פוסטים

משפט המו"לים: הנאשמים דורשים מהפרקליטות מאות מסמכים נוספים

הזוג אלוביץ', לשעבר בעלי השליטה ב"בזק" וב"וואלה", דורשים ניירות עבודה של הפרקליטות, המשטרה והרשות לניירות ערך, מסמכים הקשורים לעדי המדינה בתיק ועוד • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |

בני-הזוג איריס ושאול אלוביץ', הנאשמים בשוחד לראש הממשלה נתניהו, דרשו ביום ראשון מביהמ"ש כי הפרקליטות תספק להם מאות מסמכים נוספים, שהפרקליטות מגדירה "חומרים פנימיים" ואילו הם מגדירים "חומרי חקירה" של הפרשה. עוד באותו יום הזהירה הפרקליטות, בקשר לדרישה דומה קודמת של הנאשמים, כי היענות לדרישות אלו תביא ל"התמשכות ההליכים המשפטיים" ואולי אף לבקשות לדחיית מועדי ההוכחות בתיק (להרחבה בנוגע לטענות הפרקליטות).

בני-הזוג אלוביץ' נאשמים במתן שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו במסגרת הפרשה המכונה "תיק 4000", כשלצידם נאשמים נתניהו עצמו והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. בדיון הראשון במשפט, שהתקיים לפני חודשיים, הדגישו באי-כוח בני-הזוג אלוביץ, עורכי-הדין ז'ק חן ומיכל רוזן-עוזר, כי היקף החומר בתיק מחייב דחייה במועד תחילת שלב הראיות. השופטת הסכימה לדחות את המועד במעט, אך קבעה כי שלב ההוכחות יחל בחודש ינואר הקרוב. במקביל הגישו בני-הזוג אלוביץ' עתירה לבג"ץ בדרישה לחייב את היועץ המשפטי לממשלה לחקור הדלפות לתקשורת.

בשבועות האחרונים התמקדו חילופי הטענות בין בני-הזוג אלוביץ' לפרקליטות המדינה, בשיחה שהתקיימה בין חוקרת משטרה לבין אור אלוביץ', בנם של בני הזוג. פערים שהתגלו בין התמליל שמתעד את השיחה לבין מה שנאמר בהקלטה שתיעדה את הפגישה הובילו את באי-כוחם של בני-הזוג אלוביץ' לדרוש כי הפרקליטות תעביר להם תמליל מתוקן של השיחה ותערוך תמלולים חדשים ומדויקים לכל החקירות שבהן קיימים פערים בין חומר הגלם לתמלול. משמעות הדבר: תמלול עשרות ואף מאות הקלטות, זאת למרות שאין חובה חוקית לספק תמלולים לנאשמים.

התמלילים ממילא אינם אלא כלי עזר לעיון בראיה עצמה, שהיא הקלטת החקירות והפגישות עם המעורבים בתיק, הדגישה הפרקליטות באמצעות עורכות-הדין יהודית תירוש וניצן וולקן, ואין כל חובה להעביר לעיון ההגנה "הגיגים, הערות, עיבוד ועריכה, שנעשו על ידה בחומר הגלם המהווה את 'חומר החקירה'". בנוסף טוענת הפרקליטות כי "התייחסות לניירות העבודה שלה כ'חומר חקירה' שהעברתו נדרשת באופן שוטף, תביא באופן הכרחי להתמשכות ההליכים המשפטיים. זאת, משום שהיא תגרור בקשות נוספות של ההגנה לעוד ועוד דיוקים, שאליהן אף עלולות להתווסף בקשות לדחיית מועדי ההוכחות".

זמן קצר לפני שהוגשה תגובת הפרקליטות הגישו בני הזוג בקשה נוספת במסגרתה הם מבקשים מבית-המשפט להורות לפרקליטות להעביר לעיונם עוד מאות מסמכים. הבקשה החדשה נוגעת למסמכים הקשורים לעדי המדינה ניר חפץ ושלמה פילבר, לעד אילן ישועה ולנאשם אלוביץ'.

"ישנן אינדיקציות לכך שאין בחומר החקירה תיעוד מלא ומסודר של כל הפגישות והמגעים שהתקיימו בין נציגי המדינה לבין עדי המדינה, נציגיהם ובני משפחתם (חפץ ופילבר), ועם עדים אחרים, כמו במקרה של אילן ישועה שהוא עד תביעה מרכזי בתיק", נטען בבקשה. לפיכך דורשים בני-הזוג אלוביץ' לקבל גם חומרים שיש להם תיעוד ואינם בידי הפרקליטות אלא בידי רשויות החקירה.

עוד מציינים באי-כוח בני-הזוג שלושה מסמכים שעשויים לכלול תיעוד לטובת הנאה שנמסרה לעדי מדינה. המסמכים הם מזכר בדבר "שחרור הפקדה ניר חפץ"; מזכר בדבר "בקשות שלמה פילבר להפחתה בערבות"; ומכתב בדבר "בקשת עד המדינה שלמה פילבר להקלה בתנאי ערבותו". "ככל שמסמכים אלה אכן מתעדים טובות הנאה שונות שנתנו לעדי מדינה, מדובר בחומר חקירה שצריך להימסר בשלמותו למבקשים", נטען בבקשה. "לפיכך יתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיבה להעביר כל מסמך המתעד טובת הנאה, גדולה כקטנה, שנתנה על ידה למי מעדי המדינה".

כדי להדגיש את חשיבות העברת החומר מזכירים באי-כוח בני-הזוג אלוביץ' "תרגיל חקירה פסול ואכזרי", לדבריהם, שננקט כלפי ניר חפץ, ערב הסכמתו להפוך לעד מדינה בתיק: "עיכובה לחקירה של מקורבת אליו ובִּיום מפגש ביניהם במסדרונות חדרי החקירות". פרקליטי חפץ ביקשו שהודעת המקורבת לא תועבר להגנה והפרקליטות הסכימה, אולם בשל טעות אנוש הועברה ההודעה. בית-המשפט, בדיון בבקשת "גלובס" להסיר את צו איסור הפרסום על הפרשה, קבע כי הדיון הציבורי באירוע זה "בלתי נמנע ואף לגיטימי וחיוני במשטר דמוקרטי". לפי בני-הזוג אדלשטיין, "את אשר מצא בית המשפט כמידע שצריך לעמוד לרשות הציבור, ודאי שהיה צריך להעמיד לרשות המבקשים לצורך ניהול הגנתם".

בהקשר זה מזכירים בני-הזוג אלוביץ' פרסום מהימים האחרונים של הפרשן הפוליטי בחדשות 12 עמית סגל, שדיווח ב-8.9 במהדורת החדשות על גורם משטרתי שפנה לחוקרי מח"ש בזמן אמת וסיפר להם על הלחצים שהופעלו על ניר חפץ. לפי הדיווח של סגל, ראש מח"ש קרן בר-מנחם סירבה לקבל את התלונה שכן המקור ביקש חיסיון על שמו. לבני-הזוג אלוביץ' רשימה של עשר דרישות מהפרקליטות בעניין זה, החל בהעברת המסמכים שצוינו לעיל, עבור בהצהרות בדבר הטבות נוספות או בקשות להטבות נוספות וכלה במסירת עוד שלל מסמכים הקשורים למגעים עם עדי המדינה.

ניר חפץ. (צילום: פלאש90)

דרישה נפרדת נוגעת לחומרים שנאספו על-ידי רשות ניירות הערך, במסגרת החקירה שהקדימה את החקירה המשטרתית. חקירת רשות ניירות הערך זו כללה עיון בטלפון ובמחשב של אילן ישועה, שלמה פילבר וניר חפץ. לטענת בני-הזוג אלוביץ' בפרקליטות הסתמכו באופן מוחלט על ממצאי חקירה זו בלי כל ביקורת או פיקוח.

"לא ניתן לשלול שחומר מסוים שלא נראה היה לחוקרים כחומר רלבנטי בשלב החקירה, הוא חומר רלבנטי ביותר בשים לב לזירת המחלוקת שגובשה עם הגשת כתב האישום", טוענים בני-הזוג אלוביץ' ודורשים מהפרקליטות לערוך בעצמה את החיפוש בחומר המחשבים והטלפונים ולהגדיר בעצמה מהו "חומר חקירה" ומה אינו כזה. לחלופין, על הפרקליטות להעביר לידי בני-הזוג אלוביץ' את כל החומר הגולמי שנאסף בחקירה זו, נטען.

שאול אלוביץ׳ בדיון בבית המשפט (הדס פרוש / פלאש 90)

בני-הזוג אלוביץ' דורשים בנוסף גם עשרה מסמכים הקשורים לעד המדינה ניר חפץ, כולל מסמך העוסק ב"נקודות למשא ומתן" עם חפץ; מזכר המסכם האזנה לשיחות של חפץ; ומסמכים רפואיים ואישיים של העד. "בהתחקות אחר האמת יידרש בית המשפט לעמוד על מהימנותו של עד המדינה ומהימנות ומשקל הדברים שמסר. אחד הכלים לעשות כן הוא בחינה של כלל הנסיבות הנוגעות למתן גרסתו", טוענים בני-הזוג אלוביץ'.

"למבקשים אין עניין לפגוע בפרטיותו של ניר חפץ", הם מבהירים ביחס לבקשתם לקבל מסמכים רפואיים ואישיים. "יחד עם זאת, מדובר במסמכים שנאספו על ידי הרשות החוקרת ויש בהם לשפוך אור על אופיו ועל הלחצים בהם עמד עובר לחתימתו על הסכם עד מדינה. ככאלה, מדובר בחומר חקירה מובהק".

עוד דורשים בני-הזוג מהפרקליטות להעביר לידם מסמכים הנוגעים לשלמה פילבר, כולל "אישר הלנה לעצור". "לא מדובר בעניין טכני או פורמלי", הם מסבירים. "מדובר במסמך שקשור לתרגיל חקירה פסול של הכבדה על העד בדרך של כליאתו בתנאי מעצר קשים וטרטורו בין בתי מעצר. מדובר בהפעלת אמצעי לחץ על נחקרים על מנת לגרום להם לשתף פעולה או בקשר לטובות הנאה שקיבל העד בניסיון לגייסו לעד מדינה".

שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר ועד המדינה בתיק 4000

בנוסף דורשים בני-הזוג אלוביץ' לקבל מסמכים הקשורים לעד אילן ישועה. הם מציינים כי ישועה לא נחקר תחת אזהרה ולא הפך לעד מדינה, על אף היותו עד תביעה מרכזי. "קל להתרשם שערפל כבד מאוד רובץ על שאלת מעמדו של העד", הם טוענים. "לא ניתן להתחמק מהרושם שמדובר בערפול מכוון. על מנת לרדת לחקר האמת ולברך את הדברים שאין להפריז בחשיבותם, נדרש גילוי מלא ומקיף של כל הדברים שהוחלפו בין אילן ישועה ובאי כוחו לבין חוקרי המשטרה ונציגי המשיבה".

108 תיקים ומסמכים נוספים שדורשים בני-הזוג אלוביץ' נוגעים לכלל החומר שנאסף במסגרת שלב מעצר החשודים ותפיסת רכושם. "אין כל סיבה שמכוחה ראוי למנוע היום את גילוי החומר שהוגש במעמד צד אחד לבית המשפט בשלבי המעצר והתפיסה", הם טוענים. לדברי בני-הזוג אלוביץ', הדבר נכון במיוחד על רקע החשש ל"ניצול הליכים לרעה במטרה לשבור את רוחם של הנחקרים ולהפעיל עליהם לחץ פסול ואסור".

איריס אלוביץ' (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

עוד מבקשים בני-הזוג אלוביץ' לקבל לידם כמה עשרות מסמכים ודו"חות הנוגעים ל"תרגילים ופעולות חקירה". "תרגילי חקירה הם חומר חקירה", נטען בבקשה. "אלמלא היו כאלה לעולם לא היינו יודעים האם עמדה היחידה החוקרת בחובתה לנקוט בתרגילים שאינם פסולים, ואם לא פעלה כך מדוע ומה היו ההשלכות של אותם תרגילים פסולים בהם נקטה".

בהקשר זה דורשים בני-הזוג אלוביץ' מסמכים הקשורים לתמלול החלקי של השיחה בין חוקרת המשטרה לבנם אור אלוביץ', כולל "כל טיוטות ההתכתבות שלה [של הפרקליטות] ושל המשטרה עם חברת התמלול החיצונית בקשר עם התמלול החסר וכן את הקבצים הדיגיטליים כולם של תמלול השיחה המקדימה כפי שנמסרו למשטרה".

מעבר לכל האמור לעיל דורשים בני-הזוג אלוביץ' לקבל קלסרים הכוללים ריכוז תלונות שנוגעות לתיק, כולל תלונה כנגד נוחי דנקנר ותכתובות ביחס לפניית איתי לשם; קלסר הכולל חומרי השלמת חקירה ומסמכים נוספים כגון "מעטפה המכילה קובץ מסמכים שעוסקים בחומרים רגישים בפרשייה".

***

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

הפרקליטות: אלוביץ' מנסה לעכב את המשפט בתואנות שווא

הפרקליטות השיבה לדרישת המו"לים הנאשמים ב"תיק 4000" • טענות בקשר למסמך אחד הפכו לדרישה לתמלול וגילוי של מאות רבות של מסמכים • זאת למרות שאין כל חובה לספק ניירות עבודה פנימיים או לתמלל הקלטות • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו, העין השביעית |

נמשכים העימותים בין הזוג אלוביץ', המו"לים לשעבר של אתר "וואלה", לבין הפרקליטות, בנוגע למעמדם של חומרי החקירה במשפט השוחד של "תיק 4000". דרישה של הנאשמים הנוגעת למסמך אחד צמחה כעת לדרישה מהפרקליטות לתמלל מאות מסמכים. בנוסף, האלוביצ'ים ביקשו להתייחס לניירות עבודה פנימיים שנאספו במסגרת הכנת כתב האישום נגדם כאל "חומר חקירה" שיש להעביר אליהם.

הפרקליטות מסרה אתמול (13.9) לבית-המשפט המחוזי בירושלים, שם מתנהל משפטם של רה"מ נתניהו והמו"לים אלוביץ' ומוזס, כי היענות לדרישות אלו תביא לדחייה משמעותית של המשפט, שאין לה כל הצדקה. זאת משום שלפי החוק, אין כלל חובה על הפרקליטות לספק לנאשמים תמלילים של חומרי חקירה אלא רק את ההקלטות עצמן, ואלו הועברו לנאשמים כבר לפני למעלה משנה.

עוד מוסרת הפרקליטות לביהמ"ש כי אין גם שום חובה להעביר לנאשמים ניירות עבודה פנימיים, וכי היענות לדרישה מעין זו תגרור אחריה עוד ועוד דרישות, על מנת לעכב עוד ועוד את הדיונים בתיק. היענות לדרישת בני-הזוג איריס ושאול אלוביץ' תביא ל"התמשכות ההליכים המשפטיים" ואולי אף לבקשות לדחיית מועדי ההוכחות בתיק, לשון תשובת הפרקליטות לביהמ"ש.

אתמול, זמן קצר לפני שההודעה של פרקליטות המדינה התקבלה בבית-המשפט, חזרו וביקשו בני-הזוג אלוביץ כי השופטים יורו לפרקליטות להעביר אליהם עוד מאות מסמכים נוספים שהפרקליטות מגדירה "חומרים פנימיים" ואילו הם מגדירים "חומרי חקירה" של הפרשה.

עוד בנושא:

בני-הזוג אלוביץ' נאשמים במתן שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו במסגרת הפרשה המכונה "תיק 4000", כשלצידם נאשמים נתניהו עצמו והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. כבר בדיון הראשון במשפט, שהתקיים לפני חודשיים, הדגישו באי-כוח בני-הזוג אלוביץ, עורכי-הדין ז'ק חן ומיכל רוזן-עוזר, כי היקף החומר בתיק מחייב דחייה במועד תחילת שלב הראיות. השופטת הסכימה לדחות את המועד במעט, אך קבעה כי שלב ההוכחות יחל בחודש ינואר הקרוב. במקביל הגישו בני-הזוג אלוביץ' עתירה לבג"ץ בדרישה לחייב את היועץ המשפטי לממשלה לחקור הדלפות לתקשורת.

שאול אלוביץ׳ בדיון בבית המשפט (הדס פרוש / פלאש 90)

בשבועות האחרונים התמקדו חילופי הטענות בין בני-הזוג אלוביץ' לפרקליטות המדינה בתמליל בודד. תמליל שיחה שהתקיימה בין חוקרת משטרה לבין אור אלוביץ', בנם של בני הזוג. פערים שהתגלו בין התמליל שמתעד את השיחה לבין מה שנאמר בהקלטה שתיעדה את הפגישה הובילו את באי-כוחם של בני-הזוג אלוביץ' לדרוש כי הפרקליטות תעביר להם תמליל מתוקן של השיחה – אך גם לדרישה שתערוך תמלולים חדשים ומדויקים לכל החקירות שבהן קיימים פערים בין חומר הגלם לתמלול.

כאמור, בפרקליטות השיבו אתמול, באמצעות עורכות-הדין יהודית תירוש וניצן וולקן, כי אין לקבל דרישה זו, שכן התמלילים ממילא אינם אלא כלי עזר לעיון בראיה עצמה, שהיא הקלטת החקירות והפגישות עם המעורבים בתיק. הפרקליטות הדגישה כי אין כל חובה להעביר לעיון ההגנה "הגיגים, הערות, עיבוד ועריכה, שנעשו על ידה בחומר הגלם המהווה את 'חומר החקירה'".

בנוסף טוענת הפרקליטות כי "התייחסות לניירות העבודה שלה כ'חומר חקירה' שהעברתו נדרשת באופן שוטף, תביא באופן הכרחי להתמשכות ההליכים המשפטיים. זאת, משום שהיא תגרור בקשות נוספות של ההגנה לעוד ועוד דיוקים, שאליהן אף עלולות להתווסף בקשות לדחיית מועדי ההוכחות".

דרישת בני הזוג אלוביץ' לחייב את הפרקליטות להעביר אליהם עוד ועוד מסמכים נועדה לדחות את הדיונים בתיק, טוענת הפרקליטות, מסתמכת כולה על טענות בנוגע למסמך אחד ויחיד ומגיעה בשיהוי חריג ומעורר תהיה מאחר שחומרי הגלם בחקירה מצויים בידם מזה זמן רב.

איריס אלוביץ' (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

"בסופו של דבר, טענות הנאשמים בבקשות שלפנינו נועדו לבסס את עמדתם, כי לא יוכלו להיערך למועדי ההוכחות שנקבעו בתיק", לשון תשובת הפרקליטות. "עמדה זו של הנאשמים מבוססת על תמליל חקירה אחד, בודד, מתוך כלל חומר החקירה בתיק. בנוסף, טענה זו נטענת רק עתה, על אף שהתיעוד החזותי והתמלילים של חקירות הנאשמים ועדי המדינה הועברו אליהם עוד קודם לשימוע, לפני למעלה משנה, ועל אף שאפשרות קיומם של פערים בין ראיות המקור לתמלילים היא אינה בגדר הפתעה או חידוש".

כאמור, מעבר לדרישה לתמלל מחדש מסמכים רבים, בני הזוג אלוביץ' הגישו בקשה נפרדת לקבל מאות מסמכים הנוגעים לעדי המדינה בתיק, חומרים שנאספו על-ידי רשות ניירות הערך, מסמכים שנאספו במסגרת מעצר החשודים ותפיסת רכושם, דו"חות הנוגעים ל"תרגילים ופעולות חקירה", קלסרים הכוללים ריכוז תלונות שנוגעות לתיק, חומרי השלמת חקירה ומסמכים נוספים כגון "מעטפה המכילה קובץ מסמכים שעוסקים בחומרים רגישים בפרשייה". קיראו כאן להרחבה בקשר לבקשת הזוג אלוביץ'.

* * *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

אלוביץ׳ לבג״ץ: לנאשמים מותר להדליף ולתדרך את התקשורת, לתביעה אסור

נמשכת המלחמה התקשורתית של נאשמי משפט המו"לים בשבוע הבא ייערך דיון בבג"ץ בעתירת הזוג אלוביץ׳ דורשים לחקור הדלפות ותדרוכים של התביעה, אך עומדים על זכותם כנאשמים להדליף ולתדרך לטובתם היועמ"ש: מדובר בחקירה מורכבת מאחר שרבים נחשפו לחומר, בחומרים שממילא נחשפים כולם לציבור ובפגיעה בחופש העיתונות • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו, העין השביעית |

בית-המשפט העליון ידון ביום שני הקרוב (14.9) בעתירה שהגישו לפני כשלושה חודשים בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', הנאשמים בשוחד בתיק 4000. במרכז העתירה, שהוגשה נגד היועץ המשפטי לממשלה, הדרישה לפתוח בחקירה בגין הדלפות לעיתונאים ו"תדרוכים מגמתיים" לכלי התקשורת. היועמ"ש מנדלבליט טען כי יש לדחות את העתירה על הסף.

שאול אלוביץ׳ בדיון בבית המשפט (הדס פרוש / פלאש 90)

שאול ואיריס אלוביץ' עומדים בימים אלה למשפט פלילי לצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ובעל השליטה ב"ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. בני הזוג אלוביץ' חשודים כי פעלו להטות את הסיקור של ראש הממשלה ומשפחתו, ושל גורמים אחרים, באתר "וואלה" שהיה בשליטתם, וזאת בתמורה לכך שנתניהו יוביל החלטות רגולטורית בשווי מאות מיליוני שקלים.

עוד בסיקור משפט המו״לים:

כבר בדיון הראשון בתיק הפלילי יצא עו"ד ז'ק חן, המייצג את בני הזוג אלוביץ' לצד עו"ד מיכל רוזן-עוזר, נגד מה שכינה "קרקס" – מהדורה מיוחדת של "המקור", תוכנית התחקירים של רשת 13 בהובלת רביב דרוקר, שהוקדשה כולה לתיק 4000 וכללה ראיונות עם חלק מהעדים בתיק. עו"ד חן דרש מבית-המשפט להורות לפרקליטות לאסור על עדי התביעה להתראיין, וכך נעשה. למעשה, בני הזוג הנאשמים, באמצעות באי-כוחם, הם שחקנים פעילים בזירה התקשורתית.

משחקים בתקשורת

קרקס או לא, נראה שבני הזוג אלוביץ' מודעים היטב לכוחה של התקשורת בסיקור הליכים משפטיים ופועלים על מנת שהשיח התקשורתי על המשפט ישקף ככל הניתן את גרסתם ולא את גרסת הפרקליטות. בעוד ראש הממשלה נתניהו מזניח כמעט לחלוטין את הגנתו המשפטית מפני האישומים הפליליים ומתמקד בהובלת מלחמת חורמה נגד מערכת המשפט ואכיפת החוק, ובעוד מוזס מסתגר במבצרו ומשתמש באימפריית התקשורת שלו כדי להעניק סיקור מלטף לבכירי מערכת המשפט, הנאשמים איריס ושאול אלוביץ' פועלים נמרצות בזירה המשפטית והתקשורתית כאחד.

שאול אלוביץ', מלווה בעורך הדין ז'ק חן. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ביום שישי האחרון, לדוגמה, פורסמה ב"מקור ראשון" ידיעה נרחבת מאת אילת כהנא תחת הכותרת "פרקליטי אלוביץ' במרוץ נגד הזמן להספיק לעבור על חומרי החקירה", שהציגה בפירוט את גרסתם של הנאשמים. גם המסגור של הדיווחים בתקשורת על פרשת "התמליל החסר", מעידים על עבודה תקשורתית נמרצת מאחורי הקלעים של נציגי הנאשמים. מבחינה זו, ההליך האזרחי שהגישו בני הזוג אלוביץ' לבג"ץ הוא פעולה נוספת שביצעו שני הנאשמים ממשפחת אלוביץ' לטובת עיצוב הדיון הציבורי של המשפט הפלילי.

בני הזוג אלוביץ' טוענים בעתירתם כי דווקא בעידן הנוכחי חשוב לשרטט גבולות בהדלפות מהליכים פליליים; וכי אין לאפשר תדרוכים שנועדו לרמוס את כבוד הנאשם וזכותו להליך הוגן. העותרים מדגישים כי אינם באים בטענה לתקשורת, אלא לגופים המזינים אותה במידע.

כדוגמה לפרסום שהגיע כתוצאה מהדלפה פסולה מציינים בני הזוג אלוביץ' בעתירתם את הכתבה "הכירו את 23 הפרקליטים שמכריעים את גורל נתניהו" שפרסם חן מענית ב"גלובס" בתחילת 2019. דוגמה נוספת היא אותה תוכנית של "המקור", שכללה ראיונות עם חלק מהעדים שעתידים להופיע בתיק.

"נדמה שאין צורך להכביר מילים על מנת לעמוד על חומרת הדברים", כותבים בני-הזוג אלוביץ' בעתירתם. "על עינוי הדין הנורא של העותרים נוכח משפט השדה שנערך להם ושלא זכור כדוגמתו; על חציית כל קו אדום בהסכמתם של מספר עדי תביעה להתראיין לתכנית בנושא עדותם תוך הפרת האיסור המפורש שהוטל עליהם; על ההשפעה הפסולה והאסורה שיכולה להיות לתכנית, על מסריה המגמתיים, על יתר עדי התביעה; על מראית פני הצדק; על כבודו של בית המשפט; ובאופן כללי, על הפגיעה האנושה בזכותם של העותרים להליך הוגן כשהם אמורים ליהנות מחזקת החפות המסורה לכל אדם במדינת חוק עד שבית משפט מוסמך, לא זה של הכיכרות, יקבע אחרת".

איריס ושאול אלוביץ', לשעבר בעלי השליטה ב"וואלה" וכעת נאשמים בתיק 4000, מתוך תחקיר "המקור" (צילום מסך)

דוגמה נוספת שהזכירו בני-הזוג אלוביץ' בעתירתם היא ידיעה מאת אביעד גליקמן, ששודרה במהדורת חדשות 13 תחת הכותרת "הפתק של פילבר: הראיה החדשה והמשמעותית בתיק 4000". בדיווח נמסר כי הראיה מוגדרת על ידי גורמי החקירה "ראיית זהב". כמו כן הזכירו בני-הזוג בעתירתם תוכנית נוספת של "המקור" ברשת 13, שכללה הקלטת שיחות טלפון בינם לבין אילן ישועה, ששימש כמנכ"ל אתר "וואלה".

בעקבות פרסומים אלה פנו בני-הזוג אלוביץ' ליועמ"ש מנדלבליט בדרישה לפתוח בחקירה לאיתור מקור ההדלפה ול"חשיפת המתדרכים האלמוניים שתדרכו את הכתבים באופן שחוטא לאמת וכינו ראיה זו 'ראיית זהב'", אולם לשווא.

כתוצאה מההדלפות הללו, טוענים הנאשמים איריס ושאול אלוביץ', נגרמו להם "נזקים עצומים". לפי העתירה, "בטרם זכו עיניהם לשזוף את חומר החקירה, ובטרם שהתאפשר להם להעלות את טענותיהם בשימוע, כבר נוצרה פגיעה בזכותם של העותרים להליך הוגן. […] אין זה רלוונטי כלל ועיקר אם הייתה ללחצים אלה השפעה בפועל.

"העקרון המצדיק מניעת לחצים אלה נוגע למושג הבסיסי והיסודי של אמון הציבור במערכות החקירה והאכיפה. הוא נוגע לזכויות החשוד להליך הוגן. הוא נוגע לזכותם של העותרים להליך נקי, משוחרר מכל שאלה או תהיה האם הלחצים השפיעו, אם לאו. והוא נוגע – במקרה הזה ובמקרים אחרים שיבואו בעתיד – לזכותם של מקבלי ההחלטות לפעול כשהם משוחררים מכל לחצים פסולים, וכשהם לא נדרשים לגלות תכונות של מלאך ולנתק עצמם מכל ביקורת ציבורית שמטרתה להשפיע עליהם לפעול באופן מסוים".

צילום מסך מתוך ידיעה של עמית סגל בחדשות 12, בשירות הנאשם אלוביץ' (צילום מסך)

בני הזוג אלוביץ' לא מזכירים פרסומים אחרים בתקשורת שהתבססו על הדלפות מן החקירה, ושירתו באופן מובהק את גרסתם של הנאשמים. הפרסום הבולט ביותר מסוג זה היה של עמית סגל במהדורת חדשות 12 בדצמבר 2018, שאף נשא את השם "גרסת אלוביץ'". הכתבה התבססה גם היא, מן הסתם, על הדלפות מהחקירה ("שיחות עם מקורביו ומסמכים", בלשון חדשות 12). גם בהמשך, בספטמבר 2019, פירסם עמית סגל ב"אולפן שישי" של חדשות 12 ידיעה תחת הכותרת "עדות: כך ניסו לשבור את אלוביץ'", שכללה הדלפות מחקירת שאול אלוביץ' ובנו אור.

אך למרות שפרסומים כאלו ואחרים אינם מוזכרים בכתב העתירה, הרי שהוא מתייחס אליהם מבלי להזכיר אותם. למעשה, כבר בפתח העתירה נטען כי בכל הנוגע להדלפות חומרי חקירה יש להבדיל בין הפרקליטות לבין נאשמים: "לעניין האיסור על הדלפות והעברות מידע יש הבחנה חדה בין מערכת אכיפת החוק לבין ההגנה. לא רק מחמת שהוראות החוק הספציפיות חלות רק על עובדי הציבור, אלא גם מתוך עקרונות יסוד של המשפט", טוענים בני הזוג אלוביץ'.

לדבריהם, נאשמים בעבירות פליליות מורשים להדליף לתקשורת חומרי חקירה, לשוחח עם עיתונאים ולערוך תדרוכים – אולם על התביעה ועל עדי התביעה אסור לעשות כן. בני הזוג אלוביץ' מאשרים כי ייתכנו מפגשים מותרים גם בין אנשי מערכת התביעה לבין עיתונאים, אולם "בתנאי שמטרתם של תדרוכים אלה היא קידום אינטרס ציבורי לגיטימי". כתב העתירה אינו מפרט מהו אותו אינטרס, והאם הצגת גרסת התביעה באשר לאשמתם של הנאשמים אינה בגדר אותו אינטרס ציבורי לגיטימי.

היועמ"ש נגד חקירת ההדלפות

היועץ המשפטי לממשלה השיב לעתירה, באמצעות עורכי-הדין נחי בן-אור ויונתן נד"ב מפרקליטות המדינה, וטען כי יש לדחותה על הסף. לדבריו, בעקבות פניית בני-הזוג אלוביץ' נבחנה הבקשה לפתיחת חקירה לאיתור מקור ההדלפות על ידי לשכת המשנה לפרקליט המדינה, ובסיום הבחינה "גובשה המלצה מנומקת ליועץ המשפטי לממשלה, שלפיה אין מקום לפתוח בחקירה". היועמ"ש קיבל את המלצת הפרקליטות ובתגובתו לעתירה הוא טוען כי אין מקום להתערבות בג"ץ בהחלטתו.

היועמ"ש מדגיש כי לפי הקווים המנחים אותו בהחלטה לפתיחת חקירה בנוגע להדלפות, יש לקחת בחשבון שלושה שיקולים מרכזיים: פגיעה או חשש לפגיעה באינטרסים חיוניים; מורכבות החקירה במקרים שבהם לא ברורה זהות המדליף; וחופש העיתונות וזכות הציבור לדעת. לפי היועמ"ש, בכפוף לשיקולים אלה המקרה הנוכחי אינו מצדיק חקירה.

ההדלפות במקרה הנוכחי אינן מובילות לפגיעה חמורה באינטרס חיוני, קובע היועמ"ש, שכן ממילא מדובר בראיות שיוצגו ויידונו בבית-המשפט. היועמ"ש מסכים כי "הזירה שבה צריכים להיות מוצגים ומנותחים חומרים אלה היא אולם בית המשפט ולא 'כיכר העיר', ועל כן יש להצר על חשיפת החומרים ופרסומם באופן זה באמצעי התקשורת", אך אין בכך לדבריו כדי להשפיע על "חומרת הפגיעה" כתוצאה מההדלפות שכן ממילא כבר הוחלט על הגשת כתב אישום.

מורכבות חקירה לאיתור המדליף צפויה להיות רבה, טוען עוד היועמ"ש, כיוון ש"מדובר בחומרים אשר להם נחשפו לכל הפחות עשרות אנשים, לרבות גורמים אשר אינם חלק מרשויות האכיפה ושאינם עובדי ציבור". משום כך, "החלטה על פתיחה בחקירה בעניין תחייב החשדת רבים, וחקירתם באזהרה של חשודים פוטנציאליים רבים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם מידת העניין הציבורי שבגילוי האמת במקרה זה".

אשר לשיקול חופש העיתונות, היועמ"ש כותב כי אפשר לחקור את העיתונאי באשר למקורותיו אך הוא צפוי לטעון לחיסיון. טענת החיסיון תיאלץ את היועמ"ש לפנות לבית-המשפט בבקשה לחייב את העיתונאי לחשוף את המקור, בקשה שמתקבלת רק במקרים חריגים. לפי היועמ"ש המקרה הנוכחי אינו הולם החלטה חריגה שכזו.

לנוכח כל זאת, מסביר היועמ"ש, קיבל את ההחלטה שלא לפתוח בחקירה לאיתור המדליפים והמתדרכים. ולאור סמכותו הרחבה להחליט על פתיחת הליכים פליליים, אין מקום לבג"ץ להתערב בהחלטתו.

* * *

"משפט המו"לים" – סיקור משפטי "תיק 2000" ו"תיק 4000" הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

הפרקליטות על תקרית התמלול החסר ב"תיק 4000": פעלנו כשורה

שאול ואיריס אלוביץ' טענו שהחוקרים הפעילו לחץ פסול על בנם אור, בניסיון לגרום לאביו להפוך לעד מדינה ● בפרקליטות דחו את ההאשמות אך מודים כי בידם "נייר עבודה פנימי" הכולל "תיקונים ממוקדים ונקודתיים" לתמליל שיחה בין חוקרת המשטרה לאלוביץ' הבן ● "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו, העין השביעית |

פרקליטות המדינה טוענת כי אין בידה תמליל נוסף, אלטרנטיבי, של השיחה שהתקיימה בין אור אלוביץ' לשוטרת שחקרה אותו מעבר לתמליל שהוגש לסנגורי הוריו, איריס ושאול אלוביץ', הנאשמים במתן שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו במסגרת פרשת "תיק 4000". ואולם, בפרקליטות מודים שבעקבות פניית יו"ר לשכת עורכי-הדין נערכה בדיקה נוספת, ובה התברר שיש בידי הפרקליטות ניירות עבודה פנימיים הכוללים תיקונים לתמליל השיחה. לפי הפרקליטות, אין ולא היה מקום להעביר את המסמכים הללו לסנגורים.

לטענת הסנגורים, ההקלטה של אלוביץ' והחוקרת מעלה שבמשטרה ניסו לגרום לאור אלוביץ' לשכנע את אביו להחליף את הייצוג המשפטי שלו, ולמסור את התפקיד לעורך-דין שיתמוך באפשרות שיחתום על הסכם עד מדינה. בפרקליטות טענו שלא נפל פגם כלשהו בהתנהלותה.

חשיפה: כך ניסה מו"ל "ידיעות אחרונות" להפוך למונופול דרך הכנסת

חוות דעת חסויה שהוגשה לח"כים במהלך קידום "חוק ישראל היום" מבהירה: נוני מוזס שאף להשתלט מחדש על שוק העיתונות • בחשיפה ראשונה של המסמך, מתגלה הרקע הכלכלי למגעים הסודיים בין נוני מוזס לבנימין נתניהו, הנאשמים ב"תיק 2000" "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| איתמר ב"ז |

נובמבר 2014. "הצעת החוק לקידום ולהגנת העיתונות הכתובה בישראל", שנהגתה ב"ידיעות אחרונות" והוגשה על-ידי איתן כבל ועוד שמונה ח"כים, מגיעה לוועדת השרים לענייני חקיקה. יושבת ראש הוועדה היא ציפי לבני, שרת המשפטים. החוק מציע לאסור על חלוקה של עיתונים בחינם, בתנאים מסוימים שנתפרו כך שיתאימו לעיתון אחד: "ישראל היום".

ארנון (נוני) מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות. שאף להשתלט על שוק העיתונות מחדש (יונתן זינדל, פלאש 90)

לפני ההצבעה על החוק, שלימים ייחשף כחלק מהמסכת הפלילית של "תיק 2000", לבני מחלקת לשרים מסמך: חוות דעת תומכת מטעם "ידיעות אחרונות". המאמץ הלוביסטי מצטרף לשנאה שרוחשים רוב הפוליטיקאים הבכירים, משמאל ומימין, לחינמון שמשרת את ראש הממשלה – ו"חוק 'ישראל היום'" מאושר במליאה ברוב קולות בקריאה טרומית. ראש הממשלה בנימין נתניהו בולם את המהלך בצורה יוצאת דופן: הוא מפרק את הממשלה וגורר את המדינה לבחירות.

העיתונים שמסרבים לחשוף את מצבם הכלכלי 

את חוות הדעת שחילקה לבני בישיבה ערך ד"ר שלומי פריזט, לשעבר הכלכלן הראשי של הרשות להגבלים עסקיים וממלא מקום הממונה על ההגבלים. עצם הגשת חוות הדעת, והעובדה שחוברה למען "ידיעות אחרונות", לא הוסתרה. אבל הנייר עצמו מוגדר עד היום על-ידי "ידיעות אחרונות" כמסמך סודי שחשיפתו תפגע קשות בקבוצת התקשורת של משפחת מוזס. כעת חוות הדעת נחשפת כאן לראשונה.

עוד כתבות בפרויקט "משפט המו"לים":

המסמך שהוגש מטעם "ידיעות אחרונות" מעניק הצצה לתחזית האפוקליפטית של קבוצת התקשורת, ולעומק הפגיעה שגרמו לה "ישראל היום" ובעליו, זוג המולטי-מיליארדרים האמריקאים שלדון ומרים אדלסון. חוות הדעת מאפשרת להבין מהיכן נובעת החרדה הקיומית שברקע המשא-ומתן המושחת והנואש שקיים המו"ל נוני מוזס עם נתניהו, ולתמרון הנועז – והמושחת גם הוא – שבמסגרתו ביקש לפגוע במתחרה באמצעות חקיקה אנטי-דמוקרטית.

את הניתוח של ד"ר פריזט ניתן לקרוא בשתי דרכים. דרך אחת היא לקרוא אותו כמסמך מוגזם, שמצייר מודל בלתי אפשרי בהתבסס על אומדנים ועל מידע שמידת הרלבנטיות שלו מוטלת בספק. לחלופין, ניתן לקרוא אותו כמבט בהיר וחודר על האופן שבו ריסק "ישראל היום" את שוק העיתונות המודפסת, ועל התנאים הדרושים למתחריו כדי להחזיר מלחמה ולהביס את החינמון.

הסיבה לאי-הוודאות הזאת היא ששני העיתונים הנפוצים בישראל – "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" – מתייחסים למאזנים שלהם כאל סודות מסחריים. כשב"הארץ" נחשפו הפסדי העתק של "ישראל היום" – למעלה מ-100 מיליון שקל בשנה – בחינמון סירבו להגיב. 

כך קרה לאחרונה גם ב"ידיעות אחרונות", אחרי שדירקטור בחברה הצהיר בפני בית-המשפט על ירידה חדה בהכנסות וטען שמוזס הפסיד קרוב למיליארד שקל מכספי העיתון בהימורים בשוק ההון. למרות ההאשמות הקשות, גם המוזסים לא טרחו לאשר או להכחיש.

בהתאם לחשאיות המסורתית של מוזס, חוות הדעת של ד"ר פריזט לא התבססה על הנתונים הפיננסיים של "ידיעות אחרונות", העיתון שמימן אותה. בשיחה עם "העין השביעית" מסר ד"ר פריזט שהנתונים הללו כלל לא נמסרו לו. 

ניתוח חוות הדעת – שלב אחר שלב

את הניתוח הכלכלי שערך הוא ביסס על נתונים כלליים מארצות-הברית, הערכות לגבי ההוצאה הכללית על מודעות בעיתונים בישראל, ומידע גלוי על "מעריב" מהימים שבהם העיתון נסחר בבורסה וחויב לפרסם את נתוניו הפיננסיים.

שלומי פריזט (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

לפיכך, חוות הדעת לא מתייחסת ישירות להשפעה של "ישראל היום" על מצבו של "ידיעות אחרונות". במקום זה, היא עוסקת בעיתון תיאורטי המכונה "מתחרה פוטנציאלי ל'ישראל היום'". 

עם זאת, העיתון היחיד שעונה להגדרות שמפורטות בחוות הדעת הוא "ידיעות אחרונות". להלן התובנות הבולטות שנכללות בחוות הדעת, ולצדן שאלות ומסקנות שנובעות מהן – ומהניסיון למנוע את פרסום המסמך.

א. "ידיעות אחרונות" חייב להיות מונופול

הטענה הבולטת בחוות הדעת של ד"ר פריזט היא שכל עוד "ישראל היום" לא גובה דמי מינוי, בשוק הישראלי אין מקום לשני עיתונים מסדר הגודל של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". לפי הניתוח שלו, כדי שעיתון יומי גדול יסיים את שנת 2017 (לדוגמה) באיזון תקציבי – עליו לשאוב 86% (!) מהכסף שהמפרסמים מוציאים על מודעות בעיתונות המודפסת. המשמעות: כדי להרוויח, או לפחות לא להפסיד, "ידיעות אחרונות" חייב להיות מונופול אימתני.

שתי חוות דעת שהוזמנו באותו זמן על-ידי "ישראל היום", האחת מאת עו"ד דרור שטרום והאחרת מאת פרופ' ברק מדינה, גרסו שאישור "חוק 'ישראל היום'" יעניק ל"ידיעות אחרונות" מונופול על העיתונות המודפסת בארץ. חוות הדעת של ד"ר פריזט מאשרת זאת: כדי לחזור להרוויח, ל"ידיעות אחרונות" אין מוצא אחר. כך שלמעשה, ההצבעה בוועדת השרים עסקה בניסיון להפוך את "ידיעות אחרונות" למונופול.

ב. "ידיעות אחרונות" מפסיד כסף

"ידיעות אחרונות" כבר הוכרז בעבר כמונופול, בשנת 1995. בתקופה ההיא, העיתונות המודפסת עדיין קיבלה פרוסה גדולה ונאה מעוגת הפרסום. המצב הישן אִפשר רווחיות עצומה למונופול – ורווחים נאים גם לכמה ממתחריו. 

אחת המסקנות שעולות מחוות הדעת היא שכדי להרוויח "ידיעות אחרונות" חייב להיות מונופול. לפי הניתוח, כדי שהעיתון יסיים את שנת 2017 (לדוגמה) באיזון תקציבי – עליו לשאוב 86% (!) מהכסף שהמפרסמים מוציאים על מודעות בעיתונות המודפסת

אך עידן הרשת והשינויים בהרגלי צריכת המדיה הביאו עמם צניחה חדה ומתמשכת בהוצאה על פרסום בפרינט, ואילצו את העיתונים להתחרות על פרוסת מזומנים הולכת ומצטמקת. ב-2007 נוסד "ישראל היום". בתחילת 2010 קבעה רשות ההגבלים ש"ידיעות אחרונות" חדל להיות מונופול.

גודלה של הפרוסה שמקבלים העיתונים מעוגת הפרסום אינו ידוע בוודאות. ההערכה המקובלת בשוק מתפרסמת על-ידי איגוד השיווק וחברת יפעת. לפי ההערכה הזאת, ב-2013 הוציאו המפרסמים 940 מיליון שקל על פרסום בעיתונות המודפסת. 

מרים ושלדון אדלסון. בעלי "ישראל היום"

לפי החישוב של ד"ר פריזט, כדי להגיע לאיזון כלכלי "ידיעות אחרונות" היה צריך לגרוף באותה שנה למעלה מ-60% מסכום זה – ובמספרים מוחלטים כ-575 מיליון שקל. לפי חוות הדעת, זהו הסכום הדרוש להפעלת עיתון יומי איכותי, משפיע ובעל תפוצה גבוהה – 275 אלף עותקים בימי חול, ו-400 אלף בסוף השבוע.

לפי המודל של ד"ר פריזט, הסכום הדרוש להפעלת עיתון כזה נשאר קבוע לאורך השנים. ואולם, ההוצאה על פרסום בעיתונות המודפסת ממשיכה לרדת. המצב הזה מוליד תרחיש בלתי אפשרי. 

לפי הניתוח שמופיע בחוות הדעת, כדי להכניס 575 מיליון שקל ב-2017 – "המתחרה הפוטנציאלי של 'ישראל היום'" חייב להשיג קרוב ל-90% מההוצאה על פרסום בפרינט. בפועל, המצב רחוק מכך. המשמעות: אם החישוב של ד"ר פריזט מדויק, "ידיעות אחרונות" מפסיד כסף.

ג. הפרוסה ממשיכה להצטמק

לפי המודל של ד"ר פריזט, אפילו אם העיתון של מוזס היה מצליח לשאוב 100% מההוצאה על פרסום בפרינט – בשנים האחרונות, הוא לא יכול היה להגיע להכנסות של 575 מיליון שקל ממכירת מודעות. גם לא באופן תיאורטי. 

לפי הערכת איגוד השיווק וחברת יפעת, ב-2018 הסתכמה ההוצאה השנתית על פרסום בעיתונים ב-548 מיליון שקל. ב-2019 המשיכה ההוצאה לצנוח, והסתכמה לפי ההערכה ב-484 מיליון שקל בלבד. ב-2020 צפויה הפרוסה להמשיך במגמת ההצטמקות.

ד. "ידיעות אחרונות" נכשל בגבייה מקוראים

התלות של "ידיעות אחרונות" בהכנסות מפרסום היא פועל יוצא של תופעה ותיקה בענף העיתונות: הכנסות נמוכות ממכירה לקוראים. כדי שעיתון יוכל לגבות מחירים גבוהים ממפרסמים, עליו לשאוף לתפוצה רחבה ככל הניתן. 

ב"ישראל היום", למשל, טוענים שזו הסיבה לכך שהעיתון מחולק חינם. לו היו גובים עליו תשלום, מספר הקוראים היה צונח – וכך גם מחירי המודעות. בפועל, כפי שנחשף בסדרת תחקירים של "העין השביעית", מחירי המודעות בחינמון התגלו כנמוכים באופן חסר פרופורציה.

ידיעות אחרונות. ככל הנראה מפסיד מיליונים כבר שנים. (צילום: דר אבישי טייכר, פיקיוויק)

בארצות-הברית, אחת ההשלכות של הצניחה בהוצאה על פרסום בעיתונים היתה העמקת הגבייה מהקוראים – למשל, באמצעות העלאת מחיר העיתון. לטענת ד"ר פריזט, בישראל המהלך הזה אינו אפשרי בגלל החלוקה החינמית של "ישראל היום".

בארה"ב, אחת ההשלכות של הצניחה בהוצאה על פרסום בעיתונים היתה העמקת הגבייה מהקוראים. ב"ידיעות אחרונות", מחיר העיתון הוקפא כמעט לחלוטין. המשמעות: בהנחה שחלה ירידה ניכרת בתפוצה של "ידיעות אחרונות", גם ההכנסות מקוראים צנחו

גם ב"ידיעות אחרונות" מחלקים עותקי חינם, אבל שואפים עדיין למכור כמה שיותר. על רקע זה, יש לשער, הוקפאו מחירי העיתון כמעט לחלוטין. ב-2014, בעת הגשת חוות הדעת, המחיר הנקוב של גיליון של "ידיעות אחרונות" עמד על 5 שקלים בימי חול ו-15 שקל בסוף השבוע (מנויים מקבלים את העיתון בהנחה ניכרת, חרף עלויות המשלוח).

מאז עברו שש שנים, והמחיר לעותק ביום חול נותר על כנו. המחיר בסוף השבוע עלה בשני שקלים בלבד. המשמעות: בהנחה שחלה ירידה ניכרת בתפוצה של "ידיעות אחרונות", גם ההכנסות מקוראים צנחו.

ב-2019 החל העיתון לגבות תשלום עבור עיון בגרסה המקוונת של חלק מהתכנים שמתפרסמים בו. היקף השימוש בשירות זה אינו ידוע. לפי ההערכות בשוק, ההיקף זניח.

ה. החורים במודל

המודל שעליו מבוססת חוות הדעת של ד"ר פריזט מוגבל, ומתעלם מהמורכבות של הענף וההבדלים בין העיתונים. ראשית, "ידיעות אחרונות" אינו נכס יחיד. משפחת מוזס מחזיקה בקבוצת תקשורת רחבה ומסועפת שכוללת אתר חדשות מצליח, מגוון מגזינים, הוצאת ספרים גדולה, שותפות בערוצי ספורט, מערך דפוס והפצה, חברת הפקות טלוויזיונית ועוד. 

בהחלט ייתכן מצב שבו משתלם ל"ידיעות אחרונות" להפסיד על הוצאת עיתון מודפס – ולכסות על כך באמצעות הכנסות מאפיקים אחרים, ששואבים תועלת מפעילות העיתון.

שנית, חישוב העלויות הדרושות להחזקת "המתחרה הפוטנציאלי של 'ישראל היום'", כלומר "ידיעות אחרונות", התבסס על הנתונים של "מעריב" – עיתון קטן בהרבה, שבשנים הרלבנטיות לקה בכשלי ניהול חמורים, דימם מיליונים וקרס פעמיים בתקופה קצרה. 

.נוחי דנקנר, מו"ל מעריב לשעבר לאחר שחרורו מהכלא (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

בחלק מהתקופה שעל נתוניה התבססה חוות הדעת, "מעריב" הוחזק על-ידי הטייקון הקורס נוחי דנקנר. כפי שתואר בהרחבה בתחקיר "העין השביעית", "מעריב" הופעל אז כמעין זרוע למשימות מיוחדות של פירמידת החברות של דנקנר. שיקולים של רווח והפסד מילאו בחברה תפקיד משני בלבד.

חור אחר בחוות הדעת הוא המודל נטול הגמישות שמתואר בה: לפי ד"ר פריזט, עיתון חזק שיתחרה ב"ישראל היום" חייב לפעול על בסיס תקציב עתק של 575 מיליון שקל בשנה. אלא שלא מדובר במשחק סכום אפס, שבו הברירות הן לגרוף הון או להתפוגג. 

את הירידה בהכנסות ממודעות ניתן לאזן באמצעות קיצוצים והתייעלות באגף ההוצאות, העמקת הגבייה מקוראים ופיתוח אפיקי הכנסה חדשים. אחד הפתרונות שמצאו ב"ידיעות אחרונות" הוא מכירת כתבות וחסויות. המהלך הבעייתי הזה תרם לכרסום המתמשך במוניטין של העיתון, שהואץ עם חשיפת "תיק 2000" והספסור הבוטה בקו המערכתי שלו.

השרים שקיבלו לידיהם את חוות הדעת התבקשו להאמין שהמשך קיומו של "ידיעות אחרונות" תלוי בהגבלת "ישראל היום". אחרי שנחסם המהלך, ו"ישראל היום" לא הוגבל – התברר ש"ידיעות אחרונות" בכל זאת ממשיך להתקיים.

משרד המשפטים: "מדובר בחומר חקירה חסוי"

חוות הדעת שהוכנה למען "ידיעות אחרונות" היא מידע ציבורי – מסמך שהוגש לנבחרי ציבור כבסיס לגיבוש מדיניות. ובכל זאת, ב"ידיעות אחרונות" ובמשרד המשפטים סירבו למסור את המסמך. 

בקשת חופש מידע שהגישה עמותת "הצלחה" בסוף 2019 נענתה בסירוב. במשרד המשפטים טענו שחוות הדעת הכלכלית היא חלק מחומר החקירה ב"תיק 2000", ולכן אין למסור אותה.

נתניהו בפתח משפט המו"לים. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הסירוב של משרד המשפטים יישר קו עם התוצאה שאליה כיוונו ב"ידיעות אחרונות". בעיתון שיגרו למשרד המשפטים מכתב שבו נטען כי המסמך חולק לשרים "תחת ציפייה לסודיות" ובמסגרת "דיון פנימי", ולכן אין למסור אותו לגורמים חיצוניים. לטענת נציגיו של מוזס, פרסום חוות הדעת צפוי לפגוע באופן ממשי ב"אינטרסים המסחריים, הכלכליים והמקצועיים של 'ידיעות אחרונות'".

ההסבר לגבי האופן שבו לכאורה תיגרם הפגיעה הושחר, וכך גם כל האזכורים של המילים "ידיעות אחרונות" – ואפילו שמו של הגורם שחתום על המכתב ועצם העובדה שהוא נשלח מטעם "ידיעות אחרונות". בסופו של דבר, תוכנה של חוות הדעת נמסר לידי "העין השביעית" מאדם שנחשף אליה.

המאמר הזה נפתח בקביעה שלפיה ניתן לקרוא את חוות הדעת של "ידיעות אחרונות" כמסמך מוגזם ומנותק מהמציאות – או כניתוח חד ומדויק של המצב בשוק. עצם הגשתה מטעם "ידיעות אחרונות" מעידה שבעיתון בחרו באופציה השנייה. 

לפי נציגי העיתון, הניתוח הזה ממשיך להיות חד ומדויק עד היום. במכתב שנשלח מטעם "ידיעות אחרונות" למשרד המשפטים נטען שהמצב שמתואר בחוות הדעת עדיין מתקיים, "כך שלמעשה חוות הדעת עודנה נכונה ורלבנטית גם היום".

לפיכך, ברור מדוע חוששים שם מפרסום המסמך. אם חוות הדעת נכונה ורלבנטית, משמעות הדבר היא ש"ידיעות אחרונות" מדמם מיליונים כבר שנים, והדרך היחידה שבה יוכל לעצור את הדימום היא תרחיש בלתי אפשרי שבו מוזס ישתלט מחדש על השוק ויגזול את כל הכנסות הפרסום מהעיתונים המתחרים – עד השקל האחרון – וגם יהפוך את המגמה אצל המפרסמים ויגרום להם לחזור לפרינט.

לרוע מזלו של המו"ל המסובך בפלילים, זהו תרחיש שלא יקרה גם אם מחר בבוקר "ישראל היום" ייעלם כלעומת שבא.

***

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

המדינה לביהמ"ש: למרות בקשתו של אלוביץ', דיוני "תיק 4000" יפתחו בינואר

במענה לניסיונות נוספים של מו"ל "וואלה" לשעבר לדחות את תחילת שלב הראיות במשפט השוחד שלו, הודיעה המדינה: לאלוביץ' היה מספיק זמן להתכונן • ליבת חומרי החקירה הועברה לנאשמים כבר לפני כשנתיים, ורוב החומרים אצלם כבר כעשרה חודשים • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו, העין השביעית |

מדינת ישראל הודיעה בתחילת השבוע (9.8) לבית-המשפט המחוזי בירושלים כי בכוונתה לפתוח את משפטם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בני הזוג אלוביץ' והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס בפרשה המכונה "תיק 4000".

נתניהו הואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים בשלוש פרשות שונות. "תיק 4000" עוסק ביחסיו עם בני הזוג אלוביץ', בתקופה שהיו בעלי השליטה באתר "וואלה" באמצעות חברת בזק. על פי האישום, בני הזוג דאגו להטות את הסיקור באתר כך שישרת את האינטרסים הפוליטיים שלו, יפגע ביריביו הפוליטיים וימלא את הגחמות של בני משפחתו. בתמורה, נתניהו דאג לשינוי רגולציה ועיכוב של רפורמה בשוק התקשורת, שהכניסה מאות מיליוני שקלים לכיסיהם של האלוביצ'ים, על חשבון הציבור הרחב.

בדיון האחרון שנערך במשפט הבהירה התובעת עו"ד ליאת בן-ארי כי בכוונת המדינה לנהל את התביעה על פי סדר הפרשות שבכתב האישום: "תיק 4000", אחריו "תיק 2000", שעוסק ביחסי נתניהו עם מוזס, ולבסוף "תיק 1000", שבמרכזו מתנות בשווי מאות אלפי שקלים שקיבל נתניהו מאנשי העסקים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר.

קראו כתבות נוספות בסיקור משפט המו"לים:

עו"ד ז'ק חן, המייצג את בני הזוג הנאשמים אלוביץ', אמר בדיון כי יש לפתוח את מסכת התביעה דווקא בתיקים שאינם מערבים את מרשיו כדי לאפשר להם זמן נוסף להתכונן לדיונים בענייניהם, שכן התיק נגדם הוא המורכב מבין שלושת התיקים. אם שמיעת הראיות במשפט תתחיל ב"תיק 4000", טען עו"ד חן, לא יהיה מנוס מלדחות את פתיחת שלב הראיות עד לסוף שנת 2021.

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן דחתה את טענותיו של אלוביץ' והחליטה בסופו של הדיון כי המשפט יחל בחודש ינואר 2021. כעת, בהמשך לטענות נוספות של אלוביץ', הפרקליטות מבהירה שהיא מתעקשת על סדר התביעה כפי שהציגה בדיון.

"הקשחת לב"

בפרקליטות מזכירים כי דיון ראשון במשפט התנהל כבר במאי, והאלוביצ'ים חיכו עד ליולי בשביל להגיש לראשונה את הבקשה לשינוי סדר הדיון. בנוסף, לפי הפרקליטות, לבני הזוג אלוביץ' ולעורכי-דינם "ניתן זמן מספק, ואף למעלה מכך, לצורך היערכות למשפט".

שאול אלוביץ', בדיון הפתיחה במשפט השוחד שלו. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הפרקליטות גם מפרטת: חומרי הליבה בתיק (ההודעות והתמלילים, כולל תיעוד החקירות) הועברו לבני-הזוג אלוביץ' ולבאי כוחם כבר באפריל 2019. כלל חומרי החקירה הועמדו לרשותם בחודש פברואר השנה, כשבועיים לאחר הגשת כתב האישום. כלומר, "חלק לא מבוטל" של החומרים עומד לרשות הנאשמים "כמעט שנתיים" לפני תחילת דיוני ההוכחות ו"חלקו הארי" כעשרה חודשים לפני כן.

"בנסיבות אלה, המאשימה אינה רואה כל הצדקה לשינוי סדר פרשת התביעה בתיק", נכתב בתגובת הפרקליטות, שהוגשה באמצעות עורכות-הדין בן-ארי ויהודית תירוש. בני-הזוג אלוביץ' הגיבו היום להודעת הפרקליטות וכינו אותה "הקשחת לב בלתי עניינית בעליל". יש לציין כי בתגובת הפרקליטות דווקא צוינה סיבה עניינית לרצון להתחיל דווקא בבירור "תיק 4000": בתיק זה הדיון כולל עדות של שני עדי מדינה, ניר חפץ ושלמה פילבר, "שההמתנה למסירת עדות כרוכה בקושי רב מבחינתם".

הנאשמת איריס אלוביץ'. משפט המו"לים (יונתן זינדל / פלאש 90)

בנוסף ביקשו בני-הזוג מבית-המשפט, באמצעות עורכי-הדין ז'ק חן ומיכל רוזן-עוזר, להורות לפרקליטות למסור בתוך שבועיים את סדר העדים שייחקרו מטעמה, המסמכים שיוגשו באמצעותם וכל תיעוד של מגעים עמם.

שופטי המחוזי פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם קיבלו את בקשת בני הזוג אלוביץ' והורו לפרקליטות למסור, עד ל-15.9, את סדר העדים שבכוונתה להעיד במסגרת "תיק 4000", אלו מסמכים תציג לכל עד וכן הורו לה להעביר את תיעוד הראיונות עם העדים מיד לאחר עריכתם.

בנוסף קיבלו השופטים החלטה ביחס לבקשה אחרת של בני-הזוג אלוביץ', שטענו כי קיימים פערים משמעותיים בין תמליל החקירה שנערכה עם אור אלוביץ', בנם של הנאשמים, לבין הקלטת החקירה. בני-הזוג אלוביץ' דרשו לדעת בין היתר האם בפרקליטות היה תמליל מתוקן ומלא של החקירה, מדוע לא נמסר להגנה ואיזה מידע נוסף קיים בידי הפרקליטות לגבי פערים בין הקלטות לתמלילי החקירה. השופטים הורו לפרקליטות למסור את תגובתה לשאלות אלו, ואחרות, עד ל-1.9

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

תיק 4000: הפרקליטות טוענת כי לא הסתירה חומרי חקירה

עורכי הדין של משפחת אלוביץ' טענו כי קיבלו תמלול חסר של חקירת משטרה – המעיד על ניסיון הסתרה מכוון  • הפרקליטות: ההקלטות נמסרו במלואן – לכן לא ניתן לטעון להסתרה  • פרשיית "התמלול החסר" – אלו הטענות משני הצדדים • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |
פרקליטות המדינה טענה אתמול (ראשון) כי לא נפל כל פגם בחקירת אור אלוביץ', בנם של איריס ושאול אלוביץ', הנאשמים ב"תיק 4000". בתגובה לטענות שהעלו הסנגורים של בני הזוג אלוביץ' בדיון האחרון שנערך בתיק, אודות השמטה מכוונת של קטעים מהותיים בתמלולי חקירת המשטרה שהועברו אליהם – הפרקליטות טוענת כעת כי לא נעשה כל ניסיון להסתיר את תיעוד חקירת אלוביץ' הבן.

שאול אלוביץ', בדיון פתיחת המשפט. בנו דן עם המשטרה בניסיון להופכו לעד מדינה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

סנגורי אלוביץ' טוענים בתגובה כי עמדת המדינה חלקית, מיתממת ואינה מתיישבת עם המציאות. המדינה טוענת בתגובה לתגובה כי סניגוריו של אלוביץ' מנסים לנצל פער תמים בין הקלטה לתמליל על מנת לנהל דיון שכלל אינו קשור לכתב האישום, ולהציג דרישות שונות בקשר לחומרי החקירה תוך עקיפת הוראות בית המשפט.

בתמלול החסר: מאמץ להפוך את אלוביץ' לעד מדינה 

עיקרי הדברים, בקצרה: בקדם המשפט שנערך לפני שבוע במשפטם של נתניהו, מוזס והזוג אלוביץ', העלו סניגורי הנאשמים טענות שונות במטרה לנסות ולדחות את פתיחת שלב הראיות במשפט. סניגוריו של אלוביץ', בעל השליטה בבזק וב"וואלה" לשעבר, שנאשם במתן שוחד לראש הממשלה נתניהו, הציגו מתוך מאות רבות של שעות חקירה מוקלטות, הקלטה של חקירה צדדית בתיק: של בנו של אלוביץ', אור, שעסקה בהפיכתו של שאול אלוביץ' לעד מדינה.

קראו כתבות נוספות בסיקור משפט המו"לים:

סניגוריו של אלוביץ' טענו כי בקטע שהיה מסומן בתמליל כחסר (מסומן בשלוש נקודות), ישנו דיאלוג שבו החוקרת לוחצת על אלוביץ' הבן לשכנע את אביו להחליף עורך-דין לכזה שיסכים לכך שיהפוך לעד מדינה. זאת, לאחר שהקשיבו להקלטה והשוו אותה לתמליל החסר. על סמך הפער הזה טענו סניגוריו של אלוביץ' כי הפרקליטות הסתירה את התיעוד לכך שהמשטרה ערכה תרגיל חקירה אסור. כהמשך לכך ביקשו הסניגורים, כאמור, לדחות את המשך ההליך המשפטי, לקבל לידם תמלולים חדשים ועוד.

הפרקליטות דחתה בתגובה מכול וכול את הטענות להסתרה. ראשית, הגיבה הפרקליטות, ההקלטות המלאות נמסרו לסניגוריה – מכאן שלא היה שום ניסיון להסתיר את הנאמר בהן. שנית, לטענתה הקטע החסר היה מסומן ככזה, אם היה רצון להסתירו לא היו מסמנים אותו.

בנוסף, קטעים אחרים היו גם הם מסומנים כחסרים, מה שגם מעיד לדבריה על כך שמדובר בחוסרים תמימים, שנובעים מכך שהמתמלל לא הבין את הנאמר בהקלטה (וסימן זאת בשלוש נקודות). עוד מציינים בפרקליטות כי התמלולים כלל לא נערכים במשטרה או בפרקליטות אלא בחברה חיצונית.

כל המסמכים המלאים:

בנוגע לטענות על החקירה עצמה, הגיבו בפרקליטות כי דווקא מתוך ההקלטה נשמע בבירור כי מי שיוזם את הדיון על החלפת עורך הדין של שאול אלוביץ' בכזה שיהיה נוח יותר לרעיון עד המדינה, הוא דווקא אור אלוביץ' ולא החוקרת. סניגוריו של אלוביץ' השיבו לטענה זו בטענה אחרת, לפיה המשך השיחה על כך על ידי החוקרת בהצעה ליזום מפגש בעניין בין האב והבן, גם הוא בגדר השפעה פסולה.

סביב התמלול החסר נכתבו כבר מספר כתבי טענות והתפרסמו מספר כתבות עיתונאיות, לכן חשוב להזכיר כי מדובר בעניין שכלל אינו נוגע לעצם האישומים בתיק. בדומה לטענות אחרות שמוצפות באופן ישיר או עקיף על ידי הנאשמים ובאמצעות התקשורת, גם סוגיית חילופי הדברים בין חוקרת המשטרה לאור אלוביץ' או יכולות התמלול של מתמלל הקלטת החקירה, אינן קשורות לאישומי השוחד, המרמה והפרת האמונים שבתיק 4,000.

"אני עם ז'ק יש לי בעיה"

התמלול שביצעו הסנגורים להקלטת החקירה של אור אלוביץ' מעלה דיאלוג שבו בנם של החשודים מדבר עם החוקרת על עורך הדין של הוריו. "הוא לא סומך עליכם", הוא אומר. בתשובה לשאלת החוקרת "למה?", השיב: "העו"ד של ביבי יכול לעשות משהו, אבל הוא יתפטר מייצוג. יש לו נייר. […] הוא לא יאמין לך". בשלב זה אומרת החוקרת: "מה צריך כדי שהוא יאמין שזה המצב האמיתי ואף אחד לא עושה לו תרגיל?". על כך השיב אלוביץ': "צריך מישהו שידבר איתו שזה לא.. ז'ק [ז'ק חן, בא-כוחו של אלוביץ' ומי שייצג בעבר את נתניהו].

עו"ד ז'ק חן. ייצג בעבר את נתניהו (צילום ליאב פלד, דוברות לשכת עורכי הדין)

"מישהו שידבר איתו וזה לא.. ז'ק?", שואלת החוקרת. "אנחנו לא ניסינו לדבר איתו", אומר לה אלוביץ' הבן. "אתם מנסים לשכנע?", שואלת החוקרת. "אני יודע ש… עורכי הדין שלי דיברו עם ז'ק", משיב הבן. "וז'ק לא בדעה שלכם?", שואלת החוקרת, "לא יודע", משיב אלוביץ' הבן, "אני עם ז'ק יש לי בעיה. אני רק יודע שעורכי הדין שלי אמרו לי שאם תהיה עסקה ז'ק לא יכול לעשות את זה, ואז לא יעשו אותה".

"אתה רוצה הזדמנות לדבר עם שאול כדי לדבר על הנושא הזה?", שאלה החוקרת את בנו של אלוביץ'. ואכן, בפתח הפגישה שנערכה לאחר מכן בין אלוביץ' הבן לאביו, הוא שואל אותו לגבי עניין הייצוג והאפשרות להפוך לעד מדינה.

כל הדיאלוג הזה מופיע בהקלטות שנמסרו לסניגורים אך נעדר מהתמלול. לטענתם יש בכך כדי להשליך על איכות החומרים שקיבלו בתיק בכלל. עו"ד מיכל רוזן-עוזר טענה כי מדובר בהסתרה מכוונת של מידע קריטי להגנה, והוסיפה כי לאור הפערים בין התמלול הרשמי להקלטה יש להאזין מחדש לכל אלפי שעות ההקלטה בתיק ולערוך תמלולים מתוקנים. לכן, יש לדחות את המשפט לזמן ארוך.

עו"ד רוזן-עוזר העלתה בדיון תהיות נוספות לגבי היכרות הפרקליטות עם החקירה הספציפית הזו. בעקבות פרסום קיומה של השיחה בין הבן אלוביץ' לאביו לפני כשנה, בדק היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט טענות על פגיעה אפשרית בזכויות החשוד והגיע למסקנה כי לא הייתה כל התערבות מצד החוקרים או ניסיון לשדל את הבן אלוביץ' לשכנע את אביו. האם, תהתה עו"ד רוזן-עוזר, בפרקליטות עברו בעצמם מחדש על ההקלטה כדי להגיע למסקנה זו? האם היה להם כבר מזמן תמלול מלא של החקירה? ואם כן, מדוע לא מסרו אותו להגנה?

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן העניקה לפרקליטות שבוע להשיב לטענות הללו. אתמול (ראשון) הגישו עורכות-הדין ליאת בן-ארי ויהודית תירוש את תגובת המדינה. לטענת הפרקליטות "אין כל בסיס" לטענות בדבר הסתרת חומרי חקירה, וזאת כאמור בשל העובדה הפשוטה שההקלטות עצמן הועברו לידי הנאשמים וסניגוריהם, לצד התמלולים. כך הרי נודע לסניגוריו של אלוביץ' על הפער בין התמלול להקלטה. עוד טוענות באות-כוח המדינה כי הפרקליטות נמצאת בקשר מתמשך עם הסנגורים ומסייעת להם לאתר חומרי חקירה. "ברור שהתנהלות זאת אינה עולה בקנה אחד עם טענות הנאשם לניסיון הסתרה", נכתב.

עו"ד ליאת בן ארי, התובעת במשפט המו"לים. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

אשר לפערים עצמם, המדינה טוענת כי את התמלולים עורכת חברה חיצונית שכלל אינה מכירה את החקירה עצמה; שישנם פערים גם במקומות נוספים מלבד אלה עליהם מצביעים סניגורי אלוביץ'; וכי הסיבה לכך תמימה: המתמלל לא הבין מה שנאמר בהקלטה ואף סימן זאת באמצעות שלוש נקודות:

"עיון בתמלול שהועבר לעיונם של הנאשמים מעלה שהוא חסר במספר מקומות לעומת התיעוד הקולי של השיחה, ולא רק במקומות אליהם הפנתה ב"כ נאשמת 3. […] אלא שכאמור, חוסרים אלה אינם נובעים מניסיון הסתרה של האמור בהקלטה (טענה שממילא אינה ברורה לאור העובדה שההקלטה נמסרה לנאשמים), אלא מהשמטות של המתמלל אשר כפי הנראה לא הבין מילים ומשפטים ששמע בהקלטה. בהקשר זה יצוין כי ההקלטה הועברה לתמלול על ידי גוף חיצוני המספק שירותי תמלול ליחידות החוקרות, גוף שאינו בקיא כלל וכלל בנושאי החקירה. וממילא, אין כל שחר לטענה שהתמליל נערך כפי שנערך על ידי הרשויות החוקרות במטרה להסתיר דבר כלשהו בתיעוד".

המדינה מתייחסת גם לעצם הטענה שלאור אלוביץ' נעשה תרגיל חקירה אסור, הגם שטענה זו כבר נבדקה ונדחתה. גם מהתמליל המלא והמתוקן שערכו הסנגורים, מוסרת המדינה, עולה כי "אור אלוביץ' הוא שיזם והעלה בפני החוקרת את החשש הנוגע לייצוגו של אביו על ידי עו"ד חן וכי בדברי החוקרת לא הייתה כל הנחיה לאור אלוביץ בנוגע למערכת היחסים שבין הנאשם 2 [שאול אלוביץ'] ועורך דינו".

בעוד שלמדינה נדרש שבוע להגיב לטענות הסנגורים של בני-הזוג אלוביץ', הללו הגיבו בתוך שעות ספורות לתגובת המדינה. עורכי הדין חן ורוזן-עוזר עומדים על כך שבתגובת המדינה לא צוין מתי היא למדה על הפער בין קלטת השמע של החקירה לתמליל שהועבר להגנה, וכן אין כל מענה לשאלה האם נערך על ידה תמליל מתוקן ואם כן מדוע לא הועבר להגנה.

"אין חולק על כך שלא נמסרה להגנה מלוא התמונה שהייתה ידועה לפרקליטות לאחר שקיימה בדיקה בעניין כבר בחודש ספטמבר 2019 ולפני שחומר החקירה הועבר להגנה", כותבים סנגורי אלוביץ'. "גם אם נניח שהדבר נעשה בטעות ומבלי משים, קשה לקבל שתמונה מלאה כזו גם לא גולתה להגנה כאשר פנתה במפורש ביחס לתמליל ולקלטת".

בניגוד לטענת המדינה, סנגורי אלוביץ' מפרשים את הקלטת אחרת וטוענים כי "היוזמה לעריכת מפגש בין אור אלוביץ' לבין אביו, כדי שיתערב במרחב הייצוג של האב הייתה של המשטרה". לטענתם, "תגובתה של המאשימה היא מיתממת בלשון המעטה", שכן מהקלטת עולה בבירור כי "לאחר שאור אלוביץ' מעלה את הקושי לקדם אפשרות לשיח עם אביו בעודו מיוצג ע"י הח"מ, מציעה החוקרת לאור אלוביץ' להיפגש עם אביו כדי לדבר על 'הנושא הזה'".

איריס אלוביץ'. נאשמת שגרמה להטיית הסיקור בחדשות "וואלה" לטובת הטבות לחברת "בזק" (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

לטענת הסניגורים, "אירוע זה הוא הוכחה לכך שההגנה אינה יכולה להסתמך על התמלילים שנמסרו לה בחומר החקירה, על התיעוד שנעשה על ידי החוקרים לתיאור פעולות החקירה, ועל רשימת חומר החקירה שאינה משקפת את תוכן המסמכים".

לפיכך דורשים באי-כוחם של בני-הזוג אלוביץ' מבית-המשפט להורות לפרקליטות למסור להם איזה מידע היה בפני היועמ"ש בסיום הבדיקה שערך בנושא; להשיב האם יש בידיהם תמליל מתוקן, מתי נערך ומדוע לא נמסר להגנה; איזה מידע נוסף יש בידי המדינה בדבר פערים בין קלטות השמע לתמלילי החקירה; להעביר להם את כל התמלילים בפורמט word כך שיקל עליהם לתקן את הטעויות בתמלולים; ולערוך רשימה חדשה של חומרי החקירה שברשותם".

בתגובה לתגובה טוענת הפרקליטות כי הסעדים שדורשים הסנגורים אינם רלוונטיים להליך או שאמורים להתברר במסגרת בקשה נפרדת. "למאשימה תשובות מפורטות לכל אחד מן הסעדים להם עתרו הנאשמים", כותבת הפרקליטות, אולם אינה מפרטת בשלב זה.

מלבד הטענות שלדעת הפרקליטות צריכות להתברר בהליך נפרד, סניגוריו של אלוביץ' גם טוענים טענות "שחלקן נוגעות לבקשות אפשריות לחומרי חקירה, שהנאשמים נמנעים מלהגישן באופן מסודר ומובנה חרף הנחיית בית המשפט הנכבד ביחס לכך".

*  *  *

"משפט המו"לים" – סיקור משפטי "תיק 2000" ו"תיק 4000" הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

להפריד את ההון מהעיתון: איך אפשר למנוע את תיק 4000 הבא?

תיקי נתניהו והתקשורת פגעו וממשיכים לפגוע בציבור עד היום ● אלא שלמרות הסערה שעוררו הפרשות – מערכת התמריצים הבעייתית שהובילה אליהן נשארה זהה ● המשמעות: פרשת שחיתות חדשה שתערב הון-שלטון-עיתון עלולה לצוץ בכל רגע ● מה צריך לעשות כדי למנוע את תיק 4000 הבא? ● "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

קודם ניישר קו: ההתנהלות של ראש הממשלה בנימין נתניהו והמו"לים של "ידיעות אחרונות" ו"וואלה" שנחשפה בתיקים 2000 ו-4000 פגעה בכולנו.

איך? הנה סקירה קצרה: באתרי החדשות "ידיעות אחרונות" ו"וואלה" פורסמו, לכאורה, כתבות שאינן משקפות את המציאות, אלא נכתבו כדי להתאים לאינטרסים כלכליים של בעלי השליטה. התודעה של כולנו עוותה תמורת בצע כסף. לפי החשדות, בגלל השוחד שנתן נתניהו לבעלי "בזק" כולנו משלמים יותר על חשבון האינטרנט והטלפון הביתי, והפסדנו 1.8 מיליארד ש"ח, שהיו יכולים להגיע לתקציב המדינה ולשפר את חיי היומיום שלנו. ואם זה לא מספיק אז אמון הציבור בשלטון – מטבע יקר ערך בדמוקרטיה – הידרדר משמעותית.

ארנון מוזס בדיון בבית המשפט (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

עוד בפרויקט סיקור "משפט המו"לים":

אבל זה רק חצי מהסיפור. אף שעלילות רה"מ נתניהו, האלוביצ'ים ונוני מוזס כבר ידועות לכל – לא נעשה עדיין שום שינוי במערכות שימנע מעוד תיק 4000 להיוולד. מערכת התמריצים הבעייתית בין ההון, השלטון והעיתון שהובילה לתיקים הללו – מתקיימת גם עכשיו. המשמעות: ייתכן שברגע זה נרקמת מערכת יחסים אפלה שפוגעת בחיים של כולנו.

שאול אלוביץ', בדיון בבית המשפט. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

לא מאמינים? הנה דוגמה למה שיכול להפוך לתיק הבא: שרים וחברי ועדת הכספים היו צריכים להחליט לאחרונה האם להטיל מס מיוחד על מלט מיובא, מה שעתיד לייקר את מחירי המלט בישראל. למי יש אינטרס שיוטל המס על יבוא מלט? למונופול המלט "נשר": במידה שיוטל מס על הייבוא, "נשר" תרוויח הרבה כסף. הבעלים של מונופול המלט הוא מיליארדר אמריקאי בשם לן בלווטניק. לן בלווטניק הוא גם בעל השליטה בערוץ 13.

לן בלווטניק, הבעלים של "נשר" וערוץ 13

כך בדיוק התחיל תיק 4000: בעל השליטה בגוף התקשורת נזקק להטבה מהמדינה עבור עסק אחר, גדול יותר. אז מה אפשר לעשות כדי לתקן את מערכת התמריצים שמניעה בעלי הון ופוליטיקאים לעבוד אחד עבור השני מאחורי הגב של הציבור? איך למנוע את תיק 4000 הבא? לפניכם הצעות לצעדים שיגנו על תקשורת החופשית, וכך – על הציבור.

1. רשות תקשורת: להפוך את משרד התקשורת, הרשות השנייה ומועצת הכבלים לרשות עצמאית

מה הבעיה? ישנה השפעה פוליטית על שומרי הסף של התקשורת שמעוותת את החלטותיהם, וריבוי גופים המסדירים את התקשורת שגורמים לבירוקרטיה ואי-סדר.

יש שלושה גופים שונים שמסדירים את תחום התקשורת בישראל:
1. משרד התקשורת, האחראי על תחום התשתיות (אינטרנט, טלפוניה קווית וסלולר).
2. הרשות השנייה, האחראית על השידורים המסחריים כדוגמת ערוצים 12 ו-13.
3. מועצת הכבלים והלוויין, האחראית על השידורים הרב-ערוציים אותם מספקות חברות yes ו-HOT. 

לפי דו"ח מבקר המדינה האחרון בנושא, ריבוי הגופים המסדירים את התקשורת גורם לפרסום חוקים וכללים סותרים או לא ברורים, לעודף בירוקרטיה ולבזבוז כסף. זאת ועוד, כיום כל אחד מהגופים נתון במידה רבה להשפעות פוליטיות: המינויים של שלושת ראשי הרשויות הללו מושפעים משר התקשורת.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

את המנכ"ל ממנה השר ישירות. על זהות יו"ר וחברי מועצת הרשות השנייה ממליץ השר לממשלה לאחר חובת התייעצות עם מומחים בתחום. גם  מועצת הכבלים תלויה מבחינת משאבים במשרד התקשורת. כתוצאה, הרשות השנייה ומועצת הכבלים אינן עצמאיות לחלוטין אלא נתונות ללחצים ואינטרסים זרים.

הפתרון: לאחד את שלושת הגופים לגוף מפקח אחד ועצמאי. המטרה היא לא רק חיסכון במשאבים אלא גם ראייה רחבה של שוק התקשורת ויצירה של נתק בין הפוליטיקאים לבין הפיקוח המקצועי על התקשורת. 

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: לפי כתב האישום, כשנתניהו כיהן כשר התקשורת הוא מינה את שלמה פילבר למנכ"ל המשרד משום שידע שיסכים לקדם את האינטרסים של "בזק" ומשפחת אלוביץ' – לא משנה מה יהיו ההמלצות המקצועיות. אם תקום רשות תקשורת עצמאית, מינוי העומד או העומדת בראש הרשות יהיה נתון בידי ועדת איתור ייעודית ולא רק בידי פוליטיקאים. כך יפחת הסיכוי שראש הראשות ייכנע או תיכנע ללחצים פוליטיים, ומנגד יגברו הסיכויים שהרשות תפעל לטובת האינטרס הציבורי.

שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר ועד המדינה בתיק 4000. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

איפה זה עומד?: על פי דו"ח מבקר המדינה, לא פחות מתשע ועדות ממשלתיות הגיעו למסקנה שיש להקים רשות תקשורת עצמאית, במקום משרד התקשורת, הרשות השניה ומועצת הרדיו והלווין. 

הממשלות אימצו את ההמלצה להקים רשות תקשורת עצמאית בשבע החלטות ממשלה שונות. למרות זאת – אין רשות תקשורת. מדוע? נראה כי קשה לפוליטיקאים לוותר על משרד בעל עוצמה כה רבה. באוגוסט 2018 מסר משרד התקשורת למבקר כי החל בעבודת מטה לבחינת המבנה הארגוני של המשרד.

נציין כי החלק המעמיק בדו"ח המבקר, שעסק בנושא אי-הקמת רשות תקשורת ואף כינה זאת "מחדל של ממש" – נגנז, לפי דה מרקר, ע"י מבקר המדינה אנגלמן.

2. פרסום האינטרסים הכלכליים של בעלי השליטה בכלי התקשורת

מה הבעיה? בעלי השליטה בתקשורת משנים תוכן כדי להיטיב עם העסקים האחרים שלהם. 

כמעט כל בעלי כלי התקשורת בישראל (המו"לים) מחזיקים בעסקים נוספים או נמצאים בקשר עסקי עם בעלי הון אחרים. לאחרונה נחשף, למשל, כי נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות, ניהל חשבון השקעות משותף עם חברה ששייכת לבעלי קבוצת "דלק" יצחק תשובה. לפי הטענות, הסיקור בידיעות  מוסגר שוב ושוב בצורה שמעדיפה את הצד של טייקון הגז.

תשובה גם מחזיק ב-20% ממניות קשת. למרות ההתרסקות השנה של קבוצת דלק שבבעלות תשובה, שמו הופיע בתקופה הרלוונטית בשידורי חדשות "קשת"-12 פעם אחת בלבד. הערוץ המתחרה "רשת" הזכיר את שמו של תשובה לפחות 18 פעמים, כך לפי בדיקת "העין השביעית".

יצחק תשובה, מבעלי קשת 12

הבעיה היא שרוב הציבור כלל אינו מודע לכך שלבעלי כלי התקשורת אינטרס נוסף, מובהק אך סמוי. כך, בעלי כלי התקשורת ממשיכים לפעול לטובת האינטרסים ומעוותים את התודעה שלנו, כשלציבור אין את היכולת לעשות "אחד ועוד אחד" ולהתייחס לדברים בעירבון מוגבל. 

הפתרון: לקבוע בחוק כי בכל כלי תקשורת יפורסמו אחת לרבעון כל האינטרסים העסקיים הנוספים של המו"ל או של בעלי השליטה, לדוגמה שמות החברות האחרות שבבעלות המו"לים, קשרים עסקיים עם תאגידים ובעלי הון אחרים. אם המו"לים או בעלי השליטה יעלימו את החברות המקושרות שלהם, ניתן יהיה להגיש נגדם תביעה יצוגית. 

חשיפת האינטרסים הכלכליים תאפשר לציבור להבין מהם השיקולים הכלכליים מהם מושפע הסיקור או התוכן בכלי התקשורת. נכון, העובדה שהזוג שאול ואיריס אלוביץ' החזיקו ב"וואלה" ו"בזק" הייתה ידועה לכול. אבל לא תמיד מו"לים מחזיקים בחברות ענק שכולנו מכירים. מוזס, למשל, החזיק בחברה עלומה שדרכה ביצע עסקאות עם יצחק תשובה.

אך יש מי שמתנגד לפתרון הזה, בטענה שלפרסום האינטרסים הכלכליים עלולות להיות השלכות שליליות על התקשורת. "בעולם מושלם – ודאי שפרסום האינרטסים הכלכליים של המו"לים היה רצוי", אומרת ענת סרגוסטי, מנהלת תחום חופש העיתונות בארגון העיתונאים, "אבל אני חושבת שיש בדרישה לפרסם את האינטרסים הכלכליים אפקט מצנן ושרגולציה כזו עלולה להרחיק בעלי הון מלהחזיק בכלי תקשורת".

לדבריה, "המציאות היא שהמודל הכלכלי של התקשורת הוא בעייתי, ושצריך את בעלי ההון בעסק הזה. אנחנו צריכים להבין באיזה עולם אנחנו חיים ולהיות ריאליים. רגולציה מהסוג הזה עלולה לגרום לכך שבסוף בעלי הון לא ירצו להחזיק ערוצים ואנחנו נישאר רק עם הערוץ הציבורי, תקשורת עצמאית ואולי עוד ערוץ אחד שאליו יתנקזו כל המפרסמים".

ארנון (נוני) מוזס ויצחק תשובה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: כשבעלי השליטה בכלי התקשורת יידעו שהציבור חשוף לאינטרסים הכלכליים שלהם – הם יחשבו פעמיים לפני שירקמו עסקאות בעייתיות עם בעלי הון. בנוסף, הציבור יוכל לזהות ביתר קלות סיקור מוטה לטובת אותם אינטרסים. לכן גם הפעם – שקיפות מונעת שחיתות. 

איפה זה עומד?: בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות כבר מופיע סעיף הדורש לפרסם אינטרסים כלכליים ועסקיים אחת לחצי שנה, אך הוא לא נאכף ולמפריו אין סנקציות. יש להפוך את הכלל הזה לחוק.

גילוי נאות מתוך כתבה ב"גלובס"

עד אז, כלי תקשורת יכולים לבצע זאת מרצונם החופשי. בעיתון גלובס, למשל, מופיע גילוי נאות לגבי האינטרסים הכלכליים של בעלי השליטה בעיתון בכתבות רלוונטיות (אך העין השביעית חשפו כי הגילוי הזה לא תמיד מלא ומספק).

3. איסור על בעלויות אלכסוניות בין תקשורת למונופולים


מה הבעיה? לעתים בעל הון מחזיק במקביל תאגיד רב עוצמה לצד כלי תקשורת, אלא שהאינטרס שלו כבעל עסק נוגד את האינטרס של גופי התקשורת; מי ירצה שVתקשורת תמתח ביקורת על עסקיו? אז מה יקרה אם הוא הבעלים של כלי התקשורת?

הדבר חמור שבעתיים כשבידך מונופול. בעלי מונופול זקוקים להגנה מתחרות ולהטבות שונות מהמדינה. כלי התקשורת שברשותם הוא נשק לכל דבר ועניין ויכול להשפיע על מקבלי ההחלטות בנושא. למעשה, האינטרס של בעלי ההון עלול למנוע מהתקשורת לעשות את עבודתה – לספק מידע מדויק ואמין לציבור בכל תחומי החיים.

בעלי מונופולים מגוונים שולטים בתקשורת הישראלית: איש העסקים לן בלווטניק מחזיק במונופול המלט "נשר" ובערוץ 13. דודי ודרורית ורטהיים שולטים בחברה למשקאות (קוקה קולה ועוד) וגם ב"קשת". 

בתיק 4000, לדוגמה, נחשף כי הזוג אלוביץ ששלטו אז גם בבזק וגם ב"וואלה", דרשו לשנות את התכנים של הכתבות ב"וואלה" לטובת משפחת נתניהו כדי לקבל הטבות משמעותיות עבור "בזק" ממשרד התקשורת. 

הפתרון: לאסור בחוק על החזקת גוף תקשורת ומונפול בו-זמנית. כך אפשר יהיה לנתק במידת מה את קשרי ההון-שלטון-עיתון, ולאפשר לכלי התקשורת לבצע את עבודתם העיתונאית באופן נאמן יותר, תוך צמצום השפעת האינטרסים המסחריים של בעלי השליטה.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: "אם היה לך רק ערוץ ולא עסק, אז תשתין בקשת כי אתה לא מעניין אף אחד", נשמעה איריס אלוביץ אומרת: "אבל כשאתה צריך אותו (את נתניהו) שיחתום לך .. זאת בעיה". במידה ולא ניתן יהיה להחזיק במונופול ובכלי תקשורת – ה"בעיה" עליה מדברת אלוביץ' תיעלם וגופי התקשורת יוכלו לעבוד באופן חופשי ללא התערבות פוליטית. 

איפה זה עומד?: הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, עו"ד דרור שטרום, הציע זאת ב-2002. לאחר מכן ההצעה חזרה בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת על ריכוזיות בכלי התקשורת בישראל. בנוסף נערך דיון בנושא ב-2013 כחלק מדיונים על "חוק הריכוזיות". אלא שמאז הנושא לא התקדם.

עו"ד אלעד מן (צילום: יובל טובול)

"היום יש איסור על החזקה של מספר כלי תקשורת בו -זמנית, ולכן יהיה קשה לאסור גם בעלויות אלכסוניות – מונופול וכלי תקשורת", מדגיש עו"ד אלעד מן מעמותת "הצלחה", מומחה לרגולציה בתקשורת. "זה מצמצם את יכולת ההשקעה בגופי תקשורת וגם את האיתנות של גוף התקשורת. אנחנו רוצים שבעלי השליטה יוכלו לתת גב לכלי התקשורת שלהם, ולכן צריך שיהיה להם כסף".

4. לחייב פוליטיקאים להשקיף ביומן פגישות עם מו"לים

מה הבעיה? מו"לים ובעלי שליטה בגופי תקשורת נפגשים עם פוליטיקאים כדי לנסות ולקדם את האינטרסים של כלי התקשורת שלהם ואת עסקיהם בכנסת – ללא שקיפות. המידע לא חשוף לציבור, ובלתי אפשרי לדעת האם נרקמות בפגישות אלה עסקאות "תן וקח" שמעוותות את הסיקור העיתונאי. נוני מוזס, למשל, הציע לנתניהו סיקור חיובי תמורת קידום חוק שיטיב עם "ידיעות אחרונות".

הפתרון: תפורסם פגישה של חבר כנסת או שר עם מו"ל או בעל שליטה בכלי תקשורת. טוב אם גם ייכתב מה הייתה מטרת הפגישה וסיכום מסקנותיה. בסיוע השקיפות, פוליטיקאים ובעלי שליטה בכלי תקשורת ייזהרו לקדם עסקאות מלוכלכות כי יידעו שעיני הציבור בוחנות את פגישותיהם. 

חשוב להדגיש: מו"לים ובעלי שליטה לא זקוקים למקורות עיתונאיים או סיפורים. זו עבודתם של הכתבים. לכן טוב שפגישה של פוליטיקאי עם כתב תישאר חסויה. פגישה עם מו"ל, לעומת פגישה עם עיתונאי, נועדה לרוב לקידום אינטרסים כלכליים ולכן טוב שתיחשף.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא? שקיפות בפגישות בין פוליטיקאים למו"לים ובעלי שליטה היא עוד דרך לפקח על התנהלות נבחרי הציבור ולוודא כי הנבחרים עובדים בשבילנו ולא עבור בעלי ההון, כפי שקרה בתיק 4000. עצם פרסום הפגישות יכול למנוע את רובן וכך לסייע לציבור לפקח על שאריתן.

איפה זה עומד? לפי "אמנת המסגרת לפיקוח על הטבק" של ארגון הבריאות העולמי באו"ם, עליו חתומה גם ישראל, על כל פוליטיקאי לחשוף את פגישותיו עם נציגי חברות הטבק. לפי האמנה, כל המסתיר מידע זה מסייע בפועל לפגיעה בבריאות הציבור – גם אם לא הייתה לו כוונת תחילה לעשות זאת.

השר גלעד ארדן, נפגש עם העורך הראשי של "ישראל היום", בועז ביסמוט (משמאל)

אותו הדין צריך לחול גם על פגישות של פוליטיקאים עם מו"לים או בעלי שליטה בתקשורת, שכן הם מסכנים את הציבור בעיוות המידע אותו הוא צורך. לכן גם במקרה זה – יש לחוקק חוק הולם. עד שזה יקרה אנחנו ב"שקוף" פונים בצורה שוטפת לנבחרי הציבור ומבקשים מהם לחשוף את יומניהם.

5. לאייש את כל התפקידים בדירקטוריונים של חדשות 13 ומועצת הרשות השנייה 

מה הבעיה? תחזיקו חזק, מדובר בשתי מיני-בעיות דומות. 

הרשות השנייה לא מאויישת ולכן חלשה: הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה היא הגוף המפקח על שידורי הטלוויזיה בערוצים 12 ו-13. יש לה הכוח להטיל קנסות ועונשים על הערוצים ועל חברות החדשות, ואף לפסול שידור תכניות טלוויזיה של מי שעובר על חוקיה. אלא שמועצת הרשות לא מונתה מחדש כבר שנתיים, ועל יו"ר המועצה הנוכחית נמתחה ביקורת עזה.

המשמעות: החלשת הרשות והפיכתה לגוף לא יעיל, חסר שיניים, שלא מצליח לשמור על השידורים בערוצים ובחדשות נקיים מאינטרס של בעלי הערוצים. הנה כל הליקויים במועצה כיום:

  • עקב תלונה של ארגון העיתונאים נכתב ב-2018 דו"ח חמור על התנהלותה של יו"ר המועצה הנוכחית יוליה שמאלוב-ברקוביץ', ונקבע שלא תוכל להמשיך לכהן גם במועצה הבאה, חרף זאת היא ממשיכה לכהן כיו"ר עד היום. תלונות על התנהלותה נשמעות גם היום, למשל כשלא עמדה לצד עיתונאי ערוץ 13 כשנודע להם שלא יוכלו לשדר את משפט נתניהו עד להתערבות בג"ץ.

    יו"ר הרשות השנייה, יוליה שמאלוב ברקוביץ'. מתוך פייסבוק

  • אין מנכ"ל קבוע לרשות השנייה מאז ינואר 2015 ומאז מכהן מנכ"ל זמני ניר שוויקי. לטענת מבקר המדינה, מצב זה "עלול לפגוע ביכולתו לקבל החלטות משמעותיות וארוכות טווח ולהחליש את הרשות, החשופה לפגיעה בעצמאותה".
  • אין יועץ משפטי קבוע למועצה מאז התפטרה היועצת המשפטית ב-2018.
  • למרות שכבר אותרו חברי מועצה ויו"ר חדשים, מועצת הרשות שסיימה את תפקידה ב-2018 ממשיכה לכהן גם היום. תוקפה מוארך כל פעם מחדש. הממשלה צריכה לאשר מינוי מועצה חדשה, אך הדיון בממשלה נדחה עקב סבבי הבחירות המרובים.
  • כיום המועצה מונה 10 חברים, ההרכב המינימלי של חברי מועצת הרשות. הרשות יכולה למנות עד 15 חברים.

בדירקטוריון חדשות 13 חסרים נציגי ציבור: דירקטוריון חדשות 13 מונה נציגת ציבור אחת בלבד במקום ארבעה, לעומת שישה נציגים של בעל השליטה לן בלווטניק. זאת, על אף שהחוק קבע שארבעים אחוזים מהמכהנים בדירקטוריון חברת חדשות יהיו נציגי ציבור שתמנה הרשות השניה.

החוק הגיוני: יש לשמור על עיתונות עצמאית ועל האינטרס הציבורי מול הנציגים של בעל השליטה בחברה. חרף זאת, היום יושבת בדירקטוריון חדשות 13 נציגת ציבור אחת בלבד בעלת ארבעה קולות. נציגי ציבור חדשים – לא מונו כבר שנתיים. מי שאמור למנות את נציגי הציבור לחדשות 13 היא מועצת הרשות השנייה.

התוצאה של שתי המיני-בעיות: אין מי שימנע מבעל שליטה לפגוע באינטרס הציבורי לעיתונות חופשית, נקייה וישרה.

ראו מה קורה בערוץ 13 המשברי בינתיים – הערוץ נקלע למשבר כלכלי קשה מזה תקופה ארוכה. לן בלווטניק, בעל השליטה בערוץ, נמצא במלחמה מול עובדיו, והחליט לא להזרים כספים ולקצץ במשרות. לפי פרסומים, בלווטניק פעל באופן הזה לאחר שגילה כי עיתונאי 13 פנו לרשות השנייה ודיווחו כי הערוץ משלב פרסומות סמויות בשידורי החדשות, בניגוד לחוק.

בד בבד, ניסו למנוע מכתבי הערוץ לשדר את משפט נתניהו. ארגון העיתונאים וחדשות 13 התלוננו על כך, אלא שהרשות השנייה מיאנה לעזור ולא התערבה בנושא,עד שבסוף בג"ץ ביטל את ההחלטה.

הפתרון: 

  1. על שר התקשורת והממשלה לאייש את כל התפקידים החסרים במועצת הרשות השנייה וברשות השנייה כדי לרענן אותה ולהפוך אותה ליציבה וחזקה. התירוץ של 'אנחנו בבחירות' פג תוקף. ניתן למנותם. 
  2. על מועצת הרשות השנייה למנות עוד ארבעה נציגי ציבור לדירקטוריון חברת חדשות 13, כדי שיהיה מי שיעמוד מול לחצי הבעלים.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: פרשת בזק-וואלה פרצה משום שלא היה מי שיעמוד בלחצים שהפעילו בני הזוג אלוביץ על "וואלה". לכן הם הצליחו לשנות את הכתבות באתר החדשות כדי שיהלמו אינטרס עיסקי. הרשות השנייה ונציגי הציבור בדירקטוריון חדשות 13 יכולים לתפקד כשומרי הסף של חופש העיתונות בערוצי הטלוויזיה ולהגן על הציבור מפני אינטרסים כלכליים זרים של בעלי השליטה. 

איפה זה עומד?: הממשלה הוקמה אך טרם מונו דירקטורים חדשים לחדשות 13 וטרם מונתה מועצת הרשות השנייה החדשה. כעת זה בידיים של שר התקשורת יועז הנדל (דרך ארץ) ועליו למנות את המועצה החדשה. על הרשות השנייה הנוכחית למנות בהקדם האפשרי נציגי ציבור דירקטוריון חדשות 13.

יועז הנדל, שר התקשורת (צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90)

6. לתמוך בתקשורת עצמאית נטולת אינטרסים כלכליים אחרים מהציבור

מה הבעיה? התקשורת הממוסדת מתבססת על מודל כלכלי בעייתי במיוחד: בעלי הון מחזיקים בכלי התקשורת ומשתמשים בהם, כפי שראינו למעלה, כפלוגה מסייעת לעסקיהם האחרים. כל זה קורה על חשבונכם, הקוראות והצופים. הציבור לרוב לא מודע לאינטרסים שעומדים מאחורי כלי התקשורת ואין לו דרך להתגונן מפני סיקור מוטה. 

הפתרון: לתמוך בתקשורת עצמאית ונטולת אינטרסים. כזו שממומנת על ידי ציבור הקוראים שלה בלבד. כך נוכל להיות בטוחים שהכתבות אינן מושפעות מאינטרסים זרים ומטרתן היא אחת: לשרת את הציבור.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: פרשה בה בעלי הון משפיעים על הסיקור – לא יכולה לקרות בגוף תקשורת עצמאי ולא מסחרי. כשאין בעלי הון שמעורבים בתמונה – הציבור נמצא במרכז הבמה.

איפה זה עומד?: יותר ויותר אנשים מחליטים לתמוך בגופי תקשורת עצמאיים. הצטרפו גם אתם לשקוף או לכלי תקשורת עצמאי אחר כדי לשנות את הדרך בה הציבור צורך חדשות.

***

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

נוני ותשובה, סיפור אהבה

בעקבות חשיפת הקשר הכלכלי של מוזס והטייקון חזרנו לחשיפות ולבדיקות "העין השביעית" שהצביעו על ההתגייסות של "ידיעות אחרונות" למען תשובה • מהתמיכה במונופול הגז, דרך היחס העוין ל"מגש הכסף" ועד פינוי גבעת עמל • יוסי דורפמן, מטה מאבק הגז: "ידענו ש'ידיעות' לא מחבב אותנו, עכשיו מתברר עומק הקשר" • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| איתמר ב"ז |

חשיפת חשבון הבנק המשותף שניהלו נוני מוזס ויצחק תשובה, יחד עם פרסום הטענות שלפיהן תשובה היה אחד מכמה טייקונים שסייעו למוזס להחזיר חובות עתק שנגרמו בשל הימורי מט"ח, מאירים באור חדש את האופן שבו סוקרו עסקי הגז והנדל"ן שלו בקבוצת "ידיעות אחרונות".

מה שפעם הסתכם ברמיזות של עובדים ערניים, חשדות של פעילים חברתיים וספקולציות מלומדות מקבל כעת גושפנקה: מוזס ותשובה הם לא רק מקורבים עם קשרי ידידות משפחתיים, כולל טיסה של משפחת מוזס לארצות-הברית במטוס של תשובה ואירוחו בחתונתו השנייה של המו"ל. מוזס ותשובה הם גם שותפים עסקיים שחולקים יחד נכסים ואינטרסים, ומנסים לשמור על כך בסוד.

מוזס ותשובה, כל אחד בנפרד, שרויים בימים אלה במשברים שרק הולכים ומעמיקים. למשפטו של מוזס באשמת הצעת שוחד לראש הממשלה, בנימין נתניהו, הצטרפו בימים האחרונים טענות על הפסדים אסטרונומיים בסך של קרוב למיליארד שקל שספגה קבוצת "ידיעות אחרונות" בגין הימורים בשוק ההון. מוזס, האיש שביצע לכאורה את ההשקעות הכושלות, ספג גם חובות אישיים שנאמדו בעבר בכ-200 מיליון שקל. תשובה, כידוע, נמצא על סף חדלות פירעון בעקבות רצף של השקעות מסוכנות וכושלות משל עצמו.

עוד בפרויקט סיקור "משפט המו"לים":

בשנים האחרונות, "ידיעות אחרונות" נהג להתיישר עם הצרכים העסקיים של תשובה ושל שותפיו העסקיים – ובראשם חברת נובל-אנרג'י, השותפה הבכירה של תשובה במונופול הגז. אולי "להתיישר" הוא לא המונח המתאים ביותר. "ישראל היום" הוא עיתון ש"מתיישר", כלומר מתבטל בפני מושאי קידומו. זוהי אחת הסיבות לכך שעד היום מתייחסים אליו כאל דף מסרים. "ידיעות אחרונות" הוא יצור מתוחכם יותר. הוא לא מתיישר, הוא נוטה הצדה – ותמיד משאיר פתח לבריחה, פתק מההורים שניתן להציג כשמאשימים אותו בהתגייסות למען כוחות חיצוניים.

במקרה של תשובה, ההטיה הזאת באה לידי ביטוי מובהק בעת קידום מתווה הגז, התוכנית הממשלתית שהבטיחה רווחי עתק ארוכי טווח למונופול של תשובה, נובל-אנרג'י ושותפיהם – ונתקלה במחאה ציבורית חסרת תקדים במושגים של ענף האנרגיה, לצד התנגדות יוצאת דופן בשורות הרשויות המקצועיות המופקדות על התחום. אחד מרגעי המפתח של התהליך הזה הגיע בנובמבר 2015: ראש הממשלה נתניהו, בצעד יוצא דופן, נטל את סמכויותיו של שר הכלכלה אריה דרעי, שהתפטר משום שלא היה מוכן לאשר את המתווה בהליך פתלתל ויוצא דופן. נתניהו החליט לאשר אותו בעצמו.

הלפיד של אסדת הגז לווייתן, הנמצאת בבעלות יצחק תשובה, בוער בעת תקלה באסדה

המחאה היתה אז בשיאה. המהלך החריג של נתניהו נתפס כחיזוק לגישה שהמערכת הפוליטית וברוני הגז עושים יד אחת כדי לנצל לצורכיהם משאבי טבע ששייכים לציבור כולו. בדיוק אז הושקה הסדרה "מגש הכסף", שאמנם לא עסקה בהרחבה בגז – אבל עבור רבים קשרה את הקצוות והמחישה שמדובר בשיטה. יצחק תשובה הוצג כאחד הנהנים העיקריים.

על רקע התסיסה החברתית הגוברת נחשף באתר זה שתשובה ביקר במערכת "ידיעות אחרונות". מה הוא עשה שם, ועם מי נפגש? בעיתון של מוזס סירבו להגיב או אפילו לאשר את עצם הביקור. שורה של מקרים תמוהים המחישו כבר אז שהביקור של תשובה היה לכל הפחות איתות: "הוא משלנו".

"מגש הכסף" נחלה הצלחה מסחררת בקרב הצופים, ואמורה היתה לעלות גם באתר ynet של מוזס במסגרת שיתוף פעולה ותיק עם חברת הכבלים. לעורכים של מוזס היתה כל סיבה לרצות שהשלאגר הדוקומנטרי (מתברר שזה לא אוקסימורון) יעלה אצלם באתר – אבל באופן תמוה, הימים נקפו וזה לא קרה. אחרי שהצבענו על כך כאן, באתר "העין השביעית", קיבלנו טלפון ממקור במערכת ynet. הוא סיפר שהמערכת נמנעה מלהעלות את הסדרה בעקבות הוראה ישירה שנתן העורך הראשי דאז, ערן טיפנברון, מהחיילים הנאמנים והבכירים ביותר של מוזס באותה תקופה.

"מגש הכסף" עוררה שיח ציבורי ער, אבל בקבוצת "ידיעות אחרונות" התעלמו ממנה כמעט לחלוטין. כמה שבועות אחרי שידורה, היא צצה בטורו של נחום ברנע. העיתונאי הוותיק יצא נגד הסדרה והאשים את יוצריה, דורון צברי ואמיר בן-דוד, בהפצת תעמולה ותיאוריות קונספירציה. על שניים מכוכבי "מגש הכסף", הכלכלן ירון זליכה והעיתונאי גיא רולניק, כתב ברנע שהם משתמשים בבימה הטלוויזיונית כקרש קפיצה לקריירה פוליטית. הקביעה הזאת התבררה כהנפצה מניפולטיבית: עד היום, מקץ ארבע שנים וחצי ושלוש מערכות בחירות, זה לא קרה. זליכה ורולניק הם עדיין אזרחים מן השורה.

אפשר לא לאהוב סדרת תעודה, או סתם לא להסכים עם העמדות שמביעים כוכביה, אבל ברנע עשה משהו אחר. מצד אחד, הוא ציין בפני קוראיו שאין לו כלים מקצועיים לשפוט את "מגש הכסף". מצד שני, ברנע כל-כך התקומם מהביקורת שהובעה בסדרה ומההתעוררות החברתית שבאה אחריה – שלא נותרה לו ברירה. הוא החליט לצלול אל עובי הקורה.

הדרך שבה עשה זאת היתה לנסוע למטה חברת דלק-קידוחים של תשובה ולשוחח עם יו"ר החברה דאז, גדעון תדמור. ברנע, שהעיד על עצמו כבּוּר בענייני אנרגיה, פינה את הבימה היוקרתית שלו לאיש של תשובה, ונתן לו להציג את עמדתו ללא הפרעה או אפילו ניסיון להשמיע ביקורת. התוצאה המביכה עמדה בבסיסו של ניתוח מפורט שפרסם כאן שוקי טאוסיג, ובו פורקה לגורמים הקונסטרוקציה הדמגוגית של בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות".

יצחק תשובה. ביקר במערכת "ידיעות אחרונות" בתקופת שיא המחאה נגד מתווה הגז (צילום: פלאש 90)

בטור של ברנע התחבא גילוי נאות: מתברר שאדם אנונימי שברנע הגדיר כ"קרוב משפחה" עובד עם תשובה. בדיעבד התברר שמדובר באחיו, פרופ' אמיר ברנע. מעט לפני כן התברר שנחום ברנע הוא לא העיתונאי הבכיר היחיד ב"ידיעות אחרונות" שקרוב משפחה שלו עובד אצל תשובה. עמוס ירון, אביו של העורך הראשי דאז רון ירון, מונה באותם ימים לדירקטור חיצוני בדלק-קידוחים. בתגובה לידיעה שדיווחה על כך, רון ירון איים לתבוע את "העין השביעית".

העיתונאי שהיה אמון באותה העת על סיקור מונופול הגז היה כתב הסביבה של "ידיעות אחרונות", עמיר בן-דוד. ב-2018 פרש בן-דוד מהעיתון, וקיבל ג'וב בנובל-אנרג'י, השותפה הבכירה של תשובה בעסקי הגז.

מה שסמוי מהעין

העיתון של מוזס שירת גם את את עסקי הנדל"ן של תשובה: ב-2014, למשל, הוא התגייס למענו כשאמנון לוי עמד לשדר כתבה גדולה על תושבי שכונת גבעת עמל בתל-אביב, שתשובה ביקש לפנות כדי להקים מגדלי יוקרה. ב"ידיעות אחרונות" עזרו לו להקדים רפואה למכה, ותיארו את המפונים כמיליונרים שרק מעמידים פני עניים. בערך חודש לפני כן, התקשורת סיקרה בהרחבה את אחד ממהלכי הפינוי. כפי שצוין אז בטור "מי נגד מי" ב-mako, "ידיעות אחרונות" ו-ynet בחרו לא לסקר את המאורע.

רוב המחאה הציבורית נגד תשובה התרכזה בבעלותו על שדות הגז, ובחשש שהציבור יראה רק חלק זעום מהרווחים. אלפי מפגינים יצאו לרחובות כדי למחות על תוכנית שנתנה למונופול הגז הקלות חסרות תקדים לכאורה בתולדות הרגולציה בישראל, בשווי מיליארדים רבים, שייגבו במשך השנים דרך חשבונות החשמל של האזרחים.

"ידיעות אחרונות" התגייס בכל הכוח כדי לקדם את המתווה שהיטיב עם תשובה ושותפיו, ואתר האינטרנט של מוזס, ynet, דאג להצניע את המחאה

בהפגנות המוצלחות ביותר, על-פי הערכות המארגנים, השתתפו עשרות אלפי מפגינים בעשרות נקודות לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל. בקבוצת "ידיעות אחרונות" לא התעלמו מההפגנות, אבל מי שהיו שם בזמן אמת התרשמו שמישהו דאג לקבור את המחאה בדפים האחוריים.

במאי 2013, למשל, כשמאות פעילים הגיעו לביתו של תשובה בנתניה וקיימו הפגנה סוערת שסוקרה בהרחבה בתקשורת, ב"ידיעות אחרונות" הצניעו את המאורע וגרסו שהשתתפו בו רק "כמה עשרות" מפגינים. למחרת, קבוצה של פעילים פרצה למערכת ynet ודרשה לדעת למה לא סוקרה שם ההפגנה. בדיקות השוואתיות שפורסמו באתר "העין השביעית" בשנים הבאות המחישו שמדובר במגמה: "ידיעות אחרונות" התגייס בכל הכוח כדי לקדם את המתווה שהיטיב עם תשובה ושותפיו, ואתר האינטרנט של מוזס, ynet, דאג להצניע את המחאה.

יוסי דורפמן, חבר מטה מאבק הגז שריכז את הקשר עם התקשורת, מעיד שגם בצד של הפעילים הבחינו שמדובר באג'נדה. "ב'ידיעות אחרונות', ובטח במוסף הכלכלי 'ממון', כמעט שלא התייחסו למאבק. ידעתי שלא אקבל שם כמעט תקשורת, וכשכן עסקו בנושא – רוב העמדות היו בעד יצוא הגז, בעד המתווה, בעד האינטרסים של המונופול, וקידמו את הנרטיב של החברות השותפות בו", הוא נזכר בשיחה עם "העין השביעית".

"הפגנות של עשרות אלפי אנשים קיבלו למחרת אולי ידיעת תמונה יבשה בדף פנימי – אלא אם כן היתה במקרה אלימות, או עצורים. הרושם היה שמנסים לצייר אותנו כאלימים. ידענו ש'ידיעות אחרונות' לא מחבב אותנו, ושלא נקבל שם סיקור הוגן. היה גם עיסוק פרשני עמוק יותר ב'ידיעות'. אבל אם כמה שנים קודם לכן כתב שם סבר פלוצקר שצריך להלאים את הגז – פתאום, במהלך המאבקים, קולו נאלם. ופתאום הוא גם חלק ממערכת שתומכת בכך שהגז נמצא בידיים של מונופול פרטי".

המצב ב-ynet היה מעט מורכב יותר. "הכוח המרכזי של קבוצת 'ידיעות', בעיני, נעוץ בעובדה שהם לא מתנהגים כמו ביביסטים, כמו 'ישראל היום'", אומר דורפמן. "היה סיקור, היו אייטמים. העניין הוא מה שסמוי מהעין. רק אם אתה מאוד מתמצא בעיתונות, ויש לך רקע בנושא, אתה יכול להבין את זה. אני מגיע מעיתונות, ובעצמי הייתי עורך דף בית, אז ידעתי מה צריך לעשות כדי להבליט אייטם או לקבור אותו. ושם נמצא הכוח הגדול: לא בשאלה אם עשית אייטם או לא. ובתקופת המאבק הרגשתי שעושים את זה לנו כל הזמן. כל הזמן.

יוסי דורפמן (מימין, באפור) בהפגנה נגד מחירי הגז. ירושלים, מרץ 2017 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

"ב-ynet היה עם מי לדבר. הכתבים בשטח עשו עבודה מקצועית וסיקרו את ההפגנות, אפילו באופן נרחב, וגם ציטטו אותנו – אלא שבהומפייג', הכתבות המושקעות האלה בהרבה מקרים אפילו לא קיבלו הפניה בינונית, אלא נדחקו לתחתית. הנושא הוצג כלא חשוב. אני זוכר שיחה עם איש שטח של ynet, אחרי שבאתי אליו בתלונות. הוא אמר לי שהוא מעביר למערכת את החומרים – אבל מה שעושים איתם שם, זו כבר לא אחריותו. היה ברור לו מה הוא אומר, ולי היה ברור מה אני שומע".

יוסי דורפמן: "אני זוכר שיחה עם איש שטח של ynet, אחרי שבאתי אליו בתלונות. הוא אמר לי שהוא מעביר למערכת את החומרים – אבל מה שעושים איתם שם, זו כבר לא אחריותו. היה ברור לו מה הוא אומר, ולי היה ברור מה אני שומע"

איך התרשמת מהיחס שקיבלתם מ"כלכליסט", העיתון הכלכלי של מוזס?

"ב'כלכליסט' פחות הרגשתי את העוינות הזאת. אם שמים את העיתונים הכלכליים על קשת שמתארת את היחס שלהם למאבק הגז, אפשר לומר שבקצה אחד נמצא 'דה-מרקר', שתמך במאבק, ובקצה השני 'גלובס', שהתנגד. 'כלכליסט' היה איפשהו ביניהם, עם נטייה למונופול הגז. חשוב להבהיר: האג'נדה של 'כלכליסט' לא היתה בוטה נגד המאבק כמו מה שחשתי מכיוון 'ידיעות' ו-ynet. אולי משום שכעיתון כלכלי הם מתעסקים יותר בהיבטים הכלכליים של הסיפור".

אפשר גם לטעון שהיחס של "ידיעות אחרונות" נובע מזה שמדובר בעיתון כללי, טבלואיד, ושעניינים סבוכים כמו רגולציה במשק האנרגיה לא מתאימים לתמהיל שלו. יכול להיות שהיחס שקיבלתם שם קשור לדי-אן-איי של העיתון, ולא לקשר עם תשובה והשותפים שלו?

"יכול להיות, אין לי דרך להוכיח. הרושם היה שזה לא קשור לאידיאולוגיה של כלכלת שוק, למשל – מונופול הרי מנוגד לעקרונות של כלכלת שוק. גם לא נראה לי שזה קשור לדי-אן-איי. אם זאת היתה הסיבה, היה הרבה יותר קל מבחינתם לשווק את המסרים של המאבק, כי הם היו הרבה יותר ברורים וחד-משמעיים מהעמדות של המונופול. אני עבדתי על זה שהם יהיו ברורים וחד-משמעיים, וכמה שיותר מובנים לציבור. סיסמאות כמו 'זה לא מתווה – זה אקזיט', למשל. דווקא העמדות של המונופול היו יותר מורכבות, והיה הרבה יותר קשה להסביר אותן. זה היה הכוח שלנו במאבק".

הצללים על קירות המערה

ב-5 בנובמבר 2015, מיד לאחר חשיפת "העין השביעית" על הביקור של תשובה במערכת "ידיעות אחרונות", פרסם דורפמן פוסט פייסבוק שכיום נקרא כמו נבואה. "כבר תקופה ארוכה שאנחנו, שפעילים במאבק הגז, מקבלים תת-סיקור למאבק", הוא כתב שם. "הנושא שהוא ההחלטה הכלכלית-חברתית הכי גדולה שהתקבלה כאן כמעט שלא מופיע בעמודי החדשות של 'ידיעות אחרונות', וכאשר הוא מופיע בעיתון, הוא נדחק לשולי המוסף הכלכלי 'ממון'.

"סיקור להפגנות כמעט שלא קיים, סיקור לפעילות המאבק כמעט שלא קיים, וסיקור הדרכים שהובילו לגיבוש מתווה מונופול הגז כמעט שלא קיים ב'ידיעות אחרונות'. קשרי הון-שלטון הקשורים למונופול הגז והשפעתו על קבלת ההחלטות בהנהגה הישראלית – את זה מעולם לא ניתן היה לקרוא ב'ידיעות אחרונות'. דעות של מומחי אנרגיה וכלכלנים שאינם בעלי אינטרס כלכלי בשוק הגז נגד מתווה מונופול הגז תתקשו למצוא שם.

"אולי כי גם ב'ידיעות אחרונות' שולט טייקון – נוני מוזס, שהוא בעל אינטרסים כלכליים חופפים לאינטרסים של טייקונים אחרים; אולי בגלל הקשרים שבין חברי מועדון ההון הישראלי, שמאפשרים לטייקון לבקר במערכת עיתון; ואולי כי ביקורת על האופן שבו מתנהלת הכלכלה הישראלית היא ביקורת על אופן ההתנהלות של נוני מוזס. הריכוזיות של ענף התקשורת בישראל ושליטתו בידי טייקונים בעלי אינטרסים כלכליים שחורגים מעיתונות גורמת לכך שאזרחי ישראל לא יקבלו מידע כלכלי חשוב שמשפיע על חייהם".

בשבוע שעבר התברר שלמוזס ותשובה יש הרבה יותר מאינטרסים כלכליים חופפים. "באותה תקופה הנחתי שיש איזשהו קשר בין מוזס לתשובה, בין השאר על בסיס הדיווחים שכבר יצאו", אומר היום דורפמן. "אבל כמובן שלא ידענו אז על עומק הקשר שלהם, ועל הרציפות שלו. היום זה ברור לי: אני כל הזמן ראיתי את הצללים של מה שמתרחש במערה, אבל לא באמת ידעתי מה קורה במערה. החשיפה על חשבון הבנק המשותף שלהם חשפה גם את אחד הדברים שבאותה תקופה ראינו רק את הצללים שלהם על הקירות".

בשנים האחרונות הולך ונחלש כוחה של קבוצת "ידיעות אחרונות". הנגיסה של "ישראל היום" בנתח השוק של העיתון וריסוק מחירי המודעות, נדידת הפרסום המקוון אל עבר ענקיות הרשת והמשבר הכללי בשוק התקשורת מצטרפים – לפי הטענות שהוגשו לבית-המשפט – להפסדי העתק שצבר מוזס בגלל הימורים בשוק ההון.

את מקומה של קבוצת "ידיעות אחרונות" בראש ההיררכיה של הענף תופסת כעת קבוצת תקשורת אחרת, קשת, שמחזיקה בחברת החדשות הטלוויזיונית המצליחה בישראל ובאתרי האינטרנט הפופולריים mako ו-N12. מאז 2010, אחד מבעלי המניות המרכזיים בקשת הוא יצחק תשובה, שותפו וידידו של מוזס. תשובה מחזיק במניות באמצעות בתו, גל נאור, אך הנציג שלה בדירקטוריון חדשות 12 הוא עידן וולס, מנכ"ל קבוצת דלק.

ב"ידיעות אחרונות" בחרו לא להגיב לדברים. לאחר פרסום הכתבה מסר נחום ברנע את הדברים הבאים: "אני מתייחס אך ורק לשרבוב שמי לרשימה שלך. התזה שלך מופרכת. לא טרחת לבדוק את אמיתותה או למצער לבקש עליה תגובה, כפי שנדרש מאתר שמתיימר לעסוק בתקשורת. היא מצטרפת לפרסומים נוספים על אודותי באתר 'העין השביעית' שאין להם שחר. אבקשכם לפרסם את מכתבי באתרכם. אני מקווה שהפרסום ימנע טעות מאחרים".

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

חשיפה: נוני מוזס ויצחק תשובה ניהלו חשבון מט"ח משותף

השותפות התקיימה בין חברות "נוני מ." ו"יצחק תשובה בע"מ" (לשעבר) • לאחרונה האשים דירקטור ב"ידיעות אחרונות" את מוזס, האיש החזק בקבוצת התקשורת, כי עסק בהימורי מט"ח וצבר חוב של מיליארד שקל, בין השאר מכספי העיתון • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| איתמר ב"ז |

מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, ניהל חשבון השקעות משותף עם חברה פרטית ששייכת לטייקון הגז והנדל"ן יצחק תשובה – כך עולה ממסמכים שנמצאים בידי "העין השביעית". מוזס ותשובה החזיקו יחד חשבון מט"ח שנוהל בבנק אגוד באמצעות שתי חברות שבבעלותם, ולקחו יחד הלוואה מהבנק.

בשלב זה לא ידוע איזה שימוש נעשה בחשבון, והאם הוא קשור לטענות על חובות בסך מאות מיליוני שקלים שצבר מוזס מהימורים על שערי מט"ח, חוזים עתידיים ושערי ריבית. נציגי מוזס ותשובה נשאלו על-ידי "העין השביעית" מה עמד מאחורי החלטתם לפתוח חשבון משותף, איזה שימוש נעשה בחשבון והאם נצבר בו חוב, אך בחרו שלא להשיב לשאלות.

מוזס, שעומד למשפט באשמת הצעת שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו, מתמודד בימים אלה גם עם טענות חמורות שלפיהן הפסיד קרוב למיליארד שקל מכספי "ידיעות אחרונות" בשל הימורים כושלים בשוק ההון – ובמקביל צבר כך חובות אישיים בסך מאות מיליוני שקלים. הטענות הוצגו לבית-המשפט על-ידי דוד ליבר, דירקטור ב"ידיעות אחרונות", שמבקש להדיח את מוזס מתפקידיו בקבוצה בעקבות מעורבותו ב"תיק 2000". לטענתו, הימוריו של מוזס הפכו אותו לפושט רגל, אך מצבו הכלכלי מוסתר בעקבות ברית שכרת עם בנק הפועלים.

משפט המו"לים: למה בחרנו להתמקד במוזס ואלוביץ'?

כתבת התקשורת של "גלובס", ענת ביין-לובוביץ', חשפה לאחרונה כי גורמים בשוק ההון טוענים שכמה אנשי עסקים נחלצו לסייע למוזס להחזיר את חובותיו האישיים לבנק הפועלים, שבשלב מסוים נאמדו בכ-200 מיליון שקל. לפי הדיווח, אחד מאותם אישים הוא יצחק תשובה. שם אחר שהוזכר בדיווח הוא שלמה אליהו, בעל השליטה בחברת הביטוח מגדל. בדיווח שפירסם כתב "דה-מרקר" נתי טוקר הוזכר שם נוסף של בעל הון שבו הסתייע מוזס לכאורה: פטריק דרהי, טייקון התקשורת הבינלאומי שמחזיק בין היתר בחברת הכבלים הישראלית הוט.

מוזס בדיון פתיחת משפטו. אנשי עסקים נחלצו לכסות את חובותיו (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

המידע על חובותיו האישיים של מוזס נחשף לראשונה ב-2018 על-ידי העיתונאי רביב דרוקר. לפי המידע שחשף דרוקר, מוזס סחר במט"ח באמצעות חשבון שהחזיק בבנק הפועלים וצבר חובות שהיקפם נאמד ב-2013 ב-56.7 מיליון דולר (כ-200 מיליון שקל). על-פי המסמכים שנמצאים בידי "העין השביעית", מוזס ככל הנראה סחר במט"ח גם באמצעות החשבון שהחזיק בבנק אגוד – כאמור, במשותף עם חברה השייכת ליצחק תשובה.

על-פי המסמכים, תשובה החזיק בחשבון המשותף עם מוזס באמצעות "מרמייד ישראל", חברת נדל"ן שבעבר נקראה "יצחק תשובה בע"מ". מוזס החזיק בחשבון באמצעות חברה בשם "ה.ח.ק.ג.ח", שבעבר נקראה "נוני מ. בע"מ". ב-2007 השתמשו השניים בחשבון כדי ללוות מבנק אגוד סכום בגובה לא ידוע. במקביל ללקיחת ההלוואה, מוזס ותשובה העניקו לבנק שיעבוד בלתי מוגבל על כל יתרות המט"ח וניירות הערך שהוחזקו דרך החשבון המשותף שלהם, כמו גם על נכסים שהחזיקו באמצעות חשבונות אחרים.

החברה של מוזס, "ה.ח.ק.ג.ח", הוזכרה בפרסום של דרוקר על חובותיו האישיים של מו"ל "ידיעות אחרונות". לפי דיווחו, ששודר בערוץ 10, החוב לבנק הפועלים נרשם על שמה של חברה זו. מוזס מחזיק בכל מניותיה של חברת "ה.ח.ק.ג.ח". חוץ מלנהל באמצעותה את חשבון הבנק הסודי, הוא גם מחזיק באמצעותה חלק ממניות "ידיעות אחרונות".

יצחק תשובה. שיתוף הפעולה עם מוזס מציב באור חדש את הסיקור לו זכה טייקון הגז ב"ידיעות אחרונות" (צילום: פלאש 90)

שיתוף הפעולה בין מוזס לתשובה, שטיבו רק מתחיל להיחשף בימים אלה, מציב באור חדש את האופן שבו סוקר טייקון הגז והנדל"ן בכלי התקשורת מקבוצת "ידיעות אחרונות" לאורך השנים. החשבון המשותף של מוזס ותשובה היה פעיל בתקופה שבה הקימה קבוצת התקשורת את העיתון הכלכלי "כלכליסט". באותה תקופה, מוזס ותשובה היו גם שותפים עסקיים בחברת הכבלים הוט (בהמשך מכרו את שארית אחזקותיהם לפטריק דרהי).

תשובה, שעסקיו נקלעו לאחרונה למשבר פיננסי חריף שספק אם יצליח להיחלץ ממנו, עדיין מחזיק – באמצעות בתו, גל נאור – 20% ממניות קשת, מפעילת ערוץ 12 ואתרי החדשות mako ו-N12. בשנים האחרונות, אחרי עשורים שבהם קבוצת "ידיעות אחרונות" היתה גוף התקשורת החזק והמצליח בישראל, חברת קשת תפסה את מקומה. הנהלת "ידיעות אחרונות" מצהירה בשנים האחרונות על משבר כלכלי מתמשך, אך נתוניה הכספיים אינם חשופים לציבור. ההליך המשפטי שבו פתח הדירקטור דוד ליבר, שבו עלו הטענות על הפסדי העתק של מוזס, עשוי לשנות מצב זה.

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"