פוסטים

"בהתחלה צחקו עלינו, אבל אחר כך הבינו שזה הדבר הנכון": הכירו את האקטיביסטים הירושלמים

הם גרמו לראש העיר להגדיל את תקציב הניקיון, נלחמים במונופול הכשרות של הרבנות ודואגים למחוסרות דיור. לכבוד יום ירושלים – "שקוף" מעמידה על הבמה את האזרחים הכי אכפתיים בעיר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

ירושלים ידועה בארגונים החברתיים הרבים שפועלים בה. כגוף תקשורת אקטיביסטי, אנחנו מאמינים בחשיבות העצומה של אזרחים פעילים ומעודדים את הציבור לקחת חלק פעיל בדמוקרטיה המקומית והארצית. כדי לתת השראה וגם כדי לפרגן לירושלמים, החלטנו לתת את הבמה ביום ירושלים – לאקטיביזם הירושלמי. הנה חמישה מאבקים וארגונים אזרחיים מקומיים, שנלחמים על שינוי המציאות בעיר ירושלים בכלים דמוקרטיים.

פורים בירושלים. יש שיטענו שזה החג האמיתי

סיירת הניקיון של ירושלים

מי אתם?

"'הנסיך הקטן – מנקים את ירושלים' קבוצת תושבים מכל חלקי העיר ש'זבל בנפשם' במובן החיובי של המילה, שמאוד חשוב להם שירושלים תהיה נקייה ומנסים לגרום לכך".

מה אתם עושים? 

"אנחנו גורמים לירושלים להיות נקייה יותר. בבחירות האחרונות ניסינו לגרום לכך שכל המועמדים ידברו על הניקיון כנושא מרכזי בקמפיין שלהם, וכתבנו את 'מצע הזבל'. זה הצליח, והיום המצע שכתבנו אז – הפך ל'תכנית הניקיון לירושלים'". 

 

"נושא הניקיון מחולק בין 3 אגפים שונים בעיר ולכן עד היום הוא נפל בין הכסאות. בעיה נוספת היא שלא היה מספיק כח אדם ומספיק פחים בעיר. לכן מאוד שמחנו שכשמשה ליאון נבחר לראשות העיר הוא בחר לעצמו את תיק הניקיון כיעד עירוני ראשון. הוא הוסיף כמה עשרות מיליוני שקלים לתקציב הניקיון וגרם לכך שכל האגפים בעיר כתבו תכניות שקשורות לנושא".

למה זה חשוב?

"נעים לחיות במקום נקי. אנחנו רוצים לחיות חיים טובים, וחלק ממה שזה אומר לחיות באיכות חיים זה לחיות במקום שבו אני יוצאת מהבית ונעים לי להסתכל מסביב. העיר שלנו כל כך יפה, וזה לא נעים כשהיא מלוכלכת".

הצלחות?

"היום עיריית ירושלים לקחה אחריות על נושא הניקיון. בעבר העירייה לא התעסקה בזה כלל, היא תיחזקה את העיר ברמה בסיסית ולא מספקת. מאז שראש העיר לקח אחריות, ההבדל משמעותי בניקיון בעיר. הישג נוסף הוא שהעירייה משתפת אותנו, הפעילים של 'הנסיך הקטן', בתהליכי קבלת ההחלטות בנושא הניקיון: יש לנו פורומים עם מינהל התפעול על העירייה, שאחראי על ניקיון העיר. כיף לראות שהרבה מהחלומות שכתבנו בתכנית הניקיון שלנו לעירייה – קורים". 

"ירושלים יפה כשהיא נקייה"

מה האתגר הכי גדול שלכם?

"עדיין לא פשוט ליצור שותפות הדדית ודיאלוג דו-צדדי בין עירייה לתושבים. יחסי הכוח הם שונים – אנחנו לא אמורים לנקות את העיר, והם כן. אנחנו אלה שעדיין יותר במקום המתלונן והמדווח, הביקורתי. על אף שיש שיפור מאוד משמעותי במקום הזה, הייתי שמחה לטפח יחד עם העירייה את תחושת האחריות של שני הצדדים על העיר. התינוק הזה שייך לשני ההורים שלו". 

איחול ליום ירושלים? 

"אני מאחלת לירושלים להיות נקייה. כל כך נקייה שאפשר להשוויץ בה! ואני מאחלת שנושא הניקיון ימשיך להטריד את משרד ראש העיר כדי שתוך חמש שנים לעיר נקייה ברמה מאוד גבוהה".

רוצים עוד קווי רכבת: פעילים למען תחבורה ציבורית

מי אתם?

"אנחנו קבוצת תושבים פעילים בשכונת קרית יובל. בשכונה שלנו יש המון פרויקטים גדולים של פינוי-בינוי, שיגבירו את הצפיפות בה. אנחנו נלחמים בפרויקטים האלה שעלולים לפגוע באיכות החיים בשכונה, ולאחרונה גם למען תחבורה ציבורית מתאימה לכמות האוכלוסייה בשכונה, שתגדל בעקבותם. בהתחלה צחקו על המאבק שלנו, אבל בהמשך הבינו שזה הדבר הנכון".

מה אתם עושים?

"אנחנו דורשים לבנות עוד קו רכבת קלה שיעבור בשכונה, בנוסף לזה שעובר אצלנו היום. תחילה בכלל נלחמנו על הצפיפות שגורם פרויקט הפינוי-בינוי, אבל לצערנו פשוט לא ספרו אותנו. אז החלטנו להילחם במקביל גם על התשתיות. 

צעדה למען הקמת הקו הסגול בירושלים

"המטרה היום היא להקל את הפקקים שעתידים להיווצר בשכונה בעקבות פרויקטים ענקיים של פינוי-בינוי: אם על אותו תא שטח שבו חיו עד היום 1,000 איש יחיו 6,000 איש בעוד כמה שנים – אין שום סיכוי שכולנו נצליח להתנהל עם מכונית פרטית בנוחות. יש בניה של חניות, אבל זה לא מספיק. מי שרוצה להיתקע בפקקים בלתי נגמרים עם מכונית פרטית – שיבושם לו, אבל צריך להציע אלטרנטיבה לתושבים שלא מעוניינים בכך. 

"הקו האדום של הרכבת הקלה שעובר היום בשכונה לא מחבר אותנו לכל העיר, הוא מחבר רק לחצי מירושלים. עם כל ההחלפות בדרך, להגיע לצד השני של העיר לוקח שעה. זה לא עונה לתושבים על הצורך היומיומי שלהם". 

הצלחות?

"למרבה השמחה, בחודש שעבר סוף סוף פתחו תיק תכנון לפרויקט בניית הקו החדש של הרכבת הקלה בוועדה המחוזית. תחילה אמרו לנו שפרויקט הבנייה של קו הרכבת הסגול יסתיים רק ב-2040, אבל עכשיו מדברים על 2026-28. זו הצלחה ענקית עבורנו! אם נהיה מספיק נחושים – זה גם יקרה". 

"מאחלים לירושלים שתלמד להשתחרר מהרכב הפרטי". (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

מה האתגר הכי גדול שלכם?

"האתגר שלנו הוא לוודא שהפרויקט יוצא לדרך בלי עיכובים ושבאמת יוקצה תקציב עבורו. ההתקדמות שלו תלויה בהמון גורמים וכל אחד מהם עלול לעכב אותו: תקציב שהיה אמור להגיע לא מגיע, אישור של ועדה שמתעכב. כל אלה עלולים לגרום לגרירה של שנים של הפרויקט. 

"בשבוע האחרון אנחנו רואים, למשל, שיש רצון של האחראים בעירייה לבדוק חלופות אחרות במקום קו רכבת קלה – אז אירגנו עצומה, והחתמנו 300 איש נגד הסיפור הזה. אנחנו לא מוכנים לתת לפרויקט הזה להיגרר שנים ולהתמסמס. אנחנו דולקים אחרי המערכת בכל שלב ושלב".

מה תאחלו לעיר לכבוד יום ירושלים?

"שתלמד להשתחרר מהרכב הפרטי, שיהיו כמה שיותר אזורי תעסוקה ושהבנייה בעיר תהיה מידתית ושווה בין השכונות". 

המאבק בבתים הנטושים: דיור ציבורי לאמהות חד-הוריות

מי את?

אתי חן-זקן, פעילה חברתית למען דיור ציבורי לאמהות חד הוריות, חלק מקבוצת "המעברה" ו"הפורום לדיור ציבורי". מנהלת קבוצת הפייסבוק "אמהות חד הוריות מדברות על הכל". 

מה את עושה? "אני פעילה מ-2011 בנושא של דיור ציבורי, וספציפית נלחמת עבור אמהות חד-הוריות שזקוקות לסיוע בדיור. יש לי גם קבוצת פייסבוק מצליחה שנקראת "אמהות חד הוריות מדברות על הכל", שחברות בה מעל חמשת אלפים נשים ושם אנחנו עוזרות אחת לשנייה להתמודד עם קשיים ומייעצות אחת לשנייה על כל מה שצריך. 

אתי חן-זקן, פעילת דיור ציבורי

"ביומיום אני מסתובבת בין לשכת הרווחה לביטוח לאומי, לשם אני מלווה אמהות חד הוריות ועוזרת להן לצאת מחובות ולעמוד על הרגליים. אני בעצמי חד הורית, ככה שאני מכירה את המערכת ואת הקשיים מקרוב. לא פעם אני גם מגיעה לכנסת לדיונים בנושא.
"אני נעזרת גם בקליניקה המשפטית באוניברסיטה העברית של עו"ד אוהד אמר, לשם אני מפנה נשים רבות. להם יש סטודנטים למשפטים שעוזרים לנו להיאבק על הזכויות שלהן בכל מה שקשור בדיור ציבורי, ביטוח לאומי ואמהות בחובות".
למה זה חשוב?

"אני וחבריי למאבק על הדיור הציבורי לא מוכנים שיהיו בניינים נטושים בירושלים בזמן שיש אמהות חד הוריות שאין להן איפה לגור. יש לנו אימרה: 'לא יהיו בניינים נטושים וילדים ללא קורת גג'. אנחנו פולשים לבניינים נטושים, למשל לבניין שטרן 61 הנטוש, כדי שיחזירו אותם לדיור הציבורי". 

"לא יכול להיות שיש בניינים נטושים ואנשים ללא קורת גג" צילום: נתי שוחט, פלאש 90

מה הצלחת לשנות?

"דרך הקליניקה הצלחנו לסגור לנשים את כל החובות שלהן ולהכניס לדירות אמהות שחיכו שנים על גבי שנים לקבל דיור ציבורי של עמידר. אפילו אני הצלחתי להיכנס לדירת עמידר אחרי מאבקים קשים. יש גם ילדים שהחזרנו הביתה אחרי שלא היו בבית שנים".

מה האתגר הכי גדול שלך?

"אני כבר שנתיים עובדת על להחזיר דירות של הדיור הציבורי שהקיבוץ בקרית מנחם ובגילה לקחו אליהם. אנחנו במלחמה להחזיר את הדירות האלה לאמהות שממתינות להיכנס אליהן. אנחנו נעשה הכל בשביל להחזירן למשרד השיכון".

מה תאחלי לעיר לכבוד יום ירושלים?

"שלא יהיו מחוסרי דיור ובניינים נטושים".

 

לגשר על החומות: הנגשת מידע ממזרח למערב

מי אתם?

"'0202 – נקודת מבט מירושלים' היא פלטפורמה ירושלמית להנגשת מידע ונקודות מבט מכל קצוות ירושלים שהוקמה ב-2015. אנחנו 40 מתנדבים וסטודנטים שמלקטים ידיעות מכל קצוות העיר ירושלים: ירושלים החרדית, המערבית והמזרחית, ומתרגמים אותן לשלוש שפות: אנגלית, עברית וערבית". 

למה זה חשוב?

"ירושלים היא עיר מורכבת, שיש בה מגוון רחב של אוכלוסיות. החלוקה הכי גסה שלהן היא בין מזרח, מערב וחרדים. כל אוכלוסיה חיה את המציאות שלה – בתי ספר שונים, שכונות שונות, שפה שונה, צורכים חדשות ומדיה חברתית שונה מאוד. לכן היום אדם יכול לחיות במערב ירושלים ולא לדעת דבר על מה שקורה במזרח או בירושלים החרדית, ואותו הדבר הפוך.

"כל סוג אוכלוסייה בירושלים חיה מציאות אחרת". מיכל שליאור ושירה לאורנס, 0202

"המטרה של 0202 היא לאפשר לאנשים להכיר את האחר בעיר בצורה נוחה ומונגשת מבחינת שפה. אנחנו מתרגמים ידיעות, חדשות ופוסטים של כל אוכלוסייה לשפה השנייה, כולל הסברים תרבותיים. אם אני פותחת עיתון חרדי סתם כך, יהיה לי קשה להבין את כל הקיצורים ואת השפה. אבל אצלנו, כל אחד ואחת יכולים לקרוא ידיעה מהחברה החרדית ולהבין הכל. 

"אנחנו פועלים בצוות של כמעט 40 אנשים מכל העיר, רובנו מתנדבים וסטודנטים שמלקקטים את הידיעות ומתרגמים אותן. אנחנו לא מסננים או מפרשנים את הידיעות, אלא מביאים אותן כמו שהן, מבלי לייפות את המציאות".

הצלחות?

"יש דברים שתרגמנו והעלנו לתודעה ציבורית, שבלי התרגום שלנו – לא היו עולים כלל. לדוגמה, לפני שנתיים ברמדאן תורם גדול תרם חבילות מזון לקראת צאת הצום, וביקש שמי שלוקחים חבילה יצטלמו איתה, לצורך יח"צ. העמותה שקיבלה את חבילות המזון אמרה שהיא לא תעשה זאת, כי זה מבייש את הנזקקים. אז הם השאירו את האוכל על הכביש כאות מחאה.

"יש דברים שתרגמנו והעלנו לתודעה ציבורית, שבלי התרגום שלנו – לא היו עולים כלל". מתוך העיתון "השבוע בירושלים"

"אנחנו תרגמנו את הסיפור הזה. להפתעתנו, לאחר זמן הסיפור הזה הופיע בעיתון חרדי מודפס בתוך כתבה על מזרח ירושלים. כתבו שם בין היתר שמסתבר שגם למוסלמים יש עניין של מתן בסתר. סיפור כזה לעולם לא היה מגיע לעיתון חרדי אם לא היינו מתרגמים אותה". 

מה האתגר הכי גדול שלכם?

"זה לא פשוט לחשוב שאנשים שחיים באותה העיר חווים את המציאות אחרת. האתגר הוא לגרום לירושלמים להבין שלשמוע נקודת מבט של מישהו אחר לא פוגעת בזהות שלהם".

מה תאחלו לעיר לכבוד יום ירושלים?

"אני רוצה לאחל לירושלים שכל הירושלמים ירגישו שזה יום ששייך להם".

המלחמה במונופול הכשרות של הרבנות

מי אתה?

"יונתן ודעי, פעיל חברתי נגד מונופול הרבנות על הכשרות. יש לי שני מקומות מקומות בעיר: 'קרוסלה' ו'באב אל ימן'".

מה אתה עושה?

"ב'באב אל ימן', החלטתי שאני רוצה לפתוח את המסעדה בשבת, כדי שישבו שם גם חילונים וגם דתיים. אבל כדי שדתיים יבואו, אני צריך תעודת כשרות. ביקשתי מהרבנות תעודת כשרות למרות שהמקום פתוח בשבת – כמו שקורה בבתי מלון או בנמל התעופה עם בורגראנץ' ומקדונלדס. הם סירבו לתת לי תעודה. 

"למה מסעדה לא יכולה לעבוד בשבת ולהיות כשרה? יונתן ודעי.

"תנועת נאמני תורה ועבודה עתרו בשמי לבית המשפט העליון, והעתירה הזו מתנהלת. אם אני אקבל תעדות כשרות אני אפתח את הדרך לעוד הרבה מסעדות בארץ שיתחילו לעבוד כמוני. בינתיים ממתינים לתגובת הרבנות".

למה זה חשוב?

"היום, המונופול על המילה 'כשר' שייך לרבנות. אני לא מבין למה מסעדה לא יכולה לעבוד בשבת ועדיין להיות כשרה? בעבר, אנשים היו קונים תלושים למסעדה לפני שבת ואוכלים בה בשבת". 

הצלחות?

"בקרוסלה קידמתי שינוי התנהגות של הרבנות. הצלחנו לגרום לכך שהרבנות ניתקה את הקשר בין המשגיח למושגח: בעבר, המושגח היה צריך לשלם למשגיח באופן ישיר, וביהמ"ש חייב את הרבנות לשנות את זה. אבל בתכלס, הסיפוק הכי גדול שלי זה לראות דתיים וחילונים ישובים ביחד בשבת ב'באב אל ימן' בשבת. זה מוכיח לכולם שאפשר אחרת. פעם אחת אפילו מצאתי תלית שמישהו שכח שם".

מה האתגר הכי גדול שלך בימים אלה?

"המקום סגור עוד מעט חודשיים, אז אני כרגע בעיקר מנסה לשקם את העסקים בעקבות הקורונה". 

מה תאחל לעיר ירושלים לכבוד יום ירושלים?

"אני רוצה לאחל שתהיה לירושלים שתהיה יותר אחדות אצל התושבים ושתהיה בה אהבת חינם ופחות שנאת חינם". 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

חוזרים למבקר המדינה 2: בדרך למשחק בין ישראל לארגנטינה – מיליונים עברו לנו מעל הראש

כשהמדינה מפרטת בפנינו את החטאים שלה בשגרה, רובנו מתעלמים. אז לכבוד חג הפסח "שקוף" מנפנפים בחמץ של ישראל – בכל יום נפרק נושא אחד מדו"ח מבקר המדינה מ-2019, בשפה פשוטה. והפעם: משחק הידידות מול ארגנטינה אומנם בוטל, אבל כרטיסים כבר נמכרו תמורת טובות הנאה וכספי ציבור הועברו ללא פיקוח או מכרז 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עומר רן |

משחק הידידות בין נבחרת ישראל לארגנטינה עלה לכותרות בתקשורת הישראלית: מההכרזה על הגעת הנבחרת הארגנטינאית לארץ, דרך ההתעקשות לקיימו בירושלים ועד לביטולו שלושה ימים לפני המועד המתוכנן. מסי אומנם לא הגיע לישראל, אך נראה שהאפשרות של אירוח נבחרת ארגנטינה והשחקן הנערץ בארץ קרץ מאוד להתאחדות לכדורגל, למשרד התרבות והספורט ולעיריית ירושלים.

כמה קרץ? מספיק כדי לבצע התקשרות ללא מכרז עם יזם פרטי, להשתמש בנבחרת הלאומית מבלי לפקח על האינטרס הציבורי, לאשר תקציב של שלושה מיליון שקלים ללא פיקוח ובקרה ולחלק כרטיסים למשחק כטובות הנאה.

המשחק, שהיה אמור להתקיים בתשעה ביוני 2018, נקבע בתחילה בחיפה, באצטדיון סמי עופר. התערבות ראש הממשלה ושרת התרבות מירי רגב גרמה להעברת המשחק לאצטדיון טדי בירושלים. התגובות הבינלאומיות למעבר המשחק לעיר הבירה הביאו את נבחרת ארגנטינה לבטל את הגעתה שלושה ימים לפני מועד המשחק.

למרות שהמשחק לא התקיים בסופו של דבר, בדק מבקר המדינה את ההכנות אליו. הדו"ח שפורסם ב-2019 התמקד בהתנהלות ובתהליכי קבלת ההחלטות של הגופים הציבוריים שלקחו חלק בארגון המשחק ובחלוקת הכרטיסים אליו.

מירי רגב שרת התרבות והספורט. העבירה את המשחק לי-ם. צילם: נעם ריבקין פנטון

היזם התחייב – בסוף אנחנו שילמנו

את קיום המשחק יזם המפיק הפרטי דני בנעים. בחודש מרץ הוא יצר קשר עם ההתאחדות לכדורגל וסיכם איתה על קיום משחק הידידות. בסיכום בינו לבין ההתאחדות, שהגדיר את מיקום המשחק בחיפה או בירושלים, הוחלט שהיזם יישא בכל עלויות הארגון. 

לאחר העברת המשחק מחיפה לירושלים דרש היזם עזרה בעלויות האירוח החדשות ופנה אל משרד התרבות והספורט ואל עיריית ירושלים. וכך, בניגוד לסיכום מול ההתאחדות לכדורגל, המשרדים העבירו 3. מיליון שקל לטובת קיום המשחק – מהכיס של כולנו.

לאו מסי. כמעט הגיע למשחק בישראל

2.7 מיליון שקלים מהתשלום ליזם הגיעו מתקציב אירועי ה-70 למדינה, שהיה באחריות משרד התרבות והספורט. המבקר מצא שההחלטות שנגעו לאירועים התקבלו ללא ועדה ציבורית מייעצת, ללא ועדה בין משרדית לאירועים – למעשה ללא גוף מלווה, מבקר או מפקח. את ההחלטה על השתתפות בהוצאות האירוע קיבלו במשרד רק כשבועיים לפני המשחק, מבלי לבדוק את ההתחייבות של היזם עם ההתאחדות לכדורגל.

איך קבעו את גודל ההשתתפות בעלויות האירוח? המשרד פשוט הסכים לדרישות היזם, בלי אומדנים ובלי לחשב ולבסס את הסכום הנדרש באמת. "תהליך קבלת ההחלטות במשרד לא היה סדור והתאפיין בהליכים חפוזים ובחוסר שקיפות", סיכם המבקר.

לקריאת כתבות נוספות בסדרת הפסח "חוזרים למבקר המדינה":

שאר התשלום, 1.1 מיליון השקלים נוספים, הגיעו מחברת "אריאל" – תאגיד עירוני שהקימה עיריית ירושלים שאחראי, בין היתר, ליזום, להפיק ולהוציא לפעול אירועי תרבות, אמנות וספורט בעיר. חברת אריאל החליטה לשאת בעלויות הפעלת אצטדיון טדי, כולל אבטחה וסדרנות ביציעים, ללא מכרז או שיתוף פעולה עם משרד התרבות. 

שליש מהכרטיסים – VIP ומקורבים

חלק גדול נוסף בדו"ח מוקדש לנושא חלוקת הכרטיסים למשחק. מתוך 30,200 מקומות באצטדיון טדי, רק 20,500 כרטיסים נמכרו לציבור. חלוקת כרטיסים הוגנת לציבור היא אינטרס ציבורי כשמדובר בנבחרת הלאומית שמשחקת תחת דגל המדינה וסמלה. 

ההתאחדות לכדורגל, המפעילה את הנבחרת, היא האחראית לשמירה על אינטרס זה. עם זאת, להתאחדות אין מדיניות מוסדרת להתנהלות מול יזם פרטי שמארגן משחק ידידות של הנבחרת הלאומית, מדיניות שבין היתר צריכה לכלול מדיניות חלוקת כרטיסים מרבית לקהל הרחב בצורה הוגנת.

מה שלא מנכר למקורבים – הגיע לספסרות

בפועל, הכרטיסים שנמכרו למשחק לא נוהלו בצורה נכונה – הכרטיסים לא נמכרו בשיטה של הגרלה בה יש אפשרות לקניית כרטיס בודד לאדם, אלא בשיטה של כל הקודם זוכה. שיטה זו מובילה לספסרות, כלומר גורם אחד קונה כמות גדולה של כרטיסים, מייצר עליית מחירים ומוכר במועד סמוך למשחק במחירים מופקעים, שבמציאות הגיעו עד לכ-5,000 שקלים.

ההתאחדות כשלה בשמירה על האינטרס הציבורי בכך שלא התערבה בשלב הפצת הכרטיסים לציבור והותירה זאת בידי היזם ובידי גורמים שונים.

כרטיסים למשחק = טובות הנאה

לאן הלכו 9,700 הכרטיסים הנותרים, אלה שלא חולקו לנו? הם הלכו לגופים ציבוריים ופרטיים שונים, נותני חסות ומוזמנים, שחילקו את הכרטיסים או מכרו אותם לעובדיהם. לפי מבקר המדינה, מדובר בטובות הונאה לכל דבר: 

"קבלת הזמנות או כרטיסי כניסה לאירועים על ידי גופים ציבוריים מידי יזם פרטי לשם הקצאתם לבעלי תפקידים ולעובדי הגופים, ללא תשלום או במתן קדימות ברכישתם, בין אם ביוזמתו ובין אם על פי בקשות שלהם – יש בה משום קבלת טובות הנאה".

מבקר המדינה מתאר את קבלת הכרטיסים למופעים כאחת מהצורות הנפוצות ביותר של טובות הנאה ברשויות המקומיות. הוא מוסיף כי "חלוקת הזמנות על ידי רשויות מקומיות ועל ידי תאגידים עירוניים למופעים או לאירועים היא קרקע פורייה להפליה ולחוסר שוויון בין מקבלי ההזמנות לבין תושבים המשלמים עבור הכרטיסים, ואף משתתפים הלכה למעשה במימון האירועים באמצעות תשלום מיסים וארנונה".

ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים לשעבר. חברת אריאל העירונית סידרה לעצמה כרטיסים

איך נראה התהליך שמתאר המבקר בפועל? משרד התרבות וחברת אריאל, שהעבירו תקציב לטובת קיום האירוע, קיבלו 200 ו-500 כרטיסים (בהתאמה). כלומר כספי משלם המיסים שמשולמים למשרדים אלה הגיעו ליזם, ובתמורה קיבלו אנשי המשרדים הזמנות וכרטיסים למשחק. 

יש לציין כי לאחר שהתפרסמו הנתונים על הכרטיסים שניתנו לאנשי משרד התרבות והספורט, הוחזרו כל הכרטיסים. ההתאחדות לכדורגל, האחראית על "השכרת" הנבחרת הלאומית ליזם לטובת קיום המשחק, קיבלה 1,200 הזמנות שחולקו לאנשיה ושחקני עבר.

הגשת הדו"ח של מבקר המדינה על משחק, על אף שלא התקיים, יכולה ללמד על החומרה בה הוא רואה את ההתנהלות של הגופים השונים. המבקר מסכם את הדו"ח בכך שעל אף החשיבות של אירועים שחושפים את ירושלים לעולם, "אין בחשיבות זאת לייתר את קיומם של תהליכי קבלות החלטות סדורים ושמירה על כללי מנהל תקין. דווקא החשיבות האמורה יוצרת ציפייה להתנהלות מופתית".

אזמ"ש (איך זה משפיע עלינו?): הסיפור על המשחק שלא קרה מלמד אותנו באיזו קלות יכולים משרדי ממשלה ועיריות להעביר מיליוני שקלים ללא פיקוח, ללא שקיפות, וללא מכרז. באיזה קלות מחלקים כרטיסים כטובות הנאה זה מונע מאיתנו הציבור להבין איפה הכסף או להעביר ביקורת. וכמובן, זה יוצא מהכיס שלנו.

מעש"י (מה עושים עם זה?): דואגים שעיריית ירושלים ומשרד התרבות והספורט ידעו שאנחנו מסתכלים עליהם ומחכים לפעם הבאה שינסו להעלים להעביר כספים בלי פיקוח ולחלק כרטיסים למקורבים. כשזה יקרה, נהיה מוכנים עם "סיירת השקיפות" כדי להפעיל עליהם לחץ.

השר זאב אלקין כושל בגיוס המיליונים שנדרשו לו להשבת ערבויות 

לאחר הבחירות לראשות עיריית ירושלים נותרו לשר זאב אלקין, שהתמודד במרוץ, חובות של מיליוני שקלים. נכון להיום נראה שהוא לא צפוי להשיב את הכסף. הצד החיובי: אלקין פועל בשקיפות ואנחנו יודעים למי בדיוק הוא חייב כסף – וכמה

 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לאחר הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות חשפנו כי השר להגנת הסביבה זאב אלקין חייב מיליוני שקלים למיליארדרים שנתנו לבנק ערבויות כנגד הלוואות שלקח לטובת הקמפיין לראשות העירייה. תשעה חודשים עברו מאז ואלקין הצליח לגייס כ-170 אלף שקל בלבד. הערבויות יחולטו ואלקין יעבור על החוק. אבל יש גם צד חיובי – מאחר שאלקין פעל בשקיפות אנו יודעים בדיוק למי הוא חייב, וכמה. 

חוב של כ-3.8 מיליון שקל 

כפי שהוסבר בכתבה הקודמת בנושא, המתמודדים והמתמודדות בבחירות המקומיות משקיעים כסף רב בקמפיינים, ובערים הגדולות (כמו ירושלים) הסכומים מגיעים למיליונים. זכייה במושבים במועצת העיר מקנה למתמודדים זכאות להחזר מהמדינה על ההשקעה. 

סיעתו של זאב אלקין, שלא עלה בעצמו לסיבוב השני בהתמודדות על ראשות העירייה, זכתה בשני מושבים בלבד – כלומר הצביעו בעבורו פחות מ-20% מתושבי העיר. כמו כן, הוא זכאי להחזר נוסף משום שיותר משליש מחברי סיעתו שנכנסו למועצה הן נשים (אישה אחת מתוך השני המושבים, במקרה הזה). המשמעות הכספית היא שאלקין זכאי לקבל החזר של כ-2.7  מיליון שקל מאוצר המדינה. אלא שהחוב שצבר אלקין במהלך הקמפיין עומד על כ-6.5 מיליון שקל. הסכום הזה מורכב מהערבויות שקיבל מהבנק (כאמור כנגד התחייבות פירעון מאנשים אחרים) ומהחוב של סיעתה של רחל עזריה ("ירושלמים"), שהעבירה את תמיכתה (וחובותיה) אליו במהלך המרוץ. במילים פשוטות: השר להגנת הסביבה שלנו חייב כ-3.8 מיליון שקל לבעלי הון. 

הבעיה לא רק של אלקין

מעבר לכך שאלקין צפוי לעבור על החוק אם לא יחזיר את הכסף, יש בעיה מהותית בכך שהשר להגנת הסביבה שקוע עד צוואר בחובות וחייב טובות גדולות לאנשים עשירים – כמו לב קגנו, שנתן לו 700 אלף שקל; משה שווץ, הערב לשני מיליון שקל; אלכסנדר מלליס ויורי זלבנסקי, שנתנו לו מיליון שקל כל אחד; ועוד כמה ערבים שכל אחד מהם צפוי להפסיד מאות אלפי שקלים בשל השאיפה של אלקין להיות ראש עיר. 

החוק יוצר מצב אבסורדי: אלקין גייס ערבויות של מיליונים מאדם בודד (בניגוד לתרומות, המוגבלות ל-5,000 שקלים מתורם בודד), אולם אם לא יצליח להשיב את החוב לבנקים הערבויות יחולטו והוא גם עשוי לקבל קנס. לצערנו, אף שאלקין חווה את בעיות החוק על בשרו הוא לא עסק בנושא בהיותו שר ולא פעל לתקן אותו. בשל כך, יש להניח שגם בבחירות המקומיות הבאות יימצאו שרי ממשלה וח"כים שישארו חייבים לבעלי הון ולא יוכלו לטפל בעיניינים הקשורים לעסקיהם (אלקין כבר הצהיר על ניגוד עיניינים זה).

הצד החיובי: אלקין פועל בשקיפות

לשמחתנו השר אלקין חושף את ענייניו הכלכליים לציבור. את כל הכסף לקמפיין הוא גייס בערבויות שקופות ולא בהלוואות נסתרות. נוסף על כך, הוא מיחידי הסגולה שחשפו את הוצאות הפריימריז שלהם בבחירות לכנסת.

אלקין מסר שכל ענייניו הכספיים מדווחים באופן שקוף, ובשל המצב הוא דאג לעדכן את הסכם ניגוד העניינים שלו. להערכתו 80% מהערבויות יחולטו. והנה הדברים כפי שנמסרו מלשכתו:

האם סך התרומות המופיעות באתר מבקר המדינה הוא הסכום הסופי או שיש תרומות נוספות? 

"כל התרומות והערבויות שקיבלנו עד היום דווחו למבקר המדינה, ואנחנו נמשיך לדווח למבקר על כל תרומה שתתקבל".

כמה כסף עוד חייב אלקין לגייס על פי החוק?

"יש להבהיר שאין מגבלות בחוק שקובעות מהו סכום הכסף שמועמד צריך לגייס. אשר להחזר החובות, היות שקיבלנו רק שני מנדטים ולא כפי שחזו הסקרים בתחילת הדרך (3-4), ומפני שלא עברנו את הרף של 25 אחוז מהקולות בסיבוב הראשון בבחירות לראשות העיר, נוצרו פערים גדולים בין עלות הקמפיין המתוכננת, שהתבססה על סקרים שנעשו, ובין ההחזר הכספי שאנחנו אמורים לקבל מהמדינה (יש לציין כי משום מה טרם קיבלנו את כל ההחזרים הכספיים שמגיעים לנו, כמו תשלום הבונוס על שילוב נשים ברשימה).

אנחנו מנסים לכסות לפחות חלק מהפער בין גובה ההלוואה שלקחנו ובין ההחזר שקיבלנו מהמדינה באמצעות תרומות קטנות, אבל מפני שמותר לגייס רק תרומות קטנות בגובה של עד 5,000 שקלים וניתן להמשיך לגייס עד תום שנה בלבד ממועד הבחירות, כנראה לא יהיה מנוס והבנק ייאלץ לחלט את הערבויות כדי לכסות את ההלוואה. היות שעוד לא הסתיים גיוס התרומות, וגם לא ההתחשבנות עם המדינה (כמו העברת תשלום עבור שילובי נשים ותשלום אחרי השלמת בדיקת המבקר), אנחנו עוד לא יודעים להגיד בוודאות איזה אחוז מסך הערבויות יצטרך להיחלט, אבל להערכתנו מדובר בערך ב-80 אחוז".

האם אלקין עתיד לקבל קנס ממבקר המדינה על כך שלא עמד בחוק?

"כל הפעילות שלנו נוהלה בהתאם לדרישות החוק ולכללי המבקר. כרגע אנחנו נמצאים בעיצומו של שיח עם משרד המבקר בעקבות הדו"ח שהגשנו, ובשלב הזה אי אפשר לענות על השאלה אם יקנסו אותנו או לא. אנחנו מקווים שלאור ההקפדה על כללי עבודה תקינה במהלך הקמפיין ושקיפות מוחלטת של כל הליכי המימון, כולל דיווח בזמן אמת של כל הערבויות, לא יוטל עלינו קנס בכלל".

האם אלקין חושב שיש בעיה בחוק? אם כן – מה הוא עשה כדי לשנות אותו?

"אלקין חושב שכן, אך לא יכול ליזום חקיקה בנושא מחוץ לתחום משרדו" (תשובה מתומצתת. ראו תשובה מלאה בהרחבה למטה – ע"ב). 

לתשובה המלאה

"במהלך הקמפיין התברר שיש לקונה בחוק בנושא מימון מועמדים. לפי הניסוח הקיים היום בחוק, מועמדים צריכים לדווח בזמן אמת על הערבויות הבנקאיות, אבל הם לא מחויבים לדווח על ההלוואות שהם לוקחים מגורמים פרטיים. כתוצאה מכך נוצר מצב מעוות, שבו אנחנו דיווחנו בזמן אמת תוך כדי הקמפיין על כל הערבויות והתרומות שקיבלנו ולעומת זאת מועמדים אחרים, שהיקף הקמפיין שלהם היה בסדר גודל דומה לקמפיין שניהלנו ואף גדול יותר, לקחו הלוואות מגורמים עלומי שם, ולא היה ברור לנו ולציבור מי עומד מאחוריהם. הלקונה הזאת פוגעת בשקיפות הציבורית ועלולה ליצור מצב של ניגוד עניינים שבו מועמד עלול לקדם את האינטרס של בעל ההון שהלווה לו את הכסף, בלי שהציבור יהיה מודע למערכת יחסים מיוחדת בין המועמד למלווה שנוצרה כתוצאה מההלוואה. הלקונה הזאת דורשת תיקון והיא תאפשר לציבור לעקוב אחרי ניגודי עניינים אפשריים. עד היום אנו לא יודעים מה המקורות הכספיים של חלק מהמועמדים, שניהלו כאמור קמפיינים בהיקף של מיליונים.

(חשוב לנו לציין כי השר אלקין עדכן את הסדר ניגוד העניינים שלו בהקשר של הערבים שלו בליווי משרד המשפטים מיד כשהתברר כי בעקבות תוצאות הבחירות בירושלים יידרש חילוט ערבויות בהיקף כזה או אחר, אף שחילוט כזה טרם נעשה).   

היות שלפי תקנון עבודת הממשלה השר אלקין לא יכול ליזום חקיקה אלא רק בתחומי המשרדים שהוא פועל בהם הוא לא יוכל ליזום חוק שיתקן את העיוות, אך הוא מקווה שיימצאו חברי כנסת שיפעלו לתקן את החוק".

לסיכום כתב אלקין כי "נשמח לעמוד לרשותכם בכל מידע שתרצו לברר, היות שאנחנו מאמינים בחשיבות השקיפות של כל תהליכי מימון וניהול הבחירות".

מפיזור המימון עד הגברת השקיפות: דרכים לפתרון המצב 

אם כן, למרות הקנסות נראה כי החוק כיום אינו מספיק כדי למנוע ממועמדים עשירים להריץ את עצמם, ואף לזכות, ללא תמיכה מהציבור. 

יש כמה דרכים שעשוית לשפר את המצב, אף שהן אינן מושלמות. אפשרות אחת היא לפזר מראש את הסיכון בגיוס תרומות לקמפיין. החוק צריך לעודד את המועמד לגייס תרומות מהציבור וכן להגביל ערבויות והלוואות גדולות (שכיום אינן מוגבלות בחוק, בניגוד לתרומות). אם הכנסת ומבקר המדינה יפעלו יחד להקמת מערכת שתתמוך במועמדים שיפנו לגיוס תרומות רבות בסכומים נמוכים, ייתכן שמועמדים רבים יותר יפנו לערוץ זה. 

פתרון אחר הוא להתאים את  הגבלת התרומות לסכום המרבי שמותר לגייס. קמפיין בחירות בירושלים דורש סכום גבוה בהרבה מקמפיין במבשרת ציון, ואולי נכון להעלות בהתאם (בזהירות) גם את רף התרומה המרבית המותרת מגורם אחד. גם קביעת ניגוד עניינים אוטומטי, כלומר הטלת איסור על הלווה לעסוק בעניינים הקשורים למלווה למשך שנים אחדות,  מעל סכום הלוואה מסוים (גם אם הוחזר), יכול לאפשר לנו לישון טוב יותר בלילה.

וכמו תמיד, הדרך לשיפור המצב עוברת בהגברת השקיפות. בעוד הערבויות והתרומות שמקבלים המועמדים והמועמדות גלויים לציבור, ההלוואות שהם נוטלים או השימוש בהון עצמי נותרים חסויים, אף שההבדל בין המקורות הוא טכני בעיקרו. זו הסיבה לכך שאנחנו יודעים כיום כמה כסף באמת השקיע אלקין בבחירות לעיריית ירושלים, מה עומק החובות שהוא מצוי בהם – ולמי הוא חייב כסף. בעבר פנינו למבקר המדינה בנושא אך למיטב ידיעתנו הנושא טרם טופל. נמשיך לעבוד על הנושא, כדי שבבחירות הבאות לרשויות המקומיות מקור ההלוואות שמקבלים המועמדים יהיה שקוף.

בודד בצמרת: משה ליאון כושל בגיוס תרומות למימון קמפיין הבחירות שלו

משה ליאון נדרש לגייס כ-3.5 מיליון שקל לכיסוי עלות הקמפיין שניהל בבחירות לראשות העיר. עד כה הצליח לגייס רק 300 אלף שקל – מתוכם 40 אלף הגיעו ממשפחת קבלנים הבונה את הרכבת הקלה בעיר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לאחר הבחירות לרשויות המקומיות באוקטובר האחרון חשפנו כי ראש העיר החדש של ירושלים משה ליאון ייאלץ לגייס מיליוני שקלים לכיסוי עלות הקמפיין שלו (באותה נקודה לא היה ברור כמה מפני שליאון לא זכה במושב אחד במועצה). אומנם לטענתו של ליאון הוא מימן את כל הקמפיין מכיסו, אולם על פי חוק הוא אינו יכול לעשות זאת (כפי שיוסבר בפירוט מיד) והוא נדרש לגייס כסף מתורמים בסכום כולל של כ-3.5 מיליון שקלים. בבדיקת המשך שערכנו כעת מצאנו כי ליאון גייס רק 300 אלף שקל. מי שנחלצו לעזרתו הם משפחת ברדריאן המורחבת – הבעלים של חברת "אחים ברדריאן" – שתרמו יחד לפחות 40 אלף שקל. חברת "האחים ברדריאן" מבצעת עבודות תשתית רבות בירושלים, ובהן גם את עבודות הרכבת הקלה.

ראש עיריית ירושלים משה ליאון

ראש עיריית ירושלים משה ליאון

לא צריך טובות?

כפי שהוסבר בכתבה הקודמת, המתמודדים והמתמודדות בבחירות המקומיות משקיעים כסף רב. בקמפיינים, ובערים הגדולות (כמו ירושלים) הסכומים מגיעים למיליונים. זכייה במושבים במועצת העיר מקנה למתמודדים זכאות להחזר מהמדינה על ההשקעה, אלא שבירושלים נוצר מצב מוזר: ליאון אומנם זכה בראשות העיר, אך הסיעה שלו "ירושלים שלנו" לא זכתה ולו במושב אחד במועצה. עקב כך הוא זכאי למימון שלהבנתנו עומד על כ-3.5 מיליון שקלים.

ליאון הוא איש עשיר, ולכן היה יכול לממן את הקמפיין מכיסו האישי. אולם החוק בישראל מבקש למנוע תופעה של מימון עצמי של הקמפיין, כדי שכל אזרח ואזרחית – ללא קשר למצבם הכלכלי – יקבלו הזדמנות שווה ככל האפשר.

ועל כן הוא מחייב את ליאון – וכל מועמד אחר שמימנו את הקמפיין בעצמם – לכסות את עלויות הקמפיין באחת משתי דרכים:

  1. לזכות במספיק מנדטים כדי שהמדינה תכסה את הסכום (המוקצה כאמור לפי מספר המושבים שרשימות המועמדים קיבלו במועצת העיר, בצירוף שקלול של גורמים כמו זכייה בראשות העירייה או מספר הנשים ברשימה).
  2. להקדיש את השנה לאחר הבחירות לגייס כספים בסכומים קטנים יחסית (עד חמשת אלפים שקלים מתורם בודד). 

ליאון אכן קיבל מספיק קולות כדי לזכות למימון אך לא זכה במושבים במועצה, ולכן כיסה רק חלק מהסכום.

64 תורמים – 8 מהם ממשפחת קבלנים מוכרת

בדיקת "שקוף" מעלה כי ליאון גייס רק 300 אלף שקלים. עד כה 64 אנשים בלבד התגייסו לעזרתו, ותרמו בממוצע 4,600 שקל כל אחד. שמונה מהתורמים הנדיבים הם בני משפחת ברדריאן, שתרמו יחד 40 אלף שקלים. שניים מהם – סולומון ויצחק (שתרמו כל אחד חמשת אלפים שקלים) – הם הבעלים הרשומים של החברה "אחים ברדריאן בע"מ", חברה קבלנית מוכרת בירושלים המבצעת פרויקטים בעשרות מיליוני שקלים בשנה, ובכלל זה את עבודות הרכבת הקלה.

הרכבת הקלה בירושלים

הרכבת הקלה בירושלים

על פי חוק, המועמדים לרשויות המקומיות היו חייבים להגיש למבקר המדינה דו"ח כספי המפרט את גיוס התרומות שלהם עד חודש אפריל. לאחר ביקורת יפרסם המבקר דו"חות בחודש ספטמבר. אם ליאון לא יצליח להסביר עד אז מהיכן יגייס את יתרת התרומות, הוא צפוי לקבל קנס שיכול להגיע למאות אלפי שקלים. 

עיר לעשירים בלבד?

קשה להתעלם מכך שאף שירושלים היא עיר ענייה, זהו ראש העירייה העשיר השני ברצף בעיר לאחר כהונה בת עשור של מיליונר אחר – ניר ברקת, שגם הוא עבר על חוק גיוס התרומות ושילם קנס של 406 אלף שקלים ב-2014. סיעתו אמרה אז לעיתון הארץ כי "אנו מצפים ממבקר המדינה לפנות אל המחוקקים ולפעול לתיקון העיוותים הללו, כדי למנוע מצב שבו גוף שומר חוק הופך בעל כורחו למבוקר". 

מפיזור המימון עד הגברת השקיפות: דרכים לפתרון המצב 

אם כן, למרות הקנסות נראה כי החוק כיום אינו מספיק כדי למנוע ממועמדים עשירים להריץ את עצמם, ואף לזכות, ללא תמיכה מהציבור. יש כמה דרכים שעשוית לשפר את המצב, אף שהן אינן מושלמות.

אפשרות אחת היא לפזר מראש את הסיכון בגיוס תרומות לקמפיין. החוק צריך לעודד את המועמד לגייס תרומות מהציבור וכן להגביל ערבויות והלוואות גדולות (שכיום אינן מוגבלות בחוק, בניגוד לתרומות). אם הכנסת ומבקר המדינה יפעלו יחד להקמת מערכת שתתמוך במועמדים שיפנו לגיוס תרומות רבות בסכומים נמוכים, ייתכן שמועמדים רבים יותר יפנו לערוץ זה. 

פתרון אחר הוא להתאים את הגבלת התרומות לסכום המרבי שמותר לגייס. קמפיין בחירות בירושלים דורש סכום גבוה בהרבה מקמפיין במבשרת ציון, ואולי נכון להעלות בהתאם (בזהירות) גם את רף התרומה המרבית המותרת מגורם אחד. גם קביעת ניגוד עניינים אוטומטי, כלומר הטלת איסור על הלווה לעסוק בעניינים הקשורים למלווה למשך שנים אחדות,  מעל סכום הלוואה מסוים (גם אם הוחזר), יכול לאפשר לנו לישון טוב יותר בלילה.

וכמו תמיד, הדרך לשיפור המצב עוברת בהגברת השקיפות. בעוד הערבויות והתרומות שמקבלים המועמדים והמועמדות גלויים לציבור, ההלוואות שהם נוטלים או השימוש בהון עצמי נותרים חסויים, אף שההבדל בין המקורות הוא טכני בעיקרו. זו הסיבה לכך שאנחנו לא יודעים כיום כמה כסף באמת השקיע ליאון בבחירות לעיריית ירושלים, מה עומק החובות שהוא מצוי בהם – ולמי הוא חייב, אם בכלל. תארו לכם כי 'האחים ברדריאן' לא רק היו תורמים לקמפיין אלא מלווים לו מיליוני שקלים. 

בעבר פנינו למבקר המדינה בנושא אך למיטב ידיעתנו הנושא טרם טופל. נמשיך לעבוד על הנושא, כדי שבבחירות הבאות לרשויות המקומיות מקור ההלוואות שמקבלים המועמדים יהיה שקוף.

מלשכת ליאון נמסר: "הפרטים בכתבה אינם מדוייקים. ע"פ החלטת המבקר לכל מועמד ישנם חמש שנים לגיוס תרומות. ראש העיר לא נכשל מאחר ולא התפנה עדיין לגייס תרומות מיום כניסתו לתפקיד. לגבי מספר המנדטים מקור המספר הוא בטעות אנוש כפי שהוסבר בעבר".

חובות המיליונים של אלקין וליאון

ברוכים הבאים לבוקר חדש בו השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, חייב כארבעה מיליון שקל לבעלי הון ומשה ליאון, המועמד המוביל לראשות העיר ירושלים, חייב גם הוא מיליונים – ואנחנו לא יודעים בדיוק למי וכמה

המשך קריאה…

פריטי פורטפוליו