פוסטים

ראש עיריית ירושלים הבטיח לפרסם את יומנו – ולא עשה זאת

משה ליאון הבטיח שיפרסם את יומנו לשנת 2019 בחודש מרץ 2020. היומן טרם פורסם. לשכת ראש העיר ביקשה מחברת המועצה, שדרשה את הפרסום, לשלם אגרה בסך 3,000 ש"ח – עלות השחרת מידע חסוי ביומן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בפברואר 2019, הבטיח ראש עיריית ירושלים משה ליאון לראשונה לפרסם את היומן שלו. זאת, בעקבות שאלה של עליזה ארנס חברת מועצת העיר ירושלים.

תהודת ההבטחה הגיעה גם אלינו, וקצת אחרי, במרץ 2019 פנינו ללשכתו וביקשנו לדעת מתי זה יקרה. רצינו לפרגן לו. התשובה שקיבלנו לא הייתה יכולה להיות ברורה יותר: "כל שנה במרץ ראש העיר מפרסם את היומן שלו. קרי, היומן יתפרסם במרץ 2020".

עוד על עיריית ירושלים:

עליזה ארנס. "אני מצפה מראש העיריה שייעתר לבקשתי מיד" (צילום: סטודיו קופיצ'ינסקי & יאדו)

מרץ חלף עבר והיומן לא התפרסם. פנינו שוב ושאלנו מדוע ליאון לא פרסם את היומן. הפעם התחבאו בלשכה של ליאון מאחורי בקשת חופש מידע. לטענתם, בקשת חופש המידע היא שמעכבת את פרסום היומן. מה עומד מאחורי התשובה התמוהה?

3,000 ש"ח תמורת שקיפות

עליזה ארנס ששאלה את ליאון באותה התקופה האם יפרסם את היומן שלו, טרחה ועברה, לבקשת העירייה, בערוצים הרשמיים, אך נתקלה בדרישה מוזרה: "ביקשתי מראש העיר לחשוף יומן הפגישות שלו לפני למעלה משנה (פברואר 2019)", סיפרה ארנס.

משה ליאון. (צילום: סטודיו קפוצ'ינסקי)

"היענותו לכך בחיוב בפני כלל חברי המועצה, גלגלה אותנו לסאגה נמשכת ששיאה הגיע היום: בקשה לתשלום מופרך של אגרה בסך 3,000 ש״ח עבור 100 שעות עבודה המיועדות להשחרה של מידע. אני מצפה מראש העירייה שייעתר לבקשתי מייד, ויפרסם את יומנו ללא עלות וללא דיחוי נוסף".

פנינו שוב ללשכתו של ליאון בבקשת הבהרה, מדוע הוא לא מפרסם את היומן? טרם התקבלה תשובה. בשורה התחתונה – משה ליאון הבטיח לפרסם את היומן שלו מדי שנה ולא קיים את ההבטחה.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע):  חשוב שנדע שנבחרי הציבור שלנו דוברי אמת. ההבטחה לפרסם את היומן הייתה ברורה ואי היכולת של נבחרי ציבור לעמוד בהבטחה פשוטה עשויה לעורר חוסר אמון של הציבור בנבחריו. לשמחתנו, חלקם עומדים בהבטחתם והיום יש 19 ראשי רשויות שעושים זאת.

בנוסף, חשיפת יום העבודה של ראש העיר באופן שוטף תצמצם שחיתויות (הנפוצות ברחבי הארץ), ותגן עליו (ועלינו) מבעלי אינטרסים צרים, האשמות והסתבכויות. ראש העיר יחשוב פעמיים לפני פגישות שהוא לא אמור לעשות לבד. בעלי עסקים ועסקנים למיניהם יתרחקו מסדר היום שלו.

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): ספרו לירושלמים שראש העיר לא מסוגל לעמוד בהבטחה פשוטה של פרסום יומן. אנחנו נמשיך להזכיר זאת אם ימשיך להתחמק.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

אלקין וליאון עברו על החוק בבחירות בירושלים ויש בשורות טובות: לאחר הפצרות שלנו, בפעם הבאה ההלוואות יהיו שקופות

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מפרסם דו"ח על מימון הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו באוקטובר 2018. ראש עיריית ירושלים משה ליאון קיבל קנס של 246 אלף שקלים, והשר זאב אלקין קיבל קנס של 81 אלף שקלים. בסך הכל, יש יותר מועמדים שעברו על החוק מאשר מועמדים שעמדו בו. וגם הטרחנות משתלמת: ההלוואות של המועמדים יהיו שקופות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לאחר עיכוב של חודשים רבים, ומתחת לרדאר, פירסם מבקר המדינה את הדו"ח שלו על הבחירות לרשויות המקומיות. מבדיקה של המועמדים בירושלים, שאחריהם עקבנו לפני ואחרי הבחירות, אנחנו לומדים שאין הפתעות: זאב אלקין ומשה ליאון עברו על החוק, עופר ברקוביץ' עמד בו. מועמד נוסף שהוציא מיליונים אפילו לא טרח לדווח על פעילותו – ולמבקר אין מה לעשות בנושא.  

במסגרת חוק מימון מפלגות, מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות זכאים למימון ציבורי אם הצליחו להיבחר (היקף המימון תלוי בכמות התושבים באותו היישוב). עד לקבלת המימון, המועמדים יכולים לממן את המירוץ באמצעות תרומות (המוגבלות ל-5,000 שקלים לתרומה), או לקבל מקדמה למימון כנגד ערבות פרטית. הערבות מופקדת עד לקבלת כספי המימון. אם כספי המימון אינם מספיקים לכיסוי הוצאות הקמפיין, הערבים הופכים לתורמים, ותרומתם עשויה להיות גבוהה מ-5,000 השקלים המותרים. 

במקרים מסויימים כמעט בלתי אפשרי שלא לעבור על החוק המוזר הזה. אם בתהליך הביקורת המבקר מגלה ליקויים בדיווח שקיבל מהמועמדים, כמו חריגה ממגבלות התקציב או תרומות אסורות, הוא יכול לקנוס את אותו המועמד. 

מהדו״ח עולה כי יש יותר מועמדים ברשויות המקומיות שעברו על החוק מאשר מועמדים שעמדו בו.

מתוך דוח מבקר המדינה

בסך הכל קנס המבקר ברחבי הארץ 360 סיעות ו-19 מועמדים בסכום מצטבר של 4.5 מיליון שקלים. 84 סיעות נוספות שלא ניתן להן דו״ח חיובי קיבלו רק אזהרה. 189 סיעות ו-10 מועמדים לא הגישו דו״חות כספיים. 46 מאותן סיעות שזכאיות למימון ייאלצו להשיב את כל המימון הממלכתי שקיבלו, בסך מצטבר של כ-1.8 מיליון שקלים. 

מתוך דו"ח מבקר המדינה

משה ליאון, ראש עיריית ירושלים – דו״ח שלילי וקנס של כ-246 אלף שקלים 

ליאון הוציא כשמונה מיליון שקלים בבחירות לראשות העירייה, אך הצליח לגייס רק 4.4 מיליון שקלים. 4.1 מתוכם הם מימון שקיבל מקופת המדינה (בהתאם לכך שנבחר לראשות העירייה אך לא קיבל מושב במועצה), ורק 298 אלף שקל מתרומות. את שאר הסכום מימון מכיסו, פעולה האסורה אף היא, מאחר והיא יוצרת אי שיוויון בהתמודדות למשרות ציבוריות. המבקר גם מציין שליאון, רואה חשבון במקצועו, הגיש את הדו"ח הכספי באיחור רב. הוא קיבל קנס של 246 אלף שקלים ממבקר המדינה.

משה ליאון

סיעת התעוררות בראשות עופר ברקוביץ' סיימה בעודף תקציבי

יריבו של ליאון, שהתמודד מולו בסיבוב השני לראשות עיריית ירושלים, זכה דווקא לאיזכור חיובי בדו"ח. ברקוביץ' הוציא קרוב ל-12.4 מיליון שקלים, בעוד הכנסותיו הגיעו ל-13 מיליון שקלים. עודף של 635 אלף שקלים. 

עופר ברקוביץ'

זאב אלקין קיבל קנס של 81 אלף שקלים

השר זאב אלקין הוציא 9.4 מיליון שקלים בבחירות לראשות העירייה, אך הכניס לקופה שלו באופן חוקי רק 2.9 מיליון שקלים, מתוכם 2.7 מיליון מקופת המדינה. כלומר אלקין קיבל כ-6.5 מיליון שקלים בכספי תרומות בלתי חוקיות בסכומים גבוהים. מה קרה? אלקין לקח ערבויות בגובה מיליוני שקלים, ערבויות שהפכו לתרומות כשנבצר ממנו להשיב את הכסף. כמו ליאון, גם אלקין הגיש את הדו"ח באיחור רב. הוא נקנס בסכום של 81 אלף שקלים. 

השר להגנת הסביבה זאב אלקין

אבי סלמן לא הגיש דו"ח למבקר – ולמבקר אין מה לעשות בנדון

אבי סלמן, מועמד נוסף בירושלים שהוציא מיליוני שקלים במירוץ לראשות העירייה, פשוט עבר על החוק ולא הגיש דו"ח למבקר. "הסיעה לא מסרה את החשבונות ואת הדו״ח הכספי למבקר המדינה כנדרש, למרות בקשות חוזרות ונשנות", כתב המבקר. ידיו של המבקר, למרבה הצער, כבולות, שכן סלמן לא זכה ולו במושב אחד במועצה ולא קיבל תקציב מהמדינה. סלמן אינו היחידי: 189 סיעות ועשרה מועמדים כלל לא מסרו למשרד חשבונות ודו״חות כספיים לתקופת הבחירות, חרף פניות חוזרות ונשנות ממשרד המבקר.

 דו"ח חסר ללא פירוט

כחלק מהשינויים שביצע המבקר באופן פרסום הדו״חות, דו״חות על הבחירות לרשויות המקומיות אינם מפורטים. אמנם הדו״ח החדש מונגש יותר, כך שכל מי שרוצה לדעת איך התנהלו המועמדים יכול לחפש את השורה התחתונה בקלות, אך באותה נשימה ויתר המבקר על פירוט של כל מקרה לגופו והסתפק רק באמירות כלליות, כמו במקרה של המועמדים בירושלים. מה, למשל, היה התירוץ של אלקין וליאון להגיש דו"ח באיחור? אין לדעת. הדו"חות של המבקר הקודם היו אומנם פחות דיגיטליים, אך יותר מפורטים.

דוגמא מהדו"ח

בשורות טובות: ההלוואות יהיו שקופות

עם פירסום הדו״חות הודיע מבקר המדינה כי ממערכת הבחירות הבאה והלאה יפורסמו פרטי ההלוואות שמקבלות הסיעות, בדומה לפרטים על התרומות והערבויות (ערבויות מאפשרות לקבל מקדמה למימון כנגד ערבות בנקאית של אדם פרטי בעוד הלוואות מתקבלות ישירות מן המלווה). בעבר קראנו שוב ושוב להפוך את ההלוואות שמקבלים המועמדים לשקופות. פנינו בנושא למבקר המדינה, שענה אז כי הנושא ייבחן.

זה חשוב. לציבור יש זכות לדעת מי מממן את הפוליטיקאים שהוא בוחר בהם, עוד בזמן שהם מתמודדים ולא רק לאחר שנבחרו.

היום כותב המבקר מתניהו אנגלמן: "בתקופת הבחירות התקבלו במשרדי פניות המבקשות כי יינתן פרסום להלוואות הנוגעות לבחירות שקיבלו סיעות ומועמדים, לרבות שמות המלווים וסכומי ההלוואות. לאחר ששקלתי ובחנתי את הנושא לעומקו, אני סבור כי יש מקום לפרסם לציבור נתונים בדבר פרטי הלוואות שהתקבלו בנוגע לבחירות לרשויות המקומיות ולמועצות האזוריות. וזאת בעיקר כי הרציונל העומד מאחורי חובת הפרסום של פרטי תרומות וערבויות – לרבות הרצון להבטיח שקיפות ובקרה ציבורית על זיקות בין תורמים וערבים לבין סיעות ומועמדים, בייחוד ערב בחירות – תקף בוודאי גם לגבי הלוואות; פרסום לציבור בהקשר זה יאפשר חשיפת זיקות וקשרים בין מלווים לבין סיעות ומועמדים, ובייחוד כאשר המלווים הם אנשים פרטיים".

לדבריו, ״אם העמדת ערבות – שאין בצידה העברת כספים בזמן אמת – מחייבת דיווח שוטף לציבור, הרי שהעברת כספים במישרין באמצעות הלוואה פרטית בתקופת הבחירות אמורה לחייב דיווח לציבור, בבחינת קל וחומר".

כל הכבוד!

איך זה משפיע עליך: ביקורת בזמן אמת ושקיפות על מימון הקמפיינים עוזרים לציבור לדעת מאיפה מגיע הכסף שעומד לרשות כל מועמד, או במילים אחרות: מי משפיע על המועמד. אנו שמחים שהמבקר החליט שמעכשיו והלאה – גם ההלוואות יהיו שקופות.

מה עוד צריך לעשות? על מועמדים שלא הגישו בזמן דו"ח על מקור המימון שלהם לקמפיין להיענש, ובאופן אישי. לא ייתכן שמועמדים יוציאו מאות אלפים עד מיליוני שקלים מבלי לבוא חשבון עם אף אחד. לכל הפחות המבקר יכול להפנות את תשומת הלב של רשות המיסים.

בודד בצמרת: משה ליאון כושל בגיוס תרומות למימון קמפיין הבחירות שלו

משה ליאון נדרש לגייס כ-3.5 מיליון שקל לכיסוי עלות הקמפיין שניהל בבחירות לראשות העיר. עד כה הצליח לגייס רק 300 אלף שקל – מתוכם 40 אלף הגיעו ממשפחת קבלנים הבונה את הרכבת הקלה בעיר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לאחר הבחירות לרשויות המקומיות באוקטובר האחרון חשפנו כי ראש העיר החדש של ירושלים משה ליאון ייאלץ לגייס מיליוני שקלים לכיסוי עלות הקמפיין שלו (באותה נקודה לא היה ברור כמה מפני שליאון לא זכה במושב אחד במועצה). אומנם לטענתו של ליאון הוא מימן את כל הקמפיין מכיסו, אולם על פי חוק הוא אינו יכול לעשות זאת (כפי שיוסבר בפירוט מיד) והוא נדרש לגייס כסף מתורמים בסכום כולל של כ-3.5 מיליון שקלים. בבדיקת המשך שערכנו כעת מצאנו כי ליאון גייס רק 300 אלף שקל. מי שנחלצו לעזרתו הם משפחת ברדריאן המורחבת – הבעלים של חברת "אחים ברדריאן" – שתרמו יחד לפחות 40 אלף שקל. חברת "האחים ברדריאן" מבצעת עבודות תשתית רבות בירושלים, ובהן גם את עבודות הרכבת הקלה.

ראש עיריית ירושלים משה ליאון

ראש עיריית ירושלים משה ליאון

לא צריך טובות?

כפי שהוסבר בכתבה הקודמת, המתמודדים והמתמודדות בבחירות המקומיות משקיעים כסף רב. בקמפיינים, ובערים הגדולות (כמו ירושלים) הסכומים מגיעים למיליונים. זכייה במושבים במועצת העיר מקנה למתמודדים זכאות להחזר מהמדינה על ההשקעה, אלא שבירושלים נוצר מצב מוזר: ליאון אומנם זכה בראשות העיר, אך הסיעה שלו "ירושלים שלנו" לא זכתה ולו במושב אחד במועצה. עקב כך הוא זכאי למימון שלהבנתנו עומד על כ-3.5 מיליון שקלים.

ליאון הוא איש עשיר, ולכן היה יכול לממן את הקמפיין מכיסו האישי. אולם החוק בישראל מבקש למנוע תופעה של מימון עצמי של הקמפיין, כדי שכל אזרח ואזרחית – ללא קשר למצבם הכלכלי – יקבלו הזדמנות שווה ככל האפשר.

ועל כן הוא מחייב את ליאון – וכל מועמד אחר שמימנו את הקמפיין בעצמם – לכסות את עלויות הקמפיין באחת משתי דרכים:

  1. לזכות במספיק מנדטים כדי שהמדינה תכסה את הסכום (המוקצה כאמור לפי מספר המושבים שרשימות המועמדים קיבלו במועצת העיר, בצירוף שקלול של גורמים כמו זכייה בראשות העירייה או מספר הנשים ברשימה).
  2. להקדיש את השנה לאחר הבחירות לגייס כספים בסכומים קטנים יחסית (עד חמשת אלפים שקלים מתורם בודד). 

ליאון אכן קיבל מספיק קולות כדי לזכות למימון אך לא זכה במושבים במועצה, ולכן כיסה רק חלק מהסכום.

64 תורמים – 8 מהם ממשפחת קבלנים מוכרת

בדיקת "שקוף" מעלה כי ליאון גייס רק 300 אלף שקלים. עד כה 64 אנשים בלבד התגייסו לעזרתו, ותרמו בממוצע 4,600 שקל כל אחד. שמונה מהתורמים הנדיבים הם בני משפחת ברדריאן, שתרמו יחד 40 אלף שקלים. שניים מהם – סולומון ויצחק (שתרמו כל אחד חמשת אלפים שקלים) – הם הבעלים הרשומים של החברה "אחים ברדריאן בע"מ", חברה קבלנית מוכרת בירושלים המבצעת פרויקטים בעשרות מיליוני שקלים בשנה, ובכלל זה את עבודות הרכבת הקלה.

הרכבת הקלה בירושלים

הרכבת הקלה בירושלים

על פי חוק, המועמדים לרשויות המקומיות היו חייבים להגיש למבקר המדינה דו"ח כספי המפרט את גיוס התרומות שלהם עד חודש אפריל. לאחר ביקורת יפרסם המבקר דו"חות בחודש ספטמבר. אם ליאון לא יצליח להסביר עד אז מהיכן יגייס את יתרת התרומות, הוא צפוי לקבל קנס שיכול להגיע למאות אלפי שקלים. 

עיר לעשירים בלבד?

קשה להתעלם מכך שאף שירושלים היא עיר ענייה, זהו ראש העירייה העשיר השני ברצף בעיר לאחר כהונה בת עשור של מיליונר אחר – ניר ברקת, שגם הוא עבר על חוק גיוס התרומות ושילם קנס של 406 אלף שקלים ב-2014. סיעתו אמרה אז לעיתון הארץ כי "אנו מצפים ממבקר המדינה לפנות אל המחוקקים ולפעול לתיקון העיוותים הללו, כדי למנוע מצב שבו גוף שומר חוק הופך בעל כורחו למבוקר". 

מפיזור המימון עד הגברת השקיפות: דרכים לפתרון המצב 

אם כן, למרות הקנסות נראה כי החוק כיום אינו מספיק כדי למנוע ממועמדים עשירים להריץ את עצמם, ואף לזכות, ללא תמיכה מהציבור. יש כמה דרכים שעשוית לשפר את המצב, אף שהן אינן מושלמות.

אפשרות אחת היא לפזר מראש את הסיכון בגיוס תרומות לקמפיין. החוק צריך לעודד את המועמד לגייס תרומות מהציבור וכן להגביל ערבויות והלוואות גדולות (שכיום אינן מוגבלות בחוק, בניגוד לתרומות). אם הכנסת ומבקר המדינה יפעלו יחד להקמת מערכת שתתמוך במועמדים שיפנו לגיוס תרומות רבות בסכומים נמוכים, ייתכן שמועמדים רבים יותר יפנו לערוץ זה. 

פתרון אחר הוא להתאים את הגבלת התרומות לסכום המרבי שמותר לגייס. קמפיין בחירות בירושלים דורש סכום גבוה בהרבה מקמפיין במבשרת ציון, ואולי נכון להעלות בהתאם (בזהירות) גם את רף התרומה המרבית המותרת מגורם אחד. גם קביעת ניגוד עניינים אוטומטי, כלומר הטלת איסור על הלווה לעסוק בעניינים הקשורים למלווה למשך שנים אחדות,  מעל סכום הלוואה מסוים (גם אם הוחזר), יכול לאפשר לנו לישון טוב יותר בלילה.

וכמו תמיד, הדרך לשיפור המצב עוברת בהגברת השקיפות. בעוד הערבויות והתרומות שמקבלים המועמדים והמועמדות גלויים לציבור, ההלוואות שהם נוטלים או השימוש בהון עצמי נותרים חסויים, אף שההבדל בין המקורות הוא טכני בעיקרו. זו הסיבה לכך שאנחנו לא יודעים כיום כמה כסף באמת השקיע ליאון בבחירות לעיריית ירושלים, מה עומק החובות שהוא מצוי בהם – ולמי הוא חייב, אם בכלל. תארו לכם כי 'האחים ברדריאן' לא רק היו תורמים לקמפיין אלא מלווים לו מיליוני שקלים. 

בעבר פנינו למבקר המדינה בנושא אך למיטב ידיעתנו הנושא טרם טופל. נמשיך לעבוד על הנושא, כדי שבבחירות הבאות לרשויות המקומיות מקור ההלוואות שמקבלים המועמדים יהיה שקוף.

מלשכת ליאון נמסר: "הפרטים בכתבה אינם מדוייקים. ע"פ החלטת המבקר לכל מועמד ישנם חמש שנים לגיוס תרומות. ראש העיר לא נכשל מאחר ולא התפנה עדיין לגייס תרומות מיום כניסתו לתפקיד. לגבי מספר המנדטים מקור המספר הוא בטעות אנוש כפי שהוסבר בעבר".

חובות המיליונים של אלקין וליאון

ברוכים הבאים לבוקר חדש בו השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, חייב כארבעה מיליון שקל לבעלי הון ומשה ליאון, המועמד המוביל לראשות העיר ירושלים, חייב גם הוא מיליונים – ואנחנו לא יודעים בדיוק למי וכמה

המשך קריאה…