פוסטים

על המשבר הדמוקרטי והקורונה: צוות שקוף מסבירים

השבועיים האחרונים היו מבלבלים במיוחד, כשבכל יום התבשרנו על "גזירות קורונה" חדשות ועוד ספין פוליטי. צוות שקוף עושים סדר בעניינים: איך הגענו למצב של מלחמה על הדמוקרטיה, מה הם הצעדים מסכני הדמוקרטיה שננקטו כאן לאחרונה, למה היינו חייבים להקים ועדות ומה קרה כשהן כבר קמו, וגם – היכן בעולם מתבצעים איכוני טלפון של אזרחים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

איך הגענו מריב על התקנון למלחמה על הדמוקרטיה? // תומר אביטל

הקמת ועדות הכנסת, דו"ח מבקר המדינה המיותר ולמה מיקי זוהר ממשיך להחרים את הוועדות? // עידן בנימין

 

 

על העיכוב של אדלשטיין את עבודת הכנסת והחלפת יו"ר הכנסת // אסף נתיב

 

 

על הצעדים מסכני הדמוקרטיה שננקטו כאן לאחרונה, וגם – אילו עוד מדינות משתמשות באיכון טלפונים של אזרחים? // מאיה קרול

 

מה קורה לדמוקרטיה שלנו ומה אנחנו עושים בהפגנה הדיגיטלית? // תומר אביטל

שינוי עמדות? על הצהרותיו ההפוכות של ח"כ זוהר לאורך השנים

הצהרותיו של ח"כ מיקי זוהר בשבוע שעבר בעניין ניגודי העניינים של היועץ המשפטי של הכנסת, עריצות הרוב והעתירות לבג"ץ, החזירו אותנו לדברים שאמר מאז שנבחר לכנסת. איך התנהל מול המיעוט כשהיה הרוב, מה היו טענותיו כנגד התערבות הרשות השופטת וכיצד קידם שכונה מבלי לציין שאשתו עובדת בה כסוכנת נדל"ן ומחזיקה בה בחמישה נכסים. זוהר: "כתבה מוכוונת מטרה אך ורק כדי לפגוע בי ובשמי"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

ח"כ מיקי זוהר אינו אדם עקבי. הוא נוהג לאמץ תפיסת עולם התואמת את הפוזיציה הנוכחית שלו, ומשנה אותה ברגע שהתמונה הכללית משתנה. חזרנו לשלוש סוגיות מרכזיות בליבה של הדמוקרטיה הישראלית, ובדקנו את הצהרותיו של זוהר והתנהלותו סביבן: עקרון הכרעת הרוב, עצמאות הרשות השופטת וניגודי עניינים. 

ביטול בג"ץ

היום: "נגיש לאורך החודש עוד הרבה עתירות לבג"ץ. נבוא לפתח בית המשפט על כל סוגיה שהיא עוול חמור מצד השמאל" אמר מיקי זוהר בראיון לרזי ברקאי ברשת ג' בשבוע האחרון. 

עד לא מזמן: רק לפני כמה שבועות טען זוהר שאסור לבג"ץ להתערב בהחלטות הכנסת, כשהוגשה עתירה כנגד החלטה להטיל הרכבת ממשלה על ח"כ המואשם בפלילים. 

זוהר גם זעם בעבר על בג"ץ כשפסל מועמדים לכנסת, טען שהוא לא מאפשר לציבור להחליט מי יהיו נבחריו, וקרא לריסונו המיידי: "אנו עדים להתערבות בית המשפט העליון בלב ליבה של הדמוקרטיה בישראל…"

החלטת בג״ץ הזויה.‏אנו עדים להתערבות בית המשפט העליון בלב ליבה של הדמוקרטיה בישראל בכך שהוא לא מאפשר לציבור להחליט מי…

Posted by ‎ח״כ מיקי זוהר Micki Zohar‎ on Sunday, March 17, 2019

גם בדיוני הכנסת הזכיר מיקי זוהר את בג"ץ לשמצה. כשקידם את חוק המצלמות, פירט זוהר על חזון ריסוק עקרון הפרדת הרשויות ומתן חסינות לנתניהו: "פסקת ההתגברות עוברת, בג"ץ לא כתובת, חוק החסינות עובר – ביבי תקוע אתכם לעוד עשר שנים – מה תעשו?".

דמיינו קבוצת כדורגל שמובילה 10:0 ובמקום להוריד הילוך, ולסיים את המשחק בכבוד, השחקנים שלה מקניטים את שחקני הקבוצה היריבה, וממשיכים לעשות כל מאמץ, ובכל הכח כדי להשפיל אותם – הייתם אומרים עליהם שהם לא ספורטיביים?ואם נעזוב לרגע את עולם הספורט, ונחזור למציאות שלנו פה, בסוף בסוף, ביום רביעי בבוקר נקום למציאות שבה אנחנו חיים ביחד. חייבים לחיות ביחד – גם במציאות שבה צד אחד ינצח, וצד אחר יפסיד – בהליך דמוקרטי שמהותו היא ששני הצדדים מקבלים את החוקים שלו ומאמינים בו – כי הרי אחרת, לא היינו יכולים מראש לעלות על המגרש.וכדי שנוכל להמשיך לחיות ביחד, גם הצד המנצח צריך לדעת לנהוג בכבוד בצד המפסיד. לא לחפש להביס אותו, להשפיל אותו, לדרוך עליו ולזלזל בו. לנצח, אבל לזכור שאנחנו עדיין חיים ביחד.לפני חצי שנה בדיוק, למשך כמה שבועות, היה פה צד אחד שחשב שהוא ניצח. ואז במשך כמה שבועות, ראינו איך הצד הזה מתכוון להתנהג במשך 4 השנים הבאות. עזבו חסינות, התגברות, חוק צרפתי.עזבו כתבי אישום, וסיפוחים, וחוק יועמ"שים.צפו ב-48 השניות האלו, כדי לזכור שיש פה צד שנמצא בתודעה הלא נכונה של ה10-0, שהכח והשררה קצת שיבשו את שיקול הדעת שלו, ושהוא אולי מסתיר את זה בחודשים האחרונים של הקמפיין, אבל עמוק בפנים – שום דבר לא השתנה מאז אותה ישיבה.וצאו להצביע.הסרטון הועלה לראשונה לדף הפייסבוק של דפנה ליאל – Daphna Liel

Posted by Tomer Naor on Monday, September 16, 2019

רוצים עוד? הייתה גם האמירה הזו של זוהר על עצמאות הכנסת מחודש מאי השנה: "עצמאותה של הכנסת – מאבני היסוד של הדמוקרטיה".

בציוץ מהשבוע האחרון, לאחר שכבר הגיש בג"ץ, יצא זוהר כנגד חיובו של אדלשטיין לכנס את מליאת הכנסת: "לא ניתן לחייב את יו"ר הכנסת לכנס את המליאה. גם בג"ץ לא יוכל לחייב אותו משום שזו זכותו וחובתו לשמור על עצמאות הכנסת".

בשורה התחתונה: זוהר כנראה חושב שאין בעיה בהתערבות בג"ץ בהחלטות הכנסת – אך תלוי אם הוא מסכים עם ההחלטה.

הרוב קובע

היום: זוהר התקומם על התנהלות 'כחול לבן' וטען שהוא מעולם לא העז "לשבור את הכללים בלי הבחנה". 

ח"כ מיקי זוהר בוועדה המסדרת 13.01.20

כולם כבר מבינים שהשמאל פועל בניגוד לחוק ובניגוד לנוהגים הקבועים בכנסת מיום הקמתה, רק כדי לפגוע ברה״מ ובשלטון הימין.‬‫נאבקנו בהם אתמול בדיוני הוועדה המסדרת והוכחנו להם מדוע המהלכים שלהם אינם חוקיים-חוקתיים ולא קרו באף דמוקרטיה בעולם.‬‫בע״ה ננצח גם במאבק הזה והכי חשוב שננצח ב 2.3.20!

Posted by ‎ח״כ מיקי זוהר Micki Zohar‎ on Tuesday, January 14, 2020

 עד לא מזמן: זוהר, שהיה עד לאחרונה יו"ר הוועדה המסדרת, נהג בלעומתיות ובגישת "הרוב קובע". באחד הדיונים שסיקרנו זוהר אף הסביר שהוא מצביע באופן לא ענייני נגד האופוזיציה, רק בגלל שהם אופוזיציה:

בכנסת ה-21 קידם זוהר את שינוי חוק יסוד הממשלה כדי להגדיל את מספר השרים, ואפילו הניח בעצמו את ההצעה לפיזור הכנסת, במטרה למנוע מח"כ אחר מלבד נתניהו להקים ממשלה. והיה גם את חוק המצלמות בכנסת ה-22, כחלק מתעמולת "גונבים לנו את הבחירות" – ימים ספורים לפני הבחירות. בזמן הזה, זוהר היה יו"ר הוועדה המסדרת ופעל ללא הסכמת שאר המפלגות, רק בגלל שהוא הרוב.

בשורה התחתונה: לתפיסתו של זוהר הרוב יכול לעשות מה שהוא רוצה – כל עוד זוהר הוא חלק ממנו.

ניגודי העניינים – בגלל אשתו 

היום: זוהר טוען שעיסוקה של אשתו של יועמ"ש הכנסת, איל ינון, עשוי להעמיד אותו בניגוד עניינים, ועל כן יצא נגד עיסוקו בכינוס ועדת כנסת שתבחן הענקת חסינות לנתניהו וגם הגיש בג"ץ בנושא – עתירה שעדיין עומדת.  "בת זוגתך, עמית מררי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הינה בכירה בצוות הפרקליטים שגיבשו את כתב האישום כנגד רה"מ", טען זוהר במכתב ששלח לינון. "מדיווח זה עולה חשש כבד לניגוד עניינים חמור ביותר בשבתך בעניינו של רה"מ בנימין נתניהו". עוד הוסיף: "לא יתכן שיד אחת מחליטה על כתב אישום כנגד רה"מ, בעוד היד השנייה מסכלת את הבקשה לחסינותו". 

2016-2017: במשך עשרה חודשים בשנים 2016-2017 קיים זוהר שלושה דיונים שונים, כדי לקדם את ענייני שכונת כרמי גת אשר בקרית גת, מתוקף תפקידו כיו"ר "הוועדה לצדק חלוקתי", ועדה שהוקמה לכבודו. זוהר יזם את הדיונים על הסכם הגג שחתמה הממשלה עם עיריית קרית גת, ודן בגני הילדים בשכונה, מחלף הכניסה ועוד. רק מה, הוא עשה זאת במקביל לכך שאשתו, בעלת חברת תיווך נדל"ן בעיר, סחרה בדירות בשכונה ואף החזיקה בה במספר נכסים. 

בתוך שלושת הדיונים שקיים זוהר בנושא, לא אמר על כך מילה. לאחר שנחשפו האינטרסים הכלכליים שלו על ידי שוקי שדה בדה מרקר אמר: "לא מצאתי עניין ציבורי לעדכן ולפרט על נכסיה הפרטיים של אשתי"

עוד הוסיף: "אין כל חשש לניגוד עניינים (בכרמי גת נבנות כ–8,000 יחידות דיור). בהתאם להנחיות היועץ המשפטי, טיפלתי בעסקי הקודמים עד לסוף ספטמבר 2015, ובתום תקופה זו הסתפקתי בייעוץ לאשתי, כמו כל בן זוג סביר, ולקחתי חלק פעיל בבניית ביתנו הפרטי". 

לימים מצאה ועדת האתיקה שזוהר פעל בניגוד עניינים. הוועדה קבעה: "המקרה שלפנינו הוא מקרה מובהק שבו התמקד הדיון בבעיית התשתיות לא באזור הדרום או בעיר קריית גת כולה, אלא בשכונה ספציפית שבה עתיד חה"כ זוהר להתגורר, ושבה יש לרעייתו חמישה נכסים נוספים, ושילוב נסיבות זה מוביל למסקנה כי על חבר הכנסת זוהר היה להימנע מייזום הדיון כמו גם מניהולו".

בשורה התחתונה: לתפיסתו של זוהר מה שבן הזוג שלנו עושה משפיע עלינו ומונע מאיתנו לעסוק באותם נושאים – חוץ מאם מדובר באשתו שלו.

ח"כ זוהר מסר בתגובה לכתבה כי "ניכר היטב שזו כתבה מוכוונת מטרה אך ורק כדי לפגוע בי ובשמי. לצערי רוב מוחלט מהדברים שנכתבו הוצאו מהקשרם רק כדי לנסות ולנגח אותי. אני מניח שזה יחמם את הלב של ציבור הקוראים שלכם אך מה לעשות שלפרשנות המוזרה שלכם ולמציאות אין ממש קשר."

למיטיבי לכת: הדיונים בכרמי גת וניגודי העיניינים של זוהר- הסיפור המלא

"אם צריכים לקיים חמישים דיונים, נקיים חמישים דיונים"

הדיון הראשון שקיים זוהר  ב-1 באוגוסט 2016 בוועדה לצדק חלוקתי, נגע לשכונה בה יש לו ולאשתו עניין כלכלי פרטי. כשזוהר פתח את הדיון, ציין אמנם שכיהן בעבר כחבר מועצה בעיר וסגן ראש עיר, וגם שהוא קנה שם בית ועתיד להתגורר בשכונה. אך במהלך הדיון מעולם לא ציין כי יש לו גם אינטרס כלכלי כבד במיוחד בשכונה, בדמות חמישה בתים. 

הבחירה לדון בשכונה בה יש לו אינטרס כלכלי משמעותי כבר בדיון הראשון של הוועדה עשויה להעיד על מידת החשיבות שנתן לנושא. כך ניתן ללמוד גם מהתבטאויותיו במהלך הדיון: "..נקיים חמישים דיונים עד שמשרדי הממשלה יגיעו ויתנו פתרון וגם יתנו מענה". בהמשך אף איים זוהר להקפיא סוגיות אחרות שמגיעות לוועדה, מאחר ומשרד האוצר לא הגיע לדיון שלו: "אם כן, האוצר לא נמצא כי הוא צריך להביא את הכסף, אבל זה בסדר גמור, אנחנו נזמין אותו עוד הרבה פעמים עד שהוא יבוא. מעכשיו כל מה שירצה האוצר להביא לפתחה של הוועדה, זה יתעכב עד שהוא יבוא לתת תשובות לוועדה".

מיקי זוהר – מתוך אתר הכנסת

בהמשך, כשהדיון נסוב סביב עניין גני הילדים בשכונה, הציע זוהר לחבר את אשתו (מתווכת הנדל"ן) שמנהלת את עסקיהם לרם נהרי, ממשרד החינוך: "אני אתן לאשתי את מספר הטלפון שלך והיא תשאל אותך כל יום-יומיים מה עם הגן של הילד". גם אם במקרה האחרון הדברים נאמרו בהלצה, קשה להתעלם מכך ששכח לספר שהיא בעלת חברת תיווך נדל"ן ומשווקת בתים בשכונה.

שלושה חודשים אח"כ דיון נוסף: "מה קורה עם מתחם כרמי גת?"

הדיון השני ב-8 בנובמבר שוב נגע לשכונת כרמי גת. גם בדיון זה לא ציין זוהר שאשתו סוכנת נדל"ן בשכונה, ושהוא מרוויח מכך באופן אישי. כשהגיעו לדון בנושא המחלפים והכניסה והיציאה מהעיר אמר: "מה עם מתחם כרמי גת?"

"מיטל הומינר (משרד התחבורה): "יש פה פרויקטים שנבחרו על-ידי רשות מקרקעי ישראל ביחד עם משרד האוצר לביצוע לצורך תוכנית דיור. אחד מהם הוא מחלף קריית-גת הנמצא על כביש 40 ונותן גישה לשכונות המערביות של קריית-גת".

מתוך אתר הכנסת

היו"ר מכלוף מיקי זוהר: "מה קורה עם מתחם כרמי גת? 7,500 יחידות דיור בו שווקו, ניתנו שם 2,500 היתרי בנייה ואנשים בערך בעוד שנה מהיום, אפילו פחות, 10 חודשים, יגורו שם. איך הם ייסעו בכל בוקר לעבודה?"

בסוף הדיון קבע כהחלטת הוועדה ש"עיכוב העברת המשאבים מונע את התקדמות הפרויקטים בכרמי גת באופן ספציפי ומעכב בפועל ובאופן משמעותי את אכלוס הרוכשים בפרויקט."

חצי שנה אח"כ, מאי 2017, קיים זוהר את הדיון השלישי והאחרון (בערך) בעניין נכסיו 

זוהר מציין שוב שהוא הולך לגור בשכונה אך לא שאשתו משווקת דירות בה: "אני אמרתי כבר אין ספור פעמים ואני אחזור על זה שוב, גם אני הולך להיות תושב כרמי גת, גם אני בונה את ביתי. אגב, אני צפוי להיכנס לשם בעוד שלושה-ארבעה חודשים לגור. אדוני ראש העיר, עשית לי כבר מדרכה? אני שואל איפה הילד שלי יהיה, באיזה מעון הוא יהיה".

ומה עם השכונה שלכם קוראים יקרים? האם היא קיבלה כזו תשומת לב מהכנסת?

סוף מאי, כתבתו של שוקי שדה: אשתו של זוהר מתווכת עסקאות נדל"ן בשכונה בזמן שזוהר מקדם בכנסת את האינטרסים הכלכליים של השכונה

שבועיים לאחר הדיון השלישי בשכונת כרמי גת, פרסם שוקי שדה בדהמרקר כי זוהר מחזיק בשכונה בחמש דירות נוספות מעבר לדירה שרכש וכן שבמקביל לכך שזוהר מקדם את ענייני השכונה אשתו משווקת שם בתים: "הוא קנה שם מגרשים מאנשים שזכו במכרזי בנה ביתך, ובסך הכל היו בבעלותו חמש יחידות דיור, כפי שמאשרים מקורביו. בשלב מסוים נוצר קשר עם שלושה בעלי יחידות דיור לצורך קבלת הצעות מחיר מקבלנים שיבנו את הבתים. עוד הוסיף: "חמשת הבתים האלה נמצאים בבעלות פרטית של אשתו של זוהר, ימית, שעוסקת בתיווך נדל"ן בקרית גת. וכך כתב: "רק בשבוע שעבר, לדוגמה, היא שוחחה עם רוכשים פוטנציאלים והציעה להם דירה למכירה בכרמי גת: בתים צמודי קרקע בטווח מחירים של 2–2.5 מיליון שקל, וגם דירה בת חמישה חדרים שתהיה מוכנה בעוד שנה וחצי. בשיחות האלה עלו, באופן טבעי, סוגיות כמו הקמת בתי ספר ומוסדות חינוך בשכונה, עניינים חשובים ביותר לזוגות הצעירים הרוכשים דירות במקום".

כאמור, עד לאותו פרסום זוהר בחר שלא לעלות את עסקי הנדל"ן שלו ושל אשתו בשכונה על שולחן הדיונים: "לא מצאתי עניין ציבורי לעדכן ולפרט על נכסיה הפרטיים של אשתי" השיב לכתבת דהמרקר, והוסיף: "אין כל חשש לניגוד עניינים (בכרמי גת נבנות כ–8,000 יחידות דיור). בהתאם להנחיות היועץ המשפטי טיפלתי בעסקי הקודמים עד לסוף ספטמבר 2015, ובתום תקופה זו הסתפקתי בייעוץ לאשתי, כמו כל בן זוג סביר, ולקחתי חלק פעיל בבניית ביתנו הפרטי". 

הפנייה ליועץ המשפטי של הכנסת ולוועדת האתיקה

ביוני 2017 פנינו יחד עם המשמר החברתי ליועץ המשפטי של הכנסת, בתלונה על התנהלותו של זוהר. התלונה נדונה גם בוועדת האתיקה של הכנסת, שקבעה שעל זוהר לחדול מהעיסוק בענייני השכונה מאחר והוא נמצא בניגוד עניינים. בתגובתו להחלטה נמסר מטעמו של זוהר כי הוא "בחר שלא לשתף את ענייניה הפרטיים של רעייתו מתוך ידיעה ברורה שאין להם כל קשר לדיון".

אולם ועדת האתיקה דחתה את גרסתו של זוהר, וקבעה: "המקרה שלפנינו הוא מקרה מובהק שבו התמקד הדיון בבעיית התשתיות לא באזור הדרום או בעיר קריית גת כולה, אלא בשכונה ספציפית שבה עתיד חה"כ זוהר להתגורר, ושבה יש לרעייתו חמישה נכסים נוספים, ושילוב נסיבות זה מוביל למסקנה כי על חבר הכנסת זוהר היה להימנע מייזום הדיון כמו גם מניהולו".

בהמשך כתבה הוועדה: "אין לקבל את הטענה כי נכסיה של רעייתו של חה"כ זוהר באותה שכונה הם בבחינת "ענייניה הפרטיים" וכי 'אין להם כל קשר לדיון'. העובדה שבבעלות רעייתו של חה"כ זוהר נכסים בשכונה היא רלוונטית לבחינת שאלת ניגוד העניינים, שכן על פי כללי האתיקה, בן זוגו של חבר הכנסת כמוהו כחבר הכנסת בכל הנוגע לקבלת טובות הנאה ולבחינת ניגוד עניינים, ואין זה משנה בהקשר זה אם הנכסים נועדו לשימוש המשפחה או לצרכים עסקיים."

זוהר פסק מלעסוק בענייני קריית גת - בערך

רגע לפני סגירת הוועדה לצדק חלוקתי (שנסגרה כי זוהר קיבל את ועדת הכנסת) יזם זוהר דיון בשם "קיפוח תושבי הפריפריה- הקמת תחנת כוח בדרום". שם  שמאחוריו שוב עמדה מילת הכסף של זוהר: "כרמי-גת". לא היה דבר שיסגיר זאת, אך זוהר ניסה להזיז הקמת תחנה כוח בסמוך לקרית גת וכרמי גת. היועץ המשפטי של הכנסת בירר את הנושא עם זוהר שמצידו הבהיר לו שזה לא נוגע לנדל"ן שלו. 

ולמרות זאת, אנחנו מצאנו כמה טעמים לפגם בתהליך:

  •  ברשימת המוזמנים שפורסמה לא הופיעה עיריית קריית גת, או ראש העיר קריית גת. בפועל הישיבה עוכבה על ידי ח"כ זוהר בחצי שעה, מכיוון שראש העיר וחברת מועצת קריית גת טרם הגיעו (מה שמעיד שבקרית גת וכרמי גת עסקינן). 
  • בדיון ולא נכחו נציגי ישובים נוספים.
  • יו"ר הועדה לא דאג לזמן את כל משרדי הממשלה הרלוונטיים לדיון.
  • יו"ר הועדה לא אפשר למשרדי הממשלה להציג עמדה סותרת לשלו. 

האיש שמחזיק ב"קודים המתאימים" לקבלת אישורים

במסגרת סיקור הצל שלנו על מיקי זוהר, מצאנו גם את השירותים אותה מספקת החברה של אשתו של זוהר – תיווך זוהר. ביניהם: טיפול בהיתרי בנייה (האתר כיום לא עובד). בדברי ההסבר ליתרונות החברה נכתב המשפט: "גילינו את הקודים המתאימים הפותחים את השערים על מנת לקבל את הטפסים, אם אתם באמת רוצים להבטיח לעצמכם את קבלת הטפסים בזמן תצרו אתנו קשר כדי שתהיו מובטחים שאתם צועדים בבטחה לקראת המטרה".

אם כן: בשנת 2017 זוהר חשב שעיסוקה של אשתו לא רלוונטי לעבודתו בכנסת. בפתחה של 2020 זוהר כבר מאמין שהדבר מהווה ניגוד עניינים חריף.

אפס דיבורים על בריאות, 441 על הבחירות. על מה נתניהו צייץ ב-2019?

חרף טענותיו: הבחירות והחקירות מעסיקות את נתניהו יותר מכל הנושאים האחרים גם יחד. בדקנו ב"שקוף" את כל פרסומי נתניהו בטוויטר בשנה האחרונה וגילינו שציוצים משפחתיים יותר נפוצים מציוצים על מערכת הבריאות והחינוך במשותף

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יובל שוחנצקי |

ח"כ מיקי זוהר הסביר כי ראש הממשלה נתניהו ניחן ביכולת מופלאה: "100% מהזמן שלו הוא מקדיש למען טובת המדינה ו-100% נוספים הוא מקדיש לדברים נוספים!", הוא אמר.

מכיוון שראש הממשלה מסרב לחשוף את יומנו הלא מסווג, לא יכולנו לבדוק האם נתניהו מצליח להיות יעיל ב-200% מהמזמן שיש לו כפי שח"כ זוהר טוען. אז במקום, בדקנו את הטוויטר של נתניהו כדי לראות במה הפרסומים שלו עוסקים. אולי זהו צוהר למה שמעסיק אותו?

לצורך הבדיקה עברנו על כל הפרסומים בטוויטר של רה"מ בשנה – מהשמונה בדצמבר 2018 שנה קדימה. מה מצאנו?

בשנה החולפת נתניהו פירסם כ-1,615 ציוצים. 

כ-43% מציוציו של נתניהו עסקו בחקירותיו, בבחירות ובגורמים המנסים להפילו. לעומת זאת, רק כ-38% מציוציו עסקו במשרדים הממשלתיים השונים. כמו כן, נתניהו עסק במשפחתו (בטוויטר) יותר משעסק במשרד החינוך והבריאות גם יחד.

 

נושא מספר פרסומים אחוז מכלל הפרסומים
חקירות נתניהו 212 13.12%
התקשורת וגורמים שונים מחפשים להפיל אותו בצורה פרסונאלית 39 2.4%
בחירות 441 27.3%
מלאכת הרכבת הממשלה 71 4.4%
תרבות 1 0.06%
פנים 25 1.54%
כלכלה 48 3%
חינוך 7 0.4%
מדיני 48 3%
ביטחון 154 9.5%
חוץ 330 20.4%
משפחת נתניהו 15 0.92%
מפלגת הליכוד 37 2.29%
קשר עם האזרח 72 4.45%
הצהרות ממלכתיות 115 7.12%

אם נסתכל על פרסומיו של רה"מ נתניהו נגלה שנושא הבריאות לא מעסיק אותו כלל, לפחות בטוויטר. אפילו לא ציוץ אחד (!). וזאת עוד בשעה שהוא שר הבריאות. לעומת זאת, ענייני חוץ תפסו 20.4% מציוצי ראש הממשלה (330) וענייני ביטחון כ-9.5% מציוציו (154).

  • הנושא המדיני – בנייה מעבר לקו הירוק, החלת הריבונות והסכסוך עם הפלסטינים שלט רק ב-3% מהציוצים (48) בדומה לתחום הכלכלה 3% (48).
  • נושאי פנים? 1.5% (25). החינוך? 0.4% (7). סוגיות תרבות זכו להתייחסות בודדת בלבד.
  • סך הכל נתניהו צייץ בנושאים שרלוונטיים לעיסוקי ממשלתו 613  פעם – 37.95% מכלל פרסומיו של ראש הממשלה. מספר זה גם הוא בעייתי, שכן לא ניתן להפריד פרסומים רבים ממערכת הבחירות. כך למעשה מתואר כמה נתניהו תרם לתחום מסוים, ולא על שינוי מדיניות או יישומה.
  • נתניהו צייץ יותר על רעייתו, בניו ואחיו ז"ל (15 ציוצים) בטוויטר לעומת נושאים הקשורים לבריאות או חינוך.

במבחן המציאות, לפחות לפי טוויטר, חלון הראווה של ראש ממשלתנו, נתניהו לא מצליח לגבות את דבריו של ח"כ זוהר. ניתן לקוות שראש הממשלה יעסוק יותר בנושאים שעוזרים בתכלס לציבור, ואולי לח"כ זוהר יותר תסתדר חלוקת האחוזים.

 

בזמן שישנתם הח"כים בזזו את הקופה הציבורית. איך זה קרה?

הגדלת מימון המפלגות בעשרות מיליונים בדיון חפוז, הארכת התקופה להלוואות שכבר לקחו, הגדלת ההוצאה המותרת ופריסה מחדש של תשלומים: כך לקחו מאיתנו המפלגות עוד לפחות 63 מיליון שקלים תחת מיסוך יציאה לבחירות. המפלגה היחידה שהתנגדה: ישראל ביתנו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הארוע ההיסטורי של התפזרות הכנסת בפעם השלישית התנהל דווקא באופן רגוע למדי. כאילו כולם כבר קיבלו על עצמם את הגזירה שזהו – עוד בחירות. הדאגה האמיתית היחידה שזיהינו הייתה לא חדרי המיון או מערכת החינוך – אלא כיצד יממנו המפלגות מסע תעמולה נוסף, וזאת לאחר שנכנסו לחובות בגלל התנהלות רשלנית וציפיות מוגזמות.

כך, תוך 24 שעות החליטו על תוספת שמנה של 63 מיליוני שקלים, שתוביל לכך שלפחות 253 מיליון שקלים(!) ייצאו במערכת הבחירות הקרובה – אך ורק על הקמפיין של המפלגות. מה תוקן בחוק ואיך זה שהציבור לא הספיק למחות על כך – בכתבה לפניכן. 

פרק 1: שימוש בערפל הבחירות והסתרת מידע מהציבור – כך לוקחים עוד כסף מהציבור בלי שהוא ישים לב

איך יכול להיות שעוד עשרות מיליוני שקלים – כסף למימון קמפיינים בפעם הרביעית השנה (כולל בחירות לרשויות המקומיות) עוברים כל כך בשקט? 

נפרק את הפרטים שעזרו למהלך לעבור מתחת לרדאר:

1) שמרו את הפרטים בסוד עד לשעת הכושר – ביום שלישי, יום לפני פיזור הכנסת העלה ח"כ שלמה קרעי (ליכוד) את התנגדותו להצעה להעלות את המימון. ח"כ מאיר כהן מכחול לבן עמד ואמר לקרעי שלא עושים דברים כאלו. 

עוד לפני שהסתיימה המהומה קיבל קרעי טלפון, יצא מהחדר ולא שב אליו. ניסינו לפנות אליו ולשאול לדעתו. הוא מיהר, אבל שלח לנו באותו היום תגובה כי: "באופן אישי הבעתי את מחאתי על העניין מבלי להכיר את כורח המציאות לאשורו". 

באותה שעה הצעת החוק טרם פורסמה לציבור ופרטיה לא היו ידועים. רק מדיווחים שונים היה ניתן ללמוד משהו על המתווה המוצע. ולכן מפתיע שקרעי "לא הכיר את המצב", אך כמה שעות לאחר מכן שמו כבר התנוסס כיוזם החוק.

הצעת החוק אותה יזם שלמה קרעי

קרעי מסר לנו כי: "החתימה על החוק היתה בהתאם לסיכום שיחתמו מספר ח"כים מהליכוד ומספר ח"כים מכחול לבן. בזמן שהחוק הוגש, כנראה שהייתי בין הח"כים היחידים מהליכוד ו/או מהוועדה המסדרת, שהיו בכנסת".

2) שימוש בהיסח הדעת של הבחירות – יום הבחירות הוא יום מושלם לקידום מהלכים בעייתים ציבורית. לתקשורת המסורתית "אין ברירה", היא חייבת לעסוק בנושא הקריטי ביותר: יציאה לבחירות שלישיות בשנה. גם אם נושא המימון יקבל כמה כותרות יאלצו מהדורות החדשות לעסוק במה שקל להסביר. נכון, היו כתבים בדיונים, והם התייחסו לנושא וצייצו עליו – אך רק כהערת שוליים.

נכון, ישראל ביתנו מסגרה את המהלך כבעייתי. חברי הכנסת שלה אף דיברו על כך במליאה. אך הנושא בקושי זכה לסיקור. עודד פורר ביקש לדבר על הנושא בכל ראיון אבל זכה לדפדוף לשאלות הקלאסיות – במי יתמכו בבחירות הבאות. 

3) דיונים חפוזים מבלי להיכנס לפרטים – במהלכים כאלו כל הרחבה יכולה לחשוף את חוסר הסבירות וההגינות של המהלך, ואת ההתנהלות הכושלת והבעייתית של המפלגות במערכות הבחירות האחרונות. כך, למרות כל האגדות של "חשיבות הדמוקרטיה"-  האמת פשוטה. ניהול כושל. המפלגות בחלקן נקלעו לחובות עצומים מכך שייחלו ליותר מנדטים וניהלו בבזבזנות את התקציב. הם נכנסו ביודעין לחוב. 

במהלך הדיון לפני הקריאה הראשונה ביקש ח"כ הכנסת צבי האוזר (כחול לבן) פירוט עדכני של החובות. חשב הכנסת חיים אבידור החל למנות את החוב של הליכוד, כולנו ואז זכה לקריאה של יעקב אשר (יהדות התורה) שאמר לו – "מה זה חשוב עכשיו?"

יו"ר הוועדה, אבי ניסנקורן, הפסיק את מסדר הבושה של המפלגות והמשיך הלאה.

4) ערפל בחסות החוק הקיים – למרבה הטירוף, המפלגות לא כפופות לחוק חופש המידע ואינן מפרסמות את הוצאותיהן. לכן לא ניתן לדעת איך הן מבזבזות אותו. חוסר השקיפות מאפשר להם להתנהל באופן רשלני בכסף שלנו מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד. גם כשמבקר המדינה בודק אותן הוא נותן להן רק קנסות סמליים – כמו כוסות רוח למת. כלומר קשה לבקר מהלך – שאנחנו לא יודעים מה ההשלכות האמיתיות שלו.

5) דחיית הגשת הדוחות – דוחות המפלגות שמראים את עומק הגירעון לצד ליקויים בניהול כספי התעמולה – טרם הוגשו לרשם המפלגות ולמבקר המדינה. הח"כים אישרו לעצמם לדחות את הגשתם. אנו נראה אותם במקרה הטוב באמצע שנת 2020 – לאחר 4 מערכות בחירות. את הדוח של בחירות מרץ 2020 נראה להערכתנו רק בשנת 2021. מהלך זה הסתיר את ההתנהלות הכספית של המפלגות ואת מצבן הפיננסי.

6) הסכמות במחשכים – כל הדיון הזה היה במחשכים ומאחורי הקלעים – אנחנו לא יודעים מה היה שם, מי זקוק לכסף ואיך הוא מסביר את ההתנהלות הכושלת של מפלגתו. כשביקשו פירוט מצב המפלגות מחשב הכנסת – הנושא הושתק. אתם מכירים חברה שהייתה מחליטה להוציא מיליונים ללא שום נתונים?

אבי ניסנקורן – יו"ר הוועדה

כרוניקה של רשלנות וניהול כושל

אנחנו מאמינים שמימון ציבורי למפלגות הוא דבר חשוב, אבל האופן בו מנהלים את הכסף שלנו הוא שערורייתי. להזכירכם, מבקר המדינה כתב כל שנה ( כזכור השנה הח"כים דחו את הגשת הדוחות) על התנהלות המפלגות עם הכסף שלנו. ביש עתיד ובבית היהודי כבר הוכיחו למבקר שתיעוד הוצאות זו המלצה בלבד, וביהדות התורה השתמשו בכסף כדי לחלק שירותי ייעוץ מס ומשכנתא בחינם. 

הכסף לא שקוף, ואנחנו לא יודעים איך בזבזו אותו. רק לאחרונה חשפנו כיצד מרצ, המפלגה שכנראה נמצאת במצב הפיננסי הקשה ביותר, ממשיכה לעבוד עם קרוב משפחה של בכיר מהמפלגה באופן קבוע. באיזה היקף? אנחנו לא יכולים לדעת.

7) התייחסות לנושא כמחויב המציאות – למעשה לא במליאה ולא בוועדה זכה הציבור להסבר פומבי ונהיר: למה לוקחים ממנו עוד 63 מיליון שקלים. אף אחד לא יודע מה קרה להררי הכסף שקיבלו לא מזמן. כל הח"כים (למעט 'ישראל ביתנו') העדיפו להאשים את גנץ או נתניהו (תלוי בפוזיציה), אך אף אחד מהם לא טרח, בדיון על הצעת החוק, להסביר למה הוא מעז לשלוח יד לקופה הציבורית. 

כששוחחנו עם ח"כים ב"כחול לבן" במשכן הכנסת, ושאלנו איך יכול להיות שהסכימו לכך – הסבירו שאנו צודקים, אך שהם רוצים לעזור למפלגות הקטנות: "זו דמוקרטיה להציל את הקטנות", אמרו לנו. איתן גינזבורג הדגיש שמפלגתו דווקא חסכה כסף מאחר והליכוד רצו תוספת 130 מיליון שקלים. ח"כ שי יזהר היה קצת יותר נבוך והודה שהוא "שונא את העלאת תקציבי התעמולה שאושרו". 

לעומת זאת ח"כ מיקי זוהר מהליכוד אמר לנו: "אין מה לעשות. צריך לעזור למפלגות הקטנות". נזכיר שהליכוד קיבלו תוספת עצומה של כ-15 מיליון שקלים. מה גם, למעשה הם אומרים שאין ברירה כי חלק מהמפלגות בזבזו כבר יותר מדי בקמפיינים הקודמים ונקלעו לחובות. זו הזייה. האם צריך לתת להן פרס של תקציבי תעמולה נוספים אחרי שהתנהלו בחוסר אחריות משוועת?

8) מחר כבר יהיה נושא חדש על סדר היום – סדר היום התקשורתי מתחלף מהר מאד. מחר כבר ידברו על מערכת הבחירות הרביעית, ועוד שבוע אף אחד כבר לא יזכור שהתרגיל הזה קרה.

נקודת אור: אנו נמשיך לעסוק בנושא, ללא הרף. כתבנו עליו שוב ושוב, ולא נרפה. וככל שנגדל- נוכל לפעול להשקפת התקציבים האלו והקטנתם. נוכל לשים את התכלס במרכז סדר היום. גם עמוק בתוך הקמפיין לבחירות לכנסת ה-23 נזכיר כי: בשעת לילה מאוחרת, בערפל פיזור הכנסת ה-22, בחרו 108 חברי כנסת להכניס יד עמוק לכיס של הציבור ולהוציא ממנו 63 מיליון שקלים.

הדיון אמש על תקציבי המפלגות בכנסת

פנינו לכל המפלגות לתגובות

ממפלגת העבודה נמסר שבגלל המצב המורכב של שלוש מערכות בחירות נמצאות כלל המפלגות בבעיה כספית לבחירות לכנסת ה-23 ולכן היה נדרש שינוי החוק. בש"ס אמרו: "ש"ס התנגדה נמרצות להגדלת יחידת המימון לבחירות השלישיות. גם לפני ישיבת הוועדה הביעו נציגי ש"ס התנגדות לכך אולם לצערנו, בשל הצורך להצביע על פי משמעת קואליציונית, חויבו נציגי המפלגה לתמוך בהצעה (נזכיר שאין היום קואליציה ע.ב). מכחול לבן, הליכוד, הרשימה המשותפת, יהדות התורה ומרצ לא נמסרה עדיין תגובה.

ישראל ביתנו, שהתנגדו לחוק, אמרו: "לא יכול להיות שבזמן שאין תקציב מדינה, שהמשק נמצא בקריסה ומערכת הבריאות חולה המפלגות יגדילו לעצמן את המימון. אם כבר החליטו ראשי המפלגות הגדולות, נתניהו וגנץ, לשלוח את מדינת ישראל לבחירות, לפחות שינהלו מערכת בחירות צנועה ולא יהפכו את תקציב המדינה לתקציב שמשרת רק אותם"

הפסקת פרסומות לכתבות קשורות לפני הפרק השני:

פרק 2: הטריקים: הגדלת המימון, תקופת גרייס והגדלת ההוצאה – כך שינו הח"כים את חוקי המשחק ביום פיזור הכנסת

אז איך זה קרה בפועל? כלל ההטבות הוזרקו לתוך החוק לפיזור הכנסת שאושר באישון לילה. והנה הטכניקה בה סידרו לעצמן המפלגות הטבות מפליגות לבחירות השלישיות.

הסבר קצר למי שלא מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות מכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

1) הגדלת יחידת המימון. הנוסחה לחישוב כספי מפלגות נקבעת על ידי ועדה חיצונית כדי שחברי הכנסת לא ישחקו בה ויגדילו לעצמם את הסכום ככל שיחפצו (כפי שעשו). אז במקום לשנות אותה החליטו במפלגות לעשות טריק: לשנות את אחוז יחידת המימון והעלו אותו ב-31%. ומה אם בבחירות הבאות יצטרכו עוד כסף? אפשר תמיד להעלות את הסכום: 60%, 90% או 200%. כמה שצריך. הכסף? מהכיס שלנו.

2) זה לא תרגיל חדש שהמציאו אתמול. כפי שחשפנו, במרץ 2017 סידרו המפלגות לעצמן תוספת של 20% למימון השוטף (כ-22 מיליון שקלים בשנה) בתרגיל דומה ובערפל של חוק V-15. 

3) על העלאת יחידת המימון קיבלו בונוס נוסף: תוספת של 1.13 מיליון שקלים לכל מפלגה. כל אחת תקבל 1.81 יחידות מימון במקום יחידת מימון נוספת אחת בלבד. במקום 1.395 מיליון שקלים יזכו ל-2.53 מיליון שקלים. 

טבלת העלויות – מתוך עמוד הפייסבוק של דפנה ליאל

4)  בנוסף, במקום מקדמה של 70% על הבחירות יקבלו מקדמה של 92%. (גם כאן במקום לשנות את האחוזים קבעו שהמקדמה תיקבע על 70 אחוז מ1.31 יחידת מימון). מפלגות עם פחות מעשרה מנדטים יזכו למקדמה גבוהה יותר. 

5) הגדלת אפשרות ההוצאה למפלגות קטנות: מפלגה עם פחות מעשרה מנדטים תוכל להוציא פי 2.5 מהסכום המגיע לה במקום פי 2 – כלומר חשיפה גדולה יותר לחובות.

6) תקופת גרייס על החוב הקיים – בד"כ אמורות המפלגות לכסות קודם את החוב לכנסת מהמקדמה. ועכשיו נקבע שהחזר החוב שלקחו ייעצר לחודשים הקרובים עד לכנסת ה-23. המשמעות: אנחנו מוותרים להם על החזר של לפחות 3.8 מיליון שקלים בחודש שילכו ישירות לקמפיינים.

7) פריסה מחדש של התשלומים – רק אחרי הבחירות לכנסת ה-23 ייפרסו שוב החובות: הלוואות שניתנו לכנסת ה-21 יפרסו ל-52 תשלומים. ההלוואות שניתנו לכנסת ה-22 ייפרסו שוב ל-54 תשלומים. ההלוואות שינתנו בכנסת ה-23 ייפרסו ל-52 תשלומים. בעבר הייתה פריסת חוב לשלוש שנים בלבד (36 תשלומים). כעת פרסו את החוב ל-54 תשלומים כדי שיהיה ניתן לקחת הלוואות גדולות יותר לקמפייני בחירות (בפעם השלישית בשנה). 

8) מתי יחזירו המפלגות את החוב מהמימון השוטף? בארבע וחצי השנים שלאחר הבחירות הבאות.

נכון לאוקטובר 2019

  • במקרה שמפלגה לא הספיקה לקחת את כל ההלוואה שהייתה יכולה לקחת, יש לה אפשרות למצות את המינוף שלה עד שבוע הבא. במהלך הדיון אמש אמר חשב הכנסת חיים אבידור כי המפלגות כבר בחוב של 198 מיליון שקלים, סכום שצפוי רק לטפס – ואת כולו אנו מממנים.

בשורה התחתונה: דרך שורה של מסכי עשן ושינויים טכניים המפלגות בזזו את הציבור. הן קבעו שיוכלו למנף את ההלוואות שלהן ולהיכנס לחובות גדולים יותר. ואם זה לא מספיק, הן יוכלו גם לקחת מימון נוסף – מהכסף של הציבור. 

כמה כל זה יעלה לנו? ההלוואות שכבר לקחו המפלגות עומדות נכון לאתמול על 198 מיליון שקלים ומימון המפלגות לאחר התוספת יעמוד על 253 מיליון שקלים נוספים. כך נעמיד לרשות חשבון הבנק של המפלגות יותר מ-450 מיליון שקלים מכספי הציבור למערכת הבחירות הקרובה.

כאמור, אנו נמשיך לעסוק בנושא, ללא הרף. כתבנו עליו כבר שוב ושוב, ולא נרפה. ככל שנגדל – נוכל לפעול להשקפת התקציבים האלו והקטנתם.

איך הוציאו הח"כים את התקציב שנועד להשאיר אותם מחוברים אליכם? חלק ב'

יותר יועצים חיצוניים ופחות כיבוד ללשכות: בחלק השני של ניתוח הוצאות הקשר עם הציבור אנו למדים כי הח"כים השקיעו יותר כסף על יועצים חיצונים, הפחיתו את הוצאות הסלולר שלהם ולמדו אנגלית. וגם: איזה מפלגה הפסיקה להזמין כיבוד לחלוטין ולמה הקבלות של מירי רגב על לימודי אנגלית רשומות על קרדיולוג?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יוגב שרביט, עידן בנימין |

זו השנה השישית בה אנחנו מסקרים את תקציב הקשר עם הבוחר, ובהחלט עברנו כברת דרך. כלי התקשורת הולכים ומצטרפים למגמה שהתחלנו: במקום להתמקד רק בכמה כסף הוציא כל ח"כ – מנתחים על מה יצא והאם שימש למטרתו. אלא שהכנסת עדיין מנגישה רק את עיקרי ההוצאות, ועלינו לדרוש מדי שנה בעצמנו את הפירוט. גם היום אתם תיחשפו כאן למידע בלעדי שהיינו צריכים לבקש – ולא נמצא באתר הכנסת.

בכתבה הקודמת למדנו שהח"כים לא מנצלים את התקציב במלואו, שחלקם מתעניינים בעצמם יותר מבחדשות וגם שבליכוד משקיעים יותר בקשר ישיר עם הבוחרים. 

מהו תקציב הקשר עם הציבור?

תקציב שנתי בסך של כ-94 אלף שקל לכיסוי ההוצאות הכרוכות במילוי תפקידו של חבר הכנסת, ביניהם ההוצאות לשמירה על הקשר עם הבוחרים. שר או סגן שר שהוא חבר הכנסת זכאי לסכום חלקי בסך של 53 אלף שקל. ח"כ שלא הוציא את מלוא הסכום זכאי להעביר לשנה שלאחר מכן סכום של עד 12 אלף שקל. 

יותר כסף על יועצים ועתירות משפטיות

הוצאת הח"כים על יועצים חיצוניים עלתה עם השנים מ-241 אלף שקל בשנת 2015 ל-856 אלף שקל בשנת 2018. הליכוד והמחנה הציוני הובילו הוצאה זו, והגדילו אותה כל שנה באופן עקבי. מפלגת יש עתיד לעומת זאת הוציאה 59,594 שקל ב-2016 וקפצה ל-116,913 ב-2017 בעקבות עתירות לבג"צ, ביניהן עתירתו של אלעזר שטרן שעתר לקיצור תקופת הצינון לאלופי צה"ל (בעלות של כ-35 אלף שקל). נציין כי אכן ניתן לשלם אגרות ושכר עו"ד במסגרת תקציב זה, ואכן הוצאת הייצוג המשפטי חוצה מפלגות.

גם ישראל ביתנו החלה להעסיק יועצים חיצוניים באופן לא עקבי. חברי הסיעה נעזרו בשרותיהם של שלושה יועצים המתמחים במגזר דובר הרוסית – סופיה וסיליאבה, אלונה כץ-זאיקין וסרגיי פונשטיין וכן בשירותיה של 'בדק מדיה' ששמה נקשר בעבר לפרשת ישראל ביתנו

המפלגה הוציאה על ייעוץ חיצוני כ-23 אלף שקל בשנת 2015, 74 אלף שקל ב-2016, 14 אלף שקל ב-2017 ו-95 אלף שקל ב-2018. 

המורה רפאלה ביגל ולמה יש קבלות ללימודי אנגלית מקרדיולוג? 

14 ח"כים השקיעו בשנת 2018 בשיפור האנגלית שלהם בסכום כולל של 31 אלף שקל, שבעה מתוכם בחרו במורה רפאלה ביגל מחברת TALK: מאיר כהן, מיקי לוי, יואל רזבוזוב ועליזה לביא מיש עתיד, רויטל סוויד מהמחנה הציוני ואמיר אוחנה ונורית קורן מהליכוד.

הוצאה מפתיעה על לימודי אנגלית הייתה של השרה מירי רגב, אצל פרופ' שטרסברג ("שרותי רפואה וייעוץ בע"מ"). שאלנו את לשכתה של רגב מדוע הקבלות על שם פרופ' שטרסברג שהוא בכלל קרדיולוג, ומלשכתה נמסר כי: "שיעורי האנגלית ניתנים ע"י מורה לאנגלית בעלת עסק משותף עם בעלה, המשתמשת בתיק המופיע בחשבוניות לצורך דיווח על ההכנסה. החשבוניות תקינות. הכנסת בדקה את מהות ההוצאה מול נותנת השירות בפועל".

ח"כים בדיאטה

הוצאה שקטנה ב-2018 היא כיבוד. אם בשנת 2017 הח"כים הזמינו כיבוד בכ-282 אלף שקל, ב-2018 ההוצאה ירדה לכ-172 אלף שקל (יותר מ-33%). עיקר "הדיאטה" הייתה של 'ישראל ביתנו' שם הח"כים הפסיקו להזמין כיבוד לחלוטין.  מרצ והרשימה המשותפת צמצמו את הוצאות הכיבוד ביותר מ-80%. יהדות התורה בהיקף הקרוב ל-50%. רק בש"ס הגדילו את הוצאה זו כמעט פי 2 (עיקר ההוצאה היא של ח"כ מיכאל מלכיאלי). הח"כים משתמשים בתקציב זה לטובת אירועים שהם מקיימים (כמו אירועים של שדולות), אך גם לטובת קפסולות לקפה וכיבוד קל לאורחים. מח"כ מיכאל מלכיאלי טרם נמסרה תגובה.

גם בהוצאות הטלפון ניכר חיסכון – בשנת 2016 הוצאת שיחות הפלאפונים של הח"כים היו גבוהות במיוחד – בהתחשב בחבילות התקשורת שהיו קיימות בשוק. אבל מאז הן ירדו ב-40% (כ-20% מידי שנה). 

מיקי זוהר מתקן במקום לקנות חדש

במסגרת תקציב קשר עם הבוחר רוכשים הח"כים גם כלי עבודה כמו טלפונים חכמים, מחשבים וטאבלטים. ככלל נראה שיש העדפה לרכישת מחשבי לנובו ודל. ואתם יודעים איך זה לפעמים עם טכנולוגיה – היא מתקלקלת. בשנת 2018 הוציאו הח"כים כ-26 אלף שקל על תיקוני מכשירים, כשאת הרשימה מוביל מיקי זוהר עם הוצאה של 2,799 שקל בשנה על תיקון ניידים. למה? שאלנו את זוהר שמסר ש "אחרי שלוש שנים של פעילות היה צריך לתקן מספר מכשירים ומחשב – עדיף מאשר לקנות חדשים".

ח"כ מיקי זוהר

*

בשורה התחתונה, כשיורדים לפרטים, הוצאות הח"כים מתקציב הקשר עם הציבור מנוהלות בסך הכל באופן ראוי. 

למה? פשוט – ההוצאות שקופות. מאז שהתחלנו לפרסם את הקבלות עצמן – הוצאות חריגות הלכו והצטמצמו. שקיפות שינתה את המציאות. מושלם. 

קשר עם הציבור זה הכסף הקטן 

לצערנו, הכסף הגדול נמצא בכספי מימון מפלגות, בהיקף של מיליון שקל לשנה לח"כ(!) לפעילות השוטפת של המפלגה – כסף שאינו שקוף ומנוהל ברשלנות. כמו כספי הקשר עם הציבור, גם כספי מימון מפלגות חייב להיות שקוף. הכנסת לא יכולה לעשות זאת בעצמה ונדרש תיקון חקיקה. הקואליציות האחרונות סירבו לעסוק בנושא, ואנחנו נפעל בקדנציה הקרובה בכל הכוח לקדם את התיקון הנחוץ.

רוצים לנבור עוד איך הוציאו הח"כים את הכסף שלכם? כאן תוכלו למצוא את בסיס הנתונים המלא.

העם הבוחר? קווים לדמותה של הדמוקרטיה הישראלית

לוקחים את חברי הכנסת מיקי זוהר, בצלאל סמוטריץ ורפי פרץ חזרה לשיעור אזרחות בתיכון: ח"כ זוהר – מול החלטת הרוב ישנן זכויות מיעוט, ח"כ סמוטריץ' – האלטרנטיבה של דמוקרטיה לא ליברלית היא לא באמת דמוקרטיה והרב פרץ – כולנו שווים בפני החוק, לא משנה כמה אנחנו פופולריים / חלק א' – פרויקט דמוקרטיה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין, אסף נתיב |

כל נושא הפרת האמונים היא פגיעה באמון הציבור. אם הציבור בוחר שוב בנתניהו למרות שיודע את העבירות שמייחסים לו אז יש כאן איזושהי אמירה למערכת המשפטית (דוד ביטן בריאיון ל"מעריב", 12 ביוני)

נשיאת העליון חיות: "העצמאות השיפוטית – מאבני היסוד של הדמוקרטיה". ובהתאמה (ציטוט שלי): "עצמאותה של הכנסת – מאבני היסוד של הדמוקרטיה" (עמוד הטוויטר של מיקי זוהר, 14 במאי)

המילה "דמוקרטיה" נשלפת בכל דיון בנושא רלוונטי –  חוק החסינות, פסקת ההתגברות, רפורמה במערכת המשפט, טקס זיכרון משותף לישראלים ולפלסטינים – אולם נראה שהפירוש שניתן לה תלוי בשיוך הפוליטי יותר מאשר בהזדהות עם הרעיונות הניצבים בבסיסה. 

מאז הופיע רעיון "שלטון העם" על בימת ההיסטוריה באתונה העתיקה חלפו כ-2,500 שנים. הפוליטיקאים – כך נראה, זקוקים לתזכורת בעניין ערכי היסוד של השיטה הדמוקרטית. דמוקרטיה, לדעתנו, היא עניין חשוב מכדי להפוך לעוד כלי לניגוח פוליטי, לכן החלטנו ב"שקוף" לצאת בסדרת כתבות שתשפוך אור על הדמוקרטיה הישראלית.

בסדרת הכתבות הזאת נבדוק מה כוללת הדמוקרטיה הישראלית ומה חסר בה. נבחן עד כמה נבחרי הציבור שלנו מזדהים עם הרעיונות הדמוקרטיים ומחויבים להם, וננסה להבין איך פוליטיקאים שונים טוענים שהם פועלים בשם הדמוקרטיה למרות שהם עושים ההפך.

לא רק הרוב קובע: הדמוקרטיה על פי מיקי זוהר 

דמוקרטיה היא שיטת הממשל הרווחת במדינות רבות בעולם. על פי המדד של אקונומיסט, שבוחן 167 מדינות, 20 מוגדרות כדמוקרטיות מלאות ו-55 מדינות נוספות מוגדרות כדמוקרטיות פגומות (ובהן ישראל). בכל מדינה נעשו התאמות של שיטת הממשל למאפיינים כמו גודל המדינה, התרבות הפוליטית והדמוגרפיה. עם זאת, אפשר לשרטט כמה עקרונות משותפים לכל המדינות הדמוקרטיות: 

  • ביזור הכוח הפוליטי על ידי הפרדת רשויות – המחוקקת, השופטת והמבצעת. לעיתים ההפרדה ביניהן לא מעוגנת בחוקה, כמו בבריטניה, אך קיימת באופן מהותי.
  • המנגנון הדמוקרטי צריך לאפשר את הבעת רצון הרוב, ובד בבד להגן על המיעוט מעריצות הרוב. 
  • הבטחת חופש ביטוי, שיאפשר ביקורת על השלטון, התארגנות והחלפה שלו.
  • הגבלת רשויות השלטון – על-ידי בחירות קבועות, בסמכויות ובחוק.

מילות המפתח בהקשר של המערכת הדמוקרטית הן איזונים ובלמים. עקרון שלטון הרוב, למשל, מאוזן בצורך להגן על המיעוט, וכל אחת משלוש הרשויות מצוידת בסמכויות שאמורות להבטיח את פעילותה העצמאית, ובד בבד לאפשר לה למנוע דומיננטיות יתר של השתיים האחרות.

ח"כ מיקי זוהר

אלא שחלק מהפוליטיקאים שלנו נוטים לשכוח את העקרונות הללו, ובוחרים להציג את שלטון הרוב כחזות הכל בדמוקרטיה. ח"כ מיקי זוהר, לדוגמא, הצדיק את תמיכתו בפסקת ההתגברות בכך ש"הרוב יוכל למשול ולממש את מדיניותו מבלי שיטורפד ע״י גורמים שלא זכו לאמון מהעם". תמיכה בפסקת ההתגברות היא כמובן לגיטימית במסגרת דיון על גבולות הגזרה של כל רשות, אך הטיעון של זוהר בעייתי – עולה ממנו ייחוס חשיבות יתרה לעיקרון שלטון הרוב על חשבון מינהל תקין ותפקידה של הרשות השופטת במניעת עריצות של השלטון – עקרונות חשובים לא פחות. 

בדומה לכך, זוהר טוען (באותו ציוץ) כי "'חוק החסינות נועד להבטיח את רצון הציבור ולמנוע איומים ורדיפה פוליטית על-ידי גורמים שלא זכו לאמון מהעם". בכך שהוא מדגיש את העובדה ששופטים לא ממונים בבחירה ישירה של הציבור, זוהר מתעלם מכך שבכל דמוקרטיה שמור לרשות השופטת תפקיד של גורם מאזן שאמור לבלום את שאר הרשויות. הרשות השופטת אחראית למעשה לוודא כי החוקים שיוזמת הרשות המחוקקת אכן משקפים את הערכים שאמורים לעמוד בבסיס הדמוקרטיה הליברלית: שוויון בפני החוק, מחויבות לזכויות אדם, לעקרונות הדמוקרטיים ולערכים של המדינה. 

זוהר מתעלם משלל תפקידיה של הרשות השופטת, ואף מכפיף אותה לרשות המחוקקת. זאת אף שבין הרשויות אמור לשרור שיווי משקל עדין – ואף אחת לא אמורה "לנצח" את חברתה. לא רק זאת, התפיסה כי הבחירות מחליפות את בתי המשפט סותרת את עקרון השוויון בפני החוק. כפי שציינו רבים מהמגיבים בשרשור, בדבריו צייר זוהר תמונה חלקית מאוד של מדינה דמוקרטית.

בקדנציה הקודמת נערך דיון בוועדת הכנסת בנושא חוק החסינות. הנה מה שאמר יו"ר הוועדה, גם כן מיקי זוהר, לחברי הכנסת מהאופוזיציה שנכחו בדיון: "תדמיינו: פסקת ההתגברות עוברת – בג"ץ לא כתובת. חוק החסינות עובר – ביבי תקוע איתכם לעוד עשר שנים. מה תעשו? בעיניי זאת יכולה להיות אחת מהקדנציות הכי קשות שלכם".

בתגובה לקריאה "ארדואן" מכיוון חברי האופוזיציה, אמר זוהר: "מה זה ארדואן? דמוקרטית הוא פה! בחרו בו".

זוהר הוא אינו הח"כ היחיד שהתבטא לאחרונה באופן המעיד על הדגשת יתר של הכרעת הרוב במשטר הדמוקרטי. בחודש מאי הגיעו פעילים של מפלגת כחול-לבן לביתו של ח"כ לשעבר רועי פולקמן (כולנו) ומחו על תמיכתו בראש הממשלה החשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים, ועל הנכונות של מפלגתו לשבת בקואליציה שמקדמת את חוק החסינות. 

פולקמן יצא אל המפגינים, ובין השאר אמר:

שר החינוך הטרי רפי פרץ (ימינה) מייחס להכרעת הרוב תפקיד שיפוטי, ואמר בריאיון שלדעתו יש לקדם את חוק החסינות משום שהציבור הכריע שראש הממשלה חף מפשע. כשבועיים לאחר מכן הודה שחוקי החסינות הינם חלק מהמו"מ הקואליציוני.

אם פולקמן ופרץ היו טוענים שהם מוכנים להישאר בממשלתו של נתניהו עד תום המשפט, זו הייתה עמדה לגיטימית. עם זאת, שניהם מעידים שדעת הרוב היא שמשפיעה על דעתם. כמו זוהר, הם מייחסים בדבריהם חשיבות עילאית ל"רצון הרוב", על חשבון הדין הפלילי. פולקמן מייחס חשיבות כה גדולה לרצון הרב עד שהוא מוכן לשנות את עמדתו המוסרית-אישית ולהיות חבר בממשלה שנגד ראשה הוגש כתב אישום. לשיטתם, הרוב קובע – גם את החוק הפלילי. 

שר החינוך בממשלת המעבר, רפי פרץ

"דת הדמוקרטיה הליברלית": הדמוקרטיה על פי בצלאל סמוטריץ' 

גם דעתו של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' אינה נוחה מהדמוקרטיה הישראלית, ובעיקר מהאופן שבו היא מונחלת לדור הבא. בריאיון לאתר כיפה טען סמוטריץ' כי "במשך הרבה מאוד שנים יש כפייה דתית במערכת החינוך, יש הדתה שאסור לקבל אותה. ועדת המקצוע באזרחות כופה על כולנו ללמוד את דת הדמוקרטיה הליברלית".

דבריו של סמוטריץ' מכוונים נגד כל מי שטוען להשתלטות של לימודי הדת על מערכת החינוך. אפשר להסיק מהם כי כפי שאחרים סבורים שאפשר לצמצם את לימודי היהדות – גם הדמוקרטיה הליברלית היא בגדר אפשרות אחת מני כמה, ויש מקום לחשוב מחדש על המקום המרכזי שניתן לה. אבל מה זה בעצם דמוקרטיה לא-ליברלית? 

על שאלה זו ניסה לענות ד"ר יאשה מונק בספרו רב ההשפעה "העם נגד הדמוקרטיה" (2018). בראיון בעקבות הספר שפורסם ב"כלכליסט" מסביר מונק כי בתהליך היסטורי מתמשך התרחקה הדמוקרטיה הליברלית, המקדשת את זכויות הפרט ואת אי ההתערבות של המדינה בחיי אזרחיה, ממטרתה העיקרית: לבטא את רצון העם.

בעקבות תהליך זה, שהסיבות לו נעוצות בין היתר בהתחזקות כוחם של תאגידים וגורמי רבי השפעה על פני האזרחים הפשוטים, מביעים עמים רבים יותר ויותר את חוסר האמון שלהם בשיטה. במקום, הם תומכים בשליטים שאמנם נבחרים בבחירות דמוקרטיות, אולם עמדותיהם חותרות תחת אותם ערכים שהוזכרו קודם לכן כבסיס לדמוקרטיה הליברלית: חירות הפרט, זכויות המיעוט ואיזון בין רשויות. שליטים כמו ויקטור אורבן בהונגריה ורג'פ טאיפ ארדואן בטורקיה עלו לשלטון מכיוון שזכו במרב הקולות, אולם הדיכוי האלים של מתנגדיהם הפוליטיים והרמיסה של ערכים כמו שוויון, חופש הביטוי וחופש העיתונות אינם מותירים ספק: שליטים דמוקרטיים הם לא.

לדברי מונק, "במשך הזמן ההתפתחות הזאת לא רק מפירה את אחת המטרות העיקריות של השיטה הפוליטית שלנו – הגנה על זכויות וחירויות הפרט; היא גם חותרת תחת הרכיב הדמוקרטי עצמו. כי כשהממשלה לוקחת סמכויות ממוסדות כמו ועדת הבחירות המרכזית ובית המשפט העליון, כשהיא מתחילה לדכא את זכויות הפרט ואת העיתונות, נעשה קשה יותר ויותר להדיח אותה מהשלטון באמצעות הקלפי".

פרופ' יאן-ורנר מולר מאוניברסיטת פרינסטון, שסקר את ספרו של מונק במאמר שתורגם באתר "הזמן הזה", מרחיק לכת עוד יותר וטוען כי הכינוי "דמוקרטיה לא-ליברלית" עושה חסד עם סוג המשטר הזה: "העובדה שהשליטים הסמכותנים החדשים של אירופה עלו לשלטון בבחירות חופשיות והוגנות אינה מעניקה הכשר דמוקרטי לניסיונותיהם לשנות לטובתם את כללי המשחק במערכות פוליטיות שלמות", הוא כותב. לדבריו, "במקום לתאר אותם כ'לא-ליברלים', מוטב לקרוא להם בשמם: שחקנים פוליטיים המחבלים בדמוקרטיה עצמה".

נראה כי בהתנגדותו לדמוקרטיה ליברלית (אותה הוא מכנה כ"דת"), מביע סמוטריץ' תמיכה במשטר שגם אם מתקיימות בו בחירות והשלטון אכן מקבל את סמכותו מבחירת הרוב, מרבית מאפייני הדמוקרטיה אינם מתקיימים בו כלל – ומה שנשאר הוא מעטפת חלולה של מראית עין דמוקרטית. 

פרופ' יאן-ורנר מולר

***

ואולי אנחנו מגזימים? אולי כל העמדות הללו בסך הכל מעידות על חופש ביטוי בריא, והניסיון להצביע עליהן כעל מגמות מדאיגות הוא בגדר השתקה ועריצות פוליטיקלי קורקט שהשתלטה על השיח הציבורי, כפי שנטען לא אחת? הרי ב"מדד הדמוקרטיוּת העולמי" לשנת 2018 (מבית "אקונומיסט") דורגה ישראל במקום ה-30 מתוך 170, במרחק קטן מהמדינות הדמוקרטיות ביותר בעולם ומעל מדינות כבלגיה וצ'כיה, וגם דירוגה במדדים של הליכים דמוקרטיים ופלורליזם בפוליטיקה גבוה יחסית. 

מנגד, תהליכים אנטי-דמוקרטיים אינם קורים בין לילה. בכתבות הבאות נסקר משטרים שהתחילו במקום גבוה ולאחר שורת מהלכים  – השתקת שומרי סף, החלשת מערכת המשפט, פגיעה בתקשורת –  התדרדרו. לא מעט מהרפורמות הבעייתיות שראינו באותן דמוקרטיות קוסמטיות – כבר הותנעו כאן בישראל. 

כך או אחרת, נבחרי הציבור הישראלים זקוקים לרענון בסוגיות הדמוקרטיות המהותיות ובמימוש השיטה בישראל, וזה בדיוק מה שנבצע בפרקים הבאים של הפרויקט. מקווים שתפיצו ברשתות החברתיות כדי שכמה שיותר אזרחים ייחשפו לשיעורי האזרחות המעשית של שקוף! 

בפגרה ורחוק מהתקשורת מתנהלים חברי הכנסת (לעיתים) באופן אחראי ומכובד

יום רביעי, 5 בספטמבר, במהלך פגרת הכנסת: ועדת הכספים בהרכב כמעט מלא דנה בהעברות תקציב בגובה של כ- 7.5 מיליארד ש"ח (ועוד כמה דברים).

המשך קריאה…

התרגיל הפרלמנטרי שכשל

יום שני, 9 ביולי, ועדת הכנסת: ניסן סלומינסקי מנסה לקצר תהליכים עם המצאה חדשנית. מי שעוצר אותו הוא דווקא מיקי זוהר. המשך קריאה…

מיקי זוהר משחית את מדינת ישראל

קשה לעקוב אחרי המהלכים שח"כ זוהר מקדם בכנסת האחרונה נגד האינטרס הציבורי. אבל חשוב לנו שהציבור יזכור הכל, כדי הפוליטיקאים יידעו שלציבור אכפת, ושהציבור לא שוכח. (בדיוק בגלל זה סמל סיירת השקיפות הוא 🐘 – פיל היא חיה קהילתית עם זיכרון מצוין).

אז ריכזנו כמה מהמסואבים במהלכים שלו בקדנציה הנוכחית בכנסת (2015-8) כדי שלא תשכחו: המשך קריאה…

כשרגב צעקה על מסי, הקואליציה דחפה לכם יד לכיס

סאגות ארגנטינה והאירוויזיון חשובות – הן מראות לעם ישראל את המחיר שאנחנו נאלצים לשלם בגלל מנהיגות רדודה. אלא שממש באותו זמן מקדמת הקואליציה מהלכים יקרים להחריד שאף אחד כמעט לא מדבר עליהם. מהלכים מסואבים שעוברים מתחת לרדאר משום שהם פחות "סקסיים". המשך קריאה…