פוסטים

סיקור צל אופוזיציה שבוע רביעי: בנימין נתניהו

בשבוע הרביעי והאחרון לסיקור הצל של האופוזיציה: בנימין נתניהו חסם כל היתכנות לממשלה שהוא אינו עומד בראשה – ובכך התגלה כאופוזיציה האמיתית – לכל מי שהוא לא הוא. את המחיר ישלם הציבור כולו – בכיס ובלב. וגם: הכנסת תתקשה לבחור מבקר מדינה חדש

| עידן בנימין |

בסיקור הצל השבוע מצאנו אופוזיציה לוחמנית – אבל לא איפה שחשבנו.

בשבוע שעבר תיזז נתניהו את הכנסת כדי להגדיל את מספר השרים ולאפשר לו להרכיב ממשלה. השבוע, ברגע שהבין שאפסו הסיכויים לממשלה בראשותו, הפעיל את הכנסת כדי לחסום הקמה של ממשלה בכלל. בכך התגלה כאופוזיציה לכל מועמד שאינו הוא, מחוץ למפלגתו או בתוכה.

תשע מילים שאולי שינו את מסלול ההיסטוריה של מדינת ישראל

שיטת הבחירות בישראל ברורה: האזרחים בוחרים במפלגות הקרובות לעמדתם, אלו בוחרות את הח"כ שהכי מתאים להרכבת ממשלה ואז מתחיל המו"מ.

חוק יסוד הממשלה קובע כי במידה והח"כ עליו הוטלה הרכבת הממשלה נכשל, מעביר הנשיא את האחריות לח"כ אחר. אם גם אם הוא/היא לא צולחים במשימה אז תועבר האחריות לעוד מועמד (שיומלץ מקרב הח"כים) – ואם גם הניסיון השלישי נכשל, הרי שאז הולכים לבחירות נוספות.

את כל זה עצר ראש הממשלה נתניהו באמצעות סעיף 12 לחוק יסוד הממשלה: "נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה".

וכך מיום שני בבוקר, הונח האקדח הטעון על שולחן הכנסת וקידום החוק החל. המטרה: למנוע מכל מועמד אחר לנסות להרכיב ממשלה. לאחר ניסיונות אחרונים בהם הציע למפלגת העבודה להצטרף לממשלה בראשותו, הבין נתניהו שכשל – ודקות ספורות לפני פקיעת המועד (רביעי בלילה) החלה ההצבעה בקריאה שניה ושלישית.

מגייס את המפלגות הערביות

מאחר ולא יכול היה לסמוך בהצבעה על יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן לאור המחלוקת הקשה ויחסי חוסר האמון שהחמירו השבוע, החל נתניהו לקושש קולות בקרב המפלגות הערביות: בל"ד, רע"ם, תע"ל וחד"ש.

אלו תמכו פה אחד בפיזור הכנסת וחסמו כל אפשרות למועמד אחר להרכיב ממשלה. המפלגות שהתנגדו לפיזור: כחול לבן, העבודה, מרצ וח"כ רועי פולקמן (כולנו), שסירב להצביע.

גם זה לא הספיק. כדי לוודא שלא יתגלו כיסי התנגדות קיים נתניהו ישיבה עם חברי מפלגתו דקות לפני הצבעה וביקש הקראה שמית במליאה כדי למנוע הפתעות. בניגוד להצבעה רגילה, בבה כולם לוחצים על כפתור בו זמנית וכל אחד עושה את חשבון הנפש עם עצמו שניות לפני, בהצבעה שמית כל ח"כ נאלץ לומר בקולו מול חבריו את בחירתו. מעמד ולחץ אחר. ההצעה לפיזור הכנסת התקבלה ברוב של 74 תומכים ו-45 מתנגדים.

1.5 מיליארד שקל לשתי מערכות בחירות בשנה אחת

ההצבעה הקפריזית אמש תפגע בכיס הציבור. לפי תקציב המדינה, מימון מערכת הבחירות האחרונה (כולל תקציב המפלגות השוטף) לשנת 2019 עמד על 706 מיליון שקל. הערכות האוצר למערכת הבחירות הקרובה לבדה, כפי ששמענו השבוע בדיון בכנסת, עומדות על 475 מיליון שקל נוספים. עד כאן – 1.181 מיליארד שקל.

חובות המפלגות

נוסף על כך, המפלגות בחובות: חיים אבידור, חשב הכנסת, אמר השבוע כי החובות של המפלגות מהבחירות האחרונות עומדות על 62 מיליון שקל. סכום זה צפוי לעלות ל-200 מיליון בשל מערכת הבחירות הנוספת. כשישבתי (עידן) השבוע בכנסת ראיתי איך הח"כים מתפתלים ומנסים למצוא מוצא. עד כה 1.381 מיליארד שקל.

כמה חייבת כל מפלגה? אנחנו לא יודעים. התקציבים אינם שקופים – ואנו תלויים בדו"ח של מבקר המדינה על התנהלותן -ועשויים לחלוף עוד חודשים רבים עד פרסומו.

אנחנו בשקוף כבר עובדים על בקשה רשמית למבקר לבקש את זירוז פרסום הדו"ח, עוד טרם הבחירות.

מתוך הדיון השבוע בוועדת הכנסת

שנה של תשלומים שוטפים לעיסוק עצמי

הכנסת הקודמת פוזרה בסוף דצמבר 2018, והתרחיש הסביר הוא כי הממשלה הבאה לא תוקם לפני תחילת נובמבר. המשמעות – מערכת בחירות של כמעט שנה שלמה. מעבר לתקציב הבחירות ומימון המפלגות, ישנן גם העלויות של הח"כים, שעסוקים בבחירות ולא בציבור.

120 ח"כים שיגויסו למאמץ הבחירות המתמשך עולים כ-154 מיליון שקל בשנה (כ- 107 אלף ש"ח בחודש –  תקציב הכולל שכר, שלושה עוזרים, רכב צמוד ועוד). ועוד 7 שרים וסגני שרים כיום שאינם חברי כנסת אך ממשיכים לקבל שכר ולשכה בממשלת המעבר (נפתלי בנט, איילת שקד, אורי אריאל, יצחק וקנין, איוב קרא, ירון מזוז, מייקל אורן).

מחד אין ברירה – הכנסת צריכה תמיד מצבת מלאה. מנגד, לשלם שכר מלא וגבוה משמעותית מהנהוג בעולם לאורך חודשים של כלום ושום דבר – זו מעילה באמון הציבור. על אחת כמה וכמה כשמדובר בדבר שאינו מחויב המציאות. אם ח"כ אחר מהליכוד, למשל, היה מרכיב ממשלה – היינו חוסכים, אם כן, סכומי עתק.

לפירוט החישוב המלא לחבר כנסת

שכר ח"כ: כ-44 אלף שקל בחודש. בתוספת עלות שכר של 30% = 57 אלף שקל.

שכר יועץ לח"כ: כ- 10 אלף שקל בחודש (הערכה שמרנית), כפול 3 יועצים. בתוספת עלות שכר של 30% = 39 אלף שקל.

עלות רכב צמוד (מוערכת): כארבעת אלפים שקל בחודש.

הוצאות קשר עם הציבור: מקסימום כ- 93 אלף שקל בשנה.

כך העלויות הישירות בלבד לאובססיית הבחירות של הח"כים יעמדו על מעל 1.5 מיליארד שקל.

עלוית עקיפות שקשה להעריך

על כך תוכלו להוסיף (אם תרצו) עלויות עקיפות כמו: יום שבתון (עלות יום עבודה למשק מוערכת בכמיליארד שקל לכל הפחות), חוסר הפיקוח של הכנסת על התקציב (אין ועדות) וממשלה שלא יכולה לקדם רפורמות חדשות לטובת הציבור או לטפל בגירעון התופח, שעשוי לדרדר את היציבות הפיננסית של ישראל. כל אלו מגלמים מיליארדים נוספים אותם קשה להעריך.

אז נכון שדמוקרטיה עולה כסף, וזה בסדר גמור – אך ההחלטה של חברי הכנסת בקואליציה ומחוצה לה לשבת בבית או במסע בחירות עוד כחצי שנה במקום לשרת את בוחריהם היא פשוט חסרת אחריות. מעבר לחור בכיס, יפגע עוד יותר אי-האמון בפוליטיקאים ויגבר חוסר השקט בציבור בעקבות עוד מערכת בחירות משסעת.

הפארסה הבאה – חוסר יכולת לבחור מבקר?

ביום שני הקרוב (3/6) תתקיים בכנסת בשעה 14:00 ההצבעה לבחירת מבקר המדינה החדש. שני מועמדים עומדים על הפרק: מתניהו אנגלמן, מטעם הליכוד, וגיורא רום, מטעם כחול לבן.

במצב הנוכחי, הכנסת מחולקת 60:60. ההצבעה אמנם תהיה חשאית וכל זליגה תכריע את ההצבעה על חודו של קול, אך אם יתבצרו הח"כים מאחורי המועמד שלהם – אנו צפויים לגלות שלא ניתן יהיה לבחור מבקר. על פי החוק, ההצבעה תחזור על עצמה עד שימצא רוב.

***

לסיכום: בכנסת ה-20 שאלנו אם הייתה זו הכנסת שהתעסקה הכי הרבה בעצמה. לצערנו, הכנסת ה-21 תיזכר כזו שעסקה רק בעצמה.

בדיקה: כמה כסף יש בקופות המפלגות?

יצאנו לבדוק את מצבן הפיננסי של כל המפלגות המכהנות. הופתענו לחיוב: רובן במצב יציב ואף חיובי, פרט לאחת – הבית היהודי

| עידן בנימין |

לאחר עזיבת נפתלי בנט את הבית היהודי נשארה המפלגה בחובות עצומים – מה שהחל ויכוח על האחריות לחובות ועל היסטוריית היווצרותן. בשביל למצוא את התשובה ולהעריך את מצבן הפיננסי של כל מפלגות הכנסת ה-20, יצאנו למסע בנבכי הדוחות הכספיים של המפלגות ובדיקות מבקר המדינה של תקציביהן.

חשבנו שנמצא התנהלות רשלנית, אך הופתענו לטובה: מרבית המפלגות נהגו באחריות והגיעו לאיזון תקציבי. הבית היהודי היא כנראה המפלגה היחידה שנמצאת כיום בבור תקציבי עמוק.

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון המפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן בעבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב לפי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבל מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה 1.4 מיליון שקל).

להרחבה על מימון מפלגות.

כמה קיבלו המפלגות מתחילת הכנסת ה-20? בנינו עבורכם טבלה שמרכזת את כל הנתונים.

מה מקור החובות?

המימון השוטף קבוע וידוע מראש (ראו הרחבה בקופסא פה למעלה) – וכך המפלגות יכולות להתנהל באופן מתוכנן ולא להוציא כסף שאין להן. המקור לחובות, אם כך, הוא בעיקר תעמולת הבחירות – שכן במקרה זה המפלגות נדרשות "להמר" על הצלחתן בבחירות (המימון המתקבל הוא פונקציה של מספר המנדטים בהן יזכו). אופטימיות מופרכת תכניס את המפלגות לחוב. החובות נוצרים גם בבחירות כלליות אך גם באלה המקומיות:

  1. בחירות כלליות: המפלגות מציגות אופטימיות, מוציאות כסף בהתאם להערכות מנדטים אופטימיות – ומקבלות בסוף פחות כסף ממה שקיוו (במקרה של חוסר הצלחה בקלפי).
  2. בחירות מקומיות: המפלגות מריצות מועמדים מטעמן ברשויות המקומיות וממנות להם את הקמפיין בסכומים שנעים בין עשרות אלפי שקל למיליונים בודדים (תלוי בגודל הרשות). אם המועמד נכשל בבחירות – המפלגה לא מקבלת את כספה בחזרה (כל חבר מועצה ברשות שווה כסף).

משתמשים במימון שוטף לכיסוי חובות קמפיין

בפועל, המפלגות בונות על המימון השוטף שיציל אותן מהחובות שהן צוברות בזמן הקמפיין. כלומר: הן מוציאות בשגרה פחות כסף מהתקציב השוטף, וכך מחזירות חובות. גם בשיטה זו יש פגמים מרכזיים: היא תלויה בתקופת הכהונה של הכנסת וכמובן מספר המנדטים שקיבלה המפלגה. כך לדוגמא, הכנסת הנוכחית כיהנה כמעט 4 שנים לעומת הכנסת הקודמת שאורכה היה כמחצית (שנתיים וחודשיים). בעבור מפלגות שמספר המנדטים שלהן משתנה בקיצוניות בין מערכות בחירות – יש בכך משמעות כספית גדולה.

מבקר המדינה התריע פעמים רבות על השימוש בכסף השוטף שלא למטרה לשמה מיועד. וכך כתב: "בו בזמן שהסיעות יוצרות מצג כאילו כספי ציבור אלה ישמשו למטרתם על פי חוק, הן פועלות באופן שהן מגדילות לעצמן את המימון המשמש בפועל להוצאות בחירות; זאת, מעבר למימון הציבורי האמור לשמש למטרה זו על פי חוק ותוך פגיעה בשוויון מול רשימות מועמדים אחרות המוגשות על ידי מפלגות שאינן מיוצגות בכנסת".

איך בדקנו?

עברנו על כל הדוחות הכספיים של המפלגות, השלמנו מידע מתוך דוחות מבקר המדינה של העשור האחרון וכן ביקשנו מרשם המפלגות כמה דוחות חסרים. בזכות כך, הצלחנו לייצר תמונה כמעט שלמה על מצבן הפיננסי של כלל מפלגות הכנסת ה-20. יש מפלגות בהן חסרים כמה נתונים אך עדיין ניתן לקבל תמונה מדויקת למדי על התנהלותן.

לטבלת הנתונים המלאה כולל קישורים למקורות המידע.

הסתייגות

המידע העדכני ביותר הקיים לגבי המפלגות מעודכן לסוף שנת 2017. הבחירות המקומיות שהתקיימו בסוף 2018 עשויות היו לגרום לטלטלה משמעותית בחשבון הבנק של המפלגות השונות, וכך כמובן גם הבחירות הכלליות שמתקיימות בימים אלה.

הליכוד

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 7.5 מיליון שקל

בנימין נתניהו (!) הוא יו"ר הליכוד כבר כמעט 15 שנה. הליכוד, כמו יתר המפלגות, מוציאה כסף רב לקראת הבחירות בתעמולה, ואז מתאוששת (או לא) לפי כמות המנדטים שהושגו. במרבית תקופת נתניהו, עמדה המפלגה בגירעון שבין 13 מיליון ל- 32 מיליון שקל – תלוי כאמור בתוצאות הבחירות. הזכייה ב-30 מנדטים בבחירות האחרונות והכהונה הממושכת (כמעט ארבע שנים), איפשרו למפלגה להתאושש, כך שנכון לסוף שנת 2017 עלתה המפלגה למאזן חיובי 7.5 מיליון שקל.

העבודה

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 11.6 מיליון שקל – צמצמה חוב של 53 מיליון שקל בתשע שנים

במרבית העשור האחרון הייתה שרויה מפלגת העבודה בחובות כבדים: 53 מיליון שקל בתקופה של אהוד ברק (2007-2011), ירידה ל-29 מיליון בזמנה של שלי יחימוביץ' (2011-2013), ומעבר ליתרה של 11 מיליון שקל בתקופה של יצחק הרצוג (2013-2017) – בין היתר בזכות 24 המנדטים שהושגו בבחירות החולפות והכהונה הארוכה יחסית של הכנסת. אבי גבאי קיבל לידיו מפלגה יציבה פיננסית עם מאזן חיובי.

הבית היהודי

מצב נכון לסוף 2017: חוב של 22 מיליון שקל – בנט יצר חוב שלא הצליח לסגור

דניאל הרשקוביץ', קודמו של בנט בתפקיד, השאיר את המפלגה בסוף שנת 2012 עם חוב של 17 מיליון שקל. בתקופתו של בנט, לאחר הבחירות לכנסת ה-20 (2015), תפח החוב לסכום של 32 מיליון שקל. נכון לסוף 2017 חזר החוב והצטמק לכ-22 מיליון שקל. כלומר, בשורה התחתונה, בתקופתו של בנט החוב של המפלגה תפח בחמישה מיליון שקל. בתרחיש הסביר, יו"ר המפלגה הנוכחי רפי פרץ, אולי יצליח לצמצם את החוב בכנסת הקרובה, אך כנראה לא יצליח למחוק אותו.

האיחוד הלאומי

מצב נכון לסוף 2017: גירעון של כחצי מיליון שקל

המפלגה, שרצה בבחירות האחרונות והנוכחיות יחד עם הבית היהודי, מתנהלת כלכלית באופן נפרד. האיחוד הלאומי שקעה בחוב של 3.5 מיליון שקל לאחר הבחירות הקודמות, אך צמצמה אותו באמצעות המימון השוטף ונכון לסוף 2017 עמד הגירעון שלה על חצי מיליון שקל. ניתן להניח כי בשנת החולפת המפלגה הגיעה לאיזון תקציבי.  

מרצ

מצב נכון לסוף 2017: חוב של מיליון שקל

בתקופתה של זהבה גלאון בהנהגת המפלגה (2012-2018), נעו חובות מרצ בין 3 ל-6 מיליון שקל. לקראת תום תקופת כהונתה (סוף 2017), הצליחה גלאון לצמצם את החוב לכמיליון שקל. בהנחה כי המגמה החיובית המשיכה גם ב-2018, תמר זנדברג, שזכתה בראשות המפלגה במאי 2018, הייתה אמורה לקבל לידיה מפלגה מאוזנת.

יש עתיד

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של כחצי מיליון שקל

לאחר הבחירות לכנסת ה-19, אז התמודדה ונבחרה בפעם הראשונה, עמדה המפגלה ביתרה של 10 מיליון שקל. הסיבה המרכזית היא לכך היא כמובן מספר המנדטים הגבוה (19) בה זכתה יש עתיד באותו בחירות. בהמשך, צללה המפלגה לגירעון של מיליון שקל לאחר כישלון בבחירות המקומיות וכן ירידה במספר המנדטים בבחירות הארציות, ובכך חיסלה את היתרות בחשבונה. נכון לסוף 2017, סגרה המפלגה את חובותיה ונשארה עם יתרה של 470 אלף שקל.

ישראל ביתנו

מצב נכון לסוף 2017: מאוזן

המפלגה נכנסה לגירעון כספי לאחר כל מערכת בחירות אך תמיד התאוששה לקראת הבחירות הבאות. נכון לסוף 2017 הייתה המפלגה מאוזנת כספית.

כולנו

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 12 מיליון שקל – המצב הפיננסי הטוב ביותר

נכנסה לכנסת ה-20 במצב פיננסי מאוזן. המפלגה הגדילה את הונה באופן קבוע בזכות מימון המפלגות ונכון לסוף 2017 החזיקה בכמות המזומנים הגדולה ביותר מבין כל המפלגות: כמעט 12 מיליון שקל.

התנועה

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של כשני מיליון שקל

התנועה נכנסת לכנסת העשרים ברשימה מאוחדת מפלגת העבודה ("המחנה הציוני"), אך ניהלה את חשבונותיה בנפרד (זהו מצב נהוג כמעט בכל המקרים בהם מפלגות רצות יחד, אך לא מתאחדות ממש). התנועה הצליחה לשמור על יתרה כספית לאורך כל הכנסת ה-19 וה-20. נכון לסוף 2017, קופת המפלגה הייתה במאזן חיובי של כשני מיליון שקל. לאחרונה החליטה ציפי לבני להשבית את פעילות המפלגה, ולכן באם נותרה יתרה כספית בקופה – יהיה עליה להחזיר את הכסף לאוצר המדינה.

תע"ל

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של שלושה מיליון שקל

שומרת על יציבות פיננסית לאורך השנים האחרונות ללא תזוזות משמעותיות. נכון לסוף 2017 עמדה בקופתה יתרה של 3.2 מיליון שקל.

חד"ש

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 3.3 מיליון שקל

שומרת על יציבות פיננסית לאורך השנים האחרונות ללא תזוזות משמעותיות. נכון לסוף 2017 עמדה בקופתה יתרה של 3.2 מיליון שקל.

בל"ד

מצב נכון לסוף 2017: מאוזנת

המפלגה התנדנה מסביב לאיזון תקציבי בשנים האחרונות וסיימה את 2017 מאוזנת.

רע"ם

מצב נכון לסוף 2017: גירעון של 1.5 מיליון שקל – המפלגה הערבית היחידה בגירעון

בזמן שחברותיה לרשימה המשותפת שמרו על איזון תקציבי ואפילו הצליחו להגיע ליתרה, מפלגת רע"ם צברה חוב של 1.5 מיליון שקל נכון לסוף 2017. זהו אינו חוב משמעותי יחסית לגובה המימון השוטף והוא כנראה נסגר בשנה האחרונה.

ש"ס

מצב נכון לסוף 2017: גירעון של 600 אלף שקל – צמצמה גירעון של 8 מיליון שקל מאז הבחירות האחרונות

לאורך העשור האחרון מתנהלת ש"ס בגירעון לא משמעותי, גם בתקופת הנהגתו של אריה דרעי (2013-היום)  וגם של אלי ישי (1999-2012). ש"ס נכנסה לסחרור לאחר הבחירות הקודמות והגיעה לגירעון של 9 מיליון שקל – אך הצליחה לכסות את רובו במהלך הקדנציה. נכון לסוף 2017, עמד הגירעון על כ-637 אלף שקל. אם המפלגה נהגה באחריות בבחירות המקומיות, היא אמורה כיום להימצא ביתרת זכות.

אגודת ישראל

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 1.8 מיליון שקל

מתנהלת בגירעון שוטף בשנים האחרונות, עם זאת, נכון לסוף 2017, נמצאת ביתרה תקציבית.

יהדות התורה

מצב נכון לסוף 2017: מאוזנת

מתנהלות בגירעון שוטף בשנים האחרונות, עם זאת, נכון לסוף 2017, נמצאה מאוזנת.

בשורה התחתונה

כל המפלגות פעלו בשנים האחרונות לצמצמום החוב שצברו בזמן מערכת הבחירות הקודמת.

הבית היהודי עשתה זאת גם, אך גודל הגירעון (שנוצר בין היתר בידי שיצר היו"ר לשעבר בנט), היה עמוק מכדי לצאת ממנו.

*

ומה התחזית שלנו?

אתן כבר יכולות לשער בעצמכן. כלל המפלגות יכנסו לגירעון תקציבי אותו הם יחזירו (אם יעברו את אחוז החסימה) באמצעות המימון השוטף שיקבלו לאחר הבחירות.

חוק מימון מפלגות זועק לשינוי מתוך דוחות מבקר המדינה בשנים האחרונות. החוק מאפשר לפוליטיקאים חופש רב מדי ואפשרות להתנהלות לא אחראית. האם יקומו בכנסת הבאה הח"כים שינסו לתקן אותו?  אנחנו לא בונים על כך, אבל זה לא אומר שלא ננסה לשנות.

קשר השתיקה: ניסינו לשכנע את יחימוביץ' ושפיר לקיים דיון על תקציבי המפלגות – נכשלנו

תקציבי המפלגות ישארו בחושך עד שיקום חבר כנסת אמיץ שיצא נגד חבריו למשכן. בשנה האחרונה פנינו ליושבות הראש של שתי ועדות בכנסת שהיה ראוי שיקיימו דיון על מאות מיליונים השקלים שהולכים למפלגות – הן נפנפו אותנו בעדינות

| עידן בנימין |

"אין לנו זמן על סדר היום" ו"בקרוב" הן שתי התשובות שקיבלנו כאשר ניסינו ליזום במשך שנה דיון בכנסת על תקציבי המפלגות. ולא מדובר בכסף קטן: להערכתנו, מאז הבחירות הקודמות ב- 2015, קיבלו המפלגות מהקופה הציבורית כ- 670 מיליון שקל. בכל חודש שעובר מקבלות המפלגות עוד כ- 11 מיליון שקל נוספים לכיסוי ההוצאות שלהן.

בקופת האוצר כבר הכינו למפלגות קרוב לחצי מילארד שקל לשנת 2019 – סכום גבוה במיוחד מאחר ואנחנו בשנת בחירות. רוב הכסף ילך כנראה לתעמולה.

וחשוב להדגיש: אין לנו טענה לגבי השימוש בכסף ציבורי למימון המפלגות (זה עדיף מהאלטרנטיבה – כסף פרטי באופן שפותח דלת לשחיתות). הבעיה היא שהמפלגות לא מוכנות לספר לנו כיצד הן מוציאות את הכסף.

מנסים להשקיף את כספי המפלגות

כבר תקופה ארוכה שאנחנו מנסים להשקיף את הוצאות המפלגות, ללא הצלחה. בחודש מרץ של השנה החולפת החלטנו לנסות משהו חדש: פנינו לוועדה לביקורת המדינה, בראשות שלי יחימוביץ' (העבודה), וביקשנו להכניס את הנושא לסדר היום.

תפקיד ועדה זו לעסוק בדו"חות מבקר המדינה – ומכוון שהגורם שעוקב אחר פעילות המפלגות באופן קבוע הוא המבקר עצמו, הרי שהגיוני כי הוועדה תעסוק גם בביקורת על המפלגות. לצערנו, לא מצאנו דיון בנושא בדברי הימים של הוועדה. עברנו על כל הפרוטוקולים באתר הכנסת משנת 1999 ולא מצאנו ולו דיון אחד.

לכן פנינו ליחימוביץ' וביקשנו שתהיה הראשונה ליזום דיון כזה. התשובה שקיבלנו? הלו"ז עמוס והנושא ייבדק. הדיון מעולם לא התקיים.

לאחר שהבנו שהגאולה לא תגיע מהוועדה לביקורת המדינה, פנינו בחודש יוני לוועדת השקיפות, בראשות סתיו שפיר (העבודה). בלשכה של שפיר משכו אותנו, הביעו עניין, אבל שום דבר לא זז והדיון לא התקיים בסוף.

אלו שתי ועדות שכל אחת מהן הייתה יכולה וצריכה לטעמנו ליזום דיון על מאות מיליוני השקלים הללו – השייכים לכולנו. הסתרת הכסף במחשכים מהווה כר פורה לשחיתות ופוגעת משמעותית מחוסר האמון של הציבור במפלגות.

שלי יחמימוביץ' וסתיו שפיר – לא מצאו זמן בסדר היום

היסטוריה של שימוש לא ראוי בכספים

אם קיוויתם כי הפוליטיקאים מתנהלים באחריות בכספי מימון מפלגות – אתם טועים. להלן המחדלים עליהם הצביע מבקר המדינה בשנת 2017 לבדה:

  1. בל"ד: לא הקפידו לשמור קבלות על הוצאות, השתמשו בכסף לארגן קייטנות לילדים, שילמו 45 אלף שקל לאדם שכיהן בעבר כח"כ מטעם הסיעה וכן ולקרובת משפחתו – ללא  תיעוד מספק ומבלי שניתן לאמת בגין אילו שירותים שולם הכסף.
  2. הבית היהודי: נמצאה אי-התאמה בדוחות הכספיים. גם כאן המפלגה לא שמרה קבלות וכך ישנם 1.2 מיליון שקל שלא ניתן לדעת לשם מה הוצאו.
  3. הליכוד:  צפצפו על הערות קודמות של מבקר המדינה על כך שאירוע "הליכודיאדה" הינו תרומה אסורה, כאשר כלל הח"כים של המפלגה המשיכו לנסוע שוב ושוב לאירוע באילת.

נפתלי בנט – איפה הקבלות?

העלמת קבלות וצפצוף על הנחיות על רשויות המדינה היה עולה לכל אחד מאיתנו בקנס אישי כבד או אפילו במאסר. המפלגות מצידן פשוט מקבלות קנסות ממבקר המדינה, ללא הטלת אחריות אישית לחתומים על התנהלותן (יו"ר, מנכ"ל וגזבר). המצב הזה גם מאפשר להן להיכנס לגירעונות הזויים של עשרות מיליוני שקלים.

אז עד שלא יקום ח"כ אמיץ ויפתח את הנושא לדיון, למורת רוחו של יו"ר מפלגתו וחבריו לספסל, ישמר קשר השתיקה.

תגובות

שפיר ויחימוביץ' בחרו שלא להגיב.

המחטף דרכו חברי כנסת חילקו לעצמם עוד כסף לבזבוזים. מלא כסף

"לפני שנתחיל רוצה להציג פה חבר הכנסת מקלב נושא…" – כך יפתח ח"כ יואב קיש, יו"ר ועדת הכנסת, את הישיבה האחרונה בנושא "תיקון מספר 35" לחוק מימון מפלגות. אל תירדמו. מאחורי האמירה הזו מסתתר סיפור מטורף. אמירה קטנה זו היא הפתח דרכו יפלשו חברי הכנסת לכיס שלנו בדרך שלא תיאמן וייקחו ממנו לא פחות מ- 22 מיליון ש"ח. מדי שנה. המשך קריאה…