פוסטים

תושבי קריית מוצקין שלום. תחנת ניטור האוויר עדיין מנותקת, אבל אתם יכולים לפעול 

תחנת ניטור האוויר בקריית מוצקין עדיין מנותקת מהחשמל. הזיהום התחבורתי באיזור הוא גבוה להחריד, אך רמת הזיהום לא מנוטרת. פנינו לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה בבקשה להתערבותו. במשרד טענו כי מאחר ואנחנו לא נפגעים מהמחדל אנחנו לא יכולים להתלונן . אבל תושבי מוצקין? מוזמנים לעשות זאת

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

ביולי האחרון חשפנו כאן כי עיריית קריית מוצקין ניתקה תחנה לניטור אוויר מהחשמל מאחר וחששה כי הדירוג ישפיע באופן שלילי על תדמית העיר. "לקחו אותנו ושמו אותנו העיר הכי מזוהמת בארץ מבחינת תחבורה. אנחנו הוצאנו מאז את התחנה מהחשמל. אתה לא יכול להתמודד עם טיפשות, אז ניתקנו…", כך תיאר אז סגן ראש עיריית קריית מוצקין, יוסי מרקוביץ', את הדרך בה התמודדו בעירייה העניין.

במהלך החודשים האחרונים אנחנו כותבים כתבות ופונים ישירות בעצמנו לכל רשות אפשרית כדי לחבר חזרה את התחנה המנותקת מזה מעל לשנה. לא יכול להיות שרשות מקומית תחליט על דעת עצמה לנתק תחנה לזיהום אוויר, ושהמשרד להגנת הסביבה ייכשל בחיבור שלה מחדש. 

הכנסת לא מתפקדת, ותושבי קריית מוצקין וביאליק שגרים בסמוך לכביש 4 חשופים לרמת זיהום אוויר גבוהה להחריד. אז פנינו בעצמנו לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה שם ענו לנו שמאחר ואיננו גרים ברשות – אין אנו יכולים להתלונן עליה. אבל תושבי הסביבה דווקא כן.

תושבי קריית מוצקין וקריית ביאליק הסמוכה זה בשבילכם – אתם אלו שנפגעים מעזות המצח של עיריית קריית מוצקין שניתקה תחנה על דעת עצמה. אתם אלו שנושמים אוויר רעיל, ונפגעים מאוזלת היד של המשרד להגנת הסביבה. ומסתבר שרק אתם יכולים להתלונן על כך למבקר המדינה.

השר להגנת הסביבה זאב אלקין

איך?

ראשית פנו למוקד 107 של העירייה. ואפשר גם לשלוח מייל: ל: [email protected] לאחר מכן היכנסו לקישור וכתבו לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה כי עיריית קריית מוצקין ניתקה תחנה לניטור אוויר על דעת עצמה. אתם יכולים להוסיף שהמשרד להגנת הסביבה כשל בחיבורה מחדש ואתם מבקשים מהם להתערב. 

אתן גם מוזמנות להוסיף את הקישור הזה: https://shkifut.info/2020/01/mozkin-5 ולציין שפניתם בעצמכם למוקד העירייה.

שלא יהיה ספק, הזיהום התחבורתי באיזור גבוה להחריד. זו הסיבה שעיריית קריית מוצקין ניתקה את התחנה מלכתחילה, וזו הסיבה שהיא גוררת רגליים בחיבורה מחדש. 

לא תושבי מוצקין או קריית ביאליק? תייגו תושבים שאתם מכירים. ועדכנו אותנו. 

למה הרשויות המקומיות צובעות מעברי חצייה בצבע מחליק יותר וגם יקר יותר?

מבדיקה שערכה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עולה כי רוב הרשויות המקומיות משתמשות בצבע סימון כביש לא איכותי ויקר. כבר ב-2010 הוגשה הצעת חוק לטיפול בנושא, וב-2017 מבקר המדינה דרש ממשרד התחבורה לעבור לחלופה האיכותית יותר. אך רשויות ממשיכות להשתמש בצבע כביש ובזבזני, ועל הדרך גם הורג? תחקיר בסדרה של כתבת הפולו-אפ של שקוף שבודקת בקביעות: #מה_נשתנה?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

הגורמים המקצועיים בנתיבי ישראל ומשרד התחבורה מכירים כבר שנים את הבעיה. רשויות מקומיות משתמשות לסימוני כביש – למשל לצביעת מעברי חצייה –  בצבע יקר יותר מהחלופות אבל דווקא כזה שנשחק מהר יותר.

מכירים רוכב/ת אופנוע שהחליקו בכביש? יש סיכוי שזה בכלל לא אשמתם – אלא תוצאה של בחירת הצבע הזה ע"י רשויות מקומיות.

צבע סימון כביש מוזנח ולא איכותי עלול לגרום להחלקת רכב דו-גלגלי

כבר ב-2010 עלתה הצעת חוק של חברת הכנסת לשעבר יוליה שמאלוב שביקשה לחייב את הרשויות המקומיות לעבור לצבוע את סימוני הכבישים בחומר איכותי יותר. הצעת החוק לוותה במחקר של מרכז המידע והמחקר של הכנסת. המחקר מצא כי מעבר לשימוש בצבע איכותי אף יוזיל עלויות לרשויות ויחסוך להן כ-100 מיליון ש"ח. ומה קרה? כמעט כלום. הצעת החוק של שמאלוב נפלה והנושא ירד מהשיח הציבורי.

שבע שנים מאוחר יותר, ב-2017 כתב מבקר המדינה דו"ח בו עלה עניין צבע הכביש הבעייתי והיקר. המבקר דרש ממשרד התחבורה והרשויות המקומיות שוב לעבור להשתמש בסוג צבע אחר, איכותי יותר. 

בדקנו: לפי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, למרות דו"ח המבקר ותוצאות המחקר – גם היום רוב הרשויות המקומיות ממשיכות להשתמש בצבע היקר והלא איכותי.

חברת הכנסת לשעבר יוליה שמאלוב. מתוך פייסבוק

למה הרשויות המקומיות לא מיישמות את המלצות המבקר והמחקר?

בקצרה: הרשויות רוצות לחסוך כסף בטווח הקצר, ולכן מעדיפות להשתמש בחומר הלא-איכותי ובטווח הרחוק היקר יותר.
נסביר: החומר הלא-איכותי לסימון כביש נקרא בשפה המקצועית "קיים קצר". החומר האיכותי נקרא "קיים ארוך". שני סוגי החומרים מאושרים ע"י משרד התחבורה. אנחנו ב"שקוף" ערכנו בדיקה עם חברה שמוכרת את הצבעים, ואלו המחירים (התעריף משתנה בהתאם להיקף העבודה):

חומר "קיים קצר": 13-15 ש"ח למ"ר.
חומר "קיים ארוך": 120-150 שח למ"ר.

הרשויות רוצות לחסוך כסף בטווח הקצר, ולכן מעדיפות להשתמש בחומר הלא-איכותי ובטווח הרחוק היקר יותר

צבע "קיים ארוך" עלול להיות יקר פי 10 מצבע "קיים קצר". זו הסיבה שהרשויות המקומיות מעדיפות להשתמש בצבע הלא איכותי, פשוט כדי לחסוך בעלויות. הרשויות המקומיות מסתכלות על חיסכון בטווח הקצר, בשנה הקרובה, ולא על חיסכון בטווח הארוך: ע"פ משרד התחבורה, אין הבדל משמעותי במחיר בין הצבעים בטווח הארוך, בגלל עלויות האחזקה של הצבע.

למה? סימון כביש שנצבע בצבע "קיים קצר", צריך לחדש בממוצע כל חצי שנה. לעומת זאת, סימון כביש בצבע "קיים ארוך" צריך לחדש רק כל חמש שנים. בטווח של 10 שנים יחדשו את הצבע "קיים קצר" 20 פעמים, ואת קיים ארוך פעמיים, וההוצאה של הרשות בטווח הארוך תהיה דומה. אם מחשבים גם את עלות הצביעה עצמה – הצבע האיכותי אפילו זול יותר.

גם במסמך הנחיות מ-2014 לבחירה והשמה של חומרים תקניים לסימון דרכים של משרד התחבורה נכתב: "חומרי הסימון בעלי תוחלת החיים הארוכה הינם מטבע הדברים בעלי עלות ראשונית גבוהה יחסית. עם זאת, בחישוב לאורך זמן נחסכות העלויות החוזרות ונשנות של סימונים חוזרים (לרבות עלויות אבטחה ועיכוב תנועה) ומובטחים ערכי תפקוד יציבים יותר
לאורך זמן".

הרשויות ומשרד התחבורה לא חושבים לטווח הארוך – ופוגעים בכולנו

צביעת סימון כביש מחדש לא מסתכם רק ברכישת דלי צבע ומכונה שתסיר את הסימון הישן. אל עלויות אלה מצטרפות כאמור גם עלויות שוליות: במהלך חידוש סימון הכביש, העירייה צריכה לסגור את הכביש ולייצר הסדר תנועה זמני חדש, מה שעלול לגרום לפקקים ולבעיות תנועה. עליה גם להציב על הכביש אמצעי אזהרה שונים כמו חרוטים או תמרורים, ואולי גם פקח/ית. כל זה עולה כסף, וככל שמחדשים את צבע הכביש בתכיפות גבוהה – עלויות מצטברות.
זאת ועוד, אחת התכונות החשובות של צבע "קיים ארוך" היא החזרת אור. הוא מחזיר אור בלילה בצורה טובה יותר מ מ"קיים קצר" ומשפר את בטיחות הנסיעה.
לכן, חסכוני יותר שהרשויות המקומיות יעברו להשתמש בצבע "קיים ארוך", אותו צריך לחדש אחת לחמש שנים והוא מחזיר אור בצורה מיטבית. 

בעת צביעת סימון מחדש, העירייה צריכה לסגור את הכביש ולייצר הסדר תנועה זמני חדש

בדו"ח מבקר המדינה מ-2017 נכתב בנושא: "מאפיינים אלה (איכות ירודה של "קיים קצר") מאלצים את החברה לבצע תחזוקה מוגברת: צביעה מחודשת בצמתים אחת לחצי שנה, צביעה סטנדרטית בכבישים אחת לשנה, ובכבישים עמוסים אף בתדירות גבוהה יותר. פעולות אלה מלוות בסגירת כבישים, המפריעה לתנועה השוטפת, והפרעות אלה יוצרות גם נזקים כלכליים נוספים וכן הפרעה לציבור הנהגים".

כך מודגש כי "יוצא כי חומרי הסימון הישנים מחייבים עבודות תחזוקה בתדירות גבוהה מאוד, דבר המגדיל את העלויות הכספיות ופוגע בתנועה השוטפת בכבישים עקב הפרעות בזמן עבודות הצביעה".

מבקר המדינה הקודם, יוסף שפירא: "חומרי הסימון הישנים מחייבים עבודות תחזוקה בתדירות גבוהה מאוד"

צובעים בשכבות על חשבון חיי רוכבי הדו-גלגלי

המחדל לא נגמר שם. את הצבע מסוג "קיים קצר" יש לחדש אחת לחצי שנה. כדי לחדש את הצבע יש להסירו מהכביש, אך תהליך ההסרה הוא יקר וארוך, מפני שההסרה מתבצעת ע"י מכונה שמזרימה מים בלחץ גבוה על הסימון, ומסירה את הצבע במהירות של מטר בחמש דקות. כדי לחסוך בעלויות ההסרה הגבוהות, הרשויות מצאו "פתרון": במקום להסיר את הצבע, הן פשוט צובעות שכבה נוספת מעל הצבע הקיים.

ה"פתרון" הזה מסכן אותנו מאוד מפני שהוא גורם להחלקה: את הצבע "קיים קצר" צריך לצבוע בשכבה דקה על פני הכביש, על האספלט. הצבע איתו נצבע את הסימון מקבל את הטקסטורה של האספלט המחוספס, וכך מונע החלקה לנוסעים עליו.

הסרת צבע כביש. מתוך אתר חברת "נתיבי זהב"

כשצובעים שכבה על גבי שכבה, הטקסטורה של האספלט נעלמת תחת הצבע, וסימון הכביש הופך למחליק. לעיתים, הרשויות צובעות שכבות צבע כל כך הרבה פעמים, שסימון הכביש מגיע לעובי של כמה מילימטרים. צביעה של שכבה מעל שכבה מקצרת עוד יותר את חיי חומר "קיים קצר", ומקדימה את הצורך לצבוע סימון כביש שוב.

בואו נראה המחשה לאיך נראה סימון כביש "קיים קצר" שנצבע שוב ושוב – ונשחק. התמונה מתוך דו"ח ביקורת על רשות התמרור המקומית ברחובות:

סימון כביש מוזנח בעיריית רחובות

הנפגעים העיקריים מסימוני כביש מחליקים הם רוכבי הדו-גלגלי, המתרבים בשנים האחרונות. רוכבי הקורקינטים והאופניים החשמליים, האופנוענים, ועוד – כולם נוסעים על סימוני הכביש, ובעת עצירה עלולים להחליק על סימון שלא נצבע כמו שצריך. התאונות של רוכבי הדו-גלגלי הן עוד סיבה שהשימוש בחומר "קיים קצר" אינו חסכוני או יעיל. בטווח הארוך, לתאונות רוכבי הדו-גלגלי יש גם עלויות גבוהות.

רוכבי דו גלגלי הם הנפגעים העיקריים מסימוני כביש מחליקים

ראויות לשבח: הרשויות שעברו להשתמש ב"קיים ארוך" מרוצות

מוקי דור, מנהל מטה הבטיחות בעיריית ערד, החליט לעבור להשתמש בצבע "קיים ארוך" לסימון כבישים בצמתים מרכזיים בעיר: "עם פתיחת שנת הלימודים, נהוג לצבוע מחדש את סימוני הכביש", אומר דור, "הפעם, בגלל שהשתמשנו בחומר "דו-רכיבי" (סוג של "קיים ארוך") הסימונים עברו שטיפה, הסרנו את הלכלוך שהצטבר עליהם, והם נראים כמו חדש. המטרה שלי היא לצבוע את כל מעברי החציה בערד בצבע הזה, אם יהיה לנו מספיק תקציב". דור העביר לנו תמונות של הסימון לפני ואחרי השטיפה:

מעבר חציה בערד, שנצבע ב"קיים ארוך" צילום: מוקי דור

אדם מתחום צביעת הכבישים עמו שוחחנו מספר: "לפני 10 שנים עשיתי פרויקט צביעת נתיב לתחבורה ציבורית בראשון לציון, ברחוב משה דיין, עם צבע "קיים ארוך". מדובר בשני פסים צהובים, ועד היום הם קיימים שם. רק חבל שבהמשך העירייה חידשה אותו עם "קיים קצר", מטעמי חיסכון, מה שמחליש את אפקט החזרת האור".

יש רשויות נוספות שעברו להשתמש בצבע "קיים ארוך" לפחות בחלקים מסוימים בעיר, בהן: רמת השרון, תל אביב, ראשון לציון, חולון, ורמת גן. כל הכבוד!

קוראים למשרד התחבורה להקצות תקציב לנושא ולרשויות לעבור להשתמש בצבע "קיים ארוך"

אזמ"ע? (איך זה משפיע עליך?): שימוש בסימוני כביש "קיים קצר" משפיע על כולנו: החידוש התכוף שלהם גורם לשיבושי תנועה ולהוצאה כספית מוגדלת ומיותרת של הרשויות המקומיות – כסף שמגיע מהכיס שלנו, הציבור. רוכבי הדו-גלגלי עלולים להחליק על סימונים שלא מתוחזקים כראוי, וכך עולה הסיכון שיפגעו בעצמם ואף יגרמו לתאונה עם רכבים אחרים או הולכי רגל.

מעש"י? (מה עושים כדי שיתוקן?): אין שום סיבה שכל המדינה כולה לא תעבור להשתמש בצבע לא מחליק וחסכוני. למעשה זה טירוף שאנחנו לא משתמשים בצבע הזה כבר עכשיו. שימוש בצבע "קיים ארוך" דורש תחזוק מועט, חוסך עלויות, מצמצם את הצורך לסגור כבישים לעיתים תכופות.

בינתיים, אנו מבקשים מכם: בדקו כשאתם הולכים ברחוב מה מצב סימוני הכביש בעיר שלכם, ושלחו מייל לאחראי/ת התמרור ברשות שלכם, ושאלו: האם העירייה משתמשת בצבע "קיים ארוך"?

איך שולחים מייל? חפשו באתר העירייה את בעל/ת התפקיד הרלוונטי (ראש מחלקת תנועה/רשות תמרור), או את צמד המילים "רשות תמרור" ומצאו את האחראי. באתרים של רשויות שקופות, המייל והטלפון של בעל/ת התפקיד יופיעו. אם לא מצאתם – פנו לראש העיר.

גילית שהעירייה לא משתמשת כלל בצבע "קיים ארוך"? תייגו את ראש העיר בפייסבוק, ושלחו אליהם ישירות את הכתבה הזו לצד בקשה לעבור להשתמש בחומר האיכותי. אפשר לשלוח גם אלינו מייל בנושא: [email protected]
מבטיחים לעקוב ולעדכן מי הן הרשויות שעברו להשתמש בצבע החסכוני והבטוח יותר – ולפרגן גם להן!

ממשרד התחבורה נמסר:

"סימון והתקנת התקנים בתשתית מערכת הדרכים הינם באחריות הרשויות המקומיות. משרד התחבורה מסייע לרשויות המקומיות, באמצעות תקצוב לסימון והתקני בטיחות הניתן, בין השאר, לטובת סימון כבישים- מעברי חצייה וסימון לבן על הכביש עצמו בלבד.

הרשויות המקומיות מחויבות לתחזק את הסדרי התנועה שבתחום אחריותן, בהתאם לדרישות התקן והמפרטים המאושרים על ידי הוועדה הבין משרדית לבחינה ואישור התקני תנועה ובטיחות.

משרד התחבורה והועדה להתקני תנועה ובטיחות הנחו את רשויות התמרור המקומיות לעבור לשימוש בצבע תקני כמקובל במדינות המערביות. כל חומרי הסימון על פני הדרך, העומדים בתקינה הישראלית החדשה, הינם בעלי מקדם חיכוך גבוה ונראות טובה ביום ובלילה".

מבקר המדינה מתעכב בפרסום דוח על הבחירות ברשויות המקומיות בישראל

שנה וחודשיים לאחר הבחירות לרשויות המקומיות ומבקר המדינה עדיין לא פרסם את הדו"ח עליהן. גם אנשים שמתמודדים בבחירות לכנסת אמורים לככב בו. מי אמורה לפקח על המבקר? הוועדה לביקורת המדינה בכנסת. אלא שזו לא מתפקדת מאז דצמבר 2018. אז החלפנו אותה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הדיון האחרון בוועדה לביקורת המדינה התקיים ב-31 בדצמבר 2018 ועסק בתופעת המאכערים בשירות המדינה. מאז הכנסת התפזרה שלוש פעמים, הוגש דו"ח מבקר לכל שנת 2018, ואפילו מונה מבקר מדינה חדש, מתניהו אנגלמן. אבל ועדה לביקורת המדינה – אין. לכן אין מי שיפקח על עבודת המבקר ויפעל לתיקון הליקויים – מלבד התקשורת.

מעבר לשלל דוחות מעוכבים (על מעורבות נתניהו בתקשורת, וטיוח הגירעון למשל), ציפינו בכיליון עיניים לפרסום הדו"ח על הבחירות לרשויות המקומיות. אלו התקיימו באוקטובר 2018, והדו"ח למעשה כבר הוגש ליו"ר הכנסת באוגוסט כחוק, אך טרם פורסם לציבור. שאלנו במשרד המבקר בחודשים האחרונים שוב ושוב מתי הם צפויים לפרסמו לציבור. בתגובה האחרונה נמסר: "הדוח נמצא בשלבי עבודה מתקדמים והוא צפוי להתפרסם בקרוב". 

האם אלקין יככב בדו"ח?

מדובר בדו"ח משמעותי. מתחקירי שקוף עולה שלפחות שניים מהמתמודדים בבחירות המקומיות עשויים לקבל הערות ואולי אף קנסות ממבקר המדינה: ראש עיריית ירושלים, משה ליאון וגם יריבו השר זאב אלקין. שניהם מתקשים בהשלמת גיוס הכסף בדיעבד לבחירות שהתקיימו. נוכל לדעת בוודאות על טיב התנהלותם – רק לאחר פרסום הדו"ח של מבקר המדינה בו יפרט איך התנהלו. 

המסקנות לגבי אלקין, למשל, רלוונטיות במיוחד לפני הבחירות הארציות בעוד כשלושה שבועות. לציבור מגיע לדעת כמה שיותר מידע מאומת לגבי ההתנהלות של המתמודדים למרכז העצבים של המדינה – כנסת ישראל. רק בשבוע שעבר נטען בעיתון הארץ שאלקין יקבל קנס זעום.

מתניהו אנגלמן

בפעם הקודמת  – הדו"ח פורסם לציבור חודשיים לאחר שהוגש ליו"ר הכנסת

בחוק מימון הבחירות לרשויות המקומיות מצויין מועד הגשת הדו"ח ליו"ר הכנסת ולשר הפנים אך אין בו חובה למועד פרסומו לציבור. הדו"ח על בחירות 2013 פורסם לציבור באוגוסט 2014. כלומר עשרה חודשים לאחר הבחירות, וחודשיים לאחר שהוגש ליו"ר. אך כששאלנו בדצמבר את המבקר מתי הוא צפוי להתפרסם קיבלנו תשובה כי "טרם נקבע מועד". מתוך הבנה כי המבקר התחלף במהלך אותה שנה האמנו שחודשיים הם איחור עדיין בגדר הסביר. אבל עכשיו אנחנו כבר בחודש פברואר 2020 – בשעה שהבחירות היו בחודש אוקטובר 2018. זה לא הגיוני.

מעל לשנה שהכנסת לא מתפקדת ואין פיקוח על הממשלה ועל מבקר המדינה

העיכוב בפרסום הדו"ח על הרשויות הוא כאמור רק אחד מרבים. אם הוועדה לביקורת המדינה, "הבוס" של מבקר המדינה, הייתה מתפקדת – היא הייתה יכולה לשאול את השאלות האלו בעצמה, לזמן דיון, ולקבל תשובה מהמבקר עצמו. אנחנו? תלויים בדובריו שמתעקשים שהפרסום הוא ממש מעבר לפינה.

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע): התנהלות נבחרי ציבור בתקציבי בחירות חשובה בכמה רמות. זה מאפשר ללמוד כיצד הם מתייחסים לכספי ציבור, והאם קיבלו תרומות אסורות ובכך חשפו עצמם להשפעה של בעלי הון? המסקנות לגבי אלקין, למשל, רלוונטיות במיוחד לפני הבחירות הארציות בעוד כשלושה שבועות. לציבור מגיע לדעת כמה שיותר מידע מאומת לגבי ההתנהלות של המתמודדים לנהל את מרכז העצבים של המדינה – כנסת ישראל.

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): על חברי הכנסת להקים בהקדם האפשרי את הוועדה לביקורת המדינה, עם ממשלה או בלי ממשלה. זו דרך המלך לפקח על המבקר. 

חשבנו שמשרד מבקר המדינה מפרסם דוחות ביקורת פנימיים – טעינו, מדובר רק בתקציר 

מבקר המדינה הקודם, יוסף שפירא, פרסם בפעם הראשונה את דוחות הביקורת הפנימיים אך לא טרח לכתוב עליהם: "תקציר". ממשרד המבקר נמסר: "הנושא יתוקן"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שקיפות היא לעיתים עניין חמקמק. קחו לדוגמא את דוחות הביקורת הפנימיים של משרד מבקר המדינה. הדוחות שפורסמו בפעם הראשונה בסיום תקופת המבקר הקודם, יוסף שפירא, מציגים לכאורה את תמונת הביקורת הפנימית של המשרד. 

כתבנו על כך בתחקיר מבקר המדינה ואפילו פרגנו. אך לאחר הפרסום הפנו את תשומת ליבנו לכך שמדובר רק בסיכום קצר של הדוחות, למרות שהעובדה הזו לא מצוינת בשום מקום באתר. 

ביקשנו הבהרה ממשרד המבקר ושאלנו אם בעתיד יפרסם דוחות מלאים. מהמשרד נמסר כי: "מדובר בתקציר שערך המשרד, אשר משקף את עיקרי דוח הביקורת הפנימי (2018). אכן, ראוי לציין כי זהו תקציר והנושא יתוקן. באשר לפרסום הדוחות הבאים, הנושא יבחן."

דוחות ביקורת מלאים עשויים להצביע על אחראים ישירים, דוגמאות מוחשיות להתנהלות שדורשת תיקון ועוד. מי שעורך את הדוח המלא לתקציר, במיוחד אם זה הגוף המבוקר עצמו – עלול להשמיט את אותם חלקים מביכים.

ובכל זאת, יש לציין לחיוב את משרד המבקר שמפרסם לפחות תקציר דוחות ביקורת פנימיים, מה שלא קורה בשאר משרדי הממשלה. למרות זאת, בשקיפות אמיתית מציינים גם מה לא מספרים לציבור (אפילו אם בצדק).

נמשיך לעקוב. 

שיעור לתלמידים על גז טבעי – בחסות נובל אנרג'י

"תעשיידע" היא עמותה חינוכית של התאחדות התעשיינים, הפועלת בבתי ספר ברחבי הארץ ומעבירה שיעורים וסדנאות בנושאי טכנולוגיה ותעשייה. התורמת הגדולה ביותר של העמותה היא לא אחרת מחברת נובל אנרג'י – המפעילה של אסדת לווייתן. בתחילת דצמבר, שיאו של המאבק הציבורי של תושבי אזור חוף הכרמל בנובל אנרג'י – העבירה "תעשיידע" שיעור לתלמידים בנושא גז טבעי, במהלכו הוקרן סרטון פרסומי של החברה, ושאר השיעור עסק ביתרונותיו של הגז הטבעי. משרד החינוך, האוסר על הקרנת חומרים פרסומיים לתלמידים: "פנינו ל'תעשיידע' בבקשה להסיר באופן מיידי את הסמלים המסחריים מהמצגות"

 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

עמותת "תעשיידע" פועלת בבתי ספר ברחבי הארץ כבר שנים, ומעבירה שיעורים וסדנאות בנושאי טכנולוגיה ותעשייה למאות אלפי תלמידות ותלמידים. פעילותה ממומנת בעשרות מיליוני שקלים ע"י משרד החינוך, וגם על ידי תרומות מחברות שונות. התורמת הגדולה מביניהן – חברת נובל אנרג'י.

לפי מידע שהגיע אל "שקוף", בדצמבר האחרון העבירה "תעשיידע" שיעור לכ-200 תלמידי כיתה ט' בבית ספר "מקיף המעיין" בראשון לציון, בנושא הגז הטבעי ויתרונותיו. במהלך השיעור התלמידים צפו בין היתר בסרטון פרסומת של נובל אנרג'י בנושא הגז, והמסר מהשיעור הוא שתהליך הייצור של הגז הוא: "נקי, יעיל וזול" – נושא שנוי במחלוקת וטעון במיוחד בימים אלה.

אסדת הגז לווייתן, שבבעלות נובל אנרג'י

אסדת הגז לווייתן, שבבעלות נובל אנרג'י

חברה שנויה במחלוקת

לחברת נובל אנרג'י תדמית ציבורית בעייתית: החברה עומדת בימים אלו במרכזו של מאבק חברתי-סביבתי גדול של תושבים מאזור חוף הכרמל והסביבה, החוששים מזיהום אוויר והשפעות סביבתיות בעייתיות נוספות מאסדת לווייתן, הנמצאת בבעלות החברה. אלפי תושבים מאזורים הסמוכים לאסדה התפנו מבתיהם מחשש לזיהום אוויר, ויצאו להפגין כנגד התנהלות ופעילות חברת נובל אנרג'י, והמשרד להגנת הסביבה.

תושבי אזור חוף הכרמל מתפנים מבתיהם ויוצאים להפגין

לנובל אנרג'י עבר בעייתי גם בהתנהלות מול המשרד להגנת הסביבה, שנאלץ לעכב את פעילות אסדת לווייתן בעקבות אי עמידה בתנאי המשרד. גם בפעילות של המשרד להגנת הסביבה מול אסדת תמר, אסדה נוספת בבעלות החברה, נמצאו כשלים: נובל אנרג'י לא דיווחה על זיהום אוויר חריג מהאסדה.

בדיקת "שקוף" מעלה כי נובל אנרג'י היא התורמת הגדולה ביותר לעמותת "תעשיידע" בשנת 2018. ע"פ הדוח הכספי של העמותה, החברה תרמה ל"תעשיידע" כ-1.4 מיליון ש"ח בשנה זו.

בתקציר התכנית של "תעשיידע" במסגרתה הועבר השיעור לתלמידים, נכתב: "לגז הטבעי יתרונות רבים בהשוואה למשאבים האחרים וביניהם, תהליך ייצור נקי, יעיל וזול". נקי יעיל וזול – הינן בדיוק הנקודות הנמצאות בלב המחלוקת בשיח על הגז בישראל.

אז מה קרה בשיעור?

תלמידות מבית הספר סיפרו ל"שקוף": "באו שני בנים צעירים, אמרו שהם מ'תעשיידע' ופתחו מצגת. הם הראו לנו דבר ראשון סרטון כזה על אסדת תמר והגז הטבעי, אחרי זה העבירו לנו שאלון 'מה זה גז טבעי?' וכמה הוא לא מזהם יחסית לדברים אחרים, אחר כך סתם משחק, ואז הראו עוד סרטון של נובל אנרג'י."

תלמידים שתפסו את הסיטואציה המתרחשת בשיעור כבעייתית, החליטו לצלם את הסרטון שהוקרן להם, והוא הועבר לידי "שקוף". מהסרטון עולה כי התוכן שהוקרן לתלמידים בעייתי. ראשית, הוא נלקח מערוץ היוטיוב של נובל אנרג'י עצמה, מה שמחזק את התחושה שמדובר בסרטון פרסומת. זאת ועוד, כפי שניתן לראות בסרטון, הלוגו של החברה מככב על ראשה של הדמות הראשית לכל אורכו, ובסרטון גם חוזר שמה של החברה מספר פעמים: 'אנחנו בנובל אנרג'י ננסה להסביר לכם את התהליך…'.

לסרטון המלא מערוץ היוטיוב של נובל אנרג'י: לחצו כאן

ע"פ חוזר מנכ"ל משרד החינוך מ-2017 בנושא "האיסור הכללי לשלב פרסומת מסחרית במוסדות החינוך", אין להציג לתלמידי בית ספר פרסומת ישירה, וגם את לוגו החברה, שמה המסחרי ושם המותג.

סרטון פרסומת של נובל אנרג'י שהוקרן לתלמידי כיתה ט'. התמונה מתוך ההקרנה בבית הספר. ניתן לראות את לוגו החברה לכל אורך הסרטון

כמו כן, נראה כי הסרטון מציג מידע מטעה בנוגע לתהליך הפקת הגז בישראל: בסרטון מסופר כי "הגז מוזרם למתקן החופי שם הוא עובר טיפול, משם למערכת חלוקת הגז של מדינת ישראל" – בפועל, הטיפול בגז מתבצע על האסדה בחוף.

האנימציה בסרטון אף היא מטעה: בסרטון ניתן להבין שהאסדה ממוקמת מעל באר הגז, כשבפועל באר הגז ממוקמת כ-120 ק"מ מהחוף, והאסדה בה מתבצע הטיפול בגז נמצאת במרחק של כ-10 ק"מ מהחוף. עניינים אלה הם מרכזיים במיוחד במאבק של המתנגדים לאסדה, וניתן לקרוא עליהם בהרחבה כאן.

חרף בקשות חוזרות ונשנות מצד "שקוף", עמותת "תעשיידע" לא הסכימה להעביר לידינו את מערך השיעור המלא שהועבר לתלמידי כיתה ט' בחודש זה, אלא רק את הקו הכללי של השיעור.

עדויות נוספות לפעולות של נובל אנרג'י ו"תעשיידע" עם תלמידים

באתר העמותה ובעמוד הפייסבוק שלה, ניתן למצוא עדויות לדוגמאות נוספות לפעילות של "תעשיידע" עם נובל אנרג'י: ב-2015 העמותה הביאה הרצאה של נובל אנרג'י לבית הספר "אלון גינזבורג" ביבנה.

בתמונות באתר העמותה, ניתן לראות מהנדס מנובל אנרג'י עומד מול אודיטוריום מלא תלמידים, כשמאחוריו מסך שעליו מוקרן לוגו ענק של נובל אנרג'י. בעמוד הפייסבוק של "תעשיידע" ניתן למצוא גם פעילות אחרת של נובל אנרג'י עם אלפי תלמידים, אך לא ברור לאילו בתי ספר הועברה הפעילות.

הרצאה של נובל אנרג'י מ-2015 בבית הספר אלון-גינזבורג ביבנה

נובל אנרג'י ביריד מגמות של "תעשיידע"

"תעשיידע": התקשרויות בשווי עשרות מיליוני שקלים עם משרד החינוך

"תעשיידע" מעבירה פעילויות חינוכיות בבתי ספר בנושאי טכנולוגיה ותעשייה במשך שנים, באישור משרד החינוך.
תחקיר של טלי חרותי-סובר מדהמרקר, חשף התנהלות תמוהה בעמותת "תעשיידע" ותקציבים מנופחים למדי שמעביר משרד החינוך לעמותה: מסתבר ש"תעשיידע", שהייתה עמותה עם מחזור כספי לא גדול במיוחד עד 2016, התחילה לקבל עשרות מיליוני שקלים בשנה ממשרד החינוך.

מדוע? מפני שהעמותה הוכרזה ב-2016 כ"ספק יחיד" של המשרד – כלומר, המשרד שכר את שירותי העמותה ללא תחרות מול עמותות אחרות שיכולות להציע שירותים דומים.

ב-2017, משרד החינוך פרסם מרכז בו השתתפו עמותות נוספות, אך "תעשיידע" זכתה בו: ע"פ תקירה של סובר, המרכז נתפר למידותיה של "תעשיידע".

גם היום משרד החינוך ממשיך את ההתקשרות עם העמותה, ואך העביר לה כ-40 מיליון ש"ח עבור פעילות בשנת הלימודים 2018, ועבור שנת הלימודים הנוכחית הסכום כבר קפץ ל-66 מיליון ש"ח.

חכמים בדיעבד

פנינו למשרד החינוך בנושא, והצגנו בפניו את החומרים שהועברו בשיעור. ממשרד החינוך נמסר כי הוא אוסר על שילוב פרסומת מסחרית בבתי הספר, וכי לנוכח החומרים שהובאו בפניו, הוא פנה לגוף האחראי "תעשיידע" בבקשה להסיר באופן מידי את הסמלים המסחריים.

מנכ"ל "תעשיידע", דן פרת, מסר בתגובה לפניית "שקוף" בנושא: "אם היינו יותר 'חכמים', במרכאות, אולי היינו באים לבתי הספר ואומרים להם שעכשיו כשנובל מקבלת תקשורת שלילית בעיתונים, אנחנו לא צריכים לעשות תכניות על גז טבעי ועל אנרגיה בישראל בבית הספר. מצד שני, אני חושב שאם היינו מורידים את כל הסדנאות לחודש דצמבר – הייתי חושד בעצמי שיש לי משהו להסתיר, או שאני עושה משהו לא בסדר".

עוד הוסיף: "חשוב לי להבהיר: זה לא שנובל התקשרו אלינו ואמרו לנו שהם בצרה ושהם צריכים עזרה עם דעת הקהל. התכנים האלה פותחו והופעלו קודם לכן כחלק מתכנית על משק האנרגיה בישראל. ההתייחסות לגז הטבעי היא מהפן הטכנולוגי, והתכנים אינם נוקטים עמדה בנושאים סביבתיים. ב"תעשיידע" אנחנו מביאים נושאים שאנחנו יודעים שמתנהלים סביבם ויכוחים והבחירה שלנו היא כן לגעת בהם, אבל מהזוית שלנו – יציאה החוצה אל העולם האמיתי בו המדע והטכנולוגיה מקבלים משמעות פרקטית ומעשית. יש המון שאלות מורכבות ואנחנו כל הזמן בודקים את עצמנו וכך נעשה גם במקרה הזה".

מחברת נובל אנרג'י נמסר: "נובל אנרג'י גאה לתמוך בפרוייקט החינוכי שמובילה תעשיידע, שמטרתו לקדם את החינוך הטכנולוגי בישראל.
יצויין כי נובל תומכת בפרויקט מזה שש שנים והתכנים המועברים במסגרתו כוללים חשיפת העשרה לכל סוגי האנרגיה החל מדלקים פוסייליים וכלה באנרגיות מתחדשות, והם גובשו על ידי הצוות המקצועי של תעשיידע ומועברים על ידו.
התמיכה בתעשיידע נעשית במסגרת פעילות ההשקעה בקהילה של החברה אשר שמה לעצמה מטרה לקדם את החינוך הטכנולוגי בישראל ותוך כדי כך לסייע בבניית כוח עבודה מקצועי-ישראלי לתעשיית הגז הטבעי המתפתחת בארץ".

מבית הספר "מקיף המעיין" בראשון לציון, נמסר: "הפעילות התקיימה במסגרת תוכנית "תעשיידע" הפועלת תחת פיקוח משרד החינוך".

#חזרנו_לבדוק: האם השרים הדחיינים כבר הגישו את הצהרות ההון שלהם? 

"עיכוב טכני" ו-"זו פעם ראשונה שהוא שר": אלו הם חלק מהתירוצים ששמענו כשפנינו לשרי הממשלה ושאלנו אותם למה הגישו את הצהרות ההון שלהם באיחור של חצי שנה ויותר. הצעת "שקוף": לפרסם את מצב הגשת הצהרות ההון לציבור, באתר מבקר המדינה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

כתבה ששודרה בתאגיד הציבורי "כאן" בתחילת אוגוסט, חשפה מי הם השרים שעדיין לא הגישו הצהרת הון: שר העליה והקליטה יואב גלנט, שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא-ביטון, שר הדתות יצחק וקנין, וסגן השר להגנת הסביבה לשעבר, ירון מזוז. חוק הגשת הצהרות הון הוא כלי משמעותי ביותר במלחמה בשחיתות השלטונית, ולכן #חזרנו_לבדוק – האם השרים כבר טרחו להגיש את הצהרות ההון שלהם, ולמה הם לא מגישים אותן בזמן?

  • עוד בנושא יחס רופף לחוק הגשת הצהרות הון מצד פקידי ממשלה – אפשר לקרוא כאן

שמונה תזכורות נשלחו – והשר גלנט עדיין הגיש את הצהרת ההון שלו באיחור של שנתיים

השר יואב גלנט (הליכוד) הגיש את הצהרת ההון שלנו לשנת 2017 רק השנה. מדובר באיחור של למעלה משנתיים, כשאת הצהרה זו היה אמור להגיש עוד ביולי 2017. גלנט טרח להגיש את ההצהרה לאחר לא פחות מ-8 (!) תזכורות חוזרות ונשנות מצד משרד מבקר המדינה – בטלפון, במייל ובכתב. גלנט דווקא הגיש בזמן את כל שאר הצהרות ההון שלו בשנים שלפני ואחרי.
מלשכתו של השר יואב גלנט נמסר בנושא: "כל הפעולות נעשו כחוק. לא נתייחס מעבר". 

שר העלייה והקליטה, יואב גלנט. הגיש את הצהרת ההון שלו באיחור של יותר משנתיים

"עיכוב טכני" – השרה שאשא-ביטון הגישה את הצהרתה באיחור של תשעה חודשים

שרת הבינוי והשיכון, יפעת שאשא-ביטון (כולנו) מונתה לתפקידה בינואר השנה, כשלרשותה עומדים 60 יום מיום מינויה להגשת הצהרת הון למשרד מבקר המדינה. השרה הגישה את ההצהרה לפני כשבועיים, באיחור של כ-8 חודשים. 

מלשכת השרה נמסר: "ההגשה התעכבה בגלל התקופה הקצרה שניתנה לצורך כך, ומשום שהייתה אמורה להגיש הצהרה לכנסת עם תחילת כהונה חדשה (בכנסת ה21). משהוארכה התקופה שניתנה לצורך ההגשה, היא נערכה לכך ולאחר שהשלימה את המסמכים וקיבלה את האישור לצורך הצהרת ההון מסוכן הביטוח שלה, היא הגישה אותם. זה עיכוב טכני שנבע בשל הנסיבות הפוליטיות ומינויה לשרה לקראת סוף הקדנציה של הכנסת ה-20".

שרת הבינוי והשיכון, יפעת שאשא-ביטון. "עיכוב טכני"

שרת הבינוי והשיכון, יפעת שאשא-ביטון. "עיכוב טכני"

"זו פעם ראשונה שהוא שר" 

שר הדתות יצחק וקנין (ש"ס) הגיש את הצהרת ההון שלו לפני כחודשיים, למרות שגם וקנין מונה לתפקידו בינואר האחרון, והיה עליו להגיש הצהרה זו עד 60 יום ממינויו. מדובר על איחור של כחצי שנה.
מדוברו של השר וקנין נמסר: "הוא היה בטוח שזה דרך הכנסת, כי זו פעם ראשונה שהוא שר. הוא לא ידע שהוא מעביר את זה למבקר המדינה". 

שר הדתות, יצחק וקנין. "לא ידע שצריך להגיש את זה למבקר המדינה"

שר הדתות, יצחק וקנין. "לא ידע שהוא מעביר את זה למבקר המדינה"

ירון מזוז, סגן השר להגנת הסביבה לשעבר, לא הגיש את הצהרות ההון לשנת 2016, כך ע"פ הפרסום ב"כאן". מזוז הגיש את הצהרת ההון שלו מאז, אך לא ברור באיזה מועד.

*
נציין כי החוק מחייב את השרים וסגניהם להגיש הצהרת הון למבקר המדינה בעת הכניסה לתפקידם ("הצהרת תחילת כהונה"), בכל שנה במהלך כהונתם, ובסיום כהונתם ("הצהרת סיום כהונה"). 

בכיר לשעבר מסביר: "מדובר בדחיינות אנושית"

שאלנו את ד"ר מתן גוטמן, לשעבר ראש מטה במשרד מבקר המדינה, מדוע לדעתו מאחרים השרים בהגשת הצהרות ההון שלהם. "אני לא בטוח שהסיבה זהה בכל המקרים, וכל מקרה לגופו. אני מעריך שהשרים מתעכבים עם הנושא הזה מפני שהם אנשים בעלי נכסים, יש להם חברות, ניירות ערך, השקעות וכד'. הגשת הצהרת הון מסודרת זה עניין שלוקח זמן – צריך לבדוק מה קורה אצל בן או בת הזוג, אצל הילדים, לבדוק עניינים מול רואה החשבון או עו"ד, זו משימה שאולי לאנשים לא דחוף לעשות. נראה לי שמדובר בדחיינות אנושית״

הצהרת הון היא כלי בעל חשיבות עצומה ויכולת אמיתית לסייע במיגור השחיתות. היא מאפשרת למדינה לפקח על מצבת הנכסים, ההשקעות, ושאר אינטרסים כלכליים שיכולים להטות את השיקול של מי שמוביל את המדינה שלנו. 

הגשת הצהרת הון באיחור של חודשים ואף שנים, עשויה להיות בעייתית: כשהשרים מאחרים בהגשת הצהרת ההון שלהם, קשה יותר לגלות שחיתויות. במידה וקיבלו השרים החלטות למען טובתם האישית במהלך תקופת הכהונה, הדבר כבר לא ישתקף בהכרח בהצהרת הון שהוגשה באיחור גדול כל כך. 

הצעת "שקוף" למבקר המדינה – השקפת סטטוס הגשת הצהרות ההון של השרים

למרות החשיבות העצומה של הצהרות ההון והגשתן במועד – השרים ממשיכים לגרור רגליים, ולמבקר המדינה אין כלים להתמודד עם העניין. כשהשרים מאחרים – משרד המבקר מנדנד להם, שולח מכתבים, טלפונים ומיילים, עד שהם טורחים להתאמץ ולאסוף את המסמכים הדרושים. למבקר אין שיניים מול השרים בעניין הזה – וזה מה שמוביל למצב העגום בו אנחנו נמצאים היום. 

יש פתרון! כפי שאתם כבר יודעים, שקיפות היא התרופה לשחיתות, ובנושא הזה – גם תרופה לדחיינות.
אנחנו מציעים להשקיף את מצב הגשת הצהרות ההון: תפורסם רשימה מתעדכנת עם שמות השרים, מתי היו צריכים להגיש את הצהרת ההון, ומתי הגישו אותה בפועל.
אנחנו ב"שקוף", יחד אתכם, נגרום לשרים להבין כמה חשובה לציבור העמידה בזמנים, ונגן על כולנו מפני שחיתות שלטונית.
בעזרת משאבים מועטים, ניתן יהיה לשפר את המצב פלאים.

גם שלמה רז, הדובר לשעבר במשרד מבקר המדינה, מעודד את היוזמה. שאלנו אותו האם בעיניו צריך להשקיף את מצב הצהרות ההון: "התשובה היא חד משמעית כן. צריך להביא לידיעת הציבור האם שר הגיש את הצהרתו בזמן או אם הוא מתעכב".

האופוזיציה נרדמה בבחירת מבקר המדינה – ביותר מדרך אחת

מבקר המדינה החדש מתכנן לשנות את האופן בו משרדו מעביר ביקורת על הממשלה. קל להאשים את הקואליציה על העמדת מועמד בעייתי – אבל חשוב לזכור שהבחירה נעשתה בהצבעה דמוקרטית וחשאית של כלל חברי הכנסת. מה עשתה האופוזיציה כדי למנוע את המינוי? לא מספיק

| יעל פינקלשטיין |

מבקר המדינה הנכנס, מתניהו אנגלמן, נבחר באפריל האחרון בהצבעה חשאית במליאת הכנסת. בזמן הקצר מאז כניסתו לתפקיד, פורסם כי אנגלמן מתכנן במשרד שינויים נרחבים העלולים להקטין את הפיקוח על הממשלה,  למשל ביטול היחידה שחוקרת שחיתויות ושילוב מחמאות בדו"חות הביקורת.

בתהליך בחירת המבקר, כל עשרה חברי כנסת יכולים להציע שם של מועמד/ת, ולקוות שיצליחו בהמשך לשכנע את מרבית הח"כים להצביע לו/לה. הקואליציה הציעה את אנגלמן. האופוזיציה גם הציעה מועמד משלה – גיורא רום. שניהם ללא רקע משפטי – אף שבדרך כלל נהוג למנות משפטנים לתפקיד.

אבל האם האופוזיציה באמת נלחמה על המינוי?

שפטו בעצמכם:

כחודש לפני התאריך האחרון להגשת מועמדות לתפקיד, התקשרתי לדוברי רוב הסיעות לבדוק אילו מועמדים הם מתכננים להציע. זה היה שבוע אחרי הבחירות ובאף מפלגה לא ידעו מה להגיד. 

חלק מהדוברים ממש צחקו על עצם השאלה. זה קורה חודש לפני מינוי חשוב מאין כמותו לכהונה של שבע שנים, כן?

מבקר המדינה החדש, מתניהו אנגלמן

לקראת מועד ההצבעה פניתי כמעט לכל חברות הכנסת בבקשה שישקלו למנות מועמדת אישה לתפקיד. למה? כי חשוב שיהיו נשים בתפקידים בכירים, וזאת הזדמנות מעולה לרתום את כלל הסיעות לתמוך במינוי ראוי ועל הדרך לקדם שוויון מגדרי.

חלקן תמכו ברעיון – ואפילו אמרו לי אישית שיקדמו מינוי של מועמדת אישה.

הנה חלק מהתשובות שקיבלנו מחברות הכנסת:

  • עומר ינקלביץ' (כחול לבן): "בהחלט המלצתי ליו"ר הסיעה על מספר נשים ראויות".
  • פנינה תמנו שטה (כחול לבן): "אני מסכימה איתך לחלוטין! אצביע למבקרת".
  • יעל גרמן (כחול לבן): "כידוע לך, מפלגתנו הגישה מועמדת לתפקיד".

למרות זאת, ביום ההצבעה לא נמצאה מועמדת, ולא עשרה חברי כנסת לחתום על טופס של אחת כזו.

חברות וחברי האופוזיציה יכלו לעשות מהלך מדהים ולהציע מועמדת ראויה ומעולה שאולי אפילו הייתה נבחרת. הן יכלו לעשות כמעט-היסטוריה – היתה מבקרת אישה אחת בלבד עד כה – ולהרוויח ניצחון קטן. אבל האופוזיציה, בהנהגת כחול לבן, העדיפה שלא להפריע לאף אחד עם מהפכות מיותרות.

מה היה צריך למהפכה כזאת? מועמדת מעולה, עשר חתימות של ח״כיות ורצון לקדם טוהר מידות ושוויון מגדרי.

אני בטוחה שבאופוזיציה יכלו למצוא את כל הדברים האלה. לקראת ההצבעה עלו שמות של מועמדות ראויות לכל הדעות.

אבל חברי האופוזיציה בחרו שלא להציב אלטרנטיבה מהפכנית – וכך זכו שלא ביושר להתלונן ב-7 השנים הבאות על מבקר שמעדיף מחמאות על ביקורת.

לא רק זאת. ביום ההצבעה לבחירת המבקר כלל לא הייתה קואליציה (בסוף היא לא הוקמה כלל והלכנו שוב לבחירות). כלומר חברי כנסת ממולחים דיו – יכלו לשכנע ביתר קלות את חבריהם להצביע יחד איתם, משום שאין משמעת קואליציונית כאשר אין קואליציה.

יתרה מזאת, ההצבעה למבקר היא חשאית. אך ברגע האמת – אפילו לא כל חברי "האופוזיציה" התגייסו. אנגלמן נבחר ברוב של 67 קולות, שניים יותר ממספר חברי הסיעות שהיו צפויות להצביע לו (ועוד חמישה נמנעו).

שאלתי את בני גנץ למה לא הוביל מלחמה על מינוי מהפכני, למשל משפטנית מוערכת או שופטת לשעבר. הוא ענה כי: "גיורא רום היה יכול לעשות את התפקיד הזה בצורה מצוינת. אך הוא לא נבחר. נבחר מתניהו אנגלמן שהוא איש ראוי בזכות עצמו וזאת הדמוקרטיה – בסוף נכנסים מאחורי הפרגוד, שמים את הפתק, בוחרים. מבקר המדינה צריך לעשות את תפקידו בצורה נאמנה, בממלכתיות".

גנץ התייחס בדבריו לביקורת שנשמעה מצד גיורא רום כלפי כחול לבן, לאחר שלא נבחר. "בסופו של דבר כל כחול לבן הצביעה ועבדה. במקום אחד שהפסיד את הבחירה לא הייתי מגלגל את האשמה למישהו אחר, הייתי בודק עם עצמי מה קרה אצלי. מתניהו אנגלמן היה אצלי בשיחה, תבדקו עם גיורא רום איפה היה בשיחות בעצמו ותראו את התוצאה. אני מכבד את הבחירה, אני מאמין בבחירה, אני מאמין במוסד הזה".

כששאלתי אם שקלו למנות מועמדת אישה, ענה: "מי אמר לך את זה? לא היתה מועמדת. בסוף היו שני אנשים –  מה לעשות זה המצב".

בכלל, נראה שכחול לבן התעצלו. בראיון בגל"צ אמר רום כי "במשך שבועיים לא השתתפתי בשום פגישה להגדרת המשימה והטקטיקה. עד יומיים לפני ההצבעה לא היה לי ברור אם יש מישהו שמטפל בזה, ואם יש – מי הוא". בנוסף אמר רום כי ניסה לדבר עם כל חברי הסיעה, ללא הצלחה: "כל אחד אמר שהוא יחזור אליי. אף אחד לא חזר".

בודד בצמרת: משה ליאון כושל בגיוס תרומות למימון קמפיין הבחירות שלו

משה ליאון נדרש לגייס כ-3.5 מיליון שקל לכיסוי עלות הקמפיין שניהל בבחירות לראשות העיר. עד כה הצליח לגייס רק 300 אלף שקל – מתוכם 40 אלף הגיעו ממשפחת קבלנים הבונה את הרכבת הקלה בעיר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לאחר הבחירות לרשויות המקומיות באוקטובר האחרון חשפנו כי ראש העיר החדש של ירושלים משה ליאון ייאלץ לגייס מיליוני שקלים לכיסוי עלות הקמפיין שלו (באותה נקודה לא היה ברור כמה מפני שליאון לא זכה במושב אחד במועצה). אומנם לטענתו של ליאון הוא מימן את כל הקמפיין מכיסו, אולם על פי חוק הוא אינו יכול לעשות זאת (כפי שיוסבר בפירוט מיד) והוא נדרש לגייס כסף מתורמים בסכום כולל של כ-3.5 מיליון שקלים. בבדיקת המשך שערכנו כעת מצאנו כי ליאון גייס רק 300 אלף שקל. מי שנחלצו לעזרתו הם משפחת ברדריאן המורחבת – הבעלים של חברת "אחים ברדריאן" – שתרמו יחד לפחות 40 אלף שקל. חברת "האחים ברדריאן" מבצעת עבודות תשתית רבות בירושלים, ובהן גם את עבודות הרכבת הקלה.

ראש עיריית ירושלים משה ליאון

ראש עיריית ירושלים משה ליאון

לא צריך טובות?

כפי שהוסבר בכתבה הקודמת, המתמודדים והמתמודדות בבחירות המקומיות משקיעים כסף רב. בקמפיינים, ובערים הגדולות (כמו ירושלים) הסכומים מגיעים למיליונים. זכייה במושבים במועצת העיר מקנה למתמודדים זכאות להחזר מהמדינה על ההשקעה, אלא שבירושלים נוצר מצב מוזר: ליאון אומנם זכה בראשות העיר, אך הסיעה שלו "ירושלים שלנו" לא זכתה ולו במושב אחד במועצה. עקב כך הוא זכאי למימון שלהבנתנו עומד על כ-3.5 מיליון שקלים.

ליאון הוא איש עשיר, ולכן היה יכול לממן את הקמפיין מכיסו האישי. אולם החוק בישראל מבקש למנוע תופעה של מימון עצמי של הקמפיין, כדי שכל אזרח ואזרחית – ללא קשר למצבם הכלכלי – יקבלו הזדמנות שווה ככל האפשר.

ועל כן הוא מחייב את ליאון – וכל מועמד אחר שמימנו את הקמפיין בעצמם – לכסות את עלויות הקמפיין באחת משתי דרכים:

  1. לזכות במספיק מנדטים כדי שהמדינה תכסה את הסכום (המוקצה כאמור לפי מספר המושבים שרשימות המועמדים קיבלו במועצת העיר, בצירוף שקלול של גורמים כמו זכייה בראשות העירייה או מספר הנשים ברשימה).
  2. להקדיש את השנה לאחר הבחירות לגייס כספים בסכומים קטנים יחסית (עד חמשת אלפים שקלים מתורם בודד). 

ליאון אכן קיבל מספיק קולות כדי לזכות למימון אך לא זכה במושבים במועצה, ולכן כיסה רק חלק מהסכום.

64 תורמים – 8 מהם ממשפחת קבלנים מוכרת

בדיקת "שקוף" מעלה כי ליאון גייס רק 300 אלף שקלים. עד כה 64 אנשים בלבד התגייסו לעזרתו, ותרמו בממוצע 4,600 שקל כל אחד. שמונה מהתורמים הנדיבים הם בני משפחת ברדריאן, שתרמו יחד 40 אלף שקלים. שניים מהם – סולומון ויצחק (שתרמו כל אחד חמשת אלפים שקלים) – הם הבעלים הרשומים של החברה "אחים ברדריאן בע"מ", חברה קבלנית מוכרת בירושלים המבצעת פרויקטים בעשרות מיליוני שקלים בשנה, ובכלל זה את עבודות הרכבת הקלה.

הרכבת הקלה בירושלים

הרכבת הקלה בירושלים

על פי חוק, המועמדים לרשויות המקומיות היו חייבים להגיש למבקר המדינה דו"ח כספי המפרט את גיוס התרומות שלהם עד חודש אפריל. לאחר ביקורת יפרסם המבקר דו"חות בחודש ספטמבר. אם ליאון לא יצליח להסביר עד אז מהיכן יגייס את יתרת התרומות, הוא צפוי לקבל קנס שיכול להגיע למאות אלפי שקלים. 

עיר לעשירים בלבד?

קשה להתעלם מכך שאף שירושלים היא עיר ענייה, זהו ראש העירייה העשיר השני ברצף בעיר לאחר כהונה בת עשור של מיליונר אחר – ניר ברקת, שגם הוא עבר על חוק גיוס התרומות ושילם קנס של 406 אלף שקלים ב-2014. סיעתו אמרה אז לעיתון הארץ כי "אנו מצפים ממבקר המדינה לפנות אל המחוקקים ולפעול לתיקון העיוותים הללו, כדי למנוע מצב שבו גוף שומר חוק הופך בעל כורחו למבוקר". 

מפיזור המימון עד הגברת השקיפות: דרכים לפתרון המצב 

אם כן, למרות הקנסות נראה כי החוק כיום אינו מספיק כדי למנוע ממועמדים עשירים להריץ את עצמם, ואף לזכות, ללא תמיכה מהציבור. יש כמה דרכים שעשוית לשפר את המצב, אף שהן אינן מושלמות.

אפשרות אחת היא לפזר מראש את הסיכון בגיוס תרומות לקמפיין. החוק צריך לעודד את המועמד לגייס תרומות מהציבור וכן להגביל ערבויות והלוואות גדולות (שכיום אינן מוגבלות בחוק, בניגוד לתרומות). אם הכנסת ומבקר המדינה יפעלו יחד להקמת מערכת שתתמוך במועמדים שיפנו לגיוס תרומות רבות בסכומים נמוכים, ייתכן שמועמדים רבים יותר יפנו לערוץ זה. 

פתרון אחר הוא להתאים את הגבלת התרומות לסכום המרבי שמותר לגייס. קמפיין בחירות בירושלים דורש סכום גבוה בהרבה מקמפיין במבשרת ציון, ואולי נכון להעלות בהתאם (בזהירות) גם את רף התרומה המרבית המותרת מגורם אחד. גם קביעת ניגוד עניינים אוטומטי, כלומר הטלת איסור על הלווה לעסוק בעניינים הקשורים למלווה למשך שנים אחדות,  מעל סכום הלוואה מסוים (גם אם הוחזר), יכול לאפשר לנו לישון טוב יותר בלילה.

וכמו תמיד, הדרך לשיפור המצב עוברת בהגברת השקיפות. בעוד הערבויות והתרומות שמקבלים המועמדים והמועמדות גלויים לציבור, ההלוואות שהם נוטלים או השימוש בהון עצמי נותרים חסויים, אף שההבדל בין המקורות הוא טכני בעיקרו. זו הסיבה לכך שאנחנו לא יודעים כיום כמה כסף באמת השקיע ליאון בבחירות לעיריית ירושלים, מה עומק החובות שהוא מצוי בהם – ולמי הוא חייב, אם בכלל. תארו לכם כי 'האחים ברדריאן' לא רק היו תורמים לקמפיין אלא מלווים לו מיליוני שקלים. 

בעבר פנינו למבקר המדינה בנושא אך למיטב ידיעתנו הנושא טרם טופל. נמשיך לעבוד על הנושא, כדי שבבחירות הבאות לרשויות המקומיות מקור ההלוואות שמקבלים המועמדים יהיה שקוף.

מלשכת ליאון נמסר: "הפרטים בכתבה אינם מדוייקים. ע"פ החלטת המבקר לכל מועמד ישנם חמש שנים לגיוס תרומות. ראש העיר לא נכשל מאחר ולא התפנה עדיין לגייס תרומות מיום כניסתו לתפקיד. לגבי מספר המנדטים מקור המספר הוא בטעות אנוש כפי שהוסבר בעבר".

חגיגות השבעים למדינת ישראל – חגיגה למקורבים

חלוקת כרטיסים למקורבים, התרחשות מוזרה (והתעלמות מהציבור) בבחירת מדליקי המשואות – וגם מפת ההושבה שנעלמה. מבקר המדינה פרסם דו"ח מיוחד על הבלאגן המטורף סביב טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, אנחנו מביאים לכם את עיקריו.

|עידן בנימין|

ב-18 באפריל 2018 , ערב יום העצמאות ה-70, התקיים טקס הדלקת המשואות המסורתי – כנראה האירוע הממלכתי החשוב ביותר בלוח השנה. להלן עיקרי דו"ח מבקר המדינה בנושא, באמצעות ציטוטים ישירים מהמסמך (אנחנו מתמקדים פה בפרקים על חלוקת הכרטיסים ובחירת מדליקי המשואות).

היצע הכרטיסים הוגדל, אבל רק כשליש הוקצה לציבור

"משרד מבקר המדינה מציין לחיוב את החלטת שרת התרבות, שהיה בה כדי להגדיל את מספר האזרחים מקרב הציבור הרחב שיוזמנו לצפות בטקס או בחזרות הגנרליות. מספר המושבים הזמינים בטקס ובחזרות הגנרליות גדל מכ-8,800 בשנים קודמות לכ- 20,570, וזאת על מנת לאפשר לציבור הרחב לקחת חלק באירועים. בפועל, בביקורת עלה כי אמנם מספר ההזמנות שהוקצו לציבור הרחב ושיעורן מסך ההזמנות גדלו אולם רק כשליש ממספר המושבים שנוספו הוקצו לציבור הרחב".

לא יודעים מי קיבל כרטיסים
"מהלוח לעיל עולה כי אף שמספר המושבים הזמינים עמד על 20,574, מרכז ההסברה (האחראי על חלוקת הכרטיסים, ע.ב) חילק 18,801 בלבד (91%). בחזרה הגנרלית השנייה, על פי נתוני מרכז ההסברה, חולקו הזמנות רק ל-82% מהמושבים הזמינים".
משרד מבקר המדינה ערך שיחזור של מפת ההושבה ליציע המרכזי בטקס, בהתאם לאישורי ההזמנות הכוללים את פירוט המושב. "מעיון במפת ההושבה המשוחזרת עולה שביציע המרכזי יותר מ-500 מושבים שלא נמצאו בגינם אישורי קבלת הזמנות. מהם, כ-240 מושבים בגוש המרכזי ביציע המרכזי. בפועל כפי שניתן לראות בצילומי הטקס, מושבים אלו לא נותרו ריקים, ונראה בבירור כי חלק מהמושבים כאמור אוישו, ביניהם על ידי בעלי תפקידים במשרד התרבות".

יותר מ-500 כרטיסים שכנראה הלכו למקורבים
"בפועל, יותר מ-500 מושבים ביציע המרכזי בטקס שלא נמצאו אסמכתאות על הקצאתם אוישו, בין השאר, על ידי בעלי תפקידים במשרד התרבות, דבר המעורר חשש כי ההזמנות למושבים אלו ניתנו לבעלי תפקידים ולמקורבים להם, תוך מניעת זכות זו מהציבור הרחב".

שבע דקות – צא: לציבור לא היה סיכוי להשיג כרטיס
"משרד התרבות ומרכז ההסברה לא פרסמו לציבור הרחב כל הודעה אשר לחלוקת הזמנות לטקס עצמו ולחזרה הגנרלית השנייה. באשר לחזרה הגנרלית הראשונה פרסם משרד התרבות הודעה באתר משרדו בלבד, על פתיחת חלוקת הזמנות באמצעות חברת הפצה. ההודעה פורסמה שבע דקות לפני שאתר חברת ההפצה נפתח לציבור".

*מרכז ההסברה שאמון על חלוקת הכרטיסים אוסף אותם לעצמו*
"בטרם נפתח אתר חברת ההפצה לציבור… הזמינו 33 מזמינים 96 הזמנות. חלק מהמזמינים נושאים את אותו שם משפחה וחלק מפרטיהם זהים. מנכ"ל חברת ההפצה מסר למשרד מבקר המדינה כי ייתכן שבשעת בדיקת האתר מול מרכז ההסברה היו אנשים שניצלו את הפרצה והצליחו להזמין הזמנות לפני הפתיחה הרשמית; חלקם הגדול היו קשורים לבדיקת האתר מטעם מרכז ההסברה".

80 הזמנות לחברי ליכוד
על פי אישורי קבלת ההזמנות מסר מרכז ההסברה 80 הזמנות לטקס למנהלת לשכת יו"ר הליכוד והמקשרת בין הליכוד ללשכת ראש הממשלה. לא נמצא שחולקו הזמנות באופן דומה לנציגים של מפלגות אחרות.

בלשכת השרה רגב לא מספרים למי חילקו את הכרטיסים
מרכז ההסברה חילק ללשכת השרה, ללשכת המנכ"ל, לעובדי משרד התרבות ולעובדי מרכז ההסברה 709 הזמנות לטקס, שהן כ-11% מכלל ההזמנות שהוקצו לטקס זה, וכ-270 הזמנות לחזרה הגנרלית הראשונה. לא ניתן לדעת כמה הזמנות הוא חילק לגורמים אלה לחזרה הגנרלית השנייה משום שאין למרכז אסמכתאות. משרד התרבות מסר כי כך היה נהוג במשך שנים וכי רוב ההזמנות הועברו לעמיתים שלהם במשרדי ממשלה אחרים".

מפת סידור ההושבה לטקס אבדה
משרד מבקר המדינה ביקש ממרכז ההסברה את מפת סידורי ההושבה לטקס. ממרכז ההסברה נמסר במהלך הביקורת כי מפת סידורי ההושבה לטקס שנלקחה לשטח על ידי עובדי מרכז ההסברה אבדה.

מפיק הטקס מעסיק יועץ תקשורת לשרת התרבות
"יועץ שלדברי שרת התרבות שימש לה יועץ תקשורת בהתנדבות, הועסק על ידי מפיק הטקס שהעסיק משרד התרבות; בכך יש טעם לפגם".

לסיכום: משרד התרבות בראשות שרה רגב פגעו בממלכתיות
"משרד התרבות לא נהג בהזמנות כברכוש הציבור שהוא מופקד על הקצאתו באופן הוגן, ענייני, שוויוני ושקוף. במקרים מסוימים עלה חשש להתנהלות במשוא פנים, ופגיעה בממלכתיות המתחייבת מאופיו של הטקס".

***

מדליקי המשואות: התעלמות מהמלצות הציבור
"ממסמכי מרכז ההסברה עולה כי הוועדה הציבורית קיבלה המלצות מן הציבור על כ-230 מועמדים. הוועדה דנה הן במועמדים שעלו מן הציבור והן במועמדים נוספים שהעלו חברי הוועדה. בסופו של תהליך הבחירה, מבין 13 מדליקי המשואות שהומלצו לבסוף על ידי הוועדה, ארבעה היו ברשימת המועמדים שעלו מן הציבור וכל היתר הועלו על ידי חברי הוועדה ויו"ר הוועדה".

מועמדים להדלקת משואה שמופיעים או נעלמים ברגע האחרון
"מהשוואת רשימת מדליקי משואה מומלצים בסיכום הוועדה הציבורית בדיונה האחרון במליאה למסמך ההמלצה ליו"ר ועדת השרים, נמצא כי מועמדותם של שלושה מועמדים חדשים הועלתה לראשונה רק במסמך ההמלצה ליו"ר ועדת השרים, ואושרה רק בשיחות הטלפוניות, והיא לא נבחנה קודם לכן במליאת הוועדה. מועמד נוסף שנדון בדיון האחרון במליאה ומועמדותו נדחתה במעמד זה אושר בשיחות הטלפוניות ונוסף למסמך ההמלצה ליו"ר ועדת השרים.
במקביל להוספת ארבעת המועמדים החדשים הושמטו שמותיהם של שבעה מועמדים שאישרה הוועדה הציבורית בדיון האחרון שקיימה במליאת הוועדה לצורך הבאתם לאישור יו"ר ועדת השרים. השיחות הטלפוניות לא נעשו במתכונת של שיחת ועידה שהייתה מאפשרת לחברי הוועדה הציבורית לקבל החלטות על ידי שימוש ב'תבונתם הקיבוצית' תוך כדי החלפת דעות ועריכת דיון מקיף ומעמיק בנושא, ולהצביע כנדרש בתקנון הן לגבי המועמדים החדשים והן לגבי המועמדים ששמותיהם הושמטו".

שישה מועמדים במסלול עוקף
"מהביקורת עלה כי הדיון על שישה מועמדים שהומלצו על ידי הוועדה הציבורית ליו"ר ועדת השרים לאחר השיחות הטלפוניות נעשה בלי שחברי הוועדה הציבורית קיבלו חומרי רקע בכתב על המועמדים, כפי שקיבלו ביחס ליתר המועמדים.
משרד התרבות מסר בתגובתו כי על כל אחד מהמועמדים הוכנו תקצירים, ואלה הוקראו לחברי הוועדה הציבורית בשיחות הטלפוניות. עוד נמסר כי המרכז לא הפיץ את התקצירים בכתב לחברי הוועדה מטעמי סודיות".

(הערה: למבקר אין טענה על מי ממדלקי המשואות, אלא רק על הליך בחירתם).

***

שרת התרבות והספורט וראשי משרדה הודיעו כי: "כבר פעלו לתיקון חלק מהליקויים שעלו בביקורת וכי יפעלו לתיקון התקנון לבחירת מדליקי המשואות. שרת התרבות והספורט הודיעה שתמנה ועדה ציבורית שתמליץ על מתכונת ראויה והוגנת לחלוקת ההזמנות לטקס הדלקת המשואות ולטקסים רשמיים אחרים".

סיקור צל אופוזיציה – שבוע ראשון: דממה

התקשורת שמה זרקור על המגעים הקואליציוניים – אבל כמעט חצי מאזרחי ישראל הצביעו למפלגות שלא ברור מה הן עושות היום. בשבועות הקרובים נצא בסיקור צל מיוחד לבדיקת פעילות האופוזיציה בכנסת ישראל. בפרק ראשון: האופוזיציה בראשות "כחול לבן" הבטיחה למרר לממשלה החדשה את החיים – האם זה כבר קורה? באילו כלים יכולים חברי הכנסת הרבים של האופוזיציה להשתמש, עוד בימים שלפני הקמת הממשלה?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

האם האופוזיציה נראית לכם קצת רדומה בימים אלה? תוהים מה עושה בני גנץ בכל בוקר כאשר הוא קם לעבודתו כחבר כנסת? אנחנו יוצאים לבדוק איך אופוזיציה לוחמנית הייתה יכולה לפעול אם הייתה מעוניינת בכך. הימים שלפני הרכבת הממשלה, כאשר מפלגות הקואליציה עסוקות במו"מ ולא בשיתוף פעולה ביניהן, יכולות אולי להיות הזדמנות עבור ראשי כחול לבן, המפלגה הגדולה בכנסת ה-21, לקדם מהלכים אותם הבטיחו לבוחרים.

אמנם לפי החוק ראש האופוזיציה מוכרז רק 14 ימים לאחר הקמת הממשלה – אך עם זאת, בכנסת הנוכחית מפת הגושים (אופוזיציה/קואליציה) כבר ברורה למדי. בזמן שהקואליציה עוד בהקמה, האופוזיציה כבר יציבה וקיימת.

סיקור צל ראשון, תוכן עניינים:

כיצד נבדוק את הפעילות בשטח?

ביום שלישי שעבר הושבעה הכנסת החדשה והתכנסה הוועדה המסדרת לבחירת ח"כים זמניים לוועדות חוץ וביטחון ולוועדת הכספים. מליאת הכנסת התכנסה שוב השבוע לדיון אחד ביום שני, ותחזור לעבודה רציפה שתתחיל בעיקר בנאומים, לאחר יום העצמאות.

הבדיקה שלנו תתבצע על הפעילות במליאה, בוועדות (הזמניות), על פרסומים באינטרנט וברשתות החברתיות (טוויטר ופייסבוק) של ראשי כחול לבן וכן באמצעות שאלות ישירות לראשי המפלגה.

"בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה" – שיחת המוטיבציה של נשיא המדינה

במהלך נאומו לפני השבעת הכנסת פנה ריבלין לאופוזיציה במילים אלו: "מכובדיי, מכובדותיי, בבחירות דמוקרטיות העם אף פעם איננו טועה. ההכרעה הדמוקרטית היא רצון העם, והעם הוא הריבון היחיד בדמוקרטיה. הזכות לשרת את העם מהאופוזיציה היא הוכחה נאמנה לדמוקרטיה, היא החובה לבקר ולפקח והיא האתגר והאחריות לשכנע. אנשי חרות יודעים וזוכרים: כדי ללכת במדבר האופוזיציה נדרשים מנהיגות ואורך רוח. צריך חזון, צריך שיהיה מה להציע, וצריך שיהיו שותפים ללכת איתם. כמי שישב באופוזיציה אני יודע: צריך לכבד את האתגר הטמון בתוצאות הבחירות, את החובה לשכנע ולהיות משכנעים; לא להתנשא, לא לפתור את זה בכך שהעם לא יודע מה הוא בוחר, שאין עם, או שהעם טיפש. לא, לא. העם החליט. הוא החליט אחרת.

אני מוטרד מהקולות שאני שומע, של אנשים שאומרים: אם איבדתי את המושכות, אין לי מה לחפש כאן. כאשר נמצאים באופוזיציה פירושו של דבר שהאחריות וחובת ההוכחה עליי. חובת ההוכחה היא על המשכנעים, מתוך כבוד עמוק לריבון שהוא העם, ועד שהעם, כמו שאמר בגין, יחליט אחרת. זהו האמון שניתן לכם מידי הציבור הגדול שתמך בכם, ועל כולנו, על כל היושבים כאן, לזכור: בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה".

מה הייתה יכולה האופוזיציה לעשות כבר היום בשביל להקשות על הממשלה?

לדחות את מינוי יו"ר הכנסת

עם פתיחת המושב הראשון של הכנסת ה-21, נבחר בשלישית יולי אדלשטיין (הליכוד) לכהן כיו"ר הכנסת. 110 ח"כים הצביעו בעדו, 4 נמנעו (חברי סיעת מרצ). מול אדלשטיין לא התמודד אף אחד.

אמנם נהוג כי המפלגה הגדולה זוכה לקבוע את תפקיד יו"ר הכנסת, אך לצד זאת, אין חובה לבחור יו"ר קבוע עד כינון הממשלה (שלב שנראה רחוק, נכון לרגע זה). אדלשטיין היה נשאר יו"ר זמני. אבל האופוזיציה סגרה את הדלת בפני מו"מ עתידי על תפקיד היו"ר. 

צריך לזכור – יש רק מפלגה אחת שנמצאת כרגע רשמית בקואליציה והיא הליכוד. כל השאר: נמצאות במו"מ איתה. זהו מצב שברירי והזדמנות לבקיעת סדקים במו"מ. תארו לכם שבמקום שיאיר לפיד, מראשי כחול לבן, יצהיר שמפלגתו תתמוך ביולי אדלשטיין – הוא היה מכריז על ניהול דיונים עם יתר הסיעות בכנסת על המועמד הטוב ביותר, ומציע לליכוד לחכות עם המינוי עד שתהיה לו ממשלה. הליכוד היה ניגש להצבעה במתח רב ואולי אף דוחה אותה.

נקודה רגישה במיוחד במו"מ הקואליציוני, כך נדמה, נוגעת לנושאים של דת ומדינה: אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו), תוקף את השותפות העתידיות שלו מהסיעות החרדיות – ובסיעת יהדות התורה מצידם מחרימים את המו"מ בגלל עבודות בשבת.

מרגע שאדלשטיין נבחר, נדרש רוב של 90 ח"כים כדי להדיח אותו – כך שקלף המיקוח הזה כבר "נשרף" (למפלגתו של היו"ר הותיק 35 מנדטים בכנסת הנוכחית).

זו אולי הייתה הזדמנות לבקש לפחות כמה דברים בתמורה. כנראה שלא מהפכות, אבל כן להשפיע על סדר היום של המליאה, להוציא הנחיות לשקיפות מנגנון הכנסת (לדוגמא: להפוך את השאילתות הישירות לשקופות) ואפילו פשוט לתת אוזן קשבת לאופוזיציה.

אבל האופוזיציה אפילו לא הכניסה את הליכוד למתח סביב הנושא – וההצהרה של לפיד מיתקה את חיי הליכוד. וכך הוכרע הקרב הראשון, ללא התנגדות.

לפעול לבחירת מבקר מדינה ראוי

מבקר המדינה יוסף שפירא מסיים את תפקידו בתחילת יולי, לאחר כהונה מלאה בת שבע שנים. רצה הגורל והליך בחירת המבקר נפל בדיוק על תחילת הכנסת ה-21, כאשר עדיין לא הורכבה קואליציה (על-פי חוק, יש לבחור מבקר חדש עד ה-3 ביוני).

בזמן שבליכוד מפריחים שמות לבדיקת היתכנות ציבורית, בשאר המפלגות, כולל בכחול לבן – דממה.

הצעות למבקר מדינה מוגשות בכתב ודורשות חתימה של 10 ח"כים לפחות. וההצבעה? אנונימית. זו הזדמנות של כחול לבן לאתגר את הקונצנזוס הקואליציוני ולהביא מועמד ראוי שעשוי להיות מקובל על ח"כים מכלל סיעות הבית, ואולי אף לסדוק את ניסיונות הליכי הרכבת הממשלה. האם תצליח כחול לבן להביא מועמד ראוי ו"למרר את חיי הליכוד"? נדע בקרוב.

להחזיר את ועדת השקיפות

נכון להיום גורלה של ועדת השקיפות להיגנז. אנחנו היינו עדים לחשיבות הוועדה בשנים האחרונות – וליחודיות שלה בכך שהיא עוסקת אך ורק בשקיפות של משרדי ממשלה. כדי לפקח על עבודת הממשלה חברי הכנסת חייבים לראות אותה, והוועדה השקיעה את זמנה בחשיפת מסמך אחר מסמך: החל מהכסף שהיה אמור להגיע למפוני גוש קטיף, תקציבי חגיגות שנות ה-70, עבודת לוביסטים בכנסת ובממשלה וכלה בפרויקטים עלומים של מלחמה ב-BDS שאף אחד לא מפקח עליהם.

לרוב – הוועדה מתעכבת על מידע שהממשלה רוצה להסתיר. וזה חשוב. לממשלה נוח שהוועדה לא תהיה, אז היא לא מתכוונת להקים אותה שוב. אבל בכנסת מי שאמור להחליט הם חברי הכנסת – לא הממשלה. ועל המאבק העקרוני וכבודה – הכנסת חייבת להיאבק. אנחנו מאמינים שיש ח"כים נוספים – גם מהקואליציה המתהווה – ששקיפות חשובה להם.

כרגע נראה שהדברים נעשים על מי מנוחות. בשיחה קצרה שקיימו יעל פינקלשטיין ותומר אביטל עם יו"ר כחול לבן, בני גנץ, הם שאלו אותו אם ילחם על ועדת השקיפות. גנץ אמר כי "שקיפות זה חשוב. ואנו נבחן את הדברים".

בני גנץ מדבר על שקיפות בססמאות

"שקיפות זה דבר חשוב ואני מקווה שהוועדה תישאר", במילים ריקות אלו ענה לנו ראש האופוזיציה בני גנץ כששאלנו אותו האם יילחם נגד ביטול ועדת השקיפות. גנץ לא הרחיב, ונראה שאין לו תכנית בנושא אף שחלפו שבועיים מאז.כאשר שאלנו אותו בהמשך כיצד יילחם בהצעות לאפשר לראשי ממשלות להיות מושחתים ולקבל חסינות – שוב ענה לנו תשובות מתחמקות וכלליות. דמיינו מה היה קורה אם התקשורת המסורתית הייתה גם שואלת שאלות כאלו כל הזמן. אם התקשורת הייתה שואלת שוב ושוב איך הם יעצרו את השחיתויות הבאות.זה היה מחרפן אותם. ואז משנה את ההתנהגות שלהם וגורם להם לפעול בנושא.הצטרפו אלינו. אנחנו זקוקים לכם בקדנציה הקרובה כדי לקבוע סדר יום חדש: https://shakuf.press/join

Posted by ‎שקוף – מאה ימים של שקיפות‎ on Wednesday, May 1, 2019

להקים ממשלת צללים

תומר אביטל הציע להקים ממשלת צללים. "מודל לפיו לכל שר מהממשלה 'מתמנה' בצורה לא רשמית שר צללים מהאופוזיציה. הוא מתמחה בענייני המשרד וכך יכול לבקר את השר 'שלו' עניינית, לבקר כל פעולה, ולהציע מדיניות חלופית דרך קבע. זה עובד מעולה בבריטניה. מזה שנים שסתיו שפיר (העבודה) דוחפת את הרעיון החינמי והכה חיוני הזה לאופוזיציה לוחמת".

אז למה לא הייתה בפעם הקודמת ממשלת צללים? כדי חברי הכנסת של המחנה הציוני "לא הצליחו להסכים על תיקים". כולם רוצים להיות שרי צללים, אבל רק בכירים (חוץ, ביטחון, אוצר), והמחלוקת משאירה את היוזמה במגירה.

מדובר בתפקידים דמיוניים, כן?

ומה הערך בכינון ממשלת צללים עוד לפני הקמת הממשלה האמיתית? זו יכולה הזדמנות פז לאופוזיציה להציג מדיניות אלטרנטיבית משלה במגוון תחומים (חינוך, בריאות, רווחה וכו'), עוד לפני שהממשלה תספיק לעשות זאת בעצמה.  

שורת הצעות של יוסי צרפתי

יוסי צרפתי, עד לאחרונה מנכ"ל הארגון האזרחי "המשמר החברתי", מציע עוד רעיונות בפוסט שהעלה בעמוד הפייסבוק שלו:

  • תקציב: כחול לבן צריכים לכתוב ולפרסם תקציב מדינה משלהם – מפורט, עם אקסלים וכל החומר הנלווה. רוצים להנהיג את המדינה? תראו לנו מה אתם מתכוונים לעשות עם הכסף שלנו.
  • דרשו לכנס מיד את ועדת החוקה של הכנסת: רשימה ארוכה של חברי כנסת ושרים עם אישומים פליליים יתחילו בקרוב קדנציה נוספות. דרשו דיון בוועדת החוקה עם והיועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי של הכנסת כדי לבקש מהם תשובות על הטירוף הזה.
  • הקמת ועדת האופוזיציה לחקיקה: כחול לבן צריכה להקים ועדה עם נציגי סיעות האופוזיציה. הוועדה הזאת צריכה להתכנס באופן קבוע, ולסנכרן את העבודה הפרלמנטרית של האופוזיציה.

ברשתות החברתיות

בני גנץ

ב-23 באפריל כתב בני גנץ בפייסבוק ובטוויטר: "הקמת ממשלה שכל מטרתה היא חסינות לנתניהו. העסקת נתן אשל בניגוד לכל נורמה, ניסיון לדחיית השימוע, מכירת ערכי היסוד של הדמוקרטיה. כמה עצוב וכמה לא מפתיע. כחול לבן תוביל את המאבק נגד הניסיון של ראש הממשלה לקנות לו קואליציה של מבצר משפטי. לא ניתן לזה לקרות".

כיצד כחול לבן "לא תיתן לזה לקרות"? שאלנו את המפלגה כיצד תוביל את המאבק נגד הניסיון של ראש הממשלה לקנות לו קואליציה של מבצר משפטי – ושם סירבו להגיב.

יאיר לפיד

יאיר לפיד היה קצת יותר שיטתי, וניסה להציג בפוסטים שונים את הבעיות בקואליציה המתגבשת: החל מהצורך בהגבלת מספר התיקים בממשלה, את ויתורו של נתניהו לאיחוד מפלגות הימין, את העיסוק של הליכוד בחסינות לרה"מ, ואף הציג שאלות לממשלה על סוגיות שמעסיקות את אזרחי ישראל: "מה אתם הולכים לעשות עם קצבאות הקשישים וקצבאות הנכים? מה אתם הולכים לעשות עם דמי מחלה ודמי אבטלה לעצמאים? מה אתם הולכים לעשות עם עזה? מה אתם הולכים לעשות עם חוקי דת? מה אתם הולכים לעשות עם הגירעון?"

בפוסט נוסף, הציג לפיד את דרישות כחול לבן (התיאורטיות בלבד, לטענתו) אם היו נכנסים לממשלה. בהמשך תקף לפיד גם את נתניהו בנאום לפני טקס השבעת הכנסת.

אבי ניסנקורן, מי שעתיד לרכז את עבודת האופוזיציה בכנסת לא כתב ולא שיתף אפילו לא הודעה אופוזיציונית אחת מאז הבחירות ב-9 באפריל, וכך גם גבי אשכנזי.

*

בשורה התחתונה: המאבק ההסברתי של המפלגה המובילה באופוזיציה מתמצה בכמה פוסטים וסרטון של יאיר לפיד.   

חייבים ללמוד את העבודה

אם הייתם מתקבלים לעבודה חדשה והיו מארגנים עבורכם יום אוריינטציה מיוחד – האם הייתם שוקלים להבריז ממנו? בני גנץ וגבי אשכנזי (כחול לבן) וכן אבי גבאי (העבודה) עשו בדיוק את זה – הבריזו מיום ההדרכות (שהתקיים בשני מועדים שונים) שאורגן עבור הח"כים שזו כהונתם הראשונה. שאלנו את השלושה מדוע לא הגיעו – ולא קיבלנו תגובה.

וחשוב להבין: העבודה של חברי כנסת היא מסובכת ביותר. יום חפיפה אחד אינו מספיק בכלל בשביל ללמוד את כל החוקים והכלים שעומדים לרשות נבחרי הציבור הבכירים שלנו – אך הוא נקודת התחלה שמראה על נכונות ללמוד. וזו בדיוק הנקודה: איך אופוזיציה "תמרר את החיים" לממשלה – אם היא לא יודעת באילו אמצעים תוכל לעשות זאת.

על הדרך, החלטנו לבדוק גם אם בכחול לבן ביקשו חפיפה לתפקיד מרכז האופוזיציה. פנינו ליואל חסון, שריכז את עבודתה בכנסת הקודמת, ושאלנו האם התקבלה בקשה כזו לחניכה/חפיפה בתפקיד. חסון מסר כי אכן אבי ניסנקורן (כחול לבן) פנה אליו – והם קיימו שיחת טלפון ופגישה בנושא. ישר כוח.

***

בכחול לבן סירבו להגיב לכל שאלותינו.