פוסטים

בלעדי: 400 שאילתות שהגישו ח״כים לשרים לא נענו, למרות שחלף הזמן הקבוע לתגובה

על פי התקנון השרים צריכים לענות לשאילתות רגילות או ישירות תוך 21 ימים. חלק מהשאילתות שלא נענו הוגשו לפני חמישה חודשים. זמן האיחור הממוצע עומד על 53 יום. בראש רשימת השרים המזלזלים בכנסת ומאחרים לענות: אמיר אוחנה וישראל כ״ץ. יו״ר הכנסת יריב לוין יכול לכפות על השרים להגיב לשאילתות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הח״כים שואלים, אבל ממשלת ישראל אינה עונה. כ-400 שאילתות ישירות ורגילות שהגישו חברי וחברות הכנסת לשרים עדיין מחכות למענה. זאת למרות שבניגוד לתקנון הכנסת, עברו כבר לפחות 21 ימים מאז הוגשו השאילתות. כך עולה ממידע בלעדי שהגיע לידי "שקוף".

בין השרים שמשרדיהם הם המאחרים ביותר במענה לשאילתות מן הכנסת: השר לביטחון פנים אמיר אוחנה שמאחר במענה ל-86 שאילתות; שר האוצר ישראל כ"ץ עדיין לא הגיב ל-54 שאילתות; שרת התחבורה מירי רגב שלא ענתה ל-36 שאילתות; ושר המשפטים אבי ניסנקורן שמאחר במענה ל-29 שאילתות. זמן האיחור הממוצע (מעבר ל-21 הימים) של כלל משרדי הממשלה עומד על 53 ימים. כמעט חודשיים. 

השרים אוחנה, כ״ץ, רגב וניסנקורן (צילומים: ששון תירם, קמפיין כחול לבן, בן חדד, יונתנו / ויקימדיה)

שאילתה היא אחד הכלים המשמעותיים שעומדים לרשות נבחרי הציבור בכנסת כדי לפקח על עבודת הממשלה. חברי הכנסת יכולים להגיש שאילתות לשרים על נושאים בהם עוסק משרדם. השרים חייבים לענות. על פי התקנון יש להם זמן מוגדר לענות. במקרה של שאילתה רגילה מדובר ב-21 יום לתגובה במליאת הכנסת, על שאילתא ישירה השרים נדרשים לענות בכתב באותו פרק זמן. יש גם שאילתות דחופות (מענה תוך יומיים). חשוב לציין – נראה כי תרבות האיחורים במענה לשאילתות אינה ייחודית לכנסת הזאת, אולם הגיע הזמן לעשות לזה סוף. 

שלושה סוגי שאילתות: ישירה, רגילה ודחופה

  • שאילתה רגילה: מוגשת בכתב. התשובה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת על ידי השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד שלושים שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתה רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • שאילתה דחופה: מוגשת בעל-פה. השר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד, בעל פה ובמליאה. ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד ארבע שאילתות דחופות במושב.
  • שאילתה ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני. גם המענה נמסר אלקטרונית, בכתב, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד שמונים שאילתות ישירות במושב.

הכוח בידיים של יו״ר הכנסת לוין

"אני רואה את זה מאוד בחומרה, את ההימענות במענה לשאילתות. בכנסת שמחוקקת מעט זה מאוד מצמצם את הכלים המעטים שניתנו לחברי הכנסת לפעול כשליחי הציבור", אמר לנו ח"כ לשעבר דב חנין שהיה שכיהן בכנסת ה-17 עד ה-20. "אני חושב שהח"כים חייבים לפעול בעניין ולא לשתוק. הם חייבים להגן על עצמם ולהגן על הזכויות שלהם שבסופו של דבר הן הזכויות של הציבור". "חנין הוסיף: "אני מצפה מיו"ר הכנסת שיעמוד מאחורי ההתחייבות שלו להגן על מעמד הכנסת. יש פה פגיעה קיצונית וישירה במעמדה של הכנסת וזו חובתו של יו"ר הכנסת, לא רק לדבר על מעמדה של הכנסת אלא אף לפעול. יש לו הרבה כלים לעשות את זה ביניהם לעכב חקיקה או תקנות של השרים הסוררים". 

ואכן, הכוח לגרום לשרי הממשלה לענות לשאילתות נמצא בידיים של יו״ר הכנסת יריב לוין (הליכוד). על פי תקנון הכנסת, יו״ר הכנסת הוא זה שגם יכול להפוך כל "שאילתא רגילה" שלא נענתה ל"שאילתה דחופה". על שאילתה דחופה חייב השר לענות תוך יומיים במליאה. פנינו ללשכתו של לוין ושאלנו כיצד היו"ר מתכוון לפעול מול השרים שלא עומדים בהוראות תקנון הכנסת. אולם עד לזמן פרסום הכתבה לא נתקבלה התייחסות. 

יכול לנקוט סנקציות כדי לחייב את השרים לענות. יו"ר הכנסת, יריב לוין. (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

"אין ספק שהתעלמות חלק מהשרים מלוחות הזמנים הקבועים לטיפול בשאילתות פוגע בעבודת הכנסת, ביכולתה לפקח כהלכה על עבודת הממשלה וביחסי העבודה התקינים בין הרשויות", נמסר לנו מלשכתו של ח"כ משה ארבל (ש"ס), שמרבה להשתמש בשאילתות. "בישיבת נשיאות הכנסת האחרונה העלה ח״כ ארבל בפני יו״ר הכנסת סוגיה זו. היו"ר ציין כי הנושא מטופל על ידי לשכתו באופן אישי ויחסית לכנסות קודמות המצב טוב יותר למרות שאינו משביע רצון. הקושי העיקרי הוא בתרבות הארגונית בחלק מהמשרדים אשר רואה בשאילתות טרחה, שלא מבינה את חשיבותן בשיטת הממשל הפרלמנטרית״. בלשכתו של ארבל גם הוסיפו כי ״אין ספק שמעקב ציבורי אחר נושא זה יעודד שינוי".

עוד בשקוף:

גם חברת הכנסת סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת) מרבה להגיש שאילתות. "במושב הקודם, והראשון שלי כחברת כנסת, הזמנתי את הציבור להעביר ללשכה שלי בקשות והצעות לשאילתות למשרדי ממשלה. קיבלנו עשרות שאלות, את הרוב המוחלט העברנו", היא מסרה לנו. אבל, היא מספרת, היא עדיין לא קיבלה מענה לרבות מהשאילתות שהגישה. "ההתעלמות היא גם תשובה, וגם סמלית, לזלזול של הממשלה בציבור״. סאלח מספרת כי השאילתות שהגישה נוגעות לבעיות של אנשים פרטיים, ושל ארגונים, שמבקשים לקבל תשובות ממשרדי הממשלה. ״אני מתכוונת להמשיך עם זה גם במושב הזה, ועד שנחליף את הממשלה הרעה הזאת", היא אמרה.

בלשכתו של מיקי לוי, ח"כ ותיק במשכן, דווקא מציינים שיפור: "זו בעיה שפחות נפוצה בכנסת ה-23 מהכנסת הקודמת, דווקא היו"ר, יריב לוין, פועל כדי לקבל מענה מהשרים, יותר מאשר נעשה בעבר. אנחנו פונים באופן תדיר למזכירות הכנסת בכל עת שיש חריגה במתן תשובה ובמזכירות הכנסת עושים מאמצים מול לשכות השרים". עם זאת, מציינים בלשכה, ״יש שרים כמו השרים גמליאל ישראל כ״ץ וגנץ שמובילים בהיעדר מענה לאורך חודשים רבים".

הח״כים חייבים להגן על זכויות הציבור. ח״כ לשעבר דב חנין (צילום: ויקימדיה)

גם ח״כ עופר כסיף (הרשימה המשותפת) סיפר לנו כי על איחורים במענה לשאילתות שהגיש. כסיף אף פנה בנושא ליו״ר הכנסת. "בעקבות פנייתי, הוציא היו"ר מכתב לשרי הממשלה בדרישה מהם להשיב לשאילתות במועד. יש להבין שהמענה המאוחר על שאילתות מונע פתרון בעיות הזקוקות לטיפול מיידי, כאשר לא אחת נענית שאילתה לאחר שהנושא הפך לא רלוונטי", הוא אמר ל"שקוף". כסיף הוסיף כי לדעתו "חמורה יותר החלטתם של מרבית השרים לענות לשאילתות באמירות כלליות ומתחמקות. לרוב התשובה מכילה אמירה כללית לפיה הכל נעשה על פי חוק וללא התייחסות לגופו של עניין. עובדה זו הופכת את כלי השאילתות לפחות אפקטיבי בפיקוח על משרד הממשלה. בשורה התחתונה, השילוב בין איחור במענה לשאילתות לתשובות המתחמקות הוא שלב נוסף במחיקת הכנסת והכפפתה באופן מלא לממשלה".

פנינו לשרים אמיר אוחנה, ישראל כ״ץ, מירי רגב, אבי ניסנקורן, יואב גלנט וגילה גמליאל – כולם עומדים בראש רשימת המשרדים שאינם עונים לשאילתות. אולם כולם בחרו שלא למסור תגובה. כאמור, אנחנו עדיין ממתינים גם לתגובתו של יו״ר הכנסת. אם היא תתקבל – היא תתפרסם כאן. 

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע)?: הציבור בוחר את נציגיו לכנסת. אלו חייבים לפקח בשמו על עבודת הרשות המבצעת (הממשלה). אם שרי הממשלה לא עונים לשאיתות הם לא מאפשרים לחברי הכנסת לבצע את עבודתם. 

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש״י): זה בידיים של יו"ר הכנסת. הוא יכול להחליט להפוך את כל 400 השאילתות למעמד של "דחופות", וכך לאלץ את השרים להתייצב במליאה, לענות ולהחזיר את הכוח לציבור. וכפי שאמר דב חנין, חברי הכנסת יכולים גם להעניש: לעכב תקנות וחקיקה ממשלתית של השרים הסוררים.

***

 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

 

לקראת כיפור: יצאנו לחפש נבחרי ציבור שמוכנים לקחת אחריות

פנינו ל-12 נבחרי ציבור שנתפסו על חם כשהם מפרים את הנחיות הקורונה הצענו להם לקחת אחריות ולהעביר מסר לציבור לכבוד יום הכיפורים רק אחד הרים את הכפפה מהאחרים קיבלנו תירוצים במקום סליחות בלי דוגמא אישית של נבחרי ציבור ומובילי דעת קהל אין לנו שום סיכוי לנצח את הקורונה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

״לא עשינו מספיק כהנהגה כדי להיות ראויים לתשומת לבכם. סמכתם עלינו, ואנחנו, אכזבנו״, התנצל הנשיא רובי ריבלין בנאום מיוחד לקראת ערב ראש השנה. הנשיא העשירי של ישראל החליט לקחת אחריות ולהתנצל. צעד שכבר מזמן לא נראה במחוזותינו, גם אם זו הדרגה הנמוכה ביותר של לקיחת אחריות. 

"ברמה האישית אני מבקש את סליחתכם על התנהלותי כאן בבית הנשיא במהלך הסגר של ימי הפסח. התנצלתי על כך בעבר, כן, ואני עושה זאת שוב היום. הבדידות שלי אינה כואבת יותר מהבדידות של רבים מכם שהקפדתם על ההנחיות", כך הוא אמר. ריבלין, כזכור, הפר את ההנחיות כשאירח בבית הנשיא את ביתו ומשפחתה ובניגוד להנחיות שהיו בתוקף בערב החג. 

מראה נדיר במחוזותינו: איש ציבור שלוקח אחריות. הנשיא ראובן ריבלין. (צילום: ויקימדיה)

אנחנו עוברים תקופה של דאגה ושל חשש מפני הבאות. רבים חווים תחושה של בדידות, חוסר בטחון, חוסר יציבות. לצד הפחד להידבק, ישנה החרדה לעתיד הכלכלי. על אלו מתווספות ההנחיות הקשות שמטילה הממשלה על הציבור חדשות לבקרים. הן כוללות פגיעה בחופש התנועה ובחופש בכלל, מצופפות משפחות שלמות בתוך בתים סגורים, מעמיקות את הבידוד, ופוגעות גם בבריאות. לפעמים הן מרגישות שרירותיות ולא מובנות. אבל רובנו מבינים שאם אנחנו רוצים לעצור את ההתפרצות אנחנו צריכים לשתף פעולה. ביחד. 

היינו מצפים מנבחרי הציבור – הם אלו שמחליטים על ההנחיות האלו, לטובת כולנו כמובן – להיות הראשונים שנותנים דוגמא אישית ואפילו להחמיר עם עצמם. אלו שמקפידים יותר מכולם, שמנדנדים לאנשים שעובדים איתם לשים את המסכות טוב טוב גם על האף. 

מאז פרצה מגפת הקורונה לחיינו נחשפו יותר מדי מקרים בהם קרה בדיוק ההיפך. נבחרי ציבור רבים מידי – גם הבכירים ביותר שהחליטו בימים האחרונים על החרפת הסגר, וגם כאלו שמאשימים את האזרחים בחוסר ציות להנחיות שהוביל להתפרצות המחודשת – פשוט זלזלו בהחלטות של עצמם.

עוד בשקוף:

לפעמים זה מרגיש שנבחרי הציבור שלנו חושבים שהם חסינים מפני הנגיף. זה לא רק לוחץ היטב על כפתור ה״פראיירים״ הישראלי, אלא ממש מבלבל. כי יש מי שיראו בזה סימן לכך שאולי אם הנבחרים לא ממלאים אחר ההנחיות בכלל אין נגיף. אולי זו רק קונספירציה? למען הסר ספק, יש נגיף והוא מסוכן.

סגן שר החינוך, מאיר פרוש, נתפס בחתונה המונית בחיפה ואלי כהן, שר המודיעין בחתונה של חבר ובשניהם לא שמרו על הכללים; כחול לבן קיימו אירוע גיבוש בלי להקפיד על עטיית מסכות ושמירה על ריחוק.

סגן השר לביטחון הפנים גדי יברקן הפר חובת בידוד (ולאחר מכן התגלה כי באמת חלה) וכך גם רה"מ נתניהו שבנוסף השתתף בטקס החתימה בוושינגטון, שם התנהלו כולם כאילו הקורונה זו רק בירה שלוקחים מהבר בטקס.

שרת התחבורה מירי רגב נאמה לרגל חניכת מחלף חדש, באירוע שגרם להתקהלות אסורה; חברי הכנסת אביגדור ליברמן, ניר ברקת, יואב גלנט וגם הנשיא ריבלין אירחו את ילדיהם בערב חג הפסח, ושני שרי הבריאות האחרונים: יעקב ליצמן וגם יולי אדלשטיין נתפסו בחוסר דוגמא אישית. אלו רק חלק מהאירועים. 

אלו הם רק חלק מהמקרים הבולטים בחודשים האחרונים, בהם נבחרי ציבור נתפסו על חם כשהפרו הנחיות או התחכמו. לכבוד יום הכיפורים ובפתחו של החמרת הסגר השני, פנינו אליהם. רצינו להציע להם לקחת אחריות, לפתוח דף חדש, לנצל את הבמה כדי להעביר מסר לציבור ואולי אפילו ממש להתנצל. כמו הנשיא. הבהרנו שכוונותינו טובות. 

זה היה אמור להיות פרויקט חיובי. אחרי הזעם הציבורי ביקשנו דווקא לסלוח. לקראת הסגר המוחלט השני חשבנו שלציבור חשוב שהם יפגינו מנהיגות. 

אנחנו לא תמימים. ידענו שעד כה עיתונאים וגם גולשים ברשתות החברתיות ביקשו מהם לא פעם להסביר מה קרה ולקחת אחריות. ושזה לא קרה. אז לא באמת ציפינו להתנצלות אלא לדעת שהם מבינים שהנראות חשובה. שהציבור נושא אליהם עיניים ויש משמעות למה שהם עושים. ולמרות זאת, התאכזבנו. 

טעינו. ואנחנו מתנצלים בפניכם קוראי שקוף היקרים והיקרות. ערב יום הכיפורים, ובמקום סליחות מצאנו בעיקר תירוצים והכחשות. רק אחד מנבחרי הציבור אליהם פנינו גילה שביב של לקיחת אחריות. השאר התפתלו, דקדקו איתנו על חודו של קוץ מה בדיוק היו ההנחיות באותה שניה ספציפית, התווכחו אם היו 48 משתתפים או 51, חלקם ביקשו להסביר ״שלא לציטוט״ את מה שהתרחש מאחורי הקלעים, והיו מי שהסבירו לנו למה דווקא אנחנו אלו שלא בסדר. זה בהנחה שבכלל קיבלנו תשובה.

כשכבר נואשנו התקבלה תגובה מלשכתו של שר המודיעין, אלי כהן. זיק קטן של לקיחת אחריות: "עטיית מסכה היא חיונית במלחמה בקורונה. במסגרת אירוע בו השתתפתי הורדתי מסכה לטובת צילום עם בעל השמחה, וקיבלתי וכיבדתי את הביקורת גם על עצם הצילום ואקפיד להבא כמובן קלה כבחמורה. ביחד ננצח את נגיף הקורונה".

בימים אלו אנחנו מסתפקים במועט. וזה בדיוק מה שצריך. לא יותר ולא פחות. 

גם נבחרי ציבור הם בני אדם. יכול להיות שטעו או נקלעו לסיטואציה שלא התכוונו אליה. אולי הדברים לא נעשו מתוך רוע או בזדון. אבל אנחנו לא נפסיק לצפות מהם לתת דוגמה אישית, ולדרוש מהם לתת לנו, הציבור, דין וחשבון.

המאבק במגפה דורש ערבות הדדית, סולידריות ושיתוף פעולה של כולם, מקטן עד גדול, מהבן של השכנים ועד לראש הממשלה. אבל אנחנו חיים במדינה שהספורט האולימפי שלה הוא ״לא לצאת פראייר״. מדינה שבה אמון הציבור במערכת נשחק עד דק. חצי שנה לתוך הקורונה הגיע הזמן כבר להתעורר ולהבין שאם חבר כנסת לא מכסה את האף, אז גם הציבור לא יכסה את האף. ואם השר משתתף בטרנד של מסכת-סנטר, אז לכולם מותר ללכת עם מסכה על הסנטר. בלי דוגמא אישית ולקיחת אחריות של נבחרי ציבור ושל מובילי דעת קהל אין לנו סיכוי לנצח את הקורונה.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

חשיפה: חרף צמצום טקס המשואות- עלותו חרגה ב-850 אלף שקל

בחגיגות יום העצמאות לא היו תרגילי סדר, לא השתתף קהל, ולא היה מקום למופע רב משתתפים. אך משרד התרבות מצא את הדרך לחרוג מהתקציב בעשרה אחוזים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

עלות טקס המשואות לחגיגות יום העצמאות ה-72 של ישראל חרגה מהתקציב שיועד לה ב-850 אלף שקל. זאת, חרף צמצומו המשמעותי של הטקס, בשל מגבלות משרד הבריאות למניעת התפשטות הקורונה.

בהתראה של יותר מחודש מראש, משרד התרבות נדרש להיערך השנה לטקס מסוג אחר: ללא דגלנים, ללא קהל, ללא מופע מהסוג המוכר לנו. אך במקום היערכות תקציבית מראש וחסכון של מיליונים מקופת המדינה – במשרד התרבות חישבו את התקציב בדיעבד. כעת מתגלה שלא רק שלא הצליחו לחסוך אלא חרגו מהתקציב המיוחד ב-10 אחוזים.

"נדרשו שינויים והתאמות שונות בשירותים המבוקשים, לרבות צילומים מראש והפיכת טקס הדלקת המשואות למשדר טלוויזיוני", השיבו במשרד ללבקשת חופש מידע של "שקוף" שהוגשה יום לאחר הטקס. "לפיכך, נדרשה תוספת תקציב בסך של 450,000 ש"ח כולל מע"מ". 

עוד הוסיפו במכתב התשובה, כי "התקציב המקורי לניהול בימוי והפקת שני הטקסים עמד על סך של 8.4 מיליון ש"ח". כלומר, עלות טקס המשואות המצומצם הינה 8,850,000 שקל. 

אך מעיון במסמכי המכרז של הפקת הטקס, שכולל גם את הטקס לפעולות האיבה, ניתן ללמוד כי תקציב ההתקשרות הוא 8 מיליון שקל ולא 8.4. 400 אלף השקלים הנוספים מוקצים לטובת "אירועים בלתי צפויים". שינוי אופיו של הטקס נוכח הסגר יכול היה לענות על הגדרה זו ולפיכך משרד התרבות יכול היה לעשות שימוש בסכום האמור. לכן, החריגה בפועל מהתקציב המקורי עומדת על 850 אלף שקל – כעשרה אחוזים.

שידור הטקס הוא לא דבר חדש

טקס המשואות משודר למיליוני אזרחים בכל שנה. אמנם הפעם שידורו היה הבמה המרכזית והיחידה, אך ההפקה המסורתית מנוסה בשימוש במדיה הטלווזיונית עוד טרם עידן ה-ZOOM. מדוע אם כן ההיבט הצילומי דרש חריגה משמעותית, חרף חסכון כל יתר האלמנטים שבוטלו?

בדיקת "שקוף" טרם קיום הטקס, מלמדת שמשרד התרבות ניגש לנושא בעיניים מכוסות. "העלות הסופית של הטקס ביחס לתקציב המקורי תתגבש רק בתום האירוע", השיבו במשרד לאחר פניות חוזרות ונשנות. 

טקס הדלקת המשואות. בוטלו הדגלנים אך במקום לחסוך שילמנו יותר

כלומר, חוסר היערכות מתאימה, יחד עם היעדר דרישה ברורה ממשרד האוצר לחסוך באופן משמעותי – הובילה את המשרד להתנהלות בזבזנית. זאת, בתקופה שבה המדינה חווה משבר תקציבי, התמודדות עם מעל מיליון מובטלים וקריסה של עסקים קטנים.

כיוון שחברת ההפקות דואגת לכל פרטי הטרס מראשיתו ועד סופו, וההסכם של חברת התרבות הוא מולה בלבד, לא ניתן לדעת בדיוק כיצד הכסף חולק. החברה הפרטית היא זו שמתקשרת בחוזה מול הספקים השונים, ולא המשרד. משרד התרבות, אם רצה יכול היה לפקח ולבקש את ההסכמים עם הצד השלישי. 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

משרד התרבות מסרב לדווח לאן יגיע הכסף שנועד לטקס המשואות

הדגלנים לא יעברו להקשב השנה: צמצום טקס יום העצמאות יכול לחסוך למדינה מיליוני שקלים. אך משרד התרבות לא חישב מסלול מחדש או העביר את ההפרש לטובת התמודדות עם מצב החירום: "העלות הסופית של הטקס תתגבש רק בתום האירוע". מה קורה במשרדים אחרים? אין הוראה מחייבת. התערבות של ועדת הכספים יכולה לצמצם את הנזק

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשבוע הבא תחגוג מדינת ישראל 72 שנה. לצערנו, בגלל ההגבלות על התקהלות של יותר משני אנשים שלא מאותו משק בית, ספק גדול כיצד יתקיים טקס הדלקת המשואות. בשורות רעות למורל הלאומי, בשורות טובות לקופת המדינה: ביטול הטקס יכול לחסוך לקופה כתשעה מיליון שקליםגם במידה ותתקיים הפקה משודרת: השנה לא יהיו תרגיל סדר, לא יהיה קהל, לא הגברה, תאורה ולא זיקוקים.האם משרד התרבות השכיל כבר לפני שלושה שבועות כדי לתכנן מחדש את הטקס האלטרנטיבי בעלות המצומצמת? לא בדיוק.

טקס הדלקת המשואות בהר הרצל. מדוע לא ביטלו אותו בתחילת החודש ותכננו מחדש?

"מרכז ההסברה פועל על מנת להתאים את הטקס למתכונת ייחודית, על המשמעויות התקציביות הנגזרות מכך", נמסר מהמשרד. "מאחר וצפויים עדיין שינויים, שייתכן ויחייבו התאמות נוספות. העלות הסופית של הטקס ביחס לתקציב המקורי תתגבש רק בתום האירוע".

מירי רגב שרת התרבות והספורט. צילם: נעם ריבקין פנטון

כלומר, המשרד הממשלתי יוכל להעריך את תקציבו של הטקס רק לאחר שהתקיים. לכן פנינו למשרד האוצר וביקשנו לדעת אם יש נוהל מסודר להשבת כספים שכאלו שלא אמור להיות בהם שימוש לאור ההגבלות. תשובתם: "אגף התקציבים ואגף החשב הכללי פנו באופן רוחבי למשרדים לבדוק אילו הוצאות נחסכות בתקופה הזאת, על מנת להסיט את המשאבים שמתפנים לטובת ההתמודדות הישירה של מערכת הבריאות עם ההוצאות הקשורות לנגיף".

להבנתנו, ממשרד האוצר מבקש לומר – ביקשנו מהמשרדים, עכשיו נחכה ונראה. מכיוון שאין תשובה ספציפית להוצאות הטקס הלאומי, ככל הנראה שמשרד התרבות לא התחייב כלפי האוצר על סכום שצפוי להיחסך.

עשרות מילארדי שקלים שכדאי להשיב אותם עכשיו

מאחר ותקציב 2020 בנוי על תקציב 2019 ומחולק ל-12 חודשים, הוא כולל בתוכו הוצאות שבשעת התקנות לא נדרשות. טקס המשואות הוא רק דוגמה אחת. ישנם פרויקטים רבים שבשעה הזו פשוט לא קורים וספק אם ישובו לפעילות בחודשים הקרובים כמו: פרוייקט תגלית (בין 180-200 מיליון שקלים בשנה) ומסע (כ-80 מיליון שקלים בשנה), נסיעות בתחבורה הציבורית (כשבעה מילארד שקל בשנה) אבטחת מוסדות חינוך ועוד. 

חניכי פרויקט מסע. עוד ביטול שיכול לחסוך מליוני שקלים

גם חברת אל על, שנהנית מסבסוד כמעט מלא של עלויות האבטחה (97.5 אחוז), חוסכת לציבור כ-20 מיליון שקל על כל שבוע שהיא לא טסה. המשמעות היא חיסכון אדיר לקופת המדינה. אבל כפי הנראה, לפחות במקרה של הדלקת המשואות, הכסף לא ממהר לחזור לקופת המדינה – אם בכלל.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): הממשלה אישרה לאחרונה את הגדלת התקציב בכחמישים מילארד שקל, כסף שחלקו יכול להגיע מתוך התקציב הקיים, שאין בו צורך ברגע זה. כרגע רובו, אם לא כולו, יגיע על חשבון הגדלת הגירעון (חובות), שבעתיד ידרשו מקורות תקציבים כמו העלאת מיסים כדי לשלם אותם. אגף התקציבים יודע להפעיל לחץ כשהוא צריך – אבל במקרה הזה נראה שההנחיות פושרות.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): ועדת הכספים בראשות ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו) יכולה לזמן משרד אחרי משרד בממשלה ולבחון יחד מקורות תקציביים לא ממומשים. צריכה לצאת הנחיה ברורה על העברות תקציביות למקורות שכרגע חייבים אותם. מעל מיליון מובטלים אולי יהיו יותר סלחנים. אם השנה כספי המיסים שלהם לא יתפוצצו בצבעים מרהיבים בשמי הר הרצל.

חוזרים למבקר המדינה 2: בדרך למשחק בין ישראל לארגנטינה – מיליונים עברו לנו מעל הראש

כשהמדינה מפרטת בפנינו את החטאים שלה בשגרה, רובנו מתעלמים. אז לכבוד חג הפסח "שקוף" מנפנפים בחמץ של ישראל – בכל יום נפרק נושא אחד מדו"ח מבקר המדינה מ-2019, בשפה פשוטה. והפעם: משחק הידידות מול ארגנטינה אומנם בוטל, אבל כרטיסים כבר נמכרו תמורת טובות הנאה וכספי ציבור הועברו ללא פיקוח או מכרז 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עומר רן |

משחק הידידות בין נבחרת ישראל לארגנטינה עלה לכותרות בתקשורת הישראלית: מההכרזה על הגעת הנבחרת הארגנטינאית לארץ, דרך ההתעקשות לקיימו בירושלים ועד לביטולו שלושה ימים לפני המועד המתוכנן. מסי אומנם לא הגיע לישראל, אך נראה שהאפשרות של אירוח נבחרת ארגנטינה והשחקן הנערץ בארץ קרץ מאוד להתאחדות לכדורגל, למשרד התרבות והספורט ולעיריית ירושלים.

כמה קרץ? מספיק כדי לבצע התקשרות ללא מכרז עם יזם פרטי, להשתמש בנבחרת הלאומית מבלי לפקח על האינטרס הציבורי, לאשר תקציב של שלושה מיליון שקלים ללא פיקוח ובקרה ולחלק כרטיסים למשחק כטובות הנאה.

המשחק, שהיה אמור להתקיים בתשעה ביוני 2018, נקבע בתחילה בחיפה, באצטדיון סמי עופר. התערבות ראש הממשלה ושרת התרבות מירי רגב גרמה להעברת המשחק לאצטדיון טדי בירושלים. התגובות הבינלאומיות למעבר המשחק לעיר הבירה הביאו את נבחרת ארגנטינה לבטל את הגעתה שלושה ימים לפני מועד המשחק.

למרות שהמשחק לא התקיים בסופו של דבר, בדק מבקר המדינה את ההכנות אליו. הדו"ח שפורסם ב-2019 התמקד בהתנהלות ובתהליכי קבלת ההחלטות של הגופים הציבוריים שלקחו חלק בארגון המשחק ובחלוקת הכרטיסים אליו.

מירי רגב שרת התרבות והספורט. העבירה את המשחק לי-ם. צילם: נעם ריבקין פנטון

היזם התחייב – בסוף אנחנו שילמנו

את קיום המשחק יזם המפיק הפרטי דני בנעים. בחודש מרץ הוא יצר קשר עם ההתאחדות לכדורגל וסיכם איתה על קיום משחק הידידות. בסיכום בינו לבין ההתאחדות, שהגדיר את מיקום המשחק בחיפה או בירושלים, הוחלט שהיזם יישא בכל עלויות הארגון. 

לאחר העברת המשחק מחיפה לירושלים דרש היזם עזרה בעלויות האירוח החדשות ופנה אל משרד התרבות והספורט ואל עיריית ירושלים. וכך, בניגוד לסיכום מול ההתאחדות לכדורגל, המשרדים העבירו 3. מיליון שקל לטובת קיום המשחק – מהכיס של כולנו.

לאו מסי. כמעט הגיע למשחק בישראל

2.7 מיליון שקלים מהתשלום ליזם הגיעו מתקציב אירועי ה-70 למדינה, שהיה באחריות משרד התרבות והספורט. המבקר מצא שההחלטות שנגעו לאירועים התקבלו ללא ועדה ציבורית מייעצת, ללא ועדה בין משרדית לאירועים – למעשה ללא גוף מלווה, מבקר או מפקח. את ההחלטה על השתתפות בהוצאות האירוע קיבלו במשרד רק כשבועיים לפני המשחק, מבלי לבדוק את ההתחייבות של היזם עם ההתאחדות לכדורגל.

איך קבעו את גודל ההשתתפות בעלויות האירוח? המשרד פשוט הסכים לדרישות היזם, בלי אומדנים ובלי לחשב ולבסס את הסכום הנדרש באמת. "תהליך קבלת ההחלטות במשרד לא היה סדור והתאפיין בהליכים חפוזים ובחוסר שקיפות", סיכם המבקר.

לקריאת כתבות נוספות בסדרת הפסח "חוזרים למבקר המדינה":

שאר התשלום, 1.1 מיליון השקלים נוספים, הגיעו מחברת "אריאל" – תאגיד עירוני שהקימה עיריית ירושלים שאחראי, בין היתר, ליזום, להפיק ולהוציא לפעול אירועי תרבות, אמנות וספורט בעיר. חברת אריאל החליטה לשאת בעלויות הפעלת אצטדיון טדי, כולל אבטחה וסדרנות ביציעים, ללא מכרז או שיתוף פעולה עם משרד התרבות. 

שליש מהכרטיסים – VIP ומקורבים

חלק גדול נוסף בדו"ח מוקדש לנושא חלוקת הכרטיסים למשחק. מתוך 30,200 מקומות באצטדיון טדי, רק 20,500 כרטיסים נמכרו לציבור. חלוקת כרטיסים הוגנת לציבור היא אינטרס ציבורי כשמדובר בנבחרת הלאומית שמשחקת תחת דגל המדינה וסמלה. 

ההתאחדות לכדורגל, המפעילה את הנבחרת, היא האחראית לשמירה על אינטרס זה. עם זאת, להתאחדות אין מדיניות מוסדרת להתנהלות מול יזם פרטי שמארגן משחק ידידות של הנבחרת הלאומית, מדיניות שבין היתר צריכה לכלול מדיניות חלוקת כרטיסים מרבית לקהל הרחב בצורה הוגנת.

מה שלא מנכר למקורבים – הגיע לספסרות

בפועל, הכרטיסים שנמכרו למשחק לא נוהלו בצורה נכונה – הכרטיסים לא נמכרו בשיטה של הגרלה בה יש אפשרות לקניית כרטיס בודד לאדם, אלא בשיטה של כל הקודם זוכה. שיטה זו מובילה לספסרות, כלומר גורם אחד קונה כמות גדולה של כרטיסים, מייצר עליית מחירים ומוכר במועד סמוך למשחק במחירים מופקעים, שבמציאות הגיעו עד לכ-5,000 שקלים.

ההתאחדות כשלה בשמירה על האינטרס הציבורי בכך שלא התערבה בשלב הפצת הכרטיסים לציבור והותירה זאת בידי היזם ובידי גורמים שונים.

כרטיסים למשחק = טובות הנאה

לאן הלכו 9,700 הכרטיסים הנותרים, אלה שלא חולקו לנו? הם הלכו לגופים ציבוריים ופרטיים שונים, נותני חסות ומוזמנים, שחילקו את הכרטיסים או מכרו אותם לעובדיהם. לפי מבקר המדינה, מדובר בטובות הונאה לכל דבר: 

"קבלת הזמנות או כרטיסי כניסה לאירועים על ידי גופים ציבוריים מידי יזם פרטי לשם הקצאתם לבעלי תפקידים ולעובדי הגופים, ללא תשלום או במתן קדימות ברכישתם, בין אם ביוזמתו ובין אם על פי בקשות שלהם – יש בה משום קבלת טובות הנאה".

מבקר המדינה מתאר את קבלת הכרטיסים למופעים כאחת מהצורות הנפוצות ביותר של טובות הנאה ברשויות המקומיות. הוא מוסיף כי "חלוקת הזמנות על ידי רשויות מקומיות ועל ידי תאגידים עירוניים למופעים או לאירועים היא קרקע פורייה להפליה ולחוסר שוויון בין מקבלי ההזמנות לבין תושבים המשלמים עבור הכרטיסים, ואף משתתפים הלכה למעשה במימון האירועים באמצעות תשלום מיסים וארנונה".

ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים לשעבר. חברת אריאל העירונית סידרה לעצמה כרטיסים

איך נראה התהליך שמתאר המבקר בפועל? משרד התרבות וחברת אריאל, שהעבירו תקציב לטובת קיום האירוע, קיבלו 200 ו-500 כרטיסים (בהתאמה). כלומר כספי משלם המיסים שמשולמים למשרדים אלה הגיעו ליזם, ובתמורה קיבלו אנשי המשרדים הזמנות וכרטיסים למשחק. 

יש לציין כי לאחר שהתפרסמו הנתונים על הכרטיסים שניתנו לאנשי משרד התרבות והספורט, הוחזרו כל הכרטיסים. ההתאחדות לכדורגל, האחראית על "השכרת" הנבחרת הלאומית ליזם לטובת קיום המשחק, קיבלה 1,200 הזמנות שחולקו לאנשיה ושחקני עבר.

הגשת הדו"ח של מבקר המדינה על משחק, על אף שלא התקיים, יכולה ללמד על החומרה בה הוא רואה את ההתנהלות של הגופים השונים. המבקר מסכם את הדו"ח בכך שעל אף החשיבות של אירועים שחושפים את ירושלים לעולם, "אין בחשיבות זאת לייתר את קיומם של תהליכי קבלות החלטות סדורים ושמירה על כללי מנהל תקין. דווקא החשיבות האמורה יוצרת ציפייה להתנהלות מופתית".

אזמ"ש (איך זה משפיע עלינו?): הסיפור על המשחק שלא קרה מלמד אותנו באיזו קלות יכולים משרדי ממשלה ועיריות להעביר מיליוני שקלים ללא פיקוח, ללא שקיפות, וללא מכרז. באיזה קלות מחלקים כרטיסים כטובות הנאה זה מונע מאיתנו הציבור להבין איפה הכסף או להעביר ביקורת. וכמובן, זה יוצא מהכיס שלנו.

מעש"י (מה עושים עם זה?): דואגים שעיריית ירושלים ומשרד התרבות והספורט ידעו שאנחנו מסתכלים עליהם ומחכים לפעם הבאה שינסו להעלים להעביר כספים בלי פיקוח ולחלק כרטיסים למקורבים. כשזה יקרה, נהיה מוכנים עם "סיירת השקיפות" כדי להפעיל עליהם לחץ.

מירי רגב פרסמה יומן הכולל פירוט של יום בו עקבנו אחריה עם חוקר פרטי. מה ההבדלים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

1) השרה מירי רגב חויבה לפרסם סוף-סוף את יומנה לשנת 2018 לבקשת עמותת 'הצלחה'. בכך קורה מקרה נדיר בו ביצענו מעקב אחר שרה – ולאחר מכן פורסם יומן שמכיל את אותו יום!

2) ההבדלים בתמונות לפניכן: ביקור הסיר המסתורי – לא מופיע כלל. חלק מהפגישות שכן מופיעות – כלל לא התקיימו.

קטע מהיומן

המעקב

או צפו במעקב: 

רגב מסרה בתגובה: "אין כל סתירה בין לו״ז השרה המדווח לבין פרויקט המצלמה הנסתרת. השרה החלה את פגישות העבודה בשעה 12:00 בלשכה בת"א. הפגישה האחרונה התקצרה בעקבות דיון בקבינט שנכנס בהתראה קצרה והתקיים בשעה 18:00. בשל ההתראה הקצרה הדיון לא הוכנס ליומן. הפגישה שקיימה השרה בבוקר היא פגישה פרטית".

3) מעבר לכך שהיומן לא משקף את המציאות (ללשכה עמדו 8 חודשים (!) לתקן ולהתאימו למה שקרה בפועל), השקיפות בו עלובה: 350 פגישות הוסתרו תחת שם הקוד "פגישה פוליטית".  

כעיתונות פתרונות, נשתדל לשלב בזנב הכתבות אזמ"ע (איך זה משפיע עליך) ומצ"ל (מה צריך לתקן – כדי לבלום את הישנות התופעה):

אזמ"ע? רגב השקיעה שעות מרובות מדי שבוע בפוליטיקה (ולא בעשייה למען הציבור) – אסור שמספר כה עצום של פגישות פגישות שבוודאות משפיעות על תפקודה – יישארו במחשכים.

מצ"ל? הנה אמות המידה המצופות מנבחרי הציבור ששולטים במדינה: להשחיר אך ורק פגישות פרטיות או פגישות רגישות במיוחד. אינספור נבחרי ציבור בשלטון וברשויות המקומיות כבר חושפים יומנים מלאים ומאפשרים לציבור דין וחשבון אמיתי. אין סיבה להסתפק בפחות. כולכם מוזמנים להצטרף לסיירת השקיפות שתלחץ על הנבחרים בנושא – בקדנציה הקרובה.

למה משרד ראש הממשלה מסתיר את יומני ארי הרו וגיל שפר?

חשיפה: משרדי הממשלה משאירים בעלטה מידע שאזרחים ביקשו לקבל, בניגוד להנחיות הממשלתיות עצמן. בין השאלות שנותרו עלומות: מדוע עמותה להפצת שיעורי תורה מקבלת כסף מהמדינה, איך התנהל פסטיבל "כתר המזרח" ומה קרה בשריפה בבתי הזיקוק. שיאני הסתרת מידע: משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ומשרד התרבות והספורט 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

לפני כמה שנים סבלו תושבי עפולה ממטרד ריח. תושב שביקש לברר את המקור לריח הרע פנה ב-2016 למשרד להגנת הסביבה. אלא שבניגוד לחוק, עד היום מסרב המשרד לחשוף מידע בנושא. ולא רק בנושא הזה: המשרד דחה בקשה למידע על מכרזים בתחום פסולת מסוכנת, ומסמס בקשה אחרת לחשיפת תאריכי הפגישות של בכירים במשרד עם נציגי תאגידי המחזור.

מה שמיוחד בכל הבקשות האלה למידע שהגישו אזרחים ועיתונאים, הוא לא רק שנדחו במקור, אלא כי גם לאחר שהוגשה תלונה בגינן למשרד המשפטים – והוא מצא אותן מוצדקות והורה למשרד להגנת הסביבה להיענות להן – עדיין לא התקבלה תשובה בעניינן עד היום.

בתחקיר של "שקוף" אנו חושפים שורה של בקשות לשקיפות ממשלתית, שהאזרחים זכאים לה לפי חוק חופש המידע – ואף על פי כן הבקשות סורבו. כאמור, המקרים האלה חמורים במיוחד מאחר שהסירובים נותרו בעינם למרות הנחיה ישירה של משרד המשפטים.

המשרד להגנת הסביבה בניהולו של השר זאב אלקין, אומנם מוביל את רשימת סרבני חשיפת המידע, אך המצב בו השתפר ובשנים 2017 ו-2018 כבר לא הפר הנחיות ולא סווג כרשות מפרה.

אבל המשרד להגנ"ס איננו לבד – ומשרדים אחרים עדיין מסתירים מידע מהציבור, בניגוד לחוק.

מתי משרד ממשלתי הופך לרשות מפרה

מה הקריטריון לכניסה לרשימה של רשות מפרה?

כל אזרח ואזרחית זכאים להגיש בקשה לקבלת מידע מכל משרד ממשלתי או רשות ציבורית. אם הבקשה לא נענתה אפשר להגיש על כך תלונה. למי מגישים? ליחידה לחופש המידע במשרד המשפטים.

אם התלונה נמצאת מוצדקת, הרשות נדרשה להשיב לפונה. אם גם אחרי פניית היחידה לחופש המידע למנכ"ל המשרד הממשלתי בנושא המתלוננים מעולם לא קיבלו תשובה – הרשות תיחשב למפרה.

בקשה לשקיפות על פסטיבל "כתר המזרח" נדחתה

עמותת "שתילי זיתים", המארגנת שיעורים להפצת דברי תורה, מקבלת תמיכה של מאות אלפי שקלים ממשרד התרבות והספורט. אזרח מודאג ביקש לקבל את מסמכי התמיכה שהגישה העמותה ואת המסמכים הנלווים, באמונה שזכות הציבור לדעת מדוע מקבלת העמותה את כספו – וכמה ממנו.

אולם למרות הנחיה ברורה לענות לבקשה שהעביר משרד המשפטים למשרד התרבות והספורט, האמון על הנושא, המסמכים לא הועברו מעולם.

שרת התרבות מירי רגב

במשרד התרבות והספורט שללו גם בקשות לקבל נתונים על פסטיבל "כתר המזרח" ועל טקס לציון 50 שנה לשחרור יהודה ושומרון, הבקעה והגולן. היחידה לחופש המידע גערה בהם בתחילת 2018, אולם המידע עדיין טרם הועבר.

ואם זה לא מספיק, בקשה לקבל את הקוד ששימש לבניית אתר מגילת העצמאות לא נענתה. בסך הכל דחו במשרדה של השרה מירי רגב שמונה הנחיות של עמיתיהם במשרד המשפטים להעביר לציבור מידע. נדגיש שוב: אלו בקשות למידע שהממשלה עצמה הכירה בלגיטימציה שלהן.

מה הוחלט לגבי מיזמי הסעת המונים? אין לדעת

משרד התחבורה, שבראשו עמד שנים רבות השר ישראל כץ (וכיום בצלאל סמוטריץ'), התבקש לספק מידע על תוצריה של ועדת היגוי שהכינה תוכנית להקמת מערכות להסעת המונים בתחבורה ציבורית (החלטת ממשלה 2569). משרד המשפטים נזף בהם על ההתמהמהות בטיפול בבקשה כבר בדצמבר 2016, אך השתיקה נמשכה.

גם בקשה למידע על מכרז של המשרד בעניין תחנות בדיקה להקמת מכוני רישוי לא נענתה, אף שמשרד המשפטים מצא אותה מוצדקת עוד במאי 2018.

למרבה האירוניה, המשרד דחה גם בקשה לקבל רשימה של  בקשות למידע שהטיפול בהן טרם הסתיים. בקשה זו נמצאה מוצדקת ביוני 2018 – ולמרות זאת  משרד התחבורה התעלם ממנה.

יומני ארי הרו וגיל שפר מוסתרים בניגוד לחוק

ומה קורה במשרד של מקבל ההחלטות מספר אחת? משרד ראש הממשלה, בראשות בנימין נתניהו, מסרב לבקשת עמותת 'הצלחה' לחשוף את יומני הבכירים לשעבר ארי הרו וגיל שפר. משרד המשפטים הורה להיענות לבקשה עוד בינואר 2018 – אך ללא הועיל.

גם הרשות הארצית לכבאות והצלה, שבראשה עומד דדי שמחי, מעדיפה לשמור את הקלפים קרוב לחזה. הרשות התבקשה לענות על שאלות בנוגע לשריפה במתחם בתי הזיקוק ב-2017 וסירבה, בניגוד לחוק. משרד המשפטים הנחה את הרשות לפרסם את המידע ביוני 2018, אך הוא לא פורסם עד היום. 

המשרד שסירב לחשוף למי הוא עונה 

המשרד לשירותי דת גם הפר גם כמה וכמה הנחיות של היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים – לשחרר מידע ששייך לציבור.

במשרד, בראשות יצחק וקנין, הסתירו בין היתר את דו"ח התקשרויות המִנְהלת לזהות יהודית לשנת 2017. באופן אירוני, המשרד גם סירב להעלות לאתר חופש המידע תשובות שניתנו לאזרחים במסגרות בקשות למידע. 

אלא שבמשרד מסתמן שינוי כיוון. יום לאחר פנייתנו לתגובה הם העלו לרשת את הדו"חות חסרים. לגבי תשובות עבר, נמסר כי אי אפשר להעלותן, אולם כיום כלל התשובות מועלות לאתר חופש המידע.

למרבה הצער, אלו לא הגופים היחידים שמסתירים מידע בניגוד לחוק. הנה הרשימה המלאה.

היועץ המשפטי לממשלה גער במשרדים

כפי שאפשר להבין מהתאריכים המוזכרים בכתבה, בכל המקרים האלה עמדו לרשות המשרדים שנים שלמות לענות לבקשות המידע. 

במשרד המשפטים מסרו לנו כי לאחרונה הוציא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מכתבים למנכ"לי המשרדים העומדים בראש טבלת הרשויות המפרות. 

לדברי המשרד, "המכתבים קוראים למשרדים לקיים את ההנחיה לתיקון ליקויים של היחידה הממשלתית לחופש המידע, ומורים למשרדים להודיע למשנה ליועץ המשפטי כיצד בכוונתם לפעול בנושא".

היועמ"ש אביחי מנדלבליט

אזמ"ע ומצ"ל

כעיתונות מוכוונת פתרונות, נשתדל מעתה לשלב בזנב הכתבות של שני סעיפים מעשיים: אזמ"ע (איך זה משפיע עליכם) ומצ"ל (מה צריך לתקן):

אזמ"ע? אם תדרשו מידע שקשור לחיי היום-יום שלכם, מנתוני קרינה סלולרית בשכונה ועד ההוצאות של ראש העיר שלכם – יכול להיות שלא תיענו, בניגוד לחוק. נוסף על כך, ממשלה שאינה חייבת דין וחשבון לאזרחיה עלולה לשרת אותם בצורה לא מיטבית. שרים, פקידים ונבחרי ציבור שיודעים כי פעולותיהם שקופות לציבור יתפקדו טוב יותר. 

מצ"ל? מבקר המדינה מתח ביקורת על הרשויות המפרות אשתקד – ועליו להמשיך בכך. כולנו צריכים לגרום למשרדים האלו להתבייש. אך הפתרון איננו שיימינג מתמשך, אלא שינוי הכללים דרך חקיקה שתכלול, לדוגמא, סנקציות גד רשויות מפרות (כפי שהציעה בעבר ח"כ קרין אלהרר). נוסף על כך, יש להפוך את  היחידה לחופש מידע במשרד המשפטים – שהיא הגוף הממונה על השקיפות – לנציבות. פעולה כזו תהפוך את הממונים לעצמאיים ואת היחידה לגוף בעל שיניים, שיוכל להטיל בעצמו סנקציות על משרדי ממשלה סוררים. כיום הוא הוא יכול לכל היותר לנזוף בהם – גם נזיפות זה דבר חשוב, אבל מעשים עשויים להיות יעילים יותר.

תגובות

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "המשרד להגנת הסביבה מפרסם מידע סביבתי רב באופן יזום ושוטף במגוון ערוצים, ופועל כל העת כדי לשפר את השקיפות. אי העמידה בלוחות הזמנים נובעת מעלייה של עשרות אחוזים במספר הבקשות בשנים האחרונות, כמו גם במורכבותן, בעוד שהמשרד שרוי במחסור של כוח אדם – ולא משום סיבה אחרת. אין אנו שבעי רצון מלוחות הזמנים הללו, ועושים כל שביכולתנו כדי לשפרם. נבקש להדגיש כי הנתונים שבידיך נכונים לשנת 2016, ומאז המשרד סיפק מענה למרבית הבקשות. על-פי הנתונים שבידינו, ועל אף עומס הבקשות במשרד, אין אנו מסווגים כרשות מפירה בגין נתוני 2017 או 2018".

מרשות כבאות והצלה לישראל נמסר כי "הרשות זכתה השנה, ולא בפעם הראשונה, במקום הראשון – ומטפלת ב כ-10% (956 ויותר! מתוך 10,376) מסך כל הבקשות בישראל – לפי חוק חופש המידע! ויתרה מכך, אנו ניצבים במקום השני בעמידה בזמנים למתן מענה! (על פי הדו"ח השנתי בעניין חוק חופש המידע לשנת 2018, אשר הופץ ע"י היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים). לגופו של עניין, המקרה המדובר נכנס באותם מקרים חריגים שבהם לא ניתן להיענות לבקשה, ודאי לא במלואה וכלשונה, מאחר שהסוגיה כולה הייתה בחקירה פלילית וכעת נמצאת בדיון בפני ביהמ"ש. נבקש לדייק ולציין כי כב"ה לא סירבה להיענות (כלשונך), אלא שהיא נענתה לבקשה בהתאם למגבלות הקבועות בחוק חופש המידע. ההערה/ההנחיה של משרד המשפטים הייתה במהותה טכנית, לעניין משך הזמן עד להתייחסות, אולם ודאי לא הייתה "לפרסם את המידע", כפי שבטעות בוודאי ציינת".

ממשרד התחבורה נמסר כי "משרד התחבורה סיפק את כל הנדרש בהתאם לחוק חופש המידע".

מירי רגב במראת השקיפות

השיח על הקואליציה המתגבשת מתרכז בחוק החסינות ופסקת ההתגברות. אלא שראוי להאיר זרקור גם לשרים הצפויים לכהן בה. במיוחד במי שמבקשת את התיק לביטחון פנים – השרה מירי רגב. הסתכלות על העבר מעלה חששות לגבי קדנציה של רגב כאחראית על ביטחוננו. קדנציה שתהיה לה משמעות של חיים ומוות לרבים, פשוטו כמשמעו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

שלום רב, כבוד השרה. את מצפה כעת לשדרוג במעמדך וזו הזדמנות טובה לבדוק מה אני זוכר משנותייך כמשרתת ציבור?

הסתכלות על העבר יכולה אולי להעריך איך תראה הקדנציה העתידית של רגב כאחראית על ביטחוננו. קדנציה שתהיה לה משמעות של חיים ומוות לרבים, פשוטו כמשמעו.

אז מה אני זוכר משנותייך כמשרתת ציבור?

בפתח כהונתך מצאת אויב: חוק הספרים.

תזכורת: באוגוסט 2013 אושר החוק שאסר למכור ספרים חדשים בהנחה, במטרה לשפר את תגמולי הסופרים. לאחר שמונית, במרץ 2016, הודעת שתבטלי אותו. למה? כדי להוזיל את יוקר המחיה. הקמת ועדה וטירטרת את הכנסת עד שהחוק הזה בוטל.

אלא מה? בדקתי. החוק אושר מראש כפיילוט ל-3 שנים בלבד. במילים אחרות, גם אם לא היית עושה דבר, החוק היה פג תוקף בדיוק באותו זמן!

לא משנה אם אתם בעד או נגד החוק: הוא גם ככה היה נעלם. רגב? קיבלה כותרת. וזו רק כותרת מיותרת אחת מני רבות.

איור: ערן וולקובסקי

במה עוד הצטיינת השרה רגב? פרובוקציות: חרם על מופעי עירום. התפרצויות בטקסי אמנות. שלילת תקציבים ממי שחושב הפוך. איום לאי-תקצוב מוסד שלא הזמין אותך וסלידה מסרטים ישראלים ביקורתיים. והכל בשם… "הערכים הבסיסיים של הציבור הישראלי ושל מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

אוקיי, אז בואו נבדוק איך הפעילות שלך, השרה רגב, עולה בקנה אחד עם ערכים יהודיים ודמוקרטיים.

מאז הושבעת לכנסת, התייצבת שוב ושוב לצדם של טייקונים – נלחמת כנמרה למען חשבון הבנק של יצחק תשובה (הצעת החוק שלך ביקשה לתת לתשובה הטבת מס, ופעלת לדחיית מסקנות ששינסקי והקטנת התמלוגים מהגז), וכן למען הטבות לאחים עופר. פעלת במרץ כדי שנשלם יותר חשבונות וכדי שהם ישלמו פחות מיסים. את זה הדובר שלך לא ייחצן.

כשהיית יו"ר ועדה בכנסת, סידרת טובות לעסקני ליכוד – לרבות פעולה לקיצור עונש למורשע בסחר נשים. גם את זה לא ייחצן הדובר שלך. לא. בתקשורת באותו זמן דיברת על כך שהמסתננים הם סרטן.

מירי רגב – את אולי השרה הכי צבעונית בממשלה, אך גם שומרת על אפלה. היומן שהעברת לנו – אחרי הערמת קשיים – מושחר יותר מזה של ג'יימס בונד. כשרה הסתרת את הצבעותייך בוועדות שרים על אינספור סוגיות שנוגעות לחיים שלנו – מקצבת הנכות ועד שבירת מונופולים. אבל כשהתראיינת דיברת על שבירת החונטות בעולם התרבות בשם היהדות והדמוקרטיה.

אז ברשותך השרה רגב, הרשי לי לסכם עבורך ערכים יהודיים ודמוקרטיים בשתי מילים: דין וחשבון.

אפילו במקורות שוב ושוב המנהיגים נהגו בשקיפות. הם פירטו מדוע קיבלו החלטה זו או אחרת, וכיצד הוצאו כספי ציבור. משה למשל מסר דיווח על מה שנעשה בכל שקל ושקל שנתרם לבניית המקדש. הוא לא תבע גולש שקילל אותו בפייסבוק באמצעות "תקציב קשר עם הציבור". כן, גם את זה את עשית.

העממיות שלך באמת נהדרת. את גם יוצאת נגד הממסד וזה, בלי ציניות, פשוט מלהיב.

אבל האמת העצובה היא שבזמן שאת יוצאת נגד הממסד בתקשורת, את גם משתמשת בו, כפי שרואים, בצורה הכי ישנה כדי לקבל החלטות של שנות ה-90. כמו הפוליטיקאים ששיקרו לנו עשרות שנים ופיזרו מסכי עשן רדודים של שמאל-ימין כדי לקדם את הפעולות הכי ממסדיות שיש: לרומם טייקונים. לעזור לעסקנים. לבזבז כספים. להרחיב פערים במסווה של הרמת הפריפריה.

עשית גם שלל מהלכים טובים. הקצית תקציב לאמנים במצוקה. הכפלת את תקציב הליגות הנמוכות. נתת תיעדוף בתמיכה לקולנוע מהפריפריה.

אבל זה טיפה בים. כפי שרואים, ברוב הפעמים שנותנים לך סמכות מה קורה? את מפלגת, ומסייעת למקורבים. אפילו רכב השרד שלך ביצע עבירות תנועה קשות. גם בדבר הכי סמלי – טקס הדלקת המשואות – חילקת כרטיסים לאינספור מקורבים על חשבון הציבור הרחב. והכי עצוב: שכל זה קרה מאחורי הקלעים. העיקר שלפני הקלעים לא יהיה עירום, אה?

איך סיכמת את כהונתך? "שני שרים אחריי לא יתקנו את מה שעשיתי במשרד התרבות". זה מה שנפלט לך.

ולכן, אני מבועת שתהיי השרה לביטחון פנים –  אחראית על המשטרה, הרשות להגנה על עדים, השב"ס, הכבאות וההצלה. אחראית על חיי אדם.

אם גם אתם – בבקשה כתבו זאת בתגובות והצטרפו לסיירת השקיפות שתילחם למען הדמוקרטיה ונגד מינויים הזויים בקדנציה הקרובה

חגיגות השבעים למדינת ישראל – חגיגה למקורבים

חלוקת כרטיסים למקורבים, התרחשות מוזרה (והתעלמות מהציבור) בבחירת מדליקי המשואות – וגם מפת ההושבה שנעלמה. מבקר המדינה פרסם דו"ח מיוחד על הבלאגן המטורף סביב טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, אנחנו מביאים לכם את עיקריו.

|עידן בנימין|

ב-18 באפריל 2018 , ערב יום העצמאות ה-70, התקיים טקס הדלקת המשואות המסורתי – כנראה האירוע הממלכתי החשוב ביותר בלוח השנה. להלן עיקרי דו"ח מבקר המדינה בנושא, באמצעות ציטוטים ישירים מהמסמך (אנחנו מתמקדים פה בפרקים על חלוקת הכרטיסים ובחירת מדליקי המשואות).

היצע הכרטיסים הוגדל, אבל רק כשליש הוקצה לציבור

"משרד מבקר המדינה מציין לחיוב את החלטת שרת התרבות, שהיה בה כדי להגדיל את מספר האזרחים מקרב הציבור הרחב שיוזמנו לצפות בטקס או בחזרות הגנרליות. מספר המושבים הזמינים בטקס ובחזרות הגנרליות גדל מכ-8,800 בשנים קודמות לכ- 20,570, וזאת על מנת לאפשר לציבור הרחב לקחת חלק באירועים. בפועל, בביקורת עלה כי אמנם מספר ההזמנות שהוקצו לציבור הרחב ושיעורן מסך ההזמנות גדלו אולם רק כשליש ממספר המושבים שנוספו הוקצו לציבור הרחב".

לא יודעים מי קיבל כרטיסים
"מהלוח לעיל עולה כי אף שמספר המושבים הזמינים עמד על 20,574, מרכז ההסברה (האחראי על חלוקת הכרטיסים, ע.ב) חילק 18,801 בלבד (91%). בחזרה הגנרלית השנייה, על פי נתוני מרכז ההסברה, חולקו הזמנות רק ל-82% מהמושבים הזמינים".
משרד מבקר המדינה ערך שיחזור של מפת ההושבה ליציע המרכזי בטקס, בהתאם לאישורי ההזמנות הכוללים את פירוט המושב. "מעיון במפת ההושבה המשוחזרת עולה שביציע המרכזי יותר מ-500 מושבים שלא נמצאו בגינם אישורי קבלת הזמנות. מהם, כ-240 מושבים בגוש המרכזי ביציע המרכזי. בפועל כפי שניתן לראות בצילומי הטקס, מושבים אלו לא נותרו ריקים, ונראה בבירור כי חלק מהמושבים כאמור אוישו, ביניהם על ידי בעלי תפקידים במשרד התרבות".

יותר מ-500 כרטיסים שכנראה הלכו למקורבים
"בפועל, יותר מ-500 מושבים ביציע המרכזי בטקס שלא נמצאו אסמכתאות על הקצאתם אוישו, בין השאר, על ידי בעלי תפקידים במשרד התרבות, דבר המעורר חשש כי ההזמנות למושבים אלו ניתנו לבעלי תפקידים ולמקורבים להם, תוך מניעת זכות זו מהציבור הרחב".

שבע דקות – צא: לציבור לא היה סיכוי להשיג כרטיס
"משרד התרבות ומרכז ההסברה לא פרסמו לציבור הרחב כל הודעה אשר לחלוקת הזמנות לטקס עצמו ולחזרה הגנרלית השנייה. באשר לחזרה הגנרלית הראשונה פרסם משרד התרבות הודעה באתר משרדו בלבד, על פתיחת חלוקת הזמנות באמצעות חברת הפצה. ההודעה פורסמה שבע דקות לפני שאתר חברת ההפצה נפתח לציבור".

*מרכז ההסברה שאמון על חלוקת הכרטיסים אוסף אותם לעצמו*
"בטרם נפתח אתר חברת ההפצה לציבור… הזמינו 33 מזמינים 96 הזמנות. חלק מהמזמינים נושאים את אותו שם משפחה וחלק מפרטיהם זהים. מנכ"ל חברת ההפצה מסר למשרד מבקר המדינה כי ייתכן שבשעת בדיקת האתר מול מרכז ההסברה היו אנשים שניצלו את הפרצה והצליחו להזמין הזמנות לפני הפתיחה הרשמית; חלקם הגדול היו קשורים לבדיקת האתר מטעם מרכז ההסברה".

80 הזמנות לחברי ליכוד
על פי אישורי קבלת ההזמנות מסר מרכז ההסברה 80 הזמנות לטקס למנהלת לשכת יו"ר הליכוד והמקשרת בין הליכוד ללשכת ראש הממשלה. לא נמצא שחולקו הזמנות באופן דומה לנציגים של מפלגות אחרות.

בלשכת השרה רגב לא מספרים למי חילקו את הכרטיסים
מרכז ההסברה חילק ללשכת השרה, ללשכת המנכ"ל, לעובדי משרד התרבות ולעובדי מרכז ההסברה 709 הזמנות לטקס, שהן כ-11% מכלל ההזמנות שהוקצו לטקס זה, וכ-270 הזמנות לחזרה הגנרלית הראשונה. לא ניתן לדעת כמה הזמנות הוא חילק לגורמים אלה לחזרה הגנרלית השנייה משום שאין למרכז אסמכתאות. משרד התרבות מסר כי כך היה נהוג במשך שנים וכי רוב ההזמנות הועברו לעמיתים שלהם במשרדי ממשלה אחרים".

מפת סידור ההושבה לטקס אבדה
משרד מבקר המדינה ביקש ממרכז ההסברה את מפת סידורי ההושבה לטקס. ממרכז ההסברה נמסר במהלך הביקורת כי מפת סידורי ההושבה לטקס שנלקחה לשטח על ידי עובדי מרכז ההסברה אבדה.

מפיק הטקס מעסיק יועץ תקשורת לשרת התרבות
"יועץ שלדברי שרת התרבות שימש לה יועץ תקשורת בהתנדבות, הועסק על ידי מפיק הטקס שהעסיק משרד התרבות; בכך יש טעם לפגם".

לסיכום: משרד התרבות בראשות שרה רגב פגעו בממלכתיות
"משרד התרבות לא נהג בהזמנות כברכוש הציבור שהוא מופקד על הקצאתו באופן הוגן, ענייני, שוויוני ושקוף. במקרים מסוימים עלה חשש להתנהלות במשוא פנים, ופגיעה בממלכתיות המתחייבת מאופיו של הטקס".

***

מדליקי המשואות: התעלמות מהמלצות הציבור
"ממסמכי מרכז ההסברה עולה כי הוועדה הציבורית קיבלה המלצות מן הציבור על כ-230 מועמדים. הוועדה דנה הן במועמדים שעלו מן הציבור והן במועמדים נוספים שהעלו חברי הוועדה. בסופו של תהליך הבחירה, מבין 13 מדליקי המשואות שהומלצו לבסוף על ידי הוועדה, ארבעה היו ברשימת המועמדים שעלו מן הציבור וכל היתר הועלו על ידי חברי הוועדה ויו"ר הוועדה".

מועמדים להדלקת משואה שמופיעים או נעלמים ברגע האחרון
"מהשוואת רשימת מדליקי משואה מומלצים בסיכום הוועדה הציבורית בדיונה האחרון במליאה למסמך ההמלצה ליו"ר ועדת השרים, נמצא כי מועמדותם של שלושה מועמדים חדשים הועלתה לראשונה רק במסמך ההמלצה ליו"ר ועדת השרים, ואושרה רק בשיחות הטלפוניות, והיא לא נבחנה קודם לכן במליאת הוועדה. מועמד נוסף שנדון בדיון האחרון במליאה ומועמדותו נדחתה במעמד זה אושר בשיחות הטלפוניות ונוסף למסמך ההמלצה ליו"ר ועדת השרים.
במקביל להוספת ארבעת המועמדים החדשים הושמטו שמותיהם של שבעה מועמדים שאישרה הוועדה הציבורית בדיון האחרון שקיימה במליאת הוועדה לצורך הבאתם לאישור יו"ר ועדת השרים. השיחות הטלפוניות לא נעשו במתכונת של שיחת ועידה שהייתה מאפשרת לחברי הוועדה הציבורית לקבל החלטות על ידי שימוש ב'תבונתם הקיבוצית' תוך כדי החלפת דעות ועריכת דיון מקיף ומעמיק בנושא, ולהצביע כנדרש בתקנון הן לגבי המועמדים החדשים והן לגבי המועמדים ששמותיהם הושמטו".

שישה מועמדים במסלול עוקף
"מהביקורת עלה כי הדיון על שישה מועמדים שהומלצו על ידי הוועדה הציבורית ליו"ר ועדת השרים לאחר השיחות הטלפוניות נעשה בלי שחברי הוועדה הציבורית קיבלו חומרי רקע בכתב על המועמדים, כפי שקיבלו ביחס ליתר המועמדים.
משרד התרבות מסר בתגובתו כי על כל אחד מהמועמדים הוכנו תקצירים, ואלה הוקראו לחברי הוועדה הציבורית בשיחות הטלפוניות. עוד נמסר כי המרכז לא הפיץ את התקצירים בכתב לחברי הוועדה מטעמי סודיות".

(הערה: למבקר אין טענה על מי ממדלקי המשואות, אלא רק על הליך בחירתם).

***

שרת התרבות והספורט וראשי משרדה הודיעו כי: "כבר פעלו לתיקון חלק מהליקויים שעלו בביקורת וכי יפעלו לתיקון התקנון לבחירת מדליקי המשואות. שרת התרבות והספורט הודיעה שתמנה ועדה ציבורית שתמליץ על מתכונת ראויה והוגנת לחלוקת ההזמנות לטקס הדלקת המשואות ולטקסים רשמיים אחרים".

משרד התרבות עבר על החוק בסירובו למסור את היומן של מירי רגב – אבל הטרחנות משתלמת

במשך למעלה מחצי שנה שמשרד התרבות והספורט סרב לפרסם את יומן השרה מירי רגב, כנדרש. המשרד התעלם, מרח, הפר את החוק – ואז חזר להתעלם. היחידה הממונה על חופש המידע במשרד המשפטים מתגלה כבעלת רצון טוב, אך חלשה וחסרת שיניים. מי שהציל את כבודו של המשרד היא דווקא מחלקת הדוברות – 24 שעות לאחר שהתקבלה תגובה לכתבה זו, קיבלנו גם את היומן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

ב-24/9 פניתי (עידן) למשרד התרבות בבקשת חופש מידע פשוטה ושגרתית: ביקשתי לקבל את יומן השרה מירי רגב לשנת 2017. מילאתי את הטופס, שילמתי 20 ש"ח (כאזרח פרטי) וקיבלתי אישור במייל על פנייתי. מה שהגיע לאחר מכן הם חודשיים של התעלמות מוחלטת, למרות תזכורות והפצרות חוזרות ונשנות בנושא.

חשוב להבהיר: מסירת יומני השרים מחויבת על-פי החלטת היועץ המשפטי לממשלה, במסגרת חוק חופש המידע.

תזכורת: איך מגישים בקשת חופש מידע?

חוק חופש המידע הוא אחד החשובים שנחקקו בישראל ונותן את זכות הגישה למידע ציבורי לכל אזרח. החוק נכנס לספר החוקים בשנת 1998, וחתומים עליו מי שהיה בזמנו שר המשפטים, צחי הנגבי, ומי שהיה אז – והוא גם היום – ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

החוק מאפשר לכל אחד לשאול את הרשויות פחות או יותר מה שהוא רוצה – החל מבקשת יומן של ראש העיר ועד פירוט נוכחות הח"כים בוועדת החוץ והביטחון. וכן – גם את היומנים של שרי הממשלה.

אז איך עושים זאת?

  1. נכנסים לדף הגשת הבקשה באתר חופש המידע: https://www.foi.gov.il/he/inforequest
  2. לוחצים על כפתור "מידע בתשלום"
  3. בוחרים את הרשות הרלוונטית (ניתן להגיע לרשימה המלאה בלחיצה על כפתור "רשימת כל הרשויות")
  4. משלמים אגרה של 20 ש"ח
  5. ממלאים את פרטי הבקשה ושולחים

חשוב להיות מדויקים ומפורטים בתוכן הבקשה עצמה – כדי להבטיח שהמענה שיתקבל בסוף אכן יכלול בדיוק את המידע שרציתם.

ומבחינת לוחות זמנים: על פי חוק חופש המידע המענה חייב להתקבל בתוך 30 יום, אלא אם הרשות מודיעה לכם על ארכה, ואז היא יכולה לקבל 30 יום נוספים (אבל לא יותר מ- 60 יום במצטבר).

שאלתם וקיבלתם תשובה לנושא מעניין? עדכנו אותנו!

בשלב זה, פניתי לממונה חופש המידע במשרד המשפטים והגשתי תלונה. משרד המשפטים הוציא מצידו מכתב שהפציר במשרד התרבות להשיב לבקשתי – כנדרש על-פי חוק. מה עשו במשרד התרבות? ניחשתם נכונה, התעלמו גם ממשרד המשפטים.

אחד מהמכתבים שהוציא משרד המשפטים למשרד התרבות

מה שכן, זמן קצר לאחר מכן קיבלתי לפתע תשובה מ"מידען" בשם אלעד, שכתב לי כך:

"שמי אלעד (שם מלא שמור במערכת-ע.ב.), מידען חדש במשרד התרבות והספורט. קבל את התנצלותי מראש על עיכוב המענה. בימים אלו ממש אני מתחיל להיכנס לעניינים, ואשתדל לסייע במענה והתייחסות לפנייתך בהקדם האפשרי".

וכך מדי שבוע במשך שלושה שבועות, תזכרתי את אלעד בנושא, והוא הגיב במה שנדמה היה כרצינות מלאה וכוונות טובות:

"…אני מאייש את הכסא כשבועיים ימים בסה"כ, מרכז נתונים, לומד את העבודה ומכיר את הנפשות הפועלות […] הבקשה שלך בטיפול. שוב, אינני יכול להתחייב על תאריך מענה לפנייתך, אך הנני מבטיח כי אני עושה מאמצים עילאיים בכדי להשיב בהקדם האפשרי…". אלעד אולי ניסה אך את היומן לא קיבלתי.

משרד המשפטים גם הוא עשה את עבודתו והמשיך להוציא מכתבים למשרד התרבות, כולל למנכ"ל, יוסי שרעבי, שהתעלם גם הוא. מאלעד המידען כבר לא שמעתי יותר. במקביל פניתי לדובר של השרה רגב, אלי סבתו, וגם ממנו לא קיבלתי התייחסות.

מנכ"ל משרד התרבות: התעלם ואח"כ התנצל

איפה אנחנו עומדים היום?

כאמור, כבר למעלה מחצי שנה עברה מאז הגשתי לראשונה את בקשת חופש המידע למשרד התרבות – ומענה עדיין אין. המשרד עבר על החוק – והחלק העצוב הוא שלא נראה שזה הזיז למישהו. משרד המשפטים מצידו השתדל לעזור, אך אין לו שיניים לחייב את השרה או מי מטעמה לציית לחוק.

הדוגמא הזו אינה היחידה ומשרדי ממשלה ורשויות מקומיות ממשיכות לצפצף על החוק, כאשר הדרך היחידה כיום לקבל תשובה במקרים שכאלו היא לגרור אותם לבית המשפט. התהליך דורש משאבים רבים ובהחלט שלא נגיש לכל אזרח.

עוד על חולשת היחידה לחופש המידע תוכלו ללמוד מראיון שקיימה נעה לנדאו בהארץ עם רבקי דב"ש – מי שהקימה וניהלה את היחידה בשבע השנים האחרונות, ופרשה לא מזמן מהתפקיד. דב"ש טוענת שעזבה מחשש שתשמש "עלה תאנה", בניהול יחידה עם סמכויות מוגבלות וללא יכולת אכיפה. אין ספק כי סמכויות כאלה, אם היו ניתנות, היו יכולות לפתור את הבקשה השגרתית לקבל היומן של השרה רגב.

תגובות

ממשרד התרבות והספורט נמסר:

"משרד התרבות והספורט רואה חשיבות רבה במחויבות לשקיפות ומתן מענה מלא לפניות חוק חופש המידע.

חרף הפניות הרבות לקבלת תקן ייעודי לנושא שלא נתקבל עד רגע זה, החליט המשרד לגייס לפני כחצי שנה עובד חיצוני כמידען שיסייע למנכ"ל המשרד שממלא את תפקיד הממונה על החוק עד לאיוש המשרה על ידי אחד מעובדי המשרד. בימים אלו נסגר המכרז הפנימי לאיוש המשרה על ידי עובד משרד שימלא את התפקיד בנוסף על תפקידו וצפוי לעבור חפיפה ולהכנס לתפקיד בקרוב. משרד התרבות והספורט עושה את מירב המאמצים להשלים את הפער שנוצר בתקופה שהתפקיד היה לא מאוייש ועל רקע כמות הפניות הגדולה שמגיעה למשרד שכמעט והוכפלה מכניסת השרה רגב לתפקידה".

*

עדכון: התקדמות משמעותית בשקיפות

24 שעות לאחר קבלת התגובה הנ"ל ממשרד התרבות, הגיע לפתע מאלעד המידען גם יומן השרה לשנת 2017, לצד מכתב התנצלות חתום על-ידי המנכ"ל. מסקירה מהירה של היומן ראינו כי בהשוואה לזה שנמסר ב-2016, שרובו הושחר, היומן של 2017 הרבה יותר שקוף. וקיבלנו אותו אפילו בקובץ אקסל. לעיונכם.

הטרחנות משתלמת.