פוסטים

ועדת הכספים אישרה: המפלגות ימשיכו להסתיר איך הן בזבזו את כספי הציבור בבחירות

כצפוי, ועדת הכספים של הכנסת אישרה למפלגות הארכה נוספת במועד הגשת הדוחות על שימוש בכספים שקיבלו לבחירות בשנתיים האחרונות. ח"כ מיקי לוי התייחס להודעות שקיבלו חברי הוועדה מסיירת השקיפות של "שקוף" והתחייב: "אין כאן שום הסתרה"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

זה לקח רבע שעה עם חדר כמעט ריק ותוצאה ידועה מראש. ואם עו"ד הידי נגב, מהתנועה לאיכות השלטון, לא היה מציג עמדה מנוגדת זה גם היה לוקח פחות מדקה. ועדת הכספים אישרה היום (ב') את בקשתן של המפלגות לקבל דחייה נוספת בהגשת הדוחות על פעולתן במערכות הבחירות האחרונות למבקר המדינה. 

מדובר אמנם בדחייה בחודש בלבד, אבל זו כבר הפעם השלישית שהמפלגות מבקשות ומקבלות דחיה במועד הגשת אותם הדוחות, ואם נצא למערכת בחירות נוספת נוכל רק לחלום עוד זמן רב על לדעת מה קרה עם הכסף שלנו. 

יו״ר ועדת הכספים ח״כ משה גפני (צילום: דוברות הכנסת)

הח״כים מאשרים לעצמם להסתיר מידע מהציבור

"אני מגיע בשם 11 מפלגות שחתמו והגישו את הבקשה", אמר מאור חמו, רואה החשבון של הליכוד. "מלבד הבקשה אנו נמצאים כרגע בסיום הביקורת הכספית של שנת 2018, ולכן ביקשנו את הבקשה, גם בגלל הגל השני של הקורונה. לא יכולנו לעבוד על הדוחות הכספיים של הכנסות ה-21 וה-22", הוא הוסיף וביקש דחייה של חודש נוסף במועד הגשת הדוחות.

עוד בנושא:

במהלך הדיון התייחס חבר ועדת הכספים, ח״כ מיקי לוי מיש עתיד, ישירות להודעות ששלחו חברי "סיירת השקיפות" – המתנדבים האקטיביסטים של "שקוף". הם פנו ישירות אליו ולשאר חברי הוועדה וביקשו שלא לאשר דחיה נוספת למפלגות. 

"אני אומר לפרוטוקול, לכל אלו ששלחו (הודעות, ע.ב) לכל חברי הכנסת", אמר לוי. "לא היה כדבר הזה. לא היה תקופה של בחירות אחר השניה. אין כאן שום הסתרה, הכל ברור והכל ידוע".

"חוק מימון מפלגות מעניק מאות מיליונים למפלגות, כספים ציבוריים. ומאז הכנסת ה-21, הכנסת משמשת גם כבנק הלוואות למפלגות", אמר במהלך הדיון הקצרצר עו"ד הידי נגב מהתנועה לאיכות השלטון. "הרציונל של החוק קובע כי המפלגות צריכות להגיש את הדוחות תוך 16 שבועות למבקר. ולמבקר המדינה יש עוד 22 שבועות לסיים את העבודה על הדוח". עו״ד נגב הזכיר כי "בוועדה הזו התקיימו כבר שלושה דיונים מאז הכנסת ה-21 לדחיית הדוחות". אם לא היו מקבלים את הדחיות עד כה, "הבוחרים היו יכולים לדעת כיצד התנהלו המפלגות עוד בינואר 2020, לפני הבחירות לכנסת ה-23". 

מאות מיליוני שקלים בשנה לא שקופים

במסגרת חוק מימון מפלגות מקבלות המפלגות סכומי עתק: הן מקבלות מימון של כמיליון שקלים בשנה לכל ח"כ, כ-1.4 מיליון שקל למנדט בכל מערכת בחירות, ובנוסף מותר להן גם לצבור חובות במערכת הבחירות. 

בשנתיים וחצי האחרונות התקיימו שלוש מערכות בחירות ארציות וכן בחירות לרשויות המקומיות שנערכו באוקטובר 2018. חישוב פשוט מביא אותנו להערכה של כמיליארד שקלים שהוציאו המפלגות על תעמולת בחירות בתקופה זו (הדוח לשנת 2018 ולרשויות המקומיות צפוי להתפרסם בחודשים הקרובים).

ההוצאות עצמן לא שקופות ולא כפופות לשום רגולציה כמו החובה לקיים מכרזים. המפלגות יכולות לעשות עם הכסף מה שהן רוצות: להעסיק מקורבים, לשלם איזה סכום שהם רוצים למי שהם רוצים, להטריד עדי מדינה ולא להיות חייבות בדין וחשבון, על הכסף, לאף אחד. המפלגות אפילו לא כפופות לחוק חופש המידע ולא מספקות לציבור מידע או נתונים על הכסף שהוציאו.

עו"ד נגב והתנועה לאיכות השלטון פנו לוועדה ודרשו שלא להאריך שוב את מועד הגשת הדוחות בטענה שלציבור יש את הזכות לדעת מה עשו עם כספו. במכתב נטען כי: "אי-פרסום הדוחות זמן כל כך רב לאחר התקיימותן, יחד עם דחיית המועדים להגשת הדוחות הכספיים שאושרה כאמור בוועדת הכספים של הכנסת, מעלים את החשש שמא הסיעות השונות מבקשות לדחות גם את פרסום דו"ח המבקר בעניינן".

עמדתו של נגב הייתה צפויה ליפול וכך היה. וכפי שאמר יו"ר הוועדה ח״כ גפני במהלך הדיון: "לא ראיתי שום מכתב ואני לא חושב שמכתב היה משנה פה משהו".

 

בסופו של הדיון אושרה ההצעה פה אחד. בוועדה אמנם נכחו רק ארבעה חברי כנסת: ינון אזולאי (ש"ס), אופיר סופר (הליכוד), מיקי לוי (יש עתיד) ויו"ר הוועדה משה גפני (יהדות התורה). אבל גם חברי הוועדה שמצאו לנכון להיעדר מהדיון ומההצבעה אחראיים גם הם על על עוד החלטה של ח״כים לאשר לעצמם הנחות שהאזרח הפשוט לעולם לא היה מקבל, ולהמשיך להסתיר מהציבור מידע על האופן שבו משתמשים בכסף שלו. ואלו הם: רם בן ברק, קרן ברק, ניר ברקת, אחמד טיבי, בצלאל סמוטריץ', אלכס קושניר, שלמה קרעי, אנטאנס שחאדה, קטי קטרין שטרית, הילה שי וזאן, מיכל שיר סגמן, רם שפע, עאידה תומא סלימאן.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע):

בשנתיים האחרונות בזבזו הפוליטיקאים כמיליארד שקל על תעמולה. כסף שהיה יכול להגיע לבריאות או לחינוך נעלם בתוך מנגנון המפלגות. המפלגות עצמן לא כפופות לחוקי שקיפות בסיסיים ורק מבקר המדינה יכול לבקר את הוצאותיהן. דחיית הגשת הדוחות מאפשרת למפלגות לדחות את הצגת המחדלים שלהן וכך גם את הביקורת הציבורית לצד המשך בזבוז הכסף שלנו ללא דין וחשבון.

הגשת כל הדוחות במועד אחד – במקום במועדים שנקבעו בחוק: כל שנה ולאחר מערכת בחירות – מביאה לפרסום כל המידע בנקודת זמן אחת במקום הצגה שוטפת של ההתנהלות השערורייתית. כפי שגם ציין עו"ד הידי נגב הבוחר לא יכול לבוא בדין וחשבון עם יו"ר המפלגה שלו על התנהלותו בכסף הציבורי.

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש"י):

בעקבות הפניה של סיירת השקיפות לחברי הוועדה, הגיע ח״כ מיקי לוי לוועדה כדי לנמק מדוע הוא יצביע בעד. גם אם אנחנו לא מסכימים איתו – זה ראוי להערכה. נבחרי ציבור צריכים להסביר מדוע קיבלו את החלטותיהם. בקרוב יגיע שוב מועד הגשת הדוחות, אנחנו נמשיך לעקוב ולפעול כדי שהפעם המפלגות לא יתחמקו.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין
יו״ר ועדת הכספים, ח״כ משה גפני מיהדות התורה. (צילום: יוסי זמיר)

תוך שנתיים בזבזו המפלגות כמיליארד שקל על תעמולת בחירות. הן עדיין לא רוצות לדווח לציבור

מבקר המדינה ממליץ לדחות שוב למפלגות את מועד הדיווח על השימוש בכספים שקיבלו לבחירות. הערכות: מאז 2018 המפלגות הוציאו כמיליארד שקל על תעמולה. ביום שלישי יצביעו חברי ועדת הכספים,  ובידיהם הכוח לדרוש מהמפלגות לתת לציבור דין וחשבון

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

ביום שלישי הקרוב הח״כים יצביעו על דחיית של מועד הגשת הדו"חות הכספיים של ההוצאות של כספי מימון המפלגות שקיבלו מהמדינה בסבבי הבחירות האחרונים מאז 2019. תחת הכותרת הכביכול משמימה "הצעת בקשת הארכת מועדים לפי חוק מימון מפלגות, התשל"ג- 1973", ועדת הכספים תדון בהצעת הח״כים לאשר לעצמם להמשיך להסתיר הוצאות בסך של כמיליארד שקלים שהם קיבלו מהקופה הציבורית. 

בזמן שחברי הכנסת מתחרים ביחסי ציבור שיוכיחו לציבור שהם אלו שפעלו כדי לעצור את עליית שכר הבכירים בינואר, הם ממשיכים להסתיר מידע על האופן שבו בזבזו את כספי הציבור בשנתיים האחרונות. 

ח"כ משה גפני, מתוך אתר הכנסת

מיליארד שקלים ללא שקיפות

במסגרת חוק מימון מפלגות מקבלות המפלגות סכומי עתק: הן מקבלות מימון של כמיליון שקלים בשנה לכל ח"כ, כ-1.4 מיליון שקל למנדט בכל מערכת בחירות, ובנוסף מותר להן גם לצבור חובות במערכת הבחירות. 

בשנתיים וחצי האחרונות התקיימו שלוש מערכות בחירות ארציות וכן בחירות לרשויות המקומיות שנערכו באוקטובר 2018. חישוב פשוט מביא אותנו להערכה של כמיליארד שקלים שהוציאו המפלגות על תעמולת בחירות בתקופה זו. 

ההוצאות עצמן לא שקופות ולא כפופות לשום רגולציה כמו החובה לקיים מכרזים. המפלגות יכולות לעשות עם הכסף מה שהן רוצות: להעסיק מקורבים, לשלם איזה סכום שהם רוצים למי שהם רוצים, להטריד עדי מדינה ולא להיות חייבות בדין וחשבון, על הכסף, לאף אחד. המפלגות אפילו לא כפופות לחוק חופש המידע ולא מספקות לציבור מידע או נתונים על הכסף שהוציאו.

מי שכן אמור לבקר את התנהלות המפלגות ביחס למימון הציבורי, בדיעבד, בתום כל שנת כספים ולאחר כל מערכת בחירות הוא מבקר המדינה. תפקידו לקבל דו״חות ונתונים, לעבד את ההוצאות, לבקר אותן ובסופו של דבר לקבוע רק האם המפלגות עמדו במגבלת החוק. כיום גם זה לא קורה. אבל אם תסתכלו על הדוחות שפורסמו עד 2018 תראו שתמיד הפוליטיקאים עברו על החוק: החל מהתרומות שקיבל הליכוד דרך הליכודיאדה, נפתלי בנט ש״איבד חשבוניות״ ועוד. אתם הייתם יושבים על זה בכלא – אבל דווקא נבחרי הציבור שאמורים לשמש דוגמה אישית יכולים לעשות מה שהם רוצים.

שלט בחירות של מפלגת הליכוד (צילום: יוסי זמיר)

אבל מבקר המדינה אנגלמן ממשיך לוותר לפוליטיקאים. לפני כשבוע כתב אנגלמן ליו״ר ועדת הכספים ח״כ משה גפני כי קיבל פניה מ-11 מפלגות (אגודת ישראל, הליכוד, מפלגת העבודה, ש"ס, ישראל ביתנו, דגל התורה, יש עתיד, כולנו, חוסן לישראל, מרצ וימינה), שביקשו לקבל דחיה נוספת במועד הגשת הדוחות ״נוכח ריבוי מערכות הבחירות וסמיכות הזמנים ביניהן ובשל מגפת הקורונה״. 

אנגלמן כתב לגפני כי ממליץ לקבל את הבקשה: "נוכח הנסיבות המיוחדות שפורטו במכתבי הסיעות לרבות נסיבות הנובעות ממגפת הקורונה, אני סבור כי ניתן להיענות לבקשת הסיעות וממליץ כי תינתן ארכה נוספת כמבוקש להגשת הדוחות הכספיים של כלל הסיעות לתקופת הבחירות לכנסת ה-21 ולכנסת ה-22…". 

עוד בשקוף:

ביום שלישי הקרוב תעלה, כאמור, ההצעה להצבעה בוועדת הכספים. אם יצביעו בעד ההצעה, תהיה זו הפעם השלישית שהח״כים יאשרו לעצמם לדחות את הגשת הדו״חות, וכנראה שלא האחרונה. ביוני 2019, בכנסת הראשונה, אישרו לעצמם הח"כים את הדחייה הראשונה. ביוני השנה הם אישרו את הדחייה בפעם השניה, וכעת המפלגות אמורות להגיש את הדו״חות של הבחירות לכנסת ה-21 בסוף דצמבר 2020. כעת הדחיה המבוקשת היא עד סוף ינואר 2021.  נכון לעכשיו, חברי הכנסת צפויים לאשר אותה. 

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90).

בסך הכל עד כה קיבלו המפלגות ארכות מצטברות של 17 חודשים, וזאת בזמן שהחוק מחייב את הגשת הדו״חות ארבעה חודשים לאחר הבחירות. אם יאריכו את מועד ההגשה פעם נוספת והמבקר יקבל את הנתונים בינואר 2021, הציבור יקבל את המידע לאחר עיבוד ֿ רק בסוף 2021. 

פנינו למשרד מבקר המדינה ושאלנו מדוע הוא מסכים לדחייה נוספת בהגשת הדו"חות והאם הוא לא חושב שנכון שהציבור ידע כיצד חברי הכנסת התנהלו בכספו לפני מערכת בחירות נוספת. ממשרד המבקר נמסר: "בעקבות פנייתן של 12 מפלגות (מפלגה נוספת כנראה התווספה מאז הפניה המקורית, ע.ב) למבקר המדינה לבקשת ארכה נוספת של מספר שבועות עבור הגשת הדוחות הכספיים, ובהתחשב בנימוקים ובריבוי מערכות הבחירות, כמו גם באילוצים שנגרמו כתוצאה ממשבר הקורונה (סגרים, בידוד וכיוצא באלו), הוחלט להמליץ לוועדת הכספים לאשר ארכה נוספת.יצוין, כי בקשת הדחיה הינה לפרק זמן סביר ומידתי".

עוד הוסיף המבקר כי "באשר לדוח אודות שנת 2018, הרי שלפי אישור ועדת הכספים העבודה עליו נעשית בימים אלו. עם השלמת הביקורת והגשת הדוח – הדוח יפורסם לציבור. יצוין, כי בינתיים ניתן לעיין בדוחות הכספיים שהגישו המפלגות לשנת 2018 באתר האינטרנט של רשם המפלגות".

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): בשנתיים האחרונות בזבזו הפוליטיקאים כמיליארד שקל על תעמולה. כסף שהיה יכול להגיע לבריאות או לחינוך נעלם בתוך מנגנון המפלגות. המפלגות עצמן לא כפופות לחוקי שקיפות בסיסיים ורק מבקר המדינה יכול לבקר את הוצאותיהן. דחיית הגשת הדוחות מאפשרת למפלגות לדחות את הצגת המחדלים שלהן וכך גם את הביקורת הציבורית לצד המשך בזבוז הכסף שלנו ללא דין וחשבון.

הגשת כל הדוחות במועד אחד – במקום במועדים שנקבעו בחוק: כל שנה ולאחר מערכת בחירות – מביאה לפרסום כל המידע בנקודת זמן אחת במקום הצגה שוטפת של ההתנהלות השערורייתית.

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): חברי ועדת הכספים: משה גפני (יו"ר) ינון אזולאי, רם בן ברק, קרן ברק, ניר ברקת, אחמד טיבי, אופיר כץ, מיקי לוי, בצלאל סמוטריץ', אלכס קושניר, שלמה קרעי, אמטאנס שחאדה, קטי קטרין שטרית, הילה שי וזאן, מיכל שיר סגמן, רם שפע ,ועאידה תומא סלימאן יכולים שלא לאשר את הדחייה הנוספת בהגשת הדו״חות. אם מאות אלפי עסקים ועמותות יכולים להגיש דוחות בזמן, גם המפלגות יכולות.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

שורת הקומבינות: כך שדדו חברי הכנסת את כספי הציבור פעם אחר פעם

ועדה ציבורית שהייתה אמורה למנוע מהמפלגות להגדיל את תקציבן זכתה להתעלמות מוחלטת יועצת משפטית אחת שניסתה להתריע הושתקה חברי כנסת נדרשו להתיישר וראשי המפלגות הגדילו את תקציבן בקומבינות חוזרות ונשנות 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין | 

"לפני שנתחיל רוצה להציג פה חבר הכנסת מקלב נושא…" כך פתח ח"כ יואב קיש, יו"ר ועדת הכנסת במרץ 2017, את הישיבה האחרונה בנושא תיקון מספר 35 לחוק מימון מפלגות ("חוק V15"). מאחורי האמירה הזו מסתתר סיפור חסר תקדים והוא לא יהיה האחרון. צעד אחר צעד, עקפו חברי הכנסת את שומרי הסף, פלשו לכיס שלנו ולקחו ממנו לא פחות מ-22 מיליון ש"ח נוספים, בכל שנה, לתקציבי המפלגות.

אורי מקלב (מימין) ויואב קיש. התעלמו מהביקורת והעלו לח"כים את מימון המפלגות – על חשבוננו

"

 שנועד להיאבק בארגוני השמאל ובדרכים עקיפות להעביר כספים למפלגותיהם, ביקש לכאורה לחייב ארגונים שפועלים בבחירות לפעול בשקיפות ולדווח על הכנסותיהם. יעילותו של החוק מוטלת בספק, לאור העובדה שעד היום אף לא ארגון אחד דיווח על הכנסותיו.

עוד כתבות בנושא:

בפועל החוק שימש כמסך עשן לתיקון אחר שבו באמת חפצו חברי הכנסת: הגדלת המימון הציבורי השוטף למפלגות. ההחלטה להשתמש בחוק כדי להגדיל את תקציב המפלגות התבצעה בדיון האחרון על החוק (מרץ 2017), בתחכום רב ובחטף תוך רמיסת ביקורת של היועצת המשפטית של הוועדה ועקיפת ועדה ציבורית שתפקידה היה לרסן זאת.

מהו תקציב מימון מפלגות?

התקציב ממנו מנהלות המפלגות את המימון השוטף שלהן הוא ציבורי, כלומר מכיסנו. הוא ניתן עבור קמפיין הבחירות ובנוסף באופן שוטף בזמן כהונת הכנסת. הסכום נקבע בחישוב מסובך: לפי כמות הח"כים ובצמידות למדד שנקרא "יחידת מימון", בשווי 1,388,600 שקלים. כל מפלגה זוכה בכל חודש לשישה אחוזים מיחידת המימון כפול מספר המנדטים שיש לה בתוספת עוד שישה אחוזים נוספים. למה? אין סיבה מפורשת, זה החישוב שקבעו הח"כים בחוק.

מעטפות כפולות קולות פתק

מימון הקמפיינים של המפלגות מגיע מכיסנו (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

עד לפני שלוש שנים עמד המימון השוטף על חמישה אחוזים ולא שישה. את האחוז הנוסף העניקו לעצמם הח"כים באותו תיקון לחוק, שהעלה את המספר מחמישה לשישה אחוזים, עלייה של 20%. הם עשו זאת מבלי לפנות לוועדה הציבורית שתפקידה לעסוק באופן בלתי תלוי בשינוי כגון זה. 

כיצד התחמקו מפניה לוועדה זו? בדרך יצירתית: הם לא שינו את יחידת המימון אלא שינו "רק" את האחוז שיקבלו ממנה.

כך השתיק ח"כ קיש את הביקורת

כדי להבין איך זה קרה, נחזור לסיפור שלנו מ-2017, שבו בחסות חוק השקיפות, ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) יחד עם יו"ר הוועדה יואב קיש (הליכוד) ובשיתוף כל הח"כים בוועדה, סובבו את גלגל הכספת והוציאו את השלל.

באותו דיון אחרון, לפני קריאה שניה ושלישית, הכניסו חברי הכנסת סעיף חדש לחוק שלא נדון עד לאותה עת. הח"כים ביקשו להעלות את התקציב ב-20% ללא היוועצות בוועדה הציבורית וחרף אזהרתה של היועצת המשפטית ארבל אסטרחן, שטענה שמתבצעת פה עבירה. 

ח"כ יואב קיש. עקף את ועדת המימון בדרך מתוחכמת כדי להגדיל את מימון המפלגות

"אני רוצה לומר עוד מילה אחת לגופו של עניין וחשוב לי לומר את זה", פתחה ואמרה. "צריך לזכור שכל נושא יחידת המימון מסור בידי ועדה ציבורית שהכנסת הקימה מכוח חוק מימון מפלגות.[…] הרעיון היה שהעלאת המימון תיעשה על-ידי הוועדה הציבורית ולא בתיקונים מסוג זה". 

היו"ר קיש: "זה שינוי חוק. זה תפקידה של הכנסת, עם כל הכבוד לוועדה הציבורית". (תרגום: זה לא ממש מעניין אותי).

אסטרחן: "בשביל זה הקימו אותה…" (תרגום: אז למה הקימו ועדה ציבורית?).

ח"כ מקלב: "אדוני, אני מציע. אני מקבל את ההסתייגות. תגיש אתה עוד משהו…" (תרגום: בוא נדלג על השטויות האלו של ייעוץ משפטי).

היו"ר קיש: "אני אגיד לכם מה נעשה. אנחנו – הקואליציה – נצביע בעד העניין הזה. אני מבקש להוסיף הסתייגות שלי לביטול הסעיף הזה, ואנחנו נצביע במליאה על ההסתייגות שלי במידת הצורך". (תרגום: צודק, משפטנים לא יעצרו אותנו).

אסטרחן: "בסדר, ויצוין ש…" (תרגום: רגע, יש לי מה להוסיף כי אנו בדמוקרטיה).

היו"ר קיש: "חברים, מי בעד קבלת ההסתייגות שהגדרנו אותה לתיקון סעיף 3 כפי שאמר חבר הכנסת אורי מקלב?" (תרגום: בואו נתקדם).

ח"כ מקלב: "כולם בעד, מה זה?" 

בהמשך, ההסתייגות של חבר הכנסת קיש הוסרה במליאת הכנסת עוד לפני שעלתה להצבעה. כלומר, קיש הגיש בעצמו בקשה למליאת הכנסת לקבוע את נושא העלאת המימון שנתון בידי ועדה ציבורית, אך כשהגיע מועד ההצבעה הסיר את האפשרות הזו והחוק עבר כמו שהוא, כולל העלאת המימון ובניגוד גמור לעקרון שלא נותנים לחתול לשמור על השמנת. במליאה עצמה, העזה חברת הכנסת לשעבר יעל גרמן (יש עתיד) להביע את התנגדותה למחטף אך נשלחה לבדוק את עצמה מול ראש המפלגה שלה. הנושא הושתק.

מי יושב בוועדת המימון הציבורית שנרמסה?

אז מי זו הוועדה הציבורית שאמורה הייתה לדון בהעלאת יחידת המימון ולשמור על הקופה הציבורית, אך נרמסה? כדי שהח"כים לא יכניסו יד לכיס שלנו בכל פעם שירצו, הכנסת קבעה בחוק ועדה ציבורית שתפקידה לקבוע את גובה יחידת המימון. זוהי ועדה דומה בתכליתה לוועדה הציבורית שקובעת את שכר חברי הכנסת.

הכנסת מינתה את הוועדה ב -1 בפברואר 2017, תוקף מינוי החברים בה הוא לארבע שנים. ואלו החברים:

  • שופטת בית המשפט העליון בדימוס אילה פרוקצ'יה (יו"ר הוועדה) – מונתה על ידי נשיאת בית המשפט העליון
  • חבר הכנסת לשעבר, רו"ח אהוד רצאבי – מונה על ידי יו"ר הכנסת
  • פרופ' אסף מידני – מונה על ידי יו"ר הכנסת

אך נראה כי הח"כים לא מתעניינים כל כך בקיומה של הוועדה. בקשת חופש מידע של "שקוף", גילתה כי מאז מרץ 2015 אף אחד לא פנה לוועדה. במקרה המתואר, הח"כים לא הזדקקו לפניה אליה כי לא שינו את יחידת המימון אלא את האחוזים שהם לוקחים לעצמם ממנה. ניסיונות לשוחח עם שלושת חברי הוועדה לא צלחו.

שורת הקומבינות

הדרך הפתלתלה בה העלו חברי הכנסת את מימון המפלגות שלהם, איננה סוף הסיפור. בסבבי הבחירות האחרונים הפגינו הח"כים תושיה רבה ויצירתיות כדי לעשות זאת שוב וכך המשיך הציבור לממן ולשמן את מכונות התעמולה של המפלגות.

מסתבר כי הן יכולות לחרוג מהסכומים המוגדרים מראש ולהיכנס לחובות. לכן, בשנה האחרונה שהייתה רווית בחירות, "השקיעו" אזרחי ישראל קרוב למיליארד שקלים בקמפיינים של חברי הכנסת. 

בשנה האחרונה השקענו מיליארד שקלים בבחירות – מכיסנו (צילום: יוסי זמיר)

מה בדיוק עשו עם הכסף? אנחנו לא יודעים, כיוון שהוא לא שקוף. בנוסף, מבקר המדינה – הגוף היחיד שמבקר את המפלגות טרם פרסם דוח אפילו לשנת 2018. הסיבה: ראשי המפלגות ביקשו וקיבלו דחייה מהמבקר

לפי הבדיקה האחרונה שלנו במרץ 2019 עמד החוב על כ-192 מיליוני שקלים. המפלגות מחזירות את החוב מהמימון השוטף (אותו העלו כזכור מ-5% ל-6%). איך מגדילים את החוב? בכנסת ה-21, שפיזרה את עצמה אחרי חודש, מצאו טריק פשוט. בגלל שהמפלגות היו בחובות והיו זקוקות למקור תקציבי לקראת הבחירות בסבב ב' (הכנסת ה-22), הן פרסו את החזר ההלוואה למספר גדול יותר של תשלומים.

הסיעה היחידה שהתנגדה לחוק: ישראל ביתנו. ח"כ עודד פורר

בכנסת ה-22 לאחר שכבר פנינו היו מועדות לבחירות שלישיות, הח"כים פעלו במהירות ובערפל הבחירות לבצע שורת קומבינות נוספות כדי לעקוף את הוועדה הציבורית ולהגדיל את המימון. הטריק שעבד בפעם הקודמת הצליח שוב: הם הגדילו את האחוז מתוך יחידת המימון ב-31%, תוספת של חצי יחידת מימון נוספת לכל מפלגה והגדלת ההוצאה שהחוק מתיר. 

בכל שלוש הפעמים הללו עקפו הח"כים את הוועדה הציבורית ואת העיקרון של יחידת המימון, באופן שנוגד את רוח החוק עצמו. ראוי לציין שהמפלגה היחידה שהצביעה נגד החוק הייתה "ישראל ביתנו".

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): שורת השינויים היצירתיים שביצעו הח"כים בחוקי המימון עלו לנו מאות מיליוני שקלים נוספים בשנים האחרונות. ישראל מצוייה בגירעון ובמשבר כלכלי חמור. אם הוועדה הציבורית הייתה מפקחת על הנושא ושומרת על הכסף, הממשלה הייתה יכולה עכשיו להשקיע אותו בשיפור מערכת הבריאות או בסיוע לעסקים קטנים.

כל עוד חברי הכנסת לא מעוניינים לפנות לוועדה הציבורית, זו לא תוכל לשמור על הכסף שלנו כדי שיגיע למקומות שחשובים לציבור. למפלגות יש די כסף למימון הפעילות שלהן אבל מאחר שהכסף לא שקוף הן מתנהלות בו כאילו מדובר בכסף הפרטי של ראש המפלגה. רק לאחרונה הודו בליכוד שרכשו פרסום ממומן מהכסף שלנו כדי להכפיש עיתונאים ברשתות החברתיות. 

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): בשנים האחרונות אנחנו מתריעים שוב ושוב ודורשים שקיפות של תקציבי המפלגות. המהלך יצמצם באופן משמעותי את בזבוז הכסף ויפנה אותו לשיפור השירות הממשלתי לאזרח במקום לכיסם של מקורבים.

הפוליטיקאים מסתירים איך בזבזו מעל מיליארד שקל עבור תעמולת הבחירות שלהם

תוך טענה שריבוי הדוחות מקשה עליהם ולאחר שכבר קיבלו דחייה של מועד ההגשה של הדוחות לשנת 2018, הח"כים דרשו וקיבלו, שוב, דחייה בהגשת דוחות המפלגות. לאור התנהלות עבר נראה שהח"כים מסתירים את ההתנהלות הבעייתית שלהם בכספי הציבור

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"בוא נצביע ישר, כולם מסכימים" אמר ח"כ בצלאל סמוטריץ' עוד לפני שהחל הדיון ביום שני שעבר בוועדת הכספים. הנושא: סעיף לכאורה משמים בסדר היום – "בקשת הארכת מועדים לפי חוק מימון מפלגות – התשל"ג". אלא שמאחוריו עומדים כמיליארד שקל שבוזבזו בשנה וחצי האחרונות, סכום שהפוליטיקאים שלנו מנסים להסתיר על מה הוציאו אותו וכיצד.

אנחנו יכולים רק לחלום על ההטבות שחברי כנסת מסדרים לעצמם

אם אתם עצמאיים שמגישים עכשיו דוחות למס הכנסה אתם יכולים לחלום על דחיות שכאלו. בעולם שהוא לא "ארץ הפלאות" של חברי הכנסת, כל חברה שלא הייתה מגישה דוחות בזמן או מבקשת אורכה הייתה רואה צניחה חדה במחיר מניותיה מחשש שההנהלה מסתירה מידע שלילי מהציבור. בנוסף הייתה מתקיימת חקירה של הרשות לניירות ערך. 

במפלגות? המצב שונה לחלוטין. התנהלותן בעבר כללה "איבוד חשבוניות" בגובה מיליוני שקלים (הבית היהודי), בזבוז כסף עבור מקורבים (הליכוד), העברת מאות אלפי שקלים לבית דפוס של קרוב משפחה (מרצ) ועוד.

עוד על ההטבות שח"כים מסדרים לעצמם:

"יש פה בעיה. הציבור רוצה, צריך וגם פונה בבקשה לדעת מה היו הוצאות המפלגות" 

חנה רותם ממשרד מבקר המדינה הבהירה בדיון, שוועדת הכספים כבר אישרה אורכה אחת. "אנחנו מבינים את הבקשה", הדגישה, "אך סבורים שיש להגיש את הדוחות עבור הכנסת ה-21 וה-22  מוקדם יותר (31 באוגוסט, ע.ב) ולכנסת ה-23 לתת אורכה עד לסוף דצמבר". עוד הוסיפה: "יש פה בעיה. הציבור רוצה, צריך וגם פונה בבקשה לדעת מה היו הוצאות המפלגות". 

מאור חמו, רואה החשבון  של הליכוד ייצג בדיון את כלל המפלגות. "אנו מבקשים לדחות את הגשת כל שש הדוחות לינואר 2021", אמר. מבקר המדינה הציע לפצל את הגשת הדוחות כך שהדוחות של הכנסת ה-21 וה-22 יוגשו בסוף אוגוסט השנה והדוחות של הכנסת ה-23 והתקופה הנלווית אליה יוגשו ב-31 בדצמבר השנה. 

כך תסדר לעצמך הטבה תוך ארבע דקות (אם אתה ח"כ)

למרות זאת, לאחר שלחצו, קיבלו הח"כים כמעט את כל תאוותם. בהסכמתה של רותם נדחתה הגשת הדוחות לסוף דצמבר 2020. למבקר המדינה יקחו עוד 32 שבועות עד להגשת הדוחות ועם עוד כמה שבועות של עיכוב עד הפרסום (כפי שהיה בפרסום הדוחות לרשויות המקומיות) נזכה לראות איך בזבזו המפלגות את הכסף שלנו בשנת 2018 רק לקראת סוף שנת 2021, כמעט שלוש שנים לאחר שהסתיימה השנה התקציבית ולאחר שנתיים תקציביות מלאות.

הדיון בכנסת היה קצר להחריד. צפו איך מקבלים פוליטיקאים הטבות שאף גורם אחר לא יכול לקבל.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): בשנה וחצי האחרונות בזבזו הפוליטיקאים כמיליארד שקל על תעמולה. כסף שהיה יכול להגיע לבריאות או לחינוך נעלם בתוך מנגנון המפלגות. המפלגות עצמן לא כפופות לחוקי שקיפות בסיסיים ורק מבקר המדינה יכול לבקר את הוצאותיהן. דחיית הגשת הדוחות מאפשרת למפלגות לדחות את הצגת המחדלים שלהן וכך גם את הביקורת הציבורית בגינם לצד המשך בזבוז הכסף שלנו ללא דין וחשבון.

יתר על כן, הגשת כל הדוחות במועד אחד, בניגוד להגשתם במועדים שנקבעו בחוק: כל שנה ולאחר מערכת בחירות, תביא לפרסומם בנקודת זמן אחת במקום הצגה שוטפת של ההתנהלות השערורייתית שלהן.

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): הפתרון שאנחנו תמיד מציעים הוא החלת חוק חופש המידע על כספי מימון מפלגות. כלומר – שקיפות. כאשר תקציבי המפלגות יהיה חשוף לביקורת ציבורית – הם ינהגו בו בזהירות רבה יותר.
***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

החוק שפיספסתם: כך סידרו לעצמם הנדל והאוזר 6 מיליון שקלים

הח"כים שנבחרו על תקן שומרי הסף של הדמוקרטיה תפרו לעצמם חוק כדי שסיעתם לא תאבד 6 מיליון שקלים. התרגיל: תיקון רטרואקטיבי לחוק שמטיל סנקציות על ח"כים שפרשו מסיעתם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

אולי פספסתם בבלגן הפוליטי את הסיפור הבא: יועז הנדל וצביקה האוזר יקבלו מתנה בשווי שישה מיליון שקלים מהכיס שלכם. נכון, זה נשמע מורכב. אבל על זה בדיוק הם בונים. אז הנה הסיפור שחברי הכנסת הנדל והאוזר מקווים שהוא מורכב מדי, ולכן אף אחד לא יתעניין בו.

 רגע, זה לא מה שבחרנו בקלפי

שיטת הבחירות בישראל היא מפלגתית. כלומר אנחנו לא בוחרים ח"כים אלא משלשלים בקלפי פתק למפלגה, ומקווים שהיא וחבריה יישארו נאמנים למה שהם הבטיחו לנו לפני הבחירות.

בסופו של יום כל ח"כ יכול לקדם מהלכים כאוות נפשו, ולהצביע כפי שחפץ ליבו וקובע מצפונו. וזה מעולה. זה מאפשר עצמאות פרלמנטרית חשובה. לעומת זאת, אם ח"כ רוצה לקדם מהלך גדול של התפצלות ממפלגתם זה עלול לערער את יציבות בית המחוקקים ולפגוע באמון הבוחרים.

אז כדי לאזן בין הצורך לעצמאות פעולה לבין השיטה המפלגתית – נקבעו סנקציות לח"כים "מורדים". חברי כנסת יכולים להתפצל מהמפלגה בה רצו, אך כעונש על "גניבת קולות", המפוצלים לא יזכו לקבל בשנתיים הראשונות, כספי מימון מפלגות.

מעטפות כפולות קולות פתק

התפצלות ממפלגה לאחר הבחירות מערערת את אמון הבוחרים (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

אל תירדמו כי בדיוק הגענו לקטע החשוב: כל סיעה זכאית לקבל מהמדינה עשרות אלפי שקלים בחודש עבור כל ח"כ מכהן. הכסף הזה אמור לממן את המנגנון המפלגתי ואת התעמולה לקראת הבחירות הבאות. הנדל והאוזר היו זכאים, אם לא היו מתפצלים מסיעתם, לקבל יחד מיליוני שקלים בשנה.

אך המחוקקים החליטו בעבר למנוע מח"כים שפורשים מסיעתם את התקציב הזה לשנתיים. הסנקציה ההגיונית הזו אמורה לגרום להם לחשוב פעמיים לפני שיעשו מהלך כה קיצוני ויתפצלו מהמפלגה שבזכותה נכנסו לכנסת. 

אלא שהנדל והאוזר, שכידוע התפצלו מתל"ם של משה (בוגי) יעלון, לא אוהבים את החוק הקיים. הרי הוא מפריד מהם תקציב של שישה מיליון שקל. העיתונאי חיים לוינסון חשף שהם ביקשו לתקן את החוק – באופן רטרואקטיבי וספציפי עבורם. השניים רוצים שלא תהיה שום סנקציה כלכלית על התפצלות, גם אחורה.

ממש במקרה: החקיקה עלתה בצמוד להסכם הקואליציוני

הליכוד וכחול לבן הסכימו לדרישתם (אחרי הכל, זה לא מהכיס של גנץ או נתניהו, אלא משלך). אלא שאז התעוררה בעיה: אסור לכלול תמורה כספית עבור הצטרפות לקואליציה. זה הרי משול לשוחד.

לכן ביטול העונש הזה לא נמצא בהסכם הקואליציוני. אבל אל תמהרו לפתוח שמפניות. ממש "במקרה", בצמוד לחקיקה שתאפשר את הקמת הממשלה עלה גם החוק שמאפשר להנדל והאוזר לקבל את המימון הזה, והוא אושר ביום חמישי.

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני. החוק של האוזר והנדל לא נכלל בו, אבל חוקק בצמוד

האוזר והנדל טענו שהם בסך הכל רצו לתקן את האפליה הקיימת ולהשתוות לשאר הסיעות. זו היתממות. הפגיעה במימון המפוצלים נולדה כאמצעי לגיטימי לעכב ח"כים מפיצולים ואיחודים חפוזים, שמשנים הלכה למעשה את תוצאות הבחירות. ואגב, לרשות הח"כים המפוצלים עומד גם ככה תקציב של "קשר עם הציבור" שעומד על כ-200 אלף שקל בשנה והוא לא נפגע.

לבסוף, אם השניים באמת חושבים שהמצב עקום – שיתקנו אותו קדימה. אלא שהם העדיפו חוק רטרואקטיבי שתפור ספציפית לחליפות שלהם בהליך חקיקת בזק. הם בעצם קידמו מהלך עקום, ואז דאגו לעקם בדיעבד את הסרגל. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): החוק שהשניים חוקקו גורם לכך שהקול שלך בקלפי יהיה שווה פחות. ח"כים יוכלו לצפצף על המסגרת המפלגתית באמצעותה נבחרו ביתר קלות. 

מעש"י (מה לעשות כדי לתקן?): הכנסת חייבת לבטל את התיקון השערורייתי הזה. במקביל, יש להפיץ את המידע בכיכר העיר כדי שהציבור ידע על המהלך הבעייתי שהנדל והאוזר קידמו, בחסות ממשלת נתניהו וגנץ. 

קמפיין ש"ס לטובת נתניהו: ספק חוקי, ספק הגון

שבוע לפני הפריימריז בליכוד, מפלגת ש"ס יצאה בקמפיין בחירות ראשון, תחת הסיסמא: "אריה צריך ביבי חזק". האם בכך הצליחה המפלגה לעקוף את חוקי הבחירות המקדימות והנחיות מבקר המדינה?

| עידן בנימין | 

"אריה צריך ביבי חזק – שומרים על גוש הימין" – זוהי הסיסמא של קמפיין הבחירות של ש"ס שהושק אתמול, בו ניתן לראות את תמונתו של יו"ר המפלגה, אריה דרעי, לצד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. האם הקמפיין, המיועד לכנסת ה-23, עשוי לסבך את נתניהו וש"ס עם מבקר המדינה בעבירת מימון בחירות? 

עד 1.9 מיליון שקלים למימון הקמפיין

חוק המפלגות קובע הגבלות על הכנסות והוצאות של מועמדים. בשונה מבחירות לרשימה, בה חבר זכאי לקבל עד 320 אלף שקלים להתמודדות בבחירות המקדימות (פריימריז), בבחירות לתפקיד היו"ר הזכאות הזו לא חלה. במקרה שלנו, מועמדים לתפקיד יו"ר הליכוד רשאים לגייס כשני מיליון שקלים (תלוי במספר המתפקדים המדויק), מאנשים פרטיים. המועמדים חייבים לדווח על כל תרומה כזו בכסף או בשווה כסף.

השלט של דרעי – דרך לעקוף את החוק

למרות שהשלט מוצג כחלק מהקמפיין של ש"ס, הוא עשוי להתפרש ככזה המעודד הצבעה לנתניהו בפריימריז, ואף העושה זאת בדרך פתלתלה במיוחד.: מצד אחד זה לא כסף שהמועמד גייס, ומצד שני זו לא המפלגה שנתנה לו כסף.

יכול להיות שדרעי בעצם מצא דרך לעזור לנתניהו בבחירות המקדימות, מתוך כספי מימון המפלגות של ש"ס (סכום שש"ס הצביעה להגדיל רק לאחרונה בעוד 63 מיליון שקלים)?

הדמיית השילוט – עלות של כ-60 אלף שקל לשלט

מהלך תמיכה שכזה הוא עסק יקר: מחיר שלט אחד כזה בתקופת בחירות יכול להגיע בקלות ל-60 אלף שקלים. המהלך עשוי להיות חוקי, אך לא בטוח שלזה התכוון המחוקק: מפלגות אמורות להתחרות האחת בשנייה בדרך לייצוג בוחריהם, ולא לשמש כמעין קרטל. עלולה להיווצר בעייתיות כאשר מפלגה מסוימת משתמשת בכספיה כדי לעזור למועמד ממפלגה אחרת, ובכך בעצם להגדיל את מימון הבחירות שלו בדרך עקיפה.

בוחרים של ש"ס יכולים להיות חברי הליכוד 

במפלגת ש"ס אין בחירות מקדימות, ולכן לבוחריה אין תמריץ להיות חברי המפלגה. הם כן יכולים להיות חברי מפלגת הליכוד ולעזור למועמד החביב עליהם, או על ראש המפלגה, מה שיכול ליצור עיוות בהליך הדמוקרטי. קמפיין שכזה עשוי להעביר מסר לבוחרי ש"ס שהם גם מתפקדי ליכוד – להצביע לנתניהו ולא לסער.

מישהו מפקח?

יכול להיות שמבקר המדינה ישים לב לבעיה החדשה שנוצרה, בה מפלגה יכולה לתמוך במועמד שאינו שלה בתקופת פריימריז. יכול להיות שיעיר בדו"ח בעוד שנה על התנהלות זו – ואז לכל היותר יקבלו נתניהו ומפלגת ש"ס קנס, בעוד התוצאה כבר תהיה עובדה מוגמרת. 

מש"ס נמסר: "התמיכה של מפלגת ש"ס בבנימין נתניהו, כמועמדה לראשות ממשלה עקבית לחלוטין. זה החל בבחירות אפריל 19, המשיך בבחירות ספטמבר 19 ויימשך גם בבחירות מרץ 2020".

תגובת המטות של נתניהו וסער טרם התקבלה.

בזמן שישנתם הח"כים בזזו את הקופה הציבורית. איך זה קרה?

הגדלת מימון המפלגות בעשרות מיליונים בדיון חפוז, הארכת התקופה להלוואות שכבר לקחו, הגדלת ההוצאה המותרת ופריסה מחדש של תשלומים: כך לקחו מאיתנו המפלגות עוד לפחות 63 מיליון שקלים תחת מיסוך יציאה לבחירות. המפלגה היחידה שהתנגדה: ישראל ביתנו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הארוע ההיסטורי של התפזרות הכנסת בפעם השלישית התנהל דווקא באופן רגוע למדי. כאילו כולם כבר קיבלו על עצמם את הגזירה שזהו – עוד בחירות. הדאגה האמיתית היחידה שזיהינו הייתה לא חדרי המיון או מערכת החינוך – אלא כיצד יממנו המפלגות מסע תעמולה נוסף, וזאת לאחר שנכנסו לחובות בגלל התנהלות רשלנית וציפיות מוגזמות.

כך, תוך 24 שעות החליטו על תוספת שמנה של 63 מיליוני שקלים, שתוביל לכך שלפחות 253 מיליון שקלים(!) ייצאו במערכת הבחירות הקרובה – אך ורק על הקמפיין של המפלגות. מה תוקן בחוק ואיך זה שהציבור לא הספיק למחות על כך – בכתבה לפניכן. 

פרק 1: שימוש בערפל הבחירות והסתרת מידע מהציבור – כך לוקחים עוד כסף מהציבור בלי שהוא ישים לב

איך יכול להיות שעוד עשרות מיליוני שקלים – כסף למימון קמפיינים בפעם הרביעית השנה (כולל בחירות לרשויות המקומיות) עוברים כל כך בשקט? 

נפרק את הפרטים שעזרו למהלך לעבור מתחת לרדאר:

1) שמרו את הפרטים בסוד עד לשעת הכושר – ביום שלישי, יום לפני פיזור הכנסת העלה ח"כ שלמה קרעי (ליכוד) את התנגדותו להצעה להעלות את המימון. ח"כ מאיר כהן מכחול לבן עמד ואמר לקרעי שלא עושים דברים כאלו. 

עוד לפני שהסתיימה המהומה קיבל קרעי טלפון, יצא מהחדר ולא שב אליו. ניסינו לפנות אליו ולשאול לדעתו. הוא מיהר, אבל שלח לנו באותו היום תגובה כי: "באופן אישי הבעתי את מחאתי על העניין מבלי להכיר את כורח המציאות לאשורו". 

באותה שעה הצעת החוק טרם פורסמה לציבור ופרטיה לא היו ידועים. רק מדיווחים שונים היה ניתן ללמוד משהו על המתווה המוצע. ולכן מפתיע שקרעי "לא הכיר את המצב", אך כמה שעות לאחר מכן שמו כבר התנוסס כיוזם החוק.

הצעת החוק אותה יזם שלמה קרעי

קרעי מסר לנו כי: "החתימה על החוק היתה בהתאם לסיכום שיחתמו מספר ח"כים מהליכוד ומספר ח"כים מכחול לבן. בזמן שהחוק הוגש, כנראה שהייתי בין הח"כים היחידים מהליכוד ו/או מהוועדה המסדרת, שהיו בכנסת".

2) שימוש בהיסח הדעת של הבחירות – יום הבחירות הוא יום מושלם לקידום מהלכים בעייתים ציבורית. לתקשורת המסורתית "אין ברירה", היא חייבת לעסוק בנושא הקריטי ביותר: יציאה לבחירות שלישיות בשנה. גם אם נושא המימון יקבל כמה כותרות יאלצו מהדורות החדשות לעסוק במה שקל להסביר. נכון, היו כתבים בדיונים, והם התייחסו לנושא וצייצו עליו – אך רק כהערת שוליים.

נכון, ישראל ביתנו מסגרה את המהלך כבעייתי. חברי הכנסת שלה אף דיברו על כך במליאה. אך הנושא בקושי זכה לסיקור. עודד פורר ביקש לדבר על הנושא בכל ראיון אבל זכה לדפדוף לשאלות הקלאסיות – במי יתמכו בבחירות הבאות. 

3) דיונים חפוזים מבלי להיכנס לפרטים – במהלכים כאלו כל הרחבה יכולה לחשוף את חוסר הסבירות וההגינות של המהלך, ואת ההתנהלות הכושלת והבעייתית של המפלגות במערכות הבחירות האחרונות. כך, למרות כל האגדות של "חשיבות הדמוקרטיה"-  האמת פשוטה. ניהול כושל. המפלגות בחלקן נקלעו לחובות עצומים מכך שייחלו ליותר מנדטים וניהלו בבזבזנות את התקציב. הם נכנסו ביודעין לחוב. 

במהלך הדיון לפני הקריאה הראשונה ביקש ח"כ הכנסת צבי האוזר (כחול לבן) פירוט עדכני של החובות. חשב הכנסת חיים אבידור החל למנות את החוב של הליכוד, כולנו ואז זכה לקריאה של יעקב אשר (יהדות התורה) שאמר לו – "מה זה חשוב עכשיו?"

יו"ר הוועדה, אבי ניסנקורן, הפסיק את מסדר הבושה של המפלגות והמשיך הלאה.

4) ערפל בחסות החוק הקיים – למרבה הטירוף, המפלגות לא כפופות לחוק חופש המידע ואינן מפרסמות את הוצאותיהן. לכן לא ניתן לדעת איך הן מבזבזות אותו. חוסר השקיפות מאפשר להם להתנהל באופן רשלני בכסף שלנו מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד. גם כשמבקר המדינה בודק אותן הוא נותן להן רק קנסות סמליים – כמו כוסות רוח למת. כלומר קשה לבקר מהלך – שאנחנו לא יודעים מה ההשלכות האמיתיות שלו.

5) דחיית הגשת הדוחות – דוחות המפלגות שמראים את עומק הגירעון לצד ליקויים בניהול כספי התעמולה – טרם הוגשו לרשם המפלגות ולמבקר המדינה. הח"כים אישרו לעצמם לדחות את הגשתם. אנו נראה אותם במקרה הטוב באמצע שנת 2020 – לאחר 4 מערכות בחירות. את הדוח של בחירות מרץ 2020 נראה להערכתנו רק בשנת 2021. מהלך זה הסתיר את ההתנהלות הכספית של המפלגות ואת מצבן הפיננסי.

6) הסכמות במחשכים – כל הדיון הזה היה במחשכים ומאחורי הקלעים – אנחנו לא יודעים מה היה שם, מי זקוק לכסף ואיך הוא מסביר את ההתנהלות הכושלת של מפלגתו. כשביקשו פירוט מצב המפלגות מחשב הכנסת – הנושא הושתק. אתם מכירים חברה שהייתה מחליטה להוציא מיליונים ללא שום נתונים?

אבי ניסנקורן – יו"ר הוועדה

כרוניקה של רשלנות וניהול כושל

אנחנו מאמינים שמימון ציבורי למפלגות הוא דבר חשוב, אבל האופן בו מנהלים את הכסף שלנו הוא שערורייתי. להזכירכם, מבקר המדינה כתב כל שנה ( כזכור השנה הח"כים דחו את הגשת הדוחות) על התנהלות המפלגות עם הכסף שלנו. ביש עתיד ובבית היהודי כבר הוכיחו למבקר שתיעוד הוצאות זו המלצה בלבד, וביהדות התורה השתמשו בכסף כדי לחלק שירותי ייעוץ מס ומשכנתא בחינם. 

הכסף לא שקוף, ואנחנו לא יודעים איך בזבזו אותו. רק לאחרונה חשפנו כיצד מרצ, המפלגה שכנראה נמצאת במצב הפיננסי הקשה ביותר, ממשיכה לעבוד עם קרוב משפחה של בכיר מהמפלגה באופן קבוע. באיזה היקף? אנחנו לא יכולים לדעת.

7) התייחסות לנושא כמחויב המציאות – למעשה לא במליאה ולא בוועדה זכה הציבור להסבר פומבי ונהיר: למה לוקחים ממנו עוד 63 מיליון שקלים. אף אחד לא יודע מה קרה להררי הכסף שקיבלו לא מזמן. כל הח"כים (למעט 'ישראל ביתנו') העדיפו להאשים את גנץ או נתניהו (תלוי בפוזיציה), אך אף אחד מהם לא טרח, בדיון על הצעת החוק, להסביר למה הוא מעז לשלוח יד לקופה הציבורית. 

כששוחחנו עם ח"כים ב"כחול לבן" במשכן הכנסת, ושאלנו איך יכול להיות שהסכימו לכך – הסבירו שאנו צודקים, אך שהם רוצים לעזור למפלגות הקטנות: "זו דמוקרטיה להציל את הקטנות", אמרו לנו. איתן גינזבורג הדגיש שמפלגתו דווקא חסכה כסף מאחר והליכוד רצו תוספת 130 מיליון שקלים. ח"כ שי יזהר היה קצת יותר נבוך והודה שהוא "שונא את העלאת תקציבי התעמולה שאושרו". 

לעומת זאת ח"כ מיקי זוהר מהליכוד אמר לנו: "אין מה לעשות. צריך לעזור למפלגות הקטנות". נזכיר שהליכוד קיבלו תוספת עצומה של כ-15 מיליון שקלים. מה גם, למעשה הם אומרים שאין ברירה כי חלק מהמפלגות בזבזו כבר יותר מדי בקמפיינים הקודמים ונקלעו לחובות. זו הזייה. האם צריך לתת להן פרס של תקציבי תעמולה נוספים אחרי שהתנהלו בחוסר אחריות משוועת?

8) מחר כבר יהיה נושא חדש על סדר היום – סדר היום התקשורתי מתחלף מהר מאד. מחר כבר ידברו על מערכת הבחירות הרביעית, ועוד שבוע אף אחד כבר לא יזכור שהתרגיל הזה קרה.

נקודת אור: אנו נמשיך לעסוק בנושא, ללא הרף. כתבנו עליו שוב ושוב, ולא נרפה. וככל שנגדל- נוכל לפעול להשקפת התקציבים האלו והקטנתם. נוכל לשים את התכלס במרכז סדר היום. גם עמוק בתוך הקמפיין לבחירות לכנסת ה-23 נזכיר כי: בשעת לילה מאוחרת, בערפל פיזור הכנסת ה-22, בחרו 108 חברי כנסת להכניס יד עמוק לכיס של הציבור ולהוציא ממנו 63 מיליון שקלים.

הדיון אמש על תקציבי המפלגות בכנסת

פנינו לכל המפלגות לתגובות

ממפלגת העבודה נמסר שבגלל המצב המורכב של שלוש מערכות בחירות נמצאות כלל המפלגות בבעיה כספית לבחירות לכנסת ה-23 ולכן היה נדרש שינוי החוק. בש"ס אמרו: "ש"ס התנגדה נמרצות להגדלת יחידת המימון לבחירות השלישיות. גם לפני ישיבת הוועדה הביעו נציגי ש"ס התנגדות לכך אולם לצערנו, בשל הצורך להצביע על פי משמעת קואליציונית, חויבו נציגי המפלגה לתמוך בהצעה (נזכיר שאין היום קואליציה ע.ב). מכחול לבן, הליכוד, הרשימה המשותפת, יהדות התורה ומרצ לא נמסרה עדיין תגובה.

ישראל ביתנו, שהתנגדו לחוק, אמרו: "לא יכול להיות שבזמן שאין תקציב מדינה, שהמשק נמצא בקריסה ומערכת הבריאות חולה המפלגות יגדילו לעצמן את המימון. אם כבר החליטו ראשי המפלגות הגדולות, נתניהו וגנץ, לשלוח את מדינת ישראל לבחירות, לפחות שינהלו מערכת בחירות צנועה ולא יהפכו את תקציב המדינה לתקציב שמשרת רק אותם"

הפסקת פרסומות לכתבות קשורות לפני הפרק השני:

פרק 2: הטריקים: הגדלת המימון, תקופת גרייס והגדלת ההוצאה – כך שינו הח"כים את חוקי המשחק ביום פיזור הכנסת

אז איך זה קרה בפועל? כלל ההטבות הוזרקו לתוך החוק לפיזור הכנסת שאושר באישון לילה. והנה הטכניקה בה סידרו לעצמן המפלגות הטבות מפליגות לבחירות השלישיות.

הסבר קצר למי שלא מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות מכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

1) הגדלת יחידת המימון. הנוסחה לחישוב כספי מפלגות נקבעת על ידי ועדה חיצונית כדי שחברי הכנסת לא ישחקו בה ויגדילו לעצמם את הסכום ככל שיחפצו (כפי שעשו). אז במקום לשנות אותה החליטו במפלגות לעשות טריק: לשנות את אחוז יחידת המימון והעלו אותו ב-31%. ומה אם בבחירות הבאות יצטרכו עוד כסף? אפשר תמיד להעלות את הסכום: 60%, 90% או 200%. כמה שצריך. הכסף? מהכיס שלנו.

2) זה לא תרגיל חדש שהמציאו אתמול. כפי שחשפנו, במרץ 2017 סידרו המפלגות לעצמן תוספת של 20% למימון השוטף (כ-22 מיליון שקלים בשנה) בתרגיל דומה ובערפל של חוק V-15. 

3) על העלאת יחידת המימון קיבלו בונוס נוסף: תוספת של 1.13 מיליון שקלים לכל מפלגה. כל אחת תקבל 1.81 יחידות מימון במקום יחידת מימון נוספת אחת בלבד. במקום 1.395 מיליון שקלים יזכו ל-2.53 מיליון שקלים. 

טבלת העלויות – מתוך עמוד הפייסבוק של דפנה ליאל

4)  בנוסף, במקום מקדמה של 70% על הבחירות יקבלו מקדמה של 92%. (גם כאן במקום לשנות את האחוזים קבעו שהמקדמה תיקבע על 70 אחוז מ1.31 יחידת מימון). מפלגות עם פחות מעשרה מנדטים יזכו למקדמה גבוהה יותר. 

5) הגדלת אפשרות ההוצאה למפלגות קטנות: מפלגה עם פחות מעשרה מנדטים תוכל להוציא פי 2.5 מהסכום המגיע לה במקום פי 2 – כלומר חשיפה גדולה יותר לחובות.

6) תקופת גרייס על החוב הקיים – בד"כ אמורות המפלגות לכסות קודם את החוב לכנסת מהמקדמה. ועכשיו נקבע שהחזר החוב שלקחו ייעצר לחודשים הקרובים עד לכנסת ה-23. המשמעות: אנחנו מוותרים להם על החזר של לפחות 3.8 מיליון שקלים בחודש שילכו ישירות לקמפיינים.

7) פריסה מחדש של התשלומים – רק אחרי הבחירות לכנסת ה-23 ייפרסו שוב החובות: הלוואות שניתנו לכנסת ה-21 יפרסו ל-52 תשלומים. ההלוואות שניתנו לכנסת ה-22 ייפרסו שוב ל-54 תשלומים. ההלוואות שינתנו בכנסת ה-23 ייפרסו ל-52 תשלומים. בעבר הייתה פריסת חוב לשלוש שנים בלבד (36 תשלומים). כעת פרסו את החוב ל-54 תשלומים כדי שיהיה ניתן לקחת הלוואות גדולות יותר לקמפייני בחירות (בפעם השלישית בשנה). 

8) מתי יחזירו המפלגות את החוב מהמימון השוטף? בארבע וחצי השנים שלאחר הבחירות הבאות.

נכון לאוקטובר 2019

  • במקרה שמפלגה לא הספיקה לקחת את כל ההלוואה שהייתה יכולה לקחת, יש לה אפשרות למצות את המינוף שלה עד שבוע הבא. במהלך הדיון אמש אמר חשב הכנסת חיים אבידור כי המפלגות כבר בחוב של 198 מיליון שקלים, סכום שצפוי רק לטפס – ואת כולו אנו מממנים.

בשורה התחתונה: דרך שורה של מסכי עשן ושינויים טכניים המפלגות בזזו את הציבור. הן קבעו שיוכלו למנף את ההלוואות שלהן ולהיכנס לחובות גדולים יותר. ואם זה לא מספיק, הן יוכלו גם לקחת מימון נוסף – מהכסף של הציבור. 

כמה כל זה יעלה לנו? ההלוואות שכבר לקחו המפלגות עומדות נכון לאתמול על 198 מיליון שקלים ומימון המפלגות לאחר התוספת יעמוד על 253 מיליון שקלים נוספים. כך נעמיד לרשות חשבון הבנק של המפלגות יותר מ-450 מיליון שקלים מכספי הציבור למערכת הבחירות הקרובה.

כאמור, אנו נמשיך לעסוק בנושא, ללא הרף. כתבנו עליו כבר שוב ושוב, ולא נרפה. ככל שנגדל – נוכל לפעול להשקפת התקציבים האלו והקטנתם.

המפלגות מנסות להגדיל את תקציב התעמולה לבחירות הקרובות

ח"כ שלמה קרעי מהליכוד חולל מהומה בוועדה בכנסת כשביקש להעלות את הנושא על סדר היום. מאיר כהן: "אתה טובל ושרץ בידך". בכחול לבן ובליכוד סיכמו על העלאה של תקציבי התעמולה בבחירות. כל זאת בשעה שהציבור בכלל מצפה שהתקציבים האלו יצומצמו 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

מערכת בחירות שלישית בפתח והפוליטיקאים רוצים כסף. לא לבתי החולים או לחינוך, אלא לעוד קמפיינים – כסף ציבורי. סמיכות הבחירות הקרובות לקודמות והתנהלות רשלנית ועכורה עם תקציבי עבר מציבות את חלקן בבעיה. 

לקחת עוד עשרות מיליוני שקלים מהציבור לאחר שנכשלו פעמיים בשנה להרכיב ממשלה, ובפתח שנה תקציבית קשה – הופכת את הסוגיה לרגישה במיוחד. לכן בימים האחרונים מעדיפים הפוליטיקאים לקדם את הנושא מתחת לרדאר הציבורי. למרות זאת, החליט היום ח"כ קרעי (ליכוד) לדבר על הסוגיה בוועדה המסדרת כשביקש להעלות את הנושא לסדר היום, וזאת מבלי לתאם זאת עם מפלגתו ועם יו"ר הוועדה, אבי ניסנקורן (כחול לבן). 

ח"כ שלמה קרעי – ירד לבינתיים מהנושא

המהלך זכה לביקורת והנושא, לפחות לבינתיים הושתק. לאחר הדיון החליט קרעי שהוא יורד מהנושא: "באופן אישי הבעתי את מחאתי על העניין מבלי להכיר את כורח המציאות לאשורו", אמר לנו.

למי שלא מכיר איך עובד מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות מכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

"טובל ושרץ בידך"

אמש פרסמה טל שניידר בגלובס כי הליכוד וכחול לבן הגיעו להסכמה על העלאת הסכום אותו יקבלו בבחירות הקרובות. העלאה של יותר מ-36%, (כ-60 מיליון שקלים), בשעה שש"ס וישראל ביתנו מתנגדות להעלאה.

האם יש הגיון שהמפלגות יעשו בפעם השלישית (!) בשנה תעמולה בעלויות של מיליוני שקלים מהכיס של כולנו? 

הכסף הזה ייצא בחוסר שקיפות. ובמקום בו אין שקיפות, יש בזבוז.

ח"כ קרעי כאמור העלה את הנושא היום לדיון בוועדה המסדרת. יו"ר הוועדה אבי ניסנקורן סירב מאחר ולדבריו הנושא לא סוכם מראש עם מפלגתו: "לך דבר עם יריב לוין, איתו אנחנו מתאמים", אמר לו ניסנקורן. 

קרעי התעקש והעלה את הנושא בכל מקרה והלין שגם כחול לבן הסכימו לכך. מאיר כהן (כחול לבן) קם ממקומו ואמר לו: "תתבייש, אתם רוצים את הכסף… זה פופוליסטי. אסור לך לעשות את זה. אתה טובל ושרץ בידך". 

הנושא לא עלה, לפחות לא באופן מסודר לפרוטוקול וכנראה יידון בימים הבאים.

הנה קטע מהדיון שצילמנו:

גם המפלגות הקטנות בבעיה עמוקה 

נזכיר כי המפלגות מקבלות כ-180 מיליון שקלים לכל מערכת בחירות שכזו – כסף לא שקוף. ובגלל התנהלות רשלנית הן נכנסו לחובות וקיוו להחזיר את הכסף במהלך הקדנציה מהמימון השוטף. בניתוח שעשינו לפני קצת יותר מחודש מצאנו כי מפלגת כולנו (יפעת שאשא-ביטון), מרצ והעצמאות (יאיר גולן) נקלעו לבעיה חריפה. בין המפלגות שנמצאות בנקודת זינוק טובה נמצאות אלו שמתנגדות להעלאת התקציב: ש"ס וישראל ביתנו.

זה המגזר היחיד שברגע שנגמר לו הכסף – יכול פשוט להמציא עוד. אלא שאת החשבון משלמים כולנו.

פנינו לקרעי לאחר הדיון בבקשה לדעת אם יתנגד להצעה להעלות את כספי המימון – נראה שלא: "באופן כללי", מסר, "ככל שיש הסכמה כללית בין המפלגות הגדולות, לא אתנגד. אני מבין שקיים כורח מציאותי לקיים בחירות לפי המודל הקיים, ולכן ההכרח לא יגונה. אנחנו גם ככה נמצאים במצב שלא היה כמותו מעולם במדינה וההתמודדות לא פשוטה".

עוד הוסיף: "באופן אישי הבעתי את מחאתי על העניין מבלי להכיר את כורח המציאות לאשורו. לא רק לגבי הנושא הזה, אלא לגבי כל נושא שאיננו נחוץ והכרחי. יש נושאים חברתיים דחופים על סדר היום שאנחנו מנסים לפתור. אבל כאמור, לגופו של עניין, הבנתי שכן מדובר בנושא נחוץ והכרחי לקיום הבחירות, בחירות שלישיות בתוך שנה הגורמות למנגנוני המפלגות לקרוס תחת הנטל ולכן ההכרח לא יגונה. אני עדיין מקווה שנצליח להקים ממשלה ולא נדרש כלל לעניין".

פנינו גם לאחת המפלגות המתנגדות להעלאה, ישראל ביתנו, שמסרה: "ישראל ביתנו מתנגדת בתוקף להעלות את יחידת המימון של המפלגות. מדובר פשוט בעושק אזרחי ישראל, באחת מהתקופות הכי קשות מבחינה תקציבית. עוד צפויים קיצוצים וגירעון שיפגעו בציבור הרחב ולכן הדבר האחרון שראוי כרגע זה להכניס את היד לכיס של האזרחים לטובת מפלגות כאלה ואחרות".

אזמ"ע – איך זה משפיע עליכם?

כספי מימון מפלגות, שיוצאים לכולנו מהכיס, נשארים במחשכים ואין לנו מושג איך מבזבזים אותם. בנוסף מדובר בסכומי עתק. זה כסף שהיה יכול ללכת לבריאות, חינוך וביטחון – ייתכן ומושלך לפח. העלאה של 60 מיליון שקלים בתקציב תבוא על חשבון שירותים אחרים לאזרחים.

מעש"י – מה עושים (כדי) שיתוקן? 

לכל הפחות, ח"כים אכפתיים יכולים לדאוג שהכסף יהיה שקוף. כשיש שקיפות התנהלות הפוליטיקאים הופכת לאחראית וזהירה יותר, והם מתנהלים בחסכנות. הדגמנו בדיוק את זה בשתי כתבות שפרסמנו על תקציב קשר עם הציבור. 

המפלגות חייבות לפרסם דוח הוצאות כפי שמפרסם כל משרד ממשלתי. מעבר לכך, היו בחירות לפני שלושה חודשים, הפוליטיקאים קיבלו את כל הזמן התקשורתי שרצו – שיועילו וינהלו מערכת בחירות חסכנית. אנחנו בטוחים שכל ערוץ חדשות ישמח לארח פאנלים ועימותים בין הח"כים וראשי המפלגות לקראת מערכת בחירות נוספת – מה שיחסוך למפלגות כסף. נמשיך לכתוב ולעקוב אחר הנושא בימים הקרובים. בתקווה, מי יודע, שתמצא הבושה והנושא ירד מסדר היום. בינתיים אנו ממליצים – תצביעו בגוש שלכם למפלגה שתוציא הכי פחות מתקציבה. תעקבו – ונשתדל לעדכן בתחום הזה.

"שים אצלי 700 אלף שקל – ותקבל עד חצי המלכות"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"שים אצלי 700 אלף שקל – ותקבל עד חצי המלכות". זו הכותרת שפרסם השבוע אבישי גרינצייג בגלובס. הציטוט לקוח מתוך התכתבות בין מי שהיה מנכ"ל וואלה, אילן ישועה, לניר חפץ, שבזמנו היה דובר מטה ההסברה של הליכוד. ישועה, איש מכירות ממולח, ביקש מחפץ שהליכוד יקנה פרסום ב-700 אלף שקל באתר לפני הבחירות, והבטיח לו חבילת פרסום נחשקת. עסקה לגיטימית על פניו, אך לנו מפריע דווקא מקור הכסף. 

לקראת סבב בחירות נוסף הדוהר אלינו בצעדי ענק, החלטנו לחזור ב#טרחנות_לשבת לכספי מימון מפלגות – מאות מיליוני שקלים העוברים במחשכים בלי אף מפלגה שמוכנה לחשוף אותם.

*

כספי מימון מפלגות נועדו לנתק את המפלגות מתורמים פרטיים. הכסף ניתן למפלגות מכהנות באופן שוטף, וכן עבור קמפיין בחירות על פי מספר מנדטים. רק הליכוד, על  32 המנדטים שלו, קיבל בבחירות האחרונות מעל ל-48 מיליון שקל לקמפיין, בנוסף לזכאות למימון שוטף של כ-2.8 מיליון שקל מידי חודש. הבעיה? הכסף לא שקוף! 

האדם היחיד שאמור לבקר ולבחון אותו הוא מבקר המדינה. אבל נחשו מה, גם הוא לא בדק את המפלגות בשנתיים האחרונות, מאחר והח"כים דחו את הגשתם עד לשנת 2020, כי עמוס להם עם כל המערכות בחירות האלו. ובכל מקרה, גם אם המבקר יבקר, לא יהיה ניתן לדעת מי הספקים שקיבלו את הכסף, כמה קיבלו ועל מה. וכמו שבמפלגת מרצ יכולים להמשיך לעשות עסקאות עם אחיו של חבר הכנסת לשעבר עיסאווי פריג', כך חפץ יכל היה לקנות פרסום בוואלה בהינף יד. אין צורך במכרז, חסכון או דין וחשבון לציבור – הכל במחשכים ועם כסף ציבורי. כך נוהגות כל המפלגות. 

אף שר לא היה סוגר מהיום למחר עסקת פרסום על סך 700 אלף שקל בלי מכרז או בקשה מסודרת לפטור ממנו. אף אחת מהשרות לא הייתה מעזה (אנו מקווים) לקנות שירותים מאחותה.  אבל במפלגות אפשר הכל – הכסף מוסתר מהציבור והפוליטיקאים יכולים לעשות איתו מה שבא להם. שלא יהיה ספק – סבב בחירות נוסף ישפוך עוד מיליוני שקלים לתוך הקופסה השחורה שנקראת מימון מפלגות – להערכתנו כ-182 מיליון נוספים.

אם הפוליטיקאים רוצים אותו, שיועילו בטובם לספר לנו מה עשו איתו עד עכשיו.

כמה כסף המפלגות חייבות לנו? בדקנו: 179,299,539 שקלים

יתרת ההלוואות שניתנו למפלגות נחשפת: מפלגת הליכוד חייבת את הסכום הגדול עם הלוואה שעומדת על כ-60 מיליון שקל, בכחול לבן חייבים 42 מיליון שקל, מרצ מצידה מיצתה את כל מסגרת האשראי המותרת לה וכך גם מפלגת העצמאות. מה ההלוואות שלקחו המפלגות יכולות ללמד אותנו על מצבן הפיננסי, ולמה אנחנו עדין לא יודעים לאן הולך מרבית תקציב המפלגות? כל הפרטים בכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שתי מערכות הבחירות האחרונות לא רק שיסעו את החברה הישראלית כולה, אלא גם הכניסו את המפלגות לתסבוכת כספית עמוקה, עד כדי כך שהח"כים החליטו לדחות את הגשת הדוחות הכספיים של המפלגות ולפרוס את ההלוואות שלהן משלוש שנים לארבע וחצי.

אנחנו לא יכולים לדעת בדיוק מה מצבן הפיננסי ומבקר המדינה עדין לא יכול לבדוק את התנהלותן, אבל מידע שנחשף במסגרת בקשת חופש מידע שהוגשה על ידי "שקוף", שופך מעט אור על ההלוואות שהן קיבלו מהכנסת, וכמה הן חייבות לנו היום. המידע מציג את יתרת ההלוואה שנותרו למפלגות להחזיר לכנסת והן מסתכמות בסכום הנושק ל-180 מיליון שקלים. על כל המפלגות מוטלת החובה להחזיר אותו מתוך המימון השוטף בתוך 4.5 שנים. 

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

הליכוד וכחול לבן לקחו את הלוואות הגדולות ביותר, בגשר, חד"ש ותע"ל טרם ביקשו, ובמרצ מינפו את ההלוואה למקסימום

יכולת לקיחת ההלוואה מותנית במספר המנדטים שיש למפלגה – ככל שמספר המנדטים גדול יותר, כך ניתנת אפשרות להלוואה גדולה יותר. כך, הליכוד יכול לקחת 60 מיליון שקל ועדיין לא למצות את ההלוואה. לעומת זאת, 'ישראל דמוקרטית' שנציגה היחידי בכנסת הוא יאיר גולן לקחה קרוב ל-4.5 מיליון שקלים, הלוואה שמשקפת את מלוא החוב שהיה יכול לקחת. גם מפלגת מרצ שותפה למיצוי המלא עם הלוואה של כ-9 מיליון שקלים. ויפעת שאשא ביטון, הח"כית היחידה במפלגת כולנו, חייבת כרגע 4.5 מיליון שקלים ויש לה 4.5 שנים להחזיר. 

ממפלגות הליכוד, מרצ, כולנו וכחול לבן טרם נמסרה תגובה והיא תובא כאן כשתתקבל. בלשכתו של יאיר גולן הפנו אותנו לאהוד ברק, שתגובתו טרם הושגה. 

הנחת העבודה שהכנסת תחזיק זמן רב 

על פי חוק, מפלגות יכולות לקחת עד חצי מהמימון השוטף שמגיע להן על פני שלוש שנים – מעל 1.5 מיליון שקל לח"כ. אך בהחלטה של ועדת הכנסת לקראת הבחירות האחרונות, הוארכה התקופה לכ-4.5 שנים, מה שגם הגדיל את גובה ההלוואה המותרת. ומה יקרה אם נלך שוב לבחירות בקרוב? החוב הזה יוחזר בחלקו על ידי המקדמה שיקבלו לקראת הבחירות (קרוב ל-140 מיליון שקלים), ובכנסת הבאה כבר יקחו הלוואות חדשות.

כרוניקה של רשלנות וניהול כושל  

אנחנו מאמינים שמימון ציבורי למפלגות הוא דבר חשוב, אבל האופן בו מנהלים את הכסף שלנו הוא שערורייתי. להזכירכם, מבקר המדינה כתב כל שנה (כמעט – כזכור השנה הח"כים דחו את הגשת הדוחות) על התנהלות המפלגות עם הכסף שלנו. ביש עתיד ובבית היהודי כבר הוכיחו למבקר שתיעוד הוצאות זו המלצה בלבד, וביהדות התורה השתמשו בכסף כדי לחלק שירותי ייעוץ מס ומשכנתא בחינם. 

הכסף לא שקוף, ואנחנו לא יודעים איך בזבזו אותו. רק השבוע חשפנו כיצד מרצ, המפלגה שכנראה נמצאת במצב הפיננסי הקשה ביותר, ממשיכה לעבוד עם קרוב משפחה של ח"כ מהמפלגה באופן קבוע. באיזה היקף? אנחנו לא יכולים לדעת.

אזמ"ע – איך זה משפיע עליכם?

במקום בו יש שקיפות, יש פחות בזבוז. התנהלות הפוליטיקאים הופכת לאחראית וזהירה יותר, והם מתנהלים בחסכנות. הדגמנו בדיוק את זה בשתי כתבות שפרסמנו החודש על תקציב קשר עם הציבור. כספי מימון מפלגות, שיוצאים לכולנו מהכיס, נשארים במחשכים ואין לנו מושג איך מבזבזים אותם. כסף שהיה יכול ללכת לבריאות, חינוך וביטחון – ייתכן ומושלך לפח.

מעש"י – מה עושים (כדי) שיתוקן?

לא יפתיע אתכם, אבל אפשר לדאוג שהכסף יהיה שקוף. המפלגות חייבות לפרסם דוח הוצאות כפי שמפרסם כל משרד ממשלתי.