פוסטים

מי ימנע מאסון ביירות לחזור על עצמו בחיפה

המתכון האוניברסלי לאסונות בכל העולם ובכל הזמנים הוא צירוף של שלושה שי"נים: שחיתות שלטונית, שומרי סף כושלים ושרלטנות ● בנמל חיפה מונחת פצצה מתקתקת עם פוטנציאל לאסון המוני ● אבל כבר עשרות שנים שבישראל מעדיפים לטמון את הראש בחול ולהתחמק מלקיחת אחריות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אהוד קינן, העין השביעית |

סמלי הדבר שב-6 באוגוסט השנה, יומיים לאחר אסון ביירות, התקיימו בכל העולם עצרות זיכרון לציון 75 שנה לאסון הירושימה. עוצמת הפיצוץ בנמל ביירות שקולה לפצצה שמשקלה 1.5 קילוטון TNT, עשירית מעוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה.

הפיצוץ יצר בנמל מכתש בעומק 43 מטר, וסיסמוגרפים במדינות שכנות דיווחו על רעידת אדמה בעוצמה של 4.5. רוב העיר נפגעה, עד למרחק של עשרה קילומטרים ממוקד האסון. למעלה מ-200 איש נהרגו ועוד רבים הוכרזו כנעדרים, 6,000 נפצעו, 300 אלף איש נותרו חסרי בית, שלושה בתי-חולים נמחקו ועוד שניים ניזוקו. לבנון שילמה בטלטלה פוליטית ונזקים כלכליים שנאמדים ב-15 מיליארד דולר.

האסון בביירות (צילום: Mehdi Shojaeian, Mehr News Agency ויקימדיה, CC BY 4.0)

במשך שש שנים רבצו במחסני נמל ביירות 2,750 טון אמוניום ניטרט בלי שגורם ממשל כלשהו טרח להתייחס למכתבי התראה רבים ששלחו נציגי הנמל. רק אלוהים, ואולי גם נסראללה שליחו, יודעים אילו מפלצות נוספות רובצות במחסני הנמל בהמתנה לשחרורן. זמן קצר אחרי האסון, בישראל החלו לתהות האם גם נמל חיפה, והמפרץ כולו, חשופים לאסון דומה. כדי לענות על השאלה הזאת יש להבין מדוע מתרחשים אסונות רבי נפגעים.

מצעד השרים שלא הגישו בזמן הצהרות הון לשנת 2020 

בדיקת שקוף: תריסר שרים וסגני שרים, ביניהם גם ראש הממשלה נתניהו, לא הגישו עדיין את הצהרות ההון שלהם לשנת 2020. מדובר באחד מכלי השקיפות הבודדים שעומדים לרשות מבקר המדינה, שתפקידו לפקח על נבחרי הציבור. מי הם השרים המאחרים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

כל שרי הממשלה מחוייבים להגיש למבקר המדינה הצהרות הון עד שישים ימים לאחר כניסתם לתפקיד. שישים הימים של שרי הממשלה ה-35 תמו בדיוק לפני חודש, ב-17 ביולי. אולם עד לרגע זה 12 שרים וסגנים ובכללם ראש הממשלה נתניהו וראש הממשלה החלופי ושר הבטחון גנץ, לא הגישו הצהרות.

מחצית מחברי הממשלה המאחרים בהגשת ההצהרה (צילומים: פלאש 90)

המשמעות: מדובר בפתח להתנהלות מושחתת. התנהלות השרים מונעת ממבקר המדינה וממערכות אכיפת החוק לבצע את תפקידם כראוי, לפקח על ההון ולוודא שהאינטרסים הכלכליים הפרטיים שלהם לא משפיעים על שיקול דעתם בקבלת החלטות, שמשפיעות באופן ישיר על החיים של כולנו. 

מעקב "שקוף" על הצהרות ההון של נבחרי הציבור:

כשהשרים מגישים הצהרת הון למבקר המדינה הוא יכול לבדוק אותה לעומק ולהבין בכמה גדל ההון שלהם מהשנה שעברה והאם גדול באופן חריג שלא תואם את שאר הכנסותיו. הוא היחיד שחשוף למידע הזה ומפקח עליו, ויכול למנוע שחיתות מבכלל להיוולד. לכן מי שלא מגישים הצהרת הון – פשוט מסכנים את כולנו ואת עצמם בשחיתות.

הרשימה השחורה

1. ראש הממשלה בנימין נתניהו (ליכוד): מנרמל את הצפצוף על המבקר

ראש הממשלה נתניהו מעכב שוב ושוב את הגשת הצהרות ההון שלו למבקר המדינה. כך למשל, במשך תקופה ממושכת הוא לא היה מוכן את הצהרת ההון שלו לשנת 2019. היו לכך השלכות כבדות. בשל העיכוב, למשל, ועדת המימון לא אישרה לו קבלת מימון לניהול הגנתו המשפטית ממקורבו המליונר ספסנר פרטרידג'. בסופו של דבר, נתניהו הגיש באיחור את הצהרת ההון שלו ל-2019. 

רה"מ ורה"מ החלופי נותנים דוגמה אישית רעה לכל הממשלה (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

התנהלותו של ראש הממשלה מהווה דוגמה אישית רעה לשאר השרים בממשלתו. ואכן, בפועל, רבים מהם אימצו נורמות דומות ומזלזלים בדרישות השקיפות של מבקר המדינה. פנינו למשרד ראש הממשלה וביקשנו לברר מתי הוא מתכנן להגיש את הצהרת ההון שלו, ומה תגובתו לאיחור, אולם ממשרד רה״מ לא נמסרה תגובה. 

2. שר הביטחון וראש הממשלה החלופי, בני גנץ (כחול-לבן): האלטרנטיבה מזלזלת

זו הפעם הראשונה שבה השר גנץ מתבקש להגיש את הצהרת ההון שלו למשרד המבקר. אולם גם ראש הממשלה שמתיימר להוות אלטרנטיבה שלטונית נקייה משחיתות מזלזל בנהלי השקיפות. גנץ שעדיין לא הגיש את הצהרת ההון שלו, גם לא פנה כדי לבקש הארכה במועד ההגשה. 

מלשכתו של שר הבטחון נמסר בתגובה כי: "הנושא נמצא בטיפול עקב התאמות שנדרשות להתבצע. ההצהרה תועבר בהקדם לפי כלל הדרישות של מבקר המדינה".

3. השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה (ליכוד): הופך את האיחור להרגל

גם השר אמיר אוחנה הפך את ההתחמקות מהגשת הצהרת ההון להרגל: אוחנה הגיש ביולי 2020, באיחור של כמעט שנה, את הצהרת ההון הראשונה שהיה צריך להגיש באוגוסט 2019.

השר אמיר אוחנה. מתעלם (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

גם השנה אוחנה מאחר בהגשת הצהרת ההון למבקר המדינה והוא לא מצא לנכון להגיש אותה עד היום. פנינו ללשכת השר אוחנה וביקשנו לברר מדוע הצהרת ההון שלו מתעכבת שוב ומתי הוא מתכנן להגיש אותה, אולם לא התקבלה תגובה עד למועד פרסום הכתבה. 

4. שר הבריאות יולי אדלשטיין (ליכוד): ביקש הארכה – רק כשהמידע התפרסם

ההתנהלות של שר הבריאות יולי אדלשטיין מוכיחה עד כמה לחץ ציבורי ותקשורתי על פוליטיקאים עשוי להניב הצלחות. אדלשטיין לא הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר בזמן. אולם שלושה שבועות לאחר שהסתיים מועד ההגשה המקורי, ב-10 באוגוסט, הוא נזכר לפנות למשרד המבקר ולבקש את הארכת מועד ההגשה. 

למה דווקא באותו יום? ובכן, באותו היום היחידה לחופש המידע של מבקר המדינה פרסמה באופן פומבי את רשימת השרים שלא הגישו הצהרות. באותו יום התפרסמה גם כתבה של העיתונאי ביני אשכנזי בדה-מרקר שציינה מי הם השרים שעדיין לא הגישו הצהרות. מניסיוננו, סביר להניח כי יש קשר בין הדברים.

משרד המבקר קיבל את בקשתו של אדלשטיין והורה לו להגיש את הצהרת ההון שלו עד ה-10 בספטמבר. מלשכתו של השר אדלשטיין לא נמסרה תגובה במענה לפניית ״שקוף״.

5. סגן שר הבריאות יואב קיש (ליכוד): מאשים את הקורונה

השר יואב קיש מונה מעט אחרי שאר השרים לתפקידו, ולכן בשונה משאר השרים היה צריך להגיש את הצהרת ההון שלו ב-25.7. למרות זאת קיש לא עמד בזמן. 

במענה לפניית ״שקוף״ טענו בלשכת סגן השר כי הוא ״עסוק מבוקר עד ערב במשבר העולמי סביב נגיף הקורונה. נושא הצהרת ההון נמצא בטיפול ויוגש בקרוב".

סגן שר הבריאות יואב קיש. תירוצי הקורונה הרדימו גם אותנו

קיש הוא לא הגורם הממשלתי הראשון (וכנראה גם לא האחרון) שמאשים את הקורונה במחדלים שלו. מה היה קורה אם אתם הייתם מתרצים את העובדה שלא הגשתם את הצהרת ההון שלכם לרשות המיסים בגלל הקורנה או כי אתם עמוסים בעבודה? הייתם פשוט מקבלים קנס. למזלו הטוב של קיש, ולמזלו הרע של הציבור, אין כל סנקציה על שרים שלא מגישים הצהרת הון למבקר בזמן.

6. שר התיירות אסף זמיר (כחול-לבן): אתה לא רק ח"כ, התבלבלת

שר התיירות אסף זמיר לא הגיש הצהרת הון למבקר המדינה וגם לא ביקש את הארכת מועד ההגשה. כשפנינו אליו בנושא, ענו מלשכתו כי "השר זמיר הגיש הצהרת הון מיד עם כניסתו לתפקיד חבר כנסת. בימים אלו השר מכין את הצהרת ההון לשנת 2020, אשר תוגש בהקדם האפשרי למבקר המדינה". 

סליחה על הטרחנות, אבל זה לא אותו הדבר. הצהרת ההון של חברי הכנסת נעולה בכספת אצל יו"ר הכנסת ואף אחד לא מסתכל עליה אלא בצו שופט, ז"א רק אחרי שהתגלה חשד לשחיתות. את הצהרות ההון של השרים המבקר בוחן ובודק, ולכן הן חשובות ביותר.

8. השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל (ליכוד): שנה כן, שנה לא

השרה גמליאל לא הגישה הצהרת הון למבקר המדינה ולא ביקשה את הארכת מועד ההגשה. נציין כי גם בשנת 2018, כשכיהנה בתפקיד השרה לשוויון חברתי, גמליאל לא הגישה בזמן את הצהרת ההון שלה ואיחרה אז במועד ההגשה בחודש שלם. ב-2019 הגישה גמיאל את ההצהרה שלה בזמן. 

השרה גילה גמליאל. לא עקבית (צילום: עמוס בן גרשום, דוברות הכנסת)

מלשכת השרה גמליאל לא נמסרה תגובה במענה לפניית ״שקוף״.

7. השר לנושאים אזרחיים וחברתיים במשרד הביטחון מיכאל ביטון (כחול-לבן): ״בימים הקרובים״

השר ביטון עדיין לא הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר ולא ביקש הארכה במועד ההגשה. 

במענה לפניית ״שקוף״ נמסר ממשרדו כי: "הצהרתו של השר מיכאל ביטון מוכנה ותוגש בימים הקרובים. השר קיבל את בקשת המבקר לעדכן את הצהרת ההון שלו לאחר כניסתו לתפקידו במשרד הביטחון. השר ביטון הגיש את הצהרת הונו מאז ומעולם בכל תפקידיו הציבוריים לרבות בעיריית ירוחם ובכנסת ישראל".

עדכון: השר ביטון הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה יום לאחר פרסום כתבה זו, ב-18.8.2020, באיחור של חודש.

9. השרה לקידום קהילתי, אורלי לוי אבקסיס (גשר): ״תוגש בקרוב״

גם השרה לוי אבקסיס עדיין לא מצאה את הזמן להגיש את הצהרת ההון שלה למשרד מבקר המדינה, וגם היא לא ביקשה את הארכת מועד ההגשה.

השרה אורלי לוי אבקסיס. אפילו לא ביקשה הארכה. (צילום: יוסי זמיר)

בתגובה לפניית ״שקוף״ נמסר ממשרדה של השרה לוי-אבקסיס כי: "ההצהרה תוגש בקרוב". 

10. השרה לעניינים אסטרטגיים, אורית פרקש הכהן (כחול-לבן): תמסור את הנתונים במלואם. מתישהו

גם השרה אורית פרקש-הכהן, מהמפלגה שהבטיחה מנהל תקין, מאבק בלתי מתפשר בשחיתות ולהוות אלטרנטיבה שלטונית – לא הגישה הצהרת הון למבקר המדינה ולא ביקשה את הארכת מועד ההגשה. במענה לפניית ״שקוף״, נמסר ממשרדה של פרקש-הכהן כי: "הנתונים ימסרו במלואם".

11. שרת התחבורה, מירי רגב (ליכוד): לוקחת את הזמן

השרה מירי רגב לא הגישה עדיין הצהרת הון למבקר המדינה ולא ביקשה את הארכת מועד ההגשה. 

מירי רגב. לא ממהרת(צילום: נעם ריבקין פנטון)

מלשכת השרה לא נמסרה תגובה במענה לפניית ״שקוף״, אולם לשקוף נודע כי בימים הקרובים היא אמורה להגיש את הצהרת ההון למבקר. 

12. שר הדתות, יעקב אביטן (ש"ס): אכזב ואז הפתיע לטובה

השר יעקב אביטן לא הגיש הצהרת הון למבקר המדינה ולא ביקש הארכה במועד ההגשה. מלשכתו נמסר: "נמסור את הצהרת ההון בשבועיים הקרובים". לאחר מכן הגיע בשורה משמחת מהשר: הוא הבטיח לפרסם את הצהרת ההון המלאה שלו ב"שקוף". צעד כזה יכול לבנות אמון משמעותי בין השר לציבור – נפעל כדי לממש את ההבטחה.

הלחץ הציבורי עובד

למרות 12 המתחמקים המופלאים ברשימה השחורה, התנהלות מרבית השרים בנושא הגשת הצהרת ההון מוכיחה כי הלחץ הציבורי נושא פרי. 

כך למשל, השר להגנת הסביבה זאב אלקין הגיש את הצהרת ההון שלו עבור 2020 למבקר הרבה לפני מועד ההגשה האחרון. הזריזות הזאת מגיעה אחרי שנתיים בהן לא הגיש את הצהרת ההון כלל, וזה קורה הודות ללחץ הציבורי שהפעילו עליו קוראות וקוראי "שקוף". 

בשר זאב אלקין. לא הגיש הצהרת הון כבר שנתיים (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

שר הרווחה איציק שמולי (העבודה) ושר האוצר ישראל כ"ץ (ליכוד) הגישו את הצהרת ההון שלהם בשלושה שבועות איחור, אחרי ה-10 באוגוסט. מועד ההגשה שלהם לא היה מקרי: ב-10 באוגוסט מבקר המדינה העביר לתקשורת רשימה של ח״כים שלא הגישו הצהרות הון ופורסמה כתבה בעניין בדה-מרקר. לפרסום בנושא הייתה קרוב לוודאי השפעה ישירה על הגשת הצהרת ההון.

נציין כי בשנה שעברה (2019) השר כ"ץ איחר בהגשת הצהרת ההון שלו בחצי שנה, וטרח להגישה רק לאחר פנייה של ״שקוף״ ללשכתו. הפעם כ"ץ הגיש את הצהרת ההון באיחור של שבועות בודדים, כך שמדובר בשיפור ניכר.

למה הם תמיד מאחרים?

בכל שנה אנו מגלים כי חלק מהשרים לא מגישים את הצהרות ההון שלהם בזמן למבקר המדינה. זה קורה מפני שאין כל סנקציה שניתן להטיל על השרים המאחרים: למבקר אין אף מנוף שהוא יכול להפעיל נגד השרים כדי לקבל את הצהרות ההון לידיו, חוץ מלתזכר את השרים ושוב ושוב ולקוות שמתישהו יענו לחיזוריו. 

זה מצב לא תקין. המדינה יודעת להטיל קנסות על אזרחים שמאחרים בהגשת דיווחים שונים. אך דווקא למי שאמורים לשמש דוגמה אישית אין שום סנקציה שתמנע מהם לעבור על הכללים או תמריץ שיעודד אותם לפעול לפיהם. 

שר האוצר ישראל כ"ץ. השתפר

כך למשל, השר זאב אלקין שלא הגיש את הצהרות ההון שלו מ-2018 ו-2019 עד היום. ולמבקר אין שום דרך לגרום לו לעשות זאת. השר יואב גלנט הגיש את הצהרת ההון שלו עבור 2017 רק ב-2019, אחרי שמונה תזכורות מצד מבקר המדינה. שרים אחרים איחרו בחודשים רבים ושיבשו את היכולת של המבקר לפקח על עבודתם.

חשוב לציין כי השר זאב אלקין אמנם הגיש את הצהרת ההון שלו לשנת 2020 אך כאמור טרם הגיש את הצהרות ההון שלו עבור 2018 ו-2019. אלקין הוא השר היחיד שלא הגיש הצהרת הון עבור שנים אלה. מדובר בצפצוף מוחלט על הכללים והתעלמות מהצורך בשקיפות, וזאת למרות פניות חוזרות ונשנות של ״שקוף״ ללשכת השר בנושא זה.

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע):

כשהשרים לא מגישים את הגשת הצהרת ההון שלהם, או מאחרים לעשות זאת, קשה יותר לגלות שחיתויות: מבקר המדינה לא יכול לעקוב אחרי ההון שלהם, ולא יכול לגלות האם יש חריגות בהכנסות או בנכסים הנמצאים ברשותם. באופן הזה לא נדע אם הם פועלים למען האינטרסים שלהם או למען האינטרס של ציבור הבוחרים, ולא יהיה אף גורם שיוכל לפקח על החתולים ששומרים על השמנת. 

כששרים לא פועלים על פי חובת השקיפות שחלה עליהם, אמון הציבור בהם עלול להתערער. במיוחד בימים של קורונה יש חשיבות עצומה לאמון שרוכש הציבור לממשלה, ולנכונות שלו למלא אחר הנחיותיה והחלטותיה. 

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י):

משרד המדינה צריך לפרסם באתר שלו באופן יזום את מצב הגשת ההצהרות של השרים. בכלל זה את רשימת השרים שהגישו ולא הגישו, תאריכי ההגשה ועוד. כך יוכל הציבור לעקוב ולדרוש דין וחשבון מנבחריו. באפריל האחרון פנינו למשרד המבקר והצענו את הרעיון, אך לעת עתה הוא נדחה. אנחנו לא מתייאשים, ובקרוב נפנה שוב למבקר המדינה בנושא.

בחודש מאי האחרון הניחו חברי הכנסת גדעון סער ושרן השכל מהליכוד הצעת חוק שבאה לפתור את הבעיה: היא מחייבת את כלל השרים וחברי הכנסת להגיש הצהרת הון תוך 60 יום וגם לפרסמה לציבור. על פי ההצעה, קנסות יוטלו על השרים שיאחרו. בינתיים החוק לא התקדם. 

ככל שנמשיך להפעיל לחץ על השרים ולהראות להם שהנושא חשוב לאזרחים רבים, כך תעלה המוטיבציה שלהם למלא אחר הכללים. אנחנו ב״שקוף״ נמשיך לסקר והקוראות והקוראים שלנו ימשיכו לפעול במסגרת ״סיירת השקיפות״. הצטרפו אלינו.

***

פגיעה בפרטיות, צנזורה ואפליה: עמודי הפייסבוק של הרשויות המקומיות הפכו לשטח הפקר

בעמוד הפייסבוק של עיריית טבריה אסור לכתוב "מושחתים" ● מועצת עמק יזרעאל העבירה לחברה פרטית מידע אישי על תושביה – בלי להגן עליהם ● בחיפה החליטו שתושבים מעל גיל 43 זקנים מדי להופעות שוות ● דו"ח מבקר המדינה על התנהלות הרשויות המקומיות ברשתות החברתיות מעלה היעדר פיקוח ורגולציהמשרדי הפנים והמשפטים מתנערים מאחריות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

עיריית קרית גת הודיעה בעמוד הפייסבוק שלה על ההחלטה לפטר 320 עובדים, בשיטת "אחרון נכנס – ראשון יוצא" (קודם מפוטרים העובדים החדשים יותר). העובדים המפוטרים למדו על כך באופן רשמי מעמוד הפייסבוק של העירייה.

הודעת הפיטורים שפרסמה עירית קרית גת בפייסבוק (צילום מסך)

המועצה האזורית אלבטוף פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה מכתב שהפנה ראש המועצה למהנדס המועצה וכלל טענות הנוגעות לתפקודו של המהנדס. ראש המועצה האשים את המהנדס בחוסר מקצועיות, וכן בביצוע של עבירות משמעת חמורות בגינן הוא עלול להיות מואשם בפלילים. זו היתה הפעם הראשונה שבה ראה המהנדס את המכתב, שלא נשלח אליו בטרם פורסם לציבור ברשת החברתית. 

הדוגמאות הללו הן רק חלק מהתלונות שהגישו גולשים ברשתות החברתיות למבקר המדינה במהלך שנת 2019 נגד עיריות, מועצות וראשי רשויות. בשנים האחרונות העבירו הרשויות המקומיות חלק ניכר מהתקשורת שלהם עם האזרחים לרשתות החברתיות. אולם לא פעם הן עושות בכלי הזה גם שימוש פוגעני, שמפר את זכויות התושבים. 

תלונות על שימוש לא ראוי ברשתות החברתיות

מיליוני ישראלים מחזיקים חשבונות פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם פעילים. בשל כך, הרשויות החברתיות הפכו לכלי מועדף על הרשויות ועל נבחרי ציבור בניהול קשר עם הציבור: 94% מהרשויות המקומיות (מתוך סה״כ 257 רשויות) מפעילות חשבון ברשת חברתית אחת לפחות. 

למרביתן חשבון ברשת פייסבוק שהיא הפופולרית ביותר בקרב קהלי היעד שלהן. גם ל-85% מראשי הרשויות יש חשבון ברשת חברתית אחת לפחות. במהלך 2018 הוציאו הרשויות המקומיות בישראל כ-3 מיליון שקל על קידומים ממומנים (כ-60% מהסכום הוציאו הרשויות הגדולות: ירושלים, תל אביב וחיפה). 

דו״ח מבקר המדינה בנושא "שימוש הרשויות המקומיות ונבחריהן ברשתות החברתיות" מצא כי חלקן עשו בהן שימוש לא ראוי – החל מניהול לא מקצועי ועד לפגיעה בזכויות אדם. ממצאים נוספים כללו: פגיעה בפרטיות, השתקה, צנזורה ואפליה כלפי קבוצות באוכלוסיה. 

מתוך 134 תלונות שהתקבלו בנושא בשנים 2019-2017 במשרד מבקר המדינה, 89 הופנו כלפי הרשויות המקומיות. מצבור תלונות זה שלח את מבקר המדינה לבדוק את ההתנהלות בשטח

במסגרת הבדיקה, נבחנו 12 רשויות: בית שמש, חיפה, טבריה, ירושלים, עראבה, קרית גת, רמת גן, תל אביב-יפו, פרדס חנה-כרכור, קצרין ומועצה אזורית עמק יזרעאל. בנוסף נשלחו שאלונים לכל הרשויות המקומיות בארץ. 189 רשויות מתוך 257 ענו על השאלונים. 

לקריאת הדו"ח המלא

אפליה כלפי ערבים בתל אביב-יפו, הדרה של קשישים בחיפה

על פי דו״ח המבקר 55% מהרשויות שנבדקו השתמשו בקידום ממומן בשנים 2019-2017, כאשר קצב השימוש בקידום ממומן רק עולה עם השנים. 

הרשתות החברתיות מאפשרות למי שמשלם להן לפלח קהל יעד מדויק שייחשף למודעה (טירגוט – targeting). קהל היעד יכול להיות מאופיין לפי גיל, מגדר, מקום מגורים, וגם לפי תחומי עניין כמו למשל – אוהבי חתולים, או על פי אמונות, העדפות ודעות.

בניית קהל היעד נעשית על בסיס מידע אישי שאספו ועיבדו הרשתות על הגולשים. בנוסף, רשויות מקומיות מחזיקות אצלן גם מאגרים שכוללים מידע אישי על התושבים, כמו מצב כלכלי, מצב משפחתי (נשואים, רווקים, גרושים או אחר), נתונים על ילדים במסגרות חינוכיות, ועוד. הצלבה של המידע שאוגרות הרשתות החברתיות לבין המידע שמחזיקות הרשויות מאפשר להן ״לטרגט״ באופן מדויק יותר את המודעות שלהם ברשתות החברתיות. 

היתרון: הרשויות יכולת למקד את הפרסום ולהגיע באופן מדויק לאוכלוסיית היעד באופן אפקטיבי שמנצל ביעילות משאבים תקציביים ציבוריים. החיסרון, כך מסביר דו״ח המבקר: "אפשרויות הטרגוט הספציפי עלולות לשמש עבור המפרסמים פרצה קלה ונוחה לביצוע העדפה בפרסום ופעולה הנגועה באפליה".

כך לדוגמה, בעיריית תל אביב-יפו הדירו את האוכלוסיה הערבית כשהגדירו כי מודעה שקודמה בתשלום לא תוצג לקהל שמתעניין בעולם הערבי וכן בכלי תקשורת שמשדרים בשפה הערבית. כגון: אל-ערבייה, סקיי ניוז בערבית, BBC בערבית, ערב איידול, ועוד. ראוי לציין כי בתל אביב-יפו חיים עשרות אלפי תושבים ערבים ששפת אימם היא ערבית. 

בעיריית תל אביב-יפו הדירו ערבים ממודעה, על ידי כך שהגדירו כי לא תופיע לגולשים שמתעניינים בעולם הערבי (צילום מסך מתוך דו״ח מבקר המדינה)

דוגמה נוספת שמציין דו״ח המבקר נוגעת לעיריית חיפה. ביולי 2019 קידמו שם פוסט המפרסם הופעה של להקה בעלות של 20 ש"ח לכרטיס. מחיר זול לכל הדעות. אולם המודעה הממומנת כוונה רק לגילאים 43-16. בתשובה לפניית המבקר טענה העירייה כי מדובר בלהקה שפונה לקהל צעיר. אולם בניגוד לפרסום של עסקים פרטיים, לרשות ציבורית אסור להפלות על בסיס גיל או אחר.

מידע על תושבים עובר לחברות פרטיות

מנהלי עמודי פייסבוק חשופים למידע אישי רב אודות קהל הגולשים, כגון: מין, גיל, שפה, מקום מגורים, תחומי עניין, העדפות מיניות ופוליטיות). מדובר במידע פרטי, והוא יקר ערך למפרסמים ולבעלי עניין שונים, כגון פוליטיקאים. המידע הזה מעניק כוח רב למי שאוחזים בו, והוא יכול לאפשר להניע קהלים על ידי התאמת מסרים מדויקת לכל אדם כמעט. 

חלק מהרשויות שנבדקו על ידי מבקר המדינה העידו כי הן משתמשות בחברות חיצוניות שמסייעות להן לנהל את העמוד. חברות פרטיות אלו חשופות לכל המידע על התושבים שעוקבים אחר העמוד או שפרטיהם מוזנים אליו. 

עמוד הפייסבוק של עירית תל אביב – יפו. אילוסטרציה. (יעל מרום)

דו״ח המבקר ציין לדוגמה את עירייות ירושלים וחיפה ש״טירגטו״ מודעות מסויימות בפייסבוק לקהלים ספציפיים, בעזרת מידע שמסרו תושבים לרשויות. עיריית ירושלים מסרה לחברה שמנהלת את עמוד הפייסבוק שלה מידע שמסרו לה מרצונם רצי מרתון בעיר, לצורך התאמה ספציפית של מודעות עתידיות באותו נושא. עיריית חיפה השתמשה במידע על הורים שנרשמו ב״מינהלת הורים״ כדי לכוון אליהם מודעות שמיועדות להורים. המידע על התושבים הועבר לחברות פרטיות.

צריך לזכור שפעמים רבות העירייות אינן הלקוח היחיד של חברות הפרסום. לכן, הסכנה במקרה זה שחברות השיווק ישמרו את המידע על הקהלים הללו, יעתיקו אותו ויציעו אותו למכירה ללקוחות אחרים. 

מתוך 8 הרשויות שנבדקו, מצא המבקר כי 5 לא שמרו על פרטיות התושבים כשחתמו על ההסכם עם החברות – וזה במקרה שבו בכלל חתמו על חוזה. במענה לפניית המבקר התחייבו בקרית גת, עמק יזרעאל ופרדס חנה-כרכור כי הנושא יתוקן וכי הן יחתמו על הסכם הכולל התייחסות לפרטיות. המבקר ציין לחיוב את עירייות חיפה, ירושלים ותל אביב שכן חתמו על הסכם מסודר הכולל התייחסות לשמירה על הפרטיות, לאבטחת מידע ולמניעת ניגוד עניינים.

יש תקנון – יש חסימות

בשנת 2017, פנה ״שקוף״ למבקר המדינה עם תוצאות של ״סקר החסימות הגדול״, בו אספנו מידע על פוליטיקאים שחוסמים אזרחים בעמודי הפייסבוק שלהם, ללא אזהרה מראש וללא סיבה מוצדקת. אז קבע משרד המבקר בדו״ח רשמי כי על כל חשבון ציבורי חלה החובה לפרסם מדיניות למחיקת פוסטים, ולתעד כל החלטה לחסום או למחוק תגובה. 

על פי דו״ח המבקר החדש, נראה כי התקנון לא משנה את התנהלותן של הרשויות ונבחרי הציבור, ואולי אף להיפך – דווקא במקומות שבהם נוסח תקנון, הרשות נוטה לחסום יותר משתמשים ולמחוק יותר תגובות.

מהתשובות לשאלון ששלח המבקר לרשויות עולה כי ל-77 רשויות מתוך 152 שענו על השאלון יש מדיניות בנוגע למחיקת תגובות וחסימת משתמשים. 59 (כ-76%) מאותן רשויות ציינו כי הן חוסמות משתמשים ומוחקות תגובות. 

לעומת זאת, רק 16 (כ-21%) מתוך 75 הרשויות שהשיבו כי אין להן מדיניות חסימות ענו כי הן נוהגות לחסום משתמשים. האם הסיבה היא שיח אלים יותר ברשויות אלו מלכתחילה או שמדובר בכלי לא יעיל? – דו״ח המבקר לא עונה על השאלה. כך או כך זו המסקנה: אם לרשות שלכם יש תקנון לחסימת משתמשים ותגובות – הסיכוי שלכם להיחסם עולה.

עם או בלי מדיניות – רשויות שחוסמות משתתפים מעמוד הפייסבוק שלהן. מתוך דו״ח מבקר המדינה

השתקה במקום מחיקה

כלי מתוחכם במיוחד שבו נוהגות להשתמש הרשויות הוא הסתרת תגובות: מנהל העמוד מסתיר את התגובה במקום למחוק אותה לחלוטין כך שרק אתה וחברייך בפייסבוק תוכלו לראות אותה, בעוד עבור שאר העולם היא בכלל לא קיימת. המשתמש שתגובתו הוסתרה לא מקבל על כך הודעה, ובכלל לא מודע לכך שקולו הושתק. השימוש בכלי הזה לא גורר ביקורת ציבורית מכיוון שהנפגעים ממנו כלל לא יודעים שהם נפגעו. 

במענה לפניית המבקר הסבירו חלק מהרשויות כי: "הואיל והסתרת תגובה היא כלי המעורר פחות התנגדות מצד הציבור – שכאמור במרבית המקרים אינו מודע להסתרה כלל – הן עושות בו שימוש נרחב יותר מאשר במחיקת תגובות".

צנזורה על מילים

לפייסבוק יש כלי המאפשר סינון של ביטויים שהוגדרו מראש. כאשר הוא מופעל, כל תגובה המכילה אחד מביטויים אלו לא תפורסם כלל. בביקורת נמצא כי ארבע מבין הרשויות שנבדקו – תל אביב-יפו, קצרין, עמק יזרעאל וטבריה – מצנזרות תגובות ופרסומים מראש ובאופן אוטומטי לפי מילות מפתח וללא הסבר. 

כך למשל, בעמוד של עיריית טבריה אסור לכתוב "מושחתים" ו״אוכלי חינם״, בעמק יזרעאל אסור לכתוב את המילים "ציונות", "פלשתין", "ישראל", "ערבים"; ובקצרין אסור לכתוב "דיקטטור", "גנב" או "שמן".

אם הייתם רוצים לפרגן לעיריית טבריה ולכתוב ״במדינה שבה לא מעט אוכלי חינם, טוב לדעת שיש מי שבאמת עובד למעננו״, ההודעה שלכם לא הייתה מתפרסמת כלל. מנגנון הסינון היה מזהה את הביטוי ״אוכלי חינם״ ומסתיר את התגובה.

מסננת מושחתים. רשימת המילים האסורות בשימוש בעמוד הפייסבוק של עירית טבריה. (מתוך דו״ח מבקר המדינה)

בעמוד הפייסבוק של עמק יזרעאל לא תוכלו לכתוב ביטויים פוליטיים ולנהל דיון על "ציונות", לדבר על שוויון זכויות ל"ערבים" או להתבטא בנושא יחסי ישראל ו"הרשות הפלשתינאית". 

בלי ויכוחים פוליטיים. מילים שאסור לכתוב בעמוד הפייסבוק של מועצת עמק יזרעאל (צילום מסך מדו״ח מבקר המדינה)

בקצרין לא תוכלו לדבר על "מהפיכה" שצריך לעשות בעירייה, אסור לכם להתרעם על כך שמישהו הוא ״סותם פיות״, ולא תוכלו לדווח על ״גניבה״, על ״אלימות״ ואפילו אל על כתם "שמן" על הכביש (כן, אנחנו מניחים שמדובר שהכוונה היתה לחסום הערות על מידותיו של אדם אבל ספק אם לפייסבוק זה משנה). 

בעמוד הפייסבוק של קצרין אסור להגיד מהפכה או דיקטטור (צילום מסך מדו״ח מבקר המדינה)

בתגובה לפניית המבקר, בעמק יזרעאל ותל אביב-יפו התחייבו להסיר את את מסנני התגובות, בקצרין החליטו כי הערה על מידת האינטליגנציה של אדם (לכנותו טיפש) דורשת צנזורה. לטענת עיריית קצרין התגובות לא נמחקות אלא רק מוסתרות באופן אוטומטי – כאמור, אקט אלים אף יותר. 

שטח הפקר: משרד הפנים לא מעוניין להפעיל רגולציה

מהדו"ח ניתן ללמוד כי מבקר המדינה ניסה למצוא את הגורם האחראי לפתרון הבעיות שהועלו אך ללא הצלחה. משרד הפנים מסר למבקר כי הוא "אינו פועל במישור ההסדרתי (רגולטורי, ע.ב) בהקשר של שימוש הרשויות וראשי הרשויות ברשתות החברתיות". כשפנה המבקר למרכז השלטון המקומי מסרו לו שהם אינם גוף סטטוטורי ולכן אין ביכולתם לקבוע נהלים.

המבקר מציין כי כבר באוקטובר 2018 פנו ״שורה של גורמים מהאקדמיה ומארגונים בחברה האזרחית ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיסדיר בהנחיות את כל נושא השימוש של אנשי ציבור ברשתות החברתיות, לרבות בנושא מחיקה, הסתרה והסרה של תגובות משתמשים". 

על פי הדו״ח, היועץ המשפטי לממשלה התנער מאחריות ואמר שאינו יכול להנחות את ראשי הרשויות בתחום זה אך יבחן את הסוגיה באופן עקרוני. תהליך הבחינה המובטח לא הסתיים עד היום אך לטענת משרד המשפטים הוא נמצא בתוכנית העבודה. 

למבקר המדינה לא נותר אלא להתחנן למשרדי הממשלה להסדיר את הנושא: "משרד מבקר המדינה ממליץ למשרד המשפטים לפעול בנושא השימוש ברשתות החברתיות, ולקבוע גבולות המותר והאסור בעניין. כן מומלץ לבחון, בשיתוף משרדי הממשלה הרלוונטיים וגורמים אחרים, ובכללם משרד הפנים והמרכז לשלטון מקומי, פרסום כללים מנחים בתחום השימוש ברשתות החברתיות בכלל, ובשלטון המקומי בפרט". 

עוד הוא מוסיף כי "על ראשי הרשויות לנהוג בחשבונות הציבוריים שלהם ברשתות החברתיות על פי כללי המשפט הציבורי, בהגינות, בתום לב, ובאופן מושכל ומידתי".

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע): הושתקת ללא ידיעתך כי כתבת את המילה הלא נכונה, נחסמת מדף של רשות מקומית או של העומד בראשה בלי לדעת מה הסיבה, או שלא קיבלת מודעה מסויימת כי מנהל הדף החליט שאינך בקבוצת היעד המתאימה – הזכויות שלך נפגעות. רשויות מקומיות רבות העבירו את מרכז הדיאלוג שלהן עם האזרח לרשתות החברתיות. הן משקיעות בכך משאבים כספיים וכוח אדם רב. אולם עד עכשיו לא נמצא אף גורם שיפקח על כך שהן לא מפלות או פוגעות באזרח. 

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): פנו לרשות שלכם ודירשו שקיפות, בקשו שחוזה ההתקשרות יפורסם לציבור ודירשו כי יהיו בו סעיפים ברורים שמטרתם לשמור על המידע הפרטי שלכם. אנחנו נפנה בינתיים לוועדה לביקורת המדינה ונדרוש להחיל כללים ולהסדיר רגולציה בתחום: החל משמירה על פרטיות ואבטחת מידע, דרך מגבלות על שימוש של אישיי ציבור ברשתות החברתיות, וניטור של חסימות משתמשים ותגובות באופן שלא יפגע בזכויות שלהם. 

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

הקורונה הפכה לתירוץ הטרנדי של מוסדות השלטון

למה לא הוצאתם מכרז אחרי 17 שנה? קורונה. איך לא מיניתם את מי שהייתם צריכים למנות? קורונה. מדוע לא דיווחתם על הוצאות בזמן? קורונה. בחודשים האחרונים קיבלנו כמה תגובות מביכות מאוד למחדלי השלטון. איך לא סיפרנו לכם עד עכשיו? קורונה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה כהן |

גם אתם חשבתם בתמימות שנגיף הקורונה הוא בסך הכל מחלה? טוב, גם אנחנו. אבל לפי משרדי הממשלה ונבחרי הציבור שלנו, הנגיף המסתורי לא רק מייצר אבטלה ועוני, אלא גם מסוגל לשבש רטרואקטיבית תהליכים שהיו צריכים לקרות הרבה לפני ש-covid 19 פרץ לחיינו. 

בשורת כתבות שפרסמנו בחודשים האחרונים על מחדלים ומריחות זמן מצד נבחרי הציבור, קיבלנו שוב ושוב את התשובה: "הקורונה עיכבה אותנו". אספנו עבורכם את כל התגובות שהשאירו אותנו פעורי פה.

כבר 17 שנה אין לנו מגנזיום במים – בגלל הקורונה?

המחדל הראשון הוא מחסור המגנזיום במים. בקצרה: בשנת 2003, הממשלה נחשפה לכך שהיעדר מגנזיום במים המותפלים פוגע בבריאות הציבור. עד כמה פוגע? לפי משרד הבריאות, הוספת מגנזיום יכולה למנוע כ-250 מקרי מוות בשנה. ב-2009 קבעה ועדה ייעודית כי יש להוסיף מגנזיום למי השתייה. חרף זאת, המים שלנו נטולי מגנזיום עד עצם היום הזה, תוכלו לקרוא את הכל בתחקיר המגנזיום של מאיה קרול.

עוד כתבות ב"שקוף":

הפיילוט של הוספת המגנזיום טרם יצא לפועל, על אף שחלפו שמונה שנים מאז שמשרד ראש הממשלה קבע כי יש לבצעו, ושמועדו כבר נדחה מספר פעמים. אבל מזל שפרץ לחיינו נגיף הקורונה, כי הוא תירוץ שמתאים בדיוק לדוברות משרד הבריאות כדי להסביר את המחדל.

"כידוע בוודאי, בחודשים האחרונים משרד הבריאות עסוק מאוד במשבר הקורונה, ורוב המשאבים של משרד הבריאות וממשלת ישראל מתועדפים לנושא זה", בחרו להסביר במשרד הבריאות. 

"מסיבות אלו קשה להעריך מתי יותנע הפיילוט, שרק על פי תוצאותיו יוחלט האם ומתי יוסף מגנזיום למים המותפלים. אנו כמובן מקווים שהנושא יתקדם בקרוב". 

ב-14 רשויות מקומיות אין מבקר פנים מעל לשנה – בגלל הנגיף, כמובן

מסתבר שמחלת הקורונה האכזרית לא פסחה גם על הרשויות המקומיות, ולכאורה מנעה מינויים של מבקרי פנים בשלל עיריות ומועצות. להזכירכם, נכון ליוני, ב-19 רשויות מקומיות אין מבקר פנים, כ-14 מתוכן בפער חמור, כך כתב עידן בנימין בכתבה על מבקרי הפנים. רק שהעובדות לא ממש מעניינות את הרשויות המקומיות. מבחינת קריית ים ומבשרת ציון לדוגמה, משבר הקורונה הוא תירוץ לגיטימי לעובדה שלא מינו מבקר פנים כשנתיים.

"בשל הקורונה – הוקפא הנושא וההליך יחל שוב בימים הקרובים", אמרו במבשרת ציון. "הנושא מוכר, אך ועדת המכרזים בוטלה בשל משבר הקורונה", הסבירו בקריית ים.

יואב קיש לא הגיש הצהרת הון למדינה – כי הוא עסוק בקורונה

כל שנה, כל שר בממשלה נדרש להגיש הצהרת הון למבקר המדינה. וכל שנה, אנחנו נתקלים בעשרות בקשות דחייה במקרה הטוב, והתעלמויות במקרה הרע, מחוק זה. מי שעוקב אחרינו באדיקות כבר מכיר את שלל התירוצים המגוונים שקיבלנו, כשבחרנו לא להרפות עד שכולם יגישו אותה. 

נרדמת בישיבה? אנחנו לא. מחכים להצהרת ההון שלך – אין תירוצים

השנה, סגן שר הבריאות יואב קיש מיהר להשתמש במילת הקסם החדשה. "סגן שר הבריאות, ח"כ יואב קיש, עסוק מבוקר עד ערב במשבר העולמי סביב נגיף הקורונה. נושא הצהרת ההון נמצא בטיפול ויוגש בקרוב", נמסר מלשכתו.

סגן השר, נראה לך סביר שכל האזרחים יאחרו בתשלומי ארנונה, מיסים ומשכורות – בגלל הקורונה? חוק אחד לך וחוק אחד לנו? אולי אין לנו את התרופה למחלה, אך יש לנו את התרופה לשחיתות: שקיפות. ואנחנו לא נרפה עד שתשמש בה. 

משרד הבריאות עובר על החוק כל שנה – אבל הפעם זה בגלל הקורונה

כל שנה משרד הבריאות מתבקש לפרסם את שמות התורמים למוסדות הרפואיים ולהסתדרות הרפואית עד האחד במאי. בכל שנה הוא מתעכב. כך, הדו"ח של שנת 2018 פורסם באיחור של חצי שנה, וכל דו"ח החל מ-2014 הגיע לעינינו באיחור מעצבן. אבל השנה, כשכתב שקוף, עידן בנימין, פנה למשרד הבריאות, הם זכו בתירוץ חדש להתהדר בו: משבר הקורונה כמובן. 

"לאחרונה הסבנו את עיקר המאמצים לטיפול במשבר הקורונה", הסבירו במשרד הבריאות. "הטיפול בנתוני התרומות נמצא כרגע בעשייה והדו״ח יתפרסם בזמן הקרוב". 

כבר שנה שאנחנו לא יודעים מה חברי הכנסת עשו עם 14 מיליון ש"ח 

יותר משנה חלפה מאז שנדרש מבקר המדינה לדווח לציבור כיצד התנהלו חברי הכנסת עם הכסף שקיבלו לטובת הפריימריז. אין לנו שום דרך לדעת אם עשו שימוש הגון בכסף שלנו. אבל לפי תשובת מבקר המדינה לכתב שלנו, עידן בנימין, הקורונה היא תירוץ סביר לכך.

משרד מבקר המדינה טען כי "בשל תקופת משבר הקורונה וריבוי מערכות הבחירות היו עיכובים בהגשת הדוחות הכספיים של המועמדים ותשובותיהם לביקורת. משרד מבקר המדינה עוסק בימים אלו בהשלמת הביקורת על כלל המועמדים בכל מערכות הבחירות שהתקיימו, ועם השלמתה היא תפורסם לציבור". 

בלי נאומים מר מבקר המדינה, פשוט תעשה את העבודה שלך (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

אין ספק שמשבר הקורונה משפיע כמעט על כל תחום בחיינו, וכן על עבודתו של כל משרד ממשלתי. אין ספק שהוא מייצר כאוס וחוסר וודאות, ותוקע תהליכים ותכניות. אבל הוא לא לגיטימציה לצפצף על הציבור. כבר באפריל סיפרנו לכם איך הטייקונים מכניסים לנו יד לכיס בחסות הקורונה, ומסתבר שהשיטה הזו מתפשטת ממש כמו המגיפה. אסור לנו לתת לקורונה להיות מילת קסם לטרפוד חובות אמיתיות לציבור. 

  • מכירים תשובות מביכות נוספות מכתבות במקומות אחרים? קיבלתן תשובה כזאת בעצמכן מרשות מקומית או גוף רשמי אחר? כתבו לנו לכתבת מאיה כהן

מענק הפריימריז יצא מהכיס שלנו – אך מבקר המדינה לא מגלה מה קרה עם הכסף 

לפני שנה וחצי זכו הח"כים לראשונה ב-324 אלף ש"ח למימון הבחירות המקדימות למפלגות היחיד שיכול לשמור על כספי הציבור ולבחון את ההוצאות הוא מבקר המדינה הוא נדרש לספר לציבור על כך עוד ביולי 2019 – אך עד עכשיו לא עשה זאת ● התירוץ: של תקופת משבר הקורונה וריבוי מערכות הבחירות היו עיכובים בהגשת הדוחות הכספיים של המועמדים ותשובותיהם לביקורת"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

יותר משנה חלפה מאז נדרש מבקר המדינה לדווח לציבור כיצד התנהלו חברי הכנסת עם הכסף שקיבלו לטובת הפריימריז. האם עשו שימוש הגון בכסף שלנו? אין לדעת. מדובר בתקציב שאינו שקוף – היחיד שחשוף למידע הוא המבקר מתניהו אנגלמן, שכאמור דוחה את המשימה החשובה.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

תזכורת: בשנה שעברה כולנו שילמנו לראשונה לחברי הכנסת עבור הוצאות לבחירות המקדימות במפלגות הדמוקרטיות: העבודה, הליכוד, מרצ. סך הכול שילמנו למועמדים מעל 14 מיליון שקל על ההתמודדות שלהם.

עוד על מבקר המדינה ב"שקוף":

מה התירוץ של המבקר? ניחשתם נכון: "בשל תקופת משבר הקורונה וריבוי מערכות הבחירות היו עיכובים בהגשת הדוחות הכספיים של המועמדים ותשובותיהם לביקורת", מסר המבקר לפניית "שקוף". "משרד מבקר המדינה עוסק בימים אלו בהשלמת הביקורת על כלל המועמדים בכל מערכות הבחירות שהתקיימו, ועם השלמתה היא תפורסם לציבור". 

יש לציין שעל פי החוק מבקר המדינה נדרש למסור את הדו"ח שלו עד יולי 2019 – הרבה לפני שהנגיף שיתק את המערכות.

מענק לכל ח"כ

בכנסת ה-20 העביר דוד אמסלם (הליכוד) חוק שמזרים הרבה מאוד כסף ציבורי לחברי הכנסת המתמודדים בבחירות מקדימות (פריימריז) במפלגתם. החוק העניק לכל חבר כנסת עד 324 אלף שקל (תלוי בגודל המפלגה) להתמודדות – סכום שאינו מותנה בזכייה של המועמד. 

הבעיה הראשונה בחוק היא שהמענק ניתן רק למי שמכהנים בכנסת – לכן הוא מייצר להם יתרון מובהק מול מתמודדים טריים בפריימריז. מדובר באפס סיכון עבור הח"כ המכהן ומקסימום סיכון לציבור בתוספת חוסם עורקים סביב הדמוקרטיה שלנו, שימנע מדם חדש לזרום אליה. 

בעיה משמעותית נוספת היא שהוצאות הח"כים אינן שקופות: תקציב הפריימריז החדש של הח"כים משולם על-ידי הכנסת, אך אין לנו כל דרך לדעת לאן הוא מגיע. בדיונים שנערכו בכנסת, נלחמה "שקוף" לשנות את המצב: ביקשנו שהציבור ידע כיצד הח"כים הוציאו את הכסף שלנו ולהחיל על הכסף חובת שקיפות. מי שקידם אז את החוק, דוד אמסלם, סירב. 

הפתרון הוא לחשוף את הנתונים בפני מבקר המדינה והוא יהיה אחראי לבחון את ההוצאות ולפרסם את חוות דעתו לציבור. הבעיה היא שבביקורת כזו רק מבקר המדינה חשוף להוצאות המלאות ומפרסם דו"ח כללי על התנהלות. הוא אולי יכול לדווח לציבור אם המועמד התנהל כראוי עם הכסף או לא, אבל לא מחויב לפרסם ולפרט אם היו בעיות בדרך ניהול הכסף, עבור מה הוציאו את הכסף ולמי. 

ח"כ שרן השכל (הליכוד). הסכימה לפרסם את הוצאות הפריימריז שלה

גם את המעט הזה אנחנו עדיין לא זכאים לקבל מכיוון שהמבקר, כאמור, מאחר בשנה שלמה בהגשת הדוחות. לפי החוק יש למבקר המדינה, לכל המאוחר, כחמישה חודשים למסור אותם ליו"ר הכנסת, לרשם המפלגות ולמפלגות עצמן.

חשוב לזכור, כי למרות ריבוי מערכות הבחירות, הבחירות המקדימות לרשימות המפלגות בהן יש פריימריז -העבודה, מרצ, הליכוד – התקיימו רק פעם אחת, (בבית היהודי לשעבר הן לא התקיימו). זה קרה לפני הבחירות לכנסת ה-21, בחודש פברואר 2019.

שקיפות מרצון

לאחר הדיונים בחוק, החלטנו לא להתייאש ולאחר מאבק שניהלנו הצלחנו ב"שקוף" לקבל את הנתונים לידינו. אפשר ללמוד מהם כי ככלל רוב הח"כים מיצו עד תום את הכסף שניתן להם. ח"כים בודדים מכל מפלגה הצליחו לחסוך לנו: מהליכוד יריב לוין ( 72 אלף שקל), חיים כץ (30 אלף שקל), יולי אדלשטיין (23 אלף שקל) וזאב אלקין (12 אלף שקל).

במפלגת העבודה, שם זכו למימון של עד 222 אלף שקל, מצאנו שרק משה מזרחי הצליח לחסוך ולהשיב לנו חלק משמעותי מהכסף (176 אלף שקל). במפלגת מרצ קיבלו 123 אלף שקל ומתוכם רק אילן גילאון חסך והשיב 43 אלף שקל. 

מוסי רז (מרצ). פרסם את הוצאותיו על הבחירות המוקדמות

לאחר הבחירות לכנסת ה-21 פנינו אישית לכל ח"כ או ח"כית שקיבלו מימון וביקשנו מהם לפרסם את ההוצאות עבור הבחירות המקדימות. רק יחידי סגולה עשו זאת: יהודה גליק, זאב אלקין, שרן השכל ומיקי זוהר מהליכוד, מיכל בירן מהעבודה ומוסי רז ממרצ. כל השאר סירבו.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): אנו מצפים מנבחרי ציבור להתייחס בכבוד לכסף שלנו וזה משפיע על הדרך בה אנו תופסים אותם. לשם השוואה סכום של 324 אלף שקל הוא שווה ערך למענק קורונה ל-108 משפחות בנות חמש נפשות, או שנתיים עבודה בשכר ממוצע. גם אם החליטו חברי הכנסת לממן לעצמם את הבחירות המקדימות הכסף חייב להיות שקוף למען יתנהלו בזהירות ובחיסכון כדי שיגיע למקומות שצריך אותו – וזה לצערנו לא המצב.

מה אפשר לעשות (מעש"י): מעבר למעקב אחר פרסום הדו"ח, נעדכן כשהדו"ח יתפרסם ונספר לכם מה חשב המבקר על התנהלות הפוליטיקאים בכסף של כולנו. וכמובן, נמשיך לדרוש שקיפות. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעידן בנימין

שלב אחרי שלב: המסע של נתניהו לקבלת תרומות מבעלי הון להגנה משפטית

כדי לקבל תרומות לניהול הגנתו המשפטית צריך רה״מ לקבל אישור מוועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה החלטות הוועדה אמורות להיות עצמאיות וסופיות, אולם נתניהו מנסה לשנותן שוב ושוב סיפור ב-25 צעדים 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

כבר שנתיים שאנחנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים של ראש הממשלה לקבל אישור חריג למימון הגנתו המשפטית בשלושת תיקי האלפים שמנהלת המדינה נגדו. נתניהו מבקש לקבל מימון של עשרה מיליון שקלים ממקורבים בעלי הון. ועדת ההיתרים כבר סרבה לבקשותיו פעם אחר פעם. אולם, למרות שההחלטות שהיא מקבלת אמורות להיות סופיות, נתניהו ממשיך לנסות ללחוץ עליה לאשר את בקשותיו בדרכים שונות. 

מבקש לקבל תרומות לניהול המשפט שלו. ראש הממשלה נתניהו (יונתן זינדל / פלאש 90)

מחר (ראשון) אמור נתניהו לעמוד בדרישת הוועדה להחזיר 30 אלף דולר שקיבל כתרומה מבן דודו נתן מיליקובסקי. האם יעשה זאת או שימצא שוב דרך לערער על החלטת הוועדה? את התשובה לשאלה הזאת נגלה ממש בקרוב. אבל בינתיים כדי שתוכלו לעקוב אחר המשך ההתפתחויות הכנו עבורכם את סיפור מערכת היחסים המורכבת בין נתניהו לוועדה, שלב אחרי שלב בסדר כרונולוגי.

האם ההחלטות של ועדת ההיתרים הן סופיות?

ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה הוקמה בהחלטת ממשלה בשנת 1977, במטרה למנוע ניגוד עניינים של שרים בממשלה. הוועדה רשאית לאפשר חריגה מכללי ניגוד עניינים של חברי ממשלה, כאשר מדובר במקרה חריג המצדיק זאת. שר, סגן שר או ראש ממשלה המעוניינים לבצע פעולה שעלולה לחרוג מהכללים – חייבים לפנות לוועדה ולקבל את אישורה. מבקר המדינה ממנה את הוועדה. הוועדה חייבת להיוועץ בו אך היא אינה כפופה לו. החלטותיה עצמאיות וסופיות, אלא אם כן לדעתה השתנו הנסיבות.

עוד ב״שקוף״:

כמו כל חבר ממשלה, גם ראש הממשלה מחוייב לקבל מהוועדה היתר לקבלת תרומות מבעלי הון, שכן ללא אישורה הדבר אסור בחוק. אולם, ראש הממשלה טען תחילה שלוועדה אין סמכות לדון בנושא. הוועדה לא קיבלה את עמדתו, ולכן הגיש בקשה לקבל מימון מבעלי הון. הוועדה דחתה את הבקשה לאחר שנתניהו סירב להופיע בפניה. החלטה זו הייתה אמורה להיות סופית. אבל לא אצל נתניהו. הוא החליט לפנות אליה שוב, אולם סרב לענות על בקשות הוועדה להבהרות, ובקשתו נדחתה בשנית. 

ניתן היה להניח שכאן, בנובמבר 2018, אחרי שהוועדה כבר קיימה דיון אחד יותר ממה שהיתה אמורה לקיים – הסאגה תסתיים. אבל נתניהו ממשיך מאז לדרוש אישור חריג למימון הגנתו המשפטית מבעלי הון. והוועדה – במקום לשים לזה סוף, פותחת את הדיון מחדש שוב ושוב. 

צעד אחר צעד: שנתיים של מריחות

18 במרץ 2018
נתניהו פונה לראשונה ליועצת המשפטית של משרדו בבקשה לגייס כסף מבעלי הון למימון הגנתו המשפטית. זו מעבירה את פנייתו ליועץ המשפטי אביחי מנדלבליט.

27 ביוני 2018
היועץ המשפטי לממשלה קובע כי על רה"מ לפנות לוועדת ההיתרים בנושא. באותו זמן מכהן כמבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא. 

מבקר המדינה הקודם השופט יוסף שפירא, והמבקר הנוכחי מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90).

19 ביולי 2018
עורכי דינו של נתניהו מופיעים בפני הוועדה וטוענים כי אין לה סמכות לדון בנושא המימון המשפטי.

18 באוקטובר 2018
הוועדה קובעת כי יש לה את הסמכות למנוע מראש הממשלה מימון משפטי ומזמינה אותו להופיע בפניה.

24 באוקטובר 2018
נתניהו מערער על סמכות הוועדה ודורש הוכחות לכך שהיא כבר דנה בעבר בסוגיות של מימון משפטי .

6 בנובמבר 2018
הוועדה מוסרת הוכחות. פרקליטי נתניהו מוותרים על הופעה מולה ומסרבים לענות לשאלות בסיסיות (לדוגמה כמה כסף מבקש לקבל ראש הממשלה מבן דודו נתן מיליקובסקי וממקורבו בעל ההון ספנסר פרטרידג')

29 בנובמבר 2018
לאחר היוועצות עם מבקר המדינה, הוועדה דוחה את בקשת נתניהו למימון. על פי הנוהל, לא ניתן לערער על החלטות הוועדה, ולכן כאן היה אמור להסתיים הדיון.

7 בינואר 2019
רה"מ לא מקבל את החלטת הוועדה. הוא מגיש בקשה נוספת לקבל מימון של עד 2 מיליון דולר מנתן מיליקובסקי ומספנסר פרטרידג', בטענה שלא הייתה לו הזדמנות לנמק את טענותיו – והפעם שוטח אותן בכתב.

20 בפברואר 2019
הוועדה מחליטה שוב לדחות את בקשת נתניהו וטוענת כנגד התנהלותו, כולל הסתרת קשרים עסקיים עם אחד התורמים (מיליקובסקי), ניגוד עניינים והעובדה שכבר גייס כסף בסתר – 300 אלף דולר, שתי חליפות וסיגרים (כסף שעליו להחזיר).

6 במרץ 2019
יו"ר הוועדה, השופט ד"ר עוני חבש, מתפטר בטענה שמופעלים עליו לחצים פוליטיים.

בג״ץ נתן לנתניהו עוד הזדמנות לפנות לועדת ההיתרים. השופטת אסתר חיות. (צילום: אורן בן חקון, פלאש 90)

11 במרץ 2019
נתניהו עותר לבג"ץ נגד ועדת ההיתרים בשל דחיית בקשתו.

18 במרץ 2019
פשרה בבג"ץ: נתניהו יקבל הזדמנות נוספת להופיע בפני הוועדה, בתנאי שיפעל בשקיפות וימסור את המסמכים שתבקש (בין היתר הצהרת הון ופירוט קשריו העסקיים).

6 באפריל 2019
בניגוד להתחייבותו בבג״ץ, נתניהו מסרב לחשוף את הונו ודורש להופיע בפני הוועדה ללא תנאים.

24 ביוני 2019
הוועדה קובעת בפעם השלישית שנתניהו לא רשאי לקבל מימון להגנתו המשפטית מאחר שלא עמד בהתחייבות שנתן לבג״ץ למסור פרטים על הונו האישי.

4 יוני 2019
השופט בדימוס יוסף שפירא מסיים את תפקידו כמבקר המדינה, ובמקומו מתמנה מתניהו אנגלמן (המבקר הראשון שאינו שופט בדימוס). 

8 באוגוסט 2019
שלושה חברים נוספים בוועדה מבקשים שלא להמשיך בתפקידם לאחר עימות עם מבקר המדינה החדש אנגלמן. הם טוענים כי המבקר מתערב בעבודתם בניגוד לסמכותו.

12 באוגוסט 2019
המבקר אנגלמן ממנה חברי ועדה חדשים.

קבע כי נתניהו לא יכול לקבל תרומה על סך עשרה מליון שקלים מבעל אינטרס. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. (יונתן זינדל / פלאש 90)

4 בספטמבר 2019
מבקר המדינה אנגלמן מאפשר לנתניהו לקבל הלוואה על סך שני מיליון שקלים מספנסר פרטרידג'. את ההלוואה ביקש נתניהו עוד ביוני והיא אושרה עקרונית על ידי המבקר הקודם יוסף שפירא. האישור ניתן בכפוף להסדר ניגוד עניינים ועדכון הצהרת ההון.

30 בינואר 2020
לאחר פניה מחודשת בטענה שהנסיבות השתנו, חברי הוועדה מסכימים לשמוע מחדש את בקשת המימון של נתניהו .

9 בפברואר 2020
עורכי דינו של נתניהו טוענים שדרוש לו סכום התחלתי של כ-10 מיליון שקלים לליווי משפטי, בנוסף להלוואה שאושרה מפרטרידג'. אחת הטענות – אם אושרה הלוואה אין סיבה שלא תאושר גם תרומה.

25 בפברואר 2020
הוועדה שמינה אנגלמן מחליטה שיש לדון מחדש בבקשתו של נתניהו לקבל תרומה מפרטרידג'.

21 במאי 2020
עורכי דינו של נתניהו מבקשים מהוועדה להבהיר: האם נתניהו באמת נדרש להחזיר את החליפות והכסף שכבר קיבל מבן דודו נתן מיליקובסקי. הם טוענים שרוב הכסף (270 אלף דולר) שימש לייצוג המשפטי של רעייתו שרה נתניהו. 

29 ביוני 2020
היועץ המשפטי משיב לפניית הוועדה מה-17 במאי שביקשה את חוות דעתו בשאלת ניגוד העניינים בין נתניהו לפרטרידג׳. הוא מסביר כי פרטרידג' ונתניהו מנהלים יחסים של בעל הון ובעל שררה ולא יחסי חברות מקדמת דנא. מאחר שמדובר בסכום חריג (עשרה מיליון שקל), קובע היועמ״ש, לא ניתן לאשר את התרומה שנתניהו מבקש.

2 ביולי 2020
הוועדה מאשרת לנתניהו שלא להשיב 270 אלף דולר שקיבל מבן דודו מיליקובסקי, אך מחייבת אותו להשיב את שווי החליפות שקיבל ו-30 אלף דולר עד ה-2 באוגוסט (מחר). 

26 ביולי 2020
היועץ המשפטי לממשלה משיב לעתירה לבג"ץ כי ההיתר שניתן לנתניהו לשמור 270 אלף שקל שקיבל מבן דודו מעלה קושי משפטי ועשוי להיות מתנה עקיפה לנתניהו.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מבקר המדינה ידרוש ממועמדים בבחירות המקומיות לדווח על מימון מהונם הפרטי

חדשות טובות: מבקר המדינה הרחיב את כללי השקיפות החלים על מועמדים לבחירות ברשויות המקומיות ● מעתה הם יחויבו לחשוף בזמן אמת כמה כסף השקיעו גם מכיסם הפרטי למימון הקמפיין ● החדשות הרעות: לציבור עדיין אין דרך לדעת בזמן אמת כמה כסף השקיעו המפלגות במועמד ומועמדת

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות חייבים מעתה לדווח לציבור על מימון קמפיין בחירות – גם אם הוא מגיע מהונם הפרטי. זאת, לאור הבהרה של מבקר המדינה לפניית "שקוף" בנושא, שקודם לכן לא היה מוסדר. המשמעות: כעת נוכל להחליט האם אנחנו רוצים לבחור במועמדים שמסתמכים על תרומות קטנות, על ערבויות והלוואות שמגיעות מבעלי הון, או על הונם הפרטי. 

עוד באותו נושא:

אולם מועמדים שנהנים ממימון של מפלגות עדיין לא חייבים בדיווח שוטף בזמן אמת על המקור למימון הקמפיין שלהם. לטענת משרד מבקר המדינה, האחריות על פרסום המידע על מימון מפלגתי מצויה אצל משרד הפנים.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

במרץ השנה פרסם מבקר המדינה את הדו"ח על המועמדים לרשויות המקומיות והאיזוריות. עם פרסומו הודיע המבקר כי החל ממערכת הבחירות הבאה ואילך יפורסמו פרטי ההלוואות שמקבלות הסיעות, זאת בדומה לדרישה לפרסם פרטים על תרומות וערבויות שמקבלים המועמדים (הערבויות מאפשרות לקבל מקדמה למימון כנגד ערבות בנקאית של אדם פרטי בעוד הלוואות מתקבלות ישירות מן המלווה). 

לציבור יש זכות לדעת מי מממן את הפוליטיקאים שהוא בוחר בהם, עוד בזמן שהם מתמודדים ולא רק לאחר שנבחרו. בעבר קראנו שוב ושוב להפוך גם את ההלוואות שמקבלים המועמדים לשקופות. פנינו בנושא למבקר המדינה, שענה אז כי הנושא ייבחן. 

לאחרונה, כאמור, עם פרסום הדו"ח הודיע המבקר שגם ההלוואות שמקבלים המועמדים לטובת ניהול הקמפיין יהיו שקופות. שמחנו, וגם פרגנו על ההחלטה הזו, אבל חשבנו שניתן לעשות יותר. לכן, פנינו למשרד מבקר המדינה בדרישה להחיל שקיפות גם על מועמדים שהמימון לקמפיין שלהם מכיסם וגם על כאלו שזוכים למימון ממפלגה ארצית.

מועמדים עשירים יחויבו לתת דין וחשבון לבוחרים בזמן אמת

רוב המועמדים נדרשים לבקש תרומות והלוואות מציבור התומכים שלהם כדי לנהל קמפיין, שעלותו עשויה להגיע למיליונים רבים של שקלים בערים הגדולות. על מקורות המימון הללו הם כבר חייבים בדיווח שוטף בזמן אמת. אולם עד כה, מועמדים שהממון מצוי בכיסם לא נדרשו לאותה חובת דיווח.

כך לדוגמה, בזמן הבחירות לראשות עיריית ירושלים המועמד משה ליאון, שנבחר לכהן כראש העיר, לא דיווח על הכנסותיו לקמפיין בזמן אמת. הסיבה, ליאון הוא אדם עשיר שיכול היה לממן את כל הקמפיין מכיסו, ולכן עד כה לא נדרש לשקיפות.

משה ליאון. לא נדרש לדווח על מימון הקמפיין כי שילם מכיסו. (צילום יונתן זינדל, פלאש 90)

כעת, בעקבות פניית שקוף למשרד מבקר המדינה, הודיעה חנה רותם, ראש האגף לביקורת בחירות ומימון מפלגות במשרד, כי: ״לפי החוק והנחיות מבקר המדינה, מימון ממקורות עצמיים של נציגי הסיעה מהווה תרומה לסיעה או נחשב כהלוואה, בהתאם לנסיבות. על מימון עצמי כאמור חלים כל הכללים בנוגע לתרומות ובכלל זה חובת דיווח באופן שוטף למבקר המדינה על קבלת תרומות בקשר למערכת הבחירות״. 

בנוסף, הדגישה רותם כי ״אי דיווח למבקר המדינה על גיוס הון ממקורות עצמיים מהווה התנהלות שאינה תקינה, על כל המשתמע מכך״. על פי רותם, המידע מפורסם עם קבלתו באתר האינטרנט של מבקר המדינה ״ובכך תובטח שקיפות ובקרה ציבורית לגבי פרטי התורמים והמלווים וסכומי התרומות וההלוואות".

איזו מפלגה עומדת מאחורי ראש העיר שלך?

עוד סוג מימון בבחירות לרשויות המקומיות הוא כזה שמקבלים מועמדים ממפלגות אם (מפלגות ארציות). בזמן שחלק מהמועמדים נדרשים ללקט תרומות והלוואות מהציבור, מועמדים אחרים זוכים לתמיכה מפלגתית המאפשרת להם התנהלות שונה, יש שיאמרו נוחה יותר. 

אולם, הציבור לא תמיד יודע מי המפלגה העומדת מאחורי אותו המועמד או המועמדת ואינו מודע לכך שהיא זו שממנת את הקמפיין שלהם. בדרך זו יכולים מועמדים ליהנות מכל העולמות: להסתמך על מקור תקציבי מפלגתי רחב תוך התנערות מזיקה מפלגתית. 

כך למשל, עינת קליש-רותם שנבחרה לראשות עיריית חיפה, בחרה להסתיר בפרסומים שונים בקמפיין שניהלה את העובדה שרצה מטעם מפלגת ״העבודה״ וכי זכתה למימון מטעמה. 

אגב, המקרה של קליש-רותם חריג במיוחד מאחר שמפלגת העבודה שתמכה בה, תמכה במקביל בעוד רשימת מועמדים בעיר, מהלך שכמעט פסל את מועמדותה.

במקרה של מימון שמקבל מועמד ממפלגת אם, ההתנהלות החשבונאית מנוהלת במפלגה, מה שמקשה על דיווח בזמן אמת. לכן הצענו לפרסם רק את ההסכם בין המפלגה הארצית למועמד כך שלפחות מסגרת ההסכם והמחויבות המפלגתית למועמד יהיו ידועים בציבור.

חנה רותם, ראש האגף לביקורת בחירות ומימון מפלגות, הסכימה עם הטענה שלנו. היא השיבה כי המידע על הקשר בין מועמדים למפלגות הוא ״אכן מידע חשוב שיש עניין שיפורסם לציבור״. אולם היא הפנתה אותנו למשרד הפנים מאחר שהגשת רשימות מועמדים מטעם הסיעות נעשית מול מנהל הבחירות ומשרד הפנים. 

לדבריה, ״המידע בדבר מעמדה של סיעה או רשימת מועמדים מועבר למשרד מבקר המדינה בשלב מאוחר יחסית, ולעיתים אף לאחר מועד הבחירות״.

עד שהמבקר ומשרד הפנים יחילו שקיפות בנושא הזה, קיימת פרצה המאפשרת לזהות מועמדים הנתמכים על ידי מפלגות. מועמד או מועמדת לא יכולים לקבל תמיכה ממפלגה ארצית ובו זמנית לאסוף תרומות, הלוואות או ערבויות – שלוש צורות מימון מקובלות בקמפיין בחירות מקומי. בזכות כללי השקיפות המחמירים של המבקר, כעת ניתן יהיה לאתר מועמדים שככל הנראה נתמכים על ידי מפלגות – מי שאינם נעזרים בכספים מכל מקור אחר.

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): ראש הרשות שלך מחליט או מחליטה כמה ואיזה בתי ספר יפתחו בשכונה שלך, האם ואיפה יבנו, איך יתחלק הכסף שאתם משלמים לארנונה, איזה פרויקטי בניה ותשתיות חדשים ליזום ועוד. כדי שתוכלו לבחור את האדם המתאים – חשוב שתדעו למי הוא חייב דין וחשבון: האם מפלגה כלשהי מימנה את הקמפיין, טייקונים בעלי חברות עסקיות או שאולי המועמד עצמו הוא בעל הון עתק.

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): אנחנו ב״שקוף״ נפנה גם למשרד הפנים בבקשה לפרסם את ההסכמים של המועמדים עם המפלגות בזמן אמת, עוד בטרם התקיימו הבחירות.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מצא דרך מתוחכמת לרכך את דוחות הביקורת

ממצאים חמורים של שחיתות ציבורית מכובסים בדוחות המבקר על ידי הצגת מסקנות והמלצות אמורפיות שהציבור, והתקשורת, יתקשו להבין ● כתב אורח המשמש מבקר פנים במגזר הציבורי מתאר בטור מיוחד (בעילום שם) כיצד מבקר המדינה מתניהו אנגלמן יצר פער תהומי בין ממצאים חמורים שמצא משרדו אל מול השורה התחתונה – המסקנות וההמלצות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| כתב אורח* | 

לפני מספר חודשים פרסם מבקר המדינה את הדוח הראשון שלו, ובו פרק על המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. קריאה מדוקדקת ומעמיקה מראה השפעה של "יד נעלמה" בדוח – שמעקרת את הביקורת מתוכן. בסקירה קצרה אראה כיצד אנגלמן השפיע על הדוח שפרסם משרדו באמצעות "ריכוך אגרסיבי" של המסקנות וההמלצות.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. לא מתערב בדוח, אך מרכך את המסקנות (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

חשוב לציין כי לאחרונה הודיע מבקר המדינה על עריכת ביקורת בנושא התמודדות עם משבר הקורונה. קשה להפריז בחשיבות הבדיקה ובהשפעתה הפוטנציאלית על הממשלה ואין לי ספק שעובדי משרד המבקר יבצעו את עבודתם במקצועיות, אך האם מבקר המדינה יתערב במסקנות ובהמלצות ו"ירכך" אותן? לפי התנהלותו עד כה, יש סיבה טובה מאוד לדאגה.

החלק הכי נקרא – הופך למכובס

כל דוח ביקורת מורכב בצורה הבאה: רקע נורמטיבי – ממצאים – מסקנות והמלצות.

דוח מתחיל ברקע כללי על מנת שהקורא יבין במה מדובר ולאחר מכן מגיע תורו של "רקע נורמטיבי". מדובר בתשתית שעליה מבססים את הביקורת – חוקים, תקנות, פסיקה, הוראות היועץ המשפטי לממשלה, הוראות החשב הכללי וכדומה. המנה העיקרית היא כמובן הממצאים: תוצאות ההשוואה בין הרצוי, למה שנמצא בפועל –  המצוי.

עוד ב"שקוף" על מבקר המדינה:

הקינוח מכיל המלצות ומסקנות. זה החלק בו המבקר ממליץ על דרכים לתיקון, ובמידה שנמצאו חריגות מטוהר מידות או ממצאים חמורים במיוחד, מציין אותם בבירור. חלק זה מודגש וממוסגר בצורה מונגשת, ואליו לרוב מתייחסים עיתונאים ועיתונאיות וקוראים אחרים המעוניינים להבין בתמצות מהי השורה התחתונה של כל ביקורת. 

יש סיבה אמיתית לדאגה שהמבקר ירכך את הדוח על הקורונה. (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

אז מה קרה בדוח המבקר בנושא המשרד לפיתוח הנגב והגליל? נראה, כי יש פער שקשה מאוד להסביר בין חומרת הממצאים אותם מצא המבקר ובין המסקנות וההמלצות.

דוגמה ראשונה: כך הביקורת התעלמה מהתאמת מועמד למכרז

קחו לדוגמה את המכרז לבחירת מנכ"ל הרשות לפיתוח הנגב. באחד המקרים, לפי המבקר, התבקש המועמד להבהיר את היקף הכספים אותם ניהל טרם הגשת המועמדות. המועמד, משה מור יוסף, סיפק מכתב מעורפל למדי לפיו הוא "השתתף בפורום המנהלים של החברה העירונית", שמנהל כ-188 מיליון ש"ח בשנה, ולפיכך, ניתן לו ניקוד מקסימלי בפרמטר. 

הטענה הזו דומה לכך שהשתתפתם בדיון בחברה בה אתם עובדים וטענתם שאתם מנהלים את תקציב כל החברה. אך הוועדה הסתפקה בהבהרה ואישרה את מועמדותו מבלי לבצע בירור נוסף. מור יוסף מכהן עד היום בתפקיד מנכ"ל הרשות.

עובדי משרד המבקר מצאו שמור יוסף, מנהל המתנ"ס לא באמת היה חלק מפורום המנהלים של החברה העירונית, שמנהל גם גנים, מוזיאונים, אירועי תרבות וכו'. הוא השתתף לכל היותר בפורום הניהול של המתנ"סים, שניהל היקף כספי זעום לעומת מה שהצהיר. 

ואז מגיע פרק המסקנות – החלק שבתקשורת אוהבים לצטט:

"ממצאי הביקורת בכל הנוגע לתהליך בחירת המנכ"ל, מחדדים את הצורך שמועצת הרשות לפיתוח הנגב תקבע מראש אמות מידה נהירות לניקוד מועמדים לתפקיד מנכ"ל הרשות, ובאופן ברור שלא יותיר ספק כלשהו. כמו כן, עליה לבחון אילו מסמכים מאמתים על המועמדים להמציא עם הגשת מועמדותם…"

משה מור יוסף, מנכ"ל הרשות לפיתוח הנגב. נבחר חרף אי עמידה בתנאי המכרז

תפרו מכרז למידות האדם – והמסקנה? אין אמות מידה בהירות. אין אמירה נורמטיבית על כך שהמכרז התנהל בצורה לא תקינה, גם לא אמירה על טוהר המידות. ככה, גבירותי ורבותיי, ממסמסים ממצאים.

איך היה צריך לכתוב את המסקנה?

במקום לרכך, מבקר צריך לשקף את הממצאים במסקנותיו. דוגמה לדרך טובה להבהיר לציבור ולקוראי הדוח מה קרה היא כזו: 

"מהליך מינוי מנכ"ל הרשות לפיתוח הנגב עולה כי ועדת הבחינה לא בדקה באופן הנדרש את עמידת המועמד בתנאי הסף, והכשירה את מועמדותו ללא כל בדיקה מעמיקה. יתרה מכך, בדיקת הביקורת העלתה כי האדם שמונה ניהל סכום של כ-3.9 מיליון ש"ח בלבד, וכתוצאה מכך כלל לא עמד בתנאי הסף לתפקיד".

המבקר רואה בחומרה שהוועדה לא בדקה את המינוי כיאות, והביאה לבחירת מועמד שלא עומד בתנאי הסף למשרה, וכך פגעה בעקרונות מינהל תקין ובעיקרון השוויון".

יודגש, כי זה לא נוסח שהמצאתי בעצמי, הוא משקף נוסחים של מבקרי המדינה הקודמים.

דוגמה שנייה: ככה תופרים מכרז, ואז תופרים את הביקורת

באותו פרק מתאר המבקר גם את הליך המינוי למשרה "ראש אגף ארגון, משאבים ומינהל בכיר משאבי אנוש" במשרד הנגב והגליל.

לאחר שהמשרה התפנתה ביולי 2014, ביקשה מנכ"לית המשרד לפיתוח הנגב והגליל, סיגל שאלתיאל-הלוי, למנות את הקב"ט לתפקיד נוסף מבלי לפרסם מכרז. נציבות שירות המדינה לא אישרה את המהלך, אך אמרה שאפשר להטיל על העובד תפקידים "נוסף על תפקידו", כלומר ללא מינוי רשמי.

סיגל שלתיאל-הלוי, לשעבר מנכ"לית המשרד לפיתוח הנגב והגליל. מינתה ראש אגף ללא מכרז

כך במשך שלוש שנים מילא הקב"ט את תפקיד "ראש אגף ארגון משאבים ומינהל בכיר". רק במהלך 2016 יצא מכרז חיצוני למשרת סמנכ"ל בכיר להון אנושי ומינהל במשרד, משרה חדשה שבפועל מחליפה את משרת ראש אגף ארגון משאבים.

כמובן שהקב"ט ניגש גם אליה. אך יש בעיה. בפרסום משרה חיצונית מעורב גם מכון מיון חיצוני, שקובע "קו חתך" למועמדים לפי תוצאות מבחנים פסיכוטכניים. מבחנים שאותם הקב"ט, מוכשר ככל שיהיה, לא עבר, ולפיכך לא יכול להתקדם הלאה במיון.

הקב"ט לא ויתר והגיש ערעור. לאחר עשרה חודשים התקיים מבחן הערעור. האם הייתם מחכים עשרה חודשים לתשובה במכרז שנמרח? סביר שלא והייתם ממשיכים הלאה. ואכן במהלך הזמן הזה, הסירו שאר המועמדים את מועמדותם. וראו איזה פלא – הקב"ט פתאום כן עמד בקו החתך, ועבר שלב.

הוא הגיע לשלב הסופי, ועדת הבחינה, וזכה בתפקיד. יצויין כי בעת קבלתו את המינוי שלתיאל-הלוי כבר לא שימשה כמנכ"לית המשרד.

מתניהו אנגלמן מבקר המדינה. ניסוחים מעורפלים שממסמסים את השורה התחתונה (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

למרות ההתנהלות השערורייתית של מנכ"לית המשרד, המבקר בחר לנקוט גם פה בלשון מרוככת: "התארכות בחינת השגה של אחד המועמדים גרמה לפרישתם של כמה מועמדים. על נש"ם לבחון את הליך המכרז ולהפיק לקחים בכל הנוגע להגשת השגות ומשך הטיפול בהן בדרך שתייעל את ההליך ותמנע פרישת מועמדים באמצע ההליך המכרזי".

זהו. לא מתוארת התמונה הכוללת שמראה את הממצאים, אלא רק הערות כלליות כדוגמת: "על נש"ם לבחון את התהליך…" בלי שום הערה על כך שנפגם ההליך המכרזי, בלי הערה על כך שבפועל עקפו את המכרז הפומבי בשיטתיות ובלי הערות על טוהר המידות. ככה, גבירותי ורבותיי, ממסמסים ממצאים.

איך היה צריך לכתוב את המסקנה?

הנה נוסח מוצע של המסקנות וההמלצות, שמתבסס גם הפעם על כתיבתם של מבקרי מדינה קודמים:
"הליך מינוי הקב"ט לתפקיד סמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש במשרד מעלה חשש, כי הליך מינוי הקב"ט, בתחילה למשרת ראש אגף משאבי אנוש ולאחר מכן לסמנכ"ל למינהל, אינו תקין, ובוצע בניגוד לחוק שירות המדינה מינויים, ובצורה שעוקפת את חובת המכרז הפומבי.

"מדובר בפגיעה חמורה בעקרונות מינהל תקין, באמון הציבור בשירות הציבורי בכלל ובמינויים בשירות הציבורי בפרט. משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את הליך המינוי למשרה רמת דרג זו, אשר תפקידה הוא לא פחות מאשר להיות אחראי על המינויים וכח האדם במשרד".

זו לא טעות – זו מדיניות

קשה להורות לעובדי הביקורת להעלים ממצאים מבוססים. אך אפשר להתערב במסקנות ובהמלצות, אשר נתפסות כחלק סובייקטיבי ונתון לפרשנות – ולכן כאן אנגלמן יכול היה להיכנס לתמונה.

מבקר המדינה לשעבר, יוסף שפירא. אנגלמן צנזר חלקים מטיוטת הדוח שלו

גם בכתבתה של לי נעים, ערוץ 12, מתוארת התנהלותו של אנגלמן מאחורי הקלעים בה הוא מצנזר חלקים מטיוטת הדוח של קודמו בתפקיד, יוסף שפירא, שיכולים להצביע על אשמים במחדל. כך לדוגמה בפרק שעוסק בעצמאות גופי הרגולציה בתחום התקשורת, שם ניסוחי הדוח של שפירא הובלעו:

בטיוטת הדוח שהגיעה לידי המערכת מצוין באופן בולט כי "נמצאה במשרד התקשורת רשימה שמית של מועמדים מטעמו של שר התקשורת איוב קרא ולגבי חמישה מהם נמצא הרקע הפוליטי שלהם כגון 'פעיל ליכוד' ו-'ליכודניק'. אפילו נרשם כי קיים חשש לשיקולים פוליטיים".
בדוח עצמו של אנגלמן תיאלצו לחפש את הפרטים אי שם בעמוד 37 ובתקציר נמצאות אמירות כלליות יותר.

מבקר המדינה הוא פונקציה חשובה וקריטית בשמירה על מינהל תקין, טוהר המידות וקביעת סטנדרט התנהגות וניהול נדרש מעובדי ציבור. דוגמאות אלו מראות כי אנגלמן עלול להפוך את הביקורת לאסקופה נדרסת, שתפקידה לשרת את השלטון, ולא לבקר אותו. 

בגלל שהוא לא יכול לשנות, בינתיים, את "הדנ"א הארגוני" של עובדי המבקר ולהתערב בממצאים עצמם, יש בסיס להניח שהוא מתערב באופן אקטיבי במסקנות ובהמלצות, מרכך אותן ומוציא מהן את העוקץ, כך שנוצר פער תהומי בין הממצאים ובין "השורה התחתונה".

 

ממבקר המדינה לא נמסרה התייחסות לכתבה.

***

*כותב הטור ביקש להישאר בעילום שם. עבד בעבר באגפי ביקורת שונים במשרדי ממשלה וכיום באגף ביקורת פנימית במגזר הציבורי.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מסרב להגיש הצהרת הון: השר אוחנה מסכן אותנו בשחיתות

השר אמיר אוחנה נדרש להגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה לפני שנה – אך לא עשה זאת עד היום בצעדיו הראשונים כשר הוא בוחר לצפצף על כללי השקיפות ולהסתכן בשחיתות. השר גם מתעלם מהציבור, כשהוא בוחר להתעלם מכל פניות "שקוף" בנושא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

השר לביטחון פנים אמיר אוחנה נכנס לתפקידו כשר בממשלה רק לפני שנה, ביוני 2019, וכבר נכנס לרשימה השחורה של השרים שמתעלמים מכללי השקיפות. חרף בקשות חוזרות ונשנות, הוא לא הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה בתחילת הכהונה, כשבקרוב עליו להגיש אחת נוספת.

הוא מצטרף לשר המים וההשכלה גבוהה זאב אלקין, שרק לאחרונה התחיל להגיש הצהרות הון חדשות ואולם מסרב לעשות זאת עבור השנים 2018 ו-2019.

השר אמיר אוחנה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

בהתעלמותו מהחובה להגיש הצהרת הון השר אוחנה מסתכן בשחיתות ומסכן בשחיתות את הציבור. כרגע אין למבקר המדינה דרך לדעת מהם האינטרסים הכלכליים של השר אוחנה וכך, למעשה, אין למבקר דרך להגן על הציבור מפני מעשי שחיתות שהשר עלול לבצע.

למה חשוב להגיש הצהרת הון?

הכללים למניעת ניגוד עניינים של השרים וסגני השרים, מחייבים את שרי הממשלה למסור הצהרת הון למשרד מבקר המדינה במועדים הבאים: בתחילת כהונתם, אחת לשנה במהלך הכהונה, ובסיום כהונתם. 

לעניין זה חשיבות עצומה – המבקר נחשף לנכסים, להשקעות ולממון שמצוי ברשות השר, וכך יכול לוודא שהאינטרס האישי של השר לא משפיע על שיקול דעתו. בנוסף, הגשת ההצהרות החוזרות מאפשרת לעקוב אחר שינויים 'חשודים' בכמות הכסף שצבר נבחר ציבור מאז התמנה לתפקיד.

מדוע אנחנו מודאגים מכך שהשר אוחנה לא הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה? ראשית, מפני שזו הצהרת ההון הראשונה שהיה צריך להגיש כשר – הצהרת תחילת כהונה. השר אוחנה נכנס לממשלה רק לפני שנה וכבר החליט לפתוח את הקריירה הפוליטית שלו בצפצוף על כללי השקיפות.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

שנית, משום שלמבקר המדינה אין כל מידע לגבי האינטרסים הכלכליים והנכסים של השר אוחנה לא רק עבור השנה הנוכחית, אלא גם עבור שנים קודמות, מפני שהוא שר חדש. 

אמנם בתור חבר כנסת הגיש אוחנה הצהרת הון ליו"ר הכנסת, אך אין בהצהרת ההון בכנסת תועלת עבור המבקר – איש לא יכול לגשת אליה למעט יו"ר הכנסת ובאישור בית המשפט.

"חוגג" שנה להתעלמות מהכללים

השר אוחנה היה צריך להגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה ב-5 באוגוסט 2019. כשהתחלנו 'לרדוף' אחריו בעניין, הוא איחר 'רק' בחצי שנה בהגשת הצהרת ההון, יחד עם עוד כמה שרים שלא הגישו אותה – בצלאל סמוטריץ', ישראל כ"ץ וזאב אלקין. 

לאחר פניית "שקוף", סמוטריץ' וכ"ץ הגישו את את הצהרות ההון שלהם. למרבה האכזבה, אוחנה ואלקין ממשיכים עד היום להתעלם מחשיבות הנושא ובחודש הבא השר אמיר אוחנה כבר "יחגוג" שנה מבלי שהגיש הצהרת הון. בקרוב הוא כבר יהיה צריך להגיש הצהרת הון שנייה למבקר.

השר אלקין "יחגוג" שנתיים, כיוון שלא הגיש את הצהרת ההון שלו ב-2018 וגם ב-2019. השר אלקין דווקא הגיש את הצהרת ההון שלו עבור 2020, תודות ללחץ שהפעילו עליו קוראי "שקוף" וחברי סיירת השקיפות.

השר זאב אלקין. לא הגיש הצהרת הון כבר שנתיים (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

"שקוף" מנסה לקבל את תגובתו של השר אוחנה בנושא הצהרת ההון שלו כבר חצי שנה, אך לצערנו השר מתעלם לחלוטין בכל פעם מחדש מכל פניותינו בנושא. בלשכתו לא משיבים להודעות ולא לשיחות טלפון של "שקוף".

*

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע):

אם חלילה השר אוחנה יקבל החלטות במטרה להגדיל את נכסיו ובניגוד עניינים – זה עלול לבוא על חשבוננו. הוא יכול, למשל, לקדם רכישת אמצעי ביטחון לכל שוטרי ישראל בחברה שהוא מושקע בה, שהיא לא בהכרח האיכותית או הזולה ביותר, כדי להרוויח כסף. 

ההתעלמות של אוחנה משפיעה עליך גם כי היא עלולה להגדיל את חוסר האמון שלך בנבחרי ציבור. כדי שלא נזרוק לחלל האוויר "כולם מושחתים" – נבחרי הציבור צריכים להוכיח כי הם עומדים בכללים החלים עליהם ואין להם מה להסתיר.

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י):

  1. "שקוף" תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי להפעיל לחץ ציבורי על השרים אוחנה ואלקין כדי שיגישו את הצהרת ההון שלהם למבקר המדינה.
  2. טוב יעשה מבקר המדינה אם יאפשר שקיפות של סטטוס הצהרות ההון של השרים באתר ייעודי, בו כל אחד מאיתנו יוכל לעקוב ולראות מי מהשרים מתעלם מהחובה החשובה הזו. כך השרים יידעו שהציבור יכול לדעת כשהם מתעלמים מהכללים או מאחרים. כרגע ניתן לקבל את המידע רק בעזרת בקשת חופש מידע. מבקר המדינה דחה את ההצעה שלנו לעת עתה, אך נמשיך לפעול כדי שיקבל אותה.
  3. יש להעביר חוק שיטיל סנקציות של שרים שלא מגישים הצהרת הון בזמן. חברי הכנסת גדעון סער ושרן השכל מהליכוד הגישו הצעת חוק כזו לפני חודשיים, אך בינתיים היא לא קודמה. "שקוף" תמשיך לעקוב בעניין זה.

***

 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

 

הסחבת שעולה בחיי אדם: מחדל המגנזיום במים

הוספת מגנזיום למי השתייה תציל כל שנה מאות בני אדם ממוות מהתקפי לב. כבר ב-2013 נקבע כי יתחיל פיילוט להוספת המינרל. הוא נקבע להסתיים ב-2015, אך עד היום לא התחיל ובמשרד הבריאות לא יודעים מתי תהיה התקדמות. הסיבה: מחלוקות כלכליות ופוליטיות. יו"ר הוועדה לאיכות המים לשעבר: "לא יאמן שתהליך שאמור לקחת שנה וחצי נגרר במשך שבע שנים, וממשיך להידחות"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

אי שם בשנת 2003, הבינו במסדרונות הממשלה שמתחילה להיווצר סכנה מוחשית לבריאות הציבור: המים שלנו, המותפלים ברובם, לא מכילים את המינרל מגנזיום. המחסור הזה הוא לא עניין של מה בכך, אלא סכנה לבריאות הציבור שתעלה לנו בחיי אדם.

17שנים חלפו מאז. הרבה מים זרמו בברזים ומעט מאוד מגנזיום. גם התקשורת נכנסה לתמונה: ב-2017, חשפה העיתונאית עדי דברת-מזריץ מ- The Marker כי פיילוט ממשלתי שנועד לבחון הוספת מגנזיום למים פשוט נכחד. שנתיים אחרי מועד הסיום המשוער, הסתבר שהוא כלל לא התחיל.

בדיקת "שקוף" חושפת: גם עכשיו, שלוש שנים מאוחר יותר, הפיילוט טרם התחיל ואף טרם נבחרה החברה שתפעיל אותו. הסיבה העיקרית: מחלוקת רבת שנים בין משרד הבריאות לרשות המים. 

עוד כתבות "בחזרה לתחקירי עבר":

התחקיר נערך במסגרת תחום סיקור ייחודי שבחרו מעל ל-3,000 המו"לים של שקוף: "בחזרה לתחקירי עבר" במסגרתו אנחנו חוזרים לחשיפות של מחדלים וליקויים, שנים אחרי שהצהיבו בעיתונים, ובודקים: האם משהו זז מאז?

ב-2009 נקבע: יש להוסיף מגנזיום למי השתייה

כמחצית מהמים ששותים אזרחי ישראל הם מים מותפלים. ביישובים מסוימים, דוגמת תל אביב שיעור המים המותפלים מגיע לכ-90%. התהליך שהמים עוברים במתקני ההתפלה גורם להם להיות חסרים במגנזיום, מינרל ההכרחי לתפקודו התקין של הגוף.

הצורך באספקת מגנזיום לציבור עלה כבר לפני שנים רבות במסדרונות הממשלה. ב-2003 מונתה ועדה מייעצת לעדכון תקנות מי השתייה- "ועדת עדין" בראשות פרופ' אבנר עדין. ב-2009 קבעה הועדה כי יש להוסיף מגנזיום למי השתייה.

ב-2012 משרד הבריאות פרסם חוות דעת לפיה הוספת מגנזיום יכולה למנוע כ-250 מקרי מוות בשנה. "על פי הניתוח, שהסתמך על מחקרים שהצביעו על קשר בין ריכוז נמוך של מגנזיום במי השתייה לתחלואה ותמותה, החזרה של 30 מג"ל מגנזיום למים נמצאה בעלת כדאיות גבוהה, ובעקבותיה צפויה הפחתה של כ-250 מקרי מוות ממחלת לב כלילית בשנה", נכתב במסמך של משרד הבריאות.

רשות המים התנגדה לכך מטעמים כלכליים: לדבריה, העלות של הוספת מגנזיום תגיע למאות מיליוני שקלים בשנה. טענה זו עומדת בניגוד לתחזיות משרד הבריאות לפיהן העלות תסתכם בלא יותר מכמה עשרות מיליוני שקלים.

במשרד ראש הממשלה קיבלו החלטה שתפשר בין הצדדים: לבצע פיילוט להוספת מגנזיום למי השתייה באחד ממתקני ההתפלה ומטרתו תהיה לבחון מה היא הדרך היעילה לספק מגנזיום לציבור.

הפיילוט הנעלם

בתקנות בריאות העם 2013 נקבע בהוראת שעה כי פיילוט הוספת מגנזיום למי השתייה יתקיים בין 2013 ל-2015. בתחקיר של דברת-מזריץ, כאמור, התברר כי בסוף שנת 2015 הפיילוט לא התקדם כלל.

עקב פקיעת תוקפן של הוראות השעה מ-2013, פנה משרד הבריאות ליו"ר ועדת הסביבה של הכנסת בבקשה להאריך את ההוראה לקיום הפיילוט בשלוש שנים נוספות. ואכן, במאי 2016 נדחה מועד סיום הפיילוט עד לספטמבר 2018 במסגרת תקנות איכות מי השתייה.

בשלב זה נראה היה שהנושא מתקדם. בדצמבר 2017 הודיעה רשות המים למשרד מבקר המדינה כי נבחרה חברה מייעצת לקבל החלטות בנושא הפיילוט – חברת תה"ל, אך לא נבחר מפעיל לפיילוט עצמו. 

בהמשך, אף נבחרה ועדת היגוי להוספת מגנזיום למים מותפלים בראשות משרד הבריאות. היא מונתה בינואר 2018 והתכנסה לראשונה במרץ 2018. לפי מבקר המדינה באפריל 2018 חברת תה"ל החלה בעבודתה. 

גם מבקר המדינה לא הצליח

למרבה הצער, ספטמבר 2018 חלף אך מרשות המים עולה כי עד היום לא נבחרה חברה שתפעיל את הפיילוט. לטענת משרד הבריאות, ועדת ההיגוי התכנסה לאחרונה ב-23.3.2020 ואין כרגע תאריך לכינוס הבא שלה.

מתקן להתפלת מים. בתל אביב 90% מהמים מותפלים וללא מגנזיום (צילום: אדי ישראל, פלאש 90)

בדוח המבקר על רשות המים מ-2018 ננזפו הרשויות האחראיות על הנעת הפיילוט, ונדרש מהן לקדם את הוספת המגנזיום למים ללא דיחוי. "משרד מבקר המדינה מעיר לרשות המים, למשרד הבריאות ולמשרד האוצר, כי השתהותם בקידום הקמת מתקן החלוץ להוספת המגנזיום למים במשך יותר משש שנים אינה סבירה", כתב המבקר. 

"כפי שקבע משרד הבריאות, מחסור במגנזיום עלול לגרום נזק חמור לבריאות הציבור, לפיכך על רשות המים, על משרד הבריאות ועל משרד האוצר להחיש את הקמת מתקן החלוץ, ולקבל החלטה ללא דיחוי". 

נראה שגם נזיפה ממבקר המדינה לא שכנעה את המשרדים האחראים כי יש להזדרז.

צעדי תינוק

לפי מידע שהגיע לידי "שקוף", חברת תה"ל המייעצת למדינה בנושא הפיילוט אכן החלה בעבודתה. היא ערכה בדיקה לגבי הטכנולוגיות הזמינות בשוק להוספת מגנזיום למי השתייה וכתבה דוח בנושא עבור ועדת ההיגוי.

לדברי גורמים המעורים בנושא, לקראת כתיבת הדוח פגשה תה"ל מספר נציגי חברות שלהן טכנולוגיות רלוונטיות. בסוף הדוח ישנן המלצות למספר טכנולוגיות שנמצאו מתאימות להפעלת הפיילוט.

"כרגע אנחנו משלימים השלמות שוועדת ההיגוי ביקשה להוסיף לדוח. עם אישור הדוח הוא יפורסם לציבור, אבל זה כנראה יקח עוד חודשים", סיפר מקור בכיר המעורה בנושא.

צעדים בסיסיים שהיו יכולים לקרות לפני שנים, מתבצעים רק עכשיו. פרופ' אבנר עדין לשעבר יו"ר "ועדת עדין" לאיכות המים נדהם לגלות שהנושא התקדם בצעדים איטיים כל כך. "לא יאומן שתהליך שאמור לקחת שנה וחצי נגרר במשך שבע שנים ועדיין לא הסתיים", הוא זועם. "היה אמור להיות דיון בנושא במשרד הבריאות לפני כמה חודשים, אבל בגלל הקורונה הוא נדחה".

הסיבה לגרירת הרגליים: מחלוקת כלכלית ופוליטית

מבדיקת "שקוף" עולה כי הפיילוט להוספת מגנזיום למי-השתייה נתקע לא רק בגלל הדוח של תה"ל, אלא גם עקב חילוקי דעות כלכליים ופוליטיים בין רשות המים למשרד הבריאות, המלווים את הסיפור כבר שנים.

פרופ' אבנר עדין. "לא יאומן שתהליך של שנה וחצי נגרר לשבע שנים"

לדברי רשות המים, הוספת מגנזיום למי שתייה היא בזבוז כסף. "כ-99% מהמים זורמים לביוב ולא לגופנו, כך שמדובר בבזבוז עצום של כסף כל שנה. אנו שותים פחות מ- 1% מצריכת המים הכוללת, ויש רבים שאינם שותים מי ברז כלל", מסרו לנו. "נכון לבחון מהי הדרך הנכונה והכלכלית למשק: האם על ידי הוספה למים או למזון ו/או לתוספי מזון, או אפילו לחלק לתושבים תוסף בבתי המרקחת".

אך לטענת משרד הבריאות, הדרך היעילה ביותר לספק מגנזיום לציבור היא דווקא בעזרת מי השתייה. "משרד הבריאות מתעקש על הפיילוט דווקא כי המים לא משמשים רק לשתייה, אלא גם לחקלאות", מסביר פרופ' עדין.

"גם במים המשמשים להשקייה ('מי קולחין') אין מגנזיום. כתוצאה מכך גם הגידולים והאדמה לא מקבלים את המינרל. יש פה מעגל שלם של מחסור במגנזיום, זה לא רק עניין של שתייה".

עוד הוסיף, כי "היתרון הגדול של קבלת מגנזיום ממים הוא שהמגנזיום נספג בגוף טוב יותר בדרך זו. גם ארגון הבריאות העולמי המליץ על כך ולצידו מומחים רבים ברחבי העולם".

ראשי משרד הבריאות הקודם. לא הצליחו להגיע להסכמה עם רשות המים

חילוקי הדעות הכלכליים מעכבים את הפיילוט. זאת, על אף שכזכור, מטרתו המוצהרת היא ליישב בדיוק את המחלוקות הללו בין הצדדים. "ההחלטה על הקמת מתקן החלוץ (פיילוט) נעשתה, בין היתר, על מנת לפתור את חילוקי הדעות בנושא", כתב על כך מבקר המדינה, "ולפיכך קידום הקמת מתקן החלוץ והסקת המסקנות מכך תביא ממילא להכרעה בדבר הדרך היעילה לאספקת המגנזיום לציבור".

ישנם גם חילוקי דעות פוליטיים: לפי דברי הגורמים השונים, לא משרד הבריאות ולא רשות המים רוצים להיות אחראים לעליית מחיר המים שתתלווה להוספת המגנזיום למי השתייה, שתגרור, כנראה, ביקורת ציבורית. הוויכוח על מקור המימון לפיילוט מעכב גם הוא את קידומו.

לא הכל אבוד: היוזמה של מעגן מיכאל

לאחר גרירת רגליים של שנים, יש מי שהייאוש מהבירוקרטיה הביא אותם לפעול בדרך עצמאית: קיבוץ מעגן מיכאל החליט להוציא לדרך פיילוט עצמאי ולהוסיף מגנזיום למתקן ההתפלה של הקיבוץ.

מי שנבחרה לבצע את הפיילוט היא חברת "טכנולוגיות לשימור סביבה", אחת מהחברות שהטכנולוגיה שלהן נבדקה עבור הדו"ח שכתבה חברת תה"ל. לדברי מנכ"ל החברה – המדינה לא חזרה אליו עם מידע חדש בנושא הפיילוט כבר יותר משנה. 

מעגן מיכאל. יתחילו להוסיף מגנזיום למים באופן עצמאי (צילום: מתוך אתר הקיבוץ)

"בתחילת מרץ 2019 קיבלנו מידע בכתב שהטכנולוגיה שלנו הוצגה בפני ועדת ההיגוי וכי המצגת שלנו עברה בהצלחה. עברה כבר יותר משנה, ולא חזרו אלינו", סיפר יחיאל מנוחין, מנכ"ל החברה. "כשראינו שהנושא הזה לא זז עלה הרעיון ללכת למעגן מיכאל".

בקיבוץ מעגן מיכאל שותים כבר 10 שנים מים מותפלים ממתקן התפלה פרטי. "הם קיבלו החלטה שהם מוכנים לבדוק אצלם את המתקן הראשוני והם גם היו מוכנים להשתתף בהשקעה הכספית של הקמתו", מציין מנוחין. "הפרויקט הזה מוכר למשרד הבריאות – הרי התנאי להקמתו והפעלתו היה עמידה בכל התנאים של המשרד". 

האם יוזמת הקיבוץ תשמש תמריץ לפיילוט הלאומי שטרם התחיל לפעול? מנוחין אופטימי: "המתקן הארצי מתעכב כבר שנים, אז היה לנו נוח לעשות את זה במעגן מיכאל. כך, אם אי פעם המדינה תתעשת ותוציא את המכרז, יהיה לנו רפרנס שיחזק את העמדה שלנו מול הגופים האחראים". 

בחודשים האחרונים התעכב שיתוף הפעולה עם מעגן מיכאל עקב הקורונה, אך ביום חמישי (4.6.2020) התכנית אושרה והוחלט כי הפיילוט בקיבוץ יצא לדרך. בימים אלה החלה ההקמה של הפרויקט, ובחודש נובמבר תחל ההרצה ויבוצעו בדיקות שיבחנו האם המים שנוסף להם המינרל ראויים לשתייה.

תגובת רשות המים

"שלב ראשון של הפיילוט הושלם ובו נבחנו בין היתר טכנולוגיות ליישום הוספת מגנזיום למים. שלב ב׳ נמצא בשלבי התחלה, בו בין היתר יתוכנן גם היקף הפיילוט שיתבצע, מיקומו, אורך הפיילוט ומה ייבדק בו. 

העבודה על הפיילוט החלה אך ביצוע הפיילוט בפועל טרם הוחל. מיקומו של הפיילוט, אורכו, מה ייבדק בו והיקפו עדיין נבחנים. לטובת העניין הוקמה ועדת היגוי לנושא ברשות משרד הבריאות וחברים בה בנוסף למשרד הבריאות גם משרד האנרגיה, משרד החקלאות, משרד האוצר ורשות המים.

משרד הבריאות הוא המוסמך לקבוע האם יש להוסיף מגנזיום ו/או מינרלים אחרים לתזונת אזרחי ישראל. ההשגה של רשות המים הייתה לגבי דרך ההוספה שאינה יעילה מבחינת עלות תועלת:

 – כ-99% מהמים זורמים לביוב ולא לגופנו. כך שמדובר בבזבוז עצום של כסף כל שנה (המוזרמים לביוב) (אנו שותים פחות מ- 1% מצריכת המים הכוללת), ויש רבים שאינם שותים מי ברז כלל.

– בארה"ב (למשל) רמת המגנזיום במי השתייה למרבית האוכלוסייה קרובה לאפס.

– עלות המגנזיום לא אמורה להיכלל ולנפח את חשבון המים לצרכן.

– נכון לבחון מהי הדרך הנכונה והכלכלית למשק. האם על ידי הוספה למים או למזון ו/או תוספי מזון, או אפילו לחלק לתושבים תוסף באמצעות בתי המרקחת".

תגובת משרד הבריאות

תגובת משרד הבריאות:

"משרד הבריאות מאוד מעוניין בהוספת מגנזיום למי השתייה, וראיה לכך היא ההחלטה בתקנות מי השתייה על הקמת צוות היגוי והצבת פיילוט בנושא שיבחן את האפשרויות ליישום. 

מכיוון שאין בעולם מדינה המוסיפה באופן יזום מגנזיום למי השתייה, חסר המידע הדרוש ליישום מהלך שכזה. לכן הוחלט כי נדרש פיילוט מקיף שיבחן את כלל השיטות, דרכי היישום והעלויות הכרוכות בתהליך. ללא פיילוט בו יבדקו מספר שיטות וחומרים אפשריים להוספת המגנזיום, לא ניתן יהיה לכמת את הבעיות הטכניות, העלויות והאפשרויות ליישום. 

חלקו הראשון של הפיילוט (שבעיקרו תיאורטי) הסתיים, ואנו עומדים לפני תכנון וביצוע הפיילוט בפועל. כידוע בוודאי, בחודשים האחרונים משרד הבריאות עסוק מאוד במשבר הקורונה, ורוב המשאבים של משרד הבריאות וממשלת ישראל מתועדפים לנושא זה. מסיבות אלו קשה להעריך מתי יותנע הפיילוט, שרק על פי תוצאותיו יוחלט האם ומתי יוסף מגנזיום למים המותפלים. אנו כמובן מקווים שהנושא יתקדם בקרוב". 

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע):

  1. כל עוד אין מגנזיום במים המותפלים, שמהווים בין 50% ל-90% אחוז מהמים שאנחנו שותים, עולים הסיכויים שלנו לחלות במחלות לב, סוכרת ועוד. 
  2. החלטות ממשלה לא מתקבלות סתם: כפי שאנו מבינים מסיפור המגנזיום, יש צורך אמיתי בפיילוט כדי לשפר את בריאות הציבור. אי יישום הפיילוט עד היום משמעותו אחת: ממשלת ישראל לא עומדת בהחלטות שהיא מקבלת ולא מצליחה לעמוד בהתחייבויות שלה לציבור.

מה עושים כדי שיתוקן? (מעש"י): יש לבדוק האם הנושא נמצא באחריות משרד המים החדש או נשאר בתחום משרד הבריאות. כך או כך, הממשלה צריכה לגשר על הפער מול רשות המים ולקדם את הפיילוט באופן מיידי. נמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בפיילוט במעגן מיכאל ובפיילוט הממשלתי להוספת מגנזיום למי השתייה. נפעל בכל הכלים העומדים לרשותנו כדי לקדם את הפעלת הפיילוט הממשלתי בהקדם.
***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתוב לעיתונאית מאיה קרול