פוסטים

במסווה של מאבק למען ייצוג מגוון: אמסלם מנסה לפרק את נבחרת הדירקטורים

"נבחרת הדירקטורים" הוקמה כדי להפוך את הליך המינוי לתפקידים הנחשקים בחברות הממשלתיות לשיוויוני ומבוסס על כישורים ולא רק על קשרים ● השר הממונה, אמסלם, טוען שהוא רוצה שהנבחרת תשקף גם "את העובד במפעל ואת עקרת הבית", אבל פועל דווקא כדי להקל על מינוי מקורבים ● בינתיים הוא נבלם על ידי היועמ"ש

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשבועות האחרונים ניטש ויכוח בין השר דוד אמסלם, למשנה ליועמ"ש, דינה זילבר. אמסלם, שר הדיגיטל שקיבל לידיו גם את הסמכות על רשות החברות הממשלתיות, מנסה לפרק את "נבחרת הדירקטורים" שקובעת רף כניסה לתפקידי דירקטור בשירות הציבורי. 

המאגר של "נבחרת הדירקטורים", שהוקמה ב-2013 בעקבות דו"ח מבקר המדינה, נבנה במטרה למנוע מינויים של דירקטוריות ודירקטורים על בסיס קשר פוליטי לתפקידים הנחשקים. כלומר – לקבוע רף שמבוסס על כישורים ולא על קשרים (לשרים). 

אבל אמסלם, בהתנצחות בלתי נגמרת עם הייעוץ המשפטי ועובדי המדינה, מנסה לעקוף את המאגר ולמנות מקורבים ללא תנאים. 

מנסה לעקוף את המאגר ולמנות מקורבים ללא תנאים. השר דוד אמסלם (צילום: אתר הכנסת)

בפוסט שפרסם בפייסבוק הוא טוען כי: "משאת הנפש שלי היא שנבחרת הדירקטורים תשקף את כלל החברה במדינת ישראל, את הפריפריה ואת העם, את העובד במפעל ואת עקרת הבית, ולא רק את הקצפת הצפונבונית שנבחרה על ידי לפיד ויוגב, זו שגם השתלטה על מערכת בתי המשפט, העולם הכלכלי והתרבותי במדינת ישראל". 

עאלק שיוויוניות…

הגב' זילבר ומר מנדלבליט ממשיכים עם ההתנהלות הבריונית שלהם ודורשים להנציח את הנבחרת האליטיסטית של יש…

Posted by ‎דוד אמסלם David Amsalem‎ on Monday, December 14, 2020

אבל נראה שהכוונות שלו הפוכות ב-180 מעלות מהמילים הגדולות. אמסלם לא מציג מנגנון חלופי שוויוני לנבחרת הדירקטורים, ואם יצליח לפרק אותה – יפגע בשירות הציבורי. במקום להוביל קדימה, הוא מנסה להחזיר את מדינת ישראל אחורה. 

אמסלם נתקל בהתנגדות

באמצע דצמבר, הודיעה לו דינה זילבר, שפרשה לאחרונה מתפקיד המשנה ליועמ"ש, כי הוא אינו יכול לבטל את נבחרת הדירקטורים ולמנות חברי דירקטוריון כאוות נפשו. המשנה ליועמ"ש הבהירה כי "דרך המלך למינויים של דירקטורים בחברות הממשלתיות היא ככלל באמצעות הצעת מועמדים שנבחרו בהליך פומבי, תחרותי ושוויוני – קרי מתוך מאגר נבחרת הדירקטורים, תוך שמירת הליך תואם הנבחרת כהליך חריג ומצומצם, או בהליך פומבי, תחרותי ושוויוני אחר אותו יקבעו השרים".

למרות חוות הדעת הברורה, אמסלם ממשיך בשלו והורה לרשות החברות לאפשר לו למנות דירקטורים שלא דרך הנבחרת ושלא לפעול, לכאורה, בניגוד לחוק החברות הממשלתיות.

אבל גם ברשות החברות נתקל אמסלם בהתנגדות. במענה לפניה של התנועה לאיכות השלטון הודיעה עו״ד דלית זמיר, היועצת המשפטית של הרשות, כי תפעל בהתאם לחוות הדעת המשפטית של המשנה ליועמ״ש, וכי אין שום כוונה לבטל את נבחרת הדירקטורים כל עוד לא גובש הסדר חדש. 

אמסלם לא אהב את החלטת רשות החברות והחליט להעניש אותה. בפועל הוא העניש את אזרחי ישראל. הוא הודיע כי הוא מסרב לחתום על ייפוי כוח לנציג המדינה, כפי שביקש ממנו מנהל הרשות, לקראת האסיפה הכללית השנתית של רכבת ישראל. בכך הוא פגע בייצוג של הציבור בקבלת החלטות בחברה ציבורית חשובה ביותר. אחת ההשלכות היא הלנת שכר ליו"ר דירקטוריון רכבת ישראל, משה שמעוני.

לצערי הרב, ברשות החברות שכחו מי השר במשרד ואת מי בחר הציבור, ומייחסים כוח רב מידי לפקידות וליועצים, כאילו על פיהם יישק…

Posted by ‎דוד אמסלם David Amsalem‎ on Saturday, December 26, 2020

נדגיש: על פי חוות הדעת של המשנה לשעבר ליועמ"ש, דינה זילבר, אמסלם יכול לקבל החלטה לבצע שינויים בהליך המינוי, אבל זה צריך להיעשות באופן מוסדר ושיוויוני. השר לא יכול להתנהל כאילו מדובר בעסק המשפחתי שלו. 

בנוסף, אם אמסלם חושב שיש לו מועמד ראוי שלא נכנס עדיין לנבחרת הדירקטורים, עומד לרשותו הליך שנקרא "תואם נבחרת" – מסלול שמאפשר לשר להגיש מועמד שידרש להוכיח בנוסף על קשריו גם את כישוריו כמו שאר המועמדים בנבחרת ואף להוכיח יתרון יחסי – מדוע למרות הזיקה שלו לשר עדיין הוא המינוי המתאים ביותר. 

עוד בשקוף:

זה, אגב, כפי שכבר כתבנו כאן, חלק מניסיון פוליטיזציה של השירות הציבורי. רק לאחרונה, אמסלם וח"כ אסנת מארק (הליכוד) ניסו לקדם חוק שיסיר את חובת המועמדים לתפקידי דירקטור להצהיר על זיקה פוליטית לשר הממנה. 

תנוח דעתכם, "עובדי המפעלים ועקרות הבית", כפי שאמסלם מכנה אתכם. אמסלם טרם הציע מסלול חלופי וספק אם תוכלו להתמודד לתפקיד ללא היכרות אישית. 

"בלי שיקולים זרים"

נבחרת הדירקטורים הוקמה ב-2013, בזמן שיאיר לפיד כיהן כשר האוצר, כחלק מהרפורמה ברשות החברות הממשלתיות. היא הוקמה לאור דוח מבקר המדינה משנת 2004 שכתב כי: "האיסור על מינויים פוליטיים הוא מאושיות שיטת המשטר בישראל. במינוי עובד בשירות הציבורי פועל הממנה כנאמן הציבור. נאמנות זו יש להפעיל בהגינות, ביושר, בלי שיקולים זרים ולטובת הציבור שמכוחו ולמענו מסורה סמכות המינוי בידי הרשות הממנה". 

הליך מינוי דירקטור – מתוך דו״ח מבקר המדינה

מטרת הרפורמה הייתה ליצור מאגר מועמדים גדול שרק ממנו יוכלו שרי הממשלה לאייש את הדירקטורים בחברות הממשלתיות שתחת אחריותם, במטרה להפחית את הפוליטיזציה והמקורביזציה וכדי לשפר את השירות הממשלתי ואת עבודת החברות.

ב-2013 יצא לדרך לראשונה הליך לאיתור מועמדים למאגר נבחרת הדירקטורים. גיוס לנבחרת לא נעשה באופן שוטף, אלא במועדים קבועים. עד כה היו שלושה סבבים רשמיים כאלה. כדי להיכנס לנבחרת הדירקטורים צריך המועמדת או המועמדת לעמוד במספר תנאי סף. כלקח מסבב הגיוס הראשון הוחלט לפתוח מספר מסלולי קבלה כדי לאפשר גיוון. מאז מסבב גיוס לסבב גיוס נערכו שיפורים נוספים במטרה לגוון את הנבחרת, ולאפשר ליותר מועמדות ומועמדים להצטרף. 

כל המסלולים דורשים השכלה אקדמית. יש מסלול למי שיש לו ניסיון וותק ניהולי בכיר: נשיא חברה, ניסיון בדירקטוריון, דיקאן פקולטה, בכיר במגזר העסקי, בשירות הציבורי ועוד; מומחיות פיננסית; מומחיות משפטית; מומחיות ביטחונית במגזר הציבורי או הפרטי; מומחיות בתחום התשתיות, כדוגמת: אנרגיה, מים, תחבורה, בינוי/נדל"ן, איכות הסביבה, תשתיות תיירות ותשתיות תקשורת; מומחיות בתחום החברתי; ומומחיות בתחום הטכנולוגי. 

נתונים על סבבי הגיוס לנבחרת הדירקטורים – מתוך דו״ח מבקר המדינה

בביקורת שערך ארבע שנים אחר כך, בשנת 2017, כבר מצא המבקר שיפור ניכר: "עד הקמת נבחרת הדירקטורים היו רק כ-26% מהדירקטורים המכהנים בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות בעלי ניסיון ניהולי בכיר וכ-14% בעלי מומחיות פיננסית; רק כ-56% מהדירקטורים המכהנים היו בעלי תואר שני ומעלה. לעומת זאת, בדיקה שקיימה הרשות בסוף 2016 העלתה כי בקרב הדירקטורים מתוך הנבחרת המכהנים בפועל לכ-69% ניסיון ניהולי בכיר, כ-63% הם בעלי מומחיות פיננסית וכ-81% מחזיקים בתואר שני ומעלה. על פי הרשות, מינוי מועמדים מתוך נבחרת דירקטורים הוביל לשיפור ניכר באיכות הדירקטורים המכהנים בחברות הממשלתיות והגדיל את רווחיותן. 51% מהדירקטורים שמונו מתוך הנבחרת הם נשים ו-16% נבחרו מהמגזר הערבי". 

עכשיו, כשאנחנו שוב בדרך לבחירות, אמסלם עלול לקחת את כל ההתקדמות המבורכת הזאת ולהחזיר אותנו עשרות שנים אחורה. כמה גרוע זה יכול להיות? בשנת 1989 פרסם מבקר המדינה דו"ח לפיו "61% מאנשי הציבור שהשרים מינו לדירקטורים היו חברי מרכז של מפלגות הקואליציה".

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך)?: המהלך של אמסלם עלול להחזיר אותנו לימים שבהם השליטה על החברות הגדולות ביותר במשק, ששייכות לציבור, נמצאת בידיים של קומץ מקורבים. במקום מינויים מקצועיים נקבל ג׳ובים לאנשי שלומנו, ובמקום פיקוח ציבורי נקבל דירקטורים שמחוייבים פוליטית. הסיכויים של מי שאינם מחוברים לפוליטיקאים להתמנות לתפקידים יקטנו משמעותית – גם אם הם מוכשרים וראויים, והמערכת תפסיד אנשים טובים שיכלו לתרום מכישוריהם.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

דוברו של שר הדיגיטל מודה: אין לנו באמת משרד

משרד הדיגיטל הוקם כבר לפני שבעה חודשים, אבל הוא עדיין פועל מהלשכה של דוד אמסלם בכנסת. אם למשרד ממשלתי אין מטה, אין עובדים, אין דובר, אין ממונה חופש מידע והוא לא קיים פיזית – האם בכלל אפשר לקרוא לזה משרד?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שבעה חודשים לאחר שהוקם, כחלק מההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן, למשרד הדיגיטל אין משרד פיזי, אין מטה, והוא פועל ללא תקציב, וללא צוותים מקצועיים או כוח אדם. בניגוד לחוק, אין דרך להגיש למשרד בקשות חופש מידע, והדוברת של המשרד היא לא באמת הדוברת. 

ככה נראית עבודה בעיניים.

שר הדיגיטל הלאומי, דוד אמסלם (צילום: אתר הכנסת)

לדבר לקיר

לפני כחמישה חודשים ניסינו לראשונה להגיש בקשת חופש מידע למשרד הדיגיטל ונחלנו כישלון. ביקשנו לקבל מידע שגרתי למדי שכל משרד מחוייב לספק על פי חוק: הסדר ניגוד העניינים ואת היומנים של המנכ"ל והשר. גילינו שאין עם מי לדבר. במשרד הדיגיטל הפנו אותנו ללשכת ראש הממשלה, בטענה כי משרד רה"מ נותן שירותים למשרד הדיגיטל. חלפו חמישה חודשים ובמשרד רה"מ – כרגיל – לא מגיבים לבקשות חופש מידע.

חוק חופש המידע אינו המלצה למשרדי הממשלה. הוא מחוייב בחוק: "ראש רשות ציבורית ימנה, מקרב עובדי הרשות, ממונה על העמדת מידע לרשות הציבור, על טיפול בבקשות לקבלת מידע ועל יישום הוראות חוק זה". במידה וטרם מונה מסיבות שונות, ראש הרשות הציבורית (המנכ"ל) הוא ממונה חופש המידע. זהו מצב בעייתי אך נסבל אם הוא זמני. משרד הדיגיטל של דוד אמסלם, לא מקיים אף אחד מהכללים האלו. 

גם במשרד המשפטים, שם יושבת היחידה הממשלתית לחופש המידע שאמונה על החוק, הבהירו במענה לפניית "שקוף" כי על משרדי הממשלה לענות לבקשות חופש מידע, בין אם מדובר במשרד ישן, ובין אם חדש. 

המידע הממשלתי אינו שייך לממשלה אלא לציבור. בקשת חופש מידע היא דרך לקבל מידע מקצועי ומלא על האופן שבו מתנהלים המשרדים. לפעמים זו הדרך היחידה של הציבור, והסוכנים שלו כמו עיתונאים, חוקרים וארגונים, כמו גם אקטיביסטים עצמאיים – לפקח על עבודת הממשלה. 

"משרד הביטחון הבא"

במהלך הכנת הכתבה, גילינו גם כי דוברת המשרד היא לא באמת דוברת המשרד הדיגיטל ורשות החברות אלא אחראית שיווק ברשות התקשוב שהתפקיד הזמני "נפל עליה". למשרד שאינו משרד אפילו אין דוברת, קבועה או אפילו זמנית. מכאן שלא מתאפשר בכלל לקבל מענה מקצועי לחלק גדול מהשאלות, אלא רק תגובות מלשכת השר של דוד אמסלם שמטבען יהיו פוליטיות. 

אחד המינויים היחידים במשרד הדיגיטל, המנכ"ל אשר ביטון (צילום: אתר משרד הדיגיטל)

ואכן, היחיד שנענה לפנייתנו היה יועצו ודובר הפוליטי של השר, נמרוד אלירן סבח, שבכלל מועסק כספק חיצוני (המינוי שלו בוצע בהליך שקוף שיש לברך עליו). 

"תשאל גם מדוע אין משרד בפועל ואנחנו מנהלים את המשרד מהמשרד הקטן בכנסת", הוא הגיב להודעתנו. סבח הסביר כי "כרגע אין מטה במשרד. אנחנו נמצאים בצוות הקמה הרבה מאוד זמן בגלל כל מיני עניינים בירוקרטיים הזויים ומסובכים מאוד". הוא הוסיף כי "חוץ ממנכ"ל וצוות העוזרים שלו, ואנחנו כלשכת שר, עדיין לא הוקם בעצם המטה המקצועי של המשרד. אין לנו גם מקום לשבת בו". 

עוד בשקוף:

עוד הוא הוסיף כי "משרד דיגיטל הוא לא פחות ולא יותר הוא כמו משרד הביטחון הבא. הוא בעצם נותן את כל הכלים הגדולים, והוא צריך להיות משהו מאוד מורכב. גם מהבחינה שזה משרד שצריך לאחד בתוכו גם את התקשורת, גם את הסייבר, וכמובן את הדיגיטל. כל הטרנספורמציה הדיגיטלית, הפעילות הדיגיטלית, ברשויות המקומיות, במרחב הממשלתי, וזה מצריך משרד גדול מאוד. ולא משנה מי שיבוא, גם אם תשב ממשלה אחרת. זה לא משנה. כמדיניות. ואנחנו לא שם. אנחנו תקועים בפערים. אז אנחנו בלי משרד, אין לנו צוותים, אין לנו אנשים, אנחנו בקושי נעזרים בצוות שיש לנו בלשכה, אז תבין את האילוצים שיש לנו. לשר במדינת ישראל אין משרד".

*

סיפורו של משרד הדיגיטל הוא גם, ככל הנראה, הסיפור של משרדים נוספים ומיותרים לגמרי כמו משרד הלק"ק (המשרד לקידום קהילתי), משרד משאבי המים ועוד. העובדה ששר האוצר, ישראל כ"ץ ורה"מ, בנימין נתניהו, לקחו את תקציב המדינה כבן ערובה הביאה לכך שהמשרדים שנולדו פיקציה נשארו פיקציה – על חשבוננו. 

הצעה לפעם הבאה שתבוא עלינו ממש בחודשים הקרובים: משרד שלא נמצא בתקציב המדינה – שלא יוקם בכלל.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

ים של ג׳ובים והזדמנות לשפר את שירותי הדיגיטל לאזרח: הכירו את המשרד החדש של השר אמסלם

הוא דאג להעלאת שכר לדובר האישי שלו, ועדיין אין לו ממונה חופש המידע את הבמה בכנסת הוא מנצל להשתלחות ביועמ"ש וביחד עם ח"כ מארק הוא מקדם חוק שיאפשר למקורבים לשרים לקבל תפקידים בחברות ממשלתיות "שקוף" במעקב צל אחרי משרד הדיגיטל, החדש והאקלקטי, והשר העומד בראשו, דוד אמסלם. כתבה ראשונה בסדרה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

עברו שישה חודשים מאז הוקם משרד הדיגיטל הלאומי בראשו עומד השר דוד אמסלם. המשרד הוקם מתוך צורך פוליטי, כחלק מההסכם הקואליציוני להקמת ממשלת נתניהו-גנץ. מאחר והוקמה ממשלה שיוויונית (פריטטית) היה צורך שיהיו מספיק ג'ובים כדי לחלק למפלגות הקואליציה. כך באו לעולם כמה משרדים חדשים, ובהם גם המשרד האקלקטי של אמסלם. אבל מה בכלל עושה המשרד הזה? מה הסמכויות שלו? וכיצד הוא משפיע על חיינו? 

המו״לים של שקוף החליטו לשלוח אותנו למעקב צל אחר משרד הדיגיטל והעומד בראשו. ואנחנו יוצאים לדרך עם כתבה ראשונה בסדרה.

שר הדיגיטל, דוד אמסלם (צילום: אתר משרד הדיגיטל)

גירדו תחומי אחריות ממשרדים אחרים

משרד הדיגיטל, כאמור, לא היה קיים עד שעלה הצורך הפוליטי הנוכחי. עם ההחלטה על הקמתו היה צורך ליצוק לתוכו תוכן. לכן, ב-7 ביולי החליטה הממשלה על העברת סמכויות למשרדו של אמסלם משלושה משרדי ממשלה שונים:

  1. רשות התקשוב הממשלתית הועברה ממשרד רה"מ.
  2. מיזם "ישראל דיגיטלית" הועבר מהמשרד לשוויון חברתי.
  3. האחריות על חוק החברות הממשלתיות שכוללת הפרטת חברות ומינוי דירקטורים הועברה ממשרד האוצר.

שבוע אחר כך, אמסלם קיבל לידיו את הסמכויות משלושת המשרדים באופן רשמי מתוקף החוק. שני תחומי אחריות שהובטחו לאמסלם וטרם הועברו תחת משרדו הם נציבות שירות המדינה ומטה הסייבר.

ומה הקשר בין כל הנושאים האלו? ובכן, אין קשר. היה צריך לתת לשר החדש אמסלם, מקורבו של רה"מ נתניהו, כמה תחומי אחריות, ולהצדיק את הקמתו של משרד ממשלתי נוסף. וכדי לשים את הכל בפרופורציות: העלות הבסיסית של הקמת לשכת שר עומדת על שישה מיליון שקלים בשנה.

עובדים ומינויים

יומיים אחרי העברת הסמכויות לאמסלם, התכנסה ועדת המינויים בנציבות שירות המדינה ואישרה את בחירתו של אשר ביטון לתפקיד מנכ"ל משרד הדיגיטל. שבוע אחר כך הוא מונה לתפקיד באופן רשמי. ביטון שימש בשנים האחרונות כמנהל אגף במשרד התקשורת וכיו״ר המועצה לכבלים ולוויין (כחלק מעבודתו במשרד התקשורת). 

הליך הקצאת תקני העובדים למשרד היה כבר קצת יותר מורכב. בגלל שהממשלה עדיין לא אישרה תקציב מדינה, אי אפשר היה להעביר תקציב למשרד החדש בצורה רגילה. לכן העבירו תקני עובדים ממשרדים קיימים למשרד הדיגיטל. זה כבר לא לקח שבוע.

בשבוע השני של אוגוסט אושר לאמסלם ולמנכ"ל ביטון לשכור צוות למטה המשרד. לפי נציב שירות המדינה לשר אמסלם אושרו 13.5 משרות (יועצות, עוזרים, מנהלת לשכה, מזכירים ונהג) ועוד תשע משרות אושרו ללשכת המנכ"ל.

סרב לבקשתנו להתראיין לכתבה. מנכ"ל משרד הדיגיטל, אשר ביטון (צילום: אתר משרד הדיגיטל)

בנוסף, מסרו לנו מנציבות שירות המדינה כי: "בשונה מכלל משרדי הממשלה הקטנים אשר מקבלים את שירותי המטה ממשרד רה"מ או ממשרדים אחרים, במשרד הדיגיטל הלאומי בשל גודלו (היקף עובדים והיקף תקציבים), יוקם מטה עצמאי בהתאם להנחיות נציבות שירות המדינה. נושא הקמת מטה משרד הדיגיטל ומבנה המטה נמצא עדיין בבחינה מקצועית ובשיח עם המשרד, וטרם אושר סופית". 

כלומר, משרד הדיגיטל עומד לגזול משאבים נוספים לבניית מטה, אבל כל אחד מהתחומים הללו היה יכול לשבת באותה המידה במשרדים שזו כבר עבודתם. רשות החברות שנלקחה ממשרד האוצר, ישראל דיגיטלית יכולה להצטרף למשרד התקשורת (יועז הנדל) או משרד המדע (יזהר שי). ומשרד המדע בכלל יכול היה בתורו לשבת במשרד ההשכלה הגבוהה (זאב אלקין) שיכול היה להיות חלק ממשרד החינוך (גלנט). ממש בבושקה אינסופית של משרדים ממשלתיים שהוקמו כדי שניתן יהיה לחלק ג'ובים פוליטיים. 

תוספת מיוחדת לדובר

מעבר לתקנים שאושרו ביקש אמסלם להעניק לדובר הפוליטי שלו נמרוד אלירן סבח תוספת שכר ולהגדיל את היקף העסקתו. סבח, הדובר של אמסלם עוד מהכנסת ה-20, המשיך איתו למשרד החדש. הוא אושר כספק חיצוני שאושרה לו חריגה, בהליך שקוף שיש לברך עליו. בנוסף על הדובר הפוליטי האישי של השר, למשרד הדיגיטל מונתה גם דוברת, קרן קציר שטיבל. 

עוד בשקוף:

בפרוטוקול הוועדה שאישרה את ההתקשרות עם סבח נכתב כי: "ראוי לציין כי היועץ מקדיש שעות רבות לפעילות השר החורגות באופן מוחלט מהשעות המוקצבות לו, דבר המתבטא בדוחות החודשיים. כמו כן, היועץ הציג בפני סגנית החשב אישור מרואה חשבון המעיד על היקף פעילותו העסקית העומדת על מעל 80% מסך פעילותו לטובת השר אמסלם". תוספת השכר שקיבל סבח היא של 2,382 ש"ח כולל מע"מ לחודש. סה"כ 20,122 שקלים לחודש כולל מע"מ. בפרוטוקול צויין גם כי סבח הוא, כרגע, היועץ הפוליטי היחיד של אמסלם. 

למשרד רה״מ יש נטיה לא לענות על בקשות חופש מידע או לענות באיחור רב. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

אמסלם הוא לא היחיד שמקבל שירותים מסבח, שכן זו אינה עבודתו היחידה. פנינו לסבח ושאלנו לאילו גורמים נוספים הוא מספק שירותים. סבח לא הגיב לפנייתנו עד לזמן פרסום הכתבה. 

בבחירות האחרונות הוביל סבח עבור הליכוד וראש הממשלה נתניהו את ״מטה אלקטור״ – שפעל בתוך הליכוד עם אפליקצית אלקטור לאיסוף מידע על הבוחרים. השימוש באפליקציה עורר סערה כשנתגלו בה גם ליקויי אבטחה ופרטיות ביניהם: תיוג מצביעים לפי עמדתם הפוליטית וחשש לדליפה של ספר הבוחרים המלא של אזרחי ישראל

המרדף אחר חופש המידע

כשביקשנו לקבל מידע על משרד הדיגיטל גילינו שלמרות שאמסלם קיבל הקצאת תקנים ולמרות שמשרדי ממשלה חייבים למנות ממונה חופש מידע – התפקיד עדיין לא אויש. אבל מה עושים אם בכל זאת רוצים להגיש בקשת חופש מידע ולקבל מידע, כפי שמאפשר החוק? אז אחרי שטורטרנו בין משרד המשפטים, לדוברות משרד הדיגיטל הופננו למשרד רה״מ והצלחנו להגיש בקשה.  

ביקשנו לקבל מידע פשוט, שניתן לצפות כי יפורסם לציבור באופן וולונטרי או לפחות ימסר לכל דורש ללא בירוקרטיה: את הסדר ניגוד העניינים ואת היומן של המנכ"ל ושל השר. בינתיים חלפו כבר שלושה חודשים, קיבלנו ממשרד רה״מ אישור כי הבקשה התקבלה, אבל תשובה עדיין אין. לא נעצור את נשימתנו עד שתגיע – משרד רה"מ ידוע בנטיה לעיכובים ממושכים במענה לבקשות חופש מידע, וזה אם הם בכלל עונים. 

עניין של זמן

אמסלם משקיע זמן רב יחסית בפרלמנט, אבל הנתון הזה נגזר גם מתוקף תפקידו כשר המקשר בין הממשלה לכנסת. התפקיד, שקיים עוד משנת 2002, מוצמד בדרך כלל לאחד השרים כמטלה נוספת על המשרד הראשי עליו הוא אחראי. באחריותו השר המקשר לעדכן את הכנסת בהודעות הממשלה ולענות בשם הממשלה ולעיתים בשם שרים לשאילתות של חברי הכנסת. התפקיד דורש להגיע לכנסת לעיתים תכופות. 

עד כה, אמסלם לא השתתף בדיונים בוועדות הכנסת בנושאים שנגעו לפעילות משרד הדיגיטל. הוא נכח בישיבה אחת, בדיון שעסק ביהדות מרוקו, בוועדת העלייה והקליטה. 

בנוסף, בדיקה בפרוטוקולים של מליאת הכנסת מעלה כי אמסלם מקפיד להגיע לדבר במליאה כמעט מדי שני ורביעי. 

מאז שהושבע כחבר בממשלה ב-17 במאי, אז הודיע על מינוים של תשעה סגני שרים נוספים לממשלה, נראה שהנאומים של אמסלם עוסקים בעיקר בפוליטיקה. שר הדיגיטל נוהג להעלות לעמוד הפייסבוק הרשמי שלו את כל הנאומים שלו במליאה. 

ניתחנו גם את כל 106 הפוסטים שפרסם אמסלם בעמוד הפייסבוק שלו מה-24 ביולי ועד ה-4 בנובמבר. סיווגנו אותם לארבעה תחומים: פוליטי, אישי, מקצועי בנושאי משרדו, מדיני. 

גילינו כי 61 מתוך הפוסטים (57%) עסקו בנושאים פוליטיים מובהקים. השר נוטה להשמיץ ולתקוף בעיקר את מערכת המשפט. כך, לדוגמה, התבטא לאחר פרסום הקלטות הסתר של היועמ״ש מנדלבליט שכינה, בשיחה פרטית, את פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן "מניאק": "אז איזה מניאק שי ניצן, מר מנדלבליט? מהותי או תפקודי? והאם הוא יודע שהוא מניאק, או רק אתם יודעים את זה עליו?". 

24 מהפוסטים (23%) עסקו בנושאים אישיים כמו מסרים לקראת שבת, ברכות למילואימניקים, הודעה על כניסה לבידוד ועוד. 16 מהפוסטים (15%) עסקו בנושאים מקצועיים הקושורים למשרד הדיגיטל כמו דיווחים על פגישות עם ראשי ישובים בעוטף עזה כדי לקדם פרויקטים דיגטליים, או קידום מסרים של המשרד. חמישה פוסטים (קצת פחות מ-5%) עסקו בנושאים מדיניים. 

חוק הג'ובים של אמסלם חוזר?

לא רק דיגיטל. תחת המשרד האקלקטי שנתפר לו, אמסלם קיבל לידיו גם את הסמכות על רשות החברות הממשלתיות. מדובר בגוף שפעל עד עכשיו כיחידה בתוך משרד האוצר, והוא אמון על פיקוח ובקרה על פעילותן של 62 חברות ממשלתיות, עסקיות ולא עסקיות. בנוסף הרשות אחראית על חברות-בנות וחברות בבעלות מעורבת של הממשלה וגופים אחרים. 

על פי אתר הרשות: "בחברות אלה מועסקים כ-60 אלף עובדים, שווי כלל נכסיהן נאמד ב-178 מיליארד שקל ושווי כלל הכנסותיהן עומד על כ-67 מיליארד שקל". מדובר בחברות מהגדולות במשק, ביניהן: חברת החשמל, דואר ישראל, התעשייה האווירית, מקורות, רכבת ישראל, תשתיות נפט, נתיבי ישראל, קרנות ההשתלמות, החברות המשכנות, החברה למתנ"סים ועוד.

הרבה חברות ממשלתיות, זה פוטנציאל להרבה ג׳ובים אפשריים, ונראה כי אמסלם וחבריו לא מבזבזים זמן. לאחרונה הניחה ח"כ הילה אסנת מארק (הליכוד) הצעת חוק שהונחה שמבקשת לבטל את ההגבלה על מינויים בעלי זיקה פוליטית לתפקיד מנכ"ל או דירקטור של חברה ממשלתית. הצעת החוק מבקשת לבטל את החובה המוטלת כיום על מועמדים לתפקידים אלו להצהיר שאין להם כל זיקה אישית, עסקית או פוליטית לאחד משרי הממשלה. לטענת מארק הצעת החוק הונחה בתמיכת השר אמסלם, והוגשה בעבר על ידו בכנסת ה-20. 

עם הנחת הצעת החוק הסבירה מארק לכלכליסט: "הצעת החוק שיזמנו השר דודי אמסלם ואני תתקן את המצב לפיו חברי מפלגה נפסלים על הסף בבואם להגיש מועמדות לתפקידים הללו. החוק הקיים מפלה לרעה 150,000 חברי ליכוד ועוד אלפים נוספים המשתייכים למפלגות על כל הקשת הפוליטית. למעט יש עתיד וישראל ביתנו כמובן שהן מפלגות של איש אחד. החברות הממשלתיות צריכות לשקף את כל המנעד של הציבור בישראל ולתת ביטוי לכל חלקי האוכלוסייה. ימין, שמאל מרכז ופריפריה".

שר הדיגיטל אמסלם וחברת הכנסת אוסנת מארק (צילום: אתר הכנסת)

אורי יוגב, שהיה מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות אמר לאחרונה בנושא לאתר "זמן ישראל" כי: "כל עוד הרשות היתה באוצר, מנכ"ל הרשות נהנה מעצמאות גדולה, כמו הממונה על שוק ההון והביטוח. אבל כאשר הרשות היא אחד מתחומי האחריות היחידים של השר, יש 'סכנה' של עודף עיסוק בה מצד הדרג הפוליטי – ולא ברפורמות אלא בחלוקת השלל". יוגב הקים יחד עם שר האוצר בזמנו, יאיר לפיד, את "נבחרת הדירקטורים" – מאגר של מועמדים ומועמדות מתאימות לתפקיד ממנו יכול לבחור השר הממנה. המהלך הרחיק את הפוליטיקאים ממאגר המינויים במטרה להעניק הזדמנויות לכל אזרח על בסיס כישורים ולא קשרים. 

אמסלם ומארק אולי צודקים, יתכן שיש צורך למצוא פתרון לכך שמועמדים ראויים עלולים להיפסל מראש לתפקידי דירקטור ומנכ"ל רק בגלל שיש להם קרבה כלשהי לאחד השרים. אבל הצעת החוק שלהם לא מאפשרת רק התמודדות של מקורבים לתפקידים בכירים אלא גם מאפשרת להם, באופן חוקי, להסתיר זאת. וזה הופך את הקערה על פיה, כך שהקרבה לשרים תהפוך ליתרון שהציבור לא ידע עליו, ופותח פתח לשחיתות. כיום, מקורב לשר הממנה יכול לזכות במשרה ממשלתית אם הוא מציג כישורים ייחודיים שנותנים לו יתרון משמעותי. לצערנו, הצעת החוק של מארק ואמסלם עשויה להביא להעדפת מקורבים.

עם זאת, הצעת החוק הזאת רחוקה מלעבור בכנסת מאחר ולכחול לבן יש זכות וטו על כל הצעת חוק. נכון להיום כמעט כל החקיקה הפרטית בכנסת תקועה.

האם נזכה לראות בקרוב הקלה בנטל הבירוקרטי?

הנושא המשמעותי ביותר שהעבירה הממשלה תחת אחריות משרד הדיגיטל הוא תוכנית "ישראל דיגיטלית". משבר הקורונה הפך את הצורך בקבלת שירותים מרחוק ממש לעניין של חיים ומוות: החל מנגישות לשירותי בריאות דרך למידה מרחוק ועד בירוקרטיה ממשלתית.

מטרת המיזם, שהוקם על ידי הממשלה כבר ב-2014, היא להתאים את השירותים והתהליכים הממשלתיים לעידן הדיגיטלי. על פי אתר משרד הדיגיטל, המיזם שואף: "לרתום ולמנף את ההזדמנות הטמונה במהפכה הדיגיטלית ובהתקדמות טכנולוגיות המידע והתקשורת לטובת צמיחה כלכלית מואצת, צמצום פערים והפיכת הממשל לחכם, מהיר, ידידותי לאזרחים ומוביל עולמי בתחום הדיגיטלי".

מיזם "ישראל דיגיטלית" הוא המבחן הגדול של אמסלם: האם יצליח להקל על הבירוקרטיה? (צילום: אתר הכנסת)

ביולי האחרון, על רקע המשבר, אישרה הממשלה תוכנית להאצת השירותים הדיגיטליים שמציעה הממשלה לציבור הרחב ולעסקים. המטרה: לחסל את התורים, לצמצם את הנטל הבירוקרטי ולשדרג באופן משמעותי את השירות שנותנים משרדי הממשלה לאזרח. העלות המוערכת של האצת התוכנית, מרביתה בשנה הקרובה, עומדת על 281 מיליון שקלים. 

החלק הארי של החלטת הממשלה נוגע ליישום עיקרון : "שאל פעם אחת". כלומר: האזרח לא יצטרך לספק בכל פעם מחדש את המידע לכל רשות בנפרד. תספיק לו פעם אחת.

כך למשל: 

  • אם הודעת על יציאה לחל"ת אתה צריך להודיע למדינה רק פעם אחת ולא לשתי רשויות. 
  • פתחת עסק חדש? במקום להתרוצץ בין מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי ולמלא בכל משרד טפסים מהתחלה – תתבקשי להודיע רק פעם אחת.
  • עברת דירה? תעדכן פעם אחת וחשבון המים והחשמל שלך יעבור איתך.
  • נקלעת למצב סיעודי? במקום להתרוצץ בין ביטוח לאומי, קופת חולים ועוד – תתבקשי לתת מידע רק פעם אחת וכל הרשויות הרלוונטיות יעודכנו במידת הצורך. 
  • וכך גם במצבים של נכות, לידה, פטירה, ייבוא, מעבר בין דירות ועוד. 

בנוסף לכך, התוכנית כוללת גם הטמעה של קורסים להסבה מקצועית דרך קמפוס IL וחיבור תשתיות המידע של הרשויות המקומיות למערכת הממשלתית. 

כן כן, אני יודע על מה אתם חושבים. אני כבר שם. לטובת המעקב נכנסתי לאתר השירותים הממשלתיים, נרשמתי ומצאתי כי חלק מהמידע שלי כבר מרוכז שם: רישיון רכב, דרכון, אפשרות להודיע על מעבר דירה ואפילו אפשרות לבדוק אם יש לי צו עיכוב יציאה מהארץ (אין, אל דאגה). נראה שהתשתית כבר הונחה, ולכן יבחן המשרד בהוספת השירותים שציינה הממשלה לאתר.

בלילה פוליטית

אמסלם קיבל "בלילת משרדים" ותחומים שאינם קשורים בהכרח אחד לשני. כשמסתכלים על זה במבט מלמעלה נראה שהצורך הפוליטי גבר על השכל הישר. בסוף נפגעים השירותים לאזרח. כשרה"מ מתלונן על סרבול ועל סחבת בירוקרטית כדאי לו להסתכל על משרד הדיגיטל כמשל. 

ההחלטה להעביר ממקומם במשרד רה״מ דווקא את האחריות על שירותי הדיגיטל, שהפכו כל כך קריטיים לאזרח בתקופת הקורונה – יצרה סרבול בירוקרטי, ובזבזה זמן יקר. הסמכות על רשות החברות נתנה לאמסלם אפשרות לחלוש על מנגנון ג'ובים עצום. כעת, בסיועה של ח״כ מארק הוא מנסה להקל על מינוי מקורבים. את מעמדו כשר המקשר בין הכנסת לממשלה הוא מנצל בעיקר כדי לנסות לקעקע את שלטון החוק ולתקוף את היועמ"ש, אביחי מנדלבליט באופן שקרי ובריוני. אבל יש לו גם הזדמנות אמיתית להיטיב בזמן קריטי עם האזרח הקטן: אם יצליח להאיץ את יישום "ישראל דיגיטלית" ולהנגיש לכל מכשיר טלפון ומחשב את השירותים הממשלתיים בקליק אחד – זה יהיה הישג של ממש. 

*

פנינו למשרד הדיגיטל ולדובר האישי של השר אמסלם וביקשנו את תגובתם לכתבה, אולם הם בחרו לא להתייחס לשאלותינו עד למועד הפרסום. ביקשנו גם לראיין את מנכ"ל המשרד לקראת הכנת הכתבה לגבי תוכנית העבודה של המשרד אך במשרד סירבו לבקשתנו.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין