פוסטים

83% אידיאולוגיה – אילו שאילתות הגיש בצלאל סמוטריץ' לממשלה?

במסגרת סיקור הצל של סמוטריץ' ביקשנו את רשימת השאילתות הישירות שהגיש – ולאחרונה קיבלנו את התשובה

| עידן בנימין |

לכנסת שני תפקידים מרכזיים – לחוקק ולפקח על הממשלה. אחד הכלים האפקטיביים בביצוע התפקיד השני, הפיקוח, נקרא שאילתות – חבר כנסת שפונה לשר עם שאלה בתחום משרדו, והשר מחויב להשיב לה.

כפי שדיווחנו לפני מספר חודשים, בעוד שאילתות "רגילות" ו"דחופות" מוקראות במליאה והשר הממונה משיב עליהן בקולו (כלומר: הן חשופות לציבור), השאילתות ה"ישירות" (אלה שנשלחות בידי הח"כים ישירות למשרדי הממשלה) אינן שקופות כלל. דווקא בגלל שהתכתובת בין המשרד הממשלתי למשרד הח"כ נעשית מאחורי הקלעים – ישנו סיכוי גבוה יותר שהיא תשקף את עיסוקו האמיתי והמרכזי של חבר הכנסת.

כאשר ערכנו סיקור צל מקיף לבצלאל סמוטריץ' (איחוד מפלגות הימין), הלה סירב לענות על כל שאלותינו – ועל כן, הגשנו בקשת חופש מידע לכנסת במטרה לקבל את רשימת השאילתות הישירות שהגיש – וכך ללמוד עוד על פעילותו הפרלמנטרית. הכנסת העבירה את הבקשה לאישורו של סמוטריץ', ובאופן מפתיע, ולמעט השחרה אחת מטעמי צנעת הפרט הכנסת, הוא אישר למסור לנו את רשימת השאילתות המלאה – ברמת הכותרת (ללא פירוט השאלה וללא התשובה שהתקבלה).

ומה גילינו? מתוך 54 שאילתות ישירות שהגיש סמוטריץ', לפחות 45 מהן עסקו בנושאי הליבה בהן הח"כ החרוץ מטפל: דת, ישובי יהודה ושומרון ועידוד אכיפה בקרב בדואים וערבים. נוסף על כך, שלוש שאילתות עסקו בנושאי פיקוח על הבנקים (סמוטריץ' חבר ב"ועדת פישמן") ואחת בחקירות ראש הממשלה.

התרשמו בעצמכם: רשימת כל השאילתות הישירות שהגיש סמוטריץ'.

 

בדיקה: כמה כסף יש בקופות המפלגות?

יצאנו לבדוק את מצבן הפיננסי של כל המפלגות המכהנות. הופתענו לחיוב: רובן במצב יציב ואף חיובי, פרט לאחת – הבית היהודי

| עידן בנימין |

לאחר עזיבת נפתלי בנט את הבית היהודי נשארה המפלגה בחובות עצומים – מה שהחל ויכוח על האחריות לחובות ועל היסטוריית היווצרותן. בשביל למצוא את התשובה ולהעריך את מצבן הפיננסי של כל מפלגות הכנסת ה-20, יצאנו למסע בנבכי הדוחות הכספיים של המפלגות ובדיקות מבקר המדינה של תקציביהן.

חשבנו שנמצא התנהלות רשלנית, אך הופתענו לטובה: מרבית המפלגות נהגו באחריות והגיעו לאיזון תקציבי. הבית היהודי היא כנראה המפלגה היחידה שנמצאת כיום בבור תקציבי עמוק.

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון המפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן בעבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב לפי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבל מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה 1.4 מיליון שקל).

להרחבה על מימון מפלגות.

כמה קיבלו המפלגות מתחילת הכנסת ה-20? בנינו עבורכם טבלה שמרכזת את כל הנתונים.

מה מקור החובות?

המימון השוטף קבוע וידוע מראש (ראו הרחבה בקופסא פה למעלה) – וכך המפלגות יכולות להתנהל באופן מתוכנן ולא להוציא כסף שאין להן. המקור לחובות, אם כך, הוא בעיקר תעמולת הבחירות – שכן במקרה זה המפלגות נדרשות "להמר" על הצלחתן בבחירות (המימון המתקבל הוא פונקציה של מספר המנדטים בהן יזכו). אופטימיות מופרכת תכניס את המפלגות לחוב. החובות נוצרים גם בבחירות כלליות אך גם באלה המקומיות:

  1. בחירות כלליות: המפלגות מציגות אופטימיות, מוציאות כסף בהתאם להערכות מנדטים אופטימיות – ומקבלות בסוף פחות כסף ממה שקיוו (במקרה של חוסר הצלחה בקלפי).
  2. בחירות מקומיות: המפלגות מריצות מועמדים מטעמן ברשויות המקומיות וממנות להם את הקמפיין בסכומים שנעים בין עשרות אלפי שקל למיליונים בודדים (תלוי בגודל הרשות). אם המועמד נכשל בבחירות – המפלגה לא מקבלת את כספה בחזרה (כל חבר מועצה ברשות שווה כסף).

משתמשים במימון שוטף לכיסוי חובות קמפיין

בפועל, המפלגות בונות על המימון השוטף שיציל אותן מהחובות שהן צוברות בזמן הקמפיין. כלומר: הן מוציאות בשגרה פחות כסף מהתקציב השוטף, וכך מחזירות חובות. גם בשיטה זו יש פגמים מרכזיים: היא תלויה בתקופת הכהונה של הכנסת וכמובן מספר המנדטים שקיבלה המפלגה. כך לדוגמא, הכנסת הנוכחית כיהנה כמעט 4 שנים לעומת הכנסת הקודמת שאורכה היה כמחצית (שנתיים וחודשיים). בעבור מפלגות שמספר המנדטים שלהן משתנה בקיצוניות בין מערכות בחירות – יש בכך משמעות כספית גדולה.

מבקר המדינה התריע פעמים רבות על השימוש בכסף השוטף שלא למטרה לשמה מיועד. וכך כתב: "בו בזמן שהסיעות יוצרות מצג כאילו כספי ציבור אלה ישמשו למטרתם על פי חוק, הן פועלות באופן שהן מגדילות לעצמן את המימון המשמש בפועל להוצאות בחירות; זאת, מעבר למימון הציבורי האמור לשמש למטרה זו על פי חוק ותוך פגיעה בשוויון מול רשימות מועמדים אחרות המוגשות על ידי מפלגות שאינן מיוצגות בכנסת".

איך בדקנו?

עברנו על כל הדוחות הכספיים של המפלגות, השלמנו מידע מתוך דוחות מבקר המדינה של העשור האחרון וכן ביקשנו מרשם המפלגות כמה דוחות חסרים. בזכות כך, הצלחנו לייצר תמונה כמעט שלמה על מצבן הפיננסי של כלל מפלגות הכנסת ה-20. יש מפלגות בהן חסרים כמה נתונים אך עדיין ניתן לקבל תמונה מדויקת למדי על התנהלותן.

לטבלת הנתונים המלאה כולל קישורים למקורות המידע.

הסתייגות

המידע העדכני ביותר הקיים לגבי המפלגות מעודכן לסוף שנת 2017. הבחירות המקומיות שהתקיימו בסוף 2018 עשויות היו לגרום לטלטלה משמעותית בחשבון הבנק של המפלגות השונות, וכך כמובן גם הבחירות הכלליות שמתקיימות בימים אלה.

הליכוד

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 7.5 מיליון שקל

בנימין נתניהו (!) הוא יו"ר הליכוד כבר כמעט 15 שנה. הליכוד, כמו יתר המפלגות, מוציאה כסף רב לקראת הבחירות בתעמולה, ואז מתאוששת (או לא) לפי כמות המנדטים שהושגו. במרבית תקופת נתניהו, עמדה המפלגה בגירעון שבין 13 מיליון ל- 32 מיליון שקל – תלוי כאמור בתוצאות הבחירות. הזכייה ב-30 מנדטים בבחירות האחרונות והכהונה הממושכת (כמעט ארבע שנים), איפשרו למפלגה להתאושש, כך שנכון לסוף שנת 2017 עלתה המפלגה למאזן חיובי 7.5 מיליון שקל.

העבודה

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 11.6 מיליון שקל – צמצמה חוב של 53 מיליון שקל בתשע שנים

במרבית העשור האחרון הייתה שרויה מפלגת העבודה בחובות כבדים: 53 מיליון שקל בתקופה של אהוד ברק (2007-2011), ירידה ל-29 מיליון בזמנה של שלי יחימוביץ' (2011-2013), ומעבר ליתרה של 11 מיליון שקל בתקופה של יצחק הרצוג (2013-2017) – בין היתר בזכות 24 המנדטים שהושגו בבחירות החולפות והכהונה הארוכה יחסית של הכנסת. אבי גבאי קיבל לידיו מפלגה יציבה פיננסית עם מאזן חיובי.

הבית היהודי

מצב נכון לסוף 2017: חוב של 22 מיליון שקל – בנט יצר חוב שלא הצליח לסגור

דניאל הרשקוביץ', קודמו של בנט בתפקיד, השאיר את המפלגה בסוף שנת 2012 עם חוב של 17 מיליון שקל. בתקופתו של בנט, לאחר הבחירות לכנסת ה-20 (2015), תפח החוב לסכום של 32 מיליון שקל. נכון לסוף 2017 חזר החוב והצטמק לכ-22 מיליון שקל. כלומר, בשורה התחתונה, בתקופתו של בנט החוב של המפלגה תפח בחמישה מיליון שקל. בתרחיש הסביר, יו"ר המפלגה הנוכחי רפי פרץ, אולי יצליח לצמצם את החוב בכנסת הקרובה, אך כנראה לא יצליח למחוק אותו.

האיחוד הלאומי

מצב נכון לסוף 2017: גירעון של כחצי מיליון שקל

המפלגה, שרצה בבחירות האחרונות והנוכחיות יחד עם הבית היהודי, מתנהלת כלכלית באופן נפרד. האיחוד הלאומי שקעה בחוב של 3.5 מיליון שקל לאחר הבחירות הקודמות, אך צמצמה אותו באמצעות המימון השוטף ונכון לסוף 2017 עמד הגירעון שלה על חצי מיליון שקל. ניתן להניח כי בשנת החולפת המפלגה הגיעה לאיזון תקציבי.  

מרצ

מצב נכון לסוף 2017: חוב של מיליון שקל

בתקופתה של זהבה גלאון בהנהגת המפלגה (2012-2018), נעו חובות מרצ בין 3 ל-6 מיליון שקל. לקראת תום תקופת כהונתה (סוף 2017), הצליחה גלאון לצמצם את החוב לכמיליון שקל. בהנחה כי המגמה החיובית המשיכה גם ב-2018, תמר זנדברג, שזכתה בראשות המפלגה במאי 2018, הייתה אמורה לקבל לידיה מפלגה מאוזנת.

יש עתיד

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של כחצי מיליון שקל

לאחר הבחירות לכנסת ה-19, אז התמודדה ונבחרה בפעם הראשונה, עמדה המפגלה ביתרה של 10 מיליון שקל. הסיבה המרכזית היא לכך היא כמובן מספר המנדטים הגבוה (19) בה זכתה יש עתיד באותו בחירות. בהמשך, צללה המפלגה לגירעון של מיליון שקל לאחר כישלון בבחירות המקומיות וכן ירידה במספר המנדטים בבחירות הארציות, ובכך חיסלה את היתרות בחשבונה. נכון לסוף 2017, סגרה המפלגה את חובותיה ונשארה עם יתרה של 470 אלף שקל.

ישראל ביתנו

מצב נכון לסוף 2017: מאוזן

המפלגה נכנסה לגירעון כספי לאחר כל מערכת בחירות אך תמיד התאוששה לקראת הבחירות הבאות. נכון לסוף 2017 הייתה המפלגה מאוזנת כספית.

כולנו

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 12 מיליון שקל – המצב הפיננסי הטוב ביותר

נכנסה לכנסת ה-20 במצב פיננסי מאוזן. המפלגה הגדילה את הונה באופן קבוע בזכות מימון המפלגות ונכון לסוף 2017 החזיקה בכמות המזומנים הגדולה ביותר מבין כל המפלגות: כמעט 12 מיליון שקל.

התנועה

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של כשני מיליון שקל

התנועה נכנסת לכנסת העשרים ברשימה מאוחדת מפלגת העבודה ("המחנה הציוני"), אך ניהלה את חשבונותיה בנפרד (זהו מצב נהוג כמעט בכל המקרים בהם מפלגות רצות יחד, אך לא מתאחדות ממש). התנועה הצליחה לשמור על יתרה כספית לאורך כל הכנסת ה-19 וה-20. נכון לסוף 2017, קופת המפלגה הייתה במאזן חיובי של כשני מיליון שקל. לאחרונה החליטה ציפי לבני להשבית את פעילות המפלגה, ולכן באם נותרה יתרה כספית בקופה – יהיה עליה להחזיר את הכסף לאוצר המדינה.

תע"ל

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של שלושה מיליון שקל

שומרת על יציבות פיננסית לאורך השנים האחרונות ללא תזוזות משמעותיות. נכון לסוף 2017 עמדה בקופתה יתרה של 3.2 מיליון שקל.

חד"ש

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 3.3 מיליון שקל

שומרת על יציבות פיננסית לאורך השנים האחרונות ללא תזוזות משמעותיות. נכון לסוף 2017 עמדה בקופתה יתרה של 3.2 מיליון שקל.

בל"ד

מצב נכון לסוף 2017: מאוזנת

המפלגה התנדנה מסביב לאיזון תקציבי בשנים האחרונות וסיימה את 2017 מאוזנת.

רע"ם

מצב נכון לסוף 2017: גירעון של 1.5 מיליון שקל – המפלגה הערבית היחידה בגירעון

בזמן שחברותיה לרשימה המשותפת שמרו על איזון תקציבי ואפילו הצליחו להגיע ליתרה, מפלגת רע"ם צברה חוב של 1.5 מיליון שקל נכון לסוף 2017. זהו אינו חוב משמעותי יחסית לגובה המימון השוטף והוא כנראה נסגר בשנה האחרונה.

ש"ס

מצב נכון לסוף 2017: גירעון של 600 אלף שקל – צמצמה גירעון של 8 מיליון שקל מאז הבחירות האחרונות

לאורך העשור האחרון מתנהלת ש"ס בגירעון לא משמעותי, גם בתקופת הנהגתו של אריה דרעי (2013-היום)  וגם של אלי ישי (1999-2012). ש"ס נכנסה לסחרור לאחר הבחירות הקודמות והגיעה לגירעון של 9 מיליון שקל – אך הצליחה לכסות את רובו במהלך הקדנציה. נכון לסוף 2017, עמד הגירעון על כ-637 אלף שקל. אם המפלגה נהגה באחריות בבחירות המקומיות, היא אמורה כיום להימצא ביתרת זכות.

אגודת ישראל

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 1.8 מיליון שקל

מתנהלת בגירעון שוטף בשנים האחרונות, עם זאת, נכון לסוף 2017, נמצאת ביתרה תקציבית.

יהדות התורה

מצב נכון לסוף 2017: מאוזנת

מתנהלות בגירעון שוטף בשנים האחרונות, עם זאת, נכון לסוף 2017, נמצאה מאוזנת.

בשורה התחתונה

כל המפלגות פעלו בשנים האחרונות לצמצמום החוב שצברו בזמן מערכת הבחירות הקודמת.

הבית היהודי עשתה זאת גם, אך גודל הגירעון (שנוצר בין היתר בידי שיצר היו"ר לשעבר בנט), היה עמוק מכדי לצאת ממנו.

*

ומה התחזית שלנו?

אתן כבר יכולות לשער בעצמכן. כלל המפלגות יכנסו לגירעון תקציבי אותו הם יחזירו (אם יעברו את אחוז החסימה) באמצעות המימון השוטף שיקבלו לאחר הבחירות.

חוק מימון מפלגות זועק לשינוי מתוך דוחות מבקר המדינה בשנים האחרונות. החוק מאפשר לפוליטיקאים חופש רב מדי ואפשרות להתנהלות לא אחראית. האם יקומו בכנסת הבאה הח"כים שינסו לתקן אותו?  אנחנו לא בונים על כך, אבל זה לא אומר שלא ננסה לשנות.

איך היה נראה תחקיר טיסות הח"כים אם לא היינו מגלים את כל הטעויות במידע הרשמי של הכנסת?

האם עיסאווי פריג' טס בשנה שעברה ל- 37 ימים לסן מרינו, אחת המדינות הקטנות בעולם? הייתכן שמירב מיכאלי שהתה 24 ימים ברצף בנסיעת עבודה בארה"ב באפריל 2016? למה יואל רזבוזוב טס באוקטובר 2017 לכנס ברוסיה שבכלל התקיים בספטמבר?
אלה הם נתונים שהופיעו בדיווח הרשמי של ועדת האתיקה על טיסות הח"כים לחו"ל. הם כולם שגויים. אלה רק שלוש דוגמאות מתוך שלל בעיות לכאורה שמצאנו.

| ניר בן-צבי |

כאשר התחלנו לנתח את נתוני הטיסות בעבור התחקיר המקיף שפרסמנו בשבוע שעבר, הבנו די מהר שמשהו לא בסדר. המידע, שכלי תקשורת אחרים הסתמכו עליו בצורה עיוורת, התברר כרווי טעויות.
חלק מהטיסות נראו ארוכות מדי, חלק קצרות באופן לא הגיוני ומעטות מהטיסות פשוט שגויות (דוגמא אחת קטנה: נכתב כי אחמד טיבי טס למקסיקו, בעוד יעד הטיסה האמיתי היה בעצם מוסקבה – Moscow – שאולי באנגלית באמת נשמע מעט דומה).
השגיאות האלה עושות עוול גם לח"כים (למרות שבחלק מהמקרים הטעות התרחשה באשמתם) וגם לציבור, שיוצא מנקודת הנחה שמה שהכנסת מפרסמת הוא מדויק וניתן להסתמך עליו.

בשביל להדגים את העוול שהיה עלול להיגרם אם לא היינו ספקנים ובודקים את המידע לעומק (בסיוע נתון בראש ועוד מתנדבים נהדרים) – אפשר לקחת את המקרה של מירב מיכאלי: לפני שביקשנו את תגובתה, אז היא הוכיחה לנו כי הטיסה המדוברת לארה"ב נמשכה 6 ימים ולא 24, היא הופיעה גם בטופ-10 של שיאני הטיסות במצטבר וגם במקום השני ברשימת הטיסות הכי ארוכות.
מיכאלי אמנם עדיין טסה לא מעט בכנסת ה-20 (כפי שתוכלו לראות בתחקיר, שם חשפנו לכם את הנתונים המלאים ולא רק המעובדים), אבל ההבדל התדמיתי הוא ברור.

אם אנחנו כבר מטרחנים, אז ישנן עוד לא מעט בעיות באופן בו המידע על הטיסות מונגש לציבור
(1) הגורמים המממנים כתובים באופן לא אחיד. שמו של אותו גורם עשוי להיות להופיע באופן שונה בכל טיסה. לדוגמא, ארגון הלובי הפרו-ישראלי (אחד המטיסים הגדולים של הח"כים) כתוב פעם אחת כ-AIPAC, פעם אחרת אייפ"ק, לפעמים אייפק (בלי מרכאות) ועוד פעם בשם המלא באנגלית – The American Israel Public Affairs Committee. זו הסיבה שהתחקיר לא כולל עדיין ניתוח של הגורמים המממנים – כי פשוט לא הספקנו לנקות את המידע! הערת צד: נשמח לסיוע במשימה זו. מעוניינים לעזור? הירשמו להתנדבות וציינו את תחקיר הטיסות בטופס: https://shakuf.press/volunteer
(2) גם האופן שבו נכתב יעד הטיסה אינו קבוע. לפעמים תהיה כתובה שם העיר (בריסל, וושינגטון) ולפעמים מדינה (בלגיה, ארה"ב). היעד בטיסה הנ"ל של טיבי מופיע כרגע כ"מוסקו".
(3) המידע משותף עם הציבור בקובץ PDF, ולא כאקסל או פורמט טבלאי אחר. כל לוחם שקיפות מתחיל יודע כמה זה מקשה על ניתוח אוטומטי של הנתונים.

ועוד משהו: הצורך לפקפק בנתונים ולבדוק אותם לעומק כמובן האריך בצורה משמעותית את משך העבודה שלנו על הפרויקט.

ואמנם כל זה די מעצבן, אבל צריך גם לומר מילה טובה לכנסת שהגיבה במהירות ובענייניות וכבר תיקנה את הטעויות הספציפיות עליהן דיווחנו. בהמשך אף קיבלנו פנייה אקטיבית שבה הם ביקשו שנדווח את כל הטעויות שמצאנו בשביל שהמידע יתוקן לאחור והבטיחו כי הנהלים יחודדו לקראת הכנסת הבאה.

תגובת הכנסת:

"הכנסת עושה מאמצים רבים להנגיש לציבור מידע רב ככל הניתן ומפרסמת באתר האינטרנט שלה באופן יזום נתונים מסוגים שונים הרלוונטיים לפעילותם של חברי הכנסת, ובין היתר נתונים אודות נסיעות חברי הכנסת לחו"ל במימון גופים ציבוריים. מטבע הדברים, ונוכח ההיקף הרב של הנתונים המתפרסמים, עלולות לקרות טעויות אנוש, והכנסת עושה את מירב המאמצים לצמצמן למינימום האפשרי.
אשר למקרים שהוצגו – בנסיעות של חברי הכנסת מרב מיכאלי ויואל רזבוזוב, הטעות במועדי הנסיעות שפורסמו נבעה מכך שבטופס הבקשה שהוגש לוועדת האתיקה הוזנו על ידי חברי הכנסת מועדים שאינם נכונים (אלה שפורסמו). ועדת האתיקה אמנם הסבה בשעתו את תשומת ליבם של חברי הכנסת לטעות בטופס הבקשה, אולם כתוצאה מטעות אנוש הדבר לא בא לידי ביטוי בפרסום. לגבי הנסיעה של חה"כ פריג' – הטעות נבעה מטעות אנוש בהקלדה.
אנו מודים לכם על הפניית תשומת לבנו למקרים אלה. בעקבות פנייתכם תיערך בדיקה של הנתונים אודות הנסיעות לחו"ל המפורסמים באתר ויופקו הלקחים לעתיד".

מסתבר כי ועדת החוץ והביטחון לא מתכנסת בסין

לא רק מטייל בחו"ל – חיליק בר גם נעדר כליל מהוועדות בהן הוא חבר. כתבה שנייה בסדרה המנתחת את עבודת הח"כים בוועדות חוץ וביטחון

המשך קריאה…

הוועדה שלא מתכנסת

ועדת המשנה ללוחמה משפטית בראשות ציפי לבני מתכנסת רק פעם בשנה. כתבה שלישית בסדרה המנתחת את עבודת הח"כים בוועדות חוץ וביטחון

המשך קריאה…

משקיפים את השאילתות

שאילתות הן כלי שעומד לרשות חברי הכנסת במטרה לפקח על הממשלה ביעילות. האם חברי הכנסת משתמשים בכלי הזה כראוי? קשה לבדוק. אתר הכנסת לא מדווח על כל השאילתות – וכאן אתם נכנסים לתמונה. כתבה ראשונה בסדרת "עיתונות הפתרונות" של שקוף

| אסף נתיב |

כתבה זו היא ראשונה בסדרה, בהן הטקסטים שלנו ילוו במשימה פשוטה שתאפשר לכם, הקוראים, לשפר את המציאות. למה? כי אנחנו שואפים לייצר "עיתונות פתרונות" – כזו שלא רק מציפה בעיות, אלא גם נותנת את הכלים והדרך לפתרונן.

הכשל

כחלק מתחקיר שערכנו בעבור כתבה לפני מספר חודשים, בדקנו (באמצעות הנתונים באתר הכנסת) מי מחברי האופוזיציה משתמש בכלי השאילתות. כך לדוגמא, ראינו כי שלי יחימוביץ (המחנה הציוני) הגישה שתי שאילתות רגילות בלבד. המידע היה מפתיע, שכן יחימוביץ' ידועה כח"כית חרוצה – ואכן, במערכת "סנהדרין" הפנימית של הכנסת (אליה אין לנו גישה, אלא רק לח"כים ויועציהם), ניתן לראות שהיא הגישה בפועל לא פחות מ- 30 שאילתות.

נתונים על השאליתות של ח"כ יחימוביץ' מאתר הכנסת

נתונים על השאליתות של ח"כ יחימוביץ' ממערכת הסנהדרין של הכנסת

בדיקה קצרה העלתה כי אתר הכנסת פשוט לא מדווח כלל על שאילתות ישירות (ראו הסבר על סוגי שאילתות בתיבה למטה). זה מוזר במיוחד בהתחשב בכך שהשאילתות מהסוג "הישיר" הן דיגיטליות והיה מצופה שיהיה קל במיוחד להשקיף אותן.

המטרה עליה החלטנו: להשקיף את כלל השאילתות

יחד נפעל להנגיש באתר הכנסת את השאילתות שמגישים חברי הכנסת ואת התשובות שהם מקבלים – לרווחת הציבור הרחב.

מה זה שאילתא בכלל?

לכנסת שני תפקידים מרכזיים – לחוקק ולפקח על הממשלה. אחד הכלים האפקטיביים בביצוע התפקיד השני, הפיקוח, נקרא שאילתות – חבר כנסת שפונה לשר עם שאלה בתחום משרדו, והשר מחויב להשיב לה.

שלושה סוגים של שאילתות: רגילה, דחופה, ישירה
  • רגילה: מוגשת בכתב והתשובה לה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת ע"י השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד 30 שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתא רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • דחופה: מוגשת בעל-פה והשר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד! ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד 4 שאילתות דחופות במושב.
  • ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני וגם המענה נמסר אלקטרונית, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד 80 שאילתות ישירות במושב.
  • לפרטים טכניים נוספים על השאילתות השונות, ניתן לבקר באתר הכנסת.

שאילתות הן כלי מצוין לפיקוח על הממשלה שכן הן מאפשרות להבין את הנעשה במשרדים השונים ולקבל מידע מהימן וממוסמך לטובת הציבור (השרים חייבים לספק תשובות מפורטות ולעמוד מאחוריהן). הלוואי וכולנו היינו יכולים לשאול את השרים שאלות ישירות ואשכרה לקבל תשובה – אבל הזכות הנהדרת הזאת ניתנה רק לח"כים.

לפרק בפודקאסט "המדריך לדמוקרטיה" על שאילתות

איך המחדל פוגע בכולנו

  • אין יכולת לדעת מי מחברי הכנסת עובד ומשקיע זמן בתפקיד החשוב של פיקוח על הממשלה.
  • שרים שלא עונים לשאילתות – לא משלמים מחיר ציבורי על כך (כי אף אחד לא יודע שלא ענו).
  • עיתונאים, עמותות ואזרחים לא יכולים לקבל תמונת מציאות מלאה של הנעשה בממשלה.

בקיצור, אין שום סיבה בעולם שהשאילתות הישירות (וכמובן התשובות להן) יישארו בעלטה. המנגנון הנוכחי לא שקוף, ולכן לא מספק לנו תמונה אמיתית על הנעשה בכנסת.

חסרונות

  • לא הצלחנו למצוא חסרונות להשקפת השאילתות (או סיבה שהן לא שקופות היום).

אז מה עושים?

התכנית הייתה לבקש מכם, הציבור, לפנות למנכ"ל הכנסת בבקשה להורות על השקפת השאילתות הישירות באתר הייעודי – ככל שאילתא אחרת. אך דבר ראשון פנינו ישירות לגורמים האמורים ומבקשים שישפרו את המצב, עוד לפני שהלחץ הציבורי מופעל. ויש אור בקצה השאילתה. הנושאים בטיפול.

נמשיך לעקוב – ונעדכן אתכם.

  • בעקבות פרסום הכתבה, ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת) פנה ליו"ר הכנסת בבקשה לשינוי הנהלים וחשיפת השאילתות הישירות ותשובותיהן. הנימוקים המרכזיים של ח"כ חנין: חשיבות חשיפת השאילתות לאינטרס הציבורי ועקרון השקיפות. האמת? אנחנו מאוד מסכימים איתו. קראו את מכתבו המלא.

הצטרפו עכשיו לסיירת השקיפות, השתתפו במשימות הבאות בן נתקן כשל קטן בכל פעם. שווה להשקיע שתי דקות בשבוע כדי להשפיע על המציאות בקביעות!

יש לכם רעיון לשינוי קטן שיכול לשפר את חיינו? כתבו לנו!

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע רביעי

השבוע: נמצא אתר האינטרנט של סמוטריץ' – והוא מקדם מדינה עם זכויות יתר ליהודים, סמוטריץ' הולך ראש בראש מול יו"ר האופוזיציה ציפי לבני, היועצת המשפטית דינה זילבר ממשיכה לקלקל את החגיגה, וגם עוקבים אחר חוסר הנוכחות של "הרשימה המשותפת" במליאה

המשך קריאה…

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע שני

שבוע שני לסיקור הצל של בצלאל סמוטריץ', והפעם: עוד חוק בדרכו לרשומות, 3,456 ש"ח על אתר אינטרנט נעלם וניסיון לעקוף את כל הגורמים המשפטיים. בפינת התגובות: התעלמות. וגם בונוס: חוקרים לעומק את הקומבינה שמאפשרת לכל חברי הכנסת להבריז מהכנסת בימי שלישי.

המשך קריאה…

סיקור צל בצלאל סמוטריץ' – שבוע ראשון

"אני הרי ידוע כחבר כנסת, בטלן, עצלן, איזוטרי, וחסר כל השפעה במערכת הפוליטית. טוב שיש תחקירנים רציניים ומעמיקים  כמוך שמצליחים לחשוף את זה לציבור. ובנימה רצינית, תסלח לי אבל אני מוותר על שירותי התיווך מול הציבור ששופט וישפוט אותי על פי מבחן התוצאה ולא ב"'מעקבים" שרחוקים מלשקף את איכות פעילותם של נבחרי הציבור" (ח"כ בצלאל סמוטריץ' בתגובה על שאלותינו לכתבה זו)

המשך קריאה…