פוסטים

נוני ותשובה, סיפור אהבה

בעקבות חשיפת הקשר הכלכלי של מוזס והטייקון חזרנו לחשיפות ולבדיקות "העין השביעית" שהצביעו על ההתגייסות של "ידיעות אחרונות" למען תשובה • מהתמיכה במונופול הגז, דרך היחס העוין ל"מגש הכסף" ועד פינוי גבעת עמל • יוסי דורפמן, מטה מאבק הגז: "ידענו ש'ידיעות' לא מחבב אותנו, עכשיו מתברר עומק הקשר" • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| איתמר ב"ז |

חשיפת חשבון הבנק המשותף שניהלו נוני מוזס ויצחק תשובה, יחד עם פרסום הטענות שלפיהן תשובה היה אחד מכמה טייקונים שסייעו למוזס להחזיר חובות עתק שנגרמו בשל הימורי מט"ח, מאירים באור חדש את האופן שבו סוקרו עסקי הגז והנדל"ן שלו בקבוצת "ידיעות אחרונות".

מה שפעם הסתכם ברמיזות של עובדים ערניים, חשדות של פעילים חברתיים וספקולציות מלומדות מקבל כעת גושפנקה: מוזס ותשובה הם לא רק מקורבים עם קשרי ידידות משפחתיים, כולל טיסה של משפחת מוזס לארצות-הברית במטוס של תשובה ואירוחו בחתונתו השנייה של המו"ל. מוזס ותשובה הם גם שותפים עסקיים שחולקים יחד נכסים ואינטרסים, ומנסים לשמור על כך בסוד.

מוזס ותשובה, כל אחד בנפרד, שרויים בימים אלה במשברים שרק הולכים ומעמיקים. למשפטו של מוזס באשמת הצעת שוחד לראש הממשלה, בנימין נתניהו, הצטרפו בימים האחרונים טענות על הפסדים אסטרונומיים בסך של קרוב למיליארד שקל שספגה קבוצת "ידיעות אחרונות" בגין הימורים בשוק ההון. מוזס, האיש שביצע לכאורה את ההשקעות הכושלות, ספג גם חובות אישיים שנאמדו בעבר בכ-200 מיליון שקל. תשובה, כידוע, נמצא על סף חדלות פירעון בעקבות רצף של השקעות מסוכנות וכושלות משל עצמו.

עוד בפרויקט סיקור "משפט המו"לים":

בשנים האחרונות, "ידיעות אחרונות" נהג להתיישר עם הצרכים העסקיים של תשובה ושל שותפיו העסקיים – ובראשם חברת נובל-אנרג'י, השותפה הבכירה של תשובה במונופול הגז. אולי "להתיישר" הוא לא המונח המתאים ביותר. "ישראל היום" הוא עיתון ש"מתיישר", כלומר מתבטל בפני מושאי קידומו. זוהי אחת הסיבות לכך שעד היום מתייחסים אליו כאל דף מסרים. "ידיעות אחרונות" הוא יצור מתוחכם יותר. הוא לא מתיישר, הוא נוטה הצדה – ותמיד משאיר פתח לבריחה, פתק מההורים שניתן להציג כשמאשימים אותו בהתגייסות למען כוחות חיצוניים.

במקרה של תשובה, ההטיה הזאת באה לידי ביטוי מובהק בעת קידום מתווה הגז, התוכנית הממשלתית שהבטיחה רווחי עתק ארוכי טווח למונופול של תשובה, נובל-אנרג'י ושותפיהם – ונתקלה במחאה ציבורית חסרת תקדים במושגים של ענף האנרגיה, לצד התנגדות יוצאת דופן בשורות הרשויות המקצועיות המופקדות על התחום. אחד מרגעי המפתח של התהליך הזה הגיע בנובמבר 2015: ראש הממשלה נתניהו, בצעד יוצא דופן, נטל את סמכויותיו של שר הכלכלה אריה דרעי, שהתפטר משום שלא היה מוכן לאשר את המתווה בהליך פתלתל ויוצא דופן. נתניהו החליט לאשר אותו בעצמו.

הלפיד של אסדת הגז לווייתן, הנמצאת בבעלות יצחק תשובה, בוער בעת תקלה באסדה

המחאה היתה אז בשיאה. המהלך החריג של נתניהו נתפס כחיזוק לגישה שהמערכת הפוליטית וברוני הגז עושים יד אחת כדי לנצל לצורכיהם משאבי טבע ששייכים לציבור כולו. בדיוק אז הושקה הסדרה "מגש הכסף", שאמנם לא עסקה בהרחבה בגז – אבל עבור רבים קשרה את הקצוות והמחישה שמדובר בשיטה. יצחק תשובה הוצג כאחד הנהנים העיקריים.

על רקע התסיסה החברתית הגוברת נחשף באתר זה שתשובה ביקר במערכת "ידיעות אחרונות". מה הוא עשה שם, ועם מי נפגש? בעיתון של מוזס סירבו להגיב או אפילו לאשר את עצם הביקור. שורה של מקרים תמוהים המחישו כבר אז שהביקור של תשובה היה לכל הפחות איתות: "הוא משלנו".

"מגש הכסף" נחלה הצלחה מסחררת בקרב הצופים, ואמורה היתה לעלות גם באתר ynet של מוזס במסגרת שיתוף פעולה ותיק עם חברת הכבלים. לעורכים של מוזס היתה כל סיבה לרצות שהשלאגר הדוקומנטרי (מתברר שזה לא אוקסימורון) יעלה אצלם באתר – אבל באופן תמוה, הימים נקפו וזה לא קרה. אחרי שהצבענו על כך כאן, באתר "העין השביעית", קיבלנו טלפון ממקור במערכת ynet. הוא סיפר שהמערכת נמנעה מלהעלות את הסדרה בעקבות הוראה ישירה שנתן העורך הראשי דאז, ערן טיפנברון, מהחיילים הנאמנים והבכירים ביותר של מוזס באותה תקופה.

"מגש הכסף" עוררה שיח ציבורי ער, אבל בקבוצת "ידיעות אחרונות" התעלמו ממנה כמעט לחלוטין. כמה שבועות אחרי שידורה, היא צצה בטורו של נחום ברנע. העיתונאי הוותיק יצא נגד הסדרה והאשים את יוצריה, דורון צברי ואמיר בן-דוד, בהפצת תעמולה ותיאוריות קונספירציה. על שניים מכוכבי "מגש הכסף", הכלכלן ירון זליכה והעיתונאי גיא רולניק, כתב ברנע שהם משתמשים בבימה הטלוויזיונית כקרש קפיצה לקריירה פוליטית. הקביעה הזאת התבררה כהנפצה מניפולטיבית: עד היום, מקץ ארבע שנים וחצי ושלוש מערכות בחירות, זה לא קרה. זליכה ורולניק הם עדיין אזרחים מן השורה.

אפשר לא לאהוב סדרת תעודה, או סתם לא להסכים עם העמדות שמביעים כוכביה, אבל ברנע עשה משהו אחר. מצד אחד, הוא ציין בפני קוראיו שאין לו כלים מקצועיים לשפוט את "מגש הכסף". מצד שני, ברנע כל-כך התקומם מהביקורת שהובעה בסדרה ומההתעוררות החברתית שבאה אחריה – שלא נותרה לו ברירה. הוא החליט לצלול אל עובי הקורה.

הדרך שבה עשה זאת היתה לנסוע למטה חברת דלק-קידוחים של תשובה ולשוחח עם יו"ר החברה דאז, גדעון תדמור. ברנע, שהעיד על עצמו כבּוּר בענייני אנרגיה, פינה את הבימה היוקרתית שלו לאיש של תשובה, ונתן לו להציג את עמדתו ללא הפרעה או אפילו ניסיון להשמיע ביקורת. התוצאה המביכה עמדה בבסיסו של ניתוח מפורט שפרסם כאן שוקי טאוסיג, ובו פורקה לגורמים הקונסטרוקציה הדמגוגית של בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות".

יצחק תשובה. ביקר במערכת "ידיעות אחרונות" בתקופת שיא המחאה נגד מתווה הגז (צילום: פלאש 90)

בטור של ברנע התחבא גילוי נאות: מתברר שאדם אנונימי שברנע הגדיר כ"קרוב משפחה" עובד עם תשובה. בדיעבד התברר שמדובר באחיו, פרופ' אמיר ברנע. מעט לפני כן התברר שנחום ברנע הוא לא העיתונאי הבכיר היחיד ב"ידיעות אחרונות" שקרוב משפחה שלו עובד אצל תשובה. עמוס ירון, אביו של העורך הראשי דאז רון ירון, מונה באותם ימים לדירקטור חיצוני בדלק-קידוחים. בתגובה לידיעה שדיווחה על כך, רון ירון איים לתבוע את "העין השביעית".

העיתונאי שהיה אמון באותה העת על סיקור מונופול הגז היה כתב הסביבה של "ידיעות אחרונות", עמיר בן-דוד. ב-2018 פרש בן-דוד מהעיתון, וקיבל ג'וב בנובל-אנרג'י, השותפה הבכירה של תשובה בעסקי הגז.

מה שסמוי מהעין

העיתון של מוזס שירת גם את את עסקי הנדל"ן של תשובה: ב-2014, למשל, הוא התגייס למענו כשאמנון לוי עמד לשדר כתבה גדולה על תושבי שכונת גבעת עמל בתל-אביב, שתשובה ביקש לפנות כדי להקים מגדלי יוקרה. ב"ידיעות אחרונות" עזרו לו להקדים רפואה למכה, ותיארו את המפונים כמיליונרים שרק מעמידים פני עניים. בערך חודש לפני כן, התקשורת סיקרה בהרחבה את אחד ממהלכי הפינוי. כפי שצוין אז בטור "מי נגד מי" ב-mako, "ידיעות אחרונות" ו-ynet בחרו לא לסקר את המאורע.

רוב המחאה הציבורית נגד תשובה התרכזה בבעלותו על שדות הגז, ובחשש שהציבור יראה רק חלק זעום מהרווחים. אלפי מפגינים יצאו לרחובות כדי למחות על תוכנית שנתנה למונופול הגז הקלות חסרות תקדים לכאורה בתולדות הרגולציה בישראל, בשווי מיליארדים רבים, שייגבו במשך השנים דרך חשבונות החשמל של האזרחים.

"ידיעות אחרונות" התגייס בכל הכוח כדי לקדם את המתווה שהיטיב עם תשובה ושותפיו, ואתר האינטרנט של מוזס, ynet, דאג להצניע את המחאה

בהפגנות המוצלחות ביותר, על-פי הערכות המארגנים, השתתפו עשרות אלפי מפגינים בעשרות נקודות לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל. בקבוצת "ידיעות אחרונות" לא התעלמו מההפגנות, אבל מי שהיו שם בזמן אמת התרשמו שמישהו דאג לקבור את המחאה בדפים האחוריים.

במאי 2013, למשל, כשמאות פעילים הגיעו לביתו של תשובה בנתניה וקיימו הפגנה סוערת שסוקרה בהרחבה בתקשורת, ב"ידיעות אחרונות" הצניעו את המאורע וגרסו שהשתתפו בו רק "כמה עשרות" מפגינים. למחרת, קבוצה של פעילים פרצה למערכת ynet ודרשה לדעת למה לא סוקרה שם ההפגנה. בדיקות השוואתיות שפורסמו באתר "העין השביעית" בשנים הבאות המחישו שמדובר במגמה: "ידיעות אחרונות" התגייס בכל הכוח כדי לקדם את המתווה שהיטיב עם תשובה ושותפיו, ואתר האינטרנט של מוזס, ynet, דאג להצניע את המחאה.

יוסי דורפמן, חבר מטה מאבק הגז שריכז את הקשר עם התקשורת, מעיד שגם בצד של הפעילים הבחינו שמדובר באג'נדה. "ב'ידיעות אחרונות', ובטח במוסף הכלכלי 'ממון', כמעט שלא התייחסו למאבק. ידעתי שלא אקבל שם כמעט תקשורת, וכשכן עסקו בנושא – רוב העמדות היו בעד יצוא הגז, בעד המתווה, בעד האינטרסים של המונופול, וקידמו את הנרטיב של החברות השותפות בו", הוא נזכר בשיחה עם "העין השביעית".

"הפגנות של עשרות אלפי אנשים קיבלו למחרת אולי ידיעת תמונה יבשה בדף פנימי – אלא אם כן היתה במקרה אלימות, או עצורים. הרושם היה שמנסים לצייר אותנו כאלימים. ידענו ש'ידיעות אחרונות' לא מחבב אותנו, ושלא נקבל שם סיקור הוגן. היה גם עיסוק פרשני עמוק יותר ב'ידיעות'. אבל אם כמה שנים קודם לכן כתב שם סבר פלוצקר שצריך להלאים את הגז – פתאום, במהלך המאבקים, קולו נאלם. ופתאום הוא גם חלק ממערכת שתומכת בכך שהגז נמצא בידיים של מונופול פרטי".

המצב ב-ynet היה מעט מורכב יותר. "הכוח המרכזי של קבוצת 'ידיעות', בעיני, נעוץ בעובדה שהם לא מתנהגים כמו ביביסטים, כמו 'ישראל היום'", אומר דורפמן. "היה סיקור, היו אייטמים. העניין הוא מה שסמוי מהעין. רק אם אתה מאוד מתמצא בעיתונות, ויש לך רקע בנושא, אתה יכול להבין את זה. אני מגיע מעיתונות, ובעצמי הייתי עורך דף בית, אז ידעתי מה צריך לעשות כדי להבליט אייטם או לקבור אותו. ושם נמצא הכוח הגדול: לא בשאלה אם עשית אייטם או לא. ובתקופת המאבק הרגשתי שעושים את זה לנו כל הזמן. כל הזמן.

יוסי דורפמן (מימין, באפור) בהפגנה נגד מחירי הגז. ירושלים, מרץ 2017 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

"ב-ynet היה עם מי לדבר. הכתבים בשטח עשו עבודה מקצועית וסיקרו את ההפגנות, אפילו באופן נרחב, וגם ציטטו אותנו – אלא שבהומפייג', הכתבות המושקעות האלה בהרבה מקרים אפילו לא קיבלו הפניה בינונית, אלא נדחקו לתחתית. הנושא הוצג כלא חשוב. אני זוכר שיחה עם איש שטח של ynet, אחרי שבאתי אליו בתלונות. הוא אמר לי שהוא מעביר למערכת את החומרים – אבל מה שעושים איתם שם, זו כבר לא אחריותו. היה ברור לו מה הוא אומר, ולי היה ברור מה אני שומע".

יוסי דורפמן: "אני זוכר שיחה עם איש שטח של ynet, אחרי שבאתי אליו בתלונות. הוא אמר לי שהוא מעביר למערכת את החומרים – אבל מה שעושים איתם שם, זו כבר לא אחריותו. היה ברור לו מה הוא אומר, ולי היה ברור מה אני שומע"

איך התרשמת מהיחס שקיבלתם מ"כלכליסט", העיתון הכלכלי של מוזס?

"ב'כלכליסט' פחות הרגשתי את העוינות הזאת. אם שמים את העיתונים הכלכליים על קשת שמתארת את היחס שלהם למאבק הגז, אפשר לומר שבקצה אחד נמצא 'דה-מרקר', שתמך במאבק, ובקצה השני 'גלובס', שהתנגד. 'כלכליסט' היה איפשהו ביניהם, עם נטייה למונופול הגז. חשוב להבהיר: האג'נדה של 'כלכליסט' לא היתה בוטה נגד המאבק כמו מה שחשתי מכיוון 'ידיעות' ו-ynet. אולי משום שכעיתון כלכלי הם מתעסקים יותר בהיבטים הכלכליים של הסיפור".

אפשר גם לטעון שהיחס של "ידיעות אחרונות" נובע מזה שמדובר בעיתון כללי, טבלואיד, ושעניינים סבוכים כמו רגולציה במשק האנרגיה לא מתאימים לתמהיל שלו. יכול להיות שהיחס שקיבלתם שם קשור לדי-אן-איי של העיתון, ולא לקשר עם תשובה והשותפים שלו?

"יכול להיות, אין לי דרך להוכיח. הרושם היה שזה לא קשור לאידיאולוגיה של כלכלת שוק, למשל – מונופול הרי מנוגד לעקרונות של כלכלת שוק. גם לא נראה לי שזה קשור לדי-אן-איי. אם זאת היתה הסיבה, היה הרבה יותר קל מבחינתם לשווק את המסרים של המאבק, כי הם היו הרבה יותר ברורים וחד-משמעיים מהעמדות של המונופול. אני עבדתי על זה שהם יהיו ברורים וחד-משמעיים, וכמה שיותר מובנים לציבור. סיסמאות כמו 'זה לא מתווה – זה אקזיט', למשל. דווקא העמדות של המונופול היו יותר מורכבות, והיה הרבה יותר קשה להסביר אותן. זה היה הכוח שלנו במאבק".

הצללים על קירות המערה

ב-5 בנובמבר 2015, מיד לאחר חשיפת "העין השביעית" על הביקור של תשובה במערכת "ידיעות אחרונות", פרסם דורפמן פוסט פייסבוק שכיום נקרא כמו נבואה. "כבר תקופה ארוכה שאנחנו, שפעילים במאבק הגז, מקבלים תת-סיקור למאבק", הוא כתב שם. "הנושא שהוא ההחלטה הכלכלית-חברתית הכי גדולה שהתקבלה כאן כמעט שלא מופיע בעמודי החדשות של 'ידיעות אחרונות', וכאשר הוא מופיע בעיתון, הוא נדחק לשולי המוסף הכלכלי 'ממון'.

"סיקור להפגנות כמעט שלא קיים, סיקור לפעילות המאבק כמעט שלא קיים, וסיקור הדרכים שהובילו לגיבוש מתווה מונופול הגז כמעט שלא קיים ב'ידיעות אחרונות'. קשרי הון-שלטון הקשורים למונופול הגז והשפעתו על קבלת ההחלטות בהנהגה הישראלית – את זה מעולם לא ניתן היה לקרוא ב'ידיעות אחרונות'. דעות של מומחי אנרגיה וכלכלנים שאינם בעלי אינטרס כלכלי בשוק הגז נגד מתווה מונופול הגז תתקשו למצוא שם.

"אולי כי גם ב'ידיעות אחרונות' שולט טייקון – נוני מוזס, שהוא בעל אינטרסים כלכליים חופפים לאינטרסים של טייקונים אחרים; אולי בגלל הקשרים שבין חברי מועדון ההון הישראלי, שמאפשרים לטייקון לבקר במערכת עיתון; ואולי כי ביקורת על האופן שבו מתנהלת הכלכלה הישראלית היא ביקורת על אופן ההתנהלות של נוני מוזס. הריכוזיות של ענף התקשורת בישראל ושליטתו בידי טייקונים בעלי אינטרסים כלכליים שחורגים מעיתונות גורמת לכך שאזרחי ישראל לא יקבלו מידע כלכלי חשוב שמשפיע על חייהם".

בשבוע שעבר התברר שלמוזס ותשובה יש הרבה יותר מאינטרסים כלכליים חופפים. "באותה תקופה הנחתי שיש איזשהו קשר בין מוזס לתשובה, בין השאר על בסיס הדיווחים שכבר יצאו", אומר היום דורפמן. "אבל כמובן שלא ידענו אז על עומק הקשר שלהם, ועל הרציפות שלו. היום זה ברור לי: אני כל הזמן ראיתי את הצללים של מה שמתרחש במערה, אבל לא באמת ידעתי מה קורה במערה. החשיפה על חשבון הבנק המשותף שלהם חשפה גם את אחד הדברים שבאותה תקופה ראינו רק את הצללים שלהם על הקירות".

בשנים האחרונות הולך ונחלש כוחה של קבוצת "ידיעות אחרונות". הנגיסה של "ישראל היום" בנתח השוק של העיתון וריסוק מחירי המודעות, נדידת הפרסום המקוון אל עבר ענקיות הרשת והמשבר הכללי בשוק התקשורת מצטרפים – לפי הטענות שהוגשו לבית-המשפט – להפסדי העתק שצבר מוזס בגלל הימורים בשוק ההון.

את מקומה של קבוצת "ידיעות אחרונות" בראש ההיררכיה של הענף תופסת כעת קבוצת תקשורת אחרת, קשת, שמחזיקה בחברת החדשות הטלוויזיונית המצליחה בישראל ובאתרי האינטרנט הפופולריים mako ו-N12. מאז 2010, אחד מבעלי המניות המרכזיים בקשת הוא יצחק תשובה, שותפו וידידו של מוזס. תשובה מחזיק במניות באמצעות בתו, גל נאור, אך הנציג שלה בדירקטוריון חדשות 12 הוא עידן וולס, מנכ"ל קבוצת דלק.

ב"ידיעות אחרונות" בחרו לא להגיב לדברים. לאחר פרסום הכתבה מסר נחום ברנע את הדברים הבאים: "אני מתייחס אך ורק לשרבוב שמי לרשימה שלך. התזה שלך מופרכת. לא טרחת לבדוק את אמיתותה או למצער לבקש עליה תגובה, כפי שנדרש מאתר שמתיימר לעסוק בתקשורת. היא מצטרפת לפרסומים נוספים על אודותי באתר 'העין השביעית' שאין להם שחר. אבקשכם לפרסם את מכתבי באתרכם. אני מקווה שהפרסום ימנע טעות מאחרים".

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

חשיפה: נוני מוזס ויצחק תשובה ניהלו חשבון מט"ח משותף

השותפות התקיימה בין חברות "נוני מ." ו"יצחק תשובה בע"מ" (לשעבר) • לאחרונה האשים דירקטור ב"ידיעות אחרונות" את מוזס, האיש החזק בקבוצת התקשורת, כי עסק בהימורי מט"ח וצבר חוב של מיליארד שקל, בין השאר מכספי העיתון • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| איתמר ב"ז |

מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, ניהל חשבון השקעות משותף עם חברה פרטית ששייכת לטייקון הגז והנדל"ן יצחק תשובה – כך עולה ממסמכים שנמצאים בידי "העין השביעית". מוזס ותשובה החזיקו יחד חשבון מט"ח שנוהל בבנק אגוד באמצעות שתי חברות שבבעלותם, ולקחו יחד הלוואה מהבנק.

בשלב זה לא ידוע איזה שימוש נעשה בחשבון, והאם הוא קשור לטענות על חובות בסך מאות מיליוני שקלים שצבר מוזס מהימורים על שערי מט"ח, חוזים עתידיים ושערי ריבית. נציגי מוזס ותשובה נשאלו על-ידי "העין השביעית" מה עמד מאחורי החלטתם לפתוח חשבון משותף, איזה שימוש נעשה בחשבון והאם נצבר בו חוב, אך בחרו שלא להשיב לשאלות.

מוזס, שעומד למשפט באשמת הצעת שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו, מתמודד בימים אלה גם עם טענות חמורות שלפיהן הפסיד קרוב למיליארד שקל מכספי "ידיעות אחרונות" בשל הימורים כושלים בשוק ההון – ובמקביל צבר כך חובות אישיים בסך מאות מיליוני שקלים. הטענות הוצגו לבית-המשפט על-ידי דוד ליבר, דירקטור ב"ידיעות אחרונות", שמבקש להדיח את מוזס מתפקידיו בקבוצה בעקבות מעורבותו ב"תיק 2000". לטענתו, הימוריו של מוזס הפכו אותו לפושט רגל, אך מצבו הכלכלי מוסתר בעקבות ברית שכרת עם בנק הפועלים.

משפט המו"לים: למה בחרנו להתמקד במוזס ואלוביץ'?

כתבת התקשורת של "גלובס", ענת ביין-לובוביץ', חשפה לאחרונה כי גורמים בשוק ההון טוענים שכמה אנשי עסקים נחלצו לסייע למוזס להחזיר את חובותיו האישיים לבנק הפועלים, שבשלב מסוים נאמדו בכ-200 מיליון שקל. לפי הדיווח, אחד מאותם אישים הוא יצחק תשובה. שם אחר שהוזכר בדיווח הוא שלמה אליהו, בעל השליטה בחברת הביטוח מגדל. בדיווח שפירסם כתב "דה-מרקר" נתי טוקר הוזכר שם נוסף של בעל הון שבו הסתייע מוזס לכאורה: פטריק דרהי, טייקון התקשורת הבינלאומי שמחזיק בין היתר בחברת הכבלים הישראלית הוט.

מוזס בדיון פתיחת משפטו. אנשי עסקים נחלצו לכסות את חובותיו (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

המידע על חובותיו האישיים של מוזס נחשף לראשונה ב-2018 על-ידי העיתונאי רביב דרוקר. לפי המידע שחשף דרוקר, מוזס סחר במט"ח באמצעות חשבון שהחזיק בבנק הפועלים וצבר חובות שהיקפם נאמד ב-2013 ב-56.7 מיליון דולר (כ-200 מיליון שקל). על-פי המסמכים שנמצאים בידי "העין השביעית", מוזס ככל הנראה סחר במט"ח גם באמצעות החשבון שהחזיק בבנק אגוד – כאמור, במשותף עם חברה השייכת ליצחק תשובה.

על-פי המסמכים, תשובה החזיק בחשבון המשותף עם מוזס באמצעות "מרמייד ישראל", חברת נדל"ן שבעבר נקראה "יצחק תשובה בע"מ". מוזס החזיק בחשבון באמצעות חברה בשם "ה.ח.ק.ג.ח", שבעבר נקראה "נוני מ. בע"מ". ב-2007 השתמשו השניים בחשבון כדי ללוות מבנק אגוד סכום בגובה לא ידוע. במקביל ללקיחת ההלוואה, מוזס ותשובה העניקו לבנק שיעבוד בלתי מוגבל על כל יתרות המט"ח וניירות הערך שהוחזקו דרך החשבון המשותף שלהם, כמו גם על נכסים שהחזיקו באמצעות חשבונות אחרים.

החברה של מוזס, "ה.ח.ק.ג.ח", הוזכרה בפרסום של דרוקר על חובותיו האישיים של מו"ל "ידיעות אחרונות". לפי דיווחו, ששודר בערוץ 10, החוב לבנק הפועלים נרשם על שמה של חברה זו. מוזס מחזיק בכל מניותיה של חברת "ה.ח.ק.ג.ח". חוץ מלנהל באמצעותה את חשבון הבנק הסודי, הוא גם מחזיק באמצעותה חלק ממניות "ידיעות אחרונות".

יצחק תשובה. שיתוף הפעולה עם מוזס מציב באור חדש את הסיקור לו זכה טייקון הגז ב"ידיעות אחרונות" (צילום: פלאש 90)

שיתוף הפעולה בין מוזס לתשובה, שטיבו רק מתחיל להיחשף בימים אלה, מציב באור חדש את האופן שבו סוקר טייקון הגז והנדל"ן בכלי התקשורת מקבוצת "ידיעות אחרונות" לאורך השנים. החשבון המשותף של מוזס ותשובה היה פעיל בתקופה שבה הקימה קבוצת התקשורת את העיתון הכלכלי "כלכליסט". באותה תקופה, מוזס ותשובה היו גם שותפים עסקיים בחברת הכבלים הוט (בהמשך מכרו את שארית אחזקותיהם לפטריק דרהי).

תשובה, שעסקיו נקלעו לאחרונה למשבר פיננסי חריף שספק אם יצליח להיחלץ ממנו, עדיין מחזיק – באמצעות בתו, גל נאור – 20% ממניות קשת, מפעילת ערוץ 12 ואתרי החדשות mako ו-N12. בשנים האחרונות, אחרי עשורים שבהם קבוצת "ידיעות אחרונות" היתה גוף התקשורת החזק והמצליח בישראל, חברת קשת תפסה את מקומה. הנהלת "ידיעות אחרונות" מצהירה בשנים האחרונות על משבר כלכלי מתמשך, אך נתוניה הכספיים אינם חשופים לציבור. ההליך המשפטי שבו פתח הדירקטור דוד ליבר, שבו עלו הטענות על הפסדי העתק של מוזס, עשוי לשנות מצב זה.

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

איך הטייקונים מכניסים לנו יד לכיס בחסות הקורונה?

בזמן שכולנו מדברים על הקורונה והתקשורת והפוליטיקאים עוסקים במשבר שנגרם מהמגפה, גופים כלכליים רבי עוצמה מזהים שעת כושר לקידום מהלכים נכלוליים. ככה מנסים הטייקונים והחברות הגדולות להכניס לכל אחד ואחת מאיתנו יד לכיס, בשעה שאנחנו בכלל מחפשים את המסכה והאלכוג'ל. טור אורח של מנכ"לית לובי99 עו"ד לינור דויטש

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עו"ד לינור דויטש |

לפני כשבועיים וחצי פרסם משרד האוצר תכנית חירום לסיוע לעצמאים ולעסקים קטנים. חשוב מאד. רק חבל שבתוכה מצאנו סעיף שקובע שהציבור יממן מחצית מעלות הקמת צינור הגז בין ישראל למצרים, בסך של מעל 300 מיליון שקלים, צינור שהמרוויח העיקרי ממנו הוא מונופול הגז. מה הקשר לקורונה? מה למונופול הגז ולעסקים קטנים? אין קשר. מדובר בהחלטה שהייתה תלויה ועומדת במועצת הגז ושעבדנו לסכלה כבר חודשים ארוכים. בעקבות פנייתנו והמתקפה הציבורית שהתעוררה נסוג משרד האוצר מכוונתו.

אבל זה רק מחטף אחד מני רבים המוגש לציבור בחסות הקורונה. בואו תקשיבו איך מכניסים לכל אחד ואחת מכם יד לכיס בזמן שאתם מחפשים את המסכה והאלכוג'ל.

מה קורה עם כספי הפנסיה שלנו?

נמשיך עם קבוצת דלק, שבבעלות יצחק תשובה. החברה נמצאת בצניחה חופשית לעבר התספורת הגדולה ביותר שנראתה במדינת ישראל אי פעם. זה אומר חיתוך משמעותי בכספי הפנסיות של כולנו. בימים כסדרם זה אמור היה לפתוח מהדורות. בימינו, התקשורת המסורתית טובעת בענייני קורונה וממשלת אחדות.

יצחק תשובה

התספורת לא מגיעה יש מאין. יש אשמים שצריכים לשאת באחריות. גם הבנקים וגם הגופים המוסדיים המנהלים לנו את הפנסיות בחרו לתת לתשובה הלוואות ענק ללא בטוחות ראויות, ועדיין נאלמו דום וישבו על הגדר בזמן שתשובה הוריד את הערך של הבטוחות שלהם וחשף אותם לסיכון עצום.

הבנקים הזרים לעומתם, שאינם פראיירים של תשובה, לא מצמצו, הלכו לממש את חובותיו ולכן קיבלו את כספם. כל זאת בשעה שהבנקים והמוסדיים בישראל סופגים הפסדים – על חשבוננו. מאחר והספינה הזו כבר הפליגה והכסף כנראה נשרף, מה שחשוב כעת הוא לקחת ממנו את השליטה בקבוצת דלק כדי שלא יוכל "להשתקם" שוב ולחזור לסורו, בדיוק כפי שהיה עם התספורת של 1.4 מיליארד ש״ח שכבר עשה לנו בדלק נדל״ן ב-2012.

אז מה עושים? פנינו לפיקוח על הבנקים כדי שלא יאשרו לבנקים למחול לתשובה על החובות אלא יתנו לו לפשוט רגל, וכן שיחקרו כיצד שוב קורה שטייקון מותיר חובות במיליארדים, פחות משנה לאחר שוועדת החקירה הפרלמנטרית לכשלי האשראי לטייקונים הגישה את מסקנותיה. גם ביקשנו מהממונה על שוק ההון, הפנסיה והביטוח שיתערב ויעיר את המוסדיים לפעולה.

איך הבנקים מנצלים את המשבר ל"גניבת סוסים"?

לעומת הפסיביות שמגלים הבנקים בישראל סביב יצחק תשובה, בנושאים שנוחים להם הם מגלים פעלתנות רבה. אחרי למעלה מעשור שבו מתנהלת פרשת הסיוע של מספר בנקים ישראלים להלבנות הון בארה״ב, בנק הפועלים מצא כי דווקא עכשיו זה הזמן המושלם לעדכן את הציבור על סגירת הסכמי הכופר מול הרשויות בארה"ב.

עלות ההפרשות על המעורבות הפלילית של הבנק עברה את ה-4 מיליארד שקלים, ולוותה בהודעה על הקמת "ועדת בדיקה". אלא שכל תכלית הוועדה הייתה בסופו של דבר לחלץ את הבנקאים מאחריות אישית, בדיוק כמו שעשו בבנק לאומי ובבנק מזרחי, ולהטיל את הקנס האימתני הזה על בעלי המניות, כלומר על הפנסיות שלנו. וזה בכלל עבירות שלהם, כן?

באופן לא מפתיע גם בנק מזרחי טפחות חשב שזה זמן טוב להודיע כי הוועדה המיוחדת שהקים לבחינת המעורבות של בכיריו באותה פרשה מצאה, למרבה הפלא, כי לא המנכ"ל, אלדד פרשר (שהיה באותה העת יו"ר הסניף של הבנק בשוויץ, דהיינו, מעורב ישירות בפרשה), ולא איש מהדירקטורים – אשם. וכך, הבנק שילם כופר של 200 מיליון דולר שמגולגל כולו על הציבור. איש לא נושא באחריות, הציבור משלם, ועולם כמנהגו נוהג.

מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות אלדד פרשר

ומשום שדברים טובים באים בשלשות, אז עוד קטנה על הבנקים. דווקא בשיא משבר הקורונה, כשאנשים זקוקים לאשראי יותר מכל – הבנקים בחרו לייקר לעסקים את ההלוואות ודורשים את פירעונן המיידי – גם אם אין לעסקים כסף לעמוד בזה.

למעשה הבנקים ניצלו סעיף בהסכמי ההלוואה שמאפשר לייקר דווקא עכשיו את הריביות. הדילמה לעסקים היא לא פשוטה – לשלם כסף שאין להם – או לקרוס. סחיטה. לאור העובדה שהרווח השנתי המצרפי הנקי של הבנקים עומד על כ-10 מיליארד ש״ח בשנה, מה שמבהיר מעבר לכל ספק שאין שום סכנה ליציבותם, טוב עשתה המפקחת על הבנקים שנזפה בהם בפומבי על התנהלותם ודרשה מהם לספק אשראי ולא לעשוק עסקים קטנים ובינוניים.

ממילא גם על דלק ישראלים רגילים לשלם יותר

ואם חשבתם שרק הבנקים מצדיקים את המוניטין השלילי שלהם בזמן המשבר, אז זה בגלל שטרם הגענו לחוצפה של חברות הדלק (דלק, פז, דור אלון ועוד). מסתבר שהן פנו לשר האנרגיה כדי לדרוש שיעצור את הירידה הצפויה במחיר הדלק. רגע, מה?

מחירי הנפט העולמיים נמצאים בצניחה זה תקופה ומחיר הבנזין הוזל משמעותית במדינות רבות מסביב לעולם. בתחילת אפריל אמור היה המחיר בישראל להתעדכן ולרדת. אלא מה? חברות הדלק, אלה שהדוחות הכספיים שלהן מעידים על רווחים ודיבידנדים של מאות מיליוני שקלים בשנה, החליטו לנצל את כוחן וגישתן למקבלי ההחלטות כדי לדרוש את הקפאת הירידה במחיר הדלק בשל הירידה ברווחיהן.

רה"מ בנימין נתניהו, שר האוצר (עדיין) משה כחלון והשר לבט"פ גלעד ארדן

אולי קשה להם בזמן הקורונה. לבנו נכמר, אבל למאות אלפי האנשים שאיבדו את פרנסתם לא קשה? מעניין שאת מה שחברות הדלק הרוויחו עד כה הן לא זכרו לחלוק עם הציבור, אבל עכשיו הגיוני שהציבור יספוג את הירידה ברווחיהן. עזות מצח מדהימה. שיגרנו לשר פנייה נגדית בדרישה שלא ימנע את ירידת מחיר הדלק. לשמחתנו השר לא נכנע ללחצים ומחיר הבנזין אכן ירד כמתוכנן.

הזיהום יאושר בחסות הקורונה?

ואם חשבתם שכל שיאי הציניות נשברו עד כה, זה כי לא הבנתם ששומרים את הטוב לסוף. יום אחרי מסע יח"צ על כך שכימיקלים לישראל (כי״ל), שבבעלות עידן עופר, משתמשת בקשריה בסין לטובת רכישת ציוד לקורונה בסך 20 מיליון ש״ח, הוציא מנכ"ל כי״ל מכתב שמאיים לפטר 1,000 עובדים אם הממשלה לא תיענה במיידית לדרישות כי"ל לגבי כריית פוספטים בשדה בריר, סמוך לעיר ערד. פוספט הוא מחצב המשמש לייצור דשנים, ובהליך הכרייה שלו מתפזרים חלקיקים מסוכנים שעשויים להגדיל את שיעורי החולים בסרטן ובמחלות ריאות נוספות ביישובים הסמוכים למכרה. לכן משרד הבריאות מתנגד לכרייה.

מדובר במחלוקת שנמשכת כבר מעל 20 שנה ולא קשורה בשום צורה לקורונה. אבל למה לא להשתמש במשבר כלכלי שגרם למעל מיליון מובטלים כדי לאיים בעוד 1,000 מובטלים ולקבל את מבוקשך?

הרפורמה בסלולר ז"ל?

זה לא הסוף לצערי. משרד התקשורת החליט לעצור למשך שבועיים את הניוד במספרי הסלולרי. במקביל הוגשה בקשה לרשות התחרות ומשרד התקשורת למיזוג של החברות סלקום וגולן טלקום, בדיוק אותו מיזוג שנפסל על ידי משרד האוצר ורשות התחרות בסה"כ לפני ארבע שנים בטענה שאם יאושר יפגע קשות בתחרות. אם יאושר המיזוג הוא צפוי להעלות לנו את המחירים בלפחות מאה ש"ח לקו. במילים אחרות, חשבון הסלולר של כל משפחה יתייקר במאות שקלים בחודש. וזה עוד נושא שמטואטא מתחת לשטיח, בחסות המגפה והמיתון.

לינור דויטש. צלם: יונתן בלום

למה לשמוע את האופוזיציה אם לא חייבים?

גם ראשי הרשויות מצאו דרך לנצל את המצב. ההגבלות על התקהלות של מעל 10 אנשים חלו גם על ישיבות מועצה, ובאופן נוח אלו שהוצאו מהישיבות היו חברי האופוזיציה, שאמורים לבקר ולפקח על הפעילות של הרשות המקומית. בהמשך, כשהישיבות עברו ל״זום״, אפשר היה לשים דווקא את חברי האופוזיציה על MUTE. כך הרבה יותר קל להעביר תקציבים והחלטות. גם את זה הצלחנו לעצור בלובי99 באמצעות פניה דחופה למנכ״ל משרד הפנים שהכניס שינוי בתקנות שמחייב לאפשר לחברי האופוזיציה להשתתף בישיבות.

כל זה קרה בסך הכל בחודש של משבר. היד עוד נטויה, תחזיקו חזק והישארו עימנו.

*

עו"ד דויטש היא מנכ"לית לובי99 והלוביסטית הציבורית הראשונה

אנחנו משלמים ביוקר כשאנחנו מתעלמים מהפוליטיקה

רק כשנגלה מעורבות פוליטית, הכנסת תוכל לשמור עלינו מפני תאגידים חזקים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

1. בישראל, שבה נמצא גז למכביר, משלמת כיום חברת החשמל למונופול הגז של יצחק תשובה בממוצע 5.3 דולר ליחידה. כמה עולה למונופול של תשובה להפיק יחידת גז? 40 סנט בלבד. למרות זאת, חברות הגז עדיין מוכרות לנו יחידה במחיר יקר פי עשרה – אחרי שכבר החזירו את השקעתן.

2. כמה זה עולה לכולנו יחד? כ-1.3 מיליארד שקל מדי שנה – רק על הרווח העודף. לפי מבקר המדינה (הקודם, לא המבקר-המפרגן הנוכחי), שילמנו כבר 8.3 מיליארד שקל מיותרים. אפילו הממשלה מודה שהמחיר היה צריך להיות נמוך יותר. זה לא מחויב המציאות. בעולם מחיר הגז צונח. מדינות אירופה, שמייבאות גז, קונות יחידה בכ-3.8 דולר. גם כאן, תשובה מכר בעבר גז לישראל בפרויקט ים תטיס במחיר של 2.47 דולר ועדיין הרוויח.

3. אילו הקואליציה הייתה מטפלת בנושא הזה בקדנציה הקודמת, היינו חוסכים הרבה כסף, מאחר שמחיר הגז הגבוה, מעלה גם את המחיר של כל מה שמושפע ממחיר החשמל, שזה כמעט הכל. אבל הקואליציה עסקה בעצמה, בשעה שחברות הגז המשיכו לגרוף רווחים – והכל מהכיס שלנו. ב-2017 לבדה, תשובה גרף דיבידנדים בשווי 472 מיליון שקל. מאיפה הכסף? מכולנו.

יצחק תשובה

יצחק תשובה

4. האם זהו רווח ראוי על מוצר בסיסי בישראל? מוצר שכל אדם וכל חנות וכל ספק משתמשים בו?

5. לפני ששוחרי השוק החופשי מתרעמים על התערבות ממשלתית – שוק הגז הוא לא חופשי. חברת החשמל לכודה בחוזה מטורלל והמשחק היחיד שיש לה הוא בין מאגרים עם אותם בעלים. אפילו עו"ד צבי אגמון, בא כוחם של נובל אנרג'י ודלק הודה: "לא יכולה להיות תחרות אמיתית כשאני הבעלים בשני המקומות". 

6. אין לי ביקורת על תשובה. מטרתן של חברות היא להרוויח כמה שיותר. זה מה שמצעיד את המשק קדימה. יש לי ביקורת עצומה על נבחרי הציבור שלנו. הם אמורים להקשיב לאנשי העסקים, ואז לאזן את הבקשות שלהם מול האינטרסים שלנו. בפועל, השלטון מתמקד בעצמו, וגורם לכיס לנו להתרוקן עוד יותר. האשמה היא בראש ובראשונה עלינו – שהגענו למצב הזה. מה שמונע פעולה שלנו זו, בין השאר, "בורות רציונלית". רגע, אל תירדמו.

7. בגלל שכולנו עסוקים, אז קשה לעזוב הכול ולצאת להילחם במתווה הגז כדי לשלם פחות 50 שקל בחודש בחשמל. אף שהסכומים המצטברים, הכסף מתחלק בין כל כך הרבה אנשים שאנחנו בוחרים ב"בורות", ומסתפקים בלעשות לייק ולהמשיך הלאה.

8. מי שמרוויח מזה הוא כמובן מי שמנצל את הבורות שלנו לטובתו.

9. הפתרון אמור היה להיות הכנסת. אנחנו מממנים בכמיליארד שקל בשנה את חברי הכנסת, שאמורים לפקח על המשק ועל הממשלה – כך שלא נצטרך להתמקח על דמי ניהול בפנסיה, ולברר שלא עובדים עלינו בביטוח, שאין זיהום אוויר, שמחיר הגז סביר וכן הלאה.

10. הכנסת לעתים עושה את עבודתה. בלי ציניות. עובדה שהיו דיונים על הגז. עובדה שרוב הח"כים לא מושחתים ולא בכלא. אבל יכול להיות טוב יותר. יכול להיות לנו, וצריך להיות, עוד שקלים פנויים רבים בחודש.

11. אז איך להשפיע על הכנסת? אין צורך לרוץ בבחירות. הח"כים הם בובות. בובות מתחלפות של מי שיודע להפעיל עליהם לחץ יעיל. והיום אלה קבוצות לחץ והאנשים הלא נכונים.

12. אז מה כן לעשות? בבחירות האלה, יש לבדוק מה מציעה המפלגה שלך גם בסוגיות כלכליות וסביבתיות. אלה "החיים עצמם". המלצה: מי שלא רוצה לגעת במונופולים – מקומו מחוץ בכנסת. מי שלא מדבר על כלכלה ולא הוכיח את עצמו בסוגיות כלכליות – תשכחו ממנו.

13. בנז'מן קונסטן הזהיר לפני 200 שנה: עלינו להיות מעורבים פוליטית, לא משנה כמה היינו מעדיפים שלא. ערנות היא מחיר החופש. אם נותיר את העיסוק בפוליטיקה לקבוצות לחץ – לא נדע איך לקחת אותה חזרה כשנזדקק לה.

בנז'מן קונסטן

14. אז זה קרה. וכדי לקחת אותה חזרה – צריך לתעדף נבחרי ציבור שלא שוכחים את הציבור. אפשר גם להכפיל כוח. איך? באמצעות התפקדות למפלגה או בתמיכה בארגונים שמסייעים בטיפול בבורות הרציונלית.

15. כן, בשנים האחרונות קמה כאן חברה אזרחית, שלמדה מה עקום בכללי המשחק ופועלת לתקן אותם, תוך כדי פנייה יעילה לנבחרי הציבור. כל אחד שמצטרף לארגון שכזה משנה את יחסי הכוחות לטובת הציבור. זה קריטי, במיוחד בימים אלה של טירוף פוליטי שבהם נראה שהפוליטיקאים, יותר מתמיד, עסוקים בלשמור על הכיסא.