פוסטים

החלטות ועדת הבחירות לכנסת ה-22 שלא הכרתם

הליכוד חילקה מתנות לבוחרים מחוץ לקלפי, נשות הכת הירושלמית ביקשו להתמודד לכנסת, ולמה ועדת הבחירות לא יכולה להגן עלינו מפני תעמולה שקרית? לבקשת קוראי "שקוף": קראנו את ההחלטות הכי מעניינות של ועדת הבחירות, שלא סוקרו בתקשורת המסורתית

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול, עומר אוקון |

לאחר סיקור אינטנסיבי של המפלגות השונות בסבבי הבחירות הקודמים, בסבב השלישי הנוכחי שאלנו אתכם: מה עוד אתם רוצים שנבדוק. לשמחתנו, כל הסיקור שביקשתם בוצע. בין היתר בדקנו מי מרוויח מכך שאין ממשלה או כנסת, המדריך למשקיף, זרקור על סיקור מקומי, על כתבי האישום, קבינט בזמן מלחמה, פירוט הוצאות ועדת הבחירות ועוד.

נותרנו עם בקשה אחת מקוראי שקוף: לעבור על החלטות יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-22, שלא סוקרו בתקשורת המסורתית.

אז קיבצנו עבורכם את ההחלטות המעניינות מתוכן שמהן ניתן ללמוד עוד על גבולות התעמולה בישראל, עבודת ועדת הבחירות, ועל סיפורים פיקנטיים שכנראה לא ידעתם שהתרחשו בבחירות הקודמות. נתחיל.

השופט חנן מלצר, יו"ר ועדת הבחירות ה-22

  1. ועדת הבחירות לא יכולה לקבוע מה היא תעמולה שקרית

על מה העתירה? עו"ד שחר בן מאיר הגיש עתירה על פרסומי מפלגת הליכוד בנוגע ל״גניבת הבחירות״ ולזיופים חמורים במהלך הבחירות שלטענתם נועדו להפיל את שלטון הימין. בן מאיר טען כי הפרסומים היו שקריים, ועלולים לייצר סכנה לתקינות הבחירות ולאמון הציבור בהן. הוא פנה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית כמי שבידיו סמכות להורות על מחיקת הפרסומים.

הנה ציטוט מתוך סרטון של נתניהו, אליו התייחס בעתירה: "אנחנו לא ניתן לכם לגנוב לנו את הבחירות עוד פעם. מסתבר שהיו זיופים בהיקף אדיר בבחירות הקודמות ואני מעריך שאם לא היו הזיופים האלה, היינו מקבלים 61 מנדטים… עכשיו מנסים לגנוב לנו עוד פעם…".

מתוך ערוץ היוטיוב של בנימין נתניהו

מה קרה? ועדת הבחירות החליטה לדחות את העתירה של עו״ד בן מאיר.

למה? השופט מלצר נימק את ההחלטה כך: כדי להורות על הסרת פרסומים, על ועדת הבחירות לקבוע שהם אכן שקריים. ע"פ מלצר, יושבי ראש קודמים של ועדת הבחירות נמנעו מלעסוק בתוכן התעמולה, וזאת מפני שאין בידיהם את הכלים המתאימים להוכיח שפרסום מסוים הוא שקרי או אמיתי. לכן קביעה בנושא עלולה להוות פגיעה בחופש הביטוי. מתוך כך, ליו"ר ועדת הבחירות אין סמכות להורות על מחיקת פרסומי תעמולה בטענה שהם שקריים. 

מסקנה: דחיית העתירה של עו"ד בן מאיר מבהירה כי ועדת הבחירות לא תוכל להגן עלינו מתעמולה בעייתית, והאחריות להבין אם משקרים לנו או מטעים אותנו מוטלת עלינו, הציבור. 

זכרו: בתקופת הבחירות חשוב לקחת בעירבון מוגבל את האמירות של הפוליטיקאים. נסו להבין מה האינטרסים העומדים מאחורי האמירות שלהם, וצרכו תקשורת מעמיקה שתעזור לכם לחשוף שקרים או אמירות מטעות. המשרוקית של גלובס עושה עבודה נפלאה בנושא. 

  1. איסור על שימוש בסמלי המדינה כחלק מתעמולת בחירות

על מה העתירה? יפתח שילוני טען שמפלגת הליכוד עשתה שימוש לא חוקי בסמלי המדינה עבור תעמולת בחירות, למרות תקנה האוסרת על שימוש בסמלי המדינה ללא רישיון או היתר משר הפנים עבור תעמולה.

היועמ״ש אביחי מנדלבליט הסביר בעתירה כי יש לראות בסמל המדינה ״נכס בלתי מוחשי״ של המדינה, ועל כן חל איסור לעשות שימוש בו בהקשר של תעמולת בחירות.

חישבו על זה כך: שימוש בסמלים רשמיים של המדינה במסגרת תעמולת בחירות עלול לבלבל את הציבור, ולגרום לנו לחשוב שפעילות או אמירה מסוימת היא מטעם מדינת ישראל או משרד ממשלתי, ולא מטעם מפלגה.

ע"פ היועמ"ש מנדלבליט, יש לראות בסמל המדינה ״נכס בלתי מוחשי״ של המדינה

מה קרה? העתירה של שילוני נדחתה בשל חוסר יכולת להציג תשתית עובדתית מספקת.

למה? לטענת הליכוד, לא הייתה תשתית ראייתית להאשמה, מפני שתמונות שהובאו כראיות לטענתו של שילוני צולמו בתקופה שלפני הבחירות. ואכן — העתירה נדחתה.

חשוב לציין כי בעקבות העתירה של שילוני, ועדת הבחירות המרכזית החליטה לתזכר בשנית את המפלגות בכל הנוגע לשימוש לא חוקי בסמלי המדינה בבחירות. 

  1. פעילותה של טל גלבוע מבהירה לנו מה הם גבולות הגזרה של הפעילים הפוליטיים

על מה העתירה? עו"ד שחר בן מאיר עתר גם כנגד פעילותה של טל גלבוע כיועצת לענייני זכויות בע"ח של בנימין נתניהו. גלבוע, כפי שכתבנו גם בשקוף, הועסקה ע"י מפלגת הליכוד, ולא על ידי משרד ראש הממשלה.

החשש המרכזי שהעלה עו"ד בן-מאיר הוא שמפלגת הליכוד השתמשה בניגוד לחוק התעמולה בכוחו של נתניהו, ראש מפלגת הליכוד שמכהן גם כראש הממשלה, כדי להשפיע על החלטות שמתקבלות במשרדים המקצועיים בנוגע לבעלי חיים.

בן-מאיר ביסס את טיעוניו בין היתר על הציטוט הבא מתוך פוסט בפייסבוק של גלבוע: "…אין פגישה שאני עורכת שלא מועברת לראש הסגל בלשכת ראש הממשלה…". מהציטוט הזה משתמע, כך לטענתו של בן-מאיר, שגלבוע נמצאת בקשר עם גורמים במשרד ראש הממשלה – וזה אסור. 

מדוע זה אסור? 

1. חוק התעמולה (סעיף 2א) לא מתיר שימוש בנכסי ציבור למטרות קידום אישי של מתמודד/ת בבחירות, שכן לא לשם כך נועדו נכסי הציבור.

2.  לעובדי ציבור אסור להיות בקשר עם גורמים פוליטיים, זאת כדי לשמור על טוהר הבחירות ועל אמון הציבור בעובדי הציבור.

מה קרה? העתירה של עו"ד בן-מאיר נדחתה ע"י ועדת הבחירות. השופט מלצר נימק את ההחלטה בכך שכדי להחליט האם נעשה שימוש בנכסי הציבור לצורך תעמולה, עליו לבחון האם המטרה המרכזית לשמה כתבה גלבוע את הפוסט היא אכן לשם תעמולה. 

לאחר שוועדת הבחירות בחנה את הכתוב בפוסט, היא הגיעה למסקנה שהוא נועד לשרת קודם את גלבוע עצמה ולקדם אותה – לפני שהוא שימש למטרות תעמולה.

ניתן לראות בתמונה את ההדגשות הרלוונטיות בפוסט של גלבוע שהביאו את הועדה לחשוב כך:

הדגשות בפוסט של טל גבוע. מתוך החלטת ועדת הבחירות

מה כן קרה? עו"ד בן-מאיר פנה למשרדי הממשלה הרלוונטים טרם הגיש את עתירתו. בעקבות פנייתו, היועצת המשפטית של משרד רה"מ באותה עת, עו"ד שלומית ברנע-פרגו, חידדה את נהלי הבחירות, ועל פי דבריה עובדי משרד ראש הממשלה הונחו שלא למסור מידע, או להושיט סיוע במשאבי המשרד, לרבות באמצעות עובדים, לגורמים מפלגתיים, או למי שפועל מטעמם.

ראש הסגל במשרד ראש הממשלה, אשר חיון, התחייב שלא ליצור קשר עם טל גלבוע עד אחרי הבחירות.

  1. נשות ה"כת הירושלמית" ניסו לשבש חקירה נגד בעלן. בתקופת הבחירות הן ביקשו להסיר את הקלון מהעבירות שלהן כדי להתמודד לכנסת

על מה העתירה? לקראת הבחירות, עתרו לוועדת הבחירות שלוש נשים שביקשו להתמודד לכנסת במסגרת רשימת "קמ״ה – קידום זכויות הפרט". מטרת העתירה הייתה בקשה מיו"ר ועדת הבחירות לפי סעיף 56ב לחוק הבחירות, שיסיר את הקלון מהעבירות אותן ביצעו שלושת הנשים לפני מספר שנים. 

שלוש הנשים הן לכאורה חלק מ"הכת הירושלמית" – כת המונה 6 נשים ובראשה עומד דניאל אמבש. בעתירה צויין כי נגד שלוש העותרות עצמן הוגשו כתבי אישום ב-2012 בגין עבירות חמורות הקשורות לפרשה של דניאל אמבש, בהן התעללות בקטין על ידי אחראי, מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, מעשה סדום ועוד. אמבש עצמו הורשע בעבירות אלימות ואונס קשות במיוחד כלפי כלל בני המשפחה, בהם 17 ילדיו, ונגזרו עליו 26 שנות מאסר.

נשות מפלגת קמ"ה. ביקשו להסיר את הקלון, אך בקשתן נדחתה. מתוך פייסבוק מפלגת קמ"ה

בעסקת טיעון נמחקו האישומים בגין עבירות המין והאלימות כלפי שלושת הנשים, שהודו בעבירות אחרות. 

אילו עבירות? שלוש הנשים ניסו לשבש את ההליכים המשפטיים נגד בעלן, וניסו להניא גורמים שונים מלמסור עדות במשטרה בנוגע למעשיו של אמבש, ועוד.

מה קרה? השופט מלצר דחה את העתירה.

למה? לדבריו, פעולותיהן של הנשים הוגדרו ע"י בית המשפט העליון כקיצוניות וחריגות בחומרתן, ובכך דבק במעשיהן קלון ממשי. מלצר הדגיש: ״סבורני כי העבירות בהן המבקשות הורשעו נגועות בקלון ופגם מוסרי חמור, דבר זה מונע מהן להתמודד בבחירות לכנסת ה-22״.

  1. מפלגת הליכוד חילקה מתנות בקלפי לתומכיה ביום הבחירות 

על מה העתירה? מפלגת הליכוד חילקה ארטיקים ותיקים מעוטרים בלוגו המפלגה בכניסה לקלפיות. המתנות חולקו מתוך רכב המכוסה בלוגו וסיסמאות המפלגה. פעילות כזו היא אסורה, וע"פ השופט מלצר, היא מהווה הפרה של הוראות סעיף 8 לחוק דרכי תעמולה: "לא תהא תעמולת בחירות קשורה במתן מתנות…". זאת ועוד, הליכוד הפרה לכאורה גם את האיסור לבצע תעמולת בחירות במרחק של 5 מטרים מהקלפי: תומכיה נכנסו עם התיקים שחולקו להם בחוץ אל תוך הקלפיות.

אלא שלטענת מפלגת הליכוד, התיקים שחולקו היו למעשה "שקיות" שאין להן ערך גבוה, ולכן לא מדובר במתנה אסורה. 

מה קרה? העתירה התקבלה. השופט מלצר הוציא צו מניעה האוסר על הליכוד לבצע פעילויות נוספות בסגנון העומדות בניגוד לסעיף 8 לחוק דרכי תעמולה, ובנוסף הליכוד חויבה לשאת בהוצאות משפט של מפלגת כחול לבן בגובה 7,500 ש"ח.

צילום: יוסי זמיר

למה? על פי מלצר – גם מתנה שערכה איננו גבוה – יכולה להיחשב כמתנה אסורה. מה שחשוב להבין בנושא המתנות הוא האם הבוחר/ת רואה במתנה כחלק מתעמולה, או כחלק מפעילות אחרת. 

במקרה הזה, מדובר במתנה תעמולתית, שכן היא חולקה מחוץ לקלפי ומתוך רכב המכוסה בסמלי המפלגה. 

  • לרשימת ההחלטות המלאה של ועדת הבחירות: לחצו כאן

בזמן שישנתם הח"כים בזזו את הקופה הציבורית. איך זה קרה?

הגדלת מימון המפלגות בעשרות מיליונים בדיון חפוז, הארכת התקופה להלוואות שכבר לקחו, הגדלת ההוצאה המותרת ופריסה מחדש של תשלומים: כך לקחו מאיתנו המפלגות עוד לפחות 63 מיליון שקלים תחת מיסוך יציאה לבחירות. המפלגה היחידה שהתנגדה: ישראל ביתנו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הארוע ההיסטורי של התפזרות הכנסת בפעם השלישית התנהל דווקא באופן רגוע למדי. כאילו כולם כבר קיבלו על עצמם את הגזירה שזהו – עוד בחירות. הדאגה האמיתית היחידה שזיהינו הייתה לא חדרי המיון או מערכת החינוך – אלא כיצד יממנו המפלגות מסע תעמולה נוסף, וזאת לאחר שנכנסו לחובות בגלל התנהלות רשלנית וציפיות מוגזמות.

כך, תוך 24 שעות החליטו על תוספת שמנה של 63 מיליוני שקלים, שתוביל לכך שלפחות 253 מיליון שקלים(!) ייצאו במערכת הבחירות הקרובה – אך ורק על הקמפיין של המפלגות. מה תוקן בחוק ואיך זה שהציבור לא הספיק למחות על כך – בכתבה לפניכן. 

פרק 1: שימוש בערפל הבחירות והסתרת מידע מהציבור – כך לוקחים עוד כסף מהציבור בלי שהוא ישים לב

איך יכול להיות שעוד עשרות מיליוני שקלים – כסף למימון קמפיינים בפעם הרביעית השנה (כולל בחירות לרשויות המקומיות) עוברים כל כך בשקט? 

נפרק את הפרטים שעזרו למהלך לעבור מתחת לרדאר:

1) שמרו את הפרטים בסוד עד לשעת הכושר – ביום שלישי, יום לפני פיזור הכנסת העלה ח"כ שלמה קרעי (ליכוד) את התנגדותו להצעה להעלות את המימון. ח"כ מאיר כהן מכחול לבן עמד ואמר לקרעי שלא עושים דברים כאלו. 

עוד לפני שהסתיימה המהומה קיבל קרעי טלפון, יצא מהחדר ולא שב אליו. ניסינו לפנות אליו ולשאול לדעתו. הוא מיהר, אבל שלח לנו באותו היום תגובה כי: "באופן אישי הבעתי את מחאתי על העניין מבלי להכיר את כורח המציאות לאשורו". 

באותה שעה הצעת החוק טרם פורסמה לציבור ופרטיה לא היו ידועים. רק מדיווחים שונים היה ניתן ללמוד משהו על המתווה המוצע. ולכן מפתיע שקרעי "לא הכיר את המצב", אך כמה שעות לאחר מכן שמו כבר התנוסס כיוזם החוק.

הצעת החוק אותה יזם שלמה קרעי

קרעי מסר לנו כי: "החתימה על החוק היתה בהתאם לסיכום שיחתמו מספר ח"כים מהליכוד ומספר ח"כים מכחול לבן. בזמן שהחוק הוגש, כנראה שהייתי בין הח"כים היחידים מהליכוד ו/או מהוועדה המסדרת, שהיו בכנסת".

2) שימוש בהיסח הדעת של הבחירות – יום הבחירות הוא יום מושלם לקידום מהלכים בעייתים ציבורית. לתקשורת המסורתית "אין ברירה", היא חייבת לעסוק בנושא הקריטי ביותר: יציאה לבחירות שלישיות בשנה. גם אם נושא המימון יקבל כמה כותרות יאלצו מהדורות החדשות לעסוק במה שקל להסביר. נכון, היו כתבים בדיונים, והם התייחסו לנושא וצייצו עליו – אך רק כהערת שוליים.

נכון, ישראל ביתנו מסגרה את המהלך כבעייתי. חברי הכנסת שלה אף דיברו על כך במליאה. אך הנושא בקושי זכה לסיקור. עודד פורר ביקש לדבר על הנושא בכל ראיון אבל זכה לדפדוף לשאלות הקלאסיות – במי יתמכו בבחירות הבאות. 

3) דיונים חפוזים מבלי להיכנס לפרטים – במהלכים כאלו כל הרחבה יכולה לחשוף את חוסר הסבירות וההגינות של המהלך, ואת ההתנהלות הכושלת והבעייתית של המפלגות במערכות הבחירות האחרונות. כך, למרות כל האגדות של "חשיבות הדמוקרטיה"-  האמת פשוטה. ניהול כושל. המפלגות בחלקן נקלעו לחובות עצומים מכך שייחלו ליותר מנדטים וניהלו בבזבזנות את התקציב. הם נכנסו ביודעין לחוב. 

במהלך הדיון לפני הקריאה הראשונה ביקש ח"כ הכנסת צבי האוזר (כחול לבן) פירוט עדכני של החובות. חשב הכנסת חיים אבידור החל למנות את החוב של הליכוד, כולנו ואז זכה לקריאה של יעקב אשר (יהדות התורה) שאמר לו – "מה זה חשוב עכשיו?"

יו"ר הוועדה, אבי ניסנקורן, הפסיק את מסדר הבושה של המפלגות והמשיך הלאה.

4) ערפל בחסות החוק הקיים – למרבה הטירוף, המפלגות לא כפופות לחוק חופש המידע ואינן מפרסמות את הוצאותיהן. לכן לא ניתן לדעת איך הן מבזבזות אותו. חוסר השקיפות מאפשר להם להתנהל באופן רשלני בכסף שלנו מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד. גם כשמבקר המדינה בודק אותן הוא נותן להן רק קנסות סמליים – כמו כוסות רוח למת. כלומר קשה לבקר מהלך – שאנחנו לא יודעים מה ההשלכות האמיתיות שלו.

5) דחיית הגשת הדוחות – דוחות המפלגות שמראים את עומק הגירעון לצד ליקויים בניהול כספי התעמולה – טרם הוגשו לרשם המפלגות ולמבקר המדינה. הח"כים אישרו לעצמם לדחות את הגשתם. אנו נראה אותם במקרה הטוב באמצע שנת 2020 – לאחר 4 מערכות בחירות. את הדוח של בחירות מרץ 2020 נראה להערכתנו רק בשנת 2021. מהלך זה הסתיר את ההתנהלות הכספית של המפלגות ואת מצבן הפיננסי.

6) הסכמות במחשכים – כל הדיון הזה היה במחשכים ומאחורי הקלעים – אנחנו לא יודעים מה היה שם, מי זקוק לכסף ואיך הוא מסביר את ההתנהלות הכושלת של מפלגתו. כשביקשו פירוט מצב המפלגות מחשב הכנסת – הנושא הושתק. אתם מכירים חברה שהייתה מחליטה להוציא מיליונים ללא שום נתונים?

אבי ניסנקורן – יו"ר הוועדה

כרוניקה של רשלנות וניהול כושל

אנחנו מאמינים שמימון ציבורי למפלגות הוא דבר חשוב, אבל האופן בו מנהלים את הכסף שלנו הוא שערורייתי. להזכירכם, מבקר המדינה כתב כל שנה ( כזכור השנה הח"כים דחו את הגשת הדוחות) על התנהלות המפלגות עם הכסף שלנו. ביש עתיד ובבית היהודי כבר הוכיחו למבקר שתיעוד הוצאות זו המלצה בלבד, וביהדות התורה השתמשו בכסף כדי לחלק שירותי ייעוץ מס ומשכנתא בחינם. 

הכסף לא שקוף, ואנחנו לא יודעים איך בזבזו אותו. רק לאחרונה חשפנו כיצד מרצ, המפלגה שכנראה נמצאת במצב הפיננסי הקשה ביותר, ממשיכה לעבוד עם קרוב משפחה של בכיר מהמפלגה באופן קבוע. באיזה היקף? אנחנו לא יכולים לדעת.

7) התייחסות לנושא כמחויב המציאות – למעשה לא במליאה ולא בוועדה זכה הציבור להסבר פומבי ונהיר: למה לוקחים ממנו עוד 63 מיליון שקלים. אף אחד לא יודע מה קרה להררי הכסף שקיבלו לא מזמן. כל הח"כים (למעט 'ישראל ביתנו') העדיפו להאשים את גנץ או נתניהו (תלוי בפוזיציה), אך אף אחד מהם לא טרח, בדיון על הצעת החוק, להסביר למה הוא מעז לשלוח יד לקופה הציבורית. 

כששוחחנו עם ח"כים ב"כחול לבן" במשכן הכנסת, ושאלנו איך יכול להיות שהסכימו לכך – הסבירו שאנו צודקים, אך שהם רוצים לעזור למפלגות הקטנות: "זו דמוקרטיה להציל את הקטנות", אמרו לנו. איתן גינזבורג הדגיש שמפלגתו דווקא חסכה כסף מאחר והליכוד רצו תוספת 130 מיליון שקלים. ח"כ שי יזהר היה קצת יותר נבוך והודה שהוא "שונא את העלאת תקציבי התעמולה שאושרו". 

לעומת זאת ח"כ מיקי זוהר מהליכוד אמר לנו: "אין מה לעשות. צריך לעזור למפלגות הקטנות". נזכיר שהליכוד קיבלו תוספת עצומה של כ-15 מיליון שקלים. מה גם, למעשה הם אומרים שאין ברירה כי חלק מהמפלגות בזבזו כבר יותר מדי בקמפיינים הקודמים ונקלעו לחובות. זו הזייה. האם צריך לתת להן פרס של תקציבי תעמולה נוספים אחרי שהתנהלו בחוסר אחריות משוועת?

8) מחר כבר יהיה נושא חדש על סדר היום – סדר היום התקשורתי מתחלף מהר מאד. מחר כבר ידברו על מערכת הבחירות הרביעית, ועוד שבוע אף אחד כבר לא יזכור שהתרגיל הזה קרה.

נקודת אור: אנו נמשיך לעסוק בנושא, ללא הרף. כתבנו עליו שוב ושוב, ולא נרפה. וככל שנגדל- נוכל לפעול להשקפת התקציבים האלו והקטנתם. נוכל לשים את התכלס במרכז סדר היום. גם עמוק בתוך הקמפיין לבחירות לכנסת ה-23 נזכיר כי: בשעת לילה מאוחרת, בערפל פיזור הכנסת ה-22, בחרו 108 חברי כנסת להכניס יד עמוק לכיס של הציבור ולהוציא ממנו 63 מיליון שקלים.

הדיון אמש על תקציבי המפלגות בכנסת

פנינו לכל המפלגות לתגובות

ממפלגת העבודה נמסר שבגלל המצב המורכב של שלוש מערכות בחירות נמצאות כלל המפלגות בבעיה כספית לבחירות לכנסת ה-23 ולכן היה נדרש שינוי החוק. בש"ס אמרו: "ש"ס התנגדה נמרצות להגדלת יחידת המימון לבחירות השלישיות. גם לפני ישיבת הוועדה הביעו נציגי ש"ס התנגדות לכך אולם לצערנו, בשל הצורך להצביע על פי משמעת קואליציונית, חויבו נציגי המפלגה לתמוך בהצעה (נזכיר שאין היום קואליציה ע.ב). מכחול לבן, הליכוד, הרשימה המשותפת, יהדות התורה ומרצ לא נמסרה עדיין תגובה.

ישראל ביתנו, שהתנגדו לחוק, אמרו: "לא יכול להיות שבזמן שאין תקציב מדינה, שהמשק נמצא בקריסה ומערכת הבריאות חולה המפלגות יגדילו לעצמן את המימון. אם כבר החליטו ראשי המפלגות הגדולות, נתניהו וגנץ, לשלוח את מדינת ישראל לבחירות, לפחות שינהלו מערכת בחירות צנועה ולא יהפכו את תקציב המדינה לתקציב שמשרת רק אותם"

הפסקת פרסומות לכתבות קשורות לפני הפרק השני:

פרק 2: הטריקים: הגדלת המימון, תקופת גרייס והגדלת ההוצאה – כך שינו הח"כים את חוקי המשחק ביום פיזור הכנסת

אז איך זה קרה בפועל? כלל ההטבות הוזרקו לתוך החוק לפיזור הכנסת שאושר באישון לילה. והנה הטכניקה בה סידרו לעצמן המפלגות הטבות מפליגות לבחירות השלישיות.

הסבר קצר למי שלא מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות מכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

1) הגדלת יחידת המימון. הנוסחה לחישוב כספי מפלגות נקבעת על ידי ועדה חיצונית כדי שחברי הכנסת לא ישחקו בה ויגדילו לעצמם את הסכום ככל שיחפצו (כפי שעשו). אז במקום לשנות אותה החליטו במפלגות לעשות טריק: לשנות את אחוז יחידת המימון והעלו אותו ב-31%. ומה אם בבחירות הבאות יצטרכו עוד כסף? אפשר תמיד להעלות את הסכום: 60%, 90% או 200%. כמה שצריך. הכסף? מהכיס שלנו.

2) זה לא תרגיל חדש שהמציאו אתמול. כפי שחשפנו, במרץ 2017 סידרו המפלגות לעצמן תוספת של 20% למימון השוטף (כ-22 מיליון שקלים בשנה) בתרגיל דומה ובערפל של חוק V-15. 

3) על העלאת יחידת המימון קיבלו בונוס נוסף: תוספת של 1.13 מיליון שקלים לכל מפלגה. כל אחת תקבל 1.81 יחידות מימון במקום יחידת מימון נוספת אחת בלבד. במקום 1.395 מיליון שקלים יזכו ל-2.53 מיליון שקלים. 

טבלת העלויות – מתוך עמוד הפייסבוק של דפנה ליאל

4)  בנוסף, במקום מקדמה של 70% על הבחירות יקבלו מקדמה של 92%. (גם כאן במקום לשנות את האחוזים קבעו שהמקדמה תיקבע על 70 אחוז מ1.31 יחידת מימון). מפלגות עם פחות מעשרה מנדטים יזכו למקדמה גבוהה יותר. 

5) הגדלת אפשרות ההוצאה למפלגות קטנות: מפלגה עם פחות מעשרה מנדטים תוכל להוציא פי 2.5 מהסכום המגיע לה במקום פי 2 – כלומר חשיפה גדולה יותר לחובות.

6) תקופת גרייס על החוב הקיים – בד"כ אמורות המפלגות לכסות קודם את החוב לכנסת מהמקדמה. ועכשיו נקבע שהחזר החוב שלקחו ייעצר לחודשים הקרובים עד לכנסת ה-23. המשמעות: אנחנו מוותרים להם על החזר של לפחות 3.8 מיליון שקלים בחודש שילכו ישירות לקמפיינים.

7) פריסה מחדש של התשלומים – רק אחרי הבחירות לכנסת ה-23 ייפרסו שוב החובות: הלוואות שניתנו לכנסת ה-21 יפרסו ל-52 תשלומים. ההלוואות שניתנו לכנסת ה-22 ייפרסו שוב ל-54 תשלומים. ההלוואות שינתנו בכנסת ה-23 ייפרסו ל-52 תשלומים. בעבר הייתה פריסת חוב לשלוש שנים בלבד (36 תשלומים). כעת פרסו את החוב ל-54 תשלומים כדי שיהיה ניתן לקחת הלוואות גדולות יותר לקמפייני בחירות (בפעם השלישית בשנה). 

8) מתי יחזירו המפלגות את החוב מהמימון השוטף? בארבע וחצי השנים שלאחר הבחירות הבאות.

נכון לאוקטובר 2019

  • במקרה שמפלגה לא הספיקה לקחת את כל ההלוואה שהייתה יכולה לקחת, יש לה אפשרות למצות את המינוף שלה עד שבוע הבא. במהלך הדיון אמש אמר חשב הכנסת חיים אבידור כי המפלגות כבר בחוב של 198 מיליון שקלים, סכום שצפוי רק לטפס – ואת כולו אנו מממנים.

בשורה התחתונה: דרך שורה של מסכי עשן ושינויים טכניים המפלגות בזזו את הציבור. הן קבעו שיוכלו למנף את ההלוואות שלהן ולהיכנס לחובות גדולים יותר. ואם זה לא מספיק, הן יוכלו גם לקחת מימון נוסף – מהכסף של הציבור. 

כמה כל זה יעלה לנו? ההלוואות שכבר לקחו המפלגות עומדות נכון לאתמול על 198 מיליון שקלים ומימון המפלגות לאחר התוספת יעמוד על 253 מיליון שקלים נוספים. כך נעמיד לרשות חשבון הבנק של המפלגות יותר מ-450 מיליון שקלים מכספי הציבור למערכת הבחירות הקרובה.

כאמור, אנו נמשיך לעסוק בנושא, ללא הרף. כתבנו עליו כבר שוב ושוב, ולא נרפה. ככל שנגדל – נוכל לפעול להשקפת התקציבים האלו והקטנתם.

"איך זה שעדיין לא חיסלו את אהוד ברק" – האם חברי כנסת צריכים לעזוב קבוצות וואטסאפ בהן מתקיימת הסתה?

יממה לאחר עצרת הזיכרון ליצחק רבין, בקבוצת וואטסאפ פופולרית של פעילי ליכוד, בה חברים גם כמה שרים וח"כים מכהנים, נכתב: "איך זה שאהוד ברק עדיין לא מת, איך זה שעדיין לא חיסלו אותו". ח"כ קטי שטרית הייתה היחידה שהעירה על ההסתה בקבוצה, בעקבות פנייתנו בנושא. נשאלת השאלה: כיצד אמורים לנהוג נבחרי ציבור במרחב ווירטואלי בו הם חברים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

במסגרת פעילותם הפוליטית חברות וחברי כנסת משתייכים לעשרות קבוצות וואטסאפ שונות, אליהן הם מצורפים לעתים קרובות ללא אישור מפורש מצידם. חלק מהח"כים אף טוענים כי לא רק שאינם משתתפים פעילים בקבוצות, אלא אף שהם לא מסתכלים בהן כלל. מדוע הם אינם עוזבים את הקבוצות הממלאות את הטלפונים שלהם ברעש מיותר? במפלגות דמוקרטיות, הדבר קשור כנראה בעיקר לצורך לשמור על יחסים תקינים עם פעילי שטח שונים, שקובעים את גורל הח"כים בפריימריז. אבל מה אמורים לעשות הח"כים כאשר במרחבים הללו מתרחשת הסתה בוטה?

דוגמא עדכנית לתופעה קיבלנו אמש, בקבוצה של פעילי ליכוד בשם "דיוני פוליטיקה בליכוד", שם מעלה אחד המשתתפים את השאלה: "איך זה שאהוד ברק עדיין לא מת, איך זה שעדיין לא חיסלו אותו".

בקבוצה חברים למעלה מ-230 אנשים המקושרים למפלגה, ביניהם יועצים פרלמנטרים, דוברים ואפילו שרים וחברי כנסת מכהנים: זאב אלקין, ציפי חוטובלי, קטי שטרית, גילה גמליאל וקרן ברק. חלק מהדוברים שלהם כתבו בקבוצה הזו בעבר. אחרי שפורסמה ההתכתבות הבעייתית, אף אחד מנבחרי הציבור לא יצא מהקבוצה, ורק אחת (קטי שטרית) בחרה להעיר על הדברים. האם הח"כים פשוט פספסו את ההודעה בשל העומס הדיגיטלי שפעילותם הפוליטית מביאה? בשביל לוודא, פנינו וביקשנו לשמוע את התייחסותם.

תגובות הח"כים למקרה

מהשר זאב אלקין נמסר: "אלקין חבר בכמאה קבוצת וואטסאפ של הליכוד ואינו יכול לקרוא או להגיב לכל הודעה שנכתבת בהן. אלקין מגנה את מה שנכתב".

מסגנית השר ציפי חוטובלי נמסר: "סגנית השר מצורפת מדי יום לקבוצות רבות ולא רואה את תוכן השיחות בקבוצות. מכל מקום, אנו רואים בחומרה כל ביטוי של איום על חיים של אדם ובוודאי ראש ממשלה לשעבר".

מח"כ קרן ברק נמסר: "ח"כ ברק חברה בכ-50 קבוצות של הליכוד, מכיוון שכולם מצרפים אותה אליהן והיא לא יכולה לצאת מהן. אם תעקוב אחרי הקבוצות תראה שהיא מעולם, אבל מעולם, לא הייתה פעילה בהן והיא לא קוראת את ההתכתבויות בתוכן, לכן גם לא מגיבה על שום דבר שנכתב שם".

חלק מהח"כים החברים בקבוצה

מח"כ קטי שטרית נמסר: "אני מגנה בכל תוקף כל צורה של אלימות ובוודאי את הדברים שנאמרו. הדבר הובא לידיעתי לראשונה לאחר פנייתכם. כחברת כנסת מטעם מפלגה גדולה ובה אלפי פעילים, אני חברה במאות קבוצות וואטסאפ שונות העוסקות בנושאים אקטואליים. אם הייתי מצליחה לקרוא במהירות האפשרית כל הודעה בכל אחת מהקבוצות הללו, ככל הנראה לא הייתי עושה שום דבר חוץ מלשוטט בוואטסאפ (וגם אז לא הייתי מספיקה). לכן, יש הודעות רבות אשר איני ערה להן בזמן שנכתבות וגם הרבה זמן לאחר מכן. אם הייתי צופה בהודעה בוודאי שהייתי מגנה ועכשיו שצפיתי גיניתי. מפתיעה אותי מאוד הפניה מצידכם, ואוסיף ואומר שלא הייתי מצפה לכך. הרי בוודאי שאתם יודעים את קצב ההודעות בקבוצות הוואטסאפ, יכולתם גם לבדוק באפליקציה אם קראתי או לא קראתי את ההודעה, ולמרות זאת בחרתם לשאול שאלה כל כך לא הוגנת. הרי גם אתם יודעים שהשתתפות בקבוצת וואטסאפ בה נכתבות הודעות שונות על ידי חברים שונים, אינה מעידה על כוונותיהם והשקפותיהם של כלל החברים. חבל שגוף תקשורת מכובד כמו שקוף' מתעסק בפניות כאלה, שעושה הרושם שמטרתם היא אך ורק הכפשת חברי כנסת מהליכוד".

מלשכתה של השרה גילה גמליאל נמסר: "השרה גמליאל חברה בעשרות רבות של קבוצות ולא ראתה את ההודעה המדוברת. השרה מגנה בכל תוקף אמירות פסולות מסוג זה שאין להם מקום בחברה דמוקרטית ומתנגדת נחרצות לכל שיח של אלימות".

הפנינו את תשומת ליבם של הח"כים להסתה בקבוצה

כל הח"כים טוענים בצורה כזו או אחרת שהם אינם קוראים או עוקבים אחר ההודעות בקבוצה. אחד הגורמים איתם שוחחנו אמר כי הם אינם עוזבים את הקבוצות הפוליטיות השונות בשביל שלא להעליב את מנהליהן.

תגובתה של ח"כ קטי שטרית בקבוצת הוואטסאפ, שהגיעה בעקבות פניית שקוף

עולה השאלה: האם יש לנבחרי ציבור אחריות על המרחב שבו הם נמצאים – פיזי או וירטואלי? ומרגע שדבר ההודעה הובא לתשומת ליבם, האם עליהם להעיר ולהשפיע על השיח, לעזוב, או להמשיך הלאה כדי לא להסתכסך עם פעילי מפלגה? נכון לעכשיו, למעט שטרית, אף אחד מהח"כים והשרים לא עזב את הקבוצה או ניסה להשפיע על השיח בה.

מדד השאילתות של הכנסת ה-20

השאילתות, מהכלים היעילים לפיקוח על הממשלה, לא זוכות לסיקור תקשורתי נרחב. לאחר מאמץ ממושך הצלחנו להשיג את המידע מהכנסת – ועתה אנו מציגים בפניכם את "מדד השאילתות": מי המפלגה שעוסקת הכי הרבה בפיקוח על הממשלה? מי זנחה את תפקידה כמעט לחלוטין? ומי הם חברי הכנסת שלא הגישו אפילו שאילתא אחת בארבע שנים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| נתון בראש, אסף נתיב |

עבודתם של חברי הכנסת מורכבת, קשה ובנויה מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות, טיסות לחו"ל, קשר עם הציבור ועוד. אנחנו מאמינים בחשיבות כלל המדדים – ולכן מביאים לכם בשקוף ניתוחים מכל הזוויות.

בכתבה זו נסקור את פעילות חברי הכנסת והסיעות דרך השאילתות – אחד הכלים החזקים ביותר שעומדים לרשות חברי הכנסת בפיקוח על הממשלה – ולצערנו, בגלל שהנושא לא סקסי, גם אחד הנושאים הפחות מסוקרים בעבודת הח"כים. בזכות "מדד השאילתות", נוכל ללמוד מי מחברי הכנסת משקיע את זמנו למען הציבור בפיקוח על הממשלה  – ומי מזניח את התפקיד החשוב הזה.

אז מהי שאילתא? פנייה של חבר כנסת לשר עם שאלה בתחום משרדו. הטוויסט? השר מחויב לענות! הלוואי וכולנו היינו יכולים לשאול את השרים שאלות ישירות ואשכרה לקבל תשובה – אבל הזכות הנהדרת הזאת ניתנה רק לח"כים.

שלושה סוגים של שאילתות: רגילה, דחופה וישירה
  • רגילה: מוגשת בכתב והתשובה לה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת ע"י השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד 30 שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתא רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • דחופה: מוגשת בעל-פה והשר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד! ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד 4 שאילתות דחופות במושב.
  • ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני וגם המענה נמסר אלקטרונית, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד 80 שאילתות ישירות במושב.
  • לפרטים טכניים נוספים על השאילתות השונות, ניתן לבקר באתר הכנסת.

המפלגה המצטיינת

המפלגה המצטיינת (בניכוי שרים וסגני שרים) היא ש"ס – עם 165 שאילתות בממוצע לח"כ. זהו נתון מרשים במיוחד שכן ש"ס חברה בקואליציה – כלומר, היא עושה את עבודת הפיקוח גם "מבפנים". המפלגה הבאה בתור היא הרשימה המשותפת, עם ממוצע של 130 שאילתות לח"כ. פה ישנה הפתעה מסוימת, שכן חברי הרשימה המשותפת לא הצטיינו (בלשון המעטה) במדדים קודמים שנבדקו. בתחתית הטבלה נמצאות הליכוד וישראל ביתנו, עם כ-16 שאילתות בממוצע לח"כ.

ציון נכשל

ישנם חמישה חברי כנסת בלבד שכיהנו לאורך הכנסת ה-20 במלואה ולא הגישו אף לא שאילתא אחת: שני חברי אופוזיציה: ציפי לבני (המחנה הציוני) ויאיר לפיד (יש עתיד), ושלושה חברי קואליציה מהליכוד – אבי דיכטר, דוד אמסלם ובני בגין – מה שלא מנקה אותם מאחריות להגשת שאילתות (ראו הח"כים של ש"ס לעיל, לדוגמא).

כל הניתוחים

מתודולוגיה

ריכזנו את כלל הנתונים על מספר השאילתות וסוגן שהגישו כל חברי הכנסת. חשוב להדגיש: שרים וסגני שרים לא נכללו במדד, שכן הם-הם הממשלה אליה מגישים את השאילתות.

דגשים נוספים:

  • לגבי חברי כנסת שכיהנו חלק בתקופת הכהונה של הכנסת ה-20 (בדרך כלל בשל החוק הנורווגי), בדקנו את מספר השאילתות שהגישו בזמן היותם חברי כנסת בלבד – תוך השוואה לממוצע החודשי לח"כ.
  • אורלי לוי אבקסיס נכנסה לכנסת מטעם מפלגת ישראל ביתנו, אך פרשה מהמפלגה באוגוסט 2016 – אך המשיכה לכהן כח"כ. במדד הזה החשבנו אותה כסיעת יחיד לאורך כל הכנסת ה-20, והנתונים לגביה לא נכנסו תחת מפלגת ישראל ביתנו.
  • תאריכי השאילתות: בין ה-31/03/2015 ועד ה-26/12/2019 (מלוא כהונת הכנסת ה-20).
  • מוזמנים ומוזמנות לעיין בקובץ הנתונים הגולמיים.
  • גיליתם נקודה מעניינת שפספסו או טעות? ספרו לנו!

איפה המידע הזה היה עד היום?

אתר הכנסת מנגיש לציבור רק שניים מתוך שלושה סוגי שאילתות (ראו קופסה פה למטה) – ולכן היה זה בלתי אפשרי לבצע את הבדיקה הזו, עד היום.  בשביל לקבל את הנתונים נפגשנו עם נציגים מהנהלת הכנסת והגשנו שורה של בקשות חופש מידע – ובזכות כך הצלחנו להשלים את המידע החסר אודות השאילתות הישירות שהגיש כל ח"כ – ולבנות מדד שאילתות אמין.

השאילתות משמשות לדברים רבים – החל מקבלת מידע לצורך חקיקה, דרך בירור מקרים פרטניים ועד שאלות לצורך בקרת הנעשה במשרדי הממשלה השונים. לדוגמה, ניתן להגיש שאילתא מדוע קצבת הזקנה של פלוני לא הגיעה או לחילופין לשאול מהי פירוט תוכנית העבודה למיגון גדרות ההפרדה בכבישים לצמצום הפגיעה ברוכבי אופנוע.

בכנסת ה-20 הוגשו 6,643 הצעות חוק. שאילתות, לעומת זאת, הוגשו רק 6,021. זה מצב מטורף, שמעיד על כך שהכנסת לא משתמשת בכלי השאילתות מספיק. ישנם חוקים רבים שהועלו מבלי שהח"כ המגיש אפילו בירר אם מתקיימים כבר הליכי חקיקה מקבילים במשרד הממשלה הרלוונטי – שהיו כמובן מייתרים את ההצעה המקורית וחוסכים לכולם הרבה זמן.

*

"נתון בראש" הוא מיזם עצמאי המבקש לקדם עיתונות נתונים (דאטה ג'ורנליזם) בישראל.

הדמוקרטיה המפלגתית בצניחה – והציבור משלם את המחיר

בישראל יש רק ארבע מפלגות דמוקרטיות – ובשלוש מהן הדמוקרטיה בנסיגה מתמדת. התופעה המדאיגה מעבירה את הכוח וההשפעה מהציבור לקבוצות כוח, בעלי אינטרסים צרים ומנהיגי מפלגות יחידנים

המשך קריאה…