פוסטים

דו״ח חדש מלמד כי חוק חופש המידע עדיין לא נאכף ברשויות המקומיות

הדו״ח לשנת 2019 שפרסמו היחידה הממשלתית לחופש המידע ומשרד הפנים נשען על דיווחים עצמיים של הרשויות המקומיות ומציג תמונה חלקית. רק 62 אחוז מהרשויות העבירו מידע על יישום החוק. לא פורסמו שמות הרשויות שלא העבירו דיווח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| רבקי דב"ש |

משבר הקורונה החזיר לקדמת הבמה את הרשויות המקומיות. בשגרה הן אחראיות על תחזוקת פני היישוב בו אנו גרים, על תחום החינוך, הרווחה, התשתיות ועוד. בעת חירום הצורך בתפקוד יעיל ומקצועי של הרשויות המקומיות גדול עוד יותר. כך לדוגמה, כולנו היינו עדים להצלחה ולשבחים שקצרה ראש עיריית ירוחם, טל אוחנה. זמנים כאלו מוכיחים אף יותר מתמיד כי מנהל תקין ברשויות מקומיות ובכלל זה שקיפות הם הכרח, לא מותרות.

ביום שני, 11 בינואר 2021, פרסמה היחידה הממשלתית לחופש המידע שבמשרד המשפטים, בשיתוף עם משרד הפנים, "דו"ח אודות יישום חוק חופש המידע ברשויות המקומיות". בנוסף לדו"ח, פורסמה לציבור (באופן ראוי לציון) גם טבלת הנתונים הגולמית, המאפשרת לבדוק את הנתונים ולהשוות אותם באופן שונה מאשר בחרה היחידה. נשמע מעודד.

רחוב ירושלמי. אילוסטרציה. (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

יותר מפעם אחת התרענו מפני חוסר האכיפה של הוראות חוק חופש המידע בשלטון המקומי. מעקב ודיווח הם תחילתה של אכיפה. לפחות לכאורה.

אבל על אף כותרת המסמך, אין הדו"ח מעיד על יישום חוק חופש המידע ברשויות המקומיות כלל ועיקר. הוא מציג תמונה מצומצמת מאוד של דיווחים מאת הרשויות המקומיות אודות היקף הבקשות שהועבר אליהן, אופן המענה ומשך הזמן למענה על פי החוק. 

דיווחים חסרים, דירוג מטעה

על פי המבוא לדו"ח, מדובר בדיווח הנעשה באופן וולונטרי. אבל אסור שנתבלבל, חוק חופש המידע מחייב את כל הרשויות הציבוריות, בהן הרשויות המקומיות, לדווח אחת לשנה על פעילותן בתחום חופש המידע. הדיווח צריך להיות מפורסם לציבור. טוב שמשרד הפנים והיחידה לחופש המידע החליטו לבדוק את יישום חובה זו, אולם מכאן ועד התייחסות לדיווח כוולונטרי, המרחק רב.

הדו"ח כולל מידע שנתקבל מ-159 רשויות המהוות רק כ-61.8% מהרשויות המקומיות. ביחס לדיווח של שנה שעברה, מדובר בירידה של 5.9% בהיענות של הרשויות לדווח למשרד הפנים וליחידה, ובכך יש נסיגה ולא שיפור.

צילום מסך מתוך "דו"ח אודות יישום חוק חופש המידע ברשויות המקומיות" לשנת 2019 של היחידה הממשלתית לחופש המידע שבמשרד המשפטים בשיתוף עם משרד הפנים.

מהצלבת נתוני הרשויות המדווחות עם מספר התושבים על פי הלמ"ס (פעולה שנעשתה על ידי הכותבת ולא על ידי היחידה), עולה כי מדובר ביישובים המונים ביחד רק 71.7% מאוכלוסיית ישראל.

וזו עוד בעיה בדו"ח. באותו אופן, הבחירה להציג את ירושלים, תל אביב, אשדוד, ראשל״צ וחיפה כחמשת הרשויות שקיבלו את מספר בקשות חופש המידע הגבוה ביותר – מטעה. אם בודקים את כמות הבקשות שקיבלו הרשויות ביחס למספר התושבים, הרשויות שצריכות היו להיות רשומות כמובילות הן – המועצה האזורית תמר עם 2.16 אחוז בקשות לתושב, המועצה המקומית עין קנייא (1.31%) והמועצה המקומית כפר ברא (0.72%). לשם השוואה באשדוד הוגשו 0.15% בקשות לתושב; בתל אביב 0.11%; ובראשון לציון, חיפה וירושלים – פחות מ-0.1%. 

ניתן להסביר נתון זה בריבוי המידע שפורסם ברשויות גדולות (אולי), או בפעילות הנמרצת של עמותת "עורכי דין לקידום מנהל תקין", בראשות עו"ד נדאל חאיק, לקידום השקיפות ברשויות ערביות, ללא קשר לגודלן. כך או אחרת, ישנה חשיבות בהצגת הנתונים ביחס לגודל האוכלוסיה וראוי כי כך ייעשה החל מהדו"ח הבא.

למה הוסתרו הרשויות שבחרו לא להעביר מידע?

נקודה נוספת היא העדר תמונה משלימה ביחס לאיכות המענה של הרשויות לבקשות חופש מידע. זאת לעומת הדוחות השנתיים שמפרסמת היחידה אודות יישום החוק בממשלה, שבהם ניתן לבחון גם את היקף העתירות, פסקי הדין, ההוצאות והתלונות כנגד המשרד הממשלתי. מידע דומה בדו״ח על הרשויות המקומיות היה מאפשר לקבל תמונה מלאה ועשירה יותר על פעילות הרשות, מלבד הדיווח העצמי של הממונה. לצערי, מכיוון שאין אף גורם האוכף את הוראות החוק על רשויות מקומיות, נתונים אלו חסרים ולכן לא ניתן להתרשם באמת מרמת יישום חופש המידע ברשויות המקומיות.

צילום מסך מתוך "דו"ח אודות יישום חוק חופש המידע ברשויות המקומיות" לשנת 2019 של היחידה הממשלתית לחופש המידע שבמשרד המשפטים בשיתוף עם משרד הפנים.

עד כמה נתונים אלו חשובים ניתן ללמוד מעיון בנתונים של פרויקט "תולעת המשפט". מתוך 499 עתירות חופש מידע שהוגשו ב-2019, 61.3% היו נגד רשויות מקומיות. בהינתן שמרביתן ככולן של עתירות חופש המידע נגד רשויות מקומיות הוגשו בגלל אי מתן מענה, וכי לא כל תושב פונה לבית המשפט (במיוחד כאשר מרבית העתירות הוגשו על ידי העמותה בראשות עו"ד חאיק), נראה כי התמונה שמצטיירת מנתוני הדו"ח, לפיהם 98% מבקשות חופש המידע שהוגשו לרשויות המקומיות שהעבירו דיווח טופלו, ב-87% מהמקרים המידע נמסר למבקש באופן מלא או חלקי, ורק 2.3% מהבקשות נענו לאחר שחלפו יותר מ-120 הימים הקבועים בחוק – אינה משקפת את המציאות במלואה.

עוד בשקוף:

נזכיר: אם מצב יישום חוק חופש המידע ברשויות המקומיות היה כה טוב, תוצאות ההחלטות השיפוטיות בתחום חופש המידע, כפי שפורסם כאן בשקוף, היו מעודדות יותר. עתירות חופש מידע מוגשות כאשר הרשות הציבורית אינה נותנת מענה למבקש או כאשר המבקש סבור כי הרשות סירבה למסור מידע, למרות שהיתה עליה חובה לעשות זאת מכח חוק חופש המידע.

מבדיקת הנתונים של 12 חודשים החל ממחצית 2019, עלה כי 61.6% מהעתירות על פי חוק חופש המידע הוגשו נגד רשויות מקומיות אשר הפסידו ב-82.9% מהעתירות נגדן, וניצחו רק ב-1.4 אחוז (ב-14.7% מהמקרים העתירה נמחקת, לא פעם בשל מתן מענה על ידי הרשות לאחר הגשת העתירה). כלומר במרבית ההליכים שמבקש מידע, אזרח או עמותה, פנה לבית המשפט, נקבע כי הרשות המקומית לא עמדה בחובותיה מכח החוק. הפרת החוק פוגעת בנו פעמיים – גם בעצם ההפרה וגם בעלויות המתגלגלות עלינו: באותה שנה הוטלו הוצאות משפט נגד הרשויות המקומיות בסכום שעלה על 650,000 שקלים – סכום שיצא מהכיס של כולנו.

עו״ד נדאל חיאק, עורכי דין לקידום מנהל תקין – הפעילות שלהם משפיעה על התנהלות הרשויות המקומיות הערביות בצורה דרמטית (באדיבות עורכי דין לקידום מנהל תקין)

ונקודה אחרונה – "שיימינג". הייתי מצפה לראות בדו"ח את רשימת הרשויות שלא פרסמו את נתוני השנה החולפת. ולו הגדולות שבהן. איני יכולה להבין מדוע עיריות כמו פתח תקווה, נתניה, בני ברק, רחובות ולוד, בחרו שלא להעביר את המידע, וזה עובר להן בשקט. מראש משרד הפנים דרש מהרשויות המקומיות מעט כל כך. אם גם על זה מוותרים מראש, מה הועילו חכמים בתקנתם.

מה עושים כדי שזה יתוקן? (מעש"י)

רמת יישום חוק חופש המידע ברשויות המקומיות דורשת שיפור. אך קשה להאמין שהישועה תגיע מהדו"ח שפרסמו משרד הפנים והיחידה הממשלתית לחופש המידע. המפתחות נמצאים בידיים של משרד הפנים. ביכולתו להתייחס לאכיפת הוראות החוק ברצינות. המשרד החליט להתחיל את האכיפה במדידה? – שיהיה. אך לכל הפחות ראוי כי תוקדש מחשבה כדי לייצר מדידה איכותית שניתן ללמוד ממנה, ובכך גם לשקף לרשויות המקומיות מה מצופה מהן וכיצד הן יכולות להשתפר.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

דוברו של שר הדיגיטל מודה: אין לנו באמת משרד

משרד הדיגיטל הוקם כבר לפני שבעה חודשים, אבל הוא עדיין פועל מהלשכה של דוד אמסלם בכנסת. אם למשרד ממשלתי אין מטה, אין עובדים, אין דובר, אין ממונה חופש מידע והוא לא קיים פיזית – האם בכלל אפשר לקרוא לזה משרד?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שבעה חודשים לאחר שהוקם, כחלק מההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן, למשרד הדיגיטל אין משרד פיזי, אין מטה, והוא פועל ללא תקציב, וללא צוותים מקצועיים או כוח אדם. בניגוד לחוק, אין דרך להגיש למשרד בקשות חופש מידע, והדוברת של המשרד היא לא באמת הדוברת. 

ככה נראית עבודה בעיניים.

שר הדיגיטל הלאומי, דוד אמסלם (צילום: אתר הכנסת)

לדבר לקיר

לפני כחמישה חודשים ניסינו לראשונה להגיש בקשת חופש מידע למשרד הדיגיטל ונחלנו כישלון. ביקשנו לקבל מידע שגרתי למדי שכל משרד מחוייב לספק על פי חוק: הסדר ניגוד העניינים ואת היומנים של המנכ"ל והשר. גילינו שאין עם מי לדבר. במשרד הדיגיטל הפנו אותנו ללשכת ראש הממשלה, בטענה כי משרד רה"מ נותן שירותים למשרד הדיגיטל. חלפו חמישה חודשים ובמשרד רה"מ – כרגיל – לא מגיבים לבקשות חופש מידע.

חוק חופש המידע אינו המלצה למשרדי הממשלה. הוא מחוייב בחוק: "ראש רשות ציבורית ימנה, מקרב עובדי הרשות, ממונה על העמדת מידע לרשות הציבור, על טיפול בבקשות לקבלת מידע ועל יישום הוראות חוק זה". במידה וטרם מונה מסיבות שונות, ראש הרשות הציבורית (המנכ"ל) הוא ממונה חופש המידע. זהו מצב בעייתי אך נסבל אם הוא זמני. משרד הדיגיטל של דוד אמסלם, לא מקיים אף אחד מהכללים האלו. 

גם במשרד המשפטים, שם יושבת היחידה הממשלתית לחופש המידע שאמונה על החוק, הבהירו במענה לפניית "שקוף" כי על משרדי הממשלה לענות לבקשות חופש מידע, בין אם מדובר במשרד ישן, ובין אם חדש. 

המידע הממשלתי אינו שייך לממשלה אלא לציבור. בקשת חופש מידע היא דרך לקבל מידע מקצועי ומלא על האופן שבו מתנהלים המשרדים. לפעמים זו הדרך היחידה של הציבור, והסוכנים שלו כמו עיתונאים, חוקרים וארגונים, כמו גם אקטיביסטים עצמאיים – לפקח על עבודת הממשלה. 

"משרד הביטחון הבא"

במהלך הכנת הכתבה, גילינו גם כי דוברת המשרד היא לא באמת דוברת המשרד הדיגיטל ורשות החברות אלא אחראית שיווק ברשות התקשוב שהתפקיד הזמני "נפל עליה". למשרד שאינו משרד אפילו אין דוברת, קבועה או אפילו זמנית. מכאן שלא מתאפשר בכלל לקבל מענה מקצועי לחלק גדול מהשאלות, אלא רק תגובות מלשכת השר של דוד אמסלם שמטבען יהיו פוליטיות. 

אחד המינויים היחידים במשרד הדיגיטל, המנכ"ל אשר ביטון (צילום: אתר משרד הדיגיטל)

ואכן, היחיד שנענה לפנייתנו היה יועצו ודובר הפוליטי של השר, נמרוד אלירן סבח, שבכלל מועסק כספק חיצוני (המינוי שלו בוצע בהליך שקוף שיש לברך עליו). 

"תשאל גם מדוע אין משרד בפועל ואנחנו מנהלים את המשרד מהמשרד הקטן בכנסת", הוא הגיב להודעתנו. סבח הסביר כי "כרגע אין מטה במשרד. אנחנו נמצאים בצוות הקמה הרבה מאוד זמן בגלל כל מיני עניינים בירוקרטיים הזויים ומסובכים מאוד". הוא הוסיף כי "חוץ ממנכ"ל וצוות העוזרים שלו, ואנחנו כלשכת שר, עדיין לא הוקם בעצם המטה המקצועי של המשרד. אין לנו גם מקום לשבת בו". 

עוד בשקוף:

עוד הוא הוסיף כי "משרד דיגיטל הוא לא פחות ולא יותר הוא כמו משרד הביטחון הבא. הוא בעצם נותן את כל הכלים הגדולים, והוא צריך להיות משהו מאוד מורכב. גם מהבחינה שזה משרד שצריך לאחד בתוכו גם את התקשורת, גם את הסייבר, וכמובן את הדיגיטל. כל הטרנספורמציה הדיגיטלית, הפעילות הדיגיטלית, ברשויות המקומיות, במרחב הממשלתי, וזה מצריך משרד גדול מאוד. ולא משנה מי שיבוא, גם אם תשב ממשלה אחרת. זה לא משנה. כמדיניות. ואנחנו לא שם. אנחנו תקועים בפערים. אז אנחנו בלי משרד, אין לנו צוותים, אין לנו אנשים, אנחנו בקושי נעזרים בצוות שיש לנו בלשכה, אז תבין את האילוצים שיש לנו. לשר במדינת ישראל אין משרד".

*

סיפורו של משרד הדיגיטל הוא גם, ככל הנראה, הסיפור של משרדים נוספים ומיותרים לגמרי כמו משרד הלק"ק (המשרד לקידום קהילתי), משרד משאבי המים ועוד. העובדה ששר האוצר, ישראל כ"ץ ורה"מ, בנימין נתניהו, לקחו את תקציב המדינה כבן ערובה הביאה לכך שהמשרדים שנולדו פיקציה נשארו פיקציה – על חשבוננו. 

הצעה לפעם הבאה שתבוא עלינו ממש בחודשים הקרובים: משרד שלא נמצא בתקציב המדינה – שלא יוקם בכלל.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מתעדכן: הכלי שמאפשר לכם לדעת כמה תפקידים בכירים במגזר הציבורי אינם מאויישים

עשרות תפקידים, מהבכירים ביותר במגזר הציבורי, לא מאויישים מזה זמן רב. איך אפשר לנהל מדינה בלי מנכ"לים של משרדי ממשלה, בלי בכירים במערכת אכיפת החוק? כלי חדש מבית שקוף מעדכן מידי יום את המינויים החסרים במגזר הציבורי ואת מספר הימים שעברו מאז אויישו המשרות לאחרונה. נסו בעצמכם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

מאז ה-1 לדצמבר 2014 לרשות השניה לטלויזיה ורדיו אין מנכ"ל. הגוף שאחראי על שידורי הטלוויזיה והרדיו המסחרי בישראל, בתחנות הארציות והמקומיות, ועל הפיקוח עליהם – פועל יותר משש שנים ללא מנהל. נכון לרגע פרסום הכתבה לראשונה, ישנן עוד שלוש משרות ציבוריות בכירות שלא אוישו במינוי קבע מעל ל-1,500 ימים: ראש מערך ההסברה הלאומי, סמנכ"ל הנכסים במשרד ראש הממשלה, סמנכ"ל למנהל במשרד ראש הממשלה.

מדובר במשרדי ממשלה ללא מנכ"ל, בתפקידים הבכירים ביותר במערכת אכיפת החוק, במי שלעיתים אחראים על המערכות החשובות במדינה. תפקידים שאינם מאויישים או שאוישו על ידי ממלאי מקום "זמניים" נצחיים.

במצב כזה משרדי הממשלה והגופים הציבוריים הללו מתקשים לפתח תוכניות, לקחת התחייבויות לעתיד ולהקנות תחושת יציבות למערכת. אין מי שעומד וחוצץ בין העובדים לדרג הפוליטי. ממלאי המקום עומדים בקונפליקט של נאמנות כפולה אפשרית: מצד אחד לציבור, לתפקיד ולמוסד בו הם עובדים ומצד שני, אם הם רוצים לשמור על מקום עבודתם הם נדרשים להוכיח את עצמם בפני מי שממנה אותם באופן ישיר. 

הכלי החדש מבית "שקוף" יאפשר לכם ולכן, מעכשיו, לעקוב אחר התפקידים הבכירים במגזר הציבורי במדינה שעדיין לא אוישו. המערכת שלנו מעדכנת מידי יום את רשימת המינוים החסרים, סופרת את מספר הימים בהם התפקיד לא מאויש, ומי השר האחראי על המחדל המתמשך. כך תוכלו ללמוד בכל רגע נתון כמה מינויים חסרים בשירות הציבורי. נסו בעצמכם לשחק עם האפשרויות השונות.

אנחנו מעדכנים את המערכת ואת המידע, בהתאם לפרסומים בתקשורת בנוסף על פניות יזומות שלנו למשרדי הממשלה. אם יש לכם מידע נוסף, תיקונים, עדכונים או תוספות – כתבו לעיתונאי עידן בנימין.

פיתוח: ירון שמש


בלעדי: כמה כסף הוציאו משרדי הממשלה על כלים חד פעמיים במהלך 2019?

במענה לבקשת חופש מידע של "שקוף" העבירו 18 משרדי ממשלה נתונים על הוצאות על כלים חד פעמיים ● בראש הרשימה: משרד המשפטים שהוציא 273 אלף שקל ● סה"כ הוציאו המשרדים 759,056 שקל על מיליוני כלי פלסטיק שנזרקים לפח לאחר שימוש אחד ומזהמים את הסביבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

בספטמבר האחרון הודיעו משרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה על מהלך חדש שנועד להוציא את הכלים החד פעמיים ממשרדי הממשלה. המשרדים קראו לציבור להציע רעיונות להפחתת השימוש בכלים חד פעמיים, למען השמירה על הסביבה. ״קיימת חשיבות רבה בשמירה על איכות הסביבה והפחתת השימוש בכלים חד פעמיים", אמר שר האוצר ישראל כ"ץ (הליכוד) בהודעת המשרד. אחד המשרדים שעשוי להזדקק לעצות בנושא השמירה על הסביבה הוא משרד האוצר עצמו: בשנת 2019 קנו במשרד כלים חד פעמיים בסך של כ-75 אלף שקלים.

את הנתון הזה קיבל "שקוף" במענה לבקשת חופש מידע למשרד האוצר. שלחנו בקשת חופש מידע עם שאלה זהה גם לשאר משרדי הממשלה, וקיבלנו נתונים משמונה עשר משרדי ממשלה על הוצאותיהם על כלים חד פעמיים בשנת 2019. הנתונים שהגיעו לידי שקוף מעידים על שימוש רב בכלים חד פעמיים בתוך המשרדים, ומכאן גם על פגיעה חמורה בסביבה ועל בזבוז כספי ציבור. שני הנזקים יכלו להיחסך אילו היו המשרדים רוכשים כלים רב פעמיים, שהם מזהמים פחות וזולים הרבה יותר.

פלסטיק מזהם את כדור הארץ

טובעים בפלסטיק

את רשימת שיאני ההוצאות הממשלתיים על קניית כלים חד פעמיים מוביל משרד המשפטים. בשנת 2019 רכש המשרד כלים בסך של 273 אלף שקלים, לשימושם של כ-6,000 עובדות ועובדים, ושל אורחי המשרד. 

הפירוט שקיבלנו ממשרד המשפטים רב במיוחד, וכולל גם את כמות הכלים שנרכשה מכל סוג. מהנתונים עולה תמונה מדאיגה: בשנת 2019 רכש המשרד 2.2 מיליון כוסות שתיה חמה, 1.1 מיליון כוסות שתיה קרה ו-1.3 מיליון כפיות חד פעמיות.

מהמשרד נמסר כי "משרד המשפטים ביצע מיפוי של ההשלכות הסביבתיות, והצורך למקד את המשימות בצורה ישימה הובילה להתמקדות, בין היתר, בהפחתת השימוש בחד"פ והגדלת היקף המחזור. בהתאם לכך, כבר בשנת 2020 החל פיילוט במחוז צפון למעבר לשימוש בכוסות וכלים רב שימושיים במקום חד פעמיים, ובכוונת המשרד להרחיב פעילות זו לכלל יחידותיו". תגובת המשרד המלאה מופיעה בסוף הכתבה.

המשרד המצטיין בשמירה על הסביבה, והיחיד שהפסיק את השימוש בכלים חד פעמיים, הוא המשרד להגנת הסביבה. בשנת 2019 הוחלט להפסיק כליל את קניית הכלים החד פעמיים למשרד, ובמקומם נקנו אלף כוסות זכוכית רב פעמיות ו-1,200 כפיות מתכת רב פעמיות. בהודעת המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר על המהלך להפסקת השימוש בכלים חד פעמיים בכלל המשרדים, אמרה השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל כי "לשימוש בכלים חד-פעמיים יש מחיר סביבתי כבד, שניתן למנוע באמצעות היערכות נכונה ושינוי הרגלים. אנחנו במשרד להגנת הסביבה הוצאנו את הכלים החד-פעמיים משימוש, ואני סבורה כי על הממשלה לשמש דוגמה".

לפי הערכות שאספה עמותת "צלול", בשנת 2018 נצרכו בישראל כעשרה מיליארד כלים חד פעמיים והוציאו על קנייתם כשני מיליארד שקלים. לפי "צלול", הנתונים נמצאים במגמת עליה, וניתן לשער כי עלו מאז בכ-10% בכל שנה. כלים חד פעמיים מזהמים את הטבע והים ואינם מתכלים. הפלסטיק החד פעמי הופך לחלקיקי מיקרו פלסטיק שמגיעים לאוכל, למים ולגוף שלנו.

"העולם טובע בפלסטיק ואין ברירה אלא לעשות שינוי", אומרת לימור גורליק, רכזת תחום זיהום פלסטיק בעמותת "צלול". "גם בעידן הקורונה. המשרדים יכולים לעבור לשימוש בכלים רב פעמיים, כמו שעשו במשרד להגנת הסביבה: לקנות כלים, לרשת את המטבחים במדיחים קטנים או שכל אחד ישטוף בעצמו במים וסבון. הפתרונות קיימים, ואם משרד רוצה לעשות את השינוי אפשר למצוא לו את הפתרון הייחודי לו". 

חלק מהמשרדים שפנינו אליהם החליטו שלא להעביר את המידע. כך, למשל, במשרד התחבורה הפנו אותנו לדו"ח ההתקשרויות של המשרד – טבלה שמרכזת את כל הוצאות המשרד לאורך השנה – אך פירוט מלא של ההוצאות על כלים חד פעמיים לא הופיע בדו"ח ההתקשרויות, ובמשרד לא הגיבו לפניה נוספת בנושא. משרדים נוספים שלא נענו לבקשתנו: משרד ראש הממשלה, משרד הבריאות, משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים ומשרד העלייה והקליטה. במשרד הפריפריה, הנגב והגליל מסרו כי אין באפשרותם לאסוף את הנתונים, משום שמדובר במשרד קטן בו אין קניה מרוכזת של כלים חד פעמיים, אלא קניה נקודתית לאירועים.

בלי חמגשיות

אחרי משרד המשפטים, ברשימת שיאני ההוצאות על כלים חד פעמיים שפוגעים בסביבה מופיע משרד החקלאות, שהוציא 108 אלף ש"ח על כלים חד פעמיים בשנת 2019. אחריו משרד האוצר, שרכש כלים חד״פ ב-74,409 שקלים, ומשרד החוץ עם הוצאות בסך 70,391 שקלים. במשרד החינוך לא העבירו לנו נתונים לגבי שנת 2019 אבל מסרו כי בשנת 2020 שילם המשרד 63 אלף שקלים על רכישת כלים חד פעמיים. במשרד הרווחה הוציאו 47,044 ש"ח על כלים חד פעמיים באותה השנה.

עוד בשקוף:

משרד נוסף שענה בפירוט רב הוא משרד התיירות. המשרד הוציא בשנת 2019 כ-20 אלף שקלים על רכישת כלים חד פעמיים, בהם 120 אלף כוסות שתיה חמה, 360 אלף כוסות שתיה קרה ולא פחות משני מיליון כפיות חד פעמיות.

במשרד הבינוי והשיכון רכשו בשנת 2019 כלים חד פעמיים בסך של 30,671 שקלים, במשרד הכלכלה שילמו 30,420 שקל ובמשרד הפנים הוציאו במצטבר 80 אלף לאורך שלוש השנים 2017, 2018 ו-2019, ובממוצע 26,667 ש"ח בשנה. כפי שמצוין בטבלה, בשנת 2019 הוציא משרד התפוצות 42.5 שקלים על כלים חד פעמיים. עם זאת, בתשובת המשרד הוסבר גם כי נקנו כלים חד פעמיים בסך של 2,403 שקל בחודש אוקטובר של שנת 2018. משרד הפריפריה, הנגב והגליל לא העביר את הנתונים המלאים, אלא שלח לנו הערכה כללית שמבוססת על נתונים מדגמיים שקשה להשוות לנתונים אחרים.

סך כל ההוצאות של 18 משרדי הממשלה שענו לבקשת חופש המידע של שקוף עמדו על 759,056 אלף שקלים בשנת 2019. 

מליונים רבים של כלים חד פעמים שנרכשו מהכסף שלנו

חשוב להדגיש: הסכום מתייחס רק למשרדים שענו לפנייתנו, ורק לכלים כמו כוסות, כפיות וצלחות לשימוש המשרד – ולא למשל לחמגשיות, אריזות של משלוחי אוכל, שקיות פלסטיק, בקבוקי פלסטיק ועוד. הנתונים גם מתייחסים רק לכלים שנקנו לשימוש המשרד ועובדיו, ולרוב לא כללו רכישות שנועדו לשימוש אורחים או מסגרות שנמצאות באחריות המשרדים. כך למשל במשרד החינוך הופיע פירוט ההוצאות לכנסים וישיבות של עובדות ועובדי המחוזות השונים. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, הוצאות כלל המשרדים גבוהות בהרבה מהסכום שקיבלנו, ועומדות על כחמישה מיליון שקלים בשנה.

בחלק מהמשרדים הבהירו לצד הנתונים כי יעשו מאמץ לנסות ולשמור על הסביבה (ועל הכסף שלנו). במשרד לנושאים אסטרטגיים למשל, אמרו לנו כי "במשרד הוחלט בחודשים האחרונים על נקיטת צעדים להפחתת השימוש בחומרים שאינם מתכלים, ובכלל זה צמצום מספר ההדפסות ושימוש בכלים רב פעמיים". נקווה שהמשרדים אכן צמצמו את השימוש בכלים חד פעמיים. למרבה הצער, ניתן לשער כי השימוש לא פחת, עקב מגיפת הקורונה – שהובילה מוסדות רבים להשתמש בכלים חד פעמיים. אנחנו נמשיך לעקוב ונעדכן כשנקבל את הנתונים על רכישות של כלים לאורך שנת 2020.

התגובה המלאה של משרד המשפטים

ככלל, משרד המשפטים פועל לקידום והטמעת ערכים סביבתיים בפעילות המשרד בדגש על התייעלות, בין היתר באמצעות חיסכון בעלויות ובהוצאות התפעול. כך לדוגמא, תכנית 'משפטים ירוקים' שכבר יצאה לדרך בשנת 2016 ועד כה השיגה מספר הישגים חשובים ובהם: מעבר ל-100% נייר שניתן למחזור ברמה גבוהה ובמקביל הטמעת תרבות של שימוש באמצעים מקוונים במטרה להפחית את השימוש בנייר, רכש מוצרי חשמל ומיזוג (דירוג אנרגטי A), נוהל הדפסה דו-צדדי, הפחתת השימוש בחשמל ובמים, קידום פרויקטים להתייעלות אנרגטית, יישום יום שני ללא בשר בחלק מאתרי המשרד, הקמת פורום מובילים סביבתיים המורכב מעובדים מכלל יחידות המשרד (למעלה מ-100 חברים) ועוד. כמו כן, בימים אלו מקודם פרויקט סריקת חומרי חקירה במקום צילום כפי שנהוג כיום.

לגבי השימוש בכלים חד פעמיים: בהמשך לנאמר לעיל, משרד המשפטים ביצע מיפוי של ההשלכות הסביבתיות, והצורך למקד את המשימות בצורה ישימה הובילה להתמקדות, בין היתר, בהפחתת השימוש בחד"פ והגדלת היקף המחזור. בהתאם לכך, כבר בשנת 2020 החל פיילוט במחוז צפון למעבר לשימוש בכוסות וכלים רב שימושיים במקום חד פעמיים, ובכוונת המשרד להרחיב פעילות זו לכלל יחידותיו. בנוסף, נושא המחזור ובכללו המעבר לשימוש בכלים רב פעמיים צפוי לקבל דגש מיוחד במסגרת המעבר למבנה החדש בקריית הלאום בירושלים בשנת 2022, מהלך הנוגע ללמעלה מ-1,800 מעובדי המשרד.

לסיום נציין כי השימוש בכלים החד פעמיים כפי שצוינו, יועד לשימוש של למעלה מ-6,000 עובדי המשרד ולמעלה מכ-5,000 אורחים וציבור המגיע לקבלת קהל מידי יום, בפריסה ארצית, אולם כאמור לאור החשיבות הרבה שהמשרד רואה בהפחתת השימוש בכלים חד פעמיים, נעשים כבר כעת צעדים מגוונים במטרה להביא להפחתת שימוש זה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?):

כלים חד פעמיים מזהמים את הסביבה והורסים את הטבע, הים והמרחב שבו אנחנו חיים. רכישת כלים חד פעמיים בסכומים כאלו על ידי משרדים ממשלתיים היא כמעט כמו לזרוק כסף ציבורי לפח: מאות אלפי שקלים מהכסף שלך שימשו בשנת 2019 לקניית מוצרים שנזרקו לפח אחרי שימוש אחד, במקום לשמש למשל לניקיון חופים, הסברה וחינוך לשמירה על הטבע או פיתוח טכנולוגיות להגנה על הסביבה.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן):

תוכלו להציע למשרד האוצר ולמשרד להגנת הסביבה רעיונות להפחתת השימוש בכלים חד פעמיים, בקישור הזה. מערכת הגשת ההצעות פתוחה עד מחר, יום חמישי, 10.12.20. על משרדי הממשלה להפסיק את השימוש בכלים חד פעמיים ולעבור לקניית כלים רב פעמיים, ובכך לשמור על הסביבה ולחסוך בכספי ציבור.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

סאגת המינויים החסרים: כך עצר רה"מ את הליך המינוי של פרקליט המדינה – עוד לפני שהחל

כמעט חודשיים מנסה שר המשפטים למנות מנכ״ל קבוע למשרדו. אבל משרד רה״מ מסרב להעלות את המינוי, שאושר על ידי נציבות המדינה, להצבעת ממשלה. כעת טוען נציב שירות המדינה שללא מנכ"ל קבוע למשרד המשפטים לא ניתן להקים את ועדת האיתור לתפקיד פרקליט מדינה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

המכתב ששלח השבוע שר המשפטים אבי ניסנקורן לנציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ, שופך אור על הדרך שבה הצליח נתניהו לעצור את ההליך למינוי פרקליט המדינה – עוד לפני שאפילו החל. בקצרה: הרשקוביץ טוען שבגלל שאין למשרד המשפטים מנכ״ל קבוע, לא ניתן לכנס את ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה. מי שמסכל את מינויו של מנכ״ל קבע הוא משרד ראש הממשלה. ככה שיטת המינויים החסרים משפיעה על המציאות. 

נכון להיום, למשרד המשפטים אין מנכ״ל קבוע. בתפקיד ממלאת מקום המנכ״ל מחזיקה סיגל יעקובי שמונתה כממלאת מקום על ידי שר המשפטים הקודם, אמיר אוחנה. כעת מסתבר כי מזה חודשיים השר הנוכחי ניסנקורן מנסה למנות מנכ״ל קבוע למשרד המשפטים, הוא כבר בחר את המועמד שלו שכבר קיבל את כל האישורים הנדרשים מנציבות שירות המדינה. אבל מי שמטרפד את המינוי מאז הוא נתניהו. איך הוא עושה את זה? הוא מסרב להעלות את מינויו של המנכ״ל של ניסנקורן על סדר יומה של הממשלה. בלי שהממשלה תאשר את המינוי הוא לא יכול לצאת לפועל. 

קטיעת שרשרת מינויי הקבע

לאחרונה פנה ניסנקורן להרשקוביץ וביקש ממנו להקים את ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה. הרשקוביץ סרב בטענה כי לא ניתן להקים את הוועדה בגלל שממלאת מקום אינה יכולה להיות חלק מוועדת האיתור. הרשקוביץ טוען שבוועדת האיתור חייבת לשבת מנכ״ל קבוע. היועץ המשפטי של נציבות שירות המדינה וגם היועץ המשפטי לממשלה קבעו בינתיים מצידם שהרשקוביץ לא יכול למנוע את הקמת הוועדה. 

עוד בשקוף:

פרקליט המדינה ממונה לתקופה של שש שנים. ועדת האיתור לתפקיד לפי החלטת הממשלה מונה שישה חברים: היועץ המשפטי לממשלה – יו"ר; נציב שירות המדינה; מנכ"ל משרד המשפטים; עו"ד מקרב הציבור בעל מומחיות בתחום דיני העונשין והמשפט הציבורי, שימנה היועץ המשפטי לממשלה, בהתייעצות עם נציב שירות המדינה ועם המנהל הכללי של משרד המשפטים; שופט בדימוס שימנה נשיא בית המשפט העליון; איש אקדמיה הבקיא בתחומי דיני העונשין והמשפט הציבורי שייבחר בידי הדיקנים של הפקולטות למשפטים במוסדות להשכלה גבוהה.

נציב שירות, הרשקוביץ', טען כי כי יש קושי להקים את הוועדה. על פי הפרשנות שלו, אם אין מנכ״ל קבוע – לא ניתן להקים את הוועדה.

שר המשפטים אבי ניסנקורן. נבלם מכל הכיוונים.

במכתב ששלח ניסנקורן להרשקוביץ בתגובה הוא הסביר כי: "כבר ב-21 באוגוסט נעשתה פנייה למזכירות הממשלה בבקשה להעלות על סדר יומה של הממשלה את מינוי של עו"ד שמעון בראון לתפקיד המנהל הכללי של משרד המשפטי". עוד הוסיף ש"מאז נעשו שלוש פניות נוספות" ו"כולם נדחו מסיבה בלתי ברורה". בתגובה לפנייתו האחרונה, כך כתב ניסנקורן, "הסבירה מזכירות הממשלה כי יש לפנות בנושא זה לראש לשכתו של ראש הממשלה, מר אשר חיון". גם כעת, לאחר פרסום טענותיו של ניסנקורן, מינוי המנכ"ל לא נמצא על סדר היום של ישיבת הממשלה מחר.

נחדד: שר המשפטים מנסה למנות מנכ"ל קבוע — רה"מ מונע את המינוי — שר המשפטים מבקש להקים ועדת איתור למינוי פרקליט המדינה —נציב שירות המדינה מונע ממנו מאחר ולא מינה עדיין מנכ"ל למשרד המשפטים — אין פרקליט המדינה.

מעכב המינויים, ראש הממשלה בנימין נתניהו.

"מזה זמן רב נוקט ראש הממשלה במדיניות מכוונת – למנוע מינויים קבועים ובמקום זה ליצור שירות ציבורי מלא בממלאי מקום מוחלשים. ממלאי המקום התלויים בממנה לצורך מינויים או הארכת כהונתם, לא יכולים לקדם תכניות ארוכות טווח. הם חוששים לומר את דעתם", אמר לנו עו"ד עומר מקייס, מנכ"ל התנועה לטוהר המידות כששאלנו האם לדעתו נתניהו מתערב בצורה עקיפה במינוי פרקליט המדינה. 

"נושא פרקליט המדינה מן הסתם מעסיק אותו, ונראה שהוא שמח לעכב כל מינוי, בכל דרך אפשרית. אנחנו לא יודעים על קשר בין עמדת נציב שירות המדינה לבין עמדת ראש הממשלה, אבל אפשר להעריך שהיא עולה בקנה אחד עם האינטרס האישי שלו. צריך גם לזכור שגם אם תתכנס הוועדה ותבחר מועמד, הממשלה עדיין יכולה לעכב את המינוי, כפי שקורה עם מינוי מנכ"ל קבוע למשרד המשפטים", הוסיף.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מערבבים דוברות עם שקיפות: משרד הרווחה עובר על הנהלים

בדיקה טרחנית במיוחד מגלה שמי שמטפלת בבקשות חופש מידע במשרד הרווחה כפופה לאחראית על הדוברות המשרד. יחסים אלו מנוגדים לנהלים. כיצד יכולה נציגת השקיפות לדרוש מבכירי המשרד פרטים מביכים לפרסום, כשהבוסית שלה עוסקת ביח"צ ודוברות? משרד המשפטים: לא הוצגו נימוקים שיצדיקו מהלך זה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

טרחנות טרחנית מהרגיל. מוכנים? נצא לדרך. 

אני עובר על שלל תשובות ממשלתיות לבקשות מידע. יום אחד הסתבר לי שעל תשובה לבקשה ממשרד הרווחה הייתה חתומה עובדת ב"אגף קשרי חוץ ודוברות". זה הדליק לי נורה אדומה.

עוד באותו נושא:

דוברות ושקיפות הן כמו שמן ומים

קצת רקע: יש בישראל חוק יפיפה: חוק חופש המידע. הוא עיגן את זכותנו לשקיפות במידע המוחזק בידיהם של הרשויות הציבוריות. למה? כי כולו, בסוף, שייך לנו – האזרחים.

שר הרווחה הנכנס, איציק שמולי. האם יפריד סופית בין דוברות לשקיפות במשרד?

החוק מאפשר לעיתונאים ולאזרחים פרטיים לדרוש ובכן, מידע. לדוגמא פירוט של התקשרויות הממשלה עם ספקים, פרוטוקולים של ישיבות ועוד. כך למשל חשפנו את את סרטון הברכה שנתניהו צילם לשלדון אדלסון, גילינו שישראל כץ חוגג בשבת עם הרכב הממשלתי ועוד אינספור סיפורים.

כפי שאפשר לדמיין, לממונים על השקיפות (שנקראים 'ממונים על חופש מידע') במשרדים השונים יש חיים לא פשוטים. עליהם לחלץ מידע ומסמכים שלעתים מביכים את הקולגות שלהם, ולאפשר את פרסומם בפומבי.

לכן חוזר נהדר של נציב שירות המדינה הסדיר את מעמד הממונים על העמדת מידע לציבור במשרדי הממשלה. בין שלל הסעיפים שאמורים להקל עליהם לעשות את מלאכתם נקבע שדוברי ממשלה לא יהיו הממונים על המידע. 

גלעד ארדן מתראיין. לדוברי שרים אין אינטרס לפרסם מידע מביך על הבוס (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

תפקיד הדובר או הדוברת הוא להפיץ פרסום חיובי של המעסיק שלו בעיני הציבור ולהדוף או להגיב לפרסום שלילי. כיצד הוא יכול להיות האחראי על פרסום מידע לא מחמיא? 

החוזר מדגיש כי "במקרה בו הממונה הינו עובד ביחידת הדוברות –  יש להכפיפו מקצועית, בנושא חופש המידע (לבעל תפקיד אחר) כפי שתנחה היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים, בתיאום עם נציבות שירות המדינה". זה נועד לחסל ניגודי עניינים בין הדוברות ליחידת השקיפות.

משרד הרווחה עבר על הכללים

אז בחזרה לסיפור שלנו: מי שאמונה על השקיפות במשרד הרווחה עובדת, כך גיליתי, באגף הדוברות של המשרד. 

הממונים על השקיפות אמנם כפופים למשרד בו הם עובדים, אך במשרד המשפטים קיימת היחידה הממשלתית לחופש המידע. היא משמשת כמוקד ידע מקצועי עבור הממונים, בסמכותה לברר תלונות לגביהם. אמנם אין לה סמכות של ממש בנוגע לממונים (זה נושא ראוי לטרחנות אחרת), אך הכללים כן קובעים שמינוי של ממונה חופש מידע הקשור למחלקת הדוברות – צריך להיעשות בתיאום עימם.

אז פניתי אליהם כדי לבדוק האם אכן המינוי נעשה כפי שדורשים הכללים. טרחני, נכון, אך ככל שהאחראים על השקיפות בממשלה יוכלו לעבוד בצורה עצמאית – כולנו נרוויח ממידע, ובכן, חופשי.

במשרד המשפטים ענו כי "לא נעשתה פניה יזומה אל היחידה על מנת לקבל את עמדת היחידה, וממילא לא הוצגו כל נימוקים שיצדיקו מהלך זה. יצוין שגם אילו היחידה הייתה מאשרת את ההעברה, הדבר היה נעשה בכפוף להכפפת הממונה לגורם מקצועי שאינו הדובר, כפי שמחייב חוזר נציב שירות המדינה".

ביחידה הדגישו שהסיבה להפרדת הכוחות נעוצה בצורך לשמור על עצמאות הממונה ולהימנע מניגודי אינטרסים בין תפקיד הדובר לתפקיד הממונה. 

מי הבוסית?

מצוייד בתשובה זו פניתי לדוברות משרד העבודה והרווחה (בה לכאורה עובדת גם הממונה על חופש המידע) ותהיתי מדוע הם עוברים על הנהלים.

משרד הרווחה (צילום: יוסי זמיר)

אלא שבמשרד הרווחה התנערו לגמרי מהטענות. הם טענו שיחידת חופש המידע היא יחידה עצמאית בתוך אגף בכיר קשרי חוץ, אשר במסגרתו פועלות באופן נפרד שש יחידות שונות ביניהן גם דוברות המשרד. "אין ולא הייתה כפיפות ארגונית או מקצועית של יחידת חופש המידע ליחידת הדוברות". 

במילים אחרות, הם אומרים שהדוברות והשקיפות לא מאוחדים, אלא בסך הכל כפופים לאותו גורם, ולכן אין שום ניגוד עניינים.

אז נכנסתי לדף שכולל את העץ הארגוני של משרד הרווחה. אכן, נראה ש"אגף בכיר קשרי חוץ ודוברות" חולש על שש מחלקות. אחת הינה חופש המידע, אחרת הדוברות, ויש עוד ארבע מחלקות נוספות. 

וואלה. אז אולי הממונה על השקיפות באמת נפרדת לגמרי מהדוברות במשרד?

יש רק דרך אחת לבדוק: לברר האם מנהלת האגף כולו, ענת רז, עוסקת בעצמה בדוברות. אם לא, אז אין באמת מה לחשוש, משום שהממונה על השקיפות לא תיאלץ להתחשב בשיקולי דוברות כאשר תקבל בקשות חופש מידע, משום שהבוסית שלה גם לא עוסקת בכך. 

אז בדקתי. פניתי לעיתונאי רווחה (טרחנות או לא טרחנות?) ושאלתי אם יצא להם לעבוד מול רז, ראשת האגף. כמה כתבים השיבו בחיוב. 

"מצער לשמוע"

שאלתי את רבקי דבש, ראשת היחידה הממשלתית לחופש המידע בדימוס שהתעקשה בזמנו לאסור על זהות או כפיפות בין הממונה על השקיפות לדובר, מה דעתה. 

"תפקידו של הדובר הוא להציג את הרשות באור חיובי", אמרה לי, "בעוד תפקיד הממונה הוא להנגיש מידע לציבור, ללא קשר לתדמית שנוצרת לרשות מהמידע". לדבריה, הצורך באישור חריג למינוי ממונה על שקיפות עם זיקה לדוברות הוא לא סתם אישור. אלא כזה הנועד להבטיח את עצמאות הממונה כמי שמתפקד כ'שומר סף' ברשות ולהבטיח כי השיקולים שיעמדו בפניו לא יהיו מתחום הדוברות. "מצער לשמוע", הדגישה, "כי משרד משמעותי בקשריו עם הציבור, אינו מקפיד על הוראה מהותית זו".

רבקי דבש. צלם: סהר דמארי

אז חזרתי לדוברות הרווחה וציינתי את העובדות:

  1. מחלקת הדוברות וחופש המידע כפופות לאותה ראשת אגף שנמצאת למעשה בניגוד עניינים בין אינטרס הדוברות לאינטרס חופש המידע. במיוחד כשלאגף קוראים "אגף קשרי חוץ ודוברות".
  2. עיתונאי רווחה עבדו מול ראשת האגף. כלומר, היא עוסקת בדוברות.
  3. לא פניתם ולא קיבלתם את אישור משרד המשפטים.

לשאלות האלו כבר סירבו להגיב בדוברות משרד הרווחה. עצוב. ממוני יח"צ ושקיפות בממשלה הם כמו שמן ומים. הם חייבים להיפרד.

אבל חדשות טובות. העברתי את המידע לנציבות שירות המדינה שהודיעה לי כי הנושא ייבדק. בכל מקרה נמשיך לפעול בכל הדרכים, גם הטרחניות שבהן, לקידום השקיפות.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

חוק הקורונה "המרוכך" עדיין יקל על הממשלה להגביל את אזרחיה

בתקשורת מיהרו לחגוג, אך מעבר מדוקדק על תזכיר החוק מגלה שדווקא התיקונים עצמם רוככו. התזכיר בנוסחו החדש עדיין עוזר בעיקר לממשלה, לא לציבור. רה"מ יהיה בעל הסמכות היחיד לקביעת תקנות לשעת חירום. משל העז – גרסת חוק הקורונה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| רבקי דב"ש // טור אורחת |

חצי שעה לפני כניסתו של חג השבועות, ותחילתו של סופשבוע ארוך, פורסמה טיוטה להצעת חוק ממשלתית (תזכיר חוק) אשר מטרתה להסדיר את סמכויות הממשלה למאבק בקורונה. לתזכיר הוקצו ארבעה ימים לתגובת הציבור, במקום 21 הנהוגים על פי הנחיית היועמ"ש.

15 אלף אזרחים הגיבו לחוק הקורונה – אך הוא לא באמת רוכך (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

התזכיר נועד להחליף מספר תקנות לשעת חירום אשר עיגנו את המגבלות שהוטלו על הציבור מתחילת המשבר. אזכיר שהשימוש בתקנות חירום זכה לביקורת מבית המשפט העליון ומהיועץ המשפטי לממשלה, שקראו לממשלה להסדיר סמכויותיה בחקיקה רגילה.

עוד באותו נושא:

אלא שגם התזכיר המוצע זכה לביקורת ציבורית חריפה, והוביל לכחמש עשרה אלף הערות מאנשים שנדמה שאינם נוטים לעסוק בחקיקה. לא מעט מהם חברי סיירת השקיפות. מרשים. ואכן, שר המשפטים, אבי ניסנקורן, מיהר להגיב והתחייב לתקן את הנוסח, וכן הודיע על הארכת המועד לתגובה בשלושה ימים נוספים.

מתוך הפרסום בכלכליסט. התקשורת טוענת שהחוק רוכך – אבל הוא בעצם מקל על הממשלה

אתמול הממשלה דנה בטיוטת התזכיר, ואישרה אותו עקרונית בכפוף לשינויים בוועדת השרים לענייני חקיקה. בניגוד לנהוג, נוסח רשמי לא פורסם באתר מזכירות הממשלה, אולם התגלגל למספר כתבים. ההודעה לתקשורת שיצאה טענה לריכוך ולשינוי משמעותי שהתזכיר עבר. ההודעה אף לוותה בגרף המונה עשרה הישגים.

האם הנוסח עבר שינוי משמעותי? בקצרה – כן, ולא.

התיקונים עצמם – הם שרוככו

קודם כול, רשימת הישגי הריכוכים שפורסמה על ידי כחול לבן כוללת חמש נקודות שהיו קיימות כבר בגרסה הקודמת: עצמאות בתי המשפט והכנסת, הגנה על הזכות להפגין (אם כי הנוסח לא היה מיטבי), סמכות הכנסת לבטל הכרזה על מצב חירום, והגבלת ההכרזה על אזור מוגבל ל-7 ימים. 

הפגנה נגד חוק הקורונה בכיכר רבין. הזכות להפגין נשמרה, אך הנוסח לא מיטבי (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

נכון, בהשוואה בין המסמכים עולה כי אכן ישנם שינויי נוסח רבים, אך רובם ככולם נוגעים להגהות נוסח שמקורן, יש להניח, במחלקת "נוסח החוק" המדייקת את השפה המשפטית.

כן הוכנסו ארבעה תיקונים: הגבלת כניסת שוטר לבית מגורים ללא צו; צמצום ההכרזה על מצב חירום מ-45 יום ל-30 יום; אישור של הכנסת לתקנות; והמחויבות לצרכים של אנשים עם מוגבלות. 

לעומת זאת, הטענה כי בנוסח החדש הממשלה מחוייבת להתחשב בהשלכות כלכליות, איננו חד משמעי. ישנה התייחסות לכך בתקנות, אך הנוסח ערטילאי.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו. לפי החקיקה, רה"מ הוא בעל הסמכות היחיד לקביעת התקנות

בנוסף, הסמכות לקביעת התקנות נמצאת גם בנוסח החדש בידי ראש הממשלה. אפילו בקביעת תקנות להגבלה בתחומי משרדים אחרים, כגון מוסדות חינוך או רווחה, אין חובת היוועצות עם השרים הממונים על התחום. 

הסמכות היחידה המוקנית למספר שרים ולא נשארת בידי רה"מ בלבד, היא הסמכות להכריז על אזור מוגבל. את ההחלטה הזו רשאית לקבל רק ועדת שרים ייעודית, שהרכבה לא נקבע בחוק.

איך זה נראה במדינות אחרות?

התחושה המרכזית לגבי הצעת החוק דומה לאותה משפחה שביתה היה צר עליה, והרב המקומי הציע להם להכניס עז לבית. כעבור שבוע כשהם נאנקו מהצפיפות והריח, הרב הורה להוציא את העז. "נכון שכעת רווח לכם?"

כך אצלנו. תיקונים קוסמטיים כאלו ואחרים, גורמים לנו לאבד את נקודת המבט המרכזית: מה נועדה החקיקה להשיג? 

תלמידה בבידוד. אין בחוק היערכות רחבה לגל השני (צילום: חן ליאופולד, פלאש 90)

אבהיר – חשוב להסמיך את הממשלה לנקוט במהירות וביעילות לטיפול בהתפשטות נגיף הקורונה. מדינות רבות יצרו חקיקה ייעודית ובהן – אנגליה, קנדה, אירלנד, ניו זילנד, סינגפור. חלקן יצרו יותר מתיקון חקיקה אחד. 

מעיון בחוקים זרים עולה שהנושאים שהוסדרו רחבים הרבה יותר מאשר סמכות הממשלה להגביל את אזרחיה. הם נוגעים להטבות פיננסיות, הטבות מס, תחולת הסכמים בתקופת הקורונה, החובה לפרסם מידע ועוד. כל אלו, אינם קיימים – נכון למועד זה – בחקיקה המוצעת בישראל.

כשל נוסף בחקיקה הישראלית, הוא שיקול הדעת הרחב של הממשלה להכריז על מצב חירום. למעט הצורך לשמוע את עמדת שר הבריאות, אין מדדים לקביעת קיומו של מצב חירום, ואין מדרג בין רמות סיכון שונות. החוק מסתמך על נוסח משפטי עמום – "דרישה לסיכון ממשי" ו"פגיעה בבריאות". 

עוזר לממשלה, לא לציבור

התיקון שהממשלה מקדמת, מסמיך את ראש הממשלה לקבוע תקנות. מה יהיו תקנות אלו? האם הפעם, בהינתן שמדובר כבר ב"גל השני" יינתן לנו זמן מספק להיערך לתקנות ולהוראות החדשות? את הדרישה המינימלית הזו, של ודאות והכנה מראש, החקיקה אינה מקיימת.

בהחלטת הממשלה הוחלט על אישור עקרוני של הנוסח, אולם הוחלט להסמיך את ועדת השרים לענייני חקיקה להכניס בו שינויים. בכך הוא למעשה דווקא יקל על הממשלה להגביל את אזרחיה, ולא יחייב אותה להציע הסדר כולל וסעד לקראת "הגל השני". בכך התהפכו היוצרות בצורה חריפה, ולא משנה כמה עזים יוציאו לנו מהבית.


***

עו"ד רבקי דב"ש היא מומחית בתחום משפט וטכנולוגיה ולשעבר ראשת היחידה הממשלתית לחופש המידע

חשיפה: אלו המקרים בהם ממשלת ישראל ביקשה מפייסבוק למחוק פוסטים

פרקליטות המדינה בוחנת מדי שנה אלפי בקשות לדרישות להסיר תוכן מפייסבוק, טוויטר ויוטיוב. עתירת "שקוף" חושפת לראשונה: משטרת ישראל ניסתה לדרוש מחיקת תיעוד מעצרים אלימים – אך הפרקליטות בלמה את המהלך. מתי הרשתות הסכימו להסיר תוכן ומתי סירבו?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל, ניר בן-צבי |

פייסבוק, טוויטר ויוטיוב הסירו עשרות אלפי פוסטים בשנים 2017-2018 לבקשת ממשלת ישראל. עתירת "שקוף" הובילה לחשיפת מידע מדגמי ובו מתגלה כי פרט לטעמים ביטחוניים, הוגשו בקשות מטעם משטרת ישראל, במקרים של תיעוד מעצרים כוחניים, כמו גם בקשות להסיר תוכן שגורם להשפלתם קטינים בבית הספר.

הבקשות למחיקה עוברות דרך מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, שבוחנת את טיבן ומחליטה האם לבקש מהרשת החברתית להסיר תוכן, או שאין הצדקה לכך. 

באחד המקרים, מסתבר, בקשת משטרת ישראל הובילה למחיקתה של תמונה מהפייסבוק, בפוסט שבו נרמז שכדי להתקדם במשטרה, על שוטרת לקיים יחסי מין עם שוטרים. השוטרת נראתה בפוסט בפנים גלויות, ולפי משרד המשפטים בקשת ההסרה נבעה מטעמי חוק ההגנה על הפרטיות.

בשני מקרים אחרים בחודש שנדגם, משטרת ישראל ביקשה להסיר סרטונים המתעדים מעצרים "תוך הפעלת כוח על-ידי שוטרים". אלא שבמקרים אלו הפרקליטות סירבה לבקשות, וכלל לא העבירה לרשתות דרישה להסיר את התוכן.

אלימות משטרתית. המשטרה מעדיפה שלא תראו סרטונים כאלה

מקרה שלישי מלמד שגם אם הפרקליטות מאשרת בקשה כזו, בכוחן של הרשתות החברתיות גם לסרב לדרישת מדינת ישראל להסיר תוכן מהאינטרנט. התנגשויות אלה בין רצונות של גופים ממשלתיים לבין חוות הדעת מהפרקליטות, ואף התנגשות בין ישראל למעצמות האינטרנט, יכולה ללמד רבות על הגורמים העוצמתיים שלוקחים חלק במשיכת החבל של חופש הביטוי.

מרבית הבקשות מהרשתות: מניע ביטחוני

במהלך השנים 2017-2018 בקשות מטעם ישראל הובילו למחיקת 27 אלף פוסטים מפייסבוק, טוויטר וגוגל. הדיאלוג עם בכירי הרשתות החברתיות לטובת מחיקות אלו מתנהל במחשכים, באפס פיקוח ציבורי. לאזרח ולאזרחית אין יכולת לדעת מהם הפרסומים שהוסרו, מדוע הוסרו, ומהם הפוסטים שמחיקתם לא אושרה. כשביקשנו מהממשלה את פרטי הפוסטים – סורבנו. 

לכן חברנו לעו"ד יהונתן קלינגר, המתמחה בתחום המידע, ויחד עתרנו לבית המשפט בדרישה לחשוף את הפרטים. בהמשך לעתירה, כעת אנו חושפים דגימת מידע שקיבלנו עבור פוסטים שהוסרו בחודש אחד: מאי 2019.

מרבית החומרים שהוסרו מפייסבוק הכילו תוכן מסווג ביטחונית (צילום: באסל עווידאת, פלאש 90)

באותו חודש הועברו למחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה 1,222 בקשות להסרת תוכן. 1,212 מהבקשות נובעות מנסיבות ביטחוניות. לפי תשובת משרד המשפטים, פוסטים אלו מאיימים "לחשוף שיטות ודרכי פעולה של גורמי ביטחון, לרבות אינטרסים ביטחוניים מהותיים של גורמי הביטחון ולכן לא יימסר".

ככלל, מתוך סך הבקשות, 1,072 פרסומים הוסרו או הוסרו חלקית, ו-140 פרסומים לא הוסרו. הפירוט המלא בקובץ בתגובות. בקרוב נקבל נתונים נוספים.

המשטרה מעוניינת לצנזר מעצרים כוחניים

בחודש מאי היו רק 10 בקשות להסרה שאינן נוגעות לחשיפת תוכן שעלול לפגוע בביטחון המדינה (מתוך 1,222).

שש מתוכן נמצאו כלא מוצדקות על ידי מחלקת הסייבר של הפרקליטות ועל כן לא הוגשה לרשתות החברתיות בקשה להסיר את התוכן. כך למשל קרה בפרסום של שני סרטוני מעצר כוחניים. לצדם, עוד ארבעה היו של קטינים שטוענים שהפרסום נועד לבזותם בבית הספר.

בחודש מאי הוגשו לפרקליטות 4 בקשות להסרת תוכן שנועד להשפיל ילדים בבית הספר

פוסט נוסף הוסר על ידי המפרסם טרם בחינתה של הפרקליטות. אך בשלושת הפוסטים האחרים מבין העשרה, משרד המשפטים החליט שכן להעביר לרשתות בקשה להסיר את הפוסט. 

אחד מהם, שהוסר לבסוף, הוא כאמור סרטון שחשף שוטרת באמירה מינית שקושרת בין קיום יחסים לבין התקדמות בצמרת המשטרה. בפוסט שני, שפייסבוק הסכימה להסיר גם אותו, "קרא המפרסם לפגיעה פיזית בשוטר, בצירוף תמונתו, שמו ומספר הטלפון שלו", כך לפי משרד המשפטים. 

שוחחנו עם המשטרה שם מבהירים כי 'קצין שיימינג ארצי' מנטר התבטאויות אזרחים ברשת בגנות שוטרים – ופועל להסרתן. "אנחנו מעבירים לפרקליטות בקשות להסרה אבל הם אלו שקובעים", הסבירו במשטרה. "כך למשל הם סרבו להסיר את סרטון המעצר שבפנייתך".

הכוח הזה של המשטרה, גם אם מרוסן על ידי הפרקליטות, עלול להקטין את הביקורת הציבורית על המשטרה.

פייסבוק יודעת גם לסרב

הפוסט האחרון מבין העשרה, הוא כנראה המעניין מכולם: סרטון שפרקליטות המדינה ביקשה מאינסטגרם להסיר – אך נענתה בשלילה. בפוסט שהוסר נטען כי "קטינה, אשר מזוהה בסרטון, הביאה למותו של קטין אחר בכך שניהלה עמו קשר". הפרקליטות הגישה בקשה בהתאם לחוק הנוער הישראלי – אך "הבקשה סורבה והתוכן לא הוסר".

פייסבוק הודיעה שתקים ועדה בלתי תלויה שתבחן בקשות ממשלתיות להסרות פוסטים

המקרה הזה חשוב כי הוא מדגים את הכוח של פייסבוק: בצד אחד ניצב משרד המשפטים של ישראל, שסבור כי הסרטון עובר על חוקי המדינה – ומהעבר השני תאגיד אמריקאי, שמסרב לבקשה ומותיר את התוכן זמין באינטרנט. 

לאחרונה הודיעה פייסבוק כי תקים בעצמה ועדה מיוחדת ובלתי תלויה שתחליט איזה תוכן להשאיר ואיזה להסיר.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): הרשתות החברתיות הפכו לזירה עוצמתית מאוד, שבה כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לחשוף את האמת שלהם בצורה חופשית. מנגד, זו גם זירה שבה ניתן לפגוע בשמם הטוב של אחרים שלא בצדק, או לחשוף סודות מדינה. 

מעל ראש האזרחים פועלים כוחות חזקים שמנהלים מאבק על פרסום תוכן אינטרנטי. כאשר לא חלה שקיפות על נסיבות בהן מדינת ישראל מבקשת מהרשתות להסיר תוכן, אין לנו דרך לבחון את שיקול דעתה ולמתוח ביקורת. כיצד נוכל לוודא שהסרת הפוסטים לא נועדה להשתיק את האזרחים, כפי שקורה במשטרים שאינם דמוקרטיים?

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): פתרון לבעיה זו יהיה לדוגמה הקמת מוסד שיהווה גורם שלישי מתווך, למשל ועדה ציבורית בראשות שופט בדימוס. או ועדת משנה של ועדת חוץ וביטחון בה חברים חברי כנסת מהאופוזיציה והקואליציה. 

גורם זה בלבד יהיה חשוף לתוכן המלא של הפוסטים אותם המדינה מבקשת להסיר – כדי להבטיח שאכן מדובר במחיקה לגיטימית, ולא בהשתקה של דברי ביקורת במסווה של ביטחון המדינה. 

זו רק אפשרות אחת. 

עד שתהיה ביקורת פרלמנטרית כזו או אחרת, שקיפות נוספת, דוגמת ביקורת עיתונאית, תעזור לוודא שהממשלה לא עושה שימוש שרירותי ורחב מדי בכוחה במרחב הדיגיטלי.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

עכשיו זה סופי: התיקון של איילת שקד מאפשר להסתיר תרומות בסכומי עתק

לפני כשנתיים העביר משרד המשפטים שינוי בחוק המאפשר תרומות אנונימיות לעמותות עד סכום של 100 אלף שקל. היום ניתן לראות איך השינוי פגע בצורה משמעותית בשקיפות במגזר השלישי. התרומות לתנועה לאיכות השלטון כמקרה מבחן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ניר בן-צבי |

ב-2015 וגם ב-2016 העבירה "יוניון מוטורס", משווקת רכבי טויוטה בישראל, תרומה בגובה 100 אלף שקל לתמיכה בפעילות התנועה לאיכות השלטון. ב-2017 העבירה לה החברה תרומה נוספת בגובה 80 אלף שקל. ומה לגבי 2018? אנחנו כבר לא יכולים לדעת.

המצב הזה נוצר לאחר שבכנסת ה-20 הובילה שרת המשפטים דאז, איילת שקד, שינוי המאפשר לתרום אנונימית לעמותות, גם פוליטיות, עד סכום של 100 אלף שקל בשנה – זאת לעומת תקרה של 20 אלף שקל בעבר. ב"שקוף" נלחמנו בזמן אמת נגד המהלך, בהצלחה חלקית: התקרה המקורית הייתה 150 אלף שקל, והצלחנו להוריד אותה ל-100 אלף. כעת ניתן לראות את המחיר הכבד של החלטתה של שקד.

יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה בישראל – תרמה לתנועה לאיכות השלטון 100 אלף שקל ב-2015 ו-2016

התנועה לאיכות השלטון כמקרה מבחן

למה נזכרנו בזה עכשיו? ראשית, כי אנחנו לא שוכחים מפגמים שנחשפים וממשיכים לחזור אליהם שוב ושוב עד שיתוקנו. מחדלים מתוקנים – רק כשחופרים עליהם ללא הרף. 

שנית, בדקנו לאחרונה טענה שהעלה העיתונאי אלי ציפורי לפיה לתנועה לאיכות השלטון ישנו תורם אנונימי במיליוני שקלים (אמ;לק: זה לא נכון). על הדרך שמנו לב למשהו מעניין במפת התורמים הגדולים של העמותה:

בעוד הדו"חות המילוליים בשנים 2015-2017 (לפני השינוי בתקנות) כוללים פירוט של בין 12 ל-16 תורמים "גדולים", הדו"ח של 2018 כולל רק שניים כאלה.

חלק מרשימת התורמים לתנועה לאיכות השלטון ב-2017 (מתוך הדו"ח המילולי הפומבי)

מרבית התורמים "נעלמו" מהדו"ח פשוט כי לא היה צורך לדווח עליהם יותר. כך לדוגמא ב-2017, מתוך 16 תורמים בלמעלה מ-20 אלף שקל, רק 3 תרמו באותה שנה בלמעלה מ-100 אלף שקל. כלומר: הכללים החדשים היו מעלימים מהדו"ח הזה את פרטיהם של 13 תורמים (ביניהם חברת הפרסום "מקאן", חברת הפלסטיק "כתר", ויו"ר בנק הפועלים לשעבר שלמה נחמה). 

דיווחי התנועה לאיכות השלטון – ארגון שלא ניתן לחשוד כי הוא שואף באופן מכוון להתנהל בחוסר שקיפות – מדגימים איך השינוי בתקנות פגע באופן משמעותי ביכולת של הציבור לבחון את המתרחש בעמותות. מרבית המלכ"רים בישראל ינהגו בדיוק ברמת השקיפות שהחוק ידרוש מהם.כאשר חובה זו מצומצמת, הם לא ינהיגו שקיפות יתרה על דעת עצמם.

מהצד השני, יש להניח כי גם החברות ובעלי ההון שרוצים להסתיר את התרומות שלהם, ידאגו לרדת בדיוק מתחת לרף, כדי ששמם יושמט מהדו"חות. זו לדעתי כנראה גם הסיבה שלא מעט עמותות דווקא תמכו בהעלאת התקרה – מתוך הבנה שזה יקל עליהן גיוס תרומות בסכומים גבוהים.

להבדיל בתי תמחוי מעמותות פוליטיות

נדגיש כי עוד לפני התיקון ניתן היה להסתיר שם של תורם שמעוניין בכך, באמצעות הליך מסודר מול רשם העמותות. חשאיות במקרים מסוימים היא הגיונית, למשל תרומה לעמותת רווחה על ידי נדבן צנוע. אלא שבעידודה של שרת המשפטים לשעבר שקד הוחלט לאפשר לכלל העמותות, לרבות הפוליטיות – לעבות את תקציבן מתחת לרדאר.

במילים אחרות, מאכערים וטייקונים יוכלו להשתמש בעמותות להסתרת כספים, לעצב תודעה, לממן עסקנים – והכל בחשאיות, ובהתאם לחוק.

ומה קורה ב"שקוף"?

זו הזדמנות להזכיר שהמימון של "שקוף" מתבסס כולו, מהשקל הראשון ועד האחרון, על תמיכה קבועה בסכומים קטנים של אזרחים מהשורה (2,989 איש ואישה, נכון להבוקר). הלכנו אפילו צעד נוסף, והגבלנו את סכום התמיכה החודשית ב-1000 שקל, כדי שלא נפתח תלות כלכלית באף אדם בודד. כמו כן, אנחנו מתחייבים לדווח על זהות תורמים חד-פעמיים בסכום העולה על 2,500 שקל.

התקציב המלא שלנו פתוח באינטרנט ומתעדכן בזמן אמת אחת לחודש. נאה דורש, נאה מקיים. הצטרפו אלינו!

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך)

בשנים האחרונות נחשפו אינספור פרשות של עמותות קש דרכן הסתירו כספים מושחתים. בכל פינה צצו סיפורים על עמותות שפועלות לבצע שינויים פוליטיים בישראל ולא תמיד ברור מי מממן אותן. הצמצום בשקיפות פוגעת ביכולת לדווח על פעילות הארגונים הללו ובהבנת האינטרסים שעומדים מאחוריה.

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן)

  1. הכוח אצלכן בידיים: תורמות לעמותה או חל"צ? התנו את התמיכה בדרישה מהארגון להנהיג בשקיפות יתרה על התורמים הגדולים בלבד (תרומות קטנות לא מצדיקות פגיעה בפרטיות).
  2. אנחנו לא נוותר: נמשיך להציף את הנושא, ולדחוף לשינוי עם חזרת הכנסת לפעילות.
  3. לא שוכחים מי הם חברי הכנסת (גם בדימוס) שאישרו את התיקון שהציעה שקד והחזיר אותנו שנים אחורה: ניסן סלומינסקי, יהודה גליק, שולי מועלם-רפאלי, נורית קורן, בני בגין, טלי פלוסקוב, אורי מקלב ועודד פורר – כל אלו אישרו את פרשת השחיתות הבאה. הם הצביעו בעד התקנה האומללה לפיה ניתן יהיה לתרום בסתר לעמותה עד 100 אלף שקל. 

על ההבדל בין 'אהבתי' (Like) לשיתוף (share) – היכן עובר קו האחריות שלנו בלשון הרע? מפרגנים למשרד המשפטים, שהחל לפרסם את מאגר התייצבויות היועמ"ש

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

גלית ויואל שאול שיתפו פוסט בפייסבוק בו רואים את המקומון – 'רמת גן גבעתיים' – מושלך לפח. במקום אחר, הם לחצו לייק על פוסט בו נראה כלב משתין על המקומון. המקומון לא נשאר חייב, ותבע אותם בגין לשון הרע. לכאורה – סכסוך אזרחי. אלא שהיועמ"ש, אביחי מנדלבליט, החליט להגיש חוות דעת בנושא: הוא קבע כי פעולת 'אהבתי' (לייק) אינה לשון הרע, אך פעולת השיתוף כן. בית המשפט אימץ את דעתו של היועמ"ש, והטיל חובת פיצוי של 5,000 שקלים על גלית ויואל.

זו רק דוגמא אחת ממאגר שהחל לפרסם לאחרונה משרד המשפטים על התייצבות היועמ"ש בבתי המשפט בהליכים חיצוניים.

איך זה עובד?

במקרים בהם מזהה היועמ"ש כי המדינה או הציבור יושפעו מהליכים שבין אדם לחברו – אז גם אם המדינה איננה צד בנושא – יש לו סמכות ייחודית להתייצב ולהשמיע דעתו בהליך המשפטי. 

ומה חדש? מעכשיו מפרסם משרד המשפטים את התייצבויותיו של מנדלבליט באופן שקוף, לעיתים גם לצד ההחלטה שהתקבלה לבסוף בבית המשפט.

השקיפות הזו מאפשרת לכל אחד לגשת לחומר הגלם וללמוד ממקור ראשון מה עמדת המדינה בהליכים שעשויים להשפיע על כולנו, הליכים שלעיתים נקרא עליהם בהמשך בתקשורת.

דוגמא נוספת: בשנת 2017 הגיש אזרח בשם נועם זיצמן תביעה ייצוגית כנגד ידיעות אחרונות לאחר שנחשפו תמלילי נתניהו מוזס (תיק 2000). זיצמן טען כי ידיעות אחרונות רימו את הציבור, כאילו האינטרס הציבורי לנגד עיניהם בזמן שפעלו למען האינטרס האישי של בעל העיתון (נוני מוזס). היועץ המשפטי לממשלה ביקש לדחות את הדיון מאחר ובאותה העת התנהלה חקירת משטרה בנושא. בית המשפט קיבל את עמדת היועץ, הדיון נדחה וטרם התקיים.

במאגר תמצאו (נכון לפרסום הכתבה) עוד 100 הליכים שונים שפורסמו מינואר 2017.

 אנחנו שמחים לפרגן למשרד המשפטים על הצעד שמגביר שקיפות, ובינתיים – היזהרו משיתופים בפייסבוק.

שמעתם על צעדי שקיפות חדשים במשרדי הממשלה? ספרו לנו ונשמח לפרגן.

קישור למאגר המלא.