פוסטים

שורת הקומבינות: כך שדדו חברי הכנסת את כספי הציבור פעם אחר פעם

ועדה ציבורית שהייתה אמורה למנוע מהמפלגות להגדיל את תקציבן זכתה להתעלמות מוחלטת יועצת משפטית אחת שניסתה להתריע הושתקה חברי כנסת נדרשו להתיישר וראשי המפלגות הגדילו את תקציבן בקומבינות חוזרות ונשנות 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין | 

"לפני שנתחיל רוצה להציג פה חבר הכנסת מקלב נושא…" כך פתח ח"כ יואב קיש, יו"ר ועדת הכנסת במרץ 2017, את הישיבה האחרונה בנושא תיקון מספר 35 לחוק מימון מפלגות ("חוק V15"). מאחורי האמירה הזו מסתתר סיפור חסר תקדים והוא לא יהיה האחרון. צעד אחר צעד, עקפו חברי הכנסת את שומרי הסף, פלשו לכיס שלנו ולקחו ממנו לא פחות מ-22 מיליון ש"ח נוספים, בכל שנה, לתקציבי המפלגות.

אורי מקלב (מימין) ויואב קיש. התעלמו מהביקורת והעלו לח"כים את מימון המפלגות – על חשבוננו

"

 שנועד להיאבק בארגוני השמאל ובדרכים עקיפות להעביר כספים למפלגותיהם, ביקש לכאורה לחייב ארגונים שפועלים בבחירות לפעול בשקיפות ולדווח על הכנסותיהם. יעילותו של החוק מוטלת בספק, לאור העובדה שעד היום אף לא ארגון אחד דיווח על הכנסותיו.

עוד כתבות בנושא:

בפועל החוק שימש כמסך עשן לתיקון אחר שבו באמת חפצו חברי הכנסת: הגדלת המימון הציבורי השוטף למפלגות. ההחלטה להשתמש בחוק כדי להגדיל את תקציב המפלגות התבצעה בדיון האחרון על החוק (מרץ 2017), בתחכום רב ובחטף תוך רמיסת ביקורת של היועצת המשפטית של הוועדה ועקיפת ועדה ציבורית שתפקידה היה לרסן זאת.

מהו תקציב מימון מפלגות?

התקציב ממנו מנהלות המפלגות את המימון השוטף שלהן הוא ציבורי, כלומר מכיסנו. הוא ניתן עבור קמפיין הבחירות ובנוסף באופן שוטף בזמן כהונת הכנסת. הסכום נקבע בחישוב מסובך: לפי כמות הח"כים ובצמידות למדד שנקרא "יחידת מימון", בשווי 1,388,600 שקלים. כל מפלגה זוכה בכל חודש לשישה אחוזים מיחידת המימון כפול מספר המנדטים שיש לה בתוספת עוד שישה אחוזים נוספים. למה? אין סיבה מפורשת, זה החישוב שקבעו הח"כים בחוק.

מעטפות כפולות קולות פתק

מימון הקמפיינים של המפלגות מגיע מכיסנו (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

עד לפני שלוש שנים עמד המימון השוטף על חמישה אחוזים ולא שישה. את האחוז הנוסף העניקו לעצמם הח"כים באותו תיקון לחוק, שהעלה את המספר מחמישה לשישה אחוזים, עלייה של 20%. הם עשו זאת מבלי לפנות לוועדה הציבורית שתפקידה לעסוק באופן בלתי תלוי בשינוי כגון זה. 

כיצד התחמקו מפניה לוועדה זו? בדרך יצירתית: הם לא שינו את יחידת המימון אלא שינו "רק" את האחוז שיקבלו ממנה.

כך השתיק ח"כ קיש את הביקורת

כדי להבין איך זה קרה, נחזור לסיפור שלנו מ-2017, שבו בחסות חוק השקיפות, ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) יחד עם יו"ר הוועדה יואב קיש (הליכוד) ובשיתוף כל הח"כים בוועדה, סובבו את גלגל הכספת והוציאו את השלל.

באותו דיון אחרון, לפני קריאה שניה ושלישית, הכניסו חברי הכנסת סעיף חדש לחוק שלא נדון עד לאותה עת. הח"כים ביקשו להעלות את התקציב ב-20% ללא היוועצות בוועדה הציבורית וחרף אזהרתה של היועצת המשפטית ארבל אסטרחן, שטענה שמתבצעת פה עבירה. 

ח"כ יואב קיש. עקף את ועדת המימון בדרך מתוחכמת כדי להגדיל את מימון המפלגות

"אני רוצה לומר עוד מילה אחת לגופו של עניין וחשוב לי לומר את זה", פתחה ואמרה. "צריך לזכור שכל נושא יחידת המימון מסור בידי ועדה ציבורית שהכנסת הקימה מכוח חוק מימון מפלגות.[…] הרעיון היה שהעלאת המימון תיעשה על-ידי הוועדה הציבורית ולא בתיקונים מסוג זה". 

היו"ר קיש: "זה שינוי חוק. זה תפקידה של הכנסת, עם כל הכבוד לוועדה הציבורית". (תרגום: זה לא ממש מעניין אותי).

אסטרחן: "בשביל זה הקימו אותה…" (תרגום: אז למה הקימו ועדה ציבורית?).

ח"כ מקלב: "אדוני, אני מציע. אני מקבל את ההסתייגות. תגיש אתה עוד משהו…" (תרגום: בוא נדלג על השטויות האלו של ייעוץ משפטי).

היו"ר קיש: "אני אגיד לכם מה נעשה. אנחנו – הקואליציה – נצביע בעד העניין הזה. אני מבקש להוסיף הסתייגות שלי לביטול הסעיף הזה, ואנחנו נצביע במליאה על ההסתייגות שלי במידת הצורך". (תרגום: צודק, משפטנים לא יעצרו אותנו).

אסטרחן: "בסדר, ויצוין ש…" (תרגום: רגע, יש לי מה להוסיף כי אנו בדמוקרטיה).

היו"ר קיש: "חברים, מי בעד קבלת ההסתייגות שהגדרנו אותה לתיקון סעיף 3 כפי שאמר חבר הכנסת אורי מקלב?" (תרגום: בואו נתקדם).

ח"כ מקלב: "כולם בעד, מה זה?" 

בהמשך, ההסתייגות של חבר הכנסת קיש הוסרה במליאת הכנסת עוד לפני שעלתה להצבעה. כלומר, קיש הגיש בעצמו בקשה למליאת הכנסת לקבוע את נושא העלאת המימון שנתון בידי ועדה ציבורית, אך כשהגיע מועד ההצבעה הסיר את האפשרות הזו והחוק עבר כמו שהוא, כולל העלאת המימון ובניגוד גמור לעקרון שלא נותנים לחתול לשמור על השמנת. במליאה עצמה, העזה חברת הכנסת לשעבר יעל גרמן (יש עתיד) להביע את התנגדותה למחטף אך נשלחה לבדוק את עצמה מול ראש המפלגה שלה. הנושא הושתק.

מי יושב בוועדת המימון הציבורית שנרמסה?

אז מי זו הוועדה הציבורית שאמורה הייתה לדון בהעלאת יחידת המימון ולשמור על הקופה הציבורית, אך נרמסה? כדי שהח"כים לא יכניסו יד לכיס שלנו בכל פעם שירצו, הכנסת קבעה בחוק ועדה ציבורית שתפקידה לקבוע את גובה יחידת המימון. זוהי ועדה דומה בתכליתה לוועדה הציבורית שקובעת את שכר חברי הכנסת.

הכנסת מינתה את הוועדה ב -1 בפברואר 2017, תוקף מינוי החברים בה הוא לארבע שנים. ואלו החברים:

  • שופטת בית המשפט העליון בדימוס אילה פרוקצ'יה (יו"ר הוועדה) – מונתה על ידי נשיאת בית המשפט העליון
  • חבר הכנסת לשעבר, רו"ח אהוד רצאבי – מונה על ידי יו"ר הכנסת
  • פרופ' אסף מידני – מונה על ידי יו"ר הכנסת

אך נראה כי הח"כים לא מתעניינים כל כך בקיומה של הוועדה. בקשת חופש מידע של "שקוף", גילתה כי מאז מרץ 2015 אף אחד לא פנה לוועדה. במקרה המתואר, הח"כים לא הזדקקו לפניה אליה כי לא שינו את יחידת המימון אלא את האחוזים שהם לוקחים לעצמם ממנה. ניסיונות לשוחח עם שלושת חברי הוועדה לא צלחו.

שורת הקומבינות

הדרך הפתלתלה בה העלו חברי הכנסת את מימון המפלגות שלהם, איננה סוף הסיפור. בסבבי הבחירות האחרונים הפגינו הח"כים תושיה רבה ויצירתיות כדי לעשות זאת שוב וכך המשיך הציבור לממן ולשמן את מכונות התעמולה של המפלגות.

מסתבר כי הן יכולות לחרוג מהסכומים המוגדרים מראש ולהיכנס לחובות. לכן, בשנה האחרונה שהייתה רווית בחירות, "השקיעו" אזרחי ישראל קרוב למיליארד שקלים בקמפיינים של חברי הכנסת. 

בשנה האחרונה השקענו מיליארד שקלים בבחירות – מכיסנו (צילום: יוסי זמיר)

מה בדיוק עשו עם הכסף? אנחנו לא יודעים, כיוון שהוא לא שקוף. בנוסף, מבקר המדינה – הגוף היחיד שמבקר את המפלגות טרם פרסם דוח אפילו לשנת 2018. הסיבה: ראשי המפלגות ביקשו וקיבלו דחייה מהמבקר

לפי הבדיקה האחרונה שלנו במרץ 2019 עמד החוב על כ-192 מיליוני שקלים. המפלגות מחזירות את החוב מהמימון השוטף (אותו העלו כזכור מ-5% ל-6%). איך מגדילים את החוב? בכנסת ה-21, שפיזרה את עצמה אחרי חודש, מצאו טריק פשוט. בגלל שהמפלגות היו בחובות והיו זקוקות למקור תקציבי לקראת הבחירות בסבב ב' (הכנסת ה-22), הן פרסו את החזר ההלוואה למספר גדול יותר של תשלומים.

הסיעה היחידה שהתנגדה לחוק: ישראל ביתנו. ח"כ עודד פורר

בכנסת ה-22 לאחר שכבר פנינו היו מועדות לבחירות שלישיות, הח"כים פעלו במהירות ובערפל הבחירות לבצע שורת קומבינות נוספות כדי לעקוף את הוועדה הציבורית ולהגדיל את המימון. הטריק שעבד בפעם הקודמת הצליח שוב: הם הגדילו את האחוז מתוך יחידת המימון ב-31%, תוספת של חצי יחידת מימון נוספת לכל מפלגה והגדלת ההוצאה שהחוק מתיר. 

בכל שלוש הפעמים הללו עקפו הח"כים את הוועדה הציבורית ואת העיקרון של יחידת המימון, באופן שנוגד את רוח החוק עצמו. ראוי לציין שהמפלגה היחידה שהצביעה נגד החוק הייתה "ישראל ביתנו".

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): שורת השינויים היצירתיים שביצעו הח"כים בחוקי המימון עלו לנו מאות מיליוני שקלים נוספים בשנים האחרונות. ישראל מצוייה בגירעון ובמשבר כלכלי חמור. אם הוועדה הציבורית הייתה מפקחת על הנושא ושומרת על הכסף, הממשלה הייתה יכולה עכשיו להשקיע אותו בשיפור מערכת הבריאות או בסיוע לעסקים קטנים.

כל עוד חברי הכנסת לא מעוניינים לפנות לוועדה הציבורית, זו לא תוכל לשמור על הכסף שלנו כדי שיגיע למקומות שחשובים לציבור. למפלגות יש די כסף למימון הפעילות שלהן אבל מאחר שהכסף לא שקוף הן מתנהלות בו כאילו מדובר בכסף הפרטי של ראש המפלגה. רק לאחרונה הודו בליכוד שרכשו פרסום ממומן מהכסף שלנו כדי להכפיש עיתונאים ברשתות החברתיות. 

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): בשנים האחרונות אנחנו מתריעים שוב ושוב ודורשים שקיפות של תקציבי המפלגות. המהלך יצמצם באופן משמעותי את בזבוז הכסף ויפנה אותו לשיפור השירות הממשלתי לאזרח במקום לכיסם של מקורבים.

הפוליטיקאים מסתירים איך בזבזו מעל מיליארד שקל עבור תעמולת הבחירות שלהם

תוך טענה שריבוי הדוחות מקשה עליהם ולאחר שכבר קיבלו דחייה של מועד ההגשה של הדוחות לשנת 2018, הח"כים דרשו וקיבלו, שוב, דחייה בהגשת דוחות המפלגות. לאור התנהלות עבר נראה שהח"כים מסתירים את ההתנהלות הבעייתית שלהם בכספי הציבור

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"בוא נצביע ישר, כולם מסכימים" אמר ח"כ בצלאל סמוטריץ' עוד לפני שהחל הדיון ביום שני שעבר בוועדת הכספים. הנושא: סעיף לכאורה משמים בסדר היום – "בקשת הארכת מועדים לפי חוק מימון מפלגות – התשל"ג". אלא שמאחוריו עומדים כמיליארד שקל שבוזבזו בשנה וחצי האחרונות, סכום שהפוליטיקאים שלנו מנסים להסתיר על מה הוציאו אותו וכיצד.

אנחנו יכולים רק לחלום על ההטבות שחברי כנסת מסדרים לעצמם

אם אתם עצמאיים שמגישים עכשיו דוחות למס הכנסה אתם יכולים לחלום על דחיות שכאלו. בעולם שהוא לא "ארץ הפלאות" של חברי הכנסת, כל חברה שלא הייתה מגישה דוחות בזמן או מבקשת אורכה הייתה רואה צניחה חדה במחיר מניותיה מחשש שההנהלה מסתירה מידע שלילי מהציבור. בנוסף הייתה מתקיימת חקירה של הרשות לניירות ערך. 

במפלגות? המצב שונה לחלוטין. התנהלותן בעבר כללה "איבוד חשבוניות" בגובה מיליוני שקלים (הבית היהודי), בזבוז כסף עבור מקורבים (הליכוד), העברת מאות אלפי שקלים לבית דפוס של קרוב משפחה (מרצ) ועוד.

עוד על ההטבות שח"כים מסדרים לעצמם:

"יש פה בעיה. הציבור רוצה, צריך וגם פונה בבקשה לדעת מה היו הוצאות המפלגות" 

חנה רותם ממשרד מבקר המדינה הבהירה בדיון, שוועדת הכספים כבר אישרה אורכה אחת. "אנחנו מבינים את הבקשה", הדגישה, "אך סבורים שיש להגיש את הדוחות עבור הכנסת ה-21 וה-22  מוקדם יותר (31 באוגוסט, ע.ב) ולכנסת ה-23 לתת אורכה עד לסוף דצמבר". עוד הוסיפה: "יש פה בעיה. הציבור רוצה, צריך וגם פונה בבקשה לדעת מה היו הוצאות המפלגות". 

מאור חמו, רואה החשבון  של הליכוד ייצג בדיון את כלל המפלגות. "אנו מבקשים לדחות את הגשת כל שש הדוחות לינואר 2021", אמר. מבקר המדינה הציע לפצל את הגשת הדוחות כך שהדוחות של הכנסת ה-21 וה-22 יוגשו בסוף אוגוסט השנה והדוחות של הכנסת ה-23 והתקופה הנלווית אליה יוגשו ב-31 בדצמבר השנה. 

כך תסדר לעצמך הטבה תוך ארבע דקות (אם אתה ח"כ)

למרות זאת, לאחר שלחצו, קיבלו הח"כים כמעט את כל תאוותם. בהסכמתה של רותם נדחתה הגשת הדוחות לסוף דצמבר 2020. למבקר המדינה יקחו עוד 32 שבועות עד להגשת הדוחות ועם עוד כמה שבועות של עיכוב עד הפרסום (כפי שהיה בפרסום הדוחות לרשויות המקומיות) נזכה לראות איך בזבזו המפלגות את הכסף שלנו בשנת 2018 רק לקראת סוף שנת 2021, כמעט שלוש שנים לאחר שהסתיימה השנה התקציבית ולאחר שנתיים תקציביות מלאות.

הדיון בכנסת היה קצר להחריד. צפו איך מקבלים פוליטיקאים הטבות שאף גורם אחר לא יכול לקבל.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): בשנה וחצי האחרונות בזבזו הפוליטיקאים כמיליארד שקל על תעמולה. כסף שהיה יכול להגיע לבריאות או לחינוך נעלם בתוך מנגנון המפלגות. המפלגות עצמן לא כפופות לחוקי שקיפות בסיסיים ורק מבקר המדינה יכול לבקר את הוצאותיהן. דחיית הגשת הדוחות מאפשרת למפלגות לדחות את הצגת המחדלים שלהן וכך גם את הביקורת הציבורית בגינם לצד המשך בזבוז הכסף שלנו ללא דין וחשבון.

יתר על כן, הגשת כל הדוחות במועד אחד, בניגוד להגשתם במועדים שנקבעו בחוק: כל שנה ולאחר מערכת בחירות, תביא לפרסומם בנקודת זמן אחת במקום הצגה שוטפת של ההתנהלות השערורייתית שלהן.

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): הפתרון שאנחנו תמיד מציעים הוא החלת חוק חופש המידע על כספי מימון מפלגות. כלומר – שקיפות. כאשר תקציבי המפלגות יהיה חשוף לביקורת ציבורית – הם ינהגו בו בזהירות רבה יותר.
***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

החוק שפיספסתם: כך סידרו לעצמם הנדל והאוזר 6 מיליון שקלים

הח"כים שנבחרו על תקן שומרי הסף של הדמוקרטיה תפרו לעצמם חוק כדי שסיעתם לא תאבד 6 מיליון שקלים. התרגיל: תיקון רטרואקטיבי לחוק שמטיל סנקציות על ח"כים שפרשו מסיעתם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

אולי פספסתם בבלגן הפוליטי את הסיפור הבא: יועז הנדל וצביקה האוזר יקבלו מתנה בשווי שישה מיליון שקלים מהכיס שלכם. נכון, זה נשמע מורכב. אבל על זה בדיוק הם בונים. אז הנה הסיפור שחברי הכנסת הנדל והאוזר מקווים שהוא מורכב מדי, ולכן אף אחד לא יתעניין בו.

 רגע, זה לא מה שבחרנו בקלפי

שיטת הבחירות בישראל היא מפלגתית. כלומר אנחנו לא בוחרים ח"כים אלא משלשלים בקלפי פתק למפלגה, ומקווים שהיא וחבריה יישארו נאמנים למה שהם הבטיחו לנו לפני הבחירות.

בסופו של יום כל ח"כ יכול לקדם מהלכים כאוות נפשו, ולהצביע כפי שחפץ ליבו וקובע מצפונו. וזה מעולה. זה מאפשר עצמאות פרלמנטרית חשובה. לעומת זאת, אם ח"כ רוצה לקדם מהלך גדול של התפצלות ממפלגתם זה עלול לערער את יציבות בית המחוקקים ולפגוע באמון הבוחרים.

אז כדי לאזן בין הצורך לעצמאות פעולה לבין השיטה המפלגתית – נקבעו סנקציות לח"כים "מורדים". חברי כנסת יכולים להתפצל מהמפלגה בה רצו, אך כעונש על "גניבת קולות", המפוצלים לא יזכו לקבל בשנתיים הראשונות, כספי מימון מפלגות.

מעטפות כפולות קולות פתק

התפצלות ממפלגה לאחר הבחירות מערערת את אמון הבוחרים (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

אל תירדמו כי בדיוק הגענו לקטע החשוב: כל סיעה זכאית לקבל מהמדינה עשרות אלפי שקלים בחודש עבור כל ח"כ מכהן. הכסף הזה אמור לממן את המנגנון המפלגתי ואת התעמולה לקראת הבחירות הבאות. הנדל והאוזר היו זכאים, אם לא היו מתפצלים מסיעתם, לקבל יחד מיליוני שקלים בשנה.

אך המחוקקים החליטו בעבר למנוע מח"כים שפורשים מסיעתם את התקציב הזה לשנתיים. הסנקציה ההגיונית הזו אמורה לגרום להם לחשוב פעמיים לפני שיעשו מהלך כה קיצוני ויתפצלו מהמפלגה שבזכותה נכנסו לכנסת. 

אלא שהנדל והאוזר, שכידוע התפצלו מתל"ם של משה (בוגי) יעלון, לא אוהבים את החוק הקיים. הרי הוא מפריד מהם תקציב של שישה מיליון שקל. העיתונאי חיים לוינסון חשף שהם ביקשו לתקן את החוק – באופן רטרואקטיבי וספציפי עבורם. השניים רוצים שלא תהיה שום סנקציה כלכלית על התפצלות, גם אחורה.

ממש במקרה: החקיקה עלתה בצמוד להסכם הקואליציוני

הליכוד וכחול לבן הסכימו לדרישתם (אחרי הכל, זה לא מהכיס של גנץ או נתניהו, אלא משלך). אלא שאז התעוררה בעיה: אסור לכלול תמורה כספית עבור הצטרפות לקואליציה. זה הרי משול לשוחד.

לכן ביטול העונש הזה לא נמצא בהסכם הקואליציוני. אבל אל תמהרו לפתוח שמפניות. ממש "במקרה", בצמוד לחקיקה שתאפשר את הקמת הממשלה עלה גם החוק שמאפשר להנדל והאוזר לקבל את המימון הזה, והוא אושר ביום חמישי.

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני. החוק של האוזר והנדל לא נכלל בו, אבל חוקק בצמוד

האוזר והנדל טענו שהם בסך הכל רצו לתקן את האפליה הקיימת ולהשתוות לשאר הסיעות. זו היתממות. הפגיעה במימון המפוצלים נולדה כאמצעי לגיטימי לעכב ח"כים מפיצולים ואיחודים חפוזים, שמשנים הלכה למעשה את תוצאות הבחירות. ואגב, לרשות הח"כים המפוצלים עומד גם ככה תקציב של "קשר עם הציבור" שעומד על כ-200 אלף שקל בשנה והוא לא נפגע.

לבסוף, אם השניים באמת חושבים שהמצב עקום – שיתקנו אותו קדימה. אלא שהם העדיפו חוק רטרואקטיבי שתפור ספציפית לחליפות שלהם בהליך חקיקת בזק. הם בעצם קידמו מהלך עקום, ואז דאגו לעקם בדיעבד את הסרגל. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): החוק שהשניים חוקקו גורם לכך שהקול שלך בקלפי יהיה שווה פחות. ח"כים יוכלו לצפצף על המסגרת המפלגתית באמצעותה נבחרו ביתר קלות. 

מעש"י (מה לעשות כדי לתקן?): הכנסת חייבת לבטל את התיקון השערורייתי הזה. במקביל, יש להפיץ את המידע בכיכר העיר כדי שהציבור ידע על המהלך הבעייתי שהנדל והאוזר קידמו, בחסות ממשלת נתניהו וגנץ. 

קמפיין ש"ס לטובת נתניהו: ספק חוקי, ספק הגון

שבוע לפני הפריימריז בליכוד, מפלגת ש"ס יצאה בקמפיין בחירות ראשון, תחת הסיסמא: "אריה צריך ביבי חזק". האם בכך הצליחה המפלגה לעקוף את חוקי הבחירות המקדימות והנחיות מבקר המדינה?

| עידן בנימין | 

"אריה צריך ביבי חזק – שומרים על גוש הימין" – זוהי הסיסמא של קמפיין הבחירות של ש"ס שהושק אתמול, בו ניתן לראות את תמונתו של יו"ר המפלגה, אריה דרעי, לצד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. האם הקמפיין, המיועד לכנסת ה-23, עשוי לסבך את נתניהו וש"ס עם מבקר המדינה בעבירת מימון בחירות? 

עד 1.9 מיליון שקלים למימון הקמפיין

חוק המפלגות קובע הגבלות על הכנסות והוצאות של מועמדים. בשונה מבחירות לרשימה, בה חבר זכאי לקבל עד 320 אלף שקלים להתמודדות בבחירות המקדימות (פריימריז), בבחירות לתפקיד היו"ר הזכאות הזו לא חלה. במקרה שלנו, מועמדים לתפקיד יו"ר הליכוד רשאים לגייס כשני מיליון שקלים (תלוי במספר המתפקדים המדויק), מאנשים פרטיים. המועמדים חייבים לדווח על כל תרומה כזו בכסף או בשווה כסף.

השלט של דרעי – דרך לעקוף את החוק

למרות שהשלט מוצג כחלק מהקמפיין של ש"ס, הוא עשוי להתפרש ככזה המעודד הצבעה לנתניהו בפריימריז, ואף העושה זאת בדרך פתלתלה במיוחד.: מצד אחד זה לא כסף שהמועמד גייס, ומצד שני זו לא המפלגה שנתנה לו כסף.

יכול להיות שדרעי בעצם מצא דרך לעזור לנתניהו בבחירות המקדימות, מתוך כספי מימון המפלגות של ש"ס (סכום שש"ס הצביעה להגדיל רק לאחרונה בעוד 63 מיליון שקלים)?

הדמיית השילוט – עלות של כ-60 אלף שקל לשלט

מהלך תמיכה שכזה הוא עסק יקר: מחיר שלט אחד כזה בתקופת בחירות יכול להגיע בקלות ל-60 אלף שקלים. המהלך עשוי להיות חוקי, אך לא בטוח שלזה התכוון המחוקק: מפלגות אמורות להתחרות האחת בשנייה בדרך לייצוג בוחריהם, ולא לשמש כמעין קרטל. עלולה להיווצר בעייתיות כאשר מפלגה מסוימת משתמשת בכספיה כדי לעזור למועמד ממפלגה אחרת, ובכך בעצם להגדיל את מימון הבחירות שלו בדרך עקיפה.

בוחרים של ש"ס יכולים להיות חברי הליכוד 

במפלגת ש"ס אין בחירות מקדימות, ולכן לבוחריה אין תמריץ להיות חברי המפלגה. הם כן יכולים להיות חברי מפלגת הליכוד ולעזור למועמד החביב עליהם, או על ראש המפלגה, מה שיכול ליצור עיוות בהליך הדמוקרטי. קמפיין שכזה עשוי להעביר מסר לבוחרי ש"ס שהם גם מתפקדי ליכוד – להצביע לנתניהו ולא לסער.

מישהו מפקח?

יכול להיות שמבקר המדינה ישים לב לבעיה החדשה שנוצרה, בה מפלגה יכולה לתמוך במועמד שאינו שלה בתקופת פריימריז. יכול להיות שיעיר בדו"ח בעוד שנה על התנהלות זו – ואז לכל היותר יקבלו נתניהו ומפלגת ש"ס קנס, בעוד התוצאה כבר תהיה עובדה מוגמרת. 

מש"ס נמסר: "התמיכה של מפלגת ש"ס בבנימין נתניהו, כמועמדה לראשות ממשלה עקבית לחלוטין. זה החל בבחירות אפריל 19, המשיך בבחירות ספטמבר 19 ויימשך גם בבחירות מרץ 2020".

תגובת המטות של נתניהו וסער טרם התקבלה.

בזמן שישנתם הח"כים בזזו את הקופה הציבורית. איך זה קרה?

הגדלת מימון המפלגות בעשרות מיליונים בדיון חפוז, הארכת התקופה להלוואות שכבר לקחו, הגדלת ההוצאה המותרת ופריסה מחדש של תשלומים: כך לקחו מאיתנו המפלגות עוד לפחות 63 מיליון שקלים תחת מיסוך יציאה לבחירות. המפלגה היחידה שהתנגדה: ישראל ביתנו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הארוע ההיסטורי של התפזרות הכנסת בפעם השלישית התנהל דווקא באופן רגוע למדי. כאילו כולם כבר קיבלו על עצמם את הגזירה שזהו – עוד בחירות. הדאגה האמיתית היחידה שזיהינו הייתה לא חדרי המיון או מערכת החינוך – אלא כיצד יממנו המפלגות מסע תעמולה נוסף, וזאת לאחר שנכנסו לחובות בגלל התנהלות רשלנית וציפיות מוגזמות.

כך, תוך 24 שעות החליטו על תוספת שמנה של 63 מיליוני שקלים, שתוביל לכך שלפחות 253 מיליון שקלים(!) ייצאו במערכת הבחירות הקרובה – אך ורק על הקמפיין של המפלגות. מה תוקן בחוק ואיך זה שהציבור לא הספיק למחות על כך – בכתבה לפניכן. 

פרק 1: שימוש בערפל הבחירות והסתרת מידע מהציבור – כך לוקחים עוד כסף מהציבור בלי שהוא ישים לב

איך יכול להיות שעוד עשרות מיליוני שקלים – כסף למימון קמפיינים בפעם הרביעית השנה (כולל בחירות לרשויות המקומיות) עוברים כל כך בשקט? 

נפרק את הפרטים שעזרו למהלך לעבור מתחת לרדאר:

1) שמרו את הפרטים בסוד עד לשעת הכושר – ביום שלישי, יום לפני פיזור הכנסת העלה ח"כ שלמה קרעי (ליכוד) את התנגדותו להצעה להעלות את המימון. ח"כ מאיר כהן מכחול לבן עמד ואמר לקרעי שלא עושים דברים כאלו. 

עוד לפני שהסתיימה המהומה קיבל קרעי טלפון, יצא מהחדר ולא שב אליו. ניסינו לפנות אליו ולשאול לדעתו. הוא מיהר, אבל שלח לנו באותו היום תגובה כי: "באופן אישי הבעתי את מחאתי על העניין מבלי להכיר את כורח המציאות לאשורו". 

באותה שעה הצעת החוק טרם פורסמה לציבור ופרטיה לא היו ידועים. רק מדיווחים שונים היה ניתן ללמוד משהו על המתווה המוצע. ולכן מפתיע שקרעי "לא הכיר את המצב", אך כמה שעות לאחר מכן שמו כבר התנוסס כיוזם החוק.

הצעת החוק אותה יזם שלמה קרעי

קרעי מסר לנו כי: "החתימה על החוק היתה בהתאם לסיכום שיחתמו מספר ח"כים מהליכוד ומספר ח"כים מכחול לבן. בזמן שהחוק הוגש, כנראה שהייתי בין הח"כים היחידים מהליכוד ו/או מהוועדה המסדרת, שהיו בכנסת".

2) שימוש בהיסח הדעת של הבחירות – יום הבחירות הוא יום מושלם לקידום מהלכים בעייתים ציבורית. לתקשורת המסורתית "אין ברירה", היא חייבת לעסוק בנושא הקריטי ביותר: יציאה לבחירות שלישיות בשנה. גם אם נושא המימון יקבל כמה כותרות יאלצו מהדורות החדשות לעסוק במה שקל להסביר. נכון, היו כתבים בדיונים, והם התייחסו לנושא וצייצו עליו – אך רק כהערת שוליים.

נכון, ישראל ביתנו מסגרה את המהלך כבעייתי. חברי הכנסת שלה אף דיברו על כך במליאה. אך הנושא בקושי זכה לסיקור. עודד פורר ביקש לדבר על הנושא בכל ראיון אבל זכה לדפדוף לשאלות הקלאסיות – במי יתמכו בבחירות הבאות. 

3) דיונים חפוזים מבלי להיכנס לפרטים – במהלכים כאלו כל הרחבה יכולה לחשוף את חוסר הסבירות וההגינות של המהלך, ואת ההתנהלות הכושלת והבעייתית של המפלגות במערכות הבחירות האחרונות. כך, למרות כל האגדות של "חשיבות הדמוקרטיה"-  האמת פשוטה. ניהול כושל. המפלגות בחלקן נקלעו לחובות עצומים מכך שייחלו ליותר מנדטים וניהלו בבזבזנות את התקציב. הם נכנסו ביודעין לחוב. 

במהלך הדיון לפני הקריאה הראשונה ביקש ח"כ הכנסת צבי האוזר (כחול לבן) פירוט עדכני של החובות. חשב הכנסת חיים אבידור החל למנות את החוב של הליכוד, כולנו ואז זכה לקריאה של יעקב אשר (יהדות התורה) שאמר לו – "מה זה חשוב עכשיו?"

יו"ר הוועדה, אבי ניסנקורן, הפסיק את מסדר הבושה של המפלגות והמשיך הלאה.

4) ערפל בחסות החוק הקיים – למרבה הטירוף, המפלגות לא כפופות לחוק חופש המידע ואינן מפרסמות את הוצאותיהן. לכן לא ניתן לדעת איך הן מבזבזות אותו. חוסר השקיפות מאפשר להם להתנהל באופן רשלני בכסף שלנו מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד. גם כשמבקר המדינה בודק אותן הוא נותן להן רק קנסות סמליים – כמו כוסות רוח למת. כלומר קשה לבקר מהלך – שאנחנו לא יודעים מה ההשלכות האמיתיות שלו.

5) דחיית הגשת הדוחות – דוחות המפלגות שמראים את עומק הגירעון לצד ליקויים בניהול כספי התעמולה – טרם הוגשו לרשם המפלגות ולמבקר המדינה. הח"כים אישרו לעצמם לדחות את הגשתם. אנו נראה אותם במקרה הטוב באמצע שנת 2020 – לאחר 4 מערכות בחירות. את הדוח של בחירות מרץ 2020 נראה להערכתנו רק בשנת 2021. מהלך זה הסתיר את ההתנהלות הכספית של המפלגות ואת מצבן הפיננסי.

6) הסכמות במחשכים – כל הדיון הזה היה במחשכים ומאחורי הקלעים – אנחנו לא יודעים מה היה שם, מי זקוק לכסף ואיך הוא מסביר את ההתנהלות הכושלת של מפלגתו. כשביקשו פירוט מצב המפלגות מחשב הכנסת – הנושא הושתק. אתם מכירים חברה שהייתה מחליטה להוציא מיליונים ללא שום נתונים?

אבי ניסנקורן – יו"ר הוועדה

כרוניקה של רשלנות וניהול כושל

אנחנו מאמינים שמימון ציבורי למפלגות הוא דבר חשוב, אבל האופן בו מנהלים את הכסף שלנו הוא שערורייתי. להזכירכם, מבקר המדינה כתב כל שנה ( כזכור השנה הח"כים דחו את הגשת הדוחות) על התנהלות המפלגות עם הכסף שלנו. ביש עתיד ובבית היהודי כבר הוכיחו למבקר שתיעוד הוצאות זו המלצה בלבד, וביהדות התורה השתמשו בכסף כדי לחלק שירותי ייעוץ מס ומשכנתא בחינם. 

הכסף לא שקוף, ואנחנו לא יודעים איך בזבזו אותו. רק לאחרונה חשפנו כיצד מרצ, המפלגה שכנראה נמצאת במצב הפיננסי הקשה ביותר, ממשיכה לעבוד עם קרוב משפחה של בכיר מהמפלגה באופן קבוע. באיזה היקף? אנחנו לא יכולים לדעת.

7) התייחסות לנושא כמחויב המציאות – למעשה לא במליאה ולא בוועדה זכה הציבור להסבר פומבי ונהיר: למה לוקחים ממנו עוד 63 מיליון שקלים. אף אחד לא יודע מה קרה להררי הכסף שקיבלו לא מזמן. כל הח"כים (למעט 'ישראל ביתנו') העדיפו להאשים את גנץ או נתניהו (תלוי בפוזיציה), אך אף אחד מהם לא טרח, בדיון על הצעת החוק, להסביר למה הוא מעז לשלוח יד לקופה הציבורית. 

כששוחחנו עם ח"כים ב"כחול לבן" במשכן הכנסת, ושאלנו איך יכול להיות שהסכימו לכך – הסבירו שאנו צודקים, אך שהם רוצים לעזור למפלגות הקטנות: "זו דמוקרטיה להציל את הקטנות", אמרו לנו. איתן גינזבורג הדגיש שמפלגתו דווקא חסכה כסף מאחר והליכוד רצו תוספת 130 מיליון שקלים. ח"כ שי יזהר היה קצת יותר נבוך והודה שהוא "שונא את העלאת תקציבי התעמולה שאושרו". 

לעומת זאת ח"כ מיקי זוהר מהליכוד אמר לנו: "אין מה לעשות. צריך לעזור למפלגות הקטנות". נזכיר שהליכוד קיבלו תוספת עצומה של כ-15 מיליון שקלים. מה גם, למעשה הם אומרים שאין ברירה כי חלק מהמפלגות בזבזו כבר יותר מדי בקמפיינים הקודמים ונקלעו לחובות. זו הזייה. האם צריך לתת להן פרס של תקציבי תעמולה נוספים אחרי שהתנהלו בחוסר אחריות משוועת?

8) מחר כבר יהיה נושא חדש על סדר היום – סדר היום התקשורתי מתחלף מהר מאד. מחר כבר ידברו על מערכת הבחירות הרביעית, ועוד שבוע אף אחד כבר לא יזכור שהתרגיל הזה קרה.

נקודת אור: אנו נמשיך לעסוק בנושא, ללא הרף. כתבנו עליו שוב ושוב, ולא נרפה. וככל שנגדל- נוכל לפעול להשקפת התקציבים האלו והקטנתם. נוכל לשים את התכלס במרכז סדר היום. גם עמוק בתוך הקמפיין לבחירות לכנסת ה-23 נזכיר כי: בשעת לילה מאוחרת, בערפל פיזור הכנסת ה-22, בחרו 108 חברי כנסת להכניס יד עמוק לכיס של הציבור ולהוציא ממנו 63 מיליון שקלים.

הדיון אמש על תקציבי המפלגות בכנסת

פנינו לכל המפלגות לתגובות

ממפלגת העבודה נמסר שבגלל המצב המורכב של שלוש מערכות בחירות נמצאות כלל המפלגות בבעיה כספית לבחירות לכנסת ה-23 ולכן היה נדרש שינוי החוק. בש"ס אמרו: "ש"ס התנגדה נמרצות להגדלת יחידת המימון לבחירות השלישיות. גם לפני ישיבת הוועדה הביעו נציגי ש"ס התנגדות לכך אולם לצערנו, בשל הצורך להצביע על פי משמעת קואליציונית, חויבו נציגי המפלגה לתמוך בהצעה (נזכיר שאין היום קואליציה ע.ב). מכחול לבן, הליכוד, הרשימה המשותפת, יהדות התורה ומרצ לא נמסרה עדיין תגובה.

ישראל ביתנו, שהתנגדו לחוק, אמרו: "לא יכול להיות שבזמן שאין תקציב מדינה, שהמשק נמצא בקריסה ומערכת הבריאות חולה המפלגות יגדילו לעצמן את המימון. אם כבר החליטו ראשי המפלגות הגדולות, נתניהו וגנץ, לשלוח את מדינת ישראל לבחירות, לפחות שינהלו מערכת בחירות צנועה ולא יהפכו את תקציב המדינה לתקציב שמשרת רק אותם"

הפסקת פרסומות לכתבות קשורות לפני הפרק השני:

פרק 2: הטריקים: הגדלת המימון, תקופת גרייס והגדלת ההוצאה – כך שינו הח"כים את חוקי המשחק ביום פיזור הכנסת

אז איך זה קרה בפועל? כלל ההטבות הוזרקו לתוך החוק לפיזור הכנסת שאושר באישון לילה. והנה הטכניקה בה סידרו לעצמן המפלגות הטבות מפליגות לבחירות השלישיות.

הסבר קצר למי שלא מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות מכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

1) הגדלת יחידת המימון. הנוסחה לחישוב כספי מפלגות נקבעת על ידי ועדה חיצונית כדי שחברי הכנסת לא ישחקו בה ויגדילו לעצמם את הסכום ככל שיחפצו (כפי שעשו). אז במקום לשנות אותה החליטו במפלגות לעשות טריק: לשנות את אחוז יחידת המימון והעלו אותו ב-31%. ומה אם בבחירות הבאות יצטרכו עוד כסף? אפשר תמיד להעלות את הסכום: 60%, 90% או 200%. כמה שצריך. הכסף? מהכיס שלנו.

2) זה לא תרגיל חדש שהמציאו אתמול. כפי שחשפנו, במרץ 2017 סידרו המפלגות לעצמן תוספת של 20% למימון השוטף (כ-22 מיליון שקלים בשנה) בתרגיל דומה ובערפל של חוק V-15. 

3) על העלאת יחידת המימון קיבלו בונוס נוסף: תוספת של 1.13 מיליון שקלים לכל מפלגה. כל אחת תקבל 1.81 יחידות מימון במקום יחידת מימון נוספת אחת בלבד. במקום 1.395 מיליון שקלים יזכו ל-2.53 מיליון שקלים. 

טבלת העלויות – מתוך עמוד הפייסבוק של דפנה ליאל

4)  בנוסף, במקום מקדמה של 70% על הבחירות יקבלו מקדמה של 92%. (גם כאן במקום לשנות את האחוזים קבעו שהמקדמה תיקבע על 70 אחוז מ1.31 יחידת מימון). מפלגות עם פחות מעשרה מנדטים יזכו למקדמה גבוהה יותר. 

5) הגדלת אפשרות ההוצאה למפלגות קטנות: מפלגה עם פחות מעשרה מנדטים תוכל להוציא פי 2.5 מהסכום המגיע לה במקום פי 2 – כלומר חשיפה גדולה יותר לחובות.

6) תקופת גרייס על החוב הקיים – בד"כ אמורות המפלגות לכסות קודם את החוב לכנסת מהמקדמה. ועכשיו נקבע שהחזר החוב שלקחו ייעצר לחודשים הקרובים עד לכנסת ה-23. המשמעות: אנחנו מוותרים להם על החזר של לפחות 3.8 מיליון שקלים בחודש שילכו ישירות לקמפיינים.

7) פריסה מחדש של התשלומים – רק אחרי הבחירות לכנסת ה-23 ייפרסו שוב החובות: הלוואות שניתנו לכנסת ה-21 יפרסו ל-52 תשלומים. ההלוואות שניתנו לכנסת ה-22 ייפרסו שוב ל-54 תשלומים. ההלוואות שינתנו בכנסת ה-23 ייפרסו ל-52 תשלומים. בעבר הייתה פריסת חוב לשלוש שנים בלבד (36 תשלומים). כעת פרסו את החוב ל-54 תשלומים כדי שיהיה ניתן לקחת הלוואות גדולות יותר לקמפייני בחירות (בפעם השלישית בשנה). 

8) מתי יחזירו המפלגות את החוב מהמימון השוטף? בארבע וחצי השנים שלאחר הבחירות הבאות.

נכון לאוקטובר 2019

  • במקרה שמפלגה לא הספיקה לקחת את כל ההלוואה שהייתה יכולה לקחת, יש לה אפשרות למצות את המינוף שלה עד שבוע הבא. במהלך הדיון אמש אמר חשב הכנסת חיים אבידור כי המפלגות כבר בחוב של 198 מיליון שקלים, סכום שצפוי רק לטפס – ואת כולו אנו מממנים.

בשורה התחתונה: דרך שורה של מסכי עשן ושינויים טכניים המפלגות בזזו את הציבור. הן קבעו שיוכלו למנף את ההלוואות שלהן ולהיכנס לחובות גדולים יותר. ואם זה לא מספיק, הן יוכלו גם לקחת מימון נוסף – מהכסף של הציבור. 

כמה כל זה יעלה לנו? ההלוואות שכבר לקחו המפלגות עומדות נכון לאתמול על 198 מיליון שקלים ומימון המפלגות לאחר התוספת יעמוד על 253 מיליון שקלים נוספים. כך נעמיד לרשות חשבון הבנק של המפלגות יותר מ-450 מיליון שקלים מכספי הציבור למערכת הבחירות הקרובה.

כאמור, אנו נמשיך לעסוק בנושא, ללא הרף. כתבנו עליו כבר שוב ושוב, ולא נרפה. ככל שנגדל – נוכל לפעול להשקפת התקציבים האלו והקטנתם.

המפלגות מנסות להגדיל את תקציב התעמולה לבחירות הקרובות

ח"כ שלמה קרעי מהליכוד חולל מהומה בוועדה בכנסת כשביקש להעלות את הנושא על סדר היום. מאיר כהן: "אתה טובל ושרץ בידך". בכחול לבן ובליכוד סיכמו על העלאה של תקציבי התעמולה בבחירות. כל זאת בשעה שהציבור בכלל מצפה שהתקציבים האלו יצומצמו 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

מערכת בחירות שלישית בפתח והפוליטיקאים רוצים כסף. לא לבתי החולים או לחינוך, אלא לעוד קמפיינים – כסף ציבורי. סמיכות הבחירות הקרובות לקודמות והתנהלות רשלנית ועכורה עם תקציבי עבר מציבות את חלקן בבעיה. 

לקחת עוד עשרות מיליוני שקלים מהציבור לאחר שנכשלו פעמיים בשנה להרכיב ממשלה, ובפתח שנה תקציבית קשה – הופכת את הסוגיה לרגישה במיוחד. לכן בימים האחרונים מעדיפים הפוליטיקאים לקדם את הנושא מתחת לרדאר הציבורי. למרות זאת, החליט היום ח"כ קרעי (ליכוד) לדבר על הסוגיה בוועדה המסדרת כשביקש להעלות את הנושא לסדר היום, וזאת מבלי לתאם זאת עם מפלגתו ועם יו"ר הוועדה, אבי ניסנקורן (כחול לבן). 

ח"כ שלמה קרעי – ירד לבינתיים מהנושא

המהלך זכה לביקורת והנושא, לפחות לבינתיים הושתק. לאחר הדיון החליט קרעי שהוא יורד מהנושא: "באופן אישי הבעתי את מחאתי על העניין מבלי להכיר את כורח המציאות לאשורו", אמר לנו.

למי שלא מכיר איך עובד מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות מכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

"טובל ושרץ בידך"

אמש פרסמה טל שניידר בגלובס כי הליכוד וכחול לבן הגיעו להסכמה על העלאת הסכום אותו יקבלו בבחירות הקרובות. העלאה של יותר מ-36%, (כ-60 מיליון שקלים), בשעה שש"ס וישראל ביתנו מתנגדות להעלאה.

האם יש הגיון שהמפלגות יעשו בפעם השלישית (!) בשנה תעמולה בעלויות של מיליוני שקלים מהכיס של כולנו? 

הכסף הזה ייצא בחוסר שקיפות. ובמקום בו אין שקיפות, יש בזבוז.

ח"כ קרעי כאמור העלה את הנושא היום לדיון בוועדה המסדרת. יו"ר הוועדה אבי ניסנקורן סירב מאחר ולדבריו הנושא לא סוכם מראש עם מפלגתו: "לך דבר עם יריב לוין, איתו אנחנו מתאמים", אמר לו ניסנקורן. 

קרעי התעקש והעלה את הנושא בכל מקרה והלין שגם כחול לבן הסכימו לכך. מאיר כהן (כחול לבן) קם ממקומו ואמר לו: "תתבייש, אתם רוצים את הכסף… זה פופוליסטי. אסור לך לעשות את זה. אתה טובל ושרץ בידך". 

הנושא לא עלה, לפחות לא באופן מסודר לפרוטוקול וכנראה יידון בימים הבאים.

הנה קטע מהדיון שצילמנו:

גם המפלגות הקטנות בבעיה עמוקה 

נזכיר כי המפלגות מקבלות כ-180 מיליון שקלים לכל מערכת בחירות שכזו – כסף לא שקוף. ובגלל התנהלות רשלנית הן נכנסו לחובות וקיוו להחזיר את הכסף במהלך הקדנציה מהמימון השוטף. בניתוח שעשינו לפני קצת יותר מחודש מצאנו כי מפלגת כולנו (יפעת שאשא-ביטון), מרצ והעצמאות (יאיר גולן) נקלעו לבעיה חריפה. בין המפלגות שנמצאות בנקודת זינוק טובה נמצאות אלו שמתנגדות להעלאת התקציב: ש"ס וישראל ביתנו.

זה המגזר היחיד שברגע שנגמר לו הכסף – יכול פשוט להמציא עוד. אלא שאת החשבון משלמים כולנו.

פנינו לקרעי לאחר הדיון בבקשה לדעת אם יתנגד להצעה להעלות את כספי המימון – נראה שלא: "באופן כללי", מסר, "ככל שיש הסכמה כללית בין המפלגות הגדולות, לא אתנגד. אני מבין שקיים כורח מציאותי לקיים בחירות לפי המודל הקיים, ולכן ההכרח לא יגונה. אנחנו גם ככה נמצאים במצב שלא היה כמותו מעולם במדינה וההתמודדות לא פשוטה".

עוד הוסיף: "באופן אישי הבעתי את מחאתי על העניין מבלי להכיר את כורח המציאות לאשורו. לא רק לגבי הנושא הזה, אלא לגבי כל נושא שאיננו נחוץ והכרחי. יש נושאים חברתיים דחופים על סדר היום שאנחנו מנסים לפתור. אבל כאמור, לגופו של עניין, הבנתי שכן מדובר בנושא נחוץ והכרחי לקיום הבחירות, בחירות שלישיות בתוך שנה הגורמות למנגנוני המפלגות לקרוס תחת הנטל ולכן ההכרח לא יגונה. אני עדיין מקווה שנצליח להקים ממשלה ולא נדרש כלל לעניין".

פנינו גם לאחת המפלגות המתנגדות להעלאה, ישראל ביתנו, שמסרה: "ישראל ביתנו מתנגדת בתוקף להעלות את יחידת המימון של המפלגות. מדובר פשוט בעושק אזרחי ישראל, באחת מהתקופות הכי קשות מבחינה תקציבית. עוד צפויים קיצוצים וגירעון שיפגעו בציבור הרחב ולכן הדבר האחרון שראוי כרגע זה להכניס את היד לכיס של האזרחים לטובת מפלגות כאלה ואחרות".

אזמ"ע – איך זה משפיע עליכם?

כספי מימון מפלגות, שיוצאים לכולנו מהכיס, נשארים במחשכים ואין לנו מושג איך מבזבזים אותם. בנוסף מדובר בסכומי עתק. זה כסף שהיה יכול ללכת לבריאות, חינוך וביטחון – ייתכן ומושלך לפח. העלאה של 60 מיליון שקלים בתקציב תבוא על חשבון שירותים אחרים לאזרחים.

מעש"י – מה עושים (כדי) שיתוקן? 

לכל הפחות, ח"כים אכפתיים יכולים לדאוג שהכסף יהיה שקוף. כשיש שקיפות התנהלות הפוליטיקאים הופכת לאחראית וזהירה יותר, והם מתנהלים בחסכנות. הדגמנו בדיוק את זה בשתי כתבות שפרסמנו על תקציב קשר עם הציבור. 

המפלגות חייבות לפרסם דוח הוצאות כפי שמפרסם כל משרד ממשלתי. מעבר לכך, היו בחירות לפני שלושה חודשים, הפוליטיקאים קיבלו את כל הזמן התקשורתי שרצו – שיועילו וינהלו מערכת בחירות חסכנית. אנחנו בטוחים שכל ערוץ חדשות ישמח לארח פאנלים ועימותים בין הח"כים וראשי המפלגות לקראת מערכת בחירות נוספת – מה שיחסוך למפלגות כסף. נמשיך לכתוב ולעקוב אחר הנושא בימים הקרובים. בתקווה, מי יודע, שתמצא הבושה והנושא ירד מסדר היום. בינתיים אנו ממליצים – תצביעו בגוש שלכם למפלגה שתוציא הכי פחות מתקציבה. תעקבו – ונשתדל לעדכן בתחום הזה.

"שים אצלי 700 אלף שקל – ותקבל עד חצי המלכות"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"שים אצלי 700 אלף שקל – ותקבל עד חצי המלכות". זו הכותרת שפרסם השבוע אבישי גרינצייג בגלובס. הציטוט לקוח מתוך התכתבות בין מי שהיה מנכ"ל וואלה, אילן ישועה, לניר חפץ, שבזמנו היה דובר מטה ההסברה של הליכוד. ישועה, איש מכירות ממולח, ביקש מחפץ שהליכוד יקנה פרסום ב-700 אלף שקל באתר לפני הבחירות, והבטיח לו חבילת פרסום נחשקת. עסקה לגיטימית על פניו, אך לנו מפריע דווקא מקור הכסף. 

לקראת סבב בחירות נוסף הדוהר אלינו בצעדי ענק, החלטנו לחזור ב#טרחנות_לשבת לכספי מימון מפלגות – מאות מיליוני שקלים העוברים במחשכים בלי אף מפלגה שמוכנה לחשוף אותם.

*

כספי מימון מפלגות נועדו לנתק את המפלגות מתורמים פרטיים. הכסף ניתן למפלגות מכהנות באופן שוטף, וכן עבור קמפיין בחירות על פי מספר מנדטים. רק הליכוד, על  32 המנדטים שלו, קיבל בבחירות האחרונות מעל ל-48 מיליון שקל לקמפיין, בנוסף לזכאות למימון שוטף של כ-2.8 מיליון שקל מידי חודש. הבעיה? הכסף לא שקוף! 

האדם היחיד שאמור לבקר ולבחון אותו הוא מבקר המדינה. אבל נחשו מה, גם הוא לא בדק את המפלגות בשנתיים האחרונות, מאחר והח"כים דחו את הגשתם עד לשנת 2020, כי עמוס להם עם כל המערכות בחירות האלו. ובכל מקרה, גם אם המבקר יבקר, לא יהיה ניתן לדעת מי הספקים שקיבלו את הכסף, כמה קיבלו ועל מה. וכמו שבמפלגת מרצ יכולים להמשיך לעשות עסקאות עם אחיו של חבר הכנסת לשעבר עיסאווי פריג', כך חפץ יכל היה לקנות פרסום בוואלה בהינף יד. אין צורך במכרז, חסכון או דין וחשבון לציבור – הכל במחשכים ועם כסף ציבורי. כך נוהגות כל המפלגות. 

אף שר לא היה סוגר מהיום למחר עסקת פרסום על סך 700 אלף שקל בלי מכרז או בקשה מסודרת לפטור ממנו. אף אחת מהשרות לא הייתה מעזה (אנו מקווים) לקנות שירותים מאחותה.  אבל במפלגות אפשר הכל – הכסף מוסתר מהציבור והפוליטיקאים יכולים לעשות איתו מה שבא להם. שלא יהיה ספק – סבב בחירות נוסף ישפוך עוד מיליוני שקלים לתוך הקופסה השחורה שנקראת מימון מפלגות – להערכתנו כ-182 מיליון נוספים.

אם הפוליטיקאים רוצים אותו, שיועילו בטובם לספר לנו מה עשו איתו עד עכשיו.

כמה כסף המפלגות חייבות לנו? בדקנו: 179,299,539 שקלים

יתרת ההלוואות שניתנו למפלגות נחשפת: מפלגת הליכוד חייבת את הסכום הגדול עם הלוואה שעומדת על כ-60 מיליון שקל, בכחול לבן חייבים 42 מיליון שקל, מרצ מצידה מיצתה את כל מסגרת האשראי המותרת לה וכך גם מפלגת העצמאות. מה ההלוואות שלקחו המפלגות יכולות ללמד אותנו על מצבן הפיננסי, ולמה אנחנו עדין לא יודעים לאן הולך מרבית תקציב המפלגות? כל הפרטים בכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שתי מערכות הבחירות האחרונות לא רק שיסעו את החברה הישראלית כולה, אלא גם הכניסו את המפלגות לתסבוכת כספית עמוקה, עד כדי כך שהח"כים החליטו לדחות את הגשת הדוחות הכספיים של המפלגות ולפרוס את ההלוואות שלהן משלוש שנים לארבע וחצי.

אנחנו לא יכולים לדעת בדיוק מה מצבן הפיננסי ומבקר המדינה עדין לא יכול לבדוק את התנהלותן, אבל מידע שנחשף במסגרת בקשת חופש מידע שהוגשה על ידי "שקוף", שופך מעט אור על ההלוואות שהן קיבלו מהכנסת, וכמה הן חייבות לנו היום. המידע מציג את יתרת ההלוואה שנותרו למפלגות להחזיר לכנסת והן מסתכמות בסכום הנושק ל-180 מיליון שקלים. על כל המפלגות מוטלת החובה להחזיר אותו מתוך המימון השוטף בתוך 4.5 שנים. 

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

הליכוד וכחול לבן לקחו את הלוואות הגדולות ביותר, בגשר, חד"ש ותע"ל טרם ביקשו, ובמרצ מינפו את ההלוואה למקסימום

יכולת לקיחת ההלוואה מותנית במספר המנדטים שיש למפלגה – ככל שמספר המנדטים גדול יותר, כך ניתנת אפשרות להלוואה גדולה יותר. כך, הליכוד יכול לקחת 60 מיליון שקל ועדיין לא למצות את ההלוואה. לעומת זאת, 'ישראל דמוקרטית' שנציגה היחידי בכנסת הוא יאיר גולן לקחה קרוב ל-4.5 מיליון שקלים, הלוואה שמשקפת את מלוא החוב שהיה יכול לקחת. גם מפלגת מרצ שותפה למיצוי המלא עם הלוואה של כ-9 מיליון שקלים. ויפעת שאשא ביטון, הח"כית היחידה במפלגת כולנו, חייבת כרגע 4.5 מיליון שקלים ויש לה 4.5 שנים להחזיר. 

ממפלגות הליכוד, מרצ, כולנו וכחול לבן טרם נמסרה תגובה והיא תובא כאן כשתתקבל. בלשכתו של יאיר גולן הפנו אותנו לאהוד ברק, שתגובתו טרם הושגה. 

הנחת העבודה שהכנסת תחזיק זמן רב 

על פי חוק, מפלגות יכולות לקחת עד חצי מהמימון השוטף שמגיע להן על פני שלוש שנים – מעל 1.5 מיליון שקל לח"כ. אך בהחלטה של ועדת הכנסת לקראת הבחירות האחרונות, הוארכה התקופה לכ-4.5 שנים, מה שגם הגדיל את גובה ההלוואה המותרת. ומה יקרה אם נלך שוב לבחירות בקרוב? החוב הזה יוחזר בחלקו על ידי המקדמה שיקבלו לקראת הבחירות (קרוב ל-140 מיליון שקלים), ובכנסת הבאה כבר יקחו הלוואות חדשות.

כרוניקה של רשלנות וניהול כושל  

אנחנו מאמינים שמימון ציבורי למפלגות הוא דבר חשוב, אבל האופן בו מנהלים את הכסף שלנו הוא שערורייתי. להזכירכם, מבקר המדינה כתב כל שנה (כמעט – כזכור השנה הח"כים דחו את הגשת הדוחות) על התנהלות המפלגות עם הכסף שלנו. ביש עתיד ובבית היהודי כבר הוכיחו למבקר שתיעוד הוצאות זו המלצה בלבד, וביהדות התורה השתמשו בכסף כדי לחלק שירותי ייעוץ מס ומשכנתא בחינם. 

הכסף לא שקוף, ואנחנו לא יודעים איך בזבזו אותו. רק השבוע חשפנו כיצד מרצ, המפלגה שכנראה נמצאת במצב הפיננסי הקשה ביותר, ממשיכה לעבוד עם קרוב משפחה של ח"כ מהמפלגה באופן קבוע. באיזה היקף? אנחנו לא יכולים לדעת.

אזמ"ע – איך זה משפיע עליכם?

במקום בו יש שקיפות, יש פחות בזבוז. התנהלות הפוליטיקאים הופכת לאחראית וזהירה יותר, והם מתנהלים בחסכנות. הדגמנו בדיוק את זה בשתי כתבות שפרסמנו החודש על תקציב קשר עם הציבור. כספי מימון מפלגות, שיוצאים לכולנו מהכיס, נשארים במחשכים ואין לנו מושג איך מבזבזים אותם. כסף שהיה יכול ללכת לבריאות, חינוך וביטחון – ייתכן ומושלך לפח.

מעש"י – מה עושים (כדי) שיתוקן?

לא יפתיע אתכם, אבל אפשר לדאוג שהכסף יהיה שקוף. המפלגות חייבות לפרסם דוח הוצאות כפי שמפרסם כל משרד ממשלתי.

 

#חזרנו_לבדוק: מפלגת מרצ ממשיכה להעביר כספים לבית דפוס של מקורב

בשנת 2016 חשפנו כאן שמפלגת מרצ העבירה לכל הפחות סכום של חצי מיליון ש"ח לבית דפוס בבעלות אחיו של חבר הכנסת לשעבר ומס' 6 במחנה הדמוקרטי, עיסאווי פריג'. המפלגה מסרה אז בתגובה שההתקשרות כנראה תופסק. #חזרנו_לבדוק: האם מרצ המשיכה לעבוד עם אותו בית הדפוס של המקורב?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

בשנת 2016 חשפנו ב"שקוף" שמפלגת מרצ העבירה סכום מצטבר של 422,934 ש"ח לבית הדפוס "די ג'י פרינט" בכפר קאסם, שבבעלות אחיו של חבר הכנסת לשעבר עיסאווי פריג'. מזכ"ל המפלגה דאז, מוסי רז, הודה בפנינו כי התנהלות זו "נראית רע", ואף אמר שמרצ כנראה תפסיק את ההתקשרות הזו. 

חבר הכנסת ומזכ"ל מפלגת מרצ לשעבר, מוסי רז

גם אנחנו חשבנו שההתנהלות הזו נראית רע: העברת כספים למקורבים פוגעת בשוויון, גורמת לבזבוז כספי ציבור, ומריחה כמו שחיתות. 

לכן, במסגרת תחום ה"פולו-אפ" בו אנו בודקים מה קרה עם חשיפות עבר, חזרנו לבדוק: האם מרצ המשיכה לעבוד עם בית הדפוס של המקורב?

התשובה: בהחלט כן. עובדי בית הדפוס וגם חאמזה פריג', אחיו של עיסוואי פריג' והבעלים של בית הדפוס, אמרו לנו שמפלגת מרצ המשיכה אף המשיכה לעבוד עם "די ג'י פרינט", ואף ציינו כי המפלגה השתמשה בשירותי בית הדפוס בשתי מערכות הבחירות האחרונות.

חבר הכנסת לשעבר, עיסאווי פריג'

פנינו למפלגת מרצ ושאלנו: האם נערך מכרז טרם הוחלט לעבוד עם בית הדפוס "די ג'י פרינט"? האם מפלגת מרצ רואה העברת כספים למקורבים בעין יפה? האם התבטאותו של מוסי רז, מזכ"ל המפלגה לשעבר, שראה התנהלות זו כבעייתית, כבר לא משקפת את עמדת המפלגה?

ממפלגת מרצ – המחנה הדמוקרטי נמסר: "אנו דוחים את הרמיזות והאמירות. מדובר בהתקשרות כדין, ובתשלום עבור שירות שניתן.
נציין כי המחנה הדמוקרטי עובדת עם מגוון ספקים ובתי דפוס, ועבדה גם, בהיקף חלקי, עם דפוס "די.ג'י פרינט". המפלגה מבצעת התקשרויות לביצוע עבודות דפוס ע"י בחירה בספק שמציג את הצעת המחיר הזולה ביותר לאותה עבודה".

רשימת הספקים – סודית

זאת הזדמנות טובה להזכיר: הדוחות הכספיים של כלל המפלגות – חסויים. לאן הולכים מיליוני השקלים בבחירות ובמהלך השנה? אנחנו לא יודעים ותלויים בהדלפות. ולא מדובר בכסף קטן: אלו מאות מיליוני שקלים בשנה – כל מפלגה מקבלת בערך מיליון שקל עבור כל ח"כ בשנה – שעומדים לרשות חברי הכנסת ללא כל פיקוח של הציבור (ופיקוח חלקי להחריד של מבקר המדינה).
הכסף הזה הוא שלנו, של הציבור, וזכותנו לדעת לאן הוא הולך, כדי להיות בטוחים שנעשה בו שימוש ראוי. 

כמה עלה להפיק את קליפ הבחירות המצליח של מפלגת ש"ס? מהי עלות השכר של טל גלבוע, יועצת רה"מ לענייני בעלי חיים? בינתיים, מדובר במידע מסווג, וכפי שאתם רואים – זה חייב להשתנות כי שקיפות תמנע שחיתות ובזבוז כספים. 

קליפ הבחירות של ש"ס. כמה הוא עלה לכם? צילום מתוך יוטיוב

בעבר ביקשנו מכל המפלגות לחשוף את הדוחות הכספיים שלהן, אך כולן התעלמו – כמעט. היחידה שלא התעלמה היא מפלגת מרצ – שחשפה חלקית את הדוחות הכספיים שלה, והנה עדות אחת להוצאה בעייתית שנכללת בהם.

מטריד לחשוב מה עוד מסתתר בדוחות הללו בכלל המפלגות.
עד שלא תהיה שקיפות, הכספים האלה שיוצאים מהכיס שלנו יוכלו להגיע, בחסות האפלה, לכיסי מקורבים וגוזרי קופונים נוספים.

הפינות הקבועות: איך זה משפיע עליך ומה צריך לעשות?

אזמ"ע: (איך זה משפיע עליך)
1. העדפת מקורבים ונפוטיזם פוגעים בכולנו. התנהלות כזו עלולה לגרום לבזבוז כספי ציבור ולאיכות עבודה ירודה – הרי המקורב/ת עלול לקבל תשלום בעקבות קרבה לבעלי הכוח, ולאו דווקא בזכות איכות העבודה או הצעת המחיר הנמוכה ביותר. בנוסף, היא פוגעת בזכות לשיווין – בחירת אדם אחד על פני אדם אחר בזכות קשריו מפלה את האזרחים הרחוקים מבעלי הכוח.
2. מיליוני שקלים מכספי הציבור שעוברים בכל שנה למפלגות, מתבזבזים בצורה לא שקופה ולא מבוקרת. במקום לשמש למטרות ראויות, כמו בניית בתי חולים או שיפוץ כבישים, הם עלולים להגיע לבעלי אינטרס צר שלא פועלים לטובתנו (או סתם להתבזבז על שטויות).

מעש"י: (מה עושים כדי שיתוקן)

  1. עלינו לבקר את מפלגת מרצ ולדרוש ממנה דין וחשבון על ההתקשרויות מול בית הדפוס של חאמזה פריג'. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי ההתנהלות של מפלגת מרצ ונפעיל לחץ עד שנקבל תשובות.
  2. הוצאות כלל המפלגות חייבות להיות שקופות – מגיע לנו לדעת לאן הכסף שלנו הולך. אנחנו ב"שקוף" פועלים למען כך כבר זמן רב. נמשיך לבקש מכל המפלגות לפרסם לציבור את דוחות ההוצאות שלהן, ואף נפעל למען חקיקה בכנסת שתחייב את המפלגות לחשוף את הדוחות שלהן לציבור. מוזמנים לעזור לנו דרך הצטרפות לסיירת השקיפות.

השר זאב אלקין כושל בגיוס המיליונים שנדרשו לו להשבת ערבויות 

לאחר הבחירות לראשות עיריית ירושלים נותרו לשר זאב אלקין, שהתמודד במרוץ, חובות של מיליוני שקלים. נכון להיום נראה שהוא לא צפוי להשיב את הכסף. הצד החיובי: אלקין פועל בשקיפות ואנחנו יודעים למי בדיוק הוא חייב כסף – וכמה

 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לאחר הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות חשפנו כי השר להגנת הסביבה זאב אלקין חייב מיליוני שקלים למיליארדרים שנתנו לבנק ערבויות כנגד הלוואות שלקח לטובת הקמפיין לראשות העירייה. תשעה חודשים עברו מאז ואלקין הצליח לגייס כ-170 אלף שקל בלבד. הערבויות יחולטו ואלקין יעבור על החוק. אבל יש גם צד חיובי – מאחר שאלקין פעל בשקיפות אנו יודעים בדיוק למי הוא חייב, וכמה. 

חוב של כ-3.8 מיליון שקל 

כפי שהוסבר בכתבה הקודמת בנושא, המתמודדים והמתמודדות בבחירות המקומיות משקיעים כסף רב בקמפיינים, ובערים הגדולות (כמו ירושלים) הסכומים מגיעים למיליונים. זכייה במושבים במועצת העיר מקנה למתמודדים זכאות להחזר מהמדינה על ההשקעה. 

סיעתו של זאב אלקין, שלא עלה בעצמו לסיבוב השני בהתמודדות על ראשות העירייה, זכתה בשני מושבים בלבד – כלומר הצביעו בעבורו פחות מ-20% מתושבי העיר. כמו כן, הוא זכאי להחזר נוסף משום שיותר משליש מחברי סיעתו שנכנסו למועצה הן נשים (אישה אחת מתוך השני המושבים, במקרה הזה). המשמעות הכספית היא שאלקין זכאי לקבל החזר של כ-2.7  מיליון שקל מאוצר המדינה. אלא שהחוב שצבר אלקין במהלך הקמפיין עומד על כ-6.5 מיליון שקל. הסכום הזה מורכב מהערבויות שקיבל מהבנק (כאמור כנגד התחייבות פירעון מאנשים אחרים) ומהחוב של סיעתה של רחל עזריה ("ירושלמים"), שהעבירה את תמיכתה (וחובותיה) אליו במהלך המרוץ. במילים פשוטות: השר להגנת הסביבה שלנו חייב כ-3.8 מיליון שקל לבעלי הון. 

הבעיה לא רק של אלקין

מעבר לכך שאלקין צפוי לעבור על החוק אם לא יחזיר את הכסף, יש בעיה מהותית בכך שהשר להגנת הסביבה שקוע עד צוואר בחובות וחייב טובות גדולות לאנשים עשירים – כמו לב קגנו, שנתן לו 700 אלף שקל; משה שווץ, הערב לשני מיליון שקל; אלכסנדר מלליס ויורי זלבנסקי, שנתנו לו מיליון שקל כל אחד; ועוד כמה ערבים שכל אחד מהם צפוי להפסיד מאות אלפי שקלים בשל השאיפה של אלקין להיות ראש עיר. 

החוק יוצר מצב אבסורדי: אלקין גייס ערבויות של מיליונים מאדם בודד (בניגוד לתרומות, המוגבלות ל-5,000 שקלים מתורם בודד), אולם אם לא יצליח להשיב את החוב לבנקים הערבויות יחולטו והוא גם עשוי לקבל קנס. לצערנו, אף שאלקין חווה את בעיות החוק על בשרו הוא לא עסק בנושא בהיותו שר ולא פעל לתקן אותו. בשל כך, יש להניח שגם בבחירות המקומיות הבאות יימצאו שרי ממשלה וח"כים שישארו חייבים לבעלי הון ולא יוכלו לטפל בעיניינים הקשורים לעסקיהם (אלקין כבר הצהיר על ניגוד עיניינים זה).

הצד החיובי: אלקין פועל בשקיפות

לשמחתנו השר אלקין חושף את ענייניו הכלכליים לציבור. את כל הכסף לקמפיין הוא גייס בערבויות שקופות ולא בהלוואות נסתרות. נוסף על כך, הוא מיחידי הסגולה שחשפו את הוצאות הפריימריז שלהם בבחירות לכנסת.

אלקין מסר שכל ענייניו הכספיים מדווחים באופן שקוף, ובשל המצב הוא דאג לעדכן את הסכם ניגוד העניינים שלו. להערכתו 80% מהערבויות יחולטו. והנה הדברים כפי שנמסרו מלשכתו:

האם סך התרומות המופיעות באתר מבקר המדינה הוא הסכום הסופי או שיש תרומות נוספות? 

"כל התרומות והערבויות שקיבלנו עד היום דווחו למבקר המדינה, ואנחנו נמשיך לדווח למבקר על כל תרומה שתתקבל".

כמה כסף עוד חייב אלקין לגייס על פי החוק?

"יש להבהיר שאין מגבלות בחוק שקובעות מהו סכום הכסף שמועמד צריך לגייס. אשר להחזר החובות, היות שקיבלנו רק שני מנדטים ולא כפי שחזו הסקרים בתחילת הדרך (3-4), ומפני שלא עברנו את הרף של 25 אחוז מהקולות בסיבוב הראשון בבחירות לראשות העיר, נוצרו פערים גדולים בין עלות הקמפיין המתוכננת, שהתבססה על סקרים שנעשו, ובין ההחזר הכספי שאנחנו אמורים לקבל מהמדינה (יש לציין כי משום מה טרם קיבלנו את כל ההחזרים הכספיים שמגיעים לנו, כמו תשלום הבונוס על שילוב נשים ברשימה).

אנחנו מנסים לכסות לפחות חלק מהפער בין גובה ההלוואה שלקחנו ובין ההחזר שקיבלנו מהמדינה באמצעות תרומות קטנות, אבל מפני שמותר לגייס רק תרומות קטנות בגובה של עד 5,000 שקלים וניתן להמשיך לגייס עד תום שנה בלבד ממועד הבחירות, כנראה לא יהיה מנוס והבנק ייאלץ לחלט את הערבויות כדי לכסות את ההלוואה. היות שעוד לא הסתיים גיוס התרומות, וגם לא ההתחשבנות עם המדינה (כמו העברת תשלום עבור שילובי נשים ותשלום אחרי השלמת בדיקת המבקר), אנחנו עוד לא יודעים להגיד בוודאות איזה אחוז מסך הערבויות יצטרך להיחלט, אבל להערכתנו מדובר בערך ב-80 אחוז".

האם אלקין עתיד לקבל קנס ממבקר המדינה על כך שלא עמד בחוק?

"כל הפעילות שלנו נוהלה בהתאם לדרישות החוק ולכללי המבקר. כרגע אנחנו נמצאים בעיצומו של שיח עם משרד המבקר בעקבות הדו"ח שהגשנו, ובשלב הזה אי אפשר לענות על השאלה אם יקנסו אותנו או לא. אנחנו מקווים שלאור ההקפדה על כללי עבודה תקינה במהלך הקמפיין ושקיפות מוחלטת של כל הליכי המימון, כולל דיווח בזמן אמת של כל הערבויות, לא יוטל עלינו קנס בכלל".

האם אלקין חושב שיש בעיה בחוק? אם כן – מה הוא עשה כדי לשנות אותו?

"אלקין חושב שכן, אך לא יכול ליזום חקיקה בנושא מחוץ לתחום משרדו" (תשובה מתומצתת. ראו תשובה מלאה בהרחבה למטה – ע"ב). 

לתשובה המלאה

"במהלך הקמפיין התברר שיש לקונה בחוק בנושא מימון מועמדים. לפי הניסוח הקיים היום בחוק, מועמדים צריכים לדווח בזמן אמת על הערבויות הבנקאיות, אבל הם לא מחויבים לדווח על ההלוואות שהם לוקחים מגורמים פרטיים. כתוצאה מכך נוצר מצב מעוות, שבו אנחנו דיווחנו בזמן אמת תוך כדי הקמפיין על כל הערבויות והתרומות שקיבלנו ולעומת זאת מועמדים אחרים, שהיקף הקמפיין שלהם היה בסדר גודל דומה לקמפיין שניהלנו ואף גדול יותר, לקחו הלוואות מגורמים עלומי שם, ולא היה ברור לנו ולציבור מי עומד מאחוריהם. הלקונה הזאת פוגעת בשקיפות הציבורית ועלולה ליצור מצב של ניגוד עניינים שבו מועמד עלול לקדם את האינטרס של בעל ההון שהלווה לו את הכסף, בלי שהציבור יהיה מודע למערכת יחסים מיוחדת בין המועמד למלווה שנוצרה כתוצאה מההלוואה. הלקונה הזאת דורשת תיקון והיא תאפשר לציבור לעקוב אחרי ניגודי עניינים אפשריים. עד היום אנו לא יודעים מה המקורות הכספיים של חלק מהמועמדים, שניהלו כאמור קמפיינים בהיקף של מיליונים.

(חשוב לנו לציין כי השר אלקין עדכן את הסדר ניגוד העניינים שלו בהקשר של הערבים שלו בליווי משרד המשפטים מיד כשהתברר כי בעקבות תוצאות הבחירות בירושלים יידרש חילוט ערבויות בהיקף כזה או אחר, אף שחילוט כזה טרם נעשה).   

היות שלפי תקנון עבודת הממשלה השר אלקין לא יכול ליזום חקיקה אלא רק בתחומי המשרדים שהוא פועל בהם הוא לא יוכל ליזום חוק שיתקן את העיוות, אך הוא מקווה שיימצאו חברי כנסת שיפעלו לתקן את החוק".

לסיכום כתב אלקין כי "נשמח לעמוד לרשותכם בכל מידע שתרצו לברר, היות שאנחנו מאמינים בחשיבות השקיפות של כל תהליכי מימון וניהול הבחירות".

מפיזור המימון עד הגברת השקיפות: דרכים לפתרון המצב 

אם כן, למרות הקנסות נראה כי החוק כיום אינו מספיק כדי למנוע ממועמדים עשירים להריץ את עצמם, ואף לזכות, ללא תמיכה מהציבור. 

יש כמה דרכים שעשוית לשפר את המצב, אף שהן אינן מושלמות. אפשרות אחת היא לפזר מראש את הסיכון בגיוס תרומות לקמפיין. החוק צריך לעודד את המועמד לגייס תרומות מהציבור וכן להגביל ערבויות והלוואות גדולות (שכיום אינן מוגבלות בחוק, בניגוד לתרומות). אם הכנסת ומבקר המדינה יפעלו יחד להקמת מערכת שתתמוך במועמדים שיפנו לגיוס תרומות רבות בסכומים נמוכים, ייתכן שמועמדים רבים יותר יפנו לערוץ זה. 

פתרון אחר הוא להתאים את  הגבלת התרומות לסכום המרבי שמותר לגייס. קמפיין בחירות בירושלים דורש סכום גבוה בהרבה מקמפיין במבשרת ציון, ואולי נכון להעלות בהתאם (בזהירות) גם את רף התרומה המרבית המותרת מגורם אחד. גם קביעת ניגוד עניינים אוטומטי, כלומר הטלת איסור על הלווה לעסוק בעניינים הקשורים למלווה למשך שנים אחדות,  מעל סכום הלוואה מסוים (גם אם הוחזר), יכול לאפשר לנו לישון טוב יותר בלילה.

וכמו תמיד, הדרך לשיפור המצב עוברת בהגברת השקיפות. בעוד הערבויות והתרומות שמקבלים המועמדים והמועמדות גלויים לציבור, ההלוואות שהם נוטלים או השימוש בהון עצמי נותרים חסויים, אף שההבדל בין המקורות הוא טכני בעיקרו. זו הסיבה לכך שאנחנו יודעים כיום כמה כסף באמת השקיע אלקין בבחירות לעיריית ירושלים, מה עומק החובות שהוא מצוי בהם – ולמי הוא חייב כסף. בעבר פנינו למבקר המדינה בנושא אך למיטב ידיעתנו הנושא טרם טופל. נמשיך לעבוד על הנושא, כדי שבבחירות הבאות לרשויות המקומיות מקור ההלוואות שמקבלים המועמדים יהיה שקוף.