פוסטים

מבקר המדינה מסתיר ביקורת על ח"כים מהליכוד, העבודה ומרצ שקיבלו מימון לפריימריז

הפריימריז האחרונים של המפלגות הדמוקרטיות התקיימו לפני כמעט שנתיים. ח"כים שביקשו להיבחר קיבלו אז, לראשונה, מימון ציבורי שהגיע עד 324 אלף שקל למועמד. אבל מבקר המדינה מתעכב בפרסום דו"ח על האופן שבו הוציאו המועמדים את כספי הציבור, למרות שהיה אמור להתפרסם עוד ביולי 2019 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

חלפה כמעט שנה וחצי מאז נדרש מבקר המדינה, על פי חוק, למסור את דוח הביקורת שלו על הפריימריז האחרונים שניהלו המפלגות הדמוקרטיות. אבל למרות שאנחנו, שוב, עומדים בפתחן של בחירות, באופן שערורייתי הוא עדיין לא פרסם את הביקורת, שכבר נערכה. 

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90).

מאז נשמעה שריקת הפתיחה לבחירות לכנסת ה-24 הרעש במפלגות עוסק במיקומם של הח״כים ברשימה לכנסת הבאה. השיטות שונות. בחלק מהמפלגות יש אדם אחד שמשבץ את חברי וחברות הרשימה. באחרות, מתקיימות בחירות בקרב מליאה של נציגים, ויש גם מפלגות בהן חברי הרשימה נדרשים לשכנע ציבור רחב של בוחרים להצביע להם בבחירות מקדימות. לעיתים מדובר ביותר ממאה אלף כמו בליכוד, ובמקרה של מפלגת העבודה ומרצ מדובר בעשרות אלפים. 

עוד בנושא:

בפעם האחרונה שבה העבודה, הליכוד ומרצ קיימו בחירות פנימיות מקדימות, זה היה לפני הבחירות לכנסת ה-21 שהתקיימו במרץ 2019. באותן פריימריז המועמדים השונים זכו, לראשונה, למימון בחירות אישי, בסכומים שהגיעו עד ל-324 אלף שקל למועמד, בהתאם לגודל המפלגה. בסך הכל שילם הציבור למועמדים סכום שהצטבר לסך של יותר מ-14 מיליון שקלים. 

בהתאם לחוק מבקר המדינה היה אמור לפרסם עוד ביולי 2019, חמישה חודשים מתום הבחירות, דו"ח ביקורת שאמור לספק לציבור את חוות דעתו הכללית על האופן שבו התנהלו המועמדים. אבל למרות שמדו"ח ההוצאות של משרד מבקר המדינה עולה כי המבקר כבר שילם למשרדי רואי חשבון חיצוני כ-528 אלף שקל עבור עריכת ביקורת של הבחירות המוקדמות – הדו"ח עדיין לא פורסם. 

בחודשים האחרונים, פנה "שקוף" למבקר המדינה, כמה פעמים כדי לברר מדוע הביקורת הזו טרם פורסמה ובכל פעם קיבלנו תשובה מתחמקת. השבוע, עם פיזור הכנסת, פנינו שוב ושאלנו מדוע מתמהמה אנגלמן. אולם בדוברות משרד המבקר מסרו כי "התשובה הקודמת שלנו נשארת בעינה ואם יהיו לנו משהו חדש לעדכן נעשה זאת". התגובה הקודמת שהועברה ל"שקוף" בנושא, ביולי האחרון, תירצה את העיכוב ב"תקופת משבר הקורונה וריבוי מערכות הבחירות"' ונאמר בה כי משרד המבקר "עוסק בימים אלו בהשלמת הביקורת". מאז מתארכים הימים, ואין לנו אלא להביע תמיהה: מדוע מסתיר משרד המבקר את הביקורת על הח"כים?

מענק לכל ח"כ

בכנסת ה-20 העביר דוד אמסלם (הליכוד) חוק שמזרים הרבה מאוד כסף ציבורי לחברי הכנסת המתמודדים בבחירות מקדימות במפלגתם. כאמור, על פי החוק, כל חבר כנסת קיבל עד 324 אלף שקל (תלוי בגודל המפלגה) להתמודדות – סכום שאינו מותנה בזכייה של המועמד. 

לא הסכים להכניס בו אלמנטים של שקיפות ומתן דין וחשבון לציבור. יוזם החוק דוד אמסלם (צילום: אתר הכנסת)

הבעיה הראשונה בחוק היא שהמענק ניתן רק למי שכבר מכהנים בכנסת – לכן הוא מייצר להם יתרון מובהק מול מתמודדים טריים בפריימריז. מדובר באפס סיכון עבור הח"כ המכהן ומקסימום סיכון לציבור בתוספת חוסם עורקים סביב הדמוקרטיה שלנו, שימנע מדם חדש לזרום אליה. 

בעיה משמעותית נוספת היא שהוצאות הח"כים אינן שקופות: תקציב הפריימריז החדש של הח"כים משולם על-ידי הכנסת, אך אין לנו כל דרך לדעת לאן הוא מגיע. בדיונים שנערכו בכנסת, נלחם "שקוף" כדי לשנות את המצב: ביקשנו שהציבור ידע כיצד הח"כים הוציאו את הכסף שהם קיבלו מאיתנו הציבור, ולהחיל על הכסף חובת שקיפות. דוד אמסלם, מי שקידם אז את החוק – סירב. 

המידע היחיד שהציבור יכול לקבל על האופן בו בזבזו המועמדים את הכסף שלנו, הוא דרך מבקר המדינה. הוא היחיד שמקבל מהח"כים מידע על ההוצאות, והיחיד שחשוף אליו. באחריותו לבחון את ההוצאות ולפרסם לציבור את חוות דעתו הכללית על ההתנהלות. הוא יכול לדווח לציבור אם המועמד התנהל כראוי עם הכסף או לא, אבל לא מחויב לפרסם ולפרט אם היו בעיות בדרך ניהול הכסף, עבור מה הוציאו את הכסף ולמי הוא שולם. 

לצערנו, גם את המעט הזה אנחנו עדיין לא מקבלים. ביקורת שהייתה אמורה להתפרסם אחרי חודשים בודדים נמרחת כבר שנה וחצי – זמן לא סביר בעליל.

פריימריז במרצ, פברואר 2019. (יונתן זינדל, פלאש 90)

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): אנו מצפים מנבחרי ציבור להתייחס בכבוד לכסף שלנו וזה משפיע על הדרך בה אנו תופסים אותם. לשם השוואה סכום של 324 אלף שקל הוא שווה ערך למענק הקורונה (750 שקל לאדם+500 שקל לילד) ל-108 משפחות בנות חמש נפשות או למעל חמש שנות עבודה של שכיר בשכר מינימום. גם אם הח"כים החליטו לממן לעצמם את הבחירות המקדימות, הכסף חייב להיות שקוף למען יתנהלו בזהירות ובחיסכון – וזה לצערנו לא המצב. לקראת בחירות נוספות, ואולי פריימריז בחלק מהמפלגות ראוי שמבקר המדינה ישחרר את המידע אודות המועמדים. מידע אותו אנו זכאים לקבל על פי חוק.

מה אפשר לעשות (מעש"י): מתוך הנחה כי מבקר המדינה מתמהמה אולי כי נדמה לו שלציבור לא ממש איכפת מהנושא, ואולי אפילו שכח – אנחנו יכולים להראות לו, ביחד, שביקורת כן חשובה לנו. בין אם אתם חברי אחת המפלגות או שלא, זה הכסף שלכם וזכותם לדעת איך הוא בוזבז. פנו ללשכת מבקר המדינה במייל ובקשו ממנו, בנימוס, שיפרסם את הדו"ח על הבחירות המקדימות – עכשיו, בטרם יתקיימו בחירות מקדימות נוספות: [email protected]

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין
יו״ר ועדת הכספים, ח״כ משה גפני מיהדות התורה. (צילום: יוסי זמיר)

תוך שנתיים בזבזו המפלגות כמיליארד שקל על תעמולת בחירות. הן עדיין לא רוצות לדווח לציבור

מבקר המדינה ממליץ לדחות שוב למפלגות את מועד הדיווח על השימוש בכספים שקיבלו לבחירות. הערכות: מאז 2018 המפלגות הוציאו כמיליארד שקל על תעמולה. ביום שלישי יצביעו חברי ועדת הכספים,  ובידיהם הכוח לדרוש מהמפלגות לתת לציבור דין וחשבון

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

ביום שלישי הקרוב הח״כים יצביעו על דחיית של מועד הגשת הדו"חות הכספיים של ההוצאות של כספי מימון המפלגות שקיבלו מהמדינה בסבבי הבחירות האחרונים מאז 2019. תחת הכותרת הכביכול משמימה "הצעת בקשת הארכת מועדים לפי חוק מימון מפלגות, התשל"ג- 1973", ועדת הכספים תדון בהצעת הח״כים לאשר לעצמם להמשיך להסתיר הוצאות בסך של כמיליארד שקלים שהם קיבלו מהקופה הציבורית. 

בזמן שחברי הכנסת מתחרים ביחסי ציבור שיוכיחו לציבור שהם אלו שפעלו כדי לעצור את עליית שכר הבכירים בינואר, הם ממשיכים להסתיר מידע על האופן שבו בזבזו את כספי הציבור בשנתיים האחרונות. 

ח"כ משה גפני, מתוך אתר הכנסת

מיליארד שקלים ללא שקיפות

במסגרת חוק מימון מפלגות מקבלות המפלגות סכומי עתק: הן מקבלות מימון של כמיליון שקלים בשנה לכל ח"כ, כ-1.4 מיליון שקל למנדט בכל מערכת בחירות, ובנוסף מותר להן גם לצבור חובות במערכת הבחירות. 

בשנתיים וחצי האחרונות התקיימו שלוש מערכות בחירות ארציות וכן בחירות לרשויות המקומיות שנערכו באוקטובר 2018. חישוב פשוט מביא אותנו להערכה של כמיליארד שקלים שהוציאו המפלגות על תעמולת בחירות בתקופה זו. 

ההוצאות עצמן לא שקופות ולא כפופות לשום רגולציה כמו החובה לקיים מכרזים. המפלגות יכולות לעשות עם הכסף מה שהן רוצות: להעסיק מקורבים, לשלם איזה סכום שהם רוצים למי שהם רוצים, להטריד עדי מדינה ולא להיות חייבות בדין וחשבון, על הכסף, לאף אחד. המפלגות אפילו לא כפופות לחוק חופש המידע ולא מספקות לציבור מידע או נתונים על הכסף שהוציאו.

מי שכן אמור לבקר את התנהלות המפלגות ביחס למימון הציבורי, בדיעבד, בתום כל שנת כספים ולאחר כל מערכת בחירות הוא מבקר המדינה. תפקידו לקבל דו״חות ונתונים, לעבד את ההוצאות, לבקר אותן ובסופו של דבר לקבוע רק האם המפלגות עמדו במגבלת החוק. כיום גם זה לא קורה. אבל אם תסתכלו על הדוחות שפורסמו עד 2018 תראו שתמיד הפוליטיקאים עברו על החוק: החל מהתרומות שקיבל הליכוד דרך הליכודיאדה, נפתלי בנט ש״איבד חשבוניות״ ועוד. אתם הייתם יושבים על זה בכלא – אבל דווקא נבחרי הציבור שאמורים לשמש דוגמה אישית יכולים לעשות מה שהם רוצים.

שלט בחירות של מפלגת הליכוד (צילום: יוסי זמיר)

אבל מבקר המדינה אנגלמן ממשיך לוותר לפוליטיקאים. לפני כשבוע כתב אנגלמן ליו״ר ועדת הכספים ח״כ משה גפני כי קיבל פניה מ-11 מפלגות (אגודת ישראל, הליכוד, מפלגת העבודה, ש"ס, ישראל ביתנו, דגל התורה, יש עתיד, כולנו, חוסן לישראל, מרצ וימינה), שביקשו לקבל דחיה נוספת במועד הגשת הדוחות ״נוכח ריבוי מערכות הבחירות וסמיכות הזמנים ביניהן ובשל מגפת הקורונה״. 

אנגלמן כתב לגפני כי ממליץ לקבל את הבקשה: "נוכח הנסיבות המיוחדות שפורטו במכתבי הסיעות לרבות נסיבות הנובעות ממגפת הקורונה, אני סבור כי ניתן להיענות לבקשת הסיעות וממליץ כי תינתן ארכה נוספת כמבוקש להגשת הדוחות הכספיים של כלל הסיעות לתקופת הבחירות לכנסת ה-21 ולכנסת ה-22…". 

עוד בשקוף:

ביום שלישי הקרוב תעלה, כאמור, ההצעה להצבעה בוועדת הכספים. אם יצביעו בעד ההצעה, תהיה זו הפעם השלישית שהח״כים יאשרו לעצמם לדחות את הגשת הדו״חות, וכנראה שלא האחרונה. ביוני 2019, בכנסת הראשונה, אישרו לעצמם הח"כים את הדחייה הראשונה. ביוני השנה הם אישרו את הדחייה בפעם השניה, וכעת המפלגות אמורות להגיש את הדו״חות של הבחירות לכנסת ה-21 בסוף דצמבר 2020. כעת הדחיה המבוקשת היא עד סוף ינואר 2021.  נכון לעכשיו, חברי הכנסת צפויים לאשר אותה. 

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90).

בסך הכל עד כה קיבלו המפלגות ארכות מצטברות של 17 חודשים, וזאת בזמן שהחוק מחייב את הגשת הדו״חות ארבעה חודשים לאחר הבחירות. אם יאריכו את מועד ההגשה פעם נוספת והמבקר יקבל את הנתונים בינואר 2021, הציבור יקבל את המידע לאחר עיבוד ֿ רק בסוף 2021. 

פנינו למשרד מבקר המדינה ושאלנו מדוע הוא מסכים לדחייה נוספת בהגשת הדו"חות והאם הוא לא חושב שנכון שהציבור ידע כיצד חברי הכנסת התנהלו בכספו לפני מערכת בחירות נוספת. ממשרד המבקר נמסר: "בעקבות פנייתן של 12 מפלגות (מפלגה נוספת כנראה התווספה מאז הפניה המקורית, ע.ב) למבקר המדינה לבקשת ארכה נוספת של מספר שבועות עבור הגשת הדוחות הכספיים, ובהתחשב בנימוקים ובריבוי מערכות הבחירות, כמו גם באילוצים שנגרמו כתוצאה ממשבר הקורונה (סגרים, בידוד וכיוצא באלו), הוחלט להמליץ לוועדת הכספים לאשר ארכה נוספת.יצוין, כי בקשת הדחיה הינה לפרק זמן סביר ומידתי".

עוד הוסיף המבקר כי "באשר לדוח אודות שנת 2018, הרי שלפי אישור ועדת הכספים העבודה עליו נעשית בימים אלו. עם השלמת הביקורת והגשת הדוח – הדוח יפורסם לציבור. יצוין, כי בינתיים ניתן לעיין בדוחות הכספיים שהגישו המפלגות לשנת 2018 באתר האינטרנט של רשם המפלגות".

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): בשנתיים האחרונות בזבזו הפוליטיקאים כמיליארד שקל על תעמולה. כסף שהיה יכול להגיע לבריאות או לחינוך נעלם בתוך מנגנון המפלגות. המפלגות עצמן לא כפופות לחוקי שקיפות בסיסיים ורק מבקר המדינה יכול לבקר את הוצאותיהן. דחיית הגשת הדוחות מאפשרת למפלגות לדחות את הצגת המחדלים שלהן וכך גם את הביקורת הציבורית לצד המשך בזבוז הכסף שלנו ללא דין וחשבון.

הגשת כל הדוחות במועד אחד – במקום במועדים שנקבעו בחוק: כל שנה ולאחר מערכת בחירות – מביאה לפרסום כל המידע בנקודת זמן אחת במקום הצגה שוטפת של ההתנהלות השערורייתית.

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): חברי ועדת הכספים: משה גפני (יו"ר) ינון אזולאי, רם בן ברק, קרן ברק, ניר ברקת, אחמד טיבי, אופיר כץ, מיקי לוי, בצלאל סמוטריץ', אלכס קושניר, שלמה קרעי, אמטאנס שחאדה, קטי קטרין שטרית, הילה שי וזאן, מיכל שיר סגמן, רם שפע ,ועאידה תומא סלימאן יכולים שלא לאשר את הדחייה הנוספת בהגשת הדו״חות. אם מאות אלפי עסקים ועמותות יכולים להגיש דוחות בזמן, גם המפלגות יכולות.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

שקוף והתנועה לטוהר המידות ליו״ר הוועדה לביקורת המדינה: התערב בסוגיית איחורי השרים בהגשת הצהרות הון

בפניתנו ליו״ר שלח ביקשנו כי יכנס דיון בנושא האיחורים של שרים ושרות בהגשת הצהרת הון ויחייב את מבקר המדינה לפעול ולכתוב חוות דעת בנושא. "לצערנו, נראה כי מבקר המדינה 'הרים ידיים' מטיפול בתופעה", נכתב בפניה. משרד המבקר: "ניסיון להטיל דופי בעשיית המשרד"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול | 

"שקוף" והתנועה לטוהר המידות פנו לח"כ עופר שלח, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, בבקשה שיקיים דיון בוועדה לביקורת המדינה בנושא האיחורים הקבועים של השרים בהגשת הצהרות ההון למבקר המדינה. 

בנוסף, ביקשנו משלח לדרוש ממבקר המדינה לכתוב חוות דעת בנושא, במטרה לשים סוף לזלזול בכללי האתיקה של הממשלה. דרישה כזו נמצאת בסמכותה של הוועדה בראשה הוא עומד. "לצערנו, נראה כי מבקר המדינה 'הרים ידיים' מטיפול בתופעה והוא מתנער מאחריותו לטיפול בה", נכתב בפניה. 

קראו את המכתב המלא

יו״ר הוועדה לביקורת המדינה ח״כ עפר שלח

השרים מאחרים, המבקר מסרב לפעול

"שקוף" מבצע מעקב קבוע אחר סטטוס הגשת הצהרות ההון של השרים וסגני השרים למבקר המדינה. מהמעקב עולה כי שרים רבים מאחרים באופן משמעותי בהגשת הצהרת ההון למבקר. מדובר לעיתים באיחורים של חודשים ואף שנים. על השרים לא מוטל כל קנס או עונש אחר על האיחור בהגשת הצהרת ההון. 

אבל הבעיה לא נמצאת רק אצל השרים – אלא גם אצל המבקר שלא מוכן להשתמש בסמכויות שלו כדי להפעיל על השרים לחץ. לפי הכללים למניעת ניגוד עניינים לשרים, שם מעוגנת החובה להגיש הצהרת הון, המבקר הוא האחראי על הגשת הצהרות ההון של השרים. מתוקף כך יש בידיו כלים להתמודד עם איחור בהגשת הצהרות הון. כשהוא מסרב להשתמש בהם הוא מאפשר לשרים להתחמק מפיקוח על ההון שלהם וכך מסכן אותנו בשחיתות. 

"למבקר שורה של כלים להתמודדות עם תופעה של אי-עמידה בכללים, לרבות דיווח לראש הממשלה וכן פנייה לוועדת משנה של הוועדה לביקורת המדינה", נכתב בפניית שקוף והתנועה לטוהר המידות לח"כ שלח. "ואולם, מבקר המדינה בחר, מטעמים השמורים עימו, שלא לעשות שימוש בסמכות זו, והשלים עם מציאות לפיה, הלכה למעשה, הכללים בעניין הגשת הצהרות הון במועדים הקבועים בחוק הפכו, לכל היותר, להמלצה". 

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90).

לכן פנינו, כאמור, ליו"ר הוועדה לביקורת המדינה, בבקשה שיקיים דיון לגבי הצהרות ההון של השרים בנוכחות המבקר, וידרוש ממנו לכתוב דו"ח בנושא. 

"מהתנהלותו של מבקר המדינה הנוכחי אנגלמן ברור כי הוא אינו מעוניין לטפל בתופעה", טוען מנכ"ל התנועה לטוהר המידות, עו"ד עומר מקייס (שחתום ביחד עם כותבת שורות אלו על הפנייה לשלח). "כששר לא מגיש הצהרה, או לא מגיש אותה בזמן, זה לא רק מנוגד לכללים, זה גם פוגע ביכולת של מבקר המדינה באמת לפקח שלא מתרחשים דברים אסורים. ברגע שמבקר המדינה מסרב לפעול ואפילו לא משיב למכתבינו בעניין, ברור שהוא לא מתכוון להתערב ושצריך לפנות לוועדה, שזה תפקידה, כדי לדרוש מהמבקר שיעשה את תפקידו".

עוד בשקוף:

למבקר יש מה לעשות

יש לפחות שלושה צעדים שמבקר המדינה יכול לנקוט נגד איחורי של השרים.

  1. המבקר יכול לפרסם באינטרנט רשימה מתעדכנת לגבי מצב הצהרות ההון של השרים. זה מהלך שדורש משאבים מועטים, ובעזרתו הציבור כולו יוכל להיות חשוף למידע – מה שיכול לזרז אותם להגיש הצהרות מחשש מביקורת ציבורית. מניסיוננו, זה עוזר. (כיום כדי לקבל את הרשימה המעודכנת צריך להגיש למשרד המבקר בקשת חופש מידע שלוקח זמן רב לקבל עליה תשובה).
     
  2. המבקר יכול לפנות לוועדת משנה של הוועדה לביקורת המדינה, ולדווח על כך שהשרים לא מגישים את הצהרות ההון. הוועדה יכול לפעול בנושא בדרכים פרלמנטריות, כמו הצעת חוק.
  3. באופן קצת יותר תיאורטי, המבקר יכול לפנות לראש הממשלה וליידע אותו לגבי שרים שאינם עומדים בכללים, וגם ראש הממשלה יכול לפעול בנושא ולהפעיל את סמכותו ואת מנופי הלחץ שלו. אך חשוב לציין כי ראש הממשלה בעצמו לא עומד בכללים להגשת הצהרת הון ואיחר גם השנה וגם בשנה שעברה בהגשתה. 

 

אופנה של איחורים

בין השנים 2017-2020 בהן עוקב "שקוף" אחר הצהרות ההון של נבחרי הציבור – עשרות שרים איחרו בהגשת ההצהרותן שלהם. הנה כמה דוגמאות: השנה לא פחות מ-12 שרים איחרו בהגשת הצהרת ההון למבקר ביותר מחודש, ביניהם רה"מ נתניהו ושר הביטחון גנץ, ושישה מתוכם איחרו ביותר משלושה חודשים. 

בשנה שעברה חמישה שרים איחרו בהגשת הצהרת ההון, ביניהם שר ההשכלה הגבוהה ומשאבי המים זאב אלקין שלא הגיש את ההצהרה עד היום, השר לבטחון הפנים אמיר אוחנה, שאיחר ביותר משנה, ועוד. גם בשנים לפני כן שרים איחרו בהגשת ההצהרה: ציפי חוטובלי איחרה בשנה בהגשת הצהרת ההון שלה עבור 2018, ויואב גלנט לא הגיש את הצהרות ההון שלו עבור 2017 עד 2019. 

ח"כ שלח מסר בתגובה כי "הנושא בבדיקה". 

ממשרד מבקר המדינה נמסר כי "מבקר המדינה פועל בהתאם לכללי אשר וכפי שמקובל בעניין הצהרות ההון לשרים וסגני שרים. כפי שהיה לאורך השנים, נשלחו תזכורות לגורמים הרלוונטיים וניתן מענה לסוגיות פרטניות שעיכבו את הגשת ההצהרות. 

"בניגוד לטענתכם, רובן המכריע של ההצהרות כבר הוגש למשרד המבקר, כאשר נכון להיום מתוך 41 הצהרות 36 הוגשו ולגבי אלו הנותרות אנו מצויים בשיח שוטף עם השרים הרלוונטיים. צר לנו כי ישנו ניסיון להטיל דופי בעשיית המשרד בנושא, אך הדברים אינם עולים בקנה אחד עם המציאות".

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

דו"ח ההוצאות של משרד מבקר המדינה: קרוב למיליון שקל על ניטור תעמולת בחירות ברשת

בעקבות פניית ״שקוף״ פרסם מבקר המדינה באופן יזום את דו"ח ההוצאות השנתי שלו. מההוצאות ניתן ללמוד כי המבקר שם דגש על בחינת פעילות המפלגות במרחב המקוון. חצי מיליון שקלים שולמו לכתיבת ביקורת על הפריימריז במפלגות דמוקרטיות אבל הדו״ח עצמו עדיין לא פורסם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

משרד מבקר המדינה הוציא קרוב למיליון שקל על ניטור תעמולת בחירות בשנת 2019. במהלך אותה שנה הוא הוציא כ-530 אלף שקל עבור תשלום למשרדי רו"ח עבור ביקורת על הבחירות המקדימות (פריימריז) במפלגות הדמוקרטיות: הליכוד, העבודה ומרצ. בנוסף, הקים מערכת פנימית למעקב אחר תיקון ליקויים. 

זו הפעם הראשונה בה מפרסם משרד המבקר דו״ח הוצאות באופן יזום, והוא עושה זאת בעקבות פניית ״שקוף״. במשרד המבקר מבטיחים כי מעתה יפרסמו את התקשרויות מידי שנה וזאת ללא צורך בהגשת בקשות חופש מידע.

משקיף מידע על המשרד שלו לציבור. מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90).

המבקר בחן את תעמולת הבחירות ברשת

אז מה ניתן ללמוד מדו״ח ההוצאות של משרד מבקר המדינה לשנת 2019? למשל, כמה תשומת לב ומשאבים הוא הקדיש לניטור תעמולת בחירות ברשתות החברתיות. כבר באפריל 2019 הודיע המבקר על כוונתו לבחון את פעילות המפלגות במרחב המקוון. בחינת הוצאות המשרד מעלה כי מעבר לצוות המשרדי שמחבר את הדוחות, המבקר השקיע במהלך כמעט מיליון שקל לניטור תעמולת הבחירות ברשתות החברתיות. 

המשרד שילם ל"ורניט מערכות", שמתמחה באיסוף מידע גלוי מהמרשתת ובין היתר ברשתות החברתיות, 610 אלף שקלים. לחברת "יפעת שירותי מידע", שמתמחה גם היא בניטור תקשורת ואינטרנט, שולמו כ-267 אלף שקלים. המשרד שילם גם כ-120 אלף שקלים לחוקרת האינטרנט שירה ריבנאי-בהיר על ייעוץ בנושא ניטור תעמולת בחירות. ב-2016 היתה ריבנאי-בהיר שותפה להכנת חומר רקע לוועדת בייניש בנושא תעמולת בחירות באינטרנט ביחד עם פרופ' קרין נהון, יו"ר איגוד האינטרנט.

במענה לפניית "שקוף" הסבירו במשרד מבקר המדינה כי "מדובר על ניטור תעמולת בחירות בכל מערכות הבחירות שהתקיימו ומבוקרות על יד המשרד. ניתן למצוא את דוח הביקורת על הבחירות לשלטון המקומי באתר המשרד. בנוגע ליתר – כאשר יוגשו יפורסמו לציבור באתר". אולם עברנו על דו"ח המבקר העוסק בבחירות שנערכו ברשויות המקומיות ב-2018 ולא מצאנו בו כל התייחסות לניטור תעמולה במרשתת.

עוד בנושא:

כדאי להבהיר כי מאז 2018 המפלגות לא הגישו את הדוחות הכספים שלהן למבקר המדינה, בתירוץ ש"קשה להן עם כל הבחירות האלו". למעשה, הדו"ח האחרון שפרסם המבקר על ניהול הכספים של המפלגות עסק בשנת 2017. נזכיר: מדובר בכסף ציבורי. נכון להיום הוארכו מועדי הגשת הדוחות לשנים 2018, 2019 ותחילת 2020 (המפלגות אמורות להגיש דו"ח לאחר מערכת בחירות) עד לאמצע שנת 2021

עברנו שלוש מערכות בחירות תוך כשנה ואין לנו דרך לדעת כיצד פיזרו המפלגות את התקציב שהן קיבלו מאיתנו. ולא מדובר בכסף קטן. ההערכה שלנו כי ההוצאות של המפלגות השונות רק על תעמולה במהלך שנת הבחירות המתמשכת, שהחלה עוד בבחירות לרשויות המקומיות באוקטובר 2018, עומדות על קרוב למיליארד שקלים.

עשרת הספקים הגדולים של משרד מבקר המדינה, מתוך דוח ההוצאות לשנת 2019.

מדוע לא פורסמה הביקורת על הפריימריז?

2019 היתה השנה הראשונה שבה הציבור ממן את הקמפיינים של המועמדים בבחירות הפנימיות במפלגות הדמוקרטיות: העבודה, הליכוד ומרצ. בסך הכל שילמנו למועמדים השונים מעל ל-14 מיליון שקלים. חלפו כמעט שנתיים ומבקר המדינה עדיין לא פרסם דו״ח על הוצאות המועמדים בפריימריז. 

כבר בתחילת אוגוסט פנה ״שקוף״ למבקר כדי לברר את פשר ההתמהמהות. "בשל תקופת משבר הקורונה וריבוי מערכות הבחירות היו עיכובים בהגשת הדוחות הכספיים של המועמדים ותשובותיהם לביקורת", מסר אז המבקר בתגובה. "משרד מבקר המדינה עוסק בימים אלו בהשלמת הביקורת על כלל המועמדים בכל מערכות הבחירות שהתקיימו, ועם השלמתה היא תפורסם לציבור". אבל הפריימריז האחרונים אותם אמור המבקר לבחון התקיימו כבר בפברואר 2019, הרבה לפני הקורונה, ולפני שיצאנו לשלוש מערכות בחירות רצופות. 

מדו"ח ההוצאות אפשר ללמוד כי המבקר כבר שילם למשרדי רואי חשבון חיצוני כ-528 אלף שקל עבור עריכת ביקורת של הבחירות המוקדמות. כלומר – הביקורת עצמה כבר בוצעה אך הדו״ח עדיין לא פורסם. במשרד מבקר המדינה טוענים כעת בתגובה לשאלתנו כי "מדובר בדו"ח התקשרויות״, וכי ב-2019 נערכו ההתקשרויות לביצוע הביקורת ובהתאם כבר שולמה התמורה, אולם הדוח עצמו טרם הוגש. 

תעמולת בחירות ברשת (אילוסטרציה)

תשלומים לספקים חיצוניים

סך כל הוצאות משרד מבקר המדינה לספקים חיצוניים בשנת 2019 עמד על כ-75 מיליון שקל. מלבד תשלום של 13,650,456 שקלים למינהל הדיור הממשלתי על אחזקת מבנים בירושלים ובת"א, הספק הגדול ביותר למשרד הוא "מלם מערכות" שקיבל תשלומים של כ-5.3 מיליון שקל לביצוע עבודות שונות למבקר המדינה ביניהם פיתוח אתר, והקמת מערכת ממוחשבת לתיקון ליקויים. וחברת "נס טכנולוגיות" שקיבלה סכום של 4.1 מיליון שקלים על שירותי תוכנה, ועל מעורבותה בהקמת המערכת הממוחשבת לתיקון ליקויים.

מעקב אחר תיקון ליקויים הוא אחד החלקים החשובים בעבודת המבקר: המטרה היא לא להסתפק רק בחשיפת הליקויים אלא גם בתיקון שלהם. לשם כך יש לבצע מעקב קפדני. תיקון ליקויים אינו רק המלצה. מנכ"ל המשרד המבוקר חייב למנות צוות שאחראי על כך, ומניתוח הוצאות נראה שאכן משרד המבקר לוקח את החלק הזה של תפקידו ברצינות רבה. 

מבקר המדינה מפרסם לראשונה דו"ח התקשרויות

בתחילת שנת 2019, במהלך תחקיר שערכנו על מוסד מבקר המדינה, גילינו כי המבקר לא מפרסם את ההתקשרויות שלו כפי שעושים שאר משרדי הממשלה. למבקר לקח שנה לענות על בקשת חופש מידע שהגשנו במטרה לקבל את התקשרויות המשרד לשנת. פנינו למבקר וביקשנו לדעת אם יסכים לפרסם בהמשך את ההתקשרויות מעתה באופן יזום אך לא קיבלנו ממנו אמירה ברורה שכך יהיה.

בשנת 2020 הגשנו בקשת חופש מידע נוספת. הפעם, הסכמנו להמתין מתוך הבנה כי מעתה מבקר המדינה יפרסם את דו״ח ההתקשרויות לשנת 2019 ביוזמתו באתר שלו, ללא צורך בהגשת בקשת חופש מידע. כעת, לאחר חודשים ארוכים זה קרה. אנו מקווים כי בשנה הבאה לא נצטרך להגיש בקשת חופש מידע נוספת, ושמחים על תקדים השקיפות שיצר משרד המבקר שיחול גם על המבקרים הבאים.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

חזרנו לבדוק: השרים שעדיין לא הגישו הצהרות הון לשנת 2020

שישה שרים ושרות לא הגישו עד היום את הצהרת ההון שלהם לשנת 2020 למבקר המדינה ● הם מאחרים בשלושה חודשים ● השר אלקין עדיין לא הגיש הצהרות הון לשנים 2018-2019 ● אמנם על השרים המאחרים לא מוטל קנס כספי, אבל הציבור יכול לגרום להם לשלם על הזלזול

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

שבעה שרים וסגנים עדיין לא הגישו את הצהרת ההון שלהם עבור 2020, זאת למרות שכבר ב-17 ביולי חלף המועד שבו היו צריכים להגיש את המידע למבקר המדינה. 

ברשימת המאחרים בשלושה חודשים: אמיר אוחנה ויואב קיש (הליכוד), אורית פרקש הכהן והשר לשעבר אסף זמיר (כחול לבן), אורלי לוי אבקסיס (גשר), ויעקב אביטן (ש"ס). אליהם מצטרף גם השר זאב אלקין (הליכוד), שאמנם הגיש הצהרת הון לשנת 2020, אך עדיין לא הגיש הצהרת הון לשנים 2019 ו-2018. 

נבהיר: כל השרים ברשימה החליטו לצפצף על ככלי השקיפות ועל מבקר המדינה ולא ביקשו הארכה של מועד הגשת הצהרת ההון. 

 

הגשת הצהרת הון למבקר המדינה היא קריטית: המבקר הוא הגורם היחיד שנחשף בצורה מלאה למידע על ההון של השרים, כלומר, לאינטרסים הכלכליים שלהם. הצהרות הון שמוגשות בזמן מאפשרות למבקר לעקוב באופן קבוע אחרי ההכנסות של השרים ולוודא שהם לא פועלים באופן מושחת. למשל: שפתאום לא התגלגל לידיהם סכום כסף או נכס בדרך שאינה ברורה. 

לשם השוואה: אזרחים שמאחרים בהגשת הצהרת ההון שלהם לרשות המיסים מקבלים קנס בגובה מאות שקלים על כל חודש איחור. אך על שרים שמאחרים בהגשת הצהרת הון למבקר המדינה, לא מוטלת כל סנקציה. 

נציין כי רק לאחר שבאוגוסט האחרון חשפנו כי לא פחות מ-12 שרים מאחרים להגיש את הצהרת ההון שלהם למבקר המדינה, שישה מהם החליטו לכבד את הכללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים ולהגיש הצהרות. 

מעקב "שקוף" – הצהרות ההון של נבחרי ציבור:

ואלו הם השרים שלא הגישו הצהרות הון לשנת 2020, ובונוס:

1. השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה: מאחר כרוני
למרות שתוזכר לא פחות מחמש פעמים על ידי המבקר, אוחנה לא הגיש את הצהרת ההון שלו עד היום. לשר אוחנה היסטוריה בעייתית בתחום: הוא הגיש את הצהרת ההון שלו ל-2019 באיחור של שנה, רק לאחר פניית "שקוף" אליו בנושא. מהשר אוחנה לא נמסרה תגובה.

השר לבטחון הפנים אמיר אוחנה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

2. שר הדתות, יעקב אביטן: הבטיח להגיש ולא ביצע

גם השר אביטן תוזכר חמש פעמים על ידי מבקר המדינה, אך ללא הועיל. ההצהרה שלו עדיין לא הוגשה. בכתבה שפרסמנו בנושא כבר באוגוסט האחרון אביטן מסר כי יגיש את ההצהרה בשבועיים הקרובים. מאז חלפו חודשיים, והפעם מהשר אביטן לא נמסרה תגובה.
נציין כי השר אביטן חשף את האינטרסים הכלכליים שלו לציבור ב"שקוף".

3. השרה לקידום קהילתי, אורלי לוי אבקסיס: הגישה רק לאחר פניית שקוף
לוי אבקסיס תוזכרה ארבע פעמים בנושא על ידי מבקר המדינה, אולם רק יום לאחר פניית ״שקוף״ היא הגישה את הצהרת ההון שלה סופסוף, ביום שני האחרון, 26.10 באיחור של שלושה חודשים. לוי מסרה כי "ההצהרה הוגשה אתמול לאחר סיום הטיפול בה".

4. שרת התיירות והשרה לעניינים אסטרטגיים, אורית פרקש הכהן: ״עניין טכני שמתעכב״
פרקש-הכהן לא הגישה את הצהרת ההון שלה למבקר המדינה עד היום. המבקר לא שכח לתזכר גם אותה: הוא פנה אליה שלוש פעמים, אך זה לא עזר. מהשרה נמסר: "מדובר בעניין טכני לחלוטין שמתעכב. השרה תגיש את ההצהרה במלואה". שאלנו את השרה פרקש-הכהן מתי זה יקרה. היא ענתה: "בהקדם האפשרי".

השרה אורלי לוי אבקסיס (צילום: יוסי זמיר)

5. סגן שר הבריאות, יואב קיש: ״עסוק בקורונה״
קיש לא הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה, אף על פי שתוזכר על ידו לא פחות מארבע פעמים. בכתבה הקודמת טענו בלשכתו כי לא הגיש את הצהרת ההון מפני שהוא "עסוק מבוקר עד ערב במשבר העולמי סביב נגיף הקורונה. נושא הצהרת ההון נמצא בטיפול ויוגש בקרוב". ההצהרה לא הוגשה מאז, ומסגן השר לא נמסרה הפעם תגובה.

6. שר התיירות לשעבר, ח"כ אסף זמיר: זה מסובך
שר התיירות לשעבר אסף זמיר טרם הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה. אצל ח"כ זמיר המצב מורכב: הוא התפטר מתפקידו כשר לפני מספר שבועות, אבל מפני שלא טרח להגיש את הצהרת ההון שלו בזמן, לפני שהתפטר, עליו להגיש הצהרת סיום כהונה מפני שהתפטר, נוסף על הצהרת תחילת כהונה.

עבור שתי ההצהרות קיבל זמיר הארכה במועד הגשת הצהרת ההון ממבקר המדינה עד ה-15.11, ומלשכתו נמסר שהוא עובד על הגשתה בימים אלה וכי בכוונתו להגיש את ההצהרה עד למועד זה.


בונוס: שר ההשכלה הגבוהה והמים, זאב אלקין, שם פס על הכללים
עד היום אלקין לא הגיש את הצהרות ההון שלו עבור השנים 2018-2019. מדובר במקרה חריג ומרתיח: השר פשוט מצפצף על הכללים במשך שנים, מונע ממבקר המדינה לפקח על הנכסים שלו, ולנו לא נותר אלא לתהות מה יש לשר אלקין להסתיר ממבקר המדינה. בזכות הפעילות של חברי סיירת השקיפות, השר הגיש את הצהרת ההון שלו עבור 2020.

ממבקר המדינה נמסר כי אלקין קיבל הארכה במועד הגשת הצהרות ההון 2018-2019 עד לתאריך 10.11.2020. מלשכתו של שר ההשכלה הגבוהה והמים לא נמסרה תגובה.

השר זאב אלקין. לא הגיש הצהרת הון כבר שנתיים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ההתעקשות על הצהרות הון נושאת פירות

ההתעקשות על הגשת הצהרות ההון בזמן משתלמת: העובדה שהשר אלקין הגיש את הצהרת ההון שלו עבור 2020 היא תוצאה של הפעילות של "שקוף" וסיירת השקיפות בנושא. בשנה האחרונה גם הצלחנו לגרום לשר אמיר אוחנה, לשר ישראל כ"ץ ולשר לשעבר סמוטריץ' להגיש את הצהרת ההון שלהם. יחד, נצליח לגרום גם לששת השרים שנותרו ברשימה להגיש את הצהרת ההון שלהם למבקר. 

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע)?

כשהשרים לא מגישים את הגשת הצהרת ההון שלהם, או מאחרים לעשות זאת, קשה יותר לגלות שחיתויות: מבקר המדינה לא יכול לעקוב אחרי ההון שלהם, ולא יכול לגלות האם יש חריגות בהכנסות או בנכסים הנמצאים ברשותם. באופן הזה לא נדע אם הם פועלים למען האינטרסים שלהם או למען האינטרס של ציבור הבוחרים, ולא יהיה אף גורם שיוכל לפקח על החתולים ששומרים על השמנת. 

מה עושים כדי לתקן את המצב (מעש"י)?

  1. בשבועיים הקרובים כל אחד מהשרים שלא הגישו הצהרת הון למבקר המדינה יקבלו הודעה אישית מכל חברי סיירת השקיפות. חברי הסיירת יתזכרו אותם להגיש את הצהרת ההון למבקר המדינה, ועל הדרך יבהירו: על התעלמות מהכללים וסיכון הציבור בשחיתות – משלמים. אם לא בכסף, אז בתדמית.
  2. ל"שקוף" מאגר מידע שנקרא "מפת הח"כים", בו אנו אוספים מידע לגבי שקיפות או שחיתות על כל אחד ואחת מחברי הכנסת. כל השרים שמאחרים או לא מגישים הצהרת הון – מקבלים טר"ש במפת הח"כים, ככה שהמידע לגביהם נשאר שם לנצח. הציבור לא ישכח לעולם מי הם השרים שלא הגישו הצהרת הון.
  3. "שקוף" יפנה שוב למבקר המדינה ויבקש ממנו לפרסם באופן יזום וקבוע מה מצב הגשת הצהרות ההון של השרים. כרגע צריך לבקש את המידע הזה דרך בקשת חופש מידע, כך שאינו נגיש לכל הציבור ולא ניתן לקבל אותו במהירות. כאשר המידע יהיה נגיש ומעודכן באופן שוטף על ידי המבקר, ניתן להאמין שהשרים יזדרזו יותר להגיש את הצהרת ההון שלהם.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

15 סימנים לכך שהח״כים מוותרים על עצמאות הכנסת

כיפוף חוקים, ממשלה מנופחת, שינוי מסורות, ביטול החקיקה הפרטית, התעלמות משאילתות, עיקור האפשרות לאי אמון בממשלה, בחירת ועדות כנסת בניגוד לנורמות ● הממשלה מובילה מהלכים כוחניים נגד הכנסת והח״כים ויתרו על כוחם מרצון ● ללא הפרדת רשויות זו כבר לא תהיה אותה הדמוקרטיה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשבוע שעבר הפסידה הקואליציה בהצבעה בכנסת על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת עסקת הצוללות. במהלך חריג ביותר ביטל יו"ר הכנסת, יריב לוין, את ההצבעה וקיים אחת חדשה במקומה. גם אם היה היגיון במעשיו, לוין פעל בבריונות כשהוריד מכסא היו"ר את סגן יו"ר הכנסת, מנסור עבאס, שניהל את הישיבה וללא התייעצות ובחינת המקרה קיים מיד הצבעה חוזרת.

המעשה עצמו הוכשר בדיעבד על ידי ממלאת מקום היועצת המשפטית, עו"ד שגית אפיק, שעתידה המקצועי תלוי בלוין עצמו. גם אם אתם חושבים שהמהלך הנקודתי של לוין היה סביר קשה יהיה להתעלם מהתמונה שהולכת ומצטיירת – חברי הכנסת ה-23 מועלים בתפקידם.

האופוזיציה זועמת על המחטף של יו״ר הכנסת יריב לוין שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

מצד אחד ניצבת הממשלה ה-35 שמובילה מהלכים שמרוקנים את הכנסת מכל תוכן. מצד שני חברי וחברות הכנסת שלא נאבקים על מעמדה של הכנסת, מתבטלים בפני הממשלה, ומאפשרים לה להשתלט על הפרלמנט צעד אחר צעד. בראשם: הח״כים של הקואליציה. 

התשתית לפגיעה חמורה בדמוקרטיה שלנו כבר הונחה. עקרון הפרדת הרשויות נמצא בסכנה מוחשית. אם חברי הכנסת מהקואליציה לא יתעוררו ויבינו שהם הנציגים שהציבור בחר (ולא הממשלה), שיש להם עדיין כוח, שיש להם תפקיד וחובה חוקתית לשמור על עצמאותם מול הממשלה – אנחנו צפויים לראות עוד מקרים כמו יו״ר הכנסת שמחליט על דעת עצמו לבטל הצבעה שלא מתאימה לראש הממשלה, ואף חמורים מכך. 

הכנסת ה-23 הפסיקה לתפקד

אלו הם הסימנים לכך שהממשלה מנסה להשתלט על הכנסת, והח״כים מוותרים מרצון על תפקידם כמייצגי האזרחים מול הרשות המבצעת:

1. ממשלה מנופחת על חשבון הכנסת:

הממשלה ה-35 היא ממשלה יקרה ומסורבלת. היא מתקשה לתפקד, בין היתר גם בגלל גודלה: שני ראשי ממשלה, 34 שרים ושמונה סגני שרים. גודלה מחליש גם את הכנסת כי חברי הממשלה הם גם ח״כים. כלומר, למרות שעל הנייר רשומים 120 חברי כנסת, בפועל יש רק 87 מאחר ו-33 שרים וסגני שרים הם גם חברי כנסת. שר שהוא חבר כנסת לא יכול לפקח על הממשלה, הוא לא יכול להיות חבר בוועדת, להגיש שאילתות או לחוקק חקיקה פרטית. הוא חבר ממשלה, משמעותי פחות או יותר, שיש לו גם זכות הצבעה בפרלמנט וחובה להצביע עם הממשלה.

2. בניגוד למסורת, לאופוזיציה אין נציגות בוועדה למינוי שופטים:

בוועדה למינוי שופטים חברים שני נציגים של הכנסת. באופן מסורתי, אחד מהם הוא חבר האופוזיציה. בממשלה ה-35 החליטו לוותר על נציגות לאופוזיציה בוועדה, ולבחור רק שני נציגים מהקואליציה – אסנת הילה מארק (ליכוד) וצביקה האוזר (דרך ארץ). הסוגיה הגיעה גם לבג"ץ שקבע שלמרות שאכן נהוג למנות חבר אופוזיציה, הנוהג אינו מחייב.

3. אין אפילו ועדה קבועה אחת בכנסת שבראשה עומד נציג האופוזיציה:

למעט הוועדה לביקורת המדינה, באופן מסורתי, האופוזיציה מקבלת לפחות ועדה קבועה משמעותית אחת, למעט חלק מהשנים בהן הייתה ממשלת אחדות רחבה. 

לפי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת: "במרבית הממשלות לאורך השנים, עמדו בראשות רוב הוועדות הקבועות נציגי סיעות המשתייכות לקואליציה (5–10 ועדות), ובראשן של 2–4 ועדות עמדו נציגי סיעות האופוזיציה. עם זאת, בחמש ממשלות (ממשלות 14 ,15 ,21 ,22 ,23) עמדו בראשות כל הוועדות נציגי סיעות הקואליציה. המשותף לממשלות אלה הוא שהן הוקמו כממשלות אחדות. בממשלה נוספת שהוקמה כממשלת אחדות, הממשלה ה-29, היו שלוש ועדות שבהן כיהנו יושבי-ראש מסיעות האופוזיציה". 

הממשלה ה-35 היא לא ממשלה רגילה אבל גם לא ממשלת אחדות. היא ממשלה שוויונית שלה שני ראשים, וחבריה החליטו שלאופוזיציה לא מגיעה אפילו ועדה אחת קבועה משמעותית אחת, למעט הוועדה למעמד האישה שאינה מפקחת באופן ישיר על אף משרד ממשלתי.

יו״ר הכנסת מחזיר לעצמו את השליטה בכנסת, לאחר שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

4. מינוי מבקר מדינה שלא מעוניין להעביר ביקורת:

אחד הכלים המשמעותיים שיש לכנסת כדי לפקח על הממשלה הוא מבקר המדינה. מוסד המבקר הוא עתיר משאבים וסמכויות וביקורת של מבקר עצמאי וביקורתי יכולה להוביל אפילו לפתיחה של חקירת משטרה. על הכוח הזה ויתר מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שקודם כמועמד של רה"מ נתניהו לתפקיד. אנגלמן הצהיר כבר עם מינויו כי הוא תומך ב"ביקורת בונה" שאינה ניתנת בזמן אמת.

בנאום הבכורה שלו הוא בחר להודות בפה מלא לפטרון שדאג למנותו, רה"מ נתניהו: "אפתח בתודה והערכה לראש הממשלה וחבר הכנסת מר בנימין נתניהו על התמיכה במועמדותי". מאז הוא מרכך וממסמס ממצאי ביקורת, גם אם הם חמורים.

אם תנסו לקרוא את הדוחות האחרונים שפירסם אנגלמן תוכלו לראות שהביקורת אמנם נעשתה מונגשת יותר ויזואלית אך חלק גדול ממנה חסר ערך כי היא אינה מצביעה על האחראים ועל מה שצריך לתקן. 

עוד בשקוף:

5. החלשת מנגנון האי אמון קונסטרוקטיבי:

עם הקמת הממשלה ה-35 העבירו ח״כים מהקואליציה חבילת חקיקה ששינתה למעשה את חוקי היסוד של מדינת ישראל. המהלך הזה החליש את מוסד האי אמון בממשלה, וזאת במטרה למנוע מנתניהו וגנץ לנסות להקים ממשלה בראשותם כחלופה לממשלה הדו-ראשית. 

על פי לשון החוק החדש: "החליטה הכנסת להביע אי אמון בממשלת חילופים ולהביע אמון בממשלה אחרת […] ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי בממשלת החילופים שבה הובע אי האמון לא יהיו רשאים לעמוד בראשות הממשלה האחרת". כלומר, אם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ, האדם השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה. 

התיקון הזה צמצמם באופן דרסטי את האפשרות להקים ממשלה חדשה בראשות שתיים מהדמויות המרכזיות שיכולות לגבש מאחוריהן קונצנזוס בכנסת.

במשמרת שלו נעצרה החקיקה הפרטית. שר המשפטים אבי ניסנקורן.

6. נעצרה החקיקה הפרטית:

ועדת השרים לענייני חקיקה, בראשות שר המשפטים ניסנקורן, אינה מתכנסת כלל מזה שלושה חודשים והחקיקה הפרטית נעצרה. הדיון האחרון בהצעת חוק פרטית שמצאנו התקיים בשלהי יולי 2020. הצעות החוק הפרטיות לא עולות בכלל לסדר היום, משרדי הממשלה לא מביעים את דעתם עליהן, והחקיקה הפרטית לא עולה אפילו לקריאה טרומית. הסיבה: השר דוד אמסלם הוא בעל זכות וטו בוועדה ומונע ממנה להתכנס. 

עד שנעצרה החקיקה הפרטית לפני שלושה חודשים, נחקקו רק 11 הצעות חוק פרטיות בכנסת ה-23: ארבע מהן עסקו בשינויי חקיקה שאפשרו את הקמת הממשלה, אחת עסקה בהעברת סמכויות בין ועדות, ואחת נועדה לדחות לממשלה את הגשת תקציב המדינה. כך שרק חמש הצעות חוק פרטיות, שעוסקות בבעיות של הציבור אושרו עד כה בכנסת הנוכחית. ביניהן, למשל, תיקון טכני שנועד להקל על הציבור: לחייב מוסדות להחזיק גם מכשיר פקס לטובת פניות הציבור.

7. הממשלה אינה עונה לשאילתות:

נכון לשבוע שעבר יש כ-400 שאילתות שהגישו חברי הכנסת והשרים מצפצפים עליהן ולא עונים. חלקן מחכות ארבעה ואפילו חמישה חודשים למענה. לחברי הכנסת אין כוח להעביר חקיקה, וכעת גם המשימה לחלץ תשובות מהממשלה בפרק זמן אפשרי הפכה לבלתי אפשרית, וכך שגם את תפקידם כמפקחים על הממשלה הם אינם יכולים למלא. שאילתות בסיסיות שכולנו היינו רוצים לדעת את התשובה עליהן, כמו: האם שר האוצר יפעל לביטול תשלומי ביטוח לאומי למעסיקים שעובדיהם נמצאים בחל"ת – לא זוכות להתייחסות. 

8. חוקי הקורונה הפכו את הוועדות לחותמת גומי:

חוקי הקורונה שעברו בכנסת בחודשים האחרונים הם חוקי מסגרת. הם מאפשרים לממשלה להגביל תנועה, לסגור בתי עסק, למנוע השכלה מכלל התלמידים במדינה ולהשתמש בסוכנות הביון כדי לעקוב אחר אזרחים. 
הבעיה שהחוקים הללו שהם סגורים והכנסת לא יכולה להשפיע עליהם, אלא רק להאריך אותם או לא להאריך. הכל או כלום. הוועדה הרלוונטית יכולה לדרוש, להתקומם ולנסות לנהל מו"מ ומתן עם הממשלה, אבל היא לא יכולה לתקן את החוקים כשהם מגיעים אליה.

קחו לדוגמה את חוק השימוש בכלי השב"כ כדי לעקוב אחרי אזרחים. בוועדת החוץ והביטחון העלו לא מעט הצעות לשיפור מנגנון הערעור על האיכונים, לקידום חלופות ולקיצור תקופת הבידוד. אבל בסופו של יום היא מתנהלת כחותמת גומי. אם תרצה הוועדה לחייב את הממשלה לקצר את תקופת הבידוד או לקבוע שאם לא התקבל מענה לערעור תוך 12 שעות המבודד ישוחרר – היא חייבת לעשות זאת בחקיקה חדשה ואינה יכולה להכניס תיקונים לחוקים שמגיעים אליה להארכה.

ולמה חברי הוועדה לא מגישים תיקונים לחוקי הקורונה? ובכן, בהצלחה עם להעביר אותם בוועדת השרים לחקיקה, שכאמור לא מתכנסת.

אם היו״ר לא משתף פעולה עם הממשלה – הממשלה עוקפת אותו. יו״ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון במהלך דיון (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

9. אם יו"ר ועדה לא משתף פעולה עם הממשלה – מעבירים את הנושא לוועדה אחרת:

בכנסת ה-23 הוקמה ועדת הקורונה, שתפקידה לפקח על עבודת הממשלה בהתאם לתקנות וחוקי הקורונה. יו"ר הוועדה, יפעת שאשא ביטון (שארית של מפלגת כולנו ששובצה בליכוד), ביקשה לקבל נתונים כשהוועדה בראשותה החלה לדון בתקנות הקורונה.

אז במקום שמשרד הבריאות ינהל איתה דיאלוג או יספק את הנתונים שביקשה, החליטה הממשלה לעקוף את הוועדה ופשוט לנתב את דיוני החקיקה בנושא לוועדת החוקה. היו"ר שלה, יעקב אשר (יהדות התורה), כנראה נתפס בממשלה כנוח יותר. הממשלה רוקנה מתוכן ועדה בכנסת, בגלל יו"ר שהעזה להפגין עצמאות.

10. ניסיון לבטל את הפיקוח של הכנסת ולהפעיל תקנות לשעת חירום (תקש״ח).

במהלך דיוני הממשלה על חוקי קורונה מחמירים שהגבילו את ההפגנות, ניסה הליכוד להוביל מהלך שיעקוף את הכנסת לחלוטין ולאשר את הגבלת ההפגנות בתקנות לשעת חירום. תקנות לשעת חירום היו מאפשרות לרה"מ להחליט לבדו לאשר או להגביל את ההפגנות נגדו. 

הניסיון נכשל אך אם נצא שוב לבחירות וועדות הכנסת שוב יחדלו מלתפקד הממשלה עשויה להמשיך לנסות לקבוע חוקים בתקש"ח.

החרים דיון בוועדת החינוך ולא מרגיש שהוא באמת צריך לתת דין וחשבון לציבור. שר החינוך יואב גלנט (צילום: מרק ישראל סלם, פלאש 90)

11. הכנסת לא יכולה לפקח על הממשלה אם שרים ופקידי ציבור מסרבים להתייצב לדיונים.

בתחילת אוגוסט ביקשה ועדת החינוך לקיים דיון בהשתתפות שר החינוך ובכירי המשרד על המוכנות לפתיחת שנת הלימודים. שר החינוך, יואב גלנט, סירב להתייצב ומנע גם מבכירי המשרד להגיע. לאחרונה התקיים דיון של ועדת הפנים והוועדה לביקורת המדינה ובכירי משטרת ישראל סירבו להתייצב למרות שהוזמנו.

כפי שרמז ח"כ עופר שלח בפתיחת הדיון על אלימות משטרתית: "ברור לי לחלוטין שזה (אי התייצבות) נובע מעוצמת הלחץ הפוליטי שמרגישה צמרת המשטרה, שאי אפשר לנתק אותו מכך שאין כבר שנתיים מפכ"ל משטרה". 

12. פיליבסטר? רק כשנוח לממשלה

מנגנון הפיליבסטר מאפשר לאופוזיציה, לנסות לעכב חקיקה בבית הנבחרים, ואולי אפילו לעצור אותה. אבל בתקנון הכנסת קיים סעיף (98) שמאפשר לממשלה, דרך הקואליציה, לרמוס גם את המנגנון הזה. והממשלה הנוכחית בהחלט מנצלת אותו. ועדת הכנסת יכולה לקבוע כי אופוזיציה תקבל רק שעות בודדות במקום ימים לעכב חקיקה. 

עד כה, זה קרה לרוב במקרים חריגים במיוחד שבהם האופוזיציה עיכבה את העברת התקציב בניסיון להפיל את הממשלה או בנושאים מעוררי מחלוקת כמו יישום הסכמי אוסלו או החוק להסדרת ההתיישבות ביו"ש (חוק ההסדרה). 

במחקר של מרכז המידע והמחקר (מממ) של הכנסת שפורסם בחודש יולי השנה נמצא כי השימוש שעושה הקואליציה, כשליחת הממשלה, בסעיף זה בכנסת ה-23 הוא חסר תקדים. למעשה חצי מהפעמים שהופעל הסעיף מאז 1968 היו בכנסת ה-23, שהחלה לתפקד לפני פחות חצי שנה. נציין כי המחקר מציין גם את כמות ההסתייגויות חסרת התקדים שהגישה האופוזיציה במהלך אותה תקופה – אולי גם כי יש יותר נושאים שנויים במחלוקת. 

13. יו״ר הכנסת ביטל הצבעה בכנסת בהינף יד

יו"ר הכנסת, יריב לוין, ביטל החלטה של הכנסת שלא מצאה חן בעיני רה"מ – להקים ועדת חקירה לפרשת עסקת הצוללות. הדרך הפזיזה שבה התנהל לוין הייתה בעייתית – גם אם יש ממש בטענות שההצבעה שהוא ביטל היתה לא תקינה. 

סגן יו״ר הכנסת, ח״כ מנסור עבאס (הרשימה המשותפת) מנהל את דיון ועדת החקירה לפרשת הצוללות, רגע לפני שיריב לוין משתלט על הכיסא (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

יו"ר הכנסת הסיר מכסא היו"ר את סגנו, ח״כ מנסור עבאס, שניהל את הישיבה באותה העת, הכריז כי ההצבעה בטלה, והודיע על הצבעה שמית חוזרת. וזאת למרות שהיו דרכים פחות כוחניות לתקן את הטעות שהתגלתה לדעתו. למשל, עבאס היה יכול להוסיף להצבעה את מי שנכחו באולם אולם טענו שהצבעתם לא נקלטה – מה שקרה בכנסת כבר פעמים רבות וגם סביר על פי התקנון. בנוסף, היה יכול להקפיא את המצב, לכנס ישיבה עם סגני יו״ר הכנסת, לבצע בירור ולקבל החלטה משותפת.

הרי פרלמנטר מנוסה כמו לוין יודע שגם אם ההצבעה הראשונית היתה מתקבלת ככשרה למהדרין היה ניתן למסמס את הקמת ועדת החקירה במאה דרכים פרלמנטריות אחרות. לוין, באופן דורסני, קיצר דרך למען רה"מ ובכך סלל את הדרך לפעם הבאה שבה יחליט על דעת עצמו לבטל הצבעה של הכנסת.

המהלך של לוין הוכשר לאחר מעשה על ידי ממלאת מקום היועץ המשפטי לכנסת, שגית אפיק. מה שמוביל אותנו לבעיה הבאה.

14. על כסא היועץ המשפטי לכנסת יושבת ממלאת מקום

מאז אפריל 2020 יושבת על כסא היועץ המשפטי של הכנסת ממלאת מקום, עו״ד שגית אפיק. במשך חודשים ארוכים נמנע יו"ר הכנסת מלהקים את ועדת האיתור שתמליץ בפניו על מועמדים קבועים לתפקיד. לא משנה עד גם אפיק מוכשרת, עתידה המקצועי תלוי ביו"ר הכנסת. הוא זה שבוחר את היועץ המשפטי הבא, ואפק ממלאת המקום היא מועמדת לתפקיד קבע.

פארסת ביטול ההצבעה על ועדת החקירה לצוללות היו"ר יכולה להיות רק הפתיח למה שאנו עשויים לראות בעתיד כאשר ממלאת המקום תאלץ להתמודד עם שאלות קשות, כמו אם יו"ר הכנסת שוב יבזה את בג"ץ. 

נזכיר, רק לפני כמה חודשים יצא יו"ר הכנסת כנגד החלטת בג"ץ שחייב את יו״ר הכנסת הקודם יולי אדלשטיין לכנס את מליאת הכנסת כדי להחליפו, וכתב על נשיאת העליון חיות כי: "אם היא רוצה לשים עצמה מעל הכנסת, היא מוזמנת להגיע לבניין עם משמר בתי המשפט, ולפתוח את ישיבת המליאה בעצמה".

יריב לוין תקף את נשיאת בימה"ש העליון, אסתר חיות. (צילום מסך טוויטר)

15. המדינה מתנהלת בזמן המשבר בלי תקציב מדינה.

העברת תקציב מדינה הוא הליך סדור שבו הממשלה מגישה לכנסת סדר עדיפויות לאומי, והכנסת, כקולו של הציבור, דנה בו, שואלת שאלות באופן פומבי ושקוף ומנהלת מו"מ עם הממשלה. בשנת 2020 לא עבר תקציב מדינה שמותאם למציאות הנוכחית, וגם נראה שלא יעבור. למעשה הממשלה ה-35 לא קיבלה החלטות על סדר העדיפויות שלה והיא מתנהלת בלי לקיים דין ודברים בינה לבין עצמה ובטח שלא מול הכנסת. התוספת של 11 מיליארד השקלים לתקציב, שגם עליה לא רצה שר האוצר שהכנסת תפקח, היא רק פלסטר שהונח הגסות על תקציב 2019 – שמשקף את סדר עדיפויות שאושר בתחילת שנת 2018.

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע):

תפקידה של הכנסת היא לחוקק חוקים ולפקח על עבודת הממשלה. היא מהווה אחת מהרגליים עליהן נשענת כל השיטה הדמוקרטית בישראל. אם הכנסת חלשה וחסרת כוח וסמכויות – היא לא יכולה למלא את תפקידה ולייצג את העם מול הרשות המבצעת. כעת לרשות המבצעת יש כוח עצום ביד, ונראה שחברי הכנסת ויתרו על הקרב, וחלקם אפילו טוענים ש״השטח חשוב יותר״. בטווח הרחוק אנחנו מתמודדים עם איום על השיטה הדמוקרטית הישראלית, ובטווח הקצר – אנחנו משלמים את המחיר הכלכלי, חברתי ובריאותי – במתים ובכסף – על חוסר היכולת של הרשויות להתמודד עם האתגרים האימתניים שמזמן לנו משבר הקורונה. 

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)?

חברי הקואליציה חייבים להתעשת. כשהאופוזיציה כל כך מוחלשת, האחריות מוטלת עליהם. נכון להיום חברי הכנסת הפכו לחסרי משמעות במנגנון קבלת ההחלטות. הם נכשלים בתפקידם החשוב – לייצג את אזרחי המדינה שבחרו בהם. עליהם להשיב מאבק – להתעקש שלכנסת יהיה ייעוץ משפטי קבוע ויציב (יועמ״ש כנסת), ליצור שותפויות עם האופוזיציה ולהמשיך לנסות לקדם חקיקה פרטית גם אם הממשלה מתעקשת להפיל אותה. הם יכולים, למשל, להתנות חקיקה ממשלתית וקידום נושאים שחשובים לממשל – בקידום חקיקה פרטית.

חושבים שזה מופרך? ממש עם סגירת הכתבה התפרסם ב״כאן חדשות״ כי הליכוד בלם ניסיון של חברי הכנסת מהליכוד וש"ס להתחיל להעלות חוקים להצבעה על דעת עצמם.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

"להעלות שם, לשים אותו בתקשורת ולתת לציבור לומר את דברו"

נציב שב"ס ומפכ"ל הממשלה לא רוצה למנות. אבל כשזה כן קורה עולה השאלה: כיצד בוחנים את טוהר המידות של מועמדים למשרות הבכירות ביותר? ● לפני ארבע שנים המליץ המבקר לתת לוועדת המינויים סמכות לבדוק, אך דבר לא נעשה ● הפארסות שראינו במינוי מפכ"לים, רמטכ"לים ונגידים צפויות לחזור על עצמן ● בינתיים, נתניהו מנסה ביד אחת לבטל את הוועדה, וביד השנייה עוקף אותה באמצעות מינוי של ממלאי-מקום נצחיים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"הוועדה אמרה מפורשות שאין לה כלים לבחון את טוהר המידות. היא הגישה הצעה לראש הממשלה אך מעולם לא קיבלה התייחסות", אמרה דגנית שי, מנהלת אגף לביקורת משרדי הממשלה במשרד מבקר המדינה במהלך דיון בוועדה לביקורת המדינה. "האם התפקיד הראשון במעלה של הוועדה אינו לבדוק את טוהר המידות?", שאל ח"כ עפר שלח, יו"ר הוועדה.

שלח צודק. "הוועדה" היא "הוועדה המייעצת למינוי בכירים", או כפי שנוהגים לכנות אותה בעיתונות – ועדת גולדברג. תפקידה: לייעץ לראש הממשלה במינוי שבעה מהתפקידים הבכירים ביותר בשירות המדינה: רמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה, ראש שב"כ, ראש המוסד, נציב שב"ס, נגיד בנק ישראל והמשנה לנגיד. מטרתה, על פי דו"ח מבקר המדינה מ-2016, שהוצג במהלך ישיבה בחודש שעבר: "להבטיח את טוהר המידות של המינוי המוצע ולמנוע מינויים הנעשים מזיקות אישיות, עסקיות או פוליטיות לגורמים בממשלה". 

ח״כ עפר שלח (יש עתיד) מנהל דיון של הוועדה לביקורת המדינה. (צילום: יהונתן סמייה דוברות הכנסת)

יו"ר הוועדה הוא שופט בדימוס של בית המשפט העליון, וחבריה הם נציב שירות המדינה ונציג ציבור אחד או שניים. תקופת כהונתם של חברי הוועדה קצובה לשלוש שנים וניתן להאריכה בשלוש שנים נוספות. כיום חברים בוועדה השופט בדימוס אליעזר גולדברג (מונה לתפקיד ב-2018), נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ' ונציגי הציבור משה טרי ופרופ' טליה איינהורן (צייצנית סדרתית כנגד בג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה). 

שמה של הוועדה נקשר במה שנראה כפארסות חוזרות סביב מינויי בכירים כמעט בכל תפקיד אפשרי. זכורים במיוחד ניסיונות המינוי הכושלים של משה אדרי למפכ"ל, של יואב גלנט לרמטכ"ל ושל יעקב פרנקל לנגיד. אפילו המינוי של חברי הוועדה עצמם הצליח לעורר סערה לפני כמה שנים, עת נתניהו ניסה לצרף אליה מקורבים שלו, יעקב נגל ואיריס שטרק. עתירה של התנועה לטוהר המידות לבג"ץ הביאה להקפאת המינוי ואח"כ להסרת המועמדות. בקיצור – חגיגה. הדיון בוועדה לביקורת המדינה סיפק סיבה אפשרית לבלגן: הוועדה לבדיקת מועמדים לא באמת יכולה לבדוק מועמדים.

שהתקשורת תחקור

ועדת גולדברג אינה מחליטה על המינויים המגיעים לבדיקתה, אלא רק מספקת המלצה. השר עדיין יכול למנות את המועמד החביב עליו – למרות הביקורת. עם זאת למסקנות הוועדה משמעות במקרה של עתירות נגד המינוי, ובעיקר – היא יכולה לייתר אותן.

עוד בשקוף:

"לוועדת גולדברג יש חשיבות ליצירת חוצץ במינוי בכירים. עצם העובדה שמינויים אלו עוברים בקרה שנועדה להבטיח את טוהר המידות מונעת התערבות שיפוטית", הסבירה בדיון דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

"בניגוד לטענות שנשמעות כי הוועדה מכבידה על הממשלה, ועדת גולדברג הוקמה מתוקף החלטת ממשלה ומשקפת את הרצון הממשלתי להבטיח את איכות המינויים. אם לא היה מנגנון בדיקה של ועדת גולדברג, ולא הייתה ביקורת ציבורית הייתה הממשלה עשוייה למנות מישהו לא מתאים ולקבל את הביקורת לאחר מעשה״, הוסיפה זילבר. 

השופט בדימוס אליעזר גולדברג, יו"ר הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה. (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

אבל למרות שוועדת גולדברג היא הפיתרון שמצאה הממשלה לבדיקת טוהר המידות של מועמדים בכירים, לא נראה שמישהו מנסה לתת לוועדה כלים של ממש לבצע את עבודתה.

באחת ההזדמנויות בהן היה צריך לבחור נגיד לבנק ישראל "ומועמד אחר מועמד נפסל לאחר רעש ציבורי בתקשורת" נערכה ביקורת, סיפרה נציגת משרד המבקר בדיון. בסופה מסר מזכיר הוועדה דאז (שהיה גם המשנה למזכיר הממשלה) "מסמך שבשורה התחתונה שלו אמר שאין לוועדה כלים לבחון את המועמדים במישור טוהר המידות". "הכלי המשמעותי היחיד שיש לי", סיכם המזכיר, "הוא להעלות שם, לשים אותו בתקשורת ולתת לציבור לומר את דברו". מאז, נראה שכלום לא השתנה.

"התשובה שאנחנו קיבלנו ממשרד רה"מ היא שהצעת יו"ר הוועדה [להקניית סמכויות בדיקה] כוללת שינויים רבים ונבחנת עם הגורמים הרלוונטיים בשיתוף פעולה עם משרד המשפטים", אמר יובל חיו ממשרד המבקר במהלך הדיון, "אלו שהקימו את הוועדה גילו עניין לטפל בבעיה. זה עדיין הכלי שמשמש את הממשלה". 

זילבר, מצד שני, אמרה כי משרד המשפטים לא מכיר את ההצעה לתיקונים. כלומר, ארבע שנים אחרי שהוצגה הבעיה – דבר לא נעשה כדי לפתור אותה. נכון לעכשיו, גם לא נראה שיעשה. למעשה, יש מי שמעוניין לבטל את הוועדה כליל.

הליכוד רוצה להעביר את סמכויות הוועדה לקואליציה

"כרגע אנחנו לא מכירים שום הצעה קונקרטית לשינוי המצב הקיים", אמרה זילבר, אך בדיון עלו שתי הצעות. אחת מהן של יו"ר הוועדה שלח, השנייה – של הח"כ היחיד הנוסף שטרח להגיע לדיון, שלמה קרעי מהליכוד. קרעי, מנאמניו הקרובים של ראש הממשלה נתניהו בכנסת הנוכחית, וגם שלח מציעים לבטל כליל את הוועדה. 

מציע מנגנון בקרה שנשלט על ידי המבוקרת. ח״כ שלמה קרעי (צילום: הגר כהן, ויקימדיה)

״אין לוועדה שום ערך מוסף", אמר קרעי בדיון, "למה לייצר ועדות על גבי ועדות. שהוועדה הרלוונטית בכנסת תפקח. הדברים האלו יכולים להתגלות גם בממשלה וגם כשהכנסת תפקח".

אלא שישנו הבדל בין ההצעות. בעוד שלח מעוניין להעביר את הבדיקה לכנסת, קרעי מציע מנגנון שנשלט בידי הקואליציה.

לפי הצעתו של שלח, הכנסת תקיים שימוע פומבי למועמד. לפי הצעתו של קרעי, במקום ועדת גולדברג תוקם ועדה שתורכב מיו"ר האופוזיציה ויושבי ראש של מספר ועדות (חוץ וביטחון, חוקה חוק ומשפט, כספים, פנים והגנת הסביבה וביקורת המדינה). בראש הוועדה יעמוד יו"ר הוועדה שהמינוי נוגע לתחומים המפוקחים על ידה. 

נבהיר: חוץ מיו"ר האופוזיציה ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה, שאר ראשי הוועדות ממונים על ידי הקואליציה.על פי הצעתו של קרעי הם יהוו גם את הרוב בוועדה וגם יכהנו לחילופין בראשה.

מאז פרש לא מונה מפכ״ל קבוע, ובמקומו יש ממלא מקום ״זמני״ שהמשך תפקידו תלוי בדרג המדיני. המפכ״ל לשעבר רוני אלשיך (צילום: דוברות המשפטרה, ויקימדיה)

במקום לעבור בוועדה הממשלה ממנה ממלאי מקום

גורלה של ועדת גולדברג הוא אחד משורת נושאים הנמצאים במחלוקת בין כחול לבן לליכוד, הנוגעים להליך המינוי של בכירים בשירות המדינה. לנתניהו עניין רב בזהותם של העומדים בראש מערכת האכיפה והחוק, בשל מעמדו הן כנאשם במספר פרשיות פליליות והן כנחקר פוטנציאלי באחרות, כגון פרשת מניות הפלדה והפערים שנמצאו בהצהרות ההון שלו על ידי המבקר הקודם. אך נכון לעכשיו, התנהלות מקבלי ההחלטות בפועל מייתרת דה-פקטו את הוועדה.

שניים משבעת בעלי התפקידים שמינויים אמור לעבור את הביקורת של ועדת גולדברג אינם מאויישים מזה זמן רב ותפוסים בידי ממלאי מקום: מאז פרש רוני אלשיך בדצמבר 2018 לא מונה מפכ"ל והשר לביטחון פנים הודיע לאחרונה שגם אין לו כוונה לעשות זאת בקרוב. מאז ינואר 2019 לא מונה גם נציב שב"ס. במקומם מובילים את שניים מהגופים המרכזיים במערך אכיפת החוק שלנו ממלאי מקום, זמניים, שהשר לבטחון הפנים מחליט שוב ושוב על הארכת המינוי הזמני שלהם ומותיר את עתידם מותנה ותלוי בידיו. 

המינוי הבא שצפוי לעלות על שולחן הוועדה הוא מחליף לראש השב"כ נדב ארגמן, שעתיד לסיים את תפקידו במאי 2021. מיד לאחר מכן, ביוני, צפוי להתחלף גם ראש המוסד. אם ההתנהלות הנוכחית תימשך, הרי שגם בתפקידים אלו נראה ממלאי מקום נצחיים, והפלפולים על אופי הליך הבדיקה יישארו מיותרים.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מי ימנע מאסון ביירות לחזור על עצמו בחיפה

המתכון האוניברסלי לאסונות בכל העולם ובכל הזמנים הוא צירוף של שלושה שי"נים: שחיתות שלטונית, שומרי סף כושלים ושרלטנות ● בנמל חיפה מונחת פצצה מתקתקת עם פוטנציאל לאסון המוני ● אבל כבר עשרות שנים שבישראל מעדיפים לטמון את הראש בחול ולהתחמק מלקיחת אחריות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אהוד קינן, העין השביעית |

סמלי הדבר שב-6 באוגוסט השנה, יומיים לאחר אסון ביירות, התקיימו בכל העולם עצרות זיכרון לציון 75 שנה לאסון הירושימה. עוצמת הפיצוץ בנמל ביירות שקולה לפצצה שמשקלה 1.5 קילוטון TNT, עשירית מעוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה.

הפיצוץ יצר בנמל מכתש בעומק 43 מטר, וסיסמוגרפים במדינות שכנות דיווחו על רעידת אדמה בעוצמה של 4.5. רוב העיר נפגעה, עד למרחק של עשרה קילומטרים ממוקד האסון. למעלה מ-200 איש נהרגו ועוד רבים הוכרזו כנעדרים, 6,000 נפצעו, 300 אלף איש נותרו חסרי בית, שלושה בתי-חולים נמחקו ועוד שניים ניזוקו. לבנון שילמה בטלטלה פוליטית ונזקים כלכליים שנאמדים ב-15 מיליארד דולר.

האסון בביירות (צילום: Mehdi Shojaeian, Mehr News Agency ויקימדיה, CC BY 4.0)

במשך שש שנים רבצו במחסני נמל ביירות 2,750 טון אמוניום ניטרט בלי שגורם ממשל כלשהו טרח להתייחס למכתבי התראה רבים ששלחו נציגי הנמל. רק אלוהים, ואולי גם נסראללה שליחו, יודעים אילו מפלצות נוספות רובצות במחסני הנמל בהמתנה לשחרורן. זמן קצר אחרי האסון, בישראל החלו לתהות האם גם נמל חיפה, והמפרץ כולו, חשופים לאסון דומה. כדי לענות על השאלה הזאת יש להבין מדוע מתרחשים אסונות רבי נפגעים.

מצעד השרים שלא הגישו בזמן הצהרות הון לשנת 2020 

בדיקת שקוף: תריסר שרים וסגני שרים, ביניהם גם ראש הממשלה נתניהו, לא הגישו עדיין את הצהרות ההון שלהם לשנת 2020. מדובר באחד מכלי השקיפות הבודדים שעומדים לרשות מבקר המדינה, שתפקידו לפקח על נבחרי הציבור. מי הם השרים המאחרים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

כל שרי הממשלה מחוייבים להגיש למבקר המדינה הצהרות הון עד שישים ימים לאחר כניסתם לתפקיד. שישים הימים של שרי הממשלה ה-35 תמו בדיוק לפני חודש, ב-17 ביולי. אולם עד לרגע זה 12 שרים וסגנים ובכללם ראש הממשלה נתניהו וראש הממשלה החלופי ושר הבטחון גנץ, לא הגישו הצהרות.

מחצית מחברי הממשלה המאחרים בהגשת ההצהרה (צילומים: פלאש 90)

המשמעות: מדובר בפתח להתנהלות מושחתת. התנהלות השרים מונעת ממבקר המדינה וממערכות אכיפת החוק לבצע את תפקידם כראוי, לפקח על ההון ולוודא שהאינטרסים הכלכליים הפרטיים שלהם לא משפיעים על שיקול דעתם בקבלת החלטות, שמשפיעות באופן ישיר על החיים של כולנו. 

מעקב "שקוף" על הצהרות ההון של נבחרי הציבור:

כשהשרים מגישים הצהרת הון למבקר המדינה הוא יכול לבדוק אותה לעומק ולהבין בכמה גדל ההון שלהם מהשנה שעברה והאם גדול באופן חריג שלא תואם את שאר הכנסותיו. הוא היחיד שחשוף למידע הזה ומפקח עליו, ויכול למנוע שחיתות מבכלל להיוולד. לכן מי שלא מגישים הצהרת הון – פשוט מסכנים את כולנו ואת עצמם בשחיתות.

הרשימה השחורה

1. ראש הממשלה בנימין נתניהו (ליכוד): מנרמל את הצפצוף על המבקר

ראש הממשלה נתניהו מעכב שוב ושוב את הגשת הצהרות ההון שלו למבקר המדינה. כך למשל, במשך תקופה ממושכת הוא לא היה מוכן את הצהרת ההון שלו לשנת 2019. היו לכך השלכות כבדות. בשל העיכוב, למשל, ועדת המימון לא אישרה לו קבלת מימון לניהול הגנתו המשפטית ממקורבו המליונר ספסנר פרטרידג'. בסופו של דבר, נתניהו הגיש באיחור את הצהרת ההון שלו ל-2019. 

רה"מ ורה"מ החלופי נותנים דוגמה אישית רעה לכל הממשלה (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

התנהלותו של ראש הממשלה מהווה דוגמה אישית רעה לשאר השרים בממשלתו. ואכן, בפועל, רבים מהם אימצו נורמות דומות ומזלזלים בדרישות השקיפות של מבקר המדינה. פנינו למשרד ראש הממשלה וביקשנו לברר מתי הוא מתכנן להגיש את הצהרת ההון שלו, ומה תגובתו לאיחור, אולם ממשרד רה״מ לא נמסרה תגובה. 

2. שר הביטחון וראש הממשלה החלופי, בני גנץ (כחול-לבן): האלטרנטיבה מזלזלת

זו הפעם הראשונה שבה השר גנץ מתבקש להגיש את הצהרת ההון שלו למשרד המבקר. אולם גם ראש הממשלה שמתיימר להוות אלטרנטיבה שלטונית נקייה משחיתות מזלזל בנהלי השקיפות. גנץ שעדיין לא הגיש את הצהרת ההון שלו, גם לא פנה כדי לבקש הארכה במועד ההגשה. 

מלשכתו של שר הבטחון נמסר בתגובה כי: "הנושא נמצא בטיפול עקב התאמות שנדרשות להתבצע. ההצהרה תועבר בהקדם לפי כלל הדרישות של מבקר המדינה".

3. השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה (ליכוד): הופך את האיחור להרגל

גם השר אמיר אוחנה הפך את ההתחמקות מהגשת הצהרת ההון להרגל: אוחנה הגיש ביולי 2020, באיחור של כמעט שנה, את הצהרת ההון הראשונה שהיה צריך להגיש באוגוסט 2019.

השר אמיר אוחנה. מתעלם (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

גם השנה אוחנה מאחר בהגשת הצהרת ההון למבקר המדינה והוא לא מצא לנכון להגיש אותה עד היום. פנינו ללשכת השר אוחנה וביקשנו לברר מדוע הצהרת ההון שלו מתעכבת שוב ומתי הוא מתכנן להגיש אותה, אולם לא התקבלה תגובה עד למועד פרסום הכתבה. 

4. שר הבריאות יולי אדלשטיין (ליכוד): ביקש הארכה – רק כשהמידע התפרסם

ההתנהלות של שר הבריאות יולי אדלשטיין מוכיחה עד כמה לחץ ציבורי ותקשורתי על פוליטיקאים עשוי להניב הצלחות. אדלשטיין לא הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר בזמן. אולם שלושה שבועות לאחר שהסתיים מועד ההגשה המקורי, ב-10 באוגוסט, הוא נזכר לפנות למשרד המבקר ולבקש את הארכת מועד ההגשה. 

למה דווקא באותו יום? ובכן, באותו היום היחידה לחופש המידע של מבקר המדינה פרסמה באופן פומבי את רשימת השרים שלא הגישו הצהרות. באותו יום התפרסמה גם כתבה של העיתונאי ביני אשכנזי בדה-מרקר שציינה מי הם השרים שעדיין לא הגישו הצהרות. מניסיוננו, סביר להניח כי יש קשר בין הדברים.

משרד המבקר קיבל את בקשתו של אדלשטיין והורה לו להגיש את הצהרת ההון שלו עד ה-10 בספטמבר. מלשכתו של השר אדלשטיין לא נמסרה תגובה במענה לפניית ״שקוף״.

5. סגן שר הבריאות יואב קיש (ליכוד): מאשים את הקורונה

השר יואב קיש מונה מעט אחרי שאר השרים לתפקידו, ולכן בשונה משאר השרים היה צריך להגיש את הצהרת ההון שלו ב-25.7. למרות זאת קיש לא עמד בזמן. 

במענה לפניית ״שקוף״ טענו בלשכת סגן השר כי הוא ״עסוק מבוקר עד ערב במשבר העולמי סביב נגיף הקורונה. נושא הצהרת ההון נמצא בטיפול ויוגש בקרוב".

סגן שר הבריאות יואב קיש. תירוצי הקורונה הרדימו גם אותנו

קיש הוא לא הגורם הממשלתי הראשון (וכנראה גם לא האחרון) שמאשים את הקורונה במחדלים שלו. מה היה קורה אם אתם הייתם מתרצים את העובדה שלא הגשתם את הצהרת ההון שלכם לרשות המיסים בגלל הקורנה או כי אתם עמוסים בעבודה? הייתם פשוט מקבלים קנס. למזלו הטוב של קיש, ולמזלו הרע של הציבור, אין כל סנקציה על שרים שלא מגישים הצהרת הון למבקר בזמן.

6. שר התיירות אסף זמיר (כחול-לבן): אתה לא רק ח"כ, התבלבלת

שר התיירות אסף זמיר לא הגיש הצהרת הון למבקר המדינה וגם לא ביקש את הארכת מועד ההגשה. כשפנינו אליו בנושא, ענו מלשכתו כי "השר זמיר הגיש הצהרת הון מיד עם כניסתו לתפקיד חבר כנסת. בימים אלו השר מכין את הצהרת ההון לשנת 2020, אשר תוגש בהקדם האפשרי למבקר המדינה". 

סליחה על הטרחנות, אבל זה לא אותו הדבר. הצהרת ההון של חברי הכנסת נעולה בכספת אצל יו"ר הכנסת ואף אחד לא מסתכל עליה אלא בצו שופט, ז"א רק אחרי שהתגלה חשד לשחיתות. את הצהרות ההון של השרים המבקר בוחן ובודק, ולכן הן חשובות ביותר.

8. השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל (ליכוד): שנה כן, שנה לא

השרה גמליאל לא הגישה הצהרת הון למבקר המדינה ולא ביקשה את הארכת מועד ההגשה. נציין כי גם בשנת 2018, כשכיהנה בתפקיד השרה לשוויון חברתי, גמליאל לא הגישה בזמן את הצהרת ההון שלה ואיחרה אז במועד ההגשה בחודש שלם. ב-2019 הגישה גמיאל את ההצהרה שלה בזמן. 

השרה גילה גמליאל. לא עקבית (צילום: עמוס בן גרשום, דוברות הכנסת)

מלשכת השרה גמליאל לא נמסרה תגובה במענה לפניית ״שקוף״.

7. השר לנושאים אזרחיים וחברתיים במשרד הביטחון מיכאל ביטון (כחול-לבן): ״בימים הקרובים״

השר ביטון עדיין לא הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר ולא ביקש הארכה במועד ההגשה. 

במענה לפניית ״שקוף״ נמסר ממשרדו כי: "הצהרתו של השר מיכאל ביטון מוכנה ותוגש בימים הקרובים. השר קיבל את בקשת המבקר לעדכן את הצהרת ההון שלו לאחר כניסתו לתפקידו במשרד הביטחון. השר ביטון הגיש את הצהרת הונו מאז ומעולם בכל תפקידיו הציבוריים לרבות בעיריית ירוחם ובכנסת ישראל".

עדכון: השר ביטון הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה יום לאחר פרסום כתבה זו, ב-18.8.2020, באיחור של חודש.

9. השרה לקידום קהילתי, אורלי לוי אבקסיס (גשר): ״תוגש בקרוב״

גם השרה לוי אבקסיס עדיין לא מצאה את הזמן להגיש את הצהרת ההון שלה למשרד מבקר המדינה, וגם היא לא ביקשה את הארכת מועד ההגשה.

השרה אורלי לוי אבקסיס. אפילו לא ביקשה הארכה. (צילום: יוסי זמיר)

בתגובה לפניית ״שקוף״ נמסר ממשרדה של השרה לוי-אבקסיס כי: "ההצהרה תוגש בקרוב". 

10. השרה לעניינים אסטרטגיים, אורית פרקש הכהן (כחול-לבן): תמסור את הנתונים במלואם. מתישהו

גם השרה אורית פרקש-הכהן, מהמפלגה שהבטיחה מנהל תקין, מאבק בלתי מתפשר בשחיתות ולהוות אלטרנטיבה שלטונית – לא הגישה הצהרת הון למבקר המדינה ולא ביקשה את הארכת מועד ההגשה. במענה לפניית ״שקוף״, נמסר ממשרדה של פרקש-הכהן כי: "הנתונים ימסרו במלואם".

11. שרת התחבורה, מירי רגב (ליכוד): לוקחת את הזמן

השרה מירי רגב לא הגישה עדיין הצהרת הון למבקר המדינה ולא ביקשה את הארכת מועד ההגשה. 

מירי רגב. לא ממהרת(צילום: נעם ריבקין פנטון)

מלשכת השרה לא נמסרה תגובה במענה לפניית ״שקוף״, אולם לשקוף נודע כי בימים הקרובים היא אמורה להגיש את הצהרת ההון למבקר. 

12. שר הדתות, יעקב אביטן (ש"ס): אכזב ואז הפתיע לטובה

השר יעקב אביטן לא הגיש הצהרת הון למבקר המדינה ולא ביקש הארכה במועד ההגשה. מלשכתו נמסר: "נמסור את הצהרת ההון בשבועיים הקרובים". לאחר מכן הגיע בשורה משמחת מהשר: הוא הבטיח לפרסם את הצהרת ההון המלאה שלו ב"שקוף". צעד כזה יכול לבנות אמון משמעותי בין השר לציבור – נפעל כדי לממש את ההבטחה.

הלחץ הציבורי עובד

למרות 12 המתחמקים המופלאים ברשימה השחורה, התנהלות מרבית השרים בנושא הגשת הצהרת ההון מוכיחה כי הלחץ הציבורי נושא פרי. 

כך למשל, השר להגנת הסביבה זאב אלקין הגיש את הצהרת ההון שלו עבור 2020 למבקר הרבה לפני מועד ההגשה האחרון. הזריזות הזאת מגיעה אחרי שנתיים בהן לא הגיש את הצהרת ההון כלל, וזה קורה הודות ללחץ הציבורי שהפעילו עליו קוראות וקוראי "שקוף". 

בשר זאב אלקין. לא הגיש הצהרת הון כבר שנתיים (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

שר הרווחה איציק שמולי (העבודה) ושר האוצר ישראל כ"ץ (ליכוד) הגישו את הצהרת ההון שלהם בשלושה שבועות איחור, אחרי ה-10 באוגוסט. מועד ההגשה שלהם לא היה מקרי: ב-10 באוגוסט מבקר המדינה העביר לתקשורת רשימה של ח״כים שלא הגישו הצהרות הון ופורסמה כתבה בעניין בדה-מרקר. לפרסום בנושא הייתה קרוב לוודאי השפעה ישירה על הגשת הצהרת ההון.

נציין כי בשנה שעברה (2019) השר כ"ץ איחר בהגשת הצהרת ההון שלו בחצי שנה, וטרח להגישה רק לאחר פנייה של ״שקוף״ ללשכתו. הפעם כ"ץ הגיש את הצהרת ההון באיחור של שבועות בודדים, כך שמדובר בשיפור ניכר.

למה הם תמיד מאחרים?

בכל שנה אנו מגלים כי חלק מהשרים לא מגישים את הצהרות ההון שלהם בזמן למבקר המדינה. זה קורה מפני שאין כל סנקציה שניתן להטיל על השרים המאחרים: למבקר אין אף מנוף שהוא יכול להפעיל נגד השרים כדי לקבל את הצהרות ההון לידיו, חוץ מלתזכר את השרים ושוב ושוב ולקוות שמתישהו יענו לחיזוריו. 

זה מצב לא תקין. המדינה יודעת להטיל קנסות על אזרחים שמאחרים בהגשת דיווחים שונים. אך דווקא למי שאמורים לשמש דוגמה אישית אין שום סנקציה שתמנע מהם לעבור על הכללים או תמריץ שיעודד אותם לפעול לפיהם. 

שר האוצר ישראל כ"ץ. השתפר

כך למשל, השר זאב אלקין שלא הגיש את הצהרות ההון שלו מ-2018 ו-2019 עד היום. ולמבקר אין שום דרך לגרום לו לעשות זאת. השר יואב גלנט הגיש את הצהרת ההון שלו עבור 2017 רק ב-2019, אחרי שמונה תזכורות מצד מבקר המדינה. שרים אחרים איחרו בחודשים רבים ושיבשו את היכולת של המבקר לפקח על עבודתם.

חשוב לציין כי השר זאב אלקין אמנם הגיש את הצהרת ההון שלו לשנת 2020 אך כאמור טרם הגיש את הצהרות ההון שלו עבור 2018 ו-2019. אלקין הוא השר היחיד שלא הגיש הצהרת הון עבור שנים אלה. מדובר בצפצוף מוחלט על הכללים והתעלמות מהצורך בשקיפות, וזאת למרות פניות חוזרות ונשנות של ״שקוף״ ללשכת השר בנושא זה.

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע):

כשהשרים לא מגישים את הגשת הצהרת ההון שלהם, או מאחרים לעשות זאת, קשה יותר לגלות שחיתויות: מבקר המדינה לא יכול לעקוב אחרי ההון שלהם, ולא יכול לגלות האם יש חריגות בהכנסות או בנכסים הנמצאים ברשותם. באופן הזה לא נדע אם הם פועלים למען האינטרסים שלהם או למען האינטרס של ציבור הבוחרים, ולא יהיה אף גורם שיוכל לפקח על החתולים ששומרים על השמנת. 

כששרים לא פועלים על פי חובת השקיפות שחלה עליהם, אמון הציבור בהם עלול להתערער. במיוחד בימים של קורונה יש חשיבות עצומה לאמון שרוכש הציבור לממשלה, ולנכונות שלו למלא אחר הנחיותיה והחלטותיה. 

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י):

משרד המדינה צריך לפרסם באתר שלו באופן יזום את מצב הגשת ההצהרות של השרים. בכלל זה את רשימת השרים שהגישו ולא הגישו, תאריכי ההגשה ועוד. כך יוכל הציבור לעקוב ולדרוש דין וחשבון מנבחריו. באפריל האחרון פנינו למשרד המבקר והצענו את הרעיון, אך לעת עתה הוא נדחה. אנחנו לא מתייאשים, ובקרוב נפנה שוב למבקר המדינה בנושא.

בחודש מאי האחרון הניחו חברי הכנסת גדעון סער ושרן השכל מהליכוד הצעת חוק שבאה לפתור את הבעיה: היא מחייבת את כלל השרים וחברי הכנסת להגיש הצהרת הון תוך 60 יום וגם לפרסמה לציבור. על פי ההצעה, קנסות יוטלו על השרים שיאחרו. בינתיים החוק לא התקדם. 

ככל שנמשיך להפעיל לחץ על השרים ולהראות להם שהנושא חשוב לאזרחים רבים, כך תעלה המוטיבציה שלהם למלא אחר הכללים. אנחנו ב״שקוף״ נמשיך לסקר והקוראות והקוראים שלנו ימשיכו לפעול במסגרת ״סיירת השקיפות״. הצטרפו אלינו.

***

פגיעה בפרטיות, צנזורה ואפליה: עמודי הפייסבוק של הרשויות המקומיות הפכו לשטח הפקר

בעמוד הפייסבוק של עיריית טבריה אסור לכתוב "מושחתים" ● מועצת עמק יזרעאל העבירה לחברה פרטית מידע אישי על תושביה – בלי להגן עליהם ● בחיפה החליטו שתושבים מעל גיל 43 זקנים מדי להופעות שוות ● דו"ח מבקר המדינה על התנהלות הרשויות המקומיות ברשתות החברתיות מעלה היעדר פיקוח ורגולציהמשרדי הפנים והמשפטים מתנערים מאחריות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

עיריית קרית גת הודיעה בעמוד הפייסבוק שלה על ההחלטה לפטר 320 עובדים, בשיטת "אחרון נכנס – ראשון יוצא" (קודם מפוטרים העובדים החדשים יותר). העובדים המפוטרים למדו על כך באופן רשמי מעמוד הפייסבוק של העירייה.

הודעת הפיטורים שפרסמה עירית קרית גת בפייסבוק (צילום מסך)

המועצה האזורית אלבטוף פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה מכתב שהפנה ראש המועצה למהנדס המועצה וכלל טענות הנוגעות לתפקודו של המהנדס. ראש המועצה האשים את המהנדס בחוסר מקצועיות, וכן בביצוע של עבירות משמעת חמורות בגינן הוא עלול להיות מואשם בפלילים. זו היתה הפעם הראשונה שבה ראה המהנדס את המכתב, שלא נשלח אליו בטרם פורסם לציבור ברשת החברתית. 

הדוגמאות הללו הן רק חלק מהתלונות שהגישו גולשים ברשתות החברתיות למבקר המדינה במהלך שנת 2019 נגד עיריות, מועצות וראשי רשויות. בשנים האחרונות העבירו הרשויות המקומיות חלק ניכר מהתקשורת שלהם עם האזרחים לרשתות החברתיות. אולם לא פעם הן עושות בכלי הזה גם שימוש פוגעני, שמפר את זכויות התושבים. 

תלונות על שימוש לא ראוי ברשתות החברתיות

מיליוני ישראלים מחזיקים חשבונות פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם פעילים. בשל כך, הרשויות החברתיות הפכו לכלי מועדף על הרשויות ועל נבחרי ציבור בניהול קשר עם הציבור: 94% מהרשויות המקומיות (מתוך סה״כ 257 רשויות) מפעילות חשבון ברשת חברתית אחת לפחות. 

למרביתן חשבון ברשת פייסבוק שהיא הפופולרית ביותר בקרב קהלי היעד שלהן. גם ל-85% מראשי הרשויות יש חשבון ברשת חברתית אחת לפחות. במהלך 2018 הוציאו הרשויות המקומיות בישראל כ-3 מיליון שקל על קידומים ממומנים (כ-60% מהסכום הוציאו הרשויות הגדולות: ירושלים, תל אביב וחיפה). 

דו״ח מבקר המדינה בנושא "שימוש הרשויות המקומיות ונבחריהן ברשתות החברתיות" מצא כי חלקן עשו בהן שימוש לא ראוי – החל מניהול לא מקצועי ועד לפגיעה בזכויות אדם. ממצאים נוספים כללו: פגיעה בפרטיות, השתקה, צנזורה ואפליה כלפי קבוצות באוכלוסיה. 

מתוך 134 תלונות שהתקבלו בנושא בשנים 2019-2017 במשרד מבקר המדינה, 89 הופנו כלפי הרשויות המקומיות. מצבור תלונות זה שלח את מבקר המדינה לבדוק את ההתנהלות בשטח

במסגרת הבדיקה, נבחנו 12 רשויות: בית שמש, חיפה, טבריה, ירושלים, עראבה, קרית גת, רמת גן, תל אביב-יפו, פרדס חנה-כרכור, קצרין ומועצה אזורית עמק יזרעאל. בנוסף נשלחו שאלונים לכל הרשויות המקומיות בארץ. 189 רשויות מתוך 257 ענו על השאלונים. 

לקריאת הדו"ח המלא

אפליה כלפי ערבים בתל אביב-יפו, הדרה של קשישים בחיפה

על פי דו״ח המבקר 55% מהרשויות שנבדקו השתמשו בקידום ממומן בשנים 2019-2017, כאשר קצב השימוש בקידום ממומן רק עולה עם השנים. 

הרשתות החברתיות מאפשרות למי שמשלם להן לפלח קהל יעד מדויק שייחשף למודעה (טירגוט – targeting). קהל היעד יכול להיות מאופיין לפי גיל, מגדר, מקום מגורים, וגם לפי תחומי עניין כמו למשל – אוהבי חתולים, או על פי אמונות, העדפות ודעות.

בניית קהל היעד נעשית על בסיס מידע אישי שאספו ועיבדו הרשתות על הגולשים. בנוסף, רשויות מקומיות מחזיקות אצלן גם מאגרים שכוללים מידע אישי על התושבים, כמו מצב כלכלי, מצב משפחתי (נשואים, רווקים, גרושים או אחר), נתונים על ילדים במסגרות חינוכיות, ועוד. הצלבה של המידע שאוגרות הרשתות החברתיות לבין המידע שמחזיקות הרשויות מאפשר להן ״לטרגט״ באופן מדויק יותר את המודעות שלהם ברשתות החברתיות. 

היתרון: הרשויות יכולת למקד את הפרסום ולהגיע באופן מדויק לאוכלוסיית היעד באופן אפקטיבי שמנצל ביעילות משאבים תקציביים ציבוריים. החיסרון, כך מסביר דו״ח המבקר: "אפשרויות הטרגוט הספציפי עלולות לשמש עבור המפרסמים פרצה קלה ונוחה לביצוע העדפה בפרסום ופעולה הנגועה באפליה".

כך לדוגמה, בעיריית תל אביב-יפו הדירו את האוכלוסיה הערבית כשהגדירו כי מודעה שקודמה בתשלום לא תוצג לקהל שמתעניין בעולם הערבי וכן בכלי תקשורת שמשדרים בשפה הערבית. כגון: אל-ערבייה, סקיי ניוז בערבית, BBC בערבית, ערב איידול, ועוד. ראוי לציין כי בתל אביב-יפו חיים עשרות אלפי תושבים ערבים ששפת אימם היא ערבית. 

בעיריית תל אביב-יפו הדירו ערבים ממודעה, על ידי כך שהגדירו כי לא תופיע לגולשים שמתעניינים בעולם הערבי (צילום מסך מתוך דו״ח מבקר המדינה)

דוגמה נוספת שמציין דו״ח המבקר נוגעת לעיריית חיפה. ביולי 2019 קידמו שם פוסט המפרסם הופעה של להקה בעלות של 20 ש"ח לכרטיס. מחיר זול לכל הדעות. אולם המודעה הממומנת כוונה רק לגילאים 43-16. בתשובה לפניית המבקר טענה העירייה כי מדובר בלהקה שפונה לקהל צעיר. אולם בניגוד לפרסום של עסקים פרטיים, לרשות ציבורית אסור להפלות על בסיס גיל או אחר.

מידע על תושבים עובר לחברות פרטיות

מנהלי עמודי פייסבוק חשופים למידע אישי רב אודות קהל הגולשים, כגון: מין, גיל, שפה, מקום מגורים, תחומי עניין, העדפות מיניות ופוליטיות). מדובר במידע פרטי, והוא יקר ערך למפרסמים ולבעלי עניין שונים, כגון פוליטיקאים. המידע הזה מעניק כוח רב למי שאוחזים בו, והוא יכול לאפשר להניע קהלים על ידי התאמת מסרים מדויקת לכל אדם כמעט. 

חלק מהרשויות שנבדקו על ידי מבקר המדינה העידו כי הן משתמשות בחברות חיצוניות שמסייעות להן לנהל את העמוד. חברות פרטיות אלו חשופות לכל המידע על התושבים שעוקבים אחר העמוד או שפרטיהם מוזנים אליו. 

עמוד הפייסבוק של עירית תל אביב – יפו. אילוסטרציה. (יעל מרום)

דו״ח המבקר ציין לדוגמה את עירייות ירושלים וחיפה ש״טירגטו״ מודעות מסויימות בפייסבוק לקהלים ספציפיים, בעזרת מידע שמסרו תושבים לרשויות. עיריית ירושלים מסרה לחברה שמנהלת את עמוד הפייסבוק שלה מידע שמסרו לה מרצונם רצי מרתון בעיר, לצורך התאמה ספציפית של מודעות עתידיות באותו נושא. עיריית חיפה השתמשה במידע על הורים שנרשמו ב״מינהלת הורים״ כדי לכוון אליהם מודעות שמיועדות להורים. המידע על התושבים הועבר לחברות פרטיות.

צריך לזכור שפעמים רבות העירייות אינן הלקוח היחיד של חברות הפרסום. לכן, הסכנה במקרה זה שחברות השיווק ישמרו את המידע על הקהלים הללו, יעתיקו אותו ויציעו אותו למכירה ללקוחות אחרים. 

מתוך 8 הרשויות שנבדקו, מצא המבקר כי 5 לא שמרו על פרטיות התושבים כשחתמו על ההסכם עם החברות – וזה במקרה שבו בכלל חתמו על חוזה. במענה לפניית המבקר התחייבו בקרית גת, עמק יזרעאל ופרדס חנה-כרכור כי הנושא יתוקן וכי הן יחתמו על הסכם הכולל התייחסות לפרטיות. המבקר ציין לחיוב את עירייות חיפה, ירושלים ותל אביב שכן חתמו על הסכם מסודר הכולל התייחסות לשמירה על הפרטיות, לאבטחת מידע ולמניעת ניגוד עניינים.

יש תקנון – יש חסימות

בשנת 2017, פנה ״שקוף״ למבקר המדינה עם תוצאות של ״סקר החסימות הגדול״, בו אספנו מידע על פוליטיקאים שחוסמים אזרחים בעמודי הפייסבוק שלהם, ללא אזהרה מראש וללא סיבה מוצדקת. אז קבע משרד המבקר בדו״ח רשמי כי על כל חשבון ציבורי חלה החובה לפרסם מדיניות למחיקת פוסטים, ולתעד כל החלטה לחסום או למחוק תגובה. 

על פי דו״ח המבקר החדש, נראה כי התקנון לא משנה את התנהלותן של הרשויות ונבחרי הציבור, ואולי אף להיפך – דווקא במקומות שבהם נוסח תקנון, הרשות נוטה לחסום יותר משתמשים ולמחוק יותר תגובות.

מהתשובות לשאלון ששלח המבקר לרשויות עולה כי ל-77 רשויות מתוך 152 שענו על השאלון יש מדיניות בנוגע למחיקת תגובות וחסימת משתמשים. 59 (כ-76%) מאותן רשויות ציינו כי הן חוסמות משתמשים ומוחקות תגובות. 

לעומת זאת, רק 16 (כ-21%) מתוך 75 הרשויות שהשיבו כי אין להן מדיניות חסימות ענו כי הן נוהגות לחסום משתמשים. האם הסיבה היא שיח אלים יותר ברשויות אלו מלכתחילה או שמדובר בכלי לא יעיל? – דו״ח המבקר לא עונה על השאלה. כך או כך זו המסקנה: אם לרשות שלכם יש תקנון לחסימת משתמשים ותגובות – הסיכוי שלכם להיחסם עולה.

עם או בלי מדיניות – רשויות שחוסמות משתתפים מעמוד הפייסבוק שלהן. מתוך דו״ח מבקר המדינה

השתקה במקום מחיקה

כלי מתוחכם במיוחד שבו נוהגות להשתמש הרשויות הוא הסתרת תגובות: מנהל העמוד מסתיר את התגובה במקום למחוק אותה לחלוטין כך שרק אתה וחברייך בפייסבוק תוכלו לראות אותה, בעוד עבור שאר העולם היא בכלל לא קיימת. המשתמש שתגובתו הוסתרה לא מקבל על כך הודעה, ובכלל לא מודע לכך שקולו הושתק. השימוש בכלי הזה לא גורר ביקורת ציבורית מכיוון שהנפגעים ממנו כלל לא יודעים שהם נפגעו. 

במענה לפניית המבקר הסבירו חלק מהרשויות כי: "הואיל והסתרת תגובה היא כלי המעורר פחות התנגדות מצד הציבור – שכאמור במרבית המקרים אינו מודע להסתרה כלל – הן עושות בו שימוש נרחב יותר מאשר במחיקת תגובות".

צנזורה על מילים

לפייסבוק יש כלי המאפשר סינון של ביטויים שהוגדרו מראש. כאשר הוא מופעל, כל תגובה המכילה אחד מביטויים אלו לא תפורסם כלל. בביקורת נמצא כי ארבע מבין הרשויות שנבדקו – תל אביב-יפו, קצרין, עמק יזרעאל וטבריה – מצנזרות תגובות ופרסומים מראש ובאופן אוטומטי לפי מילות מפתח וללא הסבר. 

כך למשל, בעמוד של עיריית טבריה אסור לכתוב "מושחתים" ו״אוכלי חינם״, בעמק יזרעאל אסור לכתוב את המילים "ציונות", "פלשתין", "ישראל", "ערבים"; ובקצרין אסור לכתוב "דיקטטור", "גנב" או "שמן".

אם הייתם רוצים לפרגן לעיריית טבריה ולכתוב ״במדינה שבה לא מעט אוכלי חינם, טוב לדעת שיש מי שבאמת עובד למעננו״, ההודעה שלכם לא הייתה מתפרסמת כלל. מנגנון הסינון היה מזהה את הביטוי ״אוכלי חינם״ ומסתיר את התגובה.

מסננת מושחתים. רשימת המילים האסורות בשימוש בעמוד הפייסבוק של עירית טבריה. (מתוך דו״ח מבקר המדינה)

בעמוד הפייסבוק של עמק יזרעאל לא תוכלו לכתוב ביטויים פוליטיים ולנהל דיון על "ציונות", לדבר על שוויון זכויות ל"ערבים" או להתבטא בנושא יחסי ישראל ו"הרשות הפלשתינאית". 

בלי ויכוחים פוליטיים. מילים שאסור לכתוב בעמוד הפייסבוק של מועצת עמק יזרעאל (צילום מסך מדו״ח מבקר המדינה)

בקצרין לא תוכלו לדבר על "מהפיכה" שצריך לעשות בעירייה, אסור לכם להתרעם על כך שמישהו הוא ״סותם פיות״, ולא תוכלו לדווח על ״גניבה״, על ״אלימות״ ואפילו אל על כתם "שמן" על הכביש (כן, אנחנו מניחים שמדובר שהכוונה היתה לחסום הערות על מידותיו של אדם אבל ספק אם לפייסבוק זה משנה). 

בעמוד הפייסבוק של קצרין אסור להגיד מהפכה או דיקטטור (צילום מסך מדו״ח מבקר המדינה)

בתגובה לפניית המבקר, בעמק יזרעאל ותל אביב-יפו התחייבו להסיר את את מסנני התגובות, בקצרין החליטו כי הערה על מידת האינטליגנציה של אדם (לכנותו טיפש) דורשת צנזורה. לטענת עיריית קצרין התגובות לא נמחקות אלא רק מוסתרות באופן אוטומטי – כאמור, אקט אלים אף יותר. 

שטח הפקר: משרד הפנים לא מעוניין להפעיל רגולציה

מהדו"ח ניתן ללמוד כי מבקר המדינה ניסה למצוא את הגורם האחראי לפתרון הבעיות שהועלו אך ללא הצלחה. משרד הפנים מסר למבקר כי הוא "אינו פועל במישור ההסדרתי (רגולטורי, ע.ב) בהקשר של שימוש הרשויות וראשי הרשויות ברשתות החברתיות". כשפנה המבקר למרכז השלטון המקומי מסרו לו שהם אינם גוף סטטוטורי ולכן אין ביכולתם לקבוע נהלים.

המבקר מציין כי כבר באוקטובר 2018 פנו ״שורה של גורמים מהאקדמיה ומארגונים בחברה האזרחית ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיסדיר בהנחיות את כל נושא השימוש של אנשי ציבור ברשתות החברתיות, לרבות בנושא מחיקה, הסתרה והסרה של תגובות משתמשים". 

על פי הדו״ח, היועץ המשפטי לממשלה התנער מאחריות ואמר שאינו יכול להנחות את ראשי הרשויות בתחום זה אך יבחן את הסוגיה באופן עקרוני. תהליך הבחינה המובטח לא הסתיים עד היום אך לטענת משרד המשפטים הוא נמצא בתוכנית העבודה. 

למבקר המדינה לא נותר אלא להתחנן למשרדי הממשלה להסדיר את הנושא: "משרד מבקר המדינה ממליץ למשרד המשפטים לפעול בנושא השימוש ברשתות החברתיות, ולקבוע גבולות המותר והאסור בעניין. כן מומלץ לבחון, בשיתוף משרדי הממשלה הרלוונטיים וגורמים אחרים, ובכללם משרד הפנים והמרכז לשלטון מקומי, פרסום כללים מנחים בתחום השימוש ברשתות החברתיות בכלל, ובשלטון המקומי בפרט". 

עוד הוא מוסיף כי "על ראשי הרשויות לנהוג בחשבונות הציבוריים שלהם ברשתות החברתיות על פי כללי המשפט הציבורי, בהגינות, בתום לב, ובאופן מושכל ומידתי".

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע): הושתקת ללא ידיעתך כי כתבת את המילה הלא נכונה, נחסמת מדף של רשות מקומית או של העומד בראשה בלי לדעת מה הסיבה, או שלא קיבלת מודעה מסויימת כי מנהל הדף החליט שאינך בקבוצת היעד המתאימה – הזכויות שלך נפגעות. רשויות מקומיות רבות העבירו את מרכז הדיאלוג שלהן עם האזרח לרשתות החברתיות. הן משקיעות בכך משאבים כספיים וכוח אדם רב. אולם עד עכשיו לא נמצא אף גורם שיפקח על כך שהן לא מפלות או פוגעות באזרח. 

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): פנו לרשות שלכם ודירשו שקיפות, בקשו שחוזה ההתקשרות יפורסם לציבור ודירשו כי יהיו בו סעיפים ברורים שמטרתם לשמור על המידע הפרטי שלכם. אנחנו נפנה בינתיים לוועדה לביקורת המדינה ונדרוש להחיל כללים ולהסדיר רגולציה בתחום: החל משמירה על פרטיות ואבטחת מידע, דרך מגבלות על שימוש של אישיי ציבור ברשתות החברתיות, וניטור של חסימות משתמשים ותגובות באופן שלא יפגע בזכויות שלהם. 

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין