פוסטים

חשיפה ראשונה: הוצאות משרד מבקר המדינה

לאחר שנת עיכוב משרד מבקר המדינה מפרסם לראשונה, לבקשת שקוף, את דו"ח ההתקשרויות לשנת 2018: 314 אלף שקל על ביקורת פנים, 100 אלף להגנה על חושפי שחיתות. כ-43 אלף שקל על הפקת הפודקאסט 'בעין הביקורת' ו-11,301 שקלים על עטים כחולים. השלב הבא – פרסום יזום

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

אחת השאלות שמעניינות אותנו ב'שקוף' יותר מכל היא: האם משרד המבקר שקוף? במסגרת הבדיקה בתחקיר מבקר המדינה על השקיפות במשרד מצאנו שהוא מעולם לא פרסם את דו"ח ההתקשרויות שלו, בשונה משאר משרדי הממשלה. לכן, ביקשנו לפני כשנה את פירוט התקשרויות לשנת 2018. 

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

כעת, תהליך שהחל עוד בזמן כהונת המבקר הקודם, יוסף שפירא, מסתיים היום עם מתניהו אנגלמן. הבשורה האמיתית תגיע שהרכישות של המבקר יפורסמו באופן שוטף. ממשרד המבקר מסרו שהנושא יבחן. אנחנו בכל מקרה כבר הגשנו בקשת חופש מידע נוספת.

הכסף הגדול – שיפוצים של חברת 'סולל בונה'

ההוצאה הגבוהה ביותר לספק בשנת 2018 הייתה לחברת סולל בונה שמתחזקת את המבנה החדש של משרד מבקר המדינה בקריית הלאום בקצת יותר מארבעה מיליון שקלים. מלם מערכות סיפקה שירותי תוכנה בקצת פחות מארבעה מיליון שקל וחברת נס בכשלושה מיליון שקל. חברת מיקדן תחזקה את לשכת המבקר בת"א בעלות של כ-2.6 מיליון שקלים. 

עוד עולה מרשימת ההתקשרויות: עובדי מבקר המדינה קיבלו כרטיסי '10 ביס' בסכום מצטבר של כ-2 מיליון שקלים. בהתחשב בכך שבמשרד עבדו 558 עובדים באותה שנה מדובר בממוצע של 304 שקלים לעובד בחודש. הוצאות הדלק במשרד המבקר הגיעו כמעט לחצי מיליון שקלים באותה שנה.

משרד מבקר המדינה. יותר מ-4 מיליון שקלים לתחזוק המבנה (צילום: יוסי זמיר)

בזק, מדיה – וגם חושפי שחיתויות

בזק קיבלה 475 אלף שקל על אחזקת קווי תקשורת. משרד רואי חשבון רוזנבלום, הולצמן קיבל 314 אלף שקל על ביקורת הפנים שהתקציר שלה פורסם באתר; יפעת שירותי מדיה – 282 אלף שקל; וטאסק יעוץ ואסטרטגיה 240 אלף שקל על בניית מתודולוגית בקרה.

משרד רואי החשבון ע. בן דוד ושות ביקר את הדו"ח הכספי של המשרד בסכום של כ-135 אלף שקל. בנוסף,חברה שפרטיה הוסתרו סיפקה ייעוץ בסך של כ-100 אלף שקל לחושפי שחיתות.

הפקות משרד המבקר

בשנת 2018 הפיקה חברת איסתא 'יום לשוויון מגדרי' בסך של כ-92 אלף שקל. איסתא גם הפיקה את כנס יורסאי של דור העתיד של מבקרי המדינה בסך של יותר מ-780 אלף שקל. חברת אודיו, רדיו אונליין הפיקה למשרד את הפודקאסט, ב'עין הביקורת' בסך של 43 אלף שקל. 

בשולי התקציב: רכב ממוגן ירי ועטים כחולים 

עוד בהוצאות לשנת 2018: כ-15 אלף שקל להסעה ברכב ממוגן ירי; 11,301 שקל הוציאו במשרד על עטים כחולים. בהנחה שכל עט עלה שבעה שקלים מדובר בשלושה עטים בממוצע לשנה לעובדת או עובד.

לקובץ המלא: מוזמנים להוריד את קובץ ההתקשרויות המלא ולספר לנו מה מצאתן

נדגיש כי מטעמי חשאיות ואבטחת מידע הקובץ חלקי

הקובץ שנמסר לנו אינו שלם. במשרד מבקר המדינה הסירו כמה סעיפים שעונים להגדרות הבאות: 

א. סכומי התקשרות הנוגעים לשירותי אבטחה במשרד מטעמי ביטחון. 

ב. פרטים מזהים הנוגעים לשמות/סוגי/דגמי מערכות המחשוב בהן נעשה שימוש במשרד משיקולי אבטחת מידע.

ג. שמות מתחקרי סיווג בטחוני שהערך הציבורי בפרסומם מועט ואילו הפרסום, לדברי המבקר, עשוי להסב נזק.

הפננו שאלות הבהרה בנוגע לסעיפי ההוצאות שציינו, במשרד המבקר בחרו שלא לפרט.

כל עוד לא יוכח אחרת – אנחנו סומכים על המבקר, ומאמינים כי שקיפות כזו רק תגביר את האמון במוסד הכל כך חשוב הזה שמשפר את חיינו

פרוייקט יום העצמאות: היום שבו גרמתי לסמוטריץ' להודות שטעה

בזכותכם אנחנו יכולים לרוץ למרחקים ארוכים ולתקן את המציאות, צעד אחר צעד. אז לכבוד יום העצמאות החלטנו לספר לכם איך הצלחנו לתקן חוקים, לסתום פרצות ולהגביר את השקיפות. והפעם: מאיה מספרת איך החליפה את מבקר המדינה והצליחה לגרום לשני שרים להגיש הצהרות הון

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

באחת מכתבות הפולואפ הראשונות שלי (תחום שאתם בחרתם לי), חזרתי לבדוק האם השרים כבר הגישו את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה. שרי הממשלה מחוייבים למסור הצהרת הון למשרד מבקר המדינה אחת לשנה. יש לכך חשיבות עצומה: הצהרת הון היא כלי שיכול לסייע במיגור השחיתות, לא פחות. היא מאפשרת למדינה לפקח על הנכסים, ההשקעות, ועל שאר האינטרסים הכלכליים של נבחרי הציבור שיכולים להשפיע על שיקול דעתם.

למרות החשיבות, הסתבר לי שהמון שרים פשוט מצפצפים על החוק ולא מגישים הצהרות הון. איך הם מרשים לעצמם? פשוט, כי למבקר המדינה אין שום סנקציה להטיל עליהם. זה מרתיח אותי. אבל מסתבר שקצת לחץ מצד הציבור – עוזר מאוד.

"תכלס? צודקת"

לקראת הכתבה האחרונה שלי בנושא, גיליתי כי השרים אמיר אוחנה, זאב אלקין, ישראל כץ ובצלאל סמוטריץ' – לא הגישו את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה. כולם איחרו בהגשת ההצהרה בחצי שנה או יותר (הרבה יותר), על אף שבמשרד המבקר תזכרו כל אחד מהם כמה וכמה פעמים. 

לקראת הכתבה, פניתי לכל השרים לקבל מהם תגובה. הם כרגיל איחרו או ניסו להתחמק. מלשכתו של השר ישראל כ"ץ למשל, לא נמסרה כל תגובה במשך כמה ימים, למרות תזכורות מצידי. החלטתי להתקשר לדוברות שלו, שם אמרו לי שאני לא מעודכנת – השר כבר הגיש הצהרת הון.

שר התחבורה ישראל כ"ץ. הגיש הצהרת הון יומיים אחרי שפנינו אליו (צילום: פלאש 90)

הופתעתי. חשבתי שחלה טעות במידע שקיבלתי ובדקתי שוב מול מבקר המדינה. מה התברר? אחרי איחור של חצי שנה, השר כץ הגיש לפתע את הצהרת ההון שלו יומיים לאחר הפנייה שלי ללשכתו.

המשכנו להתייעץ בתוך צוות "שקוף" איך לשכנע שרים נוספים. פתאום נפל לנו האסימון: השר סמוטריץ בעצמו העביר חוק שמחייב פקידים בשירות הציבורי להגיש הצהרות הון. כיצד ייתכן שלא הגיש את ההצהרה שלו? אז כתבתי עוד כתבה קטנה בנושא. השר סמוטריץ הגיש את הצהרת ההון שלו 10 ימים אחר כך, ואפילו כתב לנו כי "הביקורת צודקת לחלוטין". 

אלקין ואוחנה – אתם עוד תשמעו ממני

השר אלקין לא הגיש שתי הצהרת הון: 2018 ו-2019. חמור כפליים. מלשכתו נמסר כי יגישו את ההצהרה "בעוד כמה ימים", ואפילו הגדילו והבטיחו כי הוא יחשוף את הצהרות ההון לציבור. עברו חודשיים מאז שיצאה הכתבה והצהרות ההון של אלקין טרם הוגשו. בינתיים בלשכת השר הפסיקו להשיב לפניותיי. 

סמוטריץ', אולי תגיד לאלקין שיגיש כבר את הצהרת ההון שלו? (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

השר אוחנה גם לא הגיש הצהרת הון עד היום, מאז המינוי שלו ביוני 2019. מלשכתו לא נמסרה תגובה אף לא פעם אחת. 

אבל זה לא נגמר פה. כמו שהבנתם אני אוהבת להציק ולא ארד להם מהגב עד שיגישו את ההצהרות שלהם. מה כבר יש להם להסתיר? מה שבטוח, אתם תוכלו להציק יחד איתי: אני בטוחה שחברי סיירת השקיפות ישמחו לעזור לשרים להבין כמה חשוב לציבור שיגישו את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה. 

לסיום: באחת ההתכתבויות שלי עם גורם בכיר לקראת הכתבה, נכתב לי כך: "אכן, נראה לי שהבקשה שלכם גרמה לכל המאחרים להזדרז בהגשת ההצהרות. אין ספק שהשקיפות מדרבנת להתאמץ לפעול בהתאם לכללים". פייר? התרגשתי.

השר אמיר אוחנה. אל תחשוב שנפסיק להציק לך (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

גם אתם יכולים

אנשים מתלוננים שהמצב הולך ונהיה גרוע יותר. שהשלטון זוועה. שרע להם לחיות פה. אבל למרות המציאות העקומה, הרבה משתנה פה כל הזמן, כל עוד לא מוותרים.

לא רק זאת. יש לנו, הציבור הרחב, יותר כוח מאי-פעם. 

רוצים להיכנס בח"כים גרועים? הצטרפו לסיירת השקיפות שלנו. להעיף ח"כים גרועים? התפקדו למפלגה או תתנדבו בה. חפצים שהתקשורת תבצע תחקיר מסוים? הצטרפו לשקוף – גוף תקשורת ששייך לציבור. רוצים לבקר את התקשורת או אותנו? כתבו טור בעין השביעית. מעוניינים שהכנסת תקדם מהלך מסוים? בואו ללובי 99. 

תעשו שיירים, תתרמו, תתנדבו, הזמינו את אחד מאלו לחוג בית, לסדנת קריאה ביקורתית או אקטיביזם לעצלנים (אנחנו מעבירים כאלו). להילחם להנגשת מידע? הגישו בקשת חופש מידע, סייעו לתנועה לחופש המידע, או לסדנא לידע ציבורי. משתוקקים להשפיע על מבנה הכנסת? בואו למשמר החברתי. רוצים למגר עוולה שלטונית? התנועה לאיכות השלטון והתנועה לטוהר המידות ישמחו לשירותכם. רוצים להגביר את התחרותיות של הבנקים? התחברו למדיה של צדק פיננסי. לתמוך במאבקים חברתיים? בואו לאנו. לקדם שיתופי פעולה בנושאי שקיפות? התחברו לקואליציית השקיפות.

חושבים שאף אחד מהגופים האלה לא יעילים? תקימו אחד משלכם!

כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להוביל לשינוי. זה דורש התמדה, נחישות וחפירה, אבל בסוף, במוקדם או במאוחר, אם הצדק איתך: מצליחים.

אנחנו יודעים שגם לכם יש המון סיפורים כאלה, ורוצים לפרסם מאגר הצלחות. יש לך סיפור טוב? כתבו לנו.

חוזרים למבקר המדינה

פרויקט מיוחד: יורדים לשורשים – מפרקים את הדמוקרטיה הישראלית

חוזרים למבקר המדינה 8: זוגות גרושים נופלים בין הכיסאות

כשהמדינה מפרטת בפנינו את החטאים שלה בשגרה, רובנו מתעלמים. אז לכבוד חג הפסח שקוף מנפנפים בחמץ של ישראל: בכל יום נפרק נושא אחד מדו"ח מבקר המדינה, בשפה פשוטה. והפעם: מספר המתגרשים בארץ עולה ועולה אך המדינה תקועה הרחק מאחור

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עתליה רויכמן |

לפי הסטטיסטיקה, אחד מכל ארבעה זוגות בישראל עתיד להתגרש. רבים מהמתגרשים חווים לחץ אישי, משפחתי, כלכלי, חברתי ומשפטי בעל השפעות לטווח הקצר והארוך. גירושין משפיעים כמובן גם על הילדים של הזוג, ועלולים לגרום לדיכאון, חרדה, הערכה עצמית נמוכה ומסוגלות חברתית ולימודית נמוכה. במקרים קיצוניים יותר נוצר מצב שילד מנתק קשר עם אחד מהוריו.

איפה נכנסת המדינה בנושא? משרד הרווחה נדרש להפעיל עובדים סוציאליים שידווחו על מצבם של ההורים לפני החלטת בית המשפט על משמורת ומזונות, ימנעו מצבים קיצוניים של ניתוק ילדים מהוריהם, ויסייעו לזוג המתגרש למצוא מגשר או מגשרת. מבקר המדינה בדק את הנושא לעומק ומצא סחבת, מחסור בתקציבים ותנאי עבודה בלתי אפשריים לעובדים הסוציאליים.

ממליצים על דעת עצמם

כאשר ההורים אינם מגיעים להסכמה בנוגע למשמורת על הילדים, בית המשפט מתערב ולשם כך נעזר בשירותי הרווחה ובעובדים סוציאליים. הם מבצעים "תסקיר", הערכת מצב בכתב שכוללת חוות דעת על התנהלות ההורים, בדיקה לגבי אלימות במשפחה, כלכלת הבית ולבסוף המלצה על ההחלטה הנכונה לילדים בשלב זה בחיים.

בנוסף, לבית המשפט יש יחידות סיוע (יח"ס) שהוקמו על ידי משרד הרווחה במטרה לסייע ביישוב סכסוכים משפחתיים מחוץ לבית המשפט. ביחידות ניתן למצוא שירותי אבחון, ייעוץ וטיפול למשפחות. לפי החוק – זוג בהליכי גירושין יגיע תחילה ליח"ס ורק לאחר מכן לבית המשפט.

מבקר המדינה מצא כי למרות הגדילה המשמעותית במספר הזוגות המתגרשים בשנה (יותר מ-600% גדילה מאז בשנות ה-50 וה-60), וחרף השינויים החברתיים בשנים האחרונות – החוק לא עודכן בסוגיות המשמורת והמזונות.

כך נוצר מצב משפטי לא ברור ואי וודאות גם בקרב המתגרשים וגם בקרב העובדים הסוציאליים: על מי לשלם מזונות? איך יתנהלו המשמרות? גם משרדי העובדים הסוציאליים לא גיבשו עמדה בנושא או הנחיות ברורות לעובדים, הנדרשים להמליץ לבית המשפט בנושאים אלו על דעת עצמם.

אין מספיק תקציב לגישור

זוג בהליך גירושין מופנה לעתים קרובות להליך גישור. יתרונותיו של גישור ברורים: פתרון מוסכם ללא התערבות עורכי דין. משרד הרווחה מפעיל כ-100 תחנות שמטרתן לספק טיפול זוגי ומשפחתי, אך גודל התקציב המופנה לתחנות אלו נמוך מדי, מה שמגביל את כמות המשפחות הזוכות לטיפול או לחוסר מיצוי של התהליך הטיפולי. בתחנות קיימות מעט מאוד קבוצות תמיכה והדרכה להורים, ולא קיים כלל מענה לילדים הנפגעים מתהליך הגירושין גם כן.

לקריאת כתבות נוספות בסדרת הפסח "חוזרים למבקר המדינה":

בנוסף, התגלה כי ב-2017 הוקצו 18 מיליון שקל כדי לאפשר למשפחות מעוטות יכולת לקבל גישור בחינם. עד כה, אין אפילו משפחה אחת שהשתמשה בזכאות הזו וקיבלה שירותי גישור ללא תשלום. בין היתר, הסיבה לכך היא שרשימת המגשרים שקיבלו הזכאים הייתה לא רלוונטית והכילה רק מגשרים שלא עובדים בהסדר.

לא קיים כלל מענה לילדים הנפגעים מתהליך הגירושין

חלק מהבעיה היא הסרבול של הליך בחירת המגשר, שדורש מבני הזוג לקבל החלטות יחדיו בתקופה קשה זו. לאחר קבלת רשימת מגשרים כללית וארוכה, הצדדים לרוב נדרשים להחליט יחד: האם לפנות לגישור? אם כן, לאיזה מגשר נפנה? מי מתאם את הפגישה? תהליך זה לוקח זמן וגם יוצר סכסוכים נוספים בין הצדדים, מה שגורם לזוג לוותר או לדחות את הליך הגישור.

יותר מתגרשים – פחות עו"סים

למרות עליית המתגרשים בשנים האחרונות, תקן העובדים הסוציאליים לא השתנה ואפילו פחת, למרות עומס העבודה. מצב זה יוצר השלכות על הטיפול של העובד או העובדת עם המשפחה. 

המשמעות בפועל היא עיכוב משמעותי בעבודתם, בתהליך הקריטי של קביעת המשמורת. בית המשפט מקציב זמן של 45 ימים להגשת התסקיר לאורו נקבעות ההחלטות, אך בפועל העובדים הסוציאליים מגישים אותו לאחר חודשים ולעיתים אף לאחר מעל לשנה. מעבר לכך שזו הפרה של צו בית משפט, הסכסוך המשפחתי בינתיים מתעצם והמשבר המשפחתי ממשיך לפגוע בזוג ובילדים.

עומס העבודה של העובדים הסוציאלים פוגע בזוג ובילדים

משרד הרווחה מודע לעומס העבודה, לזמני ההמתנה לתסקירים ולנזק הנגרם, אך במשך 15 שנה לא נקט בשום צעד בנושא ולא גיבש תוכנית פעולה.

כך למשל, מבקר המדינה בחן האם העובדים הסוציאלים מיומנים מספיק כדי להתמודד עם סיטואציה ייחודית זו. הוא מצא כי משרד הרווחה לא דאג לרענון הכשרת העובדים הסוציאליים בנושאים כמו מיומנות טיפול זוגי ומשפחתי, גישור והופעה בבית משפט. הוא גם לא דאג להכשרה בנושא מקרי ניתוק קשר בין ילדים להוריהם ("ניכור הורי") – מקרה שמחייב זיהוי מוקדם. שכיחותם של מקרי ניכור הולכת וגדלה, אך המשרד לא גיבש הנחיות ונהלי עבודה בסוגייה.

מכיוון שזמני ההמתנה ארוכים וקיים היעדר בטיפולים, וגם כיוון שבאופן טבעי עבודת העובדים הסוציאליים היא חודרנית ולא פשוטה לעיכול, נגרמת העצמת תחושות התסכול וההתנגדות לטיפול בקרב המשפחות. משאלון שהעביר מבקר המדינה עולה כי 72% מהעובדים הסוציאליים נחשפו לתוקפנות פיזית מצד המשפחות ו-56% דיווחו שנחשפו לתוקפנות מילולית במידה רבה עד רבה מאוד. 

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? כתבו ל: [email protected]

חוזרים למבקר המדינה 7: המדינה אוספת עלינו מידע – אבל לא שומרת עליו 

כשהמדינה מפרטת בפנינו את החטאים שלה בשגרה, רובנו מתעלמים. אז לכבוד חג הפסח שקוף מנפנפים בחמץ של ישראל: בכל יום נפרק נושא אחד מדו"ח מבקר המדינה, בשפה פשוטה. והפעם: הזלזול בתקנות אבטחת מידע מתגלה – מידע על 2 מיליוני תלמידי בית ספר ועל חולים ב-90% מהמרפאות נותר חשוף ופרוץ

| דניאל תהילה זיסמן |

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

מי שלא טומן את ראשו בחול, יודע היטב שאחד הנכסים הכי גדולים במאה ה-21 הוא מאגרי מידע ונתונים אישיים. החל משוק הפרסומות ברשת, שהפך מותאם אישית למשתמשים, ועד גניבות נתונים בין מעצמות – כולם מחפשים להגדיל את האוצר הזה, בדרכים חוקיות יותר או פחות.

בימים אלה הסוגיה עומדת למבחן קיצוני במיוחד, עם התפשטות נגיף הקורונה בישראל ובעולם. הצורך בבניית "מסלול חולה", כפי שהוצג בידי משרד הבריאות, הוביל לשימוש במערכת המכונה "הכלי" שמסתבר שנמצאת ברשות השב"כ כבר שנים ארוכות. "הכלי" משמש בדרך כלל לצורכי טרור וריגול והוא מכיל מידע על כלל האוכלוסייה בישראל, אודות המיקום שלנו, מי נכח בקרבתנו, יעדי השיחות שביצענו ופרטי הגלישה באינטרנט. 

הרציונל ברור, אך עם זאת, נשאלת השאלה: מה יהיה גורל המידע שנאסף עלינו? איזה שימוש יעשה במידע, והאם יאובטח כראוי? דו"ח מבקר המדינה שפורסם טרם המשבר ועוסק בטיפול המדינה במאגרי מידע רגישים מסוג זה צריך להדליק נורה אדומה אצל כולנו.

הפרטיות שלנו בידיים של המדינה

הזכות לפרטיות האדם עוגנה בחוק "כבוד האדם וחירותו" עוד בשנות ה-90. מימוש הזכות בפועל תלוי בנורמות חברתיות ובטכנולוגיה מתפתחת, אך לצד זה, קיים קונצנזוס בדבר החיסיון שמגיע לנו על פעולות בסביבה הפרטית ועל המידע האישי שלנו – דוגמת מידע רפואי, תוכן שיחות ותכתובות.

במאי 2018 הועברו בחקיקה תקנות אבטחת מידע אשר מטרתן להגן על פרטיות האוכלוסייה בישראל. כחלק מהתקנות, נקבע שהמדינה תפקח על גופים ציבוריים ועל שרשרת האבטחה. את התקנות העבירה ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת בראשות ח"כ אורי מקלב, שפעלה בעקבות רגולציה דומה שנכנסה לתוקף זה מכבר באירופה (GDPR). פרשת "קיימברידג' אנליטיקה" שהתפוצצה סמוך למועד תרמה גם היא לקידום הליך החקיקה.

לקריאת כתבות נוספות בסדרת הפסח "חוזרים למבקר המדינה":

כמה ימים לאחר אישור התקנות נחשף כי למעלה מ-1,500 עובדים חיצוניים מחזיקים בגישה למאגר המידע "מרכבה" של משרד האוצר. המאגר אמון על ניהול המשאבים של המדינה כולה; ניהול הכספים, מכירות, משאבי אנוש ועוד.

במטרה למנוע פרשות דומות בעתיד, תקנות אבטחת המידע תקפות על כל ארגון המנהל מאגרי מידע בתחום הציבורי והפרטי ומחולקות לשלוש רמות אבטחה (בסיסית, בינונית וגבוהה), בהתאם לסיכונים להם הארגון חשוף. לדוגמה, רמת אבטחה גבוהה תהיה רלוונטית לארגון המחזיק במידע אודות 100 אלף אנשים ויותר או כאשר מספר בעלי ההרשאה למידע עולה על 100. 

עוד במסגרת התקנות: פירוט מטרת איסוף המידע, השימוש בו, סוג המידע, האם נעשה שימוש במאגר על ידי גורמים חיצוניים, חובת דיווח על אירועי אבטחה וכן אבטחה פיזית וסביבתית המוגנת בסיסמה. 

מבקר המדינה בדק האם התקנות נאכפות והתמקד במשרד הבריאות, משרד החינוך והרשות להגנת הפרטיות. לגופים אלו מאגרי מידע גדולים, בעלי אופי רגיש והם מוגדרים ברמת אבטחה גבוהה על פי התקנות. ממצאי הביקורת לא משאירים מקום לספק: גופים ממשלתיים בישראל לא דואגים שהמידע האישי שלנו לא ידלוף לבעלי אינטרסים.

אפשר לחטט בפרטים האישיים של 2 מיליון תלמידים 

נתחיל מהקודקוד, הגוף המפקח על מאגרי המידע – "הרשות להגנת הפרטיות" במשרד המשפטים, ובראשה רשם מאגרי המידע. המבקר מצא כי הרשות לא מעורבת מספיק בדיונים והחלטות הממשלה בנושא הגנת הפרטיות ולא פועלת להוצאת הנחיות רלוונטיות, על אף ששוק מאגרי המידע הולך וגדל. 

בנוסף, נמצא כי מאגרי המידע עוברים מגוף ציבורי אחד לאחר (לדוגמא ממשרד ממשלתי לרשות מקומית וכדומה) כאשר המעבר לא מדווח לרשות. חמור מכך, לעיתים מדובר ב"מאגרי על" המאופיינים ברגישות גבוהה במיוחד ועשויים לסכן את הציבור בתחום האזרחי, הביטחוני והכלכלי.

בעידן בו ילדים צורכים ומשתפים מידע ברחבי הרשת, הם חשופים לתוכן שיווקי ולסכנות כמו פדופיליה ובריונות. בשונה משאר מדינות העולם, החוק להגנת הפרטיות לא מתייחס לקטינים וזאת על אף שנעשו ניסיונות חקיקה בנושא לאורך השנים.

בביקורת שנערכה, משרד המבקר מצא כי מידע אישי של כשני מיליון תלמידים נותר חשוף. התגלה כי מידע אודות תלמידים שעברו בין מוסדות חינוך הועבר בין הגופים השונים ונעשה בו שימוש שלא כדין. 

ליקוי נוסף מעלה כי משרד החינוך לא בדק האם גופים חיצוניים איתם הוא משתף פעולה עומדים בתקנים המחמירים של אבטחת המידע. יתרה מכך, אין למשרד שליטה על מאגרי המידע והוא אינו מנהל רישומים המרכזים את כלל הגופים המחזיקים בהם. 

כחלק ממעקב ופיקוח מרחוק, בשנים האחרונות גובר תהליך הטמעת מצלמות ברחבי בתי הספר. לפי דו"ח המבקר, אין מעקב מספק על התקנה והסרה של מצלמות בין הכיתות, וחמור מכך – על השימוש בחומרים שצולמו. תמונת המצב המעורפלת במשרד החינוך לא מאפשרת בשלב זה אכיפה של תקנות אבטחת המידע.

90% מהמרפאות לא שומרות עלינו

ניתן לומר שהמידע הרגיש ביותר שנאסף אודותינו הוא המידע הרפואי. אי שמירה על סודיות במקרה של גניבה ושיבוש המידע הרפואי עלול לערער את אמון הציבור במוסד הרפואי כולו.

המבקר בחן את תקנות אבטחת המידע הנדרשות לקבלת רישיון למוסד רפואי ומצא כי 90% מהם לא עומדים בתקן. רק 150 מתוך כ-1,500 מוסדות רפואיים מאבטחים את הנתונים של החולים כמו שצריך. המשמעות היא שהמידע הרפואי שלנו עובר במוסדות ללא אבטחת מידע, בין היתר במרפאות שיניים, מרכזים גריאטריים, מכוני שיקום וגמילה ועוד. ואם לא די בכך, מידע רפואי הנמצא במערכות המקוונות של קופות החולים נגיש לכל וללא פיקוח.

ליקויים נוספים מעלים תופעה בה פרטים מזהים מובהקים (כמו תעודת זהות ושם מלא) נחשפים ומועברים בדוחות רפואיים המיועדים למחקר. ליקויים חמורים מסוג זה נמצאו בבתי החולים בהם נערכה הביקורת, כאשר הם עומדים בניגוד ברור לכללי האכיפה של משרד הבריאות. 

כלומר, הבדיקה שערך מבקר המדינה מצביעה על היעדר אכיפה של תקנות אבטחת המידע במשרד הבריאות. המשמעות חמורה ביותר: המידע הרפואי שלנו עשוי להגיע לידי גורמים שאינם מורשים לעיין בו. 

לאור ממצאי הביקורת המליץ המבקר על אכיפה אפקטיבית יותר של הרשות להגנת הפרטיות וכן מעקב ודיווח על מידע שנאגר בקרב הגופים הציבוריים. בהתאם למציאות הנוכחית ולהתפתחות הטכנולוגיה, ישנו צורך בהול לסנכרון ולהאצת הליכים בחקיקה ובפיקוח, במטרה לשמור על הזכות הבסיסית של כל אחד ואחת מאיתנו – הזכות לפרטיות.

ובאשר לקורונה? היא תחלוף, ואפשר רק לקוות שהמידע שנאסף עלינו בחסות המשבר יישמר בתנאי בידוד ארוכים מ-14 יום.

חוזרים למבקר המדינה 6: למה באמת אין מספיק מיטות בבתי החולים?

כשהמדינה מפרטת בפנינו את החטאים שלה בשגרה, רובנו מתעלמים. אז לכבוד חג הפסח שקוף מנפנפים בחמץ של ישראל: בכל יום נפרק נושא אחד מדו"ח מבקר המדינה מ-2019, בשפה פשוטה. והפעם: הניהול הרופס והכושל של משרד הבריאות

| יואב נטיף |

התפרצות נגיף הקורונה, לצד הביקורת הציבורית על שירותי הבריאות במשך שנים רבות, מעלה שוב לסדר היום את השאלות שלא מפסיקה להטריד אותנו: איך יכול להיות שעדיין אין מספיק מיטות בבתי החולים? למה חולים מהפריפריה צריכים לנסוע שעות למרכז כדי לקבל טיפול נורמלי? מה יקרה פה עוד כמה שנים, עם הזדקנות האוכלוסיה?

כשנכנסים עמוק פנימה מגלים למה המצב חמור: דו"ח מבקר המדינה מראה שמשרד הבריאות לא נקט בשום החלטה ממשלתית בנוגע לפתיחת מחלקות או יחידות חדשות. כשבית חולים דוחף את עצמו, הוא מצליח להזיז משהו נקודתית. וכך קורה שבצפון הארץ לדוגמה, חסרה מחלקת שיקום, אבל בירושלים יש שתי מחלקות נוירוכירוגיות ללא צורך, כשאין אפילו מספיק רופאים שיעבדו בהן.

אין תוכנית לפתיחת מחלקות ויחידות במערכת הבריאות

כיום בישראל פועלים כ-340 מוסדות אשפוז, ביניהם בתי חולים שקיבלו רישיון ממשרד הבריאות. הרישיון מגדיר, בין היתר, את ענפי הרפואה שבית החולים רשאי לעסוק בהם, את מספר המיטות בו ואת המבנה שלו – המחלקות, היחידות, המרפאות, המכונים והמעבדות. כדי להקים בית חולים חדש או לפתוח יחידות מקצועיות חדשות, משרד הבריאות נדרש להתחשב בשיקולים ובתנאים מוגדרים בתקנות.

כגוף האמון על גיבוש מדיניות הבריאות הלאומית, משרד הבריאות מודע לאתגרים עימם עליו להתמודד: צורך בשיפור התשתיות בפריפריה, טיפול באוכלוסיות מזדקנות, גידול באוכלוסייה ועוד. לצורך כך, משרדי הבריאות והאוצר גיבשו שתי תכניות הקובעות את מספר מיטות האשפוז שיידרשו עד 2035. 

שר הבריאות יעקב ליצמן והמנכ"ל משה בר סימן טוב. המדיניות פאסיבית לחלוטין

מבקר המדינה מראה ששתי התוכניות לוקות בחסר. כלומר, לגוף האמון על תחום הבריאות במדינה אין תוכנית ארוכת טווח. הוא לא מתכונן למספר המיטות לנפש לפי אזורים גיאוגרפיים, לשיעור התפוסה הרצוי בבתי החולים, לזמן השהייה הממוצע במחלקה, למבנה העתידי של המחלקות החדשות שיידרשו ולכאלה שיהיה צריך לסגור.

לקריאת כתבות נוספות בסדרת הפסח "חוזרים למבקר המדינה":

משרד הבריאות, לפי המבקר, הוא "רגולטור פאסיבי" – גוף ממשלתי שאין לו מדיניות מסודרת ואינו מוציא לפועל החלטות עצמאיות. חוסר התכנון לטווח הארוך פירושו התעלמות מהצרכים המתפתחים והמשתנים של האוכלוסייה. מעבר לכך, ללא תכנית מסודרת עלולות להתקבל החלטות בזבזניות ולא יעילות או כאלה המונעות מלחצים של בתי חולים מגישי הבקשות.

גם במקרים בהם משרד הבריאות קבע שיש צורך בהקמת יחידות מסוימות, הוא לא קידם את הנושא בשום צורה. למשל, בחמישה בתי חולים גדולים בארץ אין יחידה לבקרה ולמניעת זיהומים. על אף שעל פי הערכות, יחידה כזו יכולה למנוע כ-1,000-4,000 פטירות מזיהומים בבתי חולים בשנה. בנוסף, בישראל פועל כיום מרכז כוויות אחד בלבד, באזור המרכז, על אף שהמשרד קבע שיש צורך במרכזים דומים גם בצפון ובדרום הארץ.

איך נולדת מחלקה בבית חולים?

כל הקמה של מחלקה או יחידה היא תגובתיות בלבד ונובעת מיוזמה של בית החולים. היא לא נעשית מתוך ראייה מערכתית כוללת של צרכי בריאות הציבור או כחלק מתוכנית ארוכת טווח. דרך פעולה כזו, נקודתית בלבד, גרמה לבזבוז ענק מצד אחד, ולהנצחת הפערים והטיפול הלקוי בחולים, מצד שני.

כך לדוגמה, בשנת 2015 פנה בית החולים "שערי צדק" למשרד הבריאות בבקשה להקים מחלקה לנוירוכירורגיה. באותה השנה המשרד אישר את בקשת בית החולים, על אף שמספר מחלקות הנוירוכירורגיה במדינה כבר חרג מהמכסה שהגדיר.

בית החולים הדסה. יש שם כבר מחלקה לנוירוכירורגיה, למה לפתוח בשערי צדק?                             צילום: יוסי זמיר

מה הצורך הרפואי במחלקה זו, שיש מחלקה דומה הפועלת במרחק של כשישה קילומטרים בבית החולים הדסה? לאור מצוקת כוח האדם הקיימת בשל מיעוט רופאים נוירוכירורגיים, האם יש בכלל מספיק רופאים לאיוש המחלקה החדשה? בפרוטוקול הדיון בו התקבלה ההחלטה לא ניתן מענה לאף אחת מן השאלות. 

תוך התעלמות בוטה מסוגיות מקצועיות, המבקר מצא כי הנימוק היחיד בפרוטוקול הדיון היה שפתיחת מחלקה נוספת כזו בירושלים היא "מרכיב חשוב בטיפול בחולים המגיעים למחלקת הטראומה, ופתיחת יחידה נוספת בירושלים תוכל לתת מענה לאוכלוסיית ירושלים רבתי המונה כמיליון נפש".

איך הגיעה הזקנה למסדרון?

בעיה נוספת העולה מדו"ח המבקר היא חוסר התאמה בין מספרי המיטות ברישיונות בתי החולים לבין מספרן בפועל. בשנת 2015 היו כ-1,650 יותר מיטות בבתי החולים ממה שהרשיונות מאפשרים, בעיקר במחלקות הפנימיות והכירורגיות. 

מבקר המדינה: או שאין מספיק מיטות או שיש יותר מדי

זה לא מפתיע: הזדקנות האוכלוסייה והגידול במספר החולים הכרוניים והמורכבים מצריכים יותר מיטות אשפוז במחלקות אלה. למרות השינוי במציאות, רישיונות בתי החולים לא עודכנו בהתאם, וכתוצאה מכך גם התקצוב לבית החולים והיקף כוח האדם במחלקות נותרו כפי שהיו.

מנגד, היו מחלקות בהן מספר המיטות בפועל היה נמוך ממספרן ברישיונות, בעיקר בבתי חולים בפריפריה, במחלקות כמו עיניים, ילדים ונשים. הנה כמה מספרים להמחשה: בבית החולים "איכילוב" פעלו 1,400 מיטות לעומת 988 שברישיון בית החולים (חריגה של 40%!). בבית החולים "העמק" היה מחסור ב-28 מיטות במחלקות הפנימיות, ועודף של 33 מיטות במחלקות הילדים והעיניים.

הפער בין מספר המיטות להקיים לזה המותר ברישיון. מתוך דו"ח מבקר המדינה

לפי המבקר, משרד הבריאות איבד שליטה על האיזון בכוח האדם, ואין לו יכולת לדעת האם כמות הרופאות והמנתחים מספיקה כדי לטפל בחולים באופן מספק. כך נוצר מצב שבו במחלקות עם תפוסת יתר, בהן הצוות הרפואי והסיעודי נדרש לטפל ביותר מדי חולים, יש סכנה לפגיעה באיכות הטיפול ולשחיקה של הצוות. לעומת זאת, במחלקות בתת-תפוסה, הצוות עלול שלא לצבור ניסיון מספק. משרד הבריאות זונח את תפקידו כשהוא לא מסתכל על המצב מגובה הציפור ומאזן את מערכת הבריאות הישראלית.

לגור בפריפריה עולה לי בבריאות

הנזק המשמעותי ביותר בכך שאין מדיניות אקטיבית הוא הפער בשירותי הבריאות בין המרכז לפריפריה. הביטוי הצורם לאוזלת היד הזו של משרד הבריאות הוא אופי המימון של הקמת מחלקות חדשות – שבהיעדר תקציב ממשלתי מגיע בחלקו או במלואו מתרומות. 

שר הבריאות יעקב ליצמן

גם כאן המצב לא פשוט. מבקר המדינה מצא שבתי החולים בפריפריה מתקשים בגיוס תרומות בהשוואה לבתי חולים במרכז הארץ. מכאן שהם אינם יכולים לקדם הקמה של מחלקות ויחידות חדשות. כתוצאה מכך, מבקשי שירות רפואי, לעיתים בסיסי, נדרשים לנסוע הרחק ממקום מגוריהם. המחדל אף מתעצם כשמדובר בטיפולים קבועים, הדורשים נסיעה של שעות לבתי חולים מרוחקים מספר פעמים בחודש.

הקושי בגיוס תרומות והיעדר תקצוב ממשלתי, הוא הסיבה לכך שעד היום אין מחלקת שיקום בכל אזור הצפון. בית החולים "פוריה", שקיבל אישור להקמת המרכז ממשרד הבריאות, אינו מצליח לגייס את הכספים הנדרשים להשלמת הפרויקט. 

בשורה התחתונה

אז מאיפה מתחילים? על פי המבקר, משרד הבריאות צריך לחזור לבצע את תפקידו כמעצב של מערכת הבריאות הישראלית. כדי לשנות את המצב, על המשרד לגבש תכנית רב-שנתית ומדורגת להשלמת הצרכים בצפון ובדרום הארץ ולקבוע את מקורות המימון לה. במקום להיות רגולטור פסיבי שנגרר אחרי מאות מוסדות הבריאות בארץ, עליו לבנות תכנית ארוכת טווח לצמצום הבעיות הקיימות. במילים אחרות: שייקחו אחריות ויתחילו לעבוד.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): אנחנו לא יכולים לבטוח במערכת הבריאות שתתן לנו טיפול הולם ברגע שניפגע או נחלה. מי שצריך לעבוד כדי לשפר כל הזמן את מערכת הבריאות הציבורית מלמעלה – נגרר אחרי איטנרסים נקודתיים של בתי חולים. ואם אתם גרים בפריפריה, תצטרכו לנסוע שעות כדי לקבל טיפול ראוי, או להמר על הבריאות שלכם.

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן): משרד הבריאות חייב להתעורר מהתרדמת ולהפוך לאקטיבי. כדי הלעיר אותו, חברי כנסת צריכים להשתמש בכל הכלים שיש להם כדי לדקור את הענק שנפל לתרדמת: ליזום דיונים מהירים, לשלוח שאילתות ושאלות לשר. אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב אחרי הנושא הזה ולהציק בתחומים שהתקשורת הארצית לפעמים מתעלמת מהם.

חוזרים למבקר המדינה 4: נדבן יהודי רוצה לתרום לשגרירות בחו"ל? שיחכה 17 שנה

כשהמדינה מפרטת בפנינו את החטאים שלה בשגרה, רובנו מתעלמים. אז לכבוד חג הפסח "שקוף" מנפנפים בחמץ של ישראל – בכל יום נפרק נושא אחד מדו"ח מבקר המדינה מ-2019, בשפה פשוטה. והפעם: הפלונטר באישור תרומות וחסויות לשגרירויות ישראל בחו"ל, שנמרח מאז 2003

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| נעמה יערי |

לקראת סוף שנת 2017 פורסם בוואלה! ששגריר ישראל באו"ם דני דנון ארגן אירוע לציון 100 שנים לכ"ט בנובמבר. האירוע כלל השתתפות של בכירים כמו סגן הנשיא מייק פנס, שר האוצר האמריקאי דאז סטיב מנוצ'ין ועוד. האירוע עצמו מומן מתרומות שלא דווחו למשרד החוץ או לממשלה. 

בעקבות פרסום התחקיר הגישה ח"כ קארין אלהרר תלונה למבקר המדינה בנושא גיוס הכספים בניגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה. המבקר החליט לבדוק את נושא קבלת התרומות ומתן החסויות על ידי נציגויות ישראל בחו"ל, וכתב דו"ח חמור על הנושא. בין היתר: 17 שנה שחלפו לשווא בלי שמשרד המשפטים הגיע להחלטה בנושא. 

הפלונטר הביורוקרטי

לעובדי מדינה ממשרד החוץ אסור לקבל תרומות כספיות, אלא אם יש אישור לכך מהממשלה. כבר ב-2003 מינה היועץ המשפטי לממשלה דאז ועדה בין משרדית כדי להסדיר את נושא קבלת התרומות. ב-2007 סוף סוף התגבש נוהל מוסדר, אך לבסוף לא הובא ולא אושר על ידי הממשלה.

חוסר היכולת של השגרירים להגיע לאירועים או לקבל תרומות פוגע ביחסים עם הקהילה היהודית

בעקבות הפלונטר, החליט היועמ"ש ב-2015 לאפשר למשרד המשפטים להכריע בבקשות לקבלת תרומה כספית בתנאי שגובה התרומה לא ישפיע באופן משמעותי על פעילות המשרד המקבל את התרומה. אולם פה התגלה פלונטר נוסף: משרד המשפטים הסכים לאשר רק תרומות כלליות למדינת ישראל ולא תרומות למשרדים ספציפיים". 

כך ב-2016, הקונסוליה הישראלית בסן פרנסיסקו רצתה לקבל אישור לתרומה בגובה 20,000 דולר לאירוח משלחת בארץ, אך אף גורם לא הסכים או היה מוסמך לאשר זאת. במשרד החוץ הגדירו שהם עומדים בפני "שוקת שבורה". 

לקריאת כתבות נוספות בסדרת הפסח "חוזרים למבקר המדינה":

השיח הבין משרדי נמשך תוך ויכוח עז בין משרד החוץ והמשפטים, אך הנוהל עדיין לא קיים. עד היום, 17 שנים (!) לאחר שמונתה ועדה בין משרדית להסדרת קבלת תרומות ייעודיות, משרד המשפטים עדיין לא הגיש לממשלה נוהל שייקבע איך מתייחסים לנציגיות ישראל בחו"ל. 

מסרבים לקבל דיוקן של בן גוריון

החוק, תקנון שירות המדינה ותקנון שירות החוץ לא עוסקים כלל בקבלת תרומות שאינן כספיות לטובת גופים ממשלתיים (קיים נוהל על מתנות שניתנות לעובד ציבור באופן אישי). על אף זאת, הממשלה אישרה ב-2015 גיוס וקבלת תרומות בשווה-כסף לטובת אירועי יום העצמאות. 

פסלו של דוד בן גוריון. ניסיון לתרום דיוקן שלו לקונסוליה בשיקגו לא התאפשר בגלל הפלונטר

בהיעדר נוהל, משרד החוץ סיווג במקרים מועטים תרומות כמתנות לעובדי הנציגות, וכך איפשר את קבלתן, על אף שמדובר במעקף עקום של החוקים. מבקר המדינה קבע שמשרד החוץ פעל במקרה הזה בניגוד לנהלים וקבע שעל משרד המשפטים להנחות את משרד החוץ שלא לאשר בקשות נוספות מהסוג הזה.

לדברי משרד החוץ, גם פה יש חוסר גמישות בהבנת הצרכים. בפועל, מוצעות לנציגיות בעולם תרומות בשווה כסף באופן שוטף. ב-2014 לדוגמה, הציעו לשגרירות בלונדון לקבל יצירת אמנות כתרומה. ב-2015 חבר הקהילה היהודית בקנזס ביקש לתרום לקונסוליה בשיקגו דיוקן של דוד בן גוריון. 

לדברי משרד החוץ קיימת בעייתיות בחוסר היענות של הנציגויות לקבלת תרומות מגורמים מקומיים. "הבעייתיות נעוצה בעיקרה באי נעימות ובפגיעה בקשרים עם גורמים המעוניינים לתמוך ערכית במדינת ישראל", טענו במשרד. מבקר המדינה ביקש ממשרד המשפטים להביא לאישור הממשלה נוהל מוסכם בהקדם כדי לפתור גם את הסוגייה הזו.

רגלי השגרירים כבולות

לא פעם, שגרירות ישראלית במדינה זרה מקבלת בקשה לתת חסות לאירוע מקומי. במקרים רבים מדובר באירועים של הקהילה היהודית המקומית או באירועים שנועדו לקדם את ישראל. כחלק ממתן החסות מבקשים מארגני האירועים לשים את סמל המדינה ולהיעזר בנציגות המקומית בפרסום האירוע. 

היועמ"ש קבע כי צריך לבחון מראש ולאשר במשרד החוץ כל חסות שכזו, כולל אישור השתתפות אישית של עובדי ציבור, וביניהם השגרירים. במילים אחרות, הנחיות היועמ"ש המכוונות לכל משרדי הממשלה, לא התייחסו באופן מיוחד למשרד החוץ וכך יצא שכל נציגיויות ישראל בעולם מחויבות, בפועל, לאשר כל פעילות ואירוע שהשגריר או מי מעובדי הנציגויות משתתף בהם. 

גם במקרה הזה ישנו ויכוח בין משרד החוץ למשפטים על אופן אישור וביצוע הנחניות היועמ"ש. בשורה התחתונה, מבקר המדינה קבע שמשרד החוץ הפר את הנהלים, ואם הוא רוצה להחריג את עצמו מהנוהל של כלל משרדי הממשלה, עליו לעשות זאת דרך פניה למשרד המשפטים וליועמ"ש.

פסטיבל ג'אז בקזחסטן – בחסות ישראל

מבקר המדינה מצא כי ועדת החסויות לא מתעדת בפרוטוקולים את הדיונים למתן חסות, לא מנמקת את החלטותיה (על אף שהיא חייבת) ושגם במקרים בהם התנתה את האישור בקבלת הערות היא לא עקבה אחר היישום שלהן. 

משרד החוץ. עדיין אין נוהל מסודר לקבלת תרומות בשגרירויות. צילום: יוסי זמיר

כך למשל ב-2017 ביקשה שגרירות ישראל בקזחסטן לתת חסות לפסטיבל ג'אז בינלאומי. באותה השנה ביקשה השגרירות בפראג לתת חסות לאירוע שקיימה חברת בנייה בינלאומית בבעלות ישראלים, במלון פרטי לכבוד יום העצמאות ה-69 של ישראל.

שתי הבקשות הללו, כמו כמעט 130 בקשות נוספות שהוגשו לוועדת החסויות של משרד החוץ – אושרו. כל זאת, על אף שבמקרים רבים הבקשות היו דלות וחסרות פירוט קריטי, שלא מאפשר בחינה של מתן החסות לפי הוראות היועמ"ש.

אם בשלב הזה תהיתם ותהיתן מה קורה עם ועדת החסויות הבין-משרדית, אז המבקר גילה שבשנים האחרונות היא לא התכנסה ולא נתנה מענה מקצועי לבקשות של ועדות החסויות המשרדיות. במילים אחרות, כיום אין פיקוח ובקרה של משרד האוצר, או כל גורם אחר, על עבודתן של ועדות החסויות המשרדיות. 

שגרירות ישראל במוסקבה. השגרירים. לא יכולים לתת חסות לאירועים

אירוע בעייתי נוסף הוא קיום עצרת שנת ה-70 לכ"ט בנובמבר בניו-יורק. מדו"ח המבקר עולה כי המשלחת הישראלית באו"ם עשתה כמעט הכל בדרך קלוקלת. המשלחת לא אישרה מול הנהלת משרד החוץ את השתתפותה של המשלחת כולה באירוע, לא הגישה בקשה לקבלת מתן חסות לאירוע (שמומן על ידי גופים ציבוריים) וכי השגריר עצמו לא דיווח למנחיו המקצועיים במשרד החוץ על כוונתו לתת חסות לאירוע.

יתרה מכך – גם לאחר שמשרד החוץ גילה על המאורע, הוא לא ערך בירור מי נתן את החסות לאירוע, על אף שהדבר נעשה בניגוד להוראות תקנון השירות והיועמ"ש. בנוסף, מבקר המדינה קבע לאחר בירור, כי משרד החוץ לא בדק ולא הפיק לקחים מן האירוע. 

התרגילים של כחלון: כך נוצר הגירעון שעלול להוביל לאסון / טור דעה אורח

כדי להעביר את הרפורמות החברתיות שתכנן, שר האוצר עקף את החוק הכי חשוב: זה שמכריח אותו להסביר מאיפה יגיע הכסף. החוק שנועד להציל אותנו מחובות עתידיים. מבקר המדינה, באיחור ובזמן שערוצי החדשות עסוקים בקורונה, פרסם דו"ח חמור בו מתגלות השיטות של כחלון לשחק עם המספרים / טור דעה אורח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| טור דעה אורח: טום קרגנבילד, כלכלה קלה |

בשנת 2018 שר האוצר משה כחלון, סיפר מעל כל במה אפשרית שבישראל אין בעיה של גירעון. הוא הסביר שכל ההוצאות שביצע מבוססות על הכנסות שחופפות לתקציב הממשלה הקיים והבטיח שלא נחרוג מיעד הגירעון בצורה משמעותית.

שר האוצר לשעבר, משה כחלון. הבטיח שלא יגדיל את הגירעון

בראיון שנתן ב-29 בנובמבר, כשנשאל על ההוצאות הגדולות והחשש מהגירעון, שר האוצר אמר בצורה נחרצת כי: "המומחים מטעם עצמם יתבדו: 2019 תהיה שנה נפלאה". אנחנו כבר יודעים שהמציאות התגלתה כשונה לחלוטין. ליתר דיוק כבר בתחילת ינואר 2019 גילינו שחרגנו מיעד הגירעון ב9.8 מיליארד ש"ח ושהגיע הזמן להתחיל לשלם על החגיגה "החברתית" של שר האוצר.

מבקר המדינה, לאחר דחיה ארוכה של פרסום הדוחות ובזמן שכולנו עסוקים בקורונה, פרסם דו"ח מקיף על ההתנהלות שהובילה אותנו למצב הנוכחי. למרות שחלק מהביקורת נכתבה בדו"ח בצורה מתונה, עולות שאלות קשות על התנהלות הממשלה ומשרד האוצר.

מתמרנים כדי לדלג על החוק

הדבר הראשון שעולה מהדו"ח הוא ההתנהלות של משה כחלון כלפי אחד החוקים החשובים שהממשלה חוקקה בשנים האחרונות – "חוק הנומרטור". החוק קובע שעבור כל הוצאה ממשלתית חדשה הממשלה חייבת לספק מקור תקציבי ברור, כדי שנמנע מהפתעות לא נעימות כמו גירעון לא צפוי. 

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. פרסם דוח חמור על משרד האוצר

לפי המבקר, כחלון נקט בסדרה של צעדים חשבונאיים שכל מטרתם הייתה להסתיר את ההוצאות הגדולות שביצע ולעקוף את חוק הנומרטור. אמנם מדובר בפרצות שכבר קיימות בחוק, כך שמעשיו חוקיים, אך ברור שהצעדים פועלים בניגוד למהות ולאחריות שהחוק מטיל על הממשלה.

על חוק הנומרטור

חוק הנומרטור מגביל צבירת התחייבויות עתידיות של הממשלה שאינן תואמות את הכללים החלים על כלל ההוצאה והגירעון (הכללים הפיסקליים). הוא חוק עוקב לחוק התקציב: בעוד שהראשון מגביל את הממשלה בהגדלת הוצאות בשנת התקציב, השני, הנומרטור, מגביל את החלטות הממשלה המגדילות את ההתחייבויות שלה בשנים העוקבות לשנת התקציב. כלומר, החוק מוודא שפוליטיקאים לא ייצרו חוב על חשבון השנים הבאות בלי לתת את הדין.

לפי הכלל החדש כל חוק בעל השלכות תקציביות מחויב בעת אישורו לעמוד בתקרת ההוצאה לשלוש השנים הקרובות שעבורן אין תקציב. אם הצעת החוק מעלה את ההוצאה מעבר לכך יש לבצע צעדי התאמה בעת אישורו על ידי קיצוץ בהוצאה אחרת. הממשלה חייבת לפרסם פעמיים בשנה את התוכנית התקציבית התלת-שנתית שלה (הנומרטור), שכוללת כמה מדדים ובהם סכום ההוצאה הממשלתית הצפויה, מגבלת ההוצאה המותרת והגירעון המותר.

(מתוך ויקיפדיה)

השיטות של כחלון

  • קבלת החלטות באמצעות "הוראות שעה": כדי להתחמק מהצורך לפרט את מקור התקציב לשלוש השנים הקרובות, הממשלה הגדירה החלטות בעלות אופי קבוע כהוראת שעה. וכך רפורמות כמו סבסוד צהרונים או קיצור חופשות בכיתות א-ג עברו בלי שמשרד האוצר יסביר איך ימומנו גם ב-2021.
  • התבססות חשבונאית על קיצוצים רוחביים עתידיים
  • הנפקות אגרות חוב (אג"ח) על בסיס תשלומים ממשלתיים עתידיים
  • הוצאות חוץ-תקציביות שאינן נכללות במסגרת המגבלות הפיסקליות – כמו תכניות בתחום הבינוי והשיכון, הנחות במסגרת מחיר למשתכן ועוד

לא מדובר בצעדים אקראיים, אלא במדיניות מכוונת. כחלון הבין את המשמעות של חוק הנומרטור ונקט בצעדים מדויקים ומכוונים כדי לחרוג ממנו. הוא הימר על כך שהבחירות מתקרבות ונקט בכלכלת בחירות קלאסית שתאפשר לו להסתיר את ההוצאות, לקחת את הקרדיט על צעדים חברתיים, לקבל מנדטים ולעבור לתפקיד אחר.

תמרור אזהרה: חוק הנומרטור הוא קריטי 

ההתנהלות של כחלון צריכה להיות סימן אזהרה לכל אותם חברי כנסת פופוליסטיים מכל המפה הפוליטית שטענו כי יש לבטל את חוק הנומרטור כדי ליישם מדיניות חברתית ללא שום ביסוס תקציבי. גם אם הממשלה חושבת שעליה להוציא יותר כסף ולהיכנס לגירעון גדול, מתוך כוונה לייצר צמיחה על בסיס השקעות חברתיות, ראוי שתסביר מאיפה יגיע הכסף ותדגיש שהדברים יתבצעו על בסיס חובות שכולנו – כולל ילדינו – נצטרך לשלם בשנים הבאות.

מבקר המדינה בוועדת הכספים. כולנו נצטרך לכסות את הוצאות בשנים הבאות

כשרואים את המצב הכלכלי שהממשלה מתמודדת איתו היום, מבינים שיש לנו מזל גדול שקיבלנו שר אוצר חסר אחריות שכזה רק לקדנציה אחת. במידה וההתנהלות הזאת הייתה ממשיכה עוד מספר ממשלות, יש סיכוי טוב שהיינו מגיעים להתמודדות עם משבר הקורונה במצב גרוע בהרבה.

לדעתי, בשלב הזה על הממשלה לסגור את הפרצות שניצל כחלון ולהדק את חוק הנומרטור אפילו יותר. ממשלה שלא יכולה להסביר מאיפה יגיע הכסף היא ממשלה שעלולה לדרדר אותנו למשבר כלכלי חמור ואף למוות של רבים במשבר הבריאותי הבא. בתור מדינה מוקפת אויבים אין לנו את הפריווילגיות שיש לאזרחי יוון.

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.

אלקין וליאון עברו על החוק בבחירות בירושלים ויש בשורות טובות: לאחר הפצרות שלנו, בפעם הבאה ההלוואות יהיו שקופות

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מפרסם דו"ח על מימון הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו באוקטובר 2018. ראש עיריית ירושלים משה ליאון קיבל קנס של 246 אלף שקלים, והשר זאב אלקין קיבל קנס של 81 אלף שקלים. בסך הכל, יש יותר מועמדים שעברו על החוק מאשר מועמדים שעמדו בו. וגם הטרחנות משתלמת: ההלוואות של המועמדים יהיו שקופות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לאחר עיכוב של חודשים רבים, ומתחת לרדאר, פירסם מבקר המדינה את הדו"ח שלו על הבחירות לרשויות המקומיות. מבדיקה של המועמדים בירושלים, שאחריהם עקבנו לפני ואחרי הבחירות, אנחנו לומדים שאין הפתעות: זאב אלקין ומשה ליאון עברו על החוק, עופר ברקוביץ' עמד בו. מועמד נוסף שהוציא מיליונים אפילו לא טרח לדווח על פעילותו – ולמבקר אין מה לעשות בנושא.  

במסגרת חוק מימון מפלגות, מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות זכאים למימון ציבורי אם הצליחו להיבחר (היקף המימון תלוי בכמות התושבים באותו היישוב). עד לקבלת המימון, המועמדים יכולים לממן את המירוץ באמצעות תרומות (המוגבלות ל-5,000 שקלים לתרומה), או לקבל מקדמה למימון כנגד ערבות פרטית. הערבות מופקדת עד לקבלת כספי המימון. אם כספי המימון אינם מספיקים לכיסוי הוצאות הקמפיין, הערבים הופכים לתורמים, ותרומתם עשויה להיות גבוהה מ-5,000 השקלים המותרים. 

במקרים מסויימים כמעט בלתי אפשרי שלא לעבור על החוק המוזר הזה. אם בתהליך הביקורת המבקר מגלה ליקויים בדיווח שקיבל מהמועמדים, כמו חריגה ממגבלות התקציב או תרומות אסורות, הוא יכול לקנוס את אותו המועמד. 

מהדו״ח עולה כי יש יותר מועמדים ברשויות המקומיות שעברו על החוק מאשר מועמדים שעמדו בו.

מתוך דוח מבקר המדינה

בסך הכל קנס המבקר ברחבי הארץ 360 סיעות ו-19 מועמדים בסכום מצטבר של 4.5 מיליון שקלים. 84 סיעות נוספות שלא ניתן להן דו״ח חיובי קיבלו רק אזהרה. 189 סיעות ו-10 מועמדים לא הגישו דו״חות כספיים. 46 מאותן סיעות שזכאיות למימון ייאלצו להשיב את כל המימון הממלכתי שקיבלו, בסך מצטבר של כ-1.8 מיליון שקלים. 

מתוך דו"ח מבקר המדינה

משה ליאון, ראש עיריית ירושלים – דו״ח שלילי וקנס של כ-246 אלף שקלים 

ליאון הוציא כשמונה מיליון שקלים בבחירות לראשות העירייה, אך הצליח לגייס רק 4.4 מיליון שקלים. 4.1 מתוכם הם מימון שקיבל מקופת המדינה (בהתאם לכך שנבחר לראשות העירייה אך לא קיבל מושב במועצה), ורק 298 אלף שקל מתרומות. את שאר הסכום מימון מכיסו, פעולה האסורה אף היא, מאחר והיא יוצרת אי שיוויון בהתמודדות למשרות ציבוריות. המבקר גם מציין שליאון, רואה חשבון במקצועו, הגיש את הדו"ח הכספי באיחור רב. הוא קיבל קנס של 246 אלף שקלים ממבקר המדינה.

משה ליאון

סיעת התעוררות בראשות עופר ברקוביץ' סיימה בעודף תקציבי

יריבו של ליאון, שהתמודד מולו בסיבוב השני לראשות עיריית ירושלים, זכה דווקא לאיזכור חיובי בדו"ח. ברקוביץ' הוציא קרוב ל-12.4 מיליון שקלים, בעוד הכנסותיו הגיעו ל-13 מיליון שקלים. עודף של 635 אלף שקלים. 

עופר ברקוביץ'

זאב אלקין קיבל קנס של 81 אלף שקלים

השר זאב אלקין הוציא 9.4 מיליון שקלים בבחירות לראשות העירייה, אך הכניס לקופה שלו באופן חוקי רק 2.9 מיליון שקלים, מתוכם 2.7 מיליון מקופת המדינה. כלומר אלקין קיבל כ-6.5 מיליון שקלים בכספי תרומות בלתי חוקיות בסכומים גבוהים. מה קרה? אלקין לקח ערבויות בגובה מיליוני שקלים, ערבויות שהפכו לתרומות כשנבצר ממנו להשיב את הכסף. כמו ליאון, גם אלקין הגיש את הדו"ח באיחור רב. הוא נקנס בסכום של 81 אלף שקלים. 

השר להגנת הסביבה זאב אלקין

אבי סלמן לא הגיש דו"ח למבקר – ולמבקר אין מה לעשות בנדון

אבי סלמן, מועמד נוסף בירושלים שהוציא מיליוני שקלים במירוץ לראשות העירייה, פשוט עבר על החוק ולא הגיש דו"ח למבקר. "הסיעה לא מסרה את החשבונות ואת הדו״ח הכספי למבקר המדינה כנדרש, למרות בקשות חוזרות ונשנות", כתב המבקר. ידיו של המבקר, למרבה הצער, כבולות, שכן סלמן לא זכה ולו במושב אחד במועצה ולא קיבל תקציב מהמדינה. סלמן אינו היחידי: 189 סיעות ועשרה מועמדים כלל לא מסרו למשרד חשבונות ודו״חות כספיים לתקופת הבחירות, חרף פניות חוזרות ונשנות ממשרד המבקר.

 דו"ח חסר ללא פירוט

כחלק מהשינויים שביצע המבקר באופן פרסום הדו״חות, דו״חות על הבחירות לרשויות המקומיות אינם מפורטים. אמנם הדו״ח החדש מונגש יותר, כך שכל מי שרוצה לדעת איך התנהלו המועמדים יכול לחפש את השורה התחתונה בקלות, אך באותה נשימה ויתר המבקר על פירוט של כל מקרה לגופו והסתפק רק באמירות כלליות, כמו במקרה של המועמדים בירושלים. מה, למשל, היה התירוץ של אלקין וליאון להגיש דו"ח באיחור? אין לדעת. הדו"חות של המבקר הקודם היו אומנם פחות דיגיטליים, אך יותר מפורטים.

דוגמא מהדו"ח

בשורות טובות: ההלוואות יהיו שקופות

עם פירסום הדו״חות הודיע מבקר המדינה כי ממערכת הבחירות הבאה והלאה יפורסמו פרטי ההלוואות שמקבלות הסיעות, בדומה לפרטים על התרומות והערבויות (ערבויות מאפשרות לקבל מקדמה למימון כנגד ערבות בנקאית של אדם פרטי בעוד הלוואות מתקבלות ישירות מן המלווה). בעבר קראנו שוב ושוב להפוך את ההלוואות שמקבלים המועמדים לשקופות. פנינו בנושא למבקר המדינה, שענה אז כי הנושא ייבחן.

זה חשוב. לציבור יש זכות לדעת מי מממן את הפוליטיקאים שהוא בוחר בהם, עוד בזמן שהם מתמודדים ולא רק לאחר שנבחרו.

היום כותב המבקר מתניהו אנגלמן: "בתקופת הבחירות התקבלו במשרדי פניות המבקשות כי יינתן פרסום להלוואות הנוגעות לבחירות שקיבלו סיעות ומועמדים, לרבות שמות המלווים וסכומי ההלוואות. לאחר ששקלתי ובחנתי את הנושא לעומקו, אני סבור כי יש מקום לפרסם לציבור נתונים בדבר פרטי הלוואות שהתקבלו בנוגע לבחירות לרשויות המקומיות ולמועצות האזוריות. וזאת בעיקר כי הרציונל העומד מאחורי חובת הפרסום של פרטי תרומות וערבויות – לרבות הרצון להבטיח שקיפות ובקרה ציבורית על זיקות בין תורמים וערבים לבין סיעות ומועמדים, בייחוד ערב בחירות – תקף בוודאי גם לגבי הלוואות; פרסום לציבור בהקשר זה יאפשר חשיפת זיקות וקשרים בין מלווים לבין סיעות ומועמדים, ובייחוד כאשר המלווים הם אנשים פרטיים".

לדבריו, ״אם העמדת ערבות – שאין בצידה העברת כספים בזמן אמת – מחייבת דיווח שוטף לציבור, הרי שהעברת כספים במישרין באמצעות הלוואה פרטית בתקופת הבחירות אמורה לחייב דיווח לציבור, בבחינת קל וחומר".

כל הכבוד!

איך זה משפיע עליך: ביקורת בזמן אמת ושקיפות על מימון הקמפיינים עוזרים לציבור לדעת מאיפה מגיע הכסף שעומד לרשות כל מועמד, או במילים אחרות: מי משפיע על המועמד. אנו שמחים שהמבקר החליט שמעכשיו והלאה – גם ההלוואות יהיו שקופות.

מה עוד צריך לעשות? על מועמדים שלא הגישו בזמן דו"ח על מקור המימון שלהם לקמפיין להיענש, ובאופן אישי. לא ייתכן שמועמדים יוציאו מאות אלפים עד מיליוני שקלים מבלי לבוא חשבון עם אף אחד. לכל הפחות המבקר יכול להפנות את תשומת הלב של רשות המיסים.

תושבי קריית מוצקין שלום. תחנת ניטור האוויר עדיין מנותקת, אבל אתם יכולים לפעול 

תחנת ניטור האוויר בקריית מוצקין עדיין מנותקת מהחשמל. הזיהום התחבורתי באיזור הוא גבוה להחריד, אך רמת הזיהום לא מנוטרת. פנינו לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה בבקשה להתערבותו. במשרד טענו כי מאחר ואנחנו לא נפגעים מהמחדל אנחנו לא יכולים להתלונן . אבל תושבי מוצקין? מוזמנים לעשות זאת

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

ביולי האחרון חשפנו כאן כי עיריית קריית מוצקין ניתקה תחנה לניטור אוויר מהחשמל מאחר וחששה כי הדירוג ישפיע באופן שלילי על תדמית העיר. "לקחו אותנו ושמו אותנו העיר הכי מזוהמת בארץ מבחינת תחבורה. אנחנו הוצאנו מאז את התחנה מהחשמל. אתה לא יכול להתמודד עם טיפשות, אז ניתקנו…", כך תיאר אז סגן ראש עיריית קריית מוצקין, יוסי מרקוביץ', את הדרך בה התמודדו בעירייה העניין.

במהלך החודשים האחרונים אנחנו כותבים כתבות ופונים ישירות בעצמנו לכל רשות אפשרית כדי לחבר חזרה את התחנה המנותקת מזה מעל לשנה. לא יכול להיות שרשות מקומית תחליט על דעת עצמה לנתק תחנה לזיהום אוויר, ושהמשרד להגנת הסביבה ייכשל בחיבור שלה מחדש. 

הכנסת לא מתפקדת, ותושבי קריית מוצקין וביאליק שגרים בסמוך לכביש 4 חשופים לרמת זיהום אוויר גבוהה להחריד. אז פנינו בעצמנו לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה שם ענו לנו שמאחר ואיננו גרים ברשות – אין אנו יכולים להתלונן עליה. אבל תושבי הסביבה דווקא כן.

תושבי קריית מוצקין וקריית ביאליק הסמוכה זה בשבילכם – אתם אלו שנפגעים מעזות המצח של עיריית קריית מוצקין שניתקה תחנה על דעת עצמה. אתם אלו שנושמים אוויר רעיל, ונפגעים מאוזלת היד של המשרד להגנת הסביבה. ומסתבר שרק אתם יכולים להתלונן על כך למבקר המדינה.

השר להגנת הסביבה זאב אלקין

איך?

ראשית פנו למוקד 107 של העירייה. ואפשר גם לשלוח מייל: ל: [email protected] לאחר מכן היכנסו לקישור וכתבו לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה כי עיריית קריית מוצקין ניתקה תחנה לניטור אוויר על דעת עצמה. אתם יכולים להוסיף שהמשרד להגנת הסביבה כשל בחיבורה מחדש ואתם מבקשים מהם להתערב. 

אתן גם מוזמנות להוסיף את הקישור הזה: https://shkifut.info/2020/01/mozkin-5 ולציין שפניתם בעצמכם למוקד העירייה.

שלא יהיה ספק, הזיהום התחבורתי באיזור גבוה להחריד. זו הסיבה שעיריית קריית מוצקין ניתקה את התחנה מלכתחילה, וזו הסיבה שהיא גוררת רגליים בחיבורה מחדש. 

לא תושבי מוצקין או קריית ביאליק? תייגו תושבים שאתם מכירים. ועדכנו אותנו.