פוסטים

עכשיו זה סופי: התיקון של איילת שקד מאפשר להסתיר תרומות בסכומי עתק

לפני כשנתיים העביר משרד המשפטים שינוי בחוק המאפשר תרומות אנונימיות לעמותות עד סכום של 100 אלף שקל. היום ניתן לראות איך השינוי פגע בצורה משמעותית בשקיפות במגזר השלישי. התרומות לתנועה לאיכות השלטון כמקרה מבחן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ניר בן-צבי |

ב-2015 וגם ב-2016 העבירה "יוניון מוטורס", משווקת רכבי טויוטה בישראל, תרומה בגובה 100 אלף שקל לתמיכה בפעילות התנועה לאיכות השלטון. ב-2017 העבירה לה החברה תרומה נוספת בגובה 80 אלף שקל. ומה לגבי 2018? אנחנו כבר לא יכולים לדעת.

המצב הזה נוצר לאחר שבכנסת ה-20 הובילה שרת המשפטים דאז, איילת שקד, שינוי המאפשר לתרום אנונימית לעמותות, גם פוליטיות, עד סכום של 100 אלף שקל בשנה – זאת לעומת תקרה של 20 אלף שקל בעבר. ב"שקוף" נלחמנו בזמן אמת נגד המהלך, בהצלחה חלקית: התקרה המקורית הייתה 150 אלף שקל, והצלחנו להוריד אותה ל-100 אלף. כעת ניתן לראות את המחיר הכבד של החלטתה של שקד.

יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה בישראל – תרמה לתנועה לאיכות השלטון 100 אלף שקל ב-2015 ו-2016

התנועה לאיכות השלטון כמקרה מבחן

למה נזכרנו בזה עכשיו? ראשית, כי אנחנו לא שוכחים מפגמים שנחשפים וממשיכים לחזור אליהם שוב ושוב עד שיתוקנו. מחדלים מתוקנים – רק כשחופרים עליהם ללא הרף. 

שנית, בדקנו לאחרונה טענה שהעלה העיתונאי אלי ציפורי לפיה לתנועה לאיכות השלטון ישנו תורם אנונימי במיליוני שקלים (אמ;לק: זה לא נכון). על הדרך שמנו לב למשהו מעניין במפת התורמים הגדולים של העמותה:

בעוד הדו"חות המילוליים בשנים 2015-2017 (לפני השינוי בתקנות) כוללים פירוט של בין 12 ל-16 תורמים "גדולים", הדו"ח של 2018 כולל רק שניים כאלה.

חלק מרשימת התורמים לתנועה לאיכות השלטון ב-2017 (מתוך הדו"ח המילולי הפומבי)

מרבית התורמים "נעלמו" מהדו"ח פשוט כי לא היה צורך לדווח עליהם יותר. כך לדוגמא ב-2017, מתוך 16 תורמים בלמעלה מ-20 אלף שקל, רק 3 תרמו באותה שנה בלמעלה מ-100 אלף שקל. כלומר: הכללים החדשים היו מעלימים מהדו"ח הזה את פרטיהם של 13 תורמים (ביניהם חברת הפרסום "מקאן", חברת הפלסטיק "כתר", ויו"ר בנק הפועלים לשעבר שלמה נחמה). 

דיווחי התנועה לאיכות השלטון – ארגון שלא ניתן לחשוד כי הוא שואף באופן מכוון להתנהל בחוסר שקיפות – מדגימים איך השינוי בתקנות פגע באופן משמעותי ביכולת של הציבור לבחון את המתרחש בעמותות. מרבית המלכ"רים בישראל ינהגו בדיוק ברמת השקיפות שהחוק ידרוש מהם.כאשר חובה זו מצומצמת, הם לא ינהיגו שקיפות יתרה על דעת עצמם.

מהצד השני, יש להניח כי גם החברות ובעלי ההון שרוצים להסתיר את התרומות שלהם, ידאגו לרדת בדיוק מתחת לרף, כדי ששמם יושמט מהדו"חות. זו לדעתי כנראה גם הסיבה שלא מעט עמותות דווקא תמכו בהעלאת התקרה – מתוך הבנה שזה יקל עליהן גיוס תרומות בסכומים גבוהים.

להבדיל בתי תמחוי מעמותות פוליטיות

נדגיש כי עוד לפני התיקון ניתן היה להסתיר שם של תורם שמעוניין בכך, באמצעות הליך מסודר מול רשם העמותות. חשאיות במקרים מסוימים היא הגיונית, למשל תרומה לעמותת רווחה על ידי נדבן צנוע. אלא שבעידודה של שרת המשפטים לשעבר שקד הוחלט לאפשר לכלל העמותות, לרבות הפוליטיות – לעבות את תקציבן מתחת לרדאר.

במילים אחרות, מאכערים וטייקונים יוכלו להשתמש בעמותות להסתרת כספים, לעצב תודעה, לממן עסקנים – והכל בחשאיות, ובהתאם לחוק.

ומה קורה ב"שקוף"?

זו הזדמנות להזכיר שהמימון של "שקוף" מתבסס כולו, מהשקל הראשון ועד האחרון, על תמיכה קבועה בסכומים קטנים של אזרחים מהשורה (2,989 איש ואישה, נכון להבוקר). הלכנו אפילו צעד נוסף, והגבלנו את סכום התמיכה החודשית ב-1000 שקל, כדי שלא נפתח תלות כלכלית באף אדם בודד. כמו כן, אנחנו מתחייבים לדווח על זהות תורמים חד-פעמיים בסכום העולה על 2,500 שקל.

התקציב המלא שלנו פתוח באינטרנט ומתעדכן בזמן אמת אחת לחודש. נאה דורש, נאה מקיים. הצטרפו אלינו!

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך)

בשנים האחרונות נחשפו אינספור פרשות של עמותות קש דרכן הסתירו כספים מושחתים. בכל פינה צצו סיפורים על עמותות שפועלות לבצע שינויים פוליטיים בישראל ולא תמיד ברור מי מממן אותן. הצמצום בשקיפות פוגעת ביכולת לדווח על פעילות הארגונים הללו ובהבנת האינטרסים שעומדים מאחוריה.

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן)

  1. הכוח אצלכן בידיים: תורמות לעמותה או חל"צ? התנו את התמיכה בדרישה מהארגון להנהיג בשקיפות יתרה על התורמים הגדולים בלבד (תרומות קטנות לא מצדיקות פגיעה בפרטיות).
  2. אנחנו לא נוותר: נמשיך להציף את הנושא, ולדחוף לשינוי עם חזרת הכנסת לפעילות.
  3. לא שוכחים מי הם חברי הכנסת (גם בדימוס) שאישרו את התיקון שהציעה שקד והחזיר אותנו שנים אחורה: ניסן סלומינסקי, יהודה גליק, שולי מועלם-רפאלי, נורית קורן, בני בגין, טלי פלוסקוב, אורי מקלב ועודד פורר – כל אלו אישרו את פרשת השחיתות הבאה. הם הצביעו בעד התקנה האומללה לפיה ניתן יהיה לתרום בסתר לעמותה עד 100 אלף שקל. 

על ההבדל בין 'אהבתי' (Like) לשיתוף (share) – היכן עובר קו האחריות שלנו בלשון הרע? מפרגנים למשרד המשפטים, שהחל לפרסם את מאגר התייצבויות היועמ"ש

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

גלית ויואל שאול שיתפו פוסט בפייסבוק בו רואים את המקומון – 'רמת גן גבעתיים' – מושלך לפח. במקום אחר, הם לחצו לייק על פוסט בו נראה כלב משתין על המקומון. המקומון לא נשאר חייב, ותבע אותם בגין לשון הרע. לכאורה – סכסוך אזרחי. אלא שהיועמ"ש, אביחי מנדלבליט, החליט להגיש חוות דעת בנושא: הוא קבע כי פעולת 'אהבתי' (לייק) אינה לשון הרע, אך פעולת השיתוף כן. בית המשפט אימץ את דעתו של היועמ"ש, והטיל חובת פיצוי של 5,000 שקלים על גלית ויואל.

זו רק דוגמא אחת ממאגר שהחל לפרסם לאחרונה משרד המשפטים על התייצבות היועמ"ש בבתי המשפט בהליכים חיצוניים.

איך זה עובד?

במקרים בהם מזהה היועמ"ש כי המדינה או הציבור יושפעו מהליכים שבין אדם לחברו – אז גם אם המדינה איננה צד בנושא – יש לו סמכות ייחודית להתייצב ולהשמיע דעתו בהליך המשפטי. 

ומה חדש? מעכשיו מפרסם משרד המשפטים את התייצבויותיו של מנדלבליט באופן שקוף, לעיתים גם לצד ההחלטה שהתקבלה לבסוף בבית המשפט.

השקיפות הזו מאפשרת לכל אחד לגשת לחומר הגלם וללמוד ממקור ראשון מה עמדת המדינה בהליכים שעשויים להשפיע על כולנו, הליכים שלעיתים נקרא עליהם בהמשך בתקשורת.

דוגמא נוספת: בשנת 2017 הגיש אזרח בשם נועם זיצמן תביעה ייצוגית כנגד ידיעות אחרונות לאחר שנחשפו תמלילי נתניהו מוזס (תיק 2000). זיצמן טען כי ידיעות אחרונות רימו את הציבור, כאילו האינטרס הציבורי לנגד עיניהם בזמן שפעלו למען האינטרס האישי של בעל העיתון (נוני מוזס). היועץ המשפטי לממשלה ביקש לדחות את הדיון מאחר ובאותה העת התנהלה חקירת משטרה בנושא. בית המשפט קיבל את עמדת היועץ, הדיון נדחה וטרם התקיים.

במאגר תמצאו (נכון לפרסום הכתבה) עוד 100 הליכים שונים שפורסמו מינואר 2017.

 אנחנו שמחים לפרגן למשרד המשפטים על הצעד שמגביר שקיפות, ובינתיים – היזהרו משיתופים בפייסבוק.

שמעתם על צעדי שקיפות חדשים במשרדי הממשלה? ספרו לנו ונשמח לפרגן.

קישור למאגר המלא. 

עתרנו לחשוף את הפוסטים שהממשלה דרשה שיימחקו – השופט הציע מתווה ביניים

הממשלה מסירה אלפי פוסטים מהרשתות החברתיות מדי שנה. עתרנו בשקוף לבית המשפט בבקשה לחשוף את הפוסטים המוסרים – בכפוף לצנזורה. בית המשפט ביקש מהצדדים להגיע לפשרה, והמאבק ממשיך 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

הממשלה הובילה למחיקת 27 אלף פוסטים מפייסבוק, טוויטר וגוגל במהלך השנים 2017-2018. הדיאלוג עם החברות האלו מתנהל במחשכים, באפס פיקוח ציבורי. לאזרח אין יכולת לדעת מהם הפרסומים שהוסרו, מדוע הוסרו, ומהם הפוסטים שמחיקתם  לא אושרה. כשביקשנו מהממשלה אשתקד את פרטי הפוסטים – סורבנו. אז חברנו לעו"ד יונתן קלינגר, המתמחה בתחום המידע, ויחד עתרנו לבית המשפט בדרישה לחשוף את הפרטים. 

ביקשנו לקבל את התוכן שהוסר, בכפוף לצנזורה – על מנת לוודא שהממשלה משתמשת בכוחה למען ביטחון המדינה, ולא כדי להשתיק ביקורת.

מתווה לחשיפה חלקית

מה קרה בדיון? קודם כל, השופט הסכים איתנו כי הנושא ראוי לדיון ציבורי ולפיקוח. לאחר מכן, הוא עודד את שני הצדדים להגיע למתווה שיאפשר חשיפה חלקית של פוסטים שהוסרו, שלא קשורים לביטחון המדינה. 

במכתב התשובה לעתירה, ציין משרד המשפטים כי מתוך 27 אלף פוסטים, ישנן כ-200 פוסטים אזרחיים. השופט ביקש כי משרד המשפטים יוציא לנו דרישת אגרה בנושא. לפי משרד המשפטים, הזמן לאיתור המידע והפקת עיבוד ('פרפרזה') – הינו בין 15 ל-20 דקות לפוסט, ולכן סך הכל של כ-60 שעות עבודה. בימים הקרובים אנו אמורים לקבל הודעה ממשרד המשפטים לגבי העלות הסופית.

לגבי הפוסטים הביטחוניים: בעצת השופט נגיש בקרוב בקשת חופש מידע חדשה ומצומצמת, לאור הכמות האדירה של פוסטים שהוסרו מטיעונים הקשורים לביטחון המדינה. 

בנוסף, הכריע השופט שנקבל חזרה את האגרה ששילמנו לבית המשפט עבור העתירה.

Image may contain: text

לחצו על התמונה כדי לקרוא את העתירה

"בית המשפט נתן לנו הכוונה", מסר עו"ד קלינגר, "הוא הבהיר למדינה שאי אפשר להעלות טענות עלומות של בטחון המדינה וביקש שהם ישקלו מחדש. בהתאם, אנחנו נכין בקשת חופש מידע חדשה וממוקדת. עצוב לי שבית המשפט לא נתן למדינה עוד הכוונה בנוגע לאגרות המוגזמות שהמדינה מבקשת כדי לקבל מידע פשוט".

יונתן קלינגר

עו"ד יונתן קלינגר. קרדיט צילום: גלעד אילוז

חייבים פיקוח ציבורי

חשוב להדגיש, כי החלטנו להילחם בחזית זו בלית ברירה, לאחר שראינו כי אף אחד לא בודק את הממשלה ואת השימוש שלה בכוח.

פתרון מיטבי לפתרון בעיה זו יהיה ייסוד של גורם שלישי, למשל ועדה ציבורית, בראשות שופט בדימוס. או ועדת משנה של ועדת חוץ וביטחון בה חברים חברי כנסת מהאופוזיציה והקואליציה. אותו גורם יהיה חשוף לתוכן המלא של הפוסטים אותם המדינה מבקשת להסיר – כדי להבטיח שאכן מדובר במחיקה לגיטימית, ולא בהשתקה של דברי ביקורת במסווה של ביטחון המדינה. 

עד שזה יקרה, שקיפות נוספת – דוגמת ביקורת עיתונאית – תעזור לוודא כי הממשלה לא עושה שימוש שרירותי ורחב מדי בכוחה במרחב הדיגיטלי.

לקבצים המלאים:

מה קורה עם השקיפות בהסתדרות?

לפני ארבעה חודשים פרסמה שרת המשפטים לשעבר תקנות שקיפות באגודות העות'מאניות שהובילו לצהלות שמחה בקרב חובבי השקיפות – ולתגובה חריפה של ההסתדרות נגד שקד בטענה שהיא "מנהלת תעמולת בחירות". הערכה: ממלא מקום שר המשפטים לא יוכל לקדמן לפני הבחירות. אנחנו בכל מקרה נמשיך לעקוב ולדחוף

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל, אסף נתיב |

בפברואר האחרון פרסמה סוף סוף שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, טיוטת תקנות שיחייבו אגודות עות'מאניות בשקיפות לציבור. הנושא הזה יקר לליבנו: כתבנו עליו בלי סוף. התקנות החדשות צפויות להוביל לכך שגופים חזקים ומרכזיים במשק יהפכו לשקופים: ההסתדרות, ארגון המורים, הסתדרות הרופאים ועוד. ככה יוכלו העובדים לדעת מה עושים עם הכסף שלהם. לשחיתויות יהיה קשה יותר להיוולד.

אז מה קורה עם התקנות המיוחלות? לפי הנוהל, לאחר פרסום התקנות, השר הממונה אמור לדון בהערות שיתקבלו מהציבור וגופים נוספים – ואז לפרסם את התקנות הסופיות. שלא כצפוי, הכנסת ה-21 פיזרה את עצמה. ולכן אנחנו עדיין נמצאים בממשלת מעבר. 

שאלנו את שקד, שהתעכבה שנים ארוכות בהגשת התקנות, מדוע לא חתמה על התקנות לפני שעזבה את התפקיד. שקד ציינה שהצליחה לקדם את פרסום התקנות חרף הקדמת הבחירות משום ש"מדובר בטיוטא שהליכי העבודה בעניינה הבשילו בתום כשנה של עבודת מטה". עוד מסרה "שהיועמ"ש הנחה את השרים לנהוג באיפוק (בעת ממשלת מעבר-ת.א.). התקנות מוכנות כעת לחתימתו של השר הבא".

אז מה עושים עכשיו?

פנינו לשר המשפטים הטרי, אמיר אוחנה, ושאלנו אם הוא מתכוון לקדם את התקנות הללו. "אנחנו מודעים לסוגייה ולומדים אותה", הייתה תגובתו.

היועץ המשפטי של שקוף, עו"ד אילן יונש, וכן עו"ד גיל ברינגר (יועץ החקיקה של שקד) העריכו כל אחד בנפרד כי אין בכוחה של ממשלת מעבר לתקף את התקנות. אנחנו מבטיחים לא לעזוב את הנושא ולהמשיך לעקוב ו*לקדם* את השקיפות באגודות העות'מאניות גם לאחר הבחירות.

בהסתדרות מסרו: "שיהיה לנו מה לומר בנושא נעשה זאת בשמחה".

  • להסבר של משרד המשפטים על הצורך בתקנות הללו.

המדינה עוזרת לתבוע את עצמה (וזה טוב)

חברת החשמל, רכבת ישראל, תאגיד  מים ועיריית רמת השרון – אלו רק חלק מהרשויות שהמדינה עזרה לציבור לתבוע בשנת 2017

המשך קריאה…

כמה פוסטים נעלמים מהאינטרנט בשנה לבקשת המדינה?

| ניר בן-צבי |

מחלקת הסייבר במשרד המשפטים ביקשה להסיר 12,351 "תכנים פוגעניים" מהאינטרנט בשנת 2017 – כך עולה מתשובת המשרד לבקשת חופש מידע של "שקוף".

מדובר בפוסטים, ציוצים, תמונות וסרטונים שלכאורה עוברים על חוקי המדינה. לדברי משרד המשפטים, 9,016 בקשות היו קשורות לעבירות המזוהות עם ארגון טרור, 3,211 לעבירות הסתה ו- 124 בקשות "אחרות" (פגיעה בפרטיות, "חוק הסרטונים", הפרת איסור פרסום, פרסום שירותי זנות ועוד).

ביחס לשנת 2018 נמסר לנו כי "טרם הושלם הליך איסוף הנתונים".

למה בעצם המשרד פירט בתגובתו רק "בקשות הסרה"? כי למדינה אין יכולת טכנית (לפחות לא באופן חוקי) להוריד תכנים מהמרשתת. היא צריכה לפנות לגוגל, פייסבוק, טוויטר וכו' בשביל שהמידע יוסר. ומה מסתבר? שרק 85% מהבקשות התקבלו בידי החברות באופן מלא, ועוד 3% באופן חלקי. זה אומר שיש כ- 1480 תכנים שונים שהמדינה רצתה להסיר אך לא הצליחה.

זה מדהים, משני כיוונים:

  1. ראו איזה כוח אדיר נמצא בידי חברות האינטרנט הגדולות – עד כדי כך שלמדינה אין יכולת לאכוף את חוקיה (כפי שהיא מבינה אותן).
  2. מה פשר המידע שמחלקת הסייבר ביקשה להעלים ובסוף נשאר באינטרנט? טעות צנזורה של 12% היא לא שולית בכלל.

מי מפקח על המדינה?

הנקודה השנייה מעלה שאלה: מי מפקח פה על המדינה? פייסבוק וגוגל? הרשתות החברתיות הן כיכר העיר החדשה, ולכן השתקה של אנשים בהן – בין אם בידי פוליטיקאים שחוסמים מגיבים בלי סיבה ובין אם בידי משרד המשפטים – חייבת להיעשות בצורה מבוקרת.

אנחנו לא מקבלים מצב בו הממשלה ותאגידי ענק קובעים מה הציבור יראה ברשת  – ללא פיקוח. לכן ביקשנו לקבל את הפירוט של בקשות ההסרה עצמן. המשרד סירב. בימים אלה אנחנו עוברים לשלב הבא, ומגישים עתירה מנהלית בשביל לקבל את המידע החסר, בליווי עו"ד יהונתן קלינגר והקליניקה שהוא מוביל למאבק בתביעות השתקה.

בתשובתו הראשונית טען משרד המשפטים כי "מלכתחילה הסרת-התוכן מתבקשת על מנת למנוע את הפגיעה הנעוצה בפרסומו". אנחנו מסכימים שתוכן רגיש אכן לא אמור להיות מפורסם מחדש – ולכן בעתירה התחייבנו שלא נעשה זאת. טובת המדינה היא כמובן גם השיקול שלנו, ולכן אנחנו רק מבקשים לפקח ולוודא שלא מתקיימת סתימת פיות לא הכרחית.

עו"ד קלינגר מסביר: "העתירה שהגשנו חשובה במיוחד כי עד היום לא היתה ביקורת על הפרקליטות בתחום זה. אף אחד לא ידע כיצד מטופלות הבקשות, מה שיקול הדעת של הפרקליטות בהגשת בקשות אלה ואיך הן מטופלות על ידי פייסבוק וגוגל".

אבסורד הפיקוח הציבורי

ולסיום: זה אבסורד שאנחנו צריכים לגייס עו"ד ולשלם על העתירה (1977 ש"ח נכון להיום, בעבור אגרת פתיחת תיק) – רק בשביל להילחם על קבלת מידע כה בסיסי. אבל אנחנו עושים זאת כי זה חשוב, וכי זה תפקידנו בפיקוח על השלטון בעבורכם – הציבור הרחב.

מאמינים במה שאנחנו עושים? רוצים לחזק אותנו ולקבוע על מה נעבוד? הצטרפו אלינו בתמיכה קבועה, כל שקל עוזר.

מי ממשרדי הממשלה מסרב לפרסם את חומרי הארכיון שלו לציבור?

| תומר אביטל |

הפעם אנחנו לוקחים אתכם אל תוככי המקום בו נאצרים ומחכים לאור היום המסמכים הכי סודיים בישראל: ארכיון המדינה. זה מקום קריטי. מסמכי העבר של מדינתנו שמורים בארכיון הזה, שהולך ומתעשר, ואמור לאפשר לכל אזרח ללמוד בשקיפות מלאה על ההיסטוריה. פעילים חברתיים החלו להיעזר בו יותר ויותר – למשל כדי לגשת למסמכים העוסקים בבעלות על רכוש בגבעת עמל או בחטיפת ילדי תימן. אלא שבשנה האחרונה נשקפת סכנת חיסיון למיליוני תיקים שנוצרו על-ידי עובדי המדינה לדורותיהם. למרבה הצער מסמכים שמשקפים את פעילות הממשלה והרשויות, התכתבויות עם אזרחים, ועוד הרבה נושאים קריטיים – נגנזים ומאבדים פומביות.

יחד אתכם כבר פעלנו ב"שקוף" לאפשר את המשך הנגשת ההיסטוריה של מדינת ישראל באמצעות פתרון ביניים: "הגופים המפקידים" (משרדי הממשלה) החליטו לא לחכות לכנסת, והסמיכו בעצמם את גנז המדינה לבצע את חשיפת החומר הארכיוני הלא-מסווג. בדקנו וגילינו שכמעט כל המשרדים הסמיכו את הגנז, ובזכות כך עבודת החשיפה נמשכת. זה מצוין! אבל כמה עדיין מעדיפים שהמסמכים יצברו אבק.

אלו משרדים מצנזרים חומרים?

מסתבר שמלבד משרד הרווחה (שם באמת מדובר בתיקי פרט בעייתיים), רק שלוש יחידות ממשלתיות מסרבות לשתף פעולה ולחשוף חומרים לציבור: משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, משרד המשפטים ומשטרת ישראל. שלושה גופים מהותיים.

אז הפעם עשינו משהו חדש: פנינו לתגובות כדרכנו בקודש, אבל כדי באמת להביא לכם את התמונה המלאה – הראנו את התגובות למומחה לנושא – גנז המדינה בדימוס ד"ר יעקב לזוביק.

להלן התגובות, לצד פרשנותו.

מבקר המדינה:
משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, המנוהל על-ידי יוסף שפירא, מסר כי: "למסמכי המשרד דרושה התייחסות ייחודית, היות ורובם המכריע הינם מסמכים שהתקבלו מגופים מבוקרים לצרכי ביקורת, חלקם מכילים מידע רגיש, חסוי או סודי וחשיפתם מצריכה גם את אישור הגופים אשר יצרו את המסמכים. לאחרונה גיבש המשרד נוהל פנימי ובו קריטריונים סדורים ועדכניים לביצוע החשיפה והוא פועל בימים אלו לטיפול בבקשות חשיפה שהוגשו. הסדרת עבודת החשיפה מול ארכיון המדינה נמצאת בטיפול". עוד הוסיפו כי בקרוב יתמנו אנשים לתפקיד זה.

ד"ר לזוביק: "ייתכן שיש כאן אי-הבנה מסוימת את התפקידים של הארכיון בחברה דמוקרטית. אחד התפקידים החשובים הוא לאפשר לאזרחים לראות מה עשו הפקידים באמת. אחת הסיבות העיקריות שחומר ארכיוני ממתין שנים לפני פתיחתו לציבור היא לאפשר לו "להתקרר". אך משעברה התקופה, הוא ייפתח במלואו והאזרחים יוכלו לראות את מלוא התמונה. לא מה שהפקידים היו רוצים שיראו, אלא מה הפקידים עשו. זה לא תמיד אותו הדבר. ונכון שהפקידים יעשו את עבודתם בידיעה שבעתיד הציבור יראה את הגירסה הבלתי-מצונזרת של פעילותם".

עוד הוסיף: "אין לך דוגמא טובה יותר לזה מאשר תיקי משרד מבקר המדינה. המבקר אוסף מידע רב, ותגובות רבות על המידע, ולבסוף מחליט בעצמו מה הגירסה הנכונה להציג לציבור. חשוב שהציבור יוכל לבדוק את החומר בעצמו – כעבור זמן, כמובן – ולהחליט בעצמו. מכיוון שכל החומר מצוי בתיקים, אין למבוקרים ממה לחשוש יותר מאשר מן הדו"ח עצמו, שפורסם כבר מזמן".

המשטרה:
משטרת ישראל, המנוהלת על ידי רוני אלשיך, מסרה כי: "המשטרה מפקידה חומרים ותיקים ישנים ולא פעילים בארכיון מדינת ישראל, בהתאם להוראות חוק הארכיונים. המשטרה חושפת לציבור מידע רב בשקיפות מלאה ובהתאם לחוק, ובתנאי שאין בו משום פגיעה בביטחון המדינה, שלום הציבור, טוהר החקירה, צנעת הפרט, חשיפת שיטות ואמצעים וכיו״ב, בדומה לכל גוף ביטחוני אחר בישראל".

גנז המדינה בדימוס, ד"ר לזוביק: "אם לשפוט לפי תגובתה, ייתכן שהמשטרה רואה את הדברים באותה צורה כמו מבקר המדינה. אם היו חקירות לא טהורות, לדוגמא, מן הראוי שהדבר ייוודע לציבור לפחות בעת פתיחת החומר הארכיוני, שנים לאחר תום החקירה. אם לא אז, מתי?"
לדבריו, "אשר לאמירה שהמשטרה "חושפת מידע רב", היה עוזר לו הדובר היה מאיר את עינינו במספרים: כמה תיקים ממתינים לחשיפה, כמה הוזמנו, כמה כבר נפתחו, מה משך הזמן הצפוי מהזמנה ועד פתיחה, וכו'. אם המשטרה נוהגת כשורה, הצגת המספרים תעמיד אותה באור חיובי".
אנחנו מסכימים!

משרד המשפטים:
מהמשרד, אותו מנהלת אמי פלמור, נמסר כי: "בראש ובראשונה מונתה השנה (למיטב ידיעתנו בין הראשונות במשרדי הממשלה) ממונה על העמדת מידע לציבור במשרה מלאה. אחד מתפקידיה (נוסף על הטיפול במאות בקשות חופש המידע) הוא הטיפול בחשיפת חומר ארכיוני. לשם כך החל המשרד בהקמת צוות מקצועי של גימלאי המשרד הבקיאים בחומרים ההיסטוריים (בדומה לקיים בארכיון המדינה – בו מועסקים גמלאים מארגונים אחרים) שמטפל בבקשות לחשיפת חומר ארכיוני. עד כה טופלו מאות בקשות. במידת הצורך אנו נותנים עדיפות לטיפול בבקשות דחופות של חוקרים ואנשי אקדמיה שמגלים עניין בחומר בעיקר לצרכי מחקר.

על כן, אין בסיס לטענה שתיקי הארכיון של משרד המשפטים נשארים בעלטה. עד כה חשפנו מאות תיקים ואנחנו בתהליך של חשיפת מאות תיקים נוספים לבקשת הציבור. בנוסף בכוונתנו להתחיל בקרוב בחשיפה יזומה של תיקים היסטוריים בעלי עניין ציבורי.

הסיבה שלא העברנו את האחריות והסמכות בעניין לארכיון המדינה היא משום שמדובר בחובה שחלה על המשרד המפקיד בהתייעצות עם ארכיון המדינה. אחריותנו החוקית לחומר ההיסטורי של משרד המשפטים שנמצא בארכיון המדינה והעובדה כי נוכח תפקידו של המשרד כמשרד המטה המשפטי של הממשלה כולה מדובר בחומר משפטי רב ומגוון מאד שקשה לאפיינו מראש, הביאה להעדפה מקצועית במשרד, בשלב זה, להשאיר את הטיפול בחשיפה במשרד ואנו בונים את המערך הארגוני המתאים לשם כך".

ד"ר לזוביק: "תיאור הדברים סביר וחיובי, אם הוא מדויק. בהתחשב בכמויות החומר הארכיוני של משרד המשפטים, יש הצדקה מלאה להקמת צוות שלם של חושפים (גם במשרדים האחרים יש לכך הצדקה אגב). משרד המשפטים אכן עוסק במגוון רחב של נושאים, ולכן חומריו מעניינים אזרחים רבים. מה שקצת מדאיג בתשובת הדובר הוא השימוש בלשון עתיד. הוא איננו מדווח על מצב קיים, אלא על כוונות מצויינות".

עוד מוסיף הגנז בדימוס: "תשובת המשרד היתה מרגיעה יותר לו היו בה לוח זמנים וקבלת עול של מטרות מדידות: האם יהיה על הצוות להשיב לפניות אזרחים בלו"ז ידוע? האם תהיה כוונה לקיים את החוק ולפתוח את החומרים במועד שנקבע בתקנות, מבלי להמתין לבקשות מן הציבור? האם "מאות התיקים שכבר נפתחו" הם אחוז גדול או קטן ממספר התיקים שהוזמנו? אם התשובות שבידי הדובר הן טובות, חבל שלא הציג אותן".

נמשיך לעקוב!

סיפור קטן על שכר של מיליון שקל ומידע שמגיע בדיסקים

"מוזיאיק יונייטד" הוקמה בידי משרד התפוצות לחיזוק הקשר עם יהודי העולם. החברה משמשת בפועל צינור להעברת כספים – עשרות מיליוני שקלים ציבוריים בשנה – לשלושה ארגונים, ללא מכרז. המנכ"לית הקודמת של הארגון השתכרה 1.1 מיליון שקל בשנה. וגם: הדיסק ששלחו לנו ממשרד המשפטים עם המידע בנושא

המשך קריאה…