שעונים להגדרות הבאות: 

א. סכומי התקשרות הנוגעים לשירותי אבטחה במשרד מטעמי ביטחון. 

ב. פרטים מזהים הנוגעים לשמות/סוגי/דגמי מערכות המחשוב בהן נעשה שימוש במשרד משיקולי אבטחת מידע.

ג. שמות מתחקרי סיווג בטחוני שהערך הציבורי בפרסומם מועט ואילו הפרסום, לדברי המבקר, עשוי להסב נזק.

הפננו שאלות הבהרה בנוגע לסעיפי ההוצאות שציינו, במשרד המבקר בחרו שלא לפרט.

כל עוד לא יוכח אחרת – אנחנו סומכים על המבקר, ומאמינים כי שקיפות כזו רק תגביר את האמון במוסד הכל כך חשוב הזה שמשפר את חיינו

אף אחד לא דאג לגבות מראש הממשלה 300 אלף דולר ו"שתיים-שלוש חליפות" שהתקבלו ללא אישור 

חצי שנה חלפה מאז קבעה ועדת ההיתרים כי על ראש הממשלה להחזיר כסף ומתנות שקיבל ללא היתר מבעלי הון המקורבים לו. בעודנו מחכים לתשובות הגורמים האחראים על הטיפול בנושא – הודיע מבקר המדינה כי אישר לנתניהו לקחת הלוואה כדי להשיב את החוב ולממן את הגנתו המשפטית

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"על ראש הממשלה להשיב אפוא את הסכומים האמורים תוך המצאת אסמכתאות, להנחת דעתם של מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה ולפי לוח זמנים שייקבעו". כך כתבה  ועדת ההיתרים בפברואר לאחר שלמדה כי רה"מ בנימין נתניהו קיבל 300 אלף דולר מבן דודו ושותפו העסקי נתן מיליקובסקי, מבלי לקבל על כך אישור. 

בהחלטתה, הוועדה גם הצביעה על שומרי הסף האחראים להחזרת הכספים: מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. פנינו בתחילת השבוע לשניהם וביקשנו לדעת אם הגיעו להסכמה עם נתניהו על השבת הכסף, או האם בכלל פנו אליו. במשרד המשפטים העבירו את האחריות למבקר המדינה ומסרו: "כפי שנאמר בסעיף 11 ל'כללי ועדת אשר', מבקר המדינה אחראי על אכיפת הכללים".

תשובת מבקר המדינה התקבלה בדיוק בשעת הדד ליין וכללה את מה שכבר למדנו אתמול: אישרתי לרה"מ לקחת הלוואה כדי לכסות את החוב שלו. בתגובתו טוען המבקר כי לאחרונה התקבלה הבקשה עם פרטי ההלוואה המבוקשת – ולאחר בדיקה היא אושרה. כלומר: אושרה הלוואה מבעל הון אחד (ספנסר פרטרידג') בשביל להחזיר כסף שהתקבל מבלי אישור מבעל הון אחר (נתן מיליקובסקי).

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן

שאלנו גם מתי התקבלה הבקשה ומה פרטי ההלוואה. משם נמסר: "פרטי ההלוואה נמסרו למבקר המדינה כחלק ממידע אשר ידווח במסגרת הצהרת הון – שלגביה חל איסור על מבקר המדינה לחשוף כל פרט בלי לקבל את הסכמת השר הנוגע לעניין. על מנת לקבל את הפרטים המבוקשים יש לפנות ללשכת רה"מ". 

המשמעות: לא נוכל לדעת מהן פרטי ההלוואה ואפילו מתי נמסרה הבקשה באופן רשמי.

התגובה המלאה של מבקר המדינה

"מבקר המדינה הקודם יוסף שפירא אישר עקרונית לראש הממשלה בנימין נתניהו את קבלת ההלוואה, תוך התנייה שההלוואה תינתן בתנאי השוק, עריכת הסדר ניגוד עניינים בתיאום עם היועמ"ש לממשלה (הטעות במקור – ע.ב.), וכן דיווח בהצהרת ההון השנתית. 

לאחרונה, העבירו פרקליטי ראש הממשלה את הסכם ההלוואה בין רה"מ למלווה, וכן את הסכם המשכון הנלווה להסכם. במסגרת העברת המסמכים ציינו פרקליטי רה"מ, כי ההלוואה מיועדת לכיסוי הוצאותיו המשפטיות של רה"מ, וכן למימון הסכומים אותם הוא אמור להשיב למר מליקובסקי, בהתאם לפרטים שמסר ליועץ המשפטי לממשלה. עם קבלת המסמכים הנ"ל, ערכו במשרד מבקר המדינה בחינה מקיפה של ההסכמים ובסיומה נחה דעתו של מבקר המדינה, כי ההלוואה המתבקשת הינה בתנאי השוק המקובלים.

יצויין, כי הובהר לפרקליטי רה"מ כי נדרש לערוך הסדר ניגוד עניינים בעניין הלוואה זו אצל היועמ"ש לממשלה וכן לדווח על לקיחת ההלוואה במסגרת הצהרות ההון השנתיות כמקובל".

שתיים-שלוש חליפות שלא יוחזרו 

לא רק מאות אלפי דולרים. נתניהו קיבל בנוסף מאותו ספסנר פרטרידג', גם כן ללא אישור, חליפות וסיגרים. על כך כתבה הוועדה בהרכבה הקודם: "מן הראוי שהמבקש יחזיר את החליפות לנותנם. ואולם אם כבר עשה בחליפות שימוש והחזרתן אינה אפשרית, כדי שהמבקש יוכל להותיר את החליפות בידיו יהיה עליו להחזיר את שווי החליפות לנותנם או לשלם את שווין למטרה ראויה שתיקבע". 

מי שאמור היה לפקח על החזרת החליפות (או הכסף) הם היועצת המשפטית וחשב משרד רה"מ. אז פנינו למשרד רה"מ ושאלנו אם שני הגורמים במשרד בכלל פנו לראש הממשלה בנושא, ומה ההסדר שגובש.

במשרד רה"מ טענו שמדובר בעניין ספק-אישי הפנו אותנו לדוברו האישי של רה"מ, שלא השיב לשאלתנו הפשוטה – האם נתניהו קיבל פניה בנושא מהחשב או מהיועץ המשפטית. 

בשורה התחתונה: במשך חצי שנה אף אחד מארבעת שומרי הסף: היועמ"ש, מבקר המדינה, חשב משרד והיועצת המשפטית במשרד רה"מ לא פנו וקבעו לוח זמנים להשבת הכסף והחליפות. במקום זאת פעל מבקר המדינה לאפשר לנתניהו לקבל שני מיליון שקל ולעקוף את ועדת ההיתרים – שני מיליון שקל מאדם שכבר חילק לו כמה חליפות וכמות בלתי ידועה של סיגרים. חליפות שכאמור, נדרש להשיב. 

הלוואת לוקחים מהבנק

רק בשבוע שעבר הורשע איש העסקים אברהם נניקשווילי במתן שוחד לשר לשעבר בנימין בן אליעזר המנוח. שיטת השוחד? הלוואה שמעולם לא הושבה

הדרישה של נתניהו לא מגיעה בחלל ריק: לפני כמה חודשים נפתחה בדיקה על חשד שרימה בהצהרות ההון שהגיש למבקר המדינה (אותו מוסד שחשד בו בזמנו – אישר לו אמש את ההלוואה). על כך יש להוסיף את התכחשות נתניהו לוועדות ההיתרים, דרישתו לדיון נוסף, העתירה נגדה בבג"ץ, ההתכחשות להתחייבותו למסור את הצהרות ההון – ועכשיו האישור שקיבל לתרומה במעטפת של הלוואה.

התנהלות שומרי הסף בחצי השנה האחרונה מעידה שאף אחד מהם גם לא ינסה לדאוג להשבת ההלוואה בעתיד.   

איך זה משפיע עלינו (אזמ"ע) ומה אפשר לעשות?

אזמ"ע: מאחר וארבעת שומרי סף שהיו אחראים על הטיפול בהשבת הכסף כלל לא פנו לרה"מ – אין שום דבר שמונע ממנו לא להשיב את הכסף והחליפות שקיבל. היום זה ראש הממשלה – מחר זה השרים בממשלה, ובהמשך אולי גם יתר עובדי המגזר הציבורי. ההתנהלות הזו עשויה ליצור מצב בו בישראל ישנם אנשים מעל החוק והממשלה עושה ככל העולה על רוחה ופועלת כנגד אזרחיה. 

דוגמא לכך קיבלנו עוד באותו היום בו אמר רה"מ כי יקדם את חוק המצלמות בקלפי, למרות שהיועמ"ש ויו"ר ועדת הבחירות הציבו מניעה משפטית לקדם את החוק בסמיכות כה קרובה לבחירות.  

מה אפשר לעשות? 

הכנסת יכולה לחוקק חוק שהצהרות ההון של השרים וחברי הכנסת יהיו שקופות לציבור. כך רה"מ או כל שר אחר לא יוכלו לקבל מיליוני שקלים במחשכים.

האופוזיציה נרדמה בבחירת מבקר המדינה – ביותר מדרך אחת

מבקר המדינה החדש מתכנן לשנות את האופן בו משרדו מעביר ביקורת על הממשלה. קל להאשים את הקואליציה על העמדת מועמד בעייתי – אבל חשוב לזכור שהבחירה נעשתה בהצבעה דמוקרטית וחשאית של כלל חברי הכנסת. מה עשתה האופוזיציה כדי למנוע את המינוי? לא מספיק

| יעל פינקלשטיין |

מבקר המדינה הנכנס, מתניהו אנגלמן, נבחר באפריל האחרון בהצבעה חשאית במליאת הכנסת. בזמן הקצר מאז כניסתו לתפקיד, פורסם כי אנגלמן מתכנן במשרד שינויים נרחבים העלולים להקטין את הפיקוח על הממשלה,  למשל ביטול היחידה שחוקרת שחיתויות ושילוב מחמאות בדו"חות הביקורת.

בתהליך בחירת המבקר, כל עשרה חברי כנסת יכולים להציע שם של מועמד/ת, ולקוות שיצליחו בהמשך לשכנע את מרבית הח"כים להצביע לו/לה. הקואליציה הציעה את אנגלמן. האופוזיציה גם הציעה מועמד משלה – גיורא רום. שניהם ללא רקע משפטי – אף שבדרך כלל נהוג למנות משפטנים לתפקיד.

אבל האם האופוזיציה באמת נלחמה על המינוי?

שפטו בעצמכם:

כחודש לפני התאריך האחרון להגשת מועמדות לתפקיד, התקשרתי לדוברי רוב הסיעות לבדוק אילו מועמדים הם מתכננים להציע. זה היה שבוע אחרי הבחירות ובאף מפלגה לא ידעו מה להגיד. 

חלק מהדוברים ממש צחקו על עצם השאלה. זה קורה חודש לפני מינוי חשוב מאין כמותו לכהונה של שבע שנים, כן?

מבקר המדינה החדש, מתניהו אנגלמן

לקראת מועד ההצבעה פניתי כמעט לכל חברות הכנסת בבקשה שישקלו למנות מועמדת אישה לתפקיד. למה? כי חשוב שיהיו נשים בתפקידים בכירים, וזאת הזדמנות מעולה לרתום את כלל הסיעות לתמוך במינוי ראוי ועל הדרך לקדם שוויון מגדרי.

חלקן תמכו ברעיון – ואפילו אמרו לי אישית שיקדמו מינוי של מועמדת אישה.

הנה חלק מהתשובות שקיבלנו מחברות הכנסת:

  • עומר ינקלביץ' (כחול לבן): "בהחלט המלצתי ליו"ר הסיעה על מספר נשים ראויות".
  • פנינה תמנו שטה (כחול לבן): "אני מסכימה איתך לחלוטין! אצביע למבקרת".
  • יעל גרמן (כחול לבן): "כידוע לך, מפלגתנו הגישה מועמדת לתפקיד".

למרות זאת, ביום ההצבעה לא נמצאה מועמדת, ולא עשרה חברי כנסת לחתום על טופס של אחת כזו.

חברות וחברי האופוזיציה יכלו לעשות מהלך מדהים ולהציע מועמדת ראויה ומעולה שאולי אפילו הייתה נבחרת. הן יכלו לעשות כמעט-היסטוריה – היתה מבקרת אישה אחת בלבד עד כה – ולהרוויח ניצחון קטן. אבל האופוזיציה, בהנהגת כחול לבן, העדיפה שלא להפריע לאף אחד עם מהפכות מיותרות.

מה היה צריך למהפכה כזאת? מועמדת מעולה, עשר חתימות של ח״כיות ורצון לקדם טוהר מידות ושוויון מגדרי.

אני בטוחה שבאופוזיציה יכלו למצוא את כל הדברים האלה. לקראת ההצבעה עלו שמות של מועמדות ראויות לכל הדעות.

אבל חברי האופוזיציה בחרו שלא להציב אלטרנטיבה מהפכנית – וכך זכו שלא ביושר להתלונן ב-7 השנים הבאות על מבקר שמעדיף מחמאות על ביקורת.

לא רק זאת. ביום ההצבעה לבחירת המבקר כלל לא הייתה קואליציה (בסוף היא לא הוקמה כלל והלכנו שוב לבחירות). כלומר חברי כנסת ממולחים דיו – יכלו לשכנע ביתר קלות את חבריהם להצביע יחד איתם, משום שאין משמעת קואליציונית כאשר אין קואליציה.

יתרה מזאת, ההצבעה למבקר היא חשאית. אך ברגע האמת – אפילו לא כל חברי "האופוזיציה" התגייסו. אנגלמן נבחר ברוב של 67 קולות, שניים יותר ממספר חברי הסיעות שהיו צפויות להצביע לו (ועוד חמישה נמנעו).

שאלתי את בני גנץ למה לא הוביל מלחמה על מינוי מהפכני, למשל משפטנית מוערכת או שופטת לשעבר. הוא ענה כי: "גיורא רום היה יכול לעשות את התפקיד הזה בצורה מצוינת. אך הוא לא נבחר. נבחר מתניהו אנגלמן שהוא איש ראוי בזכות עצמו וזאת הדמוקרטיה – בסוף נכנסים מאחורי הפרגוד, שמים את הפתק, בוחרים. מבקר המדינה צריך לעשות את תפקידו בצורה נאמנה, בממלכתיות".

גנץ התייחס בדבריו לביקורת שנשמעה מצד גיורא רום כלפי כחול לבן, לאחר שלא נבחר. "בסופו של דבר כל כחול לבן הצביעה ועבדה. במקום אחד שהפסיד את הבחירה לא הייתי מגלגל את האשמה למישהו אחר, הייתי בודק עם עצמי מה קרה אצלי. מתניהו אנגלמן היה אצלי בשיחה, תבדקו עם גיורא רום איפה היה בשיחות בעצמו ותראו את התוצאה. אני מכבד את הבחירה, אני מאמין בבחירה, אני מאמין במוסד הזה".

כששאלתי אם שקלו למנות מועמדת אישה, ענה: "מי אמר לך את זה? לא היתה מועמדת. בסוף היו שני אנשים –  מה לעשות זה המצב".

בכלל, נראה שכחול לבן התעצלו. בראיון בגל"צ אמר רום כי "במשך שבועיים לא השתתפתי בשום פגישה להגדרת המשימה והטקטיקה. עד יומיים לפני ההצבעה לא היה לי ברור אם יש מישהו שמטפל בזה, ואם יש – מי הוא". בנוסף אמר רום כי ניסה לדבר עם כל חברי הסיעה, ללא הצלחה: "כל אחד אמר שהוא יחזור אליי. אף אחד לא חזר".