פוסטים

האם לח"כים מהאופוזיציה יש עדיין כוח להשפיע?

זהבה גלאון חושבת ש"הכנסת מרוסקת" ומעדיפה לפעול מתוך החברה האזרחית. דב חנין פרש מהכנסת "כדי להקים מחנה". שלל נבחרים נוספים העדיפו להתפטר מהמשכן ולחזור לעיסוקם הקודם. האם תפקיד חבר הכנסת כבר לא נחשב לג'וב חלומות? וכשברקע ממשלה דורסנית, האם עוד אפשר בכלל להשפיע מהאופוזיציה?  תומר אביטל יצא לבדוק 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

פרסום ראשון: 3/11/2020. עדכון אחרון: 26/11/2020

| תומר אביטל |

התחלתי לסקר את הכנסת לפני כעשור. בינתיים, רוב חבריה התחלפו. ספרתי. 91 ח"כים נאלצו מאז להיפרד מכיסא עור הצבי. רק 29 ח"כים שמכהנים כיום כיהנו גם אז (ולמעשה מאז בחירות 2013).

חוסר יציבות תעסוקתית 

אם אתה ח"כ ליכודניק (14 מהם עדיין מכהנים מאז) או חרדי יש לך את הסיכוי הכי גדול לשמור על הכסא. מחנה השמאל? התאייד כמעט כולו. מאז 2013 רק שני ח"כים יהודים עדיין מכהנים – עמיר פרץ (שכיום בקוא') וניצן הורוביץ (שעזב וחזר), וח"כ ערבי אחד – אחמד טיבי. 

לא כל חברי הכנסת מהשמאל נבעטו מהמשכן על ידי בוחריהם. חרף התנאים הנהדרים ועמדת ההשפעה, חלקם בחרו לעזוב מרצון. יצחק הרצוג פרש מהכנסת כדי לנהל את הסוכנות היהודית. דני עטר ברח מהכנסת לאחר כהונה בת שמונה חודשים מטעם המחנה הציוני – כדי לנהל את קק"ל. שלי יחימוביץ' שכיהנה שלוש פעמים כראש האופוזיציה – חזרה להיות עיתונאית (יחימוביץ' אמרה ש"אין לה כוח להתראיין" לכתבה הזו, ואני מבין אותה).

פרופ' מנואל טרכטנברג, שהיה ח"כ לזמן קצר, העדיף לחזור ללמד ולחקור. אראל מרגלית, דב חנין וזהבה גלאון – חזרו לעיסוקיהם הקודמים. מרגלית לניהול קרן הון סיכון ולפעילות חברתית, וחנין וגלאון חזרו לפעילות חוץ פרלמנטרית.

אופוזיציה קטנה ומפולגת שראשיה בכלל לא טורחים להגיע לפרלמנט. חברי הכנסת יאיר לפיד ונפתלי בנט. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

האופוזיציה הישראלית קטנה ומפולגת. היא מתקשה לפעול מול קואליציה חזקה. האם התחלופה הגבוהה לא מאפשרת לחבריה להתמקצע? האם צריך לשנות את השיטה? או שבכלל עדיף לאופוזיציה לפעול מחוץ לכנסת בחברה האזרחית? יצאתי לבדוק עם חברי כנסת לשעבר ומומחים.

האם הכנסת כבר איננה ג'וב חלומות?

"הכנסת מרוסקת בעקבות כל מערכות הבחירות. היכולת של האופוזיציה היום להשפיע, חוץ מפרץ שגנב את המנדט שלו – היא כמעט בלתי אפשרית", אומרת לי זהבה גלאון. את הקריירה שלה התחילה גלאון בחברה האזרחית – היא הייתה ממקימי ארגון בצלם והמנכ"לית הראשונה שלו לפני כשלושים שנה. היא שירתה כח"כית סך הכל כ-18 שנה, והתפטרה בשלהי 2017. גלאון ויתרה מרצונה על כסא במרכז העצבים של הדמוקרטיה הישראלית. 

שאלתי אותה אם יש טעם היום למי שרוצה להשפיע – לכהן כח"כ באופוזיציה. "כן", ענתה, "אפשר להמשיך להציף ולדון בנושאים, אבל זה מחייב חברה אזרחית חזקה – שעושה פעולות ברחוב. כך נושאים מהודהדים לתוך הכנסת ולא להיפך".

חברה אזרחית יכולה להחליף אופוזיציה?

"לא. זה לא בתחרות. אבל יש לחברה האזרחית אפשרות לייצר סדר יום ציבורי שכרגע לא מתאפשר לייצר אותו בכנסת בגלל עריצות הרוב הקואליציוני. ויש תקווה כי יש ציבור שמצטרף לפעולות ונאבק".

שיתפתי את גלאון בכך שרק שני ח"כים מהשמאל שרדו את העשור האחרון בכנסת.  "כשרואים את המספרים שלך זה בוקס לבטן – השמאל במיעוט זוהר, בודד ומבודד. לכן יש צורך בחברה אזרחית חזקה. במיוחד כשלקחו את סמכויות הכנסת דרך הקורונה ולא מאפשרים לבצע פיקוח פרלמנטרי".

לאחר שפרשה הקימה גלאון את זולת, מכון מחקר אקטיביסטי לזכויות אדם. "על אחד הדו"חות שפרסמנו היה דיון היום בכנסת. מיצבנו עצמנו כגשר בין אזרחים לפוליטיקה". 

חברת הכנסת לשעבר זהזה גלאון (צילום: המכללה האקדמית ספיר, ויקימדיה)

את מחזיקה לדעתך את אותו כוח שהיה לך לפני שלוש שנים?

"כשהייתי בכנסת, השתמשתי בוועדות, בשאילתות ובהצעות לסדר – כדי להכתיב סדר יום. היום אני משתמשת במאמרים בהארץ, בראיונות וכיוצא בזה. זו דרך אחרת להשפיע". לדבריה, כיום היא "מפרשנת, מצייצת ומלמדת. מישהו כתב 'עובדה לא חשובה ביום – זהבה עזבה לפני שלוש שנים את הכנסת'. נכון, זה לא חשוב. אבל אני משפיעה כעת מהחברה האזרחית דך ראיונות, כתיבה וציוצים – לא פחות".

את מתגעגעת לכנסת?

"אני רואה את השכונה שהולכת שם, אז ממש לא". 

האם זה בגלל שהאופוזיציה איבדה משמעות?

מלכתחילה, בשיטה הפרלמנטרית בישראל חברי האופוזיציה צריכים להילחם כדי להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות. אלא שנתונים שפרסמנו ב"שקוף" משקפים את מעמדה המידרדר של הכנסת. אם זה בגלל דורסנות ממשלתית, ואם זה בגלל רפיסות חברי האופוזיציה עצמם, שנראה שחלקם ויתרו מראש על שימוש בכלים פרלמנטריים.

כך למשל, בבדיקה שערכנו לאחרונה  גילינו שהשרים בקושי ענו השנה לשאילתות שמגישים הח"כים. וזאת למרות ששאילתה היא מהכלים המשמעותיים שיש לח״כים כדי  לפקח על הממשלה. 

חלק מהשאילתות שמחכות כיום למענה הוגשו לפני חמישה חודשים. זמן האיחור הממוצע עומד על 53 יום. השר לביטחון פנים אמיר אוחנה מאחר במענה ל-86 שאילתות. איך הח״כים יכולים  לפקח ככה? 

ואם זה לא מספיק, אז כלי נהדר לפיקוח שהיה בידי האופוזיציה – נעלם. מדובר בתיקון תקנוני שחייב את ראש הממשלה והשרים להשיב לשאלות הח"כים לעיני העם. התיקון יושם בעידודנו ובהובלת ח"כ מירב מיכאלי, פעל בשנים 2016-2019 וקבע שמדי מושב תערוך הכנסת 10 פעמים "שעת שאלות". בכל פעם יגיע שר – לפי בחירת חברי האופוזיציה וישיב לשאלות הח״כים. פעם במושב, יחוייב להגיע ראש הממשלה עצמו, ולא יקבל את השאלות מראש.

אלא שהסעיף לא חודש בקדנציה הנוכחית. ח"כ מיכאלי עסוקה בענייני מפלגתה, ולא השיבה לשאלתי מדוע איננה מקדמת מחדש את הכלי החשוב הזה.

"הבעיה היא שאין לנו מחנה. ואת המחנה הזה צריך לבנות – מבחוץ"

דב חנין הפתיע את כולם כשפרש אשתקד מהכנסת לאחר 13 שנה של פעילות נמרצת, כולה מהאופוזיציה. כיום הוא מרצה בפקולטה למשפטים, פעיל במאבק האקלים ופועל "לחבר את כל המאבקים", בלשונו.

ח״כ לשעבר דב חנין (צילום: ויקימדיה)

זה חשוב יותר מלהיות ח"כ באופוזיציה? 

"ברור שרמת ההשפעה שלי כח"כ הייתה הרבה יותר גבוהה. העברתי חוקים ששינו מציאות ועצרתי, יחד עם אחרים, מהלכים מסוכנים. אם לא הייתי שם, הדברים האלו לא היו קורים".

אז מה קרה?

"הבעיה היא שאין לנו מחנה. ואת המחנה הזה צריך לבנות. זו משימה מורכבת ולדעתי המשימה הכי חשובה. ובגלל שהיא חשובה, אני לא אומר 'תומר לך טפל בה', אלא אני מטפל בה ובונה מחנה מלמטה".

ואתה מצליח לבנות אותו? 

"לאור משברי הקורונה והשחיתות אני רואה אלפים רבים ומאות רבות של מוקדי הפגנות. את הצעד הראשון עשינו: אנשים מבינים שלא מספיק להצביע אלא צריך לצאת. אבל צריך להרחיב את המחנה ולהגיע לעוד ציבורים שנפגעים ולחבר את האג'נדות. יש אתגר אך, מבחינת השטח, אנו במחנה בריא יותר מבתחילת 2019".

שאלתי אותו מה הוא מצפה מח"כ שמשרת כיום באופוזיציה. חנין מסביר שיש להם כלים, אך הם צריכים להיאבק עליהם. "אני מתוסכל לראות חלק מחבריי שעדיין בכנסת ולא משתמשים בכלים שעומדים לרשותם".

יש לך עצה מבחוץ לחברי האופוזיציה?

"בהחלט. אני בקשר איתם ומייעץ להם. זה ביננו. בעיקר איך לעבוד בכנסת באפקטיביות עם התקנון".

הקואליציה מסרבת להעניק לאופוזיציה אפילו ממתקים חסרי משמעות

הקואליציה הנוכחית אף לקחה מהאופוזיציה את המושב בוועדה למינוי שופטים ואת ניהול ועדת הכלכלה – המקום המרכזי דרכו היא היתה יכולה להשפיע. שלא לדבר על כך שרה"מ בנימין נתניהו פיזר את הכנסת שוב ושוב ושוב, כשמשהו לא הסתדר לו.

ממש לאחרונה, באקט שנוי במחלוקת, הקואליציה גם ביטלה הצבעה – לאחר שהאופוזיציה השיגה רוב להקמת ועדת חקירה בפרשת עסקת הצוללות. 

מאידך, ח"כים רבים באופוזיציה אפילו לא מנסים להילחם. באותה הצבעה שעברה, להקמת ועדת חקירה – נכחו רק 25 חברי אופוזיציה (מול 23 חברי קואליציה). איפה היו השאר?

הסבר אפשרי לכך אולי נעוץ בעובדה שבתחתית דירוג הנוכחות שלנו בכנסת השנה 'מככבים' שני ראשי מפלגות אופוזיציה: נפתלי בנט (ימינה) ואפילו יו״ר האופוזיציה עצמו יאיר לפיד (יש עתיד). אם הקברניטים עצמם נעדרים מהפרלמנט, איזה מסר זה משדר לשאר הח"כים ברשימה?

״עדיין אפשר להשפיע״. ח״כ לשעבר מוסי רז

חזרה לצוללות. חשוב להבהיר כי גם אם ההצבעה הייתה מאושרת – לא הייתה מוקמת ועדת חקירה. ההצעה היתה עוברת להצבעה בוועדת הכנסת, שם לקואליציה יש רוב. העובדה שהקואליציה סירבה להעניק לאופוזיציה אפילו את ה"ממתק" חסר המשמעות הזה של הצבעה סימבולית ראשונית במליאה, משקף היטב את יחסי הכוחות.

הח"כים מתחלפים והמקצועיות והניסיון נעלמים יחד איתם

"צריך לזכור – אנו במשטר פרלמנטרי. בדגם משטר זה יש לממשלה רוב מובנה ועדיפות בפרלמנט, וברור שכל ממשלה, באשר היא, תשאף ליותר משילות ולפחות פיקוח. הגיוני – ברמה העקרונית – שהאופוזיציה חלשה מהממשלה בדגם זה", מבהירה ד"ר חן פרידברג, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה באונ' אריאל. 

"נכון הוא גם שהכנסת והאופוזיציה הלכו ונחלשו עם השנים – אבל לא בתחום החקיקה, אלא בעיקר בתחום הפיקוח", היא מוסיפה. "כשבדקנו לפני שנתיים את תפקוד האופוזיציה בכנסת, מצאנו אופוזיציה מפולגת שלא עושה שימוש מלא בכלים שעומדים לרשותה כדי לפקח על הממשלה. למשל, היא לא ניצלה את מלוא המכסה של דיון 40 חתימות (באמצעותו מחייבים את רה״מ להגיע למליאה ולענות לח״כים ת.א.), וח"כים לא ניצלו את מלוא מכסת השאילתות שלהם".

לדבריה, גם התחלופה הגבוהה של חברי הכנסת בקדנציות האחרונות פוגעת משמעותית בתפקוד הכנסת. "רבים מהם אנשים שרק מקרוב באו, ואין להם מושג איך מנסחים הצעת חוק, איך מגישים שאילתה או מה עושים בועדות, ואין להם שום היכרות עם התקנון. ח"כ זה אחד התפקידים החשובים בישראל – בכל הרמת אצבע מקבלים החלטות דרמטיות המשפיעות על חיי האזרחים, במיוחד עכשיו, בתקופת הקורונה". 

"אם היית אומר לי שאני יכול להיכנס עכשיו בלי כל הבלגן – הייתי נכנס מיד"

למרות המציאות הזאת, רבים ממשיכים לחלום להיכנס בכנסת, גם אם זה אומר כהונה באופוזיציה מוחלשת. אחד מהם הוא מוסי רז שכיהן בעבר כח"כ במרצ במצטבר ארבע שנים וחצי. 

רז מודה שהכוח של הפרלמנטר הולך ודועך מכנסת לכנסת. "זה לא שפעם היה קל באופוזיציה, אבל עכשיו, עם התחלפות הכנסות וזה שוועדת השרים לחקיקה לא מתכנסת, זה עוד יותר כואב. בכנסת ה-15 (שלהי שנות התשעים, ת.א) העברתי בחצי קדנציה שלוש הצעות חוק מהאופוזיציה, ויש כאלו שחוקקו יותר ממני. זה השתנה. כבר שנתיים לא עברה אף הצעת חוק של האופוזיציה. אפילו כשעוברת הצעה – כמו ועדת חקירה לצוללות, מבטלים אותה".

ועדיין – רז מעוניין לחזור. "אם היית אומר לי שאני יכול להיכנס עכשיו בלי כל הבלגן – הייתי נכנס מיד".

חזרה לעיתונות. חברת הכנסת לשעבר שלי יחימוביץ׳ (צילום: המכללה האקדמית ספיר, ויקימדיה)

למה – אם תפקיד הח"כ האופוזיציוני ריק מתוכן?

"הוא לא ריק, אלא מתרוקן – אבל עדיין אפשר להשפיע. למשל נסעתי כח"כ ב-2018 עם מיכל רוזין לאוגנדה ורואנדה בגלל שהייתה כוונה לגרש לשם מבקשי מקלט. 11 יום לאחר נסיעתנו הממשלות האלו הודיעו שאינן מוכנות לקלוט אותם. הקשר הנסיבתי נותן לי הרגשה שהשפעתי פה". 

רז מזכיר גם שדיבר במשכן הכנסת כבר לפני 20 כשנה על לגליזציה, כשהנושא היה מוקצה. "ההשפעה שלך מתוך הכנסת היא הרבה פעמים לטווח ארוך, לא רק בהעברת חוק. בוועדת הכספים הצלחתי לדוגמא לדאוג שיעברו שני מיליון וחצי שקל לתכנית ללימוד נשים מבוגרות במגזר הבדואי לבגרות. זה דבר קטן, אבל ענק. איפה בחוץ אתה מצליח לעשות את זה? אתה לא מצליח".

לדבריו, חוסר ההשפעה אמנם מוביל פוליטיקאים לחפש השפעה מבחוץ, "אבל אם אראל מרגלית היה נהיה שר אוצר – הוא לא היה עוזב. יחימוביץ' וטרכנטברג לא היו פורשים אילו היו מקבלים תפקיד משמעותי".

אני מראה לרז את המספרים מתחילת הכתבה והוא מוסיף הסבר מעניין: "הסיבה העיקרית לכך שנשארו מהשמאל רק פרץ והורוביץ היא התרסקות השמאל, אבל גם השיטה בה מתחלפים בשמאל", הוא מנתח. "בליכוד היו ארבעה ראשי מפלגה – וכולם נהיו ראשי ממשלה. הולכים אחריהם עד שהם מנצחים. בשמאל? ברגע שמישהו יורד במספר המנדטים – הוא הולך הביתה".

אם ה"רוב' לא עובד, אולי צריך לשנות את המושג הזה?

כיום רז מלמד זכויות אדם בבית ספר למחוננים, מרצה למדרשות ומייעץ לעמותת "המרכז ליוזמות שלום". אחד הרעיונות שהוא מקדם, "דמוקרטיה הסדרית", מתכתב במדויק עם הסוגיה שעל שולחננו – חוסר ההשפעה של ציבורים שלמים על קבלת החלטות במדינה. 

"דמוקרטיה הסדרית" אומרת שהרוב אמנם קובע, אבל דרוש רוב מכמה סקטורים. למשל בשיטה שיושמה בדרום טירול קבעה שכדי להעביר החלטה צריך רוב גם בקרב דוברי האיטלקית וגם בקרב דוברי הגרמנית. זה רק מודל אחד. אפשר באותה מידה להחליט, למשל שכדי לחוקק חוקים מסוימים יידרש, למשל, רוב גם של חברות כנסת וגם חברי כנסת. או גם רוב של יהודים וגם רוב מקרב הערבים. או רוב של צעירים ושל מבוגרים.

יו״ר הכנסת יריב לוין מהליכוד מחזיר לעצמו את השליטה בכנסת, לאחר שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

מחלות הרקע של הדמוקרטיה הישראלית

מעבר לבעיות הנוכחיות, ישנן מחלות רקע יותר ותיקות שמרוקנות את האופוזיציה ממשמעות. במכון לדמוקרטיה ערכו השוואה בין אופוזיציות בלא פחות מ-21 מדינות. הם מצאו שני סוגים: באחד האופוזיציה גדולה ומלוכדת, אך אין לה השפעה על הממשלה; בסוג השני האופוזיציה מפולגת וקטנה, אך כפיצוי יש לה האפשרות להיות שותפה בקבלת ההחלטות ובחקיקה. 

ובישראל? החוקרים הוכיחו שהאופוזיציה הישראלית גם קטנה וגם מפוצלת, למעשה כמעט החלשה ביותר מבחינה מבנית מכל הדמוקרטיות הפרלמנטריות שנבדקו וגם הכלים העומדים לרשותה דלים. כל זה היה עוד לפני הקורונה, וסבבי הבחירות המרובים.

ואם להיות הוגנים, יש גם בעייה שורשית שתהיה תקפה לכל אופוזיציה, לא משנה מה תעשה הממשלה – שונות גדולה בין המפלגות שמרכיבות אותה. "על מנת שאופוזיציה תתאחד עליה לחצות את המשוכה האידיאולוגית, כי אין לה את המלט של השלטון", סיפר לי בעבר פרופסור אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטה העברית פנחס מדינג. 

עוד בשקוף:

אלא שכפי שראינו, היעדר מלט שמחבר בין המפלגות איננו הבעיה היחידה. האופוזיציה מוחלשת ללא הרף – ואלו חדשות רעות לכולנו, בין השאר משום שמי שבשלטון נוטה – במוקדם או במאוחר – להתחלף.

*

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע): האופוזיציה בישראל הולכת ונשחקת, ואלו חדשות גרועות למי שלא בשלטון, וגם למי שכן. “בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה", אמר מנחם בגין ב-1959, "בלעדיה – עצם חירות האדם נתונה בסכנה”. 

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)? פרידברג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מזכירה שכיום אין קורס הכשרה לח״כים חדשים, וכל מה שהם מקבלים אלו יומיים של תדריכים מרוכזים על עבודתם, זכויותיהם וחובותיהם, עם השבעת הכנסת. לדבריה יש גם צורך חיוני ודחוף בשיפור כלי הפיקוח השונים של חברי האופוזיציה והפיכתם לעדכניים ואפקטיביים. "ולמרות זאת", היא מדגישה, "גם בתוך מציאות בעייתית של אופוזיציה חלשה וממשלה חזקה ודורסנית, ח״כים מהאופוזיציה יכולים לעשות שימוש טוב יותר בכלים העומדים לרשותם. אבל בשביל זה צריך מקצועיות וניסיון". 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

תחקיר: מצפצפים על החוק – הח"כים שמסרבים לחשוף האם נפגשו עם חברות הטבק

חברי הכנסת, כמו גם רוב הציבור, כנראה אינם מודעים לנושא האחד בו השקיפות מחויבת מעבר לנגזר מחוק חופש המידע: פגישות עם חברות טבק. אז מי נפגש עם חברות הטבק, מי דיווח על כך לציבור כמתבקש ומי מסרב לחשוף את המידע

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| שבי גטניו |

ה-15 באוקטובר 2018, תמלול דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק:

  • אני: האם נפגשת עם חברות טבק?
  • עיסאווי פריג' (מרצ): מי אתה בכלל שתשאל אותי שאלה כזאת?

פריג' הוא רק אחד מעשרה חברי כנסת בעניינם פנינו ב"עמותה לדמוקרטיה מתקדמת" (בראשה עומד הכותב) ליועץ המשפטי לכנסת – בדרישה לחייב אותם לחשוף לציבור האם נפגשו עם חברות טבק או מי מטעמן בהקשר לחוק המדובר.

חברי הכנסת, כמו גם רוב הציבור, כנראה אינם מודעים לנושא האחד בו השקיפות מחויבת מעבר לנגזר מחוק חופש המידע: מפגשיהם של נבחרינו ופקידנו עם חברות טבק.

בחצי השנה האחרונה יצאנו למאבק להחלתה של חובת השקיפות החשובה הזו. על הסיבות להחרגת תעשיית הטבק מכל שאר הגורמים אפרט בהמשך, אך תחילה אפנה אתכם לטבלה החושפת לראשונה מי מחברי הכנסת שנכחו בדיוני ועדת הכלכלה בנוגע לחוק הגבלת פרסום טבק, אכן נפגש עם חברות טבק, מי מהם דיווח על כך לציבור כמתבקש ומי מסרב לחשוף ולדווח את המידע.

לחצו על התמונה להגדלה

כפי שניתן לראות, רק 13 מתוך 22 חברי הכנסת שפנינו אליהם חזרו אלינו עם תשובות:

  • שבעה מהם דיווחו כי לא נפגשו כלל עם חברות טבק: תמר זנדברג (מרצ, "תמר לא נפגשה עם נציגי חברות טבק"), מיקי רוזנטל (העבודה, "היו בקשות לפגישות אך מיקי לא אישר אף פעם פגישה עם חברות הטבק"), יעל גרמן (יש עתיד, "לא זוכרת שנפגשתי עם אף אחת מהחברות או באות כוחן"), יעל כהן-פארן (התנועה, "לא נפגשתי עם אף גורם טבק. אף גורם, לא סיגריות לא ג׳ולס ולא אלקטרוניות"), דב חנין (חד"ש, "לא היו לי מפגשים עם חברות טבק"), עליזה לביא (יש עתיד, "לא נפגשתי!"), אוסנת הילה מארק (הליכוד).
  • שישה חברי כנסת נוספים העבירו דיווח על פגישותיהם עם נציגי חברות הטבק: איתן כבל (העבודה), לאה פדידה (העבודה), שולי מועלם-רפאלי (הימין החדש), איל בן ראובן (העבודה), יהודה גליק (הליכוד), מוסי רז (מרצ). ראו דיווח מפורט אודות הפגישות הללו בסוף התחקיר.

בשנים האחרונות מתנהל ויכוח לגבי לגיטימיות המפגשים של נבחרי ציבור עם חברות טבק ולוביסטים מטעמן. חלק הולך וגדל מחברי הכנסת מסרבים כיום לפגוש נציגי חברות טבק באופן גורף. מי שהגדילה לעשות בתחום זה בכנסת ה-20 הייתה תמר זנדברג, שאף הוציאה הנחייה על איסור כניסת אנשי חברות טבק לישיבות הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול הנוגעות למדיניות המאבק בחברות טבק, בראשה היא עומדת. מהיכן נובעת העמדה הזו וחובת השקיפות בנושא?

תמר זנדברג. הוציאה הנחייה על איסור כניסת אנשי חברות טבק לישיבות הוועדה בראשותה.

מדינות העולם מתאחדות נגד הטבק

חברות הטבק הן גורם מסחרי האחראי למותם של כ-7 מיליון בני אדם ברחבי העולם בכל שנה. בישראל מתים בכל שנה כ-8,000 אנשים. להשוואה: מדובר במספר הגדול פי 20 מקורבנות תאונות הדרכים.

לאור הנתונים המזעזעים הללו, התגייסו באופן חריג אומות העולם ויצרו את "אמנת המסגרת לפיקוח על הטבק" של ארגון הבריאות העולמי באו"ם. מטרת האמנה היא מאבק במי שהוא אולי אויב הבריאות מספר אחד בעידן המודרני – חברות הטבק החזקות. ישראל חתמה על האמנה ב-2003 ואשררה אותה ב-2005.

מחברי האמנה זיהו מיד בתחילה את תחלואי קשרי הון-שלטון כגורם מרכזי בפגיעה בבריאות הציבור. סעיף 5.3 באמנה נועד להחליש את הקשר בין חברות הטבק ומקבלי ההחלטות, והוא קובע כי: "בבואם לגבש ולהוציא לפועל את מדיניות בריאות הציבור שלהם מבחינת הפיקוח בתחום הטבק, הצדדים יפעלו על מנת להגן על מדיניות זו מפני אינטרסים מסחריים או אינטרסים אחרים של תעשיית הטבק בהתאם לחוק המקומי".

מנגנוני האמנה מקיימים כנסים שנתיים על מנת להפיק לקחים מהמדינות השונות ולהבין כיצד פועלות חברות הטבק ואיך ניתן להתמודד עם פעילותן זו. הכנס של 2008 הוליד מסמך הבהרות והמלצות למדינות החתומות. עקרון מספר 2 במסמך קובע כי: "הצדדים, כאשר מתמודדים עם תעשיית הטבק או עם אלה המייצגים אינטרסים שלה, צריכים להיות אחראים ושקופים […] הצדדים צריכים לוודא כי כל התקשרות עם תעשיית הטבק בנושאים הקשורים לפיקוח על טבק או מדיניות בריאות הציבור היא אחראית ושקופה". משם ממשיך המסמך להמלצות: "הפעולות החשובות הבאות מומלצות לטיפול בהתערבות תעשיית הטבק במדיניות בריאות הציבור […] אימוץ צעדים להגבלת המגעים עם תעשיית הטבק ולהבטיח את השקיפות של התקשרויות שהתרחשו".

כלומר, אם נפרש את כוונת מחברי האמנה, אז הרי שעל נבחרי ופקידי ציבור במדינות החתומות עליה חלה חובה להימנע ממפגשים עם חברות טבק – כיוון שהאמנה קובעת שכל התחשבות באינטרסים שלהן, כולל אינטרסים מסחריים, תהווה פגיעה בבריאות הציבור. מה שלבטח לא נתון לפרשנות היא חובת השקיפות החלה על נבחרי ופקידי ציבור לגבי המפגשים שלהם עם חברות טבק.

הגושפנקא החוקית הסופית בנושא הוענקה על ידי מבקר המדינה בדו"ח שפורסם במאי 2018: "על מקבלי ההחלטות ליידע את הציבור על פגישותיהם עם נציגי חברות הטבק".

שנים של הסתרה, התחלה של שינוי

הדיווח אודות הפגישות שמקיימים חברי הכנסת עם נציגי חברות הטבק הוא קריטי עבור ארגוני הבריאות ואלה הנאבקים בעישון – ולציבור בכלל. כל המסתיר מידע זה, כך על-פי האמנה עליה חתומה כאמור גם ישראל, למעשה מסייע בפועל לפגיעה בבריאות הציבור – גם אם לא הייתה לו כוונת תחילה לעשות זאת.

בישראל, חברי הכנסת ושרי ממשלה, בכללם שר הבריאות יעקב ליצמן (יהדות התורה), התעלמו לאורך שנים מהחובה הזו כאשר נפגשו עם חברות טבק ולא טרחו ליידע על כך את הציבור הישראלי. בשנים 2013-2014 קידמה שרת הבריאות לשעבר, יעל גרמן, הצעת חוק ממשלתית להגבלת הפרסום והשיווק של מוצרי טבק. ההצעה לבסוף טורפדה ע"י חברי כנסת משני צידי המתרס, שדאגו "לרכך" את החוק בוועדת הכלכלה עד מצב בו שרת הבריאות משכה את ההצעה כי לא הייתה מוכנה לקדם את החוק באופן המסורס שהתקבל בוועדה.

בראשית 2018, הונח חוק דומה שוב על שולחן הכנסת, הפעם בהובלת איתן כבל, יהודה גליק ואיל בן ראובן. החוק החדש היווה הזדמנות עבורנו להכפיף באופן רשמי את הנבחרים והפקידים לדרישות השקיפות הכלולות באמנה הבינלאומית.

איתן כבל. פתח את הישיבות בניהולו עם דיווח על גורמי טבק עמם נפגש.

כבל, יו"ר ועדת הכלכלה, שיתף פעולה מההתחלה עם הדרישה ופתח את הישיבות בניהולו עם דיווח על גורמי טבק עמם נפגש. כבל הגדיל לעשות ואף דיווח על גורמים מהעיתונות איתם נפגש בהקשר לחוק האמור (הגבלת פרסום הטבק צפויה הייתה לפגוע בכלי התקשורת).

כך לדוגמא פתח כבל את ישיבת הוועדה ב-12 לנובמבר בשנה שעברה: "נפגשתי עם ועדי עובדים – גם של דובק, גם של פיליפ מוריס. אני הצגתי בפניהם את העניין, נפגשתי עם עוד חבורה – יושב פה דודו מתתיהו, נציג סוחרים, שבאים לדבר", ובדיון נוסף באוקטובר 2018: "נפגשתי עם נציגי ג'ול, נפגשתי עם נציגי ועד העובדים של דובק שהציגו בפניי את המצוקות שלהם שנובעות מתוך התהליך. שוחחתי עם הגב' הלנה ביילין שהציגה בפניי את הבעיות שלה. הסתמסתי עם עמוס שוקן לעניין ההתחייבות שלנו לעיתונות הכתובה. אני מקווה שלא פספסתי". עוזריו של כבל העבירו לידינו גם פירוט נוסף על המפגשים, אותו תוכלו למצוא בסוף התחקיר.

לצד זאת, קיווינו כי כבל ינסה להחיל את חובת השקיפות על כל חברי הכנסת שהשתתפו בדיונים, אך לכך הוא סירב. לטעמו, העובדה כי שימש בעצמו דוגמא להתנהלות שקופה הייתה אמורה לסחוף אחריו גם את יתר חברי הוועדה. נוכחנו לדעת שאין זה המקרה.

(בסרטון: דיון בוועדת הכלכלה בו חבר הכנסת עיסאווי פריג' מסרב לחשוף את פגישותיו עם חברות הטבק)

אין כללי דיווח? אנחנו דואגים שהח"כים ידווחו

כחלק מהמאבק לשקיפות, פנינו לכל חברי הכנסת שהשתתפו בדיוני חוק הטבק וביקשנו דיווח בפורמט אחיד על פגישותיהם עם נציגי החברות:

  1. גורם הטבק עמו נפגשו.
  2. תאריך המפגש.
  3. רשימת כלל הנוכחים.
  4. מיקום המפגש.
  5. פרוטוקול ו/או סיכום פגישה.
  6. במקרה שלא נרשם פרוטוקול או סיכום פגישה – לציין האם סוכמו דברים בעל-פה מול אותו גורם ו/או הובטחו הבטחות לגבי תמיכה באינטרסים של אותו גורם.

חברי הכנסת שבחרו להשיב עשו זאת במהירות וללא התנגדות. עם זאת, כפי שניתן לראות בפירוטים בתחתית התחקיר, הדיווחים שהתקבלו הגיעו ברמות שקיפות שונות.

בין חברי הכנסת שסירבו לחזור אלינו עם דיווח נציין במיוחד את יצחק וקנין (ש"ס), לשעבר יו"ר ועדת האתיקה של הכנסת, עיסאווי פריג' (מרצ) – שבלט לרעה מבין חברי מפלגתו שדווקא הובילו בכנסת החולפת את המאבק בחברות הטבק – דודי אמסלם ודוד ביטן (שניהם מהליכוד), שנכנסו לדיונים לייצג את בעלי הקיוסקים בניסיונם להפעיל לחץ בטענה לפגיעה אפשרית בפרנסתם, וכן את איילת נחמיאס-ורבין (העבודה), שיתכן סרבנותה קשורה לשיקולי אישיים ולא ענייניים (בעקבות תלונה על ניגוד עניינים אפשרי שהגשנו נגדה בעמותה לדמוקרטיה מתקדמת).

המסקנה המרכזית היא שעם המשך קידום הפרויקט בכנסת ה-21, נעמוד על כך שתוחל רמת שקיפות אחידה על כל חברי הכנסת, השרים והצוותים הפרלמנטריים שלהם. באופן אידיאלי, משרד הבריאות הוא הגוף שהיה צריך לדרוש, לרכז ולפרסם בזמן אמת את המידע אודות הפגישות עם חברות הטבק. בכוונתנו לפנות למשרד הבריאות בנושא, אולם הציפיות שזה יקרה הן לצערנו נמוכות כל עוד סגן השר יעקב ליצמן הוא הגורם המוביל במשרד.

שיאני הפגישות עם הח"כים

בהתבסס על דיווחי הח"כים שהסכימו לחשוף את פגישותיהם עם נציגי חברות הטבק (שישה בסה"כ), ניתן להרכיב רשימה של שיאני הפגישות:  

  • פיליפ מוריס: נציגי החברה נפגשו לא פחות משמונה פעמים עם ששת חברי הכנסת. חמש מהפגישות התקיימו עם מגישי החוק – איתן כבל, יהודה גליק ואיל בן מנחם. עוד עולה כי החברה הפעילה מול חברי הכנסת גם את ועד העובדים שלה.
  • ג'ול (JUUL): הגורם השני בכמות המפגשים. החברה קיימה חמש פגישות עם חברי הכנסת, וגם היא פגשה את כל מגישי החוק. מעניין לציין כי הלוביסטית שייצגה את ג'ול בחלק מהמפגשים, היא קרן ברק, בעלת חברת הלובי "קונטקטי", שנבחרה למקום ה-25 ברשימת הליכוד לכנסת הקרובה.
  • דובק: מיעטה באופן יחסי בפגישות עם חברי הכנסת, כאשר כל הפגישות נערכו באמצעות ועד העובדים של דובק.

פירוט פגישות חברי הכנסת עם נציגי חברות טבק

כאמור, מבין 22 חברי הכנסת שלקחו חלק בדיוני ועדת הכלכלה בנוגע לחוק הגבלת פרסום טבק, שישה אישרו כי נפגשו עם נציגי חברות הטבק והעבירו מידע אודות פגישות אלה, להלן:

(קוראים מטלפון נייד? מומלץ לסובב את המסך לרוחב לקריאה נוחה של הפירוט)

איל בן ראובן

חבר הכנסת חברת הטבק תאריך מיקום נוכחים מטעם החברה פרוטוקול/סיכום
איל בן ראובן פיליפ מוריס 14/05/2018 לשכת חבר הכנסת – עו"ד דוד קינן
– קורל אבירם, לוביסטית
– טל אשכנזי
תיאור: חברת פיליפ מוריס ביקשה להיפגש עם חבר הכנסת לאור הצעת החוק שהוא מקדם בוועדת הכלכלה בנושא איסור פרסום מוצרי טבק ועישון. נושא הפגישה נסב סביב הדירקטיבה האירופית, בה מבחינים בין מוצרי טבק לעישון ומוצרי טבק לא לעישון. וניסו להסביר לח״כ על הצורך בהפרדה זו גם בחוק הנוכחי.
סיכום: ח״כ בן ראובן שמע את טענותיהם, אך לא ראה לנכון לקדם את בקשתם בדיוני הוועדה.
איל בן ראובן ג'ול – JUUL 14/10/2018 בית קפה דובנוב 8, תל-אביב – אסף שניר
– רן שטרית
– צח בורוביץ', לוביסט
תיאור: חברת Jull ביקשה להיפגש עם חבר הכנסת לאור הצעת החוק שהוא מקדם בוועדת הכלכלה בנושא איסור פרסום מוצרי טבק ועישון. נושא הפגישה נסב סביב מוצר החברה ומדוע הוא מעודד לכאורה אנשים להפסיק לעשן. ציינו שהחוק המקודם עושה עוול עימם מאחר והוא נוסח באופן פרסונלי נגדם. ציינו את התנגדותם לתיקון בחוק שמגביל את כמות הניקוטין במחסניות המוצר שלהם.
סיכום: ח״כ בן ראובן, ציין במפורש שהוא תומך בהגבלת כמות מחסניות הניקוטין כמופיע בהצעת החוק, שכן הן גורמות להתמכרות בעיקר בקרב בני נוער, שלמענם הוא מקדם את הצעת החוק הנוכחית.
ח״כ בן ראובן בחר להיפגש ולשמוע את דבריהם של נציגי החברות, כפי שנוהג לעשות עם כל גורם המבקש להיפגש עמו. למרות זאת, בחר ח״כ בן ראובן שלא לאמץ את טענותיהם.

איתן כבל

חבר הכנסת חברת הטבק תאריך מיקום נוכחים מטעם החברה פרוטוקול/סיכום
איתן כבל פיליפ מוריס 11/01/2018 – נילי ברוש, לוביסטית
– עו"ד דודי קינן
– ד"ר כלשהו שאינם זוכרים את שמו
איתן כבל ג'ול – JUUL 10/10/2018 – צח בורוביץ', לוביסט
– רן שטרית
איתן כבל פיליפ מוריס (ועד עובדים) 08/11/2018 – זאב פרץ, יו"ר ועד עובדי פיליפ מוריס
איתן כבל פיליפ מוריס 08/11/2018 – נילי ברוש, לוביסטית
– עו"ד דודי קינן

יהודה גליק

חבר הכנסת חברת הטבק תאריך מיקום נוכחים מטעם החברה פרוטוקול/סיכום
יהודה גליק פיליפ מוריס 29/05/2018 לשכת חבר הכנסת – עו"ד דודי קינן
– קורל אבירם, לוביסטית
נציגי חברות הטבק שהח"כ נפגש איתם שטחו בפניו את טענותיהם לגבי מוצריהם ובקשותיהם להחרגה או להתחשבות בנוסח הצ"ח איסור פרסום מוצרי טבק.
הח"כ הסביר לנציגים הנ"ל שהוא רואה בחומרה רבה את העובדה שהם מרוויחים כסף משיווק מוצר שהם יודעים בוודאות שהורגת את מי שצורך אותו ואת העובדה שהם מנסים בכל דרך להפוך אותו לכמה שיותר ממכר. שהדרך הטובה ביותר לטפל במחדל נזקי העישון היא דרך איסור פרסום. שכולנו חייבים תמיד לקחת בחשבון ש-8,000 בני אדם מתים כל שנה מנזקי העישון, יותר מתאונות הדרכים. כ-10% מתוכם כלל לא מעשנים, אלא נפגעו ממעשנים סביבם (עישון פאסיבי).
שהחוק שהוא מקדם בנושא עומד להציל חיי אדם ולכן הוא משמעותי ביותר ומהפכני.
שמנסיעותיו לחו"ל ופגישות עם חברי פרלמנט העוסקים בנושא שביקרו בכנסת – הוא למד שהעולם מתקדם בסוגיה הזאת כמה צעדים לפנינו. שבמקומות שבהם יישמו את הגבלת הפרסום של מוצרי הטבק, העישון אכן ירד דרסטית. שהחוק חייב לעבור והמטרה המפורשת זה לפגוע בהכנסותיהם מתעשיית הרצח שהם עוסקים בו.סיכומים שהגעתי אליהם מול נציגי חברת הטבק: הח"כ סיכם עם נציגי חברות הטבק שיעיין בחומר כתוב אם ישלחו אליו, אבל שסיכויים קלושים שישנה משהו בהצ"ח.
יהודה גליק ג'ול – JUUL 17/07/2018 לשכת חבר הכנסת – שגיא אהרון
– אסף שניר
– רן שטרית
– צח בורוביץ', לוביסט
– Daniel Lester Cruise
יהודה גליק פורום יבואני טבק וסיגרים 19/11/2018 מזנון חברי הכנסת פז אגמון

לאה פדידה

חבר הכנסת חברת הטבק תאריך מיקום נוכחים מטעם החברה פרוטוקול/סיכום
לאה פדידה The Consumer Choice Center
(ארגון הנתמך גם ע"י חברות טבק)
15/05/2018 לשכת חברת הכנסת – ג'ף סטייר
– בהירה ברדוגו, לוביסטית
– מתן אלקלעי, לוביסט
הפגישה תואמה על-ידי יועץ פרלמנטרי.
תיאור: פגישה הצ"ח שנידונה בוועדת כלכלה בנושא הצעת החוק איסור פרסום מוצרי טבק. במהלך השיחה פרסו לפני המשתתפים את הצורך באבחנה בין מוצרים שונים המשמשים לעישון. השיחה ערכה כרבע שעה.
לאה פדידה ג'ול – JUUL 05/11/2018 לשכת חברת הכנסת – קרן ברק, לוביסטית
– אסף שניר
– רן שטרית
– שגיא אהרון, איש הקשר
הפגישה תואמה על-ידי יועץ פרלמנטרי.
תיאור: חשיפת המוצר, במהלך הפגישה שנערכה כעשר דקות הסבירו כי המוצר שלהם תורם להפחתת נזקי עישון ואף הציגו מחקרים תומכים בעניין.
לאה פדידה פיליפ מוריס 17/12/2018 לשכת חברת הכנסת – עו"ד דודי קינן
– קורל אבירם, לוביסטית
הפגישה תואמה על-ידי יועץ פרלמנטרי.
תיאור: הציגו את המוצר כמפחית נזק ומסייע לגמילה מעישון. כמו כן הציגו את הקושי באריזה זהה.

מוסי רז

חבר הכנסת חברת הטבק תאריך מיקום נוכחים מטעם החברה פרוטוקול/סיכום
מוסי רז פיליפ מוריס 08/05/2018 משרדי מרצ בתל-אביב – נילי ברוש, לוביסטית
– עו"ד דודי קינן
פגישת היכרות.
לא סוכם דבר.
לא הועברו חומרים.
מוסי רז ג'ול – JUUL 08/10/2018 בית קפה דובנוב 8, תל-אביב – אסף שניר, מנכ"ל ג'ול ישראל
– רן שטרית, מנהל רגולציה ויועץ משפטי
– קרן ברק, לוביסטית
– שגיא אהרון, לוביסט
לא סוכם דבר.

שולי מועלם

חבר הכנסת חברת הטבק תאריך מיקום נוכחים מטעם החברה פרוטוקול/סיכום
שולי מועלם פיליפ מוריס 08/05/2018 – נילי ברוש, לוביסטית
– עו"ד דודי קינן
– קורל אבירם

בפגרה ורחוק מהתקשורת מתנהלים חברי הכנסת (לעיתים) באופן אחראי ומכובד

יום רביעי, 5 בספטמבר, במהלך פגרת הכנסת: ועדת הכספים בהרכב כמעט מלא דנה בהעברות תקציב בגובה של כ- 7.5 מיליארד ש"ח (ועוד כמה דברים).

המשך קריאה…