פוסטים

סאגת המינויים החסרים: כך עצר רה"מ את הליך המינוי של פרקליט המדינה – עוד לפני שהחל

כמעט חודשיים מנסה שר המשפטים למנות מנכ״ל קבוע למשרדו. אבל משרד רה״מ מסרב להעלות את המינוי, שאושר על ידי נציבות המדינה, להצבעת ממשלה. כעת טוען נציב שירות המדינה שללא מנכ"ל קבוע למשרד המשפטים לא ניתן להקים את ועדת האיתור לתפקיד פרקליט מדינה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

המכתב ששלח השבוע שר המשפטים אבי ניסנקורן לנציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ, שופך אור על הדרך שבה הצליח נתניהו לעצור את ההליך למינוי פרקליט המדינה – עוד לפני שאפילו החל. בקצרה: הרשקוביץ טוען שבגלל שאין למשרד המשפטים מנכ״ל קבוע, לא ניתן לכנס את ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה. מי שמסכל את מינויו של מנכ״ל קבע הוא משרד ראש הממשלה. ככה שיטת המינויים החסרים משפיעה על המציאות. 

נכון להיום, למשרד המשפטים אין מנכ״ל קבוע. בתפקיד ממלאת מקום המנכ״ל מחזיקה סיגל יעקובי שמונתה כממלאת מקום על ידי שר המשפטים הקודם, אמיר אוחנה. כעת מסתבר כי מזה חודשיים השר הנוכחי ניסנקורן מנסה למנות מנכ״ל קבוע למשרד המשפטים, הוא כבר בחר את המועמד שלו שכבר קיבל את כל האישורים הנדרשים מנציבות שירות המדינה. אבל מי שמטרפד את המינוי מאז הוא נתניהו. איך הוא עושה את זה? הוא מסרב להעלות את מינויו של המנכ״ל של ניסנקורן על סדר יומה של הממשלה. בלי שהממשלה תאשר את המינוי הוא לא יכול לצאת לפועל. 

קטיעת שרשרת מינויי הקבע

לאחרונה פנה ניסנקורן להרשקוביץ וביקש ממנו להקים את ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה. הרשקוביץ סרב בטענה כי לא ניתן להקים את הוועדה בגלל שממלאת מקום אינה יכולה להיות חלק מוועדת האיתור. הרשקוביץ טוען שבוועדת האיתור חייבת לשבת מנכ״ל קבוע. היועץ המשפטי של נציבות שירות המדינה וגם היועץ המשפטי לממשלה קבעו בינתיים מצידם שהרשקוביץ לא יכול למנוע את הקמת הוועדה. 

עוד בשקוף:

פרקליט המדינה ממונה לתקופה של שש שנים. ועדת האיתור לתפקיד לפי החלטת הממשלה מונה שישה חברים: היועץ המשפטי לממשלה – יו"ר; נציב שירות המדינה; מנכ"ל משרד המשפטים; עו"ד מקרב הציבור בעל מומחיות בתחום דיני העונשין והמשפט הציבורי, שימנה היועץ המשפטי לממשלה, בהתייעצות עם נציב שירות המדינה ועם המנהל הכללי של משרד המשפטים; שופט בדימוס שימנה נשיא בית המשפט העליון; איש אקדמיה הבקיא בתחומי דיני העונשין והמשפט הציבורי שייבחר בידי הדיקנים של הפקולטות למשפטים במוסדות להשכלה גבוהה.

נציב שירות, הרשקוביץ', טען כי כי יש קושי להקים את הוועדה. על פי הפרשנות שלו, אם אין מנכ״ל קבוע – לא ניתן להקים את הוועדה.

שר המשפטים אבי ניסנקורן. נבלם מכל הכיוונים.

במכתב ששלח ניסנקורן להרשקוביץ בתגובה הוא הסביר כי: "כבר ב-21 באוגוסט נעשתה פנייה למזכירות הממשלה בבקשה להעלות על סדר יומה של הממשלה את מינוי של עו"ד שמעון בראון לתפקיד המנהל הכללי של משרד המשפטי". עוד הוסיף ש"מאז נעשו שלוש פניות נוספות" ו"כולם נדחו מסיבה בלתי ברורה". בתגובה לפנייתו האחרונה, כך כתב ניסנקורן, "הסבירה מזכירות הממשלה כי יש לפנות בנושא זה לראש לשכתו של ראש הממשלה, מר אשר חיון". גם כעת, לאחר פרסום טענותיו של ניסנקורן, מינוי המנכ"ל לא נמצא על סדר היום של ישיבת הממשלה מחר.

נחדד: שר המשפטים מנסה למנות מנכ"ל קבוע — רה"מ מונע את המינוי — שר המשפטים מבקש להקים ועדת איתור למינוי פרקליט המדינה —נציב שירות המדינה מונע ממנו מאחר ולא מינה עדיין מנכ"ל למשרד המשפטים — אין פרקליט המדינה.

מעכב המינויים, ראש הממשלה בנימין נתניהו.

"מזה זמן רב נוקט ראש הממשלה במדיניות מכוונת – למנוע מינויים קבועים ובמקום זה ליצור שירות ציבורי מלא בממלאי מקום מוחלשים. ממלאי המקום התלויים בממנה לצורך מינויים או הארכת כהונתם, לא יכולים לקדם תכניות ארוכות טווח. הם חוששים לומר את דעתם", אמר לנו עו"ד עומר מקייס, מנכ"ל התנועה לטוהר המידות כששאלנו האם לדעתו נתניהו מתערב בצורה עקיפה במינוי פרקליט המדינה. 

"נושא פרקליט המדינה מן הסתם מעסיק אותו, ונראה שהוא שמח לעכב כל מינוי, בכל דרך אפשרית. אנחנו לא יודעים על קשר בין עמדת נציב שירות המדינה לבין עמדת ראש הממשלה, אבל אפשר להעריך שהיא עולה בקנה אחד עם האינטרס האישי שלו. צריך גם לזכור שגם אם תתכנס הוועדה ותבחר מועמד, הממשלה עדיין יכולה לעכב את המינוי, כפי שקורה עם מינוי מנכ"ל קבוע למשרד המשפטים", הוסיף.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מערבבים דוברות עם שקיפות: משרד הרווחה עובר על הנהלים

בדיקה טרחנית במיוחד מגלה שמי שמטפלת בבקשות חופש מידע במשרד הרווחה כפופה לאחראית על הדוברות המשרד. יחסים אלו מנוגדים לנהלים. כיצד יכולה נציגת השקיפות לדרוש מבכירי המשרד פרטים מביכים לפרסום, כשהבוסית שלה עוסקת ביח"צ ודוברות? משרד המשפטים: לא הוצגו נימוקים שיצדיקו מהלך זה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

טרחנות טרחנית מהרגיל. מוכנים? נצא לדרך. 

אני עובר על שלל תשובות ממשלתיות לבקשות מידע. יום אחד הסתבר לי שעל תשובה לבקשה ממשרד הרווחה הייתה חתומה עובדת ב"אגף קשרי חוץ ודוברות". זה הדליק לי נורה אדומה.

עוד באותו נושא:

דוברות ושקיפות הן כמו שמן ומים

קצת רקע: יש בישראל חוק יפיפה: חוק חופש המידע. הוא עיגן את זכותנו לשקיפות במידע המוחזק בידיהם של הרשויות הציבוריות. למה? כי כולו, בסוף, שייך לנו – האזרחים.

שר הרווחה הנכנס, איציק שמולי. האם יפריד סופית בין דוברות לשקיפות במשרד?

החוק מאפשר לעיתונאים ולאזרחים פרטיים לדרוש ובכן, מידע. לדוגמא פירוט של התקשרויות הממשלה עם ספקים, פרוטוקולים של ישיבות ועוד. כך למשל חשפנו את את סרטון הברכה שנתניהו צילם לשלדון אדלסון, גילינו שישראל כץ חוגג בשבת עם הרכב הממשלתי ועוד אינספור סיפורים.

כפי שאפשר לדמיין, לממונים על השקיפות (שנקראים 'ממונים על חופש מידע') במשרדים השונים יש חיים לא פשוטים. עליהם לחלץ מידע ומסמכים שלעתים מביכים את הקולגות שלהם, ולאפשר את פרסומם בפומבי.

לכן חוזר נהדר של נציב שירות המדינה הסדיר את מעמד הממונים על העמדת מידע לציבור במשרדי הממשלה. בין שלל הסעיפים שאמורים להקל עליהם לעשות את מלאכתם נקבע שדוברי ממשלה לא יהיו הממונים על המידע. 

גלעד ארדן מתראיין. לדוברי שרים אין אינטרס לפרסם מידע מביך על הבוס (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

תפקיד הדובר או הדוברת הוא להפיץ פרסום חיובי של המעסיק שלו בעיני הציבור ולהדוף או להגיב לפרסום שלילי. כיצד הוא יכול להיות האחראי על פרסום מידע לא מחמיא? 

החוזר מדגיש כי "במקרה בו הממונה הינו עובד ביחידת הדוברות –  יש להכפיפו מקצועית, בנושא חופש המידע (לבעל תפקיד אחר) כפי שתנחה היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים, בתיאום עם נציבות שירות המדינה". זה נועד לחסל ניגודי עניינים בין הדוברות ליחידת השקיפות.

משרד הרווחה עבר על הכללים

אז בחזרה לסיפור שלנו: מי שאמונה על השקיפות במשרד הרווחה עובדת, כך גיליתי, באגף הדוברות של המשרד. 

הממונים על השקיפות אמנם כפופים למשרד בו הם עובדים, אך במשרד המשפטים קיימת היחידה הממשלתית לחופש המידע. היא משמשת כמוקד ידע מקצועי עבור הממונים, בסמכותה לברר תלונות לגביהם. אמנם אין לה סמכות של ממש בנוגע לממונים (זה נושא ראוי לטרחנות אחרת), אך הכללים כן קובעים שמינוי של ממונה חופש מידע הקשור למחלקת הדוברות – צריך להיעשות בתיאום עימם.

אז פניתי אליהם כדי לבדוק האם אכן המינוי נעשה כפי שדורשים הכללים. טרחני, נכון, אך ככל שהאחראים על השקיפות בממשלה יוכלו לעבוד בצורה עצמאית – כולנו נרוויח ממידע, ובכן, חופשי.

במשרד המשפטים ענו כי "לא נעשתה פניה יזומה אל היחידה על מנת לקבל את עמדת היחידה, וממילא לא הוצגו כל נימוקים שיצדיקו מהלך זה. יצוין שגם אילו היחידה הייתה מאשרת את ההעברה, הדבר היה נעשה בכפוף להכפפת הממונה לגורם מקצועי שאינו הדובר, כפי שמחייב חוזר נציב שירות המדינה".

ביחידה הדגישו שהסיבה להפרדת הכוחות נעוצה בצורך לשמור על עצמאות הממונה ולהימנע מניגודי אינטרסים בין תפקיד הדובר לתפקיד הממונה. 

מי הבוסית?

מצוייד בתשובה זו פניתי לדוברות משרד העבודה והרווחה (בה לכאורה עובדת גם הממונה על חופש המידע) ותהיתי מדוע הם עוברים על הנהלים.

משרד הרווחה (צילום: יוסי זמיר)

אלא שבמשרד הרווחה התנערו לגמרי מהטענות. הם טענו שיחידת חופש המידע היא יחידה עצמאית בתוך אגף בכיר קשרי חוץ, אשר במסגרתו פועלות באופן נפרד שש יחידות שונות ביניהן גם דוברות המשרד. "אין ולא הייתה כפיפות ארגונית או מקצועית של יחידת חופש המידע ליחידת הדוברות". 

במילים אחרות, הם אומרים שהדוברות והשקיפות לא מאוחדים, אלא בסך הכל כפופים לאותו גורם, ולכן אין שום ניגוד עניינים.

אז נכנסתי לדף שכולל את העץ הארגוני של משרד הרווחה. אכן, נראה ש"אגף בכיר קשרי חוץ ודוברות" חולש על שש מחלקות. אחת הינה חופש המידע, אחרת הדוברות, ויש עוד ארבע מחלקות נוספות. 

וואלה. אז אולי הממונה על השקיפות באמת נפרדת לגמרי מהדוברות במשרד?

יש רק דרך אחת לבדוק: לברר האם מנהלת האגף כולו, ענת רז, עוסקת בעצמה בדוברות. אם לא, אז אין באמת מה לחשוש, משום שהממונה על השקיפות לא תיאלץ להתחשב בשיקולי דוברות כאשר תקבל בקשות חופש מידע, משום שהבוסית שלה גם לא עוסקת בכך. 

אז בדקתי. פניתי לעיתונאי רווחה (טרחנות או לא טרחנות?) ושאלתי אם יצא להם לעבוד מול רז, ראשת האגף. כמה כתבים השיבו בחיוב. 

"מצער לשמוע"

שאלתי את רבקי דבש, ראשת היחידה הממשלתית לחופש המידע בדימוס שהתעקשה בזמנו לאסור על זהות או כפיפות בין הממונה על השקיפות לדובר, מה דעתה. 

"תפקידו של הדובר הוא להציג את הרשות באור חיובי", אמרה לי, "בעוד תפקיד הממונה הוא להנגיש מידע לציבור, ללא קשר לתדמית שנוצרת לרשות מהמידע". לדבריה, הצורך באישור חריג למינוי ממונה על שקיפות עם זיקה לדוברות הוא לא סתם אישור. אלא כזה הנועד להבטיח את עצמאות הממונה כמי שמתפקד כ'שומר סף' ברשות ולהבטיח כי השיקולים שיעמדו בפניו לא יהיו מתחום הדוברות. "מצער לשמוע", הדגישה, "כי משרד משמעותי בקשריו עם הציבור, אינו מקפיד על הוראה מהותית זו".

רבקי דבש. צלם: סהר דמארי

אז חזרתי לדוברות הרווחה וציינתי את העובדות:

  1. מחלקת הדוברות וחופש המידע כפופות לאותה ראשת אגף שנמצאת למעשה בניגוד עניינים בין אינטרס הדוברות לאינטרס חופש המידע. במיוחד כשלאגף קוראים "אגף קשרי חוץ ודוברות".
  2. עיתונאי רווחה עבדו מול ראשת האגף. כלומר, היא עוסקת בדוברות.
  3. לא פניתם ולא קיבלתם את אישור משרד המשפטים.

לשאלות האלו כבר סירבו להגיב בדוברות משרד הרווחה. עצוב. ממוני יח"צ ושקיפות בממשלה הם כמו שמן ומים. הם חייבים להיפרד.

אבל חדשות טובות. העברתי את המידע לנציבות שירות המדינה שהודיעה לי כי הנושא ייבדק. בכל מקרה נמשיך לפעול בכל הדרכים, גם הטרחניות שבהן, לקידום השקיפות.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

חוק הקורונה "המרוכך" עדיין יקל על הממשלה להגביל את אזרחיה

בתקשורת מיהרו לחגוג, אך מעבר מדוקדק על תזכיר החוק מגלה שדווקא התיקונים עצמם רוככו. התזכיר בנוסחו החדש עדיין עוזר בעיקר לממשלה, לא לציבור. רה"מ יהיה בעל הסמכות היחיד לקביעת תקנות לשעת חירום. משל העז – גרסת חוק הקורונה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| רבקי דב"ש // טור אורחת |

חצי שעה לפני כניסתו של חג השבועות, ותחילתו של סופשבוע ארוך, פורסמה טיוטה להצעת חוק ממשלתית (תזכיר חוק) אשר מטרתה להסדיר את סמכויות הממשלה למאבק בקורונה. לתזכיר הוקצו ארבעה ימים לתגובת הציבור, במקום 21 הנהוגים על פי הנחיית היועמ"ש.

15 אלף אזרחים הגיבו לחוק הקורונה – אך הוא לא באמת רוכך (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

התזכיר נועד להחליף מספר תקנות לשעת חירום אשר עיגנו את המגבלות שהוטלו על הציבור מתחילת המשבר. אזכיר שהשימוש בתקנות חירום זכה לביקורת מבית המשפט העליון ומהיועץ המשפטי לממשלה, שקראו לממשלה להסדיר סמכויותיה בחקיקה רגילה.

עוד באותו נושא:

אלא שגם התזכיר המוצע זכה לביקורת ציבורית חריפה, והוביל לכחמש עשרה אלף הערות מאנשים שנדמה שאינם נוטים לעסוק בחקיקה. לא מעט מהם חברי סיירת השקיפות. מרשים. ואכן, שר המשפטים, אבי ניסנקורן, מיהר להגיב והתחייב לתקן את הנוסח, וכן הודיע על הארכת המועד לתגובה בשלושה ימים נוספים.

מתוך הפרסום בכלכליסט. התקשורת טוענת שהחוק רוכך – אבל הוא בעצם מקל על הממשלה

אתמול הממשלה דנה בטיוטת התזכיר, ואישרה אותו עקרונית בכפוף לשינויים בוועדת השרים לענייני חקיקה. בניגוד לנהוג, נוסח רשמי לא פורסם באתר מזכירות הממשלה, אולם התגלגל למספר כתבים. ההודעה לתקשורת שיצאה טענה לריכוך ולשינוי משמעותי שהתזכיר עבר. ההודעה אף לוותה בגרף המונה עשרה הישגים.

האם הנוסח עבר שינוי משמעותי? בקצרה – כן, ולא.

התיקונים עצמם – הם שרוככו

קודם כול, רשימת הישגי הריכוכים שפורסמה על ידי כחול לבן כוללת חמש נקודות שהיו קיימות כבר בגרסה הקודמת: עצמאות בתי המשפט והכנסת, הגנה על הזכות להפגין (אם כי הנוסח לא היה מיטבי), סמכות הכנסת לבטל הכרזה על מצב חירום, והגבלת ההכרזה על אזור מוגבל ל-7 ימים. 

הפגנה נגד חוק הקורונה בכיכר רבין. הזכות להפגין נשמרה, אך הנוסח לא מיטבי (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

נכון, בהשוואה בין המסמכים עולה כי אכן ישנם שינויי נוסח רבים, אך רובם ככולם נוגעים להגהות נוסח שמקורן, יש להניח, במחלקת "נוסח החוק" המדייקת את השפה המשפטית.

כן הוכנסו ארבעה תיקונים: הגבלת כניסת שוטר לבית מגורים ללא צו; צמצום ההכרזה על מצב חירום מ-45 יום ל-30 יום; אישור של הכנסת לתקנות; והמחויבות לצרכים של אנשים עם מוגבלות. 

לעומת זאת, הטענה כי בנוסח החדש הממשלה מחוייבת להתחשב בהשלכות כלכליות, איננו חד משמעי. ישנה התייחסות לכך בתקנות, אך הנוסח ערטילאי.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו. לפי החקיקה, רה"מ הוא בעל הסמכות היחיד לקביעת התקנות

בנוסף, הסמכות לקביעת התקנות נמצאת גם בנוסח החדש בידי ראש הממשלה. אפילו בקביעת תקנות להגבלה בתחומי משרדים אחרים, כגון מוסדות חינוך או רווחה, אין חובת היוועצות עם השרים הממונים על התחום. 

הסמכות היחידה המוקנית למספר שרים ולא נשארת בידי רה"מ בלבד, היא הסמכות להכריז על אזור מוגבל. את ההחלטה הזו רשאית לקבל רק ועדת שרים ייעודית, שהרכבה לא נקבע בחוק.

איך זה נראה במדינות אחרות?

התחושה המרכזית לגבי הצעת החוק דומה לאותה משפחה שביתה היה צר עליה, והרב המקומי הציע להם להכניס עז לבית. כעבור שבוע כשהם נאנקו מהצפיפות והריח, הרב הורה להוציא את העז. "נכון שכעת רווח לכם?"

כך אצלנו. תיקונים קוסמטיים כאלו ואחרים, גורמים לנו לאבד את נקודת המבט המרכזית: מה נועדה החקיקה להשיג? 

תלמידה בבידוד. אין בחוק היערכות רחבה לגל השני (צילום: חן ליאופולד, פלאש 90)

אבהיר – חשוב להסמיך את הממשלה לנקוט במהירות וביעילות לטיפול בהתפשטות נגיף הקורונה. מדינות רבות יצרו חקיקה ייעודית ובהן – אנגליה, קנדה, אירלנד, ניו זילנד, סינגפור. חלקן יצרו יותר מתיקון חקיקה אחד. 

מעיון בחוקים זרים עולה שהנושאים שהוסדרו רחבים הרבה יותר מאשר סמכות הממשלה להגביל את אזרחיה. הם נוגעים להטבות פיננסיות, הטבות מס, תחולת הסכמים בתקופת הקורונה, החובה לפרסם מידע ועוד. כל אלו, אינם קיימים – נכון למועד זה – בחקיקה המוצעת בישראל.

כשל נוסף בחקיקה הישראלית, הוא שיקול הדעת הרחב של הממשלה להכריז על מצב חירום. למעט הצורך לשמוע את עמדת שר הבריאות, אין מדדים לקביעת קיומו של מצב חירום, ואין מדרג בין רמות סיכון שונות. החוק מסתמך על נוסח משפטי עמום – "דרישה לסיכון ממשי" ו"פגיעה בבריאות". 

עוזר לממשלה, לא לציבור

התיקון שהממשלה מקדמת, מסמיך את ראש הממשלה לקבוע תקנות. מה יהיו תקנות אלו? האם הפעם, בהינתן שמדובר כבר ב"גל השני" יינתן לנו זמן מספק להיערך לתקנות ולהוראות החדשות? את הדרישה המינימלית הזו, של ודאות והכנה מראש, החקיקה אינה מקיימת.

בהחלטת הממשלה הוחלט על אישור עקרוני של הנוסח, אולם הוחלט להסמיך את ועדת השרים לענייני חקיקה להכניס בו שינויים. בכך הוא למעשה דווקא יקל על הממשלה להגביל את אזרחיה, ולא יחייב אותה להציע הסדר כולל וסעד לקראת "הגל השני". בכך התהפכו היוצרות בצורה חריפה, ולא משנה כמה עזים יוציאו לנו מהבית.


***

עו"ד רבקי דב"ש היא מומחית בתחום משפט וטכנולוגיה ולשעבר ראשת היחידה הממשלתית לחופש המידע

חשיפה: אלו המקרים בהם ממשלת ישראל ביקשה מפייסבוק למחוק פוסטים

פרקליטות המדינה בוחנת מדי שנה אלפי בקשות לדרישות להסיר תוכן מפייסבוק, טוויטר ויוטיוב. עתירת "שקוף" חושפת לראשונה: משטרת ישראל ניסתה לדרוש מחיקת תיעוד מעצרים אלימים – אך הפרקליטות בלמה את המהלך. מתי הרשתות הסכימו להסיר תוכן ומתי סירבו?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל, ניר בן-צבי |

פייסבוק, טוויטר ויוטיוב הסירו עשרות אלפי פוסטים בשנים 2017-2018 לבקשת ממשלת ישראל. עתירת "שקוף" הובילה לחשיפת מידע מדגמי ובו מתגלה כי פרט לטעמים ביטחוניים, הוגשו בקשות מטעם משטרת ישראל, במקרים של תיעוד מעצרים כוחניים, כמו גם בקשות להסיר תוכן שגורם להשפלתם קטינים בבית הספר.

הבקשות למחיקה עוברות דרך מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, שבוחנת את טיבן ומחליטה האם לבקש מהרשת החברתית להסיר תוכן, או שאין הצדקה לכך. 

באחד המקרים, מסתבר, בקשת משטרת ישראל הובילה למחיקתה של תמונה מהפייסבוק, בפוסט שבו נרמז שכדי להתקדם במשטרה, על שוטרת לקיים יחסי מין עם שוטרים. השוטרת נראתה בפוסט בפנים גלויות, ולפי משרד המשפטים בקשת ההסרה נבעה מטעמי חוק ההגנה על הפרטיות.

בשני מקרים אחרים בחודש שנדגם, משטרת ישראל ביקשה להסיר סרטונים המתעדים מעצרים "תוך הפעלת כוח על-ידי שוטרים". אלא שבמקרים אלו הפרקליטות סירבה לבקשות, וכלל לא העבירה לרשתות דרישה להסיר את התוכן.

אלימות משטרתית. המשטרה מעדיפה שלא תראו סרטונים כאלה

מקרה שלישי מלמד שגם אם הפרקליטות מאשרת בקשה כזו, בכוחן של הרשתות החברתיות גם לסרב לדרישת מדינת ישראל להסיר תוכן מהאינטרנט. התנגשויות אלה בין רצונות של גופים ממשלתיים לבין חוות הדעת מהפרקליטות, ואף התנגשות בין ישראל למעצמות האינטרנט, יכולה ללמד רבות על הגורמים העוצמתיים שלוקחים חלק במשיכת החבל של חופש הביטוי.

מרבית הבקשות מהרשתות: מניע ביטחוני

במהלך השנים 2017-2018 בקשות מטעם ישראל הובילו למחיקת 27 אלף פוסטים מפייסבוק, טוויטר וגוגל. הדיאלוג עם בכירי הרשתות החברתיות לטובת מחיקות אלו מתנהל במחשכים, באפס פיקוח ציבורי. לאזרח ולאזרחית אין יכולת לדעת מהם הפרסומים שהוסרו, מדוע הוסרו, ומהם הפוסטים שמחיקתם לא אושרה. כשביקשנו מהממשלה את פרטי הפוסטים – סורבנו. 

לכן חברנו לעו"ד יהונתן קלינגר, המתמחה בתחום המידע, ויחד עתרנו לבית המשפט בדרישה לחשוף את הפרטים. בהמשך לעתירה, כעת אנו חושפים דגימת מידע שקיבלנו עבור פוסטים שהוסרו בחודש אחד: מאי 2019.

מרבית החומרים שהוסרו מפייסבוק הכילו תוכן מסווג ביטחונית (צילום: באסל עווידאת, פלאש 90)

באותו חודש הועברו למחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה 1,222 בקשות להסרת תוכן. 1,212 מהבקשות נובעות מנסיבות ביטחוניות. לפי תשובת משרד המשפטים, פוסטים אלו מאיימים "לחשוף שיטות ודרכי פעולה של גורמי ביטחון, לרבות אינטרסים ביטחוניים מהותיים של גורמי הביטחון ולכן לא יימסר".

ככלל, מתוך סך הבקשות, 1,072 פרסומים הוסרו או הוסרו חלקית, ו-140 פרסומים לא הוסרו. הפירוט המלא בקובץ בתגובות. בקרוב נקבל נתונים נוספים.

המשטרה מעוניינת לצנזר מעצרים כוחניים

בחודש מאי היו רק 10 בקשות להסרה שאינן נוגעות לחשיפת תוכן שעלול לפגוע בביטחון המדינה (מתוך 1,222).

שש מתוכן נמצאו כלא מוצדקות על ידי מחלקת הסייבר של הפרקליטות ועל כן לא הוגשה לרשתות החברתיות בקשה להסיר את התוכן. כך למשל קרה בפרסום של שני סרטוני מעצר כוחניים. לצדם, עוד ארבעה היו של קטינים שטוענים שהפרסום נועד לבזותם בבית הספר.

בחודש מאי הוגשו לפרקליטות 4 בקשות להסרת תוכן שנועד להשפיל ילדים בבית הספר

פוסט נוסף הוסר על ידי המפרסם טרם בחינתה של הפרקליטות. אך בשלושת הפוסטים האחרים מבין העשרה, משרד המשפטים החליט שכן להעביר לרשתות בקשה להסיר את הפוסט. 

אחד מהם, שהוסר לבסוף, הוא כאמור סרטון שחשף שוטרת באמירה מינית שקושרת בין קיום יחסים לבין התקדמות בצמרת המשטרה. בפוסט שני, שפייסבוק הסכימה להסיר גם אותו, "קרא המפרסם לפגיעה פיזית בשוטר, בצירוף תמונתו, שמו ומספר הטלפון שלו", כך לפי משרד המשפטים. 

שוחחנו עם המשטרה שם מבהירים כי 'קצין שיימינג ארצי' מנטר התבטאויות אזרחים ברשת בגנות שוטרים – ופועל להסרתן. "אנחנו מעבירים לפרקליטות בקשות להסרה אבל הם אלו שקובעים", הסבירו במשטרה. "כך למשל הם סרבו להסיר את סרטון המעצר שבפנייתך".

הכוח הזה של המשטרה, גם אם מרוסן על ידי הפרקליטות, עלול להקטין את הביקורת הציבורית על המשטרה.

פייסבוק יודעת גם לסרב

הפוסט האחרון מבין העשרה, הוא כנראה המעניין מכולם: סרטון שפרקליטות המדינה ביקשה מאינסטגרם להסיר – אך נענתה בשלילה. בפוסט שהוסר נטען כי "קטינה, אשר מזוהה בסרטון, הביאה למותו של קטין אחר בכך שניהלה עמו קשר". הפרקליטות הגישה בקשה בהתאם לחוק הנוער הישראלי – אך "הבקשה סורבה והתוכן לא הוסר".

פייסבוק הודיעה שתקים ועדה בלתי תלויה שתבחן בקשות ממשלתיות להסרות פוסטים

המקרה הזה חשוב כי הוא מדגים את הכוח של פייסבוק: בצד אחד ניצב משרד המשפטים של ישראל, שסבור כי הסרטון עובר על חוקי המדינה – ומהעבר השני תאגיד אמריקאי, שמסרב לבקשה ומותיר את התוכן זמין באינטרנט. 

לאחרונה הודיעה פייסבוק כי תקים בעצמה ועדה מיוחדת ובלתי תלויה שתחליט איזה תוכן להשאיר ואיזה להסיר.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): הרשתות החברתיות הפכו לזירה עוצמתית מאוד, שבה כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לחשוף את האמת שלהם בצורה חופשית. מנגד, זו גם זירה שבה ניתן לפגוע בשמם הטוב של אחרים שלא בצדק, או לחשוף סודות מדינה. 

מעל ראש האזרחים פועלים כוחות חזקים שמנהלים מאבק על פרסום תוכן אינטרנטי. כאשר לא חלה שקיפות על נסיבות בהן מדינת ישראל מבקשת מהרשתות להסיר תוכן, אין לנו דרך לבחון את שיקול דעתה ולמתוח ביקורת. כיצד נוכל לוודא שהסרת הפוסטים לא נועדה להשתיק את האזרחים, כפי שקורה במשטרים שאינם דמוקרטיים?

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): פתרון לבעיה זו יהיה לדוגמה הקמת מוסד שיהווה גורם שלישי מתווך, למשל ועדה ציבורית בראשות שופט בדימוס. או ועדת משנה של ועדת חוץ וביטחון בה חברים חברי כנסת מהאופוזיציה והקואליציה. 

גורם זה בלבד יהיה חשוף לתוכן המלא של הפוסטים אותם המדינה מבקשת להסיר – כדי להבטיח שאכן מדובר במחיקה לגיטימית, ולא בהשתקה של דברי ביקורת במסווה של ביטחון המדינה. 

זו רק אפשרות אחת. 

עד שתהיה ביקורת פרלמנטרית כזו או אחרת, שקיפות נוספת, דוגמת ביקורת עיתונאית, תעזור לוודא שהממשלה לא עושה שימוש שרירותי ורחב מדי בכוחה במרחב הדיגיטלי.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

עכשיו זה סופי: התיקון של איילת שקד מאפשר להסתיר תרומות בסכומי עתק

לפני כשנתיים העביר משרד המשפטים שינוי בחוק המאפשר תרומות אנונימיות לעמותות עד סכום של 100 אלף שקל. היום ניתן לראות איך השינוי פגע בצורה משמעותית בשקיפות במגזר השלישי. התרומות לתנועה לאיכות השלטון כמקרה מבחן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ניר בן-צבי |

ב-2015 וגם ב-2016 העבירה "יוניון מוטורס", משווקת רכבי טויוטה בישראל, תרומה בגובה 100 אלף שקל לתמיכה בפעילות התנועה לאיכות השלטון. ב-2017 העבירה לה החברה תרומה נוספת בגובה 80 אלף שקל. ומה לגבי 2018? אנחנו כבר לא יכולים לדעת.

המצב הזה נוצר לאחר שבכנסת ה-20 הובילה שרת המשפטים דאז, איילת שקד, שינוי המאפשר לתרום אנונימית לעמותות, גם פוליטיות, עד סכום של 100 אלף שקל בשנה – זאת לעומת תקרה של 20 אלף שקל בעבר. ב"שקוף" נלחמנו בזמן אמת נגד המהלך, בהצלחה חלקית: התקרה המקורית הייתה 150 אלף שקל, והצלחנו להוריד אותה ל-100 אלף. כעת ניתן לראות את המחיר הכבד של החלטתה של שקד.

יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה בישראל – תרמה לתנועה לאיכות השלטון 100 אלף שקל ב-2015 ו-2016

התנועה לאיכות השלטון כמקרה מבחן

למה נזכרנו בזה עכשיו? ראשית, כי אנחנו לא שוכחים מפגמים שנחשפים וממשיכים לחזור אליהם שוב ושוב עד שיתוקנו. מחדלים מתוקנים – רק כשחופרים עליהם ללא הרף. 

שנית, בדקנו לאחרונה טענה שהעלה העיתונאי אלי ציפורי לפיה לתנועה לאיכות השלטון ישנו תורם אנונימי במיליוני שקלים (אמ;לק: זה לא נכון). על הדרך שמנו לב למשהו מעניין במפת התורמים הגדולים של העמותה:

בעוד הדו"חות המילוליים בשנים 2015-2017 (לפני השינוי בתקנות) כוללים פירוט של בין 12 ל-16 תורמים "גדולים", הדו"ח של 2018 כולל רק שניים כאלה.

חלק מרשימת התורמים לתנועה לאיכות השלטון ב-2017 (מתוך הדו"ח המילולי הפומבי)

מרבית התורמים "נעלמו" מהדו"ח פשוט כי לא היה צורך לדווח עליהם יותר. כך לדוגמא ב-2017, מתוך 16 תורמים בלמעלה מ-20 אלף שקל, רק 3 תרמו באותה שנה בלמעלה מ-100 אלף שקל. כלומר: הכללים החדשים היו מעלימים מהדו"ח הזה את פרטיהם של 13 תורמים (ביניהם חברת הפרסום "מקאן", חברת הפלסטיק "כתר", ויו"ר בנק הפועלים לשעבר שלמה נחמה). 

דיווחי התנועה לאיכות השלטון – ארגון שלא ניתן לחשוד כי הוא שואף באופן מכוון להתנהל בחוסר שקיפות – מדגימים איך השינוי בתקנות פגע באופן משמעותי ביכולת של הציבור לבחון את המתרחש בעמותות. מרבית המלכ"רים בישראל ינהגו בדיוק ברמת השקיפות שהחוק ידרוש מהם.כאשר חובה זו מצומצמת, הם לא ינהיגו שקיפות יתרה על דעת עצמם.

מהצד השני, יש להניח כי גם החברות ובעלי ההון שרוצים להסתיר את התרומות שלהם, ידאגו לרדת בדיוק מתחת לרף, כדי ששמם יושמט מהדו"חות. זו לדעתי כנראה גם הסיבה שלא מעט עמותות דווקא תמכו בהעלאת התקרה – מתוך הבנה שזה יקל עליהן גיוס תרומות בסכומים גבוהים.

להבדיל בתי תמחוי מעמותות פוליטיות

נדגיש כי עוד לפני התיקון ניתן היה להסתיר שם של תורם שמעוניין בכך, באמצעות הליך מסודר מול רשם העמותות. חשאיות במקרים מסוימים היא הגיונית, למשל תרומה לעמותת רווחה על ידי נדבן צנוע. אלא שבעידודה של שרת המשפטים לשעבר שקד הוחלט לאפשר לכלל העמותות, לרבות הפוליטיות – לעבות את תקציבן מתחת לרדאר.

במילים אחרות, מאכערים וטייקונים יוכלו להשתמש בעמותות להסתרת כספים, לעצב תודעה, לממן עסקנים – והכל בחשאיות, ובהתאם לחוק.

ומה קורה ב"שקוף"?

זו הזדמנות להזכיר שהמימון של "שקוף" מתבסס כולו, מהשקל הראשון ועד האחרון, על תמיכה קבועה בסכומים קטנים של אזרחים מהשורה (2,989 איש ואישה, נכון להבוקר). הלכנו אפילו צעד נוסף, והגבלנו את סכום התמיכה החודשית ב-1000 שקל, כדי שלא נפתח תלות כלכלית באף אדם בודד. כמו כן, אנחנו מתחייבים לדווח על זהות תורמים חד-פעמיים בסכום העולה על 2,500 שקל.

התקציב המלא שלנו פתוח באינטרנט ומתעדכן בזמן אמת אחת לחודש. נאה דורש, נאה מקיים. הצטרפו אלינו!

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך)

בשנים האחרונות נחשפו אינספור פרשות של עמותות קש דרכן הסתירו כספים מושחתים. בכל פינה צצו סיפורים על עמותות שפועלות לבצע שינויים פוליטיים בישראל ולא תמיד ברור מי מממן אותן. הצמצום בשקיפות פוגעת ביכולת לדווח על פעילות הארגונים הללו ובהבנת האינטרסים שעומדים מאחוריה.

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן)

  1. הכוח אצלכן בידיים: תורמות לעמותה או חל"צ? התנו את התמיכה בדרישה מהארגון להנהיג בשקיפות יתרה על התורמים הגדולים בלבד (תרומות קטנות לא מצדיקות פגיעה בפרטיות).
  2. אנחנו לא נוותר: נמשיך להציף את הנושא, ולדחוף לשינוי עם חזרת הכנסת לפעילות.
  3. לא שוכחים מי הם חברי הכנסת (גם בדימוס) שאישרו את התיקון שהציעה שקד והחזיר אותנו שנים אחורה: ניסן סלומינסקי, יהודה גליק, שולי מועלם-רפאלי, נורית קורן, בני בגין, טלי פלוסקוב, אורי מקלב ועודד פורר – כל אלו אישרו את פרשת השחיתות הבאה. הם הצביעו בעד התקנה האומללה לפיה ניתן יהיה לתרום בסתר לעמותה עד 100 אלף שקל. 

על ההבדל בין 'אהבתי' (Like) לשיתוף (share) – היכן עובר קו האחריות שלנו בלשון הרע? מפרגנים למשרד המשפטים, שהחל לפרסם את מאגר התייצבויות היועמ"ש

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

גלית ויואל שאול שיתפו פוסט בפייסבוק בו רואים את המקומון – 'רמת גן גבעתיים' – מושלך לפח. במקום אחר, הם לחצו לייק על פוסט בו נראה כלב משתין על המקומון. המקומון לא נשאר חייב, ותבע אותם בגין לשון הרע. לכאורה – סכסוך אזרחי. אלא שהיועמ"ש, אביחי מנדלבליט, החליט להגיש חוות דעת בנושא: הוא קבע כי פעולת 'אהבתי' (לייק) אינה לשון הרע, אך פעולת השיתוף כן. בית המשפט אימץ את דעתו של היועמ"ש, והטיל חובת פיצוי של 5,000 שקלים על גלית ויואל.

זו רק דוגמא אחת ממאגר שהחל לפרסם לאחרונה משרד המשפטים על התייצבות היועמ"ש בבתי המשפט בהליכים חיצוניים.

איך זה עובד?

במקרים בהם מזהה היועמ"ש כי המדינה או הציבור יושפעו מהליכים שבין אדם לחברו – אז גם אם המדינה איננה צד בנושא – יש לו סמכות ייחודית להתייצב ולהשמיע דעתו בהליך המשפטי. 

ומה חדש? מעכשיו מפרסם משרד המשפטים את התייצבויותיו של מנדלבליט באופן שקוף, לעיתים גם לצד ההחלטה שהתקבלה לבסוף בבית המשפט.

השקיפות הזו מאפשרת לכל אחד לגשת לחומר הגלם וללמוד ממקור ראשון מה עמדת המדינה בהליכים שעשויים להשפיע על כולנו, הליכים שלעיתים נקרא עליהם בהמשך בתקשורת.

דוגמא נוספת: בשנת 2017 הגיש אזרח בשם נועם זיצמן תביעה ייצוגית כנגד ידיעות אחרונות לאחר שנחשפו תמלילי נתניהו מוזס (תיק 2000). זיצמן טען כי ידיעות אחרונות רימו את הציבור, כאילו האינטרס הציבורי לנגד עיניהם בזמן שפעלו למען האינטרס האישי של בעל העיתון (נוני מוזס). היועץ המשפטי לממשלה ביקש לדחות את הדיון מאחר ובאותה העת התנהלה חקירת משטרה בנושא. בית המשפט קיבל את עמדת היועץ, הדיון נדחה וטרם התקיים.

במאגר תמצאו (נכון לפרסום הכתבה) עוד 100 הליכים שונים שפורסמו מינואר 2017.

 אנחנו שמחים לפרגן למשרד המשפטים על הצעד שמגביר שקיפות, ובינתיים – היזהרו משיתופים בפייסבוק.

שמעתם על צעדי שקיפות חדשים במשרדי הממשלה? ספרו לנו ונשמח לפרגן.

קישור למאגר המלא. 

עתרנו לחשוף את הפוסטים שהממשלה דרשה שיימחקו – השופט הציע מתווה ביניים

הממשלה מסירה אלפי פוסטים מהרשתות החברתיות מדי שנה. עתרנו בשקוף לבית המשפט בבקשה לחשוף את הפוסטים המוסרים – בכפוף לצנזורה. בית המשפט ביקש מהצדדים להגיע לפשרה, והמאבק ממשיך

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

הממשלה הובילה למחיקת 27 אלף פוסטים מפייסבוק, טוויטר וגוגל במהלך השנים 2017-2018. הדיאלוג עם החברות האלו מתנהל במחשכים, באפס פיקוח ציבורי. לאזרח אין יכולת לדעת מהם הפרסומים שהוסרו, מדוע הוסרו, ומהם הפוסטים שמחיקתם  לא אושרה. כשביקשנו מהממשלה אשתקד את פרטי הפוסטים – סורבנו. אז חברנו לעו"ד יונתן קלינגר, המתמחה בתחום המידע, ויחד עתרנו לבית המשפט בדרישה לחשוף את הפרטים. 

ביקשנו לקבל את התוכן שהוסר, בכפוף לצנזורה – על מנת לוודא שהממשלה משתמשת בכוחה למען ביטחון המדינה, ולא כדי להשתיק ביקורת.

מתווה לחשיפה חלקית

מה קרה בדיון? קודם כל, השופט הסכים איתנו כי הנושא ראוי לדיון ציבורי ולפיקוח. לאחר מכן, הוא עודד את שני הצדדים להגיע למתווה שיאפשר חשיפה חלקית של פוסטים שהוסרו, שלא קשורים לביטחון המדינה. 

במכתב התשובה לעתירה, ציין משרד המשפטים כי מתוך 27 אלף פוסטים, ישנן כ-200 פוסטים אזרחיים. השופט ביקש כי משרד המשפטים יוציא לנו דרישת אגרה בנושא. לפי משרד המשפטים, הזמן לאיתור המידע והפקת עיבוד ('פרפרזה') – הינו בין 15 ל-20 דקות לפוסט, ולכן סך הכל של כ-60 שעות עבודה. בימים הקרובים אנו אמורים לקבל הודעה ממשרד המשפטים לגבי העלות הסופית.

לגבי הפוסטים הביטחוניים: בעצת השופט נגיש בקרוב בקשת חופש מידע חדשה ומצומצמת, לאור הכמות האדירה של פוסטים שהוסרו מטיעונים הקשורים לביטחון המדינה. 

בנוסף, הכריע השופט שנקבל חזרה את האגרה ששילמנו לבית המשפט עבור העתירה.

Image may contain: text

לחצו על התמונה כדי לקרוא את העתירה

"בית המשפט נתן לנו הכוונה", מסר עו"ד קלינגר, "הוא הבהיר למדינה שאי אפשר להעלות טענות עלומות של בטחון המדינה וביקש שהם ישקלו מחדש. בהתאם, אנחנו נכין בקשת חופש מידע חדשה וממוקדת. עצוב לי שבית המשפט לא נתן למדינה עוד הכוונה בנוגע לאגרות המוגזמות שהמדינה מבקשת כדי לקבל מידע פשוט".

יונתן קלינגר

עו"ד יונתן קלינגר. קרדיט צילום: גלעד אילוז

חייבים פיקוח ציבורי

חשוב להדגיש, כי החלטנו להילחם בחזית זו בלית ברירה, לאחר שראינו כי אף אחד לא בודק את הממשלה ואת השימוש שלה בכוח.

פתרון מיטבי לפתרון בעיה זו יהיה ייסוד של גורם שלישי, למשל ועדה ציבורית, בראשות שופט בדימוס. או ועדת משנה של ועדת חוץ וביטחון בה חברים חברי כנסת מהאופוזיציה והקואליציה. אותו גורם יהיה חשוף לתוכן המלא של הפוסטים אותם המדינה מבקשת להסיר – כדי להבטיח שאכן מדובר במחיקה לגיטימית, ולא בהשתקה של דברי ביקורת במסווה של ביטחון המדינה. 

עד שזה יקרה, שקיפות נוספת – דוגמת ביקורת עיתונאית – תעזור לוודא כי הממשלה לא עושה שימוש שרירותי ורחב מדי בכוחה במרחב הדיגיטלי.

לקבצים המלאים:

מה קורה עם השקיפות בהסתדרות?

לפני ארבעה חודשים פרסמה שרת המשפטים לשעבר תקנות שקיפות באגודות העות'מאניות שהובילו לצהלות שמחה בקרב חובבי השקיפות – ולתגובה חריפה של ההסתדרות נגד שקד בטענה שהיא "מנהלת תעמולת בחירות". הערכה: ממלא מקום שר המשפטים לא יוכל לקדמן לפני הבחירות. אנחנו בכל מקרה נמשיך לעקוב ולדחוף

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל, אסף נתיב |

בפברואר האחרון פרסמה סוף סוף שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, טיוטת תקנות שיחייבו אגודות עות'מאניות בשקיפות לציבור. הנושא הזה יקר לליבנו: כתבנו עליו בלי סוף. התקנות החדשות צפויות להוביל לכך שגופים חזקים ומרכזיים במשק יהפכו לשקופים: ההסתדרות, ארגון המורים, הסתדרות הרופאים ועוד. ככה יוכלו העובדים לדעת מה עושים עם הכסף שלהם. לשחיתויות יהיה קשה יותר להיוולד.

אז מה קורה עם התקנות המיוחלות? לפי הנוהל, לאחר פרסום התקנות, השר הממונה אמור לדון בהערות שיתקבלו מהציבור וגופים נוספים – ואז לפרסם את התקנות הסופיות. שלא כצפוי, הכנסת ה-21 פיזרה את עצמה. ולכן אנחנו עדיין נמצאים בממשלת מעבר. 

שאלנו את שקד, שהתעכבה שנים ארוכות בהגשת התקנות, מדוע לא חתמה על התקנות לפני שעזבה את התפקיד. שקד ציינה שהצליחה לקדם את פרסום התקנות חרף הקדמת הבחירות משום ש"מדובר בטיוטא שהליכי העבודה בעניינה הבשילו בתום כשנה של עבודת מטה". עוד מסרה "שהיועמ"ש הנחה את השרים לנהוג באיפוק (בעת ממשלת מעבר-ת.א.). התקנות מוכנות כעת לחתימתו של השר הבא".

אז מה עושים עכשיו?

פנינו לשר המשפטים הטרי, אמיר אוחנה, ושאלנו אם הוא מתכוון לקדם את התקנות הללו. "אנחנו מודעים לסוגייה ולומדים אותה", הייתה תגובתו.

היועץ המשפטי של שקוף, עו"ד אילן יונש, וכן עו"ד גיל ברינגר (יועץ החקיקה של שקד) העריכו כל אחד בנפרד כי אין בכוחה של ממשלת מעבר לתקף את התקנות. אנחנו מבטיחים לא לעזוב את הנושא ולהמשיך לעקוב ו*לקדם* את השקיפות באגודות העות'מאניות גם לאחר הבחירות.

בהסתדרות מסרו: "שיהיה לנו מה לומר בנושא נעשה זאת בשמחה".

  • להסבר של משרד המשפטים על הצורך בתקנות הללו.

המדינה עוזרת לתבוע את עצמה (וזה טוב)

חברת החשמל, רכבת ישראל, תאגיד  מים ועיריית רמת השרון – אלו רק חלק מהרשויות שהמדינה עזרה לציבור לתבוע בשנת 2017

המשך קריאה…

כמה פוסטים נעלמים מהאינטרנט בשנה לבקשת המדינה?

| ניר בן-צבי |

מחלקת הסייבר במשרד המשפטים ביקשה להסיר 12,351 "תכנים פוגעניים" מהאינטרנט בשנת 2017 – כך עולה מתשובת המשרד לבקשת חופש מידע של "שקוף".

מדובר בפוסטים, ציוצים, תמונות וסרטונים שלכאורה עוברים על חוקי המדינה. לדברי משרד המשפטים, 9,016 בקשות היו קשורות לעבירות המזוהות עם ארגון טרור, 3,211 לעבירות הסתה ו- 124 בקשות "אחרות" (פגיעה בפרטיות, "חוק הסרטונים", הפרת איסור פרסום, פרסום שירותי זנות ועוד).

ביחס לשנת 2018 נמסר לנו כי "טרם הושלם הליך איסוף הנתונים".

למה בעצם המשרד פירט בתגובתו רק "בקשות הסרה"? כי למדינה אין יכולת טכנית (לפחות לא באופן חוקי) להוריד תכנים מהמרשתת. היא צריכה לפנות לגוגל, פייסבוק, טוויטר וכו' בשביל שהמידע יוסר. ומה מסתבר? שרק 85% מהבקשות התקבלו בידי החברות באופן מלא, ועוד 3% באופן חלקי. זה אומר שיש כ- 1480 תכנים שונים שהמדינה רצתה להסיר אך לא הצליחה.

זה מדהים, משני כיוונים:

  1. ראו איזה כוח אדיר נמצא בידי חברות האינטרנט הגדולות – עד כדי כך שלמדינה אין יכולת לאכוף את חוקיה (כפי שהיא מבינה אותן).
  2. מה פשר המידע שמחלקת הסייבר ביקשה להעלים ובסוף נשאר באינטרנט? טעות צנזורה של 12% היא לא שולית בכלל.

מי מפקח על המדינה?

הנקודה השנייה מעלה שאלה: מי מפקח פה על המדינה? פייסבוק וגוגל? הרשתות החברתיות הן כיכר העיר החדשה, ולכן השתקה של אנשים בהן – בין אם בידי פוליטיקאים שחוסמים מגיבים בלי סיבה ובין אם בידי משרד המשפטים – חייבת להיעשות בצורה מבוקרת.

אנחנו לא מקבלים מצב בו הממשלה ותאגידי ענק קובעים מה הציבור יראה ברשת  – ללא פיקוח. לכן ביקשנו לקבל את הפירוט של בקשות ההסרה עצמן. המשרד סירב. בימים אלה אנחנו עוברים לשלב הבא, ומגישים עתירה מנהלית בשביל לקבל את המידע החסר, בליווי עו"ד יהונתן קלינגר והקליניקה שהוא מוביל למאבק בתביעות השתקה.

בתשובתו הראשונית טען משרד המשפטים כי "מלכתחילה הסרת-התוכן מתבקשת על מנת למנוע את הפגיעה הנעוצה בפרסומו". אנחנו מסכימים שתוכן רגיש אכן לא אמור להיות מפורסם מחדש – ולכן בעתירה התחייבנו שלא נעשה זאת. טובת המדינה היא כמובן גם השיקול שלנו, ולכן אנחנו רק מבקשים לפקח ולוודא שלא מתקיימת סתימת פיות לא הכרחית.

עו"ד קלינגר מסביר: "העתירה שהגשנו חשובה במיוחד כי עד היום לא היתה ביקורת על הפרקליטות בתחום זה. אף אחד לא ידע כיצד מטופלות הבקשות, מה שיקול הדעת של הפרקליטות בהגשת בקשות אלה ואיך הן מטופלות על ידי פייסבוק וגוגל".

אבסורד הפיקוח הציבורי

ולסיום: זה אבסורד שאנחנו צריכים לגייס עו"ד ולשלם על העתירה (1977 ש"ח נכון להיום, בעבור אגרת פתיחת תיק) – רק בשביל להילחם על קבלת מידע כה בסיסי. אבל אנחנו עושים זאת כי זה חשוב, וכי זה תפקידנו בפיקוח על השלטון בעבורכם – הציבור הרחב.

מאמינים במה שאנחנו עושים? רוצים לחזק אותנו ולקבוע על מה נעבוד? הצטרפו אלינו בתמיכה קבועה, כל שקל עוזר.