פוסטים

חשיפה ראשונה: הח"כים שהגיעו ואלו שנעדרו מוועדת החוץ והביטחון בכנסת ה-22

בדיקת "שקוף" מגלה כי למועדון הנעדרים, שבו אפשר להמשיך למצוא את יאיר לפיד, מתווספים שמות חדשים ומפתיעים: מיקי זוהר ושרן השכל. ח"כים חדשים לעומת זאת, נחשפים כחרוצים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

רוב דיוני ועדת החוץ והביטחון אמנם אינה משודרים, כיוון שתכניהם לרוב חסויים – אך נתוני הגעתם של ח"כים יכולים ללמד על הנעשה בה. מי נעדר בהכרעות על הביטחון השוטף ומי הגיעה בקביעות לדיונים?

ועדת חו"ב. צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת

בין היתר, גילינו שחברי הכנסת שרן השכל ומיקי זוהר מהליכוד וח"כ יאיר לפיד מיש עתיד, נעדרו בקביעות ממליאת הוועדה ולרוב גם מוועדות המשנה. לעומתם, חברי כנסת חדשים יחסית, כמו אלי אבידר מישראל ביתנו ואורנה ברביבאי מיש עתיד, הקפידו להגיע.

לאן נעלמו יאיר לפיד ושרן השכל?

הכנסת ה-22 בדומה לקודמתה, ה-21, הייתה קצרה להחריד. בסך הכל, כיהנה כחצי שנה, ולא הספיקה לעשות הרבה. עם זאת, ישנן שתי ועדות מרכזיות שדווקא כן הוקמו: ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון (חו"ב). 

בזמן שעבודת הח"כים בוועדת הכספים גלויה לכל, ועדת החוץ והביטחון היא ועדה חשאית, שבה רוב הפרוטוקולים נשמרים חסויים. כדי בכל זאת לדעת מי הגיע לוועדות, בשנים האחרונות אנו מגישים בקשת חופש מידע, ועל סמך הנתונים בודקים את נוכחות הח"כים בוועדה. 

הנתון המרכזי נוגע למליאת הוועדה, בה יושבים 17 חברים. בניגוד לוועדות משנה, היא פתוחה גם לחברי הכנסת האחרים. בכנסת ה-22 היא התכנסה תשע פעמים, כאשר שיאני הנוכחות, למעט יו"ר הוועדה גבי אשכנזי (כחול לבן) הם חברי הכנסת אלי אבידר (ישראל ביתנו), שהגיע לשמונה ישיבות, אורנה ברביבאי (יש עתיד) וגדעון סער (ליכוד), שהגיעו כל אחד לשבע ישיבות. 

לעומתם, מי שבקושי נראו היו יו"ר יש עתיד ח"כ יאיר לפיד וח"כ שרן השכל (הליכוד), שהגיעו לישיבה אחת בלבד וח"כ מיקי זוהר (הליכוד) שהגיע לשני דיונים.

מיקי זוהר ממשיך להיעדר

זוהר והשכל היו עקביים בהיעדרויותיהם, ולא ניתן היה למצוא אותם גם בוועדת המשנה לחוץ והסברה. התקיימו בה חמש ישיבות בלבד. אל מול הנעדרים, רוב חברי הוועדה הגיעו לכולן או פספסו אחת בלבד: גדעון סער, יו"ר הוועדה (הליכוד), יאיר גולן (מרצ), אורנה ברביבאי ואלעזר שטרן (יש עתיד) וישראל אייכלר (יהדות התורה). 

ח"כ שרן השכל. הגיעה פעם אחת למליאה שהתכנסה 11 פעמים, ונעדרה לחלוטין מוועדת המשנה לחוץ והסברה

בוועדת המשנה למודיעין מתקבלות החלטות חשאיות, על ידי שישה חברי ועדה בלבד. רבים מייחסים לה חשיבות יתרה בשל הסיווג הגבוה של החומרים הנדונים בה. כך למשל,  זו הוועדה שמפקחת כיום על מעקבי השב"כ אחר אזרחי ישראל. 

בכנסת ה-22 התקיימו 11 ישיבות בוועדת המשנה, כשרוב החברים בה הקפידו להתמיד. למעט היו"ר ח"כ גבי אשכנזי שניהל את כל הישיבות, גם חברי הכנסת יואב בן צור (ש"ס) ויואב קיש (ליכוד) נכחו בעשר מתוכן וח"כ משה (בוגי) יעלון בתשע. 

ח"כ גדעון סער, שמקפיד בדרך כלל על נוכחות ואף שימש כיו"ר של חוץ והסברה – הגיע כאן רק לשש ישיבות. ח"כ יאיר לפיד נשאר עם המקום האחרון, כשנכח רק בחמש ישיבות.

לא התעניינו בביטחון שוטף ומוכנות לחירום: עמיר פרץ וישראל אייכלר

בוועדת המשנה למוכנות וביטחון שוטף נערכו שש ישיבות בראשות ח"כ יואב קיש (הליכוד). אלי אבידר (ישראל ביתנו), אורנה ברביבאי (יש עתיד) ויאיר גולן (מרצ) הגיעו לארבע מתוכן. אלעזר שטרן (יש עתיד) לשלוש. 

לעומתם, שרן השכל נכחה רק בישיבה אחת. שני ח"כים, עמיר פרץ וישראל אייכלר, נעדרו מכל הישיבות. נציין שפרץ שימש יו"ר הוועדה למוכנות העורף, שם התקיימו שתי ישיבות. אייכלר חבר בעוד ועדות משנה, אליהן דווקא כן הגיע.

ח"כ אורנה ברביבאי. גילתה חריצות

ועדות משנה נוספות, כמעט ולא התכנסו, עקב אורך חייה הקצר של הכנסת: כך לדוגמה, הוועדה שעוסקת בתקציב הביטחון התכנסה שלוש פעמים וכך גם ועדת משנה לתקציב השירותים החשאיים. הוועדה למוכנות העורף התכנסה כאמור פעמיים. 

קשה ללמוד משהו מנוכחות בוועדה שהתכנסה מעט באופן יחסי, לכן העדפנו שלא לנתח את הנוכחות במקרים אלו. הסרנו מראש ועדות שהיו בהן פחות מחמש ישיבות והורדנו ח"כים שהיו חברים רק חלק מהתקופה.

ממיקי זוהר נמסר: "המינוי היה ברירת מחדל ולמיטב ידיעתי היו בדיונים חלק מחברי בסיעה כמחליפים שלי".

מיאיר לפיד, ישראל אייכלר, עמיר פרץ ושרן השכל לא נמסרה תגובה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): נושאים כמו מעקב השב"כ אחרי האזרחים, תקציב הביטחון או שירות נשים בצה"ל – הם רק חלק מרשימה ארוכה של סוגיות שעולות בדיוני הוועדה ומשפיעות על חיינו. דווקא משום שמדובר בנושאים ביטחוניים, שלרוב חסויים, חשיבות הוועדה גוברת: זהו הגוף המפקח היחיד שמייצג את הציבור וחשוף לחומרים הסודיים. גם דיוני הוועדה חסויים – לכן כל מה שנותר לנו זה לקוות שהם אכן מגיעים, שואלים שאלות קשות ומשפיעים על החלטות הרות גורל.

מעש"י (מה אפשר לעשות כדי שיותקן?): אנחנו נמשיך לעקוב ולדווח אם נציגי הציבור ממשיכים להגיע לדיונים, מה שמשנה את התנהגותם, כפי שראינו רק לאחרונה כשיאיר לפיד החל להגיע לדיוני הוועדה. טוב יהיה אם הכנסת תפרסם את הנוכחות באופן יזום וגם פרוטוקולים של דיונים שאינם רגישים יפורסמו, לפחות, לאחר שהתקיימו.

בלעדי: הוועדה שמפקחת על שכר הח"כים נעלמה – הכנסת לא מינתה אחת חדשה

חשיפה: בזמן ששכר הח"כים ממשיך לעלות, מסתבר שהוועדה הציבורית שדנה בהטבות לחברי הכנסת פוזרה בינואר 2019, הרחק מעיני הציבור. מאז לא מונתה חדשה. אפילו היו"ר שלה פרופ' חיים לוי לא ידע שהוועדה שעמד בראשה התאיידה: "לא עדכנו אותנו, למי יש זמן היום למכתבי נימוסין"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

מתחת לרדאר וללא ידיעת היו"ר – נעלמה הוועדה הציבורית העוסקת בעניין העלאה או קיצוץ בשכר הח"כים ותנאיהם. זוהי התחנה המקצועית היחידה שבוחנת את הנושא באופן ענייני ומגישה המלצות שקופות לציבור. הודות לקיומה, לציבור ולתקשורת יש יכולת למתוח ביקורת ולשפוט את החלטות הח"כים בעניין שכרם. כעת מסתבר שהכנסת לא חידשה את קיום הוועדה כבר שנה וחצי – בניגוד לחוק.

השכר עולה ועולה

שכר הח"כים עלה בינואר השנה ב- 1,255 שקל. כך רצו הח"כים, והם דאגו שזה יקרה גם בניגוד לעמדה של הוועדה הציבורית שהייתה אמורה לקבוע את שכרם. הם הצליחו לעקוף אותה, כיוון שבסמכותה רק להמליץ בסוגיות אלו, מהלך שאנו ב"שקוף" מבקשים לשנות. הח"כים התעלמו מהמלצותיה פעם אחר פעם אף שתפקידה היה בדיוק זה: להרחיק את החתולים מהשמנת.

עכשיו אנחנו מגלים שלאחר שתמה כהונתה של הוועדה בכנסת, לא טרחו למנות ועדה חדשה. עדכנו בנושא את יו"ר הוועדה, פרופ' חיים לוי, שהופתע לגלות את הבשורה. "לא קיבלנו שום הודעה שכהונתנו פגה", הוא הודה בפנינו. "כנראה שזה אוטומטי. אבל למי יש זמן היום למכתבי נימוסין".

אף אחד לא סיפר לו שהוציאו את הוועדה לחופשה. פרופ' חיים לוי יו"ר הוועדה לפיקוח על שכר הח"כים

הכוח בידי הח"כים 

הוועדה ציבורית הוקמה בשנת 2002. היא עוסקת בשכר חברי הכנסת, בהטבות ובתנאים שהם מקבלים, כמו למשל כמו מספר העוזרים הפרלמנטריים שהכנסת מממנת לכל ח"כ וח"כית. הוועדה ממונה על ידי הכנסת, ולכאורה אינה תלויה בה מאותו הרגע. 

כוועדה ציבורית חיצונית, הציפיה הייתה שהיא זו שתכריע בהחלטה על הנושאים הללו – אך לא כך הדבר. אם ועדת הכנסת לא מרוצה מהחלטה שהתקבלה על ידי הוועדה, היא מגישה ערעור, עליו צריכה הוועדה הציבורית לענות תוך 15 יום. אם הוועדה הציבורית דוחה את הערעור, ההחלטה חוזרת לוועדת הכנסת (לח"כים עצמם) שיכולים להחליט מה שירצו. 

כלומר, אם הוועדה הציבורית מתעכבת במענה, פירוש הדבר שהערעור של הח"כים מתקבל. כך יוצא שבפועל, הח"כים עצמם הם אלה שמחליטים על ענייני השכר שלהם ועל תנאים נוספים שהם מקבלים. 

יחד עם זאת יש חשיבות רבה לקיומה של הוועדה. במקום מסלול מהיר לכל גחמות חברי הכנסת, הוועדה הציבורית דנה בכל בקשה כזו בכובד ראש ונותנת את המלצותיה. גם במידה והח"כים לא מקבלים אותן, החלטתם נתונה, לכל הפחות, לביקורת ציבורית

לציבור אין משאבים וכלים לביצוע בחינה מדוקדקת של כל בקשה – עמו נסיעות בנתיב המהיר, העסקת יועץ פרלמנטרי נוסף או העלאת שכר. כיוון שזהו תפקידה של הוועדה, כשהח"כים פועלים נגד המלצותיה אנחנו יודעים שמשהו פה מריח רע וחושפים זאת. אך כעת, כיוון שאיש לא טרח לחדש אותה, הוועדה פשוט התאיידה.

ועדת הכנסת. שם בסוף מתקבלות ההחלטות על שינוי בשכר ובהטבות (צילום: אוליבר פיטורסי, פלאש 90)

בניסיון למנוע תחרות פופוליסטית: כך גילנו שהוועדה פוזרה

בימים אלו עולים קולות רבים שקוראים לקיצוץ בשכר הח"כים, לאור המשבר הכלכלי והבריאותי. ואכן, במכתב בן עמוד אחד לחשבות הכנסת, החלו כמה ח"כים להודיע שהם יוותרו על השכר או על חלקו. האם נכון שהח"כים יקצצו בשכרם בתקופה זו? יכול להיות. לשמחתנו יש ועדה שיכולה לפרסם חוות דעת מושכלת. לפחות כך חשבנו.

כדי למנוע תחרות פופוליזם שבה מי שמוותר על סכום גדול הוא זה שמנצח, תחרות שלא לוקחת בחשבון פערי מעמדות בין הח"כים, פנינו לממלאת המקום של היועץ המשפטי של הכנסת, שגית אפיק. ביקשנו ממנה לכנס את הוועדה הציבורית כדי לקבל חוות דעת בלתי תלויה על קיצוץ בשכר הח"כים בתקופה זו. 

חודש עבר ומכתב התשובה נחת בתיבת המייל שלנו. אין ועדה ציבורית, נכתב שם. "כהונתה של הוועדה הציבורית פקעה בראשית ינואר 2019 ומאז לא נבחרה ועדה חדשה. לאחר שתבחר ועדה חדשה תוכל לפנות אליה ישירות". פנינו שוב ליו"ר הוועדה פרופ' חיים לוי שמסר לנו, כאמור, שאף אחד לא טרח להודיע לו על ביטולה – במשך שנה וחמישה חודשים.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): הכנסת היא לא העסק הפרטי של הח"כים. מדובר בכסף שיוצא מהכיס שלך. לכן ראוי שוועדה ציבורית עצמאית תוכל להחליט לגבי תנאי הח"כים בעצמה ולאחר בחינה מדוקדקת של כל בקשה. המצב הנוכחי פוגע בכבוד הכנסת ובאמון הציבור במנהיגים שלנו.

מעש"י (מה לעשות כדי לתקן?): חייבים לטפל במנגנון עצמו: להפריד את החתולים מהשמנת ולסתום את הפרצות בהן מתחבאת עוד שמנת. נפעל להקים את הוועדה מחדש. כמו כן, בימים אלו אנו פועלים לשנות את החוק ולהפוך את החלטות הוועדה הציבורית להחלטות סופיות ובכך להוציא מהח"כים את ההחלטות הנוגעות אליהם.

עמיר פרץ נעדר מהדיון על המשך ריגול השב"כ – והגיח בסוף כדי להצביע עם הממשלה

ממשלת ישראל ביקשה הארכה של שישה שבועות באפשרות השב"כ לרגל אחרי אזרחי ישראל כדי למגר את מגיפת הקורונה. חברי הכנסת דנו בצורך, התמקחו על משך ההארכה והעלו שאלות חשובות – אך ח"כ עמיר פרץ בחר להגיע רק להצבעה – ולתמוך בעמדת הממשלה ללא סייג. וגם: משרד הבריאות עדיין מגמגם בתשובה לשאלה הבסיסית: כמה מכונות הנשמה יש בישראל?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הבוקר (שלישי) התקיים דיון בוועדת המשנה למודיעין בכנסת אודות המשך ריגול השב"כ אחרי אזרחי ישראל כדי להתמודד עם מגפת הקורונה. הדיון נערך לאחר שהממשלה אישרה אמש את התקנות שיאפשרו זאת.

הפיקוח הצמוד של הכנסת אחר כל צעד בהחלטות אודות הריגול, התהדק לאחר לאחר הנחיית בג"ץ. ההנחיה קבעה כי בשל חשש מפגיעה בזכויות האזרח, כל החלטה בנושא צריכה להתקבל תוך פיקוח חקיקה מסודרת בכנסת.

 

חרף החשיבות היתרה של הנושא, ההד הציבורי והתערבות בג"ץ – נראה שח"כ עמיר פרץ, חבר הוועדה, מתקשה להפנים את תפקיד המפתח שניתן לו. הח"כ הוותיק נעדר ממרבית הדיון, הגיח בדקות האחרונות כדי להצביע יחד עם עמדת הממשלה והמשיך בענייניו.

יחד עם פרץ, מרבית חברי הוועדה בחרו להעניק לממשלה אורכה בהמשך הריגול למשך שלושה שבועות, לאחר שביקשה שישה. 

כמה זמן יימשך הריגול אחרי האזרחים? את פרץ זה פחות מעניין

הפעלת כלי השב"כ לריגול אחר אזרחים פוגעת משמעותית בזכות לפרטיות של אזרחי ישראל, אך השיקול שמנגד הוא הצלת חיי אדם לאור מגפת הקורונה. מדובר החלטה לא פשוטה. נראה שגם הוועדה, בראשות ח"כ גבי אשכנזי, מתייחסת אליה בכובד ראש.

בדיון השתתפו ראש המועצה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת; פרופ' סיגל סדצקי ראש שירותי הבריאות; ושני משנים ליועץ המשפטי לממשלה: דינה זילבר ורז נזרי. השתתפות של שני משנים ליועץ המשפטי היא חריגה בדיוני הכנסת. במקרים של דיונים משמעותיים בכנסת, מתייצב לרוב משנה אחד. 

יו"ר הוועדה גבי אשכנזי. לוקח ברצינות את הנושא (צילום: אתר הכנסת)

יו"ר הוועדה גבי אשכנזי ניהל דיון ענייני ואפשר לכל חברי הוועדה לקבל מענה לשאלות, למרות סד הזמנים הלחוץ של שעתיים, מאחר ומליאת הכנסת נפתחה בשעה 10:00 כדי לדון בשינוי חוקי היסוד

ניכר היה שהדעות חלוקות כשחברי הכנסת: יואב בן צור (ש"ס), גדעון סער ויואב קיש (הליכוד), איילת שקד (ימינה) וגבי אשכנזי (כחול לבן) היו בעד לאשר לממשלה את האורכה, כשהמחלוקת הייתה בעיקר על מסגרת הזמן. מצד שני: אלי אבידר (ישראל ביתנו), משה יעלון ויאיר לפיד (יש עתיד-תלם) חשבו שבמציאות הנוכחית בה המגיפה דועכת הצעד אינו הכרחי. 

ח"כ אחד, עמיר פרץ, שנלחם בעבר להיות בוועדה לא נכח בדיון, לא שאל שאלות ולא נימק את דעתו. שתי דקות לפני ההצבעה הסתנן לחדר בעודו עוסק במכשיר הטלפון הנייד שלו – והצביע. פנינו ללשכתו של פרץ כדי לדעת איפה היה. מלשכתו טרם נמסרה תגובה.

משרד הבריאות עדיין מגמגם ביחס למספר מכונות ההנשמה

בדיון ביום חמישי שעבר שבו האריכה הממשלה את תוקף הריגול להיום, היא ביקשה שיציגו לה חלופות. אך למרות הבקשה בדיון הבוקר הן לא הוצגו. הממשלה הגיעה רק עם בקשתה היחידה – להמשיך את האיכון על ידי השב"כ.
החלופות הוצגו רק באופן תיאורטי צופה פני עתיד, אך לא כפתרונות שניתן ליישם. "אנחנו עובדים על אפליקציה", הבטיחו. יו"ר הוועדה, ח"כ אשכנזי, קבע כי בשבוע הבא יקבעו דיון נוסף לדיון בחלופות. 

שאלה מטרידה לא פחות העלתה ח"כ איילת שקד שביקשה לדעת כמה מכונות הנשמה יש היום במדינת ישראל. כשפרופ' סדצקי ממשרד הבריאות ענתה שברשות בתי החולים בארץ 3,500 מכונות הנשמה, עימתה אותה שקד עם העובדה שאלו הנתונים שהוצגו כנתוני פתיחה בפרוץ המגיפה.

מדובר באחד הנתונים הקריטיים ביותר להתמודדות עם המגיפה. על פי מספר מכונות ההנשמה מעריכה הממשלה את עמידותם של בתי החולים בפני גל חולים חדש, ולפיכך קובעת את הנחיות הסגר. אחרי דבריה של ח"כ שקד, סדצקי טענה שאולי אינה בקיאה במספר.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): כיום יש בוועדה תשעה חברים, כולל היו"ר. התפקיד שלהם הוא לשמור על הזכויות שלנו בשעת משבר כזאת, כדי שהממשלה תוכל להשתמש בכך כדי להציל חיי אדם, אך תדאג שהשימוש יהיה מידתי. זה המקום היחידי שבו הנציגים שלנו מקבלים תשובות לשאלות הקשות, שאלות שחלק גדול מהתשובות עליהן סודיות. העובדה שפרץ לא ממלא את תפקידו גם בהחלטה כה רגישה מטרידה מאוד.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): המשך פרסום, ולו חלקי של דיוני הוועדה יאפשר לנו לדאוג, בזמן אמת, שהח"כים הבודדים בוועדה יבצעו את העבודה שלהם. ואם קשה לפרץ, שיפנה את מקומו. נמשיך לעקוב.

פניתם פעם אישית לח"כ? כך תעשו את זה נכון

הח"כים עובדים אצלנו הציבור – לכן אין סיבה שלא נבקש מהם עזרה במקרה הצורך. אבל כדי לקבל מענה אמיתי, צריך לדעת איך לפנות ולמי. מדריך מאת הנודניק הלאומי שי גליק, שאין לשכה שלא מכירה את השם שלו // טור אורח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| שי גליק |

מאז שהייתי ילד, שיגעתי את המוח לחברי כנסת. הרבה שנים עשיתי את זה למען שחרור יהונתן פולארד. אך בשנים האחרונות אני פונה בהרבה נושאים, לחברי כנסת מכל המפלגות. אבל אם בילדותי הייתי שולח מכתבים לחברי כנסת בפקס ומקבל בדואר – היום הכל קורה בקליק אחד.

להתווכח הם יודעים – אבל עד כמה הם זמינים לפניות הציבור?

האם העובדה שאנחנו יכולים לשלוח הודעה בקלות, פירושה שאנחנו מקבלים תשובה באותה הקלות? האם אזרח מהשורה שאינו חבר מפלגה, אינו אושיית רשת או איל הון, יכול לפנות לחבר כנסת, לראש עיר, לשר, ואפילו לנשיא או לראש הממשלה – ולקבל מענה אמיתי?

ח"כ יקר – קיבלת מכתב מהמעסיק

נתחיל קודם בבשורה הטובה: כל אחד יכול לפנות לכל חבר וחברת כנסת. אנחנו מממנים אותם ולכן הם למעשה עובדים אצלנו. המיילים של כולם כתובים באתר הכנסת. מניסיון, אם תפנו לכולם חלק מהם בטוח יחזרו אליכם.

חשוב לשלוח מייל רשמי, מכובד ומסודר ולהתקשר אליהם בשעות העבודה. המייל חייב להיות אישי – בשום אופן לא דרך תוכנה ששולחת מייל תפוצה למאה ועשרים הח"כים. יש לפנות לכל אחד בשמו האישי ולהשאיר כמה שיותר פרטים אישיים שלכם לחזרה. 

חשוב לצרף מסמכים רלוונטיים, כמו עצומה חתומה על ידי קהילת תומכים. לעיתים קרובות העוזרים הפרלמנטריים מעבירים את המייל לטיפול גורם ממשלתי, וככל שיש מכתב מסודר מטעמכם זה יקל עליהם את העבודה. 

מספרים שהוא עוזר לאזרחים שנתקעו בלי אוטובוס בלילה. שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ'

מניסיוני האישי, כדאי לשלוח הודעה לנייד האישי של חבר הכנסת לאחר שליחת המכתב. ניתן בקלות להשיג מספרי ניידים של כל הח"כים – פנו אלי אם לא תצליחו. אם אתם לא מרגישים בנוח, תוכלו לשלוח שוב מייל, או לפנות דרך עמוד הפייסבוק, שבו לרוב הח"כים עונים באמצעות היועצים שלהם.

תהיו רציניים

מומלץ תמיד לחפש ח"כים שתחומי העיסוק שלהם נוגעים בנושא הספציפי של בקשתכם. תבדקו מבעוד מועד מי הח"כים החברתיים, או אלה שעוזרים לנכים, ח"כים שפועלים בנושאי חינוך, חקלאות וכדומה. תעשו בדיקת גוגל קצרה ותציינו במכתב את הערכתכם לפעילותם בנושאים שהם קידמו – זה אף פעם לא מזיק. למעשה, מומלץ אפילו להתחיל עם מחמאה ישירה שנוגעת לפעולה קודמת שלהם באותו תחום. זה יעלה משמעותית את הסיכוי שישיבו לך.

כמו כן, כדאי לבדוק מי יושב בראש הוועדה הרלוונטית בכנסת, כמו ועדת חינוך או מעמד האישה, ומי חברי הכנסת החברים בוועדה – ולשלוח להם מייל שונה, עם בקשה לדיון ולטיפול בסוגיה שמטרידה אותכם. 

עדיף תמיד לשלוח מכתב לח"כ שיושב או עומד בראש ועדה רלוונטית לנושא

בנושאים פוליטיים הח"כים תמיד יענו לכם. אם תפנו למפלגה ימנית בנושא התנחלות שצריכה כביש לדוגמה – תקבלו סיוע. אם תפנו בבקשה לעזרה במאבק בכיבוש למפלגת מרצ – כנ"ל. אלו פניות הציבור שיזכו לתהודה תקשורתית בקלות רבה וחברי הכנסת ישמחו להתגאות בהן.

המצטיינים שלי: הח"כים החרדים

דווקא בימים אלה, כשעשרות מגזרים נפגעו מהקורונה וחלקם נופלים לגמרי בין הכיסאות, חשוב להבין איזה מענה מקבל אזרח מן השורה בנושאים הקשורים לחיי היומיום. אז מי מהח"כים זמין יותר לפניות שלנו ומי פחות? בשנים האחרונות פניתי ושלחתי אנשים אחרים לפנות לחברי כנסת כדי לבדוק את זמינותם.

המסקנה הראשונה שלי היא שהח"כים מהמפלגות הדתיות והחרדיות עונים הכי הרבה ולכל הפניות. בנוסף, ככל שאתם חברי מפלגתם הסיכוי שיענו לכם קופץ פי מאה. לכן אני ממליץ אישית לכל אחד ואחת להתפקד למפלגה הקרובה לליבו וכך להגביר את השפעתו בכל נושא. 

המפלגות החרדיות לוקחות את הנושא ברצינות. ח"כ אורי מקלב, יהדות התורה

מהניסיון האישי שלי, ניכר שבמפלגות החרדיות כמו "יהדות התורה" לקחו את הטיפול בפניות הציבור צעד אחד קדימה. הם בנו מחלקה שלמה של המפלגה (בשכר!) שנקראת מחלקת פניות הציבור, והם עוזרים גם לחילונים. בנוסף, הח"כים וחברי המועצות העירוניות מגיעים לשכונות לשעות קבלת קהל. 

גם בש"ס קיימת מחלקה כזאת וישנו אף מוקד חיצוני שמקבל פניות ציבור ומנתב את המתקשר או המתקשרת לגורמים הרלוונטים במפלגת ש"ס שיכולים לעזור. יו"ר שס אף פרסם מודעה עם הטלפונים הניידים של כל הח"כים, השרים ועוזריהם וקרא לאזרחים לפנות אליהם. 

במפלגות האחרות לא קיים מוסד בהיקף כזה. בזמנו, ח"כ יאיר לפיד יו"ר מפלגת "יש עתיד", הודיע שיקים מחלקה לפניות ציבור ואף הודיע שימנה ח"כ על כל אזור בארץ. המערך אכן הוקם, אולם בשנה האחרונה עקב הבחירות הוא בוטל. יחד עם זאת, דוברו של ח"כ יאיר לפיד ציין בפניי שהח"כים ממשיכים לקבל פניות ציבור באופן אישי ולעזור לפונים. 

הכי מאכזב – אלעזר שטרן

גם כמה ח"כים ממפלגות אחרות ראויים לציון מיוחד. 

כשפניתי לח"כ אלון שוסטר (כחול לבן) בבקשת עזרה, הוא ענה לי מייד והציע את עזרתו. שוסטר מטפל בקביעות בפניות ציבור, בדומה לח"כ איציק שמולי (העבודה). ח"כ אתי עטייה (ליכוד) פרסמה בפייסבוק את הנייד האישי שלה ופנתה לכל מי שנפגע מהקורונה כלכלית לפנות אליה. גם קטי שיטרית (ליכוד) מניסיוני מטפלת בפניות הציבור שמגיעות אליה.

"לנבחרי הציבור אין זכות קיום בלעדי הקשר האישי שלהם עם בוחריהם". ח"כ שטרית (הליכוד)

ח"כ לשעבר יוסי יונה ממפלגת העבודה שנהג לנסוע לערים שונות ולפתוח שולחן לפניות ציבור. גם ח"כ מירב בן ארי מ"כולנו" פירסמה שניתן לבוא אליה ללשכה לפגישה בכל נושא. מי שידועה לדורות בטיפול שלה בפניות הציבור היא גם ח"כ שלי יחימוביץ' לשעבר ממפלגת העבודה, שהקימה במשרד שלה מחלקת מתנדבים ענפה לצורך הנושא.

ח"כ לשעבר רוברט טיבייב דרש לפרסם את מספר הנייד האישי שלו באתר הכנסת והודיע שיענה לכל פנייה וכך גם ח"כ עוזי דיין והשר בצלאל סמוטריץ'. השר סמוטריץ אף הודיע שכל אזרח שנתקל בבעיה מוזמן לפנות אליו בכל שעה. לפי הסיפורים, הוא עזר לאנשים ששלחו לו סמסים באחד עשרה בלילה להשיג אוטובוס. 

ח"כ אלעזר שטרן. לא ענה לכותב הטור אף פעם

חבר הכנסת מיקי זוהר עונה גם הוא להרבה פניות ציבור. אני הייתי פונה אליו באופן קבוע ותמיד נענה. יום אחד בחרתי להגיש נגדו תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת. למחרת העוזרת שלו הודיעה לי שהדלת נסגרה. אולם ברגע שפניתי אליו אישית הוא התרעם על העוזרת שלו וציין שהוא עובד ציבור ועוזר לכל פנייה ואף נתן לי קדימות.

לעומת זאת יש ח"כים שפשוט לא עונים לאף פנייה, ביניהם למשל ח"כ אלעזר שטרן מ"יש עתיד", שאני אישית ועוד נכים רבים פנו אליו והוא מעולם לא השיב לאף פונה. באחת הפעמים ביקשנו שיפעל להנגשת מערת המכפלה, נושא בטיפול ועדת חוץ וביטחון שהוא חבר בה. אך למרבה האכזבה, גם בשלושת הדיונים שהתקיימו בנושא מטעם הוועדה הוא מעולם לא התייצב. כשפניתי לדוברת שלו בשאילתה מדוע הח"כ לא עונה לפניות – גם היא בחרה שלא לענות. (מלשכתו של שטרן לא נמסרה תגובה לטור זה).

"לנבחרי הציבור אין זכות קיום בלעדי הקשר האישי שלהם עם בוחריהם", אמרה לי ח"כ שטרית. לדבריה, "פניות הציבור חושפות לחברי הכנסת אתגרים שיש לטפלם ובאמצעות הכלים הפרלמנטריים אנחנו מנסים לעזור ולפתור". שטרית סיפרה שבשנה האחרונה פעלה למשל בעקבות פניות מאנשים עם מוגבלויות להנגשת מערת המכפלה

השבוע פירסם הפעיל החברתי עמית דרי, שלפני חודש ביקר בקונגרס בארצות הברית וגילה שכל אזרח אמריקאי יכול פשוט לדפוק בלשכות של חברי הקונגרס ולדבר איתם ישירות. בארץ זה עדיין לא המצב לצערנו. אבל אסור להתייאש – עדיין אפשר לפנות במיילים לחברי כנסת וחלקם יחזרו אליכם. תנסו את זה ותופתעו.

הכותב הוא פעיל חברתי ומנכ"ל ארגון "בצלמו", ארגון זכויות אדם ברוח יהודית הפועל למען זכויות אדם, שקיפות שלטונית וצדק לכולם.

פרץ ולפיד הבריזו מהדיונים על מערכת הריגול של השב"כ

יש רק מקום אחד שבו הציבור יכול לפקח על מערכת הריגול שמופעלת על האזרחים בימי הקורונה – הוועדה לעניינים חשאיים בכנסת. אבל שניים מחבריה נעדרו: ח"כ עמיר פרץ, שנלחם להיות חבר בוועדה וח"כ יאיר לפיד, שהיעדרותו מדיונים כבר לא מפתיעה אף אחד

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

חברי הכנסת יאיר לפיד (כחול לבן) ועמיר פרץ (העבודה) נעדרו כמעט מכל מישיבות ועדת הכנסת המפקחת על שימוש במערכת הריגול של השב"כ, המופעלת בימים אלה על כל אזרחי ישראל. לפיד הגיע רק לישיבה הראשונה מתוך חמש ופרץ הגיע היום (ראשון) בפעם הראשונה לוועדה, לאחר שעימתנו אותו עם הדברים.

היעדרותם חמורה במיוחד לאור העובדה שזה הפתח היחיד של הציבור ונציגיו לדרוש תשובות, וכך לוודא שהשימוש במערכת החשאית לא חורג מהצורך. עוד סיבה לחשיבות הגעתם היא הרכבה המצומצם של הוועדה. בוועדת המשנה לעניינים חשאיים (בתוך חוץ וביטחון) בראשות ח"כ גבי אשכנזי חברים עוד ארבעה ח"כים בלבד: בוגי יעלון, יאיר לפיד (כחול לבן), אלי אבידר (ישראל ביתנו) ועמיר פרץ (העבודה). 

פרץ נלחם להיכנס ואז לא הגיע

בימים אלו מתנהל מאבק משפטי על שימוש הממשלה בסמכויות לשעת חירום, שבמרכזו עומדת סוגיית הריגול של השב"כ אחרי אזרחים ישראלים. העותרים דורשים שכל הליכי החקיקה והפיקוח יעברו דרך הכנסת ולא בתקנות לשעת חירום. הוועדה הוקמה לאחר ניסיון התנגדות של הממשלה להקמת ועדות ולמניעת פיקוח על עבודתה. 

היעדרותו של פרץ מכל דיוני הוועדה פרט לאחרון מפתיעה לאור העובדה שנלחם כדי להיות חבר בה. "אני חושב שהתרומה שלי – כיושב-ראש מפלגה, כיושב-ראש רשימה משותפת וגם כשר הביטחון לשעבר – היא תרומה מאוד משמעותית, בעיקר בימים האלה", התעקש בדיון מה-24 במרץ בו החליטו על הקמת ועדת המשנה ועל החברים בה. 

גבי אשכנזי, יו"ר ועדת חוץ וביטחון. חצי מחברי וועדת המשנה נעדרו (צילום: אתר הכנסת)

"לכן אני עומד על כך שאצורף לוועדה הזאת. מבחינתי אני לא בא כדי לבזבז זמן, גם לשמחתי הוועדה הזאת לא חשודה בצבירת קרדיטים כי ממילא אסור להוציא משם כלום וממילא אתה לא יכול לדווח שעשית משהו, רק מי שמרגיש אחריות – ואני מרגיש אחריות כזאת". 

מדוע שר הביטחון לשעבר ויו"ר מפלגת העבודה לא הגיע לוועדה? מלשכתו נמסר: "ח״כ עמיר פרץ הינו שותף מלא לכל המתרחש בועדת החוץ והביטחון, וגם כשנדרש לעסוק בנושאים אחרים באותו זמן, נמצא בקשר עם כל הצוותים המקצועיים בוועדה".

יאיר לפיד – משוואה עם נעלם אחד

מבדיקת הפרוטוקולים שהתפרסמו, לפיד הגיע רק לדיון הראשון של הוועדה בנושא. בישיבה השלישית והרביעית והאחרונה שפורסמו הוא כבר לא הופיע. מבדיקה של שקוף מסתבר שגם לשתי ישיבות פנימיות נוספות לפיד לא הגיע. 

זו לא פעם ראשונה שלפיד מבריז מדיוני ועדות בכנסת. הוכחנו ב"שקוף", שוב ושוב, לאורך השנים והכנסות האחרונות כי לפיד משתבץ לוועדות חסויות שרוב הפרוטוקולים שלהן אינם פתוחים לעיון הציבור – ופשוט לא מגיע באופן עקבי. פנינו ללפיד בבקשה לתגובה. מלשכתו נמסר: "אנחנו לא מתייחסים לפעילות בוועדות משנה חשאיות". 

הנחמה היחידה בנושא, היא שעל פי דברי נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בדיון בבג"ץ ביום חמישי – נראה ששאר חברי הוועדה עושים עבודה מצוינת.

עדכון (22/4/2020): פרץ ולפיד המשיכו להיעדר גם מדיוני החקיקה בוועדת החוץ והבטחון (הפורום הרחב של הוועדה) שהתקיימו במהלך השבוע.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): בוועדה יש רק חמישה חברים קבועים, כולל היו"ר. התפקיד שלהם הוא לשמור על הזכויות שלנו בשעת משבר כזאת, כדי שהממשלה תוכל להשתמש בכך כדי להציל חיי אדם, אך תדאג שהשימוש יהיה מידתי. זה המקום היחידי שבו הנציגים שלנו מקבלים תשובות לשאלות הקשות, שאלות שחלק גדול מהתשובות עליהן סודיות. העובדה ששניים מתוך החמישה לא ממלאים את תפקידם מטרידה מאוד.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): המשך פרסום, ולו חלקי של דיוני הוועדה יאפשר לנו לדאוג, בזמן אמת, שהח"כים הבודדים בוועדה יבצעו את העבודה שלהם. ואם קשה להם, שיפנו את המקום למישהי אחרת. נמשיך לעקוב ואם ההברזות ימשיכו – לא נהסס להפעיל גם את סיירת השקיפות.

זוכרים שהכנסת ה-22 העניקה לחיים כץ פטור ממשפט? בדקנו איפה היו הח"כים שהבריזו מהדיון

גם בעתות קורונה, אנחנו לא שוכחים את הדמוקרטיה. אז תזכורת: לאחר דיון שארך מעל לשלוש שעות במליאת הכנסת ב-17 בפברואר, החליטו חברי הכנסת שלנו לפטור את חיים כץ ממשפט. 13 ח"כים נעדרו מההצבעה, מהבודדות שהיו בשנה החולפת במליאה. חלקם לא מוכנים לספר היכן היו. כתבה שמינית בסדרת 'עיר מקלט'

| עידן בנימין |

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

זה מרגיש שההצבעה להענקת החסינות לח"כ חיים כץ התקיימה לפני עידן ועידנים. העולם השתנה בינתיים ללא היכר. אך האמת היא שההצבעה נערכה בסך הכל בחודש שעבר, ב-17 בפברואר. כץ, כזכור, מואשם במרמה והפרת אמונים על כך שקידם חקיקה שהייתה עשויה להיטיב עם שותף המסחר שלו בבורסה, מוטי בן ארי. גוש המפלגות שתומך בנתניהו הצביע כמקשה אחת – בעד חסינות – חוץ מאחד, מוטי יוגב, שסירב להשתתף בחגיגה. סך הכל 63 ח"כים הצביעו בעד החסינות. אלא ש-13 ח"כים נוספים היו עשויים להתנגד, וכלל לא נכחו במליאה. בדקנו למה נעדרו.

אז מי הגיע להצבעה?

גוש הימין ומפלגת ישראל ביתנו הצביעו כאמור כמקשה אחת – למעט מוטי יוגב (ימינה) שנעדר – בעד חסינות לח"כ חיים כץ. אפילו ח"כ בנימין נתניהו הפר את קודש הקודשים של הח"כים – הסכם קיזוז והגיע להצביע למען פטור ממשפט  לעמיתו. זאת אף שסיכם עם מרצ שיתקזז עם תמר זנדברג (מרצ) שבדיוק ילדה. 

מלבד זנדברג, גם לח"כ חילי טרופר (כחול לבן) היה נימוק מצוין: הוא התאושש בבית מתרומת כליה. אלא ש-11 ח"כים נוספים התאדו מההצבעה ונוכחותם נמחקה מדפי ההיסטוריה. 

אז יצאנו לבדוק היכן היו הנעדרים: יואל רזובזוב אומר שהיה חולה. ע'דיר כאמל מריח שהתה בגרמניה וגם היו כמה ח"כים שפשוט סרבו לתת דיין וחשבון כמו משה יעלון וסתיו שפיר. 

נתחיל בח"כים שמסרבים לספר היכן הם היו: 

משה יעלון (כחול לבן): לא ענה.

ווליד טאהא, מטנס שחאדה, סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת) – לא ענו.

סתיו שפיר (המחנה הדמוקרטי): לא ענתה. שהתה בחו"ל

נזכיר כי מדובר בעובדי ציבור. אנחנו הבוסים שלהם. הם חייבים לתת דין וחשבון, במיוחד במקרה כזה; מדובר באחת מההצבעות הבודדות בשנה החולפת (מלבד זאת הם דאגו להעלות לעצמם את תקציב התעמולה).

אורלי לוי – צילום: אתר הכנסת

ואלו הח"כים שכן מוכנים לתת הסבר לציבור:

אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): לא ענתה. ולאחר פרסום הכתבה מסרה ששהתה עם בנה בבי"ח.

ע'דיר מריח' (כחול לבן): "הייתי בכנס לביטחון לאומי במינכן שתואם לפני פיזור הכנסת". 

יואל רזבוזוב (כחול לבן): היה לדבריו חולה בבית עם שפעת. 

מנסור עבאס (הרשימה המשותפת) מסר שהעדיף להימנע ולכן נעדר בהצבעה: "בוועדת הכנסת נמנעתי בהצבעה על החסינות המהותית, והצבעתי נגד בקשתו של חיים כץ בשני הסעיפים שקשורים ליועמ״ש. ההיעדרות תואמת העמדה שלי בקשר לחסינות מהותית. השאלה של מתן חסינות וגם פסילת מועמדים ורשימות זאת שאלה משפטים שראוי שבית משפט או ועדה ציבורית יכריעו בה, ולא פוליטיקאים ערב מערכת בחירות. למעשה ההצבעה בוועדה ובמליאה הייתה פוליטית".

היבא יזבק (הרשימה המשותפת) – "חברת הכנסת יזבק היתה באירועי בחירות של הרשימה המשותפת. אירועים אלה נקבעו מראש ולא ניתן היה לבטלם". בדקנו בעמוד הפייסבוק של יזבק, האירוע היחידי שמצאנו היה ביפו ונראה שהתקיים בשעות הערב.

הערב ביפו עם תומכות ומתלבטות. הרשימה המשותפת היא התשובה לציבור ששואף לשוויון וצדק אמיתיים. יאללה משותפת!

Posted by ‎היבא יזבק Heba Yazbak‎ on Monday, February 17, 2020

מוטי יוגב (ימינה) הח"כ היחיד מהגוש שתומך בנתניהו סיפר לנו, למה למרות שהופעלו עליו לחצים, בחר שלא להגיע להצבעה: "במשך שבע שנים בהם כיהנתי בארבע כנסות ובמאמצים חברתיים שונים בהם ניסיתי לבוא עם חיים כץ כשר, הוא לא התייחס אפילו. תוך טיעונים שאנחנו משקרים. ולכן בחרתי שלא לתת יד לדבר כזה ורק לייחל לחפותו".

זה לא מתפקידנו לשאול למה ח"כים לא באים לעבודה. המידע הזה אמור להיות שקוף, למעט מקרים רגישים.

מוטי יוגב – חיים כץ לא התייחס אפילו

אם היועמ"ש יתעקש – כץ יאלץ לבקש חסינות פעם נוספת

החסינות של כץ פגה בבחירות, ואם יתעקש היועמ"ש הוא יכול לאלץ את כץ לבקש חסינות כעת פעם נוספת. בנוסף, החסינות כפופה לביקורת שיפוטית של בג"ץ.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלייך): נבחרי הציבור חייבים לתת דין וחשבון לציבור. עליהם לתווך לציבור מה הם באמת עושים ולא רק מה הם אומרים. נחמד לדבר על שחיתות וטוהר המידות, אבל כשאתה לא מממש זכות ששמורה רק ל-120 איש במדינה – אתה מועל בתפקידך. 

מעש"י (מה אפשר לעשות כדי שיתוקן): בכנסת הבאה נמשיך לפעול להנגשת היומנים והסכמי הקיזוזים. בינתיים, תפקידנו בתקשורת לתווך לציבור מה באמת קרה, מי הגיע, מי התנגד ומי גם לא נותן דין וחשבון. מכאן זה תלוי בכם: כולכם מוזמנים למתוח ביקורת על המבריזנים, גם בעת משבר הקורונה. אם חברי כנסת מסוימים לא משרתים את הציבור בשגרה – האם אפשר לסמוך עליהם בחירום?

אדלשטיין מתבצר בתפקיד שאינו שלו – בחירת יו"ר כנסת חדש אינה "הדחה"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"מהלכים פוליטיים חפוזים, כמו בחירת יו"ר כנסת קבוע והעברת חקיקה שנויה במחלוקת, מטרתם לסתום את הגולל על האפשרות לאחדות שאותה העם רוצה", כתב ח"כ יולי אדלשטיין בעמוד הפייסבוק שלו. "הזמן לפוליטיקה קטנה נגמר. לא אתן יד למהלך שובר מוסכמות שמטרתו לבצע מחטפים בבית המחוקקים", עוד הוסיף. 

אז אמנם טרם אושרה ממשלה בישראל – אבל הכנסת כבר נבחרה. בגלל זה יש 120 ח"כים שמקבלים שכר מלא, אפילו אם הם יושבים בבית (כמו בשנה האחרונה) – כי תמיד צריך כנסת. אותם הנציגים יצהירו היום אמונים למדינה וזכותם לבחור יו"ר לעצמם – זה יכול להיות אדלשטיין או כל ח"כ אחר שירצו. אדלשטיין רק מכהן בתפקיד באופן זמני.

יולי אדלשטיין. תמונה: אתר הכנסת

החוק שונה בכנסת ה-20

אדלשטיין, להזכיר, נבחר לתפקיד היו"ר בכנסת ה-19, ה-20 וה-21, שאותה אגב חיסל במו ידיו כשניצח על פיזורה. בכנסת ה-22 כבר לא נבחר יו"ר, ואדלשטיין מילא את התפקיד כממלא מקום, מכוח החוק (ששונה אגב בכנסת ה-20) וקובע שמי שימלא את התפקיד באופן זמני עד הבחירה של יו"ר חדש – הוא היו"ר מהכנסת הקודמת. 

במהלך שינוי החוק ב-2015 אמרה מרב מיכאלי (העבודה) כי מדובר בהצעה פרסונאלית למען אדלשטיין. הפתרון שהיא הציעה היה להכניס את התיקון שתי כנסות קדימה (כלומר מהכנסת ה-22), כדי שזהות היו"ר היוצא לא תהיה ידועה. זה לא קרה.

רוב רגיל לבחירה, 90 ח"כים להדחה

הכנסת כאמור יכולה לבחור יו"ר ברוב רגיל, בכל שלב עד להקמת ממשלה וזכותה לעשות זאת. אבל ברגע שבחרה – היא נדרשת לתשעים ח"כים כדי להדיח יו"ר מכהן. למרות ניסיונות המסגור שלו ושל התקשורת, אדלשטיין לא מודח מתפקידו בכנסת ה-23, הוא מעולם לא קיבל אותו. הוא רק ממלא מקום זמני.

הכנסת חייבת לחזור לשגרה אחרי שנה ושלושה חודשים של חוסר פעילות. הצעד הראשון הוא בחירת יו"ר ואדלשטיין יכול להעמיד את עצמו לבחירה. כל ניסיון למנוע הצבעה על כך היא הפגיעה האמיתית ברצון הבוחר וכרסום ממשי במוסדות הדמוקרטיים.

שבע הערות לאחר הבחירות לכנסת ה-23

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הבחירות לכנסת ה-23 מאחורינו (בערך) ושורת נושאים עומדים על הפרק. הפעם #בטרחנות_לשבת, שבע הערות על השבועות הקרובים, כדי שתדעו למה לצפות:

(1) ההחלטה אצל הנשיא: תוצאות הבחירות לכנסת הן רק נקודת הפתיחה להרכבת הממשלה. לפי החוק, לאחר שהתייעץ הנשיא עם נציגי הסיעות הוא מוסמך להטיל את הרכבת הממשלה על "אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך". כן, כל ח"כ. האם הנשיא יחליט שלא להטיל את הרכבת הממשלה על ח"כ שמשפטו באשמת שוחד נפתח בעוד שבועיים? אנחנו לא יודעים. אבל זה חוקי בדיוק – כמו שזה חוקי שראש ממשלה יכול לכהן תחת כתב אישום. 

האם זה בסדר? התשובה, ככל הנראה, טמונה בעולם הערכים והעמדה הפוליטית של כל קוראת וקורא.

נשיא המדינה – הכדור אצלו

(2) דיון בבג"ץ: בזמן שהחוק כיום מאפשר לראש ממשלה לכהן תחת כתב אישום (אך לשרים לא), הטלת מלאכת הרכבת הממשלה היא סיפור קצת שונה. בעיקרון, לאחר הבחירות כל הח"כים שווים. נתניהו הוא רק ראש ממשלה זמני עד שתושבע ממשלה. 

עוד לפני תום ספירת הקולות הגישה התנועה לאיכות השלטון עתירה לבג"ץ בבקשה למנוע את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ המואשם בשוחד. העתירה נדחתה מאחר והייתה מוקדמת, אך כנראה שתוגש שוב. האם בג"ץ יעכב או יעצור את ההליך? גם בעתירה שהוגשה לפני הבחירות דחה בג"ץ את העתירה בטענה שהיא מוקדמת מדי, אך רמז שהיא עשויה להיות שפיטה לאחר הבחירות.

(3) יו"ר כנסת: בעוד כשבוע וחצי תושבע הכנסת ה-23. באותו מעמד ידרשו הח"כים להחליט אם לבחור יו"ר חדש. בכנסת ה-21 נבחר מחדש יולי אדלשטיין. בכנסת ה-22 החליטו שלא להעמיד את הנושא להצבעה. אז מה יקרה הפעם?

אם יחליטו שלא לבחור יו"ר, אדלשטיין ימשיך בתפקידו אך ניתן יהיה להחליפו בהמשך. אם יבחרו באדלשטיין, או כל ח"כ אחר, הדחתו תהיה בלתי אפשרית בכנסת ה-23 (נדרשים 90 ח"כים להדחת יו"ר נבחר). נזכיר שבישורת האחרונה של הכנסת ה-22 עיכב אדלשטיין את דרישת הח"כים להקים ועדות, במטרה למנוע דיון בבקשת החסינות של נתניהו, ולזמן קצר אף עמדה החלפתו על הפרק.

(4) היועץ המשפטי לכנסת: כפי שחשפנו בינואר, תהליך בחירת יועמ"ש הכנסת היה אמור להסתיים השבוע,  והיועץ החדש היה אמור להיכנס לתפקידו בעוד חודש. האפשרות שימונה יועץ משפטי חדש בזמן נראית היום רחוקה מאוד. לצורך כך נדרשת כנסת מתפקדת שתדאג למינוי ועדת איתור. 

עם זאת, החוק לוקח בחשבון מצב בו הכנסת לא עומדת במשימה המוטלת עליה – ובמקרה שלא ממונה יועץ משפטי בזמן, מחליף אותו אוטומטית המשנה ליועץ. הפלונטר הפוליטי חסר התקדים הוביל לכך שיותר מחצי שנה לא אוייש התפקיד. רק השבוע מונתה שגית אפיק למשנה ליועמ"ש הכנסת על ידי יו"ר הכנסת היוצא, אדלשטיין. אפיק, תשמש בפועל כיועצת המשפטית של הכנסת עד שתמונה יועצת קבועה.

(5) חסינות: בתום הכנסת ה-22 התקיימו דיונים על בקשת חסינות של ח"כ חיים כץ. המדינה מאשימה את כץ במרמה והפרת אמונים על כך שקידם, כיו"ר ועדה, חוק שהיה עשוי להיטיב עם חברו ושותף המסחר שלו בבורסה מוטי בן ארי. כץ זכה בחסינות לאחר שוועדת הכנסת תמכה בבקשתו. 17 ח"כים תמכו בחסינות בוועדה: עודד פורר ויוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) – איילת שקד ואופיר סופר (ימינה) – אורי מקלב ויעקב טסלר (יהדות התורה) – מיכאל מלכיאלי ומשה ארבל (ש"ס) – קטי שטרית, יואב קיש, מיקי זוהר, ניר ברקת, אופיר כץ, שלמה קרעי, קרן ברק ומיכל שיר (ליכוד) – צביקה האוזר (כחול לבן).

החסינות של כץ תקפה רק לכנסת בה היא נדונה – כלומר הכנסת ה-22 שבקרוב תוחלף – ולכן משפטו תלוי בעיקר בנחישות של היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, שצריך להגיש מחדש את כתב האישום גם בכנסת הנוכחית. כל עוד זה לא נעשה, כץ פטור ממשפט וגם מבקשת חסינות נוספת.

צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

(6) ועדות הכנסת: גם אם הממשלה הנוכחית היא זמנית, הכנסת היא רשות עצמאית שכבר נבחרה ולא מתפקדת למעלה משנה, מאז התפזרה בדצמבר 2018! 

בסיום הכנסת ה-22 היה ניסיון להקים שלוש ועדות זמניות שיענו על צרכי השעה, אבל מחלוקת על תפקיד היו"ר מוססו אותו. עכשיו כשנבחרה כנסת חדשה ועתיד הרכבת ממשלה לוט בערפל, חייבים חברי הכנסת להגיע להסכמה להקמת חלק מהוועדות – כדי לטפל בצרכי ציבור. חשוב שזה יקרה עכשיו, ממש בהקדם ולא בעוד חודשיים, אז אולי נהיה שוב בפתח בחירות נוספות וכל החלטה כזו תעלה ניחוח פופוליסטי.

(7) חוק הגיוס: החוק בגללו פוזרה לכאורה הכנסת ה-20 – כשחברי הכנסת לא הצליחו להגיע להסכמות, בתוך הקואליציה, על החוק. תוסיפו לכך את העובדה שבמהלך השנה האחרונה נחשף שמספרי הגיוס של החרדים שדווחו לכנסת, אותם מספרים עליהם נשען החוק, זויפו – ותקבלו משבר פוטנציאלי בפני הקמת כל ממשלה באשר היא. זו אולי הבעיה האמיתית ממנה נמנעים הפוליטיקאים להתמודד, בעיה שלא התקדמו בפתרונה ולו צעד אחד בשנה האחרונה.

מי אלו חברי הכנסת שהעניקו חסינות לח"כ חיים כץ | עיר מקלט – כתבה חמישית

בדיון ארוך שעסק בכתב האישום ולא בעילות החסינות זכה אתמול ח"כ חיים כץ בכרטיס יציאה מהכלא. ייתכן שכץ חף מפשע אבל מי שמוסמך לקבוע זאת הוא בית המשפט ולא הקולגות שלו. כל העובדות, ופירוט המצביעים בכל אחד מהסבבים. בימים הקרובים מליאת הכנסת צפויה לאשר: מרמה והפרת אמונים זה חלק מעבודת הח"כים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

קשה היה להישאר אדישים אמש לדבריו של ח"כ חיים כץ בוועדת הכנסת בדיון על בקשתו להותרת החסינות. "אני פגוע עד עמקי נשמתי בטענות כלפי. אני סבור שבמקרה שלי טעית (היועמ"ש) בענק", אמר כץ בהתרגשות. "יחד עם זה", הדגיש, "אני מכבד את המוסד שאתה יושב בו ואני מכבד אותך… אני מי שפיו וליבו שווים. אני ישר ומכבד את מילותי. אני לא זוכר מתי שיקרתי, ובגיל 72 אני לא מתחיל לשקר. אני לא יודע עוד כמה זמן יש לי לחיות: עשר שנים, חמש עשרה שנים. בכל האירועים לא עמדתי בלחץ עלי".

גם עורכת דינו נוית נגב העלתה בדיון סימני שאלה לגבי מהות העבירות עצמן. החל בזמן הרב שחלף (כעשור), טיב החוק שהעביר (ללא התנגדות של ח"כים אחרים), ותהייה לגבי כמה כץ עצמו הרוויח מהחוק.

אלא שכל זה לא משנה ולא רלוונטי. חברי כנסת לא היו אמורים להחליף את בית המשפט. הם אינם חבר מושבעים. הדבר היחיד שהם היו צריכים לעשות אמש הוא לבדוק האם לח"כ מגיעה חסינות מתוקף תפקידו. ובזה? הם כשלו לחלוטין.

ארבע עילות לחסינות, שלוש מהם ביקש כץ ושתיים קיבל מהוועדה

אז מה קרה בדיון אמש? למעשה היו 4 הצבעות כנגד 4 העילות לבקשת חסינות. נפרט:

הראשונה: "העבירה שבה הוא מואשם נעברה במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת וחלות הוראות סעיף". כלומר שלא ניתן להעמיד אותו למשפט על מהלכים, אמירות והתנהגות שקשורים למילוי תפקיד. האם מרמה והפרת אמונים היא חלק מתפקידו – כנראה שלא. אבל בזה תמכו רוב חברי הוועדה.

הצביעו בעד חסינות לפי עילה זו (16): עודד פורר, יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו. איילת שקד, אופיר סופר מימינה. אורי מקלב, יעקב טסלר מיהדות התורה, מיכאל מלכיאלי, משה ארבל מש"ס. קטי שטרית, יואב קיש, מיקי זוהר, ניר ברקת, אופיר כץ, שלמה קרעי, קרן ברק, מיכל שיר מהליכוד.

נמנעו (4): צביקה האוזר, מיכאל ביטון (כחול לבן), מנסור עבאס, אחמד טיבי (הרשימה המשותפת).

הצביעו נגד (10): אבי ניסנקורן, יעל גרמן, אורית פרקש הכהן, קארין אלהרר, איתן גינזבורג, ויואב סגלוביץ מכחול לבן. עופר כסיף מהרשימה המשותפת. מירב מיכאלי, תמר זנדברג רויטל סויד מהעבודה מרץ.

העילה השניה: "כתב האישום הוגש שלא בתום לב או תוך הפליה". בתרגום חופשי: "תפרו לי תיק". בסעיף זה אפילו רוב חבריו לסיעת הליכוד, שרוב הדיון שימשו יותר כסנגורים, לא היו מוכנים לתמוך. 

הצביעו בעד חסינות לפי העילה השנייה (4): מיכל שיר, שלמה קרעי, יואב קיש וקרן ברק. כולם חברי הליכוד.

נמנעו (10): איילת שקד ואופיר סופר מימינה. אורי מקלב ויעקב טסלר מיהדות התורה. מיכאל מלכיאלי ומשה ארבל מש"ס. קטי שטרית, מיקי זוהר, ניר ברקת, אופיר כץ מהליכוד.

נגד (16): אבי ניסנקורן, יעל גרמן, אורית פרקש הכהן, קארין אלהרר, איתן גינזבורג, יואב סגלוביץ, מיכאל ביטון וצביקה האוזר מכחול לבן. עופר כסיף, מנסור עבאס אחמד טיבי מהרשימה המשותפת. תמר זנדברג, מירב מיכאלי ורויטל סויד מהעבודה מרצ. יוליה מלינובסקי ועודד פורר מישראל ביתנו.

 

העילה השלישית: "הכנסת או מי שמוסמך בה לכך קיימו הליכים או נקטו אמצעים לפי הדינים והכללים הנהוגים בכנסת נגד חבר הכנסת בשל המעשה המהווה עבירה לפי כתב האישום, העבירה בוצעה במשכן הכנסת במסגרת פעילות הכנסת או ועדה מוועדותיה, ואי ניהול הליך פלילי, בהתחשב בחומרת העבירה, מהותה או נסיבותיה לא יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי".

המשמעות היא שהכנסת כבר נקטה הליכים נגד הח"כ ולא יגרם כל נזק אם לא יתקיים הליך פלילי. כאן לזכותו של כץ עומדת העובדה כי אכן התקיים לכץ שימוע בפני ועדת האתיקה של הכנסת (מורכבת מח"כים בעצמה).

מעניקים חסינות. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

הוועדה מצאה בעייתיות בכך שלא חשף את האינטרסים שלו אך לא טענה כי פעל בניגוד עיניינים ולא הטילה סנקציה. היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, טוען מנגד כי כץ שיקר לוועדת האתיקה כשהסתיר את קשרי המסחר שלו בבורסה עם בן ארי (השניים סחרו יחד ואחד עם השני).

הצביעו בעד חסינות לפי העילה השלישית (17 ח"כים) : עודד פורר, יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו, איילת שקד, אופיר סופר מימינה, אורי מקלב, יעקב טסלר מיהדות התורה, מיכאל מלכיאלי, משה ארבל מש"ס, קטי שטרית, יואב קיש, מיקי זוהר, ניר ברקת, אופיר כץ, שלמה קרעי, קרן ברק, מיכל שיר מהליכוד וצביקה האוזר מכחול לבן.

נמנע (1): מיכאל ביטון מכחול לבן.

הצביעו נגד (12): אבי ניסנקורן, יעל גרמן, אורית פרקש הכהן, קארין אלהרר, איתן גינזבורג, יואב סגלוביץ' מכחול לבן. תמר זנדברג, מירב מיכאלי ורויטל סויד מהעבודה מרצ. עופר כסיף, מנסור עבאס ואחמד טיבי מהרשימה המשותפת.

העילה הרביעית: "ייגרם נזק של ממש בשל ניהול ההליך הפלילי, לתפקוד הכנסת או ועדה מוועדותיה או לייצוג ציבור הבוחרים, ואי ניהול הליך כאמור, בהתחשב בחומרת העבירה, מהותה או נסיבותיה, לא יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי". על כך ויתר כץ.

 חברי הכנסת דנו על הנושא הלא נכון

אלא שבמקום דיון שעוסק בעילות החסינות, תקפו אמש חברי הליכוד ועו"ד נגב, שטענה לבדה במשך קרוב לארבע שעות, את כתב האישום. דיון שהיה אמור להיות מוגבל להסרת חסינות הפך במהרה לדיון משפטי על כתב האישום עצמו. חברי כנסת התעקשו לבחון את חוזק הראיות, למרות שאלו בכלל לא הוצגו. הגדיל לעשות ח"כ גדעון סער (הליכוד) שטען בדיון: "אם הייתי יושב פה מספיק זמן הייתי מקלף את כתב האישום סעיף אחר סעיף".

כאמור, כל זה לא רלוונטי. ייתכן שחיים כץ צודק והוא חף מכל פשע, בדיוק כמו אזרחים אחרים שהאשימו אותם וזוכו בבית המשפט.

היועמ"ש אביחי מנדלבליט. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

מה שבטוח זה שלחברי הכנסת אין את הכלים לבחון את הנושא. לא רק זאת. נראה כי גם אחרי שעות ארוכות והסברים מלומדים מצד היועמ"ש, ח"כים עדיין לא מבינים מה אסור ומה מותר להם: "לא קיבלתי תשובה היכן גבולות הגזרה שלנו עוברים" אמרה מיכל שיר (הליכוד) בדברי הסיכום שלה. 

יש דרך אחת לבאר את העובדות. היא עוברת, כמו לכל אזרח, בבית המשפט. 

מרמה והפרת אמונים כחלק מהמקצוע?

למעשה חברי ועדת הכנסת החליטו אמש לזכות את כץ מעבירה שכתובה בחוק: "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים". 

למרות המילים הברורות, ח"כים החליטו שלא היה במעשיו של כץ עבירה – וזאת מבלי שבדקו את הראיות, שמעו עדים או קיימו משפט. הם לא היו אמורים לקיים הליך משפטי, אך זה מה שדה-פקטו קרה.

כנסת ישראל צפויה לאשר את הצבעת הוועדה בימים הקרובים במליאה ובכך תאמר באופן מפורש: מרמה והפרת אמונים היא חלק מעבודתנו למען הציבור.

ההמשך צפוי בבג"ץ

חשוב להדגיש: החלטת המליאה בנוגע לחסינות תהיה תקפה רק לכנסת הנוכחית. אם היועמ"ש ימשיך לעמוד על כך שיש להגיש כתב אישום כנגד כץ – הנושא צפוי להגיע לבית משפט. רק שם יוכרע סופית האם מדובר בחסינות מהותית שאין לה תוקף זמן או חסינות דיונית שבה בקשת החסינות תידון שוב בכנסת ה-23. 

האם חברי הכנסת שלנו מבינים מהו ניגוד עניינים? | עיר מקלט – כתבה רביעית

בדיוני החסינות של חיים כץ נתקלנו בתופעה מעניינת: חלק גדול מהח"כים לא מבינים כלל את הפגם שנפל לכאורה בהתנהלותו של כץ. האם חברי הכנסת שלנו ידעו לזהות אם ימצאו את עצמם בניגוד עניינים? או שאולי הם מודאגים מאיך שעבודתם מתנהלת כבר היום? כתבה רביעית בסדרה על בקשת החסינות של חיים כץ

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שלושים וחמישה חברי כנסת נכחו בדיון החסינות של חיים כץ (הליכוד) ביום חמישי האחרון. באופן שנדמה מפתיע, רובם מתחו ביקורת דווקא על כתב האישום שהגיש היועמ"ש מנדלבליט. כץ מואשם בעבירת במרמה והפרת אמונים, על כך שקידם הצעת חוק כלכלית שהטיבה באופן ישיר עם חברו הטוב, ועשה זאת תוך הסתרה מכוונת של הקשר בין השניים מהגורמים המפקחים בכנסת (סקירה מלאה של העבירות המיוחסות לכץ). 

צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

היועמ"ש נכח בדיון ומצידו חזר שוב ושוב על האמירה: "זו לא עיר מקלט שאפשר לעשות כל מה שרוצים". והבהיר: "אם מישהו מעלה על דעתו שהוא יקבל כסף בסכום גדול ובתמורה לזה הוא יעביר הצעת חוק למען בעל האינטרס –  זה שוחד. גם לחבר כנסת, לא יעזור כלום. לא צריך להפוך את זה לעיר מקלט לעבריינים".

הכנסת עשוייה להעניק היום (שלישי) לכץ חסינות מפני העמדה לדין, ובכך תמשיך לרחף עננת ההאשמות מעל ראשו. בכתבה הרביעית בסדרה, אנחנו שואלים האם חברי הכנסת שיכריעו על עתידו של כץ מבינים בכלל במה חטא ומהו ניגוד עניינים?

האם חברי הכנסת מבינים מה זה ניגוד עניינים?

התמונה בנוגע לעבירות שביצע לכאורה כץ מורכבת. לטענת היועמ"ש (ולפניו גם המשטרה שחקרה את הנושא), כץ פעל בניגוד עניינים חריף: הוא קידם תיקון לחוק על סמך הצעה עליה למד מחברו, איש שוק ההון מוטי בן-ארי – הצעה שבמקרה גם מיטיבה עם האינטרסים של אותו בן-ארי. 

מצד שני כץ טוען שהאמין שההצעה טובה לכלל הציבור. לזכותו יאמר כי אף ח"כ לא ביקש לשנות מאז את התיקון או התנגד לו בזמן אמת (החקיקה עברה פה אחד בכל השלבים, זאת חרף התנגדות הגורמים המקצועיים במשרד המשפטים ורשות שוק ההון). 

מעבר לניסיונות הח"כים לנסות לקעקע את כתב האישום, חזרה ועלתה בדיון שאלה מרכזית: מהו בכלל ניגוד עניינים, ואיך זה נוגע לעבודה היומיומית של הח"כים?

להלן מבחר ציטוטים מהדיון:

קרין אלהרר (כחול לבן): "אני חייבת לומר שאני מרגישה קצת אי נוחות מחברי הכנסת, כי אני לא מצליחה להבין. חבר כנסת אמור לעשות לטובת הציבור. לפעמים חבר הכנסת בעצמו, או קרוביו, הם חלק מהציבור שזכאי לפירות. אני פשוט לא מבינה את קווי הגבול. אני אשמח שתשרטט את זה, כי  אחרת, אני חייבת לומר, כל פניית ציבור היא בבחינת חשודה. אם זאת פניית ציבור מבן אדם שאני מכירה, אני אשקול אלף פעם אם להיעתר לה".  

איילת שקד (הימין החדש): "חבר כנסת לא נמצא בניגוד עניינים, נקודה – לא כשהוא עונה לפניות ציבור, לא כשהוא מצביע לוועדה, ולא כשהוא מצביע במליאה".

קרן ברק (הליכוד): "אני לא מצליחה להבין את העבירות. קראתי הרבה מאוד מילים, חיפשתי המון, ממש בערימה של שחת. אני אומרת: מילים כאלה קשות, בסוף לא פותרות מלכתוב מה העבירות. אני באמת חיפשתי. אני לא מצליחה להבין. המון המון מילים, ובלי שום מהות להבין מה העבירה".

אופיר כץ (הליכוד): "אני מחברי הכנסת החדשים, ולפי מה שקראתי בכתב האישום, יש את הטענה שבעצם זו הייתה יוזמת החוק של בן-ארי והם חברים טובים. אז איפה בעצם המסגרת? מתי אני יודע להגיד אם זה חבר קרוב, אם זה משפחה, אם זה חבר מפלגה? מתי אנחנו צריכים לבוא ומה לא בסדר? לכל אחד יש את הסביבה הקרובה שאנחנו מדברים איתה, זה משפחה, זה חברים. אז אם עולה מהמקום הזה איזושהי הצעת חוק שהיא נכונה והיא מיטיבה עם הציבור, אז מה פסול בזה? ואם פסול, אז איפה המקום שאני צריך כן להכריז על זה?"

רויטל סויד (העבודה): "מעולם לא התקיים בכנסת דיון ענייני על איפה עוברים קווי הגבול. סומכים על שיקול הדעת של כל חבר כנסת להבין מה זה ניגוד עניינים, מה זו הפרת אמונים, מהו צריך להצהיר ומה לא. עמד חיים כץ, למיטב הבנתי, ב-2010 וחשב שברגע שהחוק מטיב עם הציבור, לא חל רטרואקטיבית והוא מביא מומחה בתחום – הוא חשב שהוא לא עומד בניגוד עניינים והפרת אמונים". עוד הוסיפה: "האם זה נכון וראוי להגיש כתב אישום בפעם הראשונה על דברים כאלה בלי שאנחנו מעולם דנו בזה, לא אנחנו, לא קודמינו בתפקיד, עשרות שנים". 

ניר ברקת (הליכוד): "מבחינתי, אדם שהעביר חוק נפלא ומצוין שעושה טוב עם הציבור ושירת את הציבור כראוי, מבחינתי זה גובר על ציר של תקלה משפטית כזו או אחרת כי בדיוק בשביל זה יש חסינות מהותית".

מיקי מחלוף זוהר (הליכוד): "נשאלת השאלה: במה חטא חיים כץ. זו השאלה שנשאלת פה ולכן אנחנו גם רוצים להחליט היום בדיון אם היה פה חטא גדול, כפי שטוען היועץ המשפטי לממשלה, שמצריך את הגשת כתב האישום".

קטי קטרין שטרית (הליכוד): "אף פעם לא חשבתי שיכול להיות שמערכת בחירות אחת, ועוד אחת, ועוד אחת, בעצם הצילו כמה מאתנו אולי מכתבי אישום עתידיים כי אין ועדות ואנחנו לא עוסקים בנושאים מהותיים. המסקנה היא שמה שנכון לעשות היום – יכול להיות שבעוד שנה ושנתיים בעצם יהיה עבירה פלילית שעשינו מבלי לדעת". עוד הוסיפה: "אנחנו באים באמת בתום לב לפניות, לבקשות, לנושאים שצריך להעלות אותם כי יש צורך אישי, ובמהלך השנים זה הופך להיות איזשהו אינטרס מיטיב. זאת אומרת שאנחנו בעצם לא אמורים לעשות שום דבר. כלום ושום דבר. זו המסקנה שאני יוצאת מהדיון הזה". 

מיכל שיר (הליכוד): "אני, אגב, גם כמחוקקת חדשה, חייבת להודות שזה גורם לי לחשש מאוד גדול, כי אף אחד לא יודע אם אני לא יושבת עם קרוב משפחה שלי כל קידוש, כל שבת, והוא נותן לי עצות כי אני חושבת שהוא איש מאוד-מאוד חכם. זאת בעצם השאלה. זה מה שגורם לי לחשש".

יואב סגלוביץ' (כחול לבן) הניח את האצבע על הקושי של הח"כים בהבנת החוק ואמר: "אם חבר הכנסת חיים כץ לא היה חבר כנסת לא היינו יושבים פה, לא היינו שואלים את השאלות המאוד מורכבות שנשאלו פה. נראה לי – ואני אומר פה גם לחברתי רויטל – כמעט בקצה יושבים בבית המחוקקים המחוקקים וקשה להם להבין את גבולות העבירה של מרמה והפרת אמונים. אם חיים כץ היה עובד ציבור אחר או נבחר ציבור אחר שאיננו נבחר כנסת, היה מוגש כתב אישום ולא הייתה נשאלת שאלה". 

*

במהלך הדיון, ניסה היועמ"ש להסביר שוב ושוב לח"כים מהו ניגוד עניינים. באחת הפעמים כשענה לניר ברקת אמר כך: "עזוב עכשיו את השאלה אם פלילי או לא פלילי – אסור לעסוק בדברים שיש לך בהם ניגוד עניינים אלא אם כן אתה מגלה את זה ומקבל דרך לפתור אותם. למשל, זה כל נושא הסדר ניגוד העניינים. אתה חייב ליזום גילוי אם יש לך חברות, אם יש לך אינטרסים (…) כשאתה מסתיר את הדברים האלה, זה לא בסדר. אסור להסתיר את זה. זה פוגע באמון הציבור. זה יוצר תחושה שהדברים האלה לא נעשו סתם. יכול להיות שהתשובה הייתה שאתה לא יכול לקדם את זה ואז זה יעבור למישהו אחר שיקדם את זה".

אזמ"ע (איך זה משפיע עליכם): נבחר ציבור חייב להימנע מאינטרסים אישיים וכלכליים בעת שימוש בכוח של תפקידו. קבלת החלטות מתוך מניע אישי, גם אם הדבר מיטיב עם הציבור בסופו של דבר, יכולה לפגוע קשות באמון הציבור במוסדות השלטון. דוגמא טובה לכך היא הזעזוע הציבורי כאשר התגלה כי הרמטכ"ל דן חלוץ מכר את תיק המניות שלו לאחר חטיפת חיילי צה"ל בגבול הצפון.

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן): חיים כץ בחר להסתיר במודע את האינטרסים שלו לאורך כל הדרך – החל מכך שלא הצהיר על חברותו ושותפות המסחר שלו עם בן-ארי, ועד ההסתרה של המידע מוועדת האתיקה של הכנסת. ספק אם פרסום מראש של האינטרסים הכלכליים או הצהרת ההון שלו היו עוזרים במקרה של כץ – אבל עבור יתר חברי הכנסת שאולי חוששים ליפול בשוגג לתוך ניגוד עניינים, פרסום שכזה עוד היום הוא הפתרון הטוב ביותר. שקיפות היא שתגן עליהם מפני המעידות שמהן הם כל כך חוששים.