פוסטים

כמה כסף המפלגות חייבות לנו? בדקנו: 179,299,539 שקלים

יתרת ההלוואות שניתנו למפלגות נחשפת: מפלגת הליכוד חייבת את הסכום הגדול עם הלוואה שעומדת על כ-60 מיליון שקל, בכחול לבן חייבים 42 מיליון שקל, מרצ מצידה מיצתה את כל מסגרת האשראי המותרת לה וכך גם מפלגת העצמאות. מה ההלוואות שלקחו המפלגות יכולות ללמד אותנו על מצבן הפיננסי, ולמה אנחנו עדין לא יודעים לאן הולך מרבית תקציב המפלגות? כל הפרטים בכתבה

| עידן בנימין |

שתי מערכות הבחירות האחרונות לא רק שיסעו את החברה הישראלית כולה, אלא גם הכניסו את המפלגות לתסבוכת כספית עמוקה, עד כדי כך שהח"כים החליטו לדחות את הגשת הדוחות הכספיים של המפלגות ולפרוס את ההלוואות שלהן משלוש שנים לארבע וחצי.

אנחנו לא יכולים לדעת בדיוק מה מצבן הפיננסי ומבקר המדינה עדין לא יכול לבדוק את התנהלותן, אבל מידע שנחשף במסגרת בקשת חופש מידע שהוגשה על ידי "שקוף", שופך מעט אור על ההלוואות שהן קיבלו מהכנסת, וכמה הן חייבות לנו היום. המידע מציג את יתרת ההלוואה שנותרו למפלגות להחזיר לכנסת והן מסתכמות בסכום הנושק ל-180 מיליון שקלים. על כל המפלגות מוטלת החובה להחזיר אותו מתוך המימון השוטף בתוך 4.5 שנים. 

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

הליכוד וכחול לבן לקחו את הלוואות הגדולות ביותר, בגשר, חד"ש ותע"ל טרם ביקשו, ובמרצ מינפו את ההלוואה למקסימום

יכולת לקיחת ההלוואה מותנית במספר המנדטים שיש למפלגה – ככל שמספר המנדטים גדול יותר, כך ניתנת אפשרות להלוואה גדולה יותר. כך, הליכוד יכול לקחת 60 מיליון שקל ועדיין לא למצות את ההלוואה. לעומת זאת, 'ישראל דמוקרטית' שנציגה היחידי בכנסת הוא יאיר גולן לקחה קרוב ל-4.5 מיליון שקלים, הלוואה שמשקפת את מלוא החוב שהיה יכול לקחת. גם מפלגת מרצ שותפה למיצוי המלא עם הלוואה של כ-9 מיליון שקלים. ויפעת שאשא ביטון, הח"כית היחידה במפלגת כולנו, חייבת כרגע 4.5 מיליון שקלים ויש לה 4.5 שנים להחזיר. 

ממפלגות הליכוד, מרצ, כולנו וכחול לבן טרם נמסרה תגובה והיא תובא כאן כשתתקבל. בלשכתו של יאיר גולן הפנו אותנו לאהוד ברק, שתגובתו טרם הושגה. 

הנחת העבודה שהכנסת תחזיק זמן רב 

על פי חוק, מפלגות יכולות לקחת עד חצי מהמימון השוטף שמגיע להן על פני שלוש שנים – מעל 1.5 מיליון שקל לח"כ. אך בהחלטה של ועדת הכנסת לקראת הבחירות האחרונות, הוארכה התקופה לכ-4.5 שנים, מה שגם הגדיל את גובה ההלוואה המותרת. ומה יקרה אם נלך שוב לבחירות בקרוב? החוב הזה יוחזר בחלקו על ידי המקדמה שיקבלו לקראת הבחירות (קרוב ל-140 מיליון שקלים), ובכנסת הבאה כבר יקחו הלוואות חדשות.

כרוניקה של רשלנות וניהול כושל  

אנחנו מאמינים שמימון ציבורי למפלגות הוא דבר חשוב, אבל האופן בו מנהלים את הכסף שלנו הוא שערורייתי. להזכירכם, מבקר המדינה כתב כל שנה (כמעט – כזכור השנה הח"כים דחו את הגשת הדוחות) על התנהלות המפלגות עם הכסף שלנו. ביש עתיד ובבית היהודי כבר הוכיחו למבקר שתיעוד הוצאות זו המלצה בלבד, וביהדות התורה השתמשו בכסף כדי לחלק שירותי ייעוץ מס ומשכנתא בחינם. 

הכסף לא שקוף, ואנחנו לא יודעים איך בזבזו אותו. רק השבוע חשפנו כיצד מרצ, המפלגה שכנראה נמצאת במצב הפיננסי הקשה ביותר, ממשיכה לעבוד עם קרוב משפחה של ח"כ מהמפלגה באופן קבוע. באיזה היקף? אנחנו לא יכולים לדעת.

אזמ"ע – איך זה משפיע עליכם?

במקום בו יש שקיפות, יש פחות בזבוז. התנהלות הפוליטיקאים הופכת לאחראית וזהירה יותר, והם מתנהלים בחסכנות. הדגמנו בדיוק את זה בשתי כתבות שפרסמנו החודש על תקציב קשר עם הציבור. כספי מימון מפלגות, שיוצאים לכולנו מהכיס, נשארים במחשכים ואין לנו מושג איך מבזבזים אותם. כסף שהיה יכול ללכת לבריאות, חינוך וביטחון – ייתכן ומושלך לפח.

מעש"י – מה עושים (כדי) שיתוקן?

לא יפתיע אתכם, אבל אפשר לדאוג שהכסף יהיה שקוף. המפלגות חייבות לפרסם דוח הוצאות כפי שמפרסם כל משרד ממשלתי.

 

איך הוציאו הח"כים את התקציב שנועד להשאיר אותם מחוברים אליכם? חלק ב'

יותר יועצים חיצוניים ופחות כיבוד ללשכות: בחלק השני של ניתוח הוצאות הקשר עם הציבור אנו למדים כי הח"כים השקיעו יותר כסף על יועצים חיצונים, הפחיתו את הוצאות הסלולר שלהם ולמדו אנגלית. וגם: איזה מפלגה הפסיקה להזמין כיבוד לחלוטין ולמה הקבלות של מירי רגב על לימודי אנגלית רשומות על קרדיולוג?

| יוגב שרביט, עידן בנימין |

זו השנה השישית בה אנחנו מסקרים את תקציב הקשר עם הבוחר, ובהחלט עברנו כברת דרך. כלי התקשורת הולכים ומצטרפים למגמה שהתחלנו: במקום להתמקד רק בכמה כסף הוציא כל ח"כ – מנתחים על מה יצא והאם שימש למטרתו. אלא שהכנסת עדיין מנגישה רק את עיקרי ההוצאות, ועלינו לדרוש מדי שנה בעצמנו את הפירוט. גם היום אתם תיחשפו כאן למידע בלעדי שהיינו צריכים לבקש – ולא נמצא באתר הכנסת.

בכתבה הקודמת למדנו שהח"כים לא מנצלים את התקציב במלואו, שחלקם מתעניינים בעצמם יותר מבחדשות וגם שבליכוד משקיעים יותר בקשר ישיר עם הבוחרים. 

מהו תקציב הקשר עם הציבור?

תקציב שנתי בסך של כ-94 אלף שקל לכיסוי ההוצאות הכרוכות במילוי תפקידו של חבר הכנסת, ביניהם ההוצאות לשמירה על הקשר עם הבוחרים. שר או סגן שר שהוא חבר הכנסת זכאי לסכום חלקי בסך של 53 אלף שקל. ח"כ שלא הוציא את מלוא הסכום זכאי להעביר לשנה שלאחר מכן סכום של עד 12 אלף שקל. 

יותר כסף על יועצים ועתירות משפטיות

הוצאת הח"כים על יועצים חיצוניים עלתה עם השנים מ-241 אלף שקל בשנת 2015 ל-856 אלף שקל בשנת 2018. הליכוד והמחנה הציוני הובילו הוצאה זו, והגדילו אותה כל שנה באופן עקבי. מפלגת יש עתיד לעומת זאת הוציאה 59,594 שקל ב-2016 וקפצה ל-116,913 ב-2017 בעקבות עתירות לבג"צ, ביניהן עתירתו של אלעזר שטרן שעתר לקיצור תקופת הצינון לאלופי צה"ל (בעלות של כ-35 אלף שקל). נציין כי אכן ניתן לשלם אגרות ושכר עו"ד במסגרת תקציב זה, ואכן הוצאת הייצוג המשפטי חוצה מפלגות.

גם ישראל ביתנו החלה להעסיק יועצים חיצוניים באופן לא עקבי. חברי הסיעה נעזרו בשרותיהם של שלושה יועצים המתמחים במגזר דובר הרוסית – סופיה וסיליאבה, אלונה כץ-זאיקין וסרגיי פונשטיין וכן בשירותיה של 'בדק מדיה' ששמה נקשר בעבר לפרשת ישראל ביתנו

המפלגה הוציאה על ייעוץ חיצוני כ-23 אלף שקל בשנת 2015, 74 אלף שקל ב-2016, 14 אלף שקל ב-2017 ו-95 אלף שקל ב-2018. 

המורה רפאלה ביגל ולמה יש קבלות ללימודי אנגלית מקרדיולוג? 

14 ח"כים השקיעו בשנת 2018 בשיפור האנגלית שלהם בסכום כולל של 31 אלף שקל, שבעה מתוכם בחרו במורה רפאלה ביגל מחברת TALK: מאיר כהן, מיקי לוי, יואל רזבוזוב ועליזה לביא מיש עתיד, רויטל סוויד מהמחנה הציוני ואמיר אוחנה ונורית קורן מהליכוד.

הוצאה מפתיעה על לימודי אנגלית הייתה של השרה מירי רגב, אצל פרופ' שטרסברג ("שרותי רפואה וייעוץ בע"מ"). שאלנו את לשכתה של רגב מדוע הקבלות על שם פרופ' שטרסברג שהוא בכלל קרדיולוג, ומלשכתה נמסר כי: "שיעורי האנגלית ניתנים ע"י מורה לאנגלית בעלת עסק משותף עם בעלה, המשתמשת בתיק המופיע בחשבוניות לצורך דיווח על ההכנסה. החשבוניות תקינות. הכנסת בדקה את מהות ההוצאה מול נותנת השירות בפועל".

ח"כים בדיאטה

הוצאה שקטנה ב-2018 היא כיבוד. אם בשנת 2017 הח"כים הזמינו כיבוד בכ-282 אלף שקל, ב-2018 ההוצאה ירדה לכ-172 אלף שקל (יותר מ-33%). עיקר "הדיאטה" הייתה של 'ישראל ביתנו' שם הח"כים הפסיקו להזמין כיבוד לחלוטין.  מרצ והרשימה המשותפת צמצמו את הוצאות הכיבוד ביותר מ-80%. יהדות התורה בהיקף הקרוב ל-50%. רק בש"ס הגדילו את הוצאה זו כמעט פי 2 (עיקר ההוצאה היא של ח"כ מיכאל מלכיאלי). הח"כים משתמשים בתקציב זה לטובת אירועים שהם מקיימים (כמו אירועים של שדולות), אך גם לטובת קפסולות לקפה וכיבוד קל לאורחים. מח"כ מיכאל מלכיאלי טרם נמסרה תגובה.

גם בהוצאות הטלפון ניכר חיסכון – בשנת 2016 הוצאת שיחות הפלאפונים של הח"כים היו גבוהות במיוחד – בהתחשב בחבילות התקשורת שהיו קיימות בשוק. אבל מאז הן ירדו ב-40% (כ-20% מידי שנה). 

מיקי זוהר מתקן במקום לקנות חדש

במסגרת תקציב קשר עם הבוחר רוכשים הח"כים גם כלי עבודה כמו טלפונים חכמים, מחשבים וטאבלטים. ככלל נראה שיש העדפה לרכישת מחשבי לנובו ודל. ואתם יודעים איך זה לפעמים עם טכנולוגיה – היא מתקלקלת. בשנת 2018 הוציאו הח"כים כ-26 אלף שקל על תיקוני מכשירים, כשאת הרשימה מוביל מיקי זוהר עם הוצאה של 2,799 שקל בשנה על תיקון ניידים. למה? שאלנו את זוהר שמסר ש "אחרי שלוש שנים של פעילות היה צריך לתקן מספר מכשירים ומחשב – עדיף מאשר לקנות חדשים".

ח"כ מיקי זוהר

*

בשורה התחתונה, כשיורדים לפרטים, הוצאות הח"כים מתקציב הקשר עם הציבור מנוהלות בסך הכל באופן ראוי. 

למה? פשוט – ההוצאות שקופות. מאז שהתחלנו לפרסם את הקבלות עצמן – הוצאות חריגות הלכו והצטמצמו. שקיפות שינתה את המציאות. מושלם. 

קשר עם הציבור זה הכסף הקטן 

לצערנו, הכסף הגדול נמצא בכספי מימון מפלגות, בהיקף של מיליון שקל לשנה לח"כ(!) לפעילות השוטפת של המפלגה – כסף שאינו שקוף ומנוהל ברשלנות. כמו כספי הקשר עם הציבור, גם כספי מימון מפלגות חייב להיות שקוף. הכנסת לא יכולה לעשות זאת בעצמה ונדרש תיקון חקיקה. הקואליציות האחרונות סירבו לעסוק בנושא, ואנחנו נפעל בקדנציה הקרובה בכל הכוח לקדם את התיקון הנחוץ.

רוצים לנבור עוד איך הוציאו הח"כים את הכסף שלכם? כאן תוכלו למצוא את בסיס הנתונים המלא.

זכותנו לקבל את המידע שהמפלגות מחזיקות עלינו

המפלגות מחזיקות מאגרי מידע הכוללים נתונים רגישים על כולנו – והן משתמשות בו כדי להשפיע על הדעות שלנו. איזה מידע בדיוק? על-פי חוק, זכותנו המלאה לקבל את המידע השמור עלינו. אנחנו כבר עשינו את זה – עכשיו תורך

| יעל פינקלשטיין |

האם בתקופת הבחירות הארוכה שעברנו השנה קיבלת הודעת טקסט שקוראת להצביע למפלגה מסוימת? גלשת באינטרנט וקפצה על המסך תעמולת בחירות? הטלפון צלצל ובצד השני היתה שיחה מוקלטת ממועמד או מועמדת שתמכת בהם?

זה לא במקרה: למפלגות יש המון מידע עלינו, והן משתמשות בו.

החלטנו לבדוק באיזה מידע בדיוק מדובר (וגם אתם יכולים! פרטים בהמשך הכתבה). לפי חוק הגנת הפרטיות, לכולנו הזכות לעיין בכל המידע האישי עלינו שקיים בידי המפלגות. בסעיף 13 לחוק, בנושא "זכות עיון במידע", כתוב כך: "כל אדם זכאי לעיין בעצמו, או על ידי בא-כוחו שהרשהו בכתב או על ידי אפוטרופסו, במידע שעליו המוחזק במאגר מידע".

מצוידת בחוק פניתי (יעל) לכל המפלגות בבקשה פשוטה: תנו לי את המידע ששייך לי.

אבל למפלגות המשימה נשמעה כנראה פחות קלה – חוץ מהעבודה-גשר, יהדות התורה והליכוד (שמסרו גם הן מידע חלקי), כל יתר המפלגות הפסיקו לענות אחרי שפניתי מספר פעמים – אף שחלקן אמרו בהתחלה שיעבירו את המידע.

"חוק הגנת הפרטיות היום, לא מאפשר יותר מדי לאנשים לשלוט על המידע שקיים עליהם. הזכויות היחידות שלנו הן עיון במידע, ולבקש תיקון שלו", אומרת רחל ארידור הרשקוביץ, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה. "זאת בעיה שלא קשורה רק למאגרי המידע של המפלגות: באופן חוצה גבולות בכל מאגרי המידע אין בישראל זכות להתנגד לעיבוד מידע אם הוא נעשה באמצעים אוטומטיים, ואין לנו זכות לבקש למחוק מידע – כלומר הזכות להישכח. אני לא בטוחה שהציבור יודע שלמפלגות מועבר על פי חוק הבחירות אותו מאגר מידע ואנחנו גם לא יודעים אילו קטגוריות נוספות הם יכולים לקחת".

איזה מידע יש למפלגות עליי?

לקראת יום הבחירות קיבלו כל המפלגות את פנקס הבוחרים, בו יש פרטים על כל בעלות ובעלי זכות ההצבעה: שם, שם אחד ההורים, כתובת, תעודת זהות ושנת לידה. בנוסף למאגר זה, למפלגות מאגרים משלהן שלעיתים מכילים מידע רגיש יותר – כמו דעות והעדפות פוליטיות.

אז איזה מידע שמור אודותיי אצל המפלגות? כאמור, רק שלוש מהן הגיבו לפנייה: בליכוד אמרו שהם אינם מחזיקים כל מידע עליי ובעבודה-גשר מסרו מידע בסיסי שכלל שם, תעודת זהות, כתובת וגיל. ביהדות התורה אמרו כי הם מחקו, על פי חוק, את פנקס הבוחרים לאחר הבחירות, וכי במאגר הנוסף של המפלגה אין כל מידע עליי.

האם זה באמת כל המידע שיש בידי המפלגות? כלל לא בטוח. לפי רשם מאגרי המידע, למפלגת העבודה לבדה ארבעה מאגרי מידע שונים.

מה עושים במפלגות עם המידע ששמור על אזרחי ישראל? ארידור הרשקוביץ הסבירה לנו על כך: "המפלגות אמורות לעשות במידע שהועבר אליהן שימוש – וזאת הגדרה מאוד רחבה בחוק הבחירות – אך ורק למטרות שמוגדרות כהתמודדות בבחירות וקשר עם ציבור הבוחרים. הן גם מחויבות בחוק הגנת הפרטיות – שזה אומר שעליהן לרשום את מאגר המידע ולאבטח אותו לפי התקנות שבחוק. אנחנו לא יודעים מה המידע הנוסף שהן מוסיפות על הנתונים האלה, ואין להן כרגע חובה בחוק להגיד מה הקטגוריות הנוספות שהן מוסיפות למאגר המידע, חוץ מזה שזה מידע שאמור לעזור להן להתמודד בבחירות".

לפני הבחירות האחרונות פורסם כי מפלגת הליכוד אספה מידע על עמדות פוליטיות של אזרחים ואזרחיות דרך הודעות בפייסבוק. המפלגה הקימה מאגר מידע שסיווג כמיליון אזרחים לפי תמיכה או חוסר תמיכה בליכוד. המאגר לא היה נעול והמידע הרגיש שבו היה פתוח לכל, לפחות לכמה ימים – עד שאובטח.

"העניין הוא לא רק רמת האבטחה הלקויה אלא העובדה שיש בורות דיגיטלית בקרב מי שמפעילים את מאגרי המידע האלה וחוסר הבנה של הסכנות שיכולות לנבוע מזה שהוא הופך לזמין. חוסר ההבנה משותף לא רק לקובעי המדיניות ולמפלגות אלא גם לנו, כל האנשים שמתקינים אפליקציות ללא הכרה מבלי להבין מה הם מתקינים, או מזלזלים בצורך בזכות לפרטיות מתוך אמירה שאין להם מה להסתיר. בעוד אי אלו חודשים או שנים הם יקלעו למצב שבו יהיה בידי גופים שונים במשק כמויות מידע עצומות עליהם, שיאפשרו לחזות החלטות שלהם וגם להשפיע ולעשות מניפולציות על ההחלטות שלהם. זו בעצם הסכנה הגדולה שמרחפת מעל הזלזול הזה בזכות לפרטיות".

אז מה עושים?

למרות שכתוב בחוק שזכותי המלאה לקבל את המידע, רוב המפלגות בחרו להתעלם. וכאן אתן נכנסות לתמונה:

מערכת היחסים שלנו כיום עם המפלגות היא חד צדדית – להן יש מידע עלינו, והן יכולות להשתמש בו כדי להשפיע על הדעות שלנו – אבל אנחנו לא יודעים מה הוא כולל. בואו נשנה את כללי המשחק! פנו למפלגות ובקשו את המידע. 

תוכלו להשתמש למשל בנוסח הבא:

שלום,

אבקש לקבל היום את כל המידע הנוגע אליי הנמצא בידי מפלגת <XXX>, בכל אחד ממאגרי המידע שברשותה, מכוח חוק הגנת הפרטיות (סעיף 13 א).

תודה רבה,

<השם שלך>

שלחו מייל לליכוד, לעבודה-גשר, למחנה הדמוקרטי, לישראל ביתנו, לרשימה המשותפת, לכחול לבן, לש"ס

אם תקבלו מידע מעניין בחזרה, נשמח אם תספרו לנו – ואולי ככה נצליח למפות את אופי המידע שבידי המפלגות.

ועד שנקבל את המידע – איך נוכל למנוע מצבים בהם כמויות אדירות של נתונים נאספים עלינו, ועלולים – כמו במאגר של הליכוד – להיות חשופים לכל? לפי ארידור הרשקוביץ, צריך לשנות את החוק – ולהתחיל לדרוש יותר מהחברות כאזרחים.

"המדינה חייבת לחוקק חוק הגנת פרטיות חדש שתואם את רמת ההגנה הבינלאומית, האירופאית ואת הטכנולוגיה. במסגרת אותו חוק, צריך לא רק לחזק את הזכויות שלי כאדם שעליו לוקחים מידע, אלא גם לחזק את סמכויות האכיפה והפיקוח במסגרת הרשות הקיימת שכרגע חסרות לה הסמכויות האלה, ולעשות פעולות של העלאת מודעות ציבורית. אנחנו, הציבור, צריכים להבין ולדרוש את הזכות לפרטיות שיש לנו ושמעוגנת בחוק יסוד. אנחנו צריכים לחנך את הילדים שלנו לכך ולהבין בעצמנו את הצורך והיתרונות שבקיומה ואיך אנחנו צריכים לדרוש מחברות הטכנולוגיה ומהמדינה להגן עלינו".

חשיפה: כמה כסף הוציאו המתמודדים במפלגות על הפריימריז?

לראשונה, בבחירות האחרונות קיבלו הח"כים שהתמודדו בפריימריז מענקים מקופת המדינה של עד 324 אלף שקל. רובם מיצו אותו עד תום – גם אלו שהובסו. משה מזרחי, יריב לוין ואילן גילאון היו הכי חסכנים. מצטייני השקיפות: מיקי זוהר, שרן השכל וזאב אלקין מהליכוד, ומוסי רז ממרצ

| עידן בנימין ותומר אביטל |

בכנסת ה-20 קידם דוד אמסלם (הליכוד) חוק שנתן המון כסף ציבורי לחברי הכנסת המתמודדים בבחירות מקדימות (פריימריז) במפלגתם. באופן כללי, אנחנו בעד מימון ממלכתי שמנתק את ההון מהשלטון (לדוגמא במימון בחירות). אלא שהחוק של אמסלם היה מחורר ואף נאבקנו בחלק מסעיפיו מחשש שכנסת ישראל תהפוך לבית לורדים, בו הח"כים במפלגות דמוקרטיות (הליכוד, העבודה, מרצ ובזמנו גם הבית היהודי) לא יתחלפו לעולם.

למה? החוק העניק לכל חבר כנסת עד 324 אלף שקל (תלוי בגודל המפלגה) להתמודדות. כסף שאיננו שקוף ולא מותנה בזכייה של המועמד. אפס סיכון עבור הח"כ המכהן במיצוי הכסף עד תום – מקסימום סיכון לציבור בתוספת חוסם עורקים סביב הדמוקרטיה שלנו, שימנע מדם חדש לזרום אליה.

תקציב הפריימריז החדש של הח"כים מבוקר על ידי מבקר המדינה, אך משולם על ידי הכנסת. בעיקרון, אין שום אפשרות לדעת לאן הלך הכסף – אך לאחר מאבק הצלחנו ב"שקוף" לקבל את הנתונים לידינו, והיום אנחנו חושפים: כמה כסף משך כל ח"כ וכמה השיב לקופה הציבורית.

התוצאות המלאות לפניכם.

מענקים לח"כים מכהנים

בליכוד – עד 324 אלף שקל לח"כ

בליכוד כל הח"כים שכיהנו בכנסת ה-20, למעט בני בגין, התמודדו בבחירות המקדימות לכנסת ה- 21. כמעט כולם מיצו את הכסף עד האגורה האחרונה. לחברי הליכוד גם עמד התקציב הגדול ביותר (הסכומים בין המפלגות שונים – בהתאם לגודל הגוף הבוחר – כמות המצביעים בפריימריז).

מי שכן החזיר כסף הם יריב לוין (השיב 72 אלף שקל), חיים כץ (30 אלף שקל), יולי אדלשטיין (23 אלף שקל) וזאב אלקין (12 אלף שקל). איוב קרא, נאוה בוקר, ירון מזוז ואורן חזן הוציאו את כל הכסף – 324 אלף שקל ולא הצליחו להיבחר. על מה הם הוציאו את הכסף? כאמור אי אפשר לדעת. ח"כ אמסלם טרפד את ההצעה שלנו במהלך דיוני החוק – שהתקציב יהיה שקוף. זאת למרות שמדובר בכספי ציבור, ואין שום סיבה שהם יהיו סודיים.

מבין מי שלא היו חברי כנסת ונבחרו: קרן ברק הוציאה 182 אלף שקל ומולא פטין 198 אלף. הם קיבלו את הכל חזרה – כי נבחרו. ניר ברקת, הח"כ העשיר במשכן, הוציא את מלוא הסכום – 322 אלף שקל וקטרין שטרית הוציאה 313 אלף שקל.

כל הארבעה קיבלו את המענק המלא לאחר הבחירות. כלומר, הם יחזירו את הכספים לתורמים שלהם, על חשבון הציבור הרחב.

לרשימת ההוצאות המלאה

שם חבר הכנסת סכום מהמענק שהוציא
צחי הנגבי 323,830
גילה גמליאל 323,830
דוד ביטן 323,830
ציפי חוטובלי 323,830
מכלוף מיקי זוהר 323,830
איוב קרא 323,830
נאווה בוקר 323,830
ירון מזוז 323,830
אורן אסף חזן 323,830
שרן השכל 323,830
אמיר אוחנה 323,830
יהודה גליק 323,830
אסנת הילה מארק 323,830
יואב גלנט 323,830
ניר ברקת 323,830
אופיר אקוניס 323,530
אברהם נגוסה 323,261
ישראל כץ 322,830
ענת ברקו 322,644
גלעד ארדן 322,593
נורית קורן 322,186
יובל שטייניץ 322,111
מירי רגב 322,042
אבי דיכטר 317,812
יואב קיש 317,429
דוד אמסלם 317,371
שטרית קטרין 313,365
זאב אלקין 312,022
יולי יואל אדלשטיין 300,830
חיים כץ 294,230
יריב לוין 251,732
מולא פטין 198,188
ברק קרן 182,706

פנינו לכל הח"כים של הליכוד שקיבלו מענק בבקשה לקבל את פירוט ההוצאות שלהם. רק יהודה גליק, זאב אלקין, שרן השכל ומיקי זוהר מסרו לנו את ההוצאות. אך גם כאן יש הבדל. זוהר השכל ואלקין מסרו לנו את הפירוט המלא והלא מצונזר של הוצאות הפריימריז.  

זוהר השקיע יותר כסף בעיתונות מודפסת, גליק בפייסבוק, אלקין בפרסום שטח והשכל על ייצוג משפטי

אז לאן הלך הכסף?

  • מיקי זוהר הוציא 50 אלף שקל לפרסום בידיעות אחרונות, 52 אלף שקל לפרסום בישראל היום 29 אלף שקל לפרסום בג'רוזלם פוסט. ועוד 2,500 שקל לפרסום בעיתון מקומי בקרית גת ("מה נשמע בקרית גת"). על פרסום בפייסבוק הוציא כ-20 אלף שקל.
  • נקודה נוספת שעולה מרשימת ההוצאות: זוהר שילם לחמישים פעילים שונים סכומים של 500 – 1000 שקל. מוזמנים לעבור על רשימת ההוצאות ולספר לנו אם אתם מוצאים משהו מעניין.
  • גליק לעומת זאת שילם סכומים קטנים יותר לעיתונות – כ-17 אלף שקל לעיתון ישראל היום ו כ-9 אלף שקל לעיתון בשבע. על פרסום בפייסבוק שילם כ-45 אלף שקל ולייעוץ אסטרטגי 69 אלף שקל.
  • אלקין מצידו שכר משרדים בשמונת אלפים שקל והשקיע רבות בפעילות שטח ומרצ'נדייז, כ-120 אלף שקל סה"כ.
  • השכל השקיעה 31 אלף שקל לפרסום ממומן בפייסבוק, 60 אלף לפעילי יום בחירות והוצאה חריגה באופייה: 41 אלף שקל למשרד ברנדס אמיר לטובת ייצוג לאחר הפריימריז, כאשר נאבקה על מיקומה ברשימת הליכוד. מתוך הנתונים שמסרה לנו השכל נראה כי היא חרגה מההוצאות שהוקצו לה בחוק הפריימריז, ככל הנראה בכ-13 אלף שקלים שיצאו מכיסה האישי. מלשכתה מסרו כי הם מחכים לניתוח שיערכו נציגי המבקר ויפעלו בהתאם להנחיותיו. עוד ביקשו להדגיש, כי במהלך כל קמפיין פוליטי ישנן הוצאות לא צפויות עקב תקלות. כך למשל, ח"כ השכל נאלצה לשלם מכיסה קנסות בגובה של 10,000 שקלים בגין ציוד שניזוק. הוצאה זו גם כן נכנסה לדו"ח והובילה לחריגה המדוברת.

לרשימת התגובות המלאה של חברי הכנסת מהליכוד

יואב גלנט – לא ענה.

אסנת הילה מארק – לא ענתה.

יהודה גליק – ענה ופרסם.

אמיר אוחנה – לא ענה.

שרן השכל – "ח״כ השכל בעד שקיפות מלאה ולא תהיה לה שום בעיה להעביר את פירוט הוצאותיה. החוק קובע כי כל אחד מחברי הכנסת אשר מתמודדים בפריימריז יקבל תקציב לפי קריטריונים וצרכים שנקבעו מראש. כחברת כנסת צעירה שמתמודדת לראשונה בפריימריז הארציים ולצידה מועמדים חזקים ביותר, בעלי היסטוריה וותק רב בליכוד, מן המצופה שח״כ השכל תנהל קמפיין איכותי ומושקע כדי להצליח ולהישאר בעשייה הציבורית והפרלמנטרית. כידוע, מפלגת הליכוד היא המפלגה הגדולה ביותר ולכן על המועמדים להגיע לקהל יעד נרחב מאוד". פרסמה דיווח מלא.

אורן אסף חזן לא ענה.

ירון מזוז – לא ענה.

נורית קורן – לא ענתה.

אברהם נגוסה – לא ענה.

אבי דיכטר – "העברנו את המידע הרלוונטי למבקר המדינה".

נאווה בוקר – לא ענתה.

איוב קרא – לא ענה.

ענת ברקו – לא ענתה

מיקי מכלוף זוהר – ענה ופרסם במפורט.

דוד ביטן – מיוזמי החוק – לא ענה.

דוד אמסלם – מסר בתגובה: "הוצאנו הוצאות רגילות, על קמפיין סטנדרטי לחלוטין. פייסבוק, גוגל וכו'. יום בחירות–השכרת שטחים לעמדות פעילים.  חומרי הסברה, גזיבו, שולחנות, פעילים. זה כל הסיפור. מעבר לזה, אין מה להתייחס. ניהלנו תקציב בהתאם לכל הדרישות. לא חרגנו ולא היה שום דבר שמצריך התייחסות שלנו".

במילים אחרות: מי שיזם את החוק  סירב לחשוף שקל ממה שהוציא.

ציפי חוטובלי – לא ענתה.

יואב קיש – "השימוש בתקציב הפריימריז שהוקצה לחברי לחברי הכנסת נעשה על פי הנחיות מבקר המדינה, לפי החוק החדש ובהקפדה יתרה.כמו כן נמסר דיווח מסודר למבקר המדינה בביקורת רואה חשבון."

חיים כץ מסר: "סך תקציב הבחירות שניצל שר העבודה והרווחה חיים כץ עמד על 293,234 ש"ח והתפלג באופן הבא (החוק מתיר תקציב נרחב יותר כידוע לך):

  1. ארגון (אגרת רישום+ שכר טרחה לרו"ח) 17,000 ש"ח.
  2. פעולות הסברה, פרסום ויח"צ: 90,994 ש"ח.
  3. הוצאות ביום הבחירות ( שכר פעילים ועזרי נוכחות בקלפיות) 185,240 ש"ח.

אופיר אקוניס – לא ענה.

גילה גמליאל – לא ענתה.

יובל שטייניץ – לא ענה.

צחי הנגבי – לדבריו "דו״ח ההוצאות נמסר כחוק למבקר המדינה. אם המבקר יחליט לחשוף את הוצאות המתמודדים, השר הנגבי לא יביע התנגדות". בקיצור- סירב לחשוף. השר הנגבי ציין בדו״ח האמור כי נותרו בחשבון הפריימריז 15,818 ש״ח כהחזר לקופת המדינה.

יריב לוין – לא ענה.

זאב אלקין – ענה ומסר הוצאות מפורטות.

מירי רגב – "השרה רגב פעלה על פי הנחיות מבקר המדינה ולא חרגה מהסכום שהוקצב למתמודדים בבחירות המקדימות בליכוד. כל תיעוד ההוצאות דווח למבקר המדינה וכן הועברו לידיו האסמכתאות לכך, כנדרש על פי חוק".

ישראל כץ – לא ענה.

יולי אדלשטיין – לא ענה.

גלעד ארדן – לא ענה.

ניר ברקת – לא ענה.

קרן ברק – לא ענתה.

קטרין שטרית – ענתה כי תמסור רק לאחר פרסום דו"ח המבקר. כלומר הרבה אחרי הבחירות הבאות.

מולא פטין – לא ענה.

בעבודה: 222 אלף שקל תקרה מקסימלית לח"כ

בעבודה רק 13 מתוך 19 חברי כנסת התמודדו. וגם כאן איש לא חסך מהתקציב (על חשבוננו כמובן). מתוך הח"כים שהתמודדו ועדיין מכהנים: איציק שמולי לא החזיר ולו שקל אחד (כלומר מיצה את מלוא המימון), שלי יחימוביץ' החזירה כשלושת אלפים שקל, סתיו שפיר כחמשת אלפים ועמיר פרץ 1,800 שקל.

ח"כים נוספים שמיצו את כל הסכום אך לא נבחרו במקום ריאלי – סלאח סעד, לאה פדידה ונחמן שי. העלות הכוללת לציבור: כ-668 אלף שקל.

מצד שני, משה מזרחי השיב לקופה 176 אלף שקל. הסכום הכי גבוה שהוחזר מבין מתמודדי הפריימריז. מזרחי אף הצהיר על כך בפייסבוק לקראת הפריימריז וכתב: "אני סומך על קולם החופשי של אלפים רבים ומצטרפים חדשים, ולכן כמנהגי (למרות המימון המדינתי הפרוע שיוחזר על ידי ברובו) לא נפגיז אתכם בפירוטכניקה עתירת משאבים. אז במקום סרטון ובו נצורות וגדולות, שולח לכם זר פרחים שלי". מזרחי עמד במילה שלו.

שבת טובה לשלום. אם שאלתם, אז כן, גם אני מתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה. למה? כי בזמן הקצר שחזרתי לכנסת, הספיק לי להבין…

Posted by ‎משה מזרחי‎ on Friday, January 18, 2019

מיכל בירן חשפה חלקית

מיכל בירן היא היחידה ממפלגת העבודה שמסרה לנו פירוט, אם גם חלקי, של הוצאותיה. מאחר והן לא מפורטות קשה ללמוד מה בדיוק נעשה עם הכסף. החלק הבולט הוא כי הוציאה 10 אלפים שקל לשכירת מטה ו-87 אלף שקל למשכורות – למה? לא ניתן לדעת. ביקשנו מבירן פירוט דומה לזה שנמסר בידי מיקי זוהר, אך טרם קיבלנו תשובה.

לרשימת ההוצאות המלאה

שם חבר הכנסת גובה ההוצאה
שלי יחימוביץ 219,430
סתיו שפיר 217,347
איציק שמולי 222,650
פרץ עמיר 221,002
עמר בר-לב 210,256
מרב מיכאלי 222,650
איתן כבל 204,977
רויטל סויד 219,416
מיכל בירן 209,412
נחמן שי 222,650
יוסי יונה 219,628
סאלח סעד 222,650
לאה פדידה 222,650
משה מזרחי 46,220

פנינו לכל הח"כים של העבודה שקיבלו מענק בבקשה לקבל את פירוט ההוצאות שלהם.

לרשימת התגובות המלאה של חברי הכנסת מהעבודה

שלי יחימוביץ – לא ענתה.

סתיו שפיר – הבטיחה שתמסור בהמשך, אך לא מסרה עדיין.

איציק שמולי – לא ענה.

עמיר פרץ – לא ענה.

עומר בר לב – "יש פרוט מלא אצל מבקר המדינה".

מרב מיכאלי – "פירוט ההוצאות שלי כמו של שאר המתמודדוים אצל מבקר המדינה וחשופים לציבור".  זה לא נכון.

איתן כבל – לא ענה.

רויטל סויד – לא ענתה.

מיכל בירן – מסרה חלקית.

נחמן שי – "פעלתי לפי החוק, מיציתי את ההקצבה ולא חרגתי. כך תקין".

יוסי יונה – "אנחנו בתהליך של הפיכתו של הדוח לדוח אינטרנטי; מסרנו אותו בפורמאט רגיל (קלסר עם דוח הכנסות והוצאות)".

סאלח סעד – לא ענה.

לאה פדידה – לא ענתה.

משה מזרחי – "מלכתחילה הודעתי (ראה בפייסבוק) שאיני מתכוון לנצל אגורה יותר ממה שהוצאתי מכספי בשני הפריימריז הקודמים שבהם השתתפתי, ומתכוון להחזיר את מרבית הסכום למדינה. ההוצאות הן בדיוק כמו בפעמים הקודמות. לדעתי זה ממילא מפורסם באתר המבקר לגבי הפריימריז הקודמים".

123 אלף שקל קיבל כל ח"כ מרצ

4 מתוך הח"כים שכיהנו התמודדו שוב. שלושה מהם: מיכל רוזין, אילן גילאון ועיסאווי פריג' גם נבחרו לכנסת. רוזין ניצלה את מלוא התקציב הציבורי שניתן בידיה לא השיבה אפילו שקל אחד לקופה. גילאון מצד שני השיב כ-43 אלף שקל.

לרשימת ההוצאות המלאה

שם חבר הכנסת גובה ההוצאה
מיכל רוזין 123,484
אילן גילאון 84,110
עיסאווי פריג' 122,009
מוסי רז 121,692

פנינו לח"כים של מרצ שקיבלו מענק בבקשה לקבל את פירוט ההוצאות שלהם. רק ח"כ מוסי רז מסר את פירוט ההוצאות המלא. מתוך הדיווח שמסר רז ניתן ללמוד כי השקיע 14 אלף שקל על יעוץ משפטי וכ-15 אלף שקל על פרסום בעיתון הארץ.

ח"כ מוסי רז

פירוט התגובות של מרצ

מיכל רוזין – לא ענתה.

אילן גילאון – "אמסור לאחר פרסום הדו"ח".

עיסאווי פריג' – "הדו"ח בעותק קשיח אתה מוזמן לקחת אותו מכפר קאסם".

מוסי רז – "גובה הסכום הגיוני בהתחשב במספר בעלי זכות הבחירה, במספר הקלפיות ובפיזור שלהן ברחבי הארץ". מסר  דיווח מלא.

להוציא את כל הכסף ולא להשיב אפילו אגורה נראה לנו מוזר ומדליק נורה אדומה.

תרחיש אחד שהח"כים הוציאו יותר ודיווחו על מלוא הסכום. אפשרות אחרת שיצא להם בול 323,830 בליכוד, 222,650 בעבודה ו-123,484 במרצ. בלי שקיפות – אי אפשר לדעת.

מענקים למועמדים שלא נבחרו

אחד המאבקים שניהלנו כשחוקקו את חוק המימון בפריימריז היה לשיפור השוויון בין הח"כים המכהנים לבין מתמודדים חדשים. במהלך הדיונים זכינו להצלחה חלקית כאשר אמסלם, בעזרת הייעוץ המשפטי של הוועדה, הציע שמתמודדים חדשים שלא נבחרו יזכו למימון חלקי אם יגרפו לפחות 60 אחוז ממספר הקולות שקיבל המועמד האחרון שנכנס לכנסת במפלגה.

נראה שבחלק מהמפלגות ההשפעה הייתה רחבה יותר. בליכוד והעבודה קיבלו את המענק רק שלושה: אלעד מלכא ומשה פסל מהליכוד ויאיר פינק מהעבודה. מלכא קיבל כ-49 אלף שקל מתוך 64 אלף שקל שגייס, פסל כ -39 אלף שקל ובכך כיסה את כל עלות הקמפיין שהוציא מכיסו ופינק 149 אלף שקל מתוך 253 אלף שקל שגייס.

במרצ לדוגמא 6 מתמודדים זכו למימון חלקי

מהרטה ברוך רון 97,122
אבי בוסקילה 69,525
גבי לסקי 94,438
אבי דבוש 62,123
יניב שגיא 72,850
עלי סלאלחה 53,490

ניתן לומר שככל שיש יותר מועמדים שלא נכנסו וקיבלו מענק כך התמורה והתחרות שוויונית יותר. מעניין גם לראות כי המענקים במרצ גבוהים יותר מאשר בליכוד. למה? ככל שהפער בין המקום האחרון לבין אלו שלא נכנסו קטן יותר כך המענק גדול יותר.

הלוואות

רק במפלגת העבודה השתמשו באופציית ההלוואה – שבה ניתן לקחת הלוואה באישור המדינה בתמורה לערבות בנקאית. בעקבות כך, אמילי מואטי חייבת 176 אלף שקל, מיכל צ'רנוביצקי 216 אלף וגברי בר גיל חייב 220 אלף שקל. כסף שעליהם להחזיר בחודשים הקרובים.

אגב, החוק לא תקף לבחירות לראשות המפלגה. הם נאלצים לגייס תרומות.

בשורה התחתונה: על מה ואיך הוציאו הח"כים את הכסף, למעט כמה צדיקי שקיפות, כנראה שלא נדע בקרוב. אבל כמה הם הוציאו סך הכל? התשובה היא 14.262 מיליון שקל. המון כסף, אך נמוך מהערכות האוצר סביב החקיקה שעמדו על כ-22 מיליון שקל. אבל מי יודע – אולי הבחירות החוזרות יביאו אותנו בסופו של דבר לאומדן האוצר.

*

נ.ב כל העסק הזה של בחירות נוספות עולה לנו כ-2.5 מיליארד שקל, ואנחנו מחכים לח"כים הגונים שירימו את הכפפה ויוותרו על חלק מההטבות בשנה השלמה בה הם בקושי עובדים). עזרו לנו.

מה חושבות המפלגות על שקיפות בשלוש שאלות פשוטות?

לקראת הבחירות, פנינו לכל המפלגות וביקשנו מהן להציג את תפיסת עולמן בסוגיות של מניעת שחיתות, הגברת השקיפות ושינוי הדרך בה פועלת ועדת השרים לחקיקה

| תומר אביטל |

קודם כל, הנה המפלגות ששקיפות לא מעניינת אותן: הליכוד, זהות, ש"ס, רע"ם-בל"ד, כחול-לבן, ישראל ביתנו ואיחוד מפלגות הימין. למפלגות הללו פנינו שוב ושוב – אך הן החליטו לא לענות על שלוש השאלות הפשוטות ששאלנו. כנראה שלא חשוב להן לעצור את השחיתות הבאה.

ועכשיו למנה העיקרית – התשובות של המפלגות שכן ענו:

שאלה 1: כיצד, אם בכלל, אתם מתכוונים לשנות את הדרך בה פועלת ועדת השרים לענייני חקיקה?

לקריאה נוספת על הבעיות בדרכי עבודת הוועדה.

גשר

נדרוש תיקון תקנון הממשלה כדי שתהיה שקיפות מוחלטת על הצבעות השרים בוועדת השרים לחקיקה.

הימין החדש

כפי שמר תומר אביטל יודע, שרת המשפטים הנהיגה שקיפות שמעולם לא היתה בוועדת השרים לענייני חקיקה. הודות לפעולתה, היום כל אזרח יכול לקבל לכתובת המייל שלו את מלוא החומרים ואת תוצאות ההצבעה של הוועדה. בנוסף, השרה שקד נהגה לפרסם מדי שבוע את אופן הצבעתה. שרת המשפטים מצדדת גם בפרסום הצבעות יתר השרים, אלא שדבר זה דורש החלטת ממשלה ונמצא לפתחו של ראש הממשלה.

ועדת השרים לחקיקה בראשות השרה שקד פועלת בשנים האחרונות באופן יסודי ומקצועי ביותר. מתוך התפיסה שחקיקה עודפת מזיקה לכלכלה ולאזרחי ישראל, השרה שקד בלמה עשרות אחוזים של הצעות חוק שמטרתן הטלת עוד רגולציה על האזרח ועל העסקים בישראל. מתוך 5,996 הצעות חוק שהוגשו, רק 3 אחוז אושרו סופית ונכנסו לספר החוקים של מדינת ישראל. ככל שהשרה שקד תמשיך בתפקידה כשרת המשפטים, בכוונתה להמשיך באותה התנהלות גם בקדנציה הבאה.

העבודה

אנחנו מאמינים שאופן הפעילות בוועדת השרים לחקיקה חייב להשתנות. נפעל לפרסום הצבעות השרים החברים בוועדת השרים לענייני חקיקה באופן שוטף. בנוסף, נקפיד לקיים דיון ענייני ורציני בהצעות החוק על בסיס האינטרס הציבורי. לא נפסול או נאשר הצעות חוק על בסיס זהות הח"כ היוזם (האם הוא מהקואליציה או האופוזיציה) כפי שהממשלה הנוכחית עשתה לכל אורך כהונתה.

חדש

ועדת השרים לחקיקה קובעת אילו חוקים יזכו לתמיכת הממשלה ויעברו בכנסת ואילו חוקים ייגנזו. עד היום היו דיוני הוועדה חסויים, לא נרשמו תמלולי הדיונים ואופן הצבעת השרים לא תועד. היעדר השקיפות חיזק את היכולת של בעלי אינטרסים להפעיל לחצים, לסגור דילים ולחסל יוזמות חקיקה מבלי שלציבור תהיה יכולת לפקח על מהלכי הממשלה. חדש מציעה לבטל, באמצעות חקיקה, את החשאיות סביב הנושאים בהם דנה הוועדה, אופן ההצבעה של השרים ופרסום מלא של דיוניה.

יהדות התורה

המפלגה תומכת בשקיפות ציבורית ותפעל בכל דרך למימושה.

ישר

מפלגת ישר מציעה מהפך של שקיפות בדרך בה פועלת ועדת השרים לחקיקה. שקיפות מלאה בנוגע לסדר היום שלה, הצעות החוק שעולות בה, עמדת משרדי הממשלה, ההצבעות של כל החברים, הכל יהיה גלוי, יפורסם מראש, והציבור יוכל להשתתף ולהביע דעתו, באמצעות האפליקציה של ישר.

ד"ר יובל קרניאל מראשי ישר, היה יועץ בכיר לשר לבטחון פנים בועדת השרים לחקיקה בממשלת רבין והכין את חוות הדעת לשר על כל הצעת חוק. לדעתו, שאומצה על ידי המפלגה, ועדת השרים לחקיקה זקוקה למערכת של יעוץ עצמאי, בלתי תלוי של מומחים שיחוו את דעתם על הצעות החוק, ויכינו תזכיר על כל הצעה רצינית, וזאת לצד העמדות של משרדי הממשלה השונים. בדומה לגוף מקביל שקיים לחברי כנסת, שמספק להם מידע ורקע על הצעות החוק.

כולנו

מפלגת כולנו תתמוך בקידום שינויים מבניים בועדת השרים לענייני חקיקה, תוך הקפדה על ענייניות וטובת הציבור בפעילות הוועדה.

מרצ

מרצ רואה ערך עליון בשמירה על ערכי הדמוקרטיה ובראשם הפרדת הרשויות והקפדה על החופש של שומרי הסף לפעול ולהתבטא. בשנים האחרונות ישנה פגיעה חמורה של הממשלה בעיקרון זה, שמתבטאת בין השאר בהשתלחות חסרת רסן והתבטאויות חריפות נגד בית המשפט והתקשורת ובנסיונות רבים להגביל את כוחה של הרשות המחוקקת והרשות השופטת. הרשות המחוקקת מוגבלת יותר מתמיד, כאשר ועדת השרים לענייני חקיקה מחליטה מראש מה יעלה בגורל הצעות החוק הפרטיות של חברי כנסת, עוד בטרם ההצעה הגיעה להצבעה במליאה. כך שבפועל הרשות המבצעת אינה מופרדת מהמחוקקת ואף מסרסת אותה. פגיעה נוספת באה לידי ביטוי בהחלטה של הממשלה להגביל את כמות הצעות אי האמון של האופוזיציה ל10 הצעות בלבד בשנה ועם ההכרח כי הצבעה להפלת הממשלה תהיה מותנית בהצבעה על ממשלה חלופית במועד ההצבעה על האי אמון. מרצ מציעה לשנות את שיטה זו, להגביל את כוחה של ועדת השרים לענייני חקיקה ולהחזיר את הכח לרשות המחוקקת לחוקק באופן בלתי תלוי ברשות המבצעת.

מרצ גם מקדמת כמה הצעות חוק לשקיפות ועדת השרים לענייני חקיקה ולשיתוף הציבור בהליכי החקיקה. בתוך כך, יש לנו הצעת חוק שדורשת פרסום סיבת הדחייה/קבלה של הצעת חוק בועדה בכדי לדעת מה היו המניעים והעמדות של השרים שהתנגדו או תמכו בהצעות. הצעת חוק נוספת מבקשת ליצור מנגנון שיתוף של הציבור בהצעות חוק ממשלתיות על ידי הקמת אתר אינטרנט יעודי לפרסום יוזמות חקיקה ממשלתיות ובו הציבור יוכל להגיב לתזכיר החוק הממשלתי ושהממשלה לא תוכל להביא לכנסת את ההצעה לפני תום תקופת ההתייעצות הציבורית ועדכון ההצעה בהתאם.

שאלה 2: האם אתם מתכוונים להשקיף את האינטרסים הכלכליים של חברי הכנסת?

לכל ח"כ יש אחזקות, מקורבים ונכסים – אי-אפשר להעלים אותם ואין בכך בהכרח בעיה. אך מה שניתן וחשוב לעשות הוא להשקיף את המידע, כדי למנוע ניגודי עניינים.

גשר

כן.

הימין החדש

לאחר הבחירות והכניסה לכנסת נקבל החלטות לגבי שקיפות המידע ובכל מקרה המפלגה תפעל למניעה של ניגוד עניינים.

העבודה

כחלק מתכניתנו למאבק בשחיתות נפעל כמובן להגברת השקיפות בקרב חברי הכנסת. נפרסם קוד אתי מעודכן ומפורט לחברי הכנסת והשרים שינחה אותם כיצד לפעול ולממש את חובות הדיווח המוטלות עליהם. בנוסף, נעודד ונתמרץ פרסומים יזומים של מידע מסוג זה באופן וולונטרי לאזרחים.

חדש

חדש פעלה פועלת ותפעל לשקיפות סבך האינטרסים הכלכליים של חברי הכנסת ושרי הממשלה – כולל ראש הממשלה. כמקובל בארצות שונות על כל נבחר ציבור בכנסת ו/או הממשלה לפרסם דו"ח שנתי על נכסיו, קשריו העסקיים או המקצועיים, לפני כניסתו לחיים הציבוריים ובמהלכם. ח"כ דב חנין פעל רבות ברוח ובמשך שנים למען השקיפות בחיים הציבוריים – במסגרת עבודתו הפרלמנטרית ובעבודת הכנסת והממשלה.

יהדות התורה

בעד.

ישר

מפלגת ישר, שבין ראשיה ד"ר יובל קרניאל, שהיה שותף לייסוד התנועה לחופש המידע, תומכת בשקיפות מלאה של מלוא האינטרסים של חברי הכנסת ושל הסדרי ניגוד העניינים שהם חותמים. כל חבר כנסת יחתום על הצהרת הון מלאה ושקופה, ויצהיר על כל האינטרסים שלו ושל משפחתו ומקורביו.

כולנו

לא זו בלבד שבכוונתנו להמשיך לעשות זאת, אלא שעשינו זאת גם בכנסת הקודמת ונמשיך לפעול ברוח זו.

(הערת הכותב: זה לא נכון. לא כל חברי כולנו חשפו את אחזקותיהם, נכסיהם והסכמי ניגוד העניינים שלהם בכנסת החולפת).

מרצ

חברי הכנסת, שרי הממשלה ופקידי ממשל בכירים יחוייבו לנהל יומנים שקופים לציבור, למעט כשעסקינן בפגישות אישיות ולפרסם סיכום של פגישותיהם.

בנוסף, חברי הכנסת, שרי הממשלה ופקידי ממשל בכירים יחוייבו לדווח בפירוט על כל פגישה שכללה שדלנים, או שבמהלכה נתבקשו לקדם מהלכים, שיש בהם משום קידום אינטרסים כלכליים של גופים פרטיים.

מרצ תפעל להגברת השקיפות בעבודת השתדלנים בכנסת, ולפרסום ציבורי של המידע אותו הם מעבירים לחברי הכנסת.

שאלה 3: מהי תכנית העבודה שלכם למיגור השחיתות ברשויות המקומיות?

למשל, לפעול לחיזוק העצמאות של מבקר העירייה והיועץ המשפטי המקומי, ולחייב כל רשות לפרסם כיצד הוציאה את כספי התושבים.

גשר

כן. (הערה: זאת באמת התשובה שהם שלחו לנו)

הימין החדש

הצעת חוק בנושא עברה את אישור ועדת השרים לחקיקה, בתמיכת שרת המשפטים. ככל שהכוונה להרחיב את החקיקה לתחומים נוספים, הרי שהעניין נמצא באחריות משרד הפנים ועל השר הממונה לתכלל את הטיפול בנושא.

העבודה

נאבק בשחיתות ברשויות המקומיות, בדיוק כפי שנאבק בשחיתות בכלל המערכות הציבורית בארץ. נקצוב את כהונת ראשי הרשויות ל-3 קדנציות רצופות מקסימום, כדי למנוע סיאוב במנגנונים המקומיים ולאפשר תחלופה בריאה של מוקדי הכוח. נחזק את מעמדם החוקי של שומרי הסף המקומיים, לרבות היועץ המשפטי ומבקר העיריה, כדי למנוע מצבים של "אפקט מצנן" בעקבות התנכלויות מצד ראש רשות סורר. אנחנו משוכנעים שהשרשת נורמות של הוגנות, שקיפות ומנהל תקין בממשלה ובכלל המערכות הציבוריות, תחלחל גם לרשויות המקומיות".

בעבודה הוסיפו כי גיבשו תכנית "ישראל ללא שחיתות". לדבריהם: "זו תכנית מקיפה של מפלגת העבודה למאבק בשחיתות, לחיזוק שלטון החוק, להבטחת המנהל התקין ולהגברת השקיפות במערכות הציבוריות. התכנית כוללת הבטחה ברורה להפסיק את תרבות הג'ובים בשירות הציבורי, לתמרץ את הטובים ביותר למערכת, לחזק את גורמי אכיפת החוק והמשפט ולהכניס תרבות שלטונית מתקדמת במוסדות הממשל.

חדש

חדש פעלה, פועלת ותפעל לשקיפות מלאה של סבך האינטרסים של הנבחרים   ברשויות המקומיות – כולל ראשי הערים והרשויות, סגניהם, חברי מועצות הערים והמועצות המקומיות ומשרות האמון. כמו כן, חדש מציעה לפרסם באמצעות האינטרנט והרשתות החברתיות את התקציב העירוני המלא, סעיפיו, הכנסותיו והוצאותיו. צעדים ברוח זו כבר נעשו לפני שנים אחדות על ידי סיעת "עיר לכולנו" בראשות דב חנין ונמשכים כעת על-ידי נבחרי סיעת "אנחנו העיר" במועצת העיר ת"א-יפו. כמו כן, יש לאמץ את שיטת ה"תקציב השיתופי" הקיימת ברחבי העולם, לפיה לתושבי שכונות העיר חלק בקביעת יעדי התקציב העירוני והפיקוח על הוצאות העירייה.

יהדות התורה

אנו נדון לגופה של הצעה ונתמוך בהגברת השקיפות.

ישר

מפלגת ישר מחוייבת למאבק ללא פשרות בשחיתות בכלל, וברשויות מקומיות בפרט. יוקם בית דין מיוחד לשיפוט של עובדי ציבור בעבירות שחיתות, שינוהל על ידי שופט חוקר, בעל סמכויות, בדומה למערכת באירופה. ברשויות המקומיות יש לחזק את העצמאות ואי התלות של שומרי הסף, המבקר הפנימי, והיועץ המשפטי

כולנו

להבדיל ממפלגות אחרות שמדברות ומצהירות, מפלגת כולנו הובילה בכנסת הקודמת את קידום התיקון לפקודת העיריות המוכר בשמו "חוק טוהר המידות בשלטון המקומי", שגובש בהתבסס על דוח ועדה ממשלתית בינמשרדית בשיתוף המרכז לשלטון מקומי בנושא זה.

במסגרת זו, אף שניסינו להחתים ח"כים מסיעות אחרות בקואליציה ובאופוזיציה, אף סיעה למעט חברי סיעת כולנו לא חתמה על הצעת החוק בנימוק ש"לא רוצים להסתכסך עם ראש רשות כזה או אחר".

מפלגת כולנו מחויבת לקדם את הצעת החוק, הכוללת רפורמות מרחיקות לכת בעבודה הרשויות המקומיות, לרבות חיזוק מעמד שומרי הסף בראשות המקומית ועוד

מרצ

חד משמעית כן. הביקורת הציבורית על השלטון המקומי חלשה יותר ופרשות שחיתות נדחקות לשולי השיח הציבורי. על אף שבידי שר הפנים מצויים הכלים לטיפול בנושא (יכולת לפטר ראשי ערים, הקמת ועדה קרואה, הפעלת נוהל חיוב אישי) עדיין קיימות לא מעט תופעות של שחיתות בשלטון המקומי, הפוגעות, לעיתים, במצבם של ישובים שלמים. יש לנקוט בסדרה של צעדים פרטניים למיגור השחיתות ברמה המקומית.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • הפעלה נרחבת של הסנקציות המצויות בידי שר הפנים כלפי ראשי ערים ומועצות מקומיות, ובפרט נוהל חיוב אישי במקרים של עבירות.
  • חיוב ראשי ערים ומועצות בפרסום כל פגישותיהם עם מועמדים לקבלת מכרזים בכלל ובתחום התכנון והבנייה בפרט.
  • חיוב קיומן של ועדות חובה במועצות המקומיות (בנושאים כמו: סביבה, חינוך, רווחה ועוד) אשר יכינו תכנית פעולה למועצה ויפקחו על ביצועה.
  • כל נושאי המשרות הבכירות ברשות המקומית, וכן כל חברי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, יחויבו בהגשת הצהרת הון מיד עם מינוים ובכל שנה במשך השנתיים שלאחר עזיבת התפקיד למבקר המדינה או למוסד אחר שייקבע בחוק. הצהרות אלה יבדקו כחוק ע"י מבקר המדינה או מוסד אחר שייקבע לכך ויפורסמו באופן מוסדר.
  • קיום חובת רישום פרוטוקולים ופרסומם באינטרנט של דיונים בתהליכי רגולציה, הן ברשויות שלטוניות (כמו מנהל מקרקעי ישראל) והן בוועדות תכנון ובניה ברשויות מקומיות.
  • חיוב רשויות שלטוניות בפרסום דוחות חשבונאיים, המפרטים הטבות שלטוניות אשר הוענקו למגזרים שונים, כולל הנחות מס.
  • חיוב ראשי רשויות מקומיות בפרסום שיקוליהם לגבי מתן פטורים הקשורים להיתרי בנייה.
  • קיום חובת פרסום פניות אשר הוגשו לעובדי ציבור להטבות שלטוניות או סיוע של עובדי ציבור. רשויות המנהל הציבורי יהיו מחויבות לספק לאזרחים, ביוזמתן, מידע מלא על זכויותיהם על-פי חוק חופש המידע, אשר נחקק ביוזמת מרצ.
  • תובטח הגנה על צנעת הפרט מפני העברת מידע בעניינו של אדם ללא ידיעתו והסכמתו.

הדמוקרטיה המפלגתית בצניחה – והציבור משלם את המחיר

בישראל יש רק ארבע מפלגות דמוקרטיות – ובשלוש מהן הדמוקרטיה בנסיגה מתמדת. התופעה המדאיגה מעבירה את הכוח וההשפעה מהציבור לקבוצות כוח, בעלי אינטרסים צרים ומנהיגי מפלגות יחידנים

המשך קריאה…

החשכה ההזויה ביותר- תקציבי המפלגות

אנחנו רגילים לחפור ולהדגיש כמה דברים ציבוריים לא שקופים, אבל יש נושא אחד שהוא סופר מקומם- תקציבי המפלגות. מכל הדברים הכי הזויים שאינם שקופים- זו כנראה ההזייה הגדולה ביותר.

המשך קריאה…