פוסטים

לקראת כיפור: יצאנו לחפש נבחרי ציבור שמוכנים לקחת אחריות

פנינו ל-12 נבחרי ציבור שנתפסו על חם כשהם מפרים את הנחיות הקורונה הצענו להם לקחת אחריות ולהעביר מסר לציבור לכבוד יום הכיפורים רק אחד הרים את הכפפה מהאחרים קיבלנו תירוצים במקום סליחות בלי דוגמא אישית של נבחרי ציבור ומובילי דעת קהל אין לנו שום סיכוי לנצח את הקורונה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

״לא עשינו מספיק כהנהגה כדי להיות ראויים לתשומת לבכם. סמכתם עלינו, ואנחנו, אכזבנו״, התנצל הנשיא רובי ריבלין בנאום מיוחד לקראת ערב ראש השנה. הנשיא העשירי של ישראל החליט לקחת אחריות ולהתנצל. צעד שכבר מזמן לא נראה במחוזותינו, גם אם זו הדרגה הנמוכה ביותר של לקיחת אחריות. 

"ברמה האישית אני מבקש את סליחתכם על התנהלותי כאן בבית הנשיא במהלך הסגר של ימי הפסח. התנצלתי על כך בעבר, כן, ואני עושה זאת שוב היום. הבדידות שלי אינה כואבת יותר מהבדידות של רבים מכם שהקפדתם על ההנחיות", כך הוא אמר. ריבלין, כזכור, הפר את ההנחיות כשאירח בבית הנשיא את ביתו ומשפחתה ובניגוד להנחיות שהיו בתוקף בערב החג. 

מראה נדיר במחוזותינו: איש ציבור שלוקח אחריות. הנשיא ראובן ריבלין. (צילום: ויקימדיה)

אנחנו עוברים תקופה של דאגה ושל חשש מפני הבאות. רבים חווים תחושה של בדידות, חוסר בטחון, חוסר יציבות. לצד הפחד להידבק, ישנה החרדה לעתיד הכלכלי. על אלו מתווספות ההנחיות הקשות שמטילה הממשלה על הציבור חדשות לבקרים. הן כוללות פגיעה בחופש התנועה ובחופש בכלל, מצופפות משפחות שלמות בתוך בתים סגורים, מעמיקות את הבידוד, ופוגעות גם בבריאות. לפעמים הן מרגישות שרירותיות ולא מובנות. אבל רובנו מבינים שאם אנחנו רוצים לעצור את ההתפרצות אנחנו צריכים לשתף פעולה. ביחד. 

היינו מצפים מנבחרי הציבור – הם אלו שמחליטים על ההנחיות האלו, לטובת כולנו כמובן – להיות הראשונים שנותנים דוגמא אישית ואפילו להחמיר עם עצמם. אלו שמקפידים יותר מכולם, שמנדנדים לאנשים שעובדים איתם לשים את המסכות טוב טוב גם על האף. 

מאז פרצה מגפת הקורונה לחיינו נחשפו יותר מדי מקרים בהם קרה בדיוק ההיפך. נבחרי ציבור רבים מידי – גם הבכירים ביותר שהחליטו בימים האחרונים על החרפת הסגר, וגם כאלו שמאשימים את האזרחים בחוסר ציות להנחיות שהוביל להתפרצות המחודשת – פשוט זלזלו בהחלטות של עצמם.

עוד בשקוף:

לפעמים זה מרגיש שנבחרי הציבור שלנו חושבים שהם חסינים מפני הנגיף. זה לא רק לוחץ היטב על כפתור ה״פראיירים״ הישראלי, אלא ממש מבלבל. כי יש מי שיראו בזה סימן לכך שאולי אם הנבחרים לא ממלאים אחר ההנחיות בכלל אין נגיף. אולי זו רק קונספירציה? למען הסר ספק, יש נגיף והוא מסוכן.

סגן שר החינוך, מאיר פרוש, נתפס בחתונה המונית בחיפה ואלי כהן, שר המודיעין בחתונה של חבר ובשניהם לא שמרו על הכללים; כחול לבן קיימו אירוע גיבוש בלי להקפיד על עטיית מסכות ושמירה על ריחוק.

סגן השר לביטחון הפנים גדי יברקן הפר חובת בידוד (ולאחר מכן התגלה כי באמת חלה) וכך גם רה"מ נתניהו שבנוסף השתתף בטקס החתימה בוושינגטון, שם התנהלו כולם כאילו הקורונה זו רק בירה שלוקחים מהבר בטקס.

שרת התחבורה מירי רגב נאמה לרגל חניכת מחלף חדש, באירוע שגרם להתקהלות אסורה; חברי הכנסת אביגדור ליברמן, ניר ברקת, יואב גלנט וגם הנשיא ריבלין אירחו את ילדיהם בערב חג הפסח, ושני שרי הבריאות האחרונים: יעקב ליצמן וגם יולי אדלשטיין נתפסו בחוסר דוגמא אישית. אלו רק חלק מהאירועים. 

אלו הם רק חלק מהמקרים הבולטים בחודשים האחרונים, בהם נבחרי ציבור נתפסו על חם כשהפרו הנחיות או התחכמו. לכבוד יום הכיפורים ובפתחו של החמרת הסגר השני, פנינו אליהם. רצינו להציע להם לקחת אחריות, לפתוח דף חדש, לנצל את הבמה כדי להעביר מסר לציבור ואולי אפילו ממש להתנצל. כמו הנשיא. הבהרנו שכוונותינו טובות. 

זה היה אמור להיות פרויקט חיובי. אחרי הזעם הציבורי ביקשנו דווקא לסלוח. לקראת הסגר המוחלט השני חשבנו שלציבור חשוב שהם יפגינו מנהיגות. 

אנחנו לא תמימים. ידענו שעד כה עיתונאים וגם גולשים ברשתות החברתיות ביקשו מהם לא פעם להסביר מה קרה ולקחת אחריות. ושזה לא קרה. אז לא באמת ציפינו להתנצלות אלא לדעת שהם מבינים שהנראות חשובה. שהציבור נושא אליהם עיניים ויש משמעות למה שהם עושים. ולמרות זאת, התאכזבנו. 

טעינו. ואנחנו מתנצלים בפניכם קוראי שקוף היקרים והיקרות. ערב יום הכיפורים, ובמקום סליחות מצאנו בעיקר תירוצים והכחשות. רק אחד מנבחרי הציבור אליהם פנינו גילה שביב של לקיחת אחריות. השאר התפתלו, דקדקו איתנו על חודו של קוץ מה בדיוק היו ההנחיות באותה שניה ספציפית, התווכחו אם היו 48 משתתפים או 51, חלקם ביקשו להסביר ״שלא לציטוט״ את מה שהתרחש מאחורי הקלעים, והיו מי שהסבירו לנו למה דווקא אנחנו אלו שלא בסדר. זה בהנחה שבכלל קיבלנו תשובה.

כשכבר נואשנו התקבלה תגובה מלשכתו של שר המודיעין, אלי כהן. זיק קטן של לקיחת אחריות: "עטיית מסכה היא חיונית במלחמה בקורונה. במסגרת אירוע בו השתתפתי הורדתי מסכה לטובת צילום עם בעל השמחה, וקיבלתי וכיבדתי את הביקורת גם על עצם הצילום ואקפיד להבא כמובן קלה כבחמורה. ביחד ננצח את נגיף הקורונה".

בימים אלו אנחנו מסתפקים במועט. וזה בדיוק מה שצריך. לא יותר ולא פחות. 

גם נבחרי ציבור הם בני אדם. יכול להיות שטעו או נקלעו לסיטואציה שלא התכוונו אליה. אולי הדברים לא נעשו מתוך רוע או בזדון. אבל אנחנו לא נפסיק לצפות מהם לתת דוגמה אישית, ולדרוש מהם לתת לנו, הציבור, דין וחשבון.

המאבק במגפה דורש ערבות הדדית, סולידריות ושיתוף פעולה של כולם, מקטן עד גדול, מהבן של השכנים ועד לראש הממשלה. אבל אנחנו חיים במדינה שהספורט האולימפי שלה הוא ״לא לצאת פראייר״. מדינה שבה אמון הציבור במערכת נשחק עד דק. חצי שנה לתוך הקורונה הגיע הזמן כבר להתעורר ולהבין שאם חבר כנסת לא מכסה את האף, אז גם הציבור לא יכסה את האף. ואם השר משתתף בטרנד של מסכת-סנטר, אז לכולם מותר ללכת עם מסכה על הסנטר. בלי דוגמא אישית ולקיחת אחריות של נבחרי ציבור ושל מובילי דעת קהל אין לנו סיכוי לנצח את הקורונה.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מכופפי החוקים: גם כחול לבן מובילה מהלכים שמפוררים את הדמוקרטיה

למרות ההצהרות וההבטחה להוות אלטרנטיבה, גנץ וחבריו שותפים ואף מובילים חקיקה הפוגעת אנושות בשלטון החוק: החל מהמצאת המושג ראש ממשלה חליפי, דרך חוק נורבגי שנתפר לצרכיה של כחול לבן ועד התקציב שלא עבר ● שלטון החוק זה לא רק מינויים תקינים אלא קודם כל לכבד את ספר החוקים, גם כשזה לא נוח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"לעולם לא אאפשר למישהו לפורר את הדמוקרטיה, לא אתן שמישהו ימנה בובות לתפקידים ציבוריים. אמשיך לשמור על בטחון המדינה מבחוץ ומבפנים – אף אחד, לא ירים יד על שלטון החוק", אמר השבוע ראש הממשלה החליפי ושר הבטחון, בני גנץ, שעות ספורות לפני מועד פיזור הכנסת – מהלך שנדחה, נכון לעכשיו. 

גנץ, חזר על מסר זה אינספור פעמים מיום כניסתו לפוליטיקה. ואכן, לזכותו יאמר כי יתכן שמנע את מעורבותו של ראש הממשלה, שעומד למשפט בגין שוחד מרמה והפרת אמונים, במינויים מטעמו לתפקידי פרקליט המדינה והמפכ״ל. 

המשמעות של הגנה על שלטון החוק היא קודם כל לקיים את החוק, גם כשהוא לא נוח לך. יו״ר כחול לבן, שר הבטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ. (צילום: יוסי זמיר)

אך למרות ההצהרות, ויתכן שגם הכוונות הטובות, גנץ שותף ולעיתים מוביל מהלכים שגורמים לפגיעה אנושה בשלטון החוק ולהמשך התפוררות הדמוקרטיה. ולכן כדאי להזכיר לראש המפלגה הטריה: שלטון החוק לא מורכב רק מהליכי מינוי תקינים ומהגנה על שומרי הסף, אלא בראש ובראשונה מכיבוד החוקים הקיימים. גם, ובעיקר, כשהם לא נוחים לך אישית.

חבלה בשלטון החוק

שלטון החוק הוא ערך יסוד במשטר דמוקרטי. משמעותו שכולם נדרשים לפעול במסגרת החוק. כולל כולם. וזה לא משנה מי אתה: שר, חברת כנסת או רה"מ. הבעיה מתחילה כשפתאום יש לך את הכח לשנות את החוק כשהוא לא מתאים לך, פריבלגיה שאין לאף אזרח או אזרחית אחרים במדינה אלא לנבחרי ציבור. 

אם עליתם על כביש שהמהירות המותרת בו היא 90 קמ"ש אתם לא יכולים לשנות את המהירות המותרת ל-110 כדי שתוכלו לנסוע יותר מהר. אבל, וזה מה שעושים בכנסת ה-23 ללא הרף, לעיתים לאחר שכבר נתפסו וקיבלו דו"ח הח"כים מבטלים את הדו"ח על ידי שינוי החוק. 

דוגמה לכך ראינו רק השבוע, כשהכנסת חיבלה נמרצות ב"חוק יסוד משק המדינה" שקובע לוח זמנים להגשת תקציב מדינה (תוך מאה ימים מיום הקמת הממשלה), וקובע גם מה קורה אם הממשלה לא מצליחה להעביר תקציב (הכנסת מתפזרת). 

בשנה האחרונה התרגלנו לכך שהפוליטיקאים מכופפים חוקים לצרכים אישיים. הנה כמה דוגמאות בהובלה או השתתפות פעילה דווקא של המפלגה שהבטיחה ניקיון כפיים ולהוות אלטרנטיבה שלטונית, כחול לבן בראשות בני גנץ:

קומבינות שמשנות את מבנה המשטר

 הח״כים הגדילו לעצמם את תקציב הבחירות

לפני הבחירות לכנסת ה-23 גילו המפלגות שאחרי שתי מערכות בחירות אינטנסיביות, חסר להן כסף בקופה. אז מה עושים? משנים (שוב) את חוק מימון מפלגות. חברי הכנסת עקפו את שומרי הסף וקימבנו לעצמם במחטף הגדלת תקציב למימון הקמפיינים שלהם. זה עלה לציבור 63 מיליון שקלים נוספים. 

עוד בנושא:

את הדיון בנושא הוביל אבי ניסנקורן מכחול לבן, ששימש אז כיו״ר הוועדה המסדרת הזמנית של הכנסת, וכיום מכהן כשר המשפטים שממצב את עצמו כמגן שלטון החוק. אולם כל מפלגות הבית היו שותפות למהלך, ובראשן סיעת הליכוד שאף דחפה אותו. המפלגה היחידה שהתנגדה היתה ישראל ביתנו. 

התאמת החוק להסכמים קואליציונים

עוד בזמן המגעים הקואליציונים, וכתנאי להקמת הממשלה, כחול לבן בשיתוף עם הליכוד קידמה שורה של חוקים ששינו את מבנה המשטר בישראל: 

    • המצאת המושג ״ראש ממשלה חלופי״ שיאפשר לראש הממשלה נתניהו להישאר בממשלה גם לאחר שיאלץ לפנות את כסא רה"מ (שהרי על פי החוק שר שמואשם בעבירות פליליות חייב להתפטר).
    • קיצור ימיה של הכנסת לשלוש שנים מיום כינון הממשלה למרות שלפי חוק יסוד הכנסת היא אמורה לכהן במשך ארבע שנים, וזאת במטרה להתאים את החוק להסכם הרוטציה בין נתניהו לגנץ.
    • שינוי של כללי הצבעת האי אמון בממשלה, כך שאם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ – השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה.
    • הגדלת את מספר השרים בממשלה באופן שמסרס את כוחה של הכנסת
    • ואם זה לא מספיק על הדרך גם סידרו באופן רטרואקטיבי ופרסונלי לח״כים צביקה האוזר ויועז הנדל מפלט מהסנקציות שהחוק מטיל על ח״כים שמתפצלים ממפלגתם – קומבינה שעלותה לציבור עומדת על שלושה מיליוני שקלים בשנה. 

החוקים האלו, שעברו עם היוולדה של הכנסת ה-23, נועדו כדי לשריין בחוק חלק מההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן ולהתאים את החוק לצרכי השעה. את הדיונים הוביל חבר הכנסת איתן גינזבורג מכחול לבן, יו"ר הוועדה המיוחדת לחוק.

חקיקה שתפורה למידותיה של המפלגה. חברי הכנסת איתן גינזבורג ורם שפע, כחול לבן (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

חוק נורבגי עקום

בהמשך קידמו בזריזות "חוק נורבגי" – מתוצרת כחול לבן, שנתפר למידותיה של מפלגת כחול לבן. החוק איפשר לח"כים ממפלגתו של גנץ שמונו לשרים להתפטר מהכנסת ובמקומם להכניס לכנסת ח"כים חדשים. וכך, באמצעות נוסחה עקומה למדי התאפשר למפלגה שמונה 15 ח"כים להכניס חמישה ח״כים חדשים לכנסת כדי למלא את הריק שנוצר לאחר שכמעט כל חברי הרשימה מונו לתפקידי שרים. וזה בזמן שמפלגת הליכוד, המונה 36 ח"כים יכולה הייתה להכניס לכנסת רק שני ח"כים חדשים.

גם החוק הזה נתפר והותאם לצורכי השעה וכחול לבן. גם כאן הוביל את הדיונים חבר הכנסת איתן גינזבורג (כחול לבן), שמכהן יו"ר ועדת הכנסת.

(וזה עוד טוב, בדרך שקלו להעביר ״חוק נורבגי מדלג״ – חוק בלתי חוקי בעליל שהיה מאפשר את שינוי תוצאות הבחירות לאחר שהתקיימו והוצע כדי להיפטר מח״כים לא נאמנים).

תקציב ללא תקציב

השבוע נשבר שיא נוסף. לאחר שנתניהו לא הסכים להעביר תקציב בהתאם להסכם הקואליציוני עם כחול לבן, לא עבר תקציב בכלל – לפחות לא כחוק. במקום זאת דחו את מועד הגשת התקציב ב-120 יום נוספים, האריכו את תקציב 2019 ואישרו תוספת של 11 מיליארד שקל, שנועדה לטובת גורמים שהממשלה התחייבה לתקצב (כמו תנועות הנוער והישיבות התיכוניות). לשבוע האחרון של השנה לא אושר תקציב. 

החוק החדש, שחלקו נקבע בהוראת שעה זמנית באופן שהותאם לצרכי מפלגות הקואליציה ובראשן הליכוד וכחול לבן, מנוגד לכל הגיון (עדיין יצטרכו להעביר תקציב לשבוע האחרון של שנת 2020) ומתנגש עם הריסון התקציבי שקובע חוק יסוד משק המדינה לפיו עד שהממשלה תחליט על סדר עדיפויות לאומי ינהלו במשרד האוצר תקציב מרוסן שנגזר מתקציב השנה הקודמת. את הדיונים בנוגע לתקציב הוביל ח״כ יצחק פינדרוס (יהדות התורה), ממלא מקום יו"ר ועדת הכספים.

מי האלטרנטיבה? ראש הממשלה נתניהו והחליפי גנץ במליאת הכנסת (צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת)

חוקי פלסטלינה

נכון, תפקידה של הכנסת היא לחוקק ולקבוע מתוקף תפקידה את סדרי הממשל בישראל. ונכון, שעל החקיקה משפיעים באופן טבעי גם שיקולים הפוליטיים (כל אחד והשיקולים שלו). אך מצופה מנבחרי הציבור שלא לחוקק חוקים מתוך אינטרס אישי נקודתי, לעיתים רטרואקטיבי, אלא מתוך חשיבה עמוקה על עתיד המדינה ואזרחיה. בחודשים האחרונים נראה שהכנסת מכופפת, מעוותת ומשעבדת את החוק, לצרכים נקודתיים ופעמים רבות גם לדרישת כחול לבן. בדרך שוכחים לבצע תיקוני חקיקה הקשורים לבחירות, בסוגיות שעלו במהלך הבחירות שהסתיימו. 

ההתנהלות הזו יוצרת חוסר ודאות מוחלט. כך למשל, אנחנו לא יודעים האם ב-23 לדצמבר, במידה ולא יעבור תקציב, הכנסת תתפזר. כי יכול להיות ששוב ישנו את החוק, ידחו את מועד הפיזור או ישנו חוק אחר. 

כשחקיקה קיימת, שחלקה התגבשה במשך עשרות שנים, הופכת לעיסת פלסטלינה רכה בידי רוב קואליציוני שמשנה אותה בהתאם לצרכים שלו – מדובר בכרסום יסודות הדמוקרטיה. לפני שהצדדים מתעסקים בהסכמים הקואליציונים שלהם, שיואילו לכבד את ההסכם שלהם עם החברה הישראלית כולה – ספר החוקים שלנו.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

נורבגי-כחול-לבן: החוק שיכניס ח"כים "חופשיים" במקום שרים

לאחר שהושבעה הממשלה המנופחת בתולדות ישראל – חוק נורבגי בגרסת ישראל ינסה לתת חיזוק לכנסת. שרים יוכלו להתפטר מתפקידם כח"כים ולפנות מקום לח"כים חדשים. הבעיה: האם ומתי להתפטר – זו כבר החלטה שלהם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

אמש עברה בקריאה שניה ושלישית הצעת חוק "הפסקת חברות בכנסת של ח"כ המכהן כשר או סגן שר", שמכונה "החוק הנורבגי". המטרה היא לתקן את העיוות שנוצר עם הממשלה המנופחת, לפיו נותרו מעט מדי "ח"כים חופשיים", כלומר כאלה אשר אינם שרים וסגני שרים, ויהיו פנויים לעשות את עבודת הכנסת הבסיסית והחשובה: חקיקה בוועדות השונות ופיקוח על הממשלה.

בני גנץ. החוק החצי נורבגי נתפר למידותיה של מפלגתו (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

הדרך לאזן את הכוח של הממשלה היא לאפשר לשרים להתפטר מתפקידם כח"כים ולפנות מקום לח"כים חדשים שיכנסו במקומם. אך בניגוד לנורבגי הקלאסי, הגרסה הישראלית יוצרת נורבגי עם פרצות שעלולות להתברר בעייתיות: השר או השרה בוחרים בעצמם האם ומתי להתפטר, וכשהם יודעים בדיוק מי נכנס לכנסת אם יעשו זאת. 

הבעיה: 80% מ"כחול לבן" הפכו לשרים 

הבעיה העיקרית שהחוק מבקש לפתור, מצויה ב"כחול לבן". הסיעה בראשות בני גנץ אומנם הצליחה ליצור ממשלה שוויונית ומנופחת עם הליכוד, אך השאירה את הכנסת יתומה. 12 שרים מונו במפלגה שמונה 15 נבחרי ציבור סך הכל, כלומר נשארו שלושה ח"כים בלבד לעבודת הכנסת.

עוד על הממשלה המנופחת:

גם לשלושה הללו ניתנו תפקידים: איתן גינזבורג מונה ליו"ר ועדת הכנסת, מיקי חיימוביץ' ליו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה ורם שפע ליו"ר ועדת החינוך. לכן, לא נותרו "ח"כים חופשיים" לכחול לבן. ועדת הפנים וועדת החינוך הן בין הוועדות העמוסות בכנסת, היחיד שיכול להתרוצץ בין הוועדות הוא יו"ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג אם יגלה יעילות בתפקידו. 

לסיעת "דרך ארץ" שהתפצלה מ"כחול לבן" המקורית, אין בכלל רשימה ולא יהיו לה ח"כים מן השורה גם אם השרים יתפטרו. יושבים בה יועז הנדל, שמונה לשר התקשורת וצבי האוזר שמונה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון – ועדה עמוסה גם היא. 

עוד בקואליציה, אפשר למצוא את מפלגת העבודה, לה שלושה ח"כים מכהנים ששניים מהם מונו לשרים – איציק שמולי ועמיר פרץ. האחרונה, מרב מיכאלי, בחרה לעבור לאופוזיציה. 

בשורה התחתונה – יש לכחול לבן רבתי (העבודה ודרך ארץ) חצי ח"כ להתרוצץ בכנסת ולכן הם חייבים חוק שיאפשר להם להכניס ח"כים נוספים למשכן. על פי ההצעה, הם יוכלו "לייצר" חמישה ח"כים נוספים.

בכלל לא נורבגי

"החוק הנורבגי" שעבר אמש הוא לא בדיוק חוק נורבגי. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, קיים גם בשבדיה, הולנד, צרפת, בלגיה, פורטוגל. 

תהלה נעמה פרידמן. האם תעבור מיש עתיד כדי להיכנס כח"כית בקואליציה? (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

החוק המקורי מבוסס על ניתוק בין הרשות המבצעת למחוקקת ומחייב את מי שהתמנה לשר בממשלה להתפטר מחברותו בפרלמנט. בכך יפנה השר את מקומו לבא בתור ברשימת המועמדים. 

"ההיגיון העומד בבסיס החוק הוא לחזק את הרשות המחוקקת על-ידי הגדלת מספר החברים הפנויים לעבודה פרלמנטרית, למנוע ניגוד עניינים בין חברות בממשלה לחברות בפרלמנט, ולאפשר לשרים להתרכז אך ורק בעבודתם המיניסטריאלית", נכתב במסמך המכון. לדעה זו שותפים בתנועה למשילות ודמוקרטיה.

בישראל אימצו את המודל לטובת פתרון הבעיה בכחול לבן, עם שינויים בנוסח הכנסת הישראלית. אך ברשימה מצויים כידוע גם ח"כים מ"יש עתיד", שכניסתם במקום שר מתפטר עתידה לתת כוח דווקא לאופוזיציה. לכן שקלו בעבר להעביר חוק "נורבגי מדלג" שיאפשר למפלגה להכניס לכנסת רק את מי ששייך או מוכן לעבור לכחול לבן. הצעה זו נפלה לאור הלחץ הציבורי וביקורת בג"ץ.

יוראי להב-הרצנו. עשוי להיכנס לכנסת בזכות הנורבגי, אבל יישאר עם יש עתיד באופוזיציה

כרגע רק שתי ח"כיות אישרו בוודאות כי ייכנסו בזיקה לכחול לבן: מיכל קוטלר-וונש (תל"ם) ועינב קאבלה (חוסן לישראל). הילה שי וזאן (חוסן לישראל) תיכנס ככל הנראה גם היא. יוראי להב הרצנו (יש עתיד), הראשון ברשימה להיכנס, דווקא אישר שיישאר ביש עתיד ותהלה נעמה פרידמן (יש עתיד) עדיין מתנדנדת.

מפלגת העבודה תתקשה להשתמש בחוק מאחר והבא בתור ברשימה הוא אילן גילאון ממרצ, שיישאר באופוזיציה.

החשש: שימוש פרסונלי בהחלטה להתפטר

המטרות המקוריות של החוק חשובות, אך בגישה הישראלית הוסיפו התניות שהופכות את המנגנון החוקתי לכלי פוליטי שעונה לצורכי השעה. כך, תחת מעטה הקונצנזוס של חיזוק הכנסת והגדלת מספר הח"כים בכחול לבן, תפרו חוק למידותיהם. כשבפעם הבאה החוק לא יתאים – ישנו אותו שוב. 

העיוות המשמעותי הראשון הוא מתן רשות לשרים להתפטר, במקום לחייבם לעשות זאת – כמו בנורבגי המקורי. המשמעות היא שניתן לעשות שימוש פרסונאלי באפשרות להתפטר: ברגע שההחלטה לפנות מקום נתונה בידי ח"כית שמונתה לשרה, היא יודעת בדיוק את איזה ח"כית היא יכולה להכניס ולאן זו מתחייבת להשתייך ואז להחליט סופית אם תתפטר.

כך למשל, כיוון שתהלה נעמה פרידמן לא הודיעה אם תיכנס לקואליציה עם כחול לבן או תישאר באופוזיציה עם יש עתיד, השר יזהר שי יכול להחליט אם להתפטר או לא בהתאם להחלטתה.

"חייבים להתקדם". מחיר החוקים הפרסונליים יתברר בהמשך (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

בנוסף, החוק אינו עקבי ומאפשר באופן מלאכותי ליותר שרים של כחול לבן להתפטר מאשר שרים של הליכוד. הדבר נעשה על ידי "תפירת" האפשרות להתפטר לפי מספר המנדטים שיש למפלגה בכנסת. כלומר, אם יש למפלגה מספיק ח"כים "חופשיים" שאינם שרים, אפשרותם של שרים חדשים לפנות מקום לח"כים חדשים מוגבלת. כך לליכוד יש אפשרות שרק ששני שרים יתפטרו.

חשש מח"כים "על תנאי"

בחוק המקורי, בחלק מהמדינות (דוגמת נורווגיה ושבדיה) רשאים השרים שהתפטרו מהממשלה לחזור ולכהן בפרלמנט במקום אלו שהחליפו אותם, ובחלקן (כדוגמת הולנד וצרפת) האפשרות הזאת איננה קיימת. כלומר, מרגע שהתפטרת מהפרלמנט לא תוכל לשוב אליו באותה הקדנציה.

במקרה הישראלי ניתן לשר שהתפטר לחזור לתפקד כח"כ פעם אחת בלבד ולא להתנהל כדלת מסתובבת. הסעיף הזה בחוק נועד למנוע סירוס של ח"כים מהקואליציה, שמאויימים בחזרת שר ששולחת אותם הביתה, החוק מגביל את השרים שרוצים לחזור לסיבות הללו בלבד: התפטרות או פיטורין מהממשלה. כלומר, לא ניתן לחזור לכנסת סתם כך.

מליאת הכנסת בעת אישור החוק החצי-נורבגי (צילום עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

מאחר והתפטרות השרים היא בגדר רשות, נוצרת תלות בין השר או סגן השר הפורש לבין הח"כ שנכנס במקומו. אחד השמות שעלו בדיון הוא של אסנת הילה מארק, ששמה נכתב בהסכם הקואליציוני כחברה עתידה מוסכמת בוועדה למינוי שופטים (שתתבצע על ידי הצבעה חשאית בכנסת). 

הסעיף שמגביל את חזרתם של השרים נועד למנוע מצב שבו מארק, או כל ח"כ אחר, יהיו נתון לסנקציה באם לא יתיישר לדעת יו"ר המפלגה.

עוד ועוד סיבוכים

הוספת הסעיפים בעייתית גם משום היא מסבכת את המנגנון. בהצעת החוק בנו חישוב מסובך שמקורו לצורכי השעה של כחול לבן:

    • לא יתפטרו יותר מחמישה חברי כנסת ולא יותר משליש (תפור למידת כחול לבן בה יש 15 ח"כים ולכן הם מנצלים את המקסימום).
    • אם יש 10-12 ח"כים, יתאפשר לארבה מהם להתפטר מתפקיד ח"כ.
    • 7-9 ח"כים – יתאפשר לשלושה להתפטר מהכנסת.
    •  4-6 ח"כים – שניים יוכלו להתפטר.
    • מתחת לשלושה ח"כים – רק אחד או אחת יוכלו להתפטר.

הצליחו להפחית עוד מתפקיד סגני השרים

הצעת החוק נוגעת גם לסגני השרים. מדובר באבסורד כיוון שתפקידם לא הוגדר מעולם בספר החוקים. הסגנים הם בעלי תפקיד מוגבל מאוד בממשלה ולא נושאים באחריות או סמכות אלא מהווים שולייה בלבד כדי לעזור לשר עמוס בייצוג בכנסת. 

על פי הצעת החוק החדשה, סגני שרים יוכלו גם הם להתפטר וכך ישוחחרו גם מההצבעות במליאה. בכנסת הם גם ככה ח"כים צולעים, שאינם יכולים להצביע בוועדות ולפקח על הממשלה. כעת באופן סופי הם יהוו כקישוט בלשכת השר הממונה, עם לשכה נוספת בכנסת.

סגני השרים החדשים. יכולים להתפטר מתפקידם בכנסת כדי לא להצביע במליאה (צילומים: אתר הכנסת)

עוד פירוטכניקה שהמציאו בחוק היא חילופי התפטרות בין שרים. לפי ההצעה, שני שרים מאותה סיעה יוכלו במהלך הקנדציה להעביר את ההתפטרות מהכנסת ביניהם, במידה ואחד מהם רוצה, מסיבות שונות, לחזור לכנסת. המטרה היא למנוע פיטורי ח"כ מהכנסת שלא לצורך. כך שהח"כ לא יוצא מהכנסת בגלל ששר רצה (מסיבותיו שלו) לחזור לכנסת.

כך למשל, השר זאב אלקין יכול לבקש מהשרה גילה גמליאל להתחלף על כסא הח"כ ואוסנת הילה מארק לא תאלץ להתפטר ולחזור שוב. גם זאת ניתן לבצע פעם אחת. 

המצאה חדשה נוספת במשטר של ישראל, שהחלה להתנסח כבר בחקיקה שקיבעה את ההסכם הקואליציוני האחרון, היא ה"זיקה". לפי הנורבגי הישראלי, ח"כ חדש שיכנס במקום שר או שרה שהתפטרו יצטרך להצהיר בכתב ליו"ר הכנסת על הזיקה שלו למפלגה אליה ישתייך. 

כלומר, ח"כים ברשימת יש עתיד יוכלו לעבור לכחול לבן אם ירצו, אך יהיו חייבים להודיע מראש, כך שלשר המתפטר תהיה הזכות למשוך את ההתפטרות שלו.

שינוי חוקי יסוד – רק לצורך המיידי

בדיוק כמו שינוי החוק שנועד לעגן את ההסכם בין כחול לבן לליכוד, גם במקרה זה החוק נועד לשרת צורכי שעה וללא הסתכלות ציבורית רחבה על מה טוב או לא טוב למערכת המוסדות בישראל. כפי שאמר גם גור בליי, היועץ המשפטי של הוועדה: "לא טוב שחוקי יסוד יחוקקו עם תוחלת מיידית, אלא רק לכנסת הבאה".

לפי גישה זו, יש לחוקק חוקים דווקא כשהמחוקק אינו יודע איך יושפע מהם. רק כך המחוקק יכול להתבונן באינטרס הציבורי הרחב ולא להסתכל על האינטרס האישי שלו. וזה לא מה שנעשה פה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): חקיקה שמשנה את היחסים בין הרשויות לצורך הסדרים פוליטיים, פוגעת בנו כאזרחים, כיוון שהיא לא נעשית מתוך שיקולים רחבים. המטרה כיום היא לתקן נזק שנוצר בעקבות ממשלה מנופחת עם שרים וסגני שרים מיותרים. החשש הוא שבפעם הבאה, כשהחוק לא יתאים, ישנו אותו שוב ושוב ללא יציבות חוקתית.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): לזכור ולהזכיר שבשעת החירום הקשה הזו שעוברת על אזרחי ישראל נבחרי הציבור שלנו ממשיכים לעסוק בעצמם. למנות עוד תפקידים ועוד משרדים ללא צורך. בכל הנוגע להפרדה בין הממשלה לכנסת יש טעם בחוק נורבגי פשוט, צופה פני עתיד, אולי אפילו הגדלת מספר הח"כים. אבל כל זאת שיחול החל מהכנסת ה-24 ולא מהכנסת הנוכחית.

 

בדרך לממשלה עם מעט נשים: בכחול לבן הבטיחו שוויון ומינו גברים בכל הזדמנות

כחול לבן מעדיפה למנות גברים על פני נשים באופן סדרתי: בסיעה הבטיחו שוב ושוב לקדם שוויון מגדרי ברשימה אך לא קיימו – ובכל הזדמנות בשנה האחרונה בחרו למנות גברים. הלילה תקים יחד עם סיעת הליכוד ממשלה שנשים יהוו ככל הנראה רק כ-20% ממנה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

בממשלה ה-35, שצפוייה לקום הלילה (חמישי) ישבו על פי ההערכות בין שבע לשמונה שרות, המהוות 20% מהממשלה. אמנם מדובר בשיפור מהממשלה הקודמת, בה ישבו כ-10% נשים בלבד ביום הקמתה, אך חלקן של הנשים עודנו רחוק מלהוות שותפות נשית שוויונית בממשלה.

יו"ר כחול לבן, בני גנץ. באמת חייבים להתקדם. (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

האכזבה הגדולה בקרב מי שציפו לשיפור משמעותי יותר, היא מבחירותיו של יו"ר כחול לבן, רה"מ החלופי הבא – בני גנץ. לאחר ביקורת ציבורית ופנימית על מיעוט הנשים ברשימה, גנץ הבטיח שוב ושוב, ושוב, שברגע שייכנס לממשלה ימנה נשים לתפקידי מפתח. כעת התמונה הולכת ומתבהרת: הבטחותיהם של מובילי "כחול לבן" היו ריקות מתוכן.

כרוניקה של הצהרות כוזבות

"אני מתכוון לחתור לשוויון מוחלט", אמר ח"כ בני גנץ (כחול לבן) כשנשאל על ייצוג נשים ברשימה לכנסת בראיון לאתר וואלה! בפברואר 2019. הוא הסביר שבגלל אופן הרכבת הרשימה לכנסת ה-21 מספר הנשים בה מועט – עשר נשים ב-35 המקומות הראשונים, שתיים בלבד בעשירייה הראשונה. 

בכנס "נשים בחזית" שנערך חודש מאוחר יותר, הוסיף על כך ח"כ יאיר לפיד: "בחיבור, בדרך שבה הוא נעשה בלילה הזה, העובדה שיש רק שתי נשים בעשירייה הראשונה זו תקלה גדולה. אין לי איך להגן על זה ואני גם לא מנסה. לפיכך אנחנו מחוייבים לתקן את זה דרך תפקידים בכירים לנשים בממשלה הבאה".

במצע כחול לבן נכתב: "כחול לבן תפעל לקידום מעמד האישה ולהשגת שוויון מלא בין נשים לגברים, מתוך הבנה כי שוויון מגדרי והשתתפותן המלאה של נשים בכל תחומי החיים יסייע לקידומה ולחוסנה של החברה הישראלית כולה", וכן הובטח: "נעגן בחקיקה את ייצוגן של נשים במוקדי קבלת ההחלטות".

בנוסף להבטחות אלה, העיתונאית טל שניידר כתבה השבוע כי בכחול לבן אף הקימו צוות מיוחד לקראת הכהונה בכנסת ה-21, בו הוחלט על ייצוג שוויוני ועל בחירת נשים לראשות 50% ממשרדי הממשלה.

יושבת ראש אחת, ברגע האחרון

ההזדמנות הראשונה לקיים את ההבטחות הללו הגיעה ביוני 2019, כשהחלה לפעול הכנסת ה-21. כחול לבן נדרשו להציג מועמד מועמדת לתפקיד מבקר/ת המדינה. בליכוד הציעו את מתניהו אנגלמן – מבקר המדינה כיום – ובכחול לבן הציעו מועמד בשם גיורא רום. אף ששקלו והתבקשו לבחור באישה, לא עשו זאת.

לאחר פיזור הכנסת ה-21 ולקראת הבחירות לכנסת ה-22, גנץ הצהיר כי הוא "מחוייב לייצוג נשי בתפקידים בכירים וקידום נשים לתפקידי מפתח בחברה הישראלית". על אף ההצהרות, רשימת כחול לבן לכנסת ה-22 נשארה זהה מבחינה מגדרית, ולא נוספו אליה נשים.

עד הבחירות לכנסת ה-23 כבר היה מספיק זמן לתקן את הרשימה כמובטח – אבל מספר הנשים ברשימה לא השתנה גם בהזדמנות השלישית. "חברות הכנסת שלנו ייקחו חלק משמעותי בפעילות הסיעה והממשלה הבאה", המשיך גנץ להבטיח. 

הפעם נוספה לכחול לבן הזדמנות לבחור נשים שיעמדו בראש הוועדות הזמניות שהוקמו בכנסת. אותה הזדמנות "לפצות" במינוי נשים לתפקידים בכירים הגיעה סוף סוף – אבל בכחול לבן החליטו למנות את ח"כ אבי ניסנקורן לראשות הוועדה המסדרת, את ח"כ עפר שלח לוועדת הקורונה ואת ח"כ גבי אשכנזי לוועדת החוץ והביטחון.

ח"כ חיימוביץ'. תתמנה ליו"ר ועדה בכנסת – אחרי מינוי 3 גברים

בשעות האחרונות הודיעה ח"כ מיקי חיימוביץ' כי תתמנה ליו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה. "גנץ הציע לחיימוביץ' מספר תפקידים של שרה בכירה", נכתב בפוסט שהעלתה יושבת הראש הנכנסת. "חיימוביץ' בחרה מבין האופציות שהוצעו לה להמשיך ולעסוק בתחומים הקרובים לליבה. לפיכך סיכמו השניים, כי חיימוביץ' תכהן בשלב הראשון כיו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה שתעסוק גם בנושאים בפיקוח על חוק צער בעלי חיים הנמצא כעת תחת ועדת החינוך".

עוד הזדמנות למינוי אישה בתפקיד בכיר הגיעה כשביקשה סיעת כחול לבן להחליף את יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין (הליכוד). אבל גם הפעם בחרו בעקביות להציע רק גברים לתפקיד: בהתחלה שקלו לבחור בח"כ מאיר כהן, ולבסוף נבחר ח"כ גנץ לכהונה קצרה כיו"ר.

יותר נשים בממשלה – אבל התיקון עוד רחוק

מחר תוקם ממשלה בראשות סיעות הליכוד וכחול לבן, בה צפויות נשים לעמוד בראש שבעה או שמונה משרדים מתוך 36: שלוש או ארבע שרות מכל אחת מסיעות הליכוד וכחול לבן, ואפס נשים מיהדות התורה, ש"ס והעבודה. במקום לקיים סוף סוף את ההבטחות לקידום נשים, נראה כי בכחול לבן יבחרו למנות בעיקר שרים.

בסך הכל צפויות השרות להוות כ-20% מחברות וחברי הממשלה. מדובר על עליה באחוז השרות: ביום הקמת הממשלה הקודמת, נשים היוו רק כ-10% מכלל השרות והשרים, ובשיאה עמד אחוז הנשים בממשלה על כ-18%. 

"מהכנסת ה-20 ועד היום יש הדרדרת במספר הנשים בכנסת"

העליה משמחת, אבל לחתושת רבים ורבות היא אינה מספיקה. "גם הפעם אנחנו רואות ממשלת אחדות גברית", אמרה אור סרי, ממייסדות "רצות ומשפיעות". "אחרי חודשים של משבר בריאותי כלכלי וחברתי, הגיע הזמן לממשלה עם יותר שרות, שתציב על סדר היום צמצום פערים מגדריים".

"שוויון מגדרי הוא שוויון חברתי – באוכלוסיה שיש בה 50% נשים, צריך ש-50% מהקולות שמייצגים את הציבור יהיו נשים", הסכימה מנכ"לית עמותת כ"ן – כוח נשים, מזל שאול. "נשים מביאות לשולחן קבלת ההחלטות ראיה מתכללת ומנהיגות אחרת. ראוי שגם נשים תשמענה את העמדות שלהן ואת הקול שלהן". 

לקראת הקמת הממשלה, הפיצה העמותה עצומה בקריאה למנות נשים לתפקידים בכירים בממשלה. "אנחנו פונות כבר שנה וחצי לראשי המפלגות הגדולות באמירה ש-20% ייצוג של נשים ושתי נשים בלבד בעשירייה הראשונה – זה לא מספיק", הסבירה שאול. "מהכנסת ה-20 עד היום יש הדרדרות במספר הנשים בכנסת. כשקטן מספר הנשים במפלגות זה משליך על הכל – יש ייצוג חסר בראשות הוועדות, בוועדות עצמן ובממשלה". 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): שותפות נשים בקבלת ההחלטות מקדמת את ההנהגה הישראלית לתפקוד טוב יותר עבור כלל האוכלוסייה. היא מקדמת אותנו לעבר שוויון מגדרי, מגוונת את נקודת המבט של השלטון ומאפשרת קידום של נושאים שחשובים לנשים, וכן משמשת השראה לילדות שרואות יותר ויותר דמויות שדומות להן בעמדת מפתח.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): לא להפסיק להזכיר לנבחרים שלנו את ההבטחות שלהם. פנו בנימוס לח"כ בני גנץ ודרשו ממנו למנות יותר שרות בממשלה – כפי שהבטיח שוב ושוב. יש עוד כמה שעות! מוזמנים ומוזמנות להדביק את הכתבה הזו בפוסטים וציוצים בעמוד הפייסבוק של בני גנץ ובעמוד הטוויטר שלו.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

החוק שפיספסתם: כך סידרו לעצמם הנדל והאוזר 6 מיליון שקלים

הח"כים שנבחרו על תקן שומרי הסף של הדמוקרטיה תפרו לעצמם חוק כדי שסיעתם לא תאבד 6 מיליון שקלים. התרגיל: תיקון רטרואקטיבי לחוק שמטיל סנקציות על ח"כים שפרשו מסיעתם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

אולי פספסתם בבלגן הפוליטי את הסיפור הבא: יועז הנדל וצביקה האוזר יקבלו מתנה בשווי שישה מיליון שקלים מהכיס שלכם. נכון, זה נשמע מורכב. אבל על זה בדיוק הם בונים. אז הנה הסיפור שחברי הכנסת הנדל והאוזר מקווים שהוא מורכב מדי, ולכן אף אחד לא יתעניין בו.

 רגע, זה לא מה שבחרנו בקלפי

שיטת הבחירות בישראל היא מפלגתית. כלומר אנחנו לא בוחרים ח"כים אלא משלשלים בקלפי פתק למפלגה, ומקווים שהיא וחבריה יישארו נאמנים למה שהם הבטיחו לנו לפני הבחירות.

בסופו של יום כל ח"כ יכול לקדם מהלכים כאוות נפשו, ולהצביע כפי שחפץ ליבו וקובע מצפונו. וזה מעולה. זה מאפשר עצמאות פרלמנטרית חשובה. לעומת זאת, אם ח"כ רוצה לקדם מהלך גדול של התפצלות ממפלגתם זה עלול לערער את יציבות בית המחוקקים ולפגוע באמון הבוחרים.

אז כדי לאזן בין הצורך לעצמאות פעולה לבין השיטה המפלגתית – נקבעו סנקציות לח"כים "מורדים". חברי כנסת יכולים להתפצל מהמפלגה בה רצו, אך כעונש על "גניבת קולות", המפוצלים לא יזכו לקבל בשנתיים הראשונות, כספי מימון מפלגות.

מעטפות כפולות קולות פתק

התפצלות ממפלגה לאחר הבחירות מערערת את אמון הבוחרים (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

אל תירדמו כי בדיוק הגענו לקטע החשוב: כל סיעה זכאית לקבל מהמדינה עשרות אלפי שקלים בחודש עבור כל ח"כ מכהן. הכסף הזה אמור לממן את המנגנון המפלגתי ואת התעמולה לקראת הבחירות הבאות. הנדל והאוזר היו זכאים, אם לא היו מתפצלים מסיעתם, לקבל יחד מיליוני שקלים בשנה.

אך המחוקקים החליטו בעבר למנוע מח"כים שפורשים מסיעתם את התקציב הזה לשנתיים. הסנקציה ההגיונית הזו אמורה לגרום להם לחשוב פעמיים לפני שיעשו מהלך כה קיצוני ויתפצלו מהמפלגה שבזכותה נכנסו לכנסת. 

אלא שהנדל והאוזר, שכידוע התפצלו מתל"ם של משה (בוגי) יעלון, לא אוהבים את החוק הקיים. הרי הוא מפריד מהם תקציב של שישה מיליון שקל. העיתונאי חיים לוינסון חשף שהם ביקשו לתקן את החוק – באופן רטרואקטיבי וספציפי עבורם. השניים רוצים שלא תהיה שום סנקציה כלכלית על התפצלות, גם אחורה.

ממש במקרה: החקיקה עלתה בצמוד להסכם הקואליציוני

הליכוד וכחול לבן הסכימו לדרישתם (אחרי הכל, זה לא מהכיס של גנץ או נתניהו, אלא משלך). אלא שאז התעוררה בעיה: אסור לכלול תמורה כספית עבור הצטרפות לקואליציה. זה הרי משול לשוחד.

לכן ביטול העונש הזה לא נמצא בהסכם הקואליציוני. אבל אל תמהרו לפתוח שמפניות. ממש "במקרה", בצמוד לחקיקה שתאפשר את הקמת הממשלה עלה גם החוק שמאפשר להנדל והאוזר לקבל את המימון הזה, והוא אושר ביום חמישי.

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני. החוק של האוזר והנדל לא נכלל בו, אבל חוקק בצמוד

האוזר והנדל טענו שהם בסך הכל רצו לתקן את האפליה הקיימת ולהשתוות לשאר הסיעות. זו היתממות. הפגיעה במימון המפוצלים נולדה כאמצעי לגיטימי לעכב ח"כים מפיצולים ואיחודים חפוזים, שמשנים הלכה למעשה את תוצאות הבחירות. ואגב, לרשות הח"כים המפוצלים עומד גם ככה תקציב של "קשר עם הציבור" שעומד על כ-200 אלף שקל בשנה והוא לא נפגע.

לבסוף, אם השניים באמת חושבים שהמצב עקום – שיתקנו אותו קדימה. אלא שהם העדיפו חוק רטרואקטיבי שתפור ספציפית לחליפות שלהם בהליך חקיקת בזק. הם בעצם קידמו מהלך עקום, ואז דאגו לעקם בדיעבד את הסרגל. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): החוק שהשניים חוקקו גורם לכך שהקול שלך בקלפי יהיה שווה פחות. ח"כים יוכלו לצפצף על המסגרת המפלגתית באמצעותה נבחרו ביתר קלות. 

מעש"י (מה לעשות כדי לתקן?): הכנסת חייבת לבטל את התיקון השערורייתי הזה. במקביל, יש להפיץ את המידע בכיכר העיר כדי שהציבור ידע על המהלך הבעייתי שהנדל והאוזר קידמו, בחסות ממשלת נתניהו וגנץ. 

בזמן שאנחנו מדברים על מספר השרים – בכנסת משנים את המשטר בישראל

בשעות אלו מקדמים בכנסת שורה של הצעות חוק שישנו את סדרי הממשל. החל מהחלשת הפיקוח על הממשלה, סירוס עבודת השרים ועד לקביעת תאריך תפוגה מוקדם לכנסת ה-23. וכל זאת במהירות מסוכנת ולטובת אינטרסים אישיים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשעות אלה משתנה שיטת המשטר בישראל. ח"כים מהקואליציה העתידית פועלים במהירות שלא נצפתה במסדרונות הכנסת החל מהבוקר (ראשון) ואל תוך הלילה, כדי להעביר את הצעת חוק "ממשלת חילופים" לתיקון המבנה החוקתי של המדינה.

בנימין נתניהו ובני גנץ. משנים יחד במהירות הבזק את שיטת המשטר בישראל (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

ההצעה הוגשה מתוך כוונה לשרת אינטרסים אישיים, בחלקם באופן רטרואקטיבי, ספק אם חוקי, כאשר השינויים מרחיקי הלכת מתבצעים בחופזה חסרת תקדים. ההצעה מחלישה לא רק את הכנסת – אלא גם את הממשלה.

כמה מהשינויים המוצעים: אורך חיי הכנסת יתקצר מארבע שנים לשלוש, כוחם החשוב של ח"כים מהקואליציה יתנדף, ראש הממשלה יוכל להתמנות לשר תחת כתבי אישום, חברי כנסת שלא בחרתם יהפכו פתאום לנבחרי ציבור. האם בעתיד נוכל להחזיר את הגלגל אחורה? לפי ההצעה, כדי לשנות את חוק "ביבי-גנץ" יידרש רוב שכמעט בלתי אפשרי להשיג.

פרק 1: סירוס הקואליציה, השרים והכנסת

  • תהליך חקיקה פגום

הצעת החוק הוגשה ביום חמישי שעבר ביוזמת ח"כ איתן גינזבורג מכחול לבן. לפי תקנון הכנסת, לאחר שמוגשת הצעת חוק פרטית היא יושבת על שולחן הכנסת לפחות 45 יום עד שניתן להעלות אותה לקריאה טרומית. בזמן הזה יכולים חברי הכנסת לבחון את החוק ולגבש עליו עמדה טרם הוא מגיע להצבעה בקריאה הטרומית.

ח"כ גינזבורג במעמד אישור הצעת חוק ממשלת חילופים בוועדה הטרומית (צילום: מתוך אתר הכנסת)

ניתן לעקוף את התהליך, כפי שעשו הפעם: מיד לאחר שהונחה על שולחן הכנסת הוגשה בקשה לפטור מכך את התהליך. הצעת החוק עלתה עוד באותו היום לקריאה טרומית – ועברה. 

מאחר שאין ועדה שתדון בהצעה, נדרשה הכנסת להקים ועדה מיוחדת. גם הוועדה הזו הוקמה עוד באותו היום, בראשות ח"כ איתן גינזבורג (חוסן לישראל). הדיון התחיל מ-9 בבוקר (ראשון) ונמשך עד שעות הלילה בוועדה כדי להעביר את ההצעה בקריאה טרומית. התהליך החפוז בו היא מקודמת מעלה שורה של תמרורי אזהרה. 

  • ריבוי שרים: סירוס כוחם של ח"כים מהקואליציה

אחד השינויים שהצעת החוק מבקשת ליישם הוא קיצור את תקופת הכנסת ה-23 לשלוש שנים בלבד מיום כינון הממשלה. כשבחוק יסוד הכנסת אורך חיי הכנסת עומד על ארבע שנים. למה? כי זה מתאים להסכם הרוטציה בהרכבת הקואליציה בין ראשי הממשלה בנימין נתניהו לבני גנץ.

ח"כ לשעבר רחל עזריה, ממורדי הקואליציה הקודמת. החקיקה תסרס את המורדים (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

הנושא הבא שדורש תיקוני חקיקה משמעותיים הוא ריבוי השרים. גם אם נניח את הסרבול והעניין התקציבי בצד – כמות שרים מנופחת פוגעת בעבודת הכנסת. שרים וסגני שרים לא רשאים להיות חברים בוועדות, המשמעות היא שבכנסת צפויים לשבת חברי האופוזיציה בלבד וכמה "רובוטים קואליציוניים", שככל הנראה לא ישבו בוועדות, לא יאזינו לדעות שונות או יגבשו עמדה. תפקידם יהיה להתרוצץ בין ועדה לוועדה ולהצביע כפי שיורו להם בממשלה מבלי שילמדו את הנושא. 

חברי כנסת מהקואליציה שאינם יושבים בממשלה, הינם דמויות מפתח משמעותיות ביותר לקידום חקיקה. בשונה מחברי אופוזיציה, הם יכולים להשיג רוב בהצבעה, ושלא כמו חברי ממשלה, הם יכולים, גם אם לא תמיד עושים זאת, לפעול באופן עצמאי, ללחוץ על חברי מפלגתם ולבלום מהלכים אנטי דמוקרטיים. כך למשל, בכנסת ה-20 בני בגין מהליכוד יחד עם חלק מחברי הכנסת מסיעת כולנו התנגדו לשורת חוקים, ביניהם "חוק ההמלצות".

  • הנורבגי המדלג = שינוי תוצאות הבחירות

חלק מהפתרון לכך הוא חוק נורבגי, לפיו שרים יוכלו להתפטר מהכנסת והבאים בתור אחריהם ברשימה יוכל להיכנס. אבל לאחר פירוק מפלגות לשברירים כל התפטרות של שר עשויה להכניס אחריו ח"כ שלא בהכרח ממפלגתו. על כך מצאו בכחול לבן פתרון יצירתי – "נורבגי מדלג". 

ח"כ רויטל סויוד מהעבודה. החוק הנורבגי המדלג יכול לאפשר ליו"ר מפלגתה להכניס אותה לפני קודמיה, בניגוד להסכם עם מרצ (צילום: יוסי זמיר)

החוק נועד לפסוח מעל חברי כנסת מיועדים ברשימה שאינם מהמפלגה של השר המתפטר. כך למשל, אם לדוגמה מרצ התמודדה ביחד עם מפלגת העבודה ברשימה אחת ומפלגת העבודה זוכה למנות שרים, אלו יכולים להתפטר מהכנסת ומי שיכנס במקומם אלו רק חברי העבודה. 

כלומר, מדובר בשינוי תוצאות הבחירות לאחר הבחירות – החוק שנקרא "נורבגי מדלג" – עדיין לא נמצא בחקיקה אך מרחף כל העת ועשוי לעלות שוב בקרוב. 

שינוי חקיקתי שכזה דומה לשינוי תוצאות הבחירות לאחר הבחירות: המפלגות המתמודדות לכנסת מתמודדות ברשימות שאותן הן מפרסמות לציבור. הציבור מסתכל על הרשימה, מגיע לקלפי ומצביע לפי הרשימה הקרובה ביותר להשקפת עולמו. חוק שמבקש לבטל את סדר הרשימה שנבחרה, מתעלם מרצון העם.

  • כן המפקד: המאזן בין גוש גנץ לגוש נתניהו

ביטול סמכויות רה"מ – בחוק המוצע, ראש הממשלה בממשלת חילופים לא יוכל לפטר שרים שלא הוא מינה. כלומר, בחוק המוצע נתניהו לא יוכל לפטר שרים שמינה גנץ ולהפך. מינויים ופיטורים של שרים הם חלק משמעותו מכוחו, כך שביטול אפשרות זו עלול למנוע פיקוח אפקטיבי שלו על תפקודם.

גם אחריות השרים עשויה להיפגע בעקבות הצעת החוק. כך נכתב: "תקבע הממשלה מנגנון הצבעה שלפיו כוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה יהיה זהה לכוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה החלופי". המשמעות היא שבממשלה מאזן לעומתי שבו מספר האצבעות שווה וידוע מראש.

"השיקול הפוליטי של יצירת 'מאזן אימה' בין שני הגושים הפוליטיים המרכיבים את הממשלה על מנת שלא יפרו את התחייבויותיהם זה כלפי זה, גבר על האינטרס הציבורי", טוענים במכון הישראלי לדמוקרטיה.

מספר ההצבעות ידוע מראש, חברי הקואליציה יצביעו בלי לחשוב. בצלאל סמוטריץ ובני בגין (צילום: יוסי זמיר)

 

שרים יושבים בממשלה כדי לקבל החלטות כאנשים חושבים. יצירת מנגנון "שיאזן בין עמדות הצדדים" מבטל את הרצון החופשי של השרים, שיקבלו החלטות רק על פי מה שראש ה"גוש" שלהם אמר להם, כדי למנוע יתרון לגוש המקביל בקואליציה, ולא על בסיס המחשבה החופשית כפי שהיינו מצפים. זהו מהלך שיחזק את כוחם של גנץ ונתניהו ויחליש את השרים בממשלה.

הנדל והאוזר מחוקקים לעצמם מפלט מהסנקציות

בנוסף, מתוך כוונה לחזק את המבנה המפלגתי ולמנוע פיצולים, ישנן כמה סנקציות בחוק על חברי כנסת שמבקשים להתפלג ממפלגתם. מי שחותרים לכך הם יועז הנדל וצביקה האוזר שהתפלגו ממפלגת תלם בראשות בוגי יעלון וכעת מבקשים לבטל, באופן רטרואקטיבי, את הסנקציה המוטלת עליהם בחוק – רק להם ובאופן זמני.

חברי הכנסת צבי האוזר ויועז הנדל מסדרים לעצמם פטור רטרואקטיבי מהסנקציות על פרישתם (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

מדובר בסנקציה שמונעת מח"כים להתפלג בשנתיים הראשונות של הכנסת. בטווח הקצר הרווח של האוזר והנדל עומד על כ-3 מיליון שקלים לשנה. בטווח הרחוק המשמעויות מרחיקות לכת: ביטול הסנקציות יעודד ח"כים להתפלג ממפלגתם, ולא רק שהם לא נקנסו, אלא גם יקבלו צ'ופר. האוזר והנדל יקבלו בבחירות הבאות יותר מ-4 מיליון שקלים לקמפיין. נזכיר שמדובר בחוק שיחול רטרואקטיבית כדי לשרת צורך אישי.

כדי שנתניהו יוכל לשמש שר – עוקפים את בג"ץ 

המכון הישראלי לדמוקרטיה מצביע על עוד שורת בעיות בחוקים. כך למשל, המצאת תפקיד ראש הממשלה החלופי, שעוקפת את פסיקת בג"ץ כדי לאפשר לנתניהו לשמש כשר בזמן שהוא עומד למשפט.

לפי פסיקת דרעי פנחסי של בג"ץ, שר שהוגש נגדו כתב אישום חייב להתפטר כל עוד שאלת רה"מ נשארה פתוחה, לפחות בכל הנוגע לתפקיד הרכבת הממשלה. כשנתניהו יסיים את כהונתו לאחר שנה וחצי, הוא יהיה עשוי להתמנות לשר ולפיכך להתפטר. 

החוקים החדשים יאפשרו לנתניהו לכהן כשר תחת כתב אישום. בתמונה: הפגנה משישי האחרון נגד ממשלת החירום (צילום: תומר נויבברג, פלאש 90)

כדי לפתור זאת המציאו את תפקיד "ראש ממשלה החלופי", תפקיד שלא היה קיים קודם לכן. לטענת גורמים רבים, בינהם גם המכון הישראלי לדמוקרטיה, החוק יאפשר לנתניהו להמשיך לכהן בתפקיד מקביל לראש הממשלה, מבלי להיות שר ומבלי שיהיה חייב להתפטר. על כל פנים, מדובר, גם פה בחקיקה פרסונאלית וגם רטרואקטיבית, מאחר והמשפט של נתניהו, בשלושה כתבי אישום, היא עובדה מוגמרת.

אי אמון בהצבעות אי אמון

לפי החקיקה המוצעת מוצע לעקר מתוכן את מוסד אי האמון בממשלה. "החליטה הכנסת להביע אי אמון בממשלת חילופים ולהביע אמון בממשלה אחרת […]", לשון החוק, "ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי בממשלת החילופים שבה הובע אי האמון לא יהיו רשאים לעמוד בראשות הממשלה האחרת". כלומר, אם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ, האדם השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה. 

הצבעת אי אמון בממשלה ב-2010. אם הכנסת תפיל את הממשלה, רה"מ החלופי לא יוכל לעמוד בראשה (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)

כל חבילת החקיקה עליה חתום איתן גינזבורג יחד עם מיקי מכלוף זוהר, אבי ניסנקורן, יעקב אשר, יואב בן צור, איציק שמולי, אורלי לוי אבקסיס וצבי האוזר, משוריינת ברוב של 75 חברי כנסת. אם ירצו בכנסת לבטל את תיקוני החוק המסורבלים, חסרי התקדים, יהיה זה כמעט בלתי אפשרי, כיוון שכדי לעשות זאת נדרשים 75 חברי כנסת. כלומר, החתומים יצרו "רוב מלאכותי" כדי לשנות חקיקה פרסונאלית שנועדה לשרת צורך רגעי.

אנחנו עדיין לא יודעים הכל, האמת שגם מציעי החוק לא. המשמעויות והפרשנויות שלו רחבות ובלתי ידועות: מה המשמעות של "שרים שהם בזיקה"? איך מקבלים החלטות בממשלה? אם גנץ בעד העלאת קצבת הנכים ונתניהו נגד – אז מה עושים? כן מעלים, או לא מעלים? 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): ממש עכשיו משנים את שיטת המשטר בישראל, בחסות מגיפת הקורונה ובמהלך נחפז ופזיז. החקיקה מחלישה את הכנסת, לא רק את האופוזיציה אלא גם את חברי הקואליציה שבתוכה. היא מעמיקה את תרבות המשמעת הקואליציונית ומסרסת אפילו את כוחם של השרים.

האם תיקוני החקיקה נחוצים לישראל לטווח הארוך? זה כבר נוגע לדיון עמוק יותר. יכול להיות שבישראל יש מקום ל-36 שרים, יכול להיות שצריך גם לשנות את הדרך בה מצביעים אי אמון ולקצר את חיי הכנסת לשלוש שנים. 

מה שבטוח: החתומים על הצעת החוק הזו מפגינים חוסר כבוד לחוקי מדינת ישראל ומוסדותיה והופכים את המבנה המשטרי לערימת פלסטלינה רכה. זילות שכזו כלפי חוקי המדינה מהווים מדרון חלקלק שיאפשר לכל כנסת שתבחר, מימין או משמאל, להחליט בחקיקה, לעיתים בלתי הפיכה, על סדרי שלטון שנוחים לה. תוכלו לקרוא על כך עוד בהרחבה, במסמך שכתב הייעוץ המשפטי של הוועדה. 

  • מעש"י (מה לעשות כדי לתקן?): הרצון והצורך של סיעות כחול לבן והליכוד להקים ממשלה הוא לגיטימי ומובן. אבל ההסדר שלהם חייב להיות מבוסס על כבוד והבנה הדדית ולא בחקיקה שמסכנת את המבנה החוקתי וההסדרים הדמוקרטיים של מדינת ישראל. כדי לתקן את החקיקה יידרש רוב של 75 ח"כים – משימה קשה עד בלתי אפשרית. אף ייתכן שזה לא יעבור את מבחן בג"ץ. אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעדכן במשמעויות השונות של חקיקת הבזק. הפיצו את המידע לכל מי שאתם מכירים. תוכלו להצטרף להפגנה הדיגיטלית שלנו "אומרים לא לדו-קטטורה!", שבה פרסמנו רשימת דרישות לנבחרי הציבור.
  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתוב לעיתונאי עידן בנימין

החלטות ועדת הבחירות לכנסת ה-22 שלא הכרתם

הליכוד חילקה מתנות לבוחרים מחוץ לקלפי, נשות הכת הירושלמית ביקשו להתמודד לכנסת, ולמה ועדת הבחירות לא יכולה להגן עלינו מפני תעמולה שקרית? לבקשת קוראי "שקוף": קראנו את ההחלטות הכי מעניינות של ועדת הבחירות, שלא סוקרו בתקשורת המסורתית

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול, עומר אוקון |

לאחר סיקור אינטנסיבי של המפלגות השונות בסבבי הבחירות הקודמים, בסבב השלישי הנוכחי שאלנו אתכם: מה עוד אתם רוצים שנבדוק. לשמחתנו, כל הסיקור שביקשתם בוצע. בין היתר בדקנו מי מרוויח מכך שאין ממשלה או כנסת, המדריך למשקיף, זרקור על סיקור מקומי, על כתבי האישום, קבינט בזמן מלחמה, פירוט הוצאות ועדת הבחירות ועוד.

נותרנו עם בקשה אחת מקוראי שקוף: לעבור על החלטות יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-22, שלא סוקרו בתקשורת המסורתית.

אז קיבצנו עבורכם את ההחלטות המעניינות מתוכן שמהן ניתן ללמוד עוד על גבולות התעמולה בישראל, עבודת ועדת הבחירות, ועל סיפורים פיקנטיים שכנראה לא ידעתם שהתרחשו בבחירות הקודמות. נתחיל.

השופט חנן מלצר, יו"ר ועדת הבחירות ה-22

  1. ועדת הבחירות לא יכולה לקבוע מה היא תעמולה שקרית

על מה העתירה? עו"ד שחר בן מאיר הגיש עתירה על פרסומי מפלגת הליכוד בנוגע ל״גניבת הבחירות״ ולזיופים חמורים במהלך הבחירות שלטענתם נועדו להפיל את שלטון הימין. בן מאיר טען כי הפרסומים היו שקריים, ועלולים לייצר סכנה לתקינות הבחירות ולאמון הציבור בהן. הוא פנה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית כמי שבידיו סמכות להורות על מחיקת הפרסומים.

הנה ציטוט מתוך סרטון של נתניהו, אליו התייחס בעתירה: "אנחנו לא ניתן לכם לגנוב לנו את הבחירות עוד פעם. מסתבר שהיו זיופים בהיקף אדיר בבחירות הקודמות ואני מעריך שאם לא היו הזיופים האלה, היינו מקבלים 61 מנדטים… עכשיו מנסים לגנוב לנו עוד פעם…".

מתוך ערוץ היוטיוב של בנימין נתניהו

מה קרה? ועדת הבחירות החליטה לדחות את העתירה של עו״ד בן מאיר.

למה? השופט מלצר נימק את ההחלטה כך: כדי להורות על הסרת פרסומים, על ועדת הבחירות לקבוע שהם אכן שקריים. ע"פ מלצר, יושבי ראש קודמים של ועדת הבחירות נמנעו מלעסוק בתוכן התעמולה, וזאת מפני שאין בידיהם את הכלים המתאימים להוכיח שפרסום מסוים הוא שקרי או אמיתי. לכן קביעה בנושא עלולה להוות פגיעה בחופש הביטוי. מתוך כך, ליו"ר ועדת הבחירות אין סמכות להורות על מחיקת פרסומי תעמולה בטענה שהם שקריים. 

מסקנה: דחיית העתירה של עו"ד בן מאיר מבהירה כי ועדת הבחירות לא תוכל להגן עלינו מתעמולה בעייתית, והאחריות להבין אם משקרים לנו או מטעים אותנו מוטלת עלינו, הציבור. 

זכרו: בתקופת הבחירות חשוב לקחת בעירבון מוגבל את האמירות של הפוליטיקאים. נסו להבין מה האינטרסים העומדים מאחורי האמירות שלהם, וצרכו תקשורת מעמיקה שתעזור לכם לחשוף שקרים או אמירות מטעות. המשרוקית של גלובס עושה עבודה נפלאה בנושא. 

  1. איסור על שימוש בסמלי המדינה כחלק מתעמולת בחירות

על מה העתירה? יפתח שילוני טען שמפלגת הליכוד עשתה שימוש לא חוקי בסמלי המדינה עבור תעמולת בחירות, למרות תקנה האוסרת על שימוש בסמלי המדינה ללא רישיון או היתר משר הפנים עבור תעמולה.

היועמ״ש אביחי מנדלבליט הסביר בעתירה כי יש לראות בסמל המדינה ״נכס בלתי מוחשי״ של המדינה, ועל כן חל איסור לעשות שימוש בו בהקשר של תעמולת בחירות.

חישבו על זה כך: שימוש בסמלים רשמיים של המדינה במסגרת תעמולת בחירות עלול לבלבל את הציבור, ולגרום לנו לחשוב שפעילות או אמירה מסוימת היא מטעם מדינת ישראל או משרד ממשלתי, ולא מטעם מפלגה.

ע"פ היועמ"ש מנדלבליט, יש לראות בסמל המדינה ״נכס בלתי מוחשי״ של המדינה

מה קרה? העתירה של שילוני נדחתה בשל חוסר יכולת להציג תשתית עובדתית מספקת.

למה? לטענת הליכוד, לא הייתה תשתית ראייתית להאשמה, מפני שתמונות שהובאו כראיות לטענתו של שילוני צולמו בתקופה שלפני הבחירות. ואכן — העתירה נדחתה.

חשוב לציין כי בעקבות העתירה של שילוני, ועדת הבחירות המרכזית החליטה לתזכר בשנית את המפלגות בכל הנוגע לשימוש לא חוקי בסמלי המדינה בבחירות. 

  1. פעילותה של טל גלבוע מבהירה לנו מה הם גבולות הגזרה של הפעילים הפוליטיים

על מה העתירה? עו"ד שחר בן מאיר עתר גם כנגד פעילותה של טל גלבוע כיועצת לענייני זכויות בע"ח של בנימין נתניהו. גלבוע, כפי שכתבנו גם בשקוף, הועסקה ע"י מפלגת הליכוד, ולא על ידי משרד ראש הממשלה.

החשש המרכזי שהעלה עו"ד בן-מאיר הוא שמפלגת הליכוד השתמשה בניגוד לחוק התעמולה בכוחו של נתניהו, ראש מפלגת הליכוד שמכהן גם כראש הממשלה, כדי להשפיע על החלטות שמתקבלות במשרדים המקצועיים בנוגע לבעלי חיים.

בן-מאיר ביסס את טיעוניו בין היתר על הציטוט הבא מתוך פוסט בפייסבוק של גלבוע: "…אין פגישה שאני עורכת שלא מועברת לראש הסגל בלשכת ראש הממשלה…". מהציטוט הזה משתמע, כך לטענתו של בן-מאיר, שגלבוע נמצאת בקשר עם גורמים במשרד ראש הממשלה – וזה אסור. 

מדוע זה אסור? 

1. חוק התעמולה (סעיף 2א) לא מתיר שימוש בנכסי ציבור למטרות קידום אישי של מתמודד/ת בבחירות, שכן לא לשם כך נועדו נכסי הציבור.

2.  לעובדי ציבור אסור להיות בקשר עם גורמים פוליטיים, זאת כדי לשמור על טוהר הבחירות ועל אמון הציבור בעובדי הציבור.

מה קרה? העתירה של עו"ד בן-מאיר נדחתה ע"י ועדת הבחירות. השופט מלצר נימק את ההחלטה בכך שכדי להחליט האם נעשה שימוש בנכסי הציבור לצורך תעמולה, עליו לבחון האם המטרה המרכזית לשמה כתבה גלבוע את הפוסט היא אכן לשם תעמולה. 

לאחר שוועדת הבחירות בחנה את הכתוב בפוסט, היא הגיעה למסקנה שהוא נועד לשרת קודם את גלבוע עצמה ולקדם אותה – לפני שהוא שימש למטרות תעמולה.

ניתן לראות בתמונה את ההדגשות הרלוונטיות בפוסט של גלבוע שהביאו את הועדה לחשוב כך:

הדגשות בפוסט של טל גבוע. מתוך החלטת ועדת הבחירות

מה כן קרה? עו"ד בן-מאיר פנה למשרדי הממשלה הרלוונטים טרם הגיש את עתירתו. בעקבות פנייתו, היועצת המשפטית של משרד רה"מ באותה עת, עו"ד שלומית ברנע-פרגו, חידדה את נהלי הבחירות, ועל פי דבריה עובדי משרד ראש הממשלה הונחו שלא למסור מידע, או להושיט סיוע במשאבי המשרד, לרבות באמצעות עובדים, לגורמים מפלגתיים, או למי שפועל מטעמם.

ראש הסגל במשרד ראש הממשלה, אשר חיון, התחייב שלא ליצור קשר עם טל גלבוע עד אחרי הבחירות.

  1. נשות ה"כת הירושלמית" ניסו לשבש חקירה נגד בעלן. בתקופת הבחירות הן ביקשו להסיר את הקלון מהעבירות שלהן כדי להתמודד לכנסת

על מה העתירה? לקראת הבחירות, עתרו לוועדת הבחירות שלוש נשים שביקשו להתמודד לכנסת במסגרת רשימת "קמ״ה – קידום זכויות הפרט". מטרת העתירה הייתה בקשה מיו"ר ועדת הבחירות לפי סעיף 56ב לחוק הבחירות, שיסיר את הקלון מהעבירות אותן ביצעו שלושת הנשים לפני מספר שנים. 

שלוש הנשים הן לכאורה חלק מ"הכת הירושלמית" – כת המונה 6 נשים ובראשה עומד דניאל אמבש. בעתירה צויין כי נגד שלוש העותרות עצמן הוגשו כתבי אישום ב-2012 בגין עבירות חמורות הקשורות לפרשה של דניאל אמבש, בהן התעללות בקטין על ידי אחראי, מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, מעשה סדום ועוד. אמבש עצמו הורשע בעבירות אלימות ואונס קשות במיוחד כלפי כלל בני המשפחה, בהם 17 ילדיו, ונגזרו עליו 26 שנות מאסר.

נשות מפלגת קמ"ה. ביקשו להסיר את הקלון, אך בקשתן נדחתה. מתוך פייסבוק מפלגת קמ"ה

בעסקת טיעון נמחקו האישומים בגין עבירות המין והאלימות כלפי שלושת הנשים, שהודו בעבירות אחרות. 

אילו עבירות? שלוש הנשים ניסו לשבש את ההליכים המשפטיים נגד בעלן, וניסו להניא גורמים שונים מלמסור עדות במשטרה בנוגע למעשיו של אמבש, ועוד.

מה קרה? השופט מלצר דחה את העתירה.

למה? לדבריו, פעולותיהן של הנשים הוגדרו ע"י בית המשפט העליון כקיצוניות וחריגות בחומרתן, ובכך דבק במעשיהן קלון ממשי. מלצר הדגיש: ״סבורני כי העבירות בהן המבקשות הורשעו נגועות בקלון ופגם מוסרי חמור, דבר זה מונע מהן להתמודד בבחירות לכנסת ה-22״.

  1. מפלגת הליכוד חילקה מתנות בקלפי לתומכיה ביום הבחירות 

על מה העתירה? מפלגת הליכוד חילקה ארטיקים ותיקים מעוטרים בלוגו המפלגה בכניסה לקלפיות. המתנות חולקו מתוך רכב המכוסה בלוגו וסיסמאות המפלגה. פעילות כזו היא אסורה, וע"פ השופט מלצר, היא מהווה הפרה של הוראות סעיף 8 לחוק דרכי תעמולה: "לא תהא תעמולת בחירות קשורה במתן מתנות…". זאת ועוד, הליכוד הפרה לכאורה גם את האיסור לבצע תעמולת בחירות במרחק של 5 מטרים מהקלפי: תומכיה נכנסו עם התיקים שחולקו להם בחוץ אל תוך הקלפיות.

אלא שלטענת מפלגת הליכוד, התיקים שחולקו היו למעשה "שקיות" שאין להן ערך גבוה, ולכן לא מדובר במתנה אסורה. 

מה קרה? העתירה התקבלה. השופט מלצר הוציא צו מניעה האוסר על הליכוד לבצע פעילויות נוספות בסגנון העומדות בניגוד לסעיף 8 לחוק דרכי תעמולה, ובנוסף הליכוד חויבה לשאת בהוצאות משפט של מפלגת כחול לבן בגובה 7,500 ש"ח.

צילום: יוסי זמיר

למה? על פי מלצר – גם מתנה שערכה איננו גבוה – יכולה להיחשב כמתנה אסורה. מה שחשוב להבין בנושא המתנות הוא האם הבוחר/ת רואה במתנה כחלק מתעמולה, או כחלק מפעילות אחרת. 

במקרה הזה, מדובר במתנה תעמולתית, שכן היא חולקה מחוץ לקלפי ומתוך רכב המכוסה בסמלי המפלגה. 

  • לרשימת ההחלטות המלאה של ועדת הבחירות: לחצו כאן

בזמן שישנתם הח"כים בזזו את הקופה הציבורית. איך זה קרה?

הגדלת מימון המפלגות בעשרות מיליונים בדיון חפוז, הארכת התקופה להלוואות שכבר לקחו, הגדלת ההוצאה המותרת ופריסה מחדש של תשלומים: כך לקחו מאיתנו המפלגות עוד לפחות 63 מיליון שקלים תחת מיסוך יציאה לבחירות. המפלגה היחידה שהתנגדה: ישראל ביתנו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הארוע ההיסטורי של התפזרות הכנסת בפעם השלישית התנהל דווקא באופן רגוע למדי. כאילו כולם כבר קיבלו על עצמם את הגזירה שזהו – עוד בחירות. הדאגה האמיתית היחידה שזיהינו הייתה לא חדרי המיון או מערכת החינוך – אלא כיצד יממנו המפלגות מסע תעמולה נוסף, וזאת לאחר שנכנסו לחובות בגלל התנהלות רשלנית וציפיות מוגזמות.

כך, תוך 24 שעות החליטו על תוספת שמנה של 63 מיליוני שקלים, שתוביל לכך שלפחות 253 מיליון שקלים(!) ייצאו במערכת הבחירות הקרובה – אך ורק על הקמפיין של המפלגות. מה תוקן בחוק ואיך זה שהציבור לא הספיק למחות על כך – בכתבה לפניכן. 

פרק 1: שימוש בערפל הבחירות והסתרת מידע מהציבור – כך לוקחים עוד כסף מהציבור בלי שהוא ישים לב

איך יכול להיות שעוד עשרות מיליוני שקלים – כסף למימון קמפיינים בפעם הרביעית השנה (כולל בחירות לרשויות המקומיות) עוברים כל כך בשקט? 

נפרק את הפרטים שעזרו למהלך לעבור מתחת לרדאר:

1) שמרו את הפרטים בסוד עד לשעת הכושר – ביום שלישי, יום לפני פיזור הכנסת העלה ח"כ שלמה קרעי (ליכוד) את התנגדותו להצעה להעלות את המימון. ח"כ מאיר כהן מכחול לבן עמד ואמר לקרעי שלא עושים דברים כאלו. 

עוד לפני שהסתיימה המהומה קיבל קרעי טלפון, יצא מהחדר ולא שב אליו. ניסינו לפנות אליו ולשאול לדעתו. הוא מיהר, אבל שלח לנו באותו היום תגובה כי: "באופן אישי הבעתי את מחאתי על העניין מבלי להכיר את כורח המציאות לאשורו". 

באותה שעה הצעת החוק טרם פורסמה לציבור ופרטיה לא היו ידועים. רק מדיווחים שונים היה ניתן ללמוד משהו על המתווה המוצע. ולכן מפתיע שקרעי "לא הכיר את המצב", אך כמה שעות לאחר מכן שמו כבר התנוסס כיוזם החוק.

הצעת החוק אותה יזם שלמה קרעי

קרעי מסר לנו כי: "החתימה על החוק היתה בהתאם לסיכום שיחתמו מספר ח"כים מהליכוד ומספר ח"כים מכחול לבן. בזמן שהחוק הוגש, כנראה שהייתי בין הח"כים היחידים מהליכוד ו/או מהוועדה המסדרת, שהיו בכנסת".

2) שימוש בהיסח הדעת של הבחירות – יום הבחירות הוא יום מושלם לקידום מהלכים בעייתים ציבורית. לתקשורת המסורתית "אין ברירה", היא חייבת לעסוק בנושא הקריטי ביותר: יציאה לבחירות שלישיות בשנה. גם אם נושא המימון יקבל כמה כותרות יאלצו מהדורות החדשות לעסוק במה שקל להסביר. נכון, היו כתבים בדיונים, והם התייחסו לנושא וצייצו עליו – אך רק כהערת שוליים.

נכון, ישראל ביתנו מסגרה את המהלך כבעייתי. חברי הכנסת שלה אף דיברו על כך במליאה. אך הנושא בקושי זכה לסיקור. עודד פורר ביקש לדבר על הנושא בכל ראיון אבל זכה לדפדוף לשאלות הקלאסיות – במי יתמכו בבחירות הבאות. 

3) דיונים חפוזים מבלי להיכנס לפרטים – במהלכים כאלו כל הרחבה יכולה לחשוף את חוסר הסבירות וההגינות של המהלך, ואת ההתנהלות הכושלת והבעייתית של המפלגות במערכות הבחירות האחרונות. כך, למרות כל האגדות של "חשיבות הדמוקרטיה"-  האמת פשוטה. ניהול כושל. המפלגות בחלקן נקלעו לחובות עצומים מכך שייחלו ליותר מנדטים וניהלו בבזבזנות את התקציב. הם נכנסו ביודעין לחוב. 

במהלך הדיון לפני הקריאה הראשונה ביקש ח"כ הכנסת צבי האוזר (כחול לבן) פירוט עדכני של החובות. חשב הכנסת חיים אבידור החל למנות את החוב של הליכוד, כולנו ואז זכה לקריאה של יעקב אשר (יהדות התורה) שאמר לו – "מה זה חשוב עכשיו?"

יו"ר הוועדה, אבי ניסנקורן, הפסיק את מסדר הבושה של המפלגות והמשיך הלאה.

4) ערפל בחסות החוק הקיים – למרבה הטירוף, המפלגות לא כפופות לחוק חופש המידע ואינן מפרסמות את הוצאותיהן. לכן לא ניתן לדעת איך הן מבזבזות אותו. חוסר השקיפות מאפשר להם להתנהל באופן רשלני בכסף שלנו מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד. גם כשמבקר המדינה בודק אותן הוא נותן להן רק קנסות סמליים – כמו כוסות רוח למת. כלומר קשה לבקר מהלך – שאנחנו לא יודעים מה ההשלכות האמיתיות שלו.

5) דחיית הגשת הדוחות – דוחות המפלגות שמראים את עומק הגירעון לצד ליקויים בניהול כספי התעמולה – טרם הוגשו לרשם המפלגות ולמבקר המדינה. הח"כים אישרו לעצמם לדחות את הגשתם. אנו נראה אותם במקרה הטוב באמצע שנת 2020 – לאחר 4 מערכות בחירות. את הדוח של בחירות מרץ 2020 נראה להערכתנו רק בשנת 2021. מהלך זה הסתיר את ההתנהלות הכספית של המפלגות ואת מצבן הפיננסי.

6) הסכמות במחשכים – כל הדיון הזה היה במחשכים ומאחורי הקלעים – אנחנו לא יודעים מה היה שם, מי זקוק לכסף ואיך הוא מסביר את ההתנהלות הכושלת של מפלגתו. כשביקשו פירוט מצב המפלגות מחשב הכנסת – הנושא הושתק. אתם מכירים חברה שהייתה מחליטה להוציא מיליונים ללא שום נתונים?

אבי ניסנקורן – יו"ר הוועדה

כרוניקה של רשלנות וניהול כושל

אנחנו מאמינים שמימון ציבורי למפלגות הוא דבר חשוב, אבל האופן בו מנהלים את הכסף שלנו הוא שערורייתי. להזכירכם, מבקר המדינה כתב כל שנה ( כזכור השנה הח"כים דחו את הגשת הדוחות) על התנהלות המפלגות עם הכסף שלנו. ביש עתיד ובבית היהודי כבר הוכיחו למבקר שתיעוד הוצאות זו המלצה בלבד, וביהדות התורה השתמשו בכסף כדי לחלק שירותי ייעוץ מס ומשכנתא בחינם. 

הכסף לא שקוף, ואנחנו לא יודעים איך בזבזו אותו. רק לאחרונה חשפנו כיצד מרצ, המפלגה שכנראה נמצאת במצב הפיננסי הקשה ביותר, ממשיכה לעבוד עם קרוב משפחה של בכיר מהמפלגה באופן קבוע. באיזה היקף? אנחנו לא יכולים לדעת.

7) התייחסות לנושא כמחויב המציאות – למעשה לא במליאה ולא בוועדה זכה הציבור להסבר פומבי ונהיר: למה לוקחים ממנו עוד 63 מיליון שקלים. אף אחד לא יודע מה קרה להררי הכסף שקיבלו לא מזמן. כל הח"כים (למעט 'ישראל ביתנו') העדיפו להאשים את גנץ או נתניהו (תלוי בפוזיציה), אך אף אחד מהם לא טרח, בדיון על הצעת החוק, להסביר למה הוא מעז לשלוח יד לקופה הציבורית. 

כששוחחנו עם ח"כים ב"כחול לבן" במשכן הכנסת, ושאלנו איך יכול להיות שהסכימו לכך – הסבירו שאנו צודקים, אך שהם רוצים לעזור למפלגות הקטנות: "זו דמוקרטיה להציל את הקטנות", אמרו לנו. איתן גינזבורג הדגיש שמפלגתו דווקא חסכה כסף מאחר והליכוד רצו תוספת 130 מיליון שקלים. ח"כ שי יזהר היה קצת יותר נבוך והודה שהוא "שונא את העלאת תקציבי התעמולה שאושרו". 

לעומת זאת ח"כ מיקי זוהר מהליכוד אמר לנו: "אין מה לעשות. צריך לעזור למפלגות הקטנות". נזכיר שהליכוד קיבלו תוספת עצומה של כ-15 מיליון שקלים. מה גם, למעשה הם אומרים שאין ברירה כי חלק מהמפלגות בזבזו כבר יותר מדי בקמפיינים הקודמים ונקלעו לחובות. זו הזייה. האם צריך לתת להן פרס של תקציבי תעמולה נוספים אחרי שהתנהלו בחוסר אחריות משוועת?

8) מחר כבר יהיה נושא חדש על סדר היום – סדר היום התקשורתי מתחלף מהר מאד. מחר כבר ידברו על מערכת הבחירות הרביעית, ועוד שבוע אף אחד כבר לא יזכור שהתרגיל הזה קרה.

נקודת אור: אנו נמשיך לעסוק בנושא, ללא הרף. כתבנו עליו שוב ושוב, ולא נרפה. וככל שנגדל- נוכל לפעול להשקפת התקציבים האלו והקטנתם. נוכל לשים את התכלס במרכז סדר היום. גם עמוק בתוך הקמפיין לבחירות לכנסת ה-23 נזכיר כי: בשעת לילה מאוחרת, בערפל פיזור הכנסת ה-22, בחרו 108 חברי כנסת להכניס יד עמוק לכיס של הציבור ולהוציא ממנו 63 מיליון שקלים.

הדיון אמש על תקציבי המפלגות בכנסת

פנינו לכל המפלגות לתגובות

ממפלגת העבודה נמסר שבגלל המצב המורכב של שלוש מערכות בחירות נמצאות כלל המפלגות בבעיה כספית לבחירות לכנסת ה-23 ולכן היה נדרש שינוי החוק. בש"ס אמרו: "ש"ס התנגדה נמרצות להגדלת יחידת המימון לבחירות השלישיות. גם לפני ישיבת הוועדה הביעו נציגי ש"ס התנגדות לכך אולם לצערנו, בשל הצורך להצביע על פי משמעת קואליציונית, חויבו נציגי המפלגה לתמוך בהצעה (נזכיר שאין היום קואליציה ע.ב). מכחול לבן, הליכוד, הרשימה המשותפת, יהדות התורה ומרצ לא נמסרה עדיין תגובה.

ישראל ביתנו, שהתנגדו לחוק, אמרו: "לא יכול להיות שבזמן שאין תקציב מדינה, שהמשק נמצא בקריסה ומערכת הבריאות חולה המפלגות יגדילו לעצמן את המימון. אם כבר החליטו ראשי המפלגות הגדולות, נתניהו וגנץ, לשלוח את מדינת ישראל לבחירות, לפחות שינהלו מערכת בחירות צנועה ולא יהפכו את תקציב המדינה לתקציב שמשרת רק אותם"

הפסקת פרסומות לכתבות קשורות לפני הפרק השני:

פרק 2: הטריקים: הגדלת המימון, תקופת גרייס והגדלת ההוצאה – כך שינו הח"כים את חוקי המשחק ביום פיזור הכנסת

אז איך זה קרה בפועל? כלל ההטבות הוזרקו לתוך החוק לפיזור הכנסת שאושר באישון לילה. והנה הטכניקה בה סידרו לעצמן המפלגות הטבות מפליגות לבחירות השלישיות.

הסבר קצר למי שלא מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות מכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

1) הגדלת יחידת המימון. הנוסחה לחישוב כספי מפלגות נקבעת על ידי ועדה חיצונית כדי שחברי הכנסת לא ישחקו בה ויגדילו לעצמם את הסכום ככל שיחפצו (כפי שעשו). אז במקום לשנות אותה החליטו במפלגות לעשות טריק: לשנות את אחוז יחידת המימון והעלו אותו ב-31%. ומה אם בבחירות הבאות יצטרכו עוד כסף? אפשר תמיד להעלות את הסכום: 60%, 90% או 200%. כמה שצריך. הכסף? מהכיס שלנו.

2) זה לא תרגיל חדש שהמציאו אתמול. כפי שחשפנו, במרץ 2017 סידרו המפלגות לעצמן תוספת של 20% למימון השוטף (כ-22 מיליון שקלים בשנה) בתרגיל דומה ובערפל של חוק V-15. 

3) על העלאת יחידת המימון קיבלו בונוס נוסף: תוספת של 1.13 מיליון שקלים לכל מפלגה. כל אחת תקבל 1.81 יחידות מימון במקום יחידת מימון נוספת אחת בלבד. במקום 1.395 מיליון שקלים יזכו ל-2.53 מיליון שקלים. 

טבלת העלויות – מתוך עמוד הפייסבוק של דפנה ליאל

4)  בנוסף, במקום מקדמה של 70% על הבחירות יקבלו מקדמה של 92%. (גם כאן במקום לשנות את האחוזים קבעו שהמקדמה תיקבע על 70 אחוז מ1.31 יחידת מימון). מפלגות עם פחות מעשרה מנדטים יזכו למקדמה גבוהה יותר. 

5) הגדלת אפשרות ההוצאה למפלגות קטנות: מפלגה עם פחות מעשרה מנדטים תוכל להוציא פי 2.5 מהסכום המגיע לה במקום פי 2 – כלומר חשיפה גדולה יותר לחובות.

6) תקופת גרייס על החוב הקיים – בד"כ אמורות המפלגות לכסות קודם את החוב לכנסת מהמקדמה. ועכשיו נקבע שהחזר החוב שלקחו ייעצר לחודשים הקרובים עד לכנסת ה-23. המשמעות: אנחנו מוותרים להם על החזר של לפחות 3.8 מיליון שקלים בחודש שילכו ישירות לקמפיינים.

7) פריסה מחדש של התשלומים – רק אחרי הבחירות לכנסת ה-23 ייפרסו שוב החובות: הלוואות שניתנו לכנסת ה-21 יפרסו ל-52 תשלומים. ההלוואות שניתנו לכנסת ה-22 ייפרסו שוב ל-54 תשלומים. ההלוואות שינתנו בכנסת ה-23 ייפרסו ל-52 תשלומים. בעבר הייתה פריסת חוב לשלוש שנים בלבד (36 תשלומים). כעת פרסו את החוב ל-54 תשלומים כדי שיהיה ניתן לקחת הלוואות גדולות יותר לקמפייני בחירות (בפעם השלישית בשנה). 

8) מתי יחזירו המפלגות את החוב מהמימון השוטף? בארבע וחצי השנים שלאחר הבחירות הבאות.

נכון לאוקטובר 2019

  • במקרה שמפלגה לא הספיקה לקחת את כל ההלוואה שהייתה יכולה לקחת, יש לה אפשרות למצות את המינוף שלה עד שבוע הבא. במהלך הדיון אמש אמר חשב הכנסת חיים אבידור כי המפלגות כבר בחוב של 198 מיליון שקלים, סכום שצפוי רק לטפס – ואת כולו אנו מממנים.

בשורה התחתונה: דרך שורה של מסכי עשן ושינויים טכניים המפלגות בזזו את הציבור. הן קבעו שיוכלו למנף את ההלוואות שלהן ולהיכנס לחובות גדולים יותר. ואם זה לא מספיק, הן יוכלו גם לקחת מימון נוסף – מהכסף של הציבור. 

כמה כל זה יעלה לנו? ההלוואות שכבר לקחו המפלגות עומדות נכון לאתמול על 198 מיליון שקלים ומימון המפלגות לאחר התוספת יעמוד על 253 מיליון שקלים נוספים. כך נעמיד לרשות חשבון הבנק של המפלגות יותר מ-450 מיליון שקלים מכספי הציבור למערכת הבחירות הקרובה.

כאמור, אנו נמשיך לעסוק בנושא, ללא הרף. כתבנו עליו כבר שוב ושוב, ולא נרפה. ככל שנגדל – נוכל לפעול להשקפת התקציבים האלו והקטנתם.

ח"כ מירב כהן מזמינה את הציבור לסלון שלה

הכנסת בפגרה אינסופית ולציבור קשה מתמיד לפקח על עבודת חברות וחברי הכנסת. לכן היוזמה של ח"כ מירב כהן (כחול לבן) להיפגש עם הציבור בסלון ביתה משמחת במיוחד

| יעל פינקלשטיין |

בשנה עם שתי מערכות בחירות בזו אחר זו, קשה לזכור מתי עבדה הכנסת כרגיל. הפגרה של בית הנבחרים החלה בדצמבר 2018 (!) ועתידה להסתיים רק בנובמבר הקרוב. תקופה בה חברות וחברי הכנסת שלנו כמעט ולא מגיעים למליאה או יושבים בוועדות – ובעיקר מתמקדים בלהיבחר שוב. לנו, הציבור, כמעט ואין איך לפקח עליהם בתקופה זו. 

לכן שמחנו לשמוע שחברת הכנסת מירב כהן (כחול לבן) מזמינה את הציבור להיפגש איתה בסלון ביתה שבירושלים שוב ושוב. כולם מוזמנים להגיע!

חוגי בית הם הזדמנות מעולה לפגוש את המועמדים, לשאול שאלות חשובות ולהבין מה הם עושים עבורנו בפגרה (ודרך לדעת בוודאות איפה הם נמצאים לשעה או שעתיים).

איך זה קרה? לאחר המפגש הראשון של "הפרלמנט של מירב" כתבה ח"כ כהן: "יצאתי עם תחושה שהשיח הזה כל כך חשוב. חשוב לי כדי ללמוד מנקודות המבט של אנשים אחרים, חשוב למפלגה שאני מייצגת שחייבת להיות מחוברת לציבור וגם חשוב למצביעים שמאוד רוצים להכיר את האנשים שהם שולחים לכנסת ולקבל מהם תשובות".

מאז נערכו עוד שני מפגשים, ולאחד מהם הגיע גם חברה לסיעה של כהן, חילי טרופר. שאלנו את כהן אם המפגשים ימשיכו גם לאחר הבחירות, אך היא לא התחייבה לכך.

אפילו אם המיזם יתקיים רק עד הבחירות, אנחנו חושבים שהוא מבורך: חברות וחברי הכנסת נשלחו לעבוד בשבילנו. אנחנו משלמים להם את המשכורת. שיחה שלהם עם אזרחיות ואזרחים בגובה העיניים היא חשובה ואף מתבקשת. 

חשוב במיוחד לפרגן לכהן בעידן ששלל מועמדים מסרבים לראיונות – וביקשו שנחכה ליום שאחרי הבחירות (!) כדי שנכיר אותם יותר לעומק.

אז:

(1) אנו כמובן מזמינים את שאר הח"כים לקדם יוזמה דומה ולהיפגש עם הציבור כמה שיותר. מכירים ח"כ נוסף שהייתם רוצים לבוא לביתו / שנתעקש על ראיונות עימו? תייגו אותו בתגובות.

(2) הגיעו למפגשים בביתה של כהן ושאלו שאלות חשובות. איך להפוך את חוג הבית למעניין? צפו במדריך.

(3) המפגשים אצל חברת הכנסת כהן מתקיימים בימי שלישי. המפגש הבא יערך הערב (27/8) בשעה 20:30, בהשתתפות ח״כ יואל רזבוזוב ומיועד בעיקר לדוברות ודוברי רוסית. הפרטים פה.

האופוזיציה נרדמה בבחירת מבקר המדינה – ביותר מדרך אחת

מבקר המדינה החדש מתכנן לשנות את האופן בו משרדו מעביר ביקורת על הממשלה. קל להאשים את הקואליציה על העמדת מועמד בעייתי – אבל חשוב לזכור שהבחירה נעשתה בהצבעה דמוקרטית וחשאית של כלל חברי הכנסת. מה עשתה האופוזיציה כדי למנוע את המינוי? לא מספיק

| יעל פינקלשטיין |

מבקר המדינה הנכנס, מתניהו אנגלמן, נבחר באפריל האחרון בהצבעה חשאית במליאת הכנסת. בזמן הקצר מאז כניסתו לתפקיד, פורסם כי אנגלמן מתכנן במשרד שינויים נרחבים העלולים להקטין את הפיקוח על הממשלה,  למשל ביטול היחידה שחוקרת שחיתויות ושילוב מחמאות בדו"חות הביקורת.

בתהליך בחירת המבקר, כל עשרה חברי כנסת יכולים להציע שם של מועמד/ת, ולקוות שיצליחו בהמשך לשכנע את מרבית הח"כים להצביע לו/לה. הקואליציה הציעה את אנגלמן. האופוזיציה גם הציעה מועמד משלה – גיורא רום. שניהם ללא רקע משפטי – אף שבדרך כלל נהוג למנות משפטנים לתפקיד.

אבל האם האופוזיציה באמת נלחמה על המינוי?

שפטו בעצמכם:

כחודש לפני התאריך האחרון להגשת מועמדות לתפקיד, התקשרתי לדוברי רוב הסיעות לבדוק אילו מועמדים הם מתכננים להציע. זה היה שבוע אחרי הבחירות ובאף מפלגה לא ידעו מה להגיד. 

חלק מהדוברים ממש צחקו על עצם השאלה. זה קורה חודש לפני מינוי חשוב מאין כמותו לכהונה של שבע שנים, כן?

מבקר המדינה החדש, מתניהו אנגלמן

לקראת מועד ההצבעה פניתי כמעט לכל חברות הכנסת בבקשה שישקלו למנות מועמדת אישה לתפקיד. למה? כי חשוב שיהיו נשים בתפקידים בכירים, וזאת הזדמנות מעולה לרתום את כלל הסיעות לתמוך במינוי ראוי ועל הדרך לקדם שוויון מגדרי.

חלקן תמכו ברעיון – ואפילו אמרו לי אישית שיקדמו מינוי של מועמדת אישה.

הנה חלק מהתשובות שקיבלנו מחברות הכנסת:

  • עומר ינקלביץ' (כחול לבן): "בהחלט המלצתי ליו"ר הסיעה על מספר נשים ראויות".
  • פנינה תמנו שטה (כחול לבן): "אני מסכימה איתך לחלוטין! אצביע למבקרת".
  • יעל גרמן (כחול לבן): "כידוע לך, מפלגתנו הגישה מועמדת לתפקיד".

למרות זאת, ביום ההצבעה לא נמצאה מועמדת, ולא עשרה חברי כנסת לחתום על טופס של אחת כזו.

חברות וחברי האופוזיציה יכלו לעשות מהלך מדהים ולהציע מועמדת ראויה ומעולה שאולי אפילו הייתה נבחרת. הן יכלו לעשות כמעט-היסטוריה – היתה מבקרת אישה אחת בלבד עד כה – ולהרוויח ניצחון קטן. אבל האופוזיציה, בהנהגת כחול לבן, העדיפה שלא להפריע לאף אחד עם מהפכות מיותרות.

מה היה צריך למהפכה כזאת? מועמדת מעולה, עשר חתימות של ח״כיות ורצון לקדם טוהר מידות ושוויון מגדרי.

אני בטוחה שבאופוזיציה יכלו למצוא את כל הדברים האלה. לקראת ההצבעה עלו שמות של מועמדות ראויות לכל הדעות.

אבל חברי האופוזיציה בחרו שלא להציב אלטרנטיבה מהפכנית – וכך זכו שלא ביושר להתלונן ב-7 השנים הבאות על מבקר שמעדיף מחמאות על ביקורת.

לא רק זאת. ביום ההצבעה לבחירת המבקר כלל לא הייתה קואליציה (בסוף היא לא הוקמה כלל והלכנו שוב לבחירות). כלומר חברי כנסת ממולחים דיו – יכלו לשכנע ביתר קלות את חבריהם להצביע יחד איתם, משום שאין משמעת קואליציונית כאשר אין קואליציה.

יתרה מזאת, ההצבעה למבקר היא חשאית. אך ברגע האמת – אפילו לא כל חברי "האופוזיציה" התגייסו. אנגלמן נבחר ברוב של 67 קולות, שניים יותר ממספר חברי הסיעות שהיו צפויות להצביע לו (ועוד חמישה נמנעו).

שאלתי את בני גנץ למה לא הוביל מלחמה על מינוי מהפכני, למשל משפטנית מוערכת או שופטת לשעבר. הוא ענה כי: "גיורא רום היה יכול לעשות את התפקיד הזה בצורה מצוינת. אך הוא לא נבחר. נבחר מתניהו אנגלמן שהוא איש ראוי בזכות עצמו וזאת הדמוקרטיה – בסוף נכנסים מאחורי הפרגוד, שמים את הפתק, בוחרים. מבקר המדינה צריך לעשות את תפקידו בצורה נאמנה, בממלכתיות".

גנץ התייחס בדבריו לביקורת שנשמעה מצד גיורא רום כלפי כחול לבן, לאחר שלא נבחר. "בסופו של דבר כל כחול לבן הצביעה ועבדה. במקום אחד שהפסיד את הבחירה לא הייתי מגלגל את האשמה למישהו אחר, הייתי בודק עם עצמי מה קרה אצלי. מתניהו אנגלמן היה אצלי בשיחה, תבדקו עם גיורא רום איפה היה בשיחות בעצמו ותראו את התוצאה. אני מכבד את הבחירה, אני מאמין בבחירה, אני מאמין במוסד הזה".

כששאלתי אם שקלו למנות מועמדת אישה, ענה: "מי אמר לך את זה? לא היתה מועמדת. בסוף היו שני אנשים –  מה לעשות זה המצב".

בכלל, נראה שכחול לבן התעצלו. בראיון בגל"צ אמר רום כי "במשך שבועיים לא השתתפתי בשום פגישה להגדרת המשימה והטקטיקה. עד יומיים לפני ההצבעה לא היה לי ברור אם יש מישהו שמטפל בזה, ואם יש – מי הוא". בנוסף אמר רום כי ניסה לדבר עם כל חברי הסיעה, ללא הצלחה: "כל אחד אמר שהוא יחזור אליי. אף אחד לא חזר".