פוסטים

לפיד נתן ביקורת כלכליות ראויה, אבל מה הוא מציע להמשך?

הבחירות מתקרבות ויאיר לפיד בחר לצלול לתחום הכלכלי ולשאלת הטיפול בגירעון בתקציב המדינה. הניתוח של "כלכלה קלה" בשורה אחת: חלק גדול מהטענות של לפיד צודקות, אבל לא נראה שהוא משרטט דרך טובה יותר

| טום קרגנבילד – "כלכלה קלה" |

לפני מספר שבועות פרסם יאיר לפיד ביקורת כלכלית ארוכה ומפורטת בנושא הגירעון בתקציב המדינה. בדרך כלל פוסטים בסגנון לא כוללים הרבה מעבר לפופוליזם – אבל נראה שהפעם נמצא פוליטיקאי שהתייחס ברצינות לנושא שראוי שיהיה במרכז השיח לקראת הבחירות הקרובות. 

אגב, לתפיסתי, תפקודו של לפיד כשר האוצר היה סביר, למעט הניסיון ליישם את תכנית מע"מ אפס (להסבר מדוע התכנית הזו גורמת נזק). אז מה איכות הטיעונים הנוכחיים של לפיד בנוגע לגירעון? בואו נבדוק.

"אוטובוס שאיבד את הבלמים"

הפוסט של לפיד נפתח בדרמה גדולה: "אנחנו בדרך למשבר כלכלי. הוא דוהר לכיווננו כמו אוטובוס שאיבד את הבלמים. הגירעון כבר עבר את ה-50 מיליארד שקל ונמצא בפער של יותר מ-12 מיליארד שקל מהגירעון המתוכנן". אני הראשון שיסכים שאין לזלזל במשבר כלכלי, והראשון שיסכים שהגירעון הוא בעיה שצריך לטפל בה

עם זאת, לא צריך לאבד את העשתונות. בגלל התנהלות לוקה בחסר של הממשלה מצאנו את עצמנו עם מעט מדי הכנסות לצד התחייבויות תקציביות גדולות. זה אומר שנצטרך לוותר על שירותים ממשלתיים או להגדיל את המיסים, אבל זה לא אומר שהכלכלה הישראלית עומדת לקרוס. אנחנו לא יוון ורחוקים מלהיות יוון. צריך להוריד את הדרמה, לבצע תיקונים תקציביים לא נעימים ולהמשיך הלאה. לשם פרופורציה, כדי להגיע למצבה של יוון נצטרך לקחת הלוואות ענק מבנקים זרים, למכור לחברות פרטיות את כל התשתיות במדינה, להעלים מס, להתחייב לפנסיות תקציביות אדירות וגם אז לא בטוח שנגיע לאותו אסון – כי יוון בחרה גם לשרוף מיליארדים על אירוח האולימפיאדה. 

ארבע סיבות לבואו של המשבר הכלכלי

לפיד ממשיך ומפרט ארבע סיבות שבגללן המשבר הכלכלי הולך להגיע: הראשונה היא "הממשלה הכי חסרת אחריות בתולדות המדינה הייתה אמורה לנהל את הכלכלה, במקום זה היא עשתה מסיבה". הממשלה הנוכחית, לפי לפיד, קיבלה תקציב מאוזן עם עודפי גביית מיסים ובזבזה בצורה חסרת פרופורציה. לפיד בהחלט צודק בנקודה הזאת. אם יש משהו שהיה בולט בקדנציה של משה כחלון זו חלוקת המתנות, כאילו שמישהו אחר יצטרך להתמודד עם הצרות. 

למרות זאת יש גם אמירות בעייתיות. לפיד מציין את ההסכמים הקואליציוניים היקרים שנחתמו בין מפלגות הממשלה אבל שוכח לציין שהוא חתם על הסכם דומה כשהסכים לשבת בתפקידו. אמנם לפיד ביקש לבזבז את הכסף אחרת ממפלגת יהדות התורה, אך הוא ביקש לעשות זאת בשנה שבה התקציב היה בגירעון גדול והדבר לא בדיוק מנע ממנו לקדם תוכנית דיור יקרה שלא הייתה עד כדי כך רחוקה מהנזקים של מחיר למשתכן.

לפיד, יוזם התכנית מע"מ אפס

לפיד, יוזם התכנית מע"מ אפס

בנוסף, לפיד טוען שהממשלה בזבזה את הכסף על עצמה, במקום להשקיע אותו במנועי צמיחה. הבעיה בטיעון הזה נובעת מכך שהממשלה אולי בזבזה את הכסף בצורה חסרת אחריות, חלק על עצמה, אבל הרוב לא. הממשלה הוציאה את הכסף על שירותים וסבסודים לאזרחים כמו מחיר למשתכן, סבסוד צהרונים והקלות מיסים. לפיד טען שהממשלה לא השקיעה במקומות הנכונים ואפילו ציין תחומים בהם נכון להשקיע. עם זאת, לפיד לא פירט תוכניות ממשיות. לדוגמא, ניתן להזרים תקציבים אל תחום התשתיות, אך אם לא יוגדרו תשומות מדידות, יהיה קשה לדעת אם באמת נקבל צמיחה או שנקבל חובות וחוסר יעילות נוסף. הבעיה עם הטיעון של לפיד, היא שהוא לא באמת אומר מה צריך ונכון לעשות עם הכסף, וחבל. כל אדם יכול לטעון שהוא ישקיע את הכסף בצורה שתביא לצמיחה גדולה מהחוב, אבל נדרשים נתונים שיוכיחו שהגידול המשוער אכן יכסה את החוב ואת עלויות הריבית.

האמנם השחיתות בעלייה?

הסיבה השנייה שתוביל אותנו למשבר, על פי לפיד, היא השחיתות. הוא מסביר ששחיתות פוגעת בכלכלה ושהיא עלולה להוביל לשבירת האמון בשוק הישראלי ובריחה של משקיעים למדינות אחרות. לפיד גם מציין שישראל ירדה שתי מקומות בדירוג השחיתות העולמי ולכן מצבנו הולך ומחמיר. מדובר בטיעון לגיטימי עד לנקודה שבוחנים את מדד השחיתות ומגלים שאמנם התדרדרנו שני מקומות במדד, אבל זה לא בגלל שהציון שלנו השתנה לרעה אלא כי מדינות אחרות השתפרו. הציון של הממשלה האחרונה דומה כמעט לגמרי לציון שקיבלה הממשלה בתקופתו של לפיד כשישב לצד נתניהו. המדד שלפיד מציין הוא גם מדד שלא באמת בוחן שחיתות – אלא את תפיסת הציבור את השחיתות שיש בישראל, ככה שקשה להתבסס עליו בתור משהו אובייקטיבי. בשורה התחתונה קיימות פרשות שחיתות מדאיגות אבל ככה היה גם בתקופתו של אולמרט, שרון ופרשיות מפוקפקות נוספות מצד לא מעט פוליטיקאים. אנחנו בהחלט צריכים לטפל בבעיית השחיתות אבל זה לא סימן למשבר כלכלי או למשהו יוצא דופן.

לפיד גם טוען שהמשבר הכלכלי בטורקיה קרה "כי ברגע מסוים משטרו של ארדואן נראה למשקיעים הזרים מושחת וקיצוני מדי וההשקעות הזרות הפסיקו לזרום". מדובר בשטות מוחלטת כי המשבר הכלכלי קרה אחרי תקופה ארוכה שבה ארדואן הדפיס כסף כמו מטורף, סבסד פרויקטי תשתיות אדירים ולא מועילים, והפך את הבנק המרכזי לחסר עצמאות. להשוות בין ישראל וטורקיה בהקשר הכלכלי נועד, להבנתי, בעיקר לצרכים פוליטיים – אבל אין מאחורי הטענה הזו תימוכין כלכליים.

ארדואן - השוואה פוליטית, לא כלכלית

חובות משקי הבית – ישראל בחברה טובה

הסיבה השלישית שלפיד מעלה קשורה לכך שחובות משקי הבית בישראל גדלו בצורה משמעותית. לפיד טוען שיש בועה שתתפוצץ ותהרוס את הכלכלה. כבר מספר שנים שהריביות נמוכות – המשמעות של זה היא שמחיר הכסף נמוך, ולכן רבים פונים לבנקים ולוקחים הלוואות. בסך הכל לא מדובר בתופעה מיוחדת אלא תגובה הגיונית לשינוי במחירים. 

עם זאת עולה השאלה האם המצב של ישראל הוא מסוכן וחריג ביחס לעולם? התשובה היא לא. עשרת המדינות שחובות משקי הבית בהן הם הגדולים ביותר בעולם הן: שוויץ, אוסטרליה, דנמרק, קפריסין, הולנד, נורבגיה, קנדה, דרום קוריאה, ניו זילנד ושוודיה. אולי שמתם לב, אבל מלבד מקפריסין, מדובר בכמה מהכלכלות החזקות בעולם וישראל מדורגת אי שם במקום ה-30, לפי נתוני 2017. כשכלכלה הופכת לחזקה ויציבה יותר, יש יותר אמון בין המערכת הפיננסית לבין הלקוחות ויש גישה יותר נוחה לאשראי, בטח בתקופה של ריבית נמוכה. 

הנתונים כמובן לא מצביעים על כך שכל המדינות שמדורגות מעל ישראל עומדות לקרוס וללכת לאבדון של משבר כלכלי. בנוסף, על פי אותו היגיון, אם אנחנו שואפים למדינות עם חובות קטנים למשקי בית אז נוכל ללמוד מההצלחה של מדינות כמו אפגניסטן, סיירה ליאון וצ'אד.

היעדר חזון כלכלי

הסיבה הרביעית שלפיד מציין היא שלממשלה הנוכחית אין חזון כלכלי ושאף אחד לא לוקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. גם בנקודה הזאת לפיד צודק. נראה שבשנים האחרונות שר האוצר משה כחלון קיבל יד חופשית מ"מר כלכלה". לא רק שנתניהו לא עצר את כחלון, אלא אף דאג לצרפו לליכוד מיד אחרי הבחירות. לא מן הנמנע שאם הליכוד ירכיב את הממשלה הבאה, כחלון ימשיך בתפקיד שר האוצר.

למרות הביקורת המוצדקת על נתניהו אסור לשכוח שגם לפיד לא מציג תכנית מרשימה במיוחד לטיפול בבעיה. לפיד דורש להוציא מיליונים מקופת המדינה כדי להזיז את אסדת הגז והנפט ולמנוע ממיליארדים להיכנס לקרן ההשקעות הממשלתית. מדובר באדם שיושב לצד אבי ניסנקורן, שבין היתר אחראי לפריון הנמוך של עובדי המדינה ולשחיתות גדולה מאוד בגופים המשרתים את הציבור. מדובר גם באדם שמתעקש לגייס בכוח אלפי חרדים שיגדילו את הוצאות הצבא בצורה משמעותית ויתרמו בצורה קטנה מאוד לביטחון המדינה. אפשר להסכים או להתנגד לכל אחת מהנקודות האלו, אבל בינן ובין קיצוצים או או הגדלת הכנסות המדינה אין דבר, כך שלא בטוח שלפיד הוא המבוגר האחראי.

*

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.

לא מסכימים עם טום? רוצים לכתוב טור דעה ולהסביר מדוע? צרו עמנו קשר!

מדד השאילתות של הכנסת ה-20

השאילתות, מהכלים היעילים לפיקוח על הממשלה, לא זוכות לסיקור תקשורתי נרחב. לאחר מאמץ ממושך הצלחנו להשיג את המידע מהכנסת – ועתה אנו מציגים בפניכם את "מדד השאילתות": מי המפלגה שעוסקת הכי הרבה בפיקוח על הממשלה? מי זנחה את תפקידה כמעט לחלוטין? ומי הם חברי הכנסת שלא הגישו אפילו שאילתא אחת בארבע שנים?

| נתון בראש, אסף נתיב |

עבודתם של חברי הכנסת מורכבת, קשה ובנויה מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות, טיסות לחו"ל, קשר עם הציבור ועוד. אנחנו מאמינים בחשיבות כלל המדדים – ולכן מביאים לכם בשקוף ניתוחים מכל הזוויות.

בכתבה זו נסקור את פעילות חברי הכנסת והסיעות דרך השאילתות – אחד הכלים החזקים ביותר שעומדים לרשות חברי הכנסת בפיקוח על הממשלה – ולצערנו, בגלל שהנושא לא סקסי, גם אחד הנושאים הפחות מסוקרים בעבודת הח"כים. בזכות "מדד השאילתות", נוכל ללמוד מי מחברי הכנסת משקיע את זמנו למען הציבור בפיקוח על הממשלה  – ומי מזניח את התפקיד החשוב הזה.

אז מהי שאילתא? פנייה של חבר כנסת לשר עם שאלה בתחום משרדו. הטוויסט? השר מחויב לענות! הלוואי וכולנו היינו יכולים לשאול את השרים שאלות ישירות ואשכרה לקבל תשובה – אבל הזכות הנהדרת הזאת ניתנה רק לח"כים.

שלושה סוגים של שאילתות: רגילה, דחופה וישירה
  • רגילה: מוגשת בכתב והתשובה לה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת ע"י השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד 30 שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתא רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • דחופה: מוגשת בעל-פה והשר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד! ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד 4 שאילתות דחופות במושב.
  • ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני וגם המענה נמסר אלקטרונית, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד 80 שאילתות ישירות במושב.
  • לפרטים טכניים נוספים על השאילתות השונות, ניתן לבקר באתר הכנסת.

המפלגה המצטיינת

המפלגה המצטיינת (בניכוי שרים וסגני שרים) היא ש"ס – עם 165 שאילתות בממוצע לח"כ. זהו נתון מרשים במיוחד שכן ש"ס חברה בקואליציה – כלומר, היא עושה את עבודת הפיקוח גם "מבפנים". המפלגה הבאה בתור היא הרשימה המשותפת, עם ממוצע של 130 שאילתות לח"כ. פה ישנה הפתעה מסוימת, שכן חברי הרשימה המשותפת לא הצטיינו (בלשון המעטה) במדדים קודמים שנבדקו. בתחתית הטבלה נמצאות הליכוד וישראל ביתנו, עם כ-16 שאילתות בממוצע לח"כ.

ציון נכשל

ישנם חמישה חברי כנסת בלבד שכיהנו לאורך הכנסת ה-20 במלואה ולא הגישו אף לא שאילתא אחת: שני חברי אופוזיציה: ציפי לבני (המחנה הציוני) ויאיר לפיד (יש עתיד), ושלושה חברי קואליציה מהליכוד – אבי דיכטר, דוד אמסלם ובני בגין – מה שלא מנקה אותם מאחריות להגשת שאילתות (ראו הח"כים של ש"ס לעיל, לדוגמא).

כל הניתוחים

מתודולוגיה

ריכזנו את כלל הנתונים על מספר השאילתות וסוגן שהגישו כל חברי הכנסת. חשוב להדגיש: שרים וסגני שרים לא נכללו במדד, שכן הם-הם הממשלה אליה מגישים את השאילתות.

דגשים נוספים:

  • לגבי חברי כנסת שכיהנו חלק בתקופת הכהונה של הכנסת ה-20 (בדרך כלל בשל החוק הנורווגי), בדקנו את מספר השאילתות שהגישו בזמן היותם חברי כנסת בלבד – תוך השוואה לממוצע החודשי לח"כ.
  • אורלי לוי אבקסיס נכנסה לכנסת מטעם מפלגת ישראל ביתנו, אך פרשה מהמפלגה באוגוסט 2016 – אך המשיכה לכהן כח"כ. במדד הזה החשבנו אותה כסיעת יחיד לאורך כל הכנסת ה-20, והנתונים לגביה לא נכנסו תחת מפלגת ישראל ביתנו.
  • תאריכי השאילתות: בין ה-31/03/2015 ועד ה-26/12/2019 (מלוא כהונת הכנסת ה-20).
  • מוזמנים ומוזמנות לעיין בקובץ הנתונים הגולמיים.
  • גיליתם נקודה מעניינת שפספסו או טעות? ספרו לנו!

איפה המידע הזה היה עד היום?

אתר הכנסת מנגיש לציבור רק שניים מתוך שלושה סוגי שאילתות (ראו קופסה פה למטה) – ולכן היה זה בלתי אפשרי לבצע את הבדיקה הזו, עד היום.  בשביל לקבל את הנתונים נפגשנו עם נציגים מהנהלת הכנסת והגשנו שורה של בקשות חופש מידע – ובזכות כך הצלחנו להשלים את המידע החסר אודות השאילתות הישירות שהגיש כל ח"כ – ולבנות מדד שאילתות אמין.

השאילתות משמשות לדברים רבים – החל מקבלת מידע לצורך חקיקה, דרך בירור מקרים פרטניים ועד שאלות לצורך בקרת הנעשה במשרדי הממשלה השונים. לדוגמה, ניתן להגיש שאילתא מדוע קצבת הזקנה של פלוני לא הגיעה או לחילופין לשאול מהי פירוט תוכנית העבודה למיגון גדרות ההפרדה בכבישים לצמצום הפגיעה ברוכבי אופנוע.

בכנסת ה-20 הוגשו 6,643 הצעות חוק. שאילתות, לעומת זאת, הוגשו רק 6,021. זה מצב מטורף, שמעיד על כך שהכנסת לא משתמשת בכלי השאילתות מספיק. ישנם חוקים רבים שהועלו מבלי שהח"כ המגיש אפילו בירר אם מתקיימים כבר הליכי חקיקה מקבילים במשרד הממשלה הרלוונטי – שהיו כמובן מייתרים את ההצעה המקורית וחוסכים לכולם הרבה זמן.

*

"נתון בראש" הוא מיזם עצמאי המבקש לקדם עיתונות נתונים (דאטה ג'ורנליזם) בישראל.

מי הח"כים שהזכירו זה את זה הכי הרבה בפייסבוק?

ניתוח שקוף – האזכורים ההדדיים של חברי הכנסת ברשת החברתית: מי הח"כ שמזכיר הכי הרבה את ראש הממשלה נתניהו? את מי נתניהו עצמו מזכיר הכי הרבה? האם יש הבדל בכתיבה בין מפלגות דמוקרטיות לאלה שאינן דמוקרטיות? וכתמיד – כל המידע הגולמי עומד לעיונכם

| דרור מרקוס, אסף נתיב |

בפוסטים שלהם בפייסבוק, חברי הכנסת מדברים בעיקר על עצמם. אבל בלא מעט מקרים, הם כותבים גם על חבריהם למשכן. בניתוח שערכנו בשיתוף עם דרור מרקוס, דוקטורנט במדעי המדינה באוניברסיטה העברית (המתמחה בכריית טקסט), בחנו את כל הפוסטים של חברי הכנסת בתקופת הכהונה של הכנסת ה-20 – ובדקנו מי הזכיר את מי, וכמה פעמים.

איוב קרא (הליכוד), הוא "שיאן המזכירים": ראש הממשלה נתניהו מככב ב-89 פוסטים שהעלה שר התקשורת בתקופה של פחות מארבע שנים. קרא מוביל בהפרש ניכר מהשנייה אחריו, קסניה סבלטובה (התנועה), שמרבית אזכוריה, 65 במספר, היו גם הם של נתניהו.

הנתונים שנותחו נאספים במסגרת פרויקט "כיכר המדינה" של "הסדנא לידע ציבורי".

למה זה מעניין?

ניתוח האזכורים בפייסבוק מאפשר לנו לראות, בצורה הבסיסית ביותר, את מפת הקשרים של הכנסת. ניתן לזהות למי ראש הממשלה נותן תשומת לב ומי תופס מקום גדול בתשומת הלב של האופוזיציה. בנוסף, האזכורים בפייסבוק מאפשרים לזהות דפוסים, לדוגמא: מידת המרכזיות של היו"ר בהשוואה בין מפלגות דמוקרטיות ללא-דמוקרטיות.

הניתוח הנוכחי אינו כולל אבחנה בין אזכורים שליליים לחיוביים ("סנטימנט"), בשל המורכבות הטכנית הגדולה שמעורבת בבדיקה זו, בעיקר בשפה העברית (עבדנו עם מספר מומחים על הנושא, ולבסוף החלטנו לבצע את הפרסום הראשוני בלעדיו).

השלב הבא בפרויקט יהיה ניתוח נושאי הפוסטים – כך שנוכל להראות במה מתעסקים נבחרי הציבור שלנו (לפחות כלפי חוץ). בעלי כישורים ורוצים לעזור בשלבים הבאים של הפרויקט? נשמח לשמוע!

איך ביצענו את הבדיקה?
  • השתמשנו בנתונים הנאספים במסגרת פרויקט "כיכר המדינה" של "הסדנא לידע ציבורי".
  • מתוכם שלפנו את הפוסטים שפרסם כל ח"כ החל מתחילת הכנסת ה-20 (31/3/2015) ועד פיזורה (24/12/2018).
  • לאחר מכן חיפשנו את השמות המלאים של הפוליטיקאים וכן תיוג של הדפים הרשמיים שלהם, ובדקנו מי הזכיר את מי וכמה. חשוב לציין: פוסטים שנעשה בהם שימוש בשם חלקי או בכינוי (לדוגמא "ביבי" או "נתניהו") לא נכללו בניתוח מסיבות טכניות.
  • הניתוח כולל רק במקרה וההצלבה (ח"כ מזכיר – ח"כ מוזכר) התבצעה לפחות 3 פעמים מתחילת המדידה. לא ניתן לכלול את כל המידע, מפאת הגודל.
  • כמו כן, בדקנו פוסטים בעברית בלבד.

כאן תוכלו לעיין באקסל הגולמי ולבצע חיתוכי מידע באופן עצמאי. גיליתם משהו מעניין? ספרו לנו!

מוזמנים ומוזמנות לעיין בקוד שלנו, להציע תיקונים ושיפורים.

הפוליטיקאים המובילים באזכור אחרים

בראש מצעד הפוליטיקאים המזכירים את עמיתיהם נמצא שר התקשורת איוב קרא, שהזכיר את ראש הממשלה נתניהו ב-89 מהפוסטים שלו. במקום השני נמצאת קסניה סבלטובה (התנועה), שהזכירה את נתניהו לא פחות מ-65 פעמים. את המקום השלישי כבש סגן שר הבינוי והשיכון לשעבר, ז'קי לוי (הליכוד), שאזכר 59 פעמים את השר של משרדו, יואב גלנט (בעבר במפלגת כולנו, וכיום בליכוד).

בדיקה של מספר האזכורים ביחס לכמות הכללית של הפוסטים, מעלה את ז'קי לוי לראש: ב-11% מהפוסטים שלו הוא הזכיר את גלנט (59 מתוך 537). המקרה של לוי וגלנט הוא ייחודי, מפני שלאורך הכנסת ה-20 גלנט השניים לא השתייכו לאותה מפלגה – מה שהופך את ז'קי לוי, באופן יחסי, למי שהזכיר הכי הרבה פוליטיקאי שאינו ממפלגתו. במקום השני נמצאת טלי פלוסקוב (כולנו), שהזכירה את יו"ר המפלגה, משה כחלון, ב-10.6% מהפוסטים שלה (47 מתוך 441). במקום השלישי נמצא עפר שלח (יש עתיד), שהזכיר את ראש הממשלה נתניהו ב-8.4% מהפוסטים שלו (41 מתוך 485).

את מי נתניהו מזכיר הכי הרבה?

מתוך עשרת הפוליטיקאים שנתניהו מזכיר הכי הרבה – רק חמישה ממפלגתו. בראש האזכורים של נתניהו נמצא יאיר לפיד (יש עתיד), עם 14 אזכורים. אחריו אריה דרעי (ש"ס) עם 13 אזכורים, ובמקום השלישי יריב לוין (הליכוד) עם 11 אזכורים – בכך מוכתר לוין לפוליטיקאי מהליכוד שנתניהו מזכיר הכי הרבה.

מעניין לציין כי אמיר אוחנה (הליכוד) זוכה למספר זהה של אזכורים לאלה של ציפי לבני (התנועה, 8 אזכורים לכל אחד), בעוד השרים גלעד ארדן ומירי רגב, מסיעתו של נתניהו, זוכים למעט פחות תשומת לב (7 ו-6 אזכורים, בהתאמה). סגנית השר של נתניהו במשרד החוץ, ציפי חוטובלי, לא זכתה להיכנס להיות מבין 14 חברי הליכוד שנתניהו הזכיר יותר משלוש פעמים במהלך הכנסת ה-20.

מי הסיעה החנפנית ביותר ליו"ר?

בישראל ישנן כיום ארבע מפלגות דמוקרטיות בלבד (עם פריימריז לבחירת מרבית הרשימה לכנסת): הליכוד, העבודה, הבית היהודי ומרצ. בשלוש הראשונות, האזכורים ההדדיים של יו"ר המפלגה הם הנמוכים ביותר בהשוואה לכלל המפלגות (בהקשר זה ראוי לציין כי מרצ עברה לשיטת פריימריז פתוחים רק בראשית שנת 2018).

מהצד השני, עולה מהנתונים כי במפלגות לא-דמוקרטיות מזכירים הרבה יותר את ראש המפלגה: כולנו וישראל ביתנו נמצאות בראש במדד הזה – עם ממוצע האזכורים הגבוה ביותר (5.33 ו-2.17 אזכורים לכל ח"כ, בהתאמה).

נתון מעניין נוסף הוא ההבדל בין קואליציה לאופוזיציה בהקשר הזה: בעוד שרמת אזכור היו"ר בקרב מפלגות הקואליציה עומד על 2.47 בממוצע, במפלגות האופוזיציה הממוצע נמוך ועומד על 1.44 בלבד. ההבדל המהותי הזה מוסבר בעיקר בגלל השיאניות שזה עתה הזכרנו: כולנו וישראל ביתנו.

להלן הניתוחים המפלגתיים של אזכור היו"ר – מי מה"חכים הזכיר אותו/אותה הכי הרבה, ואת מי היו"ר עצמו הזכיר הכי הרבה:

הליכוד

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

הבית היהודי

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

כולנו

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

 

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

ישראל ביתנו

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

העבודה

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

יש עתיד

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

מרצ

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

התנועה

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

הרשימה המשותפת

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

כמה לפיד ולבני נכחו בדיונים הסודיים של ועדות המשנה של חוץ וביטחון?

כשדיווחנו שלפיד הוא המבריזן מספר 1 מהכנסת – הוא טען שזה שזה שקר גמור. לדבריו, הוא נוכח באינספור דיוני ביטחון סודיים מחוץ לכנסת.

המשך קריאה…

ח"כ מיקי לוי חושש מהטורקים או שהוא מסייע למונופול המלט?

ח"כ מיקי לוי ממפלגת "יש עתיד" מסייע עכשיו למונופול "נשר מלט" ומנסה לבלום תחרות מטורקיה. לוי טוען שזה כדי למנוע השתלטות טורקית, אלא שעל הדרך הוא גם עוזר לנשר לשמר את המונופול שלה בענף המלט. המשך קריאה…