פוסטים

שלוש שנים ל-MeToo#: קולות הנפגעות הושמעו בכנסת. מה הממשלה יכולה לעשות עכשיו?

חברות וחברי כנסת ממגוון סיעות הקריאו במליאה עדויות של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית – כתזכורת לממשלה לקיים את הבטחותיה בנושא ● יש חשיבות גדולה להשמעת קול הקורבנות, אבל זה לא מספיק: צריך להעביר תקציבים שהובטחו, ולקדם חוקים שנתקעו ● הנה רשימה של דברים שהממשלה יכולה לעשות עכשיו כדי להיאבק באלימות מינית

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

תנועת MeToo#, שהובילה נשים ברחבי העולם לשתף ולחשוף עדויות על הטרדות מיניות ותקיפות שחוו, הצליחה לראשונה להמחיש את היקף התופעה. היא נתנה קול לנפגעות, שמה זרקור על התוקפים, חשפה אותם ודרשה שישאו בתוצאות מעשיהם. לציון שלוש שנים לתחילת המהפכה שהובילה התנועה, חברות וחברי כנסת ממגוון סיעות הקריאו אתמול (שלישי) במליאה עדויות של נפגעות ונפגעי אלימות מינית.

חברות הכנסת תמר זנדברג, מיקי חיימוביץ', אתי עטיה וחבר הכנסת רם שפע בהקראת העדויות במליאה, אתמול (צילום: ערוץ הכנסת)

אירוע הקראת העדויות הוא יוזמה של הלובי למלחמה באלימות מינית ושל שדולת הנשים. הארגונים מסרו כי "האירוע בכנסת הוא הזדמנות עבורנו להזכיר לנבחרי הציבור ולממשלה לעמוד בהתחייבויותיהם לתקצוב מלא לתכנית הלאומית למאבק באלימות נגד נשים". 

״בפנים גלויות ובלי בושה״

לציבור הרחב אין אפשרות לנאום במליאת הכנסת, ועליו להסתמך על נבחרות ונבחרי הציבור שיבחרו להשמיע את קולו. חברות וחברי הכנסת הקריאו את עדויות הנפגעות – כשאלה יושבות במשכן וצופות במתרחש מקרוב – ונתנו את הזכות היקרה להשמיע את קולן לאזרחיות מן השורה. נזהיר, מדובר בעדויות קשות, של נשים שנתקלו במשך שנים בניסיונות של השתקה, נשים שאזרו אומץ לחשוף את עצמן גם למען אחרות. 

חברת הכנסת מיקי חיימוביץ' (כחול לבן) הקריאה על דוכן הנאומים את עדותה של יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית: "היום ה- 13 באוקטובר, זה יום ההולדת של אבא שלי – ד"ר משה שרר. בגלל שאבא שלי הורשע במה שנקרא 'מעשים מגונים בבן משפחה' אפשר להגיד את השם שלו. בגלל שאני עתרתי כנגד המדינה אני יכולה להגיד את השם שלי: אני יעל שרר, אבא שלי פגע בי מינית. בבית המשפט קראו לי 'המתלוננת', הרווחה קראה לי 'הקורבן', בעיתון קראו לי 'הקטינה' בבית החולים שלוותה קראו לי 'הפרעת אישיות גבולית', 'אנורקסיה' ו 'ניסיון התאבדות'. אבל אני לא מתה. ואני לא צריכה שידביקו לי תוויות, יש לי קול ויש לי פנים, מה שיש לי לומר אני אגיד בעצמי – בפנים גלויות ובלי בושה. שהוא יתבייש. אני אדבר בשביל כל מי שעדיין לא יכולים. כי אני עדיין כאן, ואני אדבר על מה שאבא שלי עשה לי ועל מה שאבאים עדיין עושים לבנות שלהם גם היום. עד שתקשיבו".

יעל שרר (צילום: עופר קידר)

גם חברות וחברי הכנסת תמר זנדברג (מרצ), יוראי להב הרצנו (יש עתיד), אתי עטיה (ליכוד), רם שפע (כחול לבן), אורלי פרומן (יש עתיד-תל"ם) ואלכס קושניר (ישראל ביתנו) הקריאו עדויות של נפגעות ונפגעים.

ח"כ אתי עטיה הקריאה את עדותה של גליה אנג'ל: "לא התלוננתי – כי מי היה מאמין לי? הוא היה החבר שלי אחרי הצבא. בן טובים ממשפחה אמידה מאוד. חייל בלונדיני עם עיניים ירוקות ביחידה קרבית מובחרת. אני הגעתי ממשפחה חסרת אמצעים. מי היה מאמין לי שהבחור שאהבתי כל כך, אנס אותי בדירה של אבא שלו אחרי חגיגת יום ההולדת שארגנתי לו? במשך חמש שנים הלילה הזה היה חור שחור בתוך הראש שלי. כאילו זה לא קרה. היום אני זוכרת רק שהתעוררתי מזה באמצע הלילה, ששאלתי אותו מה הוא עושה, שהוא הצמיד אותי עם הידיים למיטה ולא יכולתי לזוז, שביקשתי ממנו לעצור, שהוא לא ענה, שהלכתי להתקלח לפנות בוקר ושהתנגבתי במגבת ידיים משומשת. כשאני רואה את היחס שמקבלות נפגעות אחרות, עם סיפורים מובהקים בהרבה משלי, אני מבינה שאף אחד לא היה מאמין לי. אז לא התלוננתי".

עוד בשקוף:

הגיע הזמן לקיים הבטחות

יש חשיבות להעלאת המודעות לנושא האלימות המינית, והבחירה של הח"כים לנצל את מעמדם כדי לעשות זאת ראויה. אבל הגיע הזמן גם לקיום הבטחות וליישום תוכניות ומהלכים שיאפשרו להילחם בתופעת הפגיעות המיניות, ויעזרו לטפל ולשקם את הנפגעות והנפגעים. 

לאורך השנים האחרונות הבטיחו הממשלות לקדם שורה של מהלכים שיש קונצנזוס מקצועי לגבי נחיצותם. התקבלו החלטות על תקציבים, תוכניות אושרו, אבל לא הרבה קרה במציאות. 

לכן גיבשנו לנבחרי הציבור רשימת מהלכים שבאפשרותם לקדם כבר עכשיו כדי לעזור לנפגעות ולנפגעים:

  • להעביר את התקציבים שהובטחו למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

עשרה חודשים עברו מתחילת השנה, ולמרכזי הסיוע הועבר בינתיים רק כרבע מהתקציב השנתי. וזה למות הוצאות חריגות בגלל משבר הקורונה. מדובר בהשלמת התמיכה שהובטחה כבר בעבר, אבל במשרד הרווחה והאוצר מתעכבים עם הכסף כבר חודשים רבים. בתור התחלה, צריך להעביר את התקציב עכשיו. 

שר הרווחה, איציק שמולי

  • שיפור והרחבת הטיפול הראשוני בחירום בחדרים האקוטיים 

החדרים האקוטיים בבתי החולים מספקים לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית סיוע חירום. יש רק שישה חדרים כאלו ברחבי הארץ. באוגוסט השנה נפתח חדש אקוטי חדש באילת בעקבות אונס קבוצתי של נערה בעיר. הקמת החדר החדש מבורכת, אבל אסור לחכות לאונס המזעזע הבא. לאחרונה אושרה העברת חמישה מיליון שקלים בדיוק למטרה זו. בידי הממשלה להקים כבר עכשיו חדרים נוספים ולייעל את הטיפול שניתן בחדרים הקיימים.

  • חינוך למיניות בריאה ולמניעת אלימות

שיח פתוח ובריא מגיל צעיר בנושא מיניות יכול להגביר את תחושת הביטחון של ילדות וילדים. יכול לתת להם כלים לפנות לעזרה, להבין כשמשהו לא בסדר, לקבל בחירות נכונות ולפתח דימוי עצמי בריא יותר. הכנסת יכולה לקבל הצעת חוק שמציעה לקדם תוכניות חינוכיות למיניות בריאה. "הצעת החוק תחייב את מערכת החינוך להעביר שיעורים על מיניות בריאה, על משמעות המילה הסכמה, מה היא פגיעה מינית. זה לא קיים היום", הסביר לנו ח"כ יוראי להב הרצנו מיש עתיד, יוזם הצעת החוק.

  • הכשרה ייחודית לחוקרות וחוקרי נפגעות אלימות מינית

שנה לאחר שנולדה תנועת #MeToo החלה ברשת מחאת #לאהתלוננתי: נשים וגברים רבים הסבירו באופן חשוף למה לא התלוננו על התקיפה שעברו – בין אם בגלל השתקה של הסביבה, תחושת בושה ואשמה או אטימות וחוסר רגישות של הרשויות. 

השקעה בהכשרה ייחודית של חוקרות וחוקרי עבירות מין עשויה להקל מעט על תהליך הגשת התלונה ולעודד נשים נוספות להתלונן. יש אפילו הצעת חוק מוכנה בנושא שעלתה מוקדם יותר השנה. "כדי להביא לצדק אמיתי ולהקטנה משמעותית של סגירת תיקים בשל כשלי חקירה, חשוב לקיים הכשרות ייחודיות של חוקרי עבירות מין ואלימות במשפחה". סיפרה לנו יוזמת החוק, ח"כ היבה יזבק (הרשימה המשותפת). "אנחנו גם רוצות לוודא כי ההכשרות יותאמו במיוחד למאפיינים תרבותיים ולאומיים של קבוצות הנמצאות בסיכון מיוחד – כמו נשים ערביות, רוסיות ואתיופיות, שאחוזי האלימות כלפיהן גבוהים יותר". 

הציוץ של השחקנית אליסה מילאנו מ-2017, שהתחיל את מחאת #MeToo ברשת

 

  • הקמת יחידות לעבירות מין ברשויות אכיפת החוק

הוועדה הבין משרדית לבחינת הטיפול בנפגעי ונפגעות עבירות מין בהליך הפלילי הגישה המלצותיה לפני כשנה. אחת ההמלצות שמוזכרות בדו"ח שפירסמה הוועדה היא לפתוח יחידות ייעודיות לטיפול בעבירות מין בבתי המשפט, במשטרה ובפרקליטות. המלצה מבוססת על עדויות של נפגעות שסיפרו כי תהליך החקירה במשטרה והמשפט היה חוויה קשה ולעתים מאשימה או משפילה עבורן. הקמת יחידות שיתמחו בטיפול בעבירות מין עשויה להקל על המפגש של נפגעות ונפגעים עם הרשויות, לאפשר להן להרגיש מוגנות ובכך להגביר את האמון במערכת ולאפשר לרבות ורבים יותר להתלונן ולהעניש תוקפים נוספים.

  • החמרת ענישה של תוקפים

לאחרונה הורשע רונן ביטי בהטרדה מינית וביצוע מעשים מגונים בקטינות. העונש שקיבל: תשעה חודשי עבודות שירות. גם המורה אביתר גרוס קיבל עונש דומה לאחר שתקף מינית תלמידה בת שמונה בבית הספר. החמרת הענישה או קביעת עונש מינימום עשויה להתריע את התוקפים ולספק מעט צדק לנפגעות.

צעדת השרמוטות. צילום: שיר גבאי

להתחיל להתמודד עם משבר הקורונה

בזמן הקורונה קשיי הנפגעות והנפגעים רק מתעצמים. גם בשגרה נדרשים כוחות רבים לבקש עזרה רפואית ולהגיע לבית החולים, וכעת נוספו על הקשיים הללו סיבוכים נוספים. הנה כמה דברים שניתן לעשות כדי לשפר את המצב הקיים:

  • לשפר את המענה בבתי החולים בחירום ואת הטיפול מרחוק

בתקופת הקורונה המענה לנפגעות תקיפה מינית צומצם, מה שמערים קשיים נוספים על הנפגעות. כך למשל, כעת על הנפגעות להודיע לבתי החולים לפני שהן מגיעות לבדיקה, ולעתים לעבור בין מספר אנשי צוות כדי לקבל מענה. למרות שבסגר המעבר מעיר לעיר הפך מורכב יותר, אין כיום אפשרות להסעה הביתה מבית החולים לאחר קבלת הטיפול – אף שנפגעות עשויות להגיע מותשות, מפוחדות, פצועות וללא כסף לאוטובוס או בגדים מספיקים. אם קיבלו טיפול מרחוק יאלצו הנפגעות לקנות את התרופות למניעת הריון ולמניעת מחלות לבד – במקום לקבל אותן בחינם בחדר האקוטי. 

  • להקים מרכז בידוד לנפגעות

יש להקים מרכז בו יוכלו לשהות נפגעות אלימות מינית שנאלצות לעזוב את ביתן לאחר שהותקפו, וזקוקות לבידוד בגלל חשש להדבקה בקורונה. מענה דומה ניתן לנפגעות אלימות במשפחה עבורן הוקם מקלט חירום בו יכולות משפחות לשהות בבידוד לפני מעבר למקלט על מנת למנוע הדבקה במקלטים הקבועים.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

ועדת הפנים מאשרת מהלך מושחת, הציבור ישלם מיליונים לששה ראשי ערים לשעבר

בגלל טעות בירוקרטית לפני יותר מ-20 שנה: ששה ראשי ערים לשעבר, מקורבים לליכוד וש״ס, יקבלו לכל חייהם פנסיה תקציבית על חשבון הציבור, למרות שאינם זכאים לה ● יו״ר הוועדה מיקי חיימוביץ׳ חסמה ניסיון של ח״כ זוהר ״לתקן את הטעות״ ע״י הרחבת העוול

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בזמן של משבר כלכלי עמוק, וכשהמדינה מתפקדת כבר זמן ארוך בלי תקציב – דווקא יש מי שזוכים להטבה של מיליוני שקלים. ביום חמישי האחרון ועדת הפנים של הכנסת אישרה כי ששה ראשי ערים וסגנים לשעבר, ברי מזל ומקורבים לחברי הכנסת של הליכוד וש"ס, יזכו להמשיך ליהנות מתקלה שהעניקה להם באופן לא שוויוני ולשארית חייהם פנסיה תקציבית שהם לא זכאים לה. 

יו״ר הקואליציה מיקי זוהר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

כל זה קורה בגלל טעות של משרד הפנים, שהתגלתה כבר לפני 15 שנים. למרות זאת ממשיכים השישה – אכרם חסון, אמנון כהן, שלום סולומון, עוזי אהרון, אמנון כהן וג'קי לוי (שמאחר והוא מכהן גם כיום בתפקיד הוא יהיה זכאי לפנסיה התקציבית רק בעתיד) – לקבל על חשבון הציבור פנסיה תקציבית שלא מגיעה להם על פי חוק. 

לפני שלוש שנים שנים החליטה ועדת הפנים של הכנסת להכשיר את הטעות גם רטרואקטיבית. עתירות הוגשו נגד המהלך, ובית המשפט העליון קבע כי יש לקיים דיון מורחב בנושא. ביום שלישי לפני שבועיים התנהל הדיון בוועדת הפנים של הכנסת בראשות ח״כ מיקי חיימוביץ׳. חיימוביץ׳ עשתה ניסיון לשמור ולו על חלק מכספי הציבור בהצעת פשרה, אבל הוועדה הצביעה ברוב של ארבעה קולות נגד שלושה כדי לעגן את התקלה לטובת נבחרי הציבור המקורבים לשארית חייהם. 

מי שעמל נמרצות כדי לסדר להם את ההטבה היה יו״ר הקואליציה ח״כ מיקי זוהר (הליכוד), מיודענו, שאף ניסה לנצל את ההזדמנות והציע לתקן את הטעות על ידי הרחבה והחלתה על כל ראשי הערים. כי מה אכפת לו? זה לא הכסף שלו אלא הכסף שלנו. 

איך הגענו מטעות של משרד הפנים לפני יותר מעשרים שנה עד הלום:

במהלך הדיון סקר תומר רוזנר, היועץ המשפטי לוועדה, את השתלשלות העניינים. איך מה שהתחיל בטעות לפני יותר מעשרים שנה, הפך לעשרים שנים של פנסיות מפנקות בניגוד לחוק, עד שהגיע כעת לפתחה של הוועדה. הנה עיקרי הדברים: 

  • כלל הפנסיות של ראשי ערים וסגניהם צמודות לשכר חברי הכנסת והשרים. כך שאם מחליטים על רפורמה בשכר נבחרי הציבור ועדת הפנים מתאימה את השינוי גם לרשויות המקומיות.
  • בשנת 1996 נקבע כי חברי כנסת יהיו זכאים לפנסיה תקציבית בשני תנאים: התנאי הראשון הוא שהם כיהנו לפחות ארבע שנים.השני: שהם יתחילו לקבל את הפנסיה רק בגיל 45, גם אם הם פרשו מוקדם יותר. כלומר, אם כיהנת כראש עיר במשך קדנציה אחת בין הגילאים 25-30 הפנסיה תקציבית מובטחת לך החל מגיל 45.
  • כשהיה צריך לטפל גם ברשויות המקומיות החל מו״מ בין הממשלה למרכז השלטון המקומי על שורה של נושאים. שאחד מהם היה סביב גיל הזכאות לפרישה. בדיון שהתקיים בינואר 1999 החליטה הוועדה שגם ראשי רשויות, בדומה לחברי כנסת, יהיו רשאים לפנסיה תקציבית גם אם הם יפרשו מתחת לגיל 40 ובתנאי שיתחילו לקבל את הפנסיה בגיל 45 ובתנאי שהם כיהנו לפחות ארבע שנים. לפני כן, ראשי רשויות וח"כים שפרשו לפני גיל 40 לא היו זכאים לה.
  • אבל באמצע 99 ביטלו את הפנסיה התקציבית. בכלל. 
  • בסוף 1998 התקיימו בחירות לרשויות המקומיות, עוד לפני קבלת ההחלטה וכניסתה לתוקף ביוני 1999. אבל הכנסת לא קבעה הוראות מעבר. כך שלפי החוק ראשי רשויות מתחת לגיל ארבעים שלא נבחרו בבחירות בשנת 1998 פשוט לא אמורים להיות זכאים לפנסיה תקציבית מאחר והחוק לא אושר בזמן שפרשו.
  • למרות זאת, כמה ראשי רשויות חשבו שבגלל שהחוק לא היה בתוקף, הם זכאים להמשך הפנסיה. הם פנו למשרד הפנים וביקשו להחיל עליהם את ההחלטה. משרד הפנים, בטעות אישר, כאמור – בניגוד לחוק. המשמעות: רק ששה ראשי הערים שפנו למשרד הפנים זכו מההפקר וקיבלו את אותה ההטבה. 
  • בשנת 2005 פנה ראש רשות נוסף וביקש להחיל עליו גם את אותה החלטה. רק אז נעשתה בדיקה מחודשת והתגלתה הטעות של משרד הפנים.
  • לאחר שהתגלתה הטעות, משרד האוצר רצה להפסיק את ההטבה ודרש את הכסף חזרה מששת ברי המזל. בממשלה ובכנסת התקיימו דיונים כדי לחשוב מה לעשות. הראשון לפנות לכנסת ולבקש ממנה להכשיר את התקלה היה שר הפנים אלי ישי בשנת 2012. הוא טען שנעשה להם עוול וכי התקלה לא קרתה באשמת הששה. לאחר מכן נעשה ניסיון נוסף להכשיר את התקלה. גם הניסיון הזה לא צלח. 
  • בשנת 2016 העלה את הנושא שוב שר הפנים אריה דרעי (ש"ס), שפנה לוועדת הפנים בבקשה לאשר את הטעות הלא חוקית. הפעם הבקשה נפלה על אוזניים קשובות. ב-2017 הוועדה, בראשות דוד אמסלם (הליכוד), אישרה והכשירה את העוול.
  • בעקבות ההחלטה פנו כמה עותרים לבג"ץ. חלקם דרשו לבטל כליל את ההחלטה הלא שוויונית, חלקם ביקשו להרחיב אותה ולהחיל את ההטבה על ראשי ערים וסגנים נוספים למען השוויון. בג"ץ דחה את המבקשים להרחיב את התקלה ולהחיל אותה על כולם, אך חייב את הכנסת לקיים דיון חדש בנושא. וכך הגענו עד לכאן. 

לפנק: 3.3 מיליון שקל לכל מקורב

 "עלות ההחלטה שהושתה על הציבור כדי לצ'פר ששה מקורבים מוערכת בעשרים מיליון שקל", פתחה יו״ר הוועדה מיקי חיימוביץ' (כחול לבן), את הדיון האחרון. יותר משלושה מליון שקלים למקורב. כל אזרח בישראל היה שמח לקבל הטבה כזאת. 

ח״כ מיקי חיימוביץ׳ יור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

לכאורה מדובר בסוגיה פשוטה. אדם שקיבל כסף שלא כדין צריך להחזיר אותו גם אם נעשתה טעות, הבעיה היא ש-22 שנים של פנסיה מגיעה לסכומים גדולים במצטבר. כעת לדרוש מהם להחזיר את כל הכסף יכול להיות מורכב גם עבור אנשים אמידים עם חסכונות. הכסף כבר בוזבז, אנשים קנו דירות, לקחו משכנתא. דרישה כזו יכולה לגרום לנזק גדול למשקי הבית שלהם. 

על כך הייתה הסכמה בוועדה: קשה לדרוש מאדם להשיב פתאום פנסיה של 22 שנים. היו״ר חיימוביץ' הציגה הצעת פשרה: הלשעברים לא ידרשו להשיב את הכסף שכבר קיבלו, אבל הפנסיה התקציבית שלהם תופסק במהלך מדורג בן שנתיים. 

עוד בנושא:

זה לא הספיק ליו״ר הקואליציה מיקי זוהר. בעוד ניכר היה מהדיון כי יש חברי כנסת שמרגישים לא בנוח עם הסיטואציה, זוהר הציע במקום תיקון – להרחיב את העוול. במקום לעצור את התשלומים לששת המצ׳ופרים – להרחיב את התשלומים ולפנק את כולם. את כל ראשי הערים וסגניהם שפרשו או הודחו לפני 20 שנה. על חשבון הציבור, כמובן.

כך הוא הסביר זאת: "נכון לעכשיו אין ספק שההחלטה ההיא, שהתקבלה בזמנו, היא מקפחת – מקפחת אנשים נוספים – אגב, לא רבים במספר, לדעתי אפשר לספור אותם על שתי כפות ידיים, אולי כף יד אחת – שקופחו מאותה החלטה: שכן היו זכאים לאותה הטבה, אבל הגבילו אותה בשנים. לכן אני חושב שההחלטה הנכונה כדי לבטל את העיקרון או את הטענה שאנו פועלים בחוסר שוויון, היא להעניק באופן גורף לכל מי שזכאי. לדעתי, זו ההחלטה הנכונה".

במהלך הדיון הקודם באוגוסט הסביר ח"כ איתן גינזבורג (כחול לבן) כי מדובר בהטבה לא שוויונית מול שאר האזרחים. גינזבורג היה חבר מועצת העיר רעננה וסגן ראש העיר ומכיר את המציאות ברשויות המקומיות. הוא הסביר כי במקרים דומים בהם עובדי רשויות מקומיות קיבלו תוספות שכר לאורך שנים שלא כדין הם נדרשו להשיב את הכסף. אחרי שנים האוצר דרש מהם להשיב את הכסף שבע שנים לאחור ואת התנאים הנלווים שקיבלו. עבור חלק מהעובדים ״זו היתה מכה מאוד מאוד קשה״ אמר גינזבורג, אבל הם החזירו את הכסף. 

זוהר לא השתכנע מהדוגמא, אבל ההצעה שלו להרחיב את הזכאות לעוד ראשי רשויות לא התקבלה ולא עלתה להצבעה. 

במהלך הדיון האחרון אמר עו״ד שי סומך ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים כי היועמ״ש סבור שההחלטה שהתקבלה בשנת 2017 ״אינה סבירה״. אי הסבירות, הסביר סומך, ״נובעת משלושה מרכיבים שיש בהחלטה: מרכיב החריגות של ההחלטה, מרכיב הרטרואקטיביות ומרכיב הפרסונליות״. סומך הדגיש כי במקרה הזה ״בלי המרכיב הפרסונלי כנראה ששום מגזר במשק לא היה מקבל הטבה כל כך חריגה של זכאות לפני גיל 40, שהיא רטרואקטיבית״.

לפני שניגשו להצבעה אמרה חיימוביץ': "השירות הציבורי והקריירה שהוא מביא אתו נועדו למטרה אחת בלבד: לשרת את הציבור. הדרך בשירות הציבורי היא לפעמים מורכבת וקשה, ולכן אני חושבת שעובד ציבור צריך להיות מתורגל בצורה ראויה על עבודתו. חשוב שעובד ציבור יקבל משכורת הוגנת ופנסיה שמשקפת את הזמן שבו עבד מול הציבור. יחד עם זאת יש לזכור, שהקופה שממנה הוא מקבל את התשלום הזה היא הקופה הציבורית. היא לא נועדה לאפשר לו לפרוש לגמלאות בכל גיל, ולא נועדה לתשלומים רטרואקטיביים בתנאים שלא סוכמו מראש וחורגים מהתשלום המוסכם. החוזה שנערך בין עובדי הציבור לציבור עצמו, אמור להיות מבוסס על אמון, וחלק מתפקיד הוועדה בראשותי הוא לפקח ולוודא שהאמון הזה אכן מתקיים".

שלושה חברי ועדה הצביעו בעד הצעתה של חיימוביץ' להפסיק באופן הדרגתי את הפנסיות התקציביות תוך מחילה על הכספים שהתקבלו בעבר: מיקי חיימוביץ' ואיתן גינזבורג מכחול לבן; אליהו חסיד מיהדות התורה.

ארבעה הצביעו נגד ההצעה של חיימוביץ׳ ואישרו מהלך מושחת על חשבון הקופה הציבורית: אריאל קלנר, מיכל שיר-סגמן ועוזי דיין מהליכוד, אוריאל בוסו מש"ס.

איך זה משפיע עלייך: 99 אחוז מהאזרחים במדינה לא היו זוכים לטיפול מפנק כמו שקיבלו שישה ראשי הערים לשעבר המקורבים לליכוד ולש״ס. לכן ההחלטה שהתקבלה בוועדת הפנים היא החלטה מושחתת. ואם ח״כ מיקי זוהר היה מצליח, הוא היה הופך אותה למושחתת יותר. מדובר בכסף שלנו, הציבור, שהוא מחלק בכזאת קלות. מצאנו שוב ושוב שאצל זוהר האינטרס הפוליטי גובר על האינטרס הציבורי כאשר הוא מקבל החלטות, וזה פוגע בכולנו. 

מה אפשר לעשות? המדינה דרשה מכם להחזיר לה כסף? להשיב לה החזרי מס שקיבלתן בטעות? כתבו לנו או שלחו הודעה לעידן 050-6300705. אנחנו נעביר לכם את הטלפון של זוהר של אחד מחברי הוועדה שהעדיפו לאשר את הבושה הזו.

המלחמה על הגבלת ההפגנות חשפה: בליכוד היו מעדיפים לוותר על הרשות המחוקקת

השר אוחנה ניסה להציג לממשלה ייעוץ משפטי מטעם ״פורום קהלת״ השמרני כאלטרנטיבה ליועמ״ש. נציג היועמ״ש היה צריך להסביר לחברי הכנסת את תפקידם. ח״כים של הליכוד ניסו לקדם תקנות לשעת חירום שעוקפות את הכנסת. כך אושר התיקון לחוק הקורונה שמונע הפגנות נגד הממשלה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשלישי, באישון ליל, אושרה בקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת הצעת החוק שפוגעת בזכות המחאה והפולחן, ומעניקה לממשלה ולעומד בראשה סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש. 

מדובר בעוד שכבה לחוק הקורונה שנחקק רק לפני חודשיים ומאפשר, גם בלעדיה, לממשלה להטיל הגבלות מרחיקות לכת על אזרחי המדינה. הגבלות על חופש התנועה (איסור להתרחק מהבית), העיסוק (סגירת עסקים) והחינוך (סגירת בתי הספר). עד כה חוק הקורונה החריג במכוון הגבלות על חופש הדת והמחאה. 

השיח הציבורי הסוער מתמקד בימים האחרונים בהפגנות – אבל זהו רק חלק מהסיפור. תחת עשן הקרבות סביב חופש המחאה והדת, הליכוד נלחם כדי לעקוף את הכנסת ולאשר את ההגבלות בתקנות לשעת חירום בממשלה. סוג של קו שחצייה שלו הייתה מהווה תקדים מסוכן. 

ההפגנה הגדולה הראשונה מול בית ראש הממשלה בבלפור, ביום הבסטיליה, ה-14 ביולי 2020 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

מה קובע החוק?

ההחלטה של הכנסת לאשר את הגבלת ההפגנות במהלך סגר הקורונה עברה אתמול, למרות המחאה הציבורית הקולנית, ברוב של 46 בעד מול 38 מתנגדים. שני חברי כנסת מכחול לבן (מיקי חיימוביץ׳, רם שפע) הצביעו נגד וחברי קואליציה אחרים נעדרו מההצבעה. התוספת החדשה לחוק קובעת מהם התנאים המצטברים להתפרצות המגפה בהם יכולה הממשלה למנוע מהציבור להפגין במרחק מוגבל מהבית, נכון לעכשיו עד 1,000 מטר מהבית. עד עכשיו החוק החריג, במכוון, את היציאה מהבית להפגנה מן המגבלות, וזאת בתנאי שישמרו תנאים של ריחוק חברתי ומסכות. 

כעת קובע התיקון החדש שכאשר התקנות מגיעות לרף הכולל: הגבלת התקהלות ל-20 איש בשטח פתוח ו-10 בשטח סגור, סגירת כל מקומות העבודה למעט מקומות עבודה חיוניים, סגירת מוסדות חינוך וצמצום התחבורה הציבורית – ניתן יהיה למנוע יציאה מהבית גם לצורך השתתפות בהפגנות. תחת התנאים האלו נוכל לצאת מהבית להפגין במרחק של עד אלף מטרים (בהתאם למגבלה הכללית על מרחק היציאה מהבית נכון לעכשיו). כדי להפעיל את מצב החירום המיוחד שיאפשר את המגבלות החמורות, נדרשת חוות דעת מקצועית של משרד הבריאות. 

על פי התיקון לחוק, אותן מגבלות מרחק והתקהלות יחולו גם על יציאה מהבית לצורך השתתפות בתפילות שגם הוא לא נכלל בחוק הקורונה המקורי. אבל אם מסתכלים לרגע על המציאות – כמה אנשים מתרחקים יותר מקילומטר מהבית כדי להתפלל? 

תפילה תחת כללי הריחוק החברתי, ספטמבר 2020 (פלאש 90)

המגבלות של מצב החירום המיוחד יכנסו לתוקף מרגע שיאושרו התקנות בממשלה ולמשך שבוע ימים. הממשלה יכולה להאריך את מצב החירום מידי שבוע, ועד ל-21 ימים. בתום 21 הימים יכולה הכנסת לאשר את הארכות מצב החירום המיוחד ולאפשר את הגבלת ההפגנות לתקופה של 14 ימים בכל פעם וכל עוד מצב החירום המיוחד מתקיים. ניתן להאריך כך שוב ושוב את מצב החירום המיוחד אך רק כל עוד ההגבלות והסגר הם ברף החמור של סגירת המשק וכדומה.

החוק אומנם מציין כי אין בו כדי לאסור הפגנות, אבל כל צמצום של חופש התנועה והתקהלות באופן גורף כל כך מחסל בפועל את האפשרות להפגין. 

לנטרל את הכנסת

אבל מדובר רק בחלק מהפאזל. כי בזמן שכל המדינה עסקה בהגבלת ההפגנות, הליכוד ניסה לעשות מהלך מרחיק לכת, להכריז על מצב חירום שמאפשר לממשלה ולעומד בראשה לקבל החלטות בלי אישור הכנסת, וכך להפוך את בית הנבחרים שלנו לגוף חסר סמכויות. 

למה הכוונה? סעיף 39 לחוק יסוד הממשלה קובע כי כאשר יש מצב חירום, הממשלה יכולה להתקין תקנות לאותו צורך חירומי. בנוסף, אם ראש הממשלה לא יכול לכנס את הממשלה במצב החירום – הוא יכול לקבוע את התקנות לבדו. 

"תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים". כלומר, לבטל או לקבוע כל חוק. מרגע שהתקנות לשעת חירום (להלן: תקש"ח) נכנסות לתוקף הן תקפות למשך שלושה חודשים. הכנסת יכולה להאריך אותן או לבטל אותן, אבל רק ברוב של חברי הכנסת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. התקש״ח יכול לתת לו בידיים הרבה מאוד כוח. (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

וזה מה שביקשו בליכוד לעשות, ובכחול לבן ניסו למנוע בימים האחרונים: לתת לממשלה את הכוח והסמכות להגביל הפגנות לשלושה חודשים לפחות מתוקף תקנות חירום, עליהן החליטה הממשלה, ובלי לערב את הכנסת. 

עוד בשקוף:

מי שהתעקשו כל העת, בדיון ביום חמישי בשבוע שעבר בוועדת חוק חוקה ומשפט, על תקנות החירום הם חברי הכנסת עמית הלוי ושלמה קרעי מהליכוד.

"אם אנחנו במצב חירום מיוחד, די בכך שהכנסת תיקפה את ההחלטות של הממשלה בכך שהיא הודיעה שזה מצב חירום מיוחד", אמר הלוי במהלך הדיון. ״היא לא צריכה להיכנס להגבלות כאלו ואחרות. לא משנה אם זה הפגנות תפילות או ספורט. זה כמו במלחמה, הכנסת לא צריכה להתכנס פה בכנסת בשעה שלוש בלילה ותאמר לרמטכ"ל אם תוכל לירות בצרורות או בבודדת", הוסיף. "צריך להיות פה קו אחד מנחה ואחיד. הממשלה יכולה לתקן כל תקנה שהיא רוצה. אנחנו רואים שאנחנו באים לכנסת כל אחד מושך לכיוון שלו", אמר קרעי.

הבעיה היא שהממשלה ביקשה להחיל מצב חירום ולהחליט על תקנות שמשמעותן צמצום של מחאה שמופנית נגדה, ובמיוחד נגד הליכוד וראש הממשלה נתניהו. כלומר – למקדמי התקש״ח יש אינטרס פוליטי ואף אישי. 

בנוסף, כפי שטען היועמ״ש, חוק הקורונה החריג במפורש את ההפגנות והתפילות. לכן, החלטה על מסלול של תקנות לשעת חירום היתה עוקפות באופן בוטה, ספק אם בכלל חוקתי, את החלטת הפרלמנט שהתייחסה באופן ספציפי למצב החירום הנוכחי. 

זה אולי טבעי שהממשלה תשאף לרכז אצלה יותר כוח. אבל בדיוק לשם כך יש לנו פרלמנט שתפקידו לרסן את הממשלה. באחד הרגעים המדהימים במהלך הדיון שהתקיים בליל חמישי, היה צריך המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי להסביר לחברי הכנסת מהו תפקידם ולמה הוא חשוב: "תקש"ח מעביר את התפקיד של הרשות המחוקקת מהכנסת לממשלה. כחברי פרלמנט אתם צריכים לעמוד על כך. לשמור על סמכותה של הכנסת", הוא אמר. עוד הוסיף: "אתם רוצים לחזור לתקש"ח גם כשיש כנסת וגם שיש חוק מסגרת. אני תמהה על כך שחברי כנסת מבקשים את זה".

בתחילת המגפה, במרץ 2020, הממשלה אכן השתמשה בתקנות לשעת חירום. אבל זה נעשה מחוסר ברירה ובמצב שונה לגמרי: הכנסת לא תפקדה עדיין מאחר ולא הוקמו ועדות ולכן לא ניתן היה לחכות לסיום ההליך. לכן כל הגבלות התנועה וחוק מעקבי השב"כ נקבעו בתחילה המגיפה בתקנות לשעת חירום ולאחר מכן עברו הליך חקיקה רשמי בכנסת רק לאחר שזו נכנסה לתפקוד.

עכשיו יש כנסת שיכולה להתכנס, אם תרצה, ולקבל החלטות. אבל ממשלת ישראל ניסתה לנצל את ההזדמנות כדי לעקוף אותה ולרוקן אותה ממשמעות.

אוחנה מביא יועץ משפטי מהבית

ח״כ הלוי לא פעל בחלל ריק. רק ערב לפני כן, ביקש השר אוחנה להכניס לישיבת הממשלה עורכי דין מ״פורום קהלת״. אלו ביקשו להציג חוות דעת משפטית שונה משל היועץ המשפטי לממשלה. חוות הדעת של אנשי מכון המחקר השמרני קובעת כי בסמכות הממשלה ורה"מ לקבוע כי אפשר להגביל את ההפגנות תוך הישענות על אותן תקנות לשעת חירום. 

במענה לדרישתו של אוחנה לייעוץ משפטי של פורום קהלת כתב היועמ"ש למזכיר הממשלה: "לא יעלה על הדעת כי שר יביא עמו לישיבת הממשלה מומחה צבאי חיצוני, אשר יחליף את עמדת הרמטכ"ל או ראש השב"כ, או שיביא לישיבה מומחה משטרתי חיצוני שיחליף את עמדת המפכ"ל, או רואה חשבון חיצוני שיחליף את עמדת החשב הכללי".

אוחנה ניסה, למעשה, להביא בפני הממשל ייעוץ משפטי אלטרנטיבי ליועמ״ש מנדלבליט. שלא כמו בנציגי פורום קהלת, במנדלבליט בחרה הממשלה בעצמה באופן חוקי לאחר שנבחן כי הוא עומד ברף של כשירות לשיפוט בבית המשפט העליון. אוחנה אולי יקרא למה שהוא ניסה לעשות ״משילות״ אבל לא כך הוא – מדובר במהלך מסוכן שעושה פוליטיזציה לתפקיד החשוב. 

לא משילות אלא פוליטיזציה מסוכנת. השר לבטחון הפנים אמיר אוחנה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

תארו לכם שבכל פעם שאחד השרים או רה"מ עצמו לא יאהב את הנחיות היועמ״ש הוא פשוט יעקוף אותו ויביא חוות דעת פרטית. וחוץ מזה, אפילו חברי כנסת לא יכולים להשתתף בישיבות הממשלה, אז מדוע שגורמים פוליטיים המקורבים לשר או לרה"מ הממשלה יקבלו מעמד מיוחד? 

נזכיר כי רק לפני כשנתיים ביקש השר אוחנה (אז הוא היה חבר כנסת) להעביר תיקון חוק שיאפשר מינוי פוליטי של יועצים משפטיים למשרדי ממשלה, בדיוק כמו מנכ"ל. עכשיו עלה בידו רעיון חדש, בכלל לא להתחייב ליועץ משפטי אחד אלא להביא כל פעם חוות דעת שתשרת אותו ואת הצרכים הפוליטיים של הליכוד. 

ניסיון לרוקן את החוק מתוכן

במהלך הדיון הלילי בחמישי שעבר בוועדת הכנסת, התברר מהר מאוד כי הממשלה מנסה לבצע תרגיל: הם רצו שהכנסת קודם תעביר את התיקון לחוק ורק אחר כך יספרו לח״כים באילו תנאים הוא ייכנס לתוקף ומהן ההגדרות להחמרה שמחייבת הפעלה שלו. 

מי שהתעקשו לאורך כל הדיון ובטרם החקיקה להבהיר מראש מהן ההגבלות שמגדירות מצב מיוחד שמשמעותו הטלת איסורים גם על הפגנות ותפילות היו חברי ועדת החוקה של האופוזיציה ובראשם יואב סגלוביץ' וקארין אלהרר (יש עתיד), ועופר כסיף ואוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת). הם הבינו כי בלי התקנות שקובעות מה יהיה פתוח ומה יהיה סגור – החוק ריק מתוכן.

וכך במשך כל הלילה, מרחה הממשלה את הכנסת עד שרק בשעות הבוקר הועילו להודיע מהם מקומות העבודה שיוחרגו מהחוק. 

בשעה 1:00 לפנות בוקר, ביום שישי, החלה הממשלה בהצבעה טלפונית בין שרי הממשלה. ההצבעה הסתיימה רק בשעות הבוקר – אז פורסמו התקנות. עד שהסתיימה ההצבעה בממשלה ההליך הפרוצדורלי בכנסת כבר עמד בפני כניסת השבת ואז הופסקה החקיקה שחודשה רק ביום שלישי. הכנסת הייתה, אם היו רוצים בקואליציה,לסיים את הדיון גם במוצאי השבת ועד לכניסת החג.

למה לא ניסו לסיים את מלאכת החקיקה לפני כניסת החג? אולי בגלל שהמחלוקות בקואליציה עדיין היו עמוקות ואולי דווקא מתוך כוונת מכוון. אנחנו לא יודעים. מה שכן זה חסך עימות עם קהילות חרדיות שביקשו להתכנס ביום כיפור.

בכל הזמן הזה ניסו בליכוד להמשיך ולדחוף להרחבת משך הזמן על איסור ההפגנות, באמצעות הסתייגויות שונות שניסו להכניס לחוק. מדובר בהסתייגויות, שגם סיעת ימינה ביקשה להכניס, שיאפשרו את המשך הטלת המגבלות על הפגנות גם בעתיד, ובלי לקשור את המגבלות על ההפגנות בהחלטות על סגר כללי. כחול לבן דרשו להסיר את ההסתייגות ולהגיש אותה כחוק נפרד, כתנאי להצבעתם. 

השב"כ עדיין עוקב אחריכם

הוויכוח על הצורך בהידוק הסגר עד כדי איסור על הפגנות ופולחן דתי עמוק: יש מי שחושבים שמדובר במצב חירום רפואי שמחייב הטלת מגבלות קשות למען כלל הציבור, וכי הנראות של המפגינים פוגעת במאבק במגפה ואף נותנת לגיטימציה לקבוצות ויחידים אחרים בחברה שלא לעקוב אחר הנחיות הסגר. 

מצד שני, הכנסת עוצרת בחקיקה מחאה נגד הממשלה. היא לא מאפשרת הפגנות ומחאה של אזרחים מול מוסדות שלטון. מדובר במניעה של זכויות יסוד בדמוקרטיה. הכנסת, לדוגמא, שייכת לכולם. אני לא צריך לגור בפרברים של שכונת נחלאות בירושלים, ברדיוס של קילומטר ממנה, כדי שתהיה לי הזכות להפגין מולה. בנוסף, יכול להיות שהמגבלות על הפגנות יעצרו את המומנטום של המחאה נגד נתניהו שתפסה תאוצה בחודשים האחרונים. 

רדיוס של אלף מטרים מסביב לכנסת. (צילום מסך: קפלן ייעוץ קוד פתוח)

הבעיה במקרים כאלו בהם ממשלה מחליטה להשתמש בכלים דרקונים שנותנים בידיה כוח עצום – היא שאפשר מהר מאוד להתרגל לכוח הזה ולהשתכר ממנו. קשה מאוד לחזור אחורה אחרי שחוצים קווים אדומים. הם תמיד יהוו תקדים שיש לבחון, והכלי שפעם היה חריג יכול להפוך לשגרתי. אנשים מתרגלים מהר. 

רק לפני קצת יותר מחצי שנה, כשהממשלה העביר בתקש"ח את חוק איכוני השב"כ, כתבנו כאן עד כמה המהלך, גם אם חשבו שהוא נחוץ כדי לסייע בקטיעת שרשראות הדבקה, מהווה תקדים מסוכן – כי דרכם של מהלכים כאלו הוא להישאר. 

עובדה, נכון להיום, ולא משנה אם התחלואה עלתה, ירדה, התייצבה, היינו בסגר או יצאנו מסגר – הממשלה ממשיכה לאכן טלפונים של אזרחים ישראלים ולשלוח מאות אלפים מהם כל חודש לבידוד שמשמעותו מעצר בית. למרות זאת, רמת התחלואה בישראל היא מהגבוהות בעולם, ולכן כיום מרחף סימן שאלה ענקי מעל האפקטיביות של כלי המעקב הדיגיטלי של שב״כ.

לכן, אפשר להעריך בזהירות שהממשלה תמצה את כל הזמן שיש ברשותה כדי להגביל את ההפגנות, ובוודאי כל עוד הסגר קיים. לאחר מכן אנחנו עשויים לראות, בדיוק כמו שקרה באיכוני השב"כ, ולאחר שהציבור יסתגל לכך שאיבד עוד חירות עוד זכות יסוד – ניתן יהיה לנסות להמשיך את הגבלת ההפגנות. מהכנסת לא תגיע הישועה, שכן כפי שהיא ממשיכה לאשר, כמעט כמו חותמת גומי, את איכוני השב"כ היא עשויה לאשר, בדיוק עם אותו גומי את המשך ההגבלות על חופש המחאה בישראל. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין