פוסטים

המדריך למשקיף המתחיל: איך לדרוש שקיפות מח"כ/מפלגה/עירייה/עמותה ועוד

כלי התקשורת הציבורי שקוף מציג: המדריך למשקיף המתחיל (או: המדריך למשקיף לגלקסיה). רוצים לוודא שלא מורחים אתכם? ארזו מגבת ובוא נצא לדרך!

תוכן עניינים:

משקיפים מפלגה

תוהים אם המפלגה שלכם ראויה לקולכם? מעבר למהלכים שמבצעים חבריה, ישנו מדד נוסף שיכול לעזור לבדוק אם המפלגה דואגת לעצמה או לבוחריה: שקיפות בתקציב.

זה לא ייאמן, אך הדו"חות הכספיים של המפלגות מוסתרים מהציבור. קשה לחשוב על דבר שצריך להיות פומבי ושקוף יותר מהפירוט של מה עושות המפלגות עם כספי משלם המסים. ומדובר בכסף רב – מיליוני שקלים בשנה.

גיששנו, ביקשנו, התחננו בפני ראשי המפלגות שיפרסמו את הדו״חות. בסוף אפילו לחצנו על ראשי מפלגות באמצעות סיירת השקיפות. אבל הם התחמקו פעם אחר פעם, ולא באלגנטיות.

אז מה עושים?

שחר טל, אחד מתומכי המיזם ופקוד למפלגת העבודה, החליט שהוא רוצה לדעת לאן הולכים דמי החבר שהוא משלם (75 שקל בשנה). הגיוני, לא?

שקיפות כאן יכולה למנוע שחיתות (ויש כל כך הרבה קומבינות כאשר הכספים מוסתרים). הוא סיפר שביולי לפני שנתיים פנה לשלי יחימוביץ – מי ששכנעה אותו להתפקד למפלגת העבודה – ביקש את תקציב המפלגה ונתקל בהתעלמות. הוא התפקד בכל מקרה, אך עם תחושה לא טובה לגבי הדין וחשבון של מפלגת העבודה כלפיו. שחר עדיין מאוד מעוניין לראות על מה הוא משלם כל שנה.

שלי יחימוביץ'. התעלמה

וזה הרעיון – כולנו יכולים לפנות: לחץ ציבורי נרחב יגדיל משמעותית את הסיכוי לשינוי.

אז מה תעשו? פנו למזכ"ל המפלגה שלכם (דרך אתר המפלגה) ובקשו את דו"ח ההוצאות (ההתקשרויות עם ספקים) של המפלגה לשנים קודמות. הקובץ הזה שכה-ראוי-להיות-פומבי מחכה במחשבי המפלגה, והמידע הזה שייך לכם.

פנו בנימוס במייל למפלגה, תעדו את הפנייה בפייסבוק שלכם (ותייגו אותנו), ובסוף עדכנו אותנו אם קיבלתם תשובה וגם אם לא – ונתחיל יחד להפעיל לחץ על המפלגות האפלות ולפרגן לשקופות.

אם אתם פקודים למפלגה, אפשר במקום או במקביל גם לאיים (ולממש את האיום) על הח"כ הפופולרי באותה מפלגה: לא נצביע לך עד שהדו"ח יתפרסם. אין במפלגה האהובה עליכם פריימריז? פנו לח"כ החביב עליכם בתוכה, ושתפו אותנו בפנייה. בהצלחה!

והנה כרזה שמרכזת 4 כללים שהופכים מפלגה לשקופה

קישורים:

משקיפים חבר/ת כנסת

הנה כרזה שמרכזת כללים שהופכים חבר כנסת מכהן/פוטנציאלי לשקוף:

תוהים לגבי הביצועים של ח"כ מסוים? בדקו לגביו

משקיפים רשות מקומית

בדקו באתר הרשות שלכם אילו מהסעיפים שבתמונה ממומשים. מצאתם סעיף חסר? פנו לראש הרשות / לחבר מועצה / למנכ"ל ובקשו שישקיף את המידע.
שאלות נפוצות:
  • מה זה מסמך ניגוד עניינים? זהו מסמך רשמי של משרד הפנים בו נבחרי ציבור מצהירים על זיקות ואינטרסים כלכליים שעלולים להעמיד אותם בניגוד עניינים מול גורמים מסוימים במסגרת עבודתם. כלומר: לא צריך להמציא מסמך כזה – הוא כבר קיים וצריך רק להשקיף אותו. לדוגמה, הנה שלל מסמכי ניגודי עניינים של פקידים ונבחרים בשלטון המרכזי והמקומי.
  • איך לשכנע את ראש הרשות לפרסם יומן? לא מעט מראשי הרשויות עדיין חושבים שחשיפת יומן, ולו חלקי, הוא אקט מציצני ללא ערך אמיתי. התשובות לזה: בחלק פה למטה שמוקדש ליומנים.
  • למה דו"חות המבקר של הרשות חשובים ואיך לוודא שהם שקופים? הסבר מלא פה.
  • מה זו "התקשרות"? קשר עסקי בין רשות ציבורית לספק. למשל, בעת רכישת רכבים למחלקת הניקיון של העירייה, היא עשויה להתקשר עם ספק רכבים. אין סיבה ששם הספק, הסכום שהועבר לו ופרטי הרכישה – לא יהיו שקופים.
  • מאיזה סכום לפרסם התקשרויות? כל סכום. הכל מסודר במחשב הגזבר, אז מדוע לייצר עבודה נוספת? אם לראש הרשות שלכם תהיות לגבי חוקיות הדבר – אז נאמר שזה חוקי ואפילו מחויב היום בממשלה. לעיתים עולה הטענה שחשיפת ההסכם עם ספק תחשוף סוד מסחרי, אז בואו נעמיד דברים על דיוקם: ספק לא יכול להגיד שזה יחשוף סוד מסחרי – כי מדובר בכסף ציבורי. ויש לזה יתרון ענק – ספקים אחרים יכולים לראות ולהציע להבא מחירים נמוכים יותר. משרדי הממשלה מבצעים זאת כבר היום. ככה גם ניתן דין וחשבון לחברי המועצה ולתושבים. יש להעלות את אקסל ההתקשרויות פעם ברבעון (או לכל הפחות אחת לשנה).
  • הנה למשל התקשרויות טריות  של משרד האוצר או של קריית אונו. יש עוד מאות דוגמאות לשקיפות – של רשויות קטנטנות, רשויות ערביות וגם התקשרויות של משרדי הממשלה.

תקציב עיריית סכנין

משקיפים עמותה

רוצים בעצמכם לחקור עמותה?

  • כל מלכ"ר (עמותה, חבר לתועלת הציבור וכו') מחויב לדווח למדינה אחת לשנה בצורה מקיפה למדי על פעילותו. המידע נשמר ב"תיק העמותה" וכולל את מקבלי השכר הגבוה, שמות התורמים הגדולים ולאן הכסף של העמותה, לפחות בחלקו, הולך.
  • לא מצאתם את המידע שחיפשתם? פנו אל העמותה ובקשו אותו. עמותות מקבלות הטבות מהמדינה (בעיקר בתשלום מסים) משום שהן אמורות אמורה לפעול למען הציבור, ולכן לא מתקבל על הדעת שעמותות יסתירו הוצאות או תורמים בסכומים גבוהים.
  • שימו לב שהמדינה גם עורכת לא מעט "ביקורות עומק" בעמותות עם מחזור של מעל מיליון שקל בשנה. הדו"חות הללו נמצאים גם הם בתיק העמותה ומאפשרים הצצה נרחבת לתוככי הפעילות של אותה עמותה. פה תוכלו לראות כמה דוגמאות. איך תדעו אם נערכה ביקורת עומק בעמותה מסוימת? קראו את תיק העמותה המלא, או הציצו ברשימה שהכנו בתוך טופס זה – רשימת עמותות עם ביקורות עומק.
  • מצאתם משהו מעניין – ספרו לנו על זה! ואולי נסייע לכם לכתוב כתבה ולפרסם אותה אצלנו – בגוף התקשורת של הציבור. מחפשים להעביר מידע באופן אנונימי? אין בעיה – השתמשו בתיבת ההדלפות שלנו.

משקיפים ועדת תכנון ובנייה – ניגודי עניינים

בהמשך לתחקיר על מערכת התכנון והבנייה, בו נחשף המנגנון שמאפשר קשרים הדוקים בין חברי הוועדה המקומית לבעלי ההון, הנה כמה כלים נוספים שיעזרו לכם לבדוק את מי נבחרי הציבור שלכם מייצגים.

ניגוד עניינים הוא מצב בו עובד ציבור נמצא בסיטואציה בה שיקול הדעת שלו מוטה באופן שעשוי להיטיב איתו או עם מקורביו. נוכל להסכים כי ראוי שחבר ועדת התכנון והבנייה לא יעסוק בקידום פרויקט של בן משפחה, אך האם מותר לאותו חבר ועדה לקדם תכנית כללית העוסקת במדיניות שעשויה להיטיב בעקיפין עם אותו אדם? האם ראוי שחברי ועדה יאשרו פרויקטים של מי שתרם להם לקמפיין הבחירות? האם הגיוני שיעניקו זכויות בנייה מופלגות למגרש שבבעלותם? בכל מה שקשור לתחום התכנון והבנייה, השאלה – "איפה עובר הגבול?" נותרת פתוחה.
במציאות הזו מתאפשרת מערכת יחסים מדאיגה בין הון לשלטון מקומי. כך, כפי שחשפנו בתחקיר, היועץ המשפטי של עיריית תל אביב אפשר לחברי מועצה שבבעלותם חברות העוסקות בנד"לן או שלרשותם קשרים בתחום – לכהן בוועדה המקומית לתכנון ובנייה, בוועדות אחרות ובחברות עירוניות, להשתתף בדיונים ולקבל החלטות שעשויות באופן עקיף להיטיב עם חבריהם או לקוחותיהם.

מבנה הוועדות המקומיות והמרחביות

רגע לפני שאנחנו חושפים בפניכם את כל הסודות לאקטיביזם בתחום – בואו ניישר קו בנוגע לאופן בו המערכת בנויה: נסו לדמיין שמפת ארץ ישראל חולקה לעשרות רבות של אזורים קטנים – אלה "מרחבי תכנון". אם במרחב תכנון נמצאת רשות מקומית אחת תוקם בו ועדה מקומית. אם במרחב תכנון נמצאות מספר רשויות מקומיות תוקם בו ועדה מרחבית.

ואיך נקבע הרכבה של ועדה?

ועדה מקומית תורכב מכל חברי מועצת הרשות המקומית וממבחר נציגים מייעצים ביניהם נציגי ממשלה, נציג רמ"י ונציגים מקצועיים הממונים על ידי שר האוצר. כמו כן, החוק קובע כי מהנדס הרשות יהיה מהנדס הוועדה והוא יתפקד כמזכיר הוועדה אלא אם מונה מזכיר במקומו. בנוסף, לוועדה ימונה יועץ משפטי ומבקר.

ועדה מרחבית תורכב, מיו"ר – שבדרך כלל ממונה על ידי שר האוצר – וממספר משתנה של חברי הרשויות המקומיות שבמרחב התכנון באופן המשקף, פחות או יותר, את גודלן של אותן רשויות. לאלו, כמו בוועדות המקומיות, תוסיפו את הנציגים המייעצים, המהנדס, המזכיר, היועץ המשפטי והמבקר.

אבל (!!!) חוק התכנון והבנייה מאפשר להקים ועדת משנה מצומצמת המורכבת רק מחלק מחברי מליאת הוועדה, באופן המשקף את הייצוג היחסי של הסיעות ו/או המועצות השונות במליאת הוועדה. בפועל, על פי רוב, בוועדות המקומיות בניגוד לוועדות המרחביות, בכדי לייעל את עבודת הוועדה, ההחלטות מתקבלות בוועדת המשנה.

בוועדות המקומיות, בניגוד לוועדות המרחביות, יו"ר הוועדה הוא ראש הרשות או אחד מסגניו וכשבידיהם מרוכזות סמכויות רבות ולצידם פועלת אופוזיציה חלשה וכששומרי הסף העירוניים מתגלים פעם אחר פעם כגמישים במיוחד – ניגודי העניינים חוגגים והקווים האדומים גם נחצים, פעם אחר פעם.

הסבר על שאלון לאיתור חששות לניגוד עניינים

מה פירוש "ניגוד עניינים"?

כשיש חשש ממשי ששיקול דעת של עובד ציבור יהיה מוטה באופן שעשוי להיטיב איתו או עם מקורביו – זהו ניגוד עניינים, שבמקרים מסוימים עשוי להיחשב עבירה של הפרת אמונים ו/או שוחד. כדי להימנע מסיטואציה כזו, כל חבר ועדה מקומית נדרש על פי חוק התכנון והבנייה למסור ליועץ המשפטי של הוועדה המקומית "מידע בדבר עיסוקיו, תפקידיו וענייניו האישיים של מי שעומד להתחיל לכהן או מכהן כחבר מוסד תכנון, שלו או של חברו, העלולים לגרום לו להימצא במצב של ניגוד עניינים".

שאלון לאיתור חששות לניגוד עניינים

במשרד היועץ המשפטי לממשלה הכינו פורמט עבור "שאלון לאיתור חשש לניגוד עניינים". הטופס על סעיפיו השונים מבקש מחברי הוועדה למלא מידע אודות תפקידים בהם הוא, מקורביו או "אנשים הסמוכים על שולחנו" מכהנים או כיהנו ואודות נכסים שברשותם.

ההנחה היא שאם המידע הזה יהיה מונח על השולחן וגלוי לציבור, פעילותם של חברי המועצה תהיה נתונה לביקורת ממסדית וציבורית, והאינטרס הציבורי הרחב יובטח. יחד עם זאת, נשאלת השאלה, איפה עובר הגבול? נוכל להסכים כי ראוי שחבר מועצה לא יעסוק בקידום פרויקט של בן משפחה אבל, האם מותר לאותו חבר מועצה לקדם תכנית כללית העוסקת במדיניות שעשויה להיטיב בעקיפין עם אותו אדם? האם ראוי שחברי מועצה יאשרו פרויקטים של מי שתרם להם לקמפיין הבחירות? האם הגיוני שיעניקו זכויות בנייה מופלגות למגרש שבבעלותם? לפי בכיר במערכת המשפט בכל הנוגע לעובדי מדינה, הנטייה היא להשאיר את זה כשאלה פתוחה ולבחון כל מקרה לגופו.

מכיוון שהיה נדמה כי עיריית תל אביב בחרה לטאטא את הסוגייה הזו מתחת לשטיח, בדקנו וגילינו כי הסכמי ניגוד העניינים אינם נגישים לעיון הציבור. נזכיר כי על פי חוק התכנון והבנייה ניגודי העניינים של חברי הוועדה המקומית אמורים להיות גלויים לעיון הציבור לפי הוראות שיקבע שר האוצר – אך שר האוצר מעולם לא מצא זמן לקבוע את ההוראות. פניותינו לשר האוצר וליועץ המשפטי לממשלה בבקשה להתקין את ההוראות לא נענו. בהעדר מענה ומתוך הכרה בחשיבות של חשיפת ההסכמים – לא נותר לנו אלא להגיש בקשה לפי חוק חופש המידע.

בקשה לפי חוק חופש המידע

הסכמי ניגוד העניינים של חברי המועצה, יומני מהנדסי הערים, מידע אודות "שכר העידוד" בוועדות המחוזיות – כל אלו הן דוגמאות לפרטי מידע אודות מערכת התכנון שהתקבלו בזכות בקשות לחופש מידע. בפרק הרלוונטי פה במדריך תמצאו הסבר איך מגישים בקלות בקשה שכזו.

במקרים מסוימים, רשויות מסרבות למסור מידע בהתאם לדרישות החוק. במקרים כאלו אין ברירה אלא להשתמש בכלים משפטיים – וגם על זה כבר כתבנו פרק פה במדריך.

בדיקת הסדר ניגוד עניינים

חוק התכנון והבנייה מחייב כאמור את כל חברי הוועדה המקומית להעביר ליועץ המשפטי לוועדה מידע הנוגע לעיסוקיהם, תפקידיהם ענייניהם האישיים, שלהם או של קרוביהם, העלולים לגרום להם להימצא במצב של ניגוד עניינים.

מכיוון שהיועצים המשפטיים של הרשויות המקומיות אינם כפופים לסטנדרטים של היועץ המשפטי לממשלה עריכתם של הסדרי ניגוד העניינים נעשית על פי שיקול דעת מקומי. כך, בתוך המסגרת שמכתיב החוק, יש הרבה חופש. בעיריית תל אביב למשל, למרות שלצורך עריכת הסדר ניגוד העניינים משתמשים בשאלון המומלץ שהוכן במשרד היועץ המשפטי לממשלה חברי המועצה נדרשים להעביר בנפרד רשימת לקוחות ופרוייקטים שחברי המועצה היו או עדיין קשורים בהם – באופן הזה, השאלון לעריכת ההסדר לא אומר הרבה. אבל אם חשבתם למצוא חצי נחמה בהנחה שלכל הפחות תמצא עקביות בעבודתו של יועץ משפטי של רשות מקומית מסוימת גם כאן טעיתם. 

מבדיקת השאלון לעריכת ההסדר לניגוד עניינים של חברי הקדנציה הקודמת (2013-2018) עולה כי בעוד חברי מועצה מסוימים מפרטים אודות הלקוחות שהיו איתם בקשר והפרויקטים בהם היו מעורבים – אחרים לא. ולא זו בלבד אלא שעיון בשאלונים מעלה ספקות בנוגע לאופן השרירותי לכאורה בו הפרטים מושחרים. כך למשל במקרים מסוימים ניתן להבחין כי פרטים שהושחרו היו גלויים במקומות אחרים, ובנוסף, בחינה השוואתית של שאלונים של חברי מועצה שונים מעלה כי פרטים כמו כתובות של נכסים בבעלות חברי המועצה לעיתים מושחרות באופן מלא ולפעמים באופן חלקי. כל זה ועוד לא הזכרנו כל מיני אי דיוקים.

אז איך בכל זאת, מצליחים לחלץ מידע משמעותי מההסכמים, השאלונים והרשימות? לפניכם כמה טיפים:

  • האטו! אל תמהרו לקרוא את השאלון לעריכת ההסדר מתוך הנחה ששם נמצאים כל הפרטים הרלוונטיים. לעיתים, ההסדר עצמו עשוי לקפל בתוכו, בין המילים, משמעויות חשובות.  
  • אלוהים נמצא בפרטים: אל תקבלו דבר כמובן מאליו ובדקו כל פרט ופרט. כך למשל בדיקת כתובתם של עסקים לניוד זכויות וייעוץ ליזמים בבעלות חבר המועצה נתן אלנתן העלתה כי בעוד עסקיו רשומים בכתובת אחת הם נוהלו בפועל מאותה כתובת בה פועלים משרד יזמים ומשרד אדריכלים מובילים בתל אביב.
  • בחינה השוואתית: בחינה השוואתית של השאלונים והסכמי ניגוד העניינים יכולים לעלות כי ההשחרות נעשות בצורה שרירותית ולא אחידה או כי בעוד חברי ועדה מסויימים מפרטים ארוכות אודות הקשרים העסקיים שלהם אחרים לא.  במקרה שעולות תהיות או מתעוררות אי הבנות ניתן לנסות ולפנות לפניות הציבור ולקבל הבהרה.

איתור תורמים בבחירות המקומיות

ובכן, כנראה שלא במקרה ולא מטוב לב בראש מצעד התורמים לבחירות ברשויות המקומיות, ובמיוחד ברשויות המקומיות הגדולות, נמצאים אנשי עסקים רבים. ולמרות שעל הקשר בין בעלי הון, ובמיוחד יזמי נדל"ן, לנבחרי הציבור ברשויות המקומיות נכתבו ונאמרו כבר תילי תילים של מילים – רק פרשיות השחיתות ברשויות המקומיות שמתפרסמות מעת לעת, למרבה הצער, מדגישות את העניין הרב שרוכשים אינטרסנטים לנעשה בוועדות התכנון ורשויות הרישוי. 

אז מי התורמים לרשימות בבחירות המקומיות? התשובה מורכבת. חוק מימון המפלגות מבדיל בין רשימות מתמודדים עצמאיות לרשימות מתמודדים שהן רשימות בת של סיעות המיוצגות בכנסת: רשימות עצמאיות רשאיות לגייס מכל בית אב תרומות בגובה של עד 5,000 ש"ח, הן מחוייבות לדווח על כך למבקר המדינה וזה מפרסם את פרטי התורמים והיקף התרומות באתר מבקר המדינה. לעומת זאת, תרומות לרשימות בת נאספות במרוכז כתרומות למפלגה וזו מחליטה איך לנתב את הכסף בין המתמודדים השונים מטעמה ברשויות השונות, מכיוון שהמפלגה מדווחת למבקר המדינה באופן מרוכז על כל התרומות שקיבלה עבור כל הרשימות מטעמה לא ניתן לדעת איזו תרומה עברה לאן.  

השקפת יומנים

כתבתה של נעמה ריבה אודות סדר יומו של מהנדס העיר תל אביב הקודם, עודד גבולי, מדגימה היטב עד כמה עמוק הקשר בין הדרג הפוליטי והדרג המקצועי לבעלי ההון. גם אם נניח לרגע בצד את העובדה כי נבחרי הציבור המקומיים והדרג המקצועי הם למעשה העובדים שלנו, לחשיפת היומנים יש חשיבות ציבורית גדולה – הם יאפשרו לבקר את עבודתם ויבטיחו כי נבחרי הציבור והדרגים המקצועיים יחתרו בעבודתם לייצוג רחב של אינטרסים. לקריאה נוספת על השקפת יומן.

איך לשכנע נבחר ציבור לחשוף את היומן שלו?

אנחנו יודעים. זה קשה. הלו"ז הוא קודש הקודשים. ועדיין, רבים הבינו: יש לנו זכות לראות את קרבי הפעילות, בניכוי פגישות מסוימות ואירועים פרטיים, של אלו שהפקדנו בידיהם את הזכות החשובה מכולן – עיצוב המציאות שלנו.

ראו איזה יופי: לא מעט משרתי ציבור הפנימו שהם עובדים עבורו. חלוצי השקיפות בכנסת ה- 20 שלא מתביישים בלו״ז שלהם: השרים אבי גבאיאיילת שקד, חיים כץ ואורי אריאל, וחברות הכנסת מירב בן ארי,יעל כהן פארן, וטלי פלוסקוב וחבר הכנסת דב חנין (הנה שבועיים של חנין: ראשוןשני). גם שר האוצר משה כחלון חשף לאחר דיאלוג ארוך מולנו את הלו"ז שלו (לו"ז שר האוצר), ורבים אחרים. זה אולי נראה מעט, אבל מדובר בהיסטוריה. לאט לאט גם מגיעים אלינו יותר ויותר פירוטים טקסטואליים שמאפשרים ניתוחים וחיפושים. אין לכם זמן לנבור ביומנים? זה גם בסדר. עצם הידיעה כי היומן שקוף מוביל את נבחרי הציבור לגוון את פגישותיהם ולשמוע דעות מכל הצדדים, ומסייע לתחקירנים ומנתחי מידע שלטוני.

למה אנו רוצים יומנים שקופים?

  • נבחרי הציבור עובדים בשבילנו ומקבלים שכר מכספי המסים שלנו.
  • הם מקבלים החלטות שמשפיעות על כולנו – זכותנו לדעת מי משפיע עליהם. כפי ששרת המשפטים אמרה:"מי שבוחר בפוליטיקאי, בוחר גם בכל האנשים שמשפיעים עליו".

מה היתרונות ביומנים פומביים?

  • היומנים מאפשרים ביקורת מעמיקה על הנציגים שלנו ועל העבודה שלהם.
  • אור השמש מוביל את הנבחרים לגוון את היומן שלהם ולהיפגש לא רק עם לוביסטים וטייקונים – אלא גם עם אקטיביסטים, אנשי אקדמיה ועוד. זה אולי מתחיל למען מראית העין, אך אחרי המעשים באים הלבבות.
  • מה השעות בהן הם עובדים? היום אין לנו מושג. בימי ראשון וחמישי הכנסת כלל לא פועלת ויש 4 חודשי פגרה בשנה. מה הם עושים בכל הזמן הזה?
  • זה מייצר סטנדרט של עבודה לח"כ ולראש הרשות. שיעשו מה שהם חושבים נכון – אך בשקיפות.
  • מסייע לנציגים להראות שהם עובדים בשביל הציבור שהצביע להם.

מי חושף את הלו"ז שלו היום?

  • עד כה כ-30 חברי כנסת ועשרות ראשי רשויות חושפים את הלו"ז שלהם.
  • בין החושפים: אורי אריאל, רון חולדאי, מירב בן ארי, אבי גבאי (כשהיה שר), יעל גרמן, קרין אלהרר, דב חנין, סופה לנדבר, חיים כץ, טלי פלוסקוב, איתן ברושי, משה כחלון ואיילת שקד. הם לא הסתירו ולו פגישה אחת! הם מראים שזה אפשרי. שהעולם לא קורס.
  • באיחוד האירופי כלל הנבחרים והפקידות הבכירה חייבת לחשוף את פגישותיהם עם לוביסטים (החל מדצמבר 2014), לרבות נושאי השיחה שעלו בפגישות.
  • גם נשיא ארה"ב הקודם, ברק אובמה, חשף את יומנו.

היומן של אבי בוסקילה

האם היו דיונים רשמיים על חשיפת יומנים?

טיעונים לגיטימיים נגד חשיפה

  • יש לח"כים ולראשי רשויות גם פגישות שחייבות להישאר חסויות – למשל פגישות פוליטיות רגישות, כאלה שקשורות לצנעת הפרט (מקרה סעד / חושפי שחיתויות) וכמובן פגישות פרטיות (מאהב/ת, וכו').
    • הפתרון לזה: לפרסם היומן בדיעבד כל תקופה קבועה (שבוע/חודש/קבעון) ולטפל באותן פגישות רגישות.
    • עם זאת, חשוב להדגיש שאסור להעלים/להשחיר אירועים מהיומן: פגישות רגישות אפשר לדוגמא לתייג כ"פגישה עם חושף שחיתות" ללא השם, או "פגישה פוליטית" או "פגישה עם אזרח". יומן כזה עדיין יסייע להבין על פעילות הנבחר פי כמה וכמה לעומת המידע הלא קיים כלל היום.
הנמען שלכם עדיין מסרב לחשוף יומן?
  • הראו לו שגם כך פגישות בעייתיות ייחשפו – אז עדיף שזה יבוא ממנו.

*

  • הדגישו לנבחר הפוטנציאלי שלפגישות האלו יש משמעות מעשית. אם נבחר ציבור נפגש למשל עם קבלן או טייקון תקשורת – ולאחר מכן שניהם מקבלים הטבות על חשבוננו, חשוב שנוכל לשרטט את הקשר ביניהם. זה הכרחי שנוכל לראות מבעד לסטטוסים בפייסבוק את הקשרים האישיים בין המנהיגים שלנו לאנשים ספציפיים שזוכים להגנות רגולטוריות, מתחזקים מונופולים ובכלל נהנים מגישה לשלטון – על חשבון האדם העובד והלא-מחובר. חשוב שהם יידעו שאנחנו מסתכלים.
  • אלה לא זוטות. פגישות עם דמויות שלטוניות – שוות הרבה כסף כפי שמחקר חדש מראה.
  • עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת הצלחה, מוסיף כי "חשיפת יומן הפגישות של נבחרי ופקידי ציבור מאפשר ביקורת ודיון איכותיים ומודעים יותר על בסיס נתונים ועובדות. זה כלי חשוב בחיזוק אחריותיות בשירות הציבורי".

חסימות לא לגיטימיות ברשתות החברתיות מצד נבחרי ציבור

חסימות מצד פוליטיקאים ברשתות חברתיות הן דבר מסוכן. כאשר לא מדובר בגידוף או פרסום דיבה – מחיקת תגובות מחבלת בדיון ובזכות הציבור להשתתף בו.

הרשתות החברתיות הן כיכר העיר החדשה ופוסטים בפייסבוק הם אסיפות העם המודרניות. 120 חברי הכנסת וראשי הרשויות השונות אינם אזרחים פרטיים, אלא אנשי ציבור. בדפים שלהם לא תמצאו מחשבות פילוסופיות על החיים לאחר המוות וגם לא התלבטויות על עיצוב הסלון – 99% מן הפוסטים שלהם עוסקים בפוליטיקה, ואת הדפים מפעילים צוותים שאנחנו מממנים. האם אתם יכולים לתאר לעצמכם מאבטח מטעם המדינה שיבעט החוצה אדם השואל באסיפה פוליטית שאלה לגיטימית? ברור שלא. ולכן הגיע הזמן לפרסום קריטריונים שקופים לחסימה.

חסמו אתכם אף שמתחתם ביקורת נטולת קללות?

  • מבקר המדינה נתן הוראות נגד חסימות בדו"ח נציב תלונות הציבור של 2016: יש להזהיר מגיב לפני חסימה, לקבוע נהלים ולהחזיק יומן חסימות.
  • חשוב להדגיש: המבקר יכול להורות זאת רק לשרים, לראשי ערים ולרשויות ציבוריות אחרות (אך לא לח"כים, שממשיכים לחסום על ימין ועל שמאל).
  • אלא שגם שרים וראשי מועצות ממשיכים לחסום – לכן, אם נתקלתם בחסימה לא מוצדקת:

מתוך החלטת מבקר המדינה:

הגיע הזמן לעדכן את המציאות לעידן בו כיכר העיר – דיגיטלית.

חופש מידע – בקשו מהממשלה פרטים בלחיצת כפתור

כמה שילמנו על הטיסות של השר זאב אלקין? מה מועדי התדלוק של שר התחבורה (האם הוא נוסע בשבת)? מי זוכה לברכה מצולמת מרה"מ?

תשובות לשאלות האלו ולמאות נוספות קיבלנו בזכות בקשות חופש מידע. את רוב התשובות העלינו לאתר שהקמנו – יחד עם השותפים שלנו בסדנא לידע ציבורי.

חוק חופש המידע הוא אחד החוקים החשובים שנחקקו בישראל ונותן את זכות הגישה למידע ציבורי לכל אזרח ואזרחית. החוק נכנס לספר החוקים בשנת 1998 ומאפשר לכל אחד לבקש מהרשויות מידע שקיים אצלן – החל מיומנו של ראש העיר ועד פירוט נוכחות הח"כים בוועדת החוץ והביטחון.

אז איך עושים זאת?

  1. נכנסים לדף הגשת הבקשה באתר חופש המידע: https://www.foi.gov.il/he/inforequest (או מגישים כאן בקשה ישירה)
  2. לוחצים כפתור "מידע בתשלום"
  3. בוחרים את הרשות הרלוונטית (ניתן להגיע לרשימה המלאה בלחיצה על כפתור "רשימת כל הרשויות")
  4. משלמים אגרה בגובה 20 שקל
  5. ממלאים את פרטי הבקשה ושולחים

טיפים ופרטים טכניים

  • חשוב להיות מדויקים ומפורטים בתוכן הבקשה עצמה כדי להבטיח שהמענה שיתקבל בסוף אכן יכלול בדיוק את המידע שרציתם. המלצה נוספת: אל תבקשו מידע שייקח זמן רב לאסוף (אם ניתן, הגבילו את התאריכים המבוקשים לשנים האחרונות – למשל הוצאותיו של יו"ר הכנסת בשלוש השנים האחרונות, במקום הוצאות של כלל יו"רי הכנסת ב- 70 השנים האחרונות).
  • מבחינת לוחות זמנים: בחוק חופש המידע המענה חייב להתקבל בתוך 30 יום, אלא אם הרשות מודיעה לכם על ארכה, ואז היא יכולה לקבל 30 יום נוספים. למרות אמון הציבור הנמוך ברשויות, הרוב המוחלט של הבקשות (מול הממשלה) זוכות לתשובה!
  • לא עבד? ניתן להגיש תוך 45 יום עתירת חופש מידע לבית המשפט לעניינים מנהליים. חשוב להציג לבית המשפט את כל שלבי התהליך שנערכו אל מול הרשות, ואת הצורך של המבקש במידע. בניגוד לשלבים עד כה, שכלל לא דרשו עורך דין או ידע משפטי, הגשת עתירת חופש מידע דורשת ייצוג משפטי. אולם, מדובר בהליך קצר ופשוט יחסית, ולפיכך הוא אינו יקר יחסית להליכים אחרים (כ- 2,000 שקל). אבל קודם תגישו תלונה ליחידה לחופש המידע במשרד המשפטים.
  • ביקשתם וקיבלתם תשובה לנושא מעניין? עדכנו אותנו!

כלים נוספים לאקטיביסטים

כלים משפטיים לאקטיביסטים

עו"ד ישי ריבלין המצוין, פרסם בבלוג "הקרן לחברה האזרחית" מדריך לפעיל האזרחי במערכת המשפט. לשמחתנו הוא אישר לנו לפרסמו גם פה.
הנה תמצית הכלים המשפטיים:
  • תביעה נזיקית: תביעה נזיקית היא תביעה לבית משפט כנגד אדם או ארגון אחר שהזיקו לגופו או לרכושו של הנפגע, ובה ידרוש הנפגע מהמזיק פיצוי על הנזק שנגרם לו. נזקים אלו יכולים לכלול לא רק נזקי גוף ורכוש, אלא גם נזקי לשון הרע, נזקים שנגרמו עקב אפליה אסורה ועוד. בתביעה נזיקית הנטל מונח על התובע. עליו להוכיח לא רק שהמזיק גרם לו לנזק, אלא גם את היקף הנזק המדובר. ללא הוכחת שני הרכיבים הללו, לא יוכל התובע לקבל את הפיצוי אותו הוא דורש, למעט במקרים חריגים בהם ניתן לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק.
  • עתירה לבג"ץ/עתירה מנהלית: עתירה מוגשת כנגד מעשה או מחדל של רשות מרשויות המדינה, ובה האזרח או הארגון העותרים דורשים כי המדינה תשנה את התנהגותה. סוגים מסוימים של עתירות, בדרך כלל העתירות החשובות יותר, מוגשות באופן ישיר לבית המשפט העליון, ונקראות עתירות לבית הדין הגבוה לצדק (בג"ץ). עתירות אחרות, בד"כ בעניינים עקרוניים פחות, מוגשות לבתי המשפט לעניינים מנהליים, והן נקראות עתירות מנהליות. השתלשלות העתירה כוללת שלבים מספר. ראשית יגיש העותר בקשה למתן צו על תנאי. צו על תנאי הוא צו שמורה למדינה לשנות את התנהגותה. הבקשה מובאת בפני שופט אחד שיכול לקבל את הבקשה ולהעניק צו על תנאי, או להעביר את הבקשה לדיון בפני שלושה.
  • כל עוד לא ניתן צו על תנאי, הנטל להוכיח שהתנהגות המדינה אינה כדין – מוטלת על העותר. אולם, ברגע שניתן צו על תנאי, הנטל עובר למדינה, ועליה להוכיח שהיא התנהגה באופן התואם את הוראות הדין. הוצאת צו על תנאי, כמו גם העברת הדיון למוטב של שלושה שופטים – מהווים איתות חזק מצד בית המשפט שהתנהגותה של המדינה בעייתית בעיניו, והם סימן חיובי לעותר. במקרים מסוימים תוגש עם העתירה גם בקשה לצו ביניים, הדורשת מבית המשפט להוציא צו שיאסור על שינוי המצב הקיים בשטח עד לדיון והכרעה בעתירה. כך לדוגמה, אם ארגון טוען כי אסור למדינה להרוס בית אותו קבעה שתהרוס, הוא יבקש צו ביניים. הצו יאסור על המדינה להרוס את הבית עד להכרעה בדיון לגופה של עתירה. אם ניתן צו על תנאי, הצדדים מגישים את טיעוניהם לבית המשפט, שבדרך כלל יזמן אותם לטעון בפניו, ולהשלים פרטים רלוונטיים נוספים. אם עמדת המדינה לא התקבלה על דעתו של בית המשפט – הוא יהפוך את הצו על תנאי לצו מוחלט, שיקבע שעל המדינה לשנות את התנהגותה.
  • הצטרפות לעתירה כידיד בית המשפט: ידיד בית המשפט הוא כלי משפטי הפועל בשיטות משפט שונות ברחבי העולם, ובו ארגון או אדם שאינם צד להליך השיפוטי מבקשים להצטרף לדיון ולהציג את עמדתם בפני בית המשפט. במדינת ישראל הוא משמש פעמים רבות את היועץ המשפטי לממשלה וגופים ממשלתיים אחרים, המעוניינים להציג עמדה מערכתית רחבה בסוגיות גדולות בפני בית המשפט, אך לא רק על ידם. כלי זה שימש בהקשרים רבים ארגוני חברה אזרחית בבואם להאיר נקודת מבט שלטענתם לא הוצגה כראוי על ידי שני הצדדים לדיון – העותר והמדינה. כך מנסה ארגון חברה אזרחית להציג זווית נוספת, בתקוה שזו תגרום לבית המשפט לקבל החלטה שונה בפסיקה העקרונית אותה הוא אמור לקבל.
  • חשיפת אי תקינות מנהלית: לא תמיד רשות מנהלית פועלת בהתאם לכללים המחייבים אותה. אלו יכולים להיות כללים שנקבעו בחוק, בפסיקה, בתקנות, או אפילו בהנחיות פנימיות לעובדי מדינה. אקטיביסט יכול לאתר חריגות ואי תקינות בעזרת מעקב מדוקדק אחרי מעשי הרשות, ובחינת המעשים אל מול הכללים המחייבים. לאחר חשיפת אי התקינות, נדרש האקטיביסט לפעולות נוספות. אלו יכולות לכלול הצפה תקשורתית של הנושא, פעולה אל מול הגורם המשפטי האחראי לאכיפת העניין, פניה למבקר המדינה, הגשת עתירה מנהלית או עתירה לבג"צ ועוד ועוד. מנעד הפעולות כולו מתבסס על תחקיר מדוקדק של הפעולות הלא תקינות שביצעה הרשות, אל מול ההנחיה הכתובה שאותה הפרה. כמובן שתחקיר זה יכול להתבסס על בקשת חופש מידע, או על כל צורה אחרת בה הושג המידע.
  • מכתב משפטי לרשות מנהלית: לא תמיד יש צורך לגשת לערכאות בשביל לנהל מאבק משפטי אפקטיבי. לעתים כל שנדרש הוא מכתב מעורך הדין, המופנה לרשות ומסביר לה כי המעשה אותה היא עושה אינו חוקי, או שאינו סביר. פניה זו, אף כשהיא עומדת לבדה, יכולה לחולל שינוי. זאת במיוחד כשהרשות מבינה שמדיניותה כנראה לא תעמוד במבחן בבית משפט, או כשהיא מעדיפה שלא לנהל מאבק משפטי ארוך על כך.

למדריך המשפטי המלא

לסיכום: התייעצו תמיד עם מומחים לנושא בו אתם רוצים לעשות שינוי, בדקו קיום שיתופי פעולה עם ארגונים קיימים בתחום, ובעיקר: המון בהצלחה לכל מי שפועל לקדם את האינטרס הציבורי הרחב!