פוסטים

בשל עיכוב משרד הבריאות: השימוש במעקב השב"כ עשוי לחזור

משרד הבריאות התחייב להשיק בתחילת יוני יישומון שיכול להחליף את מעקב השב"כ בשימוש בטכנולוגיית bluetooth. זה לא קרה. לדברי שר המודיעין אלי כהן, בגל תחלואה שני "לא תהיה ברירה אלא לחזור לכלי הזה". תגובת המשרד: נשיק בשבועות הקרובים"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

משרד הבריאות מתעכב בפיתוח אפליקציה שתזהה נדבקים פוטנציאלים ותהווה תחליף למעקב השב"כ. מדובר ביישומון "המגן 2", שעושה שימוש בטכנולוגיית bluetooth, שמדינות דמוקרטיות בעולם כבר אימצו לצורך זה. לדברי משרד הבריאות היא תעלה לאוויר תוך "כמה שבועות", זאת חרף התחייבותה להשיק את היישומון עד לתחילת יוני.

טכנולוגיית Bluetooth יותר יעילה באיתור נדבקים (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

לפני כשבועיים פג תוקף ההארכה שנתנה הכנסת לממשלה, והשימוש ב"כלי" של השב"כ לצורך איתור נדבקי קורונה נפסק. בהיעדר אמצעי טכנולוגי חלופי, ייתכן שהגורמים הרלוונטיים יאיצו תהליך חזרה לשימוש בשב"כ למטרה זו.

עוד כתבות בנושא:

לדברי שר המודיעין אלי כהן, "אם יהיה גל תחלואה שני בהיקפים משמעותיים לא תהיה ברירה לחזור לכלי הזה". בראיון לרשת ב' הסביר כי "השימוש בכלי של שב"כ עזר לנו מאוד, יותר משליש מהנדבקים אותרו בעזרתו". טענה שחזר עליה בהמשך גם יואב קיש, סגן שר הבריאות וגם מכיוונו של רה"מ.

הבטחה לעלות עם מגן 2.0 בתחילת יוני – לא מומשה

בדיון שהתקיים ב-26 במאי בוועדת החוץ והביטחון, אמרה האחראית על פיתוח אפליקציית המגן במשרד הבריאות, רונה קייזר, כי גרסת מגן 2.0 תושק בתחילת החודש הנוכחי, שמגיע בשבוע הבא לסיומו. 

"בתחילת יוני אנחנו נשיק את האפליקציה עם יכולות הבלוטות' שלה", הבטיחה קייזר. "כדי שזה יהיה אפקטיבי צריכים להיות ארבעה מיליון משתמשים. בהינתן שהיום אנחנו נמצאים בערך על מיליון משתמשים ואנחנו נמצאים בעידן של שגרה, אנחנו צריכים להפעיל הרבה מאמצים כדי שיהיו ארבעה מיליון משתמשים שייצרו אפקטיביות מקסימלית". 

רונה קייזר ממשרד הבריאות. הבטיחה שאפליקציית "המגן 2" תעלה בתחילת החודש

בהמשך לכך, קייזר הסבירה כי נדרש תקציב נוסף לשיווק כשהמוצר יהיה מוכן סכום של ארבעה מיליון ש"ח המוביל לעיכוב בהשקה. נכון להיום, לבדיקת "שקוף", המוצר טרם הושק ופעולת השיווק לא החלה. כבר בדיון זה הביעו חלק מהח"כים, ביניהם היו"ר צבי האוזר, חשש כי משרד הבריאות גורר רגליים.

"חייבים לדון בחלופות לשב"כ לפני הגל השני"

הצורך בתחליף טכנולוגי לשימוש בכלי המעקב של השב"כ אינו חדש לגורמים הרלוונטיים. "עוד בדיונים הראשונים של ועדת החוץ והביטחון בשימוש בשב״כ, דרשנו לעשות דיון מהותי בחלופות אזרחיות עם נציגי החברה האזרחית והסקטור הפרטי", הבהירה פרופ' קרין נהון, יו"ר איגוד האינטרנט. 

"לצערי, נכון להיום דיון זה לא התרחש. זה קריטי שהמדינה תכנס דיון שכזה, עוד לפני גל ב׳ של מגיפת הקורונה. הוא יאפשר לבחון האם השימוש בשב״כ מידתי והאם השימוש בחלופות ישיג בקירוב את אותן מטרות תוך שמירה טובה יותר על פרטיות האזרחים".

לדברי נהון "תפקיד השב״כ הוא לסכל טרור, ולא להשתמש באמצעים הטכנולוגיים שלו למטרות אזרחיות. אף משטר דמוקרטי לא עושה שימוש בארגון הביטחון המסכל שלו לאיתור נתיבים של חולים".

נראה כי יו"ר הוועדה שתפקידה לכנס דיון מסוג זה, מסכים עם הטענות. "המאבק בקורונה הוא אירוע חריג, אך גם ההסתייעות ביכולות שירות הביטחון הכללי במסגרת מאבק זה היא חריגה. חריגות זו הביאה את ועדת המשנה למודיעין לקיים את מרבית דיוניה באופן גלוי, בכדי לאפשר לציבור לבחון את האיזונים הנעשים בין הזכות לחיים לבין שמירה על הזכות לפרטיות". 

קרין נהון, יו"ר איגוד האינטרנט. "לבחון האם השימוש בשב"כ מידתי"

עוד הוסיף, כי "נושא זה צריך להיבחן הן בשאלת הצורך והן בשאלת החלופות. הוועדה מציעה לבחון ולמצוא חלופות אזרחיות אחרות, בדומה למדינות מערביות שונות שהתמודדו עם נגיף הקורונה. החלופות שהוצגו בועדת המשנה למודיעין לפני כשלושה שבועות לא היו משביעות רצון, לא באשר להיקף המימון שהוצע בהן ולא באשר למאמצים שהושקעו בפיתוחן". 

למרות הסכמתו, בלשכתו של האוזר, נכון להיום, לא התחייבו ליזום דיון בנושא.

הפתרון האופטימלי והרווח: Bluetooth מבוזר

מסקירת הרשות להגנת הפרטיות עולה כי אין אף דמוקרטיה שמשתמשת בטכנולוגיה שבה משתמשת ישראל לצורך אכיפת חובת בידוד וסגרים. עוד עולה מהסקירה, כי מדינות דמוקרטיות רבות מפתחות ממש בימים אלה טכנולוגיות אשר מטרתן לאתר קרבה לחולה קורונה באמצעות Bluetooth.

נתוני מיקום, כמו GPS, מגלים מידע על תנועה באופן שוטף. בניגוד לכך, נתוני מרחק, כמו אלו שמועברים על ידי Bluetooth, מצביעים רק על מידת המרחק של אנשים זה מזה, ואף את משך השהייה.

ניידים מתקשרים זה עם זה ב-bluetooth וכך מגלים קרבה בין נדבקים

"בהיבט הטכנולוגי, השיטה האחרונה עדיפה על איסוף נתוני GPS, שכן היא מספקת נתונים מדויקים יותר", נכתב בדו"ח של הרשות להגנת הפרטיות. "איתור קרבה, באמצעות נתוני מרחק, מתבסס בד"כ על אותות המועברים ב- Bluetooth בין משתמשים אשר הורידו אפליקציה למכשיר נייד, ונמצאים בקרבה מספקת זה לזו".

בדוח אחר שהגישו שורת מומחים לטכנולוגיה ופרטיות לשר המדע, יזהר הס, כתבו כי "טכנולוגיה שתזהה קרבה בין אנשים, בלא להתחקות אחר מיקומם, תיתן מענה איכותי – לעיתים קרובות אף יותר מטכנולוגיית מעקב מיקום – לצורך לזהות במהירות מגעים חבי-בידוד". 

עוד הוסיפו, כי "כלי שמבוסס על מעקב לפי איכון מכשירים סלולריים, מהסוג שנעשה בו שימוש למשל באיכון השב"כ, סובל גם מחולשות לא מעטות – דיוקו אינו גבוה, יכולתו לאתר מיקום מדויק במבנים מקורים, בבניינים רבי קומות או במקומות הומי אדם נמוכה, ועוד".

כדי להמחיש את הטענה, ציינו בדוח כי "דרישת משרד הבריאות לבצע רישום של מיקום קונים בקניונים סגורים מעידה על החולשה המובנית של כלי זה. עקב כך, כלי מסוג זה יוצר לא מעט התראות שווא או מחסיר התראות אמת".

משרד הבריאות: טרם נקבע מועד סופי

משרד הבריאות, כאמור, מתעכב בתהליך פיתוח והשקת מגן 2.0, שעושה שימוש בטכנולוגיית Bluetooth המדובר.

"גרסה 2 של יישומון המגן, אמורה לעלות לחנויות האפליקציות בשבועות הקרובים (טרם נקבע מועד סופי), והינה גרסה בעלת היכולות הקיימות בגרסה הנוכחית לצד יכולות נוספות של טכנולוגיית בלוטות'", מסרו ממשרד הבריאות.

אפליקציית "המגן" של משרד הבריאות. מתי תעלה גרסה 2?

"השימוש בטכנולוגיית בלוטות' עשוי לסייע ברמת דיוק גבוהה יותר של מיקומי נקודות החשיפה. משרד הבריאות שם דגש רב על עקרונות השמירה על הפרטיות של יישומון זה, ועל מהותו המתמקדת באחריות חברתית, מטרות הדדיות ושקיפות.

"על כן, כל אלה לא ישתנו וימשיכו להישמר גם תוך השימוש בטכנולוגיית בלוטות', ותוך המשך הפיתוח בקוד פתוח; המידע נשמר על המכשיר הסלולרי של המשתמש בלבד, ולא מועבר אל משרד הבריאות. 

המקרה היחיד בו ישותף המידע עם משרד הבריאות הוא במקרה של משתמש שהינו חולה מאומת אשר בוחר לשתף את המידע עם משרד הבריאות כחלק מחקירה אפידמיולוגית".

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): אי קידום חלופות למעקב השב"כ עשויי להחזיר אותנו אחורה, למעכב השב"כ. העובדה שהנתונים שלנו חשופים לאורך זמן למעקב ממשלתי עלולה לפגוע בפרטיות שלנו. חמור מכך – שמשרד הבריאות לא מאבטח את נתוניו מספיק טוב, נכון לדוח האחרון של מבקר המדינה. אם ידלפו חלילה ממאגריו לידיים זרות – הם יכולים לשמש גופים עסקיים לברר עלינו מידע שממש לא אמור להגיע אליהם.
בנוסף, לפי מומחים שונים ולאור סקירה בין לאומית – שימוש בbluetooth יעיל יותר. עיכוב בשימוש בו לצורך איתור נדבקים פוטנציאלים עלול לגרום לך לחלות או להדביק אחרים בלי שידעת, לגרום לגל השני לצאת משליטה או לפגוע בעסק שלך, שיצטרך שוב להפסיק פעילות.

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): משרד הבריאות חייב לקדם במהירות רבה יותר את פיתוח החלופות ובראשן מגן 2.0 כדי לאפשר חלופות לשימוש בשב"כ לפני הגל השני. יש לקיים דיון בוועדה לחוץ וביטחון בחלופות טכנולוגיות אזרחיות לקראת הגל השני של הקורונה. נמשיך לעקוב וללחוץ על בעלי התפקידים יחד עם "סיירת השקיפות".

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

הסחבת שעולה בחיי אדם: מחדל המגנזיום במים

הוספת מגנזיום למי השתייה תציל כל שנה מאות בני אדם ממוות מהתקפי לב. כבר ב-2013 נקבע כי יתחיל פיילוט להוספת המינרל. הוא נקבע להסתיים ב-2015, אך עד היום לא התחיל ובמשרד הבריאות לא יודעים מתי תהיה התקדמות. הסיבה: מחלוקות כלכליות ופוליטיות. יו"ר הוועדה לאיכות המים לשעבר: "לא יאמן שתהליך שאמור לקחת שנה וחצי נגרר במשך שבע שנים, וממשיך להידחות"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

אי שם בשנת 2003, הבינו במסדרונות הממשלה שמתחילה להיווצר סכנה מוחשית לבריאות הציבור: המים שלנו, המותפלים ברובם, לא מכילים את המינרל מגנזיום. המחסור הזה הוא לא עניין של מה בכך, אלא סכנה לבריאות הציבור שתעלה לנו בחיי אדם.

17שנים חלפו מאז. הרבה מים זרמו בברזים ומעט מאוד מגנזיום. גם התקשורת נכנסה לתמונה: ב-2017, חשפה העיתונאית עדי דברת-מזריץ מ- The Marker כי פיילוט ממשלתי שנועד לבחון הוספת מגנזיום למים פשוט נכחד. שנתיים אחרי מועד הסיום המשוער, הסתבר שהוא כלל לא התחיל.

בדיקת "שקוף" חושפת: גם עכשיו, שלוש שנים מאוחר יותר, הפיילוט טרם התחיל ואף טרם נבחרה החברה שתפעיל אותו. הסיבה העיקרית: מחלוקת רבת שנים בין משרד הבריאות לרשות המים. 

עוד כתבות "בחזרה לתחקירי עבר":

התחקיר נערך במסגרת תחום סיקור ייחודי שבחרו מעל ל-3,000 המו"לים של שקוף: "בחזרה לתחקירי עבר" במסגרתו אנחנו חוזרים לחשיפות של מחדלים וליקויים, שנים אחרי שהצהיבו בעיתונים, ובודקים: האם משהו זז מאז?

ב-2009 נקבע: יש להוסיף מגנזיום למי השתייה

כמחצית מהמים ששותים אזרחי ישראל הם מים מותפלים. ביישובים מסוימים, דוגמת תל אביב שיעור המים המותפלים מגיע לכ-90%. התהליך שהמים עוברים במתקני ההתפלה גורם להם להיות חסרים במגנזיום, מינרל ההכרחי לתפקודו התקין של הגוף.

הצורך באספקת מגנזיום לציבור עלה כבר לפני שנים רבות במסדרונות הממשלה. ב-2003 מונתה ועדה מייעצת לעדכון תקנות מי השתייה- "ועדת עדין" בראשות פרופ' אבנר עדין. ב-2009 קבעה הועדה כי יש להוסיף מגנזיום למי השתייה.

ב-2012 משרד הבריאות פרסם חוות דעת לפיה הוספת מגנזיום יכולה למנוע כ-250 מקרי מוות בשנה. "על פי הניתוח, שהסתמך על מחקרים שהצביעו על קשר בין ריכוז נמוך של מגנזיום במי השתייה לתחלואה ותמותה, החזרה של 30 מג"ל מגנזיום למים נמצאה בעלת כדאיות גבוהה, ובעקבותיה צפויה הפחתה של כ-250 מקרי מוות ממחלת לב כלילית בשנה", נכתב במסמך של משרד הבריאות.

רשות המים התנגדה לכך מטעמים כלכליים: לדבריה, העלות של הוספת מגנזיום תגיע למאות מיליוני שקלים בשנה. טענה זו עומדת בניגוד לתחזיות משרד הבריאות לפיהן העלות תסתכם בלא יותר מכמה עשרות מיליוני שקלים.

במשרד ראש הממשלה קיבלו החלטה שתפשר בין הצדדים: לבצע פיילוט להוספת מגנזיום למי השתייה באחד ממתקני ההתפלה ומטרתו תהיה לבחון מה היא הדרך היעילה לספק מגנזיום לציבור.

הפיילוט הנעלם

בתקנות בריאות העם 2013 נקבע בהוראת שעה כי פיילוט הוספת מגנזיום למי השתייה יתקיים בין 2013 ל-2015. בתחקיר של דברת-מזריץ, כאמור, התברר כי בסוף שנת 2015 הפיילוט לא התקדם כלל.

עקב פקיעת תוקפן של הוראות השעה מ-2013, פנה משרד הבריאות ליו"ר ועדת הסביבה של הכנסת בבקשה להאריך את ההוראה לקיום הפיילוט בשלוש שנים נוספות. ואכן, במאי 2016 נדחה מועד סיום הפיילוט עד לספטמבר 2018 במסגרת תקנות איכות מי השתייה.

בשלב זה נראה היה שהנושא מתקדם. בדצמבר 2017 הודיעה רשות המים למשרד מבקר המדינה כי נבחרה חברה מייעצת לקבל החלטות בנושא הפיילוט – חברת תה"ל, אך לא נבחר מפעיל לפיילוט עצמו. 

בהמשך, אף נבחרה ועדת היגוי להוספת מגנזיום למים מותפלים בראשות משרד הבריאות. היא מונתה בינואר 2018 והתכנסה לראשונה במרץ 2018. לפי מבקר המדינה באפריל 2018 חברת תה"ל החלה בעבודתה. 

גם מבקר המדינה לא הצליח

למרבה הצער, ספטמבר 2018 חלף אך מרשות המים עולה כי עד היום לא נבחרה חברה שתפעיל את הפיילוט. לטענת משרד הבריאות, ועדת ההיגוי התכנסה לאחרונה ב-23.3.2020 ואין כרגע תאריך לכינוס הבא שלה.

מתקן להתפלת מים. בתל אביב 90% מהמים מותפלים וללא מגנזיום (צילום: אדי ישראל, פלאש 90)

בדוח המבקר על רשות המים מ-2018 ננזפו הרשויות האחראיות על הנעת הפיילוט, ונדרש מהן לקדם את הוספת המגנזיום למים ללא דיחוי. "משרד מבקר המדינה מעיר לרשות המים, למשרד הבריאות ולמשרד האוצר, כי השתהותם בקידום הקמת מתקן החלוץ להוספת המגנזיום למים במשך יותר משש שנים אינה סבירה", כתב המבקר. 

"כפי שקבע משרד הבריאות, מחסור במגנזיום עלול לגרום נזק חמור לבריאות הציבור, לפיכך על רשות המים, על משרד הבריאות ועל משרד האוצר להחיש את הקמת מתקן החלוץ, ולקבל החלטה ללא דיחוי". 

נראה שגם נזיפה ממבקר המדינה לא שכנעה את המשרדים האחראים כי יש להזדרז.

צעדי תינוק

לפי מידע שהגיע לידי "שקוף", חברת תה"ל המייעצת למדינה בנושא הפיילוט אכן החלה בעבודתה. היא ערכה בדיקה לגבי הטכנולוגיות הזמינות בשוק להוספת מגנזיום למי השתייה וכתבה דוח בנושא עבור ועדת ההיגוי.

לדברי גורמים המעורים בנושא, לקראת כתיבת הדוח פגשה תה"ל מספר נציגי חברות שלהן טכנולוגיות רלוונטיות. בסוף הדוח ישנן המלצות למספר טכנולוגיות שנמצאו מתאימות להפעלת הפיילוט.

"כרגע אנחנו משלימים השלמות שוועדת ההיגוי ביקשה להוסיף לדוח. עם אישור הדוח הוא יפורסם לציבור, אבל זה כנראה יקח עוד חודשים", סיפר מקור בכיר המעורה בנושא.

צעדים בסיסיים שהיו יכולים לקרות לפני שנים, מתבצעים רק עכשיו. פרופ' אבנר עדין לשעבר יו"ר "ועדת עדין" לאיכות המים נדהם לגלות שהנושא התקדם בצעדים איטיים כל כך. "לא יאומן שתהליך שאמור לקחת שנה וחצי נגרר במשך שבע שנים ועדיין לא הסתיים", הוא זועם. "היה אמור להיות דיון בנושא במשרד הבריאות לפני כמה חודשים, אבל בגלל הקורונה הוא נדחה".

הסיבה לגרירת הרגליים: מחלוקת כלכלית ופוליטית

מבדיקת "שקוף" עולה כי הפיילוט להוספת מגנזיום למי-השתייה נתקע לא רק בגלל הדוח של תה"ל, אלא גם עקב חילוקי דעות כלכליים ופוליטיים בין רשות המים למשרד הבריאות, המלווים את הסיפור כבר שנים.

פרופ' אבנר עדין. "לא יאומן שתהליך של שנה וחצי נגרר לשבע שנים"

לדברי רשות המים, הוספת מגנזיום למי שתייה היא בזבוז כסף. "כ-99% מהמים זורמים לביוב ולא לגופנו, כך שמדובר בבזבוז עצום של כסף כל שנה. אנו שותים פחות מ- 1% מצריכת המים הכוללת, ויש רבים שאינם שותים מי ברז כלל", מסרו לנו. "נכון לבחון מהי הדרך הנכונה והכלכלית למשק: האם על ידי הוספה למים או למזון ו/או לתוספי מזון, או אפילו לחלק לתושבים תוסף בבתי המרקחת".

אך לטענת משרד הבריאות, הדרך היעילה ביותר לספק מגנזיום לציבור היא דווקא בעזרת מי השתייה. "משרד הבריאות מתעקש על הפיילוט דווקא כי המים לא משמשים רק לשתייה, אלא גם לחקלאות", מסביר פרופ' עדין.

"גם במים המשמשים להשקייה ('מי קולחין') אין מגנזיום. כתוצאה מכך גם הגידולים והאדמה לא מקבלים את המינרל. יש פה מעגל שלם של מחסור במגנזיום, זה לא רק עניין של שתייה".

עוד הוסיף, כי "היתרון הגדול של קבלת מגנזיום ממים הוא שהמגנזיום נספג בגוף טוב יותר בדרך זו. גם ארגון הבריאות העולמי המליץ על כך ולצידו מומחים רבים ברחבי העולם".

ראשי משרד הבריאות הקודם. לא הצליחו להגיע להסכמה עם רשות המים

חילוקי הדעות הכלכליים מעכבים את הפיילוט. זאת, על אף שכזכור, מטרתו המוצהרת היא ליישב בדיוק את המחלוקות הללו בין הצדדים. "ההחלטה על הקמת מתקן החלוץ (פיילוט) נעשתה, בין היתר, על מנת לפתור את חילוקי הדעות בנושא", כתב על כך מבקר המדינה, "ולפיכך קידום הקמת מתקן החלוץ והסקת המסקנות מכך תביא ממילא להכרעה בדבר הדרך היעילה לאספקת המגנזיום לציבור".

ישנם גם חילוקי דעות פוליטיים: לפי דברי הגורמים השונים, לא משרד הבריאות ולא רשות המים רוצים להיות אחראים לעליית מחיר המים שתתלווה להוספת המגנזיום למי השתייה, שתגרור, כנראה, ביקורת ציבורית. הוויכוח על מקור המימון לפיילוט מעכב גם הוא את קידומו.

לא הכל אבוד: היוזמה של מעגן מיכאל

לאחר גרירת רגליים של שנים, יש מי שהייאוש מהבירוקרטיה הביא אותם לפעול בדרך עצמאית: קיבוץ מעגן מיכאל החליט להוציא לדרך פיילוט עצמאי ולהוסיף מגנזיום למתקן ההתפלה של הקיבוץ.

מי שנבחרה לבצע את הפיילוט היא חברת "טכנולוגיות לשימור סביבה", אחת מהחברות שהטכנולוגיה שלהן נבדקה עבור הדו"ח שכתבה חברת תה"ל. לדברי מנכ"ל החברה – המדינה לא חזרה אליו עם מידע חדש בנושא הפיילוט כבר יותר משנה. 

מעגן מיכאל. יתחילו להוסיף מגנזיום למים באופן עצמאי (צילום: מתוך אתר הקיבוץ)

"בתחילת מרץ 2019 קיבלנו מידע בכתב שהטכנולוגיה שלנו הוצגה בפני ועדת ההיגוי וכי המצגת שלנו עברה בהצלחה. עברה כבר יותר משנה, ולא חזרו אלינו", סיפר יחיאל מנוחין, מנכ"ל החברה. "כשראינו שהנושא הזה לא זז עלה הרעיון ללכת למעגן מיכאל".

בקיבוץ מעגן מיכאל שותים כבר 10 שנים מים מותפלים ממתקן התפלה פרטי. "הם קיבלו החלטה שהם מוכנים לבדוק אצלם את המתקן הראשוני והם גם היו מוכנים להשתתף בהשקעה הכספית של הקמתו", מציין מנוחין. "הפרויקט הזה מוכר למשרד הבריאות – הרי התנאי להקמתו והפעלתו היה עמידה בכל התנאים של המשרד". 

האם יוזמת הקיבוץ תשמש תמריץ לפיילוט הלאומי שטרם התחיל לפעול? מנוחין אופטימי: "המתקן הארצי מתעכב כבר שנים, אז היה לנו נוח לעשות את זה במעגן מיכאל. כך, אם אי פעם המדינה תתעשת ותוציא את המכרז, יהיה לנו רפרנס שיחזק את העמדה שלנו מול הגופים האחראים". 

בחודשים האחרונים התעכב שיתוף הפעולה עם מעגן מיכאל עקב הקורונה, אך ביום חמישי (4.6.2020) התכנית אושרה והוחלט כי הפיילוט בקיבוץ יצא לדרך. בימים אלה החלה ההקמה של הפרויקט, ובחודש נובמבר תחל ההרצה ויבוצעו בדיקות שיבחנו האם המים שנוסף להם המינרל ראויים לשתייה.

תגובת רשות המים

"שלב ראשון של הפיילוט הושלם ובו נבחנו בין היתר טכנולוגיות ליישום הוספת מגנזיום למים. שלב ב׳ נמצא בשלבי התחלה, בו בין היתר יתוכנן גם היקף הפיילוט שיתבצע, מיקומו, אורך הפיילוט ומה ייבדק בו. 

העבודה על הפיילוט החלה אך ביצוע הפיילוט בפועל טרם הוחל. מיקומו של הפיילוט, אורכו, מה ייבדק בו והיקפו עדיין נבחנים. לטובת העניין הוקמה ועדת היגוי לנושא ברשות משרד הבריאות וחברים בה בנוסף למשרד הבריאות גם משרד האנרגיה, משרד החקלאות, משרד האוצר ורשות המים.

משרד הבריאות הוא המוסמך לקבוע האם יש להוסיף מגנזיום ו/או מינרלים אחרים לתזונת אזרחי ישראל. ההשגה של רשות המים הייתה לגבי דרך ההוספה שאינה יעילה מבחינת עלות תועלת:

 – כ-99% מהמים זורמים לביוב ולא לגופנו. כך שמדובר בבזבוז עצום של כסף כל שנה (המוזרמים לביוב) (אנו שותים פחות מ- 1% מצריכת המים הכוללת), ויש רבים שאינם שותים מי ברז כלל.

– בארה"ב (למשל) רמת המגנזיום במי השתייה למרבית האוכלוסייה קרובה לאפס.

– עלות המגנזיום לא אמורה להיכלל ולנפח את חשבון המים לצרכן.

– נכון לבחון מהי הדרך הנכונה והכלכלית למשק. האם על ידי הוספה למים או למזון ו/או תוספי מזון, או אפילו לחלק לתושבים תוסף באמצעות בתי המרקחת".

תגובת משרד הבריאות

תגובת משרד הבריאות:

"משרד הבריאות מאוד מעוניין בהוספת מגנזיום למי השתייה, וראיה לכך היא ההחלטה בתקנות מי השתייה על הקמת צוות היגוי והצבת פיילוט בנושא שיבחן את האפשרויות ליישום. 

מכיוון שאין בעולם מדינה המוסיפה באופן יזום מגנזיום למי השתייה, חסר המידע הדרוש ליישום מהלך שכזה. לכן הוחלט כי נדרש פיילוט מקיף שיבחן את כלל השיטות, דרכי היישום והעלויות הכרוכות בתהליך. ללא פיילוט בו יבדקו מספר שיטות וחומרים אפשריים להוספת המגנזיום, לא ניתן יהיה לכמת את הבעיות הטכניות, העלויות והאפשרויות ליישום. 

חלקו הראשון של הפיילוט (שבעיקרו תיאורטי) הסתיים, ואנו עומדים לפני תכנון וביצוע הפיילוט בפועל. כידוע בוודאי, בחודשים האחרונים משרד הבריאות עסוק מאוד במשבר הקורונה, ורוב המשאבים של משרד הבריאות וממשלת ישראל מתועדפים לנושא זה. מסיבות אלו קשה להעריך מתי יותנע הפיילוט, שרק על פי תוצאותיו יוחלט האם ומתי יוסף מגנזיום למים המותפלים. אנו כמובן מקווים שהנושא יתקדם בקרוב". 

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע):

  1. כל עוד אין מגנזיום במים המותפלים, שמהווים בין 50% ל-90% אחוז מהמים שאנחנו שותים, עולים הסיכויים שלנו לחלות במחלות לב, סוכרת ועוד. 
  2. החלטות ממשלה לא מתקבלות סתם: כפי שאנו מבינים מסיפור המגנזיום, יש צורך אמיתי בפיילוט כדי לשפר את בריאות הציבור. אי יישום הפיילוט עד היום משמעותו אחת: ממשלת ישראל לא עומדת בהחלטות שהיא מקבלת ולא מצליחה לעמוד בהתחייבויות שלה לציבור.

מה עושים כדי שיתוקן? (מעש"י): יש לבדוק האם הנושא נמצא באחריות משרד המים החדש או נשאר בתחום משרד הבריאות. כך או כך, הממשלה צריכה לגשר על הפער מול רשות המים ולקדם את הפיילוט באופן מיידי. נמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בפיילוט במעגן מיכאל ובפיילוט הממשלתי להוספת מגנזיום למי השתייה. נפעל בכל הכלים העומדים לרשותנו כדי לקדם את הפעלת הפיילוט הממשלתי בהקדם.
***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתוב לעיתונאית מאיה קרול

דו"ח ממשלתי קובע: אפשר להילחם בקורונה בלי לפגוע בפרטיות

הרשות להגנת הפרטיות טוענת שניתן לצמצם את פגיעה פוטנציאלית בפרטיות שלנו, במעבר לשימוש ב-Bluetooth במקום טכנולוגיית זיהוי מיקום. משרד הבריאות עובד על זה – אך לטענתו תקציב של מיליונים בודדים מעכב את ההטמעה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

דו"ח חדש של הרשות להגנת הפרטיות קובע כי ישנה חלופה יעילה יותר ל"כלי" של השב"כ במעקב אחרי האזרחים לצורך זיהוי מדביקים פוטנציאליים. לפי הדו"ח ניתן להשתמש בטכנולוגיית Bluetooth, היעילה יותר מטכנולוגיית זיהוי מיקום באיתור הדבקות. כמו כן, החלופה מצמצמת סיכון עתידי לפגיעה בפרטיות האזרחים.

הצלבת נתונים עם זיהוי מיקום יכולה לגלות עלינו כמעט הכול

הדו"ח פורסם לקראת דיון בוועדת החוץ והביטחון שהתקיים בשבוע שעבר, על המשך מעקב השב"כ לזיהוי נדבקים פוטנציאליים. במשרד הבריאות טענו שהגרסה החדשה של אפליקציית המגן תעשה שימוש בטכנולוגיית Bluetooth, אך תקציב של מיליוני שקלים בודדים מעכב את הטעמתה החלופה.

לדעת איפה אנחנו אוכלים והאם אנחנו מתפללים

איסוף מידע על אזרחים לצורך אזהרת נדבקים פוטנציאליים, מטריד אזרחים רבים החוששים לאובדן פרטיותם. מה המשמעות של חלקי המידע הנאספים עלינו?

עוד באותו נושא:

לפי דו"ח הרשות להגנת הפרטיות, שבדקה את הנושא, "גם כאשר נתוני מיקום נדמים להיות אנונימיים, כלומר אינם מקושרים לאדם מזוהה ונשמרים בנפרד, הרי שהצלבתם עם מידע זמין אחר עלולה לגרום לזיהוי".

איך זה קורה? אחת הדרכים היא הצלבת כתובת ה-IP של המחשב עם חשבון האינטרנט של המשתמש, המגלה מי הוא בעליו והיכן שהה. דוגמה נוספת היא הצלבת צילומי תנועת מכוניות עם מספר רישוי רכב, שיכולה להוביל לזיהוי בעל הרכב.

טכנולוגיית bluetooth יעילה יותר בזיהוי קרבה בין נדבקים (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

בנוסף, "הצלבת נתוני מיקום עם מידע המצוי ברשתות חברתיות, מצלמות אבטחה במרחב הציבורי, עסקאות אשראי וכיו"ב, עלולים גם הם לגרום לזיהוי פרטיו של אדם", פירטו בדו"ח.

עוד הוסיפו ש "ניתוח נתוני מיקום יכולים לחשוף מידע כמו כתובות מקום עבודה או מגורים. מחקרים מראים כי מעקב במשך שנה וחצי אחר נתוני מיקום אנונימיים של 6 חצי מיליון איש, מעלה כי לרובם יש שובל ייחודי, המאפשר לזהות 95 אחוז מהם".

זה לא נגמר כאן. נתוני מיקום והצלבתם מגלים מידע פולשני אף יותר, כמו "מצבו הבריאותי והנפשי (אדם המבקר במוסדות רפואיים), אמונותיו (ביקור בבית תפילה, היעדר תנועה ושימוש בימי שבת), דעה פוליטית (ביקור במוסדות מפלגתיים או השתתפות בהפגנות)".

כך גם ניתן לגלות העדפה מינית (ביקור במקומות בילוי ייעודיים לקהילה מסוימת), מצב כלכלי (אזור מגורים, מקום עבודה, מקומות בילוי, עלולים להצביע על מצב כלכלי), קשרים חברתיים או מקצועיים, מצבו האישי של אדם (מקום לינה השונה מכתובת מגורים), מצב תעסוקתי ועוד.

החשש: דליפת נתונים לידיים זרות

החשש עולה כאשר גורם בעל אינטרס זר ישים ידו על הנתונים. "ככל שהזמן חולף, טכנולוגיות המידע משתפרות, ומקורות מידע רבים נעשים פומביים. תהליך זה מגביר את הסיכון של הצלבת המידע הגלוי עם המידע ה"אנונימי" אשר יגרמו לזיהוי הפרטים האישיים", נכתב בדו"ח.

משרד הבריאות קיבל בעבר ביקורת על אבטחת נתונים לקויה (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

אפשרות מדאיגה אחת היא פריצה למאגרי נתונים של גופים כמו משרד הבריאות למשל, וגניבתם. חשוב להדגיש כי עוד ב-2019 התריע מבקר המדינה מפני אבטחה לקויה של הנתונים במשרד הבריאות.

בראיון שקיימנו עם עו"ד יהונתן קלינגר לפני הבחירות, הוא הזהיר מהשלכות של דליפת נתונים. לטענתו באותו ראיון, הרשות להגנת הפרטיות היא גוף חסר שיניים. "יש עליה מכבש לחצים פוליטי", טען.

גם דו"ח מבקר המדינה, אותו אחד שהצביע על הליקויים באבטחת המידע, טען לחוסר מעורבות של הרשות להגנת הפרטיות בקבלת החלטות. טענה שבלטה גם בדיונים בנושא זה. 

הפתרון האופטימלי והרווח: Bluetooth מבוזר

מסקירת הרשות לפרטיות עולה כי אין אף דמוקרטיה שמשתמשת בטכנולוגיה שבה משתמשת ישראל לצורך אכיפת חובת בידוד וסגרים. עוד עולה מהסקירה, כי מדינות דמוקרטיות רבות מפתחות ממש בימים אלה טכנולוגיות אשר מטרתן לאתר קרבה לחולה קורונה באמצעות Bluetooth.

אפליקציית "המגן". גרסה 2.0 מבוססת על bluetooth, אך הטמעתה מתעכבת

נתוני מיקום, כמו GPS, מגלים מידע על תנועה באופן שוטף. בניגוד לכך, נתוני מרחק, כמו אלו שמועברים על ידי Bluetooth, מצביעים רק על מידת המרחק של אנשים זה מזה.

"בהיבט הטכנולוגי, השיטה האחרונה עדיפה על איסוף נתוני GPS, שכן היא מספקת נתונים מדויקים יותר", נכתב בדו"ח של הרשות להגנת הפרטיות. "איתור קרבה, באמצעות נתוני מרחק, מתבסס בד"כ על אותות המועברים ב- Bluetooth בין משתמשים אשר הורידו אפליקציה למכשיר נייד, ונמצאים בקרבה מספקת זה לזו".

כלומר, לפי ניתוח זה השיטה האחרונה עדיפה בהרבה, גם מבחינת דיוק בניסיון לגלות מי אכן נמצא בסכנת הדבקה, וגם בהיבט של שמירה על פרטיות המשתמשים. 

כיצד פועלת טכנולוגיית Bluetooth?

הרעיון שעומד מאחורי השימוש ב-Bluetooth הוא הצפנת המספר על ידי ססמת זיהוי רנדומלית. "כל משתמש באפליקציה הייעודית מקבל מספר רנדומלי אנונימי הנשמר במכשיר הטלפון הנייד שלו", פותחים ומסבירים בדו"ח. "המספר מתחלף בפרקי זמן קבועים ותדירים, מטעמי אבטחת מידע".

כאשר משתמשים נמצאים בקרבה מסוימת, מכשירי הטלפון יוצרים קשר ומחליפים ביניהם את סיסמת הזיהוי הרנדומלית, כך שכל מכשיר נייד שומר את המספר של המשתמש השני.

ניידים מתקשרים זה עם זה ב-bluetooth וכך מגלים קרבה בין נדבקים

"לדוגמה: משתמש א' פוגש את משתמש ב'. הטלפון של משתמש א' שולח לטלפון של משתמש ב' את מספר הזיהוי הרנדומלי-אנונימי של משתמש א' והמספר נשמר בטלפון של משתמש ב' ולהיפך".

על פי סקירת הרשות לפרטיות שימוש בטכנולוגיה זו לצורך זיהוי והתראה לנדבקים פוטנציאליים יעבוד כך: "כאשר משתמש מתגלה כחולה קורונה, משתמשים אחרים אשר באו עימו בקרבה הנדרשת ולמשך הזמן הנדרש ושפרטיהם הוחלפו עם המשתמש, יקבלו הודעה על כך ששהו בקרבת חולה (מבלי לקבל את פרטיו) וכי עליהם להיכנס לבידוד לתקופה המתאימה". כל זה מתוך המידע השמור בטלפון בלבד ולא במערכת מרכזית.

כלומר, מדובר באיסוף מידע הרלוונטי אך ורק לשאלת הקרבה לחולים ומשך השהייה בקרבתו. המידע אינו כולל נתונים על מיקום הנדבק הפוטנציאלי, לא ברגע ההדבקה ולא בנקודות שונות על המפה במהלך כל שעות היום.

"גרירת רגליים"

ועדת המשנה למודיעין, בראשות צבי האוזר (דרך ארץ), התכנסה בשבוע שעבר על מנת לדון אם לאפשר אורכה לממשלה בשימוש בכלי השב"כ לביצוע חקירות אפידימיולוגיות, אך תוך צמצום משמעותי. 

צבי האוזר, יו"ר ועדת חוץ וביטחון (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

בדיון טענה רונה קייזר, ראש אגף מערכות ומחשוב במשרד הבריאות, כי פיתוח גרסה 2.0 של אפליקציית "המגן" אכן תתבסס על שימוש ב-Bluetooth. עד כה הורידו את האפליקציה 1.58 מיליון משתמשים (מתוכם 870 אלף משתמשים פעילים), לעומת יעד של 4 מיליון שהציב לעצמו משרד הבריאות. 

היו"ר האוזר, לחץ ושאל "האם מדובר בפרויקט מתמשך או פתרון ממשי?" קייזר ענתה שבתחילת יוני יעלו עם הגרסה המשדורגת וכי הם נערכים לתוכנית שיווקית. לטענתה "המאמץ השיווקי יעלה בין 3-4 מיליון שקלים". 

האוזר המשיך וטען כי "בהיקף ההוצאות של ההתמודדות עם הקורונה, נשמע לי אבסורד שבגלל ארבע מיליון שקלים מתמהמהים עם זה". ח"כ אלי אבידר מישראל ביתנו הסכים: "4 מיליון שקל לקמפיין ועדיין לא עשו את זה, זו גרירת רגליים".

שינוי גישה: מעכשיו צריך תירוץ טוב לשימוש בשב"כ

"אנחנו מעלים חשש כבד מאוד עם העובדה שצמצמו את היכולת שלנו לבצע חקירות יותר מקיפות", אמרה פרופ' סיגל סדצקי בפתיחת הדיון בוועדת המשנה לשירותים חשאיים בכנסת. סדצקי מביעה תרעומת על כך שהממשלה החליטה לצמצם בתחילת השבוע את האפשרות שלה להשתמש במעקב השב"כ אחרי אזרחים. 

אם בעבר שמו של כל חולה מאומת עבר אוטומטית לשב"כ על מנת לאתר את מסלולו בשבועיים הקודמים ובכך לאתר גם את כל מי שבא איתו במגע, החל מהיום השימוש בכלי יעשה רק כשאין ברירה אחרת.

סיגל סדצקי, משרד הבריאות. הודתה שהעדיפה המשך מעקב השב"כ (צילום: פלאש 90)

לפי החלטת הוועדה, כל בקשה כזו תידרש לאישור ונימוק של מנכ"ל משרד הבריאות תוך תיאום עם השב"כ לפני הפעלתו. הסיבה להיוועצות עם השב"כ היא על מנת לוודא שזו לא תהיה בדיקה לחינם. ההארכה תפוג ב-8 ביוני במידה ולא תוגש עד אז על שולחן הכנסת הצעת החוק הממשלתית בנושא. 

ח"כ גדעון סער (הליכוד) תהה ושאל את סדצקי: "מה נשתנה?". מדוע למרות שמשרד הבריאות מבקש להמשיך במתכונת הקודמת, השימוש בכלי צומצם. סדצקי הודתה שהייתה מעדיפה להמשיך כמו בעבר אך זו ההחלטה שאושרה בממשלה.

ח"כ אלי אבידר (ישראל ביתנו) שאל: "מדוע למרות שיש 400 אחיות שמיועדות לחקירות אפידמיולוגיות על כ-20 חולים המשרד ממשיך לדרוש חדירה לטלפונים הניידים". 

ח"כ אלי אבידר (ישראל ביתנו). מתח ביקורת על משרד הבריאות בדיון

סדצקי הודתה שאכן מהירות החקירות המסורתיות הוא משביע רצון ועומד על זמן ממוצע של יום ורבע (כולל שבתות), לעומת שעות ספורות בשימוש אלקטרוני. לטענתה ההבדל המשמעותי הוא בדיוק הבדיקה ולא בזמן שלוקח למשרד לבצע את החקירה. 

איילת שקד (ימינה) אמרה: "כל עוד אנחנו מפקחים אני לא רואה סיבה שלא להמשיך בשימוש בכלי שיאפשר להשאיר את המשק פתוח".

"לא אפקטיבי, יפגע בענף ההיי-טק"

בדיון עלו שורה של ארגונים אזרחיים והתנגדו להמשך השימוש ב"כלי" של השב"כ. אנחנו הולכים לכלי אוטומטי שהיום חצי מהבקשות בכלל לא אפקטיביות", טען פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור. "כרגע אפשר לעצור את השימוש בכלי. היום יותר חשוב לעשות סקרים מדגמיים כדי לזהות מקרים שאנחנו לא מכירים".

קרין נהון, יו"ר איגוד האינטרנט. "הכלי של השב"כ לא אפקטיבי"

ד"ר תהילה אלטשולר, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, הוסיפה כי "אין אף מדינה דמוקרטית שבחרה להשתמש בשירותים החשאיים שלה במעקב אחר אזרחים. אנחנו פועלים באופן חזיתי כנגד הנחיות האיחוד האירופי, מה שיביא לפגיעה בענף ההייטק בישראל".

"כל האנשים בדיון יודעים שהכלי של השב"כ לא אפקטיבי כשכולם בחוץ", הסכימה פרופ' קרין נהון, יו"ר איגוד האינטרנט הישראלי. "לדעתי, צריך לבטל את ההארכה ולחכות לחקיקה ראשית, ויש לקיים דיון רציני בנושא החלופות".

השב"כ: "אנחנו דווקא מבקשים לצמצם" 

לקראת סוף הדיון עלו לדיון המקרים בהם יוכלו במשרד הבריאות להפעיל את כלי המעקב: אדם בעל מוגבלות, אדם המסרב לשתף פעולה ו'סעיף סל' של מקרים חריגים שיעשו תוך דיון ותיאום עם השב"כ.

ניצן, סגן היועץ המשפטי של השב"כ עלה לדיון בזום לקראת הסוף ואמר כי הסעיף שמתייחס לחולה המסרב לשתף פעולה אינו מקובל על השב"כ מאחר והוא מרחיב את מנעד המעקב. עוד הוסיף שמבחינתו היה מסיר גם את הסעיף לגבי בעלי מוגבלויות. ניצן ניסה להסיר את האישור האוטומטי שניתן לשני מקרים אלו ולהתייחס רק ל'סעיף הסל' של מקרים חריגים שיהיו חייבים לנמק ולבצע בתיאום איתם. 

עוד הוסיף כי השב"כ מבקש להיות מעורב בקבלת ההחלטות באם להפעיל את הכלי רק כדי שלא יופעל לחינם. כלומר, לוודא שהפעלתו תהיה באמת אפקטיבית לפני שמשתמשים בו. 

לבסוף, לבקשת השב"כ, הוחלט להסיר את שתי ההגדרות הראשוניות: טעמי מוגבלות ומטעמי סרבנות ולהשאיר רק סעיף למקרים חריגים שבו יתבצע נוהל תיאום ואישור שיפורסם. כלומר, השב"כ הפך להיות דווקא הגורם המצמצם.

ההצעה אושרה לבסוף: גדעון סער (ליכוד) וצבי האוזר (דרך ארץ) תמכו, אלי אבידר (ישראל ביתנו) התנגד. איילת שקד נכחה בחלק מהדיון אך לא השתתפה בהצבעה. יאיר לפיד ומשה יעלון נעדרו. יואב קיש ויואב בן צור מונו לסגני שרים ולא יוכלו להיות יותר חברי הוועדה. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בניגוד לחוק: משרד הבריאות מתעכב בפרסום התרומות למוסדות רפואיים

משרד הבריאות נדרש לפרסם לציבור את כל דוחות התרומות לבתי חולים, להסתדרות הרפואית ולקופות – עד האחד במאי. זה לא קרה. לטענת המשרד: העיכוב נובע ממשבר הקורונה. אך מסתבר שהפרסום מתעכב כל שנה גם כשאין מגיפה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

משרד הבריאות לא פרסם את רשימת התורמים למוסדות הרפואיים ולהסתדרות הרפואית במועד שנקבע על פי חוק. בשנים האחרונות פרסום רשימת התרומות מתעכב שוב ושוב, אך במשרד מסבירים כי העיכוב נגרם בשל מגיפת הקורונה.

החוק מחייב שקיפות

התרומות במערכת הבריאות כפופת לפיקוח. על פי סעיף 40 בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, כל גוף שקיבל תרומות מחוייב לדווח על כך לממשלה עד לתאריך האחד במרץ. 

שר הבריאות החדש, יולי אדלשטיין. יגרום למשרדו להגביר שקיפות?

לפי החוק, "גוף העוסק בתחום הבריאות שקיבל מתורם תרומה בסכום כלשהו, ימסור לשר הבריאות, בכל שנה, עד האחד במרץ, רשימה של התרומות שקיבל כאמור בשנה הקודמת".

על רשימת התרומות לכלול את זהות התורמים, הסכום והשווי, כמו גם ייעוד השימוש בכסף שהתקבל. החוק תקף גם בכיוון השני, התורמים חייבים גם הם בדיווח. לאחר מכן משרד הבריאות מחויב, על פי חוק, לפרסם את הדוחות על התרומות עד האחד במאי, בכל שנה.

עוד כתבות בנושא:

מטרת החוק היא להשקיף ניגודי עניינים ולפקח על הכסף שעובר במערכת מחברות עסקיות למוסדות רפואיים כדי לדאוג שהטיפול שניתן לאזרחים יהיה הראוי ביותר, ולא יקבע לפי מדד הרווחיות שלו למוסד המטפל. 

התירוץ: קורונה

בפניית "שקוף" למשרד הבריאות בשאלה מדוע הפרסום מתעכב על אף שהתאריך מופיע באופן מפורש בחוק, נמסר: "לאחרונה הסבנו את עיקר המאמצים לטיפול במשבר הקורונה. הטיפול בנתוני התרומות נמצא כרגע בעשייה והדו״ח יתפרסם בזמן הקרוב".

הפננו את תשומת לב המשרד כי הפרסום מתעכב כל שנה מאז 2014. כך למשל, הדו"ח לשנת 2018 פורסם בנובמבר (עיכוב של חצי שנה); הדו"ח לשנת 2017 פורסם בספטמבר; דו"ח 2016 פורסם באוקטובר; 2015 ביוני ורק בשנת 2014 פורסם הדו"ח בזמן בפעם האחרונה. הסבנו את תשומת הלב של המשרד לכך וטרם קיבלנו תשובה.

ההסתדרות הרפואית לא מדווחת על תרומות

מאז התחלנו לסקר את ההסתדרות הרפואית (הר"י) אנו בודקים מדי שנה את התרומות שזו מקבלת מחברות התרופות. מצאנו בדוחות כי על אף שהר"י מחויבת בדיווח היא לא עושה זאת – בניגוד לחוק, ולמרות שהיא מקבלת תרומות במיליוני שקלים. 

דיווח על תרומות מסייע במניעת שיקולים זרים בטיפול הרפואי  (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

כך למשל, בשנת 2018 היא קיבלה תרומות בסך של 6.5 מיליון שקל ובשנת 2017 2.8 מיליון שקל. הר"י לא מדווחת מאחר ולטענתה "מדובר בחסויות ולא בתרומות". במשרד הבריאות אומרים לנו: "יש מחלוקת".

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): פרסום תרומות למוסדות רפואיים נועד להגן עלינו מפני מצב שבו נקבל טיפול רווחי למוסד הרפואי – אבל לא בהכרח הטוב ביותר עבורנו. עיכוב הפרסום מונע מאיתנו לברר האם ההסתדרות הרפואית ממשיכה לפעול בניגוד לחוק ולא מדווחת על תרומות – או שהדבר תוקן.

בנוסף, כשגוף ממשלתי לא עומד במה שנדרש ממנו על פי הזמנים שנקבעו על פי חוק, זה עלול לקבע זלזול כללי של הממשלה בחוקים.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן?): מי שתפקידו לפקח על הנושא היא קודם כל הכנסת. היא יכולה לדרוש תשובות ממשרד הבריאות ולחייב אותו לעמוד בחוקים שקבעה. בנוסף, גם פרסומים בתקשורת, כמו זה, מחייבים את הממשלה לתת דין וחשבון.

ככלל, השקיפות שמחיל כיום משרד הבריאות על תרומות אינה מספקת ונראה שאפילו לא מפוקחת. כדי לשפר את המצב, על משרד הבריאות להקים מערכת בה כל תרומה מדווחת וגם לאכוף את הדיווח. כך קורה בארה"ב למשל: אתר ממשלתי בו תוכלו לדעת בפירוט רב אם הרופא שלכם (לפי שם) קיבל מתנות, החל מפחית קולה ועד תשלום של מיליון דולר לייעוץ. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

חוזרים למבקר המדינה

פרויקט מיוחד: יורדים לשורשים – מפרקים את הדמוקרטיה הישראלית

ועדת חקירה אחרי משבר הקורונה? תשכחו מזה

מחסור במכונות הנשמה, מצב מחסני החירום, התפשטות הנגיף בבני ברק – כל אלו יכולים להצדיק הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אבל הסיכוי שזה יקרה שואף לאפס. למה? נסו לספור כמה ועדות כאלה קמו בכל שנות שלטון נתניהו – ותבינו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

"נתניהו כבר חושב על ועדת חקירה על משבר הקורונה", נכתב בכתבות מגוונות, ופרשנים מדברים על ועדת החקירה שתקום כשהכל יירגע.

בנימין נתניהו. לא מת על ועדות חקירה

אלא שאני רוצה להרגיע אתכם ואתכן. לא לגבי הקורונה, אלא לגבי ועדות החקירה. הסיכוי שתקום אחת – שואף לאפס. וזה לא כי אין צורך בוועדה, אלא בגלל שנתניהו מומחה בפוליטיקה.

14 שנות שלטון – 0 ועדות חקירה

אסביר: עד היום הוקמו 18 ועדות חקירה ממלכתיות בהיסטוריה הישראלית. תמיד בנושאים רציניים – מהטבח בסברה ושתילה ועד הרצת מניות הבנקים. אבל אף אחת מהוועדות לא קמה במהלך הקדנציות של בנימין נתניהו. למעשה, ראינו ועדת חקירה ממלכתית מאז ראשית המדינה מדי 4 שנים בממוצע. אבל 0 ועדות ב-14 שנות שלטונו.

האם עידן ביבי הוא תור הזהב? לא ממש. מבצעים שהסתבכו. תקציבים שהתאיידו. תפוצה אדירה ובלתי-חוקית של נשק במגזר הערבי. הכאוס בדיור. הבלאגן במשטרה. החולות הרעות במערכת המשפט. מנגנון פוליטי שקורץ למושחתים. אלו רק חלק מהמרורים שאכלנו בעשור הזה.

אך ועדות חקירה קמו תמיד מחוץ לקדנציות של נתניהו: לפני ואחרי הקדנציה הראשונה שלו (הייתה אחת ב-1995, והבאה רק בשנת 2000). הוועדה האחרונה שפעלה בישראל (לבדיקת הטיפול במפוני גוש קטיף) הוקמה חודשים בודדים לפני השבעתו של נתניהו ב-2009.

המטרפד הרשמי

אז איך זה שלא קמה ועדת חקירה ממלכתית בכל השנים האלו, אף שבעבר הן בדקו סוגיות כמו חקירת שמועות להטיות משחקי כדורגל (1971) או אסון ורסאי (2001)? כי כל קריאה להקמת ועדה בעידן נתניהו – טורפדה על ידו בנחישות.

ב-2010 למשל טרפד נתניהו ועדת חקירה לאסון הכרמל, בין השאר דרך הקצאת מיליוני שקלים לישיבות ההסדר – מה שגרם לח"כ אורי אריאל לחזור בו מדרישתו – ולהכחדת הרוב להצעה.

ויתר על ועדת חקירה בעקבות אסון הכרמל תמורת תקציבים לישיבות

נתניהו מבין שוועדת חקירה ממלכתית יכולה לטלטל את הכסא עליו הוא יושב – והוא לא רוצה להסתכן. נתניהו אוהב אחריות – עד השלב שהוא אמור לשאת בה. זה שלא קמו ועדות חקירה – לא אומר שלא היה מה לחקור.

אינפוגרפיקה: גילעד ביהרי

לאור כמות האסונות, תיקי החקירות והליקויים בתשתיות בעשור האחרון, נראה שאם לא קמה ועדת חקירה ממלכתית בעשור האחרון, הסיכוי שתקום אחת אחרי הקורונה סביב מערכת הבריאות או כל נושא אחר – קלושה.

אך נראה שבמקום לתעל אנרגיה לתיקון הליקויים, מקדיש אותה נתניהו לביטול ועדות. כולנו נפגעים מכך. ביקורת מטייבת תהליכים לטובת הציבור כולו. ביקורת מונעת בזבוזים עתידיים ומזכירה לכולנו ממי צריך לדרוש דין וחשבון על תקלות.

מערכת ריגול שלחה את אשתי לבידוד – מבלי שיצאה מהבית

הכלי הממוחשב למעקב אחרינו מסר לאשתי שעליה להיכנס מיד לבידוד כי נחשפה לחולה קורונה. אבל בשעת החשיפה שנינו ישבנו על הספה בסלון. משום מה אותי לא שלחו למעצר. שבוע לאחר מכן זה קרה שוב. כל ניסיון לעדכן את משרד הבריאות נכשל. אז אם כבר מרגלים אחרינו, איך דואגים שלפחות יעשו את זה כמו שצריך?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

אשתי קיבלה ביום שישי לפני שבוע וחצי הודעה ממערכת ריגול סודית, כי שהתה בקרבת חולה קורונה. באותה שעה גורלית שבה נחשפה כביכול לנגיף – שנינו ישבנו על הספה בסלון. קל לזכור זאת כשאתה יוצא מהבית רק לסופר. לאחר שלא מצאנו באתר משרד הבריאות דרך לערער, ניסינו באותו היום לטלפן למשרד הבריאות כדי לשאול איך ניתן לבטל את ההחלטה השרירותית של המערכת, אך לא היה מענה. לאחר פעמיים בהן זמן ההמתנה עבר את ה-35 דקות החלטנו לוותר. בצער, כאזרחים ממושמעים, קיבלנו בהכנעה את רוע הגזירה. אשתי נשארה כלואה בבית.

מערכת הריגול אפילו שלחה הביתה מישהו שכבר היה בבידוד

ערב לפני שנגמר העוצר, בשישי שעבר, היא קיבלה שוב הודעה על כך ששהתה ליד חולה קורונה. גם הפעם היא הייתה איתי בבית בשעת החשיפה, ושוב היא קיבלה הודעה ואני לא. וכך, באופן שרירותי ובלי סיבה, נכנסה אישתי לשבוע נוסף בבידוד. הפעם התפוצץ לה הוריד באמת: מילא לא לצאת מהבית, אבל לשלוח אותי לבד לסופר לפני החג זה כבר בלתי נסבל.

היא טלפנה שוב למשרד הבריאות, הפעם בהצלחה. במוקד אמרו לה שהם לא יודעים איך המערכת עובדת והיא יכולה להגיש רק דרכם ערעור. לאחר שהבטיחו לה מענה לערעור תוך 24 שעות, התקשרו יום למחרת לבשר שזה יקח שני ימי עסקים. עברו שני ימי עסקים וכמה שיחות בהן נחקרה על מעשיה עד שלבסוף שוחררה ממעצר. מסתבר שהיא לא היחידה. אדם נוסף שאנחנו מכירים נשלח לבידוד בזמן שהיה כבר בבידוד! 

מרגלים אחרינו – אבל שוכחים את עצמם

המדינה לא יכולה להתחבא מאחורי מערכות ממוחשבות. בישראל הקימו מערכת שמרגלת אחרי אזרחים ושולחת בשרירותיות אנשים למעצר בית, ללא הסבר וללא יכולת סבירה לערער. אם מי שמפעיל אותה לא יקבל מידע על הטעויות שביצע, הן ימשיכו וככל הנראה יתרחבו. מי יודע כמה אנשים, למרות שלא שהו בקרבת חולה קורנה, קיבלו הודעה ולכמה מהם קרה המקרה ההפוך – ששהו ולא קיבלו הודעה.

כדי לתקן את המצב, בהודעה שיוצאת מטעם משרד הבריאות חייבים לציין את המיקום בו נחשפנו לחולה הקורונה. זה יעזור לאדם שמקבל את ההודעה לדעת שלא קיבל סתם הודעה. בנוסף, באתר משרד הבריאות חייבים לאפשר יכולת לערער ולהצהיר היכן שהית באותו הזמן עם חקירה מדגמית מעמיקה של המערערים. בשעה שכזו היחידים שיכולים לוודא שזה קורה הם חברי הכנסת שאמורים לפקח על הדרך בה מנהל משרד הבריאות את השימוש במערכת.

ביקשנו ממשרד הבריאות הסבר רשמי על תהליך הערעור ואופן השימוש בו. מהמשרד לא נמסרה תגובה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו?): אם כבר יש מערכת שמרגלת עלינו, שתעשה את העבודה שלה כמו שצריך. הטעויות האלה מעלות חשד שמי שבאמת צריך להיסגר בבידוד בכלל לא יודע את זה. מנגד, הפגיעה במי שנשמרו היטב ונשלחים למעצר בית בגלל טעות, גם היא לא מבוטלת. 

מעש"י (מה עושים כדי לתקן?): זה אינטרס של מפעילי מערכת הריגול להתחיל לרגל אחרי עצמם. רק ככה יוכלו לשפר את התוצאות. הם צריכים לשפר את הקשר עם הציבור על ידי ערעורים ומעקב מתמשך אחר הטעויות. כדי לוודא שזה יקרה – צריך ללחוץ על חברי הכנסת לשאול את השאלות המתאימות ולפקח על הריגול המשובש.

*

קרה לכם מקרה דומה? כתבו לכתב שלנו עידן בנימין: [email protected]

לא מוכנים לגלח את הזקן: ועד הכבאים גרר את הנציבות למשפט מיותר

ויכוח על גילוח בסכין או במכונה וטענות ל"סגירת חשבונות": ועד הכבאים הגיע עד לבית המשפט כדי לבטל הנחיות של נציבות הכבאות למשבר הקורונה. לאחר האשמות חמורות על פגיעה בזכויות אדם, בבית המשפט הצדדים הגיעו להסכמות וההנחיות כמעט לא השתנו. אז למה לבזבז את זמנו של השופט? תלוי את מי שואלים. כתבה חמישית בסדרה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

הנחיה חדשה שמחייבות את הכבאים לגלח את זקנם לאור משבר הקורונה, הגיעה אתמול (רביעי) עד לדיון בבית הדין לעבודה בתל אביב. ההנחיה היא חלק מנהלים חדשים שפרסמה נציבות הכבאות במטרה להתמודד עם המשבר, ביניהם גם חובה על הורדת אפליקציית "המגן" של משרד הבריאות. אך ועד הכבאים, שמצוי בסכסוך חריף ומתמשך עם הנציבות, רואה בה סגירת חשבונות ו"ניצול ציני של המגיפה".

לפני כשבועיים פרסמנו על תחילת המחלוקת בנושא ההנחיות, שהגיעה אז למכתב זועם מטעם הוועד. הופתענו לגלות שמה שהצטייר אז כחוסר הסכמה סביר הגיע היום עד לבית המשפט. בסופו של דבר הצדדים הגיעו להסכמות והשופט כלל לא התערב בהחלטה – סוף פושר שמעלה את השאלה: האם באמת היה צורך להגיע עד לבית המשפט ועוד בימים כאלה?

הכתבה היא חלק מסדרת כתבות על מערך הכבאות, עוד לפני הקורונה. בעוד שבתקשורת המסורתית נזכרים בכאוס השורר בתחנות הכיבוי רק כשמתרחש אירוע נורא – ב"שקוף" אנחנו לא מחכים לאסון הבא ומסקרים מידי שבוע את הסכסוך הקשה המתנהל בין נציבות הכבאות לוועד העובדים, שלא נפסק גם בצל המגיפה – ואולי אף מחמיר.

  • לכתבה הראשונה בסדרה על הרקע לסכסוך בין הוועד לנציבות: לחצו כאן
  • לכתבה השנייה בסדרה על התנהלות בעייתית של הוועד מול התקשורת: לחצו כאן
  • לכתבה השלישית בסדרה על טענות ועד הכבאים לנציבות: לחצו כאן
  • לכתבה הרביעית בסדרה על הכבאות בצל הקורונה: לחצו כאן

סגירת חשבונות?

זה התחיל עם פרסום ההנחיות החדשות בחודש האחרון, לאחריו החלה מיד לנשב רוח רעה בין הוועד לנציבות: יו"ר ועד העובדים אבי אנקורי שלח מכתב חריף לנציבות הכבאות בו הוא דרש ממנה לבטל את אחת ההנחיות. זה עבד – בנציבות החליטו לבטל את ההנחיה. אך במקום להמשיך את המשא ומתן כדי להגיע לעוד הסכמות, ביום ראשון פנה ועד הכבאים לבית המשפט, כדי להכריח את הנציבות לערוך שינויים.

לטענת הוועד, בנציבות החליטו לנצל את אווירת החירום כדי להכריע בוויכוחים ותיקים. "מקום עבודה אחד החליט לנצל את משבר הקורונה כדי לסגור חשבונות עם עובדיו המאורגנים", נכתב מטעם הוועד בתביעה. "הנציבות חוצה קווים אדומים של זכויות אדם". מאוחר יותר טענו ש"מדובר בניצול ציני של המגיפה, שום הנחיה של הנציבות לתקופת הקורונה לא באמת רלוונטית לוירוס".

כבאים מחטאים שטחים ציבוריים מחשש לוירוס הקורונה

חלק מהנושאים שעלו בכתב התביעה התייחסו להנחיות הכבאות למשבר הקורונה, וחלק מהם אינם קשורים ישירות להנחיות אלא נמצאים בשיח בין הוועד לנציבות כבר תקופה ארוכה. הטענה המרכזית שחזרה בכתב התביעה היא שהנציבות לא התייעצה עם נציגי הוועד טרם קיבלה החלטות אלה.

יורדים לרמת אורך הזיפים

הנושא הראשון שעורר זעם הוא חובה על גילוח הזקן. בכבאות כל הכבאים מחוייבים להתגלח לחלוטין, חוץ מאלו שקיבלו פטור זקן מטעמי דת או מטעמים רפואיים – שיכולים להישאר עם זקן קצוץ. נציין כי הוויכוח בנושא זה בכבאות מתנהל כבר זמן רב והנחיות בנושא שהוציאה הנציבות בתחילת מרץ מסדירות את הנושא לאחר זמן רב שנשאר באפלה. 

ההנחיות שיצאו החמירו את התנאים שהיו נהוגים עד עכשיו בנושא הזקנים – בעלי פטור רפואי יחויבו לגלח את הזקן לחלוטין (בסכין או במכונה) ולחדש את הפטור אחת ל-3 חודשים. בעלי פטור מטעמי דת יגלחו את הזקן לגובה 3 מ"מ ובצורה שמאפשרת למסיכה של הכבאי להיצמד ישירות לעור.

כבאי עם מסיכת פנים. הזקן פוגע ביעילות המסיכה

בכתב התביעה נכתב כי האיסור על גידול זקנים משמעותו חדירה אסורה לאוטונומיה של היחיד ואפליה על רקע אמונה דתית. הוועד דרש כי יוקפאו הליכים משמעתיים נגד מי שלא התגלח, ודרש פיצוי כספי עבור מי שאולץ להתגלח לגובה 0 למרות שבידיו אישור רפואי. בנוסף, הכבאים טענו שחלק מהמפקדים דרשו גילוח בסכין בלבד – החמרה שחורגת מההנחיות, ולטענתם נשלחו כבאים הביתה בעקבותיה. הם דרשו מבית המשפט להבהיר את הנושא.

הצדדים הגיעו להסכמה וההנחיות החדשות שאוסרות על גידול זקן נשארו בתוקף, ללא ההחמרה. למה היה צורך בהתערבות בית משפט? לא ברור. נציין כי ההסתדרות בראשית עו"ד גיל בר טל מגבה החלטה זו.

רוצים להיות מוגנים מ"המגן"

נוסף על הגילוח, הנציבות דרשה שכל כבאי יוריד את אפליקציית "המגן" של משרד הבריאות לנייד. הדבר ייבדק על ידי המפקדים בכניסה למשמרת ובמידה וכבאי לא התקין את האפליקציה – הוא לא יכנס לתחנת הכיבוי. לטענת ועד הכבאים אכן הוטלו סנקציות כאלה על מספר כבאים שלא הורידו את האפליקציה. בנוסף, דרשו מכל כבאי להוריד גם את האפליקציה "מה בוער", ששולחת התראות לכבאים בנושאים מקצועיים. 

"המגן" מנטרת את מיקום בעל המכשיר ומצליבה את מיקומו עם מיקומים של חולי קורונה כדי להמליץ במידת הצורך לבעלי המכשיר להיכנס לבידוד. בכתב התביעה צוין כי עובדי מדינה אחרים לרבות רופאים ועובדי מד"א לא נדרשו להוריד את האפליקציה. הוועד טען שהנציבות לא יכולה להכריח את הכבאים להוריד אפליקציות לניידים הפרטיים שלהם.

אפליקציית "המגן" של משרד הבריאות

גם כאן, בסופו של דבר ההנחיות כמעט לא השתנו: נקבע בדיון הבוקר כי על כלל הכבאים להוריד את שתי האפליקציות. ישנה החרגה בנוגע לאפליקציית "המגן" – בית המשפט אסר על המפקדים להיכנס לנייד של הכבאים, אלא להסתפק בהצהרה שלהם. כלומר, זה למעשה נשאר תלוי בשיקול דעתו של הכבאי.

טענה נוספת בתביעה: שימוש במייל הארגוני

בעבר ועד הכבאים קיבל אפשרות להשתמש במייל הארגוני כדי להפיץ מיילים לכלל העובדים, זכות שניתנה לבעלי תפקידים מעטים בכבאות. הנציבות החליטה להפסיק לתת לוועד להשתמש במייל הארגוני, מפני שהוועד הפיץ דרכו מכתבים שהכפישו את שמו של נציב הכבאות דדי שמחי תחת מייל ממלכתי (עם הסיומת gov.il).

מכתב מכפיש שהופץ בתפוצה רחבה ע"י ועד הכבאים

גם כאן מדובר על עניין שנמצא בוויכוח עוד בימים שלפני הקורונה, אך עלה בכתב התביעה מפני שהוועד מעוניין בימי הקורונה לנהל קשר ישיר עם כלל העובדים. ועד הכבאים פנה לנציבות בנושא זה בשבועות האחרונים – אך לא נמסרה התייחסות לפניות. הנציבות מסרה ל"שקוף" כי דעתם בנושא לא השתנתה. 

בסופו של דבר השופט בתביעה הנוכחית לא דן בעניין המייל הארגוני והמצב נותר על כנו.

אז למה להיגרר למשפט מיותר?

לטענת הנציבות, ועד הכבאים כלל לא ניסה לנהל שיח לגבי הנושאים שעלו בכתב התביעה טרם פנה לבית המשפט. מדוע בחר הוועד לפנות לכלי המשפטי לפני שניסה לשנות את ההנחיות לקורונה, כפי שניסה והצליח יו"ר הוועד במכתב הקודם?

"אין שיח בריא בכבאות בין הארגון להנהלה", טען אחד מאנשי הוועד. "הם לא עומדים במילה שלהם. קודם כל מורידים הנחיות ואז יושבים לדבר עליהן. אנחנו לא סומכים על הנציבות. אפשר להגיע איתם להסכמות רק בבית דין".

אבי אנקורי, יו"ר ועד הכבאים

לעומתם, נציג אחר הסכים כי יכול להיות שהיה צריך לנהוג בדרך פחות לוחמנית, אך חוסר אמון העמוק בין הצדדים לא מאפשר זאת בינתיים. 

בנציבות רואים את הדברים אחרת. לדבריהם, הרצון של הוועד להיות שותפים בהחלטה על הנחיות הקורונה חסרת היגיון, וה"ריצה" לבית המשפט מכבידה על התקדמות הכבאות. "בכל הכבוד, נראה כי המבקשים (הוועד) מבקשים לקחת לעצמם תפקידים לא להם (…) כאשר הם חסרים את הסמכות לקבל החלטות בעניין והם גם לא ישאו בסופו של יום באחריות הכבדה הנגזרת מהחלטות אלה", השיבו בכתב התביעה.

*

אנחנו ב"שקוף" נשאיר את נושא הסכסוך בכבאות בתודעה הציבורית כל שבוע, ונדרוש דין וחשבון מהגורמים האחראים. נתראה בשבוע הבא.

כאוס והנחיות מבולבלות בשירותי הדת בעת משבר הקורונה מסכנים את כולנו

מאז פרוץ נגיף הקורונה חוסר הבהירות בהנחיות הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים בקשר להגעה למקוואות ובתי כנסת מסכנת את הציבור. על אף שכ-29% מהנדבקים בקורונה נחשפו לנגיף בבתי כנסת, רק הלילה הממשלה הוציאה הוראות ברורות, אך חלקיות: בתי הכנסת ייסגרו, אך תותר תפילה במניין בשטח פתוח והמקוואות יישארו פתוחים. שאלות רבות נותרו פתוחות, אך הכרוניקה של השבועות האחרונים מעידה על בעיה חמורה בקבלת ההחלטות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תני פרנק, נאמני תורה ועבודה |

אנחנו בימים של משבר בינלאומי ולאומי. ההנחיות של משרד הבריאות מדברות על ריחוק חברתי, הקפדה על איסור התקהלות והימנעות ביציאה מהבית. זה אתגר לקובעי המדיניות: היכן ומתי ניתן לאפשר יציאה, מה גודל הקבוצה המותרת ולאיזה צורך? אלא שהמשבר הביא עמו משבר נוסף – הצורך בקבלת החלטות לגבי סגירתם של מוסדות דת שונים, והוא בהחלט חשף חלק מבעיות העומק של שירותי הדת בישראל.

מוסדות הדת הנפוצים ביותר הם בתי הכנסת והמקוואות, אך יש הבדל גדול ביניהם מבחינת קביעת המדיניות. בתי הכנסת אמנם נהנים מהקצאת קרקע ומבני ציבור אך מנוהלים באופן פרטי לחלוטין, ללא רגולציה מלמעלה. כל בית כנסת והרב או הגבאי שלו. לעומת זאת, המקוואות בישראל מנוהלים באופן ציבורי לגמרי (להוציא מספר חריגים קטן). הרשויות המקומיות מקצות להן שטח ובונות אותן בסיוע המשרד לשירותי דת. המועצות הדתיות המקומיות אמונות על תפעולם והעסקת הבלניות.

למרות זאת, לא התקבלו החלטות אחידות לגבי המקוואות ובתי הכנסת עד יום שלישי בלילה (24/03/20), אך גם הן חלקיות. מפרוץ המשבר ועד אמש, הגורמים הממשלתיים האחראיים – הרבנות הראשית והמשרד לשירותי דת – לא סיפקו הנחיה ברורה מלבד, "יש להישמע להנחיות משרד הבריאות". אלא שההנחיות לא ברורות, בלשון המעטה. הסכנה לציבור – ברורה. לפי נתונים עדכניים, כ-29% מהנדבקים בקורונה נחשפו לנגיף בבתי כנסת.

המקוואות – היעדר הנחיות וחוסר בהירות

לפני כשבוע יצאו הרבנים הראשיים וחברי מועצת הרבנות הראשית במכתב משותף המתנגד לעמדה הלכתית שפרסם הרב חיים אמסלם, בה הוא מציע אפשרות של טבילה באמבטיה בתנאים מסוימים כתחליף לביקור במקווה. במכתב הם טוענים שאפשר להמשיך לטבול במקוואות הנשים ללא פירוט או הנחיה נוספת, ושבעיקר יש להתנגד לעמדתו של הרב אמסלם. מה לגבי הנחיות לטובלות? האם להגיע בתיאום מראש או להתקשר לפני כן? האם ניתן לטבול ללא נוכחות הבלנית? 

המשרד לשירותי דת פרסם יום לאחר מכן הנחיה לקונית הקובעת כי יש לאפשר עד 10 אנשים באזור ההמתנה ורק אדם אחד בבור הטבילה, כל זה בכפוף לשמירה על מרחק של שני מטרים בין הטובלות. האם הגיוני להשאיר מקוואות טהרה פתוחים ללא מגבלות נוספות כשבריכות שחייה ומקומות נוספים נסגרו לחלוטין בצו בריאות העם? האם לאחר שאשה שנדבקה בוירוס טבלה במקווה באפרת לא כדאי לבחון את ההנחיות מחדש? אין מי שינפק הסברים או הנחיות מפורטות יותר.

המצב בבתי הכנסת – מבולבל עוד יותר

כאמור, בתי הכנסת פועלים באופן פרטי, אך בעת משבר לאומי, הגבאים ורבני הקהילות מבקשים המלצות מגורמים הלכתיים בכירים. בפועל, רבנים מקומיים שונים קיבלו החלטות מגוונות. יש בתי כנסת שנסגרו עד הודעה חדשה, חלקם עשו זאת לראשונה מזה עשרות שנים. ואילו במקומות אחרים, כמו בפתח-תקווה, רב העיר הוציא הנחיה לקראת השבת האחרונה להמשיך ולהתפלל ברישום מראש במניינים שלא יעלו על 15 מתפללים, מה שלכאורה מנוגד להנחיות משרד הבריאות.

משרד הבריאות בעצמו הוציא המלצה למתפללים לא להגיע לבתי הכנסת, אך הרבנים הראשיים הוציאו ביום חמישי האחרון הנחיות סותרות. כל אחד שלף המלצה נפרדת, הפעם ללא חתימה של חברי מועצת הרבנות הראשית. הרב יצחק יוסף ביקש למשל להשאיר את בתי הכנסת פתוחים למניינים של עשרה מתפללים בלבד, בריחוק המתאים. הרב דוד לאו טען שניתן וחשוב להתפלל בבתי הכנסת בהתאם למגבלות הקיימות, אך הבהיר שהחובה להתנהל בהתאם לדרישות וההנחיות שהוציא משרד הבריאות, שכזכור המליץ למתפללים להתפלל בביתם.

ההוראות המבולבלות בנוגע לתפילה

כאילו שאי האחידות הזו לא הספיקה, הגיע מסמך של המשטרה שפורסם ביום ראשון, בו נכתב כי יש לאפשר תפילה של עד עשרים מתפללים, מה שמנוגד אף הוא לצו בריאות העם ולא ברורה ההחרגה.

הסאגה הגיעה לשיא כאשר ביום שלישי הוציאו ברבנות הראשית קריאה לקביעת תענית ציבור למען מאבק במחלה. רק שבקריאתם הם מציינים שעל כל רבני הערים והקהילות בארץ ובעולם לקיים תפילות בבתי הכנסת עצמם, לרבות קיום מניינים נוספים בעזרת נשים ובחדרים סמוכים, במגבלה של עד עשרה אנשים ובריחוק של שני מטר. למעשה, הרבנים הראשיים חותמים בזה על קיום של התקהלויות שיכולות להגיע לשלושים וארבעים איש במתחם אחד, זאת בזמן הממשלה דנה בהגבלות נוספות וכאשר מתברר כי בתי הכנסת אחראיים לכרבע ממקרי ההדבקה בארץ עד כה (נכון ל-22/3/20).

המשותף לכל אלה הוא שהגורמים הממשלתיים האמונים על שירותי הדת בישראל נמצאים בעצמם בכאוס. ההנחיות שיוצאות אינן אחידות, ולעתים חסרות פרטים רבים. הדבר מוביל גורמים מקומיים לקחת יוזמה ולעיתים לקבל החלטות שרירותיות, שלא תמיד עולות בקנה אחד עם הנחיות משרד הבריאות. מספיק לבדוק את מסלולי החשיפה של חולים רבים שעוברים בבתי כנסת שונים, ולהבין שמוסדות דת בישראל הם מקומות משמעותיים שיש לבחון מחדש את הצורך בהגעה אליהם בעת כזו. 

מנכ"ל המשרד לשירותי דת עו"ד עודד פלוס (מתוך אתר המשרד)

בהנחיות החדשות שיצאו הלילה ניכר שהממשלה והרבנות החלו להפנים את הבעיה. בתי הכנסת צפויים להיסגר אך תותר תפילה במניין בשטח פתוח ומקוואות הנשים ימשיכו להיות פתוחים. האמת? מעט מדי ומאוחר מדי. סכנת ההדבקה במקומות אלה, שכאמור התרחשו בהם מעל לרבע ממקרי ההדבקה המוכרים בישראל, ברורה ומוחשית לכולנו. אין להקל ראש באף שיקול, דתי ובריאותי.

שאלות רבות נותרו עדיין פתוחות: כיצד למנוע התקהלות במקווה? כיצד יש לחטא את המים והמשטחים במקום? מה ההנחיות בקשר להוצאת ספר תורה בתפילה? מנכ"ל המשרד לשירותי דת עו"ד עודד פלוס צריך להוציא עוד היום הנחיות מסודרות ואחידות המתואמות עם ההוראות החדשות ומפיגים את הערפל בקשר לשאלות שנותרו פתוחות. לטובת ציבור הבכלל, וציבור שומרי המסורת בפרט.

מהמשרד לשירותי דת נמסר בתגובה:

מפרוץ משבר הקורונה המשרד לשירותי דת מוציא הנחיות ברורות. הם פורסמו לציבור בכלי התקשורת. ההנחיות נגזרות בהתאם להנחיות משרד הבריאות ובתיאום מלא עם משרד הבריאות.
אנו מעדכנים בכל יום את ההנחיות שלנו בהתאם להוראות משרד הבריאות. ניתן להיכנס לאתר המשרד, לדף הפייסבוק והטוויטר ולראות את ההנחיות של המשרד לשירותי דת. השינויים שנעשים הם נגזרת לשינויים אותם עורך משרד הבריאות מעת לעת.
בסוגיית מקוואות הנשים; חשוב לציין, אנו פועלים לפי תנאים מחמירים ביותר ובעת כתיבת התגובה יושבים אנשי המשרד לשירותי דת ומשרד הבריאות לצורך כתיבת נהלים חדשים בסוגיית מקוואות הנשים.
צר לנו שיש אנשים היושבים על הטריבונה ומחלקים שלל עצות ורעיונות המנותקים מן המציאות. בניגוד גמור לנכתב במאמר של פרנק המשרד פועל ליישם את ההנחיות במערך שירותי הדת. כאשר בריאות הציבור היא ערך עליון.

*

הכותב הוא תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה.

עתיד נגיף הקורונה – בישראל ובעולם

הרשומה הזו נועדה להבהיר מדוע אנשי משרד הבריאות חרדים כל-כך, ולמה הם נוקטים בצעדים הקיצוניים עליהם אנו שומעים בתקשורת. צעדים אלו בדיוק אמורים למנוע את אותו התרחיש בו מערכת הבריאות כולה קורסת – ולהוביל לעתיד טוב יותר. אבל לשם כך עלינו להקשיב להנחיותיהם של אנשי המקצוע ולציית להם / טור אורח של ד"ר רועי צזנה

(פורסם במקור ב-10/3)

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| רועי צזנה |

בשלושת החודשים האחרונים העולם חווה טלטלה בסדר גודל, ובכן, גלובלי. סין הטילה עוצר על מאות-מיליוני אזרחים ומנעה מהם לצאת מבתיהם לאורך שבועות ארוכים. חלקם עדיין נמצאים בסגר. ההתפרצות באיטליה הביאה לתגובה דומה: ממש בימים האחרונים החליטה הממשלה שם להטיל סגר מוחלט על כל המדינה, בצעד שעלול לקבור סופית את הכלכלה הרעועה גם כך. ובישראל? משרד הבריאות הכריז מלחמה על כל העולם, והכניס עשרות-אלפי אזרחים לבידוד, כולל כל מי שמגיע ממדינות זרות.

אבל למה בעצם? מה הסיבה לחרדה שתקפה פתאום את העולם מנגיף שיש הטוענים שאינו חמור יותר משפעת? ברשומה זו אני רוצה לנסות להסביר מה הסיבה לכל הצעדים הדרמטיים האלו – בראייה לטווח הקצר ולטווח הארוך. 

אני מזהיר מראש שזו תהיה רשומה מפחידה. אבל אני מאמין שהציבור צריך להבין את המשמעויות של התפשטות הווירוס, וגם את הסיבה שממשלות נוקטות בצעדי-מנע קיצוניים אך חוששות במקביל להסביר את הסיבה להן לציבור הרחב. 

לדעתי, אם נבין עד כמה חמור המצב – נבין גם למה חשוב כל-כך למלא אחר הנחיות הממשלה ומשרד הבריאות. ואגיד מראש: החשש הגדול שלי שאנשים שאינם ממלאים אחר הנחיות הממשלה – הם אלו שיביאו להתממשות התרחיש הרע ביותר.

אז אנא: קראו את הרשומה בזהירות כדי להבין מה העתיד הגרוע ביותר שיכול להיות, אבל המשיכו לקרוא עד הסוף כדי לגלות גם את נקודות האור, ומדוע יש תקווה – אם רק נפעל נכון.

לדעתי, אם נבין עד כמה חמור המצב – נבין גם למה חשוב כל-כך למלא אחר הנחיות הממשלה ומשרד הבריאות. ואגיד מראש: החשש הגדול שלי שאנשים שאינם ממלאים אחר הנחיות הממשלה – הם אלו שיביאו להתממשות התרחיש הרע ביותר.

הצבעה בקלפי למבודדי קורונה

כשנגיף חדש מופיע

באמצע דצמבר החלו מעבדות באזור העיר ווהאן, סין לקבל דגימות רוק שנלקחו מחולים בדלקת ריאות בעיר. לקח למעבדות שבוע בערך לרצף את הקוד הגנטי של הנגיף שהיה קיים בדגימות, ולזהות שיש דמיון של שמונים אחוזים בינו לבין SARS הידוע לשמצה – אבל  שלמעשה מדובר בנגיף חדש שאינו מוכר לאנושות.

המעבדות נכנסו ללחץ והעבירו את ההודעה לגורמים למעלה, שכנראה אמרו להן בעדינות לסתום את הפה ולא לעורר פאניקה ציבורית. וכך הן עשו. עד שקמה מעבדה אמיצה אחת ובתחילת ינואר פרסמה את הקוד הגנטי של הנגיף. היא נסגרה מיד למחרת היום, בהוראת השלטונות, אבל המרצע כבר יצא מן השק ולכולם היה ברור שיש נגיף חדש שם בסין[1].

לממשלת סין לקח קצת זמן להבין את חומרת המצב, אבל מהר מאוד היא גילתה שיש לה בעיה רצינית באזור ווהאן: התושבים נהרו לבתי-החולים עם קשיי נשימה, חום ודלקת ריאות. למזלם, למרות שהנגיף החדש אכן היה דומה ל- SARS, אחוז התמותה הנלווה היה נמוך בהרבה. אם במקרה של SARS מתים עשרה אחוזים מהנדבקים, הרי שבמקרה של נגיף הקורונה החדש, אחוז התמותה המשוער בווהאן עמד על 2 אחוזים בלבד (וכנראה שגם זו הערכת יתר, מכיוון שאיננו יודעים את מספר הנדבקים המדויק).

כאן כדאי לעצור לרגע ולהסביר את מה שאנחנו יודעים היום על המחלה: מתוך כל מאה אנשים שנדבקים בנגיף, בערך שמונים מתוכם יפתחו מחלה קלה בלבד, או אפילו יישארו בריאים למראית-עין. ארבעה-עשר יפתחו מחלה קשה יותר – עם קשיי נשימה מתקדמים ודלקת ריאות, שתחייב טיפול בבית-החולים. חמישה יזדקקו לטיפול חירום, עקב הלם זיהומי, כשל נשימתי וקריסת מערכות הגוף. ושניים מתוך מאה החולים, ובכן, ימותו[2].

הנגיף קטלני פי שישה מהשפעת העונתית, ואולי לא פחות חשוב – בעוד רק 1.3 אחוזים מכל חולי השפעת בארה"ב בשנה האחרונה היו זקוקים לאשפוז בבית החולים, 21  אחוז מהנדבקים בנגיף הקורונה נזקקו לאשפוז

הנתונים הללו אינם מדויקים, מכיוון שחלק גדול מהנדבקים בנגיף כנראה לא מפתחים מחלה משמעותית ואינם מגיעים אפילו לרופא להיבדק – ולכן אינם נכללים בסטטיסטיקה. מכיוון שכך, קרוב לוודאי שמספר הנדבקים גדול בהרבה ממה שאנחנו יודעים. אם נסתמך על הנתונים המגיעים מדרום-קוריאה, שם נבדקו כבר יותר ממאה-אלף אנשים – כולל כאלו שאינם חשודים בהידבקות – הרי שנראה שאחוז התמותה שם עומד "רק" על 0.6 אחוזים. 

אפילו אז, הנגיף עדיין קטלני פי שישה מהשפעת העונתית (שקוטלת 0.1 אחוזים מהנדבקים)[3], ואולי לא פחות חשוב – בעוד רק 1.3 אחוזים מכל חולי השפעת בארה"ב בשנה האחרונה היו זקוקים לאשפוז בבית החולים, 21  אחוז מהנדבקים בנגיף הקורונה נזקקו לאשפוז[4].

המשבש הגדול

סין לא הייתה משביתה את הכלכלה של כל אזור חוביי (החובק את העיר ווהאן), בלי סיבה טובה מאוד. ווהאן היא אחת מערי התעשייה המתקדמות בסין, עם 11 מיליון תושבים וכלכלה ענפה. אלא ששלטונות סין ראו תוך חודש מתחילת האבחונים, שמספר גדול של אנשים זקוקים לאשפוז בשל קשיי נשימה ודלקת ריאות. וירוס הקורונה, מסתבר, מדבק ביותר. כל אדם שנדבק בווירוס, מדביק בתורו בממוצע 2.2 אנשים אחרים. מבחינה זו, נגיף הקורונה מדבק כמעט פי שניים יותר מהשפעת העונתית[5]. אין פלא כי בעיר ווהאן זינק מספר הנדבקים במהירות.

כאמור, מתוך כל מאה נשאים של הווירוס, עשרים ואחד יזדקקו לטיפול חירום. 

לצורך החישוב, נניח שרוב הנשאים אינם מזוהים ולכן אחוז החולים החמורים בעצם קטן יותר – נניח שמדובר, למשל, רק ב-20 חולים חמורים מתוך כל 500 נשאים (ולא מתוך כל מאה). זו הנחה גדולה, אבל ניחא.

ונניח גם שהנגיף יגיע לרמות ההדבקה של מגיפת השפעת מ-1889, בה נדבקו כמשוער עד שישים אחוזים מכל אוכלוסיית העולם (הנגיף שעמד מאחורי אותה מגיפה היה בעל יכולת הדבקה בשיעור דומה לזה של נגיף הקורונה, כך שכל אדם הדביק בערך שני אנשים).

נעשה את החישוב במהירות: אם שישים אחוזים מתוך 11 מיליון תושבים היו נדבקים בנגיף, הרי שבתי החולים של ווהאן היו צריכים לטפל ב-264,000 אנשים שעלולים למות אם לא יקבלו טיפול רפואי דחוף.

אם שישים אחוזים מתוך 11 מיליון תושבים היו נדבקים בנגיף, הרי שבתי החולים של ווהאן היו צריכים לטפל ב-264,000 אנשים שעלולים למות אם לא יקבלו טיפול רפואי דחוף. בתי החולים אינם אמורים להיות מסוגלים להתמודד עם עומס כזה.

בית החולים סורוקה בבאר שבע

בתי החולים אינם אמורים להיות מסוגלים להתמודד עם עומס כזה. לשם השוואה, בית חולים ממוצע בארצות הברית מכיל רק 190 מיטות, וחלק גדול מהן לא נועד לחולים במצבי חירום[6]. אני לא יודע כמה מיטות יש בבתי-החולים בסין, אבל מה שבטוח – גם הם לא יכלו להתמודד עם מצב החירום שהפיל עליהם נגיף הקורונה. הממשלה הבינה מיד שיש לה בעיה, הטילה סגר על כל ווהאן, והקימה תוך שבועיים שני בתי-חולים חדשים, במבצע שרק בסין אפשר לעשות. מיד לאחר מכן היא הטילה עוצר על כל התושבים, ומנעה מהם לצאת מהבתים שבועות שלמים (אולי חוץ מגיחה קטנה פעם בשבוע כדי לרכוש מזון). הכל כדי למנוע מהנגיף מלהתפשט ולהדביק אנשים בריאים.

תאמרו עכשיו – ממה חששה כל כך סין? אז יתמוטטו בתי-החולים – אז מה? האם האלטרנטיבה לעצור את כל החיים בעיר עדיפה על קריסת בתי-החולים?

חשיבותם של בתי-החולים

התשובה היא שבתי-החולים חיוניים לכלכלה ולחברה הרבה יותר ממה שנדמה. הנה כמה מהדברים אשר יקרו במצב בו בתי-החולים מלאים עד אפס מקום (אני מתנצל מראש על התמונה האפוקליפטית):

  • אנשי הצוות הרפואי יעבדו מסביב לשעון, יתעייפו, יעשו טעויות – וגם יידבקו בעצמם בנגיף הקורונה במוקדם או במאוחר. ועל הדרך, הם גם ידביקו את כל מי שיגיע לבית-החולים.
  • מלאי התרופות להורדת חום, למניעת ועצירת פרכוסים (הנובעים מחום), להרדמת חולים (נחוץ במקרה שצריך לבצע בהם אינטובציה) וכו' יאזול במהירות – תוך ימים ספורים – כך שחולים לא יוכלו לקבל את שירותי הרפואה המודרנית להם הם מצפים.
  • מספרן המועט של מכונות ההנשמה לא יספיק עבור כל החולים במצב קריטי. גם אספקת בלוני החמצן תאזל.
  • חולי קורונה במצב קריטי יגססו במיטותיהם מבלי שיוכלו לקבל טיפול מהצוות הרפואי – שחלקו חולה בעצמו עם חום, צמרמורות ושאר מרעין בישין. בכל מקרה, אין מספיק מכונות הנשמה, תרופות או חמצן כדי לעזור לכולם, כבר אמרנו? ואכן, יש כבר עדויות המגיעות מאיטליה – שם יש מחסור חמור במכונות הנשמה – כי בתי-חולים מעבירים מכונות הנשמה מזקנים לנפגעי קורונה צעירים יותר.
  • חולים כרוניים לא יוכלו להגיע אל בתי-החולים כדי לקבל טיפול תרופתי. מדובר כאן בחולי סרטן, חולי מחלות לב, מחלות נוירולוגיות, מחלות מטבוליות מכל סוג וכן הלאה. בתי-החולים יהיו פקוקים בחולי קורונה, ובכל מקרה – לא יהיו מספיק אנשי צוות רפואי לטפל בחולים הכרוניים. ואם מישהו מאנשי הצוות יתפנה מחולי הקורונה כדי לטפל בחולים הכרוניים – הוא עלול להדביק גם אותם.
  • נשים הרות לא יוכלו ללדת בבתי-החולים: לא יהיו מספיק אנשי צוות כדי לטפל בהן ולהבטיח את שלומן, והן כנראה יידבקו בנגיף מיד לאחר הלידה. רבות יבחרו ללדת בבתיהן – עניין מסוכן ולא-פשוט כאשר הוא מתבצע בקנה מידה רחב, במיוחד כשבעלי ההכשרה הרפואית המקצועית יהיו חייבים להיות נוכחים בבתי-החולים ולא יוכלו לסייע בלידה.
  • נפגעי תאונות דרכים ימצאו עצמם מטופלים ומסולקים. הגעת לבית החולים עם שבר מורכב? יקבעו לך אותו בצורה הבסיסית ביותר, וישלחו אותך הביתה עם נורופן. וכן, השבר יתאחה באופן לא-מיטבי, ותסבול מנכות מסוימת ומכאבים לשארית חייך, אבל אין ברירה אחרת כשבתי-החולים מלאים.
  • כל מי שמגיע לבית-החולים עם בעיה בריאותית הדורשת טיפול מיידי – קשיש עם התקף לב, ילד שבלע גולה – יגלה שהוא צריך לחכות ימים לטיפול רפואי הולם, אם בכלל.

בתי-החולים בווהאן הגיעו לא רחוק מהתמונה הזו, והצליחו להינצל בעיקר בזכות תגובתה "המוגזמת" של ממשלת סין, אשר פתחה עוד שני בתי-חולים כאמור, והטילה סגר שמנע התפשטות של הנגיף.

עכשיו חשבו לרגע על כל האנשים האלו שלא קשורים בכלל באופן ישיר לנגיף: חולי הסרטן והלב, הנפגעים מתאונות הדרכים, הנשים שיולדו בחופזה במקרה הטוב וכל היתר. בתי-החולים אינם יכולים לסייע להם, והם יישלחו לבתיהם, שם יזדקקו להשגחה רצופה ולסיוע מתמיד. מי יספק להם את ההשגחה הזו? בני המשפחות שלהם, כמובן. אלו אותם אנשים שהיו אמורים לצאת לעבוד, להמשיך לשמר את המשק ואת פעילותו הפועמת – ומוצאים עצמם תקועים בבתים, שומרים על בני משפחותיהם, במקום לעבוד.

שר הבריאות יעקב ליצמן

אה, וזאת בהנחה שהם עצמם, כאמור, התאוששו כבר מהנגיף. אל תשכחו שהוא גורם לתסמינים דמויי-שפעת, עם חום גבוה וחולשה. ניסיתם פעם לעבוד בזמן שאתם חולים בשפעת? לא חוויה נעימה, בלשון המעטה.

במילים אחרות, אם ממשלת סין הייתה מניחה לנגיף להתפשט בין האוכלוסייה סתם ככה, יש סיכוי ממשי שהמשק שם היה קורס בכל מקרה, או לפחות סובל מאוד.

נשמע אפוקליפטי? ובכן, כן. אבל ככה אירועים כאלו תמיד נשמעים מהצד. גם במקרה של רעידת אדמה קשה, או מלחמה רחבה, בתי-החולים מהווים את נקודות התורפה. בבתי-החולים קיים תמיד מחסור במשאבים, וכמות גדולה במיוחד של אנשים הנוהרים לקבל עזרה, תביא אותם לקריסה או שתכפה עליהם קבלת החלטות קשות כמו תעדוף בין חולים, שליחה לאשפוז בית גם כשעדיף בית חולים, ובעיקר – הרבה, הרבה מהומה שתוביל לכך שאנשים רבים לא יקבלו טיפול רפואי מירבי.

וכל זה עלול לקרות גם בישראל.

ניישם לרגע את הסטטיסטיקה שציינתי על ישראל. בישראל חיים 9.1 מיליון תושבים. נחסיר מתוכם 2.9 מיליון ילדים (שמפתחים סימני מחלה קלים מאוד, אם בכלל) ונקבל 6.2 מיליון נדבקים פוטנציאליים. נניח שרק שישים אחוזים מהם יידבקו, ושרק אחד מכל 25 נדבקים (כלומר, 20 מתוך 500) יזדקק לטיפול נמרץ. אם זה יהיה המצב, הרי שתוך כמה חודשים נצטרך כמעט 150,000 מיטות בבתי-החולים בישראל. וזאת כאשר בבית החולים שיבא – הגדול ביותר במדינה – יש 1,500 מיטות בלבד.

אני חוזר שוב על המספר: 150,000 מיטות.

המספר הזה נובע משתי הנחות קיצוניות: שמספר גדול של אנשים יחלה, ושכולם יחלו בתקופת זמן קצרה יחסית של חודש או שניים. שתי ההנחות האלו עשויות להתממש, אבל יש סיבה טובה לאופטימיות: משרד הבריאות עושה כל מה שאפשר כדי שזה לא יהיה המצב.

הפחדתי אתכם? טוב מאוד. צריך לדעת גם מהו התרחיש הרע ביותר ולהיות מסוגלים להיערך לקראתו ולמתן את השפעותיו. ומשרד הבריאות שלנו כאן בישראל עושה עבודה די טובה עד עכשיו.

ד"ר רועי צזנה

סיבות לאופטימיות

הפחדתי אתכם? טוב מאוד. צריך לדעת גם מהו התרחיש הרע ביותר ולהיות מסוגלים להיערך לקראתו ולמתן את השפעותיו. ומשרד הבריאות שלנו כאן בישראל עושה עבודה די טובה עד עכשיו.

אנשי מערכת הבריאות שלנו קוראים לרבים להיכנס לבידוד. יש לכך סיבה טובה. הבידוד יכול להאט את התפשטות הנגיף בקרב האוכלוסייה, וכך למנוע מצב בו 150,000 אנשים יגיעו לבתי-החולים כולם ביחד. במקום זאת, אפילו אם הנגיף ממשיך להתפשט בישראל, הוא ידביק אנשים באיטיות כך שהביקורים בבתי-החולים יתפרסו ל"טפטופים" לאורך חצי-שנה או שנה. זה עדיין יטיל עומס עצום על בתי-החולים, אבל הוא יהיה נסבל.

סגירת הגבולות משרתת מטרה דומה. כל תייר שמגיע בלי לעבור בידוד, מגדיל את הסיכון להאצת התפשטות הנגיף בישראל. יש אמנם דרכים לשפר את ההתמודדות – לספק דרכי תחבורה חלופיות במקום רכבת ישראל למי שחשוד כנשא, או לפתח אפליקציה שמחייבת תיירים לדווח על מצבם הבריאותי (כפי שעשו בדרום-קוריאה). אבל עצם הדרישה לבידוד הגיונית בסך-הכל.

אני יודע שיש המון התמרמרות כנגד צעדים קיצוניים כל-כך, אבל ראינו כבר בסין שאפשר לעצור את הנגיף באמצעות הצעדים האלו. ייתכן שבמצב הקיצוני ביותר ניאלץ להטיל עוצר על ערים שלמות, לתת לכלכלת ההייטק להמשיך לעבוד ב"טלה-פרזנס" דרך האינטרנט, ולהגדיר שהחוואים ימשיכו לייצר מזון לצריכה ולייצוא בתנאים מבודדים יחסית. אולי ניאלץ אפילו לבודד את האוכלוסיות הרגישות – כלומר, את הקשישים – ולהקים מערך התנדבות שמשרת אותן בהסגר. אלו אפשרויות קיצוניות, אבל הן קיימות.

זה המקום להזכיר שאמצעי חיטוי בסיסיים כמו מתקני חיטוי ידיים אוטומטיים בכל מקום ציבורי, חיטוי תכוף של רכבות, אוטובוסים ומוניות, והנחיית הציבור לשמור על כללי היגיינה יסייעו לצמצם את ההידבקות ויאפשרו "לחיות עם הנגיף" במדינה.

יש סיבה אמיתית לאופטימיות: מדינות שנקטו בכל הדרכים האלו ביעילות, הצליחו לעצור את התפשטות נגיף הקורונה. דרום-קוריאה עורכת יותר מ-10,000 בדיקות ביום, חלקן בתחנות בצד הדרך, ועוקבת במגוון אמצעים טכנולוגיים אחרי כל הנתונים בבידוד כדי לוודא שלא יפרו אותו. פקידים ממשלתיים בודקים פעמיים ביום את מי שנמצא בהסגר, וכל מי שנכנס למדינה צריך להתקין אפליקציה על הסמארטפון ולדווח על מצבו הבריאותי מדי יום[7]. 

אנשי מערכת הבריאות שלנו קוראים לרבים להיכנס לבידוד. יש לכך סיבה טובה. הבידוד יכול להאט את התפשטות הנגיף בקרב האוכלוסייה, וכך למנוע מצב בו 150,000 אנשים יגיעו לבתי-החולים כולם ביחד.

כתוצאה מצעדים אלו, מספר הנדבקים החדשים בדרום-קוריאה יורד בימים האחרונים. סינגפור וטייוואן נוקטות בצעדים דומים, עם הצלחה דומה. האוכלוסיה במדינות אלו ממושמעת יותר, ומערכות הבריאות שלהן במצב טוב מלכתחילה. הכלכלות שלהן נהנות ממרווח נשימה. איפה ישראל עומדת על המפה הזו? אני חושב שאנחנו במקום לא רע. אולי חוץ מהעניין של האוכלוסייה הממושמעת.

גם אם לא נצליח למגר את הנגיף לגמרי, הרי שבינתיים, במרחב הנשימה שהבידוד וסגירת הגבולות מקנים לנו, מערכת הבריאות עושה דבר אחד גדול וחשוב: היא נערכת ומצטיידת לקראת הנגיף.

אני יכול להבטיח לכם שכל בית-חולים וקופת חולים מנסים בימים אלו לרכוש כל מכונת הנשמה שעוד מוצעת למכירה בשוק, מרעננים ציוד שהתיישן במחסנים ומזמינים שפע של תרופות ומסיכות לקראת העתיד לבוא. בזכות ההצטיידות הזו הם יוכלו, בתקווה, לטפל בחולים גם במצב של עומס קיצוני.

ועל הדרך, היא גם מצפה ל… "נס" – כלומר, לאירוע לא-צפוי ושלא ניתן לחזות מראש.

הג'וקר שבשרוול

קיים ג'וקר אחד – קלף שאפשר לשלוף מהחבילה ועשוי לשנות את כל התמונה בחודשים הקרובים. אבל בשביל זה צריך שיהיה לנו הרבה מאוד מזל.

ה"נס" שאני מדבר עליו הוא שנגיף הקורונה יתמסמס וייעלם עם בוא הקיץ. בימים האחרונים התפרסם מחקר חדש (שנכון לכרגע לא עבר ביקורת עמיתים) שהראה שהנגיף התפשט בסין במהירות הגבוהה ביותר בטמפרטורה של 8.7 מעלות צלזיוס בדיוק. כשחם יותר, הוא אמור להתפשט פחות בקלות. אבל המחקר אינו לוקח בחשבון נתונים אחרים כמו לחות, והחוקרים עצמם מודים כי – "מזג האוויר בפני עצמו… לא יוביל בהכרח לירידה במספר המקרים מבלי יישום אמצעים להתערבות מקיפה בבריאות הציבור".[8]

כדרכם של מחקרים מדעיים, יש גם דעות נגד. מומחים אומרים שאין עדויות שקרובי המשפחה הקטלניים יותר של נגיף הקורונה החדש – SARS ו-MERS – הושפעו לרעה מהקיץ. ובכל מקרה, כשקיץ בצד אחד של כדור-הארץ, חורף בצד השני. הנגיף פשוט ימשיך להתפשט למדינות אחרות – ויחזור אלינו בשיא העוצמה כמה חודשים לאחר מכן.

מייק ריאן, אחד הבכירים בארגון הבריאות העולמי, הזהיר כבר מפני התקווה שמזג האוויר החם יעצור את התפשטות הנגיף: "עלינו להניח שהנגיף ימשיך ליהנות מהיכולת להתפשט. זוהי תקוות שווא לומר שכן, הוא ייעלם כמו השפעת… איננו יכולים להניח כך".[9]

אבל מותר לקוות, לא?

מייק ריאן, אחד הבכירים בארגון הבריאות העולמי, הזהיר כבר מפני התקווה שמזג האוויר החם יעצור את התפשטות הנגיף: "עלינו להניח שהנגיף ימשיך ליהנות מהיכולת להתפשט. זוהי תקוות שווא לומר שכן, הוא ייעלם כמו השפעת… איננו יכולים להניח כך". אבל מותר לקוות, לא?

יהיה טוב – אם נפעל בחכמה

לסיום, שתי מילים אחרונות: יהיה טוב.

אבל רק אם נפעל בחכמה.

העתידן סטיוארט ברנד אמר פעם שהוא "פסימי בטווח הקצר ואופטימי בטווח הארוך". הוא פסימי בטווח הקצר כי הוא רואה את כל מה שיכול להשתבש ואת כל הצרות אשר יכולות ליפול על העולם. הוא אופטימי בטווח הארוך כי אנחנו, בני-האדם, טובים במציאת פתרונות לכל הבעיות האלו.

אני לא מאמין שהמצב הגרוע מכל – התרחיש בו בתי-החולים קורסים לגמרי – יתממש בישראל במלוא חומרתו. הרשומה הזו נועדה להבהיר מדוע אנשי משרד הבריאות חרדים כל-כך, ולמה הם נוקטים בצעדים הקיצוניים שאנחנו שומעים עליהם בתקשורת. צעדים אלו בדיוק אמורים למנוע את אותו התרחיש ולהוביל לעתיד טוב יותר, אבל לשם כך עלינו להקשיב להנחיותיהם של אנשי המקצוע ולציית להם.

אני לא אומר שלא יהיה קשה. לא נעים ולא נוח לשבת בבידוד, לחטא ידיים כל כמה שעות, או ללחוץ על כפתור המעלית עם המרפק במקום עם האצבע. לא נעים לקחת מונית בחזרה מנתב"ג, במקום להשתמש ברכבת. לא נעים ללכת עם מסיכה ברחוב כשיש לכם רק עקצוץ קטן באף. אבל ההוראות האלו נועדו למנוע את התרחיש בו בתי-החולים יקרסו, ובו בעיקר האוכלוסייה החלשה ביותר תיפגע: אבא ואמא, סבא וסבתא של כל אחד מאיתנו. כל מי שממלא אחר ההוראות האלו צריך לדעת שהוא מציל בכך נפשות רבות בישראל.

בראייה ארוכת טווח יותר, החיסונים הראשונים יופיעו עד סוף השנה או קצת לאחר מכן, ויש סיכוי טוב שהם ימתנו וירסנו את המתקפות הבאות של הנגיף. אם כך יקרה, הרי שהוא ייעלם לחלוטין, או שיהפוך להיות סוג נוסף של מחלת-חורף שתעיק על מערכת הבריאות שלנו. אבל זמנו קצוב. ההתקדמויות העצומות במדע הרפואה ינפיקו בעשור או שניים הקרובים פתרון גם עבור הנגיף הזה, ערמומי ככל שיהיה. בראייה ארוכת טווח, מצבנו טוב ורק יהיה טוב עוד יותר עם חלוף השנים. כבר היום מביא הנגיף להאצה בפיתוח טכנולוגיות רפואה ואבחון מרחוק, ואנחנו עדים לפתיחתם של בתי-חולים עם שירותים רובוטיים מתקדמים.

נגיף הקורונה – אחד האויבים החדשים של האנושות – עושה לנו חיים לא-קלים בטווח הקצר, אבל על הדרך הוא מסייע לשירותי הרפואה לזנק קדימה. מערכות הבריאות, שהתקשו מאז ומתמיד לאמץ טכנולוגיות חדישות, יעברו אליהן בעל כורחן. אנו צפויים לראות אימוץ מהיר של מערכות מתקדמות וטכנולוגיות חדשניות שיכולות לשפר לכולנו את החיים ואת הבריאות.

רק בריאות, לכולנו.

ד"ר רועי צזנה הוא חוקר עתידנות, במרכז למחקר סייבר בינתחומי באוניברסיטת תל אביב